| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 166
ביום ה-30 לַבְּלִיץ החיזבאללי-איראני-נאצי-סורי על ישראל
עם הצרופות: מילייר: "קחו דוגמא מהזונות!" ו"שופרי התעמולה העולמית של נסראללה", מאת תום גרוס, לשעבר שליח ''סנדיי טלגרף'' בירושלים
תל אביב, יום חמישי, ט"ז באב תשס"ו, 10 באוגוסט 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
פתח-תקווה "אם המושבות" היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
אם נראה לך שדילגנו על משלוח גיליון, מַיֵל לנו את מיספרו ומיד נשלח
עוד בגיליון: נמצא השעיר לעזאזל במלחמת לבנון, אלוף אודי אדם!
פרופ' נורית גוברין: גבול הכאב הציוני
קריטריונים לפרסום מאמרים בעיתון "מעריב"
משה דור: נביחות באפלה
האיסלאם נגד העולם, מאת פרופ' עוז אלמוג
דוד מלמד: "המצב" על פי יענקל'ה ישראלי
ישראל פנחסי: ישנו רק פתרון אחד
ד"ר אשר אדר: תגובה לתעמולת הג'יהאד
אהרן שבתאי על תקן "דַפְעַת מָארְדִי" של מנקי הג'ורות בבגדד
ד"ר פארוק מואסי, תשובה לנעמן כהן: "המלחמה הזו אינה צודקת. אני מריע נגדה עם קולות של 380 אינטלקטואלים יהודים שחתמו על העצומה ב'הארץ'!"
דודי בן עמי: שְׁנַת אַלְפַּיִם (שיר)
יש לי רק שני אבּאים
שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
אני אין לי אימא
יש לי רק שני אבאים
שיושנים יחד במיטה אחת
ואומרים שחסידה הביאה להם אותי
להיות הילד שלהם.
אבא שמעון הוא אדריכל ואוהב לבשל
אבא שִׁימָלֶ'ה הוא עורך דין ואוהב לנקות
אנחנו הולכים יחד לעשות את הקניות בשוק
ובלילה כשאני מפחד אני יושן ביניהם
הם אוהבים להפליץ ביחד וצוחקים
אני לא יודע מה זה אימא
אבל יש לי שני אבאים ושתי סבתות
ושני סבאים –
בפסח אני שואל את הקושיות
ראיתי פעם ילד יונק מציצי של אישה
שאלתי אם גם להם יש חלב בציצים
ואמרו לי שאני ינקתי מבקבוק,
ואם מישהו מרגיז אותי אז שייזהר
כי יש לי שני אבאים!
נמצא השעיר לעזאזל במלחמת לבנון:
מפקד פיקוד צפון האלוף אודי אדם!
הבה נשתה את דמו בשמחה-לאיד
ונחגוג הדחתו במסיבה עם חסן נסראללה!
* זוהי מלחמה נגד מכת המנע שהכינה לנו איראן, כהרתעה נגד ריסוק כוחה הגרעיני בידי האמריקאים או בידינו. אם לא ירוסק כוחה הגרעיני בעוד מועד, לא נמשיך להתקיים כי כל שכנינו יעוטו עלינו לכלותנו, כַּאימרה הערבית: "מַסְכִּין, אַלְלָה יַחְרַבּ בֵּיתוֹ!"
* חרף הכאב הנורא על כל הרוג ועל כל פצוע, גם על אלה שהולכים ומיתווספים, וחרף נביאי נחמות השקר מקרב סופרינו החשובים (הסובלים לעיתים מאידיוטיזם מוסרי) – אסור לשכוח את האלטרנטיבה: המשך קיום האופציה האיראנית של מכת נגד באלפי טילים קטלניים פי כמה – מדרום לבנון ועד למרכזה של ישראל, בתגובה על השמדת כורי הגרעין של איראן. בל נשכח! בשדות הקרב העקובים מדם של דרום לבנון נקבע גורל האיום הגרעיני האיראני על ישראל.
* האוייב או האשם אינו קצין צה"ל זה או אחר המועלה קורבן למהלכיה הקשים של המלחמה, ולכך שאין ניצחונות קלים – האוייב הוא החיזבאללה (וכל מי ומה שעומד מאחוריו) שנלחמים בנו בצורה הרבה יותר קשה מכפי מה שהיה אפשר לִצְפּוֹת.
* הגיע השעה שהתקשורת, שיכורת הכוח של עצמה, והציבור שחלקו אמנם סובל מאוד – ישתחררו משיגעון העליונות הישראלי הסובר שאם רק היינו מתנהגים בסדר ומבעוד זמן ועושים כך או כך, הניצחון היה מושג כמעט מיד, ובמינימום קורבנות – לא! – הגיע הזמן שנבין כי מהלכינו נקבעים לפי אוייב קשיח ועיקש שמתכוון להשמיד אותנו, אם ישירות ואם בתגובת שרשרת של התפוררותנו – זמן שנבין כי מהלכינו נקבעים מול עולם עויין ברובו, וכי אין שום פתרונות פלאים (גם אילו היו לנו ראש ממשלה ושר ביטחון בעלי ניסיון צבאי עתיר הישגים)!
* במלאת ארבעה שבועות ויום למלחמה, לא ידענו כי מראשיתה היא התנהלה כמבצע פרטי של אלוף פיקוד הצפון, כולל פרק הזמן הראשון של התקיפות האוויריות. חשבנו שכמו במלחמות הקודמות יש "בור" במטכ"ל, ויש מטכ"ל, רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה, אשר כל צעד של צה"ל נבחן על ידם לפני וגם אחרי, ובתיאום מלא לקראת הצעד הבא. חשבנו שהם מנהלים את המלחמה וגם אחראים על ניהולה, וחשבנו שיש להם שובך של יוני דואר כדי לקיים קשר רצוף עם אלוף פיקוד הצפון האמור להוציא לפועל את תוכניות המגירה של צה"ל לכל שלב ושלב. חשבנו שיוני הדואר מהירות דיין (לא משה) לתיאום ולאחריות בו-זמניים, ולא תיארנו לעצמנו שהמלחמה בצפון התנהלה באחוזתו הפרטית של אלוף הפיקוד וכי הוא שתיכנן את כל מהלכיה מבלי שהיו לו יוני דואר אל המטכ"ל, ולכן הוא גם אחראי לכך שרוח הלחימה של החיזבאללה טרם נשברה ולכך שכל אזרח מדרום לליטני וגם מצפונו עלול להיות לוחם חיזבאללה עם טיל נגד טנק, רובה-צלפים וקטיושה בארון, וליווי טלוויזיוני צמוד כקורבן מצד רשתות הטלוויזיה העולמיות המצלמות בלבנון רק על פי הוראות החיזבאללה.
* ודברים אחדים לערביי ישראל, על רקע שלט ההוקרה לאמיל חביבי, חתן פרס ישראל לספרות, שנותר בעמוד הכניסה לחצר הבניין שרובו נהרס של מערכת אל-איתאחד לשעבר בסימטת אל-חרירי בוואדי ניסנאס בטיל החיזבאללה – אתם חיים בזכותנו בארץ הזאת! – בזכות היהודים אתם הציבור הערבי היחיד בכל מדינות ערב שחי במדינה דמוקראטית, חופשית ופלוראליסטית, אבל אתם ממשיכים להעריץ בסתר ובגלוי את האיסלם הקיצוני, את מחמוד אחמדינג'אד ואת חסן נסראללה, אשר כל מי שנאנק תחת כובד מישטריהם הטוטאליטאריים האכזריים היה מייחל בליבו לחיות כמוכם במדינה חופשית כישראל זו, שבה אתם חיים איתנו יחד. האם אין גבול לטיפשותכם וליצר ההרס העצמי שלכם שאותו אתם משתדלים כנראה לחלוק, לפחות במחשבה – עם אחיכם השאהידים שמעבר לגבול?
* חסן נסראללה המנוול הציע אמש לערביי חיפה לעזוב את העיר כדי שיוכל לשלח בלב שקט את טיליו אל אזרחיה היהודים. ערביי חיפה, זיכרו, זו העצה שנתנו לכם מנהיגיכם לפני מלחמת השחרור בשנים 1947-1948, "עיזבו את בתיכם וברחו, ובקרוב תחזרו ליהנות משלל היהודים המובסים!" – כך החלה בארץ-ישראל מנוסת ה"פליטים" הערבים ב-48', בעצת מנהיגיהם! – וראו מה קרה להם, ולימדו את הלקח. הישארו איתנו בחיפה כי לא תהיה לכם עוד מדינה טובה כזו במזרח התיכון!
* חיילינו הלוחמים בסדיר ועימם אנשי המילואים, אלה שגויסו ואלה שטרם הגיע אליהם הצו, נמצאים כל יום וכל שעה בסכנת מוות ובחרדת מוות, אשר לרוע המצב במקרים רבים היא גם מוצדקת. אף אחד לא רוצה ליהרג ומעטים מתנדבים ליהרג, וברור כי מי שרוצה שלום יותר מכול הוא החייל שנלחם ומסכן את נפשו ללא הרף. אנחנו חיים בזכות החיילים שחלקם רק אתמול היו אזרחים כמונו, אך ליבנו נוקפנו יום-יום מפני שביודענו כי אין ברירה אנחנו תומכים בהמשך הלחימה – אך איננו מסכנים את נפשותינו כמותם.
אהוד בן עזר
פרופ' נורית גוברין
גבול הכאב הציוני
נביאי ישראל היו האוהבים הגדולים של עם ישראל והמוכיחים הגדולים שלו. הם ידעו לייסר קשות את העם, אבל גם לנחמו בשעותיו הקשות. לספרות העברית מראשיתה, יש מסורת ארוכה של מחאה ושל ביקורת על העם, מנהיגיו ותופעות בתוכו, וקריאה לחשבון-נפש אישי וקולקטיבי. בה בשעה היה בספרות תמיד גם יסוד אופטימי. היה בה מיסוד "היאוש-הפורה" שקרא ועורר את היחיד ואת הציבור להמשיך ולפעול, ולמצות את האנושי והיהודי שבו, אף-על-פי-כן ולמרות הכול. גדול האוהבים-המוכיחים היה הסופר יוסף חיים ברנר, שהביקורת שלו על כל הנעשה בעם היהודי ובארץ ישראל, היתה קשה ונוקבת. אף-על-פי-כן, ואולי דווקא בשל כך, השפיעו דבריו כמו גם אישיותו. הציבור חש שדבריו הקשים נאמרים על ידי איש-אמת, איש-מוסר, מתוך הרגשת אחריות גדולה לגורלו של עם ישראל והזדהות מוחלטת עמו.
ביקורת חייבת להישמע. אנשי-רוח וסופרים, חייבים להשמיע את קולם בהתאם למצפונם, גם אם דבריהם אינם נעימים לאוזן השומעים. ביקורת מעידה דווקא על כוח וחוסן. אבל, יש גבול. זהו אמנם גבול דק, אבל בהחלט קיים. גבול זה הוא נחלתם של המשמיע ושל השומעים כאחד. את הגבול ניסח כבר ברנר עצמו, לפני מאה שנים בדיוק, ב"קורֶסְפּוֹנְדֶּנְצִיָּה" בכתב-העת "המעורר" בעריכתו (חוברת י"א, נובמבר 1906). הגבול הוא גבול "הכאב הציוני" כדברי ברנר: "ומי אשר באיזו מידה זר לו הכאב הלז, הוא לא יבוא אלינו." דבריו נכתבו כתשובה עקרונית "לסופר ד.ב. בל." שברנר דחה את כתב-היד שלו, ולא הסכים לפרסמו ב"המעורר":
"מה שנוגע ל'חירות-הדיבור', הנה, אמנם, נכון אני לתת מקום גם למאמינים בגאולה ועובדים אותה וגם למטילים ספק, למתייאשים או לבלתי מאמינים בשום בניָה בכלל, אבל בשום אופן לא למתייחסים בזרוּת או בקלות-ראש ל'אותו הדבר הנקרא ציונות'. 'המעורר', כידוע לך, אינו כלי-מבטאו של המחנה הציוני (שלאסוננו כמעט שאינו), אבל בהכרח הוא צריך להביע ומתאמץ להביע, ובכל תוקף את הכאב הציוני; ומי אשר באיזו מידה זר לו הכאב הלז, הוא לא יבוא אלינו ולא יִגש אל הקיר הנטוי, שלפניו אנו, סופרי 'המעורר', שופכים את לבותינו". (כונס: "י.ח. ברנר. כתבים", כרך ג', הוצ' הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, תשמ"ה/1985, עמ' 143).
גבול זה שהציב ברנר, כוחו יפה גם כיום. מתקבל הרושם, שלא מעט סופרים, בתגובות על המלחמה, אינם חשים את "הכאב הציוני" ומוציאים עצמם "מחוץ למחנה". יש תחושה שהם חצו גבולות. הם מתעניינים בכאב של הצד-השני בלבד ומזדהים עמו. ביקורת כזו, סכנותיה מרובות לטווח הקצר אבל לא פחות לטווח הארוך. היא מחלישה במקום לחזק; יוצרת קרע בעם בין היוצרים, הנתפשים כמנוכרים לכאב ולסבל של עצמם ובשרם, ומתעלמים מן הסכנה הקיומית הנשקפת לעמם. לטווח הארוך היא עלולה להגביר את יחס החשד של ציבור הקוראים לסופרים המתנכרים, ולהרחיק את הציבור מן הספרות העברית, שהיא יסוד מאחד של עם.
פורסם ב"מעריב", "דעות", י"ג באב תשס"ו (7.8.2006)
בימים טרופים אלה
אהוד, בוקר טוב!
תודה לך על "חדשות בן עזר" – קול השפיות מתל אביב. תודה על המסרים הנוקבים והבלתי משוחדים, בימים טרופים אלה.
יעלי ז.
על המקום המוגבל ב"הארץ" ובעיתונים אחרים
למאמרים ולתגובות
מתועד כאן לידיעת כותבי קורות העיתים בעתיד
מר בן עזר שלום רב,
אנו מודים לך על מאמרך ["חדשות בן עזר", גיליון 165], שאותו נאלצנו לדחות. אנו מקבלים הרבה מאמרים ראויים לפרסום, אך המקום מוגבל. נשמח לקבל מאמר נוסף בעתיד.
בכבוד רב,
גליה ליכט
עורכת מאמרי אורח, "הארץ"
הי אהוד,
תנוח דעתך. גם מכתבי (זה שפרסמת בעיתונך) לא נמצא ראוי לפרסום ב"ידיעות אחרונות". כנראה שאנחנו בחברה טובה. בעלי העיתונים לא יעזו לכרות את הענף שעליו הם יושבים. והרי הקשקשת היא לחם חוקם ומקור פרנסתם...
נגה מרון
אהוד, צדקת.
"הארץ" לא פירסם את תגובתי על מאמרו של עקיבא אלדר, למרות שהובטח לי בפירוש, שאם לא יתפרסם במלואו כמאמר, תמציתו תפורסם כמכתב.
אורי הייטנר
שירות לציבור הכותבים שעדיין שולחים:
קריטריונים לפרסום מאמרים בעיתון "מעריב"
1. אורך מכסימלי 430 מילים. איננו מתחילים לקרוא מאמרים שאורכם עולה על ארבע מאות ושלושים מילים.
2. בצד המהותי: המאמר חייב להיות מבוסס. כלומר, הגיגים בלבד לא יפורסמו, אלא אם כן מדובר בטענות מבריקות. ביסוס יכול להיות בנתונים סטטיסטיים, בהשוואות היסטוריות, בספרות מקצועית ועוד ועוד. אין צורך בעבודת דוקטורט על כל נושא, אבל יש צורך בגילוי בקיאות בנושא. יש הקפדה יתירה בסעיף זה מול כותבים שאינם ידועים כמומחים בעלי שם אקדמי בתחום שעליו הם כותבים.
3. המאמר חייב להיות רלבנטי; כלומר, קשור לדיון ציבורי המתקיים בימים שבהם המאמר נכתב, או תגובה למאמר שפורסם בעיתון (יש אפילו עדיפות לפולמוסים מושכלים). מאמר שאפשר לפרסם בעוד חודשיים (ולפני חודשיים) - הסיכוי לפרסום נמוך.
4. לא יתקבלו מאמרים החוזרים על טענות שכבר הועלו על ידי כותבים אחרים. ולכן, התנאי המרכזי להצעת מאמר לפרסום הוא קריאת המאמרים המתפרסמים באופן שוטף (קריאה באינטרנט בלבד אינה מועילה, משום שהמאמרים מהעיתון המודפס אינם מופיעים באינטרנט בחודשים האחרונים, וגם בימים רגילים, לא כל המאמרים מופיעים באתר).
5. בכל פנייה, יש צורך לכתוב תקציר של שתיים או שלוש שורות, על תוכן המאמר, בהודעה עצמה, וכן את שם הכותב וטלפונים להתקשרות (של הכותבת או הכותב, ולא רק של העוזר או הדוברת או היחצ"ן). קורה, בגלל העומס, בגלל דואר זבל, ובגלל וירוסים, שאנחנו לא מזהים את מהות ההודעה, לא פותחים את הקובץ המצורף, והאימייל נמחק מיד.
6. בכל מאמר שנשלח, יש להציע שורת קרדיט, בסוף המאמר, בנוסח: "הכותב הוא ראש המכון לחקר מקרא באונ' העברית בירושלים", או, "הכותבת הוא מרצה לפיזיקה גרעינית, חברת מפלגת ש"ס".
7. כל עוד לא פורסם מאמר פרי עטו של השולח, יש לצרף שני קבצים נוספים: קורות חיים על חצי עמוד עד עמוד, בשילוב תמונת ראש בקובץ jpg לצורך הפרסום באינטרנט, למקרה שהמאמר אכן יפורסם.
8. אין לשלוח מאמר שכבר פורסם במקום אחר, או שנשלח לפרסום גם במקום אחר, בעיתון או באינטרנט.
9. עקב עומס הפניות, אין אנו מסוגלים לחזור לכל הפונים. אתכם הסליחה.
10. אין תשלום על מאמרי אורחים.
11. העיתון רשאי לערוך את המאמר (ובכלל זה לקצר ולשכתב).
את המאמר יש לשלוח לשני אימיילים: yemini@maariv.co.il וכן: malca@maariv.co.il
בנוסף: יש יותר מאמרים ראויים ממספר המקומות הפנויים. ולכן, לצערנו, לא כל מאמר שעומד בכל הקריטריונים, וראוי לפרסום – זוכה לפרסום.
אהוד בן עזר: זו אינה בדיחה או מתיחה אלא חוזר סטנדרטי שכנראה ממוייל למי שהציע לאחרונה, כמוני, מאמר לעיתון "מעריב".
משה דור
נביחות באפלה
א. כמה פעמים יכול אדם לכתוב על מצוקתם של תושבי הצפון במקלטיהם המחניקים, המצחינים?
האוזניים הממלכתיות עודן אטומות.
אפילו הכרזתו של איזור העימות כ"איזור חירום" איננה מתגשמת.
שום דבר לא בוער. רק הצפון.
אז מה?
ב. שערוריית הליקויים החמורים בציודם של חיילי המילואים על סף יציאתם לקרב: מדוע אין האחראים למחדל הנורא הזה נותנים את הדין?
ג. אין צורך להיכנס להיסטריה לנוכח השינויים בפיקוד הצפון. כבר היו דברים מעולם.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה החליפו הצרפתים את בכירי מפקדיהם.
במלחמת העולם השנייה בעט צ'רצ'יל החוצה את הגנראלים שחלשו על זירת המידבר המערבי והפקיד את מונטגומרי על החזית הזאת.
בשני המקרים הוכיחה ההיסטוריה את צידקת ההחלטה.
וכמובן, אצלנו, בשלב קריטי של מלחמת יום כיפור, נשלח רב-אלוף (מיל.) חיים ברלב לחזית הדרום כדי לקחת את הפיקוד לידיו במקום האלוף שמואל גונן (גורודיש).
וגם החלטה זו היתה לטובה.
ד. לאט-לאט נחשפים קוצר הראות, ההזנחה שאין לה כפרה, הכסילות המתקרנפת, שוויון הנפש ההולך יד ביד עם היוהרה, שנגפו את ההנהגה הישראלית כחבר מלאכים רעים במרוצת השנים האחרונות. נכון, גם אומות אחרות נתנסו בתופעות כאלו, אבל המחיר שנתבעו לשלם בעבור מחדלי מנהיגיהן לא איים על עצם קיומן.
זהו אותו "הבדל קטן" שאין גדול ממנו.
ה. בסיומו של הספר השני של "דברי הימים" באות השורות הללו: "כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה מי בכם מכל עמו יהוה אלוהיו עמו ויעל."
של מי הקול הקורא הזה?
בהקשר של זמננו הדבר כמעט לא ייאמן: "כה אמר כורש מלך פרס."
אכן, זו "הצהרת כורש" המפורסמת שהפכה את קערת ההיסטוריה העברית על פיה.
והנה, כאלפיים וחמש מאות שנה לאחר מכן קם פרסי אחר, הלא הוא נשיא איראן המודרנית, קנאי מוכה עיוועים, שטוף משטמה מטורפת, וקורא להשמדת מדינת ישראל.
איזו אירוניה!
ט. ומעניין לעניין באותו עניין: שמא יסבירו לנו למה אין שגריר ישראל באו"ם תובע ממוסדות הארגון הבינלאומי להגיב על קריאה זו של חברת הארגון להשמיד חברה אחרת שלו? מה עוד צריך כדי שאותו מתחסד המשמש כמזכיר האו"ם ישמיע ציוץ כלשהו של מחאה?
י. בעצרת המונית נגד ישראל, שנערכה באחרונה בניו יורק מטעם ארגונים של יוצאי ערב למיניהם, הפגנה שהצטיינה בתוקפנות ארסית ובהסתה פרועה – ולא נעדרו ממנה גם "מתקדמים" אמריקנים שונים שששו לקפוץ על העגלה – הפגינה נוכחות גם משלחת של לובשי-שחורים "משלנו" (ובעצם, מה לנו ולהם, לכל הרוחות?). החרדים הללו הגיעו מברוקלין כדי לחזק את ידי המשמיצים שאינם מ"בני ברית" ולהבהיר שיש גם "יהודים טובים", שאין להם דבר וחצי דבר עם הציונות ימ"ש, והיו שמחים לראות את מדינת הכופרים הרצחנית טובעת בטיט היוון.
הקשישים שבתוכנו אולי זוכרים את אשר אירע, בימי מלחמת השחרור, ברובע היהודי הנצור בעיר העתיקה בירושלים, כשהחרדים ביקשו להיכנע ל"ליגיון הערבי" משום שאין להם כל זיקה ל"ציונים" האפיקורסים.
מאומה לא השתנה.
האיסלאם נגד העולם
מאת פרופ' עוז אלמוג
את היהודי הגלותי החליף הישראלי צמא הדם, את ה"זיג הייל" – שאגת "אללה אכְּבַּר" מתלהמת. רק השאננות האירופית לא השתנתה. לבנון כפרומו לדבר האמיתי
המלחמה הזאת תיגמר מתישהו. זה ייקח עוד יום-יומיים, אולי שבוע-שבועיים, אבל זה ייגמר. אנחנו נחזיק מעמד, אחר-כך נלקק את הפצעים, נאסוף כוחות ונחזור מהר לפרסומות, לנופשונים ולפסטיבלי הזמר. חיזבאללה אמנם יספוג מכה צבאית קשה, אולי נקנה שקט זמני ומזוייף בחסות איזה צבא דחלילים בינלאומי עם מכנסיים קצרים ומשקפות שדה. אולי גם נצליח להחזיר את החיילים החטופים בעסקת שבויים מפוקפקת, שתאפשר לשני הצדדים לבלוע את הצפרדע. אבל תהא התוצאה אשר תהא, מהמלחמה הזאת בלבנון, שנכפתה עלינו, לא נצא מנצחים.
לא ננצח, כי את חיזבאללה אי-אפשר לעקור מלבנון כשם שאי-אפשר לעקור את הפונדמנטליזם המוסלמי ממדינות ערב. לא ננצח, כי בצד השני עומדת קבוצה אנטי-דמוקרטית (והיא אינה שולית בעולם המוסלמי), שהטמיעה את הלגיטימציה לשקר ולזיוף. קבוצה שבונה לעצמה תמונת מציאות בהבל הדמיון והפה ולא באמצעות מתודה אמפירית, שיח חופשי וחוש ביקורת. הלא גם כאשר טנקים ישראליים יעמדו בפאתי ביירות, נסראללה יציג עצמו כסלאח א-דין, וגם אם כל לוחמיו יפלו בקרב – הוא יכריז על תבוסת הציונים. ורוב מעריציו (והם רבים) רק יחרו-יחזיקו אחר שקריו. אך מעל לכל, לא ננצח כי המלחמה הזו היא רק קרב אחד, רק עוד "פרומו" למלחמה האמיתית שכבר נראית באופק: מלחמת העולם השלישית – מלחמתו של האיסלאם בעולם החופשי.
מדהים עד כמה גדול הדמיון בין 1933 ל-2006. אז חזה העולם באיזה תימהוני שכבש את השלטון בגרמניה, דמות סהרורית, כמעט קומית ("הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, זוכרים?) אשר פיתחה אידיאולוגיה שטנית ששמה לה למטרה למחות את העולם החופשי מעל פני האדמה. גם נשיא איראן מחמוד אחמדי-נג'אד מצטייר בעיני רבים כלא יותר מפרחח אלים שאינו שולט בפיו. אבל הוא, בדיוק כמו היטלר, אינו שולי ואינו לבד. מאחוריו צועדים בסך המוני פנאטים, שהחליפו את שאגת ה"זיג הייל" בשאגת ה"אללה אכבר".
מלחמת העולם ההיא החלה ברגשי נחיתות עמוקים ובשוביניזם לאומני חולני, וכך גם זו שבפתחנו (אין חברה הרומסת נשים וחדורת רגשי נחיתות יותר מזו האיסלאמית). רגשי הנחיתות ותרבות השיטנה הולידו מנגנון משומן של שטיפת מוח, הפועל בבתים, במסגדים, במוסדות חינוך וברשתות התקשורת. נסראללה חטף חיילים והפגיז יישובים לא בשם אינטרס לבנוני או פלסטיני, אלא בשם מצע דתי סדור, שכל כולו מכוון להשמדת היהודים ומדינת ישראל. ושוב, כאז כן עתה, מוקד השנאה, הגנראטור הרוחני המניע ומלכד את האספסוף הנבער נגד העולם החופשי, הוא הסטריאוטיפ היהודי. בימים ההם היה זה הסטריאוטיפ של הסוחר המכוער והנכלולי מהפרוטוקולים של זקני ציון, הקושר קשר להשתלט על העולם, או לחילופין היהודי הקומוניסט הזומם לחסל את תרבות אירופה הארית. ואילו היום זהו היהודי "המתנחל" (בכל שטחי פלסטין, מהים עד הנהר) החובר אל "השטן הגדול" במטרה לכבוש את אדמת המוסלמים, לחלל את המקומות הקדושים ולשתות את דמם של ילדים פלסטינים.
הרטוריקה כמעט זהה. רק הקשיבו למה שהם אומרים שם, מאיראן עד עזה ולבנון דרך סוריה, סעודיה ומצרים. בנאום שנשא לאחרונה יו"ר הפרלמנט האיראני הוא תיאר את נסראללה כמי שדמו של חומייני זורם בעורקיו. אכן כך. והדם הזה רותח בעורקיהם של אלפי כוהני דת ומטיפים מוסלמים והולם ברקותיהם של המוני שאהידים בפוטנציה, המוכנים ומזומנים להתאבד כדי לזכות במצוות שפיכת דמו של השטן היהודי. וכל אותם פוליטיקאים ומנהיגי דעה מערביים (לא במקרה חבש ראש ממשלת ספרד כאפיה ושר החוץ הצרפתי השתלח בישראל מביירות), בראשם אנשי תקשורת, המכוונים את צמצמי עיניהם ומצלמותיהם להרס שזרעו תותחינו (כאילו אנו יזמנו את המלחמה הזאת וכאילו אנו הורגים אזרחים תמימים מתוך שיכרון חושים ואטימות מוסרית) ומדברים במוסריות כפולה על "מידתיות" – כל אלה הם צאצאי האירופים שגלגלו עיניים במלחמה הנוראה ההיא. הם מסייעים ישירות ובעקיפין לעדכן את דמות השטן: מהיהודי הגלותי ל"יהודי החדש", קרי הישראלי, ולא עושים הרבה כדי למנוע מהיד הפונדמנטליסטית ללחוץ על הכפתור שיעלה חלילה שישה מיליון "יהודים חדשים" השמימה בכבשן הגרעיני של העידן הגלובלי. ואנחנו היהודים? כאז כן עתה, טומנים ראשינו בחול, מדחיקים את הנאציזם החדש – הוא הפונדמנטליזם האיסלאמי.
האם ניתן לעצור את תקתוק השעון של האנטישמיות החדשה, המופנית היום כלפי מדינת ישראל? אולי המלחמה הזאת, שחשפה מעט יותר את מניעיו האמיתיים של הפונדמנטליזם המוסלמי, תעיר את הנמים. אולם הפעם, שלא כמו אז, יתעורר העולם...
[המאמר החשוב רץ באינטרנט זה כבר זמן-מה, כנראה לאחר פירסומו באחד העיתונים, ואנו מקווים שזהו אכן נוסחו המדוייק]
דוד מלמד
"המצב" על פי יענקל'ה ישראלי
בין שאר הדברים שהתייחדה בהם מדינת ישראל מכל הארצות נמצא "המצב".
בשום מדינה בעולם אין "מצב", רק אצלנו יש תמיד "מצב". בבריטניה לא שואלים מה ה"מצב" וגם לא בארה"ב. אבל אצלנו זו שאלת השאלות והיא תמיד אקטואלית.
וכך אנחנו פוגשים חבר יקר, ושואלים אותו לתומנו "מה נשמע, מה המצב?"
והוא עונה בימים טרופים אלה במונח הספרותי המעודן: "חרה."
"אז מה יהיה?" – אנחנו שואלים את יענקל'ה ישראלי, והוא עונה מיד כמו פרשן מיומן תשובה המתחלקת, כמו כל דבר, לשלושה חלקים.
ראשית, הוא שואל אותנו שאלה רטורית: "אתם יודעים מי אשם?"
אנחנו לא רוצים לדעת מי אשם אבל יענקל'ה ישראלי מכריח אותנו לשמוע: "ברק אשם בגלל שברח מלבנון," ו"המערך אשם" כי הוא אשם בכל דבר, וכמובן ההתנתקות ושמעון פרס.
מכאן עובר יענקלה לחלק השני ומסביר מי הם אלה "שלא מבינים". "אולמרט לא מבין ש..." ו"הרמטכ"ל לא מבין ש..." וגם "הקבינט הביטחוני לא מבין ש..." – ויענקל'ה ישראלי מפרט מה הם לא מבינים, והוא כמובן מבין גם מבין, וגם יודע בדיוק מה צריך לעשות.
"צריך," אומר יענקל'ה ישראלי בחלק השלישי של משנתו הסדורה – "להיכנס בהם," – "להכניס להם," – "לגלח אותם," – "לחסל אותם," – "להשמיד אותם," ו"לא להשאיר אבן על אבן."
יענקל'ה ישראלי מבוֹדד מן הפיתרון את הגורמים השוליים הבלתי-רלוונטיים שיכולים להפריע לפיתרון הפשוט. כמו למשל, ארה"ב, מדינות אירופה, או"ם, דעת הקהל הבינלאומית והעולם המוסלמי.
אנחנו מנסים להתחצף ולהזכיר את הגורמים השוליים הללו, אך יענקל'ה ישראלי מוחץ אותם מיד.
ארה"ב? – יענקל'ה ישראלי ממתיק סוד באוזנינו: "אתם יודעים מה בוש רוצה באמת?"
לא, אנחנו לא יודעים. אנחנו, האנשים הקטנים, יודעים רק מה שבוש אומר בטלוויזיה. יענקל'ה ישראלי, לעומתנו, יודע מה אומר בוש בחדרי חדרים, כאילו קיבל ממנו שיחה אישית לנייד. "בוש רוצה שנחסל אותם, שנמחץ אותם לגמרי!"
ואנחנו שוב מתחצפים: "ומדינות אירופה?"
כאן יענקל'ה ישראלי מתעצבן:"מדינות אירופה? אלה ששתקו בשואה? שיסתמו את הפה. אין להן זכות דיבור!"
"והאו"ם?"
יענקל'ה ישראלי סמוק מזעם: "הטינופות האלה תמיד נגדנו. מי מתחשב בהם בכלל?"
"ודעת הקהל הבינלאומית?" – אנחנו כבר יודעים שיענקל'ה ישראלי עוד מעט ירים עלינו יד:
"מה זה 'דעת הקהל הבינלאומית'? כולם אנטישמים שונאי ישראל. הם יגידו לנו מה לעשות?"
עכשיו אין לנו מה להפסיד, יענקל'ה ישראלי כבר לא יהיה חבר שלנו, אז אנחנו משחילים את המילים האחרונות: "והעולם המוסלמי?"
יענקל'ה ישראלי מביט בנו בחמלה מהולה בתיעוב. "הם רוצים להשמיד אותנו. פשוטו כמשמעו, להשמיד אותנו. נגדם יש רק דרך אחת: אטום!"
אנחנו לא מגיבים, שומרים על עמימות גרעינית, מכירים רק ידיעות מהתקשורת הזרה, אך יענקל'ה ישראלי כבר מוכן ללחוץ על הכפתור.
עכשיו לא נותר לנו אלא לקוות שהקבינט הביטחוני יתעשת, יפסיק להסתמך על אנשים שלא מבינים, ויזמין את יענקל'ה ישראלי למתן הצעות: מתי ואיפה, איך וכמה.
ואז, ורק אז, "המצב" יפסיק להיות חרה.
ישראל פנחסי
ישנו רק פתרון אחד
החלו כבר מלחמות היהודים, מחפשים כבר את האשמים, מחליפים מפקדים והעיקר מתווכחים בפומבי ומרפים את ידי הלוחמים, אלו שבחזית ואותנו שבעורף.
במקום להתרכז במטרה.
יש לנו פליטים רבים זה נכון, יורים עלינו קטיושות, נכון, אך יורים למרות שהכנסנו צבא. והפתרון שמציעים כעת נראה לי משום מה הגרוע מכול.
הרעיון להכניס כוח צבאי ענק עד הליטני, לא נראה לי. הצבא ינצח ויגיע לליטני ואז מה? מה בדיוק מצפה לו שם? לוחמי החיזבאלה מחכים בקוצר רוח לשבעים הבתולות. הם נוקטים בשיטה הדבילית של לוחמי המצדה. ובינתיים יקיזו את דמנו ואת ממוננו. כשנגיע לליטני, הם ימשיכו להמטיר קטיושות וטילי נ"ט והפעם על הצבא. נראה לי בבירור שאנו מממשים כרגע את חלומו הרטוב של נאסראללה.
מדוע זה לא נממש את יתרוננו הברור. אין לקנא בלבנונים, הם מכותרים, זרוקים ברחובות עם ראש ממשלה בוכה. עלינו להודיע שאנו עוברים עכשיו לשלב ההמתנה. וכרגע מרוצים ממה שקורה. שהעוצר בדרום נמשך, והנצורים נשארים ללא עזרה. כך יהיה המצב עד שייפסקו הקטיושות, יוחזרו החיילים ויפורק החיזבאלה.
אני לא משלה את עצמי, החיזבאלה ימשיך, ואנחנו נגיב עשרת מונים, אני גם בטוח שהלבנונים "מיטיבים" לחשוב בחשיכה. את המאמצים נפנה לעורף, גייסנו מילואים, אלו יירתמו לטובת אנשי המקלטים, יעזרו בפינויים, ואם צריך בלוגיסטיקה של העורף. הצבא יישאר קרוב לגבול ונאסראללה יישאר קבור בבונקר. מדוע שלא ננצל את יתרוננו? חיל האוויר מסוגל עדיין למרר את חיי הלבנונים. כל זמן שיש ישראלים במקלטים, אחרי שאנחנו הותקפנו, ונהרגים לנו אזרחים וחיילים, לא מעניין אותי מה שקורה למסכנים בלבנון. המסכנים שלנו קודמים בעיניי, וזה העיקר.
נכון העולם ה"נאור" והתקשורת יקומו עלינו, אבל אנחנו נודיע שאנו מוכנים לנצור את האש אך נמשיך להגן על עצמנו כפי שנראה לנכון. וברגע שבו יוחזרו חיילינו ויפורק ארגון הטרור שכבש את לבנון, יוכלו כולם לנשום לרווחה. בואו נהיה הטובים. מי ששונא אותנו לא יאהב אותנו אפילו אם נתחפש ל"סבתה תרזה". היתר יבינו אותנו לבסוף, כפי שהבינו את הפצצת הכור האטומי.
והלבנונים יישברו לבדם. למה לעשות זאת בהקזת דמו של צבאנו? תנו להם להרוג את עצמם. הם טובים בזאת מאיתנו.
שופרי התעמולה העולמית של נסראללה
רשתות הטלוויזיה הזרות הפכו לשידורי חיזבאללה: לכתב סי.אן.אן הם הורו מה לצלם, וכתב הטיים חש מאוים על ידי ארגון הטרור כי לקחו לו את הדרכון.
תום גרוס, לשעבר שליח ''סנדיי טלגרף'' בירושלים , המגזין, 3.8.06
רשתות הטלוויזיה הזרות נעשות שופר התעמולה של חיזבאללה. בשבוע שעבר הודה כתב סי-אן-אן כי את דיווחיו מביירות ניהל קצין העיתונות של האירגון, וכתבת סי-בי-אס סיפרה שמשגיחי חיזבאללה לוקחים את הכתבים לסיורים באזורים פגועים ומורים להם מה לצלם. אין פלא שהמתקפות חסרות הרחמים שלהם על ישראל הביאו לכך שהאנטישמיות שוב מרימה את ראשה המכוער.
גורמים רבים בתקשורת הבינלאומית לא רק שאינם מדווחים בדייקנות על מהלכי הסכסוך הנוכחי בלבנון, אלא מלבים את האש במתכוון. רשת בי-בי-סי העולמית מסתמנת כגרועה ביותר, ונשמעת יותר ויותר כשופר בתעמולה של חיזבאללה. בעודה מנסה נואשות להוכיח כי ישראל אשמה ב"פשעי מלחמה" וב"פשעים נגד האנושות", הציגו ברשת האשמה חדשה, כזו ששמעתי כמה פעמים בשידורים בימים האחרונים.
הקריין הקריא "תגובות מהצופים" שנבחרו בקפידה, ובהן אנו שומעים כי "המתקפה של ישראל על לבנון" תהווה "תמריץ גיוס ענק לאל-קאעידה ברחבי העולם". אבל אם משהו יביא לגיוס נרחב למען בן לאדן ודומיו, לא יהיו אלה פעולות ההגנה הישראליות, שהן הרבה פחות הרסניות מכפי שתחנות הטלוויזיה המערביות מנסות להראות, אלא הדרך החד צדדית להכעיס שבה הן מדווחות על ידי אותן רשתות חדשות.
בעוד הפרשנויות והראיונות המוטים גרועים דיים, עיוות המציאות באמצעות תמונות גרוע אף יותר. כפי שתחנות טלוויזיה רבות ברחבי העולם מציגות זאת, הייתם יכולים לחשוב שביירות התחילה להיראות כמו דרזדן והמבורג לאחר ההפצצות האוויריות של מלחמת העולם השנייה. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות השתמשו שוב ושוב באותם צילומים מביירות, והראו את ההרס של כמה בניינים בודדים, באופן שיציג כאילו מחצית העיר גולחה.
מבט מוקפד בתצלומי אוויר של האזורים שבהם הפציצה ישראל, מראה כי בניינים מסוימים שבהם ישבו מפקדי חיזבאללה הנמצאים בפרברים הדרומיים של העיר, סומנו להפצצה. שאר ביירות, להוציא אזורים אסטרטגיים כמו מסלולי המראה ונחיתה, המשמשים להובלת לוחמי חיזבאללה ונשק ללבנון ומחוצה לה, נותרה ברובה ללא פגע.
מהתמונות המעוותות הללו, מעדי הראייה שנבחרו בקפידה ומההתמקדות בקורבנות, אפשר לסלוח למי שיחשוב שדרגות המוות וההרס בלבנון עומדות בקנה אחד עם אירועי דארפור, שבה המליציות הערביות טבחו במאות אלפי אזרחים, או עם הצונאמי ב-2004, שבו מצאו את מותם חצי מיליון בני אדם בדרום-מזרח אסיה. למעשה, ישראל נזהרת מאוד לא להרוג אזרחים, על אף שהדבר קשה מאוד, ולעתים בלתי אפשרי, שכן פעילי חיזבאללה שיכנו את עצמם במתכוון בבתי אזרחים. ובכל זאת, שיעור ההרוגים בקרב האזרחים היה נמוך ביחס לסכסוכים בינלאומיים אחרים בשנים האחרונות.
פליטת הפה של הכתב
בי-בי-סי, אשר באדיבות משלם המסים הבריטי היא ארגון החדשות הגדול והעשיר בעולם, לא תגלה כמובן לעולם עד כמה סלקטיביים הם דיווחיה, שכן הדבר עלול לקלקל את הקמפיין שלה להכפיש את ישראל ואת התומכים בה. אך עיתונאי בריטי בכיר העובד בחברת חדשות אחרת, חשף בשבוע שעבר כיצד התקשורת מאפשרת לעוות את הסיקור במזרח התיכון.
ניק רוברטסון, "כתב בינלאומי בכיר בסי-אן-אן", הודה כי הדיווח האנטי-ישראלי שלו מביירות ב-8 ביולי על קורבנות אזרחיים בלבנון, נוהל מהתחלה ועד הסוף על ידי חיזבאללה. הוא חשף כי הדיווח שלו הושפע במידה רבה מ"קצין העיתונות" של חיזבאללה, ולחיזבאללה "מבצעי תקשורת מתוחכמים וערמומיים מאוד".
כעבור כמה ימים, כאשר נדחק לפינה בשאלות בנוגע לדיווח שלו בתוכנית של סי-אן-אן "מקורות מהימנים", רוברטסון הודה כי לוחמי חיזבאללה הורו למצלמת הסי-אן-אן היכן ומה לצלם. חיזבאללה "היו בשליטה במצב", אמר. "הם סימנו את המקומות שהלכנו אליהם, ולנו בטח לא היה זמן להיכנס לבתים או להרים את ההריסות, כדי לראות מה יש תחתיהן".
רוברטסון הוסיף כי לחיזבאללה "שליטה טובה מאוד באזורים שלו בדרום ביירות. הם מונעים כניסת עיתונאים לאזורים האלה. אתה לא נכנס לשם ללא רשותם. לא היה לנו די זמן לראות אם היה שם אולי מישהו שהוא, אתם יודעים, נהג מונית ביום ולוחם חיזבאללה בלילה".
עם זאת, "מקורות מהימנים" בהגשתו של כתב "וושינגטון פוסט" הווארד קורץ, משודרת רק בגרסה האמריקנית של סי-אן-אן, כך שהצופים ברחבי העולם לא קיבלו את ההזדמנות לשמוע מ"הכתב הבינלאומי הבכיר" שהתמונות שראו מביירות נבחרו בשבילם בקפידה בידי חיזבאללה.
עיתונאי אחר הוציא בשבוע שעבר את המרצע מהשק. בבלוג שלו, שנכתב בעת דיווח מלבנון, ציין כתב "טיים" כריסטופר אולבריטון כבדרך אגב: "בדרום, לאורך החוף, חיזבאללה משגר קטיושות, אבל אני מנוע מלומר עליו הרבה. חיזבאללה מחזיק בעותק של כל אחד מדרכוניי העיתונאיים, והם כבר הטרידו כמה מאיתנו ואיימו על אחד".
רוברטסון אינו הכתב היחיד שהונה צופים בבחירה סלקטיבית של צילומים מביירות. ריצ' רד אנגל מאן-בי-סי, אליזבת פאלמר מסי-בי-אס, והרבה מאוד רשתות אירופיות ואחרות, נלקחו גם כן על ידי משגיחי חיזבאללה לסיורים באזורים פגועים. פאלמר ציינה בדיווח שלה כי "חיזבאללה נחוש שגורמי חוץ יראו רק מה שהוא רוצה שיראו".
הכנות של פאלמר תרמה את תרומתה. אבל זה לא מונע את הנזק שגרמו ארגונים כמו בי-בי-סי. ראשית, בי-בי-סי יצרה את הרושם שישראל השטיחה חלקים נרחבים של ביירות. ואז, כדי להמשיך בדיווח החד צדדי, אתר האינטרנט של הרשת פרסם פרטים רבים על המקומות שבהם מתקיימות בלונדון הפגנות נגד ישראל, אבל לא נתן פרטים על עצרת תמיכה בישראל, שהתקיימה גם כן בלונדון זמן קצר לאחר מכן.
בי-בי-סי בעברית?
סיקור של המלחמה הנוכחית על ידי בי-בי-סי היה די מדהים, ואפילו תומכים נלהבים של בי-ביסי בלונדון נראים נבוכים למדי מכך. למרבה הצער, זה קורה רק בשיחות פרטיות ולא בשידור.
אם בי-בי-סי היתה רק בעיה בריטית, ניחא, אבל היא לא. אף תחנה אחרת לא משדרת כמוה בעשרות שפות בטלוויזיה, ברדיו ואונליין. לשירותי הרדיו של הרשת מאזינים יותר מ-163 מיליון איש. סקירתה העולמית מתקיימת כמעט בכל שפה מדוברת במזרח התיכון: פשטונית, פרסית, ערבית וטורקית. מיותר לציין כי הרשת אינה משדרת בעברית, אף שהיא כן משדרת בשפות של מדינות קטנות אחרות: מקדונית ואלבנית, אזרית ואוזבקית ועוד ועוד (היא גם אינה משדרת בכורדית. אבל אסור לשכוח כי בבי-בי-סי לא מטרידים את עצמם בזכויות הכורדים או בשאיפותיהם, שכן הם נרדפים על ידי מדינות שבהן רוב מוסלמי כמו סוריה ואיראן. לא שמענו הרבה בבי-בי-סי, למשל, כאשר נהרגו ונפצעו עשרות סורים כורדים במרס 2004 בידי שלטון הנשיא אסד).
לא רק שהמעשים האמורים של ישראל משודרים בהגזמה, אלא גם העובדה שמדובר במלחמה דו-צדדית (שהתחיל, כמובן, חיזבאללה), מעוותת. לכן, למרות מאות שעות שידור של עשרות כתבי בי-בי-סי ושדרים באולפן, לא יכולתם ממש לדעת שמאות אלפי ישראלים חיים במקלטים כבר שבועות, עייפים, פוחדים, אבל מחזיקים מעמד. שסבתא ונכדה בן השבע נהרגו מקטיושה שפגעה פגיעה ישירה בביתם בשעת ארוחת ליל שבת. שכמה ילדים ישראלים אחרים נהרגו גם כן.
לא הייתם מסוגלים לדעת כיצד מרגישים אלה החיים תחת מטר של יותר מ-2,000 קטיושות איראניות וסוריות המכוונות להרג אזרחים בערים, במושבים ובחוות ברחבי שליש מהמדינה שלכם. ודאי לא הייתם מבינים שחיזבאללה הוא למעשה דיוויזיה במשמרות המהפכה של איראן, המצוידת בנשק מתקדם למדי (טילים ארוכי טווח, טילי שיוט נגד ספינות), וביכולתה לגרום טרור גלובלי, לאחר שכבר הרגה 114 בני אדם בארגנטינה במהלך שנות ה-90.
בי-בי-סי ואחרים שידרו דיווח אחרי דיווח על תעשיית התיירות הלבנונית שנהרסה, אבל איש לא שידר כתבות דומות על תעשיית התיירות הישראלית שנהרסה, על אף שלפחות מלון אחד בטבריה נפגע מטיל של חיזבאללה. יש דיווחים על ילדים לבנונים שאינם יודעים היכן ילמדו, אבל אף דיווח על ילדים ישראליים.
תזכורת מהאנטישמיות
המתקפות חסרות הרחמים על ישראל הביאו לכך שגם העיתונות הכתובה מרשה לעצמה לנקוט גישה אנטישמית בוטה. רבים התרגלו לכך כי עיתונים בעלי נטייה שמאלנית כמו ה"גרדיאן" מאפשרים לסקירה שלהם את המזרח התיכון לגלוש למשהו שמזכיר אנטישמיות. למשל, בחודש שעבר הראתה קריקטורה של מרטין רוסון שהתפרסמה ב"גרדיאן" מגיני דוד המשמשים כאגרופנים על יד נוטפת דם.
עתה, העיתון השמרני "דיילי טלגרף", היומון האיכותי הנמכר ביותר בבריטניה ובעבר אחד העיתונים היחידים באירופה שהפגינו הגינות כלפי ישראל, נכנס לאווירה הזו. הקריקטורה שהופיעה מעל המכתבים למערכת בשבת שעברה, הראתה שתי סצנות זהות של חורבן. על האחת נכתב: "ורשה, 1943" ועל האחרת: "צור, 2006".
פוליטיקאי אחד כבר נתן את האות להוצאת הדיבה האיומה הזו. חבר הפרלמנט השמרן סר פיטר טאפסל אמר לבית הנבחרים כי ראש הממשלה טוני בלייר "קשר קשר" עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, במתן אישור לישראל לקיים פשע מלחמה "המזכיר באופן חמור את הזוועות של הנאצים ברובע היהודי בוורשה."
כמובן , לא היה "רובע יהודי" בוורשה. למקרה שמישהו זקוק לתזכורת (סר פיטר ודאי זקוק לה) הגטו בבירה הפולנית שהוקם באוקטובר 1940, התפרס על פני שטח של פחות מארבעה קילומטרים וחצי. יותר מ-400 אלף יהודים נדחסו לגטו, כ-30 אחוז מאוכלוסיית ורשה. 254 אלף נשלחו לטרבלינקה, ושם הושמדו. השאר נרצחו ברובם בדרכים אחרות. עד סוף מאי 1943 לא נותרו יהודים בגטו.
התמונה אינה קודרת לחלוטין. כמה פוליטיקאים בריטים ואירופים, משמאל ומימין, הביעו תמיכה בישראל. כך גם מספר כתבי עת, כמו ה"ספקטייטור". כך גם מספר פרשנים בעיתונות.
אבל בינתיים, סקירות וקריקטורות אנטישמיות נפוצות ברחבי העולם. העיתון השלישי בגודלו בנורווגיה, היומון "דאגבלאדט", פרסם קריקטורה המשווה את ראש הממשלה אהוד אולמרט למפקד האס-אס הנודע לשמצה אמון גת, שרצח יהודים ביריות מהמרפסת שלו, וגולם בידי ראלף פיינס בסרטו של סטיבן שפילברג "רשימת שינדלר" (חודש קודם לכן פרסם העיתון את המאמר "המגדל השלישי", שהטיל ספק באחריותם של המוסלמים לפיגועי ה-11 בספטמבר).
אנטוניו נרי ליקון מ"אל אקונומיסטה" במקסיקו צייר מה שנראה כחייל נאצי עם מגיני דוד על המדים שלו. "החייל" מוקף בעיניים שנעקרו מארובותיהן. קריקטורה ב"סנדיי טיימס" בדרום אפריקה הראתה את אהוד אולמרט עם סכין קצבים נוטפת דם. ביומון האוסטרלי המוביל "דה אייג'", צויר גביע יין מלא בדם, הנשתה בסצנה המזכירה עלילת דם מימי הביניים. בניו זילנד צייר הקריקטוריסט הוותיק טום סטוט קריקטורה המציגה את ישראל כאל-קאעידה.
פוליטיקאי אירופי מוביל אחד לפחות איוורר גם כן את הדעות הקדומות שלו באמצעות סימבוליזם ויזואלי. ראש הממשלה הספרדי חוסה לואיס רודריגז ספאטרו לבש כאפייה במהלך אירוע שבו גינה את ישראל, אבל לא את חיזבאללה, אשר לדעתו אין למנוע ממנו הריגת ישראלים.
האפר של אושוויץ
העיוותים התקשורתיים הללו יובילו ככל הנראה למתקפות על יהודים, כפי שכבר קרה במרכז היהודי בסיאטל. כאשר יהודים חיים אינם בנמצא, יהיו מתים מטרה במקומם. בבלגיה בשבוע שעבר חולל הכד ובו אפר מאושוויץ, באנדרטה בבריסל שהוקמה לזכר 25,411 יהודים בלגים שגורשו למחנות ההשמדה. הכד נותץ ונמרחה עליו צואה. השקט מכיוון המנהיגים הבלגים שליווה את האירוע הזה היה מחריש אזניים.
יהודים אחרים ממשיכים להיהרג בישראל עצמה, בלי שיאוזכרו בתקשורת העולמית. לדוגמה, ביום חמישי שעבר נרצח ד"ר דניאל יעקבי, בן 60, על ידי אנשי גדודי חללי אל-אקצה, ארגון הטרור שהוקם לפני חמש שנים באמצעות כספי הסיוע של האיחוד האירופי שהגיעו ליאסר ערפאת.
אבל הנושא הזה רחוק מלהיות נושא יהודי. עיתונאים בינלאומיים סבורים שזה משעשע או מרגש להתעלל ביהודים. הם עדיין לא מבינים שחיזבאללה הוא חלק מארגון טרור קיצוני איסלאמי עולמי, שמתכנן תוכניות, לא ממש נעימות, לכל אותם מוסלמים, נוצרים, הינדים ויהודים שלא עושים כרצונם.
[המידע הגיע אלינו ממקור עקיף באינטרנט ואנו מניחים לקוראים לשפוט את אמינותו. מאוחר יותר נודע לנו שהמאמר המקיף הזה של תום גרוס, לשעבר שליח "סנדי טלגרף" בישראל, פורסם בעיתון "מעריב" מיום 3.8.06].
***
אהרן שבתאי על תקן "דַפְעַת מָארְדִי" של מנקי הג'ורות בבגדד
לאהוד שלום רב,
אם כן לא חבל על דאבדין. אתה יודע מה זה לקום בשעה חמש בבקר ולקרוא את העיתון שלך [גיליון 165] ובו הבשורה המשמחת אותי מאוד – שיצור אחד, שמילא את עיתוני יום שישי בשרבוטים שקרא להם שירים ובעצם היו כאשפה וכרפש ביבים, מלאי שפיך, צואה, שתן ועוד מעולמו המלא ט----ת (לא בכדי הוא מצא את האכסניה שמפרסמת את הדברים שיוצאים מקולמוסו הטמא) – שאיזה כיף זה שאדון שבתאי הסתלק והוא לא יחסר לנו כלל, מה גם שנטל עימו את זוגתו הצוררת.
בערבית אומרים על כגון זה "דַפְעַת מָארְדִי", ובבגדאד המארדי הוא המקל הארוך שנותר אחרי שמקנבים את כל העלים מכף התמרים. משתמשים בו מנקי הג'ורות ומשחררי הסתימות בצינורות, שהיו פעם. אלה דוחפים את המקל כדי לפתוח את הסתימה, ומה שהמקל דוחף זה בדרך כלל טינופת מרוכזת שמצאה לה תנאים להתגבש לגוש שחוסם את הזרימה של החומר. והנאמר בשתי המילים משמעו שכפי שהמארדי מסלק את הסתימה ודוחף את הגוש החוסם, ובאה אנחת רווחה לבעלי הבית – כך שמחנו אנו להיפטר מאדון שבתאי שגרם לנו בחילה והעלה בגרוננו קבס בקראנו את יצירות רוחו.
ואבי סיפר לי שהמארדי הזה היה הסמל המקצועי שהניחו בעלי המקצוע הללו. ואם הוזמן מי מהם לעשות עבודה של ניקוי בור השופכין, בדרך-כלל אחת לשנה, ומן הסתם הבטיח שיבוא ביום פלוני והבריז ולא בא, כדרכם של בעלי מקצוע שמבטיחים ולא מקיימים – אבל אם הניח את המארדי שלו, לא היה יכול אותו בעל-בית להזמין מישהו אחר מאותו מקצוע, יען כי השארת המקל הזה על פתח הבית שאליו הוזמנת הרי זה כאילו אמרת: "הנה אני כבר חוזר!" – ולמעשה השארת אותו כאות וכסימן לאחרים שאם יוזמנו לבוא כתחליף לך יראו שהעבודה כבר שייכת לאחר... גם אם הוא מתמהמה.
ועוד הוסיף אבא שעד שהוא תפס את התחבולה של השארת המארדי בכוונה, היה מחכה לעיתים עד בוש. וכאשר הבין וסילק את מקל התמר הארוך הגורף ביבים – נמסרה העבודה לאחרים ללא דיחוי.
והנמשל שאולי שמחתנו מוקדמת מדי שכן מסתמנת תמונת מצב לפיה ימלא מר לאור מהעיתון לאנשים חושבים את מקומו של העוזב מר שבתאי בדברי עוועים מאותו הביב.
למרות ההפגזות עלינו, בכל זאת בבניין ציון ננוחם,
יעקב זמיר
רמת גן
עיר הפיז'אמות
Kfar Kana
להלן שבע השאלות המרכזיות, שמציג הבלוגר Confederate Yankee
א. הבניין בכנא קרס כתוצאה מהפצצה אווירית – אך הגג שלו נותר ללא פגע. כיצד זה ייתכן? כתב CNN שהיה במקום דיווח על בורות באדמה כתוצאה מהפגזות, בסמוך לבניין, אך העלה חשד שהבית עצמו לא קרס כתוצאה מהפגזה מהאוויר. אם כך, ממה הוא קרס?
ב. הבניין קרס 7-8 שעות אחרי הפצצת צה"ל. איך ניתן להסביר את העובדה שהאזרחים הרבים בבניין החליטו להישאר בו? האם ייתכן שאחרי פגיעה ישירה בבניין בו שהו הם החליטו פשוט לסובב את הגב וללכת לישון, ואז, בבוקר, קרס לרוע מזלם כל הבניין?...
ג. חיזבאללה טוען כי האנשים בבניין לא היו יכולים להתפנות כי צה"ל הרס, בהפגזות קודמות, את דרכי הגישה והגשרים באזור. גם אם נניח שזה נכון, איך מסבירים בחיזבאללה את הגעתם המהירה ביותר, עם שחר, של אנשי התקשורת הזרים, ששהו בצור, למקום האירוע בכנא? מתברר שבכל זאת יש דרכים וגישה.
ד. איך ניתן להסביר את מועד תחילת מבצע הפינוי - בשעות הבוקר, רק לאחר הגעתם של צוותי התקשורת והצלמים הזרים?
ה. חמור מכך: איך ניתן להסביר שבכל צילומי האירוע לא ניתן לראות אפילו חילוץ של אנשים חיים, כלומר: ניצולים ללא פגע או פצועים בדרגות שונות? מה, כולם ללא יוצא מן הכלל מתו בבניין בכנא?
ו. עובדי החילוץ לא אפשרו לעיתונאים להתקרב לבניין ההרוס, והצטיידו בעצמם במצלמות. מדי פעם הם היו יוצאים עם מתים על אלונקות מכוסות ביריעות, והסיטו את היריעות כדי שהתקשורת הזרה תוכל לצלם את פני המתים. כאשר זה קרה ניתן היה לראות משהו מוזר ביותר: פנים אפורות, צפודות, נפוחות. האם מדובר בגוויות של אנשים שמתו לפני מספר ימים?
ז. צפדת מוות מתחילה להופיע 3-4 אחרי המוות, ומגיעה לשיאה 12 שעות אחריו. כל התמונות מכנא מראות מתים שלכאורה מתו רק שעה-שעתיים קודם לרגע הצילום. ואם כך, איך ייתכן שכבר פשתה בהם צפדת המוות?
הבלוגר מציין, בהקשר זה, כי חיזבאללה הקים בעיירה צור הסמוכה, כמה ימים לפני האירוע, חדר מתים ארעי ובו רוכזו גופות הרוגים במתקפות צה"ל... תחשבו לבד לאן הוא לוקח את זה. בהקשר הזה הוא מציין אירועים פלשתינים קודמים בהם נעשה זיוף אירוע, כמו במקרה של הילד הירוי מוחמד דורא, ברצועת עזה. איך אפשר להסביר את העובדה שאף לא אחד מהילדים המתים, שהוצגו למצלמות, סבל מפגיעות מעיכה האופייניות כל-כך למקרים כאלה של התמוטטות בניין על יושביו?
ייתכן שלעולם נדע...
על כן אפשר להוסיף עוד תהיות אחדות:
כיצד ייתכן שלא נמצאו בבניין שרידי הפצצה הישראלית? זה היה נותן זיהוי מלא של מה שהרס את הבניין.
תחילה דיווחו על מעל 60 נפגעים אך בספירה של הצלב האדום נמצאו רק 20 איש.
בהנחה שהיו 60 איש, זו משפחה גדולה מאד שכולה גרה באותו בניין? או יותר נכון התרכזו בבניין זה אנשים שלא גרו בו כדי למות יחד? מוזר.
לא פורסמו שמות הנפגעים בבניין. נראה לי שהם כלל לא תושבי הבית או אפילו לא השכונה הזו. אין לשלול אפשרות שרובם אנשי חיזבאללה.
[המידע הגיע אלינו ממקור עקיף באינטרנט ואנו מניחים לקוראים לשפוט את אמינותו].
ד"ר אשר אדר
תגובה לתעמולת הג'יהאד
ההסתה לג'יהאד נגד ישראל שהתחילה כבר שנים רבות לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הולכת וגוברת. היא מהווה סכנה ממשית לישראל ואפילו לעולם כולו.
ג'יהאד נגד ישראל הוא עבירה פלילית לא פחות מהסתה ניאו-נאצית וממעשים עוינים בעקבותיה.
תומכי הג'יהאד מזדרזים להסביר אותו כחובה דתית/מוסלמית – אך ללא הצדקה. אין לו תמיכה בתורת הקוראן*. ויתר על-כן, ג'יהאד נגד ישראל מיחס לאללה (אלוהי אברהם בתפיסת האיסלאם) באופן מסולף את ה"מצווה" של קטילת אח.
אין די להגן על עמנו וארצנו בעזרת נשק חם בלבד, אלא יהיה עלינו להבהיר לשכנינו (וכן לערבי ישראל ולעולם כולו) את היחס החיובי של הקוראן לגבי ישראל, ובזה להדגיש כי יחסים נורמאליים עם ישראל לא מהווים בגידה באיסלאם – אלא להיפך!
ניתן להעביר את המסר הזה בכל מיני אמצעים – חינוך בבתי ספר, רדיו, טלוויזיה, עלונים, רמקולים מול מפגינים, באפיקים דיפלומטיים וכיוצא באלו. האמצעים בידינו, ואין סיבה שלא נשתמש בהם.
דמוקרטיה היא צורה של ממשלה אך אינה נפשה, לכן דמוקרטיה בעצמה אינה מהווה תגובה לג'יהאד!
אם תוכל לתמוך או לפעול בצורה כלשהי ביוזמה הנ"ל, נא לפנות לעמותה "שורש וענף", ת.ד. 8672, ירושלים. פקס: 02-6739012
e-mail: rb@rb.org.il
www:rb.org.il
*) ראה את מאמרי: "אפשרות של שלום בין ישמעאל לישראל לפי התורה והקוראן", עם הקדמה תומכת על-ידי השייך פרופ' עבדול האדי פאלצי. מאמר זה אפשר להשיג בכתובת הנ"ל.
ד"ר פארוק מואסי
תשובה לנעמן כהן: "המלחמה הזו אינה צודקת. אני מריע נגדה עם קולות של 380 אינטלקטואלים יהודים שחתמו על העצומה ב'הארץ'!"
נעמן יש לו היגיון משלו, וטיעונו: אם אני לא מסכים עם צד א סימן שאני מסכים עם צד ב וזאת באומרו [בגיליון 165]:
"מלחמה זו אינה צודקת." ובכן, אליבא דמואסי, המלחמה של ישראל אינה צודקת ואילו המלחמה של החמאס והחיזבאללה בישראל כן צודקת."
להזכיר למר נעמן שאני אמרתי: מלחמה זו אינה צודקת... לא הסברתי ולא פירשתי ולא האשמתי, אבל נעמן דן את עצמו ואת ישראל וידע שאכן ישראל התחילה.
ועתה אני מוסיף: היא תפסיק את הלחימה ותשב למו"מ ותחליף שבויים עם חזב אללה בהקדם או במאוחר...
האם זה צורם ??!!
נכון שביקשתי שישראל צריכה לשנות כיוון, אמרתי זאת ביודעי שהיא הצד החזק, היא המדינה היכולה לכבות את הלהבות ולא ללבותן.
המלחמה היא אינה לחלוטין על עצם קיומה של מדינת ישראל ועל "השמדת היהודים". אדרבא, אני בטוח שהשלום ישרה באזור בין שני העמים ועוד נראה גן עדן אמיתי. (אוטופיה? שתהיה).
לצערי ישנם החושבים כי הערבים דוגלים בהשמדת ישראל, והמוזר בטענותיהם כי הם אומרים זאת בעוד שהם עדים לפעילויות של אלפי-אלפי משתפים[?] ולתמיכת המנהיגים הערביים וההנהגה האסלמית והערבית באזור (מלבד אירן).
אל לנו לחזור לאמנה של שנות האחים המוסלמים הראשונות? – אגב התנועה הזו נוצרה על-ידי האנגלים והיא חשודה בעיני הערביים .
חמאס לפי מיטב ידיעתי לא מאמץ סעיפים כאלה (אפילו הדברים שנכתבו בשמו של הנביא אינם אותנטיים בספרי ה"חדית").
בראיון עם עמנואל הלפרין, הוא שאל אותי בקשר לאמנה של חמאס, ועניתי לו: "אישית לא ראיתי... האם אתה ראית?"
השיב: "לא."
אמרתי: "בוא נדחה את התשובה עד שנקרא... עיין בבקשה במצע החמאס... ומכאן אני פונה אליך: האם ראית את אמנת חמאס וחזב אללה (אגב הם שיעים, שסותרים את הסונים באופן עקרוני).
מר כהן,
אתה חי באשליות כשאתה קובע שערביי ישראל יצעקו בכל הפגנה: "כ'יבר כ'יבר יא יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב!"
אימתי? והיכן?
היהדות היא דת שהמוסלמים חייבים לרחוש לה ולנצרות מלוא הכבוד. כך כתוב בקוראן, ואני מציע לשאול פרופ' רובין מאוניברסיטת תל אביב בנידון, ולא לזרוק משפטים. אישית אני לא שמעתי אף פעם קריאות כאלו, ובכל זאת, אם חלילה וחס מישהו קרא פעם – הקריאות האלה אינן מייצגות לחלוטין את כללי הדת [המוסלמית] ועקרונותיה. במקביל, לצערי, שמעתי עשרות פעמים במשחקי כדורגל: "מוות! מוות לערבים!" – והמדיה משדרת באובייקטיביות?!
בהיסטוריה היו תופעות כאלה... דומני, אבל מה היה הסוף!?
ותמיהתי לאין שיעור על קביעתך: "בעוד הם מריעים לטילי כ'יבר של חיזבאללה." – אוי ואבוי! הלא ידעת כי רוב הנפגעים בערים ובכפרים הם דווקא ערבים? מי מריע למותו?
ועוד: מה אתה חוזר להיסטוריה שיש בה סילופים רבים ויש בה פירושים שונים וטענות, וטענות נגד? האם אתה חושב שצד זה ישכנע את האחר?
ועוד אתה "מזמר": "מר מואסי, אם אינך צבוע, וגורל ישראל באמת חשוב לך, עליך להכריז בריש גלי כי המלחמה של החמאס והחיזבאללה למען חיסול מדינת ישראל והשמדת היהודים אינה צודקת! ואילו מלחמת ישראל למניעת השמדתה – צודקת היא!"
לא, יקירי, המלחמה הזו אינה צודקת. אני מריע נגדה עם קולות של 380 אינטלקטואלים יהודים, שחשוב להם שלומה של מדינת ישראל לא פחות ממך. אינם צבועים ואינם... אלא אם אתה מוציא אותי, כערבי, מביניהם. האינטלקטואלים שחתמו על העצומה ב"הארץ" אינם תמימים, בעוד שהם תמימי דעים שמלחמה זו אינה צודקת וחייבת להסתיים.
שייקחו דוגמא מהזונות
מאת גי מילייר
מצרפתית מרים יחיל-ווקס, 31 ביולי 2006
[פורסם בצרפתית ב-www.upjf.org ותורגם בהסכמת המחבר והאתר. מותר להפיץ המאמר במלואו בלבד].
גי מילייר הוא איש זועם. כרודף אמת הוא שונא את השקר, הצביעות והעוול. משום כך הוא, שאינו יהודי, לקח על עצמו לחשוף את צביעותם של הצרפתים ולהציג את האמת כהווייתה. גי מילייר הוא פילוסוף והוגה דעות שמעז לבקר את האיסלאם הקיצוני במדינה שבה הרוב והשלטון נכנעים לו.
· איני מעלה בדעתי אפילו לרגע, שהעיתונאים שעובדים ברשתות התקשורת הגדולות בצרפת ובאירופה אינם מכירים את שיח החיזבאללה השופע שנאה ומטיף לרצח עם.
· איני מעלה בדעתי שאינם יודעים כי אל-מנאר, הערוץ של חיזבאללה, הוא המדיה האנטישמית ביותר שידע העולם מאז נפילת הרייך השלישי.
· איני מעלה בדעתי שהם אינם יודעים כי חיזבאללה הוא ארגון טוטאליטרי ששוטף את המוח ומכניע באלימות את האוכלוסיות האזרחיות באזורים בהם הוא שולט. איני מעלה בדעתי שלא ידוע להם דבר על העובדה שהמיליציות של חיזבאללה משתמשות באוכלוסיה האזרחית של דרום לבנון כמגן אנושי, ומונעות במכוון אספקת מצרכים חיוניים לאוכלוסיה זו, על מנת להפוך אותה למיצג קורבני מול המצלמות.
· איני מעלה בדעתי שהם אינם יודעים כי המבנים, כולל אלה שנפגעו בכפר קאנה, הם מחסני נשק בתוכם מציבים החיזבאללה, מעשה מביש, נשים וילדים על מנת שיוקרבו על מזבח התעמולה.
· איני מעלה בדעתי שאותם עיתונאים אינם יודעים איזה סבל עובר ברגע זה ממש האוכלוסייה בצפון ישראל.
לאור האמור לעיל, איני יכול שלא לשאול את עצמי שאלה אחת: מדוע אם כן הם מפיצים כל כך הרבה שקרים ותועבות? אני מתקשה למצוא הסברים. איני רוצה להרחיק לכת עד כדי לומר שהאנטישמיות, בתחפושת זולה חדשה, ובנוכחות חדשה רחבת היקף באירופה, היא שורש הרע, אבל אין לי ברירה אלא להודות בכך.
כמובן שאיננו 'אנטישמים' ישיבו המכותבים, אבל, ימשיכו ויאמרו, 'תראו מה הם עושים לאזרחי לבנון.' ואם תשיב להם שהלבנונים הם קורבנות של החיזבאללה, מיד יהפכו לסנגורים של החיזבאללה ויציינו שהם 'פועלים גם בתחום הסוציאלי' ושזוהי תנועת 'התנגדות.'
אחדים יסכימו, תחת לחץ, שיש לפרק את החיזבאללה מנשקו, אבל יוסיפו שהדבר צריך להיעשות 'במשא ומתן', בפיקוח של 'כוח בינלאומי', ובהסכמתה של 'ממשלת לבנון.'
ביודעי שהם אינם מטומטמים גמורים, אני מתפתה לומר להם שהיטלר, לשיטתם, היה מאד 'סוציאלי', ומתחשק לי לשאול אותם:
- התנגדות למה? לקיומה של ישראל?
- משא ומתן עם מי? עם מטורפים זועמים?
- כוח בינלאומי שיעשה מה? יגן על החיזבאללה?
כבר היו לי אי אילו ויכוחים מסוג זה. משום כך אני נמנע מהם. אני יודע שיש משהו גרוע מאנשים לגמרי מטומטמים : אנשים ציניים שמעמידים פני מטומטמים, ועושים שימוש סלקטיבי בעובדות. ואני יודע, לצערי, שהמוני עיתונאים, בצרפת ובאירופה, הם ציניקנים שמעמידים פני מטומטמים ועושים שימוש סלקטיבי בעובדות. אני יודע גם, וזו הסיבה העיקרית להימנעותי מסוג זה של ויכוח, שקיימת אצלם שנאה תהומית מסוג שאין לו שם.
בעיני אותם עשרות עיתונאים צרפתים ואירופאיים, ישראל, ממילא, מתועבת מטבע ברייתה. תגובות אינסטינקטיביות טבועות במוחם ומה שלא תעשה ישראל, יהיה רע בעיניהם.
- מתארגנים דיונים לקראת תהליך שלום והם נקטעים? זו אשמתה של ישראל שלא עשתה ויתורים במשא ומתן.
- אויביה של ישראל מבצעים התקפות טרור? הם 'מיואשים' שמשתמשים 'בנשקו של החלש.'
- ישראל מגיבה? זהו 'מעגל האלימות', שבעקבותיו יבוא עוד 'ייאוש'.
ישראל טרם הואשמה באפיזודת הפרעות האחרונה שהתחוללה בצרפת, אבל לפי הכיוון אליו נושבת הרוח...
אותה שנאה שאין לה שם יש בה משקעים אנטישמיים, על כך אין ויכוח. אין עוד מדינה על פני האדמה שנתונה להאשמות והשמצות מילוליות כמו ישראל. אין עוד מדינה, מלבד אולי ארצות הברית – שיש לה אויבים שטופי שינאה כמו ישראל, אבל ארה"ב היא המעצמה הגדולה בעולם.
לשנאה הזאת יש גם סיבות אחרות, בין היתר התפיסה – המעוותת בתכלית – של הכאה על חטא, שממנה משתמע כי כל מי שנדמה חלש ומדוכא ראוי לשבח ותמיכה. בעיני האירופאים הערבים הם חלשים ומדוכאים, באופן כללי, מכאן נובע שישראל היא 'חזקה'.
לכך מצטרף רעיון 'החלום האירופי' על עולם שאין בו שום קונפליקט ואפשר להסדיר בו הכל על ידי דיפלומטיה; עולם שאין בו דורשי רעה, שאין בו טוטאליטריות, אין בו רשעים, ואשר בו, כאשר 'חלש' או 'מדוכא' מפגין תוקפנות, ודאי יש לו סיבה כי אנחנו לא עשינו די מאמצים 'להבין' אותו.
העובדה שיש למעלה משלוש מאות מיליון ערבים, למעלה ממיליארד מוסלמים, ובישראל רק ששה מיליון תושבים, רק מחמירה את המצב. כמו גם העובדה שאירופה היא כבר מזמן יבשת מוסלמית.
גם הפחד מטרור נכנס לחשבון: על יהודים אפשר לירוק בלי פחד; לעומת זאת לבקר מוסלמים, זה כבר משהו אחר.
מנקודת מבט זו, הגיוני לאמץ את העמדה המקובלת בעולם הערבי-מוסלמי, גם אם זאת פחדנות גמורה.
ראוי לציין גם נקודה שמוזכרת לעתים רחוקות: האיסלאם הקיצוני – כפי שהוא נתפס בתנועת אל קאידה, בחיזבאללה, או על ידי אחמדינאג'אד המאיים – איננו האיסלאם, אלא דוגמה (dogma) פוליטית שמורכבת מסממנים מיובאים מאידיאולוגיות טוטאליטריות ילידות אירופה: נאציונל-סוציאליזם, פשיזם, קומוניזם.
- אין פלא שאינטלקטואלים אירופאיים מהימין הקיצוני מתמוגגים מרוב עדנה כלפי האיסלאמיסטים: אלה גם אלה קוראים את מיין קאמפף.
- אין פלא שאינטלקטואלים מהשמאל הקיצוני גם הם מתמוגגים מרוב חיבה כלפי האיסלאמיסטים: לדעתם, אפשר להתעלם מזה שהאיסלאמיסטים קוראים את מיין קאמפף מפני שידוע שהם קוראים גם את לנין.
עיתונאים מלאי הערכה כלפי השמאל הקיצוני האירופי מסוגלים לראות באיסלאמיסטים, בני דודים רחוקים של השמאל הקיצוני.
בסיכומו של דבר, זה שהשקרים זוכים לתפוצה ונתפסים על ידי האוכלוסיות האירופאיות כאמת, מוכיח שקיימת ביבשת פתולוגיה קולקטיבית מנטאלית מטרידה. העובדה שבפועל כל מנהיגיה הפוליטיים של אירופה, ובראשם שיראק, תורמים לפתולוגיה קולקטיבית מנטאלית זו, היא סיבה לדאגה עמוקה מאד באשר לעתידה של היבשת.
המלחמה שישראל נאלצת לנהל מרה וכואבת. ברובד הבינלאומי ישראל אינה יכולה לסמוך אלא על ארצות הברית של ג'ורג' בוש.
היחס למדינת ישראל הוא יותר מאי פעם כמו אל 'היהודי בין המדינות', אם לצטט את אלן דרשוביץ.
גם אם אני היחיד שעדיין אומר את זה בשפה הצרפתית, הריני אומר בזאת:
- החיזבאללה היא תנועה טוטאליטרית ופנאטית, הדוגלת בהשמדת עם, שמטרתה להפוך את לבנון לרפובליקה איסלאמית, מדינת לוויין לאיראן של המולות, ולהשמיד את ישראל, במידת האפשר תוך כדי השמדת אוכלוסייתה.
- החיזבאללה אינו יכול להתקבל כשחקן בשח-מט הפוליטי של מדינות דמוקרטיות. ישראל אינה יכולה להתקיים כשעל גבולה הצפוני צבא של טרוריסטים שמצהיר כי מטרתו היא השמדת ישראל. כל הצעה מלבד חיסול החיזבאללה הינה, עבור התנועה, ניצחון שתוצאותיו הרות אסון לעתידה של ישראל.
- כל הקרבנות האזרחיים בלבנון, כולל הנשים והילדים האומללים בכפר קנה, הם קורבנות של החיזבאללה ולא של הצבא הישראלי. השימוש באזרחים כמגינים אנושיים (אם גן בהסכמת אותם אזרחים) מהווה פעולה אכזרית ופחדנית בעליל, אבל, למרבה הצער, הגיונית בעיני טרוריסטים. כל ממשלה אירופית ראויה לשמה חייבת להוקיע את פשעי החיזבאללה.
- אלה באוכלוסיית לבנון שתומכים בחיזבאללה, סובלים היום מתוצאות בחירתם ואין להם להלין אלא על עצמם. תמיכה בארגון טרור כרוכה בסיכון. אי אפשר לייחל להשמדת עם שכן ולהתפלא, או לקונן כאשר אותו עם מגן על עצמו. ממשלת לבנון אינה חפה מפשע. אם מדינה כמו צרפת חפצה בטובתה של לבנון, היה עליה לפעול, כבר מזמן, כדי שמדינה זו תיהפך במלואה לדמוקרטית.
- הלבנונים שאינם תומכים בחיזבאללה הם כיום בני ערובה, והם כאלה כבר זמן רב, מפני שמדינות העולם מעלימות עין, במיוחד צרפת. הם ננטשו לא מול הצבא הישראלי, אלא הרבה קודם, והופקרו בני ערובה בידי החיזבאללה. זהו מצב אשר, כמו כל חטיפה של בני ערובה, צריך לבוא על פתרונו. הפיתרון היחיד שבא בחשבון הוא מותם או הענשתם של החוטפים.
- התביעה מישראל להפסקת אש מיידית, אותה משמיעות ממשלות צרפת והאיחוד האירופי, כמוה כתביעה להארכת שביים של בני הערובה, וכמתן פרס לחוטפיהם, שיוכלו כתוצאה מכך להמשיך בהשגת מטרתם הכפולה. צרפת והאיחוד האירופי מתנהגים כמשתפי פעולה בחטיפת בני הערובה ובניסיון להשמיד את ישראל. הפסקת אש עליהם לדרוש אך ורק מן החיזבאללה, ועליה לכלול כניעה ללא תנאי. ואל יעז איש להעלות את הטעון ההומניטארי כדי לתבוע מישראל הפסקת אש: החיזבאללה, על ידי חטיפת בני ערובה בכוח, יצרו את הדרמה ההומניטארית, לא רק אצל הלבנונים – האמנם צריך להזכיר? – אלא גם אצל הישראלים.
- לבנון לא תחיה בשלום עד אשר תיפטר מאלה אשר, בקרבה, חולמים על השמדת עם שכן. לרצות לחיות בשלום כשאתה מחזיק בקרבך מיעוט החולם על השמדת עם שכן זה בלתי אפשרי ומכיל סתירה פנימית.
- ישראל לא תוכל, בכוחות עצמה, לעקור מן השורש את החיזבאללה. היא זקוקה לשם כך לא רק לתמיכת ארצות הברית, אלא גם לתמיכתם של אותם אנשים ונשים המעוניינים בשמירת כבוד האדם וחירותו.
- אם, כפי שניתן לחשוש, ישראל לא תרצה או לא תוכל ללכת עד הסוף, אם האו"ם, ארגון מושחת ואנטישמי בעליל, יצליח לגרום להצבתו של כוח 'הפרדה' מן הסוג של יוניפיל, יהיה זה ניצחון של החיזבאללה ותבוסה לערכי כבוד האדם וחירותו. תהיה זו גם תבוסתם של אלה המייחלים לראות לבנון חופשית. לישראל מצפים, אם כן, ימים מרים.
- ניצחון החיזבאללה יהיה גם ניצחונן של הדיקטטורה הסורית ושל הרפובליקה האיסלאמית באיראן, שמנהיגיהן ודאי יחושו מעודדים ויזרזו את המרוץ הגרעיני שלהם, במטרה לערער את יציבותה של עיראק ושל האזור כולו, במטרה להשמיד את ישראל.
- לכן גם המדינות הערביות הסוניות באזור, אינן מעוניינות בניצחון החיזבאללה, למרות שהאוכלוסיות שלהם שופכות קיתונות שנאה על ישראל.
- מנהיגי אירופה באופן כללי, והצרפתים במיוחד, שחושבים כי בתנאים אלה מתן ניצחון לחיזבאללה יזכה אותם בחסדי העולם הערבי, טועים טעות גסה. המנהיגים אשר, כמו שיראק ודוסט-בלאזי, אומרים כי על מנת למנוע 'הלם של תרבויות' הם פועלים להצלת חיזבאללה ולמעשה תורמים להשמדת ישראל – הם חסרי אחריות ומסוכנים: החיזבאללה, משטר המולות, אל קאידה, משפחת אסאד, אינם מייצגים לא את התרבות הערבית, לוא איזושהי תרבות מוסלמית, אלא הינם קריקטורה מזוויעה ומפלצתית של עצם רעיון התרבות. העולם הערבי, והעולם המוסלמי כולו צריכים להשתחרר מהקריקטורה על כל פרצופיה. שימור הקריקטורה ותיאורה כמגלמת איזו תרבות משמעותה סכנת מוות לא רק לישראל, אלא גם לאירופה.
אחת הבעיות שעל אירופה להתמודד אתן היא האינטגרציה של האוכלוסיות המוסלמיות. פיוסה של הקריקטורה לא יתרום אלא להסתה של המוסלמים באירופה להזדהות לא עם ערכי כבוד האדם וחירותו, אלא עם הערכים של בן לאדן ונסראללה. אולי שיראק ודוסט-בלאזי מייחלים לכך שהמזרח התיכון כולו ייהפך ל'רפובליקה איסלמית', ומדינות שונות באירופה, צרפת ביניהן, ייהפכו למושבות שלה. אולי הם מייחלים לכך שתוך עשרים שנה צרפת תיראה כמו לבנון היום השבויה כבת ערובה; אם זה המצב, שיהיו הגונים ויגידו בקול רם. האם הם מסוגלים לרגע של כנות? רק רגע אחד? ספק רב.
שמתי בצד כרגע את 'הבעיה הפלשתינאית'. בכוונה. מפיקי השקרים בנוגע לפעילות הישראלית נגד החיזבאללה, השתלמו באמנות השקר כאשר כיסו את 'הסכסוך הישראלי-פלשתיני.'
אנו נתונים במלחמה עולמית שבה הציוויליזציה ניצבת במערכה מול האיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם. הדוגלים באיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם גזרו מלחמה על המדינות המתנגדות להם: קודם כל על ישראל וארצות הברית, אבל הם פועלים גם במקומות אחרים, מארגנטינה ועד בריטניה, מטורקיה עד אינדונזיה, או ערב הסעודית. מתלווים אליהם בדרכם משתפי פעולה: עיתונאים אירופאיים, פוליטיקאים צרפתים, האו"ם, שמאלנים אמריקאים. הם מנהלים את מלחמתם בכל החזיתות, מהחזית הצבאית ועד חזית התקשורת.
- אם יצליחו במשימתם, ישראל תיעלם.
- מה שאני עדיין אוהב באירופה ובצרפת כיום ייעלם.
- המאבק הפלשתיני, שמטרתו האמיתית הייתה תמיד שואה שנייה, יצליח.
- יהיה עולם איסלאמי, כאוטי, עני, אלים ומסוכן, שישתרע מהאוקיאנוס ההודי עד ברסט, אולי עד לונדון.
- יישאר עולם תרבותי שיכלול את ארצות הברית ומדינות שונות באסיה, אבל לא את אירופה. באותו עולם איסלאמי, כאוטי ועני, אפשר יהיה לומר ש'המאבק הפלשתיני' לא היה אלא אמצעי למטרה שהיא ניצחון על ידי השמדת ישראל, על ידי ניתוק מיליוני מוסלמים מערכי אירופה, ועל ידי לקיחה כבני ערובה לא רק את הלבנונים, אלא את הערבים של עבר הירדן ועזה, תוך כדי הקרבתם, כבדרך אגב, למען 'המטרה'.
- הרעיון שהאירופאים האמינו ולו לרגע, שהמטרה היא מדינה פלשתינית, חופשית ומשגשגת שמתקיימת לצד ישראל, מצחיק מאד את אלה שצוחקים, ולא מהיום, על הרג של בני אנוש, כולל נשים וילדים.
אם, כפי שאני מייחל, מאמיני האיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם ינחלו תבוסה, ישראל תחיה; אירופה הדקדנטית של היום תזכה אולי להמשיך לנשום; ארצות הברית תישאר לב העולם התרבותי, אבל לא יהיה עוד, מולה, עולם שהוא טרף לברבריות. במזרח התיכון תהיה לא רק ישראל, תהיה גם לבנון בלי חיזבאללה, שבה אנשים יחשבו על רווחתם ולא על מלחמה; יהיו ירדן, עיראק, מצריים וערב הסעודית משגשגות; איראן בלי מולות, בלי אחמדינג'אד, שבה אמנות החיים הפרסית, אותה הכרתי לפני חומיני, תמצא מחדש את מקומה; עיראק דמוקרטית בלי פיגועים; סוריה ללא מפלגת הבעת'. הערבים בעבר הירדן ועזה יעשו עסקים, יבנו וייזמו. הם יחיו באחווה עם ישראל ויעשו אתה עסקים. ואם מישהו יזכור את אש"ף, את עראפאת או את החמאס, יזכרו אותם כמפלצות ארכאיות, וישמחו שנפטרו מהן.
אלה שרוצים לשנוא, לשקר, להרוג, ימצאו להם סוסי מלחמה אחרים. אני בטוח שימצאו. מטרתי, היום, מטרתי היחידה היא, למנוע מהם ניצחון בקרב לצד הטרוריסטים של חיזבאללה.
בחרתי במקצוע ההוגה והאנליסט על מנת לתרום לכך שיהיו יותר ידיעה, פחות ערפול, פחות דיכוי בעולם. אני מעדיף להפסיק לעסוק במקצועי מכל וכל ובלבד שלא אהפוך למסלף. אם לא תהיה לי ברירה, אהפוך לתופר נעליים, נהג מונית, או משהו אחר.
- זונה מוכרת את עצמה למרבה במחיר והיא מודה בכך ללא היסוס.
- היא מוכרת את גופה, לשעה או שעות, אבל אינה מוכרת את נשמתה.
- משלמים לה כדי שתשקר, אבל היא יודעת שהיא משקרת וכך גם הלקוח.
- מטרת הפעילות שלה היא עונג ולא תאוות רצח או מחשבות גזעניות.
משום כך, בעיני, היא עוסקת במקצוע הגון ומכובד יותר מזה שבו עוסקים בימים אלה מרבית עיתונאי רשתות התקשורת הגדולות של צרפת ואירופה.
דודי בן עמי
שְׁנַת אַלְפַּיִם
שְׁנַת אַלְפַּיִם, פָּרְחָהּ בִּקְלָלָה עַל קוֹצִים, מְפֻיַּחַת בַּגַּיְא.
שְׁנַת אַלְפַּיִם, קִדּוֹת חַרְדּוֹנִים אֲפֹרִים עַל סַלְעֵי עֲיֵפוּת מוּל הַתַּיִל.
יָרוּ הָרוֹבִים בִּמְקֻטָּע, מְשֻׁבָּשׁ,
נֶעֱצַר
וְנִנְצַר
וְנָשַׁר נֶעֱזַב.
הַנָּסִים מְחַשְּׁבִים בִּכְבֵדוּת
נְסִבּוֹת וְסִבּוֹת – אֵיךְ כְּלִמָּה בְּעָרְפָּם תְּסוֹבֵב.
אֵיךְ נָפְלוּ
אַלּוּפֵי בִּגְבוּרָה,
רְמִיָּה לְצִדָּם, אוֹ-רַק-כֶּתֶם עִוֵּר שָׁם בָּעַיִן.
אָבְדוּ כְּלֵי נִשְׁקָם
בַּבָּתִּים,
אֲנָשִׁים בִּמְנוּסָה שׁוּב אֵינָם נוֹעֲלִים בַּמַּפְתֵּחַ,
הוֹלֵךְ וְנִנְעַל רַק מַפְתֵּחַ הַלֵב.
אָנֹכִי לְצד"ל אֲקוֹנֵן,
אַחִים-לֹא-אַחַי. לוֹחֲמִים רוֹחֲצִים בְּנִכּוּר אֲחֵיהֶם, מִי בָּאֵשׁ
מִי בַּדָּם הַנִּשְׁפָּךְ עַל סִפֵּי.
אֵיךְ נִפְלוּ גִּבּוֹרִים
בְּעָבְרָם לֹא-מַדִּים בְּשַׁעֲרֵי גָּלוּתָם
עִם יַלְדָּה בּוֹכִיָּה, מֻשְׁפְּלֵי מֵצַח אִישׁ עַל שְׁבִילוֹ
בַּעֲבוֹר בַּת-הַכְּפָר בַּמָּסָךְ, מְזַמְזֵם צְלָב-זָהָב עַל חָזָהּ, מְגַלֶּה מַתָּכוֹת
מַחְרִישׁ לַבַּרְזֶל.
הָעוֹרְבִים לַה סוֹפְקִים כַּנְפֵיהֶם
לִרְאוֹתָהּ וּלְצַלֵּם.
– יְשֻׁדַּר עִם דִּגְלֵי צְעָקָה בְּצָהֹב –
בְּמַדִּים מֻכָּרִים הֵם חִכּוּ לַבָּאִים, חוֹקְרֵיהֶם
רוֹצְעִים עוֹר לַזְּמָם-פֶּה, לוֹחֲשִׁים תּוֹעֵבוֹת,
לְהַכְאִיב בַּחֲשָׁד
וְלָשׁוּב לְהַמֵּר בִּמְסִבַּת עֲלוּבֵי כֶּסֶף-קַל.
בְּפִנּוֹת הַמָּסָךְ הַקָּטָן אֲרוּרָה הִיא שְׂבִיעוּת הַרָצוֹן.
יָבוֹא לֵיל-צְעָדִים-מַרְצָפוֹת. בְּכִי חָתוּם מַעְיָן,
מַעְיָן וְנוֹזְלִים לְבָנוֹן חֲשֵׁכוֹת.
שְׁלוּחַ-חֶסֶד נוֹשֵׂא חֲבִילוֹת לְבָנִים, נַעֲלֵי יְלָדִים,
מְשֻׁמָּשׁ, "מִי צָרִיךְ?" מַמְתַקִּים בִּפְרוּטָה, "לַיְּלָדִים."
בֶּחָבִית הָאַשְׁפָּה הַבּוֹעֶרֶת נַיֶּרֶת מִ-שָּׁם.
יוֹם רִאשׁוֹן, אֱלֹהִים!
בֶּחָצֵר, מַעְגָּל הַגְּבָרִים שׁוֹתֵק אֶרֶס, דּוֹלֵף
מִתְגַּלְגֵּל לַתְּפִלָּה וְהַמִּיסָה בְּדָם חֵלֶף יַיִן,
שְׁלוּלִית מִסִּדְקֵי הַכַּפּוֹת
וְסַבּוֹן נְדָבָה כְּבָר הֵדִיחַ כִּמְעַט אֶת הָרֵיחַ שֶׁל שֶׁמֶן-רוֹבִים.
"אֲחֵיהֶם" הַנּוֹצְרִים מֵהַכְּפָר הַשָּׁכֵן
לֹא הֵנִיחוּ לָבוֹא אֶל בֵּית-אֵל נֶחָמוֹת.
פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל שָׁם כְּשׁוֹט כְּוִיַּת-אֵשׁ לַ"בּוֹגְדִים".
לְמָחָר, כְּמוֹ-כְּלוּם,
מִי יָבִיא – בִּשְׁטָרוֹת חֲדָשִׁים – הַצָּעוֹת שֶל זִמָּה.
שְׁנַת אַלְפַּיִם, אֲנִי לְצד"ל אָשִׁירָה דְּמָעוֹת.
וְהַיּוֹם?
7.8.06
הופיע ספר חדש של ד"ר ארנה גולן בהוצאת הקיבוץ המאוחד
"בעבותות הביקורת"
פרקים בתולדות ביקורת הספרות העברית ובסיפורי עגנון
בספר מכונסים מאמרים שהתפרסמו בכתבי-עת לחקר הספרות ובמאספים ספרותיים, והם מקיפים שלושה תחומים: א. עיונים במדיניות הספרותית באחדים מכתבי-העת המרכזיים, שבהם צמחה הספרות העברית במאה ה-19 (ביניהם "השחר", "המליץ" ו"הצופה"), ובחינת הזיקה שבין מדיניות זו להשקפותיהם של העורכים בביקורת הספרות. ב. התיאוריה של הביקורת ושל הספרות היפה בהגותו של שלמה צמח, מחשובי המבקרים בזמנו. ג. עיונים בסיפורים של ש"י עגנון תוך חשיפת מקורותיהם – מן המקרא ועד למקורות המאוחרים, כולל בתורת הקבלה – והארה חדשה ומפתיעה של הטקסטים העגנוניים ביחסם למקורות היהודיים.
מעבר לייחודו של כל אחד משלושה הפרקים, מאחדת את המאמרים חתירה אל עקרונות הביקורת בגישתה ליצירה הספרותית, להערכתה ולפרשנותה. כמו-כן עומדת ביסודם השתאות לנוכח המפעל הביקורתי והספרותי, שהמאמרים בספר זה מוקדשים להארתו. ד"ר ארנה גולן, מרצה לשעבר לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת לוינסקי לחינוך; היתה מרצה-אורחת באוניברסיטה ללימודים מתקדמים במקסיקו-סיטי, "אל קולחיו דה מחיקו".
מפרסומיה: "בין בידיון לממשות, סוגים בסיפור הישראלי", בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה; "גבר, אשה, תעודת זהות" – על זהות נשית וגברית, על זהות ישראלית ויהודית ועל עיצובה של זהות בילדות ובהתבגרות ביצירות מן הספרות העברית, בהוצאת "חורב". פירסמה מאמרים בכתבי-עת לחקר הספרות ("הספרות", "ביקורת ופרשנות" ועוד) ובמאספים ספרותיים. האנתולוגיה "סיפורת ישראלית בת זמננו" בצירוף מבוא, שפירסמה בשפה הספרדית, והאנתולוגיה "ספרות לילדים בישראל", בצירוף מבוא, שהופיעה בעריכתה במוסקבה, תרמו לחשיפתו של קהל קוראים מחוץ לישראל לספרות הנכתבת בארץ.
[דבר המו"ל]
נעמן כהן
גַּבְרִיוּת
מִי הָיוּ הַמַּצְבִּיאִים הַגְּדוֹלִים בַּהִיסְטוֹרְיָה?
מִי הָיוּ הַגְּבָרִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָעוֹלָם?
אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן (הַגָּדוֹל),
כָּבַשׁ חֲצִי עוֹלָם, הִגִּיעַ מִיָּוָן לְהוֹדוּ.
יוּלְיוּס קֵיסָר שַׁלִּיט כָּל הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית.
אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַגָּדוֹל (מוֹקְדוֹן)
מֵעוֹלָם לֹא הִתְאוֹשֵׁשׁ מִמוֹתוֹ הַפִּתְאוֹמִי
שֶׁל אֲהוּבוֹ הַיְּוָנִי הֶפְיֵסְטְיוֹן,
גַּם הַנַּעַר הַפַּרְסִי אוֹתוֹ לָקַח, בּוֹגוֹאַס
לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת יְגוֹנוֹ.
יוּלְיוּס קֵיסָר שַׁלִּיט הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית.
מְפַקֵּד אַמִּיץ, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ.
חַיָּלָיו הַנֶּאֱמָנִים תָּמִיד שָׁרוּ לוֹ:
"יוּלְיוּס קֵיסָר,
בַּעֲלָן שֶׁל כָּל הַנָּשִׁים
וְאֵשֶׁת כָּל הַגְּבָרִים."
"גַּלְיָה לִפְנֵי קֵיסָר כָּרְעָה
וְהוּא לִפְנֵי נִיקוֹמָאדֶס..."
בַּתַּהֲלוּכוֹת הַהַעֲרָצָה אֵלָיו
הָיְתָה לְלֹא גְּבוּלוֹת:
"רְאוּ, קֵיסָר חוֹגֵג עַתָּה עַל גַּלְיָה
כִּי הֻכְרְעָה,
נִיקוֹמָאדֶס אֵינוֹ חוֹגֵג,
הוּא שֶׁהִכְרִיעַ אֶת קֵיסָר תַּחְתָּיו..."
בְּצַהַ"ל הָיוּ וַדַּאי קוֹרְאִים לִשְׁנֵי הַמַּצְבִּיאִים
הַלָּלוּ, הַגְּדוֹלִים, אֲלֶכְּסַנְדֶּר וְקֵיסָר
(כָּל אֶחָד לְחוּד):
"בּוֹא הֵנָּה, יָא הוֹמוֹ,
בּוֹא הֵנָּה, יָא מַנְיָאק מִזְדַיֵּן!"
ברכות לזמרת כל המלחמות יפה ירקוני על שבימים אלה אין קולה נשמע ברבים נגד לוחמי צה"ל המגינים על חיינו בלבנון (כפי שחירפה וגידפה אותם כשנלחמו נגד הטרור בג'נין) אלא קולה נשמע ברדיו, ודאי בהתנדבות, אך ורק בפרסומת למרפאת הקטרקט של פרופ' מייק בלומנטל
ממר"י, המכון לחקר תקשורת המזרח-התיכון
לצפייה בקליפים חדשים מטלוויזיות העולם הערבי גילשו: www.memritv.org
מכון ממר"י (מלכ"ר) מתרגם ומפיץ, מאמרים ודוחות בנושאים מרכזיים הנמצאים על סדר יומה של התקשורת הערבית והמוסלמית.
מצורף המסמך (3 עמ'): ויכוח במדינות ערב: האם חיזבאללה הוא ארגון 'התנגדות'? לקריאה הקישו:
http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=2015&language=Hebrew
מצורף המסמך (1 עמ'): עיתונאים ערבים: כיצד מראיינים ישראלי. לקריאה הקישו:
http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=2016&language=Hebrew
דרישת שלום בווידאו מכוחות השלום והתרבות של חברינו האמנים במצרים ידידתנו:
*Clip # 1227 _ Egyptian Artists Protest the War in Lebanon, Sing about Slaughtering Israelis and Americans and Call upon Nasrallah to Attack Haifa and Tel Aviv
Singer: Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Resist, oh Lebanon.
Fill their eyes with shock and awe, slaughter them right, left, and center.
Fill their eyes with shock and awe, slaughter them right, left, and center - Israel and the Americans.
Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Crowd: Resist, resist, resist, resist, oh Lebanon.
Singer: Attack Haifa and Tel Aviv, dear Nasrallah.
Crowd: Attack Haifa and Tel Aviv, dear Nasrallah.
Singer: Attack Haifa and Tel Aviv, dear Nasrallah.
TO VIEW THIS CLIP:
http://www.memritv.org/search.asp?ACT=S9&P1=1227
ממר"י, להכיר את השכנים כדי לעשות שלום
ירושלים, רח' המעלות 4, 02-6244730
שלום אהוד, אני מפנה אליך בקשה כחברת סומליו"ן, כבר מספר ימים שאני כותבת בבלוג יומני מלחמה באתר YNET – אשמח אם תאמייל לכל החברים, שייכנסו ויגיבו לטור הנוכחי ולאלה הקודמים. דורית ברזילי
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3288924,00.html
©
כל הזכויות שמורות
כדאי לדפדף ברשימות האלה כי אין זו דומה לזו ויש בהן הפתעות חדשות לבקרים
חינם למשלוח בקבצי וורד
הסופר הנידח מר א. בן עזר יְמֵייל לכל דורש את "חדשות בן עזר" מראשיתן, כל 50 גיליונות בקובץ אחד, או בודדים לפי מיספר, תאריך או נושא, חינם, וכן:
* "50 שירי מתבגרים" (בקובץ וורד אחד הנוסח השלם והמנוקד של הספר שהופיע בשנת 1987 ואזל, אך ללא האיורים של דני קרמן). חינם.
* "ספר הגעגועים או לשוט בקליפת אבטיח" (רומאן געגועים ארצישראלי שנדפס בהמשכים ב"חדשות בן עזר", מעתה אפשר לקבל את כולו בקובץ אחד). חינם.
* "פולניה בלי יהודים" (יומן מסע בפולין, 2005). חינם.
* "קיצור תולדות פתח-תקווה" (מחקר היסטורי). חינם.
* "ג'ני מלכת הנגב" (פרקים ראשונים מרומאן ארוטי-אינפנטילי ההולך ונכתב). חינם.
* "אחרי 44 שנים, הסיפור האמיתי" (האפילוג למהדורה החדשה של "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", בהוצאת "אסטרולוג", 2001, מעניין במיוחד למחזיקים רק במהדורה הראשונה של "אנשי סדום" משנת 1968). חינם.
* "בעתיד הנראה לעין" (אוטופיה רואת-שחורות). חינם.
* "חשבון נפש יהודי חילוני" (שיחה בערב יום כיפור, משמר העמק, 1990). חינם.
* "על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של נחום גוטמן" (מסת-מחקר על חייו ויצירתו). חינם.
* "רקוויאם לרבין" (הנוסח המלא). חינם.
* "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות" (אהוד בן עזר מראיין את פנחס שדה; וכן – "פנחס מן האדמה", אחרית דבר לספרו של בן עזר על שדה, "להסביר לדגים"). חינם.
* "אדם כשדה-מערכה, מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל" (פרק ממחקר). חינם.
* "צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו" (המחקר השלם עם ביבליוגרפיה מקפת, בעקבות סדרת השיחות ששודרו באוניברסיטה הפתוחה). חינם.
* אורי שולביץ: שלוש הרצאות על עשיית ספרים מצויירים: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. חשוב למאיירים ולסופרי ילדים. מתוך "סדנת הפרוזה" מאת אהוד בן עזר בשיתוף חיים באר, אסטרולוג, 2000. חינם.
* "ספר המשחקים של ילדותנו" (רשימה חלקית). חינם.
* "הילדה מן הים" (ספר מצוייר לילדים, הקיבוץ המאוחד, 1966, 2005. באי-מייל יישלח רק הטקסט כשהוא בלתי-מנוקד, וללא ציוריה היפים של גיל-לי אלון קוריאל). חינם.
* חיימקה שפינוזה: "ספר השירים של לוטש מילים". חינם.
* שמאי גולן, "פרקי ביוגראפיה" (ונספח ביו-ביבליוגראפי מפורט מתוך כתב-העת "אפיריון"). חינם.
* אברהם יצחק איזנברג, "המתנכרה", חיבור מקורי, פלונסק תרע"ב, 1912. (הכותב הוא נער בן שתים-עשרה, שלימים עלה לארץ-ישראל אך לא המשיך בכתיבה. כתב-היד של סיפורו הגנוז נמצא בידי בתו אורה איזנברג-שטרנאו]. חינם.
* חומר ספרותי וביוגראפי על ומאת אסתר ראב, כולל כרוניקה ביבליוגראפית מלאה עד שנת 2000 (מדובר בקבצי וורד בודדים באי-מייל ולא בַּתקליטור). חינם.
* רשימה מסווגת של נושאי ההרצאות ושמות הספרים של אהוד בן עזר. חינם.
* חוברת "מפגשים" של סומליו"ן, ארגון הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם. חינם.
* תמונות נדירות של לואידור, אסתר ראב, יהודה ראב, משה כרמי, ברנר, ועוד. חינם.
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
בתשלום: ספרים, תקליטורים
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר
תקליטור 102 הגיליונות הראשונים (2005) של "חדשות בן עזר", 20 ₪
תקליטור יהודה ראב בן עזר מספֵּר בקולו-הוא בשנת 1943 [באיכות בינונית] על מעמד התלם הראשון, במלאת 65 שנה לחריש התלם, ובתקליטור גם אסתר ראב קוראת את שירה "לאב", במלאת 50 שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה. 20 ₪
תקליטור אסתר ראב הכולל פיענוח כל הארכיון שלה – מחברות הטיוטות של "קמשונים", כל המכתבים ועוד חומר רב העומד כולו לרשות המחקר. 500 ₪
מפגשים עם אהוד בן עזר
* העלייה הראשונה בראי ספרותה, והמושבה הראשונה פתח-תקווה
* חייה ויצירתה של המשוררת אסתר ראב, עם שקפים
* "פתחתי פה למצויירים", חייו ויצירתו של הסופר והצייר נחום גוטמן
* "להסביר לדגים", פנחס שדה כפי שהיכרתי אותו
וכן מפגשים בבתי-ספר בכל הרמות, פירוט יישלח לפי פנייה באי-מייל
ניתן לקבל כל אחד מהספרים הבאים, וגם יותר מאחד, חינם או בתשלום, כולל דמי המשלוח בדואר
* "המחצבה" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "המחצבה, הספר השלם", כולל הפרק הארוטי שצונזר במהדורה הראשונה של "עם עובד"). 20 ₪.
* "אנשי סדום" (רומאן. מהדורה מחודשת עם אפילוג, "אנשי סדום, הסיפור האמיתי", כולל "אחרית דבר" ובה גם סיפורו של הטייס הגרמני, ששימש מודל לסיפור, ולימים התגייר). 20 ₪.
* "לא לגיבורים המלחמה" (רומאן. מהדורה חדשה). יישלח חינם לכל דורש.
* "שלוש אהבות" (רומאן אהבה פיקאנטי, 3 דורות). יישלח חינם לכל דורש.
* "חנות הבשר שלי" (רומאן ניקנוקים מזעזע ואקטואלי). יישלח חינם לכל דורש
לאחר שהתגלה מלאי חדש בהוצאה ונרכש על-ידי מר סופר נידח למען קוראיו.
* "המושבה שלי" (רומאן הווי חיים וזיונים במושבות הראשונות). 20 ₪.
* "ברנר והערבים" (עיון פופולארי ביצירתו, בצירוף סיפורו של ברנר "עצבים" בהעתקת אהוד בן עזר). 20 ₪.
* "להסביר לדגים, עדוּת על פנחס שדה" (עיון, עדוּת וגם רכילות שדה). 20 ₪.
* "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" (שירים, גם של אהבה, 1955-1995). 30 ₪.
* "אפרודיטה 25". 6 עותקים מהרומאן של עדי בן-עזר יישלחו חינם לכל דורש.
* "כל הפרוזה" מאת אסתר ראב. (כולל תרגומי שירים ושירי ילדים). 40 ₪.
* "הילדה מן הים", הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ההדפסה החדשה של הספר עם ציוריה היפים של גיל-לי אלון-קוריאל. אפשר לקנות ולהזמין את הספר בכל חנויות הספרים או בהוצאה, טל. 03-5785810, במחיר מומלץ של 49 ₪.
* "סדנת הפרוזה" (המדריך לכתיבה עצמית, בשיתוף חיים באר ואורי שולביץ). הסתיים המבצע ב-20 שקל. מעתה אפשר להזמינו בחנויות או לקנותו אצל המו"ל אסטרולוג, טל.03-9190957. פקס 03-9190958.
* "אלבום נחום גוטמן" בעריכת אהוד בן עזר. ספר מתנה ותיק הנמכר במאות עותקים מדי שנה בהוצאת מודן במחיר 140 ₪ לערך. ניתן להשיגו או להזמינו בכל חנויות הספרים המובחרות בארץ.
פניות והזמנות עם התשלום מראש (הכולל גם דמי משלוח בדואר), לפי הכתובת: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב.
עותקי חינם אפשר לבקש באי-מייל ולצרף כתובת דואר למשלוח
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל