גיליון מס' 90    

תל אביב, יום חמישי, ט"ו בחשוון תשס"ו, 17 בנובמבר 2005

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחיות הקריאה מומלץ לפתוח את קובץ הווֹרד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

סומליו"ן – ארגון סופרים ומשוררים לילדים ולנוער בישראל

אבל על מות חברתו, הסופרת, החוקרת והמחנכת

מרים רוֹת

חברת קיבוץ שער הגולן

ושולח את תנחומיו למשפחתה

עוד בגיליון: ערן כהן: געגועים להאגיז (ביקורת מסעדה שכונתית)

שבחי האבטיח הבגדאדי

הזמנה לדיון ציבורי בעתיד היכל התרבות

צריך לזרוק את שרון מפני שהוא בסדר

הסיפור בהמשכים: לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים, פרק 20

בנספח-צרופה נפרד –  שני מאמרים ב"הארץ" על הרס היכל התרבות

מקוואות בעין-גדי

מאת צבי לפר

סמוך לאחר שעלינו לעין-גדי פנה אלי יהודה אלמוג, שהכרתי אותו מילדותי, היה אח סבתי, וביקש ממני להצטרף למקימי האגודה לקימום מצדה. באחד מביקוריי במצדה שהתה שם משלחת בראשותו של שמריה גוטמן, שעסקה בפעילות ראשונית של מיפוי האתר ובשיפורים בשביל הנחש. התגלה אתר שהיו מחלוקות באם זה בית מרחץ או מקווה טהרה. הבטחתי לעזור בפתרון באמצעות עיון במִשנה, סדר טהרות, הדן במקוואות. כשהייתי בבית הוריי עיינתי ורשמתי לי עיקרי הנושאים הרלוונטיים על דף נייר, תוך רישום האסמכתאות והפירושים. כמובן שעל  פי המשנה המקום שאותר במצדה ענה על הדרישות למקווה טהרה.

כעבור זמן פנתה אלי אורה, שעמדה להינשא ליונתן (זמיר), ואמרה שדורשים ממנה לבוא למקווה בבאר שבע כתנאי לחופה. אמרתי לה שלדעתי אין צורך בכך ואטפל בעניין ביום ראשון כשאסע לבאר שבע. לאחר שהגעתי לבאר שבע, לבוש במכנסיים קצרים ובסנדלים, שמתי כובע טמבל על ראשי ונכנסתי למשרדי הרבנות בעיר. הרב היחיד שהיה במקום היה הרב קושילביץ, אשכנזי לפי שמו, ופניתי אליו. הצגתי לו הנושא והסברתי דעתי, שהבריכות בנחל דוד עונות על הדרישות ממקווה טהרה תוך, הסתמכות על הנייר שנשאר בידי. הרב לא נכנס לדיון אלא שאל מהיכן שאבתי את הידע? עניתי שבבית הוריי ישנם ספרים של סבי ז"ל שלימד אותי איך לעיין ולמצוא פתרונות. הרב שאל לשמו של סבי, וכשעניתי, התברר שאחי סבי סמך אותו כרב. מיד הוא קרא לפקיד שעוסק בנישואים ואמר לו שחברות עין-גדי פטורות מלהגיע למקווה שבבאר שבע ויכולות לטבול בברכות שבנחל דוד.

כאפילוג, ביום החתונה עמוס (גרינגר-גנור) ואני היינו בישיבה בירושלים, ובצהריים התחלנו לחזור בקומנדקר דרך קריית גת ובאר שבע לעין-גדי. כשעברנו על יד המנחת של באר שבע (היום אתר מלון נוף התמרים), עמוס הציע שניכנס, שכן כל הפייפרים שהו במנחת, ואם הטיסו את הרב וחזרו, יטוסו פעם נוספת להחזירו, ואחד מאתנו יוכל לטוס, במקום להיטלטל בדרך לא דרך לעין-גדי במשך מיספר שעות. התברר לנו שהמטוס כלל לא המריא, הרב בא עם עוזרו מצוייד בחופה ובארבעה מוטות, וכשהתברר לו שאין מקום לא למוטות ולא לעוזרו, סב על עקביו וחזר לעיר. נסענו למשרדי הרבנות אך הם היו סגורים. בצר לנו פניתי לראש העיר דוד טוביהו, שהיה מוכר לי מעבודתו בסולל בונה. הוא נסע איתנו בקומנדקר עד שמצאנו רב שהיה מוכן לטוס לעין-גדי לבד ולערוך את החופה, שנערכה באיחור קל.

לטומי לפיד היקר, אל תעשה את שגיאת חייך ואל תגרור את "שינוי" ליוזמתו הביזארית של פרץ להקדמת הבחירות. שמע לעצת פורז, החזר את "שינוי" לקואליציה עד גמר הקדנציה, אפילו כרוך הדבר בקומפרומיס קטן עם החרדים, אבל "שינוי" והמדינה רק תתחזקנה מהמהלך האחראי!

פגישה עם ספרים חדשים

דברי ברכה: מר נתן וולוך, מ"מ ראש העיר תל-אביב-יפו

המשורר בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים

עם הופעת הספרים:

"גבר, אשה, תעודת זהות", שאלות של זהות בספרות העברית

מאת ד"ר ארנה גולן, בהוצאת "חורב"

על הספר: פרופ' הלל ברזל, המשוררת ש. שפרה והמחברת

"מסעותיי עם ספרים", אסופת מאמרים על ספרים וסופרים

מאת הסופר שמאי גולן, בהוצאת "אסטרולוג"

על הספר: פרופ' חנה יעוז, הסופר אהוד בן עזר והמחבר

מרק גילנסון, גיטרה קלאסית, תלמיד המגמה למוסיקה מתיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין

מנחה: המשוררת אסתר אייזן

יום שלישי, כ"ז בתשרי תשס"ו, 29 בנובמבר 2005, בשעה 20.00

ב"בית הסופר" , קפלן 6, תל-אביב

הכניסה חופשית. יוגש כיבוד קל

בחסות אגודת הסופרים העברים, עיריית תל-אביב ומשרד החינוך והתרבות

הזמנה לדיון ציבורי

מליאת הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה תל-אביב-יפו,

 תקיים ישיבתה בבקשה להיתר-בנייה להתחדשות ולשיפוץ בניין היכל התרבות

 שברחוב הוברמן 1, תל-אביב-יפו

ביום שני, 28 בנובמבר 2005

באכסדרת בניין היכל התרבות. הכניסה מכיוון כיכר התזמורת

חלקה הראשון של הישיבה יתנהל כדיון ציבורי פתוח לקהל הרחב. המעוניינים ליטול חלק בדיון יירשמו קודם פתיחתו. ההרשמה תחל שעה לפני תחילת הדיון, בשעה 15.00 באכסדרת היכל התרבות

סדר יום:

15.00-16.00 – רישום להשתתפות בדיון הציבורי

16.00-16.30– הצגת הנושא

16.30-18.00 – דיון ציבורי

18.00 עד סיום – דיון מליאת הוועדה המקומית

הציבור מוזמן

בואו בהמוניכם, להביע התנגדותכם, לְצֶלֶם ההֶרֶס בַּהיכל!

מבוקר עד ערב בערים ובמושבות

ועוד על "מוסטפה שפירא כותב לנו מפריס" (גיליון 89)

הצייר דב שפרינגר שלח לנו בקובץ תמונה צבעונית המתארת סצינה מתוך מכתבו של מוסטפה שפירא מפריס, ובה מתואר כיצד אביו של הנמען בורח מחלון המטבח בעוד בעלה של הגברת חשופת הדדיים מגיע רכוב על חמורו במפתיע באמצע היום.

"חדשות בן עזר" אינו נוהג לצרף קבצים גראפיים בגלל העומס על השרתים, אבל לכל הפונה באי-מייל לקבל את התמונה, היא תישלח באופן אישי.

דברי בן עזר על פרץ, ניתוח פוליטי שאינו מבוסס

אהוד,

במלוא הידידות אומר לך: הניתוח הפוליטי שלך בכל הנוגע לעמיר פרץ אינו מבוסס, בלשון המעטה (גיליון 89). צא לשטח ותיווכח להיכן הגיע הקיטוב הכלכלי בימי ממשלות הליכוד ובתמיכתה הסבילה של מפלגת העבודה. הציבור אינו טיפש כפי שנדמה לך. נידרש שינוי, וגם אם עמיר פרץ אינו מנוסה ולוקה קצת בדמגוגיה, הוא האיש שהעז לקרוא תגר על הסדר הקיים. אם יביא ולוּ לשינוי קטן בסדרי העדיפויות – דיינו.

ד.י. – ידיד וקורא נאמן

נרגן, פתטי, ובדרג חשיבה נחות של מח"ט

אודי שלום,

אנא הסר את אימיילי מרשימת התפוצה. "זוגתי שתחיה", לפי מסורת סופרי האידיש, אינה קוראת זאת מתחילה, ולבעלה – נמאס. סופר נידח – ניחא, אבל מדוע עליו להיות גם נרגן ופתטי, בנופך של השקפות פוליטיות-ביטחוניות שאני מכנה "חשיבה בדרג של מ"פ, מקסימום מח"ט."

ושתצליח בכל אשר תעשה,

ג-י

ג-י יקירי,

לא אוכל השיבך דבר כי לצערי כבר לבקשתך מחקתיך. חוששני שאמשיך להיות נרגן ופתטי, ופולמוסן בדרג של רב"ט, דרגתי האחרונה בסדיר-נח"ל-של"ת בעין-גדי ובמילואים (העלוני דרגה כדי לקרוא לי ליותר ימים בשנה) – עד אשר יעזבוני אחרון קוראיי או קוראותיי.

אודי

ביקור חוזר במסעדה הרוסית "ארתור"

רחוב דגניה 3, קריית חיים, בבניין תחנת הדלק "דלק" ליד הכיכר הגדולה, טל. 04-8424466

חמוצים: מלפפונים, כרוב ועגבנייה, 5 ₪. לחם טרי שני סוגים, חופשי. פטה כבד עוף עם חזרת חריפה, 14 ₪. בקבוק קוקה קולה קר גדול שיתרתו לקחנו לנסיעה הביתה, 15 ₪. שתי מנות מרק סולנקה אדום מדהים עם כף שמנת באמצע ובתוכו צפים נתחי בשר ונקניק, 30 ₪. מנה צ'בלשה (או צ'בלטה), שזה עופיון משוטח כפרפר במצנם-דחיסה, מצופה בשכבת שום עבה, פריך, חוּם ועסיסי, 40 ₪. סך הכול 104 ₪, והשלמנו למלצרית הקבועה, הנחמדה ודקת-הגזרה סבטלנה ל-120 ₪. מומלץ לנוסעים צפונה. אווירה רוסית. ווֹדקה מהפריזר. רגל קרושה. סטייקים לבנים מצויינים. מנות עיקריות שאפשר לחלוק אותן עם בן/בת-הזוג, וכך ליהנות קודם מהמנות הראשונות ומהמרקים. בזכות "ארתור" אינני מתנגד לנסוע פעמיים בשנה ליארצייט של הורי אשתי בבית הקברות צור שלום, לא רחוק משם. הפעם הִצפּנו לשֵׁם ניחום אבלים.

על חטא שחטאנו לפוליטיקלי קורקט

"חדשות בן עזר" נענש מטעם "המועצה לשלום המיגדר החלש" על שכתב "הכּוּסיוֹת של מר"צ" (גיליון 89), ולא עזר לו ששרת החינוך רואה בכוסית מילה לגיטימית ואפילו מחמיאה, שעל כן יהא עליו לכתוב 500 פעם "השמוקים של הליכוד", 500 פעם "הַפּוֹצֶבָטִים של העבודה" ו-500 פעם "הַפֶּזָבֶנְקִים של שינוי". שאלנו: "האם אין הכינויים האלה מעליבים באותה מידה את הגברים?" – ונענינו: "על גברים מותר להגיד הכול כי זה בגדר הפוליטקלי קורקט והם בעמדת נחיתות שכבר אפילו לא מכינים להם קפה בצבא, מה שאין כן לגבי המיגדר החלש של הנשים, שעליו אסור להתלוצץ."

השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של הליכוד הפוצבטים של העבודה הפזבנקים של שינוי השמוקים של - - - - - - - - [המחברות המקוריות שמורות במערכת "חדשות בן עזר" הענושה].

ערן כהן

געגועים להאגיז (ביקורת מסעדה שכונתית)

באחד מימות השבוע, כשהיו עיתותיי פנויות בידי, החלטתי לסעוד את ארוחת הצהריים במסעדה סקוטית קטנה ומסקרנת שנפתחה זה לא מכבר באחד מרחובות עירנו. בירור קצר העלה כי המסעדה קרויה על שם אחד השבטים הסקוטיים, צאצאיו של דונלד, בנו של המלך ראנלד שמת בשנת 1269. לפני שנים רבות (מדי!)  ביליתי שבוע בטבע הפראי והלא מתוייר ברמות סקוטלנד. שעות ארוכות ניסיתי להתחקות אחר עקבותיו של ההאגיז החמקמק. לדאבוני לא הצלחתי לצוד את אותו יצור מיתולוגי, אך זכיתי מאוחר יותר לטעום מבשרו המופלא. לאור זיכרונות אלה וההיסטוריה העתיקה של השבט, ציפיתי בקוצר רוח להתענג שוב על מטעמי המטבח הסקוטי.

המהפכה הקולינארית שעברה על בריטניה בשנים האחרונות לא פסחה על סקוטלנד. בבחינה מדוקדקת של התפריט לא נמצא זכר לבשר ההאגיז, (כנראה שאינו עומד בדרישות הכשרות) אך לעומת זאת גיליתי לשמחתי רשימה ארוכה של מאכלים מסורתיים שטרם טעמתי.

מאחר וחובב בשרים אנוכי, החלטתי לוותר על מנות פתיחה ולגשת היישר לעיקריות. הזמנתי  את מנת הדגל של המסעדה – כריך אימתני המורכב משני  נתחי בשר עסיסיים, בלוויית ירקות ורוטבי הבית. כתוספת, בחרתי ברצועות תפוחי-אדמה דקות שטוגנו בשמן עמוק עד כדי הזהבה.

ניכר היה בבשר כי טופל ביד אוהבת. הוא תובל בתערובת התבלינים הסודית של בני השבט, והיה צלוי במידה החביבה עליי (מדיום-וֵל). הרטבים, שעליהם הונח, הביאו את הכריך הפשוט והיפה הזה לכדי הרמוניה של טעמים. הירקות הטריים תרמו אף הם את חלקם ביצירת מופת קטנה זו. רצועות תפוחי-האדמה הפריכות תובלו כדרך המסורת במעט מלח בלבד, היוו ניגוד מפתיע (אך טעים) למרקמו הרך, החושני כמעט, של הכריך, והתמזגו עימו לכדי שירת מקהלה צלולה, הרמוניה של טעמים, צבעים ומרקמים.

אינני יודע כיצד השיג השף המוכשר שלמות קולינארית מעין זו, ואולי טוב שכך. יש סודות שאין זה מן הראוי כי ייהפכו לנחלת הכלל. שהרי מדובר כאן במסורת שבטית עתיקת יומין, שבדומה לאבן החכמים נועדה ליודעי ח"ן בלבד.

לכריך התלוותה כוס גדולה, ארוכה ומעוטרת, של אחד המשקאות החביבים על בני סקוטלנד, ולא בכדי. מדובר במשקה שחור כמו סלעי הרמה הסקוטית, מתוק כצליל חמת חלילים נוגה לעת שקיעה,  קר כלילות החורף הקפואים באיים ההברידיים ותוסס כאופיים חסר המנוח של תושביהם.

לקינוח התענגתי על מעדן פשוט אך טעים ומפנק להפליא, שטעמו זכור היה לי היטב מאז אותו חיפוש נואל אחר ההאגיז. זהו מעין מוס קר וקטיפתי בצבע לבן, שטעמו ממזג שמנת סמיכה, וניל אמיתי ונגיעות קלות של רום. הוא הוגש עם רוטב שוקולד חם בכוס קטנה, והיווה סיום מתוק, מרוכז ומושלם לחוויית אכילה מענגת, שבכמותה לא נתקלתי מזה זמן רב.

"מקדונלד'ס" במרכז המסחרי נווה חרצית. המחיר שווה לכל כיס. השירות מהיר, יעיל ואדיב. חנייה חינם ובשפע במגרש החנייה הסמוך.

אהוד שלום,

אני מתכבד להוסיף לים הכללי גם טיפה משלי, בהשראת חנניה רייכמן, ומקווה כי תרומתי תתקבל בעין יפה. תודה על האי-תון המהנה.

ערן כהן

לערן שלום,

תודה על ביקורת המסעדה הסקוטית העתיקה מק-דונלד'ס, שאני רואה בה בעקיפין גם מעין פארודיה על ביקורות המסעדות והמוסיקה בים הכללי וגם בטיפה משלי. עכשיו תכתוב רומאן.

אהוד

אכזבה מ"שינוי"

שלום רב לך אהוד!

 מאמרך בנושא "פרץ – הבלון שמתנפח יתר על המידה" (גיליון 89), מצא חן בעיניי. התרחיש הפוליטי, כפי שאתה מתאר, הוא מאוד הגיוני ולטובת  המדינה.

 זאת ועוד, לאור מה שלפיד אמר הבוקר בשידור ברשת ב' (יום שלישי, 15.11), להצעתך – לפיד אינו שותף [להיכנס לממשלה הנוכחית]. לדעתו בחירות, שייערכו בהקדם האפשרי, הן לטובת מפלגתו! חבל שאינו לוקח בסדר העדיפויות שלו את טובת המדינה. ובינתיים האמריקאים ידידינו רואים את ההתרוצצויות של הפוליטיקאים שלנו וכבר יש לחץ להגיע להסכם מיידי המוצע על ידם בנוגע למעברים, הסכם שעשוי לפגוע בביטחון אזרחי ישראל.

בברכה,

יצחק גוטרמן

אהוד בן עזר: גם אני שותף לאכזבתך מ"שינוי". לדעתי הם עושים טעות חמורה מאוד בריצתם לבחירות מוקדמות ובהפקירם את שרון לסחטנות הדתית. לבסוף לא יהיה למי להצביע.

שאלה נכבדה (בלשון המעטה)

האם הסיגנון הפוליטי החדש של עמיר פרץ מבטא תזזית מתוחכמת או תיחכום שנובע מתוך תזזית?

"טנגו אחרון בפריס": החֶמאה עדיפה על מרגרינה!

הי אודי,

מאחר שאתה מעביר מתכונים בעיתונך, כדאי שתעביר גם את זה: מרגרינה (שהוזכרה במתכון לאפיית עוגיות הקומיס ברד בגיליון 89) היא אחד המאכלים הכי לא בריאים שקיימים. היא עשויה אמנם משמן צמחי, אבל מוקשה! (מיונן!) – בינה לבין סתם פלסטיק מבדילה מולקולה אחת בלבד. האם היית אוכל פלסטיק? תמיד-תמיד עדיף להשתמש בחמאה במקומה.

בנדלה

שבחי האבטיח הבגדאדי

לאהוד שלום רב,

תודה על רשימותיך האחרונות והמעניינות. באשר לרומן בהמשכים על השיט בקליפת האבטיח, ברצוני להעיר שבבגדאד, עיר הולדתי, היה לאבטיח מקום מכובד מאוד. ראשית, האבטיחים כידוע לך לא היו מהונדסים, ובאדמה הפורייה ובמים הטובים של ארץ בבל הם גדלו לתפארת ויכלו להגיע לגודל של עשרים קילוגרם ואף יותר, והיו ארוכים, יפים ומפוספסים. את צבע תוכם לא יכולת לנחש אלא אם הקשת עליהם בטקס הידוע, וגם אז נכונו לך מדי פעם הפתעות.

ועוד אציין שהאבטיח היה אחד הפירות שאפשר לנצלו עד תום. את התוכן אוכל האדם, את הגרעינים קולה ומפצח להנאתו, ואת הקליפות נותן מאכל לחמורים ולסוסים, ושימוש נוסף היה להם (גם ברומניה), והוא לכבוש אותם במלח ולהפכם ממש למעדן.

בברכה ,

יעקב זמיר

רמת גן עיר הפיז'אמות

מרטין בובר היה יועץ מס הכנסה לחבריו ה"ייקים" בירושלים

בשיחה טלפונית ספרותית ארוכה הבהיר לנו פרופ' גרשון שקד כי פנייתו הטלפונית אלינו לייעוץ בענייני מס הכנסה (גיליון 88) נבעה רק מכך שהִפנו אותו אלינו מאגודת הסופרים בתור הממונים על הייעוץ, אחרת לא היה פונה אלינו, והוא גם נעלב מכך שהזכרנו במכתב העיתי את פנייתו זו אלינו, שנעשתה במסגרת מילוי תפקידנו.

הבהרנו לו חזור והבהר שזה כבר כעשרים שנה שאיננו ממלאים שום תפקיד באגודת הסופרים, אבל לעיתים המזכירה הוותיקה רחל מפנה אלינו סופרים לקבלת עצה, בידעה שאנחנו בקיאים במקצת בנושא. לכל סופר הפונה אלינו אנחנו מבהירים מיד שזוהי שיחה פרטית ולא ייעוץ מטעם ובשם האגודה (כשם שוורדה ויזלטיר טורחת להסביר למיועציה שאינה בעלת תואר בפסיכולוגיה או ברפואה), ולא פעם אנחנו מפנים את השואל ליועץ המס ישראל אמיר.

פרופ' שקד לא השתכנע ועמד על כך שאמרו לו שאנחנו מייעצים בענייני מס בשם ומטעם אגודת הסופרים, שאחרת, הבהיר לנו בעדינות בוטה, לא היה פונה אלינו כלל. ובאשר לשאר הדברים שכתבנו עליו, הוא כלל לא נעלב, לדבריו. ומפה לשם הפך גם הוא לנמען של "חדשות בן עזר", ולַקורא ינעם. ולסיכום: אם עדיין הוא מרגיש שבסיפור הייעוץ למס הכנסה הִלְבָּנוּ – לא את הונו אלא את פניו – אנחנו מתנצלים על אי-ההבנה.

אלימלך שפירא מכחיש כל קשר לבנו-כביכול מוסטפה שפירא היושב כביכול בפריס

לידידי כבן לי הסופר אהוד בן עזר נ"י,

אינני יודע איזו רוח שטות נחה עליך לפרסם את מכתבו של המתיימר להיות בני, אותו מוסטפה שפירא מפריס, בגיליון הקודם של "חדשות בן עזר", שאם אינני טועה אני עדיין חבר המערכת בו, והיה עליך להתייעץ איתי בטרם מיהרת בטיפשותך ובחפזונך לפרסם את דברי השטות הללו ועוד להתענג על ההבלים ולנקדם בקפידה ולרמוז-כביכול כאילו בני-כביכול מאשים-כביכול את אביך שכביכול הדיח אישה הגונה במושבה לנאוף עימו, כביכול. היכרתי את אביך כאדם ישר ובעל עקרונות, ולא היה עולה על דעתו להתהולל ככה.

ה"בן" שהצמדת לי, כנראה כדי לשעשע את הקוראים, מתאים אולי לרומאנים שלך או לטלנובלות שאתה שקוע בהן, ובהשפעתן מתקשה להבחין בהבדל בין דימיון למציאות – אבל אין לכל אלה כל קשר למציאות שבה אני חי כל השנים.

בברכת חברי התאחדות האיכרים, "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" (דברי "המושבניק היהודי" מהעלייה הראשונה מ. סמילנסקי, על בניין התאחדותנו)

אלימלך שפירא

ידידי היקר לי כאב אלימלך,

אכן נרי לא רק יאיר אלא גם האמת היא נר לרגליי, ואחטא לה אם אסתיר מקוראינו את מעלליך הרבים, שלעומתם הסיפור שבנך החצי-ערבי מספר על אבי בטל בשישים. אני מתאר לעצמי שאינך רווה נחת למחשבה שיום אחד אוציא לאור את כתביך בעריכתי, וגם אכתוב את הביוגראפיה המלאה שלך, כי מי כמוני מכירך, ומן הסתם אכניס בה גם מגסויות הפורנו שלי, (שבזכותן אני ידוע למדי באזור התחתון של הספרות העברית כַּסופר הווגינַאי), תקופות שאתה ודאי עשית בהן חיל, עם הפלחיות הרעננות שנייקת בפרדסים, וזה הרבה יותר ממה שאני העזתי לחלום או לקוות אי פעם. וגם השתמשתי במילה תזזית במקום טיפשות.

מעריצך מנוער, על סיפוריך גדלתי,

 אהוד בן עזר

צריך לזרוק את שרון מפני שהוא בסדר

ולהעמיד בראש המלחמה בטרור מומחה להגנת הוועדים הגדולים

מאת פרשננו הפוליטי מר צוּצִיָה איוולת

זה בסדר גמור שכולם מתגוללים על על שרון על שביצע באומץ את ההתנתקות, שהצליח להוריד בכמה רמות את מלחמת הטרור הפלסטיני, ששינה את היחס לישראל בעולם, שהנהיג שתי ממשלות בעלות רוב חילוני ללא סחיטה דתית, שבנו עומרי הולך למאסר לא על אונס ולא על רצח אלא בסך הכול על מה שעשו כמעט כל המועמדים הקודמים ועמותותיהם – גיוס כספים למערכת בחירות בתוך מערכת חוקים מגבילים שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בה, ואשר לפיה גם ביבי וברק היו צריכים ללכת למאסר. לא רחוקים מאיתנו הימים בהם עמדו כספי ההסתדרות לרשות  מועמדי מפא"י במערכות הבחירות. ואם איננו טועים גם השר הרצוג נמלט בעור שיניו מפרשת העמותות של ברק, ואילו אריק שרון הסתבך דווקא משום שניסה להחזיר את הסכום העודף שהוציא. לא שמענו שמועמדים אחרים עשו זאת. ומעניין כיצד העיתון שהוקיע את משפחת שרון חזור והוקע גם במדור המיוחד באתר האינטרנט שלו, תמך בו לפתע בעת ההתנתקות תוך עמעום "שחיתות משפחת שרון", אבל עכשיו, כשיש מנהיג יוני כפרץ, מי צריך את אריק שרון?

אכן, מגיע לו לאריק שרון שיזרקו אותו לפח האשפה של ההיסטוריה, את אחד מראשי הממשלה הטובים והחכמים שהיו לנו; ושֶׁכּל הסיפור יתחיל מחדש – הטרור הרצחני, הסחיטה הדתית, חוסר היציבות השלטונית, הבכי הצבוע של העשירים על שחיתות ועוני במדינה משגשגת שבזכות שרון גם התיירות-אליה התאוששה, וגם הכלכלה – ואנחנו כולנו ניענש בבחירות קודם-זמנן מפני שאנחנו מפונקים ולא יודעים להעריך את מה שיש לנו, ומצד שני – אנחנו אידיוטים, אם אנחנו מאמינים שפרץ יצליח להקים קואליציה בעלת רוב יציב בכנסת.

הופיע בהוצאת אסטרולוג

ספר שיריו של אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר. בַּחֲלוֹם בָּנְתָה בֵּיתָהּ.

גִּמְגּוּם הָיוּ כְּתָלֶיהָ. לְחַבְּקָם רָצְתָה

אֲבָל לֵילוֹת כְּמוֹ יָמִים הָיוּ עֵרִים פְּחָדֶיהָ. כָּל מִלָּה

עָצְרָה כְּהַר אֶת הִרְהוּרֶיהָ. כָּל גָּבִישׁ שִׂכְלִי נִתְקַע

בְּפֶרַח נָשִׁיּוּת שֶׁלָּהּ. כָּל דְּיוֹקָן עַצְמִי שֶׁלָּהּ

סָטַר לָהּ זָר לָהּ עַל פָּנֶיהָ. בְּחֵיקָהּ צָמְחָה כְּנָכְרִיָּה.

מִדַּעְתָּהּ צָנְחָה וְנִשְׁאֲרָה נוֹפֶלֶת וְיוֹדַעַת.

אֶת שְׁבָרֶיהָ צָדָה בְּמִלִּים וּסְחַרְחֲרָה שָׁקְדָה עַל נִסּוּחֶיהָ

אַךְ רֵיק הָיָה לִבָּהּ מִבְּעָלֶיהָ. נוֹפֶלֶת וְיוֹדַעַת

הִיא חִכְּתָה, לֵילוֹת חִכְּתָה, דּוֹרוֹת חִכְּתָה –

לִמְצֹא קוֹרֵא לְתַעֲרוֹבֶת הַגְּזָעִים שֶׁלִּכְסְנוּ פָּנֶיהָ

לְפִעְנוּחַ כְּתַב הַחַרְטֻמִּים הַדַּק בּוֹ נִצְטַיְּרוּ יָגוֹן שֶׁלָּהּ

עִם שְׂפַת צְחוֹקֶיהָ. כִּי בְּעֵינָיו יָפְתָה.

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר. גַּם צִפּוֹר

מָצְאָה בַּיִת וְהִיא לֹא קֵן לֹא אֶפְרוֹחַ.

בַּחֲלוֹם בָּנְתָה בֵּיתָהּ. גִּמְגּוּם הָיוּ כְּתָלֶיהָ.

לְחַבְּקָם רָצְתָה אֲבָל הַסִּיד בָּרַח מֵעַצְמוֹתֶיהָ.

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.

נוֹפֶלֶת וְיוֹדַעַת אֶת חַסְדוֹ.

למכירה בחנויות

או ב-30 ש"ח לפקודת א. בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א

benezer@netvision.net.il

הסיפור בהמשכים

לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים

מאת אהוד בן עזר 

פרק עשרים

"אבל אם גבר הוא, אם ג-בר – "

קַרְטוֹשְקֶס של אבן

למחרת, אחרי הלימודים, פניתי יחד עם צבי, על אופנינו, אל חורשת האיקליפטוסים שגבלה בחצר בית-ספרנו.

"שמעתי שסיפרת לנלי שסיפרתי לך כי נישקתי אותה ממושכות ב'דואר נשיקות' – "

הסמקתי ושתקתי. הִבטתי בקִנאה בשפתיו העבות והשחומות של צבי, שטעמו את מתיקות שפתיה העדינות של נלי.

"בעניינים כאלה, עם בנות, צריך לדעת להיות ג'נטלמן! לא כל מה ששומעים על בחורה, צריך לספר הלאה, ובייחוד לא לחזור על כך בפניה."

"בסדר."

"זה הדבר שהכי מעליב אותן, אם הן חושבות שכולם יודעים מה הן עשו. שמעתי גם שהצעת לה חֲברוּת," הפסיק לרגע בשתיקה רבת משמעות, "ושבאותה הזדמנות גם הִפְלצת – "

"אני..." גִמגמתי, מבוהל, "שמע, זאת נלי, לא הייתי מאמין, ממש בלופרית..."

"טוב, ככה היא אמרה..."

 "טוב, אולי רק קצת קִרקרה לי הבטן, מרוב התרגשות..."

"אתה אוהב אותה, נכון?"

 "אני... אבל אם אתה..."

והשתתקנו שנינו. חיכיתי למוצא-פיו של צבי. הוא בוודאי ימצא דרך כיצד אהבותינו לא תתנגשנה ביניהן. הלא כבר דיברנו על כך.

"תשמע אורי," החליט לבסוף באבירות, "זה בכלל לא צריך להפריע. אנחנו, בין גברים, טוב, שנינו יחד יכולים לאהוב אותה ולהציע לה חברוּת, וכשהיא תבחר במישהו, אז השני ממילא יצטרך לוותר, נכון?"

"ואם זה יהיה בכלל מישהו אחר, חוץ מאיתנו?"

"שטויות. אנחנו השניים הכי חשובים בכיתה! כל השאר סתם בְּרָארָה. אפשר למכור אותם דַמַאן לפי הרוֹטֶל!"

דמַאן פירושו בערבית למכור מראש את כל יבול הפרי של העונה בעודו על העץ ואפילו בטרם הבשיל. וכדי לדעת מה יהיה שיעור יבול, שולחים מהמושבה איכרים מומחים כמו אבא לערוך אכספרטיזה. הוא סופר את הפירות על עצים לפי מִדגם, מכפיל במִספר העצים בדוּנַם ובמִספר הדונמים בפרדס או המטע, ומקבל אומדן של היבול.

בחיי, אני נשבע שלא הפלצתי! – לא מזמן פגשתי את נלי אצל ידידים בחגיגה משפחתית. שׂערה לבן. עיניה יפות כשהיו ויש לה אחד-עשר נכדים. כל כך בא לי לשאול אותה על קִרקור המעיים שלא היה דומה כלל להפלצה – וזאת כדי להזים אחת ולתמיד את ההשמצה של צבי – אך חרף עשרות השנים שחלפו מאז עדיין חששתי לשאול אותה מפני שאולי אינה זוכרת כלל את המעמד ההוא, שבאותו תקופה היה החשוב ביותר בחיי.

שבועות אחדים לאחר אותה מסיבת יום-הולדת נעשה צבי ל"חבר" הרשמי של נלי, והדבר נמשך, בהפסקות, עד שנמכרה האחוזה ופורקה, ומשפחת פלז עזבה את המושבה והם עברו לגור בתל-אביב. כל אותה תקופה היה צבי מרכיב אותה על אופניו, מלווה אותה בדרך חזרה מבית-הספר וקונה לה חלווה-בוטנים אצל הבחור השמן בעל טס הנחושת המוזהב עם עוגיות הסומסום, החלווה, הבוטנים והתחת הגדול, שהיה עומד בהפסקות מעבר לגדר בית-הספר שלנו ושר בקול מזרחי וסריסי: "חלווה בוטנים למושבתנו אימא!" – בעקבות הפִּזמוֹר (פִּזמון-זמר, חידוש לשוני שהדהים אותנו אך לא נקלט, אולי מפני שהיה דומה לקללה הרוסית פִּזְדַמָתִי) שכולנו היינו שרים בחרוזים ליובל המושבה:

"שירו שיר חדש למושבתנו אימא

לניר ועבודה, אילפה חינכה הרימה

אם המושבות, לגיל שבעים הגיעה

לזכר האבות, בגיל ורון נריע!!!"

– וקונה לה גזוז, ורוקד איתה בזוג ב"אל גינת אגוז", והיא וצבי הולכים יחד ומשוחחים בהפסקות בבית-הספר. על כל אלה הערצתי אותו וקינאתי בו, אבל הידידות בינינו נפגמה.

בשיעורים הייתי מנסה לצוד את מבטה של נלי, לשווא.

היא התעלמה ממני.

שבת אחת בצהריים, בתוכנית "כבקשתך", שמעתי במקרה את הקריינית מבטאה ברדיו את שמי ושמה של נלי: "לאורי מנלי, בתקווה שתדע להתגבר..."

מרוב התרגשות חדלתי להבין את המילים, כאילו קולה של נלי הוא הדובר אליי. ומיד בא השיר המוכר, שנשמע הרבה מאוד בתקופה ההיא מפי יפה ירקוני, ועתה היה כמו מכוון במיוחד אליי, כאילו היא שרה אותו רק למעני:

"כל איש פורט, פורט על עוגבו,

את הניגון, ניגון שבלבבו –

כל איש נושא, נושא את מכאובו...

כל איש נושא, נושא בו ואוהב

את האחת, אחת אשר בלב...

אם איש רך-רוח הוא ודל

הוא ירדפנה עד יחדל...

אבל אם גבר הוא, אם גבר

לא ישברוהו שוד ושבר – "

מכל משמר שמרתי כרטיס "שנה טובה" ששלחה לי, כתשובה לברכה שלי, ועליו חתימתה: "נלי."

ואז אמר גיורא:

"עכשיו אני נח. לכו אתם לשמור על הקַרְטוֹשְקֶס."

(אתם זוכרים באיזה מצב עזבתי אותנו לפני שהפלגתי שוב בסיפורים על רגש הנחיתות שלי ועל מסיבת יום-ההולדת של נלי?)

והוא הצטנף לו בפינת המלונה, כמתכוון לנמנם.

טוב. יצאנו. אמנם לא היה כל-כך נעים להיצלות בשמש, ובעורי כבר עלתה איזו פריחה אדמדמת, חַרַארַה או אלרגיה. לי יש עור עדין מאוד, פולני, חיוור, כמו אימא. ושכחתי לספר כי בשדה התירס מצאתי שיח עגבניות-בר חמצמצות אדמוניות וקטנטנות וקטפתי מהן למכביר, שיהיו לסַלַט. לאחר שנים רבות, כשהייתי חוזר מקטיף העגבניות בקיבוץ עין-גדי ואמות הידיים שלי, בייחוד ליד שורש היד, מקום השעון – צבות כתמים של סִרפֶּדֶת וכואבות, רק אז הבנתי שאני אלרגי לכל המשפחה הירקוֹתית הזו של הסולניים, וכי עליהם השעירים ומיצם הירקרק וריחם הנתעב הטרי של השיחים הנרמסים הם רעל לעורי.

משלל הרפתקאותיי החקלאיות נקל להבין שאני והטבע זו לא בדיוק אידיליה. יותר נעים לי עכשיו להיזכר בשדות ההם מאשר היה נעים לי אז ללכת בהם כשעורי מגורה ורגליי שרוטות וסביבי זבובים וברחשים ודַבּוּרים, ומה לא?

גלידה למשל, לא. ילדים מאושרים היינו. רק גלידה חסרה לנו. וגם לחם לבן, ולחמניות, שלא נִראו בארץ במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה. חוץ מאלה, לא ידענו מחזור. ומעודנו לא היינו רעבים ולא ידענו טעמו של רעב.

יום אחד, לאחר שנים רבות, פגשתי את צבי ברחוב בתל-אביב. ישבנו בקפה קטן ושוחחנו שעה ארוכה על ילדותנו ואני אמרתי לו:

"אתה יודע, צבי, לפעמים, כשאני חושב שבמשך התקופה שבה קרו לנו כל הדברים הנפלאים האלה, אפילו קצת עצובים – השתוללה באירופה מלחמה אכזרית, ילדים יהודים בני-גילנו הלכו לתאי-הגז ומשם נלקחו גוויותיהם למִשרפות. והעולם היה מלא פליטים, הרוגים, רעב וסבל – "

"זה נכון," אמר צבי, "אבל מה יכולנו לעשות אז? אילו, חס-ושלום, אנחנו היינו מובלים לתאי-הגז ולמִשרפות, אתה חושב שילדים במקומות אחרים בעולם היו מוותרים במשהו על תענוגות ילדותם? פעם אמר לי אבא-של-תלמִי משפט, שאותו אני זוכר שנים רבות. הוא אמר: 'העולם הוא בסך הכול כמו עכוז – עגול ומסתובב. היום תורך לנשק, מחר יִשק לו מישהו אחר'."

"כן," אמרתי, "היה לנו מזל גדול." אבל ממרחק הזמן אני חושב שאם אסון כה נורא היה קורה כיום לילדים יהודיים במקומות אחרים בעולם, אנחנו לא היינו שותקים, כפי שגם אינני מאמין שיהודי העולם שותקים כאשר קיומם של ילדים יהודיים בישראל נמצא בסכנה.

עמדנו בשמש והפכנו ברמץ החם ובגחלים הלוחשות של המדורה. האוויר המלוהט מעל למדורה רטט גלים-גלים והיה לא נעים להתקרב אל האש. אבל היינו להוטים אחר תפוחי-האדמה הצלויים, המפויחים לגמרי מבחוץ ורכים וטעימים בתוך-תוכם, שחוצים אותם בסכין או באולר ובוזקים עליהם מלח ונושפים עליהם כדי שיצטננו ואוכלים אותם בכפית או בקליפתם, ולהם ריח נפלא, ריח חם ואפוי ורך עם פיח, ריח של קומזיץ ושל כפר.

גִלגלנו אותם במדורה באמצעות מוט ארוך. התפלאנו שהם כבדים קצת. אך אולי הייני כבר עייפים. וכך, כשהשחירו דיים, גִלגלנו אותם הצידה ומבלי לאוספם המשכנו להקפיץ אותם ולגלגלם אל תוך המלונה, ושם ישבנו לאכול אותם.

גיורא לא התעורר, אבל מפני תנוחתו המשונה, המקופלת, היה לי הרושם שהוא מציץ לעברנו מבעד לסדקי עיניו העצומות. צבי העלה תפוח-אדמה אפוי על השולחן המאולתר. נשמע קול נקישה עמום. חשוד. אך צבי לא הבחין בכך. הוא שלף את להב אולרו הצבאי וכאשר החל חותך באמצע – נשמע קול פצירת אבן, ומיד גם צחוקו הפרוע של גיורא, מפינת המלונה –

"סידרתי אתכם, עצלנים!"

כן. זו היתה אבן צלויה. הוא מצא בוואדי חלוקי-נחל מעוגלים ומשויָפים היטב, שדומים לתפוחי-אדמה, והחליט "להראות" לנו.

כאשר תיארתי את המעשה בפיליטון, במסיבת יום-ההולדת של נלי, הפסיק אותי צבי:

"אני ידעתי מיד שזאת אבן ולא בּוּלבּוּס! רציתי רק למתוח את אורי ולהצחיק את גיורא."

כן, לֵך תתווכח עם נער שיש לו רגש-עליונות. והאמת, צבי לא היה סמל היושר. למילה שלו לא תמיד יכולת להאמין. כאילו יש לו מה להסתיר. מין שכל ערמומי של איכר קטן שמסתתר מאחורי כל סיפורי הצִ'יזבַּטים והגוזמאות. ובזאת, למרות על ההבדלים, הוא וגיורא היו דומים זה לזה יותר משאני עצמי הייתי דומה אי-פעם למישהו מהם. כי אני הייתי תמים וישר עד כדי טיפשות.

יכולתי להגיד: "טוב. זה אני שהרגשתי מיד שאלה הן אבנים ולא בולבוסים, ורציתי למתוח אתכם – " אבל מעודי הייתי ילד שחושב לאט. היתה לי כבר אז מה שקוראים היום – "הצתה מאוחרת". הצרפתים, שהם עם שנון, מכנים זאת בשם "חוכמה של חדר-המדרגות", אֶסְפְּרִי דֶזְאֶזְקָלְיֶה, זאת אומרת – רק לאחר שאתה יוצא ממקום כלשהו עולים בדעתך פתאום כל התשובות והמשפטים המבריקים והשנונים שאותם לא אמרת.

וזה בדיוק מה שקורה לי, עד עצם היום הזה, ולא רק עם בולבוסים, שכך כינו בתרגומי הספרים שקראנו אז את תפוחי-האדמה, ואילו השמות תפוּ"ד או תפוּ"ז רק התחילו את דרכן אל העברית והיו נכתבות עם גרשיים של ראשי-תיבות.

המשך יבוא

(לרומאן הנידח ששום מו"ל ישראלי אינו מוכן להוציאו לאור על חשבונו,

כי הוצאות הספרים מלאות בגאונים, כמתפרסם יום-יום ברדיו ובעיתונים)

פרק עשרים ואחד: קַאטאפּוּלְקָה, באליסטראות ובוּמרַנג במצח

 [למבקשים לקרוא את כל הפרקים הקודמים ברצף אחד: לאחר שיסתיים הפרסום בהמשכים

יישלח הרומאן כולו בקובץ וורד אחד או בשניים – חינם לכל מבקש]

©

כל הזכויות שמורות

סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים עד 50 בקובץ אחד גדול, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן את "קיצור תולדות  פתח-תקווה", "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי על רקע עין-גדי שחלקו פורסם בהמשכים ב"חדשות בן עזר"), "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות), "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990), "פולניה בלי יהודים, יומן מסע" (מלא), "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא), "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית), חומר ספרותי וביוגראפי רב על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000, וכן רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר, וחוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, והכול מיידי, עברי ובאי-מייל!

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר

 "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר"

 תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)

בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב

חלוקת  הרומאן "חנות הבשר שלי" חינם במאות עותקים חתומים הסתיימה לאחר שהספר אזל וערכו עתה כספר אספנות נדיר. נתגלו עותקים בודדים אחדים ומחיר כל אחד מהם 40 ₪

בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב

benezer@netvision.net.il

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל