| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 76
תל אביב, יום חמישי, כ"ה באלול תשס"ה, 29 בספטמבר 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
לנוחיות הקריאה מומלץ לפתוח את קובץ הווֹרד המצורף באייקון (צלמית) למעלה
עוד בגיליון: ארוחה חגיגית אצלVince n' Tamar
מר א. בן עזר: בעקבות מכתב תשובה לחבר דואג שלא אתבזה
על שירי הילדים של אסתר ראב וזיקתם לשירתה למבוגרים
ד"ר לאה ברץ: על ספרה החדש של שז, "מאולפת"
מכתב גלוי מזקני אקו"ם למְמוּנָה הבאה על ההגבלים העסקיים:"במקלותינו, בזקָנינו ובכיסאות-גלגלינו נבוא אלייך יחד עם הפרוסטטות, הקטטרים והפיליפיניות, ונבכה ונשתין, ונבכה ונשתין, עד יבוא ריחנו באפך ותרחמי עלינו!"
הסיפור בהמשכים: לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים, פרק 8
נספח מיוחד: רשימת ספרי אסתר ראב ואהוד בן עזר שעדיין אפשר לקנותם
פרוייקט "רקמת המידבר"
מחדשות העמותה לשיפור מעמד האישה בלקייה
אחד המפעלים היפים במגזר הבדואי הוא פרוייקט "רקמת המידבר" הנמצא בעיירה לקיָה שבנגב, בצד הדרומי של הכביש המוביל מצומת להבים לכיוון ערד. לראשונה ביקרנו באוהל "רקמת המידבר" בשבוע הבדואי שנערך בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצליה, ובעקבותיו ביקרנו בלקייה וקנינו מוצרי רקמה מדהימים ביופיים, מהם הבאנו גם מתנות מקוריות לידידים בחו"ל.
העובדוֹת ב"רקמת המידבר" מקבלות ממרכז הפרוייקט בד וחוטים לרקמה ורוקמות בבתיהן, כאשר את מגוון הצבעים בדוגמת הרקמה קובעת כל אחת לפי טעמה. כדי לקבל את שכרן עליהן להתייצב במרכז ולשמוע הרצאות לקידום מעמדן והשכלתן, ושם גם תופרים ומעניקים את הגימור לבדים הרקומים, לפי סוג המוצר הסופי.
בביקורנו היכרנו את מנהלות הפרוייקט, נעמה אל סאענה וחנה דקל. לפני תקופת זמן לא רב נשרף המיבנה שבו שכן הפרוייקט שהן מנהלות – כי גורמים בלקייה, מן הסתם לא נשים, עינם היתה צרה בהתקדמותן ובעצמאותן של העובדות, רובן אימהות שהתפרנסו בכבוד בעוד אשר הבעלים, שהיו לא פעם מובטלים, נאלצו לבלות את ימיהם בשתיית קפה ובציפייה לתשלומי הביטוח הלאומי.
"חזרנו לעבודה תקינה," כותבות לנו נעמה וחנה בחוזר-ברכה לשנה החדשה, "לאחר שיקום הנזקים מהשריפה שנגרמה על-ידי בני עוולה. תודות מעומק הלב לכל הגופים והאנשים הפרטיים שתרמו ותמכו בנו. פרוייקט הרקמה מכוון להעצמה ולתעסוקת נשים ברקמה מסורתית על מנת להוציאן ממעגל האבטלה ולקדם את מעמדן החברתי. הרקמה מיושמת על מוצרים מודרניים ברי-מכירה, ובכך עושים לשימורה כערך תרבותי ייחודי. הפרוייקט מקיים פעולות הדרכה והעצמה בקרב אוכלוסיית הנשים, לפחות אחת לחודש, בתחומים מגוונים: בנושאי זכויות, בריאות, ניהול כספים וכדומה.
"'הקרן החדשה לישראל' תמכה בעמותה מצעדיה הראשונים ועד היום, ואילו 'האיחוד האירופי' באמצעות 'קרן היינריך בל' – תרמו לפרוייקט הרקמה במשך שלוש שנים, ובעקבות התרומה גדל היקף התעסוקה ל-165 נשים. שלוש השנים תסתיימנה בסוף השנה האזרחית הנוכחית וכבר שוקדים על גיוס תרומות מגופים שונים שיאפשרו את המשך קיומה של הפעילות הברוכה הזו.
"אנו פונות אליכם ומבקשות את עזרתכם בהמלצה על ביקור במרכז המבקרים שלנו בכפר לקייה, לשיחה עם כיבוד ולקניית מוצרי רקמה, וכן להציע לנו מקומות לקיום מכירות בליווי הסבר על האישה הבדואית בנגב, וגם להמליץ בפני מוסדות ואנשים פרטיים על מוצרינו כמתנות איכותיות."
השתיים מודות לכל מי שישלח להן את כתובת הדואר האלקטרוני שלו, כדי שיָקל עליהן בעתיד את הקשר. כתובתן: ataf1@bezeqint.net טל. 08-6513208, פקס 08-6513186.
חג סוכות מתקיים השנה במהלך חודש הרמאדן, לכן תתקיימנה שיחות באוהל עם אחד מנכבדי הכפר על מהות חג הרמדאן. השיחות בימי רביעי וחמישי של חול המועד סוכות, 20-19 באוקטובר, על פי תיאום מראש. טלפונים ישירים: נעמה אלסאנע, 052-2621161, חנה דקל 052-2291308.
ארוחה חגיגית אצל Vince n' Tamar
או – אתה נהנה רק פעמיים, פעם כשאתה אוכל ופעם כשאתה כותב על מה שאכלת
לרגל חגיגה משפחתית שכותרתה "31 שנים ללא ניכוי שליש על התנהגות טובה" נזדמנו, שלושה סועדים בני משפחה אחת, בשבת בצהריים, למסעדה ששמעה הולך לפניה ושהיתה מלאה. הזמנו מקום יום קודם.
לשולחן הוגשה קערית מתאבנים שהכילה חצי ראש שום קלוי, שלוש פרוסות חצילים מטוגנים קלות בתיבול רוזמרין, ארבע פטריות שמפיניון קטנות מושחרות בחומץ בלזמי, כחמישה זיתי קלמטה שחורים גדולים, גבעה קטנה של סלט סלק בטעם צפון-אפריקאי יחד עם ארבע פרוסות לחם טרי, מאפה בית, בהיר ואוורירי בפנים, ופריך וחרוך בקרומו, וכן קערית גדושה חמאה צהובה. מחוץ לסלק הכול היה מעולה. בייחוד פרוסות החצילים. המתאבנים כלולים במחיר ואין מחייבים עליהם לחוד. כנ"ל קנקני מים קרים עם קרח.
בקבוק יין ספרדי אדום יבש עז טעם מיקב ריוֹחָה, בשם "סיירה קנטבּריָה", במחיר 105 שקל ליווה את הארוחה ונותר ריק בסופה.
לקחנו שתי מנות ראשונות: סלט תמנונים מוקפצים במחבת על מצע ירקות (42 שקל) וסלומי – פרוסות פרושׁוּטוֹ אווז יבשות מאוד עם רבעי תאנים טריות (42 שקל). שתי המנות היו טעימות מאוד ולא הכבידו על המשך הארוחה, מה עוד שבגלל השבת חיכינו יותר ממחצית השעה למנות העיקריות, וגם פוצינו על כך מאוחר יותר, מבלי שביקשנו.
המנות העיקריות כללו, עבורי – אוסובוקו טלה על מצע מחית תפוא"ד ברוטב חום של התבשיל עצמו (74 שקל). ממש מעולה, והבשר נימוח בפה.
טָלְיוֹלִינִי – נתחים קטנים של כבד עוף מטוגנים בבצל על מצע פסטה מעשה-בית של תמר, מין יריעות קטנות-דקות של בצק אטריות, שנחתכו לרצועות גדולות ולא סימטריות. לטעמי לא היה שום דבר מיוחד בכבד, אם כי המיסתורית נהנתה מאוד – אך מיוחד היה טעמה הנפלא של הפסטה השוחה ברוטב הטיגון. (49 שקל)
שייטל או ראם-סטייק – סטייק בשר בקר גדול מאוד מוגש בשני נתחי-פרוסות חומים-אדמדמים ולצידם ערימה ענקית של מחית תפוא"ד בהירה. אדם פרימיטיבי כמוני, שאוהב בעיקר סטייק פילה בקר עשוי-היטב, אולי לא יתפעל במיוחד, אבל הצאצא שלנו, שאוהב את הטעם הצלוי-חרוך מבחוץ ואדום מבפנים של סטייק הבשר הזה, נהנה מאוד. (86 שקל).
משלוש המנות לא נותר עד מהרה זכר בצלחת.
אין מגישים תוספת מוחמצת או ירק למנות העיקריות, גם לא נעים לבקש חרדל או קטשופ כי המשאלה תיראה כאילו העלבת את השפים וגם יש לך טעם המוני, אמריקאי. אכן, להגיש רק את המנה נטו, מה שיש בצלחת הגדולה – כך המנהג כיום במרבית מסעדות הגורמה, המותירות רק לפלבאים לכרסם מלפפונים חמוצים או סלט חסה שמוגשים כמובנים-מאליהם עם המנה העיקרית במסעדות הנחותות. ואילו אני סבור שצלוחית מלפפונים טריים כבושים קלות בחומץ, מלח וסוכר, בנוסח הונגרי, (כמו שיודעת להכין יהודית ה"הונגרייה" ב"אצל יהודית" בגן העיר בתל-אביב) – היתה מחייה כל מנה ומנקה את החיך בין לעיסה ללעיסה של בשר. יש מסעדות שמגישות גביעוני גלידה בטעם מנטה בין מנה ראשונה לעיקרית, מאותה סיבה של ניקוי החיך לטעמים הבאים, וטוב הן עושות. מומלץ ולא יקר.
שתי מנות אחרונות: "אי צף" – משהו תפיחתי, לבן-קטיפתי, עשוי קציפת ביצים – צף על פודינג נוזלי לבן-צהוב בטעם מיוחד של אמרטו (ליקר שקדים) והוא טעים ביותר; ומנה של שלושה כדורי גלידה של תמר: בננות, קפה עם אייריש קרים, ותאנים עם רוזמרין, גם כן טעים ביותר, בייחוד הצירוף הבלתי-מקובל של הרוזמרין, שבדרך-כלל אינו שייך למתוקים. שתי המנות עולות יחד כ-60 שקל אך לא נכללו בחשבון בגלל האיחור בהגשת המנות העיקריות.
ס"ה לשלושה סועדים 398 שקל. אם נוריד את היין, יהיה המחיר פחות מ-100 שקל לסועד. אם נוסיף את המנות האחרונות, יהיה כ-120 שקל לסועד, כולל הטיפ. ואכן, עם הטיפ וכולל היין שילמנו 460 שקל. לא זול אבל גם לא מחיר של מסעדות יקרות ביותר, וזאת תמורת בישול מעולה, אישי ומקורי מאוד, ויחס מאוד לבבי מצד הצוות.
השולחנות והכיסאות נאספו חטיבות-חטיבות ממקומות שונים ובסגנונות שונים והם מתמזגים יחד ויוצרים אווירה לא פורמאלית ואפילו עממית. יש חדרים ללא עישון למעלה, ובאולם הכניסה יש תינוקות ויש מעשנים ואחד השולחנות ארוך כמו בפונדק כפרי, ושמחה וששון.
וינס ותמר, מטבח עם אהבה. רחוב הצפירה 10, תל אביב 67779. טל. 03-6390407. סגור בימי ראשון. פתוח בימי שני עד שישי מחמש אחר-הצהריים (הזמנות בטלפון משעה שלוש). בשבת מ-12.00 בצהריים, רצוף. בערבי חגים סגור.
מח"ש: ספטמבר-אוקטובר 2000 מול אוגוסט 2005
בן עזר שלום וברכה,
זוהי הבמה שלך ואני, שאינני מחסידי ה"טוקבק", לא מתכוון להיכנס איתך לפולמוס. צריך רק לברך על כך שלמח"ש אין מה לחקור בכל הנוגע למאורעות אוגוסט 2005, מרד לכל עניין ודבר, וששום הרוג לא נמנה בקרב אלו שזרקו חומצה על כוחות הביטחון או חסמו כבישים בכל רחבי הארץ או דקרו חיילת או חיבלו בציוד ורכבים או ניסו לדרוס קצין צה"ל או הכריזו על רצונם בהרס מדינת ישראל לטובת ארץ ישראל וכו' וכו'.
חבל רק שהלקחים הנכונים כיצד לטפל במצב כזה נלמדו (על-פי הודאת המשטרה וצה"ל), כרגיל, על גבו של ציבור ש"לא ממש סופרים אותו" בחלקים הדומיננטיים ובמרכזי הכוח של החברה הישראלית. מותו של ז'אן בכור (נדמה לי שזה שמו) על כביש החוף ליד ג'יסר הוא רצח מתועב ממש כמו מותו הרחק מהכביש הראשי של ראמי גרה מג'ת, שהשוטר שירה בו כדור גומי מטווח אסור זוהה על-ידי ועדת אור. זה וזה צריכים חקירה וענישה בהתאם, ואסור לנו להסכין איתם. אבל אולי רק סהרורי מר"צ חושבים ככה.
מז'אן הֵרש למדתי, באמצעות צ'סלב מילוש, בתרגומו של דוד ויינפלד, ש"אמירת אמת היא אות לחירות ומן השקר ניכרת העבדות."
בברכה,
דודו אמיתי
גבעות חביבה ועדה
עצה מיצית מאת בת אם המושבות
זה חודשים אחדים שלא כתבתי לכם כי נסעתי לבקר את הנינים שלי המלמדים בהארווארד ובברקלי, (האחד נשוי לקוריאנית והשני ליפנית. הייתם צריכים לראות איזה חומד של בחורות. בעלי המנוח מנוחתו עדן היה ודאי מתחרמן עליהן ואפילו שולח ידיים וחוֹוֶה עדנת זיקפה אחר בלותו) – ואולם חזרתי, ואני מבטיחה לכתוב בעונת החגים והמסיק.
ובינתיים עצה אחת בקשר למיץ הסחוט טרי של תפוחי-זהב. כל זמן שלא החלה העונה, אפילו בטבוריים, אין טעם לסחוט בבית את תפוחי-הזהב מהשנה שעברה, ואני נאלצת לקנות את הטרי הסחוט בבקבוקי הפלסטיק. יש שתי חברות גדולות בשוק, אצל האחת המיץ טעים יותר ודווקא תוצרתה נדירה יותר, ובאחת הפעמים ניסה החנווני לכפות עליי לקנות את תוצרת החברה הסוחטת השנייה, מה שעורר בי חשד שאולי הוא מקבל בונוס על כך.
מכל מקום, במיצים של שתי החברות יש פולפה, כלומר קצת פרי שאינו מיץ, והיא מאוד לא טעימה, ולדעתי לא ייתכן שבסחוט טרי תהיה פולפה סמרטוטית כזאת בטעם השנה שעברה או בטעם של ייבוא קפוא מעבר לאטלנטי. מאחר שאני לא יכולה להתחיל את היום שלי בלי כוס מיץ תפוחי-זהב טרי, וגם לא יכולה לבלוע את הפילולות בלי מיץ, אני מסננת אותו, סוחטת במסננת את שארית הפולפה, ומשליכה לכיור. רק כך אני יכולה לשתות אותו, ומדובר במיץ של חברת הסחיטה היותר טובה.
בעקבות מכתב תשובה לחבר דואג שלא אתבזה
...באשר לדבריך על [ההגזמה בהצגת עצמי בתור] "סופר נידח", אכן בגדול, בפני הדורות הבאים של קוראי הספרות, אולי אתה צודק. יצחקו. אבל בינתיים, בחיי היום-יום של הספרות והספרים, לא רק אני נמצא במצב נידח שכזה אלא חלק גדול מן הסופרים והמשוררים.
הנה עכשיו הוציא יעקב בוצ'ן, סופר מוכשר ומעמיק, גם קריא, שזכה לפרסים רבים – קובץ חדש של סיפורים בשם "מודל עירום", ברמת עריכה והדפסה מעולה – בהוצאת "גוונים" (שעוד אתיחס אליו במפורט); ואני מאוד מקווה שלא היה עליו לשלם להוצאה החביבה הזו על הדפסת ספרו, לאחר שאולי הוצאות ציבוריות או מסחריות אחרות לא לקחו זאת על עצמן, כבעברו. גם ספר שיריי "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" לא היה נדפס בהוצאת "אסטרולוג" לולא סיוע שהתקבל מטעם קרן התרבות של מפעל הפיס, וקרן תל-אביב לתרבות ולאמנות על שם יהושע רבינוביץ.
מה שמבדיל ביני לבין ה"נידחות"-ממש, מעבר לסרקזם ולאירוניה העצמית – הוא שהערכה העצמית שלי אינה כל כך פגיעה. זו הסיבה שלעיתים נדירות אני מעליב אנשים, גם אם הם עולבים בי מאוד, כי אני חושש שיזכרו כל חייהם את הדברים שאטיח בהם, כאילו עליתי עליהם בבולדוזר, ולא יתאוששו לעולם (עד כדי כך מגיע שיגעון הגדלות שלי...) – ואילו מה שהם אומרים לי ועליי לא נדבק בי כלל. טפלון. לכן לרוב אני מן הנעלבים ואינם עולבים, לכל היותר מלגלג קצת, בגלוי ובעיקר מאחורי גב.
יש שמעדיפים לשחק אותה "מצליח" כמו שחקן קשיש מובטל שצובע שערו הנקלש כדי לקבל תפקיד. אני לא. אני חושב שמצבו האמיתי של הסופר הוא חלק מן הספרות. לא צריך לצבוע את השיער. לא צריך להסתיר. ואולי יכולתי להיחשף נובעת גם מכך שאני מחייך למחשבה מה יקרה בדורות הבאים, את מי יהיה אפשר עדיין לקרוא בלי להשתעמם, ומי לא.
לאחרונה שמתי לב לתופעה מעניינת. מאז כתב חיים באר את ספרו המצויין "גם אהבתם גם שנאתם" על ביאליק, ברנר ועגנון, ואני את "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב, "ברנר והערבים" ו"להסביר לדגים", עדות על פנחס שדה – לא כתב סופר עברי פעיל מן התחום הבידיוני (תקנו אותי אם אני טועה) מונוגרפיה לא בידיונית על סופר עברי מן העבר, אפילו מן העבר הקרוב (למעט מה שכותבים בנאמנות חוקרים שאינם סופרים ואינם טמבלים, וכן מה שכותבים בעיתונים סופרים ומשוררים על חבריהם הקרובים ובני-דורם החיים, ובייחוד על המתים בימים ובשבועות הראשונים לאחר מותם) – וחוסר העניין בסופרים מן העבר אומר משהו על הרדידות והיחצ"נות של חלק ניכר ממה שנחשב היום לספרות עברית, בייחוד בתחום הרומאן, (כי השירה היא כמעט כולה שדה נידח שאין מיחצ"נים אותו).
מחודש פברואר 2005 יצאו שבעים ושישה גיליונות של "חדשות בן עזר", הנשלחים כפעמיים בשבוע למאות קוראים, שגם כותבים ולוקחים בו חלק פעיל. מדי יום מבקשים העלי אי-מייל חדשים לקבל אותו. מעולם, בכל ארבעים ואחד הספרים שלי שהוצאתי לאור, לא היה לי קשר מיידי ומהנה עם קוראים כמו מאז שנעשיתי עורך המכתב העיתי של עצמי, וגם מפרסם בו בהמשכים את ספריי.
במרוצת חמישים שנים האחרונות, מאז נדפס שירי הראשון – פגשתי בַּעברית עשרות אם לא מאות שמות של סופרים ומשוררים, גם מבקרי ספרות – משני המינים ומארבעת המינים וגם מן הנחשים, שכוכבם זרח ונכנסו בבת-אחת לכותל המזרח של תקשורת הספרות העברית ולעיתים גם של רבי-המכר שלה – ולאחר שנה-שנתיים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה, או עברו למקצועות אחרים כעריכת דין, אקדמיה או חנות למימכר בשר ונקניקים.
הסופר בנימין טנא ז"ל, שהיה במשך שנים רבות מעורכי "משמר לילדים" יחד עם שלמה ניצן יבדל"א – המשיל פעם את מצב הסופרים להבדל שבין עגל לתינוק. עגל, רק נולד, כבר הוא עומד על רגליו ויונק מעטיני אימו ומפזז וכולם מלטפים אותו ונהנים ומתפעלים ממנו, אלא מה – גם כשיגדל הוא לא יהיה יותר מעגל, פר מרבק.
ואילו תינוק – צורח, בוכה, עושה צרכיו במכנסיו, תלוי באחרים, עוברים חודשים עד שהוא לומד לשבת, ללכת, להתלבש בעצמו – אלא מה, הוא, ברבות השנים – יהיה לבן-אדם! – וכך, יש סופרים שהם כעגל, ויש שהם כבני-אדם.
אהוד
אהוד,
ברשותך אגזול מעט מזמנך על-מנת להרחיב נקודות אחדות שהעלית בתשובתך. מקובל עליי כי ה"בינתיים", כלומר חיי היום-יום של הספרות והספרים, לא פחות חשובים מ"הנצח של הספרות", ואולי אף יותר – כיוון שללא ה"בינתיים" ספק אם ניתן להגיע עד "הנצח"...
אני נימנה עם אלה החושבים כי המצב בארצנו בכל הקשור לאמנות ותרבות ובפרט לסיפורת ולשירה אינו טוב, וזאת בלשון המעטה. מצבם של רוב היוצרות-היוצרים הינו בכי רע, אלא אם כן יש להן/להם מקור פרנסה עיקרי, לדוגמה: משרה אקדמית (א"ב יהושע), משרה בהוצאה לאור (צרויה שלו), עיתונות (מאיר שלו), הוראה (אגי משעול), משרה אחרת (אורי ברנשטיין) וכיוצא באלו. כולנו זוכרים את סופו המר והדל של דוד אבידן המנוח, וגם דליה רביקוביץ' ז"ל לא הסתירה כי היא חיה מן היד לפה, והתבטאה מפורשות, בראיון אחרון שהעניקה, שכאשר תיגמר ירושת אימה תיאלץ לקבץ נדבות ברחוב. ואם אותה הכתירו כ"נסיכת השירה העברית", ניתן לשער מה מצבן/מצבם של האחרות/האחרים.
איני יודע אם זכורים לך לימודי האנגלית לבחינות-הבגרות. בזמננו נכלל בחומר החובה מכתבו של ד"ר סמיואל ג'ונסון (כן, הג'ונסון ההוא!) ללורד צ'סטרפילד. הוא היפנה אל לורד צ'סטרפילד את "התוכנית למילון של השפה האנגלית" ב-1747 ובמשך שמונה שנים עבד על המשימה. לורד צ'סטרפילד סירב לסייע לג'ונסון בתקופה שטרח בעבודת המילון, ולימים כתב ג'ונסון:
"כסבור הייתי שהוא לורד בין בריות שנונות; אבל נוכחתי לדעת שאינו אלא ברייה שנונה בין לורדים." במילונו מוגדר "פטרון" כ"מי שמעודד, תומך או מגן; בדרך כלל עלוב נפש שתמיכתו טבועה בסימנה של עזות מצח, ואת שכרו הוא מקבל בצורת חנופה." [תירגם משה דור, לבקשת העורך].
אך נראה שבארצנו ובשפתנו עדיין קיימת אותה מצנטיות, ועיינתי בצער במכתבך למפעל-הפיס – מהם 8,000 שקלים? – כשכר חודשי ממוצע במשק! כן, ידוע לי שהמוסד הזה תומך בעוד כמה וכמה מפעלים, וכן שזה יותר טוב מכלום. בכל אופן... נו, מספיק. כמובן שלא חידשתי לך בעניינים הללו שאתה מעורה ובקי בהם יותר ממני.
לעניות הבנתי יש להרחיב החוק והתקנות בכל הקשור לתמלוגים ותגמולים ליוצרים, כגון שכר סופרים, תנאי גימלה, תנאים סוציאליים וכיוצא באלה. על כן אני מעריך את פועלך, בשעתו, בנושא זה באגודת הסופרים, ואכן מן הראוי שבמקום כל מיני פמפלטים פוליטיים והתחככות עם המימסד הפוליטי-כלכלי, יעסקו פרנסי האגודה יותר בדאגה לרווחתם ועתידם של חברי האגודה. נקווה לטוב, יישר-כוח,
מ. דן
על שירי הילדים של אסתר ראב
וזיקתם לשירתה למבוגרים
למתעניינים בשירתה של אסתר ראב – נוסף למדף מחקר נוסף של הסופרת נעמי בן-גור בחוברת "עיונים בספרות ילדים", גיליון 15, 2005, בהוצאת מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים. המחקר עוסק בשירי הילדים של אסתר ראב, שהובאו בסוף כרך "כל הפרוזה" שלה, בהוצאת "אסטרולוג", ובזיקתם לשירתה למבוגרים, כפי שהובאה בכרך "כל השירים" בהוצאת זמורה-ביתן.
עוד בחוברת: יהודית גלוזמן על ייצוג בעלי חיים ביצירות טשרניחובסקי, מירי ברוך על מירה מאיר, שושנה זאבי על אלתרמן, סבינה מסג על כתיבה לגדולים ולקטנים, גאולה אלמוג על עמיחי, אילנה אלקד-להמן על נורית זרחי, מנחם רגב על עמוס עוז ויחסו לירושלים, ואביבה קרינסקי על נורית זרחי וספרה הנהדר "ילדת חוץ" (המדהים בזיקתו לסיפור "הטריבונאל של החופש הגדול" מאת דליה רביקוביץ', והסוד הוא ששתיהן היו "ילדות חוץ" בקבוצת גבע מחמירת ההליכות, ובסבל שסבלו שם נתגבשה אישיותן).
יואל מרקוס
והמפלצות
"בן גוריון, מודע לסכנה זו, לא רק פירק את האירגונים הפורשים מנשקם, אלא פירק אפילו את הפלמ"ח. כי מי שנותן למפלצות כאלה לגדול, שלא יופתע שתיאבונן גובר עם האוכל." (יואל מרקוס: "מי שהולך לישון עם קסאמים", "הארץ", 27.9.05).
ובכן, בִּי.ג'י. פירק את מטה הפלמ"ח ולא את הפלמ"ח, ואף שכותב שורות אלה סבור שבפרשת "אלטלינה" צדק בי.ג'י. – הרי שלקרוא ללוחמי לח"י, אצ"ל והפלמ"ח – מפלצות, ולהשוותם לאירגוני הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלמי, זה יותר מחטא, זוהי איוולת ממדרגה ראשונה וגם חוצפה הנובעת מזחיחות הדעת או מסתם בורות, ומן ההנחה שאנשים חושבים הקוראים עדיין את "הארץ" כבר לא כל כך חושבים.
בקש מ"המפלצות" סליחה, יואל, אתה עדיין לא אלוהים ואפילו לא האפיפיור, שכידוע אינו טועה לכולם.
הודעה חשובה לסופרים ולקוראי ספרים
כתובת האתר של מרכז הדרכה לספריות הציבוריות ובו רשימת כל הספריות הציבוריות בישראל היא: www.icl.org.il
חגיגה קטנה בעיתון לאנשים חושבים
הארץ
מלאו 24 שבועות לחרם המוחלט על ספר שיריו החדש של אהוד בן עזר
יעזרה אלוהים לפנות בוקר
כולל חרם על הודעה על הערב שנערך לַספר במשכן אמנים בהרצליה, וחרם על הדפסת הדברים המעניינים שנאמרו באותו ערב – אולי ימצא בהם עניין הקהל המשכיל, שעדיין קורא את העיתון בזכות כותבים אחדים בו שטרם נתקרנפו
ד"ר לאה ברץ
על ספרה החדש של שֶׁז, "מאולפת"
הוצאת שופרא לספרות יפה
תבונתה של הנערה המצודדת בעלת פני הבובה הקראמיים המופיעה על עטיפת ספרה החדש של שז צדה מיד את עיני על מדף חנות הספרים. אבל המראה של התמונה עוצרת הנשימה היה רק הפתיח לקובץ הסיפורים הנפלא המוצע לקורא. סיפוריה הקצרים של שז הם למעשה מונולוג פנימי מתמשך, המתנהל לאורך ספרה החדש "מאולפת". סערת הרגשות הבוקעת מבין השורות היא למעשה ניסיון מתמשך להבקיע דרך במנהרות החשוכות (עמ' 31). המנהרות החשוכות הן מטאפורה לעולמה של הגיבורה, בין שהיא דמות המספרת או של הגיבורה מחברת הספר, שמבליחה בין השורות בשמה שז.
העולם הנחשף בספר הוא עולם תל-אביבי על מכלול יצריו וגחמותיו, עולם המורכב מקשת דמויות אקסצנטריות. הדמויות המתוארות בספר קורמות עור ואישיות בזכות יכולת שרטוט קווי המתאר של האישיות שלהן, עד כדי כך שלרגע הן חיות מול עינינו תוך כדי הקריאה, גם אם לא אחת דמות המספר היא דמות גברית: "אהיה חייב לכתוב על כך בפרטי פרטים. הספרות תצא אולי מופסדת, אבל אני אצא גבר" (עמ' 164).
הסיפור המסיים את הספר "מאולפת" מדהים. הדוברת מנהלת דיאלוג עם נפשָהּ ומגיעה בסוף התהליך לכלל פיוס ולכלל תובנה שמעתה ואילך יתכן ותאלץ לבלות את כל חייה לבד היא והנפש שלה. אי לכך היא מבקשת את סליחתה של הנפש ומודעת לכך שלא תסלח לעולם לכל אלה שפגעו בה, ומכאן והלאה הסוף פתוח... אל מסלול חיים חדשים.
העולם המיוחד מזמין את הקורא לחוויה בלתי שגרתית אך מרחיבת דעת ומטלטלת.
ד"ר לאה ברץ היא חוקרת ספרות ומרצה במכללה האקדמית "אחווה".
קטע מתוך הספר "מאולפת" מאת שז
"הכּוּס שלך נַשְׁכָן," הוא אמר בקול.
"הכּוּס שלך נַשְׁכָן," הוא שב ואמר, "ובכּוּס נשכן עלינו לטפל כמו בכלב נשכן, אין ברֵרה. זה לא משהו אישי. זה לא בגלל שאני לא אוהב אותָך. אין לי שום דבר נגדך. אין לי שום בעיה איתך, להפך. אני חושב שאַת אישה אינטליגנטית ונבונה ונחמדה ונעימה ומסבירת פנים, אני חושב שיש בך עָצמה נשית מאוד יוצאת דופן ברכּוּת שלה. למען האמת, אם הכּוּס שלך לא היה נשכן הייתי אפילו מזמין אותך לארוחת לילה על הגג. אפילו תכננתי כבר איך לעשות את זה [...] אַת מבינה, יש הרבה תכונות באישה, הרבה תכונות שחשובות לי – אינטליגנציה וחָכמה והומור ויכולת הקשבה ורכּוּת וגמישוּת מחשבתית, ולך יש הכול, באמת, אפילו טוּב לב. אבל מה, הכוס שלך נשכן, ואני, הזין שלי צריך בית חם. הזין שלי צריך כּוּס מקבל ורך ומאולף וצייתן."
"מה אתה אומר," אני אומרת, מדוכדכת.
מכתב גלוי
למיכל הלפרין, היועצת המשפטית של הרשות להגבלים עסקיים
לשופטת בית משפט השלום בירושלים מיכל אגמון
ולעו"ד תמר בזק-רפופורט ממשרד עורכי הדין צבי אגמון
מאת הסופר הקשיש אהוד בן עזר וחבריו למושב הזקנים של היצירה בישראל
קראתי בעיתון כי הממונה הנוכחי על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, אמור לסיים את תפקידו בסוף אוקטובר 2005, וכי אחת משלושתכן עשוייה לבוא במקומו. תחינתי, בשם הסופרים הזקנים בישראל, מופנית אל הזוכה מבין שלושתכן בתפקיד הממונה, שדבר ראשון שתעשה יהיה לבטל את סעיף 9.1 שבו הכריח הממונה הפורש דרור שטרום את אקו"ם לחדול לשלם פנסיות לסופרים וליוצרים הזקנים, חברי אקו"ם, במסגרת פעולותיו המפליאות בחוכמתן נגד המונופולים וההגבלים העסקיים הגדולים בישראל, ובראשם כמובן נגד קונצרן אקו"ם השולט בשוק, ונגד הפאראזיטים הזקנים שלו, המקבלים תמלוגי פנסיה על הכנסותיהם בעבר גם אם כיום לא מבצעים הרבה מיצירותיהם.
בזמן הממושך ובמאמצים הרבים שהשקיע בתקופת כהונתו במאבק באקו"ם – ביטא מר שטרום את דאגתו וחרדתו למצב המידרדר של אולמות השמחה, של רשתות השידור ושל כל עניי עירך וארצך עתירי הממון, שאותם אקו"ם מלסטמת בחוצפתה ודורשת מהם תשלום הוגן עבור השימוש ביצירה הישראלית וגם הזרה.
במקלותינו, בזקָנינו ובכיסאות-גלגלינו נבוא אלייך, הזוכָה, יחד עם הפרוסטטות, הקטטרים והפיליפיניות – ונבכה ונשתין, ונבכה ונשתין, עד יבוא ריחנו באפך ותרחמי עלינו!!!
קוראים יקרים, אנא העבירו תוכן מכתבי לידיעת השלוש, אם יודעים אתם את כתובותיהן.
פגישות עם סופרים
מחווה לפרופ' נורית גוברין
עם הופעת: 'ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין',
בעריכת אבנר הולצמן,
ועם צאתה לגימלאות ובמלאות לה 70 שנה.
משתתפים: ד"ר דן אלמגור - יו"ר; פרופ' מיכל אורון; הסופר חנוך ברטוב; פרופ' חגית הלפרין; הסופר והמדינאי גד יעקובי; פרופ' דן לאור; הסופר אהרן מגד; המשורר רוני סומק; הסופרת והמתרגמת ש. שפרה; פרופ' נורית גוברין. בתכנית האמנותית: השחקן אילי גורליצקי, שיקרא פרקי ספרות.
האירוע יתקיים במרכז האתני ענבל, רח' יחיאלי 6, נווה-צדק, ביום ראשון, י"א בחשוון תשס"ו (13.11.2005) בשעה 20:00. קבלת פנים וכיבוד קל החל משעה: 19:30. הספר 'ממרכזים למרכז – ספר נורית גוברין', יימכר בהנחה מיוחדת.
ניצוצות מכוכבים אבודים
סיור ספרותי בתל אביב בהדרכת מימי חסקין
משוררות שנות ה-20 בת"א: רחל, אסתר ראב, יוכבד בת מרים, אלישבע
ב-1925 כתבה המשוררת רחל מכתב לאחותה שושנה ובו דירגה את ארבע המשוררות הבולטות בתל אביב. נלך בעקבות הדירוג ובעקבות ארבע נשים סוערות, פורצות גדר, חד פעמיות.
משך הסיור כשלוש שעות וחצי והוא מתקיים בשבת, 8.10.05 בשעה 09:00. נפגשים ב"גן לונדון" שברחוב הירקון מול רחוב בוגרשוב.
הרשמה ותשלום (בסך 70 ₪) במדור הטיולים של תנועת המושבים טל' 03-6091427.
יוגבר קצב ייצור סופרות חדשות מאחת לשתיים בשבוע
מאת סופר נידח: מחוגי המו"לים החשובים נמסר כי לקראת שנת תשס"ו יוגבר קצב ייצור סופרות חדשות מאחת לשתיים בשבוע ויוגבר קצב ייצור ספרים חדשים של סופרות לא חדשות מאחד לשניים בשבוע. מאחר שספרי מרביתן נכנסים מיד לתוכנית הלימודים לבגרות, יסתפק משרד החינוך כתנאי לבחינה בידיעת שמותיהם של לפחות 40 סופרות חדשות וספריהן.
יוצא לאור כתב-עת חדש
הקרנף
בהוצאת אוניברסיטת בת שלמה רבתי, קרן חמלניצקי ליתומים שהוריהם נהרגו בידי יהודים, וקרן ג'מאל פשה ליתומים תורכיים שהוריהם נהרגו בידי ארמנים במלחמת העולם הראשונה – עומד לצאת כתב-עת מדעי ועיתונאי גם יחד, "הקרנף" שמו.
העורך האחראי יהיה פרופ' פלוץ בן שחר, דיקאן האוניברסיטה, ועימו יעזור צוות מרצים ועיתונאים קרנפונים בעלי עור עבה ומצפון סתגלני או שסובל מאידיוטיזם מוסרי, עיתונאים שלעומתם גם העיתון לאנשים חושבים ולנשים חושבות ייראה לאומי ציוני ("ימני").
חלק מן המשתתפים (הקרנפונים) אכן יהיו מפליטי עיתונים יומיים שלא הסכימו לפרסם את מחקריהם וכתבותיהם על אשמת ישראל בכל תחום שהוא, מהשמדת ביצי כינים ועד כריתת קרני ראמים.
כדי להשתתף בעיתון אין צורך בידע מיוחד במחקר, בעיתונאות או בכתיבה עברית. צריך רק להאמין באשמת ישראל והיהודים בכל תחום שהוא, צריך להצדיק את הפלסטינים בכל תחום שהוא, צריך לכתוב בזלזול על הוקעת "פשעי" הנאצים, וצריך לערוך מחקרים שמאששים את הדעות הנכונות של החוקרים מלכתחילה. רצוי גם להסתמך על הפרוטוקולים של זקני ציון ועל נאומיהם הפוליטיים והמוסריים של חשובי הסופרים העבריים בארץ ובחו"ל.
טרם נקבעה עמדתו של העיתון לגבי חומר פורנוגראפי. האם יישר קו עם החרדים, הדתיים ואירגוני הנשים המתנגדים לפורנו בכל תחום שהוא?
או ייתן במה לאמנות ישראלית מודרנית בציור, בפיסול ובקולנוע, המשתמשת בפורנו כדי להוקיע את עוולות הכיבוש, הקולוניאליזם והאימפריאליזם הישראלי, שכידוע לא היה גרוע ממנו בעולם, בייחוד בתחום של אונס נשים שאינם יהודיות ומכירת בניהן ובעליהן לעבדות.
אחת ממטרותיו העיקריות של כתב-העת היא להוכיח שאוניברסיטת בת-שלמה רבתי אכן קיימת ואינה רק פיקציה של "חדשות בן עזר" המתעלל בה בגיליונותיו הנפסדים.
הכתובת: הקרנף, אוניברסיטת בת-שלמה רבתי, ליד כביש 6. gvinat-izim@kaka.com
בשנת 2005 תימלאנה 25 שנה למותו של נחום גוטמן
בשנת 2006 תימלאנה 25 שנה למותה של אסתר ראב
בשנת 2008 תימלאנה 130 שנה לפתח-תקווה
בשנת 2008 תימלאנה 126 שנה לראשון-לציון
בשנת 2009 תימלאנה 100 שנה לתל-אביב
במדינת פלסטין-עזה רעש מהומה
היום, במלאת חמש שנים בדיוק לפרוץ האינתיפאדה, קמה במדינת פלסטין-עזה העצמאית תנועה חדשה של תושבים, הדורשים להחזיר לקדמותו את מצב הכיבוש כפי שהיה לפני פינוי ההתנחלויות הישראליות, וגם לקרוא לישראלים לבנותן מחדש יחד עם החממות שסיפקו עבודה למאות פועלים מקומיים.
כל זמן שהיהודים הכובשים גרו בתוככי פלסטין-עזה לא העז הצבא הישראלי להפגיז אותה בתותחים וגם היו שכנים יהודים קרובים שקל להרוג אותם. עכשיו, בלי היהודים הכובשים ועם הטרור הפלסטיני הנמשך והולך, קיים חשש סביר שעזה-פלסטין תהפוך לשטח אש תותחים ישראלית מבלי שיהיו אפילו בטווח קרוב שכנים יהודים שקל ומוצדק להרוג אותם בטענה שהם כובשים, נימוק שהיה מקובל גם על די הרבה ישראלים אהבלים.
הסיפור בהמשכים
לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים
מאת אהוד בן עזר
פרק שמיני
אדון רובינשטיין, מרגל
אכן ידענו גם ידענו כי אדון רובינשטיין הוא מרגל גרמני.
גם זה היה רעיון של צבי, ואני האמנתי לו. עד היום איני יודע אם הוא עצמו האמין אז בכל המצאותיו או שפשוט רימה אותי. אולי הוא היה מתחיל להאמין בבדיותיו רק לאחר שהתקבלו על דעתי?
מוזר כי מעולם לא עלה על דעתנו לגלות להורינו או למישהו מחברינו, אפילו לא לגיורא – את סודם הנורא של חיים-צימוקי או של אדון רובינשטיין, גם לא חששנו שיש איזה דבר יוצא-דופן בכך שהחלטנו להעלים מכולם ידיעה כה חשובה וגורלית.
אדון רובינשטיין, מיוצאי-גרמניה שהשתקעו במושבה, היה איש שמן ועור לו אדמוני, עור מלוהט ומגורה תמיד במעין "חָרַרַה" או מצריבת השמש הארץ-ישראלית. בביתו הגדול לא היתה אישה, חדריו היו תמיד אפלוליים בגלל התריסים המוגפים. בחלקת האדמה אשר ליד ביתו היו שניים-שלושה מחסנים לא-גדולים, עצי-פרי, בעיקר תפוחי-עץ ושזיפים, עיזים לבנות אחדות, תרנגולות ופרדס לימונים. להר-אדם הוא נִדמה בעינינו. מבעד למשקפיו עבי-העדשה נשקף מבט עיניים כחולות ומטושטשות אשר על פשרן לא הצלחנו לעמוד. גבות צהבהבות, שהיו גדֵלות פרא, נזדקרו משיפולי מצחו. שיער בהיר ודליל עטר את קרחתו.
הוא לא היה יפה, בקיצור.
ופעם, רק פעם אחת, רמז צבי מהי בעיניו זהותו האמיתית של רובינשטיין –
המַרְשַל גֵרינְג בכבודו ובעצמו! – מפקד הלוּפטוַפֶה, חיל-האוויר הגרמני במלחמת-העולם השנייה, מרשל שהיה אדם שמן מאוד, ובנוסף לכך גם מת. הוא נאסר בתום המלחמה והועמד למשפט פושעי-המלחמה הנאציים בנירנברג ושם הצליח להתאבד בטרם בוצע בו גזר-דין המוות שנחרץ עליו. אך כל הפרטים האחרונים הללו לא נחשבו כלל בעיני צבי. כי מנין לנו שגרינג לא נמלט קודם, ואולי שלח מישהו אחר להתאבד במקומו?
כל פניותיו אלינו היו בשפה הגרמנית, אשר צבי התיימר להבין בה מילים אחדות. לאחר כל דיבור שהיינו שומעים מפיו, נהגנו למצוא לעצמנו מסתור תחת עץ או על גג המחסן המקוּרֶה פח, בצל עץ האיקליפטוס הגבוה והענֵף, אשר המחסן נסמך על גזעו.
צבי היה מגלה בדברים ששמע איומים נסתרים כלפינו, אשר מרמזים כי ספק אם הורינו עוד יזכו לראותנו אי-פעם, ומסביר מילים בגרמנית, שאינן אלא מילות-צופן המעידות על מומחיותו של אדון רובינשטיין בריגול, ועל קשריו האמיצים עם הסוכנים החשאיים הנאציים בכל רחבי העולם, וכמובן עם מפקדו חיים-צימוקי.
אמנם, מעולם לא ראינו את השניים נפגשים ומחליפים מילה ביניהם, וייתכן כי כלל לא הכירו זה את זה – אבל צבי ואני ידענו היטב מה פירושה של הסוואה גרמנית.
אל גג-הפח של המחסן היינו עולים בדרך עקיפין – הגדר של דיר-העיזים, צינור-מים, קיר של לוחות, אשנב וגזע עץ האיקליפטוס. על גג המחסן ניצבה אחת העדויות המכריעות בפרשת הריגול: אנטנה. כיום אני משער שהיתה זו אולי אנטנה ישנה של רדיו (באותה תקופה היו מותחים אנטנת-רדיו באמצעות חוט-מתכת שזור לאורך החצר, מגג-הבית ועד לאחד העצים, ויכולת לראות נמתחים בחצרות חוטי ברזל לתליית כביסה וחוטי מתכת גבוהים מהם לאנטנה), או אולי היה זה סתם מוט גבוה וחוט-ברזל קשור אליו, שנשכחו מסיבה כלשהי על גג-המחסן, בלי שימוש.
ואילו לצבי היה ברור כי זוהי אנטנה של מַשדֵר רב-עוצמה החבוי בביתו של אדון רובינשטיין ואשר באמצעותו הוא מְשַדֵר, בשפת-סתרים כמובן, את הודעותיו על רשת סבוכה של מרגלים וסוכנים חשאיים גרמניים הפרושה על פני כל העולם גם לאחר המלחמה.
היו אלה שעות-חרדה, בין-הערבּיים, ביושבנו על הגג, ליד האנטנה המסתורית, בעוד אדון רובינשטיין מסתובב למטה בחצר ועוסק במלאכות שונות של תיקונים, הובלת מספוא וחליבה. מילדותי קינן בי פחד גבהים. השתדלתי להסתיר אותו מפני צבי כדי שלא יבוז לי. הוא היה זריז וקל ממני. עיניו פקחיות, אישוניהן הכהים התרוצצות תמיד בחוסר-מנוחה, כדולקים באש שחורה. אני רואה אותו, שערו השחרחר ועורו בצבע השוקולד ושפתיו עבות כשפתי כושי ובולטות – כשהוא מטפס בקלות כקוף ארך-גפיים, וכך גם ירידתו. ואילו אני משעין את גבי כמשותק אל גזע האיקליפטוס הרחב, הצמוד לשפת גגון-הפח הקטן, ומפחד לצעוד קדימה ולהסתכל למטה, מעבר לו, ומשתדל לגרש ממחשבותיי את הרגע הלא-נעים והבלתי-נמנע של הירידה. הלא אני סבלתי באותה תקופה מסחרחורות.
למטה, בחצר, מדבר אדון רובינשטיין גרמנית אל עצמו או אל עיזיו. (אני מוכרח לומר שהעיזים הבינו כנִראה כל שפה שבה דיברו איתן במושבה – עברית, אידיש, ערבית ואפילו גרמנית). מדי פעם הוא מפנה אלינו את פניו השמנים ובוחן אותנו במבט מטושטש. רגעים אלה, שהוסיפו מתיקות ומתח לחרדתנו המשותפת מפניו, הסירו כל צל של ספק מליבי בדבר מצבנו המסוכן אל מול מרגל רב-עוצמה ושטני כמוהו.
וכדי להסוות את עצמו עוד יותר טוב הוא השכיר את כל האגף הקדמי של ביתו לתחנת הנוטרים של המושבה, והנוטרים מתאמנים בנשק בצל העצים העבותים של הגן אשר בחזית ביתו. מפרקים מקלע לוּאיס ומצחצחים את "צלחותיו", אלה המחסניות העגולות. או עורכים תרגיל-סדר צנועים ברחבה הכבושה, המכוסה חצץ לבן, כשהם נושאים רובים איטלקיים עלובי-צורה משלל המלחמה במידבר-המערבי, ומעט רובים אנגליים לי-אֶנפילד בעלי קנה קצר. ולעיתים מניחים לצבי ולי לעמוד עימם בקצה השורה, ומקלותינו בידינו.
חדר הנשק היה אפלולי תמיד ומעורר יראה. בארגז-עץ ממורק בעל דפנות זכוכית שקופה, שהיה מחובר לקיר, נמצא אקדח-רקטות בעל קוטר גדול, ולצידו כמה כדורים עבים ועליהם כתמי-צבע שציינו כנראה את הגוון שמציירת בשמיים הרקֵטה לאחר ירייתה. ידענו שאם תהיה המושבה בסכנה גדולה, יִירוּ רקטות באוויר. אבל מה יהיה אז? – לא ידענו. מהם הכוחות הנעלמים אשר האקדח הזה יכול לעורר אותם ואף להשפיע עליהם לבוא לעזרה?
אדון רובינשטיין הערמומי לא לקח כמובן שום חלק באימוני הנוטרים.
"הו, הו!" אמר צבי, "הדבר ברור כשמש. הוא קודח בלילות חורים בקיר שבין חדריו לחדר הנשק, וכאשר יצטרכו יום אחד את הנשק באופן דחוף – יתברר כי החדר ריק!"
כך בילינו שעות ארוכות בעיקוב אחר השניים המסוכנים הללו, משוכנעים כי רק אנו יודעים את הסוד הנורא. ומה הפלא? כל המעשה אירע כשנה-שנתיים לאחר צאת הספר "שמונה בעקבות אחד", שאותו קראנו בשקיקה רבה.
המשך יבוא
(לרומאן הנידח ששום מו"ל ישראלי אינו מוכן להוציאו לאור על חשבונו)
פרק תשיעי: והוא פרק היסטורי: צנחנים גרמניים בוואדי-קֶלְט
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים – כולם
בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן את "קיצור
תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני", "פולניה בלי יהודים, יומן מסע" (מלא), "ספר המשחקים של ילדותנו" (מתעדכן), חומר ספרותי וביוגראפי רב על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מירבית עד שנת 2000, וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, והכול מיידי ועברי ובאי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל
נספח מיוחד
רשימת ספרי אהוד בן עזר
ואלה שאפשר עדיין לקנותם
1. "המחצבה" (רומאן. עם עובד, 1963 ואילך, מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם",
אסטרולוג, 2001, אסטרולוג, טל. 09-7412044).
2. "אנשי סדום" (רומאן. עם עובד, 1968, מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי",
אסטרולוג, 2001).
3. "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. לוין-אפשטיין, 1971, מהדורה חדשה, אסטרולוג, 2000).
4. "לילה בגינת הירקות הנירדמים" (סיפור לילדים. מסדה, 1972), ציירה: נורית יובל. אזל.
5. "Unease in Zion", Quadrangle, New York, 1974 – (אין שאננים בציון, שיחות על מחיר הציונות). אזל.
6. "הפרי האסור" (סיפורים. אחיאסף, 1977). אזל.
7. "עוֹפרִית בלופרית" (סיפור לילדים. יבנה, 1977 ואילך, יבנה, טל. 03-6297856), צייר: יעקב קמחי.
8. "אפרת" (מחזור סיפורים. תרמיל, ההוצאה לאור, משרד הביטחון, 1978). אזל.
9. "השקט הנפשי" (רומאן. זב"מ, 1979, זמורה ביתן, טל. 03-6344977).
10. "בין חולות וכחול שמיים" (יבנה, 1980 ואילך), סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר.
11. "מי מספר את הספרים?" (סיפורים לילדים. יבנה, 1982), ציירו: נחום גוטמן ודני קרמן.
12. "אוצר הבאר הראשונה" (סיפור לילדים ונוער. שוקן, 1982, שוקן, טל. 03-5610130), צייר: דני קרמן. אזל.
13. "בעקבות יהודי המידבר" (סיפור לילדים ונוער. שוקן, 1983), צייר: דני קרמן.
14. "נחום גוטמן" (אלבום. מסדה, 1984 ואילך. מודן, 1997 ואילך, מודן, טל. 08-9221821).
15. "הנאהבים והנעימים" (רומאן. ביתן, 1985, זמורה ביתן, טל. 08-9221821).
16. "המציאה" (סיפור לילדים. האתג"ר – המכון לחקר הטיפוח בחינוך, 1985), צייר: דני קרמן. אזל.
17. "אין שאננים בציון" (שיחות על מחיר הציונות. עם עובד, 1986, עם עובד, טל. 03-6291526).
18. "לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן. רכגולד-שגיב, 1987). אזל.
19. "50 שירי מתבגרים" (שירים למתבגרים. רכגולד-שגיב, 1987), עם 50 ציורים מאת דני קרמן.
20. "בצאת ישראל ממצרים" (סיפור לילדים. יבנה, 1987), סיפור יציאת מצרים בציורים, מצויירים על ידי
נחום גוטמן, מילים לציורים: אהוד בן עזר.
21. "ערגה" (סיפורים. זב"מ, 1987).
22. "עכשיו קיץ, עכשיו גלידה!" (סיפורים לילדים. יבנה, 1989), צייר: דני קרמן.
23. "פרשים על הירקון" (רומאן לבני-הנעורים. שרברק, 1989, שרברק, טל. 03-6293343), צייר: דני קרמן.
24. "שרגא נצר" (סיפור חיים. עידנים / ידיעות אחרונות, 1990, ידיעות אחרונות, טל. 03-5584201).
25. "יצ'ופר הנוער" (40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. ר. סירקיס, 1991, טל. 03-7510792), עם 40 ציורים מאת דני קרמן.
26. "במולדת הגעגועים המנוגדים" (הערבי בספרות העברית. מבחר סיפורים ומבוא. זב"מ ואגודת הסופרים, 1992). אזל.
27. "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה." (ביוגראפיה. עם עובד ויד יצחק בן-צבי, 1993. הדפסה שנייה 2005).
28. "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון" (רומאן. "משכל": ידיעות אחרונות וספרי חמד, 1994)..
29. "הילדה מן הים" (סיפור לילדים. הקיבוץ המאוחד, 1996), ציירה: גיל-לי אלון קוריאל.
30. "דודו פאפל" (סיפור לילדים. מטר, 1996, מטר, טל. 03-5660335), צייר: אבנר כץ.
31. "Hosni the Dreamer" (חוסני החולם. סיפור מצוייר לילדים. פראר, שטראוס אנד ז'ירו, ארה"ב, 1997
ואילך), צייר: אורי שולביץ).
32. "אומץ", סיפורו של משה דיין (ביוגראפיה. ההוצאה לאור, משרד הביטחון 1997, פקס 03-7380641).
33. "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב (ביוגראפיה. עם עובד, 1998).
34. "Sleepwalkers and other Stories, The Arab in Hebrew Fiction" (הערבי בספרות העברית. מבחר
סיפורים ומבוא. טרי קונטיננטס אנד ליין ריינר בוקס, בולדר, קולורדו ארה"ב, ולונדון, 1999).
35. "שלוש אהבות" (רומאן. אסטרולוג, 2000, אסטרולוג, טל. 09-7412044).
36. "המושבה שלי" (רומאן. אסטרולוג, 2000).
37. "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ. אסטרולוג 2000).
38. "ברנר והערבים" (במלאת 80 להירצחו, עם סיפורו "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר, אסטרולוג 2001).
39. "חנות הבשר שלי" (רומאן, אסטרולוג, 2001). אזל. [אפשר עוד להשיג אצל בן עזר בחינם].
40. "להסביר לדגים, עדות על פנחס שדה" (עדות, אסטרולוג 2002).
41. "יעזרהָ אלוהים לפנות בוקר" (שירים, אסטרולוג, 2005).
רשימת ספרי אסתר ראב שאפשר עדיין לקנותם
1. "כל השירים", המהדיר: אהוד בן עזר, זמורה-ביתן, מוציאים לאור, 1988. מהדורה שנייה מורחבת, בשנת ה-100 להולדתה של המשוררת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור, 1994. הדפסה שנייה ממהדורה שנייה, 2001.
2. "כל הפרוזה", המהדיר: אהוד בן עזר, כולל סיפורי "גן שחרב" וסיפורים מהעיזבון, תרגומי שירים ושירים לילדים, במלאת 20 שנה למותה של המשוררת, אסטרולוג, 2001. [הרכישה ב-40 שקל לעותק כולל דמי משלוח אצל אהוד בן עזר, ת.ד. 22135, ת"א]. benezer@netvision.net.il