| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
פעמיים בשבוע
גיליון מס' 1347
[שנה ארבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]
תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, י"ד בסיון תשע"ח, 28.5.2018
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות
משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"
שנת ה-140 לייסודה של "אם המושבות" פתח-תקווה, המושבה הראשונה של העלייה הראשונה (תרל"ח, 1878). // שנת ה-70 להקמתה של מדינת ישראל (תש"ח, 1948). // שנת ה-70 לפטירתו של יהודה רַאבּ בן עזר (ל"ג בעומר תש"ח, 1948) מחריש התלם הראשון באדמת המושבה ב-1878 – ועד כשבועיים אחרי הקמתה של מדינת ישראל. // דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך את המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת
האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: יוסי גמזו: הָאֶרְדּוּאַןטִישֵמִיּוּת, שֶכָּל מִי שֶבָּקִי בְּשֵׁם הָעֶצֶם turkey יְאַתְּרָהּ בִּחְנִיוֹק טוּרְקִי... // מנחם רהט: אונר"א: רק רע. // דבר הפשיסטים: אהוד בן עזר וד"ר גיא בכור. // גלעד צוויק: "ישראל תשלם על פשעיה" – ארגון של הקרן החדשה דחף להקמת ועדת החקירה באו"ם. [ציטוט]. // אורי הייטנר: 1. יש גבול. 2. צרור הערות 27.5.18. // משה כהן: סרט תעמולה אנטי ישראלי חופשי במשך שעה שלמה! // יהודה דרורי: מה שמותר לבריטים... // אבנר הרוסי: על ה"כריש", ספרו של מישקה בן-דוד. // מלי טויב (אהרנסון): האהרנסונים והארמנים. // פוצ'ו: בחיי [4], פרק מ"ו. מבצע סודה. // ד"ר משה גרנות – יקיר העיר רמת השרון. // נעמן כהן: ישראל וההכרה ברצח העם הארמני. // תקוה וינשטוק: פֵיית הקיר הועברה בשלום. // אהוד בן עזר: "בת ירושלים הקטנה" למרים הרי. הספר פורסם בעברית ב-1975. // ממקורות הש"י.
* * *
הָאֶרְדּוּאַןטִישֵמִיּוּת, שֶכָּל מִי שֶבָּקִי
בְּשֵׁם הָעֶצֶם turkey יְאַתְּרָהּ בִּחְנִיוֹק טוּרְקִי...
בַּיָּמִים שֶאֶרְדּוּאָן פֶּחָה חָלַם חֲלוֹם אוּטוֹפִּי
עַל כְּנִיסָה לַמּוֹעֲדוֹן הָאֶקְסְקְלוּסִיבִי הָאֵירוֹפִּי
הוּא הִקְפִּיד לְהִתְחַזּוֹת כְּמַמְשִיכָהּ וּכְשוֹמְרָהּ
שֶל מוֹרֶשֶת אַתָּטוּרְק וְטוּרְקִיָּה הַנְּאוֹרָה.
אַךְ כְּשֶחָש סוֹפְסוֹף כִּי פּוֹזָה זוֹ, שֶל הוּמָנִיסְט נִלְבָּב
וְכַנָּ"ל גַּם נַעֲלָיו שֶל אַתָּטוּרְק גְּדוֹלוֹת עָלָיו
הוּא חָזַר בְּלֵית בְּרֵרָה לִמְמַדָּיו הַטִּבְעִיִּים:
גּוֹג, מָגוֹג וְדֶמָגוֹג שֶל בִּרְיוֹנִים פָנָאטִיִּים.
הוּא מַטִּיף לָנוּ מוּסָר כְּקָנִיבָּל שֶכְּבָר מוּכָן
לְלַמֵּד אוֹתָנוּ צִמְחוֹנוּת וְנִמּוּסֵי שֻלְחָן
עַַל קְטִילַת "רוֹדְפֵי שָלוֹם" עַזָּתִיִּים תְּמִימִים לַשָּוְא
כְּשֶ"חָמָאס" עַצְמוֹ הוֹדָה שֶהֵם נִמְנִים עַל אֲנָשָיו
וּכְשֶמִּטְעֲנֵי הַנֶּפֶץ וַעֲפִיפוֹנֵי הָאֵש
כַּיָּדוּעַ הֵם סִימָן מֻבְהָק לִרְצוֹן שָלוֹם גּוֹעֵש...
הוּא "שוֹכֵחַ", כַּצָפוּי מִזִּכְרוֹנוֹ הַסֶּלֶקְטִיבִי
שֶל כָּל בְּלוֹפֶר פָּתוֹלוֹגִי, אֶת טְרַגֶדְיַת מוּסָה דָאג
בָּהּ רָצְחוּ טוּרְקִים אַלְפֵי אַרְמֵנִים בְּתֵרוּץ פִיקְטִיבִי
שֶל כְּאִלּוּ "הֲגָנָה עַצְמִית", כְּשֶשּוּם סִכּוּן לֹא חָג
עַל רֹאשָם שֶל הַטּוּרְקִים מִשּוּם אַרְמֵנִי. הוּא "שוֹכֵחַ"
אֶת מְאוֹת הַיְּוָנִים הַקַּפְרִיסָאִיִּים שֶצְּבָא-
הַטּוּרְקִים קָטַל בָּאִי הַזֶּה, מַמָּש עָרַךְ מַטְבֵּחַ,
כְּשֶיָּוָן עַל מִשְמַרְתָּם שֶל בְּנֵי עַמָּהּ מוּלָם נִצְבָה.
הוּא "שוֹכֵחַ" אֶת מִשְטַר הָרַצְחָנוּת הַדֶּה-הוּמָאנִית
שֶל שׂוּלְטָן אַחַר שׂוּלְטָן וְשֶל שוֹחֵט אַחַר שוֹחֵט
בּוֹ שָפַךְ עַמּוֹ בִּימֵי הַמַּמְלָכָה הָעוֹתוֹמָאנִית
כְּאַרְבַּע מְאוֹת שָנִים דַּם רִבְבוֹת חַפִּים מֵחֵטְא.
הוּא "שוֹכֵחַ" אֶת דִּכּוּי הָעָם הַכּוּרְדִּי שֶעֲדַיִן
מִתְעַלֶּלֶת טוּרְקִיָּה בִּזְכֻיּוֹתָיו הַבְּסִיסִיּוֹת
וְאֶת מָה שֶעוֹלְלָה אַרְצוֹ, עִם דַּם עַל הַיָּדַיִם
לְסָבֵינוּ כָּאן, בָּאָרֶץ, בִּנְגִישׂוֹת קַלְגַּסִּיּוֹת.
הוּא "שוֹכֵחַ" אֵיךְ בְּלַהַט הַצְהָרָה חֳמַרְמָרָה
הוּא שִקֵּר כִּי מַפְעִילֶיהָ שֶל סְפִינַת הַ"מַּרְמָרָָה"
פָּצִיפִיסְטִים (כְּשֶאֶת דַּעַת-הַקָּהָל זָמַם לִשְדֹּדֹ)
אַף כִּי כָּל נִשְקָם הֻצַּג קֳבָל עוֹלָם בִּנְמַל אַשְדּוֹד.
הוּא טוֹרֵחַ (לְלֹא שֶמֶץ הַצְלָחָה) בְּטוֹן מֻרְעָל
לְהַנְמִיךְ אֶת מִתְנַגְּדָיו וְאֶת עַצְמוֹ לִזְקֹף אֶל עָל
בְּבַצְּעוֹ סְטֶנְד-אַפּ גְּרוֹטֶסְקִי שֶאוֹתוֹ בִּלְבַד מַשְפִּיל
בְּלִי לָתֵת לְשוּם עֻבְדָּּה פֹּה לְקַלְקֵל לוֹ אֶת הַשְּפִּיל.
וְלָכֵן, לְכָל "לוֹחֵם חֵרוּת" בְּמֵרְכָאוֹת, שֶיֵּש לוֹ
רַק חֵרוּת אַחַת: לִרְצֹחַ בְּמַסְוֶה שֶל פִילַנְתְּרוֹפּ
מְחַלֵּק צַדִּיק-הַדּוֹר הַזֶּה (מִבְּלִי לְהִתְבַּיֵּש לוֹ)
אֶת מַתְכּוֹן הָאַלְטְרוּאִיזְם הַטּוּרְקִי שֶלּוֹ, טִיפּ-טוֹפּ:
קַח סֵפֶל שֶל קָפֶה טוּרְקִי שֶתַּכְלִיתוֹ הוּסְבָה
מִסְּטַיְל שֶל הַכְנָסַת אוֹרְחִים לִסְטַיְל שֶל וַנְדָּלִיזְם,
הוֹסֵף כַּפִּית שֶל אֶרְדּוּאַןטִישֵמִיוּת מֻסְוָה
עִם שְתֵּי גְּלוּלוֹת שֶל חֲנֻפָּה לַפוּנְדָּמֶנְטָלִיזְם,
חַמֵּם אֶת זֶה עַל אֵש קְטַנָּה שֶל שֶקֶר וּצְבִיעוּת
וְתֵן לָזֶה לִרְתֹּחַ בְּתִזְמוּן מַקְיָבֶלִיסְטִי
הַמִּתְכַּוֵּן לִרְכֹּש בְּהַתְמָדָה וּבִקְבִיעוּת
אֶת לֵב חַיּוֹת-הַטֶּרֶף שֶל גִ'יהָאד קָנִיבָּלִיסְטִי
וְיִתְקַבֵּל לְךָ מַשְקֶה שֶכָּל צְמֵאֵי-הַדָּם
יָעוּטוּ בִּשְקִיקָה לִשְתּוֹת אוֹתוֹ מִפִינְגָּ'נֶיךָ
כִּי מָה שֶלֹּא קָנִיתָ בּוֹ לִבּוֹ שֶל שוּם אָדָם
בְּשוּם אִחוּד אֵירוֹפִּי הַמַּכִּיר אֶת תִחְמוּנֶיךָ
יַזְכִּיר לְאֶרְדּוּאַןטִישֵמִי שֶכָּמוֹךָ, כִּי
בִּסְלֶנְג אַנְגְּלִי קוֹרְאִים לְפַאשְלָה turkey (בְּרוֹךְ טוּרְקִי...)
יוסי גמזו
* * *
אהוד בן עזר: כיצד יושם קץ למכת השריפות שנגרמות מהטסת עפיפונים ובלונים מרצועת עזה לעבר יישובי עוטף עזה? האם אין אמצעים טכניים שמאפשרים לסכל מראש את טרור המציתים?
צפוי לנו קיץ שרוף מאוד כי ערבים מצאו דרך לא-חדשה וזולה מאוד – לשרוף שדות, בתים ורכוש שלנו בכל ארץ-ישראל! משני עברֵי "הקו הירוק"!
מתי יושם קץ לטרור הערבי נגד חקלאֵי ישראל, הזוכה לעידוד מהרשות הפלסטינית במטרה פלילית ולאומנית כאחת, להרוס את החקלאות העברית!
עם זאת אני מאמין כי מרבית הציבור הערבי בישראל וגם בגדה אינו שותף לפשעים האלה ונהנה במידה רבה לחיות בצל המטרייה של צה"ל וכוחות הביטחון, ושל שלטון החוק של ישראל הדמוקרטית – שלא כחיי שאר הערבים והמוסלמים במדינות שבאזורנו, כולל טורקיה ואיראן!
אהוד בן עזר
* * *
אונר"א: רק רע
אירגון הסעד והתעסוקה של האו"ם, שאמור היה לעסוק בשיקום הפליטים, מנציח את פליטותם, אינו נוקף אצבע לשיקומם ומטפח בקירבם את חלום 'זכות השיבה'.
חלק מזרועותיה של ממשלת ישראל עדיין תומך באירגון ופועל למניעת ייבושו ופירוקו.
בואו ננסה לרגע לדמיין מה היה קורה אילו הצליחו לחצות את הגדר רק כמה מאות עזתים, מבין הרבבות שצבאו על הגדר, ב-14 במאי, עם רצח בעיניים ועם פקודת מבצע שכותרתה "ניפגש בנתיב העשרה". אלמלא בלמו חיילי צה"ל את מחבלי החמאס, היו אלה שועטים ליישובי הקו הראשון וטובחים בסכיניהם ללא הבחנה, ולקינוח נוטלים עימם אזרחים וחיילים בני ערובה. איך היינו נראים אז?
הפוליטיקאים והסוציולוגים-בגרוש עדיין טוענים, שרק המצוקה והייאוש דחפו את הפורעים לגדר: אין פרנסה, אין עבודה, אין מים, אין חשמל.
אבל, חברים, המצוקה הזו לא נוצרה יש מאין. היא אינה צונאמי ולא רעש אדמה. היא התהוותה בעקבות השתלטות החמאס על אוכלוסיית הרצועה, לאחר איוולת ההתנתקות ב-2005. ותיקי האזור עדיין זוכרים, כיצד יצאו יום יום פועלים מעזה לכל רחבי הארץ, וכיצד הגיעו ישראלים בביטחה לקניות ולמסעדות ולחופי עזה.
מאז השתלטות מחבלי החמאס על הרצועה ומאמציהם להכניע את מדינת ישראל, התהפכו החיים ברצועה. זו נעשתה לבית הכלא הגדול בעולם, רק מפני שהחמאס גרם לנעילת מעבר רפיח לסיני ע"י המצרים, מחמת היותו משת"פ של דאע"ש בסיני והאחים המוסלמים במצרים. החמאס הוא שסירב להגיע להסכם עם הרש"פ, וגרם בכך להקפאת זרם הכספים מהרש"פ. המתקפות נגד ישראל, והרס מעבר הגבול בכרם שלום, צמצמו את היקפי הסחורות המוזרמות לעזה.
הכול עבודה עזתית נטו, אבל מי אשם אולטימטיבית בכל צרותיהם של העזתים? – רק 'אקיבוש', כמובן. אלא מה?
את שלטון החמאס, המתעמר בחיי נתיניו בעזה, ומוליך אותם באמצעות פיתויים כספיים אל התאבדותם על הגדר, צריך למגר. זוהי חובתם בראש וראשונה של תושבי עזה לעצמם. אבל גם חובתם של מדינת ישראל, שאינה מוכנה ללכת עד הסוף (למרות שהיו לה 3 הזדמנויות לכך), ושל האומות הנאורות, שמתדלקות את החמאס באמצעות אונר"א, אשר הפך עצמו לשותף לא רשמי של החמאס.
לא להאמין: עד היום פועלת ישראל למניעת ייבושה הכספי של אונר"א, אף שהוכח שחלק מהדולרים הללו מוצאים דרכם לטובת המשך ההסתה בספרי הלימוד ולתידלוק תודעת 'זכות השיבה'. דווקא הנשיא טראמפ, לאחר שהבין שכספי אונר"א משמנים את גלגלי החמאס, שקל להקפיא את העברת 400 מיליון הדולר לתקציב אונר"א. אבל היתה זו ישראל, שבעיוורונה ואיוולתה, לחצה עליו להמשיך. לבסוף קיצץ לאות מחאה 40 מיליון בלבד.
משרד החוץ הישראלי, למשל, יצא מגידרו כדי לשכנע את האמריקנים שלא לקצץ בהשתתפותם במימון 30% מתקציב אונר"א. להתנהלות שערורייתית זו, הצטרף המינהל האזרחי של צה"ל, שמפיץ באמצעות האינטרנט מצגות שווא שבשקר יסודן, ולפיהן אונר"א פועל כביכול למיתון מיפלס האיבה של החינוך הפלשתיני כלפי היהודים ומדינתם; וזאת למרות שמחקר שביצע 'המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון', אשר בדק את כל ספרי הלימוד בבתיה"ס של אונר"א, מוכיח בדיוק ההיפך – שמיפלס השיטנה נגד ישראל רק עולה, עד כדי תעמולה ארסית גלויה ושטיפות מוח להכשרת רצח העם היהודי.
באחרונה מסתמנת התפכחות בקרב השמאל. גם שם מתחילים להבין שכל הפרשנויות הנבובות כאילו ויתורים ישראליים ירככו את החמאס, אינם אלא חלומות באספמיה. אפילו אשת השמאל ד"ר עינת וילף, לשעבר ח"כית במפלגת העבודה, מאשרת מתוך יושר אינטלקטואלי מרשים, בספר שכתבה עם עדי שוורץ והופיע החודש, כי מדובר בהזיות. בספרם 'מלחמת זכות השיבה' (הוצ' כנרת זמורה ביתן), נקבע חד משמעית, כי מלחמתם של הפלשתינים, ובראשם החמאס, בישראל, אינה ניזונה מייאוש או מצוקה, אלא רק מכוח חלום אחד ויחיד – האמונה בדבר זמניותה של מדינת ישראל והתאיידותה, לשם יישום 'זכות השיבה'.
גילוי ענק של המחברים: 'זכות השיבה' שמזינה את הטרור, לא תפוג לעולם, כל עוד אונר"א יוסיף להזין את תקוות 'השיבה'.
הווה אומר: מדינת ישראל ברוב סיכלותה, היא זו שיורה לעצמה ברגל, ואחראית בעקיפין ל'צעדת השיבה' שיזם חמאס, הנעזר מצידו ברוח גבית של אונר"א. מדהים עד כאב!
אונר"א הוקמה בדצמבר 1949, כדי לסייע לפליטים הפלשתיניים להשתקם במחנות הפליטים במקומותיהם. כמוה כאירגוני סיוע נוספים של האו"ם, שהוקמו לטובת מיליוני פליטים אוקראינים, ביילרוסים, ליטאים, רוסים, פינים, גרמנים, קוריאנים ועוד, שמצאו עצמם בתום המלחמה פליטים, ללא בית וללא ארץ.
וראה זה פלא: בעוד שאר אירגוני האו"ם עמדו במשימה ומיגרו את תופעת הפליטות, ולבסוף התפרקו מחוסר מעש, ממשיכה אונר"א לטפח את מעמד הפליטות, בכוונת זדון, כדי להנציחה לדורי דורות, בניגוד למנדט שלה. לשם כך ביזבזה מאות מיליארדי דולר מכספי המדינות התורמות: ארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי. ברוב להיטותה לקיים עצמה, המציאה מעמד שאינו קיים: דור שני ושלישי ורביעי וחמישי לפליטות – ועד אינסוף. פליט לנצח. די שהסבא רבא של הסבא רבא שלך היה פליט – והנה גם לך 'תעודת פליט', על כל המשתמע מכך. סוג של פרפטאום מובילה.
כך התרבו הפליטים באונר"א מ-710,000 ב-1949, ל-5.3 מיליון כיום, פי 7 וחצי (אף שבפועל אמורים היו להישאר עימנו, בעקבות מוות טבעי, רק מעט פליטים 'אמיתיים'). כל אותם פליטים שקריים, שאונר"א מתחזקת לשווא, מטפחים את חזון 'השיבה', שמשמעותו מחיקת ישראל וזריקת היהודים לים.
עדי שוורץ ועינת וילף: "אין ביטוי חריף יותר לתפיסה הערבית את זמניותה של ישראל, מחלום ה'שיבה'... תביעת השיבה ומניעת שיקום הפליטים, נועדו להבטיח שישראל לא תדע יום אחד של שקט, ותחיה תחת החרב המתהפכת של זמניות קיומה."
כל זה, כך וילף ושוורץ, לא יכול היה לקרות, לולא ההשתלטות הפלשתינית על אונר"א. "אונר"א עברה טרנספורמציה והיתה מסוכנות כושלת, לאירגון מוצלח לבניית אומה חדשה. הדרך לפתור את הבעייה, היא ע"י ניתוק דרישת השיבה, מהתמיכה הכלכלית והמדינית שמגיש המערב באמצעות אונר"א. המשך קיומה של אונר"א מתדלק את התקווה, שיום יבוא והם יחזרו לפלשתין, שתקום על חורבות ישראל."
איך אמר רק השבוע שר החוץ השווייצרי איגנציו קסיס, לאחר שהתפכח? – "אונר"א אינה הפתרון, היא היא לב הבעייה. הזרמת כספים רק מתחזקת בחיים את הסיכסוך."
המרכז לחקר מדיניות המזה"ת, שבראשו עומד התחקירן דוד בדין, עוקב זה שנים אחר הזדהות אונר"א עם הפלשתינים, אך תמיד הוא מופתע מחדש מחוצפתם של בכירי אונר"א בעזה, המזינים בעקיפין את הטרור החמאסי. בימים אלה פירסם אונר"א גינוי חד צדדי כלפי ישראל על אירועי הגדר.
כחלק מן המעקב אחר מעללי אונר"א, יזם בדין והפיק סרטון בן 10 דקות, 'מרד אונר"א' שמו, שבו מספרים תלמידים ומורים במוסדות אונר"א בעזה, על היערכותם למימוש 'זכות השיבה':
"אנחנו נחזור לחיפה ולבאר שבע," מבטיחים נערים בני 13, דור חמישי ושישי לפליטות, שעל פי כל קריטריון בינלאומי אינם פליטים ואינם ראויים לשום 'שיבה'. אבל זה מה שלימודו אותם בספרי הלימוד של אונר"א. הסרט שצילמו בעזה צלמים אירופיים עבור המרכז לחקר מדיניות המזה"ת, יוקרן ע"י בדין בפני קובעי המדיניות במדינות התורמות, אך הישראלים יכלו לצפות בו בתוכנית 'רואים עולם'.
מנחם רהט
* * *
אהוד בן עזר: כמה לעג ספגתי בגלל הביקורת שהעברתי כאן שוב ושוב על הנשיא הסכל אובמה ועל שר החוץ הסכל שלו ג'ון קרי!
כמה לעג ספגתי מפני שכתבתי כאן שכלל לא בטוח אם הנשיא טרמאפ יהיה גרוע לישראל וכי הוא עוד עשוי להפתיע אותנו לטובה!
והנה –
ד"ר גיא בכור באתר שלו, במאמר: "חודש מאי הגדול":
"אובמה מופיע היום כאדם המיותר ביותר בעולם, ומורשתו נראית נלעגת ועלובה.
"מה עוד נבקש מהנשיא הנהדר טראמפ? זהו הנשיא הטוב ביותר לישראל שהיה אי פעם בתולדות ארצות הברית ונקווה להשיג ממנו עוד פירות שישמרו על ישראל בעשרות השנים הבאות."
* * *
גלעד צוויק
"ישראל תשלם על פשעיה" – ארגון של הקרן החדשה דחף להקמת ועדת החקירה באו"ם
ציטוט מאתר "מידה", 21.5.2018
כך פועלת המכונה המשומנת של הקרן: בזמן שנציגת עדאלה שללה באו"ם את זכותה של ישראל להגנה עצמית, 'שוברים שתיקה' ו'בצלם' ממשיכים להפיץ תעמולה אנטי-ישראלית. ארגון השמאל הקיצוני עדאלה, הנתמך בעשרות מיליוני שקלים על ידי 'הקרן לישראל חדשה' וישויות זרות, היה שותף בקידום החלטת האו"ם לפתוח בחקירה נגד ישראל בחשד "לביצוע פשעי מלחמה בעזה."
ההחלטה לפתוח בחקירה התקבלה ביום שישי האחרון במסגרת מושב מיוחד של מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה. בדיון נכחה נציגת עדאלה, עו"ד סוהיר אסעד, חברה במחלקה המשפטית של הארגון. בתום הדיון פרסמו אסעד וארגון עדאלה הודעות זהות, המברכות על הפתיחה בחקירה נגד "הפשעים וההפרות של ישראל בעזה ובשטחים הפלסטינים הכבושים" (הכוונה ליו"ש ולמזרח ירושלים).
אסעד, ששימשה בעברה כעוזרת פרלמנטרית של חברת הכנסת חנין זועבי, התעלמה כמובן בנוחות מהצהרות בכירי חמאס כי הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הייתה מעורבות בהתפרעויות בגדר, וכי 85% מההרוגים בסבב האחרון היו אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי.
בדבריה בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם האשימה נציגת עדאלה את ישראל בשימוש ב"כוח מופרז" כלפי העזתים, וחזרה על הטענה המסולפת כי ישראל כי הרגה "שני עיתונאים" בעוד שלפחות אחד מהם, יאסר מורתג'א, היה פעיל חמאס. דבריה של אסעד הסתמכו כמובן על דו"חות רפואיים שמקורם בעזה, ומידת אמינותם של טענות כמו "שימוש בקליעים מתפוצצים ע"י הצבא כדי לגרום לנכויות" מוטלת בספק רב.
בתום הדיון באו"ם, בו הוחלט על פתיחה בחקירה נגד ישראל, אסעד לא הסתירה אכזבתה המרה מאוסטרליה על כך שהייתה אחת משתי המדינות שהצביעו נגד ההחלטה, יחד עם ארצות הברית. נציגת עדאלה גם ביקרה בחריפות נציגי מדינות שהעזו לגנות את חמאס ואף גרוע מכך הסכימו עם האמירה שלישראל יש זכות להגנה עצמית. במילים אחרות, לתפיסת נציגת עדאלה חמאס אינו ארגון טרור ומדינת ישראל ראויה לכיליון.
לפי נתוני NGO מוניטור, בשנים 2016-2008 העבירה הקרן לישראל חדשה מעל ל-7.3 מיליון שקלים לעדאלה. בשש השנים האחרונות נתמך הארגון גם ב-15.5 מיליון שקלים על ידי ישויות זרות, בראשן האיחוד האירופי, גרמניה, שווייץ, ספרד, נורבגיה ושבדיה.
ההחלטה לפתוח בחקירה נגד ישראל התקבלה ברוב של 29 מדינות אל מול 14 נמנעות ושתי מתנגדות – ארצות הברית ואוסטרליה. מטרת החקירה היא לגבש "צעדי ענישה" נגד ישראלים, כולל חיילים פשוטים שהשתתפו בסיכול התפרעויות הטרור בעזה. בכתב ההחלטה צוין כי "ההפרות" של ישראל בעזה עלולות להגיע לכדי "פשעי מלחמה".
אסעד ועדאלה היוו חלק מקואליציה של ארגונים אנטי-ישראלים שהשתתפו בדיון באו"ם במטרה ברורה לפתוח בחקירה נגד ישראל. בין הארגונים השותפים עם עדאלה היו אל-מיזאן, בדיל, אל חק והמרכז לזכויות אדם בקהיר – כולם ארגונים קיצוניים הדוגלים בהשמדת מדינת ישראל וחלקם מפיצים אנטישמיות ארסית. גם הם נתמכים על ידי ישויות זרות, וחלקם גם על ידי 'קרנות החברה הפתוחה' של המיליארדר האנטי-ישראלי ג'ורג' סורוס.
ביום חמישי האחרון, יממה לפני הדיון, הבהירה אסעד כי עדאלה משתתפים בדיון באו"ם על מנת להוביל לנקיטה בהליכים פליליים נגד מדינת ישראל וראשיה: "אנחנו בעדאלה משתתפים במושב של מועצת זכויות האדם בג'נבה כדי לדחוף להחלטה לפתוח בחקירה בינלאומית עצמאית על הפשעים שביצעה ישראל בעזה מאז ה-30 במרץ ועד היום," אמרה לעיתון בּוּקרא היוצא לאור בנצרת.
אסעד הוסיפה כי היא דורשת מהאו"ם לא רק לפתוח בחקירה בינלאומית "אלא גם להבטיח כי ההמלצות ותוצאות החקירה ייושמו כדי שישראל לא תוכל להתחמק כפי שעשתה בעבר."
כלומר, נציגת עדאלה מייחלת לכך שבכירים ישראלים יועמדו לדין פלילי בינלאומי בעקבות האירועים בעזה, בניגוד לתוצאות ועדות החקירה גולדסטון ושאבס, שנפתחו לאחר מבצעים צבאיים קודמים בעזה. בכך אסעד גם מאשרת למעשה את הלך הרוח בהנהגה הישראלית כי מסקנות וועדת החקירה של האו"ם ידועות מראש: ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה.
עדאלה היה שותף פעיל בקידום פתיחה בחקירה בינלאומית נגד ישראל, אך ארגוני שמאל קיצוני נוספים הנתמכים בידי הקרן החדשה הניחו את התשתית והעניקו רוח גבית לקידום יוזמה מסוכנת זו של האו"ם. האמצעי: השחרת שמה של ישראל בעולם והצגתה כפושעת מלחמה המפרה את כללי הדין הבינלאומי.
מנכ"ל 'שוברים שתיקה', אבנר גבריהו, התראיין למשל לרשת CBS הקנדית ושלל את זכותה של ישראל לירות במי שפועלים לחצות את הגדר, אפילו אם הם פעילי חמאס. גבריהו גם הטיל ספק בהצהרות ראשי חמאס כי מרבית ההרוגים בעזה הם אנשי הארגון. לדברי מנכ"ל ארגון השמאל הקיצוני, שהובאו ע"י עמית דרי מ'מילואימניקים בחזית', קיים אינטרס משותף של ישראל וחמאס להציג את מרבית ההרוגים כחברים בארגון הטרור.
'שוברים שתיקה' הגיעו לכותרות בחו"ל גם בזכות המודעה המכפישה שפירסם הארגון ובה נטען כי ישראל ביצעה ירי חי שלא לצורך בעזה. המודעה תורגמה לאנגלית וזכתה להד נרחב ברשת – CNNהרשת האמריקנית גם ראיינה את מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד, שטען בפני עשרות מיליוני צופים זרים כי ישראל נוהגת באופן "לא חוקי ולא מוסרי" בעזה ו"אין ספק" שצה"ל נקט בכוח מופרז על מנת למנוע מערביי עזה לחצות את הגדר. אלעד שוב נמנע מלגנות את טרור חמאס ואף גיחך על טענות ישראל כי המתפרעים בעזה הם מחבלים/
מנכ"ל 'בצלם' גם דילג בקלילות מעל העובדה כי מרבית ההרוגים היו אנשי חמאס והגן על הקריאה של ארגונו לסרב פקודה ("זו החובה של החיילים הישראלים"). הוא הכחיש שקיים גבול בין ישראל [לעזה] וחזר על הטענה המסולפת לפיה עזה נתונה תחת "מצור על אף שמעבר הגבול בין עזה למצרים ברפיח פתוח. לדבריו, "ישראל ממשיכה לשלוט בכל מה שקורה בעזה."
מרואיין נוסף לתקשורת האמריקנית היה עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון השמאל הקיצוני 'יש דין'. ספרד התראיין לסלייט, מגזין חדשות מוביל בארה"ב ובעולם, ושם האשים את ממשלת ישראל כי היא "עושה ככל העולה על רוחה" בעזה. לדברי ספרד, שארגונו חתום על חלק מהעתירות האחרונות לבג"ץ נגד צה"ל וחייליו, הצבא לא נוהג לפי הדין הבינלאומי כשהוא מבצע ירי חי לעבר העזתים שמנסים לחצות את הגדר.
ארגוני שמאל קיצוני נוספים הקשורים לקרן היו בין אלה שהגישו מבול של עתירות ובקשות לצווים על תנאי, בטענה כי הוראת הפתיחה באש נגד המתפרעים בעזה הינה "בלתי חוקית בעליל וקיצונית ביותר." האשמות אלו הופצו ברחבי העולם.
בשנים 2016-2008 העבירה הקרן ל'בצלם', 'שוברים שתיקה' ו'יש דין' סכום כולל של מעל ל-15.5 מיליון שקלים.
רדיקליזציה של ערביי ישראל
מעורבות הקרן החדשה בענייניה של מדינת ישראל אינה מסתכמת רק בפעילות בחו"ל, והיא תומכת גם בהפגנות התמיכה בחמאס של ערביי ישראל. במהלך הפגנה ביום שישי בחיפה נעצרו 19 איש, וביניהם ג'עפר פראח, מנכ"ל מרכז 'מוסאוא'. היום (שני, 21.5) הורה בית המשפט לשחרר את העצורים.
לטענתו של פארח, אשר נבדקת במח"ש, רגלו נשברה כתוצאה מאלימות משטרתית. פראח אושפז בבית החולים 'בני ציון' בחיפה ובכניסה לבית החולים גידף יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, שוטרים שנכחו במקום. עודה כינה את אחד השוטרים "אפס" והטיח בו "לך קיבינימט."
ב'מוסאוא' שוללים זכותה של ישראל להגדרה עצמית, ובשנת 2006 חיברו פעילי הארגון נייר עמדה המתאר את החזון העתידי של המדינה על פי עקרונות "מדינת כל אזרחיה". המסמך מציע לשנות את צביונה היהודי של המדינה ובכלל זה דגל ישראל וההמנון, כמו גם ביטול חוק השבות.
ב-2009 הצטרפו בארגון למכתב שבו קראו ארגוני שמאל קיצוני לקרן הפנסיה הנורבגית למשוך השקעותיה מישראל, כלומר להטיל חרם במסגרת קמפיין BDS ולפני שמונה שנים שיבחו ב'מוסאוא' את משט המרמרה בו תקפו פעילי טרור את לוחמי השייטת וגינו את "הפשע" של ישראל כנגד "משט השלום ההומניטרי לעזה."
בשנת 2014, במסגרת מפגש עם נשיא הפרלמנט האירופי, האשים מנכ"ל 'מוסאוא' ג'עפר פראח את ישראל בביצוע טרנספר ו"העברה כפויה" של אוכלוסייה ערבית. פראח אף האיץ באיחוד האירופי לפעול כדי להשפיע על מדיניות ישראל באזור.
מנכ"ל 'מוסאווא' ג'עפר פראח טוען שהוכה בידי שוטרים לאחר שנעצר במהלך הפגנה. דורש בדיקה אך לו עצמו יש רקורד של אלימות שעליה לא נתן את הדין. לפני כשנה הוא היכה במרכז הכנסת את מנהל מחלקת מדיניות ב'רגבים' לאחר שזה תיעד תקרית בה פראח התעמת והטיח עלבונות בסגן היועמ"ש לממשלה.
שתיקת הקרן
באתר הקרן החדשה מצוינים באילו מקרים יסרבו לתמוך בארגונים, ואחד הקריטריונים הוא "קידום סלקטיבי של זכויות אדם לקבוצה מסוימת על חשבון קבוצה אחרת." מכך עולה כי האג'נדה של עדאלה וארגונים נתמכי קרן נוספים, לפיה לישראל אין זכות להגנה עצמית וכי חייהם של העזתים צריכים לבוא על חשבון אלו של אזרחי ישראל, מצדיקה לכאורה שלילת תמיכה מצד הקרן.
בעבר טענה הקרן בכי היא "תומכת בפעילות המשפטית החשובה של ארגון עדאלה, אולם אין הדבר אומר שאנו תומכים בכל הודעה לעיתונות או עמדה של הארגון." במילים אחרות, הקרן תורמת מיליוני שקלים לעדאלה אך מסירה אחריות מפעולות הארגון ומהנזק האדיר שהוא מסב למדינת ישראל.
הפעילות האקטיבית של עדאלה למען העמדתה של ישראל לדין פלילי מתנגשת חזיתית גם עם ההצהרה ששחרר לאחרונה מנכ"ל הקרן מיקי גיצין, לפיה הקרן היא "ארגון ציוני". גיצין, שהתראיין לפני כשבועיים ל'אולפן שישי', מיהר להוסיף כי הקרן ציונית "אם ההגדרה של ציונות היא לפי מגילת העצמאות."
מדובר במשפט מעורפל, בלשון המעטה, אך כעת נותר לתהות האם האשמת ישראל בפשעי מלחמה, שלילת זכותה להגנה עצמית והגנה על מחבלי חמאס משתלבים עם מגילת העצמאות שהקרן מתיימרת לפעול ברוחה.
בקשות תגובה נשלחו לקרן החדשה ועדאלה והן יפורסמו כשיתקבלו.
סייע בהכנת הכתבה: עו"ד עדי בן חור.
גלעד צוויק
* * *
אנחנו תושבי היישובים העבריים בעוטף עזה
מתנצלים בפני מפגיני השלום העזתיים
על שחיילים שלנו מנעו מכּם לעבור את גדר הגבול
ולשחוט אותנו
* * *
אורי הייטנר
1. יש גבול
לפני 13 שנה נוצרה בגבול עזה מציאות שהיא התגשמות חלומותיהם הרטובים של רבים מאיתנו.
ברצועת עזה אין "כיבוש", אין התנחלות, בנינו אינם רודפים אחרי נערים בג'יבליה, איננו מנהלים את חייהם של הפלשתינאים, למדינת ישראל יש סוף סוף גבול ברור, הגבול הוא הגבול היחיד שהעולם כולו יכיר בו – קווי 4.6.67.
יופי.
ועכשיו, שאלה לי לאלה שחלומם התגשם. נו? זה מה שרציתם? לזה ציפיתם? לכך ייחלתם? יש לכם מפעם בפעם אי אלו הרהורי... לא חרטה, ספק. יש לכם לעיתים הרהורי ספק? בהנחה שזה המתכון למה שצפוי אם ניסוג לקווי 4.6.67 גם ביהודה ושומרון, ומי שזו אינה הנחתו – עליו האחריות להסביר למה זה יהיה שונה – האם באמת זה הפתרון הרצוי למדינת ישראל?
ושאלה נוספת. היום, כשיש גבול, הגבול המוכר, הגבול שחלמתם עליו – מותר לצה"ל להגן עליו? מותר לישראל להגן על ריבונותה? ניתן לצפות ממי שדחף להתייצבות על הגבול הזה, להתייצב באופן חד משמעי לתמיכה בהגנה על הגבול הזה?
2. צרור הערות 27.5.18
* המובן מאליו – הכותרות מספרות שהיועץ המשפטי לממשלה רומז שתיאסר על נתניהו מעורבות בבחירת המפכ"ל הבא. מה פירוש "רומז"? עליו להורות על כך באופן חד משמעי.
האמת היא שכלל אין צורך בהוראה כזאת. הרי צריך להיות מובן מאליו, שחשוד בפלילים אינו יכול להיות מעורב בבחירת מפכ"ל המשטרה. אבל כל מיני דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם, רחוקים מלהיות כאלה, ולכן, אין מנוס מהוראה חד משמעית כזאת.
עם זאת, ברור שגם אם תהיה הוראה חד משמעית, נתניהו ימצא את הדרכים להפר אותה. הן גם היום הוא מעורב בכך מאוד. וכי מהו מסע ההסתה והשיימינג נגד המפכ"ל הנוכחי, אם לא ניסיון בוטה להלך אימים על המפכ"ל הבא, לקראת המשך חקירת החשדות לשחיתות שלטונית? ומי שמוביל מסע כזה, יוותר על מעורבותו בבחירת מפכ"ל, שלהערכתו יהיה "נאמן"?
* הקדנציה הראויה – במצב הנוכחי, הקדנציה של מפכ"ל המשטרה היא שלוש שנים, עם אופציה להארכה. מן הראוי שהקדנציה של המפכ"ל תהיה ארבע שנים, בלי אופציה להארכה. למה ארבע שנים? כי שלוש שנים זה מעט מדי לניהול ארגון גדול ומורכב כל כך, ומוטב שאורך הקדנציה יהיה כאורך קדנציית הרמטכ"ל. ולמה בלי אופציה להארכה? כדי למנוע שיקולים זרים ובלתי מקצועיים בעבודת המפכ"ל, מתוך חנופה לדרג הפוליטי הממנה.
בימים שבהם אנו נוכחים בציפייה מהמפכ"ל להיות נאמן ומכיר טובה למי שמינה אותו, על חשבון נאמנות לחוק, למדינה ולתפקידו, והנאמנות הנדרשת ממנו היא לפגוע בחקירות השחיתות השלטונית, ברור מדוע הכרחי לשחרר את המפכ"ל מהתלות הזאת.
מן הראוי להאריך את הקדנציה של אלשייך בשנה רביעית. הסיכוי שכך יקרה נמוך, כמו הסיכוי שהשיקול של מקבלי ההחלטות יהיה ענייני.
* על הסף – החלטת בית המשפט העליון לדחות את העתירות של גורמים עוינים נגד הוראות הפתיחה באש של צה"ל מובנת מאליה. לא עלה על דעתי לרגע שתתקבל החלטה אחרת, או שההחלטה הזאת לא תתקבל פה אחד.
הבעייה אינה בהחלטה אלא בדיון. עצם העובדה שבית המשפט לא דחה על הסף את העתירה, בנימוק שאין בסמכותו לדון בדרך שבו צה"ל מגן על גבול המדינה מפני אויב חיצוני – היא הבעיה. זה אקטיביזם משפטי במרעו.
* ביד הלשון: גאון הירדן – בפינה האחרונה עסקנו במילה גאון, שבמקורה עוסקת בגאווה ובגאות. זה מקור שמו של גאון הירדן. אין כאן קשר למחוננות, לאינטליגנציה גבוהה במיוחד או לכישרון יוצא דופן של נהר הירדן, אלא לאזור שבו הירדן גואה.
גאון הירדן הוא מישור ההצפה של הירדן, במדרגה התחתונה של בקעת הירדן.
בהכנת הפינה נתקלתי בגרסאות שונות, מהו בדיוק המיקום הדמוגרפי של גאון הירדן. לכן, אתייחס כאן לשמורת גאון הירדן, וכך היא מוצגת באתר "מפה": "שמורת טבע לאורך הירדן, מקיבוץ חמדיה בצפון ועד קיבוץ טירת צבי בדרום. מורכבת מחמש שמורות לא רציפות, והן שמורת חמדיה, שמורת טירת צבי, שמורת כפר רופין, שמורת מעוז חיים ושמורת עין ג'ינדה.
"שמורת גאון הירדן כוללת קטעים מנהר הירדן, מפשט הנהר (גאון הירדן) וממצוקי חוואר הלשון התוחמים את המישור שבו מתפתל הירדן. בפשט הנהר יש צמחיה סבוכה, שמרכיביה העיקריים הם עצי אשל היאור וצפצפת הפרת וסבך של שיחים. בשמורה מצויים גם בעלי-חיים רבים ובהם חזירי בר, חתולי ביצה, חתולי בר, נמיות, תנים, זאבים, קרקלים, מיני אנפות וציפורי מים שונות."
אורי הייטנר
* * *
משה כהן
היתה הרתעה?
חוליית מחבלים פרצה את גדר ההפרדה בעזה והשליכה בקבוקי תבערה לעמדות צה"ל, ובתום המבצע המוצלח שלהם הם חוזרים למקומם ללא פגע.
אז מה הפלא שמחבלים אינם מהססים להשליך לוח שיש ולהרוג לוחם דובדבן.
ככה זה כשההרתעה נשחקת.
סרט תעמולה אנטי ישראלי חופשי
במשך שעה שלמה!
שבת, 26 מאי שעה 19 בערוץ 1 – כאן.
הסרט הוא על הרופא הערבי שבנותיו נהרגו (בשוגג) במלחמה.
האיש מלא טענות כרימון, משתלח קשות ומפנה "אני מאשים" חמור ביותר נגד ישראל. וזאת לאחר שמדינת ישראל התנצלה (אולי שילמה פיצויים), פתחה את כל הדלתות לפניו לרבות בתי חולים ובמת התיאטרון.
במת התיאטרון משמשת כמובן להשתלחות במדינת ישראל.
"הם הרגו את בנותיי!" זועק הערבי.
הוא מטופל בבית חולים ישראלי כשהוא בהתקף לב (לרבות צינתור).
"איני רוצה למות כאן!" זועק האיש.
יש ערבים שאינם אוהבים את מדינת ישראל.
אבל למה צריכה מדינת ישראל להשקיע כסף בסרט אנטי ישראלי בן שעה, ולהקרין אותו שוב ושוב. למה התקשורת הציבורית שלנו מנהלת מסע תעמולה נגד מדינת ישראל?
ולמה עלינו לממן זאת?
משה כהן
ירושלים
אהוד: אנחנו מקשיבים בדרך-כלל למהדורות החדשות של רשת ב' ומתרשמים כי לפעמים, בין מחצית לשליש המידע הנמסר בהן, מיוסד על דיווחים ומקורות של אויבי ישראל, אלה שבתוכה ואלה שמחוצה לה.
אבל אולי אפשר להיות גאים בכך – כי אין עוד בעולם דמוקרטיה כשלנו השומרת על איזון חדשותי בינה לבין אויביה ומסלפיהָ! – כך ודאי נהג גם ה-בי.בי.סי כלפי גרמניה הנאצית ומנגנון התעמולה של גבלס בתקופת מלחמת העולם השנייה.
* * *
יהודה דרורי
מה שמותר לבריטים...
טומי רובינסון, הוא פעיל פוליטי בריטי שנוי במחלוקת, לשעבר מנהיג, דובר ומייסד תנועת ליגת ההגנה האנגלית, תנועת מחאה של הימין באנגליה הפועלת כנגד מה שהם מגדירים הקיצוניות האסלאמית.
לפני מיספר ימים הוא נאסר לפני בית המשפט בלידס, שם עמד בראש מחאה נגד קבוצת מוסלמים שנאשמו באונס ילדים. המשטרה המקומית, עצרה אותו ללא כל פרובוקציה מצידו (וללא כתב אישום) הביאה אותו בפני שופט שגזר עליו מיידית 13 חודשי מאסר, ללא שניתנה לנאשם כל הזדמנות להגן על עצמו אישית או ע"י עורך דין!
הוא נשלח למחרת לכלא הכי שמור באנגליה (שיהיה בקרבת אסירים מוסלמים שלבטח ינסו לרצוח אותו). כל זאת בעוד השופט הבריטי הנאור אוסר על כל גופי המדיה באנגליה באיסור חמור לדווח על המקרה הזה!
כדאי שנעקוב אחר האיסלמיזציה המשפטית באנגליה, ובהזדמנות זו אבקש כאן מכל ידידיי בשמאל להפסיק ולהצביע על אנגליה כעל אורים ותומים של הדמוקרטיה המערבית והגאוניות המשפטית.
יהודה דרורי
אהוד: קשה להאמין.
* * *
אבנר הרוסי
על ה"כריש"
ספרו של מישקה בן-דוד
תכלת, הוצאה לאור 2017
לעיניהם בלבד של ראש הממשלה, שרי הקבינט ויתר השרים, וכל מי שרוצים להיות ראשי ממשלה ושרים בעתיד, ולכל הישראלים.
הסיפור הדמיוני, שיכול להיות בצירוף של ראש ממשלה מצפוני והססן, נשיא ארה"ב לעומתי, נשיא רוסיה שתומך ברוב הערבי של העולם, צוללת ישראלית – ה"כריש", נושאת טילים בעלי ראש נפץ גרעיני לתגובה שנייה, ופריצה ערבית לישראל ל"זכות השיבה" שמתפתחת להתקפה כללית להשמדת מדינת ישראל.
תרחיש האימים מתממש. ישראל נותרת לבדה מול אוייב שעומד להשמידה וזירה בינלאומית עויינת.
אנשי הצוללת ומפקדה נדרשים לקבל הכרעות אסטרטגיות כבדות ובעלות השלכות מאוד קשות והרות גורל.
הספר יכול לגרום לדיכאון ומצב רוח קשה לכל מי שמדינת ישראל חשובה ויקרה לו.
ראו, הזהרנוכם!
אני אישית, בזמן קריאת הספר, הייתי פותח את הרדיו לוודא שאנחנו עדיין קיימים.
אבנר הרוסי
אהוד: אני לא מודאג. נדמה לי שנמשיך להתקיים. אם סבא שלי בפתח-תקווה, ב-1878, היה מודאג כמוך, הוא לא היה חורש בה את התלם הראשון.
* * *
הספרייה המרכזית
בית יד לבנים
רח' המחתרת פינת ההגנה
רמת השרון
האם יש מרטירים במקרא?
הרצאה עשירית בסדרה לשנת תשע"ח
המרצה – ד"ר משה גרנות
דיון בסיפורים: עקידת יצחק, רצפה בת איה, כרם נבות, ירמיה מול ההמון,
אוריהו בן שמעיהו, דניאל וחבריו.
ההרצאה מתקיימת בחדר הפנימי של אגף השאלת הספרים
של הספרייה
ביום ב', 11.6.2018 בשעה 17.30
בבית יד לבנים
הכניסה חופשית
* * *
מלי טויב (אהרנסון)
האהרנסונים והארמנים
הרעיון המדיני של אהרון אהרנסון – ברית יהודית-ערבית-ארמנית
בתולדות משפחתי יש קשר חם ואוהד עם העם הארמני. אהרון אהרנסון דגל בהקמת ברית משולשת. ברית יהודית-ערבית-ארמנית. כמתואר בספרו של אליעזר ליבנה – "אהרון אהרנסון האיש וזמנו" בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים. פרק חמישה עשר "ברית יהודית-ערבית-ארמנית?" (עמ' 287-297). מתוך הנחה שהקוראים לא יקראו בספר, אצטט את הקטע הרלוונטי מתוכו (עמ' 292-293). הקטע מסתמך על מקורות מהארכיון של משפחת סייקס בסלאדמור.
סייקס יצג את בריטניה במשא ומתן שקדם לחתימת הסכם סייקס-פיקו, שנחתם ב-ב 16 במאי 1916 ונועד לקבוע את אזורי השליטה של בריטניה וצרפת בנחלות של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון (לרבות ארץ ישראל) לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. ההסכם נקרא על שמו של סייקס ושמו של הדיפלומט הצרפתי שארל פרנסואה זורז פיקו שיצג את צרפת במשא ומתן. מארק סייקס תמך בתנועה הציונית ובהצהרת בלפור. [ויקיפדיה].
עמוד 292-293: "בנקודה אחת גדול היה שיתוף-המחשבה בין סייקס לאהרנסון. וראוי להזכירה כי בינתיים נשתכחה, אולי לא לעולם. הכוונה למאמצים לבסס את מאזן-הכוחות העתיד במזרח הקרוב על ברית יהודית-ערבית-ארמנית. תמיכתו של אהרנסון בהקמת מדינה ארמנית במזרח אסיה הקטנה נתחזקה על ידי השואה הארמנית בשנים 1914-1917, אך הטעם המניע היה מדיני. אהרנסון רצה בגורם פוליטי מקומי, המתווך בין היהודים לערבים, ובייחוד שעה ששני העמים יגיעו לעצמאותם. גורם זה ראה בארמנים.
עוד בנובמבר 1916 הכניס את רעיונו בלב סייקס. בתזכיר שהגיש סייקס לקאבינט-המלחמה ב-4 באוגוסט 1917, על קווי ההסכם בין אנגליה לצרפת לגבי שטחי הקיסרות העות'מנית לאחר המלחמה, מודגש הצורך בשיתוף-פעולה יהודי-ערבי-ארמני.
הקשיים למימושו של הרעיון היו גדולים. הרעיון היה מפתיע כשלעצמו,ונציגי הצד הערבי לא גילו התלהבות למענו. מפליאים המרץ והעקשנות, שהשקיע סר מארק [סייקס] בניסוייו. הקורא את איגרותיו ונאומיו בנושא רואה את מקורו של מרץ זה: תחושת הניגוד היהודי-ערבי, והסבל שהוא עלול להביא לא רק לשני העמים בלבד.
הצהרת בלפור פורסמה ב-2 בנובמבר 1917. ב-14 בנובמבר כותב סייקס לסר רגינלד וינגייט בקהיר, אגב בקשה להעביר את המכתב לקלייטון. וזה עיקרו: "לאחר מכתבו של שר החוץ [בלפור] ללורד רוטשילד, קיבל הוועד הציוני כאן איגרת-ברכה מהארמנים, שתפורסם בשעתה. הציונים מוכנים לעבוד בלב שלם למען שחרור הערבים והארמנים, וסבורני שיבריקו ברוח זו למצרים בימים הקרובים. בינתיים נתקבלו כאן ידיעות, שהתורכים והפאן-תוראנים מנסים להקים תנועה ערבית לאומית מדומה ברוסיה שמרכזה בקאזאן, ומשם שיגרו כבר כרוז מחוכם בשם הסתדרות של ערבים-סורים חופשיים. מטרתם המוכרזת לשחרר את הערבים מהעול התורכי, אך למעשה מתכוונים לזרוע פירוד בין ערבים ליהודים, בין מושלמים לנוצרים , ואותו זמן לקרב את הערבים המושלמים והלאומנים במצרים. דחוף הדבר מאוד בעיני, שתשפיע על הוועד הערבי שלכם בקהיר ותסביר להם שוב כמה חיוני בשבילם הרצון הטוב והארמנים. הסבר להם, שאם ישתפו פעולה עם היהודים יקימו להם ידידים בכל ארץ בעולם, ובעזרת הארמנים הם ידליקו את דמיון הדימוקראטיה הבריטית והאמריקנית. בלי סיועם של שני הגורמים האלה, אין להם סיכוי להשיג את מלוא תקוותיהם. קרוב לוודאי, שייווסד בלונדון ועד קטן מורכב, שבו ישב ויצמן מטעם הציונים, מלקולם מטעם הארמנים, נגיב האני מטעם הסורים הנוצרים, וערבי מושלמי מתושבי לונדון מטעם הערבים, והשניים האחרונים יהיו חטיבה אחת. ועד זה יפעל בשם האומות המדוכאות בשטחים הבלתי-אנטוליים של תורכיה האסיאטית. אם שני הערבים הנ"ל יצטרפו, יהא זה חשוב למדי שיקבלו אישור כלשהו מקהיר וממכה."
לגבי [דברי מלי טויב אהרנסון] המזרח התיכון הוא מעין פסיפס של עמים וארצות שלאורך השנים וההיסטוריה משתנים גבולותיהם והשלטון בהם, ולצערי מבחינת העמים – מלבד הערבים והיהודים כמעט נעלם ונכחד העם הארמני בשואה שפקדה אותו לפני יותר ממאה שנה. כיום קיימת ארמניה ובה חי העם הארמני ונותרו שרידי העם הארמני מפוזרים ברחבי המזרח התיכון, כולל ישראל. חזונו המדיני של אהרון אהרנסון לגבי ברית יהודית-ערבית-ארמנית נותר בגדר אוטופיה.
חוויותיה של שרה אהרנסון מהמפגש
עם זוועות שואת העם הארמני
במלאות מאה שנה לרצח העם הארמני, בשנת 2015, מדינת ישראל שלחה שני נציגי כנסת לטקס שנערך בארמניה. ח"כ ד"ר נחמן שי וענת ברקו. כתבתי לנחמן שי אודות הקשר של משפחת אהרנסון לעם הארמני, ולשמחתי בעת ביקור במוזיאון הארמני הוא שלח לי במייל צילום של שרה אהרנסון המונצחת שם והכיתוב על תרומתה לעם הארמני.
ביומניו מתאר אהרון אהרנסון על חוויותיה של אחותו שרה בשובה ברכבת כאשה נשואה מאיסטנבול מקום מגוריה לזכרון יעקב – בית ילדותה ובית משפחתה. אצטט מתוך הפרק השביעי שנושאו "שרה אהרנסון חוזרת ארצה" בספרם של ליבנה ונדבה " נילי – תולדותיה של העזה מדינית" (הוצאת שוקן עמ' 88, 89, 90.(
"כאשר עשה אבשלום דרכו במדבר, לעבר קווי-האנגלים, חזרה ארצה שרה אהרנסון, אחותו של אהרן. היא יצאה את קושטא ב-25 בנובמבר 1915 וטולטלה שלושה שבועות בקרונות מלאים צבא ובעגלות-איכרים בדרך לא דרך, בימי תנועת גייסות וגירוש רבבות ארמנים...
אהרון קיבל את פניה בעפולה. ביומנו מ-16 בדצמבר הוא רושם: "הרכבת נתאחרה רק כשעה וחצי, מקרה בלתי רגיל. שרה זו אותה בת החיל... נסיעתה נמשכה שלושה שבועות. היא נתנסתה בתלאות וסבלה מחסור ולנגד עיניה נתרחשה פרשת עינויי הארמנים. ראתה כיצד דיזנטריה וטיפוס-הבהרות עושים שמות בקרב החיילים שעמהם נזדמן לה לנוע" (עמ' 88). חווייתה המזעזעת של שרה במסעה הארוך היה טבח הארמנים. היא ראתה עם שלם, חסר אונים, מפרפר ביסורי גסיסה, כמעט ללא התנגדות. סיפוריה המרובים מזוועות הארמנים השפיעו השפעה מרחיקת-לכת על אהרון ועל אנשים קרובים שנפגשה איתם בארץ. אימת-ההשמדה של הארמנים נמזגה בלהטה של חבורת ניל"י.
לימים, כאשר הגיע אהרון ללונדון, בנובמבר1916, העלה את שואת הארמנים בתזכירו "למען ארמניה", שהוגש לשלטונות הבריטיים:
"אחותו של כותב השורות הללו נסעה מקושטא לחיפה בדצמבר 1915. מאז אותה נסיעה תוקפת אותה היסטריה כל אימת שמישהו מזכיר בנוכחותה את הארמנים. והרי כמה מן המחזות שניגלו לעיניה: מאות גופות של גברים, נשים וטף מוטלות משני צידי המסילה וכלבים ניזונים מפגריהם.... בתחנה אחת חיכו אלפי ארמנים רעבים ללחם ונגועי טיפוס לרכבת. הם שכבו בסמוך למסילה הראשית ובצידי המסילה. כאשר הגיעה הרכבת ונהג הקטר ראה את הארמנים על המסילה, המשיך במסעו, פצע כחמישה עשר איש, קפץ בתרועת ניצחון מן הקטר, שיפשף את ידיו וקרא לחברו:
"'מחצתי את החזירים הללו!'"
אהרנסון מספר, מפי שרה, על התעללותם של התורכים במגורשים. פעמים מגיעה אליהם רכבת נושאת מים, אך אותה שעה נפתחים המכלים, המים נשפכים החוצה לנגד עיניהם וסופם שהם גוועים בצמא.
מקום רב בתזכירו מקדיש אהרנסון ל"סחר הנשים" הארמניות, ילדות בנות 12 עד 14 בכלל זה.
"ראיתי במו עיניי מושלמי בעל זקן שיבה, כשהוא מאסף אליו בקריצת-עין ובתנועת אצבע של בעל ניסיון, שורה של נערות כאלו, מרכיב את משקפיו על חוטמו כדי שייטיב לראות, ממשמש בידיו את קורבנותיו ולבסוף בוחר בילדה, אולי בת 13, קונה אותה תמורת שש מג'ידיות, ותוך כך מסביר את בחירתו תוך ליקוק שפתיו בלשונו."
ויש ללמוד מן השואה שבאה על הארמנים: "חייבים לראותה כדוגמה למה שעלול לקרות לכל הגזעים והעמים המשועבדים לשלטון התורכי." (עמ' 89, 90).
שואת העם הארמני בידי הצבא התורכי היה האירוע המכונן שגרם למשפחת אהרנסון להקים ולבסס את הארגון המחתרתי שנקרא לימים בשם "ניל"י" . מטרתו הייתה לגרש את התורכים מארץ ישראל ולסייע לאנגלים. משפחת אהרנסון שילמה מחיר אישי כבד מאוד על צעד זה. וייתכן, לפי דעתי האישית, שמדינת ישראל הפסידה מדען בקנה מידה עולמי, ומדינאי גדול בעל חזון, שהיה מטביע את חותמו על צביון וגבולות מדינת ישראל אף כיום. המעט שמדינת ישראל יכלה לתרום היא להכיר ולחלוק כבוד לאהרון אהרנסון על חלקו בהצהרת בלפור, ולא עשתה זאת.
בסדרת הכתבות הקודמת שפורסמו במכתב העיתי "מי היה אהרון אהרנסון – ומה חלקו בהצהרת בלפור?" נפל לי האסימון, בסלנג. הגעתי לתובנות לאחר הכתבות על יחסי ויצמן ואהרון אהרנסון, ובקרוב אצרף שנית פרטים על משפחת ויצמן מהספר של סקוט אנדרסון " לורנס בחצי האי ערב" והתובנות וההשערות שלי מהשתלשלות העניינים, והסיבות לקיפוח חלקו של אהרון אהרנסון בהצהרת בלפור על ידי המימסד דאז והנשיא חיים ויצמן.
אפשר היה לצפות שאחרי שנים כה רבות של הליכוד בשלטון, יחלקו לאהרון אהרנסון כבוד והוקרה על חלקו בהצהרת בלפור ובהקמת מדינת ישראל.
נציגות מדינת ישראל במלאות 100 שנה לשואת העם הארמני,
שנת 2015
רשמי ביקורם של חברי הכנסת בשנת 2015 פורסמו באינטרנט. נציגי ישראל בטקס בארמניה: "לשקול להכיר ברצח העם" [2015] מתוך כתבתו של עמרי נחמיאס שליח וואלה. 25 באפריל 2015, באינטרנט"
חברי הכנסת נחמן שי (המחנה הציוני) וענת ברקו (הליכוד) יצגו את ישראל בטקס לציון מאה שנים לטבח בארמנים. כל העיר מושבתת, מזכיר את יום השואה בארץ. בירבאן, בירת ארמניה, נערך אמש (שישי) הטקס הבינלאומי לציון מאה שנים לרצח העם הארמני. בטקס השתתפו נציגים מ-60 מדינות, בהם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא צרפת, פרנסואה הולנד. את ישראל ייצגו בטקס חברי הכנסת נחמן שי (המחנה הציוני) וענת ברקו (הליכוד). הנסיעה של חברי כנסת מישראל לאירוע היא לא דבר מובן מאליו. ישראל נמנעה עד כה מלהכיר ברצח העם הארמני, בשל החשש בירושלים מהחרפת הקרע ביחסים מול טורקיה. עם זאת, חברי כנסת ושרים רבים, הן מימין והן משמאל, לרבות נשיא המדינה ראובן ריבלין, בהיותו יו"ר הכנסת, יזמו בשנים האחרונות דיונים בכנסת בדרישה להכיר ברצח העם. אבל מלבד אותם דיונים הצהרתיים, ממשלות ישראל לדורותיהן לא פעלו לקידום הנושא.
בשבוע שעבר התקבלה במשרד החוץ החלטה לשלוח לאירועים נציגות בדרג של שני חברי כנסת, ואלה תודרכו שלא להביע בדבריהם הכרה רשמית ברצח העם, אלא להסתפק בהבעת סולידריות עם הכאב.
"זה אירוע גדול, אני מודה שאנחנו לא רואים את הממדים שלו, זה בקנה מידה של רצח עם, אין ספק בכך," אמר חבר הכנסת נחמן שי לוואלה ניוז בראיון טלפוני מארמניה. לדבריו, "הלחץ הבינלאומי גובר ועושה את שלו, האירועים עומדים באור שאי אפשר להתעלם ממנו. יש פה כל הזמן מוזיקה עצובה, שום דבר משמח לא קורה, כל העיר מושבתת והחנויות סגורות. לנו הישראלים, זה בהחלט מזכיר את יום השואה בארץ."
שי התייחס לאפשרות שישראל תכיר ברצח העם הארמני ואמר: "אני חושב שאנחנו יכולים להכיר, אבל המינימום הוא להעלות את זה לדיון רציני. זה שבוע אחרי יום השואה, אני לא יכול להישאר אדיש לתמונות האלה. פתאום אתה בא לאומה אחרת ורואה סיפור של מיליון וחצי איש שעונו, נשרפו ונורו, כל המיתות שבעולם. אני לא מציע שיקראו לזה שואה. אבל הכרה במה שקרה, כן. אז הטורקים יכעסו, מה לעשות?"
גם חברת הכנסת ענת ברקו אמרה לוואלה ניוז כי יש לשקול להכיר ברצח העם, בכפוף למספר הסתייגויות. "אני חושבת שצריך להשקיע בכך מחשבה. הרבה מדינות הכירו בכך, אם באמת יש את כל המסמכים שמעידים שמדובר ברצח עם צריך יהיה לשקול את זה," אמרה ברקו והוסיפה: "ישראל לא צריכה להיגרר לשם, אבל יש לבדוק אם היתה כאן כוונת מכוון, ולנקוט בעמדה מוסרית בלי קשר לשיקולים אחרים. עדיין יש חילוקי דעות, גם ביחס להיסטוריה. מרגישים שאנשים חיים את הכאב."
גם ברקו סיפרה על האווירה הקודרת השוררת ברחובות ירבאן. "כשאנחנו פה, אנחנו מתחילים להבין את תהומות הכאב. אחרי מאה שנה, מרגישים שאנשים חיים את זה, הם צועדים כעת, בלילה, שעתיים הליכה עם אבוקות ולפידים כדי לעלות שוב לאנדרטה שנמצאת במקום גבוה, במזג אוויר קפוא. זה היה טקס של 4 וחצי שעות בקור מקפיא. גם ילדים קטנים עמדו שעות בקור, זה חיבר את כולם, והיה משהו עם עוצמה אדירה, מאוד עמוק, אפילו השירה נשמעה כמו קינה. זה היה ממש טרי, כאילו אנשים חווים אבל. בשנים האחרונות, מאז שהארמנים קיבלו עצמאות, הטקסיות הזאת מאוד חשובה להם, זה מאוד חזק, היה שם משהו מאוד מרשים ועצוב."
שגריר ישראל בארמניה, שמואל מרום, אמר לוואלה חדשות כי האירועים נגעו לליבו. "זה היה טקס מאוד מרשים, מרגש מאוד, ואחריו הלכנו שוב לאזור האנדרטה לזכר הנספים," סיפר מרום. "המוני בני אדם נהרו לשם במזג אוויר סגרירי וגשום כדי להניח פרח על אש התמיד שלהם, שהיא מאוד מזכירה את מה שקורה אצלנו באוהל יד ושם. מאוד התרשמנו מהתמונה הזו, של אלפי אנשים מגיעים עם מטריות, בדממה, בגשם שוטף, להניח פרח. זה היה נוגע ללב."
במקביל לטקס בירבאן, התקיימו ברחבי העולם עצרות לציון מאה שנים לטבח. בלוס אנג'לס צעדו אלפים לעבר הקונסוליה הטורקית בעיר במחאה על סירובה של טורקיה להכיר במאורעות כרצח עם. צעדת מחאה מפתיעה התקיימה בטהראן, בירת איראן, שם צעדו מאות ארמנים איראנים לעבר השגרירות הטורקית. עם זאת, בתקשורת האיראנית כונתה הצעדה כ"הצגה שנתית שנועדה לעוות את ההיסטוריה ולעורר שנאה."
יום הזיכרון לרצח העם נקבע ב-24 באפריל שכן בתאריך זה, בשנת 1915, עצרה משטרת איסטנבול כ-250 אינטלקטואלים, אנשי מדע ומנהיגים ארמניים שהתגוררו בעיר, ורובם נרצחו מאוחר יותר. למרות שמעשי טבח בארמנים התרחשו בטורקיה גם לפני כן, נחשב צעד זה לגל הראשון במסגרת שורה של מעשי רצח של למעלה ממיליון ארמנים בין השנים 1915 ל-1918.
טורקיה אמנם מקבלת את העובדה שארמנים נוצרים רבים נהרגו בעימותים עם חיילי האימפריה העות'מאנית, אך מכחישה כי מדובר ברצח עם. במהלך הטקס תיאר נשיא רוסיה פוטין את הטבח כ"רצח עם" ועורר את זעמה של טורקיה. פוטין אמר כי "דבר לא יכול להצדיק רצח המוני. היום, אנו לצד העם הארמני."
באנקרה מיהרו לדחות את דבריו, ומסרו: "בהתחשב ברצח ההמוני ובהגלייה שרוסיה אחראית להם בקווקז, במרכז אסיה ובמזרח אירופה במאה האחרונה, אנו סבורים כי היא זו שתדע היטב מה זה רצח עם."
מלי טויב (אהרנסון)
* * *
פרק מ"ו. מבצע סודה
אחת התוכניות שזממתי ליישם עם החניכים שלי היתה כל כך הזויה, עד שלא העזתי לספרה לאיש ושמרתיה בלבי. התוכנית היתה לצאת עם התלמידים בחופשות לעבודות יזומות, להרוויח כסף ולהפקיד אותו בחשבון בנק. בסיום הלימודים לצאת לשירות הצבאי ולהשאיר את הכסף בבנק, שיצבור ריבית עד סוף השירות. עם בוא השחרור, ולפני שכל אחד יֵצא לדרכו, כל המחזור ייסע לארצות הברית לסיור מחוף לחוף, בדומה למסע שאני ערכתי בסוף לימודיי בפקולטה לחקלאות.
כשנה לפני היציאה – כך תיכננתי בליבי – נתחיל להתכתב עם יצרני מכוניות ועם חברות דלק באמריקה ונציע להם פרסום המסע שלנו, תמורת השאלת רכב וכיסוי הוצאות הדלק.
הרעיון בא לי בעקבות טיול דומה שערך העיתונאי והפזמונאי דידי מנוסי בארצות אפריקה בחסות חברת דלק. כאמור לא סיפרתי לתלמידיי דבר על המזימה שלי, אבל כהכנה התחלתי בערבי קבוצה לספר להם על מסעותיי בארצות הברית, תוך הקרנת שקופיות. כשהשקופית של האמריקנית בביקיני מתגנבת לכל סידרה ומעוררת צהלה כללית.
כשהתקרבה חופשת הפסח, דיברתי עם אבי שייתן לי את תכנון וביצוע גינת הנוי באחד הבתים שבנה באותה תקופה. לתלמידים סיפרתי שבדעתי להציע להם לעבוד בעבודות מזדמנות כדי לחסוך כסף ולערוך טיול בסיום הלימודים. כמובן שלא סיפרתי להם שמדובר בארצות הברית, כי חששתי שידביקו לי תווית של חולם חלומות.
מי שבא לעזרתי, שלא בידיעתו, היה אברהם מירון מנהל הכפר, שביקש ממני באחד הערבים לגשת לביתו בעניין דחוף. אותו ערב ניהלתי ערב-קבוצה שבו, בין השאר, סיפרתי על עבודת הגננות המזומנת לנו בחופשת הפסח ושאלתי מי מתנדב לנסוע בחופשה לשלושה ימי עבודה בתל אביב. שבעה תלמידים הרימו יד ואני קבעתי עימם פגישה ביום רביעי של חול המועד פסח, בתחנת הרכבת של תל אביב. בעוד אני רושם את שמות המתנדבים, הגיע אליי תלמיד שנשלח על ידי אברהם לקרוא לי דחוף. הטלתי על ועד הכיתה להמשיך לנהל את האסיפה ולדון על הבעיות החברתיות הבוערות, שעמדו על הפרק.
הבעיות היו:
בירור תלונתה של חדווה על חדרם של גבי שילר, טוקר, סקולר ודן דרכלין, שלא הוכן כראוי ולא נשטף בצורה יסודית.
תלונתו של משה ורנר על האחים ברקוביץ שחבטו בו בשנתו.
להוציא לשבוע את הקבוצה של שמואל אברהמי (המכונה 'בדואי') מכלל חיי החברה, בגלל הסתלקותם מערב הריקודים של הדסה.
הטלתי את ניהול האסיפה על ניצה וגבי גזית ואמרתי להם שאם הדיונים ייגמרו לפני שאחזור, שיארגנו ערב שירה וימתינו לשובי.
שהותי אצל אברהם נמשכה יותר מהרגיל, כי היתה אצלו אם אחת שבאה לבקש רחמים על בנה שהוחלט לסלקו מהכפר בגלל שנתפס מתרחץ בים למרות האזהרה שמי שילך לים ללא רשות, יסולק מהכפר. חגי לא הסכים לחון אותו ועכשיו האם באה לבקש רחמים מהמנהל השני.
אברהם התגלה כרך לבב יותר מחגי והסכים באופן יוצא מהכלל לוותר הפעם. במודעה שנתלתה על לוח המודעות, נכתב שזהו הוויתור האחרון ויותר לא תהיינה חנינות.
חיכיתי בקוצר רוח שהאישה תלך כבר, כי כל הזמן שאלתי את עצמי מה תלמידיי עוללו הפעם, שבגללם נקראתי אל המנהל. חשבתי גם על האפשרות שמישהו ראה את נאווה מתגנבת אליי מהחלון ואברהם רוצה לדעת מה זה צריך להיות. לרגע לא חשבתי שנקראתי בשעה כזאת כדי לשמוע בשורה דווקא משמחת, שכמעט הקפיצה אותי עד התקרה.
הבשורה היתה סודית ואברהם אמר לי להשביע את התלמידים לבל יפיצו את השמועה בכפר, כי זה ייאלץ אותו להתנצל לפני האחרים. אחרי שהוציא ממני הבטחה לשמירת הסודיות, ואחרי שהבטחתי לו שתלמידיי מתנהגים כראוי ואפילו השארתי אותם עכשיו לבד במועדון, בהשגחת ועד הכיתה.
אברהם נרגע ושאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו. מובן שלא רציתי לשתות כלום, רציתי לדעת מה הדבר הדחוף שבגללו נקראתי. אברהם לא מתח אותי יותר מדי, וסיפר סיפור שהשאיר אותי בפה פעור.
פנתה אליו חברת סרטים המפיקה סרט בשם "אקסודוס". היא מבקשת שיספק לה תלמידים של שתיים-שלוש כיתות, כדי שישמשו כסטטיסטים של כפר ילדים, שאליו תגיע גיבורת הסרט.
לא הראיתי לאברהם שאני רוצה לקפוץ לתקרה, החזרתי את לסתי התחתונה למקומה ושאלתי, כאיש עסקים ממולח, כמה כסף התלמידים יקבלו עבור ביטול חופשת הפסח.
אברהם הודה שלא שאל מה השכר, כי חשב שלילדים זו תהיה חווייה, אבל אם אעמוד על כך, הוא בהחלט ידרוש.
לחיזוק דרישתי סיפרתי לו שתלמידיי החליטו לצאת בחופשה לעבודת יזומות, כדי לצבור כסף לקופת הכיתה ואפילו קיבלו עליהם לבצע עבודת גננות בתל אביב.
הדבר הרשים מאד את אברהם והוא הבטיח לי לדאוג שהתלמידים לא יקופחו.
ביומן הפעולות שלי אני מוצא כתוב:
"14.4.60. נקראתי לפגישה עם אברהם מירון בשעה שהתחלתי לנהל דיון חברתי. הטלתי על הוועדה המרכזת לנהל את הדיון ומשעה 20.00 עד 21.00 נמצאה הקבוצה בחסותה. אט-אט הסתבר לוועדה שכאשר הם צועקים: "שקט!" אין קולם נשמע בגלל הרעש, וכאשר הם פוצחים בשירה ומבקשים מכולם להצטרף, בקושי מצטרפים שניים שלושה. כשאני חוזר מאברהם אני מוצא את חברי הוועדה צועדים לקראתי, לאחר שפיזרו את ערב הקבוצה ובאו להודיע לי על התפטרותם. בדי בעמל אני מצליח לשכנע אותם לאסוף מחדש את כל התלמידים, כדי לשמוע מפי הודעה סודית חשובה ביותר.."
השמועה שאני עומד להודיע הודעה סודית, עשתה את שלה וכל התלמידים (חוץ מכמה שהספיקו להירדם) באו והתרכזו במועדון. הפעם לא הייתי צריך לצעוק שקט אפילו פעם אחת. כשסיפרתי שקרה משהו לא צפוי, שבגללו אני נאלץ לבטל את עבודת הגננות, שעליה הכרזתי רק לפני שעתיים, הפך השקט לדממה בלתי אפשרית, אשר בה ניתן היה לשמוע את טווית קורי העכבישים בפינות המועדון. כשהגעתי לנקודה המרכזית של הסיפור, ותיארתי איך אנחנו עומדים להיות שחקנים בסרט הוליוודי ולהרוויח הון כסף לקופת הקבוצה, הרגשתי איך ניצוצות האש שבקעו מעיני תלמידי הפכו את נורות החשמל למיותרות וכמעט רציתי לכבות את האור מטעמי חיסכון.
אחר כך, כשהסברתי לתלמידים שאסור להפיץ את הידיעה בכפר פן יישמט מידינו התפקיד, הניעו כולם את ראשם בהסכמה ואני ידעתי שאין לי מה לדאוג. כדי לחזק את שמירת הסוד, הכרזתי שמהיום והלאה נקרא לפרויקט "מבצע סודה" וניתן לתמימי הכפר לחשוב שמדובר במתקן סודה שאנו רוצים לרכוש למועדון.
בימים המועטים שנשארו עד תחילת האירוע, לא היתה לי או לחדוה, אם הבית, אפילו בעיית משמעת אחת. האיום שמי שיעשה בעיות לא ישתתף במבצע סודה, היה כל כך מוחשי, עד שאפילו לא היה צורך להשתמש בו.
שלושה ימים שהייתי עם תלמידיי בכפר נוער שהוקם ונבנה בעמק יזרעאל בקרבת הר תבור. תפקידי היה לאסוף מדי פעם את התלמידים כדי לפזר אותם בין בתי הכפר, שישמשו רקע לאהובתו של פול ניומן, שהגיעה לכפר היישר מאוניית המעפילים "אקסודוס". מי שיצפה בסרט ויבחין בילדים העודרים את גינות הנוי, או מטיילים פה ושם, יידע שהם ה'בטיחים' שלי הממלאים את תפקידם בנאמנות, תוך תקווה שעיניו הפקוחות של פרמינגר, הבמאי הקירח והמפחיד, יבחינו בכישרונם הדרמטי, ומכאן ועד לתהילת הפסגה, תהיה דרכם קצרה.
ביום השלישי לצילומים התחיל העניין להימאס על התלמידים והיו כאלה שבאו לבקש ממני שחרור. כמובן שלא הסכמתי, להיפך, איימתי עליהם שמי שיעשה בעיות אשאיר אותו ליום נוסף, כי יש כמה צילומים שצריך לחזור עליהם.
אני לא יכול לדלג על אירוע שולי, שאירע ב"מבצע סודה" לאחד מתלמידי הכיתה, גבי שיינהויז, המכונה פופיק, שהיה בין שבעת החניכים שהתנדבו להשתתף בעבודת הגינון בתל אביב. אותו גבי הקדים לצאת לחופש מכפר גלים ולכן לא היה נוכח באותה אסיפה שבה הוכרז על המבצע. דרישתי לשמור על סודיות, התקבלה כל כך ברצינות עד שאיש לא מצא לנכון לגלות לו שמבצע סודה לא מתייחס למתקן שתייה למועדון, והמסכן, במקום להגיע לכפר הנוער בגליל, הגיע ביום הקבוע לתחנת הרכבת בתל אביב, חיכה שם חצי יום לששת המתנדבים הנוספים ולבסוף חזר לביתו, כשהוא בטוח שמטעמי פיזור נפש, טעה במועד המפגש.
פוצ'ו
המשך יבוא
* * *
ד"ר משה גרנות – יקיר העיר רמת השרון
משה גרנות נולד בשנת 1939 ברומניה, תחת רדיפות השלטון הנאצי. עלה ארצה בשנת 1951. שירת בצה"ל ביחידת סיור בגולני. תושב רמת השרון מאז שנת 1963.
בעל תואר ראשון ושני בהצטיינות מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר דוקטור בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר אילן. בעברו משה עבד במערכת החינוך והגיע לדרגת מפקח כולל על בתי ספר על יסודיים. פירסם עשרות סיפורים, מאות מאמרים וערכים לאנציקלופדיות ומעל 50 ספרים בסיפורת, בספרות ילדים ונוער, בהגות, בחינוך, וכן ספרי לימוד וספרי עזר. ערך ספרים, סדרות, אסופות ושנתונים. ערך בהתנדבות את שנתון "אתגר" במשרד החינוך במשך 11 שנים. שימש כעורך "מאזנים" ביטאון אגודת הסופרים העבריים. כתב וערך בהתנדבות את "לקסיקון הסופרים העבריים בהווה" – 360 ערכים. כתב וערך בהתנדבות את "לקסיקון היסטורי" של הסופרים העבריים – 1240 ערכים. משה מרצה בהתנדבות מלאה במועדוני גמלאים באזור השרון ובאזור דן. מרצה בהתנדבות מלאה במסגרת הספרייה ביד לבנים ברמת השרון והתנדב למשמר האזרחי ברמת השרון במשך 17 שנים.
זכה פעמיים בפרס אקו"ם על יצירה שהוגשה לשופטים בעילום שם. חתן פרס האור, חתן יקיר אגודת הסופרים, חתן פרס חינוך על מפעל חיים מטעם ארגון המורים, חתן פרס ע"ש ברסלבי מטעם החברה לחקר המקרא.
* * *
נעמן כהן
ישראל וההכרה ברצח העם הארמני
השבוע בגיל 101 הלך לעולמו ההיסטוריון והמזרחן היהודי-הבריטי הנודע, ברנרד לואיס. מומחיותו היתה ההיסטוריה של האיסלם ויחסי הגומלין שלו עם המערב.
מותו של לואיס בא בצירוף מקרים עם החרפת היחסים בין טורקיה לישראל והדיון בכנסת להכרה ברצח העם הארמני ע"י הטורקים, כפעולת נגד להצהרותיו האנטישמיות של ארדואן.
ברנרד לואיס, שלא הסתיר את היותו ציוני, כונה בלעג "אוריינטליסט" ע"י חוקר הספרות היווני-נוצרי-ערבי-פלישתינאי-אמריקאי-האנטישמי אדוארד סעיד, שהצהיר שיש לחסל את מדינת היהודים למרות שהוא מודע מה יהיה גורל היהודים. (סעיד היה חברו הטוב של המנצח דניאל ברנבוים).
לואיס ניסה להראות את השוני בין השואה לרצח העם הארמני.
לואיס, גדול המומחים להיסטוריה העות'מאנית, כתב כי בארמנים נעשו מעשי טבח נוראים, אבל ג'נוסייד – במובן של החלטה מוקדמת ומתוכננת מראש של הממשלה העות'מנית בדומה לזאת של תוכנית ההשמדה של הממשלה הנאצית כנגד היהודים – לא היה. כי מה שקרה לארמנים היה "תוצאה של התקוממות ארמנית מאסיווית וחמושה נגד הטורקים, שהחלה עוד לפני פרוץ המלחמה ונמשכה בקנה מידה נרחב. ארמנים במיספרים גדולים, לרבות חיילים, ערקו, חצו את הגבול והצטרפו לכוחות הרוסיים שפלשו לטורקיה. מורדים ארמנים תפסו את העיר ואן והחזיקו בה זמן מה מתוך כוונה למוסרה לידי הפולשים. היתה מלחמת גרילה בכל אנטוליה... הטורקים כמובן נקטו בשיטות אכזריות מאוד כדי להדוף אותה. יש הוכחה ברורה לכך שממשלת טורקיה החליטה לגרש את האוכלוסייה הארמנית מהאזורים הרגישים, שהיו למעשה כל אנטוליה. אין הוכחה שהיתה החלטה על טבח. להיפך, יש הוכחות ניכרות לכך שהיה ניסיון, לא מוצלח ביותר, למונעו. אמנם התרחשו מעשי טבח מחרידים, שמספריהם לא ברורים, אבל סביר שהגיעו למיליון נפש. בשורה התחתונה: מעשי הטבח הללו בוצעו בידי חיילים לא סדירים ובידי כפריים מקומיים, שהגיבו על מה שנעשה להם בידי הארמנים ולא היו דווקא תוצר של החלטה ממשלתית."
לואיס הועמד לדין בבית משפט בצרפת על שביטא דעות אלו בראיון לעיתון צרפתי "לה מונד" ב-1993. הוא נקנס בתשלום פרנק אחד על השמעתן בציבור...
היסטוריון השואה, פרופסור יהודה באואר, מבחין בין "השואה" שהיא הכחדה מלאה של כל אלו שהנאצים יכלו לתפוס, לבין רצח עם =ג'נוסייד, שפירושו לא הכחדה מלאה. הארמנים שהתנצרו ניצלו. לתפישתו תופעת השואה היא ייחודית.
לדעתו של באואר עצם מלחמת העולם השנייה היא ראשית לכל מלחמה אידיאולוגית. הנאצים פתחו במלחמה מסיבות אידיאולוגיות, בעוד שהגורמים הכלכליים והמדיניים, עם כל חשיבותם, היו משניים לאידיאולוגיה. השואה היא תוצאה קודם כל של האידיאולוגיה, ולא תוצאה של המבנים החברתיים הגרמניים, כפי שטוענים רבים מעמיתיו (כדוגמת הנס מומזן, גץ עלי ורבים אחרים). אולם למרות ההבדל גם באואר תובע הכרה ברצח העם הארמני.
יש לציין כי גם באואר וגם יאיר אורון (שהוציא ספר על אדישות היישוב היהודי והתנועה הציונית לרצח העם הארמני), היוצאים נגד הכחשת רצח העם הארמני ותובעים את הכרת ישראל ברצח העם הארמני – מסרבים מבחינה פוליטית להכיר בשואת יהודי ערב, ובאידיאולוגיה הערבית-מוסלמית הרואה בה מופת מוסרי שיש לשחזרו.
הטורקים, שכמובן מסרבים לקחת אחריות על רצח העם הארמני, טוענים כי בהכרה "בשואה הארמנית" ישראל תפגע בעצמה. זאת, עקב העובדה שכך היא מציבה אותה כבת השוואה לשואת היהודים במלחמת העולם השנייה.
"אנחנו סבורים שהעובדה שישראל מציבה את אירועי 1915 באותה רמה כמו השואה, תביא לכך שהיא תפגע בעצמה," אמר לעיתונאים דובר משרד החוץ הטורקי האמי אקסוי.
http://rotter.net/forum/scoops1/475053.shtml
הארמנים מאוד מעוניינים בהכרת ישראל ברצח העם הארמני. הם מזכירים את ההקשר לשואה: כאשר היטלר הציג את תוכניתו ב-1939 ונדרש לגבי תגובת העולם לרצח העם הוא העיר: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?" (יש היום חוקרים החולקים על האותנטיות של האימרה הזו).
ולכן, ולו רק בשביל העתיד, על ישראל להכיר ברצח העם הארמני.
באוגוסט 2007 שינתה הליגה נגד השמצה בארה"ב את עמדתה הקודמת, והכירה ברצח העם הארמני כרצח עם (ג'נוסייד).
לעומת זאת ישראל הרשמית עדיין מתמהמהת. בשנת 2001, כשהיה שר החוץ, אמר שמעון פרסקי-פרס לעיתון "טורקיש דיילי ניוז", כי "הארמנים עברו טרגדיה, אבל לא ג'נוסייד..." מעניין על איזה טרגדיה חשב פרס, האם חשב על טרגדיה יוונית או שקספירית? חיסול המוני, אינו רק טרגדיה, הוא רצח עם. יש גבול גם לריקוד ה"מהיופיס" כלפי הטורקים.
גם היום כשנראה שאין יותר להתחשב בטורקים עקב התקפותיו האנטישמיות של ארדואן, לישראל יש בעייה בנושא בגלל יחסי הקירבה לאזרביג'אן, שממנה ישראל מקבלת נפט דרך טורקיה, ולה היא מייצאת מערכות נשק במיליארדים.
יש ללכת לפי האמת גם אם האינטרס מקשה על כך. למרות שרצח העם הארמני אינו מונע מאידיאולוגיה של השמדה, כמו אצל הגרמנים, ולמרות שגם לארמנים היה חלק במלחמה ובקורבנותיה, היקף רצח הארמנים, חיסול הכפרים והערים הארמניות, מחייבים את ישראל להכיר בבהירות ובריש גלי ברצח העם הארמני, ולתבוע מטורקיה אחריות מלאה על תוצאותיו. על טיב האחריות, אם פיצויים, שחרור מכיבוש טורקי, החזרת נכסי תרבות, שיפוץ כנסיות, וכדומה, יש להשאיר למו"מ בין ארמניה לטורקיה.
(מעניין שארדואן התובע את העברת יהודה ושומרון לכיבוש ערבי, אינו רואה בטורקיה מדינה כובשת למרות שהיא משתרעת על שטחים כבושים מיוון [ביזנץ], ארמניה, וכורדיסטן).
ארמניה וישראל
יש דמיון מסוים בין העם הארמני לעם היהודי. לשני העמים יש תפוצה גדולה. שני העמים מגדירים את זהותם הלאומית דרך הדת הייחודית. העם היהודי – הדת היהודית. העם הארמני – הכנסייה הנוצרית הארמנית. לשני העמים אין הפרדה בין העם לדת, ובין הדת למדינה. שני העמים חוו עבר מפואר ותקופות של חוסר עצמאות. שני העמים חוו רצח המוני של כשליש האוכלוסייה.
למרות הדמיון אין קירבה בין שני העמים. אין יהדות ארמנית, והזיכרון היהודי ההיסטורי אינו נוטה חסד לארמנים. אין לישראל שגריר בארמניה, ואין לארמניה שגרירות בישראל.
אין יהודים ארמניים
בניגוד לקהילת יהודי גרוזיה, אין יהודים ארמניים. היהודים היושבים היום בירוואן הגיעו לאחרונה מרוסיה. מה שיש הוא רק מסורת על יהודים.
עדויות ליהודים בארמניה ישנן כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס. היהודים באו לשם או בגלות בבל או עם חורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה היתה חלק מהאימפריה הפרסית.
לפי המסורת הארמנית, הכרוניקה של מובסס חורנאצי "תולדות הארמנים", מלך ארמניה קיבל במתנה יהודי מגולי נבוכדנצאר בשם שמבת (או שבת, שבט או שמת), שהיה מצאצאי בית דוד. היהודי מצא חן בעיני המלך והוא העניק לו כיבודים וקרקעות. הכרוניקה על פי חוראנצי מספרת עוד כי בימי טיגראנס הגדול , בנו של אלכסנדר בן הורדוס, נשא לאישה את גלאפירה בת מלך קפדוקיה וקיבל את מלכות ארמניה. בן אחיו של טיגראנס זה, שאף הוא נקרא טיגראנס, הומלך שוב בידי נירון על ארמניה. אולם בדרך כלל צאצאיו של אלכסנדר בן הורדוס מאשתו הקפדוקית התרחקו מהיהדות ואין אנו שומעים על התערבותם לטובת אינטרסים יהודיים. גם אריסטובולוס, בנו של הורדוס מכאלקיס, הומלך למלך על ארמניה הקטנה.
בתקופת שלטונו איים טיגראנס על ממלכת החשמונאים, ובתקופת שלטונה של שלומציון המלכה צר טיגראנס על עכו. פלישת הלגיונות הרומיים לתחומי ממלכת ארמניה קטעה את מסע טיגראנס לארץ ישראל, והוא שב לארמניה. עם שובו הביא עימו טיגראנס שבויים יהודיים רבים. כך, בהתבסס על תיאוריו של חוראנצי, היו כפי הנראה שני גלי מהגרים של יהודים לארמניה: הראשון בעקבות חורבן בית ראשון, והשני בתקופת מסעות טיגראנס לארץ ישראל.
"ארץ עוץ" של איוב מיוחסת לארמניה – התרגום הארמי מזהה את ארץ עוץ כ"ארץ ארמניאה" (איכה ד', כ"א, בארעא דעוץ, קרתא דמתבניא בארע ארמניאה). התרגום מייחס גם את 'הרמונה' שבפסוק "והשלכתנה ההרמונה נאום ה'" (עמוס ד', ג') לאזור בו חיו עשרת השבטים "מעבר להרי ארמניה".
רש"י מייחס את הרמון ל"הרי החושך", המושג בו השתמשו יהודי ימי הביניים להרים הכספיים, שבמערב האמינו שהקיפו את ממלכת הכוזרים (אשר לעיתים קרובות נחשבו לעשרת השבטים) וכללו בתוכם את קווקז. גם הרי אררט, מקום מנוחתה של תיבת נוח, ממוקמים על פי המסורת בארמניה.
בתלמוד הירושלמי מופיע רבי יעקב הארמני (תלמוד ירושלמי, גיטין ו', ז', מ"ח ע"ב). ככל הנראה מקורו היה בארמניה.
כיצד בדיוק נעלמו היהודים מארמניה לא ברור, אבל בזיכרון הלאומי היהודי, הארמנים נתפסים בצורה שלילית ואפילו כ"עמלק". בספר יוסיפון פ' ט"ו שחובר ב-953 לספירה (בפרק על מלחמות מקדוניאה והרומיים) – נכתב "ובשנת מאה וחמישים לאימפראוס קיסר וכו'" – ממשיך: ומהשנה ההיא התחילו הארמניים – והם העמלקים – להיכנע ולתת מס לרומי...
רצח עם – ג'נוסייד – שואה
רצח העם הארמני, היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה, באוכלוסייה הארמנית. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות תחת איום בנשק, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו באירועים אלה. במעשי הרצח השתתפו גם הכורדים והיזידים.
הטבח באשורים ובמיעוט היווני – במקביל לרצח העם הארמני, נערך טבח גם בבני העם האשורי, שגם הם נוצרים באמונתם. ככאלה, הם נרדפו בידי הטורקים הצעירים ששלטו באימפריה העות'מאנית בשנותיה האחרונות. גירוש האשורים מבתיהם החל בסוף 1914. בין השנים 1914-1918, נספו כ-275,000 אשורים. בנוסף לכך בוצעו מעשי טבח גם במיעוט היווני במדינה.
מוזיאון רצח העם הארמני
לפני שנים מספר ביקרתי במוזיאון רצח העם הארמני.
על גבעת ציצרנאקאברד (Tsitsernakaberd), הצופה אל הר אררט, הוקמו ב-1967 מוזיאון ומצבת זיכרון לרצח העם הארמני, או שואת הארמנים ("יד ושם" הארמני). בחוץ קבוצת עצים שניטעו בידי ראשי מדינות זרות, ואישים ביניהם האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והרב ישראל לאו, שהכירו ברצח העם הארמני.
ליד המוזיאון ניצבת מצבת הזיכרון. מגדל מחודד, 40 מטרים גובהו, וחריץ דק חוצה אותו לשניים. האחד, ארמניה והשני, מחוזותיה האבודים במערב ארמניה, שנמסרו לתורכים. 12 גושי בזלת מוטים מעל אש התמיד הדולקת ומייצגים שוב את המחוזות האבודים.
יורדים אל המוזיאון הנמצא במרתפי מבנה אפור. המדריכה הארמנית מסבירה ברגש רב. בכניסה על הקיר הגדול מפת ארמניה הגדולה מהים הכספי עד ארץ ישראל. על המפה חרוטים צלבים המסמנים את כל הקהילות הארמניות שנספו וחרבו ע"י הטורקים. לאחר מכן מוצגים תצלומים ענקיים המספרים את סיפורי הטבח – 1896, 1909, 1914 ,1915, פרעות, מאסר, גירוש, רצח, תצלומי ניצולים, שלדי אדם, העיר האני השוממה הנמצאת כיום בטורקיה.
והנה הפתעה: מיד בהתחלה מובלט ספר:
Turkish atrocities – The young Turks and the truth about the Holocaust at Adana in Asia minor during April 1909
כלומר, כבר בשנת 1909 השתמשו הארמנים במושג "הולוקוסט".
את המונח "ג'נוסייד" (genocide) רצח עם, טבע רפאל למקין, יהודי פולני שהיגר לארה"ב בשנת 1944, וב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעת פשע של רצח עם ולהענשת מבצעיו. אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951.
המילה העברית "שואה" משמעותה הרס, חורבן, כיליון. במשלי (ג', כ"ה), (תהילים ל"ה, ח') שימשה לתיאור אסונות עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך כונו למשל הפרעות בחברון ב-1929, והפרעות בבגדד, או אפילו העסקת ערבים כהגדרת ביאליק.
השימוש במונח "שואה" לגבי חורבן יהדות אירופה, החל לפני תחילת ההשמדה. ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה, נכתב במאמר המערכת של "דבר": "שואת פולין עוד לא נתגלתה לעינינו בכל מוראותיה," ובהמשך: "שואה מחרידה ירדה על מיליונים של יהודי פולין, שואה העולה בהיקפה ובמוראותיה על כל הניסיונות אשר נתנסינו בהם בשנים האחרונות."
המונח הלועזי לשואה – "הולוקוסט" מיוחס לאלי ויזל. "הולוקוסט" בתרגום השבעים של התנ"ך הוא קורבן עולה – ביוונית שרוף כליל. המונח הדתי-נוצרי "הולוקוסט" יש בו טעם לפגם, ומאז סרטו של קלוד לנצמן "שואה" מחליף המושג "שואה" את המונח "הולוקוסט", וטוב שכך.
המדריכה מדגישה את הערכת הארמנים לעזרתם של שני יהודים. הנרי מורגנטאו ( 1946-1856) שהיה השגריר האמריקני באיסטנבול בשנים 1916-1913 וניסה לצמצם את היקף השמדת הארמנים, ואחר כך עסק בסיוע הומניטארי ויזם הקמת ארגוני סיוע וסעד לניצולים שנותרו חסרי כול. הוא העביר דיווחים רבים, בזמן אמת, למימשל בארצות הברית על השמדת הארמנים, והגדיר בזיכרונותיו את טבח הטורקים בארמנים כ"פשע הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית." המדריכה מדגישה שהטורקים אמרו לו: "אתה יהודי מה אכפת לך מנוצרים?" והוא ענה כי הוא עוזר לכל בני האדם.
היהודי השני הוא הסופר היהודי-האוסטרי פרנץ ורפל שבספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" הביא את תודעת רצח העם הארמני לעולם כולו.
אירועי הרי משה (מוסא דאג): חמישה חודשים לאחר שניתנה פקודת ההגלייה (במהלך רצח העם הארמני השני), התקבצו מרבית הארמנים תושבי עמק שבעת הכפרים על מוסא דאג (הר משה) שבצפון סוריה. הכוח הצבאי הטורקי באזור לא הספיק כדי לגבור על 5,000 הארמנים שהתקבצו באזור. הדעות חלוקות בשאלה אם היתה שם התנגשות צבאית. לאחר חמישים ושלושה ימים בהרים פונו הארמנים בשתי ספינות צרפתיות לפורט סעיד במצרים.
בסיום הסיור מסכמת המדריכה את מיספר המדינות המכירות עד כה ברצח העם הארמני (22). טורקיה, מתנגדת לשימוש במונח "רצח עם" לתיאור האירועים באותה תקופה, ואינה מכירה באחריות כלשהי של העם הטורקי או של הממשל הטורקי או העות'מאני לאירועים אלה.
המדריכה אומרת שהיא יודעת שישראל אינה מכירה ברצח העם הארמני בגלל יחסי החוץ שלה עם טורקיה.
אני שואל אותה מה בדיוק כוונת ארמניה במילה "הכרה". ישראל מכירה למשל בכיבוש הערבי של ארמניה ובסילוק הכיבוש הערבי מארמניה, אז? או ישראל למשל מכירה במהפכה הצרפתית, אז? או ישראל מכירה למשל במהפכה הבולשביקית ובכיבוש הסובייטי של ארמניה, ובשחרור ארמניה, אז?
האם במילה "הכרה" יש תביעה לקבלת אשמה, פיצויים, השבת רכוש נכסי תרבות כנסיות והשבתם לארמנים?
היא השיבה שארמניה לא דורשת כלום, רק "הכרה", אני מקשה בשנית מה פירוש הכרה? והיא אינה עונה.
מישהו מעיר שטורקיה דרשה מישראל הכרה באשמה בפרשת המרמרה, ופיצויים...
האם יש תקווה?
במהלך נאום של המנהיג האיראני העליון חמינאי, החל הקהל לצהול בקריאות "מוות לאמריקה, לבריטניה ולישראל"! ואפילו "מוות למוסלמים הכופרים שאינם איתנו!"
שר החוץ של אירען מוחמד זריף השתתף בשירה, אבל המצלמה מראה שהוא שר רק "מוות לאמריקה, ובריטניה", ולא מוות לישראל... האם יש תקווה?
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5270568,00.html
שוברים שתיקה ומשטינים
יום שישי בבוקר עדיין נעים. אפילו טפטוף קל. בשדרות בן ציון בואך ה"בימה" משתרעים היפים והיפות של תל אביב. רעש רמקולים חזק מפריע את השקט. אני מתקרב. שוברים שתיקה.
אוהלים מגינים מפני השמש. האקטיביסטית הפרו-איסלאמית תמר זנדברג מסתחבקת עם המשטין אבנר גבריהו. אחוות לוחמים.
פעילים הלוקים במחלת – Amor inimicus אהבת האוייב, עומדים ומקריאים חוויות של חיילים הלוחמים באימפריאליזם ובקולוניאליזם הערבי ובגזענות המוסלמית, מצילים יהודים משחיטה, ו...מרגישים אשמים...
בכניסה עומד בחור צעיר עם שלט גדול. "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים! כן אבל... תראו לי מדינה ערבית אחת שלא גירשו ממנה את היהודים!" בא כתב "הדף הירוק" ומנסה להוציא ממנו את שמו.
אני מסתכל על אוהל אחד. "אתה רוצה לשמוע עלינו?" פונה אליי אדם סימפטי היושב על ספסל.
"בשמחה." אני עונה.
"אנחנו פועלים לשלום עם הערבים."
"אה, ומה עושים?" אני שואל.
"שלום" מושיטה אליי יד אישה סימפטית הנכנסת לאוהל ומתיישבת לידו. שמי גליה גולן.
"נעים מאוד" אני עונה.
"אנחנו נפגשים עם ערבים בשטחים הכבושים הרוצים שלום," היא מסבירה לי. (פרופסור גליה גילד-גולן היתה פעם סובייטולוגית באוניברסיטה העברית, ומאז היעלמות המקצוע הפכה לאקטיביסטית פרו-איסלמית. פעילה בחבר המנהלים של "שלום עכשיו", מר"צ "בת שלום" ונציבות השלום הבינלאומיות. בערך אותו כתבה על עצמה בוויקיפדיה היא מציינת שהיא מומחית ביחסי יהודים ופלסטינים).
"ראי," אני אומר לה. "לי יש בעייה. שנים רבות אני מחפש ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אני מחפש ערבי-מוסלמי הרואה בדברי מוחמד (באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים גזענות ולא מופת מוסרי, ואיני מצליח למצוא. האם בשיחות אתם מצאתם אחד כזה?"
"מעולם לא שאלתי את הערבים את השאלה הזו. זה בכלל לא מעניין אותי," עונה לי גליה גולן, "אותי מעניין רק שערפאת אמר שהוא מכיר בזכות הקיום של ישראל."
"הרי הוא ויורשיו אינם מכירים בקיומו ובזכות קיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה ורואים בדברי מוחמד מופת מוסרי, האם זה לא מעניין אותך?" אני שואל.
"לא מעניין אותי בכלל," היא משיבה.
"האם היית מדברת עם גרמני הרואה בדברי היטלר, לפיהם יש להשמיד את היהודים – ואומרת שלא מעניין אותך מה הוא חושב?"
"הערבים רוצים שלום." היא עונה לי.
"אני מבין שאתם לא רק מרמים אחרים אלא בעיקר אתם מרמים את עצמכם," אני עונה לה.
לא נעניתי.
מאוחר יותר בבית ראיתי שבכל זאת מישהו דיבר והציג את האמת. הנה ראו בקישור:
http://rotter.net/forum/scoops1/475038.shtml
החזית לשחרור בעלי החיים
אני יורד בשדרה מכיכר הבימה לכיוון המלך ג'ורג'. צעקות חדות מפלחות את השקט. חיות שחוטות צורחות. הפגנה של אוהבי בעלי חיים המשמיעים ברמקולים את זעקות הבהמות לפני השחיטה. הפגנת החזית לשחרור בעלי החיים.
בחורה צעירה ונחמדה מושיטה לי עלון הסברה. "אנחנו נגד כל תעשיית הבשר," היא מסבירה לי.
"האם אתם בעד ג'נוסייד, השמדה של כל מאות סוגי הקרניבורים?" אני שואל אותה.
"לא," היא עונה לי, "בטבע החיות יכולות לאכול בשר, רק האדם אסור לו לאכול. אנחנו פועלים בשלוש רמות. רמה בריאותית, מוסרית, ואקולוגית. גידול בעלי החיים מסכן את עתיד העולם."
"יש פה סתירה," אמרתי, "כדי לתרום לאקולוגיה יש הרי להשמיד את רוב החיות."
"כן," היא עונה לי, "העיקר שהחיות לא יסבלו."
הצדק הערבי
ארגון "עדאלה" (צדק בערבית) הפועל למען זכויות הערבים (ונגד זכויות האדם היהודי). דורש מארצות הברית לא לספק נשק לישראל כדי שהערבים יוכלו לרצוח יהודים.
http://rotter.net/forum/scoops1/475015.shtml
ומי מממן את עדאלה? כמובן "הקרן לישראל חדשה".
רציתי לכתוב על הקרן ועל העומדת בראשו טליה ששון הרואה בישראל מדינת רשע, וכמנהגי להביא דבר בשם אומרו (ששון הוא שמו של בעלה לשעבר ואת שמה המקורי היא מסתירה מכל הפרסומים) פניתי לארכיון היפה של קיבוץ קריית ענבים, ושאלתי מה היה שם משפחתה ואם יש בארכיון חומר על משפחתה.
http://www.kiryatanavim.com/archion.html
ענתה לי הארכיונאית, החברה חנה ק.: "אנחנו מוסרים חומר רק למשפחה."
שאלתי אותה: "אז לשם מה הארכיון והפרסום באינטרנט על חלוצי המדינה ובוניה אם את מתייחסת לחומר בארכיון כמו ארכיון התיקים הרפואיים של קופת חולים?"
"ברור," ענתה לי החברה חנה ק.: "אבל במצב הפוליטי של היום יש צורך בזהירות כפולה..."
האם מפלגת העבודה חוזרת למקורות ולתוכנית אלון?
מאז שהפסידה מפלגת העבודה את השלטון נטשה המפלגה את עקרונותיה ההיסטוריים והפכה להיות מעין מפלגת מר"צ ב'.
מפלגת העבודה ההיסטורית היתה מפלגה ציונית-סוציאליסטית שבראש מעייניה עמד בטחון עם ישראל, וחתירה לפתרון מדיני ברוח תוכנית אלון.
התקווה לשאת חן בעיני הבוחרים הביאה את המפלגה לנטישת האידיאולוגיה המקורית שלה ובעצם הביאה להיפך הגמור כאשר המוני בוחריה נטשוה.
והנה יש תקווה לחדש את ימיה כקדם. ח"כ איתן כבל פונה לחברי המפלגה ואומר להם: "חבריי לתנועת העבודה הגיע הזמן להתפכח מרעיון אוסלו."
כבל מציע לחזור בקווים כלליים לתוכנית אלון המורחבת ההיסטורית:
http://rotter.net/forum/scoops1/474926.shtml
דומה שיש עוד תקווה למפלגה. ימים יגידו.
מטרור חקלאי לקירות חלקים ולנערה חלקת פנים
תשעים אחוז מהצלחה בפתרון בעייה, זו הבנת הבעייה והגדרתה המדויקת.
והנה בניגוד לברק חוסיין אובמה, שמעולם לא אמר בפיו את המילה "טרור מוסלמי", כי חשב שאין כזה, יואל נץ יודע שיש טרור מוסלמי, אבל אומר שלא צריך לומר זאת מפני שכל קורא עברית (אפילו העיתונים) מפרש "טרור חקלאי" כטרור מוסלמי, ולכן "לא צריך צ'עפען זיך צו גלאטע וענט. דהיינו, ביידיש: להיטפל אל קירות חלקים..." ("חדשות בן עזר" 1540).
דומני שלגישתו של יואל נץ מתאימה יותר האימרה: "אז דאס מיידל האט גלאט פנים האט זי א צעקנייטשט קליידל." כשלנערה יש פנים חלקות יש לה שמלה מקומטת.
בכל מקרה כדי לבער את הטרור הערבי-מוסלמי יש הכרח להגדירו ככזה. שהוא יבין שמתכוונים אליו...
"שיחדש"
היווני-נוצרי-ערבי-פלישתינאי, ג'עפר פרח, מוצג בתקשורת הישראלית כ"פעיל זכויות אדם". האם אדם התומך ברצח יהודים (שלמען זה הוא הפגין) יכול להיות פעיל "זכויות אדם"?
לפי הגדרת מועצת "זכויות האדם" של האו"ם כמובן שכן. יהודי הרי אינו אדם, ולכן אין לו "זכויות אדם".
לא ברור מדוע התקשורת הישראלית מאמצת גם היא את ההגדרה הזו.
ג'עפר פרח אינו פעיל "זכויות אדם", אלא פעיל זכויות הערבים בלבד.
כמובן שבניגוד לדעותיו האנטי-דמוקרטיות, והפשיסטיות-גזעניות, בדמוקרטיה הישראלית אסור לשוטרים להכותו סתם ללא סיבה.
הגזענות האירופאית
פעם נוספת הוכיח האיחוד האירופי את הגזענות הטבועה בו עמוקות.
יהודים רבים קיבלו מכות משוטרים בצדק, ושלא בצדק. יהודים חרדים, אתיופים, ואפילו אשכנזים. גם פוליטיקאים קיבלו מכות למשל אריה שייב אלדד.
מעולם לא הגיב האיחוד האירופי על הכאת יהודים. והנה הוא מגיב בהודעה מיוחדת על הכאת היווני-נוצרי-ערבי ג'עפר פרח שהשתתף בהפגנת תמיכה ברצח יהודים.
ידועה האימרה שכלב נושך אדם זה לא חדשות, אבל אדם נושך כלב זה כן. בשביל האיחוד האירופי הכאת יהודים זה לא חדשות. הכאת ערבי, כן.
הגזענות האירופאית הזו רק תורמת לקונפליקט הערבי-יהודי.
ואולי זו מטרתם.
הידד יש לנו משורר לאומי חדש
והמשורר הנבחר הוא... רוני סומך-סומק
בפסטיבל המשוררים האחרון במטולה הציג בני ציפר שאלה בפני הבאים: "מי ייבחר למחליפו של חיים גורי כמשורר לאומי?"
(עלית קרפ, "והמשורר הנבחר הוא... רוני סומק", "הארץ", 22.5.18))
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.6110174
במפגש הסיום של פסטיבל המשוררים במטולה, אמר ציפר שביאליק הוא אמנם המשורר הלאומי, אבל האם בעקבות מותו של חיים גורי, יש משורר שיכול לתפוס את מקומו כמבטא את רחשי ליבו של העם, ולשמש כמצפון הלאומי שאותו יבטא בדברי שיר.
ציפר הוסיף ואמר שלא רק את רחשי לבו של העם צריך המשורר לבטא, אלא צריך שעצם דמותו תהפוך את השירה לדבר חשוב בציבוריות הישראלית. "המשורר הרשמי של מדינת ישראל, שר השירה, משורר החצר," אמר ציפר, "משורר בן זמננו שיהיה המשורר החשוב, זה שמגיב בשירה על מה שקורה."
לאחר דיון למרות השמועות שנפוצו בנוגע לשמו של הנבחר, ועל פיהן ארז ביטון ייבחר למשורר הלאומי, בסופו של דבר הקהל בחר ברוני סומק.
הידד יש לנו משורר לאומי חדש!
המהפכה האנטי-אשכנזית הושלמה
שיח הזהויות של יהודי ערב – מגזענות אנטי-אשכנזית לאנטישמיות קלאסית ולאנטי-ציונות
שיח הזהויות של מקצת מיהודי ארצות ערב הפך בשנים האחרונות משיח של גזענות אנטי-אשכנזית לאנטישמיות קלאסית ולאנטי-ציונות.
על פי חוק העונשין הישראלי מוגדרת הגזענות כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני. יש המרחיבים זאת גם להבחנה על פי כל תכונה ביולוגית אחרת, מגדר, מיניות וכדומה.
המשורר הלאומי החדש רוני סומק (במקור סומך), יליד עיראק (1951), נחשב לבולט מבין המשוררים היהודים-ערבים בארץ. והוא גם מזרחי אמיתי ולא מערבי-מוגרבי.
סומך זכה לשלל כבוד וכיבודים מהממסד הספרותי בארץ. ספר שיריו "אלג'יר" זכה לפופולאריות רבה, ובמיוחד זכה לתהילה, שיר הנושא של הספר – "אלג'יר" (רוני סומך, אלג'יר, אור יהודה, כנרת זמורה ביתן 2009)
אלג'יר
אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים
הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים וְקוֹרְאִים לִי אַבּוּ אַלְגִּ'יר.
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיְתָה פּוֹקַחַת עֵינֵי שׁוֹקוֹלָד,
הָיִיתִי אוֹמֵר: "הִנֵּה אַפְרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת,"
וְהִיא הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת הַבְּלוֹנְד בְּרֹאשׁ אֲחוֹתָהּ
וּבְטוּחָה שֶׁגִּלְּתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַזָּהָב.
הַגַּרְגְּרִים עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ אַרְגַּז הַחוֹל שֶׁלָּהּ,
וּבִטְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁל הַצָּרְפָתִים שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם
הָיְתָה מַחְבִּיאָה אֶת הַתְּמָרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים.
"אַלְגִּ'יר," הָיִיתִי מְהַדֵּק יָדַיִם עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא לָהּ:
"אַלְגִּ'יר, בּוֹאִי הַבַּיְתָה, וְתִרְאִי אֵיךְ אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת קִיר הַמִּזְרָח בְּמִבְרֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ."
בראיון שנעשה עימו על מקור השיר, הוא נשאל (ראיון עם דפנה שחורי, מעריב 27.3.2009) "האם השיר אינו נשמע כמעט כמו 'עקרה' של רחל: 'בן לו היה לי...'?"
"זה באמת קצת הזכיר לי, אחרי שכתבתי, את השיר של רחל," הוא משיב, "השיר 'אלג'יר' נכתב אחרי שיום אחד דמיינתי שליד הילדה שיש לי, שהיא בשבילי באמת עולם ומלואו, יש לי עוד ילדה. ילדה דמיונית שגורמת לי להשלים את הצד החסר, המזרחי, של הפאזל..."
בתו האמיתית של סומק שמה שירלי. האם נתן לה המשורר את שמה האנגלי (במקור שם של גבר) בהשראת שירלי טמפל עם תלתליה הזהובים?
"בשיר," מסביר סומק, "יש סוג מסוים של געגוע – באלג'יר כמו בגדד, העיר שנולדתי בה, ושעוד לא הייתי בה. יש בשם הזה משהו שלוקח אותי למקום שבו הווליום של השחור הוא ווליום גבוה ולא במובנים של קיפוח, לא שלט בהפגנה, אלא משהו שלא פענחתי עד הסוף."
המשורר סומק רוצה להבליט את הווליום של השחור. מה משמעות הווליום של השחור? ומה הקשר בין השחור לשפה ולתרבות העברית. ולשירה העברית?
למשוררים העבריים תמיד היה יחס נוסטלגי למקום הולדתם. ביאליק אהב את הטבע של ארץ הולדתו. טשרניחובסקי כתב ש"האדם אינו אלא, תבנית נוף מולדתו," אבל כאשר חשבו שניהם על שמות לדמויות ספרותיות, השמות היו תמיד שמות עבריים: טשרניחובסקי חשב על השם "אילאיל". רחל חשבה על "אורי", שהיה כמובן: "שחור תלתלים ונבון." האם "הווליום של השחור" בשערו של אורי (האשכנזי) אינו שחור דיו?
המשוררים העבריים נתנו תמיד שמות עבריים לחלומותיהם. אחרי הכול ולפני הכול הם היו משוררים עבריים. האם היה עולה על דעת ביאליק, או טשרניחובסקי, לכתוב שיר ובו חלום לקרוא לבתם "אוקראינה"?
באמת, מה למשורר עברי ולחלום לקרוא לבתו אלג'יר? (ועוד כנהוג היום בצורה דקדוקית של זכר: "אלג'יר" – שם של בן, ולא אלג'יריה – שם של בת).
השם הערבי "אלג'יר" הוא שם מאוחר למדי. מקורו במילה הערבית – אל גֶ'זַאִיר – האיים. השם ניתן לעיר (ומאוחר יותר למדינה) על שם האיים הקטנים שהיו בקרבת הנמל וחוברו ב-1530 לחוף.
בשורה הרביעית של השיר הכול מתברר: המשורר רוצה לתת לבתו את השם "אלג'יר", על מנת שיורידו בפניו את הכובע (ישתחוו?) ויכנו אותו "אבו אלג'יר":
"וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים וְקוֹרְאִים לִי אַבּוּ אַלְגִּ'יר."
למי מתכוון המשורר במילה "אתם"? האם "אתם" הם הצרפתים? או "אתם" הם האשכנזים?
כל העניין הרי מגוחך, אפילו מבחינה היסטורית. אם המשורר רוצה כבר למחות נגד הקולוניאליזם, מן הראוי היה שימחה נגד הקולוניאליזם הערבי. מן הראוי היה שיצטרף כמשורר-תומך למרידות החוזרות ונשנות של 13 מיליון הבֶּרְבֶּרִים, הנמצאים תחת הכיבוש הערבי המדכא באלג'יר.
האם הכיבוש הצרפתי מוסרי פחות מהכיבוש הערבי? תחת הכיבוש הצרפתי זכו לכל הפחות היהודים באזרחות ובחופש יחסי.
לאחר שיצאו הצרפתים נאלצו גם כל היהודים ללכת. אלג'יר נשארה נקייה מיהודים. בת המשורר הדמיונית "אלג'יר" לא היתה יכולה היום לחיות כלל בארץ שאת שמה לקחה.
אם כבר מלחמה נגד הקולוניאליזם, צריך היה המשורר החולם, לקרא לבתו "אלכהינא" על שם המלכה היהודייה יפת התואר, שנלחמה עם הבֶּרְבֶּרִים נגד הכיבוש הערבי, עד שחוסלה על ידי הכובשים ערבים.
אבל בעצם אין כאן דיון מוסרי כלל. איך אמר מרקס: "ההוויה היא שקובעת את ההכרה." אם היה המשורר סומק כותב שיר ובו למשל הוא קורא לבתו "אל כָהִיָנא" (הכוהנת) לא היה לו שום סיכוי שבעולם להיות מוזמן לסיור סביב העולם.
משורר יהודי-מזרחי הקורא לבתו אלג'יר הוא אטרקציה. משורר כזה הוא ודאי משורר "שלום". משורר שלום מקבל כרטיס טיסה סביב העולם. משורר "שלום" הוא משורר נוסע.
וסומק אכן מטייל בעולם כולו ומתנאה בהישגיו: "לפני שלוש שנים," הוא מתנאה, "בפסטיבל שירה בספרד, המשורר הלבנוני הגולה אדוניס, במקום לקרוא שיר שלו, בחר לקרוא שיר שלי: את 'אלג'יר'. העיתונות בספרד ובישראל הציגה את זה כמחווה פוליטית. זה ריגש ושימח אותי."
בניגוד לסומק, המשורר הסורי-עלאווי (התומך כיום בשלטון אסד) – עלי אחמד סעיד אסבר – הידוע בכינויו "אדוניס" התקיף דווקא קשות את אלג'יר ומצבה הפוליטי הדתי והתרבותי. והרי הוא עצמו – עלי אחמד סעיד לקח לעצמו שם מערבי...
אין ספק אדוניס לא היה קורא לבתו אלג'יר. גם אלבר קאמי לא.
רוני סומך הוא משורר טוב מכדי ליפול באמירות גזעניות אנטי אשכנזיות, אצלו זה יוצא רק במרומז. הוא בכל זאת חלק מהממסד הספרותי הישראלי, וכותב על עולם ומלואו על חווית האדם האוניברסאלי גם אם מדובר באדם לוקאלי.
ועתה המהפכה המזרחית הושלמה. רוני סומך-סומק המזרחי הוא המשורר לאומי.
[אהוד: ואני חשבתי, כך לפחות לפי עיתון "הארץ", כי המשורר הלאומי החדש שלנו הוא משוררת – אגי (אגנס) משעול, שקראה בשער ברנדנבורג בברלין שיר הזדהות עם המחבלת הפלסטינית שפוצצה עצמה בסופרמרקט בירושלים – ואני משוכנע כי בבוא היום היא, משעול, תזכה בפרס ישראל לשירה].
הנביא מכפר עארה
בעוד שלפי המסורת היהודית מזמן שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות, ובעוד שלפי המסורת המוסלמית מוחמד הוא אחרון הנביאים חותם הנבואה, הנה קם בארצנו נביא ערבי-מוסלמי החדש. הנביא מעארה.
כתב "הארץ" ד"ר עבד ל. עזב טוען שהשמאל הישראלי גרוע מהימין. "את האירועים הטראומטיים ביותר עברו אזרחי ישראל הערבים תחת שלטון מפלגת העבודה בגלגוליה השונים. מי שהתחיל את הגזענות והאפליה הממוסדת נגדנו לא היה בנימין נתניהו אלא דוד בן־גוריון," והוא מסיים בנבואה: "סבי נהג לומר (ולא רק הוא): הטורקים היו כאן ועזבו. האנגלים היו כאן ועזבו. ישראל באה, וגם היא תעזוב. זה יקרה במוקדם או במאוחר. אלה החיים. אפילו התרבויות המפוארות והחזקות ביותר דעכו ונמוגו: מצרים העתיקה, אשור, יוון ורומי. אבל שיהיה ברור: אנחנו (הערבים) כאן. זעתר ועדשים יספיקו לנו. חיטה וחובייזה יספיקו לנו. בלוטים נאכל אם אין ערמונים. חוח עקוד ישמש לנו ממתק. אנחנו כאן."
(עבד ל. עזב, "אנחנו הערבים כאן בארץ על אדמתנו", "הארץ", 23.5.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6113978
אז לנביא הערבי-מוסלמי החדש, עבד ל. עזב נאמר: חזור למולדתך ערב שאת שמה אתה נושא ("ערבי"), ואת שפתה אתה דובר ("ערבית"), ואליה אתה מפנה פניך בתפילה חמש פעמים ביום.
אנחנו היינו כאן לפני מצרים העתיקה, אשור, יוון, רומי, ולפני הכיבוש הערבי, ואנחנו נישאר כאן אחריהם.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).
* * *
תקוה וינשטוק
פֵיית הקיר הועברה בשלום
כששמעתי לראשונה כי ניתן להעביר קיר ממקום למקום, מבית לבית, חשבתי שצוחקים עליי. מדע בדיוני! לא ייתכן! ובעצם, למה לא? אם אנשים יכולים להלך בחלל, רובוטים צועדים להם בלי בעייה –אז למה שציור קיר לא יקום ויתחיל ללכת?
זה מה שקרה לפרסקו בקונסרבטוריון העירוני למוסיקה של פתח תקווה. הוא הועבר מרחוב טבצ'ניק למבנה חדש ברחוב יפתח 15 בסגולה. מרחק של שני קילומטרים.
בציור הקיר מופיעה צעירה יפהפיה פורטת על פסנתר, פניה עדינים, לבושה חגיגי ולראשה כובע רחב שוליים הדור מקושט בנוצות יען, המוסיף לה לוויית חן. הדמות היא בצבע חום והרקע אף הוא בגוון של חום. זו אחת מסדרת 14 ציורי קיר המוקדשים לכלי הנגינה הנזכרים בתהילים פרק ק"נ: "הללו אל בקודשו... הללוהו בתקע שופר; הללוהו בנבל וכינור; הללוהו בתוף ומחול; הללוהו במינים ועוגב; הללוהו בצלצלי שמע; הללוהו בצלצלי תרועה... כל הנשמה תהלל יה, הללו-יה."
על כלי הנגינה מופקדות נשים צעירות. כאן ממלכת נשים, המין היפה בשיאי זוהרו. אין גבר אחד לרפואה. זו אוחזת בנבל, זו מחזיקה בכינור ואחרת מחללת בחליל. וישנה גם מנגנת על מינים, כלי מוזיקלי שזהותו עלומה. בציור הקיר הוא מופיע כמנדולינה.
"התמונות הן בסגנון הרנסנס," נכתב על חואן אונסיס בעיתון "אפוקס טיימס ישראל". "מושפעות מהקומדיה דל ארטה ומזכירות אופרות מוזיקליות עתיקות." כובעי הנשים הייחודיים שבציורי הקיר, הגדולים לפעמים כאוהל, וכמו כן כיסויי העיניים השחורים, אופייניים לקרנבל בוונציה. כל תמונה והעלמה שלה. אך בין העלמות קיימים קווי דימיון. אחת, כנראה, אהובה במיוחד על האמן, מופיעה מיספר פעמים. הכל בצבעים שקטים, חום, לעיתים עם נופך ירוק או כתום. וישנה גם צעירה שכולה תכלת וסביבה מעופפים דגלים. אין בארץ ציורי קיר בנוסח התיאטרלי-חלומי הזה, וודאי לא סידרה של ציורי קיר במימדים דומים, 200 על 140 ס"מ התמונה.
הציורים הינם פרי רוחו של אמן ששמו אינו מוכר לרבים: חואן אונסיס (לא קרוב לבעלה השני של ג'קלין קנדי...) צייר ומוזיקאי ואיש רב אשכולות וגם רב תהפוכות. הוא נולד ב 1940 בצפון אורגוואי. הוריו היו ילידי גרודנו שבבלורוסיה, אז פולין. אימו היתה ממשפחת רבנים ומורים. אביו חיפש את מזלו הכלכלי בדרום אמריקה, הצליח באורגוואי והשתקע בה. המשפחה באירופה נספתה.
חואן היה בן זקונים שנולד אחרי ששניים משלושת אחיו נפטרו בילדות. הבית היה יהודי, לא מסורתי. "קיבל אנשים כמו שהם ולא תייק אותם במגירות." חואן קבל חינוך "פרוסי", לא חם. הוא היה ילד תימהוני חולמני, שישב שעות על עצים ובהה בשמיים. מגיל רך נטה למוסיקה ולמד לפרוט על פסנתר. למד גם ציור. מורו לציור היה אמן איטלקי שאימן אותו בציורי פרסקו יבש. את הפסנתר לא אהב אך הוקסם מצלילי העוגב ועבר ללמוד עוגב אצל מורה מוכשר וקפדן מאוד, איטלקי אף הוא. מגיל 12 ניגן על העוגב בכנסייה בעירו.
הוריו דרשו שילמד רפואת שיניים, כמו אחיו הגדול. הוא נענה, עבר למונטווידאו הבירה ובסתר למד נגינה וציור. את הלימודים האלה מימנו לו חבריו. אחרי כמה שנים מרד, נטש את שיעורי רפואת השיניים, והוריו הכעוסים פסקו לתמוך בו כלכלית. הוא המשיך בלימוד הנגינה, צייר ועשה חלטורות לפרנסתו. ב-1969 החליט לעזוב הכול ועלה לארץ בגפו. אף שקבל פטור מגיוס עקב גילו הגבוה, שירת בנח"ל. כשהשתחרר עבד בציור הבמה באופרה הישראלית ואף נישא נישואין קצרים לזמרת מתחילה. הוא לימד מוסיקה במכון מוזיקלי ברמת גן ומצא את מקומו כעוגבר (נגן עוגב) בכנסיית עמנואל במושבה הגרמנית ביפו. הכנסייה גם סיפקה לחואן מגורים בסמוך אליה.
במקביל צייר וקיים תערוכות במקומות שונים בארץ. כל הציורים נמכרו ונפוצו לכל עבר. ארבע שעות רואיין לטלוויזיה הקהילתית והריאיון זכה לשתי דקות הקרנה. משסיים את מלאכת הפרסקות העצומה, פסק אונסיס לצייר. הוא החליק במדרגות ביתו, נחבל והפך לנכה על קביים. ציורי הקיר הינם זכר יחיד לכישוריו המפתיעים בציור. בכנסייה המשיך לנגן, בעמידה. הישיבה קשתה עליו.
השמועה כי הקונסרבטוריון עומד להיהרס ועמו ציורי הקיר, הכניסה את חואן למצוקה נפשית ולדיכאון. הכנסייה תמכה באיש הגלמוד והנכה ועשתה מאמצים לעידודו, כדבריו, "הרגשתי שם כמו בבית." ב-2004 המיר אונסיס את דתו, רשמית, לנצרות. "על הצעד הזה שילמתי הרבה. איבדתי הרבה חברים. היו גם חברים שאמרו שיצאתי מהארון, תמיד ידעו שאגיע לנצרות."
הוא מגדיר את עצמו כיהודי אוהב ישו. אשתקד, אחרי 37 שנים כעוגבן וגם כמנגן בפסנתר וכמסביר על הכנסייה לאורחים, נפרד אונסיס מהכנסייה בקונצרט חגיגי. כיום ,כבן שמונים, הוא מתגורר בבית אבות במושבה הגרמנית בחיפה. אין לו קרוב וגואל בארץ, רק דודן יחיד במושב דניאל.
לקונסרבטוריון העירוני של פתח תקווה הגיע אונסיס דרך חברים מוסיקאים שניגנו בו. הם בקשו שיקשט בציוריו את קירות הקונסרבטוריון. אונסיס נענה ברצון ומשנת 1986 עד 1989, שלוש שנים רצופות, עבד על 14 ציורים בפרסקו יבש. הכול בהתנדבות, ללא כל שכר. מתנה לקונסרבטוריון ולמדינת ישראל.
לפני כחמש שנים עבר הקונסרבטוריון העירוני של פתח תקוה למעונו החדש. את המגרש שעליו עמד המוסד מכרה העירייה לקבלן, המתכוון להרוס את המבנה ולהקים מגדל דירות. התעוררה שאלת גורלם של הציורים ההיסטוריים. ראש מנהלת התרבות לשעבר בעיריית פתח תקווה, מוניקה כהן, ואיריס שנבל, מנהלת מחלקת תרבות כיום, לחצו לשימור התמונות. בישיבה מיוחדת החליטה העירייה על תקציב לפיילוט של העברת תמונת קיר אחת, לניסיון (אין זו פעם ראשונה שתמונת קיר מועברת בארץ. הועבר למשל ציור קיר של האמן יוחנן סימון מבית ספר יהודי בברזיל לקבוץ גן שמואל).
עבודת ההעברה נמסרה לשי פרקש, בעל סטודיו "תכלת" לתיעוד ולשימור ציורי קיר וצבע אדריכלי. פרקש למד את תורת ציורי הקיר בארה"ב ובגרמניה, ורכש ניסיון רב בשימור תמונות.
פרקש מצא שמצב התמונות מצוין ובחר בתמונה להעברה: פורטת על פסנתר. הוא אף נפגש עם אונסיס ודיווח לו שהקונסרבטוריון כבר עבר והמבנה הישן ייהרס אך קיימת כיום טכניקה להעברת תמונות קיר ואפשר להציל את היצירות.
האמן נחרד לשמוע כי במקום כבר אין קונסרבטוריון וה"פיות", זה כינויו לנגניות, התייתמו ועלולות להישמד. הוא סיפר כי יצר את התמונות לא בעקבות ציירים אחרים ולא לפי מודלים. המראות הופיעו לפניו בחלומות ובהזיות מהשמיים, שחלפו בראשו, והכל עומד להיעלם מן העולם! מזועזע התקשר לעיריית פתח תקווה, שתשמור על יצירותיו. מאז אינו חדל לבקש שיצירותיו לא תאבדנה. הוא יהיה מאושר אם העירייה תעביר את הפיות לקונסרבטוריון החדש או לכל מקום אחר, ואם לא העירייה, שיימכרו הציורים לכל דכפין ובלבד שלא ירדו לטמיון.
העברת הציור כללה כמה שלבים, ונמשכה שלושה חודשים והסתכמה ב-80 אלף שקל. עיקרה היה ניסור התמונה וחילוצה מהקיר. על מנת שהניסור לא יסב נזקים, מרח צוות העובדים דבק מסיס ובד מגן על התמונה. הקיר שעליו התמונה נוסר במשור יהלום גדול, הופרד מיתר קירות הבית והוכנס לארגז עץ להגן על שלמותו. הקיר המנותק, במשקל 180 קילו, הועלה במנוף והועבר בטרקטור לסדנה. שם השילו ממנו את הבלוקים והבטון והשאירו את הציור עם שכבת טיח דקה, שעובייה כשני ס"מ. הטיח הצמנטי הודבק ללוח צמנט וכך מרוטש, נקי ושמור העבירו ארבעה סבלים את הקיר לקונסרבטוריון החדש והצמידו אותו בארבעה ברגים לקיר המסדרון. המבצע צלח. התמונה זכתה לבית אוהב.
במקום הקיר שהוצא נבנה קיר בלוקים חדש. כיום שוכנים בשני אגפי הקונסרבטוריון הישן שני בתי ספר לבנים, כל בית ספר מעמותה חרדית אחרת. השיכון ארעי , עד שבתי הספר יעברו למשכני קבע. במסדרונות בתי הספר נותרו 13 תמונות קיר. על מנת להגן עליהן משריטות וחבלות כוסו התמונות בזכוכית, כמין חלונות ראווה. אחד מבתי הספר הגדיל לעשות וכיסה את הוויטרינה בבד אטום. אמנם הפיות לבושות במלוא הצניעות ורק פלג גופן העליון נראה, אבל אלו נשים... וחס וחלילה שהתלמידים יעיפו עליהן מבט.
אונסיס מינה את ידידו המוסיקאי אריה ורד וכן את שי פרקש כנאמנים לטפל בוויטראז'ים שנותרו לפי שיקול דעתם, וייפה את כוחם להציע את הציורים לקונסרבטוריון או לכל דכפין ובלבד שפרי ידיו לא ילך לטמיון והיה כמו לא היה.
אריה ורד הקים עמותה של ידידי אונסיס הממתינה עתה שבתי הספר יפונו מהמבנה הישן ואז יציעו את הציורים "לכל העולם". העמותה התקשרה עם עשרים הקונסרבטוריונים הפועלים בארץ. חמישה מהם כבר גילו עניין בציורי הקיר. הם מאמינים כי יצליחו למצוא קונים שיאהבו את התמונות הייחודיות, וחרף המחיר היקר יבודדו אותן מהבית שנידון להריסה. ללא ספק, כל תמונה שתיגאל תהיה שווה הון תועפות.
תקוה וינשטוק
כל הרוצה לדעת לאשורן את תולדות פתח תקווה,
בקרוב בת 140 – כפי שהיו בראשיתה –
כאשר נוסדה בשלהי שנת תרל"ח, 1878
וליתר דיוק – אחרי החגים של שנת תרל"ט
ולא לסמוך על צ'יזבאטים וסתם בּוּרוּת של כותבים כיום
יכול לקבל חינם, בקובצי וורד עברי
את הספרים "פרשים על הירקון",
"ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
והמחקר "תולדות פתח תקווה"
מאת: אהוד בן עזר
נכדו של יהודה ראב בן עזר
שחרש את התלם הראשון באדמת המושבה
בחנוכה תרל"ט, דצמבר 1878
* * *
הסאגה הארצישראלית
שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!
"והארץ תרעד"
מאת אהוד בן עזר
בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים
ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה
בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי
לשם קבלת כתובת הדואר למשלוח התשלום
* * *
אהוד בן עזר
"בת ירושלים הקטנה"
למרים הרי
הספר פורסם בעברית: 1975
רשימה זו לא פורסמה אלא הוכנה בשעתה לשידור
מה היה רומאן הילדות הארצישראלי הראשון?
שאלה זו מעלה מיד סיפורי ילדות של דור הסופרים הראשון שרובו נולד או הובא לארץ בגיל צעיר. סיפוריהם של ס. יזהר, בנימין תמוז, משה שמיר ואחרים. אך המעניין הוא כי רומאן הילדות הארצישראלי הראשון התפרסם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, והוא מספר על ילדות בירושלים לפני מאה שנה. שם הרומאן הוא "בת ירושלים הקטנה", והמחברת – מרים הרי [1869-1958], סופרת נוצרייה, בת לאב שהיה מומר, שנולדה בירושלים לפני יותר ממאה שנה, וכתבה בצרפתית.
מי היתה מרים הרי?
לשם כך עלינו לחזור שנים רבות לאחור, אל אמצע המאה התשע-עשרה. בחור יהודי, מומר, מקייב, ושמו ויליאם משה שפירא, בא לירושלים. הוא נושא לאישה אחות רחמנייה, גרמנייה, פרוטסטאנטית, ופותח ברחוב הנוצרים חנות למימכר עתיקות. חנותו גדושה כתבי-יד, חרסים, פסלים, מזכרות מהארץ הקדושה, ספרים עתיקים וחדשים, מגילות קלף, פרחים מיובשים ותשמישי קדושה.
שתי בנות נולדו לו בירושלים. והצעירה בהן היתה מרים. ילדותה של מרים עברה עליה בירושלים. תחילה ברובע הנוצרים. אחר כך בבית מפואר ומוקף גן, לא רחוק ממגרש הרוסים, הוא הבית ששימש לימים ביתו של רופא העיניים ד"ר טיכו.
מילדותה נכבשה מרים הקטנה לקסם המזרח. אביה נמצא רוב הזמן בנסיעות. חרסים עם כתב עברי עתיק מביאים לו השייח'ים הבדואים מארץ מואב. לתימן הוא נוסע, מחופש כרופא, ומביא משם ספרי תורה עתיקים. שמו נודע באירופה, והוא משמש נציגם של ספריות ומוזיאונים בגרמניה ובאנגליה. אך צל של מירמה מעיב על חיי האב. הוא נאשם בזיוף חרסים עתיקים ממואב. לאחר שנים אחדות הוא יוצא לאירופה עם תגליתו הגדולה ביותר – חמש-עשרה רצועות קלף עתיקות, שנתגלו על ידי בידואים במערב, בצוק שבמעלה נחל ארנון, ועליהן כתובים קטעים מספר דברים, בשינויי נוסחה.
תגליתו מחוללת רעש גדול בעולם. ראש הממשלה הבריטית, גלאדסטון, מתבונן ביריעות המוצגות במוזיאון הבריטי. עבור המגילות מציעים לשפירא סכום של מיליון לירות שטרלינג, מאוצר המלכה ויקטוריה. אך עד מהרה נאשם שפירא בזיוף. והמאשים הוא הארכיאולוג הצרפתי קלרמון-גאנו, מגלה מצבת מישע מלך מואב. שפירא החל יוצא מדעתו. הוא נעלם מלונדון, וסופו שאיבד את עצמו לדעת ביריית אקדח בבית מלון קטן ברוטרדם.
בירושלים נשארות בחוסר-כל אשתו ובתו הקטנה, מרים. בעזרת ידידים הן מגיעות לגרמניה, ולאחר שנים אחדות עוברת מרים הצעירה לצרפת, שם היא נכבשת לקסמה של השפה הצרפתית. ומראשית המאה [העשרים] מתחילים להופיע בצרפת סיפוריה הראשונים, סיפורים אכזוטיים מזרחיים, אשר ירושלים היא רקע לאחדים מהם, והגיבור החוזר שוב ושוב בכמה מהם, בשינוי שמות, הוא אביה ופרשת גורלו המר.
בספר "בת ירושלים הקטנה" סיפרה מרים הרי על ילדותה בירושלים. היא מכנה עצמה בסיפור בשם ציונה. ולאביה קוראת בנדיקטוס. הספר כתוב בתמימות ובצבעוניות רבה. ואין דומה לו בספרות העברית. כי מרים הרי כתבה בלשון מודרנית, והיתה מושפעת ממיטב הספרות הצרפתית. בעוד אשר הסיפורים העבריים המעטים, שמתארים את ארץ ישראל באותה תקופה, לפני כמאה שנה [ויותר], כתובים כולם בלשון ארכאית, ללא שום מסורת ספרותית אירופאית של מחבריהם. ואיש מהם אף לא נולד בארץ.
עם סיפורה של בת ירושלים הקטנה אנו יכולים לטייל בירושלים ולהכיר את נופיה המיוחדים בתקופה כה רחוקה. הנה חנותו האפלולית והמלאה עתיקות של מר בנדיקטוס, אביה של ציונה. הנה השייח' עומר בן דיב, הבא מן המדבר ומארס לו, בצחוק, את הילדה הקטנה, ומעורר בה חלומות נרגשים להיות מלכת המדבר.
והנה היא מתאהבת בבחור יהודי יפהפה מרוסיה, שארוסתו נשחטה לנגד עיניו בפרעות 1882, והוא החליט לעלות לארץ-ישראל ולהתנצר. והם רוכבים על גבי סוסים, במשלחת של מיסיונרים ומומרים יהודיים, לעשות נפשות לנצרות בקרב הקהילה היהודית בחברון. והנה היא יושבת ושומעת סיפורים מקפיאי-דם מפי האומנת שלה, שהיא ערבייה נוצרייה מבית-לחם, מצאצאי נושאי-הצלב. וכצל על פני הסיפור כולו מהלכת פרשת הזיוף המפורסם בו נאשם האב, עד לסוף הטראגי.
מרים הרי באה לבקר, שנים אחדות לאחר מלחמת העולם הראשונה, בארץ-ישראל, וכתבה בצרפתית ספר רשמים אוהד מאוד על התיישבות היהודית. היא זכתה להאריך ימים בצרפת, גם אחרי השואה, ומתה בפאריס לפני כעשרים שנה, והיא בת למעלה משמונים.
אין אנו מכירים את ספריה הצרפתיים של מרים הרי, ורק "בת ירושלים הקטנה" זכה ותורגם לעברית לפני שנים רבות בידי יעקב אסיא, בנו-בכורו של איש ירושלים וחוקר תולדות ארץ ישראל, אברהם משה לונץ. יעקב אסיא, המתרגם, היה כמעט בן-גילה של מרים הרי, ובתרגומו, שנדפס רק לפני שנים אחדות, הוא השקיע מאהבתו ומידיעתו את נופי ירושלים ואנשיה בתקופה ההיא.
* מרים הרי: "בת ירושלים הקטנה". רומן של ילדה. תרגם וסיפר את סיפור הפלאים של מרים הרי – יעקב אסיא (ד"ר יעקב לונץ, בנו בכורו של רבי אברהם משה לונץ, איש ירושלים). ואליהם נוספה פרשת שפירא, שערורייה שתחילתה בין חומות ירושלים לפני מאה שנה, אשר הגיע לשיא של מיליון שטרלינג מאוצר המלכה ויקטוריה והמוזיאון הבריטי, וסופה בכדור אקדח במלון קטן ברוטרדם. הוצאת בית א. לוינסון. תל-אביב. תשל"ה, 1975. 191 עמ'.
* * *
"מסעותיי עם נשים"
מאת אהוד בן עזר
בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים
ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה
בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי
לשם קבלת כתובת הדואר למשלוח התשלום
* * *
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* אהוד היקר, יוסי גמזו מרנין את הלב עם המקאמה שלו על שרתוק, מרשל ובן-גוריון. אני ממתין להמשך.
עמוס גלבוע מתאר באופטימיות את המתרחש באזורנו לאחר התנאים שטראמפ מתנה לאיראן, ולאחר הרמזים של פוטין לאיראנים לצאת מסוריה. הלוואי שעמוס גלבוע צודק.
יש יהודים שקשה להם עם העובדה שטראמפ לצידנו (FOR A CHANGE). אני מתכוון, כמובן לדבריו של רון וייס.
אוריה באר צודק: הדוברים בטלוויזיה בולעים הגאים, ואף מילים, מדברים מהר, וגם הכתוביות מופיעות רק להרף עין. חשבתי שרק אני מתלונן.
באשר לבלדה של יורם טהר-לב – הוא עצמו מודה שלא מדובר בה בעובדות היסטוריות, אלא ב"מיטב השיר – כזבו."
[אהוד: אמנם הוא עצמו לפעמים מודה בכך, אבל למרבה הצער בפתח-תקווה ובספרי הלימוד סבורים שזו האמת ההיסטורית].
יוסף לואידור, שעליו נסבים כתביך באשר לאי-הסבירות שהיה ידיד של אסתר ראב, וגם, כביכול, אהוב של י"ח ברנר – לואידור נרצח יחד עם צבי שץ, צבי גוגיק ושני בני משפחת יצקר (יהודה ואברהם) ב-2.5.1921. כולם קבורים בקבר אחים בבית העלמין טרומפלדור בתל-אביב. גופתו של לואידור לא נמצאה מעולם, והדברים כתובים על לוח של הקבר.
ב-1.5.1921 נהרגו דובה ויהודה צ'רקסקי, מנהלי בית החלוץ ביפו (היום רח' יפת 34), ועימם עוד 13 עולים חדשים שהתגוררו במוסד זה. דובה ויהודה צ'רקסקי הם סבתא וסבא של רעייתי, ואני התכתבתי במשך שנים עם העירייה שיושם שם שלט שיזכיר את האירוע הקשה. לבסוף שימור אתרים לקחו על עצמם משימה זאת.
רחל סבוראי ז"ל, שאתה מזכיר בדבריך, נרתמה, יחד איתי, לשכנע את משרד הביטחון לשפץ את הקבר הענק (43 הרוגים), שעמד ממש להתפורר. שנינו עיינו בארכיונים, וחרתנו מילים אחדות כמעט על כל חלקת קבר. יש שני הרוגים אלמונים, שאיש לא ידע במי מדובר.
על האירוע הקשה הזה פירסמתי את ספרי "הנדר", וגם אני מרבה להרצות. לאחרונה הרציתי ב"יד לבנים" ברמת השרון (14.5.18).
ותיקי לוחמי ההגנה מקיימים כל יום זיכרון (לפני יום העצמאות) טקס מכובד מאוד במקום בהשתתפות נציגי העירייה וצה"ל. תלמידי בתי ספר באים לשמוע את הדוברים על המאורעות הנ"ל.
משה גרנות
* תשתינו, תשתינו על המדינה ותזכו בפרסים! ככה זה בספרות וככה זה כנראה גם בפרס התיאטרון: "אלי ביז'אווי זכה בפרס התרגום על '1984' שעלה בתיאטרון הבימה. 'בזמן התרגום היה נורא קל למצוא את המקבילות המתאימות מדברים שקורים פה בארץ,' אמר בנאומו. 'אני לא בא לצאת נגד שום דבר מלבד השנאה. פעם רציתי לחלום ביצירה, עכשיו הדבר שאני רוצה הוא לייצר משמעות. כי משהו מרגיש לא מספיק טוב. אני אוהב את המקום הזה, את המדינה זו, את מה שהמדינה יכולה להיות, אני לא יכול לסבול את מה שקורה בה בשנים שאני מגדל בה שלושה ילדים." ["הארץ" באינטרנט, 25.5].
הספר "1984" וישראל – כמה קל למצוא ביניהם מקבילות! – תגידו, האנשים האלה השתגעו?
* שלום אודי. בהמשך למה שכתב עמוס גלבוע על החללים הרבים במלחמת השחרור בני קריית חיים. בעוונותיי, גם אני ילידת קריית חיים, מרחוב כ"ג (היום ששת הימים). הייתי ילדה כשהוכרזה המדינה. ב-3 בתים ממש סביבי, נפלו בנים. בבית שצמוד לנו מצד שמאל, נפל מרדכי (מודה) מולקורב, שהיה ספורטאי מוכשר. שם המשפחה הוסב ל"בן מרדכי" אחרי נפילתו, בשיירה ליחיעם. בבית שצמוד לנו מצד ימין נפל גרשון גנזר בקרב רמת יוחנן, וממול נפל גם כן בן שאינני יודעת את שמו, ואיני יודעת איפה נפל.
מתוך 47 הנופלים בשיירה ליחיעם, 18 היו בני קריית חיים!
באותו זמן למדתי נגינה על מנדולינה, והוריי הפסיקו את לימודיי באומרם: אי אפשר לנגן כאשר מסביב יש אבל כזה.
בנדלה
* בתוכניתו המצויינת "שבת עולמית", סקירת עיתוני ושבועוני העולם, המשודרת ברשת ב' כל יום שבת בתשע בבוקר [שידור חוזר ביום ראשון בערב], סקר השדרן-הסופר הוותיק יצחק נוי בין השאר את השבועון הצרפתי "פארי מץ'", המצטיין בעיתונות מצולמת, והתעכב על צילום גדול ומרשים של המוני עזתים מוסתי שינאה המתנפלים אל גדר הגבול עם ישראל כדי להרוס אותה ולעבור הלאה.
מדינות אירופה אינן מצטיינות באהדה לישראל, והתקשורת שם מוטֵית לא פעם לטובת השקרים של הפלסטינים, וזאת היתה ודאי המטרה של הבאת התמונה, להשחיר את פניה של ישראל ושל צה"ל, והנה יצחק נוי העלה בשידור החי שלו רעיון מעניין, שאולי התמונה ב"פארי מץ'" משיגה את ההיפך – היא משדרת לאירופאים תחזית מפחידה על כיצד תיראה פלישה מוסלמית לגבולות שלהם.
* אהוד יקר, חבל מאוד שאין ב"מכתב העיתי" האפשרות של קוראים להגיב מיידית לתוכנו של המידע החשוב בחדשותיך. עלה בדעתנו, שניתן לשתף בדפי ה"פייסבוק" שלנו קישור לחדשותיך. מציעים לך לפרסם קישור כדי שאנו, קוראיך הקבועים, נוכל לשבץ אותו עם קבלת העיתון בדפי הפייסבוק שלנו.
תודה מקרב לב על תרומתך רבת השנים והשקעתך כסופר: בכתיבה, בעריכה ובפרסום המידע העיתונאי והספרותי, שלדעתנו חשוב שיגיע לכמה שיותר קוראים במדינתנו!
ריקה ואילן ברקוביץ
אהוד: לריקה ואילן היקרים, מדיניות העריכה של המכתב העיתי היא שכל מה שמתפרסם בו עובר עריכה מוקפדת ברמת העריכה שלי ולכן לא אוכל לקבל את הצעתכם ולהפקיר ל"פייסבוק" את תגובות הקוראים, שלא פעם הן בתת-רמה מבחינת התוכן וגם העברית.
כל המבקש להגיב שולח אליי ישירות את דבריו והם מתפרסמים במדור הזה – "ממקורות הש"י".
ריקה ואילן: אין ספק ששליטתך המקצועית בכל פרט חשובה ביותר לרמתו הגבוהה ולאיכות תוכנו של המכתב העיתי. מצדיעים לך!
* פרופ' אמיר חצרוני [מתוך מאמר ב"הארץ" באינטרנט, 26.5]: חבל שרבים מאיתנו – כולל "שמאלנים נאורים" – מתקשים להבין, שהמלחמה נגד הפלסטינים לא נגמרת רק משום שיש מספיק פראיירים שמתנדבים לקרבי ומוכנים להקריב את זמנם וגופם על מזבח הכיבוש במקום להשתמט. חבל שאנחנו לא מצליחים להבין, שהמשתמטים לא רק מוצלחים יותר, כי הם לא מסכנים את חייהם ועושים לביתם בשעה שחבריהם מקבלים שכר רעב ומחריבים את גופם, אלא גם בסופו של דבר הם תורמים יותר לחברה – כי סטארט־אפים של צעירים משלמים מסים, בעוד שמאחז מבודד בגדה שמוקם כ"תשובה ציונית הולמת לטרור", עם גדוד חי"ר ששומר עליו, הוא מוצר מפסיד.
הכותב הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטת קוץ' באיסטנבול
אהוד: אנחנו ממליצים ל"פרופסור" להישאר שם וללמוד טורקית.
* שלום אדוני העורך. לעיתון 1346. הבלדה של חנה מושיוב על "הכהי של אימא". הכתוב מעניין מאוד ומרגש (אותי) והכול שכתבה שריר ונכון ותופס מקום כבוד בזיכרוננו יוצאי ארץ הפרת והחידקל. אלא שבאה "תרבותנו" החדשה והמליכה את הבלינצ'ס ואת הפשטידה. ודחקה את הכהי משולחן החג, וזה עד שבא הפייסבוק והעיר מן התרדמה לאמור קומו התנערו וחזרו למאכלי אבותיכם מימים ימימה!..
מסתבר שזה עבד. וכל הכבוד לעושים במלאכה.
יש לי להוסיף שאת הכהי אוכלים כאשר מזים עליו אבקת סוכר טחון או טובלים אותו בדבש תמרים (הוא הסילאן), והמהדרים משחילים בין שכבותיו שכבת זיבדה (קאיימאק), והנה לכם מעדן מלכים לתפארת.
י"ז
* איל ההון האמריקאי שלדון אדלסון מימן את הטיסה עבור המשלחת מגואטמלה שהגיעה לטקס העברת שגרירות המדינה מתל אביב לירושלים – כך הודתה אתמול (שישי, 25.5) שרת החוץ של גוואטמלה. ["הארץ" באינטרנט, 26.5].
איום ונורא! למה הוא לא תומך במשט התעמולתי של הטרור הפלסטיני לעזה? כי אז הוא היה מקבל כותרות חיוביות מצד אותו חלק ניכר של התקשורת הישראלית הלוקה באידיוטיזם מוסרי!
אנחנו מאחלים לאדלסון שיהיה בריא ושיתמוך בטיסות של עוד הרבה נציגי מדינות שתעברנה את שגרירויותיהן לירושלים! פעם זה היה נחשב למעשה ציוני ראוי לכל שבח! היום לא מפרגנים למי שתורם.
* * *
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2255 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה ארבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-54 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,073 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,065 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,687 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2604 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-86 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,633 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-90 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-30 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של
ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח-בהקלדה של הלקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
[מיספר הערכים לפי ההתקדמות בהקלדה]
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-6 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ילדים ונוער / שונות
אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן
ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר!
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
*
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
*
*
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל