הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

גיליון מס' 550, גדול במיוחד בגלל המצב

תל אביב כְּרַך תענוגות, הזיות ועיבורים, יום שני, כ"ה בסיון תש"ע, 7 ביוני 2010

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחיות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו

רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "כל פעם שאני שומע 'נאראטיב' אני יודע, שקרים בדרך."

 

עוד בגיליון: משט המנוולים על המים:  1. "תחזרו לאושוויץ!" 2. דויד גרוסמן: "הפשע שנעשה כאן!" 3. "הארץ": "כישלון פעולת צה"ל יוצר תסבוכת בינלאומית." 4. ארדואן: אומַר זאת בעברית: "לא תרצח!"

תגובות לגיליון 549 – ובענייני דיומא: יוסי דה ליאון: מעטים מול רבים.  דרור אידר. נעמי בן-גור. מוטי בן חורין: מרק טווין: "מסע תענוגות לארץ הקודש". משה גרנות: ישראל תשלח ספינת סיוע לכורדים בטורקיה?  נורית יובל: השלומיאל שופך את המרק על המכנסיים של השלימזל. מרק הסנר: הקשקשן המזדקן ירון לונדון.  יהודה דרורי: התרגיל השטני של ארדואן נחשף.

אלי יזרעאלי: בעניין ספינות הפיראטים הצה"ליים  ותגובות חב"ע.

ניל גארדינר: מלחמתה של ישראל היא גם מלחמתו של המערב.

אלי מייזליש: הסיבוב ה-3 בעיצומו במחצית: 5:0 לטובת הערבים.

אילן בושם: 11 שירים. //  אלישע פורת: ג'יפ התול"ר הירדני.

משה ברק: לובה אליאב – להציבו בראש גיבורי שיבת ציון. [עם רונית מטלון].

יוסף דוריאל: סברה ושתילה ממוחזרות שוב ושוב.

בן כספית: בכיר בממשל בוש: אובמה עושה טעות. [ציטוט מ"מעריב"].

איליה בר זאב: שני שירים מתוך הספר החדש: "מעל קווי המתח".

אורי הייטנר: 1. מההתנתקות עד המשט. 2. המהפך הטורקי. 3. שלוש הערות על הפגנת ה"שמאל" [במוצ"ש]. // גונן גינת: גזענים לכו לעזה, לכו כבר...

רות ירדני כץ: כבר כשישים שנה הטעם המדהים של חומוס  "טעמי" לא השתנה.

שימו לב חברים! ידיעה חשובה. נא להעביר לכל קוראי השפה העברית!

יוסי גמזו: אֵיזֶהוּ עָשִיר?

ד"ר אברהם וולפנזון: ביקורת המנהיגות האמיתית. // ישראל הר: שיר.

רוני גרוס: ראש השנה לספרים. [שיר]. // משה כהן: זמן להתבגר.

עוזי טאובר, יוסי שלף: על שלושה פשעי איסטנבול ועל ארבעה, לא אשיבנו.

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי.

 

* * *

משט המנוולים על המים

1. "תחזרו לאושוויץ!"

צה"ל פירסם היום (שישי, 4.6) קטע מהקלטות חילופי הדברים בין ספינות חיל הים לבין נוסעי האנייה הטורקית "מרמרה". על פי ההקלטה, בתגובה לקריאה שהשמיע בקשר חיל הים, אמרו הנוסעים: "שתקו, תחזרו לאושוויץ! – אנחנו עוזרים לערבים להתנגד לארה"ב! אל תשכחו את 11 בספטמבר, בחורים!"

 

2. דויד גרוסמן: "הפשע שנעשה כאן!"

["הארץ", 1.6.10, עמוד חדשות ראשון למעלה מימין]

"שום הסבר לא יוכל להצדיק או לטייח את הפשע שנעשה כאן, ושום תירוץ לא יסביר את הטמטום שפעלו בו הממשלה והצבא. ישראל לא שלחה את חייליה כדי להרוג אזרחים בדם קר, וזה הדבר האחרון שרצתה שיקרה, ובכל זאת – אירגון טורקי קטן, פנאטי בהשקפותיו הדתיות ועויין לישראל, שגייס לצידו כמה מאות שוחרי שלום וצדק, הצליח להכנס את ישראל למלכודת, דווקא מפני שידע בדיוק איך היא תגיב, וידע עד כמה היא נידונה, כפויה, כמו בובה על חוט, להגיב כפי שהגיבה."

 

3. "הארץ": "כישלון פעולת צה"ל יוצר תסבוכת בינלאומית"

אהוד בן עזר: חרף הכותרת המנוולת – כישלון – בעמוד הראשון של העיתון מאותו יום שלישי, ה-1.6, פחות מיממה לאחר סיומה, ברצוננו לחזור ולומר שזו היתה פעולה נועזת, מאופקת, מבריקה, מוכנה לכל התפתחות וגם מוצלחת ביכולת ההשתלטות המהירה על ספינה שמונהגת בידי חבורת טרוריסטים אלימה. הפשיטה הזו עוד תילמד בכל מקום שיש העוסקים בו ברצינות במלחמה בטרור ובפשע – חוץ מאשר בתקשורת הישראלית שבחלקה היא נבובה, מטומטמת ורקובה!

 

4. ארדואן: אומַר זאת בעברית: "לא תרצח!"

סוכנויות הידיעות , 4.6.10

 ראש ממשלת טורקיה האשים את ישראל בהפרת הציווי התנכ"י, וחזר על דבריו בטורקית, באנגלית ובעברית: "לא תרצח!"

 

* * *

תגובות לגיליון 549 – ובענייני דיומא

"מעטים מול רבים!"

יושב אנוכי מול המקלדת, מנסה לקרוא בגיליונך האחרון – "חדשות בן עזר" מס' 549 מהיום, 03.06.10 – ואינני מצליח לקרוא את  הכתוב בו, מפאת הדמעות  הזולגות מעצמן... ממש משק כנפי ההיסטוריה! בדקות אלו ראיתי, במעומעם, סרטון "יו-טיוב", בו מוצג נער יהודי גאה – חובש כיפה ומניף את דגל ישראל בין המון פלשתינאי המתגודד סביבו. הנער מניף את הדגל בגאווה!  צולם בלוס אנג'לס בראשית יוני 2010.

"מעטים מול רבים..."

יוסי דה ליאון

פתח תקווה

 

* * *

אהוד היקר,

כל הכבוד על דבריך הנכוחים.

אמנם אתה גר בתל אביב, אבל רוחה של פתח תקווה דוברת מגרונך...

בהערכה רבה,

דרור אידר

 

אהוד: בגיליון 549 עזרתי במקצת להציל את כבוד ישראל מול תקשורת ישראלית עויינת, הפועלת בתוכנו לעיתים כמו גיס חמישי, וגם הצלתי קצת את כבוד הספרות העברית – להראות שלא כל הסופרים שלנו לוקים באידיוטיזם מוסרי.

 

 

* * *

אהוד יקר,

בעניין המשט הנפשע והחתולים היועצים (כמו בבדיחה על החתול המסורס) כתבת דברים כדורבנות.

סוף-סוף מישהו שיש לו מה שצריך גם למעלה וגם למטה.

ישר כוח!

נעמי בן-גור

 

 

* * *

מרק טווין: "מסע תענוגות לארץ הקודש" [עמוד 45]:

"... משם עלינו לקברם של 5,000 נוצרים שנטבחו על-ידי התורכים בדמשק בשנת 1861 ... אנשים, נשים וטף נשחטו ללא הבחנה וגוויותיהם נותרו להרקיב ... המוסלמים מיאנו לטמא ידיהם בקבורתם של 'הכלבים הכופרים'. הצמא לדם התפשט ... ועד מהרה נטבחו עוד 25,000 נוצרים ... כמה שנוא הנוצרי בכל רחבי הקיסרות העות'מנית..."

[ואחרי כמה עשרות שנים נטבחו על-ידי התורכים, 1,500,000 ארמנים].

המצטט:

 מוטי בן חורין

סביון

 

* * *

ישראל תשלח ספינת סיוע לכורדים בטורקיה?

כבוד שר החוץ הישראלי,

אנא, שקול את הצעתי לשלוח לטורקיה מכתב אדיב, ובו בקשה לאפשר לאונייה ישראלית להביא ציוד הומניטרי (ישירות בלי תיווך) לעם הכורדי שבמזרח טורקיה, המדוכא לאומית, תרבותית וכלכלית.

תשובה חיובית מצד הטורקים תתקבל בברכה. 

אני מקווה שהצעתי תזכה בתשומת ליבך.

 בכבוד רב,

 משה גרנות

רמת השרון

 

* * *

נורית יובל

השלומיאל שופך את המרק על המכנסיים של השלימזל

ברשת מתרוצצות אין סוף הצעות לשגר לכל רשימות התפוצה את תמונות האלימות על חיילנו. נמצאה גם פנייה כזו ב"חדשות בן עזר".

רבותיי, מה אתם שולחים לכל העולם את התמונות שבהן עושים לינץ' לחיילים שלנו, כשכל העולם, שאין לו מושג ירוק מה הולך פה, חושב שמלכתחילה הם לא היו צריכים להיות שם? בתמונות אלה אנו תורמים להורדת כוח ההרתעה של עצמנו, כי הנה כוחותינו מוכים וחבולים!

מה שצריך לשלוח לכל קצות תבל הן העדויות שהמשט אורגן על ידי אירגוני טרור במטרה פרובוקטיבית להבעיר את כל האזור! מה שצריך להראות הוא שאנחנו חותים את הערמונים מן האש עבור אירופה! מה שאנחנו צריכים להראות זה ש"הראש" של המוסלמים כבר ידוע, אבל האירופים שחוברים אליו צריכים להתבייש על הבורות שלהם! מה שצריך להראות זה את האמל"ח שהיה ויהיה גם על הספינות שבדרך, ואת הפרצופים של הנוסעים על סיפון המרמרה, שאנו כבר יודעים לקרוא את מימיקת השידור שלהם!

לא שאיכפת למישהו בעולם. גם מטרייתו של צ'רברליין היתה חשובה לו יותר מצ'כיה, אבל גם אנו,  לוחמי האינטרנט, מתבקשים שלא להיות שלומיאלים. לדברי בעלי, השלומיאל שופך את המרק על המכנסיים של השלימזל, והשלימזל במקרה זה הוא מדינת ישראל.

נורית יובל

 

* * *

מרק הסנר: הקשקשן המזדקן ירון לונדון

אהוד,

אתה קורא לכולנו  לתמוך בסרטון של צה"ל שהועלה ליוטיוב. האם ראית אתמול [יום רביעי, 2.6] בערוץ 10 כיצד הקשקשן המזדקן ירון לונדון מתייחס בזלזול להצעה הזו ובאיזו התלהמות (צטט: פרכים גמר צטט) הוא מתייחס להפרעות לשוחרת השלום זועבי? ואם מחבר "השיר הפשיסטי" נוהג כך, מה לך מלין על אומות העולם?

 מרק הסנר

רמה"ש

 

אהוד: מה זה צטט: פרכים גמר צטט?

 

מרק: בוקר טוב לך! כאשר רוצים לצטט מילולית מישהו, כותבים (לפחות בחלק ממשרדי הממשלה/מודיעין) בתחילת הציטוט את המלה צטט ובסוף, גמר צטט.

לונדון הפטפטן השתמש במילה "פרֶכָה (באיות לועזי – Frecha) בגוף זכר רבים: "פְרֵכִים" (Frechim), ומכיוון שהוא איננו כמוך "סופר נידח" אלא איש אשכולות עיתונאי ומחבר שיר פשיסטי, הרי שהוא בוודאי יודע מה שהוא אומר.

סוף שבוע טוב והמשך להישאר צעיר.

 

* * *

יהודה דרורי

התרגיל השטני של ארדואן נחשף

ראש ממשלת טורקיה הוא כיום כמעט דיקטטור בארצו. הוא מסוכסך עם ארה"ב בקשר למבצע בעירק בכלל, ובכורדיסטן בפרט (והוא ממש רותח בגלל הכרזת הקונגרס בארה"ב על השואה הארמנית ואשמת טורקיה), הוא רואה בקינאה ברורה כיצד "נציגת ארה"ב באזור" – מדינת ישראל, הופכת למעצמה כלכלית, ביחוד לאחר מציאת שדות הגז. מובארק אמנם חולה אבל מתעצם צבאית ועם קשרים טובים בארה"ב ובאירופה, ונראה שארדואן הוא שליט כל-כך גרוע, כך שהשוק האירופי והקהיליה האירופית דוחים אותו שוב ושוב. 

ארדואן הוא גם איסלמי אדוק, וככזה הוא מדרדר בכוונה את טורקיה לעבר היותה מדינה דתית (ולכן גם כורת ברית עם הקיצונים שבאיסלם). על-פי החוקה הטורקית נקבע שעל הצבא לתפוס את השלטון אם המדינה תדרדר לכוון היותה נשלטת על-ידי הדת, ולדאוג להקמת ממשלה חילונית – וזה מה שהכי מפחיד את ארדואן!!

אמנם הוא כבר החל במסע מעצרים וטיהורים מונעים בקרב הקצונה הבכירה בתורכיה, אבל זה לא מספיק, הוא עדיין פוחד מהמהפכה הצבאית ולכן הוא מנסה לסבך את הצבא שלו בעימות עם ישראל כדי להחלישו.

לאחרונה ארדואן מאיים על מדינת ישראל בגלוי. הוא מכריז שיסיר בכוח את המצור על עזה. יש לו צי ויש לו בסיס אווירי בצפון בקפריסין (והוא יוכל לקבל בסיס בסוריה, אם רק יבקש), והוא גם מאמין שצה"ל לא יתקפל, ויצא להילחם בו! הוא גם מאמין שצה"ל מסוגל בהחלט להביס את הצי שלו וגם את יחידות חיל האוויר התורכי שיוכנסו לקרבות... אבל, דבר זה כמובן  יחליש את המערכת הצבאית הטורקית המאיימת על שלטונו, ובכך תיעצר סכנת המהפכה הצבאית נגדו כפי שקובעת החוקה בארצו!

במקביל יש לו תוכנית פנטזיונרית יותר שמתבטאת בתיאומים שהוא עושה כיום עם איראן ועם סוריה וחיזבאללה (ועם החמאס בעזה), כדי לנסות וליצור מתקפה צבאית עלינו משלושה כיוונים – אם ננסה לעצור את הניסיון הכוחני שלו לשבור את המצור על עזה.

ואז... במידה והעולם יפסיק את הקרבות כאשר אנחנו פגועים יותר מהאוייב, הוא יצא כמנצח גדול, כאתא-טורק החדש האיסלמי, מגן הדת – ואז שלטונו ימשך!

מצד שני, אם יובס (ואז לבטח יסולק מהשלטון), הרי תמיד יוכל לתרץ זאת בטירפוד על-ידי העולם הנוצרי וראשי הצבא ב"ניסיונו הנאצל ללחום בכופרים".

על המנהיגות שלנו להיזהר מהנבל ולהתכונן למזימותיו!

 

יהודה דרורי השתלם לתואר שלישי במדעים אסטרטגיים בארה"ב ושירת בארץ בתפקידים בכירים במערכות הכלכלה, הביטחון והממשל

 

* * *

משה כהן: זמן להתבגר

מכובדי,

למדינת ישראל מלאו כבר 62 שנה. הגיע הזמן להתבגר, די להתבכיינות הילדותית המאפיינת את תגובתם של חלקים בציבור, בכל פעם שהמשטינים בעולם מגנים אותנו. די להתנהג כמו ילדים מפונקים המקבלים היסטריה בכל פעם שדבר-מה משתבש או מתרחשת תקלה זו או אחרת ורצונותיהם אינם באים לסיפוקם המיידי. ממתי מתנהלים תמיד החיים על מי מנוחות וללא בעיות? אין לצפות שניהול מדינה ומבצעים צבאיים יתנהלו תמיד בצורה חלקה וללא בעיות.

המבצע הצבאי של בלימת המשט לעזה היה מבצע צבאי מוצלח לכל דבר. נכון, קרתה תקלה לא צפויה ואנשים נפגעו. זה טיבם של מצבעים צבאיים. אז מה ההיסטריה הזאת אצלנו, ההכאה על חטא, טענות נגד הממשלה, דרישות לוועדות חקירה... מה זה פה? חבורת ילדים מפונקים זבי חוטם, הרגילים לדרוש שלום עכשיו, לא אחר כך, המתמלאים זעם קדוש כל פעם שמתרחשת תקלה? הגיע הזמן להתבגר ולהבין שהחיים הם לא קייטנה בלתי פוסקת. לפעמים צריך גם להתמודד.

זאת ועוד, שרים נאיביים היושבים בממשלה ומשתתפים בקבלת החלטות הרות גורל הם סכנה לציבור. לדוגמה שר הביטחון בשנת 2002, בזמן מבצע "חומת מגן", לא נענה לבקשת לוחמי צה"ל לירות פגז לפני כיבוש יעד מבוצר, וכתוצאה מכך נהרגו 13 לוחמים. בהיותו נאיבי לא האמין השר שהיעד ממולכד.

אותו שר רוכב עתה שנית. הוא מודיע קבל עם ועדה שהוא מסכים לוועדה בינלאומית לחקירת בלימת המשט לעזה. "אין לנו מה להסתיר!" הוא קובע.

איך הוא לא למד את הלקח של ועדת גולדסטון, שלוועדות בינלאומיות יש רק מטרה אחת, להושיב את מדינת ישראל על ספסל הנאשמים ולהטיל עליה סנקציות – וזאת ללא קשר אם יש לנו מה להסתיר או לאו.

שמו של השר הנאיבי הזה בנימין בן אליעזר. פואד, מתי כבר תצא לגמלאות ותפסיק להמיט עלינו אסונות?

דוברי השמאל בישראל (משה שלונסקי בגלי צה"ל, כמשל) עולצים: ממשלת ישראל הוכנעה, הסגר על עזה הוסר, תתמנה ועדת חקירה ובעיית עזה תיפתר.

האומנם? חוששני ששוב צפויה לנו אכזבה, והלחץ על ישראל עוד יגבר. מה לעשות, יש בינינו נאיבים חסרי תקנה.

ובכלל, מה רוצים מח"כ חנין זועבי ודורשים לנקוט נגדה סנקציות. היא בסך הכול מבטאת את דיעותיו של גדול הסופרים שלנו, דוד גרוסמן. אם לו מותר וגם מוחאים לו כפיים ומעלים אותו על נס, למה לא מותר לה? היא לפחות נאמנה לעמה, בעוד גרוסמן פועל בשירות האוייב. הוא שפל ממנה בהרבה.

האג'נדה של אמנון אברמוביץ היא לגנות השכם והערב את ממשלת ישראל והעומד בראשה נתניהו. וככול שיש למדינת ישראל יותר קשיים ובעיות יש לאמנון יותר סיבות להשתלח בממשלת ישראל. לא חסרים קשיים לישראל לאחרונה, ואברמוביץ פורח, תוקף את תהליך קבלת ההחלטות, השטחיות, אי ראיית התמונה הכוללת, מעולם לא היה מצבנו קשה יותר, ועוד כהנה וכהנה גינויים לממשלה ולנתניהו.

סליחה, השנאה לנתניהו מעבירה שדרנים על דעתם. ברשותכם, לא כול העניינים בעולם תלויים בנתניהו. יש כמה אירועים שאינם בשליטתנו. לא ציר רשע, אותו גוש אדיר של רשע שקם עלינו לכלותנו. וכמו במחזה "ביקור הגברת הזקנה" – כולם מתיישרים עם בעל המאה, במקרה שלנו עולם האסלאם, ומוכנים לזרוק לכלבים את מי שהגברת רוצה. נגזר עלינו להתמודד עם כוחות אדירים, לא בהכרח באשמתנו, ומוטב שנסגור שורות ונאחד כוחות במקום לחגוג על נתניהו. אברמוביץ, כולנו בסירה אחת, די לטלטל אותה!

בכבוד רב,

משה כהן

ירושלים

 

* * *

אלי יזרעאלי

בעניין ספינות הפיראטים הצה"ליים

 ותגובות חב"ע

אהוד, האם נסתתרה שפיותך לחלוטין, או שמא אתה חבר כבוד באיחוד הלאומי???

ישראל בצעה פשע (!!!! כן. פשע!!!) בהחלטת הדרג המדיני. אין זה שונה מפעולות הפיראטים בחופי סומאליה. נהפוך הוא. זה גרוע מהם בהרבה. הם אינם ממהרים להרוג ועושים זאת במטרה מוצהרת ששכר כספי בצידה. בישראל הדבר נעשה על ידי כנופיית אידיוטים היושבת בממשלה.

אני מקווה שלא ירחק היום, ואם היו שואלים אותי, כבר אתמול היה אמור להיות היום שבו תזומן חבורת הפסיכופטים – נתניהו, ברק וכל שר אידיוט שנתן ידו לפשע – לבית המשפט הבינלאומי בהאג. יש להם מספיק מקום בתאי המעצר לרווחת כולנו!

מקווה שגם חיילי צה"ל שהשתתפו במעשה הפיראטי, כולל כמובן מפקדיהם הבכירים כצ'ייני האידיוט, יגיעו בהקדם להאג, אולם לא כתיירים אלא כנאשמים. ולגבי צ'ייני, בכלל ראוי לו שיתאמן בחסקות ובגלשני רוח לפני שהוא הולך לנעוץ כמה קורבעס במועדון חשפניות ליד הבורסה.

ואחרונים, אשר אותם לא צריך לשים בהאג, אלא בכלובי קופים ולהובילם לניסויים (עדיף עליהם מאשר על קופים רגילים), זו חבורת הבבונים והצ'חצ'חים, (כן. רבים מהם שחורים), שעמדו אתמול וקיפצו כאידיוטים פרימיטיביים בפתח אוניברסיטת תל-אביב ושרו "מי שלא קופץ תורכי". לאינטליגנציה הזו היו שותפות גם בחורות שמנות, מכוערות, שנראה כי ברגיל אין איש שם לב אליהן, אולם כאן הן היו שותפות (על משמניהן המחליאים) לחבורת הפרימיטיביים שנופפו בדגל ישראל (כאילו היה לנו הישג!?!)

כן אהוד. גם אתה כתבת שטות זו, עד כי צר לי על איש חביב ויקר כמוך, המאבד שפיותו, הגיונו ושביב אחרון של שכלו דווקא בפתחו של חג הספר, אשר לך מניות לא מעטות בו.

הנה אהוד. לאחר שיום אחד כתבת כי אתה נאלץ לייצג את השמאלנים (וזה גרוע מכך שאני אייצג את הדתיים), אתה מקבל את קול ההיגיון הצרוף ממני. אני מבין את האחרים, אשר ככל הנראה נטשו את מכתבך העיתי, אולם בתור מי שחש כאמור לברר מה קורה אתך והנה גם הגבתי.

אהוד ידידי, רד מהבית, תהנה מהיריד בכיכר, תאכל יוגורט עם מנגו (פיקס לקיץ), אולי תתחכך בכמה שדיים צעירים (ומעוצבים הרבה יותר מהבהמות המפגינות) והעיקר שיהיה לך יום טוב.

בידידות,

אלי

 

אהוד: בדבריך חיזקת את תמיכתי באנשים שהשמצת (מבלי שצינזרתי אותך), ובצדקת תגובתי ל"משט השלום", תגובה הזוכה לחיזוקים רבים; ולא רק שאיש לא ביקש שאוריד אותו מתפוצת המכתב העיתי, אלא שכל הזמן זורמים מנויים חדשים ששימעו מגיע אליהם. ניסיונותיך לסמן אותי כ"ימני" לא יצליחו. קהל קוראי "חדשות בן עזר" סומך על השכל הישר שלי ויודע שאני לא "ימין" ולא "שמאל"!

 

* * *

פוקס ניוז על תקרית המשט

כדאי לראות שיש גם תומכים בנו!

http://video.foxnews.com/v/4223984/glenn-beck-web-exclusive

 

 

* * *

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

הוועדה להענקת "אות יקיר אגודת הסופרים העברים"

מתכבדת להזמינכם

ביום שלישי, כ"ו בסיוון תש"ע (8.6.2010 ) בשעה: 19:30

בבית הסופר רח' קפלן 6, תל-אביב

לטקס הענקת "אות יקיר אגודת הסופרים העברים"

לסופר שמאי גולן

למשורר מנחם מ. פאלק

לסופר והחוקר ד"ר משה גרנות

ועדת השופטים: ד"ר אביב עקרוני, יו"ר

יעקב יעקב, ד"ר חדווה רבינזון-בכרך

בתוכנית:

בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים – פתיחה

קריאת נימוקי ועדת השופטים

הרצל חקק – דברים על שמאי גולן

ד"ר אביבית לוי קפאח – דברים על מנחם מ' פאלק

פרופ' הלל ברזל – דברים על ד"ר משה גרנות

תגובת מקבלי הפרס

מנחה:  וילהלמינה, יו"ר ועדת אירועים

הכניסה חופשית

 

אהוד: וילהלם נשאר בבית, חולה.

 

* * *

המדיניות הפייסנית של ברק חוסיין אובמה כלפי המדינות המוסלמיות הרדיקאליות וההתנכרות שלו לישראל מוליכים את העולם כולו לקראת כניעה לאיסלאם הקיצוני וזוהי בגידה בדמוקרטיה ובאותם מוסלמים מתונים ההולכים ונעשים עבדים של דיקטטורות טרור איסלאמיות!

 

* * *

ניל גארדינר

מלחמתה של ישראל היא גם מלחמתו של המערב

The Telegraph, 3 יוני, 2010

  קל מאוד לפוליטיקאים הזחוחים והצדקנים במערב לבקר את פעולותיה של ישראל כנגד אויביה, ממקום מושבם הבטוח בבירות אירופאיות המרוחקות אלפי קילומטרים מטילי חמאס. פרץ השנאה כלפי ישראל בעקבות תקרית הירי על ספינת "סיוע" שהיתה בדרכה לעזה בתחילת השבוע, היה מדהים, אם כי למרבה הצער צפוי. מלונדון ועד ברלין, מפריס ועד בריסל, הביקורת כלפי חברה קרובה ובת-ברית היתה מכוערת וברוטאלית, ובשפה שבקושי נעשה בה שימוש בימינו, אפילו נגד רודנויות כמו צפון קוריאה או סודאן.

נראה שלישראל שמור מקום מיוחד בגיהנום, לא רק לדעת העולם המוסלמי, אלא גם לדעת רבים בעולם המערבי. אני לא יכול לחשוב על שום מדינה בעולם שמושמצת בתדירות גבוהה יותר על ידי הקהילה הבינלאומית, ומוצאת להורג על ידי האו"ם או האיחוד האירופי, יותר מאשר מדינה קטנה זו בת שבעה מליון איש, שנלחמה באומץ בשבע מלחמות רק כדי להישאר בחיים.

עדיין, כמו שציין דאגלס מוריי, אויביה של ישראל הם גם אויבנו. שלא תהיה טעות בכך. קבוצות הטרור הברבריות, ביניהן חמאס וחיזבאללה, שקיומן סובב סביב השמדת ישראל, רואות את בריטניה וארה"ב כשטן הגדול גם כן. האידיאולוגיה האיסלאמית הרעילה שלהם, המגובה על ידי סוריה ואיראן, היא איום קטלני לא רק על ישראל, אלא גם על המערב. הכנעה של ארגוני טרור אלה, כמו גם הדיקטטורות שתומכות בהם, היא מטרה לאומית חשובה עבור בריטניה וארה"ב.

ישראל היא בחזית המאבק בטרור האסלאמי ונלחמת כל יום על קיומה בתוך ים של עוינות. אין לי ספק שבאותה סיטואציה, אמריקאים ובריטים היו נלחמים גם הם בכל כוחם כדי לשרוד. הישראלים נמצאים במלחמה ארוכת טווח נגד אויבים אכזריים, וזהו חלק חיוני ממאבק עולמי של העולם החופשי נגד האסלמיסטים.

טוב יעשו אלה שמגנים את ישראל על "שימוש בכוח לא פרופורציונאלי" אם יזכרו שאויביה הם גם יריבינו. אם ישראל תובס, הביטחון של המערב כולו יתערער במידה ניכרת. אין דרך אמצע במלחמה הזאת – מנהיגים פוליטיים במערב חייבים להחליט באיזה צד הם – של מגני החירות במזרח התיכון או של כוחות הטרור והרודנות שמאיימת עליהם.

 

ניל גארדינר הוא אנליסט יחסי חוץ ופרשן פוליטי הפועל מוושינגטון. הוא מופיע לעיתים קרובות בטלוויזיה האמריקאית והבריטית וברדיו, כולל ברשתות FOX NEWS, CNN, BBC, SKY NEWS ו-NPR .

 

 

* * *

לחדשות בן עזר, שלום רב,

להלן מנשר שהוצאתי לעיתונות לפני שלושה וחצי חודשים ואף אחד לא פירסם את תכולתו ולא את מחציתו ולא מילה ממנו. יוק. גם  נמנעו מלאזכר את מילה : "הסיבוב ה-3" כי לא נאה להם שאיש מהם [מהעיתונאים הדרדקים] לא פיצח את הסוד הזה.

מכיוון שלאחר הפארסה של "המשט לעזה", והופעת ה---ה הערבייה בכנסת ללא בושה וללא ניד עיניים ובחוצפה שרק ערבים-שקרנים יכולים לעשות, עלתה לדוכן וירקה "אמת דיברתי". עוד אמת אחת כזו ואנו  מסודרים, כי באופן זה מדינה פלסטינית הם יראו רק בגיהינום.

 

אלי מייזליש

הסיבוב ה-3 בעיצומו

במחצית: 5:0 לטובת הערבים

17.2.2010

כך זה התחיל:

הסיבוב ה-1 – כשצבאו של קאוקג'י [צבא ההצלה] חדר לארץ-ישראל כבר במרס 1948 ונכשל, ניסה עוד ארבע פעמים עד לתבוסתו בתרשיחא, שם הפציץ חיל האוויר את מפקדתו ויותר לא חדר ולא חזר להלחם עם צה"ל.

הוא מת כעבור 30 שנה; זקן בן 87. זה סופו של הלוחם והקצין המוכשר ביותר שקם אי פעם לערבים במאה ה-20. קאוקג'י מסמל יותר מכל לוחם ערבי אחר את מהות הלוחמה שבין ישראל לערבים. עוד בשנות ה-30 ניסה להיות טרוריסט וכשל, ולו בגלל הבריטים שניהלו נגדו מלחמת חורמה. הכישלון ה-2 שלו היה נגד היהודים.

כישלונו של קאוקג'י [כשפתח את הסיבוב ה-1 עוד לפני פלישת צבאות ערב במאי 1948] נובע מאי קריאת מפה נכונה של מהפכן, שבחר עם הצד הלא נכון והלא צודק גם נגד הבריטים בפלסטינה, ובכך הוא סלל את הדרך לכישלון הסיבוב ה-1 נגד היהודים.

 

הסיפור חזר על עצמו בסיבוב ה-2, כאשר היה נדמה לנאצר, שהיה עֵד לתבוסת הצבא המצרי ב-48, כי אם יחברו אליו ירדן וסוריה תחת פיקודו ולא בבליל של מפקדות ב-48, יהיה זה משחק ילדים ב-67' להביס את ישראל עם שלושה צבאות סדירים ונשק חדיש משלושה כיווני אוויר עד לים.

תבוסה זו לא עצרה את מחליפו סאדאת, אבל עם אג'נדה חדשה - "יום כיפור": לא להביס ולא לכבוש את ישראל אלא להמעיט בערכה ו"ללמד אותה לקח" בכדי שתחזיר לו את סיני ותו לא; לא הגולן ולא פלסטין היו בראשו; רק סיני. זו נסיגה, אמנם נסיגה טקטית מהאסטרטגיה של הסיבוב ה-2; לחסל את ישראל – אבל מימושו בפועל של מהלכי הסיסוב ה-2 שעדיין לא תם.

אבל כל שאר הערבים ובעיקר הפלסטינים, לא הפנימו את הלקח; לקבל מישראל מה שאפשר ולא מה שרוצים לקחת ממנה, כמו ירדן למשל, ומנסים עדיין לקחת ולא לקבל –למרות 2 תבוסות.

כך שהסורים והפלסטינים עומדים עדיין על שלהם: לקחת. הם יודעים כי בשדה הקרב לא יוכלו להגשים את רצונם, אז הנה המתכון האפשרי:

סיבוב שלישי ללא רובה ביד אלא עם מיקרופון.

שדה מערכה זה, הסיבוב ה-3, בעיצומו – כשהערבים מפתיעים כמו תמיד ומשתלטים על כל מיקרופון בעולם, על כל קמפוס ועל כל עיתון. והיות שהיריב אינו צה"ל, ללא הטנקים או חיל האוויר המיתולוגי, בשדה מערכה זה ללא טנקים ומטוסים – שוב ההפתעה ושוב את היוזמה במהלכים אסטרטגיים וטקטיים מובילים הערבים ב"פור" אדיר, כשההובלה בידיהם בלעדית.

זאת היא תמונת המצב: במשחק מכריע על גביע האלופות, ישראל מפגרת במחצית 5:0 מול הנבחרת הערבית. יש לנו רק 10 דקות של הפסקה להתכונן להמשך המשחק וליטול את היוזמה ולהשוות ובסוף להכריע 10:5 מבלי לתת להם לתקוע בשער שלנו גול אחד נוסף.

כיצד נעשה זאת?

לפני שאתן את המענה הדרוש, הבה נתבונן בעצמנו, על פנינו העייפות בתא השחקנים – האם אנו רוצים בכלל לנצח את היריב או שכאשר אבדנו – אבדנו?

כי יש כאלה ביציע הקובעים מראש כי הנבחרת הערבית היא העדיפה ועליה לנצח. אלה הם האוהדים הקבועים – השמאל, שבנחישות ובעיתונות הישראלית מבקש ניצחון ערבי בסיבוב הזה, הקרב על התקשורת.

כאוהד ותיק של הנבחרת הישראלית מאז הקרבות בתש"ח, אין בכוונתי להחמיץ הפעם את האליפות, זו של 2010. כי 2010 הולכת להיות שנת ההכרעה בשדה הקרב של התקשורת. מי ינצח? ואפילו שכבר בתחילת המשחק מובילים הערבים 5:0 – עדיין יש לנו מחצית שלמה כדי  לנצח 10:5.

 אז הנה המענה:

א. יש להפנים ולהבין כי המערכה בשדה הקרב הסתיימה, ומתחילה מערכה מסוג אחר:  בשדה התקשורת. ולכן יש להתארגן עם כל הכלים האפשריים, ולא לנסות לכבות שריפה פה ושם כפי שהציע השבוע ליברמן – לשלוח מדי פעם קבוצת סטודנטים ישראלים קטנה להגן על מרצים ישראלים. זו טיפה בים ונוגדת התקפת מצח בכל החזיתות.

ב. כדי לנצח את הערבים בתקשורת יש לשנות את כל הכללים. במקום כלים צבאיים, טנקים ומטוסים, מעתה יש להצטייד במיקרופון ועיתון.

ג. ברמת התקשורת הבינלאומית, אין להמתין יותר שערבים יפתחו ראשונים באש תקשורתית ויפגיזו עם תחנות רדיו וטלוויזיה בכל העולם, יש להקדים אותם בכל שדה מערכה. יש לאתר את המקורות הקבועים המארחים אותם, ולהתייצב עם כוכבי תקשורת שנצליח לגייס למען המטרה כמו טד קופל, לארי קינג, ברברה וולטרס ועוד. סלבריטים למשל כמו בר רפאלי ואחרים, כוכבי וכוכבות קולנוע, במאים, מרצים פופולריים, פוליטיקאים בכירים בדימוס, כמו קיסינג'ר למשל, או נשיאים ומושלים לשעבר וראשי ממשלה, או עיתונאים בכירים, אנשי כמורה פופולריים, פרקליטים ידועים, ואפילו אנשי עסקים – שיודעים או ילמדו לדעת לבלום את המתקפה הערבית ולהציג את העניין שלנו באור חיובי.

ד. ברמת התקשורת בקמפוסים ובכנסים, יש לקיים נוכחות קבועה של סטודנטים ישראלים ואו יהודים הבקיאים בנושאי הדיון, ושלא יאפשרו לפלסטינים ולאוהדיהם להיות השולטים בכיפה. כך, לקראת הפגנות אנטי ישראליות; להקדים ולקיים נוכחות מאסיבית ועם דגלים.

ה. ברמת התקשורת האזורית, יש לקדם כישרונות צעירים כמו דובר צה"ל בעברית רס"ן אביחי אדרעי, היודע להשיב על כל שאלה פרובוקטיבית בדרך נינוחה ומנומקת היטב.

לצורך כל הנאמר לעיל, חייבת הממשלה להקצות מיניסטריון מיוחד ומיידי עם תקציבים לא מוגבלים, כי זו מלחמה. טנקים ומטוסים ל יעזרו כאן.

ו. ללא אירגון טוב וללא מנכ"ל מהזן של סיירת מטכ"ל, לא נוכל לתת מענה כנדרש בעת הזו של הסיבוב ה-3. וככל שנוכל להדביר את הנוכלות הערבית, שמסתייעת עם גורמי שמאל קיצוניים מישראל, כך נוכל  להסיג אחורה את כל מה שהערבים כבר הצליחו להשיג בתוצאה 5:0.

ומעתה: הנני עומד ומתריע כי הסיבוב ה-3 בעיצומו, ושאיש לא יאמר: "לא שמעתי... לא ידעתי... לא אמרו לי..."

אז הנה אני אומר לך!

 

* * *

אילן בושם / 11 שירים

 

המשורר

נוֹשֵׂא שִׁיר לַעֲיֵפָה

עִתִּים מִתְיַשֵּׁב לָנוּחַ עַל כִּסֵּא

(אֶפְשָׁר תּוֹמֵךְ רֹאשׁוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו)

אוֹ נִשְׁכָּב עַל הַמִּטָּה

(מַצִּית סִיגָרִיָּה בְּאִי-חֶדְוָה)

אוֹ שָׂם אוֹתוֹ בַּצַּד לְרֶגַע

וְשׁוּב מְכַתֵּף אוֹתוֹ וּמַמְשִׁיךְ;

אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם תֶּאֱרַךְ

הַדֶּרֶךְ אִם תִּקְצָר

(אֵין לוֹ שְׁלִיטָה עַל הַדָּבָר)

עַד שֶׁיִּפְרֹק מֵעָלָיו הַחֲבִילָה.

הָרֶוַח (אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה)

אֵינוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.

 

*

אִם צָרִיךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הֶסְבֵּרִים

אֲנִי אֶקְרָא אוֹתוֹ?

שִׁיר צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל עָנָף,

חַד וְחָלָק!

עוֹרֵב הוּא עוֹרֵב, קִיכְלִי הוּא קִיכְלִי

זַרְזִיר הוּא זַרְזִיר:

חַד וְחָלָק.

 

העיניים

נָצְצוּ

הִתְרוֹצְצוּ

רָצוּ רָצוּ

רָצוּ רָצוּ

הִתְרַצּוּ.

 

אורחים נטו ללון

בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי שֶׁעָזְבוּ, הֵעִיפוּ מַבָּט אַחֲרוֹן

עַל שְׂדֵה הַקְּרָב בּוֹ הָיוּ מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵיהֶם

אֲסוּרוֹת בִּרְצוּעוֹת אוֹר יָרֵחַ וּפָנַס רְחוֹב;

אֲסוּרִים זֶה לָזוֹ, שׁוֹכְבִים בַּחֹשֶׁךְ וְרוֹאִים אוֹר גָּדוֹל:

סִכּוֹת רֹאשׁ מְפֻזָּרוֹת, שְׂעָרוֹת,

סְדִינִים מֻכְתָּמִים מְלֵאֵי מַהֲמוֹרוֹת;

זֵכֶר לֹא נוֹתַר מֵהַגּוּפוֹת

שֶׁעָלוּ בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה.

 

*

יְפֵהפִיָּה בָּרְחוֹב

מְקוֹשֶׁשֶׁת מַבָּטִים

 

מנוחת האוהבים

עַמִּינָח לֹא עַמִּינָח

תָּלוּי לְצַד מִי

אַתָּה נָח.

 

*

תַּפְרִיט

בִּכְתַב יַד הַמֶּלְצָרִית

עַל לוּחַ בַּמִּסְעָדָה:

Today is fine food:

מְרַק אֲפוּנָה

מְרַק כְּרוּבִית 

כּוּס כּוּס

שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם

יוֹם נִפְלָא

 

באוטובוס

אֱלֹהִים, חָשַׁב הַזָּקֵן, אֵיזֶה תַּחַת!

שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת פּוֹעֶרֶת פִּיהָ,

לַהֲבוֹת אֵשׁ מְאַכְּלוֹת...

וְהוּא שֶׁנִּכְסָף לִהְיוֹת בְּתוֹכוֹ

עוֹד מְעַט יִשְׁכֹּן תַּחַת.

 

*

זַיִן אַדִּיר

זַיִן כַּבִּיר

(מֶלֶךְ בִּגְדוּד)

אַחֲרֵי שֶׁהוּא נִכְנַס

נִשְׁאַר כָּל כָּךְ אָבוּד...

 

*

פּוֹעֲלֵי בִּנְיָן עֲרָבִים חִשְּׁשׁוּ

אֶת הַיְפֵהפִיָּה בִּקְרִיאוֹת וּצְעָקוֹת.

אֶחָד מֵהֵם בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה

נְשִׁיקָה

זַיִן תְּקַבְּלוּ! סִמְּנָה לָהֶם

בְּאַמָּה זְקוּרָה...

 

בית קפה חדש במקום בלתי אפשרי

שְׁכוּנָה מַטָּה לִפּוֹל

רְחוֹב בָּלֶה מִזֹּקֶן

זְקֵנִים שֶׁעוֹמְדִים לְגוֹרָלָם

סְטוּדֶנְטִים שֶׁגָּחִים מִדִּירוֹת שְׂכוּרוֹת

וּבֵית הַקָּפֶה מָלֵא חַיִּים.

 

 

* * *

אלישע פורת

ג'יפ התול"ר הירדני

ביום השלישי לסילוק הצבא הירדני מירושלים, יום קיצי חמים של ראשית יוני 1967, הגעתי עם הג'יפ-תול"ר הירדני, שלל המלחמה, אל רחוב הטורים במערב ירושלים. יודקה ידידי ואנוכי החלטנו 'לגנוב' שעה קטנה משורת המשימות הדחופות שלנו, ולהפתיע את קרובי משפחתי. החנינו את הג'יפ מתחת לבית האבן ברחוב אלפנדרי, ועלינו במדרגות האבן החיצוניות. את הג'יפ הפקדנו בידי ילד בריון, שניהל את כנופיית הילדים שפשטה על הג'יפ. הוא היה מאושר מהמינוי: אתה מפקד הג'יפ, הכתרנו אותו, ואתה אחראי לשלומו!

עלינו במדרגות אל דירת הוריה הירושלמיים של גיסתי. נכנסנו בדלת, והאב המופתע, שראה אותנו לבושי מדים, צעק אינסטינקטיבית –   חנינא! חנינא! – ומאושר לגמרי הזעיק את אשתו שתצטרף אלינו לחגיגה. הטעות תוקנה מיד כמובן, ואנחנו, יודקה ואני, זכינו לאירוח כל כך נדיב, כל כך אסיר תודה כל כך מרגש, שאני לא אשכח אותו גם בחלוף יובלות. לפתע הבנתי באורח רווי מהי שמחת השחרור  הפנימית, האמיתית, של תושבי העיר המחולקת. זו לא היתה שמחה לאומית ערטילאית, זו גם לא היתה שמחת מנצחים במדים. זו הייתה הרגשת שחרור מופלאה של יציאה מהמצור. הם ישבו איתנו בצמוד, אצים למלא כל בקשה קטנה. הגברת הזריזה הביאה מיד כיבודים ומשקאות, ואנחנו יצאנו אל הישורת החיצונית והשקפנו על ג'יפ השלל הירדני, עם קנה התותח הארוך, שהיה עטוף בילדי השכונה. שלל מה? אמר האב, שלל, אוי הירדנים ימח שמם...

וכבר היינו חייבים לקצר, והם התלוו אלינו בגרם המדרגות ועמדו נפעמים מול הג'יפ וסיעת הילדים שעטרה אותו. האב מישש את מכסה המנוע וליטף את התותח ללא רתע, וכבר שפע תחילות של סיפורים מימי המצור הרחוקים, משנת ארבעים ושמונה הארורה, שנראתה בבוקר הקיצי הזה, כאילו לא היתה מעולם. התנשקנו ארוכות ורטובות לפרידה, עיניהם דמעו. הבטחתי להם שאחי לא יאחר להגיע גם הוא. ידעתי שהוא חונה עם גדוד הטנקים שלו מצפון לרמאללה. יודקה סילק את הילדים, שילם נדיבות לילד השומר, והתניע את הג'יפ. ואני בפרידתי הבטחתי להם שאשתדל להעביר את ברכתם גם לאחי במחנה השריון. השמועות על הנופלים כבר התרוצצו בין הגייסות, ושמות הקיבוצניקים שנפלו, ובהם מכרים וידידים, כבר עוררו תהיות ראשונות על מחיר המלחמה.

יצאנו אל דרכי ירושלים המזרחית ההומיות והדחוסות. שיירות ראשונות של מטיילים נרגשים כבר עשו דרכן בצפיפות ובאבק. בכל מקום פינו לנו דרך ושאלו שאלות על הג'יפ הירדני עם תותחו ארוך הקנה. אבל אנחנו מיהרנו לשוב אל מחנה הגדוד שבין ג'נין לשכם. יודקה נהג במיומנות מנוסה, כאילו לא רכב על ג'יפ השלל בפעם הראשונה בחייו. הדרך התמשכה, נחסמה לעתים מזומנות, והתנהלה באורח מעצבן. נתקענו לבסוף מצפון לרמאללה. וכאילו כיוון מישהו את הדברים מלמעלה, מצאנו את עצמנו בכניסה לחניון הטנקים של אחי! זינקנו פנימה והתחלנו להתרוצץ בין הטנקים ולשאול על אחי. בכל מקום אמרו לנו, כרגע היה כאן, אבל הלך. הלך לאן? החניון היה עמוס בכלי רכב משוריינים והיינו זקוקים לעוד טיפת מזל כדי למצוא את אחי. אבל זה הנותן ליעף כוח, בריאות לחולה, אושר למאמיניו ואריכות ימין למתפלליו – זימן גם לנו, שלא היינו דווקא צדיקים גמורים, מפגש בתום הקרבות, שלא יישכח ממני לעולם.

כשנפגשנו התחבקנו תחילה ללא מילים. אבינו נפטר זמן קצר לפני המלחמה, וטרם התאבלנו עליו כראוי. אחי ענד שרשרת זהב לצווארו, ואני נזכרתי כמה אין בה כדי להגן על צווארי החיילים. יותר מדי פצועים ונפגעים הובלתי בדרך החתחתים ממשטרת ג'נין לבי"ח המרכזי לעמק שבעפולה. לבסוף התעשתנו ומסרתי לו את קיצורי הברכות של הורי אשתו הנרגשים, שפגשתי בירושלים, בביתם, לפני זמן קצר. הוא התפנה כמה ימים מאוחר יותר וביקר אצלם בעצמו. התנשקנו לפרידה, כי יודקה כבר דחק בי לעלות על הג'יפ. ולאיטנו התרחקנו צפונה מרמאללה ומחניון הטנקים, עד שנמוגו באדי יום הקיץ של ראשית יוני, 1967.

לפני כמה ימים נפגשנו בשמחה משפחתית משותפת. ומשום מה קפצו הזיכרונות הרחוקים ההם. הילדים עשו עצמם כמתעניינים, והנכדים שהתרוצצו סביבנו גם הם קלטו כמה מילים בין ריצה לריצה. אלפי המתרחצים שבחוף, הדיונה המלבינה שסביב, צלילי הזמר הזרים שעלו מהמסעדה הסמוכה, כל אלה כמו החיו לפתע לעיניי את יום הקיץ הרחוק ההוא. כמה קרובים היינו שלא לזכות! כמה דקה היתה שרשרת הזהב על צווארי החיילים שנפגעו. כמה נרגשים ודומעים היו הוריה של גיסתי, שטעו בי טעות כל-כך מכמירת לב! וכמה היטיב איתנו אותו טווה גורלות נעלם של העם היהודי.

 

 

* * *

להציבו בראש גיבורי שיבת ציון

לובה אליאב – יחיד בדורו וכנראה בכל הדורות. אדם, חלוץ, מחנך, בונה, לוחם, מדינאי וסופר שמעולם לא ניצל את כוחו לצרכים אנוכיים, והוא מעמיד בצל את כל המנהיגים, המדינאים ואנשי הצבא מחד, ואת אנשי הרוח והרבנים מאידך גיסא. מן הראוי שדיוקנו ייהפך לסמל של קבע בבית הישראלי, בבתי הספר ובמבני השלטון – כמופת אנושי, המתנשא בגדול מעל לכל אלפי ה"קדושים", שעמנו הכתיר במשך הדורות.

אנחנו זקוקים לו כפנס בחשיכה. 

הגיעה העת להציב אותו בראש גיבורי שיבת ציון במחווה מיוחדת רשמית של הנשיא, הכנסת, והממשלה.

משה ברק

גבת 

 

אהוד: בראש גיבורי שיבת ציון יש להציג גם את הדוקטור לשם כבוד של מוסד הנושא עדיין את השם האוניברסיטה העברית בירושלים – הלא היא הסופרת החשובה בעלת התרומה החברתית, רונית מטלון!

 

* * *

יוסף דוריאל

סברה ושתילה ממוחזרות שוב ושוב

במשך 28 שנים מאז פרשת סברה ושתילה והנזק הנוראי שגרמה לישראל, לא למדו קברניטינו מאומה על הקלף המנצח שגילו הערבים, ולא התעשתו לבנות אמצעים נגד תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

ביום 20.9.1981, בתפקיד ממלכתי שלשכתו נקבעה בסמוך לזו של ראש הממשלה, הגשתי למנחם בגין, ז"ל, תזכיר שהתחיל במילים: "אני מניח כי ההתפתחויות האחרונות בלבנון עלולות לחייב אותנו שוב לפעולות לחימה פעילה בשטחים." בהמשך, לא התיימרתי להציע שיטות לחימה לצבא אלא – התרכזתי רק בנושא אחד: חיזוי הפרדיגמה (נוסחת ההתנהלות) של האויב ללחום בנו בהצלחה למרות נחיתות כוחו הצבאי. ופרדיגמה זו היתה, לדעתי, התקפה תעמולתית עולמית נגדנו – על "רצח חפים מפשע", בהסתמך על קורבנות בלתי נמנעים של אזרחים הנקלעים לאזורי הקרבות. המלצתי, לכן, לבנות מערכת הסברה התקפית, שתפעיל במתואם את כל האחראים להסברה הישראלית – להטלה מראש של אשמת הפגיעה באזרחים על הגורם שבגללו פרצה המלחמה, ובמקרה זה – על התוקפנות הפושעת של אש"ף, המשתמש באזרחים כמגן אנושי חי.

שנה אחרי זה, טבחו הפלנגות של הנוצרים בתושבי סברה ושתילה ושונאי ישראל קפצו על ההזדמנות להטיל את האשמה על צה"ל, ששלט על אזור ביירות. באין מערכת הסברה מתואמת, אותה הצעתי להקים שנה לפני כן, התגלגל האירוע לעלילת דם חובקת-עולם על ישראל, עם נזק חמור במיוחד ליחסינו עם ארה"ב. מנחם בגין נראה לי כמוכה שיתוק מול התופעה, אולם, יועצו הקרוב – השר יעקב מרידור – העלה רעיון לא שגרתי איך להציל את מעמדנו שם. הוא הציע שאנצל את שליחותי לביצוע פרוייקט מסוים במשלחת משרד הביטחון בניו-יורק, ואבדוק, בשקט, דרכים למימוש הרעיון שלו. תוצאות שליחותי מתועדות בספר שטרם ראה אור, אבל לתיאור האווירה כשהגעתי לשם הייתי מביא רק משפט אחד של ראש המשלחת, כשנכנסתי ללשכתו: הוא הצביע על סמל המנורה הקטנה  שהיה נעוץ קבוע בדש מעילי ושאל – מה זה? אמרתי שזהו "עיטור לוחמי המדינה" שהוענק לוותיקי מלחמת העצמאות. ואז הוא אמר לי בפסקנות: "תסיר את זה, כי היום לא הולכים כאן עם סימן ישראלי."

במלחמות הבאות, אותן המשכנו לנהל ללא מערכת הסברה התקפית מתואמת, עליה המלצתי לבגין, חזרה שוב ושוב המתכונת: אנחנו מנסים לנצח במכה צבאית, והאוייב מגיב בפוגרום תעמולתי של עלילת דם, המקוממת את כל העולם נגדנו וגוזלת מאיתנו את הניצחון. ההסברה, במידה והיתה, הופיעה כבליל של הצטדקויות לאחר מעשה, כשדעת הקהל כבר הוצפה בגירסה המאשימה של האוייב, במקום שזו תיחסם על ידי סיכול ממוקד הסברתי.

במלחמות לבנון הוכינו פעמיים, בעלילות הדם של "טבח אזרחים וילדים" בכפר קנא, שאת ביוּם הצילומים שלהן היה קל מאוד להוכיח אך אף אחד לא עשה זאת, ונחלנו את המפלות בהתאם. לשיא ההצלחה של עלילות הדם הגיע הסרטון המבוים של "רצח מוחמד א-דורה" – כקופרודוקציה של הרש"פ עם הטלוויזיה הצרפתית, איתה פתחו את האינתיפאדה השנייה. את הזיופים שבו גיליתי מיד, כשהמימסד הישראלי מגיב בהתנצלויות מגומגמות, אך נתקלתי בחזית מאוחדת של אינטרנציונל שונאי ישראל (כולל "אמנסטי אינטרניישנל"), מערכת המשפט הישראלית וברוני התקשורת שלנו, שהתגייסו כולם להגנת מפיצי עלילת הדם. וזה כלל גם את שר הביטחון, שהחליט להתעלם מהדוח המקצועי שקיבל ממני על הפרשה. והפעם, היו גם קורבנות ישירים לגל השטנה שעוררה העלילה – 15 הרוגים בישראל ודניאל פרל, העיתונאי היהודי האמריקאי, שנשחט בפקיסטן על רקע צילום "רצח מוחמד א-דורה".

ב-10 השנים שחלפו מאז, הספיקו עיתונאים-חוקרים מהעולם הגדול להגיע למסקנה זהה לשלי, אך הממסד הישראלי נשאר אילם, ומנהל מחלקת ההסברה של משרד החוץ אף כתב לי שלא כדאי לעורר את הנושא, במקום שידרוש להעמיד לדין את מפיצי עלילת הדם השקרית. התעמולה הערבית דווקא מעוררת את הנושא בכל הזדמנות, וכל פוליטיקאי נבזי, פרופסור מתוסכל, פרשן טלוויזיה, או סתם עסקן של ערביי ישראל יודע היום שיזכה בפופולאריות אם רק יפיץ שקרים והסתה נגד ישראל, ללא פחד מעונש. 

וכאן אנו מגיעים למחדל של חוסר חוקים מתאימים למלחמה בעלילות דם, ולהתעלמות קברניטינו מהצורך בהם. כל עיתונאי יכול לדווח מישראל ברוח התואמת את רצון החמאס, אך אם הוא ידווח משהו שאינו נוח לערבים – הוא ייחטף מיד לבית סוהר סודי, ממנו ייצא רק כעבד נרצע שלהם. אין שום חוק שירתיע עיתונאים מלהשתתף בדמוניזציה של ישראל, וכך, גם בתקשורת הישראלית, פורעים ומסיתים אנטי-יהודים זוכים לכינוי "פעילי שלום", והמון משתולל נקרא "מפגינים". ומכבסת מילים זו פעלה גם על מתכנני מבצע עצירת המשט החמאסי לעזה. וכי איזו סכנה נשקפת מ"פעילי שלום" לחייל המשתלשל לקרבתם ממסוק? מכסימום – צעקות ויריקות? וכששלושה ימים לפני המבצע שידרה רשת אל-ג'זירה מהאונייה הטורקית התלהמות של ג'יהאדיסטים עם סיסמאות של רצח-עם נגד היהודים – לא הבין המודיעין המלומד שלנו שצריך להזהיר את מתכנני המבצע מחשיפת חיילים בודדים מול האספסוף הזה? ולהפיץ מייד לכל העולם את הידיעה על מהות הטרוריסטים של ארגון IHH הטורקי, שתפסו פיקוד על "פעילי השלום", כשהם מטיפים לרצח העם היהודי? ולחשוף את אפוטרופסות שליטי טורקיה האיסלמיסטים על ארגון זה? מי אחראי לתמונות המבישות של הכאת חיילי הקומנדו הימי, שביזו את ישראל בעיני כל העולם, נוסף לפציעות החמורות שנגרמו לבחורים? ומדוע לא הופעלה לפני המבצע מערכת הסברה התקפית, שתסביר לכל העולם, כולל במודעות של אירגונים לא-ממשלתיים, עם מי יש לנו עסק? ושמאחורי "פעילי השלום" מבקשי "עזרה הומניטארית" לעזה מסתתר אירגון טרור איסלמיסטי, שכבר ניסה לפוצץ נמל תעופה באמריקה – שאין לו שום קשר לסכסוך הערבי-ישראלי? ולבסוף –

מדוע לא הופעל נוהל קרב המתאים למצב באונייה הטורקית כמו זה, למשל, המתואר להלן?

1. כשהאוניה חוצה את גבול המים הטריטוריאליים של ישראל, מופיעים מעליה שני מסוקים של לוחמים, עם רמקול המודיע להם: "חדרתם בניגוד לחוק למים הטריטוריאליים של ישראל ואנו באים לאסור אתכם. עליכם לפנות מייד את הסיפון כי בעוד 10 שניות נפציץ את כולו והאחריות לנפגעים מכך תהיה עליכם."

2. מטר של רימוני הלם מונחת על הסיפון, עד שכולו יפונה מהג'יהאדיסטים (אם אין אפשרות לשטוף אותם בזרנוקי כיבוי של סירות חיל הים).

3. הלוחמים גולשים לסיפון הריק ותופסים עמדות, כששני צלפים מחפים עליהם מתוך המסוקים ושני צלמים מתעדים את הפעולה בווידיאו.

4. דובר צה"ל מסביר לתקשורת ומנמק בזמן אמת את הצעדים שננקטו נגד תומכי הטרור הרצחני, שמבצע בקביעות פשעי מלחמה, בירי על אזרחים בישראל ובחטיפה של חייל משטח ישראל, המוחזק מזה ארבע שנים ללא זכויות המגיעות לשבוי מלחמה.

כמובן שזה לא יהיה קל, אחרי שדעת הקהל בעולם התרגלה לראות כמצב נורמטיבי את ירי הטילים על ישראל מרצועת עזה במשך 10 שנים, והחזקתו של החייל החטוף במשך 4 שנים – מבלי שמוצג אולטימאטום ראוי לשלטונות הרצועה למען שחרורו המיידי. כל זאת, כשקברניטי ישראל לא דאגו לחקיקה שתאפשר את חיסול המסיתים לרצח יהודים, ולהיפך – מאפשרים את פעילותם הבלתי מופרעת בארץ ובעולם, עד שהצליחו לגבש דעת קהל עולמית למען חיסול ישראל.

וגולת הכותרת של מחדל זה היא בהשלמה עם חזרתו של ראש האספסוף האסלאמי על תרגיל המופתי הנאצי של ירושלים – בהפצת השקר שהיהודים הולכים להרוס את מסגד אל-אקצה, שבהשפעתו נערך טבח יהודי חברון ב-1929. "אין לנו חוק שימנע זאת," אומרים המחדליסטים, ואין מי שילמד משהו מהנשיא בוש, שהצליח להעביר חבילת חוקים למלחמה בטרור, אחרי פיצוץ מגדלי התאומים, בתקופה של 45 יום. ובמצב זה, מפחדים קברניטינו להעמיד לדין את הטרוריסטים "האזרחים" שנתפסו על הספינה הטורקית, בכניעה מבישה לתכתיב האפוטרופוס הטורקי שלהם. ואלה חוזרים לארצם כגיבורים, שיעודדו בריונים נוספים להצטרף לשורותיהם, וגם לצאת להפלגות של "ספינות הומניטאריות" חדשות.

עם כניסתו של בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, הגשתי לו תיק עם כותרת – "חקיקת הגנה לישראל", ובו הצעה, שעובדה בשיתוף חברים מוותיקי מלחמת העצמאות – לשורת חוקים הדרושים להבטחת קיום המדינה במציאות הקיימת.

לפני פרשת ההתנתקות מעזה, קיבלתי את הצעתו של ראש מחלקת תורת לחימה במטכ"ל להכין תזכיר על הצורך ברפורמה של תורת הלחימה בצה"ל בתנאים החדשים. התזכיר הוכן כבקשתו, ובו הדגש על היות המלחמה המודרנית מערכה רב-תחומית, בה צריכים לשלב יוזמות משבעה תחומים שונים: אידיאולוגי, פוליטי, תחיקתי, משפטי, פסיכולוגי-תעמולתי, כלכלי, ולבסוף – גם צבאי (כהגדרתו של פון-קלאוזביץ, שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים). שני המסמכים לא זכו לשום התייחסות.

אם תקום בישראל ועדת חקירה לגילוי סיבות הכישלון הנוראי, בו הפך איגון הטרור של החמא להיות חביב העולם, כשישראל מאבדת את לגיטימיות קיומה, היא תצטרך לקבוע – כיצד השתלטה על מערכת קבלת ההחלטות בממשלה השלומפריות של תיכנון מהלכים מדיניים וצבאיים נטולי בסיס מקצועי: עובדות הנראות לעין לא זוכות להתייחסות, ואלטרנטיבות לדרכי פעולה לא נשקלות כראוי מראש, כולל ההתמודדות המשפטית עם תפיסת אונייה במים בינלאומיים. ולהמחשת העבודה הרשלנית של הכנת תיק המבצע, ראינו את חזרתו הבהולה של ראש הממשלה מביקורו באמריקה – כדי לחשוב מחדש על מהלכים שהיו צריכים להישקל בתיק מסודר של מבצע, בו נבחנות מראש התפתחויות אפשריות של מהלכו, וכיסויו המתאים בהסברה התקפית נכונה.

הכותב התמחה במחקר ובתיכנון אסטרטגי, היה מראשוני הלוחמים בתש"ח, ומראשוני המומחים לחקר ביצועים צבאיים בישראל. 

 

 

* * *

מוצ"ש ל' סיון תש"ע 12.6.10 בשעה 22:00

בבית מורשת אצ"ג, יפו 34, ירושלים

בעיקר אלתרמן

ד"ר דרור אֵידָר שר ומשוחח על

שירה ונבואה, אהבה ומרחבי ארץ

בתכניתו: "כַּאֲשֶׁר נֶעֱקַרְתְּ מִבְּשָׂרִי"

נ' אלתרמן, א' שלונסקי, ל' גולדברג, נ' יונתן, אהרן אמיר ויאיר

בלחנים ידועים וחדשים

פסנתר וקלידים: איתן סובול

כלי הקשה: תומר כהן

לחנים ושירה: דרור אֵידָר

הזמנת כרטיסים מראש (רצוי): 02-6231532; 02-6231759

ראו ביו-טיוב שירו של אהרן אמיר ז"ל בלחן של דרור אֵידָר

בערב שנערך לזכרו לפני כשנתיים

http://www.youtube.com/watch?v=yDAgsHsvTSA

אפשר לשמוע כאן את שירו של נתן אלתרמן "הם לבדם" (השיר החותם את ספרו הראשון "כוכבים בחוץ") בלחן ובביצוע של דרור אֵידָר

http://stage.co.il/media/droreydar589192.mp3

 

 

 

* * *

בן כספית

בכיר בממשל בוש: אובמה עושה טעות

פורסם לראשונה ב"מעריב" מיום 4.6.10

"הנשיא שגה בגינוי פעולת צה"ל ומגמגם מול טהרן. אני במקומכם הייתי מודאג!" אליוט אברמס, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, פסימי.

"אליוט אברמס, אתה האדריכל הגדול של מכתב הנשיא בוש לראש הממשלה שרון, שהכיר  בגושי ההתנחלויות בשטחים. מה דעתך על העובדה שהממשל האמריקאי הנוכחי לא אימץ את מסקנותיו?"

"אני חושב שזו טעות גדולה מאוד. כל נשיא פוגע בעצמו וביורשיו אם הוא יוצר רושם שלא יקיים את מה שנשיא אחר הבטיח. לא מדובר בסתם מכתב או נאום נשיאותי. זה היה מסמך שנוהל עליו משא ומתן ארוך וקפדני בין שתי המדינות, והוא אושר על ידי הקונגרס."

"בתחילת השבוע התברר שגם הבטחה נוספת, לטרפד ניסיון לכפות על ישראל להצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני לא לגמרי קוימה."

"נכון. בימים האחרונים המימשל המשיך בדפוס ההתנהגות הזה. אסור היה להרשות שההצבעה הזו תעבור שם וישראל תסומן, בעוד על איראן לא נאמרת מילה. תמיד היה קונצנזוס שאמריקה צריכה להגיד לא במקרה כזה. זה מה שאנחנו עשינו ב-2005."

"ועכשיו באה הסאגה סביב סיכול המשט הימי, וארצות הברית לא מטרפדת הקמת ועדת חקירה."

"כן. וגם כאן אני חושב שמדובר בהתנהגות מדאיגה מאוד. קראתי שהנשיא דיבר עם ראש הממשלה נתניהו ואמר שצריך לאסוף ולברר את כל מה שקרה. אז אם עוד לא ביררו מה קרה, איך אפשר כבר לגנות? בתוך שבוע ימים אתה רואה שאמריקה מתיישרת עם קונצנזוס של רדיפת ישראל, דברים שהיינו יכולים לבלום בקלות, ופעם בלמנו. יכולנו להגיד במועצת הביטחון שהמילה 'גינוי' לא מתאימה למה שקרה במשט הימי, בטח לא לפני שמבררים את העובדות. והיינו חייבים לבלום את ההצבעה בעניין הגרעין. עכשיו, בעקבות זה, כל כך הרבה מדינות אירופיות מגנות את ישראל, לפני שיש להן מושג מה קרה. זו שגיאה קשה של המימשל, כי מה שהוא מייצר בישראל זה חוסר אמון של הציבור הישראלי."

"יהיה למימשל קשה מאוד לשכנע את ישראל ולקדם את תהליך השלום בלי אמון."

"נכון, וזה כבר עכשיו קורה, והולך ומחריף כל הזמן."

אליוט אברמס בא השבוע [שעבר] ארצה, להשתתף בכנס מיוחד של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה בראשותו של ד"ר דורי גולד. הכנס נולד תחת לחץ ההתקדמות המדינית שכופה ממשל אובמה על ישראל, והדיבורים על תוכנית שלום כפויה שתחזיר אותה לגבולות 67'. מתכנסים בו מדינאים ואנשי ביטחון שמאוחדים בדעה שישראל ראויה לגבולות בני הגנה, וכי קווי 67' אינם כאלה. יחד עם אברמס השתתפו בכנס קצינים כאהרן זאבי פרקש, גיורא איילנד, יוסי קופרווסר, עוזי דיין, אודי דקל, יעקב עמידרור ומשה (בוגי) יעלון, הפוליטיקאי המכהן היחיד בחבורה.

אברמס יהודי, גיסתו מתגוררת בארץ, ניאו-קונסרבטיבי, נץ טורף, אוהד ישראל מובהק. הוא היה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי במימשל בוש, מחזיק התיק הישראלי, אחראי למזרח התיכון. נחשב למועמד לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי בממשל ג'ון מקיין, לו היה זוכה בנשיאות. מה שנותר עכשיו זה לדמיין איזה כיף זה היה יכול להיות.

"מצד שני, בשבועיים האחרונים היה נדמה שהיחסים בין ירושלים לוושינגטון מתחממים."

"נכון. היתה מה שאני מכנה 'מתקפת אהבה' של המימשל, פגישות עם מנהיגים יהודים, מכתב שהנשיא כתב לוועידת הנשיאים, אבל לדעתי כל זה היה לצורך יחסי ציבור. המדיניות של אובמה לא השתנתה, וקיבלנו השבוע שתי הוכחות רצופות. הניסיון לייצר מראית עין של התחממות ביחסים היה לצורכי פנים. אם נתניהו היה מגיע לביקור בבית הלבן השבוע, זה היה ביקור מלא חיוכים וחיבוקים, ואני מאמין שהוא היה מקבל את הארוחה הכשרה הכי מושקעת שיכולה להיות, והם היו יוצאים יד ביד ומצטלמים, בניגוד לפעם שעברה. אבל לצערי, כל זה שטויות במיץ. זה הכל יחסי ציבור. מהותית, שום דבר לא השתנה. הם בסך הכל הגיעו למסקנה שטון היחסים צורם ומוטעה, וצריך לשנות אותו לצרכים טקטיים."

"מסקרנת במיוחד השאלה בנושא הגרעין. האם המדיניות הזו של אובמה לפרק את העולם מגרעין, ולכן גם את ישראל, היא חזון אמיתי ואידיאולוגיה, או שמדובר כאן בסוג של מקל שהוא מציג מול נתניהו, כדי ללחוץ עליו להתקדם עם הפלסטינים?"

"אני חושב שאין לזה קשר למשא ומתן או לשיטת המקל והגזר. יש כאן אידיאולוגיה אמיתית וחזון אמיתי של אובמה, וזה מדאיג. ובאופן כללי, מה שקורה בין ארצות הברית לישראל וגם המדיניות האמריקאית לא טובים לישראל, ולדעתי גם לא טובים לארצות הברית. זה ייקח אותנו למקומות שאין לנו עניין להגיע אליהם."

" אנחנו צריכים להתגעגע לאמון שהיה בין הנשיא בוש לאריאל שרון ואחריו אולמרט?"

"כן, אבל אסור לשכוח שאמון זה דבר שבונים לאט. אני זוכר את נאום צ'כוסלובקיה של שרון, ואת הדרישה של בוש להוציא את צה"ל מפאתי עזה, ואת שני הביקורים הראשונים שבהם לא היתה כימיה, אתה יודע שלשרון היתה בעיה של אנגלית, אבל הדברים נבנו והתפתחו והגיעו לאמון מלא ומועיל. אם מקרה המשט היה קורה אצלנו, אז היינו מחכים לראות מה באמת קרה שם. הרי המיליטנטים האלה באו להילחם. יש להמתין לחקירה של הצבא ולראות. המילה 'גינוי' לא צריכה להגיע אוטומטית בכל פעם. אתה זוכר איך הגבנו כשישראל חיסלה את רנטיסי ואת יאסין. אמרנו שזכותה של ישראל להגן על עצמה. והזכות הזו לא יכולה להתערער."

"האם כישראלי אני צריך להיות מודאג מכך שברק אובמה הוא נשיא ארצות הברית?"

"אני רפובליקאי. אני לא תומך של אובמה. צריך לזכור את זה. לא הייתי משתמש בניסוח הזה. מדיניות החוץ האמריקאית צריכה להדאיג אתכם. כמו שהייתם צריכים לדאוג גם בתקופת קרטר."

"כן, אבל קרטר בסוף הביא לנו שלום חשוב מאין כמוהו."

"זה כי בגין וסאדאת פחדו כל כך שקרטר יכניס את הסובייטים לתהליך, עד שהלכו עד הסוף והחליטו לעשות משהו בעצמם. הבעייה המרכזית שלכם היום היא איראן, ולצערי הממשל לא מטפל בה כמו שצריך. אני מדבר עם גורמים ערביים רבים. הם שואלים אותי, תגיד, אמריקה הולכת לשמור על מעמדה הדומיננטי באיזור? תגיד לי, אילו אתה היום בשאר אסד, במי היית בוחר? על איזה צד היית מהמר? על אמריקה, שתכף תצא מעיראק ונסוגה בכל החזיתות, או על איראן?"

"מה הסיכוי שמימשל אובמה ישתמש, בסופו של דבר, בכוח נגד הגרעין האיראני?"

"לדעתי נמוך, אבל לא אפסי. יכולים לקרות דברים. התקפת טרור נוספת, נניח, נגד אמריקה. המתקפה עלינו ב-11 בספטמבר שינתה את הדרך שבה ראה ג'ורג' בוש את העולם. אסון דומה יכול לשנות גם את אובמה."

"בשלהי כהונת בוש, מערכת המודיעין עשתה מאמץ אדיר, פירסמה את הערכת המודיעין הלאומית תוך הטיית העובדות והמימצאים, כדי למנוע ממנו לתקוף את איראן. מדובר בשערורייה שעברה בשקט יחסי, לא?"

"היה אז מומנטום נגד איראן. לא רק אצלנו, אלא גם בקרב בעלות בריתנו באירופה. פרסום הערכת המודיעין הרג את זה לגמרי."

"גם בעניין הסורי אין לאובמה הצלחות מסחררות."

"נכון. ישראלי בכיר אמר לי לאחרונה שהאמריקאים לא נושאים ונותנים עם סוריה, אלא רק נותנים ונותנים. שלחו את ג'ון קרי, יותר מפעם אחת, ודיברו על שגריר, וקיבלו כתף קרה."

"אין פלא. אם להיות כנים, גם אנחנו לא הצלחנו עם הסורים."

"אבל בכל זאת, כשאתה מחלק גזרים, הגיוני גם להציב דרישות מקבילות. ארצות הברית לא עושה את זה ואסד מעריך שאמריקה חלשה, איראן חזקה, לכן אין לו סיבה להתאמץ. אין סיכוי להסדר קבע.

"אתה מאמין שג'ורג' מיטשל יציג בסוף שיחות-הקרבה מסמך גישור אמריקאי שיהווה הצעה שאסור לסרב לה?"

"הרעיון קיים, אבל יש לו הרבה מתנגדים. כמעט מכל הצדדים. אני מאמין שבנקודה הזו מיטשל יגיע לסוף הדרך. הרי בסוף שיחות-הקרבה אמורים להגיע לשיחות ישירות. ומה יקרה אז? זו השאלה הגדולה. אני לא חושב שמיטשל יצליח לשכנע את הבית הלבן לנסות לכפות תוכנית שלום על הצדדים. אני לא מאמין שיש סיכוי להגיע להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים בתהליך הנוכחי או בשנה הקרובה. אני מאמין שצריך לקיים תהליך בשטח, בבניית המוסדות, בשיפור חיי הפלסטינים, בשיתוף פעולה וביצירת תשתית לשלום."

"מה אתה חושב על ההקפאה?"

"טעות ענקית. זה לא הקפאת ההתנחלויות. צריך להבין. הם דרשו הקפאת בנייה של מאה אחוז. אני לא יודע מי במימשל, אולי הנשיא, או רם עמנואל, או מיטשל, האמין שאפשר להגיע לזה. מדובר במהלך בלתי אפשרי. אנחנו חשבנו אחרת. האמנו שלהוסיף עוד כמה מתנחלים לא ישנה שום דבר, כל עוד קובעים שההתנחלויות לא מתרחבות. אפשר לבנות בפנים, אי אפשר להגדיל את גבולות המתאר. וממשלות ישראל הסכימו. זה יכול לספק במהלך משא ומתן. אבל מיטשל לא הסתפק בזה, וגרם נזק. אני לא מסתיר את דעתי, צריך להחליף אותו במישהו שמכיר את האיזור טוב יותר. הטעות הזו גרמה נזק יוקרתי אדיר לארה"ב, שמה את אבו מאזן בפינה שממנה היה לו קשה לצאת. כל העניין נוהל גרוע מאוד."

"אתה מסכים עם הדעה שאומרת שנתניהו חסר מזל, כי אילו היה נבחר לראש ממשלה ב-2001 הוא היה מקבל שמונה שנים של בוש, במקום שמונה של אובמה?"

אברהמס צוחק.

"אי אפשר לשכתב את ההיסטוריה. תראה, לשרון היו יחסים קרובים מאוד עם הנשיא. אני לא יכול לדעת מה היה קורה עם ביבי."

"זו שאלה מעניינת. אתה חושב שנתניהו היה מייצר כימיה דומה עם בוש?"

"לא בטוח. שרון היה מבוגר בדור מהנשיא ואנשיו. הוא היה גנרל שרון, מייסד הליכוד, צולח התעלה. בהתחלה, היחסים לא היו טובים. אבל זה התפתח עם הזמן. הם למדו לכבד ולהעריך אותו, ואת המילה שלו. ואז, ב-2003, כשהוא הודיע שהחליט לצאת מעזה ומעוד ארבעה יישובים בשומרון, והודה שאנחנו נמצאים עכשיו במקומות שלא נהיה בהם לנצח, אז בשביל מה, כולם הבינו שיש כאן מנהיג שרוצה לשנות מציאות. זה עשה רושם אדיר בוושינגטון. נקודת המבט של הנשיא בוש היתה שמנהיג לא נבחר כדי לשבת על הכיסא, אלא כדי לשנות מציאות. והנה בא שרון והציע את המהלך האדיר הזה."

"אז אתה בעצם אומר ששרון הרוויח את הכבוד שלו בוושינגטון."

"נכון. אילו ביבי היה מקבל החלטות כאלה, היו מעריכים אותו באותה המידה. לביבי יש יתרון אחד גדול על שרון, וזו האנגלית. את שרון בקושי היה אפשר להבין. אבל השאלה היא לא איך אתה אומר, אלא מה."

 

 

* * *

איליה בר זאב

שני שירים מתוך הספר החדש:

"מעל קווי המתח"

 

מאובנים

 

הַסְּעוּדָה הָאַחֲרוֹנָה

שֶׁלֹא אָכַלְנוּ בָּהּ.

דִבְרֵי הַסִּכּוּם שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ –

וּמַה נֹּאמַר עַל הָעֹנֶג

שֶׁאָמוּר לְהוֹפִיעַ

אַחַר הַמִּלִּים, אַחַר הַדְּבָרִים?

סֵדֶר עִנְיָנִים מוּזָר.

אֵין בְּרֵרָה –

אֶצְבַּע נִלְחֶצֶת בָּעַכְבָּר,

חֵץ נוֹרֶה אֶל מְרַעֲנֵן מְמֻחְשָׁב,

כַּף הַיָּד תִּקָּטַע אוֹ תִּכְנֹס לְעַצְמָהּ,

שְׁעוֹן הַחוֹל

מְפַכֶּה

אֶל מֵאָה רְחוֹקָה.

 

 

סוֹף הָאֶלֶף בְּאַבֶּרְדִין  (1999)

עיר בצפון-מזרח סקוטלנד, מכונה "עיר הגרניט", בין הנהרות דִי וְדוֹן

 

                *                                          

יָדַי נָעוֹת בְּקֶצֶב הַחֲלוֹם.

לָקוּם, לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְבוֹרֵא הַחֲלוֹמוֹת.

רַע לְהִתְעוֹרֵר בְּבֵית מָלוֹן מָרוּט,

לְהַשְׁקִיף עֵינַיִם בְּעַד אָבָק חֲלוֹנוֹת לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

מַבָּטִי מְלַוֶּה שְׁאֵרִיּוֹת לַיְלָה בְּמוֹרַד הָרְחוֹב.

 

               *

יְבָבוֹת בְּאַבְנֵי הַשַּׁחַם, צַעֲקוֹת שְׁחָפִים.

נָמֵל בְּמַעֲרוּמָּיו עִם שַׁחַר נֶעֱרָם.

אֵין אָדָם בָּרְצִיפִים, חָמְקוּ הַדַּיָּגִים

אֶל אַהֲבוֹת בֹּקֶר, אֶל אֲרוּחַת  יָרָק.

 

              *

יָם שֵׁישִׁי, קָרָה צְלוּלָה כַּיִַּיִן.

רְצוּעַת חוֹל קְפוּאָה בַּיָּם הַצְּפוֹנִי.

אִישׁ שָׁעוּן אֶל קוֹרָה. עִתּוֹן בֹּקֶר. כֶּלֶב אַדְמוֹנִי.

מַכּוֹת אוֹר בַּעֲנָנִים נִסְדָּקִים.

 

              *               

שַׁחַר פָּרוּשׂ עַל גַּלִּים בְּסוֹף הָאֶלֶף הַשֵּנִי.

רָחוֹק, בֵּין מַיִם לְמַיִם, אֵשׁ רוֹחֶשֶׁת בַּבַּלְקָן,

זֹהַר נָסוֹג אֶל סוֹדוֹת הַיָּם.

עִם דִּמְדּוּמֵי יוֹם –

מִקְסַם פִּצְעֵי  גֵּאוּת וָשֵׁפֶל, 

 גַּאֲוָה      

וְדָם.

 

              *

קְרִיאוֹת שְׁחָפִים בִּשְׁמֵי הַכֶּסֶף

עָטוֹת עַל בְּדִידוּתוֹ שֶׁל רָץ לְמֶרְחַקִים,

בְּחֹם גּוּפוֹ גּוֹזֵל אֶת קֹר הַבֹּקֶר

אֶת שַׁלְוָתָם שֶׁל הַחַיִּים.

הִיצְ'קוֹק חַי –

בְּסִחְרוּר מַעֲגָּלִים הֵם מְלַוִּים אוֹתִי

לְעֵבֶר הַגַּלִּים. אֶל זֹהַר הַצָּפוֹן,

אֶל דִּי וְדוֹן.

 

"מעל קווי המתח"

ספר הביכורים של המשורר הארצישראלי איליה בר זאב

ניתן להשיג ישירות מהוצאת "קשב לשירה" ב-40 ש"ח בלבד

(כולל דמי משלוח)

הכתובת: "קשב לשירה", אבן גבירול 68 תל אביב 64952

המחאות יש לרשום לפקודת: קשב-וייכרט

 

מכון אבשלום והוצאת "קשב לשירה" מזמינים

להשקת ספר השירים של

איליה בר זאב

"מעל קווי המתח"

הארוע  ייערך ביום רביעי, 16.06.2010, ד' בתמוז תש"ע בשעה 20.00

באודיטוריום בקמפוס מכללת לווינסקי לחינוך

רחוב שושנה פרסיץ 15 תל-אביב

ישאו דברים ויקראו משיריו של איליה:

שלמה אביו, גדעון בן דויד, אהוד בן עזר,

דני גספר, רפי ויכרט, גלעד ויינגרטן,

רוני סומק, גיורא פישר

מוסיקה ושירה: עודד גדיר

את הספר אפשר יהיה לרכוש בהנחה מיוחדת

החנייה חופשית ובשפע, הכניסה חופשית,

כיבוד קל במקום, כולם מוזמנים

 

             

 

* * *

אורי הייטנר / שלוש רשימות

1. מההתנתקות עד המשט

האם נכון היה למנוע את הגעת המשט לחופי עזה? אני סבור שהיתה זו טעות. המערכה המרכזית המנוהלת נגד ישראל היום היא צונאמי הדה-לגיטימציה לקיומה ולזכותה להגנה עצמית. מול מכונת תעמולה גבלסית מיומנת ומשומנת, עדיין איננו ערוכים ולא משיבים מלחמה שערה. פרובוקציית המשט היא אחד השיאים של המתקפה. מארגניה בחרו את הזירה הקשה ביותר לישראל, שרק רע יכול לצאת ממנה. גם אלמלא הישגם האדיר – ההרוגים והפצועים שהצליחו להשיג, עצם העימות עם חיילי צה"ל היה ניצחון בעבורם. אין לישראל כל סיבה להעניק לאויביה ניצחונות. במצב שנוצר, מוטב היה "להבריז" להם, להתעלם מהם ובכך להוציא את הרוח ממפרשיהם. חבל שלא נהגנו כך.

במצב שנוצר, קשה יותר להסביר את צדקתנו, אך אין לנו ברירה – גם במלחמה הזאת עלינו לנצח. כאשר המלחמה נגדנו התמקדה בפיגועי התאבדות, אמרו רבים שאין דרך לעצור את שיטת הטרור הזו. והנה, בקרב הזה ניצחנו ואנו ממשיכים לנצח. גם בקרב על תודעת העולם ניתן לנצח, שכן הצדק עימנו ואני מאמין שסוף הצדק לנצח. אולם בראש ובראשונה עלינו להבין שאנו במלחמה, שהמלחמה היא על התודעה, שיש להיערך לה ולתקצב אותה מתוך הבנה שזו החזית העיקרית, ולקבל את החלטותינו בסוגיות שעל סדר היום מתוך הבנת המצב החדש.

הנושא המרכזי בו ממקד האוייב את מתקפתו הוא ה"מצור" על עזה. מן הראוי שנזכיר לכל העולם, אך קודם כל לעצמנו, את העובדות אודות ה"מצור".

נקודת המוצא לדיון היא ההתנתקות. הסיבה לכך, היא שההתנתקות, שבה ישראל שילמה מחיר כבד ביותר – נסיגה עד גרגר החול האחרון ועקירת חבל התיישבות ישראלי מפואר עד אחרון התושבים (הרי בעוד פלשתינאים חיים בישראל בשוויון זכויות מלא, יהודי אינו יכול לחיות אפילו יום אחד תחת שלטון פלשתינאי). המחיר הזה נועד להשיג מספר מטרות. הראשונה, כשמה כן היא – התנתקות מוחלטת מאחריות על רצועת עזה ועל מיליון וחצי הפלשתינאים שבתוכה. השנייה – הנסיגה המלאה תשמוט מידי הפלשתינאים כל סיבה, עילה או תרוץ להמשך הטרור, שנומק כמאבק נגד הכיבוש. השלישית – אם בכל זאת הטרור ימשך, תהיה לישראל לגיטימציה מוסרית להגיב במלוא העוצמה, והעולם כולו יבין זאת ויתמוך בה.

אחרי ההתנתקות, לא היה עוד לפלשתינאים כל תרוץ להמשיך בטרור. אחרי ההתנתקות, לא היתה עוד סיבה לאף אדם בעולם לראות בישראל אחראית בצורה כלשהי לנעשה ברצועת עזה. כך, על הנייר. בשטח, המציאות היתה שונה לחלוטין.

הנסיגה התנהלה תחת אש. בתי הכנסת של היישובים הוצתו ונחרבו בידי האספסוף הפלשתינאי. לאחר הנסיגה – הפכה עזה בסיס לטרור ולפשע מתמשך נגד האנושות; ירי טילים יום יומי מכוון נגד אוכלוסייה אזרחית. מזה ארבע שנים מתבצע פשע מלחמה – אחזקת שבוי ללא מתן אפשרות לצלב האדום לבקרו.

ירי הטילים על אזרחי הדרום החל 4 שנים לפני ההתנתקות, אך אחריה הוא התעצם אלף מונים. ישראל הגיבה באיפוק רב ובהבלגה יחסית. וכל אימת שדומה היה שישראל לא תוכל להבליג עוד, הוצעה הפסקת אש, שפעם נקראה הודנה ופעם תהדיא, אך תמיד כובדה באופן חד צדדי, בידי ישראל. רק כשכלו כל הקצין, ישראל מימשה את זכותה להגן על עצמה ועל אזרחיה במבצע "עופרת יצוקה". מבצע זה נתן את האות להסלמה רבתי במתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל.

מתקפה זו לא החלה בעקבות המבצע. האסטרטגיה הזו נקבעה בוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, 2001. אך כמו המשט בימים אלה, כך מבצע "עופרת יצוקה" – נוצל כעילה לתפעול האסטרטגיה הזו. שיאה של המתקפה – דו"ח גולדסטון החד-צדדי, שכולו שקר וצביעות, שהגדיר את התגוננותה של ישראל כ"פשע מלחמה", והמסר האמיתי שלו היה, שישראל היא המדינה היחידה בעולם שאין לה זכות להגנה העצמית, שהיא זכות יסוד של כל מדינה.

ננסה לשער בנפשנו, מה היה קורה אילו הפלשתינאים הגיבו אחרת על ההתנתקות. אילו במקום תוקפנות וטרור, היו מקדישים את מרצם ומשאביהם לפיתוח כלכלי של רצועת עזה, אולי גם לשיקומם של ה"פליטים". הרי כל העולם היה מתגייס לעזרתם, ובראש ובראשונה ישראל. הרי רצועת עזה עשויה היתה להיות לנס הכלכלי של העולם. במקרה זה, סביר להניח שרוב הציבור הישראלי היה תומך בפתרון דומה גם ביהודה ושומרון. אילו זו היתה בחירתם של הפלשתינאים, סביר להניח שהיום היתה להם מדינה עצמאית על כל השטחים או על רובם.

לא כך נהגו הפלשתינאים, כיוון שמלחמתם אינה נגד "הכיבוש" של 1967, אלא נגד "הכיבוש" של 1948. מאבקם אינו על מדינה עצמאית לצד ישראל, אלא נגד קיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל. הסכסוך בינינו אינו טריטוריאלי אלא קיומי.

ברגע שישראל נסוגה מרצועת עזה, אין לה כל אחריות על הנעשה בה. כל סיוע שלה לרצועה, הוא מחווה של רצון טוב ושל שכנות טובה. אילו בחרו הפלשתינאים בשלום – ראויים היו לכל סיוע. משבחרו בטרור – אין כל סיבה שישראל תסייע להם כהוא זה. במקרה כזה, מן הראוי שגבולה של ישראל עם עזה יהיה גבול סגור, כמו גבולותיה של ישראל עם סוריה ולבנון. וכפי שהגבול הסגור עם סוריה אינו "מצור" על סוריה, כך גבול סגור עם רצועת עזה אינו "מצור" על עזה.

ברגע שישראל נסוגה מכל הרצועה, שונאי ישראל המשיכו להציג את עזה ככבושה. כבר אז כתב גדעון לוי, למשל, שישראל הקימה בעזה את "מחנה המעצר הגדול בעולם". המסר הוא ברור – גם אם ישראל תיסוג מהשטחים, היא תחשב כובשת, ולכן יהיה זה לגיטימי להמשיך במאבק ובטרור נגדה.

אף שאין לישראל כל אחריות על עזה, היא לא סגרה את הגבול באופן הרמטי. היא המשיכה לסייע לעזה, גם תחת טילים לעבר אוכלוסייתה האזרחית. הדוגמה המוחשית ביותר, שלא תיתכן כמותה באף מקום אחר בעולם – ישראל המשיכה לספק לעזה חשמל מתחנת הכוח באשקלון, שהפלשתינאים מעזה סימנו אותה כיעד אסטרטגי וניסו ללא הרף לפגוע בה.

גם היום אין מצור על עזה. גם היום, מדי יום, עשרות משאיות מישראל מעבירות אספקה, מזון ותרופות לעזה. יש סגר ימי, שנועד למנוע העברת נשק ותחמושת לחמאס. ניתן להתווכח אם תועלתו של הסגר עולה על נזקו. בקרבי התעוררו, לאחרונה, הרהורי כפירה אודות יעילות הסגר. אך אין ספק שמבחינה מוסרית, יש לו כל הצדקה שבעולם. ואין ספק, שבשום אופן אין לכנותו "מצור".

אם יש מצור על עזה, יש להאשים בו את המצרים. המצרים הם ערבים – אחיהם של תושבי עזה. אין בידי חמאס חייל מצרי שבוי. חמאס אינו משגר טילים לעבר ערים מצריות. אם מצרים סוגרת את גבולה עם עזה (בעידוד ישראלי חסר תבונה), מדוע באים בטענות לישראל, כאילו תפקידה לכלכל את האויב הפוגע בה?

מי ששיגר את המשט, ידע היטב שאין משבר הומאניטרי בעזה. אולם הוא ידע שמשט "הומאניטרי" של "פעילי שלום וצדק" "לפריצת המצור" הוא פרובוקציה שתפגע בלגיטימיות הבינלאומית של ישראל. בהחלטה שגויה בעליל, שיחקה ישראל לידיהם של שוחרי רעתה ונגררה לפרובוקציה, ובכך גרמה נזק לעצמה. יש מקום לדיון ציבורי בתוכנו אודות אותה החלטה.

אך גם כאשר אנו מותחים ביקורת, אל נתבלבל. המלחמה הזו היא בין טוב ורע, בין עוול לצדק, ובמלחמה הזו הצדק הוא איתנו. מולנו ניצב ציר רֶשע המאיים על העולם החופשי כולו, ובראש ובראשונה עלינו. כמו במאה שעברה, גם במאה הזו, אויבי האנושות רואים בעם היהודי את האויב העיקרי שלהם.

אסור לנו להתבלבל – עלינו לזכור את צדקתנו ולהלחם עליה במלחמת הדה-לגיטימציה שנכפתה עלינו.

 

2. המהפך הטורקי

כל אימת שישראל מצויה בעימות עם מדינה אחרת, מתייצב עיתון "הארץ" לצד היריב בעימות. כך גם בעימות הנוכחי עם טורקיה. במאמר המערכת "טורקיה איננה אויב" (4.6.10) מתוארת אידיליה בין שתי בנות ברית, שהופרה באשמת ישראל, במבצע "עופרת יצוקה".

אין שמץ של אמת בתיאור זה.

מבצע "עופרת יצוקה" היה מהלך קלאסי של הגנה עצמית, מצד מדינה שלאורך 8 שנים אזרחיה הותקפו בירי אלפי טילים. אם הסיבה לקרע בין ישראל לטורקיה היא מבצע זה, יותר משהדבר מעיד על ישראל, הוא מעיד על טורקיה.

אך מבצע "עופרת יצוקה" אינו הסיבה למשבר, אלא התירוץ התורן לדירדור מכוון, מצד טורקיה, של מערכת היחסים שלה עם ישראל. אכן, בין המדינות התקיימו יחסי ידידות חמים וברית אסטרטגית ששירתה את האינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים של שני הצדדים. ברית זו לא נסדקה כהוא זה בשתי אינתיפאדות ובאירועים כמו מבצע "דין וחשבון", מבצע "ענבי זעם", מבצע "חומת מגן" ועוד. כמו הברית האסטרטגית בין ישראל לאיראן, גם הברית עם טורקיה נגדעה בשל חילופי השלטון אצל בת בריתנו לשעבר.

באיראן חילופי השלטון היו במהפכה ולכן הקרע היה מיידי. בטורקיה התהליך היה אבולוציוני ודמוקרטי ולכן תהליך הקרע הוא איטי. הממשלה האסלאמית, בראשות ארדואן, מבצעת מהפכת-נגד למהפכת אתא-טורק – תהליך דה-מערביזציה מובהק וחיזוק צביונה המוסלמי. ביחסי החוץ, הביטוי המובהק לכך הוא חבירתה לציר הרשע של איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס.

בשל תפקידו המסורתי של הצבא כשומר החותם של החוקה החילונית של טורקיה, ארדואן מקדם את מהלכיו במתינות ובזהירות, צעד אחר צעד. בשנים הראשונות לאחר עלייתו לשלטון, ב-2003, הוא נזהר מרפורמות מרחיקות לכת, בטרם יבסס את שלטונו. ככל ששלטונו התבסס, כך הוא חש ביטחון רב יותר לקדם את מדיניותו, תוך ניצול הזדמנויות לצורך קפיצות מדרגה.

ההתקרבות לציר האיראני, טומנת בחובה התנתקות הדרגתית מישראל. מבצע "עופרת יצוקה" וה"מצור" על עזה היו עילות לזירוז המהלך, אך בוודאי לא הסיבה להן. מאמר המערכת מציין, כהוכחה לידידות הטורקית שהופרה ב"עופרת יצוקה" – את התיווך הטורקי בין ישראל לסוריה, לפני שנתיים. אולם העובדה שאולמרט בחר דווקא בארדואן להיות "מתווך הוגן", כביכול, היא בעיקר ביטוי לחוסר תבונתו המדינית של אולמרט ולקוצר ראותו.

טורקיה היא היום אחת המובילות במסע הנואל של דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולזכותה להגנה עצמית. המדינה שממשיכה להכחיש את טבח העם הארמני, שממשיכה לדכא את הכורדים, שממשיכה לכבוש את חלקה הצפוני של קפריסין – מרשה לעצמה להוביל את מתקפת האשמות השווא המרושעות נגד ישראל. המשט לעזה הוא צעד פרובוקטיבי קיצוני במסגרת מסע זה. במקום לנסות לפייס את הטורקים המדרדרים מיום ליום את מערכת היחסים, ראוי היה שהממשלה תעבור ממגננה למתקפה. מן הראוי שישראל תגנה את טורקיה על פעולתה, תגיש תלונה נגדה למועצת הביטחון על המשט ועל מציאותם של טרוריסטים טורקים על סיפון "מרמרה". מן הראוי שישראל תסיר את הכפפות, ותצא נגד דיכוי הכורדים ונגד הכחשת הטבח בארמנים.

 

3. שלוש הערות על הפגנת ה"שמאל"

א. סלידה

אני סולד מההפגנה שנערכה הערב [מוצאי שבת, 5.6] בתל-אביב. אני סולד מהדרך הפוליטית שהוצעה בה. אני סולד מהעמדות שבוטאו בה ומהנאומים שהושמעו בה, כפי שצוטטו בתקשורת. זו הפגנה מקוממת.

אך יותר מכל, אני סולד מסוג הקואליציה שהיתה שם. עד לאחרונה ידענו להפריד בין "שמאל" יוני ציוני, ל"שמאל" רדיקאלי אנטי ציוני ואנטי ישראלי. נכון, אנשי שמאל רדיקאלי הגיעו גם להפגנות של "שלום עכשיו", הניפו את כרזותיהם. אך הם השתתפו שם כטרמפיסטים, כטפילים. בדיוק כמו הכהניסטים המתעלקים כטפילים על הפגנות הימין.

לאחרונה חל שיבוש מערכות. ה"שמאל" הציוני גולש במדרון החלקלק לעבר הפוסט ציונות; הן בעמדות שהוא משמיע והן בשותפים שהוא בוחר. כאשר "שלום עכשיו" ומרצ מארגנים הפגנה משותפת עם "גוש שלום" וחד"ש, זה סימן רע, רע מאוד. בתקופה קשה זו, של מערכת דה-לגיטימציה נגד ישראל, חבירתן של מרצ ו"שלום עכשיו" לארגונים השותפים למערכה הזו, מדאיגה, מדאיגה מאוד.

 

ב. מבחן הדמוקרטיה

המכתם "איני מסכים עם אף מילה שאתה אומר, אך אני מוכן להיהרג על זכותך לומר את הדברים," המיוחס לוולטיר, הוא כל התורה הדמוקרטית על רגל אחת. ואידך זיל גמור.

המבחן של הדמוקרטיה הוא בעיקר מול דעות מקוממות. הפגנת ה"שמאל" בת"א מקוממת מאוד. אך זכותם של משתתפיה להביע את דעתם ולהפגין למענה חייבת להיות מעל ומעבר לכל ויכוח.

גילויי האלימות כלפי ההפגנה מעוררים סלידה לא פחות מההפגנה עצמה. בניגוד להפגנה, שהינה מקוממת אך לגיטימית, גילויי האלימות אינם לגיטימיים.

בכלל, המנהג של הפגנות נגד בזמן הפגנות היריב פסול בעיניי. תן ליריביך להפגין. זו זכותם. אתה רוצה להפגין למען הדעה שלך? תארגן הפגנה בפני עצמה.

הפגנת נגד מסוג זה היא פרובוקציה, והיא טומנת בחובה עימות שסיכוייו להתדרדר לאלימות גבוהים מאוד. יש לעודד דיאלוג בין יריבים. בין מפגינים אין דיאלוג, אלא עימות כוחני משולהב. כעסתי על הפגנות הנגד הפרובוקטיביות בהפגנות של ועד יישובי הגולן ובאותה מידה אני כועס גם על הפגנות דומות בהפגנות של יריביי הפוליטיים.

אם הפגנת נגד כזו מסתיימת בקריאות, ניחא. אבל הערב היו בה גילויי אלימות, רימון עשן נזרק לעבר המפגינים, אורי אבנרי הותקף.

ההתנהגות הזו מגונה ויש להוקיע אותה ואת האנשים שנקטו בה בכל לשון של הוקעה.

באותה מידה יש לגנות את מחללי האנדרטה לזכר החללים התורכיים במלה"ע הראשונה ואת יידוי האבנים על שגרירות תורכיה בת"א. אלה שביצעו את המעשים האלה כל כך דומים לאספסוף המוסת והאלים בהפגנות באיסטנבול ובאום אל פאחם.

 

ג. אורי אבנרי

אלה שתקפו את אורי אבנרי רואים עצמם, מן הסתם, אולטרה יהודים ואת מעשיהם – מעשים יהודיים. האם שמעו אותם חוליגנים משפטים כמו "והדרת פני זקן"? "מפני שיבה תקום"? על הערכים היהודיים האלה לא ראוי להגן?

בשם איזה מוסר יהודי מרשים לעצמם פרחחים לתקוף אדם בן 87, בגיל של סבא או אפילו סבא רבא שלהם?

דעותיו של אורי אבנרי מעוררות פלצות, אך אין לקחת ממנו את תרומתו הגדולה לעיתונות הישראלית. מעטים יכולים להתברך בתרומה כזו, שמשמעותה גם תרומה לדמוקרטיה הישראלית.

כילד ונער, קראתי באדיקות את מאמריו של אבנרי ב"העולם הזה", עד סגירתו. מי שמכיר את השקפותיי לא יחשוד בי שהושפעתי מעמדותיו. אולי הוויכוח שניהלתי מדי שבוע עם הדברים שקראתי סייעו לעיצוב דעותיי ולחידודן. אולם הערצתי את כתיבתו, ואני משוכנע שאין מי שהשפיע על סגנון כתיבתי, בראשיתה, יותר ממנו. בהיותי סטודנט לתואר ראשון, כתבתי מחקר מקיף על הביוגרפיה הפוליטית של אבנרי, במסגרתו ראיינתי אותו ארוכות בביתו (לא נראה לי שהוא היה שבע רצון מקריאת מסקנות עבודתי, אם לנקוט לשון המעטה). ובתואר השני כתבתי עבודה סמינריונית על מערכת היחסים הסבוכה בין אורי אבנרי ליונתן רטוש.

אולם מעבר לזיקה האישית, חרה לי מאוד לקרוא על ההתקפה, מעצם הפגנת האלימות כלפי יריב פוליטי, ובפרט מהמעשה הנואל של אלימות כלפי זקן.

 

אהוד: אני לא הבנתי את הפופולאריות הרבה לה זוכה הסופר ניר ברעם במקומות ה"נכונים" עד שקראתי ב"הארץ אונליין" ממוצ"ש את הדיווח הבא על ההפגנה שאליה אתה מתייחס בדבריך:

"הסופר ניר ברעם שנכח בהפגנה אמר כי 'באנו לכאן הערב כדי להפסיק לפחד.' לדבריו, 'הדיון הציבורי בישראל מוקדש כולו לפחד, לאיומים, לתרחישי אימה, משדרים לנו שכל הפגנה בטורקיה היא סכנה קיומית, כל משאית עם טילים תשמיד מחר את תל אביב, כל ספינה היא איום ממשי על עתידנו. אנחנו לא רוצים מדינה שמנגנוניה מסורים לאפליית הלא יהודים.'"

אכן, עתיד גדול וחשוב מאוד מצפה לניר ברעם והוא כבר יכול להתחיל לצחצח את הנעליים של דויד גרוסמן, עמוס עוז וא"ב יהושע.

 

 

* * *

גונן גינת

גזענים לכו לעזה, לכו כבר...

קחו את הזמן, נסו לספוג את האווירה – לכו להתחבק עם ההומניטרים ששוחטים את אחיותיהם בגלל כבוד המשפחה, תתנשקו עם מי שזורקים מהגגות חשודים בשיתוף פעולה, קושרים את גוויותיהם למכוניות ודוהרים איתן.

לכו לעזה. לכו. אתם הרי נורא אוהבים אותם. בשביל זה אתם פעילי שלום, לא? אז לכו כבר לשם ואתם יודעים מה? קחו את הזמן. אל תמהרו לחזור. נסו לספוג את האווירה ליהנות מכל רגע. לכו כל ה"בצלם" והתואמי-בצלם. לכו להתחבק עם ההומניטרים מהחמאס להתנשק עם אוהבי האדם ששוחטים את עברייניות כבוד המשפחה ומצטלמים עם הידיים מלאות הדם ללטף בחיבה את ההומניטרים כורתי הידיים. לכו אליהם.

לכו לעזה. לכו עם כל האוהבי-שלום-עלק, אלה שמגיעים עם נבוטים וסכינים ואחר כך מגלגלים עיניים שגם זה בגלל הכיבוש. לכו ותתחבקו עם מי שקוברים בחורות בחיים בגלל עבירות צניעות וזורקים מגג של שש קומות את מי שנחשד ב"שיתוף פעולה" עם ישראל. לכו להתחבק איתם, עם מי שיורים ברחוב אחד בשני כי השני הוא מהפת"ח ולא מהחמאס ואחר כך מודיעים שגם זה בגלל הכיבוש. לכו להתנשק עם מי שמוציאים פסקי הלכה שמטיפים שמותר לאנוס יהודיות. לכו כבר אליהם.  

לכו לעזה לאלה שגילגלו השבוע עיניים והסבירו ש"אנחנו אוהבי ישראל רק שעכשיו כבר מאוחר ואין לנו זמן לראות את הצילומים של הלינץ' שנעשה בלוחמים. רק נגיד לכם שכידידיכם אנחנו חייבים לתמוך בממשלת החמאס."

אז לכו לעזה. לכו אל מי שקושרים לעמודי חשמל במרכז העיר את מי שנחשד שמכר אדמה ליהודי. לכו תתחבקו עם מי שקוראים גם לכם – כן גם לכם עגולי משקפיים חביבים – "בני הקופים והחזירים." לכו אליהם פעילי שלום-עלק.

לכו לעזה אל החמאסניקים ששרפו לפני שבועיים את הקייטנה שהאו"ם פתח לילדים. לכו להתנשק עם מי שמלמדים ילדים לדקלם על רצונם ליהרג למען אללה, ובתהלוכות חגיגיות מופיעים תינוקות שלמותניהם חגורת נפץ.

לכו להתחבק איתם. אתם יכולים להרגיש חופשי גם לנשק את הילדים החביבים שמקבלים ליד נשק ונשבעים בתהלוכות לרצוח יהודים.

לכו לעזה ותוכלו לצפות בסרטי שאהידים ולהיפגש עם האימהות שמתגאות שילדיהן שאהידים! לכו אל מי שחולמים לקבל בשמיים 72 בתולות. תהיו נאורים, תתייחסו בסובלנות לתרבות שונה, תראו התעניינות. תשאלו אותם למה דווקא 72 ולמה דווקא בתולות. לכו לכו כבר לעזה.

לכו ותתחבקו עם מי שיום-יום במשך שנים שיגרו טילי קסאם על ילדים רק משום שהם יהודים. במשך כל השנים האלה פעילי שלום ואוהבי אדם – כל השנים האלה שתקתם. אף מילה. הרצחנות הפלשתינית, המטענים באוטובוסים, הפצמ"רים על חקלאים והדקירות בגב – מעולם לא גרמו לכם לנוע על הכיסא באי נוחות קלה. מעולם לא טרחתם להקדיש רגע של מחשבה לילדים משדרות. אז עכשיו לכו לעזה. לכו כבר גזענים אנטישמים. לכו.

אנינות הטעם וההומניטריות שלכם מעולם לא הפריעה לכם להתחבק עם מי שגוררים את הגופות המרוטשות של "משתפי הפעולה" ברחובות, קשורות בחבל למכונית שהרמקולים שלה משמיעים את "בדם ואש נפדה את פלשתין!"

לכו לעזה לכו כבר   להתנשק איתם. ואתם לא חייבים למהר לחזור. קחו את הזמן. לכו לעזה.  

לכו כבר ובדרך אל תשאלו את עצמכם אפילו לרגע את השאלה למה יש מצור על עזה. גלעד שליט למשל הרי לא ממש בראש שלכם.

ויש עוד שאלה שאסור לכם אבל ממש אסור לשאול: הרי לעזה יש גבול לא רק עם ישראל אלא גם עם מצרים. "אחיהם הערבים" – אז למה יש מצור? הרי המצרים יכולים ברגע אחד לפתוח את הגבול למעבר חופשי. למה המצרים בונים גדר הפרדה מפלדה בעומק האדמה? למה? ולמה אם גם המצרים מטילים מצור על עזה – מפגינים רק נגד ישראל? ומה עם המצור שמטילים המצרים?

רציתם נסיגה לגבולות 67'? קיבלתם. בגבולות 67' אין מעבר מהרצועה לישראל – אבל אין גבול עם מצרים. המעבר לשם חופשי.

אז למה ישראל מואשמת במצור ולא מצרים?

אולי כי אנחנו מטרה קלה? ואולי כי הרבה יותר אופנתי לצרוח שישראל מטילה מצור – מאשר שהמצרים עושים את זה?

ואולי הסיבה היא אחרת: אתם פשוט גזענים. פעילי שלום? כשאתם מסתכלים במראה מה שנשקף אליכם הוא פרצוף גזעני. הנה מצרים וישראל מטילות את אותו מצור על אותו שטח ועל אותם אנשים. אבל את מי אתם מאשימים? ברור את מי שמכניסים דם למצות.

גזענים לכו לעזה. לכו תתחברו עם השאהידים שחולמים לרצוח יהודים, עם מפגיזי הילדים של שדרות, עם השקרנים שהשווקים שלהם מלאים כל טוב והם דורשים משלוחי מזון.

לכו כבר לעזה. לכו.  

הגיע הזמן להקים מוזיאון להנצחת השואה הארמנית? ולהכריז על תמיכה בהקמת מדינה כורדית עצמאית במזרח טורקיה? ולהודיע על מימון "צעדות שיבה" של יוונים שגורשו מצפון קפריסין? ולהגיש למועצת הביטחון דרישות להפסיק את הכיבוש של צפון קפריסין ושל חבלי כורדיסטן? ולשלוח אוניות עם אספקה הומניטרית לכורדים בדיארבקיר? ולשלוח לשם את כל מי שהיה על האוניות לעזה, שממילא הם רצו להגיע לשם? ולהצמיד לכל אוטובוס כרזות גדולות "ישוחרר גלעד שליט"? ולשנות מינוחים: במקום "המימשל באנקרה" לומר "המימשל הגזעני באנקרה." ככה, קבוע?

ולא להחזיר להם את הברזים והמגבות!

 

 

* * *

רות ירדני כץ

כבר כשישים שנה הטעם המדהים של חומוס מונטנייה של "טעמי" לא השתנה

אהוד היקר,

העיתון העיתי שלך שמופיע פעמיים בשבוע הפך לחלק מחיינו. דבר מובן מאליו. התרגלנו. אבל זה ממש לא מובן מאליו. הכותבים והקוראים יודעים כמה מאמץ, עבודה ועשייה אתה משקיע. אתה לבד. ברכות לגיליון ה-550. ואחרי הברכות אני רוצה לספר לך שהתגעגעתי לאוכל של "טעמי" המיתולוגית.

מסעדה שקיימת עשרות של שנים ברחוב שמאי בירושלים, ושהבעלים אלברט מג'ר ז"ל, בזכות אישיותו, הפך אותה לשם דבר. גם אתה אכלת שם בהיותך סטודנט. עכשיו היא מנוהלת על ידי הבן ג'קי ובתו. הבן השני רמי, פתח את אותה מסעדה בתלפיות.

מזמן לא ביקרתי שם. המסעדה באותו מקום אבל הורחבה ויש יותר מקום. זרם הסועדים כמו שהיה, באים אוכלים והולכים. רוב הבאים הם בני-בית – קבועים. כולם מכירים את כולם והמלצר מכיר כל אחד בשמו ויודע בדיוק מה הוא אוכל. מי שנכנס מתיישב היכן שיש כיסא פנוי והשיחה עם השכנים קולחת. למזדמנים מצפה הפתעה. המלצר האחד והיחיד יודע את תפקידו והוא מתחבר אליהם במהירות, וחיוכים עפים לכל הכיוונים והוא מציע לטעום מזה ומזה וכשהם מסיימים את הארוחה הוא כבר החבר הכי טוב שלהם.

האוכל אותו אוכל, לא השתנה דבר. החומוס שלהם נחשב כאחד הטובים שיש ועל כך אי-אפשר להתווכח. עם ביצה קשה מעל ופלאפלים פריכים מצויינים בצידי הצלחת, מעדן. ממולאים: עלי כרוב, גפן וארטישוק, האורז והשעועית, הבמיה וקציצות הבשר המוארכות עם רוטב עגבניות וכמון משאירים טעם של עוד. האווירה ב"טעמי" היא של מועדון חברתי, והיום כבר לא צועקים כמו שאלברט צעק: "כאן זה לא בית-קפה. פה בולעים והולכים." את קירות המסעדה מקשטים צילומים גדולים של האב.

את החשבון המלצר שם על השולחן לא מסוכם והולכים לקופה שם משלמים רק במזומן, ויש קופסה כתוב עליה: טיפ. 

היינו שלושה: הסך הכול , כולל כוס גזר טרי, אשכוליות, מים מינרלים, קפה ותה – 195 שקלים לא כולל טיפ. שווה ומענג. 

 

אהוד: אוי, כמה אני מתגעגע. הייתי לוקח את הרכבת הראשונה לירושלים וטס לנגֵב! אכן, אני היכרתי את אלברט ז"ל כבר לפני יותר מיובל שנים, והייתי משוחח איתו, וגם הייתי מן היחידים שעליהם מעולם לא צעק "ללעוס! ללעוס!" כדי שיפנו מקום למחכים בפתח.

 

* * *

שימו לב חברים! ידיעה חשובה.

נא להעביר לכל קוראי השפה העברית!

[אין לנו הוכחות למקורה של הידיעה אבל היא ראוייה לתשומת לב].

הסיבה לכך שלא היה לצה"ל מודיעין לגבי המארב בספינת "מרמרה" היא משום שארדואן ושירותי הביטחון הטורקיים ערבו לשירותי המודיעין הישראלי כי במשט יהיו רק פעילי שלום ושלא צפויה אלימות. כל זה נאמר במסגרת המאמצים המדיניים בטרם יציאת המשט. קיימים פרוטוקולים שמתעדים זאת.

מסיבה זו הערכת המודיעין היתה שהסבירות הגבוהה היא שחיילי השייטת לא ייתקלו בהתנגדות כפי שקרה לבסוף. לתדהמת כל הדרגים בגופי הביון הישראלי ובמערכת המדינית, ארדואן נחשף כמי שרימה את ישראל באופן בוטה וחסר תקדים. מעשה זה מהווה סטירת לחי כלפי ישראל וחצייה של קווים אדומים רבים. צעד זה הוכיח לגורמי המודיעין בישראל, מעל לכל ספק, שארדואן בעצם חיסל דה פאקטו את כוחו של הצבא הטורקי כמגן הדמוקרטיה החילונית, וכי גורמים שבעבר ישראל יכלה להתבסס על שיתוף הפעולה איתם, למרות שלטון ארדואן, כבר לא יכולים לשתף עימה פעולה.

במסדרונות הדיפלומטים בחדרי חדרים, המידע הזה נחשף ברמות שונות על ידי ישראל. זו הסיבה ששר החוץ של טורקיה התחיל לקרוא להרגעת הרוחות בביקורו בארה"ב. חציית הקווים הזו של ארדואן, במעורבותו בקיום המשט הטרוריסטי ובהטעייה המכוונת של ישראל – גורמת לשירותי הביון של אמריקה להידרש להערכה מחודשת של הסתמכותה על צבא טורקיה ועל המודיעין הטורקי.

גורמי ביון אמריקנים נדהמו לנוכח חשיפת זהותם של חלק מהמחבלים שהיו על המשט. רובם פעילי אל-קעידה שמבוקשים על ידי ארה"ב, ועצם העובדה שהם כנראה פעלו בחסות ארדואן, גורמת להרבה כעס מצד גורמים בכירים בשירותי הביון של ארה"ב. יש לציין שהדבר שמעורר הכי הרבה אי נחת בשירותי הביון האמריקנים, הוא העובדה שאובמה בעצמו ממעיט בחומרת מעשיה של טורקיה וממשיך למרות הכול לנקוט בקו האנטי ישראלי.

בישראל מבינים שיש פה פיאסקו מודיעיני שבעצם הולך להכות בארדואן כמו בומרנג. מסרים הועברו לארדואן בערוצים שקטים, והוא מבין שהוא לא פועל בחלל ריק. הוא מתחיל להבין לאן זה יכול להתגלגל, במיוחד במסדרונות נאט"ו, שכבר מזה זמן רב קיררה את השותפות עם טורקיה באמתלאות שונות.

הראייה לכך שבטורקיה מזיעים מהאפשרות שבישראל יפוצצו את הפרשה – היא העובדה ששגריר טורקיה לא הוחזר. יש לזכור כיצד אחרי ההחלטה בקונגרס האמריקני לגבי הכרה בשואת הארמנים, ארדואן החזיר את השגריר הטורקי מארה"ב, ובצינורות חשאיים הוא אפילו העז לאיים על אמריקה בפגיעה בשיתוף הפעולה בנושא עיראק והפקרתה לגורמים מוסלמים קיצוניים.

עכשיו בעצם עלול להתברר שטורקיה כלל אינה מגינה על אינטרסים אמריקאים אלא משחקת משחק כפול. הגורמים הבכירים ביותר במערכת המודיעין הישראלית לוחצים על מקביליהם בארה"ב להכיר בכך שטורקיה היא משענת קנה רצוץ במאבק בטרור, ובעצם מסכנת את האינטרסים של ארה"ב. רק לאחרונה עשה ארדואן שריר באופן בוטה ומתריס כלפי ארה"ב, בהסכם הגרעיני עם אירן. כעת מתחילה לחלחל אצל טורקיה ההבנה שהם כנראה ירו לעצמם ברגל והלכו רחוק מדי מול ארה"ב.

ארדואן רצה שהמשט יסיט את תשומת הלב העולמית מצעדיו הפזיזים, שעשה לאחרונה, צעדים שהוציאו לאור את כוונתו לחבור לאיראן ולסוריה בברית אסטרטגית-צבאית על חשבון הבריתות הקיימות עם נאט"ו, ארה"ב וישראל. ההסכם עם איראן סיבך אותו מאוד עם רוסיה, שהופתעה מהמהלך, ועוררה עליו זעם רב במסדרונות הקרמלין. התנהלותו של ארדואן כעת היא כשל אדם שנדחק אל הקיר וזה מה שהביא אותו לנקוט בצעד כה פזיז שמעמיד אותו בשורה אחת עם אל-קעידה והאחים המוסלמים.

כעת מתנהלות הערכות מצב מחודשות לגבי השיתוף הפעולה המודיעיני עם טורקיה. עד כה נדמה היה כי לארדואן אין דריסת רגל כה גסה [והשפעה] על הנעשה בצבא החילוני בטורקיה. המהלך האחרון "שרף" במידה רבה את טורקיה כגורם שניתן לסמוך עליו בעת הזו.

לפיכך, ניתוק היחסים עם ישראל יכול לפגוע בטורקיה יותר מאשר בישראל. חשיפת מעורבותו של ארדואן במשט הטרור ובהטעייה המודיעינית משמשים כעת כמכשיר להפעלת לחץ רב מאחורי הקלעים על ארדואן. מטרתו של נתניהו כעת היא להצליח למנף את חשיפתו של ארדואן כתומך טרור – בפורומים דיפלומטיים סגורים, כדי להשיג הישגים אסטרטגיים ומדיניים.

מסיבה זו טורקיה צפויה לנהוג באופן מפתיע בימים הקרובים והיא זו שתפעל להנמיך את הלהבות. לעומת זאת ישנו גם תרחיש פסימי לפיו ארדואן עלול לנקוט במדיניות חסרת אחריות של שבירת כלים מוחלטת, שתהיה הרת אסון לאיזור כולו.

 

 

* * *

יוסי גמזו

אֵיזֶהוּ עָשִיר?

                                                                                                      

הִכַּרְתִּי פַּעַם עַם שֶלֹּא תָמִיד הָיָה לוֹ טוֹב

וּלְנַחֵש אֶת שְמוֹ אַל תִּתְאַמְּצוּ לִי,  

כִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלָיו לְכַלּוֹתוֹ

אַךְ לְאוֹיְבָיו אוֹמֵר הוּא: "תִּקְפְּצוּ לִי!"

 

שָאַלְתִּי אֶת הָעָם הַזֶּה שֶשּוּם מַכּוֹת-גּוֹרָל

אַף פַּעַם לֹא שָבְרוּ אוֹתוֹ: "תִסְלַח לִי,

מָה שְמוֹ שֶל נִשְקְךָ?" וְהוּא עָנָה לִי: "הַמּוֹרָאל!"

– "וּמַהִי הַתַּחְמֹשֶת?" וְהוּא סָח לִי:

 

אֵיזֶהוּ עָשִיר? – מִי שֶיֵּש לוֹ שִיר,

זֶמֶר שֶמַּצְמִיחַ לוֹ כְּנָפַיִם.

מַהוּ סוֹד הַשִּיר? – הוּא חִיּוּג יָשִיר

אֶל חִיּוּךְ הַתְּכֵלֶת בַּשָּמַיִם.

                              

וּמוּל הַנֶּשֶק הַסּוֹדִי הַזֶּה שֶמְּמַסְטֵל כְּמוֹ סַם 

אֵין שוּם סִכּוּי לְשוּם אוֹיֵב שֶמִּתְאַרְגֵּן לוֹ

וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ לֹא קַטְיוּשוֹת וְלֹא גְרָאד וְלֹא קָאסָאם

כִּי כְּשֶהוּא שָר – הַ"בּוֹס" מִלְמַעְלָה מְפַרְגֵּן לוֹ...

 

כִּי זֶמֶר, רַבּוֹתַי, הוּא בֶּן-דּוֹדָהּ שֶל הַתְּפִלָּה

וְאָח שֶל הַתִּקְוָה וְשֶל הָאֹמֶץ

וְגַם אִם מִסָּבִיב יֵאוּש גָּמוּר וַאֲפֵלָה

מַסְפִּיק שֶיֵּש מִמֶּנּוּ לוּא רַק קֹמֶץ –

 

בִּכְדֵי שֶגַּם סְנוּנִית אַחַת תָּבִיא אֶת הָאָבִיב

וְגַם נִיצוֹץ אֶחָד יַדְלִיק פֹּה חַאפְלָה

וְשֶאֻמָּה תִזְכּוֹר לֹא מָה מַפְרִיד וּמַה מַכְאִיב

כִּי אִם מָה מְּאֻחָד וּמְשֻתָּף לָהּ.

 

אֵיזֶהוּ עָשִיר? – מִי שֶיֵּש לוֹ שִיר,

זֶמֶר שֶמַּצְמִיחַ לוֹ כְּנָפַיִם.

מַהוּ סוֹד הַשִּיר? – הוּא חִיּוּג יָשִיר

אֶל חִיּוּךְ הַתְּכֵלֶת בַּשָּמַיִם.

 

וּמוּל הַנֶּשֶק הַסּוֹדִי הַזֶּה שֶמְּמַסְטֵּל כְּמוֹ סַם

אֵין שוּם סִכּוּי לְשוּם אוֹיֵב שֶמִּתְאַרְגֵּן לוֹ

וְלֹא יוּכַל לוֹ שוּם מַשָּט טוּרְקִי שֶזְּדוֹן-לִבּוֹ נֶחְסַם

כִּי כְּשֶהוּא שָר –  הַ"בּוֹס" מִלְּמַעְלָה מְפַרְגֵּן לוֹ...

 

(הלחן: יוסי ואלד)

 

הודעה לכל חובבי הזֶמֶר העברי והמוסיקה בכלל

שיר-זֶמֶר חדש זה מפרי-עטם של המשורר יוסי גמזו והמלחין יוסי ואלד יבוּצע ביצוע-בכורה בפי מקהלת "רון-שרון" מרמת-השרון בקונצרט חגיגי שייערך מחרתיים, יום ד', 9.6.10, בשעה 20:30, במתנ"ס "אלי כהן" ברמת-השרון (אשר השביל המוליך אליו נפתח מול בית מס' 12 ברחוב ירמיהו בעיר זו).

מקהלת "רון-שרון" תגיש בו לקהל חובבי הזֶמֶר העברי והמוסיקה בכלל מופע מוסיקלי זה, שכותרתו היא "עונות השנה" ובו יבוצעו שירים ידועים ואהובים מחלקי תבל שונים ורבים. שיר-הזֶמֶר החדש "איזהו עשיר?" הוא ההוכחה החותכת ביותר לכך, שאין מקהלה זו מסתפקת בהגשה מוסיקלית מקצועית ומעולה של אינטרפרטציות על שירים מוּכּרים, אלא תורמת בפועל ממש להתחדשותו של זֶמֶר עברי אקטואלי ואין זו אלא אתחלתא ראשונה.

מנצח המקהלה ומנהלה המוסיקלי הוא ברק עודד ומלווה את המקהלה בנגינתו הפסנתרן נועם גלפרין. בתוכנית: שירים מאת משה וילנסקי, נעמי שמר, דני סנדרסון, צבי שרף ומלחינים ישראלים נוספים וכן גם שירי עמים מרחבי תבל. המופע פתוח לקהל הרחב, אך מספר המקומות מוגבל. נא לצלצל בהקדם כדי להבטיח מקומות – למתנ"ס "אלי כהן" ברמת-השרון.

                                                                                                      

* * *

ד"ר אברהם וולפנזון

ביקורת המנהיגות האמיתית

מראשית חייו כאומה ["היום הזה נהיית לעם" – דברים כ"ז 9] ועד עצם היום הזה נוטה  עם ישראל להאשים את העומדים בראשו בכל כישלון מדיני, מכל סוג שהוא: חד-פעמי או חוזר ונשנה, זמני או מתמשך וקבוע – ולהיות גם קטיגור, גם שופט וגם מעניש בפועל. כך ביומן המסעות של "המדינה בדרך" במידבר – וכך בימינו. האליטות הפוליטיות חברו לקורח ועדתו – ומאות מאנשי העשור העליון הפגינו נגד שני המנהיגים הראשיים, אהרון ומשה: "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם. וייקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם: רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" – וכמו להנהגה בימינו, אין למשה הסברה טובה [הוא מנהיג טוב, אבל כבד-פה וכבד-לשון] והוא אינו משיב לטענות המופרכות נגדו, ובדעת-הקהל מצבו "על הפנים" [המקור לציטוטים דלעיל ודלהלן: "וישמע משה ויפול על פניו" – במדבר ט"ז 3-4].

הפילוסוף הקדום שחי בתקופת הדמוקרטיה באתונה לפני כ-2,500 שנים, אולי גדול הפילוסופים בכל הדורות, היה אפלטון. הוא ראה את שורש הרע בדמוקרטיה של ימיו בכך, שהשלטון ניתן, לפעמים, לדמגוגים המחניפים להמוני הבוחרים, ולא למומחים שיידעו כיצד לנווט את ספינת המדינה. רב החובל הטוב, טוען אפלטון, הוא זה הבקיא במקצועו, ולא חביב-ההמונים המחלק טובות-הנאה לתומכיו ואינו בקיא בסדרי המדינה. מי שמוכן להודות בפומבי "אני יודע, שאני ראש ממשלה לא פופולארי" הוא מנהיג אמיתי הראוי לתפקידו הרם והאחראי.

מקורו של המושג ההייטקי העכשווי "קיברנטיקה" הוא המלה היוונית "קברניט" שפירושה רב-החובל, האוחז בהגה של הספינה. בפירושו המדעי המודרני עפ"י המדען נורברט ויינר [1947] יוחס המושג לשילוב המחשבים בפעילות האנושית.

אין סתירה בין השימוש הנוכחי במונח לבין משל הקברניט העומד ביסודה של תורת-המדינה של אפלטון, בספרו המדיני הראשון "פוליתיאה" [המדינה] שחיבר בגיל 40-45 שנים, 11-16 שנים לאחר שנאלץ להיפרד לנצח ממורהו הנערץ סוקרטס, ולצאת לדרכו הפילוסופית העצמאית. בשני השימושים מדובר על תופעה של המערכת האנושית מנקודת מבט מרכזית אחת. האוחזים בהגה המדינה, לפי אפלטון, צריכים להיות מצויידים במבט כולל כזה – ולפיכך הם נקראים "פילוסופים", כי הפילוסופיה היא המדע היחיד השואל על הכול – ולא רק על חלקי-מציאות בודדים.

דעת-הקהל בישראל של היום נסערת מכישלון ההסברה שלנו, לאחר שהשתלטנו בלב-ים על ספינת-הפיראטים הקרויים "חמאס" [לפי החוק הבינלאומי מותר להשתלט בלב-ים על ספינות-פיראטים ועל אניות של סוחרי-עבדים]. לא הקברניטים שלנו אשמים בכך – אולם הכרת הצביעות הבינלאומית היא חלק ממטען-הידע של מנהיגות ראויה לשמה. למסקנה זו מגיעים כיום גם טובי-העתונאים בעיתונות הישראלית הנפוצה. להלן כמה דוגמאות:

סימה קדמון – "ידיעות אחרונות": "אנחנו זקוקים עכשיו להנהגה חכמה, שקולה, שאינה משותקת בשלשלות קואליציוניות הזויות שמסיטות אותנו מהעיקר. הדבר הנכון לעשות בעת הזאת הוא ממשלת אחדות אמיתית..."

לחיזוק מסקנתה הפוליטית משווה סימה קדמון בין פעולה כוחנית בתקופת הנהגתו של אהוד אולמרט לבין הפעולה הנוכחית ותוצאותיה: "זה לא מוכרח להיות כך: במבצע עופרת יצוקה הרגנו יותר מאלף פלסטינים, מתוכם כשליש אזרחים. באל-ג'זירה שידרו מהבוקר ועד הלילה תמונות מזוויעות של ההרג וההרס. היו מחאות בכל רחבי אירופה. באותם ימים ממש הגיעו לישראל סרקוזי, מרקל, בראון, ברלוסקוני, זפטרו ונשיא האיחוד האירופי. כולם הופיעו לארוחת ערב שערך לכבודם אולמרט, ואחד אחרי השני עלו ודיברו על ההצדקה של ישראל לפעול בעזה. בסיום הם נעמדו לצילום משותף עם ראש ממשלת ישראל."

דוגמאות נוספות של סימה קדמון: "על פי פרסומים זרים, אחרי הפצצת הכור בסוריה נמצאו מכלי דלק של מטוסים ישראליים על אדמת טורקיה. מי היה נותן לנו היום לטוס בשמי טורקיה? במשך חודש התנהל מבצע בעזה, ואף אחד לא עצר אותנו. מה יהיה בעתיד כשנצטרך לעשות משהו?"

בן כספית – "מעריב" – מראיין את אליוט אברמס, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי במימשל בוש, הקובע כי "אובמה עושה טעות שהוא מגנה את פעולת השייטת, שהוא כופה פיקוח על הגרעין ושהוא מראה חולשה מול איראן." זוהי דוגמא נוספת לחשיבותו של קברניט לאומי ראוי, שלא ראוי להדיחו מכהונתו בעלילות-שווא ובהאשמות-כזב. הקברניט הנבון משיט את הספינה המדינית במסלול בטוח, ומי שמסייע להדחתו פוגע במדינה כולה.

יש ל"חדשות בן עזר" זוג קוראים נלהבים, נבונים ומשכילים, בהולנד. הם מגיבים מדי-פעם על הנאמר בעיתון האלקטרוני, ושואלים שאלות נבונות. לשאלתם האחרונה השבתי כך:

"יש צורך בטיפול יסודי כדי לשכנע אינטלקטואלים פתוחים לשיכנוע [היכן יש כאלה?] והם עשויים לשכנע את האחרים. במאמרי האחרון ב'חדשות בן עזר' תיארתי תהליך כזה שחקרתיו היטב [כיצד השתחררה מפ"ם מה"גיבנת" הפרו-סובייטית שלה].         אני מצרף נסיון כזה שעשיתי באנגלית, וזכיתי להדים חיוביים. אבל צריך הרבה סבלנות עד שרואים פרי לעמלנו."

והוספתי במכתבי אליהם: "יחד עם זאת כדאי לזכור שהקושי העיקרי הוא כוחן ההסברתי של תנועות טרוריסטיות, אלימות ודמגוגיות [לכן הצליחו הנאצים והקומוניסטים להתגבר ב-1933 על הרוב המתון בגרמניה הוויימארית, מוסוליני התגבר לפני-כן על הקואליציה המתונה ב-1922 בפרלמנט האיטלקי, והפשיסט הבריטי מוסלי אסף באותן השנים יותר קהל מאזינים נלהבים מאשר צ'רצ'יל וצ'מברלין גם יחד]. על השאלה "למה זה ככה" משיב באריכות זקן הסוציולוגים בישראל, פרופ' ש.נ. אייזנשטדט, בחיבורו על קווי-יסוד של המדינה המודרנית. למה אין לדמוקרטיות הסברה יעילה? זוהי הבעיה הנוראה של חברת-ההמונים במאה ה-20 וכנראה גם במאה ה-21.

כיצד לוחמים בסילופים של התנועות ההרסניות? על כך אשיב בקיצור:

I. סבלנות... [לקח שנים רבות עד שהאירופאים נגמלו מנטיות פאשיסטיות].

II. יכולת לשכנע את האינטלקטואלים [ראו הקובץ "האל שהכזיב" – THE GOD THAT FAILED] ובו מספרים ארתור קסטלר, אנדרה ז'יד, איגנציו סילונה ואחרים – כיצד נגמלו, אחרי שנים ארוכות של "שטיפת-מוח".

לצורך זה כתבתי את הדברים דלעיל.

 

אהוד: אני רואה באדיקות את הסידרה המצויינת "אפוקליפסה" על מלחמת העולם השנייה. את הפרק הרביעי ראיתי פעמיים. וכמו מאליה עולה השאלה – מי ייתן כיום לעולם החופשי המותקף והתבוסתני – מנהיג כמו וינסטון צ'רצ'יל?! הלא אובמה אינו ראוי אפילו לעשן את הסיגרים שלו!

אגב, ביום שני הקרוב, 7.6, ישודר הפרק החמישי בטלוויזיה הישראלית, הערוץ הראשון. בשעה 21.45. לא להחמיץ!!!

וכן, אתה צודק במאה אחוז. ממשלת אולמרט וברק היתה מתמודדת טוב יותר עם הטורקים מאשר ממשלת נתניהו, ליברמן וברק. ההדחה הזדונית של אולמרט, ההצגה המשפטית שכותרתה "עדותו" המוקדמת של הז'וליק טלנסקי – דפקה אותנו קשות וכולנו משלמים את המחיר אך רק מעטים מהאשמים והתומכים בה מוכנים להודות בכך. גם המשא-ומתן עם ארדואן, שהיה כביכול מתווך בינינו לבין הסורים, לא היה אלא חלק מעורמתו המדינית של אולמרט, שידע היטב שלא יצא מכך דבר. הוא ידע שאנחנו במזרח התיכון. מבקר המדינה והפרקליטות עדיין אינם יודעים והם מחפשים פוליטיקאים ישראליים נוספים לחבל בהם, ודווקא את החשובים ביותר, שהעיסוק בהם עושה כותרות ענק.

 

 

* * *

רוני גרוס

ראש השנה לספרים

 

לְכָל אָדָם יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת פַּעַם בַּשָּׁנָה,

יֶשְׁנָם שֶׁחוֹגְגִים יוֹמָיִים, זֶה יָדוּעַ.

אֲבָל הַסֵּפֶר הָעִבְרִי, לוֹ מַתָּנָה נִתְּנָה:

חוֹגֵג הוּא כָּל שָׁנָה, שָׁבוּעַ.

 

מִתְיַצֵּב הֶהָמוֹן בַּכִּכָּר שֶׁל הָעִיר

וְעוֹבְרִים הַקּוֹרְאִים מִדּוּכָן לְדוּכָן.

כָּאן סִפְרֵי יְלָדִים, פֹּה פְּרוֹזָה, שָׁם שִׁיר

עוֹלָמוֹת מְלֵאִים הַיּוֹצְאִים מִתּוֹכָם.

 

כִּי שְׁבוּעַ הַסֵּפֶר, רָאוּי לְסַפֵּר,

הוּא חַג שֶׁל מַמָּשׁ לַמִּלָּה הַכְּתוּבָה

וְחַג לַקּוֹרֵא הוּא, וְחַג לַסּוֹפֵר

וּמְקַדֵּשׁ הוּא אוֹתָם בִּכְתוּבָה.

 

זֶהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַסְּפָרִים הַכְּתוּבִים

לְיָמִים אֲחֵרִים הוּא אוֹתָנוּ מַחֲזִיר,

מְסַקְרֵן וּמוֹתֵחַ וּמְתַנֶּה אֲהָבִים

בְּסִפּוּר, בְּאִיּוּר וּבְשִׁיר.

 

* * *

זהר אליאב על ארדואן: ישראלים התעוררו!

מדובר באחד מגדולי האנטישמיים בכל הדורות, שונא ישראל שהתבטא בסגנון נאצי מובהק עוד בהיותו חבר מנגנון מפלגתו, ציטוטים מזוויעים ונוראיים מפיו מופיעים באינטרנט.

בני משפחתו של ארדואן התנדבו בשנות ה-40 לשרת בגייסות המוסלמים הפאשיסטיים שעזרו לצבא הגרמני ללכוד יהודים בצפון אפריקה, להפיץ תעמולה נאצית בתורכיה ולהילחם ברחבי הבלקן נגד פרטיזאנים של טיטו.

בשנת 1974 ארדואן כתב וביים מחזה אנטישמי קיצוני בשםMAS  KOM YA  – ההצגה הורדה מהבימות מחשש שזה יגרום להוצאת המפלגה שהוא היה חבר אל מחוץ לחוק. המחזה  מתאר את היהודים בדיוק כפי שהיטלר תיאר במשנתו ובנאומיו.

בשנות ה-70 וה-80 ארדואן חבר למסדר מוסלמי קיצוני בשם "נקשיבנדי" שדוגל בג'יהאד עולמי. הוא הצהיר לא פעם שמטרתו השמדת מדינת ישראל.

ארדואן היה ראש הממשלה הטורקי הראשון שאפשר גיוס כספים לחמאס.

ב-1988 הוא נשלח למאסר של 10 חודשים בגלל פעילות קיצונית והסתה כנגד המערב  והיהודים. ארדואן הודה יותר מפעם אחד שלולא תמיכתה של ארצות הברית [בישראל] הוא היה כבר מזמן מתגייס לחיסולה של ישראל.

  

* * *

עוזי טאובר, יוסי שלף

על שלושה פשעי איסטנבול ועל ארבעה, לא אשיבנו

פשוט לא יכולתי להתאפק. הקישו על השורה, והמתינו מיספר שניות להורדת המצגת:

http://uzi.be1.biz/ard.pps

שלכם,

עוזי טאובר

 

יוסי שלף: ארדואן הצבוע והמושחת מעז להטיף למדינת ישראל ולהזכיר לנו את הדיבר "לא תרצח!"

תענה לנו עם יד על הלב, המטיף המופתי הגדול טאיפ ארדואן:

את טבח מיליון וחצי בני העם הארמני שביצעתם ב-1915 כבר מירקתם ממצפונכם?

על גירוש אלפי היהודים מתל-אביב בשנת 1917 כבר כיפרתם וביקשתם סליחה?

את רדיפת העם הכורדי, הרעבתו והטבח בו עד עצם היום הזה כבר הפסקתם?

על פשעכם בהפקרת פליטי השואה באוניה "סטרומה" וגרירתם למוות בלב ים כבר התנצלתם?

לפני שאתה מפנה כלפינו אצבע מאשימה – התבונן היטב ובדוק עצמך שבע פעמים במראה:

מי בגד בערכי המהפכה החשובה של כמאל אתאטורק והחזיר את תורכיה לחשכת ימי הביניים?

מי סיכל במו הבל פיו את סיכוייה של תורכיה להתקבל כחברה בשוק האירופי המשותף?

מי בגד בידידות האמיצה עימנו לטובת חבירת מדינתו לציר הרשע האיראני-חמאסי?

מיהו המנהיג התורכי שילדיו חיים בארה"ב והון העתק שצבר הגיע אליו מבקשישים ומכספי ערב?

איזו מדינה ובהנהגת מי הושיטה יד מסייעת לאיראן המתגרענת, כנגד כל העולם?

מי משתלט היום על תורכיה באותן שיטות בהן נקט אדולף היטלר בשנים 1929-1933?

 

 

 * * *

לחדשות בן עזר / מכתב עתי

יִשְׂרָאֵל הַר

אני חייל המארינס שנפצע בלבנון

הושארתי שותת דם זנוח על ידי

הבריגדיר אנא כורדי ארמיאן

קפוא קמתי עתה לתחיה בעקבות

האניה ריצאל קורי שהובילה מטען

חשאי לנמל עזה ונעצרה בלב ים

ביריות תותחים ורקטות המורדים

ידידינו הישראלים שלחמנו איתם

נגד המשעבדים האנגלים - תחי

אירלנד!! יחי דאוואלירא!!

כל טוב לכם ממני שין פיין

עד כאן אהודים יקרים – יִשְׂרָאֵל הַר

הברון הראשון מאוסטרולנקע

עכשיו במדינת ישראל החופשית

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* לח"כית חנין זועבי, אף-על-פי שאת בת 38 ורווקה, אל תעברי לעזה! שמה לא תזכי לחיים חופשיים כל כך, בלי רעלה – ואת נראית עדיין כבת עשרים פלוס והמשקפיים כל כך הולמים לך ומשווים לפנייך מראה אינטלקטואלי וגם סקסי, ויש לך בישראל יחסי ציבור חלומיים בחינם ואת יכולה לשקר כאן במצח נחושה, בחברה של דוברי אמת, אז למה לך לשקר בחברה של שקרנים-ממילא?  ויש לך כאן עיתון עברי תומך כל גיהוק שלך, ומשכורת טובה וחופש דיבור ללא גבול – שאין אפילו להנייה ולאבו-מאזן!

* למשתינים ולמשתינות בים – שהמדוזות ישתו לכם ישר מן הכוּס או מן הברז!

* "רוכב סֵגְוֵוי חשמלי דרס למוות עשר זקנות שעמדו במעבר חצייה בפינת הרחובות שלמה המלך וחיים ארלוזורוב בתל אביב. לרוכב שלום. הוא לא משתמש בדאודוראנט. הן כבר לא משתמשות בחיים.

* אין שום צורך בוועדות בדיקה וחקירה ישראליות לפרשת "משט השלום". הכול ברור. וכל תוספת היא חוכמה שלאחר מעשה, צינית ואינטרסנטית מצד התקשורת והאופוזיציה. מה שצריך לחקור הוא את תמיכת טורקיה בטרור הפלסטיני, אבל את זה שום ועדה בינלאומית לא תצליח לחשוף. חבריה יתמקדו בהשמצת ישראל ובליקוק תחת לטרוריסטים ולמפעיליהם (ארדואן) כמו שהיה בסיפור של ועדת השופט המנוול היהודי גולדסטון.

* בפקולטה המכובדת והמצטמקת למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים ייפתח בשנת הלימודים תשע"א, 2010-2011 מסלול הרצאות חדש טרנדי מגדרי נרטיבי קינקי פוסטי, אנטי וקומפוסטי – בהשתתפות שלושה מרצים יוקרתיים:

דוקטור לשם כבוד הסופרת ד"ר רונית מטלון תרצה על מה צריך סופר גבר לעשות כדי לקבל דוקטוראט לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

ח"כ חנין זועבי תרצה על הנושא – כיצד משקרים במצח נחושה?

פרופ' חנן חבר ירצה על המשוררת אסתר ראב ויוכיח שהיא כלל לא היתה משוררת ילידית כי ילידים היו רק הפלסטינים תושבי ארץ פלסטין המקורית בתקופה העות'מנית, ואילו בית משפחתה של אסתר במושבה היה גלותי כי דיברו בו אידיש.

בתור סופר אורח יופיע הסופר החשוב יואל הופמן, שישתוק על הדפים הריקים בספריו.

עוד סופר חשוב ששמו עדיין חסוי הבטיח לבוא להרצאת אורח בנושא: הצביעות משתלמת.

* מאז יום שני לפני שבוע אנחנו בודקים כל מוצר שאותו אנחנו עומדים לקנות, ואם הוא מתוצרת טורקיה – אנחנו לא קונים אותו אלא מחפשים מוצר דומה לו מתוצרת אחרת!

* כן, אנחנו מדינת משטרה. מדינת משטרה יהודית דמוקרטית – שאחד מאזרחיה הערבים, השיח' ראאד סלאח', חבָר בגלוי לארגון טרור והוא מנהיג המטיף בגלוי לחיסולה וגם לא מכיר בה ואפילו מסרב לדבר בשפתה, ואשר בגלל חשש לחייו בגלל פעילותו נגדה יחד עם אויביה – יש לגייס מאות שוטרים מול מגזר ערבי מתפרע – היא מדינת משטרה, יהודית. בלי משטרה ובלי צבא לא היינו מתקיימים כאן אפילו שבוע. המראות בדיון בכנסת, עם הח"כית הערבית החצופה, השקרנית, הבוגדת, חנין זועבי – הם שיקוף נאמן של מלחמת האזרחים שבה אנחנו נתונים גם בתוככי "הקו הירוק" ואשר שום תיקוני גבול והסכמי שלום לא ישנו אותה. צריך כוח. רק כוח. ומה שלא נפתר בכוח מחייב יותר כוח. כי החלום הציוני התמים אמנם מתגשם יום-יום אבל גם מתרסק יום-יום. כי כל יום יכולה לפרוץ אינתיפאדה שלישית, משני צידי הקו הירוק, וספק אפילו אם האינתיפאדה השנייה אכן הסתיימה.

* העיתונאי הכלכלי נחמיה שטרסלר, שהיה מוערך על ידינו עד כה כבעל עמדות עצמאיות, הצטרף גם הוא למקהלת המשוכפלים של עמוס שוקן דוגמת גדעון לוי, עמירה הס, עקיבא אלדר ודומיהם. דבריו בשבועות האחרונים איבדו בעינינו את אמינותם. כנראה ששמה ב"הארץ" עובר הרעל מעיתונאי לעיתונאי כמו בסרט של פולנסקי "סליחה אתה נושך את צווארי" (הוצג בארץ בשם "נשף הערפדים").

* מהלכת שמועה שחוגי הצבא והמודיעין בטורקיה, הקשורים באופן הדוק לחוגי הצבא, המודיעין והתעשיות הביטחונית בישראל – ואשר שניהם קשורים מאוד לחוגים המקבילים להם, והחזקים מאוד, בארה"ב – אינם מרוצים מארדואן ומאובמה גם יחד, ולכן אינם חדלים לרגע מהקשרים הסמויים ההדוקים ביניהם במטרה להמשיך את המלחמה בטרור ובציר הרשע – ולא להניח לארדואן המתסיס ולאובמה המהסס – לשנות ולהחליש את הזירה הביטחונית והמדינית האיתנה המשותפת לשלוש המדינות.

* "מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, עשוי לפתוח בבדיקת התנהלות ישראל באירועי המשט בשבוע שעבר. המבקר צפוי ליטול חלק השבוע בישיבה של הוועדה לביקורת המדינה שתעסוק בדרך קבלת ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, שהובילו להשתלטות הצבאית על ספינת המרמרה והתוצאות הקשות של העימות בין הצדדים." ["הארץ" אונליין, 5.6].

רק הוא חסר לנו במתקפת הטרמפיסטים שואפי-הפרסומת על חשבון האנשים המשרתים את עמם ואת מדינתם בכל מאודם. אנחנו מציעים למבקר מיכה להזמין את מוריס טלנסקי לעדות שבטרם כתב-אישום נגד נתניהו, שמא יוכל הז'וליק לעזור גם הפעם בהדחה של ראש ממשלה נבחר. וכך כולם יראו שהאיש החזק והמפורסם ביותר במדינה הוא מבקר המדינה! ולעזאזל המדינה – ומשוגע מי שלוקח אחריות על הנהגתה!

* חרף ניסיונו של אתא טורק לתרבת אותם ולגאלם מחשכת ימי הביניים והאיסלאם הרצחני, נראה שהטורקים נותרו עדיין קצת פרימיטיביים ואכזריים, כפי שהיכרנו אותם במלחמת העולם הראשונה [זיכרו כיצד עינו את חברי ניל"י ואת שרה אהרנסון ואביה פישְל – עד שהתאבדה!]

עובדה – בשמחתם הפרימיטיבית על ההשפלה שגרמו ללוחמי קומנדו ישראליים שנפלו פצועים ושבויים בידיהם, לשעה קלה, בבטן הספינה "מרמרה" – הם חושפים בגאווה, בעיתון הנפוץ ביותר אצלם, "הורייט" – חושפים בדיוק את מה שדובר צה"ל מוסר בתגובה [הארץ" אונליין, 6.6.] כי "הצילומים המובאים הם ההוכחה הברורה והניצחת לאמירות החוזרות ונישנות של צה"ל, כי על גבי הסיפון עלו שכירי חרב שכל כוונתם היתה להרוג את החיילים!"

* אין ספק שהכישלון הנורא והביזיוני של פעולת צה"ל החלמאית ביום שני האחרון [ר' תקשורת המנוולים בישראל] – הוא שגרר אחריו את כניעתם המנומסת והפחדנית של נוסעי הספינה "רייצ'ל קוריי" לאותם פאשלונרים של חיל הים מול אשדוד, בשבת האחרונה!

* מה כואב לארדואן!  (תשובה: "הביצים") – היכנסו, צפו והעבירו לכול בארץ ובחו"ל  (בתורכיה לא הראו זאת!)

 

 

* * *

הרומן של אהוד בן עזר בהוצאת כנרת זמורה

ספר הגעגועים

צבי, גיורא ואוּרי יוצאים לבלות יום קיץ גדוש הרפתקאות בִּמלונה עזובה במִקשת-אבטיחים בלב שדותיה ופרדסיה של מושבה ותיקה על גדת הירקון. המושבה מתחברת בעלילת הספֶר לאחוזה החקלאית המיוחדת-במינה שחי בה המספר בנעוריו, וחותמתה היתה: "גן עצי פרי ומשק בריטי, קָלְמָנִיָה"

פרקי ילדות ארצישראלית מרגשים, רבי הפתעות ודימיון, אהבה ראשונה, לבטי תקופת המרדוּת ומשבר ההתבגרות המינית, מסוּפרים בסגנון קולח ומרתק, בלשון בהירה, צבעונית ומשעשעת, וברוח דבריו של נחום גוטמן: "גם במילים אני מצייר!"

מבוגרים ובני-נוער יקראו את הספר בהנאה ויגלו בו קסמי ילדוּת וגעגועים לתקופה שחלפה.

אל עולם ילדותו ונעוריו שב הסופר המבוגר פעם נוספת לאחר רצח יצחק רבין ולאחר התפוררות תהליך השלום, והוא מסיים את סִפרוֹ בַּמילים: "אני מתגעגע לשלום שלא היה, אני חושש שלא יבוא. אני שולח את ספר הגעגועים האלה כתֵיבת נוח על גלי הזמן, אם תבוא היונה אחרי המבול."

מחיר הספר בחנויות הספרים 88 שקלים. כל השולח 70 שקלים, בשטרות או בשיק, לפקודת אהוד בן עזר, יקבל בדואר את הספר עם הקדשה אישית. אפשר להזמין יותר מעותק אחד.

הכתובת למשלוח 70 השקלים

אהוד בן עזר

ת"ד 22135

תל-אביב 61221

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כבודך שאם ייסתם אחד מהם או אם ייפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא כל בשר ומפליא לעשות.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,175 נמעניו בישראל ובחו"ל ורבים מהם מעבירים הלאה. שנה שישית למכתב העיתי שנוסד בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

 

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

חדש: עקב ההיקף הגדול של 10 רבי-הקבצים הראשונים, הגורם לקושי בהעברתם באי-מייל, אנחנו צורבים ונשלח חינם בדואר את תקליטור השנים 2005-2009, הכולל 505 גיליונות [וכן רב-קובץ 11 המכיל גיליונות מהמחצית הראשונה של שנת 2010]

אך לשם כך יש לשלוח לנו כתובת דואר רגיל.

בתקליטור ישנם רק קבצי הוורד ולא הצרופות, שמדי פעם צורפו לגיליונות וקיומן צויין בגוף הגיליון. כל המבקש צרופה מסויימת כדאי לו להמשיך לשמור את הגיליון שבו (או בצמוד לו) נשלחה בראשונה, או לפנות אלינו ונשלח לו פעם נוספת באי-מייל את הגיליון הישן עם צרופותיו.

כל המקבל תקליטור רשאי לצרוב ממנו עותק ולשלוח לכל מי שמבקש ממנו, יחד עם הפרטים הכתובים על גביו – ובכך גם יקל מאוד עלינו את המשלוחים!

מי שקיבל תקליטור לפני זמן רב ומבקש תקליטור מעודכן יכול לפנות אלינו שנית ויקבלו חינם.

עד כה נשלחו חינם בדואר תקליטורים ל-133 מנמעני המכתב העיתי לבקשתם.

* * *

יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

החל מ-29 בינואר 2010 עד 17 באפריל 2010

מיספר הכניסות לאתר הוא 7,486

והן בוצעו בידי 5,740 גולשים

פילוח הכניסות – 7,049 מישראל, 238 מארה"ב, 30 ממצרים, 15 מגרמניה, 10 מבריטניה, 7 מאוסטרליה, 5 משוויץ, 6 מהרשות הפלסטינית, 10 מהולנד, 5 מערב הסעודית, 3 מבלגיה, 15 מקנדה, 15 מדרום-אפריקה, 7 מספרד, 3 מחוף השנהב, 3 מדנמרק, 4 מבולגריה, 6 מצרפת, 3 מאוסטריה, 3 מעומאן, 3 מתאילנד, 3 מהונגריה, 4 מפולניה, 3 מאיטליה, 3 מירדן, 3 ממקסיקו, 3 מחוף השנהב, 3 מרוסיה, 3 מרומניה, 3 מסין, והשאר כניסות בודדות (1-2) מהפיליפינים, תאילנד, סנגל, סוריה, עומאן, צ'ילה, טורקיה, ארגנטינה, נורווגיה, לוב, עיראק, יוון, גינאה המשוונית, הונג קונג, לבנון, ברזיל, תימן, סוריה, שוודיה, מיקרונזיה, מרוקו ובחריין.

יוסי גלרון: "מסתמנת עלייה מתמדת במספר המבקרים."

אהוד: "יש לנו הרגשה שסטודנטים מצריים הלומדים עברית נעזרים במכתב העיתי שלנו."

 

* * *

פינת המציאוֹת: חינם! שימו לב לנוספים!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,025 מנמעני המכתב העיתי כמתנת יובל רובם

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

וצרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-46 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-54 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת קובץ ההתייחסויות במכתב העיתי "חדשות בן עזר" לספר המזוייף "אחוזת דג'אני"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר"

עם מסתה של המשוררת ש. שפרה על הספר!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-1,997 מנמעני המכתב העיתי בתור מתנה

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-30 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,221 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

 

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

המודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

 

ידוע לנו שיש אתרים באינטרנט שמצטטים במלואו כל גיליון חדש שלנו ואנחנו מברכים על כך! כן ירבו!

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

 

benezer@netvision.net.il

 

 

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל