הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1276

 [שנה שלוש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, כ' באלול תשע"ז, 11 בספטמבר 2017

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך את המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: יוסי גמזו: נָכוּתוֹ הַחֲמוּרָה שֶל הַמִּמְסָד. // אורי הייטנר: 1. דוקטור נתניהו ומיסטר ביבי. 2. צרור הערות 10.9.17. // מוטי הרכבי: הקרן לישראל חדשה במשרד החוץ? // דרור אידר: צביעות בחיוג חוזר. פורסם בעיתון 'ישראל היום' (8.9.2017). // יהודה דרורי: אירופה בתהליך התאבדות. // תגובת יהודה אטלס לאהוד בן עזר. //  נעמן כהן: מרים סיבוני-רגב צודקת – הסרט "פוקסטרוט" הוא אנטי-ישראלי ואפילו אלגוריה אנטישמית! // ריקה ברקוביץ: כתוּב בעיתון. // משה כהן: מימון מפלגות. // עֶזְרָה מְפוּקְפֶּקֶת, לָה-פוֹנְטֵיין, נוסח עברי: נוּרִית יוּבַל. // תקוה וינשטוק: המורים שלי: המורה והמחנך יוסף בורשטיין. // יהודה גור-אריה: הערות שוליים [94], הגיגים קלים על נושאים כבדים. // רוֹן גֵּרָא: שירים מתוך הספר "בשעה הזרה", הרואה אור בימים אלה. // נקמת המים, מאת הסופר העל-זמני אלימלך שפירא. [פרסום חוזר]. // ד"ר אבי עילם אמזלג: קשה כשאול ק(ש)נאה. תגובה לנעמן כהן. // אהוד בן עזר: ספרי דורות קודמים, "בלי כוכב" ליהודה בורלא, 1927. פורסם לראשונה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ביום 9.6.1970, לפני 47 שנים. // ממקורות הש"י.


 

 

 

* * *

יוסי גמזו

נָכוּתוֹ הַחֲמוּרָה שֶל הַמִּמְסָד

 

בְּיָמִים שֶהַמְּמְסָד אִבֵּד מִזְּמַן אֶת הַבּוּשָה

וְאֵין סוֹף לְפַרְשִיּוֹת שְחִיתוּת בְּכִירִים גּוֹנְבֵי מִילְיוֹנִים

כְּשֶצַּמֶּרֶת הַמִּמְשָל עַל הַנָּכִים יָדָהּ מַקְשָה

בְּצִמְצוּם דַּרְגוֹת נָכוּת וְהַגְדָּלַת חֶרְפַּת הָעֹנִי

 

מִתְגַּבֵּר בְּלֵב צִבּוּר יִשְׂרְאֵלִים שֶקָּץ לִבָּם

בְּאותָהּ הַהִתְנַכְּרוּת לְאֵלֶּה הַסּוֹבְלִים גַּם כָּכָה

מֵאִין-סְפוֹר מֻגְבָּלֻיּוֹת נָכוּת הַמִּתְעַלֶּלֶת בָּם

צֹרֶךְ לְאַבְחֵן אֶת נָכוּתוֹ הַמִתְנַפַּחַת

 

שֶל מִמְסָד שֶלֹּא חָדֵל לִגְזֹר כָּאן צִמְצוּמִים

אַכְזָרִים בַּאֲחוּזֵי נָכוּת חַסְרֵי הַיֶּשַע

בָּה-בָּעֵת שֶלַּמִּמְסָד עַצְמוֹ יֵש דֵּי מוּמִים

הַגּוֹבְלִים לֹא בְּנָכוּת בִּלְבַד פֹּה, גַם בְּפֶשַע.

 

קֹדֶם כֹּל, מִמְסָד אָדִיש זֶה שֶיּוֹם-יוֹם נוֹתָר שָלֵו

מוּל סִבְלָם הַכַּלְכָּלִי הַמְּשַוֵּעַ שֶל נָכֵינוּ

מִתְאַפְיֵן כָּאן בְּסִימְפְּטוֹם חָמוּר שֶל אֹטֶם שְרִיר הַלֵּב

כִּי אוֹטֵם הוּא אֶת לִבּוֹ לִמְצוּקָתָם שֶל אֶזְרָחֵינוּ

 

הָעוֹמְדִים יוֹם-יוֹם בִּפְנֵי אוֹתָהּ דִילֵמָה מַחְרִידָה:

מָה לִקְנוֹת, תְּרוּפוֹת אוֹ אֹכֶל? כְּשֶקִצְבַּת-נָכוּת סְפַּרְטָנִית

לְעוֹלָם לֹא מְאַפְשֶרֶת אֶת שְנֵיהֶם בָּהּ-בְּמִדָּה

שֶזַּכַּאי לָהּ כָּל אָדָם בְּאֶרֶץ עִם מִמְשָל הוּמָנִי.

 

וְשֵנִית, יֵש לְמִמְסָד זֶה בְּנִגּוּד לַהִגָּיוֹן,

לְמִדַּת הַהֲגִינוּת וְלֹא פָּחוֹת מִכָּךְ לַצֶּדֶק

סוּג אָקוּטִי שֶל אוֹטִיזְם כְּשֶבְּבֵית מִשְפָּט עֶלְיוֹן

מוֹצִיאָה אִינְסְטַנְצְיָה מִשְפָּטִית פְּסִיקָה כָּל-כָּךְ נִפְסֶדֶת

 

בָּהּ שְרוּיָה הִיא בְּנִתּוּק מֵהַמְּצִיאוּת, מַמָּש מַחְשָךְ

בְּאוֹמְרָה כִּי לֹא הוּכַח שֶאִי אֶפְשָר לִחְיוֹת אֶצְלֵנוּ

מֵאַלְפַּיִם שְלוֹש מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְנַיִם שָ"ח

שֶזֶּה מָה שֶמְּקַבְּלִים כַּיּוֹם רַבִּים מִבֵּיו נָכֵינוּ.

 

וְאִם גַּם בְּכָךְ לֹא דַי לְנֹכַח עָוֶל כֹּה חָמוּר

בּוֹ מֻפְקָר צִבּוֹר נָכֵינוּ, בְּלִי טִפַּת חֶמְלָה, לְעֹנִי –

מִסְתַבֵּר שֶהַמִּמְסָד לוֹקֶה בְּעִוָּרוֹן גָּמוּר

לִקְשָיֵי יוֹמָם שֶל אֵלֶּה שֶבְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי

 

 

 

רְאוּיִים הָיוּ לִפְנֵי כֻּלָּם לְיַחַס אֱנוֹשִי

כִּי כָּרֶגַע מַצָּבָם זוֹעֵק מַמָּש עַד לֵב שָמַיִם,

אַךְ מִמְסָד שֶחֵרְשוּתוֹ הִיא כְּבָר לִקּוּי-שְמִיעָה שָרְשִי

יֵש לוֹ לֹא רַק אֹטֶם-לֵב כִּי אִם גַּם אֲטִימוּת-אָזְנַיִם.

 

אָז הֵיכָן הֵם בְּשָעָה זוֹ כָּל אוֹתָם חַבְרֵי הַכְּנֶסֶת

הַשּוֹקְדִים מֵעֵת לְעֵת לְהַעֲלוֹת אֶת מַשְׂכֻּרְתָּם?

וְהֵיכָן הֵם הַמּוּסָר הַיְּהוּדִי, חֶמְלָה וָחֶסֶד

שֶלִּפְנֵי אַלְפֵי שָנִים כָּל-כָּךְ חָזָק בִּטֵּא אוֹתָם

 

הֶחָכָם מִכָּל אָדָם (סֵפֶר קֹהֶלֶת, פֶּרֶק ד')

בְּדַבְּרוֹ בְּלֵב נִכְמָר עַל הַמֻּכִּים וְהַדְּפוּקִים

בַּפָּסוּק הַמְּצַמְרֵר בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק, פָּסוּק א'

הָאוֹמֵר בְּזַעַם: "וְהִנֵּה דִמְעַת הָעֲשֻקִים."

 

וּמוֹסִיף בְּלֵב נִשְבָּר כִּי אֵין לָהֶם כָּל מְנַחֵם

כְּמוֹ צָפָה לִפְנֵי אַלְפֵי שָנִים אֶת יִסּוּרֵי נָכֵינוּ,

מָה שֶלֹּא פּוֹטֵר מִמְסָד אָטוּם שֶאֵין בּוֹ מְרַחֵם

מִתִּקּוּן עָוֶל נוֹרָא לַמְּקֻפָּחִים בֵּין אֶזְרָחֵינוּ.

        

 

* * *

אורי הייטנר

1. דוקטור נתניהו ומיסטר ביבי

 

מהי תמונת השנה? אולי הסלפי של אורן חזן וטראמפ? אולי טראמפ חובש כיפה בסמוך לכותל המערבי? או שמא טראמפ מביט ללא הגנה על השמש, בעת ליקוי החמה? אולי תמונות השיטפונות בסופות בארה"ב?

אני בחרתי שתי תמונות. שתיהן צולמו בישראל. שתי תמונות שונות בתכלית, אך יש להן מכנה משותף אחד – ראש הממשלה בנימין נתניהו.

האחת היא תמונתם של ראש הממשלה ואורחו, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, בעת ביקורו של מודי בישראל, טובלים ברגליים יחפות בים, בחוף אולגה.

השנייה היא תמונתה של העיתונאית אילנה דיין, עומדת מול המצלמות ובמשך 8 דקות ברציפות קוראת במלואה את תגובתו הקשה של נתניהו על תחקיר "עובדה" באשר להתנהלותו.

שתי התמונות הללו מציגות שני פנים של ראש הממשלה.

מצד אחד, נתניהו המדינאי, שקידם בהצלחה רבה את יחסי החוץ של ישראל. כל ההפחדות על אודות "בידוד מדיני" של ישראל, התנפצו אל סלע המציאות. ישראל, בשנים האחרונות, הולכת ומחזקת את מעמדה הבינלאומי. מלחמת ה-BDS נוחלת כישלון אחר כישלון, ראשי מדינות מכל העולם עומדים בתור לבקר בישראל ומזמינים אליהם את מנהיגי ישראל, ובראשם את נתניהו. ישראל מרחיבה ומעמיקה את קשריה המדיניים, הכלכליים והביטחוניים באסיה ובאפריקה, באוסטרליה, במזרח אירופה ובאגן הים התיכון, ומתחת לפני השטח גם במזרח התיכון. ראש הממשלה יצר קשרים אישיים טובים עם שני האנשים החזקים בעולם, נשיאי ארה"ב ורוסיה.

נכון, היחסים הטובים הללו אינם מבטאים תמיכה בעמדותיה של ישראל. אך מתברר שניתן לקיים יחסים ידידותיים גם כאשר קיימת מחלוקת. אגב, לכן איני מקבל את הסיפור על עוינותה של אירופה ועוינותו של הממשל האמריקאי הקודם. גם עימם ישראל קיימה ומקיימת קשרי ידידות על אף המחלוקת. האינטרס שלנו אינו לסכן את היחסים הטובים בשל חילוקי הדעות, אלא בדיוק להיפך.

ראש הממשלה טוען, שלא רחוק היום שבו אותן מדינות שיחסיהן עם ישראל מתהדקות גם תשננה את הצבעתן נגד ישראל באו"ם ובמוסדותיו. אם כך יקרה, יהיה זה הישג אדיר למדיניות החוץ הישראלית. נכון לעכשיו, זה עדיין לא קורה.

ביקורו של מודי בישראל מסמל את השיפור במעמדה הבינלאומי של ישראל. במשך עשרות שנים הודו היתה עוינת לישראל. רק בתקופת ממשלת שמיר, שאף היא שיפרה בצורה דרמטית את מעמדה המדיני של ישראל, קשרה הודו קשרים דיפלומטיים עימנו, אך עדיין היתה עוינת. העוינות הפכה בהדרגה להערצה ולידידות. תמונתם הבלתי מעונבת והיחפה של שני המנהיגים, טובלים בים, היא הסמל הוויזואלי של האביב הדיפלומטי.

 

התמונה של אילנה דיין, מסמלת את פניו האחרים של נתניהו ראש ממשלת ישראל.

תחקיר רציני ביותר ומקצועי מאוד של "עובדה", הצביע על מערכת שלטונית מסואבת ומושחתת בחצרו של ראש הממשלה נתניהו. כמקובל, העובדות הוצגו לנתניהו, וניתנה לו הבמה להגיב. נתניהו לא סיפק תגובה עניינית ולו לאחת הטענות.

תחת זאת, כתב ראש הממשלה פשקוויל ביבים, כולו שטנה, הפחדה, שיימינג והסתה נגד יוצרי התחקיר. כמו אחרון הטוקבקיסטים המתלהמים, דבריו של נתניהו היו שלוחי רסן.

שערותיי סמרו כשראיתי את מופע האימים הזה, ושאלה אחת הדהדה בראשי – זה ראש ממשלה? זה מנהיג? איזו חוסר ממלכתיות, איזה חוסר מכובדות, איזה חוסר מהוגנות, איזה חוסר טעם טוב. איזה חוסר מנהיגות. אבל ידעתי, שאת המוני הסוגדים לו הוא הסעיר, הקפיץ ודרך לקרב. ואכן, אלפי טוקבקיסטים החרו החזיקו אחריו, כזנבות לשועלים.

הפשקוויל שהוא כתב לא היה ראוי להקראה. נתניהו אף כתב בו בהתרסה, שבטח לא יקראו את הדברים. אבל טוב עשתה אילנה דיין שקראה את הפשקוויל במלואו. חשוב היה, בחינת זכות הציבור לדעת, לחשוף את הציבור לתופעה הזאת, של ראש ממשלה אובססיבי לתקשורת, שמצד אחד מתבכיין על "רדיפה" ומצד שני רודף עיתונאים, מנסה להפוך את התקשורת לתקשורת צייתנית ועושה דה-לגיטימציה לביקורת על השלטון.

אילנה דיין עמדה מול המצלמות, ובמשך שמונה דקות תמימות קראה כתב הסתה ושיימינג אישי נגדה. היא הפגינה אומץ מקצועי ואזרחי, אנטיתזה לפחדנות ולחוסר המנהיגות של נתניהו.

התמונה הזאת היא סמל – היא סמל להתנהלות ביריונית, פלגנית, מסיתה ואנטי ממלכתית של נתניהו, ההורסת את החברה הישראלית.

נתניהו המדינאי המוכשר והחכם, שחיזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל ואף השיג הישגים משמעותיים בתחומים רבים נוספים, הוא אותו נתניהו האנטי ממלכתי, שפגיעתו הרעה בחברה הישראלית עלולה לחולל נזק לדורות.

כמו הסיפור המוזר על ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, כך גם חידת נתניהו, היא הסיפור המוזר על ד"ר נתניהו ומיסטר ביבי.

 

 [אהוד: מסקנה מדבריך הצדקניים – אילנה דיין לראשות הממשלה ובנימין נתניהו לכלא מעשיהו. כך תיגאל מדינת ישראל.

לי אישית אין אמון רב באילנה דיין, בייחוד אחרי ההכפשה שעשתה לסרן ר', מה שבעיניי מסיט אותה דווקא לצד של ד"ר ג'קיל. אבל בעיניך היא כנראה אורים ותומים, מלכת הרייטינג הצדקני, ולעזאזל סרן ר'.

ויקיפדיה: בנובמבר 2004, במסגרת התוכנית "עובדה", שידרה דיין כתבה על תקרית שאירעה באזור רפיח ובה היה מעורב קצין שנודע כסרן ר', שביום שידור הכתבה הוגש נגדו כתב אישום על הרג נערה פלסטינית לא חמושה. לאחר שסרן ר' זוכה, הוא הגיש כנגד דיין וזכיינית השידור טלעד תביעות על הוצאת דיבה, כשבין טענותיו כי הקטעים ששודרו בתוכנית היו ערוכים בצורה מגמתית ולא הוגנת, ולעיתים אף מטעה, במטרה להוכיח את אשמתו. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג קיבל את התביעה, וקבע כי דיין וטלעד אשמים בהוצאת לשון הרע מתוך רשלנות ושלא בזדון והוטל עליהם פיצוי כספי לתובע בסך 300,000 ש"ח, החזר הוצאות משפט לתובע בסך 80,000 ש"ח, הקראת עיקרי הכרעת הדין בתוכנית והבהרה לצופים כי הכתבה ששודרה בשעתו העבירה מסר שגוי לגבי התובע. בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגישה דיין, וקבע כי הכתבה אמנם פגעה בסרן ר', אולם דיין נהנית מהגנת "אמת דיברתי", שכן, בעת שידור הכתבה, העובדות היו מספיק מהימנות ל"עיתונאי סביר", תוך שבית המשפט מבהיר את המושג של "אמת לשעתה". השופטים ביטלו את הדרישה להתנצלות, אולם חייבו את טלעד בתשלום פיצוי לסרן ר' בסך 100,000 ש"ח בגין הקדימונים לתוכנית, שנמצא כי היו בגדר לשון הרע. בספטמבר 2014 נפסק בדיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים, שנערך לבקשתו של סרן ר', שלא לשנות מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין הקודם, והרחיבו את הזיכוי מ"אמת לשעתה" ל"תום לב".

אהוד: וראה איזו זכות ראשונים נהדרת יש לנו: העליון החכם שלנו קבע את המושג "אמת לשעתה" עוד לפני שה"פייק ניוז", שהן התאומות של "אמת לשעתה", הפכו לנושא מרכזי בתקופת נשיאותו של דונאלד טראמפ].

 

 

2. צרור הערות 10.9.17

 

* גרוע יותר משחיתות – ההחלטה להעמיד לדין את שרה נתניהו, בכפוף לשימוע, עדיין אינה כתב אישום. ואם יהיה כתב אישום, כלל אין זה ברור שהוא יוביל להרשעה. ומבחינה משפטית, אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.

הבעייה אינה בתחום הפלילי-משפטי, אלא הציבורי, המוסרי. גם התיקים שנסגרו, כיוון שלא הוכחה מעבר לספק סביר מעורבותה האישית של שרה נתניהו בהם, מעידים על שחיתות וכמובן התיק על פרשת המעונות.

כל הפרשות הללו וכל פרשות נתניהו, מעבר לעניין הפלילי, מעידות על התנהלות שלטונית רקובה, מסואבת ומושחתת.

נתניהו, שהוא קמצן קיצוני בנוגע לכספו הפרטי, הוא בזבזן גדול כאשר מדובר בכספי הציבור להנאותיו הפרטיות. נתניהו, נושא הדגל של "ריסון תקציבי", גם על חשבון החלשים ביותר בחברה, משולל כל רסן בהוצאות תקציביות לצרכיו הפרטיים. נתניהו, שמבזבז ללא חשבון כספי ציבור להנאותיו, מקבל בנוסף לכך "מתנות" מטייקונים למימון אורח החיים הראוותני, הרהבתני, הגרגרני, הנהנתי המסואב שלו. וכשהדברים כרוכים גם במרמה, דיווחים כוזבים וכד', ברור שהדברים נעשים במודע.

אבל יש דבר גרוע יותר מהשחיתות, והוא התמיכה הגורפת של המוני חסידי נתניהו בשחיתותו. בפרשות אולמרט, מצד אחד עלתה התנהלות חמורה, עבריינית, מושחתת ופושעת של אולמרט וסביבתו הקרובה, אך מצד שני – התנערות של הציבור הישראלי, שעמד על רגליו האחוריות לניקוי האורוות. ואילו בפרשת נתניהו, אנו רואים תמיכה גורפת בו, תמיכה גורפת בשחיתותו, הסתה ושנאה כלפי גורמי אכיפת החוק. המונים המצדיקים את התנהלותו הבזבזנית והמסואבת ואת ה"מתנות", וכותבים ש"התמזל מזלו של עם ישראל, שאדם שיכול ביום אחד להרוויח בעסקים פרטיים כמו בשנה כראש הממשלה בוחר באלטרואיזם קיצוני לוותר על כל זה כדי לעבוד למען העם כפוי הטובה הזה," זאת כבר מחלת נפש קולקטיבית. זה חמור יותר מעצם השחיתות, כי המחסום הגדול ביותר בפני שחיתות הוא הבושה, וכאשר אין בושה, הסכר נפרץ. כאשר עומד החשוד בפלילים בפני המון ולועג ל"חמגשיות" ולועג "הם עוד יזמנו לחקירה את קאיה. באזהרה!" והאספסוף מריע, אות הוא שהשחיתות הפכה להיות לגיטימית.

זו סכנה אסטרטגית למדינת ישראל.

 

* תרבות של שחיתות – כל אימת שאני שומע על פרשת שוחד, מטרידה אותי השאלה הנוגעת למגע הראשון בין המשחד למשוחד; להצעת השוחד. מעבר לסוגיה המוסרית, הערכית – מטרידה אותי השאלה האנושית: המשחד לא מפחד? הוא לא מתבייש? הרי מקבל ההצעה יכול לגשת מיד לתחנת המשטרה הקרובה ולהפליל אותו.

מציע השוחד כנראה מכיר את מקבל ההצעה. הוא לא יציע אותה למי שישליך אותו מכל המדרגות.

כאשר אנו קוראים על עוד ועוד מקרים של שוחד, בחלונות הגבוהים ביותר של השלטון ושל מערכת הביטחון, פירוש הדבר שיש כאן תרבות של שחיתות ושוחד. תרבות כזאת היא איום אסטרטגי על ביטחון המדינה.

כאשר קיימת תופעה כזאת, מי שאמון על הנהגת המדינה, ולכן גם על טיפול באיומים אסטרטגיים, כלומר ראש הממשלה, חייב להוביל מלחמת חורמה בשחיתות. לשם כך, הוא צריך להיות מופת של טוהר מידות וניקיון כפיים.

כלומר לא נתניהו.

 

* מה מטרת ההפגנות? – ההחלטה להגיש כתב אישום (בכפוף לשימוע) נגד שרה נתניהו מוכיחה עד כמה מרושעות ושקריות הטענות הנבזיות נגד היועץ המשפטי לממשלה. האם המפגינים נגדו יכרעו ברך ויתנצלו? חחחחחה. האם הם יפסיקו את ההפגנות נגדו? מה פתאום? הרי ההפגנות כלל אינן קשורות לשחיתות, לא לנתניהו ולא למנדלבליט, אלא לאמביציה המטורפת של אלדד יניב להיות "מנהיג".

 

* מאן דהוא ששמו אלדד יניב – יוסי ורטר, "הארץ", עוקב מקרוב אחרי חקירות נתניהו מראשיתן, והוא אחד העיתונאים הבקיאים בהם ביותר. בלשון המעטה, אי אפשר לחשוד בו באהדה לנתניהו. וכך הוא כתב השבוע: "החקירה המסועפת אינה קופאת על שמריה, ההיפך הוא הנכון. היא מתפשטת כאש מאכלת. אולי כדאי למארגני הפגנת מוצ"ש הקבוע בפתח תקווה לשקול לסגור את הבסטה. התנהלות החוקרים, שמגובה ומלווה על ידי היועץ המשפטי לממשלה וצוותו, אינה מלמדת על ניסיון מריחה או טיוח. אין צורך לנשוף בצווארם. בשלב זה ההפגנות הללו נראות יותר כקמפיין פוליטי של מאן דהוא לקראת הבחירות לכנסת ה-21."

גיא פלג מערוץ 2, שאף הוא עוקב מקרוב אחרי החקירות ואף הוא בקיא בהן מאוד וגם בו קשה לחשוד באהדה יתרה לנתניהו, בלשון המעטה, אומר בדיוק אותם הדברים.

אין אפילו שמץ של יושרה בהפגנות שמארגן "מאן דהוא" ששמו אלדד יניב.

 

* בובת פיתום – יאיר נתניהו הוא בובת הפיתום של נתניהו. קראו מה הוא כותב ומשתף ותדעו מה אבא שלו חושב ואומר. ומה שהוא כותב ומשתף הוא איום ונורא.

 

* חילופי תפקידים – על פי שיטת הסניוריטי, נשיא בית המשפט העליון הבא, אחרי אסתר חיות, יהיה לתקופה קצרה פוגלמן, אחריו יצחק עמית והחל ב-2028 – נועם סולברג, תושב גוש עציון.

והרי התחזית – ככל שיתקרב מועד מינויו של סולברג, התומכים הנלהבים בשיטת הסניוריטי יקראו לשינויה. המתנגדים לשיטה יהיו לתומכיה המובהקים. לאלה ולאלה יש מן המוכן את כל הנימוקים וההסברים, מנוסחים היטב.

 

* קווים אדומים – סיפור משנותיה הראשונות של אורטל. ב-1984 מינה הקיבוץ את פ' למדריך גרעין של תנועת הצופים לאורטל. היה זה בחור צעיר, בוגר גרעין שהשתחרר באותה שנה מצה"ל, בעל ניסיון הדרכה מרשים בצופים, מי ששירת כחל"תניק, בשנת הדרכה בתנועה במהלך שירותו. מדובר בצעיר מוכשר, כריזמטי, חרוץ וחביב על הכול.

זמן קצר לאחר מכן, התבטא פ' והתברר שהוא כהניסט מוצהר. תנועת הצופים פנתה לאורטל בבקשה להפסיק את העסקתו כמדריך. פ' הוזמן לשיחה עם מזכיר הקיבוץ, ואישר שאכן אלו דעותיו. מזכירות אורטל החליטה לפטר אותו, אך בשל המשמעות העקרונית ציבורית, הביאה את הנושא לאסיפת חברים.

באסיפה רבת משתתפים, שבה פ' שב ואישר שאלו עמדותיו, עמדה הדילמה בין חופש הביטוי והכישרון של האיש, לבין המיאוס הכללי מדעותיו. ברוב גדול הוחלט להפסיק לאלתר את עבודתו כמדריך (אני תמכתי בהחלטה, ואף הבעתי את דעתי באסיפה, אך עדין לא היתה לי אז זכות הצבעה).

נכון, חופש הביטוי הוא נר לרגלינו. אין לפטר אדם מעבודתו בשל עמדותיו. אילו פ' עבד במוסך, בנגריה או במטע, איש לא היה מעלה על דעתו לפגוע בעבודתו. אולם כאשר מדובר על חינוך נוער, על השפעה על עמדות החניכים, על ייצוג דרכה של אורטל בפני נוער שאנו רוצים לגייסו להגשמה בקיבוץ – יש לנו אמירה חינוכית: לא בבית ספרנו.

אני מאמין שכך בדיוק היינו נוהגים היום, אילו היה מדובר באיש "שוברים שתיקה". "שוברים שתיקה" הוא ארגון הפועל בכל רחבי העולם, כחוד החנית של ה-BDS, נגד מדינת ישראל; עובר מעיר לעיר, ממדינה למדינה ומעליל עלילת דם קולקטיבית נוראה על צה"ל. האם אדם שאלו עמדותיו ראוי לחנך נוער? לדעתי לא.

העליתי באוב את הפרשה העתיקה הזאת, בשל פרשת המורה טלי מזרחי ממיתר. גל עכור מציף את התקשורת ובעיקר את הרשתות החברתיות – מורה פוטרה מתפקידה בשל דעותיה הפוליטיות, כיוון שהיא נגד השלטון, כיוון שהיא "שמאלנית". הממשלה מפטרת מורים שמסרבים לדבוק בקו הפוליטי שלה. פשיזםגזענותלאומנות בלה בלה בלה. מזכיר תהליכים בלה בלה בלה. אחד השווה בפייסבוק לנאצים, ומיד קיבל עשרות לייקים ותגובות תמיכה מתלהמות, כשכל מגיב מחמם את הבא אחריו הכותב ביתר קיצוניות.

ובכן, היא כלל לא פוטרה. היא התפטרה. היא לא התפטרה בגלל החלטה של משרד החינוך, אלא בשל מחאת ההורים. מחאת ההורים אינה כיוון שהיא נגד הממשלה – יש עשרות אלפי מורות ומורים שמתנגדים לממשלה. מחאה ההורים אינה כיוון שהיא "שמאלנית" – רבים מן המורים הם "שמאלנים". המחאה הייתה כיוון שהיא השתתפה באירועי "שוברים שתיקה" והצטלמה עם דגל אש"ף.

האם יש לנו, ההורים, זכות להביע עמדה ערכית באשר לחינוך ילדינו?

היא לא פוטרה, ולאחר שהתפטרה מבית הספר הספציפי שבו היתה מחאת ההורים, היא חזרה ללמד בבית הספר בו לימדה עד אותו רגע.

אז תרגיעו. לא, לא חזרנו לימים האפלים של יולי תמיר, שבה פוטרו מורים בשל עמדותיהם.

 

* מכחישי השואה תוצרת בית – דבר שאני מקפיד מאוד שלא להיגרר אליו, הוא ויכוח עם המנוולים שמשווים את ישראל לנאצים. עצם ההשוואה הנואלת, פוסלת את הדיון עם אותם אנשים. הרי הם מנסים להכניס אותנו למלכוד. כאשר משיבים להם, לדוגמה, "מה, אצלנו יש תאי גזים?" הם משיבים, "עדין לא, אבל..."

עצם ההיגררות לדיון עם המנוולים הללו, נותן לגיטימציה להשוואה הזאת, כאילו: נכון, יש הבדלים מסוימים. אבל הרי אין כל מישור להשוואה.

הגישה שלי לאותם מנוולים, היא פשוט להבהיר להם שאינם אלא מכחישי השואה.

 

* מי גרוע יותר מדאעש – צבי יחזקאלי ראיין ניצולי דאעש בגבול טורקיה סוריה לכתבה בערוץ 10. לא ראיתי את הכתבה, אך כנראה שהדברים באמת מזעזעים, כיוון שאפילו רוגל אלפר (!) בפשקוויל "ביקורת התקשורת" שלו, לא יכול היה להכחיש זאת. הפשקוויל שלו נאלץ להתמודד עם העובדה שהצופה ראה דברים מזעזעים. ולכן, הוא תקף את יחזקאלי, על כך ששכח להציג את הדברים בפרופורציות (רוגל אלפר ו... פרופורציות) ולהזכיר שכך נהגו שלטונות באירופה ובכל העולם, ומכאן שהכתבה של יחזקאלי נועדה בסך הכל לשרת את האג'נדה האנטי מוסלמית שלו. השורה המסכמת של הפשקוויל היא: "האיסלאם לא גרוע יותר מכל דת מונותיאיסטית אחרת." וכיוון שבפשקווילי הפרופורציות שלו הוא נוהג להציג את ישראל כאוטוקרטיה רודנית של הדת היהודית, ברור מה מגמת הפשקוויל. שהאיסלאם בנוסחו הדאעשי, שעליו נסוב הדיון, לא גרוע יותר, ואם לדייק – גרוע פחות, מישראל.

וכך נפתח הפשקוויל: צבי יחזקאלי נסע לגבול טורקיה-סוריה, לגבות מאנשי דאעש לשעבר "וידויים".

"וידויים" במירכאות, שכן יחזקאלי הוציא את העדויות הללו בעינויים, לא?

 

* חגיגת פרידה – ההתיישבות בגולן חוגגת השנה יובל להיווסדה. זהו גם יובלו של קיבוץ מרום גולן, בכור יישובי הגולן. לפני 25 שנה בדיוק, במלאת 25 שנה להתיישבות בגולן, הונפה עלינו מאכלת העקירה, החורבן ומסירת הגולן לידי הדיקטטור הסורי.

השבוע לפני 25 שנה, ערך נשיא המדינה חיים הרצוג ביקור ממלכתי בגולן, לציון 25 שנים להתיישבות, שהסתיימה בחגיגת ה-25 במרום גולן, בהשתתפותו. הביקור תואם חודשים מראש, עוד טרם החל המו"מ על נסיגה, ומטבע הדברים, החדשות הרעות האפילו על הביקור.

כך הכתיר נחום ברנע, שנלווה לביקור, את כתבתו במוסף השבת של "ידיעות אחרונות", שלושה ימים אחרי הביקור: "הדמעות, הזעם, הנוסטלגיה; חגיגת פרידה ברמת הגולן."

"חגיגת פרידה". כך חשו רבים.

אנו, תושבי הגולן, לא אמרנו נואש. ניהלנו מאבק נחוש ודמוקרטי, וסחפנו עימנו את רוב עם ישראל, תחת הסיסמה "העם עם הגולן". אכן, העם היה עם הגולן, ולכן רבין, פרס, נתניהו וברק, שניסו למסור את הגולן לסורים, כשלו.

הכתבה של נחום ברנע התפרסמה ב-11.9.92. בדיוק שנתיים מאוחר יותר, ב-11.9.94, חבריי ואני פתחנו בשביתת הרעב בגמלא. במשך 19 יום חיינו על מים בלבד. רבע מיליון אזרחי ישראל עלו לגמלא להזדהות אתנו. שביתת הרעב מיקדה לענייננו את תשומת הלב התקשורתית בארץ ובעולם. השאר – היסטוריה.

חלפו עוד 7 שנים, וב-11.9.01 אירעה מתקפת הטרור האיסלמיסטית על ארה"ב ובמרכזה – התרסקות המטוסים אל המגדלים התאומים. למחרת בבוקר, הייתי במשרדי התנועה הקיבוצית, שם ראיינתי מועמדים לקליטה באורטל. פגש אותי אחד מראשי התנועה, ואמר לי: "ניצחתם."

תחילה לא הבנתי למה הוא מתכוון, והוא הסביר: "עכשיו, כשכל העולם ראה עם מי יש לנו עסק – נסיגה מהגולן כבר לא תהיה עוד על הפרק."

איני יודע האם ועד כמה העולם באמת התרשם והבין. אולם אילו הנסיגה התרחשה, חלילה, השאלה היום היתה מי יישב בחופי הכינרת, צבא איראן או דאעש.

"חגיגת פרידה". במאבקנו הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי. היום הכול מבינים זאת (למעט קומץ סרבני התפכחות). חלפו 25 שנים, הגולן פורח ומשגשג כפי שלא פרח מעולם.

"חגיגת פרידה". איך אמר דני סנדרסון? "הפרדה קשה, אבל החמור קשה יותר."

 

* צליל מכוון – זו השנה השניה שהשתתפתי בליל שירה בגני חוגה שבעמק המעיינות, של מועדון הזמר "צליל מכוון", שמבוסס בעיקר על תושבי בית לחם הגלילית ואלוני אבא. לילה שלם, ליל שבת, למעלה מעשר שעות שירה ללא הפסקה, בליווי הירח ה(כמעט)מלא עד אחרי הזריחה, עם השירים היפים והטובים ביותר, מכל הסגנונות, כולל שירי איכות שלא נהוג לשיר אותם בשירה בציבור.

מוביל את השירה צליל בירן, וירטואוז יוצא דופן בנגינה על פסנתר ובהובלת השירה. לצידו נגנים מן האזור, בגיטרה ובוזוקי, כלי נשיפה וכלי הקשה. אשתו, סלעית, זמרת מוכשרת כשלעצמה, אנרג'ייזרית של ממש, מתרוצצת עם המיקרופון הנודד, רוקדת וקופצת כל הלילה (טוב, לא בשירים השקטים).

הקהל כולל מבוגרים וילדים בכל הגילאים. הילדים הם שותפים פעילים. חלק מן האנשים פורשים לאוהלים במהלך הלילה ויש המתמידים כל הלילה. אני למשל, שרתי כל הלילה ללא הפסקה (חוץ מכאשר הכנסתי לפה קציצה או קלח תירס).

צליל עצמו, כתמיד, אינו מפסיק לרגע, אף לא להפסקת פיפי. זה כבר הפך לנושא לבדיחות, כולל הומור עצמי – הוא הציג באמצע "פרסומת חסות": פרסומת לחיתולים למבוגרים...

גם אנשים מהקהל שרים כסולנים. אני שרתי את "רואים רחוק רואים שקוף" ואת "דברים שרציתי לומר".

והיה גם חידון מוסיקלי על משפחת בנאי. מעין "תו השעה" לזיהוי שירים על פי התווים הראשונים שלהם, ושיבוץ תמונתו של האמן בעץ המשפחה. החידון היה תחרות בין בית לחם ואלוני אבא. מי ניצחו בגדול? אורטל (היינו שם כשתי משפחות).

חוויה אדירה לחובבי הזמר העברי.

 

* ביד הלשון: המגדלים התאומים – ב-11 בספטמבר ימלאו 16 שנים למתקפת הטרור האיסלמיסטית של ארגון אל-קאעידה על ארה"ב, ובמרכזה התרסקות המטוסים החטופים אל תוך צמד גורדי השחקים בני 110 הקומות במרכז הסחר העולמי בניו יורק – Twin Towers.

איך יש לקרוא ל- Twin Towersבעברית? השם המקובל הוא "מגדלי התאומים", אך זו טעות. מגדלי התאומים, פירושם המגדלים של התאומים. אך המגדלים אינם של התאומים, אלא הם הם התאומים. ולכן, נכון לומר המגדלים התאומים.

אורי הייטנר

 

 

* * *

באבל על מותו של עורך הדין פטר גד נשיץ

מייסד ושותף בכיר במשרד נשיץ ברנדס אמיר

קונסול כבוד כללי של איסלנד ונשיא האיגוד הישראלי לדיני ביטוח

גד נשיץ מת בגיל 85. הלווייתו התקיימה ביום שישי האחרון

בבית העלמין גבעת השלושה.

הוא היה נשוי לבת-משפחתנו נחמה ז"ל לבית ראב בן עזר

בתו של אייזיק ראב, בנו של משה-שמואל ראב

שיחד עם אביו לאזאר ראב ואחיו הגדול יהודה ראב

היו במייסדי פתח תקווה לפני 140 שנה.

תנחומינו למשפחה.

אהוד בן עזר

 

 

 

* * *

מוטי הרכבי

הקרן לישראל חדשה במשרד החוץ?

אהוד שלום,

שמעתי בעצב רב את מלאני פיליפס, קשה לשמוע במיוחד שהנושא הוא  בנפשנו. מסכים עם מה שאמרה וכן מסכים עם ההערה שלך על אנטישמיות ושנאת יהודים שקשה לשנותה. הרשה לי להוסיף לשאר הגורמים שהורסים את תדמידה של ישראל העולם, את משרד החוץ הישראלי, שבעצם מייצג את משרד החוץ ותלוש לגמרי ממדינת ישראל.

הרשה לי להזכיר שני כוכבים שצמחו לנו ממשרד זה, גבריאלה שלו היתה שגרירת ישראל באו"ם והוצנחה לתפקיד זה מתפקיד בכיר בקרן לישראל חדשה. אומרים שבתקופתה, כשהיה מזכ"ל האו"ם צריך איזו דעה לא קיצונית נגד ישראל (קרה לעיתים רחוקות) הוא היה פונה לנציג האיראני, כי מהנציג הישראלי הדעה נגד ישראל היתה קיצונית מדי. גבריאלה שלו היתה שגרירת ישראל באו"ם בתקופת המרמרה. היא בחרה לא להשתתף בעצרת נגד ישראל בטענה שהיה לה טיול משפחתי שתוכנן מזמן.

כוכב אחר הוא אלון ליאל, שהיה מנכ"ל משרד החוץ (אשתו של אלון ליאל, רחל ליאל, היתה מנכ"לית של ״שתיל״ ארגון של הקרן לישראל חדשה. בתם דפנה ליאל משמיצה את ישראל בערוץ 2, ממש משפחה שכזו). אלון ליאל משמיץ את ישראל מעל כל במה, ניסה לגרום להחלטות אנטי ישראליות באו"ם, החרמות נגד ישראל, אפילו הצליח למנוע את מינוי של דני דיין לשגריר ישראל בברזיל. 

השיטה של ״חבר מביא חבר״ אינה רק בבית המשפט העליון. במשרד החוץ הוועד (תחת השם המפוצץ ״ועדה מקצועית״) מאייש את כל התפקידים. ראש הממשלה, שר החוץ וממשלת ישראל יכולים לאייש 11 תפקידים בלבד, שבמשרד החוץ קוראים להם ״מוניים פוליטים״. מינוי הוועד ״מקצועי״, מינוי עם ישראל פוליטי. אין פלא שהמשרד הוא קרקע פוריה של הקרן לישראל חדשה, ורוב הנציגים ״המקצועיים״ הם שמאלנים אנטי ישראלים, אנשים שנתמכים על ידי הקרן. 

דן מרגלית, מבכירי העיתונאים בישראל, תוקף בחריפות את איש משרד החוץ לשעבר ד''ר אלון ליאל על רקע פעילותו נגד מדינת ישראל ונגד מינויו של דני דיין לשגריר ישראל בברזיל.

"אלון ליאל איש מאוס. עשה אפרטהייד לדני דיין," כתב מרגלית בטוויטר.

נזכיר כי ליאל היה אחד משלושת השגרירים הישראליים שפנו לממשלת ברזיל וביקשו ממנה שלא להסכים למינויו של ראש מועצת יש"ע לשעבר דני דיין לתפקיד שגריר ישראל בברזיליה.

שלושת הדיפלומטים הבכירים הם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, ששימש גם כשגריר ישראל בדרום אפריקה וכממונה על שגרירות ישראל בטורקיה, שגריר ישראל לשעבר בדרום אפריקה אילן ברוך ושגריר ישראל לשעבר בפריז אלי בר-נביא.

השלושה נפגשו עם שגריר ברזיל בישראל ועם שגריר ברזיל לרשות הפלסטינית וביקשו שמשרד החוץ בברזיליה ידחה את בקשתה של ישראל למנות את דיין לשגריר במדינה.

מוטי הרכבי 

 

* * *

דרור אידר

צביעות בחיוג חוזר

פורסם בעיתון 'ישראל היום' (8.9.2017)

יקום חלופי. זה מה שאתם אוחזים בידכם. האמת לא נמצאת בצד מסוים – כולנו כאותם עיוורים הממששים פיל מזוויות שונות; לכן יש לקרוא דיווחים מזוויות שונות כדי להשלים את תמונת המציאות. אבל שונאי "ישראל היום" נלחמים נגד זכותכם לשמוע קול אחר, זווית אחרת, מבט אחר על המציאות. נכון שפה ושם ישנם כותבים ושדרנים בעלי עמדות שמרניות הפועלים בתוך העיתונות השמאלית, אבל המסגרת, שבתוכה הם פועלים, קובעת הרבה יותר: הכותרות, הדגשים, בחירת הנושאים. לפני עשור שנים הופיע עיתון בתפוצה ארצית שלא ציית לחוק העדר והציג כיוון הפוך. זה מקשה על בעלי התפיסה הטוטליטרית.

הנה היתרון בהקמת עיתון עצמאי ולא בהשתלבות בכלי התקשורת הקיימים: בשום כלי תקשורת אחר לא היו ממקמים את רשימת השיחות בין בנימין נתניהו לעמוס רגב, העורך הקודם של "ישראל היום", במדור הרכילות, כפי שעשינו. לא צפון קוריאה וסכנתה לשלום העולם ולא התעצמות חיזבאללה עניינו את עיתונאי ישראל בשבתם כרכילאים, אלא הניסיון הנלעג להסיק ממועדי השיחות (ללא ידיעת תוכנן!) לבין כותרות העיתון. גם אם היו 80 שיחות בשעה, מה זה משנה? באמצען נמצא מושג ששונאינו מתקשים ליישמו: רצון חופשי. נניח שהיה תדרוך של רה"מ, האם העורך חייב לפרסם את דבריו? בוודאי שלא. בזה לכאורה צריך להסתיים הדיון, אך לא זה עצם העניין, אלא המאבק המתמיד לדה-לגיטימציה של הדעה החלופית כפי ביטויה בעיתון הזה. האנשים הללו מדברים המון על דמוקרטיה, אבל בפועל מסַכנים אותה. אי אפשר להחריג פוליטיקאי ועיתונאי מסוימים, משום שעכשיו יבקשו לחשוף את כל הקשרים בין עיתונאים לפוליטיקאים: ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת. "אם כתב לא יוכל להבטיח חיסיון למקור שלו, התקשורת לא תוכל להמשיך ולמלא את תפקידה... אין דמוקרטיה בלי תקשורת חופשית... בלי חיסיון מקורות," כתב השבוע נחום ברנע, מיד לאחר שהצדיק את חשיפת השיחות ביחס ל"ישראל היום". זה היה בסדר, ועכשיו נחזור לנוהל הקודם של חיסיון מקורות. אפשר להבין מדוע ברנע חרד לחיסיון הזה שפירנס אותו לא רע בשנותיו הרבות כעיתונאי.

גם דן מרגלית תקף השבוע את העיתון על רשימת השיחות. זכרתי שקראתי בספרו "התפכחות" על יחסיו הקרובים עם רה"מ אולמרט. כך הוא מספר על מלחמת לבנון השנייה:

"מדי לילה שוחחתי עם אולמרט בטלפון הקווי. השיחות התנהלו בגילוי לב כה רב, עד כי... חששתי שמא גורמים עוינים או זרים יאזינו בסתר לשיחות, כדי לדעת מה חושב רה"מ."

מרגלית הגדיל ותיאר את השעות שקדמו לפתיחת המלחמה: "סמוך לחצות טלפן אליי אהוד אולמרט. הוא יצא זה עתה מישיבת הממשלה. עוד זמן מה, אמר בטלפון הקווי, וביירות תרעד כפי שלא רעדה מעולם... הם ילמדו פעם אחת ולתמיד שיש מחיר כבד להתגרות בישראל..."

מה דעתכם? סודות מהקבינט מודלפים ישירות מראש הממשלה לעיתונאי בכיר שהיה עורך "מעריב". באותה תקופה ערך את "מעריב" אמנון דנקנר, ועיתונאים העידו בפניי שישבו במשרדו לא פעם שעה שדיבר עם רה"מ אולמרט. אפשר להניח ששררה ביניהם אינטימיות דומה לזו של מרגלית. שמעון שיפר סיפר על יחסיו האישיים עד כדי אינטימיות עם אריאל שרון ורעייתו. הם שוחחו לא מעט בטלפון על נושאים רבים. לעתים הודיע לו מראש על סיכולים ממוקדים שעמדו לקרות בעקבות אירועי טרור. הנה עוד עיתונאי שמספר על כך שרה"מ הודיע לו מראש על מבצע צבאי. כמו מרגלית ושיפר, ישנם עוד עיתונאים ומו"לים שקיימו יחסי חברות קרובים עם ראשי ממשלה. מה השתנה גורלו של "ישראל היום" מהשאר? איזו צביעות מפוארת.

הם מספרים שזה לא דומה, כי בניגוד לעיתונים האחרים, "רה"מ ערך את העיתון הזה." השקר החוזר על עצמו הוא עקרון חיים אצל החבורה הזאת. ולא רק השקר, אלא ההתייחסות אל האחר הפוליטי כמי שנעדר יכולת החלטה עצמאית. עבור הליברלים הללו, הוא לא בן אדם.

עיתונאית בשם לילך וולך לעגה בערוץ 10 להתייחסותנו אל הידיעה הזאת כרכילות, וטענה ש"ההתעלמות" ממנה דומה להתעלמות העיתונות העברית מהשואה (!) בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. שמעתם היטב. מעבר להשוואה הטיפשית, מדור הרכילות נקרא בידי רבים וממוקם במקום בולט בגב העיתון. אפשר לחלוק על המעשה, אבל התעלמות בוודאי אין כאן, אלא אמירה עקרונית. אז מהיכן מגיעה ההשוואה הבלתי אפשרית הזאת? מעצלות מחשבתית. זה חוק העדר. בדיוק כמו ה"ידיעה" השקרית שארכיון העיתון נעלם בגלל פרסום השיחות, ולא משום שמחליפים שרתים ומשדרגים את המחלקה הדיגיטלית בעיתון. האמת עניינה פעם את החבורה הזאת? 

הדעות הקדומות כלפי כל מה שחורג, כולל הלחץ החברתי בקרב השמאל התקשורתי ליישר קו ולתקוף כל מי שלא מציית לקוד הסיקור, אינם נעצרים רק ביחס לעיתונות שמרנית ימנית, אלא פוגעים בשיח השמאלי עצמו, שלא מצליח להתרומם מעבר להתקפה אד-הומינם של היריב, כלומר מתייחס לגופו של אדם ולהשקפתו, ולא לגופו של עניין ולטענות העולות ממנו. המלחמה תחריף יותר כלפי אלה מתוכם שהעזו לחרוג מקו הביצורים המוצהר. עניין של מסורת.

עיקר טיעוני השמאל: "אתם לא..." – לא עיתונאים, לא אינטלקטואלים, לא מדינאים, לא היסטוריונים, לא ליברלים, לא סובלניים. לא כמונו.

חכמינו לימדו שהפוסל – במומו פוסל, ופרויד דיבר על פרוייקציה, השלכה נפשית על המציאות החיצונית. לא משנה מה ייכתב בעיתון, לעולם לא נעבור מבחינתם את המשוכה הדמיונית של "עיתונות", משל דובר בחוכמה אזוטרית סודית שרק בני עלייה מיוחדים יודעים עליה. לא עיתונות מעניינת את שונאינו ומבקרינו, אלא הסיכה שאנחנו נועצים בשטיפת המוח האחידה שהם מבקשים להנחיל. הם לא מתווכחים; רק מטיפים ומפמפמים. חלקים גדולים בציבור מתעבים את הממסד התקשורתי הישן בדיוק בגלל הסיבה הזאת: הניסיון חסר המעצורים לחנך אותו מה לחשוב וכיצד עליו לראות את המציאות.

השנאה לנתניהו הובילה אמנם לחשיפת שיחותיו עם עורך עיתון אחד, אבל היא לא תיעצר שם. האש שיצאה השבוע עלולה לפגוע קשות בעיתונות ובחיסיון מקורותיה. כתבתי לא פעם על קבוצה ידועה בחברה שבחרה ב"ברירת שמשון": אם היא לא מובילה את המדינה כמקודם, שתישרף המדינה, תמות נפשה עם פלשתי[ני]ם.

דרור אידר

 

* * *

יהודה דרורי

אירופה בתהליך התאבדות

בית המשפט של הקהיליה האירופאית (28 מדינות) קבע שהמדינות החברות לא יכולות לסרב לקבל "מבקשי מקלט", ובזאת פתח שוב את הגבולות לכניסה בלתי מבוקרת של המוני מוסלמים עניים המחפשים חיים יותר טובים בזכות ההטבות הסוציאליות הניתנות לאזרחים משלמי מס בכל מדינה ומדינה.

אנחנו קוראים בעתונות השפויה שם, מכאלה האומרים שפסק הדין מ-6 בספטמבר ש"ז (שהוכרז כניצחון הפדרליזם האירופי), מדגיש את המידה, שבה האיחוד האירופי גזל את יכולות קבלת ההחלטות מ-28 המדינות החברות בו. פסק הדין הזה גם מציג כיצד מערכות המשפט של האיחוד האירופי הפכו פוליטיים. למשל, מבקשי מקלט רבים סירבו לעבור למרכז ולמזרח אירופה, פשוט משום שההטבות הכספיות שם אינן נדיבות כמו בצרפת, גרמניה או סקנדינביה.

אומר ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבאן: "אל לנו לשכוח כי אלה שהגיעו, הגיעו מדת אחרת, והם מייצגים תרבות שונה לחלוטין, רובם לא נוצרים אלא מוסלמים, וזו שאלה חשובה, כי אירופה והזהות האירופית מושרשות בנצרות. והנצרות האירופית בקושי מסוגלת כעת לשמור על אירופה הנוצרית. אם נפסיד את זה, הרעיון של אירופה יוכל להפוך למיעוט ביבשת שלו."

אז זה לא רק כלכלה!

וטרור הס מלהזכיר...

 

אולי הוא כן צדק?

כאשר סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, יצא למערכה נגד זיהום האוויר וההתחממות הגלובלית ברחבי כדור הארץ, בטיעון שהדבר יביא לשינויים קטסטרופליים במזג האויר, (בהמשך לסרט דוקומנטרי מצויין שהפיץ בכל העולם), הוא נתקל רק בעניין מסויים בחוגי מדענים, אבל, באדישות של פוליטיקאים יחד עם רוב רובו של הציבור. היתה אפילו תעמולה נגדית מטייקונים בינלאומיים המזהמים את האוויר בפעילותם הכלכלית בטענה שהכל שטויות ו"בלוף שמאלני(?)"

ההוריקנים ההרסניים שפעלו לאחרונה רק מאשרים את התיזה שאל גור ניסה להפיץ, ואולי זה יזיז את הממשלות בעולם לפעול למניעת ההתחממות הגלובלית והזיהום באוויר.

 

קצת שחיתות כמו "קצת בהריון"

מה שמתחולל בארצנו בשבועות האחרונים בהקשר לשחיתות שילטונית לא יכול להיות מקובל על איש אפילו שראש הממשלה כביכול "מנהל את ענייני החוץ והביטחון בצורה טובה," מענה אשר אני שומע מחסידיו של נתניהו או "תראו כמה ישראלים נוסעים השנה לחו"ל.."

ב-45 השנים האחרונות אני מצוי באופן פעיל בנושא המאבק בשחיתות השילטונית. בשעתו סייעתי לידידי אריה אבנרי ז"ל להקים את עמותת אמית"י שנלחמה בטייקונים ובפוליטיקאים בחקירות כמו: שפירא  ("הגביר"), אולמרט, דרעי, הירשזון, משפחת שרון, דודי אפל, דליה איציק, בר-און, פואד, אלי לנדאו, נוני מוזס, יעקב נאמן, חיים רמון ואחרים. המאבק נמשך עד היום נגד הפוגעים במינהל התקין דרך עמותת אומ"ץ, שנוסדה אף היא ע"י אריה אבנרי.

תמיד היה ברור לנו שהכוח והשילטון משחיתים אנשים רבים וראו מה קורה כיום. אין זה רק ביבי נתניהו ואשתו אלא הרבה מאוד מאלו המקורבים לשולחנו, השחיתות פשטה כאש בשדה קוצים מאין בוס שדואג לכבות אותה!

ראו כמה בכירים ברשויות המקומיות נעצרו ויושבים בכלא וראו איזו רמה אישית של אלו החשודים בשוחד ו"גזירת קופונים" שאנו קוראים יום יום עליהם בתקשורת.

לא התקשורת אשמה! התפיסה הנפוצה של המושחתים ותומכיהם היא: "להרוג את השליח." אנשים מתעלמים מכך שהמערכת השילטונית כולה אשמה! זה שאין אכיפה בארץ ובתי המשפט רחמניים מאוד, ובתי הסוהר הפכו למוסדות שיקום במקום בתי ענישה, לכך יש תרומה גדולה למצב! אמנם המשטרה עושה ככל יכולתה אולם זו משטרה חלשה בכוח אדם (בהשוואה לכוח משטרתי בכל מדינה מודרנית...) ונוצר הרושם שמישהו לא מעוניין להגדילה... הפרקליטות מתמוטטת מכובד התיקים המועברים אליה, דברים נדונים ונחקרים לאט, ובגלל הזמן הרב יש לבטל תיקים רבים.

כך רבותיי מדינה לא נלחמת בשחיתות! ואם ציבורים גדולים של אנשים בוחרים לעירייה מואשם בשחיתות (כמו בבת-ים וברמת-השרון) בטיעון שקצת שחיתות לא נורא כי "הוא בעצם טוב לעיר" – אנא אנו באים?

אני מצפה שבנקודה זאת יקומו כאלה שיצביעו על כך שבארצנו ישבו בכלא נשיא לשעבר וראש ממשלה לשעבר ו-4 שרים וגם רב ראשי בנוסף ללא מעט ראשי רשויות מוניציפליות.

אבל עיניכם הרואות שזוהי טיפה בים. זה לא משהו שולי, זוהי מגפה שהופכת אותנו מהמדינה מהמתקדמות  בעולם מבחינה טכנולוגית לרפובליקת בננות... זה לא קצת שחיתות.. זה הרבה מאד, וממש מחליא!

אם מצב זה יימשך, ובמקביל יימשך חוסר השיוויון בחלוקת המשאבים הלאומיים, אף אסיפה מאולצת וממומנת ע"י חבר הכנסת ביתן לא תציל את שלטון הליכוד בראשות נתניהו. זהו "המהפך" הבא שאני רואה, אלא אם כן הליכוד יתנער מ"האופוריה הנתניהותית" וימצא לעצמו מנהיג חדש ש"ינקה את האורוות", יחסום את השחיתות וידאג לחלק את עוגת השלטון בצורה שיוויונית יותר ללא כניעה מבישה ופיזור כספים לחרדים (שזו שחיתות בפני עצמה)

למעשה, לי אין ספק שבמוקדם (ולא במאוחר) יוגש כתב אישום רציני נגד נתניהו וזו תהיה ההזדמנות של הליכוד, לא ללכת לבחירות אלא להציב במקום נתניהו ראש ממשלה אחר, מישהו כמו יולי אדלשטיין אדם חזק וישר עם רקורד מרשים, כי רק דבר כגון זה יציל את שלטון הימין-מרכז בבחירות הבאות.

 

מי אחראי ליברמן או פאינה ?

אנחנו למדים כעת ממשפטה של פאינה קירשנבאום, שהיא זו שהיתה האחראית מטעם מפלגתה לחלוקת הכספים הקואליציוניים, שזה אגב שם מכובס לסוג של שחיתות בו המפלגות בשלטון "לוקחות" מאות מיליוני שקלים מקופת המדינה ומחלקות כספים אלו לאנשי שלומן, זהו שוחד מכובס ובהפוך... (היא עשתה זאת ב"הפוך על הפוך"...)

אלא שב"ישראל ביתנו" הבוס ללא עוררין הוא השר אביגדור ליברמן, הוא זה שהפקיד בידה של פאינה חברתו הקרובה את הכספים לחלוקה, מבלי שבדק כיצד מתנהלת הגברת הזו שהוא מינה ושהוא למעשה אחראי על פעילותה.

יסביר לי אפוא היועץ המשפטי המכובד, מדוע השר ליברמן  שבחסותו נעשו העבירות הללו לא נחקר לעומק, וכיצד התקשורת עוברת לסדר היום על התמיכה והעמידה שלו (בפומבי) לצד הנאשמת הראשית בשחיתות הגדולה הזו?

יהודה דרורי

 

אהוד: היא "עוברת לסדר היום" כי היא עסוקה בחקירת החמגשים של שרה נתניהו.

 

 

* * *

אתם, ששלחתם את החייל המצטיין סמל אלאור אזריה

ל-18 חודשי מאסר צבאי משפיל וקשה בכלא 4

על שפעל כנדרש וּוידא הריגה של מחבל-רוצח

אתם ישנים טוב בלילות על המצעים הרכים שלכם?

כאשר הוא נאלץ לישון ללא כרית וללא שמיכת פוך

רק עם שמיכת פִּיקֶה על מזרון בעובי סנטימטר!?

אתם, שעירערתם את נכונות הלחימה-בטרור של חיילי צה"ל

אנחנו נחזור ונזכיר לכם את הביזיון שלכם פעמיים בשבוע!

אהוד בן עזר

 

 

 

* * *

תגובת יהודה אטלס לאהוד בן עזר

אודי יקירי,

הנדון:  שליח לדוור העברה

מצאתי לנכון לשלוח לאטלס ידידנו את מה שאמרת עליו בח.ב.ע. האחרון והוא לא נשאר חייב.

אשמח לעמוד לרשותכם כדוור גם אם תמשיכו להשתלח זה בזה להבא ושכרי יהיה הבול שאתלוש מהמעטפה.

שנה טובה,

שלכם,

פוצ'ו

 

[הנה הדברים שאמרתי בגיליון 1275, ושעליהם הגיב יהודה אטלס:

אהוד: ברכות לך יהודה אטלס, שראית סוף-סוף את האמת, בעקבות הסרט הישראלי "פוקסטרוט" המשמיץ את צה"ל, ומעתה אולי תוכל גם שלא לקרוא לידיד שלך "פאשיסט" – רק מפני שהוא גילה את השקרים ואת התעלולים של האידיוטים המוסריים שלנו עוד לפני שנפקחו עיניך לראותם!

עכשיו תזכה לכך שחבריך-לדיעה-לשעבר יכנו גם אותך בשם פאשיסט, כמו שכינית אותי בעבר וביקשת שלא אשלח לך יותר את המכתב העיתי!

אהוד בן עזר

 

והנה תגובתו של יהודה אטלס:]

 

אהוד יקירי.

לא שיניתי כהוא זה את דעתי על הגזענים, הפאשיסטים, מצדיקי צה"ל בכל מחיר וכל חבורת העלוקות שמנהלת את המדינה. נשארתי ואשאר שמאלני בכל רמ"ח ושס"ה. שלחתי ל'הארץ' דעה ותגובה על עניין נקודתי בסרט 'פוקסטרוט', שוודאי גם אתה לא ראית, כמו רוב משמיצי הסרט ומגיניו, ולא אמרתי מילה רעה על הסרט אלא ביקרתי סצנה אחת מסוימת ששובצה בסוף הסרט. אני יודע שצה"ל עושה מעשי תועבה ורמייה והעלמה רבים בפועלו בשטחים (כמו גם מעשים חשובים מאוד לביטחוננו) ואני אישית יודע על אחדים מהם שתצילנה האוזניים לשמעם. אלא שהסצנה ההיא בסרט דנן, בחוסר אנושיותה, עלתה להרגשתי על כולנה, ולעניות דעתי סצנה כזאת לא התרחשה מעולם.

יוצרי הסרט, אני בטוח, לא יודעים גם הם על סצנה קטלנית לא אנושית כזאת, אבל הרשו לעצמם להמציא אותה לסרטם. על זה התרעמתי, כי אמרתי שאם בימאי ישראלי משבץ כזאת סצנה בסרטו, האנשים ברחבי העולם, שלא מבחינים בין המצאה קולנועית לבין מצב ריאלי בשטח, יבינו שמעשים כאלה – העלמה של עניין חמור וקטלני שקרה ליד מחסום נידח, לא רק מעיני הציבור אלא גם מעיני שלטונות הצבא – יוכלו להסיק שדברים ברמה כזאת של נוראות מתרחשים בצה"ל כנורמה. וזה לא נכון לגבי המחדל הזה ולא לגבי אחרים.

ייתכן שעושי הסרט ישכנעו אותי – ואת האחרים – שהם ביססו את הסצנה על משהו אמיתי שקרה ואז אחזור בי מהביקורת. אני בכוונה לא מפרט מהו בדיוק העניין כדי לא לעשות ספוילר לסרט. בשיחה אישית אוכל לספר לך. איך שלא יהיה, הכותרת שנתנו בעיתון 'הארץ' לרשימה שלי לא נגזרה מן הטקסט שלי אלא מראשה של העורכת. נשארתי בשמאל וחטפתי, אגב, טוקבקים נוראים מצידם, כי גם הם לצערי הבינו כמוך שהתקרנפתי או שעברתי למחנה שלך, אבל עמדתי לראשונה על העובדה שבשמאל יש רעל ותוקפנות וגסות רוח וחדוות השמצה-בכל-מחיר מבלי להבין בכלל למה התכוונתי, לא פחות מאשר בימין.

וחוץ מזה, אם כיניתי אותך פעם פאשיסט זה היה בחיוך מסוים, אפילו אם זה לא נראה כך, ורק במקרה עמדה זוגתך בסמוך ושמעה. אני מאוד מעריך את אהבת העם והארץ והמשטר שלך ואת מפעלך העיתונאי הפטריוטי, גם אם איני מסכים עם רוב הדעות שמובעות בו, הזכורות לי מלפני שחדלת לשלוח אליי את העיתון המקוון לפי בקשתי.

וד"ש לאשתך, שלמרות הכול פוגשת אותי תמיד בחיוך רחב.

שלך,

יודה אטלס

 

* * *

נעמן כהן

מרים סיבוני-רגב צודקת – הסרט "פוקסטרוט" הוא אנטי-ישראלי ואפילו אלגוריה אנטישמית!

ב-21 באוגוסט 2017 הוציאה שרת החינוך התרבות והספורט מרים סיבוני-רגב הודעה על הסרט פוקסטרוט:

"זוהי בושה וחרפה, שהסרט 'פוקסטרוט' של שמוליק מעוז נבחר להציג בפסטיבלי קולנוע נחשבים כפסטיבל טורונטו ופסטיבל ונציה. הדעת אינה סובלת, שסרטים, המבאישים את שמו הטוב של צה"ל, הם אלו שנתמכים על ידי קרן הקולנוע הישראלי, הנתמכת על ידי המדינה, והם אלה שנבחרים להיות חלון הראווה של הקולנוע הישראלי בחו"ל."

בהקשר זה טענה רגב כי הסרט פוגע בשמו הטוב של צה"ל, בין היתר בשל סצינה הכלולה בו בה קבוצת חיילים הנמצאת במחסום מפגינה אלימות קשה כלפי פלסטינים.

בתגובה על הדברים הטיח בה השחקן ליאור אשכנזי (המשחק את תפקיד האב): "אם השרה היתה קוראת צ'כוב אולי היא הייתה יודעת מה זה אלגוריה."

דומה שדווקא הוא היה צריך להבין מהי אלגוריה. ואם זו אלגוריה הרי הביקורת צריכה להיות חריפה בהרבה. מרים סיבוני-רגב צודקת: "פוקסטרוט" הוא סרט אנטי-ישראלי ואפילו אלגוריה אנטישמית.

 

יסודות הטרגדיה:

לפי הסכימה של פרופסור דורותיאה-קרוק-גלעד, הטרגדיה מכילה ארבעה אלמנטים: 

1. המעשה המביש – מעשה נגד המוסר המניע את העלילה.

2.  הסבל שבא בעקבותיו.

3. ידיעה עמוקה יותר של גורל האדם הנובעת מן הסבל.

4. אישור מחדש. הסדר המוסרי שהופר שב על כנו.

 

הסרט "פוקסטרוט" מוגדר כטרגדיה בשלוש מערכות.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%98_(%D7%A1%D7%A8%D7%98)

 

מערכה ראשונה:

הסרט מתחיל בסצינה חזקה, כאשר באים נציגי צה"ל להודיע על נפילת חייל צה"ל.

למשמע בשורת האיוב האם מקבלת זריקה ומאבדת את ההכרה. האב, מיכאל פלדמן, ארכיטקט בורגני עשיר הגר בדירת פאר, מסתובב הלוך ושוב ומכה את הכלב המשפחתי. אז מגיע נציג הרבנות הנותן הסבר על הלוויה תוך הסבר על מושגים ביהדות (חשוב לקהל הגרמני).

לאחר מכן הוא הולך לבשר על האסון לאימו הנמצאת בבית אבות.

באולם הכניסה רוקדים הזקנים פוקסטרוט. האם (המלווה בצעירה שחורה) מוצגת כייקית טיפוסית. היא נוזפת בבנה בגרמנית מדוע הוא הולך לא מסודר, שיכניס מיד את המכנסיים לחולצה! לאחר שהוא מבשר לה על מות הנכד היא מחייכת לעומתו, ספק מבינה, ספק לא.

כל הסצינה מופרכת לחלוטין כי לפחות זה כשלושים שנה אין כבר בנמצא ייקיות יוצאות גרמניה שעלו לפני השואה. למופרכות הזו עוד מודבק בהמשך סיפור מופרך עוד יותר. אבל כאמור זוהי קואופרודוקציה גרמנית, במימון גרמני, והסיפור צריך להתאים לקהל הגרמני.

(בנקודה הזו נפסקה ההקרנה לחמש דקות בגלל כמה צופים שרבו על המקום המסומן).

לאחר מכן סוויץ', תפנית בעלילה. קציני צה"ל מגיעים לבית ומודיעים שההודעה על נפילת בנם היתה טעות ובעצם נהרג חייל אחר באותו השם, יונתן פלדמן.

האב מכאל פלדמן מתרגז, לא מאמין, ודורש במפגיע הוכחה שהבן בחיים. "איפה בן שלי?"

הקצינים עונים לו שהוא עם היחידה שלו והם לא יודעים היכן.  (סצינה מופרכת לחלוטין הרי במצבים דומים נותנים מיד לחייל להתקשר בסמארטפון הביתה).

מר פלדמן צועק עליהם שמיד יביאו את בנו הביתה!

 

מערכה שנייה:

הסרט עובר לתיאור את חיי הבן החייל, תיאור הנראה יותר אלגורי מריאליסטי.

מתואר מחסום צהלי המאויש ע"י קבוצת חיילים קטנה. המחסום ספק פרימיטיבי ספק מתוחכם.

בתמונה הראשונה רואים מידבר שממה בחורף, והנה המחסום עולה ועובר בו גמל בודד, ולאחר מכן החייל יונתן פלדמן רוקד פוקסטרוט. מסתבר ששם המוצב הוא "פוקסטרוט".

שם הריקוד "פוקסטרוט" חוזר שוב ושוב, והוא צריך כנראה לסמל משהו, לאור ההסבר שבריקוד הולכים אחורה שמאלה וקדימה וחוזרים לאותו המקום.

תפקיד החיילים במחסום לבדוק את העוברים. המחסום נראה פרימיטיבי ומצ'וקמק אבל יש שכלול העוברים בו נסרקים ואם הם מאושרים לעבור מופיע על המסך הכיתוב Clear.

החיילים היהודים (כמובן), כולם בני טובים מחונכים ומשכילים (מה שקורין בערבית "חנונים"), מופיעים בתפקיד של קלגסים יהודים הרודים בערבים. למשל, בתמונה אחת משאירים בגשם זלעפות אישה ערבייה המוצאת בפקודה ממכוניתה לבדיקה.

הבן, החייל יונתן פלדמן, מספר לחיילים סיפור שסיפר לו אביו לפני שהתגייס. אימו (זו שבתחילה הוצגה כאישה ייקית הדוברת גרמנית) היא הפלא ופלא דווקא פולנייה ניצולת שואה שהיתה באושוויץ והיא הצילה מאושוויץ ספר תורה ושמרה אותו בוויטרינה "הפולנית" בסלון ביתה. אבל הבן שלה (אביו) התחרמן כילד מחוברת סקס שמצא בחנות לספרים משומשים, וכדי להשיג את החוברת הוא מכר את ספר התורה – האוד המוצל מאושוויץ, תמורת אותה חוברת, וכל חבריו התחרמנו ממנה וגמרו עליה עד שדפיה נדבקו ביחד, ולכן הוא קנה לבנו חוברת דומה, בדיוק לפני גיוסו לצבא. הנה החטא הקדמון-הראשון של האב.

מכונית עם ערבים מגיעה למחסום לבדיקה. הצעירה הערבייה היושבת במכונית קצת מחייכת לחיילים הקלגסים היהודיים, והם מאשרים למכונית לעבור, אבל שמלת הצעירה נתקעה בדלת המכונית והיא פותחת אותה לשחרר את השמלה, ואז נופלת מהמכונית פחית שתייה. החיילים היהודים מדמים שזו פצצה ויורים על יושבי המכונית והורגים אותם.

למוצב מגיע גנרל יהודי קירח הדומה לגרינג ואומר להם שהם במלחמה ושבמלחמה יש טעויות ושישתקו. בא דחפור וקובר את המכונית ויושביה ההרוגים באדמה.

הנה אישור לדימוי האנטישמי העתיק. היהודים רוצחים ושקרנים. זו תרבות הרצח והשקר הידועה של היהודים המתגשמת בצבא היהודי. החיילים היהודים רוצחים ושקרנים.

המפקד בא ליונתן פלדמן ופוקד עליו לנסוע מהר הביתה להורים להראות הם שהוא בחיים. הוא עולה על המכונית הצבאית ונוסע הביתה.

(אין הסבר מדוע בכלל קרתה התקלה של ההודעה הבלתי נכונה על מותו).

 

מערכה שלישית:

הסצינה הבאה ארוכה ומשעממת ומלאה מלל ודיבורים.

רואים את אב המשפחה שכנראה נפרד מאשתו מגיע לביתם המפואר. ולפי השיחה מתברר שבנם החייל בכל זאת מת ולא ניצל. (מה קרה כאן?)

בשיחה הארוכה והמשעממת (כאן באו רטינות מהקהל משעמום: "מה זה?") האישה מטילה את האחריות למותו של הבן החייל על בעלה ואומרת שהוא נענש על מעשיו. הבעל מכה על חטא נוסף שעשה ומספר שפעם בצבא הוא הוביל שיירה ופתאום הוא החליט לזוז הצידה ופקד על השיירה להמשיך. אך הם עלו על מוקש וצרחו, והוא רצה שיפסיקו לצרוח וימותו. הנה חטא נוסף.

בסצינה האחרונה של הסרט מגיע הפתרון. המכונית עם החייל יונתן פלדמן נתקלת בדרך חזרה מהמחסום בגמל הבודד (שעבר במחסום בהתחלה) סוטה הצידה, המכונית מתדרדרת לתהום, והוא מת.

לכאורה סתם "דאוס אקס מכינה". אריסטו היה נותן "נכשל" לסיפור על הסיום הטרגי שאינו קשור לעלילה. כמובן שאין "קתרזיס", אבל זהו למעשה הרי מעין מחזה מוסר. החטא של היהודים מביא לעונש.

הגרמנים יכולים ליהנות ולהיות מסופקים שהם לא ביזבזו לשווא את כספם. הנה מה שקורה ליהודים הרשעים. אולי בכל זאת מה שעשינו לא כל כך נורא.

הסרט בגלל תוכנו יזכה ודאי בכל הפרסים בעולם.

הערה לסיום: המיזוג בלב דיזנגוף מצוין.

 

[אכן צדקת בתחזיתך, יש תקווה למלשינים! הנה עיתון "הארץ" מיום 10.9.2017:

"'פוקסטרוט', סרטו של שמוליק מעוז, זכה (בשבת, 9.9)  בפרס אריה הכסף בפסטיבל הקולנוע בוונציה. הפסטיבל האיטלקי נחשב לאחד משלושת הפסטיבל החשובים בעולם כיום, וזו הפעם השנייה בה זוכה בו מעוז בפרס משמעותי. ב-2009 זכה סרטו 'לבנון' בפרס אריה הזהב, הפרס החשוב ביותר בפסטיבל, והיה לסרט הישראלי הראשון אי פעם שזכה בו."

אהוד: לאחר קריאת תיאורך את הסרט אין בדעתי ללכת לצפות בו, ואני מקווה שזו תהיה גם תגובת אחרים שטרם נוּגעו בשנאת צה"ל והמדינה. ירוץ הסרט שבוע-שבועיים וייעלם. סרטים כאלה מוטב שימומנו על ידי הקרן לישראל חדשה ולא על ידי קרן הקולנוע הישראלי. השבחים המורעפים על הסרט בעיתון "הארץ" מחזקים את דעתי, שאתה צודק בדבריך עליו].

 

המורה של המדינה

עד מדינה הוא תמיד עבריין, והנה עד המדינה "הלמדווניק" – מנחם נפתלי, מעביר בבתי ספר שיעורים על המלחמה בשחיתות.

http://rotter.net/forum/scoops1/423805.shtml#34

 

הצביעות של מר"צ: מלחמה נגד הכפרות,

ברכה לחג הקורבן המוסלמי

מפלגת מר"צ יצאה נגד מנהג הכפרות באמצעות שחיטת תרנגולים. (אני כמותם בהחלט מתנגד לכפרות מסוג זה) וקראה להפגנה נגד התופעה, אממה באותה הודעה מברכת מר"צ את הערבים המוסלמים על חג הקורבן עיד אל אדחא, בו הם מקריבים כבשים.

ואחר כך הם עוד מתלוננים על שמגדירים אותם כמפלגה פרו-איסלמית.

 

העיוות ההיסטורי של חוקר הפשיזם שנהפך לתומכו

במאבקו למען כיבוש ערבי של יהודה ושומרון משתמש פרופסור זביגנייב אורלובסקי-זאב שטרנהל במיטב המסורת הגבלסית של הדמגוגיה הפאשיסטית (אותה הוא חוקר), בעיוות ההיסטוריה.

"המלחמה בחזית הירדנית," קובע שטרנהל, "לא היתה מלחמת מגן." הירדנים רק הפגיזו בדלילות כדי לצאת ידי חובה את ירושלים, וכבשו את ארמון הנציב שהיה ממילא בשלטון האו"ם. התוקפנות היתה רק של היהודים. (זאב שטרנהל, הדמגוגיה של "מלחמת המגן", "הארץ" 8.9.17)

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4425943

אז הנה העובדות: ב-7 ביוני נשא המלך חוסיין נאום וקרא לנתיניו "הִרְגוּ את היהודים בכל אשר תשיגם ידכם. הִרְגוּ אותם בזרועותיכם, ובידכם וציפורניכם, ובשיניכם!"

הירדנים ירו והפגיזו לכל אורך הגבול. בנוסף לירושלים, הופגזו מושבים בפרוזדור לבירה ויישובים במישור החוף – קיבוץ אייל, רמת-הכובש, כפר-סירקין, יד-חנה וכפר-סבא. פגזי התותחים ארוכי טווח "לונג תום" נפלו בתל-אביב בכיכר מסריק, ובתל ברוך. בצפון הופגז אזור טירת-צבי, ואף נערכו מספר תקיפות אוויריות באזור נתניה, כפר-סבא, כפר-סירקין וכמה צמתי דרכים. פגזים נפלו אפילו ביישובים ערביים ישראליים.

תופעה מרתקת היא כיצד חוקר פשיזם נהפך לתומך הפשיזם המאמץ את תורת עיוות ההיסטוריה הפשיסטית.

בהקשר הזה אי אפשר שלא להזכיר כי במסגרת מאבקו של שטרנהל למען כיבוש ערבי הוא שימש כיועץ לענייני טרור של יאסר ערפאת ויעץ לו שמטעמים פוליטיים כדאי לו להתרכז ברצח יהודים בהתנחלויות ביו"ש בלבד. ("הארץ" 11.5.2001)

 

השאלה (העובדה) הנעלמה

יצחק אפשטיין (1863-1943) היה מחנך, חוקר לשון, הוגה דעות, וממחדשי השפה העברית בארץ ישראל. בין השאר חידש את המילה "תודעה".

במאמר המפורסם שלו "שאלה נַעֲלָמָה", שהופיע בעיתון "השילוח" שבו הביא לידי ביטוי רעיונות שהציג קודם לכן בהרצאה שנתן בפני האגודה "עברייה" לרגל כינוס הקונגרס הציוני בבזל בשנת 1905, טען כי בין השאלות הקשות הקשורות ברעיון תחיית עמנו על אדמתו יש שאלה אחת שנעלמה כליל מן הציונים, והיא שאלת היחס לערבים.

"בשעה שאנו מרגישים את אהבת המולדת בכל עזוזה אל ארץ אבותינו," הוא כתב, "אנו שוכחים שגם לעם החי בה עתה יש לב, רגש ונפש אוהבת. הערבי, ככל אדם, קשור הוא במולדתו בעבותות חזקים. חובה עלינו להכיר כראוי את העם הערבי... ואנו בורים גמורים בכל הנוגע לערבים." לסיכום הוא מזהיר: "אל לנו להתגרות בלביא נרדם. זיק אחד יתמלט ויהיה לתבערה שלא תכבה."

לא כאן המקום להיכנס לדיון האם באמת התעלמו הציונים מהערבים אבל כפאראפרזה לחיבורו "השאלה הנעלמה", יש עובדה נעלמה מכל הדיונים על בעיית המסתננים לישראל. והבעיה הנעלמה היא שרוב רובם של המסתננים לישראל מסודן ואריתריאה הם ערבים מוסלמים. את העובדה הזו התקשורת הישראלית מעלימה לחלוטין ובמתכוון.

אורי הייטנר קובע ש"אפילו אם כל 40,000 מבקשי המקלט יישארו בארץ אין בהם איום אסטרטגי". ("חדשות בן עזר", גיליון 1274).

זה לא נכון. בהחלט יש בהם איום אסטרטגי.

נכון שבעיר גדולה כתל-אביב, בה המסתננים מונים כעשרה אחוז מהאוכלוסייה וכ-12 אחוז מאוכלוסיית הילדים (המספרים האמיתיים כנראה גדולים יותר) המיספר נראה קטן (אחוז כזה בקיבוץ היה בוודאות מפרק אותו), אבל אחוז כזה של אוכלוסייה ערבית-מוסלמית (מלבד ערביי יפו) בתל-אביב, שגדל במהירות, מהווה בהחלט סכנה אסטרטגית.

לא בכדי כל הארגונים הפרו-איסלמיים הפועלים למען הקמת מדינה ערבית-מוסלמית במקום יהודית, תומכים במסתננים ותובעים לקלוט אותם בארץ.

המסתננים, שכאמור רובם ככולם הם ערבים-מוסלמים, רואים את הארץ כארצם ותובעים ריבונות עליה תוך סילוק או רצח היהודים:

https://www.youtube.com/watch?v=qSX4K4---ng

בניגוד למה שמתפרסם אף מסתנן לא הגיע מסודן או מאריתריאה, כולם הגיעו ממצרים, ולשם היו צריכים להחזירם. לרוע המזל ממשלת ישראל לא רצתה להתעמת בנושא עם מצרים. לכן פתרון הבעייה הוא קשה היום, ויהיה קשה ואכזרי הרבה יותר בעוד עשר שנים, כשאחוזם של הערבים-המוסלמים באוכלוסיית תל אביב יגיע לשלושים אחוז.

דווקא הערבים-המוסלמים אזרחי ישראל (בכפייה) מבינים את הבעייה. המסתננים, שכאמור רובם הם ערבים-מוסלמים, ניסו להיקלט בכפר הערבי מנדא אשר בגליל התחתון, ולמרות היותם של המסתננים גם הם ערבים-מוסלמים, ולמרות שהם חולקים את האמונה שדברי מוחמד באמנת החמאס, לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים, הם מופת מוסרי, באישון לילה התנפלו עליהם תושבי הכפר, וההמון הזועם דרש מהם שיעזבו את הכפר לאלתר. בעימות קשה ואלים הושלכו עליהם כמיטב המסורת הערבית אבנים, ורבים נפצעו. חייהם של המסתננים ניצלו בעזרת כוח של 150 שוטרים שבקושי הצליחו לחלצם בחיים מהכפר. "הם פוגעים בנו בפרנסה," טענו ערביי הכפר. כמצופה לא נשמע קול מהארגונים המכונים "ארגוני זכויות אדם".

http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-88ec763f4fbe731018.htm

בתל-אביב, לעומת זאת, מקבלים המסתננים הערבים-המוסלמים קבלת פנים מאירה. לקראת שנת הלימודים תשע"ח השקיעה עיריית ת"א 20 מיליון ש"ח בהרחבת מתחם לווינסקי ב-8 כיתות גני ילדים נוספים. בשנת 2016 השקיעה עיריית תל אביב באוכלוסיית המסתננים בתחומים כמו חינוך, בריאות ורווחה, 64 מיליון שקל.

יש להעלות את "הבעייה הנעלמה" הזו לתודעה (מילה שחודשה ע"י אפשטיין). רק אז ניתן יהיה לפותרה.

 

הטעות הגדולה של איילת בן-שאול-שקד

בוועידת המשפט בתל אביב נשאה שרת המשפטים, איילת בן-שאול-שקד, נאום בו תקפה את שופטי בית המשפט העליון. "בישראל של 2017," היא אמרה, "מדינה שמשטרה החוקתי הוא מארג שתי וערב של זכויות פרט, ללא כל התייחסות בחוקי היסוד שלה להיותה מדינת הלאום של העם היהודי – הפכה הציונות לשטח המת של המשפט. שאלות הנוגעות לה (לציונות) כלל אינן רלוונטיות. אתגרים לאומיים הם נקודה משפטית עיוורת, שעל פי התפיסה המקובלת היום לא אמורים לבוא בחשבון, ובוודאי לא להכריע כשמולן עומדות שאלות הנוגעות לפרט."

בנאומה התייחסה שרת המשפטים לתפיסתם של שופטי בג"צ, שבאה לידי ביטוי בפסיקה על המסתננים, ואמרה כי "שאלת הדמוגרפיה ושמירת הרוב היהודי הן דוגמאות קלאסיות. הפסיקה הישראלית כלל אינה רואה אותן כערכים האמורים להישקל. שאלת הרוב היהודי אינה רלוונטית בשום מקרה – היא לא רלוונטית כשאנחנו מדברים על המסתננים מאפריקה שהשתכנו בדרום תל-אביב והקימו בה עיר בתוך עיר, תוך דחיקת תושבי השכונות, ותגובת מערכת המשפט בישראל היא פסילה ופסילה חוזרת של החוק המבקש להתמודד עם התופעה."

גם האופן שבו שופטי בג"ץ מרחיבים את זכויות הפרט על חשבון האינטרס הלאומי של ישראל עמד במוקד מתקפתה של שקד. "מערכת המשפט בישראל, המבקשת לקבל על עצמה תפיסת עולם אוטופית ואוניברסלית, מקדשת את זכויות הפרט באופן קיצוני כל כך, ומפסיקה באותה השעה לקחת חלק במלחמה על עצם קיומה של המדינה ועל יכולתו של העם היהודי לנהל חיי קהילה ומדינה." היא הצהירה.

כדי לטפל בחוסר האיזון הזה קראה שרת המשפטים, כאמור, לבצע מהפכה חוקתית חדשה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/892/657.html

כצפוי כל הערבים, והאקטיביסטים הפרו-איסלמים צהלו. הנה היא הסתירה בין הציונות לזכויות האדם, הנה הציונות הגזענית הסותרת את זכויות הפרט.

כתב "הארץ", לורד האו האו הישראלי, גדעון לואי (לוי), יצא מגדרו כדי להלל ולשבח את שרת המשפטים איילת שקד, והגדירה "שרת האמת," מפני שבנאומה בלשכת עורכי הדין היא איששה את טענתו, שקיימת סתירה בין ציונות לזכויות האדם. (ולכן יש לחסל את הציונות הגזענית ולחסל את המדינה היהודית, ולהקים במקומה מדינה ערבית-מוסלמית).

על איילת בן-שאול-שקד היה לנסח את דבריה הפוך. עליה היה לומר שאין זכויות אדם או זכויות פרט ללא זכויות ליהודים. זכויות האדם והדמוקרטיה אינן יכולות להתקיים ללא הכרה בזכותו של היהודי להגדרה עצמית ולריבונות, ולכן כל פסיקה שאינה מתיישבת עם זכות זו, היא היא הפגיעה בזכויות הפרט ובדמוקרטיה.

רק לאחר הקדמה זו היתה צריכה שקד לפרט את נימוקיה.

האם זה היה משכנע את האקטיביסטים הפרו-איסלמים מסוגו של גדעון לואי (לוי)? ודאי שלא, (קל וחומר לא את הגזענים הערבים) אבל לפחות לא תורמת לדמגוגיה הגזענית שלהם.

 

החזרת גופות חיילי צה"ל והאזרחים השבויים בעזה

השבוע ביקש יו"ר הצלב האדום פטר מאורר שביקר בעזה להיפגש עם השבויים הישראלים הכלואים בה. החמאס סירב, וכתנאי מוקדם לפתיחת מו"מ על החזרתם, והחזרת גופות החיילים הישראליים, הדר גולדין, ושאול אורון ית"ד (ישראל תיקום דמם) הוא תובע את שחרור המחבלים ששוחררו בעיסקת שליט ונעצרו לאחר חטיפת הנערים.

וכיצד מגיבה ישראל?

 

הטעות של בנט:

שר החינוך נפתלי בנט התראיין לרגל פתיחת שנת הלימודים הקרובה, והתייחס גם לסוגיית השבת גופות החיילים והאזרחים המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה.

"קיבלנו החלטה לא לשחרר מחבלים. צריך לעשות זאת, ולדאוג שלחמאס לא יהיה כדאי להחזיק בחיילים."

בנט הסביר כי הדרך הנכונה, לשיטתו, היא "החמרת תנאי כליאת האסירים, אי שחרור גופות מחבלים – שצריכים להיקבר בבית עלמין אלמוני ולשמש 'נכס' מול חמאס." לדבריו, יש "לצאת ביוזמות מבצעיות כדי לפגוע בחמאס ולייצר את אותם נכסים. ידענו לעשות זאת בשנות ה-50' וחטפנו ירדנים, בשנות ה-70' סיירת מטכ"ל חטפה קצינים סורים בלבנון. צריך להחזיר את רוח היוזמה וההתקפיות."

https://news.walla.co.il/item/3093114

טעות גדולה. חטיפת אנשי חמאס לא תתרום דבר אלא רק תחמיר את המצב. לא זו הדרך.

 

הטעות של איווט אביגדור לובוביץ ליברמן:

בניגוד לתיאודור רוזבלט שאמר: "דבר בלחש אך שא איתך מקל גדול" התפרסם ליברמן לפני היותו שר ביטחון רק בפה הגדול שלו כאשר התרברב בפיו הגדול שאם יהיה שר הביטחון יושבו הגופות תוך 48 שעות.

בינתיים נעלם הפה הגדול אבל גם לא בא מקל גדול במקומו.

נשאר רק פה קטן:

בעקבות פרישתו של ליאור לוטן, מתאם ראש הממשלה לנושא השבויים והנעדרים. אמר ליברמן כי "אסור לנו לחזור על הטעות בעסקת שליט כאשר שוחררו 1,027 מחבלים, בהם רוצחים. יש לאמץ את דו"ח שמגר במלואו לפני מינוי מחליף ללוטן."

כלומר, לא לעשות כלום.

ליברמן צודק בכך שאין לשחרר מחבלים אבל הוא אינו אומר מה יש כן לעשות לפתרון הבעייה, והתוצאה היא אפס מעשה.

הפתרון: הומניזם תמורת הומניזם:

אני שמח שמשפחת גולדין אימצה את הצעתי לדרך המאבק בחמאס.

בראיון שנעשה עם בני משפחת גולדין לאחר התפטרות ליאור לוטן (טל אריאל אמיר "ישראל היום" 1.9.17 שישבת עמ' 22) אומרת המשפחה על דרך המאבק:

"להתנות טיפול רפואי שמשפחות מעזה מקבלות מישראל, לא לקנות תוצרת חקלאית, ולא לשחרר גופות של מחבלים... יש דרכים ללחוץ על החמאס, ושחרור מחבלים הוא לא אחת מהן."

אני מרגיש כמו קאטו הזקן כשאני חוזר שוב ושוב על הפתרון:

 

הומאניזם תמורת הומאניזם

חולה תמורת גופה

אין להקריב חיים תמורת המתים. את החזרת הגופות מעזה יש להשיג ע"י המעשה הבא:

ראשית, תיקון טעות – לא ישראל הטילה מצור על עזה אלא עזה הטילה מצור על ישראל. בתקשורת הבינלאומית ובקרב הקולבורטורים-משת"פים, תומכי החמאס בישראל, נשמעת התביעה להסיר את המצור מעזה. יש להזכיר – עזה היא שהטילה מצור על ישראל.

האֶמירוֹת המוסלמית של עזה היא-היא שהכריזה מלחמת שמד על ישראל במטרה לחסלה ולהשמיד את אזרחיה, ואת כל יהודי העולם, והיא שהטילה את המצור על ישראל. ודוק: כל אלו התובעים את הסרת המצור על עזה אינם תובעים שעזה תסיר את המצור על ישראל ותיתן למשל לאזרחי ישראל היהודים לבקר בעזה.

על נתניהו להכריז בנאום פומבי את התנאי הבא:

"לראשונה בתולדות המין האנושי מדינת ישראל מספקת לאויביה בזמן מלחמה, מזון, דלק, וסיוע רפואי. למרות שבניגוד לחמאס, הגרמנים הנאצים לא נשבעו לחסל את ארה"ב ובריטניה ולרצוח את כל תושביהן, ארצות אלו לא העלו אפילו על הדעת לספק מזון דלק ותרופות לגרמניה בעת המלחמה. מדינת ישראל קיבלה בשנה האחרונה כ-15,000 פלסטינים מעזה לטיפול רפואי. לא עוד! מעתה הומאניזם תמורת הומאניזם! ישראל לא תקבל חולה מעזה לטיפול רפואי בשטחה מבלי שיגיע עם גופות החיילים והאזרחים השבויים."

נראה אם לאחר הכרזת התנאי ימשיכו מנהיגי החמאס לסכן את בריאות אזרחיהם בפומבי.

המתנגדים להצעה טוענים שפעולה כזו תשחיר את דמותה של מדינת ישראל בעולם. להיפך, אם החמאס יסרב זה יציג בעולם את דמותו האמיתית, ויהיה בכך ניצחון הסברתי חשוב.

נתניהו, בידך המפתח להחזרת גופות החיילים ולהשבת האזרחים.

נעמן כהן

 

* * *

ריקה ברקוביץ

כתוב בעיתון

שאל הסוס את האתון: "קראת מה כתוב בעיתון!?"

"מה כתוב בעיתון?" שאלה האתון.

"כתוב שחמור שגר כאן, באורווה ממוּל, טרף חתול."

"חמור טרף חתול?!" קראה בתדהמה האתון "לא ייתכן שכך כתבו בעיתון!"

"אם אינך מוכנה על דבריי להסתמך, קחי את העיתון וקראי בעצמך!" השיב הסוס לאתון והושיט לה את העיתון.

לאחר שקראה את הידיעה שוב ושוב, נאנחה האתון ואמרה בקול עצוב: "הוֹ איזו צרה, הוֹ איזו צרה! מה שנכתב כאן איום ונורא. ודאי זו טעות, יש כאן איזה בלבול וכי איזה חמור יטרוף חתול!? הרי כמו כולם גם אתה ואני יודעים שחמור הוא יצור צמחוני."

הנהן הסוס בראשו ואמר: "אכן זה מוזר! הן חמור מעולם לא אכל בשר."

ובעוד שניהם מהרהרים בפרשה, במקום עברה העז – רכלנית קשישה, ולחשה כממתיקת סוד:

"שמעתם, חמור שגר כאן ממול טרף חתול? מתמיד ידעתי שהחמור הזה מסוכן מאוד! במו אוזניי שמעתי איך החמור מאיים על החתול ואומר: 'אם תמשיך לעצבן אותי ביללוֹתיך, עוד תצטער!'"

ובטרם כילתה העז את דברה, עבר במקום כלב שמירה שהכריז באוזניהם בקול בהול: "אני רץ לעצור חמור שטרף חתול...!"

"איזה יום נפלא, איזה יום נהדר!" נשמע לפתע ציוץ של עכבר.

"מה קרה? מה השמחה?" שאל אותו הסוס.העכבר טיפס ועלה מיד על האבוס ושם, ממש מתחת לחוטמה של האתון, אמר:

 "תראו לי עכבר שלא יהיה מאושר לקרוא בעיתון שחתול נטרף. כל הכבוד לחמור ובכלל, כל מי שטורף חתול הוא בעיניי גיבור!"

הירהרה האתון בדברי העכבר ואמרה: "עד כמה שזה נשמע מוזר, אולי החמור הזה השתגע וטרף חתול, מי יודע?"

"צר, צר לי עליך צר!" נשמע לפתע קולו של צרצר. "צר לי, שאפילו את האתון מאמינה ומושפעת ממה שנכתב בעיתון ומִדברים שאת קוראת או שומעת. הרי גם את בוודאי כבר יודעת שהאשמות בכל אחד מאיתנו אפשר בקלות להטיח, אך לפני הפצת שמועות, את ההאשמות צריך להוכיח!"

ריקה ברקוביץ

 

אהוד: האם הידיעה על החמור שטרף חתול הופיעה בעיתון "הארץ"?

 

 

* * *

מכון ז'בוטינסקי בישראל       אירגון "נתיב"     מערכת "האומה"

מתכבדים להזמינכם לערב זיכרון לשרה פרנקל

הבית"רית, העיתונאית והלוחמת לחרות יהודי בריה"מ לשעבר

חברים מספרים על שרה...

בהשתתפות:

מר נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית

גב' נטע בריסקין-פלג, ראשת "נתיב"

גב' רחל קרמרמן-מרידור, חברה

מר אלי ולק, יו"ר איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה

מר שלמה נקדימון, עיתונאי וסופר

מר ערן סיקורל, עורך החוץ של תאגיד "כאן"

גב' אביבית יזרסקי, נציגת המשפחה

מר יוסי אחימאיר, ראש מכון ז'בוטינסקי

יוקראו דברי כבוד נשיא המדינה ויו"ר הכנסת במיוחד לערב זה

קטעי שירה

יום חמישי, כ"ג אלול התשע"ז, 14.9.2017, בשעה 19.00

מוזיאון ז'בוטינסקי, רח' המלך ג'ורג' 38, קומה א, תל-אביב

מוקיר זיכרה ופועלה של שרה פרנקל – מוזמנים

 

* * *

משה כהן

מימון מפלגות

"אנשים נאורים" מעלים טענה שעיתון "ישראל היום", התומך לכאורה בעמדת בנימין נתניהו, מהווה מימון מפלגות. 

זהו טיעון מופרך, שהרי באותה מידה שאר העיתונים, רשתות הרדיו וערוצי הטלוויזיה, התומכים לכאורה במפלגת העבודה, מהווים גם הם מימון מפלגות לטובת מפלגת העבודה. 

צריך לבדוק גם את שיחות הטלפון של אנשי מפלגת העבודה עם אנשי עיתונות ותקשורת. למה לא? 

 

ארוחות במעון ראש הממשלה

בנימין נתניהו עושה ימים כלילות בשירות המדינה, והוא עושה זאת בכישרון רב. הוא מקיים יחסים עם מדינות רבות ברחבי העולם (ומאשימים אותו בבידוד מדיני). הוא צריך לייצג אותנו בארץ ובחו"ל, והוא עושה זאת טוב מכל אחד אחר. 

לכן החיטוט האובססיבי באוכל ובסיגרים שלו הוא קטנוני, מרושע וזדוני. 

זו תעודת עניות למדינת ישראל.

אנו יורים לעצמנו ברגל. 

הפרעה זדונית בעבודת ראש הממשלה היא פגיעה באינטרס הלאומי לטובת אינטרסים מפלגתיים, וזה חמור. 

כן, שמעתי את המאמר "דין פרוטה כדין מאה," אך כל בר דעת מבין שזה משל שצריך לקחת בפרופורציה ולא כלשונו. השימוש בפירוש המילולי של המשל לצרכים פוליטיים הוא מופרך.  למיטב ידיעתי איש לא הועמד לדין עד כה על גניבת פרוטה. 

 

מי קרא את צ'כוב?

עודד קוטלר האשים את שרת התרבות שלא קראה את צ'כוב ולכן אינה יודעת אלגוריה ומטאפורה מהן. 

בעיני המאמר "דין פרוטה כדין מאה" הוא דוגמה למטאפורה. 

איני יודע ביחס לצ'כוב, אך רואה אני ששרת התרבות יודעת היטב להבחין בתעמולה להשמדת ישראל אצל היוצרים ולכן ממאנת לממן אותה.

זו זכותה וזו חובתה ויישר כוח לה. 

ההתנשאות הצבועה של הקוטלרים והגרבוזים, היונקים מעטיני המדינה וחותרים תחת קיומה, מעוררת סלידה. 

 

ההגמוניה של השמאל

ביום 7 ספטמבר, בשעה 19:30 בערוץ 99 מראיין אטילה שומפלבי את הכתב אוהד חמו.

חמו מגן בלהט על טענות הערבים נגד מדינת ישראל ונגד ארה"ב, שהרי  אין הם קוראים להקפאת הבנייה ולהורדת ההתנחלויות, אז על מה יש לדבר (לשון חמו).

המראיין אטילה כל כך התלהב מדבריו של חמו עד שעשה מעשה שאינו נהוג אצלו, קם מכסאו ולחץ בחום את ידיו של הכתב, שכה היטיב לייצג את עמדת אויבי ישראל. 

של מי השידור הציבורי הזה? של אבו מאזן? 

 

של מי השידור הציבורי הזה?

8 בספטמבר, שעה 16 ערוץ 1, סרט בסדרת "דוקומטריסטים", שידור חוזר וחוזר. אני משער שהושקע בה סכום לא מבוטל מכספי המדינה. 

הסרט הוא כתב אשמה ארסי והרסני נגד המחנה הלאומי, החל בהפניית אצבע מאשימה על רצח רבין, נגד "ההתבהמות" של צה"ל, המחתרת היהודית, אלימות מתנחלים נגד ערבים ונגד חיילי צה"ל, חשיפת יחידת "המסתערבים" ומעשיהם הנפשעים נגד צדיקים חפים מפשע, פוסט טראומה של חיילים ועוד ועוד כהנה וכהנה...

הטרור הערבי הרצחני של שנות ה-90 נזכר כהערת שוליים דרך אגב ללא שום משמעות. 

הכיצד? משקיעים סכומי עתק בסדרת סרטים תועמלנית פרו-פלסטינית, אנטי-ישראלית, ללא שום איזון, שום דעה נגדית. 

פשוט תכתיב ז'דאנוביסטי בולשביקי מטעם ערוץ 1, בהנהלת איתי לנדסברג, ירום כבודו. 

הוא יכול להיות מועמד לפרס גם בחמאס וגם ברשות הפלסטינית. 

הסדרה הזאת לא היתה מביישת גם את גבלס. 

מזעזע. 

 

תקשורת מאוזנת?

8 בספטמבר 19:30 ערוץ 1, 2, 3: דיון על כתב האישום נגד שרה נתניהו: בין המשתתפים ניצן הורוביץ, מוטי גילת, בוגי יעלון, עו"ד המייצג את מני נפתלי. 

כולם קטגורים מוחלטים נגד שרה ובנימין נתניהו. אמנם האישום רק נגד שרה אבל שואלים הכיצד בנימין לא ידע? 

בוגי יעלון דורש כמובן את התפטרותו של נתניהו. מוטי גילת מביא ציטוטים מגמתיים מחוץ להקשר מחקירות עבר (זה לגיטטימי? תמהני). 

אני עוד זוכר את כלל "סוב יודיצה" של פעם שאסר התערבות  במשפט מתנהל. 

הכלל בימינו הוא הפוך, תהליך משפטי נגד אשת ראש הממשלה הוא הזמנה להתנפל עליהם, ללא שום אפשרות להתגונן. 

לזה קוראים "האנשים הנאורים" דמוקרטיה. 

בקיצור לינץ' תקשורתי במשפחת נתניהו ללא שום דעה נגדית לסנגוריה. 

כך נוהגת תקשורת הוגנת? 

 

פרשנות משפטית ללא ויכוח?

9 ספטמבר שעה 11 רשת ב': תוכנית "קול ישראל" לפרשנות משפטית. מאז ומתמיד מופיע רק פרשן אחד, משה נגבי. למשה נגבי צבע פוליטי ברור ובולט מאד, צבע שמאלני. הבעייה שמר נגבי אינו מאפשר דיון וויכוח אלא בורר בקפידה מרואיינים תמימי דעים איתו לחלוטין.

היום למשל כל הפאנל הוכיח באותות ובמופתים את אשמתה של שרה נתניהו וחפותו של מני נפתלי.

לאחר מכן קרע הפאנל המכובד את שרת המשפטים לגזרים בגלל המחלוקת שלה עם בית המשפט העליון. (תמהני, האין בציבור דעה שונה?)

לאחר מכן הם הוכיחו פה אחד בקול אחד את אשמתו של נתניהו בתיק 2000, הווי אומר קשרים עם העיתון "ישראל היום" וקבעו שזה "מימון פוליטי".

תמהני, כל העיתונים במדינה כל ערוצי הטלוויזיה וכל רשתות הרדיו תומכים בעמדת מפלגת העבודה וקורעים את נתניהו לגזרים, זה איננו "מימון פוליטי"? 

תמהני, כיצד פרופ' משה נגבי לא מבין את הצורך במחלוקת, שהיא נשמת אפה של הפרשנות המשפטית, כך שהיעדרה הופך את הפרשנות המלומדת שלו לעקרה. 

למאזיני השידור הציבורי מגיעה תקשורת מעמיקה יותר ומאוזנת יותר. 

 

השתגענו?

10 בפטמבר, גלי צה"ל שעה 6.

השגעת מתחילה מהבוקר: אפי טריגר מגיש תוכנית אקטואליה המוקדשת רובה ככולה לסוגיה ציבורית חשובה...

הפוסט של יאיר נתניהו בפייסבוק. 

טריגר מקריא במלואו מאמר על הנושא בעיתון ידיעות אחרונות, מראיין שני ציירים (כשהוא דוחק בהם על העת, אנטישמיות, אנטישמיות...) וכעבור כמה דקות מראיין כתבת המדווחת שוב על... הפוסט של יאיר  נתניהו. 

האזנתי לאותה תחנה בשעה 11 ושוב רוב הזמן דשים באותו נושא העומד ברומו של עולם. 

לגופו של עניין, איני רואה שום אנטישמיות בהצגת מר סורוס, שהוא שונא ישראל ידוע, אך אינני מבין את השיקול העיתונאי המקצועי בהפיכת פוסט בפייסבוק של איש פרטי לשיחת היום. 

האם לשם כך מממנים אנו את גלי צה"ל? 

לי נראה ששנאת נתניהו מעבירה את "האנשים הנאורים" על דעתם.

בראותם שהתיק הפלילי נגד גב' נתניהו מתמסמס, הם יוצאים  מגדרם ונתפסים בכל פירור כדי להמשיך ברדיפתם המטורפת את נתניהו. 

לאן הגענו! 

משה כהן

ירושלים

 

אהוד בן עזר: ההיסטוריונים הישראליים בעתיד, אם לא יהיו שבויים עדיין בדוקטרינה הפוסט-ציונית השקרית והנתעבת שמאפיינת חלק מה"פרופסורים" והמרצים כיום, וייתכן שהיא גם מונעת קידום של חוקרים צעירים החולקים עליהם – החוקרים-שבעתיד יודו לך מאוד, משה כהן,  על שאתה מתעד בקפדנות כה רבה את השחיתות של התקשורת הישראלית, שחלקה הקולני הוא שמאלני ואנטי-ציוני. החוקרים בעתיד אולי יסתמכו על מימצאיך, כי כולם מתועדים לשנים רבות באתר של "חדשות בן עזר", הקיים בספרייה של "אוהיו סטייט יוניברסיטי", ומדובר לא רק בדבריך אלא בכל מה שמתפרסם במכתב העיתי האינטרנטי, ונשמר באתר בהווה וגם לעתיד.

 

 

* * *

עֶזְרָה מְפוּקְפֶּקֶת, לָה-פוֹנְטֵיין

נוסח עברי: נוּרִית יוּבַל

 

אִכָּר חָכַר חֶלְקָה מִבַּעַל אֲחֻזָּה.

סִקֵל אֶת הַשָּׂדֶה, שָׁתַל בְּיָד זְרִיזָה,

חָרַשׁ וְגַם נָטַע וְלֹא חָסַךְ טִרְחָה.

הִשְׁקִיעַ – וְנִשְׂכָּר: הָאֲדָמָה פָּרְחָה,

הַפְּרִי הָיָה יָפֶה וְטַעֲמוֹ נִפְלָא,

תּוֹצֶרֶת הַיְּרָקוֹת זָכְתָה לִתְּהִלָּה,

שִׂיחִי הַנּוֹי קִשְּׁטוּ כָּל טֶפַח בִּגְבוּלוֹ

וְהָאִכָּר, אָכֵן, רָאָה בְּרָכָה בַעֲמָלו.

רַק מָה? הָיָה שָׁם גַּם אַרְנָב, וְהוּא עָשָׂה שַׁמּוֹת

בַּיֶּרֶק וּבַפְּרִי, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת,

כִּרְסֵם אֶת הַיְּרָקוֹת, רָמַס אֶת הֶעָלִים,

וְזֶה הוֹצִיא אֶת הָאִכָּר מַמָּשׁ מִן הַכֵּלִים.

 

הָלַךְ הָאִישׁ אֶל הָאָדוֹן וְהִתְלוֹנֵן מָרָה:

"שְׁמַע, הָאַרְנָב הוֹרֵס הַכֹּל. צָרָה וּפֶגַע רַע!"

"אַל דְּאָגָה," סַח הָאָדוֹן, "אֶלְכֹּד אֶת הֶאָשֵׁם."

"מָתַי תָּבוֹא?"

"מָחָר בַּבֹּקֶר, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם."

 

לְמָחֳרָת, אָמְנָם, הוּא בָּא עִם כָּל הַפָּמַלְיָה

אֶל הָאַרִיס, לִפְתֹר לוֹ אֶת הַבְּעָיָה.

יָצָא אָדוֹן הָאֲחֻזָּה מִתּוֹךְ הַכִּרְכָּרָה

וְאַחֲרָיו נוֹשְׂאֵי כֵּלָיו, כֻּלָּם בְּשַּׁיָּרָה:

 

"נוּ, מָה נִשְׁמָע, אִכָּר יָקָר? הַיְּבוּלִים עוֹלִים?

דִּשַּׁנְתְּ הָעוֹנָה? הוֹסַפְתְּ עוֹד שְׁתִילִים?

וְאִשְׁתְּךָ בְּרִיאָה? אֵין חוֹר בַּגַּג שֶׁל הַבִּקְתָּה?

וְאֵיךְ בִּתְּךָ הַיְּפֵהפִיָה? אֶשְׂמַח לִרְאוֹת אוֹתָהּ!"

"תּוֹדָה לָאֵל, אֵין טְעָנוֹת," עוֹנֶה לוֹ הָאִכָּר.

"רַק הָאַרְנָב הַזֶּה...

תִּשְׁתּוּ דְּבַר מָה? קְצָת אֲבַטִּיחַ קַר?"

"בְּחֵפֶץ לֵב!" סַח הָאָדוֹן, "אֶטְעַם קְצָת פַּשְׁטִידָה."

וּכְבָר עוֹרְכִים הַמְּאָרְחִים שֻׁלְחָן לִסְּעוּדָה

וּמַנִּיחִים כֵּלִים וְאֶת מֵיטָב הַתַּבְשִׁילִים –

כָּבוֹד גָּדוֹל כָּזֶה! בִּקּוּר שֶׁל אֲצִילִים!

הַכֹּל רָצִים-מִתְרוֹצְצִים, וּמְהוּמָה וּמֶרְקָחָה,

הָאִכָּרָה טוֹרַחַת בְּלִי לֵאוּת בְּמִטְבָּחָהּ

וְלַשָׁה וְאוֹפָה וּמַגִּישָׁה עַד כְּלּוֹת כֹּחָהּ

מָרָק בָּקָר וּצְלִי טָלֶה וְעוֹף בִּרְבִיכָה

וּפַשְׁטִידָה וּמַאֲפֶה וְחַסָה בְּחֶמְאָה,

סָלָט בְּתַבְלִינִים וּפַת מְמֻלָּאָה

וְיַיִן זַךְ וּמְשֻׁבָּח, וּמִיץ בַּקַּנְקַנִים,

לִפְתָן מָתוֹק וּקְרֶם פֵּרוֹת וּמַמְתָּקִים קְטַנִּים,

עוֹמְסִים עַל הַשֻּׁלְחָן הֲמוֹן דְּבָרִים טוֹבִים

וְלַסּוּסִים נוֹתְנִים מִסְפּוֹא, וְעֶצֶם לַכְּלָבִים.

 

אָדוֹן הָאֲחֻזָּה יוֹשֵׁב בְּרֹב כְּבוֹדוֹ,

בַּת הָאִכָּר הַיְּפֵהפִיָה יוֹשֶׁבֶת לְצִדּוֹ,

וְהוּא סוֹבֵא וּמְגַּהֵק, אוֹכֵל מִן הַכֵּרָה

וּמְלַטֵּף בְּתַאֲוָה אֶת שׁוֹק הַנַּעֲרָה.

בְּנֵי לִוְיָתוֹ הַנִּכְבָּדִים גַּם הֵם יָשְׁבוּ לִסְעֹד,

אָכְלוּ, טָרְפוּ וְזָלְלוּ וְנֶהֱנוּ מְאֹד.

סוֹף סוֹף חִסְלוּ הַכֹּל וְהַכִּבּוּד נִגְמָר.

כְּבָר לֹא נוֹתַר פֵּרוּר אוֹ יַיִן חֲמַרְמַר,

אֲפִלּוּ בַּמְזָוֶּה מְאוּמָה לֹא נִשְׁמַר.

וְאָז קָם הָאָדוֹן, וּבְקוֹל גָּדוֹל אָמַר:

 

"בֶּעֶצֶם בָּאנוּ הֵנָּה לְהַגִּישׁ עָזְרָה.

נֵצֵא עַכְשָׁו לִלְכֹּד אֶת הָאַרְנָב הֵרַע!"

הַצַּיָּדִים קָפְצוּ חִישׁ קַל וְכָל הַמְּלַוִּים

תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, שִׁסּוּ אֶת הַכְּלָבִים,

עָלוּ עַל הַסּוּסִים וּמִהֲרוּ לִשְׁעֹט

עַל פְּנֵי שְׂדוֹת הַיָּרָק וְשֶׁטַח הַתְּבוּאוֹת.

רָדְפוּ אַחֲרֵי הַמְּכַרְסֵם אָחוֹר וּלְפָנִים,

יָרוּ בִּכְלֵי נִשׁקָם לְכָל הַכִּוּוּנִים,

הִתְרוֹצְצוּ מִפֹּה לְשָׁם כְּמַשֲּׁבֵי סוּפָה,

דָּרְסוּ-הָרְסוּ-רָמְסוּ בְּלַהַט הָרְדִיפָה

וְרוֹצְצוּ אֶת הַשְּׁתִילִים, וְכָל חֶלְקָהּ טוֹבָה

הָפְכָה בִּן רֶגַע לְחֻרְבָה גְּבוּבָה וַעֲלוּבָה.

 

הַצַּיָּדִים הַנִּכְבָּדִים, הַמְּיוּמָנִים בְּהַפְצָצָה

הוֹתִירוּ אַחֲרֵיהֶם, בְּסּוֹף אוֹתוֹ מִבְצָע,

חֻרְבָּן שֶׁשּׁוּם אַרְנָב שׁוֹבָב בְּלִי תַּקָנָה

לֹא מְסֻגָּל לִגְרֹם – גַּם בְּמֵאָה שָׁנָה!

 

כְּשֶׁהִסְתַּלְּקוּ הַמְּכֻבָּדִים בִּשְׁעָטַת פַּרְסוֹת,

אָמְרָה הָאִכָּרָה, אֶל מוּל הַהֲרִיסוֹת:

"אִם מִתְגַּלַּעַ סִכְסוּךְ, אוֹ אִם פּוֹרֵץ רִיב קַל,

אֵין צֹרֶךְ לְהַזְעִיק מִיָּד אֶת הַמַּנְכָּ"ל!

נורית יובל

 

* * *

תקוה וינשטוק

המורים שלי: המורה והמחנך יוסף בורשטיין

 למדתי אצל מורים רבים, בבתי ספר שונים, אך על כולם עלה המורה והמחנך יוסף בורשטיין.

הוא היה מורה להיסטוריה עברית וכללית בגימנסיה "אחד העם" בפתח-תקווה ושיעוריו משכו אותי יותר מכל השעורים, יותר משיעורי הספרות שהיתה אהבתי מילדות. אם משום מה נעדרתי מיום שבו לימד חשתי צער. הא היה המורה הנערץ, לא רק עליי. על הכיתה כולה.

באותם ימים של טרום מדינה נעדרו ספרי לימוד בעברית במקצועות שונים, במיוחד לכיתות העליונות. המורים חיפשו את החומר הנדרש בספרים בשפות שונות, התאימו אותו לשיעוריהם וקראו אותו בכיתה, ואנו התלמידים רשמנו הכול במחברות. הרישום תפש זמן ניכר מהשיעור.

היו ספרי לימוד בתולדות ישראל אך לא בהיסטוריה כללית, וגם המורה בורשטיין קרא לפנינו הרצאות אותן רשמנו. אולם תחילה היה מעביר שיחה על התקופה, מעורר שאלות, משיב תשובות ומכתיב את סיכום הדברים רק כשכבר היה משוכנע שהכיתה מתמצאת בנושא.

למדנו על תולדות יון ורומי, וחלק מהדברים זכור לי עד היום. קרב זמה למשל, שהתקיים במלחמה הפונית השנייה. באותו קרב הכריע צבא רומי בפיקודו של סקיפיו את צבאו ופיליו של חניבעל האגדי מקרתגה. חשיבותו של הקרב הזה, הסביר, אינה רק שסוף סוף כבשו הרומים את קרתגה, אלא בעובדה שסקיפיו השתמש בשיטות הלוחמה של  חניבעל עצמו כדי לנצח אותו.

קיבלנו גם רמז מנמוטכני:"קל לזכור את השנה בה נערך הקרב הזה" – אמר המורה המצוין. "התאריך הוא שמו של המקום. זיכרו: "zama ם zama" – האות Z באנגלית דומה למספר 2  והאות "o" כמוה כאפס – קרב זמה התנהל בשנת 202 לספירה."  ואכן את התאריך הזה אני זוכרת עד היום. לא פעם הכניס לשעורי ההיסטוריה העתיקה גם את ההיסטוריה העדכנית, הציונית, את מאבקו של היישוב בשלטון הבריטי.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     

   אבל כוחו הגדול של יוסף בורשטיין היה כמורה-מחנך. בהפסקה הגדולה וגם בגמר שעות הלימודים היתה דלתו בחדר המורים פתוחה לכל תלמיד ותמיד הזדנב שם תור ארוך של מבקשי עצה ודרך. באשר ללימודים כמובן, אך גם בכל עניין אחר, מהיחסים בבית, במשפחה ובחברה עד לענייניי הלב והיצר הכמוסים. פנו אליו לייעוץ זוגות שנוצרו בכיתה ולימים עתידים היו לבוא  בברית הנישואין: חנוך הלפגוט, לאחר מכן הסופר חנוך ברטוב, התחתן עם יהודית שימר תלמידת הכיתה. רחל ליפשיץ נישאה לבן ציון שניצר, שלמד איתנו. רומנים רחשו, פרחו והסתיימו, לעיתים בשנאה קשה כשאול.

כולנו פנינו לעזרת המחנך הזה, גילינו את צפוני נפשנו לפניו, ורק לפניו. יוסף בורשטיין היה כהן הווידויים, הפסיכולוג  והפסיכיאטר. ידעתי כי אם איקלע למצוקה יש לי כתובת לפנות אליה. תלמידים, ובעיקר תלמידות, שמחו לעבור ליד ביתו ולראות את שני בניו הקטנים משחקים בחצר. הבכור אמיר הפך לפרופסור לכלכלה אמיר ברנע, והצעיר, נחום ברנע, הוא עיתונאי בכיר ב"ידיעות אחרונות" וחתן פרס סוקולוב לעיתונות.

יוסף בורשטיין (1968-1910) נולד בפלך ווהלין, אז פולין. הוא סיים את הגימנסיה העברית ברובנו, למד באוניברסיטה בוורשה ובמכון לחוכמת ישראל. לארץ עלה ב-1936. לצד עבודת ההוראה היה פעיל מאוד בענייני ציבור, ראש "ההגנה" בפתח-תקווה ולאחר מכן קצין ההסברה ב"הגנה" למחוז דן. בחודשים שקדמו לתקומת המדינה ניהל את תחנת השידור במחתרת תלם-שמיר-בועז.

כמה שנים אחרי שאנו סיימנו את לימודינו פרש יוסף בורשטיין מההוראה בגימנסיה ונעשה פעיל בהסתדרות. הוא התמנה למנהל בית הספר לפעילי ההסתדרות. מקום שודאי היה קרוב לרוחו הרבה יותר מהגימנסיה הבורגנית. אבל זמן רב התקשתי להבין ולסלוח איך מורה מלידה כמוהו, מחנך בחסד עליון, נוטש את חזית הוראת הנוער.

יוסף בורשטיין עשה חיל גם בדרכו החדשה. מילא תפקידים שונים בהסתדרות, היה חבר המועצה העלינה של הנוער העובד, חבר הנהלת בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה, ועוד. ואף פעל בשליחות ההסתדרות בארצות הברית. הוא עבר לעיריית תל אביב. התמנה לראש מחלקת התרבות העירונית והיה סגן ראש העירייה, אז מרדכי נמיר.   

הוא הגיע לעמדה ציבורית, שמו נודע ברבים. אך ללא  ספק, בשום תפקיד או משרה, גבוהה ככל שתהיה, לא קיבל את האהבה וההערצה להם זכה מתלמידיו בגימנסיה בפתח-תקווה.

תקוה וינשטוק

 

אהוד: יוסף בורשטיין היה מורה של אימי דורה [דבורה] ליפסקי בגימנסיה "אחד-העם" בפתח-תקווה. לימים עמד בראש המרכז לתרבות של ההסתדרות, וזאת כאשר בשנת 1964, את ההצגה "המחצבה", לפי הרומאן הראשון שלי, שהוצגה בתיאטרון "זוטא" של זיגמונט טורקוב ומאיר ינאי – פסלו מלהמשיך להיות מוזמנת במועצות הפועלים ברחבי הארץ, וכך היא ירדה מן הבמה.

 

 

* * *

יהודה גור-אריה

הערות שוליים [94]

הגיגים קלים על נושאים כבדים

 

ימות המשיח?

בעניין רב ובשמץ תהייה קראתי כתָבָה על שורה של "פסיקות" מפי הרב המכובד שלמה אבינר, בענייני מחוות ונוהגים של יום-יום ו"איסורים" להשתמש בתנועות מקובלות ובביטויים שגורים בשיחה או בהתנהגות כזו או אחרת, שמקורם במנהגים ובסמלים של הנצרות, ואף איסור הצמדת כפות הידיים כמנהג בני המזרח הרחוק, או הצלבת אצבעות, או שימוש בביטוי "מלח הארץ", שמקורו בברית החדשה.

שמחתי לקרוא פסיקות חשובות ומעמיקות אלה מפי רב מכובד וגדול בתורה, שאם הוא מצא לנכון לעסוק בזוטות אלה, סימן שכל הבעיות הקשות והבוערות של היהדות, ההלכה, הלאום והארץ כבר באו על פתרונן: בעיית הגיור של 300,000 עולים [מהגרים] מרוסיה; שיחרור עגונות מכבלי העגינות; גט כפוי על סרבני גט עיקשים; איסור נישואי כהן וגרושה, ובכלל – אפליית הנשים ונחיתות זכויותיהן ביהדות; התר או אף חיוב הלכתי של גיוס תלמידי ישיבות לצה"ל; עסקי הכשרות ומשגיחי הכשרות במסעדות ובבתי-מלון; ולבסוף – פתרון בעיית התפילה ברחבת הכותל המערבי [המתווה]  לכל יהודי [ויהודייה], אפילו אינם מגדלים זקן ופיאות, והם מאמינים באלוהים, אלוהי ישראל, בדרך משלהם.

מה לומר? ממש ימות המשיח!

ואם לחזור למה שנאמר לעיל, הרב הנכבד לא התייחס לכמה וכמה מנהגים ומחוות מותרים או אסורים לפי ההלכה: למשל: יהודי מרקד מול הירח ["קידוש הלבנה"] – מנהג קדום של עכו"ם [עובדי כוכבים ומזלות]; ציוּן השנה "האזרחית" וחודשיה, שֶמונים כידוע את הזמן מאז לידת ישו, ושמות החודשים הם על-פי אלילים וקיסרים של רומא העתיקה. [ומה עם חודש תמוז בלוח שלנו? הרי זה על שמו של אליל שוּמֶרי-בבלי קדום]; ומה בעניין בגדי החרדים, הלקוחים מלבוש הפולנים מלפני מאות בשנים, וה"שטריימל", העשוי מפרוות ומזנבות של בעלי-חיים בעלי פרווה חמה במזרח אירופה? אמנם הם אינם מוזכרים בתנ"ך, אך אולי הם טמאים למגע וללבישה [כמו שעטנז למשל], או המצנפת וגלימת השרד הרקומה חוטי זהב שלובש הרב הראשי הספרדי, ובגדים אחרים בנוסח ערבי, שלובשים נכבדים מעדות המזרח?

ולבסוף, על המהדרין להקפיד ולבדוק, האם נעלי העור השחורות שהם נועלים אינן עשויות מעור של חזיר...

וכבר התבטא איש אחד במקומותינו: ההבדל ביני, הלובש בגדים צבעוניים, ללובשי השחורים למיניהם, שהם לובשים בגדים של גויים מלפני מאות בשנים, ואילו אני לובש בגדים של גויים בימינו.

ולכולנו – שנה טובה!

 

שיגעון מימני

מה הוא צריך את פצצת המימן, המשוגע ההוא מצפון-קוריאה? מי מאיים עליו בהשמדה, בפלישה, בכיבוש? העם הצפון-קוריאני הרעב והמסכן לא זקוק לפצצה מימנית, אלא ללחם [אורז], לשירותי בריאות, חינוך לחופש, חיים ברווחה כלשהי. מדובר בעצם בחצי העם, כי חצי העם השני הוא הצבא האדיר והמיותר, שחייליו ומשפחותיהם מסודרים מבחינה כלכלית. העם הצפון-קוריאני [שהוא מחצית מהעם הקוריאני בכלל], אינו זקוק לא לפצצה ולא למפציץ – מנהיג רודן ואכזרי [חצי-משוגע], שמדכא את עמו ומכניס אותו למחנות ריכוז בנוסח היטלר וסטאלין.

כיצד ומתי הם ישתחררו ממנו...

 

פצצה שנתאחרה

שלטונות הביטחון הגרמניים פינו וניטרלו פצצה במשקל של יותר משמונה טון, שהטיל מפציץ בריטי על פרנקפורט במלחמת העולם השנייה, והיא לא התפוצצה והיתה קבורה בקרקע יותר מ-70 שנה.

כותב שורות אלה, מתוך רגש אישי ולאומי כאחד, מצטער שפצצה זו לא התפוצצה בזמנה על ראשיהם של כמה וכמה מאות נאצים.

ומתוך אותו רגש עצמו, מֵצֵר אני על כך, שהפצצה האטומית שהוטלה על הירושימה, לא הוטלה על ברלין.

כמובן, הדור השלישי והרביעי של אותם נאצים אינם אשמים בפשעי אבות-אבותיהם, אך הם נושאים באשמה מוסרית-לאומית על מה שהעם שלהם גרם לעולם כולו וליהודים בפרט במלחמת העולם השנייה. ואת האחריות המוסרית הזאת ישאו הם וצאציהם לדורי דורות.

 

פיס אמריקני

שלושה המה נפלאו ממני ו-758 מיליון לא ידעתים ולא הבנתים.

דרך נשר [מטוס] בשמיים, דרך אוניה [צוללת] בלב ים, דרך גבר בעלמה [ללא הטרדה מינית].

ועל כולם – פרס ראשון של 758 מיליון דולר לזוכָה אחת ויחידה [!] בפיס האמריקני.

אינני יודע מי קבע שם שהפרס הראשון בפיס בסכום עתק כזה צריך להגיע לכיסו של זוכה אחד בלבד. האם זה קבוע בחוקה של ארצות-הברית?

הרי, אם הפיס היה מעניק לזוכה 8 מיליון בלבד, ויתר הסכום היה מתחלק בין זוכי הפרס השני והשלישי, ל-750 מהמרים, כל אחד מהם היה מאושר עם מיליון אחד בכיס.

כנ"ל אצלנו, במימדים קטנים יותר, בהתאמה. יותר מיליונרים של מיליון שקל, מאשר מולטי-מיליונר [טייקון?] אחד, שגורף את כל הקופה.

ובעצם, למה לסמוך על המזל ועל מפעל הפיס? אתה יכול לפנות לחברת "טיסנקרופ" [ראה תיק 3000] והם כבר ידאגו לך למענק נכבד וחשאי [כמו צוללת].

 

בוקס אמריקני

וכפי שאינני מבין את הפיס האמריקני, כן אינני מבין איזו הנאה מוצאים מיליוני בני-אדם, בראותם שני "בריונים" חצי-ערומים, חובטים זה בזה ללא רחם, עד אובדן ההכרה [של אחד מהם], וזאת ללא כל שנאה ביניהם, אלא רק בעד חופן דולרים [99 מיליון בלבד...].

ועוד קוראים לזה "ספורט"...

 

איתני הטבע

למראה השתוללות איתני הטבע באיים הקריביים ורעידת האדמה במקסיקו, לו הייתי דתי, הייתי אומר בהתפעלות: כמה אדיר אתה, אלוהינו מלך העולם. כמה אפסי אתה האדם. כמה אכזרי אתה אלוהים, אלוהי החסד והרחמים.

יהודה גור-אריה

 

* * *

רוֹן גֵּרָא

שירים מתוך הספר:"בשעה הזרה"

הרואה אור בימים אלה

 

סְתָו

עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ עֲנָנִים

יָנוּסוּ וִיטַפְּסוּ

קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים

כְּפַרְפָּרִים צְחֹרִים.

עוֹלָם יָכִיל

רוּחַ וּמֶטֶר

אִי שֶׁקֶט.

גְּזֵרוֹת גּוֹרָל.

לְבָנָה תָּצִיץ וְתִסּוֹג

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת

צוֹנְנוֹת

בֵּין שְׁחָפִים עָטִים עַל

רְסִיסֵי חֹשֶׁךְ

וְגַלִּים הַמְּזַנְּקִים

בְּסַעֲרַת הַיָּם.

קָרָה תַּעֲטֹף עַצְמָהּ בִּמְעִיל

קְלִפּוֹת הַפְּרִי

הַמְּדַשֵּן

אֲדָמָה

לִקְרַאת אָבִיב.

 

מִפְּנִים וּמִחוּץ

מִפְּנִים וּמִחוּץ

הַגּוּף מִתְחַזֶּה יַצִּיב.

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בָּעוֹר

הַמַּמְתִּין לִידֵי אַחֵר

שֶׁיְּצִיפֵנוּ שִׂמְחָה.

נִשְׁמָתוֹ אֵינָהּ מְיַלֶּלֶת

אֲבָל מוֹהֶלֶת כְּאֵב.

כַּאֲשֶׁר יָנוּס מִפְּנֵי

וּפָגְעוּ

וְסָמַךְ יָדוֹ.

 

מִי יוֹדֵעַ

מִי יוֹדֵעַ

מָה עוֹבֵר אָדָם?

מִי יוֹדֵעַ

הֵיכָן וְאִם בִּכְלָל

יָשַׁן

מִי יוֹדֵעַ

מָה אָכַל

עַד אָן יַגִּיעַ?

לָמָּה וְכֵיצַד

עוֹלָמוֹ יָנִיעַ

מַהוּ שְׂדֵה נִשְׁמָתוֹ

אוּלַי הַשֶּׁבֶר כִּשְׁלוֹנוֹ.

מִי יוֹדֵעַ

אִם עַל כַּר דְּמָעוֹת

יָנִיחַ רֹאשׁוֹ

וּמַהוּ מִסְתּוֹרוֹ?

מִי יוֹדֵעַ?

 

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל בְּנֵס צִיּוֹנָה

סָבִי ר'  פִישֵּׁל (אֶפְרַיִם) קָנֵל חַזָּן קָבוּעַ

אֲנִי יֶלֶד רַךְ בַּשָּׁנִים עוֹצֵם עֵינַיִם

מַמְתִּין לְקוֹלוֹ שֶׁיַּרְוֵנִי כַּמַּיִם.

סַפְסָלִים מְלֵאִים,

קְרוּאִים מְפֻעָמִים נִצָּבִים עַל מִפְתָּן,

מִישֶׁהוּ לוֹחֵשׁ:

"קוֹל אוֹצֵר יִרְאַת שָׁמַיִם."

עוֹזֵב אֶת אָבִי מִתְקָרֵב אֶל סָבִי .

חֲבֵרַי מִשְּׁכוּנַת הַפּוֹעֲלִים

אֵינָם מִסְתּוֹפְפִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת

בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים.

אֵינָם מַכִּירִים בִּמְנַהֵל סְנִיף הַבַּנְק

שֶׁאֶת סְגֻלַּת קוֹלוֹ בִּזְמִירוֹת מַנְעִים.

הַיּוֹם בְּנִבְכֵי הַלֵּילוֹת עוֹלֶה בִּי קוֹלוֹ

אֵיךְ שָׁר בְּסוֹף יָמָיו תַּמְרוּרִים.

עַל כָּבְדָּם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים.

 

(הערה: סבתא חנה, רעייתו של סבא פישל קנל, היתה בתו של מרדכי הויזדורף, ממקימי פתח-תקווה, ונכדתו של ר' עזריאל  זליג  הויזודורף, ממקימי בתי המחסה בירושלים).

 

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָהּ

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָהּ מִפַּחַד הַחַיּוֹת

הַשּׁוֹכְנוֹת בִּי

הַלְּבִיאִים הַמִּשְׁתַּקְּפִים מִתּוֹכִי,

הֲרֵי יֵשׁ גְּבוּל לַצְּפִיָּה בַּמַּרְאוֹת

הַשְּׁבוּיִים בִּי.

 

אֲנִי כּוֹתֵב

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת קוֹל הַצִּפּוֹר

חוֹלֵף דַּרְכִּי.

רון גרא

 

* * *

נקמת המים

מאת הסופר העל-זמני אלימלך שפירא

בהיות הארץ כמעט ריקה מאדם לעומת כמות אוכלוסיהָ היום, וזאת לפני רק כמאה או מאה ועשרים שנה, זרמו בה מי גשמים רבים בחורפים מבורכים, חלקם הגיע לים בוואדיות שנחרצו באדמתה במשך מאות אלפי שנים, וחלקם הציף שטחים נמוכים ויצר ביצות, וגם אגמים עונתיים שאחרונות שלוליותיהם היו מתייבשות רק באמצע הקיץ. בחורף, כאשר המוסררה היתה עולה על גדותיה לא יכולתי להגיע מפתח-תקווה ליפו אלא צולחָה בשחייה בהחזיקי בזנב הסוס.

במאה השנים האחרונות, ובעזרת הבולדוזרים, עברו פני הארץ שינויים עצומים. תחילה היו אזורים רבים במרכזה לגן עדן של פרדסים וגידולים אחרים, שצבעו אותה בירוק. הגשמים הוסיפו לרדת בעונתם, ויצרו לעיתים גם שיטפונות גדולים מאוד. עודני זוכר חורף אחד שבו כל הבקעה, החל משיפולי הירידה מן הגבעה של תחנת הדלק בצפון פתח-תקווה, עד ואדי אבו-ליג'ה, ועד צפונה לירקון, היתה אגם אחד גדול שניתק את הדרך לכפר-סבא וגם לחיפה, כי אז נסעו לחיפה בכביש הישן בלבד, דרך פתח-תקווה, מגדיאל, סיבוב רעננה, בית-ליד, חדרה זיכרון וצפונה עד למבואות חיפה. והיה צריך לחכות אז ימים רבים עד שהמים היו מתנקזים בוואדיות ובירקון לעבר הים, ואילו הביצה של פתח-תקווה היתה ממשיכה לעמוד בשלוליותיה אף כי פחות מאשר בשנים קודמות בזכות עבודות ניקוז שנעשו במרבית ביצות הארץ.

כיום, במבט לאחור, אולי הביצות מילאו דווקא תפקיד חשוב בשמירת אקוויפר החוף מפני המלחתו, אך לא זה נושא רשימתנו [ראה גיליון 83, ששם כבר נכתב על ברכּת הביצות]. הנושא הוא נקמת המים. ביובל השנים האחרון הפך גן העדן הירוק של החקלאות במרכז הארץ, של בית-גידולו הטוב בעולם של השמוטי – למידבר מסוג חדש, דומה לזה שמלפני הירוק, אך לא בצבעי חום וצהוב של אדמות בור ושממה, אלא כ"שלמת בטון ומלט" שהיא מידבר אורבאני שבו קבלנים, חברות בנייה ועיריות ומועצות מקומיות וגם מושבים וקיבוצים בונים ובונים כי האוכלוסייה גדלה והולכת, וכך לא רק ששטחי הספיגה של הגשמים מתמעטים, והזרימות נעשות עזות יותר, אלא שמתכנני ערים ובולדוזרים לועגים לתוואים הטבעיים של הוואדיות, שגם הם בשעתם לא מנעו שיטפונות – אלא שבני-אדם כמעט שלא גרו באותם אזורים שחלקם חקלאיים. וכך מתרחשת בנייה פראית שאינה לוקחת בחשבון שיטפונות חד-פעמיים אבל הרסניים מאוד.

עדיין זכורות לנו השנים שבהן המוסררה היתה מציפה את שכונת מונטיפיורי ושכונות נמוכות אחרות שלגדותיה. כיום המוסררה, היא נחל איילון, גדורה בחומות בטון גבוהות אשר הרווח שביניהן אמור להכיל את כל שיטפונות אגם ההיקוות של הוואדי הגדול הזה, שמאיים להציף גם את מזבלת חֵרִיָה ואולי אף את נתב"ג. האם הקירות מספיקים? כבר היו שנים שבהן הזרימה בנחל איילון הגיעה לרום הקירות ושטפה את המסילות והכבישים שלאורכם. המתכננים אמרו אז ששיטפונות כאלה מתרחשים רק אחת לארבעים שנה. אז אם שנת הארבעים היא לא השנה אלא השנה הבאה או בעוד חמש שנים, צפו לשיטפונות ולנזקים כבדים לכל אורך האיילון, וגם אזור הוד-השרון, שחלקו בנוי על שטחים חקלאיים שהיו מועדים להצפה בחורף, ייתן את חלקו בנזקים עצומים ברכוש כתוצאה מ"נקמת המים" שנחסמה דרכם.

שיטפונות גדולים פי כמה מתרחשים במקומות רבים בעולם. בעינינו ראינו את סטראטפורד של שקספיר צפה במים, ומהתיאטרון היו צריכים לחלץ צופים בסירות. אבל בישראל הקטנה, שאין בה כמעט נהרות, אין כל סיבה שהטמטום ישלוט בבנייה החדשה עד כדי היותה מועדת לפורענויות השיטפונות. ואין מדובר כאן על השיטפונות בוואדיות הערבה, ים-המלח והנגב.

אלימלך שפירא

 

[פורסם לראשונה בגיליון 107 של המכתב העיתי "חדשות בן עזר" מיום 16.1.2006]

 

 

 

* * *

ד"ר אבי עילם אמזלג

אהוד היקר,

למרבה הצער אני נאלץ להשיב לנעמן בפעם השנייה. אני מודה לך על סבלנותך. אני שמח על חופש הדיבור והכתיבה בכתב העת האינטרנטי שלנו אבל צריך להקפיד שדברים המכוונים נגד ציבור שלם בישראל ונגד תרבותו יופיעו  במקומות אחרים.

תודה.

קשה כשאול ק(ש)נאה

כמעט וצריך להתעלם מתשובתו של נעמן כהן, בעיקר, משום שלא צריך לענות על כל דבר איוולת, שהרי כדברי החכם, לאלה, גם המכתש לא עוזר. דברי נעמן הזכירו לי בדיחה יהודית שקראתי אצל דרויאנוב: שני אברכים יושבים בבית המדרש ומתפלפלים בסוגיה תלמודית  חריפה. תוך כדי כך שהאצבעות מתנפנפות באוויר בהתרגשות תלמודית והאותיות פורחות, מתנגשות ומתפוצצות, לאחד מהם נפלט נאד... קורה, אלא שזה שפלט את הנאד הזיז את הכיסא בחוזקה… השני עונה לו על דרך השקלא וטריא:

קול – תירצת!

ריח – מה תירצת?

ריח הגזענות ושנאת היהודים שבאו ממרוקו לא פג מהתשובה מרחיקת הלכת והלא אלגנטית הזאת של נעמן כהן. אבל התשובה הזאת כמו הסיבה לתגובתי נעוצה בשנאה חסרת פשרות ליהודי מרוקו ובקנאה על הצלחתם והתערותם בישראל. מכל העדות בישראל, רק בנו בחר הגאון הזה.

למה? ככה!

הוא לא הראשון ולא האחרון. היו לו מורים טובים. ומי הם המורים? (שמעו נא המורים!). דברי המורים מהם למדו כל שונאי יהודי המזרח מתועדים היטב, אם במשרד הקליטה ואם בממשלות ישראל. הנה כמה פנינים מהמורים האלה שאין צורך להזכיר מי הם תלמידיהם:

1. רענן ויץ: (דצמבר 1951). מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות וחתן פרס ישראל (!), במברק ששלח לעמיתו בהנהלת הסוכנות, חנוך הילמן: ״בזמנו בקשתיך לפתוח ׳ספר שחור׳ אשר בו תירשמנה כל המשפחות אשר עזבו בלי סידור וללא רשות את מסגרת ההתיישבות החדשה. אבקשך על כן לרכז את כל השמות הללו ולשלוח העתקים מהרשימות הללו ללישכת העבודה, למען מנוע מהם עבודה במקומות שאליהם עברו, הן למחלקת הקליטה למען מנוע מהם סידורי קליטה ושיכון במקומות שהם נמצאים כיום, והן לאגף השיקום של הממשלה למען הוצא אותם מתור השיכון...״

2. יוסף בורג, שר הסעד, 1967, הכנסת השישית, מושב ג׳, ועדת השירותים הציבוריים, ארכיון הכנסת, 14 בנובמבר 1967: ״משפחות מרובות ילדים מברדיצ׳ב או מברלין אין; משפחות מרובות ילדים ממרקש - יש ויש. אינני חושב שיש לתת להם כסף באופן אוטומטי כי לפעמים עלול להיקנות בכסף בקבוק של עראק במקום הלחם הדרוש.״ מפני ש״לפעמים״ יש מי שיקנו עראק במקום לחם, יש למנוע מכולם תמיכה כלשהי.

יש להניח שבין העולים היו כמה שתיינים.... מזל שבין העולים מרוסיה לא יימצא אפילו שיכור אחד!

3. משה קול, ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות, 1955. מתוך פרוטוקול ישיבה של מוסד התיאום בין הממשלה לסוכנות היהודית שדנה בעולים ממרוקו שסירבו לרדת באזורים שיועדו להם ושהתנאים בהם היו קשים וירודים. הנה דבריו של היהודי הטוב הזה שמונה לטפל בילדים ונוער שכמוני עלו עם עליית הנוער:

״ראשית, תפסיק לתת להם לאכול, אנו לא פנסיון. ולכן גם אם אנו מעלים אנשים, עליהם להתחייב ללכת לאן שאנו נשלח אותם. אם לא ימלאו את החוזה – ילכו לאן שרוצים, יהודים אלה באים לארץ שהיא ארץ חופשית, אין אני חייב לתת להם אפילו פרוטה אחת! ימותו ברעב, או שילכו להתיישבות, או שאין לנו שום עסק איתם. לא ניתן להם שום תמיכה ושום סעד. לכן אני מציע: אנו מחייבים את האנשים ללכת להתיישבות, ואם לא רוצים להתיישב – אין הם קיימים בשבילנו...״

אכן מורים מעולים לגזען המתחיל! בהמשך ניתן לקבל מהם תואר גזען מדופלם!

הדברים האלה לא מצוטטים מהאינטרנט... הם פרוטוקולים של כנסת ישראל ושל מוסדות ממשלתיים של מדינת ישראל. למרות הצעתי לנעמן שלא לסמוך על האינטרנט הוא בכל זאת ממשיך ומביא משם ציטטות ומספק הפניות. עכשיו תארו לעצמכם שבוּר וגזען צעיר מבקש ללמוד איך קמה התזמורת האנדלוסית הישראלית וילך לאינטרנט וימצא את דברי נעמן האומרים ש״התזמורת האנדלוסית הישראלית קמה כתגובת נגד לתזמורת הפילהרמונית הישראלית״ המנגנת.... מוסיקה ״אשכנזית." זה נמצא באינטרנט ולא סתם! זה נמצא בכתב עת אינטרנטי של אחד מטוב הסופרים בישראל! נו, אם כך סימן שזה נכון! זה ״נכון״ גם לגבי המוסיקה שהתזמורת הזאת מנגנת: מוסיקה ערבית. עדיין לא הבנתי מנעמן משהו חשוב הנחוץ לי לארכיון הגזענים: את מי הוא שונא יותר, את הערבים או את היהודים ממרוקו? או אולי הוא שונא את הערבים מפני שהם דומים ליהודים? שאלה קשה לגזענים.

אני לא צריך את הקביעות ה״מלומדות״ שלו שכנראה מלוקטות מדברי דומיו כדי ללמוד על מוסיקה יהודית אנדלוסית. אני חקרתי וממשיך לחקור את המוסיקה הזאת. משום מה, מקובלים עלי יותר דברי אלכסיס שוטאן, החוקר הצרפתי הדגול בספרוTableau de la musique marocaine בו הוא מקדיש פרק נכבד למוסיקה האנדלוסית היהודית, הרבה יותר מהקביעה השרלטנית שהתזמורת האנדלוסית התביישה לקרוא לעצמה תזמורת ערבית, כי זה לא נשמע יפה... באוזני הערלות מוסיקה ערבית נשמעת יפה מאוד וגם התזמורת האנדלוסית הישראלית ניגנה מוסיקה ערבית. אני לא אומר שהמוסיקה החסידית היא מוסיקה פולנית... צריך להיות בור ושרלטן או שונא יהודים חסידים כדי לקבוע את הקביעה הזאת. ואני יודע היטב את דרך היצירה של המוסיקה החסידית, ואיך צלילים נוכריים יכולים לקבל נשמה יהודית חסידית, אבל שרלטן לא יבין את זאת.

למרבה הצער והביזיון אחת לכמה זמן אנחנו יכולים לקרוא כמה דברי שנאה מהאיש הזה כלפי יהודי מרוקו שמשום מה הם לצנינים בעיניו.

ממש כמו יהודי פולניה לא כולנו הגענו מלב ליבה של התרבות המערבית אבל למיטב הבנתי אותן פרות יהודיות של שגאל שהתעופפו מעל לעיירה היהודית בפולניה התעופפו מעל העיירה היהודית בכל מדינות צפון אפריקה. רק מה? לנו לא היו מורים כל כך טובים כמו משה קול, רענן וייץ, יוסף בורג ודומיהם. אנחנו שרנו שירי אהבה לארץ ישראל!

אני לא רוצה להמשיך כאן ולפתח את הרעיון הגאוני שאם אנדלוסיה תוחזר למוסלמים הטרור  המוסלמי ייפסק! אין ספק שזה רעיון מבריק שבא מבית מדרשו של מומחה לתרבות ולפוליטיקה של האסלאם... חחחחח...

הנקודה העיקרי היא השנאה של נעמן כהן, שנאה שכמו כל שנאה מקורה בקנאה. ואכן המצב היום טופח על פניהם של כל אלה שאין להם אחות. 

בין השחקנים והשחקניות היפות והמוצלחות ביותר תמצא מרוקאים.

עורכי דין מעולים ומנהלי בתי חולים – רחמנא ליצלן – מרוקאים! אוי לעיניים שכך רואות! 

זמרים וזמרות, מנצחים ומלחינים מהטובים בישראל מרוקאים גם באים ממרוקו! טפו! מעשה שטן. לפני כמה שנים נוגנה יצירה של מלחין ישראלי מוכר בלוס אנג׳לס על ידי אחת התזמורות הטובות ביותר; לפני מספר חודשים הקאמרטה הירושלמית ניגנה יצירה בשם ״ליבי במזרח״ עליה טובי המבקרים גמרו את ההלל. אוי לאוזניים שכך שומעות! מי יגלה עפר מעיניך יוסף בורג, או משה קול או רענן וייץ או תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם!

אבל, אולי, שיא השיאים: רמטכ״ל ממוצא מרוקאי! אוי לנו! לאן התדרדרה המדינה הזאת?

אכן, קשה כשאול קנאה! רשפיה רשפי אש! שלהבת יה! רק מה? היא מכלה גם את הקנאי ואולי זאת נחמתי בעוניי!

נעמן הוא כבר ילד גדול  ולא טיפש ובכל זאת אחזור על הצעתי: הנח לשנאת יהודים, די לנו בשנאה! הפנה את מרצך לדברים בהם אתה מבין, הנח לתחומים בהם השכלתך קלושה! הצעתי לך לכתוב על האטום או על תורת הקוונטים בהם אולי אתה מבין יותר. מוסיקה ערבית, קביעוֹת מה מנגנת תזמורת זו או אחרת ולמה – מחייבים לימוד ומחקר הרבה לפני הצהרות חסרות שחר.

ד״ר אבי עילם אמזלג

 Dr. Avi Eilam Amzallag

17026 Mimosa Drive

Morgan Hill

CA 95037

 

 

* * *

אהוד בן עזר

ספרי דורות קודמים

פרסום חוזר בסדר אלפא-ביתי של המדור השבועי

שהתפרסם במשך שנים רבות במוסף "ספרות ותרבות" של עיתון "הארץ"

עם תמונות הסופרים

 

"בלי כוכב"

ליהודה בורלא

1927

 

פורסם לראשונה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ביום 9.6.1970

לפני 47 שנים

 

"בהתקפה הראשונה של תורכיה על תעלת סואץ," מספר יהודה בורלא בפתיחת ספרו, "השתתפתי בתור מתורגמן  לשר-מאה גרמני. המסע במדבר צריך היה להימשך עשרה ימים מהלך רגל, זאת ידע כל הצבא בדאבון לב. אגפנו, האגף השמאלי, חמישה בטליונים, שירך דרכו בשיממון – ולשוננו בצמא נשתה. לשווא תרו ימים שלמים אלפי עיניים בכיליון-צימאון וחיפשו בכל הדרך הנשמה אמת-ירק אחת או עלה-עשב."

לצבא זה, שהונהג בידי ג'מל פחה, היתה מטרה צבאית מוגדרת: לכבוש את תעלת סואץ ואת מצרים. כנראה קיווה כי בעקבות התקפתו ימרדו המצרים באנגלים. הוא קרא ל"מלחמת קודש" וגייס כוחות רבים מבין ערביי ארץ-ישראל. בערב המסע על הסואץ הלהיב את הערבים לקראת המלחמה ב"כופרים". מסופר בספרי ההיסטוריה כי תהלוכות וחגיגות נערכו ביפו. קישטו גמל, כלב ושור בדגליהן של רוסיה, צרפת ואנגליה. העבירו את הבהמות בחוצות העיר, והאספסוף התעלל בהן, כדי להפגין את רגשות הבוז למעצמות-ההסכמה.

ב-15 בינואר 1915 יצא ג'מל פחה עם מפקדתו למדבר סיני, וב-3 בפברואר נערכה ההתקפה הראשונה על הסואץ, שנכשלה ונהדפה. את היישוב העברי בארץ גזלו התורכים ושדדו, החרימו רכוש וסחורות, לקחו סוסים ופרדות, עגלות וכלי-עבודה, שעורה וצרכי-מזון, הטילו מס-מלחמה, הכול כדי לסייע למסע הכושל לסואץ.

זו הבימה לסיפורו של בורלא. רכוב על גמל עושה המתורגמן היהודי את דרכו עם הצבא לקלעת-אל-גבל. בדרך הוא מתיידד עם מורה הדרך של המחנה, בדווי בשם עַבְּד. עבד מספר לחווג'ה דאוד (הוא שם המספר) את קורות חייו. רוכבים שניהם בלילה על הגמלים, ופרקי המסע הצבאי מלווים את סיפורו של עבד כמנגינת רקע. אין אנו יודעים על ראשיתו של המסע, גם לא מסופר מאום על סופו. הבימה ההיסטורית נעשית רק רקע לסיפור בנוסח "רומיאו ויוליה" של עבד הבדווי. (אגב, ואריאציות על נושא זה אנחנו מוצאים גם בסיפורים מסידרת "בני ערב" של משה סמילנסקי).

מסתבר כי עבד גדל בקרב "בני-חנאפי", ואולם לא מצאצאיהם הוא. מבני שבט הקטיפים הוא עבד, ונשאר אחרון לבני שבטו, בעודו תינוק, לאחר מלחמתם בחנאפים. החנאפים שמרו עליו, מאחר שהמסורת אינה מרשה להכחיד את זרע הקטיפים, שנתנו מחסה לנביא מוחמד באחד מנדודיו. סוד מוצאו של עבד נסתר ממנו שנים רבות. דומה בעיניו שהוא "עבד", ושייך לדלת העם, מקרב שבט החנאפים. מובן מאליו שהוא מתאהב בבת שייך החנאפים, נהורה שמה. ואף גונב אותה ובורח עימה ללבנון, לא לפני שהוא מצטיין והורג את דודו, מבני שבט הקטיפים, למען שאת חן בעיני אביה של נהורה.

כשמתברר לו לאחר זמן כי כל אותה מלחמה לא באה אלא כדי להצילו מידי שבט החנאפים, הוא מרגיש עצמו כאדיפוס לאחר שנודע לו כי הרג את אביו.

מנקמת שבט החנאפים אין הוא נמלט. השייך פרחן מגלה אחר שנים את עקבות בתו והורג אותה ואת ילדיה. עבד עצמו ניצל בנס.

דמות מעניינת בסיפורו של עבד הוא אבא-יחיה, יהודי תימני שדעתו השתבשה עליו לאחר שנשחטו בני-משפחתו בפרעות, והוא יוצא למדבריות ערב לחפש את אחיו, יהודי-חייבר הגיבורים. בנדודיו הוא נקלע לשבט החנאפים, והם מתייחסים אליו כאל משוגע.

 

"באותם הימים דיבר וצעק רק על עניין אחד, שמענו תמיד רק אותו העניין ואותן המילים, והמילים – אזכרן עתה כאילו אשמען יוצאות מפיו: 'יהודי חַיְבַּר', ו'ג'ויים' (ג'ויים – הבינני אחרי שנים אבא-יחיה – פירושה מוסלמים בלשון היהודים) ועוד מילה אשר לא פסקה מפיו – פירושה: בוז, שפלות, עבדות – שכחתיה...

– אולי: ג'לות?

– נכון ואמת! – הנך נבון, חווג'ה דאוד – זאת היא! כל היום חזר על מילותיו אלה. ולפעמים קרא בקול רם: יה אכוון (אחים, אחים) אתם אחים – מה אתם יושבים פה? קומו! בואו אצלנו שם בתימן... בואו אל ביתי... תראו מה שעושים הג'ויים... אה! לא תבואו? אה? ואיים איים הם – יהודי חיבר?

– יה יהוד חיבר! יהוד חיבר! – החל קורא בכל גרונו – אני אמצאם, אבקשם, אני אביאם – יבואו, יבואו... צעק והסתובב באוהלו." ("בלי כוכב". עמ' 44-45).

 

גם עמשי השומר, בספרו של יעקב רבינוביץ "נדודי עמשי השומר" (1929), מחפש במדבריות את יהודי חיבר. יחזקאל חנקין ויצחק בן-צבי חיפשום אף הם. אכן היתה תקופה רומאנטית, בה רכב יהודי על גמל בקרב צבא תורכי-ערבי אל הסואץ, ובה חיפשו אחינו בני-ישראל שבט יהודים עזי-נפש במדבריות ערב, למען יפתרו את בעיותיו הביטחוניות של העם היהודי ויעניקו לו קוממיות צבאית.

 

* יהודה בורלא: "בלי כוכב". הוצאת ספרים "מצפה" בע"מ, תל-אביב. תרפ"ז [1927]. 161 עמ'. צייר: נחום גוטמן.

אהוד בן עזר

 

המשך יבוא

 

* * *

אפשר לקבל בינתיים אֶת צרופת הנוסח-המתקדם-בהקלדה של הלקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

[מיספר הערכים, והם רבים מאוד, הוא לפי ההתקדמות בהקלדה]

 

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת

אהוד בן עזר

י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

 אין החזרות! קנית – נדפקת!

 

 

* * *

הופיע הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.

לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."

נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".

אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת:

אהוד בן עזר

י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

 אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

אין החזרות! קנית – נדפקת!

על הסאגה הזו לא נכתבה מילה אחת בעיתון "הארץ"

רק בדורות הבאים יעריכו את מלוא ייחודה וחשיבותה על רקע הספרות העברית בתקופת הופעתה!

ראש הטופס

 

 

ראש הטופס

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* מי מממן את הקמפיין נגד משפחת נתניהו, בתקשורת ובהפגנות נגדו? מי מממן את כל ההכפשות וההדלפות המתועבות האלה? אל תהיו תמימים. יש גופים שעומדים מאחורי המהלך הזה במטרה להפיל את נתניהו בדרך של התשה והרשעה משפטית, והתעללות באשתו, מאחר שאינם יכולים לגבור עליו בבחירות.

ומי יבוא במקום נתניהו? אורן חזן? אביגדור ליברמן? אבי גבאי? מני נפתלי? עמוס עוז? יאיר לפיד? זהבה גלאון? אילנה דיין? ג'וחא? מירי רגב? עודד קוטלר? יאיר גרבוז? אריה דרעי? בר רפאלי? הרשל'ה? פנינה רוזבלום?

 

* שלום אהוד היקר, למרות שלא חביבות עליי ההתפלמסויות על דברים שנכתבו בעיתונך ומעירים עליהם, בכ"ז נעיר לאדון ד. בציר (1275) שיואיל לקרוא שוב ושוב את מה שכתוב בעיתון 1274 של המכתב העיתי  בעניין הטמבלח'אנה. אם יעשה כך יראה שכתובים שם בדיוק הדברים הנכונים.

קאר = משלוח יד, מקצוע.

קארחאנה = בית מלאכה.

בלשון הפלשטינאים כאן קארח'אנה = בית זונות.

קארח'אנצ'י =  סרסור לדבר עבירה (בלשון אותם הפלשטינאים).

התוספת צ'י היא תואר : עראבאנצ'י = עגלון . קונדארצ'י= סנדלר וכו'.

ג'אמצ'י= זגג (גלעזער בלשון עכו"מ).

ובבנין ציון ננוחם

י"ז

 

* אהוד היקר, אני מסכים איתך שארנה גולן קלעה ללוז היצירה שלך "והארץ תרעד". היא יודעת לנתח ספרות, ויודעת לכתוב – היא מעולה! ואני מודה לה שהזכירה גם אותי לטובה במאמרה.

 שלך,

 משה גרנות

 

* ל-393,000 השקלים שהגנבת שרה נתניהו נחשדת שהוציאה ללא רשות בשנותיה הרבות כרעיית ראש הממשלה וכמארחת את הבאים למעונו, יתווספו עוד כ-30,000 שקלים שעלתה ארוחת השף של הזוג נתניהו עם הנשיא טראמפ ורעייתו. מתוכם כבר גנבה שרה 5,000 לחשבונה הפרטי, בתקווה שתוכל להשתמש בהם כאשר תְרצה את עונשה ב"בנווה תרצה", אך היא לא יודעת כי זה יהיה בניגוד לתקנות הכליאה שם.

כאות תודה על הארוחה, הנשיא טראמפ צייץ שאם שרה נתניהו תשב בכלא תרצה, הוא יבוא במיוחד במטוסו לישראל לבקר אותה ולעמוד על התנאים בבית הסוהר. יביא עימו גם תרסיס נגד פשפשים.

 

* אוריה באר: בימים אלה, מלאה שנה לפטירתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס. פרס היה ללא ספק מגדולי המדינאים שקמו למדינת ישראל. די אם נזכיר, שפרס היה מהוגי  הקמת הכור בדימונה והמדינאי שפעל יותר מכל אדם אחר, ללא לאות, להקמת הכור, לב,צורו, ולהשקעה השוטפת בו. פרס בעל החזון, הבין שהכור יהווה הרתעה, כלפי כל מי שתהיה לו כוונה לפגוע בבטחון ישראל. והוא כמובן צדק.

ואולם פרס היה גם איש תרבות, חובב ספר, חובב שפות ואיש שלא רק דיבר על ספרים, אלא גם  קרא ספרים, ככל שיכול.

בשנת 2007, עמדתי להוציא לאור את ספרי " מול ההרים הסגולים", רומן על  אהבה בין נכה הלם קרב ממלחמת יום הכיפורים ונערה בת טובים, שנפגעה מאוד באילת. זאת על רקע משפחה הרוסה, נופי העיר וההיסטוריה שלה.

פניתי לקרן הנשיא, שלחתי שלושה פרקים מספרי ונעניתי בחיוב. קיבלתי מענק חלקי נאות, שסייע לי להוציא את הספר בהוצאת "עקד".

הספר נשלח לאחר הוצאתו לשמעון פרס.

כעבור כחודש קיבל מכתב מלא שבחים על התאורים היפים בספר, תיאורי הגיבורים, ועל כתיבתי היפה. מסתבר ששמעון פרס קרא גם קרא את הספר, וזאת מסתבר לי גם משיחה עם מנהלת לשכתו. נשיא אחר לא עשה זאת.

אה כן, בהקשר זה. בשנת 1987 יצא לאור קובץ ראשון של סיפורים פרי עטי. בנימין נתניהו, בכבודו ובעצמו, שלח לי שיק וביקש שאשלח לו את הספר.

בכנס כלשהו, שנערך חודשים לאחר מכן במעלה החמישה, הוא לחץ את ידי ואמר קצרות שהסיפורים ריתקו אותו.

הצדיק האחרון היה איתן כבל, ששלח לי שיק תמורת ספרי "שש מאות החלונות", וקרא אותו בעניין.

צדיקים רבים אחרים, מבין הפוליטיקאים, כמעט לא זכורים לי. בקלסר  שלי מצויים עשרות מכתבים של פוליטיקאים מימין או משמאל:"כן, אני אקרא כשאתפנה... כן, זה מעניין, אבל אין לי זמן..." ועוד תרוצים, כחול אשר על שפת הים.

פרס המנוח קרא. וכנראה גם ביבי ואיתן כבל. יישר כוחם.

 

אהוד: אתה כנראה לא מעודכן אבל מתנהלות כעת חקירות בדבר תשלומי השוחד שפרס המושחת קיבל בתקופה שבה הקים את הכור הגרעיני בדימונה. אתה תתפלא באיזה סכומים מדובר! האיש הזה היה מושחת יותר מביבי ומשרה גם יחד! יותר טוב שלא היתה לנו אופציה גרעינית ובלבד שפרס המושחת לא היה מקבל את השוחד, שאותו חלק עם האימא הערבייה שלו!

 

* "בתחילת השבוע ימריא בנימין נתניהו למסע של כעשרה ימים, שיכלול שלוש מדינות בדרום אמריקה ויסתיים בפתיחת העצרת הכללית של האו"ם. כנראה ייוועד גם עם הנשיא דונלד טראמפ. הוא ישוב ארצה ערב ראש השנה, כך שאת חוקרי להב 433, שמעוניינים לשמוע את גרסתו לעדות האחרונה של ארנון מילצ'ן, הוא יפגוש במעונו, ייתכן שעוד לפני יום כיפור." ["הארץ" באינטרנט, 8.9].

 

אהוד: מה שלא פורסם הוא כי לאור מסכת החקירות נגדו ונגד רעייתו, הגוזלות לדבריו את מרבית זמנו, החליט נתניהו להעניק כבר עכשיו את זכות הנאום בשם ישראל בעצרת הכללית של האו"ם לאבי גבאי, אשר לפי התקשורת הישראלית יהיה ראש ממשלת ישראל אחריו, וייצג אותנו בכבוד, ללא שחיתות וללא שרה.

אל תחמיצו את נאומו של אבי גבאי בעצרת האו"ם!

ואם במקרה בכל זאת ידבר שם נתניהו, נסו לדמיין כל הזמן כמה טוב יותר היה יכול להיות אבי גבאי במקומו! ואיך היה ממש מפיל בכריזמה שלו את נציגי כל האומות המשתוממים מכיסאותיהם!

 

* עזר ויצמן היה אחת הדמויות האהובות והפופולאריות ביותר בישראל, ואחד הנשיאים הטובים והממלכתיים ביותר שהיו לנו, גם הוא נאלץ לבסוף להתפטר בבושת-פנים, אך בשקט, מנשיאותו, לאחר שהתגלתה תמיכה כספית קבועה שקיבל בשעתו מחבר עשיר, אדוארד סרוסי.

אבל זיכרוֹ של ויצמן לא עומעם, התפטרותו נשכחה, ועד היום הוא אחת הדמויות האהובות והססגוניות והסמליות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ממש תענוג להיזכר בו.

שונה הדבר כשמדובר בעבריינית שרה נתניהו, שחטאה ופשעה בכך שהזמינה ארוחות שף ולא תמיד סמכה על המבשלות של בית ראש הממשלה, למשל לארוחה עם נשיא ארה"ב טראמפ ורעייתו.

שרה המגעילה שנואה על הציבור כבר שנים רבות ועתידה אולי, לשמחת רבים מהישראלים, שחלקם אנחנו מכירים, להיות מורשעת ולשבת שנים אחדות בכלא "נווה תרצה" – זאת בעוד מאות פושעים, רוצחים ואנסים מסתובבים בישראל חופשיים, והמשטרה אינה מצליחה לתפוס אותם ולהרשיעם, כי החוקרים עסוקים יומם וליל בחשיפת עדויות על פשעי ביבי ושרה ובחיפוש אחר ז'וליקים בתור עדי-מדינה נגדם.

מה למשל עם חקירת מפולת החניון הקטלנית ברחוב הברזל לפני שנה, בספטמבר 2016? שם לא היה מדובר בחמגשיות, שם נהרגו שישה פועלים, שם אומללו שש משפחות!!!

ויותר מ-100 נשים נרצחו בישראל מאז 2011. הרצח האחרון אירע אתמול במג'ד אל-כרום. האם גם הרציחות האלה הן בגלל החמגשיות של שרה, ובאמצעות חקירתה יגיעו אל הרוצחים?

 

* פרופ' יובל פלדמן: "כשאומרים לי בחו"ל 'אתם מדינה מושחתת מאוד,' אני אומר, אולי זה הפוך? אולי במדינות אחרות עושים דברים הרבה יותר גרועים ופשוט לא חוקרים אותם? הגישה בארה"ב, למשל, שכסף קונה הכול בחיים, לא היתה עוברת בארץ. תארו לעצמכם מצב שבו מי שהיה תורם כסף לאוניברסיטה היה מתקבל אליה אוטומטית. בארה"ב אם אתה עשיר זה מזכה אותך בהטבות, אבל לישראל יש אתוס הרבה יותר שיוויוני והרבה פחות פוחדים פה מעשירים." ["הארץ" באינטרנט, 9.9.17].

 

* ברצוני להעיר למאמרו של מר דרור אידר. מצד אחד טוב שקיים מלומד, מהימין, ופטריוט מזקיף אגו בלי רגשי אשמה. [נוצריים! וזרים לנו כיהודים לגמרי. אבולוציה מאוחרת של חילון וליברליזם שהיהודים אימצו מיד וטוב שכך בשתי ידיהם].

מצד שני תגובתו מלאת הפאתוס והחרדה לעוצמת העיתונות, מוגזמת לגמרי, ומעמעמת קצת את הרציונל שבדבריו. אני מעדיפה את הציניות הלאקונית שלך מר אהוד בן עזר.

בהקשר הזה, צפיתי אתמול בערב בחדשות ערוץ 22 בראיון ממש מוצלח של דני קושמארו [כתב טוב לשם שינוי,  ובלי יותר מדי אגו] עם יעקב וינרוט החולה למצער. עורך-דינם של הזוג נתניהו ויועץ.

וכך אומר היהודי החכם הזה לגבי מנהגו של ביבי לתקוף את התקשורת: "את המוות ואת העיתונות אי אפשר ואין טעם לשנות. לכן אינני תוקף אותם."

לתשומת ליבו של דרור אידר.

כל טוב ותודה,

חוה ליבוביץ

רמת גן

 

* ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל תיזכנה מספנות תיסנגרופ הגרמניות בפרס ישראל על מפעל חיים בעבור יושר והגינות, וזאת חרף ניסיונותיהם של מאות ישראלים בדרגים בכירים ביותר לקבל ממספנות טיסנגרופ שוחד והטבות שונות תמורת חוזים ומכרזים. ככה אנחנו רואים כיצד הגרמנים צחים כשלג והיהודים מלוכלכים.

 

* יואב יצחק: "בניגוד לפרסומים בכלי התקשורת: היועמ"ש מנדלבליט טרם החליט להעמיד לדין את שרה נתניהו, אלא הודיע כי הוא החליט לשקול העמדתה לדין בכפוף לשימוע. ארוכה הדרך עד החלטתו הסופית.

בניגוד לפרסומים הכוזבים בכלי התקשורת, אכן, על-פי כתב החשדות – עסקינן בעיקר בחמגשיות. מתוך 393,000 ש"ח הנטענים, רק 35,163 ש"ח הוצאו בגין ארוחות שהוכנו על-ידי שפים ממסעדות. אין עסקינן בארוחות שחיתות אלא לכל היותר בחריגה מנהלים."

[9.9.17 "חדשות מחלקה ראשונה". הנוסח המלא מצוי באתר המעניין של יואב יצחק, השוחה בעקשנות נגד זרם הטינופת שמשפיעה התקשורת המוסתת על הזוג נתניהו].

 

* איילה זמרוני: אהוד יקר, בנוגע ל"מוצעת לאחרונה גם דיאטה חדשה, דיאטת עיתונים" – הרי גם אתה עיתון. המלצתי: קראו את העיתון הדיגיטלי של אהוד בן עזר, ואת "גלובס" – ותהיו מעודכנים בעולם התרבותי-עסקי-כלכלי. משני אלה אפשר ללמוד הרבה על החיים.

 

* מאיר עוזיאל: "מדינה בהרצה", "מעריב", 10.9.17. "...הסופר אהוד בן עזר זועק בעיתון האינטרנט המשפיע שלו נגד העוול שבכליאת אזריה. ..."

 

 

* * *

אהוד בן עזר

נגד ההזנייה באוניברסיטאות

בוויכוח על ההזנייה במוסדות האקדמיים בישראל, אני מבקש מכם לשמוע

ב"יו-טיוב" את דבריי הנרגשים, כפי שהוקלטו בכנס באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2005, וגם זכו למחיאות כפיים מקהל השומעים, שרובו היה לא-אקדמי, ושנמאס לו לשמוע את השטויות והשקרים שהרעיפו עליו באותו כנס.

ההפנייה נמצאת בגוגול, באחד הקישורים המצויים בחיפוש שְמי. לצערי לא ניתנו לי עוד הזדמנויות לנאומים כאלה, כי אני סופר נידח ודעתי אינה נחשבת.

אני מניח שאם הייתי כופר בזכותנו על הארץ, מלקק את התחת לפלסטינים, עוזר לגרמנים להתנקות מאשמת השואה וכותב ספרים משעממים –  היו ניתנות לי הרבה הזדמנויות תקשורתיות להופיע ולדבר בתור סופר עברי.

סוציאליזציה תרבותית - הסופר אהוד בן עזר  YouTube

 

אהוד: אני מקבל תגובות רבות, חיוביות וממש נלהבות, של נמענים שצפו בנאום שלי משנת 2005 וטוענים שהוא כאילו נאמר היום, ותארו לעצמכם את התסכול שלי כאשר כל נביאי השקר והסופרים שמלקקים את התחת לפלסטינים ולגרמנים – מטיפים לנו מוסר שוב ושוב מכל כלי התקשורת – ואילו אני חסום, מוחרם, ויכול להתבטא רק במכתב העיתי שלי.

תשפוט ההיסטוריה מי צדק.

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2263 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שלוש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-54 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,073 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,063 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,687 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

 

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2604 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-86 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,632 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-90 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-72 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של

ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-60 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח-בהקלדה של הלקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

[מיספר הערכים לפי ההתקדמות בהקלדה]

עד כה נשלחו קבצים ל-0 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-6 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות לאהוד בן עזר, י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות לאהוד בן עזר, י.ל. גורדון 65 תל-אביב, מיקוד 64388

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל