| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 672
תל אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"ה באב תשע"א, 25 באוגוסט 2011
עם צרופות צביקה זליקוביץ לשיחמור בית ימיני בפתח-תקווה.
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי
דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!"
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
מנויי Gmail.com מקבלים רק חלק מהמייל ויש לפתוח את צרופת הוורד כדי לקרוא הכול
קוראים יקרים, "חדשות בן עזר" איננו אתר עם כתובת אינטרנט, וניתן להתקשר אליו ולקבלו
רק לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: יוסי גמזו: כְּלוּם לֹא יַעֲזֹר לָהֶם... // אורי הייטנר: תסמונת טורט פוסט ציונית. 2. התנצלויות – בין תורכיה למצרים. // רות ירדני כץ: הקיבוץ והמושבה הישראליים במדינת מרילנד. // רו"ח חיים יואבי רבינוביץ: "צדק חברתי". // נעמן כהן: הפתרון לירי מעזה. // על האנטישמיות בשוודיה, חובה לראות. // אהוד בן עזר: מכתב להוצאת "עם עובד" בקשר ל"אין שאננים בציון". // רות איזיקוביץ: תשובה לאורי הייטנר. // אדם דובז'ינסקי: דבר הנהגת מחאת האוהלים. // רון וייס: תגובה לאורי הייטנר. // זיוה גל: אתה אוהב.// משה כהן: דב לאוטמן נביא הזעם. // יהודה דרורי: סטודנט בחו"ל – דע מה שתשיב למשמיצים. // יגאל וולט: געגועיי לג'ורג' בוש. [ציטוט]. // למה את מעשנת כל כך הרבה, מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // דוד הראל: לא מוזכר טרור נגד ישראל בחדשות ה-בי.בי.סי. // צביקה זליקוביץ: שיחמור בית ימיני בפתח-תקווה. // אהוד בן עזר: ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב, חלק שלישי: ראשית התבגרותה, האהבות, המרד. 21. דיזנדרוק עוזב... וזלזלה כותבת לו שיר. // דבריה הגזעניים של רה"מ אוסטרליה ג'וליה גילאר על המוסלמים בארצה. // ממקורות הש"י.
* * *
יוסי גמזו
כְּלוּם לֹא יַעֲזֹר לָהֶם...
עַל אַף מְשַלְּחֵיהֶם שֶל הַפַּצְמָ"רִים וְהַגְּרָאדִים
אֶל בְּאֵר-שֶבַע, אַשְקְלוֹן, אַשְדוֹד וָאֳפָקִים,
עַל אַף פַנְטָאזְיוֹת-הַטֵּרוּף שֶל מְטַפְּחֵי גִּ'יהָאדִים
הַמְּשַלְּמִים מְחִיר מָלֵא עַל חֲלוֹמוֹת רֵיקִים.
עַל אַף הַבְּרִית הַלֹּא קְדוֹשָה שֶבָּהּ חוֹבְרִים גַּם יַחַד
מַכְחִיש-שוֹאָה כְּאַבּוּ-מַאזֶן וְרוֹצְחֵי חָמָאס,
הָעָם הַזֶּה בְּאֶרֶץ זוֹ לֹא יִכָּנַע לַפַּחַד
כְּשֵם שֶשוּם טֵרוֹר עַרְבִי אוֹתוֹ עוֹד לֹא רָמַס.
וְחֵרֶף כָּל צִמְאוֹן-הַדָּם וּפִגּוּעֵי-הַטֶּבַח
שֶל כָּל הַמְּשַלְּמִים עַל כָּךְ טָבִין גַּם תְּקִילִין
אֲנַחְנוּ עַל כִּבְרַת מוֹלֶדֶת זוֹ חָתַמְנוּ קֶבַע
וּכְלוּם לֹא יַעֲזֹר לַמִּתְקַשִים זֹאת לְהָבִין.
וְשוּם קוֹמְבִּינַת-נֵפֶל בְּסֶפְּטֶמְבֶּר, בָּהּ זוֹמֶמֶת
הַתַּחְמָנִיפּוּלַאצְיָה הָעַרְבִית לִגְרֹם לָאוּ"ם
לָתֵת לְרַצְחָנוּת זוֹ מְדִינָה בִּלְתִּי קַיֶּמֶת
(כִּי בְּלִי הֶסְכֵּם יָשִיר אִתָּנוּ אֵין בָּהּ כָּל מְאוּם), –
לֹא תְשַנֶּה אֶת הָעֻבְדָּה שֶכָּל מִי שֶיָּצִיצוּ
בְּבַאנְּדָה חַיָּתִית זוֹ יֵאָלְצוּ לְהִתְעַמֵּת
עִם זֶה שֶמֵּעוֹלָם הַפָּלֶסְטִינִים לֹא הֶחְמִיצוּ
שוּם הִזְדַּמְּנוּת לְהַחְמָצַת שוּם הִזְדַּמְּנוּת אֱמֶת.
אֲנַחְנוּ חֲפֵצֵי-שָלוֹם, אַךְ מָה שֶדְּפוּס קָבוּעַ
חוֹזֵר וּמְגַלֶּה בּוֹ, בְּמִזְרָח תִּיכוֹן יָשָן
כְּמוֹ זֶה שֶל רֶצַח בִּסְבִיבוֹת אֵילַת לִפְנֵי שָבוּעַ
וְדָם בָּאֳפָקִים וּבִבְאֵר-שֶבַע – הוּא חַיְשָן
הַמְּלַמֵּד אֶת הַתְּמִימִים בְּאֹרַח סִימְפְּטוֹמָאטִי
עִם מִי כְּבָר יֵש לָנוּ כָּאן עֵסֶק, בְּלִי שוּם אַשְלָיוֹת:
עִם כַּת מַטְעֵי-עַמָּם שֶטִּמְטוּמָם הַסִּיסְטֵמָאתִי
מוֹנֵעַ מֵאַלְפֵי פְּלִיטִים מְשֻקָּמִים לִהְיוֹת.
מוֹנֵעַ מִשְּטוּפֵי-מוֹחִין בְּמַשְׂטֵמָה וָרֶצַח
לִבְנוֹת עָתִיד בִּמְקוֹם לַחְזֹר עַל כָּל שְגִיאוֹת-עָבָר,
אֲבָל אֲנַחְנוּ נִשְאָרִים בְּאֶרֶץ זוֹ לָנֶצַח
וּמִי שֶמִּתְנַגֵּד – לֹא יַעֲזֹר לוֹ שוּם דָּבָר...
* * *
אורי הייטנר
1. תסמונת טורט פוסט ציונית
המאבק החברתי השוטף את המדינה, מאופיין במבט קדימה, אל אופק של עתיד טוב יותר – של חברה צודקת, שוויונית יותר, סולידארית יותר, מקוטבת פחות. אולם המאבק מבטא גם סנטימנט של געגוע לימים עברו, לציונות הישנה והטובה לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות; געגוע לתנועת העבודה הציונית ההיסטורית, המייצגת את הערכים האלה.
מאז כניסתה לפוליטיקה, ח"כ שלי יחימוביץ' היא המייצגת הראשית, נכון יותר לומר – הבלעדית, של הדרך הזו. שעה שרוח ההפרטה והניאו-ליברליזם היתה המכנה המשותף הקונצנזואלי בפוליטיקה הישראלית, בתקשורת ובציבור, ביטאה שלי יחימוביץ' את האלטרנטיבה הערכית, הסוציאל-דמוקרטית, הדוגלת במדינת הרווחה, ברוח תנועת העבודה הציונית.
בראיון למוסף "הארץ", חטאה שלי יחימוביץ' חטא נורא – היא הגדירה את עצמה כציונית וכסוציאליסטית, והבהירה שאין לה כל כוונה לוותר על אף אחד משני מגדירי הזהות הללו, שחשיבותם בעיניה מכרעת. לא זו בלבד, היא אף העזה לגנות את הסרבנות, לצדד בשירת ההמנון, לדבר בזכות הסמלים הלאומיים, ואפילו ביטאה את הסנטימנט היהודי למערת המכפלה, רחמנא לצלן, וצידדה בביקור תלמידים שם.
ציונות וסוציאליזם?! תהה המראיין. הייתכן? תמה, כמי שאינו מכיר את תולדות הארץ הזאת, על אילו אדנים נבנתה, על אילו יסודות קמה.
חלפו יומיים, ובעמוד הדעות של "הארץ" מופיע מאמר שיטנה ונאצה, שאינו אלא ערימת גידופים וחרפות, של גדעון לוי, נגד שלי יחימוביץ'. דבריה של שלי אודות החיבור ההדוק בין סוציאל-דמוקרטיה לציונות, עוררו את תסמונת הטורט הפוסט-ציונית של גדעון לוי, שמיהר לשלוף מן הארסנל האנטי-ציוני את התחמושת של שנאת תנועת העבודה. האיום מפני חזרתה של מפלגת העבודה להיות תנועת העבודה הציונית, עורר תגובות זעם מפיו של לוי:
"העבודה הישנה והרעה חזרה מהאופל... מדינה שבה סוציאל-דמוקרטים כביכול הקימו את מפעל הנישול... חזרה לאחור אל ימי החושך של העבודה, שידה האחת התיימרה לדאוג לעובדים וידה האחרת עסקה בנישול..."
שלי יחימוביץ' סומנה כאוייבת הציבור מיספר אחת. אוייבת?! שמא נסחפתי? ובכן, רשות הדיבור לגדעון לוי: "עכשיו צריכים כל שוחרי הצדק החברתי להתנער מאויבת הצדק הזאת."
ומה דינה של האויבת? "כל איש מוסר יהיה חייב מעתה להחרימך."
ומה הסנקציה הפוליטית? "רק לא יחימוביץ', בפריימריס." שכן שלי יחימוביץ' דוגלת ב"השקפת עולם לאומנית וחשוכה," כיאה ל"כוכבת הלאומנים והמתנחלים."
יש לי הערכה רבה לשלי יחימוביץ', למאבקיה החברתיים והכלכליים למען מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית. יש לי הערכה לתפיסתה הציונית. אך איני מצדד בעמדותיה המדיניות. אני דוגל בדרכה המסורתית של מפלגת העבודה, כפי שביטא אותה יצחק רבין בנאומו האחרון ערב הירצחו –מחויבות מוחלטת לשלמות ירושלים, לבקעת הירדן "במובנה הרחב ביותר של המילה," לגושי ההתיישבות בלי "חילופי שטחים". לצערי, שלי יחימוביץ' אינה שם. יחימוביץ' דוגלת בעמדות הנוכחיות המקובלות על מפלגת העבודה ו"קדימה", ובלשונה בראיון למוסף "הארץ": "מתווה קלינטון... שמירה על גושי התיישבות, חלוקה מסויימת של השכונות בירושלים וכמובן התנגדות לזכות השיבה."
על כך יוצא קצפו של גדעון לוי.
אך עיקר זעמו, על כך שיחימוביץ' אינה מוכנה להצטרף למסע ההסתה והשנאה נגד המתנחלים. אין היא שותפה לשיטת "הכו במתנחלים והצלתם את ישראל!" היא יודעת שהעמדות האידיאולוגיות בעד ונגד ההתנחלויות לגיטימיות, אך הטענה שהמצוקה בישראל נובעת, כביכול, מהשקעת הכסף בהתנחלויות, בשקר יסודה. והרי כל מי שטוען אחרת, יודע שאינו דובר אמת. אפילו גדעון לוי התקשה להתמודד עם אמירתה המובנת מאליה, שבית ספר שנבנה בהתנחלויות היה נבנה גם בתוך הקו הירוק, באותה עלות. לכן, לא נותר לו אלא לגנות אותה ש"הכול כסף אצלה, כמו אצל בנימין נתניהו ונוחי דנקנר."
ועוד יותר הכעיסה אותו אמירתה, שהיא נגד חרמות, אמירה מובנת מאליה לכל אדם הדוגל באמת ובתמים בסולידריות חברתית. שלי השיבה בחיוב, שומו שמיים, כשנשאלה אם תשתה שמן זית שיוצר בהר ברכה. תגובת תסמונת הטורט של לוי לא איחרה לבוא, עם גידופים על "הקללה", על "אדמות עושק" ו"עצי גזל" ושאר נאצות.
וידוי אישי – הפעם האחרונה שבה בחרתי במפלגת העבודה, היתה ב-1992, כשיצחק רבין עמד בראשה. כעת, לראשונה, אני שוקל ברצינות הצבעה למפלגה זו, אם שלי יחימוביץ' תעמוד בראשה. על פי הסקרים, יש עוד רבים מאוד כמוני, המתגעגעים לתנועת העבודה הציונית ושמחים על התקווה ששלי מייצגת. תחיית תנועת העבודה הציונית, היא הדבר המפחיד את גדעון לוי ושכמותו. ומכאן תאוותו לסיכול ממוקד של שלי יחימוביץ'.
(הכותב הוא חבר קיבוץ אורטל).
אהוד: אל תעשה אידיאליזאציה. "הציונות הישנה" לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות לא היתה רק "טובה" אלא גם רווייה שנאת אחים, מחלוקות ופלגנות, גם בתוך תנועת העבודה. כדאי ללמוד היסטוריה.
אני סבור שאצביע בבחירות הבאות למפלגה שאהוד ברק יהיה אחד מראשיה. עדיין לא ברור איזה צירוף זה יהיה.
2. התנצלויות – בין תורכיה למצרים
החונטה הצבאית השלטת במצרים אינה מסתפקת בהבעת הצער על מותם של השוטרים/חיילים (חשוב להבהיר, שכאשר מדובר במשטרה, הכוונה היא לצבא – שקר מוסכם על שני הצדדים באזורים של דילול כוחות) המצריים, מפי שר הביטחון אהוד ברק. הם דורשים חקירה והתנצלות.
עלינו להרים את כפפת החקירה ולהציע חקירה משותפת, שהכול פתוח בה. בחקירה הזו יש לחקור איך סיני היה למקום פרוץ למחבלים מעזה, בדרכם לפיגועים נגד ישראל. יש לחקור, כיצד בחודשים האחרונים שוב ושוב שימשה סיני בסיס לתוקפנות אנטי ישראלית – ירי קטיושות לעבר אילת, ירי על רכב ישראלי מתוך מצרים שבועות ספורים לפני מתקפת הטרור, חמישה פיגועים נגד צינור הגז ממצרים לישראל.
בהסכם השלום נסוגה ישראל מסיני ומסרה את השטח לריבונות המצרית – האם מצרים ריבונית בסיני? ומה ניתן לעשות כדי שאכן תהיה ריבונית (וייתכן שמסקנת הבדיקה תהיה שינויים מוסכמים וזמניים בהסדרי הפירוז, לנוכח האופי האחר של האיומים מסיני, לעומת אלו שהיו בעת חתימת ההסכם)?
כיצד בשטח מצרים התארגנה מתקפת טרור מורכבת כל כך, רבת משתתפים, אמל"ח וכו' שבוצעה במקביל במספר מוקדים? מי סייע למחבלים? האם היו להם משת"פים בתוך הצבא המצרי? איך זה קרה, שכאשר כוחות צה"ל והימ"מ השיבו אש מדויקת למקורות הירי, נפגעו חיילים מצריים? על פי העדויות, מחבלים ירו סמוך/צמוד לעמדות מצריות – האם החיילים או המפקדים המקומיים ידעו על כך, אישרו זאת, שיתפו פעולה? האם יש אמת בעדויות שגם חיילים מצריים השתתפו בירי?
אין ספק שלשלטון המצרי ולצבא מצרים אין כל עניין במתקפת הטרור ובוודאי שאינם משתפים פעולה עם הפיגועים. אך יש לבדוק האם ברמה המקומית – חיילים, מפקדים או יחידות פעלו בניגוד לאינטרס המצרי הזה. סביר להניח שגם למצרים יש שאלות קשות להפנות אלינו, ובחקירה יש לתת מענה מלא, שקוף ומספק על כל שאלה כזו.
מאחר שאין לישראל כל עניין בפגיעה בחיילים מצריים, בצדק הביע אהוד ברק צער על מותם. אם מסקנות החקירה לא תצבענה על מעורבות של חיילים מצריים בפיגוע, מן הראוי שישראל תתנצל על מותם של החיילים, גם אם לא היה דופי בהתנהגות חיילי צה"ל ושוטרי הימ"מ. אולם החשוב מכל הוא לחקור לעומק מה קרה, ולמצוא את הדרך למנוע הפיכת גבול ישראל עם מצרים לגבול של טרור ופיגועים.
אם אני תומך בהבעת צער ואף התנצלות בפני מצרים, מדוע אני מתנגד בתוקף להתנצלות בפני תורכיה על אירועי מרמרה? כיוון שאין דימיון בין המקרים. המקרה הדומה, הוא התנצלות של ישראל בפני ועדות ההתנגדות העממית בעזה, על כך שמחבלים נהרגו במתקפת הטרור.
תורכיה יזמה את המשט בזדון, כדי לפגוע בישראל כחלק ממסע דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולזכותה להגן על עצמה ועל חיי אזרחיה. בעצירת המשט נהגה ישראל על פי החוק הבינלאומי, כפי שקבע דו"ח ועדת פלמר. התורכים שנהרגו, תקפו את חיילי צה"ל וסיכנו את חייהם במזיד, והריגתם היתה פעולה מובהקת של הגנה עצמית. לכן, על ישראל לדרוש את התנצלות תורכיה ולא להתנצל בפני תורכיה.
האיומים בפגיעה ביחסי ישראל תורכיה אם לא נתנצל חסרי שחר. המשבר ביחסים בין ישראל לתורכיה אינו תוצאה של המשט, אלא המשט הוא תוצאה של המשבר. המשבר הוא מדיניות תורכית עויינת, פרי האידיאולוגיה האסלאמיסטית, הפונדמנטליסטית, הקנאית של שלטון ארדואן. האיומים התורכיים בהרעה נוספת ביחסים, נועדו לסחוט התנצלות, שמטרתה השפלת ישראל. אם התורכים רוצים לנתק את היחסים, אחרי ההתנצלות הם ימצאו אמתלה אחרת.
הטענה שהתנצלויות תקל להתמודד עם האינתיפאדה המשפטית נגד חיילי צה"ל ומפקדיו מגוחכת. ההיפך הוא הנכון – התנצלות כמוה כהודאה באשמה, והאוייב יעשה בה שימוש משפטי באינתיפאדת הדה-לגיטימציה.
העובדה שבמשך שנה ורבע ישראל נמנעת מלדרוש התנצלות תורכית על פרשת מרמרה ותשלום פיצויים לפצועי צה"ל ואינה דוחה על הסף את הדרישה התורכית החצופה שישראל תתנצל על התוקפנות התורכית כלפיה – היא ביטוי לחולשת הממשלה שלנו.
* * *
רות ירדני כץ
הקיבוץ והמושבה הישראליים במדינת מרילנד
נסענו לבקר את הבן ומשפחתו שברגע זה של החיים מתגוררים במרינלד שבארצות הברית. הם גרים במקום שמאכלס בעיקר ישראליים. המרחק ממקום מגוריהם במכונית לוושינגטון, לבית הלבן, הוא 20 דקות בלבד.
מה ההבדל בין מושבה לקיבוץ? אצל מאיר שלו בספרו: "הדבר היה ככה" אומרת טניה סבתו בערך כך כששאלו אותה מה ההבדל בין קיבוץ למושבה? היא עונה, מי שעובר מקיבוץ למושבה, לא יחזור לקיבוץ.
ב"מושבה" הישראלית מתגוררות משפחות שיכולות לשכור או לקנות בתים גדולים והם מבוססים. ב"קיבוץ" מתגוררות משפחות ששוכרות בתים קטנים וביחס לסטדנרטים שלנו בארץ הן מרווחות. שלושה חדרי שינה גדולים, חדר מגורים מרווח, שני שירותים, חדר כביסה וייבוש, מחסן ומטבח. השכירות כוללת גינה משותפת, בריכה, מגרש כדורסל, טניס ומגרש משחקים. הקטנים והגדולים בין שש לשבע בערב נמצאים שם ובסופי שבוע נהנים מכל הנוחות שיש ליד הבית.
השפה השולטת היא עברית וכמו בקיבוץ כל בוקר בשעה שבע וחצי, כשיוצאים לפזר את הילדים לאן שצריך, וללכת למקום העבודה, פוגשים את אותם אנשים והברכות הן: "הספקת לקרוא מה קורה בארץ?" והתשובה היא: "בטח. מה אתה אומר על מרגלית צנעני, לא יאומן, אה?" התשובה: "שמע, אני מאמין לכל דבר. לא סתם ירדו עליה."
ובערב כשחוזרים מהעבודה, בסביבות שש שוב מחליפים דעות על מה שקורה בארץ ובעולם. על המחאות הגדולות על יוקר החיים והתגובות היו שהמחאות מוצדקות במאת האחוזים. על מה שקורה בסוריה, לוב ומצריים.
הם שייכים, מעורבים, נתמכים אחד בשני, איכפת להם והם מוגנים. הלהיות ביחד, לחגוג את החגים זה עם זה, ללכת לבית-הכנסת שהוא סמל ליהדות בימי חג ועצב קושר אותם. הם גאים להיות ישראלים וכל מי ששואל "מניין אתם?" הם עונים בגאווה – "מישראל." כן הם מוערכים על ידי האמריקאים, מכבדים אותם.
הם מדברים בסקייפ כמעט מדי יום עם המשפחות בארץ, הוא מבקרים אותם וההורים לא מתאפקים ונוסעים אליהם להיות איתם ועם הנכדים.
הישראליים ששם הם בעלי תארים גבוהים. מתמחים, רופאים, מדענים בכל התחומים, אנשי היי-טק ויש כאלה שנשלחו על ידי מוסדות בארץ כדי לשתף פעולה עם האמריקאים, או כדי ללמוד מהם, ולחלופין ללמד אותם.
חבורה גדולה של ישראלים מוכשרים ומצליחנים ואמריקה מחבקת אותם חיבוק גדול. משכורתם טובה מאוד, היא נהנית מתרומתם, הם נהנים מכל הטוב שהיא מעניקה. בגדול, החיים זולים שם ואפילו אפשר לחסוך. הם פה והם שם. בשיחות איתם רובם אמרו שהיו שמחים לחזור אילו היו זוכים במשרות בתחומם, אבל לא כך הם פני הדברים.
הכול גדול באמריקה. הכבישים, הבתים, החנויות, המסעדות הכול-הכול גדל-ממדים. גם נשים, גברים וילדים. לראות ולפעור פה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו באמריקה וגם בפעמים הקודמות תופעת השמנים הדהימה. הפעם נדמה היה לי שמיספר השמנים עלה מעלה-מעלה מפני שאי-אפשר שלא לראות אותם. הגודל שלהם הוא בלתי נתפס.
נכנסנו לפיצריה ולידינו ישבו אבא, אימא, ובן – שמנים. בפיצריה אוכלים כמה שרוצים עבור כמה דולרים. המשפחה העמיסה על צלחת הפלסטיק ערמות של פיצה וסלטים, חיסלו ומילאו מחדש.
לאכול בחוץ מאוד פשוט. רוב המסעדות הן בשיטת "מקדונלד" – באים, מזמינים, אחרי דקה הכול מונח על מגש, תופסים שולחן, מתנפלים על הקציצה, הצי'פס והקולה. הכול פלסטיק. הפטנט של הפלסיטיק ואוכל מהיר אומץ על ידי כולם – מסעדות סיניות, קוריאניות, יפניות, מקסיקניות – מגישות אוכל באותה שיטה. אותי זה לא עבר. לאכול בפלסטיק, לשתות בכוס פלסטיק, לא בשבילי. אבל אני ממש לא דוגמא. האמריקאים וכמובן הישראליים אוכלים פעם-פעמיים בשבוע במסעדות אלה כאשר ארוחה עולה לכל המשפחה כ-30 דולרים, ועוד יש השלמות בבית.
ערב אחד הזמנו את המשפחה למסעדה של מאכלי-ים ששם השולחנות מצופים במפות, המפית היא מבד, הכוס מתאימה למשקה שנבחר, והצלחות והסכו"ם כמו שצריך. האווירה נעימה, מוסיקת ג'ז ברקע, השירות מצויין, והאוכל מעלה את מצב הרוח. עבור זה משלמים.
וושינגטון היא עיר יפה, לא גדולה, שידועה לא רק בגלל הבית הלבן, גבעת הקפיטול, בתי הקונגרס והסנאט, היא ידועה בכמות המוזיאונים המיוחדים והמרשימים. מוזיאון החלל, מוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון המרגלים, השואה ועוד. למוזיאון השואה צריך להזמין ביקור מראש, אי אפשר להגיע ולהיכנס כמו לכל מוזיאון. וזאת בגלל מיספר המבקרים הגדול.
אבל אי-אפשר שלא להתייחס למזג האוויר שם. חום בלתי נסבל 35-38 מעלות. הלחות גבוהה, נוטפים מזיעה ולמרות שיש מיזוג אוויר בכל מקום, זה לא עוזר מפני שללכת מהמכונית ולחזור למכונית זה מרחק הליכה, וההליכה הזאת מתישה. מדי פעם יורדים גשמים עזים במשך כמה דקות. גשם חם. היינו עדים לסופת ברקים ורעמים שממש הבהילה ואחריה ירד מבול.
עשרה ימים היינו בחברת המשפחה והישראליים, ראינו קצת את וושינגטון, טיילנו בסביבה, אכלנו בצלחות פלסטיק, וחזרנו לקמברידג' שבאנגליה, שקיבלה אותנו עם גשם וקור.
אהוד: גם אנחנו התענינו בשעתו בחום הנורא של וושינגטון אבל היה כדאי. בקשר למוזיאון השואה המעולה בוושינגטון – זה לא בגלל מיספר המבקרים הגדול אלא זוהי הקונצפציה, הנכונה לדעתי, של הביקור, והיא בנוייה על קבוצות-קבוצות מוזמנות מראש לפי שעת ההגעה, תמורת תשלום סמלי – שעושות את המסלול האחד מלמעלה למטה וככה נמנעים בלגן ואווירת שוק כמו באולמות מוזיאון השואה של יד ושם, לשם דוחסים מאות בני-אדם בבת-אחת ללא שום התחשבות וויסות, בייחוד טיולים מאורגנים, ככה שמיותר לבקר שם.
* * *
רו"ח חיים יואבי רבינוביץ
"צדק חברתי"
"צדק חברתי" הוא לתת ללוחם בגולני שבא לחופשה קצרה לביתו הדל בדימונה ומוצא שם מקרר ריק, ולא לתת לדפנה ליף, שגדלה בכפר שמריהו בבית ששוויו מיליוני שקלים, והשתמטה משירות צבאי.
"צדק חברתי" הוא למלא את המקרר של הלוחם בדימונה ולא לתת דירה מסובסדת למשתמטים משירות צבאי, שתהיה קרובה לבית המרזח שלהם, במרכז ת"א.
"צדק חברתי" הוא לתת לאלה שמושיטים את ידם כדי לתת, ולא לאלה ששולחים שתי ידיים רק כדי לקחת.
"צדק חברתי" הוא לתת תחילה לאלה שאין להם כיצד להתחיל את החודש, ורק לאחר מכן לאלה שלא מצליחים לגמור את החודש.
"צדק חברתי" יש להתחיל בטיפול בעשירון הראשון העני ביותר, ורק אחר כך במעמד הביניים בעשירון השישי והשביעי.
"צדק חברתי" הוא שהמפגינים שהם מהעשירונים ה-7 וה-9 יושיטו ידם לתת לעשירונים העניים שבתחתית סולם היכולת.
"צדק חברתי" הוא בחלוקה הוגנת של זמן השידור הציבורי בתקשורת האלקטרונית, ולא מצב של שטיפת מוח בולשביקית מצד 3% מהאוכלוסייה, וסתימת פה ל-97% מאזרחי המדינה.
"צדק חברתי" מהו? – לא ילמדו אותנו קרייני טלביזיה שמשתכרים 150,000 שקל לחודש מקופת הציבור.
"צדק חברתי" הוא כאשר אדם חי לפי יכולתו, לפני שהוא דורש מקופת הציבור לממן את הוצאותיו העולות על הכנסותיו.
"צדק חברתי" הוא חמלה על הדל שזעקתו אינה נשמעת בתקשורת הבולשביקית שלנו, ולא תמיכה במי שזועק "מגיע לי" – וקולו נשמע כיוון שהוא מקורב פוליטית וחברתית לשליטי התקשורת בישראל.
* * *
על האנטישמיות בשוודיה / חובה לראות
http://www.youtube.com/watch?v=KVt-oeBx0kE&feature=share
* * *
נעמן כהן
הפתרון לירי מעזה
הירי מעזה וחוסר התגובה הישראלי נרשם היטב ע"י כל אויבי ישראל המצוידים בטילים: החזבאללה, סוריה, ואיראן, המעודדים מחוסר התגובה הישראלית. יש כאן תופעה ייחודית בהיסטוריה. היטלר לא איים לחסל את בריטניה ולהשמיד את הבריטים, למרות זאת הבריטים לא העלו על הדעת לא להשיב אש למקורות הירי הנאצי, ולספק לנאצים מזון ודלק.
החמאס נלחם בישראל במטרה מפורשת לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – ומדינת היהודים אינה משיבה אש למקורות הירי ומספקת לחמאס מזון ודלק. אין תקדים לכך בהיסטוריה האנושית. אם יש ספר גינס היסטורי יש לרשום בו את השיא הישראלי – לספק לאויב בעת מלחמה מזון ודלק. אם הבריטים היו נוהגים כישראל הם לא היו יכולים לנצח במלחמה.
אני מרגיש כקאטו הזקן, כאשר אני מביא כאן בשלישית את מה שכתבתי ב"חדשות בן עזר" 310, ו-323. מאז השתנה רק המנהיג והורחב טווח הטילים. לכן כעת שיניתי בסוף רק את שם המנהיג. המצב לא השתנה.
"מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו" (גיליון 323)
כמה צדק עצוב יש בדבריה של מרי דן גור, אמו של החייל שנפל בעזה: "אם (במותו) ערן יפסיק את הקסאמים, אני מוכנה לקורבן. אבל ערן לא הפסיק. המוות של ערן היה לחינם, אסור היה להיכנס לעזה, אלא להפגיז מבחוץ."
אולמרט לוקה בחוסר הבנה טוטלי של המצב, אולמרט מדבר כל הזמן על "מלחמה בטרור". אבל המלחמה כעת איננה מלחמה בטרור, המלחמה עתה שונה לחלוטין, המלחמה עתה היא מלחמת התשה!
מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס (Marcus Porcius Cato Censorius), הידוע גם כקאטו הזקן, התפרסם בכך שנהג לסיים כל נאום בסנאט במילים הבאות: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו" Ceterum censeo Carthaginem esse delendam. – בשנת 149 לפנה"ס, הודות למאמציו, יצאה רומא למלחמה הפונית השלישית בקרתגו, שבסופה הושמדה העיר.
לאור הפעולה הכושלת של צה"ל בעזה, תהלוכת הניצחון של החמאס, הפגנות הניצחון באוניברסיטאות בארץ של "הערבים-המוסלמים-הפלישתינאים-אזרחי-ישראל בכפייה, הגינוי הבינלאומי וחוסר היכולת של ההנהגה הישראלית אולמרט וברק לנהל את המצב, אין ברירה אלא לחזור בשנית עוד ועוד על מה שכבר נאמר ופורסם בעבר (גיליון 310):
הפתרון - השבת אש למקורות הירי
כיצד יש לפתור את בעיית הקסמים מעזה? הצעתו של יוסף דוריאל, ("חדשות בן עזר", גיליון 309): "להצהיר שכדי לא לפגוע בתושבים לא-לוחמים בכל המרחב ממנו משוגרים טילים ופגזים על ישראל – עליהם לפנות אותו, בהתראה של 3 שעות, שלאחריהן יופגז השטח באופן ספוראדי ממרגמות שיועמדו לרשות כל מפקד גזרה על הגבול. ההפגזות יימשכו כל עוד לא יבקשו שליטי הרצועה שלום, יפסיקו את מעשי האיבה, כולל תעמולת הזוועה שלהם, ויחזירו את החייל החטוף."
דוריאל צודק לחלוטין. דא עקא, בתוכנית קיימת בעייה. אבירי "זכויות האדם" הערבי-מוסלמי. חלילה לא היהודי, כגולדשטיין או נעמי חזן, יטענו מיד כי ירי ספוראדי אחרי שלוש שעות, הוא ירי המוגדר כפשע מלחמה, ומיד יוגשו כתבי אישום נגד ראשי צה"ל במדינות אירופה. לכן יש לפעול ע"פ החוק הבינלאומי. ע"פ חוקי המלחמה מותר להשיב אש למקורות הירי, גם במחיר פגיעה באזרחים.
בדיוק כפי שכתב דוריאל בחוכמה רבה, יש לפעול על פי הבנת חשיבות ה"דימוי" בעולם התקשורת המודרנית. על נתניהו לשאת נאום ובו עליו להזהיר שמתאריך זה וזה כל ירי יקבל תגובה מיידית. בנאומו יתבע נתניהו מראשי החמאס (וממר עבאס) את פינוי האזרחים מאותו אזור. על נתניהו לשאת נאום התנצלות מוכן מראש שכל פגיעה באזרחים חפים מפשע כתוצאה מירי התגובה, תיזקף לחובת יוזם הירי.
יוצב תותח מול עזה (יינתן לו הכינוי "לחי חמור") בגיבוי צוותי טלביזיה, ועל כל שיגור של טיל, רקטה, או פגז מרגמה לעבר שטח ישראל, ישוגר פגז אחד לעבר מקור הירי. ביחסי ציבור נכונים יתקבל המעשה בהבנה בעולם. (תמיד יהיו כאלו שיאמרו שהמעשה אינו "מידתי" אבל אלו יהיו במיעוט שהרי יש כאן "מידה כנגד מידה" – פגז אחד על כל ירי לעבר ישראל). אין דבר פשוט ומוסרי מזה.
ירי קסאמים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה. מניעת הירי – הגנה עצמית לגיטימית.
הפתרון של בעיית הקסאמים פשוט: להשיב אש למקורות הירי! רק פתרון זה יביא מיידית להפסקת הירי על ישראל.
אם נתניהו וברק אינם מסוגלים לעשות כן, עליהם להתפטר מיידית!
מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, טען שהרעיון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו: Victoire, C'est La volonté – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח ואז להשיב אש למקורות הירי!
הבעיה הגדולה היא שבציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד.
כמה עליבות נפש יש ל"שר האי בטחון", ברק, שבמקום לפעול ולשנות את המצב הוא מכנס רק עתה משפטנים, שיעוצו לו אם מותר להשיב אש למקורות הירי. בינתיים אשקלון נכנסה למעגל הלחימה, ובקרוב גם אשדוד ותל אביב. (מאז כתיבת הקטע נכנסו גם אשדוד, באר שבע, גדרה, ויבנה לתמונה).
נ.ב. כל טיל כיפת ברזל עולה 40 אלף דולר. בסכום הטילים שנורו ניתן היה לממן לדפני ליף ולחבריה דירות בתל אביב.
* * *
מכתב להוצאת "עם עובד"
בקשר ל"אין שאננים בציון"
24.8.11
למערכת והנהלת עם עובד
מזא"ה 22
תל-אביב
שלום לכם,
בשנת 1986 הופיע בהוצאתכם, ב"ספריית אופקים", ספר הראיונות שערכתי "אין שאננים בציון". הספר הופיע עוד קודם לכן במהדורתו האנגלית-אמריקאית, והראיונות המופיעים בו צוטטו בעשרות ובמאות מקומות, ובהרבה שפות, בכתבי-עת ובספרים.
לפני קרוב לשנתיים נקנו כמה עשרות עותקים של הספר על-ידי מפקד טייסת מסוקים, אשר היה מרכֵּז השתלמות קורס טייסים של חיל האוויר ורכש עבורם את העותקים. כאשר ביקשו חניכים נוספים לקנות את הספר, התברר שאלה היו העותקים האחרונים, והספר אזל. מיותר לומר שהספר עורר עניין רב בטייסים הצעירים ואף זכיתי בעקבותיו לביקורים של אחדים מהם, שהמשיכו לשאול בעקבותיו שאלות רבות. מתברר שהוא אקטואלי גם 25 שנים לאחר צאתו לאור לראשונה בעברית.
זהו ספר חשוב מאוד המשמש ספר יסוד בנושא של "מחיר הציונות" ואני מקבל שוב ושוב עשרות פניות בשאלה היכן ניתן לרכוש אותו ולצערי כבר איני יכול להפנותן אליכם.
אודה לכם מאוד אם תחליטו להוציא הדפסה חדשה של כמה מאות עותקים מן הספר ואני סבור שהוא ימשיך להימכר. ליחו של הספר לא נס במשך השנים, ויש ויהיה לו ביקוש קבוע מדי שנה.
משום מה אתם לא טורחים אפילו לענות על מכתביי החוזרים ונשנים אליכם בנושא. כנראה שאתם עוסקים בעיקר בספריהם של סופרים חשובים. איזו בושה.
בברכה
* * *
הצעתנו לוועדת טרכטנברג
תבוטל התוכנית להמשך העבודה על הגדר הביטחונית בגבול ישראל-מצרים-סיני כדי שבסכום הזה תהיה אפשרות לצעירי מחאת האוהלים לרכוש דירות עם חדרי-ביטחון בצפון תל-אביב כבר בשנות העשרים לחייהם! – ואם לא תקבלו את הצעתנו אז אתם סתם כסת"ח של נתניהו!
* * *
רות איזיקוביץ
תשובה לאורי הייטנר
אורי הייטנר טוען פעמיים כנגד המלעיזים על ההתיישבות מעבר לקו הירוק הקדוש:
1. נגד המאשימים את המתנחלים וההתנחלויות במצב הכלכלי הקשה של אזרחי המדינה הצעירים.
2. ושוב נגדם, על שמסווים בדברים אלה את מטרתם האמיתית, ומנצלים את המחאה למטרה פוליטית – הפלת ממשלה חוקית.
הייטנר מקבל בתום לב את המיספרים שאמורים להוכיח את הבזבוז הנורא על ההתנחלויות, אך מסביר מדוע לא כך הם פני הדברים. הוא צודק כמובן, אלא שהמיספרים שהוצגו ע"י המלעיזים, מופרכים. הגירוש שנכפה על תושבי גוש קטיף וצפון השומרון לא עשק את האוצר ב- 240 מיליון ש"ח אלא בהרבה יותר. הנה בכמה:
מחקר בכנסת: עלות ההתנתקות למדינה – יותר מ-10 מיליארד שקל.
סכום זה אינו כולל תשלום דמי אבטלה ודמי הבטחת הכנסה ששולמו למפונים על ידי ביטוח לאומי. עד כה עלתה ההתנתקות לאוצר 9.5 מיליארד שקל, כאשר יידרשו עוד כ-1.35 מיליארד כדי לסיים את הליך שיקום המפונים.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3398921,00.html
רק אוסיף תמיהה על שאפילו הוא, הייטנר, שוקל את הגירוש שהיה במאזני כדאיות ולא במאזני צדק, שאפילו נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרון ברק, עשה בהם שימוש בפסיקתו בעתירה נגד גירוש:
"ביתו אינו רק קורת גג לראשו, אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים. מיספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא-רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייתו של גבול מדיני."
לא להתבלבל. מדובר במחבל שהוחלט לגרשו וברק פסק לבטל את הצו. לא מדובר במתיישבי קטיף.
* * *
רון וייס: תגובה לאורי הייטנר
סופר נידח שלום,
אורי הייטנר משבח את ח"כ אבי דיכטר על הצעת החוק שניסח (גיליון 671) הקובעת שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ורק מדינה דמוקרטית.
זו עמדה המנוגדת לעמדת כל המפלגות הציוניות מאז קום המדינה ומנוגדת גם לעמדת בית המשפט העליון לפיה מדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית. התפיסה כל השנים היתה שאין ניגוד בין היותה של המדינה מדינה יהודית לבין הדמוקרטיה. זה בא לידי ביטוי בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" לפיה מדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית.
מנוסח החוק של דיכטר ניתן להבין שמדינת ישראל היא גם מדינתו של כל יהודי החי בחו"ל ואינו עולה לישראל.זו תפיסה אנטי ציונית.
הצעת החוק של דיכטר מבטלת את היותה של השפה הערבית שפה רשמית במדינת ישראל,שזה היה מעמדה בתקופת השלטון הטורקי, הבריטי ובימינו.
אם תתקבל בכנסת הצעת החוק של דיכטר, יהפכו הערבים אזרחי מדינת ישראל לאזרחים ממדרגה שנייה.
רון וייס
רמת-גן
* * *
הנהגת מחאת האוהלים
שדרות רוטשילד, תל-אביב-יפו
יום רביעי, כ"ד אב תשע"א, 24 באוגוסט 2011
הודעה לעיתונות: פגישת סגן השר קרא עם הנהגת מחאת האוהלים, 23.08.11
סגן השר איוב קרא נפגש היום (ג') בלשכתו בכנסת, עם מיספר חברים בהנהגת מחאת האוהלים – הגוף היציג מטעם דיירי כלל המאהלים ברחבי הארץ. אנשי ההנהגה הארצית מסרו לקרא על מוכנותם לדבר עם כל אדם ועם כל גוף – לרבות ועדת טרכטנברג. זאת, למען קידום עניינִי של המצב הכלכלי-חברתי. ההנהגה הבהירה, כי "קליקת רוטשילד" – אשר הביעה התנגדות להידברות – אינה מייצגת אף מאהל. כמו כן נמסרו לסגן השר פרטים על מצוקות המאהלים, ועל הקשיים שחווים דייריהם. הצדדים דנו בהשתלטות על הבניין בתל אביב, אשר אירעה אתמול (ב'), והסכימו כי פעולות אנרכיסטיות ובלתי חוקיות לא יקדמו את המחאה. עוד הסכימו הצדדים, כי הפוליטיזציה של המאבק ודרך ניהולו רק הזיקו לו, בהרחיקם רבים בציבור הימני והדתי ובקרב העולים. כמו כן הוסכם, כי ועדת טרכטנברג היא הכתובת הרלוונטית בעת הזו, וכי יש לתת לוועדה הזדמנות להוכיח את עצמה.
קרא הביע בפני אנשי ההנהגה סיפוק על הקול הריאלי והפרקטי היוצא מהמאהלים, ואמר כי אמנם קיים פער גדול בדעות, אך נמצאה שפה משותפת. קרא דיווח להנהגה על פעולות הממשלה ועל פעולותיו האישיות, בתחום הסוציו-אקונומי בשנתיים האחרונות; סגן השר הבטיח להמשיך ולסייע ככל יכולתו לשפר את מצבו של המעמד הנמוך בישראל. הנהגת מחאת האוהלים הודתה לקרא על דבריו, ומסרה לו הזמנה לבקר בשניים מהמאהלים, כדי להתרשם מהמצוקות בַּמקום וכדי להידבר עם יושביהם.
בתודה ובברכה,
אדם דובז'ינסקי
רכז המטה
* * *
זיוה גל
אתה אוהב
אַתָּה אוֹהֵב לִשְּׁכַּב אִתִּי
בְּבִקְתָה שֶׁל אַשְׁלָיוֹת
בְּכָל פַּעַם שֶׁכַּף רַגְלִי דּוֹרֶכֶת
עָלֶיךָ בְּפַשְׁטוּת. מִתְיַצֶּבֶת עַל שְׁרִיר
שֶׁיַּתְוֶה לִי מַה מַדְלִיק
אֶת מַבָּטְךָ –
הַנְּשָׁמָה הַמְּשׁוֹרֵרִית שֶׁלִּי,
הֶעָתִיד הַנִּמְתָּח מֵעֵבֶר לִכְתֵפֶיךָ
שֶׁיֹאהַב גַּם הוּא
לִשְׁכַּב אִתִּי,
אוֹ הַכְּמִיהָה שֶׁלְּךָ לָדַעַת
מֵאֵיזֶה עֹמֶק
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לִשְׁלוֹת רְסִיסִים מִמְּךָ
לִקְלוֹת גֶּחָלִים עַל הָאָח
וְלִרְקֹד.
* * *
נילי דיסקין
הממשלה, לא אנחנו, צריכה למצוא פתרונות!
הי אהוד.
אני חושבת שייתכן שלא חשבת בעניין מחאת הצעירים על הזווית שאני קוראת לה "לא להיות צודק, אלא חכם."
בעשרות השנים האחרונות, בצורה די סמויה ולא קונסטרוקטיבית, עזבו את ישראל עשרות אלפי ישראלים צעירים. גם זוהי מחאה, אבל שקטה ולא בונה. גם להם נמאס. גם הם החליטו שאי אפשר לחיות בארץ הזאת רק מלעבוד ולהיות אדם הגון וישר – דבר, שבדור שלך ושלי היה אפשרי.
למען הגילוי הנאות אקדים ואומר ששתי בנותיי גרות כרגע בחו"ל. האחת (עם תואר דוקטור בפסיכולוגיה) עזבה עם בעלה במטרה מוצהרת "לעשות כסף" כדי לחיות כאן בצורה סבירה (לא בעושר) הבן שלה בן ה-3 מדבר עברית ורק כעת התחיל גן יהודי באנגלית. (יש עוד תינוקת). הם גרים בלוס אנג'לס ואני מאמינה שיחזרו.
הבת השנייה השלימה דוקטורט בנוירוביופיסיולוגיה בגרמניה. היא כעת עוסקת בחקר המוח במסגרת פוסט דוקטורט, נשואה לגרמני, ואם לילד שמתחיל לדבר (בן שנתיים). מבין עברית על בוריה אבל עונה בגרמנית כי אביו, ובגן, מדברים איתו בגרמנית. אני חושבת שהבת הזאת לא תחזור ארצה, ורואה את העובדה שרק בני נשאר בארץ, ונמנה עם המפגינים והמוחים (ואת העובדה שבחו"ל נהנים מלימודי הבנות בארץ) – ככישלון חינוכי שלי כבת להורים ציוניים שעזבו את סיר הבשר בפולין, באו כחלוצים, ועד מהרה איבדו את כל מי ומה שהיה להם שם, בעזרתם האדיבה של הנאצים.
אז אולי לצעירים המוחים לא היה קשה כמו לנו אבל מי אמר שצריך להיות כך? אני עוד ספגתי חינוך ציוני ( מהוריי, מבית הספר, ומתנועת הנוער בקריית-חיים) אבל הם כבר דור שלישי להוריי שבנו כאן את ביתם ומצבם גרוע יותר משל הוריי ( כן, כן, גם אם יש להם הרבה יותר, העניין הולך בהשוואה לכל השאר) גם אם הם מפונקים, וחונכו לחיות בתנאי "לוכסוס" –שאצל המעמד הבינוני פירושם לעבוד, לשלם מיסים, לשרת בצבא, ולחיות חיים צנועים אבל סבירים. הם אלה הנושאים על כתפיהם הצעירות את עתיד כולנו כאן, ואת כל החזון הציוני כולו. אז גם אם לי לא היתה אפילו עשירית ממה שיש להם – זו , לדעתי, לא סיבה נאותה לזלזל בהם. ואני יכולה רק לאמר בעצב, שמחאתם של הצעירים בכל הארץ, מקובלת עליי הרבה יותר ממחאת העוזבים את הארץ בשקט. ישיבה באוהלים בחום יולי אוגוסט אינה פינוק. וזה שהם רק זועקים ולא נוקבים בדרישות – מקובל עליי. שתתכבד הממשלה הענקית הזו ותמצא פתרונות. בשביל זה בחרנו אותה. המשוואה של "צרכי בטחון" מול "צרכי הקיום" לא עובדת יותר, ולכן צריך להיות כאן חכמים בין אם צודקים ובין אם לא (אני חושבת שהם גם צודקים אבל לא מעוניינת להאריך במייל ייתר על המידה). הקיצוניים שביניהם שקוראים להפלת הממשלה או התעשיינים, הם מעטים שאינם מעידים על הכלל. אני חוששת שהתגובה שלך מהווה קוצר ראות, ואי "קריאה נכונה" של המפה כולה.
* * *
משה כהן: דב לאוטמן נביא הזעם
מכובדי,
אכן יש בישראל בעייה חמורה של פערים כלכליים, וטוב שיש אנשים נאורים כמו דב לאוטמן, שפועלים לתיקון העוול. אך קצת קשה לעכל את מר לאוטמן על תקן של מוכיח בשער, אותו דב לאוטמן שסגר את מתפרות של "דלתא" בארץ והעביר אותן לירדן, אותו לאוטמן שבזמן שפיטר את העובדים שילם משכורות עתק למנהלי המפעלים שלו.
כן, מר לאוטמן, מתאים לך להיות איש עסקים מצליח וגם פעיל חברתי, אך נביא זעם לא. לדרגה המוסרית כזו טרם הגעת. אפילו לך קצת צניעות לא תזיק.
בכבוד רב,
משה כהן
ירושלים
* * *
יהודה דרורי
סטודנט בחו"ל – דע מה שתשיב למשמיצים
מסתובבים בעולם כיום כמה עשרות אנשי אקדמיה מישראל, דוקטורים ופרופסורים, שמכרו עצמם לזנות פוליטית, לשמאל הפאשיסטי – והאתנן הוא: השמצת מדינת ישראל, בעיקר במידע מסולף ובשקרים.
מומלץ לכן לבוא להרצאותיהם עם חברים (שגם יגנו עליך פיזית), ולתקוף את שקריהם, "לפחות בצורה אקדמית," ולא לפחד לתקוף את האיסלם עצמו. להלן מענה ברור ואמיתי לנקודות שיועלו על ידם:
לפי החוק הבינלאומי הקיים כיום, כל השטח ממערב לירדן הופקד בידי היהודים כאשר השטח ממזרח לירדן ניתן לערבים. לכן ליהודים מותר להתיישב בכל מקום בשטחי ארץ ישראל! בתחומי מדינת ישראל כיום קיימים יישובים והתנחלויות של כמיליון וחצי ערבים!! לפיכך אין שום סיבה שיהודים לא יורשו להתיישב בין ערבים בשטחי יהודה ושומרון. (לזכור שלגבי הערבים גם תל-אביב היא התנחלות...)
לפיכך, הכרזתו של אבו-מאזן, שבמדינה פלשתינאית לא יורשו לגור יהודים, הינה בסגנון הנאצי גזעני של "יודנריין" (נקי מיהודים) נתאר לעצמנו מה היה קורה בעולם אם ראש ממשלת ישראל היה מכריז שבמדינת ישראל לא תרשה מגורי ערבים בשטחה.
שטחי יהודה ושומרון נכבשו ע"י הירדנים בשנת 1948 ושוחררו ע"י צה"ל בשנת 1967. כיום הם כבר אינם שטחים כבושים אלא שטחים משוחררים. המילה "כיבוש" הינה שקר!
ירושלים לא מוזכרת בקוראן אפילו פעם אחת. המוסלמים קידשו לעצמם את ירושלים כי היא היתה קדושה ליהודים. זו אסטרטגיה מוסלמית ידועה לאמץ מקומות קדושים של דתות אחרות. (כמו בעמריצר בהודו ובכנסיות באיסטנבול).
האיסלם היא דת ותרבות גזענית ופשיסטית. דת המדכאת נשים וילדים, מלהנשים, כורתת ידים ורגליים, סוקלת הומואים ומעלה על נס את המוות מעל החיים! דת זו טוענת שיש להרוג את כל הכופרים (אלו שאינם מוסלמים). האיסלם היא גם דת מגבילה ודוגמטית ולא פלא שלא מוצאים בעולם מדענים מוסלמים רבים, והם כמעט שלא נמצאים בין מקבלי פרסי נובל. (לעומת 22% מקבלי פרס יהודים, שמספרם בעולם רק 1% ממספר המוסלמים).
האיסלם טוען שהיכן שדרכו מוסלמים, שם האדמה קדושה ושייכת להם. זוהי בסיס דרישתם לכל שטחי ארץ-ישראל להם הם קוראים אדמות קדושות (אף שבקוראן כתוב בפירוש שארץ-ישראל שייכת ליהודים כי אלוהים נתן להם ארץ זו). אגב, דרישה דומה כיום יש להם גם כלפי ספרד.
ב-1947 האו"ם הציע חלוקת ארץ-ישראל בין יהודים לערבים. (החלטה זו אינה חלק מהחוק הבינלאומי!) היהודים הסכימו והערבים סירבו, ואז בעזרת 7 מדינות ערביות פלשו לארץ-ישראל ופתחו במלחמה עקובה מדם שהסתיימה בהפסדם המביש. איזה זכות יש להם לבוא כיום ולנסות להחזיר את הגלגל אחורה כאילו לא פתחו במלחמה וכאילו לא הפסידו? ולומר בסדר, אנחנו מסכימים עכשיו לחלוקה... היכן המפסיד קובע תנאים?
הפלסטינים, כאחראים לפתיחת מלחמת 1948, אחראים לבעיית הפליטים שלהם. לפי ספירת האו"ם, 350.000 ערבים עזבו את בתיהם וברחו למדינות שכנות. כל השנים מאז ועד היום מדינות ערב מחזיקות את פליטי 48' בתנאי עוני במחנות פליטים כאשר האו"ם מספק להם מזון בסיסי. הם לא שוקמו כדי שישמשו חומר בעירה והסתה נגד מדינת ישראל, וכמקור לגיוס כוח-אדם לטרור המקומי והבין לאומי, (לרבות אימון מרצחים כמו סירחאן סירחאן רוצחו של רוברט קנדי). המספר שלהם: "5 מיליון פליטים" זו לא רק הגזמה פראית-מזרחית – זוהי פרופגנדה שקרית מתועבת.
מצד שני, מדינות ערב, בגלל הפסדן ב-1948 נקמו באוכלוסייה היהודית בארצותיהם הן בפוגרומים והן בגירוש ואילצו 750,000 יהודים לעזוב את בתיהם בחוסר כל ולהגר לישראל (ממש בו זמנית עם הקליטה בישראל של מיליון פליטי-שואה מאירופה). מדינת ישראל קלטה את כל הפליטים שהגיעו אליה, ומצאה להם דיור ועבודה, ולא קיבלה כל פיצוי על הרכוש היהודי שנשאר והוחרם בארצות ערב. לפיכך, אין כל בסיס כיום לחזרת פליטים ערבים לארץ-ישראל או לתשלום פיצויים.
האוכלוסייה הערבית החיה במדינת ישראל נמצאת ברמה תרבותית וכלכלית הכי גבוהה מכל ערביי מדינות ערב. למעט אי גיוס לצבא אין כל הפלייה. טענת ה"אפרטהייד" של המשמיצים מתבססת על העובדה שבשטחים בהן שולטת האוטונומיה הפלשתינית, מדינת ישראל לא רואה כל חובה לתת שירותים חברתיים, רפואיים וסוציאליים. (הם מגדירים עצמם כאוייבי ישראל).
מותר בהחלט להיכנס לנושא הלגיטימציה הפלסטינית ולשאול: למה עד 1967 לא הוקמה מדינה פלסטינית על השטח המבוקש היום, אף שערבים שלטו עד אז בשטח?
הסיבה האמיתית: כי מעולם לא היתה מדינה פלסטינית ולא היה קיים עם פלסטיני.
להדגיש ש"הפלסטינים" הינם יצירה קולוניאליסטית בריטית במסגרת האסטרטגיה שלהם, של "הפרד ומשול" – נגד פריחת הציונות. כבר מלכתחילה זזה ההנהגה הערבית בארץ-ישראל לאחד אוכלוסיית מהגרים ערביים שבאו לחפש עבודה בארץ-ישרל ל"עם פלסטיני" שאין לו מורשת ולא היסטוריה ואף מאפיין לאומי חוץ מדת האיסלם והשינאה וההסתה האנטישמית לעם ישראל.
בשנאתם זו, בזמן מלחמת העולם השנייה, המנהיג הבלעדי של הערבים בארץ-ישראל, (שהיה מנהיג דתי) – המופתי הירושלמי, ישב בחצרו של היטלר ואף קיבל ממנו הבטחה להשמיד את כל יהודי ארץ-ישראל כאשר הנאצים יכבשו את האיזור. ההנהגה הפלסטינית עדיין נשארה כזו (זיכרו: יודנריין!)
אהוד: אם אתה חושב שדבריך המנומקים מזיזים למישהו בארץ ובחו"ל, אינך אלא טועה. שנאת ישראל נזונה ממקורות אנטישמיים לא-חדשים, שהגיעו לשיאם בשואה, וכן מההסתה נגד ישראל בתקשורת העולמית, לה עוזר גם חלק מהתקשורת הישראלית. אני חושש שמרבית אנשי האקדמיה והסטודנטים שלנו אפילו לא יודעים או אולי גם לא רוצים לדעת את העובדות שאתה מציג בדבריך.
* * *
יגאל וולט
געגועיי לג'ורג' בוש
פורסם באתר האינטרנט של "ידיעות אחרונות" ביום 23.08.11
ההבטחה הגדולה בשם ברק אובמה הופכת לנגד עינינו לאסון גדול, עבור אמריקה והעולם כולו. ואנחנו עוד צחקנו על ג'ורג בוש.
ברק אובמה מבסס את תדמיתו כנשיא הגרוע בתולדות ארצות הברית. המועמד הכריזמטי שכבש בסערה את הבית הלבן והבטיח לכולנו עתיד ורוד של שלום ואחווה מוביל את האימפריה האמריקנית – ואת שאר העולם איתה – אל עבר תהום.
מאז שהתנחל בחדר הסגלגל, מדלג אובמה מאסון לאסון, עושה כל טעות אפשרית, מחזק אוייבים, מוחק בני-ברית והורס כל חלקה טובה בכישרון אין קץ. לצערנו הרב, את המחיר הכבד ביותר משלמים – בינתיים לפחות – עמי המזרח התיכון, כולל אזרחי ישראל.
כשההמונים יצאו לרחובות איראן ואיימו לנער את המשטר שם, אובמה שתק. וכי למה שיתמוך במאבקם של אזרחים צמאי חופש נגד דיקטטורה איסלאמית קיצונית ומפירת זכויות אדם בסיטונות? כך חמקה לה הזדמנות נדירה לשנות את פניה של מדינה המהווה כיום את האיום הגדול ביותר על שלום העולם והאזור.
במקום לתמוך במפגינים האיראנים האמיצים, בחר אובמה לטפח את קשריו עם החבר החדש בשאר אסד, תוך הצגתו כבן-בריתה של ארה"ב, והתעקשות תמוהה על שיגור שגריר אמריקני לדמשק. כשאותו אסד החל לטבוח באזרחיו במרץ תוך התעלמות מ"ידידיו האמריקנים", אובמה שוב בחר בשתיקה ארוכה, עד שלבסוף שבר אותה בהצהרות חסרות משמעות או תועלת. בינתיים אובמה ממלמל, אסד קוטל, והעולם יושב בצד ומסתכל.
ומתי אובמה בכל זאת עשה משהו? בעניין מובארק. השליט המצרי, אולי המנהיג המפוכח והמתון ביותר במזרח התיכון, ששלט ביד רמה 30 שנים, שמר על הסכם השלום עם ישראל, רדף את קיצוני האיסלאם עד חורמה, היווה משקל נגד לאיראן השיעית, תיחזק את קשריו עם ארה"ב בנאמנות והפך את אזורנו המטורלל למקום קצת שפוי יותר. הוא לא היה כליל השלמות, בוודאי לא עבור אזרחי ארצו, אך האם היתה או יש בנמצא אופציה ריאלית טובה יותר?
אובמה אמר: "'זאב בודד' מסוכן ממתקפת טרור." בראיון לרשת CNN במהלך מסעו במערב התיכון, סיפר נשיא ארה"ב כי ארגון אל-קאעידה "חלש בהרבה מכפי שהיה עד לפני שנתיים או שלוש," ושרטט את מפת האיומים החדשה.
דווקא שם בחר אובמה, הדיפלומט המזהיר, להתערב באגרסיביות, השפיל את מובארק, ולבסוף הציג בפניו איום מפורש. כש"מומחי הביטחון" של הנשיא הצהירו ש"האחים המוסלמים" הם "תנועה מתונה" והודו שעדיין יש ללמוד את עמדתה כלפי ישראל, ידענו שטוב כבר לא ייצא מזה.
תוך חודשים ספורים הפכה מצרים למדינה הנשלטת על ידי חונטה צבאית, האיסלאם הקיצוני הרים את ראשו וחצי האי סיני הפך לשטח הפקר המתמודד על תואר "האזור המסוכן בעולם." בשבוע שעבר החרידה את "גבול השלום" מתקפת טרור שיצרה משבר חריף ביחסי ישראל-מצרים. תודה גם על זה, אובמה.
הסימן המובהק לכך שאובמה הפך לא-רלוונטי ושאיש אינו "סופר" אותו הוא נטייתם של אחרים לשמוע את דבריו – ואז לבצע את ההיפך הגמור. למרות הפצרותיו של אובמה בשליטי ריאד ומנמה, בחרו האחרונים להתעלם מדרישותיו לאיפוק ודיכאו את ההפגנות נגדם ביד קשה ואכזרית. כך מן הסתם נחסך מאיתנו הצורך לחזות בהקמתה של עוד מדינת הלכה שיעית, הפעם בבחריין.
גם בלוב החליט אובמה להתערב, אולי לאחר שיועציו הבהירו לו את חשיבותן של עתודות הנפט בממלכת המדבר המרוחקת. אלא מה? במקום לפעול בנחרצות ולהפגין את עוצמתה של אמריקה, בחר אובמה שוב למלמל ולהתפתל, וכשלבסוף הוחלט על מבצע צבאי נגד קדאפי – עשה כל שיכול היה כדי לוודא שארה"ב לא תוביל את המאמץ. מאוחר יותר גם גילה שסיוע אמריקני מגיע לידי לוחמי אל-קאעידה. כעת, כשסוף סוף מגיע שלטונו של קדאפי לסיום, הואיל הנשיא להתפנות מחופשתו והצהיר בחגיגיות ש"העתיד בידי העם הלובי," בשעה שהשבטים המקומיים מתכוננים למרחץ הדמים המתקרב ואל-קאעידה מגביר את אחיזתו במדינה.
בין לבין, אובמה השכיל גם להסתכסך עם בעלת הברית מספר אחת שלו באזור, ישראל, תוך שהוא נכשל לחלוטין בניסיונו לשקם את יחסיה של ירושלים עם עוד בעלת ברית קרובה (לשעבר?) – טורקיה. ועוד לא דיברנו על הכלכלה, שם "הצליח" אובמה להתגבר על משבר ה"סאב-פריים" רק כדי להוביל את ארצו למה שמסתמן כמיתון קשה פי כמה. רק לאחרונה זכה בכבוד מפוקפק והפך לנשיא האמריקני הראשון שבתקופתו הורד דירוג האשראי של אמריקה. מוכשר כבר אמרנו?
האסון המתגלגל ששמו אובמה אולי יגרום לכמה מאיתנו להתנצל בפני נשיא אמריקני אחר, ג'ורג וו. בוש. מה לא נאמר על קודמו של ברק חוסיין? קראו לו טיפש ועילג, אמרו שהוא תמים, לא קולט ולא יודע – אלא שעכשיו מסתבר שהקאובוי מטקסס הבין איפה הוא חי הרבה יותר טוב ממבקריו הרבים. גם אם מניעיו היו לעיתים נאיביים לא פחות מאלו של אובמה, השכיל הנשיא הקודם לשלב אותם עם אגרוף ברזל, נחישות אדירה ונאמנות מעוררת הערכה לבעלי ברית.
המערכה באפגניסטן הביאה לנפילת משטר הטליבאן, ובעקבות זאת איבד ארגון אל-קאעידה את בסיס האימונים והפעולה החשוב ביותר שלו ובשנה האחרונה איבד גם את מנהיגו, אוסמה בן-לאדן.
ייתכן שעיראק לא היתה המטרה הראויה ביותר לתקיפה הבאה, אך גם שם הציג בוש הישגים בולטים. סדאם חוסיין היה ללא ספק מהאכזריים שבעריצים, והפלתו היתה פעולה מוסרית מאין כמותה. יכולתו של הנשיא להוציא אל הפועל מבצע צבאי רב-עוצמה ולכבוש את מדינת הענק בקלילות – העבירה מסר חד לכל מנהיגי האזור. והם שקשקו. קדאפי התנדב לפרק את תוכנית הגרעין שלו, איראן הבינה שיש גבול, ואפילו אסד ישב בפינה בשקט.
בוש גם החרים את הטרוריסט ערפאת, אישר את השמדת הכור הסורי, העניק תמיכה בלתי מסויגת למתונים בלבנון, ולאורך הדרך פיתח יחסי קירבה ואמון עם בעלי בריתו. התעקשותו ה"נאיבית" על הנחלת הדמוקרטיה לעולם הערבי והאמון שהביע בעמי האזור הם שעומדים בבסיס המהפכות שאנו עדים להן לאחרונה. יש להניח שלו היה עדיין בשלטון, התהליך המרתק שאנו רואים מסביבנו היה מתנהל באופן מושכל ויעיל יותר.
אלא שבוש הוא כבר חלום רחוק, בעוד אובמה הוא סיוט קרוב ואמיתי מתמיד. כעת נותר רק להמתין ולראות האם יצליחו אזרחי ארה"ב לסלקו מהבית הלבן לפני שיחריב את הכול.
אהוד: את כל הדברים הנכוחים האלה אנחנו אומרים וכותבים כבר כשנתיים, למן הנאום רווי השקרים והבורות של ברק חוסיין אובמה הסכל במצרים. אומרים אנחנו, וואומרים עוד כמה כותבים אצלנו, שלא טחו עיניהם מלהתבונן במציאות בעיניים פקוחות. אמרנו, וחזרנו ואמרנו – שעוד נתגעגע לבוש כשם שהמצרים יתגעגעו למובאראכ.
אז מה? הרבה נמענים צחקו מאיתנו בשנתיים האחרונות. "איך אתם מעיזים לכתוב כך על נשיא ארה"ב?!" אולי גם ביקשו שלא נשלח להם יותר את המכתב העיתי שלנו, הטורד את מנוחתם הסכלית.
* * *
BBC RADIO WORLD SERVICE
חדשות השעה אחת עשרה בליל יום ראשון, 21.8, שעון לונדון
והרי תרגום החדשות כפי שדווחו מילה במילה (אחרי הדיווח על לוב וסוריה): "הליגה הערבית גינתה את ישראל בשל ההתקפות סוף השבוע על עזה שגבו את חייהם של 15 אזרחים, וקראה לאו"ם לפעול לעצירת ההפצצות ולהפסקת הפגיעה בחיי חפים מפשע."
זהו. לא פיגוע. לא אוטובוס. לא קטיושות. לא באר שבע. לא הרוגים בישראל. כלום.
מדהים ששירות ציבורי במדינה דמוקרטית מסוגל להתנהל בצורה כה קיצונית.
ואחד העם היה אומר, זו חצי נחמה. לפחות אנחנו יודעים שהעיתונאות הנחותה הזו לא באשמתנו.
דוד הראל
* * *
למה את מעשנת כל כך הרבה
מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
גברת צעירה
הלא אין לך כמעט חזה
למה את מעשנת כל כך הרבה
הלא מהסיגריות
לא תִצמחנה לך שדיים
את יפה ועדינה
גופך כמעט מושלם
עורך חלק ואין בו פגם
הלוואי שכך גם הפטמות
ממש לנשק לך עד כפות רגלייך
ושרק לא ייפול לי אפר
על הראש
* * *
צביקה זליקוביץ: שיחמור* בפתח-תקווה
שלום
רב אודי יקירי.
רצ"ב תגובתי על עוולה (נוספת) שנעשתה ב"עירנו" הלא היא "אם המושבות" כולן.
שוב נהרסה בפתח תקווה שכיית חמדה מראשית ימיה, ועוד עדות מימים משכבר, היתה כלא היתה –
בית דב ימיני התווסף לרשימת "מקומות שהיו ואינם".
שיחמור בית ימיני, רח' שפירא 10, פתח תקווה
בכתובת
הנ"ל ניצב עד להריסתו, בית ימיני. לימים נעזב הבית ע"י יושביו, ומאז, שוב ושוב,
הוצת הבית, יש אומרים – ע"י "בעלי עניין", שמא בעלי נדל"ן. (ראה
צרופות). יום בהיר אחד נהרס הבית, וכאמור, נכחדה עוד שכיית חמדה מראשית
ימיה של "אם המושבות".
"בשורה" עברה מפה לאוזן בדמות הבטחה של מי שאמור לבנות את רב הקומות על "גוויית" בית ימיני לאמור: בית ימיני ייבנה מחדש במקום הבית המקורי! ואכן, ההבטחה אומנם קוימה. ומה רואות עינינו- השיחמור בהתגלמותו! חיקוי עלוב לבית המקורי. בית ימיני "כאילו-כזה". חלטורה אדריכלית מקוממת הבאה לצאת ידי הבטחה ומעין מעשר לנושא השימור.
והנה, ביום ה-4.9.2011 ייערך "טקס חנוכת בית ימיני". כך לשון ההזמנה לאירוע שעורכת עיריית פתח-תקווה. בנוסף טורחים המזמינים לציין: ש"האירוע יתקיים בבית דב ימיני ההיסטורי". אמנם, כך ולא אחרת – "בבית דב ימיני ההיסטורי". ועוד בהזמנה הנ"ל: "בתוכנית: ...חלוקת תעודות כבוד לחברי ועדת שימור עירונית."
צריך לקרוא שוב ושוב על מנת להאמין שעל העוולה שהחלה עם הריסתו של בית ימיני ונמשכה בניסיונות הצתתו, ועתה, במעשה השיחמור המביש ומקומם, ועל כל אלה מתגאה הרשות המוניציפאלית. לא זו בלבד, היא אף מעלה על נס ומחלקת תעודות כבוד למי שאמורים היו למנוע את הפארסה המעציבה אודות בית ימיני ברחוב שפירא 10 בפתח-תקווה.
ראוי
סיפור זה להוקעה והקאה ולכל גינוי. שהרי רבים יש (ולא טובים), במקומותינו הסבורים
שמעשה בית ימיני, שימור הוא. לא ולא! כאמור לעיל – זה שיחמור!
* שיחמור - שילוב של שימור ושיחזור שאינו לא זה ולא זה.
* * *
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ / פרק ל"ו
מאת משה ברק, גבת
דַּעַל במקום הַיי טֶק, High Tech
היינו עֵדים לפיתוּח בניית מִכשּוּר, לו נזקקנו להעמקה מדעית, עם דיוק בביצוע מוצרים ממוזערים, כשהכול נעשה על ידי מכשור המופעל במחשבים. התנאים דרשו מהעובד בעיקר ידע ברמה גבוהה וכישרון ליישֵֹם אותו בביצוע המוּכני (הטכני). הידע והמגזר כולו זכו לכינוי "טכנולוגיה גבוהה" High Technology שהשתרש בעולם בקיצורו High Tech, היי טק, גם בפי הישראלי דובר העברית.
כרגיל באנגלית, זה נשאר שם עצם בן שתי מלים הנקראות ברצף, המחייבות תמיד מילים נוספות כדי לאמור משהו. המילה אינה ניתנת להטייה כלשהי אפילו לא ברבים, לא כשם תואר, ולא שם בעל המקצוע.
אני מציע לאמץ את שני חלקי השם האנגליים ולעברת כל רכיב לחוד במילה בת שתי אותיות: על =High ; ידע = Tech
התקבל פועל ריבועי "ידעל", אך לעברית טבע נפלא המאפשר הלחמות תואמות במיטבן. כאן ניקח את הציווי של "ידע" שהוא "דע" שנלחים אל ה"על". בחרתי לא במקרה שתי מילים שהאות הקושרת ביניהן היא זהה, ואז לא נצטרך לומר "דעעל" אלא פשוט "דעל" על משקל שעל, מעל, וכו'. כך נוכל לקרוא:
בעל המקצוע – דעלן – התחלתי לעבוד כדעלן (הייטקיסט) כבר בגיל 17.
שם תואר – דעלִי – שכלול חדש זה הוא אתגר דעלִי מכובד.
לעבוד בדעל – לְדַעֵל – המדעֵל מתקשה להפסיק בסוף יום העבודה, ולשכוח את הדַעַל המחכה לפיתרון.
אני מציע לאמץ לאלתר את המונח "דעל" במקום "היי טק", ויפה שעה אחת קדם.
* * *
במלאת 30 שנה למותה של אסתר ראב (1894-1981)
אנחנו מפרסמים בהמשכים את 600 העמודים של הכרך הנידח:
אהוד בן עזר
ימים של לענה ודבש
סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב
הוצאת עם עובד, 1997
העורך: חיים באר
הספר יצא לאור בסיוע הקרן הקיימת לישראל
חלק שלישי: ראשית התבגרותה, האהבות, המרד
21. דיזנדרוק עוזב... וזלזלה כותבת לו שיר.
בשלהי קיץ תרע"ג, 1913, נמשך היומן – התחלות של סיפורים, הלכי-רוח, תיאור המתח המצטבר בבית, המשך האהבה הנכזבת לאברהם-חיים וחלום מפורט עליו ועל אחיו ברנארד, השבים ומבקרים בבית הוריה במושבה; והפיצוי, המתסכל לא פחות – ההתאהבות במורה הצעיר דיזנדרוק, שגם הוא בלתי-מושג לאחר שהוא עוזב לפתע את המושבה ונעלם מאופק חייה. ובתוך כל אלה בוקע בתוך היומן הד למאורעות הימים: השומר שמואל פרידמן שנרצח בגבול רחובות-זרנוגה בי"ח תמוז תרע"ג, ו"עוד שומר נהרג ברחובות" – דוד לויתן, שנופל בכרמי רחובות ביום ב' בחודש אב, תרע"ג.
הזית
[התחלה של סיפור]
פה שעת הצהריים, השמש עומדת באמצע השמיים והזית ספק מטיל צל והרבה ספק מזכיר רק צילו, הוא סגפן על עצמו וזוקף נשמות כחולות ירוקות, וזוקף עצמו בלחישת זלזלים חבויים, הזית הוא בצל הלילה עם קמטיו הכהים והבהירים, הלילה, בענפיו הנפתחים ונפגשים פתע כמתוך חלום, האור כחול, לנוח, וכנפיים, והיונים המרפרפות בתוכי, פתקאות אהבה, ועב קטנה לבנה אחת, שייה תועה מושיטה צוואר צחור ונמוגה, ושחורים ירוקים גם הפרדסים הגאים, אצלם למראשותם על הגבעות כרמים צוחקים דוק בהיר –
סוף סיון, תרע"ג. כבר אני שומעת את המיית הבית הזה כהד רחוק, כבר זה מאחריי, אני מכבר מכבר יכולתי, אבא יקר זועף ולא נרגע, אבא זה – – – אמא, אש וגופרית היא ממטירה על ראשי, וכי מה חטאתי –
תמוז, תרע"ג. אשרוט בבשרי באותם הקוצים החרבים שקרעי נשמתו היפים תלויים עליהם, אשרוט בכדי שיישאר הרושם הזה שאשר במצב הרוח הזה תמיד תמיד קצרה הלשון מהביע –
אני יודעת, אני מרגישה, אני מחבקת את האפס הגדול,
זה היה משה –
אני מרגישה, אני חובקת את האפס הגדול, את כל החלל הריק, לא, לא זאת, את רוח נשמתי, התועים בקרבי, אני שעת אושר – והחלל חדל להיות אם רק יש לו איזה תועים שם –
דודל אתה מבקש – ואצלי עכשיו סימפוניה שלמה ואיני יודעת איך לדלות דבר-מה ממנה בשבילך, אני הוגה באהובי הגלילי, אני כולי שקועה באהובי הגלילי המחכה לי בחופש –
יש לי אהוב שחור-עיניים, שזוף ומעדר לו על כתפו הרחבה, "הגליל" אני נוסעת אליו בחופש, אך ייגמרו הלימודים אני כולי שלו, הוא קורא לי בעיניו הרציניות, ואני רואה כבר את עצמי בזרועותיו המלאות הוד –
דוד אצלך נוצרות אלי ארצות זמירות חדשות מדי פעם, אלוהים יוצר, מהיכן הן באות אלי – אולי מתוך אותו הפרס הגדול שאני מרגישה לי בו, חובקת אותו לעיתים טובות –
איוב ושיר השירים מפני מה באו זה אחר זה? שניהם נוצרו בלב אחד, לב חודר צוחק ובוכה ובוכה וצוחק –
שלום לך – יש אותך ילדים צוחקים ובוכים? ואריה בלומברג? אמור להם שלום ממני –
כ' תמוז, תרע"ג. בחלום חלמתיו, זה כבר לא ראיתי אותו [את אברהם-חיים] בחלום, הלילה היה אצלי, אנחנו דיברנו בידידות כל-כך, אני עמדתי קרוב קרוב לו והחזקתי תוך כדי דיבורו במעילו והוא ליטפני ודיבר מגוחך – וגופי גמיש וארוך קצת ומחשבתי אצלו ואני הרגשתי את הכבלים הנעימים והמעיקים סביב לגבי ואפריד כי הוא כמסתיר איזה דבר גדול כרוצה להסתירו ביחסו הידידותי –
ואחר טיילנו על יד ביתנו שמלפניו אנו עוברים, הנה הגזוזטרא הקטנה והוא לידי – – גל עברני אני אליו, הם חיברו פה את הגזוזטרא הקטנה עם השנייה – – –
והוא אליי – "זה הוא הבית שלכם?" – דממה, אנחנו שבים ואני כבר בביתנו בו אבא ואמא ואחיו ברנארד שבא איתו, ברנארד הולך לפוסטה לרשום נומר וגם הוא איתו. אני אליו: "אתה נוסע מחר?" והמילים מגיעות לאוזני עצמי ומסיבות שם כאב נורא –
הוא: "לא, אחי, אני עוד נשאר אצליכם, לא כל-כך מהר תתפטרי ממני," אבן נגולה מעל ליבי ואני כשיכורה, הוא פה איתי יחד הוא! הוא! ואני רוצה לתפוש זאת בשלימות בתוך הכרתי ואיני יכולה, רק איזה קסם ובלבול בקירבי, אני רוצה לחקוק אותו בזכרוני, את רשמי פניו, את קומתו, בכדי שאוכל לתפוש אותו לתוך הכרתי, ואיני יכולה בשום אופן, רק איזה דבר מתוק מרנין משתפך בכל אבריי בכל חושיי – – –
יש בכוחה של כל הקטנות היפה הזאת לתת ולהרחיב קצת את הדמיון, בית פסקאל, זה הפסנתר, התמונות, משרות עלי רוח שונה, איזה אצילות שפוכה בכל ומעוררת חלומות, השטיחים הקטנים, הפסנתר השחור, כל אלה מעשירים את הדמיון ואני ישבתי והתענגתי על שיחה קטנונית עם ד"ר פיקהולץ בעת שכבר ידעתי שברחובות היתה התנפלות וכי נהרג יהודי – אבל אני לא השגתי זאת כך, הלא דרכי תמיד, כשרון, דבר מושג אצלי אז איני יודעת אותו מהו דבר שמח או עצוב –
אחרי כן בערב על יד הפוסטה גם כן לא היה עוד הדבר בתוך השגתי, ובלילה על האזכרה, ויעקב רבינוביץ עומד והנרות מהבהבים והרצל גדול ושחור מביט מעל לראשו –
"אנו צריכים להזכיר מקודם את השומר שנהרג ברחובות – "
השגתי, רעד עבר בעצמותיי, כרבע שעה הייתי תחת רושם זה ואחר פג ואני אחרי כן דיברתי וגם התלוצצתי עוד –
מי יודע אם אחד הפצועים אינו מרדכי –
אלוהים כמה הרבה קורבנות, ובלילה בשובי השגתי, השגתי בכאב עמוק ובדאגה שמא זה מרדכי שנפצע, מי יערבני שלא, בכל אופן יש לקנאות – היתה הלא התעוררות, הם הגינו על המושבה! – ונלחמו וניצחו!
משונה, דזנדרוק נוסע!
מה לי ולו?
כך חשבתי אולם עכשיו כל-כך צר, צר להיפרד ממנו, מעיניו החכמות ומדזנדרוק החד עם הגיון, התופש המתעמל בקלות כל-כך ובגרציה, והעיניים והחיוך כך מלאים חיים ומבטיחים והידיים כך עורגות אצלו וכל-כך לא פסיבי לאישה לחיים ותענוגיהם – – –
וכה צר בלב, אני יודעת, שעותיו היו נותנות סיפוק לנפש סוף סוף –
דזנדרוק, מדוע לך לנסוע? אתה מאיר פה ואנו מתחממים באורך, הישאר דזנדרוק, שב לך תחת האוקליפטוסים שקט והתנמנם, וכשפניך השלוות לך חלמת לטיפות רוח ארצישראלית –
דזדנדרוק מדוע לך לנסוע –
שמע, אבוא אליך פעם בין הערביים, אתה תשב בגן על הספסל, יהיה חושך, אני אגש, אני ולא אסתר ראב מעל ספסל בית-הספר, אגש אליך בלאט, אט נתבלבל שנינו, אתה תתפוש בידי, רעד יעברני, ואחר תמשכני על חזק, ואני אימשך אימשך ואנוח על כתפך הרכה, "כן, כן," אלחש דזנדרוק, ויאחדנו איזה כוח גדול ממעל, בעל-כורחנו ירד עלינו אותו כוח ויגרש את כל הפורמליות והבושה – דזנדרוק הישאר!
איזה מצב-רוח משונה שרר היום בינינו, ישבנו בחדרה של ברכה [סלומון], חנה [אחותה של ברכה], שרה [כניראה בת-דודתם, שרה דיסקין], אני – והוא, דזנדרוק, חי בקירבנו התגלגל מעל צחוקנו שהתפרץ מאליו כאילו דחף אותו מי שהוא מפניו, ניצנץ מתוך עיניה של כל אחד. דבר אחד איחדנו ועוררנו והיינו כך משונות הדבדחנו ואפילו אצל ברכה היה הכל כה מתוח ומשונה, מדוע הלכנו אליו לבקשו שלא לעשות בחינות, כלום באמת הלכנו בשביל זה או הרגשנו כולנו איזה צורך לראותו ולדבר איתו, אנחנו באות וצריכים עוד למצוא אותו בפוזה כך משכרת – – –
הוא שכב על כיסא-גן, היד תחת לראש והראש כה צעיר ורענן עם הבלורית המפוזרה והשלווה היפה על המצח הזה, גלים עברונו – – –
אחר ניעור, ואני ניגשתי אליו, ביקשתי שלא יעשה בחינות, אחר ניגשו אף הן, דיברנו והוא גיחך וחשד וחשד והתלוצץ והיה קצת מפוזר אולם כולו אמר – "אין אתם נוגעים לי אף במלוא הנימה – – – "
שבנו עפיס אפגשמיסן [קצת חבוטות], וכל אחת הרגישה איזה עלבון "מדוע לא קראנו לחדרו" – אחר לא רצינו להיפרד אחת מן השנייה, פטפטנו דברים שאין להם ערך ופזורים, וגיחכנו בערמומית כל אחת הרגישה ש – – –
*
בארכיון אסתר ראב מצוייה גלוייה חומה של ים המלח (תוצרת חברת "לבנון", מס' 218, שהודפסה במוסקבה). מאחור כתבה אסתר: "לדזנדרוק", ועל תמונת הים מלפנים חיברה בעט מעין שיר, אולי שירה הראשון, וחתמה בשם-חיבה – "זלזלה", אולי מלשון זלזל. הגלוייה נכתבה כניראה בתשרי תרע"ד, 1913, לאחר עזיבתו את המושבה, ולא נשלחה אליו:
עכשיו תשרי
עכשיו תשרי אצלנו
כרמים מצהיבים, מאדימים
סוכות נהרסות, שם,
אחת, אחת – – –
ידיו עודן עצבות ככה? – –
עלים נושרים ולוחשים...
"שמש אחת במרום" –
ושירים כה רבים ללבב פרא – –
זלזלה
*
ר"ח אב, תרע"ג: ונהרג עוד שומר ברחובות – –
גופי קיבל הבעה כל-כך משונה – חיוורון כמיהה מתמתח על כל אשר על השוקיים על החזה המעולף שכרון ועל זרועותיי יש קווים הדומים לבנות צחוק נוגות – – –
הים הנצחי הומה שם מעבר לגבעות וליבי בן תשע עשרה וחצי הומה גם הוא הומה – אי החיים אי הדרך??? אי המעיין שארווה בו את צמאוני? ליבי אומר לי, לא מתוך חשבונות והגיון תמצאהו אחרי הלב הגדול שישלוט לעולמים! אחריו ואחרי שגעונותיו המלאים יופי נצחי! הוא יוליכני אל המעיין – – –
זיתים אלה נוצרו מצללי נשמתי או שנשמתי דולה את קוויה האפלוליים מתוכם – – –
אלה צרורות געגועים טמירים שנתגבשו – – –
אלה עיני נער מעורפלות שיש בהן מן ההוד והרוך – – –
יש את נפשי עכשיו להטביע את עצמי בתוך זיתים אלה, ירעפו החלומות הקרירים מתוכם ימלאוני יטביעוני בתהומותיהם האפלוליים – – –
למי תהי הארץ לילדים השזופים ההומים שם על הגבעות עם תלתליהם הבהירים או לילדים החיוורים כפופי הראש שם בעמק???
נתכנסו זיתים לתוך עצמי חובקים זה את זה בחשכה ומשתפכים זה לתוך זה מתוך געגועים ירוקים שחורים –
גשם מטפטף –
לא גשם טללי נשמה מורידים העננים הנוגים במנגינה כה חרישית ונפלאה הר זיתים פרועים משחיר עכשיו עד לעד שחור – – –
ושיטת הגדר מעמיקה להסתיר את גרגירי הבדולח – – –
הטיפות נופלות אחת אחת, לבנות הן ומעלות המון ערפילים חיוורים, הגשם הראשון אזי ואני עוד טיפת בדולח רועדת, הגשם הראשון, יבצבצו עשבים קטנים רועדים שערות ירוקות, ואני ובן-ציון [גינזבורג] שוכבים על האדמה הרטובה ומתבוננים לשערות הירוקות הרועדות ברוח, מיד עולה באפי הריח ההוא ריח טרי, תוך של אדמה רטובה ועשבים רכים – עוד אני רואה את השרוול הכחול וחולצתו, אחר הכתף הצוואר וראש קטנטן וגזוז, אפרוח קרח – עגל גועה מרה עובר עלינו בקפיצה ואנו צוחקים ושותקים אך לבסוף אך גל מרדף גל והמנגינה ארוכה ארוכה נוגה כצללי זיתים אלה – – – כקולות הליל הטלולים – –
בקרוב תיפתר שאלת חיי –
אני אומרת תיפתר מפני שבאמת אני כמעט איני פועלת כלום בתוך זה, זה נידמה לי שזה נעשה על ידי מעצמו כך – – והלא כל האחריות עלי והצעד כה רציני וחשוב ומסוכן ואני כאילו איני מרגישה בזה – – אני הולכת הגלילה – עומדות המילים לפניי ולרגעים אני תופשת הכל ופתאום הכל מטושטש עוד הפעם כי אני חיה כך על פי מצבי-רוחי וזה לא טוב צריך פעם לתמיד לצאת לדרך!
מה יהא סופי פה בבית הזה ביחס הזה – – –
לא, זה לא די חזק, אולי צריך עוד לחכות? האסע בקרוב אם אסע באמת – מה?
משה מדוע זה כך, מדוע אתה מרגיש את עצמך לא טוב בחברתי, הלא כל חלק בעברי שקשור בך מונח בפינה כך טהורה יפה אותו קו האור הראשון וסביבו "הפרחים הכחלחלים" שלך?
וסיום הפנקס:
מה זה כלום – – – לא היה, אברהם זוכר אתה! בגזוזטרא הקטנה שם לאחר החודשים שהלכו הלוך וחוור, חיוור הלילה הלך יותר ויותר, וראשך להט על ליבי ואתה כל ימיי לא אמרת אבל אני שמעתי שמך, הד הגלים הגדולים ואת דכיים – ואתה כך לקחת ידי אל ליבך ואמרת, זוכר אתה? אמרת – "תשימי ידך על ליבי" – ואני נכלית אני להסיר משם את יד שמאל, מתפרץ הלב גם כן כל-כך, דפק ליבך כל-כך הלב –
משה כרמי סיים באב תרע"ג, קיץ 1913, את לימודיו במחזור הראשון של הגימנסיה העברית "הרצליה" יחד עם משה שרתוק, דב הוז, אליהו גולומב ואחרים, ויצא עם חבריו לעבוד בדגניה ובכנרת.
שלושה גברים צעירים מצויים אפוא בעמק הירדן ובגליל בטרם נוטשת אסתר את בית-הוריה בפתח-תקוה, בשלהי 1913, ובורחת לדגניה, ולכל אחד מהם שמור מקום בליבה: לשמואל דיין הגלילי ולמשה כרמי – שעובדים בדגניה ובכנרת, ולד"ר אברהם-חיים גרין – שייתכן כי כבר עזב את ביירות והגיע לצפת לשמש בה כרופא.
המשך
* * *
להלן נוסח הדברים הגזעניים שעשויים לקומם כל אידיוט מוסרי – ושאותם נשאה ראש ממשלת אוסטרליה. בישראל היא היתה כבר נתבעת לדין או מושעית מכמה וכמה ישיבות של הכנסת עקב פגיעה בח"כים הערביים ואי מתן אפשרות להם להביע את זעמם על הטבח בסוריה!
Prime Minister Julia Gillard - Australia
Muslims who want to live under Islamic Sharia law, were told on Wednesday to get out of Australia, as the government targeted radicals in a bid to head off potential terror attacks.
Separately, Gillard angered some Australian Muslims on Wednesday by saying she supported spy agencies monitoring the nation's mosques.
Quote:
'IMMIGRANTS, NOT AUSTRALIANS, MUST ADAPT. Take It Or Leave It.
I am tired of this nation worrying about whether we are offending some individual or their culture. Since the terrorist attacks on Bali , we have experienced a surge in patriotism by the majority of Australians..'
'This culture has been developed over two centuries of struggles, trials and victories by millions of men and women who have sought freedom'
'We speak mainly ENGLISH, not Spanish, Lebanese, Arabic, Chinese, Japanese, Russian, or any other language. Therefore, if you wish to become part of our society. Learn the language!
'Most Australians believe in God. This is not some Christian, right wing, political push, but a fact, because Christian men and women, on Christian principles, founded this nation, and this is clearly documented. It is certainly appropriate to display it on the walls of our schools. If God offends you, then I suggest you consider another part of the world as your new home, because God is part of our culture.'
'We will accept your beliefs, and will not question why. All we ask is that you accept ours, and live in harmony and peaceful enjoyment with us.'
'This is OUR COUNTRY, OUR LAND, and OUR LIFESTYLE, and we will allow you every opportunity to enjoy all this. But once you are done complaining, whining, and griping about Our Flag, Our Pledge, Our Christian beliefs, or Our Way of Life, I highly encourage you take advantage of one other great Australian freedom, 'THE RIGHT TO LEAVE.'
'If you aren't happy here then LEAVE. We didn't force you to come here. You asked to be here. So accept the country YOU accepted.'
* * *
הרומן של אהוד בן עזר בהוצאת כנרת זמורה
ספר הגעגועים
צבי, גיורא ואוּרי יוצאים לבלות יום קיץ גדוש הרפתקאות בִּמלונה עזובה במִקשת-אבטיחים בלב שדותיה ופרדסיה של מושבה ותיקה על גדת הירקון. המושבה מתחברת בעלילת הספֶר לאחוזה החקלאית המיוחדת-במינה שחי בה המספר בנעוריו, וחותמתה היתה: "גן עצי פרי ומשק בריטי, קָלְמָנִיָה".
פרקי ילדות ארצישראלית מרגשים, רבי הפתעות ודימיון, אהבה ראשונה, לבטי תקופת המרדוּת ומשבר ההתבגרות המינית, מסוּפרים בסגנון קולח ומרתק, בלשון בהירה, צבעונית ומשעשעת, וברוח דבריו של נחום גוטמן: "גם במילים אני מצייר!"
מבוגרים ובני-נוער יקראו את הספר בהנאה ויגלו בו קסמי ילדוּת וגעגועים לתקופה שחלפה.
אל עולם ילדותו ונעוריו שב הסופר המבוגר פעם נוספת לאחר רצח יצחק רבין ולאחר התפוררות תהליך השלום, והוא מסיים את סִפרוֹ בַּמילים: "אני מתגעגע לשלום שלא היה, אני חושש שלא יבוא. אני שולח את ספר הגעגועים האלה כתֵיבת נוח על גלי הזמן, אם תבוא היונה אחרי המבול."
מחיר הספר בחנויות הספרים 88 שקלים. כל השולח 70 שקלים, בשטרות או בשיק, לפקודת אהוד בן עזר, יקבל בדואר את הספר עם הקדשה אישית. אפשר להזמין יותר מעותק אחד.
הכתובת למשלוח 70 השקלים
אהוד בן עזר
ת"ד 22135
תל-אביב 61221
* * *
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* כמו במדינות ערביות-מוסלמיות אחרות, כך גם המהפכה בלוב היא ברירה בין דֶבֶר לכולרה. סאדם חוסיין ומועמר קדאפי היו עריצים רצחניים שלא חסו על בני עמם, אבל עם הסתלקותם מתערער מיבנה המדינות שלהם, ששום דמוקראטיה לא תיכון בהם אלא מלחמות עדתיות, לאומיות ושבטיות. תהליך דומה של אנארכיה עובר גם על מצרים, שלעומת המתרחש בה כיום היה מישטרו הדיקטורי המתון של מובאראכ – גן עדן של ביטחון וחיים נורמאליים.
* יש נמענים שכנראה אינם מסוגלים להתמודד עם האמת ועם הביקורות על "מחאת האוהלים", וגם בעצם הימים הקשים האלה, מבחינת הביטחון וערעור השלום עם מצרים – ביקשו שלושה-ארבעה מהם שנפסיק לשלוח להם את המכתב העיתי.
גיליונותינו פתוחים לכל תגובה, אבל יש אנשים צדקניים, גם מצד שמאל, שאם אתה לא מחלל על פי הצפצפה שלהם, אזיי אתה לא קיים, ולמטה מכבודם אפילו לענות ולהתפלמס, כי הם רואים את העולם רק בשחור ולבן. אנחנו, מכל מקום, לא נירתע משום הבעת דיעות, יוצאת-דופן ולא-סתגלנית ככל שתהיה, ורק אם נישאר עם 22.5 נמענים במקום 2,255 – נשקול אם יש טעם להמשיך לערוך, לכתוב ולשלוח את המכתב העיתי.
אגב, אנחנו פוסלים בעיקר פרסום תגובות מצד "ימין", כאשר נראה לנו ששמה לא רק שלא מחרימים אותנו אלא מנסים להשתמש בנו כבמה להפצת דעות טמאות בחוגים שהם מעבר לקהל הבית הסהרורי שלהם – כך שבעיניהם אנחנו נחשבים ל"צנזורים" מצד השמאל.
מגיליון לגיליון נוספים לנו שלושה-ארבעה נמענים חדשים כך שהמיספר הכללי לא רק אינו יורד אלא גם עולה בהדרגה.
* מצבה הביטחוני של ישראל הולך ונעשה קשה. ההמון במצרים, מוסת על ידי "האחים המוסלמים", נותן את הטון בהפגנות הרחוב, ומצאו להם כתובת – ישראל, והחונטה הצבאית הקרוייה הנהגת מצרים, כל אחד מגנרליה חושש שמחר הוא יימצא מאחורי הכלוב של מובאראכ, ועל כן בפיק ברכיים הם באים בתביעות שקריות לישראל, ברוח המון המוסת, שתתנצל על הפשלה שלהם – ואז ישראל נמצאת בידיים כבולות ואינה יכולה להגיב במכות חזקות ברצועת עזה, כי היא חוששת מקריסת ה"שלום" עם מצרים. המצב הזה גורם, ובמידה לא מעטה של היגיון, לחמאס ושאר אירגוני הטרור להרגיש כמנצחים בסיבוב האחרון, כאשר מעתה כוח הרתעה של ישראל כבול על ידי ההמון המוסת במצרים, ולמעשה כולם יד אחת נגד השלום ונגד ישראל. אי אפשר להרתיע בלי להרתיע, ובייחוד שספטמבר מתקרב, ו"המחאה החברתית" ממשיכה להחליש ולכרסם את ממשלת ישראל, וצר לנו לומר שבכך היא מצטרפת, אמנם מתוך טיפשות וקוצר-דעת – לאוייבינו. ואם הערכת מצב זו נקראת "ימנית" – אז אידיוט מי שאינו "ימני"!
* בשבועון "קו למושב" הופיעו לאחרונה בציטוט מלא הראיון שערכנו עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית" מתוך הספר "אין שאננים בציון", עם עובד, 1986, ראיון אשר פורסם בהמשכים במכתב העיתי, וכן הופיע בירחון הפרק על יוסף חיים ברנר כפי שסיפר עליו נחום גוטמן לאהוד בן עזר בראיון "במילים אני מצייר" בשלהי קיץ 1973 ואשר נדפס כפרק בספר "בין חולות וכחול שמיים", יבנה, 1980.
* אנחנו מתפלאים שבכל הדיווחים מטריפולי כותבים רק סייף א-דין אל-איסלאם קדאפי ולא ד"ר סייף א-דין אל-איסלאם קדאפי – שהרי בנו של מועמר קדאפי קיבל תואר דוקטור כדת וכדין עבור עבודת דוקטוראט גנובה שכתבו עבורו – מיוניברסיטי קולג' בלונדון, וזאת בטקס רב-רושם, במסגרת השיחוד באמצעות תרומות לאוניברסיטה הזו וגם לאוניברסיטאות אחרות בבריטניה שביצע אביו מועמד קדאפי. מה הפלא שהנבלות והמושחתים האלה, בעולם האקדמי הבריטי, עסוקים בהשמצת ישראל ובחרמות עליה? אבל מה יעשו עכשיו? מי ישלם להם אתנן-זונה ויתמוך בשנאתם לישראל? איזו תחת של שליט ערבי מושחת הם ילקקו עכשיו? הם אפילו לא התנצלו על השחיתות שבהענקת הדוקטוראט המזוייף שלהם תמורת שלמונים לוביים!
* כאילו לא היה לנו סוף-שבוע של טרור עקוב מדם, וכישלון בכוח ההרתעה כלפי החמאס, וכאילו לא עלול לקרוס ה"שלום" עם מצרים, וכאילו לא מתרחשים בלוב מאורעות מזעזעי ארצות הים התיכון – ממשיכים יומני החדשות שלנו לחרטש על "הצדק החברתי" ו"מחאת יושבי האוהלים" כאילו זה הנושא החשוב ביותר בעולם וגם בישראל! ועכשיו זה כמובן כבר מוצדק וחוקי לפלוש לבניינים ריקים, שהרי דפני השמנמנה וחבריה הכשירו! והיום הם, בעיני התקשורת המטומטמת – שווי-ערך לממשלה החוקית בישראל!
תגידו, אתם השתגעתם?
* ועכשיו גם מתברר, מדברי יו"ר ארגוני הסטודנטים הארציים, הפעיל החברתי והמסעדן-לשעבר, שהצליח לדבריו להוריד 40 קילו ממשקלו, שהיה 120 ק"ג – איציק שמולי, מתברר שעשרות אלפי שקלים למימון "מחאת האוהלים" וההפגנות ההמוניות – זורמים מכספי הסתדרות הסטודנטים, שיש להניח שחלק גדול מתקציבה ממומן מכספי הציבור והממשלה.
האם גם איציק שמולי חושב שצמצום התמיכה בציבור החרדים והמתנחלים אזרחי ישראל, ציבור הקיים כבר [בעתיד אולי נצליח להקטין את הריבוי הטבעי שלהם!] – יפתור את בעיות שכר הלימוד באוניברסיטאות? אבל שמולי, מדוע אתם לא מעיזים לדבר על המשפחות הענקיות של הבידואים, שמתפרנסים מהביטוח הלאומי, אה? כי זה לא פוליטיקאלי קורקט! כי למפונקים מ"המחאה" ומ"הסטודנטים" – מותר לשנוא רק יהודים!
לשם השוואה: שמענו שבארה"ב עולה שנת לימודים כחמישים-שישים אלף דולר, שהם כ-216,000 שקל – וזאת אם אינך שייך לאחת מקבוצות המיעוטים, שאז אתה זכאי לסטפנדיות. ותאר לעצמך אם יש לך שם שניים או שלושה צעירים לומדים במשפחה!
תגידו, אתם השתגעתם?
* זהו, ועכשיו, שנפטרו הלובים מהדֶבֶר, תתחיל אצלם החולירע – מלחמת אזרחים עקובה מדם בין השבטים היריבים על השליטה על אוצרות הנפט, ומי יודע אם לא תידרש התערבות צבאית קרקעית של האמריקאים או במסגרת נאט"ו כדי להציל הנפט-לאירופים ואת הלובים מידי עצמם.
* דובר תנועת "מחאת האוהלים הריקים הסגורים": "אנחנו גם המצאנו את הגלגל ואנחנו תובעים תשלום תמלוגים עליו!"
* יש נמענים שמתלוננים על כך שהמכתב העיתי נעשה יותר מדי פוליטי ו"ימני". האם עלינו להתעלם, לדוגמא, מהכרזות שנישאו בהפגנה בתל-אביב במוצ"ש האחרונה, בעוד דרום הארץ נתון תחת מתקפת גראדים והרוגינו טרם נקברו?
"בסולידאריות עם הדרום ועזה."
"ביבי עושק עניי עירו ומפגיז עניי השכנים. די להפציץ בעזה."
"מזדהה עִם סבל לא עִם לאום."
"לא לעוד מלחמה."
ועל חולצת מפגין: "Free Palestine!"
האם גם עם האנארכיה, החובבנות ושנאת ישראל האלה עלינו להזדהות, לקבלן בברכה ולראות בהן את "ההנהגה" המייצגת או החלופית של ישראל בעתיד, זו שכמעט כל חברינו הסופרים החשובים מלקקים לה את התחת?
האם לא נאספו כאן, תחת המטרייה ה"חברתית", חבר אנשים פוחזים וריקים, או גרוע מכך, בעלי סדר-יום פוליטי שמאלני פרו-פלסטיני ואנטי-ישראלי קיצוני – או סתם אגו-מאניאקים מבולבלים – ומאחר שדפני הנחמדה, וסתיו ושמולי וחבריהם וחברותיהן יצרו יש מאין "הנהגה מייצגת" – הכול פרוץ, לא ממוסד, לא מוסמך ולא דמוקראטי, וכל משוגע ואפילו פושע ונרקומן יכול להצטרף אליהם להפגנות המחאה ולשמש דובר שלהם בשם תחרירי ישראל החדשה על ידי הנפת שלטים פרובוקאטיביים שכאלה מול מצלמות הטלוויזיה.
אגב, איציק שמולי כבר התפלג מ"המחאה" של מנהיגי "מסיבת העיתונאים" אתמול [דפני השמנמנה "דורשת" מפרופ' מנואל להתפטר!] – ועשה זאת בשם הסתדרות הסטודנטים, שמימנה ביוזמתו חלק מהההפגנות; אבל הוא נבהל מהאנארכיה, והבין שדפק לסטודנטים את מאבקם כאשר ויתר בניו-יורק על הטיול לקובה שעלה לו אלפי דולרים ובא להיות כאן בין "מנהיגי המהפכה"!
תגידו, אתם השתגעתם?
* במהלך הדיון [בפני ועדת טרכטנברג] טען דב לאוטמן, יו"ר התאחדות התעשיינים לשעבר, כי "אין יותר מעמד ביניים בישראל. יש מעמד עליון ומתחתיו אנשים שמתקשים לסגור את החודש. אחריהם יש חמישה עשירונים שעדיין לא הגיעו להפגנות אבל אי אפשר להתעלם מהם. יש דרך אחת לסגור פערים בחברה והיא להשקיע במערכת החינוך."
לאוטמן הוסיף כי "אני לא מקבל את המשפט והאמרה שאני עסוק בנושאים מדיניים ולכן אין לי זמן להתעסק בנושאים החברתיים. מנהל ומנהיג טוב חייב לדעת לטפל ביותר מנושא אחד בעת ובעונה אחת. אם הוא לא יודע לעשות את זה – הוא לא מנהיג ומנהל. אם מדינת ישראל אומרת 'אני עסוקה בספטמבר ולכן אני לא יכולה לטפל בנושאים החברתיים' – זה שטויות במיץ עגבניות. זה לא לעניין." ["הארץ" אונליין, 23.8].
סוף-סוף למדנו מה זה שטויות במיץ עגבניות, וכן שאנחנו ומרבית האנשים שאנחנו מכירים – כבר לא קיימים, כי אנחנו לא מ"המעמד העליון", ומצד שני אנחנו ומרבית האנשים שאנחנו מכירים, אנחנו כן "מעמד הביניים" ואנחנו כן סוגרים את החודש ואפילו עוזרים בכל כוחנו לילדים שלנו וגם חסכנו בעבר ואולי גם חוסכים בהווה ולעיתים התבטאו חסכונותינו בקניית דירה נוספת שתשמש את ילדינו בהתבגרם. ואגב, מרבית חמשת העשירונים התחתונים, "שעדיין לא הגיעו להפגנות," – סבורים שאלה הפגנות של בני עשירים "צפוניים" מפונקים ושמאלניים – שאלה מפגינים שמבקשים לפגוע דווקא בקצבאות ובהקצאות הממשלתיות לעניים, לחרדים, לערבים, לחקלאים, לפרות ולמתנחלים.
* אתמול, יום רביעי, התברר שאחד מחברי חוליית הטרור ששמה מארב לישראלים ביום חמישי האחרון הוא אסיר נמלט מבית כלא באל-עריש שבשלטון מצרים [לפי גירסה אחרת, מכלא בקהיר בעת מהומות כיכר תחריר], והוא פעיל איסלאם קיצוני, מאלה שמובאראכ לחם בהם ביד ברזל כי ידע שבכוונתם להרוס את השלום וגם את מצרים. השתתפותו בטרור היא אות מבשר רעות לעתיד היחסים עם מצרים, שגורמים אלה פועלים כנראה באין מפריע לערעור שרידי המשטר שלה כדי להפכה למדינה איסלאמית קיצונית.
כן, ועדיין מושמעות אתמול ואמש אזעקות "צבע אדום" בדרום, חרף "הפסקת האש" שהושגה בתנאים מבזים לישראל.
אבל מה זה מעניין את התקשורת שלנו? למשל, יומן החדשות שמנהלת השדרנית אוהדת ה"מהפכה" קרן נויבך – עוסק ומבלבל לנו את המוח בעיקר ב"מחאה החברתית", שהרי ברור לכול שזה הנושא החשוב ביותר על סדר יומה של ישראל כיום, ואם התקשורת תחדל להעניק לו הנשמה מלאכותית, הוא ח"ו יגווע בתוך ימים אחדים.
* השערה שלנו: קדאפי נמלט במנהרות שלו או כשהוא מחופש – לדרום לוב, אל איזור השבטים הנאמנים לו, שלא השתתפו במרד נגדו, ומשם ימשיך לנהל את מלחמת האזרחים שתגבה עוד מאות ואולי אלפי קורבנות ותחייב התערבות צבאית מערבית כדי להגן על הנפט הלובי. הלוואי שנתבדה.
* * *
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כבודך שאם ייסתם אחד מהם או אם ייפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא כל בשר ומפליא לעשות.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,255 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שביעית למכתב העיתי, שנוסד בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
הודעה חשובה לנמענים: כל מי שמבטל את כתובת האי-מייל שלו אצל השרת נֵטְוִיזְ'ן – אנא יודיע לנו מיד ונבטל גם אצלנו, אחרת זה דופק לנו את תוכנת משלוח רבי-הקבצים גְרוּפְּמֵייל – ועשרות נמענים אחרים אינם מקבלים בזמן את המכתב העיתי!!!
* * *
יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
עד כה נשלחו קבצים ל-42 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,062 מנמעני המכתב העיתי ל-30 שנה למותו.
מי שלא קיבל או שלא שם לב לצרופה יכול לחזור ולבקש אותה אצלנו
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,043המכתב העיתי כמתנת יובל רובם
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
וצרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה.
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-51 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים -15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-52 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,020 מנמעני המכתב העיתי למלאת לו 5 שנים
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות".
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,001 מנמעני המכתב העיתי בתור מתנה
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-2 מנמעני המכתב העיתי
*
ילדים ונוער / שונות
אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן
ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 נמענים לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,225 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל