גיליון מס' 124        

תל אביב, יום חמישי, ט"ז באדר תשס"ו, 16 במרס 2006

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחיות הקריאה אנא  פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

עוד בגיליון: יש מי, שיר מאת אלישע פורת

אורי הייטנר: מגילת יוסי

קלי טוֹריס: לא בשמיים אלא לא רחוק כל כך מתהום דנוקבא רבא דלתתא

"חדשות בן עזר" מחזק את ליבה של ח"כ נעמי בלומנטל

קונצרט נפלא אמש בהיכל התרבות עם הפסנתרן פזיל סאי

סיפור מתוך "מהפרדס למושבה"

ספר חדש של בת-שבע אריאלי בת ה-96

האנגלים באים

האירוע שמתואר בסיפורי זה, זכור לי בכל חמשת חושיי: המראה שראיתי, המהומה ששמעתי, הריחות שהרחתי והאוכל שאכלתי באותו מעמד, והרי הוא לפניכם:

לפנות בוקר, 22 בדצמבר 1917, עדיין חושך מסביב, דלת המרתף פתוחה לרווחה, משם בוקעות קרני שמש ראשונות המאירות על ההמון שמסביב. במרתף רעש ומהומה, קריאות שמחה: "האנגלים פה!" "האנגלים באים!" אני שומעת מכל צד את המילה האסורה: "אנגלים!"

במשך כל ימי המלחמה חזרו והזהירו אותנו, הילדים, שלא לבטא את המילה "אנגלים" – שמא ייחשדו ההורים כמרגלים לטובת האנגלים – זה היה סוד שנשמר בינינו. ולפתע פתאום כולם מריעים "אנגלים!" ונדחקים החוצה.

כהרגלי אני מקדימה את האחרים ויוצאת לרחוב. לפניי באמצע הרחוב עומדות השתיים, שושנה גולומב ואסתר ראב, לצידן עומדים שניים. מיד ידעתי, כי חיילים הם: לבושם דמה לזה של הקצינים הגרמנים (בני-בריתם של התורכים) שחנו ליד פרדסנו. בעודם משוחחים שולפות השתיים ממחטות לבנות ומגישות אותן לידי הגברים הנוצצים בכפתורי הזהב שבלבושם. הם קיבלו את הממחטות בקצות אצבעותיהם והניפו אותן מעל ראשם, שמאלה וימינה ושוב ימינה ושמאלה.

אז קרה משהו: הלמות תופים, תקיעות חצוצרות, שריקות צפצפות בקצב אחיד.

ההמון נדחק בשאגות שמחה. אני מתאמצת להיחלץ מבין רגלי האנשים, שלא ידרסוני. סוף סוף נפלטתי ליד גדר אליה נצמדתי בשארית כוחותיי...

זרם של חיילים, סוסים, פרדים ועגלות עמוסות ארגזי תחמושת ומזון – הכול נע לעבר המושבה. במעלה רחוב ביל"ו התפצלה הקבוצה לשניים, ימינה ושמאלה לאורכו של רחוב רוטשילד.

לא עברה שעה קלה עד שכל המחנה העייף רבץ בכל המגרשים והחצרות הפנויים. פה ושם נשמעות פקודת קצין, צהלת סוס, הלמות גרזן הבוקע ארגזים מלאים כל טוב.

תנועה ורעש עמום נשמע מסביב כבכוורת דבורים פעלתנית.

הכנות לקראת ארוחת בוקר. סיר ענק תלוי מעל לשונות אש, ארגזים נפתחים בחריקות בתנופות זריזות, מתוכם מוציאים מוצרי מאכל תאווה לעיניים. גושי גבינה צהובה, קופסאות ריבה מכל הצבעים, עוגות עגולות ארוזות בקופסאות פח, העין לא שבעה מלגלות עוד ועוד מטעמים שטעמם לא ידוע לנו.

אנחנו קבוצת ילדי המרתף רצנו ביחד מחצר אחת לשנייה.

בכל מקום קיבלנו דברי מתיקה – לא ביקשנו דבר, כבני עניים רק עמדנו והבטנו. כנראה שהבעת פנינו ענתה בנו כי רעבים אנחנו. לאחר שבגרתי הבנתי שקל להבחין בילד רעב.

כל עוד הסתובבו חיילים ברחובות, היו ידינו מלאות כל-טוב.

ייזכרו לטובה החיילים האוסטרלים מחלקי חפיסות שוקולד "קֶדְבּוּרִי".

החיילים האנגלים הצטיינו בחלוקת בשר משומר, מכל קופסת בשר היה אפשר להכין ארוחה משביעה לכל בני המשפחה. למחנה האיטלקים לא ניגשנו, שם החיילים תמיד ישבו ושרו, ואלינו לא שמו לב. ההודים זכורים לי בכל פרטי תלבושתם ודיבורם השוטף בשקט, הילוכם האיטי והזקוף ובעיקר ריח תבליני מאכליהם שאותו שאפתי מלוא נחיריי בכל הזדמנות שעברתי על יד המחנה שלהם.

בתמורה לכל זאת, אהבנו לעזור ולמלא את בקשותיהם של החיילים.

אני אהבתי לשמור על סוס שרוכבו נכנס לאחד הבתים להתרועע עם עלמה חמודה. עודני שומרת על "הסוס האנגלי" – נזכרתי בסוס שלנו "פוּקס". הוא היה מסיע אותנו לגן הילדים ולבית-הספר, וחוזר הביתה לאורוותו בפרדס בלא עזרת עגלון, כי הכיר את הדרך בחושיו הערים.

כך צצים ועולים זיכרונות ומראות מהעבר וההווה כאחד.

"כל הדרכים... מובילות לרומא, כל הדרכים... מובילות לפרדס שלנו."

מתוך "מהפרדס למושבה", ספר סיפורי המושבה השני של בת-שבע אריאלי בת התשעים ושש, המופיע בימים אלה בהוצאת "גוונים". ספרה הראשון "כמה ירוק היה פרדסנו" יצא לאור בהוצאת "אסטרולוג", 2002.

בת-שבע היא בתו של דניאל ליכטנשטיין מפתח-תקווה, שהערבים כינוהו בשם "אבו-סמנטה (אבי הצמנט, המלט, ולמעשה בניית בריכות ותעלות בפרדסים מבטון מזויין), ומת בימי מלחמת העולם הראשונה בדמשק. שרה-גאולה ליפסקי לבית ליכטנשטיין, אחותו של דניאל, היתה סבתו של מר א. בן עזר מצד אימו דורה (דבורה), כך שבעורקיו זורם גם דם של משפחת ליכטנשטיין על כל המשתמע מכך. שושנה גולומב היתה לימים אשתו של זלמן איזנברג במושב הפועלים הראשון בארץ עין-גנים, ומשם עברו לנהלל, והם הוריו של האלוף מוסה פלד.

אחיה של שושנה היה אלעזר גולומב, ששם קץ לנפשו כאביה ברוך. בית משפחת גולומב עמד ברחוב ביל"ו, צמוד ממזרח לחצר ביתו של יהודה ראב. על אסתר ראב אין צורך להכביר מילים. אפילו בשירות הבולאי כבר מכירים אותה.

בת-שבע אריאלי חיה בבית האבות של ויצ"ו, שעדיין לא נהרס, בשדרות דוד המלך בתל-אביב. אפשר לראיין אותה שם ולשמוע סיפורים מרתקים מפי אחת העדות האחרונות לאותה תקופה. בן-זוגה  של בת-שבע היה מתתיהו אריאלי, אחיו של הסופר א.ל. אריאלי-אורלוף ואביו של נחום אריאלי, שנהרג עם הל"ה שיצאו לעזרת גוש עציון במלחמת השחרור. נחום היה חברהּ של שולמית, לימים לבנת, אבל נישא לאחרת זמן קצר בטרם נהרג, ולא הותיר אחריו צאצאים.

ניתן להשיג את "מהפרדס למושבה", שמחירו 55 שקלים, בחנויות הספרים המובחרות או ישירות ובהנחה מהוצאת גוונים, בר-כוכבא 29, ת"א, טל. 5283648 – אם מזדהים כקוראי "חדשות בן עזר".

"חדשות בן עזר" וכל בני משפחות בן עזר ראב לסעיפיהן

אבלים על מות נכדו של יהודה רַאבּ בן עזר

יונה בן עזר

יליד ירושלים 1914, צעיר בניו של מנחם שלמה ראב (שהיה בנו-בכורו של יהודה ראב מאשתו הראשונה הדסה), ממייסדי חניתה, מלוחמי פלוגות הלילה של צ'רלס אורד וִינגייט, משתתף נועז בפעולות ריגול של הפלמ"ח בלבנון ובסוריה, חייל בצבא הבריטי באירופה ולוחם במלחמת השחרור. חקלאי, איש נוח לבריות, ממקימי המוזיאון לתולדות קיבוצו חניתה ואחיו של הסופר יצחק ראב 

ההלוויה תתקיים היום, יום חמישי, בקיבוצו חניתה

טלפונים: 04-9859443, 04-9808848

Elisha Porat
There Are Those Who
There are those who count on their fingers
as if they were counting their dead,
and there are those whose friends constantly explode
with the whistle of the wind in their ears.
As if they kept coming and coming
from those fields, from the black
basalt stones.
And there are those who look up
now, to the cleansing sky,
and see thousands of mourners
whose tortured hearts
are also their own.
And there are those who sit
quietly on the drive,
touch their grimy necks
and are silent.

Translated from the Hebrew by Cindy Eisner.

 

אהוד שלום,

ותודה, שוב, על נדיבותך. אני מקווה שלא טעיתי בשליחת השיר העברי. תרגומה של סינדי איזנר הוא ממש נהדר. השיר נכתב בימים האפלים שלאחר ההלם של פתיחת מלחמת יום כיפורים. אני ממש זוכר עד היום את נסיבות כתיבתו: ישבתי באוטובוס של חיילים, שהוריד לחופשה חיילים ממוצבי המובלעת הסורית ארצה. עודני זוכר את הרחבה המושלגת והבוצית של האוטובוסים בקונייטרה ההרוסה והמושלגת. האוטובוסים הכבדים החליקו על השלג, ותימרנו ברעש ובעשן, וכל העת חרדנו שמא תתחדש ההפגזה הסורית.

ירדתי באוטובוס, השלג ליווה אותנו עד מחנה נפח ואפילו לאחריו. זה היה החורף הקודר ביותר בחיי. זו היתה חופשה כל כך מאווה, שפשוט קשה לי לתאר זאת. לא התקלחתי זמן רב, הגעגועים לבני המשפחה כירסמו בי, והדאגה לגורל הארץ המשפחה החברים כוססה עמוק בנשמה.

ולפתע דחקו בי המילים בכוח, הוצאתי חפיסה של סיגריות, ועל גבה, בחשכת היום הסגרירי, בכביש היורד אל גשרי הירדן, אל הארץ המובטחת כביכול, שלפתע נתחוור לכולנו עד כמה היא פגיעה ושבירה – נכתבו מילות השירה בפרץ פתאומי ומצמרר. מה שמדהים אותי כל פעם מחדש, הוא איך השיר מוצא לו אוהבים. הרי חלפו כבר מאז 33 שנים, והרי זו לא גירסת המקור שלו, אלא תרגומו לאנגלית – ובכל זאת הקוראים מתרגשים והתגובות זורמות, ואני חש שאני עושה לשיר, ולרגעי הדיכאון והחרדה שבהם נכתב, מעין צדק מאוחר. כך היו חיי בחורף הארוך והקשה, על תלי הבזלת הרעה והעויינת, ושלגים של עונת הגשמים הכבדים של ראשית 1974.

שלום אהוד,

אלישע

אלישע פורת

יש מי

יֵשׁ מִי שֶׁסּוֹפֵר בְּאֶצְבְּעוֹתָיו

כְּאִלוּ הָיָה מוֹנֶה אֶת מֵתָיו,

וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיחוֹת-הָרוּחַ בְּאָזְנָיו

מִתְפּוֹצְצוֹת תָּמִיד עִם יְדִידָיו.

כְּאִלוּ הָיוּ בָּאוֹת וּבָאוֹת

מִן הַשָׂדוֹת הָהֵם, מֵאַבְנֵי

הַבַּזֶלֶת הַמַשְׁחִירוֹת.

וְיֵשׁ שֶׁמַּבִּיט עַכְשָׁו מֵעַל

לְרֹאֹשׁוֹ, בַּשָׁמַיִם הַמְטֹהָרִים,

וְרוֹאֶה אַלְפֵי מְקוֹנְנוֹת

צוֹבְטוֹת בִּבְשַׂר-לִבָּן,

שֶׁהוּא גַּם בְּשַׂר-לִבּוֹ.

וְיֵשׁ מִי שֶׁיוֹשֵׁב

וְנוֹסֵעַ כָּל הַדֶרֶךְ,

נוֹגֵעַ בְּזֻהֲמַת עָרְפּוֹ

וְשׁוֹתֵק.

למכתב העיתי מצטרפים קוראים חדשים

אהוד, תודה רבה על הגיליונות של "חדשות בן עזר". הם מיוחדים במינם! נהניתי מהרגש, מהעוצמה, מהידע, ומהרבגוניות שלהם.

להתראות,

 חגית הלפרין

אורי הייטנר

מגילת יוסי

(תגובה ליוסי שריד, "בין שתי מגילות", הארץ, 13.3.06)

מסורות רבות לחג הפורים – התחפושת, קריאת המגילה, משלוח מנות, גשם, לבושתנו – שתייה לשׁכרה, מסכות, רעשנים, שירים וריקודים, אוזני המן ו... מאמר של יוסי שריד בו הוא מתגולל על החג מאחר ובחג זה אנו חוגגים את טבח 75 אלף בני אדם ברחבי האימפריה הפרסית. בכל שנה מזכיר שריד את הטבח של ברוך גולדשטיין בחברון כהוכחה לאבחנתו את ציביון החג כמכשיר טבח בגויים. שריד לא איכזב גם הפעם והזדרז לעשות כן כבר בתענית אסתר. האם יוסי שריד צודק? האומנם פורים הוא חג הטבח?

אכן, מגילת אסתר מתארת את ההרג ההמוני של היהודים שנפרעו מאויביהם. ואכן, יש מי שהופך תיאור זה לצו עשה של נקמה בגויים. ברוך גולדשטיין, למשל, בחר בפורים כמועד הטבח הנתעב שלו, ולא בכדי. זה הפירוש שהוא נותן למגילה. מחרים-מחזיקים אחריו הכהניסטים, העורכים מדי פורים הילולת הוללות מתוקשרת לזכר הרוצח, ובריוני הימין הקיצוני היוצאים לתהלוכה אלימה בחברון, שגולדשטיין הוא גיבורה.

נשאלת השאלה, איך זה שגולדשטיין ושריד מתנבאים באותה שפה ומפרשים אותו פירוש את מגילת אסתר? אין זה מקרה. בדיוק כפי שהימין הקיצוני וההיסטוריונים החדשים מתארים אותו סיפר, אודות הטרנספר של ערבי ארץ-ישראל במלחמת העצמאות – אלה כדי להוקיע את הציונות ואלה כדי להיתלות באילנות גבוהים לקבלת לגיטימציה לרעיון הטרנספר בו הם דוגלים – כך הגולדשטיינים נתלים במגילת אסתר להצדקת רצח ערבים, והשָׂרידים להשתלחות ביהדות.

היהדות אינה מיקשה אחת. יש בה "הטוב שבגויים הרוג" ויש בה "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפניי?" – אמור לי מה יהדותך ואומר לך מי אתה. כאשר חסידי כהנא וגולדשטיין מציגים את מגילת אסתר כהכשר לרצח, הם מעידים על עצמם יותר מאשר על המגילה. כאשר עושה כן יוסי שריד, גם הוא מעיד על כוונותיו: כאשר הוא משתלח במגילת אסתר, יותר משהוא מעיד על המגילה, הוא מעיד על עצמו.

מגילת אסתר מספרת על ניסיון נואל להשמדה טוטאלית של כל היהודים, על הכשלת המזימה ועל תשועת היהודים. "להרוג, להשמיד ולאבד" שילש המן את הוראתו, כדי שלא להשאיר ספק במהות הצו. ובכל זאת, למקרה שמישהו לא הבין, הוא מבהיר "מנער ועד זקן, טף ונשים" ובנוסף לכך "שללם לבוז". המזימה הזו הופרה. על כך חוגגים אנו את פורים. היש סיבה גדולה יותר מזו לחג? יש צורך במינון גבוה במיוחד של שנאה עצמית כדי "שהלב יחמץ" למראה מבוגרים החוגגים חג זה.

באשר למעשה ההרג של היהודים בשונאיהם – מי שרוצה יכול לפרש מעשה זה בנוסח גולדשטיין/שריד כ"פוגרום", תוך הסתמכות על "עושים לאויביהם כרצונם".

אך ניתן לפרש זאת אחרת לחלוטין. מאחר וטבעת המלך אחשוורוש הוטבעה על הצו המורה להשמיד את היהודים, מדובר בחוק שאינו רוורסבילי, אינו הפיך, "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב," (אסתר, ח' ח'). מה שניתן לעשות הוא להוציא צו הפוך, בחתימתו של המלך, שיאפשר ניטרול ההוראה הראשונה. בצו החדש נאמר: "אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם ולהשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם," (שם, שם, י"א). אם כן, אין המדובר בטבח בגויים, אלא במתן זכות הגנה עצמית ליהודים מידי שונאיהם הצרים עליהם. מי שרוצה יכול לראות במספר הרב של ההרוגים – 75,000 איש, הוכחה לתיאוריית הטבח והפוגרום. אך אם אנו נצמדים לצו המדבר על התגוננות, ניתן לראות במיספר הרב של ההרוגים הוכחה לסכנה הגדולה שעמדה בפני היהודים, לנוכח המיספר הרב של "הצרים אותם" כדי לבצע את הוראת ההשמדה. מי שרוצה, יכול לראות בבקשת אסתר להאריך ביום נוסף את "הרישיון להרוג" בשושן כתאוות נקם, אך ניתן לראות בבקשה זו ביטוי להמשך המלחמה ולצורך ביום נוסף להתגוננות בפני האויב הצר.

אין המדובר בטבח, אלא במלחמת מגן, שהסתיימה בניצחון היהודים. איזו סיבה יש להתעלם מהצו המפורש המדבר על התגוננות מפני אויב הצר על היהודים כדי לממש את צו ההשמדה? רק מגמה פוליטית. איזו סיבה יש להציג את היהודים כמי שחרגו מן הצו בתאוות נקם בלתי מרוסנת? רק מגמה – או של כזה ראה וכך תעשה, או של השחרת היהודים והיהדות. יתר על כן, מי שמתאר את היהודים בשושן כפוגרומצ'יקים חסרי רסן, לא יוכל להסביר את העובדה, שאף כי בצו המלך ניתן היתר לביזה ("ושללם לבוז" שם, שם, שם) היהודים נמנעו מכך ("ובביזה לא שלחו את ידם" שם, ט', י'). היהודים נהגו בריסון רב, ונמנעו מביזה, כיוון שאינה נחוצה להתגוננות.

בעוד חודש נחגוג את חג הפסח. פסח הוא חג החרות, חג שבו כל אדם חופשי מציין את שנאת העבדות ואת אהבת החרות האישית, המעמדית והלאומית. באירועי הפסח ניתן להבליט את מכת בכורות, שקשה למצוא לה צידוק מוסרי. האם יוסי שריד יכתוב שנחמץ ליבו כאשר הוא רואה אנשים מבוגרים החוגגים את חג הפסח, חג... מכת בכורות?

מר סופר נידח מעיר: אנחנו מצטרפים לתובעים את גניזת המגילה וביטול חג פורים מסיבה אחרת: אסתר'ל היתה פילגש בהרמון, מקצוע שאינו רחוק כל כך מזנות. היא היתה שפחת-מין של הערל אחשרוורוש. מבחינת פמיניסטית-מגדרית חייה היו מגילת תועבות שמעלה על נס אישה זונה חטאה מנוצלת ומנצלת ומתגלגלת בין דודה מרדכי הפימפי לבין אחשוורוש הנשוי לוושתי אבל חי בריש גלי עם אסתר'ל היפה, ונקל לשער מה היא הניחה לו לעשות בגופה כדי להציל יהודים. אנחנו מניחים שזהבה גלאון, אם תיבחר לכנסת הבאה, תעלה הצעת ביטול פורים ברוח זו לקראת חג פורים תשס"ז.

מכון ז'בוטינסקי בישראל מודיע בזה על

"שיחה בשניים"

ערב ספרותי בעקבות הופעת הרומן החדש "אישראל" מאת נאוה סמל

בהוצאת "ידיעות אחרונות, ספרי חמד", יתקיים ביום ראשון, 19.3.06, בשעה 18.00, במוזיאון ז'בוטינסקי, רחוב המלך ג'ורג' 38, תל-אביב. ד"ר שרה אוסצקי-לזר והסופרת נאוה סמל ישוחחו ביניהן על הספר והשאלות הספרותיות והלאומיות העולות ממנו. יפתח: יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי.

הכניסה חופשית.

לא בשמיים אלא לא רחוק כל כך מהתחת

מר בן עזר הנכבד,

יורשה לי לומר לך בגלוי כי כבר מגיליונו הראשון המכתב העיתי שלך קצת משעמם ובעיקר חסר רוחניות. אתה, כמו שהדודה שלך אסתר אמרה עליך, קצת אטום בגלל אימך הפולנייה כי לא יכול להיות שירשת את האטימות ממשפחת ראב המיוחסת. ודע לך שלמרות שיש לך ב"א בקבלה אצל פרופ' גרשם שלום, אתה כבר לא מבין כלום – כי בימיך למדו באוניברסיטה על פי האסכולה המחקרית ואילו היום לומדים על פי ההתנסות הנפשית-הרוחנית ולכן גם כשמדמיינים בעילת מדונה זוהי התנסות אקדמית של ירידה מיסטית אל הקליפה כדי להעלות מתוכה את ניצוצות הקדושה הזוהרים כנתזי זרע בפטמות מדונה הנ"ל בחוג לרוחניות במכללת בית ברל, אבי השיטה הרוחנית. ויש נקודות שיא של רוחניות עילאית, של הארה ושל התפשטות הגשמיות – שאתה, בארציות הפתח-תקוואית האיכרית שלך, לא תגיע אליהן לעולם אף כי הן לא בשמיים אלא לא רחוק כל כך מתהום דנוקבא רבָּא דלתתא.

בכבוד רב,

הקוראה קְלִי טוֹרִיס

מגבעתיים

גם פוחצ'בסקי חקוקה באבן בראש-פינה

לאהוד שלום וחג שמח,

גם קטע של נחמה פוחצ'בסקי, המוזכרת באחד הגיליונות הקודמים שלך, מודפס על אבן נוספת בתחנה הראשונה שלנו במעלה כביש הכניסה לראש-פינה: "נדהם אתה מתבונן במושבה היפה המשתרעת על רגל ההר, טבולה כולה בים של ירק. יפה ראש פינה – גן עדן."

עוד סיבה טובה לבוא לבקר.

דבורה קוזוינר

[סופרת, ראש-פינה]

"חדשות בן עזר" מחזק את ליבה של ח"כ נעמי בלומנטל

שהיא קורבן של צביעות, של תקשורת עויינת, של שמחה לאיד ושל הסתבכות בשל מעשה שבראשיתו אין בו שום פסול כשלעצמו. כדאי היה שמערכת המשפט, המשטרה ובתי-הסוהר יתמודדו עם הפושעים האמיתיים, האכזריים, שמצפצפים על כולנו ומסוגלים להרוג עדים ערב משפט מתחת לאפם של המשטרה, שירות בתי הסוהר ומערכת המשפט. ח"כ נעמי בלומנטל היא קורבן של חברה ישראלית מתחסדת, צמאת שערוריות ונפילות, חֶברה שח"כ נעמי בלומנטל בתמימותה הקדישה לה חלק כה רב מחייה. היה זה למשל ממש מרענן לשמוע ברדיו אתמול את נתן זהבי, שבשעתו הודה, אחר שנים רבות, כי שרף את ארכיון "העולם הזה" וכי רק בגלל חוק ההתיישנות לא נשפט על כך – צורח כדרכו העממית כשהוא מכנה את ח"כ נעמי בלומנטל "קרימינלית!" ומכריז שאילו הוא היה שופט היה מכניס אותה לכלא לחמש שנים! דומה כי רוב אלה שנהנים לזרוק אותך לכלבים, נעמי, הם מהמכבסים בחשאי את כביסתם המלוכלכת.

קונצרט נפלא בהיכל התרבות

שטרם נהרס בידי דני קייזר וחבר מרעיו

המנצח רפאל פרוהבק דה בורגוס והפסנתרן המדהים פזיל סאי, שהתחבב ובצדק על קהל מנויי התזמורת הפילהרמונית, הגישו אתמול בערב קונצרט מרהיב ביופיו, שאמנם הוגש בסדר הפוך מהרגיל. תחילה הסימפוניה השישית בפה מג'ור, ה"פסטורלית" של בטהובן, שבדרך-כלל ממלאה חלק שני של קונצרט, אחר-כך הפסקה, ולאחריה פזיל סאי מנגן את הקונצ'רטו מס' 26 ברה מג'ור לפסנתר ולתזמורת, קונצרט "ההכתרה" של מוצארט, יצירה שבדרך-כלל סוגרת  חלק ראשון של קונצרט, ובסוף הסואיטה מס' 2 דפניס וכלואה מאת ראוול, שעימה פותחים בדרך כלל קונצרט, בין היתר בגלל היותה קצרה-יחסית.

שני פרקיה הראשונים של ה"פסטוראלית" היו בקצב איטי כנדרש אבל קצת שיעממו חרף ניצוחו המבריק של דה בורגוס. המצב השתפר בשלושה הפרקים הבאים, שאם איני טועה נוגנו ללא הפסקה, והבליטו את שתי תכונותיה המצויינות של הפילהרמונית – נגינת צוות מעולה יחד עם קטעי סולו של נגנים ברמה של סוליסטים. התבלט בעיקר, ולא בפעם הראשונה, אחד מגדולי נגניה, החלילן יוסי ארנהיים, שלעיתים היה נדמה שלא סימפוניה אנחנו שומעים אלא קונצ'רטו לחליל ולתזמורת, כה רבה היתה תרומתו לביצוע.

וכמובן, הקונצ'רטו של מוצארט, "ההכתרה", היה חגיגה לאוזניים וגם לעיניים שראו את פזיל סאי בנגינתו. דומה כי לא נטעה אם נאמר שהוא כיום אחד מגדולי הפסנתרנים בעולם. גדולתו היא גם הפשטות והקלילות. קטעים רבים בקונצ'רטו הוא מנגן לבד, בין אם זו הקדנצה בסוף הפרק הראשון ובין אם קטעים קצרים יותר בהמשך, ובכך מדגיש את התופעה שזהו קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת ולא להיפך. הקלילות הווירטואוזית שבה הוא מפרק את הצלילים ובונה אותם מחדש מזכירים לעיתים נגינה בגן ילדים, ולא מבחינת הרמה אלא ההומור והפשטות המקסימה. אין רגע משעמם. כל צליל רענן כאילו באמת רק זה עתה נוצר ולא בשנת 1788. מי שישב קרוב יכול היה גם לשמוע אותו שר, והכול ראו אותו מתזז ללא-הרף על כיסאו ומביט בעיקר לשמאלו, אל נגני התזמורת, ויכלו להתרשם גם מהבעת פניו וממיבנה גופו הנעריים למרות שהוא כבר בן 36.

התשואות הרמות והקצביות עם קריאות ה"בראבו" לאחר סיומו של הקונצ'רטו, ששלושים ושלוש הדקות שלו חלפו מהר כל-כך, הביאו עוד שני הדרנים מקסימים שבהם הראה פזיל סאי את יכולתו למלא גם בצליליו הדקיקים והשקטים ביותר את חללו של היכל התרבות, והייתי מושיב שם ערב-ערב את דני קייזר וחבר מרעיו כדי שילמדו סוף-סוף מהי אקוסטיקה קרובה למושלמות של היכל התרבות, ולא יעזו להניף עליו את ידם בשם אקוסטיקה משוערת שלעתיד-לבוא. שהלא עליהם נאמר היפוכו של הפסוק "מהרסייך ומחריבייך ממך יֵצאו!" – כלומר, לא בידי זרים, אלא מתוך המֵלְיֵיה התל-אביבי האינטרסנטי המטורף עומדים לצאת מהרסֵי ההיכל.

 היצירה האחרונה, הסואיטה "דפניס וכלואה" למוריס ראוול, היתה אף היא מפגן נהדר של כוח מוסיקלי שנבע מכל קבוצות הכלים של התזמורת. התבלטו שבעת המופלאים של כלי-הנקישה, שמילאו חלק נכבד ביצירה הסוערת, ושוב יוסי ארנהיים בחלילו, הפעם מוזהב ולא שחור. היצירה היתה כה רעננה וסוחפת, שהקהל שוב יצא מכליו במחיאות הכפיים שבסיום אף כי כבר לא היתה שום אפשרות להדרן כי פזיל סאי הופיע רק בקונצ'רטו של מוצארט.

הבייגאלאך ביציאות היו חמים וטריים.

"הבית בדפנה"

מרכז לתרבות הפנאי בעומר

הנכם מוזמנים מאד לתערוכתו של האמן

אורי בית-אור

"ציוראורים"

אוצרת: יוכבד מרקס

הפתיחה בשבת  18.03.06 בשעה 11:30

בחסות ראש המועצה המקומית מר פיני בדש

בתכנית: ברכות, קטעי מוזיקה, כיבוד קל

שעות פתיחה: ימי א', ב', ה' – 10:00 עד 11:30;  ימי א', ג' – 19:00 עד 21:00

התערוכה תהיה פתוחה עד 27.4.06

דרכי גישה למקום: רח' אשל, השביל בין הבתים 67-69;

רח' רותם, השביל בין הבתים 40-42

לבירורים: לאה ואורי בוכמן 08-64605289; שמעון: 052-8082908

זהירות! תערוכות נוספות אחרות: "הבית הלבן" בין נירים לניר-עוז, אמצע אפריל; תיאטרון ירושלים (פסטיבל ישראל) אמצע מאי.

פתק של מי, חברי מערכת "חדשות בן עזר" שמים בקלפי?

הקוראים ודאי שמו לב שאנחנו נמנעים מלומר במפורש עבור מי נצביע וזאת כדי שלא להצעיד קדימה את המכתב העיתי בדרכי העקלתון של היותו שופר למפלגה אחת. עם זאת אפשר לנחש די ברור עבור מי אנחנו לא מצביעים. מי שמאוד סקרן לגבי השאלה הראשונה, יכול לשאול אותנו באי-מייל פרטי, וייענה. אצלנו במערכת יש קולקטיביות רעיונית וכולם מסתכלים קדימה ומצביעים על פי דעתו של מעסיקנו נותן-לחמנו העורך-הפרדסן מר א. בן עזר.

מר סופר נידח

פרק ההמשך לרומאן "והארץ תרעד" יבוא בגיליון הבא

©

כל הזכויות שמורות

חינם: בקבצי וורד

הסופר הנידח מר א. בן עזר יְאַי-מֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר", כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן:

* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד)

* "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005)

* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי)

* "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב)

* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968).

* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות)

* "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990)

* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו)

* "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא)

* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים")

* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר)

* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה).

* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000.

* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית)

* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור)

* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר

* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם,

והכול חינם, מיידי, עברי ובאי-מייל!

גם תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד.

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן

benezer@netvision.net.il

בתשלום: ספרים, תקליטורים

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר

Hosni the Dreamer

מאת אהוד בן עזר, צייר: אורי שולביץ

בהוצאת פראר, שטראוס אנד ז'ירו, ניו-יורק, 1997

זכה בציון לשבח כאחד מ-10 הספרים המאויירים המצטיינים לשנת 1997

במישאל מבקרי ה"ניו-יורק טיימס בוק רוויו", ולביקורת חיובית מאוד בעיתון

8 עותקים אחרונים, כולל דמי משלוח, כל עותק 100 ₪

 תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪

תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪

תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪

מפגשים עם אהוד בן עזר

* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה

* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב

* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן

* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו

וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל

בעל-הבית השתגע

עקב מעברה של הוצאת אסטרולוג למשכנה החדש בפתח-תקווה

ודילול המלאי במחסניה, ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים של אהוד בן עזר, וגם יותר מאחד, כולל דמי משלוח בדואר

* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.

* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.

* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.

* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.

* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.

* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). 20 ₪.

* "ברנר והערבים" (עיון. בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.

* "חנות הבשר שלי" (רומאן נקניקים פורנו-פיקאנטי אקטואלי). 20 ₪.

* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.

* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים, גם של אהבה, 1955-1995). 30 ₪.

* "אפרודיטה 25" 7 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.

* "כל הפרוזה" מאת אסתר ראב. (כולל תרגומי שירים ושירי ילדים). 40 ₪.

פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.

עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח

benezer@netvision.net.il

צוות העובדים במחלקת המשלוחים של "חדשות בן עזר" מתנצל מראש על עיכובים אחדים במשלוח הספרים וזאת בשל עומס עונתי בבית האריזה, והקפדת מר א. בן עזר על הקדשה בחתימתו האישית בכל עותק

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל

מודעה

מערכת "חדשות בן עזר" התרחבה, עומדת לרכוש דירה חדשה, ומעמידה למכירה את דירתה הקודמת ברחוב הקליר בתל-אביב, ליד העירייה, 3 חדרים קומה ג' במצב מצויין, שקטה, מסודרת, מלאה אור ועם ותק של 31 שנות כתיבה נידחת. פינוי באוגוסט 2006. לפניות: טל. 054-3031212 או באי-מייל דלעיל. הקודם זוכה והמפספס בוכה!