הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

גיליון מס' 977

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, ט"ז באלול תשע"ד, 11 בספטמבר 2014

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

 

 

עוד בגיליון: יוסי גמזו: כִּי מִצִּיוּן תֵּצֵא תוֹרָה... // עמוס גלבוע: שאיש בעולם לא יטיף לנו מוסר מהו. // משה כהן: 1. הנדון: חוק וסדר בעיר הנצח. 2. הנדון: רותמים את העגלה לפני הסוסים.  // יהודה דרורי: לשבור להם את הידיים והרגליים..." // ד"ר גיא בכור: יצא המרצע מן השק. [ציטוט]. // ירון אביטוב: משה גרנות, "הפרומושיקאים". // יבין כץ: טנדר – מאין? // דן (דני) יערי: שנה למותו של יואל שר, ז"ל. // אלי מייזליש: 1. מאמר שכולו שטנה. 2. שאלת גלנט היא נאיבית. // מתי דוד: המנהיגות החדשה של מחמוד עבאס. // אילן בושם: 9 שירים ל'חדשות בן עזר' [ספטמבר 2014]. // אורי הייטנר: 1. בחזרה לכיכר – בדרך אחרת. 2. שבת של תרבות. 3. צרור הערות 10.9.14. // דנה מיכלין עמיחי: שנה למותו של ד"ר יוסי לנג. // יוסי אחימאיר: ה"אבולה" של המזה"ת. [ציטוט]. // מכתב לעורך: מאת יצחק שויגר. // אהוד בן עזר: מסעותיי עם נשים, פרק עשרים, המשך על גג מגדל שלום עם טיה בעקבות הסיפור על פנחס ו-שׂ. חלק שני ואחרון של הפרק. // ממקורות הש"י.

 

 

 

 

 


 

 

* * *

יוסי גמזו

כִּי מִצִּיוּן תֵּצֵא תוֹרָה...

 

עַכְשָיו, שֶשְּנַת-הַלִּמּוּדִים אֶצְלֵנוּ כְּבָר הֵחֵלָה

וּמַעֲרֶכֶת-הַחִנּוּךְ זוֹכָה כָּאן לִשְבָחִים

כְּשֶלֹּא רַק צִיּוּנִים הִיא מַדְגִּישָה (וּנְאַחֵל לָהּ

שֶהֵם יִהְיוּ גְבוֹהִים) כִּי גַם חִנּוּךְ לַעֲרָכִים, –

 

נִרְאֶה כִּי בְּבִצַּת הַמַּעֲרֶכֶת הַפּוֹלִיטִית

כִּמְעַט שֶנִּשְכְּחוּ הָעֲרָכִים – וּבִמְקוֹמָם

פּוֹרַחַת חֲלֻקַּת הַצִּיּוּנִים בִּסְטַדְיָה קְרִיטִית

בָּהּ כָּל בָּכִיר מִכָּל נְחִיר, כְּטוּרְבּוֹ מְחֻמָּם

פּוֹלֵט כָּאן אֵש כְּדֶרֶךְ הַדְּרָקוֹן הַמִּיתוֹלוֹגִי

וְחִיש מַנְפִּיק צִיּוּן "בִּלְתִּי מַסְפִּיק" בִּשְווּנְגּ מֻשְלָם

עַד שֶנִּדְמֶה (מֵרֹב תְּשוּקַת הַפּוּטְש הַכִּסְּאוֹלוֹגִי

הַמִּסְתַּוָּה, כְּפִי שֶנָּהוּג אֶצְלֵנוּ מֵעוֹלָם

בְּאִצְטְלַת פֻּלְמוּס סְטְרָטֵגִי אוֹ אִידֵאוֹלוֹגִי)

שֶטְּרֶנְדּ שִטַּת הַצִּיּוּנִים בִּכְלָל לֹא נֶעֱלַם

וְרַק עָבַר דִּירָה מִבֵּין כָּתְלֵי בָּתֵּי-הַסֵּפֶר

לִתְּחוּם הַקַּבִּינֵט הַמְּדִינִי-הַבִּטְחוֹנִי

בּוֹ שַׂר אֶחָד עוֹשֶׂה מִשַּׂר אַחֵר עָפָר וָאֵפֶר

וּמִתְאַגְרֵף אֶחָד מַכְנִיס נוֹק-אַאוּט לַשֵּנִי.

 

כִּי כְּמוֹ שֶנִּסְתַּיֵּם לוֹ "צוּק אֵיתָן" בִּרְצוּעַת עַזָּה 

הֵחֵל בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ תוֹר מַתַּן הַצִּיּוּנִים

שֶמִּשְתַּמְּעִים מִכָּל נְאוּם פּוֹלִיטִי וְכָל פְרָאזָה

שֶל כָּל הַמִּזְדָּרְזִים לְגְזוֹר קוּפּוֹנִים אַחְרוֹנִים

מִבֻּלְמוֹסָם וּפֻלְמוּסָם עַד שֶנִּדְמֶה בְּעֶצֶם

שֶלֹּא רַק מִצִּיּוֹן כְּפִי שֶכָּתוּב תֵּצֵא תוֹרָה,

גַם מִצִּיּוּן תֵּצֵא סְחוֹרָה (כּוֹתֶרֶת מְפוֹצֶצֶת

בִּפְּרַיְם-טַיְם עַתִּיר רֵיטִינְגּ סְבִיב הַקְּרָב עַל הַבְּכוֹרָה).

 

בִּפְרָט מִכָּל צִּיּוּן לִגְנַאי (אוֹתוֹ שוֹמְעִים כֻּלָּנוּ)

אֲשֶר לְעֻמָּתוֹ, מַמָּש בְּ"קוֹנְטְרָה" חֲזִיתִית,

אֲנִי מַמְלִיץ כָּאן עַל "שַאפּוֹ" לָעָם הַזֶּה שֶלָּנוּ

עַל חֹסֶן-עֲמִידָה מֻפְלָא, הֵרוֹאִי וּמַרְטִיט 

שֶל כָּל גִּילָיו וּמִגְזָרָיו, מִסָּבָּא וְעַד נֶכֶד   

וּמִצִּבּוּר צִיוִילִי עַד גְּדוּדִים יוֹצְאִים לַקְּרָב

כִּי אִם נִתָּן לְהַשְווֹתוֹ לִשְנֵי סוּגֵי מַתֶּכֶת

אָז זֶהוּ: יֵש לוֹ כּוֹחַ שֶל בַּרְזֶל וְלֵב זָהָב.

 

וְזֶה מוֹצִיא מִן הַכֵּלִים אֶת הֶחָמָאס, אֶת דַּאעֶש,

אֶת חִיזְבַּאלְלַהּ, גַ'בְּהַת אֶל נוּסְרָה, אַסַד וְאִירָאן

אַךְ מֵאִתָּנוּ זֶה מוֹצִיא, כְּמוֹ רוּחַ מְלַבָּה אֵש,

כָּל שְבִיב שֶל סוֹלִידָרִיּוּת שֶל אוֹר וְחֹם מֻקְרָן

מֵאִיש אֶל זוּלָתוֹ וּמִיָּחִיד אֶל תּוֹךְ הַיַּחַד

וְעַם שֶכְּלָל אֵינוֹ אָחִיד הוּא כָּאן לָכִיד כָּל-כָּךְ

שֶלְּכִידוּת זוֹ יֵש בָּהּ מִין עָצְמָה שֶמְּנַצַּחַת

לֹא רַק אוֹיֵב, גַּם כָּל קַטְנוּנִיּוּת בְּלֵב אֶזְרָח.

וְטוֹב שֶלֹּא נִשְכַּח שֶ"צּוּק אֵיתָן" הָיָה רַק פֶּרֶק

אֶחָד בֵּין מִבְחָנִים שֶעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ כָּאן

כִּי כְּבָר עַכְשָיו מִצַּד קוּנֵיטְרָה לַגּוֹלָן חוֹדֶרֶת

מָה שֶקּוֹרְאִים "זְלִיגָה", שֶיֵּש לָהּ אֹפִי מְסֻכָּן

שֶבּוֹ הַקְּרָב בֵּין אַסַד לְמוֹרְדָיו עָלוּל כָּל רֶגַע

"לִזְלֹג", כְּמוֹ שֶאוֹמְרִים, אֶל יִשּוּבֵינוּ בַּצָּפוֹן

וּשְנֵי צִבְאוֹתֵיהֶם הֵם בִּשְבִילֵנוּ אוֹתוֹ פֶּגַע

וְטוֹב שֶיִּכְתְּשוּ שָם זֶה אֶת זֶה לְתֵאָבוֹן,

אַךְ מִכֵּיוָן שֶמָּה שֶמְּשֻתָּף לָהֶם עֲדַיִן

כְּמוֹ לְחָמָאס, גַ'בְּהַת אֶל נוּסְרָה, דַּאעֶש וְאִירָאן

וְחִיזְבַּאלְלַהּ וְהַמֻּרְסָה שֶל מֻרְסִי בְּמִצְרַיִם

הִיא שִׂנְאָתָם אֵלֶינוּ (גוּף יָחִיד בַּאֲזוֹרָן

שֶלֹּא נִרְתָּע מֵהֶם וְשֶמִּזְּמַן חָתַם פֹּה קֶבַע

עַל אֶרֶץ-אֲבוֹתָיו וְכָל תְּקִיפוֹת אוֹיְבָיו הוּבְסוּ

כִּי אִי-לִמּוּד מִנִּסְיוֹנוֹת-עָבָר אֶצְלָם הוּא טֶבַע) –

אָסוּר לִשְלֹל שוּם אֶפְשָרוּת שֶבָּהּ הֵם יְנַסּוּ

לִגְרֹם לָהּ לַ"זְּלִיגָה" הַזֹּאת לִגְבֹּר כִּפְרִיצַת-סֶכֶר

וּלְשֵם כָּךְ מִלְּבַד כּוֹחוֹ שֶל צַהַ"ל פֹּה נָחוּץ

גַּם חֹסֶן הַצִּבּוּר הָאֶזְרָחִי שֶבּוֹ נִמְסֶכֶת

אוֹתָהּ תְחוּשַת הַיַּחַד כְּלַפֵּי פְּנִים וּכְלַפֵּי חוּץ,

אוֹתָהּ הַנְּתִינָה הַנִּפְלָאָה, הַוּוֹלוּנְטָרִית

וְרוּחַ-הִתְנַדְּבוּת שֶמִּתְעַלָּה בָּהּ עַל עַצְמָהּ

אֻמָּה שֶלֹּא יָכוֹל לָהּ שוּם מַטַּח קָסָאם בַּרְבָּרִי

וְשוּם שִגּוּר רָקֵטוֹת מוּל הָעֹז וְהָעָצְמָה

שֶל אִמָּהוֹת בַּמִּקְלָטִים הַמִּתְגַּבְּרוֹת עַל פַּחַד

וְיַלְדֵּיהֶן הַשּוֹאֲבִים מֵהֶן דֻּגְמָה אִישִית

וְשֶל קְשִישִים הַמְּחִישִים עֶזְרָה לְכָל מִשְפַּחַת

שְכֵנִים חַסְרֵי מָמָ"ד בְּמִין אֶמְפַּתְיָה אֱנוֹשִית.

 

כִּי הַצָּבָא הוּא בָּבוּאַת הָעָם מִמָּנּוּ צָצוּ

כָּל הַצָּלָ"שְנִיקִים שֶלָּנוּ שֶבָּהֶם תּוֹלֶה

הָעֹרֶף אֶת עֵינָיו וּפְסַק-דִּינוֹ לָהֶם נֶחֱרָץ הוּא:

אִם כְּבָר צִיּוּן אָז בֶּטַח

לֹא פָּחוֹת

מִ"מְּעֻלֶה".

 

* * *

עמוס גלבוע

שאיש בעולם לא יטיף לנו מוסר מהו

האם נתניהו היה יכול לפעול כמו אובמה שסירב לשלם כסף על מנת להציל את חיי העיתונאי ג'ימס פולי – אם החמאס היה מציב לו ברירה דומה בעניינו של גלעד שליט? בוודאי שלא! כי קיים הבדל ערכי תהומי בינינו לבין ארה"ב. ובו בזמן, המערב "הנאור"  מושך בכתפיו מול הזוועות בסוריה, ומתעורר פתאום מול תמונה אחת בה אדם לבן, אזרח ארה"ב (שהוקרב למעשה על ידה) נשחט מול המצלמות.

נדמיין לעצמנו את המצב הבא: המגעים לשחרורו של גלעד שליט בעיצומם, והלחץ הציבורי  המתעצם דורש לשחררו "בכל מחיר". והנה החמאס שולח למשפחתו ולוועד הציבורי למען שחרורו את ההודעה הבאה: "אנחנו דורשים 100 מיליון דולר בעד שחרורו של שליט תוך שבוע ימים. אם תשלמו – אנחנו מתחייבים שהוא יחזור בריא ושלם. אם לא – נוציא אותו להורג."

להודעה מתלווה קלטת, בה פונה גלעד לאביו ולאימו.

 לא עוברות דקות וכל כלי התקשורת שלנו מפרסמים את הדרישה. המשפחה והוועד מעבירים מיידית את הדרישה לראש הממשלה. ועכשיו שאלה: האם ראש הממשלה וממשלת ישראל היו נענים לדרישה?

התשובה: כמו "ילדים טובים." האם מישהו מעלה על הדעת שלא? האם מישהו רואה לעיני רוחו את התקשורת שלנו מתנגדת? האם מישהו יכול  בכלל לעלות על דל מחשבתו שממשלת ישראל תודיע שבשם העיקרון היא לא תשלם? האם ימצא פרשן אחד בכל רחבי המדינה שיטען כי אסור למדינה להיכנע לטרור בצורה כזאת? האם בכלל ניתן לדמיין מצב בו המדינה שלנו (שיש כאלו הקוראים להחרימה, המאשימים אותה בפשעי מלחמה, במעשי טבח ובהשמדת עם, בפאשיזם ובאפרטהייד, במעשי אכזריות שלעומתם מחווירות זוועות רבי הטבחים הנאצים) – מסרבת, וגלעד שליט מוצא להורג ולמחרתו אזרחי מדינת ישראל, וכל אזרחי העולם "הנאור" והפחות "נאור" רואים כיצד הוסר ראשו?

לא, אני בטוח לחלוטין כי לא יכול להיות מצב כזה. לא יכול להיות!

אבל, מצב כזה היה לא מכבר במקום אחר, בארה"ב. ארגון "המדינה האסלאמית" פנה למשפחתו של העיתונאי ג'ימס פולי לקבל סכום כסף גדול, ואם לא, הוא יוצא להורג. עורכי הדין של המשפחה העבירו את הבקשה לבית הלבן. הבית הלבן סירב על פי עיקרון היסוד שארה"ב לא פודה בכסף בני ערובה המוחזקים בידי ארגוני טרור. עד לפני זמן קצר ארה"ב גם דגלה בעיקרון שהיא לא עושה חילופים של בני אדם עם ארגוני טרור (מה שישראל דווקא מצטיינת בו!) – אך אובמה שבר עיקרון זה שעה שעשה עסקת חילופים תמוהה עם ארגון הטרור של הטאליבן.

ראש ממשלת בריטניה הסביר ממש בימים אלו כי כמו ארה"ב – אנגליה לא תשלם כסף ל"מדינה האסלאמית" על מנת שלא תוציא להורג אזרח בריטי הנמצא בידיה. כאשר פולי הוצא להורג, התגובה הרשמית האמריקאית היתה  ש"היא מזועזעת," אובמה הנרגש איים ש"ארה"ב תגיב על כל פגיעה  באזרחיה," ופרץ ויכוח מי הוא התליין.  העיקרון האמריקאי התקבל כדבר הכי טבעי, ומשפחתו של ההרוג לא באה בשום תלונה לממשל האמריקאי. 

אני אישית מכבד את העיקרון האמריקאי, ואין לי שום ויכוח איתו. אבל, אני בדעה שהאירוע של ג'ימס פולי, והדוגמה הדימיונית שנתתי, משקפות בצורה הכי נאמנה, הכי טובה, הכי משכנעת – את ההבדל הערכי התהומי שקיים בינינו לבין ארה"ב, מלכת "הנאורות".

אצלנו ערך הומאני עליון הוא העיקרון "כל המאבד נפש אחת (התלמוד מוסיף כאן את המילה 'מישראל,' אך אצל הרמב"ם היא אינה מופיעה) מעלים עליו כאילו  איבד עולם ומלואו, וכל המציל נפש אחת (וגם כאן רק התלמוד מוסיף המילה 'מישראל') מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא." 

ומצד שני, תראו מה עשתה תמונת הוצאה להורג אחת למערב ה"נאור". מאות אלפי בני אדם נרצחו בשנים האחרונות בעולם המוסלמי, הורעבו, עונו, נשים נאנסו, מיליוני פליטים, והעולם משך כתפיים, חדל להתרגש מתמונות הזוועה. האו"ם אינו מנסה לספור יותר את מיספר ההרוגים בסוריה, כי "זה מאוד עצוב," כדברי מזכ"ל האו"ם.

והנה הוצאה להורג של אדם לבן, אזרח ארה"ב, שלמעשה הוקרב על-ידי הממשל האמריקאי על מנת שהעיקרון לא יופר – מחוללת סערה עולמית בלתי רגילה.

מדוע? מה היה כאן ולא היה, למשל, בתמונות הזוועה מסוריה?

כל אחד ותשובותיו!

 

 

 

* * *

תשובה לאובמה הכסיל ועם-הארץ בדבר האסלאם. שווה מאוד צפייה!

https://www.youtube.com/watch?v=AqNH0hDqVu4

 

 

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

 אין החזרות! קנית – נדפקת!

 

* * *

המזרח התיכון המתפורר במרחץ דמים

מתגעגע לדיקטטורים שלו

שכנראה רק הם ידעו כיצד למשול

אמנם באכזריות קשה –

במוסלמים ובשאר המיעוטים באיזור

אבל מאז שהודחו המצב גרוע פי כמה וכמה

 

 

* * *

משה כהן

1. הנדון: חוק וסדר בעיר הנצח

מכובדי,

מערכת החינוך מתגייסת להעביר שיעורים למניעת גזענות, כול גדולי האומה והתקשורת קוראים לטפל בפעולות "תג מחיר" של ריסוס קירות מסגדים – ביד קשה, כבפעולות טרור, אך עוברים לסדר היום על התפרעויות אלימות ויידויי אבנים של בני מיעוטים.

התקינות הפוליטית אוסרת גינוי של הפרות חוק לאומניות ופשעי שנאה מצד בני מיעוטים (אסור לפרש את הלאום). מותר וראוי לגנות רק גזענות וטרור מצד יהודים בשם המוסר היהודי ובשם עברנו כמיעוט נרדף. אז איך זה שלמרות שאנחנו כול כך תקינים עדיין יש התפרעויות אלימות יומיומיות ההולכות וגוברות בירושלים?

תושבים מספרים על יריות מכיוון שועפט אל שכונות יהודיות כמו פסגת זאב, שלא דווחו בתקשורת, יידויי אבנים יומיומיים ברכבת הקלה בשועפט, הגורמים לנזקים כבדים ולשבתת רכבות. יהודים מותקפים בשכונות המעורבות ובדרכם להר הזיתים. מצבות קברים מנותצות. לא שמעתי גינוי גזענות של בני מיעוטים, ולא פעולות חינוכיות על כך בבתי הספר, כשם שמחנכים נגד גזענות כלפי בני מיעוטים וקבלת "האחר".

האם מנועה המשטרה מלפעול נגד בני מיעוטים, כמו שהיא פועלת נגד "הטרור היהודי",  כי זה לא פוליטיקלי קורקט, או שכול משאביה מגויסים נגד הטרוריסטים מבצעי "תג מחיר" – ואילו בני המיעוטים חופשיים להשתולל, לפגוע ולהפוך את חיי היהודים לגיהינום בעיר הנצח שלנו, בשם הדו-קיום המיוחל?

סליחה על רשימה לא תקינה זו, אך נראה לי שיש כאן בעייה.

 

2. הנדון: רותמים את העגלה לפני הסוסים

מכובדי,

בהופעתו הטלוויזיונית היום [10.9] בשעה 17:30 בערוץ 99, הזהיר שגריר ישראל במצרים לשעבר, צבי מזאל, מפני חיבוק כביכול עם מצרים. במבצע "צוק איתן" אמנם נוצרה זהות אינטרסים עם המשטר הנוכחי במצרים, אך זהו מצב נקודתי שאינו מעיד עדיין על מיפנה, כי לדברי השגריר, "נשמעים עדיין דברים קשים מאד על ישראל במצרים," וחזקה עליו שהוא יודע על מה מדובר.

אפשר להרחיב, לדעתי, את ההבחנה הזאת גם לגבי ארצות ערב אחרות, כגון סעודיה וירדן, החוששות אמנם מדאעש אך זה לא הפך אותן לחסידי אומות העולם. כול ההתבטאויות והמהלכים הבינלאומיים שלהן, לרבות באו"ם, מתאפיינים באיבה בלתי מתפשרת לישראל. ההסתה נגדנו והתמיכה בפלסטינים ברצועת עזה נמשכת במלוא עוזה.

סבורני על כן שהתוכניות של האנשים הנאורים להקמת ברית עם מדינות ערב הן חלומות באספמיה וחזיון תעתועים. כרגיל יש אנשים הרואים מהרהורי לבם דברים בעלמא.

בכבוד רב,

משה כהן

ירושלים

 

 

* * *

יהודה דרורי

לשבור להם את הידיים והרגליים..."

לפני כחצי שנה העליתי פה מאמר בשם "האינתיפאדה שבפתח – לא מה שחשבתם."  התחלתי בכך ש"התסכול הגובר בצד הפלשתיני מהקפאת כל פתרון למצב הקיים אינו מבשר טובות. השלום אינו נראה באופק, לפיכך, מעודדים מחולשת ארצות הברית ומקולניות השמאל העולמי (והישראלי) נגדנו, נשענים על אדישות אירופה ונטייתה (תמיד) נגד ישראל... הפלשתינים חושבים שעליהם לפעול."

הוספתי גם ש"בשנה האחרונה ראינו ניסיונות לרצח ישראלים בצורה מבודדת (וחלקם אומנם הצליחו) מבלי שניתן היה להצביע על האשמה הקולקטיבית של אנשי הרשות הפלשתינית או של ארגונים עושי דברה. אין ספק שטקטיקה זו תאומץ על ידם כרגיל במקרים כאלה, דהיינו, אימוץ ההצלחה... כי הם יודעים שאנו ערוכים להכות בהם בגדול."

 

יש פרעות בירושלים

מסתבר עכשיו שהאינטיפדה הבאה כבר פה, והתחילה בירושלים – שזהו מוקד השאיפה המוסלמית הקיצונית הפלשתינאית. ההתקפות היום-יומיות על רכבים ישראלים במזרח ירושלים, ההתקפות האלימות נגד הרכבת הקלה, אינן בהכרח התוצאה של רצח צעיר ערבי ע"י פושעים יהודים, כמו התיסכול הגדול שלהם מהבסת החמאס בעזה וניטרול יכולתו של החמאס לפגוע בנו בכל דרך שניסה.

 

הרשות הפלשתינית מאחורי ההתפרעויות

אינני מאמין שראשי הרשות הפלשתינאית אינם מעורבים באירועי האלימות הללו, להפך – מהיותם מנוטרלים, כיום, מאין אופק מדיני או שיחות כלשהן, האינטרס העיקרי שלהם הוא דווקא שלא יהיה שקט.

מצד שני, ההתמודדות של מערכת הביטחון שלנו עם האירועים בירושלים מאוד מדאיגה, בייחוד כאשר אנו חוזים כיצד השר לביטחון פנים מכחיש בפני מצלמות הטלויזיה שישנה פה התקוממות מסוכנת ומדבר רק על "שורה של אירועים שניתן להשתלט עליהם."

 

הפעילות הנגדית המתבקשת

עדיין המערכת לא קולטת שזריקת אבנים, ו/או בקבוקי תבערה מיועדים לפגוע, לפצוע ואף להרוג – ואינם שונים במבחן התוצאה מירי בכלי נשק. לפיכך עלינו להפנים שוב את תגובתו של יצחק רבין ז"ל לאינטיפדה הראשונה – בה הורה לכוחות הביטחון "לשבור את הידיים והרגליים" של הפורעים – דבר שאכן בוצע בלא מעט אירועים, ויותר מכך – להגיב בירי כלפי הפורעים כי זו השפה היחידה אותה הם מבינים.

זה שהדברים הללו לא נעשים על ידינו, מבהיר לטרוריסטים הפלשתינאים שאנו חלשים, ומעודד אותם להרחיב את ההתפרעויות. הכרזת מצב צבאי באזורי האלימות תאפשר להביא פורעים לבתי דין צבאיים לשיפוט מהיר לפי החוק למניעת טרור, ולמנוע הבאתם לשופטי שלום רחמנים שישחררו את ה"צעירים" הללו מיידית כפי שזה נעשה כיום.

בסיכום, חשוב מאוד לפעול עכשיו בנחישות ואף בכוח רב נגד ההתפרעויות הנערכות במזרח ירושלים בימים אלו – אחרת הדבר יתפשט לכל ערי יו"ש כשריפה בשדה קוצים.

 

 

* * *

ד"ר גיא בכור

יצא המרצע מן השק

הי לכולם,

אני מצרף מאמר קצרצר שלי . הפעם – בעל שורות אחדות בלבד, ואני מבקש מכל אחד מכם להפיצו כמה שאפשר! זה מאמץ קטן מאוד: אולי אלה המלעיגים על שכמותי יתחילו להפנים שאנו מצויים בסביבה עויינת. עד מוות. ולא כדאי "לסמוך" על אופטימיסטים... הם אמנם חיים "מאושרים" אך לזמן קצר בלבד. זה באמת לא קשור ל"ימין" או "שמאל". אלה הם חיינו.

ד"ר גיא בכור – למחשבה

בתודה ויום טוב

 

אבו מאזן דורש מהעולם לאפשר לו לתת "מקלט" ל"פליטים הפלסטינים מסוריה" בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. כמה סורים ממוצא פלסטיני יש? – כ-400,000. מובן שנבלום את זה אך תארו לעצמכם שזו תהיה מדינה של ממש עם חופש כניסה לגבולותיה? מיד היא תכניס, בנוסף לפלסטינים מסוריה, עוד 700,000 מלבנון והרי לכם – באמת – "שינוי המציאות הדמוגרפית" בארץ ישראל – לתמיד.

במה המדובר?

במיליציות מהמסוכנות בעולם... כנופיות... ארגוני טרור... קבוצות סלפים... שיגיעו לכאן עם הנשק וישבו על מישור החוף ונתב"ג! – וכך – באמת – לא נוכל עוד לחיות בישראל.

המדהים הוא שיש המשתמשים בטיעון הדמוגרפי דווקא להצדיק "מדינה פלסטינית", בעוד שאם כך יקרה – המציאות הדמוגרפית תיהפך לגיהינום – עבור כל ישראלי. ההיסטוריה הרי מלמדת שהיהודים לא קראו את אותות האזהרה בזמן, אפילו אם היו מרוחים על כל הקיר שלפניהם... ועוד אומרים שהיהודים הם "עם חכם..."

אם תשתפו את הפוסט הזה 1000 פעמים, אולי עם ישראל יתחיל להבין, זה תלוי רק בכם.

בתודה,

ד"ר בכור

 

ד"ר בכור היקר,

אם לא היית מייקר את עצמך אלא פותח את האתר שלך לכל דורש ולא רק לקבוצת מנויים בתשלום, שמנועים מלהעביר הלאה את מה שהם קוראים אצלך – אזיי לא היית מבקש בקשות היסטריות כאלה, וזאת מבלי להתייחס לתוכן החשוב והנכון של מאמרך.

אהוד בן עזר

 

 

* * *

ירון אביטוב

משה גרנות, "הפרומושיקאים"

ספרי עיתון 77, 178 עמ'

סיפור חייו המתעתע ומושך הלב של חיים בירשטיין, אחד מגיבורי ספרו של משה גרנות, כמו לקוח מאחד מקבצי הסיפורים המשובחים של יוסל בירשטיין המנוח. זהו סיפורו של היהודי הממולח-נרדף-נודד באשר הוא. בירשטיין הקסים את נשות פרומושיקה, העיירה הנידחת שבה התגורר, כשחילק להן תפקידים בתיאטרון וכתב להן שירים. לבסוף, נפל דווקא ברשתה של סילביה "המסתובבת" אחרי שקיבל נדוניה בסכום אגדי, שאת כולה הצליח להפסיד.

כשרומניה הפכה לבת בריתם של הנאצים, נשלח בירשטיין כקומוניסט למחנה ריכוז וחלק שם מצע של פשפשים עם שני נשיאים לעתיד של רומניה (אחד מהם, ניקולה צ'אושסקו). בימי הכיבוש הסובייטי הוגדר הקומוניסט לשעבר כטפיל קפיטליסטי ונשלח לשבע שנות מאסר עם עבודת פרך, וסבל אף יותר משסבל בימי הנאצים. כששוחרר, התדפק פעם שנייה כשלד-אדם על דלת ביתו, ואשתו ובתו לא הכירו אותו וחשבו שהוא קבצן. את חייו סיים בישראל כאדם רצוץ ושבור.

"הפרומושיקאים" הוא מחרוזת סיפורים ריאליסטיים, שהמכלול שלהם יוצר רומן. ארבעה-עשר פרקים-סיפורים, המסופרים בקולות רבים, שהם בעצם קול אחד ויחיד – קולה של העיירה שאיננה עוד, פרומושיקה. פרומושיקה היא עיירונת נידחת בצפון רומניה שבה חיו לפני המלחמה אלף נפש, רובם המכריע יהודים. במלחמה גורשו כולם, אך באורח נס הם לא נספו כמו יהודי יאסי שברומניה. אבל תלאות לא חסרו להם, ורומן הסיפורים עוסק בגלגוליהם מאז ימי טרום הכיבוש הנאצי, רדיפתם על ידי הרומנים שהתגלו כאכזריים לא פחות מהנאצים, ועד עלייתם ארצה, בעזרת מס גולגולת מיוחד.

כמו יוסל בירשטיין בשעתו, גם גרנות יודע לחצוב סיפורים מהחיים ולעבד אותם לספרות. הוא כותב על השטעטל הרומני ועל דמויות שוליים שלום-עֲלֵיכֶמִיות, ומיטיב לתאר את הוויית הגלות היהודית במזרח אירופה וקשיי הקליטה של יהודי רומניה בישראל. בעוד שבירשטיין מיקם את רוב סיפוריו המאוחרים בירושלים המזכירה אצלו את מזרח אירופה, הרי אצל גרנות ירושלים אינה נוכחת אבל בהחלט נוכח היישוב עין טבעון – טבעון מופיע גם ביצירתו של בירשטיין (ובעיקר ברומן "המוטבים"). בעוד שגרנות כותב על עין טבעון, כפר נידח, המהווה תחליף לפרומושיקה עבור כמה מבניה שעלו ארצה, אצל בירשטיין זוהי כבר קריה למלך רב.

הסיפורים, העוסקים ברובם בשלוש האחיות, פרומה, סימה וסילביה ובבני משפחותיהן, משיקים ביניהם ומייצרים עניין ואמפתיה. פה ושם היה אפשר להימנע מחזרות הקשורות לסיפורה של אנה פאוקר, שרת החוץ היהודייה-רומנייה בתחילת שנות ה-50, אבל גרנות, שזכה על כתב היד שלו בפרס אקו"ם ליצירות המוגשות בעילום שם, הוא ללא ספק מספר טבעי המצליח להחיות מחדש עולם שנכחד ומציב לו אנדרטה ספרותית יפה.

 

רשימה זאת שודרה ברשת א' ב-26.6.2014

 

 

* * *

יבין כץ

טנדר – מאין?

קראתי בענין ובהנאה, כרגיל, את רשימתו של אליהו הכהן אודות השיר "הטנדר נוסע" בגיליון 974 של המכתב העיתי. סקרנותי שלחה אותי אל מילון וובסטר הישן והטוב כדי לנסות ולמצוא את המקור למילה "טנדר" שהשתרשה בעברית כ"תרגום" ל-pick-up truck. בשלל הפירושים למילה tender האנגלית, ואלה רבים ומגוונים, מצאתי שניים שעשויים להיות קשורים לשימוש שאנו עושים במילה זו.

הראשון, כפי שציין גם אליהו הכהן, הוא – קרון המצורף לקטר ונושא מים ופחם.

השני שאול מתחומי הספנות, כלי שיט (vessel) קטן המשרת כלי שיט גדול ממנו – נראה לי שהשני, זה שנשאל מן הים, הוא המקור לשימוש שאנו עושים במילה, שכן הטנדר נחשב אצלנו ובעולם כרכב שירות. כדאי גם לציין שלאחר פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הזמינה משטרת המנדט אצל האחים וגנר ביפו שני סוגי רכב ממוגן, האחד על שלד של ה-pick-up והשני על שלד של משאית Lorry, ייתכן שהדימוי של רכב קטן ליד גדול ממנו הוליד את הכינוי "טנדר". 

 

אידיאולוגיה

בגיליון 974 פורסם גם ניתוח מעמיק של המונח אידיאולוגיה, התימה של הניתוח היתה שלארגון טרור רצחני לא יכולה להיות אידיאולוגיה. מכיוון שהמילון הוותיק היה כבר בידי, החלטתי לבדוק מה יש לנוח וובסטר קשישא לומר בנושא. מסתבר שאידיאולוגיה היא מונח ניטראלי, פרווה, אין אידיאולוגיות טובות או רעות, הן יכולות להיות או טובות או רעות או מעורבות גם טובות וגם רעות בו זמנית, מפני שהן מבוססות על רעיונות שלפעמים הם טובים ולעיתים רעים ובהרבה מקרים מעורבים. ולראיה:

היתה בארץ-ישראל מחתרת קטנטנה שהביסה את הקיסרות הבריטית. הרעיון שהינחה מחתרת זו היה הקמת בית יהודי בארץ-ישראל, לצורך זה יצרה בשלב מסוים קשר עם אויביה הגדולים ביותר של היהדות וזה – רעיון קצת פחות מוצדק. יום אחד יצאו שניים ממנהיגיה לדיון אידיאולוגי בחולות ראשון-לציון, אחד מהם חזר והשני לא נודעו עקבותיו עד עצם היום הזה.  כנראה שגם לאירגוני טרור יכולה להיות אידיאולוגיה.

 

מוטב מאוחר

כשנחטפו ונרצחו, לפני כשלושה חודשים, שלושה תלמידי ישיבה, שניים מהם קטינים מישיבה בגוש עציון והשלישי צעיר בן ישיבה אחרת, תוך שהם עוצרים טרמפ ליד הגוש – היו כמה ישראלים שההינו לתמוה ולפקפק האם יש תבונה בנוהג של תלמידים קטינים לעצור טרמפים על אם הדרך בשעת ערב פחות או יותר קבועה ביום קבוע בשבוע.

עוד לא הספיקו המפקפקים לסיים את דבריהם וכבר שטף את הארץ הזו מבול של הטפות מוסר ונזיפות מרמת הגולן שבצפון ועד דרום הר-חברון, מאי משמע – "זכותו הטבעית של כל נער בכל גיל לעצור טרמפים בכל שעה ובכל מקום במולדת אבותיו, ועל ממשלת ישראל לדאוג לביטחונו בכל מקום ובכל רגע," זהו בערך נוסח הדברים שהוטח בכעס ובבוז בכל מי שהעז להרהר באחריותם של מבוגרים לקטינים שבאחריותם.

הגדילה לעשות חברת כנסת שומרת מצוות שהסבירה לעיתונאי שעצירת טרמפים היא חלק מאורח החיים של החברה בה היא חיה. כלומר, מדליקים נרות, שומרים שבת, מכשירים את הבשר, הולכים למקווה כשצריך ו – עוצרים טרמפים.

היו גם שראו במנהג הטרמפים קידוש שם שמיים.

במקביל, לאורך כל חופשת הקיץ, דאג משרד הכלכלה לפרסם בכל ערוצי התקשורת את התנאים להעסקת בני נוער בחופשה, בין היתר הודיע משרד הכלכלה למעסיקים שניתן להעסיק בני נוער בחופשה עד חצות אך זאת בתנאי – המעסיק חייב לדאוג להסעת הנערים לביתם בסוף המשמרת. בהמשך באו כמובן האיומים בעונש לכל מעסיק שלא ישמור על כל הכללים בהתאם לחוקי עבודת בני נוער. מכאן שמנהלי פנימיות ביו"ש פטורים מהאחריות המזערית שמוטלת על מעבידים בכל רחבי הארץ.

והנה התבשרנו בידיעה בתקשורת של השבוע שחלף שבישיבה בגוש עציון התקיים טקס חגיגי בו הוענק לישיבה במתנה אוטובוס ממוגן שיתרום להגברת ביטחונם של תלמידי הישיבה, גברה התבונה, גם אם פגעה באורח החיים. יבורכו התורמים. רק החיים יכולים לקיים אורח חיים. ועל זה נאמר מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.

 

 

* * *

דן (דני) יערי

שנה למותו של יואל שר, ז"ל

בשבוע שעבר מלאה שנה מאז הלך מאיתנו יואל שר, ז"ל. משפחתו יזמה ערב מיוחד לזכרו, שהתקיים ביום שני, 7.9.14, באולם שרת , שנתרם לאירוע על ידי עירית פתח תקווה.

התוכנית נערכה בטוב טעם על ידי עמוס אטינגר שגם כתב מקמה נפלאה במסגרתה.

הערב נפתח בברכתה של עיריית פתח תקווה, גם בשם ראש העירייה, מר איציק ברוורמן, שלפי דבריו, העירייה תמצא דרך להנציח את יואל, שהיה בן נאמן לעיר, בה התגורר מיום לידתו ועד מותו (למעט בתקופה בה שהה בארה"ב) והביא לה גאווה רבה.

עדנה גורן, שהיתה חברתו הקרובה של יואל, השמיעה שני שירי ג'ז נפלאים, שיואל מאוד אהב, לאחריה הופיע מוטי גלעדי, שחידש את השיר "עשיתי זאת בדרכי" של פרנק סינטרה, במילים משלו לכבודו של יואל. הפתעת הערב היה ג'ימי לויד בן ה-90 (!), חבר נפש של יואל, שהשמיע בקולו הנפלא, שהזכיר את ימיו הטובים בהופעותיו ברחבי הארץ, את ה"אידישע מאמע" – תאווה לאוזניים.

בין לבין הושמעו דברים לזכרו של יואל ולא נפקד מקומם של ילדיו, שרון, סיוון ואלון, מוסיקאים נפלאים בזכות עצמם, ששרו משיריו בחן רב.

במהלך כל הערב הוסרטו סרטים נפלאים, שיואל, כמובן, היה הכוכב בהם, ובהם ראינו את כל מגוון כישרונותיו בנגינה על פסנתר, בשירה, במשחק, בריקוד ובמה לא.

את הערב הינחה בכישרון רב חברו הקרוב של יואל, איתן לב, מיוצאי להקת איילון המיתולוגית, שפעלה במסגרת הפלמ"ח. עוד לפני הקמת המדינה.

הפסנתר היה מקדש מעט, לידו ואיתו בילה יואל את מרבית זמנו, החל מילדותו ועד לרגעיו האחרונים.

יואל שהה בארה"ב במשך כ-20 שנה, לאחר שהובא אליה על ידי צייד הכשרונות המוסיקאליים האמריקאי אד סוליבאן; הוא חרש את אמריקה מחוף לחוף, הופיע על במות רבות, לרבות באומות המאוחדות, השתתף בתוכניות טלוויזיה, בפרסומות, בסרטים ועוד ועוד.

יואל חיבר עשרות שירים ומנגינות שהפכו לנכסי צאן ברזל בארה"ב ולאחר שובו הביתה – גם בישראל.

כשחזר לפתח תקווה, נשוי לג'ויס, לא קפא על שמריו. הוא הופיע בכל רחבי הארץ, נולדו להם שלושת ילדיהם, שהם, כאמור, מוסיקאים נהדרים, וגולת הכותרת – מועדון "עומר כיאם" ביפו. אין אמן בעל שם שלא הופיע בו. מדי ערב בערבו, יואל היה יושב ליד הפסנתר, מנהל איתו דו-קרב, מוצץ את לשדו, מכה בו בחוזקה ומוציא ממנו צלילים נהדרים שהאוזן לא שבעה משמוע והנשמה לא חדלה משבוע. ובין לבין, בקול בס רועם, מספר בדיחות, דברי הלצה, סיפורים מעוררי צחוק מתגלגל, גם שלו עצמו, ומה לא. יושבי "עומר כיאם" מעולם לא שבעו את יואל. לא את נגינתו, לא את שירתו ולא את בדיחותיו וסיפוריו, מעוררי ההנאה והצחוק שאין כמותם. היה אפשר לשמוע אותו שוב ושוב, עשרות אם לא מאות פעמים. הסיפור שלו על שריפת תחנת כיבוי האש של פתח תקווה, בשנות החמישים, היה לשם דבר.

יואל העיד על עצמו, בשיריו שחיבר, שהוא ליצן-נווד, שאינו מוצא מנוחתו אלא ליד הפסנתר.

אהבנו את יואל. אנו מתנחמים בכך שחייו מכילים לפחות שלוש תקופות של חיים של אדם רגיל.

יואל בוודאי ממשיך לנגן שם למעלה, כשהמלאכים מכירים לו תודה שאינה נופלת מזו שאנחנו כאן מכירים לו, על כל היפה והטוב שהעניק לנו.

יהא זכרו ברוך לעד.

 

אהוד: יואל שר [ויסוקר], חברנו מגן הילדים, בילדות ובבית הספר (אחר-כך נפרדו דרכינו) – היה נצר לאחת המשפחות הוותיקות והמכובדות בתולדות פתח-תקווה.

 

* * *

אלי מייזליש

1. מאמר שכולו שטנה

התחקיר לכאורה של "מכון מולד" [ציטוט ב"מכתב העיתי" 976] לגבי חלוקת כספי ציבור להתנחלויות ומוסדות דתיים-לאומיים אפילו ברמת-אביב הוא מאמר רווי שטנה שבחיי לא קראתי או שמעתי.

טוב, נניח ש'גונבים' כספי ציבור וממנים ישיבות או מוסדות חינוך או אפילו בריכת שחייה לדתיים בלבד, והפריפריה נשארת בלי גרוש על הנשמה. נניח. אז מה? וכי מה רציתם שם ב"תחקיר"? מה? שכספי ציבור אלה יממנו אולי את סניפי מר"צ? הרי לא הוכחתם שהכסף מוברח סתם ככה לאכילת בורקסים או המבורגרים – נכון? אפילו שהכסף הזה מגיע לידי אנשי ימין או מתנחלים ובלשון ה'תחקיר' ככה: "...[ב] מטרה לחזק את ההתיישבות מעבר לקו הירוק.... [ו] העברת סכומי עתק לרשת ענפה של עמותות ימין תורניות..."

זה העניין? 'כסף', לחזק את ההתיישבות מעבר לקו הירוק ולא משנה מהיכן הוא מגיע ואיך – מפריע לכם? זה חדש לכם? הרי גרים שם מאות אלפי ישראלים שההורים שלהם כאן, בפפת-תקווה או בבת-ים, שהאחים שלהם כאן, בבית-שאן וביפו, שהחברים שלהם כאן, באשדוד ובאשקלון – לא? הם מוקצים בגלל דם הנידה? אולי גם לכם יש בני-דודים שם? לא? כל בני-הדודים שלכם גרים רק ברעננה והרצליה? כולם-כולם? אף אחד לא באלקנה או בבית-אל? הם גויים או יהודים? מה הרשע הזה? אם תעשו מחקר טוב תגלו כי רוב הציבור תומך בחיזוק ההתיישבות מעבר לקו הירוק.

ה'תחקיר' אינו תחקיר אלא כתב שטנה נגד יהודים שכל פשעם ועוונם שהם ימנים ולא שמאלנים. ושוב: אם תעשו עוד תחקיר תגלו כי השמאל בארץ אינו אלא אחוז שולי מהציבור, ועל-כן ה'גילוי' של התחקיר לא מעניין, והאם אני כועס או מתרגז – תגלו שלא. אני בז לכם.

היום קראתי בעיתון ש-300 יהודים בארה"ב חתמו על מכתב לניו יורק טיימס ובו האשמה גורפת על ישראל – שאשמה במות יותר מאלפיים ערבים בעזה ושום מילה על ירי טילים על ישראל. אז הנה יש יהודים כאלה וגם כמוכם.

 

2. שאלת גלנט היא נאיבית

לפני כמה ימים שוב עלתה השאלה לגבי מינויו של גלנט לרמטכ"ל וכמה עיתונאים נחרדו מעצם השאלה: הכיצד? הרי איש זה נאשם בפלילים, שתל עצי זית באדמות מדינה ובנה וילה עם 4 צריחים? מה זה כאן – סולטן חדש? ולא רק, אלא אפילו סלל לעצמו כביש גישה פרטי על רכוש הציבור כמו איזה מאפיונר.

ואני רוצה להפנות תשומת לב כל השואלים האלה: האם גם משה דיין נחקר במשטרה כשגנב פריטים ארכיאולוגים במיליונים? האם עמד לדין? או רגע לפני ששת הימים כל הציבור נשם לרוווחה כנודע כי שתום העין יהיה שר-ביטחון ולא איש מגמגם? האם כל פקידה בלשכתו נחקרה מה עשה לה או לא עשה איש זה בכל בוקר בלשכתו?

או מי נתן רשות לרמטכ"ל צבי צור לתת סיוע צבאי למשלחת הארכיאולוגית של ידין במצדה?

ומכאן ועד סוף הרשימה נמצא כי אצל כל הרמטכ"לים לפני ואחרי המינוי היה איזה רבב בפנקסו ואין אף צדיק בקריה. ככה היה אפילו עם יפתח הגלעדי שהיה "בן אישה זונה," ורגע לפני שהפך מצביא ליקט סביבו "אנשים ריקים..." וככה עם שמשון שהלך לעזה "וירא שם אישה זונה," וכך הלאה עד ימינו.

השאלה היא: על מי נסמוך יותר בפתחם של הימים הרעים הקודרים של הדאע"ש בצפון ואיומי החמאס בדרום? על ברירת המחדל החוזרת כל 4 שנים, או הברור מאליו שרק גלנט יכול לתת מענה?

 

* * *

מתי דוד

המנהיגות החדשה של מחמוד עבאס

כל תומכיו של אבו מאזן בישראל ובקהילה הדיפלומטית בעולם גילו לאחרונה אצלו תכונות חדשות של יכולות מנהיגות שעשויים להפתיע את כולם לטובה. הם רואים בו את המנצח והמרוויח הגדול של תוצאות המכה שספג החמאס מישראל. בעזרתם של המצרים, הישראלים והאמריקאים הוא עשוי להוביל את הפלסטינים לפשרה, לפתרון ולקץ הסכסוך עם ישראל לדעתם.

לדעת תומכיו אבו מאזן הוא כל יכול:

הוא יכניע את החמאס הקיצוני.

הוא ירגיע את הרחוב הפלסטיני.

הוא יוקיע את ישראל התוקפנית.

הוא יפקיע את הכיבוש הציוני.

הוא ירתיע את מתנגדיו ויורשיו.

הוא יפתיע את כל מנהיגי הסביבה.

הוא יצביע בעד פשרה ונגד זכות השיבה.

הוא יופיע כמנהיג האומה המאוחדת.

הוא יצדיע לפלסטין השלימה והמפויסת.

השלום יגיע בזכות המושיע אבו מאזן.

 

ההפתעה היחידה שמקלקלת את האופטימיות המגויסת (והמזויפת) הוא סקר דעת הקהל שערך ד"ר שקאקי בקרב הפלסטינים בעזה ובגדה בימים אלה שלאחר המלחמה של ישראל בעזה נגד החמאס.

כמה תוצאות מהסקר:

אם היו נערכות הבחירות לנשיאות היום, הנייה היה מקבל 61 אחוז ואילו אבו מאזן היה מקבל 32 אחוז.

אם היו נערכות בחירות למועצה המחוקקת, חמאס היה זוכה 46 אחוז. אש"ף 31 אחוז. כל השאר 7 אחוז.

אם היו מתמודדים שלשה לנשיאות, הנייה, ברגותי ואבו מאזן, הנייה היה מקבל 48 אחוז. ברגותי 29 אחוז. אבו מאזן 19 אחוז.

 

הפלסטינים תומכים אפוא ב"חמאס עכשיו" ולא בשלום עכשיו. הסקר מוכיח כי הנייה והחמאס הם המנצחים לאחר "צוק איתן". הציבור הפלסטיני ברובו (בגדה התמיכה גדולה במיוחד) תומך בדרך וביעדים של "ההתנגדות" ושל הטרור החמאסי להשמדת ישראל. הציבור לא מאמין שהרשות ברמאללה בהנהגת אש"ף ואבו מאזן יביאו לתוצאות.

רוב הפלסטינים מאמינים ב"חמאס עכשיו" ולא ב"שלום עכשיו". הערכה שקולה ריאלית קובעת כי אם ישראל תפנה שטחים ביהודה ובשומרון כדי "לחזק" את אבו מאזן למען חלום השלום – החמאס ישתלט על השטח ועל רמאללה. התוכנית "שיקום תמורת פירוז" של הנשק החמאסי בעזה היא לא ריאלית. ואולם הסכנה של השתלטות החמאס על הרשות הפלסטינית (המתונה) היא מאוד ריאלית.

 

 

* * *

האם יזמינו – אובמה את ביבי

וקֶרי את בוגי

כדי להעביר להם קורס מבוא שנה א'

לַטרור המוסלמי ולַמזרח התיכון?

 

 

* * *

אילן בושם

9 שירים ל'חדשות בן עזר'

[ספטמבר 2014]

 

פַּרְפָּרֵי שיר

הֵם מִסְתּוֹבְבִים לִי בָּרֹאשׁ

וְעִתִּים

זְהִירִים זְרִיזִים

הֵם נֶעֱלָמִים –

שֶׁלֹּא לְהִקָּלַע לָעֵט

וְלֹא לְהִכָּתֵב בַּמַּחְבֶּרֶת...

 

*

הָעֵט כְּחֶרֶב חַדָּה לְצַוָּארִי

כְּשֶׁלִּפְעָמִים אֵינִי יוֹדֵעַ

מָתַי וְהֵיכָן הַשִּׁיר יִכָּתֵב

מֵאֵין לִי זְמַן לְהִתְיַשֵּׁב.

 

כֶּשֶׁל לוגי

זִקִּית אֲפֹרָה

לְאִטָּהּ

עַל כְּבִישׁ מָהִיר

אָפֹר.

 

זָרִים בתחנה

עוֹמְדִים אִישׁ אִישׁ

תַּחַת מַשָּׂא שְׁנוֹתָיו,

מַשָּׂא סַלָּיו,

מַשָּׂא נִשּׂוּאָיו

(מִתַּחַת לְחֻפַּת עֵצִים

מַבְטִיחִים מַבְּטֵיהֶם

אַהֲבַת עוֹלָם);

וְכָךְ עוֹמְדִים עַד בֹּא הָאוֹטוֹבּוּס.

 

הֶסְפֵּק

אִם אַתָּה חַי מַסְפִּיק זְמַן

אִם אַתָּה מַסְפִּיק חַי

אָז אוּלַי תַּסְפִּיק

 

אכזבה

הַגֻּלָּה הַיְּרֻקָּה

שֶׁהַקְּטַנָּה גִּלְגְּלָה

נִבְלְעָה בַּדֶּשֶׁא הַיָּרֹק

הָרַךְ

הָרַע

 

"אזהרה"

אָמְרָה הָאִשָּׁה:

אִם תִּתְעַסֵּק אִתִּי

אֲטַפֵּל בְּךָ כְּמוֹ בְּלִימוֹן

וְתִהְיֶה סָחוּט.

 

מַעֲבַר הירדן

       (יהושע ח' 33)

רַגְלֶיהָ עַל דָּפְנוֹת הָאַמְבַּטְיָה

מִזֶּה וּמִזֶּה

וְהוּא עוֹבֵר בָּהּ

בַּמַּיִם.

 

מעוללות הזמן

 

(א)

שַׁד תָּלוּי

יַשְׁבָן נָפוּל

פִּין רָפוּי

 

(ב)

יְדִידִים מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים

מִשֶּׁנִּפְגְּשׁוּ אַחַת לְכַמָּה שָׁנִים

בּוֹחֲנִים אֶת מַרְאִיתָם

זֶה בִּפְנֵי זֶה.

 

(ג)

אֲנִי עוֹבֵר לְיַד וִילָה שֵׁרוֹבֶר

שֶׁכְּבָר אֵינֶנָּהּ מַה שֶׁהָיְתָה פַּעַם.

 

(ד) 

יָמֵינוּ

הַזְּמַן רָץ

בּוֹרֵחַ כְּגַנָּב

נוֹשֵׂא אוֹתָנוּ

כְּשַׂק עַל גַּב

 

* * *

אורי הייטנר

1. בחזרה לכיכר – בדרך אחרת

 

רצח רבין היה אחד האירועים הקשים והחמורים בתולדות המדינה, אולי החמור והקשה שבהם. היתה זו הרמת יד גסה על הדמוקרטיה הישראלית וניסיון לפתור מחלוקת פוליטית לגיטימית, בין דרכים לגיטימיות, באמצעות כדורי אקדח. הכדור שנורה לעברו של ראש הממשלה כוון לליבו של כל ישראלי. ואכן, כל ישראלי נורמלי, למעט קומץ שבקומץ בשולי הימין הרדיקאלי, התייחס כך לרצח. האבל הלאומי כלל את תומכיו ומתנגדיו של רבין כאחד. יום הזיכרון הממלכתי לרבין נועד לבטא את הזעזוע הכולל, כדי להישבע אמונים לדמוקרטיה, לאחדות לאומית שאינה אחידות אלא היא כוללת את מגוון הדעות הרחב בספקטרום הציוני דמוקרטי. את המסר של "לעולם לא עוד."

למרבה הצער, יום הזיכרון מונף לעשיית הון פוליטי, לדה-לגיטימציה למתנגדי תהליך אוסלו ולניסיון להדרתם מן השיח הלגיטימי, להפיכת דרך אוסלו לדרך הממלכתית הלגיטימית היחידה. היה זה מסר אנטי דמוקרטי – ההיפוך המוחלט של המסר הלאומי הראוי ליום זה. היפוכו של רצח ראש ממשלה, הוא החלפת ראש הממשלה בבחירות דמוקרטיות חופשיות. מסר המציג החלפת ראש הממשלה בבחירות דמוקרטיות כהמשך לרצח ("הרצחת וגם ירשת") הוא מסר חמור ביותר, על פיו לא הרצח הוא הרע המוחלט, אלא שלטון ה"ימין", גם כשהוא דמוקרטי לעילא ולעילא. מסר זה הוזיל ורידד את מהות האמירה הנחרצת נגד הרצח ונגד אלימות פוליטית, שעליה להיות אמירה מוחלטת, ללא פשרות וללא הטיות פוליטיות. שיאו של המהלך הזה היה בעצרות השנתיות בכיכר רבין, ביום השנה לרצח.

ההתנהגות הזאת היתה שגויה ושלילית, גם אילו ייצגה באמת ובתמים את דרכו המדינית של רבין. לא כל שכן, כשהמסרים של העצרות היו רחוקים ת"ק על ת"ק פרסה מדרכו של רבין. מורשתו המדינית של רבין היא תוכנית השלום אותה הציג בפני הכנסת בנאומו האחרון לפני הרצח. כותרתה: "לא תהיה נסיגה לקווי 4 ביוני 1967." תוכנה – הצגת הקווים האדומים במו"מ להסדר הקבע, ובהם ירושלים המאוחדת וסביבותיה בריבונות ישראל, בקעת הירדן "במובן הרחב ביותר של המושג," גושי ההתיישבות כולל גוש קטיף והקמת גושי התיישבות נוספים כמותו. כמובן שלא עלו על דעתו רעיונות כמו "חילופי שטחים", כלומר הכרה בעיקרון של קווי 4.6.67 ונסיגה משטחים ריבוניים של ישראל כפיצוי על אי נסיגה משטחים מעבר לקו הירוק. כמובן שלא עלתה על דעתו פשרה בנושא טענת "זכות" השיבה. ואילו בעצרות לזכרו, המסר היה "שלום בכל מחיר" ונסיגה מלאה. המסר המדיני של העצרות היה מחיקת כל ה"לאווים" של רבין והפיכתם ל"הנים".

התוצאה של המגמה הזאת לא היתה רק הדרת חלקים משמעותיים מן הציבור הישראלי מן היום הממלכתי, בניגוד מוחלט למשמעות ולמטרה של יום ממלכתי, אלא החמצת הזדמנות למנף את הרצח לגיבוש אמירה קונצנזואלית – של כל קצוות הקשת הפוליטית הציונית הדמוקרטית, נגד קנאות, נגד פנאטיות, נגד גזענות ונגד אלימות. התוצאה היא התגברות התופעות הללו, כמו בתופעות פשעי השנאה ("תג מחיר" בכיבוסית), אלימות פיסית ומילולית נגד מפגיני "שמאל" במלחמה, תרבות מוות נוסח קריאות הזוועה "מוות לערבים" ו"מוות לשמאלנים", תועבות כמו ספר הפיגולים "תורת המלך" והרחבת התפוצה של תאוריות הכזב אודות הרצח ("תאוריית הקונספירציה") וגם אלימות מצד ה"שמאל" הרדיקאלי, כמו יידויי אבנים ובקבוקי תבערה יחד עם מחבלים פלשתינאים לעבר חיילי צה"ל וכוחות הביטחון בהפגנות השבועיות נגד גדר הביטחון, מאמרי הסתה רוויי אלימות נגד הממשלה הנבחרת בעיתונות, הסתה לעריקה מן המלחמה, כינוי חיילי צה"ל כנאצים וטייסי צה"ל כרוצחים, פעולה לחרם נגד ישראל ואינתיפאדה משפטית בעולם נגד קציני צה"ל ומדינאים ישראלים ועוד.

כמובן שכישלון אוסלו, כאשר התברר לכל שהיה זה הסכם הונאה שבעקבותיו ערפאת נכנס עם כוחותיו לארץ-ישראל והשתמש בשטחים שקיבל כבסיס להרחבה חסרת תקדים של הטרור ולרצח 1,500 ישראלים, שחק את מעמדו ומשמעותו של יום הזיכרון הממלכתי לרבין. שכן, אם אין זה יום של אמירה ערכית נגד ההקצנה והאלימות, אלא יום הזדהות עם דרך פוליטית אחת – קריסתה של הדרך הפוליטית הזאת שחקה את זכרו של רבין.

מי שהבינו את משמעות הדברים והחליטו להחזיר את הגלגל אחורנית ולנסות לעצב את יום השנה לרצח רבין באופן הראוי, הן תנועות הנוער ותנועות הבוגרים ובראשן תנועת "דרור ישראל". כבר לפני שנתיים הם יצרו עצרת חלופית, ששיתפה את כל תנועות הנוער והגורמים הדמוקרטיים מ"ימין" ומ"שמאל" בעצרת שהמסרים שלה הם הדמוקרטיה והמאבק חסר הפשרות נגד אלימות, שנאה וגזענות. השנה שוב מובילה קואליציית תנועות הנוער עצרת בעלת מסר דומה. אחרי שנים רבות כל כך, קשה לשקם את מעמדו של היום הממלכתי החשוב הזה שנשחק כל כך כיוון שבוזה כל כך, אולם הדבר חשוב כל כך לעתיד הדמוקרטיה הישראלית, שאסור להתייאש, ויש לעשות כל מאמץ כדי להצליח במשימה.

הגורמים ששחקו את זכר הרצח ואת משמעות יום הזיכרון הממלכתי, אינם מרפים. הם יוצאים נגד תנועות הנוער ומנסים להכשיל את יוזמתם ואת העצרת שהם מארגנים. על שוחרי הדמוקרטיה האמתיים להיות שותפים ולהתייצב עם תנועות הנוער בעצרת.

 

אהוד: בשנים האחרונות לא הלכנו לעצרות לזכר רבין בגלל המסר השקרי שלהן שעמד, כפי שציינת, בניגוד גמור לכל מה שרבין חשב והנהיג אי פעם.

 

2. שבת של תרבות

לפני כמעט עשרים שנה ניסו שני חברי כנסת – יוסי ביילין, אז עדין ממפלגת העבודה, חילוני, ופרופ' אלכס לובוצקי, דתי, מ"הדרך השלישית", לנסח אמנה של הסכמות בנוגע לצביונה היהודי של מדינת ישראל, ובנושאי דת ומדינה.

ההסכמה הראשונה שהם הגיעו אליה, נגעה לשבת. העיקרון שהם קבעו היה פשוט: תרבות – כן. מסחר – לא.

מאז היו עוד ניסיונות רבים, הידברויות רבות, בחלקן נטלתי חלק. לא בכל הנושאים נוסחו הסכמות. בנושא השבת, תמיד הגיעו להסכמה, ותמיד אותה הסכמה: תרבות – כן. מסחר – לא.

המהלך המשמעותי והגדול ביותר ליצירת הסכמות, היתה אמנת מדן-גביזון, אותה הובילו הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון והמשפטנית הדגולה, כלת פרס ישראל פרופ' רות גביזון, ממייסדי האגודה לזכויות האדם ומי שעמדה בראשו שנים רבות. וגם שם, אותה הסכמה לגבי השבת: תרבות – כן. מסחר – לא.

על בסיס אותו עיקרון, מציעים כעת חברי הכנסת רות קלדרון ואלעזר שטרן הצעת חוק. רק הוצגה ההצעה, ומיד נפתח הפולמוס המתלהם, השגרתי, בין "דתיים" ל"חילונים". אלה זועמים על הצעת החוק הפוגעת בשבת ובאופיה היהודי של המדינה, לא פחות. אלה זועקים שהחוק לא פותר להם את מה שמעניין אותם – קניות ומסחר בשבת.

אולם אין זה מקרה שכל מי שניסה באמת ובתמים לעצב את צביונה היהודי הראוי של מדינת ישראל הגיע לאותה תובנה. אין זו פשרה בין "דתיים" שהשבת היא שלהם, והם מוכנים לוותר בפתיחת מוסדות תרבות כדי להרוויח בסגירת עסקי מסחר, לבין "חילונים" שהשבת אינה מעניינם, הם רוצים אותה כיום ז' בשבוע, ומוכנים לוותר בתחום אחד כדי להרוויח בתחום שני.

בעצם, אין זו פשרה בין שני צידי מתרס, אלא הסכמה משותפת שזאת הדרך הנאותה לציין את השבת במדינה היהודית. זוהי אמירה, שהשבת היא יום המנוחה, היא יום התרבות, היא יום הרוח, היא יום המשפחה. זוהי אמירה שהיום הזה הוא יום של הרגעת בולמוס המרדף המטורף אחרי הבצע, בולמוס הצרכנות המטורפת. לכן, זה יום שראוי לסגור בו את הקניונים ובתי המסחר, לא כהליכה לקראת הדתיים, וראוי לפתוח בו את המתנ"סים, התיאטראות ומוסדות התרבות והאמנות, לא כהליכה לקראת החילונים, אלא מתוך רצון משותף לעצב את השבת היהודית ישראלית, את הפרהסיה היהודית ישראלית הראויה.

טרם קראתי את הצעת החוק לפרטיה, אלא את הכתבות בכלי התקשורת. הכיוון שלה חיובי מאוד, מבטא את אמנת גביזון-מדן ואת רוח ההסכמות של מהלכי ההידברות השונים. הדיון על הפרטים חשוב מאוד ומן הסתם גורמים שונים יפעילו לחץ כדי למשוך אותו לכיוונם. יש לקוות, שלשם שינוי לא יהיה זה השיח הלעומתי הנדוש בין "חילונים" ו"דתיים", אלא מאמץ משותף לעצב את השבת השייכת לכולנו, למען החברה הישראלית. 

 

3. צרור הערות 10.9.14

* ההבדל היחיד בין דאעש לישראל, הוא שאת מה שדאעש מבצעים בסכין ישראל מבצעת בטילי לייזר. זה רק אחד הפנינים בפשקוויל הסתה נגד מדינת ישראל, צה"ל ונתניהו, שכתב ב. מיכאל ב"הארץ". המאמר נקרא "הצבוע". הצבוע הוא נתניהו שמרשה לעצמו לבקר את דאעש כאשר הוא הורה לישראל לעשות מעשים הרבה יותר חמורים, כמו רצח יותר מעשרה ילדים מדי יום. ב. מיכאל התבלבל. עונת עלילות הדם נגד היהודים אמורה להיות לקראת פסח, לא לקראת ראש השנה.

טינופת אוטואנטישמית. הוא, והעיתון המפרסם את התועבה הזאת.

 

* אם וכאשר תקום האצבע שתלחץ על ההדק, בניסיון לרצוח את ראש הממשלה, ברור מי היד שאחזה באקדח. זיכרו את המאמר "הצבוע" של ב. מיכאל. זיכרו את המאמר של אורי משגב "לא זמן לרחמים עצמיים." זיכרו מי העיתון הנותן במה לפיגולים הללו. ואל תאמרו שהכתובת לא היתה על הקיר.

 

* ככה זה עובד. רוגל אלפר כותב מאמר שבו הוא מסביר למה הוא התייאש והוא רוצה לעזוב את הארץ. ממשיך גדעון לוי בפולו-אפ המסביר שהערבים יישארו כאן אחרינו. כלומר עזיבתו של רוגל אלפר היא אות לעזיבה של כולנו, ואילו הערבים יישארו כאן אחרינו (ואז סייד קשוע יחזור?)

עמוס הראל כותב מאמר שנקודת המוצא שלו הוא שהמלחמה נגמרה בתיקו (אגב, אבו מאזן ממש אינו חושב כך) והמסקנה היא שהמקסימום שאנו יכולים הוא להגיע לתיקו עם ארגון טרור.

ממשיכה ניבה לניר בפולו-אפ המתייחס לדבריו של הראל כעובדה ניצחת. המסקנה אמורה להיות פתרון מדיני (כלומר קבלת כל תביעות הפלשתינאים, הרי בכל פעם שהם דוחים אפילו את ההצעות המרחיקות לכת ביותר, כמו אלו של ברק ואולמרט, אנחנו אשמים), אבל הרי הציבור אינו רוצה שלום והמסקנה, היא שורת המחץ: "אנחנו, מזל שכבר חיינו." כלומר, אין כאן עתיד. אנחנו, הזקנים, כבר חיינו. לצעירים אין כאן עתיד.

וכך בשיטתיות, יום אחר יום, מאמר אחר מאמר, מנסה "הארץ" לייאש, לרפות ידיים, לצייר תמונה שחורה משחור.

ונשאלת רק שאלה אחת. איך זה, שבכל הסקרים ומדדי האושר, מסתבר שאזרחי המקום הנורא והאיום הזה, הם בין המאושרים בעולם?

 

* טרם קראתי את ספרו של טוביה טננבאום "תפוס תיהודי", אבל צפיתי בכתבה בערוץ השני שבה תועד בצילום ובהקלטה התחקירן הראשי של "בצלם" ושל גדעון לוי, אומר שלא היתה שואה, באותו ביטחון ובאותה רמת אמינות של תחקירי "בצלם" ושל כתבותיו של לוי. מאז פרסום הכתבה, נערך קמפיין של דה-קרדיטיזציה ורצח אופי לטננבאום, על מנת לקעקע ולערער את אמינותו. כנראה שהוא נגע בנקודה רגישה. אולי כיוון שהוא הגיע למרואייניו כגרמני, והם דיברו באוזניו בחופשיות. חמור יותר – הוא תיעד אותם, הקליט וצילם אותם. ואוי לבושה... מה עושים? שוברים את המראה.

 

* והנה דוגמה לשבירת המראה. להלן – טוקבק הסתה בפייסבוק שכתבה הסופרת אלונה קמחי. לא נגענו: "את הטננבאום הזה הגיע הזמן להעלות על מוקד. יש לי כמה ידידים בלוד שישמחו לעשות את העבודה השחורה וסאלאמאת בחולות של ראשון." כתובת על הקיר, כבר אמרנו?

 

[אהוד: עכשיו אנחנו מבינים את סוד הצלחתה כסופרת, ואת סיבת ההתעלמות מסופרים אחרים בספרות העברית – שלא מלקקים את התחת לפלסטינים ולשאר אויבי ישראל].

 

* נשיא מצרים א-סיסי הציע לפלשתינאים הצעה להסדר קבע, על פיה מצרים תעביר לידי הפלשתינאים שטח גדול פי 5 מרצועת עזה, למדינה עצמאית בה ישוקמו ה"פליטים" וביו"ש תהיה אוטונומיה פלשתינאית. בנאומו בפני הוועד הפועל של אש"ף, חשף אבו מאזן את ההצעה וסיפר שדחה אותה על הסף. הוא הוסיף ואמר: "לא נקבל שום פתרון בסוגיית הפליטים מלבד מימוש מלא של זכויותיהם." המושג "הזכויות המלאות של הפליטים," פירושו – "זכות" השיבה, כלומר הצפת מדינת ישראל במיליוני פלשתינאים.

אם כן, אבו מאזן דחה על הסף את הצעת א-סיסי אך באותה מידה הוא גם דחה על הסף את רעיון שתי המדינות – מדינה פלשתינאית ומדינה יהודית, בכל גבול שהוא, שהרי זאת המשמעות של "זכות" השיבה.

ואף על פי שנדחתה על הסף, החשיבות של הצעת א-סיסי היא אדירה. זו הוכחה שיש יותר מפתרון אחד, ולא "פתרון אחד ואין בלתו" – נסיגה לקווי 49'. זו הוכחה שלא מדויקת הטענה ש"כל העולם" מבין שזה הפתרון היחיד. זו הוכחה, שהדחייה בבוז ובלעג של כל פתרון יצירתי, מחוץ לקופסה, שאינו הנסיגה המלאה, בטענה שאף אדם בעולם לא יתמוך בה, אינה נכונה.

יש הכחשות לידיעה, ואבו מאזן, אם לנקוט לשון המעטה, אינו המקור האמין ביותר. אך אין עשן בלי אש ואני מעריך שלכל הפחות מדובר בבלון ניסוי שהפריחו המצרים.

מבלי להיכנס לפרטי הצעתו של א-סיסי (הפרטים ידועים מנאומו של אבו מאזן ולא מהודעה מצרית), הכיוון שלה הוא נכון. הפתרון של חלוקת הארץ הקטנה הזאת לשתי מדינות בגבולות 49' אינו ישים ולכן הוא מתכון למלחמת נצח. ישראל אינה יכולה להתקיים בקווי 49', ללא גבולות בני הגנה, ומדינה פלשתינאית בגודל הזה היא מדינה קטנה ועלובה ולא תהיה בת קיימא. הפתרון חייב להיות מחוץ לקופסה, ולשם כך הוא חייב להיות רחב יותר מבחינה דמוגרפית. עליו לכלול את ירדן ואת סיני, באופן זה או אחר. א-סיסי, מבין זאת, ויש לכך חשיבות רבה. אם נכון הדבר, שהצעתו של א-סיסי היא בברכתה של ארה"ב, זו ברכה גדולה שבעתיים. אולי סוף סוף מסתמן כיוון מדיני שיכול להניב שלום.

 

* המלחמה שאובמה אסר על דאעש מוצדקת וחיובית בפני עצמה, אך זו מלחמה עקרה אם היא מתמקדת בארגון אחד, גם אם הוא קצת יותר קיצוני מאחרים, תוך המשך מדיניות הפייסנות כלפי התמנון הג'יהאדיסטי בכללותו.

 

* מי שמוצא דמיון בין חמאס לדאעש טועה ומטעה. מדובר בשתי תנועות שונות לחלוטין. בעוד דאעש עורף את ראשי "הכופרים", חמאס יורה להם בברכיים ואז משליך אותם אל מותם מהקומות העליונות של רבי קומות (כך ניהל חמאס בעזה את המחלוקת הפוליטית עם פת"ח ב-2007).

 

* בשבוע הבא יכריע העם הסקוטי במשאל העם, האם להיפרד מבריטניה הגדולה. כן, במשאל עם. בבריטניה, אם הפרלמנטריזם, בעלת המסורת הדמוקרטית הארוכה, איש אינו טוען את הטענה המוזרה, אם להתבטא בעדינות, על פיה משאל עם סותר את הדמוקרטיה ואת השיטה הפרלמנטרית. כידוע, מדינות האיחוד האירופי הכריעו על הצטרפותם לאיחוד ועל אימוץ האירו במשאל עם. רק אצלנו נשמעת טענה בלתי הגיונית זו, נגד חוק יסוד משאל העם.

 

* עם פרסום הידיעה על הצעת חוק השבת של הח"כים קלדרון ושטרן, מיהר השר אורי אריאל לקפוץ בראש ולהתלהם על פגיעה ביהדות, פגיעה בשבת וכל הסיסמאות הלעומתיות הלעוסות והמאוסות הללו, כאחרון עסקני ש"ס.

אם מפלגת "הבית היהודי" רוצה להיות ראויה לשמה, מן הראוי שהיא תצטרף בהתלהבות ליוזמה, שנועדה לעצב את המדינה כבית יהודי, לכל מגוון היהודים; שנועדה להפוך את השבת למשמעותית עבור כל יהודי בישראל.

הצעת החוק היא אבן בוחן למנהיגותו של נפתלי בנט. האם הוא אכן מנהיג לאומי כפי שהוא מתיימר להיות, או סתם, עוד עסקן מגזרי.

 

* זיכויו של גואל רצון מאשמת העבדות, בלתי סבירה. מן הראוי שהפרקליטות תערער עליה. אם הסיבה לכך היא לשון החוק, יש לשנות את החוק. החוקים הם תוצר של מציאות. אלמלא היה רצח לא היה "לא תרצח" ואלמלא היו גניבות לא היה "לא תגנוב". החוק חייב לתת מענה לשעבוד נפשי ופיזי בידי מנהיגי כתות. יש לקוות, לפחות, שהעונש על עבירות המין יהיה מרתיע וקשה.

 

* יום לפני הכרעת הדין במשפטו של רצון, נחשפה פרשת דוד הכי טוב: הפרשה המזעזעת של הכת שסירסרה נשים "למען הגאולה". אי הרשעתו של רצון באשמת עבדות, תקשה על האשמת דוד הכי טוב בעבירה זו. יש לקוות שרצון ישלח לשנים רבות בכלא, למען יראו וייראו. אפס סובלנות כלפי עבריינות המין.

 

* ביד הלשון: ראש השנה קרב, ובסעודת החג אחת הברכות שאנו נוהגים לברך, באכילת ראש של דג, היא "שנהיה לראש ולא לזנב". ומה מקור הברכה? פרשת השבוע, פרשת "כי תבוא".

בפרשה מופיעה מסכת מקסימה של ברכות לעם ישראל, ולצדה מערכת מקבילה, מזעזעת, של קללות – וביד ישראל הבחירה, להיות ראוי לברכה או לקללה. הברכה נפתחת בפסוקים הבאים (דברים, פ' כ"ח): "ג בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. ד בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. ה בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. ו בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ". ובהמשך הברכות, מופיעה גם הברכה הזאת (פס' י"ג): "וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה."

 

* * *

דנה מיכלין עמיחי

שנה למותו של ד"ר יוסי לנג

שנה חלפה מאז הלך לעולמו ד"ר יוסי לנג, החוקר, המחנך, איש הרוח והארכיונאי המסור של פתח-תקווה, עיר הולדתו. באודיטוריום יד לבנים התכנסו ביום שני השבוע בני משפחתו, חבריו ומוקיריו, אנשי העירייה והמוזיאון והעלו דברים לזכרו.

מעל מסך גדול באחורי הבמה האירו כל הערב פניו של יוסי, כפי שכולם זכרו אותו בימיו הטובים, נינוח, מסביר פנים וחייכן.

מנהלת הארכיון לתולדות פתח תקווה, גליה דובידזון, פתחה את הערב ודיברה על תרומתו הגדולה של יוסי לארכיון, על שיתוף הפעולה שלו עם העובדים, שחסרו אותו בכל יום מימות השנה החולפת, ועל נכונותו לעזור לכל מי שביקש את עזרתו. היא קראה לבמה את ראש העיר איציק ברוורמן, שפתח ואמר כי מותו של יוסי הוא אובדן לא רק למשפחתו אלא לפתח תקווה כולה. הוא דיבר על מחקריו של יוסי בתולדות העיר ועל מאורעות עלומים שחקר, שלא היו ידועים קודם לכן. יוסי, כך אמר, הפך למורה דרך ולשימור מורשתה של פתח תקווה.

סגן ראש העיר, איתי שונשיין, החרה החזיק אחרי דברי קודמו ואמר כי יוסי תאר במחקריו כיצד הפכה פתח תקווה מרעיון קטן לעיר בעלת עוצמה, החמישית בגודלה בארץ.

מנהלת תרבות קריית המוזיאונים, דרורית גור אריה סיפרה על קשריה עם יוסי מאז לימד בבית הספר אותו ניהל אביה, ועל השנים האחרונות בהן עבדו  בצוותא בארכיון, שהפך לאבן שואבת בגלל יוסי, שראה בארכיון בית שני. הוא נתן תנופה למחקר העיר והיה דמות מרכזית, שנתנה מענה לכל שאלה. כולם במוזיאון מתגעגעים למאור פניו.

רונית אופיר ליד המיקרופון ואלונה טוראל ליד הפסנתר הופיעו בשירים שהיו אהובים על יוסי, 'הכניסיני תחת כנפך' של ח"נ ביאליק, 'פגישה לאין קץ' של נתן אלתרמן ו'כמו צמח בר' של רחל שפירא.

דברים חמים היוצאים מן הלב אמרה זוהר, בתו של יוסי, שתארה את השנה הקשה שעברה על המשפחה המתקשה להתרגל לחסרונו. הכאב החד לא קהה והימים מלאים בכאב לכתו. בכל אחד נשאר משהו מאבא, מאהבתו לשפה העברית, לארץ ולנופיה. לסיום דבריה הקריאה קטע מספרו של מאיר שלו, אותו קראה יחד עם יוסי ליד מיטת חוליו ממנה לא קם. היא הודתה לכל המשתתפים בערב הזיכרון ולכל החברים שחיבקו את עדנה והמשפחה בשנה החולפת.

הסופר חיים באר סיפר על הפגישה הראשונה שלו עם יוסי, בדיוק לפני עשרים וארבע שנים. מי שהפגיש ביניהם היה רפי וייזר מנהל מחלקת כתבי העת של הספרייה הלאומית בירושלים, שלמד עם יוסי בכפר הירוק. יוסי כתב אז את ספרו המונומנטאלי 'דבר עברית', ומצא את עיתוני בן יהודה משנת תר"ן, שחוקרים רבים עסקו בחיפושים אחריהם ולשווא. רק יוסי בכוח ההתמדה שלו ובחוש הבילוש שלו יגע ומצא. רפי וייזר העביר את הידעה הזו לחיים, ומחשש שמא יקפוץ על כך אחד החוקרים וינכס את הגילוי לעצמו, הנציח חיים את הדבר בטור שלו  'מזיכרונותיה של תולעת ספרים' שהופיע בעיתון, והכתיר את יוסי כמקור ראשון לגילוי. מאז היו לחברים. חיים מוצא קווי דמיון בין יוסי לבין מושא ספרו, בן יהודה, בדבקות במטרה ובנכונות לתת את כולו למחקר בו עסק. לדבריו היה יוסי  ארכיונאי אמיתי וכל מה שכתב היה מבוסס על אדני המציאות, על עובדות ולא על הנחות. כן ראה לציין שיוסי עסק בהנחלת ארון הספרים היהודי גם לנוער שאינו דתי.

אליהו הכהן, הכהן הגדול של הזמר העברי, חבר קרוב, מתגעגע לשעות היפות אותן בילה עם יוסי, שהיה בן שיח נפלא. הוא מתגעגע להפלגות שערכו שניהם בעקבות פרשיות בתולדות היישוב, ועל אישים וטיפוסים בני העלייה הראשונה. חסרות לו השיחות ליד ארון הספרים, כשיוסי מתרגש למראה חוברת או פמפלט ועיניו נוצצות. קודם זמנו מת האיש היקר הזה, ששנותיו האחרונות היו מרוץ מתמיד נגד השעון. כיום כל מידע מגיע היישר אל המחשב על  שולחן העבודה של החוקר, אבל יוסי לא זכה למותרות האלה, שנים כיתת רגליו ללא לאות מארכיון לספרייה ומספרייה לארכיון בחיפוש אחר תעודות, מסמכים וכתבות, בעבודת בילוש שאין לה סוף, כדי לפענח את הנסתר מעין. כל פרט זכה אצלו לטיפול יסודי, כך במפעלו המונומנטאלי על בן יהודה וכך בכל מה שיצא מתחת ידו. לכל מאמר קדמו עבודת איסוף ותחקיר יסודי וכשנכנס לעבי מחלוקות, ולא חסרו כאלה, העלה על הכתב את מסקנותיו על פי שיפוטו וללא כל משוא פנים. עבודת ההתנדבות שלו בארכיון פתח תקווה, הביאה אותו לכתיבת הספר 'לפתח תקוה'. מותו של יוסי הוא אבדה להיסטוריוגרפיה של הארץ, ועבודתו מרובת השנים נקטעה באיבה, וקטעה תוכניות רבות, כמו חקר חייו של בוריס שץ, מחקרים על מגיני השפה ועוד. היתה זו זכות גדולה להיות חבר של יוסי, שזכרו הונצח על ידי עבודותיו, ספריו ומחקריו והוא מונצח בלב כל מי שהכיר אותו ובלב ארכיון פתח תקווה.

לסיום הערב הוקרן סרט בו התראיינו אנשים שהיו שותפים לתחנות השונות של חייו. יוסי החל את חיו המקצועיים כמורה וכמחנך בבתי ספר בלוד ובפתח תקווה, ולאחר מכן כמנהל בית ספר בראש העין. הוא כיהן כסגן מנהל מחוז המרכז במשרד החינוך וכמפקח ארצי על השתלמויות עובדי הוראה. במסגרת זו יזם והקים את 'בית יציב', מרכז השתלמויות ועובדי הוראה בתחום יהדות וציונות. בד בבד סיים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת 'בר אילן' על העיתונות של אליעזר בן יהודה וכתב מאמרים בנושאים הקרובים ללבו בכתבי עת היסטוריים וספרותיים. ספרו בן שני הכרכים 'דבר עברית', שיצא לאור בשנת 2008 בהוצאת 'יד בן צבי' הכתיר אותו כביוגרף של בן יהודה ושירת חייו באמצע נפסקה...

האור כבה, האנשים החלו להתפזר, אבל החיוך של יוסי נשאר באוויר וכל אחד לקח אותו בליבו לתמיד.

 

 

* * *

יוסי אחימאיר

ה"אבולה" של המזה"ת

שתי מגפות עולמיות טורדות בימים אלה את מנהיגי תבל: אבולה במערב אפריקה, דאעש במזרח התיכון.

עד לעת האחרונה שתיהן נחשבו למגפות שמוגבלות לתחומיהן הגיאוגרפיים, ששיעורי התמותה שהן גורמות – גבוהים למדי. אבוי למי שלוקה באבולה: סיכוייו לשרוד אינם עולים על חמישים אחוז. אבוי עוד יותר למי שנופל לידי דאעש – סיכוייו להישאר בחיים פחותים אף מזה.

האבולה כבר גרמה לאלפי חללים במערב היבשת השחורה. זהו נגיף שניתן להבחין בו מתחת למיקרוסקופ. דאעש כבר חיסל מאות. זהו נגיף יציר חיות-אדם, שניצפה בעדשות מצלמות הטלוויזיה, כשהוא מחסל בני-אדם בסיטונות.

שתי המגפות הללו אינן חדשות. אלא מה, הן מאיימות לפרוץ מתחומי קינונן – ולכן העולם נזעק. נשאי אבולה ותאי דאעש כבר נתגלו במערב. דאעש מאיים להפיל חיתתו ולהניף חרבו גם על אירופה, שנכבשת אט-אט בידי איסלאמיסטים. מכאן ברור מדוע, אובמה, קמרון, מרקל וחבריהם התעוררו בסוף השבוע לדון ברצינות על סכנת מגפת דאעש, ולנסות לגבש דרכי פעולה להדברתה.

כל עוד האבולה מצד אחד, ודאעש מצד שני, השתוללו בתחומי הטריטוריות ה"טבעיות" שלהם – ניחא. מה לנו ולרעות-החולות הללו, הנידו בראשם אובמה ושאר מנהיגי המערב, באדישות התואמת להפליא את התנהלותו הפאסיבית של נשיא ארה"ב בכל הבעיות הגלובליות.

אבל מה לעשות – והאיום הנשקף משתי מגפות אלה כבר מיתדפק על שערי המערב? מה לעשות ולנגד עיני העולם המשתאה נערפו ראשיהם של שני עיתונאים אמריקאיים, ועוד היד עם המאכלת נטוייה?

ההכרה שיש לפעול כבר ניעורה. ככל שהפעולה תהיה מהירה – כן תקל המשימה לבלום את זוועת דאעש. כי בינתיים – למרות הפשעים שמתבצעים לעיני המצלמות – האיום הנשקף ממגפת דאעש עדיין איננו חמור כל כך. הגם שהוא מהלך אימים פתאום על כל העולם ועל ישראל – מסתבר שגם במיגזר הערבי נתגלו סימני דאעש – האירגון הרצחני מונה רק כמה עשרות אלפי פנאטים, שמצויידים בקוראן, ב"טויוטות", בכמה טנקים ונגמ"שים, וכמובן בסכינים. אבל מיום ליום הוא צובר כוח, כסף, תמיכה ותעוזה.

דאעש הקצין במעשי הפשע שלו, באכזריותו, אף מעבר לפשעי אירגונים איסלאמיים אחרים, שהם רבים מספור ומזכור. במה שונים אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס – מדאעש? במה שונים הטרור והרהב של דאעש מן המעשים שרוב האירגונים האיסלאמיים, לכיתותיהם וזרמיהם, מבצעים – במיוחד נגד ישראל? ומדובר לא רק בחירחור מלחמה כנגד מדינת היהודים, אלא בחיסולים של אלה הנחשדים בכפירה, בבגידה או במסירת מידע לאויבי הסונה.

את ה"אבולה" של המזרח-התיכון ניתן במאמץ לא גדול להדביר. גורם הזמן הוא קריטי. אם יפגין המערב הססנות, אם כוח המשימה המערבי יסתפק בפעולה מוגבלת, אווירית בלבד – כוחה של "המדינה המוסלמית", ואם תרצו הח'ליפות האיסלאמית – יילך ויתעצם.

ישראל בוודאי ערוכה אל מול האיום החדש. והעולם? רק מכה אנושה, קרקעית, בלתי מהוססת, לחיסול נושאי הדגלים השחורים ומניפי הרובים והחרבות במדבריות עיראק וסוריה – תשים קץ להתפשטות המגפה שחותרת ליישם את "דין מוחמד בסייף" ברחבי תבל.

את האבולה יש לבלום, אך את דאעש יש להשמיד, כפשוטו, את רוחו יש להצמית. אולי זה יהיה איתות אדום גם לאירגוני טרור איסלאמיים אחרים, שאף הם משתוללים. האם יעברו מנהיגי המערב מהצהרות שאינן משתמעות לשתי פנים, לפעולה של ממש בשטח? ימים, שעות ואובמה יגידו.

 

פורסם לראשונה ב"מעריב", 9.9.14.

 

 

* * *

מכתב לעורך

מאת יצחק שויגר

אני פונה אליך בבקשה לעזור לי בחיפוש של מילה חדשה. העניין הוא קצת מוזר. אני רווקה ועובדת במשרד רואי חשבון. הכרתי לפני כמה שנים גבר אחד שגם הוא עובד במשרד רואי חשבון שבבניין. שנינו למעשה עושים את אותה עבודה באותו בניין. רק במשרדים שונים. אני רואה אותו כמה פעמים בשבוע. בייחוד ביום תשלום של המע"מ שאז גם הוא וגם אני עומדים בתור לשלם את המע"מ, ולפעמים אנחנו מתראים בזמן הפסקת הצהריים.

לפני כמה שנים הוא התחיל קצת לדבר איתי ושאל אותי לכתובתי. אמרתי לו ואז הוא אמר שהוא גר קרוב ואם אני מסכימה שהוא יבוא אליי באיזה ערב, לאחר שאשתו תירדם. באותה עת הייתי קצת מדוכאת והסכמתי, אפילו שהיה ברור לי למה הוא רוצה לבוא אליי וגם שמחתי שסוף סוף אני מוצאת חן בעיניי איזה גבר. ובערב הראשון שקבענו הוא בא אליי וכמעט לא דיבר איתי אלא התנפל עליי בתשוקה ואני גם כן הייתי מרוגשת.

ככה זה נמשך כמה שנים. הוא מודיע לי שהוא בא. אני ממתינה לו עירומה במיטה ומשאירה לו את הדלת פתוחה והוא נכנס, מתפשט במהירות גוהר עליי, קצת מתנשף, גומר והולך. זה לא לוקח הרבה זמן. אנחנו כמעט לא מדברים, לא כשהוא בא ולא כשאנחנו נפגשים. אני מכנה אותו היזיד שלי. כי הוא בטח לא מאהב, מה שהייתי רוצה אולי שיהיה לי ובטח גם לא ידיד, כי אנחנו כמעט לא מדברים. אז אני מכנה אותו היזיד שלי שזה כמו ידיד אבל מוגבל רק למטרה שהוא בא. זה מגדיר אותו יותר טוב. מסכים איתי, לא?

 עכשיו, כל הזמן יש בטלוויזיה כתבות על העם של היזידים שדעאש הורגים אותם ומכריחים אותם להתאסלם. אני בכלל לא ידעתי שיש עם כזה והנה כל יום בטלוויזיה יש עליהם כתבות כמה הם מסכנים ושאף אחד לא בא לעזרתם. כמו שלא באו לעזור ליהודים שהיו במחנות הריכוז.

אני נורא מרחמת על היזידים. ועכשיו אני כבר לא יכולה לקרוא יזיד לבחור שבא אליי הביתה בלילה כדי לנצל אותי. לא יזיד ולא ידיד. בטח לא חבר. ובטח ובטח לא מאהב, אז איך לקרוא לו?

אז חשבתי שאתה בתור עורך יכול לעזור לי למצוא מילה חדשה ומתאימה יותר. ואם כבר אתה עונה, אז מה אתה חושב, אנחנו צריכים לעזור ליזידים ולהפציץ את דעאש אפילו שלא יצא לנו מזה שום דבר מלבד ביקורת וקללות?

 בתודה,

ידידת היזיד

 

העורך: בלשון העם יזיד הוא ידיד עם זין. אבל את יכולה להפוך את סדר האותיות ולקרוא לו ידיז, או מה שסקסי יותר – יזיז – שאז הוא שלך בלבד כל פעם שבא עלייך – ובכלל לא שייך ליזידים, שבהחלט צריך לעזור להם אבל מוטב שהאמריקאים יעשו זאת, ואילו אנחנו צריכים להסתפק בעזרה סמוייה לכורדים.

אין כל מניעה שתמשיכי להזדיין עם היזיז שלך עד שתמצאי מישהו שיסכים להתחתן איתך כולך, ואז אולי גם ייהנה מהניסיון היזיזי שצברת במיטת הוללויותייך בלילות רווקותך – וזה רק יחזק את קשר הנישואים שלך, אבל תבדקי היטב שבלילות, אחרי שאת נרדמת, הוא לא מתחמק ממך לשכב עם בחורות אחרות, כמו שעשה איתך הנשוי היזידי שלך.           

 

 

* * *

הופיע הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.

לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."

נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".

אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת:

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

אין החזרות! קנית – נדפקת!

 

                             

* * *

אהוד בן עזר

מסעותיי עם נשים

רומאן

הוצאת "ספרי מקור" 2014

 

פרק עשרים

המשך על גג מגדל שלום עם טיה בעקבות הסיפור על פנחס ו-שׂ.

חלק שני ואחרון של הפרק

 

"תפתיע אותי..." ביקשה טיה ערב אחד. "אני רוצה להיכנס לאווירה של הספרות והשירה העברית שבה אתה חי... שמעתי שיש הרבה מתאבדים ואתה אפילו סיפרת לי שכתבת עבודה על כך..."

"ניסע לגג של מגדל שלום," הצעתי, "ושם אני אספר לך מה קרה לחבר שלי פנחס עם שׂ. היפהפייה, שהיה לה יופי של מדונה חיוורת, כמעט מושחת, יופי שאלוהים בזבז עליה."

"גם את זה שמעת מאלוהים בסנה הבוער בין הסלעים בעין-גדי כאשר כרעת כדי לאונן?"

"לא. את זה פנחס שמע. יש לו קשר יותר טוב לאלוהים מאשר לי, כי אני משורר לא רוחני.  כל חיי רציתי להיות משורר רוחני כמוהו ולא הצלחתי, כי אני בן-איכרים פשוט ממשפחת שפינוזה. אמנם עשירים אבל בָּארֶדִים. מצד שני, יש לי בעייה שכל מה שאני מספר מאמינים לי שזה קרה. ואל תשתמשי במה שסיפרתי לך כדי ללעוג לי."

"לא מוּצְקָלֶה," חפנה לי לרגע את הקטן, מבעד למכנסיים, "אתה הופך את חיי לסטוץ נפלא קצר אחד של אושר! כמה חבל שעד היום לא היכרתי, בזמן הנסיעות של ישראל לחוץ-לארץ, עוד משוררים תל-אביביים, אם כולם זיינים טובים כמוך!"

עניתי בצניעות: "טיה, אני מרגיש כאילו הצלתי אצלך את כבוד הספרות העברית! ואני לא חושב שהמשוררים האחרים מזיינים כל כך טוב כמוני."

"איך אתה יודע?"

"לפי השירים . אין להם זרמת סוסים כמו שיש לי!"

"ומה זה בארדים?"

"פרדים. בערבית."

"אבל פרדים הרי לא..."

"די, לא חשוב..."

נכנסנו למכונית של טיה ונסענו ועלינו לגג המגדל שאותה תקופת היה פתוח לקהל בערבים והיה שם בית-קפה נחמד משקיף מגבהים. סיפרתי לה קצת ממה שסיפר לי חברי פנחס. הסטודנטית הצעירה שאהב, שׂ. שמה, טילפנה אליו מירושלים. היא שאלה אם הוא מוכן להיפגש איתה בתל-אביב, בקפה שעל "מגדל שלום" למעלה.

"כאן, איפה שאנחנו יושבים."

הוא ענה: "את באמת רוצה להיפגש איתי?" ואמר שאין לו חשק לנסוע מרמת-גן לתל-אביב. אבל אם תרצה – שתבוא אליו בפעם אחרת.

הוא חזר לישון, כי היה עייף מאוד. בלילה לא ישן. בשתיים שב הטלפון וצילצל. ש. הודיעה לו שהיא כבר נמצאת ב"מגדל שלום" למעלה, ושאלה אם הוא מוכן לבוא להיפגש איתה.

מאחר והבין שהיא מתמכוונת להתאבד – אמר שיבוא, אלא שקודם עליו להתגלח ולהתרחץ ולהתלבש.

היא אמרה שתחכה לו, אפילו כמה שעות.

 "ולא לקחת טכסי ספיישל?" שאלתי.

 "לא." ענה. "מה הייתי יכול לעזור? אם היא היתה מחליטה לקפוץ, גם טכסי ספיישל לא היה עוזר. ואם היא מחכה – אז יכולתי להגיע גם באוטובוס."

אחרי שעה וחצי הגיע למגדל שלום, ומאוד נפגע על שלקחו ממנו שתיים וחצי לירות עבור העלייה למגדל. אחר-כך התברר לו כי מ-ש. לקחו רק חצי לירה, בתור סטודנטית, והוא אמר כי מוזר מאוד היה בעיניו שאילו היתה מתאבדת היתה ההתאבדות שלה זולה יותר מאשר הניסיון שלו להצילה.

כאשר הגיע למיצפה למעלה – בפעם הראשונה בחייו, אלא שהמראה לא הרשים אותו: "אני שונא את תל-אביב, ולא משנה לי אם מלמעלה או מלמטה. זה הכל אותו דבר." – נכנס לקפה ולא מצא את ש. אך על אחד השולחנות היה מונח ספר שניראה לו מתאים לה, וקופסת סיגריות "נלסון" מטבק וירג'יניה חריף – שהוא יודע שאותן היא מעשנת תמיד. אלה הן גם הסיגריות שהוא מעשן.

הוא אמר לעצמו: אחת מן השתיים – או שהלכה לבית-שימוש, או שכבר קפצה מן המגדל, בלשונו: "או שהיא כבר למטה." אך מאחר שלא ניכרה שום התרגשות מיוחדת בסביבה, הסיק מכך את האפשרות הראשונה. ואכן, לא עבר זמן רב והיא ניראתה במעבר אשר בין השולחנות, צועדת לקראתו, היושב ליד שולחנה.

על מראיה באותה שעה אמר, שכמוה ניראו רק הניצולים באושוויץ כאשר פתח הצבא האמריקאי את השערים. עיניה שקועות עמוק בחוריהן. כולה שלד, עור ועצמות, ללא שום עגלוליות ורכות. פניה לבנות וחיוורות כמו קיר. כמו סיד, צנומות ומוארכות. והיא מתנודדת בלכתה כהולכת ליפול. ממש מכוערת ניראתה. ומאום לה היה בה מיופייה הקודם. ברגע של חולשה, אמר – ממש לא היה נעים לו לשבת ליד בחורה כה מכוערת, מפני האנשים אשר סביב. אמנם אין הוא מתחשב ביותר בדעת הקהל, אך אם הוא כבר יושב בקפה עם בחורה – רצוי שתהיה בחורה יפה.

והם התחילו לדבר. הוא שאל אותה על בעלה ועל חייה עימו. האם בעלה יודע שנסעה לתל-אביב? האם טוב לה עימו? הרי הם נשואים רק שבועיים.

היא אמרה שהיא לא רואה הרבה את בעלה. הוא עסוק בעבודתו והיא בעבודתה. ולא יוצא להם להתראות הרבה.

הוא שאל אותה – "את לפחות מזדיינת איתו? בכלל חיה איתו?"

על שאלותיו ענתה במילים לא ברורות. "ככה-ככה." אמרה. "הכל בסדר."

 "הכל בסדר. אז למה באת?"

ואז התפתחה ביניהם שיחה. היא שאלה אותו, אם היה רואה אדם עומד לקפוץ מן המגדל – האם היה רץ לעזור לו.

כן. היה רץ.

למה? מה הזכות של האדם להפריע לשני לשים קץ לחייו?

וכך דיברו שעה ארוכה. והוא הבין מדבריה שבאה בהחלטה נחושה לשים קץ לחייה, ולולא היה בא – היתה מבצעת את זממה. בספרו לי על כך אמר שכבר פעמיים מנע אותה מלאבד עצמה לדעת, בשוחחו עימה. ופעם לקחה מנת כדורי שינה גדושה, ואלמלא מצאו אותה הוריה – היתה מתה. כמו כן סיפרה לו שהיתה בבית-משוגעים וקיבלה טיפולים. בחשמל. פחדה הגדול ביותר הוא כפול – פן תתאבד ופן תיטרף עליה דעתה. משום כך החליטה להתחתן. זאת גם אמרה לו בשיחה שלפני החתונה, והיא חיזק ידיה בהחלטתה.

עתה, אמר, מתכוון להימצאם על המגדל – סיפרה לו שהיא סובלת מכאבים חזקים בגופה, בחזה או בבטן. היא יודעת שהיא חולה מאוד. היא צריכה ללכת לבדיקה אך היא מפחדת מן הבדיקה. כל דיבוריה סבבו על כך שיש לה סרטן ושהיא הולכת למות.

עניין זה העיר במקצת את רחמיו עליה. וכאשר ניסיתי להעיר משהו בגנותה בשיחה – התפרץ: "אדם בשלב אחרון של סרטן, אתה לא מבין את זה?"

וכך ישבו. הוא דיבר על ליבה שתחזור לבעלה ותראה עימו חיים. תזדיין עימו. וקודם כל שתדאג לעצמה, שתאכל, לבל תיראה כה רע. והוא אמר לה שהיא ניראית רע. הלא אי-אפשר היה להסתיר זאת. גם הסביר לה שבחיי המין לא רק המגע חשוב, אלא איך עושים זאת, ואף הסביר לה שתיים-שלוש שיטות אשר לדבריו תוכלנה לעזור לה.

היא קיבלה את דבריו בלי להתווכח. לעולם אינה מתווכחת עימו.

נעשה מאוחר. הם ישבו כארבע שעות וכבר החשיך. משנתרוקן המקום ונישארו לבד – אפילו התנשקו קצת. שׂ. התאוששה ואפילו נעשתה קצת יותר נחמדה. הוא ליווה אותה לאוטובוס לירושלים, השעה היתה שמונה בערב. וגם נשק לה לפני שנפרדו.

 

כבר סיימנו לשבת בקפה שבמרומי "מגדל שלום", שהיה מואר בצמצום כדי שלא להפריע למראה של קו החוף. אני שילמתי, וירדנו מדרגות אחדות, שאותן אני זוכר עד היום – מבימת הבטון המוגבהת של הקפה, והלכנו לצד המערבי, של הים, לראות את האורות מיפו ועד לארובת רידינג.

"תראה, אם יקרה משהו..." אמרה טיה.

"ואולי בכל זאת..." אמרתי.

"אז אנחנו..."

"נתחתן!"

ופרצנו שנינו בצחוק משחרר.

"אני לעולם לא אקפוץ..."

"לכן אם לא היית נשואה הייתי מתאהב בך..."

"כי יש לי אחריות..."

"ולי יש בינתיים את הפוסי שלך..."

כי עמדנו שנינו עם הגב לגג והפנים לים, צמודים, והיד שלי היתה על המקום שממנו מתפלגים מכנסיה.

שתקנו.

"איך זה שאם רק אין שולחן בינינו אתה..."

"היה לי חבר, ע. לימים פרופסור ידוע בירושלים, וידוע שכל הזמן היו הידיים שלו מטיילות על כל בחורה שעמדה או ישבה לצידו, והכול בחביבות שרמנטית מאין כמותה, כי היה בו ניצוץ של גאונות. פעם ביקרתי אותו בחדרו כשעוד היה סטודנט. באתי עם אחת הבחורות היפות ביותר בירושלים, ע. הוא ישב על הספה כשהוא מחזיק בידו מנורת שולחן ללא סוכך ולא הפסיק ללטף את הנורה כשהוא עוגב בהתפנקות על האורחת היפהפייה כאילו הוא מלטף את שדה... ידיו לא יכלו להפסיק ללטף כל מה שהיה בהישג ידו... כמובן, לא גברים."

"ומה היה הסוף שלו?"

"הרביץ מכות לאשתו השנייה וחטף סטרוק ויצא מהמשחק..."

ושוב שתקנו מול הים, שרק השמיע המייה.

"טוב, עכשיו אתה יכול..." אמרה, כאשר בכל זאת הכנסתי את היד, "הבטן שלי שטוחה," צחקה. "חכה, תיכנס גם לתחתונים, אני מרשה, אל תהיה כזה פחדן, אני התרחצתי... לא יסריח לך..."

בקפה מאחורינו עוד ישבו אנשים אחדים אבל אנחנו היינו בחשכה ופנינו אל הים השקט שהיה נושב מלוח בעדינות.

הכנסתי אצבע והרגשתי שהדגדגן שלה משתגע לח וכבר ממש רטוב וככה הכול שם בפנים פועם כמו לב. היא גמרה מהר ונאנחה בחשאי כמו יונה הומייה כדי שלא לעורר תשומת-לב בקפה מאחורינו. אבל אחרי רגע, ומתוך התחשבות נפלאה – משכה את הרוכסן שלי כלפי מטה, שלפה את הקטן מבעד לתחתונים, ושיפשפה עד שהתזתי קדימה על המעקה של הגג של מגדל שלום.

"יא-אללה..." אמרה בהתפעלות, "טוב שלא הרמתי אותו יותר, שאז היית מתיז החוצה על האנשים והמכוניות למטה..."

"אם תהיי פעם פנוייה, טיה, אני רוצה להתחתן איתך. את מעריצה משוררים. את משפשפת להם. על כל תל-אביב הייתי יכול להתיז בזכותך, כמו זרנוק. אני אכתוב לך שיר על מכבי אש בפעולה. ואני יודע שאם היינו לבד בטח היית כבר מתכופפת ומוצצת. את אישה אידאלית בשבילי."

"נראה," היא אמרה. "ישראל עוד מסוגל יום אחד להודיע לי שמצא מישהו אחרת, אני לא כל כך סומכת עליו עם כל הנסיעות שלו, או הוא יכול סתם למות בתאונת דרכים כי הוא נוהג כמו משוגע." והכניסה לי את האבר הרפוי למקומו בתחתונים וסגרה עליו את הרוכסן כמו אם דאגנית לתינוק שלה. גם הכניסה יד לכיס שלי, הוציאה מטפחת וניגבה אותי.

"אני יכולה לשמור אותה אצלי?" הכניסה לארנק. "שתהיה לי מזכרת מטיפות אחרונות של משורר!"

"אוי כמה הייתי רוצה להתחתן איתך אם רק היית חופשייה... את האישה האידאלית בשבילי..."

"לא בגדתי בישראל במה שעשינו עכשיו, נכון?"

"נכון."

"אבל מה הוא מחפש שם בטוקיו? כל פעם שהוא חוזר מהמזרח-הרחוק הוא רוצה שנעשה את זה באלכסון!" פרצה פתאום בצחוק פראי. "ועכשיו תחזר אותי הביתה. אני אישה הגונה. סבא שלי סוסנוביץ. מהמושבה."

 

אבל לא התחתנו.

וכאשר ישראל חזר מטוקיו היא חדלה לבוא אליי. מעולם לא היתה לי אישה נפלאה כמוה, מעריצה וגם מוצצת.

 

המשך יבוא

 

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* הי אודי, אני רוצה להגיב על הקטע שכתבת: "בנוסף לדאגות הגדולות של הגרעון בתקציב, שנת השמיטה הקרובה, הפקעת אדמות בשטחים כגורם לאי-שקט במזרח התיכון, והבנייה במזרח-ירושלים כגורם למלחמות בעולם המוסלמי, וכמובן סגירת תיק ביבי-טורס ופתיחת תיק ראשון-טורס – יש לנו עכשיו משימה לאומית נמשכת והולכת שתעסיק את טובי המוחות במערכת המשפט והיא – להכניס מה שיותר מהר את רה"מ-לשעבר הפושע אהוד אולמרט לכלא. זה חשוב אפילו יותר מהמנהרות החבויות של החיזבאללה וממלחמת לבנון השנייה שהתרחשה בימי כהונתנו כרה"מ, מהטובים שהיו לנו."

סוף ציטוט.

הראייה החד צדדית שלך מערפלת את השפיטה שלך, וגורמת לעיוות המציאות.

אני חושבת שאפילו אתה לא מעוניין באמת בהפסקת פעילותה של מערכת המשפט בישראל. (אני מדמיינת מה היית כותב בעיתונך לו זה היה קורה עקב האירועים: בוודאי היית שופך על מערכת המשפט אש וגופרית).

מי שצריך לטפל בתיקי המשפט צריך להמשיך לעשות את עבודתו בלי קשר לבנייה במזרח ירושלים, או לאי שקט במזרח התיכון, וכו' – כל מה שהזכרת בכתבה שלך. ככה זה במדינה נורמאלית.

על בעיית המנהרות בצפון ובדרום אמורים לתת תשובות אנשי הצבא וגם אנשי המדע (שעובדים על פתרונות) אולי אני מטומטמת, אבל אתה יכול להסביר לי מה הקשר בין זה לבין המשפט של אולמרט? ומי קבע שמשפטו של אולמרט יותר חשוב מן המנהרות? רק אתה.

מה שאתה עושה, אתה מצייר תמונת מציאות מעוותת על ידי חיבור דברים שלא ממין העניין, ואחר כך מתנפל על התמונה הזאת כדי לקרוע אותה לגזרים, וזאת, כדי שתוכל לתמוך בטענתך ששפטו את אולמרט שלא בצדק. (וזה כמובן על פי הראיות הבדוקות שהיו בידך, ושאולי השופטים לא ראו אותם בכלל...)

שתהיה לנו שנה טובה.

בנדלה

 

אודי: עקרונית את כביכול צודקת, אבל אינני יכול להשתחרר מההרגשה שהכול נעשה כדי להרשיע את אולמרט, וכך מההתחלה – החל מהזמנת הז'וליק טלנסקי [שהרביץ לרופא השיניים שלו] להעיד, וכלה בקבלת עדותו של שמואל דכנר – שהיה שקרן כעדות עצמו, ושנפטר כאשר רק החלה החקירה הנגדית – שהיתה עשוייה להזים את מרבית דבריו אם לא את כולם! נגד אולמרט קמה קואליציה של אמצעים אדירים, ויורשה לי לומר גם – מעוּותים ומעוְותים.

 

* שמחנו לראות כי באירוע הגאלה השנתי של מוזיאון נחום גוטמן, שייערך ב-18.9, במעמד שרת התרבות והספורט לימור לבנת וראש עיריית תל-אביב-יפו רון חולדאי, תוענק תעודת יקיר המוזיאון לסופר מר מאיר שלֵו.

לפני שנים אחדות סיפרו לנו חברים כי מר שלֵו מרצה באוניברסיטת תל אביב על נחום גוטמן ומספר שם את סיפורֵי "בין חולות וכחול שמיים" שכתבנו אנחנו מפי נחום גוטמן – כאילו הוא גילה אותם. לא עברו שנים אחדות ויצא גם ספר של מר שלֵו ובו פרק על נחום גוטמן, וכנראה גם בו הוא מספר את סיפורי נחום גוטמן כאילו הוא גילה אותם.

המצחיק הוא שהספר של שלֵו, שיצא בשנים האחרונות בהוצאת "עם עובד" – שזו אותה הוצאה שלפני 35 שנים, בשנת 1979 – דחתה את כתב-היד שלנו, "בין חולות וכחול-שמיים" – והעורך דאז, גרשון ריבלין, הודיע לנו כי גוטמן כבר לא  מעניין את הקורא העברי. לבסוף יצא הספר שלנו ב-1980 בהוצאת "יבנה", שלצערנו בינתיים נסגרה, ולכן כנראה כבר לא תהיינה הדפסות חדשות.

אבל ככה זה אצלנו. כאשר סופר חשוב לוקח מסופר לא חשוב, זכות הראשונים היא של הסופר החשוב – ועל כך גם יקבל את תעודת יקיר מוזיאון גוטמן. סליחה אפוא שכתבנו את הספר מפי גוטמן שנים לפני ששלֵו בכלל עסק בנושא, אבל בגלל הבדלי המעמדות בינינו – "בין חולות וכחול-שמיים" שלנו נחשב כנראה כפלגיאט שלו!

אגב, לא זכורה לנו שום בקשה של הוצאת "עם עובד", באמצעות המחלקה לזכויות יוצרים של אקו"ם – לקבל רשות לכלול פרקים מ"בין חולות וכחול שמיים" שלנו – בספר של שלֵו.

 

* שלום לך אהוד בן עזר הנכבד. אני ואשתי קוראים קבועים של עיתון האינטרנט שלך ומאוד נהנים מכל הכתבות שמתפרסמות בו.

בהתייחס לכתבה של פרופ' יוסי גמזו והטיפול של  ישראל בפציינטים ממדינות האוייב – סוריה, עזה, הגדה, ואולי מעוד מדינות  עוינות לנו, אני מעוניין לדעת מי משלם בסופו של דבר עבור טיפולים אלה,  שמן הסתם מסתכמים בעלות של אלפי דולרים?

תודה מראש על תשובתך.

בברכה ובכבוד רב,

יצחק שלוני

ראשון לציון

 

אהוד: אני מפנה את שאלתך לקוראים כי אין לי תשובה.

 

* כאשר השרה ציפי ליבני מדברת ברדיו או בטלוויזיה, או כאשר מצטטים מדבריה, לנו מיד נסתמות האוזניים. מין תגובה טבעית שאיננו יכולים להתגבר עליה.

 

* חוקר ספרות עברית חיפש בספרייה העירונית בית אריאלה בתל-אביב את הכרך "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב, עם עובד, 1997, 599 עמ', מאת אהוד בן עזר.

להפתעתו התברר לו שהכרך אינו נמצא – לא בקטלוג, לא בספרייה ולא בשום סניף אחר מסניפיה. פשוט לא טרחו לקנות לקוראיהם אפילו עותק אחד של הביוגרפיה כאשר יצאה לאור!

נו באמת, סופר נידח [אשר לפי לקסיקון אקדמי חדש של אוניברסיטת באר שבע הוא בכלל סופר פורנוגראפי!] – כותב על דודה שלו – מה פתאום שזה יעניין מישהו בספרייה העירונית המרכזית הציבורית של תל אביב!

ומעניין אם ספרים אחרים של בן עזר מצויים שם, או שגם הם אינם ראויים!

אגב, זה שנים רבות שאהוד בן עזר נמצא ברשימה השחורה של הסופרים והמשוררים שאינם ראויים להופיע בהרצאות כלליות או להדריך בסדנאות פרוזה באותה ספרייה עירונית מרכזית ציבורית בתל אביב עירו, ולא מיותר להזכיר שלא היתה בבמות הספרותיות בספרייה הזו שום התייחסות לספרים שהוציא במהלך עשרות השנים האחרונות, כולל השניים האחרונים, "מסעותיי עם נשים", "והארץ תרעד".

 

* מזכ"ל האו"ם באן קי מון הודיע היום (רביעי, 10.9) כי הוא בוחן אפשרות להקמת ועדת חקירה נוספת שתבדוק את נסיבות הפגיעה במוסדות האו"ם בעזה והפגיעה בעובדי האו"ם במהלך מבצע "צוק איתן". לפי באן, שהתראיין לעיתון אלחיאת היוצא לאור בלונדון, ועדה זו תפעל בנוסף לוועדה שהקמתה כבר אושרה, הבוחנת האם צה"ל ביצע פשעי מלחמה.

 

המועצה לזכויות אדם של האו"ם בז'נבה החליטה הערב (רביעי, 10.9) להקים ועדת חקירה בינלאומית לבחינת פשעי מלחמה שישראל ביצעה לכאורה בעת הפעולה בעזה. 29 מדינות הצביעו בעד פתיחת החקירה, חברה אחת התנגדה, ו-17 נמנעו. נוסח ההחלטה הוא חריף וחד-צדדי לחלוטין, ומתייחס רק לפשעי מלחמה שבוצעו לכאורה על ידי ישראל ולא כולל אף איזכור לחמאס.

 

בסרטון מ-2010 שפרסם בחודש שעבר ארגון UN Watch העוקב אחר תפקוד האו"ם, נשמע שאבאס אומר: "בכנות, אם היה עליי לחשוב על אדם שמהווה את האיום הגדול ביותר לשרידותה של ישראל, הייתי בוחר קרוב לוודאי בנתניהו." בעבר קרא שאבאס קרא להעמיד לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג את נתניהו ואת הנשיא לשעבר שמעון פרס.

 בכנס שנערך בשנה שעברה בניו יורק אמר שאבאס כי "מה שהכי הייתי רוצה שיקרה זה שנתניהו יישב על ספסל הנאשמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי." נתניהו תקף בחודש שעבר את הוועדה ואמר כי "דו"ח הוועדה הזה כבר נכתב מראש. העומד בראשה כבר החליט שחמאס הוא לא ארגון טרור ולכן אין להם מה לחפש פה. קודם שיבקרו בדמשק, בבגדד, בטריפולי, שילכו לראות את דאע"ש, שילכו לראות את צבא סוריה, שילכו לראות את חמאס - שם, ולא פה, הם ימצאו פשעי מלחמה."

 [כל אלה מתוך "הארץ" באינטרנט, 10.9].

 

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,631 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשירית למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,072 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,059 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-80 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,630 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-87 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של העדות על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,465 מנמעני המכתב העיתי בגיליון 808.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-5 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

 

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

benezer@netvision.net.il

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,631 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשירית למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

פרופ' יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,072 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,059 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-80 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,630 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-87 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של העדות על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,465 מנמעני המכתב העיתי בגיליון 808.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-5 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

 

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

benezer@netvision.net.il

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל