| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 305
גיליון ראשון לשנת 2008
תל אביב, יום חמישי, כ"ה בטבת תשס"ח, 3 בינואר 2008
שנת ה-150 להולדתו של יהודה רַאבּ (תרי"ח); שנת ה-130 לייסודה של "אם המושבות" פתח-תקווה, המושבה הראשונה של העלייה הראשונה (תרל"ח); שנת ה-60 להקמתה של מדינת ישראל (תש"ח); שנת ה-60 לפטירתו של יהודה ראב בן עזר (ל"ג בעומר תש"ח) מחריש התלם הראשון באדמת המושבה ב-1878 – ועד כשבועיים אחרי הקמתה של מדינת ישראל
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
תיבש ימינו של מי שיהין להרים יד כדי ל"שפץ" ולהרוס את היכל התרבות בתל אביב!
ואת כיכר רבין להפוך לחניון! – נזכור אתכם ביום הבחירות!
"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו
רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
אנחנו לא מפרסמים מודעות המשדלות לִזנוּת וגם לא של זונות
עוד בגיליון: יצחק אוורבוך-אורפז: נגיעות (1).
עמוס גלבוע: שנת השיפוץ, [ציטוט מאמר מ"מעריב"].
עצומה למען השארת קול המוסיקה!!!
יעקב פדהצור: מציע ליחיעם שורק לפתוח ספר היסטוריה מדי פעם.
יוסי גמזו: כְּסִילבֶסְטֶר...
אורי הייטנר: ערב משירי יוסי גמזו.
פולמוס אטלס והסלבריטיס.
ד"ר גיא בכור: נסראללה נעלם כמעט חודשיים. איפה הוא?
עוז אלמוג: בבקשה גיא, שמור על הביצים הגדולות שלך!
עזרא דלומי: האיש הזה, גאידמק, הובא על ידי אודי אולמרט.
אהוד בן עזר: הענף של הגרינים, הפרק המלא מהטיוטה הראשונה של הספר "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב.
שלומיק קדם (כצמן): הגרינים (שיר).
עפר גביש: שני סיפורים על שניים שלא שתו בחגי ראש השנה האזרחי.
אהוד בן עזר [נעמן כהן, פוצ'ו]: עם נוסח תפילה מקוצר לקוראי המכתב העיתי: "אשר יצר" נוסח ספרד ונוסח אשכנז,
"אשר הכניס",
ו"זוקף כפופים" נוסח קצר ונוסח מלא.
יצחק אוורבוך-אורפז
(*)
הַבָּשָׂר צוֹעֵק
וְהָרוּחַ
סוֹבֵב הוֹלֵךְ
סוֹבֵב סוֹבֵב
וְהוֹלֵךְ.
מתוך המחזור "נגיעות" (1)
עמוס גלבוע
שנת השיפוץ
ציטוט מאמר מ"מעריב" מיום 31.12.07
אז איך הייתה שנת 2007 מבחינת הביטחון הלאומי, ולמה יש לצפות בשנת 2008? אי אפשר לדעתי להבין היטב את 2007 בלי להשוותה ל-2006. נעשה את ההשוואה במספר קריטריונים. קודם כל – מנהיגות. 2006 התחילה עם מנהיג חדש, חסר ניסיון, שקיבל החלטה לצאת למלחמה וזכה לציון נכשל מוועדת וינוגראד ומהציבור; במהלכה של השנה כיהן בה שר ביטחון שאינו מבין דבר וחצי דבר בביטחון, ולצידו רמטכ"ל שמבין מצוין באוויר ושאינו מבין דבר בצבא היבשה ובהפעלה כוללת של צה"ל. שנת 2007 מוצאת אותנו עם שר ביטחון חדש שמבין בביטחון; עם רמטכ"ל שמבין בצבא יבשה; ועם ראש ממשלה שרכש נסיון. ועוד דבר בתחום המנהיגות הסמלית: מוסד הנשיאות שב-2006 היה סמל לשפל, קבל זריקת כבוד ב-2007 כשפרס נכנס לתפקיד.
בסוגית הגרעין האיראני חלה בשנת 2007 החמרה לעומת 2006. ההחמרה היא כפולה: מצד אחד, איראן ממשיכה בתהליך של העשרת אורניום, שהוא קריטי לייצור נשק גרעיני, חרף הסנקציות השונות; מהצד השני, דו"ח המודיעין האמריקאי נתן לאיראן, למעשה, תעודת הכשר בינלאומית להמשיך בתהליך זה מבלי לחשוש יתר על המידה מפני מהלכים צבאיים נגד מתקני הגרעין שלה. בקיצור, הצטמצם חופש הפעולה הישראלי .
בתחום ההרתעה האסטרטגית חלה הטבה ניכרת בשנת 2007. שנת 2006 עומדת בסימן מלחמת לבנון השנייה, המלחמה הראשונה שבה צה"ל לא יוצא כמנצח (לפחות בתודעה) חרף הזמן הממושך העומד לרשותו, ומבלי יכולת להגן על העורף האזרחי. צה"ל וצמרתו מאבדים אמון של חלק ניכר מהציבור; אצל הסורים, ישראל חדלה במידה מסוימת מלהוות גורם מרתיע בלתי מנוצח, ומדמשק החלו לבקוע קולות מלחמה; בארה"ב התעוררו תהיות האם ישראל היא אכן נכס אסטרטגי אמין עבור ארה"ב, "המסוגל לספק את הסחורה." בשנת 2007 מדינת ישראל יצבה ונתנה תוקף להרתעה האסטרטגית שלה מול סוריה (במבצע האווירי ב-6 ספטמבר, על פי מקורות זרים), ובמקביל החזירה לעצמה את היוקרה ביכולותיה הצבאיות בעיני ארה"ב, בריטניה ומדינות אחרות; צה"ל חזר ל"שפיות," והתחיל להחזיר את אמון הציבור בו. על רקע זה ניתן לומר שאיומי המלחמה פחתו לקראת סוף שנת 2007 . אם ב-2006 ובמחצית שנת 2007 עדין היה חשש רב מהאפשרות של מלחמה כלשהי עם סוריה, ואו אפילו הערכות על אפשרות שחיזבאללה ינסה "לחמם" – הרי שבסופה של שנת 2007 החששות וההערכות הללו כמעט ונמוגו. החזית הסורית והצפונית אינה רותחת!
בו בזמן, בשנת 2007 נמשכה והתגברה התעצמות סוריה וחיזבאללה והחמאס. חיזבאללה לא רק ששיקם עצמו מאז המלחמה, אלא הגביר (כמעט עד הכפיל) את מאגר הרקטות והטילים שברשותו, שהגיעו מסוריה ומאיראן. יתר על כן, שיתוף הפעולה הצבאי בין חיזבאללה לסוריה עלה מדרגה בשנת 007 . ובכלל, שיתופי הפעולה בכל התחומים "בציר הרשע" (איראן, סוריה. חיזבאללה) התהדקו עוד יותר בשנת 007 . סוריה המשיכה להתעצם ברקטות חדשות ארוכות טווח, כאשר לזירה חזר ספק נשק מעצמתי חדש-ישן, והוא רוסיה. בשנת 2007 היא סיפקה לסוריה עשרות טילי כתף חדישים ממונעים נגד מטוסים (ס.א-24), ובקרוב היא תספק לה טילים חדישים לטווח בינוני נגד מטוסים (ס.א-22 המכונה "פנטסיר ").
בתחום הטרור שנת 2007, כמו שנת 2006, היא שנת הקסאמים כנשק הטרור המרכזי של הפלסטינים, במקום טרור המתאבדים שדוכא, כשישראל טרם הצליחה למצוא לו תשובה מדכאת הולמת.
בשנת 2007 יש איפוא גם טוב וגם רע. בסך הכול זאת לא שנת בשורה, אך זוהי שנת שדרוג ושיפוץ. עדיין לא הקמנו "צבא חדש", אך החזרנו לו קצת מהביטחון שאבד לו ומהיוקרה שהצטמקה; סכנת מלחמה הורחקה; מנהיגות מובילה וכובשת אין לנו, אך ישנה מנהיגות משופצת ויציבה, עם שפע של פעלתנות מדינית.
להיכן זה מוביל אותנו ב-2008, שהיא שנת הבחירות ב-ארה"ב? להערכתי לשנה של המשכיות והמתנה, אומנם רוויית פעלתנות מדינית של מראית עין, וללא פריצת דרך מדינית, או סיכון מלחמה ממשי בצפון; בו בזמן הסיכון הגרעיני האיראני יימשך. מול החמאס תיפול כנראה ההכרעה: אם למשהו צבאי גדול או דווקא להפסקת אש מסוג כל שהוא. ומה לגבי המנהיגות? הרי זה בחיק ועדת וינוגרד והציבור בעוד פחות מחודש.
באבל כבד אנחנו נפרדים מחברנו
זאב (זאביק) פרסטמן
מסניף "הנוער העובד" בפתח תקווה, מגרעין "שדמות", מהשירות בנח"ל ומתקופת ייסודה של קבוצת עין גדי, עד שחזר לפני שנים רבות לגור בפתח תקווה, שבה גם חלה, נפטר ונקבר ביום שני האחרון. זיכרו עימנו תמיד, הנער ממוצע-הקומה שבא מן הגולה, ושהיה נחוש, חרוץ, נושא בנטל ואינו מתלונן בכל הליכותיו
* * *
עצומה למען השארת קול המוסיקה –
לבל ייפול הכול בידי המטומטמים! – ולבל יערבבו לנו את קול המוסיקה עם זיבולי שכל מילוליים מרשתות אחרות שאין לנו חפץ בהם!
על החתום: מחב"ע
העצומה למען השארת קול המוסיקה –
למעני, למעננו, אנא חתמו על עצומת המחאה למען השארת קול המוסיקה. זו ממש כבשת הרש ואנה אנו באים בלעדיו?????
http://www.atzuma.co.il/petition/liornavok/1/1000/
תודה אישית,
אסיה
הפץ או כתוב גם את/ה או שלח/י
הודעה זו תוך שינוי החתימה
אל נציב תלונות הציבור
מר אלישע שפיגלמן
רשות השידור, קול ישראל
בחרדה שמענו כי בקול ישראל מתכוונים לסגור את תחנת קול המוזיקה. תחנה זו הנה כמעט מקום המילוט האחרון משיטפון של הבלים ופרסומת קלוקלת. צירופה לרשת א' הנו כיסוי לגזל שעות שידורי תרבות. התחנה היא מקור למה שהוא הרבה יותר מהנאה גרידא, בעזרת קול המוזיקה ישנה אפשרות לחינוך המשפחה לתרבות של קשב מוזיקלי גם לאנשים שמקום מגוריהם רחוק מאולמות הקונצרטים. אנו מוחים בכל תוקף על הכוונה להשתיק את (רשימה חלקית), באך, מוצרט, בטהובן, מנדלסון, ברהמס, שופן, שומאן, ויוואלדי, צ'ייקובסקי, גריג, דבוז'אק, מאהלר, היידן, הנדל, מיו, ברנשטיין, דה-פאיה, ורדי ועוד רבים מאוד, ולהרחיקם משידורי ישראל. אנו תובעים לשפר את איכות השידור ולא להעלות על הדעת את השיתוק התרבותי המתוכנן. לא ייתכן כי יועצי "טאסק" יובילו את התרבות בישראל. אל תשתיקו את קול המוזיקה, קולה של ישראל איננו יכול להיות משועבד לצרכים מסחריים של 'רייטינג' והכנסה קלה.
משפחת בן עמי
קצרין
מידע: רשת א' וקול המוסיקה מתאחדות – חשש מפיטורים
שתי התחנות הוותיקות של קול ישראל תאוחדנה כבר בחודשים הקרובים, על פי החלטה שהתקבלה השבוע. בקול המוסיקה הביעו חשש מפיטורים רחבים עקב הקמת "רשת האיכות".
הרשתות בקול ישראל מתאחדות. בישיבה פנימית של מנהלים ברשות השידור שהתקיימה השבוע, הציגה חברת טאסק, חברת יעוץ אסטרטגי שגיבשה את הרפורמה ברשות, את התוכנית לאיחוד רשתות א', קול המוסיקה ו"מורשת" (רשת הדת והמסורת של קול ישראל) בפני מנהלי החטיבות בקול ישראל ובערוץ 1.
הרשתות אמורות להתאחד לרשת אחת המכונה בתוכנית "רשת איכות". על פי התוכנית, שאמורה להתבצע כבר בחודשים הקרובים, ייוותרו שש רשתות רדיו בקול ישראל: רשת ב', רשת ג' ו-88FM המוגדרות כ"תחנות הפונות לקהל רחב", ותחנות "נישה": קול ישראל בערבית, תחנת ה"איכות" החדשה, ותחנה לעולים ולתפוצות. בקול המוסיקה הביעו עובדים חשש מפיטורים המוניים.
מירב קריסטל
פורסם ב"מעריב" מה-28.12.07
מחמאות לפרופ' ג'ונתן גולדסטין
שלום רב לך אהוד ושנה חדשה טובה יותר לכולנו אמן,
עשית מעשה טוב וחשוב שפירסמת את רשימתו של יונתן גולדשטיין [צרופה לגיליון 304]. הרושם שלי הוא שלא ידוע מספיק על קורותיהם של היהודים במסלול הזה של רוסיה, סיביר, מזרח הרחוק וכיוצא באלו. והנה ישנם מי שמתעסקים בכך ברצינות רבה כי רואים בהיסטוריה של עמנו דבר חשוב. וזה בעת שהרבה איטלקטואלים אצלנו מחזיקים בדיעה שיש להעביר את הכול לערבים, כמובן בעטיפה של שמות מפוצצים כמו פוסט כזה ופוסט אחר.
תבורך,
י"ז
מציע ליחיעם שורק לפתוח ספר היסטוריה מדי פעם
אהוד שלום רב,
מי זה יחיעם שורק שמדי פעם כותב דברי שטות בעיתונך? והיכן בכלל הוא קיבל את הדוקטורט שלו, אם בכלל? דברי הטמטום שלו על הקשר בין העם היהודי וארץ ישראל, הם לא רק גיבוב של שטויות אלא שהפעם גם הצליח להרגיז אותי באופן אישי. המשפחה שלי הגיעה לצפת ב-1550. היא לא הגיעו לצפת במקרה ולא בגלל ש"שערי ארצות הרווחה היו סגורים בפניהם." היא הגיעה בגלל הקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ ישראל! כנ"ל לגבי משפחתה של אשתי, משפחות הביל"ויים פיינברג ובלקינד, שעלו ארצה בהכרה מלאה שהם חוזרים לארצם! מציע ליחיעם שורק לפתוח ספר היסטוריה מדי פעם.
בברכה
יעקב פדהצור
יוסי גמזו
כְּסִילבֶסְטֶר...
אֵין לָנוּ דָבָר כְּנֶגֶד חוֹגְגָיו שֶל רֹאש
הַשָּנָה הָאֶזְרָחִית, מִנְהָג הַמִּתְחַיֶּה פֹּה
כָּל שָנָה. הֵן כָּל צַדִּיק, כְּפִי שֶמַּרְבִּים לִדְרֹש,
בֶּאֱמוּנָתוֹ (אוֹ אִי-אֱמוּנָתוֹ) יִחְיֶה פֹּה.
וַאֲפִלּוּ לֹא כָּל-כָּך צַדִּיק – גַּם אִם בִּלָּה
בִּמְסִבַּת רֵעִים מְמֻסְטָלִים לִפְנֵי יוֹמַיִם
יֶעֱרַב לוֹ וִיבֻסַּם (מִשְּנַאפְּס). אֵין כָּל עִלָּה
לְעוֹרֵר עָלָיו כָּאן סְעָרָה בְּכוֹס שֶל מַיִם.
אַךְ לַמְרוֹת שֶאֵין, סְטָטִיסְטִית, אַף סִכּוּי קָטָן
שֶמָּא גַּם פְּרוֹמִיל אָחוּז מֵחוֹגְגֵי סִילְבֶסְטֶר
מוּדָעִים לְזֶהוּתוֹ שֶל זֶה אֲשֶר נִתַּן
שְמוֹ לְחַג זֶה – לֹא אֲנַחְנוּ נִבְחֲנֵם כְּטֶסְטֶר.
כָּךְ אוֹ כָּךְ, אוֹתוֹ סִילְבֶסְטֶר אַפִּיפְיוֹר הָיָה
וְרָחוֹק, כְּיֶתֶר עֲמִיתָיו לַכֵּס בְּרוֹמָא,
מֵחִבַּת צִיּוֹן וּבְנֵי עַמָּהּ, וְלוּא חָיָה
בְּיָמֵינוּ וְהִפְלִיג מִשָּם מִזְרַח-דָּרוֹמָה
עַד לַ"טֶּרָה סַאנְטָה" וְרָאָה פִּתְאֹם, בְּצַ'אנְס,
אֵיךְ אוֹתָם גּ'וּדֵיאוֹס, כְּמוֹ בַּחַאפְלָה בִּכְפַר קָנָה
(יוֹחָנָן ב', פָּסוּק א') חוֹגְגִים בִּטְרַאנְס
אֶת חַגּוֹ – מִיָּד הָיָה חוֹזֵר הַוָּתִיקָנָה
וּמוֹדִיעַ לִנְתִינָיו בַּ"קוּרִיאָה רוֹמָאנָה",
הֶגְמוֹנִים וּבִישוֹפִים וּשְאַר צֹאן מַרְעִיתָם:
"רַבּוֹתַי, לֹא יְאֻמַּן, מַמָּש פָאטָה מוֹרְגָאנָה,
הַכּוֹפְרִים, שֶשְּנוֹת אַלְפַּיִם לֹא קֵרְבוּ אוֹתָם
אֶל דָּתֵנוּ הַקְּדוֹשָה וְנֹעַם מִנְהָגֶיהָ
וְלֹא פַּעַם, בְּשֶל כָּךְ, נִצְלוּ עַל הַמּוֹקֵד,
דַּוְקָא בְּאַרְצָם, בֵּין מוֹעֲדֶיהָ וְחַגֶּיהָ,
מַתְחִילִים, שֶבַח לִכְּרִיסְטוּס, פֶּתַע לְרַקֵּד
כְּמוֹ אֲבוֹתֵיהֶם סְבִיב עֵגֶל-הַזָּהָב מִקֶּדֶם
בֶּחָגָּא שֶלָּנוּ הַקָּרוּי סוֹפְסוֹף בִּשְמִי.
לֹא, כְּשֶאֻכְלוּסְיָה זוֹ מִתְבַּסֶּמֶת וְרוֹקֶדֶת
בְּלֵיל-חַג זֶה, גַם אִם הוּא אֶצְלָם לֹא חַג רִשְמִי
אֵין זֶה מִסִּבָּה דָתִית (שֶלֹּא תְהֵא אִילוּזְיָה
מִיסְיוֹנֶרִית מֵעֵין זֹאת מַטְעָה אֶתְכֶם, בָּנַי),
אֶלָּא מַאי? לְאַט-לְאַט, כְּמִין טִפְטוּף אִינְפוּזְיָה
זֶה חוֹדֵר לָהֶם לַוְרִיד וּכְבָר רוֹאוֹת עֵינַי
אֵיךְ צְעִירֵיהֶם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
שֶל אֲבוֹתֵיהֶם וְעִבְרִיתָם הִיא פְּגָם וּצְרָם,
אֵיךְ יַהֲדוּתָם מִיּוֹם לְיוֹם פּוֹחֶתֶת, Gloria
in Excelsis Deo(תְּהִלָה לָאֵל הָרָם),
אֵיךְ יוֹצְאִים הֵם מִגְּדֵרָם, כַּמִּתְיַוְנִים שֶל פַּעַם,
כְּמֻכֵּי דִּבּוּק: לְהִתְאַמְרֵק, לְהִתְאַנְגְּלֵז,
אֵיךְ הֵם מְחַקִּים כְּתֻכִּיִּים כָּל חֹסֶר-טַעַם
רַק מִשּוּם שֶגַּ'אנְק זֶה מְיֻבָּא מֵעַם לֹעֵז.
אֵיךְ כָּל טְרֶנְד ווּלְגָארִי כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בּוֹלֵעַ
בְּעִתּוֹנוּתָם הַמַּצְהִיבָה מִדְּחִי לִדְחִי,
אֵיךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶלָהֶם בְּזִבּוּלֶיהָ
מַלְעִיטָה אוֹתָם שָם בַּקְּלוֹקֵל וּבַשִּטְחִי.
לֹא שֶעֶצֶם הַמּוּתָג 'נִשְפֵי סִילְבֶסְטֶר' פְּרוֹפֶּר
בִּמְקוֹמוֹ שֶל 'לֵיל סוֹף הַשָּנָה הָאֶזְרָחִית'
יֵש בּוֹ נְטִיָה נוֹצְרִית, אַךְ שִֹימוּ עַל הַסְּטוֹפֶּר
עַיִן צוֹפִיָּה וּתְגַלּוּ כַּמָּה מַפְחִית
כָּל שָלָב כָּזֶה שֶל חַקְיָנוּת קוֹסְמוֹפּוֹלִיטִית,
כָּל סִימְפְּטוֹם כָּזֶה שֶל הִתְבַּטְּלוּת בִּפְנֵי הַגּוֹי,
אֵיךְ הוּא מְקַזֵּז בָּם עַד בִּטּוּל כָּל מָאסָה קְרִיטִית
אֶת עַצְמִיּוּתָם שֶקּוֹדְמֵיהֶם סֵרְבו ּ– אֲבוֹי –
לְוַתֵּר עָלֶיהָ בִּסְפָרַד, פּוֹלִין וְרוֹמִי
וְשִלְּמוּ עַל כָּךְ מְחִיר יָקָר עַד בְּעָתָה
בְּמַסְּעֵי-הַצְּלָב, בָּאִינְקְוִיזִיצְיָה, בַּפּוֹגְרוֹמִים,
בִּדְבֵקוּת שֶגַּם אוֹתָנוּ, רוֹדְפֵיהֶם, הִכְּתָה
לֹא אַחַת בְּתַדְהֵמָה עַל אֹמֶץ קְשִי-הָעֹרֶף,
עַל גַּאֲוָתָם עַל כָּךְ שֶהֵם זֶה מַה שֶּהֵם,
עַל הַהַקְרָבָה הַזֹּאת, דּוֹרוֹת, שֶלֹּא לְצֹרֶךְ
שוּם עִנְיָן חָמְרִי, רַק הִצָּמְדוּת לְשָרְשֵיהֶם.
וְכַיּוֹם, שֶכָּאָמוּר רוֹקְדִים הֵם סְבִיב כָּל עֵגֶל,
לֹא רַק שֶל זָהָב, גַּם שֶל הַזּוֹל הַמְּסַנְוֵר
בְּאָרְחוֹת זָרִים וּמַפְקִידִים שַלָּט וָהֶגֶה
שֶל סִגְנוֹן-חַיִּים בְּאוֹקְסְפוֹרְד סְטְרִיט אוֹ טַיְמְס סְקְוֶר
וטוֹפְחִים עַל שְכֶם עַצְמָם בְּנַחַת: הוֹפָּה-הוֹפָּה,
שִֹישֹוּ בְּנֵי מֵעֵינוּ, מַה נָּאֶה וּמַה קּוֹסֵם
כָּאן לִהְיוֹת סְנִיפָהּ הַלֶּבַנְטִינִי שֶל אֵירוֹפָּה
וּשְלוּחָה בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט שֶל מַר אַנְקְל סֶם, –
מִסְתַּבֵּר כִּי גַם אִם הֵם אֵינָם עוֹד אֶוַנְגֶּלִים
מַשֶּהוּ מִקְּשִי-עָרְפָּם שֶל קוֹדְמֵיהֶם נוֹשֵר,
מַה שֶּיְּאַפְשֵר לָנוּ בְּבוֹא הַיּוֹם, נִדְמֶה לִי,
לַהֲפֹךְ אוֹתָם לַעֲרֵלִים מִזַּן כָּשֵר.
כָּךְ שֶגַּם אִם אָנוּ סַבְלָנִים מְאֹד אֵינֶנּוּ
וְאִם עַד שֶיִּשְתַּמְּדוּ כָּלִיל יִקַּח עוֹד זְמַן
אַל יֵאוּש, בָּנַי, מְלַאכְתֵּנוּ, לְשִֹמְחַת לִבֵּנוּ,
נַעֲשֵֹית שָם, מָה אִירוֹנִי, בִּידֵיהֶם עַצְמָם...
אהוד: אני דווקא חושב שתיאודור הרצל (וכנראה גם סבי יהודה) היה נהנה מאוד לראות את ישראל הבנוייה כיום, על כשישה מיליון יהודיה ויותר משבעה מיליון אזרחיה, מדינה שהיא מעבר לכל חלום שחלם אי פעם, בבחינת: "רציתם – ואין זו אגדה!" – הרצל לא היה רוגז על חגיגות הסילווסטר, שהרי לשם כך קמה הציונות – שנהיה חופשיים בארצנו ולא חייבים להיבדל מהגויים בגולה כדי לשמור על ייחודנו (והרצל בתמימותו גם חשב שנדבר גרמנית).
שום התנצרות ושום צורך בקידוש השם לא יצמחו מכך שאנחנו חוגגים את ראש השנה האזרחי הנהוג בעולם כולו, ושכולנו חיים על פיו וגם כותבים את ההיסטוריה שלנו, ואת מלחמותינו כמו גם את דו"חות מס ההכנסה שלנו – הכול על פיו, לבד מהחגים והשבתות והטמטום של שנת השמיטה ושאר מיגבלות דתיות שנכפות על אנשים חופשיים כמונו, שאנחנו הרוב. והלא זוהי מהות הנורמאליות של הציונות, שאנחנו לא זקוקים לאפולוגטיקה בפני הגויים. ואני מציע לך לקרוא את הראיון שלי עם גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד" בספר השיחות הנשכח שערכתי "אין שאננים בציון, שיחות על מחיר הציונות" ("עם עובד", 1985), ספר אשר מרבית הנושאים המפרנסים כיום את האליטה החשובה והמתוקשרת – כבר נדונו בו ביתר עמקות והרחבה. התחלתי לעסוק בנושאים הללו לפני קרוב לארבעים שנה, ודומה שעדיין הוא אקטואלי.
אורי הייטנר
ערב משירי יוסי גמזו
חבורת הזמר של מתנ"ס הגולן "קול ברמה", בהדרכתה וניצוחה של אירית ישראלי, תושבת קיבוץ מבוא חמה, העלתה ערב משיריו היפים של המשורר והפזמונאי יוסי גמזו, המתגורר בשנים האחרונות בקצרין ומלמד במכללת "אוהלו".
במשך כשנתיים עבדה החבורה על שיריו, ובשבוע שעבר נערך בשלוחה הצפונית של מתנ"ס הגולן, בקיבוץ מרום גולן, מופע הבכורה, בהשתתפותו של יוסי גמזו.
חבורת הזמר הפליאה בביצוע שיריו היפים של יוסי גמזו, בעיבודיה המקסימים של אירית ישראלי. בין השירים סיפר גמזו בחן ובהומור את הסיפורים שמאחורי השירים וקרא כמה משיריו הבלתי מולחנים.
בין השירים במופע: "סתם יום של חול", "איפה הן הבחורות ההן", "סימן שאתה צעיר", "לילך רוצה לקטוף את הירח", "זוהי יפו", "מה הוא עושה לה", "הכותל" ואחרים. אחדים מן השירים, הולחנו והושרו בעבר בידי שמעון ישראלי, אביה של אירית ישראלי, והחבורה שרה אותם גם במופע הקודם שלה, משירי שמעון ישראלי.
הקהל קיבל בהתרגשות רבה שיר חדש של יוסי גמזו, שכתב לזכרו של פולי, שהלך לעולמו לפני שבועות אחדים. אירית ישראלי הלחינה ושרה את השיר.
חבורת הזמר "קול ברמה" תצא למסע הופעות עם ערב שירי יוסי גמזו. המעוניינים להזמין את המופע מוזמנים לפנות אליי: 04-6969749.
אורי הייטנר
מנהל מתנ"ס הגולן
פולמוס אטלס והסלבריטיס
לכבוד,
תוכנית תרבות של הטלוויזיה החינוכית,
מחפשים סלבריטי? בקול רם בלי להתבייש? נכון, אנחנו כבר די בזבל, אבל לא מוכרחים לתת לזה יד. להיפך, תביאו אינטילגנטים ותהפכו את התרבות למפורסמת בכוח הטלוויזיוני שבידכם! אתם מדיום שיכול להכתיב ולהנהיג עדר. אינכם צריכים להיגרר אחריו. נו, טוב, האספסוף תמיד מנצח. הוא הרוב.
נורית י.
*
יהודה אטלס שלום,
הוצאת לי את המילים מהפה. אני חושבת שהוצאת לכולנו את המילים מהפה. ממש בושה! שוב נראה את כל ה"מפורסמים", אמנים שברגע זה של החיים הפכו לפרסומות מהלכות. קושניר מפרסם ביטוחים, מושונוב איזה תרופה, לפיד בנק וגיאדמק פלא-פון, והם ימליצו על מה שלא יהיה בטלוויזיה החינוכית. באמת יהודה, מי אנחנו לעומתם?
רות ירדני כץ
*
לאהוד היקר שלום,
בעניין ה"סלבריטאים". אני מסכימה עם כל מה שכתב יהודה אטלס. כאשר קיבלתי את המכתב מהטלוויזיה החינוכית, ממש שפשפתי את עיניי. לא האמנתי שיועלה על הכתב משפט כזה: "אנו מחפשים אמנים מוכרים (סלבריטי) [...] להמלצה תרבותית". איפה התרבות פה?
אני מבקשת לקשור עניין זה לנושא הפרסום בתקשורת של ספרים ושל מוצרי תרבות אחרים. העיתונאים רוצים תמיד "ליטרת בשר". (מונח ששמעתי מפיך, אהוד, בהקשר זה).
פעם, לאחר צאתו לאור של ספר חדש שלי, שאלתי את היחצ"ית של הוצאת הספרים לגבי האפשרות להתראיין בעיתון על ספרי. וזו ענתה לי מיד, בלי להתבלבל: "אבל אין בך משהו מיוחד." במילים אחרות: לא ניסית להתאבד, בעלך לא מכה אותך, אז מי יקרא סתם ראיון איתך על ספר חדש? ואגב, על ספר זה (לבני הנעורים) אמר לי בזמנו נתן שחם, שכל הורה צריך לקרוא אותו, כדי להבין מה עובר על ילדיו.
רבים משלמים את המחיר. כמעט בכל מהדורה של עיתוני סוף השבוע ניתן למצוא כתבות כגון: מחזאית טובה ומצליחה מספרת על גירושיה לקראת העלאת מחזה חדש על הבמה; ולקראת צאתם של דיסקים חדשים מספרת זמרת אחת על דיכאון לאחר לידה, ואחרת – על התעללות שעברה בידי אימה בילדותה. וזה חבל. חבל מאוד.
ובהזדמנות זו – קראתי את מאמרו של עוז אלמוג על "הספינינט". מילים כדרבנות. צודק בכל מילה. זה מתקשר היטב למאמר שהוא פרסם בעיתונך (בגיליון 232) תחת הכותרת "עידן הרהב", ולדבריו של יהודה אטלס .
כל טוב
עדינה בר-אל
*
שלום לכולם,
בעקבות פנייתו של חבר סומליון במכתב אל הטלוויזיה החינוכית, שונתה הבקשה שלהם והיא מצורפת שוב. לכל מי שכבר פנה (ויש מיספר פניות מתוך הארגון שלנו) אין צורך לפנות שוב.
בברכה,
טלי אלון
כותבת שירה וספרי ילדים
והנה הנוסח החדש של פניית הטלוויזיה החינוכית
שלום רב,
הנידון : פנייה להשתתפות אמנים בתוכנית תרבות
בחודש פברואר 2008 עולה לשידור תוכנית תרבות בהגשתה של היוצרת טל גורדון. במסגרת התוכנית טל גורדון תראיין ותגיש כתבות בנושאי תרבות בישראל. כמו כן, תהיה בתוכנית פינת המלצה של אנשים מוכרים, שיחוו דעתם על מוצר תרבותי שהם נהנו ממנו לאחרונה. ניתן להמליץ על ספרים, סרטים, הצגות, תערוכות, מיצגים ופרויקטים אמנותיים שונים.
אנו מחפשים אמנים שיקדישו מזמנם שעה קלה למען התוכנית להמלצה תרבותית. הצילומים יערכו בלוקיישן במרכז תל אביב, בבית קפה .
פרטים מדויקים יימסרו בהמשך.
אשמח לקבל שמות של אמניות ואמנים, אשר מביעים הסכמה עקרונית להשתתף בתוכנית, שתשודר בערוץ 2 ובערוץ 23 .
תודה ובברכה
אבי עמיר
ע.במאי
הטלוויזיה החינוכית הישראלית
נייד 0548066168 משרד 036466737
*
טלי אלון: תגובה לתשובת יהודה אטלס למכתב הטלוויזיה החינוכית
יהודה שלום,
קראתי את מכתבך והנהנתי לאורך כל שורות המכתב וחשתי בכאבך שהוא הכאב של כולנו. כך אני מבקשת להאמין. נכון להיום התרבות שלנו מושתתת על סלבריטאים, כן כן המילה המעצבנת הזו. לצערנו הרב, רובם נבחרו בשיטות אס. אם. אס. כמובילים זמניים של תקופתנו. אני די צעירה (בת 33) אך מתגעגעת לימים בהם לא היה טלפון נייד, בהם לא יכולת להיות כה זמין וכל הזמן, ובהם היתה טלוויזיה ששידרה תכנים איכותיים. אני לא אומרת שהיום הטלוויזיה אינה משדרת תכנים איכותיים, כי יש כמה כאלה, ראה סדרות מקור, סדרות דוקומנטריות וערוץ 8 , אך אני כן מסכימה שמשדרים ומפיקים מהם מעט מדי.
לדעתי , מישהו צריך לקום ולזעוק את הזעקה . דייייייייי! – נמאס לנו לקבל בטלוויזיה כל הזמן ריאליטי פה וריאליטי שם, כאן מלמדים אותך איך לחסוך בכך שתקנה שיעורים ממאמן אישי (שאגב יעלה הרבה יותר, ויכולת לחסוך את כל זה אם היית זוכר מדי פעם להקשיב למבוגרים ובעלי ניסיון רב משלך), שם מלמדים אותך איך להתנהג עם ילדיך (פשוט לומר להם לא מדי פעם... גבולות זה הכול!), ובכמה מקומות נוספים מעודדים אותך לצפות במחול / שירה / אודישנים למחזמר, כשיציאה עם בן זוג / חבר טוב להצגת תאטרון טובה / מופע מחול – יכלו להוות תחליף ראוי.
בני הצעיר בן 7, מגיל 4 הוא עושה "שיקויים" במקלחת, וכרגע כל רצונו ומאוויו מסתכמים בלהיות מדען כשיהיה גדול. אתה צריך לראות איך עיניו בורקות כשהוא אומר מה ירצה להיות כשיהיה גדול. גם הבן שלי צופה בטלוויזיה ומבלה לא מעט מול המחשב, אך בהגבלות.
מה שאני מבקשת לומר, אתה צודק, אני חושבת שרבים רבים בארץ הזו חושבים כמוך, חבל לי מאוד שאף אחד לא מרים את הדגל ומתחיל לצעוד לכיוון שינוי בצריכת התרבות בארץ. (לא חייבים ללכת ברגל ממצפה רמון בשביל זה, אפשר פשוט לעורר את העניין בתקשורת, היא כבר תעשה את העבודה...)
ותודה שעוררת את הנושא. כי אף אחד לא באמת מדבר על זה.
טלי אלון
*
מר יהודה אטלס הנכבד,
שלום רב,
בתוכנית התרבות החדשה בהנחייתה של טל גורדון שתעלה בערוצים 22 ו-23 נעסוק בהרחבה בשלל תחומים ונושאים ונשתדל להקיף ולסקר את אירועי התרבות בארץ בעצם עליית התוכנית בערוץ החינוכי, כמובן שנחתור להבאת תכנים תרבותיים עשירים ומגוונים מעולם המחול, הספרות, הציור, הפיסול, מיצגי הווידיאו-ארט, המוזיקה על סגנונותיה הרבים ועוד. בנוסף, תהיה בתוכנית פינת המלצה ובה יגישו ממליצים מתחלפים מעולם התרבות, שאבוי לבושה, הם מוכרים לאוכלוסיית צרכני התרבות בארץ, מהדברים שתוארו בפנייתך, ניתן להסיק שפנינו מועדות להקדיש את מלוא זמן התוכנית לבחורה הדרומית הסלולארית גזוזת השיער שפרצה לתודעת הציבור בתחרות כוכבי אינסטנט בחוף ניצנים. לא כך הם פני הדברים מר אטלס. בסך הכל, הועלה רעיון במערכת הותכנית לתת לאמנים מתחומים שונים להמליץ על צריכה תרבותית ראוייה מתחום בו הם לא פועלים. דוגמת הסופר שימליץ על סרט מקורי או תערוכה פורצת גבולות, ושחקן או זמר שימליצו על ספר מרתק שכתוב היטב, וכן הלאה. פינת ההמלצה תהווה חלק קטן מהתוכנית העשירה שאנו מתכוונים לעלות, ונשמח לשתף פעולה עם אמנים שיביעו עניין מכל קשת התרבות, אשר פועלים גם חרישית וללא מרפקים. אנו לא מלבים ומעודדים את תרבות המגה-סלב. אנו מעלים תכנים ראויים ויש לציין כי ישנם אנשים שבמקרה נקראים סלבריטאים ואכן יש להם מה להוסיף לדיון תרבותי ראוי ואיכותי,
תודה רבה על תשומת לבך,
בברכה,
אבי עמיר
ע. במאי
מערכת תכנית התרבות של טל גורדון
הטלוויזיה החינוכית הישראלית
*
שלום אבי.
אני לגמרי מודע לכך שמיכתבי היה חריף, אולי למעלה מהמידה, כי רציתי להצית דיון וזה אומנם קרה. מה שהקפיץ אותי היה המילה "סלבריטי" בסוגריים במיכתב שלכם, שפירושה המיידי הוא שאתם מעוניינים רק בכאלה שהם ידוענים, שיש להם רייטינג, שפניהם מוכרות לציבור הרחב. הבעייה היא שהאיזכור שלהם במיכתבכם הוא חלק ממחלה מתפשטת, שבה נמחקו כמעט כל בעלי הדיעה האחרים, והיחידים שמעניין לשמוע מה בפיהם הם הסלבריטיס. כך נשארים בצל אנשים צנועים, שעושים מעשה תרבותי או אחר בשקט ובצינעה, אבל בהחלט יש להם מה להגיד, אלא שאתם כאילו לא סופרים אותם, לא מחפשים אותם, לא מנסים להגיע אליהם. הרי הסלבס כל-כך זמינים ויחצ"ניהם, בדאגם לשמור אותם כל הזמן בעין הציבורית, גם יזכירו לכל מי שצריך לקחת אותם לראיון או לחוות דיעה.
לפני כמה שנים יזמה שוש מה שמה, שהיתה יועצת התרבות של עיריית תל אביב, ערב באולם עינב על ספרות ילדים. ערב ראשון על נושא זה ביוזמת העירייה!!! אחרי אלפיים שנות גלות. שמחנו כולנו, כל אלה שעוסקים בספרות ילדים, שהנה למישהו פה איכפת על הנושא היקר לנו.
באתי והתבאסתי. זימנו שם לפאנל כל מיני סלבס, שכל אחד סיפר מהו שיר הילדים שהיה אהוב עליו. במה גליה אלבין מוסמכת בכלל לדבר על הנושא? מפני שהיא עשירה? מפני שהיא מראיינת בטלוויזיה? מפני שהיא מופיעה במדורי הרכילות? מפני שבעלה קפץ אל מותו מחלון גבוה? ואגב, גליה אלבין בחרה בשיר שלי! ההנחייה, על-ידי קובי מידן, היתה שערוריה, מי שהכין לו את דברי הקישור בכלל לא מתמצא בחומר. היו דברי הבל וטעויות (שלונסקי כתב את "לימפופו") וכל הערב ממש הסריח. יש אנשים שמתמצאים היטב בשטח. למה לא פנו אליהם קודם. למה לא חשבו על משהו מתוחכם יותר מאשר סלבס על ספרי ילדים.
אין פלא, אפוא, שעצם איזכור המילה סלבס מקפיץ אותי כל פעם מחדש. ואגב, גם אני, מבחינה מסויימת, נחשב לסלב, מוכר, מבוקש, מרואיין הרבה ברדיו ובטלוויזיה ובתקשורת בכלל. מה שמגביר את סלידתי מהעניין. כי כל פעם שאני כבר מקבל רשות דיבור איש לא נותן לי לומר משהו. תוך שנייה עיני המראיין הופכות מזוגגות והוא כבר חושב על האייטם הבא. כולנו אייטמים. איש לא מתעניין ברצינות לא בנושא ולא במה שיש למרואיין לומר. כל תוכנית "חדשה" שעושים על ספרות ילדים הופכת לדייסה רדודה של גוד טיים, כמה שאלות יעני פיקנטיות, ושלום תודה רבה ושיר עם תזמורת בצורת. חבר'ה, יש בארץ הזאת מיעוט, אומנם מיעוט מדוכא, של אנשים רציניים, שהרדידות, הקופצנות והבידוריות של מה שנעשה בטלוויזיה ובתקשורת בכלל, מאוד כואבים להם. ראו את מדור הספרות של "ידיעות אחרונות" (גם אני עבדתי בו) שהפך תוך כמה שנים משישה עמודים רציניים לשניים וחצי עמודים מטופשים. ראו את הניסיון למחוק את קול המוסיקה. אנחנו, אוהבי המוסיקה והקלאסיקה, אולי מיעוט אבל במשטר דמוקרטי גם למיעוט יש זכויות!
אז, אני מתנצל על הנימה העוקצנית של מיכתבי. מקווה שתעשו דברים טובים באמת ושתניפו גבוה יותר את תחום התרבות. אבל, מישכו ידיכם מאופנת הסלבריטאים. אתם יכולים לדלג עליה. זה לא מוסיף לכם כבוד וממילא אתם לא חייבים ברייטינג. תעשו דברים טובים.
לשירותכם בכל עת.
יהודה אטלס
סוף, בינתיים
ד"ר גיא בכור
נסראללה נעלם כמעט חודשיים. איפה הוא?
תרגיל רפאים? הופיע רק על גבי מסך טלוויזיה, בהופעות מבויימות ומוקלטות מראש? נראה כבוי? עיסקת חילופין חפוזה עם ישראל? נטל ההוכחה עובר עכשיו לנסראללה. איפה הוא, ומה קורה לו? גם אם יצוץ פתאום, עדיין מוטלת עליו חובת הוכחה מה קורה בחודשיים האחרונים. זו שאלה חשובה, למשל, בנוגע למשא ומתן לשחרור השבויים שלנו. האם ישנם רבדים עמוקים יותר, נסתרים, של נסראללה אישית, בעיסקה המוזרה האחרונה?
הפעם האחרונה שהצלחתי לעקוב אחר מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, היתה ב-11 בנובמבר, כאשר נשא נאום בדרום לבנון לרגל יום השהיד. וגם אז היה זה נאום מוקלט, שהוקרן על גבי מסך גדול. מאז לא הצלחתי לאתר את עקבותיו בתקשורת הלבנונית או הערבית, למרות שחיפשתי. לא ידוע לי על נאום, מיפגש או הופעה שקיים בביירות, וזה סימן מוזר, שכן האיש היה פעיל בעבר מאוד. האיש בן 48.
כבר מאז המלחמה האחרונה הוא ירד למחתרת, ולא עלה מאז אלא להוציא כמה גיחות קצרות ומאובטחות מאוד. הוא קיים מיפגשים עם פוליטיקאים, והיה פעיל בנושא הבחירות בלבנון. מאז 11 לנובמבר גם זה כנראה פסק. ניסיתי לברר באתר הרשמי של חיזבאללה, שתמיד מדווח על הופעותיו או פגישותיו, שום דבר. הרצתי את שמו במנוע חיפוש של האתרים הלבנוניים, הערביים, ללא תוצאות מאז אותו נאום בנובמבר. נסראללה לא הבהיר עד היום מדוע הוא מסתתר מאז המלחמה, תופעה שגרמה לו לגלוג רב בקרב הציבור הלבנוני. איך אמרו הגששים? "הוא עוד במקלט".
השתיקה שלו, בת כמעט החודשיים, מוזרה, בייחוד שהפוליטיקאים הלבנונים שרויים כרגע בסיחרור עמוק בשל הידחות הבחירות בלבנון. במילים אחרות, זו אינה עונה מתה בפוליטיקה הלבנונית, אלא ההיפך – היא סוערת, רצופה פגישות, הקמת קואליציות ובירורים נמשכים. יותר מכך, בסוף נובמבר התכנסה ועידת אנאפוליס, שלה נסראללה מאוד התנגד. ההגיון אמר כי יהפוך את הועידה לחגיגת הצהרות, כדרכו, אך נסראללה – יוק.
סממן נוסף מוזר הוא שסגנו של נסראללה, נעים קאסם (בן 55), מודגש בתקופה האחרונה יותר מהרגיל. קאסם אינו כריזמטי כמו נסראללה, ובוודאי שהוא פחות מוכר במדיה או בציבור הכלל ערבי, ובכל זאת, הוא מופיע, מתבטא וניפגש. קיימת תחושה שהוא עושה זאת במקום נסראללה. קאסם גם מתבטא בנושאים שבעבר היו שמורים למזכ"ל בלבד, בעיקר סוגיות פנים לבנוניות רגישות. מאז ומתמיד היה קאסם מעורב יותר בעניינים האיראניים, בקי מנסראללה בענייני הלכה. האם האיראנים, שבעבר בחרו בנסראללה ביצעו הצרחה?
לכך יש להוסיף את הדיווח ביומון הערבי "א-שרק אלאסווט" כי נסראללה אכן הודח על ידי המנהיג הרוחני של איראן בכבודו ובעצמו, עלי חמנאי, מתפקידיו כמפקד העליון של חיזבאללה. אין זה סוד שהאיראנים אינם מרוצים מתפקודיו של נסראללה בכמה גזרות: עיתוי המלחמה האחרונה בלבנון, מסתבר, לא היה להם נוח, וספק אם הם היו מעוניינים במלחמה; ושנית, מאז המלחמה נסראללה עצמו נראה כאילו איבד עניין. הוא נראה מעט כבוי, לא נסראללה שהכרנו בעבר. על פי הידיעה אכן השייח' נעים קאסם תפס את מקומו כמפקד הצבאי. בחיזבאללה מיהר להכחיש את הידיעה, אך הנתונים בשטח מראים שיש בה משהו.
משהו לא טוב קורה בציר נסראללה-ח'מנאי. בחודש אוגוסט דיווח העיתון הכוויתי "א-ראי" כי ראיון של נסראללה בטלוויזיה האיראנית צונזר על ידי הצנזור האיראני. על פי הדיווח מסר הכתב שערך את הראיון עם נסראללה כי בקטע שצונזר מהראיון נשבע מזכ"ל חיזבאללה אמונים למנהיגה הרוחני של איראן, עלי ח'מינאי, והבטיח כי אירגונו יסייע ככל יכולתו למשטר האייתוללות.צינזור הקטע הזה נועד כנראה להביע את מורת רוחו של המנהיג הרוחני מנסראללה ומהישגיו בלבנון.
ובכלל, המדיניות מן החודשים האחרונים של נסראללה הופכת להיות מנהיגות רפאים. בעוד שבישראל מיהרו להיבהל מן ה"תרגיל הצבאי" שערך ב-5 בנובמבר, מתברר היום שהיה זה סוג של תרגיל רפאים, כמעט שליפה מן המותן, כאשר כמה אלפי אנשים מחיזבאללה התגודדו דרומית לליטאני, ללא נשק או כל ציוד או זיהוי צבאי. מאז חיזבאללה עסוק בהצטדקות שאכן זה היה תמרון צבאי. באתר שלנו לא קנינו את הטענה הזו למן הרגע הראשון.
תרגיל רפאים? מופיע רק על גבי מסך טלוויזיה, בהופעות מבויימות ומוקלטות מראש? נראה כבוי? עיסקת חילופין חפוזה עם ישראל? נטל ההוכחה עובר עכשיו לנסראללה. איפה הוא, ומה קורה לו?
גם אם יצוץ פתאום, עדיין מוטלת עליו חובת הוכחה מה קורה בחודשיים האחרונים.
זו שאלה חשובה, למשל, בנוגע למשא ומתן לשחרור השבויים שלנו. האם ישנם רבדים עמוקים יותר, נסתרים, של נסראללה אישית, בעיסקה המוזרה האחרונה? האם המדיניות של חיזבאללה השתנתה, או לא? זו שאלה חשובה באשר לבחירות בלבנון. איבחנתי כבר במאמר מוקדם יותר שינוי במדיניות חיזבאללה, שינוי מהיר ופתאומי, באשר למועמדות הגנראל מישל סלימאן כנשיא לבנון. האם הדבר קשור בחילופי גברי בארגון? הרבה שאלות לא ברורות, עדיין.
ולקח חשוב במיוחד לנו, הישראלים, שממהרים להאמין לכל דבר: איפה "הניצחון האלוהי"?
1.1.08
באדיבות אתר המאמרים, האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור Gplanet
אנחנו ממליצים. קריאת חובה! www.gplanet.co.il
אהוד: "הניצחון האלוהי" הוא בתחת של התקשורת שלנו, שהאמינה ומאמינה לנסראללה יותר מאשר למנהיגות הישראלית – במהלך מלחמת לבנון השנייה ולאחריה.
בבקשה גיא, שמור על הביצים הגדולות שלך!
שלום אהוד,
קראתי היום [30.12] בעיתון שד"ר גיא בכור הוא אחד המועמדים למשרת השגריר בקהיר. ובכן, בשמי בשם קוראיו הנאמנים האחרים (שאמנם לא הסמיכו אותי לדבר בשמם, אבל אני משער שהם מסכימים לדעתי) אני יוצא בקריאה נרגשת: בבקשה גיא, אל תשקול אפילו להיענות בחיוב! אנא הישאר הפרשן המבריק והאמיץ, שכולנו מעריכים, והדר רגליך מכלא השגרירות בקהיר. להפוך לדיפלומט בשירות החוץ הישראלי, במדינה צבועה ונכלולית כמו מצרים, זו גזירת סרוס. בבקשה גיא, שמור על הביצים הגדולות שלך.
עוז אלמוג
עזרא דלומי
האיש הזה, גאידמק, הובא על ידי אודי אולמרט
"האיש הזה, שאינו יודע עברית ואשר ממשלת צרפת דורשת את הסגרתו לידיה בגלל עבירות מס ומכירת נשק בלתי חוקית, הולך ומפזר כסף זה כמה שנים כשהוא עובד על ציבור מטומטם, כן, מטומטם (וחלקו סלבריטאי המסונוור מן הממון הנשפך עליו!) – והוא זוכה לכיסוי גרנדיוזי מצד מרבית התקשורת, שמתמסרת לגימיקים ולדמגוגיה שלו בלי שום אומץ-לב ביקורתי!
"האיש הזה מקים מפלגה והולך בינתיים לבחירות לרשויות המקומיות, וממשיך לפזר תרומות, ואיש אינו קם לצעוק שזהו שוחד הבחירות הגדול ביותר והציני ביותר שנעשה בישראל בשנים האחרונות!"
הציטוט הזה, המתתייחס לגאידמק, הוא מתוך "חדשות בן עזר" 304.
ובכן, האיש הזה, גאידמק, הובא על ידי אודי אולמרט, יקיר המדור, לבירה, כדי לרכוש את בית"ר ירושלים. זאת כדי שגם אודי וגם ארקדי יזכו בתהילת האוהדים. שירקעס. אולמרט היה חלוץ המלקקים לארקדי. כך שאי אפשר להזכיר את ארקדי, בלי להזכיר את החטא הקדמון של אודי. ולא משנה שעכשיו הם צהובים זה לזה. זה בוודאי לא משום שאולמרט התעורר בוקר אחד וגילה גאידמק אחר.
ועוד דבר: אני שם לב כמה איכפת לעורכי המדור הזה נופה של הארץ. לפיכך, כתושב זמני בירושלים (מגוריי הקבועים הם בראש הנקרה), אני מזמין את אהוד בן עזר וחבריו לקצה דרך בגין, כדי להשקיף שוב ושוב על המפלצת – שרשרת מגדלי היוקרה – שהוקמה בהר צבאים, בעת כהונתו של אולמרט כראש העיר. המגדלים האלה מותירים אותי תוהה שוב ושוב נוכח גסות הרוח הארכיטקטונית, נוכח ההתעמרות בערכי הטבע, נוכח תקיעת האצבעות היהירה בעיני תושבי הקטמונים "הפשוטים", נוכח חסימת הנוף והאוויר, נוכח המיצוי שיש בפרויקט הזה להשקפה שאדמה ונוף הם קודם כל כסף.
המחשבה המתעוררת בי כל פעם למראה המפלצת הזו היא שלאיש שאיפשר את הקמתה אין ערך אחר לבד מערך הממון. אגב, מחשבה דומה עולה בנסיעה לאזור הר חומה, עוד פרויקט מתלהם של אולמרט, שם מגדלי מגורים תקועים אל מול ההרודיון. והביקורת הזו איננה מסיבה פוליטית. אז בכל פעם שהמדור הזה מתייסר על מה שעומדים לעולל להיכל התרבות, או לשכיות נוף אחרות, הוא מוזמן לבוא ולהשקיף על מה שעוללה עיריית ירושלים בראשות יקיר המדור לנוף שמסביב לבירה. גם מן הסיבה זאת קשה לי לעכל את כמות הדבש ששופך מעת לעת מדור זה על ראש ממשלתנו.
עזרא דלומי
כּוּלוּ כִּיזֶבּ? או – מנפלאות הסטאטיסטיקה הישראלית המניפולטיבית
כל ילד שלישי בישראל הוא עני, כלומר 33.33% מילדינו עניים! – אבל, 80% מהילדים שלנו מאובזרים בטלפונים סלולאריים, 93% במחשבים (ויש להניח שכך גם בהימצאות טלוויזיות בבית), ו-70% מחוברים לאינטרנט וגולשים בו.
עניי כל העולם – הלוואי עליכם עוני עשיר כמו בישראל –
עשיר באופן יחסי למאות המיליונים החיים על 2 דולר ליום –
או "עני" מרצון ומבחירה חופשית כאשר מדובר בחרדים ובבדווים חסרי אחריות המייצרים ילד אחר ילד לתוך תרבות של עוני, ואשר חיים על קצבאות הביטוח הלאומי, לעיתים גם מבלי לעסוק בעבודה יצרנית ומפרנסת.
מחב"ע
הפינה של ההוא מחלם
לחדשות בן עזר
הממשלה שולטת בכסף שלי. שילמתי ביטוח לזיקנתי לביטוח הלאומי – וכל השאר – אין פיצוי בעולם להתייקרות הלחם, למשל. עכשיו אני דורש את מלוא הסכום, המגיע לי, לפי החוק במדינת ישראל.
השיבי לי – ממשלה – לי, ולרבים שכמותי, את הגזילה שגזלת. מישראל הרשקוביץ. כי לבג"ץ – כבר, לי, אני, לא סומך. ורק אתה שר האוצר ואתה שר הבריאות, וכל ממשלת ישראל אחראים לגניבה.
כל טוב לכם מכתב עיתי,
מישראל
"המורה העברי" של אלתרמן
אהוד שלום,
בתגובה לדבריה של ברכה סימון בגיליון 304: בביה"ס הריאלי העברי בחיפה הוזכר השיר "המורה העברי" של אלתרמן מיספר פעמים בהזדמנויות שונות, בעיקר כהזדהות עם מאבק המורים, וכמו כן הוזכר עוד בתחילת השביתה הגדולה על-ידי הסמנכ"ל לפדגוגיה של ביה"ס, ופורסם על-ידו בביטאון ביה"ס לפדגוגיה.
בתקווה לחינוך טוב יותר בפתחה של השנה החדשה,
ניר זינגר
חיפה
* * *
"חדשות בן עזר" אבל על מות העיתונאי
דוד פדהצור
נצר למשפחת פדהצור הוותיקה מצפת
שהיה שנים רבות עורך עיתון "למרחב" ולאחר מכן סגן עורך עיתון "דבר" ועורך המדור הספרותי של העיתון
הוא נפטר ביום רביעי ה-26 בדצמבר 2007
* * *
פושע נאלח יקר
אם אתה אונס ילד יותר טוב לך שגם תהרוג אותו כי על הריגה תשב במאסר פחות שנים מאשר על פדופיליה וגם ייתכן שבכלל לא תישפט אלא תאושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומדי פעם תצא לחופשות ויום אחד תחלים לגמרי מבלי להיענש, ואולי גם תדפוק בזהירות עוד ילד!
מחב"ע
* * *
אהוד בן עזר
הענף של הגרינים
הפרק המלא מהטיוטה הראשונה
של הספר "ימים של לענה ודבש"
סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב
הספר בנוסחו הסופי יצא לאור בהוצאת "עם עובד", תל אביב, 1998,
בעריכתו המסורה של חיים באר, אך החלטנו אז שלא לכלול פרקים שאינם קשורים ישירות לחייה של אסתר ראב, ולכן קיצרנו בפרק על הגרינים והשארנו רק מה שנוגע לה ישירות ואילו כאן הפרק המלא
לערך בשנת 1840, לאחר שלמד תורה, מחליט בחור צעיר כבן עשרים מברודי שבגליציה המזרחית, אברהם-חיים בן יצחק (או בן יחזקאל) גרין, ממשפחת חסידים ידועה – לעלות לארץ-ישראל. הנסיעה ביבשה עד לנמל האוסטרי של טריאסט היא מרחק עצום עבור הבחור מברודי. לכן הוא בוחר את הדרך הקצרה לאודיסה, נמל העלייה של יהודי רוסיה. באודיסה הוא נושא לאשה, בשנת 1841, בחורה בשם סלובה, ממשפחה יהודית מקומית. מכאן מתחיל הזוג הצעיר את מסעו לארץ-ישראל בשני חלקים. תחילה מפליגים לאיסטאמבול ומשתקעים בה למשך שש שנים לערך, בה נולד בנם-בכורם יחזקאל בשנת 1843, ואברהם-חיים עובד וחוסך כסף להמשך הדרך, ולהשתקעות בארץ.
בשנת תר"ח, 1848, מפליגה המשפחה הצעירה לנמל ביירות, ומשם ברכיבה לצפת ולמירון, ולירושלים. אברהם-חיים משתקע כניראה תחילה ביפו, ורק אחר-כך דרך-קבע בירושלים, עוסק בחייטות ובמסחר בבגדים, ומוליד עוד שני בנים: משה ויעקב. יעקב נולד ביפו ב-1851.
בניו של ר' אברהם-חיים עובדים עימו בבית-מסחרו ומפתחים לראשונה בארץ את המסחר בבגדים מוכנים שמובאים מחוץ-לארץ, התקנתם וגיהוצם לפי צורכי הלקוחות. שניים מהם משתקעים בערי-החוף וממשיכים במסחר: יחזקאל ביפו, ויעקב או יענקל ביפו, בחיפה ובקאהיר, רק משה נישאר לגור בירושלים.
קשרי-ידידות נרקמים בין ר' אברהם-חיים ובניו לבין יהושע שטמפפר הצעיר, בן-אחותו של אליעזר ראב, שעולה ארצה ברגל ב-1869. בשלהי קיץ 1875 מגיע בספינה ליפו אליעזר ראב עם בניו יהודה ומשה-שמואל ובנותיו חנה וטובה. הם מתאכסנים בלילם הראשון באכסניה של השוחט האשכנזי היחיד בעיר. יהושע שטמפפר, היושב בירושלים, מסדר שעוד באותו ערב יבוא לקבל את פניהם משה גרין, בנו השני של ר' אברהם-חיים. בבית משה גרין בירושלים כבר שכר יהושע דירה למשפחת דודו אליעזר. משה גרין שוכר עבור בני המשפחה חמורי-רכיבה מיפו לירושלים, ועוזר להם בהטענת חפציהם על גבי הפרדים והחמורים.
יעקב שאנן, חוקר תולדות משפחת גרין, הנשוי לציונה, נכדתו של יעקב גרין, מספר כי לפי המסורת המשפחתית, הבית בעיר העתיקה, שהשר אריק שרון איווה לו למגוריו, היה פעם בית משפחת גרין-ויטנברג. ייתכן שזה הבית שבו גרה עם בעלה חיה-דבורה ויטנברג, בת משה גרין, ובו גרו בני משפחת אליעזר ראב בבואם לירושלים.
ביום בואם של אליעזר ראב ומשפחתו, פוגש אותם לא רק משה גרין אלא גם אחיו הצעיר, החייט יעקב גרין, בן העשרים-וארבע, שגר ביפו. בנוסף לעבודתו בחייטות ובמסחר בבגדים, נוהג יעקב לצאת יחד עם הספנים הערבים בסירה אל האוניות העוגנות בים, ולעזור בהבאת נוסעים ועולים יהודים בסירות מהאוניות אל החוף. בפרנסה זו מומחים תושבי יפו, גם היהודים. סיפון אונייה העוגנת מול העיר ניראה כשוק של תגרים, שכל אחד מהם מבקש לפתות את הנוסעים להשתמש בשירותיו. כי יפו היא השער לכל תנועת הצליינות לירושלים ולשאר המקומות בארץ, הקדושים לבני כל הדתות.
מספר יהודה ראב: החלו להופיע על סיפון האונייה המון צעקנים, וכן מתווכים יהודים בעלי עצות. עוד לפני צאתנו לדרך הודיע לנו יהושע שטמפפר במכתב לבל נשעה אל איש מן המתווכים האלה... וכי הוא ישלח איש מיוחד לקראתנו. ("התלם הראשון", עמ' 44).
השליח המיוחד הוא פנחס המבורגר מירושלים, ובידו מכתב מיהושע, אבל ניראה שגם יעקב גרין הצעיר נמצא או משתתף בקבלת הפנים, אף כי אינו נזכר אצל יהודה.
רציף ומזח אין ביפו. האוניות עוגנות רחוק בים, כפי שנשתמרו בציוריו של נחום גוטמן. רק סירות מטען ונוסעים מקשרות אותן עם החוף. הנוסעים מרטיבים רגליהם ביורדם מהסירות לחוף, או שנעזרים בספנים רחבי-הגב, שנושאים אותם במים על כתפיהם, כמו חבילות. כאשר משפחת אליעזר ראב עומדת לרדת מן הסירה לחוף, בא לפתע גל וסוחף את הסירה חזרה לים. אחותו הצעירה של יהודה, טויבה, צחת-פנים, בעלת עיניים חודרות וצחקניות, נערה יפהפיה – מועדת ונופלת למים!
יעקב גרין, הנוסע עימם בסירה – אינו מהסס רגע, וכג'נטלמן צעיר הוא קופץ אחריה בבגדיו המימה, ומציל אותה. רק תרבושו חומק ממנו בגלים, שמרחיקים אותו ללב ים. תרבושו אבד אך את טובה, אשתו ואם חמשת בניו בעתיד – מושה-מוצא יעקב מן הים ביום הזה, ובהסכמת אביה היא נישאת לו לאשה.
בירושלים מתיידד ר' אברהם-חיים גרין עם "החבורה ההונגרית" של שטמפפר, גוטמן וראב. עם חותנו אליעזר ראב וחבריו הוא משתתף ביוזמה להקים מושבה חקלאית עברית ראשונה בארץ-ישראל. ברשימה שמית בכתב-ידו של אליעזר ראב, ב"ספר הזכרון", שחלקו הראשון מהונגריה, משנת 1867, (פנקס המצוי ברשותי עד היום) – מופיע שמו של ר' אברהם-חיים ב"ר יחזקאל גרין כאחד ממשתתפי אסיפת ייסוד החברה "עבודת אדמה וגאולת הארץ", שמתקיימת בירושלים ביום כ"א סיון תרל"ו, 1876. מעניין שכאן שם אביו של ר' אברהם חיים הוא יחזקאל, כשם בנו הבכור, ולא יצחק, כפי שמופיע אצל תדהר.
ר' אברהם-חיים מופיע שני ברשימה, אחרי מנהיג החבורה, הגביר ההונגרי דוד-מאיר גוטמן, שעלה לירושלים ב-1871. לא לפי סדר האל"ף-בי"ת היא הרשימה, ומיקומו של גרין בה מעיד על חשיבותו, או על מסירותו, שהקדים לבוא. ואולי אליעזר ראב גר עדיין אצל משה גרין, ואסיפת ייסוד החברה נערכת בבית הזה, שבו מתגורר אולי גם האב ר' אברהם חיים.
החברה "עבודת אדמה וגאולת הארץ" מתפרקת לאחר זמן לא-רב, בגלל איומיהם של קנאי ירושלים, החרדים למוסד "החלוקה"; ואולם כעבור שנתיים רוכש גוטמן בכספו את אדמת הכפר הערבי אימלבס, שעליה נוסדת ב-1878 המושבה העברית הראשונה פתח-תקווה.
מכל מקום, ר' אליעזר בן הארבעים ושמונה, ור' אברהם-חיים בן החמישים-ושש, ודאי לא העלו בדעתם, ביום אסיפת הייסוד של החברה "עבודת אדמה וגאולת הארץ" בירושלים, כי בעוד כשלושים וחמש שנה, בשנת תר"ע, במושבה שעל ייסודה הם חולמים – תשב אסתר, נכדתו של ר' אליעזר, ותתכתב עם אברהם-חיים, נכדם של ר' אליעזר ושל ר' אברהם-חיים, שילמד רפואה בביירות, והיא גם תתאהב בו נואשות, והוא ידחה אותה, – וכי היא תתחתן, כארבע שנים לאחר מותו במגיפת הטיפוס בצפת – עם אחיו המבוגר-ממנו איזאק, בקאהיר; וודאי לא העלו בדעתם גם כי בעוד כ-120 שנה יחקור נינו של ר' אליעזר, אהוד, את מירונה, נינתם של ר' אליעזר ור' אברהם-חיים, על אודות אהבת אסתר דודתו לאברהם-חיים אביה.
דוד-מאיר גוטמן, מנהיג החבורה, הוא חשוך-ילדים, לכן חלקו המכריע בייסוד פתח-תקווה עתיד להישכח. ממשפחת גרין לא יגיע איש להתיישב בה. אך דרך-החיים של משפחות אלה – גרין, גוטמן, שטמפפר, ראב ודומיהן – רחוקה מאוד מהתדמית של "יישוב ישן" החי על חסדי "החלוקה" וכל עיסוקו לימוד תורה וקיום מצוות התלויות בארץ, תדמית שנדבקת גם למייסדי פתח-תקווה ומפקיעה אותם מן העלייה הראשונה.
ר' אברהם-חיים גרין, אבי משפחת גרין בארץ, נפטר בשנת 1895, והוא כבן שבעים וחמש.
*
קורות אסתר משיקות רק לצאצאי דודה יעקב, צעיר בניו של ר' אברהם-חיים – שנושא לאשה את דודתה טובה. בטרם נעסוק בהם, ראוי לספר מעט על שני בניו המבוגרים של ר' אברהם חיים – יחזקאל ומשה.
יחזקאל נולד באיסטאמבול ב-1843, בשבת הוריו שם שנים אחדות, בדרכם ארצה. עולה עימם בגיל חמש, לומד בירושלים בבית-המדרש של משה ויטנברג, ונושא לאשה את הינדה לבית פינסקר. הוא משתתף עם אחיו בייסוד בית-המסחר לבגדים וחייטות בירושלים, שמתנהל בידי משה. ב-1875 הוא עובר ליפו ופותח בה סניף של העסק. לימים הוא מתמנה, מטעם השלטון התורכי, למוכתר האשכנזים ביפו, פועל לפתיחת שערי הארץ לכניסת עולים, לשחרור עולים בלתי-חוקיים שמגיעים לנמל, לרכישת קרקעות מהערבים, ולייסוד שכונת נווה-שלום. הוא נפטר בטבריה בטבת תרע"ז, 1917, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר בן אחיו ד"ר אברהם-חיים גרין משמש כבר כרופא של צפת.
יחזקאל מוליד שני בנים וארבע בנות. אחד מבניו, יצחק, שנולד ביפו ב-1882, מראשוני הרוקחים המדופלמים בארץ, לומד רוקחות באיסטאמבול, חוזר ארצה, ומ-1903 עד 1919 עובד כרוקח בקאהיר, ושוב חוזר ארצה וממשיך במקצועו. אחד מבניו, יחזקאל גרין, ספורטאי, נהרג בכיבוש משטרת עיראק סואידן ב-1948, והוא בן עשרים.
*
אף שנפטר בגיל צעיר, והוא כבן עשרים ושבע שנים בלבד – מרתקים ביותר הם קורות משפחתו של משה, בנו השני של ר' אברהם-חיים גרין. כדי לעקוב אחריהם עלינו לחזור שנים רבות לאחור, אל ר' דוד דער גר, רבי דוד הגר, שבראשיתו הוא גרמני נוצרי בשם קלסן או ברון פון קלאסן, שאוהב להאזין לתפילות היהודים, ונוהג לעמוד ליד חלונות בתי כנסת וליהנות מניגוני תפילותיהם. כל זמן שהוא ילד, הוא פוחד ואינו מעיז לגלות להוריו שהוא אוהב יהודים; ובהגיעו לפרקו הוא נושא לאשה בחורה גרמניה, ונולדים להם בת ובן.
כעבור שנים אחדות, כניראה בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, כאשר הילדים כבר בגרו מעט ועומדים על דעתם, מעיז קלסן לגלות לאשתו שהחליט לעלות לארץ-ישראל, ושואל אותה אם היא מוכנה לבוא עימו.
"לא. אתה יכול לנסוע. אני נישארת פה." היא עונה לו.
אזיי הוא פונה לבת הבכורה, ולבן הצעיר: "אתם רוצים להישאר עם אימכם או לבוא איתי לארץ-ישראל?"
"אנחנו רוצים לנסוע איתך." משיבים השניים.
בבואם לירושלים מתגייר קלסן ונקרא שמו בישראל – דוד, ומסופר עליו שצם ארבעים יום ולילה למען יסלח לו אלוהים על השנים שבהן היה גוי. מחיר כבד גובה ממנו התגיירות ילדיו, ואולי לכן בא צומו הממושך – בנו הצעיר, לאחר שעובר ברית-מילה, מקבל שטף-דם ומת. רק הבת חנה, שמן הסתם היה שמה הגרמני אנה – נישארת בחיים.
ברון פון קלאסן, דוד קלסן, רבי דוד הגר – הוא מבאי-ביתו בירושלים, וידידו, של הרב העיוור ר' שמואל סלאנט (1909-1815), רבה האשכנזי של העיר ומנהיג היישוב הישן, שעולה ארצה לראשונה בשנת 1841. כאשר הרב סלאנט העיוור שומע את צעדיו של ר' דוד הגר, מיד הוא מזהה את הליכתו ואומר: "גייט, אפנט די טיר, ר' דוד דער גר גייט."
חנה הגיורת, בתו היחידה של ר' דוד הגר, ניראית גרמניה גמורה: עיניה תכולות, שערה בלונדי והיא מדברת גרמנית. במשך הזמן היא לומדת אידיש וערבית, וגם ספניולית – כאשר היא נישאת בחברון ליהודי-ספרדי. היא יולדת לו שורה של בנות, שנקראות לפי הסדר – שרה, רבקה, רחל ולאה, ורק לבסוף בן אחד – ניסים, שמכנים אותו "ניסים ונפלאות", שכן חנה כבר התייאשה מללדת בן. וכיצד נוצר הקשר עם משפחת גרין? – רחל, או רוחלה, נכדתו של ר' דוד הגר, נישאת בירושלים למשה גרין, בנו של ר' אברהם-חיים גרין. הוא משה גרין אשר מקבל ביפו ב-1875 את אליעזר ראב ומשפחתו, ומשכיר להם דירה בביתו בירושלים.
למשה ולרחל גרין נולדים ארבעה בנים ושתי בנות, בהם דוד וחיה-דבורה. משה, בנו של דוד, מבקש ללמוד רפואה ונוסע לביירות בעת שלומד שם רפואה באוניברסיטה בן-דוד של אביו, אברהם-חיים, בנם של יעקב וטובה גרין. אלא שהלימודים אינם ניראים לו, והוא נוסע לשוויץ ולבסוף חוזר ארצה.
אחותו של דוד, חיה-דבורה נישאת לבחור ירושלמי ממשפחת ויטנברג, ונולדת להם בשנת 1893 בת בשם מרים. מרים זו נישאת לבן-דודה משה גרין, בנו של דוד. היא גרה באחרית ימיה אצל בני-משפחתה במשמר-העמק, נכד שלה מקליט את זכרונותיה, ואת הקלטת מפענח ורושם בן-אחיה, אמנון בן מרדכי גפן (גרין). בזכות הקלטת נשמר סיפורו של ר' דוד הגר. מרים גרין לבית ויטנברג הולכת לעולמה ב-1978.
צאצאי יעקב וטובה גרין אינם נמנים על צאצאי רבי דוד הגר.
לסיפורו של רבי דוד הגר אני מחפש אישור ממקורות אחרים, כי הוא מפליא מאוד – ואיני מוצא. באותן שנים קורה תהליך הפוך – מיסיונרים נוצרים בירושלים מנסים להשפיע על יהודים להמיר את דתם, אך נדיר לשמוע על גוי גרמני שמתגייר. שלושה רבנים המירו את דתם ב-1843. אחד הבולטים במיסיונרים בירושלים היה האנגליקני ניקולייסון. החוקר הישראלי שרמן ליבר, בספרו "Mystics and Missionaries", המתאר את היהודים בארץ-ישראל בשנים 1840-1799, אומר כי הצלחת המיסיונרים היתה זעומה. בשנים 1856-1839 המירו רק 63 יהודים את דתם, קצת פחות מארבעה יהודים לשנה.
*
יעקב, צעיר-בניו של ר' אברהם-חיים גרין, נולד ביפו ב-1851. הוא לומד תורה ביפו ובירושלים, רוכש מאביו את מקצוע החייטות, וכזכור, בהיותו בן עשרים-וארבע, מציל מטביעה את טובה, בת אליעזר ראב, ברדתה בסירה בחוף יפו.
בשנת 1876 לערך נושא יעקב בן העשרים-וחמש לאשה את טובה ראב. השניים מולידים חמישה בנים: הבכור שלמה – לימים מייסד שכונת גרין, שממנה צומחת חולון. השני דב-ברנארד והשלישי יצחק-איזאק – מייסדי החברה למסחר בתרופות "האחים גרין" במצרים. הרביעי, יהושע – שותף ב"האחים גרין" בקאהיר ובארץ. והחמישי, צעיר הבנים, ד"ר אברהם-חיים, רופא בצפת. יעקב משתקע עם משפחתו ביפו מסוף שנות ה-70 ועד לראשית שנות ה-90 של המאה ה-19, אך ניראה שפרק-זמן הם גרים בירושלים, שם נולד ב-1892 אברהם-חיים.
יעקב נעשה חייט מבוקש ומודרני במשפחות הכבודות של היהודים הספרדים ושל הערבים. הוא אוהב לטייל על חוף יפו ובסמטאותיה, לבוש חליפת פסים בת שלושה חלקים, עניבת פרפר גדולה, חובש תרבוש, מקל טיול בידו, יושב לשתות ספלון קפה בחברת מכרים יהודים וערבים. הוא אינו מסתפק בעבודתו בחייטות ובמסחר בבגדים, אלא נוהג לצאת אל האוניות העוגנות בים, והודות לקשריו הטובים עם ערביי יפו הוא מצליח לעזור לנוסעים ולעולים יהודים להתגבר על קשיי הירידה אל החוף ולקבל רשות שהייה מהשלטון התורכי, פעילות שבה עוסק גם דודו יחזקאל. עם זאת, ניראה שמצבו הכלכלי אינו מזהיר. על פי סיפור מפי נכדתו מירונה, בתו של ד"ר אברהם-חיים גרין, עוסקים יעקב וטובה ביפו בכביסה של זרים ובחלוקתה בבתים, כדי להתפרנס בדוחק למחייתם.
בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-19 עוקר יעקב גרין עם אשתו וילדיו מביתם שבנווה-צדק ליד יפו, והמשפחה עוברת לגור בחיפה, שעדיין אינה אלא עיירה קטנה, דרומית לעכו, ויש יהודים שאמנם גרים בה אך אינם מאמינים בעתידה ולכן חנויותיהם בעכו. הגרינים הם בעלי יוזמה, בייסדם בית-מסחר בעיר אחת, מיד הם חושבים כיצד אפשר לפתוח לו סניפים בערים אחרות. כך עתידים לנהוג גם שלושה מחמשת בניו של יעקב, במסחר התרופות.
במה עוסקים יהודי חיפה? בספרונו "חיפה" (הוצאת אמנות, 1931) מספר קדיש יהודה סילמן: מעלים יהודים מן האונייה אל החוף, יוצאים ובאים לפניהם, שומרים חפציהם, מחזיקים בתי מלון, משמשים ממליצים בין היהודים העולים ובין פקידי הממשלה אשר את שפתם לא ישמעו, וקצת גם עושים במלאכת עבודה. רק לאחר ימים רבים החלו היהודים האשכנזים לפתוח גם חנויות למכולת ופרקמטיה בשביל ערביי הארץ. (שם, עמ' 34). עוד מספר סילמן כי ר' יעקב גרין, הנימנה על המשפחות האשכנזיות הראשונות בעיר, מביא ספר תורה ראשון לחיפה; יהודי חיפה עורכים חגיגה גדולה לכבודו, ובקבלת הפנים נוטלים גם הערבים חלק בשמחתם.
תפירת בגדים, ומכירת בגדים מוכנים בבית מסחרו החדש בעיירה קטנה, משעממים כניראה את יעקב, המכונה בפי קרוביו – הדוד יענקל. לפיכך הוא מסתובב גם כאן על החוף, שעדיין אין בו נמל, ובא לעזרת עולים, היורדים בסירות מן הספינות העוגנות בים, כפי שהיה נוהג לעשות ביפו.
יום אחד, בסירה המביאה נוסעים לחוף – פוגש יעקב גברת צעירה, יפה, כך גם לבושה, אף כי אותות הדרך הארוכה ניכרים בו. הגברת, שהגיעה זה עתה מהאונייה הבאה מאירופה, עומדת מולו חסרת ישע, ובוכה.
יעקב אינו יכול לעבור על פניה מבלי לשאול לסיבת בכייה.
מתברר שבעלה עזב אותה ונסע למדינות הים, והיא נישארה עגונה. היא שמעה שבעלה נמצא בארץ-ישראל, ולכן הגיעה עד לכאן, אך אין לה מושג כיצד והיכן להתחיל לחפש אחריו.
יעקב מרגיע אותה, לוקח אותה לביתו, שם מקצה לה טויבה אשתו את אחד מחדרי הבית. יעקב מתחיל במאמצים למצוא את הבעל הנמלט, המאמצים נמשכים זמן רב, ובינתיים מתקבלות ידיעות שהז'וליק, הברנש שנטש אותה – חמק-נסע להודו.
יעקב, בעל ההליכות הג'נטלמניות, מטפל בעגונה הצעירה והקוקטית במיטב יכולתו. כשהיא רעבה, הוא דואג להאכיל אותו, כשהיא צמאה – מגיש לה כוס תה לחדרה – עד כי בשלב מסויים הוא מעורר את קנאתה של אשתו טויבה, הסבורה שאין זה מן הראוי שיקדיש זמן רב כל-כך לטיפול בדיירת הצעירה והיפה, הזקוקה משום-מה תמיד לעזרה.
טויבה חוששת גם מהשפעה רעה של העגונה, המציתה את דמיונותיהם של הבנים המתבגרים, שמסתובבים בבית. מה עוד שהגברת אוהבת לשיר קטעים של אופריטות ושל קאבארטים, וכאשר היא עומדת מול החלון הפתוח, הנשקף אל הכרמל, ונותנת קולה בשיר, מתקבל רושם מוטעה על הנעשה בביתו של גרין. אכן, ניראה שיעקב קל-דעת במקצת, דנדי, שלא כטויבה אשתו, שקורצה מחומר חזק והיא נערצת על בניה כפי שיהודה נערץ על אסתר בתו.
טויבה נושמת לרווחה כאשר יום אחד מגיעות שמועות שהבעל הנמלט נמצא במצרים. מיד אורזת העגונה הצעירה את חפציה, הפעם אולי בעזרה ובעידוד מצד בעלת-הבית – ונוסעת מצריימה.
אלא שגם כאן נכונה לה אכזבה. הידיעות בדבר הימצאות בעלה בקאהיר לא היו נכונות, מכל מקום, היא לא מצליחה למצוא אותו. בינתיים אוזלים הכספים שברשותה, והיא נאלצת להתפרנס מעבודה במועדון-לילה קטן בקאהיר. כשרון הזמרה, יחד עם יופייה והקוקטיות שלה, פועלים היטב על גברים ומאפשרים לה לקבל בקלות את העבודה, ואולי גם לעשות שעות נוספות.
באחד הלילות בא לבלות במועדון גבר איטלקי עשיר ויפהפה, סוכן ראשי בקאהיר של הפירמה האיטלקית לתרופות ג'יליוטי או ג'וליוטי.
בשמוע האיטלקי הנאה את הזמרת החושנית, שאולי גם ממלאת תפקיד מארחת – הוא מתאהב בה, ועד מהרה נושא אותה לאשה. לא ברור כיצד מצליחה הגברת העגונה לקבל גט מבעלה הנעלם. קרוב לוודאי שבעלה החדש אינו יהודי, ובאורח-חייה הקליל אין לה קושי להיות נשואה לשני גברים בעת ובעונה אחת.
*
עוברות שנים אחדות. הקשר עם העגונה ניתק לאחר עוזבה את חיפה, אך בשנת 1904 לערך, איזאק (יצחק), בנם של יעקב וטובה גרין, בחור כבן שש-עשרה, יורד מצריימה "לשבור בר". תחילה הוא גר אצל גברת מושלי, אשת מרדכי (מכס) מושלי, בעל העסק "סימון ארצט" בפורט-סעיד, שהיו לו גם פרדסים בפתח-תקווה (תדהר, כרך א', עמ' 369). לימים אסתר, והיא כבר נשואה לאיזאק, תפגוש את גברת מושלי זו בווינה, ואיזאק יכתוב לאסתר, ב-13 ביוני 1922:
גב' מושלי היא אישה טובה מאוד, אולי קצת פטפטנית, אבל יש לה לב מצויין שרק לעיתים רחוקות מוצאים כמותו. אנו מכירים היטב מאוד זה את זו כי בפורט-סעיד גרתי אצלה כמעט שנתיים והיא מכבדת אותי מאוד. השתדלי לבלות קצת בחברתה כי היא היתה אומללה, ואני מניח שלמרות העושר עדיין היא אומללה. אולי אינה מגלה זאת כלפי חוץ, אך היא רגשנית מאוד...
לאחר כשנתיים עובר כניראה איזאק לקאהיר ועובד כשולייה בבית עסק, אולי של חייטות ובגדים מוכנים, מתוך מחשבה שישתלם במקצוע ה"משפחתי" בעיר הגדולה הזו. אגב, מתולדות המשפחה עולה כי בקאהיר נמצא מאז 1903 בן-דודו הרוקח איזאק בן יחזקאל גרין.
יום אחד יורדת ממרכבתה העגונה העשירה, הנשואה לסוכן ג'וליוטי, ופוסעת לעבר החנות שבה עובד איזאק, לקנות לעצמה או לבעלה בגד חדש – ומה מאוד היא נדהמת למראה עיניה, בהכירה את הצעיר החיפואי, המטאטא את הכניסה לבית-העסק.
"מה מעשיך כאן?" היא שואלת בדאגה. "ומה שלום אביך?"
איזאק מסמיק. יופייה של הגברת, שאותה הוא זוכר מסתובבת בבגדיה האלגאנטיים בביתם בחיפה, ודאי נחרת בזכרונו ומפעים את ליבו גם עתה. איזאק הוא בחור רציני, ממושקף, לא-גבוה ולא יפה במיוחד. בבית-הוריו הוא סופג חינוך ציוני, אבל העברית שלו אינה שורשית, הוא מתקשה לכתוב בה. הוא דובר בעיקר צרפתית, אידיש וערבית. תרבותו ליבאנטינית במובן החיובי, והצרפתית נעשית שפתו היחידה כמעט. הוא חרוץ, מסור מאוד, מוכן לעבוד קשה, יש בו חוש משפחתי לעסקים, וחזות חיצונית מבוגרת מנעוריו. לא דמות של מורד במוסכמות. אבל בתוכו הוא מאוד רגשן, רומאנטי, ומעריץ יופי ותרבות. הוא נוטה כניראה למעשיות של האם, שאותה הוא מעריץ כל ימיו, ומשתדל שלא להידמות לאב, שניראה אולי בעיניו קל-דעת במקצת. לא אב שסרים למרותו בכל עניין.
את הסיפור על הגברת הנשואה לסוכן של הפירמה ג'וליוטי שומע יעקב שאנן מפי ציפורה גרינבוים לבית גרין, בחיפה, ורושם אותו ב-5.8.1983, ימים אחדים לאחר פטירתה, ביולי 1983. ציפורה היא אחיינית של איזאק, בת אחיו שלמה, בן יעקב גרין. בעלה אליהו ניהל במשך שנים רבות את הסניף החיפאי של "האחים גרין".
אם אכן כך היה הסיפור, הרי שיש לעגונה, אשת הסוכן האיטלקי, השפעה מסויימת על איזאק הצעיר, אמנם לא כזו של אשת פוטיפרע על צעיר עברי אחר שנגנב מצריימה. ניראה שהדברים שעונה לה השולייה הצעיר, האוחז במטאטא, עבודה שאינה מתאימה כלל לחזותו הרצינית – נוגעים לליבה, והיא מבטיחה לעזור לו.
לאחר שובה במרכבה לביתה, בעת שהיא מפטפטת עם בעלה ומראה לו את הבגדים שרכשה, היא מסבבת את השיחה כך שימצא לראוי להעסיק את הצעיר החיפאי בסוכנות התרופות שלו.
בחוברת "50 כצ"ט" (1971), בעריכת נילי פרידלנדר, נכתב כי ראשון ירד מצריימה שלמה, הבכור בבני יעקב גרין, וכי העגונה, היא הזמרת שנישאה מחדש, עזרה לו לקבל מישרה בסוכנות של ג'יליוטי. אולם אני נוטה יותר לסמוך על עדותה של ציפורה, בת האח שלמה, המדגישה, אולי בתגובה לחוברת "50 כצ"ט": האח הבכור, שלמה גרין, לא נטל חלק בעסקי המשפחה בקאהיר ולא ירד מצריימה. – גם א.ז. כהן, בספר זיכרונותיו "במעגל שמונים" (1984), מזכיר ראשון את איזאק גרין כמי שירד למצרים. (עמ' 100).
איזאק מתחיל "להריח את ריחן של תרופות" בעובדו ב"סוכנות המדיקמנטים ג'יליוטי" בקאהיר. בינתיים יורד מצריימה גם ברנארד אחיו, ומתחיל לעבוד בחברת הספנות הגרמנית "נורד דויטשע ללויד". ברנארד (דב) הוא השני בילדי יעקב וטובה גרין. הוא נולד ביפו, נשא את שרה לבית שטיינהארט ב-1912. הזוג גר בקאהיר ושם נולדה בתם היחידה ציונה, אשת יעקב שאנן (פרידמן). לימים נפטר ברנארד בקאהיר, ב-9.8.1923. (תדהר, כרך ה', עמ' 2280).
לפי החוברת "50 כצ"ט" קנו שני האחים בקאהיר חנות קטנה למכירת צורכי חשמל וקראו לה בשם: "הכוכב האלקטרי של האחים גרין", ומקומה היה ב"מגרש האופרה". אסתר סיפרה לנילי פרידלנדר, עורכת החוברת, כי היא עדיין זוכרת איך היה יעקב גרין, האב, מודד בעיניים של חייט את המגהצים החשמלים הראשונים שהגיעו למצרים. "ראו זה פלא," היה אומר, "מגהץ ללא פחמים!"
הניסיון המסחרי הראשון של האחים גרין נסתיים בכישלון, "הכוכב האלקטרי" דעך אורו. לאיזאק היו קשיים כספיים וקשה היה לו לעמוד בהם. הוא החל להתכתב עם פירמות ידועות לתרופות בגרמניה. בראיון עם פרידלנדר מספרת אסתר: מכתב אחד אני זוכרת היטב. "החלטנו למסור לך את הסוכנות של אי.ג'י. פארבן באייר." – כשראיתי את זה – עפתי לשמיים! ("50 כצ"ט", ללא מיספור עמודים).
*
יהושע, האח הרביעי, שנולד ביפו ב-1890, מסיים בשנת 1905 את לימודיו בבית-הספר של "אליאנס" בירושלים, ונשלח לפריס בסטפנדיה, להשתלם שם על חשבון "כל ישראל חברים", זה שמה העברי של החברה הצרפתית.
בהגיעו לפריס הוא מגלה כי התנאי ללימודיו – שיתחייב לשרת כמורה במערכת בתי הספר של "אליאנס" בכל מקום שאליו יישלח. הרעיון אינו מוצא חן בעיניו, ובאחד הימים בשנת 1906, כאשר הוא מקבל מהבית סכום כסף כדמי-כיס, הוא צורר את חפציו, עוזב את פריס, ויוצא לנסות מזלו בלונדון. כאן הוא מתחיל לעבוד בענף חומרי רפואה, דרוגרי, ומפתח קשרים עם ארצות אירופה והמזרח. הוא שוכר למגוריו חדר אצל משפחת פישל הורן. האב – מראשוני זכרון-יעקב ומן המורדים בפקידות הברון. לא עובר זמן רב ויהושע מתאהב באחת הבנות, לואיז, ונושא אותה לאשה. בשנת 1917 לערך הוא מתקשר עם אחיו יצחק וברנארד שבמצרים, ונעשה שותף עימם בפירמה "האחים גרין", עולה ארצה ב-1921 עם אשתו ושלושת ילדיו, ופותח ביפו את הסניף הארצישראלי הראשון של הפירמה, שאינו מחזיק זמן רב. משפחתו סובלת בבריאותה מטעמי אקלימיים, וב-1923 הוא נאלץ לסגור את הסניף ולהגר לאוסטראליה, אך לא לזמן רב.
*
באנגליה יוצר יהושע את הקשרים עם חברות אנגליות. גם הקשרים שיש לברנארד עם גרמניה, באמצעות חברת הספנות שבה הוא עובד במצרים, מסייעים לאחים לקשור קשרים עם החברה הגרמנית באייער ((Bayer, שחוקריה המציאו את האספירין, וכן עם חברות אחרות באירופה. איזאק נוסע לחברת באייר בלברקוזן, ולחברת אגפא בברלין, הידועה במצלמות ובחומרי הצילום שלה, ולבית הפירמה "אחים גרין" ב"מידאן סוארס" הוא שב גם כסוכנה הראשי של חברת אגפא במצרים. לימים עתידה הפירמה "אחים גרין" להתפתח ולהקים סניפים באלכסנדריה, בתל-אביב, ובחיפה, ולפרוש קשרי שיווק ברחבי המזרח התיכון ל"פרפאראטים פרמצבטיים, מכשירים כירורגיים, מיקרוסקופים וחלקיהם, אספלנית, תחבושות וגאזה, מכשירי צילום, מאזני אדם, מכשירי מעבדה ובתי-חולים ומכשירים לריפוי חשמלי".
כאשר מתבסס מצבם מזמינים איזאק וברנארד את הוריהם לגור בקאהיר. הזמן – 1908 לערך. תוכניותיהם של האחים מרחיקות ראות. האח יהושע בלונדון, ואת האח הצעיר אברהם-חיים הם שולחים ב-1908 ללמוד רפואה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, מתוך מחשבה שלאחר שיסיים את לימודיו, יתרום מהכשרתו כרופא לעסק המשפחתי.
אהוד: צאצאי הגרינים מוזמנים לשלוח השלמות ותיקונים לסיפור הנפרש פה, וברצון נשלים אותו לסיפור רחב עוד יותר. פרשת היחסים בין איזאק גרין לבת-דודו ולימים אשתו אסתר ראב, נפרשת במלואה בפרקים הבאים של הביוגראפיה "ימים של לענה ודבש".
* * *
שלומיק קדם (כצמן)
הגרינים
סבא רבא שמו יעקב גרין
נשא לאישה את סבתא רבא טובה רַאבּ,
מרגע זה הכל מתנהל לפי דין
נולדים לנו גרינים כמו ערב רב.
הסבא שלי שלמה היה הבכור בבנים
היה עמיל מכס ועסק בנדל"ן,
אחריו נולדו כולם ברבות השנים
השבט ימשיך ויגדל מעתה ועד עולם.
תמצא אותם בכל מקום
מעורבים בכל ארצות העולם,
אין כמו הגרינים להגשים החלום
דבר ראשון הוא להיות אדם.
אימי שולמית זכר צדיקה לברכה
נקראה אצלנו בבית שולמית גרין,
פגשנו תמיד רק את המשפחה שלה
כי לאריה כצמן אבי לא היו בנמצא קרובים.
הגרינים הם שבט מיוחד במינו
יש הרבה דמיון חצוני בין אחד לשני,
דבר המוכיח כי הגנים שלו
דומיננטים וחזקים להפליא.
חברה טובים הגרינים האלה
אני פוגש בחלקם מדי פעם,
אנשים חביבים וזה לא פלא
היסודות הם טובים ומלאי טעם.
הגרינים הם שבט בתוך שבט רַאבּ
שבט ראב הוא גדול ורחב בהרבה,
אבל גם שבט זה על כל אנשיו
מלח הארץ בכתב ובעל פה.
מה אומר ומה אדבר עוד
אני גאה להשתייך לקבוצה זו ,
יהודים ציונים ואוהבי ישראל מאוד
אוהבי המוסר והאדם באשר הוא.
31 דצמבר, 2007
כ"ב טבת, תשס"ח
עפר גביש
שני סיפורים על שניים שלא שתו
בחגי ראש השנה האזרחי
האחד גוי בשם אנסלדו, השני יהודי בשם טרומפלדור, ושניהם מוקפים בשותים כדת.
א. מה לי ולראש שנה זה
כמה וכמה לילות של ראש שנה אזרחי בילה טרומפלדור בחזית כלשהי עם חייליו. פעם עם רוסים כנגד יפנים, פעם עם אנגלים כנגד תורכים, פעם עם ארצישראלים כנגד ערבים ועוד. באחד הלילות האלה ב-31 לדצמבר 1918 והוא בפטרוגראד, כבר מפקד בעל דרגה, שם ומעמד, התנהל ויכוח בין קציניו, מי יצא לחגוג ולשתות כמנהג המקום ומי ישאר בשמירה. טרומפלדור נותן חופשה לכל ה"אופיצרים" כלשונו, ונשאר במשמרת. ביומנו הוא כותב: "מה לי ולראש שנה זה?"
(מחיי יוסף טרומפלדור, הוצאת עם-עובד תשי"ג, אוסף מכתבים, מתרגמים שונים).
ב. נרים כוס קפיטן (גם אם קצת באיחור)
נחיתתה של אוניית המעפילים חנה סנש תוכננה כך שתגיע לחוף בחצות ליל חג המולד, במוצאי שנת 1945. כפי שכותב מרדכי נאור (בספרו-מחקרו הנפלא "הטור השמיני"): "היה מי שדאג להאכיל ובעיקר להשקות את שומרי החוק הבריטים בנהריה כך שניתן יהיה לבצע את ההורדה ללא חשש." הכול עבד פרט לעניין אחד, האונייה עלתה על שרטון, דבר שהצריך לפנות יחד עם המעפילים גם את צוותה (מה שמנע מרב חובלה, הקפטן אנסלדו, לשתות לשכרה כמקובל בארצו וכיום גם בארצנו).
לאחר מעשה (ולפי כמה עדויות, לאחר כמה ימים) נערכה מסיבה ביגור (ולפי כמה עדויות בבית אורן), בה השיב לעצמו הקפטן את הדפיציט ושתה כדין, ואף נהנה מברכתו של אלתרמן שהזמינו לכוסית. תיעוד ההזמנה במילים: "נרים כוס קפיטן" מופיע בשיר שנכתב לאחר האירוע "נאום תשובה לרב חובל איטלקי לאחר ליל הורדה" (הטור השביעי, 15.1.1946).
עפר גביש
מחר פתיחת תערוכה המוקדשת לפועלו
של האדריכל יוסף טישלר במרכז הבאוהאוז, ת"א
בימים הקרובים עומד לצאת לאור בהוצאת מרכז באוהאוס תל אביב ספר המוקדש לפועלו של האדריכל יוסף טישלר. הספר מהווה תרומה משמעותית להבנת ההתפתחות הארכיטקטונית והאורבנית המוקדמת של תל אביב. נחשפת בו דמותו המרתקת של יוסף טישלר – הארכיטקט, המהנדס, המחנך, העסקן ואיש העקרונות. יוסף טישלר תיכנן בתל אביב קרוב ל-300 בתים ושכונות שלמות, בהן שכונת פקידי אפ"ק, שכונת נווה שאנן, פארק בדראני והמרכז המסחרי. בין הבתים המוכרים של טישלר, בית גרשון לוין בצומת הרחובות אלנבי והכרמל, בתי המלון בכיכר הכנסת בפינת הרחובות אלנבי והרברט סמואל ובית אליהו גולומב בשדרות רוטשילד.
מחבר הספר הוא חוקר תולדות הארכיטקטורה, ד"ר ברוך רביד. בספר 256 עמודים והוא מכיל מאות צילומים, תוכניות מפות ורישומים וכן קטלוג מקיף של כל בתיו של יוסף טישלר. הספר יהווה מקור מידע רב ערך למתכננים, לארכיטקטים, לעוסקים בשימור ולכל אוהבי העיר.
מחר, יום שישי, 4 בינואר 2008, בשעה 12:00 תתקיים במרכז באוהאוס תל אביב, דיזנגוף 99 – השקת הספר ופתיחת תערוכה המוקדשת לפועלו של יוסף טישלר.
* * *
חידוש לשוני, נשמע השבוע מפי מלצרית נחמדה בקפה "שיין"
פינת פרישמן ושלמה המלך בתל אביב
"אין לי פְּרִיטָה!"
במובן של "אין לי די כסף לפרוט כדי לתת לך עודף."
כאשר שאלנו אם יש לה בעיות עם האצבעות על הַנֶּבֶל שלה היא לא כל כך הבינה
אחר כך נזכרנו שהיתה גם ספינת מעפילים בשם "פָּרִיטָה"
* * *
גזור ושמור
אהוד בן עזר
נוסח תפילה מקוצר לקוראי המכתב העיתי
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כיסא כבודך שאם ייסתם אחד מהם או אם ייפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא כל בשר ומפליא לעשות.
*
נעמן כהן
"אֲשֶׁר יָצַר" נוסח ספרד
ו"אֲשֶׁר יָצַר" (אשר יצור במלעיל) נוסח אשכנז
בגיליונות האחרונים של "חדשות בן עזר", מסיים העורך את הגיליון בתפילת "אשר יצר". אין זאת כי אם בעיות הגיל המתקדם שלו מנחיצות אצלו את התפילה בצורך כה עז עד שהוא אפילו מאמץ את התפילה בנוסח ספרד. וכאן המקום לבחון את ההבדל בין התפילה נוסח אשכנז לאותה התפילה נוסח ספרד. ההבדל בין שני הנוסחים הוא קטן ביותר, שלוש מילים, אבל הוא בעל משמעות תרבותית רבה. והנה הנוסחים:
נוסח אשכנז:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בו נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ, שֶׁאִם יִפָּתַחַ אֶחָד מֵהֶם, או יִסָּתֵם אַחַד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' רופֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂות.
נוסח ספרד ועדות המזרח:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בו נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אַחַד מֵהֶם, או אִם יִפָּתַחַ אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה ה' רופֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂות.
ההבדל בנוסח ברור: הספרדים ועדות המזרח מוסיפים לתפילה את המילים: "ואפילו שעה אחת". המסקנה מכך היא, שהספרדים אינם מסוגלים להתאפק אפילו שעה אחת... האשכנזים לעומתם מסוגלים לדחות סיפוקים.
אהוד: אכן, את נוסח התפילה ה"ספרדית" העתקתי בו-במקום בתערוכת איטליה-אבראיקה המעולה במוזיאון הארץ, מתוך דף מודפס גדול (לוח) המיועד לתלמידים ובו תפילות נוספות, וכך יצא שהבאתי את הנוסח הספרדי, שאגב לי אישית מתאים מאוד ולא אחליפו בנוסח האשכנזי כי אני נצרך לתפילה הזו פעמים אחדות ביממה.
*
היש תפילה לפני תשמיש?
אודי יקירי,
זה לא שאני רוצה למשוך אותך בלשון לעבר החגורה, אבל אם כבר אתה מראה בקיאות כל כך עמוקה בתפילות של נקבים נקבים, מסקרן אותי לדעת אם יש לנו תפילה שאותה הדתיים אומרים לפני התשמיש?
כי אם אין אני חושב שאיש לא יוכל להמציא תפילה כזאת יותר טוב ממך, רק אנא למען תקוה וינשטוק, בלי מילים גסות.
מטעמי צניעות אני כותב את המכתב הזה בעילום שמי.
פ.
[אגרונום עברי בוגר גימנסיה "הרצליה"]
*
תפילת "אשר הכניס"
ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו צינורים צינורים חלולים חלולים, ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האישה בחוכמה וברא בה נקבים נקבים חלולים חלולים, ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר התאים צינור לנקב ונקב לצינור, מלפנים וגם מאחור, גלוי וידוע לפני כיסא כבודך שאם ייסתם אצל אחד מהם או אם לא ייפתח אצל אחת מהן לא יהיה אפשר להמשיך לקיים את הדור הבא אפילו שעה אחת, [בנוסח אשכנז אין המילים "אפילו שעת אחת" כי האשכנזים מוותרים על סיפוקים מיידיים על חשבון פיתוח התבונה], ברוך אתה יי מחזק הזכר, מפרֶה הנקבה ומפליא לעשות תינוקות מבחנה גם בזרמת גויים מחשש לממזרות ולגילוי עריות. ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם מקדֵש תשמיש המיטה.
*
האם תוכל לקצר את התפילה?
רֵבּ אהוד היקר,
אכן לא איכזבת ואין ספק שתפילת "אשר הכניס" תיכנס למהדורות הבאות של הסידור העברי.
שלך,
אחד הרוצה בעילום שמוק [פוצ'ו]
נ.ב.
אמש ניסיתי את התפילה עם זוגתי שתחי'. התפילה הצליחה מעל למשוער אבל עד שהיא נגמרה התכווץ לו הצינור ונעלם בתוככי בשרי. האם תוכל לקצר את התפילה כדי שהציבור יוכל לעמוד בה? ולחילופין – אולי תחבר גם את תפילת "זוקף כפופים" והיה העקוב למישור ובאה תשועה לישראל.
*
תפילת "זוקף כפופים" הקצרה
ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם זוקף כפופים וסומך נופלים ונופח דם בצינורות רפויים עד היות להם עדנה וָאודם, ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם מקדֵש תשמיש המיטה הקצר. אמן כן יהי רצון מלפניך. פּוּצוּ אויביך.
תפילת "זוקף כפופים" המלאה
ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם זוקף כפופים וסומך נופלים ונופח דם בצינורות רפויים עד היות להם עדנה וָאודם. ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם מקדֵש תשמיש המיטה הארוך, המֵשִׂים בפני בעלי זרגים עתיקים מראה דדיה של אסתר ויליאמס ודיוקן פניה של ריטה הייוורט. ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם התומך תשמישים בצקון לחש דמיונות קשישים על לילית היושבת על זכרים בחלום הלילה, ועל נעמה אם השדות והשדים ועל מחלה ועל קפקפוני ועל כל כת דילֵיה הערומות ומרקדות כביום היפתחן לראשונה. ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם המושיב מול צ'ופצ'יקי את דמות הקטינה המשגעת גברים של אגם רוטברג העדינה המושכת למצוץ את בוהנה. ואם לא באה אז מביא לי לעזר שפחה פולנייה צעירה עם רשיון עבודה המחֶמת את תרנגולי הזקן על ליבה ומכסה כרבולתו בדדיה הכבדים. ואם גם זה ללא הועיל, מדגדג אתה לי את מכחולי בעלי סרפד ירוק. ואם גם זה לא עוזר, מביא אתה לי מוצצת מקזכסטן עם שפם ותעלות ויער איתן. ואם גם זה לא עוזר, מראה לי הפופו האלוקי של בר רפאלי המושלמת. ואם גם זה לא עוזר, אז אין מה לעשות, ריבונו של עולם, אני שם רגליי בקערה של קרח ויושב ללמוד משניות בלי המשמושים ובלי ההזיות שאת דמי בצינור כבר אינן שואבות וגם אינן מנפחות אבל לפחות הן מפיחות בעשתונותיי נפיחות אחדות של הנאה גברית מאוחרת, כמו בשפיכה מוקדמת. אמן כן יהי רצון מלפניך. פּוּצוּ אויביך.
גזור ושמור
* * *
הערב יוחג יובל 85 לאהרן אמיר
הערב, יום חמישי, 3 בינואר 2008, יוחג במתחם ביאליק, בבניין העירייה הישן של ת"א, יובל 85 לאהרן אמיר. האירוע ייפתח בשעה 20:30, ומומלץ להתכנס בין 19:30 ל-20:00.
דוברים: אמנון רובינשטיין, בני ציפר, חיים באר, חיים גורי ו"בעל-היובל" עצמו. משירי אמיר יקראו עליזה ציגלר, אסף ענברי, ליאורה בינג-היידקר, והמשורר עצמו.
מערכת "חדשות בן עזר" מצרֶפת ברכותיה
לאהרן אמיר לחג יובלו ה-85 ומאחלת לו שנים רבות של בריאות והמשך עריכת "קשת החדשה"
– ומתנצלת על כך שלא תוכל להשתתף בחגיגה עקב התחייבויות קודמות
* * *
שי לשבת הקרובה עם חדשות בן עזר
אהוד,
בשבת הקרובה, 5.1.08, אני מאזכר מאמרים מתוך המכתב העיתי שלך.
בברכה,
שמואל שי
התוכנית "שי לשבת" בין 08:00 ל-09:00 ברשת ב' משודרת זו השנה העשרים
* * *
"גשם גשם משמיים / בוא מלא בורות המים / טיף טיף טף / טיף טיף טף / מחאו / כף אל כף!"
היה נשמע כל חורף בגנון הפופולארי של דורה-דבורה ליפסקי-ראב-בן-עזר-גרינברג-דגן בפתח תקווה, אימא של סופר נידח.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח חינם ישירות ל-1,672 נמעניו בישראל ובחו"ל ורבים מהם מעבירים אותו הלאה.
שנה שלישית למכתב העיתי שנוסד בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ.
לאחרונה הצטרף למועצת המערכת גם אהוד ב', לקקן של אהוד א' ואהוד ב'.
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
כל המבקש לקבל ב-7 קבצי וורד גדולים של כ-50 גיליונות כל אחד את
305 הגיליונות הראשונים של "חדשות בן עזר" מן השנים 2005-2007 – יפנה
באי-מייל למערכת ואלה יישלחו אליו חינם באי-מייל, כל קובץ בנפרד.
עקב ההיקף הגדול של הקבצים, הגורם לקושי בקליטתם באי-מייל, אפשר לקבלם חינם את תקליטור השנים 2005-2007, 304 גיליונות, אך לשם כך יש לשלוח כתובת דואר רגיל ולהזדיין בסבלנות.
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בקובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
המודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם לפי שיקול דעת המערכת.
חשוב מאוד לידיעת הכותבים אצלנו
אתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" של העיתונאי יואב יצחק
משתף פעולה עם "חדשות בן עזר" בכך שהוא מבקש לבחור מתוך המכתב העיתי שלנו רשימות וקטעים הנראים לו ראויים לפרסום אצלו:
"שלום לכם, אני מעוניין לפרסם באתרנו NFC רשימות מתוך כתב העת הנהדר שלכם. אשמח לקבל היתר לכך. בברכה, יואב יצחק."
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם ב"חדשות מחלקה ראשונה" – יודיע לנו על כך מראש או יציין זאת עם כל קטע מסויים הנשלח אלינו. שיתוף הפעולה נעשה מצידנו חינם, ללא כוונת רווח, כדי להגביר את תפוצת היצירות והדעות המתפרסמות אצלנו.
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל