גיליון מס' 970

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, כ"ב באב תשע"ד, 18 באוגוסט 2014

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: יוסי גמזו: צָלָ"ש. // עוז אלמוג: הנאום של דויד גרוסמן בעיראק. // יהודה דרורי: הערות מיספר על הפגנת השמאל בתל-אביב. // מתי דוד: אובמה: אנטומיה של כישלון מנהיגותי בתחום המדיני הבינלאומי. // מרדכי קידר: נדנדת המזרח התיכון. [ציטוט]. // אהוד בן עזר: 1. "קסם לאור ירח", עוד סרט מקסים, משעשע וקליל של הקוסם וודי אלן. 2. ואחרי הסרט צהריים לשניים ב"הקוסם"  ב-75 שקלים בסך הכול, בשלמה המלך פינת קינג ג'ורג'. // אברהם כץ עוז: החיים בגבולות "התלם האחרון" – נחל עוז. // דרור אֵידָר: זכויות האדם הלא יהודי. [ציטוט]. // ברוך תירוש: בשבחי הטיפשות. // עו"ד גיא משיח: סיקרט – שומר נפשו יירחק. // שבע הערים האירופאיות – המוסלמיות בקרוב. // ד"ר יוחאי סלע: התקשורת צריכה לבקש סליחה מתושבי המדינה. // עושָׂה לחיילים טוב על הַשְּׁפְּרִיץ, מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // משה כהן: הנדון: רבותיי ההיסטוריה חוזרת. // צבי י' כסה: עוצו עצה ולא תופר. // אורי הייטנר: צרור הערות 17.8.14. // אברהם בנמלך: דו"ח גולדסטון השני. // אלי מייזליש: כיבוש עזה אינו טעות – הוא כורח בל יגונה. // רות ירדני כץ: חד-וחלק. // נעמן כהן: המשומדת מורל מלכה-פטמה מנסור – האם השמאל שכח מה זה להיות יהודים?  // תקוה וינשטוק: קולות במלחמה. // אהוד בן עזר: מסעותיי עם נשים, פרק חמישה-עשר: "הטיטניק בא" של שלום אילתי שהביע גם את אהבתי הנכזבת לג'ני. // ממקורות הש"י.

* * *

יוסי גמזו

צָלָ"ש

כְּשֶרוֹעֲמִים הַתּוֹתָחִים שוֹתְקוֹת פִּתְאֹם הַמּוּזוֹת

עַל כָּךְ סִפְּרוּ לָנוּ שָנִים מֻמְחֵי הַבִּטָּחוֹן

אַךְ מִתְבָּרֵר שֶגַּם אִם הֵם שָנִים רַבּוֹת אָמְרוּ זֹאת

לֹא בְּהֶכְרֵחַ מָה שֶהֵם אוֹמְרִים תָּמִיד נָכוֹן.

וְאֵין עֵדוּת טוֹבָה לְכָךְ יוֹתֵר מִשִּיר-הַזֶּמֶר

שֶכְּמוֹ מַפַּל-הָרִים שוֹצֵף עַל גְּדוֹת הַלֵּב גָּלַש

וּבוֹ לִכְבוֹד הָעָם הַזֶּה הַמּוּזָה מְפַזֶּמֶת

שִיר-אַהֲבָה לוֹהֵט שֶכָּאן מֻגָּש לוֹ כְּצָלָ"ש.

צָלָ"ש עֲנָק הַמָּעֳנָק מֵעֹמֶק לֵב זָרוּחַ                            

לְעַם שֶלֹּא יוּכְלוּ לוֹ כָּל קְשָיָיו שֶל הַגּוֹרָל,

לְעַם קָטָן בְּמִסְפָּרוֹ אֲבָל גָּדוֹל בְּרוּחַ

שֶנִּתְבָּרֵךְ בַּנֶּשֶק הַסּוֹדִי שֶשְּמוֹ מוֹרָאל.

עַל אֹמֶץ לוֹחֲמִים הַמְּגִנִּים פֹּה עַל הַבַּיִת

עוֹד יְסֻפְּרוּ פִּרְקֵי גְּבוּרָה וְהַקְרָבָה זְמַן רָב

אַךְ גַּם עַל הָרֵעוּת אוֹתָהּ נוֹשְׂאִים הֵם עַל כַּפַּיִם  

כְּמוֹ אֲלֻנְקַת פָּצוּעַ הַחוֹצָה אֶת שְׂדוֹת הַקְּרָב.

וְגַם עַל קְשִי עָרְפָּהּ שֶל הַחֲזִית שֶשְּמָהּ הוּא עֹרֶף

וּגְבוּרָתָם שֶל יְלָדִים קְטַנִּים וְאִמָּהוֹת

הַמִּתְגַּלָּה בְּאֶרֶץ זוֹ לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ

רָאוּי לָתֵת בְּלֵב רוֹטֵט צָלָ"ש גָּדוֹל מְאֹד.

צָלָ"ש עֲנָק הַמָּעֳנָק מֵעֹמֶק לֵב זָרוּחַ

לְעַם שֶלֹּא יוּכְלוּ לוֹ כָּל קְשָיָיו שֶל הַגּוֹרָל,

לְעַם קָטָן בְּמִסְפָּרוֹ אֲבָל גָּדוֹל בְּרוּחַ

שֶנִּתְבָּרֵךְ בַּנֶּשֶק הַסּוֹדִי שֶשְּמוֹ מוֹרָאל.

כִּי אֵין גִּלּוּי מֻפְלָא יוֹתֵר בְּאֶרֶץ זוֹ שֶלָּנוּ

מִגַּל הַנְּתִינָה הַזֶּה שֶעַל לִבָּהּ נָחַת

שֶבּוֹ חַיָּל בּוֹדֵד הוֹפֵךְ לְיֶלֶד שֶל כֻּלָּנוּ

וְעַם שָלֵם הוֹפֵךְ פִּתְאֹם לְמִשְפָּחָה אַחַת.

וְאִיש מַזְמִין אֶל תּוֹךְ בֵּיתוֹ שָכֵן שֶאֵין מָמָ"ד לוֹ

כִּי רֶגֶש שֶל תְּחוּשַת הַיַּחַד אֶל לִבּוֹ פָּלַש

וּבִזְכוּת רֶגֶש זֶה מַחְזִיק חָסְנֵנוּ מַעֲמָד לוֹ

וְעַל הַמַּעֲמָד הַזֶּה מַגִּיעַ לוֹ צָלָ"ש.

צָלָ"ש עֲנָק הַמָּעֳנָק מֵעֹמֶק לֵב זָרוּחַ

לְעַם שֶלֹּא יוּכְלוּ לוֹ כָּל קְשָיָיו שֶל הַגּוֹרָל,

לְעַם קָטָן בְּמִסְפָּרוֹ אֲבָל גָּדוֹל בְּרוּחַ

שֶנִּתְבָּרֵךְ בַּנֶּשֶק הַסּוֹדִי שֶשְּמוֹ מוֹרָאל.

* * *

עוז אלמוג

הנאום של דויד גרוסמן בעיראק

ג'יהאדיסיטים מארגון דאעש טבחו בשבועיים האחרונים כ-700 איש בני חמולת א-שעיטאת במזרח סוריה. כך מדווחים ארגוני זכויות אדם העוקבים אחר הנעשה באזור. עוד דווח שאנשי דאעש ערפו ראשים של רבים מבני החמולה – כ-100 מהם לוחמים והיתר אזרחים. הטבח הזה מצטרף לרצח העם הנמשך ברחבי ארצות ערב, בידי אנשי האסלאם הקנאי.

בדמיוני אני רואה את נביא המצפון דויד גרוסמן עומד בעצרת מחאה בעיראק ואומר את הדברים הבאים (להן קטעים נבחרים מתוך נאום "אנחנו משת"פים של ייאוש" שלו, שלשום בעצרת השמאל בכיכר רבין. הסוגריים המרובעים – עליי):

"אין תמונות ניצחון במלחמה הזאת, של אף צד. אין תמונות ניצחון, יש רק מראות של הרס והרג וסבל שלא יתואר. כל תמונה משדה הקרב האומלל הזה היא בסופו של דבר תמונה של תבוסה עמוקה של שני עמים שגם אחרי מאה שנים של סכסוך מסוגלים לדבר זה עם זה כמעט אך ורק בשפת האלימות. בנסיבות הקיימות, במגבלות הקיימות, מגבלות הכוח, מגבלות המוסר, מגבלות הלחץ הבינלאומי, אין פתרון צבאי לסכסוך בין [היזידים, הכורדים וכל יתר העיראקים הלא קנאים לבין דאעש].

 חייבים להציע [לדאעש] הצעות שיהיו גדולות ומשמעותיות יותר מסך כל פרטיהן. לא עוד הסכם מוגבל, מקומי, מצומצם של הפסקת אש אלא מתווה לשינוי היחסים בין הצדדים – תוכנית גדולה, מרחיקת ראות, נדיבה שיהיו בה הצעות ממשיות לשיפור חיי [החליפה האסלאמית החדשה] ושל מה שיכול להחיות בהם את התקווה לעתיד טוב יותר ושיעניק להם תחושה של כבוד עצמי וכבוד אנושי.

ככה צריך להיות, בלי להסס, בלי לגמגם, בלי אבל, בלי אולי, הצהרת כוונות ברורה וחותכת של שני הצדדים. כי אם אחרי מלחמה כזאת, אחרי מוראותיה, אחרי תוצאותיה, [היזידים והכורדים] לא ייזמו מהלך כזה, יהיה לכך הסבר אחד בלבד שהם מעדיפים את הוודאות של מלחמות חוזרות ונישנות על פני הסיכון המסוים שכרוך בוויתורים שיביאו לשלום עם [דאעש]. ואנחנו נדע גם שמי שמנהיג [אתכם, כולל ארה"ב ואירופה שמפגינות תוקפנות נגד דאעש] לא מוכן או לא מעז ללכת בדרך השלום מפני שהוא פוחד לשלם את מחירה ובעיקר את מחיר הנסיגה ופינוי ההתנחלויות [בעיראק, בסוריה ובמדינות נוספות שלקחו לדעאש את שטחי החליפה].

זאת הברירה שעומדת לפנינו, אחרי המלחמה האחרונה, זאת הבחירה, זאת התקווה שלנו. תודה רבה, ערב טוב.

הבהרה קטנטנה של המצטט: באמנת החמאס, ובזו של דאעש אחותו, כל מדינת ישראל היא התנחלות אחת המחייבת פינוי (רצוי לים).

אני בעד גרוסמן. נחזיר ציוד לבקו"ם ונעשה "שלום של אמיצים" עם ויתורים מפליגים.  רק בקשה אחת צנועה לחמאס, באישורו של נביא הזעם והשלום גרוסמן: תשאירו לנו לפחות את הראש.

אהוד: דויד גרוסמן, לא רק שסובל מאידיוטיזם מוסרי – הוא פשוט טיפש!

* * *

יהודה דרורי

  הערות מספר על הפגנת השמאל בתל-אביב

במוצ"ש האחרונה באו כ-5,000 אנשי שמאל לאירוע הענק שלהם כנגד הממשלה ובעד החמאס (הם מנסים לעבוד עלינו ואומרים שהיו שם 10,000 והמשטרה מתפשרת בקושי על 7,000 להיות נחמדים...)

אבל אין פה אפילו 20% מהמצביעים הדרושים להכניס לכנסת ח"כ אחד...

עומדת לה הקיצונית-השמאלנית גלאון על הבמה ובקולה החורק והמגעיל קוראת (בחוצפה של פרעוש נגד פיל) להתפטרות ראש הממשלה. הנואמים אחריה מדברים נגד הסתה ונגד גזענות – ואני חושב בהתחלה שהם מדברים על הערבים בכלל ועל והחמאס בפרט... אבל מסתבר שהם דווקא מגנים את הימין הישראלי ששונא אותם (לא בלי סיבה) ואת היהודים תושבי ישראל שהתחילו להחרים יישובים ערביים מאז שאלו החלו לרקוד על הגגות ולשמוח על כל טיל שעף לעברנו מעזה וכל חייל שלנו שנהרג ובין היתר... לרגום מכוניות של יהודים...

הכי מגוחך הוא לשמוע איזה פתרונות הפוליטיקאים השמאלניים מציעים למצב הנוכחי בעזה. בעיקר לגבי הצורך להפקיד את עזה בידי המוכתר של רמאללה (אבו-מאזן), זה שהחמאס (בסיוע הרוב המכריע של תושבי עזה) גירשו אותו משם בביזיון ואף רצחו באכזריות חלק מאנשיו ע"י השלכתם מהגגות... (זוכרים?)

מה הם רוצים לעולל למסכן הזה?

5,000 או אפילו 7,000 המשתתפים בהפגנה מהווים את הזבל הפוליטי הקיצוני שמאלני במדינה, באותה קבוצה גם מוצאים כ-200 אקדמאים שמתרוצצים בעולם, משמיצים את המדינה וקוראים להחרמת תוצרת ישראלית. אמנם הדמוקרטיה הישראלית עדיין סובלת אותם, רק שלא מובן  לי מדוע ממשלת ישראל ממשיכה לממן משכורתם של רוב האקדמאים-המשמיצים הללו – ומדוע לא מחייבים את כנופיות השמאל הקיצוני להראות מהיכן בדיוק מגיע לכיסם הכסף שנשלח אליהם מחו"ל למימון הפגנות, ולחתרנות תעמולתית נגד ממשלתם הנבחרת...

* * *

מתי דוד

אובמה: אנטומיה של כישלון מנהיגותי בתחום המדיני הבינלאומי

לקראת סיום כהונתו השנייה כנשיאה של ארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, ניתן לאבחן ולסכם את תקופתו של אובמה ככישלון של מנהיג המצוי בשקיעה של מעצמה בנסיגה.

החזון המילולי מול הכישלון המעשי של אובמה

הוא החל את נשיאותו במסע הרצאות של נאומי חזון נאיבי בפראג, ברלין וקהיר. נאומים שבהם ניסה לברוא עולם חדש ואידיאלי של שלום וביטחון, סובלנות ופייסנות ופירוק נשק גרעיני. ההמונים שקיבלו אותו בכיכרות בהתלהבות ראו בו משיח חלום השלום, שיביא קץ למלחמות ולשנאות אחרי שתי מלחמות העולם האיומות. אובמה הפך לנואם המרתק והמשפיע ביותר בעולם, בראשית המאה ה-21, כפי שכתבה בנימוקיה, הוועדה שהעניקה לו את פרס נובל לשלום. הוא אמנם ניצח כנואם מזהיר, אך נכשל כמנהיג בכול מהלכיו והחלטותיו בתחום המדיני בהמשך דרכו. הוא נכשל באפגניסטן, בפקיסטן, במצרים, בעירק, בסוריה, בלוב, באיראן, בצפון קוריאה ובאוקראינה.

אובמה והאיסלם

בנאומו ההיסטורי באוניברסיטה המוסלמית החשובה בקהיר אל-אזהר הפליג בזיכרונות שורשי ילדותו ונעוריו באינדונזיה כבן למשפחה מוסלמית. נתן ביטוי הערצה והערכה לקוראן ולאיסלם. הוא אמר שהאיסלם הוא הפתרון ולא הבעייה (זו הסיסמה של האחים המוסלמים). לדעתו האיסלם הוא חלק מאמריקה והבטיח לעבוד בשיתוף עם הקהילה הזו. בנאומו בקהיר הבטיח לפתוח פרק היסטורי של הידברות ודיאלוג חדש בין אמריקה לעולם המוסלמי. הוא אמר "אני אחד מכם!" רשת הטלוויזיה האמריקאית פוקס תיעדה והפיצה את כל נאומיו ודעותיו על האיסלם.

אובמה וישראל

בימים אלה אמר אובמה דברי שטות מקוממים, בריאיון לעיתונאי תומס פרידמן ב"ניו יורק טיימס", ערב יציאתו לחופשה.

"ההיגיון" ו"הפתרון" של אובמה לסכסוך הישראלי פלשתיני יבוא לדעתו רק לאחר שיופעל בישראל לחץ פנימי על נתניהו כדי שיתגמש ויתקפל, מאחר והוא "חזק מדי" ואבו מאזן חלש מדי! – ראוי להזכיר שאובמה ביקר בזמנו בישראל ונאם בפני סטודנטים בבנייני האומה בירושלים (סירב לנאום בכנסת) וכבר אז ביקש להפעיל לחץ פנימי על נתניהו.

"אם ראש ממשלת ישראל לא ירגיש לחץ פנימי, לא יושג הסכם שלום עם הפלסטינים. נתניהו חזק מדי. אבו מאזן חלש מדי."

על פי "ההיגיון" של אובמה, יש צורך לפעול כדי לארגן שנתניהו יהיה "חלש מדי" ואבו מאזן "חזק מדי". מסתבר שאובמה לא מבין שום דבר בפוליטיקה הישראלית.

אובמה נכשל ואיבד תבונה והבנה מדינית ואסטרטגית בכול מהלכיו, כולל גם בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ככל שהלחץ המשותף של אובמה והשמאל הישראלי הקיצוני יגבר על ישראל מבפנים ומבחוץ, נתניהו רק יתחזק יותר, ואילו "הארץ", מר"צ, ו"שלום עכשיו" "יחזקו" את אובמה החלש.

עבור מה קיבל אובמה פרס נובל?

לאחר שהוא קיבל פרס נובל לשלום, הוא כנראה התבלבל בשאלה, האם הוא מנהיג של מעצמה שיש לה אינטרסים, אויבים וידידים או שהוא מטיף סוציאלי שחולם על עולם אידיאלי, שלצערנו אינו מצוי בעולם הריאלי שהוא ניבחר להנהיגו. גם האקדמיה השוודית שמעניקה את הפרס התבלבלה. היא העניקה לאובמה הפרס בזכות נאומי החזון שלו אך לא עבור אפס הישגיו המעשיים להשגת שלום בסכסוכים האלימים בעולם. אובמה היה שחקן במה כמטיף סוציאלי אך נכשל על במת העולם כמנהיג שאמור היה להיות ריאלי.

כישלון הדיפלומאניה של אובומאניה

הוא האמין במדיניות שלפיה ניתן להחדיר ולהטמיע דמוקרטיה מערבית בעולם המוסלמי. הוא ניהל מדיניות נאיבית שלפיה כל סכסוך פרובלמטי ניתן לפתור באמצעות מהלך דיפלומטי. הוא האמין שבאמצעות מילים ונאומים ניתן לפתור סכסוכים אלימים. ארה"ב בהנהגתו שילמה בדם ובממון, בסכומי עתק, עבור מדיניות זו שכשלה בכל מקום שהוא ניסה לממשה, בכל מדינות ערב. אובמה הפך לעב"מ (עצם בלתי מזוהה) בעיני מנהיגי מדינות רבות. ההיסטוריה של הריאליה מלמדת אותנו שהדיפלומטיה לא מנעה מלחמות וסכסוכים אלימים, במאה העשרים ותחילת המאה ה-21.

מפולת טוטאלית של מדיניות החוץ האמריקאית

כל העקרונות והאמונות שעל פיהן ניהל אובמה את מדיניות החוץ, במהלך שנות כהונתו כנשיא של ארה"ב – כשלו והתרסקו. אמריקה שילמה בדם ובממון רב, בניסיונות לממש מדיניות זו, שכשלה פעם אחר פעם. מדיניות שהתאפיינה בהססנות, בעיוורון, בפייסנות, בחוסר תגובה החלטית בזמן אמיתי לגבי אירועים שחייבו זאת, בהיעדר הבנה של מאפייני המנטאליות, התרבות והכבוד הערבי מוסלמי. מדיניות כושלת שנקבעה גם על ידי צוות היועצים והמומחים שהשפיעו על הנשיא.

אובמה איבד במידה רבה את השפעתו כמנהיג העולם החופשי. הססנותו של אובמה מלפעול באופן החלטי, הובילה לניצחונות תעמולתיים ומוראליים של איראן, סוריה ורוסיה, בעימותים שהיו לו איתם. העוצמה הצבאית והטכנולוגית שיש לארה"ב בוזבזה בגלל הססנותו. העולם הנאור של המערב כשל מוסרית ומעשית בגלל היעדר תגובה להרג ההמוני בסוריה, עיראק, גם בגלל חוסר תגובה של אובמה. היעדר מנהיגות, המצופה מאובמה, כמנהיג המעצמה החזקה בעולם, גרם לכך שהמערב הדמוקרטי מצוי במסלול של בלבול, והעולם האיסלאמי במסלול של תוקפנות. המערב הפך למשותק מול האיום הסורי (הכימי) האיום האיראני (האטומי), והאיום הרוסי (בסוריה בוחצי האי קרים).

מצד אחד הוא מטיף לדמוקרטיה, זכויות אדם וחופש הביטוי, אבל בפועל משתף פעולה עם מנהיגים של המדינות הכי קיצוניות של דיכוי והיעדר כל סממן דמוקרטי כמו סעודיה, קטאר, איראן, כווית.

ארה"ב השקיעה דם וממון עבור דמוקרטיה איסלאמית וקיבלה כישלון

התנפצה האשלייה ש"דמוקרטיה" אפשרית שתתקיים בעולם המוסלמי וכי היא תוביל למתינות ולסובלנות, על פי אמונתו של אובמה.

התנפצה האשלייה שמהפכת תחריר ו"האביב הערבי" היו מהלך היסטורי שיסחף את כל העולם הערבי אל עבר הדמוקרטיה והמתינות, כפי שהכריז בזמנו אובמה.

התנפצה האשלייה שניתן לפתור כל סכסוך אלים ופרובלמאטי באמצעות מהלך דיפלומטי, כפי שהאמין ופעל אובמה.

התנפצה האשלייה שלפיה תמיכתו של אובמה ב"אחים המוסלמים" במצרים, תוביל למתינות ולמהלכים דמוקרטים. קרה בדיוק להיפך.

נסדק האמון באובמה, מצד ישראל, סעודיה, המפרציות ומצרים עקב הפייסנות והויתורים כלפי אירן, שהיא סכנה לכולן.  

דם וממון "בתמורה" לכישלון

תקציר גיאוגרפי של הכשלונות

לוב. במשבר שהתחולל במרד נגד קדאפי, ארה"ב לא השתתפה עם בריטניה וצרפת להפלתו של קדאפי. היא הובילה "מנהיגות מאחורה". מושג דיפלומטי של בריחה.

אפגניסטן. לאחר שארה"ב השקיעה דם וממון רב כדי לבנות "דמוקרטיה", היא בורחת ומשאירה תוהו ובוהו, והטליבן משתלט.

סוריה. כשפרץ המרד נגד אסד שגרם להרג המוני נגד בני עמו, תוך שימוש גם בנשק כימי, אובמה שלח נושאת מטוסים ואיים על אסד בטילי טומהוק. הוא התקפל לאחר איום של פוטין ונכנע ל"הסכם" שלא פוגעים באסד בן בריתו של פוטין.

עיראק. לאחר שארה"ב השקיעה דם וממון רב כדי לבנות בעיראק "דמוקרטיה", היא בורחת משם ומשאירה מדינה בתוהו ובוהו, מדינה שמצויה במלחמת אזרחים. מדינה מפורקת ללא "דמוקרטיה". דעאש משתלט.

מצרים. אובמה הפקיר את הנשיא מובארק, בן הברית מהמדינה הערבית הגדולה ביותר. מהפכת תחריר וניצחונו של מורסי ו"האחים המוסלמים" בבחירות שהתקיימו היו בעיני אובמה ניצחון של הדמוקרטיה. ואולם כאשר התחוללה מהפכת הנגד והשתלטותו של הגנרל אסיסי על מצרים, אחרי שחיסל את "האחים המוסלמים" וכלא את פעיליהם בכלא, כולל את הנשיא מורסי – אובמה הגיב בזעם. קיצץ בסיוע הצבאי. נוצר קרע ומשבר אמון. סיסי נבחר בסוף בבחירות. קיבל סיוע כספי מסעודיה ונשק מרוסיה. אובמה הפסיד.

סעודיה. לאור מדיניות החנפנות וההתקפלות של אובמה בפני איראן, שסעודיה רואה בה סכנה, נוצר משבר אמון עם ארה"ב. גם הנסיכויות במפרץ, פרט לקטאר, חוששות מהמשטר השיעי של איראן ומההתקרבות בין אובמה לאיראן, לאחר שהפקיר אותן.

קטאר. "המדינה" העשירה הזו, היא המממנת הראשית של כל הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות ("האחים המוסלמים") שמסכנות את המשטרים בסעודיה, בירדן, במצרים וכן מסייעות לקבוצות הטרור השונות. ארה"ב, שמצהירה שהיא נלחמת נגד הטרור האיסלאמי, מעלימה עין מקטאר. כישלון.

אוקראינה. רוסיה כבשה את חצי האי קרים האוקראיני ותומכת בהתקוממות של תומכיה במזרח אוקראינה נגד השלטון האוקראיני. כיצד הגיב אובמה על הכיבוש הלא חוקי? במחאה דיפלומטית חריפה ובסנקציות מגוחכות. פוטין ניצח, אובמה התקפל פעם נוספת.

ישראל. נוצר משבר אמון מסוים גם בין ישראל לאובמה, לאור כל המהלכים הידועים שהתרחשו בתקופה האחרונה (איראן, חמאס, ג'ון קרי, המלחמה בעזה, טורקיה).

* * *

מרדכי קידר

נדנדת המזרח התיכון

רבות נכתב בשנה האחרונה על התפקיד שנוקטת קטאר בסכסוך על מעמדם ותפקידם של "האחים המוסלמים", התנועה המציבה אלטרנטיבה איסלאמית, לא שבטית, לשלטון השבט או המפלגה האידיאולוגית בעולם הערבי. המחלוקת עסקה בשנתיים האחרונות בתפקיד "האחים" במצרים, בלגיטימיות של הנשיא הקודם מוחמד מורסי ובחוקיות של השלטון החדש של עבד אלפתאח א-סיסי החל מתחילת יולי 2013. קטאר הופיעה במהלך שני העשורים האחרונים כתומכת הגדולה של "האחים", וגם של הגירסה הפלסטינית שלהם – ארגון חמאס.

בראש המתנגדים למדיניותה של קטאר עמדה סעודיה, א-סיסי הצטרף אליה בסלקו את מורסי. היחסים בין קטאר למתנגדיה הגיעו לנקודת שפל במארס 2014, כשסעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות – החזירו את שגריריהן מקטאר. בהמשך היו דיווחים על כוח צבאי סעודי שהתרכז על גבול קטאר, שהיה פולש לאמירות הסוררת אילולא היתה זו חוסה בצילה הגדול של ארצות-הברית, המפעילה בקטאר את הבסיס האווירי העיקרי שלה במפרץ, וקשורה עם קטאר בעבותות כלכלה והידברות חזקים.

קטאר היתה לאורך השנים התומכת הגדולה של חמאס – בכסף, באירוח מנהיגיו אחרי שעזבו את דמשק, ובגב הפוליטי שהעניקה לארגון ולשלטונו בעזה. בשנים האחרונות הצטרפה טורקיה לציר התמיכה בחמאס, ובתקופות מסוימות נטלה גם איראן חלק בציר זה, בין אם משנאתה לישראל ובין אם מעוינותה לסעודיה.

כשפרץ סבב האלימות הנוכחי בין חמאס לישראל התייצב מיד הציר הקטארי-טורקי לסייע לחמאס, כשמנגד התייצב הציר המתנגד ל"אחים" ולחמאס: מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, וירדן. ממשל ארה"ב ניסה לסייע לציר הקטארי, אך נסוג בשל הביקורת שנמתחה עליו בישראל ובקונגרס האמריקני. הרשות הפלסטינית חצויה בין מבוקשה לראות את ישראל ממוטטת את חמאס, ובין חמלתה על תושבי עזה המשלמים בדמם את מחיר השתלטות חמאס על חייהם ומותם.

האם קטר נכנעה?

כשהחל שלב המשא ומתן על הפסקת האש, החלה תחרות בין שני הצירים, מי יוביל את העניינים וימשוך את ההסדר לכיוון הרצוי לו. ככל שחלפו הימים התברר כי הפתרון ייקבע על פי תוצאת הדו-קרב בין מלך סעודיה לאמיר קטאר, וזה שינצח, יעצב את עתיד ההסדר בין ישראל לחמאס. ב-9 באוגוסט 2014 התברר כי המנצח הוא מלך סעודיה, ואיתו הציר של מצרים והאמירויות, המתנגד לחמאס, גם אם אינו תומך בגלוי בישראל. ניצחונה של סעודיה והציר שלה על קטאר ותומכיה הגיע להבשלה, כשאמיר קטאר בא בדחיפות בסוף השבוע שעבר לריאד.

כניעתה של קטאר הגיעה לידיעת העולם בעיקר על ידי ערוץ "אלמיאדין", ערוץ שהציב את עצמו בעמדה מנוגדת לערוץ הקטארי, "אלג'זירה". רק לשם הדגמה: "אלג'זירה" מכנה את נשיא מצרים בשם "א-סיסי" בלי תואר "הנשיא", כי קטאר רואה עדיין את מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, כנשיא הלגיטימי של מצרים. ואילו "אלמיאדין" מכנה את א-סיסי בתואר "הנשיא". ערוץ "אלמיאדין" נוסד לפני שנתיים על ידי הכתב לשעבר של "אלג'זירה" בלבנון, ע'סאן בן ג'דו, שעזב את אלג'זירה בטריקת דלת על רקע העמדות הפוליטיות של הערוץ בנוגע לסעודיה והשתלטותה על בחריין. לכן "אלמיאדין" חשוד בכך שיש לו אג'נדה נגד קטאר ומדיניותה. עם זאת, במצב של ריבוי ערוצי תקשורת ערביים חופשיים מצנזורה ממשלתית, ערוץ יכול ליצור לעצמו מוניטין רק על בסיס אמינות הדיווחים שהוא מביא. לכן לא ברור עד כמה נכונה האינפורמציה שתובא בהמשך על ביקור אמיר קטאר בריאד, על פגישתו עם המלך הסעודי ועל הדברים שנאמרו בפגישה שנערכה ב-9 באוגוסט. וכך מדווח עליה ערוץ "אלמיאדין" (תוספותיי בסוגריים, מ"ק).

"אמיר קטאר אומר למלך הסעודי שארצו אינה נוקטת במדיניות של צירים (קטאר מוותרת על הנהגת הציר שעד היום היא הובילה). עזה הפכה לכיוון המבט של כולם (אנחנו יודעים שסעודיה כלל אינה מתעניינת בגורל עזה)..." "אמיר קטאר, שייח' תמים בן חמד בן ח'ליפה אלת'אני, אמר כי הוא הגיע (זחל באין ברירה) לריאד כדי לפגוש את המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אלעזיז, מכיוון שהוא (אמיר קטאר) מכיר היטב את נאמנותו של המלך הסעודי לאומה הערבית (לסעודיה, לחבריה ולאינטרסים שלה בלבד) והאמון שהוא רוחש לו ושיעביר לו (למלך) את מה שקורה בעזה (האסון שישראל המיטה על חמאס וקטאר) מתוך חשש שנאבד את הדרך (ישראל תנצח). קטאר אינה נוקטת מדיניות של צירים (קטאר מתחרטת על שהובילה ציר נגד סעודיה) גם אם היה בעבר בקטאר מי שסבל ממגלומניה לגבי קטאר וגודלה (ביקורת קשה של אמיר קטאר כלפי אביו, שייח' חמד, ושר החוץ שלו, שהובילו מדיניות שחצנית כלפי העולם הערבי בכלל וכלפי סעודיה בפרט, למרות שקטאר היא אמירות קטנה. אמיר קטאר מבין כי בלי השמעת ביקורת זו, או "החזרה בתשובה" הזו, מלך סעודיה כלל לא יקשיב לו)."

"אלמיאדין" ממשיך: "אמיר קטאר הבהיר למלך הסעודי כי אין ערך לקטאר בלי השתייכותה למפרץ (תחנונים למדינות המפרץ להחזיר את שגריריהן לקטאר), או הערביות שלה (אנו מצטערים על המדיניות שנקטנו נגד מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית), ושני הצדדים (הצירים) משלימים זה את זה (הציר שלנו נכנע לציר שלך)."

אמיר קטאר אמר למלך סעודיה במפורש: "קטאר מוכנה ללכת בעקבותיך ועל פי הוראותיך (ומוותרת כליל על המדיניות העצמאית שנקטה בשנים האחרונות) כדי להקל את סבל העם הפלסטיני (כדי להציל את שלטון חמאס על הפלסטינים שהוא משתמש בהם כמגינים אנושיים."

אמיר קטאר הוסיף: "אל מול העוצמה האדירה של הפשעים ומלחמת ההשמדה המתנהלת בעזה (הסכנה שתושבי עזה ימרדו בשלטון חמאס), אין סיבה שמצרים (וסעודיה שמאחוריה) יתעקשו על יוזמה (תנאי כניעה) שלא נענית למינימום הציפיות והדרישות של הפלסטינים (חמאס), במיוחד כשישראל זקוקה להפסקת אש (ישראל יכולה להמשיך בלחימה עוד ועוד בזכות התמיכה הציבורית בממשלה)... אינני יודע איך המצרים מסוגלים לסגור את שעריהם בפני תנועת חמאס. בוא ונשאיר, אדוני (!), את החשבון עם תנועת חמאס (והפשעים שביצעה נגד הפלסטינים ומצרים) לעתיד (ואז הם יישכחו) ונעמוד כולנו יחד עם העם הפלסטיני, שכן העם עכשיו מאחורי חמאס (עם סכינים) ותומך בדרישותיה (להסרת המצור). באתי אליך, אדוני (!) כדי שנשמע בשורות טובות (אחרי שאנחנו נכנעים ומוותרים על עמדתנו התומכת בחמאס) שיצילו אותנו מהמצב שאנחנו נמצאים בו (הבדידות שקטאר גזרה על עצמה בשל תמיכתה באחים המוסלמים ובחמאס העומד בפני קריסה).

"אלמיאדין" מדווח כי הפגישה בין המלך הסעודי ואמיר קטאר ארכה רק עשר דקות, ואינו מביא את דברי המלך הסעודי שאולי שתק במהלך כל הפגישה. המשמעות של שני הפרטים הללו היא כניעה מוחלטת של קטאר בפני סעודיה, של אמיר צעיר וחסר ניסיון בפני מלך מבוגר ועתיר חוכמת חיים. מה שהביא את אמיר קטאר לכניעה הוא הצירוף של הנחישות הישראלית והגיאוגרפיה של עזה – אזור נצור גם אם יוסר המצור, שישראל נמצאת לתמיד מצידו האחד ומצרים מצידו האחר, ורק הים הוא המפלט שגם הוא חסום. חצי האי הקטארי נמצא במצב דומה: המוצא שלו ליבשת הוא רק דרך סעודיה העוינת ודרך הים, ולולא הנוכחות האמריקנית, יכלה סעודיה למחוץ את השלטון הקטרי בתוך שעות, כפי שעשתה בבחריין ב-2011.

אם נכונים הידיעה על ביקורו של  אמיר קטר בריאד ותמליל המונולוג שלו, שהביא ערוץ "אלמיאדין", אז יש בפנינו קונסטלציה חדשה של כוחות במזרח התיכון: סעודיה – מדינה מלוכנית שבטית בעלת גוון איסלאמי – הפכה לכוח המוביל, ישראל קרובה לציר המנצח, וארה"ב נמצאת בצד המנוצח. הציר איראן-סוריה-עיראק לחוץ בגלל הג'יהאדיסטים של "מדינת האיסלאם", וארה"ב מנסה לשקם את מעמדה באמצעות פעילות אווירית נגדה.

יש קולות הקוראים לישראל לנצל את המצב החדש, לרוץ קדימה עם יוזמת השלום הערבית שמקורה בסעודיה, לצאת מיהודה ושומרון ולהקים מדינה פלסטינית בראשותו של אבו-מאזן שתהיה חלק ממערך הכוחות החדש, המלוכד, נגד חמאס וקטאר המוחלשים. על הנייר הרעיון נשמע טוב, אבל יישומו בעייתי: קואליציות וצירים במזרח התיכון הם בדיוק כמו דיונות החול של מדבריות האזור: היום הם כאן ומחר הרוח נושבת בהן למקום אחר. בעבר היו מי שיעצו לישראל למהר ולכרות שלום עם אסד, כל עוד הוא חזק, גם במחיר הוויתור על הגולן. איפה היום אסד? ומה היה קורה אם ג'בהת אלנוסרה, או מדינת האיסלאם – היו היום בגולן, משקיפים על טבריה ומטווחים את תושביה?

נדנדת המזרח התיכון מראה היום עוצמה לציר סעודיה-מצרים, אך כלל לא ברור אם קואליציה זו תמשיך לכוון את המזרח התיכון בעוד שנה או שנתיים. אסור לישראל להתפתות ולעצב את עתידה וביטחונה על סמך קונסטלציה זמנית, טובה ככל שתהיה. ישראל חייבת לפעול על בסיס תכנון ארוך טווח המתרכז בישראל ובנכסיה הטריטוריאליים ולא בבריתות המשתנות של דיונות המזרח התיכון.

המאמר מתפרסם באתר "מידה" ובמגזין "מראה" 302.

* * *

אהוד בן עזר

1. "קסם לאור ירח"

עוד סרט מקסים, משעשע וקליל

של הקוסם וודי אלן

קולין פירת' מגלם בסרט "קסם לאור ירח" את ויין לינג סו, קוסם מהמזרח הקסום המבדר את תושבי אירופה בהעלמת פילים ובניסור נשים לשניים. כשהוא מוריד את השפם המלאכותי, הקרחת והקימונו, הוא סטנלי, קוסם-במה המתמחה בהפרכת ובהשפלת ידעונים, אסטרולוגים, מתקשרים עם רוחות ושאר מיני אורי-גלרים. חבר-מילדות, קוסם אף הוא, מזעיק אותו אל משפחה עשירה בדרום צרפת, שנמצאת תחת השפעתה של צעירה חיננית ויפה להפליא (אמה סטון) שטוענת כי היא יכולה לראות את העתיד ולדבר עם המתים.

סטנלי, שמשוכנע כי לכל דבר יש הסבר רציונלי, מגיע לשם כדי להראות שמדובר ברמאית, ולבסוף, כמעט לבסוף, נופל בפח ומתחיל להאמין באמת-ובתמים בכוחותיה העל-טבעיים. אבל זה לא הסוף. הסוף הוא "הפי אנד" ולא נגלה אותו למרות שלא קשה לנחש.

אנחנו נהנינו מכל רגע בסרט. איזה משחק נהדר, קליל, עם קריצה למצלמה. איזה נופים. איזו תקופה (שנות ה-30 בריביירה הצרפתית). והכול מסוגנן ביד אמן, עם הדיאלוגים הבלתי-נשכחים הנשכחים של וודי אלן התסריטאי. פשוט שכיית חמדה. קולין פירת' כובש את הלב. משחק מצויין. לא רציני בדיוק במידה המתאימה. אמה סטון יפהפייה. גם היא כובשת את הלב. וכולם מתנהגים ומדברים בוודי-אלנית. זו שפת כל סרטיו גם אם הוא עמצו אינו משחק בהם. יצאנו מהסרט בהרגשה נהדרת. וגם אם חברים שלכם ומבקרים ישמיצו אותו, אל תחמיצו אותו. סרטים נוצרו כדי שתיהנו מהם ותצאו בהרגשה נהדרת.

2. ואחרי הסרט צהריים לשניים ב"הקוסם"

 ב-75 שקלים בסך הכול

בשלמה המלך פינת קינג ג'ורג'

אין כמו "הקוסם" לארוחה מזרחית זולה, מזינה, טעימה, ומזימה כל ביקורת על כך שהמסעדות בתל אביב יקרות. פשוט צריך לדעת איפה לאכול, וגם ה"יקרות" הן עדיין זולות בהשוואה למחירים בניו-יורק, פריס ולונדון.

ובכן מזמינים מנה אחת של שווארמה בצלחת וזו כוללת: צלחת גדולה שחצייה חומוס טעים עם טחינה וגרגרים, ערימה נדיבה של נתחי שווארמה מעולה, פלפל אדום גדול ארוך חצי צלוי וחצי חריף, 3 כדורים של פלאפל, [וזאת נוסף לכדור לאיש כאשר עומדים בתור להזמין את הארוחה]. ועוד בצלחת הראשית שני נתחים גדולים של חציל מטוגן במומחיות, קשה כמו קרש ופריך ונימוח בפה.

בצד מקבלים קערית רצינית של מג'דרה ועליה גרגירי חומוס ברוטב לבן של עצמם. קערית של סלט חסה עם בצל ושבבים פריכים. קערית של כרובית בטחינה. ואפשר להוסיף על כך, חופשי, קעריות של חמוצים בתיבול טחינה ורטבים אחרים, בשירות עצמי מהדלפק. ולאלה נוספו גם שתי כוסות גדולות של משקה הבית העשוי רכז לימון ורימונים, והן כלולות במחיר שצויין לעיל אלא שעליהן משלמים בנפרד. 

וכמובן שתי פיתות טריות חמות. סכו"ם אמיתי עטוף במפיות נייר חומות. ועל כל שולחן ניצב "כלבויניק" ממתכת, כמו בקיבוצים של פעם, שאליו אפשר לשפוך כל שארית או מפית משומשת.

בקיצור, ממש תענוג, ובייחוד אחרי סרט נחמד של וודי אלן, וייתכן שגם הוא היה נהנה, אחרי כל ארוחות העשירים שבסרט. אין צורך להזמין מקום אם כי בצהריים תמיד כמעט מלא. כל הארוחה כ-21 דולר שהם כ-10 דולר לסועד! ויש גם חדר ממוזג.

* * *

אברהם כץ עוז

החיים בגבולות "התלם האחרון"* – נחל עוז

נחל עוז, קיבוץ של איחוד הקבוצות והקיבוצים הוקם כהיאחזות הנח"ל הראשונה, נחלאים א', בשנת 1951 ומלכתחילה נועדו לחיות בו חקלאים ומגדלי ירקות. מיקומו נקבע על ידי אלוף פיקוד הדרום דאז, משה דיין. לדעת המתיישבים במקום, היה זה מיקום גרוע שנמצא בטווח אש המרגמות  של העזתים. (על כן חטפנו  הרבה הפגזות במשך 61 שנים ...)

ב-1953 הגיעה "הכשרה" של "התנועה המאוחדת" מתל אביב, מרחובות ומקרית חיים לאחר תקופת הכשרה במסגרת הנח"ל שעשו בקיבוץ מעין ברוך. מ-1951 עד 1953 עסקו  הנחלאים ביישוב המבודד במלחמות שיגרתיות במסתננים וגנבים – יום ולילה.

בין השנים 1953 ו-1956 היינו עסוקים בבניית הקיבוץ, בביצורים, בהתגוננות, בחיסול מסתננים, ברדיפה אחרי גנבים ומציתים, בהתחפרות ובהחזרת אש לכיוון עזה שמולנו. במחסן הנשק של הקיבוץ היו מרגמות, מכונות יריה, מטולים נגד טנקים, רובים  צ'כיים,  סטנים, רימונים ותחמושת. הגבעה הקדמית וה"אגודל" היו מבוצרים, ומאחורי הגבעה היה בונקר מפקדה. צלצול קצר בפעמון שליד חדר האוכל היה האות לעזוב הכול, לקחת נשק ולרוץ לעמדות.

מפקדי ההיאחזות היו רועי רוטברג  וצביקה הלוי, שעברו קורס קציני מילואים.

השמירה סביב הישוב בלילות נעשתה בתורנות קבועה בהשתתפות כל החברים והחברות ששמרו בעמדות ובמגדלי השמירה. שומר נוסף הסתובב ברכב בין כולם. בשלוש השנים  הראשונות יצאנו פעמים אחדות בשבוע למארבים עם  חיילי היחידה הדרוזית  שגרו בקיבוץ.

ב-1955 התגברו מאוד הגניבות וההסתננויות לנחל עוז. פנינו לרמטכ"ל, משה דיין,  וביקשנו סיוע של גדוד חיילים נוסף. תשובת הרמטכ"ל היתה: "אני  לא  מתכוון לתת הגנה של צה"ל נגד גנבי צינורות." התלוננו על הרמטכ"ל ישירות בפני ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, שחייב את דיין לבוא לקיבוץ ולהתנצל בפני החברים.

 דיין הגיע למפגש שהתקיים בצריף המועדון לחברים. הוא נכנס, התיישב ואמר כי "לא הבינו את כוונתו בסירובו לסייע בהגנת יישובי הגבול." הוא לא הסכים לענות לשאלות החברים, קם והלך. שוב התלוננו  אצל רוה"מ, והפעם הגיע בן גוריון עצמו לפגישה עם  חברי הקיבוץ.

בסוף 1953 נהרג טומי בן ארי בשדות הקיבוץ, על קו הגבול. ב-1956 נהרג מפקד ההיאחזות, רועי רוטנברג, עת שהיה בסיור לאורך גבול הרצועה, שלא היה  אלא חריץ באדמה. רועי  נהרג  בל"ג  בעומר, ביום בו היו צריכות להתקיים בקיבוץ חמש חתונות. אחד הזוגות הזמין את קרוב המשפחה, משה דיין, הרמטכ"ל. הוא הגיע לחתונה שבוטלה בשל הרצח של רועי, ועל כן חזר למחרת לשאת את נאומו על הקבר. היה זה נאום היסטורי, חשוב בעיני רבים, 

אבל בעינינו הוא נשמע יותר פיוטי  ופחות מעשי. אנשים אמרו: "איזה  נביא!"

ואילו אנו, חברי  נחל עוז,  אמרנו: "מנוול  אמיתי."

להגיד לנו, שבחרנו לחיות בנחל עוז, כי "לא ראינו את ברק המאכלת?" – ש"כבדו שערי עזה  מכתפינו"? הרי אנחנו יושבים כאן ורואים את המאכלת המנצנצת יום יום אל מול עינינו, נלחמים ומנצחים בעצם קיומנו כאן. הרי אנו אלה שנושאים לא רק את שערי  עזה אלא את הגנת המדינה על כתפינו ועל כתפי  ילדינו! מה הפטפוט  הזה על רועי ועלינו?

ובתוך האבל, בהלוויה של רועי, עמדנו מאחורי דיין והפמליה שלו – צביקה, ביני ואני ורתחנו מזעם. דיין סיים את דבריו, וכדרכו קם והלך.

ב"מבצע קדש" נכבשו סיני ורצועת עזה, אך הוחזרו למצרים לאחר שלושה חודשים. על פי העיתונות אז. דיין התנגד לנסיגה, אך בן גוריון כפה את ההחלטה עליו. העיתונים סיפרו כי דיין היה האחרון לצאת מן הרצועה,  בחזקת  מאסף.

לא  היו  דברים  מעולם! האחרון שיצא היה אלוף  פיקוד  הדרום. אנו, חברי נחל עוז עמדנו ליד המחסום שעל הגבול. כאז ועד היום אנו נושאים את  שערי עזה על הכתפיים, רואים את ברק המאכלת  הנוצצת ולא זזים. אנו יודעים על מה ולמה יושבים במקום.

כמו בעת ההיא גם היום אנו מצפים מראש הממשלה, משר הביטחון ומהרמטכ"ל לרדת אל האדמה, לתת כבוד לאלה שנושאים את המדינה על כתפיהם מזה כמעט 65 שנים. שני דורות של מגינים המבקשים הגנה בפני המלעיזים. לא בפטפוטי תקשורת ובהכרזות שווא, אלא בשיחה בצריף  המועדון-לחבר עם כולם. שיסתכלו בעיניים לחברי נחל עוז כי אין למדינה טובים  מאלה, גם לא  בממשלה.

כץ עוז אברהם 

 יו"ר  המועצה לישראל יפה וחבר הגרעין המייסד של נחל-עוז.

* ציטוט מדבריו של יוסף טרומפלדור: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו."

* * *

שימו לב !!! הודעה חשובה – ברגע האחרון !!!

ביום שישי הקרוב 22 אוגוסט בערב חוגגים

100 שנה בדיוק לתיאטרון ראינוע עדן

תיאטרון, ראינוע ובית התרבות הראשון של תל-אביב

לציון האירוע נערוך מפגש היסטורי-נוסטלגי צנוע ומדליק,

 סמוך לקולנוע עדן בתל אביב

האירוע המרכזי יערך בבית רוקח, נווה צדק רח' רוקח 36

(מול מוזיאון גוטמן).

האירוע בהשתתפות:

יעקב גרוס, יוזם ומנחה – סיפורים מימי הראינוע ולקט קטעי סרטים שהוצגו בתיאטרון עדן ובהם: ימי פומפי 1913, "ויהי בימי", ו"עודד הנודד" 1932 (באדיבות: יוסף הלחמי), "טרזן", "סאנגאם" ועוד...

שולה וידריך, מדריכה וחוקרת ת"א – על המבנה, הארכיטקטורה ועל התיעוד ההיסטורי של המקום הכי שמח בתל-אביב הקטנה.

חוני המעגל, אמן רב תחומי – על 60 שנות הפעילות של קולנוע עדן, כפי שתיעד בסרטיו בהשתתפות דמויות המפתח בתולדות ראינוע-שמענוע-קולנוע עדן.

שי פרקש – משמר ומתעד תרבות חומרית, על ציפור גן העדן שהסתתרה מתחת לטיח.

מספר המקומות מוגבל וכדאי להבטיח את השתתפותכם מיד – בדוא"ל חוזר

יעקב גרוס – yakgross@zahav.net.il

שולה וידריך – widrich@netvision.net.il

נפגשים בקולנע עדן – משעה 19:30 רחוב לילנבלום פינת פינס, תל אביב

האירוע בשעה 20:30 בבית שמעון רוקח

דמי כניסה סמליים בסך: 20 שקל

* * *

דרור אֵידָר

זכויות האדם הלא יהודי

מינויה של ועדת שבאס בידי מועצת "זכויות האדם" באו"ם היא המשך לגאלי לטרגי-קומדיה הקרויה אנטישמיות. העולם מלא בפשעים אמיתיים נגד האנושות, אבל האינקוויזיציה חוקרת רק את "פשעי" היהודים. ומה פשעם? הם העזו להגן על עצמם. ברברים. שבאס עצמו אנטישמי. לא אנטי-ישראלי. אדם הסבור שישראל ביצעה "פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשעי תוקפנות בזמנים שונים בהיסטוריה," כפי שהתבטא בעבר, הוא אנטישמי. 

אל דאגה, ארגוני "זכויות האדם" אצלנו (שפירושם "זכויות לכולם רק לא ליהודים") במימונן של מדינות אירופה, קרן פורד והקרן לישראל חדשה, שוקדים מזה זמן על הכנת ה"ראיות המרשיעות". בדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה, בלט ב"תרומתו" יותר מכל מקור אחר – ארגון "בצלם": הוא צוטט בדו"ח 56 פעמים, אפילו יותר מ"המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" בעזה (50). 

השבוע שאל העיתונאי שרון גל (מתי יקבל תוכנית טלוויזיה?) את חגי אלעד, מנכ"ל "בצלם", האם חמאס ארגון טרור? לאחר התפתלויות השיב אלעד: "אנחנו מדברים על ארגונים פלסטיניים חמושים; זה המינוח המקצועי, ואנחנו מבקרים את הפעולות שלהם כאשר הן פעולות לא חוקיות."

זיכרו אפוא, בכל פיגוע או ירי טילים עלינו, מדובר ב"ארגון חמוש" ש"יש לנו ביקורת עליו". אפילו מדינות אירופה מגדירות את חבורת הרוצחים מעזה, ארגון טרור. לא "בצלם".

שרון גל הפנה אותו לראיונות שהעניק אלעד לתקשורת הבינלאומית בזמן הלחימה, שבהם דיבר על פעולות לא חוקיות מצידנו.

אלעד השיב: "מה שנאמר עובדתית הוא נכון, והדברים האלה יתבררו בשבועות הקרובים."

הוא שאמרתי, הם עובדים על כך. שבאס יבלה שעות בקריאת הדו"חות שלהם.

"בצלם" תרם משמעותית להאשמות בדבר פגיעה "בלתי מידתית" באזרחים. במהלך המערכה האחרונה פרסם "בצלם" דו"חות המאששים את טענות חמאס וארגוניו שצה"ל פגע בעיקר באזרחים. אין ל"בצלם" מקור מידע עצמאי שיכול לאמת את מה שאומרים תושבי עזה וארגוני "זכויות האדם" שם. כולם נמצאים תחת שליטת רוצחי חמאס. גם ב-2009 "דווח" על פגיעה בעיקר באזרחים, אבל מאוחר יותר, התגלה שיותר ממחצית מה"אזרחים" היו מחבלים. אגב, גם ויליאם שבאס לא הסכים, בראיון לערוץ 2, לענות, האם חמאס הוא ארגון טרור. עכשיו אפשר להתחיל לעבוד.

2

שר החוץ הסעודי, סעוד אל פייסל, אמר השבוע: "ישראל חייבת להבין שהסכם שלום הוא הפתרון היחיד להישרדות." תמימות דעים לא מפתיעה בין הסעודים לשמאל אצלנו שלא מפסיק לפמפם "הסדר מדיני," "עבאס במקום חמאס" ועוד פנינים מסדנת היצירה הבלתי נלאית שהמיטה עלינו את אסון אוסלו וההתנתקות, ועכשיו מקדמת בכוח האינרציה מדינה פלסטינית על הרי השומרון שפירושה ישות אסלאמית במרחק יריקה מלב הארץ.

אגב הישרדות, כמה זמן אתם קיימים, מר סעודיה? אל תדאג לנו, התקיימנו אלפי שנים לפניכם ונישאר פה גם לאחר שיאזל הנפט מבארותיכם. השאלה שצריכה להטריד אותך היא, האם אתם תשרדו את צאצאיכם הפוליטיים והרוחניים – דאעש, אל קעידה, האחים המוסלמים ועוד ארגונים רצחניים, שגם אם אתם מתנערים מהם משיקולי שרידות שלטונית, אינכם מתנערים מהאידיאולוגיה המנחה אותם.  

עוד אמר אל פייסל, שאין לישראל זכות להילחם בעזה גם לא לשם הגנה עצמית, משום ש"אין סעיף בחוק הבינלאומי" האומר כי ל"ישות כובשת" יש זכות להגנה עצמית. "כשישראל רוצה להשיג את מטרותיה, היא אינה עושה חשבון, לא לחוק, לא לסדר ולא לאנושיות."

יפה לשמוע את הסעודים מדברים על חוק ואנושיות. עריפת ראשים אינה ספורט שהמציאו בדאעש; היא קיימת בסעודיה; מעוגנת בחוק ה"אנושי" של המדינה הזאת ושואבת את רוחה וצדקתה מההלכה האסלאמית המתחשבת.

הצבעתי כבר על השימוש שהאסלאם לגווניו עושה במילון המערבי לזכויות האזרח: "ישות כובשת", "החוק הבינלאומי", "שיקולים הומניטאריים" וכדומה. במיוחד כשהטוטליטריות הזאת מעוגנת בפרשנות אסלאמיסטית, ומחוזקת במאות מיליארדים של כסף נפט שהמערב שופך על אלה המייחלים לחורבנו.

הרעיון הוא להשתמש בכלים השלטוניים, המשפטיים והמוסריים שהאוייב פיתח כדי לפגוע בו ולהשתלט עליו. דמוקרטיה למשל: היכנסו לחברה מוסלמית והכריזו על בחירות דמוקרטיות. על-פי רוב, זו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה. לאחר שיכבשו את השלטון, הגופים האסלאמיסטים יבטלו את המנגנון הדמוקרטי. עזה, למשל.

הסעודי לא חידש דבר. אנחנו מכירים את הפרשנות האסלאמית הנפוצה ביחס למעמדם הנחות של היהודים מול עליונות המוסלמים. גם "הסכם שלום" לא ישקיט אותם, משום שמבחינתם אין ליהודים זכות לשלוט אפילו במוסלמי בודד, לא כל שכן לקיים ריבונות על מה שנחשב "אדמת הקדש" מוסלמית.

3

לא רק ברמה האסלאמית הסעודי לא חידש; אפילו ברמה ההצהרתית. השמאל האירופי שונא את ישראל (ואת היהודים) אפילו יותר משנאתו לאמריקה. התעמולה האנטי-ישראלית היא מושכל ראשון בתקשורת המתכנה ליברלית. למען האמת, הכינוי היותר נכון – גם ביחס לעיתון "הארץ-לא-שלנו" – הוא ליברלים פונדמנטליסטים. מין ליברליזם על תנאי שאינו מחפש היגיון, עובדות או אמת.

בשבת שעברה התקיימה הפגנת אלפים אנטי-ישראלית בהייד פארק שבלונדון. בדוברים היה שיימוס מילן (Milne), אחד העורכים בעיתון "הגרדיאן" הבריטי. כמו במקרה של כותבים מופרעים אצלנו, העובדה שהוא קובע איזו תמונת מציאות יראו קוראי העיתון, מטרידה הרבה יותר. 

"לישראל אין שום זכות להגן על עצמה משטחים שהיא כובשת באופן בלתי חוקי... לפלסטינים יש הזכות להגן על עצמם מפני הכובש. זה לא טרור להשיב מלחמה; הטרור הוא ההרג שישראל עושה בממדים מסחריים כפי שראינו בחודש האחרון."

אז עורך בגרדיאן סבור שישראל היא הטרוריסטית ולא חמאס, ויש לו גם הערה היסטורית – מה שהתחיל את "הפשע המתמשך" הזה הוא הצהרת בלפור, או בלשונו "בזמן מלחמת העולם הראשונה, שר חוץ בריטי, בשם עם אחד, הבטיח לעם שני את אדמותיו של [העם] השלישי."

זו רמת הידע ההיסטורי והמשפטי של חבורת האידיוטים המוסריים הזאת. אגב, בזמנו מילן הסביר את פיגועי האחד-עשר בספטמבר כנובעים ישירות ממדיניות ארה"ב כלפי העולם הערבי.

לבסוף אמר ש"דעת הקהל העולמית נעה כעת באופן מכריע לכיוון תמיכה בזכויות הפלסטינים" ולכן קרא "להפוך את התמיכה הזאת ללחץ בלתי פוסק" על ישראל. חשוב לזכור זאת כשקוראים את "הגרדיאן", כפי שצריך לעשות גם ביחס לעיתון "הארץ". לא מדובר בכלי תקשורת בלבד, אלא בגופים אקטיביסטים בעלי סדר יום פוליטי פרו פלסטיני, ממש כמו "בצלם" ו"ועדת שבאס". לא צריך להתרגש מהקולות האלה; ישראל תפרח ותשגשג והם ייעלמו, כאבק פורח וכחלום יעוף.

פורסם לראשונה בעיתון 'ישראל היום' (15.8.2014)

* * *

הופיע הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.

לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."

נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".

אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת:

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

אין החזרות! קנית – נדפקת!

* * *

ברוך תירוש

בשבחי הטיפשות

במאמרו 'על סף התהום', 'מוסף הארץ' 8.8.14, משרטט גידי וייץ מיתווה מרגש של ילד יהודי השורד בשואה תוך השתלבות בחיים נוצריים בפולין ובצרפת, ובנעוריו מתנער מכבליו, עולה בגפו ארצה, נקלט במערכותיה החברתיות וצבאיות, ונוסק למעלות האקדמיה, גם הבינ"ל.

במחקריו, מתלבט זאב שטרנהל בחשיפת נפתולי הפשיזם ברחבי תבל ונותן בהם סימנים, אך משום מה הוא מקל במוראות הפשיזם האיטלקי, שלדבריו החיים בשלטונו "היו מאוד מאוד נסבלים", וכי הפשיזם לא נולד באיטליה אלא בצרפת.

ואנחנו שגדלנו על ספריו של איגנציו סילונה, דווקא זוכרים את תיאורי זוועות הקלגסים הפשיסטים בערים ובכפרים. למרות שהוא גדל על התרבות הליברלית של צרפת, הוא עורר שם תדהמה כאשר כתב בספרו 'לא ימין ולא שמאל', כי ציד היהודים בצרפת לא נכפה על הצרפתים, אלא היה ביטוי תואם לשאיפותיו הגנוזות של ההמון הצרפתי.

מכאן ואילך הופך המיתווה במאמר למסכת הידרדרות של 'נטע זר' בארצו ובתרבותו, ולדידו היחס בישראל לערבים: 'זועק לשמיים'. "הם אמנם אזרחים שווי זכויות ולא מגרשים אותם, אך נאמר להם שהארץ לא שלהם"!

מה הוא מלמד לתלמידיו? האם במחקריו הוא לא הבחין שלערבים לא היתה אף פעם ישות ריבונית בארץ, וכי הם חיו כאן מאות שנים כתושבים נסבלים תחת השלטון העות'מני, ואח"כ עשרות שנים תחת השלטון הבריטי. עם הקמת ה'בית הלאומי היהודי' בהחלטת האומות, באותה העת שהוקמו מדינות ערב, הם נשארו כמיעוט שווה זכויות אזרחיות ורווחתם הובטחה ושופרה, בניגוד למצוקת עשרות מיליונים בני מיעוטים שנשארו במדינות ערב תחת שלטון עויין ואיש לא שעה למצוקתם, שנחשבה סבירה במסגרות ההסדר החדש.

מעל לכך, בחולשת ההנהגה הציונית הוצעה לערבים מדינה ריבונית ע"י חלוקת הארץ בשנים 1937, 1947 ו-1949, והם סירבו בשאיפתם, כמאמר בנו של אבו מאזן השבוע לידו ברמאללה –"את פלסטין נקים מן הנהר עד הים, והערבים יחזרו לצפת ולטבריה, לחיפה וליפו." וד"ל.

  לכן מקומם לקרוא את קביעתו המופרכת של זאב שטרנהל "כי כך עשו בצרפת ליהודים!" – האומנם? האם בני משפחתי הטובים, יחד עם 200,000 יהודי צרפת והולנד, שהיו אזרחים שלווים ונאמנים לארצותיהם, נרדפו ונשלחו למוות באושוויץ ומאטהאוזן לאחר שהתפרעו באינתיפדות דמים וטבחו בשכניהם? 

ללא היסוס הוא קובע ש"ההתנחלויות הן סרטן" והשאלה אם גם סרטנית היתה ולכן הותקפה על-ידי ערבים ההתיישבות בתל אביב ויפו, בתל חי ובעין זיתים, בחניתה ובטירת צבי, ברוחמה ובכפר אוריה? ומה בדבר התנחלותו האישית בווילה ערבית משלל מלחמת העצמאות, האם הינה סרטנית? ומנין יש לו העוז לבטל פעילות ציונית בהתיישבות ובאקדמיה?  בחרונו הוא כמו גדול מועדי 'שוחרי שלום הערבים' שכך הטיף בפומבי, ולשאלתי הגלוייה השיב: "שמח לך שאינני בשלטון, אצלי אנשים כמוך היו נמקים מחנה ריכוז." 

ולסיכום, מאחר שהנהגת ערביי הארץ עברה כנראה את הקו האדום של אי השלמה אלימה עם קיום המדינה, ומזה מאה שנה ענתה בסירוב ובאלימות על כל ניסיון פיוס או הצעת פשרה –  מעניין מה הפתרון שזאב שטרנהל מציע להושיט לפלסטינים? האם הוא חושב על פתרון דומה לזה ששכנע את עמי איטליה גרמניה ויפן המרושעים להפוך לשוחרי שלום מהטובים בתבל?    לדעתי אין טעם לנסות להציע פשרות ופתרונות מדיניים על מנת להשיג הבנה ורגיעה – אלא להחליט על 'שלום עכשיו'.  כלומר שלום בתנאים ותיחומי גבולות סבירים, ולא בתנאי ובתחומי העבר שכלל לא היו מקובלים בשעתם על ההנהגה הערבית.

בעיקר עלינו להתמקד בהתעצמות תרבותית וכלכלית, ולהודיע מראש על נחישותנו להגן עד חורמה, על ביטחון המדינה ואזרחיה. או אז ניתן יהיה להביא לשיפור ברמת איכות החיים, ובאורח שיאפשר קידום שילוב ראוי של בני המיעוטים בחיי החברה והעשייה במדינה. ואולי גם לשכנע את מדינות  ערב שכנותינו, לגשת למו"מ כן לתיחום גבולות סביר, ולשלום בר קיימא.

אהוד: באשר להשקפותיו הביזאריות של הפרופסור זאב שטרנהל, שיש המתייחסים משום-מה ברצינות לדבריו – לא נותר לנו אלא לחזור על מה שכתבנו כאן כבר כמה וכמה פעמים, שהאוניברסיטה והאקדמיה מפתחות כל תכונה, גם את הטיפשות!

* * *

Dear Friends,

We are trying that the UN and the world will not let the HAMAS of the hook this time and punish them for their WAR CRIMES instead of dealing with the lies about Israel actions defending itself

If you agree, please click on the link below and SIGN the Petition

http://takeapenglobal.com

ALSO,  do your best to distribute it, to send it to your friends and acquaintances all over the world.

We rely upon Your intensive distribution and motivation of others!
Thank you, and Good luck to us

If you have not done so please do it now.  Thanks

Orna Ben-Meir Ph.D.

* * *

עו"ד גיא משיח

סיקרט – שומר נפשו יירחק

נפלנו ברשת. אפליקציות הסודות והשמועות הזדונית החדשה "סיקרט – Secret" – כבשה את ישראל, והפכה ל"כיכר העיר" החדשה של השמצות, הכפשות וליכלוכים, שמותזים על "הקיר הלאומי" ישר מהסמארטפונים, ובאנונימיות מוחלטת.

כולם מרכלים על כולם, בחסות האנונימיות, המאפשרת לשגר מהמקלדת בקלילות וברשעות עלבונות איומים ונוראים: על זו שבגדה עם הבוס כדי להתקדם; על השחקן המפורסם שהיכה את אישתו; על העיתונאי שמכור לסמים; על האלוף ה"ביטחוניסט" עם הזין הזעיר; על הזמרת שהשתילה ללא הצלחה סיליקון בחזה 3 פעמים; על הכדורגלן ההומו מהליגה הלאומית ועל הזמר המפורסם שהולך לזונות בתחנה המרכזית. מה בעצם לא.

האנונימיות שבסיקרט – מאפשרת לאנשים לטנף ולרכל, לזרוק רפש ולהפיץ שמועות זדוניות, בשקרים נוראיים וחסרי יסוד – תוך ציון השמות של אלו שמרכלים עליהם (מה שנקרא, "שיימינג" – מלשון "לבייש") – בלי לחשוש שהמושמצים יחרימו אותם, יתבעו או יפטרו אותם ממקום העבודה.

האמת, מפתיע עד כמה אנשים "טובים" ו"מאירי פנים" ביום-יום הופכים מאחורי מסך האנונימיות שבסיקרט – לשקרנים, מסיתים ורכלנים, שמרשים לעצמם "לסגור חשבונות", לקלל, להשפיל, לבזות ולנהל מסע הכפשה ושקרים בידיוניים נגד החברים לעבודה, הבוסים, האקסים ומי לא – בקיצור נגד כל מי שבחיים הם רק מתחנפים אליהם ועושים להם "לייק" בפייסבוק בצביעות דו פרצופית.

הסיקרט – שאפשר לכנותה "רשת אנטי-חברתית", או הבת הזדונית והבלתי חוקית של פייסבוק וטוויטר – מפרה בגסות את חוק איסור לשון הרע, את חוק הגנת הפרטיות ואת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – פשוט "גן עדן" לרכלנים לפחדנים, שמוציאים דיבה ולשון הרע, השמצות ושמועות מרושעות – בחסות האנונימיות.

ומה שהכי גרוע, שהרבה אין מה לעשות נגד זה.

להגיש תלונה במשטרה – המוקדנים יצחקו לכם בפנים.

לפנות לבית משפט בבקשה להוציא "צו לגילוי" זהותו של המשמיץ האנונימי – אין סיכוי שתקבלו צו שכזה (בשל הלכת "רמי מור" הבעייתית, שקבעה שאין מקום לחשוף את זהותם של טוקבקיסטים אנונימיים).

וטרם דיברנו כלל על השימוש הנורא והמסוכן כל כך שעושים בסיקרט בני נוער – שאצלם סיקרט משמשת ככלי זמין, מיידי, קל ואכזרי להסתה, לביזוי והשפלה של חבריהם לכיתה –  בהטחת מטרי עלבונות העלולים להרוס את החיים של כל ילד מתבגר.

בקיצור: "שומר נפשו יירחק" – ועדיף להתגבר על הסקרנות, המציצנות ויצר הרכלנות האנושיים כל כך, ופשוט לא להצטרף לסיקרט, כדי לא לגרות את החברים שלנו בפייסבוק לרכל וללכלך עלינו באופן אנונימי.

ובכלל, נראה שהגיע הזמן שנפגעי סיקרט יתאחדו כדי להגיש תובענה ייצוגית של עשרות מליוני שקלים נגד סיקרט עצמה, כדי שמישהו שם יתחיל לסנן את התכנים הפוגעניים.

* * *

שבע הערים האירופאיות – המוסלמיות בקרוב

[רץ באינטרנט]

שבע הערים האירופאיות שכנראה תהיינה תוך שנים ספורות בעלות רוב מוסלמי.

1. העיר הראשונה שיהיה בה רוב מוסלמי תוך עשור שנים הקרובות היא העיר השנייה בגודלה בצרפת, עיר הנמל הדרומית מארסיי, עם 30-40% מוסלמים כיום. ברגע שאחוז המהגרים המוסלמיים גבוה מאוד, הפשע ברחובות משתולל, וכבר מסוכן לחיות כיום במארסיי, במיוחד לצעירים, עם מאפיה וכנופיות הנמצאות בכל מקום. בנוגע למארסיי, נדמה כאילו הרפובליקה הצרפתית הרימה ידיים (היהודים נמלטים משם), אך היום זו מארסיי, ואחר כך זו עלולה להיות גם פאריז (שבה אחוז המוסלמים עומד "רק" על 15%).

2. העיר האירופית הגדולה השניה, שיהיה בה רוב מוסלמי בעשור הקרוב, היא ברצלונה, עם 30% מוסלמים, רובם מרוקאים, צפון אפריקאים וטורקים. יש ערים קטנות יותר בספרד שיש בהן כבר 40% מוסלמים, למשל העיר סאלט, וברחבי המדינה יש דרישה עצומה למסגדים ולשירותי דת מוסלמיים. הדרישות הדתיות והפוליטיות של המוסלמים בספרד עולות כל הזמן, וסביר להניח שכאשר יהיו רוב, יהפכו את המדינה להרבה יותר דתית, ובהגמוניה שלהם. מוזר, זו המדינה שגירשה בצורה מרוכזת את המוסלמים שלה במאה ה-15, ועכשיו הם בהחלט חוזרים.

3. העיר השלישית הצפויה להיות בעלת רוב מוסלמי בעשור הקרוב היא בירת האיחוד האירופי, כמה אירוני, בריסל, שבבלגיה, עם אחוז מוסלמים כיום של 25-30%. המוסלמים בבריסל מאורגנים מאוד, ויש להם כוח יותר מאשר לכניסיה הקתולית, כיון שהמספרים שלהם מזנקים בקצב מהיר, היותם רוב הוא דבר שכבר נחזה ונצפה בידי הקהילה המקומית.

4. העיר הרביעית הצפויה להיות בעלת רוב מוסלמי באיחוד האירופי היא מאלמו שבשוודיה, עם 25-30% מוסלמים, ו-40% זרים בסך הכול. כפי שזה ביתר הערים עם אחוז מוסלמים גבוה, גם כאן שיעורי הפשיעה המוסלמית גבוהים מאוד, עם מעשי שוד, רצח, חטיפות ואונס של מקומיות, הרבה מעשי אונס. בסטוקהולם הבירה אחוז המוסלמים מעט יותר נמוך, כ-20%, ובחודש מאי 2013 התפרעו אלפים מהם ברחובות, והתעמתו עם המשטרה במשך לילות רבים.  המקומיים נשארו בבתים מן הפחד, והתקשורת השוודית הצבועה לא הסכימה בשום אופן לתאר את המתפרעים והבוזזים כ"מוסלמים".

5. העיר החמישית שצפויה להיות בעלת רוב מוסלמי כבר בעשור הקרוב היא רוטרדם, שראש העיר שלה, המחזיק באזרחות כפולה, הולנדית ומרוקאית, הוא אחמד אבוטאלב, המכהן בתפקיד מאז 2009. ברוטרדם, המכונה בירת האסלאם של אירופה, יש שיעורי אבטלה ופשע גבוהים, כשאחוז הנשענים על הסעד והרווחה בקרב המהגרים המוסלמים עומד בעיר, ובערים האחרות, על ממוצע של 80%. במילים אחרות, המהגרים נופלים כנטל על המערכת החברתית; לוקחים ולא נותנים.

6. העיר השישית הצפויה להיות בעלת רוב מוסלמי בעשור הקרוב היא אמסטרדם, שבה 25% מוסלמים. שיעורי הילודה של המוסלמים גבוהים מאוד, בעוד ששיעורי הילודה של ההולנדים המקוריים נמוכים מאוד, מה גם שרבים מהם מהגרים מן המדינה בתחושה שהיא אבודה, והם לא יוכלו לעשות דבר בעניין. ההולנדים מהגרים לצפון אמריקה, אך יש קהילות שמהגרות לצפון שוודיה, שם הן מקימות מן כפרים. אלה איזורים קרים מאוד בשוודיה, ולא מיושבים. המוסלמים כבשו, וההולנדים ויתרו.

7. העיר השביעית הצפויה להיות בעלת רוב מוסלמי בעשור הקרוב היא העיר לוטון שבבריטניה (כחמישים ק"מ צפונית ללונדון), עם 25% מוסלמים. המוסלמים בעיר נחשבים כקהילה שיש בה פעילים קיצוניים ומסוכנים, והאנגלים שגרו שם משתדלים להתפנות. יש כבר איזורים בעיר שנשלטים בידי כנופיות אסלאמיות, המשליטות את השריעה האסלאמית. לוטון היא העיר הגדולה השלישית באנגליה, שהלבנים הם כבר מיעוט בה, עם 45% בלבד, כשהיתר הם מוסלמים ואסיאתים. לא ירחק היום וגם פה תהיה קהילה מוסלמית שולטת. העיר ברמינגהם אוחזת באחוז מוסלמים של 22%.

* * *

ד"ר יוחאי סלע

התקשורת צריכה לבקש סליחה מתושבי המדינה

במשך שנים רבות וארוכות, התקשורת הישראלית הטיפה לנו ב"אותות ובמופתים" על קריסתה של מדינת ישראל ועל קריסתה של החברה הישראלית במגוון עצום של נושאים ותחומים – החל מהחינוך לערכים וכלה במערכות הממשלתיות המנהלות את חיינו. לתעמולה הזו שהתנהלה נגדנו היה תו-איכות פוליטי מהסוג הנחות ביותר. אין צורך להרחיב את הדיון על כך, משום שרבים מתושבי מדינת-ישראל מבינים היטב על מה מדובר.

 כדי להבין את מה שהתחולל בתקשורת הישראלית גם בנוגע לארגון החמאס, להלן דוגמא אחת שתבהיר על מה מדובר: בחודש מרס 2014, נתפסה בידי כוחות-צה"ל ספינה איראנית שנשאה אמצעי-לחימה רבים עבור ארגון החמאס – כך היה החשד. ימים אחדים לאחר מכן, כל אמצעי-הלחימה שנמצאו על הספינה הוצגו לעיני התקשורת הישראלית ולעיני התקשורת הבינלאומית. אלא, שאחדים מכלי התקשורת בישראל ניסו לזלזל בממצאים והם ראו בזה "הצגה של בנימין נתניהו", או כפי שאמר בלעג דוד ויצטום במשדר החדשות של ערוץ 1 (9 במרס 2014), "זה היום הגדול של יועצי ההסברה של בנימין נתניהו," כאילו תפיסת הספינה האיראנית היתה עניינו הפרטי של נתניהו.

 לאחר יותר מ-3,400 טילים שנורו לעבר ישראל בחודשים יוני-אוגוסט 2014, התקשורת הישראלית כולה צריכה להתנצל – ולא רק בעניין הזה, אלא בעוד נושאים הקשורים לעוצמתה של החברה הישראלית כפי שזו התגלתה לאורך כל ימי הלחימה. יש דבר אחד משותף לארגון החמאס ולתקשורת הישראלית: שניהם הופתעו לחלוטין ממה שהתגלה על החברה הישראלית – הערכית הפטריוטית והמסורה – במהלך המלחמה האחרונה.

ההפגנות באירופה

כל שנה, בחודשי הקיץ, ברלין מנסה להתחפש לתל-אביב: שמש, ים (אין שם), אנשים יפים, ברים, מסעדות, תערוכות, הופעות ומופעי-חוצות לאורך כל הלילה. השנה התגלה שברלין דומה יותר לעזה מאשר לתל-אביב, וזאת בעקבות שורה ארוכה של הפגנות אנטי-ישראליות שהיו בעיר במחאה על המבצע הישראלי בעזה. ארגוני שמאל הקיצוני חברו לארגוני הימין הקיצוני ולניאו-נאצים, וכולם יחד הצטרפו לעשרות-אלפי מוסלמים שיצאו לתמוך בארגון החמאס בעזה. כאשר מדובר על ישראל, כל הפסיכופטים של גרמניה מתאחדים לפעולה משותפת, אך בימים רגילים הם יכולים להרוג אחד את השני על עניינים שונים ומגוונים.

 לאורך כל יולי 2014, היו בגרמניה מאות אירועים אנטי-ישראלים בהשתתפותם של עשרות-אלפי מוסלמים שהפכו ל"מסה-קריטית" הן בגרמניה והן במדינות אירופאיות נוספות. בסדרת המאמרים שפירסמנו על גרמניה במגזין זה, הסברנו את התהליכים התודעתיים המתרחשים בקרב הציבור הגרמני הן בנוגע לישראל הן בנוגע לעבר ההיסטורי האפל של גרמניה. ההפגנות האחרונות, שחשפו מחדש את הגזענות העמוקה השוררת בחברה הגרמנית, קיבלו חיזוק נוסף עם הצטרפותם של מיליוני מוסלמים למעגל-החיים הפוליטי בגרמניה.

ועם זאת, אפשר להרגיע את תושבי ישראל: זו בעייה גרמנית בעיקרה שאינה קשורה בהכרח לישראל – זו המשמשת "כלי" בלבד למחאה של המוסלמים כלפי החברה האירופאית בה הם חיים.

הסכנה האסלאמית לאירופה – כפי שאנו מכירים אותה – היא סכנה מוחשית שתלך ותתעצם עם הזמן גם בצרפת, בבריטניה, בבלגיה, בשוודיה ובמדינות אירופאיות נוספות. ביטויי האנטישמיות והגזענות שהתגלו לציבור האירופאי בעקבות ההפגנות נגד ישראל, הפתיעו את הצמרת הפוליטית האירופאית. אולם, גם הם מבינים שאי-אפשר לעצור בדרכים מתונות בלבד את תהליך האיסלאמיזציה שעובר על החברה הנוצרית והחילונית של אירופה. מודל ארגון החמאס בעזה והמודל של ארגון דאע"ש בעיראק – מצית את דמיונם של המוסלמים רבים החיים ביבשת האירופאית. כך או כך, הציבור היהודי באירופה לכוד בין גורמים רבים הקשורים לאסלאם הרדיקלי לבין ארגונים גזעניים שיש להם רקע היסטורי עמוק של שנאת יהודים בשל היותם יהודים. במילים אחרות, ליהודים אין מה "לחפש" באירופה.

 ועם כל זאת, לאורך כל ימי הלחימה בעזה, נערכו עשרות הפגנות תמיכה במדינת-ישראל ובתושביה. אך ראו איזה פלא, להד הזה לא היה ביטוי הולם בתקשורת הישראלית שהעדיפה לציין כל הפגנה אנטי-ישראלית כחלק מהניסיון להלך-אימים על הציבור הישראלי מפני העתיד לאור הפעילות הצבאית הישראלית בעזה. גם בנושא זה דרוש בדק-בית לא קטן אצל אחדים מאמצעי-התקשורת המובילים של ישראל.

עיתון "הארץ" מסכן את חייהם של הפלסטינים

כמה מבצעים צבאיים נערכו בעזה בעשר השנים האחרונות? 1) מבצע קשת-בענן. 2) מבצע ימי-תשובה. 3) מבצע חורף-חם. 4) מבצע גשם-ראשון. 5) מבצע גשמי-קיץ. 6) מבצע עופרת-יצוקה. 7) מבצע עמוד-ענן. 8) מבצע צוק-איתן.

בכל המבצעים הצבאיים האלה נהרגו יותר מ-4,000 בני-אדם – רובם טרוריסטים מוסלמים מארגונים שונים הפועלים ברצועה. מחצית מההרוגים האלה היו במבצע "צוק איתן" של יולי 2014. על-פי דעתם של אחדים מהצמרת הביטחונית של מדינת-ישראל, אנו עלולים למצוא את עצמנו במבצע צבאי נוסף בעזה בעוד שנה או שנתיים לכול היותר. סביר להניח שאם לא יושג הסכם שיניח את דעתה של ישראל, צה"ל יצא למבצע צבאי רחב נגד האוייב בעזה במטרה להכריעו -  וזאת, למרות החשש ממספר הרוגים גבוה יותר של אזרחים ולמרות הנזק הפיזי שיגרם לרצועה בעקבות מהלך צבאי רחב.

במבצע הצבאי האחרון של חודש יולי 2014, התגלה שלארגון החמאס יש יכולות צבאיות של מדינה בסדר-גודל בינוני. המערך הצבאי שנבנה על-ידי החמאס הסתמך על "אסטרטגיה אזרחית" שבאמצעותה מקריבים את האזרחים התמימים כדי להגן על הכוח הלוחם הפועל לכאורה בשם הלאומיות הפלסטינית המתפוררת. כארגון טרור אסלאמי פאשיסטי, טובת האזרחים היא משנית בלבד לנוכח המטרה הסופית של ארגון החמאס ושל שאר ארגוני הטרור הפועלים ברצועה. 

אי-אפשר לנתק לחלוטין את ההתנהלות הטרוריסטית של הארגונים הפלסטינים כלפי ישראל, ללא הרושם שהם מקבלים מהתקשורת הישראלית על הנעשה בישראל בתחומים רבים. סבב העימותים הקטלניים האלה והסירוב של הרשות-הפלסטינית להגיע לפשרה היסטורית עם ישראל, מעיד שלצד האידיאולוגיה המיליטנטית השוררת בחברה הפלסטינית, קיימת תחושה עמוקה שאפשר להכריע את ישראל בשל היותה חברה דמוקרטית ופלורליסטית. מה שנראה בעינינו, כ"עמודי-העוצמה" של החברה הישראלית, בעיני אויבנו הם נראים כמנהרות-טרור שדרכם ניתן להכריע את ישראל. על התדמית "הרופסת" הזו של ישראל בעיני אויביה, אחראית בין-היתר גם המהדורה באנגלית של עיתון "הארץ", המתפרסמת באינטרנט.

הגישה המיליטנטית של עיתון "הארץ" כלפי מדינת-ישראל, כלפי תושביה, כלפי אורחות חייה וכלפי מוסדותיה הלאומיים – כולל גישה גזענית אפילו כלפי השפה העברית – מדמה את ישראל כמדינה שברירית הנמצאת על סף קריסה. הביטויים האלה והגישות הללו כלפי מדינת-ישראל כמדינה ריבונית, מדרבנים גורמים אסלאמיים פאשיסטיים להבעיר את השטח מפעם לפעם. אלא, שבכך, הם גורמים לסבל מתמשך של האוכלוסייה הפלסטינית הן ברצועת-עזה והן ביהודה ושומרון. לסבל המתמשך הזה ולמספר הנפגעים הגבוה בקרב האזרחים בכל סבב של עימות צבאי, אחראי – בין היתר – גם עיתון "הארץ". אין כל ספק, שעיתון "הארץ" מסכן את חייהם של הפלסטינים, וזאת בדומה לפעילות המתחסדת של ארגוני השמאל הקיצוני הפועלים בישראל, המתעלמים ממעשיהם האכזריים של ארגוני הטרור בעזה – הן כלפי תושבי עזה ובעיקר כלפי תושבי מדינת-ישראל.

ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת הישראלית צריכה לבקש סליחה מתושבי המדינה," "מגזין מזרח התיכון", 14 באוגוסט 2014.

* * *

עושָׂה לחיילים טוב על הַשְּׁפְּרִיץ

מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

אני באתי לחוף גורדון

עם זוג שדיים ענקיים

ובטן תואמת קפיצית

אני יכולה להרקיד עליה

אשכים של פר

ולא יתפוצץ עליי

הביקיני האדום שלי

גם אם הפר ילקק בלשונו

המחוספסת את פטמותיי

כי אני אישה חזקה אני לא

נותנת אני לוקחת

ושימצצו לי כל שונאותיי

וכל המכוערות שיורדות לחוף

בשמלות לבנות עם דוגמה של

וילונות וחיילים במדים

בחאקי עם נשקם הגיעו מעזה

הייתי מזמינה את כולם

לאכול ולשתות אם היה לי

מספיק כסף אבל אין ולכן

אני מזמינה אותם לרדת

איתי לים ושם מרשה

להם לללוש את שדיי הענקיים

להכניס לי יד בין הירכיים

ואני גם חולבת אותם

כמו את הפר עושָׂה לחיילים

טוב על הַשְּׁפְּרִיץ

חוף גורדון, לפנה"צ, 15.8.14

* * *

משה כהן

הנדון: רבותיי ההיסטוריה חוזרת

מכובדי,

אין חדש תחת השמש. בשנת 1938 כרתו מעצמות המערב הסכם עם היטלר והעלו את צ'כוסלובקיה שעיר לעזאזל לחיה הנאצית, אך אין הקומץ משביע את הארי, והחיה המשיכה לבלוע עוד ועוד שטחים. כעת מעלות אותנו אותן מעצמות ללא בושה שעיר לעזאזל לחיה האסלאמית ועושות לנו ציד מכשפות כדי לרצות את הג'יהאד העולמי האלים והאימתני. 

בשנת 1948, בימי מלחמת העצמאות, הטילו מעצמות המערב אמברגו נשק על ישראל הנלחמת על חייה.

והנה עכשיו מטילות אנגליה וארה"ב אמברגו נשק על ישראל הנלחמת בטרור העולמי. נשיא ארה"ב הפרו-מוסלמי אינו יכול להתאפק עוד וחושף את ציפורניו מול ישראל, כדי לרצות את ידידיו המוסלמים.

לכו בדרכו של בן גוריון, מהרו הזמינו רובים צ'כיים.

בושה וחרפה.

בכבוד רב,

משה כהן

ירושלים

אהוד: מה שהתברר בפרשה הזו שיש, והיו – קשרים צבאיים ביטחוניים אמיצים בין ישראל לבין רשויות הצבא והביטחון בארה"ב, קשרים שאולי לא היו ידועים לנשיא הסכל הפרו-מוסלמי אובמה, ולכן התנהלו בשקט ובביטחה. עכשיו, כמו ארדואן בטורקיה, אובמה עלה על זה ומתכוון לסרס את היחסים בין צבא ארה"ב לבין ישראל – כמו שסירס ארדואן את הצבא הטורקי מלשמור את מורשת אתא-טורק ובכך גם חתך את קשריו הביטחוניים האמיצים של צבאו עם ישראל. אכן, אובמה, ארדואן – עוד מסמר ועוד מסמר בארון המתים של העולם החופשי – הנסוג מפני האיסלאמו-נאצים – ואין צ'רצ'יל חדש באופק, רק נמושות.

* * *

מתי יהרסו את ביתו של יוסף חיים בן-דוד, הנאשם ברצח הנער הערבי מוחמד אבו חדיר? וראוי לחזור על שאלה זו שוב ושוב עד שביתו ייהרס כמו בתיהם של רוצחים פלסטיניים.

* * *

צבי י' כסה

עוצו עצה ולא תופר

המחלוקת השרויה עלינו מאז ששמעון פרס כשר הביטחון אילץ את ראה"מ רבין וממשלתם להיכנע לגוש אמונים בסבסטיה, היא מעבר לכל ההגדרות. היא לא ביו ימין לשמאל אלא בין "המתנגדים" לכיבוש לבין "החסידים" לכיבוש.

בניגוד לחסיד מתנגד לכיבוש מצוי – כמו כל ליברל הומניסט הגון – בדילמות לבקרים. הוא יודע שלו נוהלה מדיניות כהשגתו לא היינו מגיעים למחזורי הלחימה עם הפלשתינים, אבל, משהתגלגלנו ללוחמה הרי מתחייב לנצח בה. כאן מתגלע היסוד המבדיל בין המתנגדים לחסידים והוא הכוונה.

"חסידי הכיבוש" רוצים לנצח כדי להבטיח את המשכו. "המתנגדים לכיבוש" רוצים ניצחון כדי להוליך לקיצו. עניין הכוונה הוא מכריע. מול כל יוזמה מדינית רעה או טובה התשובה הפבלובית שלנו היא "צריך להיות חזקים"! – החסידים – חזקים נגד האויבים. המתנגדים בעד האפשרות לקץ הכיבוש: חזקים נגד מול חזקים בעד. חזקים מייאוש או חזקים מתקווה.

בשלהי מבצע/מלחמה "צוק איתן" ראוי לחשוב על הדבר האחד המבדיל בין המתנגדים לחסידים – הכוונה. בעיתוי זה זו שאלה קריטית כי נוצרה הזדמנות לקואליציה לעיצוב סדר אחר באזור. מצרים-סעודיה-ירדן-האמירויות-הפלשתינים-ישראל-ארה"ב-אירופה – כל אלה מאויימים מאותו נחשול עיוועים איסלמיסטי שיעי או סוני.

כל מה שישראל צריכה לעשות כתרומה לסיכוי  וכדי שלא אחרים יעשו במקומנו, הוא לאמץ את תורת המתנגדים לכיבוש והיא פשוטה: גבולות 67' (חילופי שטחים); ירושלים המזרחית בירה להם; פליטים לא חוזרים. אלא משאנו מחזירים להם 350 אלף ירושלמים, אפשר לתמרן. סידורי ביטחון ביטחוניים; לוח זמנים וצמתי בחינה ווידוא לתהליך. 

כיוון שכך אני מעלה דילמה: יש לי נכד שצה"ל גייס לא אותו אלא את הראש שלו. כדברי המפקד למשפחה: "הם שישה מ-4,000 מועמדים." הנכד הזה לא נותן לנו לזרוק ספרים. הוא לוקח את כולם לקרוא ולקרוא. לפני מיספר שבועות הוא שאל: "סבא, אם יש אדם ברמת מנהיג שאתה חושב שהוא יכול להביא לקץ הכיבוש ולהסדר עם הפלשתינים, ואתה יודע שהוא מושחת. האם היית מצביע עבורו?"

היססתי 1 נקיים ואמרתי לו: "כן"!

"סבא, נמק."

כי אין דבר מושחת ומשחית יותר מהכיבוש והשליטה במשוללי זכויות אדם ואזרח. אף אדם לא יוכל למשחת ולהשחית יותר ממדינה שכובשת. הכיבוש הופך את המדינה לחטאה בזכות צדקנותה, לסרֶסֶת משפט, למעוותת חוקים, למטפחת נהנתני שטחים, למתעלמת מאי אמת במערכת הציבורית והצבאית. אף אחד למעט המדינה לא יכול לפנק פריבילגיסטים במשאבים ובווילות ע"ח עניי החברה (דוגמה מעטה: מורה הגרה עשרים דקות מהעיר בהתנחלות משלמת 1000 שקל מס פחות מהגרה בעיר). ואלה רק איזכורים אפורים כי את הכהים יותר אנחנו מעוללים לפלשתינים בשטחים.

אני יודע שהפלשתינאים נושאים באחריות אולי שווה אולי עולה למצב. אף על פי כן אני שואל לעצה: האם אני צודק בתשובה לנכד שלי?

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 17.8.14

* נסעתי, יחד עם בני האמצעי אסף, להפגנת הסולידריות עם עוטף עזה בכיכר רבין. עשינו את כל הדרך מצפון הגולן לתל אביב, כדי להעביר את המסר, שמבחינתנו כישראלים – כל ירי על עוטף עזה הוא ירי עלינו.

היו שם פחות מ-20 אלף אנשים; לא מעט, אך האמת היא שהתאכזבתי. כבוגר כמה וכמה הפגנות בכיכר, אני יודע מה פירוש כיכר גולשת, שבכל הרחובות הסמוכים אין מקום לסיכה. ואילו בהפגנה הזאת, הכיכר עצמה הייתה דלילה יחסית.

מנחה ההפגנה, גיא מרוז, הגדיר את קרן פלס, "נעמי שמר החדשה". קצת נסחף, לא?

בהפגנה בכיכר הציפו אותי זיכרונות משתי הפגנות הענק של ועד יישובי הגולן בכיכר, בתקופת המאבק נגד הנסיגה. אני חש גאווה עצומה, על כך שבמאבקנו הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי. אילו חלילה היתה מתבצעת הנסיגה, השאלה היום היתה מי ישלוט בכינרת – חיזבאללה או דאעש? לאלה ולאלה לא היו כל עכבות להרעיל את מי הכינרת.

מבחינתי, המאבק על עוטף עזה והמאבק על הגולן חד הוא.

* הפגנת ה"שמאל" בכיכר – הפגנה חלולה, ריטואל אוטומטי של מפגינים אוטומטיים. קומץ המפגינים שהגיעו לכיכר הם עדות לכך שהרוב המוחלט של האנשים המגדירים את עצמם "שמאל", אינם מבינים על מה ההפגנה. הם יודעים שזה סתם ריטואל ריק, כדי לסמן "וי".

איך זהבה גלאון הסבירה הפגנה נגד מלחמת אין ברירה מובהקת, שהחלה אחרי שישראל הותקפה? היא אמרה לראש הממשלה: "גררת אותנו למלחמת ברירה." הבנתם? ואחרי שאמרה את זה, היתה פטורה מלהתייחס למציאות, ובמקום זאת התייחסה למציאות המדומה שלה. לה לה לנד.

בקיצור, הייתה זו סתם הפגנה בעד הנגד.

* נתניהו גילה מתינות מופלגת לאורך המלחמה. אני תמכתי במתינות הזאת עד תחילת הפעולה הקרקעית והתנגדתי לה לאחר מכן, אולם גם כאשר ביקרתי את רוה"מ וחשבתי שהוא שוגה, הערכתי אותו על כך שאינו בוחר בדרכים הפופוליסטיות הקלות של "להיכנס בהם", אלא מפעיל שיקול דעת זהיר, נוהג בכובד ראש.

אלה שתמכו במתינות שלו, הם הראשונים להשתלח בו בארסיות ולגלוג על אותה מדיניות ועל תוצאותיה, הבלתי מספקות. כוונתי, בראש ובראשונה, לגיליון השבת של "ידיעות אחרונות".

חודש וחצי הם התאפקו. מה זה התאפקו? לחץ להם בבטן, לחץ להם מאחור, הפנים כמעט התפקעו, עשן החל לקלוח מן האוזניים. וסוף סוף, בסופשבוע "ידיעות אחרונות" התפוצצו על נתניהו. מה זה התפוצצו? סיכול ממוקד – עמוד אחרי עמוד, בשיטתיות, בידיעה ובדעה, כיסחו לו את הצורה, איגפו אותו מ"ימין" ומ"שמאל". זה היה מתוזמר להחליא, עיתונות מגויסת במרעה.

* יש לי מילה טובה על גדעון לוי.

במשך שנים רבות אני מותח עליו ביקורת חריפה. על האוטו-אנטישמיות שלו. על פגיעתה הרעה של ההסתה שלו נגד מדינת ישראל. ועל הדה-לגיטימציה נגד ישראל בעולם, שהוא ממוביליה. על כך שהוא תועמלן אנטי ישראלי במסווה של עיתונאי ישראלי. על רמתה הירודה, הפלקטית, השטחית של כתיבתו.

אבל האם האיש הוא רק רע? אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טריה? אין בו אפילו תכונה טובה אחת?

דווקא יש לו. נפלה בחלקו הזכות הגדולה להיות ההוכחה הניצחת לכך שהדמוקרטיה הישראלית היא ליברלית, סובלנית ופתוחה בצורה חריגה וקיצונית.

בבריטניה, אם הדמוקרטיות, אם הפרלמנטריזם, בן דמותו ויליאם ג'ויס הוצא להורג.

ואילו בישראל, אפילו הרישיון העיתונאי שלו בטוח לחלוטין. הוא דוגמן הבית של אחד העיתונים המרכזיים. הוא אורח רצוי כפאנליסט בכל רשתות התקשורת ההמונית, לעתים בתור "איש רוח" (!) ותאוות הפרסום החולנית שלו מקבלת אף היא מזור בתכניות ריאליטי ירודות אבל פופולריות מאוד.

סביר להניח שבכל דמוקרטיה מערבית אחרת, היחס אליו היה קרוב יותר לדרך הבריטית מאשר לדרך הישראלית.

איתרע מזלו של לוי, שהוא עצמו ההוכחה הניצחת לכך שהצגתו את מדינת ישראל היא חסרת שחר ומגוחכת.

* אביב גפן הביע תמיכה ב"צוק איתן", והברנז'ה שהפכה אותו לסמל, מתקשה לסבול זאת, ומגדירה אותו כ"פופוליסט" ו"קרנף". ואיך אני מסביר את עמדתו? פשוט, לקח קצת זמן, אבל הילד התבגר.

* החלטתו של הממונה על השירות הלאומי שר שלום ג'רבי לבטל את השירות הלאומי בארגון "בצלם", לא רק מובנת מאליה, אלא היא בעיקר חושפת אבסורד מפתיע, על פיו מדינת ישראל מימנה מתנדבים, שהשתמטו מלשרת את המדינה, ובמקום זאת שירתו נגד המדינה. ארגון "בצלם" היה שותף פעיל לעלילת גולדסטון, וקרוב לוודאי שגם כעת הוא פועל באותה דרך. האין זה אבסורד שהמיסים שאנו משלמים יממנו עלילת דם נגד בנינו המחרפים נפשם כדי שאותם משתמטים יוכלו לפעול נגדם? שיעשו זאת מכספם.

ב-1994 ישראל נסוגה מן האזורים העירוניים ברצועת עזה. רבין אמר שכעת הרשות הפלשתינאית תטפל בחמאס בלי בג"ץ ובלי "בצלם". הוא הגדיר את קשירת הידיים המשפטית על הלחימה בטרור ואת הפעילות של ארגון "בצלם" כמכשול בפני עצירת פיגועי הטרור. הוא האמין שערפאת יעשה זאת טוב יותר, לא בידיים קשורות, כי הרי הוא חתם על הסכם... כידוע, אותו ערפאת הוא שעמד בראש מפלצת הטרור מרצועת עזה ומיו"ש, שגבתה חיי 1,500 ישראלים בימיו, ואנו נשארנו עם "בצלם", שעד היום ממשיכה להפריע. וכעת מסתבר שאנו ממנו את מתנדביה...

כמעט מתבקש להמציא הגדרה חדשה למושג "אידיוטים שימושיים" – משלם המסים הישראלי.

* סגן מפקד חיזבאללה גמגם בראיון טלוויזיוני בניסיונות פאתטיים לתרץ את הסיבות לכך שחיזבאללה לא פתח חזית שנייה בעת מלחמת "צוק איתן" ולא ירה אף טיל אחד. הוא הסביר שהם לא רצו לקחת מחמאס את התהילה של מי שהביס בעצמו את הציונים ולא לגרום לעולם להתייחס לישראל כאנדרדוג וכו'.

 אבל הסיבה לכך היא אחרת לגמרי. חיזבאללה טרם התאושש מהמכה הקשה שחטף במלחמת לבנון השנייה. שמונה שנים אחרי המלחמה, לא פג תוקף ההרתעה הישראלית.

המסקנה מכך, היא שרק בדיעבד ניתן להעריך את תוצאות המלחמה, והדבר נכון גם לגבי "צוק איתן". ב"עופרת יצוקה" וב"עמוד ענן" לא נוצרה הרתעה וחמאס חידשו במהרה את ה"טיפטוף", בניגוד לחיזבאללה במלחמת לבנון השניה.

רק בעתיד ניתן יהיה לדעת האם המלחמה הרתיעה את חמאס, אבל החלטות אי אפשר לקבל בדיעבד. את ההחלטות בנוגע להפסקת האש יש לקבל עתה, וכעת הזמן לדיון הציבורי בנדון.

למיטב הכרתי, הפסקת האש המתגבשת, אם ההדלפות נכונות, היא בעייתית ביותר, הן אם נוצרה ההרתעה והן אם לאו. אם הרתענו את חמאס והוא לא יעז בשנים הקרובות לחדש את האש, מה ההיגיון בכך שאנו נותנים לו פרס על תוקפנותו? אם הוא לא הורתע, קל וחומר שההסכם אינו ראוי, שכן ההקלות החד צדדיות ושאר הצ'ופרים, מחזקים אותו, נותנים לו קלפים נוספים ומעודדים את תוקפנותו.

על אף התקווה שהמכה הקשה שחטף חמאס תרתיע אותו, זו אינה יכולה להיות הנחת העבודה המדינית של הממשלה והצבאית של צה"ל. ולכן, אסור להסכים להפסקת אש, שבה חמאס מקבל הישגים. העיקרון של המו"מ צריך להיות הקלות ושיקום תמורת פירוז. ללא פירוז – אין הקלות כלשהן ואין שיקום. לנוכח איום המנהרות, אין כל הגיון בביטול או הצרה של הרצועה הסטרילית לאורך הגבול, אלא יש להרחיבה. יש להגדיר בהסכם שלישראל זכות לפעול כדי לסכל מִנהור והתחמשות. יש לדחות על הסף את הדרישה להפסיק את החיסולים, שכן מדובר בסיכול טרור. אין לדון בשום אופן בשחרור אסירים, כולל משוחררי עסקת שליט שנכלאו מחדש. יש להגדיר את זכותה של ישראל לפעול בכוח נגד המנהור.

ובכל מקרה, יהיו תנאי הפסקת האש אשר יהיו, יש לעמוד על כך שכל הפרה של הפסקת האש, ולו בירי פצמ"ר אחד, משחררת את ישראל מכל מחויבות לתנאי ההסכם.

* במלחמת "צוק איתן" צה"ל מילא בצורה מופתית את המשימות שהוטלו עליו. חיילי צה"ל ומפקדיהם גילו עוז רוח, דבקות במשימה, חתירה למגע, אחוות לוחמים, נכונות להקרבה, מקצועיות רבה, שיתוף פעולה מעולה בין הזרועות השונות ובין המודיעין והכוחות הלוחמים בכל הרמות.

אולם מה שחסר הוא המעוף, היצירתיות, הממזריות, התעוזה להפתיע את האויב במקום הבלתי צפוי ביותר. המלחמה הוכיחה שרבים מערכי רוחו של צה"ל ממשיכים לאפיין אותו, אבל איפה רוח "אביב נעורים", אנטבה, חציית התעלה? הצורך בהרס המנהרות (הניצחון הגדול ביותר במלחמה) חייב התנהלות איטית של כוחות גדולים לאורך הגבול ובצמוד לו. אבל איך זה שצה"ל לא שלח כוחות לעורף האויב כדי להגיע להנהגתו, להפתיע אותו, להמם אותו, להוציא אותו משיווי משקלו?

זה השינוי הדרוש לקראת המלחמה הבאה.

* האסטרטגיה של נתניהו במלחמה הזו היתה אסטרטגיה של הימנעות. לעשות הכול ויותר כדי להימנע מהמלחמה. לאחר מכן לעשות הכול ויותר כדי להימנע מהפעולה הקרקעית. ולאחר מכן לעשות הכול ויותר כדי לסיים אותה, כולל הפסקות אש חד צדדיות לרוב וויתור על כול ניסיון להגיע להכרעה. מן ההתחלה ועד הסוף המטרה שהנחתה את נתניהו הייתה – שקט.

מוקדם להעריך את תוצאות המלחמה, ואין בכוונתי לבחון את יתרונותיה וחסרונותיה של האסטרטגיה הזאת. אומר רק, שאם אחרי אסטרטגיה כזו, הנשיא אובמה – צ'מברליין של המאה ה-21, מאשים את נתניהו ב... פזיזות (!!!) ומדרדר את מערכת היחסים עם ארה"ב, כנראה שהדבר היחיד שישראל יכולה עוד לעשות כדי לשפר את היחסים עם ארה"ב הוא ספירה לאחור – לספור את הימים עד שאובמה יסיים את תפקידו.

אני נוהג להשוות את אובמה לצ'מברליין, אבל האמת היא שההשוואה הזאת עושה עוול לצ'מברליין. צ'מברליין, אף שהיה פוליטיקאי יהיר ושחצן, הודה בטעותו, בסופו של דבר התפטר ואף הצטרף לממשלתו של צ'רצ'יל שהובילה מדיניות הפוכה משלו. אובמה, לעומתו, חף מכל עקומת למידה. אין הוא מפיק כל לקח מכישלונותיו, והוא דבק בהם וחוזר עליהם שוב ושוב. את המחיר משלם העולם כולו. את המחיר משלמות ידידותיה של ארה"ב ובהן ישראל. את עיקר המחיר משלמת ארה"ב.

* האם ישראל צריכה לשתף פעולה עם ועדת שאבאס?

יש לי שתי תשובות לשאלה.

תשובה מהבטן – זו ועדה עוינת ומוטה, שנועדה לכתוב פרק נוסף לפרוטוקולים של זקני ציון. כל שיתוף פעולה עמה מעניק לגיטימציה ישראלית לה ולמסקנותיה המוטות. לכן, יש להחרים את הוועדה ולהימנע מכל קשר איתה.

תשובה מהראש – ישראל נמצאת במערכה מדינית קשה ביותר, ואסור לנו לוותר על זירה חשובה כל כך. בעיני העולם מסקנות הוועדה תהיינה לגיטימיות אתנו ובלעדינו. יש לנו לא רק טיעונים מצוינים, אלא גם הוכחות מצוינות לעמדתנו. הכל מתועד היטב. עלינו להשפיע כמיטב יכולתנו על מסקנות הוועדה. במקביל, עלינו לפעול בכל הכוחות והיכולות שלנו.

אני מזדהה מאוד עם תשובת הבטן, אבל מבין שיש לפעול על פי תשובת הראש.

* מה ההבדל בין דאעש לחמאס? אין הבדל. מה ההבדל בין היחס של חמאס ליהודים לבין היחס של דאעש ליזידים? אין הבדל. מה ההבדל בין ישראל לבין היזידים? שישראל עצמאית וחזקה חלשים וזקוקים להגנת המערב. ועד כמה חלשים יכולים לסמוך על הגנת המערב, היזידים יכולים לשאול את היהודים.

* בלילה שבין שלישי לרביעי שעבר, עצרו צה"ל והשב"כ 16 מחבלים ביו"ש. לילה אופייני. זה ההסבר לכך ש"אבו מאזן מספק את הסחורה ביו"ש," כלומר זה ההסבר האמיתי לשקט.

* אני מתנגד עקרונית להריסת בתי מחבלים, אך כל עוד העונש הזה קיים, עליו לחול גם על מחבלים יהודים. הזיקה בין רצח שלושת הנערים לבין רצח הנער הערבי כה הדוקה, שהריסת בתיהם של רוצחי השלושה, מחייבת את הריסת ביתו של המחבל הרוצח בן דוד. בעניין זה, מראית העין היא מהות, ואסור שתהיה אפילו מראית עין של אפלייה. 

* ביד הלשון נספח מילואים, השלמות ותוספות ללקסיקון "צוק איתן", שפורסם בגיליון הקודם. הלקסיקון המלא נמצא בבלוג שלי:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=14178975

בנק מטרות – רשימת יעדי התקיפה של חיל האוויר (מתחרה עם באן קי מון על תואר "הבנק של צוק איתן").

הקלות – אחד הנושאים בהם מתמקד המו"מ בקהיר להפסקת אש קבועה, הוא דרישת חמאס להקלות בסגר.

הקש בגג – נוהל הומאניטרי של צה"ל ושב"כ, שנועד למנוע פגיעה באזרחים, במחיר ויתור על מימד ההפתעה. על פי הנוהל, דיירי בית שעומדים להפציצו מקבלים התראה טלפונית מוקדמת על הכוונה, ומצטווים לפנות את המקום. ע"ע – הצבא המוסרי ביותר בעולם.

ועדת חקירה – על פי נוהל אוטומטי, ברגע שיש מלחמה מתחילות הקריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור איזו תועלת היתה לכל ועדות החקירה שהיו.

ועדת שאבאס – ועדה שהקימה מועצת זכויות האדם של האו"ם לחקר פשעי מלחמה במלחמת "צוק איתן". על סמך ניסיון העבר, סביר להניח שהמסקנות תהיינה מוטות נגד ישראל (אם לנקוט לשון המעטה).

חניבעל – נוהל לתגובה מיידית של צה"ל במקרה של חטיפת חייל. קיימת אגדה אורבנית, על פיה הנוהל מורה לסכל את החטיפה בכל מחיר, גם במחיר ירי מכוון לעבר החטוף, אולם אין לה אחיזה במציאות. הנוהל בוצע בעקבות חטיפת חלקי גופתו של הדר גולדין.

מידתיות – אחת הסוגיות שליוו את המערכה, היא האם התגובה של צה"ל מידתית, פרופורציונלית, לפגיעה בנו (במיוחד לנוכח מיעוט הנפגעים בעורף בזכות כיפת ברזל). חמאס מנסה להכתיב כללי משחק, שבו הוא קובע את גובה הלהבות והתגובה הישראלית תהיה בפרופורציה לתוקפנותו. הגישה הישראלית, היא שעצם הפגיעה בריבונות ישראל ופשע המלחמה של ירי על אזרחיה, שוברים את כל כללי המשחק, וכל תגובה היא מידתית. חלק ניכר מן הביקורת הבינלאומית על המבצע נקשרה לסוגיית המידתיות, בטענה שלישראל זכות הגנה עצמית, אך היא לא הגיבה במידתיות. ע"ע צביעות.

נמל – חמאס דורש תמורת הפסקת האש הקמת נמל בעזה. ישראל מסרבת לכך, מתוך הבנה שיהיה זה נמל להתחמשות רבתי של חמאס.

פיר – בור, חפירה בקרקע, מכרה. המושג שימש במלחמה לתיאור פתחי המנהרות.

פירוז – במהלך המלחמה עלתה דרישה ישראלית לפירוז רצועת עזה מהמשגרים והרקטות של חמאס. כנראה שהיא נמוגה בדרך לקהיר.

צו 8 – צו גיוס חירום למילואים.

צח"י – צוות חירום יישובי. צוות מתנדבים מן היישוב, המנהיג את היערכות היישוב בשעות חירום ואירועי חירום. בלשון הציבור: צוות צח"י. גילוי נאות – אני חבר ודובר צח"י של קיבוץ אורטל.

רבש"ץ – רכז ביטחון שוטף צבאי. רכז ביטחון של יישוב, הכפוף לצה"ל וממומן בידי משרד הביטחון. למרבה האבסורד, זמן קצר לפני המלחמה קוצצו משרות רבש"צים, בהחלטה צינית של משרד הביטחון במסגרת המאבק נגד קיצוץ תקציב הביטחון.

* * *

אברהם בנמלך

דו"ח גולדסטון השני

גוד מורניניג השופט גולדסטון

היי. דו"ח גולדסטון השני. שמח לשמוע ממך. 

כל הכבוד. שופט. איך ידעת?

חיכיתי לטלפון ממך פרופסור שיימעס. יש לנו על מה לדבר.

בבקשה.

למשל, מה יקרה אם ישראל תסכים לשתף איתי פעולה?

וונדדרפול. איך לא חשבתי על זה קודם?

כי יש לך ראש של גוי.

אני מתפלא עליך שופט,  גם אתה גזען?

ההיפך מזה. אני מקנא בך.

תודה. קראתי את המסקנות של הדו"ח שלי והם ממש מילה במילה כמו שכתוב בדו"ח שלך.

תודה על המחמאה פרופסור. באמת היא לא מגיעה לי.

אבל אתה חתום?

נכון. יש להם טופס מוכן נגד ישראל. כל מה שצריך לעשות. זה לשנות את התאריך. למלא את שם המבצע. ואם מדובר באותה קדנציה של ממשלת נתניהו לא צריך אפילו לשנות את הפרטים של הפושעים. ואז נשאר רק לחתום.

פרפקט. זה  בדיוק מה שאמרו לי.

יש לך עסק עם מקצוענים עם הרבה ניסיון עם הפשעים של צה"ל.

אתה נשמע עם הד, שופט. והיכן אני תופס אותך?

במנהרה פרופסור.

אתה רוצה להגיד לי שעוד לא יצאת משם?

לא יכול לצאת.

אתה מפחד שיתקיפו את המנהרה שלך?

מה זה מפחד? רועד, משקשק.

אבל במנהרה יותר מסוכן. גבעתי ממש מומחים.

לי יותר מסוכן להיות בחוץ.

כנראה שלא שמעת שיש הפסקת אש.

אצלי אין.

אני לא מבין.

אני ביוהנסבורג ליד הבית.

אז מה פתאום מנהרה?

אל תשאל. היהודים כאן רוצים להרוג אותי.

אבל כבר התנצלת.

הם עקשנים בסינגוגה שלי. תאר לעצמך כל השנים אז לא קיבלתי עלייה.

וואו. זה נורא.

והם גם הבטיחו לי עליית נשמה.

שכחת שאני גוי? לא מבין בדברים האלה.

סליחה. הם מתכוונים שיעשו לי בשמחה אזכרה עם תיקון.

תיקון?

זאת אומרת שיגישו ויסקי ועוגיות.

אז מה למה אתה בוכה? אני מת על וויסקי.

גם אני. אבל אני כבר לא אהיה שם.

תישאר במנהרה?

לא מתחת לאדמה.

אני לא מבין שופט.

אני מתכוון שאני כבר אהיה מת.

לי לא יוכלו לעשו את זה. בכנסייה שלי כולם קצת אנטישמיים.

איזה יופי. על זה היתה סבתא שלי אומרת:  מזל של גוי.

* * *

אלי מייזליש

כיבוש עזה אינו טעות – הוא כורח בל יגונה

יש מתנגדים רבים לכיבוש כל הרצועה בכלל והעיר עזה בפרט, ולא רק בקרב אנשי שמאל. ממש לא. אפילו הממשלה לא היתה עכשיו "בעד", ונימוקיה עימה.

הביקורת שהממשלה ספגה, היתה מתוכה עצמה בעיקר מפיו של ליברמן ובנט, אבל שלא נרמה את עצמנו; רבים נוספים שם גימגמו והתיישרו לפי ה'טרויקה' נתניהו-יעלון-גנץ.

אני לא רוצה להחזיר אותנו לימי תש"ח הסתומים שאיש אינו ידוע בדיוק מדוע כבשנו את רמלה ולוד שהיו בשטח המדינה הערבית כמו גם את אשדוד ואשקלון, והצבא הקטן הזה עם הרובים הצ'כים לא שאל את מזכיר האו"ם: "מותר לנו?" – אלא שלא שאלנו וכבשנו וכיום אף שמאלן אינו רוצה להחזיר את רמלה ולוד לערבים. אני רוצה 'לגלות' כאן לאותם שמאלנים, כי התוכנית לאחר כיבוש רמלה ולוד היתה לעלות מבן-שמן במעלה ההר ולכבוש את רמאללה. לא פחות ולא יותר. רמאללה, וכפסע היה לקראת ביצוע התוכנית לולא ההפוגה. ומי שטוען כי ב"ג לא רצה לכבוש את הגדה, פשוט אינו יודע מה הוא שח, וכל מה שאמר אז אמר. הרי חלקים הגונים ממדינתם לפי החלוקה – כן כבשנו, למשל את כל הגליל המערבי, אז את הגליל ואת לוד כן ורמאללה לא? אבל קרה מה שקרה, ובדיעבד נעצרנו באותם גבולות של שביתת הנשק שאחרי דורות היה מישהו שטען שזו בכייה לדורות.

כיבוש שטח ערבי אינו חדש לנו. ובהנתן ההזדמנות "לרקוד" בכ"ט בנובמבר 'כאילו' שלא ידענו מה תהיה התוצאה הסופית, ידענו ועוד איך ידענו כי לא נישאר בגבולות החלוקה. לא היה אידיוט אחד כזה, בפרט במאבק על ירושלים – שהאו"ם רצה אותה בשבילו. וככה, בהינתן עוד הזדמנות בששת הימים. מישהו כיום – אפילו בשמאל, חושב להחזיר את רמת הגולן לסוריה? אז אל תהיו חכמים מה מותר ומה אסור, מה אפשר ומה בלתי אפשרי.

טיעון כוזב של שקיעה בבוץ לבנוני מחדש

וכשאני שומע את הנימוקים והסיבות נגד כיבוש הרצועה, ועדיין לא התפרסמה אף הודעה ממשלתית שלא נכבוש אף פעם את הרצועה, ממש לא ברור מה עומד מאחורי החשש של כיבוש הרצועה. איני יודע אם מישהו כיום זוכר כמה נהרגו בכיבוש תל-פאחר בששת הימים או כיבוש מחדש של החרמון ביום כיפור. 

הטיעון הכוזב שיהיו מאות הרוגים הוא להפחיד אימהות וש"נשקע בבוץ" כמו בלבנון, זה להפחיד את המטה הכללי. אני אשאל כאן אנשים אלה: אם מישהו נכנס לאכול צהריים במסעדה, והאוכל חרא ואחרי הארוחה הוא חוטף כאב בטן, האם יש סיכוי שהוא אי פעם ייכנס לאותה מסעדה? הטמטום של רשתות הטלוויזיה הוא להביא לשידור אצלנו דברי רהב של אנשי חמאס שפוחדים לגלות את פרצופם ומסתתרים תחת כאפיות ומאיימים "כי ינחילו לצה"ל תבוסות קשות..." והחמאסניק מראה כמה רקטות יש לו במחסן. הרי אם הם כאלה 'גיבורים' מה יש להם להסתיר פנים? הרי ברור לו כי הוא מיד מועמד לחיסול.

והנה, בכל ערב, ממשיכים הערוצים שלנו בתחרות מי מביא יותר דוברי חמאס מלאי רהב, האם עורכי החדשות בערוצים שלנו אינם יודעים שהם נותנים יד לאותם מגידי העתידות כי בכיבוש עזה ייהרגו מאות חיילים? 

ההפחדה כי בכיבוש עזה יפלו מאות חיילי צה"ל, נלקחת מה'בוץ הלבנוני' שהיא מלחמת לבנון ה-1 שנמשכה 18 שנים ובמהלכה נהרגו 1200 חיילים, קרי; 60 חיילים בשנה. איזה מטומטם ינהל היום מלחמה כמו בלבנון? הרי דרום לבנון [עד ביירות] היא שטח ענקי והררי בן מאות כפרים, פי כמה מהרצועה שכל רוחבה בין 4-6 ק"מ וכולה רצועת חול מישורית שחטיבת שיריון יכולה להבקיע בה דרך עד לים בשעה. וניתן לבתר את הרצועה עם 4-5 אוגדות לכמה פיסות כמו פרוסות נקניק תוך שעה, ולאיש בקן שרצים זה אין לאן לברוח. ואם כמה אגדי ארטילריה וכמה טייסות קרב 'יטאטאו' את השטח במשך כמה שעות בפני הפריצה הרגלית והממונעת, הרי לא ישאירו אבן על אבן או אנשי חמאס שלא יסתתרו במנהרות, כשטורי השיריון יפרצו לים ויבתרו את הרצועה ל-5 או 6 או אפילו 10 חלקים.       

רצועה צרה זו של עזה אינה דרום לבנון, ואין צורך להיות בה 18 שנים כמו שם. כוח האש האדיר כיום של צה"ל לעומת מה שהיה לפני 32 שנה ב-82 על שטח צר וקטן יחסית, הוא הבדל כמו בין יום ללילה. ושהחמאס יסתתר במנהרות שלו עד שימות מצמא. הסיפור שהיה עכשיו כשרק חטיבת שיריון סדירה אחת נכנסה פנימה, וכאשר בחוץ עמדו בהמתנה כמו צופים בבלומפילד במשחק כדורגל – עוד 4-5 חטיבות ולא נכנסו למחוץ את הרצועה לפיסות חצץ, זו שאלה שרק אלוהים יוכל לשאול בעוד 50 שנה את גנץ ויעלון אחרי 120. 

מלחמת לבנון היתה והיה לה סוף. ה'בוץ' שנכרך סביב נעלי החיילים שם אינו קיים ברצועה. לא נהיה שם 18 שנים וגם לא 18 חודשים. אין צורך בכך. אף חייל כיום אינו מטורף עם ריצות 'אמוק' על כל מחבל שרואים. גם מה שראינו בטלוויזיה איך חיילים 'מטיילים' בתוככי הרצועה הוא מיותר. הרצועה אינה טיילת על שפת הים. הפקודה חייבת להיות קצרה ועניינית: לחסל את החמאס. כל חמאסניק שמת הוא מת וחסר להם אחד. אין להם רזרוות כמו לנו. מחוץ ל-80 אלף מילואמניקים שגוייסו והיו סטטיסטים, ניתן לגייס עוד 80 אלף, ורק היום כתוב בעיתון שהגיעו 130 צעירים יהודים מארה"ב להתנדב לצה"ל. האם גם לחמאס יש קהילה ערבית באמריקה ששולחת לה מתנדבים? כך שלא רק אנשים אין להם ללא סוף, גם אין להם תחמושת ללא סוף, וכשהמלאי יחוסל הם ייכנעו או יתחילו להתרוצץ כמו עכברים במלכודת או יטבעו בחרא אם נציף את המנהרות במי ביוב. 

"היום שאחרי"

כולם פוחדים או מפחידים עם "היום שאחרי". כשאחרון החמאסניקים יחוסל או יטבע, והתבוסה תתגלה לאנשי עזה ויהיו אלה  שונאי ישראל הכי קיצונים – לכל העולם יוודע כי הם לגורלם. הם בעצמם חייבים לנהל את הרצועה בין שירצו או לא. יש בעזה אלפי אקדמאים עם קבלות. יש מנהלי בנקים. יש סוחרים ובעלי מפעלים. יש פרקליטים ואפילו מנהלי בתי ספר. יש ראשי ערים. וכל אלה אינם אנשי חמאס. וכשיוודע לצמרת או לאליטות כי החמאס חוסל ולא נאפשר כניסה במחתרת לאיש מהם, תתגלה בין כה וכה הנהגה מקומית שתוכל לנהל את חיי האזרחים טוב יותר מאותו הנייה או מוחמד דף שיהיו בקבר.

באותו הרגע שפחד החמאס יעוף לשמיים, תחל תחרות בינם לבין עצמם כמו בכל בורסה, מי יהיה  היו"ר. ואם הם בכל זאת ירעדו מפחד ואיש מהם לא ייקח אחריות, יוודע לכל העולם איזה סוג חרא של בני אדם אלה. מצד אחד עוטפים עצמם בחגורת נפץ ומתפוצצים, אבל פוחדים פחד מוות מניהול חיי אזרח? כל כך קשה להשגיח ולנהל איך לסלול כביש, לבנות בית ספר,לאסוף את הזבל ולהכניס לכלא גנבים?

אם זה מה שחושבים בישראל, וזה נקרא "הבוץ הלבנוני" בעזה, וקצין יהודי יהיה המושל הצבאי, שישכחו מזה. עזה, לאחר ביעור חמץ מחמאס, אינה חייבת להיות המסעדה ההיא שמגישים בה חרא במקום אוכל. ואם יתעקשו, אז הם – הערבים, יאכלו את החרא. 

עם ישראל יכול להיות רגוע

צפי של המועד של חיסול החמאס עד אחרון אנשיו, נועד לנביאים. זה יכול לקחת חודש או חודשיים או שלושה ולא יותר. אבל, בגישה מתוחכמת עם תחבולות לאחר ניסיון העבר, אפשר לחסל אותם בכמה ימים. זה תלוי במידת ה'ארסיות' של מטה המבצעים. ככל שהעסק יעבוד ללא היצמדות לנהלים בני שנים בלי לימוד לקחים, יש לנו בעייה. וככל שהמנגנון יהיה רענן ויקנה וידביק אילתורים תואמים למציאות שנוצרה עכשיו עם המנהרות והבונקרים – כך נוכל לנקות מהר יותר את קני הצרעות שמתחת לקרקע.

הרי עד היום אין שום קורס בצה"ל ששמו: לימודי מלחמה תת קרקעית. מחלקה או פלוגה לומדת לכבוש יעד, קרי מצודה או גבעה או בית. אפילו אימוני לל"ב [לוחמה בשטח בנוי] אינם מתאימים לעזה. ואם אין יש לאלתר. ואין כמו העם היהודי באילתורים. העיקרון הוא פשוט ואיני מעוניין לחדור כאן עם פרטים, אבל יש.

ועוד; עזה אינה סטלינגראד. אפילו ששם ניהלו שני צבאות אדירים: מיליון  מול מיליון ואלף טנקים לכל צד ולרוסים היה עורף שלא היה לגרמנים; לחמאס לא רק שאין עורף ואין רזרוות, הרוּג אחד אצלם הוא אחד פחות וכך יתקיים הפסוק של הלוחם היהודי האגדי: "תהרוג טורקי אחד ותנוח."

החמאס מעולם לא שלח דו"ח על מצבת אנשיו למטכ"ל. ואם המטכ"ל יודע או אינו יודע כמה לוחמים יש לו, כולנו יודעים מה היה סופם של כל ארגוני הטרור הערבים בארצנו מאז שנות ה-30 עם כנופיית קאוקג'י למשל, ושאר הארגונים, אפילו אש"פ שסולק מלבנון וכל השאר ב"חומת מגן" בגדה המערבית, למרות שמדי פעם הורסים בית על יושביו כמו השבוע בכפר קאבלן דרומית לשכם כשכוח מסתערבים חיסל מחבל.

מזה 100 שנים מעט יותר, אנו סובלים מאש של ערבים שהלכה ופחתה ואילו צה"ל רק התחזק. א-סימטריה זו לטובתנו לכל אורך הדרך, מחייבת על-פי ההיגיון השפוי לגרום לכך שגם לטרור מעזה יהיה קץ ועל כן כיבוש עזה הוא כורח בל יגונה. 

עם ישראל יכול להיות רגוע. אין שום סיכוי שקאוקג'י או המופתי או עראפת יקומו לתחייה. לא הם ולא נושאי דבריהם. ואם בעיני "העולם" העסק הזה לא ימצא חן, כך יהיה המענה: גם בעינינו הטרור מעזה לא מצא חן.        

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

 אין החזרות! קנית – נדפקת!

* * *

רות ירדני כץ

חד-וחלק

הגעתי לסופרמרקט, לקחתי עגלה תקעתי את רשימתי בעברית במקום שיש מהדק והתחלתי לערוך את קניותיי. נעצרתי במחלקת הבשרים וביקשתי שתי פרוסות של סטייק פילה, כל אחת 150 גרם. פתאום אני שומעת שמישהו אומר לי בעברית: ״איך את עושה סטייק-פילה על-האש?״ סובבתי את ראשי ימינה, לידי עמד בחור גבוה, מסופר קצר, עיניו כחולות, מרכיב משקפי ראייה ומחייך. 

אני: ״לא. לא על-האש. במחבת, והרוטב הוא על בסיס של חמאה, חלב, ויסקי וטרגון.״

הוא: ״וואו, ריר נוזל מפי. קוראים לי עמרי.״ 

הגענו לקופה. הוצאתי את ארנקי ועומרי ראה בתיק היד שלי חפיסת סיגריות והוא אמר בצהלה: ״גם את מעשנת? בואי, אני מזמין אותך לסיגריה. רגע, איך את חוזרת הביתה עם כל המצרכים? יש לך רכב?״

אני: ״מזמינה מונית.״

״תרשי לי להסיע אותך הביתה. איפה את גרה?״

״ברובינסון קולג׳. אתה מכיר קולג׳ כזה?״

 ״יש לי ג׳י-פי-אס הוא יוביל אותנו ישר לרובינסון קולג׳.״

״תסלח לי, אבל מי אתה? אין לך מה לעשות בחיים חוץ מלהיטפל לאשה מבוגרת, נשואה, אם לשני בנים וארבעה נכדים ולהציע לה סיגריה והסעה?״

הוא פרץ בצחוק והשיב: ״תאמיני לי שיש לי המון מה לעשות בחיים, ובכל זאת יש לי הזדמנות לעזור, אז למה לא?״

נכנסנו למכוניתו, הוא התניע אותה, ושאלתי: ״מה אתה עושה בקמברידג׳?״ 

״בחופשה. הרבה זמן רציתי לבקר בעיר האוניברסיטאית המרשימה הזאת ועכשיו זה הזדמן לי״.

״ומה אתה עושה כדי לקנות במכולת?״

״אני שף.״

״אתה שף? ומאיפה אתה בארץ?״

״מגבעתיים.״

״ואיפה המסעדה שלך?״

״אין לי יותר מסעדה. היום אני מבשל רק לאלה שמוכנים להזמין אותי אליהם הביתה ולבשל להם. כאלה שיכולים להרשות לעצמם.״

״וכמה כאלה יש?״

״יותר ממה שאת חושבת.״

״אתה נשוי? יש לך ילדים?״

״כן, נשוי ויש לנו שלושה ילדים, חמודים, מקסימים וחכמים.״

כשהגענו לקולג׳ הוא אמר: ״אם כבר אז עד הסוף. אעזור לך להביא את המצרכים לדירתך.״ הגענו לדירה, הנחנו הכל במטבח ואני חשבתי לעצמי, כזה בחור נחמד אציע לו קפה. הוא שמח. הכנתי נס-קפה. התיישבנו בחדר המגורים, פניו הרצינו בבת-אחת והוא אמר: ״עפרה,״ נדהמתי. מנין הוא יודע את שמי? שהרי לא הצגתי את עצמי. הוא שם לב שאני מופתעת ומיד המשיך: ״לא סתם, ולא במקרה נטפלתי עליך. אנחנו עוקבים אחריכם מאז שהגעתם לכאן...״

שמעתי מצוין מה שאמר ופרצתי בצחוק וכמעט נחנקתי. ״מי זה אתם? ולמה אתם עוקבים אחרינו?״

עמרי: ״אנחנו זה המוסד.״

הוא שתק והמתין לתגובתי. לקח לי זמן. הוא לא הסיר את עיניו ממני. התעשתי. ״אתה מהמוסד, עוקב אחרינו כלומר אחריי ואחר בן-זוגי. למה? ובאותה נשימה. ״אתה מהמוסד ואתה רוצה שאני אאמין לך?״ 

עמרי שלף סיגריה מהחפיסה שלו ולפני שהצית אותה אמרתי לו: ״אסור לעשן פה. אם אתה רוצה לעשן נרד לפינת העישון.

״אוותר, כי שם לא נוכל לדבר. נחזור לעניין שלשמו אני כאן. מיד תגלי שאני בשליחות המוסד. אתם מיודדים עם קולין בל ורעייתו שהוא מומחה למחלות גנטיות. נכון?״

״נכון.״ אישרתי. 

״ואתם מיודדים גם עם מייקל דורמן שהוא מנהל מחלקת מדעי-המחשבים כאן באוניברסיטה. גרוש, חי לבד. ביום שלישי שעבר אכלתם ארוחת ערב אצל קולין בל. את מייקל דורמן אנחנו רוצים לחסל.״

 עמרי עשה הפסקה ואני לא האמנתי למה ששמעו אוזניי. 

״אתם רוצים לחסל את מייקל דורמן? ככה? מה הוא עשה שאתם רוצים לחסל אותו? ואיך אנחנו נכנסים לתמונת החיסול?״

״האיש מסוכן מאוד. אבל לפני שאספר לך מדוע אנחנו רוצים להיפטר ממנו, אני מבקש ממך לשתף את בעלך במה שקרה לך הבוקר הזה. אני יודע שבחלום הכי הזוי ופראי לא חלמת שהמוסד יבקש את עזרתכם.  ספרי לו, ואם אתם מוכנים לתת יד התקשרי אליי למספר הטלפון הזה.״

עמרי קם, חייך, לחץ את ידי ולפני שיצא אמר: ״לא קל לשמור על סוד כזה, לא קל להיקלע לאירוע שכזה, אבל אנחנו באותה סירה ומצפים שתשמרו את מה שאתם יודעים עד לרגע זה רק לעצמכם ותסכימו לעזור.״

הוא עזב והשאיר אותי לבד המומה. נשארתי יושבת על הספה והמחשבות במוחי רצו במהירות האור מימין לשמאל ומשמאל לימין. אין ספור שאלות שאלתי את עצמי ושיחזרתי פעם ועוד פעם את הפגישה עם עמרי מאותו רגע שהוא נצמד אלי במחלקת הבשרים. הסתכלתי בשעון, השעה היתה אחת בצהריים. קמתי, הכנתי לעצמי ג׳ין וטוניק, כריך והרמתי את שפופרת הטלפון וחייגתי לבן-זוגי ושאלתי:

״מתי אתה חוזר?״ הוא השיב:

״כרגיל, בסביבות השעה חמש. למה את שואלת, קרה משהו?״

לפני שעניתי חלפה מחשבה במוחי שאולי מאזינים לטלפון שלנו. ״לא, לא קרה כלום. סתם רציתי לדעת.״

ואז הוא אמר: ״יכול להיות שאחזור יותר מוקדם מפני שבמחשב שלי בבית יש תוכנה במתמטיקה שאין לי פה ואני תקוע בחישובים. נראה.״

סיימנו את השיחה ב״להתראות.״

הסתובבתי בדירה הלוך ושוב, ירדתי לפינת העישון, חזרתי חזרה והשאלות פוצצו לי את הראש.

סוף סוף הבעל שלי חזר ועוד לפני שהניח את תיק העבודה שלו ליד שולחן העבודה שאל בקול עליז:

״מה אוכלים הערב?״

״סטייק פילה.״

״סטייק פילה? איפה מצאת סטייק פילה?״

״בסופרמרקט.״

הבעל שלי הופתע כי הסופרמרקט לא קרוב לקולג׳. ״איך הגעת לשם?״

״במונית. בחייך שב כבר.״ הבעל שלי שלח אלי מבט מלא סקרנות ואני המשכתי: ״שב כי יש לי מה לספר לך.״

הוא הניח את תיק העבודה, החליף את נעליו בנעלי-בית, הלך למטבח לקח פחית בירה, חזר והתיישב מולי ואמר: ״אני יושב ומקשיב.״

״תשמע, המקרר שלנו היה ריק, החלטתי לערוך קנייה כי עד שאתה חוזר מהעבודה ועד שיוצאים וקונים וחוזרים כבר לילה. הזמנתי מונית. במחלקת הבשר ראיתי נתח של סטייק-פילה משובח ואמרתי לעצמי יאללה, הערב נתפנק. פתאום עמד לצידי בחור נאה ושאל אותי בעברית איך אני עושה את הסטייק? הבטתי בו והסברתי בשני משפטים איך אני עושה את הסטייק. הבחור הסימפטי הזה ליווה אותי בקניות ועכשיו כשאני מספרת לך אני נזכרת שלא היתה  לו עגלה אלא סל קטן שהסופר מציע לקצת קניות. כאשר הגענו לקופה ורגע התשלום, הוצאתי את ארנק הכסף, הבחור ראה בתיק שלי את חפיסת הסיגריות והוא אמר בצהלה שהוא שמח לגלות שיש עוד אנשים שמעשנים. יותר מזה, כשראה את מספר השקיות המלאות שאל אם יש לי מכונית וכשעניתי בשלילה ללא היסוס הציע להסיע אותי לקולג׳. כאשר הגענו הוא עזר לי להעלות הכל לדירה, הצעתי לו קפה ואז נפלה עלי פצצה.״ לקחתי אוויר. הבעל שלי לגם מהבירה לאט לאט והמתין להמשך. המשכתי: ״לבחור קוראים עמרי, איש המוסד, אנחנו במעקב והוא מבקש שנעזור להם לחסל את מייקל דורמן."

הבעל שלי נדהם ובקול רם הגיב: ״מה? המוסד עוקב אחרינו, יודע למצוא אותך בסופרמרקט, מחזיר אותך הביתה, עוזר לך להביא את הקניות לדירה ומבקש שנעזור להם לחסל את מייקל דורמן?״  

הבעל שלי עצר, שקע במחשבות ועד שחזר אלי לקח זמן.

״אי אפשר להמציא סיפור כזה. אני יודע שהדמיון שלך עובד שעות נוספות אבל לא עד כדי כך.  ומה עשה מייקל דורמן שהם רוצים להרוג אותו?״ 

״הוא לא אמר. מה שכן ביקש זה שאם נחליט יחד לעזור, הוא יגלה למה ומדוע. הנה מיספר הטלפון שהשאיר לי.״

הבעל שלי קם עם כוס הבירה, עשה סיבוב בדירה, יצא למרפסת, חזר ניגש למחשב, פתח את תוכנת המתמטיקה ושמעתי אותו אומר: ״שהחישובים יחכו. תטלפני לבחור ותגידי לו שיבוא.״

״להגיד לו שאנחנו מסכימים?״

״תגידי לו שאשמח להכיר אותו.״

השעה היתה 18.12 דקות. טילפנתי ומיד שמעתי: ״אני שמח שחזרת אליי. יש לך תשובה עבורי?״

״הבעל שלי רוצה לפגוש אותך.״

״אבל אין לכם מספיק סטייק-פילה, קנית רק שתי פרוסות...״

״נסתדר.״ השבתי.

הלכתי למטבח כדי להכין ארוחת ערב, נסערת ומתוחה. הוצאתי את הסטייקים, תפוחי-אדמה, שקית פול קפואה, חסה ערבית, בצל ירוק, עשבי תיבול והתחלתי לבשל ולקצוץ וכל פעם אמרתי לעצמי: תתרכזי בבישול.

 פעמון הדלת צלצל, פתחתי אותה ועמרי אחז ביד אחת זר-פרחים וביד השנייה בקבוק יין, ומגש מקלגל עטוף בנייר צלופן שעליו היו מונחות שתי פרוסות עבות של סטייק-פילה. עמדתי מולו מה-זה מופתעת, והוא מיד אמר: ״מתחת למלון שלי, יש מה שרוצים. הנה."

 בעלי קיבל את פניו.״ אני יגאל.״

עמרי בחיוך: ״אני מכיר אותך.״

הבעל שלי: ״אני יודע שאתה מכיר אותי ואת רעייתי למרות שלא נפגשנו מעולם. אני גם יודע מאשתי שאנחנו במעקב בגלל דורמן ואתם החלטתם לחסלו. אם אתם רוצים לרצוח אותו, בבקשה, תעשו זאת, אתם אנשי המוסד יש לכם את השיטות המתוחכמות ביותר כדי להעלים מישהו, איך אנחנו מתברגים בחיסולו?״

עמרי: ״עד כאן הכל נכון. שתדעו, בחרנו בכם מפני שאנחנו יודעים הכל עליכם ובעיקר שיש לכם קשר עם מייקל דורמן. ולפי מה שאנחנו יודעים עליכם החלטנו להעזר בכם אם תסכימו.״ הבעל שלי נכנס לדבריו והגיב בהתרגשות: ״תגיד עמרי, אתה חושב שאנחנו יכולים לתת יד לרצוח חבר שלנו שאתו אנחנו מיודדים שנים? אתה מבין את גודל הבעייה? הוא חבר שלנו!״

עמרי: ״בוודאי שאני מבין את גודל הבעייה וכולם יודעים שזה לא קל. אבל יגאל, פשוט אין ברירה.״ 

בעלי עטף את פניו בשתי ידיו, דממה נפלה בחדר המגורים למשך זמן מה ועמרי בשקט אמר:

"שתדעו, אנחנו לא הולכים לסבך אתכם. אמרת שיש לנו שיטות מתוחכמות לחסל מי שמסכן אותנו. זה נכון. אבל, לחטוף אותו אנחנו לא יכולים מפני שמחר בבוקר כל המדיה בעולם תסתער על כך כי הוא ידוע. גם אנחנו לא יכולים לחסל אותו בתאונת דרכים כיוון שכל מומחה לתאונות דרכים יגלה מיד שזה היה חיסול. להרעיל אותו גם זה לא בא בחשבון כי כל פתולוג שיבדוק את גופתו לאחר מותו יגלה שהוא הורעל.״

אני: ״אז איך כן?״ 

בעלי בטון נחרץ: ״עפרה, לא רוצה לדעת!״ ואז פנה לעמרי: 

״לפני שנסכים לשתף פעולה או לא, תספר לנו למה ומדוע. אם תשכנע אותנו, אנחנו איתכם. זה התנאי. עפרה את איתי?״

הנהנתי בראשי. עמרי הניח את הסכין והמזלג על הצלחת שלו, ניגב את פיו במפית, לגם מהיין ואמר: ״להכין סטייק ׳פלומבה׳ צריך לדעת. הרוטב שהכנת הוא הכי-טוב שאכלתי עד היום.״ 

פתאום פעמון הדלת צלצל ואני הסתכלתי בשעוני, טפחתי על מצחי ומלמלתי: ״שכחתי שהזמנתי את וורן ואנה לדרינק. פתחתי את הדלת והם נכנסו. הצגתי בפניהם את עמרי כחבר שלנו מישראל, ומעברית עברנו לאנגלית. עמרי אמר שהוא שמע שהעיירה סנט-אייבס זו עיירה יפה במיוחד ושווה לבקר בה. אנה אישרה ואמרה שממש ממש שווה ביקור, ואני הוספתי שבכל יום שני יש שוק ענק, צבעוני והכל יש בו. עמרי שאל: 

״בא לכם להצטרף אליי מחר?״

אני: ״בשמחה גדולה.״

עמרי: ״ומה איתך פרופסור?״

״יש לי פגישה בשעה תשע בבוקר שאותה אינני יכול  לבטל. אבל אם תאספו אותי מהמכון בשעה אחת-עשרה מצידי זה בסדר.״

עמרי סיכם: ״קבענו.״ קם, התנצל, לחץ את ידיהם של אנה וורן ונפרד.

כל הלילה לא עצמנו עין.

בדרך לסנט-אייבס עמרי שאל: ״מה אתם יודעים על מייקל דורמן?״

בעלי: ״שהוא יהודי. למד לתואר ראשון ושני מדעי המחשב בקמברידג׳. את הדוקטורט השלים בארץ. במהלך לימודיו 'נחטף' על ידי רפא"ל, התעשייה הצבאית שלנו, וקידם הרבה פרוייקטים. הוא חזר ללונדון בגלל שאביו חלה. הכרנו אותו כאן בקמברידג׳ בזכות קולין בל שהוא קולגה שלי. מייקל כיום עומד בראש המחלקה למדעי-המחשב.״

ואני הוספתי: ״איש מקסים, ג׳נטלמן אמיתי, בעל חוש-הומור יוצא מהכלל ואין רגע דל איתו.״

עמרי: ״וגם אוהב לאכול טוב, לשתות אלכוהול משובח ויינות טובים.״

אני: ״זה נכון, אנחנו חבורה אוהבי מטבח ואוכל.״

עמרי החנה את מכוניתו בחנייה הגדולה של סנט-אייבס בתשלום. העיירה היתה מלאה במקומיים ותיירים. הלכנו לשוק שהוא ענק והכול יש בו. הכול! מאוכל ועד שרוכי-נעליים. הוא קיים שנים ופועל רק פעם בשבוע ביום שני ומושך אליו המונים כי המחירים סבירים מאוד.  זו היתה הזדמנות עבורי לקנות מתנות למשפחה בארץ ולכמה חברות. בזכות עמרי התפטרתי מהמטלה של להביא מתנות. השעה כבר היתה שעה של לשתות ולאכול משהו, ועמרי הוביל אותנו לקפה-מסעדה שעל שפת הנהר, מצא שולחן די מבודד, התיישבנו והזמנו בירה אנגלית מהחבית. מזג האוויר היה נעים ביותר, הצבעים של השמים, הנהר, הירק והפרחים המטופחים שבו את הלב. פתאום שמענו את עמרי אומר: ״הנה, הוא בא.״

הסתכלנו ושאלתי: ״מי בא?״

״הבוס שלי.״

בעלי הספיק לשאול: ״מה פתאום הבוס שלך?״

עמרי: ״ביקשת אתמול בערב שאגלה לכם מדוע צריך לחסל את מייקל דורמן ואז תחליטו אם כן או לא להיות בעסק. החברים שלכם שבאו ל'דרינק' הצילו אותי מפני שאינני מוסמך לגלות לכם על האיש לפני שאתם מסכימים. ערבתי אותו והוא פה.״

לפנינו נעמד איש בערך בגיל 60-65, לא גבוה במיוחד, שמנמן אבל לא שמן. שערו אפור, עיניו בצבע חום כהה, לבוש רגיל, כלומר, מכנסיים בצבע כחול-כהה, חולצה עם שרוולים ארוכים מקופלים בצבע תכלת ועל כתפו תיק צד. הוא חייך אלינו, התיישב ועמרי הציג אותו. ״תכירו, אבירם.״

לא התאפקתי ואמרתי: ״כנראה שמייקל דורמן באמת באמת מדאיג אתכם עד כדי כך שאתה פה.״

אבירם: ״את צודקת," הוא הביט והמשיך בהומור: "ואם נצטרך נביא גם את ראש המוסד. בואו נתקדם כיוון שככל שנקדים יהיה טוב יותר. חד-וחלק. אני מכיר את מייקל. בזמן שהיה בארץ היינו שותפים לבניית תוכנה סודית ביותר. תוכנה שאם וכאשר תשאיר אותנו על המפה, ואם וכאשר בעזרתה נוכל לגרום לנזק בלתי הפיך למי שירצה למחוק אותנו. אבל אם תוכנה זו תגיע למי שתגיע והוא יפענח אותה, מצבנו רע. אתם מבינים מה משמעות הדבר? כאשר מייקל חזר ללונדון הוא קיבל עבודה בחברת מחשבים ידועה שנקראת 'ארם' שממנה רפא״ל הזמין כמה מחשבים והוא התבקש להכניס את התוכנה הסודית למחשבים שנרכשו. וכך היה. לאחר שלוש שנים בחברת ׳ארם׳, מייקל עבר לקמברידג׳ כאשר הוצע לו לעמוד בראש המחלקה למדעי-המחשב. עד כאן הכל בסדר.״

אבירם העביר מבט בין כולנו ועל הסביבה היפה והמשיך: ״לפני זמן מה גילינו שמייקל מיודד מאוד עם ערבי-מוסלמי בן למשפחת המלוכה מנסיכות קטאר שתומכת בגלוי בארגון חמאס. הנסיך הזה מתגורר רוב הזמן בעיר ניו-מרקט, שגם לא רחוקה מקמברידג׳, עיר מרוצי הסוסים.

"יש לו חוות סוסים, הוא בנה לו שם ארמון והוא פעיל מאוד בלארח את כל מי ומי לארוחות פאר, למירוצי הסוסים שבהם גם סוסיו מתחרים, ליהנות מבריכת-השחייה האולימפית שבארמונו ועוד ועוד. כך הוא קונה ידידות וחברויות ולכל מנעם יש מחיר. צריך להחזיר בדרך כלשהי.״

אבירם עצר כיוון שהמלצר חזר ושאל מה רוצים להזמין לאכול. אני הזמנתי סטייק-קידני-פאי. עמרי הזמין פיש אנד צ׳יפס, בעלי עוף צלוי ואבירם דג סלומון שבא עם תפוחי-אדמה מאודים ורוטב. המלצר רשם ושאל אם בא לנו עוד סיבוב של בירה כי המנות יגיעו תוך עשרים דקות. עמרי ביקש מים כי הוא נוהג. כאשר המלצר התרחק אבירם המשיך: ״באחד האירועים שהנסיך ערך מייקל הוזמן ולא במקרה. נסיך הנפט העשיר שמע עליו, על מה הוא מופקד, איזה יידע יש לו ואוצר כזה לא פוגשים כל-יום. עוד גילה הנסיך שמייקל נתון בקשיים כלכליים גדולים כיוון שהוא מהמר כפייתי."

אני: "מהמר כפייתי? על מה ומי הוא מהמר?"

עמרי לקח את רשות הדיבור.

"משחק פוקר. הוא משוגע על המשחק, ומהמר באינטרנט והפסיד עשרות אלפי לירות אנגליות."

בעלי התערב: "במהלך השנים שהוא פה לא היה לכם קשר איתו? לא ידעתם שהוא מהמר?"

עמרי: "לחבריו מרפא״ל היה קשר והכול נראה תקין. הוא הימר לבד בביתו."

אני: "אז איך גיליתם שהוא התחבר לערבי העשיר?"

אבירם: "במקרה. אחד מעמיתיו לשעבר שעבד איתו ברפא״ל הגיע ללונדון, התקשר אליו והציע שייפגשו. דורמן התנצל והסביר שהוא מוזמן לארוחת ערב אצל בן-המלוכה הערבי בניו-מרקט. זה הדליק אצלנו נורה אדומה. אפשר להמשיך?"

הבעל שלי: "עוד רגע. או.קיי. הבנתי. אתה מוביל אותנו לכך שלכל אדם יש מחיר, לכל אדם יש חולשות והערבי מקטאר גילה אותם ודורמן חייב להחזיר."

אבירם ענה: "בדיוק כך. הפחד הגדול שלנו שהוא יעביר לו את התוכנה הסודית. אני מניח שבשניות אלה עוברת בראש שלכם המחשבה איפה התוכנה ואם אי-אפשר למצוא אותה? אז התשובה היא: יש לו אותה בראש, והוא יכול לשחזר בלי קושי. מייקל דורמן אוגר במוחו ים של מיידע, והזכרון שלו פינומינלי ומדוייק."

אני: ״תגידו, אני בסרט?״

אבירם הגיב מיד: ״לא עפרה יקרה, הספרים והסרטים הם המציאות, והמציאות עולה על כל דמיון, על כל סרט או ספר. כיוון שאתם חוזרים לארץ ביום רביעי הבא..."

התפרצתי: "גם את זה אתם יודעים?" 

"כן, אז צריך לפעול מהר, בדייקנות, ובלי שום הפתעות בדרך."

 בעלי חזר למכון בסביבות השעה ארבע אחר-הצהריים. קולין בל שאל אותו: ״לאן נעלמת?״

״חבר שלנו מישראל מבקר אותנו והוא ביקש לטייל בסנט-אייבס כי הוא שמע שזו עיירה יפה במיוחד והוא צודק. בילינו שם כמה שעות. החבר שלנו הוא שף. שף, שף והוא מוכן לפנק אותנו. מיד חשבתי עליכם ועל מייקל מה אתה אומר?״

קולין השיב בקול שמח: ״בוודאי. מתי?״

בעלי: ״במהלך השבוע הזה כי הוא חוזר לישראל ביום שישי. היום יום שני, ביום רביעי או חמישי. זה בסדר?״

״בוא נטלפן לג׳וי ולמייקל.״

קולין טילפן לאשתו והיא אמרה שגם יום רביעי וגם יום חמישי פנויים. מייקל אמר שביום רביעי הוא עסוק אבל ״בשמחה אבוא ביום חמישי להנות מבישולים של שף ישראלי. מה הוא הולך להכין לנו, גפילטע פיש, מרק עוף, קוגל?״ 

״תגיד לו שאין לי מושג. רגע, יש לי נייד, אשאל את השף בכבודו ובעצמו."

בעלי טילפן ועל הקו היה עמרי.

״שלום עמרי, החברים שלנו שמחים שתבשל לנו ביום חמישי בערב. מייקל דורמן על הקו עם קולין בל והוא שואל מה תבשל?״

עמרי: ״תשאל את דורמן אם יש לו עדיפויות?״

בעלי: ״מייקל, השף שואל אם יש לך עדיפויות?״

״תגיד לו שאני מצפה שיפתיע אותנו.״

בעלי: ״שף, דורמן מבקש שתפתיע.״

ביום ראשון בלילה, שלושה ימים לאחר הארוחה, ערוצי הרדיו והטלוויזיה בחדשות של השעה עשר בישרו על מותו של ראש המחלקה למדעי-המחשב, מייקל דורמן מקמברידג׳. הוא נפטר משבץ מוחי. המדיה סיפרה למאזינים ולצופים מי היה, כמה חשוב ומפורסם בתחומו. ראיינו כמה קולגות שלו, חברים ורופאו האישי הסביר שמותו נגרם כתוצאה מהפרעה באספקת הדם למוח, והוסיף שאילו היה מישהו יחד איתו בביתו בשעה שזה קרה ומזעיק אמבולנס אפשר היה להציל את חייו. 

הרבה שאלות שאלנו את עצמנו. מה שכן הפתיע אותנו שמרגע שעמרי והאורחים עזבו אותנו, לא שמענו ממנו מילה. שמענו מקולין, מרעייתו, גם מייקל התקשר והם לא הפסיקו להלל ולשבח את עמרי על הארוחה שהכין, על האווירה, ועל היינות הטובים.

מיספר פעמים ניסינו להתקשר למיספר הטלפון שהשאיר לנו עמרי וכל פעם ענה לנו המשיבון: 

״אנא השאירו הודעה ואחזור אליכם בהקדם. ג׳פרי ווינטר.״

שבוע לאחר חיסולו של דורמן הגענו לנמל התעופה בהיתרו-לונדון לחברת ״אל-על״ ובדלפק בעלי הגיש לפקידה את הדרכונים וכרטיסי הטיסה. היא הסתכלה במחשב ואמרה: ״פרופסור הדס, כיוון שמחלקת תיירים מלאה הועברתם למחלקה ראשונה. מיד יטפלו בכם." 

את האמת? ברגע הראשון הופתעתי ואז נזכרתי ואמרתי לבעלי: "יגאל, אתה זוכר שכאשר טסנו מטוקיו לקליפורניה קרה אותו דבר?" 

בעלי השיב: "זוכר, ועוד איך זוכר."

נכנסנו למטוס, הדייל הוביל אותנו למחלקה ראשונה ועמרי קיבל אותי בחיבוק ואת בעלי בלחיצת יד וטפיחה על השכם ואמר: ״תודה. מבצע 'חד-וחלק' עבר ללא שום תקלה. מה נשתה?״

* * *

נעמן כהן

המשומדת מורל מלכה-פטמה מנסור –

האם השמאל שכח מה זה להיות יהודים?

צעירה יהודיה מיפו (23) בשם מורל מלכה הגשימה את החלום הרטוב של איסמעאיל הנייה והחליף אבו בקר אל בגדדי, והתאסלמה. (נכון הפעם מרצון).

מחר, יום ראשון 17.8.14 היא עומדת להינשא לבחיר ליבה מחמוד מנסור, באולם החתונות שמש אדומה ברחוב אלטלנה 1 ראשון לציון.

הכלה המיועדת מורל-פטמה מנסור הכריזה שהיא התאסלמה ורואה עצמה כערבייה.

אביה התנגד להתאסלמות ולחתונה ואמר שבמרוקו זה לא היה קורה. אימה תומכת בה.

ארגון קיצוני בשם להב"ה למניעת התבוללות בארץ הקודש, מאיים לשבש את החתונה. ומנגד התגייסו אנשי מר"צ להגן על חתונת הזוג.

מעבר לפרשה הנוכחית על השמאל הישראלי מוטלת בעייה. כמובן, יש לשלול כל אלימות ולהקפיד על חופש הבחירה (אם היתה מוסלמית מתגיירת היתה ודאי כבר נרצחת) אבל האם השמאל הישראלי שכח מה זה להיות יהודי? האם אין לשמאל הישראלי כל רגש שייכות לעם היהודי?

על השמאל הישראלי לברר את עמדותיו: האם אין לדידו שום חשיבות לזהות היהודית? האם מקובל עליו שיהודייה תתאסלם ותאמר: "אין אללה אלא אללה ומוחמד נביאו" ותראה בדברי מוחמד שהיהודים הם חזירים וקופים והתנאי לגאולה הוא השמדתם (כמופיע באמנת החמאס) מופת מוסרי?

יש לעשות חשבון נפש כיצד להיות ליברלי ועם זאת לשמור על הזהות היהודית.

המוות (לא רצח) של קלינגהופר –

אופרה אנטישמית במטרופולין אופרה בניו יורק

ליאון קלינגהופר היה יהודי אמריקאי נכה שנרצח ע"י מחבלים פלישתינאים מהחזית לשחרור פלסטין, פלג השייך לפת"ח, בפקודת בעל פרס נובל לשלום ערפאת. הטרוריסטים הערביים חטפו אוניה איטלקית בשם "אקילה לאורו" ב-1985 וירו והשליכו את הנוסע ליאון קלינגהופר הנכה על כסא גלגלים לים בשל יהדותו.

מ-20 באוקטובר תועלה בבית האופרה מטרופוליטן האופרה של ג'ון אדאמס, "המוות של קלינגהופר", אחת משלוש אופרות בנות המאה ה-20 שיועלו בעונה החדשה של בית האופרה הניו יורקי. לצד מוצרט, פוצ'יני, ורדי ווגנר ייראו ויישמעו שם גם "ליידי מקבת ממצנסק" (שוסטקוביץ') ו"טירתו של כחול הזקן" (ברטוק).

האופרה "המוות של קלינגהופר" עלתה לראשונה ב-1991. מנהל ה"מטרופולין אופרה" פיטר גלב הודיע לפי שבועות אחדים כי למרות שבעיניו האופרה אינה אנטישמית, ההצגה בניו יורק לא תשודר באולמות קולנוע בעולם, כמקובל בהפקות ה"מט" בשנים האחרונות, מחשש לעידוד אנטישמיות.

הליברטו של האופרה כולל משפטים מעודדי טרור כמו "אנחנו לא פושעים ולא ונדלים, אנחנו אידיאליסטים" מפי מפקד הטרוריסטים החוטפים. ומשפטים כמו: "בכל מקום שיש ציבור גדול של עניים, יש יהודי שמתעשר" (מפי הטרוריסט הפלסטיני הסדיסט המכונה "רמבו") ו"אמריקה היא יהודי אחד גדול."

באריה קלילה של אחת הרקדניות: הבחורה קלת השכל מספרת לעיתונאים, לאחר שהפרשה הסתיימה, כי אחד הטרוריסטים היה בחור די נחמד שחילק סיגריות לה ולחברותיה.

האופרה מציגה גירוש ברוטאלי של תושבי כפר ערבי שליו, אידילי, ב-1948; מצד שני, התיישבות עולים יהודים מאירופה, פליטי השואה, בכפר הכבוש. בהמשך העלילה מתברר שילדה פלסטינית, שהיתה בין המגורשים מהכפר השקט ב-1948 ונרצחה לאחר שנים עם פלסטינים אחרים במחנות סברה ושתילה בלבנון – היא אימו של אחד מחוטפי ה"אקילה לאורו" ששמו מחמוד, והוא טרוריסט "אנושי" שאפילו מקיא מרוב זעזוע כאשר חברו, מפקד החולייה, יורה בקלינגהופר.

שני פליטי שואה יהודים צעירים שחונכים את הזוגיות הארוטית שלהם בכפר הפלסטיני לאחר כיבושו (הגבר עומד בראש המגרשים) נמנים לימים עם החטופים בספינה "אקילה לאורו" (גם בספינה, לפני החטיפה, הם מקיימים יחסים, ממש כמו אז).

הטרוריסטים החוטפים פועלים מתוך מניעים "צודקים" חירות, עצמאות, וכד'. הנחטפים, לעומת זאת, בעיקר בני הזוג קלינגהופר, הם בורגנים אמידים צרי אופק שאינם מתעניינים בפוליטיקה ואטומים לתהליכים היסטוריים שגועשים סביבם.

אין פלא אפוא שבאירופה האופרה התקבלה באהדה והוצגה פעמים רבות, בבלגיה, בגרמניה ובעוד מקומות בשל השתקפות התפיסה האירופית של "אנטי אמריקאית, אנטי בורגנית, ואנטישמית."

הליברטו מאת משומדת יהודיה

ומי כתב את הטקסט האנטישמי? לא מפתיע. את הליברטו לאופרה "המוות של קלינגהופר", חיברה סופרת-משוררת אמריקאית יהודיה בשם אליס גודמן, ילידת 1958, שבבגרותה המירה את דתה לנצרות אנגליקנית, משנישאה למשורר בריטי, וכיום היא מנהלת, כעוזרת כומר, קהילה בצפון אנגליה. אגב גם המשומד מרדכי וענונו-ג'ון קרוסמן האנטישמי, המיר דתו לכנסייה האנגליקנית.

רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ בירושלים

בתום מאבק של 20 שנה – הוצב שלט הרחוב על שם ישעיהו ליבוביץ' בירושלים. ישעיהו ליבוביץ הוגה דעות, מדען, עורך האינציקלופדיה העברית, נפטר ב-1994 ומאז נכשלו כל הניסיונות לקרא על שמו רחוב בירושלים – בשל התנגדות הימין והחרדים.

לפני כשנה, בתמיכת ראש העיר ניר ברקת, אישרה העירייה קריאת הרחוב על שמו ולאחרונה הוצב השלט, בעוד כשבועיים ייערך טקס החנוכה הרשמי בהשתתפות בני המשפחה. הרחוב שנבחר הוא כביש גישה חדש לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם מכיוון שכונת גבעת מרדכי.

משהו אישי. זכיתי להיות תלמידו של ליבוביץ באוניברסיטה ואני זוקף לזכותו חלק נכבד בהשכלתי היהודית והפילוסופית הכללית. ליבוביץ היה מגדולי אנשי הרוח בישראל והוא ראוי בהחלט לרחוב על שמו.

ליבוביץ והשמאל – טעות בהבנה

היתפסותו של השמאל הישראלי בהגותו של פרופסור ליבוביץ כתנא דמסייע במאבק נגד "הכיבוש", מקורה באי-הבנה. ליבוביץ חזר והדגיש פעמים רבות כי הוא איננו הומניסט, והיהדות איננה הומניסטית (ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, עמ' 303). את סמל היהדות ראה ליבוביץ במעמד אברהם אבינו בהר המוריה, כשכל ערכי האדם מבוטלים למען יראת האל ואהבתו (שם, עמ' 23).

במאבק למען התורה העלה ליבוביץ על נס את מלחמת החשמונאים, שרק לה יש משמעות
דתית, בגלל היותה מלחמה למען התורה (אמונה, היסטוריה וערכים, עמ' 175).

ליבוביץ תמך בהפרדת הדת מהמדינה, כי רק היא תביא לעימות בין היהדות לחילוניות לכיבוש העם (יהדות עם יהודי ומדינת ישראל עמ' 164). כל זמן שהרבנות היא מטעם המדינה, ומקבלת משכורת, ממנה לא ייתכן המאבק.

מאבקו של ליבוביץ למען נסיגה מהשטחים נעוץ בכך שלתפישתו, כל זמן שהחברה הישראלית נמצאת בהתעסקות מתמדת עם הערבים בשטחים, אין באפשרותה להתפנות למלחמה הפנימית האמיתית – מלחמת אזרחים, שמטרתה השלטת התורה, בדיוק כפי שעשו החשמונאים.

האם חברה ישראלית שבה חוקי התורה מיושמים, ובה כל נואף ומחלל שבת חייב שריפה
וסקילה היא משאת נפשו של השמאל הישראלי?

המשומדים חלאת המין האנושי

בניגוד לאנשי השמאל הגדיר ישעיהו ליבוביץ את מרגל האטום, המשומד, מרדכי וענונו, שהמיר דתו לנצרות, ונהפך למטיף אנטישמי "חלאת המין האנושי" כינוי שנהג לתת לכל המשומדים.

בנים גידלתי ורוממתי

נכדו של ליבוביץ, עו"ד שמאי ליבוביץ, הלך בשמאליותו רחוק מדי כאשר ייצג את פושע המלחמה, הרוצח הסדרתי, מרואן ברגותי, ולאחר משפטו ומאסרו, ירד לארה"ב ושימש שם מרגל המומחה בעברית נגד ישראלים ויהודים מטעם ה- FBI– שם הורשע בהדלפת מידע, ונידון למאסר.

חגי אלעד מנכ"ל "בצלם" – בצלם השטן ברא אותו

בשעה שהחמאס מכריז על מטרתו חיסול מדינת ישראל והשמדת היהודים חגי אלעד, מנכ"ל ארגון "בצלם", מסרב לקרוא לחמאס ארגון טרור וטוען כי "חמאס הוא ארגון פלסטיני חמוש. זה הניסוח המקצועי."

בראיון לשרון גל ברדיו תל אביב 102FM 13.8.14 – התפתח ויכוח בין אלעד לגל באשר להגדרת חמאס כארגון טרור. גל הקשה ושאל אותו: "אז חמאס הוא לא ארגון טרור?" אלעד סירב לכנות את חמאס ארגון טרור ואמר שחמאס הוא חלק מ"ארגונים פלסטיניים חמושים, זה הניסוח המקצועי. ואנחנו מבקרים את הפעולות שלהם כאשר הן פעולות לא חוקיות,"

לדידו של חגי אלעד, מטהר החמאס, דווקא ישראל הינה מדינת טרור והוא הגיש עתירה נגד בג"ץ למען שידור שמות הילדים שנהרגו בעזה.

ומי תומך בארגון "בצלם" התומך בחמאס? כמובן האיחוד האירופי, נורבגיה, שבדיה, גרמניה, אירלנד  בריטניה, קרן פורד, והקרן לישראל חדשה. מעניין מה מתוך תקציב המיליונים הרווח האישי של חגי אלעד?

http://www.ngo-monitor.org.il/article/_36

הציונים עומדים מאחורי דע"ש

שר המשפטים ההולנדי הִשעה מעבודתה עובדת ערבHיה בעלת אזרחות הולנדית בשם יסמינה אעיפי לאחר שהאשימה את "הציונים" בכך הם עומדים מאחורי הקמת דע"ש.

מסתבר שלהולנדים מותר. איפה גולדה שניפיצקי-גלאון ההולנדית?

http://www.nltimes.nl/2014/08/15/security-official-will-get-old-job-back

כזכור ערבים האשימו את הציונים גם בפיצוץ מגדלי התאומים, ובאמנת החמאס היהודים בכלל אשמים בכל החל מהמהפכה הצרפתית מלחמות העולם וכו'.

שבת 16.8.14

* * *

תקוה וינשטוק

קולות במלחמה

מדינת תל אביב היתה הפעם רחוקה למדי מכל הקסאמים, הפצ'מרים ושאר האימים ובראש וראשונה המחילות. ב"צוק איתן" היתה העיר העברית למעשה בעורף, והלחימה התמקדה כידוע בדרום הארץ ובעוטף עזה. אותה עזה הגרועה בסרני פלשתים שמלחמה לנו בה מאז נכנסו שבטי ישראל לארץ.

לא ראיתי את הקסאמים במעופם ולא בירוטם בידי כיפות הברזל, גם לא את המחילות שמתוכם מגיח האוייב כמו מהשאול. למעשה ראיתי את המלחמה רק בצילומים אבל שמעתי אותה היטב.

אפילו את אוטו הגלידה לא ראיתי. למען האמת מעולם לא ראיתי אוטו גלידה. הוא אינו מגיע לרחוב שלי. עתה שמעתי צפירות של אוטו גלידה לאורך כל היום, ולולא ידעתי כי מדובר למעשה באמבולנסים, והצפירות הרבות מעידות בעיקר על עוד חיילים פצועים, ואפילו גרוע מכך, הייתי חושבת שהעיר כולה התמכרה לפתע למטעם הזה המפיג את חום הקיץ.

וכמובן שמעתי את האזעקות ואצתי לרדת ברגל מהקומה הרביעית למקלט הנושן מתחת לבית. מרחוק הדהדו הבומים והתחלנו לספור אותם. ספרנו, המתנו עשר דקות כפי ההוראות והתמקדנו בחדר המדרגות ליד הקומה השנייה.שם התאספו דיירי הבית, לרבות הסטודנטים דיירי המשנה שלא הכרנו, היה שמח למדי אולם קולות הנפץ במרחב אמרו מלחמה.

הרבה מחברותיי מיעטו מאד לצאת מהבית ויש שכמעט לא יצאו ממנו כלל. חזון האימים של האזרחים במלחמה הזו היה להיקלע באזעקה באי שם לא מוכר בעיר. לתל אביב לא מעט מרחבים ריקים, שטחי גינון גדולים, בייחוד ליד מוסדות ורבי קומות, ולא מעט מבנים הסגורים באינטרקום שפיצוחו אינו ידוע. את ניצבת תוהה לאן להימלט והיכן להתחבא. גרועות מכל האזעקות הצורמות את האוזן תוך כדי נהיגה במכונית."חדלתי לנהוג ולנסוע," הודתה בפניי חברה המתגוררת מחוץ לעיר. "מה אעשה כשתשמע אזעקה? אצליח להחנות את המכונית בן רגע במקום מתאים ומד אקפוץ ממנה, אשתטח על הכביש ואכסה את הראש בידיים? אני מעדיפה לשבת בבית."

הרגיזו במיוחד שתים שלוש האזעקות שנשמעו בעיר בלילה. בדיוק באזעקת בלילה הראשונה, אחרי ששלושה לילות כמעט לא עצמתי עין מרוב מתח, נטלתי שלא כהרגלי חצי כדור שינה. הוא פעל בעוצמה כזו שלא שמעתי לא את האזעקה ולא את הצלצולים והדפיקות של שכני הטובים על דלתי, להודיע לי שיש אזעקה, שמא לא שמעתיה. מאז כמובן שאיני נוטלת אפילו זכר לגלולה. עדיף לא לישון כמה לילות מאשר להסתכן בפיגוע ולישון לנצח.

אותי תפשה אזעקה כשירדתי מהאוטובוס בפתח שוק הכרמל. החנויות מסביב היו סגורות ונפש חיה לא נראתה. אבל הנה הגיח מישהו שמיהר לאחת החצרות. הלכתי בעקבותיו, מקווה למקלט והגעתי לחנות נעולה ש"המסתור" שלה היה גגון פח פעור לרוחות השמיים. מזל שהאזעקה עברה בשלום.

לאחר מכן כבר ויתרתי על המשימות הנוספות שתיכננתי לאותו בוקר וחזרתי הביתה.

רק הגעתי לרחוב מגורי ומה שומעות אוזניי ורואות עיניי? קריאות "אלטע זאכן!" – "אלטע זאכן!" – זו לא היתה עגלה עם סוסה שצלעותיה בולטות מרזון אלא  טנדר טרנטה שסחב תנור ישן וטלוויזיה שכבר עבר עליה הכלח. והקריאה לא באה מסוחר צרוד מרוב צעקות אלא מרמקול חשמלי. עצם הקריאה "אלטע זאכן" הינה כבר מאד "אלטע" (ישן באידיש) – היסטוריה רחוקה. שעתה היפה היתה בשנים הראשונות למדינה, כשפליטי המלחמה העולמית ועולי קיבוץ הגלויות, רובם עניים מרודים, התחילו להתמקם בארץ.

לא שיש בלבי חיבה יתרה לסוחר ב"אלטע זאכן". ברוב העיסקות הוא מרמה יותר מדי ואם מכניסים אותו לדירה עיניו בולשות יותר מדי. אבל הפעם, מיד אחרי האזעקה, היה זה קול מוכר גם של  ימים עברו, גם של חיי שגרה, והקול נעם לי מאוד.

"גפן בעונת יבולה"

בעקבות צמח החודש של ד"ר שרה'לה אורן

עתה, בחודש אב, מעניקה לנו הגפן ענבים ירוקים ושחורים נפלאים. אלה ימי הבציר והדריכה בגת. הגפן זכתה לשפע שמות בעברית, אומרת ד"ר שרה'לה אורן, במאמרה על צמח החודש. כרם, ענב (שמותיה של הגפן גם  בערבית), זמורה, יין, תירוש – הם רק חלק מהם.

גפן היין הגיעה לארץ ממזרח אירופה דרך אסיה הקטנה. עם זאת ייתכן והיא תרבות של גפן הבר  (גפן יערות) שגדלה  בארץ. בדבריו על אכזבת האל מעם ישראל אומר הנביא ירמיהו (ירמיהו ב, כ"א): "ואנכי נטעתיך שורק (הכוונה לזן אדום משובח) כולה זרע אמת. איך נהפכת לי סורי הגפן נוכריה?"

עדויות ארכיאולוגיות ראשונות לגפן בארץ נמצאו בחפירות בתל יריחו עוד בתקופת הברונזה, 3300 לפני הספירה. במקרא מוזכרת הגפן כחמישים פעם, נוסף למילים כרם, יין, תירוש וצימוקים. היא השלישית בשבעת המינים, אחרי החיטה ושמן הזית. עושר המילים והמושגים שנקשרו לגפן ולטיפוחה מצביעים על חשיבותה ועל המומחיות הייחודית של עם ישראל. קיים שם בעברית לכל שלב ופרט בגידול הגפן. הכרם תפש מקום חשוב בתרבות הכלכלית  של ישראל, ודאי בשבט יהודה שנותר על אדמתו לאחר גלות עשרת השבטים. כעבור שנים, כאשר ישעיהו הנביא את מוכיח את  העם על דרכו הרעה, הוא משתמש במשל הידוע על הכרם. (ישעיהו פרק ה').

גפן היין היא צמח שנתי מטפס ממשפחת הגפניים העומד בחורף בשלכת. להתפתחותה זקוקה הגפן למנת קור שנתית. באביב עוברת הגפן כמה שלבים עד להצמחת הפרי. היא מוציאה עלים בהירים, ההופכים לענפים צעירים שניתן לאכלם אחר כבישה – "לולבי גפנים". אלה כנראה השריגים ההופכים לזמורות ומוציאים אשכולות פרחים קטנים ירקרקים בעלי ריח עדין המכונים "סמדר": "והגפנים סמדר נתנו ריח," נאמר בשיר השירים ב'. הפרח-הניצה – סגור בתחילה אך עלי הכותרת שלו נושרים בבת אחת ועמוד העלי, האבקנים והצוף קורצים למאביקים. בתום ההאבקה, במאי-אוקטובר, מופיעים אשכולות של פרי עסיסי, הענבות. רצף התפתחותי זה מופיע בחלום של שר המשקים בחצר פרעה: "ובגפן שלושה שריגים והיא כפורחת עלתה ניצה הבשילו אשכולותיה."

האשכול העשיר עורר דימויים וכינויים. רב שמואל מסביר כי "אשכול" עניינו יכולת, כמו "איש אשכולות – "איש שהכל בו." (בבלי, סוטה מ"ז). יש הקושרים את "אשכול" למילה היוונית אסכולה, ממנה נגזרו מלות ידע ולימוד, כגון "סקול"(בית ספר). אחרים טוענים כי בארמית מכונה אשכול הענבים "סגול", כינוי המדגיש את הקשר שבין הענבים החוברים יחד באשכול לפועל "הסתגל", התרגל, התחבר וזה המקור ל"עם סגולה" – שיתוף ברעיון אחד. ד"ר שרה'לה אורן  מוסיפה כי סימן הניקוד "סגול" מזכיר בשלוש נקודותיו אשכול ענבים קטן.

ה"גפן" – השם גזור מ"גופנו" באכדית – מתפתלת ומטפסת ובהיעדר עצם בקרבתה – לרוב סמוכה – היא מתפרסת על סביבה. אז היא נקראת "גפן סורחת" או "רוגלית". (שרועה למרגלות, מלשון רגל). ואילו גפן הנסמכת על תומכות מכונה "דלית" (הרמה): "המדלה את הגפן" נאמר במשנה כלאיים. גפן המכוונת למעטה או לסוכה היא "גפן אדרת". את הגפן זורמים [אולי זומרים? – אב"ע] (כן, זה הפועל של גיזום הגפן) בחורף על מנת לרכז כוח צמיחה בזמורות שנותרו.

חידודי לשון על הגפן מובאים  במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי: האמורא ריש לקיש פגש אדם שזמר את כרמו בשמיטה – איסור מוחלט. כשנשאל: 'כהן וזומר?' השיב האיש כי אינו זומר לטיוב הגפנים אלא לקליעת עקל (סל) לבית הבד. הגיב ריש לקיש: "הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות," היינו, אם הכוונה לסלים או לדרכים עקלקלות...

לצד צמח הגפן מעלה ד"ר אורן את הימים ההיסטוריים של חודש אב, המסמל אולי יותר מכל חודש את הכאב והאבל וגם את השמחה: בט' באב חרבו בית ראשון ושני וט"ו באב הוא חג האהבה והמחולות בכרמים.

ד"ר אורן מספרת כי בהיות נפולאון ברוסיה הבחין באור בוקע בלילה מחלון בית. מבעד לחלון ראה חבורה יושבת על הרצפה, מתפללת ובוכה.

"מה קרה?" שאל המצביא הדגול.

הוסבר לו שזה אבל כבד ליהודים על חורבן בית המקדש.

"מתי חרב המקדש?" התעניין.

כששמע שהאסון אירע לפני אלף ושבע מאות שנה אמר: "עם שאינו שוכח את חורבן בניינו שנים כה רבות ישוב לזכות בתקומתו!"

וכאנטיתזה לט' באב – ט"ו באב חג האהבה. ה"ולנטין" שלנו. מקורו בחרם על שבט בנימין על פרשת פילגש בגבעה (שופטים י"ט) – "והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו." שופטים כ"א.

וכבר נאמר "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן... על דגן ועל תירוש ועל יצהר... והיתה  נפשם כגן רווה ולא יוסיפו לדאבה עוד." ירמיהו ל"א.

אהוד: חוששני שיש ברשימה שיבושים שלא עלה בידי לתקנם.

* * *

אהוד בן עזר

מסעותיי עם נשים

רומאן

הוצאת "ספרי מקור" 2014

פרק חמישה-עשר

"הטיטניק בא" של שלום אילתי

שהביע גם את אהבתי הנכזבת לג'ני

בשנת 1953 הוקמה היאחזות הנח"ל עין-גדי, שאוישה במסגרת צבאית על ידי פלוגה מקובצת של בני-קיבוצים. כעבור כשלוש שנים, ב-1956, הם הוחלפו על ידי גרעין "שדמות" של  "הנוער העובד", שאני נמניתי על חבריו. אחדים מהמקובצת נשארו עוד פרקי זמן להעביר את הידע המשקי שהצטבר. אז היכרתי לראשונה את שלום אילתי מתל-יוסף.

הקשר היחיד עם ישראל "למעלה" היה דרך הכביש החדש מדימונה לסדום, ומשם בדרך עפר שחלקה קרקע מלוחה ובוגדנית, ובנסיעה קשה ומטלטלת – עד עין-גדי. לאחר זמן לא רב החליף ה"מֶק-דיזל" האדום, הגדול והחדש של קיבוץ עין-גדי הצעיר, את ההסתמכות הבלעדית על משאיות הפיאט הכרסתניות, שבסיסן היה בראשון-לציון, נהגיהן איטלקים, והן שגם החזיקו באותן שנים את עיקר התחבורה לאילת.

באוקטובר 1957 הגיעה אלינו לעין-גדי חוברת "ניבים" של איחוד הקבוצות והקיבוצים, ובה סיפורו של שלום אילתי "הטיטניק בא". שלום כבר לא היה בעין-גדי, אבל הערגה והאהבה שעלו מסיפורו היכו בי כמכת ברק והזדהיתי איתו במאה אחוז כאילו הוא מספר עליי ועל ג'ני, שבגדה בי ולא חזרה לבקר בקיבוץ.

חלמתי והפצרתי בה שוב ושוב שתבוא לבקרני בעין-גדי, ולא באה, והיום כבר אינה בחיים. ואני, בכל הזדמנות שהייתי לבד, שיפשפתי לזיכרה כאילו אני נכנס שוב לקוס הפעור בעל השיער הזהבהב והמקומח שלה, שדבקו בו פירורי בצק אחדים, שזו היתה הפעם היחידה שנתנה לי.

שלום אילתי

הטיטניק בא

מבשרים ראשונים התגלו כבר בשעות הצהריים בדמות ביסקוויטים צבאיים שתפסו על השולחן מקום הלחם שאזל.

מתחייכים החבר'ה: "יופי חי! אין לחם ­ סימן שהטיטניק חייב לבוא היום."

כאילו מפקפק בכך איש. הלוא יום שלישי היום, שמצלצול ההשכמה ועד לחצות הליל עומד בסימן ציפייה ומתיחות-של-דבר-אחד – לטיטניק!

האקונומית מחכה לירקות, למרגרינה וללחם. המחסנאית עיניה כלות לכביסה מחצרים – זה שבוע שלישי שלא הוחזרה, ואנשי הפלוגה המקובצת נותרו ממש ללא בגדים. האפסנאי מקווה שמיפקדת הגדוד מילאה במידת הרחמים את משאלות ליבו, הגנוזות בתריסרי טפסים ששוגרו לפני עידני-עידנים. מחכים המכונאים לחלקי חילוף והשרברבאי לצינורות... הכול מחכים. מצפים למכתבים ומנחשים למפרע את תוכנם. מנבאים: השלחו לי השבוע חבילה? משערים: מי יחזור היום מחופש? חושבים: יבואו אורחים? ואולי בנות חדשות? לכל אחד ואחד כמה תקוות לתלות בבואה של מכונית זו, בין תקוות כלליות ובין אישיות.

שכן, יום שלישי, הוא יום בואו של הרכב היחידי, הטיטניק, המגיע הנה משך השבוע מ"האדמה הגדולה", – והוא עורק-דמה של עין-גדי, – תוחם תחילתו וסופו של שבוע, מהווה בריח לימי עין-גדי השבים ובאים, שממנו מתחילה ספירתם, ואליו נוהה סיומם.

במעגל פזורים עובדי הסיקול. האבנים המועפות בקשת נמשכות לעבר ערימת האבן הגדלה והולכת. ומחשבות האנשים בשעת מעשה, אף הן נמשכות לעבר ציר אחד ומשותף – בואו של הטיטניק. אחד הוא דוד מלך שאינו רוצה ברצון הכלל. הוא מקמט מצחו בתחבולות-דימיון לא מלאכותיות-כלל! איזו תקלה נוספת יכול הוא לזמן לו לטיטניק? כבר הירהר ומנע ממנו העמסת אספקה בבאר-שבע (הספק חלה בטיפוס ואין מי שייקח את המזון); כבר פינצ'ר את כל גלגלי האוטו ליד דימונה, דירדר אותו תהומה במעלה-תמר. הוא כבר חסם המשך דרכו במפולת קיר-המלח בסדום, השקיעו בשיטפון נחל צאלים (בחברון ירד גשם הלילה). אך בזאת לא די לו, – משום מה חש הוא שעל אף הכול הטיטניק מתקרב ובא. הוא מתגבר על כל המכשולים שדוד מלך עורם לו על דרכו ומדי רגע ורגע קטן המרחק בינו לכאן. תקווה אחרונה: אולי עוד יתנפלו עליו מסתננים על יד נחל-חבר בחשיכה? וכל-כך למה? – כי אם יבוא, הדבר ברור וחמור: מלך הולך מחר ל-35 ימי כלא. דבר לא יעזור. משסגרה הכרתו את מעגל האשליות הבלתי מתגשמות התעשת חיש מהר: "טפו, שיהיה כך. מוטב חודש מאסר משבוע אחד של סיקול."

פני גדעון מתוחות. ידיו תרות אחר אבנים, לשלחן אל הערימה ומבטיו תלויים אי-שם בחלל בינות לצוקים שמעל לראש. רוחו רחוקה מכאן, רודפת היא אחר מסלולו של הטיטניק פחוס האף, עוקבת אחר סיבוביו של הכביש תחת הגלגלים הרחבים הדוהרים בדרכם הנה. מנסה רוחו להציץ אל תוך האוטו – הישנה שם יעל? ההושיב אותה הספק לידו בקבינה מיד בצאתם את באר-שבע – כפי שביקשו גדעון? ואולי לא באה כלל? צמרמורת חולפת בגבו. דבר ארור שכזה, בזה הרגע כבר נחרץ אי-שם למעלה, מרחק 150 ק"מ ממך, גזר דינך ואין אתה יכול לדעתו בטרם רדת הלילה. לא לפני זה. ועד אז חכה כשוטה, אזל-ידיים, בלא שתוכל לעשות מאומה לשינויו או המתקתו של גזר-הדין הנעלם, אשר משמעותו גורלית מאוד. כי אין ביקורה הצפוי של יעל שיגרתי, דבר יום ביומו. הרבה חייב היה להפציר בה, ביעל שלו, כדי שתסכים לבוא הנה הפעם.

כשבא לבקרה לפני שבועיים, בחופשתו הדו-חודשית, מצאה לא כתמול שלשום – קרירה יותר, מסתייגת. מיד חש שמשהו אינו כשורה. האם סתם כך, רפו כוחות אהבתה מלהתגבר על תחומי מרחק וזמן שביניהם, או-כי מישהו הוא זה אשר התייצב לו בדרכו? מישהו המנצל את בדידותה של יעל בהיות גדעון שלה בשליחות למטה, בעין-גדי... (הרי לך – חשב – ממש כבסיפורי המלחמות. החבר בחזית והג'ובניק בעורף מנצל את המצב...)

לאחר ערב של היות-יחדיו לא עצרה יעל עוד, פתחה לפניו את סגור לבבה הנבוך ולאטה לאוזנו: "אמור לי, גדעון, הייתכן לאהוב שניים בבת אחת?"

ונאמרו הדברים במבוכה כנה, בכאב עמוק. שתק גדעון. לא ידע להשיב לה תשובה. חשש כי הנה נשמטת היא ממסלול חייו וניסה לעשות הכול כדי לא לאבדה. כאיש אשר שם את כל שארית הונו על קלף יחיד ואחרון, החל לדלות ולהערות לפניה מגינזי בית-היקרות אשר להם, את כל אשר הפקידו בו יחדיו; כל מירקם חלומותיהם הצנועים, משאלותיהם הכמוסות אשר הטמינו בו בשנות רעותם הרבות. הזכיר לה דברי אהבה וחיבה שלאטו איש בחיק רעותו, מילות יקר ועדנה, שבועות שנשבעו; זיכרונות וחוויות שנחרזו בתוך חייהם לבלתי היעקר, נכסי רחשים ותחושות שזכו להם במשותף, לבלתי נטוש. ואף שהקשיבה לו יעל, הקשה היטב, חש שאין בידי פרץ רגשותיו הגואים כדי להכריע את כף המאזניים האחרת, החדשה וזרה. חש שעדיין לא כבשה מחדש, עדיין לא הבטיח כי יעל שלו תהיה ושלו בלבד תישאר. לו יכול היה לשהות לידה שבוע-שבועיים והכול היה בא מחדש על תיקונו! בטוח היה בכך.

ואז נצנץ הרעיון הנפלא: "יעלי, כל כך רצית תמיד לבוא לעין-גדי. עכשיו השתפר המצב הביטחוני ויש אפשרות לבקר במקום. התבואי?"

ככל שרצה בה, תמיד דחה את רעיון ביקורה במקום. חשש למבטי הלגלוג של חבריו שיינעצו בגבו, למילות עקיצה וגנאי שיזכה בהם אחר נסיעתה – ולא העז להביאה. הפעם לא היסס, חש שאם תיאות לו הפעם – שלו תהיה, מחדש ולעולם. ולא – איבדה וללא תקווה. את פינות החמד שבנחל-דוד יראה לה, למערה הסינית יעלנה, למצדות. סודות מקומות-הסתר האהובים עליו יחלוק עימה, "פינותיו הפרטיות". בקסם נופה של עין-גדי יחדשו ברית אהבתם, וזו לא עוד תופר.

– "התבואי?..."

לרגע היתה שתיקה, וכל תפילות-עולם המו בלב גדעון; כל נדרי-חיים מוכן היה ברגע זה להעלות, לוּ רק יעזור הדבר לשכנע את יעל. ויעל, יעלי שלו, ניאותה. טוב! בעוד שבועיים היא תיקח חופש ותבוא.

שבועיים אלה התהלך גדעון כסהרורי. שיכור מבושמם של פרחי-תקווה אשר מחדש הנצו. חזר והסביר לספּק (בקושי עלה לו להתגבר על קולו המתגמגם במבוכה...): ביום ג' הקרוב, בשעה 12, תיגש אליו במסעדת השק"ם נערה אחת, עיניה ירוקות וצמותיה שחורות, ותשאל אותו האם הוא יוסי מעין-גדי. שיטפל בה כהלכה, יאמר לה בדיוק באיזו שעה יזוזו והיכן עליה לחכות. דרך אגב – שמה יעל. ובדרך ישתדל נא להסביר לה את מראות הנוף, היא מאוד מתעניינת באיזור הזה ומעולם לא הזדמן לה עוד לבקרו... כשמבטיו מופנים הצידה, ביקש משכנו לעבור לימים אחדים לחדר אחר היות ואורחת תבוא אליו מחר. ירד אמש למליחה וליקט בה תפרחות-פלומה צהבהבה של קני-סוף ארוכי-גבעול והציבם על הרצפה באגרטל מאולתר. מאותה שעה שניצבו תפרחות אלה בחדרו ניטלה לחלוטין שארית שלוותו. כאילו הפעיל במו ידיו רמקול שאינו פוסק מלהדהד בסגנון שעון דובר של טלפון: "בעוד 23 שעות ו-49 דקות תבוא יעל. בעוד 23 שעות  ו-47 דקות תבוא יעל, בעוד..." כמעט ולא ישן הלילה מרוב צפייה ויום זה – כשהגיע סוף סוף – באיזו איטיות צמיגה עובר הוא! דרך כל גופו של גדעון מפעפעת וחולפת כל דקה, כל שנייה של יום ארוך זה.

התבוא או לא תבוא?

צללי ערב החלו לנטות על עין-גדי המתכנסת לשעת בין-ערביים ארוכה בחיק צוקים רמים. תיבת "הדואר היוצא" המתגדשת והולכת, הטילה משקל שיפעת מכתביה הלא-מבויילים, לחיזוק שורת האותות והמופתים המבשרים בואו של הטיטניק. ארוחת ערב דלה ואביונית הצטרפה ובאה לתמוך איתנות באמיתות הבשורה. ומשנתלה פתק "התורנות לפריקת האוטו" היה ברור כבר אפילו למפקפקים וחוששים כי מעתה אין לו לטיטניק כל ברירה אלא לבוא. בא קרול והוציא אחת מנורות חדר-האוכל וקבעהּ בחוץ מעל דלת המטבח, לצורך הארת מקום הפריקה, ובכך חרץ סופית את ודאות העובדה כי הטיטניק בוא יבוא הערב.

ובערב – דממה במחנה. רק הגנרטור מטרטר קצובות ואוזן-כל מתאמצת לנפות מבין צלילי טירטורו את פעימתו הרחוקה והברוכה של מנוע הפיאט פחוס האף. גדעון מנסה להעסיק עצמו בחדרו, ולשווא. לכאורה מאזין הוא ל"תיבת נוח" ולמעשה פרושות אוזניו לצוד רמז מאותם צלילי מנוע מיוחלים. היכן הם עתה? הלקחו כבר את הרופא מסדום? אולי כבר עברו את מעלה היעלים?

לפתע – קול זעקה: "טיטניק!" – ומיד עוברת הקריאה את המחנה כולו ובמלרע צרפתי דווקא: "טיטניק!!!" – פורצים כולם מהחדרים כבאזעקה-של-אמת ודוהרים לעבר חדר האוכל. העיניים ננעצות בחשיכה, בכיוון ל"סיבוב האורות" [מדובר במתחם הראשון של היאחזות, ולימים קיבוץ עין-גדי, בטרם עבר – דרומה לנחל ערוגות – למקומו כיום על ה"פּלטו" הגבוה. – אב"ע] – בו צפויים להתגלות לראשונה צמד פנסיו המרוחקים זה מזה של הטיטניק, והאוזניים נזקפות במתיחות – היכן הוא? (גדעון אינו שומע ואינו רואה. פטיש ענק הולם בתוכו, מסנוורו ומחרישו).

עוברים רגע, שניים – וכלום. איפה הטיטניק? הקהל מרוט העצבים מתחיל לרגון "מי זה מתח אותנו, הא?"

מסתבר כי גם הפעם היה זה אחד אשר עצביו פקעו בטרם זמן והחל לקרוא כתרנגול על לא דבר. חמומי המוח רוצים לטרוף אותו חי. כל פעם קורה אותו קונץ בגלל מישהו אחר!... מרומים ומאוכזבים פונים שוב לחדרים ופתאום – חי ראשי! זה הוא! הוא בא!! הפעם נשמעות היטב לאוזן כולם גניחותיו ופעימות טרטוריו הקטועים, עת מתאמץ הוא להביא משאו דרך נפתולי הוואדי המסולע לעבר פיתחו של המשק.

נוהר היישוב כולו בצהלה וקריאות שמחה לעבר פתח המטבח, הוא מקום הפריקה המיועד, וגדעון איתם. לא הספיק הטיטניק לקרב אחוריו המגושמים לקצה מדרגת האבן וכבר נושרת מלמעלה, תוך קריאות שלום והידד, שכבה עליונה של חבושי מטפחות וכפיות, פרועים ומאובקים, (האגש קרוב? הארוץ ישר לקבינה? לא – אפתיענה כבפגישותינו מאז. כבכיכר דיזנגוף אתן לה להסתובב רגע נבוכה ואזיי אתגנב מאחורי גבה, סמוך-סמוך לה ותוך חיבוק מותניה אשאלנה בקול אדיש להפליא: "חברה, את מחפשת כאן את מישהו?"). המהומה רבתי – צעקות לא פוסקות מלהדהד, קריאות התרגשות וברכה. שיכבת-נוסעים שנייה ושלישית נחלצת מבינות לארגזי לחם ועגבניות. דלת הקבינה נפתחת וחמש-שש דמויות נושרות מתוכה, מנסות ליישר אבריהן המכווצים מישיבה שחוחה בסמוך לתקרה. (היכן היא? היכן היא!!) וכבר נתפס גדעון לבהלה. בעצבנות גדלה והולכת תוקע פרצופו בפניו של כל אחד מהבאים. כבר שכח את תוכנית ההפתעה, את כיכר דיזנגוף, את הקול האדיש להפליא. רק למצוא אותה, למצוא מהר... זה לא ייתכן – אינו רואה אותה בשום מקום!– זיעה קרה מתחילה לבצבץ על מצחו. והלב – דומה, כולם זונחים המולתם ומפנים ליבם רק לעבר קול חבטות האימים הבוקעות מתוך קרביו של גדעון.

יוסי הספּק מפלס דרכו לעבר חדר האוכל. הדואר! הדואר! כולם עטים עליו. בדרך זורק יוסי קריאה לבני מזל אחדים: "יש לך חבילה בקבינה." עיניו היגעות נתקלות בדמותו של גדעון הנטועה במקומו.

"הי, גדעון, מה מתחת אותי סתם, אה? את כל הצעות הישיבה על ידי דחיתי בגללך ובסוף אף אחת לא באה." התלוצץ ופנה לדרכו.

(אף אחת לא באה זה ברור).

סביב – מהומה ומרוצה. כיתת התורנות משתלטת על המשא ומנסה להיפטר ממנו בשיא המהירות. הבאים נוהרים לחדר האוכל לארוחה חטופה וסביבם המחנה כולו. הרס"פ מנסה לתת קולו בגערות המכוונות "לכל מי שמיותר כאן." תימהוני שכמותו – וכי מי זה מיותר במאורע זה? והכול נדחקים סביב לפקידה המתחילה בחלוקת המכתבים.

(מה זה יכול להיות? התחרטה? נרתעה? ההיתה שוב ידו של ההוא על העליונה? רגע – אולי חלתה? כטובע נתלה גדעון בקש אחרון זה – ודאי חלתה, לא ייתכן אחרת. ואם כך – ניצוץ התקווה התלקח – ודאי שלחה לו מכתב בהול של-רגע-אחרון או אפילו מברק. הרי מתארת היא לעצמה כיצד מחכה הוא לבואה. איפה הדואר, הדואר!). עד שנכנס לחדר האוכל הסתיימה זה כבר חלוקת המכתבים והשאון נמוג. בפינות המתיקו אנשים סוד עם מכתביהם, בולעים תוכנם בתאווה גלוייה. ממדור "דואר נכנס" ביצבצה שארית של מכתבים ממורטים אשר כמה ממחוסרי המזל, שעוד לא איבדו תקוותם, היו עומדים מחטטים וחוזרים ונוברים בהם. עוד ועוד יהפכו בערימת המכתבים, יבדקו היטב – שמא בכל זאת? הצטרף גדעון אליהם. אצבעותיו רעדו קימעה בעברו על הכתובות. מכתבים ממרוקו וצרפת לחיילים שכבר השתחררו, חוזרי אירגון הפלחה ליוגבים, שאלון סטטיסטי על גודל שדות החציר; עוד מכתב, ועוד אחד – והנה פיסת הנייר האחרונה – ופס מברק! (עצר נשימתו – זהו זה?) למזכירות המשק, ביקור ועדת המטבחים נדחה מסיבות בלתי... (זה הכול? יותר אין...)

בחדרים התחילה החינגא. מאן דהו קיבל חבילה מהבית – עוד לא הספיק לפתחה ולהנות עיניו מזיו תוכנה וכבר היא נחטפת ונטרפת בקול המולה וששון בידי הסבים עליהם סביב. ומאחר ש"דברים טובים" יש – מעמידים כבר את הפינג'אן להרתיח קפה, וממילא כבר יושבים מצופפים ודחוקים ותוך צחוק, שירה ופיטפוטים מבלים עד מאוחר בלילה. הבאים – והם טרם הספיקו אפילו להתקלח או להחליף בגדים – פיהם מלא סיפורי ניסים-ונפלאות מעלילות הרפתקאותיהם "שם למעלה". חדשות ממשקיהם וחדשות חברתיות טריות ביותר על הנושא "מי-עם-מי". כולם נאספו כאן לחוג בצהלה ושמחת התפרקות את ליל המשתאות הגדול, ליל בוא הטיטניק. רק אחד נעדר, משוטט בשבילי השדות ככלב נזוף וליבו עומד להתפוצץ, דעתו להיטרף. (האומנם נוצח, האומנם איבד לעולם את יעל? האם זה "פייר"? לך התחרה נגד מישהו כשאתה כאן וההוא לידה, שם. סמוך על מכתבים ולו להוטים ומדובבי לב, צפה לבשורות חסד וידיך כבולות באזיקי מרחקי-ענק).

ובמחנה לא פסקה ההתרוצצות כל הערב. מארחים עוסקים בחיפוש אחר שמיכות ומיטות; הזוכים במכתבים דחופים ממהרים לשבת ולענות. מקבלי הוראה-של-רגע-אחרון לצאת לקורס תרים אחר תרמיל ומזוודה. הפקידה טורחת על הכנת מיסמכים, צווי תנועה ושוברי נסיעה (טופס-מאסר, שישוגר בידי דוד מלך עצמו, מגוון מלאכתה השגרתית); הספּק מתרוצץ בתורו אחר אריזות וקרטונים; עם שחר מפליגים ועליו להתקין כבר עכשיו את מערכת האספקה שלו. ואף שהפעם כובה הגנרטור מאוחר מהרגיל, לא החניקה אפילת הפתע את פעילותו והמולתו של המחנה, שקלחו הלאה לאור פנסים ונרות.

לאיטו דעך הרעש, נמוגו קולות, כבו אורות ולילה הגדול של עין-גדי קרב לסיומו. אחד היה גדעון שלא יכול היה להירדם בדממת חדרו הריק. אור הירח האיר קלושות את החדר, את אגרטל קני הסוף... אם עד לערב דומה היה לנאשם המחכה להקראת גזר דינו – לחיוב או זיכוי, להצלה או אבדון, – עתה היה כנידון למוות הכלוא בתאו, מחכה לביצועו הוודאי של פסק הדין הקטלני. היקבל גזר דין זה? הייכנע? דמדומי אורו של ירח שיוו לתפרחות קני הסוף פני קהל פרצופים לועגים, שולחי לשון לעברו. פקעת ארורה נתקעה בגרונו, עד כי – דומה – מתלחלחות עיניו במאמצי בליעתה. – – –

*

כלאחר נשף מסיכות סוער, שקועים בהירהורים שבעקבות גל החוויות הגדול, קמו האנשים עם בוקר, עייפים ומחוסרי שינה. העיפו עינם לעבר הרחבה הריקה שעל יד המטבח, הירהרו אודות השבוע הארוך המשתרע לפניהם, עד יום שלישי הבא, עת שוב יבוא הטיטניק – ושותקים יצאו לעבודה.

ועל הטיטניק הדוהר דרומה לאורך חופו של ים המלח, עמד נסמך אל גג הקבינה, כשעיניו מצומצמות, ארשת פניו קפואה ומבטו תקוע אי-שם בחלל שלפניו, גדעון.

המשך יבוא

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* העימותים בין כוחות המשטרה הלבנים למפגינים השחורים בעיירה פרגוסון שבפאתי העיר סנט לואיס במיזורי לימדו אולי שני לקחים:

האחד הוא שכדאי לאובמה, המרחם על הטרוריסטים העזתים המסכנים ומנסה בטיפשותו לעשות אמברגו על משלוחי נשק אמריקאי לישראל – לשים לב מה קורה בחצר האחורית שלו. כי לבסוף, אם לא כבר, חלק ניכר מהשחורים שלו יהיו בני-ברית לטרור ולאיסלאם הקיצוני. כדאי לו לזכור תמיד כיצד טרור המתאבדים המוסלמיים הוריד את מגדלי התאומים!

השני, כדאי ליורדים הישראליים לדעת שגם בארה"ב לא מלקקים דבש, אין שם גן עדן – ואולי גם תורם של היהודים יגיע – כמו בצרפת ובמדינות אירופה אחרות. אין ספק שכל תנועות הטרור האיסלאמי תעודדנה גילויים אנטישמיים ומהומות דמים בארה"ב. לא מזמן נרצח במיאמי רב בדרכו לבית הכנסת. עדיין מעודדים שם כתמיד את ההסבר שזוהי פשיעה על רקע פלילי ולא ח"ו אנטישמי גזעני.

 אם יש ארץ שיש בה גזענות – זוהי ארה"ב ולא ישראל!

* סוף-סוף הבנו מי אשם במלחמת עזה, במבצע צוק איתן, זה אנחנו! ובעיקר ראש הממשלה שלנו! – כדברי הח"כית הפרו-פלסטינית בעצרת השלום ההזוייה במוצ"ש האחרון בכיכר רבין, זהבה גלאון, שהופנו לראש הממשלה: "נכשלת! אתה צריך להניח את המפתחות וללכת הביתה! למתווה שאתה מוכן לקבל עכשיו אפשר היה להגיע גם ללא המחיר הנורא של 64 חיילים וקצינים הרוגים, ואזרחים, והרג של אלפיים פלסטינים, הרס מחריד ברצועה, וכחצי מיליון עקורים מבתיהם!"

את יודעת מה, סעי לעזה, מטורפת שכמותך! סעי והישארי שם לתמיד עם הנייה ודף, כמו שנמלט המרגל עזמי בשארה לקטאר וחי שם בנעימים, ואולי תקחי איתך גם את חנין זועבי – אמנם – את גרועה ממנה, כי היא רואה עצמה כפלסטינית ואילו את שקרנית ודמגוגית יהודייה!

* לאחר נאומו המתחסד, שלא לומר צבוע – של הסופר דויד גרוסמן, באותו אירוע שולי והזוי במוצ"ש האחרון של ליקוק התחת לפלסטינים, גברו סיכוייו לעקוף משמאל את מועמדותו של הסופר עמוס עוז בדרך לפרס נובל לספרות ו/או לשלום.

ככה חוגג האידיוטיזם המוסרי את מה שנראה כניצחונו – גם בקֶרב ענקי עולם הספרות העברית, שכל נאד שלהם, בייחוד אם הוא נאד בעל ניחוח פרו-פלסטיני – זוכה לכיסוי תקשורתי אדיר.

* סופר נידח שלום, פרופ' שטרנהל קבע כי בישראל יש שחיקה בערכי הנאורות. נעמן כהן במאמרו "השקר" (גיליון מס' 969) מייחס לפרופ' שטרנהל פרשנות מעוותת לפיה תמיכה בחמאס זו נאורות, ומלחמה בו זה פשיזם. לדעתו של נעמן כהן "מי שמתנגד למלחמה בחמאס תומך בו." לפי פרשנות מעוותת זו, מי שתומך בהפסקת המלחמה ובהגעה להסדר הוא תומך חמאס. לנעמן כהן יש שיטה: הוא מייחס לנשואי התקפותיו דברים שלא אמרו ולא התכוונו אליהם.

הכרך הראשון בספרו של אורי אבנרי (שנעמן כהן מכנה אותו "היומן") משתרע על פני 566 עמודים, והוא פורש בפנינו היסטוריה מרתקת שבה היה אבנרי מעורב. אבנרי חושף בספרו (ששמו "אופטימי") את עצמו בכנות נדירה והוא מתאר את שגיאותיו בלי לחוס על עצמו.

נעמן כהן מדווח במאמרו "הלמוט אוסטרמן – אורי אבנרי הזיות אופטימיות" (גיליון מס' 969) על הצעתו של אבנרי החייל הקרבי לבצע הפיכה נגד בן גוריון כמוצא שלל רב ומתעלם מאיכותו של ספר מעניין זה המתאר את ההיסטוריה של היישוב ושל מדינת ישראל שבה היה אבנרי מעורב. אני מחכה בקוצר רוח לכרך השני.

רון וייס

רמת-גן

* "ממשלת אוקראינה אישרה את כניסת שיירת הסיוע [הרוסית] לשטח המדינה, בתנאי שתתבצע תחת חסות הצלב האדום. משרדו של נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו, מסר בהצהרה כי הנשיא שוחח אתמול עם אובמה, שבירך על ההחלטה לאפשר להכניס סיוע הומניטארי ללוהאנסק בחסות הצלב האדום. לפי סוכנויות האו"ם, יותר מ-1,100 בני אדם נהרגו, בהם גם כוחות הממשלה, מורדים ואזרחים, בארבעת החודשים מאז הבדלנים השתלטו על שטחים במזרח, וקייב החלה בדיכוי המרד." ["הארץ" באינטרנט, 15.8].

אבל מה כל זה לעומת סבלם של הפליטים הנצחיים, הפאראזיטים הפלסטיניים – שבהם הסכל אובמה עוסק – ובגלל הצלחת מסכנותם הטלוויזיונית מטיל אמברגו נשק על ישראל!!!

* איך זה שבכל הביקורות המלומדות והרציניות הניתכות על משולש ההנהגה הישראלית הכושלת והלא-מוצלחת של מבצע צוק איתן, בעיתון "הארץ" אך גם ב"ידיעות אחרונות" – נעדרת הצלע הרביעית, האחראית למרבית הפאשלות – הלא היא שרה נתניהו! הלא אלמלא היא, החמאס היה כבר מזמן נכנע לצה"ל, מתחנן בחוצות עזה על נפשו ושואף לחזור לְכּוּס-אֶמוֹ!

* שר החוץ הערמומי וחלקלק-הלשון של איראן, מוחמד ג'וואד זריף, הצהיר היום (שישי, 15.8) ש"יידרש זמן נוסף לגיבוש הסכם גרעין סופי עם שש המעצמות, וכי לא סביר שהצדדים יעמדו ביעד שנקבע  לסיום השיחות, בחודש נובמבר." ["הארץ" באינטרנט, 15.8].

בוודאי שהמעצמות לא תעמודנה ביעד! – השיחות תסתיימנה רק ביום שבו איראן תכריז כי הגיעה ליכולת גרעינית! – ואז כל מסך השקרים שבו איראן מסובבת את מדינות המערב – השׂשׂות כל-כך להיות מרומות, יסתיים בניצחון איראני!

* האם המרת דת משנה את המוח? אחרת איך אפשר להבין כיצד מזכיר המדינה של ארה"ב, ג'ון קרי, שהוא נכד לסב וסבה מומרים יהודיים מצ'כיה, פריץ ואידה קוהן, ששינו שמם לקרי – הוא כל כך טיפש?! – הייתכן שהם עצמם היו טיפשים? – כן, יש גם יהודים צ'כיים טיפשים, כמו שיש ייקים טיפשים – ואולי ככה זה עבר במשפחת קוהן-קרי מדור לדור?

* מילכוד עזה – על גוויות עשרות אלפים מבני עמם והרס בתיהם – מנהיגי החמאס המנוולים, צמאי-הדם והאכזריים – יכריזו על ניצחון ויזכו בהד תעמולתי אנטי-ישראלי ואנטישמי אדיר בעולם המערבי, שגם יזדרז לספק להם כסף לשיקומם.

הוא שאמרנו: "דַרַבַּנִי וַבַּכַּא, סַבַּקַנִי וְאִישְׁתַקַא!" – היכני ובכה, השיגני ויתלונן! – אלה הכִּיזֶבּ והעַוַונְטָה הערביים במיטבם – כדי לעבוד על המוחות הרופסים, הצ'מברליניים – של מנהיגי המערב וארה"ב בראשו!

* באים בטענות למערכת הביטחון ולנתניהו על ש"איחרו" לצאת למערכה על השמדת המנהרות בעוטף עזה. הם לא איחרו! – הם הקדימו את המועד שבו כבר תהיה לאיראן פצצה גרעינית והיא תוכל לאיים בה עלינו ולהשיג כביכול שיתוק צבאי מצידנו תוך תקווה שניפול טרף בשיני עולם אסלמו-נאצי!

* מלכתחילה לא היה בנימין נתניהו בחירה שלנו, גם לא הצבענו עבורו בבחירות האחרונות, אבל בימים אלה, ובייחוד על רקע ההתקפות המרושעות עליו בעולם, בתקשורת הישראלית, וגם מצד חברים שלנו, היודעים שזה ה"בון טון" עכשיו – אנחנו עומדים לצידו במאה אחוז ותומכים בו! –  ראוי האיש העייף הזה לתודה גדולה מצד העם בישראל על התנהלותו והנהגתו במבצע צוק איתן נגד החמאס ונגד הכסיל האמריקאי אובמה!

* למה אנחנו לא נוקטים בשיטות "המדינה האסלאמית" של החליף אל-בגדדי ועורפים מדי יום מאות ראשים של אויבים ערביים שלנו! הלא לשיטות האלה העולם מסכים, ואפילו עיתון "הארץ" אינו מזדעזע מהן – כי הרי לא מדובר בפשעי ביבי, ממשלת ישראל ו"נוהל חניבעל"! לא. זוהי סתם עריפת ראשים – שהיא חלק אותנטי מהפולקלור המוסלמי המפואר – שכל אדם נאור וכל אידיוט מוסרי חייב לכבד אותו!

* נעמי כרמל: שלום אהוד. במה שהדפסת נשמטו כמה מילים. ציטטתי את גרנות "רק שני עמים עמדו ליהודים באסונם הבולגרים (המלך העם הכמורה)..." ואחר כך כתבתי "העם הכמורה ועוד כמה אנשי רוח אכן התגייסו למען היהודים והעבירו את רוע הגזירה.  אבל המלך, ממש לא." אתה מחקת מהטקסט שלי את "העם והכמורה" ומה שנשאר הוא "הבולגרים (המלך, העם והכמורה) ועוד כמה אנשי רוח התגייסו למען היהודים והעבירו את רוע הגזירה...  אמנם מיד אחר כך כתוב "אבל המלך, ממש לא." אבל מי שקורא לא ברור לא מה אני רוצה מהמלך, שהרי כתוב פה שהוא התגייס למען היהודים. אולי כדאי להדפיס שוב את הנוסח המלא, שיהיה ברור.

אהוד: הנוסח המלא היה מאוד לא ברור. לכן קיצרתי בעריכה.

* כל הדרך לחוף גורדון ובחזרה ממנו, ובחוף עצמו, בים ובבית-הקפה ועל החוף, לא הפסקנו לשמוע צרפתית. משפחות שלמות. כולם נראים מאושרים וחוגגים. כן ירבו! איזו עוד עלייה נפלאה, אחרי הרוסים שאותם כבר קלטנו! – בואו, בואו בהמוניכם, יהודי צרפת! זרועותינו פרושות לקראתכם!

וגם לא נראה לנו שאתם תבכו לנו על קיפוח עד דור עשירי ותרוצו להשליך נרות על קבריהם של הבאבות – כי אתם לא נראים לנו עובדי אלילים!

* למה כבר לא מודיעים ברדיו ובטלוויזיה את גובה הגלים בים? זה מאוד חשוב לשוחים וגם חוסך קורבנות טביעה.

* ההחרמה של מדינות אירופה את התוצרת החקלאית של ישראל, וכיום על הפרק בעיקר פרי המנגו המשובח שלנו, שאין דוגמתו במקומות רבים בעולם –  הביאה לפרדוקס מדהים – בו-זמנית החרימה רוסיה את התוצרת החקלאית המערב-אירופאית, ובאירופה החקלאים נאנקים מאין אפשרות לייצא לרוסיה! – ובמקביל החלה רוסיה לקנות יותר תוצרת חקלאית מישראל! – – ואילו תושבי עזה פשוט לא יכולים בלי פרי המנגו הישראלי, ממנו הם מפיקים מיץ מנגו שהוא המשקה הפופולארי שלהם – ופרי המנגו אכן מועבר להם בכמויות גדולות ובמחיר זול במעבר כרם שלום! וקרוב לוודאי שכמויות גדולות של מנגו ישראלי גם עושות דרכן, כרגיל, ללא תווית, על גשרי הירדן מזרחה לארצות ערב!

בקיצור – להחרים את ישראל זה כמו לירוק נגד הרוח!

אז תמשיכו לירוק לעברנו, נבלות של אירופה!

* שמעון גרובר: הכישלון הגדול – חטיבות הצנחנים, הנח"ל, גבעתי, גולני, שיריון, ארטילריה, חיל הנדסה, חיל האוויר וחיל הים לא הצליחו לחסל את החמאס במשך 30 ימי לחימה, ולא הצליחו לחסל את הסדנאות התת-קרקעיות, שבשעה ששורות אלה מוקלדות ונקראות ממשיכות לייצר רקטות 75m במשך 24 שעות ביממה. סדנאות אלו מצוידות במחרטות, רתכות ומשחזות, המופעלות בעזרת חשמל ישראלי, שמועבר לחמאס (אוי לאותה בושה ואוי לאותה איוולת שואתית) באמצעות 10 קווי מתח גבוה, חשמל אשר זרם בעצם ימי הלחימה וממשיך לזרום בזמן הפסקת האש. אשר על כן, האחראים לכישלון זה חייבים להסיק מסקנות אישיות.

* שנת תשע"ד מתקרבת לסיומה. במהלכה יצאה לאור הסאגה "והארץ תרעד" אשר לדעת בודדים אחדים, כולל מחברהּ, היא אחד הרומאנים הארצישראליים החשובים והמרתקים ביותר שנכתבו אי פעם – אבל מחוץ למאמר של ארנה גולן, שפורסם במכתב העיתי וגם ב"מאזניים", וכן עוד שני מאמרים מפורטים שפורסמו רק במכתב העיתי, של משה גרנות ודוד מלמד – לא זכתה הסאגה הזו לשום התייחסות ביקורתית בעיתונות הכללית – זו שכותביה אינם מפסיקים לרקד סביב רומאנים חדשים שטחיים משמימים ומשעממים.

אין דבר, ההיסטוריה תיתן ל"והארץ תרעד" את מקומה הראוי לה, ואנשים עבריים לא יבינו כיצד הוחרמה-למעשה וזכתה להתעלמות כמעט גמורה בשנת צאתה לאור, ושום כלי תקשורת לא טרח אפילו לראיין את מחברהּ!

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,631 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשירית למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,072 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,059 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-80 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,630 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-87 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של העדות על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,465 מנמעני המכתב העיתי בגיליון 808.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-5 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

benezer@netvision.net.il

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל