הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

גיליון מס' 803

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, י"ח בטבת תשע"ג, 31 בדצמבר 2012

ברכת שנה אזרחית טובה לכל נמענינו וגם לאחרים, ושלא תהיה השנה גרועה מקודמתה ושהצפיפות בנתב"ג ובמסעדות בתל-אביב לא תפחת!

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

 

 

עוד בגיליון: יוסי גמזו: כְּסִילבֶסְטֶר... // אורי הייטנר: יומן בחירות 2013 (כ"ג). // אמנון דנקנר: מתוך "השינה הגדולה", נדפס במוסף של "סופהשבוע" גיליון מיספר 3 מיום 28.12.12. [ציטוט]. // תקוה וינשטוק: 1. בית הבראה לצעצועים.  2. בית חולים לחיות בר. // מתי דוד: פעילי שמאל קיצוני התנחלו בצמרת העבודה. // אוריה באר: אסון המעבורת קולומביה. // מרדכי קידר: המרוויחים והמפסידים. [ציטוט]. // יהודה דרורי: סקרים, שקרים... ומה שביניהם. // נתי מלאכי: ערבות הנחל.  // ד"ר ישראל בר-ניר: פרשת אביגדור ליברמן: למי, למי יש יותר קלון? // ד"ר גיא בכור: שינוי המציאות הדמוגרפית בארץ ישראל – לתמיד. [ציטוט].// מיכאל רייך: אָדָם מְחַפֵּשׂ מָקוֹם. // מנשה שאול: מי יגאל אותנו ממנה? [ציטוט]. // אהוד בן עזר: יצ'ופר הנוער! 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות, 17. אֵלָה המקומונית. // ממקורות הש"י.

 

 

 


 

 

* * *

יוסי גמזו

כְּסִילבֶסְטֶר...

 

מֵאַחַר שֶכְּבָר מָחָר תִּסְחַף כָּאן רוּחַ עַלִּיזָה

אֶת  שִפְעָם שֶל חוֹגְגֵי סִילְבֶסְטֶר בְּאַרְצֵנוּ

נָא לִסְלֹחַ לָנוּ אִם נַרְבִּיץ אֵיזוֹ גְמִיזָה

עַל הַטְּרֶנְד הַזֶּה הָעָט עַל כָּל מוֹשְבֵי לֵצֵינוּ.

 

אֵין לָנוּ דָבָר כְּנֶגֶד חוֹגְגָיו שֶל רֹאש

הַשָּנָה הָאֶזְרָחִית, מִנְהָג הַמִּתְחַיֶּה פֹּה                   

כָּל שָנָה. הֵן כָּל צַדִּיק, כְּפִי שֶמַּרְבִּים לִדְרֹש,                        

בֶּאֱמוּנָתוֹ (אוֹ אִי-אֱמוּנָתוֹ) יִחְיֶה פֹּה.

 

וַאֲפִלּוּ לֹא כָּל-כָּך צַדִּיק  –  גַּם אִם בִּלָּה

בִּמְסִבַּת רֵעִים מְמֻסְטָלִים מִשְּלוּק אוֹ שְנַיִם

יֶעֱרַב לוֹ וִיבֻסַּם (מִשְּנַאפְּס). אֵין כָּל עִלָּה

לְעוֹרֵר עָלָיו כָּאן סְעָרָה בְּכוֹס שֶל מַיִם.

 

אַךְ לַמְרוֹת שֶאֵין, סְטָטִיסְטִית, אַף סִכּוּי קָטָן

שֶמָּא גַּם פְּרוֹמִיל אָחוּז מֵחוֹגְגֵי סִילְבֶסְטֶר

מוּדָעִים לְזֶהוּתוֹ שֶל זֶה אֲשֶר נִתַּן

שְמוֹ לְחַג זֶה –  לֹא אֲנַחְנוּ נִבְחֲנֵם כְּטֶסְטֶר.

 

כָּךְ אוֹ כָּךְ, אוֹתוֹ סִילְבֶסְטֶר אַפִּיפְיוֹר הָיָה

וְרָחוֹק, כְּיֶתֶר עֲמִיתָיו לַכֵּס בְּרוֹמָא,

מֵחִבַּת צִיּוֹן וּבְנֵי עַמָּהּ, וְלוּא חָיָה

בְּיָמֵינוּ וְהִפְלִיג מִשָּם מִזְרַח-דָּרוֹמָה

 

עַד לַ"טֶּרָה סַאנְטָה" וְרָאָה פִּתְאֹם, בְּצַ'אנְס,

אֵיךְ אוֹתָם הֶבְּרֵאוֹס, כְּמוֹ בַּחַאפְלָה בִּכְפַר קָנָה

(יוֹחָנָן ב', פָּסוּק א') חוֹגְגִים בִּטְרַאנְס

אֶת חַגּוֹ –  מִיָּד הָיָה חוֹזֵר הַוָּתִיקָנָה

                                                                       

וּמוֹדִיעַ לִנְתִינָיו בַּ"קוּרִיאָה רוֹמָאנָה",

הֶגְמוֹנִים וּבִישוֹפִים וּשְאַר צֹאן מַרְעִיתָם:

"רַבּוֹתַי, לֹא יְאֻמַּן, מַמָּש פָאטָה מוֹרְגָאנָה,

הַכּוֹפְרִים, שֶשְּנוֹת אַלְפַּיִם לֹא קֵרְבוּ אוֹתָם

 

אֶל דָּתֵנוּ הַקְּדוֹשָה וְנֹעַם מִנְהָגֶיהָ

וְלֹא פַּעַם, בְּשֶל כָּךְ, נִצְלוּ עַל הַמּוֹקֵד,

דַּוְקָא בְּאַרְצָם, בֵּין מוֹעֲדֶיהָ וְחַגֶּיהָ,

מַתְחִילִים, שֶבַח לִכְּרִיסְטוּס, פֶּתַע לְרַקֵּד

כְּמוֹ אֲבוֹתֵיהֶם סְבִיב עֵגֶל-הַזָּהָב מִקֶּדֶם

בֶּחָגָּא שֶלָּנוּ הַקָּרוּי סוֹפְסוֹף בִּשְמִי.

לֹא, כְּשֶאֻכְלוּסְיָה זוֹ מִתְבַּסֶּמֶת וְרוֹקֶדֶת

בְּלֵיל-חַג זֶה, גַם אִם הוּא אֶצְלָם לֹא חַג רִשְמִי

 

אֵין זֶה מִסִּבָּה דָתִית  (שֶלֹּא תְהֵא אִילוּזְיָה

מִיסְיוֹנֶרִית מֵעֵין זֹאת מַטְעָה אֶתְכֶם, בָּנַי),

אֶלָּא מַאי? לְאַט-לְאַט, כְּמִין טִפְטוּף אִינְפוּזְיָה

זֶה חוֹדֵר לָהֶם לַוְּרִיד וּכְבָר רוֹאוֹת עֵינַי

 

אֵיךְ צְעִירֵיהֶם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה

שֶל אֲבוֹתֵיהֶם וְעִבְרִיתָם הִיא פְּגָם וּצְרָם,

אֵיךְ יַהֲדוּתָם מִיּוֹם לְיוֹם פּוֹחֶתֶת, Gloria

 in Excelsis Deo(תְּהִלָה לָאֵל הָרָם),

 

אֵיךְ יוֹצְאִים הֵם מִגִּדְרָם, כַּמִּתְיַוְנִים שֶל פַּעַם,

כְּמֻכֵּי דִּבּוּק: לְהִתְאַמְרֵק, לְהִתְאַנְגְּלֵז,

אֵיךְ הֵם מְחַקִּים כְּתֻכִּיִּים כָּל חֹסֶר-טַעַם

רַק מִשּוּם שֶגַּ'אנְק זֶה מְיֻבָּא מֵעַם לֹעֵז.

 

אֵיךְ כָּל טְרֶנְד ווּלְגָארִי כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בּוֹלֵעַ

בְּעִתּוֹנוּתָם הַמַּצְהִיבָה מִדְּחִי לִדְחִי,

אֵיךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶלָהֶם בְּזִבּוּלֶיהָ

מַלְעִיטָה אוֹתָם שָם בַּקְּלוֹקֵל וּבַשִּטְחִי.

 

לֹא שֶעֶצֶם הַמּוּתָג 'נִשְפֵי סִילְבֶסְטֶר' פְּרוֹפֶּר

בִּמְקוֹמוֹ שֶל 'לֵיל סוֹף הַשָּנָה הָאֶזְרָחִית'

יֵש בּוֹ נְטִיָה נוֹצְרִית, אַךְ שִׂימוּ עַל הַסְּטוֹפֶּר

עַיִן צוֹפִיָּה וּתְגַלּוּ כַּמָּה מַפְחִית

 

כָּל שָלָב כָּזֶה שֶל חַקְיָנוּת קוֹסְמוֹפּוֹלִיטִית,

כָּל סִימְפְּטוֹם כָּזֶה שֶל הִתְבַּטְּלוּת בִּפְנֵי הַגּוֹי,

אֵיךְ הוּא מְקַזֵּז בָּם עַד בִּטּוּל כָּל מָאסָה קְרִיטִית

אֶת עַצְמִיּוּתָם שֶקּוֹדְמֵיהֶם סֵרְבוּ –  אֲבוֹי! –

 

לְוַתֵּר עָלֶיהָ בִּסְפָרַד, פּוֹלִין וְרוֹמִי

וְשִלְּמוּ עַל כָּךְ מְחִיר יָקָר עַד בְּעָתָה

בְּמַסְּעֵי-הַצְּלָב, בָּאִינְקְוִיזִיצְיָה, בַּפּוֹגְרוֹמִים,

בִּדְבֵקוּת שֶגַּם אוֹתָנוּ, רוֹדְפֵיהֶם, הִכְּתָה

 

לֹא אַחַת בְּתַדְהֵמָה עַל אֹמֶץ קְשִי-הָעֹרֶף,

עַל גַּאֲוָתָם עַל כָּךְ שֶהֵם זֶה מַה שֶּהֵם,

עַל הַהַקְרָבָה הַזֹּאת, דּוֹרוֹת, שֶלֹּא לְצֹרֶךְ

שוּם עִנְיָן חָמְרִי, רַק הִצָּמְדוּת לְשָרְשֵיהֶם.

 

וְכַיּוֹם, שֶכָּאָמוּר רוֹקְדִים הֵם סְבִיב כָּל עֵגֶל,

לֹא רַק שֶל זָהָב, גַּם שֶל הַזּוֹל הַמְּסַנְוֵר

בְּאָרְחוֹת זָרִים וּמְאַמְּצִים שַלָּט וָהֶגֶה

שֶל סִגְנוֹן-חַיִּים בְּאוֹקְסְפוֹרְד סְטְרִיט אוֹ טַיְמְס סְקְוֶר

וְטוֹפְחִים עַל שְכֶם עַצְמָם בְּנַחַת: הוֹפָּה-הוֹפָּה,

שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעֵינוּ, מַה נָּאֶה וּמַה קּוֹסֵם

כָּאן לִהְיוֹת סְנִיפָהּ הַלֶּבַנְטִינִי שֶל אֵירוֹפָּה

וּשְלוּחָה בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט שֶל מַר אַנְקְל סֶם, –

 

מִסְתַּבֵּר כִּי גַם אִם הֵם אֵינָם עוֹד אֶוַנְגֶּלִים

מַשֶּהוּ מִקְּשִי-עָרְפָּם שֶל קוֹדְמֵיהֶם נוֹשֵר,

מַה שֶּיְּאַפְשֵר לָנוּ בְּבוֹא הַיּוֹם, נִדְמֶה לִי,

לַהֲפֹךְ אוֹתָם לַעֲרֵלִים מִזַּן כָּשֵר.

 

כָּךְ שֶגַּם אִם אָנוּ סַבְלָנִים מְאֹד אֵינֶנּוּ

וְאִם עַד שֶיִּשְתַּמְּדוּ כָּלִיל יִקַּח עוֹד זְמַן

אַל יֵאוּש, בָּנַי, מְלַאכְתֵּנוּ, לְשִׂמְחַת לִבֵּנוּ,

נַעֲשֵׂית שָם, מָה אִירוֹנִי, בִּידֵיהֶם עַצְמָם..."

 

 

* * *

אורי הייטנר

יומן בחירות 2013 (כ"ג)

 

מנדט לסרבנות?

בשבוע שעבר קיבל "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט 11-12 מנדטים בסקרים. השבוע הוא קיבל 13-15 מנדטים. בתווך, התחוללה סערה ציבורית סביב אמירתו של בנט בתכנית "משעל חם", שאם יידרש לפנות יהודים מבתיהם, יעדיף לשבת בכלא מאשר לבצע את הפקודה.

האם עלייתו בסקרים נובעת מאותה האמירה? האם היא למרות אותה אמירה? האם היא ללא קשר לאמירה?

עובדתית, בשבועות האחרונים, מידי שבוע עלה "הבית היהודי" בסקרים בין מנדט לשניים. כל ההערכות היו שהמומנטום הזה טרם מיצה את עצמו, וסקרי סופשבוע מאוששים זאת. כך, שלכל הפחות, האמירה הזאת לא הזיקה ל"בית היהודי".

את סערת בנט אני בוחן משני אספקטים – אספקט הלגיטימציה לסרבנות והאספקט הפוליטי אלקטורלי כפי שבא לידי ביטוי בסקרים.

באספקט הלגיטימציה – יש לזכור שנפתלי בנט ניסה בכל מאודו לתקן את הרושם של דבריו בראיון, ויחסית לסגנון של פוליטיקאי בזמן בחירות אפשר לומר שהוא חזר בו. יש חשיבות ציבורית באמירות החד משמעיות של ראש הממשלה ובוגי יעלון (שצפוי להיות שר הביטחון) בנדון. יש חשיבות בניסיון הנמרץ של בנט ומפלגתו לתקן את הנזק ולהתנער מן הסרבנות. המסר, בסופו של דבר, הוא שסרבנות היא רעה, היא מסוכנת, היא חסרת אחריות לאומית.

ומצד שני, העלייה בסקרים אחרי האמירה הזאת, עלולה ליצור לגיטימציה לסרבנות, לתת תחושה שהציבור תומך בסרבנות, לעודד את הסרבנים משמאל – עריקי המלחמה בטרור, המחככים ידיהם לנוכח המהומה. וחבל, כיוון שלהערכתי לא בזכות דבריו של בנט חלה הנסיקה בסקרים.

הנסיקה היא המשך של המומנטום אותו ציינתי, אך לפרשת הסרבנות היתה השפעה עליה. ההשפעה הייתה בעצם ההתמקדות לאורך כל השבוע בבנט, ומאחר ובנט עצמו ניחן בכריזמה, בכושר שכנוע, בהופעה טובה וברהיטות, הבמה שנִיתנה לו סייעה לו מאוד. הנסיקה היא גם תוצאה של תגובת היתר של הליכוד. הריצה של נתניהו, שלאורך כל הקמפיין מסרב לכל ראיון, להתראיין בכל הערוצים, הקרינה בהלה. העובדה שהליכוד לא ידע מתי לעצור, גם אחרי שבנט חזר בו, יצרה תחושה של חוסר אמינות, ושל מתקפה מסיבות אלקטורליות בלבד. פרסום המודעות האנונימיות מצד הליכוד בשלושת העיתונים, כבר היתה גשר אחד רחוק מדי, הכעיסה את הבוחרים, בעיקר את אלה שבלאו הכי התנדנדו בין הליכוד ביתנו והבית היהודי. אני אישית שמעתי בפירוש אנשים שאמרו לי, שבעקבות התנהגות הליכוד בפרשה, הם החליטו לתמוך בבנט ולא בליכוד ומדובר באנשים שלבטח אינם מצדדים בסרבנות.

גם התגובה של "הבית היהודי" היתה חכמה מאוד וסייעה להם. אחרי דברי ההבהרה של בנט, מפלגתו עברה ממגננה למתקפה, והעבירה את הכדור למגרש של הליכוד, תוך הצגת תגובתו בנושא הסרבנות, כהוכחה לכוונתו לעקור יישובים. כמובן שזו דמגוגיה – אין כל קשר בין התנגדות עקרונית לסרבנות לבין מדיניות זו או אחרת. אפשר להתנגד בתוקף הן לעקירת יישובים והן לסרבנות. אבל הספין הזה הצליח, במיוחד לנוכח הגמגום המדיני של הליכוד, סביב עקרונות נאום בר אילן, שמבריח מן הליכוד אנשים הנמצאים באגף הימני שלו וחשים שיש להם כתובת חלופית. גם פרשת ליברמן, סייעה לנסיקת "הבית היהודי" – אנשים הסולדים מן השחיתות של האיש, אך עד כה לא היתה להם חלופה המתאימה לדעותיהם, מוצאים בנפתלי בנט את החלופה שהם מחפשים.

וסיבה נוספת היא העליהום של "השמאל" על בנט, שליכדה סביבו קהל "ימני", של מצביעי ליכוד, "ישראל ביתנו" וש"ס. מחוללי ההיסטריה, המפחידים בע"מ, סטו לרגע מן ההפחדות מפני "ביברמן" ומהדמוניזציה ל"אם תרצו" ומיקדו את כל הארס בהסתה נגד בנט. איני מדבר רק על המסית והמדיח הסדרתי ספי רכלבסקי (מסית ידוע לסרבנות, שאף קרא לרמטכ"ל ולצמרת צה"ל להכשיל את מדיניות הממשלה הנבחרת ולסרב לתקוף באיראן) שכינה את בנט פאשיסט, גזען, תלמידו של דב ליאור וכו'. מרכלבסקי הרי אין ציפיות – בשנאת הדתיים החולנית שלו הוא כתב דברים דומים גם נגד הרב שי פירון מ"יש עתיד" והרב חיים אמסלם מ"עם שלם". אלא שהשבוע הוּצָפְנוּ בְּשִׁפְעַת מאמרי שטנה כלפי בנט, שכמובן שיחקו לטובתו. כאשר מאמר מערכת "הארץ" מתלהם וכותב על "בנטיזם", יש קהל רב המתלכד סביבו.

האם בנט מיצה את פוטנציאל הצמיחה האלקטורלית שלו? האם הוא ימשיך לנסוק? האם סקרי סופשבוע מבטאים הצבעת מחאה ומעתה כוחו יצטמצם? אין ספק, שנפתלי בנט הוא אחת התופעות המרתקות במערכת הבחירות הנוכחית.

 

אין גבול

בניגוד לבנט, תמיכה מובהקת, חד משמעית, אידיאולוגית – בסרבנות, באה דווקא מתוך הליכוד. משה פייגלין, מסית סדרתי לסרבנות, תקף בחריפות את בנט על שחזר בו מדבריו. בראיון שנתן השבוע, הצדיק פייגלין, ולא בפעם הראשונה, את הסרבנות משמאל ומימין, והשווה את חובת הציות לפקודות, לגישה של אייכמן.

אלו דברים בזויים. מסתבר שפייגלין קורא באדיקות את בני דמותו, תמונת הראי שלו, אנשי השמאל הרדיקאלי. פייגלין יכול להיות חבר של כבוד בתנועת "יש גבול".

 

מרצ נגד אוסלו

מצע מרצ קורא להתנתק מהסדר אוסלו ולאמץ את היוזמה הערבית. ולמה להתנתק מאוסלו?

יוסי ביילין, יו"ר מרצ לשעבר, הסביר את העמדה הזאת בראיון ל"קול ישראל". הוא הסביר, שאוסלו היה הסכם ביניים לאוטונומיה בת חמש שנים, שבהן היה אמור להתנהל מו"מ להסדר הקבע. לא היתה כל כוונה שזה יהיה הסדר לעשרים שנה. לדבריו, הסכם אוסלו הוא היום קרש ההצלה של ממשלת הימין, שממשיכה לבנות ולהתנחל באין מפריע, ולהתלות בהישגי אוסלו – קיומה של הרשות, קיומם של כוחות הביטחון הפלשתינאים וכו', היעדר שליטה ישראלית מלאה על הציבור הפלשתינאי. כל המסר שלו, היה האשמה, גם אם עקיפה, של ישראל ורק של ישראל, בכישלון אוסלו. אף מילה על הטרור. אף מילה על הטילים. אף מילה על ההונאה הגדולה של ערפאת.

מדוע אוסלו נכשל? כיוון שהבסיס של אוסלו היה ההתחייבות של ערפאת לקץ המאבק המזוין והטרור, בעוד בפועל ערפאת חתם על ההסכם כדי להגיע לארץ-ישראל ומתוכה להעצים את הטרור למימדים חסרי תקדים. למה אוסלו נכשל? בשל כאלף חמש מאות ישראלים שנרצחו בפיגועי הטרור בעקבותיו.

למה אוסלו נכשל? ניתן להסביר זאת באמצעות ציטוט פסקה מתוך ראיון של יוסי ביילין לאברהם תירוש ב"מעריב", חודשיים לאחר הסכם אוסלו:

 

ביילין: תשאל אותי אם אני שלם, אגיד לך שלא. מה, זה מאה אחוז בטוח? אין לי הרבה מאוד סימני שאלה? אני לא ישן בלילה בשקט. והמבחן הגדול ביותר של ההסכם הזה יהיה מבחן של דם.

תירוש: כלומר?

ביילין: המבחן יהיה בחודשים ובשנה שנתיים שלאחר יישומה של האוטונומיה בעזה וביריחו והקמת המשטרה הפלשתינאית. זו תקופת הסתתמות הטענות. אם חלילה יחלוף זמן סביר ואי אפשר יהיה להתגבר על הטרור, לא יוכלו הפלשתינאים לטעון: אין אנו יכולים מתוניס למנוע טרור, הרי אין לנו משטרה. 

תירוש: ואז מה?

ביילין: אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור – זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש של הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה"ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב בחודשים הקרובים.

 

השלום כאסקפיזם

בפאנל שנערך במכללת תל-חי לרגל עשרה בטבת, שעסק בצמצום פערים בחברה, השתתף אהרון ולנסי, מועמד "התנועה" לכנסת. איך מציע ולנסי, איך מציעה "התנועה", להתמודד עם הפערים בחברה? להביא שלום. השלום יפתור את הכול. השלום יפחית באופן משמעותי את תקציב הביטחון ויאפשר להעביר אותו לרווחה. וכו' וכו' וכו'.

והרי הצעות שלום בנוסח "התנועה" הוצעו פעמיים לפלשתינאים ונדחו פעמיים בדם ואש ותימרות עשן. אבל אלה עובדות, וכנראה שהעובדות לא ממש מעניינות את "התנועה". מה יש ל"התנועה" להציע בסוגיות החברתיות? הסוגיות הללו מחייבות אותנו לעשייה, למאמץ, לחשיבה, לשינוי. אלא שזה קשה. קל יותר לברוח לסיסמאות "השלום".

 

משיחיות השלום

יהודי קיבל משרה חשובה – להמתין בשער העיירה לבואו של המשיח, ולבשר לכל הקהילה על בואו.

"איך העבודה?" הוא נשאל.

"האמת? המשכורת על הפנים. אבל זאת פרנסה לכל החיים."

 

מה הליכוד מציע?

סירובם של הפלשתינאים להצעות המרחיקות לכת ביותר, שהוצעו להם בידי ברק ואולמרט, מחייב את המפלגות הדוגלות בדרך זו לחשיבה מחודשת. גם אם זה חזונם ארוך הטווח והם דבקים בו, ניתן לצפות מהם גם להתייחסות למציאות ולהצגת דרך לניהול נכון של הסכסוך, שאינו פתיר בעתיד הנראה לעין.

גם הליכוד אינו מציג דרך לניהול מיטבי של הסכסוך, שממנו ישראל תפיק את המירב, ושיצמצם סכנות דמוגרפיות וביטחוניות. לעומת זאת, הליכוד גם אינו מציג את חזונו ארוך הטווח. נכון לעכשיו, הליכוד מטלטל בין מצע הליכוד השולל את פתרון שתי המדינות, לבין נאום בר-אילן (שעיקריו נאמרו מפי ראש הממשלה גם בנאומים בכנסת ולפני בתי הנבחרים בארה"ב) הסותר אותו. הליכוד מזגזג בין שני המסרים הסותרים, דובריו מתפתלים והוא לא נשמע טוב. ומי שמרוויח מכך הוא נפתלי בנט.

 

תעודת הכשרות של הכהניזם

בחירתו לכנסת של הפשיסט הגזען מאיר כהנא בבחירות 1984, הרעידה את אמות הספים של החברה הישראלית. הכנסת כולה, ללא יוצא מן הכלל, התאחדה כדי למנוע את הישנות החרפה הזאת, וחוקקה חוק המונע התמודדות לכנסת של מפלגות המסיתות לגזענות. גם תנועת "התחיה", הרשימה הימנית ביותר בכנסת באותם ימים, היתה שותפה להחלטה. ח"כ מטעם "התחיה", גאולה כהן, אמרה בדיון בכנסת שכיהודייה היא מתביישת בתופעת הכהניזם. על סמך אותה חקיקה, נפסל כהנא מלרוץ שוב לכנסת הבאה אחריה, ולימים – גם אחרי הירצחו, נפסלו ממשיכות דרכו, מפלגות "כך" ו"כהנא חי". לאחר הטבח במערת המכפלה, שביצע המחבל הכהניסט ברוך גולדשטיין, המפלגות הללו הוגדרו כארגוני טרור והוצאו אל מחוץ לחוק.

והנה, בבחירות הקרובות תתמודד רשימה כהניסטית מובהקת, גלגולה של "כך" – "עוצמה לישראל". איך הדבר התאפשר? יש להניח שהרשימה נוהגת בזהירות ומצעה מנוסח באופן שלא ייתן עילה משפטית לפסילתה. נכון, אריה אלדד, העומד בראש הרשימה, אינו קיצוני ככהנא בדעותיו ובסגנונו. אולם מספר 2 ברשימה, מיכאל בן ארי, הוא כהניסט מוצהר. הרשימה כוללת בתוכה את מנהיגי האספסוף הכהניסטי, החוליגנים הביריונים ברוך מרזל (מס' 3) ואיתמר בן גביר (מס' 5). כן, אותו בן גביר, שחודש לפני רצח רבין הסתער עם חבריו הביריונים על רכבו של ראש הממשלה בדרכו לדיון בכנסת, והציג למצלמות הטלוויזיה את הסמל שנעקר מן הרכב באומרו שהפעם הגענו למכוניתו, בפעם הבאה נגיע אליו. מה שאכן קרה, לאסוננו.

איך זה קרה? איך ניתן ההכשר לכהניסטים להתמודד לכנסת?

הסיבה נעוצה בחלקו השני של החוק, שבגינו נאסרה התמודדותו של כהנא. היה זה חוק של דמוקרטיה מתגוננת, שהגדיר קווים אדומים לדמוקרטיה הישראלית. הוא אסר התמודדות של מפלגות גזעניות ושל מפלגות השוללות את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

יש הגיון רב במניעת השתתפות בבחירות ממי ששוללים את מהותה הבסיסית של המדינה. אולם משמעות החלטה כזאת, היא הדרת כ-20% מאזרחי ישראל, המיעוט הערבי, מן הבחירות. האינטרס הישראלי, הן החברתי והן המדיני-הבינלאומי, הוא השתתפותם של ערביי ישראל במשחק הדמוקרטי, והכלה ככל האפשר של גישתם האנטי ישראלית, עם כל הקושי הכרוך בכך.

אולם משהחוק אינו ממומש, והמערכת הפוליטית מכילה גורמים הפועלים בגלוי נגד המדינה, אין מנוס מהכלת הימין הרדיקאלי ומתן אפשרות להתמודדותו לכנסת. וכך, בזכות חנין זועבי, בן דמותה ותמונת הראי שלה מיכאל בן ארי, יכול להתמודד לכנסת, והשניים מחזקים ומעצימים זה את זה.

אחמד טיבי וחנין זועבי הם תעודת הכשרות של הכהניזם.

 

השד הגזעני

הגזענות בישראל פסולה ומגונה... למעט גזענות נגד העולים מחבר העמים, הידועים כ"הרוסים". שוב ושוב מוטח ארס גזעני כלפי אביגדור ליברמן ו"ישראל ביתנו", מצד עיתון "הארץ", מצד יוסי שריד ואחרים, עד כדי רמיזות להיותו סוכן ק.ג.ב. (מאמר של אמיר אורן).

ש"ס היא אלופה בדַיִג במים עכורים. מדי מערכת בחירות היא שבה ומוציאה את השד העדתי מן הבקבוק. אולם הפעם היא הוציאה גם את השד הגזעני, שד השנאה וההסתה נגד העולים מחבר העמים, "הרוסים".

הקרימינל המורשע וגיבור התרגיל המסריח של פרס ביילין ורמון – אריה ("החזיר את חובו לחברה") דרעי פרסם פשקוויל גזעני דוחה, שיכול להתחרות אפילו עם הפשקווילים של ספי רכלבסקי ב"הארץ", בו כינה את הליכוד "מפלגת הלבנים והרוסים". את ליברמן הוא קשר לעצי אשוח. ליברמן, כידוע, הוא יהודי כשר על פי כל דין, נשוי לאישה דתייה ומקיים אורח חיים מסורתי בביתו. אולם הוא המנהיג של "הרוסים", ו"הרוסים" הם כידוע נוצרים, אז ליברמן הוא מנהיג הנוצרים וכו'. גזענות מעוררת סלידה.

 

בלי מלח

אם לנקוט לשון המעטה, אני רחוק מלהיות חסיד של יאיר לפיד. אבל כשלפיד מתעמת עם דרעי, ברור לצד מי אני. בנושאים המרכזיים בעימות, שנערך בתוכניתו של ניסים משעל בערוץ השני "משעל חם" – גיוס חרדים, יציאת החרדים לעבודה, לימודי ליבה לכול, חזרתם של עבריינים מורשעים לפוליטיקה, ודאי שאני מהצד של לפיד. וכך, ניגשתי לעימות כ"נערת עידוד" של לפיד.

אך מה לעשות, דרעי אכל אותו בלי מלח. דרעי חכם יותר ופיקח יותר, פוליטיקאי מוכשר יותר וערמומי יותר, הוא גם הרבה יותר מנוסה. יאיר לפיד ישב מולו נזוף ולא היתה כאן התמודדות, כיוון שלא היו אלה כוחות שווים. יאיר לפיד חשב שהתמודדות עם רב אמן, כמוה כזריעת סיסמאות בפייסבוק. הוא טעה. הופעתו היתה חלשה, מביכה ומבישה.

 

מחלק תיקים

פוליטיקאי חכם משאיר בידיו מקסימום קלפים. לכן, רק לעתים נדירות מועמדים לראשות הממשלה יבטיחו תיקים לפני הבחירות. כאשר נתניהו מכריז שתיק השיכון יישאר בידי הליכוד, זהו מסר בחירות והבטחת בחירות. ציבורית, היא מחייבת אותו. כל עוד מדובר בתיק אחד, ההכרזה הזאת סבירה. מעבר לכך, עליו להיזהר מלכבול את עצמו בהבטחות.

והנה, אביגדור ליברמן, שככל הנראה לא יוכל לכהן אפילו כשר בממשלה הבאה, נוהג כאילו היה ראש הממשלה, מחלק תיקים ומכריז איזה תפקידים יהיו בידי "ישראל ביתנו", מה יינתן לש"ס וכו'. שמעתי זאת מפיו בנאומו בכנס שדרות לחברה בשבוע שעבר – אז הצהיר שתיקי השיכון והחקלאות יהיו בידי "ישראל ביתנו" וכעת, בראיון לעיתונות הרוסית "חילק" לש"ס את תיקי התיירות והתשתיות.

התנהגותו של ליברמן היא קריאת תגר על מנהיגותו של נתניהו. מצד שני, ניתן לראות בה איתות מצוקה מצד מי שמתחיל להפנים שלא יכהן בממשלה וספק האם יוכל להישאר בכנסת.

הצד המביך בדבריו, הוא חלוקת תיק התיירות לאטיאס, כי מתאים לו לטייל בחו"ל. אחרי הבושות של חבר מפלגתו סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות היוצא, מוטב היה לו לסכור את פיו בנושא.

 

עשה לך רב

ועדת הבחירות המרכזית נדרשת לדון בדרישת המפלגות החרדיות למחוק את ההגדרה "הרב" משמו של אמנון יצחק, מאחר ואינו מוסמך. מאחר ואמנון יצחק הינו מיסיונר שרלטן, כמובן שיש הרבה צדק בדרישה.

אבל היא מסוכנת בעיניי. קבלת הרבנות הראשית כמוסמכת היחידה לקבוע מיהו רב, מדירה מהגדרת הרבנות את כל הרבנים של הזרמים שאינם אורתודוכסיים, שהם מרביתו של העם היהודי, מרביתה של יהדות ארה"ב ועוד.

עדיף שהשרלטן המיסיונר ימשיך להתגדר בתואר הזה, מאשר שגוף רשמי של המדינה יקבל החלטה כזאת.

ועוד שתי הערות בנושא:

– כאשר עבריינים פליליים כאריה דרעי ושלמה בניזרי ממשיכים להיות מכונים רבנים, הם מוזילים ושוחקים את כבודו של התואר יותר מאמנון יצחק.

– עד שהמיסיונר השרלטן הקים מפלגה ועלול לקחת קולות מן המפלגות החרדיות, לא זכור לי שהם כל כך הסתייגו ממנו ומהתגדרותו בתואר רב. להיפך, הם היו די מרוצים מהצלחותיו כ"מחזיר בתשובה".

וכאן ראוי להזכיר את התוכנית שכתב הרב ד"ר הדר ליפשיץ ואומצה בידי תנועת "נאמני תורה ועבודה", לשינוי משמעותי של חיי הדת בישראל, ביזורם והעברתם מן השלטון המרכזי לקהילה. כל קהילה יהודית, מכל זרם דתי או חילוני, שיהדותה משמעותית לה ומקיימת חיים יהודיים בתוכה, תוכל לבחור את רבניה ומנהיגיה הרוחניים, ותהנה מתמיכה ממשלתית, בניגוד למונופול האורתודוכסי, ובשנים האחרונות החרדי, המושל היום בכיפה, תרתי משמע.

 

* * *

אמנון דנקנר

מתוך "השינה הגדולה"

נדפס במוסף של "סופהשבוע"

גיליון מיספר 3 מיום 28.12.12

...למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע. מצאתי שם פרק יומן של בן עזר המספר על פגישה שהיתה לו במלון המלך דוד בירושלים באוגוסט 1966 עם בן גוריון, שהיה כבר ראש ממשלה לשעבר מזה שלוש שנים והיה לו די זמן להחזיק את בן עזר קרוב לארבע שעות בשיחה.

"מבחינה גופנית,"  כתב בן עזר, "הוא נראה כפלא ביולוגי. קשה להאמין שמתקרב הוא לגיל שמונים. פניו עגלגלות והעור צח ואדמוני כתינוק, מעט מאוד קמטים והריהו מקפץ רוב הזמן על כורסתו."

ואז מגיעה קפיצה על הכורסה מסוג שהפתיע את בן עזר: "תוך כדי שיחתנו בן גוריון קצר הקומה, שהיה שרוע בכורסה עמוקה, התרומם לפתע על קצות מרפקיו, עיניו נטועות בי, ואחז במסעדים ותקע נאד. מה זה נאד – סידרה תרועתית, רבת נפח ועומק כלאחר ארוחה דשנה ובטבעיות גמורה."

אין, אין כאן היום. [מנהיג כבן גוריון].

              

 

* * *

תקוה וינשטוק

1. בית הבראה לצעצועים

"זה לא רק בית הבראה לצעצועים – זה גם בית הבראה לנפש," אומר בני ירוחם על אלפי הצעצועים שהוא מציג בהנגר 2 בנמל יפו. צעצועים מימים עברו שגם – ובעיקר – מבוגרים נהנים מהם. למבוגרים יש אולי נקיפות מצפון: הם השליכו את אהובי ילדותם ככלים אין חפץ בהם – והנה באים ומשמרים אותם ומייחסים  להם ערך.

האוסף הנוסטלגי החל לפני עשרים שנה, כשבני ירוחם, מפיק ומנהל ירידים, מצא ליצן פח בשוק הפשפשים ביפו. הליצן הזרוק הזכיר לו ילדות נשכחת ועלה בדעתו כי צעצועים ישנים קרובים לא רק לליבו אלא ללב מבוגרים רבים ומאידך יעניינו גם ילדים בימינו.

מליצן הפח המשיך לצעצועי פח אחרים – מכוניות, רכבות, קרוסלות, רובוטים וחלליות –  והתרחב לצעצועי ילדים ותינוקות מכל סוג, חומר ותחום. מי יכול למנות את כל הזוטות שהסבו בשעתם כל כך הרבה אושר – ונבגדו והושלכו והנה קמו שוב לתחייה. המון צעצועי גומי מצפצפים, טרולים וסימפסונים (משפחת סימפסון), הצעצועים הקלסיים של פישר פרייס, תיאטרוני בובות, כלי נגינה, לונה פארק, אפילו בובות של סוכריות "פז'" הפופולאריות. ופינת אביזרי ספורט, כמובן. פינת הבובות – הצעצוע  בה"א הידיעה של הבנות – אינה מרשימה. האספן שלנו שיחק בילדותו בכדורגל, ובובות לא היו מושא חלומותיו.

ויש גם צעצועים משוחזרים, מבוגרים מתקהלים ליד מרוץ סוסים, משחק בריטי משוחזר משנות העשרים המסובב בידית, מנסים כוחם בכפיסי עץ שחיכוכם יוצר משב רוח וכדומה. ילדים יכולים לשחק ליד שולחן וכסאות קטנים.

וישנם צעצועים גדולים ו"רציניים": אופניי ילדים תלת גלגליים ודו גלגליים במהדורתם הישנה קורקינטים, עגלות שמראן כעגלות בובה אך לפני שמונים שנה שמשו עגלות לתינוקות, עריסה מתנדנדת. גם סוס העץ אינו נעדר וישנו אפילו כיסא קטן עם חור במרכז – אסלה לפעוט. ואביזרי בית ספר – חדר האחות, חשבונייה ניצבת גדולה ושלטים שהיו רבי חשיבות להורים מימים עברו: "רחל דויטש מיילדת מדופלמת", "ד"ר גורביץ רופא ילדים".

והעיקר שכחנו: אפשר למצוא כאן מרכבת עץ דו-גלגלית רתומה לסוס, ומטוס גדול מעץ, שלתוכם הכניסו הצלמים המיתולוגיים את ילדי תל אביב הקטנה וצילמו אותם לנצח.

"רואים פה את ההתפתחות של הצעצועים לדורותיהם," אומרת פולינה העובדת במקום. לצד צעצועי הילדים מוצגות גם המצאות טכניות  בשלב הילדות שלהן: מכונת כתיבה הרמס בייבי, מכונה להנהלת חשבונות ("עבדתי בעירייה בדיוק על מכונה כזו!" מתלהב מבקר). רדיו  אנטיקה בעל ממדים נדיבים, טלפון גדול מהסוג שיצא מזמן משימוש – והילדים אינם תופשים: "למה הוא גדול כל כך?" – הם רגילים לסלולארים הקטנים. ארגז שהוא מעין טלוויזיה פרה-היסטורית. כל ההמצאות הטכניות למבוגרים תורגמו מיד לעולם הצעצועים. 

ההאנגר הגדול כבר צר מלהכיל את כל המימצאים והצעצועים המוצגים בערבוביה, בצפיפות שאינה מבליטה את מיטבם. הם גודשים מדפים, ארונות זכוכית, פזורים על הרצפה ונושקים לתקרה הגבוהה. זו טעימה בלבד – הרבה יותר צעצועים מאוחסנים בשני מחסנים בנמל הסגורים למבקרים.

התצוגה פורסמה עד כה כמעט רק בפיסבוק אך כבר נוהרים אליה. עוברים ושבים בנמל מבחינים בשלט "בית הבראה לצעצועים" ונכנסים פנימה – תל אביב היא עיר סקרנית. מורי  דרך  מביאים לכאן מטיילים. ביקרנו במקום ביום חורפי – אמנם פחות חורפי משהתנבאו  החזאים – גשם, רוחות, אבל מבקרים זרמו.

בתוכנית: הצגות לילדים על רקע האביזרים והקרנת סרטים של 8 ס"מ, צ'רלי צ'פלין למשל,  במסרטה נושנה וכן קיום תערוכות בארץ. בינתיים פתוח בשישי (10-4) ושבת (10-6). הכניסה במחיר סמלי. אפשר להצטלם עם צעצוע נוסטלגי, לרכוש ספר ילדים נושן, גלויה למזכרת. אז אם מזדמנים לנמל היפהפה של יפו, כדאי לא להחמיץ את בית ההבראה הזה.

 

2. בית חולים לחיות בר

 זה ודאי בית החולים הכי קטן והפחות ידוע בארץ: בית החולים לחיות בר, עליו אחראים הספארי ורשות הטבע והגנים.

בית החולים הזה נפתח בשנת 2005  (לפני כן היה בית חולים דומה באבו כביר שנסגר) והוא נמצא כעת בשלבי הרחבה. מקומו אמנם בספארי ברמת גן אך רוב הפציינטים שלו באים מבחוץ. לספארי שרות וטרינרי משלו בהנהלת ד"ר הורוביץ.

לא פחות מ-2,500 בעלי חיים הגיעו הנה לטיפול בשנה האחרונה.  כולם חיות-בר – חיות-מחמד מקומן לא יכירן כאן. כמחציתם מובאת בידי פקחי שמורות הטבע.

   אשתקד הביא פקח גוזל של נשר שמצא בלהבות הבשן. הנשר הצעיר היה על סף המוות. בצילום רנטגן נתגלה כי נפגע מרובה ציד. והיתה גם הפתעה: על רגלי הגוזל היו שתי טבעות שהוטבעו בסרביה. הגוזל שהגיע ממרחקים קיבל את כל הטיפול האינטנסיבי – אינפוזיה 24 שעות, אנטיביוטיקה.  ניכר שהוא סובל מטראומה חזקה. "אנחנו  יכולים להבחין שכואב לבעל חיים גם כשאינו מפגין את הסבל," אומר שמוליק לנדאו, עובד בית החולים. לאחר כשבועיים התאושש הנשר, החל לאכול והוחזר לטבע. בית החולים קיים קשר עם המטביעים בסרביה והנשר זכה לתהודה בינלאומית.

את המחצית השנייה של בעלי החיים הפגועים מביא לבית החולים הקהל הרחב, לרוב אלו חיות "עירוניות" שנמצאו בין הבתים: קיפוד שנפגע, צב שנדרס וכדומה. מי שמגיע לבית החולים עם בעל חיים פצוע פטור מדמי הטיפול.

בערב חנוכה קבל בית החולים קופסא סגורה שהכילה נץ דרורים מצוי כבן שנה. עשו לו צילום רנטגן (הרנטגן נפוץ פה מאוד – הפציינטים האלה אינם מסוגלים להסביר מה הבעייה שלהם). התברר שהוא סובל משבר בכנף. מיד הוכנס לטיפול חירום, קיבל נוזלים, חימום  ואנטיביוטיקה. טישטשו אותו והתאימו לו חבישה מיוחדת: ציפורים אין חובשים בגבס. הוא כבד מדי עבורם.

בקופסה היה גם מכתב נוגע ללב ששלחה ילדה בשם יעל. על דף מחברת בקשה: "תעדכנו אותי על מצבו של הבז" ואף איירה את בקשתה בשני רישומים של עוף פורח. בית החולים התרגש ויצר קשר עם הילדה. התברר כי בחזרה מבית הספר לביתה ברמת אביב ג' מצאה את הנץ בחניון הבית, מוקף בעדת חתולים שניסו לתקפו. היא הביאה אותו הביתה והמשפחה ניסתה לסייע לו, אך כשראו שמצבו רציני הוחלט למוסרו לבית החולים. הנץ, שחור-אפור וצהוב עיניים, כרגיל בבני מינו, היה  מבוהל מאוד וניסה להתעופף ולברוח. הוא לא אכל – ניצים צדים את טרפם תוך כדי מעוף – ועתה, כשלא עף, שבת רעב. בסבלנות הכניס צוות המתנדבים של בית החולים לפיו נתחי בשר זעירים ולאט לאט למד לאכול גם מבלי לעוף.

הנץ, שהגיע בחנוכה, קיבל את השם: נץ (נס...) חנוכה. אחרי יומיים כבר החל  להתאושש, לטפח את עצמו כמו בן אנוש אחר שיקום, ולהתאמן בתעופה. הוא מאושפז בכלוב יחד עם נקבה, וקירבתה מאוד מרגיעה אותו. ניצים בטבע אינם חיים בלהקות. הם סוליסטים. בבית החולים הגיע נץ חנוכה לאינטראקציה. הניצה אמנם בת גילו אך גודלה כפול משלו: מסתבר שזו תופעה מקובלת אצל עופות דורסים, כנראה משום שעל הנקבה מוטל עול הטיפול בגוזלים. היא אוכלת טרף גדול, הוא מסתפק בקטן. השבוע שוב יעבור הנץ צילומים ובדיקות ואם השבר התאחה, יוסר הקיבוע מכנפו אך לטבע יוחזר רק בעוד שבועות מיספר, כשכבר יהיה מסוגל לעוף בחופשיות ולצוד טרף תוך תעופה. עוד חיים ארוכים לפניו – נץ עשוי לחיות עד גיל עשרים. בשנה הבאה אולי יתחיל כבר  לקנן.

ארץ-ישראל היא אי של שמירת טבע. בארצות השכנות – ירדן, סיני – המושג "שמירת טבע" כמעט אינו קיים. בארץ חולפת כמות מדהימה של עופות בר, רבים מהם נפגעים, ומיקומו של בית החולים מאד קריטי.

לא רק עופות מובאים לבית החולים לחיות בר. הגיע הנה בין היתר חתול ביצות צעיר בן חודשים-מיספר, שהאגן שלו ושתי רגליו האחוריות נשברו קשות, כנראה כתוצאה מדריסה. מצבו היה אנוש והוא נדרש לניתוח מורכב במיוחד שאינו סובל דיחוי – דחייה עלולה לסכן את סיכוייו לשוב לטבע. העבירו את החתול לבית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה העברית בבית דגן.  מאחר שאיבד כמות דם ניכרת חששו הרופאים כי לא יעמוד בניתוח והוחלט לתת לו תרומת דם מחתול ביצות אחר. התורם היה טל בן השלוש שנמצא מיספר חודשים בספארי יחד עם אחיו אביעד.

הניתוח כלל אפוא שני מוקדים בו זמנית. חתול הביצות הפגוע נכנס לניתוח בבית דגן ובן מינו הבריא נכנס לבית החולים לחיות בר בספארי ומגופו נלקחה תרומת דם של 80 מ"ג. מטפלי הגן אצו לבית דגן והזריקו את מנת הדם לפצוע, והמבצע עבר בהצלחה.

האורתופד המומחה ד"ר מילגרם איחה את רגלי החתול ואת אגנו והחזירו לבית החולים בספארי. החתול כבר החל ללכת ובקרוב ישוב לאזור קבוץ הזורע, שם מצא אותו  פקח  רשות הטבע מחמוד נאסר.

    אכן תרומת דם מחתול לחתול.

 

 

* * *

מתי דוד

פעילי שמאל קיצוני התנחלו בצמרת העבודה

כשתכירו את דעותיהם, אותן הם ניסו להסתיר, תופתעו ולא תאמינו כיצד אנשים אלה זכו להתברג ולהיבחר במקומות בכירים ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת. רובם הצטרפו לעבודה זמן קצר לפני הפריימריס. אלפי הקולות שהם זכו אינם מקריים, אלא תוצאה של גיוס מוקדם של אלפי מתפקדים חדשים, רובם אוהדי ותומכי מר"צ והשמאל הקיצוני, שבאו להפוך את העבודה למר"צ החדשה. אלקטוראלית מר"צ שוקעת, בעבודה היא פורחת.

אנשי שמאל אלה, וגם חלק מהוותיקים, מקובעים בחשיבה הדוגמטית והמיושנת שכשלה, לפיה כל מה שמוגדר כ"ימין" הוא תמיד כביכול אסון, חידלון וכישלון.  ואילו כל מה שמוגדר כ"שמאל" הוא תמיד כביכול חזון, פתרון ונכון.  סיסמתם היא:  ביטחון OUT, רווחה IN.  פתרון לפלסטין.

מפלגת העבודה איבדה את התבונה הפוליטית הקולקטיבית, בכך שהיא הפקירה את השטח לכיבוש של חבורות שמאל מגויסות. ההתלהבות מסקרי דעת הקהל, המבטיחים לעבודה הצלחה גדולה בבחירות, לא תמנע בקרוב מאוד משבר וקרע פנימי בנושא המדיני וגם בנושא הכלכלי.

זו "הנבחרת הנהדרת" של השמאל הקיצוני שהתברגה בצמרת העבודה, ששלי יחימוביץ שיבחה אותה כאשר אמרה: "לא יכולתי להעלות על הדעת הרכב כזה נפלא."

 

מרב מיכאלי (מקום 4).  סתיו שפיר (מקום 8).  מיקי רוזנטל (מקום 12).  יוסי יונה (מקום 20).  נינו אבסדזה (מקום 19).  דני בן סימון (מקום 21).  יריב אופנהיימר (מקום 26).

 

מרב מיכאלי. קיבלה 11,712 קולות.  מקום 4. עיתונאית שמאלנית ב"הארץ", ממוקמת על פי דעותיה בין מר"צ לבין בל"ד.  בין זהבה גלאון לבין חנין זועבי.  הצביעה בעבר לבל"ד, מפלגתו של עזמי בשארה. קראה לסרב לשרת בצה"ל. קראה לאימהות לא לשלוח ילדיהן לצה"ל. קראה לבטל גיוס נשים לצה"ל. פמיניסטית אנטי ציונית. כתבה מאמרים רבים ברוח דעות אלה ב"הארץ". ניהלה הסתה ארסית אישית נגד ראש הממשלה וקראה לו אויב. "בעיות האטום האיראני היא בעיה אישית של נתניהו ולא בעייה של ישראל".  ("ביביטון" 13.8.12).

 

פרופ' יוסי יונה. קיבל 9,365 קולות. מקום 20. מאנשי "הקשת המזרחית". קיצוני בדעותיו המדיניות והכלכליות, הגובלות בהשקפה אידיאולוגית קרובה למרקסיזם.

דעתו על הציונות: "אני לא מתחבר למילה הזאת ציונות.  היא לא מבטאת את מי שאני."

דעתו על מדינת ישראל: "התנהגותה של ישראל בשלושת העשורים האחרונים אינה מאפשרת את צירופה לקהילת האומות הנאורות והרציונאליות."

דעתו על יום הזיכרון: "הייתי מציע לאחד את ימי האבל ליום אחד, תוך מתן ביטוי הולם לאבל של הערבים, למשל ליום הנכבה שלהם."

דעתו על תושבי קריית גת: "לו היו תושבי קריית גת בטוחים יותר בזהותם הישראלית, הם היו גם אולי חשים סולידריות בסיסית עם (טלי) פחימה... ולראות בה פעילת שלום אמיצה..."

 

סתיו שפיר. קיבלה 9,649. מקום 8. הצעירה ביותר. סגנונה מתון ותרבותי, ואולם בדעותיה החברתיות והכלכליות היא קיצונית ולא ריאליות. התראינה בזמן המחאה החברתית לערוץ טלוויזיה רוסי דובר אנגלית שבו האשימה את ראש הממשלה נתניהו בכך שפתח במבצע "עמוד ענן" כדי לחסל את המחאה החברתית.

 

נינו אבסדזה. קיבלה 5,466 קולות. מקום 19. עיתונאית בכלי התקשורת הרוסית.  היתה חברת כנסת בקדימה. חודש לפני הפריימריס בעבודה, ברחה מקדימה והצטרפה לעבודה. חיפשה תעסוקה בעבודה לאחר התפרקות קדימה. תמכה בכניסת קדימה לממשלת נתניהו. "הדרך חשובה לי לא האנשים". איזו דרך? 

האשימה את נתניהו שמנהל משטר פאשיסטי מסוכן.

שותפה ליוזמת ג'נבה. 

"ניצחה" בפריימריס ללא מתמודדים במשבצת "עולים".

דעותיה בנושא המדיני, תמיד משמאל למר"צ. היתה מעורבת ופעילה ברוב ארגוני השמאל הקיצוני של מחנה השלום.

 

ח"כ דני בן סימון. קיבל 8941 קולות.  מקום 21. היה עיתונאי ב"הארץ". מכהן בכנסת הנוכחית. בדעותיו ובפעילויותיו שייך לשמאל הקיצוני המדיני והכלכלי. היה שותף לכל הפעילויות של "ארגוני השלום", חתום על כל העצומות נגד צה"ל והממשלות. הזדהה בגלוי עם ארגונים ועצומות של השמאל הקיצוני.

 

יריב אופנהיימר. קיבל 7,953.  מקום 26. קמב"צ סיירת המלשינים של שלום עכשיו. מזכ"ל ותועמלן של שלום עכשיו, במימון קרנות זרות ועוינות את כל ממשלות ישראל. כל שנות פעילותו הרבות היו מוקדשות להפגנות נגד צה"ל, נגד המתנחלים, נגד שר הביטחון, בשיתוף עם הפלסטינים והארגונים האנטי ציוניים, הכול כמובן רק "למען השלום". נטע זר וסוס טרויאני שמקומו שמאלה ממר"צ.

 

מיקי רוזנטל. קיבל 11,405. מקום 13. עיתונאי לא מרשים במיוחד. פירסם תחקירים בנושאים כלכליים (שקשוקה) נגד הטייקונים הישראלים. מאמין במלחמת המעמדות.

 

זו "הנבחרת הנהדרת והמנצחת" של מפלגת העבודה ההיסטורית! חבורה זו ותומכיה מבפנים הובילו למהפך פוליטי ואידיאולוגי במפלגה ולהרס האידיאולוגיה והתשתית הארגונית והחברתית של חבריה ופעיליה האמיתיים.

* * *

אוריה באר

אסון המעבורת קולומביה

בתאריך 3 בינואר 2003 ימלאו עשר שנים לאסון המעבורת קולומביה, בה נספו שבעה אסטרונאוטים מוכשרים ויוצאי דופן, וביניהם הישראלי  אילן רמון ז"ל. ובימים אלה פורסם גם ראיון מקיף עם מר שון אוקיף, ראש נאס"א באותם ימים, שהתפרסם במוסף "סוף השבוע" של "מעריב". אתה קורא את הראיון, הופך והופך בו, ולכאורה משתכנע שהכול היה בלתי צפוי, שנעשו כל ההכנות הדרושות למניעת תקלה אפשרית, ושמדובר היה בתקלה שמתרחשת אחת למיליון.

אלא שלא הכול משוכנעים בכך.

בדירה צנועה בבית אבות  יהודי לא גדול  בלוס אנגלס, יושב אחי, הלא הוא אמנון באר, לשעבר מהנדס מטוסים וטילים במשך עשרות שנים, מי שהתמחה שנים מרובות במבנאות ובניית מטוסים, טילים ומעבורות חלל, יהודי לבן שיער צנוע ונעים הליכות, ומניע ראשו לאות שלילה.

" לא," הוא פסק בשיחת טלפון איתי, "אני וקבוצת מהנדסים אחרים מן השורה, צפינו זאת, אך שם למעלה לא  נטו להאזין לנו."

סיפור חייו של אחי הוא מרתק, והוא כולל  השתתפות בקרבות הקשים ביותר בנגב במלחמת השחרור, עד כדי כמעט מוות ודאי, מעבר לאחר מכן לחיל האוויר שהיה אז בחתוליו, וממש כמה לכל אדם בעל כישרונות טכניים כשלו, לימודים בארצות הברית, כדי להיות מהנדס אווירונאוטיקה,  ושורה ארוכה של תפקידים של מהנדס טילים מעבורות ומה לא ברחבי ארצות הברית הענקית.

לפני כעשרים שנה עבר אמנון לעבוד מיספר שנים, כמהנדס מן השורה, בנאס"א. היה לו ניסיון עצום בבניית מטוסים וטילים, ובעיקר במבנאות של כלי טיס ובידוד.

זה היה, לדבריו, שנים ארוכות לפני הטיסה לחלל של אילן רמון וחבריו. אך מהרגע הראשון שעבד במפעל הגדול, היתה לו הרגשה לא נוחה – שבכל הנוגע לבידוד, משהו דרוש תיקון וראוי לתיקון. כך גם סברו חבריו, מהנדסים מן השורה, אך בעלי ניסיון יקר מפז. הם פנו לממונים עליהם, ונתקלו בסירוב מנומס, אך תמוה.

"תודה על ההערות, אבל החששות שלכם הם חששות שווא. הסיכוי שמשהו לא תקין יקרה הוא פחות מעשרה מיליון. השקענו הון תועפות בפרוייקט. לא, אי אפשר לשנות יותר."

קבוצת המהנדסים המבוגרים, שכללה את אחי ועוד כמה נודניקים, ניסו לפנות למעלה, אך נתקלו בסירוב נוסף. מלאי חששות, אך בציות המתחייב, כיאה בחברה האמריקנית, הם ויתרו הפסיקו לנדנד.

 לימים פרש אמנון מעבודתו בסוכנות החלל ומעבודה בכלל, וכגמלאי הוא חי מקצבת הביטוח לאומי האמריקאית ומפנסיה צנועה. כיום, כשהוא מדבר על האסון דאז, הוא כועס ומתקצף שלא כדרכו הנינוחה, איך איש לא רצה לשמוע לו ולחברי המנוסים. בשיחות עימי הוא מנסה לפרט, בפרטי פרטים, מה היה המחדל שעליו התריעו, אך אני, שאינני מבין דבר וחצי דבר בהנדסת מטוסים ובמבנאות ובבידוד – מניא אותו מכך.

 בימים הקרובים אשלח לו את המאמר בדואר. או אז, יניד ראשו מן הסתם בצער עמוק ויפטיר בשיחת טלפון טראנס אטלנטית: "אמרנו להם, אבל הם סרבו לשמוע. עם השקעה נוספת של עוד כמה עשרות מיליוני דולרים, היה אפשר למנוע את האסון הנורא. אכן, מחדל איום ומצער."

והערת סיכום: האם התיקונים בכל הנוגע לשכבת הבידוד של החללית, שהציעו אמנון וחבריו, היו מונעים את האסון הכבד? קשה לדעת. אך ללא ספק היו מצמצמים את ההסתברות של התרחשותו.

 

 

* * *

אירוע שאינו רק ספרות

עם הופעת ספרה של ד"ר ארנה גולן

"ילדה של קיבוץ"

ברכות: הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרית העברים

בהשתתפות:

פרופ' חנה יעוז, "האני הפרטי והאני הציבורי בראי הספרות"

הסופר אהוד בן עזר, "תמיד קינאתי בילדי הקיבוץ"

ד"ר משה גרנות, "מבט מפוכח אל עולמם של נפילים"

גב' עודדה ליברמן, "לגדול בקבוצת מסדה יחד עם ארנה"

ד"ר ארנה כולן, "הייתי, וכנראה נשארתי, 'ילדה של קיבוץ'"

יום רביעי, ה' בשבט, 16.1.2013, בשעה 19.30

בבית הסופר, קפלן 6 תל אביב

 

 

* * *

מרדכי קידר

המרוויחים והמפסידים

על פי כל הסימנים בשטח, ימיו של בשאר אסד ספורים, וסוף השושלת של בית אסד נראה קרוב מתמיד. שלטון דמים שהחל את דרכו בנובמבר 1970 מסיים את חייו כשהוא טובע בדמם של אזרחי סוריה מאז תחילתו. שלטונה של העדה העלווית על המוסלמים מעולם לא היה לגיטימי, שכן לא רק שהם מיעוט, אלא שספק רב אם על פי האיסלאם יש להם בכלל זכות לחיות, בהיותם כופרים, עובדי אלילים. נפילת שלטונם הנראית כבלתי נמנעת מעוררת את השאלה: מי המרוויח ומי המפסיד מקריסתה של סוריה, והתשובה מורכבת למדי.

 

אזרחי סוריה

הם המפסידים הגדולים ביותר. עד עתה נהרגו במלחמת האזרחים כ-50 אלף איש משני הצדדים. מיספר הפצועים גדול פי-כמה, ומיספר הפליטים מחוץ לסוריה ואלה שנותרו בתוכה – עולה על שני מיליון. מספר יחידות הדיור (בתים ודירות) שהפכו לעיי חרבות– נאמד בעשרות אלפים. הנזק לתשתיות החשמל, המים, הביוב, החינוך, הבריאות והדרכים נאמד במיליארדים רבים של דולרים, ושיקום הנזקים – גם אם העבודות יתבצעו יומם וליל – יארך שנים. המדינה נמצאת במוות קליני בשל קריסת מערכות. זה זמן רב שאין בסוריה גביית מיסים, כלכלה מאורגנת ושלטון מסודר, והצבא מרוסק בשל עריקת קצינים וחיילים ונפילת בסיסים רבים לידי המורדים.

העדה העלווית היא המפסידה הגדולה, שכן היא עלולה להפסיד את מעמדה כשליטה בסוריה מאז 1966, וכבר חודשים נמשכת סדרת מעשי הטבח שעורכים לוחמי הג'יהאד הסונים-הסורים והמסתננים מבחוץ – נגד עדה כופרת זו. כל טבח מוביל כנקמה לטבח נוסף, המביא גם הוא לטבח נקמה, והדבר נמשך כך כבר כשנה וחצי. רבים מהעלווים נשחטו עד היום, ורבים עוד יותר יישחטו בעתיד הנראה לעין, לאחר שהג'יהאדיסטים יביאו את המדינה אל סוף דרכה. הדבר האחרון המעניין את הג'יהאדיסטים האיסלאמיים הוא זכויות אדם, וכשיתאפשר להם, הם יבצעו בעלווים את זממם במלואו.

גם העדות הקטנות האחרות – הנוצרית והדרוזית – הן בצד המפסיד, שכן השלטון העלווי פרש עליהן את חסותו. עתה יהיו גם בניהן טרף קל לסכיני הג'יהאדיסטים, ולכן רבים מהם בורחים אל מחוץ לגבולות המדינה.

אלא שאזרחי סוריה הם גם המרוויחים הגדולים מקריסת השלטון. הם הצליחו – במחיר גדול ויקר – לסלק מעל צווארם שלטון אכזר, דיקטטורי באופיו ופיאודלי במבנהו, שכל מעייניו התמקדו בהעצמת זכויותיהן של משפחות אסד ומח'לוף. אזרחי סוריה קנו את חירותם במחיר גבוה, שכן חירות אינה דבר טבעי, ודאי לא במזרח התיכון. השאלה המנסרת באוויר היא מי ישלוט בסוריה אחרי המלחמה, שכן אם יהיו אלה הג'יהאדיסטים, עלול האזרח הסורי למצוא את עצמו בדיקטטורה איסלאמית-דתית אחרי שהצליח להיפטר מדיקטטור לאומי-חילוני. החברה האזרחית הסורית, המורכבת ברובה מאנשים משכילים ובעלי אמצעים כלכליים מסויימים, לא תשפיע כנראה על עתידה של סוריה. זאת, כיוון שיש בין אנשיה חילוקי דעות רבים ומגמות שונות, אך בעיקר היות שאינם אלימים, ולכן ההתייחסות אליהם היא כאל מי שאינו קיים.

סוריה תתפרק למיספר יחידות מדיניות נפרדות זו מזו: הכורדים בצפון מזרח, בחבל חסכַּה, והדרוזים בדרום, בג'בל א-דרוז. ייתכן שתקום מדינה עלווית בצפון מערב המדינה, ולו כדי להגן על שארית בני העדה. ייתכן שהבדווים במזרח ידרשו גם הם אוטונומיה, ואנשי חַלַבּ יוכלו להקים עבור עצמם יחידה נפרדת מזו של אנשי דמשק, שנואי נפשם, שהשתלטו על חייהם. למדינות הומוגניות אלו יש סיכוי לא קטן להצליח להקים מערכות שלטון אלטרנטיביות, ולהגיע – לא בלי קשיים – אל המנוחה ואל הנחלה, היחסית כמובן.

 

איראן – מפסידה בגדול

זו המדינה המפסידה באופן הבולט ביותר מנפילת המשטר הסורי, שהיה הסוס הטרויאני של איראן בתוך העולם הערבי. סוריה היתה עמוד התווך של הקואליציה האיראנית הנמשכת עד חיזבאללה בלבנון, ודרכה זרמו לארגון הטרור השיעי הלבנוני נשק, תחמושת, טילים, כסף, לוחמים ומורים. למרות הקשיים הכלכליים שהסבו לה הסנקציות הבינלאומיות, השקיעה איראן בסוריה במהלך השנתיים האחרונות סכום הנאמד בכ-20 מיליארד דולר – בנשק, בתחמושת ובתשלום שכרם של חיילי צבא סוריה כדי שלא יערקו. עתה, עם קריסת השלטון הסורי, ירדה כל ההשקעה הזו לטמיון, והתברר לאיראנים כי ההימור על אסד ומשטרו היה טעות מרה.

הוויכוחים בתוך משטר האייתוללות על כדאיות התמיכה באסד מתנהלים זה תקופה ארוכה, וקריסת השלטון הסורי יכולה לגרום לוויכוחים אלה לצאת מגבולות הדיון המילולי ולעבור לפסים אלימים. מצב כזה יכול לגרום לאליטה השלטת באיראן לקרוס לתוך עצמה, והעולם ייפטר מן הסכנה האיראנית.

צמיחתה של מדינה כורדית על חורבותיה של סוריה עשויה להגביר את הרצון אצל הכורדים באיראן להגביר את התנגדותם למשטר האיראני ולהשיג בכוח הזרוע את חירותם משליטי טהרן. התפתחות כזו עשויה לעודד גם את הבלוצ'ים בדרום איראן להגביר את מאבקם במשטר האיראני, ולהביא לקריסת איראן כמדינה רב-לאומית תחת הגמוניה פרסית.

עניין נוסף המדאיג מאוד את האיראנים הוא האפשרות שבעקבות קריסת המשטר הסורי יתגלו מסמכים ויצוצו עדויות שיוכיחו את הקשר האיראני והצפון-קוריאני לפרויקט הגרעיני הסורי החשאי, אשר על פי מקורות זרים טופל על ידי ישראל ב-6 בספטמבר 2007. בנוסף, יש אפשרות שתימצאנה בסוריה הוכחות למעורבותה של איראן בפעולות טרור שבוצעו מאז שהשתלטו האייתוללות על איראן בתחילת 1979, שבהן היתה אולי מעורבת סוריה.

 

עידוד לעמי ערב

קריסתו של משטר אסד תעודד את עמי ערב בכלל, ואת מדינות חצי-האי ערב בפרט, להחציף את פניהן מול איראן, וזו תמצא את עצמה מבודדת עוד יותר. עמים ערביים אחרים – בירדן, אלג'יריה, מרוקו ועיראק – עשויים להתעודד מההצלחה של בני סוריה ולצאת לרחובות במטרה להשיג גם הם את חירותם מן השליטים הרודים בהם. הפלסטינים עלולים להסתמך על מה שקרה בסוריה ולצאת לאינתיפאדה שלישית מתוך תקווה לשחזר את ההצלחה הסורית גם ביהודה ושומרון.

רעיון הלאומיות הערבית הוא אחד המפסידים הגדולים ביותר. רעיון זה – הגורס כי קיים לאום ערבי בעל אופי מאוחד ותכונות מוכרות – שימש עלה תאנה להסתרת חטאי-הדיקטטורים, וכמקור לסיסמאות לאומיות שדופות וחלולות, שבהן השתמשו להצדקת שחיתותם ואכזריותם כלפי אזרחיהם. אסד האב והבן הציגו את סוריה כמעוז הלאומיות הערבית, כדי למנוע זכויות האדם מאזרחיהם, לשלול חירויות פוליטיות, לסתום פיות ולרצוח את מבקרי משטרם. מי שמדבר כיום בחיוב על הלאומיות הערבית נתפס כמי שנרדם לפני 30 שנה ולא ראה ולא שמע כי הרעיון הלאומי הערבי נחטף על ידי דיקטטורים ופשט רגל.

מדינות ערב שתמכו במורדים הסוריים – קטר, סעודיה וירדן – יצאו מנצחות במערכה נגד המשטרים בסוריה ובאיראן, ואמיר קטר, האדם החזק ביותר בעולם הערבי, יחזק את מעמדו עוד יותר. ערוץ אלג'זירה שלו, אשר ליבה את האש בזירות המתלקחות והצליח להפיל שליטים ולסלק נשיאים רבי עוצמה – בתוניסיה, מצרים, לוב, תימן, בחריין וסוריה – הוא ללא ספק אחד המרוויחים הגדולים ממלחמתו נגד משטר אסד.

 

עיראק – שיבה לביצת הדם, האש והדמעות

בשנתיים האחרונות, ובעיקר מאז היציאה האמריקנית לפני שנה, הכניסו השיעים השולטים בעיראק את מדינתם לקואליציה של איראן, המשטר הסורי וחיזבאללה, וסיפקו לאסד נשק, תחמושת וכסף מזומן לתשלום משכורות אנשי הצבא. אם וכאשר ישתלטו הג'יהאדיסטים הסוניים על סוריה, או על חלקים ממנה, הם עלולים לנקום בעיראק השיעית באמצעות משלוח נשק, תחמושת, חומרי נפץ, כספים ואולי אף לוחמים כדי לתגבר את המיעוט הסוני בעיראק ולערער את יציבותה הפנימית, הרעועה בלאו הכי. כתוצאה מכך עלולה ארץ הנהריים לשקוע שוב בתוך ביצת הדם, האש והדמעות, שאיפיינו אותה משנת 2003 עד שלהי העשור הקודם, ואשר עדיין מדי פעם שבים מוראותיה לזעזע את רחובות עיראק בפיצוצים רבי עוצמה הגורמים להריגתם ופציעתם של עשרות אזרחים תמימים.

 

ירדן חוששת

במדינה זו נמצאים כיום מאות אלפי פליטים סוריים המהווים מעמסה גדולה על הכלכלה הירדנית, בעיקר עכשיו בתקופת החורף. בקרב אנשי השלטון הירדני שורר חשש כי בין הפליטים נמצאים גורמים שליליים ומסוכנים כמו סוכני המשטר הסורי העלולים לפגוע בירדן כנקמה על תמיכתה במורדים בסוריה, וכן טרוריסטים איסלאמיים שיפעלו נגד השלטון בירדן אם יפרוץ בה גל מחאות נגד המלך – המשך "האביב הערבי".

 

לבנון – לחץ פנימי גובר

אחד המפסידים הגדולים מקריסת משטר אסד הוא ארגון חיזבאללה. שכן סביר להניח כי הגשר היבשתי לאיראן ייסגר, וחיזבאללה ייאלץ למצוא נתיבים קשים יותר להעברת נשק ותחמושת מאיראן ללבנון. גם התמיכה הפוליטית שהעניק משטר אסד לחיזבאללה תיעלם, והדבר עשוי להשפיע על כוחות לבנוניים המתנגדים לארגון לדרוש את פירוק נשקו. דרישה כזו עלולה לחמם את הזירה הפנים-לבנונית ולהשקיע שוב מדינה משוסעת זו למרחץ דמים.

בשל מעורבותו של חיזבאללה בדיכוי ההפגנות והמרי בסוריה, ייתכן כי הג'יהאדיסטים ינסו לפגוע אישית בחסן נסראללה, כנקמה בו ו"למען יראו וייראו."

מנגד, יש אפשרות שכדי להימנע ממלחמת אזרחים שיש בה רק מפסידים, יסכים חיזבאללה לוותר על חלק מסממני השליטה שלו בלבנון ולהגיע לחלוקה אחרת של הכוח במדינה. אלא שההתנגשויות הפורצות לעתים קרובות בעיר טריפולי מסמנות את הלחץ הפנימי הגובר בזירה הפנים-לבנונית, ומעוררות את הרושם כי לא הסכמים יהיו בה שֵם המשחק.

 

טורקיה – הכורדים נושפים בעורפה

מדינה זו נמצאת במצב מורכב: מצד אחד, היא סייעה רבות להפלת המשטר הסורי הכופר והאנטי-איסלאמי, וארדואן הפועל ממוטיבציה איסלאמית פוליטית קיצונית, הצליח במאבק המורכב נגד אסד הכופר, רוצח המוסלמים. אלא שכתוצאה מקריסת השלטון הסורי, עלולה לקום מתחת לאפם של הטורקים מדינה כורדית בצפון מזרח סוריה, שתגביר את המוטיבציה של הכורדים בטורקיה להסלים את התנגדותם לשלטון הטורקי כדי להגיע סוף סוף לעצמאות. גם יותר מ-100 אלף פליטים סוריים הנמצאים על אדמת טורקיה מדאיגים את השלטון הטורקי בהיותם נטל על תקציבה, ונכונותה של טורקיה לארחם ולדאוג למחסורם אינה בלתי מוגבלת.

 

ישראל – מן הפח אל הפחת

על פי דובריה של ממשלת סוריה, מלחמת האזרחים היא מזימה ציונית-אמריקנית שנועדה לנצח את סוריה לאחר שזו ניצחה את ישראל בכל מאבק ומלחמה החל מ-1973. קריסת המשטר הסורי תסלק את אחד מאויביה המושבעים של מדינת ישראל, אשר למרות הגבול השקט בגולן החל מיוני 1974, תמך וסייע לכל ארגוני הטרור שפעלו נגדנו במשך 40 השנה האחרונות: אש"ף, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, המפקדה הכללית, צאעיקה, עאציפה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וחיזבאללה. את כולם אימן, צייד וחימש המשטר הסורי, והסתלקותו מסירה מרשימת אויביה של ישראל את אחד הקשים והאכזריים שבהם. גם היחלשותה של איראן היא בבחינת רווח נקי לישראל.

אלא שהאלטרנטיבה עדיין אינה ברורה. אם ישתלטו על סוריה ג'יהאדיסטים חסרי מעצורים, הם עלולים להפוך את סוריה למדינת טרור שתפעל נגד ישראל ואולי גם נגד מדינות אחרות, כמו שהיתה אפגניסטן של הטליבאן ואלקאעידה עד סוף 2001. אם ייפלו בידי אירגונים אלה כלי נשק כימיים המצויים כיום בסוריה, הם עלולים להיות מסוכנים למדי, ואם חיזבאללה ישתלט על נשק כימי, הוא עלול להגיע למעמד של הרתעה אפקטיבית מול ישראל.

לכן ניתן לומר כי ישראל תקבל את קריסת אסד ברגשות מעורבים: סיפוק מהסתלקות אוייב מושבע וחשש מפני אוייב מסוכן יותר.

 

אירופה טובלת בצביעותה

כבר כיום מתדפקים אלפי פליטים סוריים על דלתות אירופה החסומות בפניהם, בניסיון לפתוח דף חדש בחיי האומללות שלהם. באירופה יודעים היטב שפליט ערבי שהגיע לאירופה לעולם לא ייצא ממנה, ולכן עם כל האהדה לפליטים ולבעיותיהם, אירופה חוששת מהזרימה של ערבים לשטחה ומאטה ככל שביכולתה את הגירתם אליה. הצביעות האירופית כלפי אזרחי סוריה בולטת נוכח הימנעותה של ברית נאט"ו מהתערבות בסוריה, בניגוד לסיוע המאסיבי שהגישה אירופה למורדים בלוב. ההסבר להבדל טמון בנפט: אירופה ביקשה לוודא כי הנפט הלובי ימשיך לזרום אליה ולכן סייעה למורדים, בעוד שבסוריה אין נפט, ולכן  מצידה של אירופה, דמם של הסורים יכול להישפך ברחובות חומס, דמשק וחלב עד בלי קץ.

אם וכאשר יהפכו הג'יהאדיסטים את סוריה למדינת טרור, אירופה – שלא חשה לסייע לסורים מפני חרב השלטון – עלולה למצוא את עצמה נדרשת לשלם פיצויים, או לסבול מלחמת חורמה מצד הארגונים הללו.

עניין נוסף המדאיג את אירופה הוא מה יעלה בגורל ההשקעות האירופיות בכלכלה הסורית, כמו מפעלים שאת חלק מפסי הייצור שלהם העביר המערב לסוריה. על פי התקדים שקבעה עיראק, יש רשות למשטר חדש להתנכר לחובות שיצר המשטר הקודם, ואם השלטון החדש בסוריה יפעל על פי התקדים העיראקי, אזי אירופה עלולה להפסיד כסף רב.

קריסתו של שלטון הרשע בסוריה פותחת הזדמנויות לארגונים רבים בעלי אידיאולוגיות חדשות לעלות לקדמת הבמה ולהשליט את עצמם על המתרחש. המצב הנזיל יוצר ואקום שלטוני וארגוני, שעלול להביא לכך שאסד ייזכר כצעיר עול ימים, יפה בלורית ונחמד למראה בהשוואה לג'יהאדיסטים שיירשו את מקומו. אם התסריט הג'יהאדיסטי יתקיים, העולם כולו יפסיד.

 

המאמר מתפרסם גם במגזין "מראה" 226 ובעיתון "מקור ראשון".

 

 

 

* * *

יהודה דרורי

סקרים, שקרים... ומה שביניהם

לפחות 8 חברות המוכרות לציבור, מפרסמות מדי כמה ימים את הסקרים שעשו לחיזוי של תוצאות הבחירות. ישנם פערים די משמעותיים בין הסקרים השונים – מה שמסביר לקורא הנבון לא רק מדוע "מדע" זה אינו מדויק, (ומדוע אין להסתמך עליו) – מה שאנחנו כן יודעים הוא,  שלא מעט סקרים מפורסמים ומסולפים מראשיתם כדי לקדם רשימות מסוימות.

בשבועות האחרונים אנו קוראים הרבה סקרי-דעת-הקהל לקראת הבחירות, שחתומים עליהם מכוני-מחקר שונים (ויש גם כאלה שהם אנונימיים) ואשר התמונה המתקבלת מהם (לגבי מי שנשען על יותר מצינור תקשורתי אחד), הינה מבלבלת ושונה במהותה. כדאי לפיכך לנתח תופעה מוזרה זו ולעמוד על מניעיה.

 

האבסורדים...

למשל, לפי מחקר אחד הליכוד עולה ובאחר הוא יורד (מקסימום 41 ומינימום 33), הבדל משמעותי כזה הינו פשוט מגוחך ונראה שמישהו הזמין את אחד מהסקרים כדי לבסס את כוחו ולהשפיל ולהציב ככישלון את הצד האחר.

ב"עבודה" ראינו כבר תוצאות של בין 11 מנדטים ל-23 מנדטים... עוד אבסורד מוחלט...

ל"תנועה" של ציפי לבני נתנו סוקרים ב"מחקר" אחד 14 מנדטים וב"סקר" אחר היא לא עוברת את אחוז החסימה...

ל"קדימה" נתנו בין אי מעבר של אחוז החסימה עד –8 מנדטים...

ללפיד בין 5 ל-14 (!)

 את " הבית היהודי" הסוקרים העלו מ-7 ל-15...

כל זה נראה לא כל-כך "מדעי" ומאוד, מאוד חשוד...

 

מי למעשה לא נכלל בסקרים

עוד דוגמה לבעייה בסקרים מוצאים כאשר בכל הסקרים המגזר הערבי מקבל ב"אופן אוטומטי" 10 מנדטים (אולי 11) ופה הדברים נראים כאילו הסוקרים בכלל לא התייחסו למה שקורה כיום במגזר זה (וקורים דברים רבים), אלא קבעו מיספר זה באופן שרירותי על בסיס התוצאות בעבר. וגם זה לא כל כך מדעי...

אגב, הכללת הנשאלים הערביים בסקרים מהווה בעייה מלכתחילה, כי ידוע שחלקם הגדול, מנטאלית, מסרב להשיב לסוקר, וחלק גדול לא פחות, פשוט לא אומר את האמת לגבי הצבעתו הצפויה.

מנטאליות דומה מוצאים הסוקרים אצל הבוחרים החרדים – ולפיכך הסוקרים קבעו לנו מראש מה שלדעתם יקבלו החרדים (בין 5 ל-6) וזאת לפי מספרם המוחלט באוכלוסייה הבוגרת, (שזה נתון פחות או יותר) ידוע ועל סמך העובדה שיותר מ-90% מהם אכן באים להצביע. (לרבות בכמה מטוסי צ'ארטר מלאים מברוקלין), וגם זה לא כל כך מדעי...

 

השגיאה הגדולה ביותר

מכל מה שנכתב כאן עד עכשיו – עדיין לא התייחסתי למרכיב החשוב ביותר שבגללו לא ניתן כיום לחזות את תוצאות הבחירות בסקרים והוא: שחלק גדול בעם עדיין לא החליט עבור מי יצביע, בייחוד לנוכח התרסקות והופעה מחדש של מפלגות המרכז. יותר מכך, ניתן לשער שאחוז ניכר של המצביעים יחכו להחלטה למי להצביע ממש עד יום הבחירות עצמו – וכשאנו מזהים מצב זה, של חוסר החלטה, הרי שתוצאותיו של כל סקר שהוא, נתונות מראש בסימן שאלה גדול.

בסיכום, לא רק שכ-15% מכלל האוכלוסייה אינו משתתף כלל בסקרים, אחוז הרבה יותר גדול לא החליט עדיין עבור מי הוא יצביע. מצב זה מנבא לנו פרגמנטציה וייתכן אפילו כניסתן לכנסת של סיעות קטנטנות שיפגעו ביציבות של הכנסת הקרובה – ולא בכדי הצהיר בשבוע החולף יו"ר הכנסת "רובי" ריבלין, שהוא חוזה בחירות נוספות בעוד מספר חודשים... כנראה משום שהוא מעריך פיצול אשר ימנע המשך שליטה של אחד ממרכיבי השלטון הגדולים...

לפיכך, אני מציע לעם היושב בישראל, למועמדים ולראשי המפלגות, שלא להתייחס ברצינות לסקרים המתפרסמים לבקרים, ובייחוד – לראות את חלקם הגדול כממומנים בסתר ובמכוון ע"י מפלגה זו או אחרת (או על-ידי איזה עורך עיתון עם אג'נדה משלו...) – כחלק חשוב בתעמולת הבחירות.

 

 

* * *

נתי מלאכי

ערבות הנחל

לאיליה בר זאב

 

היקיצה  רק מעוררת  את קני הסוף

לרקוד מקרני השמש

בפוטוסינתיזה

ובכתב העט שלך

מטביע עקבות סוליות נעל

בוציות עם הזריחה.

 

ומי יודע

אולי חתול הביצות

מעמק החולה יאמר תודה 

על תיאורו משחר לטרף,

בשעת התבוננות מהירה

בצמצם הזמן

 

וזבובים משתגלים

לאט

בקצה של עלה צמח

היביסקוס

 

ניסיתי

לצייר אותם מבלי לנוע

בפחם  גס

בקושי הצלחתי

כי לפתע הרוחות הקרירות ממערב

רק הפריעו

את מנוחת יושביה

לתפוס מחסה

עם בוא שבר ענן. 

 

 

 

* * *

ד"ר ישראל בר-ניר

פרשת אביגדור ליברמן: למי, למי יש יותר קלון?

כותרת המאמר, הלקוחה בשינוי קל משיר "הכבוד" במחזמר "קזבלן", מתייחסת להתפתחות האחרונה במה שייכנס להיסטוריה כ"הגדה לבית ליברמן"­ –  פרטים על הפרשה אפשר למצוא במאמר שפירסמתי על הפרשה בינואר 2012.

 איזה קלון? התקשורת מנהלת בימים אלה מסע צלב נגד ליברמן, מסע העוסק בשאלה "עם או בלי קלון".  האם הוא בכלל אשם? ואם כן, במה הוא אשם? האם הוא כבר הורשע? את התקשורת כל זה לא מעניין, אלה פרטים קטנים בלבד. העיקר שיהיה קלון. הרי הוא בכלל לא הועמד לדין, ולמעשה, כפי שנראה להלן, מדובר בספק עבירה שבפרקליטות עדיין לא יודעים אם יש בכלל על מה לתבוע אותו – "הם צריכים לחקור עוד כמה עדים לפני שיוכלו להחליט אם יש מקום להגיש תביעה." 

למעלה מחמש עשרה שנים, מיטב חוקרי משטרת ישראל והפרקליטות משקיעים ימים ולילות ב"תיק ליברמן". בהשאלה מאמרה מפורסמת של לוי אשכול המנוח, התיק פתוח והחקירה נמשכת. אין ספור פעמים הופיעו בתקשורת כותרות בנוסח "ההחלטה להעמיד את ליברמן לדין תתקבל תוך כמה שבועות" – כמה זה "כמה"? ברגע האחרון תמיד נמצאה סיבה לדחות את קבלת ההחלטה (עד למועד הבחירות הבא בדרך כלל). תמיד התגלו "עדויות חדשות" ששימשו "סם החייאה" לתיק. 

ב-16 בדצמבר 2012 חל מפנה. הוחלט לסגור את התיק. הודעה על כך נמסרה מפיו של היועץ המשפטי. לכאורה הפרשה הגיעה לסיומה ונושא ליברמן ירד סו"ס מעל סדר היום. לא אצל יהודה וינשטיין. אתם באמת חושבים שווינשטיין החליט לוותר ולתת לליברמן ללכת הביתה? הצחקתם אותי. חמש עשרה שנות עמל ויזע לא הולכות ברגל. אי אפשר כך סתם "לשים פס" על חמש עשרה שנה. מה גם שזמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי, וינשטיין הצהיר "לא יהיה מנוס מהעמדתו של ליברמן לדין," וכשווינשטיין אומר "אין מנוס" הוא מתכוון לזה – כמו שנאמר:  כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית וסמך ידו על הקיר, ונשכו הנחש.   

 פטור בלא כלום אי-אפשר, וכך, בד בבד עם ההודעה על סגירת התיק, וינשטיין מבשר לאומה שנותר עדיין שייר של עבירה שבגינה תוגש תביעה נגד ליברמן. זה לא התיק הגדול אותו ניסו להלביש על ליברמן, התיק עליו עבדה כל המערכת במהלך העשור האחרון, זו בסך הכול עבירה מליגה ג', אבל זה בכל זאת משהו, יותר טוב מכלום. העיקר שליברמן לא ייצא נקי. על מנת שלא יהיה ספק, וינשטיין מסיים את הופעתו בהודעה ש"כבר מחר תוגש תביעה נגד ליברמן."

 תביעה על מה? אין סיבה לדאגה. לא ינום ולא יישן חוקר ישראל. נא לא לזלזל ביצירתיות של עובדי הפרקליטות. הם כבר יימצאו מה שהוא – מרמה, הפרת אמון, שיבוש הליכי משפט, לא חסר. 

היועץ המשפטי במדינת ישראל נהנה ממעמד מיוחד. אין שום חוק המגדיר את סמכויותיו ו/או את תפקידיו. אין שום רשות המגבילה את סמכויותיו ואת מה שמותר לו או אסור לו לעשות ו/או לומר. הוא נהנה מחסינות מוחלטת. הוא יכול להתבטא באופן חופשי, כולל לשקר במצח נחושה, ולהגיד מה שהוא רוצה על כל אחד ללא כל חשש מתביעה בגין הוצאת דיבה. זה מה שהוא עשה עכשיו. להודעה על סגירת התיק התלוותה הצהרה בנוסח "מסגירת התיק לא משתמע שליברמן איננו אשם." זה הספיק לתקשורת לצאת עם התבטאויות בנוסח "עננה כבדה תמשיך להיות תלויה מעל ראשו של ליברמן." 

במאמר מוסגר, וינשטיין איננו היחיד וגם לא הראשון, שמנצל לרעה את מעמדו. אחד מקודמיו של וינשטיין בתפקיד הטיל על אחת המתמחות שלו לבצע שירותים פרטיים עבורו. אלה לא היו שרותי מין, והכול נעשה "מרצונה החופשי" של המתמחה ו"בזמנה הפנוי", אבל זה ודאי לא עומד בכללים של לשכת עורכי הדין. הדברים היו ידועים לכל, אבל זה לא מנע מאותו יועץ משפטי להתמנות לבית המשפט העליון.  

שי ניצן, מי שהיה עד לא מזמן המשנה לפרקליט המדינה, ולאחרונה מונה להיות יד ימינו של וינשטיין (יותר מדוייק יהיה לומר יד שמאלו...) הצהיר, בעקבות איזו תביעה מפוקפקת שהוגשה נגד תושבת קריית ארבע, כל האנשים שווים בפני החוק. זה אולי נכון, אבל יש אנשים ששווים יותר. ממקרה ליברמן אנו לומדים שיש גם אנשים ששווים פחות. בהשאלה מ"מבחן בוזגלו", מושג אותו טבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, לפרקליטות יש "מבחן ליברמן". 

ליברמן הוא דמות שאנשים אוהבים לשנוא אותה. אין מילת גידוף אחת בלכסיקון הפוליטי של מדינת-ישראל שלא נאמרה עליו. התקשורת מציגה את ליברמן כדמות מפלצתית, דמות שאימהות מאיימות על הילדים שלהן – "אם לא תאכל את הבננה, יבוא ליברמן וייקח אותך!"

ליברמן לא מהסס לומר את מה שהוא חושב, גם כאשר זה לא עולה בקנה אחד עם הפוליטיקה התקינה (Politically Correct). אנשים, בעיקר יפי נפש ואינטלקטואלים, לא אוהבים לשמוע את זה, במיוחד כאשר הוא צודק. התנהגותו לא תמיד עולה בקנה אחד עם גינוני הדיפלומטיה, מה שמביא אנשים להטיל ספק בכשירותו למלא את תפקיד שר החוץ.  עם כל זאת, יש לליברמן עקרונות ובדרך כלל מילה שלו זו מילה. הוא התחייב להתפטר מהממשלה אם וכאשר תוגש נגדו תביעה. וינשטיין בנה על זה את כל התרגיל שלו.  

 כאן ליברמן עשה את טעות חייו. בעקבות הודעתו של וינשטיין על תביעה העומדת להיות מוגשת, ליברמן הזדרז והגיש את התפטרותו. מה בער לו? אם הוא היה ממתין 24 שעות הוא היה מגלה שלא תביעה ולא בטיח, שהכול "כלאם פאדי". לא היתה לו כל סיבה להתפטר. 

 הדיו עוד לא יבשה על הודעת ההתפטרות של ליברמן, ומהפרקליטות יצא הקול – הגשת כתב האישום נגד אביגדור ליברמן מתעכבת בשל הצורך לבחון מידע חדש. עובר עוד יום, ולפני שמשמעות ההודעה הקודמת נקלטת בתודעה, ממשרד המשפטים יוצאת הודעה נוספת בה מסופר על פרסומים בתקשורת בהם צוטטו גורמים שונים בעילום שם שיש לחקור אותם. פרסומים בתקשורת מטעם "גורמים בעילום שם" הם עילה להדחת שר מהממשלה? נו, באמת.

 כשליברמן הגיש את התפטרותו הוא ציפה לטיפול מזורז בתביעה כדי שניתן יהיה לסיים את הפרשה עד למועד הבחירות. זה חלום באספמיה. זה לא יקרה כי אין לאף אחד כוונה כזו. מלכתחילה המטרה הייתה לסלק את ליברמן מהחיים הפוליטיים, ומשהושגה המטרה כבר לא צריך למהר. אדרבא, לפרקליטות ישנן עכשיו כל הסיבות שבעולם לשרך רגליים. כפי שידוע לכל, הכנת תיק היא תהליך ממושך – "אי אפשר לנהל חקירה עם שעון סטופר." על אחת כמה וכמה כאשר צריך לבנות אותו יש מאין. הטיפול בפרשה "החדשה" לא רק שלא יסתיים לפני הבחירות, הוא אפילו לא יתחיל לפני מועד הבחירות. ואם כבר מדברים על סיום, זה אולי יהיה לקראת הבחירות הבאות שאף אחד עדיין לא יודע מתי הן תתקיימנה. אם יתעורר הצורך, תמיד יהיה אפשר לדחות את זה לבחירות שאחריהן. 

 

ד"ר ישראל בר-ניר, "פרשת ליברמן: למי, למי יש יותר קלון", מתוך מגזין המזרח התיכון, 27 בדצמבר 2012.

 

 

* * *

ד"ר גיא בכור

שינוי המציאות הדמוגרפית בארץ ישראל – לתמיד [ציטוט]

 אבו מאזן דורש מהעולם לאפשר לו לתת "מקלט" ל"פליטים הפלסטינים מסוריה" בתוך שטחי הרשות הפלסטינית.

כמה סורים ממוצא פלסטיני יש?

 כ- 400,000. מובן שנבלום את זה, אך תארו לעצמכם שזו תהיה מדינה של ממש, עם חופש כניסה לגבולותיה? מיד היא תכניס את הפלסטינים מסוריה, עוד 700,000 מלבנון, והרי לכם שינוי המציאות הדמוגרפית בארץ ישראל – לתמיד.

מדובר בין היתר במיליציות מהמסוכנות בעולם, כנופיות וארגוני טרור סלפים, שיגיעו לכאן עם הנשק, ישבו על מישור החוף ונתב"ג, וכך לא נוכל עוד לחיות בישראל.

  המדהים הוא שיש המשתמשים בטיעון הדמוגרפי דווקא להצדיק מדינה פלסטינית, בעוד שאם כך יקרה, המציאות הדמוגרפית תיהפך לגיהינום עבור  כל ישראלי.

ההיסטוריה הרי מלמדת שהיהודים לא קראו את אותות האזהרה בזמן, אפילו אם היו מרוחים על כל הקיר שלפניהם; ועוד אומרים שהיהודים זה עם חכם.

 

 

* * *

מיכאל רייך

אָדָם מְחַפֵּשׂ מָקוֹם

 

אָדָם מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לַגַּעַת

לַדַּעַת שֶׁהוּא שָׁם בִּמְלֹא מַשְׁמָעוּתוֹ

כְּמוֹ הָיָה חֶפְצוֹ לָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ

שִׁיר עוֹלֵץ שֶׁכָּל מִלָּה שֶׁבּוֹ – אָרִיחַ,

בְּבוֹא עָרְבּוֹ –

הוּא יְבַקֵּשׁ עַל בְּהוֹנוֹת לִשְׁהוֹת

בֵּין כְּאֵבוֹ בַּחֹמֶר,

לְבֵין גַּעְגּוּעָיו הַמִּסְתַּתְּרִים בְּצֵל קִמְטֵי הַמַּחֲשָׁבָה,

אוּלַי יִמְצָא מְבוּקָשׁוֹ

בָּרֹך שֶׁבַּאֲוִיר

בִּמְתִיקוּת קַרְנֵי הָאוֹר הַמִּשְׁתַּפְּכִים מַעֲדָנוֹת

אֶל עוֹלָם נְטוּל כֹּחַ שֶׁל כְּבִידָה

פָּשׁוּט קְצַת לְרָחֵף, לֹא מְשַׁנֶּה הֵיכָן

לֹא מְשַׁנֶּה מָתַי

 

עַל מָה אַתָּה כּוֹתֵב, אָדָם

עַל מָה אַתָּה עָצֵב?

אֲנִי כּוֹתֵב עַל מָה שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי

לִמְנֹעַ

אֲנִי כּוֹתֵב עַל הַנִּסִּים הַזְּעִירִים שֶׁלֹּא אֶרְאֵם עוֹד לְעוֹלָם

עַל כָּך שֶׁלֹּא אוּכָל לְהַעֲמִיד

חֹפֶן גַּרְגְּרֵי חֶדְוָה בְּפִנְכָּתִי

לִרְשׁוּתָן שֶׁל צִפֳּרֵי הַשִּׁיר בְּסַעַר יַעַרִי

וְלֹא אֵדַע עַל מַה הֵן

נִּמְלָטוֹת מִמֶּנִּי

כָּל-כָּךְ פִּתְאֹם

כָּל-כָּךְ חָרִיף

אֶל בְּדִידוּתִי.

 

פברואר 2011

 

 

 

* * *

צבי גבאי

צדק ליהודי ערב

הוצאתו של סגן שר החוץ דני איילון מרשימת המועמדים של "ישראל ביתנו" לכנסת היכתה את הציבור בתדהמה, במיוחד את יוצאי ארצות ערב בישראל ובחו"ל. במשך שנים עסקו בסוגיית אי-הצדק כלפי יהודי ערב ארגונים וולונטריים (ווג'ק הישראלי, ג'ג'אק האמריקני), אך מסיבות שונות הללו לא זכו לתמיכה ממשלתית ראויה. ממשלת בנימין נתניהו הכירה בצדקת התביעה. בעקבות זאת קיים מרכז הארגונים של יהודים יוצאי ערב ואיראן, בראשות מר מאיר כחלון, דיונים קדחתניים עם ראשי המשרד לאזרחים ותיקים (שהופקד על רישום התביעות) ומשרד החוץ, במטרה לקדם את הסוגיה שהוזנחה במשך למעלה מ-63 שנים, לרעתם ולרעת מדינת ישראל. אולם השנה (2012) התנהל לראשונה דיון ציבורי משמעותי בעניין יהודי ערב, והיה זה סגן שר החוץ דני איילון שהעלה את הנושא על סדר היום בישראל ובחו"ל. במהלך החודשים מארס וספטמבר נערכו בשיתוף ארגונים יהודים מרכזיים כנסים רבי משתתפים בירושלים ובבניין האו"ם בניו-יורק, בהשתתפותו של השגריר רון פרושאור. הכנסים שנערכו, בגיבויו של שר החוץ, זכו להדים חיוביים רבים.

העלאת הנושא של יהודי ערב לדיון ציבורי עוררה תגובות ערביות נזעמות. אישי ציבור ערביים, בהם חנאן עשראווי שהיא אחת מדוברות אש"ף, וח"כ אחמד טיבי, טענו כי מדובר בטענות שקריות. אליהם הצטרפו העיתונאי גדעון לוי ואחרים, שבמשך שנים דיברו וכתבו רק על הפליטים הערביים והתעלמו לחלוטין מסבל פליטותם של היהודים, שיצאו ממדינות ערב בחוסר כל ואשר מרביתם הגיעו לישראל כפליטים. הם אומנם הצליחו לבנות ולהיבנות בישראל, אך לא שכחו את הפוגרומים ואת הסבל שחוו במדינות מוצאם. האישים הערביים הגדירו את סוגיית יהודי-ערב "המצאה". הם ראו בה פגיעה בייחודיות תביעתם לפליטות נצחית של הפליטים הערביים שיצאו מארץ ישראל, הממשיכים לזכות בתמיכתו הכספית הגדולה של ססו"ת (ארגון הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטיניים של האו"ם.

160 החלטות והצהרות בינלאומיות נתקבלו ביחס לפליטים הפלסטיניים, אך אף לא אחת המתייחסת לפליטות של יהודי ערב. השנה כאמור נעשה מאמץ ראוי לתיקון המעוות ליהודי ערב. העיכוב בהעלאת הנושא בפני מוסדות האו"ם אינו מהווה סיבה לביטול תביעותיהם של היהודים יוצאי ערב על הבתים והרכוש שהותירו במדינות ערב, ועל האפלייה והסבל שחוו שם במשך שנים רבות. אומנם קיימת חקיקה שיזם ח"כ נסים זאב ב-1 אפריל 2008, בתמיכת הממשלה, להכרה חוקית בפיצויים של יהודי ערב על הרכוש שהותירו במדינות ערב, במסגרת של תהליך שלום. אך היה צריך להביא את סוגיית פליטותם של יהודי ערב להכרה בינלאומית.

בניגוד למקטרגים, היוזמה לעשיית צדק עם יהודי ערב אינה מתייחסת רק להם, אלא גם לפליטים הערביים החיים במדינות ערב בתנאים מחפירים, למרות ההון הבינלאומי הרב המוענק להם. היוזמה מתבססת על מתווה הנשיא קלינטון משנת 2000 לפתרון הסכסוך במזרח התיכון ולפיצויָם של הפליטים היהודים והערבים כאחד, כשהתפיסה המנחה היא כי יש לעשות צדק עם כל הצדדים, אחרת לא יושג שלום בר קיימא.

העלאת הנושא של יהודי ערב לדיון ציבורי מעניקה גם תחושת שייכות לרבבות יהודי ערב,  המהווים בישראל למעלה ממחצית אוכלוסייתה. במסגרת היוזמה סוכם גם על קיום יום זיכרון לקורבנות הקהילות היהודיות שחיו במדינות ערב, ובנייה של בית יהדות-המזרח, לתיעוד המורשת היהודית בת אלפי שנים.

עתה יוצאי מדינות ערב עומדים ומשתאים, ומקווים כי עניינם ימשיך לזכות ליד מכוונת ולטיפול נאות. עניינם חשוב להם, אך לא פחות חשוב למדינת ישראל שנאלצת להתמודד עם החלטת עצרת האו"ם 194, הכוללת התייחסות לשיבתם של הפליטים הערביים לפלסטין, שלאחרונה הפכה למדינה משקיפה באו"ם. ממשלת ישראל חייבת להמשיך במלאכה שהוחל בה, ולדרוש התייחסות בינלאומית צודקת גם לסוגיית פליטותם של יהודי ערב.

 

המאמר מתפרסם במגזין "מראה" 226.

 

 

* * *

מנשה שאול

מי יגאל אותנו ממנה?

סימן שאלה גדול אופף את עתידה של רצועת עזה. זוהי חלקת האדמה הצפופה ביותר עלי אדמות, אפילו יותר מיפן. על שטח של 300 קמ"ר, חלק אחד משישים משטחה של מדינת ישראל, חיים למעלה ממיליון תושבים ומחצה. לפי הנתונים הסטטיסטיים של אונר"א, ב-2020 תגיע אוכלוסיית הרצועה לשני מיליון בני אדם.

האם הנתונים העכשוויים של הרצועה מבטיחים חיים נורמליים לאוכלוסייה הגדלה בקצב מהיר?

ב-1956, אחרי מבצע קדש, התקיים במועצת הביטחון של האו"ם דיון על נסיגת ישראל מסיני ומרצועת עזה. בעיצומו של הדיון הגיע נציג ישראל באו"ם אבא אבן, היישר משדה התעופה למשרד ראש הממשלה בירושלים, התייצב בפני דוד בן-גוריון ובפיו בשורה: "המצרים מוכנים לוותר על רצועת עזה."

בן-גוריון השיב חד-משמעית: "תגיד להם תודה, גם אנו מוותרים על רצועת עזה."

את עמדתו נימק בכך שאוכלוסיית הרצועה מונה כ-150 אלף איש, ובעוד יובל שנים תגיע למיליון ומחצה. מי יפרנס אותם?

בכך הוכיח בן-גוריון כי היה מנהיג שראה את הנולד. אבא אבן חזר לניו-יורק עם סירוב להצעה המצרית הנדיבה. גם במשא ומתן בקמפ דייוויד ב-1979 שאלו את המצרים על רצועת עזה, והם השיבו: משאירים אותה לכם.

יש האומרים כי לו הפגנו ריבונות ברצועת עזה, היינו בולמים את גידול האוכלוסין, כפי שזה קורה בקרב ערביי ישראל. אך לא זה מה שקורה אצל ערביי ישראל, למרות העלייה ברמת חייהם. ב-1948 הם מנו 158 אלף בני אדם, וכיום מספרם מתקרב ל-1,6 מיליון.

 

תהדיאה "אלבייאן" – איחוד הנסיכויות.

 

אינטרס של כולם

רצועת עזה – על הדלות והנחשלות השוררים בה, היעדר אוצרות טבע, ניתוק שקשה לגשר עליו בינה ובין יהודה ושומרון, השלטון האבסולוטי של ארגון טרור רצחני המתקיים בה והיותה מובלעת איראנית – מאיימת לא רק על ישראל, אלא בעיקר על העולם הערבי הסוני ובראשו מצרים.

 הפתרון המעשי מצוי בחיבורה של הרצועה לחצי-האי סיני והחזרת המצב כפי שהיה בין 1948 ל-1967. הרצועה יכולה להיות המשך טבעי לחצי-האי סיני, מדבר דל אוכלוסין שגודלו פי-180 מרצועת עזה, היכול לספק מרחב מחייה לפיצוץ האוכלוסין שברצועת עזה.

אם אופסים הסיכויים שרצועת עזה תהווה חלק ממדינת ישראל, גם חיבורה של הרצועה ליהודה ושומרון נראה בלתי אפשרי. זאת, לא רק מסיבות גיאוגרפיות, אלא בגלל השסע הבלתי ניתן לאיחוי בין חמאס לרשות הפלסטינית. כך לדוגמה, מדובר על עריכת ביקור של אבו-מאזן ברצועת עזה לשם עשיית סולחה, אלא שמחמוד א-זהאר, מבכירי המנהיגים של חמאס, מיהר להצהיר כי גם אם מחמוד עבאס יגיע – חמאס יעצור אותו.

לכן, המוצא הסביר למצוקה הוא בחיבורה של רצועת עזה עם מצרים. חיבור כזה יכול להבטיח שגשוג כלכלי. בהשקעותיהם של עשירי מדינות המפרץ ובכוח האדם הזול והחרוץ של הרצועה, ניתן להפוך אותה להונג קונג שנייה. בהקשר זה יש לציין את כישוריהם של הפלסטינים בכלכלה ובעסקים. הם מנהלים את המגזר הכלכלי בירדן, והעולם הערבי משופע באנשי עסקים פלסטיניים. חיבור כזה יבטיח לתושבי הרצועה אספקת מים, גז וחשמל תמורת נזיד עדשים.

עם בטחונות ממצרים, משקיעים ינהרו להשקיע במפעלים כלכליים ברצועה. סיפוח הרצועה למצרים ימנע הברחות נשק מאיראן. המעברים יהיו בפיקוח הדוק של הצבא המצרי, שכן זה יהיה אינטרס מצרי וכלל ערבי שהרצועה לא תהפוך למובלעת איראנית. הסיפוח יתרום רבות לישראל, שתהיה פטורה מן האחריות למניעת אסון הומניטרי ברצועה על ידי אספקה מתמדת של מזון, תרופות, מים ודלק. אפילו בעיצומו של מבצע "עמוד ענן" המשיכה ישראל לספק את מצרכי היסוד לתושבי הרצועה דרך המעברים. חיבורה של הרצועה למצרים יפסיק לחלוטין מצב אבסורדי, או למצער אנומלי, שכזה.

על ישראל, ארה"ב והאיחוד האירופי וכל מי שחפץ בפתרון אנושי ובר-קיימא, לפעול למען יצירת מודעות בזירה הבינלאומית ובמצרים לפתרון זה. הרי רצועת עזה נכבשה יחד עם סיני במלחמת ששת הימים. סיני הוחזרה בשלמותה למצרים. איזה בסיס חוקתי יש למצרים בסירובם לקבל בחזרה את הרצועה?

יש לציין שגם בעולם הערבי קוראים לספח את הרצועה למצרים. המניע לכך הוא חששותיהן  של מדינות ערב מהפיכתה של רצועת עזה למובלעת איראנית המאיימת על מדינות ערב מצפון. לדעתם, הסיפוח למצרים יסכל מגמה זו. ולבסוף, וזה העיקר: סיפוח רצועת עזה למצרים יבטיח רגיעה ממושכת. כי עם הסיפוח, דינה של הרצועה יהיה כדינה של מצרים, ואם מצרים שומרת על רגיעה זה 39 שנים, הדעת נותנת שגם רצועת עזה המצרית תעשה כן.

 

חסנין הייכל (עיתונאי ותיק ושר הסברה של נאצר): "סיני הריקה יכולה לקלוט את האוכלוסיה המתרבה ברצועת עזה שהיא בבחינת פצצת זמן בצל שלטון חמאס." 27.12.12, ערוץ אי.בי.סי.

 

המאמר מתפרסם במגזין "מראה" 226. ישנה בו אי-בהירות בשיוך הקטעים למחברים ולמקורות.

 

 

* * *

אהוד בן עזר

יצ'ופר הנוער!

40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות

איורים וציור העטיפה: דני קרמן

ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991

הספר אזל

 

17. אֵלָה המקומונית

 

אֵלָה לא חשבה שיש לה כישרון כתיבה עד שיום אחד ביקר בביתם דודה שייקה דפדפי, רווק טרי וקצת קירח שאוהב לטַרחֵן נוֹן-סטוֹפּ וסיפר כי במקומון "יוסף" ("העיתון שמוסיף לך"), שבו הוא כותב על מסעדות (בנוסף לעבודתו הנופסת, סליחה – הנוספת, כמו שהוא אוהב להתבדח – בעיתון-האב "צמרתון" כפרשן כלכלי, ובדו-ירחון הנפוץ לנשים "נשיקה לָך", השייך לאותה קבוצת תקשורת, במדור "20 לאחד", כסקרן 20 ספרים בעמוד אחד) – החליטו כי מה שחסר לתפוצה זה טור אישי נועז של טִין-אֵייגֵ'רִית דפוקה קצת בשכל שמעיזה לגלות הכול על עצמה, החלטה שנתקבלה לאחר שבמקומון המתחרה "יצחק" ("העיתון שמצחיק אותך") –

 "מצאו אחת הדס זומר," מספר שייקה, "ילדה מונגולמנית, סליחה – מֵגָלוֹמָנִית, שיש לה שיגעון-גדלות, וזו כותבת כל שבוע מדור מופרע-לאללה, מקללת מבוגרים, עושה צחוק מתינוקות, גונבת, מטנפת – ומאז שהיא כותבת, אפילו ששמו כבר מחיר של אפס נקודה שישים וחמש שקל לגיליון – המקומון נחטף כמו תחתונים טריים... חה, חה, חה..."

"מגעיל," אומרת אחותו נעמי, אימהּ של אלה, "אני מקווה שאין בכלל ילדה מפלצתית כזו בשם הדס זומר, והכול בא מהדימיון המופרע של איזה עיתונאי מפגר שחותם בשמה!"

"מממה... את  יודעת משהו?" ניצת זיק של חשד בשייקה.

"סתם ניחוש פרוע. אני הלוא מכירה אתכם, עיתונאים!"

"אז ביקשו ממני," הוא מתלהב ומעביר את התלתל שלו מהצד האחד של הקרקפת החלקה לצד השני, "לכתוב ל'יוסף' מין טור טִין-אֵייגֵ'ִרי בתור קוֹנְטְרָה להדס זומר הזאת של 'יצחק', והחלטתי שבהזדמנות שאני כאן, שאולי אראיין את אֵלָה כדי להיכנס לאווירה של ההיסטריות הקטנות האלה, הלוליטות הכותבות, שמשגעות את המקומונים בעברית המתבגרת שלהן..."

"זה לא פֵייר, שייקה," אומרת אלה, "שאתה תכתוב טור נוער בשמנו. אתה לא אובייקטיבי, ובייחוד שרק לפני חצי שנה הצלחת להתגרש סוף-סוף מדודה דרורה..."

"ששש..." מהסה אותה נעמי. "מה הקשר? את לא יודעת שדוד שייקה לא אוהב שיזכירו לו את המכשפה ההיא...? ובכלל, אולי תלכי כבר לחדר שלך להכין את השיעורים?"

"לא! אלה צודקת!" מכריז שייקה. "בחיי זה רעיון, תכתבי אַתְ מדור!"

"מה פתאום? אין לי כישרון כתיבה!"

"שטויות. כמו הדס זומר גם את יכולה לכתוב, ואני אדאג שידפיסו אותך ב'יוסף', ואפילו ישלמו לך שכר-סופרים!" – הוא צוחק, מרוצה מעצמו.

"על גופתי המתה." מכריזה נעמי.

"נדמה לך!" מתפרצת אלה. "אני דווקא מזמן כבר רציתי להראות להדס זומר שהיא לא מלכת המקומונים בשטויות שלה! את יודעת מה? שייקה צודק – כמוה כל אחת יכולה לכתוב!"

 

*

בתוך חודש הפך הטור "רק על עצמה" של אלה מזור במקומון "יוסף" ללהיט תקשורתי בקנה-מידה עירוני. בייחוד עשו רושם קטעים כמו אלה:

 

"אלה חושבת [ה'גימיק' של הטור הוא בין השאר שאלה כותבת על עצמה בגוף שלישי] שלהיות בן 30 זה חרא של גיל, זקן כזה, שמן ומבואס, שמסתכל עליה ברחוב כמו רעב על לחמנייה ומנסה להתחיל איתה, 'תסלחי לי, מה השעה?' – ואחרי ששומע ממנה: 'שעה שתחזור לזקֵנה שלך!' – נכנס למכונית, אם לא סינדלו לו אותה, ומְנַהֵג לרמת-השרון או לרעננה, שם הגרוטאה מחכה לו עם שני שרצים קטנים שלאחד צריך להחליף חיתולים והשני סתם בגיל ששובר את הבית במכות, והריח של הקאקי כבר מזכיר לבן ה-30 בית-אבות, שלשם הוא ייכנס בקרוב."

 

"אלה חושבת שלהיות מורה זה חרא של מקצוע. איך הם לא משעממים את עצמם לחזור על כל ה'שִׁיט' של השיעורים שנה אחרי שנה כמו תקליט חורק ישן ולסבול מנהלים שהיו מורים לא מוצלחים ומפקחים שהיו מנהלים שנכשלו, ואיך הם לא מרגישים שבחרו במקצוע הכי אומלל בחיים, אחרי איסוף הזבל..."

 

"אלה חושבת שהידיד הכי טוב של הנערה המתבגרת הוא הראי והיא מסוגלת לעמוד מולו שעות ארוכות ערומה, ללטף את עצמה ולהסתכל איך..."

 

"אלה גילתה שהעוגות הכי 'אין' בעיר הן עכשיו בבית-הקפה החדש..."

 

"אלה חושבת שגם כשאין לה מה לכתוב היא יכולה להמשיך לכתוב כל מה שעולה בדעתה לדבילים כמוכם שקוראים אותה מפני שאתם זקנים ובטח את משוגעים לדעת מה מתרוצץ בראש של אחת שקיבלה מחזור ראשון רק לפני שנתיים והיא עוד..."

 

*

אחרי חודשיים ריאיינו את אלה מזור למקומון "אברהם" ("העיתון שמקרב אותך לשמיים"), ושאלו אותה אם לא מפריע לה שדודה הוא העיתונאי הוותיק שייקה דפדפי, והיא אמרה שלא; ואם היתה מתחילה לכתוב גם אם לא היתה אחייניתו, והיא ענתה שכן; ואם היא ממשיכה להרגיש את עצמה כמו כל בת אחרת בבית-הספר, למרות שיש לה טור הכי 'אִין' שקוראים אותו 100,000 מְקוֹמוֹנְיַאקִים כל שִׁישַׁבָּת, והיא אמרה שכן.

 

*

עד שֶׁשִׁישַׁבָּת אחד החל הטור המתחרה, של הדס זומר, באלה המילים:

 

"הדס לא חשבה שיש לה כישרון כתיבה עד שיום אחד, כאשר ביקר בביתם דודה המפורסם דףדף שייקוני, רווק טרי ואוהב-חיים..."

 

"הי, דוד שייקה," הרימה אליו אֶלָה טלפון, "השתגעת? מה הלכת לספר למקומוניאקית הזאת איך התחלתי לכתוב ב'יוסף'?"

"אה...אה...אה..."

"מה אתה מְאַאֶה אֶה-אֶה-אֶה? רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה, אתה... מזור – זומר! הדס – הכול המצאה שלך? אין אחת כזאת?"

"מה לעשות, תביני, הייתי מוכרח, משהו אינטימי..."

"פִיחְסְס, התחילה להגעיל אותי הכתיבה, כאילו אני מתפשטת לזקנים..."

 

*

ואכן אלה הפסיקה לכתוב ב"יוסף", אלא שעד מהרה קיבלה את "חיפופים", הטור הארצי בעיתון-האב "צמרתון", ונעשתה יותר מפורסמת משייקה דפדפי. לימים, בצבא, שירתה ככתבת שבועון "הבסיס" ואז גם פירסמה את הרומאן "אֶלָה לא חשבה שיש לה כישרון כתיבה", שהיה במשך חודשיים לרב-מכר משגע.

 

 

*

הסיפורים  האלה פורסמו לראשונה מדי שבוע, לפני יותר מעשרים שנה, במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש, כשהם מלווים בציוריו הפרועים של דני קרמן.

 

 

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* העיתון (בעצם, השבועון) "סופהשבוע" שיצא לאור בימי שישי בשלושה השבועות האחרונים, הוא מעין מקלט איכותי לכמה עיתונאים ובעל טורים שחלקם נפלטו מעיתון "מעריב" הנלחם על קיומו ועל אופיו. אחד מהם הוא בן כספית, שפוטר. ואחר הוא אמנון דנקנר, שבשעתו היה עורך העיתון "מעריב".

הוריו של אמנון דנקנר היו בעלי קפה "אלנבי" ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים. הם היו ידידים של רודי ופסיה ברונשטיין, שהחזיקו בימי המנדט בקפה "קוויק לאנטש" במעלה רחוב בן יהודה, ואחר כך, במשך שנים רבות, בקפה "חרמון" בראש רחביה. פסיה היתה אחותה של סימה, שתיהן לבית פייס מפתח-תקווה. סימה היתה נשואה לדודי אח-אימי גרשון ליפסקי. רודי היה קרוב משפחה של ליאון טרוצקי, ששמו ושם משפחתו המקורי היה לב ברונשטיין.

 

* בליל שישי האחרון שודרה בטלוויזיה סידרה דוקומנטארית-אוטוביוגראפית על חייו ויצירתו של אסי דיין. הוא לא הפסיק לדבר בה על תחושת ההחמצה של חייו כאמן, והוכחה לכך הביא בחייו הפרטיים המתרסקים מדי פעם מחדש. חבל שהסידרה כמעט שאינה מזכירה את הסרט הטוב ביותר שביים, "גבעת חלפון אינה עונה", משנת 1976, שאת תסריטו כתב יחד עם נפתלי אלטר, ואשר "הגששים" נותנים בו את הופעת חייהם המתועדת לדורות בזכות אסי דיין. בצדק הפך "גבעת חלפון" לאחד מסרטי הפולחן הנערצים ביותר בישראל, דוד אחר דור, ואפשר לראותו שוב ושוב וכל פעם ליהנות ממנו מחדש.

36 שנים עברו מאז יצא הסרט לאקרנים, והתקבל בשלילה על ידיו מבקרי הקולנוע של אז, שלא הבינו את סוד הקסם העממי והעל-זמני שטמון בו. מי שיצר אותו צריך להיות גאה וגם ראוי לפרס ישראל לקולנוע – ולא לבכי-עצמי על חייו שהתבזבזו כביכול לריק. 

 

* שלום לכולם, התאריך 8-03-1956 – הוא יום י"א באדר, היום שבו נפלו טרומפלדור ושבעה חבריו בשנת 1920 – אבל גם היום שבו השתלטו כוחות צה"ל על עין גדי ב-1949 ולכן טכס האיזרוח נערך באותו תאריך בשנת 1956. ואולם אין מחלוקת שגרעין שדמות הגיע לעין גדי ב-10-1-1956 וזה היום שבו נרשם שינוי כתובת בתעודות הזהות של כל חברי עין גדי דאז (אני עשיתי זאת בכתב ידי במשרד הפנים בבאר שבע). בברכה, צבי לפר.

 

* דבויש'ה שלום! מאחר שאין לי את כל הכתובות של תפוצת גרעין "שדמות", אנא העבירי את מכתבי זה ליורם וליתר החברים. לא יכולה להיות מחלוקת או ספק כלשהו לגבי התאריך של עליית הגרעין כולו לעין גדי – והוא 10.1.1956! – זהו התאריך שבו התפנה הגרעין מקרית ענבים, העמיס את עצמו על המשאית (כולל הארון לספרייה שהופקע על ידנו מהמועדון...) ויצאנו בדרכנו לעין גדי. נכון שהיו מיספר חברים שהקדימו והיו מעין חלוץ. העניין אינו רק, כדברי בניס , ש"עם דבוישה אי אפשר להתווכח" – אלא שאלו הן העובדות ההיסטוריות ואיתן אי אפשר להתווכח. את ההסבר כיצד ולמה ואיך נולד התאריך 8.3.1956 – מספק בצורה הברורה והבהירה ביותר צבי לפר. גם נוסח ההזמנה לטכס העלייה קצת מבלבל ומטעה: במקום שתאריך הטכס יופיע למעלה ברישא של ההזמנה, הוא רשום בסוף בצורה שנותנת להבין ש"כאילו" הגרעין עלה למקום ב-8.3.56. ייתכן מאד שזהו גם מקור הטעות. מכל מקום, מאחר שמדובר בשלט שאמור להנציח היסטוריה – אין להשלים עם הנצחת טעות שעדיין ניתן לתקנה! – בברכה לכולם, יונתן זמיר.

 

* אהוד: אני עליתי לעין גדי רק בבוקר יום ה-11.1.56 וזאת מהסיבה שהמשאית, שעליה רבצנו כולנו בדרך לשם – נתקעה בבוץ חלקלק קילומטרים ספורים מעין גדי, כבר אחרי חצות הלילה. רוב החברים מלאי ההתלהבות לא השלימו עם הגזירה ועשו ברגל את הקילומטרים הספורים ופרצו בריקודים נלהבים בחדר האוכל הישן של ההיאחזות. אני, שלא רציתי ללכלך את נעליי בבוץ ואולי גם להחליק בו בחשיכה – נשארתי לישון על גב המשאית והגעתי עליה לעין גדי רק למחרת, בבוקר יום ה-11.1.56, ומאחר שממילא אינני רוקד, לא הפסדתי כלום.

 

* תאמינו או לא, אנחנו עוד לא יודעים עבור מי נצביע, אם בכלל, בבחירות הקרובות.

 

* אפשר שוב להעביר לנו במזומן, או בשיק לפקודת אהוד בן עזר, סכומים שאותם אנחנו שולחים לסופר הנמצא במצוקה קשה וחפץ בעילום-שמו, ואפשר להעביר לו רק כסף מזומן.

הכתובת שלנו: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135, תל-אביב 61221.

 

 

 

 

***

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

      

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,460 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמינית למכתב העיתי, שנוסד

 ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-51 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,068 מנמעני המכתב העיתי ל-30 שנה למותו.

מי שלא קיבל או שלא שם לב לצרופה יכול לחזור ולבקש אותה אצלנו

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,052 נמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-78 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים -18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,460 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,922 מנמעני המכתב העיתי ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות".

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,372 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,228 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

 

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

 

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

 

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

 

benezer@netvision.net.il

 

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל