| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 143, מוקדש לתאוות בשרים צלויים ומעושנים
תל אביב, יום שני, כ"ד באייר תשס"ו, 22 במאי 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
פתח-תקווה "אם המושבות" היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
עוד בגיליון: בשר ואש ותימרות עשן וגם קצת ירקות מהצד מאת עמנואל בן-עזר
"רוח חדשה בביטחון" או – שטויות חדשות במאמר המערכת של עיתון "הארץ"
מיום שישי 19.5.06
בעקבות הזמן האבוד, חומוס מונטנייה עם מרק שעועית במסעדת "טעמי" ברחוב שמאי בירושלים
עוד שירים מתוך "50 שירי מתבגרים", 1987
אברהם יצחק איזנברג: "המתנכרה", רומאן בהמשכים, פלונסק 1912, פרק י"א
בוויכוח עם הסופר והמשורר הערבי-ישראלי
ד"ר פארוק מואסי
אהוד,
קראתי את המאמר שלך מדינה "דמוקראטית" או יהודית? [גיליון 142] ופתאום גיליתי בך אדם אחר – האם הגיע בך הדבר לאמץ את תורת ליברמן?
אתה מפתיע אותי אהוד...
זה לא אתה הפתוח...!
שלום לך מידידך מזמנים,
פארוק מואסי
לפארוק שלום,
אני שמח על תגובתך והייתי מבקש ממך להרחיב אותה כדי שקשת הדעות במכתב העיתי תהיה מגוונת יותר, ויגיע לעוד קוראי עברית ערבים.
אני לא שיניתי את דעותיי מימים קודמים שבהם הייתי בקשרים הדוקים עם הסופרים והמשוררים הערבים הישראליים והאמנתי שהם, כדבריהם, הגשר לשלום בינינו לבין העולם הערבי כולו.
מה שהשתנה הוא הערכת המצב שלי. עד לפרוץ האינתיפאדה האחרונה בספטמבר 2000 האמנתי, כמו שאבא אבן נהג לומר, שכל יום שעובר מקרב אותנו לשלום, שהרי השלום בסופו של דבר בוא יבוא.
כיום, הערכת המצב שלי (ואין זה משנה מה הן תקוותיי והשקפת עולמי) – היא שאין סיכוי לשלום אמת בין ישראל לפלסטינים, בין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי, בעתיד הנראה לעין. וכי התחזית לעתיד קודרת אפילו מן ההווה, כי אנחנו, היהודים בישראל, נאבקים על קיומה ועל ציביונה של המדינה היהודית העברית האחת והיחידה שבעולם, ומי יודע אם לא נהיה יום אחד מיעוט לא רק בין הירדן לים אלא גם בתוך גבולות הקו הירוק. ואז – לכל ערבי, לכל מוסלמי, לכל פלסטיני יהיה מקום בעולם, רק לא לי ולבני עמי, ולכן עלול להתרחש כאן מאבק קשה בין המדברים בשם הדמוקרטיה, ובעצם ברצונם להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, כלומר לטשטש ובעתיד גם למחוק את ציביונה הלאומי היהודי – לבין אלה, ואני בקירבם, שלא יניחו לתהליך הזה להתממש משום שהם בגבם לים ואין להם מקום אחר בעולם.
נסה להעמיד את עצמך במצבי, תאר לעצמך מדינה פלסטינית שיותר מעשרים אחוז מתושביה שייכים לעם היהודי הגדול שמקיף אותה, והם מקווים יום אחד, בדרכים דמוקרטיות, לשנות את אופייה הפלסטיני ולהפכה למדינה בעלת רוב יהודי. האם היית מסכים לכך? האם היה נקרא אצלכם "ליברמן" או "גזען" כל מי שמתנגד לשינוי אופייה הפלסטיני של מדינתו?
לי אישית צר מאוד שרוב הידידים המשותפים, הסופרים והמשוררים, ניתקו מגע איתי משעה שפרצה האינתיפאדה האחרונה, משעה שהערכת המצב שלי השתנתה ונעשתה פסימית, וגם נתתי לה ביטוי בעיתונים. אגלה לך סוד, בכל השנים בהן היו יחסינו טובים והדוקים, אני הרגשתי עצמי נציג של הרוב היהודי, הציוני, ולכן מחוייב לזכויותיכם, זכויות המיעוט הערבי, ולקשרים ההדוקים עימכם כדי שאתם, החלשים, לא תרגישו עצמכם מופלים לרעה.
מאז ספטמבר 2000 התחדדה בי ההרגשה שאני נציג המיעוט היהודי במזרח התיכון, אמנם עדיין לא מיעוט חלש כי יש לנו צבא שמגן עלינו, אך מיעוט שעצם קיומו מאויים ונמצא בסכנה יומיומית וגם קיומית, ואילו אתם הנכם בעיניי שייכים לרוב הפלסטיני, הערבי, המוסלמי, שחלקו נמצא בישראל אבל לצערי רובו מגדיר עצמו כפלסטיני.
הסיבה שחליפת המכתבים בינינו נערכת מעל דפי "חדשות בן עזר" ולא, למשל, בעיתון "הארץ" ששם היה צריך להיות מקומה, היא פשוטה בתכלית – אם אתה תשלח מאמר ברוח זו שלך ל"הארץ", או ישלח ידידי-לשעבר סלמן נטור (שמאז פרוץ האינתיפאדה האחרונה הלל אותה מאוד מעל דפי "תרבות וספרות" של "הארץ" וגם הודיע ל"אמנות לעם" ול"סל תרבות" שאינו מוכן יותר להופיע עימי יחד, למרות הפעמים הרבות שהופענו יחד בעבר במסגרות האלה) – אזיי אתכם ידפיסו מיד ובשלמות, ואילו המאמרים שלי נזרקים לסל הווירטואלי של המערכת בטענה שאינם על רמה מספקת או שאין בהם עניין לציבור.
בין אם ימשיך להתרחש הגרוע הרגיל, והוא פיגועי הטרור, ובין אם חס ושלום יתרחש הגרוע מכל, והוא האיום הגרעיני האיראני על ישראל – כל אזרחי ישראל, גם הערבים – בסכנת חיים, וזאת לא באשמת ממשלת ישראל, כפי שרבים מערביי ישראל ובייחוד מנהיגיהם משלים את עצמם לחשוב, כדי להטיל את כל האחריות לסכסוך עלינו, על היהודים בישראל – אלא באשמת אותם מוסלמים, ערבים ופלסטינים השואפים להשמיד את ישראל.
בברכת ידידות,
אהוד
עמנואל בן-עזר
בשר ואש ותימרות עשן
וגם קצת ירקות מהצד
א. סקירה כללית על צלייה ועישון מזון
מה ההבדל בין מנגל לברבקיו? אומרים שזה תלוי היכן עומדות רגליך. אם אתה באור יהודה, למשל, זה מנגל. אם תלך כקילומטר אחד צפונה ותגיע לסביון, זה כבר ברבקיו.
זה יפה בתור בדיחה. האמת היא שיש חוסר ידע בנושא, ואנסה כאן לעשות קצת סדר בעניינים. צליית בשר (וגם ירקות לסוגיהם) מעל האש, זאת כפי הנראה פעולה שימיה מאז גילה האדם את האש. במקרה או בכוונה, פיסות בשר שנגעו בקצה המדורה היו הרבה יותר טעימות ומכאן התחילה כל התורה.
כיום אפשר להבחין בארבע שיטות לצלייה ולבישול מעל אש מחוץ לבית.
1. גריל פתוח. (אסכלה).
זאת השיטה הפשוטה והמהירה ביותר, שבעיקרה מבוססת על צליית בשר, או מאכלים אחרים, ישירות מעל מקור חום גבוה. תהליך הצלייה מהיר יחסית והוא מתאים לנתחים קטנים ובינוניים של בשר משובח כמו סטייקים, המבורגרים, כרעיים וחלקים של עוף, נתחים של פילה, נקניקיות או דגים. המכשיר הנפוץ בארץ הוא "המנגל המצוי".
2. צלייה מכוסה
דומה לגריל אבל עם מכסה שמחזיר חלק ניכר מחום הפחמים (או מקור חום אחר) דבר המאפשר שליטה על זרימת האוויר בכניסה וביציאה מהמיתקן, ומכאן שליטה טובה יותר בחום. הצלייה המכוסה מקטינה את ההתייבשות של המזון הניצלה ומאפשרת צלייה של עוף שלם, דג שלם או נתח גדול של צלי.
3. צליה סיבובית (רוטיסרי)
בטורקיה זה נקרא "דונר" ביוון זה "גירוס". בשיטה זו מקור החום הוא לצד הבשר ולא מתחתיו. שיטה זאת מאפשרת צלייה שווה לכל חלקי הבשר כאשר בו-בזמן הנוזלים הניגרים מהבשר הניצלה מכסים אותו ושומרים עליו שלא יתייבש. שיטה זו מתאימה לגושי בשר או עופות גדולים. אחת הדוגמאות הנפוצות באזורנו היא השווארמה.
4. עישון חם
שיטה זו היא האיטית ביותר ומצריכה מיתקן מיוחד. המיתקן סגור, למעט פתחי אוויר, ובדרך-כלל הצלייה והעישון נעשים בתוספת אדי מים. הבשר או המעושנים האחרים מתבשלים באיטיות מעל מקור חום נמוך, הבשר מונח על גבי סבכה מרוחקת יחסית ממקור החום, וביניהם קערת המים שהיא המקור לאדים. את טעם העישון מקבלים על ידי הכנסת פיסות עץ למקור החום. שיטה זו שומרת שהבשר לא יתייבש, ויישאר עסיסי, למרות הזמן הארוך יחסית שהוא על האש.
לדעת רבים זו השיטה הקרובה ביותר לצורה ולאופן שבו היו האינדיאנים צולים בשר מעל בור, שקודם לכן שרפו בו גזעי עצים. הכובשים הספרדים למדו מהם וקראו לסבכה אשר עליה הניחו את הבשר בָּרְבָּקוֹאַה. כאשר שם זה אומץ על ידי המתיישבים דוברי האנגלית הוא הפך לבָּרבֶּקיוּ. לסיכום, ישנם הרבה פירושים נוספים למונח ברבקיו. אבל ברור שבכל מקרה, "בשר חרוך" זה לא.
כמה מילים על טעם ובריאות. קיימת דעה שבשר צלוי ומעושן על האש יכול לגרום לגידולים סרטניים. לא אנחנו נפסוק בשאלות רפואיות. אולם, למיטב הבנתנו, הדעה מבוססת על הניסיון שהראה שכאשר שומן הבשר ניתך, מטפטף על גבי הגחלים הלוחשות ונידלק, עולה למעלה עשן סמיך הניתקל בבשר הניצלה ומכסה אותו בשכבה דקה של עיטרן ((TAR. חומר זה נמצא גם בעשן הסיגריות, ובהקשר לכך כבר נמצא הסיכון בקשר שבין עשן וסרטן. אגב, העטרן המכסה את הבשר נותן לו טעם מריר ובהחלט לא טעים.
עד אשר יפסקו החוקרים והרופאים בשאלה זו, אנו נוכל להמשיך לצלות בשר ושאר ירקות עם שינוי קטן בתהליך. בגריל ובצלייה מכוסה מתקינים במרכז הגריל קערת מתכת כמו תבנית אלומיניום חד פעמית, שבה יוצקים מים, כאשר הגחלים הלוחשות נמצאות משני עברי הקערה. את הבשר הניצלה מניחים על סבכה מעל המים, ואז אין טפטוף שומן על גחלים לוחשות. בצלייה סיבובית, כאשר הבשר נמצא ליד מקור החום ולא מעליו, הבעייה אינה קיימת. כמובן שבמיתקן העישון קערת המים מובנית בתוך המיתקן, היא קולטת את המיצים והשומנים ומונעת את שריפתם.
בתיאבון, ומותר ללקק את האצבעות.
ב. מיפרט טכני של המיכשור
1. גריל פתוח – אסכלה
המכשיר בנוי, בדרך כלל, ממכל מתכתי מלבני שטוח, שבו נמצא מקור החום. מעליו יש סבכת מתכת ("רשת הגריל") שעליה מניחים את "הניצלים". מקור החום המקורי, ועדיין הטוב ביותר, הוא גחלי פחם-עץ לוחשות. כיום ניתן להשיג פחם מצוין העשוי מגזעי עצי הדר. (בימינו נוטעים פרדסים בנגב ואילו עצי ההדר שבמישור החוף הופכים לפחמי-עץ, לשמחת ליבם של כרישי הנדל"ן, וגם המנגליסטים נהנים באותה עת). פחם ההדרים מפיץ ריח נעים בעת הבערה ומשהו מזה גם דבק במזון הניצלה.
קיימים תחליפים בצורת קוביות פחם לחוצות, אולם הפחם הטבעי תמיד עדיף.
ישנם גרילים שמקור החום שלהם הוא גז בישול, הבוער מתחת לשכבת חצץ וולקני, וגם כאלה שמקור החום הוא גוף חימום חשמלי. במכשירים שמקור החום שלהם הוא "סינתטי" – כך, במידת מה, כזה גם הטעם של המזון הניצלה.
המכשיר הפשוט והזול בנוי מקופסת פח שבה בוער הפחם, ומעל לקופסה מניחים את הסבכה. במכשיר כזה קשה לשלוט על החום וקשה לכוון את המרחק שבין הסבכה לבין הגחלים. מכשיר קצת יותר מתוחכם בנוי עם סלסלת רשת המכילה את הגחלים והיא מונחת בתוך הקופסה המתכתית. במכשיר כזה יש בדרך כלל בדופן הקופסה חורים שפתיחתם ניתנת לכיוון, ואז מתאפשרת שליטה על זרימת האוויר ומכאן שליטה על החום. מכשירים מאיכות טובה בנויים מיָצֶקֶת (ברזל יציקה), יש להם פתח תחתון לויסות זרימת האוויר, הפחמים מונחים על רשת תחתונה והסבכה העליונה עבה וכבדה ומחלקת היטב את החום. רצוי שהסבכה תהייה עשויה ממוטות בקוטר של 5 עד 8 מ"מ.
במכשירים משוכללים יותר ישנה גם אפשרות כיוון של גובה הסבכה מעל לפחמים. בציוד עוד יותר יקר, הסבכה מצופה בכרום-ניקל למניעת הדבקה ולניקוי קל. כעקרון, מכשיר לשימוש מחוץ לבית, בחיק הטבע, צריך להיות חזק, פשוט ניתן לשליטה וללא תחכום יקר ומיותר. יש לנקות היטב את הסבכה לפני ואחרי השימוש. לפני האיחסון כדאי לנגב את הצד העליון של הסבכה בנייר ספוּג בשמן צימחי.
מומלץ לרפד את פנים הקופסה המתכתית ברדיד אלומיניום (אך לא לחסום את החורים לוויסות האוויר). ריפוד כזה מאפשר איסוף קל של האפר בגמר השימוש, ובנוסף – שומר על דפנות הקופסה מקורוזיה ומאריך את חיי המיתקן.
הדלקת הפחמים חייבת להיעשות בעזרת נוזל מיוחד המיועד לכך. (או קוביות הדלקה הספוגות בחומר דומה). ניתן להשיג בכל רשתות "עשה זאת בעצמך". אנא, אל תשתמשו בבנזין או נפט! חומרים אלה מאוד מסוכנים וגם משאירים ריח לוואי לא נעים שמצליח להידבק גם למזון הניצלה.
מילת הקסם בהדלקת הפחם היא סבלנות!! תנו לפחם שהוצת מספיק זמן להפוך לגחלים לוחשות. אם הדלקת מנה של פחמים ונראה לך שהיא לא נדלקת, אסור בשום אופן לשפוך עליה נוזל מדליק!! אי שם ישנו ניצוץ שעלול להצית את הכול ולפרוץ בלהבה גדולה ישר לבגדיך, פניך ושערך. הדרך הנכונה היא להדליק בנפרד כמה גושי פחם ולהוסיפם בזהירות רק לאחר שהפכו לגחלים. (תיאור מכשיר עזר לפעולה זו, בהמשך).
השאירו את הסבכה בצד ורק כאשר נוצרת שכבת אפר דקיקה על הגחלים, אפשר להניח את הסבכה במקומה. המתינו עד שהיא תתחמם כהלכה ורק אז אפשר להתחיל בצלייה.
את הסבכה החמה יש לשמן בעזרת שמן צימחי, גוש שומן מן החי (אפשר להשיג אצל הקצב) או בעזרת חצי בצל יבש. החיתוך צריך להיות בניצב לציר הגידול – הציר המרכזי – של הבצל. בניגוד להרגל של המנגליסט הישראלי להפוך כל הזמן את המזון הניצלה, מאוד כדאי להשאיר את הניצלה על צד אחד בערך 2/3 מזמן הצלייה ואז להפוך אותו לצד שני לַשליש האחרון. כמובן שזו הכוונה כללית, ווריאציות על הנושא מקובלות בהתאם לתנאים ולסוג המזון אותו צולים.
יש להשתדל שלא תפרוץ להבה מתוך הגחלים כתוצאה מטפטוף שומנים. משיגים זאת על-ידי קביעת קערת מתכת עם מים במרכז, והגחלים משני הצדדים, כפי שהוסבר בסקירה הכללית. בכל מקרה של פריצת להבה יש לכבותה בעזרת ריסוס עדין של מים מבקבוק שבראשו מותקנת פיית התזה. במשך הזמן אפשר לאתר בכל מיתקן אזורים חמים יותר ואזורים חמים פחות. דבר זה מאפשר לעשות "החלפות" של הניצלים בין האזורים כך שכל הפריטים יהיו צלויים במידה שווה ומוכנים באותו זמן.
בתיאבון!
2. צלייה מכוסה
חלקו התחתון של המכשיר דומה לזה של הגריל הפתוח אלא שכאן נוסף המיכסה. גובה המיכסה צריך לאפשר הנחת עוף שלם על הסבכה ועדין יהיה מירווח בין הניצלה לבין תחתית המיכסה. בחלקו העליון של המיכסה יש חור או חורים הניתנים לכיוון, ובעזרתם שולטים על זרימת האוויר והחום. כל האמור בסעיף הקודם לגבי טיפול במכשיר, הדלקת הפחמים והכנסת קערת מים, תקף גם כאן.
ההבדל העקרוני בין גריל פתוח לגריל מכוסה הוא שהחום העולה מהגחלים ועוטף את הפריט הניצלה, ניתקל במיכסה וחוזר מלמעלה למטה. תכונה זו מאפשרת צלייה ארוכה בחום נמוך יחסית של גושים גדולים ללא ייבוש הניצלה.
גם כאן המיכשור הזול עשוי פח דק ואורך חייו קצר יחסית. מכשירים יקרים יותר עשויים מחומר בעובי מכובד, אפילו מיציקה, מכשיר כזה קולט את החום ומפזר אותו בצורה אחידה ושווה לפריטים הניצלים. מכשירים טובים מצויידים במד טמפרטורה הקבוע במיכסה, דבר המאפשר בקרה תוך כדי ההפעלה. שימו לב לכך שמיכשור אמריקאי או אנגלי יראה את הטמפרטורה במעלות "פרנהייט". האירופאים בנויים בשיטה המטרית ומראים מעלות "צלזיוס".
נוסחאות היפוך:
מפרנהייט לצלזיוס: 5/9 * (32- פרנהייט)
המעלות בפרנהייט פחות 32 ואת התוצאה להכפיל ב-5 ולחלק ב-9.
מצלזיוס לפרנהייט: 32 + (1.8 * צלזיוס)
המעלות בצלזיוס כפול 1.8 ואל התוצאה מוסיפים 32.
מכיוון שזמן הצלייה ארוך יחסית, קיימת הבעייה של הוספת גחלים תוך כדי הצלייה. מאוד רצוי שסלסלת הפחם תכיל כמות שתספיק לכל זמן הצלייה ללא צורך בהוספת גחלים. באותם מקרים שזמן הצלייה ארוך יותר, יש להכין בזמן הנכון תוספת של גחלים לוחשות מחוץ לאסכלה ולהוסיף אותן בזהירות ובזריזות בכדי לא לקרר את הניצלה. יש להכין מראש שטח נקי, לא דליק, להנחת הסבכה והניצלה בזמן טעינת תוספת הגחלים.
קיים אביזר הדלקה העשוי בצורת חרוט קטום (פתח תחתון עגול גדול יותר וקצה עליון פתוח, קצת יותר קטן). המכשיר עשוי מפח ברזל ומחורר בכדי לאפשר זרימת אוויר. בשליש הגובה מלמטה למעלה ישנה רשת עליה מניחים את הפחמים המיועדים להדלקה ולחלק התחתון מתחת לרשת מכניסים עיתון קצת דחוס ומקומט. את כל זה מניחים על שטח ישר, לא דליק, נקי, ורחוק מכל חומר מתלקח. מדליקים את העיתון והאש עולה ומדליקה את הפחמים.
אפשר להרטיב את הפחמים בנוזל הדלקה לפני ההצתה. נא להרחיק את הילדים!!
3. צלייה סיבובית (רוטיסרי)
המכשיר מאפשר צלייה תוך סיבוב של גוש הבשר (או גוש המורכב מפרוסות דחוסות יחד) מעל או ליד מקור החום.
במכשיר האנכי, גוש הבשר (או הפרוסות) ננעץ על גבי שיפוד מתכת מרובע שעוביו כאצבע, השיפוד מונח אנכית ומתחבר לצלחת תחתית הניתנת לסיבוב. במכשירים קטנים ופשוטים הסיבוב נעשה ידנית. במכשירים היותר גדולים ויותר יקרים הסיבוב מבוצע על-ידי מנוע חשמלי קטן. מקור החום נמצא ליד הגוש הניצלה ויש אפשרות לכוון את קרבת הגוש למקור החום. כמובן שהסיבוב גורם לכך שהחום בסופו של דבר מחמם את כל הגוש כאשר כל נקודה חשופה מקבלת מנת חום ומיד מתרחקת עד לסיבוב הבא.
היתרון הראשון הוא שהצלייה עשוייה באופן שווה מכל הצדדים. היתרון הנוסף הוא שמיצי הפריט הניצלה עוטפים את הניצלה, שומרים אותו מהתייבשות, אין טפטוף על מקור החום ולכן אין בעייה של להבות וכל הכרוך בהן.
החיסרון העיקרי הוא שקשה ללכוד ערימת גחלים לוחשות בתוך נרתיק רשת, ושהכול יעמוד זקוף ליד הבשר. מסיבה זו רוב המכשירים האנכיים מופעלים בעזרת גז או גוף חימום חשמלי. זה מקל על ההפעלה אבל חסר הריח המיוחד של מזון הניצלה על גחלים.
המכשיר האופקי בנוי כגריל פתוח שעליו מונח אופקית השיפוד עם הגוש הניצלה. היתרון של מכשיר כזה הוא שמקור החום יכול להיות פחמים, גז או חשמל. החיסרון הוא שהמיצים מטפטפים על הגחלים וההמשך כבר ידוע.
(ראיתי מיתקן כזה בפעולה במסעדה יוונית במלבורן, אוסטרליה. כמובן שזה נקרא "גירוס", כמו ביוונית, ובגלל שפע בשר הכבש ביבשת זו, טיב הבשר בנוסח שווארמה היה מעולה. אולם במקום טחינה, מגישים שם מין עיסה המבוססת על יוגורט. לא כל כך מוצלח).
[הערת המלביה"ד: בכרתים, ומן הסתם גם במקומות אחרים ביוון, אכלנו "גירוס" בפיתה שעליו יוצקים יוגורט, והמנה טעימה מאוד. אין יודעים כנראה על טחינה. עם זאת, הבשר כולו כבש, ולדעתנו ודווקא בישראל, כאשר בדרך-כלל הבשר הוא הודו ולמעלה שומן כבש, טעם השווארמה יותר עדין והבשר רך יותר].
במכשירים משוכללים לצלייה מכוסה יש גם תוספת של שיפוד אופקי המונע על-ידי מנוע חשמלי קטן, דבר ההופך את המכשיר לדו-שימושי.
4. עישון חם
ממבט ראשון המיתקן נראה כמו טיל לפני שילוחו לחלל מקֵיפ-קנדי. המכשיר בנוי מגליל מתכתי בקוטר של כ-45 ס"מ ובגובה של כמטר אחד. המיתקן מוצב על רגליים (בדרך-כלל שלוש רגליים, כאשר שתיים מהן מסתימות בגלגל) כך שהקרקעית של חלקו התחתון מורמת לפחות 50 ס"מ מהקרקע. המיתקן בנוי משלושה חלקים, עובי החומר בין 2-4 מ"מ. העבה כמובן עדיף.
החלק התחתון משמש כתא בערה. סלסלה מתכתית מסיבית שעומדת על ריצפת התא ומרוחקת ממנה, בעזרת רגליות בגובה של כ-3 ס"מ, מכילה את הפחמים. בין דפנות הסלסלה לבין הקיר של תא הבערה יש מרווח של כ-3 ס"מ מכל צד. כניסת האוויר נעשית דרך פתח בקוטר של כ-10 ס"מ בקרקעית. בקצה התחתון של הפתח יש מגוף המאפשר את וויסות זרימת האוויר הנכנס וגם משמש לריקון האפר בגמר השימוש.
הסלסלה ניתנת להוצאה מהמיתקן, כך שאפשר לטעון את הפחמים לסלסלה לפני תחילת ההפעלה.
בזמן הדלקת הפחמים, שני החלקים האחרים ממתינים בצד. לאחר שלהבות ההצתה שככו, אפשר להרכיב את החלק האמצעי על החלק התחתון. דבר זה יוצר ארובת אוויר ומקדם את הדלקת הפחמים ללא צורך בנפנוף.
החלק האמצעי הוא גליל פתוח משני צדדיו. בצידו הקדמי ישנן 2 דלתות. כ-10 ס"מ מעל הקצה התחתון של הגליל ישנה טבעת מתכת שבתוכה יושבת קערת המים. קוטר הקערה כ-33 ס"מ. מבנה כזה משאיר כ-6 ס"מ של מירווח מכל צד בין הקערה לבין פנים הגליל. מירווח זה מאפשר את זרימת האוויר הלוהט והעשן סביב הקערה ולתוך החלל שמעליה. הדלת התחתונה מאפשרת הוספת מים לקערה בזמן הצלייה.
עד כאן התיאור הוא של המיתקן לעישון רטוב. אם לא מכניסים את קערת המים, זה הופך להיות עישון יבש. למעשה זה לא לגמרי יבש כי גם באוויר המזין את הבערה יש לחות מסוימת.
בגובה של כ-25 ס"מ מעל קצהו התחתון של החלק האמצעי, נמצאת הסבכה שעליה מניחים את הפריטים לצלייה ולעישון. הדלת העליונה מאפשרת הכנסה, הוצאה, היפוך ושליטה על הניצלים ללא צורך בהורדת החלק העליון. למותר לציין ששתי הדלתות צריכות להיות סגורות, למעט הזמן שבו מוסיפים מים לקערה, מוסיפים פחמים לסלסלה ומכניסים או מוציאים את הניצלים. רצוי להימנע מפתיחת דלת ל"הצצה" כי כל פתיחה מקררת את המיתקן ומאריכה את זמן הצלייה.
החלק העליון מתלבש על החלק האמצעי והוא למעשה גליל קצר שמעליו מכסה קמור. בחלק העליון שני פתחי אוויר הניתנים לכיוון.
בעזרת הפתח התחתון שבקרקעית ושני הפתחים בחלק העליון אפשר לשלוט די טוב על הטמפרטורה של המיתקן. בגמר הצלייה והעישון סוגרים את כל הפתחים ובהדרגה האש דועכת וכבה. פעולה זו מביאה לחיסכון בשימוש בפחמים וכמובן כל מי שיש לו ניסיון בשימוש בפחמים יודע שפחמים שדלקו וכיבו אותם בחנק, נדלקים שוב בקלות בשימוש הבא.
תוספת העשן בזמן הצלייה מתקבלת משריפה איטית, ללא להבה, של גזרי או שבבי עץ.
להלן כמה עצות מעשיות:
* לא להשתמש בעץ המכיל שרף, אורן למשל.
* לא להשתמש בפסולת נגרייה כי אין שליטה על סוג העץ וישנו גם סיכון שגזרי עץ מצופים פורמיקה או חומר דומה ייכנסו לבערה.
* אסור להשתמש בעצים או בענפים ירוקים. העץ חייב להיות מיובש לפחות כמה חודשים.
* כשעתיים לפני השימוש משרים את גזרי העץ בקערת מים.
* אם מעוניינים בעישון קל בלבד, משתמשים בכמות קטנה של גזרי עץ.
* להאטת הבערה ולהקטנת כמות העשן, מגלגלים כל כפיס ברדיד אלומיניום, הקצוות נשארים פתוחים.
* בצלייה מהירה, כמו בגריל פתוח, מומלץ להשתמש בשבבי עץ.
* בצלייה מכוסה או במעשנת, רצוי להשתמש בגזרי עץ עטופים שזמן שריפתם ארוך.
סוגי עץ שונים והתאמתם לניצלים:
* עצי פרי כמו תפוחי-עץ, אגסים, אפרסקים, שזיפים ודובדבנים – מתאימים במיוחד לבשר עגל, בשר לבן, הודו, תרנגולות, אווזים וברווזים, פירות ים (לא מתאים למרבית הדגים).
* היקורי, מייפל, עצים הגדלים בארה"ב, ניתן להשיגם בארץ – מתאימים לבשר לבן, במיוחד ל"הֶם". מתאים גם לבקר ולעוף, טעמו חזק במיוחד.
* מסקיט, עץ הגדל בארה"ב , ניתן להשיג בארץ, MESQUITE – מתאים לברווז, כבש, נתחים עבים של בקר, סטייקים של דג.
* אלון, כמעט אין להשיג בארץ – מתאים לבקר בגוש גדול וגם לעופות בר.
* קליפות אגוזים, אגוזי מלך, אגוזי פקאן – מתאימים לעוף, כבש ולמרבית סוגי הירקות.
זמורות גפן – מתאימות לרוב סוגי הבשר, למעט כבש.
* אצות ים מיובשות – מתאימות לדגים ולכל פירות הים.
* צמחי תבלין כמו רוזמרין, טרגון, בזיל – מתאימים לעוף ולדגים.
אפשר גם להוסיף צמחי תבלין לקערת המים. בצורה זו ניתן להשתמש בעלי דפנה ובקינמון.
מודגש שבחירת סוג העץ וסוגי התבלינים היא עניין של טעם. כדאי לערוך ניסויים.
באוסטרליה מוסיפים לקערת המים גם פחית בירה. (לא ניסיתי עדיין).
בכל מקרה מומלץ לרפד את קערת המים בתבנית אפייה חד-פעמית מרדיד אלומיניום. דבר זה מבטיח שהתערובת של המים ומיצי הבשר, כולל התבלינים, שרתחו כמה שעות בקערה יהיו נקיים. לאחר דעוך האש והתקררות המיתקן אפשר לאסוף את הנוזלים מהקערה לצנצנת. לאחר שהנוזל מגיע לטמפרטורת החדר, מכניסים את הצנצנת למקרר לשעות אחדות. השומנים שצפים על פני המים נקרשים ואפשר להסירם בעזרת כף או מרית קטנה ולפנותם לפח הזבל. מה שמעניין אותנו הוא המיץ הנקי של הבשר. אפשר לשמור את המיץ במקרר ימים אחדים ואפשר גם להקפיא את המיץ.
תוספת מנוזל זה תיתן טעם נהדר של עישון לכל תבשיל בשרי כגון גולש, מרק גולש, חמין, צלי בשר וכדומה. לא כדאי להפריז בכמות התיבול.
ניתן להשיג מיתקני עישון מתוצרת הארץ. מיתקנים אלה בנויים בדרך-כלל משני תאים מלבניים, זה מעל זה, כאשר ביניהם מותקנת ארובה. התא העליון משמש לעישון והתא התחתון הוא תא הבערה. יש נטייה להשתמש בעץ כחומר בערה. החיסרון העיקרי הוא שלא מומלץ להתחיל בעישון כל זמן שיש להבות והעץ כולו עדיין לא הפך לגחלים. צריך גם להיזהר ולא להתפתות להשתמש בעץ מהסוג שמכיל שרף או בעץ שמקורו אינו ידוע. השפים האמריקאים טוענים שבמיתקן עישון בשר יש להשתמש רק בפחם עץ משובח. לדעתם גם קוביות פחם לחוצות (בריקטס) אינן מתאימות לעישון.
אישית אני מעדיף פחם הדרים. הגחלים מפיקות חום אחיד ולהרבה זמן. גם תוספת הריח הטוב שדבק בבשר שווה משהו.
עמנואל בן-עזר זכור לנו מסדרת כתבותיו על טוֹמְבּוֹן, רדיאטור וְפִּיסְטוֹנים, ועל שאר מילים וביטויים של נהגים שכבר לא משתמשים בהם בימינו, וכן מסיפוריו הארצישראליים.
"רוח חדשה בביטחון" [כותרת]
או – שטויות חדשות במאמר המערכת של עיתון "הארץ"
מיום שישי 19.5.06
"ההחלטה לפתוח שוב את מעבר קרני לייצוא סחורות מעזה מלמדת על רוח חדשה במשרד הביטחון. עמיר פרץ רואה בהחלטה שינוי אסטרטגי במדיניות, שעיקרו נכונות לקחת סיכון ביטחוני מחושב במטרה להקל את מצוקה הכלכלית ברצועת עזה. התפישה, שגם מניעת רעב בעזה היא מרכיב חשוב בביטחון הישראלי, שונה מתפישת קודמו שאול מופז."
כן? יש לכם קורט של זיכרון בעיתון שם למעלה? הלא היו-יו של פתיחת וסגירת מעבר קרני עקב פעולות ו/או התרעות טרור – התקיים גם בזמן כהונתו של מופז בניסיון לעזור לתושבי הרצועה, ניסיון שטורפד שוב ושוב על ידי כנופיות הפשע הטרוריסטי הפלסטיני שגרמו לסגירת המעבר.
ואילו ביום חמישי האחרון, כאשר הכנתם לדפוס את השטויות שלכם – מעבר קרני כבר שב ונסגר! – וזאת שעות אחדות לאחר שנפתח בהכרזה הבומבסטית של אותו יום של שר הביטחון החדש חסר הניסיון, והוא נסגר עקב מטח טילי קסאם שנשלח לתחום ישראל ושחלקו נפל לים ובתוך הרצועה.
איך יכול עיתון רציני לעוות ככה את האמת? את העובדות המתפרסמות בעמודו הראשון? הלא אם ימשיך בדרך זו יישאר מאמר מערכת "הארץ" התומך היחיד בשר הביטחון החדש, השר, שמנהיגי מדינת ישראל הווירטואלית של עיתון "הארץ" – חושבים שממלא אחר תוכניתם המדינית, שיכולה בהחלט להיות לרצון גם לפלסטינים.
כדאי לכם אולי לבקש מארכיון העיתון את הדברים שכתבתם על שר הביטחון החדש בהיותו עדיין מזכ"ל ההסתדרות, בתקופת השביתות הפראיות בנמלי הארץ, שביתות שגרמו נזקים עצומים למשק הישראלי. האם גם אז תמכתם בו מהרהורי ליבכם כעדת סכלים?
בעקבות הזמן האבוד
חומוס מוֹנְטָנְיָה עם מרק שעועית במסעדת "טעמי" ברחוב שמאי בירושלים
מסעדת "טעמי" הקטנה במעלה רחוב שמאי בירושלים, מיסודו של אלברט מדג'ה השמנמן שהיה צועק על סועדיו ומגרש אותם שיפנו מקום לבאים אחריהם – ראוייה להיכלל בספר השיאים של גינס בזכות רציפותה הבלתי-משתנית.
כאשר הגעתי כסטודנט צעיר לירושלים בשנת 1959 היא כבר פעלה, ונראה שנוסדה שנים אחדות קודם לכן, כלומר שהיא כבר כבת 50 שנה, ואינני יודע אם יש עוד מסעדות רבות בירושלים, ובארץ, שיכולות להציב שיא כזה של רצף קולינארי אחיד, כמעט ללא שום השתנות בתפריט ובצורת ההכנה. אותו חומוס מונטנייה שאכלת שם בהיותך כבן עשרים ומשהו, אתה אוכל היום בהיותך בן שבעים! אותו מרק שעועית הטוב ביותר בעולם ובצלחת גדושה, אתה גומע, והשעועיות נימוחות לך בפה. אותו אורז עם שעועית במיץ עגבניות, אותה קציצת בשר ירושלמית ארוכה ורכה ברוטב אדום, אפילו אותו דג פילה ברוטב אדום, שלא לדבר על שלל מאכלים נוספים מהתפריט הקבוע – במיה, כדורי קציצות דגים ברוטב אדום, ששליק פרגיות, קבאב, מרק עוף עם חתיכות עוף ופלחי תפוחי-אדמה – כל מה שהיה הוא שהוֹוֶה לבד מאלברט ז"ל שהיה יושב בפינה ומקנטר את הלקוחות המתמהמהים לסיים (המסעדה נשארה קטנה כשהיתה, חדר אחד, ויושבים בה לשולחנות הארוכים היכן שמתפנה מקום), ואתה לא רק מנגב את החומוס אלא נמצא במנהרת הזמן שבה גם כל נעוריך ואהבותיך עולים בפניך והחברים והחברות והטיפוסים שהיו מופיעים בצהריים בפתח המסעדה, כאשר לעיתים מנת החומוס היתה הארוחה היחידה שלך ביום, לבד ממה שהיית קונה בהקפה אצל החנווני באותו רחוב שמאי, למטה, שבהסתעפות רחוב עקיבא ממנו, במיספר 2, גרת אצל גברת בָּנִי סיל, אלמנתו של המוסיקאי האנגלי סידני סיל ובתו של יצחק אפשטיין, בעל ה"שאלה נעלמה", וכתבת בסתיו 1961 בשלושה וחצי שבועות את "המחצבה" לקול צלילי הסרטים מקולנוע "אורגיל" (בהם "סביב העולם ב-80 יום" שהלך חודשים ארוכים וכבר זימזמת את המוסיקה שלו בעל-פה והיית רוקד בעירום לפי הקצב שלו עם הסטודנטית התמימה יפת-החזה שבאה לחדרך לראות את המכתב שקיבלת מעגנון בכתב-ידו הבלתי-קריא, וממשיך עימה בקצב המוסיקה גם בתנוחה אופקית) – קולנוע שניצב במרחק כארבעה מטר מהחלון היחיד שבחדרך, חדר שבו זכית מפני שבעלת הבית לא רצתה לראות בבוקר בחדר-האמבטיה את החברות של הדייר הקודם שלה, דני גור ובייחוד לא את כרמלה, הבר-מנית הבלונדית בעלת המידות המרשימות של הבר במלון "אור-גיל" למעלה, מעל לקולנוע, שהיו שייכים שניהם לאחים שיף.
אין סוף לזיכרונות וסביבך יושבים ירושלמים צעירים ממך בכמה עשרות שנים אבל הם כבר מבוגרים ובעלי-גוף ומכירים אלה את אלה ואת המלצרים ויודעים כל אחד מה המנה היומית האהובה עליו, זאת ירושלים של פעם והם כבר דור שחלקם יכול להיות בנים שלך אבל דומים לירושלמים של העבר שהיו אוכלים איתך כאן –
ופתאום, כמו מתוך העבר הרחוק, מופיעה דמותו הגבוהה והרזה של יוסי ליכטמן, שעבד שנים רבות במחלקה להתיישבות של הסוכנות, ושאיתו ישבת כאן ובמקומות אחרים בחברת כמה מרווקי ירושלים המובהקים כישראל גור עורך "במה" וזק מחנות הוצאת הספרים שברחוב קינג ג'ורג ליד דרך יפו. ואתם יושבים עכשיו לשולחן כאילו לא חלפו מאז יותר מארבעים וחמש שנה. קפה "עטרה" נסגר והפך להמבורגריָה, "פינק" האגדי, שהיה מעין מקדש קטן ומיסתורי עם מרק הגולש המדהים והקירות המעוטרים מזכרות – הפך לסניף של רשת קונדיטוריות "נאמן", מרבית המסעדות ובתי הקפה המיתולוגיים נעלמו: "ענת", "ניצן" (ברחוב בן-יהודה, היכן שבימי המנדאט נמצא "קוויק לאנץ'" של רוּדי ופֵּסיה), "טרבולוס" של "החיים כמשל", ברחוב יפו, "טעמון" מול הכנסת הישנה בקינג ג'ורג', ובאותו רחוב גם "לה גונדולה" בקומה שנייה ו"מרבד הקסמים". "חרמון" ברחביה, שאליו עבר רודי לאחר שסגר את "קוויק לאנץ'", ואיך אפשר שלא להיזכר במסעדת הפועלים האגדית, ובקפה "וינה", ובמרתף של איציק?
אולי רק מסעדת רחמו בשוק מחנה-יהודה (עם סניף חדש בנחלת שבעה), וקפה-מסעדה "רימון" בסימטת לונץ בין הרחובות בן-יהודה ויפו – שומרים על רציפות, אבל כבר שנים לא ביקרנו שם. ואילו "טעמי" ורחמו נזכרים ברומאנים ובסיפורים שלנו.
החשבון: חומוס ירושלמי מהטעימים בעולם, עם גרגרים, 3 כדורי פלאפל, 2 פיתות, 3 פלחי בצל גדולים, סחוג חריף חופשי ופחית קולה, 28 שקל. מרק שעועית הכי טוב בעולם, 18 שקל. קציצת בשר אחת ברוטב אדום, 11 שקל. יחד 57 שקל. פשוט לא היה לנו מקום בבטן למטעמים הנוספים. אין צורך בטיפ אבל אפשר להשאיר מטבע בקופסה ליד הדוכן הפנימי, שבו אפשר לקנות בקופסאות את כל המעדנים הללו, ואכן השקענו עוד 21 שקלים והבאנו למשפחה קופסה גדולה של חומוס, קטנה של גרגרים ו-2 פיתות. רק תזכרו, לשים מיד במקרר, חומוס ירושלמי אמיתי הוא ללא כל חומרי שימור, ואם לא יקורר בתוך שעות אחדות, הוא עלול להתחיל לתסוס.
מכתב מארה"ב על ג'אד ושוקולד
אודי היקר!
שמחתי והופתעתי להיתקל בשמו של ג'אד נאמן בסיפורך על ורדה בת כיתתך! בשבילי, ד"ר ג'אד נאמן הוא אחד המרצים המרתקים והמאתגרים שהיו לי כסטודנט בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בסוף שנות השמונים. גם אם לא תמיד הסכמתי לדעותיו, בענייני קולנוע ופוליטיקה, תמיד הערכתי אותו כאינטלקטואל אמיתי, בעל ידע נרחב (מה שלא היה אפשר לומר על חלק מן המרצים בחוג).
ובעניין אחר המוזכר בגיליון: השוקולד המצוין של צ'ירדלי, שהאמריקאים הוגים אותו ג'יראדלי, (Ghirardelli) המיוצר בסן פרנסיסקו, מופץ בכל רחבי ארצות הברית, וניתן להשיג אותו בכל סופרמרקט הגון בארה"ב. אני אישית, כמכור ללא תקנה לשוקולד, מעדיף את שוקולד החלב, וקצת פחות את המריר, אבל שניהם מצויינים.
בן בן דודך,
רזי (אלעזר) בן-עזר
לפני קרוב ליובל שנים, בירושלים, מורי ורבי פרופ' גרשם שלום שהיה מכור אף הוא לשוקולד היה אומר שהגנוסטיקאים, כלומר היודעים או הידענים האמיתיים, יודעים ששוקולד משובח הוא רק שוקולד מריר. לכן היה מכבד אותנו ברוחב לב בכל סוגי השוקולד חלב המתוק והמשובח, שבטעות היו מביאים לו במתנה, כאשר היינו באים לסמינריון בקבלה בביתו ובספרייתו שברחוב אברבנאל בשכונת רחביה. כיום הספרייה נמצאת בבית הספרים הלאומי בקריית רם, בלי שוקולד.
אודי
היש נושא שיוסי שריד אינו בקיא בו?
אהוד שלום רב,
תודה על משלוח גיליון 142 המעניין. אגב, אולי תוכל לעזור לי בבעיה שלא מצאתי עליה תשובה: האם אתה או חברים שלך מכירים נושא או שטח כלשהו בהווייה הישראלית או העולמית שיוסי שריד לא בקיא בה מאוד ושאינו יכול לנתחה במומחיות גדולה כמו סגנו של הקדוש ברוך הוא?
בברכה,
יעקב זמיר
שמשון מהתנ"ך עד הוליווד
משתתפים: ד"ר אילן קוץ, מנהל המחלקת הפסיכיאטרית בביה"ח מאיר: על תסביך שמשון
גדעון שמר: קריאת הפואמה של לאה גולדברג
דוד גרוסמן: על ספרו "דבש אריות"
פרופ' יאירה אמית: על דלילה
זאב זבוטינסקי: על שמשון של סבוֹ
פרופ' דוד פישלוב: על שמשון בהוליווד
שירה: נתן סלור, מקהלת השרון, כפר סבא
מחיר מוזל לקוראי "חדשות בן עזר" 50 שקל
תאריך: יום שישי, 26.5, בשעה 10.45 בבוקר
הזמנת כרטיסים בקופת צוותא: 03-6950156
אמנות ממקור ראשון: שישי במוזיאון פתח-תקווה לאמנות
רח' ארלוזורוב 30 פ"ת [מתחם "יד לבנים"]
שני מפגשים אחרונים לעונה
מפגש רביעי: "ילדות נשכחת", שישי, 26 במאי
11:00-10:00. "מתמימות לסיוט – קונפליקט בין נקודת המבט של הילד לזו של המבוגר", מפגש עם האמן נדב ויסמן
11:00-11:30. הרכב מוסיקלי: חליל וגיטרה
11:30-12:15. "הילדות על ספתו של פרוייד וממשיכיו", עם ענת זפרני, מרצה לפסיכולוגיה
מפגש חמישי: "באופנה", שישי, 30 ביוני
11:00-10:00. "הגוף לא משקר אבל הבגד כן", עיצוב אופנה ואביזרים כחומר גלם ליצירת האמנות, מפגש עם האמנית רעות פרסטר
11:00-11:30. "האומנם הבגד עושה את האדם?" זוהר ירום, מעצבת אביזרי אופנה ומרצה במכללת שנקר
11:30-12:00. רכב מוסיקלי: ג'אז לטיני
12:00-12:30. סיור מודרך בתערוכת "בשם העושר"
קפה איטלקי משובח + מאפה (בתשלום)
עלות כל מפגש: 30 ₪. כרטיס משולב לשני המפגשים: 50 ₪. להזמנות, מחלקת שיווק: אריאלה 03-9286304 בימים א'-ה' 8:00-16:00. ניתן לשלם בכרטיס אשראי באמצעות הטלפון
מתוך "50 שירי מתבגרים" מאת אהוד בן עזר
יצא לאור בהוצאת רכגולד, ת"א, 1987, עם 50 ציוריו של דני קרמן
הספר אזל ולא יודפס פעם נוספת כי ספרי סופר נידח אינם מְכִירִים בחנויות וברשתות ואין לו סיכוי להפיץ אותם לקוראיו אלא להעתיקם בניקוד ולשלחם בתור קבצי חינם באינטרנט
27.
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
אִם אֶהְיֶה מְשׁוֹרֶרֶת גְּדוֹלָה
וַאֲנִי יוֹדַעַת מָה הַתְּשׁוּבָה –
הַשִּׁירִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת חֲזָקִים מִמֶּנִּי,
אֲנִי סוֹבֶלֶת מִכְּאֵבֵי-רֹאש
וּמִתַּת-תְּזוּנָה
רוּחָנִית –
סוֹפִי יִהְיֶה רַע
אוֹ שֶׁאֶהְיֶה אִשָּׁה עֲשִׁירָה מְאֹד
וּמְפֻנֶּקֶת –
תַּחַת מִזְּכוּכִית יִהְיֶה לִי
וְשָׁדַיִם מֵחַרְסִינָה.
28.
אֲנִי כְּבָר מְחַכֶּה לַיּוֹם שֶׁבּוֹ לֹא אֶצְטָרֵךְ
לַקוּם בַּבֹּקֶר –
וְשֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לַעֲבֹר כָּכָה אֶת הַחַיִּים
אַפְּרַקְדָּן –
וְלַעֲשׂוֹת רַק מַה שֶּׁמִתְחַשֵּׁק וַאֲפִלּוּ
שֶׁיִּהְיוּ לִי פִּצְעֵי-לַחַץ בַּגַּב
וְיַבָּלוֹת עַל הַקָּטָן –
וְרַק שֶׁלֹּא אָמוּת בַּמִּלְחָמָה
הַבָּאָה –
29.
אִם אֲנִי צוֹמַחַת בִּמְדִינָה
דּוּ-לְאֻמִּית
חֵצִי מִמֶּנִּי שַׁיָּיך לָעַרְבִים
וְחֵצִי לַיְּהוּדִים –
וּמָה עִם הַדָּתִיִּים,
אֵיפֹה הֵם –
אֵיפֹה הֵם
יְנַשְּׁקוּ לִי?
30.
לְיַד וֶנֶצְיָה נִמְצָא אִי קָטָן וְאָרֹךְ, לִידוֹ,
וּבוֹ חוֹף רַחֲצָה וְקָאזִינוֹ –
וְהַמְּכוֹנִיּוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת בּוֹ כְּמֹו
מְסֻמָּמוֹת –
מֶרְחַקִּים שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבֹר בָּרֶגֶל –
אָז לְשֵׁם מָה אֲנִי צָרִיךְ מְכוֹנִית
בְּאֶרֶץ צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם –
לִנְסֹע מִטַּמְבּוֹן לְטַמְבּוֹן
וְלִפְעָמִים גַּם לְקַבֵּל
אֲבָנִים בָּרֹאשׁ?
אברהם יצחק איזנברג
"המתנכרה"
חיבור מקורי
פלונסק תרע"ב, 1912
אני מקדיש לך, אבי היקר והחביב, את ראשית פרי עטי
[הכותב הוא נער בן שתים-עשרה, שלימים עלה לארץ-ישראל אך לא המשיך בכתיבה. את כתב-היד של סיפורו הגנוז מסרה לנו לפרסום ראשון בתו אורה איזנברג-שטרנאו]
פרק אחד-עשר
כמעט בכל יום פגשה מריא ביגנץ סמולנסקי, וטיולם פעל עליה לרעה. למשל: אמש הניח גחלת לוחשת בערמת גחלים עוממות, באה רוח מצויה – התלקחו הגחלים והלהבה עלתה מעלה מעלה עד לב השמים. דברי יגנץ הבאישו בעיני מריא לאט לאט ומבלי משים את קדשי עמנו, היהדות היא עקמומית, ומנהגיה אויליים וחסרי=טעם והוד ואין שוה לדבר על אודותיהם (ובכל זאת דִבר מה שחפץ) והשנאה למנהגי אבותיה הכתה שרשים עמֻקים בלבה, וככל מה שגדלה, כן גדלה גם שנאתה לחֻקי היהודים ומצותיהם, עד שהתחילה עוינת גם את דודה ודודתה וגם את הוריה לא אהבה כיאות לבת נאמנה. היא התחילה לשטום את עמה, גם את עצמה...
בחינת הסתו הגיעה, ונבואתה של מריא נתקימה, סשה סמולנסקא וגניא מרקובקא לא עמדו בנסיונן ונשארו במחלקה הרביעית עוד לשנה. מריא התחילה לבקש לה רֵעה, יגעה – ומצאה. במחלקה החמישית למדה עלמה אחת ושמה הלנא קחלסקא. אביה היה פרקליט מושבע ידוע לשם בכל הסביבה. היא היתה שונאת יהודים יותר מיגנץ. ובהודע לה כי מריא מתרועעת עם יגנץ סמולנסקי, כבר הבינה שלמדה את שיטתו, לכן בִּקשה גם היא את קרבתה.
שתי הנפשות האלה נתחברו לאחת והלנא הוסיפה שמן על המדורה, עד שמריא הקדימה [הקדיחה?] את תבשילה ברבים ונעשתה כופרת בפרהסיא.
הדבר הזה היה בתשעה באב.
מריא והלנא היו קרובות לבית יגנץ.
ערב קיץ נחמד, האויר התקרר קצת מחם היום. בבית דודה שוררת עצבת. פני הזקן נֻגים ומעֻננים וגם עשון המקטרת הנהו באופן מוזר, והירמולקה שלו איננה מיושבת על ראשו כראוי, רק נשמטת על ערפו, והוא צועד צעדים רחבים לארך החדר ולרחבו, וציציותיו הארוכות מתנפנפות ומתלבטות בין ברכיו, והוא שקוע כלו בים של מחשבות נוגות, ומלבו מתפרצות אנחות מרות ותכופות.
על הדֹם קטן, מעמד אצל ספסל, יושבת הזקנה ועל ידה – שכנות רבות, והלזו קורה לפניהן מספורי "החרבן" אשר "בצאינה וראינה" לאור הנר ועיניה זולגות דמעות.
מריא שבה מטיולה והנה לפניה החזיון הזה. מריא הביטה בבת צחֹק עצור אל השכנות ואל דודתה.
– מריא? שאלה דודתה בקול נמוך ומהול בבכי.
– כן! ענתה מריא.
– אם כן טוב, בואי לשבת על ידי פה. ושמעת אל ספורי "החֻרבן", הוסיפה הזקנה.
– מה לי ולשטותים כאלה? ענתה מריא בצחוק לעג גלוי.
השכנות כמו נדהמו לשמע אותן.
– מה? שאלה הזקנה מבוהלה, מה את אומרת? הלא "תשעה באב" היום, כבר שכחת?
– נו מה? אם "תשעה באב", לי אחת היא, זוהי שטות גדולה לשבת על הרצפה ולבכות על דבר שכבר היה לפני אלפי שנים, האין זה אבסורד ממש, ענתה מריא בצחוק של בוז ועקמה את פיה.
הזקנה חפצה מה לענות אך נסתמו טענותיה, ואמרה דבר כבד נשאר מעוך בגרונה ומחניקה. לבסוף נאנחה בלחש, ולבה התכוץ בקרבה מרב כאב ובושהּ נגד שכנותיה.
הכל ידעו מה היא לה. מריא עמדה והתבוננה מעט אל הכנופיה רטנה דבר מה ותצא.
הזקנה הביטה אחריה ונענעה בראשה עד שנעלמה, אח"כ שמה את עיניה ב"צאנה וראינה" וחזרה לקריאתה. בכל העת עמד הזקן מן הצד נדהם ועל פניו קפאה ענות=נפש גדולה. מריא הלכה לבית סמולנסקי שמחה, כי ענתה היטב לזקנה.
המשך יבוא
©
כל הזכויות שמורות
כדאי לדפדף כי ברשימות האלה כי אין זו דומה לזו ויש בהן הפתעות חדשות לבקרים
חינם למשלוח בקבצי וורד
הסופר הנידח מר א. בן עזר יְמֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר", כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, חינם, וכן:
* "50 שירי מתבגרים" (בקובץ וורד אחד הנוסח השלם והמנוקד של הספר שהופיע בשנת 1987 ואזל, אך ללא האיורים של דני קרמן). חינם.
* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד). חינם. * "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005). חינם.
* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי). חינם. * "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב). חינם.
* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968). חינם.
* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות). חינם. * "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990). חינם.
* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו). חינם. * "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא). חינם.
* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים"). חינם.
* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר). חינם.
* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה). חינם. * חיימקה שפינוזה: "ספר השירים של לוטש מילים". חינם.
* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000. חינם.
* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית). חינם. * "הילדה מן הים" (ספר מצוייר לילדים, הקיבוץ המאוחד, 1996. באי-מייל יישלח רק הטקסט כשהוא בלתי-מנוקד, וללא ציוריה היפים של גיל-לי אלון קוריאל). חינם.
* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור). חינם.
* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר. חינם.
* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם,והכול חינם, מיידי, עברי ובאי-מייל! חינם. גם תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד. חינם.
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
בתשלום: ספרים, תקליטורים
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר
Hosni the Dreamer
מאת אהוד בן עזר, צייר: אורי שולביץ
בהוצאת פראר, שטראוס אנד ז'ירו, ניו-יורק, 1997
זכה בציון לשבח כאחד מ-10 הספרים המאויירים המצטיינים לשנת 1997
במישאל מבקרי ה"ניו-יורק טיימס בוק רוויו", ולביקורת חיובית מאוד בעיתון
3 עותקים אחרונים, כולל דמי משלוח, כל עותק 100 ₪
תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪
תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪
תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪
מפגשים עם אהוד בן עזר
* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה
* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב, עם שקפים
* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן
* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו
וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל
ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים, וגם יותר מאחד, חינם ובתשלום, כולל דמי המשלוח בדואר
* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.
* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.
* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.
* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.
* "חנות הבשר שלי" (רומאן ניקנוק מזעזע ואקטואלי). יישלח חינם לכל דורש
לאחר שהתגלה מלאי חדש בהוצאה ונרכש על-ידי מר סופר נידח למען קוראיו.
* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.
* "ברנר והערבים" (עיון פופולארי ביצירתו, בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.
* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.
* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים, גם של אהבה, 1955-1995). 30 ₪.
* "אפרודיטה 25". 6 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.
* "כל הפרוזה" מאת אסתר ראב. (כולל תרגומי שירים ושירי ילדים). 40 ₪.
* "הילדה מן הים", הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ההדפסה החדשה של הספר עם ציוריה היפים של גיל-לי אלון-קוריאל. אפשר לקנות ולהזמין את הספר בכל חנויות הספרים או בהוצאה, טל. 03-5785810, במחיר מומלץ של 49 ₪.
* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). הסתיים המבצע. מעתה אפשר לקנותו אצל המו"ל אסטרולוג, טל.03-9190957. פקס 03-9190958.
פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.
עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח
צוות העובדים במחלקת המשלוחים של "חדשות בן עזר" מתנצל מראש על עיכובים אחדים במשלוח הספרים וזאת בשל העומס העונתי שהיה בבית האריזה, והקפדת מר א. בן עזר על הקדשה בחתימתו האישית בכל עותק באותה ציפורן של עטו הנובע פארקר 51 כסוף מיכסה משנת 1963. אמנם עונת הקטיף האחרונה בפרדסים עלתה יפה וגם ערך הקרקע עולה מיום ליום, אבל משלוח חלק מהספרים חינם נובע לא רק בגלל עושרו ויכולתו להעניקם בלא מחיר – אלא מכך שהברירה אינה בין מכירתם בחנויות לבין חלוקתם חינם אלא בין חלוקתם חינם לבין גריסתם, ולכן הפרדסן המבוסס והאמיד מעדיף לקנות את ספריו ולחלקם חינם מאשר לראותם נגרסים לנצח. הרשתות הגדולות אינן מוכנות לקבל למכירה את ספריו מאחר שאינם חביבים על הקוראות והקוראים הקובעים את הטעם הספרותי, את כמות העותקים הנקנים מכל ספר חדש ואת ההילה של החשיבות לספרים ולסופרים הנמצאים תחת הפנס התקשורתי ולא בחשיכה הנצחית אשר סביב.
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל