| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 162 ביום ה-16 לַבְּלִיץ החיזבאללי-איראני באזרחי ישראל,
שנעשית מרחב לניסוי נשק איסלאמי-נאצי כבמלחמת האזרחים בספרד.
ורק שלא נגיע יום אחד להודיע, כפי שנהג דיין במלחמת יום כיפור – על חימוש טילי יריחו נגד טהראן השואפת להשמיד את ליבה האורבאני של ארצנו בטיליה המשוכללים שבידי החיזבאללה, וגם דמשק זכורה לרע.
זו אינה מלחמה בארגון טרור קטן אלא בזרוע חזקה של הכוח השואף לחסלנו. מלחמה על עצם קיומה של מדינת ישראל, ויש חשש שלא ננצח בה אם לדרום-לבנון יגיע כוח רב-לאומי שישמש מטרייה לחיזבאללה.
הגיליון מוקדש לחיזוק עמידתם, ולשלומם של לוחמי צה"ל וחיילי המילואים, ובכאב מתמשך והולך על הנהרגים והנפצעים בחזית ובעורף.
תל אביב, יום חמישי, ב' באב תשס"ו, 27 ביולי 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
פתח-תקווה "אם המושבות" היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
עוד בגיליון: היכן התגובה? מאת משה דור
נגה מרון: דמוקרטיה במלחמה
כרוניקה שהתפרסמה בעיתון החשוב ביותר בברזיל, תרגם נח מילשטיין
יורם וולמן: מי שמכים בחורים בביתו ודאי ייטיב להכות באוייב
בס"ד, הרהורים במלאת שבוע למלחמה, מאת יונה גודמן
אשר אברהם בן-אברהם (אשר אדר): עברי אנכי (שיר)
אורי הייטנר: סנגורו של השטן (תשובה להוגה הדעות עקיבא אלדר)
רבקה ליבוביץ' בת ה-100 מבנימינה הכירה את ד"ר הלל יפה, ומטופלת בבית החולים הקרוי על שמו
יש מחלה קוראים לה זוּבִּיטִיס, שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
אבי מוגרבי: מכתב לבמאים פלסטינים ולבנונים לרגל פתיחת הביאנלה של הקולנוע הערבי בפאריס ב-22.7.06
מכתב מהמשורר היהודי-קנדי סימור מֵין
למשורר העברי אלישע פורת
There is a bit of a news blackout here about the operations of the IDF today in South Lebanon. What is happening? All the farkakt news stations are focusing on in Canada is the collateral damage of Israeli aerial bombing—and the plight of refugees with a bit of a nod to the suffering and casualties among civilians in Israel. Of course, the BBC is the worst. However, the Hasbara from the Foreign Ministry is less than adequate. In Canada people don't seem to be told what really happened in the border incident, namely, an incursion, the killing of eight Israeli soldiers, and the kidnapping of two. Nor is there any mention of the continuing rockets that were coming over from South Lebanon for the past few years. Nor, especially, the constant rain of rockets onto Sderot from Gaza. Israeli spokespeople poorly present Israeli's case – except for Bibi. Though I don't like his policies nor think he was a good PM, he is great on TV. He should be made Minister of TV and Interviews. He gets it right, he speaks sound bites perfectly, and he has that North American accent that appeals to the audiences here.
Genug! Let the IDF do its job with the minimum of casualties and losses – on all sides!
Kol toov,
Seymour
[Seymmour Mayne, a famous Jewish-Canadian poet].
משה דור
היכן התגובה?
בראשית השבוע הופיעה בתוכנית הטלוויזיה של לונדון וקירשנבאום בערוץ עשר גברת שהוצגה בשם ד"ר עפרה גרייצר והוגדרה כיועצת למשרד הביטחון וכמומחית לחקר קרבות. אם טעיתי בפרט זה או אחר, אני מתנצל כאן ועכשיו.
ד"ר גרייצר מתחה ביקורת חריפה על המידע שאנו מקבלים על אודות המלחמה מאמצעי ההסברה הרשמיים ובראש וראשונה דובר – במדוייק: דוברת – צה"ל. היא כינתה מידע זה "דיסאינפורמציה". במלים אחרות, אנו ניזונים בשקרים, ומשום כך תמונת המערכה המצטיירת במחשבתנו אין לה על מה להסתמך במציאות. ובכך לא די: ד"ר גרייצר הרחיבה את הדיבור, במסגרת הזמן שהוקצב לה, על מישגים חוזרים ונישנים, מהיבטים שונים, בניהול המלחמה. את המישגים הללו אין מתקנים ואנו משלמים מחיר יקר בעבורם.
לא שמעתי ולא קראתי כל תגובה רשמית על הדברים הקשים האלה, שנאמרו בפי אדם הממלא תפקיד ממלכתי – ועוד במשרד הבטחון – ומצוייד בכישורים הנחוצים להשמיע אותם.
כיצד עלינו לפרש את השתיקה הזאת?
האם ד"ר גרייצר אינה אלא אחיזת עיניים ואוזניים?
או שמא מה שאמרה היא, חס וחלילה, אמת לאמיתה ואין ביכולת הגורמים המוסמכים להפריכה?
אפילו בורים שכמותי יודעים, כי אין ערוך לחשיבותו של המוראל הלאומי בימים האלה. הדממה המוזרה האופפת את הטחותיה של ד"ר עפרה גרייצר חותרת תחת המוראל הזה. נכון שזכרונו של הציבור קצר, אבל לא עד כדי כך שדברים כדבריה של ד"ר גרייצר יישכחו חיש קל ויהיו כלא היו.
סלידה
קבוצה של בימאי קולנוע ישראלים שיגרה מכתב גלוי לוועידה של בימאי קולנוע ערבים הנערכת בימים אלה באירופה.
במכתבם הביעו בימאינו את הזדעזעותם האנושית מהצורה שבה מנהלת ישראל את המלחמה בלבנון ואת הסתייגותם המוחלטת ממנה. בשידור הטלוויזיה שבו הוזמן להשתתף אחד הבימאים הללו, מוגרבי שמו, נשאל מדוע סירבו הוא וחבריו להוסיף למכתבם משפט שיציין, בצד הצער על הפגיעה באזרחי לבנון, כי ישראל נכנסה למלחמה זו בתגובה על הפרובוקציה של חיזבאללה, שחטפה, בשטח ישראל, שניים מחיילינו ורצחה שמונה אחרים ועכשיו היא תוקפת ברקטות ובטילים אזרחים שכל עוונם הוא בהיותם תושבי ישראל. בגלל היעדר המשפט הזה סירבו אחדים מעמיתיו המקצועיים של מר מוגרבי לחתום על המכתב.
מר מוגרבי בירבר ובירבר, אבל לא השיב על מה שנשאל.
לא נעים לומר, אך מה שחשתי כתום קטע השידור שבו הופיע מר מוגרבי היתה סלידה.
אם מר מוגרבי וחבריו הם "שמאל" – אני צלחת מעופפת.
"מר נסראללה הדגול"
תושב נצרת, ששני ילדיו נהרגו בטיל החיזבאללה שפגע בעירו, הוא אב שכול. אסור לנו לשכוח זאת בשום זמן ובשום מקום.
אבל דווקא משום כך לא האמנתי למישמע אוזניי ולמראה עיניי בהקשיבי לדברים שאמר האב השכול הזה על האיש האחראי למוות הנורא הזה.
אכן, אותו איש התנצל על ההרג והעניק – הוא, המוסלמי השיעי – תואר של "שאהידים" לשני הילדים שהם, כך אני מבין, צאצאים של משפחה נוצרית.
אף על פי כן, לקרוא "אדם דגול" למנהיג החיזבאללה, שזורועותיו טבולות בדם חפים מפשע – ובתוכם ילדים רכים – לא רק עד המרפק אלא עד השכם, זו הגזמה פרועה. והגזמה פרועה היא להוסיף ולקבוע ש"מר נסראללה הדגול" אינו מתכוון בכלל לפגוע באזרחים ובילדים ולא התכוון לכך מעודו.
לא, לא הגזמה פרועה – הגזמה מטורפת.
אני יכול להבין מדוע התנצל נאסראללה על הטבח בנצרת – הוא מחונן בחושים פוליטיים ערים ומודע לחשיבותם של יחסי ציבור – אך בשום פנים ואופן אינני מסוגל להבין מה הריץ את האב השכול.
שיגעון.
צר לי, אבל אין לי הגדרה אחרת.
עש האדם
מצבם של רבים מיושבי המקלטים באזור הצפון, ובראש וראשונה הזקנים והחולים והנכים שביניהם, צועק לשמיים. על כך כבר התריעו בתיקשורת חזור והתרע.
וגם על תופעה נוספת התריעו אצלנו: הביזה במגוריהם העזובים של מי שנטשו את בתיהם בצפון וירדו דרומה. והגניבות מכלי רכב של אנשים הבאים להשתתף בהלוויותיהם של קורבנות הטרור החיזבללאי.
במישטרים פחות סובלניים מזה הקיים בישראל היו פוסקים לבוזזים ולגנבים אלה דין שאחריו אין עוד שהות לדיונים על נפש האדם, תהומותיה ותעלומותיה.
שהרי בהחלט ייתכן שאין פתרונות מתונים יותר מסוגלים להרתיעם.
אך לא פחות מגונה מבחינה מוסרית וחברתית הוא הגילוי של הפקעת מחירים בידי אצים להעשיר באותם "מקומות מיבטחים" שאליהם נמלטים פליטי הקטיושות והטילים.
לפני ששים ושבע שנים כתב שאול טשרניחובסקי, מגדולי פייטנינו בעת החדשה, שיר בשם "וזאת בישראל כי תפרוץ מלחמה". אני מצטט מתוכו את השורות הבאות:
"בער מתוכנו את עש-האדם,
טפיל-העדה אשר פיו מואדם
משתות בדליוֹ הגדול דם-דלים,
מפקיע השער ושבר מעלים,
אותו השמח לצוק העתים,
השש לבלהות בני-עמו הנחיתים
בשדה מלחמה ורמות המישמר
השש אל רעב, ומהומה וליום מר,
דואג לשָׁמנו וכואב אך לעורו,--
יבער אסמו, ייבקע בכורו,
יימק במו אוסם ועינו רעבה,
צמוק ושט, כבד-פה, צְבה מעי וקיבה!"
ואנו נוסיף: אמן ואמן.
נגה מרון
דמוקרטיה במלחמה
בימים אלה, כאשר כל המאמצים מגוייסים להצלחת מלחמתנו בטרור, אין זכות מוסרית כרגיל. הממשלה הנבחרת שלנו קבעה את מטרות המלחמה, הצבא ממלא את פקודותיה, וכתבי השטח בחזית מדווחים ומסכנים את נפשם. אך לעומתם יושבים באולפן שדרי טלוויזיה ורדיו וממשיכים להיות "אובייקטיביים", לראיין מומחים שיש להם ביקורת על דרכי הפעולה שלנו. אין ספק שבשם הדמוקרטיה הם מספקים לאוייב עידוד להמשיך להילחם. ויכוחים "פנימיים" אצלנו משחקים לידי האוייב שאינו מכיר כלל את כללי המשחק של הדמוקרטיה, אשר בעולם המערבי היא מובנת מאליה. מדוע לא יינתן גם לעורכי התכניות בתקשורת צו מילואים שיחייב גם אותם להשתתף כמו כולנו במאמץ המלחמתי, ולא לשדר דברים שמשרתים את אויבינו ומחבלים במטרותינו? ובבוא היום המיוחל, כאשר כולנו נחזור לשיגרה, ימשיכו גם הם לדון ולבקר ולהביא דעות בעד ונגד ככל שיעלה על רוחם, כמצוות הדמוקרטיה המזוקקת.
נגה מרון
ברכת עידוד מגרשון שקד
אהוד,
מסור נא בשמי לחברי-מנוער משה דור ישר כוח! – אילו היה לי כוח ומרץ הייתי כותב מה שאתם שניכם כותבים. השמאל, מרוב תשוקה למצוא חן בעיני האירופים, איבד כל אמת מידה מוסרית, שלא לדבר על כל אמת מידה פטריוטית מינימאלית.
גרשון שקד
צל"ש מגיע לד"ר סגן מרינה קמינסקי
שטיפלה בנפגעי גדוד שיריון 32, חטיבה 401
בעיצומו של הקרב בְּבִּנת-ג'בּל השבוע
מצטרפים נוספים למכתב העיתי
בעקבות הראיון עם דני בלוך
שלום רב,
האזנתי לשיחה איתך בתוכנית שהתקיימה בשבת האחרונה, והתרשמתי מאוד. אודה לך מאוד אם תזכה אותי באפשרות לקרוא את העיתון, ותצרף אותי לרשימת המנויים.
בברכות ובתודה,
אברהם לורברבוים
כרוניקה שהתפרסמה בעיתון החשוב ביותר בברזיל
Folha de Sao Paulo
מאת העיתונאי Joao Pereira Coutinho
הגיליון מיום 24.7.06. תירגם מפורטוגזית והביא לדפוס: נח מילשטיין
אדונים טרוריסטים נכבדים,
התחילה עונת ההפגנות. אני קורא שרק בלונדון אלפי פציפיסטים יצאו לרחובות נגד המלחמה במזרח התיכון. אין לי התנגדות. לצעוד נגד המלחמה זה נחמד. יותר מזה: זה נוח. אתה לא מוכרח לדעת כלום על הקונפליקט, לא על סיבות, ולא על תוצאות, אבל העיקר שאתה נגד. להיות נגד זו שיטה טובה לנקות את המצפון. אתה שם פרח במעיל ומראה לעולם כמה שאתה מצפוני. היטלר נכנס לפולין: הפציפיסט הוא נגד. נגד מה??? הכול, נגד היטלר, נגד צ'רצ'יל, נגד רוזוולט. אבל הכי גרוע הוא שאלו שיצאו לרחובות הם לא נגד הכול או כולם. הם נגד מיספר דברים ספציפיים, מה שהופך את העניין ליותר מסובך. אבל אנחנו קוראים את הכרוזים ומתחילים להבין.
"לא לתקוף את איראן!"
"חופש לפלסטין!"
"תוציאו את ידיכם מלבנון!"
אני מאמין ששכחו בבית את השלטים: "איראן רק רוצה שלום!" "החיזבאללה הם אנשים רציניים!" "בישראל הם גזעניים, לא אוהבים טילים!"
ישראל עזבה את לבנון ב-2000. עזבה את עזה ב-2005. לבנון ועזה נהפכו (אחרי הפינוי) למגרש פעילות נרחב של הטרוריסטים של חמאס וחיזבאללה (קרי: איראן וסוריה) שנוהגים לחטוף חיילים ולזרוק טילים. ישראל לא אוהבת לקבל טילים על הראש. איזה עם לא טולרנטי! הפציפיסטים של לונדון היו צריכים לגנות את האינטולרנציה של הישראלים: מדינה שעוזבת שטחים ועוד לא רוצה לקבל טילים על הראש??? לא מגיע לה כבוד מה"קהילה הבינלאומית".
מאז תחילת הקרבות בדרום לבנון, העולם התחיל עם הסיסמאות הידועות "התקפה ללא פרופורציה," "הרג של אזרחים תמימים." לכן, אם ישראל לא רוצה לקבל טילים, היא פשוט צריכה לכתוב מכתב לטרוריסטים בזו הלשון:
אדונים טרוריסטים נכבדים, ערב טוב.
אנחנו יודעים כמה אתם אוהבים להפציץ את ערינו על אף שעזבנו את השטחים. אנו לא רוצים לקלקל את המשחק שלכם, רק להזכיר שהטילים הורגים אנשים שנמצאים בבית, או בבית קפה או בשוק. אולי תפסיקו את הספורט הזה??
אנחנו היהודים יודעים שהבקשה קצת מוגזמת, כי במידה שאנו מבינים, לפי דעתכם אין לנו שום זכות קיום. אבל, אולי בכל זאת אפשר להגיע להבנה כלשהי, על אף שהבנה כנראה לא בלקסיקון שלכם.
נגיד אחרת: האם אתם יכולים לשלוח את הטילים יום כן, יום לא?? למשל ימי שני, רביעי ושישי?? חטיפות רק בימי שלישי וחמישי, עדיף לפנות ערב, אחרי העבודה??
הבקשות יכולות להיות מוגזמות, אבל ברצוננו להזכיר שאנחנו הודענו לאוכלוסייה בדרום לבנון לעזוב כדי לא להיפגע. (אל תראו זאת כביקורת).
אנחנו מודעים לכך שהודעות אלו מפריעות לכם היות שאתם רגילים להשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן חי, ואנו מתנצלים על כך. אבל אתם יכולים להשתמש בשקי חול במקום אנשים?? יותר פרקטי לשימוש.
שוב תסלחו לנו על חוצפתנו להציע. אנו בטוחים שהרציונל של הצעתנו יתנגש עם הצד הלא-רציונלי של מטרתכם.
אחר-כך לשלוח את המכתב ולהמתין לתשובה שתבוא, אני בטוח – דרך האוויר, כתמיד.
מי שמכים בחוּרים בביתו ודאי ייטיב להכות באוייב
לאודי שלום וערב טוב,
ביומן הבוקר של "קול ישראל" [יום שלישי, 25.7] הביאו מדבריו של (הרב הראשי) שלמה עמר. הוא שימש שופר לרבנים רבים אחרים כשקרא לכל המוני ישראל להגיע אל הכותל כדי להרבות בתפילות ובתחנונים, וגם לתקוע בחצוצרות ועוד כהנה וכהנה כדי לבקש מאלוהים עזרה בשעת המלחמה הקשה בלבנון. כמובן שהוא הדגיש את הנחיצות בלכידות החברתית ברוח ישראל.
אמש הביאו במהדורות החדשות בטלוויזיה תמונות מלשכות הגיוס של אותם צעירים המתגייסים לצבא, דווקא בעת המלחמה: היו ראיונות קצרים עם הורים ובעיקר עם אימהות מפוחדות. לא השתדלתי כל כך אך לא ראיתי שם צעירים חרדים או את הוריהם. אין צורך להוסיף.
לכן, כששמעתי היום את ה"רב הראשי" רתחתי מכעס. אף מילה על תרומת החרדים לצה"ל ועל נכונותם להילחם. ולכן שאלתי היא: האם תפרסם תגובה שלי לדבריו? האם תסכים שאפנה את דברי ישירות אליו או שמא תעדיף שרק אמחה על דבריו באופן כללי?
דרישת שלום למיסתורית,
שלך,
יורם וולמן
עדיף שפנית כאשר פנית
יבורך בוקר יום שראה תשובתך.
אהוד
בס"ד
הרהורים במלאת שבוע למלחמה
מאת יונה גודמן
אכן קשה. בעיקר לאנשי הצפון. מאוד לא נוח לשבת ימים רצופים בחדר ממוגן או במקלט, ולבטח רבים נלחצים כשהם שומעים את הסירנה. אל לנו לזלזל בקשיים שהאוכלוסייה בצפון מתמודדת איתם. להפך, יש להעריך אותה על כושר עמידתה, ועל נכונותה המרשימה להמשיך לשבת במקלטים, עד שהצבא בע"ה יסיים את המלאכה.
ברם, בצד ההבנה לקשיים, וההזדהות עם הפצועים והנרצחים, צריך לשמור על פרופורציה יותר רחבה מאשר זו של מהדורת החדשות האחרונה.
אומר את האמת, אני רואה את המציאות בצורה קצת שונה. אמנם התקשורת, שאוהבת דראמות, יוצרת כותרות צבעוניות ענקיות עם המילה 'מלחמה'. אך האם זו מלחמה? כל מי שהיה בארץ בעת מלחמה אמיתית, יודע מה ההבדל בין מלחמה, לבין אוסף התקפות טרור. למען האמת, אפילו בהתקפות טרור יש מדרגות. אמנם כואב על כל אדם הרוג או אפילו פצוע, אך היו ימים בהם באוטובוס אחד נרצחו יותר אנשים מאשר בשבוע האחרון כולו. אף אם חלילה עוד נדע אירועים קשים, עדיין אין זה מתקרב למצב של מלחמה, ולבטח לא למצב של סכנה קיומית לאומה.
זאת ועוד. הספירה של שבוע למלחמה אף היא מוזרה. אנו במאבק, ואם תרצו, 'מלחמה', כבר מאה חמישים שנה. מלחמה רציפה על זכותנו לחיות בארץ הזאת, כבני חורין. מאבק על זכותנו לחיות כיהודים, נוכח גלי אנטישמים הקמים נגדנו כבר אלפי שנים, לאו דווקא מאז ייסוד המפעל הציוני.
אנו, בניו של הקב"ה, נמצאים במאבק הזה מאז אברהם אבינו. כבר אברהם נדרש לגייס את כוחותיו הפנימיים בכדי להיות אברהם העברי, המסוגל להמשיך לצעוד בלי מורא גם כשכולם מעבר אחד והוא, כעברי, ניצב בעבר השני.
המאבק על קיומנו, ועל בשורתנו לעולם, הוא נצחי. אמנם, הכותרת 'טילים על חיפה' מלחיצה (ובפרט שהיא מלוּוה בצבע אדום וסימני קריאה) אך כשחושבים על האירוע, הרי במצב זה חיו שנים ארוכות מאוד (לצערנו) תושבי גוש קטיף, ובשנה האחרונה תושבי שדרות. במצבי טרור כלליים חיו תושבי המדינה כולה בפרקי זמן שונים, מאז קיומה. אנו לא נשברים כל כך מהר, ומסוגלים, כפרטים וכאומה, לעמוד במבחן. יש לנו שורשים ואמונות, וגם אם הצבא יצטרך עוד זמן למשימתו, יש לנו בע"ה את הכוח לעמוד איתנים במערכה. זאת ועוד. אם במשך שנים סבלו כך תושבים בדרום, מבלי לדעת שיש ניסיון יסודי למגר את התופעה, הרי שכעת ניתן להתעודד שסוף סוף נעשית עבודה יסודית, והיא סיבת ההתקפות.
מכאן, לצד הציבורי. יש מבינינו המרגישים צורך להגיד "אמרנו לכם". לנצל את המצוקה העכשווית, בכדי לשכנע את השמאל שדרכינו היא הנכונה. אכן, יש תסכול רב מהמצב העכשווי, ובפרט מהתחושה שניתן היה למנוע את המצב "לוּ רק היו מקשיבים לנו..."
הנטייה ברורה, אך בכל זאת הגישה עקומה. ראשית, בצד הפרקטי. האם את היית מסוגלת להקשיב לזולת אם היה פותח את דבריו בדרישה שתסכימי להודות שכל השקפתך עקומה, שהנך אשמה בצרות של כולם, ושעלייך לוותר על עולמך הערכי ולאמץ על המקום את ערכיו שלו?! מי יכול לשמוע או להשתכנע מסגנון כזה? באותה מידה, ניתן אף לטעון לכיוון השני. לפנות לחבריי אשר אמרו (בעיקר מאז הקיץ האחרון) שאין צורך במדינה, ושצריך להקים לעצמנו צבא פרטי שיגן עלינו באמת. נוּ? האם הצבא הפרטי שלנו היה מסוגל לעשות אלפית ממה שהצבא כרגע עושה בלבנון? לקבל מודיעין בזמן אמת על משאיות בגבול סוריה-לבנון ולהפציץ אותן במדויק, בצד עוד אלפי פעולות שנעשות בימים אלו? אך אין בליבי לומר "אמרנו לכם" – לא לכיוון זה ולא לכיוון זה. עוד יבואו ימי סיכומים, וניסיונות להפיק לקחים מהאירועים. ימים בהם נשוב לומר באומץ את דעתנו. אך כעת נדרשת ערבות ואחווה. חיזוק העמידה וחוסן של אמונה. רק יחדיו, נוכל לעמוד במערכה.
מכאן, לתשובה הפשוטה בדבר השאלה "מה עליי לעשות כעת?"
יכולת עמידתה של אומה נגזרת מחוסנו של כל יחיד ויחיד. זו העת בו איש לרעהו צריך לומר חזק. לא לזלזל במעשה הקטן שהינך עושה, ולדעת שכל הטיפות מצטרפות לים גדול של אמונה וכוח עמידה.
מה ניתן לעשות?
להתפלל. לשלום האזרחים ולהצלחת הצבא. לרפואת הפצועים ולניצחון המדינה. אם ניתן, עדיף לאסוף חברות ולארגן תפילה משותפת בשכונה. להתפלל שנזכה לקצת קידוש השם, אחרי שנים בהם פגשנו כל כך הרבה חילול השם. להתפלל לא רק על ניצחון במערכה העכשווית, אלא בעיקר, שיתגלה מלכותו. שימי המֵצרים יהפכו לימים של שמחה וגאולה.
להיזכר במכרים (גם רחוקים) או קרובים בצפון ולהתקשר אליהם בכדי לחזק את רוחם. בזכות כוח עמידתם, הצבא יכול בע"ה להמשיך את פועלו החיוני.
חוסנה של אומה מתחיל מהנעשה בין פרטיה, בכל מרחביה. זה הזמן לקחת חברה ולעשות מעשי חסד. ללכת לבית חולים, לעבור מחלקה-מחלקה ולאחל לכולם רפואה שלימה. להתנדב לכמה שעות במוסד של נזקקים. לברר על אֵם מודאגת שבנה או בעלה בצבא, ולהרים טלפון כדי לחזק את ליבה. להיזכר באדם חלש בסביבה, ולקפוץ לבקר. להרים טלפון לקרוב מבודד. כל מעשה חסד, מוסיף זכויות בשמים, ואחווה ורעות בארץ.
לנסות לברר האם בקרבת מקום נמצאים קייטנות או מבצעי אירוח אחרים של ילדי הצפון, ולהציע עזרה. להאזין לתקשורת ולברר מי אוסף משחקים וכו', ולסייע באיסוף.
ושוב, תפילה. מתוך אמונה. מתוך שמחה שאנו מתמודדים עם קשיים בזכות שהצבא קיבל הוראה לא להבליג על הטרור אלא להילחם בו. לשמוח שסבלנו נובע מרצוננו להיות בני חורין, ולא חלילה עבדים שפלים. להתפלל שיופיע מלכותו, ושנזכה שייבנה במהרה בניינו.
"ששון ושמחה ונס יגון ואנחה, בשובי לירושלים".
בשורות טובות,
יונה
עמנואל בן-עזר
דוריאן, אללה ירחמו
בחורים צעירים יכולים להיות לפעמים די אכזריים. שירת איתנו בנוטרות בסוף 1946 בחור שהיום היו מגדירים אותו "חנון". למעשה הוא היה בחור נחמד, רק שלא היה מספיק מחוספס כמו הצברים שמסביבו. הוריו עלו מרומניה כשהיה די צעיר אבל כבן יחיד הצליחו להטביע בו "חינוך אירופאי טוב". כמובן שהוא היה המטרה של כל המתיחוֹת ומעשי הקונדס.
יום אחד הגענו תוך כדי הסיור הרגלי עד לגדה הצפונית של הירקון. הזמן, תחילת דצמבר, ובחוץ די קר. התפתח ויכוח האם ניתן עכשיו לחצות את הנחל בשחייה או לא. צריך לזכור שבאותה תקופה נחל הירקון היה ממש נחל ולא תעלת ביוב דהיום. בסך-הכל היתה תחנת שאיבה אחת, סמוך למעיינות לרגלי מבצר אנטיפטרוס, שהזרימה מים לירושלים. את שני בתי המשאבה של הקו זה ניתן גם היום לראות מצידו הדרומי של הכביש לירושלים, במעלה שער הגיא. עד לפני שנים אחדות היה אפשר גם לראות על קירו של אחד מהם את הכתובת המפורסמת "ברוך ג'מילי פ"ת".
הוויכוח על חציית הירקון בשחייה הפך תוך זמן קצר להתערבות עם דוריאן, שטען שאפשר לעשות זאת. ההתערבות היתה על משהו בסדר גודל של שווי מנת פלאפל. דוריאן הפקיד את הרובה בידיו של אחד החברֶ'ה, פשט את כל בגדיו, חצה את הנחל בשחייה וחזר שוב לגדה הצפונית. מגבת לא היתה בנמצא ודוריאן לבש את בגדיו על גופו הרטוב כשחיוך של "ניצחתי" מרוח על פניו. זה לקח די הרבה מאמץ אצל שאר משתתפי הסיור לחנוק את פרצי הצחוק. אני בטוח עד היום שדוריאן לא הבין שמתחו אותו.
שיא המתיחה, שגבל בהתעללות, היה כאשר יום שישי אחד הגיע תורו של דוריאן להכין מים חמים למקלחת. בקיץ לא היתה בעייה, התקלחנו במים כפי שהיו בצנרת. בחורף, רחצה כל יום במים חמים לא היתה כל כך מקובלת. לחימום המים לרחצה השבועית שימש תנור הסקה שמעליו היה דוד המים לחימום והארובה של התנור עברה במרכז הדוד ויצאה דרך התקרה לגג של חדר הרחצה. חומר הבערה היה כל מה שהיד משגת, שברי ארגזים, זמורות יבשות מפרדס שכן, ידית שבורה של טורייה וכדומה. את חומר הבערה היו מכניסים לתנור, שהיתה לו דלת קדמית קטנה. ומגירת-פח מתחתיו לאיסוף האפר. ההדלקה הראשונית היתה בעזרת קצת נפט שהיו שופכים לפי התנור על חומר הבערה.
חדר הרחצה, בבנין החד-קומתי בעל הגג השטוח, פנה לחצר האחורית שבה היה מגרש קטן ששימש גם למשחקי כדור. המצב היה כך שדוריאן ישב על ארגז קטן מול התנור כשדלת חדר הרחצה פתוחה וכל החברה שמשחקים בכדור יכולים לראותו. דוריאן מילא את התנור בחומרי בערה, שפך על זה קצת נפט, זרק פנימה גפרור בוער והתרווח על הארגז בהמתנה להתלקחות והתגברות האש. בשקט התגנב אחד החברה מהצד, השעין סולם אל קיר חדר הרחצה, עלה על הגג ובידו דלי מלא מים. כשהאש אחזה היטב בקרשים ובזרדים,שפך הבחור מלמעלה קצת מים, לא הרבה שיהיה אפשר להבחין בהתערבות אבל מספיק בכדי לחנוק כמעט לגמרי את האש. דוריאן לא הבין מה קורה, שפך שוב קצת נפט פנימה ליבה את האש ושוב ישב לחכות שהדוד יתחמם.
התהליך חזר על עצמו פעמים אחדות, זה מצית אש וזה יוצק עליה מים מלמעלה לכבותה, וכל החברה מתגודדים במגרש המשחקים ומתפקעים מצחוק. הסוף היה שדוריאן הבין מה קורה, יצא החוצה וראה את הבחור על הגג והדלי בידו. הוא שמט את הסולם, הבחור קפץ מהגג וברח לכיוון השדות, כשדוריאן רודף אחריו וקרש ארוך בידו.
לצערי לא נשאר ממי לבקש סליחה. כשנה לאחר מכן נהרג דוריאן בקרב המר של מלחמת השחרור בקרבת הכפר קוּלֶה, ממזרח לפתח-תקווה. ההורים הזקנים מזמן כבר אינם ומכל המשפחה לא נשאר זכר.
אללה ירחמו.
אשר אברהם בן-אברהם (אשר אדר)
עברי אנכי
אֲנִי שֶׁשָּׁרָשַׁי בְּעֵבֶר
בְּעָבְרִי לָעוֹלָם הַבָּא
עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן
לאֶרֶץ הָעִבְרִים
לִחְיוֹת בָּהּ כְּעִבְרִי
אַךְ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּקִרְבִּי
כִּי בְרָע אָנוּ
כִּבְעָרִים לְפָנֶיךָ
אָמְנָם בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי
וְלַבֹּקֶר רִנָּה.
מקורות:
1) בראש' י:כא,כה. 2) דברים לב:מז. 3) בראש' מ:טו. 4) תה' לט:ד. 5) שמות לב:כב. 6) תה' צ:ז; משלי ל:ב. 7) תה' ל:ו
אהוד בן עזר: את אשר אדר ראיתי לאחרונה בפברואר 1957 בביקורו בעין-גדי, בעודי חבר הקיבוץ, ושבתי ופגשתי בו השבוע לראשונה לאחר כחמישים שנה ואימצתיו אל ליבי בחיבוק ממושך ושקענו בשיחה בת שעות ארוכות כאילו רק אתמול נפרדנו. המבקש לעמוד על פרקי חייו של האיש המופלא והרוחני הזה מירושלים, יכול לקרוא על אודותיו באפילוג "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" למהדורה החדשה של ספרי "אנשי סדום" ("אסטרולוג", 2001), אשר אם אכן ישתייך יום אחד לספרות העברית העל-זמנית, אשר אדר ייזכר כאחד מגיבוריה.
אורי הייטנר
סנגורו של השטן
(נשלח למערכת עיתון "הארץ", בתגובה למאמרו של עקיבא אלדר,
"בין קצרין לנהריה", 24.7.06)
עשרות שנים חוזר עקיבא אלדר על תובנה אחת. ישיבתנו בשטחים היא הגורם למלחמות, לטרור, לשנאה. יש פתרון אחד לכל בעיותינו – נסיגה מלאה. אלדר מתנגד עקבי לכל פשרה, שתשאיר בידינו שטח כלשהו, בטענה שישיבתנו באותו השטח היא הגורם להמשך הטרור.
בשתי גזרות אומצה דרכו של אלדר – בלבנון וברצועת עזה. הנסיגה בשתי הגזרות היתה מוחלטת. נציגי האו"ם סימנו עם סרגל את הגבול עם לבנון, וישראל קיבלה את פסיקתם, גם כשחלקה עליהם וגם כשפגעה באינטרסים ישראלים (למשל – ויתור על שטחים של קיבוצים). גם בעזה הנסיגה היתה עד המילימטר האחרון. העקירה היתה טוטאלית – כל היישובים עד האחרון, כל הבתים, כל היהודים, עד היהודי האחרון. שרון לא השאיר אפילו בדל של תרוץ להמשך התוקפנות נגדנו. זהו. אין עוד אמתלה.
יש דבר חיובי אחד בנסיגה המלאה – היא מעמידה במבחן את התפיסה לפיה נסיגה מלאה היא המתכון לגבול שקט. תושבי שדרות וקריית שמונה, אשקלון וחיפה, הנגב המערבי והגליל המערבי, יכולים להעיד על תוצאות המבחן.
אילו היה עקיבא אלדר בעל יושרה אינטלקטואלית, הוא היה מודה שכל השנים טעה והִטעה. לא זו בלבד שאין הוא מודה בטעותו – אין הוא מסוגל להיגמל מן הרפלקס האוטומטי, להאשים את ישראל בכל תוקפנות נגדה, ולהיות סנגורו של כל שטן הפועל נגדה.
את האש על שדרות מצדיק אלדר כך: "כל עוד חברון תחת כיבוש ישראלי, לא יהיה שקט בשדרות." את הירי על נהריה קצת יותר קשה לו להסביר, הרי אין ישראל שולטת על שטח שנוי במחלוקת עם לבנון. אכן, קשה קצת יותר ללמד סנגוריה על נסראללה, אך אלדר יצירתי דיו כדי למצוא טעמים להצדיק גם את הירי הזה: "כל עוד נמשך הכיבוש על קצרין, נהריה לא תשקוט."
מה הקשר? שעה שצה"ל ישב בלבנון וסוריה ישבה בלבנון, היה ניסיון מלאכותי ליצור זיקה כזאת, כאילו אי אפשר לצאת מלבנון ללא הסכם עם סוריה על נסיגה מהגולן. גם אז היה זה טיעון דמגוגי וחסר שחר. לא כל שכן כשישראל וסוריה נסוגו מלבנון.
נסראללה מעולם לא יצר לינקג' כזה. הוא מעולם לא אמר שאם ישראל תיסוג מקצרין הוא לא יִרה על נהריה. חיזבאללה היא השלוחה הלבנונית של שלטון האייאתולות של איראן. אחמדינג'אד אינו מסתיר את כוונתו – להשמיד את מדינת היהודים. מה הקשר לקצרין? אחד מראשי החמאס הצהיר שהירי על שדרות ימשך עד שאחרון תושביה יעזוב. זו האמת לאמיתה, ההתנחלות שגורמת לירי על שדרות אינה בחברון, אלא היא שדרות עצמה. קיומה של שדרות היא לצנינים בעיני הפלשתינאים והירי עליה נועד לפגוע בה, בדיוק כפי שהירי על חיפה מיועד לחיפה והירי של סדאם על תל-אביב נועד לתל-אביב. ההתנחלות אותה מנסה האוייב לעקור היא מדינת ישראל. התוקפנות כלפי ישראל גם במקומות בהם בוצעה נסיגה מלאה, היא עדות חד משמעית לכך.
אלדר מגנה את אהוד ברק על ש"ברח מהסכם עם חאפז אסד." אלדר שוכח שברק ניסה בצורה אובססיבית להגיע להסכם עם סוריה על נסיגה מהגולן. באותו ספר של רביב דרוקר, ממנו הוא מצטט, "חרקירי", מתאר דרוקר את האובססיה הזו. דרוקר הציג את נכונותו של ברק לסגת מ-110% מן הגולן. כן, הצעותיו של ברק היו יותר מנסיגה מלאה, לגבול הבינלאומי, אלא כללו נסיגה משטחים נוספים אותם תבעה סוריה, כמו חמת גדר ועוד. על דבר אחד הוא התעקש – הוא לא הסכים למסור לסורים את חוף הכינרת. הוא התעקש על רצועה של כ-40 מטר (!) מהכינרת. אסד, שסירב להיפגש עם ברק וסירב לאפשר לשר החוץ שלו פארוק א-שרע ללחוץ יד ישראלית בפסגת שפרדסטאון, דחה בתוקף את ההצעה הסופר-נדיבה הזו של ברק. אך אליבא דאלדר לא אסד ברח מהסכם אלא ברק, שהרי תמיד ישראל אשמה.
אם דרכו של אלדר תתקבל, חלילה, עלולים תושבי עמק החולה, המאויימים מצפון בידי האויב הלבנוני, להיות מאויימים ממזרח בידי האויב הסורי. איני משוכנע שהם ישמחו להיות שפני ניסיון גם של הניסוי הזה.
ישראל מצויה היום במלחמה קשה שחייבת להסתיים בניצחון על התוקפן. הניצחון מותנה ביכולת העמידה של העורף. מרכיב חשוב ביותר בחוסנה של החברה הוא הסולידאריות החברתית. הערב [24.7] עמדתי בראש משלחת של תושבי הגולן לחלוקת מצרכים ומזון ולהפעלות לילדים במקלטים של טבריה. במקביל, ביקרו משלחות דומות בצפת ובקריית שמונה. מידי יום יוצאים עשרות מתנדבים לפעילות כזו, חרף העובדה שגם הגולן ספג מספר מטחים.
יש מי שמבטאים סולידריות לאומית, ויש מי שחותרים תחתיה. שעה שתושבי נהריה יושבים במקלטים, מסית אותם אלדר נגד תושבי קצרין, האשמים, כביכול בירי עליהם. אם לכך לא יקרא התרת דם – התרת דם מהי?
אורי הייטנר הוא חבר קיבוץ אורטל ומנהל מתנ"ס הגולן. עיתונות הנייר כמעט שאינה נותנת במה לדבריו הרבים, הנכוחים, אך מקום יש לה לנשיקות של שרים ולישראלים שונאי ישראל. הבלוג של אורי הייטנר: http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=272685
רבקה ליבוביץ' הכירה את ד"ר הלל יפה,
מטופלת בבית החולים על שמו
השתלת קוצב לב במחלה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי הלל יפה היא עניין שבשגרה. למרות זאת, לא יכול היה צוות המחלקה שלא להתרגש ממטופלת אחת מיוחדת, בת 100, שסיפרה בבדיקת המעקב שלה כי הכירה את הד"ר הלל יפה אישית.
רבקה ליבוביץ, תושבת בנימינה, הגיעה בשיבה טובה לגיל 100 ועוד היד נטוייה. כמטופלת של המחלקה לטיפול נמרץ לב, ולאחר השתלת קוצב לב שעברה במחלקה, הגיעה לבדיקת מעקב במרכז הרפואי הלל יפה. במהלך הבדיקה סיפרה הגב' ליבוביץ כי בהיותה ילדה הכירה את ד"ר הלל יפה, כאשר טיפל בפציעה של אחיה.
צירוף המקרים המפתיע של אישה שבאה לקבל טיפול רפואי בבית חולים שנקרא על שם הרופא המטפל שלה ושל משפחתה בימים עברו, הלהיב את הצוות המטפל, שמיד החל לשאול שאלות על ד"ר יפה ופועלו.
ד"ר אברהם שוטן, מנהל המחלקה: "בדרך-כלל, כשמיבנים שונים זוכים לשמות של אישים מכובדים, אנו לא עוצרים וחושבים עליהם ועל פועלם של האישים. במקרה של הגב' ליבוביץ והקשר ההיסטורי שלה עם ד"ר הלל יפה, קשה היה להתעלם מהייחוס וההקשר המפתיע. בנוסף לכך, זכינו למפגש גם עם אישה מאוד מיוחדת, כמו גם לסיפורים מ'יד ראשונה' על ד"ר הלל יפה שעל שמו קרוי בית החולים."
לידיעה זו מצורפת במקור תמונה שצולמה על ידי ציון יחזקאל, צלם בית בחולים. בתמונה: ד"ר אברהם שוטן, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ, והגב' רבקה ליבוביץ בעת ביקורה.
אהוד בן עזר: מקור הידיעה במקומון "גפן" של המושבות זכרון יעקב, פרדס חנה ובנימינה, ואפשר להגיע אליה לפי כתובת האתר דלהלן, כולל התמונה.
רבקה ליבוביץ' בת ה-100 היא בתו של דניאל ליכטנשטיין הידוע מפתח-תקווה שהביא לארץ-ישראל את השימוש בבטון ונקרא בפי הערבים "אבו סמנטה". אחותה הצעירה של רבקה, בת-שבע אריאלי (ליכטנשטיין-ורדימון), בת ה-96 היא מחברת שני קובצי הסיפורים המקסימים: "כמה ירוק היה פרדסנו" ("אסטרולוג") ו"בדרך אל המושבה" (גוונים), שמומלצים לכל אוהב ארץ-ישראל. רבקה ובת-שבע הן בנות-דוד ראשונות של אימי דורה-דבורה ליפסקי-ראב-בן-עזר-גרינברג-דגן ז"ל. סבתי שרה-גאולה ליפסקי היתה אחותו של דניאל ליכטנשטיין, שניהם מלודז'. רבקה ליבוביץ' היא סבתה של ארנה גלעדי ז"ל, שהיתה אשתו של השחקן מוטי גלעדי. סיפורה של משפחת ליבוביץ' מבנימינה היה ראוי להיות מונצח בטלנובלה או במערבון.
ד"ר הלל יפה הוא סיפור לעצמו, ובין השאר היה רופאה של שרה אהרונסון שגם טיפל בה לאחר פציעתה האנושה בידי עצמה, שהביאה למותה לפני כתשעים שנה.
The message is ready to be sent with
the following file or link attachments:
Shortcut to:
http://www.gfn.co.il/index.asp?actionID=7723436725&articleID=6014
סיפור הברומטר, או – יש יותר מתשובה אחת!
סופר על-ידי א' קלנדרה, מתוך: 1964, Science and math-weekly. תרגם: מ. זילברשטיין
לפני זמן-מה, קיבלתי פנייה של חבר, בה ביקשני להיות בורר ופוסק בקשר לציון שניתן לשאלה במבחן. אותו מורה היה סבור שעליו לתת אפס לתשובה שניתנה על-ידי התלמיד במבחן בפיסיקה, ואילו התלמיד טען כי מגיע לו מלוא הציון שנקבע לשאלה. יתר על כן, התלמיד טען שלבטח היה מקבל את הציון המלא, לו מערכת המבחנים לא הייתה מכוונת רק נגד התלמיד, כפי שהיא כיום.
המורה לפיסיקה והתלמיד הסכימו להגיש את המקרה להכרעתו של בורר נייטראלי, ואני נבחרתי בהסכמה להיות הבורר.
נכנסתי איפה למשרדו של חברי, וקראתי את השאלה שעליה נסבה המחלוקת. השאלה הייתה:
"כיצד אפשר לקבוע את גובהו של בניין גבוה מאוד בעזרת ברומטר?"
תשובתו של התלמיד הייתה:
"קח את הברומטר, עלה על גג הבניין, קשור את הברומטר אל קצה חבל ארוך, והורד אותו עד גובה פני הרחוב. אחר כך משוך את החבל חזרה לגג הבניין, מדוד את אורך החבל – ותוצאת המדידה תיתן לך את גובה הבניין."
זו ודאי תשובה מעניינת, אך האם באמת יש לזכות עליה את התלמיד בציון חיובי כלשהו? יתר על כן, אם אמנם מגיע לו בכלל ציון, אזיי רק הציון המלא בא בחשבון, ואז יושפע מכך ציונו הסופי בפיסיקה, מבלי שציון זה יעיד על בקיאותו בחומר הנלמד, ודאי לא בנושא לחצים אטמוספריים והשימוש בברומטר.
לכן הצעתי לחברי שנתיר לתלמיד לענות שנית על השאלה. חברי הסכים, אך להפתעתי גם התלמיד הסכים להצעה.
הוסכם כי התלמיד יקבל שש דקות למחשבה, ואחר-כך הוא חייב לתת תשובה שתגלה בקיאות בפיסיקה!
בתום חמש דקות התלמיד עדיין לא רשום שום תשובה או רישום כלשהו על הדף. שאלתי אותו האם הוא מוכן לוותר, כי עליי ללכת ללמד בכיתה אחרת.
על כך ענה לי התלמיד שאין הוא מוותר כלל. למעשה, אמר, הוא מתלבט בין מיספר תשובות אפשריות, וכרגע הוא חוכך בדעתו איזוהי התשובה הטובה ביותר.
התנצלתי וביקשתי ממנו להמשיך. התלמיד לקח את העט בידו ורשם את התשובה הבאה:
"קח את הברומטר אל גג הבניין, התכופף מעבר למעקה והפל את הברומטר למטה בנפילה חופשית. ברגע ששמטת את הברומטר הפעל שעון עצר ועצור אותו ברגע שהברומטר יתנפץ על המדרכה. אחר-כך, תוך שימוש בנוסחה s=at2, חשב את גובה הבניין."
בנקודה זו שאלתי את חברי האם הוא מוכן לוותר, שכן לדעתי עמד התלמיד בתנאי ועליו לקבל את מלוא הציון. חברי הסכים, וציון המבחן תוקן בהתאם לכך. עמדתי לעזוב את המשרד, ואז נזכרתי שהתלמיד אמר כי למעשה יש לו כמה תשובות, ושאלתי את התלמיד מה היו שאר התשובות ששקל לתת אותן.
"אה, כן," אמר התלמיד. "אתה יכול למשל לצאת עם הברומטר החוצה ביום שמש, להציב אותו על הקרקע ולמדוד את אורך הצל שהוא מטיל, ואחר-כך למדוד את אורך הצל שמטיל הבניין, ועל ידי תרגיל השוואת יחסים למצוא את גובה הבניין."
"מצויין," אמרתי, "ומה היו שאר התשובות?" שאלתי מסוקרן.
"כן," אמר התלמיד. "אפשר להשתמש בברומטר בשיטת המדידה הבסיסית, כאשר תעלה במדרגות ותציין על הקיר את גובה הברומטר בכל מדרגה, ואז תקבל את גובה הבניין ביחידות מידה של הברומטר. שיטה ישירה לכל הדעות. אפשר כמובן," הוסיף התלמיד, "להשתמש בשיטה מורכבת יותר, כאשר קושרים את הברומטר לקצה חוט ומשתמשים בו כמטוטלת הנעה בגובה הרחוב, ומחשבים את ערך g בגובה פני הרחוב, ואח"כ את גובה g בגובה גג הבניין, ומחשבים את גובה הבניין על-פי ההפרש שבין שני הערכים.
"לבסוף," אמר, "אם אינך מגביל אותי לפתרון פיסיקאלי, אפשר לקחת את הברומטר, לדפוק באמצעותו על דלת שוער הבניין, וכאשר יפתח את הדלת לומר לו כך: 'אדוני השוער, יש לי ברומטר מצוין. אם תואיל ותאמר לי מה גובה הבניין שאתה השוער שלו, אתן לך את הברומטר.'"
בנקודה זו הפסקתי את התלמיד ושאלתי אותו האם ידע איזו תשובה רצה המרצה לקבל ממנו.
"ודאי שידעתי," השיב התלמיד, "אך נמאסה עליי הציפייה של המורים שנקיא את מה שלימדו אותנו. לכן, כל עוד נוסח השאלה מאפשר זאת, אני מרשה לעצמי להשתעשע ולהעמיד פנים."
איחרתי מעט לשיעור שלי, אך מה שלמדתי באותו בוקר הצדיק זאת.
את הסיפור הנחמד שלח לנו צבי לפר.
יש מחלה קוראים לה זוּבִּיטִיס
שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
יש מחלה קוראים לה זוּבִּיטִיס
חולים בה גברים שעלו לִגדולה
בַּנשים הם רואים רק תחת וְצִיצִיס
ותופסים באקראי כל בליטה עגולה
להם נשיקה היא מצֶגֶת של חסד
מִגבר דגול לִנקבה נחותה
שכל מרכולתה מוּצָגָה כְּמרפסת
אליה תשוקה את ידו מנחיתה
לַמוּרָם מן העם מתרומם גם הַזּוּבִּי
המיעוט הנורמאלי עודו חושק בנשים
צריכה להגיד היא תודה לַחֲבּוּבִּי
שמחמיא לה בְּטָקְט של צָייד תשמישים
כי בבית האבות, קַקַמַייקָה נרגנת
רק סנילי יתפוס את שָׁדֵך הנכמש
אז הגידי תודה לְנבזות מהוגנת
והעמידי פנים שאין בה ממש
מול מה שזקוף בך עומד גם אצלו
כי את אשמה שהסקס משתפך בך
אך אַל לך להיות עצובה בגללו
כי בבית המשפט חירותו תילקח
איך משמיים נפלת הֵילל בן שחר
בגלל נשיקה מציצה או מזמוז
כל פקידה היא מלכודת מִלפנים וּמִתחת
מי שחכם לעולם לא יזוז
ופוליטיקאי זהיר יאונן במקלחת
אחרת יגיע אל מֶנִי מָזוּז
כי אין ארוחות של חינם על התחת
ואין ביטוחים מול סחיטה על הַכּוּס
חברים וחברות יקרים
אני מתכבד להזמין אתכם להופעה השנתית של הרכב הג'אז
של בית הספר ימאהה תל-אביב, בו אני מנגן, במועדון בלה שלומקינס רחוב נח מוזס 13, תל-אביב. ההופעה תתקיים ביום שני, 31 ביולי בשעה 21:00. פתיחת דלתות בשעה 20:30. מחיר כרטיס 30 ₪
ההרכב: דרור תשובה, אמיר קונסט, דניאל סיטון, חיים לאלו,
דבורה דרעי, בן בן-עזר, אייל בן-אסא
הרכב הג'אז מארח את: רועי ברק, אסתי יצחקוב, ז'אק קבסו
אנא העבירו הזמנה זו לכל המעוניין
מצפה לראותכם
בן בן-עזר
אבי מוגרבי: מכתב לבמאים פלסטינים ולבנונים
לרגל פתיחת הביאנלה של הקולנוע הערבי בפאריס ב-22.7.06
אנו, אנשי קולנוע ישראלים, מברכים את כל אנשי הקולנוע הערבים שהתכנסו בפאריס לכבוד הביאנלה של הקולנוע הערבי. דרככם, אנו רוצים לשלוח מסר של ידידות ושל סולידריות לעמיתינו הלבנונים והפלסטינים שנמצאים כרגע במצור ושמופגזים על ידי הצבא של מדינתנו.
אנו מתנגדים באופן מוחלט לברוטאליות ולאכזריות של המדיניות הישראלית, אשר הרקיעה לפסגות חדשות בשבועות האחרונים. דבר אינו יכול להצדיק את המשך הכיבוש, את הסגר והדיכוי בפלסטין. דבר אינו יכול להצדיק הפגזת אוכלוסיה אזרחית והרס תשתיות בלבנון וברצועת עזה.
הרשו לנו לומר לכם שסרטיכם, שאותם אנו משתדלים לראות ולהפיץ בינינו, חשובים בעינינו עד מאוד. הם מסייעים בידינו להכיר אתכם ולהבין אתכם. תודות לסרטים אלו, הגברים, הנשים והילדים אשר סובלים בעזה ובביירות ובכל מקום שבו הצבא שלנו מפעיל את האלימות שלו – הם בעלי שם ופנים. ברצוננו להודות לכם ולעודד אתכם להמשיך לצלם, למרות כל הקשיים.
מצידנו, נמשיך להביע דרך הסרטים שלנו, באמצעות פתחון-פה ובפעולות אישיות, את עמדתנו שמתנגדת בהחלטיות לכיבוש, ונמשיך להביע את תקוותנו לחירות, צדק ושוויון לכל העמים באזור.
נורית אביב / ענת אבן / דוד אופק / דנאי אילון / אילאיל אלכסנדר / עדי ארבל / מיכל בוגנים / סימון ביטון / פיליפ בלאיש / עמית ברויאר / יעל ברתנא / גלי גולד / בי. זי. גולדברג / רחל ג'ונס / אברהם הפנר / אמיר הראל / דניאל וקסמן / שרון חמו / ערן טורבינר / אסנת טרבלסי / קרן ידעיה / שי כרמלי פולק / רם לוי / אבי מוגרבי / ג'אד נאמן / אברהם סגל / אייל סיון / ג'ק פאבר / ארי פולמן / אבנר פייגנלרט / אלינור קוברסקי / פיליפה קוברסקי / עדנה קוברסקי / אבי קליינברגר / דליה קרפל / איריס רובין / יעל שביט / סמי שלום שטרית / ג'ולי שלז / נורית שרת.
מצוטט משבועון האינטרנט "תיאטרון החדר" של אמיר אוריין מיום 27.7.06. שגיאות הכתיב הרבות של הכותב, המעידות על כשל בידיעת העברית, תוקנו בעריכה.
©
כל הזכויות שמורות
כדאי לדפדף ברשימות האלה כי אין זו דומה לזו ויש בהן הפתעות חדשות לבקרים
חינם למשלוח בקבצי וורד
הסופר הנידח מר א. בן עזר יְמֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר" מראשיתן, כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, חינם, וכן:
* "50 שירי מתבגרים" (בקובץ וורד אחד הנוסח השלם והמנוקד של הספר שהופיע בשנת 1987 ואזל, אך ללא האיורים של דני קרמן). חינם.
* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד). חינם.
* "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005). חינם.
* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי). חינם.
* "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב). חינם.
* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968). חינם.
* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות). חינם.
* "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990). חינם.
* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו). חינם.
* "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא). חינם.
* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים"). חינם.
* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר). חינם.
* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה). חינם.
* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000. חינם.
* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית). חינם.
* "הילדה מן הים" (ספר מצוייר לילדים, הקיבוץ המאוחד, 1966, 2005. באי-מייל יישלח רק הטקסט כשהוא בלתי-מנוקד, וללא ציוריה היפים של גיל-לי אלון קוריאל). חינם.
* חיימקה שפינוזה: "ספר השירים של לוטש מילים". חינם.
* שמאי גולן, "פרקי ביוגראפיה" (ונספח ביו-ביבליוגראפי מפורט מתוך כתב-העת "אפיריון"). חינם.
* אברהם יצחק איזנברג, "המתנכרה", חיבור מקורי, פלונסק תרע"ב, 1912. (הכותב הוא נער בן שתים-עשרה, שלימים עלה לארץ-ישראל אך לא המשיך בכתיבה. כתב-היד של סיפורו הגנוז נמצא בידי בתו אורה איזנברג-שטרנאו]. חינם.
* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור). חינם.
* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר. חינם.
* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם. חינם.
* תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד. חינם.
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
בתשלום: ספרים, תקליטורים
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר
תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪
תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪
תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪
מפגשים עם אהוד בן עזר
* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה
* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב, עם שקפים
* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן
* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו
וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל
ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים, וגם יותר מאחד, חינם או בתשלום, כולל דמי המשלוח בדואר
* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.
* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.
* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.
* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.
* "חנות הבשר שלי" (רומאן ניקנוקים מזעזע ואקטואלי). יישלח חינם לכל דורש
לאחר שהתגלה מלאי חדש בהוצאה ונרכש על-ידי מר סופר נידח למען קוראיו.
* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.
* "ברנר והערבים" (עיון פופולארי ביצירתו, בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.
* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.
* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים, גם של אהבה, 1955-1995). 30 ₪.
* "אפרודיטה 25". 6 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.
* "כל הפרוזה" מאת אסתר ראב. (כולל תרגומי שירים ושירי ילדים). 40 ₪.
* "הילדה מן הים", הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ההדפסה החדשה של הספר עם ציוריה היפים של גיל-לי אלון-קוריאל. אפשר לקנות ולהזמין את הספר בכל חנויות הספרים או בהוצאה, טל. 03-5785810, במחיר מומלץ של 49 ₪.
* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). הסתיים המבצע ב-20 שקל. מעתה אפשר להזמינו בחנויות או לקנותו אצל המו"ל אסטרולוג, טל.03-9190957. פקס 03-9190958.
* "אלבום נחום גוטמן" בעריכת אהוד בן עזר. ספר מתנה ותיק הנמכר במאות עותקים מדי שנה בהוצאת מודן במחיר 140 ₪ לערך. ניתן להשיגו או להזמינו בכל חנויות הספרים המובחרות בארץ.
פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.
עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל