| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 158
תל אביב, יום חמישי, י"ז בתמוז תשס"ו, 13 ביולי 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
פתח-תקווה "אם המושבות" היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
עוד בגיליון: ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך מאת יהודה הלוי
הודעה למציתים מטעם ארגון אדמה ללא צל
המשוררת הלאומית אגי משעול מצנזרת שיריה ברדיו
מנפלאות לשון פתח-תקווה: הכתובת "רחוב ראב אחים – ע"ש י. ומ.ש. ראב"
"לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני!"
שרת חינוך חסרת חינוך? לא. לא ייתכן!
שלשום בפילהרמונית: מהלר במיטבו בניצוחו של גוסטבו דודמל, ערב מרגש ובלתי-נשכח!
אברהם יצחק איזנברג: "המתנכרה", רומאן בהמשכים, פלונסק 1912, פרק כ"ו ואחרון
זוהי מלחמה
"חדשות בן עזר" מצטרף לאבלן הכבד של משפחות החיילים ההרוגים ולצערן העמוק של משפחות החיילים השבויים. ישראל נמצאת במלחמה כל שנותיה, לעיתים סמוייה, לעיתים גלוייה. דרכי פעולתן הזדוניות של אויביה השואפים כל הזמן להשמידה רק משתנות מדי תקופה והן כַּגורגונה מן המיתולוגיה היוונית, מפלצת רבת אברים הצומחים מחדש לאחר קטיעתם. מאז ספטמבר 2000 זוהי מלחמה גלוייה בכל שטחי ישראל, גם בתוך ה"קו הירוק". לכן יש להרוס יום אחר יום חלקים מלבנון ומרצועת עזה עד שיוחזרו השבויים וייפסקו לתקופת זמן פעולות התקיפה נגד ישראל ונגד אזרחיה וחייליה. פתרון של קבע לא יימצא בעתיד הנראה לעין.
ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך
מאת יהודה הלוי
צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ,
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל-חֶרְמוֹן
וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך - אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.
צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?
אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ
בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ!
הודעה למציתים מטעם ארגון אדמה ללא צל
העונה בעיצומה. הכרמל בוער. הרוחות לטובתנו. גם הטמפרטורה. הארץ נדלקת בקלי-קלות. הכבאים לא מספיקים לכבות. ואם מספיקים – אז שובתים. המשטרה לא תופסת מציתים. יש יערות נוספים להבערה בגליל, ברמת הגולן ובסביבות ירושלים. הכינו סמרטוטים טבולים בסולר או בנפט. היזהרו לא להשאיר עקבות על כפות ידיכם. בנזין מאפשר הצתה יותר נקייה. יש גם חומר הדרכה: "מול היערות" לאברהם ב. יהושע שהקדים ראות את תאוות ההרס. הקפידו לחולל כל שריפה מכמה מוקדים מרוחקים זה מזה כדי שלא יהיה צל של ספק שזו הצתה מאורגנת על מנת שארץ-ישראל תיהפך לאדמה ללא צל.
בברכת לוֹ פַאס שֶׁגֶ"ב [ר"ת שפשוף גפרורים בזרד] בֶּ...
עמותות הצדקה לתמיכה ביתומי שריפת סדום וַעמורה
ומציתי ארגון אֶלֶ"ץ [אדמה ללא צל]
"הידמקים הכריעו לטבח הקהילה"
אהוד היקר,
כמו משה דור (בגיליון 156), וכמו רבים אחרים, גם אני שמתי לב לקשר בין "גיידמאק" ל"היידמאק", הנובע מחילופי האותיות ה' ו-ג' ברוסית. וכמובן ידעתי על חלקם של ההידמאקים בטבח אחינו בני ישראל. ידעתי שאצל טשרניחובסקי מופיעים ההידמאקים, ולא זכרתי באיזה שיר. היום התפניתי לבדוק – ומצאתי!!
בבלדה "הפעמונים", בבית הראשון, נאמר:
אל רעם פעמונים - קול קורא לדם,
בם-בם! בם-בם! בם-בם! –
הֹבקעה העיר! הידמקים
הכריעו לטבח הקהילה – העם
נשא הביזה בשקים.
אני מצטרפת לתהייה בדבר שמו הכל-כך טעון וכל-כך לא יהודי של מיודענו, וכשמוסיפים לכך את תווי פניו הטאטריים - מצטייר סימן שאלה גדול..
שלך,
מרים
איראן וההסלמה הנוכחית בגבולות ישראל
הקדמה:
בשבועות האחרונים התפרסמו הצהרות של גורמים בכירים איראניים, שעודדו הסלמה של הפעילות האלימה כנגד ישראל ונגד "ציונים" בעולם. בנוסף, נחתם ביוני 2006 הסכם לשיתוף פעולה צבאי בין סוריה לאיראן. על פי שר ההגנה הסורי, סוריה ואיראן הקימו "חזית משותפת נגד ישראל ... [שכן] איראן רואה את ביטחון סוריה כביטחונה." בשבועות האחרונים דוחה איראן שוב ושוב את תשובתה להצעה האולטימטיבית שהוגשה לה על ידי ה-5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה) בנושא תוכנית הגרעין האיראנית. זאת משום שאין בכוונתה לקבל את תנאי הקהילה הבינלאומית ולהפסיק את העשרת האורניום. לאחרונה נדרשה איראן על-ידי ה-5+1 להשיב להצעה עד לתאריך ה- 12.7.06 (קודם לכינוס ה-G8 בסֶנט פטרבורג). הקהילה הבינלאומית לא נענתה לניסיונות ההתחמקות של איראן ולא הסכימה לדחיית התשובה האיראנית עד ה-22.8.06.הממונה על תיק הגרעין האיראני, עלי לאריג'אני, יצא לביקור פתע בדמשק בעקבות פגישתו עם חוויאר סולאנה אתמול (11.7). סגן נשיא סוריה, פארוק אל-שרע, אמר בעקבות הפגישה כי "[תנועת] ההתנגדות בלבנון ובפלסטין [הכוונה לחזבאללה וחמאס] הן שיכריעו בענייניהן."
אפשר שההסלמה בגבול הצפון (כמו גם ברצועת עזה, שמקורה בגורמים הנתמכים ע"י איראן – חמאס, סוריה וחזבאללה) נועדו להקל את הלחץ על איראן על ידי יצירת התלקחות כוללת במזה"ת, שתמקד סביבה את הפעילות הבינ"ל, ותסיט אותה מנושא הפיתוח הגרעיני האיראני. להלן פרטי ההסכם הצבאי הסורי-איראני והצהרות האישים האיראנים:
ההסכם הצבאי הסורי-איראני:
היומון "אל-שרק אל-אוסט" דיווח ב-16.6.06, על חתימת הסכם לשיתוף פעולה צבאי בין סוריה ואיראן "להדיפת האיומים [של ארה"ב וישראל]". להלן עיקרי הדיווח:
"מקורות יודעי דבר בטהראן הודיעו ליומון 'אל-שרק אל-אוסט' כי שיחות שר ההגנה הסורי חסן תורכמאני עם עמיתו האיראני מוצטפא מוחמד-נג'אר בטהראן לא כללו רק את ההיבטים הצבאיים והביטחוניים בתחום שיתוף הפעולה האסטרטגי בין שתי המדינות, אלא אף את המצב בלבנון... המקורות ציינו כי השיחות כללו [גם] את המצב בפלסטין ואופי הסיוע ל[תנועות] החמאס והג'האד [האסלאמי] בהתמודדות [שלהן] מול תנועת פתח...
בפגישה עם עיתונאים בעקבות חתימת הסכם שיתוף הפעולה הצבאי, הודיע שר ההגנה הסורי כי: 'האיומים האמריקאיים נגד איראן וסוריה אינם חדשים... אנו בודקים דרכים להתנגד לאיומים האלה, אנו מקימים חזית משותפת נגד איומי ישראל... איראן רואה בביטחון סוריה את ביטחונה [שלה].'"
"אל-שרק אל-אוסט" דיווח גם כי שר ההגנה הסורי ביקר בטהראן בראש משלחת גדולה מלווה בקציני צבא ומודיעין, ונפגש עם נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, הרמטכ"ל חסן פירוז ומפקד משמרות המהפכה האיראניים יחיא רחים צפוי.
עוד דיווח 'אל-שרק אל-אוסט' כי "איראן הסכימה לממן עסקאות צבאיות מרוסיה, סין ואוקראינה עבור סוריה, בנוסף לציוד הצבא הסורי בתותחים, תחמושת טילים, מכוניות צבאיות וטילים מתוצרת מפעלי ארגון תעשיות ההגנה [האיראנית] ופתיחת מסגרות אימונים לכוחות חיל הים הסורי."
סוריה, מצידה, "מאריכה את הסכמיה הקודמים עם איראן [בנוגע] להקלת מעבר של משאיות נשק איראניות ללבנון." בנוסף החליטו שרי ההגנה האיראני והסורי להקים חדר התייעצות וקשר פתוח בין שתי המדינות בתחומים הצבאיים והביטחוניים."
איומי נשיא איראן אחמדי-נז'אד:
נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, איים בשידור טלוויזיוני, ב-11.7.06, על מדינות המערב לבל יתמכו בישראל שכן "הזעם של עמי המוסלמים לא יוגבל לגבולות האזור... גלי הפיצוץ ... יגיעו לכוחות המושחתים [מדינות המערב] שתומכות במשטר המזויף הזה."
עורך "כיהאן": "שום ציוני לא ירגיש בטוח בשום מקום בעולם!"
חוסין שריעתמדארי, עורך היומון "כיהאן", המקורב למנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, כתב במאמר בעיתונו ב-3.7.06, כי "אין להשיב לפשעים של ישראל בעזה רק באדמות הכבושות. מדוע צריכים הציונים ל[הרגיש] ביטחון, כאשר למוסלמים אין ביטחון?"
בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות האיראנית השמרנית "מֶהְר" קבע שריעתמדארי שעולם האסלאם אינו צריך לצמצם את המענה להתקפות הציונים רק לרצועת עזה, אלא להביא לכך ש"שום ציוני לא ירגיש בטוח בשום מקום בעולם."
הוא אמר כי ההתקפה הציונית בעזה אינה מסמלת את כוחם של הציונים אלא את פחדם. לדבריו, אין כל תועלת באו"ם כיוון ש"כל חוקיו מפורשים לטובת אלו המדברים בכוחניות והתקפת ישראל ברצועת עזה זוכה להבעת צער [בלבד]."
הוא קרא למדינות מוסלמיות המקיימות קשרים כלכליים עם ישראל לנתק קשרים אלו. כן קרא למדינות המוסלמיות הללו לצמצם עד למינימום את הקשרים עם מדינות התומכות בישראל, ולהשיב את שגריריהן ממדינות התומכות בישראל.
פרסום איומי נצראללה ביומון השמרני "ג'ומהורי-י אסלאמי":
היומון השמרני האיראני, המקורב לסמינרים הדתיים של קום, 'ג'ומהורי-י אסלאמי', פירסם בבוקר המתקפה של חזבאללה בגבול הצפון, את נאומו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה מה-23.5.06, אותו נשא ב"וועידה אודות תרבות ההתנגדות". להלן קטעים ממנו:
"אנחנו מסוגלים לפגוע בכל אזור הצפון בישראל באמצעות אלפי רקטות... ישראל כולה נמצאת היום בטווח הטילים שלנו. הנמלים, הבסיסים, המפעלים וכל דבר אחר, הכול בטווח שלנו... אני חוזר ואומר כי בידינו מאגר נשק מכובד – הן באיכות והן בכמות... נקודת חוזק נוספת שברצוני לציין היא הגיאוגרפיה של לבנון ופלסטין, העומק החיוני של ישראל נמצא בצפון פלסטין הכבושה ואילו דרומה ריק מתושבים ושומם. בצפון מתגוררים יותר משני מליון יהודים, ומרכזי הבילוי והטיולים, המפעלים, החקלאות, שדות תעופה צבאיים חשובים ומחנות הצבא נמצאים בצפון פלסטין הכבושה. זה משמש עבורנו נקודת חוזק... נוכחותנו בדרום לבנון בשכנות לצפון פלסטין הכבושה היא נקודת החוזק החשובה ביותר..."
הדגשת חשיבות חזבאללה בעיני איראן:
על-פי דיווח של היומון 'אל-שרק אל-אוסט' מה-11.5.06, נפגשה אישיות איראנית בכירה, המקורבת למקבלי ההחלטות בטהראן, עם קבוצה מצומצמת של מדינאים מערביים בדלתיים סגורות בלונדון. הבכיר האיראני הדגיש באוזני המערביים את החשיבות שמייחסת איראן לחזבאללה ואמר כי הארגון הינו "אחד מיסודות הביטחון האסטרטגי שלנו. הוא משמש קו ההגנה האיראני הראשון נגד ישראל. איננו מקבלים שיש לפרקו מנשק..."
מוגש בקיצורים ובלא נספח ההערות, באדיבות ממר"י
המשוררת הלאומית אגי משעול
מצנזרת שיריה ברדיו
ביום שישי האחרון, 8.7, התראיינה לפני הצהריים ב"קול ישראל" המשוררת הלאומית אגי משעול [כהגדרת "המוסף השבועי" של "הארץ" בשעתו] על פעילותה המבורכת במסגרת "עלמא" לתת גם לחילונים תחושה של קדושה יהודית [שהרי כידוע החילונים אינם יהודים וגם אין להם תרבות עברית-יהודית, אלא רק הבורים ועמי-הארצות היושבים לבטלה בישיבות ובכוללים הם שומרי גחלת התרבות היהודית לדורותיה].
המשוררת הלאומית גם נשאלה כיצד היא עצמה חוגגת מול השקיעה את כניסת קדושתה של השבת לעומת ימי החול, וכאן נתגמגמו במקצת דבריה ולעו, כי התברר שבעיניה קדושה היא כתיבת שירים, להבדילה מחולין החיים, אך כנראה לא היה נעים לה לומר שדווקא בשבת היא כותבת את שיריה, ולבסוף גם לא היתה בטוחה אם אכן רק בשבת היא כותבת שיריה.
לסיום שאלה אותה המראיינת אם תוכל לקרוא שיר שכתבה על השבת. וכאן נתבלבלו דברי המשוררת הלאומית לגמרי, והיא ענתה: "אמנם יש עימי שיר על השבת אבל אני חושבת שהשורות הראשונות שלו לא מתאימות לשידור ברדיו!"
ואנחנו שואלים, הייתכן שהמשורר הלאומי הקודם, מוסד ביאליק, היה משיב תשובה שכזו? האם מלפפון הים היה אומר ככה על ספר שיריו שגנז? וכי מה כבר יכול להיות בשיר לשבת של משוררת לאומית הכי אינית עכשיו, שאינו מתאים לשידור ברדיו? האם מדובר בַּשאהידה מהסופרמארקט בירושלים לשבת? או בפאוזיה מטלונית מהג'נדר הפלסטיני המיוחצן-להפליא של הספרות העברית של גיבורות חגוּרות נפץ מיגדרי בחנות מחוכים נגד הכיבוש ברמאללה? או ביונים שרות מחרבנות לשבת? או בפפריקאש לשבת? או בשיר עגבים לוהט לשבת? או ששיר השבת של משעול הוא שיר מִרָמה כל כך גבוהה, שאין מאזיני יום חול שכמונו ראויים שתקרא אותו באוזנינו?
חידה היא ותהי לחידה.
עיריית הרצליה
הנכם מוזמנים לטקס קריאת כיכר על שם
יואב דגון ז"ל
מנהל ואוצר של מוזיאון הרצליה לאמנות בשנים 1981-1993
ומוזיאון נחום גוטמן בשנים 1998-2004
הסרת לוט מהפסל: "כולם ביחד וכל אחד לחוד"
תרומת האמן יגאל תומרקין בסיוע משפחת דגון
הטקס ייערך ביום שני, 17.7.06 בשעה 18.30
בכיכר שבפינת הרחובות הבנים-בן-יהודה (סמוך למוזיאון הרצליה לאמנות)
נשמח לראותכם
הכתובת "רחוב ראב אחים – ע"ש י. ומ.ש. ראב"
אודי יקירי שלום,
קראתי את העיתון האחרון ששלחת [גיליון 155], מצאתי שם שנפלה שם שגגה מלפניך. רחוב הכרם [בפתח-תקווה] לא מחק את זכרו של סבא יהודה, אלא את שמו של אחיו הצעיר משה-שמואל. אגב מי שאחראי לשם רחוב הכרם הוא יאיר אסיסקוביץ', שטוען שכרמו של משה-שמואל [ראב, סבו] היה באותו מקום. בחוכמתם כי רבה שינו פרנסי העיר את שמותיהם של שני רחובות ואיחדו את שמות שני האחים לבית ראב לשם אחד. השם הרשמי של הרחוב במפת העיר הוא לפיכך "רח' ראב אחים – ע"ש י. ומ.ש. ראב" – ואכן בא לציון גואל.
שלך,
דורון גיסין
אהוד בן עזר מעיר: לא ידעתי שידו של יאיר אסיסקוביץ היתה גם בעיוות ההיסטורי הזה, שמחק את הרחוב (הסימטה) שהואילה פתח-תקווה להציב לזכר חופר בארה הראשונה, חורש התלם הראשון ושומרה הראשון של המושבה, יהודה ראב בן עזר. לי נאמר בשעתו כי הסיבה היא שתושבי שתי סימטאות ראב, משה-שמואל ראב ויהודה ראב, התאוננו על הבלבול בכתובות שהסמיכות גורמת, ולכן שונו השמות (ובצורה מטומטמת כזו).
ובאשר לאסיסקוביץ, הוא עושה כל שביכולתו כדי להאדיר את ארגון האצ"ל, שהיו מיעוט מבוטל וכמעט מנודה במושבה, ולהשכיח את חלקה המכריע של ההגנה, שהיתה משותפת לחוגי האיכרים-האזרחים והשמאל-ה"פועלים" גם יחד. הוא גם "יודע" שיהודה ראב לא חרש את התלם הראשון, ואילו על מקום חריש התלם הראשון, שספק אם הוא יודע היכן נחרש כי ידיעותיו של קרוב-משפחתנו אסיסקוביץ בתולדות המושבה אינן מדוייקות, זאת בלשון המעטה (החריש הראשון היה בפינת הרחובות שטמפפר ופינסקר) – אסיסקוביץ תלה שלט המודיע שכאן היה מועדון בית"ר, כי בתולדות פתח-תקווה מעניין אותו בעיקר ניפוח חלקו של אצ"ל.
שלא לדבר על ניסיונו הנואל להצמיד לַמצבה לזכר ארבעה מגיני המושבה שנפלו על הגנתה ב-5 במאי 1921, כ"ז בניסן תרפ"א – "מצבה" נוספת לזכר הרוגי אצ"ל, גם כאלה שאינם שייכים למושבה – כאילו מדובר בתחרות בין אירגוני "שמאל" ו"ימין", אלא שהוא כנראה אינו יודע שהגנת המושבה ב-1921, כמו גם ארגון ההגנה שהוקם גם בה – היו משותפים ל"שמאל" ול"ימין" גם יחד, ואילו אלה שהוא מנסה לשכתב כיום באמצעות עשרות שלטיהם הפומביים את תולדות המושבה – נחשבו כאירגוני ה"פורשים" וכך היה גם היחס אליהם, והיו שכינו אותם בפשטות טרוריסטים; כמו כאשר זרקו חברי אצ"ל פצצה בלילה והרסו את חדר-עבודתו (הקבינט) בקומת הקרקע בביתו של ראש העיר יוסף ספיר ברחוב פיק"א, ואת אוסף התקליטים שלו (שהיה נדיר ובלתי ניתן לקנייה מחדש בגלל מלחמת העולם השנייה), כי ספיר לא הירשה לאנשי האצ"ל לערוך "מגביות" משלהם בקרב האיכרים, כלומר, לאיים עליהם ולסחוט מהם כספים, כפי שאיימו, אם איני טועה, על האיכר משה דנקנר (השלכת הפצצה אירעה בשנת 1943 לערך). דודך אהרן בן עזר ודומני גם אבא שלך אברהם גיסין נקראו אז לשמור מדי לילה על ביתו של ראש העיר יוסף ספיר מפני זורקי פצצות על יהודים מבית מידרשו של אצ"ל בפתח-תקווה, וכל זה אירע בשנים שבהן נשרפו מדי יום אלפי יהודים במחנות ההשמדה הנאציים!
משהו מאותה אווירה סהרורית של אצ"ל מול האחריות הלאומית של "היישוב המאורגן", ימין ושמאל כאחד, תיארתי ברומאן הנידח "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון" (הוצאת "ידיעות אחרונות" וספרי חמד, 1994) שספק אם מישהו יודע על קיומו ועל זיקתו להיסטוריה הלא-מזוייפת של ארץ-ישראל.
על הפיצוץ בביתו של יוסף ספיר סיפר לימים בראיון לעיתון גם יצחק מודעי, שהיה בבחרותו חבר אצ"ל. בגין היה אף הוא מעורב בפיצוץ, שבא לאחר שספיר סירב לפוגשו. אולי לכן הוחלף השם ההיסטורי-הגיאוגרפי מימים-ימימה "דרך פתח-תקווה" בתל-אביב – ל"דרך בגין".
לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני,
כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני
לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני, לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני, לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני, לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני, לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני, לא תאמיני, לא תאמיני, יש לי מאהב לטיני, כל בוקר הוא אוסף אותי, בלמבורגיני, למופע העברי הצימרמני הזה, המגוחך, העילג, המעצבן, החסר כל הבנה לשונית, מקצבית ומוסיקלית, החסר כל שמץ של כישרון זימרה, החסר כל חן – קוראים זהבה בן. אחרי דקות אחדות של צפייה אקראית בה בטלוויזיה, עברנו לערוץ אחר. רק צילומי התקריב של פני הקהל השומע אותה היו פתטיים ומעוררי רחמים יותר מהופעתה. והיא נחשבת לזמרת גדולה.
חידה היא ותהי לחידה.
שלשום בפילהרמונית: מהלר במיטבו בניצוחו של גוסטבו דודמל, ערב מרגש ובלתי-נשכח!
כזכור החליף המנצח הוונצואלי שחור התלתלים בן ה-25 גוסטבו דודמל את מאסטרו זובין מהטה בניצוח על הקונצרט האחרון של העונה בפילהרמונית, וגם הזמר המיועד לתוכנית הוחלף בזמרת, וכן גם תאריך הקונצרט, ומכל אלה אנחנו, המנויים, לא רק שלא הפסדנו אלא זכינו בערב בלתי רגיל (ה-11.7), ורק חבל שרבים היו המקומות הריקים כי כנראה החילופים המהירים, ובייחוד הקדמת הקונצרט האחרון ליומיים אחרי קודמו, גרמו למנויים רבים להיעדר.
זמרת האלט השוודית, היפה, הגבוהה והברונטית, אנה לרסון, בחולצה שחורה ובחצאית כתום-זהב ארוכה ומסנוורת, הפליאה לשיר את מחזור "שירי מות ילדים" של מהלר (1860-1911) לפיוטים מאת פרידריך ריקרט (1788-1866) בניצוחו של דודמל. היא ניחנה בקול אלט עשיר, צלול, מפליא לרדת, לעלות, לרגש וגם להזדעק לפי ההקשר, כמו בשיר השני במחזור "עתה אדע, מדוע שחור שלהבת" שהוא במקורו הגרמני סונטה. קולה מילא את החלל האקוסטי המופלא של היכל התרבות מבלי להיבלע בנגינת התזמורת, המעולה כשלעצמה. מחיאות כפיים רבות ליוו את סיום שירתה אלא שהדרן היא לא נתנה רק השתחוותה לקהל כי כנראה המאמץ הסוליסטי הוא כה עצום ורב שאי אפשר לרדת ממנו להדרן קולי בלבד והדבר גם אינו מתאים לאופי היצירה שאותה היא שרה רק בליווי תזמורת.
המחצית השנייה של הקונצרט ובה הסימפוניה הראשונה של מהלר, שבוצעה לראשונה בשנת 1889 בבודפשט בניצוחו של המלחין, היתה חגיגה סוחפת לחושים של הקהל, של התזמורת ושל המנצח דודמל בעל חוש הקצב המעולה ושמחת החיים הלטינו-אמריקאית. במשך כחמישים דקות היה ההיכל שרוי בספירה אחרת, על-זמנית, שבה התנגנה בעוצמת איתנים אחת הסימפוניות היפות, המעניינות והחכמות ביותר שנוצרו אי-פעם, והיא מפסגות ההישג של הגאונות האנושית שבכל הדורות; וגם לא מיותר להזכיר מה שנכתב עליה בתוכניה – "ביצוע הבכורה של הסימפוניה נחל כישלון חרוץ, הן הקהל והן המבקרים קטלו את היצירה ובזו לה." ומעתה כל נידח יכול לראות עצמו כאילו הוא מהלר (אגב, המלחין הישראלי מנחם אבידום היה קרוב משפחה של מהלר).
הפתיחה החרישית של הפרק הראשון, כאילו שלא מן העולם (והאולם) הזה; הדואט של החליל (יוסי ארנהיים המעולה כתמיד) עם קבוצת הצ'לו בפרק השני; נעימת השיר הצרפתי "פרֶרֶה ז'קוב" (אחינו הנהג, סע מהר") שאליה מצטרפים כל פעם עוד קבוצת כלים ועוד כלי בתחילת הפרק השלישי עד שהמנגינה סוחפת את כולם וכמובן עושה מיד כמין סלטה, מתהפכת ומשתנה ונשמעת כראי לקודמתה; המעברים המסעירים בין קטעים חרישיים להלמות האדירה של כל הכלים יחדיו; חילופי המקצבים של המלודיות, שכולן ערבות לאוזן ואשר המעברים ביניהן מרתקים כמו ערבסקות ששזורות אלה באלה או כריקוד שמקצבו מתהפך, וכמובן פרק הסיום הסוער, הרביעי, כאשר לקראת סיומו ששת החצוצרנים (בהם אישה אחת) קמים עומדים ומנגנים עם חצוצרות הזהב הנוצצות בידיהם ומאחור עובדת במרץ ובעיתוי מדוייק קבוצת כלי ההקשה כאשר השותף הציורי ביותר בה הוא המצילתן הדתי חובש הכיפה ובעל הפאות הארוכות... ההיכל רעד ממחיאות כפיים ומקריאות "בראבו" לדודמל הנמוך והצנוע, שנקרא ארבע פעמים לשוב לבמה ואשר לא הפסיק לחלוק את התודה עם נגני התזמורת, שניגנו את חמישים הדקות הללו בהתלהבות ובחיוך של הנאה בלתי מסותרת. איזה סיום עונה קלאסי נפלא לארץ קרועת שערוריות ומלחמה!
הנכם מוזמנים לטקס הסרת הלוט מלוח ההנצחה למשורר ולסופר
לוין קיפניס
במעמד רון חולדאי ראש עיריית תל-אביב-יפו
משפחה וחברים
ישא דברים אליהו הכהן
ביום שני 31.7.2006 בשעה16.00 ברחוב ברנדייס 3 תל-אביב
שרת חינוך חסרת חינוך? לא. לא ייתכן!
בתאריך 15.6.06 שלחנו מכתב לשרת החינוך ח"כ פרופ' יולי תמיר ובו הדברים שהבאנו בגיליון 150 של המכתב העיתי, תחת הכותרת "צרור עצות לשרת החינוך החדשה" שכללו גם את מכתבנו למערכת "מעריב", שהתפרסם ביום ראשון, 11.6.06, ובו נדפסו לצערנו רק חלק מעצותינו תחת הכותרת: "להחזיר את כיתות ז'-ח' לבתי הספר היסודיים".
עד היום לא קיבלנו תשובה מהשרה, אפילו לא אישור מלשכתה על קבלת המכתב. גם לא מילת תודה מהממונים על מפעל "סופר אורח", שבשליחותם עשינו השנה מאות ואלפי קילומטרים בפגישות בבתי-ספר ברחבי הארץ מחורפיש בצפון עד יוטבתה בדרום, גם לא קיבלנו תשלום אחרון על עבודתנו בחודש מאי 2006.
שרת חינוך חסרת חינוך? לא. לא ייתכן!
חברים וחברות יקרים
אני מתכבד להזמין אתכם להופעה השנתית של הרכב הג'אז בו אני מנגן, במועדון בלה שלומקינס, רחוב נח מוזס 13, תל-אביב. ההופעה תתקיים ביום שני, 31 ביולי בשעה 21:00, פתיחת דלתות בשעה 20:00 מחיר כרטיס 30 ₪
אנא העבירו הזמנה זו לכל המעוניין
מצפה לראותכם
בן בן-עזר
מסתמנת עיסקה סיבובית בפרשת קצב-עמר
ה-- הראשי לישראל משה שלמה עמר יודֶה שיָדע היטב שמכים חזק בביתו מחזר של בתו, ובתמורה יורה ל---- מדינת ישראל משה קצב לפנות מעתה ולהבא לרבנים רפורמים וקונסרבטיבים רק בתואר רב, וכך ינהג גם הוא-עצמו.
ה---- משה קצב ייענה לבקשת ה-- הראשי עמר, ובתמורה יפרוש מתפקידו אחרי החגים.
הרבנים האמריקאיים, שזכו להכרה נשיאותית ורבנית בישראל, יסדרו לאות הוקרה עבודה בארה"ב (גרין קארד וגם שידוך אם צריך) לכל מהגרת ישראלית שעבדה אי-פעם תחת נָשיא ישראלי (גם נְשיא בני ברית, רוטרי, ליונס או הבונים החופשים) בתנאי שמורו הרוחני הוא ה-- הראשי עמר.
גברת מוניקה לוינסקי תעשה עלייה ותתקבל לעבודה בשב"כ בתור מוצצת נשיאים.
עם ישראל יבקש סליחה באור-עקיבא על קברו של נשיא-לשעבר שסירב להיסחט ושילם על כך בהמשך כהונתו.
יוקם ארגון מקצועי של סוחטים, סוחטות ושכירי עט, גם באינטרנט.
מצד שני
שיר פרידה מנשיא
כתב בשמנו חיימקה שפינוזה, לוטש נשים
אי אפשר שלא לחוש רחמים
למראה אדם שהיה מורם מעם ופתאום
הוא כאסקופה נדרסת לכל זב ומצורע
אשם או לא אשם? – בינתיים
הצביעות חוגגת בן-האדם אינו אלא
שק חבטות וכבר אין צורך לסקול אותו
באבנים ממש הכול שׂשים למישבתו
איך נפלת משמיים הילל בן-שחר
(ישעיהו פרק י"ד פסוק 12
לא קרוב-משפחה של פרופ' פלוץ
מאוניברסיטת בת-שלמה רבתי)
ושהדנו במרומים שהיינו מתעלמים כליל
מפרשת הסחיטה שהיתה או לא היתה
אלמלא אנו היינו הראשונים
להשמיט מקָצב את התואר נשיא
בכל גיליונותינו
מאז סירב לכנות בתואר רב
רבנים רפורמים וקונסרווטיביים,
ולדעתנו על כך בלבד
היה עליו לפרושׁ ולשחרר אותנו
מנטל אופקיו הרוחניים המצומצמים
ויש רק לקוות שלא ייבחר אחריו נשיא
אשר לשם שינוי אינו לוחץ ידי נשים
בינתיים פרצה מלחמה גם בצפון
שמונה חיילים שלנו נהרגו ושניים נשבו
שכחנו לגמרי את ה---- קצב
אפילו שכחנו מה שכחנו עליו
אברהם יצחק איזנברג
"המתנכרה"
חיבור מקורי
פלונסק תרע"ב, 1912
אני מקדיש לך, אבי היקר והחביב, את ראשית פרי עטי
[הכותב הוא נער בן שתים-עשרה, שלימים עלה לארץ-ישראל אך לא המשיך בכתיבה. את כתב-היד של סיפורו הגנוז מסרה לנו לפרסום ראשון בתו אורה איזנברג-שטרנאו]
פרק עשרים ושישה
ואחרון
בערב שבו הורי מריא עיפים (יגעים) ומדֻכאים מביה"כ הביתה, ומצאו את הדלת נעולה, ומריא איננה. הם נבהלו, חלחלה אחזתם, לבם נבא להם דבר רע ומר. הם הביטו זה לזה ואין פוצה פה ומצפצף. האב מסר את הטלית לחנה, עזב את המסדרון ויכנס לבית פיטר, אבי איבנ'ק, לראות, אולי ישנה שם. ובראותו כי אינה, נדהם עוד יותר, ושם נודע לו, כי גם איבנ'ק איננו, וישאל את שומר החצר, אם לא ראה את מריא? ויען השומר, כי היא נסעה לתחנה הקרובה.
ר' אברהם נשתומם למשמע אזניו, פניו הכסיפו וכל גופו רעד, ידיו רפו וברכיו פקו, וימהר הביתה לראות, אם לא חסר כסף בגנזן.
הוא נכנס החדרה דרך החלון; ובאמת היה חסר כסף, כארבע מאות רו"כ, אך לאשתו אמר כי רק חסר מאה רו"כ. וגם מצאו מכתב שמריא השאירה לאמר: "אני עוזבת אתכם לעולם, יען כי דעותנו אינן שוות, וכשם שהשמים לא ישפלו לארץ, כך אני אינני יכולה לחיות אתכם ביחד, לכן מוכרחת אני לעזב את ביתכם".
האם, – כמאה מאכלות דקרו את צדיה, ובאין אונים נפלה על המיטה...
אחר קפץ על ר' אברהם רוגזה של אשתו, היא קבלה עליו, שהוא הביא לידי כך ומידו הכל להם ולא מיד אחר, הוא לא נתן לה כל חנוך עברי, אפילו להתפלל לא ידעה, גם ז'רגונית לא הבינה כמעט רק פולנית, רק להתרועע עם נערים נוצרים. רק ללמוד בגמנסיה... זהו חנוכו הרע... "הוא" השחית את נשמתה, "הוא" – ולא אחר, "הוא" היה מלאך=המות שלה – ולא זר, "הוא" בתגרותיו ובעקיפיו התכופים גרשה מביתם... והוא לא ענה דבר, רק נשם ונשף ביחד באופן מוזר כמטרף וירץ אנה ואנה כעכבר מֹרעל. בערב הזה לא אכלו ולא שתו והיה אצלם כליל, "תשעה באב", רק בכי ומספד ואנקות נמלא הביתה, כמו שכתוב "בכה תבכה בלילה" הוא ליל חֻרבן נשמת בתם היחידה.
בבקר אחרי ליל נדודים ומועקת נפש, הלך ר' אברהם לבי"ה"מ להתפלל, ראשו פרוע פניו כמסיכת שעוה, עיניו שקועות בחוריהן וזרי=תכלת מתחת להן, כאלו נפלה פתקה מן השמים, כי גזר=דינו נחתם אתמול "למיתה" בבי"ה"מ לא עלה ל"מזרח" כדרכו, אלא פרש לקרן זוית, ושם הרבה מרי שיחו לפני ה' יותר מיום אתמול, כי אתמול בקש מה' שיאריך את שנותיו ויחזק את גופו והיום, הוא בוחר במות ומואס בחיים, כי חיים של בושה וכלמה אינם חיים.
בבית שוכבת אשת ר' אברהם במטתה, ועיניה מקור דמעות, ואנחות תכופות מתפרצות מלבה, קוראת לבתה היחידה ושואלת: איך, איך? בתי היחידה? מי צודד את נפשך? כמה יגיעות יגעתי, כמה צרות סבלתי, בטרם שטפחתי ורביתי את מרים בתי, ועתה אהה! שוד משדי בא, מרים איננה! מרים שלי! אוצרי שלי! נחמתי בחיים! כן התיפחה חנה, וקולה הצרוד מרב בכי כל הלילה לא נשמע, אלא קול עמום, כמו מתוך הבור והדות. [?].
-----------
חנה, חלתה ונפלה למשכב. וזה כשבועים ימים היא שוכבת על ערש דויה, קול דופקה דופק, עוד נותרה בה נשמה, גוה כשחיף עץ, פניה כשולי קדרה, מצחה חוֵר, עיניה עצומות למחצה, ידיה יורדות ברפיון, ואין בה אות חיים.הרופאים והרוקחים כבר מלאו את צלחתם, ועתה כבר אמרו נואש לחייה. כמה חשקה החולה הגֹוְעה לראות את פני בתה יחידתה, בטרם תמות... ואולי היתה זאת גהה לשברה.
שפתיה, הצרובות מבלי קרט=דם, נעות ולוחשות. "האשוב מרים לראותך? החנוך... הגמנסיה היתה בעוכרי בתי... הוי, משחיתי בנים... מקצרי ימים... עד זבולא בתרייתא ולא אמחל... היא זכה תהיה... נפלה אל הפח... התגרות... הקטטות... המריבות... לילות=נדודים... לב רך אתה מדונג... נבער מדעת רק נשיקה אחת... רק לטיפה אחת... בתי היחידה... בטרם מותי"... ככה הגתה חנה ברוחה הקשה נכאים, ונשתתקה...
שכנותיה מהרו אליה והתחילו משפשפות את רקותיה ואת ידיה בחמץ, למען שובב את נפשה המתעלפת...
אחרי רגעים אחדים פקחה שוב את עיניה ודמדמה מתוך שברון לב: רב"ש"ע! אתה יודע את האמת. אתה יודע, כי למרות רצוני הדריכו את בתי היחידה בדרך כזה, הוי, בדרך כזה....
אני מיד התחננתי שלא תלך, שלא תתרועע "עמם", למה לי שפתם, למה לי חכמתם! יהודיה תהיה, כאמור, ככל הנשים היהודיות. כן אמרתי, אבל שומע לא היה לי... תשורה קבלה לאות הצטינות, "הוא" היה מאֻשר, אבל נפשי בכתה במסתרים. למה לו תשורות, אם בתנו היחידה אינה יודעת אפילו לקרא את "שמע"! בתי... בתי יחידתי... מרים !....
ראשה נשמט באין אונים על הכר. נאנקה דם ואת עיניה לטשה אל התקרה...
עוד רגעים מספר ונשימתה האחרונה יצאה...
---------------------
בעת ההיא נסע ר' אברהם מעיר לעיר, ומתחנה לתחנה, לשאֹל ודרש לבתו. לבסוף נודע לו כי היא בעיר M... ותכף נסע שמה.
אחרי רב תלאות והרפתקאות הֻגד לו, כי בתו נמצאת במנזר וישב שם שני שבועות וישתדל לפני הכֹמר הראשי, ולפני שרי הרשות להתראות עם בתו, אך לבסוף קבל מענה שבתו כבר עומדת ברשות עצמה, כי כבר בגרה, בת עשרים ושתים שנה הנה, ואין להכריח אותה...
ככה עלה כל עמלו בתֹהו, וישב הביתה במפח נפש כלעמת שבא, וישב לבכות את שתי הנפשות שמתו עליו ---
-----------------------
כעבור שבועים ימים באה ידיעה קצרה מעתונים, כי "ביום=הכפורים ברחה עלמה עבריה אחת מבית אבותיה עם נוצרי אחד. בימים האלה נודע, כי היא התנצרה ונמצאה במנזר. כל עמל אביה להוציאה משם עלה בתהו".
פלונסק, י"ב אב, (תר)ע"ב. [26.7.1912]
לצילה היקרה
ברכות ליום הולדתך
מבני משפחתך האוהבים אותך
וממערכת "חדשות בן עזר"
©
כל הזכויות שמורות
כדאי לדפדף ברשימות האלה כי אין זו דומה לזו ויש בהן הפתעות חדשות לבקרים
חינם למשלוח בקבצי וורד
הסופר הנידח מר א. בן עזר יְמֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר" מראשיתן, כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, חינם, וכן:
* "50 שירי מתבגרים" (בקובץ וורד אחד הנוסח השלם והמנוקד של הספר שהופיע בשנת 1987 ואזל, אך ללא האיורים של דני קרמן). חינם.
* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד). חינם. * "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005). חינם.
* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי). חינם. * "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב). חינם.
* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968). חינם.
* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות). חינם. * "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990). חינם.
* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו). חינם. * "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא). חינם.
* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים"). חינם.
* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר). חינם.
* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה). חינם. * חיימקה שפינוזה: "ספר השירים של לוטש מילים". חינם.
* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000. חינם.
* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית). חינם. * "הילדה מן הים" (ספר מצוייר לילדים, הקיבוץ המאוחד, 1966, 2005. באי-מייל יישלח רק הטקסט כשהוא בלתי-מנוקד, וללא ציוריה היפים של גיל-לי אלון קוריאל). חינם.
* שמאי גולן, "פרקי ביוגראפיה" (ונספח ביו-ביבליוגראפי מפורט מתוך כתב-העת "אפיריון"). חינם.
* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור). חינם.
* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר. חינם.
* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם,והכול חינם, מיידי, עברי ובאי-מייל! חינם. גם תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד. חינם.
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
בתשלום: ספרים, תקליטורים
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר
תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪
תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪
תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪
מפגשים עם אהוד בן עזר
* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה
* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב, עם שקפים
* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן
* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו
וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל
ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים, וגם יותר מאחד, חינם או בתשלום, כולל דמי המשלוח בדואר
* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.
* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.
* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.
* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.
* "חנות הבשר שלי" (רומאן ניקנוקים מזעזע ואקטואלי). יישלח חינם לכל דורש
לאחר שהתגלה מלאי חדש בהוצאה ונרכש על-ידי מר סופר נידח למען קוראיו.
* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.
* "ברנר והערבים" (עיון פופולארי ביצירתו, בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.
* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.
* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים, גם של אהבה, 1955-1995). 30 ₪.
* "אפרודיטה 25". 6 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.
* "כל הפרוזה" מאת אסתר ראב. (כולל תרגומי שירים ושירי ילדים). 40 ₪.
* "הילדה מן הים", הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ההדפסה החדשה של הספר עם ציוריה היפים של גיל-לי אלון-קוריאל. אפשר לקנות ולהזמין את הספר בכל חנויות הספרים או בהוצאה, טל. 03-5785810, במחיר מומלץ של 49 ₪.
* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). הסתיים המבצע ב-20 שקל. מעתה אפשר להזמינו בחנויות או לקנותו אצל המו"ל אסטרולוג, טל.03-9190957. פקס 03-9190958.
* "אלבום נחום גוטמן" בעריכת אהוד בן עזר. ספר מתנה ותיק הנמכר במאות עותקים מדי שנה בהוצאת מודן במחיר 140 ₪ לערך. ניתן להשיגו או להזמינו בכל חנויות הספרים המובחרות בארץ.
פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.
עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל