חדשות בן עזר

מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח

גיליון מס' 259

תל אביב, יום שני, כ"ג בתמוז תשס"ז, 9 ביולי 2007

עם צרופת תרחיש המלחמה הבאה בין ארה"ב וישראל לבין איראן המופץ באינטרנט

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

פתח-תקווה "אם המושבות", המושבה הראשונה של העלייה הראשונה, בת 130 ב-2008

תיבש ימינו של מי שיהין להרים יד כדי ל"שפץ" ולהרוס את היכל התרבות בתל אביב!

ואת כיכר רבין להפוך לחניון! – נזכור אתכם ביום הבחירות!

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו

רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

אנחנו לא מפרסמים מודעות המשדלות לִזנוּת וגם לא של זונות

עוד בגיליון: מי מהם האבא? סיפור מאת פנינה פרנקל.

גברים אינם רוחצים את כפות הרגליים, שיר מאת חיימקה שפינוזה.

צהריים המבורגר עסקית לשניים אצל מוזס בשדרות רוטשילד ב-157 שקלים.

ד"ר גיא בכור: א. "היום השלישי": הפתעות מלחמת לבנון, שנה אחרי. ב. בית ספר לחוטפים מתחילים: שרשרת האינטרסים המופלאה, שהביאה, צעד אחר צעד, לשחרור ג'ונסטון. איך זה עובד? ג. עזה הנובלת, והזמן הנסוג.

יוסי גמזו: אֵלִי, תַבְרִיא לָנוּ טוֹב וְחָזָק! [ומכתב תשובה של אליהו הכהן לַשיר].

 עצות אבטיחיות מאת מר אהוד האופה.

אורי הייטנר: כסאות מוסיקליים.

עמוס כרמל: תיקון זמרת, מיקה קרני.

אורנה ריבלין: רקוויאם לעין כרם (שיר).

אהוד בן עזר: המושבה שלי, שמות המשתתפים.

תפילת הנשיא לעוֹלָה בַּסולם, מאת המשורר פרופ' חיים נחמן ביאליק.

 קול שפוי שאינו משלם מס של צביעות לוועדת וינוגרד – מתן וילנאי.

מי מהם האבא?

[הכותרת ניתנה על ידי המערכת]

סיפור מאת פנינה פרנקל

הגעתי באיחור קל. אתי קידמה אותי, כהרגלה, במאור פנים אך למרות החיוך ניכר העצב בעיניה. לאחר התארגנות קלה נשכבתי על מיטת הטיפולים. מנורת הפלורסנט מאירה את פניי, אתי עוטפת בעדינות את השיער שלי, בידיה הקלות והרכות היא מורחת על פני קרם סמיך ומתחילה במיומנות מקצועית ב'טיפול'. אני נאבקת בתוך עצמי בין הסקרנות והצורך לדעת מה קורה לה, לבין הרצון להתנתק ממחשבות, לנוח ולמסור את פני לליטופים המרגיעים.

"מה נשמע?" אני פולטת, בין תנועת המסאז' שלה לבין מריחת הקרם החמים על פניי.

דממה קלה: "הוא לא פה. הוא נסע."

עוד מיספר דקות של היסחפות ברוגע המלטף ואני שואלת: "מי?"

"את יודעת, אלברטו."

 נזכרת, בהתחלת הסיפור אותו שמעתי ממנה בביקוריי הקודמים. בעיניים מבריקות סיפרה לי אז על האהבה הגדולה שלה. פגשה אותו במועדון של ריקודי סלסה.

"תשמעי, ריקוד אחד הספיק לי כדי לגעת ולדעת שזה האיש. התנועות של גבר לטיני זה, משהו – ריקוד של אש." פתחה אז את סיפורה. "כמו נסיך, הוא מתנועע בקצב של סלסה. אנחנו רוקדים – צמוד-צמוד, נוגעים לא נוגעים, כל הגוף שלי זורם אחריו. כולם עומדים סביבנו ומוחאים כפיים לפי הקצב והנשים מתות מקנאה. במועדון קוראים לנו אוויטה ופירון של הסלסה."

אתי מורחת מסכת פנים כבדה על פניי וממשיכה: "הוא עוטף אותי תוך כדי ריקוד, מפעם לפעם הוא משפשף כך, את הרגל שלו בין הרגליים שלי, כאילו לא נוגע ואני נלחצת עליו ומרחפת באוויר כמו בכישוף." הדגימה בהנפת ידיה באוויר. "כמו כל הגברים הלטיניים הוא יודע להוביל בריקוד וגם במיטה."

לאחר רגע לחשה באוזניי: "תשמעי, במיטה, איתו, זה משהו, עוד יותר טוב."

כך תיארה את הלילות הסוערים שלה עם המאהב הזר שלה ותוך כדי כך המשיכה לטפל בפניי בקצב תואם.

אני שוכבת על הגב, מנועה מלהגיב בשל שכבות של מסכות קרם שעל פניי. העיניים שלי עצומות, ואני מאזינה לכל מילה ומשלימה בדימיוני את החסר. התיאורים המפורטים של אתי מתחברים לליטופים המענגים שלה בפניי ועל שפתיי עולה חיוך כשאני חשה בלחלוחית הגוברת בין רגליי.

קיצרתי את מרווחי הזמן בין הביקורים והתייצבתי אצלה לטיפול קבוע, מצפה לשמוע פרק נוסף על הנסיך ממועדון הסלסה.

"תאמיני לי, אלוהים שלח אותו אליי," המשיכה בביקור אחר. "הליטופים שלו מוחקים אצלי את הפצעים, שנשארו לי מאז הגירושים המחורבנים שלי. אלברטו הזה, נוגע ומכיר את כל המקומות בגוף שלי. הוא מנגן עלי קונצרטים, אל תשאלי..." הוסיפה בחיוך, תוך כדי עיסויי הפנים שלי כהדגמה.

לקראת סופו של אותו ביקור, התכופפה ולחשה באוזניי כשהיא מתבוננת סביב, כאילו מישהו נמצא איתנו בחדר ועלול לשמוע את הסוד: "תשמעי, אני מוכרחה לספר רק לך, אני כבר חושבת על תינוק. מאז שאני איתו שכחתי אפילו את הכאבים שהיו לי בטיפולי הפוריות שעברתי כשהייתי נשואה. אני כבר לא מאמינה לרופאים שאמרו 'אין מה לעשות'. עכשיו, עם אלברטו אני בטוחה שזה ילך, הוא מוכן לעשות בשבילי הכול."

כשהגעתי אליה לאחר חודשיים הזוהר נמחק מעל פניה. "אל תשאלי, הכול אבוד," פתחה בייאוש עוד לפני ששאלתי. "לקחתי אותו לביקור אצל ההורים שלי וזה היה נורא. כשנכנסנו הביתה, אבא שלי קם מהשולחן והתחיל לצעוק: 'גוי!!! לא אצלי בבית!' – אימא שלי, שכל חודש אני דוחפת לה כמה מאות שקלים כדי שתוכל לעשות קניות בשוק, צעקה עליי: 'חרפה! חרפה! אלוהים ישמור!' – אפילו האחיות שלי לקחו אותי הצידה: 'מה זה, השתגעת, בעל שהוא עוזרת בית? איפה זה בכלל קולומביה? מה איתך, עזבי אותו, רק צרות יהיה לך ממנו,' לחשו לי."

"אל תוותרי עליו," שמעתי את עצמי אומרת לה בביטחון, שלא הבנתי את מקורו. "לא מוותרים על אהבה, אלה החיים שלך!" אמרתי, ספק מייעצת לה וספק מגלה ואומרת משהו לעצמי.

"מה את מבינה? את לא מכירה את המשפחה שלי. אצלנו זה לא כמו אצלכם. בנות עושות מה שהמשפחה שלהם אומרת," הוסיפה בעצב.

אבל אתי לא ויתרה על אהבתה. בביקוריי הבאים הבחנתי שהצבע העליז חזר לצליל קולה. "אני ממשיכה. בכל לילה אני איתו, מחזירה לעצמי שנה שהפסדתי בחיים שלי," סיפרה לי בחיוך בעת ביקורי האחרון, ואני נשמתי לרווחה כאילו היה לי חלק בניצחון שלה.

"אז מה קרה לאלברטו?" חזרתי לשאול לאחר שהתחברו אצלי כל חלקי הסיפור.

"לפני שבוע תפסה אותו המשטרה ברחוב. לא היו לו תעודות ושלחו אותו חזרה לקולומביה. אפילו לא הספקתי להיפרד ממנו. אני לא מפסיקה לבכות. אפילו אבא שלי ואימא שלי כבר פוחדים שאני שאשתגע."

"סעי אליו!" שמעתי את עצמי אומרת בלי היסוס.

מה אני מייעצת לה, חשבתי לעצמי. וכי אני עצמי הייתי מעזה אפילו היום, לקום ולנסוע לבד, לארץ לא נודעת, בלי הזמנתה, בלי לדעת דבר על משפחתו ועל מצבו שם.

רגע ארוך של דממה נקטע בקול צחוק לא רצוני שנשמע מגרונה: "כן, רעיון טוב, לנסוע אליו." הרהרה בקול. "ואולי אני אמשיך שם בטיפולי הפוריות, ספרו לי ששם הרבה יותר זול. גם לאחות שלו נולדו כך תאומים." 

לאחר שתיקה קצרה שינתה פתאום את טון דיבורה: "אפשר לשאול אותך משהו?" ולפני שהספקתי לענות המשיכה, "את במקומי היית מתחתנת עם בחור מקולומביה? את היית מסכימה שהבת שלך תביא הביתה בחור שעובד כעוזרת בית? את קל לך לתת עיצות לאחרים," תוך כדי כך הגבירה את קצב העיסוי בפני עד שנאלצתי לבקש הפסקה למנוחה.

שתקתי. גם אני התפלאתי לרגע על המעורבות היתירה שלי בסיפור של אתי. אולי שמעתי בו הד לזיכרונות שלי על קשר שנותק בעבר ממסיבות לא נכונות. אולי ניסיתי לפצות על אהבות שלא העזתי אז להיאבק עליהן. אולי געגועים ילדותיים לסיפור אהבה עם סיום מושלם ואולי היה זה סתם הגיל, ניסיון אחרון להחיות בי עוד מעט קט מהתשוקה המבקשת להגשים את עצמה בכל מחיר.

לאחר כמה דקות חזרה אתי לחלום בקול. "אולי אני באמת, אפתיע אותו, נעשה שם חתונה?" מילמלה תוך כדי מריטה עצבנית של גבותיי וצביעת הריסים. הטיפול הלא זהיר גרם לצבע לחדור לעיניים והכאיב לי.

"שורף הא?" אמרה. ונידמה היה לי שאני שומעת ההנאה בקולה. "עכשיו לא לזוז, תשכבי בשקט עם עיניים עצומות עד שהצבע יתייבש!"

לאחר שניקתה את עיניי המשיכה בעיסוי בלי לומר מילה. פתאום העירה בכעס: "אוף, מה אני יודעת איפה הוא גר? ומאיפה אני אקח כסף לנסיעה כזאת? תעזבי,זה סתם דיבורים."

היא הפעילה על פניי את מכשיר העיסוי החשמלי. "תשכבי בשקט בלי לזוז, זה בשביל זרם הדם," אמרה.

הרגשתי את חוסר השליטה שלה במכשיר שעל פניי. מחשבותיה וידיה היו במקום אחר. סבלתי בדממה את הדקירות של המכשיר שהופעל על פניי במלוא העוצמה. לא זזתי ונמנעתי מלומר דבר, כאילו הגיע לי להיענש על מעשים שעשיתי.

לאחר חודשים צלצל אצלי יום אחד הטלפון. שמעתי את קולה של אתי והייתי בטוחה שהיא רוצה להזכיר לי לקבוע תור לטיפול לפני החגים.

"חכי אני מוציאה יומן" אמרתי.

"לא, אני מדברת מקולומביה." נשמע קולה הקטוע.

"ממתי את שם?" שאלתי כמו שושבינה שחייבת לקבל דיווח מלא.

"לא יכולתי בלעדיו, ממש השתגעתי. אפילו ההורים שלי והאחיות כבר עודדו אותי לנסוע, אז מיד אחרי שנסע, לקחתי חופשה, מכרתי את האוטו שלי ובאתי לכאן בלי להודיע. רציתי להפתיע אותו."

"נו! ומה קורה עכשיו?" מי היה מאמין שהיא תעשה זאת חשבתי לעצמי.

"המשפחה שלו נהדרת, הם מטפלים בי ומפנקים אותי מכל טוב."

"ואלברטו??"

"אלברטו, הוא לא כאן!"

דממה.

"לפני שהגעתי, הוא נסע לקנדה, יש לו שם מישהי אחרת."

מה עשיתי? אני חושבת. אני והפה הגדול שלי נדחפת לחיים של אחרים. גוש של זעם חנק אותי בגרון מרוב חרטה.

 "אל תדאגי, פגשתי כאן את אחיו הצעיר. עכשיו יש לי יותר אהבה. אבל אני מצלצלת אליך כי יש עוד..."

ואז נשמעה זעקתה: "תשמעי, סוף-סוף יש לי, יש לי הריון!!!"

השתתקתי לרגע, המומה מהבשורה שנפלה עלי ללא הכנה.

"אבל יש בעייה," הוסיפה אתי בלחש: "אני לא יודעת מי מהם האבא???"

המקור של ציפור המכנסיים הקטנה

לאהוד היקר שלום וברכה,

השיר "ציפור המכנסיים הקטנה" [שצוטט בגיליון 258] מודפס בספרו של חנוך לוין "הג'יגולו מקונגו וטיפוסים אחרים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד 1994, עמ' 44.

כל טוב,

עדינה בר-אל

בריגיט דניאל היא שקרנית סידרתית

כולנו זוכרים כי הנוצרים קראו לסורים לבוא לטבוח בפלשתינאים בתל-אל-זעטר , ואחר כך היה הטבח האיום בסברה ושתילה. עד 1982 היו לנו יחסים טובים עם השיעים בדרום לבנון.

אנא פרסם.

אילן הרטוב

אהוד: במו אוזניי שמעתי כל משפט ומשפט באותו ראיון טלוויזיה קצר עם בריגיט דניאל, שהופץ גם באינטרנט, ואני סבור שבמקום לכנותה שקרנית עליך להסיר כובעך בפניה על אומץ ליבה לומר את האמת על המצב בלבנון ועל ישראל.

אבל אתה כנראה מהישראלים המאושרים שחיים בעולמם הדימיוני לפיו ישראל אשמה בכול וכל מי שמצדד בנו ולא באויבינו – הוא שקרן.

וידוי של קורא גרוע

"סוף המשחק" לחוליו קורטאסר

ניסיתי לקרוא את קובץ הסיפורים "סוף המשחק", המתורגם היטב לעברית בידי יורם מלצר (הוצאת כרמל, 2005), של הסופר הארגנטינאי המהולל חוליו קורטאסר, שחי את מרבית שנותיו האחרונות בפאריס.

קראתי שלושה-ארבעה סיפורים ראשונים בקובץ – "המשכיות הפארקים", "לא להאשים איש", "הרעלים" (שהוא אולי הטוב ביותר מביניהם) ו"הדלת החסומה", ואחר-כך נשברתי ולא יכולתי להמשיך לקרוא.

מלאו עיניי ערפל ומוחי אותיות פורחות ואזנח את הספר כליל לאחר דפדפי בו קמעה.

זהו.

נראה שהפכתי למיזנטרופ של ספרים או לקורא מפונק שמחפש בספר רק משהו פיקאנטי.

ס. נידח

גברים אינם רוחצים את כפות הרגליים

שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

אני חושב שיש משהו שערורייתי בכך

שגברים אינם רוחצים את כפות הרגליים

עושים טובה שמקציפים בסבון את שער הערווה

אזור הסיבון הגברי המועדף

יורדים קצת לעבר הברכיים השוקיים

אבל לא נוגעים בכפות הרגליים

הן מחוץ לתחום הסיבון כי

גברים לא מתכופפים במקלחת

סומכים על זרם המים מעל ומתחת

וכמובן אחרי בריכה או ים הגוף הגברי נקי

כמו תחת של תינוק אחרי אמבטיה

אבל אישה

חסר לה שכפות רגליה תהיינה מלוכלכות

מטונפת יכנו אותה וגסת אצבעות ומגעילה

איך אפשר להתאהב במוזנחת שלא רוחצת

את כפות רגליה עם ספוג במקלחת

אבל לגברים יש מזל כי גברים יעני

אוהבים אותם גם כשהם מסריחים

ביום ההוא יחזיקו שבע נשים בגבר אחד

יאמרו לו שמלה לך קצין תהיה לנו

אנא אדונִי אנא בכוח

השחילני מלפנים הזריעני מתחת

שהרי לא נאמר בתנ"ך שצריך קודם לשטוף

רגליים ולהתרחץ כדי להפיג

זיעת סוסים וניחוח

תבשיל שעועית אפוייה בקלחת

על מדורת בוקרים בַּסרט של מל ברוקס

אוכפים לוהטים

צהריים המבורגר עסקית לשניים אצל מוזס בשדרות רוטשילד ב-157 שקלים כולל הטיפ

המסעדה המרווחת שוכנת בשדרות רוטשילד קרוב לרחוב אלנבי, ולפחות בשעות הצהריים, בהן סעדנו בה, היא הומה אדם ללא הפסקה וכמעט כולם מזמינים מנות גדולות של המבורגר, (ובני האדם הם גם בעלי חברות גדולות מאוד שלא ננקוב בשמם, כי אתה אף פעם לא יודע אם הם יושבים לצהריים מול הבת הגדולה והיפה שלהם או מול המזכירה הצעירה והיפה שלהם).

לקחנו שתי בירות ושתי עסקיות, שהזולה בהן כוללת גם שתייה קלה. למנות ראשונות הוגשו קערת סלט חסה טעים אם כי סתמי במקצת, וצלחת מלבנית, כמו מגשית, ובה מנה יפה של טבעות קלאמרי מטוגנות היטב עם רוטב טעים במיוחד על בסיס מיונית ועשבי תיבול.

שני ההמבורגרים של המנה העיקרית הוגשו בתוך לחמניות ענק בהירות שרק את מחציתן יכולנו לאכול, ובתוספת צ'יפס טרי, שלטעמי היה יכול להיטגן עוד דקה או שתיים בשמן הרותח; אך זו בעייה כלל-מסעדתית בישראל: הצ'יפס כמעט תמיד מטוגן פחות מדי זמן. כאילו מיהרו. לעיתים נדירות הוא פריך ממש, ונוקשה כמקלון. קציצות ההמבורגר, שעליהן פרוסות בצל לבן טרי וירק, היו ממש מעולות. ללא שמץ טעם של שומן חרוך, עשויות מתערובת בשרים טחונים מצויינת, וטעימות מאוד. אין טעם לבוא למוזס אם לא לוקחים המבורגר. חלק מטעמו המשובח נובע ודאי מכך שהבשר לא עבר תהליך כשרות. אני מעדיף אותו "וֶל דאן", מה ששם אותי במיעוט, כי רוב הסועדים מבקשים "מדיום" ו"מדיום-רֶר".

לצד צלחות המבורגר האובליות הענקיות הוגשו שלושה בקבוקי רטבים, על בסיס מיונית, צ'ילי לא חריף במיוחד, וקטשופ פלפלים, שלושתם תוצרת עצמית של המסעדה. הטעים ביותר מביניהם היה קטשופ הפלפלים, שממנו מזגנו ביד רחבה וגם קנינו בתום הארוחה בקבוק חתום. המלצרית הנחמדה בר שירתה אותנו בצורה יוצאת מן הכלל, העומס הרב של הסועדים כלל לא הורגש.

החשבון לזוג:

1 כוס בירה גינס מהחבית 21 שקל.

1 כוס בירה טובורג מהחבית 10 שקלים.

1 ארט המבורגר 200 גר' עיסקית 45 שקלים (כולל מנה ראשונה סלט חסה ו-1 קולה לימון דיאט) + בצל חרוך בצד 6 שקלים.

1 ארט המבורגר 200 גר' עיסקית 59 שקלים (כולל מנה ראשונה טבעות קלאמרי בטיגון עמוק עם צלוחית רוטב קטנה).

1 כוס מים קרים עם נענע טרייה מצויינת, חופשי.

דמי אבטחה 2 שקלים, טיפ 14 שקלים.

ס"ה 157 שקלים.

1 קטשופ פלפלים של מוזס המכיל פלפלים, חומץ צ'ילי מוריטה, דבש דקלים ותבלינים (מומלץ לשמור בקירור) 24 שקלים לבקבוק בינוני.

מוזס, מיטבח אמריקאי עדכני. שדרות רוטשליד 35, תל אביב. 03-5664949. כדאי טלפונית להזמין מקום. יש עוד סניף בשנקר 14, א.ת. הרצליה פיתוח, 09-9566628. וכן נפתח סניף חדש ברמת החייל, הברזל 24, תל אביב, 03-6494747.

ד"ר גיא בכור / 3 מאמרים

א. "היום השלישי": הפתעות מלחמת לבנון, שנה אחרֵי.

למרות התנהלותנו השלומיאלית במלחמת לבנון האחרונה, שנה אחרי, תוצאותיה של המלחמה הזו מלאות הפתעות. דברים גדולים קורים, ואנחנו לא שמים לב. האם לחיזבאללה, למשל, היה פה ניצחון אלוהי או קללה אלוהית? אתם תשפטו. ומה זה אומר עלינו?

זוכרים את הסצינה עוצרת הנשימה בסרט "היום השלישי" (Independence Day) , שבו חללית הענק המגיעה מן החלל החיצון מכסה את שמי ארצות הברית, מעל לעיר ניו יורק? כאשר לכל ברור שזהו אירוע אדיר, שישנה מעכשיו את כל ההיסטוריה העולמית? כאשר האנושות, על קטנוניותה, מתגמדת לפתע, אל מול תופעה חדשה, בלתי מובנת?

זה מה שקורה בשנה האחרונה במזרח התיכון, כאשר חללית חדשה-ישנה, עצומה ונוראה למראה, מכסה את שמי המזרח התיכון, גם מעל לראשינו, ומטילה צל ענק. אלא שאנחנו פשוט לא רואים אותה. כל תושבי המזרח התיכון כבר מבחינים בה בפלצות גדולה. אנחנו לא.

זהו הסכסוך הסוני-שיעי, סכסוך עצום בשנים, הן כלפי העבר והן כלפי העתיד, שלעומתו פשוט מתגמד הסכסוך הישראלי-ערבי. הגעת הסכסוך החדש התרחשה גם בעקבות שני תהליכים גדולים: נפילת עיראק הסונית והפיכתה למדינה שיעית, ובגלל הרמת הראש השיעית באיראן. אל הגעת השיעים הצטרף גם חיזבאללה, בנסותו למסגר את מה שהתרחש לפני שנה במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי, כנצחון אלוהי.

אלא שהנושא השיעי-סוני כל כך גדול, כל כך נפיץ לעתיד, שמלחמת לבנון מופקעת מן ההקשר הישראלי שלה, והיא הפכה בשנה האחרונה לחלק מן העימות הגלובלי המזרח התיכוני בין שתי האסכולות היריבות הללו במרחב המוסלמי. היא כבר שייכת הרבה יותר לסכסוך החדש-ישן מאשר לסכסוך איתנו.

עסקתי רבות באתר בסוגיות ההרתעה שלנו שנחלשה, בחוסר ההכרעה במלחמה, ובעובדה הנכונה שיכלנו להגיע להרבה יותר, אם רק היתה תוכנית אסטרטגית ברורה. אלא שהגיעה החללית השיעית-סונית, והכל פשוט התגמד. עכשיו הכול נראה לי אחרת לגמרי. כללי המשחק משתנים לנגד עינינו, בלבנון, ברשות הפלסטינית, בעיראק ובאיראן.

במהלך השנה האחרונה המדינות הסוניות, שהן הרוב במזרח התיכון, החלו להתארגן. לכרות בריתות נגד השיעים, להחליף אינפורמציה וקשרים. אחמדינג'אד באיראן וסיסתאני בעיראק אילצו את המדינות הסוניות להתגבש. כאן הן נזקקות לבעל ברית, וזו ישראל. הצל השיעי העצום כמעט מחייב אותם לבוא אלינו, בחשאי, והם באים, המשטרים הללו ממצרים, ירדן, סעודיה, ועוד. האיום השיעי והפונדמנטליסטי עליהם גדול בהרבה מהאיום של ישראל.

הנה לנו הפתעה: דווקא בגלל שלא ניצחנו ניצחון גורף במלחמה האחרונה, הם יכולים לבוא אלינו, שכן זהו סוג של הדדיות של מאוימים. הכבוד שלהם לא היה מרשה להם לבוא, אם ישראל היתה מנצחת ניצחון מרסק בלבנון, שחצני, בסגנון ששת הימים.

ועוד פרדוקס: המשטרים הסונים התפללו (ואף יעצו לנו) לחסל את חיזבאללה. במקרה כזה היינו עושים להם את העבודה, אך לא היינו מרוויחים מהם דבר. עכשיו העבודה מול חיזבאללה לא נעשתה, ואין להם מנוס אלא לשתף איתנו פעולה, או לפחות ליצור איתנו קשרים, לבלום את השיעים. מבחינתם חיזבאללה זה שיעים, איראן ואיום מבהיל.

נכון, ההרתעה שלנו נפגעה במלחמה האחרונה, והפגנו יכולת מכמירת לב. אך החללית העצומה שינתה את הכללים. במקום הרתעה קיבלנו כמה נקודות אצל המשטרים באיזור, בברית של מאויימים ומפוחדים. מלחמת לבנון הצולעת שלנו שימשה קטליזטור להקמת ההתארגנות הסונית האנטי-שיעית. נחלשנו צבאית, התחזקנו מדינית, והתחזקות זו, בתורה, תורמת גם היא לחוסן צבאי שלנו. אסד, למשל, יודע שאם יתקוף את ישראל, הוא תוקף במובלע גם את המחנה הסוני כולו, ויש בכך לבודד אותו ואולי אפילו להרתיע אותו. איראן יודעת עכשיו שתודות לה ולחיזבאללה ישראל אינה כה מבודדת, והיא מרוויחה נקודות איזוריות.

ארגון חיזבאללה מיהר וטען ל"ניצחון אלוהי" במלחמה, אך כיום גם הוא יודע שהגזים מאוד. חיזבאללה מלקק את הפצעים שטרם הגלידו. אבדותיו האנושיות היו קשות, למרות שהסתיר אותן; ולמרות סיוע איראני, השיקום של האוכלוסייה השיעית איטי ועלוב. נסראללה ממשיך להסתתר, גם מכעס השיעים, להם גרם נזק כמעט בלתי הפיך, אולי אפילו מעצמו. כאשר ביקר בפרברים של דרום ביירות, מה שמכונה הדאח'יה, גם הוא לא האמין עד כמה גדול ההרס שגרם שם צה"ל. מלחמת לבנון מחזירה את השיעים למקומם הקודם בהיררכיה החברתית בלבנון: לשוליים. היא גרמה להם לאובדן לגיטימציה, שבה וציירה אותם כמחוללי צרות, וכמי שאי אפשר לסמוך עליו.

היחלשותו של חיזבאללה חיזקה במקביל את ממשלת פואד סניורה. צבא לבנון העז ומעז יותר. הסתתרות נסראללה בצורה כה מביכה גם שנה אחרי, רק שולחת רוח גבית לצבא לבנון המשתקם, להעז יותר. היום צבא לבנון מעז בנאהר אלבארד, אך המסר לכל המיליציות בלבנון הוא די ברור. האם זהו "ניצחון אלוהי" או סוג של קללה אלוהית?

נסראללה יודע שמבחינתו יהיה קשה מאוד להחזיר את הסכסוך הישן והמיטיב מבחינתו, עם ישראל. לא לבנון, לא צבא לבנון ולא האוכלוסייה שלו מוכנים עוד לכך. כיוון שהוא חייב לשמור את גחלת הסכסוך עם ישראל, שכן זו זכות הקיום של ארגון כמו חיזבאללה, הוא יחזיק את שני החטופים שלנו אצלו עוד הרבה שנים. הם גחלת הסכסוך. כיוון שיוניפי"ל חוצץ היום בין חיזבאללה לישראל, השבויים רגב וגולדווסר הם מבחינת חיזבאללה "ישראל". הוא זקוק להם, אצלו, כמעט קיומית.

בדרום לבנון אין לנו פתרון. חיזבאללה חזר והתחמש, אם כי צפונית לנהר הליטאני. אך חיזבאללה הפסיד את המאחזים שלו על הגבול הישראלי, והפסיד, אולי להרבה שנים, את "ג'אבל עאמל" שמדרום לליטאני, כמאחז פוליטי-חברתי צבאי.

צבא לבנון עובד לא רע, משתף פעולה עם צה"ל בשקט, יוניפי"ל עובד בנחישות, הוואקום שהיה באיזור הזה עד למלחמה, מוזער, וחיזבאללה יודע זאת. אלו נזקים שחיזבאללה מקונן עליהם, אך בשקט, כדי שלא לפגוע ב"ניצחון האלוהי" עליו מיהר להכריז.

אכן, אין לנו פתרון בדרום לבנון, אך יש לנו ניהול של סכסוך, לראשונה בתולדותינו. חיזבאללה יחשוב מיליון פעם לפני שישוב לפגוע בישראל, שכן בכך הוא מסתבך לא רק עם המדינה הלבנונית אלא עם חצי מהעולם, שכוחותיו נמצאים באיזור, וחיזבאללה הוא ארגון הזקוק ללגיטימציה.

מלחמת לבנון זרקה אותנו מתחום החתירה ל"פתרונות", מלחמה או שלום, לתחום ניהול הסכסוך, באמצעים נקודתיים, בינלאומיים או זמניים. הניהול יהיה תמיד טוב מפתרון, שכן באיזור הזה קשה מאוד להשיג פתרונות מוחלטים. מלחמת לבנון היתה מבחינתנו בית ספר להכרת כללי המזרח התיכון. שלא לשאוף ליותר מדי, ולהבין שניהול משברים יחזיק מעמד יותר מכל פתרון שהוא, ל"סוף הסכסוך" בדרך זו או אחרת.

מלחמת לבנון, זו שאנו מציינים לה עכשיו שנה, היא המוזרה מבין כל מלחמות ישראל, שכן היא ותוצאותיה עדיין נמשכות. היא מלחמה פוסט-מודרניסטית, שממשיכה להתעצב ולהשתנות גם עם חלוף הזמן. שבו המנצח והמנוצח מתחלפים במהירות, ועלולים לשוב ולהתחלף. היא מלחמה יחסית, שאינה מוחלטת, לכאן או לכאן. היא נפתחה בהרבה אופוריה ב"יום הראשון", ונסתיימה, ב"יום השני", בהרבה דיכאון.

הגענו ל"יום השלישי", שנה אחרי, כדי להבין שמלחמת לבנון, דווקא בגלל אופי התנהלותה, וקודם כל בגלל השינויים העדתיים העצומים המתרגשים סביבנו, גם יוצרת לנו הרבה הזדמנויות, לא פחות מאיומים. היא כבר בתחום האפור, הדינאמי, שאינו לבן כמו ביום הראשון ואינו שחור כמו ביום השני. מלחמת לבנון יצרה הרבה אפור ביום השלישי, מרחב פעולה לא רע שיש לנו כיום, אל מול הסופות שפוקדות את האיזור שלנו. אלא שאנחנו עם אפור, פשוט לא יודעים מה לעשות.

6.7.07

ב. בית ספר לחוטפים מתחילים: שרשרת האינטרסים המופלאה, שהביאה, צעד אחר צעד, לשחרור ג'ונסטון. איך זה עובד?

מי לחץ על מי, מי הרים טלפונים בלילה למי, מי צר על מי, ומי העביר למי מזוודות עם כסף, כדי להביא לבסוף לשחרור העיתונאי ג'ונסטון? איך זה עובד מאחורי הקלעים? אם חשבתם שהעסק פשוט וקצר, טעות. אלא שזהו מצב של מרוויחים בלבד.

115 ימים היה כלוא עיתונאי הבי.בי.סי הפרו-פלסטיני אלן ג'ונסטון בעזה. איך שוחרר, ומה הלקח מן השחרור הזה? איך הדברים עובדים? מי המעורבים? איך עובר הכסף? בלעדי לאתר שלנו – השרשרת כולה.

בריטניה – מובאת במבוכה בפעם השנייה תוך זמן קצר, לאחר חטיפת המלחים שלה בידי איראן. גם הפעם מחלה בריטניה על כבודה, ופנתה בתחינה אל הגורם היחיד, שיכול להתחיל ולהפעיל את שרשרת השחרור, למרות שבריטניה מבינה שהגורם הזה מפעיל טרור. דווקא בשל כך היא פונה אליו, וזו כמובן סוריה. הצלחת השרשרת מעידה עד כמה שקועה סוריה בטרור, מכירה אותו באופן אינטימי, ומפעילה אותו.

מיופה הכוח הבריטי בדמשק (ללונדון אין שגריר בסוריה, בשל היחסים הקרירים) רודי דרמונד נפגש עם שר החוץ הסורי, ווליד אלמועלם, ומבקש ממנו בכל לשון של בקשה לעזור בשחרור ג'ונסטון.

סוריה – שרויה בצרות עד הצוואר, בשל הקמת בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אלחרירי, שאמור למצוא את הנשיא בשאר ומקורביו כאשמים ישירים. פעילותה הטרוריסטית בלבנון נחשפת יותר ויותר, והיא זקוקה לעיסקת ג'ונסטון כמו אוויר לנשימה. אין לי ספק שהסורים נקבו במחיר מול הבריטים. מה המחיר? – פוליטי. כנראה לא נדע מה המחיר המדוייק, אך הוא יכול להיות בהקשר של בית הדין הבינלאומי או לבנון. אין כמו הסורים הממולחים לסגור דילים מאחורי הקלעים, והבריטים ישלמו.

וליד אלמועלם – שר החוץ הסורי, אינו גורם מרכזי בתיווך. הוא העביר את הבקשה הבריטית לגורמי המודיעין בסוריה, וכמובן, בראש ובראשונה לראש המוח'אבראת (מודיעין הפנים), אאצף שאוכת, גיסו של הנשיא בשאר, הנשוי לאחות הנשיא בושרה.

אאצף שאוכת – הוא הנאשם המרכזי ברצח רפיק אלחרירי, והוא זימן אליו את מזכ"ל תנועת חמאס, ח'אלד משעל, היושב בדמשק. השניים מכירים מצויין, וחמאס אף פעם לא סירבה לבקשות סוריות לטובות כלשהן. חמאס תלויה בסוריה, כבסיס גיאוגרפי חסין מאיום ישראלי. שאוכת הסביר למשעל כי מבחינת סוריה ג'ונסטון הוא עניין חשוב מאוד, והוא מבקש לשחרר אותו. משעל אמר כי העיתונאי לא מוחזק בידי חמאס, אך הבטיח לעבוד על העניין.

ח'אלד משעל – יוצר קשר, כמדי יום, עם ראש הממשלה המודח שלו בעזה, אסמאעיל הנייה. הנייה אומר כי ידוע לחמאס מצוין היכן מוחזק העיתונאי, אך אין להם גישה לשם, והם אינם רוצים לפתוח במלחמה חדשה מול חמולה אלימה, המחזיקה בג'ונסטון, זמן קצר לאחר המלחמה הפנימית מול פתח. משעל לוחץ.

אסמאעיל הנייה – מזמן אליו את בכיר הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד אלג'עברי, ומתייעץ איתו כיצד מתקדמים. ג'עברי מאשר בפניו כי העיתונאי מוחזק בידי חמולת דורמוש, חמולה של אלמנטים פליליים, שכיום חברו עם אלקאעדה, וקראו לעצמם בשם האופנתי "צבא האסלאם". בשנות החמישים היו נפוצים ארגונים פן-ערביים כמו "הלאומנים הפן ערביים". מאוחר יותר ארגונים לאומיים פלסטיניים. כיום האופנה היא שמות אסלאמיים לוחמניים. אלא שחמאס אינו מקיים קשרים עם חמולת דורמוש, היושבת בשכונת צברא במרכז הרצועה. ההיפך, הם עוינים זה לזה.

אחמד אלג'עברי פונה אל מתווך נוסף, הוא כמאל אלנירב (אבו עווד), מפקד "וועדות ההתנגדות העממיות", עוד כנופיה של חמולות ומשפחות פרטיות ברצועה. אבו עווד מסכים לתווך.

אבו עווד, מוועדות ההתנגדות, נפגש עם מנהיג חמולת (פעם היינו אומרים כנופיית) דורמוש, הוא מומתאז דורמוש. דורמוש מסרב לשחרר, בטענה כי דת האסלאם אוסרת עליו לשחרר את העיתונאי הבריטי. אבו עווד מציע לו טובות הנאה מטעם חמאס, אך הוא מתמיד בסירובו. פה מדובר בעימות רציני בין חמאס לאלקאעדה. גם לדורמוש יש בוסים, הם בכירי אלקאעדה שמחוץ לרצועת עזה.

אחמד אלג'עברי מתחיל ללחוץ, ואנשי חמאס חוטפים בתחילת השבוע היוצא לפחות 15 מבני משפחת דורמוש, ביניהם יד ימינו של מומתאז, ח'טאב אלמקדסי. הם גם צרים על מתחם המשפחה בשכונת צברא, ומאיימים לפרוץ לתוכו. מומתאז בלחץ.

אבו עווד ודורמוש מגיעים להסכם, שעליהם לפנות אל בורר. הם קובעים את השייח' סלימאן אלדאיה, שיח קיצוני, הקשור באלקאעדה, שעומד בראש ארגון אסלאמי ג'יהאדיסטי בשם "ג'מאעת אלתבליר ואלדעווה" (جماعة التبليغ والدعوة, בשורת האסלאם והקריאה אל הדת). לפני מאות שנים היה קיים ארגון כזה, ועכשיו חידשו אותו בעזה ובמקומות נוספים, הקשורים במצרים.

השייח' סלימאן אלדאיה, (الشيخ سليمان الداية) הבין שמדובר במצב הרבה יותר מורכב מאשר רק שחרור הבריטי בלבד. כאן מדובר בהסכם ראשון בין שני צדדים כמעט עוינים ברצועת עזה, ואם ידרדרו יחסים אלה הם יכולים להדליק את אש מלחמת האחים מחדש: חמאס ואלקאעדה. לפיכך פרסם פתווא, פסק הלכה, המחייב את שני הצדדים, שעל דורמוש לשחרר את החטוף ללא תמורה.

התמורה – למרות הפרסום שהעסקה נעשתה ללא תמורה, התפרסמו לאחר מכן פרטים על תמורות רבות בין הצדדים. קודם כל הוסר המצור של חמאס מעל מתחם דורמוש. שנית שוחררו 15 החטופים של דורמוש, והוא מצידו שחרר 21 חטופים מחמאס. כמו כן פורסם כי משפחת דורמוש, כלומר אלקאעדה, קיבלו מחמאס מליון כדורי קלצ'ניקוב וחמישה מיליון דולר (כנראה שזהו כסף בריטי). בנוסף קיבל דורמוש שם בינלאומי, הכרה ולגיטימציה להמשיך ולהפעיל את אלקאעדה מעזה. החטיפה מאוד השתלמה לו. סביר שיחטוף בעתיד שוב. למה לא?

מומתאז דורמוש מעביר את החטוף אישית לידי אחמד אלג'עברי, מפקד חמאס, כנראה באיזור בית חאנון, בצפון הרצועה, וזה מתקשר מיידית, בסביבות אחת לפנות בוקר, אל ראש הממשלה המודח הנייה, ומבשר לו שהעסקה מתבצעת סוף סוף.

איסמאעיל הנייה מתקשר מיד לדמשק, אל הבוס שלו, ח'אלד משעל, כדי להודיע לו שיש תוצאות. משעל מתקשר מיד אל ביתו של ווליד אלמועלם, שר החוץ הסורי, לבשר לו, וזה מתקשר בסביבות 1:30 בלילה, אל מיופה הכוח הבריטי בדמשק.

בינתים מגיעים ג'עברי והחטוף אל ביתו של הנייה, ושם נערך הטכס המביך, שבו מתגאה חמאס בג'ונסטון, וכמעט שמגייס אותו אל הארגון.

חמאס מאפשר לו לצאת לעבר ישראל. ג'ונסטון שוחרר. העיסקה כובדה ונסתיימה.

אם עוקבים אחר שרשרת ההולכה, רואים שכולם הרוויחו. הבריטים, הסורים, ויתר הארגונים הפלסטיניים. חמאס ביקש להרוויח בגדול מן המהלך שלו, ולהציב את עצמו כסמל של אחריות שלטונית ורגיעה, בניגוד לפתח.

אלא שאם חושבים על כך הוא השיג בדיוק את ההיפך: עזה תחתיו הפכה למעוז אסלאמי, שבו צעדים חשובים צריכים להתנהל במסגרת של פתווא (פסק הלכה). עזה הפכה למדינה אסלאמית; ומה עוד לומדים על חמאס: בדיוק את ההיפך ממה שניסה למכור לנו: מדובר בארגון שקשור לטרור עד לצווארו, הפועל בדרכי איומים וסחיטה, שלא יהסס להשתמש בכל תרגיל פסיכולוגי כדי להוליך שולל את העולם כי הוא-הוא הפתרון לבעיה הפלסטינית.

6.7.07

ג. עזה הנובלת, והזמן הנסוג.

כמו לאחר קללה עתיקה עזה הולכת ונעצרת. אט-אט נעצרים השירותים, המשטרה, המימשל, בתי המשפט, הפקידות, משרד הפנים, הדרכונים, שירותי החשמל, המים, החיים. עזה נובלת. לילה נפל על רצועת עזה ואין אור יום. ומה עושים התושבים?

כמו במטה קסמים הזמן ברצועת עזה הולך ונעצר, הולך ומתפוגג, הולך ונסוג. עזה, המנותקת גם מישראל, גם ממצרים וגם מהגדה המערבית, מתנתקת אט-אט מן העולם, ופשוט נובלת. נגמרו שאגות הניצחון של חמאס, תרועות השמחה המלאכותיות של ההשתלטות; התרועות על ההתנתקות. לילה נפל על רצועת עזה ואין אור יום. עזה פשוט נובלת לנגד עינינו.

עם פיטורי שרי חמאס, ובראשם אסמאעיל הנייה, במחצית יוני, תם זמנה של עזה. הכול החל בצו הנשיאותי של הנשיא מחמוד עבאס, צו אכזרי ולא יאומן, שכל תושבי עזה פטורים מתשלום מיסים ואגרות לממשל הפלסטיני. לאחר כמה ימים של שימחה הבינו התושבים את גודל האסון: אין מיסים – אין שירותים. המטרה היא כמובן לייבש את ממשלת חמאס המפוטרת, ולקטוע את מקורות המימון שלה. התוצאה היא אסון, כפי שמגדיר זאת היועץ הכלכלי של ראש הממשלה המפוטר הנייה, עלא א-דין אלאערג'. התוצאה היא שיתוק מוחלט של החיים, של מיליון וחצי איש; של "הבעיה הפלסטינית".

הפקידים אינם מגיעים עוד לעבודה, חוץ מאלה העובדים במוסדות הבריאות וההוראה, וזאת כתוצאה מאזהרה נוספת של אבו מאזן, כי מי שיגיע לעבודה יפוטר מיד. אנשים פוחדים שיפטרו אותם מרמאללה, המחזיקה בכסף, ונשארים בבית. לעומת זאת ממשלת חמאס קראה להם לחזור מיד לעבודה, ומי שלא יגיע – יפוטר. התוצאה: איום משני כיוונים, ומרבית האנשים נשארים בבית.

הכול נעצר. נפסק שירות משרד הפנים: אין דרכונים, אין תעודות זהות, אין שירותים חיוניים של מעמד אישי כמו תעודות לידה ופטירה. אין עוד רישום במרשם התושבים. אין לשכוח שתושבי רצועת עזה התנתקו היום לגמרי מהתושבים בגדה. חוץ מקשרי טלפון ואינטרנט, הכול נעצר. משפחות התנתקו, עסקים נחתכו בבת אחת.

ב-21 ביוני החליט נציב שירות המדינה, ד"ר ג'יהאד חמדאן, על הפסקת עבודת השירות הממשלתי הזה, האחראי לפקידים ברצועת עזה. רמאללה פשוט ויתרה על הפקידים בעזה, רובם מינויים של חמאס.

אין עוד תיאום אזרחי מול ישראל, שהיה קיים בעבר על ידי אנשי פתח. כיום התיאום נעשה דרך הצלב האדום, שכן ישראל, כמו אבו מאזן, אינה מכירה בממשלת חמאס. היכולת לעבור לטיפול רפואי מתקדם בישראל, אפסית. הביטוח הרפואי של תושבים בעזה נפסק. בתי החולים מתפקדים באופן חלקי. מרפאות חוץ נעצרו. השוטרים הפסיקו לעבוד. כמעט 3,000 שוטרים הפסיקו להגיע לעבודה, שכן לממשלת חמאס אין יכולת לשלם להם משכורות, ואם יגיעו לעבודה יפוטרו מראמללה. התוצאה: השתוללות גל של גניבות, רציחות ומעשים פליליים אחרים. לפני שברחו, אִפשרו אנשי פתח למאות אסירים פליליים, רוצחים, אנסים, וגם משתפי פעולה עם ישראל – להימלט מהסראיה, מהכלא. חמאס שיגר להם קריאה לשוב לבתי הכלא. רק חלק חזרו, האחרים מנצלים את התוהו ובוהו הכללי. חלק ממשתפי הפעולה עם ישראל , נמלטו אליה.

הפרקליטות הפסיקה לתפקד. התובע הכללי של עזה, אחמד אלמרני, נטש, ועבר לרמאללה. משם נתן הוראות לאנשי הפרקליטות שלא לעבוד עוד. אין כתבי אישום, אין עבודה משפטית שלטונית. גם השופטים ברחו או שאינם מתפקדים, ובתי המשפט ננעלו. התוצאה: שלטון כנופיות חמאס ברחובות, חיסול אנשים ללא שום הליך משפטי, וחיסולים בין האזרחים לבין עצמם. אין דין ואין דיין.

חמאס הקים פיקוד משטרתי אלטרנטיבי, בראשות הקצינים חסן עג'רמי, חדר עבאס ואחרים. הם כבר נתנו הוראה לשוטרים לחזור לעבודה, ומי שלא יחזור יפוטר. אך השוטרים אינם חוזרים. למה להם? ממילא ממשלת חמאס אינה מסוגלת לשלם להם משכורות.

כמה זמן תוכל החברה הזו לחיות ללא משכורות? ללא תרומות? ללא שום עתיד? אפילו בעולם הערבי אין שום רחמים על הפלסטינים של עזה. ההיפך, יש רצון בנקמה על ניצחונו היהיר, המתריס, של חמאס. עזה נותרה ללא שום ידיד אחד בעולם.

מה נורא היה נצחונו של חמאס, אשר הזהרנו כאן באתר לגביו, שכן חמאס רצה יותר מדי ולבסוף יסיים עם אפס.

ומה נותר לתושבים האומללים, העלובים, של אחד המקומות העניים והנוראים ביותר בעולם?

עכשיו, בקיץ, אלפים יוצאים כל ערב לשפת הים של עזה, ושם, בחינם, הם מתקבצים בחבורות, מקשיבים למוזיקה, וחלקם רוקדים. ריקוד של עליבות נוראה. כי אין מחר.

זה מזכיר לי את אחת המטפורות היפות ביותר על הסכסוך הערבי-ישראלי, ואשר נכתבה על- ידי סופר ערבי-פלסטיני, ודווקא בעברית, הסופר הערבי-ישראלי אנטון שמאס. שמאס, ערבי נוצרי, היגר בינתיים מישראל לארצות הברית, כמו אלפי ערבים נוצרים ישראלים אחרים. בספרו "ערבסקות", שנכתב בעברית בשנות השמונים, כותב שמאס על 1948, כאשר תושבי הכפר הערבי הגלילי חוזים באימה בכוחות היהודיים ההולכים ומתקרבים אליהם, לכבוש אותם. מה יעשו? הם חסרי אונים. ואז הם מסתדרים בחצי עיגול, ויוצאים בריקוד דבקה סוער. וכאשר היהודים נכנסים, מתכסה כבר מרכז הכפר באבק כתוצאה מן הריקוד הסוער, והאבק הזה מכסה כמו וילון את הכול: את הסכסוך, ואת ניצחון המנצחים, אך בעיקר את הקלון, הייאוש וחוסר האונים של המובסים.

7.7.07

באדיבות אתר המאמרים, האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור Gplanet

אנחנו ממליצים. קריאת חובה! www.gplanet.co.il

אהוד בן עזר: מתי כבר תבקשו סליחה מחלוץ ומאולמרט?

ד"ר גיא בכור הוא כיום אחד מבכירי הפרשנים המדיניים של המזרח התיכון, ולא רק בבעיות של יחסי כוחות והערכתן של מלחמות בעבר ובעתיד אלא בתחומי חיים רבים שמאפיינים את העולם הערבי. אילו הייתי ראש הממשלה הייתי ממנה אותו לידי ליועץ מיוחד לסקירות ולהערכות מדיניות על בסיס יומיומי, ובינתיים הייתי דואג שתובא לשולחני כל סקירה חדשה שלו, חדשה לא רק על פי התאריך אלא כמעט תמיד גם בגישה הלא-שגרתית, והמשכנעת.

בעיתון "הארץ" מיום שישי, 6.7, מפרסם המזרחן עמנואל סיוון מאמר בשם "תוצאות בלתי מכוונות" שהוא כמעט זהה למאמר הראשון שהבאנו כאן מד"ר בכור, אלא שמאמרו של ד"ר בכור הופץ באתר שלו כבר יומיים קודם, ודומה שראוי היה לתת לו קרדיט על כך, כי ההערכה של שניהם היא די יוצאת דופן, עד כה, אם כי משכנעת מאוד.

מתברר שמוקדם, מוקדם מאוד להציג את מלחמת לבנון השנייה כמחדל וככישלון. ככל שחולפים החודשים מתברר שמחיר ההרס מהאוויר שקבע חלוץ לכל סיבוב נוסף, ועצם ההחלטה של אולמרט לצאת מיד למלחמה גם אם לא הכול בצבא ובעורף מוכן לקראתה במאה אחוז, אבל העיתוי או שעת הכושר עלולים לחלוף בתוך כמה ימים – שני אלה היו צעדים חשובים ונכונים במאה אחוז והם שגרמו לכל התהליך המתגלגל עתה במדינות ערב הסוניות.

ולכן, עוד לפני שמתפרסמות מסקנות ועדת אולמרט, (ואין הבדל בעיניי אם "יזכו" או "ירשיעו" את אולמרט, כי ייתכן מאוד שאלה הן רק פתפותי ביצים של "חוכמה לאחור") – הגיע הזמן שכל המקטרגים על ראש הממשלה והרמטכ"ל שלו, לפני שנה, יקומו ויבקשו מהם סליחה רבתי וישיבו להם את כבודם האבוד, וזאת חרף המחיר הנורא בהרוגים שלנו במלחמה הזו. לולא נפלו הם, היו נהרגים רבים יותר מאיתנו, לפני שנה, השנה או בעוד שנה.

מעולם לא היו לנו מלחמות דה לוקס. כל מלחמה גבתה מחיר של מאות וגם של אלפי הרוגים. אחרת היינו כבר מזמן נכחדים. וזה נורא לומר זאת, כי אף אחד מאיתנו לא רוצה ליהרג או לשלוח את בני משפחתו ליהרג אפילו למען ההכרח הלאומי החשוב ביותר, המלחמה על עצם קיומנו באזור.

יוסי גמזו

אֵלִי, תַבְרִיא לָנוּ טוֹב וְחָזָק!

נִפְלָאוֹת הֵן דַּרְכֵי הַגּוֹרָל

שֶכֻּלָּן מִקְרִיּוּת עֲקַלְקֶלֶת,

נִפְלָאוֹת לֹא פָּחוֹת הֵן דַּרְכֵי הַמּוֹרָל

הַמֵּפִיחַ בַּגּוּף כֹּחוֹת-פֶּלֶא

גַּם בַּחֹלִי הָעַז בְּיוֹתֵר

כְּשֶנִּדְמֶה כִּי אָפְסָה כָּל תּוֹחֶלֶת

וְיֵאוּש שְחוֹר-עָנָן אֶת לִבְּךָ מְכַתֵּר

אַךְ פִּתְאֹם מַפְצִיעָה אֵיזוֹ תְכֵלֶת.

כִּי הִנֵּה, כְּבָר יָמִים אֲחָדִים

שֶאֲנִי מִתְלַבֵּט בְּלִי מָנוֹחַ

אֵיךְ לִשְלֹחַ, רֵעִים וִידִידִים,

אִחוּלֵי הַחְלָמַת יִישַר כֹּחַ

לַכֹּהֵן אֵלִיָּהוּ בִּמְקוֹם אִשְפּוּזוֹ

לְאַחַר תְּאוּנָה קָטַסְטְרוֹפִית

בִּדְבַר-שִיר מֵשִיב-נֶפֶש שֶצְּלִיל חֲרוּזוֹ

יִשְתַּלֵּב בַּמַּתְכֹּנֶת הַסְּטְרוֹפִית

שֶל שִיר-זֶמֶר עִבְרִי, כִּי בַּתְּחוּם הַזֶּה אֵין

בֵּין חוֹקְרֵי פוֹלְקְלוֹרֵנוּ עֲדַיִן

סְפֶּץ כְּאֵלִי שֶלָּנוּ, יַדְעָן שֶהוּא אֶנְ-

צִיקְלוֹפֶּדְיָה צוֹעֶדֶת עַל שְתַּיִם.

נוּ, אָז מַה מְּקַמְבֵּן הַמִּקְרֶה הָעִוֵּר?

מְזַמֵּן אֶת כּוֹתֵב זֶה הַזֶּמֶר

הַשָּבוּעַ לְמֶסְחָה, עַל תֶּקֶן דּוֹבֵר

בִּמְסִבַּת מֶסְחָאִים הַפּוֹזֶמֶת

זֶה שָנִים אֶת עֶשְֹרוֹת פִּזְמוֹרָיו וְרוֹצָה

לְהַכִּיר סוֹפְסוֹף עַיִן בְּעַיִן

אֶת כּוֹתְבָם בֵּין צִ'יזְבָּט לִדְבַר צְחוֹק וּקְרִיצָה

תוֹךְ קִמְזוּץ מַטְעַמִּים וְכוֹס יַיִן.

וּבָרֶגַע שֶבּוֹ הָאוֹרֵחַ מַזְכִּיר

אֶת פְּצִיעַת הַכֹּהֵן אֵלִיָּהוּ

כְּמַכָּה לְלֵב כָּל אוֹהֵב-שִיר הַמַּכִּיר

מַהוּ זֶמֶר עִבְרִי – נִשְמָע "וַּאוּ!"

וְאַחַת הַיּוֹשְבוֹת בַּקָּהָל הַנִּלְהָב,

בַּחוּרָה לָעִנְיָן וּשְמָהּ זִיוָה,

מַדְלִיפָה לְאָזְנֵינוּ בְּקוֹל שֶל זָהָב

אִינְפוֹרְמַצְיָה שֶכְּלָל לֹא הִכְזִיבָה.

הִיא אוֹמֶרֶת: "אֲנִי מְטַפֶּלֶת יוֹם-יוֹם

בַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֵלִיָּהוּ

בְּמֶרְכָּז רְפוּאִי, אַךְ צֻוֵּינוּ לַחְסֹם

בִּקּוּרִים, כִּי כָּל נוּדְנִיק – פְּגִיעָה הוּא

בִּמְנוּחַת הַמַּחְלִים שֶהִיא תְנַאי לְמַרְפֵּא

אַךְ הֱיוֹת שֶשִֹּמַחְתָּ, מַר גֶּמֶז,

אֶת כֻּלָּנוּ הָעֶרֶב מֵעַל לַמְּצֻפֶּה

אֲנַדֵּב לְךָ שֶמֶץ שֶל רֶמֶז:

אִם תַּפְקִיד בְּיָדִי אוֹתוֹ צְרוֹר אִחוּלִים

מְחֹרָז שֶל חַכִּימָא בִּגְמִיזָא

הוּא יַגִּיעַ מָחָר לַחֲדַר-הַחוֹלִים

כִּזְרִיקָה שֶל חִזּוּק וְסוּרְפְּרִיזָה

וַאֲנִי עֲרֵבָה לְךָ כִּי הַכֹּהֵן

הַגָּדוֹל בְּחִקְרֵי פוֹלְקְלוֹרֵנוּ

יִקְרָאֵנוּ מִלָּה בְּמִלָּה, שֶכֵּן אֵין

כִּדְבַר-שִיר לְעִדּוּד יָקִירֵנוּ."

וְעַל כֵּן, יְדִידַי, לֹא בִּטַּלְתִּי וְלוּא

גַם שְנִיָּה עַל הִסּוּס אוֹ עַל עֶצֶב

וּגְדוּדֵי אִחוּלַי כָּאן קָפְצוּ וְעָלוּ

עַל סוּסֵי הֶחָרוּז וְהַקֶּצֶב

וְהִגִּיעוּ אֶל זִיוָה וְהִיא, כָּךְ נִכָּר,

דָּאֲגָה שֶהַשֶּדֶר יַגִּיעַ

כְּמִין סַחְבּוֹ-תֵרַפְּיָה לָאִיש הַיָּקָר

בְּתִקְוָה שֶהַמֶּסֶר יַרְגִּיעַ:

"אֵלִי, תַבְרִיא לָנוּ טוֹב וְחָזָק

כִּי מִלְּבַד זוּגַתְךָ וִילָדֶיךָ

וּנְכָדֶיךָ שֶחֵן הַכֹּהֵן בָּם הֻבְזַק

כָּאן רַבִּים מְחַכִּים לְךָ, אֶחָא.

כִּי אֲנַחְנוּ נוֹרָא אֶגוֹאִיסְטִים, אָחִי,

וּשְלוֹמְךָ הוּא שְלוֹמֵנוּ שֶלָּנוּ

וְרוֹצִים שֶתַּחְלִים וְתַחְזֹר לְהַנְחִיל

מִטּוּבְךָ הַנָּדִיר – לְכֻלָּנוּ.

וַאֲנַחְנוּ כָּל-כָּךְ מְצַפִּים לַבָּאוֹת

שֶתָּשוּב כְּמוֹ חָדָש אֶל חַיֵּינוּ

שֶנִּדְמֶה שֶמֵּרֹב הַחְזָקַת אֶצְבָּעוֹת

לִשְלוֹמְךָ, גַם אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ

כְּבָר זְקוּקִים כָּאן לְפִיזְיוֹתֵרַפְּיָה (מְאֹד!)

בְּכָל אֶצְבַּע לְחוּד, כִּי בֵּינֵינוּ

כָּל מִפְגָּש, בִּזְכוּתְךָ, עִם הַשִּיר הָעִבְרִי

הוּא גִלּוּי אֵלִיָּהוּ,

אָז יַאלְלָה,

תַבְרִיא!...

זמן קצר לאחר משלוח איחוּלינו החָרוּזמאטיים אל בּית-המרפא של יקירנוּ, הכּהן הגדול אליהוּ, הגיענוּ מכתבה של שליחת-המצווה החברה'מאנית גב' זיוה פּולצ'ק המטפּלת בּו יום-יום:

 שלום רב לך, יוסי!

וּבכן, לכבוד רב נחשבה בעיני הזכוּת להעביר לידי אליהוּ הכּהן את פּרי יצירתך שנכתב מעומק הלב. העברתי לו את מכתבך, השֹמחה וּקרינת האור שניכּרה על פּניו כּשקיבּל זאת ממני ממש הרחיבה את לבּי. הסבּרתי לו את נסיבּות פּגישתנוּ וּממש הרגשתי שהאדם מחוּייך ושֹמח! אמנם הוּא שכב בּמיטתו, אך ניכּר בּו הרצון לחזור, לשאוף לבריאוּת, ואכן נקווה שיהיה כּך! מי ייתן ושירים כּאלה, ודומים להם, פּרי עטך, יתנוּ מזור והחלמה מהירה.

בּהוקרה –

זיוה פּולצ'ק

תשובת אליהו:

שלום לך יוסי,

השיר הנפלא שהקדשת לי ריגש אותי עד דמעות. הוא בא כשמן בעצמותיי המתאחות והולכות וזקוקות כל כך לשורות החמות שלך שיסוכו אותן במגע קסם לוטפני כפי שאתה כה מיטיב לעשות ביד אמן.

הלוואי ויכולתי לגמול לך במילות תודה ארוגות וחרוזות שאתה ראוי להן על המחווה המרגשת כל כך.

כתובתך אינה בידי, וביקשתי את בתי להעביר אליך שורות אלה באמצעות אהוד בן עזר.

בהכרת תודה,

אליהו הכהן

* * *

אהוד היקר,

אנא ספר לקוראיך כי קבלת שבת שתיערך ב"צוותא" ביום שישי, 13.7, תהא מחווה מיוחדת לחברנו אליהו הכהן. פרשת השבוע תהא מטות-מסעי" ואנו נקדיש את קבלת שבת לספרות המסעות. בין השאר נציג גם כמה מהספרים המיוחדים שבאוספיו של אליהו.

יואל רפל

קבלת שבת בצוותא

ביום שישי כ"ז בתמוז, 13 ביולי, שעה 12.30

פרשות השבוע הן "מטות-מסעי", שתי הפרשות האחרונות בספר במידבר. הפרשות דנות ומפרטות את התחנות השונות במסעם של בני ישראל ממצרים לארץ ישראל. הנושא המרכזי שלנו הפעם: הגבולות והמסעות לארץ ישראל במהלך ההיסטוריה. נארח את הפרופ' גדעון ביגר, המתמחה בגיאוגרפיה היסטורית וגבולותיה של ארץ ישראל, ופירסם את האנציקלופדיה הבינלאומית לגבולות. הוא יספר על ספרות המסעות ועל גבולות הארץ. הסופר והעיתונאי בני ציפר יספר על מסעותיו הרבים באגן הים התיכון ועל מסע הצלב של הילדים לארץ ישראל. אורחים נוספים: דיתה קול, עורכת "מטרופוליס", כתב העת הישראלי היוקרתי ביותר למסעות בעולם, ומשה גלעד, העורך המייסד של "מסע אחר", עורך ספריית המסעות של "עם עובד". גדעון שמר יציג ויקרא סיפורים של יוסל בירשטיין, ואורה זיטנר תשיר שירי שבת ושירי ארץ ישראל ונופיה. מנחה: יואל רפל. עורכים:יואל רפל ואורה זיטנר.

זוהי קבלת השבת האחרונה לעונה זה. מחיר מיוחד לקוראי בן עזר 35 ש"ח לכרטיס כולל קפה ועוגה. כרטיסים בקופת צוותא טל. 6950156 תל אביב.

עצות אבטיחיות

מאת מר אהוד האופה

בימים אלה של מחסור בחלות הרגילות ואיומים בעליית מחיר הלחם האחיד, מומלץ מאוד לאכול אבטיחים, כמאמר הערבים: "פִי אִל-יוֹם אִל בַּטִיח, מַפִישׁ טַבִּיח!" – בעונת האבטיחים אין בישול במיטבחים.

והנה שפר עלינו מזלנו והאבטיחים חסרי הגרעינים, שהשביעונו מרורים עונה אחרי עונה, הולכים ומשתבחים ואפילו מתחילים להזכיר את טעמם הנפלא של האבטיחים המל"ליים, אלה הידועים יותר בשם "אבטיחי הגליל", בעלי הגרעינים שהיו בגווני חום-בהיר ושחור.

מניסיוננו למדנו שלא כדאי לקנות אבטיח סגור כי בבית מתברר שאינו מתוק מדי או שהוא כבר בשל מדי ולא פעם, כשם שהובא למיטבח כן הוא מוצא מהמיטבח ישר לפח הזבל.

 אסור גם להתפתות למוכרים המוכנים לפתוח למענך אבטיח כדי שתטעם, או אפילו לחצותו, וזאת משני טעמים:

משולש שהוציאו מליבו של אבטיח יהיה כמעט תמיד מתוק, גם אם רובו של האבטיח חסר טעם או בשל מדי.

אם חצו עבורך, טעמת וראית כי לא טוב, אתה עשוי להיתקל במוכרים זעומי פנים ואפילו מרימי קול עליך שאינך מבין באבטיחים, ובוודאי שלא יפתחו למענך אבטיח נוסף, שהרי כבר הוכחת שהבעייה היא בך ולא באבטיחיהם הנפלאים.

לכן אנחנו, בביקורינו התכופים בשוק הכרמל, סיגלנו לעצמנו שיטה חדשה.

הדוכן האחרון בדרום השוק, קרוב לחניון האוטובוסים, מציע שפע חצאי אבטיחים ארוכים סגורים ביריעת פלסטיק נדבקת דקה ועליהם מדבקות אדומות רבות של אבטיחי חצבה. אנחנו בוחרים מחצית, המוכר שם על המקל, מפשיל את היריעה השקופה וחותך לנו פרוסה מצד הקליפה, אנחנו עומדים על טעימת הצד ולא האמצע, כי היא הנותנת מושג אמיתי על מתיקות האבטיח.

עברה המחצית את מיבחן הטעימה, אנחנו חוזרים על אותה בדיקה בעוד מחצית, ושבים הביתה שמחים בַּמחציתותיים וממהרים לאכסנן במקרר, שיספיקו לשלושה-ארבעה הימים הבאים, אם לא יבואו בינתיים אורחים. המחיר האחרון שבו קנינו אבטיח בשוק היה 2.99 שקל לקילו.

ראו, הוזהרתם!

תיקון זמרת: "והד ענה לי בהרים פי מיליון"!

אהוד יקירי,

לאור ההתפעלות הגדולה מהזמרת מיקה קרני ["חדשות בן עזר" 258] אני מרשה לעצמי להזכיר את התעללותה ב"שיר ההד" של יעקב שבתאי (שהיה, כידוע, נץ טורף ולאומן חשוך ופנאטי). מילותיו "והד לי ענה מהרי גוש עציון" הכעיסו את הגברת קרני עד כדי כך שהיא בחרה להחליף אותן במופע לזיכרו של אריק לביא, באוקטובר 2004, בצירוף "והד לי ענה בהרים פי מיליון". הנימוק שהביאה למעשה האנטי-תרבותי הזה היה: "אני שרה את הדברים שיש לי להגיד."

אכן, מופלאה היא.

עמוס כרמל

אורי הייטנר

כסאות מוסיקליים

בכנס שדרות 2005 נשא שר התחבורה דאז, מאיר שטרית, הרצאה מרתקת, בה הציג רעיונות לרפורמות בתחום התחבורה בכלל, ובמלחמה בתאונות הדרכים בפרט. חלק ניכר מדבריו הוקדש להסבר מדוע אין התוכניות היפות מתממשות בדרך כלל. הוא תיאר כמחלת מדינה את התחלופה המהירה של השרים במשרדי הממשלה, בפרט שעימם מתחלפת גם הפקידות הבכירה של המשרדים. במצב זה, אין כל אפשרות לפתח אסטרטגיה, לבנות תוכניות לטווח ארוך וליישם אותן. כל שר חדש רוצה להמציא את הגלגל ולכן מה שהוכן לפני כניסתו נזרק לפח האשפה. וחמור יותר – השר החדש מבין שימיו במשרד קצרים ולכן אין לו מוטיבציה לבנות מדיניות ארוכת טווח שמישהו אחר יקצור את פירותיה. וכך, נושאים בעלי חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה, כמו המלחמה בתאונות דרכים, נפגעים פגיעה קשה.

שטרית היה אז שר טרי, שנכנס לתפקידו בעקבות פיטורי אביגדור ליברמן מממשלת שרון. עד אז כיהן בתפקיד המיותר של שר שני במשרד האוצר, אתנן פוליטי נטו של נתניהו, שרצה לפצותו על ששרון לא מינה אותו לשר ותפר את התפקיד המוזר. מאז חלפו כמעט שנתיים (באותם ימים השתייך שטרית למחנה נתניהו בליכוד). שטרית כיהן פחות משנה כשר התחבורה. עם הקמת ממשלת אולמרט הוא לא התעקש להישאר במשרד, כדי לקדם וליישם את תוכניותיו. הוא החל לכהן כשר השיכון. היום, קצת יותר משנה לאחר כניסתו לתפקיד שר השיכון, הוא עוזב אותו לטובת משרד הפנים. בדרך הוא עוד הספיק להילחם על מינויו לשר המשפטים ולשר האוצר, בעקבות התפטרות השרים שנשאו במשרות הללו. ומה עם תוכניותיו הגרנדיוזיות של שטרית למלחמה בתאונות דרכים? מן הסתם הושלכו אחר כבוד לאשפה. הרי יש שר חדש שצריך תכניות שירשמו על שמו.

שר התחבורה הנוכחי הוא שאול מופז – שר ממורמר על שנלקח ממנו הצעצוע הרשום על שמו, תפקיד שר הביטחון. למה דווקא מופז? מופז נחשב לבכיר משטרית. לכן, לאחר שהוברר לו שלא יהיה שר הביטחון, ושתפקידי שר החוץ ושר האוצר תפוסים, ניתן לו לבחור בין תיקי התחבורה והשיכון. בין התיקים הללו, התחבורה נחשב בכיר יותר, ולכן הוא בחר בו, והועדף על שטרית. שטרית נאלץ לקבל את תפקיד שר השיכון, תפקיד חשוב ביותר, אך מבחינתו הוא ירד כיתה ורק חיכה להזדמנות לשדרג את מעמדו. משלא ניתן לו מבוקשו להיות שר האוצר או המשפטים, נטש את התפקיד, בו טרם הספיק להטביע חותם, וקפץ על משרד הפנים שנחשב למכובד יותר.

ככה מתנהלת מדינת ישראל. שום שיקול ענייני אינו מדריך את מנהיגיה. שום אחריות לנושא עליו הוא מופקד. כל מרכז ועדה ובעל תפקיד בקיבוץ, ממלא את תפקידו זמן רב הרבה יותר מאורך כהונת שר בתפקידו. זה כל כך לא רציני. זה כל כך בלתי אחראי. לך תבנה מדינה...

עוד סימפטום לרקב הזה, הוא מידרג הבכירות. ישראל אמורה להיות מדינה ציונית שנשמת אפה היא העלייה והקליטה. אולם משרד הקליטה נחשב לזוטר שבמשרדים, שכל מי שמקבל אותו רואה בו קרש קפיצה לשידרוג מהיר ככל הניתן. יש סבב תיקים? יש לשדרג אותו לתפקיד אחר. ומשלא ניתן לו מבוקשו "לעלות כיתה" יש לפצות אותו, בתוספת המשרד המיותר לפיתוח הגליל והנגב, שנתפר רק כדי לתת ג'וב לשמעון פרס.

בכל מקום בעולם המערבי, אחד הנושאים החשובים ביותר הוא איכות הסביבה. בישראל זהו תיק זוטר, שאף שר אינו חושק בו. במצב החברתי של ישראל, תיק הרווחה הוא בעל חשיבות עליונה. אך אין זה תפקיד יוקרתי, וכאשר התיק ניתן למפלגת העבודה – שריה ראו בו ארץ גזירה ולאיש לא היה חפץ בו, עד שהרצוג נאנס לקבלו.

אלה הם סימפטומים של מדינה חולה.

אורנה ריבלין

רקוויאם לעין כרם

נַחְשֹׁל צְבָעָיו שֶׁל תֻּרְמוּס הֶהָרִים,

יָאֶה לָעֵמֶק הַמַּכְחִיל.

לֹא , זוֹ אֵינָה טָעוּת

לִפְרֹחַ כָּךְ בְּיָרֹק וּבְכָחֹל עַז,

עַד כְּאֵב לְשֶׁבֶר סְלָעָיו,

דִּינָמִיט לְהִשָּׁפֵךְ בְּשוּלָיו.

מַרְאֶה הָעֵמֶק, מַקִּיש עַל חָזִי

מַשִּׁיל כֵּס-מַלְכוּתוֹ

לָרוּחוֹת הָרָעוֹת

וַאֲנִי, עוֹרֶכֶת מִשְׁתֶּה

וּמְנַגֶּנֶת רֶקְוִיאֶם לְעֵין כָּרֶם.

אהוד בן עזר

המושבה שלי

שמות המשתתפים

* אביתר ירקוני, בנו של גרישה ירקוני, אהובה של יעל, דודתו של אורי בן-עמי.

* אבנר, בן-דודו של אורי בן-עמי, בנו של דודו אלכס.

* ר' אברום גלר, ראש חברת "מגיני הדת" במושבה.

* אברשקה פוגאצ'וב, מוכר הקרח, המכונה אברשקה אבול-סרח וגם אבול-סרס-מן-אל-קרח, והוא ספק-אביהם של סרח ודורון.

* אולי (אוליביה) טפירו, תלמידה של אורי בן-עמי בכפר-הנוער בהרי ירושלים, הרתה והתאבדה.

* אורי בן-עמי, סופר מהמושבה.

* אחסן דלדום, גשש בידואי אצל ראש השומרים שיח' איסחאק נורדאו.

* שיח' איסחאק (יצחק) נורדאו, ראש השומרים של המושבה.

* אלימלך שפירא, סופר מהמושבה.

* אלישע, אביו של אורי בן-עמי.

* אלכס (אלכסנדר), דודו של אורי בן-עמי.

* אמא, אימו של אורי בן-עמי.

* אנרי פסקל, יינן יהודי זנאי מאלזאס, אורח במושבה מטעם הברון רוטשילד.

* אפרת ירקוני, בתו של גרישה ירקוני, אחותו התאומה של אביתר, מורה, אהובתו של מסייה בוריס קלדם.

* ארל'ה נורדאו, האילם, בנו של שיח' איסחאק נורדאו.

* ארלטי קלדם, היפהפיה והמשכילה, בתו של מסייה בוריס קלדם, התאבדה.

* באשה-קריינדל גולדשטיק (מקודם קוסוחוב), המכונה אום-א-שאוואריב, אם השפמים, אשתו ובת-דודו של מנחם-מוניש גולדשטיק, אימם של יוסקה ויוכבד. בתה של פייגה-דובע. אחותם של סנדרל גרשוני ויונה-מאיר קוסוחוב.

* בבלאך, מורה לתנ"ך בגימנסיה "הירקון".

* בועז חיסין, הכדורגלן מיספר אחד של המושבה.

* מסייה בוריס קלדם, המכונה חוואג'ה בארס, אבו-אלחושחש, אביה של ארלטי, מהאגרונומים של הברון, אין קשר משפחתי בינו לבין קלדם (קרצ'מר), גיבור סיפורו של אשר ברש, "איש וביתו נמחו".

* ר' ברל, מזקני המושבה.

* ברל חדד, המכונה ברל אסמר, השחור, נפח בשוק הגדול, מומחה לתיקון פרימוסים ולהתקנת מרזבים.

* בן-ציון ידלר, המכונה ר' גרונם יקום-פורקן ב"תמול שלשום" של עגנון, דרשן ומגיד ירושלמי ידוע שהיה נותן קולו בבכי ולא פסח גם על המושבה.

* בתיה מיט די הוזין, פועלת בפרדס של סבא של אורי בן עמי, לימים אשתו של נשיא התאחדות האיכרים.

* בת-ציון נורדאו, בתו של ראש השומרים שיח' איסחאק נורדאו.

* בת-שבע, דודתו אחות-אביו של אורי בן-עמי, שנהרגה מבעיטת הפרד של חוואג'ה סקנדר אבול-באר'ל, סנדרל גרשוני.

* ג'אוד פאשה, קומנדאנט של תול-כרם בתקופת התורכים.

* גאול גלבוע, בנו של מנדלה, ראש העיר החילוני האחרון של המושבה.

* ג'וואד מוסתקים, ראש הבחרג'יה, הספנים, בנמל יפו. בעל-גוף, תעלולן, חבר של סבו של אורי בן-עמי.

* ג'ובראן, רועה המושבה.

* ג'עפר אל-היסהיס, "היתוש", בעלה של שולוקטה אל-פחל.

* ג. (גצל) קרסל, ההיסטוריון והביבליוגרף.

* גרישה ירקוני, בעל המלון "חובבי-ציון", אביהם של אביתר, אפרת ונחמיה-פופו.

* גרשון מאנדאלאך, הקבצן העיוור.

* דובה הירש, בתה של מאדאם אום-אל-טאך, זנתה.

* דובה השמן, לימים פרשן ספורט ידוע.

* דווידוב, נהג האוטו-מים.

* ר' דוביד דער גר, רבי דוד הגר, ברון גונטר פון לאקסן מהאנובר, סבא של שיינע-פשה גרשוני.

* דוד הנגר, המכונה דאוד אל-נג'אר, הנגר של המושבה.

* דוד קדם (דודו מזרחי), חברי-לכיתה, לימים אלוף בצה"ל. בנו של שלמה מזרחי, הוא אבו-דאוד השיכור.

* היינץ-משה, בנה של לוצי, אשתו לזמן קצר של האילם נורדאו, ספק ממזר, אך ייתכן שהיה באמת בנו של האילם, תלוי אם הרתה אימו מהאילם או מה"שטודנט".

* ר' וולף, מזקני המושבה.

* זיאמה פולונסקי, פועל, לימים ממנהיגי תנועת העבודה, מהחותמים על מגילת העצמאות ושר בממשלה. ייתכן שהוא אביה של רותי גרשוני וייתכן שהוא אביה של עדה-פרומנדה. בול הנושא את דיוקנו הופיע בשנת העשרים וחמש למדינה.

* חאמד, פועל של סבא של אורי בן-עמי, אביו של עיסא, נהרג מבעיטת הפרד של סנדרל גרשוני.

* חג' עבד אל-מצרי, הלץ. פועל בפרדסו של יינע-מייער קוס-אוחתו.

* חווקה הירש, בתה של מאדאם אום-אל-טאך, זנתה.

* חזי, התינוק של עדה-פרומנדה.

* חיים הגורג'י, בעל חנות הפלאפל ליד בית-הכנסת הגדול, אחיו של שבתאי.

* חניאל גרינבלט-גבעוני, מורה וכוורן, גם משורר-חובב.

* חסן בק, מושל צבאי של יפו בתקופת התורכים.

* טרונסקי, שליח המועצה הכפרית.

* יהודית קורדובה, מורה צעירה במושבה.

* יוכבד גולדשטיק, המכונה די תרכל'ה שיקסע, אחותו הגדולה של יוסקה, בתה של באשה-קריינדל.

* יונה, עוזרת תימניה בביתו של אורי בן-עמי.

* יונה-מאיר קוסוחוב, המכונה יינע-מייער קוס-אוחתו, יינע-טאך, חוואג'ה פלייצקע, בעל הפה העקום, אביו של שימל, הערבי-למחצה, מהכובסת שולוקטה אל-פחל.

* יוסוף, הפועל התימני של אלכס, דודו של אורי בן-עמי.

* יוסף (יוסקה) גולדשטיק, המכונה יוסקה המרסק, יוסקה-דרעק, יוסקה דער-תרכ, לימים הרה"ג ר' יוסקה גוש-זהב, בנם של מנחם-מוניש ובאשה-קריינדל.

* ר' ינקיל הירש, העגלון, בעלה של מאדאם אום-אל-טאך.

* יעקב בשסמן, המכונה יענקב גאלצ'אלאך, איכר ורג'יסור במושבה.

* ד"ר יעקובוס זכריאס-כהן, רופא המושבה.

* יעל, דודתו אחות-אביו של אורי בן-עמי, סופרת ומורה במושבה.

* ד"ר יעקב בן-מימון זרמתי, מנהל בית-הספר העממי "רוטשילד".

* יצחק רוקח, פרדסן ואיש ציבור ידוע, כתב את הספר "פרדסים מספרים".

* לוי שקולניק (אשכול), פועל במושבה, לאנס-קורפורל, זקיף בבורדל הידוע של מאדאם אום-אל-טאך, לימים ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות, שר האוצר וראש הממשלה.

* לוצי, עולה חדשה מגרמניה, אשתו לזמן קצר של האילם נורדאו, אימו של היינץ-משה.

* לורה-"דארלינג" קובלמן, אשתו של עזרא בן קופל קובלמן.

* לטיפה, הנערה הערביה שטבעה בבריכת ההשקאה בפרדסו של מסייה בוריס קלדם.

* לפידס (לפידות, סרג'נט) צ'רטוק, דמות צדדית שסופה טראגי.

* מאדאם אום-אל-טאך אם-ירצ'השם, גברת הירש, לימים חווה-דובצ'ה הירש, אשתו של ר' ינקל העגלון, יהודיה, בעלת בית למקצוע העתיק בעולם, מול חוף מנשייה, ברובע התענוגות של יפו, וגם נפחנית וטבחת.

* ר' מורדכה, מראשי ועד המושבה. נתקל בזונה הרומנייה בבוקארשט.

* ר' מורדכה-באר'ל, דמות ספרותית שיצרה יעל, דודתו של אורי בן-עמי, לצורך סיפורה, מצירוף דמויותיהם של ר' אברום גלר ושל סנדרל גרשוני.

* מזרחי (שלמה) השיכור, אבו-דאוד, אביו של אלוף דוד קדם (דודו מזרחי).

* מנדלה גלבוע, מפקד מכבי האש במושבה, אביו של גאול.

* מנחם-מוניש גולדשטיק, עגלון של צואה, המכונה מוניש אבו-דרעק, אבו-חארה, הושא אל-עטאר, איליביסקי, בעלה ובן-דודה של באשה-קריינדל, אביו של יוסקה גולדשטיק.

* הרב ר' מנחם-קריינדל'ס גוש-זהב, מנחם גולדשטיק, בנם הבכור של יוסקה ופרלה, נכד של מנחם-מוניש גולדשטיק.

* מרדכי בומביי, הבעלים של המאפייה בשוק הגדול.

* נאסרה הגדולה, כובסת בחצר סבו של אורי בן-עמי, אשת חאמד, הפועל של סבו, והיא אימו של עיסא, שנעשה גם הוא פועל של הסב, לאחר שאביו חאמד נהרג, יחד עם דודתו של אורי, בת-שבע, מבעיטת הפרד של סנדרל גרשוני.

* נחום גוטמן, הצייר.

* נחמיה ירקוני, נחמיה-פופו, בנו של גרישה ירקוני.

* סבא, סבו של אורי בן-עמי.

* סבתא, סבתו של אורי בן-עמי.

* סיומה ליפבסקי, בעל בית הקולנוע "סינימה ירקון".

* הסנדלר הספניולי, ישב בשוק הגדול.

* סנדרל (אלכסנדר) גרשוני (מקודם קוסוחוב), המכונה חוואג'ה סקנדר (איסקנדר), אבול-באר'ל, אבו-ג'יללה, הצולע, נשוי לשיינע-פשה, "אבא" של רותי.

* סרח גוב (פוגאצ'וב), המכונה "התחת של המדינה", בתם של אברשקה ועליזה (טיז-עליז).

* עארף בק אל ערסן, נכה-הרגליים, בידואי, מפקד ז'נדארמים ביפו בתקופת התורכים.

* חג' עבד אל-מצרי, לץ הכפר.

* עבדאללה השחור, החרת, הפועל הערבי של סנדרל גרשוני.

* עדה-פרומנדה, ייתכן שגם היא בתה של מאדאם אום-אל-טאך, אבל לא מזרעו של הדוד אלכס אלא מכל אדם אחר שביקר אצל אימה תשעה חודשים לפני היוולדה.

* עזרא קובלמן, השומר, בנו של קופל קובלמן הידוע, שהיה הלץ הראשון של המושבה, בעלה של לורה.

* עיסא אל-חאמד, פועל של סבו של אורי בן-עמי (ואולי נכדו), בן של נאסרה הגדולה וחאמד, אללה ירחמו.

* עלי בן ג'וואד מוסתקים, ספן בנמל יפו, אף הוא בעל-גוף, ענק.

* עליזה פוגאצ'וב, אשתו של אברשקה מוכר הקרח, המכונה טיז-עליז.

* עמשי השומר, גיבור הרומאן המרתק של יעקב רבינוביץ "נדודי עמשי השומר", היה ידיד של סבו של אורי בן-עמי ושל דודתו של אורי, יעל.

* פייגה-דובע קוסוחוב, המכונה קוס-אוחתה, אימם של סקנדר גרשוני, יונה-מאיר קוסוחוב ובאשה-קריינדל גולדשטיק (נולדה קוסוחוב). פייגה-דובע היא סבתם של רותי, שימל, יוסקה ויוכבד.

* פרלה גולדשטיק (נולדה רוגוז'ינסקי), המכונה סניוריטה פצ'וס (שדיים) בפי הסנדלר הספניולי, אשתו של יוסקה-דרעק, לימים הרבנית מרת פנינה-פרלה גוש-זהב.

* צדקה, מורה לפיסיקה בגימנסיה "הירקון".

* ציונה רבאו, סופרת, אשתו של פרופ' ארווין רבאו.

* קופל קובלמן, האיכר-הגוזמאי, אביו של עזרא.

* קלוד ליכטנשטיין, בן-דמותו הספרותי של מסייה בוריס קלדם בספרו של אלימלך שפירא "הירקון שבלב".

* רוזה, אשתו של גרישה ירקוני, בעל המלון "חובבי-ציון".

* רותי (רבקה) גרשוני, הממזרת, בתם של זיאמה, סנדרל ושיינע-פשה, נכדתה-החורגת של פייגה-דובע קוסוחוב, נינתו של ר' דוביד דער גר, ברון גונטר פון לאקסן.

* רנצשף, איכר ומלשין.

* ד"ר שאול טשרניחובסקי, המשורר.

* שאול קובלמן, בנם של עזרא ולורה.

* שבתאי הגורג'י, בעל בית-הקפה מול השוק הגדול, אחיו של חיים.

* שולוקטה אל-פחל, הכובסת הערביה, אימו של שימל מזרעו של יינע קוס-אוחתו הוא יונה-מאיר קוסוחוב.

* שימל (שמעון) קוסוחוב, בנם של יינע קוס-אוחתו, הוא יונה-מאיר קוסוחוב, ושל הכובסת הערביה שולוקטה אל-פחל. נכד לפייגה-דובע קוסוחוב. ידוע גם בשם פאידה.

* שיינע-פשה גרשוני, הגרשונית, האיכרה גרשוני המכונה גם אנא חוואג'ה, אשתו של סנדרל גרשוני, נכדתו של ר' דוביד דער גר, ברון גונטר פון לאקסן, ואימה של רותי הממזרת.

* שלמלה באבאילוואלדר, שוכר החאן בפתח באב-אל-וואד.

* שמרל כרמי, היינן הממצמץ, שתום-העין, בעל החנות של "יקבי הירקון" ברחוב חובבי-ציון, מול בית-הכנסת הגדול.

* שרה אהרונסון, גיבורת ניל"י, רשת הריגול של בני המושבות למען הבריטים בחזית ארץ-ישראל בתקופת המלחמה העולמית, תחת שלטון התורכים.

[בארכיון אהוד בן עזר מצוייה חוברת ובה מפתח השמות האמיתיים לאחדים מספריו ובהם "המושבה שלי", ושם מופיעה ביתר פירוט שֵׁמִי הרשימה המובאת לעיל. החוברת תשוחרר לציבור הרחב ולחוקרים בשנת 2036, במסגרת חגיגות ה-100 לבן עזר, שתהיינה כנראה הפעם היחידה שבה יצויין יובל כלשהו שלו].

אהוד בן עזר / המושבה שלי

בהוצאת אסטרולוג, 2000

[הכיתוב לעטיפה האחורית]

יוסקה המרסק ואשתו פרלה המנשקת נמאסים על איכרי המושבה, אבל עד שהללו מצליחים להיפטר מתעלולי השניים, נפרשת יריעת חיים היסטורית מוזרה, צבעונית ומרתקת, ובה שלל דמויות והווי חיים ארצישראליים שראשיתם בתקופת התורכים והבריטים וסופה בימינו אלה – רומאן המשתרע על פני שתי מאות השנים האחרונות.

ש. שפרה: "הרומאן פורש יריעה צבעונית, בשר-ודמית מאוד, של המושבה. המספר הוא גם אחד מגיבורי הרומאן וגם מעין כרוניקאי הרושם את תולדותיה. דמיון ומציאות משמשים כאן בעירבוביה, ומעניקים לרומאן גוון של בורלסקה פיקארסקית שאינה נעדרת אירוניה, המופנה כלפי אורחות החיים של בני המושבות הראשונות. הישגו של הרומאן הוא בעיצוב לשון דיבור ייחודית, מפולפלת מאוד וגוזמאית, שהיתה רווחת במושבות האיכרים והיא בליל של עברית ברמות שונות ושל ערבית, אידיש וצרפתית, והיא מסייעת לצייר תמונה מלאת חיות של המושבה על שפע גיבוריה. בן עזר הוא אולי אחרון הסופרים שמסוגל להעמיד תמונה של המושבה בלשון זו."

נתן שחם: "נועזותו של אהוד בן עזר בקריאת הדברים בשמם עשוייה לרכוש לו הן קוראים שי9ש להם עניין להכיר את תולדות ההתיישבות בארץ-ישראל והן קוראי ספרות יומיומית יותר, שסתם סאגה ציונית אינה הספר שיקחו עימם לאי מבודד."

עמוס לויתן: "'המושבה שלי' הוא רומאן פיקארסקי, צבעוני, עסיסי ומשעשע, רומאן ייחודי על תקופת העלייה הראשונה, שטרם נכתב כמותו וספק אם ייכתב בדורות הבאים."

"המושבה שלי" הוא הרומאן התשיעי של אהוד בן עזר אחרי "המחצבה" שהוצג גם בקולנוע, "אנשי סדום", "לא לגיבורים המלחמה", "השקט הנפשי", "הנאהבים והנעימים", "לשוט בקליפת אבטיח", "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון" ו"שלוש אהבות"; שלושה קובצי הסיפורים "הפרי האסור", "אפרת" ו"ערגה"; קובץ הראיונות "אין שאננים בציון", האנתולוגיה "במולדת הגעגועים המנוגדים, הערבי בספרות העברית", הביוגראפיות – "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה", "אומץ, סיפורו של משה דיין", "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", וספרים רבים לילדים ולנוער.

אהוד בן עזר נולד בפתח-תקוה ב-1936, בן לאחת המשפחות המיוחסות שייסדו את המושבה העברית הראשונה ב-1878 ואשר חותמה ניכר כמעט בכל כתיבתו. לאחר שסיים את "תיכון חדש" בתל-אביב ושירת בנח"ל, היה חבר קבוצת עין-גדי, מדריך ומורה ביישובי-עולים, ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה וקבלה אצל גרשם שלום. מ-1966 הוא גר בתל-אביב, נשוי ואב לבן.

כל המבקש לקרוא את כל פרקי הספר "המושבה שלי" ברצף אחד בקובץ וורד גדול יפנה אלינו ונשלח לו מיד באמצעות האי-מייל את קובץ כל הרומאן

* * *

תפילת הנשיא לעוֹלָה בַּסולם

מאת המשורר פרופ' חיים נחמן ביאליק

הכניסיני תחת כנפך

והיי לי לאם ואחות

ויהי חיקך מקלט ראשי

קן תפילותיי הנידחות...

* * *

אנו ממליצים לכל אחד מנמענינו לנהוג כך

"למי שטרם מקבל עיתון חושב וחשוב זה, כדאי לעיין בו, בברכה, אלוני זמורה." – כך שלח אחד מקוראינו את הגיליון האחרון, שמיספרו 258, לרשימת התפוצה האישית שלו שהיא שיש בה כ-60 כתובות.

אנחנו ממליצים לכל אחד מנמענינו לנהוג כך, וכך נוכל להגדיל בעשרות ובמאות קוראים את תפוצת החינם של כל גיליון וגיליון – הרבה יותר מ-1,500 הנמענים להם אנחנו שולחים ישירות את המכתב העיתי. בהפצת שרשרת כזו אפשר להגיע אפילו לתפוצה גדולה יותר מזו של עיתון "הארץ".

סוף-סוף נשמע קול שפוי שאינו משלם מס של צביעות לוועדת וינוגרד – מתן וילנאי

"על מפלגת העבודה להישאר בממשלה גם לאחר פירסום דו"ח וינוגרד," אמר סגן שר הביטחון מתן וילנאי בראיון ל"קול ישראל" ששודר שלשום, שבת לפני הצהריים (7.7). לדבריו: "אין זו העת להתחיל במערכת בחירות יקרה ומטורפת בשעה שישראל מאויימת בכל החזיתות. הדבר הראוי הוא לרכז את הכוחות למשימות הגדולות שעומדות לפנינו. אסור לבזבז את הכוח וצריך לעשות הכול לחיזוקה של ישראל."

לדעתנו וילנאי צודק במאה אחוז, וראוי שגם השר שהוא סגנו יאמץ את הגישה הזו ויחדל לפמפם אותנו באמירה הריקה שלפיה מסקנות ועדת וינוגרד תקבענה את המשך כהונתה של הממשלה הנוכחית!

הגיע הזמן שיניחו לראש הממשלה ולממשלתו וגם לשר הביטחון לתכנן ולפעול בטווח זמן של לפחות שנתיים קדימה, כי זו משמעותה של האמיתית של הדמוקרטיה, ולא הפטפוטים הדמגוגיים של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי משפט – מוכי שיגעון גדלות וגם ציניים, שלא איכפת להם שהמדינה תיהרס ובלבד שיוכיחו שעתיד השלטון וגורלו נתונים בידיהם ולא בידי הממשלה שנבחרה כחוק למלוא כל תקופה כהונתה!

ולפורגיוס או ולפורגיס?

שלום אודי,

בגיליון האחרון (258) מופיע "ליל ולפורגיוס" בתוכן הגיליון, ופעם נוספת – בראש הפרק האחרון של "המושבה שלי". 

זו טעות שאיננה נאה, אשר מקורה אולי בתרגום כזה או אחר של פאוסט אשר נתקלת בו בעבר:

הרי מדובר בליל ולפורגיס, כזכור לי מן התרגום של שלונסקי. (בגרמנית ולפורגיסנאכט), ואילו כפי שרשום אצלך – הדבר עלול להיראות כשיבוש עקב חוסר ידע: אילו הופיעה טעות זו פעם יחידה – אפשר היה לחשוב אותה כטעות בהדפסה, אבל לא כשזה מופיע פעמיים, ומקווה כי תסלח על רגישותי המיוחדת בענייני טעויות כגון אלה. לדעתי כדאי לבדוק – ולתקן, לפחות בטכסט הכולל את כל הפרקים. 

שלום, וד"ש חם.

שאול חומסקי

לשאול היקר,

כל השנים, וגם ברומאן "המושבה שלי", אני זוכר וגם כותב את השם ליל ולפורגיוס וזאת על פי התרגום של החלק השני של "פאוסט" שנעשה בידי י.ל. ברוך (הראשון תורגם בידי יעקב כהן). לא ידעתי ששלונסקי תירגם את "פאוסט". טרם איתרתי בספרייתי בדירה החדשה את החלק השני של "פאוסט" בתרגום י.ל. ברוך, כי רק את החלק הראשון אני שומר במקום בולט ונגיש. אולי מי מהקוראים יבדוק וישכיל אותנו כיצד תירגם י.ל. ברוך את השם? ייתכן שגם הוא כתב ולפורגיס, ואילו אני, שהסתמכתי על הזיכרון בעת כתיבת הרומאן, טעיתי.

שלך,

אודי

משה מנבכי חולשונו

אהבתי את העברית בכל נשמתי ומאודי, כאוצר רוחני, שנבט מתוך נבגים זעירים עלומים ובלהט הרוח הגדולה פרחה והשתרשה בארץ ובעם שאני אחד מבניו, שלקחו חלק פעיל וסביל בתחייה זו. כל זאת על אף שנתוודעתי כבר מגיל צעיר ללשונות אחרות ואולי דווקא כתגובה לניכור שהן שידרו. בליקוי המאורות הרוחניים של המאה וקמילת רכיבים רבים בחזון שבנה את חיי כאדם וכיהודי חופשי, תפסה העברית מקום גדל והולך ביהדות שבי, לו אני מתמסר, בניסיון ליצור חלופות עבריות ללעז המאיים לכלותנו. להלן משהו מיבולי הדל:

 קרוז – CRUISE – שיט תענוגות. מונח שלא ניתן להטות אותו כלל. להוציא "קריזה" שמקבלים אם משהו לא הלך בשיט... אני מציע את השם  שִטּוּט (שיטוט), מן השורש שטט בבנין פיעל שִטַּטְתִּי; מְשַטֵּט; זה שומר על משמעות השיט ועל השוטטות כאחד.

ויטראז' – VITRAGE – כך אנו קוראים בשפתנו לחלונות מורכבים מפסיפס זגוגיות בגוונים שונים. בצרפתית כשפת המקור ויטראז' זו רק פעולת השיבוץ. החלון עצמו נקרא "ויטראי" (שמשית מלשון שימשה) אך בשני המונחים אין כל רמז לשפעת הגונים המשמעותית לעניין. בעברית ניתן בקלות לאזכר את הצבעים. מדובר בזיגוג הכרוך עם גיוון. לכן אני מציע את חיבור המלים זגג+גון ולקבל זַגּוֹן (על משקל חלון) כשם חלון רב-גוני זה. כך נקרא זַגָּן לזגג המייצר זַגּוֹנִים ולעבודתו זִגּוּן (זיגון) בבנין פיעל מהשורש ז-ג-ן.

משה ברק

גבת

הטמפלרים

סודות בתל-אביב

סרטם של איטה גליקסברג ואריה גור

הסרט הופק ע"י מחלקת תעודה של ערוץ 1 בסיוע עיריית תל-אביב-יפו

ישודר במסגרת "הסיפור האמיתי" ביום ראשון 15.7.07, בשעה 21:40, בערוץ 1

תיעוד של מבצע ייחודי, שבו הוזזו חמישה בתים בתל-אביב למרחק של 100 מטרים, הפך למסע מרתק בזמן בעקבות סודותיהם של הטמפלרים. סיפורה של תל-אביב כפי שטרם נראה, במעמקי האדמה. ניסיון לחשוף מטמונים סודיים שהחביאו הטמפלרים בקירות ביתם הביא לגילוי מקומות קסומים בתל-אביב ולהתוודעות אל חיים שלמים שנכחדו ואינם. מי היו הטמפלרים? למה באו לכאן? כיצד חיו? מדוע גורשו? היכן הם היום?

הסרט מביא את סיפורה של כת דתית נוצרית שבנתה במאה ה-19 חמש מושבות משגשגות בארץ-ישראל, יצרה כאן קדמה טכנולוגית וחקלאית, גורשה ע"י הבריטים במלחמת העולם [הראשונה ו] השנייה, וכיום צאצאיה חוזרים, טיפין טיפין ובהתרגשות גדולה, לביקור שורשים.

לראשונה נחשף בסרט סיפור חיסולו בת"א, של מנהיג הטמפלרים גוטהילף ואגנר באמצעות עדויות ראשונות של עד ראייה וחבר בחוליית החיסול. מה היה המניע? מי תכנן? מי נתן את ההוראה? מי ביצע? ומה היו ההשלכות?

הסרט מציג רבדים לא ידועים בחייה של הארץ, ואת סיפורם המרתק של הטמפלרים.

חומר למחשבה על התנהלותן של אידיאות.

"הטמפלרים – סודות בתל-אביב" / תחקיר והפקה : איטה גליקסברג / במאי: אריה גור / עורכת: ויקה שור / צלם: עדי ששון.

הסרט שהופק ע"י מחלקת תעודה של הערוץ הראשון בסיוע עיריית תל-אביב-יפו. ישודר במסגרת "הסיפור האמיתי" ביום ראשון – 15.7.07, 21:40, ערוץ 1 (שידור חוזר)

הפינה של ההוא מחלם

הצעת חוק

רפי הנחמד לפנים רפי / המסריח מספֵּק לנו / לחברת כוכב כביש-הניצחון / גיבור מקסים בואש עטרת / חוק יוחק ע"ש הרב / החובל הגימלאי ליברמענטש / ממנהל אגף הסקס והחזקתו מעומד / לתפארת כנסת המדינה / והמדיה שלוש פעמים כיפאק היי / כפיים לבוז מחאות הקומוניסטיות / הקובניות בקובות האדומות במרכזי הערים והפרוורים

עד כאן אהודים יקרים מעריצכם י. צ'ין

עילה

עילה לבעילה מעוללות מעללי הצייר / התל-אביבי שכולנו מכירים / שהשתגע מחום ושתה המים / המשוחזרים ומכילים חומרי הדברה / מסרטנים המגיעים מן הביוב / של המוביל הלא רנטבילי / של המדינות השכנות השוכנות / לחופי המזרח הביזנטיני של / הים הראשון והאוקיינוס האחרון / הזורם את זירמתו מטיל ושופכו / מטיל את מימיו אל תוך אוזן / אגם כנרת אבל בועט בול / מחזיר שלושער ומצפצף / על הציבור השותקים הלומי רעם / ואחר כך מריעים לטובים הטובין / ולרעם הרעים כל טוב ורוע / העולם ישוב הולם והולם / לכם עליכם לא שלום לכם // המברכים ואורים ומאררים אתכם / על החתום אורי בר דעת וי.צ'ין

ולכם אהודים יקרים כלטוב באמת לכם על פועלכם,

ישראל הר

* * *

ממר"י, המכון לחקר תקשורת המזרח-התיכון

מצורף המסמך (3 עמ'): התקשורת האיראנית, הסורית והקטרית: השתלטות החמאס על עזה - מזימה אמריקאית וישראלית

בעוד הליגה הערבית תומכת בממשלת באבו-מאזן טוענת התקשורת בסוריה, איראן וקטר כי העימותים בעזה היו מזימה אמריקאית וציונית ששותפים לה גורמים בפת"ח

לקריאה הקישו: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=2172&language=Hebrew

במת ממר"י, המפגש הבא: עם: ד"ר רונן ברגמן ויוסי מלמן על: אחמדי-נז'אד והאיום הגרעיני האיראני - מבט מאחורי הקלעים. ביום ד', 11.7.07, ב-19.30, ביד בן צבי, רח' אברבנאל 12, י-ם. לפרטים נוספים - 052-3338004

לצפייה בקליפים חדשים מערוצי הטלוויזיה הערביים, הקישו: www.memritv.org

מכון ממר"י (מלכ"ר) מתרגם ומפיץ מאמרים, דוחות וקטעי וידאו מן התקשורת הערבית והמוסלמית.

 ממר"י - להכיר את השכנים כדי לעשות שלום

ירושלים, רח' המעלות 4, 026244730, www.memri.org.il

* * *

עיתון ספרותי חי מס' 20

מטעם איגוד כללי של סופרים בישראל והאופרה הישראלית

יתקיים השבוע ביום שישי, 13 ביולי, בשעה 12 בצהריים, באולם החזרות של האופרה הישראלית, הכניסה מרחוב לאונרדו דה וינצ'י 28, תל-אביב.

על הנושא: העברית של שנות האלפיים (חלק ב')

ישתתפו:

רות אלמגור-רמון, יועצת הלשון של רשות השידור; ד"ר מירי ברוך, על העברית של ספרי הילדים; דן כנר, על העברית של החדשות ברדיו; עמליה רוזנבלום וצבי טריגר, בעקבות ספרם 'ללא מילים, התרבות הישראלית בראי השפה'. (הוצאת דביר). עורך: זיסי סתוי, מנחה-משתתף: רוביק רוזנטל.

הזמנת כרטיסים: בקופת האופרה (טל. 6927777) ובמשרד איגוד הסופרים

(טל. 6950019 / 6950028).

* * *

מזכרת מכנס לוחמי תש"ח בגוש עציון

בחודש מאי נערך בגוש עציון כנס רב משתתפים בו הצדיעה המועצה, בית ספר שדה כפר עציון ותושבי גוש עציון ללוחמים, למתיישבים ולנופלים בקרבות תש"ח בגוש עציון. הכנס שנערך בשיתוף היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, התחיל בצהריי היום בכפר עציון, במפגש רעים. לוחמים שלא התראו מאז המלחמה, בני משפחה שזכו להכיר לוחמים שלחמו יחד עם יקירם שנהרג, מפקדים שנפגשו עם פקודיהם, שיריי פלמ"ח ועוד הפכו את המפגש לאירוע מרגש במיוחד. המבקרים יצאו לסייר במשלטים וביישובים השונים, חשו ולמדו מקרוב על מקום הקרבות ונהנו לראות את הצמיחה מחדש של האזור. לקראת ערב התכנסו כל באי האירוע ברחבה המרכזית בכפר עציון לטקס הצדעה ואזכרה בו עלו, על הבמה בן היתר, נגני תזמורת צה"ל, מקהלת גוש עציון, מר זאב ביילסקי – יו"ר הסוכנות היהודית, מר אורי מיכאלי – יו"ר עמותת הל"ה, ילדי הדור הרביעי בגוש עציון, ועוד. שני סרטים מקוריים שהופקו במיוחד לאירוע זה הוקרנו במקום. יום ההצדעה כולו צולם ע"י חברות צילום מקצועיות אשר הפיקו דיסק למזכרת. המעוניינים להיזכר או לצפות לראשונה, להתרגש ולשמור כמזכרת, מוזמנים לרכוש את הדיסק. עלות הדיסק 70 שקלים כולל משלוח. כל ההכנסות קודש לטובת המשך פיתוח מפעלי ההנצחה והמורשת בגוש עציון. את הבקשה יש להעביר לקרן גוש עציון לפיתוח מועצה אזורית גוש עציון, ד.נ. צפון יהודה 90433. המחאות יש לרשום לפקודת: "קרן גוש עציון לפיתוח".

[נמסר לפרסום. כל מידע שהמערכת בוחרת לתת בגיליון מתפרסם חינם]

* * *

מכתב לאיגוד עובדי התחבורה והעובדים הכלליים של בריטניה מאיגוד הפושעים המוחרמים בישראל

חברים יקרים,

שמענו שבין גרעפצס לגרעפצס של בירה קראתם גם אתם בימים האחרונים לחבריכם לקיים חרם כלכלי על ישראל, באמצעות הימנעות מרכישת מוצרים מתוצרת ישראל. אתם, איגוד גדול המאגד כ-800 אלף חברים, נימקתם את החלטתכם ב"מדיניות הפושעת של ישראל בשטחים הפלשתיניים." עם זאת שמענו כי ההחלטה שקיבל האיגוד שלכם בוועידתו בברייטון היא דקלרטיווית, ואינה מפרטת צעדים קונקרטיים שיינקטו כדי להבטיח את מימושה.

ואנחנו רוצים לחזור ולהגיד לכם מה שאמר ראש ממשלתכם וינסטון צ'רצ'יל לפני יותר מ-65 שנים – שאתם צריכים להתכונן לתקופה של הרבה "דם, יזע ודמעות" – כי האירגונים המוסלמים בתוך אלביון הבוגדת שלכם ומחוצה לה ידפקו אתכם עד העצם בכל מקום ומקום!

רופאים מוסלמים שלכם ירוצו כשהם בוערים במכוניות תופת לטרמינלים של התחבורה שלכם, וסוכנים מוסלמים קיצונים מקרב עובדיכם יפוצצו מכוניות תופת בנתיבי התחבורה שלכם. ואתם, מנוולים שכמותכם, הלוואי שתיחנקו עם הטרור המוסלמי ועם אל-קעאידה בתוככי ארצכם!

ורק שקשה לנו להאמין שמטומטמים שיכורי בירה וויסקי כדמותכם כיום ניהלו פעם בכוחות קטנים-יחסית ויעילים מאוד אימפריה בריטית אדירה ונאורה-יחסית, שבה השמש לא שקעה מעולם, ואשר פחות נתינים רעבו בה ללחם מאשר במדינותיהם העצמאיות כיום!

המחכים בקוצר-רוח לשמוח לאידכם,

ס. נידח

דובר איגוד הפושעים המוחרמים הקרויים אזרחי ישראל

* * *

אחיי הישראלים, רחמנים בני רחמנים, התעוררו!

 בעיית הפליטים הסודאנים המסתננים לילה-לילה ממצרים באופן לא חוקי לתוך גבולותינו אין לה ולא כלום עם בעיות הומאניות ועם ההקבלה לשערים הסגורים בפני הפליטים היהודים ערב מלחמת העולם השנייה, בתקופתה ולאחריה.

ישראל הקטנה אינה יכולה ואינה עשוייה לקלוט את מיליוני הרעבים של אפריקה! מה שקורה כאן זוהי מזימה מצרית, במודע או במחדל – לקעקע את ישראל מבפנים על ידי הזרמת מאות ובקרוב אלפי ועשרות אלפי אפריקאים רעבים לגבולותיה!

ונורא לומר, אך זו האמת, ככל שניטיב לטפל בהם כן יבואו אחריהם מאות, אלפים, עשרות אלפים ומאות אלפים, אשר המצב ביבשת הדפוקה שלהם הוא כבר לאחר ייאוש! מה נעשה בהם?

אחיי הישראלים, רחמנים בני רחמנים, אם אנחנו מאפשרים הגירה בלתי-חוקית חופשית של פליטים סודאנים לישראל, נשמט הבסיס העיקרי להתנגדותנו לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, שאחרי הכול יש להם קצת יותר קשר לישראל מאשר לסודאנים!

בדרך דומה לזו של המסתננים הסודאנים הגיעו לארץ-ישראל במרוצת מאות השנים, ובייחוד במאתיים השנים האחרונות, חלק ניכר מתושביה הערבים, המוסלמים – הרואים עצמם כיום ואטאני, מקומיים, לעומתנו היהודים – הזרים-כביכול.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח חינם ישירות ל-1,506 נמעניו בישראל ובחו"ל ורבים מהם מעבירים אותו הלאה.

שנה שלישית למכתב העיתי שנוסד בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ.

לאחרונה הצטרף למועצת המערכת גם אהוד ב', לקקן של אהוד א' ואהוד ב'.

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

כל המבקש לקבל ב-6 קבצי וורד גדולים של כ-50 גיליונות כל אחד את

 259 הגיליונות הראשונים של "חדשות בן עזר" מן השנים 2005-2007 – יפנה

באי-מייל למערכת ואלה יישלחו אליו חינם באי-מייל, כל קובץ בנפרד.

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בקובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

המודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם לפי שיקול דעת המערכת.

חשוב מאוד לידיעת הכותבים אצלנו

אתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" של העיתונאי יואב יצחק

משתף פעולה עם "חדשות בן עזר" בכך שהוא מבקש לבחור מתוך המכתב העיתי שלנו רשימות וקטעים הנראים לו ראויים לפרסום אצלו:

"שלום לכם, אני מעוניין לפרסם באתרנו NFC רשימות מתוך כתב העת הנהדר שלכם. אשמח לקבל היתר לכך. בברכה, יואב יצחק."

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם ב"חדשות מחלקה ראשונה" – יודיע לנו על כך מראש או יציין זאת עם כל קטע מסויים הנשלח אלינו. שיתוף הפעולה נעשה מצידנו חינם, ללא כוונת רווח, כדי להגביר את תפוצת היצירות והדעות המתפרסמות אצלנו.

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

benezer@netvision.net.il

מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל

התרחיש נכתב על ידי אדם הקורא לעצמו "נביא" באתר חדשות באינטרנט.

האמת שזה די מפחיד....... למרות שקשה להאמין.....תקראו

המלחמה הלא רחוקה...

תרחיש:

תאריך:2.9.2007 י"ט באלול

שעה:19:00

הנשיא בוש, יועציו הצבאיים, גנרלים ועוד כמה אנשים מראשי מערכת הבטחון האמריקאית סיימו הערכת מצב בסוגיית הגרעין האירני.
הוחלט לפעול עפ"י תוכנית "סאסאן" לעצירה והשמדת תוכנית הגרעין של אירן. התוכנית הוכנה במשך חודשים ארוכים,
לצורך הכנתה השתתפו בה הצבא האמריקאי, הקהילייה המודיעינית האמריקאית, דיפלומטים ואפילו מערכת המודיעין הישראלית,
בחשאיות וכעט נפלה ההחלטה לביצועה.

שעה: 19:50

ראש ממשלת ישראל מקבל הודעה מדרג בכיר ביותר ממשרד החוץ האמריקאי בנוגע לקבלת ההחלטה.
באותו הזמן צבא ארה"ב מעלה את מוכנותו במזרח התיכון במיוחד במפרץ הפרסי ובעירק. מוזנקים מפצצי B-2, מפצצים חמקניים,
המטוסים היקרים ביותר אי פעם כ-2.2 מיליארד דולר למטוס, מבסיסים בארה"ב לכיוון אירן.
חיל הים האמריקאי תופס עמדות מפתח בפרץ הפרסי, מיצרי הורמוז ובצפון האוקיינוס ההודי.

תאריך:3.9.2007 כ' באלול

שעה:05:00

מפצצי ה-B-2 טסים מעל עירק ומתחילים להתפצל באזור הגבול עם אירן.
מטוסי הקרב-F/A-18 , ומטוסים ללחימה ימית ומטוסים להתראה מוקדמת מוזנקים כעת לאוויר מנושאות המטוסים.
הצוללות האמריקאיות מדגמים- "סי וולף" ו"וורג'יניה" שבימים האחרונים חיפשו את 3 הצוללות האירניות מצאו ועקבו
רק אחרי 2 מהם מקבלים פקודה להטביעה אותם וכל כלי שיט אירני אחר שיתקלו בו.
שני צוללות משופרות מדגם-"אוהיו" מצויידות בכ-154 טילי שיוט-"טומהוק" כל אחת, 6 משחתות מדגם-"ארלייט בורק",
3 סיירות מדגם-"טיקו" מקבלות פקודה לירות טילי שיוט למטרות אירניות כגון: בסיסי חיל הים,האויר,היבשה ובסיסים של משמרות
המהפכה, מחסני נשק ותחמושת, מפעלי נשק וסוללות טילים.
באותו הזמן שהשיגורים מתחילים מפציצי ה-B-2, נמצאים במרחק של קילומטרים ספורים ממתקני הגרעין המיועדים בנתנאז וגם באיספהן וגם בבושיר ובמקומות אחרים, מתחילים להפיל 80 פצצות חכמות במשקל 250 ק"ג כל אחת לכל מפציץ לעבר המתקנים המיועדים.
כל האנשים שנמצאים כרגע בתוך המבנים אינם מודעים כלל למה שקרוב ליפול עליהם בחצי הדקה הקרובה. גם מפעילי הרדארים וסוללות
טילי הנ"מ הבחינו בפצצות מאוחר מדי והפצצות מתחילות לזרוע הרס במתקנים.

שעה:05:40

השמש עוד לא זורחת כאשר מנהיגי אירן מקבלים דיווחים מהמתקנים(ההולכים ונהרסים) וגם מבסיסי הצבא המותקפים השונים,
הם נתפסים בהפתעה כי בזמן האחרון ארה"ב הפסיקה לדבר על מתקפה על אירן וגם ישראל והם יותר דיברו על דיפלומטיה אך עכשיו
ברור שזוהי היתה רק הטעיה.
האירנים מחליטים להפעיל את תוכניותיהם שכוללים התקפה על מטרות אמריקאיות וישראליות.
האירנים מדווחים על טביעתם של שתי הצוללות שלהם ושל 4 ספינות טילים. ומחליטים לסגור את מיצרי הורמוז לכל הספינות הצבאיות
וגם לכל הספינות האזרחיות לרבות מיכליות הנפט מכל רחבי המפרץ הפרסי.

שעה:06:30

כעט כשרוב האנשים עדיין במיטותיהם מתקבלים דיווחים ברחבי העולם על השמדה כמעט מוחלטת של המתקנים הגרעינים האירנים.
הספינות האירניות שמתימרות לסגור את מיצרי הורמוז מבחינים במכ"מים שלהם נוכחות גדולה של ספינות עוינות ומתפתח קרב הימי הגדול
ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
בסיסי חיל האויר האירנים שמרוחקים מהחוף שלא נפגעו מזניקים מטוסים לעבר הים ולמערב אירן לכיוון עירק.
40 משגרים ניידים של טילי שיהאב-3 משגרים 40 טילים לעבר ישראל. בנוסף כמה סוללות מוסוות של טילי שיהאב-2 משגרות עשרות טילים למטרות אריקאיות בעירק ולבסיס חיל הים האמריקאי בבחריין.

שעה:07:00

נשמעת אזעקה ברחבי ישראל וסוללות טילי החץ מצליחים להשמיד 22 טילים השאר נופלים בתל-אביב, בחיפה, במפעלים
הפטרו-כימיים בחיפה, בבסיסי חיל האוויר, בתחנות כוח ואפילו בקריה.
צה"ל משגר כ-70 טילים באלסטיים מדגם יריחו שנשמרו די בסוד, לעבר תשתיות אירניות ולאותם אזורי שיגור של השיהאבים.

שעה:08:00

קרבות אויר התחילו מעל אירן בין האירנים לאמריקאים, 8 מטוסים אירנים מופלים ללא אבדות מצד ארה"ב. ארה"ב מתחילה
בשיגור מטוסים מדגמים F-15 ו-F16 מערב הסעודית לאירן לאור קרבות האויר. גולת הכותרת של חיל האויר האמריקאי מטוס
הקרב החמקן והמתקדם בעולם ה-F-22 משוגרים מאמריקה עצמה לעבר ערב הסעודית דרך המון תידלוקים אוויריים תוך תמיכה של הסעודים(גם הסעודים לא אהבו את התחמשות אירן ואת המצב שבו אירן עוזרת לשיעים בעירק להרוג סונים ולשיעם בלבנון-החזבאללה.
גם הסעודים דווחו דקות מספר לפני המתקפה הצפוייה כך שהם לא נתפסו בהפתעה)
גם מפצצים אמריקאים מדגם-B-52 (המפציצים הכבדים בעולם) מוזנקים לעבר אירן בעקבות תגובתם של האירנים ותקיפת ישראל.

שעה:09:00

בסיסים בעירק של הצבא האמריקאי שהותקפו ע"י טילים מדווחים על קריסת מבנים ועל עשרות הרוגים ופצועים. בסיס חיל הים בבחריין
שמוגן ע"י מערכות נגד טילים ספג גם הוא כמה נפילות, 4 הרוגים ו 15 פצועים אך למרות הכול מתפקד במלוא המרץ.
בקרב במיצרי הורמוז האירנים מתחילים להישבר עם אבדות של 4 ספינות ו 2 ספינות שנפגעו אך לא הוטבעו ללא אבדות לחיל הים האמריקאי.
בישראל מתקבלים דיווחים על עשרות הרוגים בערים ועל מספר טילים שנפלו בבסיסי צה"ל עם גרימת נזק ופצועים אך ללא הרוגים.
מיכל של כימיכלים מסוכנים נפגע במפרץ חיפה, מאות אזרחים נפגעו ועוד אלפים מפונים מהאזורים הללו.
האירנים הצליחו להפיל 8 מטוסים אמריקאים בעזרת טילי נ"מ אך בקרבות אויר האירנים איבדו 13מטוסים לעומת מטוס אחד אמריקאי.
טילי היריחו פגעו בתשתיות ובסיסים אירנים אך למרות זאת משוגרים לישראל עוד 10 טילים.

שעה:11:00

קרבות אויר מתחוללים עתה מעל עירק בין האירנים לאמריקאים. האירנים משגרים את טילי הזילזאל שלהם לעירק על מנת לפגוע
באמריקאים. האירנים שולחים את צי המסוקים שלהם (השלישי בגודלו בעולם) לעירק על מנת לפגוע ברכבי השטח האמריקאים באזור,
כל הפעולות האחרונות נעשו על מנת להכין מבצע לפלישה למרחבי דרום עירק, אזור שופע בנפט (שם לאירנים יש אהדה מצד השיעים).

בארץ מדווחים על כ-100 הרוגים ואלפי פצועים, אזרחים. בארץ מוכרז מצב חירום לאומי. ביום השני לתחילת הלימודים בגנים
ובבתי הספר כמובן מתבטלים הלימודים וכל האזרחים מצווים להיכנס למקלטים ולהישאר שם עד להודעה חדשה.
האירנים דורשים כעת מסוריה לתקוף את ישראל (הם חתמו הסכם הגנה משותף) כתגובה, הסורים לא ששים לצאת למלחמה אך תחת
לחץ אירני, הצבא הסורי, שהשתדרג בחודשים האחרונים בעזרת כספים שזרמו מאירן וקניית נשק רוסי חדיש, מעלה כוננות בבסיסי
הטילים והחילות השונים.

שעה:15:00

הפעולה להפסקת תוכנית הגרעין האירנית התפתחה למלחמה כוללת בין ארה"ב, ישראל כנגד אירן. המפציצים האמריקאים שיצאו
מארה"ב בשעות הבוקר מפצצים יעדים באירן ומטוסי הקרב F-22 נכנסים לקרבות אויר מעל עירק כשידם על העליונה,
אך האירנים התחילו מפגיזים
את דרום עירק בארטילריה וטילים ומכניסים 8 דיוויזיות חי"ר ושריון תחת מטרייה של טילי נ"מ על מנת לכבוש את דרום עירק.
האירנים התחילו לסגת בכל קרבות הים שהתפתחו לעבר בסיסיהם אך ישנה עדין פעילות עצומה של חיל האוויר שלהם וכעט גם של חילות היבשה השונות.
האירנים מאימים על הסעודים שלא יתמכו באמריקאים אך אלה לא מגיבים.

בשעות הערב טילים מפסיקים ליפול בישראל והיא מכינה עצמה ליום הבאה. כוננות עליונה מוכרזת גם בצפון בעקבות ירוט של שיחת טלפון בין אירנים לסוריה ע"י המוסד.
בעירק הלחימה ממשיכה לתוך הלילה והאירנים מצליחים לחדור לעומק של כ13 ק"מ לתוך עירק אך הצבא האמריקאי תפס עמדות ומסב אבדות לאירנים.

תאריך:4.9.2007 כ"א באלול

שעה: 05:00

הצבא הסורי התחיל בהפצצה כבדה לעבר רמת הגולן וטילי פג'ר נוחתים בכל רחבי הצפון במוצבי צה"ל. חיל האויר הסורי משגר  לעבר רמת הגולן כ-50 מטוסי מיג 29, מטוסי הקרב המתקדמים ביותר בסוריה אך חיל האוויר מצליח ליירט 36 מיגים ללא אבדות,
מאוחר יותר מטוסי חיל האויר נפגעים מטילי הנ"מ הסורי ו-16 מטוסי קרב מדגם FI-15 יוצאים לסוריה על מנת להשמיד את סוללות הטילים.

חיל היבשה הישראלי מעביר כוחות חי"ר גדולים ומאות טנקים לרמת הגולן אך בקושי מסוים משום שהסורים הצליחו לפגוע בכבישים המובילים לרמת הגולן.
בצפון טנקים ישראלים פוגשים טנקים סורים ומתחיל קרב יבשתי אך חיל האוויר מעניק סיוע קרוב לכוחות הנלחמים ביבשה.
חיל הים הישראלי מטביע מספר ספינות סוריות בים התיכון וחיל הים הסורי נסוג גם הוא.
רוב סוללות הטילים בסוריה מושמדים אך עם אבדות לחיל האוויר כ-13 מטוסים מופלים 5 טייסים הרוגים וכנראה טייס ונווט נפלו בשבי.

בצהריים חיל הים האמריקאי מחליט לתקוף את הספינות הנותרות של האירנים שנסוגו לבסיסים.
אירן וסוריה ממשיכות לשגר טילים לעבר ישראל וכמה תחנות כוח בארץ קרסו תחת העומס והפגיעה בהם. הצבא האירני מאבד עשרות
טנקים בעירק ומאות חיילים אך גם האמריקאים סובלים מנפגעים.
בשעות אחר הצהריים ספינות של חיל הים האמריקאי משמידות את כל ספינות המלחמה האירניות ובכך מחסלים למעשה את חיל הים האירני.

האירנים פקדו על חיזבאללה לצאת במלחמה על ישראל. בלבנון מאוימים כוחות יוניפי"ל שאם לא יצאו עד מחר גם הם יפגעו.
הלחימה נמשכת לתוך הלילה בכל החזיתות ובניגוד ללילה הקודם בישראל נופלים טילים גם בלילה. בתי החולים מתחילים לקרוס לאור  הנפגעים הרבים ובנייני ציבור הופכים לבתי חולים שדה בעזרת משלוחים גדולים של ציוד רפואי ואנשי מקצוע אמריקאים שנוחתים בשדות
התעופה במטוסי ה"סי-גלקסי 5" הענקיים של ארה"ב.

תאריך:6.9.2007 כ"ג באלול

בימים האחרונים גם חיזבאללה התחיל לירות רקטות לכל אזור הצפון, כוחות יוניפי"ל נמנעים ממפגש עם חיזבאללה ואפילו הכוחות
הצרפתיים ברחו מלבנון כאשר חוליית טילי נ"מ של חיזבאללה השמידה נגמ"ש צרפתי והרגו 5 חיילים.
הסורים שביום הקודם הצליחו להיכנס כ-5 ק"מ לתוך דרום רמת הגולן מתחילים לסגת תחת ההפצצה הכבדה של חיל האויר הישראלי אך גם מספר צוללות של חיל הים של ארה"ב התחילו לירות טילי שיוט לתוך סוריה ובכך הכריזו מלחמה על כל ציר הרשע פרט לצפון קוריאה.

תאריך:10.9.2007 כ"ז באלול

שבוע בדיוק לאחר תחילת המלחמה הצבא הסורי נכנע וישראל נמצאת 18 ק"מ בתוך שטחי סוריה, הצבא האירני מפסיד לאמריקאים
אך מס' מחבלים אירנים הצליחו להגיע לשגרירויות שונות של ארה"ב באפריקה ובאסיה והרגו כ-300 אזרחים אמריקאים וכ-500  אזרחים מקומיים.

תאריך:11.9.2007 כ"ח באלול

יום לפני תחילת ראש השנה, האירנים נכנעים לאמריקאים בעקבות חדירתם לתוך 30 ק"מ לתוך אירן ותוך כדי הסבת מאות הרוגים לאירנים.
כעת משנגמרה המלחמה עם סוריה ואירן רק חיזבאללה ממשיך בירי רקטות אך עכשיו מופנים רוב כוחות צה"ל שרק עכשיו סיימו אצל  הסורים בזעם רב ללבנון והאמריקאים מאיימים על האירנים שיצוו על חיזבאללה להפסיק את הירי או שהם ישמידו לאירנים את כל  משאבות הגז והנפט של אירן.
האירנים שבמהלך המלחמה חוו את הריסת המפעלים שלה לייצור דלק שייצרו כ-60% מתצרוכת הדלק שלהם פחדו גם לאבד את 40%  הנותרים ומצווים על החיזבאללה להפסיק את הירי לעבר ישראל.

תוצאות:

אבדות: ארה"ב-229 חיילים וכ-400 אזרחים הרוגים
ישראל-558 חיילים וכ-1247 אזרחים הרוגים
אירן-3565 חיילים וכ-4063 אזרחים הרוגים
סוריה-בסביבות 2000 חיילים אך המספר האמיתי נשמר בסוד וכ-200 אזרחים הרוגים
לבנון-כ-230 לוחמי חיזבאללה וכ-90 אזרחים הרוגים
שאר ההרוגים גם של יוניפי"ל וגם של האזרחים באפריקה ובאסיה-753

סיכום המלחמה: האיום האירני הוסר, תוכנית הגרעין שלהם חוסלה ונעלמה, חיל הים האירני הושמד גם הוא וכמעט כל חיל האוויר של אירן הושמד גם הוא. הסורים פירקו את בריתם עם אירן וחיזבאללה. עכשיו כשהפרטנרים של חיזבאללה הוכו עד עפר ארה"ב  וישראל דורשות לפרק את חיזבאללה.

תוצאות בשנים הקרובות: בעקבות המלחמה, שמשטר האייתולות הפיל על אירן מהומות התחילו באירן וכשנתיים בלבד לאחר סיום המלחמה המשטר נופל האייתולות מוצאות להורג ומתחממים היחסים בין אירן למערב כולל ארה"ב וישראל תוך תמיכה של כסף ושיקום של המערב כולו.
סוריה שפירקה את בריתה עם אירן ועם כל גורמי הטרור נואשת לשלום עם ישראל ולהתקרבות בינם לישראל, ותוך כמה שנים נחתם הסכם  שלום עם סוריה וישראל (עם ויתור רמת הגולן מצד הסורי).
חיזבאללה פורק מנשקו, ובלבנון עלו לשלטון תומכי שלום עם ישראל.
ארגוני הטרור איבדו את עזרתם הכספית והלוגיסטית של אירן וסוריה והם נחלשו מאד ולא מאיימים עוד על ישראל.
בעירק התאחדו הצדדים הלוחמים והפסיקו את מלחמת האזרחים שם.
בעתיד הנראה לעין צפוי שלום רחב היקף בין ישראל ושכנותיה אך גם עם מדינות המפרץ, שגשוג כלכלי בכל המזרח התיכון.
כושר ההרתעה של צה"ל חזר גם הוא וקיבלנו שלום לפחות לעשר השנים הקרובות.