| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 138
תל אביב, יום חמישי, ו' באייר תשס"ו, 4 במאי 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
פתח-תקווה "אם המושבות" היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
עוד בגיליון: ה"מקופחים" רק מתרבים עם השנים, מאת משה גרנות
מאדליין מִן פלסטין
דינה קטן בן-ציון: אנטישמיות בספרות עמי יוגוסלביה לשעבר
צהריים לשניים ב-170 שקל ב"מפגש הסטייק", דרך מנחם בגין 37, תל-אביב
עוד שירים מתוך "50 שירי מתבגרים", 1987
אברהם יצחק איזנברג: "המתנכרה", רומאן בהמשכים, פלונסק 1912, פרק ו'
כל הכבוד לגב' דבורה עומר שהפנתה גבה לראש העיר ירושלים אורי לופליאנסקי בטקס קבלת פרס ישראל, לאחר שסירב ללחוץ את ידיהן של שלוש קודמותיה בקבלת הפרס
לפני שעות אחדות חזרנו מטקס הענקת פרסי ישראל התשס"ו-2006 שהתקיים באולם תיאטרון ירושלים ע"ש שרובר. היינו אורחיה של גב' דבורה עומר (כך נכתב בהזמנה וגם בחוברת העבה והמהודרת של מקבלי הפרסים) שקיבלה את פרס ישראל למפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. זה הזכיר לנו כיצד בשנת 1978 קיבל נחום גוטמן, מגדולי הציירים שקמו לנו בארץ-ישראל, את פרס ישראל – לספרות ילדים! – ולא שלא הגיע לו גם זה, אבל מבלי להכיר בו קודם כל כחתן פרס ישראל לציור?! – וזה מה שקרה לגב' דבורה, שבמקום לזכותה בפרס ישראל לספרות ילדים ונוער, נתנו לה פרס על מפעל חיים כמו שנתנו לאל שווימר שישב לצידה או לסטף ורטהיימר ולישעיהו ויינברג בעבר, אנשי חזון וביצוע, לא ממין של דבורה. וכך, לצד הפרופסורים שהיו רוב הזוכים, ובהם פרופסור (לא מנצח) מנדי רודן ופרופסור (לא פסנתרנית) פנינה זלצמן, היתה גם גברת דבורה. אם היתה פרופסור היה תוארה בטקס פרופסור דבורה אך לא הסופרת דבורה, למרות שהיה ברור, מכל נימוקי הפרס וסיפור תולדות חייה – שהיא מקבלת פרס על ספריה ולא על תרומתה לישראל בתחום התעשייה או האווירונאוטיקה או ניהול תיאטרון ובניית מוזיאון.
שר החינוך הזמני מאיר שטרית, שעלה ארצה ממרוקו בשנת 1957 ולא חי כאן בתקופת מלחמת השחרור, נואל לפתוח את הטקס בנאום שגם הודפס בחוברת המהודרת ובו נאמר בין השאר, שחור על גבי לבן: "הגורם המרכזי שעזר לנו [ערב הקמת המדינה] להתגבר על הקשיים ואשר בלעדיו ייתכן מאוד שכל הישגי מדינתנו היו נותרים בבחינת אגדה הוא ההנהגה הלאומית בעת ההיא..." ואף לא מילה אחת על "גורם מרכזי" אחר שחשבנו שהוא זה שיוזכר – לוחמי וחללי דור תש"ח. אבל את השר החכם מעניינות בעיקר ההנהגות!
בשולחן המעניקים ישבו מימין לשמאל פרופ' נויברגר הממונה על הפרסים מטעם משרד החינוך. ראש העיר ירושלים אורי לופליאנסקי. פלא הטבע של המדינאות הישראלית, שריד תש"ח היחיד, הפעם על תקן ממלא-מקום זמני של יושב-ראש הכנסת מתוקף היותו זקן חבריה, שמעון פרס (וחבל שלא נאם כי היה מעלה את הרמה). נשיא המדינה משה קצב. ראש הממשלה אהוד אולמרט. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, ושר החינוך הזמני מאיר שטרית.
כל זוכה נקרא בשמו, עמד, הוקרן סרטון על חייו, ואז ניגש לנשיא, קיבל את תעודת הפרס, לץ יד, ניגש לראש הממשלה וקיבל את סיכת הפרס, לחץ יד, ניגש לשר החינוך וקיבל את מעטפת הפרס, לחץ יד, ואז חזר ולחץ ידיים לשאר היושבים בשולחן בסדר נסוג עד שסיים בנויברגר. והנה, שלוש כלות הפרס, הפרופסוריות מרים בן פרץ, רות לפידות ופנינה זלצמן – עשו בתורן את המהלך הזה אך בעומדן מול ראש העיר ירושלים שילב הלה את ידיו בחיוך, הודה להן בקידה קלה אך לא הושיט ידו ללחוץ את ידיהן, כנראה מחשש טומאה, שהרי אינן בחזקת טובלות שבעה נקיים.
על כך כמה עלץ ליבנו בהגיע תורה של גב' דבורה עומר (שכמו פרופ' אמנון רובינשטיין גרפה את מחיאות הכפיים הרמות והממושכות ביותר בקהל) והנה היא פותחת דווקא בנשיקה לבבית עם פרס, מקבלת את הפרס מהנשיא, את הסיכה מרה"מ, את השיק משטרית, לוחצת גם ידו של נשיא בית המשפט העליון – ובמקום להמשיך ימינה ולהתבזות בפני החרדי שלוב-הידיים לופליאנסקי, וכן ללחוץ את ידו של הדתי המתון נויברגר, גב' דבורה מפנה אליו את גבה, ומסתלקת! – אולי רק מתוך שיכחה ושלא במודע, אבל – איזו הופעה מרהיבה! כאומרת ללופליאנסקי בשפת הגוף – אינך רוצה ללחוץ ידי נשים, אז התכבד נא ותקע עיניך באחוריהן!
[כאן המקום להעיר שאנחנו מלאי הערכה ל"יד שרה", שיסדה משפחת לופליאנסקי, ותורמים למוסד מדי שנה, זאת מאז שהמיסתורית שברה, לפני שנים רבות, את הרגל וקיבלנו מ"יד שרה" ללא תמורה את כל הנחוץ].
זהו. הבורקאס בכניסה היו קרים. אמנית הציור בחול אילנה יהב הפליאה לעשות על מסך גדול ברקע הבמה בזמן אמת איורים לשירים שבביצוע חי. קרן הדר הנפלאה פספסה קצת בשיר הראשון שביצעה אבל פיצתה ב"יום יבוא" בסיום, יחד עם מקהלת זמרי ארץ הקודש מעדת העברים השחורים מדימונה. יש להדר קול ענק, אופראי, מהטובים בארץ כיום, קול שהמיקרופון רק מפריע לו. יכולה היתה למלא את האולם בקולה הטבעי ולא להינזק בגלל כיוון או תפעול לא נכון של מערכת ההגברה.
ההנחייה של ירדנה ארזי היתה גרועה. יכלה להתכונן טוב יותר. ההרכב המוסיקלי שליווה את הטקס היה מצויין. אהוד אולמרט הוא משכמו ומעלה, ולא כמשל אלא בממש, גבוה יותר מכל העומדים לצדדיו בשורה. נאד נפוח אחד שישב מאחורינו לא הפסיק לקשקש במיבטא נשי. הושקעה בטקס עבודה עצומה של עשרות אם לא מאות אנשים מסורים, והרגעים המרגשים ביותר היו שירת התקווה בפתיחה, ואני שאלתי את עצמי אם לא יגיע יום שיהא צורך להקרין כתוביות לקהל השר את ההימנון. כן, ועוד מילה, תודה לאל – אין לנו אריסטוקרטיה.
"חדשות בן עזר" וסופרי סומליו"ן
מברכים את חברתנו הסופרת דבורה עומר
לקבלת פרס ישראל בספרות ילדים ונוער
"חדשות בן עזר" מברך את פרופ' אמנון רובינשטיין
לקבלת פרס ישראל בחקר המשפט
הלכנו אחריך במידבר, ארץ לא זרועה!
ה"מקופחים" רק מתרבים עם השנים
אהוד יקר,
אני מבקש להגיב על "הערה גזענית מעליבה" ("חדשות בן-עזר" גיליון 137): יש קסם רב בלהיות "מקופח", ניתן להשיג הטבות מהמדינה, וזה לא מחייב אותך לעשות דבר כדי לשפר את מצבך. אלו הסיבות לכך ש"המקופחים" רק מתרבים עם השנים. אנשים הגיעו לכאן ללא רכוש, ללא מקצוע, ללא שפה, ברור שלא שילמו עבור כרטיס הנסיעה לכאן, אבל הם מלאי טענות כרימון כלפי אלה שהבטיחו להם, כביכול, את המשיח, שקלטו אותם ונתנו להם מעוניים הרב, ולאחר קורבנות אדירים שגבתה מלחמת השחרור – את המירב שהם יכלו לתת. לא קרה בהיסטוריה שציבור קולט ציבור מהגרים הגדול כפליים ממנו, ומצליח תוך שנים מועטות להגיע לרווחה כלכלית, כפי שזה קרה במדינת ישראל. כיוון שאני עצמי רוססתי בדי.די.טי., גרתי במעברה, ועברתי את כל השלבים שעברו אז העולים (אוהל, צריפון, שיכון ללא מים, ללא חשמל, ללא מרצפות וללא תקרה), הרשיתי לעצמי להצליף ב"מקופחים המקצועיים" בספרי "עסקני הקיפוח" (הוצאת ירון גולן 2000), ועל כך נענשתי קשות ואף הייתה דרישה מטעם ש"ס כי יפטרו אותי מעבודתי במשרד החינוך, ומלחכי פנכה כתבו עליי כתבות ארסיות בעיתונות. [שהרי] לא ייתכן שמישהו ימנע מ"המקופחים" את הפריבילגיות ש"מגיעות להם בדין".
בברכה,
משה גרנות
מאדליין מִן פלסטין
ביקורת ענתיקה על תיאטרון מאת סופר נידח
בין השנים 2002 ל-2005 שימשתי בתור "שופט" ב"אקדמיה" המעניקה את פרסי התיאטרון הישראלי. על כל הצגה שראיתי כתבתי ביומני ביקורת מפורטת וגם הענקתי נקודות לפי הקטגוריות של הפרס. ואולם לפרסם את מה שכתבתי לא יכולתי כי היה הדבר בעיניי מנוגד לתפקידי כ"שופט". ואולם מצויים בידיי שלושה קובצי מחשב גדולים "מיומנו של שופט תיאטרון" ובהם סקירות מדוקדקות של יותר ממאה הצגות תיאטרון, מקור ותרגום, שראיתי בשנים האלה. אני מוכן להעמיד את הקבצים באי-מייל לרשות קוראים וחוקרים בתנאי שיסלחו לי מראש על הערות אישיות פה ושם ושלא יראו בהן מעין הוצאת שם רע.
אחת התופעות הבולטות ביותר בהן נתקלתי היתה הפלסטיניזציה של התיאטרון הישראלי, שחלקו התגייס בשנות האינתיפאדה להצדקת הצד הערבי וזאת מתוך התקף צדקנות מזוכיסטית, טיפשות פוליטית ו"בְּסֶדֶרִיוּת" תרבותית [השלטת בכיפה גם כיום].
גם את קטע היומן המובא להלן לא יכולתי כמובן לפרסם בשעתו.
15.1.04. יום חמישי. בערב אני נוסע לאולם "תיאטרון החוף" בקיבוץ שפיים, השייך למועצה האזורית חוף השרון, לראות את ההצגה "מאדליין" –The Clearing מאת המחזאית הבריטית בת-ימינו (נולדה 1964) הלן אדמונדסון.
למרבה המזל לא עיינתי כלל בתוכנייה לפני תחילת ההצגה או במהלכה, וכך יכולתי לראותה בדיעה לא-משוחדת. ומדוע? – המחזה מתרחש באירלנד באמצע המאה ה-17, בתקופת משטרו של קרומוול, שחייליו ומימשלו האנגליים הפרוטסטנטיים רודפים את האירים הקתולים ואת אותם אנגלים שעומדים לצידם, בין היתר בשל נאמנות למלך והתנגדות למשטרו של קרומוול.
הדרמה מתרכזת בזוג אחד, רוברט פרסטון (ג'וליאנו מר), מתיישב אנגלי פרוטסטנטי, ואשתו מאדליין (קרן צור), אירית קתולית. מסיפור של אהבה חוצה גבולות לאום ודת, נעכרים היחסים בין בני-הזוג כאשר עולמם מתפורר בלחץ הנסיבות החיצוניות, והם נעשים לאוייבים מרים. בנם התינוק מת כאשר מאדליין בורחת עימו אל המורדים האיריים, וכל אחד מהם מוצא עצמו במחנה אחר, בעיצומו של מבצע גירוש אירים בידי הבריטים, של התקוממות מחתרת אירית, ושל חילופי אש בין שני הצדדים שבהם מסתיים המחזה.
המלחמה עקובת הדם בין האירים הקתולים לאנגלים הפרוטסטנטים בצפון אירלנד לא הסתיימה גם כיום, אם כי יש בה הפוגה מסויימת והסכם שלום, ואולם המחזאית המנוולת כותבת בין השאר בתוכנייה (הכתובה חלקה בעברית מרושלת ובשגיאות), וזאת בפברואר 2003, ולשמחת התיאטרון החיפאי:
"בתקופה של ה-11 בספטמבר, במסגדים בבריטניה התקבלו מכתבי נאצה. באנגליה, נופצו שמשות רכבם של נהגים מוסלמים. נשים מוסלמיות גודפו והותקפו ברחובות…
את המחזה כתבתי בתקופה של המלחמה האזרחית ביוגוסלביה. היה לי חשוב להסביר שאנו גם כן, בנסיבות דומות, היינו נוחים להשפעתה של התעמולה. שגם אנו יכולים ליפול כטרף לרצונות נקם.
אינני יכולה לדמיין איך חיים בישראל כיום. תמהתי לעיתים כיצד הקונפליקטים הקיימים בארצכם משפיעים על חיי היום-יום ועל החלטותיכם האישיות. אני תמהה, האם יש ביניכם אנשים המסרבים להיות תחת השפעה [שהיא המצב המסובך באירלנד שאותו היא מתארת]. האם זה אפשרי. האם זה נכון.
אני תמהה אם יש אנשים בכם המסוגלים להאמין באפשרות של שלום.
אני מרגישה, בצער, שהנושאים המועלים במחזה הזה ניראים מתאימים לכם."
וכדי לחזק את רעל התעמולה האנטי-ישראלית סביב המחזה, מובאת כתבה של שרון שדה, כתב "הארץ" באנגליה, מיום 7.1.03, שכותרתה ותוכנה: "בשנת 1972 תיכננה ממשלת בריטניה טרנספר בצפון אירלנד", ומסיים מנהל התיאטרון ובמאי ההצגה, סיני פתר, בסקירת היסטורית המוטית כולה לצד האנלוגיה של ישראלים כובשים ופלשתינאים מדוכאים:
"באירלנד של המאה ה-17, הטרור הוא של המדינה. המדינה היא אנגליה. הדמוקרטיה הפרלמנטרית היחידה באירופה ובעצם בעולם כולו. הדמוקרטיה הצעירה של אוליבר קרומוול. קרומוול משליט באירלנד כיבוש באמצעי טרור: מצור, הרעבה של מאות אלפים, והרג של גברים, נשים וטף.
מול הכיבוש המאסיבי, פורצת התקוממות עממית של "חמולות" [לא פחות ולא יותר, חמולות! – מושג ערבי בתכלית] איריות: מפורדים, מסוכסכים בינם לבין עצמם, ורוויים במעשי אכזריות שכנגד. הטורים האיריים הופכים למתאבדים נואשים [אין שום רמז במחזה להתאבדות כחלק ממאבק המחתרת האירית].
על רקע כל אלה, מתפצלת אוכלוסיית המתנחלים[!] האנגלים שהציפה את אירלנד מראשית המאה ה-17. חלקה נוטה לשתף פעולה עם האירים המקומיים מול האוייב המשותף קרומוול, רוצח המלך. על דרך הפרדוכס, הפונדמנטליסטים [החמאס, הג'יהאד המוסלמי, המתנחלים?] משני צידי המתרס הלאומי מתחברים, לזמן קצר, מול הכיבוש של קרומוול 'הנאור'.
הטרור של המדינה גומל ל'משתפי הפעולה עם האוייב' [סרבני גיוס? מפגינים נגד הגדר?] באכזריות. הוא גוזר עליהם גורל שווה לזה של המקומיים האיריים. טרנספר."
עד כאן סיני פתר.
חרף משחקם המעולה של ג'וליאנו מר כרוברט פרסטון ושל קרן צור כאשתו מאדליין, ושל אלכס פלג בתור הנציב האנגלי סר צ'ארלס סטרמן, חרף הסוף המר לאהבתם של רוברט ומאדליין, חרף מחיאות הכפיים הרבות להן זכו בתום ההצגה, חרף העובדה ששיחקו "נטו", בלי מיקרופונים, בלי להטוטי בימוי ותפאורה מיותרים, אני הרגשתי כאילו אני רואה מחזה היסטורי שכבר נכתב על ידי מחזאים רבים והוצג פעמים רבות, רק שחשבתי שבסוף יתלו את מאדליין על בגידה והיא תיעשה לז'אן ד'ארק חדשה.
אנטישמיות בספרות עמי יוגוסלביה לשעבר
הפעם נהניתי באופן מיוחד מחומרי הגיליון [137] – השירים שבחרת להביא, וחלק מקטעי הזיכרונות, גם שירי המתבגרים – יישר כוחך על המבחר והאנרגיה המושקעת בעבודתך.
קטעי הזיכרונות של אלעזר בן-עזר (ראב) על יחסי יהודים וערבים מתחילת ההתיישבות היהודית החדשה ב-1878 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 חוברים בעולמי ובתודעתי לסיפור היפה של יעל מדיני, "גן עדן על הגבול" שבספרה הנושא שם זה (כרמל, 2006). חשוב מאוד לפרסם דברים אלה, לא פחות מכל מה שנאמר ונכתב "בכיוון ההפוך".
אני מרגישה צורך להגיב על דבריך בהקשר לכתבה ב"רואים עולם" [אלה הם דבריה של הילה רפופורט מהאגודה לזכות הציבור לדעת], על הקשר בין התעמולה האיסלמית לתעמולת הנאצים שקדמה למלחמת העולם השנייה. מקובל לחשוב וגם לומר בכל הזדמנות, שאילו ישראל היתה קיימת לפני מלחמת העולם השנייה, השואה לא היתה מתרחשת. אולי כן ואולי לא. כמי שעסקה בין השאר באנטישמיות ובגילוייה הן בפובליציסטיקה* והן בספרות עמי יוגוסלביה לשעבר, שממנה תרגמתי ספרים רבים,** אני נחרדת למשמע הקולות האנטישמיים הנשמעים כיום ברחבי העולם, לעומת תגובתה ההסויה יחסית של מדינת ישראל. אינני יודעת מה נעשה בערוצי סתר, אני מביעה רק את הרושם שאני מקבלת מהתגובות הרשמיות. אחמדינג'אד הוא רק חלק מן הסיפור, החלק הקיצוני, המתוקשר, הבולט, קול השופר השטני שנראה ונשמע היטב. אני מוטרדת מהשאלה – האם אנו עושים די, בכלים הנכונים, בתושייה ובתעוזה הראויה, כדי "להשיב מלחמה שערה" בכל האמצעים העומדים כיום לרשותנו?
בין שתי מלחמות העולם חי בסראייבו משורר צעיר, בן מעמד הפועלים וחבר בארגון "מתתיה", של נוער יהודי עובד ולומד, שחלק ניכר מפעילותו התרכז בתחום התרבותי והחינוכי, ובהמשך הוא הפך לאחד ממוקדי החיים החברתיים בסראייבו בין שתי מלחמות העולם. שמו היה יחיאל קטן, יליד 1911, (דרך אגב, אין לי שום קשר משפחתי אליו!!). בעת ההיא כתב גם איסאק סמוקובליה בסראייבו את סיפוריו הנהדרים, שראו אור בארץ בתרגום יעקב מאסטרו, ושפעם כתבתָ עליהם ביקורת משַבחת. יחיאל קטן כתב סיפורים יפים ביותר, המעידים על כישרון גדול. סיפוריו עוסקים בפער בין הדורות בשאלות דת, מסורת ואורחות חיים, ובהיענות לאתגרים שמציב ההווה בפני הצעיר היהודי. הם פורסמו בעיתונות היהודית של הימים ההם, כמו גם חלק משיריו. הוא לא זכה להוציא לאור ספר, כי נרצח בידי הנאצים. שני השירים שאני מצרפת כאן, שפורסמו בזמנו ב"פעמים" (מס. 8) הם חלק מעיזבונו הצנוע והמרשים. הם עלו בזכרוני למקרא דבריך בנושא והרלבנטיות הנוראה הזאת עוררה בי צורך להגיב. אני מקווה שלא הוגעתי אותך באריכות יתר.
בברכה,
דינה קטן בן-ציון
-----
* ראה מאמרי "פולמוס נגד הנאציזם בעיתונים "ז'ידוב" ו"יברייסקי גלאס" ביוגוסלביה 1941-1935", קובץ מחקרים של יד ושם, כרך כ"א, תשנ"א
** ובכך עסקתי גם בספרי נוכחות והעלמות – יהודים ויהדות ביוגוסלביה לשעבר בראי הספרות, מאגנס, 2003
אהוד בן עזר: אכן התרשמתי עמוקות מספרו ואף כתבתי עליו. (יצחק סמוקוביליה: "עשרה סיפורים", תירגם יעקב מאסטרו. הקדים דברי מבוא מיכאל לוי. ספריית התאחדות עולי יוגוסלביה בעריכת צבי רותם. הוצאת התאחדות עולי יוגוסלביה, ת"א 1969. אהוד בן עזר: "הפתעה ושמה סמוקוביליה", "תרבות וספרות", "הארץ", 8.4.69. זה היה בתקופה שבה מאמרים שלי וביקורות על ספריי עדיין התפרסמו באותו עיתון והיה לי קשר עם קוראיו).
בשעתו השפיע עליי מאוד הספר הסרבו-קרואטי במקור, שכתב הסופר היהודי הינקו גוטליב: "המפתח לשער הגדול". קראתיו לראשונה בהמשכים בעיתון "הדור" שבעריכת אליעזר ליבנה-לבנשטיין לפני יותר מיובל שנים. גיבורו, המהנדס הווארשאי דב טרנופולסקי מופיע בשני ספריי "אוצר הבאר הראשונה" ו"בעקבות יהודי המידבר" שבהוצאת שוקן. "המפתח לשער הגדול" יצא לאור בעברית בסדרת "קשת" של "עם עובד" (תירגם מסרבית-קרואטית צבי רותם. ציורים ה. כהן. ת"א, 1950; רשימה שלי על הספר ב"משא", "למרחב", במדור "קריאה אפשרית", 13.12.68), ולאחר שנים רבות שב ונדפס במסגרת כל כתביו של גוטליב בהוצאת "עקד".
מסיבות טכניות לא היה אפשר להביא משיריו של יחיאל קטן וזאת מאחר ש"חדשות בן עזר" יכול לכלול רק טקסט וורד שנשלח אליו באי-מייל, ובמידת הצורך מנוקד, ואינו יכול להפוך צילומי דפים ומודעות לטקסט של וורד.
עליי לא ייערכו דיונים
אהוד שלום,
שמחתי במיוחד על הגיליון הנוכחי [137]. שמחתי על המאמר העוסק ביחסי יהודים וערבים בראשית המאה, על שיריך היפים מאוד, על ההתייחסות המשווה בין שואה ואיסלאם ועוד ועוד ועוד...
אני כותב כך, כי כל אחד מאלה, וגם מאלה שלא הזכרתי, כמו שירי המתבגרים בסיום (ושוב: ועוד ועוד...) הוא באמת נושא לדיון בפני עצמו. איפה ייערכו כל אלה?
אורציון ברתנא
אהוד בן עזר: בחוברת הקרובה של "כיוונים חדשים" תתפרסם במלואה הרצאתה של המשוררת ש. שפרה על ספרי "יעזרה אלוהים לפנות בוקר", שנישאה בערב שהוקדש לצאת הספר במשכן לאמנויות בהרצליה. לבד ממה שמתפרסם ב"חדשות בן עזר" אין סיכוי שיידפס בקרוב ספר חדש שלי (ולא שאין כתבי-יד), זאת לבד מהדפסה מחודשת של ספרי לילדים "הילדה מן הים" עם איוריה של גיל-לי אלון-קוריאל.
עליי לא ייערכו דיונים, ולדידי יותר טוב שהאקדמיה המגוּדררת לעייפה (מלשון מיגדר) תתדגדג קצת את עצמה לדעת שבספטמבר 2006 תימלאנה 25 שנה למותה של המשוררת הארצישראלית הראשונה אסתר ראב, והרי ראב אינה גבר, כך שבהחלט אפשר לחגוג ואפילו לסלף את שיריה לפי כל כללי הבולשיט המיגדרי.
מפעל להפקת אנרגיה מגלי ים בהרצליה, האומנם?
שלום אודי,
ביליתי יותר משנה כיו"ר המועצה הציבורית לשימור אתרים באר-שבע והדרום. ניסיון ומעשה מעניין וחשוב, שנקטע בשל ריב בין טרנר לביני, שביסודו חולשות ופחדים של המיור העירוני. הצטרף למועצה בחור צעיר, מהנדס גרעין, עולה מרוסיה, שעובד באזור הרצליה במפעל להפקת אנרגיה מגלי הים. ובכן? לא צריך, בשל כך, להטריח את יגאל מוסינזון המנוח [גיליון 137].
אורי בית-אור
לימודי מפ"מ באוניברסיטת בת שלמה רבתי
החל משנת הלימודים הבאה תשס"ז
פרופ' פלוץ בן-שחר, דיקן האוניברסיטה, מודיע על פתיחת לימודי מפ"מ – מגלה פרוזה מזוייפת (גם שירה), כבר בשנת הלימודים הקרובה תשס"ז.
המפ"מ הוא קורס לימוד בין-תחומי שיש בו כמובן התייחסויות לספרות הכללית, העברית והנשית, לפוליטיקה, לפובליציסטיקה, לעיתונאות רגילה ולעיתונאות של חרב להשכיר, למדעי החברה, לחקר ההיסטוריה, לפרסומת ולתחומים קרובים נוספים כגון תוויות על מוצרים, גידול עיזים כותבות ותיישים שרים.
ההרשמה במזכירות הפקולטה למדעי הרוח והחברה. אוניברסיטת בת שלמה רבתי, ליד כביש שש. זייפנים לא יתקבלו כי הם אינם מסוגלים להבחין בזיופים אצל אחרים ואפילו מאמינים בזיופים של עצמם ובזכותם גם נחשבים לפעמים לחשובים מאוד.
צהריים לשניים ב-170 שקל ב"מפגש הסטייק"
דרך מנחם בגין (דרך פתח-תקווה לשעבר) 37, תל-אביב
המקום גדול מאוד ויש בו מסך ברקו גדול להקרנת משחקי ספורט חשובים לקהל הסועדים. פרשו לנו על השולחן כ-15 קעריות מֶזָה שכל אחת בעלת תוכן טעים אחר. כ-5 סלטי חצילים: כבד חצילים, חצילים קלויים, חצילים בטחינה, חצילים במיונז וסלט חצילים בנוסח רומני עם גמבה ובצל. כבד עוף קצוץ טרי וחם. סלק מוחמץ. כרובית מטוגנת ישר מהמחבת, 3 סלטי כרוב שונים. 2 כדורי פלפל מעולה בטחינה. טחינה ירוקה. סלט טורקי. הכול יחד לפי 16 שקל לאדם, 32 שקל. ממש קשה להתגבר על כל המיבחר הטעים. 1 צלחת חומוס משובח וטרי, 15 שקל. 2 בקבוקי בירה שחורה, 18 שקל. 4 גלילי קבב רומניים גדולים ועסיסיים עם צ'יפס עשוי היטב, (כל שניים הם ממש מנה-לעצמה), 42 שקל. 1 מרק גולש לסועד שכבר לא היה רעב אחרי המנות הראשונות, 26 שקל. איכות המרק בינונית, בייחוד נתחי הבשר שמתייבשים מיד בפה כשלועסים אותם וטעמם כבשר משומר. זה לא בשר של מרק גולש אמיתי, שצריך להיות קצת שמן ולא כבר לגמרי מתפורר. 1 קרם באוואריה טעים, 15 שקל. 2 שקל אבטחה. פיתות טריות ומים עם קרח, חינם. ס"ה 150 שקל + 20 שקל טיפ למלצרית הנחמדה קארין, ס"ה 170 שקל. ארוחה משביעה מאוד. שירות טוב. משלוחים 03-5623170.
"היא כבר מתה ואתה לא כל כך חשוב!"
מחדשות הבורסה התקשורתית של התרבות הישראלית
קוראים אנחנו בעיתונים ורואים בערוצי הטלוויזיה, בייחוד בעונות החגים, שפע ראיונות וכתבות על מחוזות ילדותם של אנשים חשובים בתחומי התרבות, האמנות, הטבחוּת, הזנות ועוד, והכול מצולם בדקדקנות וברצינות כאילו כל פלוץ של סבא או סבתא, ובייחוד אם הוא מהעדה הנכונה, הוא ציון דרך בתולדות עם ישראל.
לתומנו חשבנו שתולדות שבעים שנות חיינו כאן בארץ, על רקע המושבה שנוסדה ב-1878, וילדותנו באחוזת קלמניה שבנה דודנו ברוך, ומחוזות חייה של דודתנו אסתר ראב, והסיור המצולם בווידאו והמתועד שערכנו לפני שנים אחדות בהונגריה, בעקבות סבנו יהודה ראב ומייסדי פתח-תקווה יוצאי הונגריה האחרים – הם חומר מרתק ליותר מתוכנית דוקומנטארית אחת.
טעינו. שכחנו מה שנאמר לנו על ידי עורך "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" בשעתו, דומני, נכד של אליעזר בן-יהודה, גיל חובב, כאשר הצענו לו שהעיתונאית אילת נגב, שמאוד חפצה בכך – תכתוב כתבה גדולה על אסתר ראב לרגל צאת הביוגראפיה שכתבנו על אודותיה "ימים של לענה ודבש" (בשנת 1998). חובב ענה לנו, ברוח הזמן: "אסתר ראב כבר מתה ואתה לא מספיק חשוב שתתפרסם אצלנו כתבה על ספר חדש שלך!"
נכון. היא כבר מתה. ובחייה לא טרחו לערוך איתה ראיון לעומק, כתוב או מצולם, על רקע נופי מולדתה, כמו שעורכים היום לגיבורי ולגיבורות תרבות שהם חביבי התקשורת ומיוחצ"נים היטב. ורק כשנערכה על אודותיה תערוכת דיוקנאות בקריית המוזיאונים בפתח-תקווה, הצליחה האוצרת, דרורית גור-אריה, לגרום לכך שתתפרסם על המשוררת כתבת-רקע גדולה ואוהדת ב"מוסף הארץ" השבועי, אבל אז כבר לא היה שום ספר משלה ועליה בחנויות הספרים ברחבי הארץ וגם ברשתות הגדולות וכך המצב גם כיום.
השיר של אנה מרגש ומצמרר
שלום אהוד,
השיר של אנה אולייניק "כל יום בין שתיים לארבע" [גיליון 187] מרגש ומצמרר,
סמדר שיר
לסמדר,
האם אוכל להביא את תגובתך בגיליון? היא תשמח מאוד את הכותבת וגם כותבים צעירים אחרים,
בידידות
אהוד
בכיף. כמו שכתבת, צפוי לנו גל גדול של עולים שהתאקלמו ולמדו לבטא את עצמם בדרך נפלאה,
חג שמח,
סמדר
הכנס השמיני לחקר הקיבוץ והקומונות
בחסות האגודה הבינלאומית לחקר הקיבוץ והקומונות ICSA
ביוזמת המכון לחקר החינוך במרחב הכפרי, אורנים; המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה; יד יערי, המרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר בגבעת חביבה; מכללת רופין; יד טבנקין, מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית באפעל; ובשיתוף הקתדרה ללימודי תולדות ק.ק.ל. ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן
יד יערי – גבעת חביבה, 10-8 במאי 2006
תכנית הכנס
יום ב', 8 במאי. 8.30 – הרשמה; 9.30-10.30 פתיחה, ד"ר שלמה שאלתיאל – יד יערי; ברכות: גברי ברגיל – מזכיר התנועה הקיבוצית; פרופ' יעקב עובד – האיגוד הבינלאומי לחקר הקומונות; פרופ' יוסי כץ – יו"ר הקתדרה ללימודי ק.ק.ל. ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן; אילן שדה – ראש המועצה האזורית מנשה; חגי הלוי – מנכ"ל גבעת חביבה.
הרצאה, פרופ' יוסף גורני, אוניברסיטת ת"א: הקיבוץ בהיסטוריה ולא כהיסטוריה – התרומה והאכזבה; 10.30-12.00 מושב ראשון: הרצאות בחוגים. ביקור בתערוכה: "הקומונה מחייכת" והפסקת צהריים . 13.00-14.30 מושב שני: הרצאות בחוגים. 15.00-16.30 מושב שלישי: הרצאות בחוגים. 16.45- 18.30 מושב רביעי: הרצאות בחוגים.
ביום הראשון ירצו בחוגים: נעמה גזית, אורלי גנני, סילביה ביז'אווי, אלי אברהמי, שלמה ברגיל, רן חכים, אליאט אורחן, מיכל פלגי, ניר רסיסי, אהוד ס"ט, יזהר בן-נחום, יעל ויילר, אסתר כרמל-חכים, עדינה בר-אל, רוני כוכבי, יעקב ליברמן, ארזה אברהמי, אבישי גרוסמן, גלי פלטי, ענת מאור, רות קלינוב, דני זמיר, רוני אוסטרייכר, אראלה למדן, ירדנה שאול, אביבה חלמיש, אלון גן, אלון פאוקר, חגית ברטוב, נעמה חדד-קדם, גבי אסם.
יום ג', 9 במאי. 8.30 – הרשמה. 9.30-11.30 מליאה: הקיבוץ ותרומתו לצה"ל, ככור היתוך בחברה הישראלית. משתתפים: תת-אלוף (מיל') ח"כ עמירה דותן, אלוף (מיל) רן גורן, מפקד גלי צה"ל אל"מ אבי בניהו, אלוף (מיל') ח"כ מתן וילנאי. מנחה: ח"כ אבו וילן. 11.45-13.15 מושב חמישי: הרצאות בחוגים. הפסקת צהריים. 14.00-15.30 מליאה: הקיבוץ והתעשייה בסביבה משתנה, בהשתתפות מנהלי מפעלים וחברות תעשיה בקיבוצים: עוזי צור (שמיר), אלישע שפירא (עין השופט), איצ'ה לידור (מגל), אמנון ברודי (משואות יצחק). מנחה: עמוס רבין, מנכ"ל התעשייה הקיבוצית. 15.45-17.15 מושב שישי: הרצאות בחוגים. 19.00-17.30 מליאה: דברי ברכה – זאב שור, מזכיר התנועה הקיבוצית. רב-שיח: תפקידו של הקיבוץ בעתידה של החברה הישראלית (בעקבות הגדרתו של בובר: "הקיבוץ, אי-כישלון למופת"). בהשתתפות: ח"כ עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה, יעל עינהר, חברת קומונה עירונית ביפו. מנחה: מוקי צור.
ביום השני ירצו בחוגים: מנחם טופל (מנולו), אליעזר בן רפאל, אודי לבל, אברהם פווין, אפרת קנטור, אסתר שטיין-אשכנזי, פדרו גולדפרב, חגית סלם, אורי וובר, מירה גלס, צפרירה שחם, תמר שכטר, יאיר שפיגל, יוסף גורני, אליעזר בן רפאל, הנרי ניר, אריה פישמן, עירית עמית, יוסי קליין, שולה קשת, מיה דר-דואני, דוויס יוסיפזון, פרדי כהנא, אסתי ינקלביץ, אביגיל ישעיהו, יובל שחל, אהרון יפה, ראובן שפירא, יובל דרור, ניר מיכאלי, רונן שחטר, סמדר סיני, רווית אדר-רותם
יום ד', 10 במאי. רב-שיח בינלאומי, בשיתוף הקתדרה ללימודי תולדות ק.ק.ל. ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן. 9.00 הרשמה ומפגש (אולם הספרייה). 9.30-11.15 מושב ראשון, הרצאות, יו"ר: ד"ר גבריאל אלכסנדר, קרן קיימת לישראל; 13.30-11.30 מושב שני, רב-שיח על השינויים ועתיד הקיבוץ והקומונות בהשתתפות: נציגי קומונות ההוטרים בקנדה; המרצים במושב הראשון; מנחה: פרופ' מיכל פלגי, מכללת עמק יזרעאל.
לפרטים מלאים: http://www.givathaviva.org.il/hebrew/yaari/kenes.htm
לבירורים: 04-6309232, דו"אל: yariarch@givathaviva.org.il
A nice quote from Mark Twain you may want to keep
"...If
statistics are right, the Jews constitute but one percent of the human race. It
suggests a nebulous dim puff of stardust lost in the blaze of the Milky way.
properly, the Jew ought hardly to be heard of, but he is heard of, has always
been heard of. He is as prominent on the planet as any other people, and his
commercial importance is
extravagantly out of proportion to the smallness of his bulk. His contributions
to the world's list of great names in literature, science, art, music, finance,
medicine, and abstruse learning are also away out of proportion to the weakness
of his numbers. He has made a marvelous fight in this world, in all the ages;
and had done it with his ands
tied behind him. He could be vain of himself, and be excused for it.
The
Egyptian, the Babylonian, and the Persian rose, filled the planet with sound and
splendor, then faded to dream-stuff and passed away; the Greek and the Roman
followed; and made a vast noise, and they are gone; other people have sprung up
and held their torch high for a time, but it burned out, and they sit in
twilight now, or have vanished. The Jew saw them all, beat them all, and is now
what he always was, exhibiting no decadence, no infirmities of age, no weakening
of his parts, no slowing
of his energies, no dulling of his alert and aggressive mind. All things are
mortal but the Jew; all other forces pass, but he remains. What is the secret of
his immortality?"
Mark Twain
("Concerning The Jews," Harper's Magazine, 1899, see The Complete Essays of Mark
Twain, Doubleday [1963] pg. 249 ).
נשלח ל"חדשות בן עזר" באדיבותו של מ. דן
מתוך "50 שירי מתבגרים" מאת אהוד בן עזר
יצא לאור בהוצאת רכגולד, ת"א, 1987, עם 50 ציוריו של דני קרמן, הספר אזל ולא יודפס פעם נוספת כי ספרי סופר נידח אינם מְכִירִים בחנויות וברשתות ואין לו סיכוי להפיץ אותם לקוראיו אלא להעתיקם בניקוד ולשלחם בתור קבצי חינם באינטרנט
7.
אִם לִלְמֹד הָיָה חָשׁוּב
הָיִיתִי כְּבָר מִזְּמַן נוֹבֶלֶת –
וְאִם לִרְקֹד הָיָה מְקוֹר אֶנֶרְגְיָה
הָיִיתִי כְּבָר מִזְּמַן תַּחֲנַת-הַכֹּחַ הַנוֹדֶדֶת –
וְאִם לַעֲבֹד הָיָה מֵבִיא תּוֹעֶלֶת
הָיִיתִי כְּבָר מִזְּמַן פּוֹשֶטֶת רֶגֶל –
וְאִם לְהִתְעַסֵּק עִם בָּנִים הָיָה מֵבִיא בּוּשָׁה
הָיִיתִי כְּבָר מִזְמַן כּוֹכֶבֶת-שַׁעַר בְּעִתּוֹן 'לָאִשָּׁה'!
8.
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ חוֹזְרִים יַחַד מֵהַקֵּן אֲנִי מְגַמְגֵּם
וְאַתְּ לֹא אוֹמֶרֶת לִי כֵּן וְגַם לֹא אוֹמֶרֶת לִי לֹא
אָז לָמָּה לוֹ אַתְּ אוֹמֶרֶת תָּמִיד כֵּן
כְּשֶׁאַתֶּם חוֹזְרִים מִן הַקֵּן וְצוֹחֲקִים עָלַי גַּם-כֵּן?
9.
אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמַּעְגָּל וּמַבִּיטָה סְבִיבִי
וַאֲנִי לֹא מוֹצֵאת אַף אֶחָד בָּרָמָה שֶׁלִּי
מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת
שֶׁאֲנִי חֲכָמָה כָּזֹאת –
אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר
אַחֲרֵי שֶׁיְּיַשְׁרוּ לִי אֶת הָאַף –
10.
אִם תִּגְמְרוּ אֶת הַבַּגְרוּת וְאֶת הַטִּירוֹנוּת
וְאֶת הַסָּדִיר וְגַם בַּמִּלּוּאִים לֹא תֵּהָרְגוּ –
וּתְסַיְּמוּ אֶת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְתִבְנוּ בָּתִּים
וְתִקְנוּ מְכוֹנִית וְתִשְּׂאוּ נָשִׁים וְתוֹלִידוּ צֶאֱצָאִים
וְתַעַבְרוּ עוֹד שְׁתַּיִם-שָׁלֹש מִלְחָמוֹת
וְתַצְלִיחוּ בַּחַיִּים וְגַם תְּשַׂחֲקוּ טֶנִיס –
אָז תִּזְכְּרוּ אוֹתִי,
אֲנִי חֲבֶרְכֶם יוֹסֵף,
שֶׁתָּלָה אֶת עַצְמוֹ בַּחֶבֶל –
מִפְּנֵי שֶׁהִתְעַיֵּף בַּהַתְחָלָה.
אברהם יצחק איזנברג
"המתנכרה"
חיבור מקורי
פלונסק תרע"ב, 1912
אני מקדיש לך, אבי היקר והחביב, את ראשית פרי עטי
[הכותב הוא נער בן שתים-עשרה, שלימים עלה לארץ-ישראל אך לא המשיך בכתיבה. את כתב-היד של סיפורו הגנוז מסרה לנו לפרסום ראשון בתו אורה איזנברג-שטרנאו]
פרק שישי
ימים אחדים לפני הבחינות מתגברת העבודה בין התלמידות ביתר שאת, כי צריכות הן לחזור על כל הלמודים, שלמדו במשך השנה וגם לפאר ולקשט את האולם בכל מני פאר וקשוט: בציצים, בפרחים, בענפי אילנות ובמרבדי פלוסין. ועוד כאלה, לכן נשארות התלמידות אחרי השעור בגמנזיה, כוללות ומקשטות את האולם ותשבנה הביתה לפנות ערב.
הימים, כאמור, ימי ערב הבחינות. כל הנערות נשארו בגמנזיה, כי טלגרמ פתאמית באה, שהדירקטור יבוא ליום המחרת, בהקדם יום אחד מאשר קוו, אז היו צריכות לפאר את האולם עוד באותו יום, כי עוד לא היה משוכלל כלל, וההדור והשכלול נמשכו עד השעה התשיעית בערב.
בבית סמולנסקי לא ידעו מה לחשוש, שסשה עדיין לא שבה מהגמנזיה בשעה מאוחרת כ"כ. הנריק סמולנסקי – זהו דודה , שלח את יגנץ אחי סשה לדעת, מה נהיתה בגמנזיה.
יגנץ בא לפרוזדור הגמנזיה והנה קול צעדים שמעו אזניו, ולא ראה מי הם ההולכים, מפאת האפלולית שבין השמשות, עד כי נתקל בהולכים וכמעט נפל.
– הסליחה! שמע קול קורא.
– מי שם? שאל יגנץ בתמהון, כי קול הקורא היה ידוע לו.
– יגנץ?
– סשה?
– כן!
– מי הוא בן לויתך? סשה? – שאל יגנץ.
– בנות לויתי הן: מריא וינטרוב ואננא רוזנברג, ענתה סשה.
השם מריא וינטרוב היה ידוע לו קצת כי איבנ'ק כבר ספר לו אודותיה. בלכתם העיף עליה עין, בכדי שמרים לא תרגיש בו ועל שפתיו נראה חיוך קל.
מרים הרגישה במבטו ונהנתה מעט, וזויות שפתיה התכוצו קצת.
סשה הציגה את אחיה לפני מרים ויתודעו בשמותם. ויגנץ לא מש עוד ממרים, וילך על ידה ללותה.
כשבאו לפני הבית, שמרים היתה צריכה להכנס בו, חפצה להפרד מרעותיה, אך יגנץ אמר, כי העת עוד קדומה ויש לה עוד פנאי ללכת הביתה: האויר כל כך צח ונעים וטוב מאד לטיל. מרים לא סרבה לו ואננא רוזנברג נפרדה מעליהם, יען כי התחילה חשה בראשה, ושלשת החברים טילו ביחד.
המשך יבוא
©
כל הזכויות שמורות
כדאי לדפדף כי ברשימות האלה כי יש בהן
הפתעות חדשות לבקרים
חינם למשלוח בקבצי וורד
הסופר הנידח מר א. בן עזר יְמֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר", כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, חינם, וכן:
* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד). חינם. * "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005). חינם.
* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי). חינם. * "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב). חינם.
* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968). חינם.
* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות). חינם. * "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990). חינם.
* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו). חינם. * "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא). חינם.
* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים"). חינם.
* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר). חינם.
* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה). חינם. * חיימקה שפינוזה: "ספר השירים של לוטש מילים". חינם.
* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000. חינם.
* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית). חינם. * "הילדה מן הים" (ספר מצוייר לילדים, הקיבוץ המאוחד, 1996. באי-מייל יישלח רק הטקסט הבלתי-מנוקד, ללא ציוריה היפים של גיל-לי אלון קוריאל). חינם.
* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור). חינם.
* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר. חינם.
* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם,והכול חינם, מיידי, עברי ובאי-מייל! חינם. גם תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד. חינם.
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
בתשלום: ספרים, תקליטורים
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר
Hosni the Dreamer
מאת אהוד בן עזר, צייר: אורי שולביץ
בהוצאת פראר, שטראוס אנד ז'ירו, ניו-יורק, 1997
זכה בציון לשבח כאחד מ-10 הספרים המאויירים המצטיינים לשנת 1997
במישאל מבקרי ה"ניו-יורק טיימס בוק רוויו", ולביקורת חיובית מאוד בעיתון
8 עותקים אחרונים, כולל דמי משלוח, כל עותק 100 ₪
תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪
תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪
תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪
מפגשים עם אהוד בן עזר
* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה
* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב, עם שקפים
* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן
* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו
וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל
בעל-הבית השתגע
עקב מעברה של הוצאת אסטרולוג למשכנה החדש בפתח-תקווה
ודילול המלאי במחסניה, ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים של אהוד בן עזר, וגם יותר מאחד, כולל דמי משלוח בדואר
* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.
* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.
* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.
* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.
* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.
* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). 20 ₪.
* "ברנר והערבים" (עיון. בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.
* "חנות הבשר שלי" (רומאן נקניקים פורנו-פיקאנטי אקטואלי). 20 ₪.
* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.
* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים, גם של אהבה, 1955-1995). 30 ₪.
* "אפרודיטה 25" 7 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.
* "כל הפרוזה" מאת אסתר ראב. (כולל תרגומי שירים ושירי ילדים). 40 ₪.
פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.
עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח
צוות העובדים במחלקת המשלוחים של "חדשות בן עזר" מתנצל מראש על עיכובים אחדים במשלוח הספרים וזאת בשל עומס עונתי בבית האריזה, והקפדת מר א. בן עזר על הקדשה בחתימתו האישית בכל עותק
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל
מודעה
מערכת "חדשות בן עזר" התרחבה, רכשה דירה חדשה, ומעמידה למכירה את דירתה הקודמת ברחוב הקליר בתל-אביב, ליד העירייה, 3 חדרים קומה ג' במצב מצויין, שקטה, מסודרת, מלאה אור ועם ותק של 31 שנות כתיבה נידחת ונוחה מאוד. פינוי באוגוסט-ספטמבר 2006. לפניות: טל. 054-3031212 או באי-מייל דלעיל. הקודם זוכה והמפספס בוכה!
מראה מרהיב ממרפסת דרומית על זיקוקי די-נור של עיריית תל-אביב בערב יום העצמאות!