| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 121
תל אביב, יום שני, ו' באדר תשס"ו, 6 במרס 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה מומלץ לפתוח את קובץ הווֹרד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
עוד בגיליון: על קִברהּ הפתוח, דברים לזיכרה של המפד"ל עליה השלום, מאת דוד מלמד
מתוך "חוכמת שמואל" יוסף עגנון, אורגיה עם ברנר ושתי בחורות בנווה-צדק
מה יהיה עתידו של מוזיאון נחום גוטמן בנווה-צדק?
יורם אפק: בתגובה ל"היהודים לא הוזמנו לכנס הבין-דתי" בדנמרק
צבי לפר / מסיפורי עין גדי: חפירת הבור
תיכנונֵי מכות אצל מר סופר נידח ומשפחתו
כהן / הכהן: מזכיר שירים קודמים
משה דור
פנים ואחור
לזכר בֶּרְנִי פֶּנִי ואֵלָה טוּלִין
אִם יֵשׁ אֱלֹהִים, בֶּרְנִי הַבִּלְתִּי נִלְאֶה מְשַׂמֵּחַ
אֶת לִבּוֹ בִּבְדִיחוֹת יְהוּדִיּוֹת – בְּלִי לַחֲזֹר פַּעֲמַיִם
עַל אוֹתָהּ בְּדִיחָה – וְהוּא, אֱלֹהִים עֵדוֹ, זָקוּק לִמְעַט
הוּמוֹר, וּבְיִחוּד מִבֵּית הַיּוֹצֵר שֶׁל נִבְחֲרֵי בָּנָיו,
יְדוּעֵי סֵבֶל וּקְשֵׁי עֹרֶף, בְּעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁל עוֹלָמוֹ.
אֲבָל אֵלָה בָּעֲטָה בַּמּוּפְשָׁטוּת וְדָבְקָה בְּאַהֲבָה שֶׁל
גּוּף וָרוּחַ, בְּאָמָּנוּת, שִׁירָה וְצֶדֶק חֶבְרָתִי, מָאֲסָה בְּדָתוֹת
מְמֻסָּדוֹת, וּבִפְסָלֶיהָ, חֵימָר וּבְרוֹנְזָה, קִדְּשָׁה אֶת הָאִשָּׁה,
זְקוּרַת שָׁדַיִם וְרַחֲבַת שֵׁת – הָהּ, הָאֲחוֹרַיִים הַנָּשִׁיִּים הַלָּלוּ
שֶׁאֵלָה עָשְׂתָה אוֹתָם מוֹתַג יְצִירָתָהּ...
וְכָך אֵפוֹא, בְּבוֹא יוֹם הַפְּקוּדָה, בֶּרְנִי מַעֲלֶה חִיּוּךְ עַל
פָּנָיו הַחֲרוּשׁוֹת שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן, אַך אֵלָה מַפְנָה לוֹ
עֹרֶף: בְּרֹחַב לְבָבָהּ וּבִמְיֻמָָּנוּת יָדֶיהָ הָעַמְלָנִיּוֹת
הִיא מְעַצֶּבֶת יַשְׁבָן כַּבִּיר וִיפֵהפֶה שֶׁל הָאִשָּׁה תֵּ בֵ ל.
המוות הוא אורח קבוע בחיינו. עודני נושא בתודעתי כצלקת טרייה את הסתלקותם, בארץ, של שלושה חברים יקרים, אפרים סטן, עזריאל קאופמן ושלמה ניצן, והנה גם כאן הלכו לעולמם שניים שהיו קרובים לליבי: ברני פֶּנִי, גימלאי של משרד החוץ האמריקאי, אוצר מהלך-על-שתיים של בדיחות יהודיות, ואֵלָה טולין, פסלת בעלת שיעור קומה בינלאומי, שדמות האישה היתה יסוד מוסד של יצירתה – שניהם אוהבי ישראל מסורים – הוא מסרטן המוח והיא משפך דם במוח.
מה יעשה משורר לעת כזאת? הוא כותב שיר לזכר חבריו הנפטרים, שלא היו מסוגלים לקרוא שירה עברית בחייהם, אבל אולי עכשיו, בדרך מופלאה מאיתנו, תגיע אליהם בשורת השיר והבן יבינוה.
דוד מלמד
על קִברהּ הפתוח
דברים לזיכרה של המפד"ל עליה השלום
לפני זמן קצר הלכה לעולמה בשיבה טובה המפד"ל, אחת הדמויות הבולטות בתולדות העם והמדינה.
המפד"ל נולדה בפולין בשנת 1902 לאביה הרב יצחק יעקב ריינס ונקראה בנעוריה "מזרחי". הרב ריינס חלם לראות את יוצאת חלציו גדלה על ברכי השילוב בין דתיות וציונות בארץ-ישראל.
היא עלתה לארץ, פעלה רבות בהתיישבות, בחינוך ובהגנה, יחד עם חברה-לחיים: מחנה העבודה.
לאחר מלחמת ששת הימים לקתה המפד"ל בשיתוק קל בפלג גופה השמאלי, שיתוק שהלך והחמיר עם השנים עד שפגע גם בחלק האמצעי של גופה. בעקבות מחלתה עזבה המפד"ל את חברהּ-לחיים, נישאה למחנה הלאומי, וחייתה עימו באהבה גדולה עד יומה האחרון.
עקב השיתוק המוחלט בפלג גופה השמאלי החלה המפד"ל להשתמש יותר ויותר בפלג גופה הימני, והגיעה לממדים של היפראקטיביות חולנית ביד ימין. בשיא מחלתה החלה לאסוף אבנים, בקבוקי חומצה וקורות-עץ וליידות אותם בידה הימנית לעבר לובשי-מדים חפים מפשע.
לפני ימים אחדים חלה הרעה ניכרת במצבה. דופק ליבה ירד אל מתחת לאחוז החסימה, ואל מיטתה הוזעקו רבנים שעימם יצרה יחסי-תלות הדוקים בשנות חייה האחרונות. אך גם הם לא יכלו להושיעה והיא שבקה חיים לכל חי.
מוקירי זיכרה מתפללים לעילוי נשמתה, בעל הרחמים יסתירה בסתר כנפיו לעולמים ויצרור בצרור החיים את נשמתה. האיחוד הלאומי הוא נחלתה, ברשימתו תהא מנוחתה, ותנוח בשלום על משכבה לקיצוני הימין, ונאמר אמן.
כותב הרשימה הוא סופר דתי מפתח-תקווה שכישרונו וספריו טרם הוערכו נכונה.
מתוך "חוכמת שמואל" יוסף עגנון
אורגיה עם ברנר ושתי בחורות בנווה-צדק
תינוק
ש. בן ציון היה הסופר הראשון שנפגשתי עימו בארץ והוא עשה עליי רושם עצום. הוא היה אסתט בעוד שברנר היה איש המוסר. בן-ציון היה אופטימיסט וקיווה לייסד מעין ספרות ארצישראלית חדשה. ברנר היה פסימיסטי.
כאשר עליתי לארץ חשבתי להיעשות לפועל, לעבוד את האדמה באחת המושבות. ש. בן-ציון דיבר על ליבי והסביר לי שדבר זה לא יהיה לפי כוחי. יחסו אליי היה מופלא. היה נוטל ממני את סיפורי, קורא אותו בפני זקני יפו ואומר להם "עוד יבוא יום וכולנו נתבייש בפני התינוק הזה."
חנות מכולת
חתמתי עגנון בשביל שרציתי להיות כסופר לחוד וכאזרח לחוד. לא רציתי להשתמש בשם עגנון כשאלך לקנות חצי אוקיה זיתים בחנות המכולת.
ברנר
אדם גדול ומסובך היה ברנר. לא העז לנשק ילד, שנא את עצמו. הוא ראשון שפירסם אותי ב"הפועל הצעיר". ל"והיה העקוב למישור" – ברנר התפעל ממנו – לא מצאתי מו"ל וברנר מישכן את החפץ היחידי שהיה בביתו והוציא את הספר. לעצמו לא דאג כלל. פעם אחת באתי לביתו וביקש לכבדני בכוס תה. נטל את הכוס, ניגב אותה באצבעו ואמר: "בשביל פַּטריצי כמוך מנגב אני ביד."
הרב קוק
כל אחד רואה את העולם בעיניים אחרות. ברנר ואני היינו קרובים זה לזה ורחוקים זה מזה כאחד. מעולם לא הייתי קרוב לאדם כמו שהייתי קרוב אליו ובכל זאת, עולמות הפרידו בינינו. ברנר ראה הרבה, אבל הכלים האמנותיים שבידיו לא הספיקו לו. גם לא החשיב כראוי את העבר היהודי. יום אחר לקח אז"ר [אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ] אותי ואותו אצל הרב קוק. ברנר שוב לא ביקר אצלו מעולם ואני דבקתי בו והייתי לתלמידו. אף השיב לי פעם במכתב בענייני הלכה.
בלשון עמו
היה לי חדר בנווה-צדק. שמעונוביץ [שמעוני] כתב שיר על החדר הזה, אם כי לא הזכיר אותי בשמי. היתה לי שם מכונת פתילות של ספירט שהיתה מאירה לי בלילות. הייתי מכין לי קפה, לחם וזיתים וכותב ימים ולילות. כך ישבתי וכתבתי שלושים ושש שעות רצופות את "גבעת החול". ברנר היה אז מפורסם ואני בראשית דרכי, בן עשרים ואחת או שתיים. זכורני, יום אחד נכנסתי אצלו וסיפרתי לו בשמחה ובגאווה גדולה שסיפור אחד שלי נתרגם לגרמנית. נעץ בי את עיניו העגומות ואמר: "גדולתו של סופר שמתבצר בתוך עמו ובלשון עמו."
שנאה
אני גם קצת אוהב את עצמי. את שואלת אם יש בעולם סופר או משורר שאינו גם קצת אוהב את עצמו, אל תאמרי כך, ברנר שנא את עצמו.
עין-גנים
עין-גנים אשמה בכך שלא נעשיתי נואם. הייתי באסיפת היסוד של אין-גנים. שלושים נואמים עברו לפני הקהל, ביניהם שפרינצק. אז נדרתי שלא אהיה נואם לעולם.
אירוטיקה
האירוטיקה בזמן שבאתי לארץ היתה חבויה וכמעט שלא באה לידי גילוי ממש. אפשר נער ונערה מטיילים בחצות לילה על שפת הים בלי שיגעו זה בזו. הנני זוכר מין אורגיה שהיתה אצלי פעם בחדר. קיבלתי במתנה חבית קטנה של יין והזמנתי את שׂ. בן-ציון [שׂמחה-אלתר גוטמן, אביו של נחום] ויוסף חיים ברנר ושתי בחורות. שמחנו והתהוללנו כל הלילה ולא עלה כלל על דעתנו ששתי בחורות איתנו. המחשבות היו אפיקורסיות בעניין הדת ובעניינים רבים של החברה, אבל בעניין צניעות היו גידורים, בייחוד אצל הצעירים. היתה אידיאליזציה של החיים בינו לבינה. האמנו שכל גבר יש לו רק אישה אחת וכל אישה יש לה גבר אחד ואסור לעשות מידחה.
היתה הפקרות בשתייה ובמלבושי הגברים, באי לינה ובנדידה ממקום למקום ותו לא. רכניץ ב"שבועת אמונים" למשל, לא יכול לסלוח לעצמו על שנשק פעם לתמרה.
"חכמת שמואל", דברי תורה ודברי חז"ל שנשמעו מפי שמואל יוסף עגנון ז"ל מבוטשאטש ומארץ ישראל, ליקטתי והבאתי לדפוס אני שלמה יוסף שבא בן לאאו"מ מרדכי נ"י – לכבוד התורה, לכבוד הסופר, לכבוד ארץ ישראל ולכבוד אחינו בני ישראל. יצא לאור בשנת תשנ"ז [1996] על ידי המו"ל ירון גולן, פה ק"ק תל-אביב-יפו. עמודים 9-13.
מה יהיה עתידו של מוזיאון נחום גוטמן בנווה-צדק?
בראיון ל"גלריה" של עיתון "הארץ" (מיום 28.2.06) שכותרתו "ממציא הילד הישראלי" –אומרת האוצרת הנוכחית טלי תמיר, בין היתר: "אמרתי בוועדת הקבלה שאני אוצרת של אמנות עכשווית, שאני מתכוונת להציג אמנות עכשווית ולא לחיות בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אנחנו גם שינינו עכשיו את שם המוזיאון – במקום מוזיאון נחום גוטמן הוא נקרא 'מוזיאון נחום גוטמן לאמנות'. הכוונה היא שזה מקום שמוקדש לאמנות בכלל. גם אמנים צעירים יכולים להציג פה. - - - אנחנו חייבים להודות, מוזיאון גוטמן לא מביא תיירים מכל העולם, כמו מוזיאונים של ואן גוך, דלקרואה או סיזאן, וגם מי שבא לא רוצה לראות כל הזמן אותו הדבר. אני גם חושבת שגוטמן סובל מאיזשהו קיבעון בדימוי שלו. התרבות הישראלית מקבעת נורא מהר."
בעקבות הראיון הגיעו אליי, גם מהיותי חבר העמותה של המוזיאון, תגובות נזעמות מאנשים העומדים בשורה הראשונה של התרבות העברית והאמנות הישראלית: "בקרוב יהיה מוזיאון זה מוזיאון לאמנות בלי נחום גוטמן, ובעיקר, תוך סילוף דמותו של נחום גוטמן, יחד עם סילוף דמותה של תל-אביב. האם אתה שותף?"
ובכן, אני לא שותף. אני התנגדתי מההתחלה לגישה ולתוכניות של האוצרת החדשה טלי תמיר ואמרתי לה זאת במפורש בכל הזדמנות וגם בישיבת העמותה שבה שונה שם המוזיאון, ושבסופה ביקשו מפרופ' יפה ברלוביץ וממני להכין תוכנית לתערוכות ולפעילויות לפי הבנתנו, וזאת גם עשינו:
נושאים לתערוכות, פעילויות ותכנים במוזיאון נחום גוטמן לאמנות
מאת פרופ' יפה ברלוביץ ואהוד בן עזר
תל-אביב, ספטמבר 2005
לחברי העמותה על שם נחום גוטמן, שלום,
באסיפתנו מיום 21.7.05 ביקשתם מאיתנו להציע לכם נושאים לתערוכות המדגישים את ייחודו של מוזיאון נחום גוטמן ועשויים לעורר עניין רב בקרב קהל המבקרים הישראלי וגם להשתלב בעבודת ההדרכה של המוזיאון, וכמובן בפרסום חוברת עם כל תערוכה.
לנו נראה כי למוזיאון נחום גוטמן יש פוטנציאל כל כך ייחודי, שאינו זקוק להרחבה כל עוד לא מיצה את אותו פוטנציאל. המוזיאון מייצג מספר כיווני תרבות שקשורים באישיותו האמנותית והספרותית של נחום גוטמן:
נחום גוטמן כצייר ארצישראלי
נחום גוטמן כמאייר ספרי ילדים ומבוגרים
נחום גוטמן כסופר לילדים
נחום גוטמן כמבטא את רוחה של תל אביב בראשיתה
ברצוננו אפוא להציע מיגוון של תערוכות, תכנים וכיוונים להפעלתו של המוזיאון בשנים הקרובות. מיקומם של הנושאים ברשימה אינו מעיד בהכרח על סדר עדיפות או חשיבות.
על איוריו של נחום גוטמן גדל כמעט כל ילד בישראל. המוזיאון יכול צריך להיות מרכז לאמנות האיור. התערוכה הנערכת בימים אלה, "איורים עבריים", שאותה אוצרת איילה גורדון, היא פתיחה מצויינת למוזיאון בעל אמירות ייחודיות משלו. ואכן, מרכז לאמנות האיור צריך להציע תערוכות של מאיירים שונים מהארץ ומחוץ לארץ. הרצאות וסדנאות בנושא למבוגרים ולילדים. נושא האיור צריך להיות זהה עם המוזיאון, וכיוון שיהיה היחיד בארץ בתחום הזה, ימשוך אליו קהל רב.
מוזיאון נחום גוטמן צריך להיות מרכז לספרי הילדים של פעם. יש לנצל את הנוסטלגיה השוטפת את הציבור הישראלי. אנשים מבקשים להקנות לילדיהם את מורשת הקריאה שלהם, ובעיקר את הספרים שקראו בילדותם. אנשים מחפשים בכל הארץ ספרים ישנים, וביניהם ספרי ילדים. אין ספק שתערוכות לספרי הילדים העבריים, מקוריים ומתורגמים, בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, וכן של עיתונות הילדים (מוצר שעבר מן העולם) ומשחקי הילדים של אז – עשויות לעורר עניין רב. גם אירועים של הרצאות ומפגשים צריכים להתלוות לכך. יש בארץ חבורות המכורות לספר זה או אחר, מה שנקרא cult. ואפשר לחשוב, למשל, על תערוכת "לובנגולו מלך זולו": גלגוליו השונים של הספר מ"דבר לילדים" ועד ימינו, כל מהדורותיו, תרגומיו, העבודות שנכתבו עליו ומנסות בעת האחרונה לשנות את היחס אליו. ספרים שנכתבו בהשראתו. ספרי ילדים אחרים על מסעות לאפריקה, ופגישה עם אוהבי הספר.
תל-אביב היא לא רק עיר, אלא תרבות, היסטוריה, מיתוס. מוזיאון נחום גוטמן צריך לשמש מוקד לתל-אביביות הזו. במוזיאון ארץ-ישראל מכינים עכשיו תערוכת צילומים של בתי-קפה תל-אביביים. תערוכה כזאת היתה צריכה להתקיים במוזיאון נחום גוטמן. לכן אנו מציעים לפתוח את המוזיאון לעיסוק בתל-אביביות בתחומי השונים של האמנות והתרבות. זאת ועוד. באחת הפגישות הקודמות של ההנהלה הוצע כי עם סיום הבניין החדש, יהיה מקום להקים אקדמיה קטנה ללימודי תל-אביב (למותר לציין כי תל-אביב היא יעד מרתק בשנים האחרונות: ספרים, טיולים, הרצאות, תערוכות) לכן נראה לנו שעניין התל-אביביות עשוי להוות פעילות נוספת, שתעשה את מוזיאון נחום גוטמן למקום עלייה לרגל פופולארי ומבוקש.
להלן נושאים לתערוכות ייחודיות, כאשר הדגש הוא "נחום גוטמן ובני דורו", בעיקר בתמונות השמן אך גם אקווארלים, רישומים והדפסים:
* ייצוגי דמויות של נשים בציורי נחום גוטמן.
* נחום גוטמן והכנענים: דנציגר, תמוז, קוסו אלול, עמוס קינן. ניתן לשלב עם: דמות האדם העברי החדש ודמות הפועל ביצירות נחום גוטמן ובני דורו.
* נחום גוטמן, או נחום גוטמן ובני-דורו מציירים את: תל-אביב, לשנת ה-100 לתל-אביב, 2009. כולל ציורי יפו ונווה-צדק. דגש על תמונות שמן.
* צפת, טבריה, הכנרת וחברון ביצירות נחום גוטמן ובני-דורו. / ירושלים ביצירות נחום גוטמן ובני-דורו. / מושבות העלייה הראשונה ביצירות נחום גוטמן ובני-דורו.
* ציורי התנ"ך ביצירות נחום גוטמן ובני-דורו, וגם על רקע ציורי דורות קודמים בארץ ובעולם. / דמות הערבי (או גם בהתייחסות לאדם העברי המקראי) ביצירות נחום גוטמן ובני דורו.
* "תור הזהב" של הציור הארצישראלי. תערוכה שמתרפקת על מיטב השמנים של הציור הארצישראלי, בעיקר נופים, בשנות העשרים והשלושים. אפשר לשלב את הנושא של היעלמות הנופים והמקומות מהציור הישראלי המודרניסטי והפוסט-מודרניסטי, תחת כותרת כמו: נופים ומקומות, עבר והווה, נחום גוטמן אל מול הנוף הישראלי או ארצישראליות אל מול ישראליות במקום ובנוף. / ציורי דיוקנאות (גם דיוקנאות עצמיים) שעשו נחום גוטמן ובני דורו.
* תערוכת תמונות של מורי "בצלאל" בתקופת גוטמן וחבריו – שץ, אבל פן ואחרים. אולי גם נותר משהו משל אירה יאן.
* נחום גוטמן על רקע רוסו ודיופי. תערוכה ובה השוואה של תמונות של נחום גוטמן לשני הציירים שהשפיעו עליו רבות (יש טקסטים שלו על כך), ולשם כך יש לגייס בארץ ומחו"ל תמונות של שני הציירים הללו. חומר על כך יש ב"אלבום נחום גוטמן" בעריכת אהוד בן עזר. אפשר להביא גם את אחד הנוסחים של תמונת "אי המתים" של ארנולד בקלין, שזו התמונה האמנותית הראשונה שרפרודוקציה שלה ראה נחום בילדותו בנווה-צדק.
* מנחום גוטמן עד דוד שריר. תערוכה של שני ציירים תל-אביביים, בעקבות הפסיפסים שלהם במגדל שלום, ותמונות רגילות של שניהם שנושאיהם תל-אביב ויפו.
* תערוכה מקפת של עבודות הפיסול של נחום גוטמן על רקע ציוריו, כמו "אוכל האבטיח". אפשר להדפיס מחדש את אלבום הפסלונים עם הקדמת נתן זך ואולי גם להרחיבו.
* לתת אכסניה לתערוכות של ציירים, פסלים וצלמים ארצישראליים, גם אם אין להם קשר לנחום גוטמן. הכותרת יכולה להיות: מוזיאון נחום גוטמן מארח אמן/נית ארצישראלי/ת. או לשלב: מקום ונוף, נחום גוטמן, ציור מול צילום היסטורי ועכשווי.
בברכה,
פרופ' יפה ברלוביץ אהוד בן עזר
שלחנו בשעתו את התזכיר לאנשים קרובים לנושא וקיבלנו התגובות:
אהוד,
לתזכיר של יפה ושלך הייתי מוסיף גם תערוכה על פי ספר הזיכרונות של גוטמן כפי שרשמת מפיו ["בין חולות ו"כחול שמיים"]. זהו לדעתי ספר תיעודי ממדרגה ראשונה. מול כל עמוד ולעיתים מול כל קטע או שורה אפשר להעמיד מוצג: בין אם זה ציור, או רישום או ספר או שער ספר, כתב עת, חפץ, צילום, כתב יד.
טול למשל את הפרק שבו הוא מספר על האוטונומיה הרוסית בנווה שלום, שהוא פרק חשוב בהיסטוריה היישובית שלנו, ונחום גוטמן מספר לך עליו. האכסניה הזאת הייתה אבן דרך לא רק בתולדות החינוך בארץ אלא גם בתולדות התיאטרון העברי, בתולדות המו"לות בארץ, ובעוד היבטים רבים. כל זה הוא כספר החתום לרוב הציבור בארץ. ריכזתי לפני שנים חומר רב על האוטונומיה והשתאיתי בעצמי עד כמה הבית הזה, הנראה היום כה עלוב ומוזנח, היה פעם מרכז שוקק חיים ופעילות בכל כך הרבה תחומים. אף כתבתי מאמר גדול על כך ב"עתמול", אך מהו מאמר לעומת תערוכה היכולה להמחיש ולהנות את העין והנשמה.
להתראות,
אליהו הכהן [7.9.05]
שלום אהוד,
תומכת בכל מה שהצעת. אני רוצה להביא לידיעתכם, אהוד, שהתחלנו להכין סיור בעקבות אתרים בתל אביב והשכונות המוזכרים בזיכרונות נחום גוטמן. כמובן שלא המצאנו את הגלגל ואני עושה זאת במשך שנים. אבל הסיור יהפוך את המתחם למוזיאון פתוח הכולל הדפסי-ענק, אם יאשרו לנו. זה עדיין בחיתולים.
שולמית וידריך [7.9.05].
מהאוצרת של מוזיאון נחום גוטמן, טלי תמיר, לא נתקבלה עד היום תגובה לפלטפורמה שלנו. אף לא אישור על קבלתה. מנהל המוזיאון רוני דיסנצ'יק אישר באי-מייל, לאחר ששאלתי אותו לאחרונה, כי מכתבנו הועבר בשעתו לידיעת הנוגעים בדבר. זהו.
אסיים דבריי בהבעת תקווה. לאור התערוכה האחרונה – נדמה לי שחל בטלי תמיר תהליך המתבטא בכך שהיא בכל זאת הולכת ונכבשת בקסמו הכל-כך לא-עכשווי של הצייר נחום גוטמן, אשר לאוצרת המוזיאון שלו היא נבחרה; וכי סופה שתבין כי הדבר שחסר לתל-אביב בתחום אמנות הציור הוא דווקא מוזיאון המוקדש לתור הזהב ההיסטורי של הציור הישראלי בשנות ה-20, לדור שאינו נופל ברמתו מוואן-גוך, דלקרואה או סיזאן מקומיים, דור אשר בשכמותו מתגדרת כל ארץ תרבותית, חוץ מישראל, חוץ מירושלים וחוץ מתל-אביב ומוזיאוניה, שאין בהם שום מוזיאון בדומה למה שהיה פעם ה"ז'ה דה פום" בפריס וכיום אוספיו כלולים ב"ד'אורסיי". למוזיאונים יש מבקרים, יש תיירים, טלי, וגם תלמידים שהם כבר בלי חיתולים ומוצץ – רק שאין תערוכת קבע ייצוגית-ארצישראלית להראות להם במוזיאונים כי האוצרות נמצאים במרתפים שלהם ואצל האספנים.
גוטמן, שהתאים, כדברייך בראיון "לחברה הישראלית שהיתה קצת אינפנטילית, ילדותית ונאיווית" – כבר בילה כמה וכמה אוצרי מוזיאונים דעתנים יותר ממך, ושרד וגם שורד לא רע. עייני בספרו "חמור שכולו תכלת".
בתגובה ל"היהודים לא הוזמנו לכנס הבין-דתי"
[גיליון 120]
אהוד שלום,
אוי אוי אוי לא הזמינו אותנו לכנס הבין דתי בקופנהאגן!
אנחנו חייבים להוסיף גם אנטישמיות ולהרעיל עוד יותר את הדייסה העבשה של חופש העיתונות מול קדושת הפולחן.
איך אפשר להמשיך את סיכסוך הדמים ההיסטורי בין הנצרות לאיסלאם בלי לתקוע להם את השואה?
אנחנו מוכרחים להכניס את הראש החולה שלנו לכל סיכסוך דתי, אפילו שאנחנו היהודים מונים בסך הכול פחות מכת שולית בכל אחת מארבע הדתות הגדולות.
איך הם מעיזים לנסות ליישב את המחלוקת בלעדינו? מה קרה? עבר כבר שבוע ואף אחד לא הזכיר את "הפרוטוקולים של זקני ציון"?
תגיד, יש פה ושם מוסלמים בעולם שעוד לא הדביקו לנו את הקונספירציה של הקריקטורה על מוחמד, אז צריך להציע להם?
מצד שני, אולי אתה רוצה לנסוע לשם להסביר להם מדוע מכחיש שואה הולך לבית-הסוהר, ראש עיר שמשמיע הערות אנטישמיות מושעה מתפקידו, ומי שמשמיץ את האיסלאם הוא אביר חופש הדיבור והדמוקרטיה?
יורם אפק
כן, אתה צודק. ליחסים בין נוצרים ומוסלמים בדנמרק אין שום קשר ליהודים. שהרי במשך כל שנות האינתיפאדה הדנים האמיצים לא הפסיקו להגן עלינו בעיתוניהם ובדעת הקהל, לא נכנעו לשום חברה ומדינה ערבית המחרימות את הסוחרים איתנו, לא התחשבו כלל במיעוט המוסלמי הגדל והולך אצלם בכל הקשור ליחסם לישראל. ובכלל, הם לא זרקו אותנו לכלבים ולא נישקו את המוסלמים בתחת כדי למצוא חן בעיניהם.
ובאשר לקריקטורות שבמכוון ובשמחה הפיצה התעמולה המוסלמית הקיצונית ברחבי העולם המוסלמי, הלא גם הן היום כבר רק בדיחה, כי מה שהולך היום באירופה הם מעשי רצח, פיצוץ ושריפת בתי-כנסת, מסגדים וכנסיות, שלעומתם הקריקטורות נראות בתוליות.
אהוד
גם רבין לא היה מביא את השלום
אני מבקש לציין שקראתי את "חדשות בן עזר" 120, ואני נאלץ להודות בצער שאתה צודק כי רבין לא היה מביא שלום גם אילולא הרצח המתועב. איש לא יכול להביא שלום עם המוסלמים המשוכנעים שכל העולם, ולא רק היהודים, צריכים לרקוד לפי החליל שלהם. בניצחון החמאס יש נחמה: סוף-סוף מבינים גם אלה שאינם מפסיקים להאשים אותנו ולגנות אותנו בכל במה אפשרית – שמדובר במפלצות אדם שעד כה התחפשו לרודפי שלום כדי שיוכלו להתחמש לקראת הסיבוב הבא. זה מה שיש.
משה גרנות
לידיעת קוראינו
אנחנו מקבלים בדואר האלקטרוני גלים של זבל תקשורתי על אודות ממלא מקום ראש הממשלה, ח"כ אהוד אולמרט, ומוחקים אותם מיד מבלי לקרוא ומבלי להעביר לאחרים. לא נפרסם מהם דבר ב"חדשות בן עזר". הגבול ששמנו לעצמנו בפרסום ביקורת ב"חדשות בן עזר" הוא אירוניה, פרודיה, לגלוג, וכמובן הבעת דעות הוגנת ועניינית ואפילו תקיפה ביותר – אבל אף לא פיקסל אחד מעבר לזה! – אין מדובר כמובן בחלק הבידיוני (פיקשן) של כתב-העת.
עוד על "חדשות בן עזר"
מאת מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המכתב העיתי עבר לאחרונה את גיליון המאה וכבר גם מלאה שנה להופעתו הסדירה, הַפְּטְשִׁי, כפעמיים בשבוע. הוא נכתב ונערך בידי מר סופר נידח וצוות המערכת שלנו, ובעזרת משתתפים לא-מעטים שנמנים על קוראיו. בין המגזרים הבולטים של הכותבים והקוראים: בני-משפחתו העניפה של מר סופר נידח, שכמעט בכל אחד מהם ניצוץ של סופר ניצת, וכן בני מושבתו פתח-תקווה, חבריו ממייסדי עין-גדי, חבריו מבין הסופרים, סופרי הילדים והנוער ואנשי האקדמיה, וכן אנשים בני גילו לערך וגם פחות, שמוצאים עניין בנושאים הארצישראליים ולעיתים קרובות הם גם מצאצאי העליות הראשונות; וגם אנשי תקשורת ופוליטיקה, שלעיתים מחמת הנימוס אינם מבקשים להוציא אותם מהרשימה, וכן מחנכים ובני-נוער שאותם אוסף העורך במפגשיו הרבים בתור סופר אורח במערכת החינוך, ומעודדם לשלוח לו מיצירותיהם.
מדי שבוע, הפטשי, מבקשים קוראים חדשים לקבל את המכתב העיתי באי-מייל, וזאת לעיתים לאחר שהם מקבלים אותו לא מהמערכת אלא מהפצה חוזרת דרך חברים. מדי פעם יש גם שמבקשים להוציא אותם מרשימת הנמענים, וזה בסדר גמור – כי כשם הקוראים בוחרים לעצמם את המכתב העיתי כך המכתב העיתי בוחר לעצמו את קוראיו – והוא אינו נכתב למי שלא מוצא עניין במתכונתו, והוא אינו משנה את תוכנו כדי למצוא חן בעיני מישהו.
מיספר הנמענים שלנו נמדד במאות רבות והוא הולך וגדל כל הזמן. אין אנו עושים שום קידום ופרסום בתקשורת למכתב העיתי, כי אם נוצף בגל המוני של קוראים חדשים, לא יהיה לנו די זמן להקליד את כתובותיהם, והעורך מר סופר, הפטשי, נידח לא משתגע מכך שיראו את הפרצוף עם האי-מייל שלו בטלוויזיה, וגם חס ושלום שהוא יהיה מפורסם ולא יוכל להחזיק בתואר סופר נידח, מה עוד שיש הטוענים שהם נידחים ממנו ושאפילו הוא מקפח אותם.
יש לנו הרבה מאוד חומר וכל הזמן מתקבל חומר חדש, לכן הגיליונות נעשו ארוכים מכפי מה שהיו לפני כשנה. יש לנו תמיד חומר לגיליונות אחדים מראש, ואולם כל גיליון מתעדכן ממש ברגע האחרון לפני הישלחו, בלילה, אחרי-חצות, בתאריך יום מחר, בחמש לחיצות עכבר על חמישה קבצים, אשר בכל אחד מהם כתובות אי-מייל רבות של מנויים.
אנחנו משתדלים לענות לכל הפונים אבל אם עובר זמן ולא התקבלה תשובה אנא שילחו שנית את הפנייה אלינו, שכך יהיה לנו קל יותר לאתר אתכם ברשימת הנכנסים במיקרוסופט אאוטלוק.
ויורשה לי עוד לספר, הפטשי, כי העורך מר סופר נידח מעביד את כולנו בפרך ואפילו אינו נותן לי נשיקה מדי פעם לאות תודה על עבודתי המסורה, שלא לדבר על איזה משמוש באחוריי או צִבטוט בפטמותיי. הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא, שהיה פעם הדון-זיין של המושבה, הפטשי, גם של הנשים הנשואות – אמנם מנשק אותי מדי פעם, אבל הוא לא שומר מספיק על ההיגיינה של הפה למרות שכל שיניו עדיין בפיו ובהן הוא מכרסם את אדרות הדגים שהוא צד בירקון.
ואם שכחנו לענות למישהו, מחמת האי-מיילים הרבים המגיעים אלינו, בבקשה לחזור ולשלוח את האי-מייל, ונשתדל לענות בהקדם, סליחה, את זה, הפטשי, כבר אמרתי. קר לי בפטמות. קוס אמכּוֹם, גברים!
צבי לפר / מסיפורי עין גדי
חפירת הבור
לאחר שהפעילו את מכונת הכביסה וה"טרמאויל" (מחמם המים בסולר) ליד הבניין האמצעי, התברר שקו החשמל לאזור אינו יכול לספק את כל העוצמה הנדרשת. הוחלט להוסיף קו חדש שיסתעף מהקו הראשי שעבר לאורך הצריפים. היה צורך לחפור שניים או שלושה בורות בעומק של מטר, לתוכם יוצבו עמודי החשמל.
למחרת הוקצה לעבודה חבר, אך למרות עבודתו במשך יום שלם הוא לא הצליח לסיים אפילו חצי בור. זה לא כל כך באשמתו, זו אדמת סחף המכילה הרבה אבנים גדולות וקטנות וכל פעם נוצרת מפולת והבור גדל לרוחב ולא לעומק. הבחור נשבר מעבודתו הסיזיפית, התלונן בפני החברים, וביקש מסדרן העבודה לא להציבו לעבודה זו בעתיד. כל חבר שהסדרן ביקש ממנו לעבוד בזה, סירב.
סדרן העבודה סיפר לי על תסכולו ושאל אותי באם אני מוכן. עניתי לו שיחכה עד לאחר ארוחת-הערב ובאם לא ימצא מתנדב, אני אחפור.
בארוחת-הערב חיפשתי וישבתי ליד חבר, שהיה ידוע בכושרו להעביר ידיעות, נוסח רב סרן שמועתי, בין החברים. בסוד אמרתי לו: "אתה יודע למה החבר שחפר קיטר וסיפר לכולם שאינו מוכן להמשיך לחפור? הוא מצא מטבעות עתיקות ואינו מעוניין לשתף אחרים."
לאחר זמן-מה פנה אלי הסדרן ואמר שכמה חברים התנדבו לחפור והוא לא מבין למה, וכמובן שאני פטור מהמטלה.
למחרת בארוחת-הצהריים התברר שאחד מהחופרים אכן גילה מספר מטבעות מימי בית שני בבור שחפר.
תיכנוני מכות אצל מר סופר נידח ומשפחתו
אין חכם כמי שלומד מניסיונם של אחרים, וחז"ל גם אמרו – כמי שמתגלח על זקנם. הנה פרופ' עדי צמח הוציא ספרים מחקריים ובידיוניים רבים ולא עשה כותרות. רק הרביץ לאשתו, ומיד כיכב בעמודי החדשות הראשונים של יום שישי ב"ידיעות אחרונות" וגם בעיתונים אחרים. אילו תיזמן בשעתו את המכות עם יציאת ספרו החדש לאור, היה לו רב-מכר עם יחסי-ציבור לא-נורמאליים.
הנה פרופ' דן מירון הוציא לאחרונה ספר על הספרות העברית שאיננו זוכרים את שמו אלא שמחמת תזמון לא נכון של יחסי-הציבור הוא איחר להרביץ לאשתו, ועכשיו יש לו כותרות לא-נורמאליות, אבל רב-מכר כבר לא יהיה.
הנה פרופ' פלוץ בן-שחר מאוניברסיטת בת-שלמה רבתי נתפס מאונן בצוותא עם משורר צעיר שאת ספר שיריו הוציא לאור – וחטף על כך מכות נאמנות מאשתו אבל מאחר שלא הוציא ספר מחקר חדש בחודשיים האחרונים – נהנה מהשערורייה רק המאונן הגראפומן הקטן, שמכירות ספר שיריו עלו במאות אחוזים, מ-30 עותקים ל-92 עותקים ברשת השופרסל!
והנה סופר נידח מתכנן גם-הוא סדרת מכות מרשימה בביתו, עם חשיפה מתאימה לתקשורת, אלא שהוא לא יבזבז קטטה על שערוריה-בלי-ספר. הוא מחכה שייצא רומאן חדש שלו, ואז – טראחח! צ'יק! טראחח! צ'יק! – המיסתורית עתידה לעמוד ולהפליא בו מכותיה, ובייחוד להצליף בחגורה על שתו החשוף, כמו בסרטי פורנו, וגם למעך לו את הביצים כדי שיצרח עד לב השמיים, כשהוא קשור, ויזעיק את המשטרה – ובכסף שיעשו ממכירת הספר בלב-ליבה של השערורייה המתוקשרת, ישלימו את ריהוט דירתם החדשה.
במקרה של מכות אמת סופר נידח יצעק: "זאב! זאב בתחת שלי!"
מזכיר שירים קודמים
אליהו הכהן שלום רב,
ברשותך אשאל אותך שאלה. בסדר הפסח שנחוג בזמנו בקיבוצי-לשעבר גבת, סדר על-פי יהודה שרת, היה שיר שמילותיו כך:
ישטפו פלגי הדמעות
מעיני בני כל העם
ינערו פלגי הדם
מליבותיהם נדכאות
כולם יקוו לעת קץ
ועלו לארץ יהודה
וישקו אדמתה השדודה
ויפרו כל תלם כל עץ.
שם המחבר או המקור לא צויין מעולם בהגדה הקיבוצית כך שאין איש היודע את מקורו. שלחתי מכתב גם למוקי צור שהוציא בזמנו ספר על הגדות הקיבוצים, וגם לו אין כלל מושג על מקורו של השיר. האם השיר מוכר לך?
אודה לתשובתך,
נעמן כהן
שלום לך נעמן,
שם השיר ששלחת אליי, הפותח במילים "ישטפו פלגי הדמעות" – הוא "עתידות". את המילים חיבר המשורר יעקב כהן ואת הלחן – חנינא קרצ'בסקי.
כל טוב לך,
אליהו הכהן
זוכרים רק את הרעים והמתעלמים
אהוד,
טעית בכך שלא נכתבה אף רשימת ביקורת על "ברנר והערבים" [גיליון 120]. ראה מאמרי ב"מאזניים" על "ברנר ואינתיפאדת אל-אקצה" בחודש אפריל 2001.
דוד מלמד
דוד, אתה צודק. אבל דברים טובים שוכחים. זוכרים רק את הרעים ואת המתעלמים ממך.
קוראי "הארץ", למשל, בהם עדיין לא מעט מידידיי, לא קראו עד היום בעיתון מילה אחת על ספרי "ברנר והערבים" ("אסטרולוג" 2001) והם אינם יודעים על צאתו לאור – אף כי נשלח למערכת "תרבות וספרות" בדיוק לקראת מאי 2001, במלאת 80 לרצח ברנר בידי אלה שעליהם עיתון "הארץ" אוהב לרחם. עורכי "תרבות וספרות" התעלמו מספרי, אך מאחר וממנו נודע להם כנראה על התאריך, הדפיסו למועד מאמר על ברנר מאת מישהו שלדעתי אינו מבין בברנר דבר וחצי דבר, וכמובן ללא כל התייחסות לספרי, שהיה הספר היחיד על ברנר שיצא אז לאור.
דברים כאלה אין שוכחים משום שהם גוזרים עליך ניתוק מקהל היעד שלך, מקוראיך. זו אחת הסיבות ליסודו של המכתב העיתי "חדשות בן עזר". אולי כך תחולל מהפכה בקשר בין סופרים לקוראיהם מבלי להיות תלויים בבורסה תקשורתית תזזיתית של ספרים המתפרסמים בעברית עם תאריך תפוגה על המדף כגביעי גבינת קוטג'; מבלי להיות אסור במגבלות של הוצאות הספרים, רשתות הפצת הספרים והיעדר ביקורות ספרים לגבי כל מי שאינו "פרה קדושה" או כוכב/כוכבת חדש/ה שמצליח/ה להקליד רומאן כי הוא/היא יודע/ת קצת עברית אבל אינו/ה יודע/ת כמעט דבר על התרבות, הספרות וההיסטוריה העברית.
אהוד
הפוך על הפוך
"סקופ: העיתונאי העצמאי יואב יצחק נשכר על ידי מטה הבחירות של "קדימה" כדי להגביר את התמיכה העממית באהוד אולמרט – במחאה על ההתקפות הנבזיות של התקשורת עליו. כן, לעם יש שכל שאותו בעלי השכל אינם מכירים."
קוראים אחדים לא הבינו את הקטע שפורסם בגיליון 120. ובכן, רצינו להגיד, בהומור הדפוק שלנו – שגם אנשים שלא נטו להצביע עבור אולמרט וקדימה, עשויים להצביע עבורם בהיווכחם כיצד עיתונאים כיואב יצחק עובדים כנראה שעות נוספות למצוא שערורייה אחר שערורייה בעברו של אולמרט, ולשם כך כל התקשורת פתוחה בפניהם. ואתם הקוראים, עשו לעצמכם מבחן קטן בסגנון איצ'ה ממבוש – מי בכם אשר לא טעה ולא חטא מעולם, אפילו כלפי שלטונות מס הכנסה – יקום ויידה באולמרט את האבן הראשונה.
אבל לרוב-רובכם לא יקרה לעולם שיעשו חיפוש יסודי כזה בעברכם – כי אתם לא מועמדים ודאיים לראשות הממשלה, ולכן ביטחון ישראל ועתידה אינו תלוי בכם ולכן העקרב שעל גבכם לא יעקוץ אתכם באמצע חציית הנהר – כי מי אתם בכלל? הרי כל ילד רביעי רעב ועני יודע כי כדי שהספינה תתהפך ותשקע – יותר טוב לעקוץ את הקברניטים.
חינוך יהודי לשנאת הערבים
הזוג חביבי, נוצרייה ויהודי, פשעו במעשה נורא בכנסיית הבשורה בנצרת. רבים מראשי הציבור הערבים מאשימים ותולים את האשמה בחינוך היהודי לשנאת הערבים... זו אינה עלילה שפלה. הם באמת מאמינים בשקר של עצמם. הבעייה היא אישיות מעוותת. זו אינה מחלה, אלא ליקוי מנטאלי ולכן הדבר גם אינו ניתן לריפוי. עצוב לי – מאוד.
מרדכי בן-חורין
רחוב משגב לדך, הרובע-היהודי, ירושלים
©
כל הזכויות שמורות
חינם: בקבצי וורד
הסופר הנידח מר א. בן עזר יְאַי-מֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר", כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן:
* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד)
* "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005)
* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי)
* "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב)
* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968).
* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות)
* "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990)
* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו)
* "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא)
* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים")
* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר)
* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה).
* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000.
* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית)
* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור)
* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר
* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם,
והכול חינם, מיידי, עברי ובאי-מייל!
גם תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד.
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
בתשלום: ספרים, תקליטורים
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר
Hosni the Dreamer
מאת אהוד בן עזר, צייר: אורי שולביץ
בהוצאת פראר, שטראוס אנד ז'ירו, ניו-יורק, 1997
זכה בציון לשבח כאחד מ-10 הספרים המאויירים המצטיינים לשנת 1997
במישאל מבקרי ה"ניו-יורק טיימס בוק רוויו", ולביקורת חיובית מאוד בעיתון
10 עותקים אחרונים, כולל דמי משלוח, כל עותק 100 ₪
תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪
תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪
תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪
מפגשים עם אהוד בן עזר
* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה
* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב
* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן
* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו
וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל
בעל-הבית השתגע
מודעה
עקב מעברה של הוצאת אסטרולוג למשכנה החדש בפתח-תקווה
ודילול המלאי במחסניה, ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים של אהוד בן עזר, וגם יותר מאחד, כולל דמי משלוח בדואר
* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.
* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.
* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.
* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.
* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.
* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). 20 ₪.
* "ברנר והערבים" (עיון. בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.
* "חנות הבשר שלי" (רומאן נקניקים פורנו-פיקאנטי אקטואלי). 20 ₪.
* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.
* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים 1955-1995). 30 ₪.
* "אפרודיטה 25" 7 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.
פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.
עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח
צוות העובדים במחלקת המשלוחים של "חדשות בן עזר" מתנצל מראש על עיכובים אחדים במשלוח הספרים וזאת בשל עומס עונתי בבית האריזה, והקפדת מר א. בן עזר על הקדשה בחתימתו האישית בכל עותק
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל
מודעה
מערכת "חדשות בן עזר" התרחבה, עומדת לרכוש דירה חדשה, ומעמידה למכירה את דירתה הקודמת ברחוב הקליר בתל-אביב, ליד העירייה, 3 חדרים קומה ג' במצב מצויין, שקטה, מסודרת, מלאה אור ועם ותק של 31 שנות כתיבה נידחת. פינוי באוגוסט 2006.
לפניות: טל. 054-3031212 או באי-מייל דלעיל. כל הקודם זוכה, והמפספס בוכה!