| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 88
תל אביב, יום חמישי, ח' בחשוון תשס"ו, 10 בנובמבר 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה מומלץ לפתוח את קובץ הווֹרד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
עוד בגיליון:
שלושה ימי עיון באי פוּקֶט ביצירתו של הסופר העל-זמני אלימלך שפירא
מחווה לפרופ' נורית גוברין, עם הופעת: "ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין"
בקשה דחופה לתרומת דם מסוג נדיר
מהרו לקנות שמן זית כי המחירים יעלו פלאים בשבועות הקרובים
פרק לא-חשוב מתוך יומנו של סופר נידח מר א. בן עזר מיום שני, 29.3.04
מכתב הבהרה מהעורך משה גרנות בקשר ללקסיקון הסופרים העבריים
הסיפור בהמשכים: לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים, פרק 18
סוף-סוף יש לנו משהו טוב לומר על ראשון-לציון
המושבה השנייה של העלייה הראשונה
שלא היה בה שום יקב בשנת 1882
אבל בשנת 1935 נולדה בה בירה "נשר"
אנחנו חובבי בירה "גולדסטאר" וסבורים שהיא מן הטובות בעולם. מסעדה ישראלית שאינה מגישה בירה "גולדסטאר" אפילו בבקבוקים ניראית לנו כפלצנית שאין הרבה מה לקוות ממנה גם במאכלים. מסעדה שמגישה בירה "גולדסטאר" מהחבית זוכה אצלנו מראש לציון לשבח, ולרוב גם האוכל בהתאם. לאנשים שמלגלגים על טעמנו ההמוני בהעדפת ה"גולדסטאר" איננו מגלים מה באמת אנחנו חושבים עליהם, כי אם היינו אומרים הם היו זוכרים אותנו עד יום-יומם האחרון. בחוץ-לארץ אנחנו מסתפקים ב"סטלה ארטואה" הבלגית, הדומה ל"גולדסטאר" בטעמה, ואשר לאחרונה גם מיובאת לארץ. בתאילנד ובפולניה שתינו בירות מקומיות לא רעות.
שמחנו על כן לקרוא במוסף "ספינת השותים" של "הארץ" מיום 24.10.05, גיליון שמחת תורה תשס"ו, פרטים אחדים על מבשלת-השיכר "נשר", האימא של ה"גולדסטאר", זו הבירה שמלווה אותנו מאז פקחנו את עינינו, קודם ה"מאלט" השחורה של "נשר", לנשים הרות ולילדים, ובירה "נשר" הפשוטה, המשווקת עד היום, שהיתה הבירה הלבנה (הצהובה) היחידה שהיכרנו. רק אחר-כך הופיעה בירה "גולדסטאר" ששבתה מיד את חיכנו, והאחרונה "מכבי", שאת טעמה איננו יכולים לשאת.
כותב יובל בן-עמי: הייקים הרבים שהגיעו לארץ בשנת ה-30 הביאו איתם כרכים עבים של גתה ושילר וגעגוע לכוס גבוהה של שיכר באווארי. פרץ הירשברוך, יליד ברומברג שבגרמניה, הקים ב-1935 בראשון לציון את "מבשלת פלשתינה" וייצר בה את הבקבוקים הראשונים של בירה "נשר". בירת "גולדסטאר" בושלה לראשונה, על ידי אותו פרץ הירשברוך ב-1950 ברמת גן, והתקבלה במשיכת כתף. אבל לאט-לאט, עם השנים, היכתה בנו ההכרה שלעומת "מכבי", "גולדסטאר" היא בעצם בירה לא רעה בכלל, ושבמקומות רבים בעולם אין הבירה הסטנדרטית עומדת ברמתה.
עוד שמחנו לראות שטועם היין של העיתון, דניאל רוגוב, המליץ, במקום חמישי בין עשרת היינות המשתלמים ביותר לקנייה (מבחינת היחס שבין טיב למחיר) – על אמפורה 2003 מֵד רֵד, "יין אדום בעל גוף בינוני עד מלא שהולם רוסטביף, סטייקים ומנות פסטה עם רוטב בשרי. המחיר 60 שקלים." וזה בדיוק אותו יין שהמלצנו לקנותו לאחר ביקורנו ביקב אמפורה, ובמקרה גם שתינו את בקבוק המֵד רֵד יחד עם רוסטביף "טיב טעם" מצויין עטוף במקור ברצועות ביקון וחרדל וקשור בחוטים, שהוכן בתנור הביתי בערב חג ראשון של סוכות.
3 ימי עיון ביצירתו של הסופר העל-זמני אלימלך שפירא
מחבר הרומאנים "הירקון שבלב" ו"הבלנית נכוותה" ומאמרים ורשימות בענייני דיומא, אתמולא ושלשומא
יתקיימו במרס-אפריל 2006 באי פוקט מטעם אוניברסיטת בת-שלמה רבתי
המבקשים להשתתף ישלחו תמצית הרצאותיהם בנושאים הבאים:
* הסיפור האמיתי "לטיפה" (1896) מאת אלימלך שפירא, שקדם בעשר שנים לסיפור שכתב המושבניק היהודי מהעלייה הראשונה משה סמילנסקי. סיפורו של שפירא משמש דוגמה לפער שבין פלחית משכילה, מייסדת תנועת הנשים הפלסטיניות, לבין קולוניאליסט יהודי שהוא אנאלפבית וגם מטריד מינית עובדת שלו, בתולה.
* הרומאן "הירקון שבלב" כסמל להתפשטות האימפריאליסטית הציונית על שתי גדות הירקון כולל קמפוס אוניברסיטת רמת-אביב, שרמתו נמוכה מקמפוס אוניברסיטת בת-שלמה רבתי.
* הרומאן "הבלנית נכוותה" כעדות גברית לחלקו המכריע של מיגדר בלניות בתי-המרחץ והאופות בייסוד מושבות העלייה הראשונה, שפשוף הדגדגנים הרטובים ואפיית לחם הדגנים, הסובין והסיבים.
* אלימלך שפירא – מיתוס מזוייף של קולוניאליסט מנוון או שריד אנאכרוניסטי מתקופת הג'נוסייד הציוני בעם הילידים האציל והאמיץ? – ואולי אלימלך שפירא הוא אישה ועל כן ראוי להיכלל באנתולוגיה של ספרות הנשים הבלתי-נשכחות שיָסדו את המושבה במיטבחיהן?
* האם יקבל אלימלך שפירא הישיש את פרס ישראל לספרות תקופת תרל"ח וַתֶרח? – על חידת ההפרש בין גילו הביולוגי לגילו הכרונולוגי.
הכנס ייערך מטעם אוניברסיטת בת-שלמה רבתי בחסות הדיקאן פרופ' פלוץ בן-שחר בימים שישי 31.3.06 עד ראשון 2.4.06 במלון הילטון ארקדיה, חוף קָרוֹן (אוֹ-קרון) במערב האי פוקט, תאילנד. שלוש בריכות, אחת עם חשופות חזה שזופות מדהימות לא מקומיות, חוף ים מעבר לכביש עם אוהל מסג'יסטיות עממיות, שני חדרי-אוכל לבוקר, המשמשים מסעדות בלילה עם מזנון ותפריטים משגעים. אננס טרי, פאפאייה, מרק מיסו, ביקון קריספי מעולה, ליצ'י טרי ומעובד, סושי, דים-סאם, שרימפס, סאטה, קרואסונים, סופגניות קטנות, עבודות חריטה מדהימות בירוק, לבן ואדום טבעיים בסכין על קליפות אבטיחים שלמים, חדרניות ומלצריות שטוחות-חזה, דקות-גוף ויפהפיות, ממש לנשק ולהושיב על הברכיים ולנשק. טווסים וטווסות. נוף מרהיב. המלון לא נפגע בצונאמי שהרס בשעתו את החוף הצפוני ממנו, חוף פטונג. מקום אידיאלי להרצות ולשמוע הרצאות על סופר עברי חשוב מאוד. הכתובת:
Hilton Phuket Arcadia, Karon Beach, Phuket 83100, Phuket, Thailand.
Phone: 00-6676-396038-44, Fax: 00-6676-396136
האקדמאים המוציאים את דמי הטיסות מקרן ההשתלמות פטורים מתשלום מס הכנסה שהיו חייבים בו אילו פדו את הקרן במזומן. המסג'ים במלון יקרים אבל במרחק עשר דקות הליכה לכל צד ניתן למצוא מסג'יסטיות זולות פי כמה, חלקן צעירות ויפות וחלקן נראות כקופות, לכולן ידיים שריריות ויש אחת דוברת קצת עברית שעבדה בִּפְּלָחִים (בפרחים) במושב חֵלוּת (חרות) ויודעת גם מילים כמו יאללה. למבקשים להזדיין יש בארים, בנפרד ממכוני העיסוי, עם מארחות מקסימות, כולן נשים. למחפשים בחורים, או נשים עם זין, אין לנו מידע מדוייק. מכל מקום, לשלושת המינים אין בתאילנד שערות על החזה.
פרטים נוספים ניתן לקבל במזכירות אוניברסיטת בת-שלמה רבתי, ליד כביש 6
פגישות עם סופרים
מחווה לפרופ' נורית גוברין
עם הופעת: "ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין"
בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, בעריכת אבנר הולצמן
עם צאתה לגימלאות ובמלאות לה 70 שנה
משתתפים: ד"ר דן אלמגור, מנחה; פרופ' מיכל אורון; הסופר חנוך ברטוב; פרופ' חגית הלפרין; הסופר והמדינאי גד יעקובי; פרופ' דן לאור; הסופר אהרן מגד; המשורר רוני סומק; המשוררת ש. שפרה; פרופ' נורית גוברין. פרקי קריאה: השחקן אילי גורליצקי. מוסיקה: גילה בשארי-שירה
האירוע יתקיים באולם תיאטרון ענבל, רח' יחיאלי 6, נווה-צדק, תל-אביב, ביום ראשון, י"א בחשוון תשס"ו, 13.11.2005, בשעה 20:00. כיבוד קל יוגש בשעה 19:30. הספר "ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין", יימכר בהנחה מיוחדת
מבוקר עד ערב בערים ובמושבות
מניה וזובָּטוֹב
אהוד שלום,
לסיפור המעניין על מניה שוחט ודודתך אסתר ראב [גיליון 87] אוסיף קצרות. משום מה לא מזכירים, ממש מעלימים, את העובדה שבהיותה בכלא כחברת הוועד של הסוציאל-רבולוציונרים, הס"ר, טופלה על-ידי זובטוב, ראש "המחלקה השלישית" של הצאר, שבתרגיל רומנטי גרם לה להתאהב בו ותוך כדי (בבית-הכלא) היא הסגירה את כל חבריה בתנועה למשטרה החשאית. הוא אכן סייע לה להקים צ.ס יהודית רק כדי שיוכל בעצמו להתחקות אחרי פעילות היהודים, שמילאו את תנועות הטרור נגד המשטר. על התקופה תוכל לקרוא במאמרי:
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=802
שנה טובה,
יעקב בר חיים
הבלוף של המאקי הצרפתי
אהוד שלום,
לא קראתי הכול [גיליון 87] אבל קראתי מה שכתבת על נעם חומסקי ואני שמח שלא להסכים איתך בכול. בעניין ההשוואה [שעושה חומסקי] בין עיראק לאירופה הכבושות, אני מצטט מהזיכרון את פרופ' יעקב טלמון באחת מהרצאותיו בירושלים לפני ארבעים וחמש שנה: במלחמת העולם השנייה לא הייתה מחתרת משמעותית, בעלת משקל, בשום מדינה באירופה, למעט יוגוסלביה. המאקי (המחתרת הצרפתית) למשל, שנהפכה והופכת למיתוס בעזרת הקולנוע, לא מנתה יותר מכמה בודדים בשוליים, שלא שינו דבר ולא זכו לתמיכה של האוכלוסייה.
יורם אפק
סופר נידח: אחד הסרטים היפים ביותר, סיפור האהבה "ילדי גן העדן" (1945) לפי תסריט של ז'אק פרוור, בימוי מרסל קארנה ועם ז'אן לואי בארו, פייר בראסר והשחקנית האגדית ארלטי – נוצר בצרפת עדיין תחת הכיבוש הגרמני, במקביל או זמן לא רב לאחר שיהודי פריס נשלחו לאושוויץ באדיבות הז'נדרמריה הצרפתית, שהשכילה גם לצוד ילדים יהודיים ברחובות. לבמאי דוד ברגמן יש סיפורים מזעזעים מאותה תקופה, שבה הסתובב כילד יהודי בפריס והצליח להסוות את מוצאו אחרת, היה נשלח גם הוא להשמדה.
בקשה דחופה לתרומת דם מסוג נדיר
אבי, בן 62, עבר השתלת מח עצם, וזקוק בדחיפות לתרומת דם מסוג O(-), שהוא נדיר ביותר. על מנת להבטיח שתרומת הדם תגיע אליו, ומאחר וקיים מחסור כללי בסוג דם זה, התרומה צריכה להיעשות בבנק הדם של תל השומר, וחשוב לציין שהתרומה מיועדת עבור חנן גייסט וחיוני לקבל פתק המאשר את התרומה עבורו (אותו עליי למסור בבית החולים על מנת להבטיח שהדם יגיע לאבי).
לכן, אם אתם יכולים לעזור, או מכירים מישהו שיכול לעזור, אנא צרו איתנו קשר בכל עת. אנא הפיצו מייל זה בין חברים ומכרים,
תודה,
גליה גייסט-ברונסקי 054-5446696. עמי ברונסקי 050-6629480. בית 03-5470472
4 בנובמבר 2005
ימי פופמי האחרונים
שוב גילינו שגיאות הקלדה בגיליון הקודם (87). כמובן יש ולא ייש ברשימה על הזיתים, וכן פומפי ולא פופמי למרות שנמשע (סליחה, נשמע) נחמד ומצחיק, בכותרת הרשימה על הפילהרמונית. כנראה שאנחנו צריכים איזו מזכירה נחמדה שתשב לנו על הברכיים ותעשה הגגה (סליחה, הגהה), וכדי שלא להישמע סקסיסטי אנחנו מוכנים גם מזכיר למרות שאצלנו זה לא מזקיר. לפני שבועות אחדים קיבלנו דף רץ באנגלית באינטרנט המוכיח שסדר האותיות במילה אינו משנה להבנת הקריאה מאחר שכל מילה נתפסת תבניתית כיחידה אחת. היה אפשר לקרוא בקלות רשימה שלמה שאותיות מילותיה עורבבו. זה גם ההסבר שאתה קורא חמש פעמים פופמי וסבור שקראת פומפי ולא מגלה את השגיאה.
פעם עניתי במכתב מלא שאיגות כביתה שענשו בכנווה לילדה מכיתה בי"ת ששלחה לי מכתב מלא שאיגות כלאה בצירוף פתק מאימה האומרת שככה הם כותבים בכיתה, והמורה אומרת שזה בסדר. אך הילדה כל-כך נעלבה מהשאיגות שלי שיותר לא כתבה לי.
לעניין המלחמה בפשיעה ובתאונות הדרכים
שלום אהוד,
כל פעם שעולה בעייה אקוטית במדינתנו [מתייחס לדבריך בגיליון 87, "תוקם קרן מס-חובה מיוחדת למלחמה בפשיעה הגואה!"], מיד עולה עוד הצעה להקים קרנות ולהטיל היטלים למימון פתרונה. המיסים וההיטלים בארצנו הם מן הגבוהים בעולם המערבי, כך שאנחנו כבר משלמים עבור השירותים והפעילויות הללו. לכן הגיע הזמן לומר לבטלני האוצר, המתלוננים כל הזמן שאין כסף – יש המון כסף בשוק! – והבעייה היא שאתם לא מתאמצים לגבותו! כל ינוקא יודע על הכלכלה השחורה שכבר אינה מתגלגלת בסמטאות צדדיות ואפלות אלא מתנהלת בריש גלי וברחובות הראשיים.
ולעניין תאונות הדרכים ועבירות התנועה, שהפכו למכת מדינה, הנה הצעה מעשית ויעילה יותר מהצעתה של ועדת שיינין המבקשת להטיל אגרה על ביטוח הרכב, שכבר כיום אינו זול.
אצלנו מחיר הדלק הינו מן היקרים בעולם ומורכב מכ-80% מיסים והיטלים שונים; גם מחירי המכוניות גבוהים מהמקובל בשל מיסי רכישה ומיסים אחרים המוטלים עליהן. שר התשתיות בן-אליעזר העלה לאחרונה הצעה להוזיל את מחיר הדלק על-ידי הורדת המס. ובכן, שלא יוריד, אלא המיסוי על הרכב ועל הדלק יתחלק חצי-חצי בין האוצר ורשות המיסים לבין רשות התחבורה, שאליה יועברו הסכומים הללו. כמובן שיש לעגן בחוק את העברת הכספים והוצאתם, כדי שבטלני האוצר לא ישתלטו עליהם כל פעם שיחסרו להם מזומנים לתקציב המדינה, כפי שנעשה בכספי הביטוח-הלאומי, יותר נכון – בשוד הביטוח הלאומי!
מ-דן
פינת ההערות של הסופר העל-זמני אלימלך שפירא:
חי בצריף דל על גדת הירקון הדרומית
* אני לא סובל את הארי פוטר מפני שמשעמם אותי ועושה לי עור אווז.
* כל המבקש ללגלג על יוהרתו, גסותו, בכיינותו, זחיחותו ורימומו העצמי של ידידי סופר נידח מר א. בן עזר, או להעביר ביקורת ארסנית על תוכן דבריו וגם ממה שאומרים עליו מאחורי גבו – מוזמן לכתוב למכתב העיתי, גם בעילום-שם, ואני אדאג במערכת שהדברים יובאו בשלמותם. הנ"ל מאזוכיסט ידוע שנהנה לקרוא על עצמו דברים רעים כדי שלא להשתעמם.
* מהרו לקנות שמן זית כי המחירים יעלו פלאים בשבועות הקרובים ומחירי שמן ראשית המסיק עשויים להגיע ל-100 שקלים לבקבוק של ליטר. קנו כל שמן שטעים לכם באם טרם עלה מחירו. אפילו הפינה הדרוזית בגן העיר בתל-אביב כבר העלתה את מחיר בקבוק ה-650 מ"ל מ-20 ל-25 שקלים, ועוד ידם נטוייה, אם לא ייגמר המלאי קודם.
מכתב הבהרה מהעורך משה גרנות
בקשר ללקסיקון הסופרים העבריים
אהוד יקר,
חזרתי רק עתה מחו"ל ומצאתי את "חדשות בן עזר" 79, ובו המאמר על החילוניות הישראלית. [אהוד בן עזר, "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990, בחדר-האוכל במשמר-העמק]. קראתי בעיון, וחלק מהרעיונות שבו מופיעים גם בספרי "שיחות עם חוזר בתשובה" שיצא ב-1999 בהוצאת "עם חופשי", שנוהלה על-ידי יקותיאל ארנן ז"ל.
באשר למכתב שלך לסופרים בעניין הלקסיקון: כל סופר קיבל טיוטה אחת לבדיקה. זה עלה הרבה כסף לאגודת הסופרים – כסף שאין לה. מדובר במהדורת ניסוי, שבעקבותיה יוכלו הסופרים לבקש תיקונים (אני מקווה שבאמצעות דואר אלקטרוני). הדרישה האולטימטיבית שלך, שרק לאחר אישור הסופר יהיה ניתן לפרסם את הערך – היא דרישה בלתי קבילה: הסופרים כתבו על עצמם 800-1000 מילים (כולל אהוד בן עזר!), כשההקצבה הייתה – 180 מילים לכל ערך. שלא לדבר על כך שערכים בלקסיקון חייבים להיות בתבנית אחידה, דבר שקשה למרביתנו לעכל.
ועוד דבר:
בלקסיקון לא מטפלים שנִים, אלא חודשים בודדים. אני העורך, ולידי יש ועדה מייעצת,
עורך לשוני ומפיק (לא קיבלתי רשות להזכיר את שמותיהם – לכן לא אעשה זאת).
אתה לא תאמין מה סופרים מבקשים לכלול בערכים שלהם – אילולא הייתי מעורב בזה, הייתי
כותב על כך פיליטון, ואתה מסית את הסופרים שלא יאשרו את פרסום הערך אם לא יאושר
הנוסח על ידם! ובכן, אם סופר יכתוב לנו שהוא דורש לא להיכלל בלקסיקון – הערך שלו
יימחק מייד.
מצידי אתה יכול לפרסם את מכתבי זה ב"חדשות בן עזר".
בברכה,
משה גרנות
אהוד בן עזר מעיר: לבקשת העורך שלחתי שלוש פעמים את תולדות חיי ורשימת ספריי, באי-מייל ובמכתב, ולא כ"ערך" אלא כחומר-גלם שממנו היה עליו לכתוב את הערך, כך מקובל; קיבלתי פעם אחת נוסח קצר; הקיצור, בסדר – אלא שהיה מלא שגיאות ושיבושים.
העורך הלשוני של הלקסיקון, מנחם פאלק מירושלים, התקשר איתי ביוזמתו ואמר שהוא מוכן לשלוח הגהה אחרונה לכל סופר בתנאי שמדובר רק בתיקון שגיאות ולא בהוספת חומר. מיספר הטלפון שלו 050-6287215. אני מציע לחברים להתקשר אליו ולבקש הגהה, ולא לשלם 100 שקל ולא לשלוח תמונה בטרם אישרו הגהה סופית של הערך שלהם.
אני עדיין מחכה להגהה שמנחם פאלק הבטיח לשלוח לי.
חברי קבוצת "כתובת" מזמינים אתכם לסדנת "קרוא וכתוב", והפעם:
"בעקבות ריח הקימוש" – מיניות רבת פנים בשירתה של אסתר ראב
בהנחיית המשוררת דורית ויסמן
הסדנה תיערך ביום ג', י"ג חשוון, 15.11.05, במנהל הקהילתי לב-העיר, רחוב אהל משה 42, ירושלים. בשעה 19:00. הכניסה חופשית.
לפרטים נוספים: מקום לשירה, מנהל קהילתי לב העיר,
טלפון: 02-6254277, שלוחה 8 (ישיר) או 1 (מזכירות).
mail@poetryplace.org www.poetryplace.org
עיריית ירושלים, האגף לתרבות.
משרד החינוך, התרבות והספורט, מינהל התרבות.
מינהל קהילתי לב העיר.
בהוצאת Text + Kritik במינכן יצא לאור ספרה של ענת פינברג
Moderne hebraeiche Literatur / Ein Handbuch
הספר מקיף את הספרות העברית מבחינה תימאטית, מתרכז בנושאי מפתח חשובים במיוחד ומשמש כספר מבוא בשפה הגרמנית לספרות העברית החדשה
פרקי הספר:
ענת פינברג: הספרות העברית המודרנית, סקירה
גרשון שקד: הפרוזה העברית
רות קרטון-בלום: מיתוס העקידה בשירה העברית
אהוד בן עזר: דמות הערבי בספרות העברית
אפרים זיכר: זיכרון השואה אצל סופרי "הדור השני"
ניסים קלדרון: פליטים ועקורים: ישראל כמקום "אסתטי"
ענת פינברג: דיוקן ה"ייקים" בספרות העברית
לילי רתוק: 100 שנות "ספרות נשים" עברית
ענת פינברג: התקבלות הספרות העברית בשפה הגרמנית
פרטים ביוגראפיים וביבליוגראפיים על סופרים עבריים
רשימת כל הספרים העבריים שתורגמו לגרמנית עד קיץ 2005
סופר נידח מעיר: אין חולק על תרומתו הרבה של הספר לקירוב הקורא והסטודנט הגרמני לספרות העברית. רשימת הסופרים העבריים הנכללים בפרק "פרטים ביוגראפיים" אינה קצרה, והעילה לכלילתם היא היותם מוזכרים באחד מפרקי המבוא לספרות העברית. להלן שמות אחדים מתוך הרבה: לאה איני, ח"נ ביאליק, דן בן-אמוץ, דן בנייה-סרי, י"ח ברנר, מיכל גוברין, דוד גרוסמן, נירה הראל, יואל הופמן, רבקה קרן, יצחק לאור, מוטי לרנר, איתמר לוי, מירה מגן, רונית מטלון, אגי משעול, משה סמילנסקי, נאוה סמל, לילי פרי-אמיתי, אסתר ראב, דורית רביניאן ויובל שמעוני.
ומי לא מופיע ברשימה? אהוד בן עזר, ועימו חסרים עוד כמה וכמה סופרים ומשוררים שכותבי המחקרים והסקירות ההיסטוריות, דוגמת גרשון שקד ולילי רתוק, שכחו או לא חשבו שהם שייכים לספרות או לשירה העברית, או לנושא הפרק – כגון הערבי בספרות העברית.
העורכת, פרופ' ענת פינברג, לא יכלה לכלול בספר ערכים ביוגראפיים של מי שלא נזכרו בגוף המחקרים בספר; ואולם אהוד בן עזר זכה בכל זאת לערך ביוגראפי וזאת לא בפרוטקציה אלא במדור הערכים הביוגראפיים של החוקרים והמסאים שכתבו פרקים בספר. שם גם צויין שהופיע בגרמנית הרומאן שלו "אנשי סדום". אבל, אלמלא היה בן עזר אחד הכותבים בספר – לא היה אפשר להביא עליו ערך ביוגראפי ולציין שהוא סופר.
מה עוד שבעקרון אין בן עזר כולל את עצמו כסופר במחקריו שלו, אפילו מקצת ספריו הבידיוניים קשורים לנושא שעליו כתב: הערבי בספרות העברית ("לא לגיבורים המלחמה", "המושבה שלי"). ומדוע הוא נוהג כך? אולי מטעמי צניעות והגינות מחקרית, פרי לימודיו באוניברסיטה העברית אצל הפרופסורים הירושלמיים בתקופה הפרה-פוסט-ציונית.
פרק לא-חשוב מתוך יומנו של סופר נידח מר א. בן עזר
מיום שני, 29.3.04
לאחר סיום הערב [הענקת פרס ברנר לסמי מיכאל בבית הסופר בתל-אביב] פילסתי דרכי לעבר הבמה כדי ללחוץ את ידי רחל וסמי, שאותם לא ראיתי בראשית הערב. והנה מולי מופיע חתן פרס ישראל גרשון שקד, זחוח כולו אבל גם קצת מלאכותי, כמו איזו פרימדונה קשישה, כפי שגם נראה על הבמה בסוף הערב, לאחר שתי קריאות הביניים שלי [על ההגדרה המבישה פוסט-ריאליזם טריוויאלי או סוציאלי – שאליו, כך שמעתי, דחס בקצרצרה מעליבה את סמי מיכאל, שמעון בלס, דן בן-אמוץ ואותי במדור לא-ארוך אחד בתולדות הספרות העברית שכתב].
הוא נראה טוב. רזה קצת. פניו בריאים. ואני מחמיא לו על כך, אבל הוא לא שומע אותי אלא מקביל את פניי בקול גדול: "ש-לום לסופר הגדול מ-כו-לם בישראל – אהוד בן עזר הסו-צי-אלי!"
לא שמעתי טוב את המילה האחרונה, חשבתי תחילה – באנאלי, ולבקשתי הוא חוזר – סוציאלי.
והמשיך בקולו המתנגן, הקנטרני, הייתי אומר גם, גלותי, "אבל כתבת לפחות ספר טוב אחד..."
"בטח, 'המחצבה'!" אני אומר לו. "אני יודע. הרי זה הספר היחיד שקראת ממני."
"לא," הוא אומר, "גם 'אנשי סדום'."
"במקרה בדיוק השבוע הוא יוצא לאור בגרמניה."
"גם ספר שלי יוצא לאור בגרמניה," הוא מתגאה כסופר מתחיל.
"נו, בהצלחה," אני אומר לו. "מעניין איך 'אנשי סדום', עם סיפור הטמפלרים, יתקבל בגרמניה, אתה יודע שבעיני הגרמנים, הטמפלרים הם..."
וכאן אני רוצה להמשיך ולומר לו שבגרמניה רואים אותם כמו הפליטים הגרמניים שגורשו מארצות אחרות באירופה, אבל חתן פרס ישראל שקד קוטע אותי וחוזר על דבריו:
"'המחצבה', ו'אנשי סדום', ואחריהם – פור-נו-גראפ-יה! – והרי אתה יודע היטב בעצמך, אהוד, שכל שאר הספרים שלך הם ערימה של זבל..."
הייתי כה מופתע שלא ידעתי מה לענות לו. אמרתי משהו כמו: "אני לא חושב שזה כך," והלכתי הלאה לפגוש את רחל ואת סמי.
[כאן נכתבו ביומן דברים אחדים שעלה אז בדעת מר א. בן עזר לענות לשקד והמה קשורים בתורת הנפש אך מפאת כבודו לא נפרסמם כאן].
נזכרתי בשיחת טלפון בה ביקש את עצתי בענייני מס-הכנסה והתלונן שעה ארוכה על צרותיו, גם הספרותיות, וביקש ממני שאשלח לו את הספר החדש שלי, ואני סירבתי ואמרתי, "זה לא בשבילך, גרשון, זה ספר פורנוגראפי!" – ואז נעלב ואמר: "מה לא בשבילי? אני אוהב ספרים פורנוגראפיים!" – ושלחתי לו, כבר שכחתי איזה מן הרומאנים, אולי "הנאהבים והנעימים".
[לזכותו של שקד ייאמר שביציאה מבית הסופר בתל-אביב חילץ מפיו בקשת סליחה על דבריו המעליבים, בהבינו אולי שאחרת מר א. בן עזר לא יהיה איתו עוד בקשרי דיבור, ולא יהיה לו אצל מי לבקש שעה ארוכה בטלפון ייעוץ בענייני מס-הכנסה; ועוד ייאמר גם שיחסי הידידות שלו עם מר א. בן עזר לא נפגמו, כי מר א. בן עזר אינו נוטר ונוקם, ובהזדמנם יחד עם בנות-זוגם לחגיגת חתונת בנה של ידידה משותפת, נפל ליבו של שקד שבי בקסמיה של המסתורית, שאף נתבקשה במהלך הסעודה להגיש עזרה ראשונה לדוד-של-אם-החתן שהתעלף, ועל כן עד תום הערב לא פסק חתן פרס ישראל לשבֵּח, ואולי גם לקנא, במר א. בן עזר על המסתורית שלו, שאינה רק אחות רחמנייה לעת צרה אלא גם לא היססה להביע בפני חתן פרס ישראל את דעתה על דבריו על בעלה בבית הסופר].
סופר נידח מר א. בן עזר
מבקש תיקונים ותוספות לשני הקטעים הבאים ברומאן שהולך ונכתב
אשתו הראשונה של אפרים נהרגה בהפצצה הנוראה של המטוסים המצריים על התחנה המרכזית [כיום, הישנה] בתל-אביב בשנת 1948. יעקב קליין, אביו של חברי הטוב זאב, חזר לפנות-ערב למושבה באוטובוס אפור של "איחוד רגב" מזועזע ונדהם, וסיפר כי הרציפים היו מלאים דם וגופות וכל המראה היה זוועה גדולה. אולי האוטובוס היה כבר של קואופרטיב "דן", שבו התמזגו "איחוד רגב" הפתח-תקוואי ו"המעביר" התל-אביבי. והאמת, אפילו את השם "גוש דן" לא היכרנו אז. חשבנו שאנחנו נמצאים על הירקון, בין פרדסי השרון, מדרומנו – אזור יהודה (מראשון עד גדרה) עם קואופרטיב האוטובוסים "דרום-יהודה", ומצפוננו – אזור השומרון (ובמרכזו חדרה) עם קואופרטיב "אגד", שבתקופה מסויימת נקרא גם בשם "אשד" כי אוחדו בו "שחר" החיפאי ו"דרום-יהודה" הדרומי, ולימים בלע "אגד" גם את "המקשר" הירושלמי, ונותר עצמאי רק קו האוטובוסים של האחים ליטווינסקי מרחוב מקווה-ישראל בתל-אביב לתל ליטווינסקי, כיום קו 64 של "דן" המגיע לתל השומר.
בבית הוריי במושבה היתה אמבטיה ישנה עם צינור לְטוּשׁ שהתנוסס מעל האמבט, מחובר לקצה דוד מים גלילי גבוה שאותו חיממו, רק בחורף, במבער מזוט שֶׁיָרה אש לחלל של בסיס עשוי יציקת-ברזל למטה; שם היו מבעירים לחימום, בשנים קודמות, בולי עץ וענפים יבשים וניתן היה גם לתקוע בגחלים שנותרו קרטושקעס אחדים, תפוחי-אדמה, כמו במדורה. היו מוציאים לעיתים מזומנות את האפר שנשר למגירת ברזל תחתית, ומפזרים בגינה לטיוב הקרקע. בקיר ליד הדוד היה מהודק מכל נפט או מזוט עשוי קופסת פח לבנה, ומתחתיתה בולט ברז קטן שמווסת את הטיפות הזולגות במורד למשפך ולצינור נחושת ארוך, אל המבער. והיה צריך לווסת את הטיפות ברגישות מיוחדת כדי שלא להחניק את ה"ברנר" בעודף דלק ולא לכבותו במחסורו.
בנגיעת כף-יד בדוד מדדו את כמות המים החמים, וכל אחד מבני הבית ידע שהוא יכול להשתמש רק בחלק היחסי מהמים החמים – שליש, רבע או חמישית; לאחרון היו נשארים פחות מים חמים בחלקו העליון של הדוד, אבל הוא היה רשאי לעמוד תחת הטוש עד שהחלו לזלוף עליו מים קרים!
לא היה בית שאין בו פח נפט ומשאבת-פח חרקנית לנפט ובקבוקי נפט וריח נפט לִפתילייה, לִפרימוס, לַ"ברנר", לחפוף ראש אם מלא כינים וגם תאונות וכוויות בגלל נפט, והיום בשום משק-בית אין נפט ואין ריח נפט וכבר אין צורך בו כלל!
מחווה לאברהם שפירא, שומר המושבה
135 שנה להולדתו – 40 שנים למותו
יום ראשון, י"ז כסלו תשס"ו, 18.12.05, בשעה 20.00
בבית אברהם שפירא, רחוב הרצל 20, פתח-תקווה
במעמד ח"כ ראובן (רובי) ריבלין, יו"ר הכנסת, ומר איציק אוחיון, ראש העיר
דברי פתיחה: גב' דרורית גור-אריה, מנהלת מינהל התרבות
רב-שיח בהנחיית הסופר אהוד בן עזר
משתתפים: אל"מ במיל. ד"ר מאיר פעיל, היסטוריון צבאי
ד"ר מרדכי נאור, היסטוריון וחוקר ארץ-ישראל
הסופר חנוך ברטוב
וכן תועלה ההצגה: "השומר האגדי", סיפורו של אברהם שפירא
בביצוע השחקן קובי שטרית.
כרטיסים במחיר 20 ₪ כולל קפה ומאפה באגף התרבות, טל. 03-9052349.
בחסות עיריית פתח-תקווה, מינהל התרבות, אגף התרבות, ומרכזים קהילתיים פתח-תקווה
אפרודיטה 25
רומאן מאת עדי בן-עזר
"אפרודיטה 25" הוא רומאן התבגרות כן, משעשע, ארוטי אך גם נוקב עד כאב. גיבורת הספר יעל, בת העשרים וחמש, נמשכת לתל אביב אך בורחת למושב ילדותה. בדרכים פתלתלות היא מנסה להתקדם בתחום התקשורת בו היא עובדת, ומלווה את אחותה האהובה בייסורי מחלתה. מסעה האישי מאלץ אותה לבחון מחדש את ערכיה באופן מטלטל שאינו מאפשר לקורא להישאר אדיש לנוכח העוצמות הרגשיות השזורות בו.
עד גמר המלאי, כל המבקש לקבל את הרומאן – ישלח כתובתו ו-30 ₪ (כולל דמי משלוח בדואר) לעדי בן-עזר, ת.ד. 18, צופית. לקבלת פרטים נוספים: adi.benezer@gmail.com
ערב מחווה למשוררת אגי משעול
בראשית היו המילים ואחר כך שמעתי בום
יתקיים בצוותא ביום רביעי, 16 בנובמבר, בשעה 21.00
יקראו וישירו משיריה: יהודית רביץ, רוני סומק, יורם חטב, אורי לשמן, אסף ארמוזה, אנסמבל הינשופות, יעל נחשון, מאיה משעול, קרן פלס, ענת זכריה, אודליה מורה-מטלון ועוד.
השמעת בכורה לשירים שהולחנו במיוחד לערב זה.
מחיר מיוחד לקוראי "חדשות בן עזר" 75 ₪ במקום 95 ₪.
הזמנת כרטיסים בקופת צוותא טל. 03-6950156.
דבר המפרסם
ההודעות על מופעים ואירועים תרבותיים, שנבחרו להתפרסם ב"חדשות בן עזר", הן בהתאם לעקרון היסוד של המכתב העיתי – שהכול בו נכתב, מתפרסם וגם נשלח חינם ובהתנדבות ואפשר גם להעבירו הלאה במתכונתו המקורית ללא הגבלה.
כמובן שכל פרסום בדפוס או בכל אמצעי אחר שאינו שייך לרשת האינטרנט – מצריך רשות במסגרת זכויות היוצרים השייכות ליוצרים שדבריהם מופיעים במכתב העיתי. אנחנו מפרסמים במכתב העיתי גם דברים חשובים שכבר פורסמו בדפוס בעבר, ומצד שני סבורים שפרסום בכורה אצלנו אינו עומד בניגוד לפרסום בכורה מודפס שחור על נייר.
הסיפור בהמשכים
לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים
מאת אהוד בן עזר
פרק שמונה-עשר
רגש הנחיתות שלי
אתם בוודאי מתארים לעצמכם כי לאחר שסיימתי לכתוב את הפרק הקודם הייתי מוכרח לעשות הפסקה וללכת למטבח ולפרוס פלח אבטיח קר, ולצידו בצלחת פרוסה עבה של גבינת צאן מלוחה וצמיגה. אמנם, זוהי גבינה שקניתי בשוק, וטעמה הוא רק צל-צילו של טעם הגבינה שהיתה אימא מגבנת במו-ידיה מחלב העז הלבנה שלנו חביבה. ומאחר שמצאתי בסיר קלח תירס מבושל וטעים, המלחתי ואכלתי גם אותו, עם מריחות חמאה קרה על השורות הצהובות החמות.
מזלי שאני כותב את "ספר הגעגועים" באמצע הקיץ, בחודש אב, בעונת התירס והאבטיחים. וכלום אפשר בכלל להעלות על הדעת שניתן היה לכתוב אותו בחורף! בְּרְרר...
מכתיבת הספר המוזר הזה אני משמין והולך. די לי להיזכר במטעם שאכלתי פעם, בילדותי, ומיד אני נעשה רעב וניגש למקרר לראות מה חדש בו, וגם על הישן איני פוסח. סופר לילדים אהוב עליי ביותר, אני מקווה שגם עליכם – הצייר נחום גוטמן, אמר פעם כי הוא התחיל לצייר ספרי ילדים ואחר-כך גם לכתוב לילדים בעצמו "כדי לפצות את נחום הילד" אשר לא היו לא בילדותו ספרי ילדים עם ציורים מרהיבים להתבונן ולקרוא בהם.
ואילו אני, שהייתי נחשב "אכלן גרוע" בילדותי, רזה כמקל, צלעותיי בולטות בחזי כמו בציור של שלד, בטני שקועה פנימה וגבי כפוף-קמעה – מנסה כנראה בספר הזה לפצות את אוּרי הילד על כל מה שאכלתי ועל כל מה שלא אכלתי בילדותי, ושני סוגי האוכל האלה עושים צחוק מן הדיאטה שלי. והמסקנה היא שבין אם היית רעב בילדותך או שׂבע, דע לך שאם רצונך לרזות מוטב לך שלא תיזכר יותר מדי במעדני העבר, כדי שלא תגרה בעצמך את התיאבון.
הסיפור על הרופא עבדולקדר לא עניין ביותר את גיורא והוא הִרשה לעצמו לקום באמצע הרצאתי כדי לקלות את קלחי התירס במדורה ששלהבתה כמו נמוגה והיתה שקופה עתה כאד קל ומרטט באוויר, ובליבה היא רומצת גחלים למכביר.
הריח הטוב של התירס הקלוי, שגרעיניו רוחשים-לוחשים בחום כמו קציצה של מחבת, פלש גם למלונה שלנו בדיוק כשעמדתי בפרשת חתיכת הציפורן מאצבעו של אדם שאותה בלע כנראה עלי, בנו של הרופא. צבי העווה את פניו, הפסיק ללעוס את הכריך של אימא שלי, כעומד להקיא, וביקש ממני לחדול כבר לספר את הסיפור המבחיל. לא הועילו טענותיי שזוהי המעשייה היפה ביותר ששמעתי מעודי בשבח אבטיחיה של ארץ-ישראל. צבי התעקש כי מוטב לנו שנדבר עכשיו על רגש הנחיתות שלי.
"האנשים מתחלקים לשני סוגים," כבש את רשות הדיבור בהרגשת חשיבות, "אלה שיש להם רגש עליונות ואלה שיש להם רגש נחיתות. כבר מזמן שׂמנו לב שאתה מסתגר, מתבודד, מסמיק בחברת בנות, ובכלל אתה די חלש ומוזר, אפילו כדורגל לא מעניין אותך. ואתה לא רוקד. וכשאומרים לך משהו מרגיז או מעליב אז אתה, במקום להתנהג כמו גבר – רק מחייך. זה מראה שיש לך רגש נחיתות, או שאתה רוצה כל הזמן להסתיר משהו. ואני חושב שצריכים לעזור לך להתגבר. להיות גבר."
נדהמתי. ואני חשבתי אותו לחברי הטוב.
"מי זה צריכים?"
"אלה שיש להם רגש עליונות. הבְּסֵדרים."
חייכתי.
"אתה רואה? שוב אתה מחייך את החיוך הטיפשי שלך. תגיד תודה שאני בכלל מתעניין בך ומגלה לך שמי שסובל מרגש נחיתות צריך להשתדל להתקדם במשהו כדי שכל החבְרָה, וגם הבנות, יעריכו אותו. לא כל אחד היה מגלה לך את הסוד הזה."
"טוב, החברָה לא כל כך מעניינת אותי," עניתי.
עניינו אותי נלי, צבי, גיורא, אולי גם איה, ועוד חבר אחד או שניים. אבל הכיתה כולה? מה איכפת לי מה יחשבו עליי? העיקר שיעזבו אותי במנוחה.
"הנה," אמר צבי, "אני אוכיח לך. אתה הלא מתעקש כל הזמן לספר לנו סיפורים, וגם מתאמץ לכתוב חיבורים ארוכים, כדי לעשות רושם טוב. טוב, אבל לפעמים זה יוצא לך די משעמם, ואפילו מגעיל, ומדוע? אתה יודע? – מפני שאתה מתעקש לספר לנו כל מה שקורה לך כאילו אתה נפוליון וגם להביא כל מיני סיפורים מהסבא ומהדוד שלך משנות תרפ"ה-פ"ו. אבל אולי אם היית מתחיל לכתוב פיליטונים על מה שקורה אצלנו בכיתה, ממש מהחיים שלנו, של עכשיו, ושזה יהיה גם מצחיק – אז אני חושב שאולי היית משתחרר מן הנחיתות שלך ואולי גם הבנות היו יותר שמות לב אליך!"
"טוב, טוב – "
כיום, כשאני משקיף על השיחה, היא נראית לי די אווילית. מה עוד שבאמצע נכנס גיורא עם קלחי התירס הקלויים ואמר ששנינו עצלנים ונצלנים, שאפילו לא הטרחנו את עצמנו לצאת להשגיח על המדורה בחוץ ולעומת זאת שתִינו כמעט את כל המים הקרירים מן הגַ'רַה ואפילו לא כיוונו היטב (זה אני) את הזרבובית שלה אל פינו, וכך הרטבנו את השק הפרוש על הרצפה כמו איזה שני שְׁטִנְיקֵרִים. שלא לדבר על מימיית (לא בקבוק!) התה הקר בלימון שלי, שהתרוקנה מיד.
אבל האמת היא שזמן לא רב אחרי אותה שיחה עם צבי התחלתי לכתוב פיליטונים כדי לשעשע את החבר'ה במסיבות הכיתה. אמנם הבנות היו עדיין מתבוננות בי כשומרות מרחק, כאילו באמת רגש הנחיתות שלי (בכך לא הִטלתי אז צל של ספק) כתוב לי על המצח, אבל התחלתי לגלות במבטיהן איזו הערכה לכישרונותיי.
מעתה הייתי משתתף נחוץ לכל מסיבה. "אורי יקרא לנו פיליטון!" – ותמיד נעניתי. הייתי יושב שעות בבית וכותב. מוחק וכותב, ומעתיק לנקי. ואחר-כך מוציא מכיסי בגאווה את דפי המחברת וקורא כאילו שִרבטתי אותם זה עתה. וכולם היו מקשיבים בנימוס ולפעמים גם צוחקים או מעירים הערות, כי אכן כל המסופר היה על ההווי שלנו. ואחר כך –
ואחר כך היו כולם מתחילים למחוא כפיים – "הבה נצא במחול, הבנות היום בזול..."
ואני עומד לי בצד, רגליי כבדות כאבנים, הפיליטון בכיסי כמו קמֵע ואני ממשש בו ובז לכולם מפני שרק אותי יזכרו לנצח, בתור סופר. ורגש הנחיתות שלי חוגג ובוער על מצחי כמכוַת אש ועולה באד חם מגרוני. מסמיק מבושה פנימית.
המשך יבוא
(לרומאן הנידח ששום מו"ל ישראלי אינו מוכן להוציאו לאור על חשבונו,
כי הוצאות הספרים מלאות בגאונים, כמתפרסם יום-יום ברדיו ובעיתונים)
פרק תשעה-עשר: מסיבת יום ההולדת של נלי. קשיים בדואר נשיקות
[למבקשים לקרוא את כל הפרקים הקודמים ברצף אחד: לאחר שיסתיים הפרסום בהמשכים
יישלח הרומאן כולו בקובץ וורד אחד או בשניים – חינם לכל מבקש]
* * *
ההרצאה של אהוד בן עזר על נחום גוטמן במלאת 25 שנים למותו של גוטמן
בליווי סרט של כעשרים וחמש דקות של שולי אשל על נחום גוטמן
זמן משוער עם הסרט – כשעתיים
לא תינתן בתל-אביב כפי שגם לא ניתנה מעולם במוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק
אבל אפשר להזמינה למקומות אחרים בארץ באמצעות האי-מייל של המכתב העיתי
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים עד 50 בקובץ אחד גדול, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן את "קיצור תולדות
פתח-תקווה", "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה שחורה), "חשבון נפש יהודי חילוני", "פולניה בלי יהודים, יומן מסע" (מלא), "רקוויאם לרבין", "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית), חומר ספרותי וביוגראפי רב על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000, וכן רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות והספרים של אהוד בן עזר, וחוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, והכול מיידי, עברי ובאי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר
"יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל