| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 174
תל אביב, יום חמישי, י"ד באלול תשס"ו, 7 בספטמבר 2006
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
פתח-תקווה "אם המושבות" היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה
תיבש ימינו של מי שיהין להרים יד כדי ל"שפץ" ולהרוס את היכל התרבות בתל אביב!
ואת כיכר רבין להפוך לחניון! – נזכור אתכם ביום הבחירות!
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
עוד בגיליון: משה דור: ניקוי, לקחים, צפרדעים, צלילי מיספד
שילחו כולכם את מחאתכם לפילהרמונית ואיימו גם אתם בביטול המנוי!
ממדי העוני בישראל יֵרדו בצורה דראסטית בעקבות מחקר מכון "קומון סנס" שיחשֵב את מרכיב הכלכלה השחורה
היום שבו לבשתי את החזייה של אימא שלי, סיפור מאת טל פפירצ'יק
לאה בן שלמה / שני שירים
אורנה רב-הון: מעמק עכור לפתח תקווה (שיר)
איליה בר-זאב / שלושה שירים
עודד פלד / שני שירים
לאהוד אולמרט ולדן חלוץ
תחזקנה ידיכם באחריות הגדולה המוטלת עליכם במערכה על הישרדותה של ישראל!
אנחנו ניצחנו במחיר כבד-יחסית
חסן נסראללה הפסיד במחיר הרבה יותר כבד!
ולעמיר פרץ
בבקשה תתפטר
ולא בגלל המלחמה אלא מחמת הסכלות
חברי סניף הנועד העובד בפתח-תקווה מלפני חמישים שנה ויותר
מבכים את מות מדריכם הנערץ –
הם, וכלל חברי הנוער העובד ברחבי הארץ מאותה תקופה
מבכים את מות מזכירה הכללי של תנועת הנוער העובד דאז –
איציק נשרי
מקיבוץ ארז
איש שהיה מנהיג וסמל
ואשר חניכיו היו בגרעין "שדמות", ממייסדי עין-גדי
נזכור באהבה את החיוך הנצחי שלך, כולנו היינו בניך
"חדשות בן עזר" אבל על מותו של הסופר המצרי
נגיב מחפוז
אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים
ידיד ישראל והשלום
שכאשר זכה בפרס נובל היו יותר תרגומים מספריו לעברית מאשר לשפות אחרות, ובהן האנגלית, וזאת בזכות סופרים-מתרגמים וחוקרים ישראליים כששון סומך, סמי מיכאל, מנחם מילסון, מתי פלד, דוד שגיב ואחרים, שפרסומֵי אחדים מהם על אודותיו באנגלית תרמו לא במעט לזכייתו בפרס
הוא היה בעינינו המצפון של מצרים שבתקופת נאצר נאלץ להצפין את דיעותיו
משה דור
ניקוי
הבוקר רציתי לכתוב על מה שעלה במחשבתי תחילה, אבל לא יכולתי.
ישבתי משמים אצל השולחן, העיתון פרוש לנגד עיניי. "כל החדשות הראויות להידפס": זו הסיסמה המפורסמת של "ניו יורק טיימס". כל החדשות הראויות להידפס בעיתון הישראלי רב-התפוצה אכן נדפסו בו, אחת לא נעדרה.
ואני חשתי בחילה עזה.
מה היה לנו?
עד צוואר הגיע הרפש.
ובמדמנה מבוססים "מנהיגינו" הקטנים והגדולים, אלה ראשיהם גלויים, אלה ראשיהם מכוסים, וכולם עיניהם לביצעם האישי.
ניקוי אנו צריכים. מן המסד עד הטפחות. בנקיקים ובסדקים ובחרכים. לבער את הזוהמה בטרם תכחידנו.
ואם חומרי הניקוי המצויים לא יצלחו, נזעיק את מגרשי השדים ויעשו הם את אשר יעשו, בהשבעות ובחרמות ובמקל חובלים ובשבט ברזל.
ואין מרחמים בדין.
לקחים
המומחים פוסקים: עצימת עיניים הרת-אסון.
הנה חטיפת החיילים בגבול לבנון לפני שש שנים. והנה חטיפת החיילים בגבול לבנון שש שנים לאחר מכן.
הדמיון בשיטת החטיפה, מעשה ידי חיזבאללה גם אז וגם בטרם פרצה מלחמת לבנון השנייה, מדהים. אבל – אומרים המומחים – הלקחים לא נלמדו.
מי שהיה אז רמטכ"ל נעשה שר ביטחון ושימש בתפקיד זה כמעט עד לחטיפה השנייה.
מי צריך אפוא לקבל אחריות?
בחדשות ערוץ 10 מספרים על מחסום של צה"ל באיזור רמאללה. התמונות מדברות בעד עצמן. לחיילינו שם, באתר המסוכן, אין זרקור, אלא רק פנס אחד, וכאשר – אומר אחד מהם –מתקרבת מכונית שאורותיה דולקים וצריך לעצרה ולבדקה, הם, החיילים, משולים לברווזים. רוצה לומר, חשופים לפגיעת אוייב ממחסה החשיכה.
מדוע אין מספקים להם את הציוד הדרוש והם נאלצים לתרום מכספם כדי לקנות את הזרקור בשוק האזרחי?
והלא עדיין טריים בתודעתנו המחדלים החמורים בתחום האספקה החיונית לחיילי המילואים שנשלחו להילחם בלבנון.
כן, זה רק מחסום אחד, בודד, בשטחים, אבל הפיזמון החוזר הוא: הלקחים לא נלמדו.
וכך הלאה וכך הלאה.
צפרדעים
סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות", הכותב שלשום (יום שלישי) בעיתונו על הצעת התקציב כפי שיצאה סוף-סוף ממיטבחו של האוצר, מתאר את הרקע להגשתה כמחזה תעתועים, ספין על ספין של יחצנים, שהמציאו מה שהמציאו "לצורכי תקשורת ופוליטיקה", כדי ששר האוצר יוכל להופיע כעת כ"גיבור שעמד בפרץ", ואילו ראש הממשלה יוכל להופיע כ"בעל החמלה".
אבל מעבר לתעלולים הללו האמת, לדברי פלוצקר, ברורה כשמש בצהריים: "תקציב המדינה ל-2007 הוא ימני מובהק. זהו תקציב מרחיב, אמיץ ורפורמי, תקציב כלכלי טוב שפניו אל הצמיחה. יחד עם זאת, מבחינה רעיונית וחברתית זהו תקציב לא מאוזן ולא צודק. לפי התקציב של הירשנזון, את מלוא העלות של המלחמה ישלמו בשנה הבאה מקבלי הקצבאות הסוציאליות, האזרחים הנזקקים לשירותי הרווחה ומקבלי השכר הנמוך. במונחים מקרו כלכליים, הגזירות בתקציב שוליות. במונחים של חיים במצוקה הן ענקיות.
"אפשר היה להסתדר בקלות בלעדיהן... אלא שלשר האוצר ולראש הממשלה יש סדר עדיפויות ברור, ובראשו עקרון ברזל: אסור לפגוע כהוא זה במי שהכנסתם החודשית גבוהה מ-50 אלף שקל בחודש." והלאה: "בעלי ההכנסות הגבוהות והרכוש הרב ייצאו מהמכבסה התקציבית יבשים לגמרי, כשכל תאוותם בידם. הוד קדושתו המאיון העליון לא נתבקש בתקציב 2007 לתרום מאומה למימון המלחמה. אפילו לא אגורה אחת. מעניין איך אנשי המאיון עצמם מרגישים עם זה."
אני מסתכן בהשערה שהם מרגישים טוב. טוב מאוד. מצויין.
וזה גם מתיישב עם האידיאולוגיה הכלכלית שלפיה התקציב לשנה הבאה הוא "מרחיב, אמיץ ורפורמי". אבל מה על אלה, שלפי האידיאולוגיה שלהם (זוכרים את "האג'נדה החברתית"?) זה תקציב הרסני מבחינה חברתית במדינה שבה הפער בין עניים לעשירים הוא, כמדומה, הגדול ביותר בעולם?
מר פלוצקר סבור ש"למפלגת העבודה אין אופציה של פרישה מממשלת אולמרט, ומי שאין לו אופציה, בולע כל צפרדע."
אם הצדק איתו, הם לא רק יבלעו את הצפרדעים אלא גם ידגישו שבמטבח הצרפתי, האהוב כל כך על אניני הטעם שלנו, רגלי צפרדעים הם חלק בלתי נפרד מהתפריט.
צלילי מיספד
כל פעם שאני רואה את תצלומי חללינו הצעירים, אלה שנפלו על סף חיים שלא הספיקו לטעום את טעמם, אני נזכר בשירו המפורסם של וילפרד אואן, "המנון לנערים הנידונים".
אואן, הנחשב לגדול המשוררים האנגלים של מלחמת העולם הראשונה, נהרג בחזית הצרפתית ימים אחדים לפני שביתת הנשק בנובמבר 1918 והוא בן עשרים וחמש.
אינני מותח שום קו של השוואה בין המלחמה הגלובאלית הנוראה ההיא ובין מלחמת לבנון השנייה, אך השיר, בתרגומה המצויין של חנה ניר (מתוך "קרעי שני", הוצאת "קשב לשירה", 2001), מפעים עד עצם היום הזה בטרגיות העמוקה שלו ובכך הוא חוצה גבולות של זמן ומקום:
אלו צלילי-מיספד לנוער-טבח?
– רק זעם תותחים אכזר, נורא.
רק ברד טירטור רובים שמצטרח
יקצוב את תחינתם הנמהרה.
בלי קול צחוקים; תפילות, או ענבלים;
או נהי, רק מקהלות, – שירות הַיֶּלֶל
של שלל פגזים טרופים, משתוללים;
וחצוצרות ממחוזות האבל.
אלו נרות יחזיקו לברכם?
בעין הנערים, לא בידיהם,
תזהר בלי-די קדושת פרידותיהם.
צחור מצח נערות – שחור תכריכם;
זרם – הרוך בסובלנות-דעות,
וכל דימדום – שמיטת הווילאות.
הופיעה חוברת חדשה של "קשת החדשה"
חוברת 17, סתיו 2006
ובה תרגום מוסמך ורהוט למסתו המצויינת של פרופ' חיים הררי
אירופה יקירתי
מערכת "חדשות בן עזר" ממליצה לקרוא את המסה בלבושה המוסמך
חסן נסראללה יוצא בלילות מן החור אל השחור ומחלק ירוקים
זה לא נכון שחסן נסראללה אינו יוצא מן החור. בלילות הוא יוצא מן החור אל השחור, מסתובב בין הריסות הרובע שלו דאחייה בביירות, היחיד שנפגע מכל רובעי העיר, ומחלק שטרות ירוקים של "השטן הגדול" ששלח לו חברו הטרוריסט-מנעוריו (לקח חלק במצור על השגרירות האמריקאית בטהרן ובחקירת ובעינוי הנצורים האמריקאים) מחמוד אחמדנינג'ד. היה ניסיון, בטעות, לחלק גם שטרות של "השטן הקטן" (שקלים שלטענתו נפלו במלחמה שלל בידי כוחות הגרילה המנצחים של החיזבאללה) אבל התגובה לא היתה טובה, ואפילו קטלנית. אותם לבנונים ספורים, שלא ירקו על שליחי הנדיב אלא הסכימו לקחת את השקלים, נורו מיד בתור משת"פים עם "השטן הקטן" שבכוונתם להימלט למדינת "השטן הקטן" ולהתחבא בהתנחלות הציונית חיפה שעל אדמת פלסטין הכבושה.
בטור של משה דור בגיליון 172 נשמטה שורה, והקטע כולו צ"ל:
עד שאתה תוקף את מבקריך באירוניה, שמן הסתם נתפסת לך כמושחזת: "מי שליבו שתת דם מהמצב בצפון ישב בבתי קפה של תל-אביב ודיבר כמה המצב גרוע, אבל מי שבא לצפון ראה שבאמת היו בעיות, אבל לא היתה התמוטטות" – כלומר, שם, בבתי הקפה התל-אביביים, הסבו מי שלא נקפו אצבע למען ארצם הלוחמת ולמען העורף המיוסר ורק ליהגו עד אין סוף – שמא תהרהר בינך לבינך בעובדה שבנך שלך הגיע רק עכשיו לביקור מולדת מפאריז (צרפת) שבה הוא עושה כבר שנים אחדות בלימוד ספרות צרפתית בסורבון, בלי ששירת בצה"ל בכלל (ר' "ידיעות אחרונות" מיום רביעי זה). אינני טוען, חלילה לי, שאתה אחראי להתנהגות צאצאיך העומדים ברשות עצמם, אך מי שמדבר בלגלוג על "לבבות שותתי דם" של יושבי-קרנות תל-אביביים, חייב, קודם כל, להציץ במזווה של ביתו שלו.
שילחו כולכם את מחאתכם לפילהרמונית
ואיימו גם אתם בביטול המנוי!
התזמורת הפילהרמונית הישראלית
הוברמן 1
פקס 6296267
תל-אביב
א.נ.,
מיספר מנוי שלי 108014 בסדרה בראבו. שורה 10, כיסא 23 בגוש ג, והנני נמנה על ידידי התזמורת.
קראתי היום [3.9] ב"הארץ", ולפני כן במקומון "תל אביב", שאתם חזרתם לתוכנית הנפסדת של הרס היכל התרבות במתכונתו הקיימת וזאת במסווה של שיפוצים-כביכול.
האקוסטיקה של היכל התרבות היא לדעתי אחת מהטובות בעולם. בניין האופרה החדש של פריס יכול, למשל, "לצחצח לו את הנעליים" מבחינת האקוסטיקה.
אני רוצה להודיע לכם חד וחלק, שאם תשביתו את היכל התרבות לצורך ההרס המיותר הזה במסווה של שיפוצים, שלדעתי גם אינם נעשים בתום לב, עובדה שמנסים להגניבם בדלת האחורית – אני לא אשמע את הקונצרטים שלכם בשום אולם אחר אלא אבטל את המנוי שלי וגם אפנה לכל ידידיי ומכריי, גם בפומבי, לעשות כן. ויש לי ולאנשים אחרים כמוני השפעה לא מעטה ואנחנו לא ניתן לכם להרוס את היכל התרבות.
בברכה,
לאהוד שלום וברכה,
אולי אנשים לא זוכרים, אבל הבית, היכל התרבות נתרם על ידי פרידריק מאן. אני אפילו זוכרת את פתיחת הגאלה של ההיכל, עם תצלום הגברת מאן בשמלת הנשף הכחולה. האם אין יורשים למשפחת מאן שיקימו קול צעקה? צריך לחזור ולזעוק את הבכייה לדורות של הרס הגימנסיה הרצליה, שהיום כולם מבכים אותו.
בהצלחה במאבקך,
דבורה קוזוינר
מתוך "מה שומעים משורה 40" מאת ציפי שוחט
"הארץ", מוסף "גלריה", 5.9.06
"האקוסטיקה של היכל התרבות היא מהטובות בעולם," כותב ל"הארץ" אהוד בן עזר, מנוי של התזמורת הנמנה עם חוג ידידיה, "אם תשביתו את היכל התרבות לצורך הרס מיותר במסווה של שיפוצים, שלדעתי לא נעשים בתום לב, אבטל את המנוי."
המתנגדים לתוכנית סבורים שהשימוש בנימוק האקוסטיקה הוא לא יותר מתירוץ להרוס את האולם כדי לבנותו מחדש. גם מומחים סבורים שמדובר בעניין מתעתע ולא מדעי. הפיסיקאי פרופ' אברהם קציר, למשל, חושב שהניסיונות לשפר את האקוסטיקה בהיכל הם משחק באש. "יש סיכוי סביר שהאקוסטיקה לא תשתפר אלא תיהרס," הוא אומר.
*
שלום,
בדעת מיעוט, לצערי, אני שייך לאלה הסבורים שתוכנית השיפוץ ושיפור אולמו של היכל התרבות (ובעיקר מבפנים) הם ממש צו השעה. התעמקתי בתוכניות והשתכנעתי שמדובר ביוזמה ברוכה וטובה לעיר, לתזמורת ולקהל כולו. אינני כופר בזכותו של איש לחשוב אחרת, אך לעניות דעתי מדובר ב"מלחמה" חסרת בסיס סביבתי, ארכיטקטוני ומוסיקאלי. בכל הכבוד הראוי – מקווה ש"הטובים" (התזמורת) ינצחו במלחמה הזאת.
בברכה נאמנה,
בני גל-עד
*
אין שום הרס. ישנה התאמה לזמנים שלנו. הפחד שהצליחו כמה אדריכלים לזרוע בקרב אנשים תמימים יותר מדאיג מאשר השיפוץ עצמו.
חבל שלא יהיה אולם מודרני שמתאים את עצמו לזמנו בגלל הצורך לחיות בנוסטלגיה ולהרגיש שנשארנו צעירים.
שלך,
אביגיל (ארנהיים)
*
לבן עזר שלום,
קראתי מכתבך.
ישר כוח!
אנו נידאג שתמשיך לשמוע קונצרטים (באקוסטיקה "ירודה") אבל בהיכל התרבות!
דב אלון
ממדי העוני בישראל יֵרדו בצורה דראסטית
בעקבות מחקר מכון "קומון סנס"
שיחשֵב את מרכיב הכלכלה השחורה
לפני שנים אחדות הוכיח העיתונאי נחמיה שטרסלר מהמוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" כי יש פער עצום ובלתי מוסבר בין העלייה השנתית בצריכת החשמל בישראל לבין כל שאר הנתונים הרשמיים על מצב המשק, גביית המסים, עליית התוצר הלאומי, האבטלה, העוני, הרעב, וסעיפים דומים שמסתמכים על חישובים וסטטיסטיקות.
לאחרונה נתבשרנו כי מכון "קומון סנס" הצליח למצוא את האלוגריתם הסודי שבאמצעותו אפשר להפחית או להוסיף לכל נתון כלכלי וסטטיסטי המתפרסם בישראל את מרכיב ההפרש שיוצר הגידול השנתי בתצרוכת החשמל (הכלכלה השחורה) כדי להגיע לתוצאות אמת. עלול להתברר אפוא כי חלק מסויים מן המוגדרים עניים ומובטלים בישראל חי על כלכלה שחורה ואין ללמעשה שום דיווח ומיסוי על הכנסותיו. מצד שני, גם העשירים מרוויחים הרבה יותר, מה שמגדיל את הפער החברתי אם כי לא בהכרח את העוני והרעב כי מהכלכלה השחורה כולם נהנים.
מחקר-לוואי של המכון כבר הוכיח כי ככל שיש יותר עשירים בארץ כך יש יותר עבודה לישראלים, אלא אם כן העשירים מבזבזים את הכסף בחו"ל. ואולם בזבוז הכסף בחו"ל אופייני למרבית שכבות האוכלוסייה, גם לבעלי הבאסטות בשווקים ולמהמרים הכפייתיים, ולא רק לעשירים. כל חתונת פאר בארץ, המוצגת כשיא הבזבוז והראוותנות, נותנת בסופו של דבר פרנסה לעשרות ומאות עובדים, לא רק לשירותי ההסעדה, הנגרות, התאורה, המלצרות והחרשת האוזניים אלא אפילו לתרנגולות בלולים שמטילות את הביצים.
שיא במהירות הדפדוף למקומון "העיר"
בסקר מוסמך שערך מכון "קומון סנס" בהתבססו על שלושה הקוראים היחידים שמצליחים לעבור על מרבית העיתונות היומית והסוף-שבועית העברית בישראל, התברר כי מקומון "העיר" עומד במקום הראשון במהירות הדפדוף בו, ואילו המוסף הכלכלי "די מארקר" של עיתון "הארץ" עומד במקום האחרון!
האם תל אביב נתנה פחות קורבנות?
כן.
לפי מרשם התושבים, כן.
דור-הביניים, הורים לחיילים צעירים בחובה וחיילי מילואים, אינו גר בתל אביב, בגלל יוקר הדירות, אלא עזב כבר מזמן לערי הלוויין של גוש דן. הדור הקשיש, חלקו מת וחלקו עדיין בבתי אבות, ואת דירותיהם משכירים הבנים ולימים היורשים לזוגות צעירים ולרווקים ולרווקות צעירים, רבים מהם סטודנטים שבאים מכל קצות הארץ לחיות בתל אביב, העיר ללא הפסקה, שהיא המרכז החילוני-התרבותי הגדול ביותר בארץ, ומקומה בישראל כפריס בצרפת.
הבית המשותף שלנו, למשל, מאוכלס במחציתו בשוכרי דירות צעירים שאינם אזרחי העיר. כאשר הם מפסיקים לעשות קולות בלילות, מתחתנים ונכנסים להריון – הם עוקרים לדירה משלהם באחת מערי הלוויין או ביישובים רחוקים יותר.
לכן, כאשר מתפרסמים שמות נופלים מיישובים רבים בישראל, ורק מעט מהם מתל אביב, כדאי מאוד לבדוק איפה הם באמת גרו לאחרונה – בתל אביב!
בבניין קולנוע מוגרבי בתל אביב נערך כנס קוראים של "הארץ" שהפעם האחרונה שקראו בעיתון מאמר או כתבה של גדעון לוי ועמירה הס היתה לפני חמש עשרה שנה. כאשר נשאל אחד המשתתפים מדוע אינו עובר לקרוא עיתון אחר, ענה: "שום עיתון עברי אחר לא יעניק לי את ההנאה היומיומית-כמעט שבאי-קריאתם של השניים!"
היום שבו לבשתי את החזייה של אימא שלי
סיפור מאת טל פפירצ'יק
אני מתנצל שבגלל קוצר הזמן לא הספקתי לכתוב את הסיפור. אנא הסתפקו בכותרת והפעילו את דימיונכם.
שלכם,
טל
לאה בן שלמה / שני שירים
קַיִץ חַם
סוֹף הַקַּיִץ.
הַשֶּׁמֶשׁ מִתְעַדֶּנֶת. גַּם הָאֲנָשִׁים.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דָּם הָיָה עַל הַכְּבִישִׁים
אָדָם פּוֹצֵץ אָדָם
אֵיפֹה אֲנִי?
אֵיפֹה כֻּלָּם?
בִּיחִידַת חֵרוּם בַּמָּרוֹם
הַמַּלְאָכִים מְגֻיָּסִים.
מַצִּיבִים אֶת הַסֻּלָּם
מְכִינִים מָקוֹם.
אֲנִי רוֹצָה לִזְרֹם
עִם הַדִּמְעָה שֶׁלִּי עַל חֶלְקַת לֶחְיִי,
לְהִכָּנֵס לִרְשִׁימַת הַמְּנַצְּחִים.
בְּחוֹף הַיָּם הַשֶּׁמֶשׁ טוֹבַעַת בְּאֵין מַצִּיל
אֲנָשִׁים מִתְקַפְּלִים
הַיְּקִיצָה מָתַי תַּתְחִיל?
מוֹעֵד חָדָשׁ לֹא נִקְבַּע עֲדַיִן
מְלִיחוּת נִסְפֶּגֶת בְּתוֹךְ הָעַיִן
זֹאת רַק דְּחִיָּה אוּלַי תֵּרוּץ.
הַדִּמְעָה בְּדִמְעָתָהּ
אֲנִי בַּחוּץ.
אוגוסט 2006
וְהַיָּם אוֹתוֹ הַיָּם
וְהַיָּם אוֹתוֹ הַיָּם
מִתְנַפֵּץ אֶל הַחוֹף לְלֹא הֶרֶף
וְעַד רַגְלַי אֵינוֹ מַגִּיעַ.
אָפֹר וּמַרְהִיב
בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה
כַּמָּה יָפִים הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּמַּיִם.
הַיָּם הַמְּלַטֵּף אוֹתָם
הָעוֹטֵף אוֹתָם.
הַנָאָתָם מַגִּיעָה עַד תּוֹכִי.
אֲנִי בְּתוֹךְ הַמַּיִם
כְּמוֹ בְּתוֹךְ דִּמְעָה עֲנָקִית
אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת הָעֲנָק הַזֶּה וְאֶת כְּאֵבוֹ.
מִי יָכוֹל לְהָכִיל אֶת צַעַר הָאָבוֹת
הָאִמָּהוֹת וְהָאַחִים
וְהַחֲבֵרָה שֶׁכִּמְעַט
וְהַרְבֵּה וּמְעַט
הָאַזְעָקָה גּוֹוַעַת
וְהַזְּעָקָה רַק מַתְחִילָה
אֲנָשִׁים הוֹלְכִים הַבַּיְתָה
אַרְמוֹנוֹת קְטַנִּים שֶׁהוֹתִירוּ יַלְדֵיהֶם.
נִשְׁאָרִים לְלֹא הֲגָנָה
פַּעַם הֶאֱמַנּוּ
בְּטִירוֹת פְּלָאִים עַל הַחוֹף
בְּקֶסֶם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף
כֻּלָּנוּ בְּנֵי חֲלוֹף
הַשֶּׁמֶשׁ אוֹסֶפֶת קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת
וְהַיָּם בְּשֶׁלּוֹ
מְחַכֶּה לַנְּחָלִים שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ
וּמוֹחֵק אַרְמוֹנוֹת מִזִּכְרוֹנוֹ.
מעוללות יום הזיכרון לאסתר ראב
שלום אהוד,
קיבלתי עכשיו באישון לילה את גיליון המכתב העיתי מספר 172, קראתי בעניין רב, (ותבורך על שגילית מחדש את יוסי גמזו!) והגעתי בסוף הגיליון להודעתך בעניין יום הזיכרון למות המשוררת אסתר ראב. אני מעריכה את רגישותך ומאבקך למימוש זיכרה של המשוררת הדגולה – וכדי להושיט את ידי ולתרום טיפה משלי, ברצוני לספר לך שבאחרונה פגשתי בשמה במקום מכובד וראוי: במוזיאון ארץ-ישראל בתל אביב מתקיימת תערוכה בנושא תולדות הטמפלרים בארץ, מחולקת לפי מקומות ההתיישבות שלהם. מיד בכניסה הבחנתי בכתובת שמתנוססת בהבלטה על הקיר הלבן, בזו הלשון: "אבא חלם תמיד על כפר בדמות וילהלמה. כפר של איכרים, מפלחי אדמה ואנשים יסודיים, מדורות. וכפר כזה היה קשה לעשות עם אנשי פתח תקווה..." אסתר ראב, "כל הפרוזה" 2001.
אני משערת שידועה לך הימצאות הכתובת על הקיר, העתקתי מתוך הוקרה לאסתר ראב ומתוך התפעלות מהביטוי "מפלחי אדמה", שמזכיר את ה"פלאחים".
נדמה לי שאתה יכול להירגע, כל מבקר בתערוכה קורא ומתרשם.
בברכה,
ניצה וולפנזון
ועכשיו עוד רגע מזמנך – בימי המלחמה נדדנו מחיפה לרמת גן. הלכתי עם הנכדים להחליף ספרים בספרייה העירונית. הספרנית הציעה לי לקחת ספר גם עבורי, למרות שאיני רשומה. על המדף מצאתי את "המושבה שלי" ו"הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון". קראתי, נהניתי וכל הזמן השוויתי עם הסיפורים והזיכרונות ששמעתי מבני משפחתי בראשון. ("המושבה החדשה ששכחתי את שמה..." – לא אסלח!). אולי עם בנֵי ראשון כן היה אפשר להקים כפר כמו וילהלמה...
אני מודה לך שתיארת את צבעם של פרחי "אל תשכחיני", שאימא היתה מזכירה אך לא ידעתי לזהותם, על שהזכרת את ה"עיפרון קופי מלחלח", ולמדתי כיצד נקראה הסלסלה מקש – לפעמים נכתבה כפה ולפעמים קופה, אך אישרה את המימרה החריפה של חכמינו "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו: חזור לאחוריך!" – קופה/סל-קש כזה מצוי כעיטור על מטבע יווני שנמצא בארץ, מכיל נחשים ומעיד על פולחן מיוחד בסביבה.
קשה למנות את התיאורים הרבים של חליבת העז, הכביסה, הכנת הדג בקופיץ, עגלת הקרח, ה"צלחות" בפרדס ועוד, שגרמו לי לחוות מחדש חוויות ילדות. המילים שכבר שכחנו חזרו בשחור-לבן על הדף (גם בראשון אמרו "בית שִׁ'") והתיאורים המפורטים כבשו את ליבי. כאשר תפרקו את האריזות של המעבר לכתובת החדשה – אשלח תשלום עבור קניית "המושבה שלי", אם איני טועה היה הספר הזה ברשימה.
ולסיום – גילוי מרעיש. יש לך קירבה משפחתית, אם תרצה או לא – עם בני ראשון לציון ה"דחויה". מירה, אשתו של דוד בן עזר, היא נכדתו של ד''ר בן זאב, הבן של זאב אברמוביץ, ממייסדי ראשל''צ. ומיהו בנו השני של זאב אברמוביץ? הלא הוא שמעון בן זאב, סבא שלי, אבא של דודי שמואל בן זאב, שהיית נוסע אליו עם הוריך לרחוב הכביש בראשון...
התכוונתי לכתוב רק שורות אחדות. סליחה שהארכתי,
ניצה
לניצה שלום
בהחלט ידוע לי הציטוט, ואפילו ביקשתי מהם לשנות את התאריך [שלאחר מותה], לתאריך בו נכתב הסיפור, שממנו הציטוט.
לא ענו לי.
בשעתו שלחתי להם חומר לתערוכה, ובין השאר את ספרי "אנשי סדום", שהוא דומני הרומאן היחיד המספר על הטמפלרים, ולא רק שלא הזמינו אותי לערב ההרצאות לדבר, אלא לא הזמינו בכלל.
אני שמח שגילית את "המושבה שלי". אני לא חושב שיש עוד ספר כזה בעברית, וכמו שאני מגדיר אותו: זה ספר שמרבית הקוראים שמבינים אותו כבר מתו, אבל אם היו חיים היו כועסים מאוד.
בברכה,
אהוד
אחרי שנסיים את ההעברה אחזור להמציא ספרים לקוראים. אגב, הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון" מתרחש רובו במשך יממה אחת בקלמניה ובסביבתה.
דודי בן עמי
עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל
לזכר המשוררת אסתר רַאבּ
עַכּוּבִית כְּגַלְגַּל בְּסוּפַת יֵשׁ וְאֵין,
רוּץ הָלוֹךְ וְחָזוֹר עִם הָרוּחַ
לֶכְתָּהּ וְשׁוּבָהּ, אִם הָרוּחַ
מִיָּם, מִמִּדְבָּר, מִן הַיָּם, מִמִּדְבָּר...
שִׁיר מָתְנֶיהָ, כְּנָפַיִם קָשׁוֹת וְקוֹצִים נִשְׁבָּרִים
שֶׁהִכּוּהָ חָזֶה הַסְּלָעִים
אַהֲבָה, בְּרוּצָהּ אֲלֵיהֶם אֲשׁוּנָה
וַעֲצֵי הַשִּׁטִּים עוֹד אוֹמְדִים.
הָיְתָה צֹהַב פְּרִיחָה
וְשֹׁרֶשׁ הָיָה, עֵת גִּשְׁמֵי הַצִּנָּה.
מְבַקְּשֵׁי שָׁרָשִׁים לְעָקְרָם, סַכִּינִים - סַכִּינִים.
בַּשָּׂדוֹת, בַּיָּרֹק הַקָּמֵל
רֶגַע רַךְ לַגִּבְעוֹל הַנִּשְׁבָּר מִתַּחְתָּיו.
הַשָּׁעוֹת לָעָצְמָה הֵן מֵרוֹץ מִתְמַסֵּר,
הֵן פִּזּוּר הַזְּרָעִים בַּיָּבֵשׁ עַל יָבֵשׁ; עַל יִהְיֶה.
אִם הָרוּחַ הוֹלֶכֶת סוֹבֶבֶת אֶל רוּחַ,
מִיָּם, מִמִּדְבָּר, מִן הַיָּם, מִמִּדְבָּר, מִן הַיָּם...
הִיא, עָלֶיהָ מִפְרָשׂ וְעוֹרְקֶיהָ מָנוֹר.
בַּטְּוָחִים הַקְּצָרִים לְאָצַן מִכְשׁוֹלִים
מִי שׁוֹאֵל
צִפִּיַּת נְבִיטָה לַגַּלְגַּל.
קצרין, 4.9.06
על עכובית הגלגל:
http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=specie&specie=GUNTOU
http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=724
שם אביו דוד
שם אביו של השחקן הנפלא מישה (משיח) אשרוב [גיליון 171], שהיה נהג ה"אוטו מים" של ילדותנו בפתח-תקווה המושבה, היה דוד ולא לוי כפי ששיערנו בטעות.
כבוד הנשיא וחירותו
בעבר לימדו אותנו הלכות "כבוד האדם" והיו ימים ששמענו דברי אמת על "חזקת חפות" – ואפילו דיברו על "מבחן בוזגלו". ומוזר כיצד כל זה מתנפץ היום אל סלעי המציאות הפשוטה: קל, כנראה, לדבר גבוהה-גבוהה, ולדבר על ערכים ועל משפט צדק. אך בימים של רייטינג ותדמית וכותרות, אולי דברים משתנים.
כאשר מדובר במשה קצב, נשיא המדינה, יש תחושה שריח הדם באוויר ואין מקום עוד לערכים כמו כבוד האדם וחירותו או כבוד למוסד הנשיאות. שלי יחימוביץ הוכיחה שבאמת "הכול דיבורים", וכאשר מדובר ביישום מעשי של השקפת עולם מוסרית, היא שוכחת הכול. כך גם נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק: אם נכונות הידיעות, שלא יגיע להשבעת נשיא בית משפט במשכן הנשיא, כי אז מדובר במשפט בטרם משפט. ראוי שדבריו ייאמרו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים.
כאשר כיהן ברק כנשיא בתקופת צחי הנגבי כשר משפטים, לא מצאנו את ברק נזהר מלהופיע עם הנגבי בטקסים ובאירועים, רק משום שהנגבי נחקר בנושא "דרך צלחה". וכך יאה שינהג גם במקרה הנשיא: לנשיא המדינה מגיע מה שמותר לבוזגלו. הגיע הזמן שלכולנו יהיה אורך רוח למען כבוד הנשיא, ובעיקר למען כבוד האדם. זה גם הכבוד של כולנו.
הרצל חקק
לא ראיתי מקלטים מוזנחים בבתי הספר
בשנת הלימודים הקודמת ביקרתי בעשרות בתי ספר ברחבי הארץ, גם בצפון, במסגרת המפעל "סופר מורה", כאשר חלק מהמפגשים נערך במקלטים של בתי-הספר, וגם אם לא שם, היו לוקחים לראות את הפעילויות הנעשות במקלט.
לא ראיתי מקלטים מוזנחים. להיפך, כולם מטופלים ומקושטים בצורה מאוד נחמדה ובניקיון. אין שום קשר בין המצב החיובי שראיתי ברוב בתי הספר שבהם התארחתי שעות אחדות ושוחחתי עם תלמידים, מורים ומנהלים, לבין התמונה השחורה משחור המצטיירת בתקשורת אודות מערכת החינוך. פגשתי מורות מסורות להפליא, תלמידים נחמדים אם כי לרוב עירניים מדי, ובצדק. לא ראיתי ילד רעב אבל ראיתי בתי ספר שבהם המורות מיוזמתן מחזיקות כיכרות לחם ומימרחים בחדר המורים, וכל ילד שבא לבקש כריך, מכינים לו בו-במקום בלי לשאול אפילו אם בסך הכול הוא רעב אחרי שכבר אכל את הכריך שהביא מהבית. ראיתי בתי ספר מושקעים מאוד. מורות אמרו לי שהבעיות הקשות אינן של חוסר אמצעים במשפחות, נושא שמטופל במסגרת בית הספר כשדובר בפעילויות כגון טיולים, אלא יש בעיות של הפרעות נפשיות, בעיות של תלמידים שהיו צריכים להיות בחינוך המיוחד והם הורסים מירקם חברתי ולימודי של כיתות רגילות, או של תלמידים שיש להם חסך תרבותי, כי ההורים אינם יכולים לעזור להם בנושאי הלימודים משום שההורים עצמם הם ברמה השכלתית או עברית נמוכה. זהו עוני תרבותי, לא כלכלי.
כתב על כך יפה מאוד לפני חודשים אחדים ד"ר משה גרנות מעל דפי המכתב העיתי שלנו. אבל מערכת החינוך לא שומעת לו וגם לא שמעה לי וליתר ביטחון לא חידשו את המינוי שלי כ"סופר מורה" לשנת הלימודים הנוכחית למרות שהייתי מוכן שוב לנסוע מאות קילומטרים בכל רחבי הארץ כי אני אוהב את הפגישות עם התלמידים, וחלקם גם שלחו לי אחרי המפגשים מיצירותיהם, ופירסמתי אותן ב"חדשות בן עזר".
אהוד בן עזר
זמן...! אין לי די
אינני יודע מה לעשות, אני קורא את עיתונך ומוצא שאני מסכים לדעותיו הפוליטיות, כה לחי. בכלל, יוצא שזה העיתון שאם גם אינני קורא בו את הכול (זמן...! אין לי די), זה העיתון שאני קורא בו יותר מאשר בכל עיתון אחר... ואמת ניתנה להיאמר. אז כה לחי. זאת רציתי לומר בקיצור.
מ.גנן
חברים וחברות יקרים
לאחר דחיות רבות יש לנו תאריך לקונצרט הג'אז
אנא סמנו את יום שני, 18 בספטמבר במועדון בלה שלומקינס, רח' נח מוזס 13, תל-אביב. ההופעה מתחילה בשעה 21:00, פתיחת דלתות ב-20:30
מחיר כרטיס 30 ₪
אנא העבירו הזמנה זו לכל המעוניין
מצפה לראותכם
בן בן-עזר
אורנה רב-הון
מעמק עכור לפתח תקווה
הַמִּרְצָפוֹת הָעֲכוּרוֹת בְּעֵמֶק הַתִּקְוָה
זָהֲרוּ אֵלַי בְּאַלְפֵי נְבוּאוֹת.
מוֹכֵר הַפָלָאפֶל הַוָּתִיק זִהָה בִּי זָרוּת מְסֻיֶּמֶת
וְשָׁאַל מֵאַיִן בָּאתִי.
"מִמִּיאָמִי," אָמַרְתִּי כְּדֵי לְסַבֵּר אֶת אָזְנוֹ.
לֹא יָכוֹלְתִּי לוֹמַר לוֹ
שֶׁנָחַתִּי מִמֵּמַד אַחֵר.
שֶׁבְּעֶצֶם גַּם הוּא נִמְצָא בְּמֵמַד אַחֵר,
אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת.
חֲנוּת הַפָלָאפֶל נִצְּבָה בַּמָּקוֹם
בּוֹ שָׁמַעְתִּי, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת,
אֶת הַקּוֹל הַמְּצַוֶּה עָלַי
"לָתֵת".
פָּסַעְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהָיִיתִי שׁוּב שָׁם,
נַעֲרָה בַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים,
מְלֵאַת חַיִּים, אַהֲבָה וְשִׂמְחָה,
מְחַפֶּשֶׂת לְמִי לָתֵת.
נַפְתּוּלֵי הַחַיִּים לִמְּדוּנִי
שֶׁיֵּשׁ דְּרָכִים רַבּוֹת לָתֵת,
וְשֶׁיֵּשׁ נְתִינָה שֶׁהִיא בְּעֶצֶם לְקִיחָה.
בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל פַּאפֶּע נִצָּב שָׁם בְּסָמוּךְ
בְּיִרְאַת שַׁבָּת
וּפְנֵיהֶם שֶׁל הַמִּתְפַּלְּלִים בְּיוֹם כִּפּוּר
זָהֲרוּ מֵעַל
מְמַלְמְלִים אֶת מִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ.
פַּאפֶּע וַאֲנִי צָעַדְנוּ בְּדֶרֶךְ הַפְּרָחִים הַנִּסְתָּרִים
קוֹטְפִים חִיּוּכִים וּמַבְּטֵי תּוֹדָה
וְסַבְתָּא נִשְׁאֲרָה בַּבַּיִת
מְצַפָּה לָאוֹר הַגָּנוּז.
מֵאָז הוֹלֶכֶת אֲנִי בִּשְׁבִילֵי הַדַּעַת הַקְּסוּמָה
בּוֹחֶנֶת כָּל צַעַד, כָּל מִלָּה,
נוֹתֶנֶת וְלוֹקַחַת
וּבְמִלָּה אַחַת –
שְׂמֵחָה.
שלום אהוד,
מצרפת שיר שכתבתי על פתח תקווה ועל מה שהיא מסמלת עבורי – למרות שהיא נראית עיר אפורה וקשת יום, החלומות של בוניה הראשונים עדיין קיימים בכל מרצפת, וזוהרים אל כל מי שרוצה עדיין להאמין במה שהם האמינו, במה שנתן להם כוח לבנות ולהמשיך את הבנייה, ובעצם, מה שנותן כוח להמשיך לחיות.
בתודה,
ברכות ואור
אורנה
[נצר למשפחות שוהם וויסוקר, מראשוני המושבה]
תודה על המקאמה הנפלאה של יוסי גמזו [גיליון 172]
בכוונתי לקרוא אותה בשני אירועים בשבוע הבא.
אורי הייטנר
31.8.06
אישור בלתי-צפוי לצדקת הפמיניסטיות...
מר בן עזר דיווח [בגליון 172] בטון עליז של ניצחון כי ה"פמיניסטיות" דפקו את עצמן באמצעות חוקי האינוס.
כעת, הוא מבשר בחדווה, חוששים בעלי עסקים פרטיים להעסיק נשים, משום שבכך הם נופלים קורבן לשימוש לא נאות בחוקי האינוס נגדם.
מר בן עזר רואה בכך גול עצמי שגילגלו ברוב איוולת "הפמיניסטיות" לשׁערן שלהן...
אז?
בתגובה הזו בעצם מאשר מר בן עזר את טענתן ההיסטורית הוותיקה ביותר של הפמיניסטיות שנואות נפשו: הוא בעצם טוען שאישה בעולמנו צריכה לבחור בין שתי רעות חולות על פי טעמה האישי: או להיות מובטלת, או להסתכן באונס והטרדה מינית בעבודה.
כיוון שהפמיניסטיות הצליחו לחוקק להגנת הנשים את חוקי האינוס, הרי שמעתה תופעל על נשים הסנקציה של מניעת עבודה... יפה אמרת מר בן עזר, תמיד סברתי שהאופן ההיסטורי בו גברים מיטיבים לשלוט על נשים מאז ומעולם הוא באמצעות מין (אונס) או הפעלת שליטה כלכלית (הדרתן משוק העבודה).
והאמת היא שלא רק רע יכול לצמוח מהימנעות בעלי עסקים מעבודת נשים: אולי נשים תלמדנה סוף-סוף שהמאמץ להשתלב אינו יעיל מספיק כדי לפתור את הפערים הכלכליים האדירים בין נשים וגברים בישראל, ותפתחנה עסקים קטנים ובינוניים משלהן ובאה לציונה גואלת...
בברכה,
נורית הדרי
עורכת התוכן באתר "הגר"
www.hgr.co.il nuriths@gmail.com
מר בן עזר: תודה. בתור גבר נידח שאימו ז"ל וזוגתו שתחי' טרם השלימו את חינוכו, תפחו שריריי מאוד כאשר למדתי ממכתבך כי אנחנו הגברים שולטים בכן הנשים באמצעות מין (אונס) והפעלת שליטה כלכלית. תמיד חשבתי, כאחד מגיבורי מחזותיו של חנוך לוין, כי הפיתוי או הסירוב המיני הוא הדרך שלכן, הנשים, לשלוט בנו, בגברים, והייתי אומלל מאוד.
ביג תוחעס.
ובאה לציונה גואל ולציון גואלת...
איליה בר-זאב / שלושה שירים
מִישֶׁהוּ רָשַׁם
בִּמְבוֹאוֹת סוּאֶץ
מוּל אַרְמִיָה בּוֹכִיָּה,
בְּחָזִית הַבַּיִת הַגָּדוֹל, הַלָּבָן,
מִישֶׁהוּ רָשַׁם:
"חֲפר בּוֹר וְכַסֵּה בּוֹר
וְאַל תָּנִיחַ חַיָּל בָּטֵל."
חָפַרְתִּי בּוֹר וְכִסִּיתִי.
עָבַר דּוֹר וְעוֹד דּוֹר
וְלא הָלַכְתִּי בָּטֵל,
חָפַרְתִּי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד
וּבִרְשוּת הָרַבִּים
וְכִסִּיתִי רַבִּים
וְעָבַר דּוֹר.
מוּצָב "בּוּדַפֶּסְט"
עִם בּקֶר רָאּיתִי
גְבָרִים כּוֹרְעִים בַּחוֹל הָרַךְ.
אַסְפַלְט חָצָה בָּאָבָק
וּבַבִּיצוֹת.
בַּיָּם הַתִּיכוֹן,
לְאַט, לְאַט,
מִתַּחַת לְזִרְמֵי-הַיָּם
שָׁבוּ גַּלִּים לִגְבוּלָם,
סָבִיב קָרְאוּ קוֹלוֹת.
כְּחֹם הַיּוֹם –
רוּחוֹת מְשַׂחֲקוֹת
בַּחוֹל,
בַּאֲנָשִׁים
בַּעֲצָמוֹת
זִהוּי
גּוּפָתוֹ הַקָּרָה, רִצְפַּת הָאֶבֶן
בְּבֵית-הַחוֹלִים הַיָּשָׁן
הַיְּרוּשָׁלְמִי כָּל-כָּךְ.
קִירוֹת עָבִים, עֵרוּמִים
מְפַזְרִים נְעִימוּת צוֹנֶנֶת –
זִהוּי מְדֻיָּק – כַּמָּה פָּשׁוּט.
לֹא כְּמוֹ בְּאוֹתָם יָמִים
אָז, בְּחֶדֶר מֵתִים מְאֻלְתָר
בִּשְׁנַת שִׁבְעִים וְשָׁלֹש,
בְּלֹא אוֹתָם סְפֵקוֹת בַּאִבְחוּן
בְּלִי הָאוֹר הַשָּׁקוּף, הַחוֹדֵר
בְּלִי גּוֹן חֲנוּטִים –
אֵין שׁוּרוֹת אָדָם פְּעוּרֵי רֹאשׁ.
גּוּפָה שְׂרוּעָה בְּפִנַת הַחֶדֶר
מַמְתִּינָה לְטֶקֶס שִׁגְרָתִי,
עֵצִים כְּבֵדִים נָעִים בְּאִי-שֶׁקֶט,
בּוּגְוֹנְוִילֵיאוֹת מְרַפְּדוֹת צַעֲדָי
בְּעַלְוָה אֲדַמְדֶּמֶת נְגוּעַת לָבָן –
לְקִשּׁוּט.
אִישׁ רָץ הַחוּצָה,
זִהוּי אָח –
כַּמָּה פָּשׁוּט.
פרס איראן לספרות למאיר שלו?
סופרים גדולים הם לפעמים טיפשים לא קטנים
וגם מלקקים את התחת להמון המוסת
כדי לשמור על הפופו-לריות שלהם
"זה המקום וזה הרגע להבהיר לראש הממשלה משהו עקרוני מאוד: אנחנו לא עוסקים בהלקאה עצמית. אנחנו עוסקים בהלקאה שלך. הסיבה פשוטה: לנו אין שום סיבה להלקאה עצמית, ויש לנו סיבות רבות להלקות אותך. כשלת, חטאת, החטאת, עווית, קילקלת. פגעת פגיעה קשה בכוח ההרתעה של ישראל, בערכיה, בחוסן הפנימי ובלכידות של אנשיה, החמצת שעת כושר ושעת רצון, זרית ברוח כל מה שאזרחיך העניקו לך. – – – יכול להיות שבמקום כל המהומה וההוצאות הכרוכות בוועדות חקירה, אפשר פשוט להלקות את ראש הממשלה. ולא סתם להלקות, אלא בראש חוצות – – – הלקאה פומבית תועיל גם לרמטכ"ל ולשר הביטחון. התחת שלהם לא ייהנה ממנה, אבל היא תחסוך להם הרבה כאב ראש."
(מאיר שלו, מתוך: "הלקאה עצמית", "ידיעות אחרונות", "המוסף לשבת", 1.9.06, ממש ליד הכתבה המרתקת של רון בן-ישי על פארסת הניצחון החיזבאללי על חורבות החלק השיעי של ביירות ודרום לבנון).
מי אתה, ירמיהו הנביא, לעומת נביא מלקות התחת שלנו מאיר שלו? זכות גדולה לנו לחיות בדור שבו כל מה שצריך לעשות כדי להיות סופר גדול ומוכיח בשער עגבותיים הוא לכתוב בשכל ליצני נמוך מדור פופו-לרי שאינו ממריא מהתחת אל הראש, ולכן גם מתאים מאוד לממוצע התבונתי של חסידיו השוטים של הסופר החשוב.
ויקיפדיה, האנציקלופדיה העברית החופשית
עורכת תחרות לכתיבת ערכים מובחרים
ויקיפדיה, האנציקלופדיה העברית השיתופית והחופשית באינטרנט, המקיפה כיום יותר מ-43,000 ערכים, הפכה בשלוש שנות קיומה למקור מידע ראשון במעלה לעשרות אלפי גולשים, ורבים בה הערכים שהיא מקור המידע הבלעדי על אודותיהם באינטרנט בעברית.
מאות הכותבים בוויקיפדיה העברית, הבאים מכל קצות האוכלוסייה, מגדילים מדי יום את כמויות המידע שזמינות לגולשים, ומבטיחים עושר גדול של ערכים, בכל תחומי הדעת. עדכון ויקיפדיה נעשה במקוון ובעיתוי מיידי, דבר המבטיח עדכניות גבוהה, שאינה קיימת באנציקלופדיות הנייר המסורתיות. מנוע החיפוש גוגל הכיר בהצלחתה של ויקיפדיה העברית ואלפי תוצאות חיפוש מפנות בראש ובראשונה לוויקיפדיה.
ויקיפדיה העברית נמצאת בתהליך התפתחות מתמיד, וכבר כיום יש בה כיסוי נאה לתחומים רבים, כגון עולם החי, סוציולוגיה, חינוך, משפטים, ספרות, פיזיקה, מתמטיקה, מחשבים, היסטוריה ועוד. דגש מיוחד מושם על ערכים בעלי חשיבות מיוחדת לקורא העברי, ובהם השואה, יהדות, היסטוריה של עם ישראל, צבא הגנה לישראל, וכדומה. רמתם הגבוהה של הערכים, מאות הכותבים ועשרות אלפי הקוראים מביאים לביסוסו של פרויקט יומרני זה כמוקד ידע מרכזי בשפה העברית.
במהלך חודש ספטמבר 2006 תיערך בוויקיפדיה העברית תחרות כתיבת הערכים "מקצרצר למובחר" בפעם השנייה. התחרות מתבססת על תחרות דומה בוויקיפדיה בשפה הגרמנית. התחרות הראשונה בוויקיפדיה העברית הניבה במהלך חודש מרץ 2006 עשרות ערכים מעולים וייחודיים שנכתבו במיוחד לרגל התחרות, הגבירה את תחושת ההנאה והסיפוק מהכתיבה בוויקיפדיה, וגיבשה את קהילת הכותבים.
בתחרות, המחולקת לשלושה בתים עיקריים לפי תחומים ולכמה תחרויות מישנה, מעריך צוות שופטים מנוסה של כותבי ויקיפדיה את הערכים המתמודדים, ומדרג אותם לפי קריטריונים שנקבעו. זוכי התחרות נהנים בעיקר מהיוקרה ומהסיפוק שבזכייה על כתיבת ערך מקיף ומעולה בתחומו, אך התחרות מנסה להבטיח הפעם לזוכים גם פרסים חינוכיים ואיכותיים (ספרים, מגזינים) שנתרמים לתחרות על ידי גופים וחברות המכירים בחשיבותה ובייחודה של הוויקיפדיה. כלל הכותבים והעורכים בוויקיפדיה, גם אלה שאינם מתמודדים בתחרות, עוזרים לשיפור הערכים המתמודדים על ידי ביקורת עמיתים.
התחרות מעודדת גם התמודדות של ויקיפדים חדשים, שזו להם ההתנסות הראשונה בכתיבה בוויקיפדיה. הוקם צוות-עזר מיוחד במטרה ללוות כותבים חדשים שיצטרפו לוויקיפדיה לצורך השתתפות בתחרות ולסייע להם ברזי הוויקיפדיה. כל מי שמעוניין לכתוב ערך מובחר בתחום הקרוב לליבו באנציקלופדיית האינטרנט המובילה והמוערכת ויקיפדיה מוזמן איפוא לקחת חלק בתחרות, וליהנות מחווייה אינטלקטואלית ותחרותית בלעדית, ובכך גם לשפר את רמת הידע הזמינה לקורא העברי.
לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם הראל בטלפון 054-4230364 או עם דוד שי בטלפון 052-2772532.
ח"כ יחימוביץ' תתבקש להימנע מלבקר בבתי ספר
כדי שהתלמידים לא יחשבו שטיפשות היא עניין של מה בכך
ח"כ יחימוביץ' דורשת מהנשיא קצב להימנע מלבקר בבתי ספר ולבוא במגע עם הילדים בשל החשדות נגדו לבצוע עבירות מין. "המסר העובר לילדות ולנערות הוא שעבירות מין הן עניין של מה בכך, וזהו מסר מסוכן!"
"חדשות בן עזר" דורש מח"כ יחימוביץ' להימנע מלבקר בבתי ספר ולבוא במגע עם הילדים בשל החשדות נגדה שהיא לוקה בטיפשות חמורה ומדבקת, כגון בתמיכתה אפריורי, בטרם משפט, בפרחיאדה נגד הנשיא קצב. "המסר העובר לתלמידים ולתלמידות הוא שטיפשות היא עניין של מה בכך, וזהו מסר מסוכן!"
עודד פלד / שני שירים
אֵיכָה
אֲשֶׁר צִוּוּ יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים לְפָנֵינוּ שָׁאֹל לֹא יִשְׁאֲלוּ אֵיכָה נָפְלוּ אֱלֵי פַּח יָקוֹשׁ
אֵיכָה יָצְאוֹ גְּבָרִים צָפוֹנָה לַצַּיִד פּוֹסְעִים בַּמַּחְשָׁךְ עֶבְרֵי פִּי פַּחַת וּבוֹרוֹת שַׁחַת
יִצְחָק-יִצְחָק אֶל עֲקֵדָה עַל גַּב מִזְבֵּחַ יוּלַךְ. אֵיכָה הָלְכוּ בָּדָד נְעָרִים גֵּיא צַלְמָוֶת
תְּהוֹמוֹת לִצְנוֹח מְצוֹדָה וָרֶשֶׁת. הֲלוֹא תִּשְׁאֲלִי שְׁלוֹם בָּנַיִךְ, אֶרֶץ עֵבֶר,
שֹׁד וָשֶׁבֶר זַעֲקִי אֶרֶץ אֲהוּבָה, שַׂק וָאֵפֶר לִבְשִׁי פֶּן יִרְגְּזוּן שָׁמַיִם
מוֹסְדֵי אָרֶץ יַרְעִידוּ בְּעַנְנֵי עֲלָטָה, כִּי שָׁמַן יְשֻׁרוּן כָּבְדוּ עַפְעַפָּיו
כְּסוּמָא בַּאֲרֻבַּת שְׂרָרָה וּמָמוֹן יִתְהַלַּךְ.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוֹ אָב רָחוֹק בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, לוּ תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ
לוּ נָסִיר עָרְלַת לְבָבֵנוּ, יִפָּתַּח בָּנוּ צֹהַר לְקַדֵּם אוֹר פָּנֶיךָ בּוֹ תִּפַּח
נִשְׁמַת אַפֵּנוּ עֲנָוָה וָחֶסֶד יִרְאָה וְחֶמְלָה, כִּי דַּל מֵאַשְׁפַּתּוֹת תָּרִים
וְטוֹב-לֵבָב יְהֵא שְׁפַל-רוּחַ, בְּחֶלְקוֹ יִשְׂמַח.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְאוֹר בְּאוֹר נוֹגֵעַ. לֹא עוֹד עֲקֵדָה,
לֹא אַיִל בַּסְּבַךְ נֶאֱחָז, לֹא עֲצֵי עוֹלָה וּמִזְבֵּחַ לֹא אֵשׁ
וְהֶנֵּף מַאֲכֶלֶת. הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְשָׁבוּ בָּנִים
חֵיק שְׁכִינָה.
ימי מלחמה, אלוה שותק
וְהַיָּמִים מִלְחָמָה הֵמָּה
מִחוּץ, בְּתוֹכְךָ
שֶׁאַהֲבַת נֶפֶשׁ הִנְּךָ
אַהֲבַת בָּשָׂר וָדָם וְרוּחַ גַּם
לְאֶרֶץ זוֹ שֶׁעָפָר הִיא וָחוֹל
חֹרֶשׁ וָהָר
וְזַעַם בְּךָ עַל אֲדוֹנֶיהָ
כִּי שָׁמְנוּ גַּם בָּעָטוּ
מַלְכוּת רְשָׁעָה
סְדוֹם וַעֲמוֹרָה
וְקוֹלוֹת קֶדֶם תִּשְׁמַע
בְּשִׁבְתְּךָ בַּיַּעַר, בְּצֵל
אֳרָנִים, אִוְשַׁת רוּחַ
חוֹלֶפֶת אֲמִירִים עֵת
אֶרֶץ עֵבֶר מֵרִבְצָהּ נֵעוֹרָה
לוֹחֶשֶׁת בּוֹאֲךָ אָבוֹת רְחוֹקִים
שָׁם, בְּבֵית הַתְּפִלָּה שֶׁל
הַטֶּבַע, שְׁתִיקַת אֱלוֹהַּ בַּסְּבַךְ נֶחְבֵּאת
מַרְבַדֵּי פְּרָחִים מַחְצֶלֶת מְחָטִים
שָׁם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו תֶּחֱסֶה
השירים נכתבו במהלך המלחמה האחרונה, בעורף הצפוני
ברגע האחרון: גם נסראללה נתן עדות
בקשר למחדלים של אולמרט וחלוץ:
הוא ממליץ להשאיר ראש-ממשלה טיפש על כנו
כי זה טוב לחיזבאללה!
שני חוקרי המשטרה שנסעו במיוחד לארץ דרום-אמריקאית כדי לחקור את הקצינה הצעירה שעזבה את הארץ בכרטיס לצד אחד בלבד לאחר שנושקה בידי שר המשפטים, יסעו בקרוב בשליחותן של ועדות החקירה והבדיקה, ובמיוחד בשם מבקר המדינה החרוץ שמלווה את המחדלים ממש בהתהוותם לאור הספוטים, הספינים והפּינים של התקשורת – יסעו בקרוב השניים לחור של חסן נסראללה בביירות כדי לגבות בו עדות מהמנהיג המנצח, שטוען כי כלל לא התכוון לצאת למלחמה מה עוד שהוא מכבד את קשייו הנוכחיים של הנשיא הישראלי הנאשם באינוס הבּוֹתוֹת [הפּותות] של מזכירותיו השקטות. נסראללה אמר לחוקריו:
"אולמרט אומר שהוא השיג משהו כי הוא שם אותי במקלט, והוא משתמש באמירה שלי שלא הייתי חוטף את שני החיילים אילו ידעתי שתיבּתח עליי מלחמה. לא איכבּת לי שאולמרט נהנה מזה. אם אנחנו צריכים לבחור בין ראש ממשלה טיבֵּש ובין אחר חזק ובעל יכולת, אנחנו מעדיפים שהטיבּש יישאר!"
"כיצד אתה מגיב על כך ששום ועדת חקירה ישראלית, אפילו ממלכתית, לא תמצא אותך אשם בכל הקשור למהלכי המלחמה?"
"אתם היהודים ממזרים לא קטנים. אני הייתי מוכן שהוועדה תמצא אותי אשם כמו את אולמרט ואת חלוץ ואת הליצן הזה שקיצר לעצמו את השפם, בֶּרֶץ, ובלבד שרובע דאחיה שלי היה נישאר לעמוד על תילו, כי היתה לי שם בקופסה גם השְׂמִיכוּקי שמצצתי בעודי ילד!"
לאחר שגבו החוקרים הישראליים את עדותם הוגברו אמצעי השמירה על נסראללה, החושש שבקרוב יירצח, לא ברור עדיין בידי מי, כי רבים מבקשים להסיר מעליו את ראשו גם מקרב בני-עמו.
מידע לקוראים
* "חדשות בן עזר" נכתב חינם, נשלח חינם, וכל משתתפיו השולחים לו מדבריהם עושים זאת חינם. חרף היותו דמוי "עיתון" של נייר (מבחינת העריכה ואולי גם ההקפדה על רמה נאותה ואותיות הפרנקריהל הכמעט-פולחניות שלו) – הגיליון נשלח ומופץ ככל דבר דואר אלקטרוני אחר במרחבי הרשת האינסופית של האינטרנרט, וכך גם מגיעים אליו דברים שלעיתים הוא בוחר להפיצם הלאה לאחר עריכה נאותה אך ללא צנזורה. פרסום ב"חדשות בן עזר" אינו מונע, לדעתנו, "פרסום ראשון" בעיתונות הנדפסת "שחור על נייר" של כל דבר שכבר פורסם אצלנו "שחור על צג וורד של מיקרוסופט". אין צורך לומר שכל הזכויות נשמרות בידי הכותבים.
* בעקבות הקטע "איך הפמיניסטיות דפקו את עצמן בחוק מטומטם?" [גיליון 172] – קיבלנו מכתב נזעם מהקוראה נורית הדרי, ששאלה אם נהין לפרסם במלואה את תגובתה, שאחרת אין טעם שתטרח עליה. ענינו לה כי מערכת "חדשות בן עזר" כבר הוכיחה בעבר שגיליונותיה פתוחים לדיעות שונות ומגוונות ומותר לתקוף במלוא החריפות גם את העורך. והנה הבאנו לעיל את תגובתה במלואה, וגם חשבנו שכדאי לנו להתנצל בפני הלובי הפמיניסטי על כך שאנו מקלים ראש בהן ובשתדלנותן המסורה, שהביאה לכך ששכר מטפלות ומעונות-יום הוכר סוף-סוף על ידי שלטונות מס הכנסה כהוצאה מוכרת לכל תא משפחתי, גם תא חד-הורי, ואין קיימת יותר התופעה שזוגות צעירים ממעמד הביניים, שבהם גם האישה עובדת, והם הנושאים בעיקר הנטל של כלכלת המדינה ובשמירה על רמת הישגיה בכל התחומים – הם גם המממנים הוצאות אלו משכר הנטו שלהם השניים, ומתקשים לקיים משפחות של יותר משני ילדים – בעוד אשר המיסים הגבוהים שהם משלמים הולכים לתמיכה במשפחות מרובות-ילדים שמתפרנסות על חשבונם ומרְבּוֹת אנשים בורים בישראל. תקנו אותי אם אני טועָה.
* מי שלא קיבל את הגיליון הקודם 173 שהוקדש למלאת 25 שנה למותה של המשוררת אסתר ראב יכול לפנות אלינו והגיליון ימוייל לו. קורה שתא הדואר האלקטרוני של הנמען מלא, וגיליון גדול מהרגיל אינו מצליח להיקלט בו ונדחה. אנחנו רואים זאת מיד על צגינו, כ-30 החזרות מכל משלוח.
* הסופר הצעיר טל פפירצ'יק זכה בפרס ראשון בתחרות סיפורים קצרים, שכל תוכנם מגולם בכותרתם, על סיפורו: "היום שבו לבשתי את החזייה של אימא שלי".
* בשבוע הבא אמורה מערכת "חדשות בן עזר" לעבור למשכנה החדש על כל סיפריותיה, ארכיוניה, מחשביה, מידפסותיה, סורקיה, מפקססיה, מקלותיה לגירוד בגב ובאוזניים, מערכותיה לדואר אלקטרוני למשלוח המכתב העיתי למאות ולאלפי נמענים, צנצנותיה להכנת זיתים דפוקים ומלפפונים חמוצים, ספתה לאינוס מזכירות מַסחיטות צעירות ושקטות, שולחנות הכתיבה המודולאריים שלה ואמצעי מיגוניה ומניעותיה המשוכללים להגן על חרבו של יהודה ראב ועל אוסף גלויות ארץ-ישראל של נכדו הסופר הנידח, ועוד, ועוד. אגודת "האורז" מהמושבה, שהתבטלה לפני שנים רבות עם עקירת הפרדסים וחלוף הצורך באריזה ידנית של התפוזים – שוקמה מחדש לקראת ההעברה. אי לכך ייתכנו שיבושים בסדר הופעת הגיליונות הקרובים, והקוראים מתבקשים שלא להיכנס ללחץ אלא לקרוא שוב ובתשומת לב את גיליון 173 רחב-ההיקף שהוקדש לאסתר ראב, ואשר המערכת מוצפת במכתבי תודה מתלהמים בעקבותיו כגון מחבר ילדות, צאצא של ר' מנחם-מנדל מקמיניץ, מחבר ספר "קורות העיתים" על הרעש בצפת בשנת 1837: "מלאכת מחשבת של מספֵּר שאין ערוך לה. אין צילומים שישוו לתיאוריך הכתובים. אני גאה על היותי נמנה על מי שהיה במחיצתך."
בשם צוות העורכים,
מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח חינם ישירות ל-1,167 נמענים בישראל ובחו"ל ורבים מהם מעבירים אותו הלאה
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בעלי אתרים באינטרנט יכולים לקבל חינם לתצוגה כל חומר מוקלד המוצע כאן
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל