| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 1045
תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"ה באייר תשע"ה, 14 במאי 2015
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות
"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי
דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!
אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: יוסי גמזו: כְּבִישֵי הַדַּמִים. // מוּקֵי אֶלְדָּד: יֵשׁ לִי חֲבֵרָה. // אורי הייטנר: 1. צרור הערות 13.5.15. 2. שביל הזהב של שרת המשפטים. // יצחק שויגר: המיטה המעופפת.// אלי מייזליש: חידת ה-61 ודףA-4 אחד. // פרופ' יפה ברלוביץ: האיש שהמציא את הנוסטלגיה הישראלית, לזכרו של שלמה שבא. // רון וייס: סופר נידח שלום. // יהודה דרורי: "ישראל היום" תירגעו! // יש לי רק שני אבאים, שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // אורנה ליברמן: החוקר בשירה: על הספר "מוקדים חדשים בשירה העברית" מאת יוסף אורן. // ידידיה יצחקי: במי בחרנו לראשות המדינה? // בן מבקר במסעדה: ארוחת צהריים לשלושה במסעדת Loft. // ממקורות הש"י
* * *
יוסי גמזו
כְּבִישֵי הַדַּמִים
זֶה זְמַן רָב וּמַטְרִיד שֶלֹּא קַל לוֹ לִישוֹן
לָאֶזְרָח שֶלִּבּוֹ לֹא לֵב-אֶבֶן,
הַנֶּחְרָד בִּרְאוֹתוֹ בֶּעָרוּץ הָרִאשוֹן
אֶת תְּמוּנַת-הַמַּצָּב הַנּוֹקֶבֶת
שֶל מֶרְחָץ-הַדָּמִים בַּכְּבִישִים, שֶלֹּא תָם
וְגוֹבֶה אֶת מִסָּיו כָּל שָבוּעַ
בְּחַיֵּי אֻמְלָלִים הַמּוֹצְאִים אֶת מוֹתָם
בְּלִי צִדּוּק וּבְאֹרַח קָבוּעַ.
מְחִירֵי הַמָּזוֹן מַמְרִיאִים וְעוֹלִים
וְדִיּוּר בַּר-הֶשֵּׂג הוּא חֲלוֹם פֹּה,
אַךְ כְּבִישֵינוּ יוֹם-יוֹם מַפִּילִים חֲלָלִים
וְהַמָּוֶת מוֹסִיף לַהֲלֹם פֹּה
וְשוֹבֵר שִׂיאֵי קֶטֶל מַמָּש בְּלִי הֶפְסֵק
בְּצוּרָה פַּסְקָנִית וְנִצַּחַת
הַמַּרְאָה כִּי אִם יֵש כָּאן דְּבַר-מָה בַּר-הֶשֵּׂג
הַשָּוֶה לְכָל נֶפֶש נִרְצַחַת
זֶה הַהֶרֶג שֶבּוֹ אֶזְרָחִים נִקְטָלִים
הַמַּזְכִּיר עַד אֵימָה אֶת הַזֶּבַח
שֶהִקְרִיבוּ לַמֹּלֶךְ עוֹבְדֵי אֱלִילִים
כְּפִי שֶאָנוּ, בְּכָל שְמוּרַת-טֶבַח
שֶל כְּבִישֵינוּ רוֹאִים מִדֵּי יוֹם אֵיךְ מַכְחִיד
עוֹד אָסוֹן עוֹד קָרְבָּן, כְּשֶבֵּינֵינוּ
כְּבָר בָּרוּר שֶסּוֹפְסוֹף הַמִּצְרָךְ הַיָּחִיד
שהוּא זוֹל עַד אֵימָה הֵם חַיֵּינוּ.
וְאִם יֵש עוֹד תָּמִים הַסָּבוּר תּוֹךְ פִּהוּק
שֶסְּטָטִיסְטִיקָה עֵסֶק יָבֵש הוּא
יֵש לוֹמַר לוֹ כִּי דוּ"חַ סְטָטִיסְטִי בָּדוּק
שֶמִּפְּנֵי הָאֱמֶת לֹא חוֹשֵש הוּא
כְּבָר הוֹכִיחַ כִּי מָה שֶהַמֹּלֶךְ זוֹלֵל
מֵאָז קוּם הַמְּדִינָה בִּכְבִישֵינוּ
רָב מִכָּל חַלְלֵי מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל
וַאֲנַחְנוּ, בְּרֹב יֵאוּשֵנוּ
מִתְקַשִּים לְהַדְחִיק אֶת הַפְּרָט הָאָיֹם
הַנּוֹרָא, הַנּוֹקֵב, הַסָּדִיסְטִי
שֶאַסְפַלְט שֶנִּגָּר עָלָיו דָּם מִדֵּי יוֹם
אֵין בּוֹ שֶמֶץ שֶל יֹבֶש סְטָטִיסְטִי.
מָה גוֹרֵם לְכָךְ? חֹסֶר שִדְרוּג תַּשְתִּיּוֹת?
אוֹ שִכְרוּת אַלְכּוֹהוֹלִית פְּרוּעָה כָּאן?
אוֹ דַרְגוֹת-עֲנִישָה שֶאֵינָן מַרְתִּיעוֹת?
אוֹ צִפְצוּף עַל חֻקֵּי הַתְּנוּעָה כָּאן?
כָּל מֻמְחֵי הַתְּנוּעָה בַּכְּבִישִים מַדְגִּישִים
כִּי לְהֶרֶג חַפִּים מִכָּל פֶּשַע
בִּכְבִישֵינוּ גוֹרֵם עִקָּרִי, מַמָּשִי
הוּא הַהוּא הַמֻּגְדָּר כְּ"גוֹרֵם אֱנוֹשִי"
הַמֵּמִיט אַלְמְנוּת, יַתְמוּת, שְכוֹל מוּחָשִי
עַל אֵינְסְפוֹר מִשְפָּחוֹת חַסְרוֹת יֶשַע.
אֲבָל מָה אֱנוֹשִי כְּבָר בְּמַעְלָלוֹ
שֶל נַהָג הָאַחְרַאי פֹּה לְשֶפֶךְ-
הַדָּמִים הַחוֹזֵר וְנִשְנֶה הַזֶּה? לֹא,
זֶה אֵינוֹ אֱנוֹשִי, זֶה הַהֶפֶךְ!
זֶה פִּרְאִי וַחֲסַר כָּל מַצְפּוּן וּבוּשָה
וְכָל נֶפֶש מִמֶּנּוּ נוֹקַעַת
וְצָרִיךְ לְהַפְסִיק זֹאת בְּכָל עֲנִישָה
אֶפְשָרִית הָעוֹלָה עַל הַדַּעַת.
הַתְּשוּבָה הַחוֹתֶכֶת, חוֹתֶכֶת חַיִּים
בְּלִי רַחֵם, בְּלִי מַצְפּוּן וּבְלִי הֶרֶף
הִיא שֶיֵּש בְּקִרְבֵּנוּ פְּתָאִים וּפְרָאִים
שֶהָרֶכֶב אֶצְלָם הוּא מִין חֶרֶב
הַגּוֹזֶרֶת כָּרֵת שֶל דּוֹרְסִים וְרוֹמְסִים
עַל אֵינְסְפוֹר אֶזְרָחִים – שֶלָּנֶצַח
מְנַפֶּצֶת אֶת כָּל חַיֵּיהֶם לִרְסִיסִים
עַזּוּת-מֵצַח שֶהִיא עַזּוּת-רֶצַח.
כִּי אָמְנָם מִתְחַלְּפִים כְּבָר בְּלִי עַיִן הָרַע
בְּרוֹטַצְיַת מֵרוֹץ-הַשְּלִיחִים פֹּה
כָּל קָדֶנְצְיָה, בָּאֶמְצַע, שָׂרֵי-תַּחְבּוּרָה
שֶהָרִים וּגְבָעוֹת מַבְטִיחִים פֹּה
אֲבָל אִיש מֵהֶם טֶרֶם שִנָּה עֶקְרוֹנִית
אֶת אוֹתוֹ שְׂדֵה-הַקֶּטֶל שֶל רֶכֶב
בּוֹ זִילוּת-הַחַיִּים הִיא מַכָּה הֲמוֹנִית
וְשֶיֵּש לְהַכִּיר בָּהּ – וְתֶכֶף –
כְּאֶתְגָּר לְאֻמִּי שֶצָּרִיךְ לֶאֱסֹף
בִּשְבִילוֹ כָּל רֶזֶרְבָה לוֹגִיסְטִית
כִּי אַחַת לְתָמִיד יֵש לָשִׂים לָזֶה סוֹף
אִם אֵינֶנּוּ אֻמָּה מָזוֹכִיסְטִית.
זֶה דָחוּף לֹא פָּחוֹת מִשִּיטּוֹת הַתְרָאָה
לְמִקְרֶה שֶל אָסוֹן קוֹלוֹסָאלִי
בּוֹ תִפְרֹץ רְעִידַת אֲדָמָה נוֹרָאָה
וְתַכֵּנוּ בְּהֶלֶם פָטָאלִי
וְהִגִּיעָה הָעֵת שֶבְּכִירֵי הָאֻמָּה
יִבְלְמוּ פֶּגַע רַע זֶה כְּסֶכֶר
פֶּן פָּשוּט לֹא תַשְאִיר תְּאוּנָה אֲיֻמָּה
לְרַבִּים מֵאִתָּנוּ שוּם זֵכֶר.
* * *
פוצ'ו
בחיי
פרק י"ז. יוצאים למלחמה ...כמעט.
עוד לפני שניגשתי לבחינות הבגרות הגיע אליי צו גיוס ובו נאמר שעליי להתייצב ביום שני 12.4.48 במחנה הקלט בקריית מאיר בתל אביב. את הצו הזה קיבלו כל מדריכי החג"ם שה"הגנה" החליטה להעביר להם קורס מפקדי כיתות, כדי לצרף אותם לחטיבות צה"ל שהיו בשלבי התארגנות.
למחרת, ב-13 באפריל, הייתי אמור לנסוע עם ההכשרה שלי לעין חרוד ושם להתקבל לפלמ"ח. שאלתי את יענקלה חי "מה עושים?" והוא אמר לי: "אנחנו לא מתייצבים בשום מחנה קלט ולמחרת, כשיחפשו אותנו, כבר נהיה בעין חרוד."
את יענקלה מיניתי, מאז שהכרתיו, להיות יועצי האישי ודבריו היו לי קודש. לכן, באותו יום, במקום ללכת לקריית מאיר, עליתי על האופניים שלי ונסעתי לרחוב נחלת בנימין. שם בחנות מכשירי הכתיבה של לאוטמן קניתי פנקס קטן בכריכת קרטון נוקשה שאליה היתה צמודה לולאת עור פחוסה ובה מושחל עפרון דקיק. בדקתי שהפנקס מצליח להיכנס לכיס חולצתי, ואחרי שהשביע את רצוני שילמתי שישה גרוש וקיבלתי קבלה שאבדה לי במשך הזמן. את הפנקס קניתי לשתי מטרות, האחת כדי לרשום בו את יומן הקרבות שלי, והשנייה –ואל תצחקו עליי – חשבתי שלא יזיק לי אם יהיה לי מעין אפוד מגן בצד הלב השמאלי, כי אף פעם אי אפשר יהיה לדעת אם לא איפגע במלחמה על ידי כדור רובה, או רסיסי רימון – והפנקס הזה יציל את חיי. מאחר שאני מאלה החושבים על כל פרט, אז טמנתי בין דפי הפנקס סכין גילוח "אוקבה" כדי שאוכל להשחיז את העיפרון, אשר לבטח יישחק במשך הזמן. מה שלא ידעתי הוא שהסכין הזה יהיה לעזר רב בקרב הראשון שלי בנגב, קרב שבו שדדנו עדר כבשים ובעזרת הלהב החד הזה הצלחנו להפריד את עור הכבש מהכבש. היה לנו אמנם גם מגל ערבי שבזזנו בכפר, אך הוא לא היה חד מספיק. פרטים מלאים על אותה שחיטה תוכלו למצוא בפרק הראשון של ספרי "חבורה שכזאת". פרק אשר רבים מקוראיו אניני הנפש כועסים עלי בגלל פכרוט היתר של אותה שחיטה.
בשעה 12 של צהרי אותו יום נשמע צלצול בדלת ודוד מלמד, חבר טוב, שהיה איתי בקורס מ"כים בג'וערה, מופיע בפתח ומודיע לי שנשלח לקחת אותי לקריית מאיר והטקסי מחכה לנו למטה.
שאלתי" "ומה עם יענקלה חי?"
אמר לי שאליו נשלח מישהו אחר.
לקחתי את התיק שהכנתי לנסיעה של מחר וירדתי לרחוב יחד עם אימי, שרצתה לראותי עד הרגע האחרון וגם להשגיח שלא אזרוק את הסנדוויץ שהכריחה אותי לקחת.
במחנה הקלט פגשתי כמעט את כל מדריכי החג"ם שהיו איתי במחלקת המדריכים. מי שחסר לי היה יענקלה חי. חקרתי את הבחור שנשלח להביאו וזה אמר שיענקלה לא חש בטוב והבטיח להגיע לקריית מאיר מחר בכוחות עצמו.
קצת הופתעתי, כי ראיתי אותו יום קודם והוא נראה לי בריא ושלם. רק אחרי כמה שבועות, כשנפגשנו בסרפנד, סיפר לי שכאשר אימו אמרה לו שמישהו מחכה לו בדלת, מיהר להיכנס למיטה עם נעליו. התכסה עד מעל צווארו ואמר לבחור בקול צרוד, שיש לו חום והוא יגיע למחנה מחר, אחרי שירגיש יותר טוב. מיותר לספר שלמחרת הוא עלה לאוטובוס, נסע עם כל ההכשרה לעין חרוד לפלמ"ח ואיבד את הסיכוי לעשות קריירה צבאית שבטח היתה מביאה אותו לקצונה העליונה. אני מניח שאם אימא שלו היתה יודעת, שבעוד שלושה שבועות הילד שלה עתיד יהיה להיפצע בקרבות מלכיה, ספק אם היתה משתפת אתו פעולה באותו יום.
ביומן המלחמה שלי אני מוצא בדף הראשון שורה אחת הכתובה בעפרון: יום שני – 12.4.48 ג' ניסן תש"ח. אני מובא למחנה הקלט בטכסי.
אחרי כשבוע של בטלה במחנה הקלט, העבירו אותנו למחנה בריטי לשעבר בסביבות נתניה. קראו לו מחנה אליהו (האם על שם אליהו גולומב?) והוא נמצא ליד מחנה גדול יותר, מחנה דורה. אמרו לנו שכאן יהיה קורס הכנה לקורס המ"כים האמיתי. לפי היומן שלי שהלך איתי באותה שנה לכל מקום שהלכתי, אני מבין שלא קרה כלום באותם ימים, כי אני כותב בעיקר על בעיות המשמעת במחנה ובחדר האוכל.
יום שלישי – 20.4.48. כדי שיהיה לנו מה לעשות, מעבירים אותנו לחדר אחר. אחרי סידור המשכנות אנו עומדים דום לפני המיטות והמדריכים עוברים ממיטה למיטה ומחפשים מה יש מתחתיה.
20.4.48. ...כאן לא מסתפקים באמירת הברכה "בתאבון", כאן הקצין התורני צועק: "הקשב!" וכל הטוראים צריכים להתמתח ולתת כבוד לפעולת העיכול של הקצינים שלנו. אתמול בארוחה הודיע עמנואל שאסור לדבר, לכן היום מודיע פרויקה שמותר לדבר בלחש, אך אם יהיה רעש נכאלץ להפסיק את הדיבורים. אחר כך הוא קם ומודיע שכבר אסור לדבר, אלא רק אל התורן בלבד, כך שאתה צריך להצביע ולקרוא לתורן כדי שיגיד לזה שיושב על ידך, שיקרב קצת את הריבה.
יום שישי 23.4.48. ערב פסח. טרמפ הביתה.
יום ראשון 25.4.48. ארוחת צהריים. פרויקה מודיע כי מי שמרגיש שהוא דיבר, יקום ויעזוב בעצמו את חדר האוכל. מסתבר ששקט רב שורר בשעת הארוחה, עובדה שאף אחד לא עוזב את החדר...
לפי היומן אני לומד שרוב הזמן התאמנו בתרגילי סדר ולמדנו לפרק ולהרכיב סטנים, אך לא לירות, כי חבל על כל כדור. אני זוכר שהיה לחץ רב במחנה, כי בכל הארץ נלחמו, מדי פעם שומעים על חבר שנהרג, ואנחנו משחקים בשטויות. בצפון היו קרבות על נבי יושע וצפת, במרכז נאבקו שיירות לעלות לירושלים הנצורה, ובדרום נלחמו קיבוצים מבודדים על חייהם.
ביומן שלי ביום ראשון ה- 2.5.48. אני מוצא כתוב: עמוד נוח! מחלקה דום! קום שב קום שב, אלה הם בערך הרשמים של יום זה.
מי שלא היה איתי באותו יום בקורס לא יבין במה מדובר, אבל מי שהיה בטח יזכור שפרויקה המ"מ שלנו, שהיה מתוסכל לא פחות מאיתנו נתן לנו עונש בעת השיעור בתרגילי סדר. העונש היה לקום ולשבת לקום ולשבת. אני מילאתי את הפקודה, אבל הייתי אחרון בלקום ואחרון בלשבת. הוא הוציא אותי מהשורה ואמר: "עכשיו רק פוצ'ו מבצע – שב!"
התיישבתי.
"קום!" קמתי.
"יותר מהר!" צעק עליי, אך אני המשכתי בקצב שלי. אחרי חמש דקות כאלה, שבהם הפך את קול הפקודה לנביחה, ריכך את קולו ושאל: "אתה רוצה שאראה לך איך לעשות את זה?"
אמרתי: "כן."
אמר: "טוב, אז תסתכל!" הסתכלתי, וכל המחלקה הסתכלה, אך הוא תפס את עצמו ברגע האחרון ואמר:
"לא. לא אדגים לך, אבל תיגש אליי בסוף השיעור!"
כשניגשתי, לקח אותי הצידה ואמר לי: "מה אתה חושב פוצ'ו שאני רוצה להיות כאן בקורס המזורגג הזה? מה אתה חושב שאני נהנה להתמזמז כאן כשכל הארץ בוערת? אבל אין ברירה, מחפשים מדריכים ומקום לקורס שלכם ועד אז מוכרחים לחכות ולהתאפק. גם אני מתאפק."
אחרי השיחה הזאת שבה שתקתי והסתכלתי עליו בהבנה, שיניתי את התנהגותי, הפכתי לחניך ממושמע, אם כי לא חדלתי להזכיר לפרויקה שאחרי הקורס אני עובר להכשרה שלי בפלמ"ח.
הוא אמר: "בטח בטח! " ואני האמנתי.
השהייה במחנה אליהו השאירה בזיכרוני שני אירועים קטנים. האחד שהצ'יזבאטרון הגיע אלינו, וגרם לנו להתרוממות נפש, למרות שרבקהל'ה עוד לא היתה בו ולא היה לנו במי להתאהב. נעמי פולני ואוהלה הלוי כבשו את ליבנו כשדיקלמו את "יש לאח שלי שפם" ושייקה אופיר ריתק אותנו כשהציג את "אני אני עקיבא..." ואחר כך שר עם כל הלהקה את "בשש עשרה לחודש יוני."
אני מספר זאת רק מפני שבמשך כשלושת החודשים שהיינו אחר כך בנגב הנצור וכמהנו לקצת תרבות, לא זכינו לראות את הצ'יזבאטרון אפילו פעם אחת ואני לא יודע את מי להאשים.
האירוע השני שנשאר חרוט בזיכרוני למרות שלא עלה על הכתב, קשור בשלושה טוראים שהיו בפלוגה שלי. האחד היה חדרתי שקראנו לו יענקלה הזיין, כי הוא היה אחד הבודדים בקורס שהצליח לאבד את בתוליו עוד כשהיה תלמיד בתיכון חדרה. השני היה יריב ק. שלמד במחזור שלי בגימנסיה הרצליה, בחור גבוה יפה תואר בעל תלתלים שחורים ועיניים ירוקות שהיה אהוב על כל בנות הגימנסיה. השלישי היה רחובותי מוצק גוף, טיפוס כריזמטי העשוי מהחומר המייצר מנהיגים. שמו היה מוטה גור, ובניגוד לכל החניכים שהגיעו בהגנה לדרגת מפקדי מחלקות, היה הוא כבר בשביעית מפקד פלוגה והכול חלקו לו כבוד רב. לימים כשהפך לסופר ילדים נודע וכתב את "עזית הכלבה הצנחנית", הייתי מרבה "לזלזל" בו ולהגיד, היינו יחד באותו קורס, וכמה ספרים הוא כתב? בקושי ספר אחד...
וכעת האירוע:
כשהגיעה אלינו הבשורה שלכבוד פסח נצא לחופש, ניגש יעקב הזיין ליריב ק. יפה הבלורית והתואר ואמר לו בפנים עגומות שהוא בבעייה. יש לו שתי חברות בחדרה והוא לא רוצה לקפח אף אחת. יריב תיכף הבין את הבעייה ועל המקום החליט שהוא לא נוסע לרחובות, אלא נוסע להתארח אצל יענקלה בחדרה.
הכול היה נגמר בכי טוב, אלמלא הרגיש הבן המסור דאגה להוריו וניגש אל מוטה גור שגר לא רחוק מביתו וביקש ממנו שימסור ד"ש להוריו ויביא לו מהבית גופייה ותחתונים חדשים, תמורת אלה שהוא מוסר לו עכשיו כדי שיכבסו אותם.
כשמוטה שמע למה הוא לא נוסע הביתה, התמלא זעם ואמר: "אתה רוצה להגיד לי שאחרי חודש שלא היית בבית, אתה נוסע לחדרה בגלל בחורה שאתה אפילו לא מכיר?"
אמר יריב: "אז מה. לבית שלי אני יכול להגיע כל יום, אבל הזדמנות כזאת כמו שיענקלה נותן לי..."
כאן קטע אותו מוטה ופסק: "אתה לא נוסע לחדרה! אתה נוסע הביתה וזה סופי!"
מיותר להגיד שכולנו היינו בעד יריב, כי הוא הלך לעשות מה שכל אחד מאתנו רצה לעשות, וגם הבטיח לספר לנו אחר כך איך היה.
אני מוכרח להודות שהנכונות הזאת של מוטה ללכת נגד הזרם ולהלחם על דעתו המוסרית, עשתה עליי רושם עז, וכשהיה אחרי כמה שנים לרמטכ"ל, ידעתי שבראש הצבא שלנו עומד האיש הראוי, למרות שבתור סופר ילדים, אולי לא הייתי נותן לו את פרס זאב.
* * *
בעקבות התערוכה של אורי שולביץ באמהרסט. מומלץ.
https://www.youtube.com/watch?v=wEMc_z45n5w
* * *
מוּקֵי אֶלְדָּד
יֵשׁ לִי חֲבֵרָה
יֵשׁ לִי חֲבֵרָה.
לִפְנֵי שָׁנִים,
הַמִּפְגָּשִׁים
הָיוּ תְּכוּפִים.
הַיּוֹם אָנוּ רוֹאִים זוֹ אֶת זֶה
בַּמֶּרְחַקִּים שֶׁל שָׁבוּעוֹת
וָחֳדָשִׁים.
יֵשׁ לָהּ מְכַבֵּי שְׂרֵפוֹת מְגֻוָּנִים:
אַרְס חֲדֵרָה
אַרְס נְתַנְיָה
אַרְס מַשָּׂאִית
אַרְס פוֹרְטִי סֶוֶּן
אַרְס פִּצּוּחִים
גּוֹרֵר,
הֵם בָּאִים עָלֶיהָ בַּלֵּילוֹת
בְּשָׁעוֹת מִזְדַּמְּנוֹת.
עֲדַיִן אָנוּ מְבָרְכִים בְּלֵיל מְנוּחָה
עֶרֶב עֶרֶב,
הִיא מְקוֹנֶנֶת עַל עִסּוּקֶיהָ
עַל אָבִיהָ הַמְּקוֹשֵׁשׁ
לְעֶזְרָה
אֲנִי מִתְיַגֵּעַ,
מְלַמֵּד אֶת הַמּוֹחַ
לְנַסּוֹת לְהָבִין
וְאֶת הַלֵּב לְהַמְתִּין.
* * *
אורי הייטנר
1. צרור הערות 13.5.15
* למען היציבות השלטונית – הליכוד טוען שהרחבת מספר השרים תחסוך כסף, כי היא תבטיח יציבות שלטונית. השתכנעתי, וזו הצעתי: להרחיב את הממשלה ולמנות בה 61 שרים – כל חברי הקואליציה. כך תובטח יציבות שלטונית מקסימלית וייחסך כסף רב. (את ח"כ חזן אפשר למנות לשר הלוטו).
* בגידת הבית היהודי – בשבוע שעבר תקפתי את נתניהו על כניעתו לחרדים. בעוד נתניהו התקפל בפני כל דרישות "הבית היהודי" באשר לסמכויות שרת המשפטים, רק תחום אחד הופקע מהמשרד – הוועדה למינוי דיינים, בשל התקפלותו מפני לחץ החרדים.
אך האמת היא שאת הביקורת יש להפנות גם ל"בית היהודי", לא רק לנתניהו. "הבית היהודי" נלחם כארי על כל סמכויות המשרד, והתקפל בסוגייה החשובה הזאת. "הבית היהודי" שותף בכך להפקרת חיי הדת בישראל, ובהם ענייני אישות – שעל פי החוק הם נתונים בידי הרבנות, לידי הפונדמנטליזם החרדי, הקיצוני, הקנאי. "הבית היהודי" שמתיימר להיות הגשר בין חלקי העם ושבקדנציה הקודמת כרת ברית עם "יש עתיד" לקידום סדר יום ממלכתי, הכולל נושאים חיוניים כמו הגיור, הגיוס, החינוך, השקיפות במערכת הדתית וכו', ויתר על כל אלה והפקיר אותם בידי החרדים. החמור מכל הוא הוצאת בתי הדין הרבניים מידי משרד המשפטים והעברתם לידי משרד הדתות, תחת שליטתו המוחלטת של העבריין המשוחרר, נושא דגל החרדות הפנאטית.
בשבוע שעבר כתבתי שהנפגעות העיקריות תהיינה נשים חילוניות. מדברים שקראתי בימים האחרונים, השתכנעתי שהנפגעות העיקריות תהיינה נשים דתיות, שלא תעזנה להמרות את פי בתי הדין הרבניים המתעללים בהן. כך אמרה בפירוש הח"כית הדתית מטעם "כולנו" רחל עזריה. לא בכדי, מי שהובילו בכנסת הקודמת חקיקה לליברליזציה של מערכת מינוי הרבנים, לשקיפות של המערכת ולהצבת נשים בוועדה, היו ח"כיות דתיות – עליזה לביא מ"יש עתיד" ושולי מועלם מ"הבית היהודי", בשיתוף פעולה עם זהבה גלאון.
הוויתור של "הבית היהודי" על כל עמדות ההשפעה בנושא הדתי הוא בגידה בציונות הדתית. יש לקוות ששרת המשפטים, היודעת היטב להיות אסרטיבית ולוחמנית, תמצה את דריסת הרגל שנותרה לה בתחום מינוי דיינים, כדי להגן על החברה הישראלית מפני הדורסנות החרדית.
* הפונדמנטליסטים של מערכת המשפט – כאשר שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן הציע להקים נציבות לביקורת על פרקליטות המדינה, עמדו הפונדמנטליסטים של מערכת המשפט על רגליהם האחוריות כדי לסכל את הרעיון, כפי שנהגו כלפי כל הרפורמות שהוא הציע. הקמת הגוף הזה תוארה כפגיעה בפרקליטות ובשלטון החוק, לא פחות. הקמת הגוף, שנועד להבטיח שגורם כל כך חזק ודומיננטי כמו הפרקליטות, שבכוחו לפגוע בזכויות האזרח, יהיה תחת פיקוח, הוגדרה כ...אנטי דמוקרטית.
פרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א, מוכיחה עד כמה הטענה הזאת הייתה נואלת, ועד כמה קיומה של נציבות כזו הכרחית לחיזוק הדמוקרטיה.
ייאמר לשבחה של ציפי לבני, שהיא זאת שהקימה את הנציבות, בקדנציה השניה שלה כשרת המשפטים.
קבלת הפנים ההיסטרית של הפונדמנטליסטים של מערכת המשפט לשרת המשפטים החדשה, גזורה מאותה גישה של ההתנגדות להקמת הנציבות.
* הטעות ההיסטורית של בגין – מבין אישי הציבור הפעילים היום, אין מי שנאמן יותר לדרכה ההיסטורית של תנועת החירות ולמשנתו של מנחם בגין מנשיא המדינה רובי ריבלין. הוא אחד היחידים בליכוד שדבק עדיין ברעיון שלמות הארץ, מצד אחד, וברעיונות הליברליים מרחיקי הלכת של בגין בסוגיות של זכויות האזרח, זכויות המיעוטים, עליונות המשפט, היחס לאופוזיציה וכו'.
דווקא לכן, יש משהו סמלי בכך שדווקא ריבלין הוא האיש המייצג את מדינת ישראל באירועים לציון יובל לכינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה. זו מעין סגירת מעגל והודאה באחת השגיאות ההיסטוריות הגדולות של בגין, אולי הגדולה שבהן. לא היה נושא שבו נלחם בגין בחריפות רבה יותר מאשר בהסכם השילומים (1952) וביחסים עם גרמניה (1965). הוא, שבדרך כלל היה סמל לדמוקרטיה ופרלמנטריזם, נאבק בנושאים הללו בדרכים אלימות, הודיע שאינו מקבל ואינו מכבד את החלטת הרוב, הודיע שעל הנושא הזה הוא ואנשיו מוכנים לשבת בבתי סוהר ואף למסור את נפשם.
כעבור שנתיים ישב בגין בממשלת האחדות הלאומית שניהלה קשרים דיפלומטיים עם גרמניה. עוד עשור חלף ובגין היה ראש ממשלה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. בגין עצמו הזמין לביקור ממלכתי בישראל את הקנצלר הגרמני קוהל (אך התפטר מתפקידו לפני הביקור).
לא יזיק להנהגת הליכוד להודות בגלוי בשגיאה ההיסטורית של תנועתם ולהעלות על נס את מנהיגותו ואומץ לבו של בן גוריון שחולל את התהליך (וצריך לדעת שללא השילומים ישראל לא היתה מסוגלת לקלוט את העליות הגדולות של שנות החמישים, והיתה עלולה לקרוס מבחינה כלכלית), ושל אשכול, שבזמנו הועלו היחסים לדרגת קשרים דיפלומטיים.
* מיהו אנטישמי – ראש ממשלת צרפת התייחס לאנטישמיות בארצו ובאירופה וגינה אותה בחריפות. בדבריו, הוא אמר בפירוש שאנטי ישראליות ואנטי ציונות היא מסווה לאנטישמיות. אלה דברים חשובים מאוד, הזקוקים להבלטה גדולה. הדברים נכונים ביתר שאת, באשר ליהודים וישראלים שהנם אנטי ציונים ואנטי ישראלים.
* מהות הסכסוך – הרש"פ מתרצת בק"ן טעמים את ניסיונה הנואל להשעות את ישראל מפיפ"א. אך האמת היא, שהרצון שלהם לראות את פיפ"א בלי ישראל, נגזר מהרצון שלהם לראות את העולם בלי ישראל. זו מהות הסכסוך במזרח התיכון.
* פרובוקציה מיותרת – בג"ץ דחה את העתירות נגד אישור תוואי מצעד הדגלים ביום ירושלים בתוך שכונות מוסלמיות. אין זה מפתיע, כיוון שבאופן עקבי בג"ץ מעניק עדיפות לחופש הביטוי על שלום הציבור. אך לא כל מה שבית המשפט מאשר, ראוי שיתקיים. ראוי לחגוג את יום ירושלים ומִצְעַדְגָלִים הוא דרך יפה לחגוג את היום. אולם למה דווקא בתוך שכונות מוסלמיות? למי הפרובוקציות הללו עוזרות? בדיוק כפי שאין מקום לקיומו של "מצעד הגאווה" בשכונות החרדיות, כך אין מקום למצעד הדגלים בשכונות מוסלמיות. בפרט, כאשר אל המצעד הזה נספחים פרובוקטורים גזענים, הקוראים את הקריאה הנוראה, "מוות לערבים", אחותה התאומה של הקריאה "מוות ליהודים", שליוותה את עמנו בגולה לאורך דורות.
החסרים משוגעים אנו?
* הישג לבנון השנייה – לא צפיתי בסרט התעודה המדובר על מלחמת לבנון השניה, אך קראתי את מאמרי הביקורת. והביקורת תקפה את מובילי המלחמה, על ש"התחמקו מאשמה" ולא היכו על חטא. ... כאילו אין שום משמעות לעובדה, שגבול שדימם במשך 40 שנה, הוא גבול שקט כמעט לחלוטין בתשע השנים מאז מלחמת לבנון השניה.
היו במלחמה כשלים רבים, הן בתחום הצבאי והן בתחום האזרחי, אך השורה התחתונה היא ניצחון גדול. והמטרה במלחמה היא ניצחון.
* ביד הלשון: שר – לרגל השבעת הממשלה החדשה ומינוי השרים, אעסוק במילה שר. ב-16 במאי 1948 ז' באייר תש"ח, נערכה הישיבה הראשונה של הממשלה הזמנית. עיקר הדיון התמקד, מן הסתם, בפלישת צבאות ערב והמלחמה הקשה. ולצד סקירות הביטחון, נערך דיון כיצד יש לכנות את התפקיד של הממונים על התיקים השונים. אחת ההצעות היתה – מיניסטר, כמקובל בכל המדינות. שר החוץ משה שרתוק (שרת) הבהיר מיד שבשבילו זה עניין מצפוני, "לא אקרֵא בשם זר." גם בן גוריון שלל את ההצעה, ואמר שהיא מגוחכת. הצעות נוספות היו נגיד ונאמן. שר המשטרה בכור שטרית אמר: "אני מציע שם שישנו בתנ"ך – שר." ב"ג תמך בשתי ההצעות – שר ונגיד. כידוע, נבחרה המילה שר.
שר בתנ"ך הוא ממונה. הממונה על המשקאות – שר המשקים. הממונה על העוגיות הוא שר האופים. הממונה על הצבא הוא שר הצבא. משה ממנה, על פי עצת יתרו, חותנו, שרי עשרות, שרי מאות ושרי אלפים, כלומר פירמידת היררכיה. הממונה על עשרה הוא שר עשרה וכו'.
המילה שר היא מלשון שררה – שלטון.
2. שביל הזהב של שרת המשפטים
שתי להקות אוטומטיות מלוות את איילת שקד ללשכת שרת המשפטים. הלהקה האוטומטית האחת, היא להקת ההפחדה מפני הפשיסטית הלאומנית האנטי דמוקרטית שבאה לחרב את מערכת המשפט ואת הדמוקרטיה הישראלית. הלהקה האוטומטית האחרת היא להקת המעודדות בנוסח "תכנסי בהם... תעמידי את בית המשפט במקומו... רסני אותם."
שתי להקות – שתיים שהן אחת. שתיהן יוצאות מנקודת המוצא שאיילת שקד נכנסת לתפקיד כשרה לעומתית, כדי להילחם באוייב היושב בבית המשפט העליון.
המלצתי לשקד היא לאכזב את כל המצפים ממנה למלחמה. אל לה לנהוג כפיל בחנות חרסינה, אך תפקידה גם אינו להיות אומרת הן אוטומטית לאסכולה האקטיביסטית מבית מדרשו של אהרון ברק. עליה להיכנס לתפקיד ממקום של ענווה ושל כבוד למערכת המשפטית הישראלית. זאת צריכה להיות נקודת המוצא לכל הצעות השינוי שבכוונתה להנהיג.
מערכת משפט חזקה ועצמאית, שיש בידיה כלים לשפוט בצדק ולהגן על האזרח מפני הרשות ועל החלש מפני העוצמה, היא יסוד מוסד של חיים דמוקרטיים. שרת המשפטים חייבת לראות את ההגנה על המערכת הזאת כמושכל הראשון בכל צעד שתנקוט. מצד שני, אין היא צריכה לכוף את ראשה בפני הפונדמנטליזם של בית המשפט, הרואה בכל רפורמה איום, וכל שינוי כהחלשת בית המשפט.
עליה לפעול בשום שכל, ליצור אווירה של הידברות ופתיחות ולחתור להסכמות רחבות בדבר רפורמות רצויות במערכת המשפט. רפורמות, לא מהפכה, כי על אף כל הביקורת, יש לנו מערכת משפטית מצוינת.
חוזקו של בית המשפט העליון הוא מרכיב משמעותי בחוסנה ובעוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית. אולם בדמוקרטיה, אין תחום החסין מפני ביקורת ואין תחום החסין מפני שינויים ורפורמות. הרפלקס המותנה, כאילו כל הצעת שינוי ורפורמה בבית המשפט העליון נועדה לפגוע בו ולהחלישו, חוטא לאמת. ההיפך הוא הנכון, גוף המציב עצמו מעל לביקורת ושולל אפריורי כל רפורמה - סופו להתנוון.
אמון הציבור בבית המשפט הוא מרכיב משמעותי בעוצמתו. האמון הזה נשחק מאוד, לעומת הימים שבהם עיני הציבור היו נשואות אליו כאל מגדלור הצדק והמשפט, דווקא בעידן האקטיביזם השיפוטי, של "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט". אם הכל שפיט, הרי ששופטי בית המשפט העליון יכולים לראות בכל החלטה פוליטית וביטחונית סוגייה משפטית, והעמידו את עצמם מעל המערכות הנבחרות. גישה זו פגעה קשות באמון הציבור בבית המשפט, וכתוצאה מכך כרסמה במעמדו של בית המשפט ובשלטון החוק.
לא כל רפורמה ושינוי המוצעים או יוצעו נועדו לפגוע בבית המשפט, להחליש אותו, לכרסם בכוחו. יש לשים קץ לפרנויה הזאת, מפני כל הצעת תיקון. יש לבחון כל מקרה לגופו, בפתיחות, באמון כלפי הכוונות הטובות של מציעי ההצעה. אפשר לדחות הצעה או לתמוך בה, אך ראוי להתייחס אליה בכבוד, ללא פרנויה.
* * *
יצחק שויגר
המיטה המעופפת
את שומעת, את זוכרת שהיינו אצל החברים שלכם מנתניה?
זוכרת.
ואת זוכרת מה היא אמרה על המיטה המעופפת?
לא.
מה את לא זוכרת?
תראי. אני זוכרת שהיינו בנתניה.
נו.
אני זוכרת את הערב עם החברים בנתניה, אבל אני לא זוכרת אף מילה על מיטה עפה!
מה את לא זוכרת ? את זוכרת שהיא אמרה שהם שיפצו את הבית והחליפו את כל הרהיטים?
זוכרת.
נו, אז את לא זוכרת שהיא אמרה שהיא קנתה מיטה עפה ומאז החיים שלה השתנו?
אה. המיטה החדשה? זה לא "עפה," את ממש דפרית. היא אמרה "מתכווננת," כזאת שעולה ויורדת עם השלט. והיא אמרה שהיא עפה על המיטה יעני מבפסוטה אבל המיטה לא עפה זה רק ההרגשה שלה. את ממש דפוקה.
טוב שיהיה. אז עכשיו גם אני עפה.
מה, קנית מיטה מתכווננת?
כן.
באותה חנות שהיא קנתה?
כן.
נו, איך זה? יקר?
ככה. אבל עם כל המסביב, שגם כן לא בזול, זה כבר נהיה מחיר מחיר.
אבל את מרוצה?
את לא מאמינה. את לא מבינה מה זה. קודם כל נפטרתי מהשמיכה הגדולה הענקית שהיתה לנו. כי אי אפשר לישון שניים עם אותה שמיכה אחת גדולה, אלא כל אחד יש לו השמיכה שלו. למה, כי אם אחד רוצה לשבת והשני רוצה לשכב אז זה לא הולך. את מבינה. אז קניתי ארבע שמיכות חדשות שתים לחורף ושתים לקיץ ועוד ארבע כריות.
מה רע בכריות הישנות?
זה לא אותו דבר. צריך משהו אחר כי זה עכשיו הכול אורתופדי. אחר כך צריך סטים חדשים של ציפות לשמיכות ולכריות וגם סדינים חדשים. ואז אם כבר קונים חדש, אז קונים משהו טוב שהביאו מאיטליה. תאמיני לי כל פעם שאני הולכת לישון אני מתרגשת. הכול בצבעי פסטל עם פרחים וציפורים משהו שתמיד חלמתי עליו.
ואיך זה לישון?
זה חלום. אני בסרט. אני נכנסת למקלחת ואחר כך יוצאת לבושה עם החלוק החדש החצי שקוף כמו שראינו בתצוגת אפנה שהיינו יחד, זוכרת? ושקניתי ועם הפיג'מה החדשה, שהכול יהיה מתאים. את יודעת שאצלי הכול מתאים. אז עכשיו הפיג'מה והחלוק הם באותם צבעים כמו הציפות החדשות.
נו, ואיך זה לישון?
אז זהו. אנחנו הרי רואים תמיד טלוויזיה במיטה לפני השינה. אז קודם, זה היה תמיד נגמר במריבות עם בעלי. עכשיו הכול שקט. קודם כול קנינו גם טלוויזיה חדשה 60 אינטש הכי גדולה שיש ומאז יש לי בית קולנוע בחדר שינה.
מה את אומרת יש גם קולה ופופקורן? סתאאם.
תקשיבי. אני בוחרת סרט כזה רומנטי לוחצת על השלט ויושבת במיטה כמו בכורסא. לא שוכבת ומרימה את הראש עם כריות ישנות כמו קודם, אלא יושבת זקופה והכריות האורתופדיות תומכות בי בגב. ממש תענוג. צ'יק צ'ק בשלט, אני יושבת. צ'יק צ'ק בשלט, אני שוכבת. רוצה לקרוא? צ'יק צ'ק המיטה היא כמו כורסת קריאה. כואבות הרגליים צ'יק צ'ק מרימים את הרגליים. תאמיני לי ממש חלום.
ולמה קודם היו מריבות עם בעלך?
את יודעת איך זה. כי הוא היה שוכב ושם את הרגליים שלו עליי וככה השמיכה היתה מתרוממת ומסתירה לי את הטלוויזיה וכל הזמן הוא היה זז ולא הייתי רואה טוב ואחר כך אם הסרט היה רומנטי הוא היה מתחרמן ומתחיל לשלוח לי ידיים ועד שהיה עוזב אותי כבר היה הולך לי כל הסרט. וחוץ מזה הריח היה בלתי נסבל.
איזה ריח?
נו את יודעת הריח של הפלוצים. הוא הרי אוכל בערב נקניקים ושעועית וחומוס ובירות והיה הולך לישון ותוקע חופשי על הבר. תראי, אם את יושנת עם אותה שמיכה זה בעייתי, כי הריח עולה ומתפזר מתחת לשמיכה ואין מה לעשות. ומאז שיש לי את המיטה המתכווננת אין לי בעיות.
אני לא מבינה. מה בגלל המיטה החדשה הא התחיל לאכול בריא והפסיק להפליץ? ואת, תסלחי לי על השאלה, לא מפליצה? מה? גם פרה שאוכלת רק עשב כל היום ולא נקניקים וחומוס גם כן מפליצה חופשי ואפילו עושים מזה גז באופן מסחרי! זה טבעי!
את לא מבינה כלום. הוא לא סובל את המיטה הזאת, כי הוא לא יכול לשים עלי רגליים בלילה וזה לא נוח לשלוח ידיים אם אני יושבת וגם הוא לא סובל את הסרטים שאני רואה אז פשוט הוא נשאר בחדר השינה הישן ואני עברתי לחדר הילדים הריק עם המיטה המתכווננת וכמו שאת אומרת, מאז אני עפה!
אחלה פתרון, הלוואי עליי.
* * *
רון וייס
סופר נידח שלום
מפלגת "הבית היהודי" מעונינת להחליש את בית המשפט העליון ולהכפיף אותו לפוליטיקאים.לכן במהלך המו"מ הקואליציוני העלה נפתלי בנט 6 הצעות חקיקה שיחלישו את בית המשפט העליון. הדרישה האולטימטיבית שהתקבלה, למינוי איילת שקד לשרת המשפטים, מטרתה לקדם, בין השאר, את הגדלת מספרם של הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים.
ברור ששלושת שופטי העליון החברים בוועדה מכירים היטב את המועמדים מבין שופטי המחוזי המועמדים לקידום לבית המשפט העליון. הם אלה שדנים בערעורים על פסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים. דווקא הגדלת מיספרם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה היתה משפרת את איכות החלטותיה.
אומנם בנימין נתניהו, הכועס על הסחטנות של "הבית היהודי", הכריז שהוא לא יאפשר לאיילת שקד, שתהיה שרת המשפטים, לבצע שינויים דרסטיים במערכת המשפט. אך מצד שני הוא אמר שהוא תומך ב"פסקת ההתגברות" שתאפשר לכנסת, בתנאים מסוימים, לחוקק חוק שנפסל ע"י בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון פוסל לעיתים רחוקות חוקים בלתי חוקתיים המנוגדים לחוקי היסוד. חקיקה של "פסקת ההתגברות" תאפשר לחברי הכנסת הימניים להשתולל ולחוקק חוקים בלתי חוקתיים הפוגעים בזכויות האדם.
יש לקוות שבקואליציה הצרה שתוקם ימצאו ח"כים מוסריים שימנעו את כל נסיונות הפגיעה במערכת המשפט.
* * *
אלי מייזליש
חידת ה-61 ודףA-4 אחד
לו היו בארץ בחירות נוסח ארה"ב, חידת ה-61 לא הייתה כלל מוזכרת. למשל; בבחירות בין בוש [הבן] לאל גור [מי שהיה סגנו של קלינטון] זכה גור ביותר קולות אבל בוש זכה ביותר אלקטורים – כי זו השיטה שם. כך גם אובמה מול מיט רומני – הפער היה אחוזים בודדים ולא ניצחון מוחץ.
בבריטניה או ארה"ב איש אינו מצהיר לפני הבחירות "אני אהיה שר ביטחון" [ליברמן-בנט] וכך כל האחרים על כל משרד.
שני אפקטים אלה חייבים להימחק ממערכת הבחירות שלנו. אפטקט היוהרה ואפקט החוצפה ['אני אפסי עוד'].
מי שחושב שדווקא הוא מתאים להיות שר חוץ, או ביטחון, והולך מאולפן לאולפן ומצהיר תחת כל עץ רענן; אני... אני... אני... באותו הרגע הוא פסל את עצמו.
עכשיו תתנדנד ממשלת ה-61 בשל אותה גחמה של אותו קשקשן שאין לו אפילו שטר של 100 ודרש במסעדה דווקא מהשף; 'סטייק פילה 300 גר'... ו... תביא בקבקוק יין..." – וכשהשף אמר 250 שקל ענה 'אז תביא פרגית..'
אכל את נזיד העדשים וקילל את הבכורה.
נתניהו כבר שר את שיר הברבור. זהו. הוא הראה לשמאל מיהו ועכשיו אין לו כבר עניין לחשוף את הסלון שלו. אבל יש לו עד 2020 מדינה לנהל שאולי תתצטרך לצאת לשלוש מלחמות. ויש לי את הסיבות להאמין כי בשנה ה-3 הוא יציע לבוגי לקחת גם את ראשות המלחמה, כי זו תהיה שנת המלחמות.
מי שמאמין כי עוד 4 שנים ינהל נשיא סוריה את דמשק טועה. מהומת אלוהים שתשרור שם תאלץ את ישראל לשים שם גבולות חדשים. כך עם השכן המזוקן בדרום לבנון המוכה עכשיו באותה סוריה, ולך תדע אם יש לו שפן בכיס או רק עכבר. ולא ניתן לדלג על עזה.
כל המלחמות שהיו אחרי יום כיפור יחווירו לעומת כמות האש שהערבים יחוו עכשיו. ועדיין לא מנינו את איראן שאולי תימחק.
ישראל לעומת כל האוייבים האלה המסתובים בטנדרים עם מקלע, היא אכן מעצמה צבאית מאורגנת ומושלת. ה-61 חייבים להפעיל את כל מנגנוני ההיגיון ולא שום קשקושים.
הצרה הצרורה היא בתוכנו ובראשם ההנהגה הדו-ראשית והדו-פרצופית של בוז'י וציפי שבראש דאגותיהם זה "לנהל מו"מ מדיני עם הפלסטינים." ככה: לנהל. כאילו נולדנו להיות מנהלים. במדינה לא מנהלים. במדינה מושלים. ואם הפלסטינים רוצים לבשל את עצמם בקדירת חרס, שיאכלו את עצמם.
הפלסטינים מצטיינים לעלות מהכביש על המדרכות בספיד ולדרוס יהודים. זה כוחם. פה ושם לדרוס ולרצוח יהודי ופה ושם סכין בגב. ה-61 חייבים לתת מענה מיידי לזה ולא ללכת למסעדות.
כחלון חושב כי הבעייה של ישראל היא עוד 20 אלף דירות חדשות בשנה. זה העניין?
העניכן יהיה כאשר במשרד האוצר יישבו הפקידים 25 שעות ביממה לראות כל דולר ודולר [מהרזרוות] לנהל את המדינה כשהגויים המרושעים ינסו להחרים את ישראל בשל המלחמות. והרי הכסף קונה את הכול, אז תתכוננו שם באוצר ליום הזה. לבנות דירות? זה העניין? שניים שלושה חוקים בנושא האדמות ויש לך 200 אלף דירות ולא 20 אלף. ניר A-4 אחד ועליו חתימה; על קרקע זו וזו שהמינהל החזיק אותה בבודים [?] יבנו יזהו. זה כל הסיפור. A-4 אחד.
הערה ל-י"ז: דברי חז"ל מעניינים אחרים ולא אותי. אולי תפרשן לי את הפסוק בתפילת שחרית: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר: 'הליכות עולם לו' – אל תקרי הליכות אלא הלכות". נו? מה עניין? מה עניין שמיטה להר סיני? מה הקשר שבין מעשי אלוהים [מהלכי האלוהים], לבין שינון הלכה?
כך ה'תנא המסייע' לך בהערתך ר' שמעון בר יוחאי. כלום. וכל השאר עיניך עוד תחזינה.
* * *
פרופ' יפה ברלוביץ
האיש שהמציא את הנוסטלגיה הישראלית
לזכרו של שלמה שבא
קראנו לו שלוימה. ושלוימה יזם והקים וערך במשך שנים את כתב העת 'עתמול' שהביא להמוני העם, מבוגרים ותלמידים, ותיקים ועולים, את ההיסטוריה של ארץ ישראל בצורה פופולרית ונגישה כל כך. זה היה עוד לפני שכולנו נסחפנו בנוסטלגיה. אולי הוא הראשון שהחל לחמם את הלב ולעורר את הגעגועים אליה – עם ספרו 'ארץ ציון ירושלים' (יחד עם דן בן אמוץ), ועם הספר 'הימים היפים', ו'ימים של זהב', והספרון 'הצייד' שהלך לחפש את שבטי בני רכב האבודים, ואני כבר לא מדברת על תל אביב, שלא פסק לכתוב עליה, כמו מאהב נצחי.
תודה שלוימה. תודה על המכתבים הקטנים שהיית שולח לי אחר כל מאמר שפירסמתי ב'עתמול', תודה על חבורת 'חובבי ציון' שישבה עד השעות הקטנות של הלילה ודנה באקטואליה של העלייה הראשונה, או במאבקי התרבות של העלייה השנייה והשלישית, ותודה על ארץ ישראל העברית ההיסטורית שהשארת לנו בספריך הרבים והמשובבים. נזכור שלוימה את זכרך הטוב.
נזכור.
* * *
יהודה דרורי
"ישראל היום" תירגעו!
הטראומה שעבר העיתון "ישראל היום" ערב הבחירות בגלל הניסיון הנואל לחוקק חוק שיעצור את קיומו, עדיין משפיע על עורכיו אלא שכיום, הוא עושה עבודה הפוכה, ומתחיל להצדיק את אלה הפועלים נגד המשך הופעת החינמון ככלי תעמולה זול של נתניהו.
ערב הבחירות, עורכי העיתון, עוד עשו מאמץ כלשהו להראות קצת אובייקטיביות ונתנו במה גם לידיעות ולמאמרים שלא בדיוק תמכו בנתניהו. אבל, מאז תמו הבחירות, הפך העיתון על כול כתביו לפיו של נתניהו ועושי דברו בצורה ממש גועלית ומצחינה.
התנהלותו השחצנית ויהירות של נתניהו השתקפה בתפיסה של העיתון בהתייחסותה לאופוזיציה ולגחמות נתניהו. מהלכיו השגויים והשלומיאלים בהקמת הקואליציה התקבלו באהדה, והחלטותיו להיכנע ולהחזיר את הגלגל אחורה בחקיקות הבזבזניות, בהרחבת הממשלה והסחטנות הדתית (כולל בהעברת שלמונים בעשרות ומאות מיליונים של שקלים לחרדים ול"בית היהודי"). דברים אלו אינם מתיישבים כלל עם תוצאות הבחירות כאשר רק 20% מהציבור (שהם חרדים ודתיים לאומיים) זוכים ברוב הקופה הציבורית, בעוד הדיכוי הכלכלי של הרוב, כולל מעמד הביניים, ממשיך ללא הפרעה.
תמיכתו המוחלטת של "ישראל היום" בנתניהו, ללא כל ביקורת משמעותית, אכן מעמידה כיום את "ישראל היום" כפמפלט תעמולה זול וכפשקוויל נגד מרבית העם בישראל, והכתבים שהפכו לשכירי-עט של ביבי,עוד ישלמו על כך ביוקר בעיני הציבור שיתייחס אליהם בהתאם...
אני, כאיש המרכז-ימין, למרות הכל, איני רואה כיום סכנה לדמוקרטיה בהמשך קיומו של עיתון זה כ...מקור לסודוקו ולתשבצים ונייר למיחזור.
* * *
יש לי רק שני אבאים
שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
אני אין לי אימא
יש לי רק שני אבאים
שיושנים יחד במיטה אחת
ואומרים שחסידה הביאה להם אותי
להיות הילד שלהם.
אבא שמעון הוא אדריכל ואוהב לבשל
אבא שִׁימָלֶ'ה הוא עורך דין ואוהב לנקות
אנחנו הולכים יחד לעשות את הקניות בשוק
ובלילה כשאני מפחד אני יושן ביניהם
הם אוהבים להפליץ ביחד וצוחקים
אני לא יודע מה זה אימא
אבל יש לי שני אבאים ושתי סבתות
ושני סבאים –
בפסח אני שואל את הקושיות
ראיתי פעם ילד יונק מציצי של אישה
שאלתי אם גם להם יש חלב בציצים
ואמרו לי שאני ינקתי מבקבוק,
ואם מישהו מרגיז אותי אז שייזהר
כי יש לי שני אבאים!
ת"א 14.5.06
* * *
אורנה ליברמן
החוקר בשירה: על הספר "מוקדים חדשים בשירה העברית" מאת יוסף אורן
זה עתה יצא לאור ספרו החדש של יוסף אורן "מוקדים חדשים בשירה העברית" (הוצאת "יחד", תשע"ה-2015). באנגלית, כותר הספר המרהיב, הזורק אלומת אור על השירה העברית במאה העשרים, ועל שירה בכלל, הוא The pleasures of reading Hebrew Poetry. גם קריאת יצירת הביקורת, פרי עטו של אורן, מספקת שורה של הנאות לאוהבי ספרות ולשון. יש להדגיש שהיא כתובה בשפה צלולה וחפה מכל ז'רגון (מעט "המילים הקשות" שבהן משתמש המחבר מוסברות בה בבירור) ומהווה כלי העשרה והעמקה לקהל קוראים רחב על כל גילאיו. יוסף אורן, חוקר ספרות עברית ותיק, שלזכותו למעלה מעשרים כרכי ביקורת, כינס בה ממחקריו ומסותיו על השירה העברית. חלק מסוים מהם כבר התפרסם אמנם באתרי תוכן באינטרנט אך אין השלם סכום כל חלקיו, אלא הרבה יותר מכך.
המחבר מזהה ארבעה מוקדים שבעזרתם השלימה השירה העברית את מהפכת המודרניזם במהלך המאה ה-20 – שבביצועה התחילו משוררי התחייה בעשורים האחרונים של המאה ה-19:
* הוצאת השירה העברית למרחב האוניברסלי
* הידוק הזיקה של השירה העברית לאקטואליה
* הבלטת הקול הנשי בשירה העברית
* השבת נכסי לשון מהמקורות לשירה העברית
בפרק הראשון, "צמיחת המודרניזם בשירה העברית", מגדיר אורן את המושג מודרנה שאינו מתחרז עם אופנות חולפות, אלא עם איכות הנמדדת בצירוף של כמה גורמים יחדיו, כמו למשל, נועזות מחשבתית, רעננות רגשית ושלמות קומפוזיציונית. איכותה ומודרניותה של שירה אינן נמדדות במוסכמות החיצוניות המאפיינות אותה עדיין (שורות קצרות וטקסט מנוקד) ובלהטוטים צורניים, כי אם בעומק "נשמתה".
אורן מוכיח את טענותיו התיאורטיות בפירוש מרתק, חי, מפורט ומעמיק של ארבעה שירים שהם כבני מאה שנה, שאף על פי שאינם עונים ל"מודה" שעל פיה נכתבת השירה כיום, ועל אף "התיישנותם" הפואטית, לא נס ליחם המודרני. בזכות האמת הרגשית וההגותית, שהיא "נשמת" השיר, שירים טובים הם על-זמניים.
הדוגמה הראשונה שמביא אורן לצדקת הגדרתו של המושג מודרנה, היא השיר "גשם ליל" של יעקב פיכמן. הפעלים המרובים המתבלטים בו, השאולים מהשדה הסמנטי של המלחמה – גחות, חשות, תוקפות, מתרחקות, נאבקות – מנחים את הקורא לזיהוי הנושא הכל כך רלוונטי לימינו: עימות האדם עם הפראות, הן זו של הטבע הסובב אותו ומאיים להשמיד את תרבותו והן זו המקננת בטבעו שלו. הדוגמה השנייה היא השיר "ולא אדע" של דוד שמעוני שגם הוא נותן ביטוי למודרניזם המתאפיין, בין היתר, בראייה מפוקחת של המציאות ובזיהוי של פגעיה ונגעיה במועד. השימוש הנרחב בהצגת שאלות ניגודיות כמו "השוקע אם עולה החרס?" בשירו של שמעוני שנכתב ב-1917 מעיד על סערת נפשו של האדם בעידן של אי-ודאות. הדוגמה השלישית היא "יום אביב מוקדם" של יעקב שטיינברג, שכמו שמעוני, מגיב גם הוא על זוועות מלחמת העולם הראשונה, אך בדרך פסימית הרבה יותר המתבטאת בעוצמת ביטוי שלא הייתה מביישת שום משורר עכשווי. חולי העולם הוא "כספוג ענקים נורא (...) הנוזל בלי הפוגות חלאת כל היצורים". הדוגמה הרביעית היא "גשם בסדום" של אברהם שלונסקי, שיר המייחס לכְּרַך העכשווי את כל הרעות שפקדו את סדום המקראית. "גשם בסדום" הוא המשך פסימי ל"גשם ליל" של פיכמן: ניצול מוגזם של משאבי הטבע, מיסחור של הישגי המדע ושימוש בטכנולוגיה לאגירת כוח מאיימים על הבטחון של האדם ושל העולם.
ניתן להבחין בסדר פנימי בהצגת השירים שפותחים בנימה אופטימית מעט של נצחון התרבות, ולו אף רגעי, על הפראיות, עוברים לספק בין תקווה ליאוש ומסתיימים בהכרעת אדים דלוחים וגשם עקר.
כדרכו, פותח אורן את פירוש השיר במבט צילומי, תמונת אוויר, על מבנה השיר (חלוקה לבתים, שורות, משפטים, פיסוק, ועוד סממנים צורניים). לאחר מכן הוא מזהה את הדובר, הנמען, הגיבורים, האירוע המוליד, דימויים, ושאר משאבים, לשוניים ומוזיקליים, וחושף בפנינו את מובנו של השיר – הקשור תמיד לחווייה עמוקה, רגשית ומחשבתית. השיר הוא כמו פסל הניצב על כן כשהוא עטוף בשכבות של בדים המאפשרים לראות מבעדם רק את קווי המתאר המבטיחים שלו, ואורן מלמד אותנו מה צופנים קווים אלה, ואז בזהירות ובשיטתיות הוא מורה לנו כיצד להסיר מעל הפסל אריג אחר אריג, עד שהשיר מתגלה לנו במלוא זהרו.
בפרק השני, "שירה וביוגרפיה", מציע אורן פשר חדש ומקורי (וגם אקטואלי ביותר) לשירו הקשה במיוחד להבנה של אלתרמן, "איגרת", פשר שמוציא את השיר מן המישור האישי שבו התרכזו עד עתה מפרשיו (שטעו, לפי אורן), אל המישור הלאומי. הצעת הפירוש החדשה מתבססת גם על בחינה מעמיקה של השיר, על כל שלל רמזיו המקראיים, וגם על תולדות חייו של המשורר. ממקום מושבו הזמני בעיר ננסי בצרפת שבה למד אגרונומיה, עקב אלתרמן לא רק אחר האירועים הקשים שהתרחשו בארץ בין יהודים לערבים, אלא גם אחר היריבות שהלכה והעמיקה בין היהודים לבין עצמם. את השיר "איגרת" מבין אורן כקריאה של המשורר לפיוס לאומי בין השמאל הפועלי ("היישוב") לימין הרוויזיוניסטי ("הפורשים"), כדי להציל את המפעל הציוני מקריסה וכדי למנוע את הישנות הגלות בעטייה של מחלוקת ב"משפחה". בעוד שבפרק הראשון מובאים שירים שבהם מזוהה האני-הלירי עם הכלל אנושי, בפרק זה מובא שיר שבו מזוהה האני-הלירי עם הלאומי.
הפרק ממשיך ומבליט את ההשפעה שהיתה למהפכת המודרניזם בשירה העברית על יצירתם של כמה מבכירי המְספרים של התקופה: יהושע קנז, ס.יזהר ועמוס עוז. מדוע שולבו בתים מ"איגרת" בנובלה "בין לילה ובין שחר" של יהושע קנז? איך תורמת הקראתם בגוף הנובלה להבנת המסר והדמויות? ומיהושע קנז עובר אורן לסופרים אחרים, בעלי זיקה ביוגרפית לשירה, "משוררים נסתרים", כפי שהוא מכנה אותם. ס. יזהר שעל אף שלא פרסם שירים, בהגדרה הפורמלית של הסוגה, הוא משורר נסתר, שהסיפורת שלו היא שירה צרופה, וגם מרבית גיבוריו המתלבטים בסיפורים הם בעצם משוררים. וכזה הוא גם עמוס עוז שבילדותו הושפע עמוקות מזלדה שהיתה מורתו, ושאת נערותו שרד בעזרת כתיבה קודחת של שירים.
תחת הכותרת "משוררים ושירים בספריו של עמוס עוז" מסביר אורן את תחבולת "המשורר הנסתר" ותחבולת "הלחישה בשירים". בעזרת הראשונה מגלף עוז דמויות רבות כמשוררים, באמצעותם הוא מביע דעתו על סוד השירה ומצטט מ"שיריהם", ו"מסתתר" מאחוריהם כמו לא היה זה הוא עצמו מחבר השירים. בעזרת התחבולה השנייה, מפנה עוז את הקורא, על ידי דמויות ברומן, אל שיר מסויים, תוך ציון שם מחברו, שם הקובץ ומספר העמוד שבו נדפס, אך בלי לצטט משהו מתוכו. בשלושה פרקי מחקר מבהיר אורן מהו ייחודה של תחבולת "הלחישה בשירים" ("הלוחש" אינו מצטט ישירות כי אם מפנה הפנייה ביבליוגרפית), לעומת שיבוץ ציטוטים בגוף הרומן עצמו או כמוטו בתחילתו, ומהם תפקידיה. ארבעה שירים "לוחש" עוז ברומן "לדעת אשה": "וכל ההרהור הזה" של אמיר גלבוע, "אחריות" של יאיר הורביץ, "הקו האחרון" של דליה רביקוביץ וחמש שורות מ"הזהב של המתים" של יוסף שרון, וכאן הקורא נהנה לא רק מן ההסבר של תחבולת ההפנייה, אלא גם מפרשנות השירים עצמם, המובהרים להפליא תחת עטו של אורן. ברומן "אל תגידי לילה" מפנה עוז את הקורא ב"לחישה" לשיר של עזרא זוסמן, ואורן מפליא שוב להבהיר את השיר על שני חלקיו ותרומתו להבנת הגיבורים והמסר של הרומן. בשני רומנים אלה של עוז, "לדעת אשה" ו"אל תגידי לילה", האישי והלאומי כרוכים יחדיו, ולחישת השירים קשורה בהתאם באופן הדוק לתובנותיהם הפוליטיות.
בפרק השלישי, "הקול הנשי בשירה העברית", מרכז אורן משוררות משלושה דורות, תוך שהוא עומד על ההבדלים ביניהם וההתפתחות בהתייחסותן למצבי משבר זוגיים בהשפעת הפמיניזם: "דור האימהות" (רחל בלובשטיין, לאה גולדברג וזלדה מישקובסקי), "דור הבנות" (דליה רביקוביץ ותרצה אתר) ודור "הנכדות" (יונה וולך וצרויה שלו). נבחנים בו השירים הבאים (וטוב ויפה עשה אורן שבחר כל פעם שיר אחד כדי להסבירו באופן מפורט וממצה ולחשוף את משמעותו השונה מזו הנראית לעין או המקובלת): "עץ אגס" של רחל, "באת אלי" של לאה גולדברג, "הסתרת נפשך" של זלדה, "כישופים" של דליה רביקוביץ, "יקיצה" של תרצה אתר, "אבנים משתפלות לנהר" של יונה וולך ו"דוקטור נוימן" של צרויה שלו. בסוף הפרק מובא מעין נספח המספר על פרשת השיר "הו" של נורית זרחי, השייכת ל"דור הבנות" (פרשה מביכה בשביל המעורב בה, כפי שמודה בכנות ראויה לשבח אורן, אך משעשעת מאוד לעין חיצונית...), המראה כיצד השמטת בית משיר משנה את פירושו (כל המוסיף, האומנם גורע?). בסיפור פרשה זו מגלה אורן טפח משיטות עבודתו, ובפרקים הבאים ימשיך ויעמיק בגילויין.
את הפרק הרביעי, "מתודיקה", מקדים הדימוי שהשיר הלירי הוא "הקפאה" אמנותית מלוטשת של חווייה ושתפקיד הפרשן הוא "להפשיר" את השיר, כדי להחזיר לו את חיותו ולחוות שוב את החווייה (הפשרת השיר כמוה כהפשטת הפסל). מרעישה, מהפכנית ואמיצה היא הטענה שלשיר אין פירושים שונים, אלא פירוש אידיאלי אחד, המעוגן במילותיו ובמבנהו. אין לשאול "למה התכוון המשורר", אלא "למה התכוון השיר". מכך נבין מדוע מצהיר אורן שמפרשי "איגרת" של אלתרמן שוגים כולם. לאחר מכן מופיעים מדריך "הפשרה" טכני מפורט, המכוון לכל אחד, למתחיל ולמתקדם, ובו הוראות גישה לשיר, צעד אחרי צעד, שלא תסולאנה בפז, ומדריך הוראת שירה בדרכים יצירתיות, בייחוד למורים, השם דגש על עידוד היכולת להפיק הנאה מספרות ועל חוויית העונג שבלימודה (חובבי שפה ימצאו עניין רב בתרגילים האחרונים הממחישים שחרור מילים מתבניות כולאות).
בפרק החמישי, "נוסטלגיה", בוקע שוב קולו האישי של אורן המספח 20 שירים נשכחים (לא ידעתי שהוא שירים...), שהתפרסמו במוספי ספרות שונים. תרגיל מעניין יהיה, אגב, ליישם עליהם את הטכניקות המומלצות במדריך למפרש שירה מתחיל.
בפרק השישי, "הגדרות זהות", משלים המבקר לחישות מעולמו האישי והפוליטי. הפרק פותח במאמר אבחנתי חריף בראייתו הנקרא "השיפוט הספרותי לסוגיו", המבדיל בין הקורא המתרשם, העיתונאי הספרותי ומבקר הספרות כחוקר תרבות, ועוד שני מאמרים "הגדרת זהות של מבקר ספרות עברי" ו"הגדרת זהות של מבקר ספרות ציוני", המציירים דיוקן מעורר כבוד של חוקר אידיאליסט-מציאותי, בעל ערכים איתנים, מגוייס בכל נימי נשמתו, המשפיע לא רק על קהל הקוראים, כי אם גם על הכותבים עצמם, מלווה, מעודד ומכוון, מצד אחד, מתריע על מגמות ונזקים העלולים לדעתו להתפתח לבלתי הפיכים, מצד שני. על שלוש הקטגוריות האחרונות, מבקר הספרות כחוקר תרבות, מבקר ספרות עברי ומבקר ספרות ציוני, נמנה אכן יוסף אורן שבשבילו ביקורת הספרות והוראתה היא שליחות בחזית העשייה של תרבות הדור ומפעל חיים.
ספרו זה, המתווסף לשורה ארוכה של כרכים, הוא גם מבט פנורמי על מאה שנות שירה עברית וגם צלילה למעמקיה. מונע בכוח אהבת הספרות העברית ובכוח בקיאותו הרחבה בה, אורן ממפה, מכליל, מאבחן, מסביר, מגדיר, ממיין, מפרט, מצהיר, לוחש, מציל אוצרות תרבות משכחה ומדביק בלהט תבונתו את הקורא. ממליצה מאוד על המסע המהנה ופורץ המוסכמות הנועד לקשת רחבה מאוד של קוראים – מחסרי ניסיון לחלוטין עד זאבי תרבות ותיקים שגם הם ילמדו ויופתעו – אל לב יצירתם של מיטב משוררי התקופה.
את "מוקדים חדשים בשירה העברית" (הוצאת "יחד", תשע"ה-2015), וכמו כן את יתר ספריו של יוסף אורן ניתן להשיג בבתי-המסחר המובחרים לספרים ברחבי הארץ או ישירות מהוצאת "יחד" אימייל: yoseforen@bezeqint.net
ד"ר אורנה ליברמן היא חוקרת ספרות, מיתוסים ותנ"ך ובעלת הבלוג: לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה. ספרה "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה", הוצאת סלע ספרים, זמין גם במהדורה אלקטרונית באתרים "מנדלי מוכר ספרים ברשת" ו"עברית".
אהוד: מה נפלאה היא מלאכתו של יוסף אורן, שבאימהות השירה העברית שכח לכלול את אסתר ראב.
* * *
הופיע הסאגה הארצישראלית
שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!
"והארץ תרעד"
מאת אהוד בן עזר
"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.
לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."
נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".
אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.
בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים
ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה
בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי
לפי הכתובת:
אהוד בן עזר
ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221
אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!
אין החזרות! קנית – נדפקת!
* * *
ידידיה יצחקי
במי בחרנו לראשות המדינה?
מי ילחם באויבינו, בחמאס, בחיזבאללה?
מי נלחם עד היום? במלחמת העצמאות עמדו בראש צבאנו אלופים, מפקדי חטיבות, שזיהו את עצמם עם מפ"ם. ראש המחץ של הצבא היה בפלמ"ח, שטופח בקיבוץ המאוחד בידי יצחק שדה שהצטרף למפלגת השמאל הסוציאליסטי של משה סנה, שהוא עצמו היה ראש המטה של ההגנה. מפקדו של פלמ"ח היה יגאל אלון, איש קיבוץ גינוסר, לימים ח"כ ושר מטעם העבודה.
האצ"ל שעשוי לייצג את הימין של אותם ימים ניסה לכבוש את יפו, ההגנה נאלצה לחלץ אותו כשהסתבך בסמטאות של יפו. האצ"ל הביא ספינה עמוסה בנשק (אלטלנה) בלא תאום עם שלטונות צה"ל, ותוהה על שנחשד במזימה לפוטש צבאי. מחוץ לאלה, ולפרשה המבישה של דיר-יאסין לא עשו אצ"ל ולח"י במלחמת תש"ח כאירגון דבר.
במבצע קדש הובסו המצרים ב-10 ימים, הממשלה היתה ממשלת מפא"י, בראש הצבא היה משה דיין, באותם ימים איש מפא"י, מנאמני בן-גוריון.
במלחמת ששת הימים הובסו המצרים והירדנים בשלושה ימים, שלושה ימים נוספים נדרשו כדי להביס את הסורים. האם צריך לומר שהממשלה בראשותו של לוי אשכול הייתה ממשלת שמאל, וכך גם הפיקוד של צה"ל.
אחת הפעולות המפוארות בהגנה על אזרחי ישראל היה מבצע אנטבה, בהנהגה השמאלנית של יצחק רבין ושמעון פרס, ובפיקודו של האלוף דן שומרון. אחד מקרבנותיו של מבצע זה היה יונתן נתניהו. הוא לא היה מפקד המבצע, אבל משפחתו של נתניהו לוקחת לעצמה את כל הקרדיט למבצע זה. אלמלא היה לזה ריח של כוונה לרווחים פוליטיים, הייתי אומר שיוני נתניהו ראוי לכבוד גיבורים, ולמשפחתו – שאין אדם נתפס על צערו.
במלחמת יום הכיפורים נתגלתה חולשתה של מפא"י מהרבה בחינות, מה שהביא למהפך של 1977, עם זאת, מלחמה קשה זו, בהנהגת ממשלת גולדה מאיר ומשה דיין, שהחלה ב"מחדל" נגמרה במרחק 101 קילומטר מקהיר ובשערי דמשק. גם הפעם בהנהגת השמאל.
כתוצאה ממלחמה זו הציעה מצרים לישראל שלום תמורת שטחים, החזרה של סיני עד השעל האחרון תמורת שלום. מנחם בגין הפגין את עומק הבנתו ההיסטורית ואת מנהיגותו האמיצה בקבלתו של הסכם זה, הוא הסכים אפילו למתן אוטונומיה לערביי פלשתין. היו אצלנו גם צרי אופק ולאומנים קיצונים שלא הבינו את גודל מעשהו של בגין, הם פרשו מהליכוד והקימו את מפלגתם הקיקיונית "תחייה". נעשו גם מאמצים אישיים לסכל את ההסכם, ההיסטוריון פרופ' ב"צ נתניהו ובנו בנימין נתניהו נפגשו עם בגין וניסו בכל כוחם לשכנע אותו שלא לסגת מסיני. זו היתה נסיגה מתואמת עם מצרים, תמורת שלום שנשמר עד היום, על אף נבואות הזעם לפיהן יפרו המצרים את ההסכם. "נבואות" אלה התגשמו ברצח סאדאת וברצח רבין, ובהשלכת רימון להפגנה חוקית של "שלום עכשיו" ורצח אמיל גרינצווייג.
עכשיו השלטון הוא בידי הימין. הדור של אנשי הימין הליברלים אנשי הרוח ובעלי החזון, נושאי חזונו הליברלי של ז'בוטינסקי, מסוגם של דן מרידור, מיכאל איתן, רוני מילוא, ולמעשה גם ראובן ריבלין, ואף אופורטוניסט חכם כאריאל שרון, וכל מי שעשוי היה לסכן את שלטונו האבסולוטי של נתניהו הורחק ממרכז הליכוד וממוקדי השלטון. במקומם באו צעירים פנאטיים שכל עניינם בג'ובים ובכיסאות. עם צווחנית אינפנטילית שכולי רועד מהאפשרות שתהיה שר בישראל, חם ושלום.
ומה קרה מהבחינה הביטחונית, שנתניהו סבור שרק הוא מסוגל לשאת? ממשלות הליכוד הסתבכו שלוש פעמים במלחמות כושלות בלבנון, ובשלוש מלחמות כושלות בעזה. הם לא הביסו את חיזבאללה ולא את חמאס, אדרבא, הם חיזקו אותם מאוד. הם המיטו אסון על אזרחים חפים מפשע והביאו בכך אותנו, את עם ישראל ואת מדינת ישראל, לעמדה של מדינה מצורעת, שמרבית אירופה מתנגדת לעצם קיומה, ואלמלא היתה מצוידת בנשק להשמדה המונית (על פי מקורות זרים, גם זה ביוזמת השמאל ובביצועו), היו שמים עלינו מצור כלכלי, חברתי ואקדמי. גם צעדים נכונים, לדעתי, כמו נסיגה מחבל מעזה, שנעשה בלא הסכמה עם אויבינו, כפי שעשה בגין בנסיגה מסיני, הביאה את החמאס לשלטון. הנסיגה מלבנון שביצע ברק היתה שונה במהות מהנסיגה מסיני ומעזה, שכן אלה כללו פינוי יישובים, הנסיגה מלבנון הייתה צבאית.
מי שומר על ילדינו?
הבה נדבר על ילד אחד, גלעד שליט שמו. הוא היה חייל ונפל בשבי החמאס, אולי באשמתו. החמאס הציג ביום בו נחטף הנער דרישות ידועות מראש כתנאי להחזרתו. הממשלה דחתה דרישות אלה, אבל ניהלה משא ומתן על התנאים לשחרורו. לא נאמר שאין נושאים ונותנים עם ארגון טרור, כפי שנוהגת ארצות הברית. הוויכוח היה על טיבם של המיועדים לשחרור. חמאס לא זז מדרישותיו, הממשלה לא הסכימה לקבל את תנאי חמאס ויהי מה. כך עברו חמש שנים, ממשלות הימין התחלפו בשל שחיתות, הנער נרקב בכלא ואין תזוזה במאמץ לשחרורו. העם רצה שהילד ישוחרר, משפחתו הזעיקה שמיים וארץ, ביקשו רחמים, פנו למנהיגי מדינות אחרות. נתניהו נשאר כסלע איתן. אפילו לא טרח להבהיר את עמדתו.
עד שבא הנס. העם העלה דרישה לצדק חברתי, חצי מיליון אזרחים הפגינו נגד אטימותם של המנהיגים. בין היתר עלתה הדרישה לשחרר את גלעד שליט. נתניהו חש שכסאו רועד, חשב שצריך לעשות משהו. לפנות למדיניות כלכלית של צדק חברתי? להטיל מיסים על עשירי המדינה שאינם נושאים בעול הכלכלי של המדינה? להטיל פיקוח על מחירי מזון בסיסיים? ליזום תכנית לשיכון עממי, כמו שעשתה גולדה מאיר בשנות החמישים? מה פתאום, חס ושלום, לא עולה על דעתו של נתניהו להרגיז את הטייקונים שמעשירים אותו, אבל הוא מחפש ומוצא דרך קלה ונוחה להסיח את דעת הקהל מהמחירים שהם משלמים עבור המזון שהם צורכים ומהמצוקה האמתית של חסרי דיור, הוא יחזיר הביתה את הילד, את גלעד שליט. חמאס התרצה לרכך את דרישותיו? ממש לא, נתניהו הסכים לתנאים שדחה חמש שנים קודם לכן.
כשראיתי אותו בטלוויזיה מחבק בחיוך רחב את גלעד שליט ברדתו מהמטוס שהחזיר אותו הביתה, רציתי לירוק בפרצופו המחייך, למה לא עשה זאת חמש שנים קודם לכן? למה נתן לילד לרקב בשבי חמאס חמש שנים? הוא אינו איש של עקרונות, הוא קבע בדיעבד שיש לשאת ולתת עם ארגוני טרור רק כשזה עוזר לו בעניינים פוליטיים מבית. אפשר היה לשלם מחיר כבד בשביל סוחר הסמים טננבאום, אפשר להפקיר לגורלו את הנווט רון ארד.
מה עם הילדים שלנו? מי שומר עליהם? האם באמת זהו העניין?
הערבים באים.
שלטון לאומני (או טוטליטארי מסוג אחר) זקוק לאוייב, היהודים מילאו תפקיד זה במשך שנים רבות, אצלנו האוייב תמיד זמין, הערבים. לפני שנים רבות נערכו בחירות בהן הציג הימין את שרון כמועמד לראשות הממשלה, השמאל הציג את מצנע. באותו זמן נערכה הפגנה של חסרי בית בכיכר המדינה, שהסבה את שמה של הכיכר ל"כיכר הלחם". אישה אחת שגרה בשרידי אוטובוס סיפרה לכתבת הטלוויזיה על מצוקתה, הכתבת שאלה אותה למי תצביע. "אני חושבת שאצביע בעד שרון, אומרים שמצנע הוא בעד הערביםץ"
הגזענות, הפחד מהערבים הם מדיניות מטופחת בידי השלטון, כאמור, השלטון זקוק לאוייב כדי להסיח את דעת ההמון העני מחלקו של השלטון בסבל שלו. כבר הרומאים ידעו את הכלל divide et impera הפרד ומשול. וכך יכול היה נתניהו לפנות אל היצרים הגזעניים השפלים ביותר כדי לזכות בכמה מנדטים נוספים, "הערבים באים בהמוניהם!" זעק בהיסטריה, ועם זאת יצר קישור – "שמאל זה ערבים," הוא צעק, "עמותות השמאל מסיעות אותם באוטובוסים לקלפי!" – הפריח בלי בושה שקר נבזי.
אחרי שנים של הסתה והפחדה, זה עבד. שוכחים מהר שבכל המלחמות הראשונות שמרו ערביי ישראל על נאמנות למדינה, עד שבא הכיבוש, שמתוחזק בהפלייה מכוונת, בלחץ כלכלי, גניבת קרקעות, בהסתה גזענית, ומנסה בכל כוחו לגרום להעמקת האיבה בין יהודים לערבים, לגרום לערבים לתמוך בטרור. זה עוזר מאוד לשלטון. צריך להבין, השלום הוא הסכנה הגדולה ביותר לשלטון הגזעני הנתמך בידי ההון הגדול.
איראן! אוי, איראן!
אוייב נוסף שאפשר להטות אליו את פחד ההמון היא איראן. במו אוזניי שמעתי את נתניהו אומר, בעיצומה של המחאה החברתית, אני אעלה שוב על סדר היום את הנושא האיראני. גם ספין זה הצליח מאוד, רבים כן שלמים תמכו בנתניהו כיוון שהעלה שוב ושוב את הנושא האיראני. לצורך זה היה מוכן ליצור משבר חמור וקשה עם ארצות הברית, המשענת החשובה ביותר שלנו, משבר שעדיין אי אפשר להעריך את תוצאותיו. למעשה, נתניהו מחזק את הסכנה האיראנית, במידה שזו סכנה אמיתית, וראוי ללמוד את פרשת צפון קוריאה. השגת נשק אטומי בידי צפון קוריאה היתה בלתי נמנעת, כיוון שהיא נשענת בגבה על סין. איראן נשענת על רוסיה ועל סין, ושכנתה האסלמית פקיסטן כבר מצוידת בנשק אטומי. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחזק ברית הגנה נגד איראן, שתכלול את אירופה ואת מדינות ערב. נתניהו, והימין הישראלי – הם גורמים מעוררי איבה, במיוחד באירופה. נראה שחושבים שם, לא נורא, שהישראלים ישקשקו קצת.
* * *
בן מבקר במסעדה
ארוחת צהריים לשלושה במסעדת Loft
הזדמנו בשבת האחרונה לסגנית אם המושבות ראשון לציון. אימו של בן הזוג הזמינה אותנו לצהריים בשבת במסעדת לופט באזור התעשייה הישן של העיר. האזור רווי במסעדות, המפורסמת בהן היא "סוהו", עליה ארחיב בהזדמנות (עסקיות צהריים מומלצות). מומלץ לחנות ברחובות או בחניונים שמסביב, האזור עצמו מכיל מעט מקומות חנייה ומעוצב כמין מדרחוב.
אז מה אכלנו?
למנות ראשונות חלקנו באפלו ווינגס, פרחי כרובית בתנור ושקדי טלה. מנת הבאפלו ווינגס "הקטנה" מנתה 11 חתיכות כנפי עוף מטוגנות ברוטב צ'ילי-חמאה, טעים מאוד. פרחי הכרובית, נאפו בתנור ותובלו ברוטב (לדעתי על בסיס מיונז). למרות שכרובית בתנור הפכה להיות מנה מקובלת בהרבה מסעדות, הביצוע כאן היה מצוין וטעים.
מנת שקדי הטלה הגיעה במחבת קטנה ולצידה עגבניות צלויות, שעועית ירוקה, פרוסות פלפל ירוק חריף ועל הכל טחינה גולמית. המנה הייתה טעימה, למרות ששקדי הטלה היו מעט חיוורים והיה נחמד אם הם היו צולים אותם מעט יותר.
למנות עיקריות בן הזוג הזמין המבורגר בקר אנגוס עם גבינת פרומעז והום פרייז. אני משער שההמבורגר היה טעים מכיוון שנאכל עד תומו. גם ההום פרייז שנלוו אליו היו טעימים מאוד, קוביות תפוחי אדמה ברוטב צ'ילי מתוק וחמאה. מומלץ בחום. הפתיע אותנו שגבינת הפרומעז הוגשה ליד ההמבורגר ולא מעליו, כפי שניתן היה להבין בעת ההזמנה. שתי פרוסות עגולות של גבינה שנראו כאילו כרגע נחתכו מנקניק הפרומעז המפורסם.
אימו של בן הזוג הזמינה מנת כבדי עוף ברוטב סויה ודבש, עם בצל ופלפלים קלויים, בתוספת פירה. אני ממליץ למי שאוהב את כבדי העוף שלו עשויים היטב, לומר זאת למלצר בעת ההזמנה. הכבדים במנה הזו היו מעט אדמדמים, אבל מאוד טעימים.
אני הזמנתי המבורגר אנגוס כבד אווז בתוספת גבינת גאודה וצ'יפס. 250 גרם של בקר כשבתוכם מסתתר מדליון כבד אווז. טעים מאוד ומפתיע בשילוב הטעמים והמרקמים. הצ'יפס היה צ'יפס דק וסטנדרטי שניתן לקבל בכל סניף מקדונלד'ס. ראוי לציין גם שההמבורגרים מוגשים פתוחים, עם מבחר ירקות על הצלחת, כך שכל אחד יכול להוסיף לעצמו להמבורגר את הירקות האהובים עליו.
לקינוח חלקנו עוגת גבינה בסגנון ניו יורקי שהיתה טעימה ולא כבדה מדי.
אז כמה זה עלה? (לצערי לא לקחתי את החשבון, כך שחלק מהסכומים הם מהזיכרון)
באפלו ווינגס – 34 ₪
פרחי כרובית בתנור – 28 ₪
שקדי טלה – 42 ₪
המבורגר בקר אנגוס עם פרומעז – 52 ₪
תוספת הום פרייז – 14 ₪
כבדי עוף עם פירה – 63 ₪
המבורגר אנגוס כבד אווז עם גאודה וצ'יפס – 92 ₪
עוגת גבינה – 36 ₪
2 דיאט קולה – 16 ₪
3 כוסות קפה – 30 ₪
סה"כ 417 ₪ ועוד 50 ₪ טיפ
Loft – רח' משה בקר 15, מתחם ה"רובע", אזור התעשייה הישן, ראשון לציון.
טלפון: 03-9563216 www.loft.co.il
פתוח כל השבוע מהשעה 12:00 ועד אחרון הלקוחות
עסקיות בימים א'-ה' בשעות 12:00-18:00 ובימי ו' וערבי חג בשעות 12:00-17:00
* * *
"מסעותיי עם נשים"
מאת אהוד בן עזר
בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים
ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה
בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי
לפי הכתובת
אהוד בן עזר
ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221
אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!
אין החזרות! קנית – נדפקת!
* * *
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* בסופו של כל גיליון של חב"ע מצוטט הרמב"ם בעניין מי שעושה את התורה קרדום לחפור בו שהוא מלסטם את הבריות, ורואה את כותרת העיתונים (לא רק הארץ, גם ישראל היום) ושומע חדשות בטלוויזיה וברדיו, איך נמסרה כל מערכת החינוך שלנו, מפעלם המפואר של אבות אבותינו, לידי ליסטים תאבי בצע תמורת כיסא של עור צבי. האם לזה כיוונו בוחריו בתום לב של ראש הממשלה?
ידידיה יצחקי
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,652 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה אחת-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,072 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,059 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-83 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,630 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-87 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-72 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של
ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-5 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.
עד כה נשלחו קבצים ל-18מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ילדים ונוער / שונות
אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן
ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
*
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
*
*
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל