גיליון מס' 1007

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, י' בטבת תשע"ה, 1 בינואר 2015

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: יוסי גמזו: יוּלְיוּס דֶּרְעִי. // שלמה אבינרי: אוסלו: החלום ושברו, "הארץ", 10 ביולי, 2014. // אורי הייטנר: 1. 929. 2. צרור הערות 31.12.14. // יואל נץ: שני שירים. // שלמה אראל: נמל בעזה. מכתב למערכת "הארץ" 7.12.14 שלא פורסם. // ברוך תירוש: מכתב למורי וידידי. // מתי דוד: ערוץ 10 הוא כישלון עסקי, מקצועי ותקשורתי. // רון וייס: אין להתפלא על כך שהרצוג לא הועמד לדין. // רוֹן גֵּרָא: מַצֵּבָה. // רות ירדני כץ: עם עובדות אי-אפשר להתווכח. // אהוד בן עזר: עולם במלחמה. נכתב 2002. // בת שבע אריאלי: שלושה סיפורים מתוך ספרה "מהפרדס למושבה": 1. רוטנברג. 2. פועלי רוטנברג. 3. החשמל גירש את הירח. // אלכס סופרון: ארגון המדינות הקטנות. // אהוד בן עזר: צהריים ל-3 בשצ'ופק ב-307 שקלים לפני הטיפ, ביקור חוזר. // משה כהן: 1. הנדון: ויכוח סרק. 2. הנדון: חיזיון עגום בש"ס. // יהודה דרורי: לא לשכוח "לסגור חשבון". // אוריה באר: שירת מקדוניה. // אהוד בן עזר: בארץ עצלתיים או ספר האופטימיות. פרק שני: בלילה עם נדודים (שם של בחור מקופח) לארץ אהש"ן, או – בארץ הבחורים שאינם נירדמים. // ממקורות הש"י.

* * *

יוסי גמזו

יוּלְיוּס דֶּרְעִי

אִם הָיְתָה כָּאן דְּרוּשָה הוֹכָחָה מְשַכְנַעַת

לְצִדְקַת הִתְנַגְדּוּת מַנְהִיגֶיהָ שֶל שָ"ס

בְּמוֹעֶצֶת חַכְמֵי הַתּוֹרָה הַנּוֹדַעַת

לְהַכְנִיס לִילָדֶיהָ חָלִילָה וְחַס

אֶת תָּכְנִית לִמּוּדֵי הַלִּבָּה הַנִּדְרֶשֶת

מִמַרְבִּית תַּלְמִידֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל

הִנֵּה בָּאָה אוֹתָהּ פָּרָשָה מְרַגֶּשֶת

בָּהּ דָחָה אַרְיֵה דֶּרְעִי, הַשֶּבַח לָאֵל,

אֶת תְּחִינוֹת חֲבֵרָיו אֶת כִּסְאוֹ לֹא לִזְנֹחַ

בִּתְנוּעָה מִתְפּוֹרֶרֶת זוֹ גַם לְאַחַר

שֶהֻפְצָה הַקְלָטַת הַמָּרָן הַמָּנוֹחַ

בָּהּ מִפִּי רַב עוֹבַדְיָה כְּבוֹדוֹ כֹּה הֻשְחַר.

כִּי צָרִיךְ לְהַגִּיד בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי מֹרֶךְ

שֶאִם רַק שְמוֹ שֶל שֵיקְסְפִּיר מֻזְכָּר, לְמָשָל,

לֹא בָּרוּר כְּלָל לְאֵיזוֹ תוֹעֶלֶת אוֹ צֹרֶךְ

יֵש לִכְלֹל בְּחִנּוּךְ חֲרֵדִי שֶנֻּשַּל

מִכָּל שֶמֶץ מֵידָע עַל תַּרְבּוּת שֶהֻחְרָמָה

גַם גָּאוֹן זֶה מִסְּטְרַדְפוֹרְד – שָעָה שֶאֲבוֹי:

כָּאן הַדְּרָאמָה בְּשָ"ס כְּלָל אֵינָה פָּחוֹת דְּרָאמָה

מִפְּסוּקֵי "יוּלְיוּס סִיזֶר" שֶל שֵיקְסְפִּיר הַגּוֹי.

כִּי לְיוּלְיוּס הֻצְּעוּ זֵר-דַּפְנָה וְגַם כֶּתֶר

כְּבָר שָלוֹש פְּעָמִים, אַךְ בְּרֹב צְנִיעוּתוֹ

הוּא דָחָה פַּעֲמַיִם (גְּלוּיוֹת, לֹא בַּסֵּתֶר)

אֶת אוֹתָם שִדּוּלִים שֶל דּוֹרְשֵי טוֹבָתוֹ

עַד שֶרַק בַּשְּלִישִית, לִמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם

שֶל אוֹתָם שֶלַּמְרוֹת חָזוּתוֹ הַצְּנוּעָה

לֹא חָדְלוּ לְהַפְצִיר בּוֹ בְּמֶתֶק-שְׂפָתַיִם

הוּא נֵאוֹת לְקַבֵּל שָם אֶת דִּין הַתְּנוּעָה...

וּמַמָּש כָּךְ עַל פִּי נִסְיוֹנוֹ הָאֶמְפִּירִי

שֶל אוֹתוֹ הַקִּרְקָס הַפּוֹלִיטִי, שֶלֹּא

הִשְתַּנָהּ כְּלָל מֵאָז הָעִדָּן הַשֵּיקְסְפִּירִי

וּמֵאָז יוּלְיוּס סִיזֶר וְטִיב מִמְשָלוֹ,

כָּךְ יִנְהַג יוּלְיוּס דֶּרְעִי וַדַּאי גַּם הַפַּעַם

וְאַחַר שֶיֻּפְצַר בּוֹ רַבּוֹת, יִתְרַצֶּה

לְקַבֵּל חֵרֶף כָּל הָעֶלְבּוֹן וְהַזַּעַם

הַחְלָטָה הַשּוֹנָה מִקָּצֶה אֶל קָצֶה

מִוִּתּוּר עַל שִלְטוֹן וּשְׂרָרָה וְעַל כּוֹחַ

שֶאֵלָיו לֹא חָדֵל הוּא לִרְעֹב וְלִצְמֹא

גַם אִם בְּרוּטוּס-יִשַי לֹא נוֹתֵן לוֹ מָנוֹחַ

כְּמוֹ דִבְרֵי הַמָּרָן הַמָּנוֹחַ עַצְמוֹ.

כָּךְ שֶשּוּם הַפְתָּעָה לֹא צְפוּיָה פֹּה בָּעַיִן

כְּשֶמִּפְּאַת אוֹתוֹ שוֹס נִרְאֵית שָ"ס כְּחֻרְבָה

חוּץ מִזֹּאת שֶיֵּש קֹמֶץ תְּמִימִים שֶעֲדַיִן

חוֹשְשִים שֶהַסּוּס לֹא יַחְזֹר לָאֻרְוָה...

* * *

לכל נמענינו בארץ ובעולם

שנה אזרחית כשרה ומבורכת

שנת 2015

שרק לא תהיה גרועה מקודמותיה

ובפברואר 2015 גם תימלאנה 10 שנים

למכתב העיתי

* * *

שלמה אבינרי

אוסלו: החלום ושברו

"הארץ", 10 ביולי, 2014

במאמרו "האם מחוללי אוסלו היו פתאים או נוכלים" ("הארץ" 3.7), מעלה אלוף בן שאלה חשובה ונוקבת לגבי כישלונו של התהליך שהחל לפני 21 שנים באוסלו. אין ספק שיוזמי התהליך האמינו באמת ובתמים כי הוא יביא לפשרה היסטורית בינינו לבין הפלסטינים, אם כי ברור שראש הממשלה יצחק רבין היה ספקני הרבה יותר משאר הישראלים שהיו מעורבים במהלך באשר לסיכויי הצלחתו.

כפי שהתברר מעשרות הפגישות שניהל אהוד אולמרט כראש ממשלה, המחלוקות בעניין הגבולות, עתיד ההתנחלויות בגדה, סוגיית ירושלים, בעיית הפליטים והסדרי הביטחון היו אבני נגף חמורות בדרך להסכם. אך היתה עוד בעיה אחת, ולהערכתי היא הסיבה לכשל שמנע מהסכמי אוסלו להבשיל לכדי פשרה היסטורית.

יוזמי אוסלו ותומכי המהלך ראו את הסכסוך הישראלי־פלסטיני כסכסוך בין שתי תנועות לאומיות, והאמינו – וכך האמנתי גם אני – כי במשא ומתן ישיר בין ישראל לאש"ף ניתן למצוא פתרון לסוגיות הטריטוריאליות והאסטרטגיות שהן אבני המחלוקת בין שתי התנועות. לא פשוט היה לשכנע את הישראלים – ואפילו את תנועת העבודה – כי מן הצד השני ניצבת תנועה לאומית, שיש לה אמנם היבטים טרוריסטיים – אך ביסודו של דבר היא זכאית למימוש ההגדרה העצמית הלאומית, ממש כמו הציונות. זכורות עדיין עמדותיה של גולדה מאיר בסוגיה זו ("אין עם פלסטיני"), והעובדה שיוזמי אוסלו הצליחו להתגבר על מסורת זו של הכחשה, שגם תנועת העבודה היתה בשעתו שותפה לה – היתה הישג.

אבל ביסודה של תפישה זו היתה מונחת טעות. כל אלה שתמכו בתהליך אוסלו סברו כי אם אנו חושבים שמדובר בסכסוך בין שתי תנועות לאומיות, הרי גם הצד השני סבור כך.

טעינו.

הצד הפלסטיני אינו סבור שמדובר בסכסוך בין שתי תנועות לאומיות: הוא גורס כי מדובר בסכסוך בין תנועה לאומית אחת – הפלסטינית – לבין ישות קולוניאלית ואימפריאליסטית, שסופה לעבור מן העולם. לכן המקבילה המופיעה בספרי הלימוד הפלסטיניים היא אלג'יריה: לא הנוכחות הישראלית בגדה המערבית היא אלג'יריה, אלא ישראל כולה היא אלג'יריה, והישראלים ייעלמו, כך או אחרת, כמו שסולקו המתיישבים הצרפתים מאלג'יריה.

זו הסיבה שבגללה הנוסחה הפלסטינית לפתרון שתי המדינות שונה מן הנוסחה הישראלית. העמדה הישראלית מדברת על "שתי מדינות לשני עמים" – בגרסה הפלסטינית לא מוזכר הביטוי "לשני עמים" אלא מדובר רק על "שתי מדינות". אם מישהו סבור כי אלו רק דקדוקי עניות, יבקש נא מבן שיחו הפלסטיני להביע את דעתו על הנוסחה של "שתי מדינות לשני עמים" – ויקבל, במוקדם או במאוחר את התשובה כי אין עם יהודי. זו גם הסיבה שבגללה סירבו הפלסטינים לנוסחה שהציע קרי בדבר "הסכם בין שתי מדינות לאום".

האמת היא – וכל תומכי אוסלו צריכים להכיר בכך – שבנראטיב הפלסטיני היהודים אינם עם או אומה אלא רק עדה דתית, ולכן אינם זכאים למדינה. זו גם הסיבה להתנגדות הגורפת והבלתי מתפשרת של הצד הפלסטיני להכיר במדינת ישראל כבמדינת הלאום היהודי. גם מי שסבור כי בנימין נתניהו העלה את הנושא רק כדי להקשות על המשא ומתן, מוכרח להתמודד עם העובדה כי הסירוב הפלסטיני להתמודד עם הנושא נובע מן הסיבה הפשוטה שהפלסטינים סבורים שאין עם יהודי.

זה שורש הסכסוך – לא הגבולות, לא ההתנחלויות, אפילו לא ירושלים. לכך קשורה כמובן העמדה הפלסטינית המסרבת לוותר על עקרון זכות השיבה. יש סיבות טובות לבקר את ההתנהלות של ממשלת נתניהו בעת ניסיונותיו של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי להחיות את המשא ומתן: אבל לברוח מסיבות העומק הללו זהו חוסר יושר אינטלקטואלי.

מנהיגי התנועה הציונית בתש"ח, כאשר קיבלו את עקרון החלוקה, וכמוהם יוזמי אוסלו, האמינו כי התפישה של התנועה הלאומית הפלסטינית היא תמונת ראי של תפישת הציונות, כי מדובר בסכסוך בין שתי תנועות לאומיות. בסכסוך כזה יש מקום לפשרה – אבל אם אתה רואה את תנועתך כנלחמת בתנועה קולוניאלית ואימפריאליסטית, אין שום מקום והצדקה מוסרית לפשרה. ואם ברקע מרחפת גם הדוגמה הצלבנית, הרי המסר הוא ברור. זה יהיה קצת פשטני – אבל נכון – לומר כי הגרסה הפלסטינית אכן תומכת בפתרון שתי המדינות: לגרסתם – זו שלנו, זו (בבוא היום) גם כן שלנו.

מה ניתן לעשות? גם באווירה הקשה הנוכחית צריך לחשוב קדימה.

אין למה לצפות מארצות הברית – וגם לא מממשלת נתניהו. ממשל אובמה נכשל בכל אתגרי מדיניות החוץ שלו – בקרים ובאוקראינה, בסוריה ובעיראק, בהתמודדות עם סוגיית הגרעין האיראני, בפלירט ההזוי עם האחים המוסלמים במצרים, ובהצהרות בדבר ידידות אישית של אובמה עם ארדואן, שמתגלה יותר ויותר כשליט אוטוקרטי. ממשלת נתניהו מתמקדת – ולא בהצלחה –— רק עם הממד ההסברתי, כדי להמשיך בסטטוס קוו שכל מי שעיניו בראשו מבין כי הוא הרה אסון.

זו ההזדמנות לאופוזיציה, בראשותה של מפלגת העבודה, להציע אלטרנטיבה. אין טעם לחזור שוב ושוב על המנטרה כי יש לחזור לשיחות השלום – שכן גם אם נחזור לשיחות הרי ברור כי, כמו בעבר, הן לא יניבו פירות. אין די בביקורת על נתניהו – יש לומר את האמת: יש באופוזיציה גורמים שכל מעייניהם להיות צודקים ולהיראות צודקים. אופוזיציה חייבת להיות מעשית ועניינית – וזו ההזדמנות הניצבת לפניה עתה.

על האופוזיציה להכיר בכך כי הניסיון להשגת הסכם קבע אינו ריאלי כעת. מבלי לסגת מהעיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" האופוזיציה חייבת להציע שורה של מהלכי ביניים, כעת ועכשיו – לא כאלטרנטיבה לפתרון קבע, אלא כדרך מעשית והדרגתית לקראתו. יש לחשוב על מהלכים יצירתיים, ומה שמוצע להלן אינו ממצה את האפשרויות: האופוזיציה חייבת לדרוש הפסקה מוחלטת של כל בנייה בהתנחלויות; פינוי מאחזים בלתי חוקיים; עיון מחודש – לאחר שתשכך המתיחות הנוכחית – במפת הפריסה של כוחות צה"ל בגדה; ביטול שארית המצור על עזה (תוך תיאום אפשרי עם מצרים, בהנחה שהמערכה הנוכחית תיפסק ללא הסתבכויות נוספות), ואחרון אחרון – יוזמה מקפת להקטנת הנוכחות הישראלית האזרחית בגדה על ידי פיתוח תוכנית פינוי־פיצוי.

הרעיון האחרון עשוי להיות נקודת מפתח: רוב המתיישבים הישראלים בגדה הגיעו לשם לא מסיבות אידיאולוגיות, לאומניות או דתיות, אלא משום האופקים הכלכליים שנפתחו בפניהם הודות לסבסוד ממלכתי נדיב לאפשרויות דיור נוחות ונרחבות ("איכות חיים", "שדרוג דיור" וכיו"ב). השמאל בישראל חייב להכיר בכך כי בהיעדר דיור ציבורי משמעותי בישראל גופא, בשביל עשרות אלפי משפחות האפשרות לעבור לדיור מסובסד בגדה היתה מנוף למוביליות חברתית ולשיפור משמעותי של איכות החיים. אף שאינם ולא היו אנשי ארץ ישראל השלמה, אנשים אלה חבים עתה לתומכי ארץ ישראל השלמה בימין תודה על ההזדמנויות החברתיות והכלכליות שהעניקו להם, ובמצב הנוכחי הם יילחמו נגד כל ניסיון לפנותם בכוח.

יש להציע להם אלטרנטיבה: מי שיבקש לחזור לישראל, יזכה בתמיכה ממלכתית נדיבה. פיתוח תוכנית מפורטת של פינוי־פיצוי עשוי בפעם הראשונה ליצור קרע בין חלק מן המתיישבים לבין ממשלת הימין; הרעיון עשוי למצוא לו תומכים גם בקרב מצביעי "יש עתיד" ו"התנועה" ונציגיהם בממשלה, ועשוי להעמיק את הפערים בתוך הממשלה הנוכחית וליצור לחץ על שרים, כמו ציפי לבני ויאיר לפיד, להוכיח כי הם אינם חסידי א"י השלמה.

אופוזיציה חייבת להציג אלטרנטיבות. חזרה על מה שנכשל כבר במשך 21 שנה היא מבט לאחור, ולא קדימה. אלה מאיתנו שתמכו באוסלו – ועדיין חושבים כי הוא היה מהלך נכון וחשוב – חייבים להכיר בכך שלא מן הפלסטינים תבוא הישועה: הם ממש לא מעוניינים בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כי אין הם מוכנים להעניק לגיטימציה לזכות ההגדרה העצמית היהודית. רק על עצמנו נוכל לסמוך – לא במשמעות של הסתמכות על כוחנו הצבאי, אלא בהסתמכות על תבונתנו, על הרצון לקיים כאן מדינת לאום יהודית ועל יכולתנו לממש רצון וחזון זה גם בתנאים קשים של סירוב עמוק של הצד השני.

* * *

בארץ ההר הלבנה

ספר שיריה החדש

של

דבורה קוזוינר

הנכם מוזמנים

לאירוע  שיתקיים השקת הספר

שיתקיים

ביום ב'  5.1.15   בשעה 10.30

בבית היקב בראש פינה

בתוכנית:

ברכות

קטעי נגינה

קריאת שירים

דברים על הספר – חיה אורי

דברי קישור – יעל בן ששון

* * *

אורי הייטנר

1. 929

השתתפתי בשבוע שעבר בטקס ההשבעה של בני החייל, ברחבת הכותל המערבי. בדיוק כמו בטקס ההשבעה שלי, לפני 33 שנים, ובדיוק כמו בכל טקסי ההשבעה מאז הקמתו של צה"ל, קיבלו החיילים נשק וספר תנ"ך. הנשק שקיבל בני אינו הנשק שאני קיבלתי. הטכנולוגיה אחרת לגמרי. הנשק שאני קיבלתי, לא היה הנשק שקיבלו החיילים שהתגייסו עשרים ושלושים שנה לפניי. ממש לא. אבל התנ"ך – אותו התנ"ך.

למה נותנים נשק לחיילים? זה מובן מאליו. הרי הם חיילים. הרי זה צבא. אבל למה תנ"ך?

היטיב להגדיר את הדברים אדריכל המדינה ומייסד צה"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון, בעדותו בפני ועדת פיל (1936).

"מאין הגעת לפלשתינה?" שאל אותו הלורד פיל, וב"ג השיב: "מפלונסק."

 "האם יש לך מסמך או שטר מכר הנותן לך, כמי שבא מארץ רחוקה, זכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים הגרים בה מזה דורות?" הִקשה פיל.

ב"ג לא התבלבל. על דוכן העדים היו מונחים ספר תנ"ך והקוראן, עליהם הושבעו העדים. ב"ג נטל בידיו את ספר התנ"ך והצהיר: "זה הקושאן שלנו."

התנ"ך הוא הקושאן שלנו. התנ"ך הוא ה"מה", ה"למה" וה"לשם מה", שבלעדיהם אין כל תוקף מוסרי לצה"ל וללחימתו.

הסצנה הזאת בתום עדותו של ב"ג, לא הייתה אמורה להפתיע את חברי הוועדה. בעדות עצמה, אמר ב"ג דברים דומים: "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי 'להקים מחדש את ביתו הלאומי...' זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה... המנדט אישר, כי זכותנו ניתנה לא ב-1917 או ב-1922. בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם א"י ואושרה גם מנימוקים אחרים זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי – ולא דבר חדש הוא זה שאנו באנו לייסדו."

11 שנים מאוחר יותר, הופיע בן גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם. הוא לא דיבר על ביטחון. הוא לא הציג את השואה כקושאן שלנו. הוא דיבר על התנ"ך: "לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

"והנה, לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. 

"ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה.

"והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים." 

את הטקסט הזה אני מקפיד לקרוא מדי שנה, על שולחן סדר פסח.

מגילת העצמאות, מגילת היסוד של מדינת ישראל, נפתחת אף היא בספר הספרים הנצחי, התנ"ך, כיצירתו הגדולה של העם היהודי ותרומתו הגדולה לאנושות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."

וכאשר עוסקת הכרזת העצמאות בדמותה של מדינת ישראל, גם אותה היא משתיתה על התנ"ך: "מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל."

הרוח הזאת, רוח התנ"ך, היא הרוח שהפיחה את מפרשי הציונות, היא הרוח שהקימה את מדינת ישראל, היא הרוח שקיימה את מדינת ישראל. התנ"ך היה תשתית התרבות הישראלית, ואבן השתיה של הסיפורת, השירה, הפזמונאות והאמנות הפלסטית בישראל. התנ"ך היה מסד השפה המשותפת בין יוצאי גלויות שונות, תרבויות שונות ובין בני פלוגתא אידיאולוגיים.

במהלך השנים הלך התנ"ך ואיבד את מרכזיותו בתרבות הישראלית, והדבר דלדל את הרוח ורידד את החברה. בעוד בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה, לימודי התנ"ך היוו נדבך מרכזי בחינוך, במשך השנים חל פיחות במעמדו המרכזי ונשחקה מרכזיותו. היום, לימודי התנ"ך איבדו את מרכזיותם, התנ"ך אינו אהוב על רבים מן התלמידים, והם אינם בקיאים בו.

יש לכך סיבות רבות. סיבה אחת היא התרחקות בקרב האליטה החילונית מכל מה שמסמלת היהדות. סיבה אחרת נעוצה בטעות היסודית בתרבות הציונית, שיצרה באופן מלאכותי קפיצת דרך בהיסטוריה, וניסתה לדלג על היצירה היהודית שבין התנ"ך לספרות ימינו. תרבות נבנית נדבך על גבי נדבך והניסיון המגושם להאדיר את התנ"ך מתוך זניחת ספרות חז"ל והיצירה היהודית בגולה, גרמה להתרחקות מן התנ"ך ולכרסום מקומו בתרבות העברית.

מהפכת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית בדור האחרון, ניסתה לתקן את המעוות ולהחזיר את הניגון שנזנח לשווא ללב ההוויה, אך ברוב המקרים הדבר לווה בהתרחקות מן התנ"ך.

במשך עשרות שנים התרחקנו מהתנ"ך ובעצם התרחקנו מעצמנו. המחיר התרבותי והחברתי של הנתק הזה כבד. את המעוות יש לתקן.

המיזם התרבותי-חינוכי 929, נועד להתמודד עם הבעייה ולתקן הקלקול. 929 הוא מיספר הפרקים בתנ"ך. כותרת המשנה של המיזם היא "תנ"ך ביחד". המיזם נועד לגרום לכך שהחברה הישראלית והעולם היהודי ילמדו מידי יום, חמישה ימים בשבוע, פרק אחד בתנ"ך. הלימוד יהיה בקבוצות לימוד רבות מאוד בכל רחבי הארץ, באינטרנט, ברשתות החברתיות, בצה"ל, בחברה למתנ"סים ועוד ועוד. מיזם ענק, שהיוזם שלו והעומד בראשו הוא הרב ד"ר בני לאו ומשרד החינוך שותף בהובלתו והפעלתו. גילוי נאות – אני פעיל במיזם, בכתיבת מאמרים על פרקים בתנ"ך באתר 929 ובהנחיית לימוד.

מטרת המיזם היא להנכיח מחדש את ספר הספרים, תשתית התרבות היהודית והאנושית, בקרב החברה הישראלית והעם היהודי, מתוך גישה פלורליסטית ופתוחה מאוד, המאפשרת לכל אחד לפרש ולדרוש בדרכו, על פי הבנתו, על פי השקפת עולמו, את הטקסט המקראי, ללא כל היררכיה, וללא כללים פרשניים של מותר ואסור. זהו מיזם משותף של דתיים וחילונים, של כל הזרמים ביהדות, של כולם.

המיזם נפתח בנר חמישי של חנוכה, בלימוד פרק א' בספר בראשית. כל מחזור של 929 ימשך שלוש שנים וחצי. המחזור הראשון יסתיים סמוך ליום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל.

כצפוי, בקבלת הפנים למיזם היו גם אקורדים צורמים, של מתנגדים, שוללים, מלעיזים ולועגים. אורי משגב ב"הארץ", למשל, כרך אותו עם קמפיין הקידוש (שראוי להתייחסות נפרדת) והשתלח: "מדובר במיסיונריות, עטופה כמיטב המסורת במתק שפתיים ונועם הליכות. ובסיבוב הנוכחי גם בעטיפה של ממתק... 'קירוב הלבבות' וה'הידברות' וה'כבוד לערכים ולמסורת' הם תמיד בכיוון אחד. ה'גשר' המפורסם הוא לעד חד־סטרי. החילונים המשתתפים בבנייתו בקמפיינים הללו ובאחרים הם, במחילה מכבודם, מה שנהוג לכנות בשפה המהפכנית 'אידיוטים שימושיים', גלגול נוסף של 'חמורו של משיח' הידוע."

כאשר אורי משגב מפחד, סימן שיש משהו במיזם הזה. הרי לא מהמיזם מפחד משגב, אלא מהמטרה שהוא נועד להשיג – העצמתה של הרוח הישראלית, כרוח יהודית וציונית.

ומנגד, הרב ברוך אפרתי, ראש קבוצת רבני "דרך אמונה", קבוצת רבנים שמרנים המנהלת מלחמת מאסף נגד רוחות ההתחדשות, הפתיחות, הסובלנות והפלורליזם בציונות הדתית – כתב מאמר חריף נגד הגישה הפלורליסטית והפתוחה של המיזם. גם הוא מפחד. "לא ניתֵּן לחלל את המקרא שקיבל משה בסיני. לא נשתוק נוכח ניסיון לעוות את לבבותיהם של תלמידינו ותלמידותינו, על ידי חינוך הרואה בתנ"ך יצירה אנושית-ספרותית שאיננה אלוהית וקדושה."

אפרתי ושכמותו אולי שמעו על 70 פנים לתורה, אולם הם ינסו לחנוק 69 פנים, כאילו רק פרשנותם לגיטימית.

אפרתי ומשגב ומה שהם מייצגים, מפחדים. ואני שמח על כך, כי יש להם ממה לפחד. יש להם ממה לפחד, כי מיזם 929 הוא ביטוי לתמורה רוחנית ותרבותית משמעותית, ההולכת ומתעצמת מזה שנות דור וכעת היא ניצבת לקראת קפיצת מדרגה – מהפכת ההתחדשות היהודית. מהפכה היוצקת תוכן רוחני ותרבותי לבניין הפיסי של תקומת ישראל.

2. צרור הערות 31.12.14

* חוקי המלחמה נכתבו במיוחד למלחמה, ותנאי המלחמה הם אלה בהם יש לפעול על פי אותם חוקים. לכן, אין צדק בטענה שאין לשפוט לוחמים ומפקדים על תפקודם בשעת מלחמה.

אחרי כל פעולה, יש מקום לתחקיר מבצעי יסודי, לשם הפקת לקחים מהצלחות וטעויות, כדי להיות מוכנים וטובים יותר בעתיד. בתחקיר המבצעי יש לבחון גם את מוסר הלחימה.

מתי נכון לפתוח בחקירה פלילית? אך ורק כאשר יש חשד לירי מכוון על אזרחים, מתוך ידיעה שמדובר באזרחים ומתוך כוונה לפגוע באזרחים. פעולה כזאת היא בלתי חוקית בעליל ופקודה כזאת היא בלתי חוקית בעליל. לעומת זאת, הרג של אזרחים מתוקף העובדה שהמלחמה נעשית בתוך שטח מאוכלס, הוא חוקי ואין כל צורך לחקור אותו (חקירה פלילית).

יש לזכור את מהותה של מלחמת "צוק איתן" – הותקפנו בידי מדינת טרור וארגוני מחבלים, שירו אלפי רקטות ופצמ"רים, רובם הגדול ירי מכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית, ומתוך מערך מנהרות תופת שנועד למעשי טבח המוני באזרחים. המחבלים הפכו את אזרחי עזה למגן אנושי. זכות ההגנה העצמית של המדינה, היא חובתה להגן על אזרחיה. ההגנה על אזרחי ישראל פירושה פגיעה במחבלים והריגתם והרס תשתיות הטרור. פשע המלחמה של המחבלים – הפיכת האוכלוסיה האזרחית למגן אנושי, אינו מעניק חסינות למחבלים מפני ההגנה העצמית של ישראל, והם נושאים במלוא 100% האחריות על כל מגן אנושי שנהרג. אין כל מקום לחקירה פלילית על הרג מגן אנושי במסגרת פעולה נגד המחבלים.

אין כל הצדקה לטענות השווא בנוגע לנוהל "חניבעל", שנועד לסכל את חטיפתו של סרן הדר גולדין ז"ל. אין כל סיבה שנעניק למחבלים את מבוקשם – לחטוף חייל ישראלי כדי לשחרר אלפי מחבלים שישובו לעסוק בטרור ורצח ישראלים, כפי שעשו משוחררי עסקות החליפין הקודמות.

לסיכום – יש מקום לחקירה פלילית נגד מי שירה במודע באזרחים, ללא כל סיבה מבצעית. אין מקום לכל חקירה פלילית אחרת. להיפך, על החברה הישראלית לעמוד מאחורי לוחמיה, שגילו מסירות נפש ללא סייג במלחמה להגנה על שלומה של מדינת ישראל, חייהם וביטחונם של אזרחיה.

* לנוכח היד הקלה של הפצ"ר בפתיחת חקירות פליליות ללוחמים וקצינים ב"צוק איתן" (יש לקוות שהיד הקלה תסתכם בפתיחת החקירות), כדאי להזכיר מה היתה מלחמת "צוק איתן".

מחבל מסתתר מאחורי ילדה קטנה ומכוון נשק כדי לצלוף בילדים שלי. בחלקיק השנייה האחרונה אני פותח באש והורג אותו, אך גם הילדה שמאחוריה הסתתר נפגעת, למרבה הצער. זאת, בקליפת אגוז, מלחמת "צוק איתן". עם כל הכאב על הילדה שנפגעה, אין כל סיבה לחקור אותי חקירה פלילית. עם זאת, יש לבחון בתחקיר את מקצועיות הקליעה ואת התגובה המהירה שלי.

רק אם אני חשוד שיריתי סתם, במכוון, לילדה, יש לפתוח נגדי בחקירה.

* הקלטות הקשר מקרב רפיח במלחמת "צוק איתן" מעוררים גאווה במפקדים ולוחמים נחושים, ערכיים, מוסריים ומקצועיים, בניגוד לכל ההשמצות. הפצ"ר טרם החליט אם לפתוח בחקירות נגד המעורבים בקרב רפיח. יש לקוות שלא ימעל בתפקידו ולא יפתח בחקירה פלילית.

* אתר וויינט והכתב יואב זיתון ראויים למלוא ההערכה על השגת הקלטות הקרב ועל פרסומן. עיתונאות במיטבה.

* מה ראינו בקלטת הלוהטת של הרב עובדיה?

ראינו קשיש מנותק המתומרן בידי סביבתו. אדם שאינו קורא עיתונים אך סובביו מלעיטים אותו באופן מגמתי בדברי רכילות, מושכים אותו בלשונו ומצלמים ומקליטים, מכינים קלטת ליום פקודה.

ראינו מנהיג רוחני של מפלגה, שאינו רואה כל בעייה מוסרית בכך שבראש מפלגתו יעמוד גנב ונוטל שוחד, אלא רק חושש שמא העמדת הגנב ונוטל השוחד בראש תבריח מצביעים.

ראינו מנהיג רוחני שהמבחן היחיד שבו הוא מעמיד את ראש המפלגה הוא מידת הצייתנות לדבריו, והפסול המרכזי שניתן למצוא במנהיג הפוליטי הוא היותו "עצמאי", רחמנא לצלן.

מה קרה? איך מי שאמר את הדברים האלה הציב בסופו של דבר את דרעי בראש? כנראה שהסביבה המהנדסת אותו השתנתה.

כך הפכו סובביו של הרב עובדיה את רבם בכחש והפכו את הרב חיים אמסלם, מנהיג "עצמאי", לא עלינו, לאויב הציבור מספר 1.

ובכלל, קמפיין רוחות הרפאים הנקרופילי הזה (מצד שני פלגי ש"ס) מבייש את הדמוקרטיה הישראלית.

* דרעי זרק את המפתחות (אבל דאג שהצרור יישאר קשור בגומי לאצבע שלו).

* אלמלא הדברים היו מוקלטים ומצולמים ומובאים ביוטיוב, הייתי מתקשה להאמין. אבל יצחק הרצוג אמר בפירוש: "אני חושב שהביטוי מדינה יהודית הוא ביטוי מוטעה לחלוטין, במובן הבא: מכיוון שהוא מייצר סוג של תחושה של לאום שהוא נהנה מזכויות יתר."

בפולמוס על חוק הלאום, מפלגת העבודה טענה שאין צורך בחוק, כי די לנו במגילת העצמאות. לוז מגילת העצמאות הוא ההכרזה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

מאחר ומדובר בסרטון קצר מאוד של כחצי דקה, כולי תקווה שמדובר בפליטת פה, במעידה חד פעמית, הלוואי שאפילו בעריכה מגמתית המוציאה דברים מהקשרם. מאחר והסרטון רץ ברשת, לא יהיה להרצוג מנוס מלהסביר את דבריו ולהבהיר מה עמדתו בנדון. הוא לא יוכל לשמור בנושא זה על זכות השתיקה.

יצחק הרצוג הוא בנו של מי שקרע מעל במת עצרת האו"ם את נוסח ההחלטה המגנה את הציונות כגזענות. חומץ בן יין.

* המלצות נוספות לקראת הבחירות המקדימות. לחבריי במפלגת העבודה אני ממליץ לבחור בד"ר נחמן שי.

מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה קשה של דה-לגיטימציה ודמוניזציה. מתקפה זו – ימיה כימי המדינה, אולם מאז ועידת דרבן (2001), ועידת הגזענות והאנטישמיות המשמעותית ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, היא הפכה לאמצעי המרכזי במלחמה נגד ישראל. מטרת המתקפה היא להפוך את ישראל למדינה מצורעת, להציגה כמדינת אפרטהייד ובכך ליצור זהות בינה לבין דרא"פ בימי האפרטהייד, כדי לגרום לעולם להחרים אותה ולהביא לנפילתה. המערכה הזאת מנוהלת בידי הברית הבלתי קדושה של האסלם הרדיקלי, השמאל הרדיקלי והימין הנאו-נאצי, ויש לה שלוחות גם בישראל. היא נוחלת הצלחות לא מעטות.

לא זו בלבד שישראל טרם יצאה ממגננה ומתקפה, היא אפילו לא ייצרה כיפת ברזל להתגוננות מפני המתקפה. עיקר המעמסה מוטל על כתפי אכפתניקים בודדים, כמו בן דרור ימיני, מחבר הספר החשוב והמצוין "תעשיית שקרים", המילואימניקים שנאבקים נגד עלילת ה"טבח" בג'נין וחושפי עלילת "רצח" הנער א-דורה.

נחמן שי, לאורך שנים, פועל בארה"ב ובאירופה בהסברה ודיפלומטיה ציבורית, ועושה זאת בכישרון רב. גם כח"כ באופוזיציה, אין הוא אופוזיציה למדינה, אלא הוא פועל בשירותה בתחום זה. כח"כ הוא נאבק בעקביות להעלאת הצורך בדיפלומטיה ציבורית ומתקפת נגד לקמפיין הדה-לגיטימציה למקום גבוה בראש סדר העדיפויות המדיני של ישראל, ומציע הצעות אופרטיביות בנדון.

חשוב מאוד לתת לו מנדט להמשיך ולפעול במישור החשוב הזה, הן אם יהיה באופוזיציה והן אם יהיה בקואליציה או אף שר בממשלה.

עם זאת, אחטא למצפוני אם לצד ההמלצה לא אזכיר ואזקוף לחובתו את ההתקרנפות בנושא חוק הלאום. שי היה בין החתומים על הצעת החוק המקורית, אך במערכה האחרונה אף הוא יצא נגדו. אולם בנושא זה, למרבה הבושה, לא היה אפילו צדיק אחד בסדום. ואני הרי ממליץ לחבריי במפלגת העבודה, ואיני יכול להמליץ להם על מישהו שעמד בפרץ בנושא זה.

* לחבריי במפלגת העבודה אני ממליץ, בעצם מבקש, בעצם מתחנן – אל תבחרו ביוסי יונה ובמרב מיכאלי. מן הראוי שמי שאינו ציוני, לא ייצג את מפלגת העבודה.

* לחבריי בבית היהודי אני ממליץ לבחור בנחמיה רפל. נחמיה רפל, בן וחבר קבוצת יבנה, הוא מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי. אך אין הוא רק מזכ"ל התנועה, אלא הוא הפנים שלה, הוא מגלם באישיותו את דרכה. תנועת הקיבוץ הדתי היא אחת משמורות הטבע היפות והקסומות בחברה הישראלית. היא מייצגת את הטוב והיפה בציונות הדתית ואת הטוב והיפה בתנועה הקיבוצית. היא מייצגת את השילוב בין ציונות מעשית, מגשימה, מיישבת לציונות רוחנית, תרבותית, דתית. היא מייצגת רוח של דתיות מתונה, פתוחה, נאורה, אוהבת את החברה הישראלית והעם היהודי ואינה מתנשאת ומתנכרת לסביבה החילונית. היא מייצגת את היהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. זו תנועה של "והצנע לכת".

נחמיה רפל מגלם את מהותה של תנועת הקיבוץ הדתי. איש חינוך בכל רמ"ח ושס"ה, מראשי תנועת "בני עקיבא" לאורך שנים, קצין קרבי בצה"ל שלחם במלחמות ישראל והגיע עד לתפקיד סמח"ט, איש המחנה הליברלי המתון בציונות הדתית.

נחמיה יהיה נציג אמת של ההתיישבות הכפרית, של התנועה הקיבוצית ושל הציונות הדתית.

* השתלחותו הסדרתית של ליברמן בגורמי אכיפת החוק והתבכיינותו המתקרבנת למול חקירות השחיתות של מפלגתו, היא עזות מצח. מטרתו של ליברמן היא להפריע לשלטון החוק לחשוף את השחיתות שממנה הוא נבנה. התרבות הזאת, שדרעי, קצב, אולמרט וליברמן מייצגים אותה, של הכפשת המשטרה והפרקליטות והתבכיינות על "רדיפה פוליטית", כביכול – היא תרבות של עולם תחתון, והגיעה השעה לטאטא אותה אל מחוץ לחיינו הציבוריים. 

טענתו של ליברמן נגד עיתוי חקירת השחיתות במפלגתו דווקא ערב הבחירות, היא טענת שווא. זו חקירה שהחלה לפני שנה כאשר הבחירות היו אמורות להתקיים בעוד שנתיים. החקירה הסמויה היתה לגלויה על פי שיקולים מקצועיים. האם יש להשתיק חקירה בגלל הבחירות? ההיפך הוא הנכון, מן הראוי שהציבור יהיה מודע לחשדות נגד המפלגה, בוודאי כאשר אין המדובר בשמועות ראשוניות אלא בפרי של חקירה ממושכת. העיתוי, סמוך לסוף שנת התקציב, נועד למנוע העברת סכומי עתק בלתי חוקיים, ויש לברך על כך.

* התנגדתי ואני עדיין מתנגד להעלאת אחוז החסימה. הגישה שלי לדמוקרטיה פרלמנטרית מעניקה מקום רב לייצוגיות ולטעמי רף של 2% חסימה הוא בהחלט מספק.

עם זאת, אני מתנגד מכל וכל לעתירה לבג"ץ בנדון. עצם העובדה שבג"ץ דן בנושא ולא דוחה את העתירה על הסף, היא פגיעה גדולה יותר בדמוקרטיה מאשר גובה אחוז החסימה.

תפקידה של הכנסת לחוקק חוקים, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לאשר חוקים שהשופטים תומכים בהם או לפסול חוקים שהשופטים מתנגדים להם. הדיון בבית המשפט לא היה דיון חוקתי, אלא דיון פוליטי שבו השופטים ביטאו את דעתם האישית על חוק שחוקקה הכנסת. אין בהעלאת אחוז החסימה, לאחוז הנמוך עדיין מן המקובל ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות, כל בעייה חוקתית וכל פגיעה בזכויות האזרח, ולכן אין זה מעניינו של בית המשפט לדון בכך. גם אם העתירה תידחה (ואין לי כמעט ספק שהיא תידחה) – עצם הנכונות של בית המשפט לדון בה, היא האקטיביזם השיפוטי, הפוגע בשלטון החוק ומערער את מעמד בית המשפט בציבור. זוהי פוליטיזציה של בית המשפט.

* גם הטענה שהחוק פוגע בייצוג הערבי ולכן יש לפסול אותו, אינה נכונה. 20% מאזרחי ישראל הם ערבים, ולכן טענה שאחוז חסימה של 3.25% חוסם אותם חסרת שחר. אין זה חוק הפוגע בזכות ההצבעה של הערבים, מתנה אותו בהצהרות "נאמנות" למיניהן או פוסל מפלגות ערביות בשל מצען. החוק קבע אחוז חסימה אוניברסלי, והוא פוגע בייצוגיות של כל קבוצה ומגזר באופן שווה. בבחירות האחרונות "עוצמה לישראל" לא עברה אחוז החסימה, ו"קדימה" גרדה אותו על גחונה. על פי הסקרים, "קדימה" לא תעבור היום את אחוז החסימה, "התנועה" לבדה לא אמורה היתה לעבור את אחוז החסימה, אלי ישי מדשדש באזור אחוז החסימה, ואין אלו מפלגות ערביות. 

"האיחוד הלאומי" התחבר ל"בית היהודי" בבחירות הקודמות, מחשש שלא יעבור את אחוז החסימה, וכך הוא נוהג גם הפעם. "התנועה" חברה למפלגת העבודה, בעסקת זהב. גם שאול מופז מנסה לחבור למפלגת העבודה.

המפלגות הערביות תפעלנה באותה דרך, ולהערכתי ייצוגן יגדל בעקבות המהלך.

* מפעל חייו של המסית והמדיח הסדרתי, הדוסופוב ספי רכלבסקי, הוא רדיפה שיטתית, הסתה והשפרצת שנאה יוקדת, נגד כל מי ומה שמריח דתיות. בשנתיים האחרונות הוא רדף את "יש עתיד", מאחר ושילבה בתוכה דתיים. בעיניו זהו ממש חילול הקודש. ציד המכשפות שניהל נגד שי פירון, ממש מוציא שם רע למקארתיזם.

אם הצטרפות של דתי למפלגה חילונית כה נתעב בעיניו, איך הוא יראה הצטרפות של חילונים למפלגה דתית? אולי הוא יעודד את התופעה, כדילול הדתיות השנואה עליו כל כך? לא, הוא אינו יכול לסבול את העובדה שחילוני יצטרף למפלגה דתית. וכך הוא כתב בפשקוויל התורן שלו ב"הארץ": "רוח המשיחיות והגזענות רק מתחזקת אצל האחים היהודים, כשדווקא החילון המסוים שעוברת המשיחיות הגזענית הופך אותה לסם קשה שמאיים להפוך לנפוץ בהרבה." בקיצור, אין כנראה מנוס מהפתרון הסופי של "דרוס כל דוס".

"האחים היהודים" מגדיר המסית הדוסופוב רכלבסקי את "הבית היהודי", כדי לשוות לציונות הדתית את פני "האחים המוסלמים". והמסית המתחרה, באותו עיתון, אורי משגב, קופץ על המציאה וגם הוא מאמץ את הביטוי המסית. הפרויקט העכשווי של משגב הוא לצאת נגד מיזם 929. המיזם הזה הוא מופת של יהדות פלורליסטית ופתוחה, וזה הדבר המפחיד קנאים, כמו קיצוני החרד"לים וכמו קיצוני האנטי דתיים. בתוך פחות משבוע משגב כבר תקף בשני מאמרים את המיזם הנפלא, אותו הוא מציג, כמקובל ב"פרוטוקולים של זקני דוסנילנד" כחלק מתכנית השתלטות על המדינה של "האחים היהודים" ושל בנט. את החילונים השותפים למיזם (שהם אגב רוב השותפים) הוא הגדיר בשני המאמרים "אידיוטים שימושיים" בשירות מצעד "האחים היהודים" לשלטון ולמיסיונריות.

הנה, דוגמית מתוך מאמר השטנה השני שלו נגד המיזם: "המפעל הפוליטי של בנט והאחים היהודים הוא מפעל אדיר ומתוחכם. אסור לזלזל בו. חשוב רק לעקוב אחריו, ולהבין איך נכון להתמודד מולו. חלק מהפיונים שמשתפים אתו פעולה אפילו לא מחפשים מקום בכנסת כמו ינון מגל. לפעמים הם סתם מתגייסים כחילונים גאים לכתוב פרשנות לפרק בתנ"ך במסגרת פרויקט '929'."

 מה זה אם לא "הפרוטוקולים של זקני דוסנילנד"? ויש לו גם הוכחה: "קורא ערני הפנה אותי לסרטון בחירות של הבית היהודי מהבחירות הקודמות. רק לפני שנתיים. בנט מכריז שם במילים ברורות: אני רוצה שכל ילד יידע לקרוא את התנ"ך, יידע לעשות קידוש."

הנה זה, "כל כך פשוט." הבנתם? בנט אמר שהוא חותר לכך שכל ילד ילמד תנ"ך, והופ – יש מיזם 929. האמת היא, שלא בנט מפחיד את משגב. מה שמפחיד אותו הוא שכל ילד ילמד תנ"ך. אמנם הוא כתב באותו מאמר שהוא אוהב לקרוא בתנ"ך. כנראה בתוך חומר מודיעיני.

* בצרור ההערות הקודם, כתבתי שעם פרישתם מן הכנסת של מאיר שטרית, בנימין בן אליעזר ועוזי לנדאו, בנימין נתניהו, שנבחר לראשונה לכנסת ה-12, ב-1988, יהיה ותיק הח"כים. זה נכון, אך יש להוסיף אליו את הח"כים עמיר פרץ, הרב גפני וצחי הנגבי, שאף הם נבחרו באותה שנה. באותה שנה החל דרעי לכהן כשר בממשלה, אך מבלי להיות ח"כ. לכנסת הוא נבחר ב-1992. מבין חמשתם, היחיד שכיהן ברצף מאז ועד היום הוא עמיר פרץ, כך שנכון לראות בו את ותיק הח"כים (בכנסת הבאה).

הבא אחריהם בוותק הוא סילבן שלום, המכהן ברצף מאז הכנסת ה-13, 1992. גם לימור לבנת כיהנה ברצף מ-1992, ולאחרונה הודיעה על פרישתה.

* חבורת נמושות, בוגרי התיכון למדעים ואמנויות, יצאה בפשקוויל הסתה לתלמידים לא להתגייס לצה"ל. פשקוויל שכולו שנאה יוקדת, מתהומות הנפש האומללה, למדינת ישראל. את מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק מכנים מכוערי הנפש הללו "שטחי 1948" כמקובל בשיח הפלשתינאי, שיח תכנית השלבים.

זאת התגלמות המושג אליטה מנוונת, מדושנת עונג, מנותקת ובוגדנית. חבורת אנשים נקלים.

המכינות הקדם צבאיות, מדרשת השילוב, תנועות הנוער ותנועות הבוגרים, שנות השירות, השומר החדש – כל אותן תנועות מחנכות נוער להיות אליטה משרתת, מגויסת, מחויבת, ערכית; אליטה מחנכת, אליטה ציונית.

האליטה המנוונת תקבל את הכותרות, אבל האליטה המשרתת תעצב את העתיד.

* ביד הלשון: לכבוד יום הולדתי החל השבוע (לפי תאריך עברי ביום א', ו' בטבת, ולפי תאריך לועזי ביום ה' 1.1), אקדיש את הפינה לעצמי. כלומר, לשם משפחתי.

אבא שלי וסבא שלי לא ידעו מעולם את משמעות השם הייטנר. הגרסה הרשמית במשפחה היתה שאין משמעות לשם. במלאת יובל להיווסדי, לפני שנתיים, פניתי לאבשלום קור וביקשתי שיבאר לי את פירוש השם. וכך, באיחור של חמישים שנה למדתי מהו שמי...

להלן תשובתו של אבשלום קור: Heiter פירושו צח, בהיר, מאיר, חייכני. המתכונת המורחבת Heitner שהוראתה "נשוא פנים", היתה נהוגה בתארים של משפחות מלוכה באירופה, משהו כמו "הוד מעלתו".

לא סביר שיהודי היה מלך... אלא היה, נראה, בחסותו של מלך. כך קרה, למשל, שהיה לנו נשיא ששמו חיים הרצוג (דוכס!) כשגם בגרמניה היה נשיא ושמו הרצוג.

גם אהוד גְרָף ("60 שניות" גל"ץ) – וכי היו יהודים במעמד גרף (רוזן)? לא, אלא שישבו אבותיו בחסות רוזן כלשהו.

וכן בּוּרג (מצודה), והרב פרינץ' (נסיך)!

קראו עלינו את תיאוריהם של אלה שנתנו לנו חסות בחצרם או במצודתם.

הרב הראשון בשומרון המתחדש, הרב מאיר האיתן זצ"ל (שעל שמו ביהכ"נ הראשי בקדומים: "משכן מאיר") – שמו היה מאיר הייטנר. ומובנו, איפה: מאיר המאיר.

בברכת העברית,

אבשלום קור

* * *

הזמנה

לערב ספרותי המוקדש לספרו של א. ב. יהושע

"ניצבת"

האירוע יתקיים בבית הסופר ע"ש טשרניחובסקי

רח' קפלן 6, תל-אביב, ז' בשבט תשע"ה (27.1.2015) בשעה 19.30

(חנייה חופשית  מהשעה 19.00 במגרש החנייה שברחוב ליאונרדו דה וינצ'י)

על סדר היום:

ברכת יו"ר אגודת הסופרים העברים – המשורר הרצל חקק

דברים:

ד"ר דורית זילברמן

פרופ' זיוה שמיר

ד"ר ידידיה יצחקי

הסופר א. ב. יהושע

קטעי נגינה – תלמידי המגמה למוסיקה מביה"ס התיכון א' לאמנויות

 בהדרכתה של ד"ר רות כץ

מנחה: ד"ר משה גרנות

* * *

יואל נץ

שני שירים

מַסְכִּימָה

הִיא עוֹמֶדֶת בּוֹהָה נָכְחָה מוּכַּת הֶלֶם;

עַל יְמֵי נְּעוּרֶיהָ יוֹרֵד הַמָּסָךְ.

עוֹד פְּסִיעָה וְלַדְּרוֹר תֵּחֲסֵם הַתּוֹחֶלֶת,

עֵת יוּגְפוּ אַחֲרֶיהָ דְּלָתוֹת בֵּית הַכֶּלֶא,

וְתִפְסַע הֲמוּמָה אֶל מֵעֵבֶר לַסַּף.

בִּידִידִים, בְּרֵעִים נְטוּשִׁים הִיא נִזְכֶּרֶת,

לְבָבָהּ הַגּוֹעֵשׁ כְּמוֹ מַחְסִיר פְּעִימָה,

נְשִׁימָה עֲמֻקָּה מְשַׁחְרֶרֶת בְּטֶרֶם

תּוֹשִׁיט יָד אֶל הָאִישׁ הַכּוֹרֵעַ עַל בֶּרֶךְ,

וְתִלְחַשׁ: "מַסְכִּימָה יַקִּירִי, מַסְכִּימָה..."

הַמַּדְרִיךְ

שְׁמַע סִפּוּר עַל מַדְרִיךְ שֶׁל קְבוּצוֹת תַּיָּרִים, מוֹרֶה דֶּרֶךְ,

מְסַיֵּר בְּאַחַת הֶעָרִים בְּרֹאשׁ צֹאן מַרְעִיתוֹ;

וְהָעִיר – כְּעָרִים אֲחֵרוֹת, וְעִם זֹאת קְצָת אַחֶרֶת,

אַךְ בְּפִי הַמַּדְרִיךְ – עֲלוּבָה הִיא, וְאֵין בָּהּ מְתֹם.

בְּכִכָּר מֶרְכָּזִית מִתְנַשֵּׂאת לִגְבָהִים קָתֶדְרָלָה,

מִזְרָקָה צִבְעוֹנִית וּפִסְלוֹ שֶׁל פָּרָשׁ עַל רַמָּךְ.

בָּם נוֹשֶׁקֶת גִּנָּה צִבּוּרִית בְּרוּכַת צֵל; וּקְצָת הָלְאָה

בַּרְוָזִים בָּאֲגַם וְאַרְנֶבֶת חוֹלֶפֶת בִּסְבַךְ.

תַּיָּרֵינוּ, אֲבָל, לֹא רוֹאִים מִכָּל אֵלֶּה כַּזַּיִת!

הַמַּדְרִיךְ מְשָׁיֵט בִּרְחוֹבוֹת צְדָדִיִים וּמַסְבִּיר:

"אֵין כָּל תֹּכֶן וְאֵין גַּם עִנְיֵן לְכַתֵּת כָּאן רַגְלַיִם,

וְאֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לְוַתֵּר וּלְדַלֵּג עַל הָעִיר."

מִין מַדְרִיךְ מְשֻׁנֶּה שֶׁחֲבָל לְהַכְבִּיר עָלָיו מֶלֶל,

וּמוּטָב כִּי תִרְחַק מִמַּדְרִיךְ שֶׁכָּזֶה כְּמוֹ מֵאֵשׁ.

...אַךְ מַזָּל הוּא שֶׁאֵין מַדְרִיכִים שֶׁכָּאֵלֶה בְּחֶלֶד...

מְבַקְּרֵי יְצִירוֹת שֶׁל סִפְרוּת מִסּוּגוֹ – יֵשׁ וְיֵשׁ...

* * *

שלמה אראל

נמל בעזה

מכתב למערכת "הארץ" 27.12.14

שלא פורסם

  מאמר המערכת מיום 26/12/2014 סוקר, תחת הכותרת "לשחרר את עזה", את מצבם העגום של תושבי הרצועה ומציע, אני מצטט: "על ישראל לבטל את מדיניות ההסגר וניתוק הרצועה, ולהכיר בכך שתושבי הרצועה הם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני, שהנהגתו הרשמית שואפת להקים לו מדינה לצד ישראל."

עם כל הכבוד, אין בהצעה זו שום מימד מעשי. כל עוד לא ברור בכלל מעמד ועתיד יהודה ושומרון, לא נראה באופק פתרון לרצועת עזה על 1.8 מיליון תושביה. לא בראייה של  "שתי מדינות לשני עמים", ובוודאי שלא בראייה של אלה המאמינים שתהיה אי פעם, מדינה אחת ממערב לירדן. רצועת עזה איננה מסוגלת להכיל אוכלוסייה בגודל הזה, ואיננה מסוגלת להמתין עד להקמת המדינה הפלשתינית.

גם אם וכאשר זו תקום, תצטרך עזה להתחרות במיליוני הפליטים שיתדפקו על שערי פלסטין. אין גם לצפות שמצרים, על התפוצצות אוכלוסייתה, תפתח אי פעם את שעריה לתושבי עזה.

 רצועת עזה היא פצע פתוח וסיר לחץ על גבולנו, ושליטתנו (כביכול) על הנעשה בה איננה יתרון כי אם אבן-רחיים על צווארנו. עזה, סגורה ומסוגרת, עם התפוצצות אוכלוסייה, התלויה לחלוטין בסיוע הומניטארי בינלאומי, הנה חממה מובהקת לטרור. ומסתבר שחרף כל מאמצינו ומאמץ מצרים, הטרור מוצא דרכים גם להבריח וגם לייצר את אמצעי הלחימה המובהקים של טרור נגד אוכלוסיה אזרחית.

לעניות דעתי נוכחנו לדעת שבגלל צפיפות האוכלוסייה, אין בידנו פתרון צבאי, אפילו לבעיית הטרור מעזה, פתרון שלא יקומם את כל העולם החופשי נגדנו. יתר על כן, כל זמן שישראל מקיימת בקרה על  סחר החוץ של עזה דרך נמל אשדוד, היא נתפסת בעולם כאחראית לגורלם, לכלכלתם, לרווחתם ולבריאותם של תושביה. גבולנו עם הרצועה מוכר כגבול בינלאומי ואין לצפות אי פעם "לתיקוני גבולות" בינינו.

אמנם פינינו, במחיר יקר, את היישובים מרצועת עזה, אבל בפועל לא התנתקנו ממנה. מן הראוי להשלים את ההינתקות ולהתייחס לגבולנו עם הרצועה כאל גבול בינלאומי. "עזה היא חוץ לארץ," כדברי הפרופסור אבינרי.

מזה 5 שנים אני מטיף לאפשר בניית נמל עמוק מים בעזה ולסגור את גבולנו עימה כגבול עם משטר עוין.

הקמת הנמל והפעלתו יספקו תעסוקה לא מבוטלת, לתושבי הרצועה אולם מעבר לכך, פקידה סדירה של אוניות בקווים בינלאומיים תמצא דרכים להגירה, בתשלום, בגלוי ובסתר, של תושבים אל מעבר לים.

אינני מתעלם מהחשש להברחת נשק לרצועה בדרך הים. אולם מן הראוי ללמוד את הנושא ולהשקיע אולי קצת יותר מאמצים מודיעיניים ומבצעיים לסיקול הברחה בקנה מידה גדול. כל עוד עזה מקיימת מצב של עוינות כלפי ישראל, מכיר החוק הבינלאומי בזכותנו לקיים הסגר ימי ולבצע חיפוש באוניות הפוקדות אותה. הספנות הבינלאומית הינה כיום "תעשייה" משוכללת והמידע על תנועת אוניות ומטענים מצוי בזמן אמת לכל דורש.

מן הראוי לבדוק את סוגי ומקורות הייבוא של מטענים לעזה. לא ייפלא עם יתברר שברובם הם מטעני מזון, גרעינים ומספוא שמקורם במערב הרחוק. ראוי גם לזכור שכיום, לנוכח הטרור העולמי, קיים פיקוח יותר קפדני על מטענים בנמלי העולם. אכן, יש בעיה עם מטעני מלט וברזל... אני מסופק אם אפשר, מנקודת ראות הומניטארית, למנוע באמת, גם כיום, יבוא מטענים אלה. יש לקוות שבינתיים מצאה מערכת הביטחון דרכים אחרות לטיפול בבעיית המנהרות זולת שלילת יבוא מלט וברזל לעזה.

באשר להברחה בדרך הים ממקורות עוינים, למדנו שחיל הים יודע לטפל בהברחות אלה, הן בים האדום והן בים התיכון. רק מעט מזה, כמו "קארין א'", פורסם בציבור וטוב שכך. וככלות הכול, למדנו שגם ללא נמל עמוק מים, וחרף ההסגר המצרי, הצליח החמאס להבריח ולייצר כל מה שדרוש לו לצורך טרור על אוכלוסייה אזרחית.

ליבי עם עובדי נמל אשדוד ועם המובילים היבשתיים ושומרי המעברים, אשר עלולים להפסיד הכנסה טובה כשעזה לא תזדקק להם יותר. אבל זה לא יקרה כל כך מהר, והמעבר מאשדוד לעזה יהיה הדרגתי ובינתיים, גם עסקיה של מדינת ישראל יתרחבו וכולם ימצאו את מקומם גם בלי עזה...

אשר לטרור מעבר לגבול, יש להניח שהוא ימשיך להתקיים גם כאשר מצבה של האוכלוסייה ישתפר. אבל יהיה זה טרור שבא מעבר לגבול מוכר. היכולת של צה"ל לטפל בו לא תשתנה אך הלגיטימציה בעיני העולם תשתפר לאין ערוך.

יהיה אשר יהיה הפתרון המדיני של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אין הוא נראה באופק, וגם אם יבוא, אין הוא מבטיח פתרון לבעיית עזה. ועזה לא יכולה לחכות. יתר על כן, פתיחת עזה לעולם עשויה להשפיע לטובה על הסכסוך כולו ובוודאי שתשפר את מצבנו המדיני בעולם. נמל בעזה איננו סותר שום הסדר מדיני העשוי להתרחש אי פעם, ויש להניח שלא יחסרו מקורות בינלאומיים למימושו.

מבקרים את ישראל שאין לה מדיניות ואין לה תוכנית. מוחות מעולים בכל התחומים: כלכלה, ביטחון, מודיעין, טכנולוגיה, ספנות, נמלים  וסחר בינלאומי – בוודאי שיש לה.

מוצע שתוקם קבוצת עבודה שתבדוק את ההיתכנות והמשמעות של הקמת נמל עמוק מים בעזה.

שלום אהוד,

קראתי בעניין רב את רשימתו של ח"כ עומר ברלב בעניין עזה, תחת הכותרת "לנצל את ההזדמנות". הכותב פורש כנפיים ורואה בפתיחת עזה לים ולאוויר, וגם לרשות הפלשתינית, הזדמנות להפשרת הקיפאון ופתח "למו"מ והגעה להסכם כולל." הוא מתנה את זאת אומנם, בפירוז הרצועה בפיקוח בין לאומי...

זקנתי ואין לי יומרות כאלה אבל בספנות וסחר ימי אני מבין. ומזה מספר שנים אני מטיף, כאינטרס שלנו, לאפשר הקמת נמל עמוק מים בעזה ולסגור את גבולנו עם הרצועה כגבול עם רשות עויינת –  "עזה זה חוץ לארץ." חזרתי וכתבתי לאחר הביזיונות שספגנו עם הטורקים, עם ח"כ חנין זועבי ובעיקבות כל "סיבוב" נוסף שלא שינה דבר.

לאחרונה, בעיקבות מאמר מערכת שהופיע ב"הארץ" כתבתי עוד מכתב תמציתי בנושא אשר בוודאי לא יראה אור, זולת אם אתה תמצא אותו ראוי לפרסום ואני מצרף אותו בזה.

שלמה אראל

* * *

ברוך תירוש

מכתב למורי וידידי

למורי וידידי, החרד להמשך קיום הישות הציונית,

שלום והערכה רבה!

אני חוזר וקורא במאמריך, ומוצא בהם את מכלול הבעיות במבולקה החברתית שבה אנחנו נתונים מתחילת המאה שעברה, וגם הרבה קודם לכן. קטונתי מלהיכנס ל'פרדס' המניעים שאיפיינו את היריבויות באומה, וגרמו לאסונות לאומיים. אולם מאידך מי יודע, ייתכן ש'הביקורת והכפירה בסמכויות' שאתה מבחין בין תכונותינו, הן שגרמו לכך שהעם היהודי, הוא היחיד מבין עשרות העמים סביב הים התיכון בעת העתיקה, ששרד עם תרבותו ושפתו המקורית.

וכיום, הבעייה החמורה שאתה מעלה, נובעת מהבדלנות הפושה בנו, ומעלה בבחירות עשרות רשימות קיקיוניות וסחטניות, שאינן מאפשרות הקמת ממשלה איתנה ומשילות ראוייה, כמו ההנהגה שבנתה את הישוב היהודי כ'מדינה בדרך' ולמופת בין האומות.  גם אז היו חוגים מתנכרים וחתרנים, אך לא ניתן להם פיתחון פה, עד שתנועת א"י העובדת, התנערה מאחריותה ומהנהגת המדינה, וצאצאיה מלבים הכפשות.

הבעייה אולי תיפטר, אם נשכיל לשלב בחוק בחירות אזוריות חלקיות, וקביעה שהמועמד המקבל מירב קולות, לא רוב מוחלט, הוא שירכיב את הממשלה מטעמו, ויהיה תלוי בכנסת כפי שהנשיא בארה"ב תלוי בקונגרס. ואגב, בכמה מדינות באירופה, ראש ממשלה כזה מקבל גם תוספת מושבים לרשימתו, להקלת הפעלת מצעו החברתי-מדיני.

הבעייה השנייה היא הסרבנות והאלימות הערבית הנתמכת ע"י חוגים בישראל, שבדיעבד מסייעים ע"י הקשחת דעת הערבים, ומובילים אותם, כדברי אבא אבן "לא להחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות." וייתכן שאלמלא חתירת אותם חוגים, הערבים היו מסכימים לקיום היישוב היהודי כמיעוט בצד הרוב הערבי הגדול, ולא מביאים באלימותם להתארגנות הגנתית יהודית, ולהקמת המדינה, לביסוסה, ואף להרחבתה.

בהקשר לחוגים החתרניים, שכיום ממלאים את ערוצי התקשורת, אילו הייתי נוכח אמש באזכרה לברל כצנלסון ע"י ציפי ובוז'י, הייתי מצטט בפניהם את דברי ברל וצערו משנות ה-30 כאשר שאל:

"היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי? שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים; וכל מה שעושים אוייבי עמם, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות," וד"ל.

אולם מרצף האירועים נראה שלא לעולם חוסן, והערבים יובילו להפעלת 'פתרון מדיני', כפי שהועלה בכנס בנושא במרכז הבינתחומי ע"י פרופ' שאול משעל, שקבע, שהבעייה נובעת מאי הבנתנו את תרבות ה'מתינות והשלום' של הערבים. הוא הוסיף בנחרצות:

"כל עוד לא נפנים ונשתלב בתרבותם ונעניק להם פתרון מדיני תואם שאיפותיהם – העולם הערבי לא ישלים עם קיומנו בארץ."

במסגרת שאלות מהקהל, הקשיתי: "מה היה הפתרון המדיני ששיכנע את העולם הערבי להשלים עם סילוקו מספרד, אחרי ששלט בה מאות שנים.  ומה היה הפתרון המדיני ששיכנע את עמי גרמניה ויפן המרושעים, להפוך לשוחרי שלום מהטובים בתבל?"

קולות מהקהל תיארו את 'הפתרון', והקהל, שהיו בו אנשי צה"ל רבים, התפזר תוך ויכוחים קולניים.

הבעייה השלישית, ולהבנתי המסוכנת ביותר להמשך קיום הישות הציונית-מדינית – היא השתלטות החרדים על אורחות חיינו, והכפייה הדתית החשוכה שהם מפעילים באמצעות הרבנות שאין לנו חפץ בה, והם גם עושקים אותנו בעשרות מיליארדים.

רק אם נפתור את בעיית הבדלנות בבחירות, נוכל להתנער מכפייתם, ולגרום לרבנים לכהן בקהילותיהם ועל חשבונן, ולגייר לחומרה רק את המצטרפים אליהם. נושאי האישות, כולל גיור הראויים להצטרף לאומה, יתנהלו ע"י משרד הפנים הממלכתי, לא דתי, ולמעוניינים במערכות המדינה והביטחון ימונו סמלי דת, לא תתי-אלופים. החינוך הממלכתי יהיה אחיד ויתבסס על מורשת ישראל הנאורה, על המדעים וקורות העמים סביבנו, וכל עדה תוכל, כמקובל בתפוצות, להוסיף על חשבונה שעות לימוד ייחודיים ולא חתרניים. כל צעיר וצעירה יתייצבו לקראת גיל 18 לרישום ולאיבחון בלשכות הגיוס, והמתאימים יגויסו ליחידותיהם ויתוגמלו היטב במהלך השירות, וגם לאחריו – בנושאי דיור והשכלה, בריאות ותעסוקה.

האחרים, ישוחררו ויהיו חופשיים לעסוק בכל לימוד ועבודה מבלי שיצפו לתמלוגים לשם כך.

ניתן להניח שבני נוער רבים יתנערו אז מהסתת הנהגתם, וישאפו להתאים לשירות בצה"ל ולהצטרף עי"כ לקדמת החברה בישראל.  

שידוד המערכות המוצע כאן יחסוך סכומי עתק ויסייע לשדרוג איכות החיים ולחיסול הבערות והעוני בחוגים הנחשלים, ובעיקר לשיכנוע בני מיעוטים רבים, גם יהודים, להשתלב חיובית בחיי החברה והעשייה במדינה. או אז אולי ניתן יהיה גם לשכנע את הנהגות ערב לקיים איתנו מו"מ כן לתיחום גבולות סביר, ולשלום בר קיימא.

* * *

מתי דוד

ערוץ 10 הוא כישלון עסקי, מקצועי ותקשורתי

תקציבי הפירסום בשוק המקומי אינם מסוגלים לקיים ולפרנס שני ערוצי טלוויזיה מסחריים.

הערוץ השקיע סכומי עתק ללא חשבון בהפקות חסרות ערך שהטביעו אותו.

הרייטינג הנמוך (שהוא מדד להכנסות מהפרסומות) נגרם גם בגלל תוכניות זבל המתאימות ליריד הבלים.

שלושת המיליונרים שמימנו את הערוץ והפסידו למעלה ממיליארד, לא היו מוכנים להיות יותר בנקומט לחבורת עיתונאים, שהיו להם יומרות להמשיך לשחק בתור כוכבים על חשבון טייקונים שאותם הם הירבו לבקר.

הערוץ היה פעמיים על סף פשיטת רגל. רק בזכות הממשלה, שוויתרה להם על התחייבויות, הם זכו לפעול.

המשבר הנוכחי הוא השלישי. מסתבר פעם נוספת שהאיומים על הפוליטיקאים שכביכול סגירתו היה "סכנה לדמוקרטיה" – מגוחכים ומטופשים, כאשר השרים ארדן ולפיד, החליטו לא מזמן לפרק את רשות השידור ולפטר 2000 עובדים!!!

כל הפוליטיקאים והעיתונאים שמבקרים ו"מאשימים" שלא בצדק את ראש הממשלה במשבר הנוכחי בערוץ 10 – שתקו והשלימו בזמנו עם פיטורי 2000 עובדי רשות השידור.

אלה שדואגים כביכול לפלורליזם בתקשורת, ודורשים שהממשלה "תעזור" להציל את ערוץ 10 – היו אלה שלא מזמן תבעו לסגור את העיתון "ישראל היום" כי הוא מופץ בחינם.

מתי דוד

לשעבר דירקטור בחברת החדשות,ובהנהלות שני ערוצי הטלוויזיה 1 ו-2.       

* * *

רון וייס

אין להתפלא על כך שהרצוג לא הועמד לדין

סופר נידח שלום,

אורי הייטנר חוזר ומזכיר לנו כי יצחק הרצוג סכר את פיו בחקירות המשטרה בנוגע לגיוס תרומות לקמפיין של אהוד ברק, שהיה מועמד לראשות הממשלה בבחירות של מאי 1999.

הרצוג טוען שהוא לא שמר על זכות השתיקה בחקירת המשטרה. בחקירתו במשטרה הוא הציג את שני מכתביו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שבהם קבע שהעברת כספים ממיליונר למימון מועמד בבחירות לראשות הממשלה, דרך עמותות, אינה מובילה להעמדה לדין פלילי. רובינשטיין הבטיח באותם מכתבים מ-1997 ו-1998, כי אם יסבור שצריך להעמיד לדין את כל מי שעשו כמעשה גוטניק (שמימן ב-1996 את קמפיין "נתניהו טוב ליהודים") – כי אז ישגר אזהרה לעתיד באמצעות ועדת הבחירות המרכזית.

בהסתמך על רובינשטיין, יכלו יצחק הרצוג וטל זילברשטיין להניח במערכת הבחירות, עד מאי 1999, שמעשיהם כשרים. את אזהרתו שיגר רובינשטיין רק באוקטובר 1999, כחמישה חודשים אחרי סגירת הקלפיות.

הרצוג לא ענה על כל שאלות המשטרה בגלל טענת אפלייה באכיפה, שבה על אותן עבירות לכאורה, לא חקרו את עמותות נתניהו, אלא רק את עמותות ברק.

כאשר יצחק הרצוג תושאל ע"י מבקר המדינה הוא ענה על כל השאלות, ללא יוצא מן הכלל.

יש לציין כי נסיונותיהם של יוסי שריד ואמנון רובינשטיין מ"מרצ" לתקן את החוק בכנסת, כך שחוק מימון המפלגות יחול גם על בחירות לראשות הממשלה, הוכשלו ע"י הליכוד.

לאור עובדות אלה, אין להתפלא על כך שהרצוג לא הועמד לדין.

רון וייס

רמת-גן

* * *

רוֹן גֵּרָא

מַצֵּבָה

שְׁנֵינוּ,

עוֹטִים  בְּלוּיִים כְּמוֹ בְּשׁוּק

הַפִּשְׁפְּשִׁים

בְּלִי רִגּוּשִׁים

בְּלִי קִינוֹת אוֹהֲבִים

וּבַדּוּכָנִים צְרִיחוֹת וִתּוּר.

אַתְּ בְּאַדַּרְתֵּךְ 

אֲנִי בִּמְעִילִי הַמְּרֻפָּט

מְחַפְּשִׂים חוֹמוֹת שֶׁל תֶּמֶךְ.

רֶגַע, הִנֵּה אַתְּ מִזְדַּקֶּרֶת מֵעֵבֶר לַמַּבָּט

אֲנִי מַבְחִין בַּקַּמֶלְיוֹת

הַקְּמֵלוֹת בְּתוֹכֵךְ,

זוֹכֵר אֵיךְ עָמַדְתִּי קָפוּא

מוּל פִּסַּת הָאֹדֶם שֶׁלָּךְ

עִם כּוֹחַ הִזְדַּקְּרוּת

וְאַהֲבָה

שֶׁמְּקוֹמָה הַיּוֹם

נִפְקָד.

* * *

רות ירדני כץ

עם עובדות אי-אפשר להתווכח

אהוד, אני ממש לא מבינה מדוע אתה מגן בגופך, בנשמתך ובכל הכוח שיש לך על גברת נתניהו ועל אהוד אולמרט. אני ממש מופתעת ושואלת את עצמי למה? אתה עושה דווקא? שיכנעת את עצמך שנטפלו אליה סתם כך? שיכנעת את עצמך שהיא מלאך האלוהים ומעלליה מצוצים מהאצבע ושהיא אשת מופת שלא מתערבת בענייני ניהול המדינה, ולא קובעת כלום, ושהיא בעלת יחסי אנוש נפלאים וכול אלה שעבדו וסיפרו מה עבר עליהם איתה שקרנים, רמאים ורכלנים? תיכנס לערך שרה נתניהו ותגלה בעצמך כמה אישה זו היא אישה שתלטנית שאין לה מעצורים ולא כל-כך שולטת בעצמה. 

 לדעתך גם אהוד אולמרט הוא איש תמים, צדיק וישר שלא סטה ימינה ושמאלה שלא לקח שוחד, שלא נתן שוחד, שלא דבק בו רבב. טלית כחולה שעטפה ועוטפת אותו. האיש שאתה חוזר פעם ועוד פעם שהיה ראש-ממשלה טוב. נכון. הוא היה ראש ממשלה טוב אבל מושחת. ההסתבכויות של אולמרט החלו מרגע שנבחר כחבר כנסת בהיותו ״ילד״. אז הוא גילה מהו כוח ומה אפשר לעשות עם כוח. הוא אדם חסר מוסר, תאב כסף, לוקח שוחד, נותן שוחד ולוקח איתו עוד חבורה שלמה לכלא. זה שהוא איש מושחת הוכח, הוא נידון ל-7 שנות מאסר על סמך עובדות. וזה לא נגמר. אחרי ״בית-הספר״ שעשתה לנו שולה זקן שהיתה שותפה מלאה לשחיתות וניצלה עד תום את אולמרט תמורת שתיקתה הזמנית עד שהבינה שאם לא תהיה עדת-מדינה היא תבלה הרבה שנים בכלא. כל ההקלטות שהביאה בקולו של אולמרט רק יחמיר את עונשו בנוסף למה שקיבל. עם עובדות אי-אפשר להתווכח. 

דרעי באמת מתכוון ללכת הביתה? יאללה שילך. שילך מהר. עבריין כזה לא צריך להיות בבית-הנבחרים וגם לא להוביל מפלגה שלא רק הוא אלא עוד כמה מחבריה בילו בבית הכלא. ואת מי מראיינים כפרשן לענייני ש״ס? את שלמה בניזרי!

טיפת דבש? הנה. לואי אמסטרונג נולד בניו-אורלינס וגדל במשפחה יהודית ולמד אצלם  את שפת האידיש ודיבר בה באופן שוטף. הוא גם ענד מגן-דוד על צוארו עד יום מותו. הוא לא שכח אף פעם  את מה שקיבל מהם.

לואי אמסטרונג החצוצרן והזמר הגדול התחבר עם בינג קרוסבי, דני קיי, פרנק סינטרה, אלה פיצ׳רלד, דיזי גילספי ולשמוע אותו שר ומנגן איתם מבינים איזה עולם נפלא זה היה.

* * *

אהוד בן עזר

עולם במלחמה

נכתב 2002

26.6.02. יום רביעי. בבוקר אני יושב וכותב רשימה ל"הארץ" ושולח אותה גם לרשימת מכותבי האי-מייל בעברית שלי. קשה לי להאמין שיפרסמו אותה. [ובאמת לא פורסמה].

בספטמבר 2000 פרצה מלחמה בין ישראל לפלסטינים ובספטמבר 2001 פרצה מלחמה בין ארה"ב לאיסלאם הקיצוני. לאחר שני אלה המאה ה-21 שוב אינה דומה לקודמתה.

תהליך אוסלו מת והשמאל המדיני פשט את הרגל. אתה יכול להמשיך לדגול בכל הרעיונות החברתיים של השמאל, להתנגד למשיחיות של ההתנחלות בשטחים, להיות אפילו חבר מרצ, אבל עליך להודות ביושר כי ערפאת ובני-עמו חיסלו את צדקת הדרך המדינית של השמאל בישראל, ולא תהיה לדרך הזו תקומה. אפילו תומכי אוסלו בעבר לא יתנו שירמו אותם פעמיים.

הטרור של האיסלאם הקיצוני מסוכן אולי לא פחות מהיטלר ומגרמניה הנאצית בשעתם, וזאת משום שדרכו אינה בקרבות כיבוש קונווציונאליים אלא בניסיון השמדה המונית של אוכלוסייה אזרחית בכל אתר, לא רק במחנות-ריכוז. אם פצצה "מלוכלכת" מסוגלת בקרינתה הרדיואקטיבית להפוך את וואשינגטון לעיר רפאים למשך עשרות שנים, ואת תושביה לפגועי קרינה, הרי זה סדר-גודל אפוקליפטי של מלחמת-עולם שלישית, שאפילו ה"בליץ" הגרמני על לונדון מחוויר לעומתה. בהשוואה לרעיונות פיגוע מתוחכמים של הטרור האיסלמי נגד אוכלוסייה אזרחית, תאי-הגז באושוויץ עלולים להיראות איטיים ופרימיטיביים.

לישראל ולעם היהודי בגולה יש שותפות גורל אחת והיא לעמוד מול הטרור המוסלמי הקיצוני, גם אם הדבר מביא לתמיכה בימין הפוליטי שמייצג את האנטישמיות ה"קלאסית", וזאת כל זמן שממול עומד שמאל "ליבראלי" שקוע באנטישמיות פרו-מוסלמית שרואה בישראל סוג חדש של נאציזם.

כיום, להתפלל בבית-כנסת בפריס, במרסיי, בג'רבה או בניו-יורק, ללכת בחו"ל עם כיפה על הראש, עלול להיות מסוכן לא פחות ואולי יותר מאשר לנסוע בכבישי הגדה או לטייל ברחובות ירושלים. ומאחר שהקיום היהודי בגולה עומד בפני סכנות רבות, הרי שיש לצפות לגלים גוברים והולכים של עלייה לישראל, ובראש-ובראשונה של יהודים דתיים שכאן הוא המקום היחיד בעולם שבו הם יכולים לקיים את פולחניהם באופן חופשי ולא בחסדי זרים. אולי רק עשרה או חמישה אחוז יהודים יעלו, אבל כל המאה אחוז מהרהרים באלטרנאטיבה, ישראל. דבר כזה דומה שלא היה בתולדות עמנו.

אם חשב מישהו בישראל שמחיר הגלות עדיף על מחיר הציונות, וכי יש אפשרות לברוח מהגורל היהודי כאן לאיזו גלות חלומית שמתקיימת מחוץ להיסטוריה, מתברר שלא. הישראלי, גם החילוני, יצטרך לשאת את יהדותו בכל אתר ואתר בעולם, וככל שיהיו יותר מוסלמים באירופה ובארה"ב, הוא יחוש יותר ויותר על בשרו מהי גלות ומדוע קמה הציונות ולקחה את גורל העם בידיה.

חיילים צעירים ואנשי מילואים, הנדרשים לשלם בלחימה ובסכנת מוות את מחיר ההגנה על ישראל, דורשים מההנהגה הישראלית, ובצדק, פתרון מדיני. יש לומר להם בצורה הברורה ביותר, אין פתרון, וגם אילו היה, המפתח לו אינו בידינו. הערבים אינם רוצים אותנו באיזור. נקודה. מי שאינו יכול לחיות עם הוודאות הזו, שילך לגולה. שם יתברר לו במוקדם או במאוחר שבמאה העשרים ואחת, ממש כמו במאה העשרים, אין מקום בטוח במאה אחוז ליהודים בעולם כולו. ומי שאינו רוצה שחייו וחיי משפחתו יהיו תלויים בשוטרים ארגנטינאיים, בלגיים, צרפתיים ואפילו אמריקאיים, או ב"הגנה עצמית יהודית" כמו בפרעות שלפני כמאה שנה ברוסיה ושלקחו בה חלק מי שהיו זמן קצר לאחר מכן צעירי העלייה השנייה – מוטב לו שיישאר בישראל, אפילו בחירוק שיניים.

המצב קשה אבל בשום פנים ואופן אינו נואש. אם הפלסטינים ימשיכו באיוולתם, והם כניראה ימשיכו, הם במו-ידיהם יסכנו את המשך קיומם בין הירדן לים. חלק ניכר מהפלסטינים הנוצריים של בית-לחם כבר ברחו, ולא בגללנו אלא בגלל הטרור הערבי הפנימי.

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

 אין החזרות! קנית – נדפקת!

* * *

בת שבע אריאלי

שלושה סיפורים מתוך ספרה "מהפרדס למושבה"

1. רוטנברג

שמחה וששון במושבה, בקרוב יגיע אלינו רוטנברג. נאמר לנו, הילדים, שהוא מהנדס שבא מרוסיה. הוא בונה בניינים גדולים כדי לעשות חשמל. מה זה חשמל? לא ידענו. הסבירו לנו שזה אור חזק, חזק יותר מאור מנורת-נפט. חזק יותר אפילו מלוקס.

עוד נאמר לנו שרוטנברג יביא חשמל לכל בית ורחוב במושבה. מכאן נבע הבלבול שלי בין השניים: לרוטנברג קראתי חשמל, לחשמל קראתי רוטנברג.

לכן, שמחתי בשמחת כולם שבבואו תואר המושבה באור חזק, באור חשמל.

ההכנות לקראת ביקורו של רוטנברג נעשו בקפדנות. חצר בניין ועד המושבה נוקתה. המרפסת הצמודה לקומתו השנייה של הבניין קושטה בפרחים ובשלט מאיר עיניים: "ברוך הבא!"

מרפסת זו שימשה כבמה לקהל הנאספים בחצר למטה.

היום הנכסף הגיע. שעת אחר-הצהריים בשבת. כל בני המושבה נוהרים לחצר הוועד. זה המקום המיועד ל"אסיפת עם". אני מצטרפת לאחי הלל, הוא מרים אותי על כתפיו – כדי שאראה את הנעשה מסביב.

כשהגענו לחצר, היא היתה כבר מכוסה קהל רב. בקושי הגענו עד לבניין. על המרפסת למעלה, מאחורי המעקה, ישבו הנכבדים. ראש הוועד קם ובירך את כבוד האדון רוטנברג. בסיימו נשמעו קריאות שמחה נלהבות – "רוטנברג! רוטנברג!"

האורח הנכבד קם, נשען על מעקה המרפסת ופתח את נאומו באידיש. עוד בטרם הספקתי להבין מה קרה, שמעתי צעקות בוז וקריאות נרגשות:

"יהודי, דבר עברית!"

"הלאה אידיש!"

כשקם ראש ועד המושבה והחל לדבר, שקטו הרוחות. בדברי מוסר נזף בקהל כפוי הטובה, שהרי החשמל יביא עזרה והתפתחות לכל בני המושבה.

הקהל נרגע.

אז קם רוטנברג בשנית ודיבר באידיש (תרגום שלי לעברית): "אינני מתבייש במה שאני. אינני מתבייש במה שעשיתי. אינני מתבייש במה שאני רוצה לעשות. בדבר אחד אני מתבייש: שאינני יודע עברית!"

הדממה שררה בשעת נאומו. כשסיים, פרץ רעם מחיאות כפיים, מבול קריאות: "יחי! יחי! קדימה רוטנברג!"

הקהל לא נרגע, שעה ארוכה נמשכו קריאות השמחה והעידוד לאורח הנכבד.

מאוכזבת שבתי הביתה. קיוויתי לראות חשמל, אור גדול באמצע היום. זאת כיד הדימיון הטובה עליי. בתמורה שמעתי אידיש וצעקות. דבר אחד למדתי מאז אותה שבת – שרוטנברג זה בן-אדם, איש כמו כולם, ושהוא לא חשמל.

2. פועלי רוטנברג

אני כבר יודעת מה זה חשמל. בקרוב יגיע אלינו החשמל ויאיר את המושבה. ההכנות לקראת בואו ניכרות בכל מקום. ברחובות נחפרים בורות במרחקים שווים זה מזה, בכל בור יתקעו עמוד חשמל גבוה.

במרכז המושבה נבנה בניין לאיחסון מכונות החשמל. סמוך לבניין נערמים עמודי ברזל הדומים לסולמות ארוכים. לידם ניצבים גלגלים גדולים המלופפים חוטי חשמל. דרך החוטים יעבור החשמל מעמוד לעמוד.

הסימן הבולט לבואו הקרוב של החשמל הם הבחורים החדשים המסתובבים ברחובות. כולם גבוהים, חזקים, רחבי כתפיים ומדברים רוסית. קוראים להם "פועלי רוטנברג". הם עלו לארץ לפי בחירתו של רוטנברג, בעודו ברוסיה. כולם יודעים את מלאכת החשמל.

פעם עברתי על יד קבוצה כזו. הם קראו לי: "אידיסודה, אידיסודה ילדה!" (בואי ילדה).

כשניגשתי אליהם, החלו לשאול אותי לשמי, לגילי וליום הולדתי.

עניתי להם: "נולדתי בט"ו בשבט בשנת תר"ע."

לשמע תשובתי נשתתקה לרגע הקבוצה, וחזרו ושאלו בשנית – "מתי נולדת?"

חזרתי על תשובתי, "בט"ו בשבט..."

לשמע דבריי הביטו עלי בתימהון.

אחד הבחורים אמר משהו וכולם פרצו בצחוק. נעלבתי וברחתי הביתה.

למזלי ראובן היה בבית. סיפרתי לו ש"הבחורים החדשים" צחקו ממני.

למה? מדוע? ביקש לדעת.

להפתעתי התייחס ראובן ברצינות לעלבוני. הוא שאל פרטים מאותה פגישה עם הבחורים. כששמע את תשובתי על יום הולדתי, פרץ גם הוא בצחוק.

בחיבה ובאהבה ביקש ממני לשבת ולהקשיב היטב לדברים שיאמר לי, כי חשובים הם. כל אחד חייב לדעת אותם.

ראובן הוציא מחברת ועיפרון מילקוטו. בדף הראשון כתב: "לוח השנה". בדפים הבאים כתבנו כל מה שהוספתי ללמוד על לוח השנה האזרחי הנהוג בעולם. ואילו על הלוח בכיתה נכתב תאריך יום הלימודים ממנו למדתי רק את לוח השנה העברי.

פועלי רוטנברג לא למדו בבית-ספר פיק"א לכן לא ידעו מה זה ט"ו בשבט, גם את מניין השנה העברי לא ידעו. מכאן נבע הצחוק.

לאחר שלמדתי את לוח השנה הלועזי, רציתי לומר לפועלי רוטנברג שנולדתי בשנת 1910.

3. החשמל גירש את הירח

נגמרו ההכנות להפעלת החשמל במושבה. בבורות שנחפרו ניצבים עמודים גבוהים דמויי סולמות. הם עמודי חשמל. ביניהם נמתחו חוטי חשמל שחורים. פנסים עגולים, לבנים נתלו בראש העמודים.

יום שישי נקבע ליום בו יודלק החשמל ברחובות. באותו יום הלכתי הביתה מבית-הספר מהר, כי תורי היה להדליק את האש מתחת לדוד הכביסה. במרתף עמדה גיגית גדולה מלאה מים פושרים, שנועדו למתרחצים. כל אחד מהמתרחצים היה מזדרז לשחרר את הגיגית לזה שבא אחריו.

היום התנהלה הרחצה במהירות, כדי להספיק לראות כיצד נדלק החשמל ברחובות. כשיצאנו לרחוב רוטשילד, היה הרחוב מלא בילדים ובמבוגרים וכולם לבושים "בגדי שבת" נקיים. היו שבירכו זה את זה ב"מזל טוב".

עוד אני עומדת ומביטה בפנס הלבן התלוי בראש העמוד – הוא נדלק לפתע, לקול קריאות ושאגות שמחה מפי כל האנשים שחיכו לרגע זה. אור כמוהו לא ראו מעולם.

לאט-לאט ובלי חמדה התפזרנו איש-איש לביתו לארוחת ליל שישי. אוי לאותו ילד שהעז לאחר לאותה ארוחה.

למחרת בערב, חברתי ואני יצאנו לטייל ברחובות המוארים באור החשמל. רק רחובות אחדים זכו בחשמל, הרחובות האחרים חיכו לתורם. רחוב רוטשילד הארוך והרחב היה הראשון לטיולנו. משם, עברנו לרחוב "חובבי ציון", אותו עברנו במהירות כדי להגיע לרחוב הרצל המרוחק, שם, מעבר לחורשה קטנה. עברנו סמטה אחת ועוד אחת ואחר כך הגענו לרחוב קטן. רחוב זה היה מוצל בצל עצי האיקליפטוס.

"הירח המלא" האיר באורו המלטף, המביט וצוחק כילד קטן.

אור הירח האיר את השדה הצהבהב, כל עשב וחיפושית שממול נראו כבאור יום.

לפתע, שאלתי את אביבה, חברתי החכמה: "לאן נעלם הירח ברחובות האחרים, בהם האיר החשמל?"

צחקה אביבה ואמרה: "החשמל גירש את הירח."

עוד אני יושבת ומביטה על פני הירח הצוחקים, שאלתי את אביבה בשנית: "ומה מראה אלף אלפי הכוכבים הנוצצים ברקיע, בלילות חשוכים? האם גם הם נעלמים מאור החשמל?"

על שאלה זו, לא ידעה לענות. רק אמרה: "נחכה ללילה החשוך ונראה האם גם כוכבים נעלמים מאור החשמל."

מהורהרת המשכתי לשבת ולחשוב: "האם יגרש החשמל את הירח המציץ עלינו דרך החלונות הפתוחים בלילות החמים? האם ייפסקו המשחקים בלילות לאור ירח?"

פתאום התעורר בי רצון לרוץ לגורן לפגוש את בני הכיתה. רצנו בכל כוחנו, למרות השעה המאוחרת קיווינו להספיק למצוא ילדים משתובבים על ערמות התבואה.

לדאבוננו, רק ילדים אחדים נשארו בגורן.

על אחת הערמות ישבנו לנוח. לאט-לאט התחילו הגדולים לבוא, זוגות-זוגות ובחבורות צוהלות.

חשבתי על כל הילדים החיים לאור החשמל.

אותם ילדים לא יֵדעו מה נעים ויפה הוא אור הירח המלא. לא יֵדעו ולא יכירו את הרקיע מעל ראשם, הזרוע במיליוני כוכבים נוצצים בשלל צבעים.

לכן, צאו עוד הלילה החוצה, לראות מה יפה הוא הרקיע מעל.

*

בת-שבע אריאלי, לבית ליכטנשטיין, נולדה בשנת 1910 והובאה ארצה מפולין בעודה תינוקת. היא גדלה עם אחיה ואחיותיה בביתם שבפרדס בצפון-מערבה של פתח-תקווה. מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914-1918, שמה קץ לאותם ימים מאושרים בפרדס. אביה דניאל, חלוץ השימוש במלט ובטון לבניין בריכות-מים ותעלות בפרדסים, שנקרא בפי הערבים: "אבו-סֶמֶנטָה" (אבי הצמנט, המֶלט) – נאסר בידי התורכים, נשלח לדמשק ושם מת ממחלת טיפוס הבהרות. זמן קצר לאחר מאסרו מתה גם האם. האחים והאחיות הגדולים גידלו את הקטנים, ויחד עברו את תקופת המלחמה והשנים שלאחריה.

את קובץ סיפוריה הראשון, "כמה ירוק היה פרדסנו" (בהוצאת "אסטרולוג", 2002), החלה בת-שבע לכתוב כשהיא כבר בת תשעים ואחת, ואחריו המשיכה וכתבה את סיפורי "מהפרדס למושבה" (בהוצאת "גוונים", 2006).

בת-שבע היתה בת-דוד של אימי דורה-דבורה, שאימה שרה-גאולה ליפסקי לבית ליכטנשטיין היתה אחותו של דניאל ליכטנשטיין, אביה של בת-שבע.

* * *

אלכס סופרון

ארגון המדינות הקטנות

מסתבר שקיימות בעולם 97 מדינות ומדינות-חסות אשר שטחן קטן ממדינת ישראל. ישראל בגבולות הקו הירוק יושבת על 20,600 קמ"ר. אגב, הרשות הפלסטינית יושבת גיאוגרפית לפי נתונים מערביים (לא מדיניים) על 5,800 קמ"ר, רצועת עזה יושבת על 360 קמ"ר.

אז אולי הגיע הזמן להקים ארגון בינלאומי של מדינות קטנות כמו איי פוקלנד, מלטה, ליכטנשטיין או סמואה, עם מועצת ביטחון וכלכלה נפרדים של הארגון, כאשר לישראל ועוד 6 מדינות זכות וטו במועצה.

ישראל יכולה להציע את ירושלים כמקום מושבו של הארגון, ולהבטיח גישה פתוחה לכל הנציגים של המדינות החברות. כמובן צריך גם להכריז על אמנה מתאימה שתענה על הצרכים המשותפים למדינות החברות בארגון:

World Organization of Small Countries – WOSC

ובא לציון גואל.

* * *

אהוד בן עזר

צהריים ל-3 בשצ'ופק ב-307 שקלים לפני הטיפ

ביקור חוזר

מה שמקסים בשצ'ופק הן הקביעות וגם האיכות שאינה משתנה. מתחילים בשלל מנות ראשונות בשיטת אכול כפי יכולתך, והן כלולות בחשבון ללא פירוט וחיוב – סלט ירקות, סלט חסה, דג כבוש, טחינה, סלק, חמוצים, איקרה, טבולה, חצילים מבושלים ברוטב עגבניות, רסק עגבניות טריות, ואולי שכחנו עוד משהו, מיבחר של עשר מנות, כולל שני הסלטים.

חינם בתפריט מקבלים גם מנת לחם מאפה הבית, ואם מבקשים תוספת לחם זו עולה 5 שקלים. בעבר מנת הלחם היתה גדולה יותר, והתוספת חינם, אבל לא לחם מאפה בית.

אין צורך לקום לקחת את המנות כי כל הזמן המלצרית עסוקה בלהביא לך עוד ועוד.

לקחנו גם בקבוק נביעות מוגז גדול, טעים ביותר, 17 שקלים, וקנקן המים חופשי. בעבר היו מוגשים חינם קנקנים של סודה.

1 מנה עיקרית גדולה של דגי ים מעורבים, בעיקר ברבוניות טעימות מטוגנות בשמן עמוק, 83 שקלים.

1 מנה עיקרית של מושט גדול ופריך מטוגן בשמן עמוק, 83 שקלים.

1 מנה עיקרית של פורל מעושן בתנור, יש לחכות כעשרים דקות לגמר ההכנה, 91 שקלים. זוהי מנה מעולה ביותר שאותה אני לוקח כל פעם שאני אוכל בשצ'ופק. מומלצת ביותר.

כל המנות מלוות בפלחי לימון טרי, ברטבים מעניינים ובתפוחי אדמה קטנים אפויים בתנור, שעליהם כבר בקושי מתגברים, למרות שאפשר להזמין עוד ועוד.

קפה שחור ותה עם נענע כלולים בתפריט ללא תוספת תשלום. אך כדי לפנק את עצמנו אנחנו לוקחים גם מנה גדולה של קרם באוואריה עם שלוש כפיות, טעים ביותר ונעלם כהרף עין. 28 שקלים.

חוץ מהאידרות של הדגים לא נותר שריד ופליט בצלחותינו. הכול טעים ומעולה. אי אפשר לצאת רעב כי תמיד אפשר לקחת עוד ועוד מנות ראשונות ללא הגבלה.

ס"ה 307 שקלים ואנו מוסיפים עוד כ-30 שקלים טיפ למלצרית הנחמדה יערה. 337 שקלים, יוצא ממוצע של כ-112 שקלים לסועד.

שצ'ופק. בן יהודה 256 תל אביב. טל. 03-5441973. 03-5465030. אין צורך להזמין מקומות, לפחות בצהריים, כי המסעדה גדולה מאוד.

* * *

משה כהן

1. הנדון: ויכוח סרק

מכובדי,

מתנהל אצלנו בזירה הפוליטית ויכוח נוקב בין מחייבי הפתרון של שתי מדינות לשני עמים לבין שוללי המדינה הפלסטינית. ניקח לדוגמה נציג מובהק של שתי המדינות, מר דן מרידור, אשר בהופעה טלוויזיונית פרס את משנתו המדינית: על ישראל לשמור על גושי ההתנחלויות ולסגת מההתנחלויות המבודדות, לדחות את זכות השיבה ואת חלוקת ירושלים.

רגע, הנה שומעים אנו על הצעת ההחלטה הפלסטינית באו"ם הקובעת בפירוש ש"במדינה הפלסטינית אין מקום לגושי התנחלויות," ובהזדמנות אחרת הודיע אבו מאזן כי "שישה מיליון פלסטינים מחכים לשוב לארצם, לפלסטין."

הנה כי כן, מסתבר שההצעות של חסידי המדינה הפלסטינית בישראל אינן קבילות כלל על הפלסטינים. דהיינו, אין להצעותיהם שום היתכנות ושום ישימות מבחינת הפלסטינים.

אז על מה מתווכחים אנו בינינו לבין עצמנו בחירוף נפש בוויכוח סרק? סתם, על דברים בעלמא. אולי יש פוליטיקאים שעושים זאת בשביל לקושש קולות, אז זו דמגוגיה צרופה, כי אין עם מי לדבר.

2. הנדון: חיזיון עגום בש"ס

מכובדי,

בעקבות חשיפת הקלטת של מרן ברצוני להעיר:

שנו רבותינו: "אין ממנים פרנס על הציבור אלא קופת שרצים תלויה מאחוריו."

זכתה מפלגת ש"ס המפוארת ונמצא לה פרנס מצויין עם קופת שרצים מלאה גדושה בדמותו של אריה דרעי, לרבות סחיפה להסכמי אוסלו.

אבל מכאן ועד לעלייה לרגל המבישה אליו רב המרחק. לא זכור לי חיזיון פתטי ומכמיר לב כמו מצעד התחנונים של מנהיגי ש"ס נשואי הפנים בפני קופת השרצים. איך סילפו את תוכן הקלטת לגנותו של דרעי "לפגיעה בכבודו של מרן"? אין גבול לשטיפת המוח? גם כלת פרס ישראל עדינה בר שלום נתנה יד לביזיון הזה.

איפה הכבוד, איפה ההדר הספרדי? כיהודי ספרדי גאה אני בוש ונכלם. מעולם לא ראינו מפלגה פוליטית יורדת לשפל כזה.

בכבוד רב,

משה כהן

ירושלים

אהוד: על מה אתה מתפלא? הלא מפלגת ש"ס נוסדה מראשיתה כדי ש"החרדים" ה"ספרדיים" יזכו גם הם בנתח נכבד מהקיום הפאראזיטי אשר לו זוכים "החרדים" האשכנזיים – וכך מראשיתה היא מתנהלת בשיטות המזכירות מאפיה, ללא דמוקרטיה פנימית – וזה גם עמוד השדרה המוסרי של הברונים שלה, שחלקם מורשעים, והם חסו עד כה בצל מנהיגותו של רב מוזר ועילג לשון! – ומה שהציל ומציל אותם הוא בעיקר "ספרדיותם" – כי כל ביקורת עליהם נחשבת "גזענות" – למרות שהם מצפצפים על חלק מחוקי המדינה, כמו תמיכתם ההמונית בגנב דרעי!

* * *

האם ניצחנו? 40 שנה אחרי מלחמת יום כיפור

http://fun.mivzakon.co.il/video/israel/a51526183597/האם_ניצחנו.html

* * *

יהודה דרורי

לא לשכוח "לסגור חשבון"

ישנן מדינות המתיימרות להיות ידידות של מדינת ישראל אולם בעת מבחן, כמו ההצבעה במועצת הביטחון על ההצעה החצופה של הפלסטינים שירושלים תהיה בירתם בלבד, ושתוך שנה יקבלו מדינה בין שנסכים על גבולותיה ובין שלא – הם מצביעים עם האוייב.

אינני מתייחס למדינות מוסלמיות כמו צ'אד וירדן, שתמיד יהיו עם ה"צד השני" – המדובר במדינות אשר יש לנו יחסים די טובים עימן, בייחוד כלכליים, כמו רוסיה, צרפת, סין וארגנטינה. הצבעתן המתועבת בעד החלטה כל כך חמורה נגדנו – חייבת להיזכר ע"י קברניטי המדינה כדי שבשעת מבחן באו"ם, לגבי כל אחת מארצות אלו, אנחנו נצביע עם אלו הפועלים נגד אותה מדינה – וגם נזכיר מדוע... קצת כבוד עצמי רבותיי, צריך לדעת "לסגור חשבון"...

אפילו כיסא נמוך למדינה גדולה זה חשוב לפעמים...

יהודה דרורי

שערי תקווה

* * *

אוריה באר

שירת מקדוניה

ערב שירה מעניין, היה ביום שני האחרון (29.12.14) בבית הסופר בתל אביב. היה זה ערב שהוקדש לאנתולוגיה של השירה המקדונית, שתרגם, ערך וטרח להוציא לאור ד"ר אביב עקרוני.

אביב הוא אדם חרוץ, דובר שפות רבות, מבקר ספרות, משורר ומתרגם שירה, ופעול באגודת הסופרים העברים. הוא משמש גם כיושב ראש "גנזים ".

מקדוניה היא מדינה קטנה, השוכנת מצפון ליוון, לא רבים יודעים עליה במקומותינו, וישראלים מעטים טרחו לבקר בה. היא משתרעת על כעשרים וחמישה אלף קמ"ר, קצת יותר משטחה של ישראל, אך חיים בה רק כשני מליון תושבים.

המקדונים ביחסים טובים עם ישראל. במקדוניה היתה תמיד קהילה יהודית קטנה, במלחמת העולם השנייה, נכבשו יוון ומקדוניה על ידי הנאצים. גורלם של יהודי מקדוניה, כשבעת אלפים וארבע מאות – לא שפר עליהם. בלחצם של הנאצים גורשו כל יהודי המדינה באפריל 1943 לאושוויץ ולטרבלינקה. הם הועלו לרכבות ונשלחו למוות. ואולם, כארבע מאות עזי נפש מתוכם, קפצו מהרכבות והצילו עצמם. היתר, כשבעת אלפים במיספר, נספו במחנות המוות, שלא כיהודי בולגריה הסמוכה, שניצלו.

המקדונים הם עם של  מאירי פנים, חביבים ודוברי לשון סלאבית. הם ידועים באהבת השירה שלהם. שירת משורריהם היא מעניינת, כמעט בכל שיר אתה מוצא מעין פואנטה רבת חן.

כמאה איש גדשו את האולם הקטן ובהם שגריר מקדוניה בישראל, פאיו אבורוביץ, שבירך על הפרוייקט היפה של אביב. קונסול הכבוד של המדינה בישראל, מר שלמה גרציאני, וכן שגרירי סרביה ובוסניה בישראל. בלפור חקק, אחיו התאום של הרצל, יושב ראש אגודת הסופרים, שנפל לפי חודש למשכב ומצוי עדין בבית החולים – מילא בהצלחה את מקומו ואמר  דברי פתיחה. אחריו נשא דברים אביב עקרוני, חתן הערב. הוא דיבר בהרחבה על האנתולוגיה ועל תולדות השפה המקדונית. ואחריו רוני סומק, המשורר. הוא סיפר בהומור על חוויותיו כמשורר בפסטיבל שירה שם. לדבריו, הזוכה בפרס בפסטיבל השירה שם זוכה בחבית יין, אז כולם שותים ומן הסתם משתכרים...

   אלכס אנסקי, הינחה את הערב בנעימות . הוא קרא רבים מהשירים. זמרת ושני נגנים, שרו וניגנו משירי מקדוניה. ערב מרתק ומלא חן.

* * *

הופיע הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.

לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."

נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".

אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת:

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

אין החזרות! קנית – נדפקת!

* * *

אהוד בן עזר

בארץ עצלתיים

או

ספר האופטימיות

פרק שני

בלילה עם נדודים (שם של בחור מקופח) לארץ אהש"ן,

או – בארץ הבחורים שאינם נירדמים.

בלילה התעורר רני והנה חדרו מואר כבאור יום ובפתח עמד בחור צעיר, לבוש פיג'אמת-פסים בתכלת ובצהוב, לראשו כומתה כחולה, גבותיו צהובות ועיניו כחולות, והוא מכריז:

 "קום רני, באתי לקחת אותך לארץ אהש"ן!"

רני לא נבהל מפני שהוא בכלל לא אוהב לישון. לא פעם הוא שוכב בלילה ער שעות ארוכות וחושב לעצמו – כמה נחמד היה אילו כל הילדים שאינם נירדמים היו יושבים יחד ומספרים בדיחות או שרים ומפצחים גרעינים במקום לשכב כל אחד לבדו על מיטתו בחושך ולהשתעמם. ועכשיו, כאשר הופיע השליח, רני כבר לא היה בטוח אם נירדם קודם והתעורר או אם הוא היה ער כל הזמן, ולכן שאל את הבחור, מתוך סקרנות –

 "שמע, מי אתה בכלל?"

 "אני נדודים בן פקח בן רמליהו למשפחת בלישינה, עוזרו הנאמן של מר"ן האדמו"ר זבדיה גילולי, המנהיג הרוחני של ארץ אהש"ן."

 "סלח לי שאני מעיר לך, מר בלישינה, אבל יש לך שם קצת ארוך." אמר רני, ובליבו חשב – וגם מצחיק! מצחיק מאוד –

 "קרא לי פשוט – נדודים." אמר השליח בלי להניד עפעף צהוב.

אחרי-הצהריים – ארץ עצלתיים, ועכשיו – ארץ אהש"ן, – אמר לעצמו רני, – אפשר ממש להתבלבל! – והוא שואל:

 "עצלתיים ואהש"ן זו אותה ארץ?"

 "לללא!!!" אמר נדודים. "ועכשיו, בוא!"

בקולו של נדודים נשמעה איזו נימה של תיעוב והרגשת קיפוח כאילו הוא מוכן לקחת ביד אקדח ולירות – כאשר שמע מפי רני את השם עצלתיים, אך רני לא הבחין בכך. הוא קפץ ממיטתו וירד עם נדודים החוצה.

ובחוץ פרץ אור חזק כאור של יום למרות שהשעה היתה שעה מאוחרת בלילה. ברחוב הריק הפיצו פנסי-החשמל אור חיוור כמו גחליליות-ענק, מול פתח הבית חנתה מכונית לבנה, ועל הגג והדלתות שלה צוייר בצהוב ובתכלת סמל כזה –

שמש מחייכת מפזרת קרני אורה על רקע של תכלת, בתוך מסגרת מלבנית שחורה, וארבע אותיות זוהרות בצהוב עז –

אהש"ן

הי! – אומר רני לעצמו, – עכשיו אני מבין. אלה הם ראשי-תיבות: ארץ הבחורים שאינם נירדמים! זאת אומרת שנדודים הזה בכלל לא שקרן!

מקרוב היה אפשר לראות עוד כתובות על המכונית, אחת חצי-מחוקה:

זחל"ם התעוררות של מר"ן

האסיר שבתאי-צבי היה צדיק מקופח...

וגם סטיקר צהוב-כחול שהודבק מכל צד על המכונית:

אור הוא חושך! חושך הוא אור!

נדודים ישב ליד ההגה ורני לצידו. נדודים סידר היטב את הכומתה הכחולה לראשו, הדליק את אורות המכונית והם יצאו לדרך.

"סלח לי מר נדודים," העיר רני, "אבל מדוע אתה מדליק את האורות?"

"כי עכשיו לילה." ענה נדודים. "ובבקשה קרא לי פשוט – נדודים, בלי מר."

"אבל אור בחוץ, הכול לבן, נדודים, לא?" אמר רני.

"אתה טועה. בחוץ חושך ורק אנחנו, שאיננו נירדמים בלילות, רואים את הכול באור. אבל אם אני לא אדליק פנסים, הנהגים האחרים לא יראו אותנו."

ואכן, הרחובות היו כמעט ריקים, כמו בלילה. והמכוניות הספורות שבאו לקראתם נסעו באורות מלאים. לא פעם ניראו נוסעים ישנים, שישבו במכוניות לצד הנהגים או מאחור, והם מטלטלים את ראשיהם הנה והנה בקצב טילטולי-הדרך, ורבים מהנהגים הרכיבו משקפיים בהירות מאוד ואימצו את עיניהם להסתכל קדימה אל הכביש, כאילו הם משתדלים להבקיע במבטיהם את מסך האפילה, זו שהיתה כל כך בלתי-ניראית בעיני רני.

"אוה, נדודים," אמר רני, "אם רק היית יודע כמה אני משתוקק להיות כבר במקום שבו הילדים יושבים יחד כל הלילה ומספרים בדיחות ושרים שירים ומפצחים גרעינים."

"לא תצטרך לחכות הרבה," אמר נדודים, "עוד מעט נגיע לישיבת הערים בלילות."

הם נסעו מהר וחלפו על פני מטעי-בננות גדולים וירוקים מאוד, ועל פני מסילת-ברזל שבה עברה ברעש רכבת-משא רבת-קרונות ובראשה קטר שזרקורו מאיר ונוצץ כראי באור-היום המלא סביב. בשמיים ניראה חרמש ירח חיוור, וגם נקודות מהבהבות של כוכבים דהויים.

"הארץ הזו, שהזכרת קודם – "

"אהש"ן?"

"לא, האחרת, מאיפה ידעת בכלל שהיא קיימת?" חקר נדודים את רני.

"ראיתי אותה."

"באמת? היית שם?"

רני נעשה זהיר. "לא. ראיתי אותה מלמעלה, בטיסה."

"אילו יכולתי," אמר נדודים, "הייתי מניח חומר-נפץ מתחת לבתים שלהם ומרים אותם באוויר כדי לרפא אותם אחת ולתמיד מתאוות השינה והנחירה שלהם! לעצום את העיניים – זה החלום שלהם! דע לך רני – כל האוהבים לישון הם אויבי ארץ אהש"ן!"

"גם סדאם חוסיין אוהב לישון?"

"מה פתאום?"

"מפני שהוא אוייב, לא? הוא שלח סקאדים לתל-אביב. בחיים אני לא פחדתי ככה למרות שאני לא מפחד כי אני לא אמות לעולם. בשלוש דקות הייתי עם מסיכת-הגאז במקלט למטה, ואחרי ששמענו את הנפילות, רצתי עם ההורים שלי במדרגות שלוש קומות לדירה למעלה, להסתגר בחדר האטום ולראות בטלוויזיה איפה הטיל נפל."

"סדאם הוא אוייב מבחוץ, אבל עצלתיים הם האוייב שמכרסם אותנו מבפנים בגלל העצלתנות שלהם, וזה מסוכן הרבה יותר," קבע נדודים. "וחוץ מזה, על אהש"ן לא נפל אף טיל. יכולת לבוא לגור אצלנו בלילות."

"אולי אתם לא הייתם מספיק חשובים לסדאם חוסיין כדי לבזבז עליכם אפילו טיל אחד?"

"תסלח לי אבל תל-אביב שלך היא שבכלל לא-חשובה וחבל שלא נהרסה מהטילים של שבט מטה זעמו של השם-יתברך סדאם חוסיין כי זאת סתם סדום של עצלנים וזונות שעליהן חל דין אישה נואפת ושאינה מוצצת. יכלו כבר לספח את תל-אביב לעצלתיים, שתי גדות לירקון! חלום התל-אביבים לרדת כו-לם לעצלתיים הוורודה, בירת הציצים, אלופת הדגדגנים, 'האוטונומיה העברית החילונית החופשית היחידה בעולם'! – כי בה ורק בה הם יכולים למצוא סיפוק לכל התועבות והחטאים שלהם – מבתי זונות ועד לזיון שמאלניות יחפות ומאכילת חזיר ועד משכב זכר!" אמר נדודים בבוז, "זזזזז... זזזזז... ומבעילת הילדות שלהם ועד למעשי סדום שהם אוהבים לזמבר בנשותיהן!"

"ואני אוהב פיצה עם פפרוני, זיתים, אנשובי וגבינה צהובה," אמר רני, "חוץ מזה אני חושב שזה מאוד לא יפה שמזיינים בטלוויזיה אבל אבא שלי מסתכל בזה כל לילה. זזזזז... זזזזז..."

הם המשיכו לנסוע ותוך כדי נסיעה זימזם נדודים כאילו במיקרה: "בא לקיבוץ, מוצא בו שפן, פותח שולחן, שותה עם שמפן! – בא לקיבוץ, מוצא צ'ירי-פח, לוקח כישוף, זורק אל הפח!"

והוא ליכסן מבט אל רני.

אבל רני לא טיפש ולא הזיז עפעף!

"צ'ירי פח, על העץ! אפרוחים חיפץ!" המשיך נדודים למלבל (למלמל בלבול), ורני שתק, כאילו לא ידע שם של מי נרמז בשירים האלה.

לא עבר זמן רב והם הגיעו למחנה שנמצא בתוך חורשת עצים, בראש רכס הרים שממנו רואים את כל שפלת החוף ואת הים. דגל צהוב-תכלת של ארץ אהש"ן התנוסס במרכז המחנה, מעל שכונת קאראוואנים שעליהם צויירו וביניהם נמתחו עשרות כרזות צהובות באותיות תכלת גדולות:

ישיבת המקופחים עלי אדמות

יוחרם הרב המתנגד למצוות שמיטה כפשוטה!

אנחנו הנרקומנים של הקב"ה!

היכונו לביאת מר"ן האדמו"ר זבדיה גילולי!

עורו המקופחים כי בבערותכם תיגאלו!

היכונו לביאת המשיח האהש"ני!

ישוחרר האסיר הקדוש רבי מאיר בעל השאכטה בניו-יורק

מה יש לו ילדים!

ועל הקאראוואנים ניצבו גם דודי-ירח, שהם בדיוק כמו דודי-שמש אבל פועלים בלילה. בחורים חיוורים, כמעט נערים עדיין, לבושים פיג'אמות-פסים בתכלת ובצהוב כמו מדים של אסירים הסתובבו בין העצים או ישבו בקבוצות כשהם מספרים בדיחות, שרים ומפצחים גרעינים.

משיח כבר בא! משיח כבר פורץ!

בוגדן חמלניצקי שבט מטה זעמו של השם-יתברך!

האסיר שבתאי-צבי היה צדיק מקופח

על-ידי בן-גוריון המפא"י

שלמד משפטים בתורכיה!

חדש אסור מן התורה!

בואו ניסע בחגים לאומן, להשתטח על קברו של רבי נחמן!

גם גנב משיח ייחשב בארץ אהש"ן!

"נדודים," שאל רני, "לאיזה מין מקום הבאת אותי?"

"מה לא בסדר כאן?" ענה נדודים. "יש בדיחות, שרים, וגם מפצחים גרעינים כשרים ללא חשש שביעית מג'נין."

"אל תצחיק אותי. מדוע הם חיוורים כל-כך? ומה פתאום מסתובבים כאן כו-לם בפיג'אמות-פסים בתכלת ובצהוב כמו איזה אסירים?"

"ואיזה מדים לובשים, לדעתך, הנערים שאינם נירדמים? ובמה, למשל, לבוש אתה עצמך?"

הסתכל רני על עצמו, ואכן, גם הוא בפיג'אמה! איך זה לא עלה על דעתו להחליף בגדים בטרם יצא מהבית?

כי פתאום הוא לא כל-כך אהב את הפיג'אמה שלו. מה עוד שנדודים אמר בתקיפות: "פיג'אמות הן המדים של ארץ אהש"ן. חיילים לובשים מדים ירוקים-חומים כשהם נלחמים באוייב ביערות? חיילים לובשים מדים צהובים-חומים כשהם נלחמים במידבר? – גם אנחנו חיילים, אנחנו לובשים פיג'אמות-פסים בתכלת ובצהוב כדי להילחם בשטן השינה! זאת ההסוואה שלנו. ואנחנו גם בכלל לא חיוורים, אנחנו שחורים, רק בלילה אנחנו ניראים לבנים!"

עורו האהש"נים! גורו הרבנים!

עוד מעט נהיה כבר כל-כך חזקים

שנוכל להחריב גם את עצמנו

ולקעקע את שומרי החומות של הדת הישנה!

המכונית עצרה לאיטה. נדודים כיבה את המנוע והאורות, ירד וקרא לרני לבוא עימו. על ענפי העצים בחורשה, בין הקאראוואנים, ניצבו ינשופים ערים ועופות-לילה אחרים, חלקם במהופך, ומהענפים השתלשלו מזוזות-פח שצילצלו ברוח. על הקאראוואנים התנוססו כתובות נוספות:

אייטולה, אייטולה, בוא נחטיף מכות לשולה!

לא נשכח ולא נסלח – יותר טוב פרה בתל-יוסף מיהודי בשמיים!

טנק המצוות:

מצווה לזיין זונה לפני ששופכים עליה נפט!

האווירה היתה לא כל כך נעימה. כאילו התאספה כאן חבורה של שבאבניקעס או של פושטאקעס.

מר"ן זבדיה גילולי שם בכיס הקטן את גלילאו גלילי!

"וחוץ מבדיחות, שירים חסידיים ופיצוחים, אפשר לדעת מה עושים כאן?" שאל רני.

"כו-לם ערים, וכשרוצים יושבים ולומדים תורה. התורה היא הקו הישיר שלנו לשמיים. אנחנו משתדלים לחנך אותם על תורה ויראת-שמיים כי יצר האדם רע מנעוריו, אם לא יקבל חינוך בקטנות, יגדל להיות פרא-אדם, פושע, חילוני, אוכל דבר אחר [חזיר], לא גונב מהמדינה ולא לוקח שוחד. השילוב של תורה ויראת-שמיים מקנה לנערי ארץ אהש"ן דרך חיים של רוגע. אם הם יודעים שהכול בא משמיים אז הם רגועים ואין להם מה לדאוג. אם הילד כבר כשהוא קטן יודע שיש משהו מלמעלה שמוביל אותו, הוא לא יעשה מה שבא לו – פושע, חילוני, אוכל דבר אחר, לא גונב מהמדינה ולא לוקח שוחד, ואז כל החיים הוא ילך באותו מהלך קדוש שהוא חברת הביטוח שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא יתברך שמו ישתבח שמו אמן ואמן סלה לעולם ועד."

"ועד מתי אתם ערים כאן כל לילה?"

"כמה זמן שרוצים. אין אונס. קוראים לזה תיקון חצות."

המצוות הן הטריפ הכי-הכי של האגו הכי נמוך!

"ואתם לא משתגעים מלא-לישון?"

"אלה שישנים הם המשוגעים. עובדים ביום עייפים בלילה."

"ומה קורה אם בכל זאת נירדמים?"

"כאן לא נירדמים, כאן ארץ ההתעוררות, ומי שנירדם – מוצא עצמו מיד בחזרה על מיטתו בבית."

ישמעאלי זה קוברה מה אוכל שפנים של חילונים!

"יש שירות שמחזיר את הנירדמים הביתה?"

"לא." אמר נדודים.

"אז איך הם חוזרים?" שאל רני בחשד, ואפילו פיהק פעם אחת, כדי לרמוז כי מתחיל להימאס עליו הלילה הלבן הזה עם כל כתובות-המחאה.

"החלומות מחזירים אותם הביתה." אמר נדודים.

"ועכשיו אנחנו חולמים או ערים?"

"עכשיו אנחנו ערים והכל בזכותו של מר"ן האדמו"ר זבדיה גילולי, מייסד ומנהיג ההתעוררות האהש"נית."

הוולגאריות של הדת היא תשובה יהודית הולמת

לאנטישמיות של האליטה האשכנזית!

תוך כדי דיבור הם התקרבו לקבוצה של בחורים, כו-לם בפיג'אמות-פסים בתכלת ובצהוב עם כומתות כחולות.

"אז אתם הדתיים?" שאל רני.

"אנחנו האהש"נים וזה הרבה יותר. לנו יש קשר ישיר עם הקב"ה. לא צריך להיות דתי כדי להיות אהש"ן. הקב"ה הוא כמו חברת הביטוח שלנו. הכול נעשה בדברו ומרן זבדיה גילולי שליחו."

הבחורים החיוורים ישבו בצל אחד העצים, סביבם בערימות קליפות גרעינים כשרים ללא חשש שביעית מג'נין והם מתנועעים ושרים שיר-ערש מרגיז:

"אל תנומה ילד קט שלי,

אל תנומה נום,

אל תיתן-נא ילד טוב שלי,

גם לאימא נום –

אבא, קפץ, קפץ מן המיטה,

הלכה לו השינה!

תצרח, תצרח, תצרח בכוונה –

תצרח – זו השיטה!"

בראותם את נדודים ורני מתקרבים אליהם, הפסיקו הבחורים הצעירים את זמרתם והתנפלו על נדודים בגעגועים רבים. תפסו בידיו. התרפקו על פיג'אמת-הפסים בתכלת ובצהוב שלו, ויש שניסו להיתלות על כתפו.

"נדודים," אמר אחד, עודנו נער, "הצלחתי לבכות ולהרגיז כל הלילה את ההורים שלי עד שאמרו שהלוואי שכבר אעזוב את הבית!"

"ואני שרתי את ההימנון לאדוננו!"

"ואני קופחתי וקופחתי וקופחתי וקופחתי!"

"ואני למדתי באיזו אצבע צריך, במחילה מכבודכם, לקנח את התחת!"

"ואני זרקתי אבנים על הגגות ושברתי דודי-שמש בעצלתיים הוורודה!"

"ואני מרחתי להם על הקירות את שם המשיח!"

"ואני ערתי [חלמתי באהש"נית] שהדלקתי בית-זונות בתל-אביב!"

"ואותי לקחו לרופא!"

"ואני למדתי כמה טפחים מותר לגלות ולכסות במלבושי נשים – יחרב-ביתהון!"

"ואימא שלי כמעט השתגעה כששמעה שאני חוזר-בהתעוררות!"

"ואני למדתי איזה רגל צריך להלביש תחילה..."

"ואבא שלי אמר שיותר טוב לו לחנוק אותי מאשר לשמוע אותי ער ולומד כל הלילה!"

"אנחנו כמו פושטאקעס אבל אנחנו לא כאלה, הרבה יותר חזקים!"

"איזה כיף חיים, נדודים, לא לישון כל הלילה! הבאת לנו עוד גרעינים כשרים ללא חשש שביעית?"

ונדודים הוציא מתיקו שקית-נייר חומה גדולה מלאה פיצוחים חמים מכל המינים, וחילק לבחורים אל תוך חופניהם שהושטו כלפיו. מיד התיישבו כו-לם בצל העץ, מתחת לינשופים ולמזוזות-הפח, פיצחו ועשו ברכה על כל פיצוח וירקו קליפות על ימין ועל שמאל, כשהם מגביהים בכך את ערימות הקליפות הקודמות.

"עכשיו בדיחות! מי יכול לספר בדיחה?" קראו הבחורים. "הי אתה, חדש!" פנה אחד מהם לרני, "אתה בטח יודע איזו בדיחה אחת שאנחנו לא שמענו!"

"לא," אומר רני.

"מה זאת אומרת לא? נדודים, תגיד לו שיספר."

אבל נדודים נעלם כאילו פצתה האדמה את פיה ובלעה אותו. אולי נסע להביא בהתעוררות ממיטתו נער אחר או לקנות עוד פיצוחים טריים כשרים ללא חשש שביעית מג'נין.

ג'נין? מדוע לא מעפולה?

כי השנה שנת שביעית והאהש"נים אוכלים רק מה שגויים מגדלים.

ורני שותק.

"הי חדש! – אין לך שום בדיחה?"

"לא."

דווקא היו לרני בדיחות לא רעות לספר. מה עושה צרפתי בבוקר כשהוא חולה? – לוקח בקבוק יין, שותה והולך לעבודה. מה עושה גרמני בבוקר כשהוא חולה? – לוקח בקבוק בירה, שותה והולך לעבודה. מה עושה איטלקי בבוקר כשהוא חולה? – ממלא כוס קפה, שותה והולך לעבודה. מה עושה יהודי בבוקר, כשהוא חולה? – ממלא בקבוק בשתינה שלו והולך לקופת-חולים לתת לבדיקה. – שני אסירים בחדר ב"מעשיהו", אחד יושב ואחד מסתובב חסר-מנוחה. אומר היושב למסתובב: "אחי, תפסיק לעשות פלופלור כי גם כשאתה רץ כל הזמן, אתה עדיין יושב!" – ויש עוד בדיחה, אבל החברה לא מוצאת חן בעיניו, והינשופים, ומזוזות-הפח. ולכן הוא פיהק, כבר פעם שנייה, ובפה פעור, וגם לא התכבד בגרעינים הכשרים ללא חשש שביעית מג'נין שהציעו לו מהשקית, כי הוא גם לא רצה לעשות עליהם ברכה.

"הי, חדש, אם אין לך שום בדיחה, אז מה אתה עושה בלילה, לבד, כשאתה ער?"

"חושב."

"חושב!" – פורצים כו-לם בצחוק, "איזו בדיחה טובה!" – "על מה אתה חושב – על לשרוף בית זונות רוסי בתל-אביב הטמאה שלך?" – "על עושה הנפלאות בזרוע קודש חמלניצקי בוגדן ז"ל?" – "זצ"ל!" – "זצוק"ל!"

"זזזז.... זזזז.... אני לא מבין את השטויות שלכם!" אמר רני. "נמאסתם עלי. די! אני רוצה לחזור הביתה. למיטה שלי!"

"לחזור הביתה? – בדיחה טובה!" שבו הבחורים וצחקו, "בבקשה, תירדם קצת – ותכף תחזור!"

והם התאספו סביבו ושרו:

"אל תנומה ילד קט שלי, אל תנומה נום...

סע לאומן ילד קט שלי, אל תהיה מג'נון!"

והם ירקו כלפי מעלה את קליפות הגרעינים הכשרים שלהם, ללא חשש שביעית מג'נין, שחלקן צנח לעבר רני כמו פתיתי שלג באוויר מלוכלך. וסיפרו בדיחות ושרו שירים חסידיים, גם את ההימנון שלהם:

"יחי אדוננו,

מורנו ורבנו

מלך המשיח

זבדיה גילולי

לעולם ועד!"

וגם: "אנחנו שונאים את עצלת-א-אים, עצלת-א-אים, עצלת-א-אים, אנחנו..." (לפי המנגינה "אנחנו יוצאים להילחם אתכם, להילחם אתכם, להילחם אתכם – ")

ובקצה המחנה של הקאראוואנים, ליד השלטים:

הרב זבדיה גילולי אוסר על 'מציצים'!

במקומו יוצג הלילה סרט כשר: "יוחזר הז'וליק לשלטון!"

נפלוט לכל שכונה עד שיתעוררו לעבודת המשיח!

בוגדן חמלניצקי שבט מטה זעמו של השם-יתברך!

יסוחרר האסיר הקדוש!

אוננות אסורה מן התורה

אם אתם לא יכולים להתאפק

תחזיקו זה בזה ותתחזקו

או תלכו להרביץ מכות לעצלתוחים!

הם הציבו תותח נפוח, דומה לתותחים של נפוליאון בעכו, וכיוונו את הקנה הכחול-כהה שלו מערבה, לעבר תל-אביב, וטענו אותו ב-

משהו,

כזה –

צהוב וגדול מאוד!

אולי דלעת?

 – רני עצם חזק-חזק את עיניו וניסה בכל כוחו להירדם כדי להתעורר מהחלום ולחזור הביתה בלי הפושטאקעס השבאבניקעס והתותח שלהם והינשופים והלילה הלבן של ארץ אהש"ן, אבל לא היה אפשר להירדם בגלל הרעש. הבחורים הנוראים צחקו וצרחו יחד עם הינשופים, והזחות התותח, וצילצול מזוזות-הפח התלויות על ענפי העצים. הם השמיעו קולות לא נעימים מהבטן ומן האף ורני פרץ בכוח את מעגל הבחורים ורץ מהר לעבר שער המחנה. בשער ניצב שומר לבוש פיג'אמת-פסים בתכלת ובצהוב ועל ראשו כומתה כחולה, וכשראה את רני הפסיק לפצח גרעינים כשרים ללא חשש שביעית מג'נין וניסה לעצור אותו אך רני דחף אותו בכוח הצידה ו –

ברגע שעבר רני את גבול המחנה שקע הכול סביבו בחשיכה גמורה. נעלם הים הכחול, נעלמו מטעי הבננות שם למטה בשפלת החוף, נעלמו הבחורים חובשי הכומתות הכחולות, והינשופים, והחורשה, והשמיים התכולים, ואפילו חרמש הירח החיוור ונקודות הכוכבים המהבהבים – לא ניראו עוד. כל העולם כולו נעשה לילה שחור אחד, כמו הפסקת-חשמל.

ובעוד רגע חש רני שהוא שוקע בתנומה כבדה וצולל באפילה רכה-רכה וסמיכה, גופו מאבד ממשקלו והוא צף ונופל, צף ושוקע ונמשך לאיטו כלפי מטה ונירדם –

וכשנירדם לגמרי – התעורר והנה לילה, ורק מנורה אדמדמת דולקת במסדרון. חבל, חבל, אמר לעצמו, חבל שלא הספקתי לראות את הפגזים הצהובים שבהם טענו הפושטאקס את התותח הכחול של ארץ אהש"ן. אם הייתי ער על-באמת בחלום, ולא סתם חולם שאני ער – לא הייתי מסתלק משם לפני שהייתי בודק הכל היטב-היטב, וגם מי זה הז'וליק הזה,

נדודים,

            בן פקח,

                         בן רמליהו,

                                           למשפחת בלישינה!

עוזרו הנאמן

                   של מר"ן זבדיה גילולי,

                                                       המנהיג הרוחני

                                                                               של ארץ אהש"ן.

 (הערה: ז'וליק הוא טיפוס שקשה לסמוך עליו. מרמה. מאיים. סוחט. מוליך שולל. עוסק במעשים לא-חוקיים. הוא יכול להיות ראש-ממשלה, רב, צדיק, קבלן, בעלים של עיתון, מנהל בנק או מפעל גדול, סרסור של זונות או סתם שורף זונות).

קוראים יקרים, כואבת לי הבטן. אני מודאג. מה יהיה?

המשך יבוא

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* תיקון טעות: הרשימה המצוטטת "איך מפברקים דו״ח עוני מכוון היטב?" – שהופיעה בגיליון הקודם 2006 נכתבה בידי אהוד פרלסמן ולא יהודה דרורי, שרק הביא אותה לידיעתנו.

* לנוכח הפופולאריות העצומה שצוברת השחקנית קרן מור בתיאטרון, בטלוויזיה, בפרסומות ובתור דוגמנית – נשאלת השאלה מדוע היא לא תשחק את אופליה בהפקה הבאה של המלט בתיאטרון הישראלי?

הלא הלב ממש נכמר למראה שיטפון הסבל היכנאי בהופעותיה.

* לנוכח שיטפון המעילות בכספים הציבוריים הנוחת עלינו מכל צד, צריך להתנחם בדבר אחד – אולמרט יילך לבית סוהר, ומאותה שעה יתברר שיתר הפוליטיקאים צדיקים, ותיפסק השחיתות!

* "המדינה לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך." מתוך מאמרו של בן-גוריון "מחזון המדינה עד מלחמת הקוממיות – הגיגים וזיכרונות," בתוך "תולדות מלחמת הקוממיות", הוצאת מערכות, תל-אביב, 1959, עמ' 60. כתיבתו של המאמר הסתיימה בשדה בוקר בשביעי באוקטובר 1958.

* כל מה שאריה דרעי אומר על אלי ישי נכון, וכל מה שאלי ישי אומר על אריה דרעי נכון, וכנראה כל מה שהרב עובדיה יוסף אמר על שניהם – נכון אף הוא.

בעינינו, לפחות, אלי ישי לא נראה גנב כמו דרעי וגם לא עילג-לשון כמו הרב עובדיה.

* מה? מאכערים זה מקצוע שכאילו קשור בשוחד שהם מקבלים ונותנים ולא רק בכושר השיכנוע הוורבאלי שלהם? מה פתאום? שוחד סיבובי כזה שלהם קורה לא רק לעסקנים מישראל ביתנו ולקרובים להם. שהרי לא ייתכן שמישהו מכם, ששילם פעם למאכער כדי לזרז טיפול בבקשתו במינהל ההנדסה העירוני, נתן בעקיפין שוחד לפקיד במוסד הציבורי?! הלא בשיטה כזו חלק גדול בהמדינה מתנהל, אז מה כאן לא בסדר? רק שינו את השם מבקשיש לשתדלנות.

* לאהוד בן עזר, שלום. אני מכיר את צ'רפחה במשמעות אחת בלבד: צב, ויותר מכך במשמעות סמלית לאיטיות.

ער האט געגאנען וי הצ'רפחה – הוא הלך כמו צב – לאט, באיטיות.

בברכה,

מיכאל קוכמן

* עוד דו"ח עוני מזעזע מישראל בשנת 2014: "בענף הרכב פותחים גם השנה בקבוקי שמפניה. שוק הרכב המקומי, שרק לפני ארבע שנים חגג מכירות של יותר מ-190 אלף מכוניות בשנה – שבר השנה את שיא המכירות שנקבע ב-2011, רשם זינוק ב-14% ביחס למכירות אשתקד ויסכם השבוע מכירות של יותר מ-250 אלף מכוניות." ["דה מארקר", "הארץ", 29.12.14].

איום ונורא. וומעניין כמה מבין רבע מיליון רוכשי המכוניות החדשות השנה היו עניים?

* הידיעות על כך שגלנט עומד להצטרף לכחלון ברשימתו לכנסת הן בשורה רעה לליכוד וגם לעבודה – שלא השכילו לשלב את גלנט במקום ריאלי בבחירות לכנסת. מכל מקום, רבים סיכוייו של גלנט להתמנות לשר בכיר בממשלה הקואליציונית הבאה, שה"יאיר לפיד" שלה יהיה "משה כחלון", ומי יודע אם לא כך תהיה גם אחריתו של כחלון, רוויית התקוות בראשיתה.

אני לא אצביע כחלון בבחירות הקרובות כי בעיניי האיש הוא עדיין בגדר אגדה.

מצד שני חבל לי על גלנט, כי נדמה לי שינסו להרוס אותו פעם נוספת כמו שעשו בשלילת הרמטכ"לות ממנו.

* מתוך היומן, 6.9.2002. יום שישי. ערב ראש השנה תשס"ג. ב"מוסף השבועי" של "הארץ" מהיום מפרסמים סיפור של סופרת בשם אורלי קסטל-בלום, שהשדולה הנשית של הספרות העברית, שהיא כיום הספרות העברית, אינה חדלה לקשור לה כתרים ולהעריץ אותה. ר' מלונדון סוגדת לה.

והנה, הסיפור – גרפומניה גמורה. פשוט על גבול הטמטום המוחלט. מעין פרודיה על מובטל שחשב להציע את לחיי המובטלים הלא-מגולחים כמכשיר שיוף, ונכשל. מילא קישון היה אולי, בימיו הטובים, עושה מהסיפור הזה הומורסקה הונגרית טובה. אתגר קרת, במגבלות שלו, היה יוצר מסיטואציה כזאת עוד סיפור קפקאי של מי שלא קרא קאפקא מימיו.

אבל אצל הגברת הזאת? הרי כל משפט, כל פסקה זועקים עליבות לשונית, טמטום! בסדנת פרוזה למתחילים סיפור כזה היה זוכה לביקורת קטלנית!

* לח"כ ניצן הורביץ, ברכות להחלטתך שלא להציג את מועמדותך לכנסת הבאה. מספיק נזק כבר גרמת בפעילותך הנמרצת למען חוק הספרים החדש, שנועד אולי לעזור לחבריך השמאלנים העשירים, מחברי רבי-המכר המשעממים, שאינם זקוקים לחוק הזה – ובינתיים דפק החוק באיוולתו את שוק הספרים המקוריים כולו, ואת סיכוייהם של הסופרים החדשים והבלתי-מוכרים.

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,651 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשירית למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,072 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,059 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-81 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,630 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-87 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של

ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של העדות על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,465 מנמעני המכתב העיתי בגיליון 808.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-5 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

benezer@netvision.net.il

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל