הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1272

 [שנה שלוש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, ו' באלול תשע"ז, 28 באוגוסט 2017

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך את המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: יוסי גמזו: הַטִּפּוּל הָרָצוּי לַצַּבָּר הַמָּצוּי. // משה כהן: מני נפתלי "הלוחם לטוהר המידות"! // מתי דוד: מי אתה אלדד יניב? // משה גרנות: ועוד על עלילת הדם של "חטיפת" ילדי תימן. // תכירו את "אנטיפה": השמאל הקיצוני ש"נלחם באנטישמיות" אבל מאשים את ישראל בשואה. [ציטוט]. // יוסף אורן: עוד על "סופר המלך" ליוסף אריכא. // נורית גוברין על "נוף של לילה" ליוסף אריכא. // ד״ר אבי עילם אמזלג: על לאומנות, גזענות ובורות של נעמן כהן. // מיכל סנונית: פריז אחרת. // יהודה גור-אריה: הערות שוליים [93], הגיגים קלים על נושאים כבדים. // אורי הייטנר: צרור הערות 27.8.17. // תקוה וינשטוק: המורים שלי: הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי. // שיעורים בתודעה יהודית, שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // יעקב ניר [ד"ר לגיאולוגיה ימית וחופית]: מי קובר את ים המלח? [ציטוט]. // יהודה דרורי: הסְדרה לקרקע "פרטית" יעני... // נעמן כהן: תורת הגזע של רון כחלילי וההיסטוריה המעוותת שהוא מציג. // אהוד בן עזר: "והארץ תרעד", פרק עשרים ואחד, סיפור שמלת העץ והרעש. // אורית דשא: "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים..." // שגריר (בדימוס) יורם אטינגר: המזרח התיכון לאן? [ציטוט]. // אלי מייזליש: אני לא יודע מה לעשות עם איתן הבר. // אהוד בן עזר: ספרי דורות קודמים, "עם נסוך תרדמה" לאוסקר באום, 1949. פורסם לראשונה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ביום 23.2.1973. לפני 44 שנים. // ממקורות הש"י.
 

 

* * *

יוסי גמזו

הַטִּפּוּל הָרָצוּי לַצַּבָּר הַמָּצוּי

 

מֵרֹב הַסְּקוּפִּים שֶעוֹשִׂים אֶצְלֵנוּ כָּאן שָׂמֵחַ

בְּבִצָּתֵנוּ הַפּוֹלִיטִית הַמְּלֵאָה תְכָכִים

כִּמְעַט שֶלֹּא שוֹמְעִים עַל מַצָּבוֹ שֶל הַצּוֹמֵחַ

מִלְּבַד אַנְשֵי בּוֹטָנִיקָה וּמַדְעָנִים מֻמְחִים.

 

אֲבָל הִנֵּה גַם בְּקָקָ"ל וְגַם בִּמְכוֹן ווּלְקָנִי

טוֹרְחִים כַּיּוֹם בִּשְוּונְגּ עַל הַטִּפּוּל הֲכִי רָצוּי

כְּנֶגֶד נֶגַע קַטְלָנִי, אַלִּים וְחוּלִיגָנִי

הַמִּתְנַכֵּל לַ"סַּבְּרֶה" הַקָּרוּי צַבָּר מָצוּי.

 

זוֹהִי כְּנִימָה אַלִּימָה שֶבִּתְחוּם צְפוֹן הָאָרֶץ הִשְמִידָה בְּמֶרֶץ

אֵין-סְפוֹר שִׂיחִים שֶל "סַבְּרֶס" בְּגִ'יהָאד בּוֹטָנִי רָב

וּמַדְּעָנֵי אַרְצֵנוּ בִּגְבוּרָה עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ

בִּזְכוּת חִפּוּשִיּוֹת שֶמּוּל כְּנִימוֹת יוֹצְאוֹת לַקְּרָב.

 

וְאִם עַל הַכְּנִימוֹת הַלָּלוּ יִתְגַּבְּרוּ אֵי-פַּעַם

יַצִּילוּ אֶת שִׂיחֵי הַ"סַּבְּרֶס" מֵהִכָּחֲדָם

וְלֹא רַק אָנוּ, גַם בָּנֵינוּ יֵהָנוּ מִטַּעַם

מֶתֶק פֵּרוֹת צַבָּר הַמַּבְשִילִים בְּמוֹעֲדָם.

 

וּכְמוֹ בִּמְשַל יוֹתָם בּוֹ זַיִת, תְּאֵנָה וָגֶפֶן

וְהָאָטָד הֵם מֶטָפוֹרִיִים לִבְנֵי אֱנוֹש

אוֹמְרִים הַמַּדְּעָנִים כִּי זֶה דוֹמֶה כְּבָר לְמִתְקֶפֶת

גַּל הַטֵּרוֹר שֶל דַּאעֶש וְיוֹצְאִים פֹּה לַעֲנֹש

 

אֶת מַשְמִידֵי הַ"סַּבְּרֶס" בְּחִפּוּשִיּוֹת-הַנֶּגֶד

מָה שֶמַּזְכִּיר בֵּינֵינוּ אֶת דִּבְרֵי הָרָמַטְכָּ"ל

עַל גְּבוּל אַרְצֵנוּ הַצְּפוֹנִי אֵלָיו אִירָאן נִדְחֶקֶת

מֵאָז שֶשִּלְטוֹן דַּאעֶש בָּאֵזוֹר הַזֶּה סֻכַּל

 

תּוֹדוֹת לַבְּרִית בֵּין פּוּטִין וּבֵין אַסַד הַטּוֹבֵחַ

אֶת בְּנֵי עַמּוֹ הַסּוּרִים שֶשִּנָּיו בָּם נִנְעָצוֹת

כְּבָר שֵש שְנוֹת גֶּ'נוֹסַיְד כְּשֶבַּזְּוָעָה הַזֹּאת נוֹכֵחַ

בִּזְיוֹן הַסּוֹצְיָאלִיזְם נֹסַח בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת.

 

כָּךְ שֶכְּשֵם שֶיְּשוּעַת הַ"סַּבְּרֶס" אִם תַּגִּיעַ

תָבוֹא מִחִפּוּשִית שֶשְּמָהּ "מוּשִית", אַךְ בֶּטַח לֹא

יֻבְטַח בָּהּ בִּטְחוֹנֵנוּ – יֵש לוֹמַר זֹאת בְּמַפְגִּיעַ –

כִּי רַק כּוֹחוֹ שֶל צַהַ"ל וּלְכִידוּת הָעָם כֻּלּוֹ

 

הֵם יַעֲרְבוּ לָנוּ אִם נַעֲצִים אֶת הַמְּשֻתָּף כָּאן

מֵעַל לְכָל מָה שֶמַּפְרִיד קָשוֹת בֵּין מִגְזָרָיו

זֶה וְרַק זֶה, אִם נֶחֱזֶה כֻּלָּנוּ, סָב וְטַף כָּאן

בְּהִתְגַּלּוּת שֶל הִתְעַלּוּת הָעָם עַל צוֹרְרָיו

 

יַמְחִיש כְּמוֹ פְּרִי שֶבְּחֻבּוֹ מָתֹק הוּא אַךְ חוּצוֹ הוּא

שָחוּז וְקוֹצָנִי, אֶת הַצֵּרוּף הַמְּחַיֵּב

שִמּוּש מֻשְׂכָּל בְּחֹסֶן לְאֻמִּי שֶסּוֹד מִרְצוֹ הוּא

טִפּוּחַ אַחְוַת-פְּנִים וּנְחִישוּת-חוּץ מוּל כָּל אוֹיֵב.

יוסי גמזו

 

* * *

משה כהן

מני נפתלי "הלוחם לטוהר המידות"!

מני נפתלי, הסמל של התקשורת ללוחם לטוהר המידות, נאשם בעבירות על החוק וכדי להקל על עצמו הפך לעד מדינה. 

הוא מואשם לא רק בעבירות על טוהר המידות אלא גם בהטרדה מינית.

תמוה, עבריין מואשם הופך לסמל של לוחם לטוהר המידות. 

זה דרכה של התקשורת "המאוזנת" שלנו, כל  מי שתוקף את נתניהו כשר למהדרין, גם אם הוא עבריין מואשם. 

 

[אהוד: ב"חדשות מחלקה ראשונה" של יואב יצחק יש מידע מדהים ומזעזע על מעלליו של מני נפתלי בתקופת עבודתו במעון ראש הממשלה, מידע שאם הוא נכון, מתברר שנפתלי קיבל כנראה מעמד של עד מדינה כדי לחפות על מעלליו, הנראים כפליליים, וזאת כדי להפליל את שרה נתניהו, והעוול שנעשה כאן לבני הזוג נתניהו ממש זועק לשמיים!!!

תקנו אותי אם אני טועה. כל מנוול ועבריין, אם רק ייצא נגד נתניהו, ייעשה מיד גיבורהּ של התקשורת המוטה נגד נתניהו. ככה זה. ואולם אולי הדבר רק מגביר את התמיכה העממית בנתניהו, חוץ מאצל כמה שטופי מוח מצריכת-יתר של תקשורת, בהם גם אחדים ממכרינו בעלי אי.קיו. גבוה וכושר-שיפוט נמוך].

 

מבחן הסבירות

כאשר בודק בית המשפט העליון צעדים לביטחון המדינה הם מחילים את מבחן הסבירות והמידתיות. 

והנה בפסק הדין על ההפגנות בפתח-תקווה פסק השופט דנציגר שזכות ההפגנה היא במדרג גבוה מאוד וגוברת על הזכות לפרטיות ולשקט בביתו של אדם. 

תמהני, האם אין צורך להחיל את מבחן הסבירות  והמידתיות גם על זכות ההפגנה?

40 שבועות אלפי בני אדם מצויידים במגפונים מפגינים מתחת לביתם של אותם אנשים על עניין ערטילאי כמו "השחיתות הציבורית".

זה סביר, זה מידתי?

משה כהן

ירושלים

 

* * *

הוגה הדיעות אייבי בנימין, מייסד ההפגנות מול בית היוהמ"ש בפ"ת – מדוע אנו מפגינים?

הסרטון הוסרט במאי 2017. כדאי לראות מי הם אבירי הצדק הזוכים בתמיכת התקשורת.

https://www.youtube.com/watch?v=BT3Z1rm4FBE

 

 

* * *

מתי דוד

מי אתה אלדד יניב?

האיש החריג הזה שמוכר לכולנו, היה במקום 30 ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות, מנהל לשכתו של אהוד ברק כשכהן כראש ממשלה שפיטר אותו.

איש חריג זה הפך להיות הדמות המרכזית בהפגנות בפתח תקווה, והמנהל מסע אישי נגד נתניהו.

זה הזמן להזכיר את מעלליו החמורים בעברו שהודה בהם.

אלדד יניב היה משפטן מקיאבליסט, שרצה להיות מהפכן אידיאליסט והפך לאנרכיסט אופורטוניסט שרצה להרוס את הסדר הישן באמצעות ההרפתקה ההזויה שלו כשהקים את מפלגתו "השמאל הלאומי".

 במוסף "ליידי גלובס" (ינואר 2011) ובשני ראיונות, במוסף "הארץ" הוא הודה בשרשרת מעשיו הפסולים:

"הייתי חלק מארגון קוזה נוסטרה של ישראל. הייתי הקוו המחבר בין הון לשלטון. בעתיד הלא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי."

הוא הודה שהיה לו חלק לא קטן בהשחתה של הפוליטיקה הישראלית.

הודה שניהל קמפיין להדחתו של ניצב משה מזרחי מהמשטרה שניהל בזמנו חקירות פליליות נגד פוליטיקאים.

הודה שהיה נרקומן שהיה לו צורך בלתי פוסק לקנות המותגים הכי יקרים, למען הפגנת פוזה של המצליחן.

הודה שהצליח לחסל פוליטית את אברום בורג ועמיר פרץ למען אהוד ברק.

הודה שבעת שהיה עובד ציבור, במשרה ממשלתית, שיתף פעולה עם אנשים נגד שרים בממשלה, בניסיון שתפתח נגדם חקירה.

הודה שחי את החיים הכי מזוייפים, סכיזופרנים. בבוקר היה במשרד שמאמלל אנשים ועושה כסף. בערב מטיף מוסר. בבוקר היה עובד כזונה על הטייקונים, בהמשך רץ הביתה להתחפש לפרולטר.

לאחר כישלונו האישי והפוליטי, יצא למסע היטהרות לדרך חדשה. הוא פתח בתהליך גמילה וחרטה מכל מעלליו ומעשיו הפסולים. הוא הצהיר שהוא מתחרט על ששיקר, סכסך, השמיץ, העליל ורמס אנשים.

מאז הוא מתרוצץ ללא הפסקה בכל אולפני הטלוויזיה כמומחה הבלעדי להפלתו של נתניהו. פעם הוא מתראיין כפרשן משפטי. פעם כיועץ פוליטי. פעם כעיתונאי לוחמני. פעם כלוביסט מפלגתי. יש לו אגו דמיוני שהוא מנהיג מפלגתי שנועד להיות מנהיג לאומי. איש רב תכליתי שיש לו יעד יחידי – הפלתו של נתניהו. התקשורת מחלה לו על מעלליו בזכות מלחמתו בנתניהו, בדיוק כפי שמחלה בזמנו לשרון, בזכות ההתנתקות מגוש קטיף.

מוזר הדבר שהאיש שמאחוריו קופת מעללים פסולים שהודה בהם, הפך להיות דמות מקובלת, כפרשן וכמומחה, באולפני הטלוויזיה ובמפלגת העבודה.

מתי דוד

 

* * *

ממש חובה לקרוא: תכירו את "אנטיפה": השמאל הקיצוני ש"נלחם באנטישמיות" אבל מאשים את ישראל בשואה, וגם על חלקה של הקרן לישראל חדשה בעידוד האנטישמיות משמאל בדרך של השחרת ישראל.

[מאמר מרתק מאת גלעד צוויק מתוך "מידה", 23.8.2017]

http://mida.org.il/2017/08/23/תכירו-את-אנטיפה-השמאל-הקיצוני-שנלחם-בא/

ציטוט מהמאמר: "מנכ"לית 'שוברים שתיקה' לשעבר יולי נובק זוכה גם היא לשבחים מצד האקדמאי שנוהג לטפול עלילות אנטישמיות על ישראל. באפריל האחרון שיתף פאלומבו-ליו כתבה של נובק באתר '972', הנתמך על ידי הקרן החדשה [הקרן לישראל חדשה]. הכתבה מהווה למעשה תמלול נאומה של נובק בהפגנת שמאל בירושלים, בו קראה מנכ"לית שוברים שתיקה לשעבר 'להפיל את הכיבוש כדי להפוך לחברה מוסרית יותר.' לתפיסת פאלומבו-ליו, נובק נשאה 'נאום חשוב.'"

גלעד צוויק

 

* * *

משה גרנות

ועוד על עלילת הדם של "חטיפת" ילדי תימן

מאור זגורי יודע לכתוב ("לקרוא לילד בשמו", "7 ימים" 18.8.17), ללא ספק, ואני מקווה שאני יודע לקרוא: הוא כביכול כועס על מי שמשווה את "חטיפת ילדי תימן" לשואה, אבל בדרך עקיפה הוא בעצמו משווה: "בעיניי אין שום נחמה במחשבה שהילדים נמסרו כנראה לניצולי שואה. להיפך, עברתם שואה, וכעת מעבירים שואה למישהו אחר?" (הדגשה שלי – מ' ג'), ובסוף הכתבה: "... לכונן כאן צדק היסטורי ולפצות בכסף גדול את משפחות הילדים החטופים, ולמרות שזה מתבקש (הדגשה שלי, מ' ג') – לא אקרא לזה 'שילומים', אקרא לזה פשוט צדק."

ובכן המדינה חוללה שואה. ומי היתה אז המדינה? כדברי רועי חסן (שהתפאר בשריפת ספריו של נתן זך, עם כל הקונוטציות) – "מדינה אשכנזית".

ובכן, מאור זגורי היקר, אתה ממש אפיגון: קדמה לך משפחתו של השר אהרן אבו-חצירא שקבעה חד משמעית שבגזר הדין שלו "אשמים בורג וזיגל שהם בראש המאפייה של הנאצים," ומוני יקים הצהיר שהוא בעל זכויות היוצרים של הגידוף המזוויע (שנמרח על בתי כנסת ועל מוסדות ציבור ותרבות) – "אשכנאצים"; וכן, עוזי משולם, ששולמית מליק ("העדה" לפשע החטיפה) כל כך מעריצה, האיש שפקד לזרוק בקבוקי תבערה על שוטרים, ואשר חסידיו ירו בהם, וכמעט הרגו ביריות את רב כלאי בני אבירם, הוא קבע חד משמעית שהחטיפה היה מעשה נאצי, וכי כל כוונת האשכנזים הייתה למכור את הילדים לחו"ל כדי שיעשו בהם ניסויים נוסח מנגלה.

וכן כותב מאור זגורי: ש'הטעויות הנמחלות' עשתה המדינה... על גבם של המזרחים: מעברות, שיכונים, פריפריות, ריסוסים ודיכוי תרבותי."

ובכן, אתה, מאור, שמעת סיפורים – אני הייתי שם – עליתי ארצה ב-22.2.1951 מרומניה, ולאחר הדי. די. טי. (יש כאלה שקיבלו די. די. טי. פעמיים – בפעם הראשונה על ידי הבריטים בקפריסין) והרישום נשלחנו ישר באוטובוס מקרטע למעברת באר-שבע. היו שם מאות אוהלים (שרובם קרסו בסופה הראשונה), היה ברז אחד לעשרה אוהלים (כל בוקר תור ענק לרחוץ פנים), והמעברה הייתה מאוכלסת ביוצאי רומניה, הונגריה, בולגריה, עיראק.

את השיכון ראינו רק כעבור שלוש שנים, וגם אז בלי חשמל, בלי מים, בלי מרצפות ובלי תקרה (ראו את הרעפים). ואפרופו, דיכוי תרבותי – והכול הצביעו אז על שושנה דמארי כעל הזמרת הלאומית, ועל "ענבל" כעל להקת המחול הלאומית, ולא עלה בדעתי לתמוה שדווקא תימנייה, ולא רומנייה (עדה גדולה פי שלושה מהתימנים!) זכתה לתואר הזה.

ועוד דבר, מדברים על מאות חטופים, לאן הם נעלמו? הם צריכים להיות היום בני 70-65, עדיין היה יכול להיות עם מי לדבר. איפה הם? ומדוע לא נמצאו בעת ועדות החקירה (שאגב, בין חבריהן היו יוצאי תימן) של שנות 1967, 1980, 1995, כשהם היו עדיין צעירים?

אבל מאור זגורי "לא צריך הוכחות," "מספיקות העדויות של המשפחות," שאותן צריך "לפצות בכסף גדול." (ציטוט מדויק!)

ד"ר משה גרנות

נשלח ל"מכתבים" "7 ימים", 19.8.17

ולא פורסם!

 

אהוד: אני בדעתך במאה אחוז מול כל הטינופות המאמינים עדיין בעלילת הדם הזו, שהיא יריקה בפרצופו של היישוב הוותיק, בני כל העדות, שחיו אז בצנע ובמחסור, אחרי מלחמת העצמאות שגבתה מאיתנו אלפי קורבנות – והאנשים האלה, נשים וגברים שלנו, קלטו את העליות ההמוניות במסירות נפש והצילו אותם ממשטרים עוינים ליהודים.

תאר לך שכל היהודים האלה ואבותיהם ואבות-אבותיהם היו נמצאים עדיין בסוריה, בעיראק, בתימן ובשאר המדינות המוסלמיות.

אבל אתה ואני בדעת מיעוט מול ההיסטריה המטורפת והשקרית שפושה סביבנו בנושא הזה, והכול בתמיכת תקשורת מטומטמת.

 

* * *

אתם, ששלחתם את החייל המצטיין סמל אלאור אזריה

ל-18 חודשי מאסר צבאי משפיל וקשה בכלא 4

על שפעל כנדרש וּוידא הריגה של מחבל-רוצח

אתם ישנים טוב בלילות על המצעים הרכים שלכם?

כאשר הוא נאלץ לישון ללא כרית וללא שמיכת פוך

רק עם שמיכת פִּיקֶה על מזרון בעובי סנטימטר!?

אתם, שעירערתם את נכונות הלחימה-בטרור של חיילי צה"ל

אנחנו נחזור ונזכיר לכם את הביזיון שלכם פעמיים בשבוע!

אהוד בן עזר

 

* * *

יוסף אורן

עוד על "סופר המלך" ליוסף אריכא

אהוד יקירי, בגיליון האחרון של עיתונך האינטרנטי הבאת עוד הצדקה להדפסה מחדש של מאמרי הסדרה שלך "ספרי דורות קודמים", שהתפרסמו לפני למעלה מארבעים שנה במוסף "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ", כאשר נערך ע"י בנימין תמוז.

 כוונתי למאמרך משנת 1973 על הרומאן "סופר המלך", יצירתו החשובה ביותר של יוסף אריכא, יצירה שהופיעה בהוצאת מסדה ביוזמת הוצאת מקור של אגודת הסופרים העברים בשנת 1966.

מאחר שאחד ממאמרי הביקורת המוקדמים שלי נכתב על ספר זה סמוך להופעתו ונדפס ב-6/5/1966 במוסף ספרותי מרכזי אחר מאותם ימים, ב"משא" בעריכתו של אהרון מגד, תחת הכותרת "רומאן היסטורי אקטואלי", אחדד את ההבדל בין מאמרי למאמרך.

אף ששני המאמרים התעכבו על הצלחתו של יוסף אריכא לכתוב בסוגת הסיפור ההיסטורי עלילה שמשמעותה אקטואלית, הם הגיעו למסקנות שונות. אתה התרכזת בקונפליקט שבו נתון קליסתנס, המורה-הפילוסוף של אלכסנדר מוקדון, בין חובתו כלפי חניכו כסופר, האמור לתעד את כיבושיו, לבין ערכיו המוסריים כהומניסט, המסתייג ממעשיו הברוטאליים של אלכסנדר ככובש עמים.

במאמרי, שהיה כמדומני המאמר הראשון שהגיב על עלילת הרומאן סמוך מאוד אחרי הופעתו, התעכבתי על משמעות אקטואלית אחרת של היצירה – על עוצמת ההשחתה המוסרית של אדם שאוחז בידיו כוח שלטוני בלתי מרוסן. קליסתנס הפילוסוף ההומניסט מגלה שכל השקעתו הפילוסופית-החינוכית שהשקיע באלכסנדר ירדה לטמיון אחרי שחניכו הפך לרודן המתאווה להנציח את עצמו בהיסטוריה ככובש ארצות ומכניע עמים.

 את מאמרך המעניין, אהוד, סיימת בהמלצה עוקצנית לעיתונאים ולסופרים-עיתונאים לקרוא כיום את עלילתו האקטואלית והמרתקת של "סופר המלך". על המלצה אירונית זו שלך, אני מבקש להוסיף את ההערה הבאה:

ספר מופתי זה של יוסף אריכא איננו בהישג-יד של קורא כיום, משום שלא חזרו להדפיס אותו פעם נוספת. במשך שנים התאמץ עמוס אריכא, הבן המסור ליצירתו של אביו, לשכנע מו"לים להפיק מהדורה חדשה של הרומאן, וכולם השיבו את פניו ריקם. גם פניותיי אל אחדים מהם במשך שנים לא הניבו תוצאה מעודדת יותר. מאחר שאין כיום לאגודת הסופרים העברים מימון לקיים את הסדרות שבהן גאלה ספרי דורות קודמים משכחה (החשובות בהן: סדרת מקור ומבחר ספרותנו לעם) אמור משרד התרבות ליטול עליו משימה זו, על-ידי הקצאת סכום נאה מתקציבו לעידוד הדפסה מחודשת של יצירות מרמת הרומאן "סופר המלך" של יוסף אריכא.

יוסף אורן

 

אהוד: אנחנו לא צריכים הדפסה מחודשת של יוסף אריכא ושל סופרים אחרים כי יש לנו כפעמיים בשנה ספרים חדשים של דוד גרוסמן, עמוס עוז או מאיר שלו, וזאת הספרות העברית היום וזה בהחלט מספיק לקהל קוראי העברית שרובו מורכב מנשים שמעריצות את השלושה וקונות אותם ומדברות עליהם, גם אם לפעמים לא ממש קוראות אותם.

מרבית הסופרים האחרים, החיים ובייחוד המתים, כמעט שלא קיימים כיום, ובייחוד לא בתודעתן של גברות דעתניות אלה, הקובעות את הטעם בשוק הספר העברי, וגם יודעות בדיוק את מי לא צריך לקרוא.

 

* * *

נורית גוברין על "נוף של לילה"

ליוסף אריכא

לאהוד שלום, בהמשך לרשימתך על יצירתו של יוסף אריכא, ולפרקים מהסיפור "נוף של לילה" אני מבקשת להפנות את תשומת לבם של הקוראים למחקרי: "עלילת השבוי", שפורסם בכרך ב' של ספרי 'קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב/2002, עמ' 290-307).  במחקר זה תיארתי את "עלילה השבוי כבעיה מוסרית פתוחה" והשוויתי בין יצירות שבהן מסופר על שבוי ערבי בידי יהודים, שהידוע בכולן הוא סיפורו של ס. יזהר "השבוי", לבין יצירות שבהן מסופר על שבוי יהודי בידי ערבים, ביניהן: סיפורו של יוסף אריכא: "נוף של לילה" (1947) וסיפורו של נתן שחם: "במעלה ההר" (1958), בתוך "שיכון ותיקים. סיפורים בחיי הקיבוץ', הוצ' ספריית פועלים, 1958.  

בברכה

נורית גוברין

 

* * *

ד״ר אבי עילם אמזלג

על לאומנות, גזענות ובורות

של נעמן כהן

קוראי המכתב העיתי מודעים ללאומנות הקיצונית של נעמן כהן. אני, כבן לקהילת יוצאי מרוקו, שמפעם לפעם חוטפת ממנו כמה דברי גזענות, מודע לכך יותר. אלא שעתה ללאומנות הקיצונית ולגזענות נעמן כהן צירף לעצמו עוד תואר בלתי מכובד: בורות.

 נעמן כותב על הטרור בברצלונה ועל המוסיקה היהודית האנדלוסית בנשימה אחת. מה הקשר בין הטרור בברצלונה לבין יהודי מרוקו? 

אוי הוויקיפידיה הזאת! מקור ידיעותיהם של צרכני ה״מידע המהיר״ על משקל מזון מהיר. בדברי ההבל של נעמן כהן התערבבו חלומות היהודים לציון עם חלומות הערבים לשוב לאל-אנדלוס. אז מה אם בכל העולם המוסלמי ״משמרים את שם חבל הארץ הזה״ ירון לונדון רוצה לכבוש את לונדון? ומי ששמו פרנקפורטר רוצה לכבוש את פרנקפורט? והבגדאדי רוצה לכבוש את בגדאד? האם מי ששמו ״נעמן״ הוא גם שואף להיות שר צבא ארם? יש במדינת ניו יורק עיר ששמה Jerusalem... האמריקאים חולמים על כיבוש ירושלים? אמנם יש כמה היסטוריונים ערביים  מהמאות ה-17-18 שלפעמים הביעו חלום ספרותי שאללאה יחזיר להם את אנדלוסיה, אז מה? לא שמעתי על שום ערבי מוסלמי בר דעת המבקש לכבוש מחדש את אנדלוסיה. אלא מה? נעמן כהן אולי קרא בוויקיפדיה על מישהו כזה.

כתר הבורות, כתר זהב מפלסטיק וכתר הגזענות של נעמן כהן בוהק ביתר שאת ומתנוסס על ראשו בכל הקשור לערבים, ליהודי מרוקו ולתרבותם... הפעם יש לו כמה ״הארות״ חשוכות ומשונות:

״הרצון״ הזה של המוסלמים להחזיר להם את אנדלוסיה הוא ״הסיבה שבמיוחד המרוקאים פעילים מאד נגד הכיבוש הספרדי..." כך דברי ה״היסטוריון״ ומנתח תהליכים לאומיים והיסטוריים בחצי גרוש. כל הטרור המוסלמי הוא ״אך ורק בגלל הכיבוש״. ורק כשספרד וצרפת יחזרו לשלטון מוסלמי ייפסק הטרור. סוף סוף התגלה סוד הטרור המוסלמי העולמי! סוד שאפילו הטרוריסטים עצמם לא ידעו!

וכאן אנחנו מגיעים ל״עיקר״, וה״עיקר״ הזה שנולד מתוך עקרות רגשית, מחשבתית ומתוך בורות, הוא ש״לא רק תושבי אום אל פחם הערבים-מוסלמים משמרים בנוסטלגיה את השם ׳אל-אנדלוס׳. השם הזה שמר על קסמו גם אצל היהודים המרוקנים״ ש״בתגובת נגד לקיום התזמורת הפילהרמונית הישראלית המשמיעה מוסיקה ׳אשכנזית׳, הקימו היהודים המרוקנים שתי תזמורות של מוסיקה ערבית-מרוקנית..."

כנראה תש כוחה של הוויקיפידיה או שהבור הזה גם שם הוא חלש.

התזמורת האנדלוסית לא מנגנת מוסיקה ערבית אלא מוסיקה יהודית אבל מי אני שאתווכח עם הידען הגדול. התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהיה לי הכבוד להיות בין מייסדיה, לא קמה ״בתגובת נגד״ לשום תזמורת. היא קמה כדי לתת מקום למוסיקה יהודית שמקורה באנדלוסיה, אבל שוב,  מי אני שאלמד את נעמן כהן מהי מוסיקה אנדלוסית ומה היא מוסיקה יהודית או ערבית. אני מקנא לא רק בבורות שלו אלא גם בחוצפה ובהעמדת פני ידען. אכן, מוסיף דעת יוסיף מכאוב.

יהודי מרוקו לא חושבים שהמוסיקה שהפילהרמונית מנגנת היא מוסיקה ״אשכנזית. כן, היית מת שהמוסיקה של באך, מוצרט, בטהובן, מאהלר ובארטוק תהיה מוסיקה ״אשכנזית״! המוסיקה הזאת כבר לא שייכת אפילו למדינות בהן נולדו ופעלו המלחינים הדגולים האלה! המוסיקה הזאת שייכת לתרבות האנושית ממנה נעמן רוצה לנשל את יהודי מרוקו. החוכמה והידע במוסיקה נפלו כולם לתוך חיקו של נעמן כהן, בכל האחרים דבקה צרעת, זו כמובן תכונה אופיינית לשרלטנים.

ולמה היזמים החליטו לכנות את המוסיקה שהם מנגנים ״מוסיקה אנדלוסית״ ולא ״מוסיקה ערבית״? אה! אתם רואים שאתם לא יודעים כלום! הנה הידען יגלה לכם: ״מכיוון שהשם תזמורת ערבית-מרוקנית לא נשמע טוב לאוזן,״ דברי חוקר המוסיקה הנודע.

אין טעם להמשיך. מה אני כבר מבין במוסיקה יהודית, מוסיקה ערבית או אנדלוסית? מתי שנעמן כהן רוצה אני יכול להוכיח לו שגם במוסיקה ה״אשכנזית״, שהפילהרמונית הישראלית מנגנת, הוא באמת לא מבין כלום. כשהמושגים האלה נופלים לתוך פיו של בור לאומן קיצוני וגזען הם מתערבבים יחד לעיסה דוחה. מר כהן, מומלץ לך בכל לב, הנח למוסיקה היהודית, הערבית והמוסיקה ה״אשכנזית״ שהפילהרמונית מנגנת, באמת ובתמים, אתה ממש לא מבין בהם כלום, כולל במוסיקה ה״אשכנזית״ ההיא. כתוב לנו מאמרים על תורת הקוואנטים, על מדעי הגרעין והחלל, הנח למוסיקה. עדיף שתמשיך בבורות שלך! גזענים, קיצוניים ובורים כמוך רק מחזקים אותנו ה״יהודים הערבים״ כפי שאתה מכנה את יהודי המזרח לפעמים. 

הערת אגב: חוץ מוויקיפידיה יש גם דבר כזה מרתק, מדהים ומופלא: ספר! יש ספרים ומאמרים למכביר על תרבות אנדלוסית, על מוסיקה ערבית ועל מוסיקה יהודית. מומלץ מאוד! ברור שאתה לא צריך את השטויות האלה, אתה כבר יודע הכול!

ד״ר אבי עילם אמזלג

 

* * *

מיכל סנונית

פריז אחרת

קראתי את הרשימה של רות ירדני כץ, ואם עדיין תספיקו, אז אני מכירה גם פריז קצת אחרת. לא במכמניה ואוצרותיה שהם כידוע נצחיים, אלא על בילוי אחד על אחד עם כל נכד ונכד.

יש לי מסורת, כל נכד שמגיע לגיל 12, שנה לפני בר המצווה (כי לבנים אין סבלנות למשוך עוד שנה), מקבל נסיעה בלבדית עם סבתא, שבוע ימים של תרבות, אמנות, ואתרים היסטוריים בעיר, לפי בחירתו. נסיעות טבע ונוף, זו כבר חוויה של כל המשפחה.

ובכן, שניים מבין נכדיי בחרו את פריז עיר האורות. מלון קטן ונחמד, לא בסאן ז'רמן הבוהמייני המתאים לבני הנעורים ומעלה, אלא בסמוך ללובר. והנה התוכנית בת השבוע: מגיעים בטיסה בצהריים, מתמקמים במלון צנוע וקטנטן, וישר פונים לאייפל. חלילה, לא בחודש אוגוסט הכבוש בידי התיירים. השבוע האידאלי הוא בין כיפורים לסוכות, הפסד של שני ימי לימודים שזה רווח נקי.

אחרי האייפל, יורדים לשייט על הסיין עם רדת הערב.

למחרת, לפני כל הקהל, נוהרים ל"לובר". מי שיש לו כרטיס עיתונאי, כמו לי, לא מחכה בתור וישר ב-9 נכנס למוזיאון וראשון, ללא קהל כלל וכלל, עומד מול פניה המחייכות של המונה ליזה.

מכיוון שלנכדים שלי יש סבתא חינוכית, הם אלה שמתכננים ובוחרים מה לראות: עומרי נכדי הבכור בחר במחלקה של יוון העתיקה ואת מחלקת מצריים הקדומה. לקינוח – הציור בתקופת הרנסנס. אי אפשר להכיל יותר מכך וגם לא צריך.

אתנחתא לארוחת בוקר נחמדה. ועכשיו, ברגל מהלובר 8 קילומטרים ארוכים עד לשער הניצחון. גילוי נאות, העייפות גוברת על החינוך, לוקחים משם מונית לבניין האופרה, גאלרי לאפייט – לחזות בתקרת מונטאז' הזכוכית המרהיבה. וטיול רגלי חזרה למלון.

למחרת, אוטובוס שמסייר על פני העיר עם תחנות ירידה:  נוטרדאם, המארה, כנסיית המדלן המרשימה, ולמונטמרטר, איך לא? שם, זוכה הנכד לרישום יפה של פניו ולסיור בדוכני האמנות והגלריות.

עוד יום, מוזיאון רודן, מוזיאון האימפרסיוניסטים, ועוד כיכרות ופינות חמד.

ביומיים האחרונים מעתיקים  עצמנו ליורו דיסני. ושם: מלון בחיק הטבע וממנו הסעה חופשית לפארק. והאמינו לי, במקום להשתעשע לעייפה על המתקנים, את מרבית הזמן הקדשנו לאולפני דיסני. למדנו כיצד מכינים את סרטי האנימציה, בילינו שעה ארוכה בתוך כן-שילוח ועפנו לחלל ("סבתא זה לא באמת," הרגיע אותי עומרי כשהקרקע הזדעזעה תחת רגלינו) ובערב לבריכת המלון ולישון עייפים אך מרוצים. בסוף השבוע מדיסני ישר באוטובוס לשדה התעופה.

שבוע ימים בלי להיכנס לחנות אחת!

הנכד שלי אמר: "סבתא אני לא צריך כלום."

עד כדי כך היה לנו כיף. והמזכרת מהטיול: קטפנו עלה חום-אדום מעץ בשאנז אליזה בזמן הנסיעה באוטובוס הפתוח. עכשיו הוא תלוי מיובש מעל מיטתו של הנכד שזה עתה התגייס לצבא, ממוסגר עם תמונה למזכרת ושיר שכתבתי לו בסוף הטיול.

אין כמו פריז בסתיו. "עלי שלכת" בשיר כמו בחיים. וכאמור, אם תמהרו, תספיקו עוד השנה.

מיכל סנונית

 

אהוד: מדוע לא נכנסת עם נכדייך לפחות למרכול השכונתי כדי לקנות קצת גבינות משובחות ועוד כמה מעדנים צרפתיים, ולהביא ארצה? זה היה עוזר להשכלה שלהם לא פחות ממוזיאונים!

 

* * *

הספרייה המרכזית

בית יד לבנים

רח' המחתרת פינת ההגנה

רמת השרון

ההומור

הרצאה ראשונה בסדרה לשנת תשע"ח

המרצה – ד"ר משה גרנות

אישים רבים ניסו לפענח את חידת ההומור, ביניהם: עמנואל קאנט, ארתור שופנהאואר, זיגמונד פרויד, אנרי ברגסון. בהרצאה יובאו דבריהם בליווי דוגמאות.

ההרצאה מתקיימת

ביום ב', 11.9.2017 בשעה 17.30

בבית יד לבנים

הכניסה חופשית

הרשמה מראש בספרייה – טל. 03-5408003

שימו נא לב למיקום החדש: החדר הפנימי שבאולם העיון.

 

* * *

יהודה גור-אריה

הערות שוליים [93]

הגיגים קלים על נושאים כבדים

 

אש-דת

כמה רשעות, אש-דת זרה, תמימות של בני טיפש-עשרה, זעם יישועי חשוך, כמה שחור בעיניים מראה מאות הצעירים בשחור, מוסתים על-ידי אדמוריהם, רבניהם ומדריכיהם מחסידות סטמר, תולדות אהרון, נטורי קרתא ואחרים – רודפים אחר חייל חרדי במדי צה"ל, עם זקן ופיאות, כמו בגלות לפני 120 שנה, כאשר פורעי "המאה השחורה" ברוסיה רדפו אחר יהודים ועשו בהם שפטים. והנה כאן, במדינת היהודים, יהודי מתנכל ליהודי, יהודים רודפים אחר יהודי במדי צה"ל, שהעדיף להתגייס לצבא היהודי ולהגן על ארצו ועל משפחתו, ואף למסור נפשו בקרב, בעוד אלה המנאצים אותו חוזרים מן "המרדף" ו"נהרגים באוהלה של תורה". והאש-דת שלהם מציתה פחי אשפה ברחובותיהם, זכר לאוטו-דה-פה של האינקוויזיציה בספרד בימי הבינים.

תמיד היתה ביהדות רדיפה של אלה החושבים ומתנהגים אחרת מהרודף, החל מהסיקריקים בעבר הרחוק, "המתנגדים" נגד החסידים, מחלוקות ומריבות "לשם שמיים" [?] בין חצרות חסידים, ועד ימינו. חרדים צעירים מוסתים אלה הם אכן מיעוט בעם, וגם בין הדתיים בעלי השקפות וגישות דתית שונה. והם נראים בהפגנותיהם לא שונים בהרבה מהניאו-נאצים האנטישמים באמריקה בימים אלה. וכאן הם צועקים על יהודי כשר: "גוי! משומד! נאצי!"

מה הם יודעים הפתאים הללו, מי היו הנאצים, שרצחו את סבא-רבא שלהם והשמידו שליש מן העם היהודי, חילונים כדתיים, אפיקורסים כיראי-שמיים? הם לא למדו על כך בישיבה, בבבא מציעא או בשור מועד? הם לא למדו על כך בשיעורים  של תולדות היהודים בדורות האחרונים, כי רבניהם אוסרים עליהם "לימודי חול". הרבנים גזרו לצעוק "נאצי!" אז הם צועקים מלוא הגרון. קוזאקים של אלוהים. ואין הם יודעים, הנערים בשחור, שרבניהם ומדריכיהם ששולחים אותם לצעוק צעקות-גנאי נגד החיילים החרדים, מביטים בחרדה לעתיד ורואים לפני עיניהם חזות שחורה: קומץ נערים חרדים מזדנבים אחר גדוד של חיילים חרדים וצועקים בקול מתחנן: גם אני! גם אני!

                                                                                                                                

סטירה של שבת

הדבר קרה בערב שבת, באחד הבתים בביתר עלית המעטירה. אב-המשפחה, לבוש בגדי שבת נקיים, עם שטריימל על הראש, התכונן לצאת לבית-הכנסת עם שני בניו הקטנים, לקבלת שבת-קודש. וכאן – שוד ושבר! דניאל הקטן נוכח פתאום שהוא גלוי-ראש ואיננו מוצא את כיפתו בשום מקום בכל רחבי הבית. האב הנרגז, מלא זעם, התכופף וסטר ביד חזקה על לחיו של הילד. זה נפל על הריצפה, וממנה נחבלה לחיו השנייה. בכך הוכיח האב כי אינו שונא את בנו, שהרי לא חסך שבטו [ידו] ממנו.

האם המבוהלת מיהרה להרים את הילד הבוכה ולהושיבו בחיקה ולהרגיעו, כשהיא מצמידה רטיות קרות ללחייו הבוערות, ושולחת מבטי זעם ותוכחה בבעלה האלים.

האיש כבר לא הלך אותו ערב לבית-הכנסת ואת קבלת השבת עשה בבית, ממלמל את המילים ללא חדווה וללא עונג של שבת. וכל אותו זמן הטרידה אותו המחשבה, האם ביום-כיפור הקרוב הבעל"ט יהיה עליו לבקש סליחה ומחילה מהבן הקטן.

ובבואו לשיר את שלום עליכם מלאכי השרת, ראה פתאום לפני עיניו את שני המלאכים ניצבים לפניו, וזה הרע לוחש לו בקול ארסי: שימחתני בני. עשית מעשה חינוכי למופת. יהי רצון שגם בשבת הבאה תנהג כך.

והמלאך הטוב עומד מבוייש בצד ולוחש בעל-כורחו: אמן...

 

טבילת טהרה

על דלת היציאה של המלון "פרדיס" בעיירה ארוֹזה בשווייץ תלוי שלט: "יהודי, בצאתך ממלון זה, התרחץ היטב."

 

טיעון הטעון הוכחה

בהתייחסות למניעיהם של הצעירים הערבים-המוסלמים לבצע פיגועי טרור באירופה [ולא רק בה] עולה לרוב הטיעון הסוציאלי: אין להם תנאי מחייה נאותים, אין להם "אופק" לעתיד טוב יותר, לכן הם פונים לטרור.

טיעון זה טעון הוכחה. לא כל אלפי הטרוריסטים המוסלמים הם [או היו] כאלה מסכנים וחסרי "אופק". האם מצוקה כלכלית, היא שדחפה רבים מהם לרצוח אנשים חפים מפשע בעולם כולו, ובמיוחד דווקא בארצות אירופה, שנתנו להם מקלט ואפשרות להשתלב בעולם המערבי המתקדם, הפתוח, הדמוקרטי. יותר מתקבל על הדעת, שמה שמניע אותם זו דבקות בדת חשוכה, קיצונית, אכזרית, רצחנית.

מעניין מה יעלו המשטרה וגופי הביטחון בספרד לגבי הפרופיל שלהם, אישיותם [אם אפשר לקרוא לזה כך], ומה היה מצבם הכלכלי. האם כולם היו מסכנים – עניים מרודים? רובם נולדו בספרד, זו שקלטה את הוריהם ממרוקו ומארצות אפריקה אחרות ונתנה להם תנאי חיים סבירים, חופשיים. וכך הם גומלים למיטיביהם.

 

אופק מתעתע

כאשר מישהו מתבטא בשיחה על הבטחת "אופק" – אופק מדיני, כלכלי, אישי – כהבטחה לעתיד טוב יותר, בא לי לחייך.

אופק הוא כידוע אשלייה אופטית, שלצופה נדמה שהוא רואה את הקו שבו השמים נוגעים בארץ [או בים]. וככל שהוא מתקרב לאותו קו מדומה, האופק– מעשה שטן – מתרחק.

אם כן, כאשר מישהו מבטיח לך "אופק", כלומר סיכוי לעתיד, הוא לא שׂם לב לכך שזו הבטחת שווא, שלעולם לא תתגשם. 

 

נאמנות

האנשים הסובבים את הנשיא טראמפ בבית הלבן מוצאים את עצמם בתחושה של כוורת דבורים, נכון יותר – צרעות. היום הוא ממנה מישהו לתפקיד חשוב, למחרת הוא מפטר אותו, בנימוק של חשד לחוסר נאמנות, או הסתייגות מדעותיו של "הבוס".

לעומתו, "סנדק" של משפחת פשע נהנה מנאמנות ללא תנאי של אנשיו, אם זה מתוך אהבה ומסירות אליו, או אסירות-תודה על גמול כספי נאה, או –  מתוך פחד.

ואילו הבית הלבן דומה לתחנת רכבת עם דלתות מסתובבות. רכבת כלשהי עוד עלולה לרדת מן הפסים.

יהודה גור-אריה

 

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 27.8.17

* רק – אלדד יניב התראיין בגל"צ, ולאחר שהתבכיין על מעצרו העיר המראיין, ירון דקל: "האמת היא שהמעצר בסך הכל שידרג אותך. הרי המטרה של ההפגנות הזאת היא גם לקדם אותך בפריימריז במפלגת העבודה."

ירון דקל טעה. עליו לשנות מילה אחת בשאלה. לא "גם", אלא "רק".

 

* אורן חזן 2 – לפני שנים אחדות הגיחה לפתע תנועה חדשה לציבוריות הישראלית – "השמאל הלאומי". המסר שלה היה שהציבור מאס בניכור של השמאל מסמלים לאומיים וממסרים פטריוטיים ומכך שהוא הרחיק לכת בעמדות קיצוניות. אכן, מסר ראוי, חשוב ונכון.

הרעיון העקרוני של שמאל לאומי, שמשמעותו חזרה לערכי תנועת העבודה, נחוץ ואני מאמין שאילו הוצג בתום לב, היה מיטיב להתנחל בלבבות, כיוון שהוא היה סותם ואקום אידיאולוגי במערכת הפוליטית הישראלית.

אבל מהר מאוד הצטייר הארגון כפרובוקציה נטו, שביטויה הוא התלהמות רדודה וסיסמאתית כלפי השמאל, לצד ביטויי מתנחלופוביה מסיתים ורוויי שנאה.

נושאי הבשורה היו שנים – המחזאי שמואל הספרי והעסקן אלדד יניב. מהר מאוד הספרי נעלם. כנראה שהעסקן היה צריך בהתחלה להיאחז באיש רוח, כדי להיבנות כמנהיג. יניב הפרובוקטור לא המריא, וה"תנועה" שלו לא המריאה אותו.

הוא היה חייב לחפש סולם חדש כדי לטפס בו אל התודעה. כשהחלה המחאה החברתית, לפני שש שנים, הוא ניסה לקחת עליה טרמפ ולתפוס עליה בעלות. כרזות "השמאל הלאומי" הציפו אותה בן לילה ויניב ניסה להידחף לתודעה התקשורתית והציבורית כאחד ממובילי המחאה. אלא שמנהיגי המחאה לא ספרו אותו, התנערו ממנו כמו מזבוב טורדן. התקשורת לא קנתה את הסיפור וגם לא הציבור הרחב.

הגל החדש שעליו הוא ניסה לרכב היה השחיתות. לפתע יניב נהיה מיסטר קלין. התוודה על שחיתויות שהיה מעורב בהן כדי להציג עצמו כמתייסר וחוזר בתשובה, והציף את המדיה בסרטוני לשון הרע בנושא השחיתות. המטרה – הכנסת. הוא הקים את "ארץ חדשה" בהנהגתו ורץ אתה לכנסת, אך הציבור לא קנה את הפרובוקציה והוא לא עבר את אחוז החסימה. אח"כ ניסה את הפריימריז במפלגת העבודה, אך גם חברי מפלגת העבודה לא קנו את הפרובוקציה והשאירו אותו בבית, עד העונג הבא.

הגל התורן היה חקירות ראש הממשלה. מה יעשה הפרובוקטור? ידבר על טוהר מידות? זה משעמם. יפגין נגד ראש הממשלה? זה טריוויאלי. נגד כל ראש ממשלה יש מפגינים לרוב, בנושאים שונים, מכיוונים שונים. הוא בחר בפרובוקציה. הפגנות ליד ביתו הפרטי של עובד ציבור, ולא סתם עובד ציבור, אלא היועץ המשפטי לממשלה, תוך פגיעה מכוונת ומודעת בשלטון החוק ובמערכת האכיפה, בעלילה בזויה כאילו היועץ מחפה על ראש הממשלה וממסמס את החקירות. זו הפגנה אנטי דמוקרטית שהמסר שלה הוא דרישה מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, לא על סמך ראיות, אלא כי המפגינים, שאינם מכירים כמובן את חומר החקירה, דורשים.

למרבה הצער, הפרובוקציה הזאת מצליחה, וכבר כמעט שנה, משבוע לשבוע, יותר ויותר אזרחים מצטרפים אליה, ואפילו אינם מבינים שהם סטטיסטים במרוץ של אלדד יניב לפריימריז של מפלגת העבודה.

צר לי לומר זאת, אך להערכתי הפעם זה יעבוד. הבולטות הציבורית שהוא קיבל, התחפושת של מנהיג עממי שהוא הצליח לעטות על עצמו וגם הצעד הטיפשי של משטרת ישראל שנהגה כאידיוט שימושי של יניב והפכה אותו למעין נלסון מנדלה לשוטים, עלולים להביא להצלחתו בפריימריז ולכניסתו לכנסת.

חבל. לא די לנו באורן חזן אחד?

 

* דמות טראגית – מני נפתלי הוא דמות טראגית. בקושי הצליח להימלט ממלתעות ההעסקה הפוגענית של שרה נתניהו (שפורמלית הוא כלל לא היה כפוף אליה) ובמהרה הפך כלי משחק במרוץ הציני של הפרובוקטור אלדד יניב לכנסת. כשיניב יפסיק להשתמש בו ויזרוק אותו, מה יישאר ממנו?

 

* הזכות להפגין – על אף סלידתי מן ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אני בעד שמירה על זכותם של המוחים להפגין. למה אני סולד מן ההפגנה? כי זו הפגנה נגד שלטון החוק, שמחלישה את גורמי האכיפה, מפריעה לחקירות ראש הממשלה ופוגעת במאבק בשחיתות. אבל העובדה שאני מתנגד להפגנה זו או סולד מהפגנה אחרת אין בה כדי שאתנגד לחופש ההפגנה.

בצדק נאסר להפגין ליד ביתו הפרטי של היועץ. לדעתי, החוק צריך לאסור הפגנות ליד בתים פרטיים, הן של נבחרי ציבור ובוודאי של עובדי ציבור. אולם כיכר העיר קיימת בדיוק למטרה הזאת – כדי להוות מקום ציבורי, שבו הציבור יכול להפגין ולהשמיע את קולו, כל עוד הוא עושה זאת על פי חוק.

 

* המכה השנייה – על המכה שהנחית עלינו אובמה בהסכם הגרעין האיראני, מצטרפת המכה שהנחית עלינו טראמפ בהסכם ה"שלום" שבישל פוטין בסוריה, המביא את איראן אל גבולנו.

 

* אף התנחלות – במאמר לynet- כותב שמעון שבס: "הרשו לי לקחת אתכם למסע בזמן. השנה היא 1984. יצחק שמיר ושמעון פרס עומדים בראש ממשלת אחדות לאומית שזה עתה הוקמה ויצחק רבין מכהן כשר הביטחון. הוא יכהן בתפקיד זה במשך קדנציה וחצי ובמהלכה יעבדו השלושה יחד כדי לוודא שאף פעילות לא חוקית, לרבות הקמת התנחלויות, אינה מתקיימת ביהודה ושומרון.

"לאורך כל אותן שש שנים, ובשנתיים וחצי בהן כיהן רבין כראש ממשלה, כיהנתי אני כעוזרו וכחלק מתפקידי היה עליי לפקח על אזורי ההתיישבות. כך שאני יכול לומר בבטחה שבין 1984 ל-1990 ובין 1992 ל-1995 לא הוקמה ביהודה ושומרון התנחלות."

הוא צודק. כמעט. כלומר בתקופת כהונתו של רבין כשר הביטחון בממשלת שמיר לא הוקמה אפילו התנחלות אחת.

חוץ מאדורה, איתמר, גבע בנימין, חגי, כרמי צור, נחליאל, עלי, פדואל, רפיח ים, שדמות מחולה (1984), אורנית, ביתר עלית, חשמונאים, כוכב יעקב, עץ אפרים, קדר, שמעה (1985), בדולח, הר אדר, משכיות (1986), נופים, שלו (1987), נעלה (1988), בת עין, טלמון, עפרים, צופין, שני (1989), אבני חפץ ודוגית (1990).

אני מתנצל אם החסרתי יישוב או שניים.

 

* פוגע במאבק הצודק של המילואימניקים – בכל תפקידיי הניהוליים, הקפדתי לשאול כל מועמד לעבודה על שירות המילואים שלו. מי שאינו משרת במילואים – ניסיתי לברר בעדינות מה הסיבה לכך. עצם העובדה שאינו משרת במילואים, עוררה בי ספקות לגבי אישיותו ולכן לגבי התאמתו לעבודה חינוכית. ככל ששירות המילואים שלו היה משמעותי יותר, קרבי יותר, פיקודי יותר, כך עלו מניותיו בעיניי, בראיון העבודה. ככזה, הוא נראה לי מתאים יותר באישיותו, מה שיאזן את המחיר של היעדרויותיו הרבות מן העבודה. כיוון שמדובר בחינוך, ראיתי בעצם צאתו למילואים דוגמה אישית כמחנך נוער. ובנוסף לכך, כיוון שאני מודע לחרפה החברתית, של הקושי של מילואימניקים להתקבל לעבודה ואף של פיטורי עובדים בשל שירות המילואים, ראיתי בגישתי תרומה לתיקון חברתי. אני עצמי, כמנהל המתנ"ס האזורי, שירתתי בצנחנים בשירות מילואים פעיל עד גיל 44.

אני רגיש לנושא של פיטורי מילואימניקים, ולכן, כאשר שמעתי לראשונה ברדיו על פיטורי הקב"ט של המועצה האזורית עמק המעיינות, בשל ימי המילואים הרבים שלו כמג"ד במיל', באופן אינסטינקטיבי נטיתי להזדהות עימו. עם זאת, כאשר הבנתי שמדובר במועצה האזורית עמק המעיינות, זה לא הסתדר לי עם היכרותי עם המועצה הזאת ואנשיה, ונשמע לי פייק ניוז. כאשר שמעתי את תגובת המועצה, התחזקה תחושתי.

סגן שר הביטחון הפיץ עצומה בפייסבוק למען המג"ד המפוטר. זהו צעד פופוליסטי ולא מנהיגותי. זאת הזירה של סגן שר הביטחון? בעקבות הפצת העצומה, נחשפתי לשיח בפייסבוק, שמשתתפיו, באופן טבעי, הזדעקו נגד העוול.

בעקבות השיח הפייסבוקי הזה, התקשרתי לחברי, סא"ל (מיל') גדעון ישראלי, חבר קיבוץ עין הנצי"ב ומבכירי המועצה. בשיחה פרטית, ברור היה לי שהוא לא יגן על המועצה, אלא יאמר לי את האמת לאמתה. כששאלתי אותו על הסיפור הוא כמעט נעלב:

"אתה מאמין שהייתי נותן לדבר כזה לקרות?" האמת, זו שאלה רטורית. מסתבר שבצוות הבכיר של המועצה יש 7 סא"לים במילואים, מתוכם שלושה מג"דים בפועל. הקב"ט החדש, שהחליף את המפוטר, הוא סמג"ד במילואים בפועל, ולבטח יתמג"ד בהקדם. הקב"ט פוטר כי אינו מתאים לדעת מעסיקיו.

כאשר הוא רותם למאבקו האישי את סוגיית אנשי המילואים, הוא מזיק למאבק למען המילואימניקים.

אגב, היום אני עוסק בצמיחה הדמוגרפית לאורטל ומראיין הרבה משפחות. וגם כאן, עצם השירות במילואים ואיכות השירות כשירות משמעותי, הוא שיקול לטובת המועמדים.

 

* סוף עונת החתונות – הקיץ הזה היה בעבורי קיץ רווי חתונות. כמה תובנות:

 

א. רוב החתונות היו ללא רב אורתודוכסי. אולם היו אלו חתונות יהודיות מאוד, לעיתים עם כל הטקסטים כמות שהם בחתונה מסורתית ולעיתים עם שינויים, אך בוודאי על פי כל כללי הטקס ההלכתיים, ועליהם נוספו עוד כהנה וכהנה אמירות, ברכות וטקסטים, והכל ברוח יהודית מאוד, עם מסר ברור של בניין בית בישראל. ההבדל המהותי הוא בכתובה – לא שטר משפטי שיש בו ביטוי לחוזה קנייני, שנועד להגן על האישה נטולת ההגנה בעידן פטריאכלי (ולכן הוא בהחלט מוצדק וראוי לזמנו, אך בלתי רלוונטי לימינו), אלא כתובה שוויונית שבה בני הזוג מצהירים זה לזה וקבל עם ועדה, על מחויבותם הערכית לבנות בית ומשפחה בישראל על בסיס ערכים שהם בחרו להדגיש. הכתובה, אגב, אינה בלשון עם זר. ניכר באותן חתונות, שבני הזוג השקיעו המון, יחד עם הדמות המחתנת אותם, בחשיבה ובהעמקה בצד התוכני, היהודי, של החתונה. בוודאי יותר מהסטנדרטי. יפה מאוד!

 

ב. ברוב החתונות החתן שכח להתגלח בשבוע שלפני החתונה.

 

ג. לא נעים להודות, אבל הגעתי לגיל שבו אני מסתכל גם על האימא של הכלה, ומה שעוד יותר מדאיג – שגם האימא של הכלה יפה בעיניי.

 

[אהוד: ההתבוננות שלי בחתונות השנה העלתה כי ליותר ממחציתן אין קשר למימסד הרבני וחלקן אפילו דורשות השלמה של רישום נישואים אזרחיים בחו"ל, וכן שרוב החתנים, גם הצעירים, קירחים! אבל ייתכן לפחות שרוב הכלות בתולות].

 

* ביד הלשון: ראשן – הביטוי "ראשה" (ראשת הממשלה, ראשת המפלגה, ראשת העיר) כל כך מנוגד ל-DNA של השפה העברית, שאני מקווה שלא ישתגר.

אני מודה, שכאשר אני שומע את הביטוי הזה, בחסות האקדמיה, עורי נעשה חידודין חידודין; ממש צמרמורת פיסית.

מסיבה זו, אני חוזר לסוגיה הזאת שוב ושוב. תגובה מעניינת שקיבלתי לאחרונה, היא שכיוון שהיום אין הבדל בשמות הפרטיים של גברים ונשים, חשוב לעשות את ההפרדה הזאת, כדי לקבל את המידע החיוני האם ה"ראש" הוא גברת או אדון.

טוב. אבל אותי מעניין לדעת האם הראש הוא צעיר או מבוגר.

ולכן, אציע לאקדמיה להגדיר ראש צעיר כ"ראשן".

אורי הייטנר

 

* * *

תקוה וינשטוק

המורים שלי: הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי

רוב שנותיי בבית הספר היסודי והתיכון עברו בפתח-תקווה. אבל בחופש שאחרי כיתה ז' עברו סבי וסבתי, שעימם גרתי, לתל-אביב. בכיתות ח' וט' למדתי בעיר, לא במושבה.

   רשמו אותי ל"תלפיות", בית ספר דתי לבנות. סבי וסבתי היו שומרי מסורת כמו רבים מהגוש האזרחי, הלא-פועלי, בפתח-תקווה. בית כשר, שמירת שבת מוקפדת, חוגגים את כל החגים, צמים  ביום כיפור ובתשעה באב, וסבא גם בצום גדליהו ובצומות האחרים. אבל הם היו  דתיים מתונים עם  השכלה כללית, בעיקר רוסית. סבא לא למד בישיבה ונכנס לעסקי אביו, שהיה בעל מנסרה משגשגת. סבתא למדה כבר אז, בראשית המאה ה-19, בבית ספר רוסי לבנות. היא העניקה לי ארנק צר ומאורך מכסף, דוגמת קלמר, בו רשמה את שמות הקוואלרים שביקשו לרקוד איתה בנשפים.לפי התור.

בפתח-תקווה למדתי בגימנסיה "אחד העם" שהיתה מעורבת, לבנים ולבנות. אז למה בתל-אביב נשלחתי ל"תלפיות" דוקא?

זאת בגין מנהל בית הספר, הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי. סבא וסבתא הכירו אותו עוד כשחיו בקייב בירת אוקראינה, שם התגורר הרב אלישקובסקי, שהיה הרב הראשי  ליהדות אוקראינה.

  "כשבא הצאר לבקר בקייב," היתה סבתי מספרת לי, מתכוונת לצאר האחרון, אלכסנדר השני,  "קידם הרב אלישקובסקי את פניו בלחם ומלח כפי שנהגו לקבל מלכים. הופעתו של הרב היתה מרשימה כל כך עד שנראה שדווקא הוא הינו הצאר האמיתי..."

סבתי לא הגזימה. ביום הראשון ללימודים עמד המנהל לפנינו ובקומתו הגבוהה, כתפיו הרחבות, שפע שערו וזקנו המלבין המגיע עד לצווארו, עורר התפעלות ויראת כבוד. בעיניי נראה כשאול המלך, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם," או כאחד הנביאים.

לימים קראתי את הביוגרפיה שלו: יעקב אלישקובסקי נולד במוסקבה ב-1872 – היינו שהיה באמצע שנות השישים לחייו כשהיכרתי אותו. מנוער גילה ידע עצום  בש"ס ובפוסקים והוסמך לרב. באופן פרטי למד השכלה כללית, קיבל תעודת בגרות ותעודת הוראה ולמד רפואה ופילוסופיה באוניברסיטת קייב. כרב הראשי של אוקראינה הקים מוסדות ציבור וצדקה ולא פעם השתמש בתפקידו ובמעמדו להצלת יהודים.

כשהמהפכן היהודי דימיטרי בוגרוב רצח את ראש ממשלת רוסיה סטוליפין, התעוררה הסכנה שההמונים המוסתים ייערכו פרעות ביהודים. אלישקובסקי פנה למטרופוליס מיכאל, ראש הכנסייה הפרובוסלבית באוקראינה וביקש ממנו למנוע את הפרעות.

בילדותם היו יעקב אלישקובסקי ומיכאל שכנים  ושיחקו יחד. המטרופוליס פקד על מושל העיר למנוע פרעות. המושל דרש שהרבנות תכריז שהיא מוציאה את בוגרוב מכלל ישראל. הרב התנגד. בגלל פשע, טען, אין מוציאים אדם מעדתו. מה גם שהוא יכול עוד להפוך לצדיק. פרובוסלבי שחטא נשאר פרובוסלבי. המושל כעס אך לא הימרה את פי המטרופוליט והודיע לכל תחנות המשטרה ולעיתונות למנוע פרעות, והיהודים ניצלו.

כשעלה לארץ התמנה הרב ד"ר אלישקובסקי למנהל בית הספר העממי תלפיות. הוא יזם גם בית ספר תיכון לבנות תלפיות וסמינר לגננות תלפיות, שהתרחב לסמינר למורות ואף למורות במקצועות שונים, ותלפיות הפכה לרשת לימודים דתית לבנות.  

בית הספר העממי תלפיות שכן במבנה בן שלוש קומות בנוי לתלפיות ברחוב עבודה. השם "תלפיות" התנוסס על המבנה בקרמיקה צבעונית יפה, כמקובל אז על בתי מידות בעיר. נכנסתי לכיתה ח' שהיתה שנת הלמודים האחרונה בעממי (כיום כידוע שנת הלימודים האחרונה היא כיתה ו'). הכיתה כבר היתה מגובשת, מלאה סודות של חברות בגיל התבגרות, ואני התלמידה החדשה היחידה, עוף זר מעורר סקרנות.

הסתגלתי לאווירת הלימודים עם בנות בלבד, אך לא לאווירה הדתית. כל יום לימודים נפתח בתפילת "מודה אני", כשאנו הבנות ממלמלות "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שעשני כרצונו," ככתוב באותיות פטיט מתחת לברכת הגבר "ברוך אתה... מלך העולם שלא עשני אשה!"

האימרה  הרתיחה את דמי כל בוקר מחדש ועקבותיה חילחלו בי לאורך שעות הלימודים. מה הברכה והתודה שאומר הגבר? שנפטר מהאסון משמיים הזה, להיוולד אישה? דווקא הברכה "שעשני כרצונו" נראתה לי מתאימה לכולם, גברים כנשים. תודה אמיתית לבורא עולם, ולא התודות המפוקפקות של שנאת חינם "שלא עשני גוי," "שלא עשני עבד," "שלא עשני אישה." כמה התלוצצויות, עלבונות ואף אסונות הוליד "שלא עשני אישה" הזה, ומה בעצם יתרון הגבר על האישה? אני מכירה נשים רבות טובות ומוכשרות יותר מהגברים!

כל ההסברים הצדקניים ל"ברוך שלא עשני אישה" לא שכנעו אותי.

הבנות סביבי כבר התרגלו כנראה להפלייה וקיבלו אותה בהשלמה. כולן ידעו לקרוא בסידור כהלכה עם כל הכריעות, והתמצאו במצוות המעשיות הרבה יותר ממני.

מפעם לפעם פקד המנהל את כיתתנו. מיד קפצנו לדום, כך קיבלנו את פני כל המורים, חשנו אליו אהדה ללא יראה,מלבד יראת כבוד. שעה קלה היה מאזין לדברי המורה, אומר גם הוא כמה משפטים על ערכם של הלמודים, ופונה אלינו בהצעה משעשעת: "פתחנה את ספר התנ"ך ובחרנה כל פסוק  שתרצו. אימרו לי את התחלת הפסוק, ואני אשלים אותו!"

פתחתי את התנ"ך בספר דניאל, שלשונו קשה. קראתי בעמל, בלי להבין, את המלים הארמיות בפסוק כ"ו בפרק ז': "ודינא יתב ושלטנה יהעדון" והרב ד"ר אליקובסקי המשיך במהירות הבזק  "השמדה ולהובדה עד סופא..."

שכנתי לספסל בחרה בספר במדבר ופתחה בפסוק נ"ח בפרק כ"ו:"אלה משפחות לוי משפחת הלבני..." והמנהל השלים מיד: "משפחת החברוני, משפחת המחלי, משפחת המושי, משפחת הקרחי, וקהת הוליד את עמרם..."

הבנות שאלו אותו בתורן ותמיד הצליח לסיים את פסוקן, כקוסם השולף יונה מהשרוול... את כל התורה, הנביאים והכתובים ידע בעל פה. אנו התלמידות, ששיננו ושיננו פסוקים מהתנ"ך בעל פה, בעיקר קטעי שירה (שירת הים, שירת דבורה, וכדומה) ידענו להעריך את כוחו של המנהל שלנו.

נערה הייתי גם זקנתי ולא ראיתי אדם בעל זיכרון פנומנלי כזה.

 

שנאת חינם

  בערב מונולוגים על אהבת חינם וסובלנות "בבית הסופר" נתן הרב הרפורמי גלעד קריב פירוש מילולי לשנאת חינם:

   "שנאת חינם היא שנאה שחש אדם לחינם – לַחֵן שלהם, של הזולת. הוא מכיר רק בערך החן שלו עצמו."

תקוה וינשטוק

 

 

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת

אהוד בן עזר

י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

 אין החזרות! קנית – נדפקת!

 

 

* * *

שיעורים בתודעה יהודית

שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

 

נגעתי לה בַּכַּרְכָּשְׁתָא

נגעתי לה בַּקִישְׁקֵעס

נגעתי לה בָּחלְחוֹלֶת

נגעתי לה בַּפּוּפִּיק

נגעתי לה בַּפִּיסְקָלֶה

נגעתי לה בַּפִּישִׁיק

נגעתי לה בַּגֶּרְגָלֶה

נגעתי לה בַּהֶלְזָלֶה

נגעתי לה בַּשְׁוִיסָקִים

נגעתי לה בּמַּנוּשׁ

נגעתי לה בַּפּוּלְקַלָאךְ

נגעתי לה בַּקְּנֵיְדַלָאךְ

נגעתי לה בַּצִּיצְקָלַאך

נגעתי לה בַּתּוּסִיקְלָאךְ

נגעתי לה בִּתְהוֹם דְנוּקְבָא רָבָּא

נגעתי לה בַּאוּשְׁקִי בּוּשְׁקִי

נגעתי לה בַּקְּלִיט*

נגעתי לה בַּבְּלוֹנְד

נגעתי לה בַּפּוּשְׁקִי

ופתאום אמרה לי שהיא ערלית

אִיחְס עֲלֵיכִּי

הלוך הלכו לאיבוד השיעורים שהכנתי

בתודעה יהודית

 

* בדגדגן

 

פרסום חוזר

 

* * *

יעקב ניר

[ד"ר לגיאולוגיה ימית וחופית]

מי קובר את ים המלח?

ציטוט מ"על צד שמאל", 23.8.2017, בעריכת נפתלי רז

ממשלת ישראל אינה מעוניינת לעזור לימה להתאושש. הממשלה אינה עושה מאומה לשיקום הימה.

שמו של ים המלח אכן מתאים יותר כיום – "ים המוות". הוא נקרא רק בעברית "ים המלח". בערבית הוא "בח'ר לוט" – "הים של לוט", ובשפות אחרות – "ים המוות".

נושא הטיפול בבעיות ים המלח מזכיר את התקופה שבה היינו אומרים "כולם מדברים על מזג האוויר ואף אחד לא עושה דבר." זה, לדאבון רבים, מצב ההתייחסות הממשלתית אל הים האומלל. אהיה גלוי ואומר באופן חד וברור – לאחר יותר מ-60 שנות היכרות מקצועית עם ימה זו – ממשלת ישראל אינה מעוניינת, למרות שהיא מסוגלת, לעזור לימה להתאושש. הממשלה פשוט אינה מקדמת, ואינה עושה צעד כלשהו, לשם שיקומו של הים.

לאחרונה אנו עדים לגישה חדשה: אם כל-כך רע, מדוע שלא נפיק את הטוב ונהנה מתופעות הטבע – כולל הבולענים, התגבשויות המלח הציוריות ועוד. זוהי למעשה נחמה של עניים, או נחמה של עיוורים! בידינו אוצר טבע בין-לאומי – ים המלח, לא האשלג – ואנחנו, סליחה, מחרבנים עליו!

איני רוצה לדון בנושא הנדוש של ירידת המפלס של ים המלח, ובסיבות השונות לירידה. אבל עם השנים הסתבר לי כי גם הממשלה, ובעיקר "מפעלי ים המלח", פשוט זורים אשלג בעינינו, ולמעשה אינם תורמים דבר לשפור המצב. ושלא יתחמקו המפעלים ויאמרו כי הם משלמים תמלוגים – הם קיבלו אוצר לאומי שהופרט באופן חלמאי, ובכל מצב שהוא על המדינה לחייב את "מפעלי ים המלח" לשאת בחלקם האמתי בהוצאות השיקום!

בכנסת ישראל יש "שדולות" כמעט לכל נושא ונושא בישראל (המונח "שדולה" מזכיר לי, לדאבוני, את הרב שהלך להשתדל אצל הפריץ). אל דאגה, גם לים המלח יש "שדולה". חברי הכנסת העומדים בראש ה"שדולה" הם טובים וחביבים, אבל המטלות האחרות המונחות עליהם, מחד גיסא, וחדלות-האישים של הממשלה שהיתה צריכה לתמוך, מאידך גיסא – כנראה מרפים את ידיהם. לי הם אומרים: "תבוא, תציג, תסביר," אבל התוצאה היא – אפס. כמו שאומר מייצר הסיסמאות הלאומי: "לא היה כלום, אין כלום, ולא יהיה כלום." פשוט רשלנות פושעת של הממשלה הנוהגת על-פי מנהיגה הרוחני, תיק 5,000…

[אהוד: כלומר שלדעתך ביבי אשם גם בהתייבשות ים המלח? ואולי שרה גם?]

יש לא מעט אנשי מקצוע המציעים פתרונות יצירתיים, הזולים בהרבה מהתעלה הירדנית ים-סוף-ים-המלח(אשר גם היא תהיה, במידה רבה, ככוסות-רוח למת). אנשי המקצוע מציעים, לדוגמא, הזרמת מים מותפלים ממפרץ חיפה דרך עמק יזרעאל לעבר עמק בית שאן, ובבקעה הפעלת מספר תחנות-כוח אשר באמצעות החשמל שייווצר שם – ניתן יהיה לכסות אחוז ניכר מהוצאות חשמל ההתפלה, כשהמים זורמים בירדן לים המלח!

יש גם אפשרות אחרת, או מקבילה, להזרים את המים המותפלים מחיפה ב"מוביל" לעבר הכנרת, ומשם באמצעות הירדן ההיסטורי (וסוף-סוף הטובלים בימתו של ישו ייהנו ממים זכים יותר) – לעבר ים המלח.

הרעיון הוא גמיש, וניתן לבצעו בכל נוסח זה או אחר. יש עוד רעיונות יצירתיים ולא יקרים, אבל מי אני – ממשלת ישראל? – שאנסה פתרון פשוט וזול? חלם כבר אמרנו?

להתראות, ניפגש במינוס 500!

יעקב ניר

 

 

* * *

משה כהן

[המשך]

הלאה טראמפ

עבור "האנשים הנאורים" הנשיא טראמפ אינו לגיטימי בשום מקרה.

אז מה אם נציגת ארה"ב באו"ם נלחמת נגד צעדי הדה-לגיטימציה של אבו מאזן, נגד הפרות הסכם הגרעין על ידי איראן, ממשל טראמפ אינו מקבל את פתרון שתי המדינות כמובן מאליו  ואינו לוחץ על ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, כפי שאובמה עשה.

אז מה אם אובמה לא הטיל וטו על הרשעת ישראל באו"ם, ולא קיבל את דרישות אבו מאזן כלשונן? 

 

איפה הפלורליזם?

"האנשים הנאורים" דורשים פלורליזם בכל התחומים, למעט תחומים הנשלטים על ידם. 

מאז ומתמיד, במשך 40 שנה, מופיע בקול ישראל רק פרשן משפטי אחד, משה נגבי, צבוע בצבע שמאלני בולט מאוד, המראיין משפטנים מצבע שמאלני בלבד מהמכון לדמוקרטיה. תמוה כיצד לא מוצאים לנכון להוסיף פרשן פוליטי נוסף בעל צבע שונה, כגון פרופ' גדעון ספיר.

ביום 26 באוגוסט, למשל, הביא נגבי בחלק גדול מתוכניתו מרואיינים התומכים כולם בעמדתו הנחרצת, שאין למשטרה סמכות להגביל את ההפגנות בפתח-תקווה. 

שום ביטוי לדעה הנגדית. 

איפה הפלורליזם? 

משה כהן

ירושלים  

 

* * *

יהודה דרורי

הסדרה לקרקע "פרטית" יעני...

קראתי שלפי נתוני המינהל האזרחי: 3,455 מיבנים בהתנחלויות בנויים על "קרקע פלסטינית פרטית" (למה לא 6957 מבנים? או  9999...?) וזאת מכיוון שהשאלה היא איך יודעים ביו"ש מהי קרקע פלסטינית פרטית?

מסתבר שאין בדיוק טאבו, אבל יש הרבה עורכי דין ושבועות שקר ותצהירים הזויים (עם מימון אירופאי נרחב...)

נכון שיש הרבה כאלה שקיבלו כביכול רבע דונם במתנה מבית המלוכה הירדני בעבור שירותם בצבא הירדני או במוסדות שילטונם בשטח הכבוש על-ידם ב-1948...

שימו-לב: הם קיבלו במתנה ממלך ירדן אדמה שלא שייכת לו! הם קיבלו במתנה אדמה שיועדה לפי החוק הבינלאומי להיות אדמת היישות היהודית (לפי קביעת חבר הלאומים), לא קיבלו חלילה אדמת הממלכה האשמית....

חוק ההסדרה שעבר בכנסת מהווה כניעה שלנו לדרישות המופרזות הללו, דהיינו, שאנחנו נציע פיצוי כספי גבוה ל"בעלי הקרקעות" הפלסטינים עבור קרקעות שנשדדו מאיתנו...

חשבתי ששרת המשפטים היא מ"הבית היהודי"?

 

על הביזיון של צה"ל ועל הקלות הבלתי נסבלת בהסדרי הפרקליטות ומערכת המשפט. פשרה: הסדר כספי עם גנבי מתכות שעלה לקופת המדינה מיליונים

ארבעה מורשעים בגניבת יותר מ-3,000 פגזים מבסיס של צה"ל טענו מול תביעה אזרחית שהוגשה נגדם כי "קלות בלתי נסבלת של אנשי הצבא אפשרה את הגניבה." בעקבות כך נחתם עם חוליית הגנבים הסדר כספי מקל. [אילנה קוריאל, y-net, פורסם 27.08.17].

אף ששווי התחמושת והפגזים שנגנבו נאמד ב-23 מיליון שקל, המדינה תבעה בגין גניבתם רק 17 מיליון שקל  (תסבירו למה?) ובסופו של דבר הושג הסדר כספי מקל  לפיו  ארבעת המורשעים בגניבה (בני מיעוטים שאינם עניים) יחזירו לקופת המדינה פחות ממיליון שקל. ובתשלומים. במשך חמש וחצי שנים (בדיחה פרקליטותית?)

הנאשמים, חוליית גנבי מתכות, טענו מצידם בכתבי ההגנה החצופים כי "סיפור המעשה מבטא רשלנות חמורה וקשה של כל אותם דרגים בכירים ביחידה צבאית, שמהותה וסיבת קיומה הוא איחסון ציוד צבאי, לרבות תחמושת בצורה לא מאובטחת." בהמשך לחוצפתם טענו הנאשמים כי "לא ניתן יהיה להתעלם מהקלות הבלתי נסבלת שבה איפשרו אנשי הצבא את הגניבה."

אגב, את הפגזים מכרו הנאשמים לגנבי מתכות אחרים (מיהם? האם נמצא חלק מהגנוב? האם יורשעו קוני הפגזים? מיהם?)

בכתב האישום נגד הארבעה צויין כי הבסיס שממנו נגנבו הפגזים הוקף בגדרות תיל, חלקן נמוכות, ובשערי ברזל סגורים ונעולים. הארבעה גם ישאו בעונשי מאסר של בין 8 שנים לחצי שנה.

ומה נעשה ע"י צה"ל בנושא? אנחנו מבקשים תשובה מהשר ליברמן!

 יהודה דרורי

 

* * *

נעמן כהן

תורת הגזע של רון כחלילי וההיסטוריה המעוותת שהוא מציג

אחד מיוצרי תורת הגזע האנטי-אשכנזית המשגשגת לאחרונה, הוא כתב "הארץ" רון כחלילי. בלהט גזעני מוכר מההיסטוריה הוא שופך את תורתו הגזענית בכל עת. כמובן שבדומה לכל תורת גזע גם תורת הגזע שלו אינה קוהרנטית ואין בה הגיון, אבל היא נזקקת ליצירת היסטוריה אלטרנטיבית שתצדיק אותה.

הגזענים האנטישמים החל מאדולף מאר ועד גבלס ואדולף היטלר יצרו היסטוריה אלטרנטיבית שבה היתה מסקנה אחת כפי שניסח אותה ההיסטוריון הגזען-אנטישמי היינריך פון טרייטצ'קה Heinrich Gotthard von Treitschke: "היהודים הם אסוננו!"

מובן שאצל רון כחלילי יוצר תורת הגזע החדשה המוטו הוא: "האשכנזים הם אסוננו!"

במאמר בעיתון "הארץ" הוא מציג את ההיסטוריה האלטרנטיבית שלו שלפיה הגזענות הערבית-מוסלמית שממנה נגזר היחס ליהודים מקורה באשכנזים ובבן גוריון (רון כחלילי, "האלטרנטיבה המזרחית", 25.8.17).

לפי ההיסטוריה האלטרנטיבית שמציג כחלילי, מוחמד בן עבדאללה ואמינה, יוצר האיסלם, מעולם לא חיסל את היישוב היהודי בערב, ולא ניסח תורה גזענית שלפיה היהודים הם קופים וחזירים שיש לרצחם מאחורי העצים והאבנים כתנאי לגאולה. מעולם לא נוסחו באיסלם חוקי "בני החסות" המשפילים כולל הבגד הצהוב המקור לטלאי הצהוב. ממש אידיליה, עד ש"כניסתו של גורם זר אל תוך מרקם היחסים העדין הזה, תחילה הקולוניאליזם הנוצרי-אירופי ואחר כך הציונות היהודית-אירופית, פירקה למעשה את העסק. בשלב הראשון בחרו רוב היהודים שחיו במרחב המוסלמי בקולוניאליזם והפנו כתף קרירה לשכן המוסלמי הוותיק, מה שנתפש בעיניו ככפיות טובה; ובשלב השני, מיד אחרי 'תוכנית המיליון' של דוד בן־גוריון מ-41', וההכרה בכך שהציונות זקוקה ליהודי המזרח כדי להגשים את חזונה, שוב רוב היהודים בחרו (או נאלצו) להפנות כתף קרירה לנותן החסות המוסלמי; זה האחרון גם הוא החל לחלום על לאומיות מתבדלת, ולא יכול היה לשאת את העלבון החוזר ונשנה מנתיניו הנאמנים, והחל לתקוף, לבזוז ואף לגרש את יהודי ארצות האיסלאם למולדתם החדשה."

הבנתם? היהודים הזדהו עם האירופאים ואחר עם האשכנזים הציונים ורק כתוצאה מכך שנאו אותם הערבים.

אולי יסביר לנו כחלילי כיצד קרה שבמאה התשיעית לאחר הכיבוש הערבי תשעים אחוז מהיהודים, שמנו אז כמיליון יהודים היו תחת שלטון ערבי-מוסלמי, ואותו מיספר הגיע גם לעת החדשה? אולי יסביר כחלילי כיצד זה שכל השטחים הכבושים ע"י הערבים, כ-13 מיליון קמ"ר, יותר מכל אירופה, היו ארצות נוצריות ובכולם כמעט ולא נותרו נוצרים? האם גם זה בגלל האשכנזים ובן גוריון? (אגב האחמדים, עדתו של איימן עודה ראש המפלגה הערבית המשותפת בשנאת ישראל, אינם יכולים לחיות תחת כיבוש ערבי, אלא רק תחת כיבוש יהודי וזה באמת הודות לבן גוריון).

אולי יסביר כחלילי מדוע, למרות האידיליה שהוא מציג, הזדהו היהודים עם האנגלים והצרפתים ששיחררו אותם מהכיבוש הערבי ומחוקי ההשפלה המוסלמים? הרי מיד כשהאנגלים והצרפתים עזבו, לא רק יהודים לא יכלו יותר לחיות תחת כיבוש ערבי, אלא גם נוצרים.

כחלילי קורא לתלמידים צאצאי היהודים-הערבים ללמוד את ההיסטוריה, ולא רק "הסתפקות בלימוד הפרהוד או גירוש יהודי מצרים ב-56', שהם השתקפות של ההיסטוריה האשכנזית."

ואכן הם צריכים ללמוד אותה, אבל ללמוד את ההיסטוריה האמיתית ולא את ההיסטוריה המעוותת של תורת הגזע של כחלילי.

כבר כתבתי לא אחת איך תורת הגזע האנטי-אשכנזית הופכת לאנטישמיות ולאנטי-ציונות. תורת הגזע של כחלילי היא דוגמה בולטת לכך.

 

"השומר הצעיר" - אחוות עמים" (1)

"גידול פרא," מכנה אורי הייטנר "את העובדה המצמררת, שבמסגרת המיזם הציוני החשוב והמוצלח "מסע", המביא רבבות צעירים יהודיים מחו"ל לתקופה ארוכה, של חודשים בישראל, הכוללת לימוד, טיולים, עשייה התנדבותית וכו', התפלח ארגון עויין בעל שם מכובס "אחוות עמים", של יהודים אוטו-אנטישמים, אנטי ישראליים ואנטי ציונים, שבאים לארץ כדי להילחם לצד הפלשתינאים נגד מדינת ישראל. המנוולים הללו מפגינים עם הפלשתינאים, מפעילים אלימות נגד חיילי צה"ל ומפיצים תעמולת זוועה זדונית נגד מדינת ישראל. וכל זה, במימון העם היהודי ומדינת ישראל!" (הייטנר, "חדשות בן עזר" 1271).

בביקורתו כלפי ארגון "השומר הצעיר" נותן החסות לארגון הפרו-איסלמי "אחוות עמים" התומך בכיבוש ערבי, http://www.achvatamim.org/ מציין אורי הייטנר בצדק רב ש"השומר הצעיר" הינה תנועה ציונית מפוארת, בעלת היסטוריה ציונית מפוארת, שחינכה נוער לציונות בכל רחבי העם היהודי והעלתה רבבות רבות מתוכם לארץ ישראל. התנועה יישבה את ארץ ישראל ב-85 יישובים, שעיצבו את גבול המדינה (תוך השתלטות על אדמות שנכבשו מהערבים נ.כ.). בני התנועה ובוגריה התגייסו לפלמ"ח ולאחר קום המדינה ליחידות הטובות ביותר בצה"ל."

אכן תנועת "השומר הצעיר" היתה מאבני היסוד של המאבק ההרואי נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית להקמת מדינת היהודים, אבל משום מה שכח הייטנר לציין עובדה חשובה שאולי מסבירה את ארגון "אחוות עמים" ולאור אותה עובדה מסתבר שאותו ארגון "אחוות עמים", אולי איננו "מוטציה נוראית" של תנועת "השומר הצעיר", כפי שמציין הייטנר, אלא דווקא המשך הגיוני שלה.

אצל תנועת ומפלגת "השומר הצעיר" "הפרקסיס" היה ציוני, האידיאולוגיה לאו דווקא.

ב-23 בינואר 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, (שחרור העם היהודי משלטון הגויים ושחרור חלקי א"י מכיבוש ערבי) בעת הפוגה קצרה בקרבות, התאחדה מפלגת "השומר הצעיר" עם מפלגת "לאחדות העבודה" והוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם). נציגי המפלגות התכנסו באולם "בית העם" בתל אביב. הבמה היתה עטורה בדגלי הלאום והמעמד. כתובת: "המעפילים יעפילו" התנוססה על הקיר. לקול תופים וחצוצרות נערך מצעד הדגלים והקהל שר: "תחזקנה" ו"האינטרנציונל."

עד 23 בינואר 1948, עם הקמת מפ"ם בעיצומה של מלחמת השחרור, תנועת "השומר הצעיר" דגלה בהקמת מדינה דו-לאומית. (במונחים של היום "מדינת כל אזרחיה"). זו אינה בדיוק ציונות.

תנועת "השומר הצעיר" התנגדה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל (או בחלקה), ושאפה להקמת מדינה דו-לאומית בכל ארץ ישראל שבתחומי המנדט הבריטי (פלשתינה (א"י). עוד בוועידת בילטמור שהתקיימה בשנת 1942 הצביעו נציגי תנועת "השומר הצעיר" נגד תוכנית החלוקה שהוצעה על ידי דוד בן-גוריון. ודוק: "מדינה דו-לאומית" אינה בדיוק ציונות.

מלחמת השחרור הביאה למפנה הציוני של התנועה. המאבק ההירואי של קיבוץ "השומר הצעיר" משמר העמק נגד צבא הכיבוש הערבי של קאוקג'י, וערביי הסביבה שתקפו את הקיבוץ, סימל את המפנה באידיאולוגיה של "אחוות עמים". 

יעקב חזן, שותפו של מאיר ולד-יערי בהנהגת התנועה, הוביל את "אחוות העמים" בכך שאנשי משמר העמק כבשו את הכפר הערבי השכן אבו שושה, גירשו את תושביו וסיפחו לקיבוצם את אדמותיו. ובעקבות אחוות עמים זו המשיכו שאר קיבוצי התנועה (בצדק רב אני מדגיש)  לספח לתחומם את אדמות היישובים הערבים שתקפו אותם, ברחו, וננטשו.

יש לציין שמאז המהפך הציוני של תנועת "השומר צעיר" כאשר התנועה נטשה את רעיון המדינה הדו-לאומית, שמרו מנהיגי התנועה מאיר ולד-יערי ויעקב חזן באדיקות על החזון הציוני של מדינה יהודית ריבונית.

 

לציונות

במערכת הבחירות ב-1949, עוד טרם הסתיימה מלחמת השחרור, לאחר הנסיגה מסיני ולפני כיבוש אום רשרש, וחתימת הסכמי שביתת הנשק, קראה מפ"ם להמשיך את המתקפה ולכבוש את כל שטחי א"י, בשעה שמפא"י קראה להגיע להסכם שלום על סמך השטחים שנכבשו עד אז. ("מאיר יערי האדמו"ר ממרחביה", שנות המדינה, ביוגרפיה מאת אביבה חלמיש, ת"א 2013, עמ' 36).

 

מבצע סיני

אחרי מבצע סיני היה יערי מוכן לקלוט 250 אלף פליטים אגב סיפוח הרצועה, כדי להבטיח את השלום בגבולות. (שם עמ' 123) את עמדותיו אלו פרש בפני הפילוסוף סארטר בביקורו במרחביה ערב מלחמת ששת הימים.

למרות שהתנגד למבצע סיני, התנגד יערי לנסיגה מסיני ומעזה ללא ערבויות מספיקות. (שם, עמ' 128).

 

פרויקט דימונה – "להזדיין כשמזדיינים"

בניגוד לדימוי שלו, יערי תמך ב"פרויקט דימונה". יערי סבר, בעיקר על רקע הידיעות בדבר פיתוח טילי קרקע במצרים, שמוטב שיהיה משהו בידי ישראל, והבהיר שיש צורך במאמצים מקסימאליים "כדי להזדיין כשמסביבנו מזדיינים." (שם עמ' 211)

 

ששת הימים

לאחר מלחמת ששת הימים דרש יערי "גבולות ביטחון", אגב הבטחת פירוז הגדה המערבית וסיני, אבל עמד על הכללת עזה, רמת הגולן, וירושלים השלמה, בריבונות ישראל. "חזרה לגבולות 4 ביוני כלל לא בא בחשבון." (שם עמ' 216).

"אנחנו אף פעם לא אמרנו ששלום קודם לשטחים, אנחנו אומרים שלום וביטחון." יערי התנגד לתוכנית אלון גם מתוך חשש למעמדו. (שם עמ' 217) .

"את הגדה יש לתת לירדן. בשום פנים לא לתת לפלסטינים עצמאות." (שם עמ' 218)

 

לאחוות עמים

למרות סיסמת "אחוות עמים" – ולד-יערי הביע התנגדות להחזרת הפליטים הערבים: "אין להחזיר ערבים, כי הם יהפכו לגיס חמישי." הוא התייחס בחיוב לאפשרות של טרנספר כמו שהיה בין יוון לתורכיה. כפר בעד כפר, רכוש בעד רכוש. (שם עמ' 27, 123) מובן שלא ויתר על האדמות שנוספו לקיבוצי השומר הצעיר.

ב-1954 היתה מפ"ם המפלגה הראשונה שקיבלה ערבים לשורותיה. יערי ראה בערבים מיעוט שהוא מוכן להעניק לו רק שוויון אזרחי ופועלי, ולא הגדרה עצמית. (שם עמ' 120) "הגדרה עצמית לערבים רק בירדן." (אז כולל יו"ש). הוא שלל את הקשר שלהם לערביי ישראל, וחודש לפני מלחמת ששת הימים כתב שהוא מתנגד לאידיאולוגיה של "יישות פלשתינאית" ולסיסמה של זכות ההפרדה כי יש בה סכנה של אירדנטה, וגיס חמישי. (שם עמ' 120).

ולד-יערי שלל את קיומו של עם ערבי-פלשתינאי בתוך מדינת ישראל, כזה המדגיש את זיקתו לחלק השני של אותו עם "ערבי פלשטינאי היושב במחנות הפליטים." – "מצב זה טומן בתוכו אירדנטה ומעמיד בסכנה את עצם קיומה של מדינת ישראל ואת ריבונותה." (שם עמ' 120).

מאז ימי מאיר ולד-יערי, ויעקב חזן - ההנהגה ההיסטורית של תנועת ומפלגת "השומר הצעיר" השתנו דברים רבים בתנועה. למשל שונתה הדיברה העשירית המפורסמת של התנועה לפיה: "השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו, אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני."  (עישון סמים עדיין אינו מותר למרות שח"כ תמר זנדברג תומכת בלגליזציה של סמים), והשומר טהור גם בפעילות מינית ללא נישואין ואפילו בפעילות חד מינית, אבל יש עדיין בתנועה חברים התובעים נחרצות לשוב לאידיאולוגיה של האתמול ולחזור לרעיון הישן של המדינה הדו-לאומית.

בעוד שמאיר ולד-יערי ויעקב חזן שמרו באדיקות על חזונם הציוני קורא אחד מהאידיאולוגים העכשוויים של התנועה, אבישי גרוסמן, לנטוש את הציונות ולחזור לאידיאולוגיה של המדינה הדו-לאומית.

http://mynetkibbutz.co.il/article/143813?OriginalPostId=143825

אותה אידיאולוגיה אנטי-ציונית של תנועת "השומר הצעיר" ההיסטורית, היא שחילחלה לארגון "אחוות עמים". מכאן מובן שאותו ארגון אינו מוטציה נוראה של התנועה, אלא אולי המשך הגיוני שלה.

 

"השומר הצעיר – אחוות עמים" (2)

כזכור לקוראים הותיקים  למרות כל מאמציו לא הצליח דודו אמיתי מ"גבעת חביבה" למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען בין ערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה. כיוון שכך ניסינו למצא בעצמנו, והנה תוצאות הניסוי. (פורסם ב"חדשות בן עזר" 1032 מתאריך 30.3.15):

 

נכשל עוד ניסיון למצוא בין ערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה

ערבי-מוסלמי שאינו גזען

למרות התסכול הארוך מכך שלמרות כל מאמציו טרם הצליח דודו אמיתי מגבעת חביבה למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען בין ערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה, ניסינו לעשות ניסיון נוסף.

לאור תוצאות הבחירות התראיין מר מוחמד דראושה, מנהל תכנון שוויון וחיים משותפים "גבעת חביבה", מרכז הפועל "ברוח ההומניזם ושוויון ערך האדם," בטלוויזיה, ואמר כי הצלחת המפלגה הערבית היא דרך חיובית למען דו-קיום, לכן פנינו אליו והצענו לו להיות הערבי-המוסלמי הראשון שיצהיר כי הוא רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי. למרבה הצער מוחמד דראושה סירב לראות בהם גזענות ולא מופת מוסרי.

אנחנו לא מתייאשים. חייב להימצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו.

והנה מסתבר שאותו מוחמד דראושה, הערבי-המוסלמי הגזען מערביי "הדו-קיום של גבעת חביבה" שבעיצומו של מבצע צוק איתן הביע את תמיכתו בחמאס בכך שהצהיר ש"זכותם וחובתם של הפלסטינים להילחם למען "הגשמת חלומם" (חיסול מדינת היהודים והשמדת היהודים בעולם) יסד ארגון בשם "חברה לתועלת הציבור – קול 1."

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%93

אותו ארגון "קול 1" התמזג עם ארגון 15-V. ששם לו למטרה להביא להחלפת השלטון של בנימין נתניהו, ונתמך בין השאר כספית באופן בלתי חוקי ע"י מחלקת המדינה האמריקאית.

שני הארגונים ממתגים את עצמם עכשיו בשם החדש 'תנועת דרכנו'. ארגון הפועל כעת להפלת נתניהו ע"י הצגתו כעבריין המסכן את בטחון ישראל. מובן שאותו ארגון מסתיר את דעותיו של אחד ממייסדיו הערבי-המוסלמי הגזען מוחמד דראושה.

https://www.facebook.com/lavi.cr/videos/1988566041377703/

זוהי אפוא עוד פעילות של "אחוות העמים" של ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה הממומנים ע"י תנועת "השומר הצעיר" והקיבוץ הארצי.

 

ניתוץ פסלים מתי ולמה

ב- 14 ביולי 1789 בעת שההמוני פריס הסתערו על הבסטיליה רשם המלך לואי ה-16 ביומנו מילה אחת rien – כלום.

המלך שהשתתף באותו יום בצייד לא השכיל להבין את המאורעות ההיסטוריים שעמדו מולו ורשם את העובדה שלא הצליח לצוד כלום – rien.

המהפכנים הצרפתים לא רק הרסו את הבסטיליה, בית הסוהר סמל השלטון אלא גם הרסו את פסלי המלכים שהתנוססו בחזית הקתדראלה של נוטר דאם דה פריס.

אמנם 28 הפסלים שהיו מעל שלושת שערי הכניסה הגדולים הנמצאים בחזית קתדראלת נוטר דם בפריס לא היו של מלכי צרפת, אלא של מלכי ישראל, אבל מלכי ישראל הם שסימלו את מלכי צרפת ולהיפך מלכי צרפת סימלו את מלכי ישראל. מלכי צרפת ראו עצמם המשך של מלכי ישראל.

עשרים ושמונה פסלים של מלכי יהודה וישראל נחשבו לשושלת ממנה נולד ישו.

http://www.paristoric.com/index.php/musees-et-religions/notre-dame-de-paris/937-notre-dame-la-galerie-des-rois

דמויות אלו נתפסו בזמן המהפכה הצרפתית ע"י ההמונים כמייצגות את מלכי צרפת ולכן ראשיהם של הפסלים נכרתו כסמל לניסיון של הצרפתים להיפטר מהמלוכה.

הפסלים השבורים נותרו במשך 3 שנים עזובים ברחבה שמול הקתדרלה עד שבשנת 1797 נלקחו כ-300 חלקי פסלים, שהפכו לחומר גלם לשם בניית אורווה. מאוחר יותר, במקום האורווה נבנתה אחוזה פרטית, "אחוזת מורו".

בשנת 1977, בזמן שפועלים שיפצו את אחוזת מורו (Moreau), הם גילו פסלי אבן של פני אדם העטורים כתרים. הם קראו מיד להיסטוריונים ולארכיאולוגים ואלה זיהו את ראשיהם של מלכי יהודה שפוסלו במאה ה-13 ונמצאו בחזית קתדרלת נוטר-דם בפריז.

בין הראשים המפוסלים, בלט ראש אחד: ראשו של המלך דוד. שידוע היה שגופו היה נמוך מזה של המלכים האחרים ושעמד על אריה.

הפסלים המקוריים נמצאים היום במוזיאון קלוני Cluny שברובע לטיני.

הפסלים שנמצאים עתה בחזית הקתגרלה הם שחזור של הפסלים המקוריים. גלריית מלכי ישראל בחזית הנוטר דאם, פריז. galerie des Rois d'Israël

http://gigapan.com/gigapans/129206

בקרוב, אם הצרפתים לא יתעשתו, יתגשם חלומם של המוסלמים מהמאה השמינית לכיבוש צרפת, וסמל הסהר יחליף את הצלב מעל הנוטר דאם, ומלכי ישראל ינותצו ובמקומם יושמו פסלי החליפים המוסלמים.

 

פסל קולומבוס

בדומה לתקופת המהפכה הצרפתית, ארה"ב נתונה עכשיו בגל מהפכני של מנתצי אנדרטאות ופסלים. המאבק התחיל נגד פסלי מנהיגי הקונפדרציה שתמכו בעבדות ונמשך הלאה סביב דמותם של  וושינגטון וג'פרסון שהיו בעלי עבדים.

המצב הגיע לידי כך שראש עיריית ניו יורק, הדמוקרט ביל דה בלאזיו, מינה לאחרונה ועדה מיוחדת לבחון את הריסת אנדרטת קולומבוס בכיכר קולומבוס בניו יורק.

 קולומבוס אמנם לא גילה את אמריקה אלא רק את איי הודו המערבית אבל שמו נהפך לסמל היבשת החדשה והחופש שהיא הביאה למהגרים מאירופה. יום קולומבוס נקבע כחג לאומי אמריקאי ע"י הנשיא רוזוולט:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1

והנה קמו הטוענים שהוא, כשליט איי הודו המערבית, שלט באכזריות והביא משם עבדים ולכן יש להרוס את פסלו ולבטל את יום החג שנקבע על שמו.

בקצב הזה דומה שבקרוב ינותצו כל הפסלים ההיסטוריים בעולם.

מה יהיו התוצאות של מלחמת האזרחים החדשה בארה"ב אין לדעת אבל בהחלט חשוב לדון בבעיית ההנצחה. אילו פסלים יש לנתץ ויהי מה, ואלו ניתן להשאיר. ואני מדבר כמובן מנקודת מוצא יהודית.

מנקודת מוצא יהודית כמובן שפסל אחד אינו אפשרי בכל מקרה, ובכל העולם, יש להילחם על הסרתו, וזה פסלו של היטלר. אבל מה למשל צריכה להיות העמדה כלפי אחרים למשל הפסל של חמיל הרשע?

כשביקרתי בקייב מאוד צרם לי לראות בכיכר מרכזית בעיר את אנדרטת בוגדן חמלניצקי  שהוצבה על ידי השלטון הרוסי ב-1888.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%92%D7%93%D7%9F_%D7%97%D7%9E%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99#/media/File:Bohdan.JPG

בוגדן חמלניצקי נחשב לגיבור לאומי אצל האוקראינים וגיבור סוציאליסטי ברוסיה הסובייטית, כמובן שבשביל היהודים חמיל הרשע הוא רוצח היהודים הגדול השני בעת החדשה אחרי היטלר. 

האם על היהודים לתבוע את הסרת פסלו?

אני סבור שאין טעם בתביעה להסרת פסלו (זה גם לא יעזור), בדיוק כפי שאין טעם להסיר את פסלו של הרוצח הגדול השני בהיסטוריה אחרי היטלר, הדריאנוס קיסר "שחיק עצמות" שהרג כחצי מיליון יהודים.

פסל של הקיסר הדריאנוס שנמצא בתל שלם, מסמל את חגיגת הניצחון על היהודים המורדים ודיכוי מרד בר כוכבא, מוצג בכבוד במוזיאון ישראל

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A1#/media/File:Samuel_and_Saidye_Bronfman_Archaeology_WingDSCN5035.JPG

את העיקרון הייתי מנסח כך: פסלים בעלי משמעות שלילית להיום יש להילחם על הסרתם ופסלים היסטוריים ללא משמעות עכשווית יש להשאיר. ומכיוון שלפסלים של חמיל הרשע והדריאנוס אין משמעות סמלית להיום אין מניעה בהצגתם.

 

פסלי בעלי עבדים והעבדים בארצות ערב והאיסלם

המאבק בהריסת פסלי ראשי הקונפדרציה שתמכו בעבדות מיקד את תשומת הלב לנושא האשמת המערב בפשעי העבדות. מטעמים מובנים (כספיים) מתעלמים מן העבדות בעולם הערבי-מוסלמי שסחר העבדים בו נמשך זמן רב יותר מהמערב.

ראשיתו עם הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7. בשווקי העבדים של בגדד, קהיר וצפון אפריקה, נמכרו לא רק שחורים, אלא כל מי שאינו מוסלמי מלידה ואיתרע מזלו להיחטף או ליפול בשבי: צ'רקסים, לבנים מאירופה (ביניהם אנגלים ואירים), ארמנים, בלקנים, ועוד.

 מיספר העבדים השחורים שנחטפו ע"י הערבים מאפריקה ונמכרו בארצות ערב והאיסלם גדול בהרבה מהעבדים שנמכרו למערב. לפי הערכות מהמאה השמינית ועד למאה העשרים הגיע המיספר לכ-25 מיליון.

בחלק מהמדינות המוסלמיות הופסק סחר העבדים ביוזמת הכובשים הקולוניאליים המערביים (לאחר שבמערב בוטלה העבדות במאה התשע עשרה), אולם בחלק מארצות ערב נמשך סחר העבדים עד למאה העשרים.

שיח'ים קטאריים שהגיעו לטקס הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה ב-1953, הגיעו עם פמליית עבדים.

המדינות האחרונות בעולם שהתירו עבדות היו ערביות: ערב הסעודית ותימן עד 1962. עומאן עד 1970 ומאוריטאניה עד 1982.

בערב הסעודית התקיימה העבדות עד לשנות השבעים. במאוריטניה, עד היום, ישנו סחר עבדים לא רשמי, וכך גם במדינות אחרות – כמו סודאן.

רק לחץ מערבי הוביל להוצאתה מחוץ לחוק במדינות אלו שראו בה מוסד אסלאמי. טענת הערבים-המוסלמים היתה:  אם מוחמד לא אסר, מי אנחנו שנאסור?

מוחמד עצמו עשה כסף רב מסחר עבדים (מכר את הנשים והילדים היהודיים) ובשפה הערבית המילה "עבד" משמעה עבד ושחור.

האם שמעתם על מישהו בעולם הערבי-מוסלמי התובע להרוס את פסלי השליטים בעלי העבדים?

 

הבנת הנקרא והכתיבה

לאחר שיהודה דרורי גמר לטנף על משפחת גולדין את השקר המכוער והמרושע שהמשפחה דורשת שחרור מחבלים ולהביא מלחמה, הוא קובע: "נעמן כהן הוא לאומני קיצוני וכפי שאמרתי הוא הוכיח זאת במאמרו האחרון על נושא 'התחייה', פה במכתב העיתי, שבו הוא קבע לנו הגדרות לקיומנו ברוח הלאומנות הפשיסטית המצויה מבית מדרשו של אברהם שטרן ושאר הקיצונים שבעם." ("חדשות בן עזר" 1271).

אם זה מה שיהודה דרורי הבין ממה שכתבתי על הפשיסט המטורף אברהם שטרן (יאיר), יהודה דרורי נמצא בבבעיה אישית קשה.

איך נאמר זאת במילים עדינות, יש לו בעיה בהבנת הנקרא. הוא פשוט אינו מבין מה הוא קורא, או לחילופין יש לו בעייה קשה עוד יותר, הוא אינו מבין מה הוא כותב.

עצתי לדרורי, לפני שאתה כותב קח קורס בהבנת הנקרא.

 

מהי גזענות?

התעמולה להתבוללות היא ותיקה בעיתון "הארץ". כבר גרשם גוסטב שוקן המנוח, בעל עיתון "הארץ", שעלה מגרמניה, קרא להתבוללות עם הערבים בהנחה שהם יתבוללו ביהודים, ויקימו "אומה ישראלית".

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2811572

לאחרונה המשורר מירון ח. איזקסון, תיאר במאמר ב"הארץ" (19.7) כיצד ביקש אבי-סבו, ד"ר אהרן מאיר מזי"א, מנכדו הקטן להינשא ליהודייה. מובן וצפוי מראש היה שמיד קפץ המסכן המרושע (לפי עדותו) רוגל אלפר, בהצהרה כי בקשה כזאת להינשא ליהודייה היא גזענית, וכי אבי סבו של איזקסון ד"ר מזי"א היה גזען ("הארץ", 16.7).

 המשפטן הנאור מרדכי קרמניצר מיד החרה ותמך בדעתו ("הארץ", 6.8.17) ולאחריו הגיב כתב "הארץ" דימיטרי (דימיטריוס ביוונית מאמין באלה דמטר) שומסקי, שהוסיף לפולמוס את העובדה שהיו מראשי הציונות שסברו שבמסגרת המדינה היהודית הערבים יתבוללו ביהודים. ("מי מפחד מהתבוללות", הארץ, 23.8.17).

נכון, המרכסיסט דב בר בורוכוב, מאבות תנועת הפועלים ומייסד מפלגת "פועלי ציון", חזה שעם ניצחון הציונות הסוציאליסטית, ערביי ארץ ישראל יתבוללו ביהודים ויתגיירו. הבעייה היתה שהוא הכיר את החברה הרוסית ולא את החברה הערבית. בניגוד לתחזית, היהודים הם שמתבוללים במוסלמים (במיוחד היהודיות, שכן אם יתחיל יהודי עם ערבייה-מוסלמית, ברוב המקרים היא מיד תירצח).

מכאן עולה השאלה, האם רצון לאי התבוללות הוא גזעני?

אנחנו שומעים על יהודים שמתאסלמים ומתבוללים במוסלמים החל מסלבריטאים כאורי דיוויס וטלי פחימה שהתאסלמו ונהפכו לאויבי ישראל, ולאחרונה התבשרנו על שני יהודים שהתאסלמו והצטרפו לדעא"ש-החליפות האיסלמית. מכיוון שכך אפשר אולי להבין לנפשו של ד"ר מזי"א (או של כל יהודי אחר) שחשש מכך שנכדו יתאסלם ויראה בו קוף וחזיר שיש להרגו כהגדרת היהודים ע"י המופתי של הרשות הפלשתינאית מוחמד חוסיין (מינוי אישי של אבו מאזן) הרואה ביהודים קופים וחזירים שיש להרגם.

http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug

ומכיוון שכך אולי יש לראות בבקשתו של מזי"א דווקא אקט אנטי גזעני?

ולסיום שאלה תיאולוגית שטרם קיבלתי עליה תשובה. אתמול פורסם על צעירה יהודייה בת 23  בשם נוי שטרית שהתאסלמה על הר הבית במסגד הקצה. ונשבעה לאיסלם ולנביא מוחמד:

http://www.ashqelon.net/article/10085

והשאלה התיאולוגית היא זו: היהודים לפי מוחמד והאיסלם הם קופים וחזירים. האם יהודייה שמתאסלמת מפסיקה להיות קופה וחזירה, והיא רק צריכה לראות את הוריה כקופים וכחזירים?

אשמח אם מישהו יודע את התשובה.

 

הטעות של נתניהו

העמדה שהציג נתניהו לפוטין (ע"פ "הארץ 23.8.17), היא שביום שאחרי מלחמת האזרחים סוריה צריכה להיות מדינה מאוחדת אחת שאזרחיה הם סורים.

טעות. האינטרס של ישראל הוא שסוריה לא תישאר מדינה מאוחדת, אלא תתחלק לפי המרכיבים העדתיים שלה, ומכל מקום ישראל צריכה לתמוך בסיום הכיבוש הערבי של כורדיסטאן, ובהקמת מדינה כורדית עצמאית.

נעמן כהן

 

* * *

אהוד בן עזר

והארץ תרעד

סאגה ארצישראלית

בשנים  1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט

הדמויות, גם אלה ההיסטוריות במובהק – הן בחזקת בידיוניות בספר.

( ) הערות בסוגריים עגולים הן מאת המספר המקורי

[ ] הערות בסוגריים מרובעים הן ממני, המלביה"ד

 

הוצאת "ספרי מקור", נדפס בישראל, 2014

 

פרק עשרים ואחד

סיפור שמלת העץ והרעש

 

נג'ימה-מירל'ה השפופה, שענבי חברון הבשרניים עינגו את גרונה היבש, התעוררה מרבצה והחלה לספר, כאילו בה היה מדובר, ופניה העיוורות שלוחות כלפי מעלה בחלל החדר החשוך-למחצה וקולה רם כמו היא איזו נביאה זקנה שנותרה בעיר מימיה הקדמוניים:

"היה היתה בחצר הסולטאן בקושטא הבירה רועת אווזים קטנה. יום-יום היתה יוצאת עם אווזיה לאחו הירוק, ליד האגם. מסכנה היתה הרועה כי בשובה לחצר הארמון היו המשרתים של הסולטאן מכים אותה ובועטים בה ומעליבים אותה, והיא קטנה וחלשה ואינה יכולה להרים עליהם קול ואין לה בפני מי להתלונן.

"לפעמים היתה הרועה יושבת בין אווזיה באחו ובוכה על גורלה המר. 'אין אדם בעולם שיעזור לי!' – מטפטפות הדמעות המלוחות על העשב הטרי, אבל להקת האווזים ממשיכה ללחוך אותו ולגעגע, והן אינן שמות לב לסבלה.

"יום אחד עבר באחו חייט זקן, אשר בימי תפארתו היה שמו סניור עוזיאל בעל שם, והוא נושא על גבו שק ריק, וראה אותה בוכה.

 "'מדוע את בוכה? ילדה יפה?' שאל אותה סניור עוזיאל בעל שם.

"סיפרה לו רועת האווזים על חייה הקשים בחצר הארמון.

 "'אני אלביש אותך שמלה של עץ, ושוב לא יוכל לפגוע בך שום אדם שבעולם!'

 "'אבל המשרתים הרעים ינסו להוריד את השמלה ממני!'

 "'לא! שום כוח שבעולם לא יוכל לפשוט ממך את שמלתך. להיפך, ככל שיכו אותך, כן תתחזק עלייך שמלת העץ!'

 "'אבל אדוני עוזיאל רב החסד, מה שאתה מציע לי הוא קללה, שהרי לעולם לא אוכל לצאת מתוך שמלת העץ שלי!'

 "'לפנות-ערב, כאשר תיראי את פנייך נשקפים במי האגם האפלים – מיד תישור מעלייך שמלת העץ, ותוכלי להתרחץ באגם.'

"הוציא החייט הזקן סניור עוזיאל בעל שם מהשק הריק שמלת עץ, הניח אותה על הרועה. וברגע שהתלבשה בעץ – נעלם הסניור באוויר ואיננו.

"חזרה רועת האווזים לחצר הארמון כשהיא לבושה בשמלת העץ.

"המשרתים המשיכו להכות אותה ולבעוט בה, אבל שמלת העץ הגנה על גופה. כל מי שהיכה אותה ובעט בה – כאבו ידיו ורגליו כאילו הרביץ לשולחן או בעט בארון. וככל שהוסיפו להציק לה, כן נעשתה השמלה קשה והדוקה יותר עד שנידמה שלא נערה היא אלא עץ מתהלך בתוך להקת האווזים. המשרתים הניחו לה לנפשה, אבל התחילו לכנות אותה בשם – נג'ימה, עד שכולם, וגם היא, שכחו את שמה האמיתי.

"ולפעמים היו תולים עליה לייבוש קדרות או מחבתות.

"ולסולטאן היה בן צעיר, בחור יפה ואמיץ מאוד, עמדי שמו. בתחרות של קליעת חיצים למטרה היו חיציו קולעים זה בזה במעופם, ונוחתים כחץ אחד ללב המטרה. ובתחרות רכיבה היה משיג על סוסתו את כל הפרשים, כי היתה לו סוסה אצילה, שחורה כעורב, ורוח קסמים שכנה בה. היו שסיפרו כי נשמת נערה טהורה שוכנת בה, והיו שאמרו כי בת-סולטאן היא שמתה והפכה לסוסה ולעולם לא תשוב להיות בת-אדם, והיו שאמרו כי שֵׁדה היא, לילית איומה ואפלה, שאחיותיה השדות גרות מתחת לאדמה, ובלילות הן עולות וגורמות לבני-האדם חלומות מפחידים, שמכסים אותם בזיעה קרה.

"יום אחד יצא עמדי לטייל, רכוב על גבי סוסתו הנהדרת. לפנות-ערב הגיע אל קצה היער, ליד האחו שבו פסעה הרועה נג'ימה עם להקת אווזיה. לפתע ראה אותה פושטת את שמלת העץ ויורדת לאגם, לרחוץ עם אווזיה במים האפלים, והנה היא פורחת ולבנה כשלג, וקווצות שערותיה הרכות פרושות על פני האגם. התפלא מאוד עמדי למראה עיניו, ומיד התאהב ברועה היפה, שכמוה לא ראה מעולם. אבל כאשר יצא אליה על סוסתו וביקש לדבר איתה –  מיד קפצה עליה שמלת העץ ועטפה אותה כמו חבית הדוקה.

 "'מי את?' שאל.

 "'אני – אני, וזאת רק אני יודעת.'

 "'אל תדברי אליי בחידות. מי את?'

 "'אני נג'ימה, רועת האווזים של הארמון.'

 "'אני רוצה לשאת אותך לאישה, נג'ימה. את תהיי מלכה.' אמר עמדי.

 "'חייט זקן סניור עוזיאל כישף אותי ולעולם לא אוכל לצאת מתוך שמלת העץ!'

 "'לא חשוב. אני ראיתי מי את באמת, ואני אוהב אותך.'

"חזר עמדי לארמון על סוסתו לעת ערב – ואחריו בראש אווזיה פוסעת הרועה נג'ימה בשמלת העץ – וכך הם עלו ובאו עד כסאו של הסולטאן.

 "'אבּוּיִי, אני רוצה לשאת את נג'ימה לאישה!' הכריז עמדי.

"כל הנוכחים פרצו בצחוק גדול, 'בן-הסולטאן השתגע!' – והאווזים שנבהלו החלו גם הם לגעגע.

 "'אני אוסר עליך לעשות שטויות!' אמר הסולטאן. ועל הרועה נג'ימה פקד: 'שובי מיד עם אווזייך אל חצר המשרתים ואל תעיזי להראות את פנייך העציות בחצר מלכותי!'

 "'אבל נג'ימה היא נערה יפהפיה!' התעקש עמדי.

"שוב פרצו כולם בצחוק, והסולטאן אמר: 'מה קרה לך, בני חבּיבּי? אתה רוצה להתחתן עם בול-עץ? רק אם תביא לכאן כלה יפהפיה, ארשה לך להתחתן!'

"למחרת רכב עמדי על סוסתו אל היער, עמד שם והתבונן מרחוק ברועת האווזים נג'ימה עד שהגיעה שעתה לטבול לפנות-ערב באגם. כל היום חשב וחשב איך יוכל להתגבר על הכישוף ולשאת אותה לאישה. וכאשר לא מצא שום דרך, התעצב והרכין ראשו על צוואר סוסתו, נאנח, ובכה. אז הפנתה אליו הסוסה את ראשה, עיניה השחורות נצצו גם הן מדמע, ופתחה את פיה כאחד מבני האדם, ואמרה לו:

"'אל תבכה, מחמדי. יש דרך לגאול את אהובתך מן העציות.'

"'איך?'

"האריכה הסוסה את צווארה עד לאוזנו ולחשה לו.

 "'אבל אני אטבע!' נחרד עמדי.

"הורידה הסוסה החכמה את ראשה, ליקטה קנה-קש והרימה אותו בפיה אל עמדי הרוכב עליה. חיבק עמדי ונישק את צוואר סוסתו, ואמר: 'אני אעשה כדברייך!'

"למחרת השכים עמדי לבוא לקצה היער. השאיר את הסוסה, פשט בגדיו וצלל לאגם כשהוא נושם רק דרך הקשית שבפיו, וכך שהה שם כל היום כולו. לפנות-ערב ירדה נג'ימה לרחוץ באגם יחד עם אווזיה, והיא פורחת ולבנה כשלג, וקווצות שערותיה הרכות פרושות על פני המים האפלים. כאשר שטה בין אווזיה גילתה את עמדי שקוע על גבו במים. הוא טבע! – נבהלה, אך עמדי תפס את נג'ימה וחיבק אותה בכל כוחו ויצא איתה מהאגם. שמלת-העץ ניסתה להתלבש עליה בכוח ולהפריד ביניהם, אבל עמדי לפת את נג'ימה בזרועותיו החזקות – והסוסה השחורה הופיעה בצהלה מקצה היער, בעטה בפרסותיה בשמלת העץ ורמסה אותה לשבבים –

"עלו עמדי ורועת-האווזים נג'ימה היפהפיה על הסוסה וטסו לארמון הסולטאן ביילדיז קיוסק. לא היה עוד זוג יפה כמותם בכל הארץ כולה. ואחרי שהשניים נישאו, הפכה הרועה-הנסיכה נג'ימה לאווזים את המשרתים שעינו אותה, ושלחה אותם ללחוך עשב באחו הירוק אשר על שפת האגם –

" – וככה הוא יישא לאישה את אפרת בתי!" סיימה הזקנה המצומקת נג'ימה-מירל'ה את סיפורה, שלפה מעל צווארה קמיע ישן והושיטה אותו בידה, יד של עיוורת – לעבר משכבם של בתה אפרת ויהודה.

"ייקח, ייקח זה הקמיע של אפרת לוין מצפת – וישים אותו על צווארה של הבחורה לוין שלי, ותהיה זו לה מנחת אירוסין ממנו, שהרי הוא ממילא כבר פסול בתור גרוש מהדסה ההיא, ושום משפחה אונגרית חשובה בירושלים השחורה לא תרצה בו בתור חתן לבתה... ולכן תהיה לו בתי אפרת..."

וכשניסה לסרב לדבריה לא היססה לומר לו:

"אל ייתמם! הלא הוא, יוּדָה, הוא גמור, חַלַס, כבר אין לו ייחוס..."

ואז הסתלסלה שוב בחלל הרובע הירושלמי קריאת המואזין המוסלמי, ואפרת היפה ענדה על צווארה את הקמיע, שנגע עכשיו בפטמת שד חשוף צחור שלה שאותה מצץ קודם יהודה כמחפש בחלום שהיא תניק אותו במקום אימו המתה –

ושוב תפסה באברו שנתקשה מול החור הגדול שלה, כפה פעור של חיה רעבה –

וכשנגעה עטרתו בשפתיה דלתתא

החלה רועדת כולה וצורחת,

ועימה נתרעד החדר,

ונזדעזע פתאום גם הבית,

ומבחוץ נשמעו צעקות:

"יהודים... רעש... רעש... אָרֶץ תרעד... נוסו על נפשותיכם, יהודים, גוואלד! רעש! יהודים, שלא יהיו בתיכם קבריכם... שאָרֶץ לא תרעד עליכם... הכו על החטאים שלכם... חבר גנבים... הכול בגלל פריצוּת... בגלל עושקי דין יתום ואלמנה..."

יהודה משך עצמו מבית התורפה הפעור של אפרת השוכבת תחתיו אפרקדן על הַמַּסְטָבָּה המרופדה, לחה ורוטטת בקצב הרעד-בית שלה, גופה היפה מבקש להזדווג עימו עדיין באמצע ייחמתה, מפצירה באבר זכרות שלו, ממלמלת בתענוגה שהתגבר בזכות הבהלה – דברים מבולבלים על ירושלים שחורה ומשפחות חרדים וגם שֵׁדִים וכאילו דעתה מסתתרת עליה בגלל אביונה פחד קמע ורעש –

וכבר נופלות בחוץ אבנים מקירות מתמוטטים –

ונשמעות צעקות: "רעש יהודים רעש... פריצוּת..."

ויהודה נמלט.

 

ויותר לא חזר לאותה חצר, הגם שתאוותו הציקה לו מאוד בלילות ומעולם לא ידע אישה להוטה כמוה שכל הווייתה החור הלח עטור זר השיער האדמוני ולוהט כפתחו של גיהינום.

 

למזלה של העיר ירושלים – הרעש-אדמה הזה לא היה נורא כל כך ואף לא נרשם בתולדותיה כרעשים האחרים שפקדו אותה.

אהוד בן עזר

 

המשך יבוא

 

 

* * *

אפשר לקבל את הקובץ השלם של "והארץ תרעד" בפנייה אלינו:

news@ben-ezer.com

 

 

* * *

אורית דשא

"שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים...

ארבעה המה קטני-ארץ והמה חכמים מחוכמים..."

 

בלכתי במסלול הצעידה,

במקביל לים המהביל אל החול,

מתוך אפור קוצי מעולף מהחום,

זרחו לי כמה אורות נחמה:

הקטנים, משתרכים על החול,

בזעיר תפרחתם הקטנה מלבינים,

על גבעול מעוגל מסתלסל מעלה כעוקץ העקרב,

אך, שלא כמראם וכשמם,

מכמירים רק הלב, (לא עוקצים),

כאומרים:

"גם אנו הקטנים, הזניחים ביובש האפור,

תורמים את חלקנו הדל,

בהארת עילפון השממה הכללית.

איום עוקצנו בכוכבי אור לבנים, קטנטנים."

מלבלבים ומלבים.

 

לא רחוק מאלה,

אף הם שרועים על החול המעולף,

רעננים מוורידים-בליבם ובסגול,

פקעיהם הסגורים,

וברוחב ליבם הנפתח לרווחה,

מתוך עלי הכותרת הלבנים,

עולים כחוטים מסגילים

האבקנים הארוכים,

של פרחי הצלף,

הקוראים ומשלחים

חיצי-סימני אהבה...

 

ואחרונים חביבים,

נרות הלילה זורחים בצהוב,

כפנסי רחוב נמוכים, 

עם רדת החשיכה

להאיר את דרכנו...

גם אם משמימה, אפורה, יבשה,

האדמה רומזת דרכם,

מנמיכה קומתם,

אך באור יקרות:

אל ייאוש, עוד יאירו ימיכם,

עוד נכונו לנו תפרחות מאירות,

גם בשלהי הקיץ,

בניחוח חבצלות החוף

המלבינות מתוך עליהן המאורכים,

בכתריהן החגיגיים הנפתחים

בבשורת רעננות על אף החום והיובש,

מרמזות לאלה המתייאשים:

"אל ייאוש! עימנו הכוח, והחיוּת,

האור והתקווה הלבנה"

בלוויית ניחוח רענן משובב.

והלב, מתפעם ומתרחב,

לנוכח כל אלה,

ומאמין, כי אכן,

עוד יבואו ימים,

ומתוך החום והיובש,

האפור והעילפון,

יתרוממו מטות קסם זקופים,

בעמודי תפרחת כוכבים לבנה:

החצבים – שחצבו את דרכם

אל על, אל השמים הכחולים,

ללא התייחסות ליובש ולאפור

המשמימים  מסביבם.

 

כל מאורות החוף והחולות הללו,

מפליאים בהארתם,

מכריזים-מתריסים וקוראים:

"לנו הכוח והחיוּת,

האור והתקווה

לגבור על הייאוש והעילפון,

על השיממון שסביבנו,

ולמגר את כל אלה:

החום וההבל,

היובש והאפרוריות השלטת"

ובכוח הנוגה הבהיר שלהם,

להאיר דרכנו,

ביופי עדין וצנוע,

בזוהר של נוחם ואהבה.

 

אורית

אב, תשע"ז

 

* * *

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

המזרח התיכון לאן?

מתוך: "חדשות מחלקה ראשונה", 27 באוגוסט

לאן מועדות פני המזרח התיכון לאחר התפוררות עיראק, סוריה, לוב, תימן וסודן; קריסת משטרים ערביים; כ-400,000 הרוגים וכ-6 מיליון פליטים במלחמות בין-ערביות; התפשטות שיא של הטרור הסוני; עוצמה גיאו-אסטרטגית חסרת-תקדים של האייתולות; התקרבות מאכלת הטרור הסוני והשיעי לצוואר סעודיה וכל משטר ערבי פרו-אמריקאי; ודיכוי מחריף של זכויות האדם במדינות ערב?

הצונאמי הערבי הקטלני שפרץ בשלהי 2010 – ומוגדר במערב כ"אביב ערבי" – מוסיף שמן למדורת חוסר-הוודאות של משטרי הרודנות הערביים, הבלתי-יציבים והזמניים, המאופיינים על ידי מדיניות, יחסים והסכמים בלתי-יציבים וזמניים, המייצגים מיעוט אתני וחונטה צבאית, ושולטים על חברות מפוצלות, שבטיות וחמולתיות שאינן מדינות-לאום. הצונאמי הערבי מהווה איום ברור ומיידי על כל משטר ערבי.

ארה"ב אמנם מכה קשות בדאע"ש, אך הימנעות מקיצוץ מקביל של כנפי האייתולות הופכת את הפגיעה בדאע"ש לזרז של התבססות האייתולות בסוריה, קידום השפעתם בלבנון, והשתרשות שליטתם מהמפרץ הפרסי עד הים התיכון.

ב-2003 שיחררה ארה"ב את עיראק מרודנות אכזרית של צדאם חוסיין, אך הרחיקה את המיעוט הסוני מעמדות השלטון שהופקדו בידי הרוב השיעי, וכך דחפה את הסונים לזרועות הטרור הסוני, סללה את הדרך להשתלטות האייתולות על עיראק, ומעמידה כל משטר ערבי פרו-אמריקאי בפני סכנה קיומית.

ב-2011 הפילה חזית-מערבית בראשות ארה"ב את משטר קדאפי, למרות שהרודן הלובי נלחם בטרור האסלאמי והעביר ב-2003 את תשתיתו הגרעינית לארה"ב. כך תרמה ארה"ב להתפוררות לוב, והפכה את שטחה העצום – פי 3 ו-5 מצרפת ומגרמניה – לבמה מרכזית של הטרור האסלאמי באירופה ואפריקה.

ב-2015 הביא הסכם הגרעין של ארה"ב עם האייתולות לרוח-גבית עזה לקידום המאמץ המגלומני של האייתולות להשתלטות על המפרץ הפרסי, המזרח התיכון והעולם המוסלמי, ותרם לזעזועים וולקנים במזרח התיכון.

ואכן, הלבה רותחת מתחת לקרקע של המשטר ההאשמי בירדן, המתמודד עם רוב פלשתיני של 60%; פרישה רחבה של "האחים המוסלמים" בעלי הרקע החתרני והטרוריסטי; חדירת ארגוני טרור סוני; פיצול שורשי בין ההאשמים שהיגרו מחצי האי ערב לבין הבדווים המקומיים; 1.5 מיליון הפליטים הסורים בצפון ירדן; והאיום הגובר של האייתולות המתייצבים על גבול ירדן עם עיראק וסוריה.

התפרצות וולקנית בירדן עלולה לגרום להפלת משטרים פרו-אמריקאים בסעודיה, בחריין, כווית, איחוד האמירויות ועומאן – המאויימות על ידי האייתולות וטרור סוני – וגם את המשטר הצבאי של הגנרל סיסי במצרים, הנלחם בטרור "האחים המוסלמים".

המזרח התיכון לאן? לדברי הפרשן האיראני-הגולה הוותיק, אמיר טאהרי: "'המודרניזציה מתפשטת... ראיתי מזרח תיכון 'מודרני' בדמות אדמה חרוכה... מקהלה של תותחים, טנקים, נגמ"שים, גדרות תיל, שדות מוקשים, אימהות אבלות, תינוקות ערומים, נפגעי לוחמה כימית, והפצצות אוויריות קטלניות יותר בעיראק וסוריה מאשר במלחמת העולם השנייה..."

הכרת המזרח התיכון המודרני היא תנאי בל-יעבור למדיניות מציאותית ולא פשטנית, להבנת חיוניות כוח-הרתעה ולהימנע מפייסנות, להפנמת משקלו המשני של העניין הפלשתיני במכלול המזרח תיכוני, ולהערכת תרומתה הייחודית של ישראל לאינטרס האמריקאי.

יורם אטינגר

 

* * *

אלי מייזליש

אני לא יודע מה לעשות עם איתן הבר

היום [27.8.2017] הוא כותב: "אם אנחנו יודעים מראש שנוותר לבסוף על השליטה בחלק מהשטחים שסיפחנו ב-1967 ... [אז] לוותר ללא קרב על מה שאפשר וצריך לוותר בהסכם ולשרטט את הגבולות שיש להילחם או לא להילחם עליהם."

ואני שואל אותך איתן: מה פירוש הדבר "וצריך לוותר..." מה קרה? הערבים הצליחו סוף סוף לחנוק אותנו עם גרבי משי? עם מה? לצורך שלום אתה מוכן לוותר על המרפסת שלך? על עציץ אחד בגינה? מה רע לך עכשיו? מי זה כיום ומיהם "הערבים"? מי? סוריה אולי? או עיראק? אולי אתה מתכוון לדאע"ש? או, הבנתי, הפלסטינים אתה מתכוון. ובעיקר בשכונות של ירושלים.

מאז ימי המשתמטים בתש"ח, לא ראיתי פחדנות כזו של כתב צבאי.

חוץ מזה, הרי יש כבר 'שלום' עם הפלסטינים ועם הגדולה בארצות ערב – מצרים, לא ככה?  ויש יחסים סמויים מהעין עם רוב ארצות ערב.

אז מה אתה מעלה ויתורים בירושלים ואו בסביבתה על ראש שמחתך? האם איראן מאיימת עלינו מרמת הגולן? או שאתה מגחיך בכתיבתך את השפה העברית.

עיון היסטורי בכתיבתך מלמד שאכן אתה פרנואיד דשופרא. האם לא כתבת בעבר [בתקופת אובמה שאיים עלינו לא לבנות בשטחים ובירושלים] ש... אם לא נציית לו, הוא יפסיק את הסיוע הצבאי ובעיקר חלקי חילוף למטוסים ו...תוך 20 דקות כל חיל האוויר משותק..."

תוך 20 דקות? תעשה חשבון שאפילו ילדים יודעים כי יש לנו חלקי חילוף ל-3 שנים [ותוך 3 שנים נוכל לייצר לבד חלקים].  

ולידיעתך, וכנראה שעדיין אינך מבין, ששחררנו לא רק את ירושלים בששת הימים, אלא גם את כל יו"ש והגולן, אז צריך להיות לך ברור שלא ניסוג מהם לעולם, והערבים יכולים לרקוד דֶבְּקַה לנצח ולא יקבלו כלום.

 

הפגנות שחיתות בחסות אולפני הטלוויזיה

בכיכר בפרוור של פתח-תקווה, בשכונה של עשירים, אומר מארגן ההפגנות אחד לשני: "הנה הגיעו הטלוויזיות, להתחיל לצעוק... לצרוח... תרימו כרזות..."

קרי: אין טלוויזיה אין הפגנות.

ואלה מהטלוויזיות מחפשים רק אידיוטים כאלה. או, הנה אותו מני נפתלי [תגיד נפתלי, איך הגעת?] והמראיין מנסה לשאול אותו קלוץ קַאשֶעס אז העורך חותך אותו... והקריינית: "חזרנו לאולפן... נשוב אח"כ להפגנה..."

היא לא חזרה.

אין לי מושג על מה הפגינו אבל על קרטון ריק של בננות היה כתוב "הלאה ביבי המושחת" או "הלאה השחיתויות של ראש הממשלה."

היה גם שלט כנ"ל אבל מעוצב [כנראה עלה כסף] על פח או מתכת כלשהי, להרשים. ואכן התרשמתי מהספה בבית שלא היה שם מסכן אחד. ראינו אישה כבת 60 עם עשרים צמידים של זהב על פרקי הידיים וענקים על הצוואר – כולה עטוייה בזהב, שאמרה משהו ביבי מושחת. אין לי מושג מהיכן יש לה כסף לקנות זהבים. אז כמו אצל שאול: "הגם זהבה זו בנביאים?"

נדמה לי כי היא הוסיפה שהיא מצביעה למר"צ. וזה כל העניין.

 

ונחזור לקריאת עיתונים

האם תפוצת העיתונים יורדת?

"ידיעות אחרונות" כותב על עצמו כי הוא מודפס בימי חול ב-175 אלף עותקים וביום שישי ב-250 אלף.

נדמה לי כי לפני עשר שנים ואולי יותר, במאבק עם "מעריב", הוא טען כי הוא מודפס בימי חול במאתיים אלף ובימי שישי ב-300 אלף.

אז מה קרה?

ובכן, "ישראל היום" שמודפס ב-300 אלף ולא עולה גרוש עשה לו את זה.

"מעריב"? אני באמת מחפש מישהו שקונה "מעריב". ו"הארץ" עושה לי רושם כי הוא מעניין את הפשפשים ואולי כמה אנטישמים.  

 

נסיעה לערד

לערד אפשר לנסוע על כביש 6 ולא רואים כלום, רק כביש וכביש וכביש ומהפנייה מזרחה לערד, רואים רק ערבים ובידואים ואוהלים של בידואים וסככות של בידואים עשויים מלוחות פח גנובים של מע"צ. פה ושם שני חמורים מלקקים חול מדברי, פה ושם משפחה שלמה של גמלים. זכרים נאקות והבכרים הקטנים רצים אחרי האימהות. פה ושם טנדר לבן מוכה חלודה שחורה מלא בעצים [חומר דליק לבישול] ועוד כלום.

לא נותרה לי ברירה אלא לתהות שמא אף אחד ממקבלי ההחלטות, נניח ראש הממשלה, טייל שם כמה ימים על חמור או על גמל, אפילו על אוכף ממלכתי רווי גדילים צבעוניים לרוב. האמת? לא נראה לי שנראה אותו בחולות המדבר. וזו הבעייה. בכל יום ויום נולדים שם בידואים קטנים ועוד גמלים ועוד 20 או 30 דונם אדמות מדינה הולכים שם פייפן. וזה לא רחוק. שעה עד שעה וחצי נסיעה.

אלי מייזליש

 

* * *

הופיע הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.

לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."

נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".

אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת:

אהוד בן עזר

י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

אין החזרות! קנית – נדפקת!

על הסאגה הזו לא נכתבה מילה אחת בעיתון "הארץ"

רק בדורות הבאים יעריכו את מלוא ייחודה וחשיבותה על רקע הספרות העברית בתקופת הופעתה!

ראש הטופס

 

* * *

אהוד בן עזר

ספרי דורות קודמים

פרסום חוזר בסדר אלפא-ביתי של המדור השבועי

שהתפרסם במשך שנים רבות במוסף "ספרות ותרבות" של עיתון "הארץ"

עם תמונות הסופרים

 

"עם נסוך תרדמה"

לאוסקר באום

1949

 

פורסם לראשונה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ביום 23.2.1973.

לפני 44 שנים

 

בחוברת האחרונה של "שדמות" (גיליון מ"ט, חורף תשל"ג [1973]) מצאתי מכתב של אוסקר באום אל ש.ה. ברגמן בשם "תוכניות לתיקון העולם", שנכתב בווינברגה, שעל יד פראג ב-31 ביולי 1919.

בהערותיו למכתב, שהוא המכתב היחיד שקיבל מבאום, אומר ש.ה בגרמן, כי אוסקר באום ידוע בעולם כאחד מרביעיית הסופרים, שמאכס ברוד המנוח הציב לה מצבה בספרו הגרמני – Der Prager Kreis (החוג הפראגאי, 1966) – פראנץ קאפקא, מאכס ברוד, פליכס וולטש ואוסקאר באום.

וכמו כדי לעזרני בהגשמת חפצי נזדקר לנגד עיניי, כמעט באותו שבוע, ספרו שתורגם לעברית, "עם נסוך-תרדמה", מעל מדף בספרייה העירונית.

 על-פי הביוגראפיה הקצרה, "המחבר וספרו", שצירף מאכס ברוד לספר, ועל פי הערותיו של ש.ה. ברגמן, אני מקדים לספרו של באום את פרשת חייו.

אוסקר באום (1883-1941) היה עיוור. עינו האחת היתה חלשה מלידה ואחרי זמן אבד לגמרי כוח-ראייתה. עינו השנייה נפגעה בהיותו בן אחת-עשרה באבן שנזרקה בקטטה של ילדי בית-הספר, והוא התעוור לגמרי. אמנם, אומר ברוד, בשל העובדה שעד שנתו האחת-עשרה עדיין ראה את העולם, יכול היה לתאר את חיי פקוחי-העין בכוח זיכרונו המפליא. אדם שלא ידע על עיוורונו לא יכול כלל להעלות על דעתו כי אלה הם תיאוריו של סומא.

הוריו שלחוהו להתחנך בבית-הספר היחידי לעיוורים בווינה, ועיקר חינוכו היה בתחום המוסיקה – נגינה בפסנתר, תורת המוסיקה והקומפוזיציה. באום לא הסכים לחיות באווירה הפילאנתרופית המתחסדת-החונקת האופפת את העיוור. במוסד שבו התחנך, מצא, כנראה, רוח מצמצמת וחוסר-הבנה. ספריו הראשונים היו מלאי מחאה נגד מוריו, והיא הפכה למחאה נגד המשפחה, נגד המחנכים בכלל, נגד כל עולם האנשים הרואים. באום ראה בגורלו האישי גורל המטיל עליו תפקיד להיאבק בכל מיני עוול. מתוך מרירות וצער, כשהוא נעזר במין מיוחד של הומור, הוא נלחם כנגד הרחמים, שמגלים הפיקחים כלפי העיוור.

אין להפריד את חייו הפרטיים של באום, אומר ברוד, מחיי המשורר והיוצר. ודווקא עובדה זו מעידה על גדולתו. באום חי כאחד הגיבורים שלו, גדוש מרץ ועומד בתוקף מול פני החיים. עד-מהרה מצא את דרכו לעצמאות, בראשונה כנגן-עוגב בבית-כנסת, אחר-כך כמורה לפסנתר, ולבסוף כמבקר-המוסיקה הנכבד ביותר בפראג, שביקורתו היתה בלתי-משוחדת, שלמה, מעמיקה ומלאת-הבנה.

הרומאנים שלו, שהופיעו גם בתרגום לאנגלית, לצ'כית ולשפות אחרות, ועבודתו ברדיו פראג, עמדו עד מהרה בשורה הראשונה. הוא נשא אישה ובנה לו בית משלו בגיל צעיר, כשחבריו עדיין התגוררו בבתי הוריהם. ברוד מספר כי באום יצר שפע של קומפוזיציות לפסנתר, אך לא העלה אותן על הכתב, אלא היה מנגן אותן לפני ידידיו.

ועוד הוא מספר: "רבות אפשר לספר על ידידותנו, על היחסים המשותפים שלנו לפראנץ קאפקא, שבאום גר איתו זמן-מה באותה דירה (מכתבי קאפקא לבאום הם מן החשובים ביותר); לפליכס וולטש. בראשית מארס 1941 מת באום אחרי ניתוח (בפראג, המשועבדת לשלטון הנאצים), והכאב עם מותו הפתאומי הוא עדיין כחותם על שפתיי. בחוגנו שלנו, 'החוג הפראגאי', היה אסקר באום בלי ספק החזק ביותר, השלם ביותר, אף כי (ואולי דווקא משום כך) הוטל עליו לעמוד בפני ההתנגדות הקשה ביותר." (עמ' 239).

משנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, זרמו סופרים יהודיים רבים מגרמניה לפראג, כפליטים, ואוסקר באום מצא תמיד למענם מקורות עזרה, גם כאשר חבריו התייאשו כבר.

מבין הרומאנים שלו ראוי להזכיר את "הדלת אל הבלי-אפשרי", "ניקיון-הכפיים המרושע", שהוא רומאן העיירה היהודית, על היחסים בין יהודים, צ'כים וגרמנים בעיירה צ'כית קטנה לפני מלחמת-העולם, וכן "זיכרונות של הגברת מאריאנה רולברג", "לילה סביבנו" על חיי עיוור, ו"שני גרמנים", המאבק של הניצוץ האנושי האחרון בגרמניה על קיומו.

יצירת-המופת של באום, לדברי ברוד, היא ספרו האחרון: "עם נסוך-תרדמה". באום מתאר, על יסוד תעודות היסטוריות, את מדינת הכוזרים, אשר שליטהּ קיבל עליו את דת ישראל בשנת 733, והוא מתארה כמדינה של סובלנות שלא היתה כדוגמתה בכל העולם בימי-הביניים. הוא רצה להראות בה דוגמה יחידה-במינה למה שמסוגל לחולל כוח-יצירה יהודי-מדיני אשר נשאר נאמן למוסר היהדות, מוסר ה"חלשים" ויראי-השם.

גיבור הסיפור ההיסטורי הוא בולאן, ילד יהודי מורד ורב-כוח, אשר דוחה את מידת הכניעות והלמדנות חסרת-התכלית, המחנכת לפאסיביות, של יושבי שכונת היהודים בעיר-הבירה של מדינת הכוזרים. בולאן עוזב את הלימודים, מלקט סביבו בני-חיל יהודים, ונעשה ראש לחבורת יהודים צעירים עצמאיים המאמינים בכוח ואינם סומכים על עזרת השם בלבד. אלוהים מצוי בכל אדם ועל-כן חייב כל אדם לעזור לעצמו ולעמו ואסור לו לסמוך רק על חסדי השם, אומר בולאן. והוא נתון בוויכוח מר עם זקני העדה היהודית, החוששים מדרכו, נזקקים לו בשעת צרה, ועם-זאת רואים בשימושו בכוח-הזרוע כמין בגידה באידיאה של היהדות והתפתות לאורחות חיי הגויים, אשר למרות הביטחון שהם בוטחים בכוח-הזרוע סופם כיליון, משום שהכוח נעשה מכשיר לעצמו והוא חסר כל משמעות רוחנית.

בדרכי עלילה נפתלים של תככים, אהבה ומלחמה מצליח בולאן להביא לעמו ישועה אחרי שכמעט לא נותרה עוד תקווה. הוא ניחן בתכונות של פשטות ומנהיגות טבעית, וסופו שנעשה לחאקאן, כלומר לשליט העליון על כל ממלכות הכוזרים, ומסכים לקבל את השלטון רק לאחר שהכוזרים מקבלים על עצמם הדת היהודית, מרצון ולא מאונס.

סגנון הסיפור רומאנטי מאוד וגדוש הרפתקאות והפתעות. לעיתים הוא נקרא כמעט כסיפור הרפתקאות לבני-הנעורים. ואולם תוכנו האידיאי אינו נעדר חשיבות גם כיום. "כל העמים נסוכי-תרדמה הם, אבל היהודים יש להם מעוררים אדירי-קול ביותר, נלהבים ביותר, לא רק בקרב נביאיהם, אלא גם בקרב אויביהם," אומר באום במוטו לפרק השני בספרו.

ובעצם, יש שני עמים נסוכי-תרדמה בסיפור ההיסטורי. מצד אחד, היהודים, שמחזיקים בדת אמיתית ובאמונה הנעלה ביותר, אך כוחם אינו עומד להם בשעה של צרה ואיום לקיומם. ומצד שני, הכוזרים, עובדי-אלילים ברובם, המתנודדים בין נצרות לאיסלאם, שכוח רב בידיהם אך אינם יודעים להשתמש בו בתבונה והם נוחלים מפלות צבאיות וניגפים לפני צבאותיו של ג'ארה, המצביא הזקן של הכליף היישאם שיושב בארמונו הלבן בדמשק.

החאקאן האחרון של הכוזרים מרגיש בחסרון ולומד להכיר ולאהוב את היהדות ועורך את הוויכוח המפורסם, שעליו מספר ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי. ואולם החאקאן נרצח, ורק לאחר מותו עולה בולאן, הקרוי עתה עובדיה, על כס השלטון.

המשמעות האקטואלית של "עם נסוך תרדמה" היא כפולה. קשה שלא לראות בו אנאלוגיה מסויימת למצבם של היהודים בקרב הצ'כים מול הגרמנים: לאלה [היהודים] אמונה בלי כוח מעשי, ולאלה [הצ'כים] כוח רב בלא תושייה, ועל שניהם לדעת להסתדר יחד כדי לעמוד בפני סכנת האוייב אשר בחוץ [הגרמנים].

ואולם המשמעות היותר אקטואלית היא מידת האפשרות להגשים את האידיאה הרוחנית של היהדות, הנתפסת כבעלת ערכים אנושיים אוניברסאליים, בתוך מדינה יהודית הלוקחת חלק פעיל בהיסטוריה ונשענת על כוחה ותושייתה. והחזון אשר באום מציע בספרו הוא סינתיזה רומאנטית מאוד ואוטופית.

"מוקדש לבני ורעי ליאו," כתב באום בשער ספרו "עם נסוך-תרדמה". ואולם בנו יחידו ליאו לא האריך ימים הרבה אחרי מות אביו. מהיותו ציוני נלהב עלה לארץ-ישראל זמן רב לפני פלישת היטלר לפראג, ונספה עם הנספים בפיצוץ מלון המלך דוד בירושלים [22 ביולי 1946], באותה פעולה של כוח יהודי, אשר אביו כה חרד מפניו בכתבו על ממלכת הכוזרים.

מאכס ברוד, המספר על קיצו הטראגי של ליאו באום, מסיים באומרו, כי נורה באום, אלמנתו, שומרת על עיזבונו הספרותי של אוסקר באום, הכתוב בכתב-עיוורים ומצפה לפענחו. מעניין לדעת מה עלה בגורלו של העיזבון?

 

* אוסקר באום: "עם נסוך-תרדמה"". סיפור היסטורי מימי הכוזרים. מגרמנית מאיר מוהר. על המחבר וספרו מכס ברוד. ספריית "שחרות", הוצאת "עם עובד", תל-אביב, תש"ט, 1949. 243 עמ'.

אהוד בן עזר

 

המשך יבוא

 

* * *

אפשר לקבל בינתיים אֶת צרופת הנוסח-המתקדם-בהקלדה של הלקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

[מיספר הערכים, והם רבים מאוד, הוא לפי ההתקדמות בהקלדה]

 

ראש הטופס

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* זלמן גרינברג: יישר כוח לאורי הייטנר על תסמונת "הוא זכאי". [גיליון 1271].

 

אהוד: "יישר כוח" לכך שמעתה כל עיתונאי זב-חוטם וכל נתמך של הקרן לישראל חדשה וכל חורש רעה יוכל ללכלך ולנסות להוריד נבחרי ציבור שלנו באמצעות קמפיין השמצה תקשורתי מתוזמן, ממומן ומופץ היטב!? זה חלום הדמוקרטיה בעיניך? שלטון ביריונות תקשורתית שבחלקה היא-עצמה חשודה בהטייה ובשחיתות – כמו למשל המשא-ומתן על שיעבוד "יושרתם" של עיתונאי "ידיעות אחרונות" תמורת ביטול המוסף השבועי של "ישראל היום"?

הצחקת אותי.

 

* האם הנשיא הבא יצחק הרצוג, ששמר על זכות השתיקה, יעניק חנינה לראש-הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שעתיד כנראה לשבת בכלא מעשיהו כאות תודה של המערכת המשטרתית והמשפטית על השנים הארוכות שבהן הנהיג בהצלחה את מדינת ישראל?!

 

* מרדכי הרכבי: אבירי חדשות הכזב ממעריב בן כספית ואלון בן דוד שוב יצאו בהברקה חדשה. אין שום חשש מאיראן, הכל זה הפחדה מתוככנת של נתניהו. מצאתי לנכון לשלוח שוב את המייל שכתבתי בנושא:

 

אבירי חדשות הכזב-פייק ניוז בן כספית ואלון בן דוד ממעריב אומרים שאין שום סכנה למדינת ישראל, הכל המצאה של בנימין נתניהו כדי לנצח בבחירות. אם יעופו טילים לכיוון תל-אביב, זעווה גועלון תעלה על המטאטא המעופף שלה ותלחש לחש מיוחד, תגיד שלום עולמי ואחווה אוניברסלית שלוש פעמים ומיד הטילים יסתובבו ויחזרו בשלום לבסיסיהם. 

אם מאות אלפי השיעים שאיראן מרכזת בגולן יתקפו, בג"צ יתכנס לישיבה מיוחדת ויאסור עליהם לתקוף. 

אם איראן תשלח פצצות גרעיניות שפותחו בכספים האמריקאיים שאובמה נתן לאיראנים, אין חשש, הרמטכ"ל אייזנקוט ישפוט עוד לוחם של צה"ל ופצצות הגרעין יהפכו לפצצות חומוס.

ואם כל זה לא יעזור סגן הרמטכל יאיר גולן יחכה ליום השואה הבא ויגלה את האמת – שהיהודים הם-הם שהשמידו נאצים ולכן מגיע לנו להיעלם!

 

* אנחנו נגד אפלייה עדתית!!! איך זה שאין בעיתונות הישראלית שום כתבה על חטיפת ילדי מרוקו? מה, אף אחד לא רצה לאמץ אותם? "אשכנזים" גנבו רק ילדי תימנים?

 

* לאחרונה החל כותב בעיתון "הארץ" הוגה דיעות, פרשן ופובליציסט חדש בשם רמי לבני, שכנראה ירש את עמקות המחשבה של אביו המנוח יצחק לבני ז"ל.

 

* "בכיר בבית הלבן הכחיש הערב (שבת, 26.8) את הדיווח בעיתון 'אל-חיאת' שלפיו יועצו הבכיר של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, אמר לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס שהבנייה בהתנחלויות לא תוקפא, כי הדבר יוביל לפירוק ממשלת נתניהו. הבכיר בבית הלבן אמר שזהו דיווח שקרי והוסיף כי 'זה קשקוש מוחלט. הדברים מעולם לא נאמרו.'" ["הארץ", 27.8].

מה כבר יכול להיות יותר הזוי מפגישת שני ליצנים אלה? אחד חסר ניסיון ואחד חסר אצבע.

הצחקתם אותי.

 

* חדשות אחרונות: בגלל השחיתות שברכישתן בוטלה עסקת הקנייה של שלוש הצוללות החדשות לחיל הים הישראלי במספנות טיסנקרופ. עם בלייתן של שלוש צוללות קודמות בשירות חיל הים הישראלי, יפחת בכחמישים אחוז כוח ההרתעה של ישראל מול האיום הגרעיני האיראני.

בטהראן מברכים על ההחלטה המוסרית של ישראל, שתקל מאוד על האפשרות לאיים עליה, להחלישה, ובעתיד אולי גם להשמידה.

גם התקשורת הישראלית חוגגת את ההיבט המוסרי של ביעור השוחד, דמי התיווך והעמלות שבעסקת הצוללות – ממש כמו שחוגגים העכברים בספינה לפני טביעתה.

ולביבי המושחת, שהתעקש על קניית שלוש צוללות חדשות, כבר מכינים את הדירה של אהוד אולמרט במעשיהו.

 

* לא ייתכן, ממש לא ייתכן, ששני המנהיגים של ההפגנות ה"ספונטאניות" נגד היועץ המשפטי מנדלבליט במוצאי שבתות בפתח-תקווה – הם שני ז'וליקים עם גיליונות התנהגות מפוקפקים, אולי ממש עברייניים. לא ייתכן. ממש לא ייתכן. זו רק עלילה שמופצת עליהם!

הצחקתם אותי.

 

* * *

אהוד בן עזר

נגד ההזנייה באוניברסיטאות

בוויכוח על ההזנייה במוסדות האקדמיים בישראל, אני מבקש מכם לשמוע

ב"יו-טיוב" את דבריי הנרגשים, כפי שהוקלטו בכנס באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2005, וגם זכו למחיאות כפיים מקהל השומעים, שרובו היה לא-אקדמי, ושנמאס לו לשמוע את השטויות והשקרים שהרעיפו עליו באותו כנס.

ההפנייה נמצאת בגוגול, באחד הקישורים המצויים בחיפוש שְמי. לצערי לא ניתנו לי עוד הזדמנויות לנאומים כאלה, כי אני סופר נידח ודעתי אינה נחשבת.

אני מניח שאם הייתי כופר בזכותנו על הארץ, מלקק את התחת לפלסטינים, עוזר לגרמנים להתנקות מאשמת השואה וכותב ספרים משעממים –  היו ניתנות לי הרבה הזדמנויות תקשורתיות להופיע ולדבר בתור סופר עברי.

סוציאליזציה תרבותית - הסופר אהוד בן עזר  YouTube

 

אהוד: אני מקבל תגובות רבות, חיוביות וממש נלהבות, של נמענים שצפו בנאום שלי משנת 2005 וטוענים שהוא כאילו נאמר היום, ותארו לעצמכם את התסכול שלי כאשר כל נביאי השקר והסופרים שמלקקים את התחת לפלסטינים ולגרמנים – מטיפים לנו מוסר שוב ושוב מכל כלי התקשורת – ואילו אני חסום, מוחרם, ויכול להתבטא רק במכתב העיתי שלי.

תשפוט ההיסטוריה מי צדק.

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2263 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שלוש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-54 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,073 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,063 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,687 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

 

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2604 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-86 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,632 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-90 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-72 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של

ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-60 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח-בהקלדה של הלקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

[מיספר הערכים לפי ההתקדמות בהקלדה]

עד כה נשלחו קבצים ל-0 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-6 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות לאהוד בן עזר, י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות לאהוד בן עזר, י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל