| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 804
תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"א בטבת תשע"ג, 3 בינואר 2013
עם צרופת הצילום של אברהם שפירא, דורה ובנימין בן עזר ונחום גוטמן משנת 1960.
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות
"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי
דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!
אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: יוסי גמזו: טָעוּת, יוֹסֵף, טָעוּת פָטָלִית, לֹא. // עמוס גלבוע: שלושה גושים – ימין, שמאל, מרכז. [ציטוט]. // עוז אלמוג: לובה הפכה בינתיים למנהל הסופרמרקט. // מכתבה של ארנה גולן ליצחק אורפז. // אלי מייזליש: שיעור בגיאוגרפיה לרון וייס. // אילן בושם: 9 שירים חדשים. // מתי דוד: ספי רכלבסקי – אנרכיסט שמאלני קיצוני, התמודד בעבודה לחברות בכנסת! // נעמן כהן: עיריית תל אביב: אין הנצחת חללי צה"ל על אנדרטת אלטלנה, כי אין "כפל מבצעים". // ישראל נטע: ...וגם משהו נעמישֶמֶרי, להבדיל. // אהוד בן עזר: הסרט "כלים שלובים" נוגע ללב ומביא עימו גם גאווה ישראלית. // יהודה דרורי: למנוע מהם להצביע בבחירות. // אהוד בן עזר: 4 עסקיות + תוספות ב-360 שקל לא כולל שירות ב"דליקטסן", יהודה הלוי 79-81 תל-אביב. // רוֹן גֵּרָא: חַיִּים. // משה גרנות: קוּרְט ירד מהטרקטור. // איליה בר-זאב: חלום שׁריקת הרוּח. // דבוישה: לפחות תאריך עליית "שדמות", שיחקק בשלט, יהיה נכון... // אהוד בן עזר: יצ'ופר הנוער! 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות, 18. דַּנְדוּשׁ לֶגוֹמַנְיַק. // ממקורות הש"י.
* * *
יוסי גמזו
טָעוּת, יוֹסֵף, טָעוּת פָטָלִית, לֹא
טָעוּת, יוֹסֵף, טָעוּת פָטָלִית, לֹא
הָיִיתָ צָרִיךְ לְסַפֵּר לְאַחֶיךָ שוּם שֶמֶץ חֲלוֹם, בְּשוּם אֹפֶן,
הֵם לֹא אוֹהֲבִים חֲלוֹמוֹת הַפְּרוֹסְטְיָקִים הָאֵלֶּה, אֲפִלּוּ לֹא חֹפֶן
זָעִיר שֶל חֲלוֹם, הֵם תָמִיד רַק בּוֹלְמִים וְהוֹלְמִים בַּחוֹלְמִים כִּי בִּמְלוֹא
עוֹלַם הַזֶּה-מָה-יֵש הָאַפְרוּרִי וְהַבָּנָלִי
שֶהֵם שְלִיחָיו מִטַּעַם – אִיש אֵינוֹ מֵרִים עֵינָיו
מֵעֵבֶר לַנָּדוֹש, שֶהֵם קוֹרְאִים לוֹ הָרֵאָלִי
וְרַק אַתָּה יוֹדֵעַ שֶזֶּה טְרִיפּ עִם הַזָּנָב
בֵּין הָרַגְלַיִם הַכְּבוּלוֹת בַּאֲזִקֵּי-הָרוּחַ
בֶּהֶם הַכֹּל כָּפוּי וְהָרְשוּת לֹא נְתוּנָה
וְאוֹי לְמִי שֶמִּשְתּוֹקֵק כַּעֲבַרְיָן פָּרוּעַ
לִדְאוֹת פִּתְאֹם אֶל סְפֵרוֹת הַחֵרוּת הָעֶלְיוֹנָה
שֶל גֹּבַה הַחֲלוֹם אֵלָיו לָנֶצַח לֹא תַגַּעְנָה
אָזְלוֹת יָדָיו שֶל קֹצֶר-הַמַּשִּׂיג שֶלֹּא יִפְרֹשׂ
אַף פַּעַם זוּג כְּנָפַיִם לִמְחוֹזוֹת פָטָה מוֹרְגָּנָה
כִּי לְדִידוֹ כָּל הַמַּמְרִיא אֶל עָל סוֹפוֹ לִקְרֹס
כְּעוֹף יָרוּי בְּעֶצֶם מְעוּפוֹ בִּשְמֵי הַתְּכֵלֶת
מֵהֶם יוּטָח שוֹתֵת וּשְבוּר כָּנָף אֶל קַרְקָעָהּ
שֶל מַמָּשוּת בָּהּ הָאַכְזָב מֵמִיר אֶת הַתּוֹחֶלֶת
כְּמוֹ צְנִיחָתוֹ שֶל אִיקָרוּס מִמְּרוֹם הַהַרְקָעָה
לַשֶּמֶש, מְמִיסַת שַעֲוָתָן הַמְּכֻנֶפֶת
שֶל כָּל נוֹצוֹת הָאַשְלָיָה הַצּוֹלְלוֹת לַיָּם
כִּי רַק מִי שֶמֵּעֵז לַחְלֹם מֻרְעַל בִּכְלוֹת הַנֶּפֶש
אֶל מָה שֶגַּם אִם הוּא בָּדוּי
הוּא חַי
וְהוּא קַיָּם.
הוּא חַי וְהוּא קַיָּם וְהוּא חָבוּק בִּשְתֵּי יָדֶיהָ
שֶל הָעֶרְגָּה אֶל מַשֶּהוּ פָּתוּחַ וּמוּאָר
שֶאֵין מַרְפֵּא לְהֵעָדְרוֹ וְרַק אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶכְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֵינָהּ רַק בֶּגֶד מְפֹאָר
כִּי אִם גַּם כְּסוּת-אָסִיר שֶרַק עָלֶיהָ לֹא קִנְּאוּךָ
אַחֶיךָ שֶצָּרוּת-מוֹחָם הִיא כְּתַב-אֶזְרָחוּתָם
בַּכָּכָה-זֶה וּבַמַּחְשָךְ הַזֶּה שֶבּוֹ שְׂנָאוּךָ
עַל חֵטְא אֲחֵרוּתְךָ שֶבָּהּ תָמִיד תְּהֵא מֻכְתָּם
וּבְעֶטְיָהּ הֻשְלַכְתָּ אֶל הַבּוֹר שֶבּוֹ מֵעֹמֶק
אַפְלוּלִיתוֹ נָשָּׂאתָּ אֶל שְׂפָתוֹ מַבָּט כּוֹסֵף
מִבְּלִי לִרְאוֹת כִּי אוֹר הַיּוֹם הוּא עֵד נִכְלָם לְסֹמֶק
הַדָּם עַל כְּתָנְתְּךָ הַסָּח:
טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
כִּי הֶהָזוּי אֶצְלָם בָּזוּי וְהַמַּמְרִיא מַמְרֶה הוּא
אֶת חֻקָּתָהּ הַלֹּא כְּתוּבָה שֶל מַדְמֵנַת טַלְפֵי
עֶדְרָם הַמִּשְׂתָּרֵךְ לוֹ בְּמִרְעֵהוּ שֶמַּרְאֵהוּ
שָדוּף כִּשְדֹפֶת חַיֵּיהֶם שֶל רִבְבוֹת אַלְפֵי
הַבּוֹסְסִים כִּשְבוּיֵי חֹשֶךְ בַּאֲבַק שְבִילֶיהָ
שֶל אֲטִימוּת אוֹטִיסְטִית זוֹ שֶהַדִּמְיוֹן עוֹכֵר
בִּבְרַק סַסְגּוֹן חֲלוֹמוֹתָיו אֶת אַפְרוּרִית צְלָלֶיהָ
וְעָרִיצוּת כְּבָלֶיהָ בָּהּ כְּבָר אִיש אֵינוֹ זוֹכֵר
כִּי דַוְקָא בַּעַל-חֲלֹמוֹת וְדַוְקָא אַסְטְרוֹנָאוּט
פַנְטַזְיוֹנֵר כָּמוֹךָ הַרוֹחֵף בָּעוֹלָמוֹת
הַהֲזוּיִים שֶל אִלּוּ וְאוּלַי, בַּ-TIME OUT
שֶבֵּין וַדַּאי לִבְדַאי, בֵּין חֲלוֹמוֹת לַאֲלֻמּוֹת,
הִצִּיל שָם אֶת מִצְרַיִם מֵרָעָב וְאִם הִצְלִיחַ
הֲרֵי זֶה כִּי יָדַע לְפַעֲנֵחַ חֲלוֹמוֹת
כֵּן, הוּא וְלֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף וְלֹא שָלִיחַ
מָה שֶמַּרְאֶה יוֹתֵר מִכֹּל כִּי בַּחֲלוֹם גְּלוּמוֹת
מֵיטַב סְגוּלוֹת הָרֵאָלִיזְם הַחוֹבְרוֹת לְחֶבֶר
אֶחָד עִם הַצָּפוּן בְּהֶגְיוֹנָן שֶל הָעֻבְדּוֹת
אַךְ לֹא עֻבְדּוֹת הַפְּשָט כִּי אִם הַלָּלוּ שֶמֵּעֵבֶר
לְסֵפֶר הַנִּגְלוֹת, אַף שֶנִּרְאוֹת הֵן כְּנִבְדוֹת
מִשֶּטַח-הַהֶפְקֵר בֵּין הַמַּמָּש וְהַפַנְטַסְיָה
וּמִשּוּם כָּךְ, יוֹסֵף, אַל תְּסַפֵּר לָהֶם דָּבָר
מִכָּל חֲלוֹמוֹתֶיךָ, הַחֲלוֹם הוּא הָאִתְכַּסְיָא
שֶאִיש מִמְּקַנְּאֶיךָ, בַּהוֹוֶה כִּבְעָבָר
אַף פַּעַם לֹא יָבִין אֶת הָאִתְגַּלְיָא הַטְּמוּנָה בָּהּ
אָז אַל תַּחְלֹק מַרְאוֹת עִם הַסּוּמִים מִלִּרְאוֹתָם
רַק שְמֹר אוֹתָם וּמְחֵה בָּהֶם אֶת דִּמְעוֹתָיו שֶל אַבָּא
וּשְמַע לַחֲלוֹמוֹת
וְהָעִקָּר:
מַמֵּש אוֹתָם.
* * *
עמוס גלבוע
שלושה גושים – ימין, שמאל, מרכז
עד לא מכבר נהגו אצלנו בסקרים לסכם את תוצאותיהם בחלוקה לשני גושים של חברי כנסת: גוש הימין והחרדים מול גוש השמאל שכלל בתוכו גם את חברי הכנסת הערביים. על פי חלוקה זאת, למשל, הגברת חנין זועבי הייתה בגוש אחד עם מופז, או עם פואד בן אליעזר. אבסורד מארץ האבסורדים, אבל צירוף כזה הגדיל בצורה מלאכותית את המיספר הצפוי של מצביעי "השמאל", ובכך למעשה יצר מצג שווא של סקר. לאחרונה נראה כי החלוקה הזאת נעלמה ממרבית הסקרים המוצגים בתקשורת שלנו.
אך, לקראת הבחירות הבאות אנחנו עדים לחלוקה אחרת של "גוש מרכז -שמאל" מול גוש ימין (ללא החרדים) , והמונח הזה של "מרכז-שמאל" הפך מזה כבר למושג פוליטי שגור. כמובן שמיד עולה השאלה ההגיונית: אם יש מרכז-שמאל, אז למה שלא יהיה גם מקבילה של מרכז-ימין? הלא טבעו של מרכז שהוא נע או לימין או לשמאל? ואם כך, למה שלא נדבר בנפרד על ימין, מרכז, שמאל, כפי שנהוג בהרבה מדינות במערב?
בהקשר לכך בואו נתמקד בחלוקה של הסקרים לגוש "מרכז-שמאל." על פי הסקרים המפלגות המרכיבות אותו הן: "העבודה", "יש עתיד", "התנועה" ו"מר"צ". טענתי היא שגוש כזה הוא מלאכותי, מטעה – ודומה, למשל, לניסיון להרכיב בקרב החיות את "גוש חיות הג'ונגל" הכולל את הנמר עם האיילה והזברה.
מדוע? הסיבה המרכזית לכך היא שיש פער עצום, ממש תהומי, בין מפלגת "מר"צ" לבין שאר המפלגות. כאשר אנחנו בוחנים, למשל, את המצע המדיני בטחוני שלהן. לדעתי, זהו הקריטריון העיקרי הראשון במדינת ישראל לבחינה מהותה והשתייכותה (ימין, שמאל, מרכז) של מפלגה פוליטית. מצע "מר"צ" מבדל אותה בצורה חדה וברורה ממצעי לפיד ויחימוביץ' (ללבני אין מצע, אך דבריה דומים כמו שתי טיפות מים למצע של השניים) – בכל המרכיבים של המצע המדיני-ביטחוני. בואו ונראה, בקיצור:
בנושא הפלסטיני, מצע מר"צ מדבר אומנם על "שתי מדינות לשני עמים", אך המונח של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי אינו מופיע אצלו; אין בו קביעה ברורה על התחייבות פלסטינית לסוף הסכסוך; הגבולות הם גבולות 67' וסיום מלא ומוחלט של ה"כיבוש", בלי להתייחס לשיקולי ביטחון; אין שום התייחסות לגושי ההתיישבות והאם הם יישארו בידי ישראל או לא; נדרשת הקפאה מוחלטת של בנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים בזמן המו"מ עם הפלסטינים, ואין מילה על בנייה אפשרית בגושים בשל הריבוי הטבעי; אין שום התייחסות לסוגיה של הפליטים הערבים ו"זכות השיבה"; אין שום התייחסות לפירוז המדינה הפלסטינית; אין שום התייחסות לטרור הפלסטיני והלחימה נגדו; אין שום התייחסות לעמדה מול החמאס. אצל לפיד ויחימוביץ הכול הפוך, אבל ממש! אצל לפיד ישנו פרק מיוחד על החמאס והצורך, לפעמים, לנהל נגדו "מבצעים קרקעיים רחבי היקף."
סוריה. מר"צ מוסרת את כל רמת הגולן לממשלה הסורית הנבחרת שתבוא לאחר שלטון אסד. לפיד ויחימוביץ אומרים: זהירות! נחכה לראות מה בכלל קורה שם.
גרעין איראן. לפי מר"צ הפתרון יבוא מעצם התהליך של מו"מ מהותי עם הפלסטינים. גם לפיד וגם יחימוביץ משאירים לישראל את הזכות לפעול צבאית לאחר מיצוי כל הדרכים האחרות.
והשאלה המסקרנת היא: אז למה בסקרים ובשיח התקשורתי לא מפרידים ולא מגדירים "גוש מרכז" בנפרד, ו"גוש שמאל יהודי" בנפרד, שהוא רק "מר"צ"?
כל קורא ותשובתו.
פורסם לראשונה בעיתון "מעריב" מיום 31.12.12
* * *
עוז אלמוג
לובָּה הפכה בינתיים למנהל הסופרמרקט
לפני כשלוש שנים פרסמתי מאמר שסקר את ציוני הדרך העיקריים בתהליך טמיעתם של המהגרים מברה"מ לשעבר בחברה הישראלית. אחד מציוני הדרך היה המערכון המיתולוגי של "ארץ נהדרת" על לובה הקופאית. שקלתי לקרוא למאמר שלי: "לובה הפכה בינתיים למנהלת הסופרמרקט."
נזכרתי במאמר הזה אחרי שקראתי בשבוע שעבר על סגירת המחלקה הרוסית של משרד הפרסום הגדול "מקאן אריקסון". הכרתי היטב את המחלקה הזאת ואת נטשה שוקין המוכשרת שעמדה בראשה. לא אחת החלפנו בינינו נתונים ופרשנויות על המגזר הרוסי – מגזר שסיפור קליטתו בחברה הישראלית הוא לא פחות ממדהים.
בשנת 1999 יצאו לאור בישראל מעל 50 עיתונים בשפה הרוסית: 4 יומונים, 11 שבועונים, 5 ירחונים וכ-40 מקומונים. אומדן התפוצה של כל העיתונים והמקומונים ברוסית בסופי-שבוע עמד אז על כרבע מיליון עותקים.
לפני כשש שנים הוזמנתי להרצות בכנס גדול של איגוד הפרסום הישראלי, שעסק בשוק התקשורת הרוסית. באותו זמן הפלח הזה היה עדיין גדול למדי, וסיקרן הרבה בעלי עסקים. בסוף ההרצאה אמרתי לקהל: הספירה לאחור החלה, המגזר הרוסי נטמע במהירות והשוק המיועד לדוברי רוסית בלבד מצטמצם בהתאם. סביר להניח שבתוך עשור, אולי פחות, רבים מכם יאלצו לחפש פרנסה במקום אחר.
זכור לי שהמארגנים, ובתוכם נטשה, מאד לא אהבו את האמירה הזאת. כיצד אני מעז לבטל פלח שוק כזה גדול וחשוב? נכון שבישראל קיימות עדיין בועות גדולות של תרבות רוסית: במועדונים, במסעדות, במופעי תרבות, במתנ"סים, ובאירועים מגוונים אחרים. עדיין אפשר גם לזהות דפוסי צריכה והתנהגות הייחודיים למשפחות המהגרים, וגם השפה הרוסית רחוקה מלהיעלם מהאופק. אבל אלה זנבות של תופעה רחבה שהולכת ומצטמצמת במהירות. לכן, לא פחות משהאיחוד בין מפלגת "ישראל ביתנו" לבין "הליכוד" היה מפגש אינטרסים פוליטי, הוא היה תוצאה של תהליכים תרבותיים ודמוגרפיים רחבים ועמוקים. במציאות של היום מפלגת עולים סקטוריאלית לא יכולה להצליח.
* * *
מכתבה של ארנה גולן ליצחק אורפז
12.12.2012
(איזה תאריך יפה!)
יצחק אורפז היקר,
תודה ותודות לך על שתי המתנות שזיכּיתָ אותי בהן בהפתעה, והן היו לי ממש כמו דמי חנוכה יקרים וזוהרים.
האחת, והנכבדה שֶׁבהן, היא, כמובן, ספרך המעודן והחכם "נגיעות", שאחדות מן ה"נגיעות" הרגישות והעמוקות שבו קראתי בעניין רב בעיתונו של אהוד בן עזר, ידידנו המשותף והיקר לנו, וגם לשמאי כמובן, והוא שהיה שליח-מצווה. שהרי הוא שהביא אליך את ספרִי, "ילדה של קיבוץ", והוא שהביא אליי את ספרך הנהדר והצנוע הזה ["נגיעות"] שלא שיערתי שיהיה בביתי כי ידעתי שאינו למכירה.
כולו, כל הספר, הוא – כמו שאומרים – "מועט המחזיק את המרובה", ואם נסתייע בנגיעתך שלך, הרי "לפעמים כמו בטקס משוכלל, די / במילה אחת קולעת, / כדי שנוצף באור בהיר."
אכן, מפליא ממש איך במילים ספורות וקולעות אתה שולח אל העולם הבזקים כל כך עשירים של מצבים קיומיים, פרדוקסליים לכאורה ורגישים, ואשר בכוחם אפילו "הבשר הכואב" וה"בדידות" הנפשית, נעשים נסבלים כשהֵם טעוני רוחניות.
ולא די בכך, אלא שגם כתבתָּ לי הקדשה כל כך יפה, שמעידה שמה שכתבתי על יצירתך לפני זמן רב כל כך, ושבזכות אותם דברים גם היכּרנו, זכור לך עדיין בהערכה רבה. אז מה אבקש עוד?
ואז, קראתי את "המתנה" הבאה, את מכתבך על ספרי ["ילדה של קיבוץ"] וממש התרגשתי משְׁבָחיךָ לספר – והרי אתה מבין גדול! – ועוד שבחים ל"ילדת הפלאים ארנה", ומעט הכל – מהפנינה הספרותית שיצאה מתחת ליָדךָ – ולָבשה צורת מכתב, כאילו היתה אחת מיצירותיך.
קבל נא אפוא את תודותיי הרבות,
ואת איחוליי לחג חנוכה שמח,
לִבריאות (שאין חשוב ממנה, מתברר...)
ולהמשׁך הַכֹּח לראות את העולם, את הטבע ואת האדם, ואת עצמך! – בצורה כל כך מופלאה.
דרישת שלום חמה גם משמאי,
וכל טוב
מארנה גולן
* * *
אלי מייזליש
שיעור בגיאוגרפיה לרון וייס
כששמאלן מביע דיעה פוליטית ומנומקת או אמונה דתית, יש לי איתו ויכוח לגיטימי, כשאני רשאי ומסוגל להפריך את הנימוק שהשתמש בו. למשל: רבים מאנשי השמאל גוערים באנשי ימין, ככה: "אני לא פחות יהודי טוב ממך... אני לא פחות ציוני ממך... [ו] כל מה שאני עושה זה טוב לישראל..."
עם שתי אמונותיו הראשונות קשה לי להוכיח כי אינו דובר אמת. אבל עם האמינות לגבי מה זה טוב לישראל – הנ"ל משקר. כי טוב זה טוב ורע זה רע. ואין לערבב בין עניינו הפנימי איך הוא מרגיש עם עצמו ועם עצמו בלבד, עד כמה הוא יהודי טוב או ציוני טוב – לבין התייחסותו לעם, לציבור, לאדמת הלאום, להיסטוריה שלנו, לקולקטיב שגורס כי לעולם לא יירד מהארץ ולו יתמנה לראש עיריית שיקגו (רם עמנואל), ורק כאן בארצנו גזור גורלו לטוב או לרע, כי הוא אוהב את ארצו ורוצה שיהיה לה טוב (ללא מרכאות), שלא יפלשו אלינו חמש מדינות ערב בכל פעם שמתחשק להן ונסלק אותם בנשקנו, שלא יירו עלינו טילים וכו'. כפי שהורים אוהבים את ילדיהם ועושים עבורם רק טוב.
גדעון לוי או אורי אבנרי גוזרים מכאן פרנציפ בכך שבסוף כל ויכוח הם אומרים: "אני עושה רק טוב לישראל..." מכאן, שישראל שלהם אינה בהכרח ישראל של רוב הציבור. רוב הציבור "מויחל טויבעס" של שניים אלה וגרוריהם. הם גורסים וטוענים מעל כל במה כי רק אם ישראל תיסוג לקווי 67' קומפלט ותקום ממול מדינה פלסטינית ריבונית (רפובליקה דמוקרטית עם נשיא נבחר, כמו סוריה, למשל) זה מה שיעשה טוב לישראל ורק זה ולא שום דבר אחר. לא למשל עלייה של מיליון יהודים מארה"ב.
עד כאן הוויכוח (הלגיטימי) עם השמאל. אבל כששמאלן מפריח באוויר שקרים או עיוותים של המציאות בהנמקת טיעוניו, לא רק שהוא מגחך עצמו בעיני הציבור (גם שלו) אלא עושה חוכא ואיטלולא לשאר דבריו הנאמרים מתוך אמונה. כמו שאיני יכול להתווכח עם יהודי מאמין שיש אלוהים. הוא מאמין, אז מה? אני יכול להוכיח לו שלא?
כל זה אינו מבין כנראה רון וייס. הוא כותב במענה שלו לאורי הייטנר לא רק בסגנון של שוק אלא שהסחורה שלו פסולה כי היא שקר, ככה:
"נקניק ההתנחלויות שמתחיל אחר כפר קאסם ומסתיים אחרי 'אריאל' (המרכאות במקור), נקניק זה חוצה את הגדה לשניים..."
אתחיל דווקא בסגנון: מה זה "נקניק" בתיאור איזור גיאוגרפי, הרי יש כמה וכמה תיאורים ואחד מהם, מסדרון, הנמצא בשימוש של מדינאים בכל הזמנים כמו מסדרון דנציג המפורסם.
עד כאן הסגנון. עכשיו למהות ולעובדות: רוחבה של הגדה המערבית (בקו אווירי) מכפר קאסם ועד הירדן (מערבית לסרטבה) הוא 48 ק"מ. הקו האווירי בין כפר קאסם לאריאל הוא 18 ק"מ, קרי; שליש מרוחב הגדה. יאמר לי עכשיו וייס איך שליש של 18 ק"מ יכול לחצות רוחב של 48 ק"מ?
הטיעון המרכזי של וייס הוא בזה שה"נקניק" מבתר את הגדה לשני חלקים. והתוצאה? איך עם יכול להקים ולקיים מדינה כשאוייב מבתר את ארצו לשניים?
ובכן, מר וייס, שום ביתור ושום שני חלקים ושום 'נקניק התנחלויות'. מכפר קאסם ועד אריאל יש 3 התנחלויות בלבד, כשהן ממילא בצד המערבי של הגדר: אלקנה, שערי-תקווה ואורנים (שרק מחציתה מעבר לקו הירוק). הלאה; כביש 60 שיוצא מג'נין – העיר הצפונית של הגדה, מתהלך לכל אורכה של הגדה מהצפון ועד הדרום מבלי שאף התנחלות נוגעת בו. כביש 60 שיורד דרומה לשכם עובר דווקא עשרות עיירות וכפרים ערבים למשל: קבטיה, עראבה, עג'ה, סילת א-זהר, בורקה עד שכם, משכם דרומה לאל-בירה ורמאללה יש עשרות עיירות וכפרים ערבים. הבעיה הפלסטינית היא דווקא הדרך מרמאללה דרומה לחברון. ואכן, ירושלים נמצאת שם, אבל הנקניק של אריאל?
כל הטיעון הערבי הוא רק על עניין הזה: ירושלים – איזור אי-1, כמכשול לרצף הטריטוריאלי מהצפון לדרום הר חברון.
אני נדרש לקטנות אלה, רק בשל הפרטצ'יות הטיעונית של השמאל. לו לפחות היו מדקדקים באמת, בעובדות, ובעיקר בלימודי מולדת בבית-ספר יסודי.
ולגבי הפולמוס שבינו לבין הייטנר, איני רוצה לדחוף שם את הראש שלי. וגם לא אכנס כאן לנושא החשוב שהעלה וייס בעניין יוזמת ז'נבה והיוזמה הסעודית ששתיהן עורבא פרח. כפי שלא אגיב לדברי הנשיא פרס מאתמול, כשכל הנביאים מיאיר לפיד ועד ציפי לבני מדשדשים אחריו: כן... כן... אבו מאזן. כן. רק לשמוע את הנאום שלו באו"ם ודי. כי לו היו מאזינים ובאים לעומקם של דברי אותו 'ראיס' מקומי נשיא פלסטין, היה וייס ופרס מבינים כי אפילו אם ניסוג לא רק מכל הנקניק באריאל ויומרת יוזמי ז'נבה כאילו הערבים מסכימים לסיפוח גוש עציון ומעלה אדומים (תמורת שווי קרקע במדבר יהודה), אפילו [נסיגה] מהרובע היהודי והשכונות בירושלים כמו גילה או הר חומה או רמות וכל בית מֵעֵבֶר לקו-הירוק בירושלים – הוא דרש כתנאי למו"מ בלבד ולא כביכול לשלום וסיום הסכסוך.
אז צריך ללמוד קודם גיאוגרפיה.
אהוד: לא מזמן ירדנו מירושלים מזרחה ועלינו למעלה אדומים והשקפנו משם מערבה לעבר מזרחה של ירושלים, ובינינו העמק הלא-גדול הקרוי שטחE1 – שמוקף שכונות ערביות ויהודיות כאחד וחצוי בכבישים ישראליים, [השכונות הערביות ניכרות במכלי-המים, הרזרבוארים, השחורים על הגגות כי הפלסטינים לא מאמינים באספקת המים הישראלית] ואמרנו לעצמנו – על מה הוויכוח? הרי אם יהיה שלום, אין שום מניעה לתנועה חופשית בין שני חלקיה אלה של פלסטין הקרוייה הגדה המערבית [של ירדן], להבדיל מפלסטין-עזה. ואם לא יהיה שלום – אז מה יש בכלל לדבר על "מסדרון" או אופציה של מסדרון? והרי אופציה של מסדרון נסללה בכביש רחב בין פלסטין-עזה לפלסטין-הגדה-המערבית, ואם יגיע השלום היא תחבר בין שתי המדינות הפלסטיניות האלה וגם עם פלסטין-עבר-הירדן!
* * *
אילן בושם
9 שירים חדשים
תסכול
הִנֵּה טָסָה סִיעַת צִפֳּרִים,
נְטוּל כְּנָפַיִם שֶׁכְּמוֹתִי.
מלכודת לשיר
עַל יַד הַדַּף הֶחָלָק
מוּנָח עֵט אוֹ עִפָּרוֹן.
*
אִשָּׁה אַחַת (אוּלַי בַּת 80 וְכַמָּה,
אוּלַי בַּת 90)
יוֹם יוֹם בְּאוֹתוֹ בֵּית קָפֶה
יוֹם יוֹם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה
יוֹם יוֹם בְּאוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן
יוֹם יוֹם בְּאוֹתָהּ הַתְּנוּחָה
יוֹם יוֹם עִם אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה:
" – אֲדוֹנִי מְחַפֵּשׂ מָקוֹם? כָּאן
לֹא יוֹשְׁבִים," וּמַצְבִּיעָה עַל
הַכִּסֵּא שֶׁמִּמּוּל.
"חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲדוֹנִי מְחַפֵּשׂ מָקוֹם...
– גְּבִרְתִּי מְחַפֶּשֶׂת מָקוֹם? כָּאן
לֹא יוֹשְׁבִים," וּמַצְבִּיעָה עַל
הַכִּסֵּא שֶׁמִּמּוּל.
"חָשַׁבְתִּי שֶׁגְּבִרְתִּי מְחַפֶּשֶׂת מָקוֹם..."
אִשָּׁה אַחַת, אוּלַי בַּת 80 וְכַמָּה
אוּלַי בַּת 90
חִפְּשָׂה אֲנָשִׁים.
גרמניה 1988, גלויית מצב
"אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְאוֹשְׁוִיץ,
מַרְגִּישִׁים בְּסֵדֶר."
עוני
מִתְקָרֵב לְפַחֵי אַשְׁפָּה,
מֵצִיץ וְשׁוֹלֵחַ יָד
לְתוֹךְ הָעִרְבּוּבְיָה
כְּמוֹ לְתוֹךְ קוּפְסַת הַגְרָלוֹת
לְהַעֲלוֹת בְּגוֹרָל זְכִיָּה טוֹבָה:
ה-POOR
נָפַל.
הקטנה
מִשְּׁשָׁה אֶת אַפִּי
אֶת סַנְטֵרִי
אֶת פִּי
כְּעִוֶּרֶת
לִתְהוֹת עַל קַנְקַנִּי
צחוק
הַזָּקֵן שֶׁרַגְלוֹ נִכְרְתָה בִּגְלַל סַכֶּרֶת
הִתְפּוֹצֵץ מִצְּחוֹק:
כָּעֵת אֲנִי כְּבָר לֹא עִם חֲצִי רֶגֶל בַּקֶּבֶר...
בית קפה, הגירוש מגן העדן
אֲנִי מַעֲלֶה עָשָׁן
יוֹשֵׁב עַל בַּקְבּוּקִי אוֹ כּוֹסִי
מוּקָף אֲנָשִׁים כְּמוֹ אִי
חֲצִי-שָׁעָה אוֹ שָׁעָה.
הַחוּץ דּוֹחֵק לָצֵאת.
איש בשורה
הוּא רַק דַּוָּר אַךְ לִפְעָמִים
מַכְנִיס לַאֲנָשִׁים בַּאֲבִי-
אֲבִיהֶם...
* * *
מתי דוד
ספי רכלבסקי – אנרכיסט שמאלני קיצוני, התמודד בעבודה לחברות בכנסת!
סופר ופובליציסט שמאלני, שחסידיו בשמאל האנרכיסטי ובעיתון "הארץ" בו הוא כותב, רואים בו איש רוח והוגה דעות. ואולם בפועל הוא מסית ומדיח סידרתי. רוב מאמריו בעיתון "הארץ" ספוגים בביטויים גזעניים ארסיים של שנאה והסתה נגד הימין, הדתיים, המתנחלים, הליכוד, בנימין נתניהו, ובכירי אנשי הביטחון.
זמן קצר לפני הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, לקביעת רשימת מועמדיה, בבחירות לכנסת, ספי רכלבסקי החליט להצטרף לחברות במפלגה ולהעז להתמודד על מקום בכנסת. הוא העלים מהבוחרים את דעותיו הקיצוניות ואת עובדת היותו חבר הוועידה של מר"צ (כך פורסם באתר "הלב שלנו בשמאל" 12.7.12) בבחירות הוא קיבל 1270 קולות במפלגת העבודה, במקום לא ריאלי – והדמוקרטיה ניצלה.
בסמוך לבחירות בעבודה פורסמה ב"הארץ" מודעה ענקית שכותרתה היתה: "ספי רכלבסקי לכנסת" חתומים היו עליה כל הדמויות הקיצוניות המוכרות של תומכי מר"צ והשמאל הקיצוני. ספי רכלבסקי הוצג במודעה כ"תיאולוג" שיודע לעבוד מול ההקצנה הדתית שהביאה לרצח רבין.
ספי רכלבסקי וחסידיו במפלגת העבודה (סוסים טרויאניים) ניסו גם הם לרכב על גל ההצלחה של העיתונאים ולהתנחל במפלגת העבודה. הוא חשב שמאמריו בעיתון "הארץ", הספוגים בדעות ובביטויים ארסיים נגד כל בעלי התפקידים מקרב אנשי הביטחון והדת – יביאו לו קולות רבים.
ספי רכלבסקי (ועוד כמה מהמתמודדים) שייך ל"מפלגת השנאה וההסתה" של השמאל הקיצוני ולא למפלגת העבודה, שהתבלבלה ואיפשרה לו לבזות אותה, בכך שנתנה לו זכות הבחירה וההתמודדות מטעמה.
אלה הן דעותיו של "איש הרוח" ספי רכלבסקי:
הוא אירגן עצומה שקראה לטייסי חיל האוויר להפר פקודות.
הוא קרא למפקדי צה"ל שלא לציית לממשלת ישראל הימנית. ("הארץ" – 7.8.12)
כל חובש כיפה, בעיניו – הוא גזען פאשיסטי קיצוני.
הוא משווה את חוקי הנישואין הנהוגים בישראל ל"חוקי נירנברג" הנאציים.
הוא קורא להציל את הציונות מה"פאשיזם הדתי".
הוא משווה את זמננו לראשית שנות ה-30 באירופה, בימי היטלר ומוסוליני, ומאשים את הליכוד בפאשיזם ובגזענות.
הוא משווה וקובע ש"הכת המשיחית הגזענית הדתית" היא "התנועה הקיבוצית של ימינו". ("פייגלין וחמורו", "הארץ" 12.12.12).
הוא מאשים את בן גוריון בהסתה לרצח ארלוזורוב. "השימוש הבן גוריוני בהסתה שקדמה לרצח ארלוזורוב, לצורך דחיית הימין". ("פייגלין וחמורו", "הארץ" 12.12.12)
אנרכיסט שמאלני זה היה מועמד העבודה לכנסת!?
מועמדותו של רכלבסקי במפלגת העבודה, כראוי וכלגיטימי – היא כתם וכישלון התבונה הפוליטית, המוסרית והקולקטיבית של מפלגת העבודה הציונית ההיסטורית.
* * *
נעמן כהן
עיריית תל אביב: אין הנצחת חללי צה"ל על אנדרטת אלטלנה, כי אין "כפל מבצעים"
שנים רבות אני פועל למען הנצחת חיילי צה"ל שנפלו מאש אנשי האצ"ל בפרשת אלטלנה. לא יעלה על הדעת שכל חיילי צה"ל שנפלו מאש האוייב יזכו להנצחה, ורק חיילי צה"ל שנפלו מאש אנשי האצ"ל לא יזכו. לא יעלה על הדעת שבאנדרטה לזכר אלטלנה הונצחו חיילים שערקו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור ונלחמו נגד חייליו, ולא הונצחו חיילי צה"ל ההרוגים. כתבתי על כך רבות בעבר ב"חדשות בן עזר".
לפני יום הזיכרון 2011 קיבלתי הודעה מחגית לוי, מרכזת ועדת שמות והנצחה בעירית תל אביב, כי בנוגע לפרשת אלטלנה הוחלט בחיוב על ההנצחה עם יו"ר הועדה מ"מ ראש העיר עו"ד חביבה אבי גיא, וכי לא צריך אישור גורף של חברי הוועדה.
ברוב איוולתי שמחתי ופירסמתי את הדבר. בהערה לדבריי כתב אהוד בן עזר –אהוד: "אולי לא צריך לעשות לכך פומבי לפני הביצוע, כי עלולים לקום אנשים שיטרפדו את יוזמתך!" – (גיליון 733). והוא אכן צדק. הזמן עבר ועבר ודבר לא קרה. והנה את אשר ניחש בן עזר אכן קרה.
לאחרונה לאחר מכתבי תזכורת רבים התקשרה אליי גברת אורה ברק, המרכזת החדשה של ועדת הנצחה ושמות של עיריית תל אביב, ואמרה לי שעיריית תל אביב מסרבת להנציח את חללי צה"ל על אנדרטת אלטלנה. שאלתי אותה מה הסיבה? והיא השיבה שאין לה את הנימוקים המלאים אבל בכללי "אין כפל הנצחה". מי שמונצח בגן הבנים, אינו יכול להיות מונצח גם במקום אחר. בתשובה שלחתי לה מכתב ובו ביקשתי שתכתוב לי, מתי נערכה הישיבה, מי השתתף בה, ומה היו הנימוקים להחלטה? למרות מכתבי, ומכתב תזכורת, גברת אורה ברק (משרתת הציבור) מסרבת לענות.
לגופו של עניין הנימוק של כפל הנצחה כל כך מביש ומבזה (מה זה, עיריית תל אביב משווה את הנצחת החיילים לכפל הנחה בסופרמרקט?) מה גם שעשיתי מחקר, וגיליתי שכמעט כל הרוגי אלטלנה (גם אלו שערקו מצה"ל) מונצחים בתל אביב בגן הבנים, ובבית יד לבנים, וכמובן גם על אנדרטת אלטלנה. כלומר, בניגוד לחללי צה"ל, לאנשי האצ"ל יש כפל הנצחה...
חשיבות הנצחת חללי צה"ל על אנדרטת אלטלנה
בתגובה לדברי בנט ראש "הבית היהודי", הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי "הרעיון של סרבנות, גם כגישה אישית, אינה מתקבלת על הדעת." – "אי אפשר לקיים את מדינת ישראל עם סרבנות, מי שתומך בסרבנות לא יהיה שר בממשלה שלי."
בד בבד עם הכרזתו זו, החליטה לאחרונה ממשלת נתניהו לחפש את האונייה הטבועה – אלטלנה, ולהעלות במחיר של מיליוני דולרים את האונייה מעומקי הים, ולהציבה כסמל ליד מוזיאון האצ"ל בחופי תל אביב. מה אם כן יהיה המסר של אלטלנה? האם המסר יהיה מסר של סרבנות לממשלה חוקית ולצה"ל?
חשיבות הנצחת חללי צה"ל נובעת גם מכך שגורמים ימניים קיצוניים משתמשים בפרשת אלטלנה כניגוח פוליטי עכשווי. מעל דפי עיתון זה, בהשפעת "מצבי הרוח הפשיסטיים" שרכש בבית אבא, רקח יוסי אחימאיר עלילת דם, בה האשים את יצחק רבין ז"ל ברצח אנשי אלטלנה.
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00491.php#6
לא ברור לי מי הם בדיוק הגורמים הפוליטיים שנאבקו נגד הנצחת חללי צה"ל (עיריית תל אביב מסרבת אפילו למסור מי החליט על כך), והצליחו למנוע את ההנצחה, אבל במשך השנים יצא לי לשמוע רבים המקורבים לאנשי אלטלנה, ואפילו מאחד שהיה על האונייה, וכולם הביעו הסכמה להנציח גם את חללי צה"ל.
אליעזר דובדבני, סא"ל בדימוס, מפקדו של משה חיים כ"ץ ז"ל, שהיה ניצול שואה, וחייל בן 19, בחטיבת "אלכסנדרוני", שהשתתף ב-11 קרבות עם צבאות ערב שפלשו לארץ, ונהרג ע"י אנשי האצ"ל ליד כפר ויתקין, הבטיח גם הוא לפעול מטעם "עמותת אלכסנדרוני" למען גילוי נאות מעיריית תל אביב ולמען הנצחת פיקודו.
אני פונה בבקשה לקוראי "חדשות בן עזר", אנא עזרו לנו במאבק חשוב זה, מאבק על הזיכרון ועל העתיד. אנא כתבו לגברת אורה ברק מרכזת ועדת שמות והנצחה barak_o@mail.tel-aviv.gov.il ותמכו בהנצחה.
עושר הרבנים – תובנה סוציולוגית אנתרופולוגית
אתר "פורבס ישראל" פירסם רשימה ובה "13 אנשי הדת העשירים בישראל":
הרב יעקב (ישראל) אפרגן, "הרנטגן" - בן 46, נשוי + 4. מפורסם בכוחו "לאבחן מחלות". הון מוערך: 90 מיליון ש"ח.
הרבנית ברוריה זבולוני אפרגן – המכונה "מאמא ברוריה" – אחותו של "הרנטגן". בת 51, נשואה + 8. משמשת כבוררת בעולם התחתון. הון מוערך: 20 מיליון ש"ח.
הרב יקותיאל אבוחצירא – נכדו של הבאבא-סאלי, נולד במרוקו ועלה ארצה בשנת 1966. בן 51, נשוי. הון מוערך: 25 מיליון ש"ח.
הרב יורם אברג'ל – בן 55, אב ל-5, תושב נתיבות. מייחסים לו יכולות לחולל ניסים. הון מוערך: 35 מיליון ש"ח.
הרב ראובן אלבז – בן 68 . יליד מרוקו. בשנת 2008 הורשע הרב אלבז בתיווך לשוחד ובקשירת קשר לביצוע פשע. הון מוערך: 40 מיליון ש"ח.
הרב ברוך אבוחצירא – "הבאבא ברוך". בן 71, נשוי + 3. בנו ויורשו של הבאבא-סאלי. ישב 5 שנים בכלא בגין לקיחת שוחד. הון מוערך: 50 מיליון ש"ח.
הרב יאשיהו פינטו – בן 38, נשוי + 3. איש סודם של מפורסמים רבים בארץ ובחו"ל. הון מוערך: 75 מיליון ש"ח.
הרב דוד חי אבוחצירא – בן 70, נשוי +9. יליד מרוקו, נכדו של הבאבא-סאלי. בשנת 1976 מונה לרבה הראשי של נהריה, כשהוא בן 25 בלבד. הון מוערך: 750 מיליון ש"ח.
הרב פנחס אבוחצירא – בן 36, נשוי + 5. נינו של הבאבא-סאלי. אביו נרצח על ידי אחד מהאנשים להם ייעץ. במסע ההלוויה הוכרז על ידי הרב עובדיה יוסף כיורש אביו בהנהגה הרוחנית. הון מוערך: 1.3 מיליארד ש"ח.
הרב אמנון יצחק – בן 69, נשוי + 8. יליד שכונת כרם התימנים. הון מוערך: 30 מיליון ש"ח.
הרב ניר בן ארצי – בן 55, נשוי + 4. טען בעבר ליכולות על טבעיות של חיזוי וגילוי. רבנים אורתודוכסים יצאו נגדו בגלוי בהאשמה שהוא מתחזה למשיח, מה שהגיע עד לבית המשפט שם נאסר עליו לעשות זאת. בשנת 2005 עד 2008, נחטף ע"י בעלי השליטה בכספיו שהאשימו אותו במחלת נפש והומוסקסואליות. הון מוערך: 100 מיליון ש"ח.
האדמו"ר מבעלז, הרב יששכר דב רוקח – בן 65. הון מוערך: 180 מיליון ש"ח.
הרבי מגור, יעקב אריה אלתר – בן 73, נשוי + 9. האדמו"ר של החסידות הגדולה ביותר בישראל. הון מוערך: 350 מיליון ש"ח.
שתי מסקנות
למעט שתי חסידויות אשכנזיות ותיקות ועשירות עוד מאירופה, ובעלות חצרות של אלפי חסידים – רוב רובם של הרבנים העשירים הם רבנים של יהודי ערב בכלל, ומרוקו בפרט.
וכך, בניגוד לדימוי המקובל ותעמולת מפלגת ש"ס, יהודי מרוקו מאוד עשירים, או לחילופין הם מאוד עניים, מפני שיש להם רבנים עשירים!
שישה מיליון יהודים
לקראת השנה הנוצרית החדשה, במלאת 2013 שנים לברית המילה שעבר ישו, הודיעה הלשכה לסטטיסטיקה כי לראשונה יש בארץ שישה מיליון יהודים.
רק שבעים שנה אחרי השואה, הצליח היישוב היהודי בארץ ישראל להגיע למיספר שישה מיליון. שוו בנפשכם מה היה, לו יהודי אירופה היו שועים לרעיון הציוני, והיו בארץ שישה מיליון יהודים לפני השואה!
הדמוקרטיה האנגלית המתגוננת מול הדמוקרטיה הישראלית המובסת
למרות שבניגוד לחמאס, הגרמנים לא הצהירו שמטרתם חיסול בריטניה והשמדת הבריטים, ב-23 במאי 1940 נשלח חבר הפרלמנט הבריטי אוסוולד מוזלי ממפלגת "איחוד הפשיסטים הבריטים" – ביחד עם אלפי חברי מפלגתו, למחנות מעצר, ומפלגתו פורקה.
מה שהבינו השופטים הבריטיים – ששמירה על הדמוקרטיה מחייבת הוצאת המתנגדים לה, נשגב מבינתם של תשעת שופטי בית המשפט העליון שהתירו לחנין זועבי להתמודד בבחירות לכנסת. שופטי אנגליה מעולם לא עסקו בשאלה מה יגידו עליהם בעולם. הם דאגו רק לאינטרסים של הדמוקרטיה האנגלית. למישהו יש ספק שלדמוקרטיה האנגלית יש סיכוי לשרוד יותר שנים?
השארת נציגי האוייב בכנסת מחלישה את הדמוקרטיה הישראלית בכך שהיא תורמת לעליית כוחות קיצוניים, אנטי דמוקרטיים בצד היהודי, ואולי זו גם הסיבה לעליית הימין הקיצוני ולהיעלמות השמאל.
במחשבה שנייה, במצב בו אין בנמצא אפילו ערבי-מוסלמי אחד (אפילו לא בין ערביי ה"דו קיום" של גבעת חביבה) הרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי – אולי דווקא עדיף שגברת זועבי תישאר בכנסת ותזכיר לכולנו את המציאות, על מנת שלא נשגה באשליות.
* * *
ישראל נטע
...וגם משהו נעמישֶמֶרי, להבדיל
כך שולחן הערב: יין אדום, וירק אדמה, ושמן זיתים לרוב ולחם, פת של. אני שומע את ילדי החיטה קוראים אליי. אלפי שנים ילדי החיטה, והגפן, והזית: החדלתי את דשני אשר בי. אבות אבותיי, פיסות מהגנום שלי. בזווית העין בארנבוים הצעיר בערוץ טלוויזיה אירופי – סונאטות של בטהובן. עדיין מלא שיער. כהה, מלא תלתל, כמו אבותינו. אדום היין. עץ השמן. החדלתי את דשני. עוד מאה שנים וארבעים שנים בני בני בני בניו, שילשים וריבעים, את הסבא שלי, הקלושר, הקומוניסט, בעשן יתאבך השמיימה. ובארנבוים, הוא חושב עליי כך וכך. הגוי ודאי יאהב אותו.
* * *
משה גרנות
קוּרְט ירד מהטרקטור
בצוהרי יום סתווי אחד בראשית שנות הארבעים טיפס הטנדר הישן של הקיבוץ אל חלקת הפלחה המוגבהת, ממנה ניתן היה לראות את מפרץ חיפה בכל הודו ותפארתו, ועצר ליד הדִי-פוֹר הכתום ששרשרותיו השמיעו חריקות מחרישות אוזניים. מהטנדר ירדו הִילְדָה וחסיה, וסימנו לקורט שיעצור. קורט עצר, אבל לא דומם את המנוע. באותם ימים הדלקת מנוע הייתה משימה לא פשוטה, שהיתה כרוכה במיומנות ובכוח פיזי לא מבוטל.
חסיה והִילְדָה ביקשו מקורט לרדת ולהתרחק מעט מן הטרקטור המרעיש – דבר להן אליו, ולא יכלו להמתין עד לארוחת הערב, כי קורט לא היה חוזר לקיבוץ בערב – הוא ויוסף היו עובדים ביום ובלילה בתורנות כדי לסיים את החריש והזריעה לפני בוא הגשמים. את האוכל היו מביאים להם לשדה, ואת מעט השעות שהם הרשו לעצמם לישון, הם בילו בחיקם החם של התלמים שזה עתה נבקעו בסכין המחרשה.
"תראה, קורט, אתה יודע שדוקטור צין נהרג..."
"אלה החדשות?! זה קרה לפני שלושה חודשים! בשביל זה אתן מפסיקות את החריש?!"
"כל בית הילדים חולה. לילדים יש חום גבוה, האימהות בהיסטריה... ולא רק אצלנו, דוקטור צין טיפל הרי בכל הילדים של בית החינוך – חמישה קיבוצים!"
"נו?"
"מה נו? אתה לא מבין שאנחנו צריכים אותך?"
"מה זאת אומרת? באיזה אופן?"
"תראה, קורט, הִילְדָה סיפרה לנו שהיית רופא בגרמניה... בגלל זה הבאתי אותה, שתדבר אל לבך. גם דינה ויוסי חולים, יגאל הקטן מחזיק בינתיים מעמד."
הִילְדָה היתה "החברה" של קורט, כלומר, אשתו, דינה יוסי ויגאל היו שלושת ילדיהם – שלושתם שהו באותם ימים בבית הילדים והתחנכו בבית החינוך.
"כמה זמן אתה עובד על הטרקטור, קורט?"
"חמש שנים, אבל גם קודם עבדתי בפלחה. חוץ מתורנויות קצרות – בדרך כלל רק בפלחה, יותר מעשר שנים."
"אין ברירה, קורט, פלחה זה חשוב, אבל יותר חשוב להציל חיים."
"שנים אני לא מתעסק בזה – אולי שתים עשרה שנה, זה לא ככה שלובשים חלוק, ואתה שוב רופא. צריך להשתלם. אני התכוונתי לגמור עם זה, באתי לארץ ישראל בכוונה להיות עובד אדמה, לשכוח הכול, להתחיל הכול מחדש..."
למרות המרכאות שתחמתי בהן את הדיבורים הישירים, אינני יכול להתחייב שהבאתי את הדברים כנתינתם, אך ללא ספק הבאתי את רוח הדברים כפי שהייתה – את זאת אני יודע ממקור ראשון: הכרתי את האנשים, דיברתי איתם, דובבתי אותם: קורט שלנו ירד אז באי רצון מהטרקטור, לבש חלוק, לקח את תיקו של דוקטור צין ופנה לבית הילדים. עוד כעשר שנים עבד קורט בתור הרופא של הקיבוצים שבסביבה, למד, השתלם והתעדכן. יום אחד ארז את חפציו המעטים שהצליח לאסוף בעשרים שנות שהותו בקיבוץ, ועבר לגור בעיר הגדולה יחד עם אשתו ועם שניים מילדיו (דינה, בתו הבכירה, "הגשימה", כלומר, יצאה עם עוד חברים וחברות אל קיבוץ צעיר על גבול רצועת עזה), קיבל משרת רופא כללי בקופת החולים, והיכה על חטא שלא עזב את הקיבוץ חמש שנים קודם, שאילו עשה כן, לא היה גודר בעד ילדיו לימודים אקדמיים (באותם ימים מי שלמד בקיבוץ או במושב לקראת בחינות בגרות – נחשב כמעט ל"בוגד", שהרי הייעוד של איש קיבוץ היה עבודת כפיים, ולא מקצועות "גלותיים". אשר על כן, היו ילדיו של קורט, כמו שאר ילדי הקיבוץ, מנועים מללמוד לימודים "תכליתיים", כדי ש"חס וחלילה" לא יגיעו לאוניברסיטה).
סיפורו של קורט, הגם שהוא מסתמך על עובדות כהווייתן, הוא גם סמל למה שקרה לרבים מאיתנו, ואולי לכולנו, כאן בארץ ישראל ברבות הימים: בתחילה זרחה עלינו שמש האידיאלים, מפעימי הלב, של בני העלייה השנייה ושלישית, יוצרי המהפכה המשמעותית ביותר שעברה על עם ישראל מעודו, ראינו עצמנו ממשיכיהם, המחוייבים מוסרית להמשיך בדרכם: לאיין את צורכי הפרט אל מול יעדי הכלל, לשרש את המאפיינים שדבקו בנו במאות שנות הגלות, וליצור את עצמנו מחדש.
יבוא מי ויתמה על התפעלותי מסיפורו של קורט – סוף סוף, כבר ראינו פרופסורים ומדענים מבריקים, בעלי תהילת עולם, מטאטאים את רחובות פתח תקווה ובאר שבע! ובכל זאת, אני מתעקש לומר שמדובר בעולם מושגים אחר לגמרי: המדען שמטאטא את הרחובות, מקווה בכל ליבו שמדובר במלאכה זמנית, עד שירווח, עד שתתפנה משרה המתאימה לכישוריו, עד שילמד עברית. משום היותו אדם ריאליסטי, שאיננו סומך, לא על ניסים, ולא על טוב ליבם של הוותיקים, הוא יודע שחבלי הקליטה בארץ זרה הם קשים, וטאטוא רחובות הוא רעה זמנית, אמצעי להתפרנס בינתיים עד שהעולם יחזור עבורו להסתובב במסלולו התקין.
לעומתו, קורט הסתיר מפני חבריו שבקיבוץ כי הוא דוקטור לרפואה, וכל זה כדי להגשים את חלומו להיות פלח בארץ ישראל, לעשות משהו שנראה לו כצעד הכרחי לקראת הבראת העם היהודי מחוליי הגלות, ובעקבות כך – צעד לקראת עצמאות מדינית לעמו המיוסר. רק מגיפת החצבת שפקדה את ילדי בית החינוך (ביניהם גם ילדיו שלו), ורק לית הברירה שנוצר בעקבות מותו של הרופא הקבוע של קיבוצו וקיבוצי הסביבה – רק אלה שכנעוהו להיכנע ולרדת מהטרקטור. אז הבין קורט שתפקידו הייחודי באפופיאה הנפלאה של תקומת ישראל בארצו הסתיים, והוא ממשיך לחיות בעולם הספרטני של הקיבוץ ללא שום טעם, ולא רק שאיננו מגשים את מה שנראה לו כייעודו, אלא אף מזיק לילדיו. על כן עזב קורט עם ילדיו (לאחר עשר שנים נוספות!), והפך להיות אזרח רגיל, כמו כולנו היום, כולל בני הקיבוצים והמושבים, אלה שאבותיהם היו פעם חוד החנית של המפעל הציוני.
אינני רוצה כי ישתמע מדבריי, שאני מפחית מערכו של קורט העירוני, הרופא מן השורה בקופת החולים, זה שקנה לו דירה ומכונית מיגיע כפיו, וכשקצת רווח, הוא גם יצא מדי פעם לנפוש על האלפים בשווייץ, זה שריפא אלפי חולים ושילם מיסים, ובניו שירתו בצה"ל, ולהוותו והוותנו, אף שכל בן באחת המלחמות. וכי כיצד אהין לעשות זאת?! אני רק מסכים עם קורט, כי מה שעשה קודם, באותן עשר שנים ראשונות שלו בארץ היה שייך לספירה אחרת לגמרי, אז הוא יצר היסטוריה, דבר שמזדמן לאדם מן השורה רק לעתים נדירות. הוא היה שם בפסגה ההיא, שכנראה, לא יצליח הוא, ולא נצליח אנחנו, לטפס אליה שוב בעתיד הנראה לעין.
צריך להביט נכוחה קדימה ולהבין כי אין ההווה יכול להיות דומה לעבר. די אם נציין, כי חינוך לחקלאות ולעבודת כפיים היום הוא בבחינת אנאכרוניזם גמור: מדינה מודרנית זקוקה רק למיעוט מבוטל של עובדי אדמה, ורק במדינות מתפתחות (קרי: בלתי מפותחות!) מושתת רוב התוצר הלאומי על עבודת כפיים. מן הסתם אין לנו ברירה אלא להיות כפי שאנחנו – אנשים קטנים המבקשים את טובת עצמנו, תוך תקווה שהמדינה תעשה כל שביכולתה כדי לממש את שאיפתנו הקטנה הזו. אך קווי אופיינו העכשוויים האלה אסור להם לדחוק מתודעתנו האישית והלאומית את מה שקורט חש כל ימי חייו, והוא – שהיתה תקופה הירואית אדירת כוח שהניחה את התשתית לכל הטוב והיפה שאנחנו התברכנו בו היום. היו פעם אנשים אדירי רוח, שבאו לארץ בעלייה השנייה והשלישית, שחוללו את הנס הגדול של אומתנו, אנשים שבאו לכאן, ולא הביאו אותם, אנשים בעלי חזון ובעלי כוח ומוטיבציה להפוך את החזון למציאות, אנשים שהשפיעו על חלוצים כמו קורט לעצב את דמותם מחדש עד ללא הכר.
נדמה לי, שהנטייה הגוברת היום בלימוד תולדות ישראל בדורות האחרונים היא להמעיט מערכה של המהפכה הציונית שחוללוה חלוצי העלייה השנייה והשלישית. הטענה המושמעת היא שכל העליות סבלו, כל העליות היו הרואיות, כל העליות תרמו את תרומתן למפעל הציוני. זה הכול נכון ושריר וקיים, אך יחד עם זאת, מפעלן של העלייה השנייה והשלישית אין דומה לו בכל תולדותינו: הן הקימו חברת עילית שבזה לרכוש פרטי, שמתעלה על השאיפות הטבעיות להגשמה עצמית, שמסכנת את עצמה למען ביטחון הכלל. הם הקימו את הקיבוצים והמושבים, שאין משלם בכל העולם, חיו במשטר ספרטני במקומות המסוכנים ביותר, והקימו את כוח המגן של היישוב, ואחר כך של כל העם היהודי, יש מאין.
נכון, הקיבוץ והמושב של היום אינם הקיבוץ והמושב של פעם, אך זו אינה סיבה להתעלם מהתרומה היחידאית של מקימי הגופים האלה. מערכת החינוך צריכה להצביע ביראת כבוד על מפעלם, מפעל שאין דומה לו בתולדות ישראל, ואף בתולדות העולם. מערכת החינוך, צריכה, לדעתי, להפנים את רחשי הלב של קורט כאשר ירד מהטרקטור – רחשי לב של מי שהפסיד את הבכורה. זה רק ייטיב עמנו אם נחוש מה שחש קורט כאשר ירד מן הטרקטור, שהיה כאן צעד הכרחי, שלא יגונה, אבל היתה כאן ירידה ללא ספק. ענווה מוצדקת היא לעולם במקומה.
אהוד: היתה גם העלייה הראשונה, שזכויותיה אינן פחותות, אף כי אבות אבותיי פיספסו אותה כי עלו על הקרקע של פתח-תקווה לפני התאריך הקובע, 1882, ולכן אינם כלולים בה. והיתה גם תקופת העלייה השנייה של היישוב העברי, האזרחי – והיא בעיקר תל אביב, שבה, לא פחות מאשר בדגניה, הונח היסוד למדינת ישראל.
* * *
לשלמה שבא ולבתו איה
ולכל בני המשפחה
תנחומינו במות עליכם הרעיה והאם
השחקנית זהרירה חריפאי
מגדולי התיאטרון והקולנוע העברי
שהווייתה המיוחדת והנמרצת
תישאר איתנו עוד שנים רבות
כאילו מעולם לא הסתלקה
ועכשיו גם תוכל לעבוד עם חנוך לוין
על מחזה חדש בשמיים
* * *
איליה בר-זאב
חלום שׁריקת הרוּח
שביל בצד 12/2012
מכון אבשלום – אוהבי לכת עם דני גספר במעלה נחל גוב
ובמורד הדרך הרומית של מעלה עקרבים
בַּחֲלוֹמִי הִתְגּוֹדְדוּ חַיָּלִים בַּדְּרָכִים הַחֲצוּבוֹת, אוֹכְלִים בֻּרְגּוּל בִּקְדֵרוֹת חֶרֶס. מְלַקְּטִים שִׁבְרֵי עֵצִים, צִמְחֵי מַרְפֵּא וּמַאֲכָל, מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ. קִרְקְסֵי נְחָלִים אִיְּמוּ לִבְלֹעַ,לִסְחֹף הַלָּכִים לֹא זְהִירִים בַּדֶּרֶךְ אֶל מְצָדִים מֻכֵּי בְּדִידוּת, אֶל שְׁרִיקַת הָרוּחַ.
מִבַּעַד לִשְׂרִידֵי חֲצָבִים יְבֵשִׁים לָכְדָה עֵינִי בָּלוֹן כְּעֵין חָלָב בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת –נִלְכַּד "בְּתַחְבּוּלוֹת הַזְּמַן וּכְבָלָיו."*
בַּחֲלוֹמִי עָלִיתִי בּוֹ לְהַשְׁקִיף אֶל מַרְאוֹת הַמִּדְבָּר, אֶל אוֹר הֶהָרִים, בְּכָל הַכָּמוּס בְּכוּר מַחְצַבְתִּי הַקָּבוּר אֵי פֹּה אֵי שָׁם, בִּשְׂדוֹת הַבֻּלְבּוּסִים** שֶׁנָּפוֹצוּ עִם הַחֻרְבָּן וְהַהַשְׁחָתָה.
רָצִיתִי לְדַבֵּר אֶל טְרַאיָּנוּס,*** לִשְׁאֹל הַאִם עָבְרוּ כָּאן עֲבָדִים לַעֲבֹד וְלִגְוֹעַ, נָשִׁים לוֹהֲטוֹת, שְׁחֹרוֹת כְּלַיְלָה נְטוּל לְבָנָה. בְּשָׂמִים, מַתָּכוֹת יְקָרוֹת? הַאִם הִתְמַמְּשׁוּ חֲלוֹמוֹת בְּנֵי הָאָדָם?
שְׁרִיקוֹת הָרוּחַ הַמְּיַבֵּב, רַחֲשֵׁי הַלֵּב הַמּוּאָץ, טִלְטְלוּנִי בֵּין הַזְּמַנִּים. בְּדִמְדּוּמֵי הָעֶרֶב, בְּמוֹרַד דֶּרֶך רוֹמִית חֲלַקְלַקָּה, מֵעַל גֵּבִים צְמֵאֵי מַיִם וַאֲנָשִׁים, בָּלְמוּ שְׁרִירֵי רַגְלַי אֶת הַנְּפִילָה אֶל סַלְעֵי עֲנָק חֲטוּבֵי גִּזְרָה. הָרֵי אֱדוֹם נֶאֱלְמוּ בְּעַרְפִלֵּי הַמִּזְרָח. אִישׁ גָּבוֹהַּ בִּקֵּשׁ לְמַלְמֵל: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה".**** בַּחֲשֵׁכָה, אוֹטוֹבּוּס אַדְמוֹנִי וִיפֵה מַרְאֶה
גָּרַר אוֹתִי בִּשְׁאֵרִית כֹּחִי מִנְּקִיק צַר עִם גְּדוֹת סֶלַע זְקוּפוֹת
לְקַנְיוֹן הוֹמֶה אָדָם
וְתַאֲווֹתָיו,
מִנַּחַל גֹּב אֶל גֹּב הַעֲרָיוֹת.
* פלקירא, "צרי היגון" – שם טוב יוסף אבן פלקירה 1225-1295 – פילוסוף, משורר ומתרגם יהודי שחי בספרד. מתומכיו הגדולים של הרמב"ם.
** שדה בולבוסים – תרכיזי קלציט המכילים שאריות חומר אורגני. צורתם צורת כדור פחוסה כשל תפוחי אדמה ומכאן שמם. ידועים הבולבוסים בדרום מזרח לשמורת נחל הר צין בנגב. ערך טבע מוגן בישראל. (הרחבה בוויקיפדיה).
*** מרקוס אולפיוס נרווה טראינוס – 53-117 לספירה. קיסר האימפריה הרומית משנת 98 ועד מותו. במסורת היהודית זכור כמדכא ביד רמה של "מרד התפוצות" של היהודים בגולה. ומרחיב את האימפריה הרומית לשיא, כולל דרכי המעבר בארץ. יליד ספרד.
**** יחזקאל י"ט י"ג.
* * *
אהוד בן עזר: 4 עסקיות + תוספות ב-360 שקל לא כולל שירות ב"דליקטסן", יהודה הלוי 79-81 ת"א
עסקית 1. – מנה ראשונה, פטה כבד קופי בר, תאנה מוחמצת וקינמון, מלפפונים זעירים ו-2 טוסטים טריים. טעים מאוד אך מנת הפטה לא גדולה במיוחד. מנה עיקרית, נתחי גולש גדולים ורכים עם המון פפריקה, פלפלים ותפוחי אדמה. מעולה. הבשר. תפוחי-האדמה ברוטב הנהדר. מומלץ. 68 שקלים.
עסקית 2. – מנה ראשונה, סלט עלים, אנדיב, אגסים, גבינת עיזים. מנה עיקרית, המבורגר אמריקאי עם תפוחי אדמה בתנור. 59 שקלים. תוספת בייקון מטוגן טעים, 14 שקלים.
עסקית 3. – מנה ראשונה פטה כבד, כנ"ל. מנה עיקרית, סלמון פלנצ'ה בתנור. בקצ'וי. 74 שקלים.
עסקית 4. – מנה ראשונה מרק עוף עם אטריות. מנה עיקרית טאג'ין עוף. 69 שקלים.
כל המנות נאכלו עד תומן והותירו צלחות ריקות.
פרוסות באגט מעולה, אך לא חם, עם צלוחיות זיתים שחורים מעולים וחמאה, בקבוקי מים, על חשבון הבית.
תוספות: בקבוק סודה גדול סן פלגרינו 24 שקלים. קפה אמריקנו 12 שקלים. קפה הפוך 12 שקלים. קינוח מילפוי [קרם שניט] גדול וטעים מאוד-מאוד עם 4 כפיות, 28 שקלים.
ס"ה 360 שקלים לפני הטיפ. ויתור על הפלגרינו היה מוזיל את הארוחה.
שלושה גברים מבוגרים בריאים דוברי צרפתית, שישבו מאחורינו על המרפסת, חיסלו מנות עסקיות עיקריות על צלחות ענקיות – חצאי עוף צלוי או מושחם בתנור, עם הרגליים למעלה, שהזכיר לנו תמונות כפריות של ברויגל האב. 69 שקלים המנה, כולל מנה ראשונה לבחירה.
דליקטסן, יהודה הלוי 79-80, טל. 03-9681010. תל-אביב. מומלץ מאוד. בקומת הקרקע ישנה חנות ענקית של דליקטסים, משקאות, גבינות, חלווה, ככל אשר תאבה הנפש. הבעלים הם בעלי מסעדת הבראסרי המהוללת ברחוב אבן גבירול, עליה כבר כתבנו כמה וכמה פעמים. מדי יום מודפס בדפוס ממש, ליד כל סועד, התפריט היומי, המעוצב יפה בשחור ובאדום. השירות מעולה. בצהריים קצת צפוף אך יש מקום לכולם. בדרך החוצה מתפתים לקנות, בקומת החנות הגדולה, דליקטסים.
יהודה דרורי
למנוע מהם להצביע בבחירות
זה מיספר שנים רב שאני פונה שוב ושוב לחברי כנסת שונים ומצביע להם על עיוות מנקר עיניים בחוק הבחירות לכנסת, עיוות המתיר לאסירים זכות הצבעה לכנסת, וזה המתיר זכות בחירה לכנסת לאלה המוגבלים (משמעותית) בשכלם.
ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם, לרבות ארה"ב ובמרבית מדינות אירופה, אסירים אשר נדונו ומרצים גזר דין, אינם יכולים להצביע! העונש שלהם נועד בין השאר להרחקה מפעילות בחברה בה הם פגעו ובחוקיה. לפיכך הם אינם זכאים להשתתף בתהליכים חברתיים כזכות שאר האזרחים.
לא יעלה על הדעת שרוצחים, מחבלים, אנסים, מועלים, מרגלים, וגנבים, יהיה להם חלק כלשהו בקביעת המנגנון הפוליטי של ציבור שומרי החוק, ובייחוד פה, בארצנו, בגלל המאזן העדין בין הגושים בכנסת – גם לא יעלה על הדעת, שיותר מ-10,000 אסירים יוכלו להטות את כף המאזניים לכיוון זה או אחר בין המפלגות השונות.
כל פניותיי בנושא, הן לוועדת הבחירות המרכזית והן לחברי כנסת שונים – נענו במשיכת כתפיים חסרות סבלנות לנושא. היו חברי כנסת שאמרו לי פשוט ישירות שחקיקה כזו תפגע בגוש שלהם בכלל, ובמפלגתם בפרט (ואתם מוזמנים לנחש מי אמר מה...)
ח"כ אחד למשל טען כלפיי שמניעה כזו תפגע מאוד ב"ספרדים" שלו, שהם לדעתו מהווים את רוב האסירים (לא יודע...לא בדקתי...) – ואילו ח"כ אחר אמר שזה יפגע בערבים שהם מרבית האסירים (לדעתו...)
אלא שנושא זה חייב להיות מנותק מגישה פוליטית/מפלגתית. הדמוקרטיה שלנו חייבת לפעול כדי להגן על עצמה מסטיות כגון אלו.
מי מצביע עבור הלוקים משמעותית בשכלם?
מצב אחר קיים לגבי הלוקים-משמעותית בשכלם, אלה שאינם שולטים בסביבתם. כיום הם מלווים ע"י מכר או קרוב משפחה (או פעיל מפלגתי...) התוחב לידם את פתק ההצבעה לרשימה המועדפת על המלווה (ברור שהחולה לא מסוגל לדעת מה זו מפלגה זו או אחרת). בשעתו אישרו לי בוועדת הבחירות המרכזית שהדבר אכן בעייתי אבל הוסיפו שקבוצה זו הינה כל כך קטנה ושולית עד שלא כדאי בכלל להתעסק בזה, ("וזה רק יעליב אותם" ?!...)
אבל בשורה התחתונה, אסור לאפשר מצב שבו קרוב משפחה של חולה אלצהיימר – יצביע פעמיים, פעם בשביל עצמו ופעם שנייה... עבור עצמו... בתירוץ שהוא מצביע כביכול לחולה שאותו הוא מלווה (ואשר אינו מודע לנעשה סביבו).
אני שירתי בתור חבר ועדת קלפי או אפילו יו"ר ועדת קלפי, כמעט בכל מערכת בחירות בשנים האחרונות, ולפי מה שאני ראיתי, וגם לפי מה ששמעתי מקולגות באותו תפקיד, ישנם אמנם רק בודדים כאלה בכל קלפי, אולם כאשר אתה מכפיל זאת במספר הקלפיות, אתה מגיע לאלפים... וזה כבר מחייב מחשבה ופעולה.
לפיכך, עם תחילת מושב הכנסת שלאחר הבחירות, יש לקוות כי ימצאו חברי-כנסת אמיצים אשר יפעלו לשנות את חוק הבחירות לכנסת לגבי שני הנושאים הנ"ל, הפוגעים בחברה ובדמוקרטיה.
* * *
אהוד בן עזר
הסרט "כלים שלובים" נוגע ללב
ומביא עימו גם גאווה ישראלית
יצאנו מהסרט של ירון זילברמן, "כלים שלובים" בהרגשה של מחנק בגרון לפני דמעות כי כל כך מרגש הוא חלקו האחרון של הסרט, שבו מנוגנת הרביעייה (הקווארטט) מס' 14 אופוס 131 של בטהובן, שגם מלווה את רוב הסרט, ששמו המקורי הוא – A late Quartet.
איזה סרט נהדר, רציני, יצרי, בינלאומי, שייך לקטגוריה של סרטים גדולים שייזכרו לדורות. ולחשוב שבעיקרו הוא מעשה ידיו של במאי ישראלי-חיפאי, ירון זילברמן, שכתב את סיפור הסרט וגם ביים אותו. איזו רגישות! איזה ידע! איזו יכולת, כמו של במאים מנוסים וותיקים שמתחרים באוסקר על סרטים כאלה!
והחלק הישראלי לא מסתיים בכך. השחקן הישראלי מארק איווניר משחק באופן נפלא את תפקיד הכנר הראשון בקווארטט – דניאל לרנר. והרקדנית הישראלית לירז צ'רכי מופיעה בתפקיד רקדנית הבטן המפתה את הכנר השני, השמנמן והמזוקן – ששמו רוברט גלבארט בסרט, והוא השחקן פיליפ סיימור הופמן, שפניו מזכירים מיד את תפקידו כבחור צעיר ושחצן באחד מסרטי המופת שנוצרו אי-פעם, "ניחוח אישה" (1992) – הסרט הבלתי-נשכח בכיכובו של אל פצ'ינו.
פיליפ סיימור הופמן היה בן 25 כאשר שיחק אז בתפקיד ג'ורג' ויליס ג'וניור, בן הטובים השחצן, החומק מעונש בזכות כספו והשפעתו של אביו במכללה, אבל בכך מביא לסצינת השיא של הסרט, שגורמת מחנק בגרון כל אימת שנזכרים בה – והיא נאום ההגנה של אל פצ'ינו, בתפקיד הקצין האמריקאי העיוור פרנק סלייד – על בן-חסותו צ'ארלי סימן, הוא השחקן הצעיר כריס אודונול, שבא לסייע לו למשך ימים אחדים. זה התפקיד שעליו זכה אל פצ'ינו בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. אלה הם מן הרגעים המרגשים והמרוממים ביותר שראינו אי פעם בסרטים.
והנה אנחנו פוגשים את פיליפ סיימור הופמן, בן ה-45 כיום, שהשתתף מאז בסרטים רבים, וכאן הוא נראה מבוגר מגילו – בתפקיד הכנר השני המתוסכל והקנאי רוברט גלבארט. כאשר במרכז הסרט עומדת דמותו המיוסרת של הצ'לן, חולה הפרקינסון, כריסטופר וולקן, שאותו משחק באופן מרגש ומאופק מאוד פטר מיטצ'ל.
לרביעייה הנהדרת הזו יש להוסיף גם את השחקנית קתרין קינֶר, שהיא בסרט הוויולנית ז'ולייט גלבארט, אשתו של רוברט גלבארט. וכן את בתם-בסרט אלכסנדרה, השחקנית-הכנרת הצעירה – אימוגן פוטס. ויש גם הופעת אורחת של זמרת המצו-סופראן הגרמנייה הידועה אן סופי פון אוטר, בתפקיד אשתו המנוחה של הצ'לן כריסטופר וולקן.
בקיצור – אל תחמיצו. לכו לראות ולשמוע. סרט נהדר. ולא רמזנו לכם כאן דבר על עלילתו ועל סופו.
* * *
רוֹן גֵּרָא
חַיִּים
זִכְרֵי תַּמְרוּרִים,
זִכְרֵי הַשְׁכָּמוֹת שֶׁל יְחָסִים
שֶׁלֹּא צָמְחוּ.
הַגֶּשֶׁם שָׁטַף כָּל אַשְׁלָיוֹת
אַשְׁמוֹרוֹת הָאֲהָבוֹת,
כָּל מִשְׂחֲקֵי הַמַּחְבּוֹאִים.
הַשֶּׁמֶשׁ הִתִּיזָה קַרְנַיִם
נֶאֱלָמוֹת
עַל גַּגּוֹת נִשְׁבָּרִים
וְיָמִים
שֶׁעָפוּ בְּכוֹחַ הַתְּמוּרוֹת אֶל
נַחְשׁוֹלֵי הַיָּם
הָאַכְזָר.
* * *
מודעה
שיחות עם סבא
שיחות עם סבא מיועדות לכל הגילים.
לא לכל אחת ואחד יש סבא שיודע להקשיב לגולל בפניו
בעיות ועניינים שיש לו לאדם לשוח עם מישהו; באין הורים, באין משפחה תומכת, באין ידיד טוב או חבר לספר לו על מצוקותיו וכל השאר
הראוי לשיחה עם סבא.
לא תיענה פנייה אם הנושא הוא רפואי, כלכלי, מיני, ושיח הראוי להתקיים עם בעלי מקצוע סמכותיים.
כתובת דואר אלקטרוני: maislish@zahav.net.il
* * *
דבוישה: לפחות תאריך עליית "שדמות",
שיחקק בשלט, יהיה נכון...
אודי שלום,
ובתאריך ההוא – לדבריך, אתה נשארת ללון על המשאית... אני הלכתי ברגל ובשלב מסויים שקעה רגלי בבוץ ולא יכולתי לחלצה. צ'רלי האיץ בי, שכולם הולכים כבר ואין טעם להישאר –משך את רגלי, והנעל נשארה תקועה בבוץ עד עצם היום הזה... כך הגעתי לעין גדי עם נעל אחת... ובעוד X שנים ארכיאולוג יקבל תואר...
בבניין ארצנו ננוחם...
רק טוב וד"ש ליהודית
דבוישה
אודי שלום,
בהמשך לפרסום בחדשות בן עזר, 803, הרי הבהרות.
השתלשלות הדברים החלה כשקראתי דברים שאמורים היו להתפרסם בעלון רמת יוחנן – בין השאר:
"ב-8.3.1956 הגיע גרעין 'שדמות' של הנוער העובד, והוחל בהקמת הקיבוץ. תמה תקופת ההיאחזות. עם הגעת חברי הגרעין התחילה הקמת יישוב הקבע על הפלטו, ושם מקומו היום.
"ביום חמישי, 7.3.2013 בשעה –11.00 יתכנסו כל שהיו בהיאחזות ובני משפחותיהם, וישתתפו בהסרת הלוט מהשלט, שנתרם ע"י המועצה לשימור אתרים, המספר את תולדות המקום. קיבוץ עין-גדי נותן חסותו לכנס, ולאחריו יוזמנו המשתתפים – לקיבוץ לראות את החלום שהפך מציאות. יורם יבור הוא ממארגני המפגש והטקס."
באותו שלט שנתרם ע"י המועצה לשימור אתרים צויין התאריך השגוי 8.3.1956, כ"ה אדר התשט"ז, כיום העלייה שלנו לעין גדי. כשלמעשה בתאריך זה התקיים הטקס הרשמי למוזמנים.
כשהתברר לי הדבר, העברתי את המידע לחבריי ותיקי עין גדי ומכאן החלה שרשרת התכתבויות. מבחינת ההיסטוריה של עין גדי, עד הגעת גרעין "שדמות", צויינו תאריכים שונים ואי דיוקים. לי היה חשוב, שבשלט שמיועד לספר את תולדות המקום יצויין התאריך הנכון של עליית גרעין "שדמות", דהיינו היום בו עזבנו את קריית ענבים בדרכנו ליישב את עין גדי והוא: יום שלישי, כ"ו טבת התשט"ז, 10.1.1956.
השלט הוא נקודת ציון חשובה. כל מילה חקוקה בו תהיה עדות היסטורית לדורות הבאים.
אם לא כן – לא היו קובעים אותו במעמד חגיגי וברוב עם...
לאור תגובות החברים הרי תשובותיו האחרונות של יורם יבור, מ-30.12.12 – לידיעת החברים שאינם מכותבים בדואר האלקטרוני:
שלום לכולם
אנחנו נזמין שלט חדש על מנת שיופיע בו התאריך של הגעת גרעין שדמות לעין גדי.
המועד שיופיע בשלט יהיה: כ"ו בטבת תשט"ז 10/1/1956
בברכה,
יורם
חברים יקרים,
ברור שגרעין שדמות מוזמן וגם כל חברי עין גדי. אני רואה את ההתעניינות כמחמאה הגדולה ביותר והיא אישור לכך שלכולנו חשובה המורשת של עין גדי. ההזמנות לכל באי הכנס טרם נשלחו. רק כעת אנחנו מתחילים בהפצתן. בברכה ולהתראות בכנס.
יורם
אז שניפגש בשמחה בכנס ב-7.3.2013 בעין גדי.
דבוישה
* * *
"אח, פגישה שכזאת"
משירי הצ'יזבטרון
חיים חפר, שייקה אופיר, נעמי פולני, גדעון זינגר, מאיר נוי האקורדיוניסט, שלמה בר שביט, יואל זילברג, אוהלה הלוי, שמוליק רוזן ועוד – אלה הם חברי הצ'יזבטרון, הלהקה הצבאית הראשונה. להקה הזמר והבידור של הפלמ"ח בין השנים. את הלהקה הגה ויזם חיים פיינר (חפר) בתמיכתו של המפקד יגאל אלון.
עורך: גלעד בן ש"ך
ניהול מוסיקלי: אילן גלבוע
סקסופון: פטר ורטהיימר
מנחה: דן כנר
משתתפים: ששי קשת, חני נחמיאס, עומרי רוטברד, סיוון טלמור, אילן שכטמן, לירון לב, רובי קסוס ולהקת "קולות גבעתיים"
שני 18.2 בשעה 20:30 אולם לולה
כרטיסים בקופת צוותא: 03/6950156/7
מחיר מיוחד עבור קוראי "חדשות בן עזר" 95 ש"ח לכרטיס.
יש לציין קוד קופה 2013 לקבלת ההנחה
* * *
אהוד: למיטב זיכרוני היה באותן שנים ראשונות אליקום שפירא, בן פתח-תקווה – האקורדיוניסט הראשון של הצ'יזבטרון. ליאונרד ברנשטיין פגש בו בביקור בארץ ולקח אותו לארה"ב, שם השתלם אליקום שפירא בניצוח.
ויקיפדיה: "בתקופת מלחמת העצמאות היה אליקום שפירא האקורדיוניסט של להקת הצ'יזבטרון ומיד לאחריה נסע להשתלמות לארה"ב. שפירא היה תלמידו של ליאונרד ברנשטיין, שמינה אותו לאחד מעוזרי המנצח שלו בפילהרמונית של ניו-יורק. הוא למד גם אצל סרגי קוסוביצקי ובג'וליארד."
היתה לאליקום שפירא קריירה ארוכת שנים בניצוח על מיטב התזמורות בעולם. ואם איננו טועים הופיע רק פעם אחת בישראל, עם הפילהרמונית, ב-1970, בניצוח על החמישית של צ'ייקובסקי, בהיכל התרבות ז"ל. אחותי לאה ואני הלכנו אז אל מאחורי הקלעים לפגוש בו כי הורינו היו בידידות ארוכת שנים עם הוריו, חיה ושמואל שפירא, ועד היום עומד בפי טעם השסק מהעץ הגדול בגינת ביתם ברחוב רוטשילד צפונה, קצת אחרי הגן הציבורי שכונה בשם "גן הקופים".
דודה של אליקום, אחות-אימו חיה – היתה "המכשֵיפֶה", שרה זלקאי, המורה לאנגלית בכיתות הנמוכות של גימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה, והיא שהיתה אומרת לנו:
"There is a smell of unwashed bodies in the class!"
* * *
אהוד בן עזר
יצ'ופר הנוער!
40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות
איורים וציור העטיפה: דני קרמן
ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991
הספר אזל
18. דַּנְדוּשׁ לֶגוֹמַנְיַק
החברים מתבגרים, החברוֹת מתפתחות, ודנדוש נשאר לֶגוֹמַנְיַאק.
זה היה נחמד כשהוא היה קטן. החדר שלו כבר לא הספיק לכל סוגי המנוף, הרכבל, הרכבת, הרובוט, המכונית, הספינה, החללית, והמה-לא שהרכיב. עד מהרה פלש דנדוש עם הפסים על הרצפות והחוטים (שניראו כמסכת של קורי-עכביש) לשאר החדרים בדירה, עד שלא נותר מקום לבני-משפחה ללכת בו בחופשיות.
הוא השתתף בתערוכות לגו וזכה פעמיים בפרס שני. פעם על הרכבת מסוע של מיכרה פחם, שפעל על מנוע חשמלי, והיה פיתוח למסוע ביתי שהתקין בין המיטבח לחדר-השינה של ההורים, כדי לשנע את הסנדוויץ' לאבא והעוגה לאימא בשבת בבוקר (לבעיית הקפה החם הוא לא מצא פיתרון), ופעם שנייה קיבל פרס שני על בניית מגדל קידוח של חיפושי נפט, כדי לרדת ולעלות על גבו ולגרד אותו בזמן שהוא כאילו מכין שיעורים.
ההמצאות הלֶגוֹאִיוֹת האחרות של דנדוש כללו: מאוורר, רובוט אי-טי, רובוט-לוליין מתהפך, תותח קפצונים, דגדגן נייד (פיתוח של המגרדת), מגלשת מים עם גולשים העולים חזרה בזה אחר זה, מנוף עם מנוע להעלאת עיתון הבוקר לקומה העליונה, ומה-לא.
את כל כסף-הכיס שקיבל, מתנת ימי-הולדת ודמי-החנוכה – השקיע בהרחבת משק הלגו שלו, ולא הפסיק, וכמובן זה לא הספיק לו, והיו ויכוחים ממושכים על כך.
*
"הלוא הילד יגדל דֶבִּיל גמור!" אומרת האם לאב בלילה, כאשר דנדוש אינו שומע.
"דַחִילַכּ, נעמי – " מגן עליו האב. "את לא יודעת שלגו מפתח את היכולת של הילד? את לא מעריכה את הכישרון שלו לבנות דברים? ממש כמו מהנדס!"
"דַחִילַכּ עודד, אתה מדבר שטויות כי – אל"ף: – הילד כבר לא כל-כך ילד, אתה לא שומע שהקול שלו השתנה, ואתה לא יודע שצמחו לו שערות? – ובי"ת: – מלהמשיך לשחק בלגו במקום לעשות שיעורים – לא מגיעים לשום דבר בחיים, אפילו לא להיות מהנדס, מַיְינְד יוּ!"
"אם לא איכפת לך אז אני, כשהייתי בגילו, עוד שיחקתי בפלסטלינה, פשוט כי בילדות שלי עוד לא היה לגו, היה משחק בשם מֵכַּאנוֹ, עם פסי מתכת וברגים, ורק ילדים להורים עשירים מאוד זכו בו. לי היה רק פלסטלינה. ובעצם לגו, במהות שלו, דומה מאוד לפלסטלינה, חומר שאתה מפעיל בדימיון שלך ובורא ממנו עולמות..."
"די, די... תפסיק להתפלסף! אני לא יכולה לשמוע את השטויות האלה. מספיק להגן על הטמטום של הילד..."
"והיה לי חבר טוב בשם אורי, ואני זוכר אפילו את השיר שהיינו שרים: אורי פוץ! / חייל בברית / עם זבובים נלחם בְּפְליט / מטאטא / הוא רובו / וסיר-לילה על ראשו..."
"אתה כמו הבן שלך. בורח מהמציאות. לילה טוב. אני כבר ישנה."
*
המשבר פרץ לאחר חגיגת הבר-מצווה. דנדוש קיבל מתנות בסכום די ניכר. ההורים הציעו לו לקנות בכסף וידאו, עוד טלוויזיה, מחשב, להוסיף לטיול משותף לחוץ-לארץ, להפקיד בבנק – והוא:
"אתם יכולים להחרים את הכסף שלי ולעשות בו מה שאתם רוצים, מפני שאתם יותר חזקים ממני, אבל אם מרשים לי לקנות בו מה שאני רוצה – רק עוד לגו!"
*
"עודד," אומרת נעמי בלילה, "אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת עם דנדוש לפסיכולוג."
"תעזבי... בסך הכול יש לילד הובּי..."
"הובי? כבר יותר טוב שהיה מאונן בתור הובי! – הילד שלך חולה לגו! – עודד, אתה לא מבין? – יש לך בבית לֶגוֹמַנְיַאק..."
"דחילכ..."
"דחילכ? – אם זה יימשך ככה, אני לוקחת את החפצים שלי ועוזבת אתכם..."
"אמרתי לך, גם אני שיחקתי כשהייתי בגילו..."
"כן, ותראה מה יצא ממך... אפילו לא מהנדס..."
*
אבא של דנדוש למד ארכיטקטורה אבל לא סיים את הטכניון. הוא עובד שנים רבות, תמורת משכורת לא-גבוהה במיוחד, בתור שרטט שכיר במשרד של ארכיטקטים.
*
נעמי לקחה את דנדוש לפסיכולוגית צעירה וחתיכית בשם עמנואל. הטיפול נמשך שנה. התוצאות היו:
א. דנדוש קיבל עידוד מעמנואלה להמשיך לשחק כל זמן שמתחשק לו. הוא זכה בפרס ראשון בתחרות הלגו השנתית – על בניית דגם של כור אטומי, ובו "מרפסת גולדה", שבה דמות הדומה לראש-הממשלה המנוחה גולדה מאיר נכנסת ויוצאת מדי פעם, ומשקיפה לעבר הכור.
ב. סכום הפרס היה גדול יותר מכל מתנות הכסף לבר-מצווה.
ג. דנדוש התחיל לכתוב מדור שבועי למשחקי לגו באחד מעיתוני הנוער, ועונה מדי שבוע לעשרות מכתבים של קוראים. הוא רצה להתחיל גם לכתוב סיפור מדע בידיוני עם גיבורי לגו מצויירים, אבל במערכת אמרו לו שהם חושבים שעל זה יש פטנט מוגן לחברת לגו, כמו שמוכרים את דמויות הדרדסים לעטיפות של ממתקים. אם הוא רוצה לחבר סיפורי מדע בידיוני – שימציא משהו אחר.
ד. וזה החלק העצוב: נעמי ועודד הוריו – נפרדו.
*
"שלא יהיו לך רגשות אשמה על כך שהם התגרשו!" – אמרה לדנדוש יום אחד עמנואל, וחיבקה אותו. "הם היו עושים את הצעד הזה גם אם היית מפסיק לשחק בלגו לפני שנה, שנתיים, או אני לא יודעת מתי..."
"טוב, מה לעשות שאני אוהב לשחק... אני צריך תמיד להרגיש שאני מחזיק משהו בידיים שלי..."
*
הסיפורים האלה פורסמו לראשונה מדי שבוע, לפני יותר מעשרים שנה, במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש, כשהם מלווים בציוריו הפרועים של דני קרמן.
* * *
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* אנחנו, מדינת ישראל ועיריית תל-אביב – הננו האשמים באונס שעשה המסתנן מאריתראה בזקנה היהודייה בת ה-83 במשך יותר משלוש שעות בביתה שבאיזור התחנה המרכזית בתל-אביב.
כי מדוע לא דאגנו לספק לו אישה צעירה לאינוס כדי שיהיה לו נעים יותר לדחוף את הזין לכוס הטרי שלה?
כי מדוע לא הענקנו לו מיד לאחר הסתננותו מעמד של תושב קבע עם רישיון עבודה?
כי מדוע לא איפשרנו לו להעלות עימו כמסתננות גם את בנות משפחתו וכפרו – כדי שיהיה לו היכן לפרוק את תנובת זרעו הלבנה שהיא ממש כזו שלנו וכתנובת האסיר-האנס קצב?
כי מדוע לא סיפקנו לו קנדונים כדי שיוכל לאנוס בביטחון גם נשים צעירות?
כי מדוע לא סיפקו רשויות הרווחה די משחת וזלין לזקנה היהודייה בת ה-83 כדי שלא תיפצע במשך תהליך אינוסה הממושך? – וכנ"ל לנפק משחת וזלין לכל הנשים היהודיות באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.
כי מדוע לא אנסנו את רשויות הרווחה לדאוג לשפשף כל בוקר את הזין החום של האריתראי – כדי שלא יסתובב בעיר עם ביצים קרובות להתפוצץ מעודף זרע אפריקאי ללא מוצא ופורקן?
כי מדוע לא הקמנו בתי-זונות חינם לכל מהגר ומסתנן?
כי מדוע לא חייבנו את בתי התמחוי לגברים אריתראיים בדרום העיר לערבב אבקת סודה-לשתייה בקנקני המים החמים לתה ולקפה?
כי מדוע לא הקמנו להם כיתות של אוננות כדי לפרוק את מטענם כאשר הם מסיימים לשטוף את הכלים במסעדותינו ולהתגרות ממראה נשותינו ובנותינו יפות התחת ומלאות החזה?
האם גזענים אנו? חס ושלום. לא ולא.
אנחנו רק רוצים לחתוך את הזין לכל מי שאינו עוזר, בשם זכויות האדם – לפליט מסתנן ומסכן אפריקאי לתקוע את הזין שלו ביהודייה זקנה! – ממש כמו שהיו תוקעים הקוזקים חיות-האדם לנקבות המסריחות שלנו, בנות כל גיל – בפוגרומים ברוסיה!
ותארו לעצמכם איזה ילדים (וילדות) יפים תלדנה לנו בקרוב בנות ה-83 מדרום תל-אביב?
* הנאד. אהלן אהוד, זה ענק. הון היינו משלמים בשביל לשמוע את הנאד הזה, של בן גוריון. אבל איך שהזמנים משתנים. כשאבא שלי, אחרי השבץ שלו, היינו מתבדחים שפלוצים של זקנים זה הדבר הכי מסריח בעולם, תאר לך, מעיים בני שמונים וכמה שנים. הוא היה צועק על האחים פאבל ורוסלן בפנימית א': "קקי קקי שקוצים." האם בן גוריון מת וטיטול זקנים חגור על מותניו? אני חושב שאבא איבד את הרצון לחיות בגלל הטיטול המחורבן. ככה זה. מהקקה באת ואל הקקה תשוב. בברכה. ישראל נטע.
*
הסבר לצרופת התמונה, שאותה קיבלנו מרותי גוטמן, מטעם ארכיון מוזיאון גוטמן. בגב
התמונה כתוב: "צולם בפתיחת תערוכת 'כאלה היו', ב-1960. ביד לבנים פ"ת. יושב: אברהם
שפירא. עומדים: דורה ובנימין בן עזר (ראב), נחום גוטמן." וחותמת: "כל הזכויות
שמורות ל:נ. בן-נעם, פתח-תקוה – כיכר ויצמן."
דורה [דבורה] ובנימין הם הוריו של אהוד בן עזר ושל אחותו לאה.
* מלשכת התיירות הממשלתית מודיעים כי נרשם גידול מדהים בהזמנות של תיירות מגיל שבעים ומעלה ללינות בבתי-המלון במרחב תל-אביב, ובעקבותיהן יהיה צורך להביא עוד מאות מסתננים אריתראיים לעבוד במסעדות – אחרת העובדים הקבועים שלהן יכרעו מעומס העייפות ולא יהיה מי שייתן שירותי מין לתיירות.
בתוכניות הטיולים והבידור כבר כוללים בתי-המלון סיורים ליליים בדרום העיר, שאליהם התיירות מתבקשות להצטרף בלי תחתונים אבל עם מגבות.
* תאמינו או לא, אנחנו עוד לא יודעים עבור מי נצביע, אם בכלל, בבחירות הקרובות.
* ממקורות מוסמכים נמסר לנו כי חיילי הסיירת של הרבנות הצבאית עומדים לצאת לשחוט בלילות הקרובים בגדה המערבית ילדים פלסטיניים, בעיקר ממשפחות נוצריות מבית לחם, כדי להשתמש בדמם לאפיית המצות לפסח, שתחל בקרוב במאפיות הישראליות המספקות את המצות גם לצה"ל. בעייה הלכתית התעוררה השנה דווקא במיגזר הפלסטיני בישראל, שתושביו אוהבים וצורכים מצות יהודיות בכמויות עצומות עד שכמעט לא נשארות מצות בחנויות בסוף חג הפסח. מה עוד שחלק מהפלסטינים הישראליים הם נוצרים שטרם נמלטו לחפש מקלט בלבנון או בסוריה, ששם המצות נאפות ללא דם של ילדים ערביים-נוצריים אלא אם הוא ניתז במקרה לעיסה, כי הרחובות מלאים שם דם, גם של ילדים.
* מה זה שטרם קראנו בעמוד הראשון של עיתון "הארץ", בכותרות של קידוש לבנה – מאמרון של ד. גרוסמן או של ע. עוז המאשים את ישראל במלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה? זה הרי יכול לעזור לשניהם ברזומה לפרס נובל לשלום.
* מבתי המרקחת באיזור תל-אביב מודיעים כי בימים האחרונים חל גידול עצום בביקוש למשחת וזלין.
* מה יקרה לפרס בפורים הקרוב?
* שרה אימנו באה לביקור אינקוגיטו בדרום תל-אביב. לא היו עליה תחתונים.
* אפשר שוב להעביר לנו במזומן, או בשיק לפקודת אהוד בן עזר, סכומים שאותם אנחנו שולחים לסופר הנמצא במצוקה קשה וחפץ בעילום-שמו, ואפשר להעביר לו רק כסף מזומן.
הכתובת שלנו: אהוד בן עזר, ת.ד. 22135, תל-אביב 61221.
* במרס 2013 תימלאנה 50 שנה להופעת הרומאן הלא-חשוב "המחצבה", שאינו שייך לספרות העברית, ולכן כנראה גם אנחנו נכבד את התאריך הזה בשתיקה.
***
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,460 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמינית למכתב העיתי, שנוסד
ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
אמנון דנקנר: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-51 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,068 מנמעני המכתב העיתי ל-30 שנה למותו.
מי שלא קיבל או שלא שם לב לצרופה יכול לחזור ולבקש אותה אצלנו
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,052 נמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-78 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים -18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,460 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,922 מנמעני המכתב העיתי ואחרים.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות".
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,372 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ילדים ונוער / שונות
אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן
ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,228 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל