פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1479

[שנה ארבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, י"ט באלול תשע"ט, 19.9.2019

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: יוסי גמזו: צְעִירָה בַּת שִׁבְעִים פְּלוּס [המשך]. // עמוס גלבוע: הבחירות מובילות למבוי סתום וגם איום איראני מכונן. // סת' פרנזמן: התקיפה האיראנית בסעודיה היא מסר ברור לארה"ב ולישראל. // יצחק הילמן: התקיפה האיראנית בסעודיה ומשמעותה. // יהודה דרורי: טראמפ: אם אתה רוצה לירות – תירה, תפסיק לדבר!   ביבי בסינדרום שמשון. // ערן לרמן: ישראל מול איראן: המערכה בין המלחמות היא המערכה החשובה ביותר. // אורי הייטנר: 1. צרור הערות 18.9.19.  2. עגלות. // פוצ'ו: בחיי [6]. כ"ח. נסיכת הרחוב רוכבת על אופניים. // יהודה גור-אריה: הערות שוליים [140]. הגיגים קלים על נושאים כבדים. // אשר תורן: 1. בניוס. 2. נשבר לי ממרוקו. // אהוד בן עזר: הסרט: "המטרה: שומר הראש". // אהוד בן עזר: ספרי דורות קודמים. "המנהרה" לברנרד קלרמן. עברית: 1929. פורסם לראשונה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ביום 27.7.1973. לפני 46 שנים. // אהוד בן עזר: והארץ תרעד. פרק שישי. בהגיע החוגגים אל חצר מירון. // ממקורות הש"י.

לידיעת הכותבים והקוראים:

גיליון 1480 יתפרסם אור ליום שני, 23.9

גיליון 1481 לראש השנה יתפרסם במהלך יום רביעי, 25.9

גיליון 1482 יתפרסם אור ליום שני, 7.10

* * *

יוסי גמזו

צְעִירָה בַּת שִׁבְעִים פְּלוּס [המשך]

סִפּוּרָהּ הַבִּלְעָדִי שֶׁל יִשְׂרָאֵלָה יִשְׂרָאֵלִי –

חֲתִיכוֹנֶת מְשַׁגַּעַת, בְּקָלִיבֶּר רְצִינִי,

שֶרַק הִיא מִבֵּין כֻּלָּנוּ עוֹד מֻתָּר לָהּ (כָּךְ נִדְמֶה לִי)

לְהַצִּיג עַצְמָהּ בְּנַחַת: "הַמְּדִינָה – נוּ, זֶה אֲנִי!..."

בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר סִפַּרְנוּ עַל חֲלוֹם אוּטוֹפִּי

שֶׁל אָחֵינוּ בְּנֵי עַמֵּנוּ בְּאוֹתוֹ מִגְזָר אֶתְיוֹפִּי

שֶחַבְלֵי קְלִיטָה רַבִּים סוֹבֵל אֶצְלֵנוּ עַד הַיּוֹם

לְלֹא שֶׁמֶץ הַצְדָּקָה, בִּפְרָט הַנֶּגַע הָאָיֹם

שֶׁל חֶרְפַּת הַגִּזְעָנוּת אֲבָל הַיּוֹם מִלָּה טוֹבָה

עַל כָּל אֵלֶּה שֶׁקִּדְּמוּם בְּאַהֲבָה וּבְקִרְבָה.

וְכָאן צָרִיךְ לוֹמַר מִלַּת תּוֹדָה לֹא מְיֻתֶּרֶת * אֲפִלּוּ בֵּין מְצַדְדֵי עֶקְרוֹן הַהַפְרָדָה * שֶׁבֵּין הַדָּת וְהַמְּדִינָה, לִדְמוּת דָּתִית מֻכֶּרֶת: * מָרָן יוֹסֵף עוֹבַדְיָה  זָ"ל –  כִּי כָּל עוֹֹד כְּנֶגְדָּהּ * שֶׁל עֲלִיַּת נִדְּחֵי אֶתְיוֹפְּיָה נִלְטְשׁוּ בְּחֶשֶׁד * עֵינֵי מַרְבִּית הָרַבָּנִים שֶׁלֹּא הִכִּירוּ כְּלָל * בְּטִיב יַהֲדוּתָם, תָּמַךְ מָרָן תְּמִיכָה עִקֶּשֶׁת * בָּהֶם וּבְנַמְּקוֹ זֹאת הִלְכָתִית בְּכָךְ סָלַל * תְּוַאי לְשִׁלּוּב עֵדָה זוֹ בָּאֻמָּה, שֶׁמִּתְּחִלָּה * בֵּין שַׁמְרָנֵי מִמְסָד דָּתִי בָּהּ כְּלָל לֹא נִתְקַבְּלָה * וְאַף קָבַע כִּי יְהוּדֵי אֶתְיוֹפְּיָה הֵם מִכְּבָר * צֶאֱצָאֵי בְּנֵי שֵׁבֶט דָּן שֶׁהִגְלְתָה אָשׁוּר * לְכוּשׁ וְכִי אָכֵן הֵם יְהוּדִים לְכָל דָּבָר * שֶׁשּׁוּם גִּיּוּר אֵינוֹ נִדְרָשׁ לָהֶם לְשֵׁם אִשּׁוּר. * וְהוּא הִצִּיל בְּכָךְ עֵדָה זוֹ מִן הַקֶּרַע * מִשְּׁאַר הָעָם, אִיּוּם שֶׁשָּׁב וְגַם נִשְׁנָה, * בְּהִסְתַּמְּכוֹ עַל פְּסַק הַ'כּוֹחַ דְּהֶתֵּרָא' * שֶׁבִּ'בְרָכוֹת' (שֶׁהִיא מַסֶּכֶת בַּמִּשְׁנָה * וּבַתַּלְמוּד וּבַתּוֹסֶפְתָּא) –  וּכְנֶגֶד * הָרַבָּנִים הַמַּחְמִירִים בִּפְסִיקָתָם * נָקַט בְּרוּחַ לִיבֵּרָלִית הַדּוֹאֶגֶת * לְקֵרוּבָם בִּמְקוֹם לִגְזַר הַרְחָקָתָם * שֶׁל בְּנֵי הַ'בֵּיתָא יִשְׂרָאֵל' וְכָךְ הוֹכִיחַ * שֶׁנֹּסַח בֵּית הִלֵּל עָדִיף עַל בֵּית שַׁמַּאי * כְּשֶׁאֶל חֵיקֵנוּ הוּא אִמֵּץ וְלֹא הִבְרִיחַ * עֵדָה שֶׁכָּל נוֹצְרִי אוֹ מֻסְלְמִי קַנַּאי * רָדַף אוֹתָהּ מְאוֹת שְׁנוֹת סֵבֶל בְּאֶתְיוֹפְּיָה * דַוְקָא בְּשֶׁל יַהֲדוּתָהּ הָאֲדוּקָה * זֹאת, שֶׁשִּׁיבַת צִיּוֹן הָיְתָה לָהּ כְּאוּטוֹפְּיָה * וְכַחֲלוֹם שֶׁמֵּעוֹלָם בָּהּ לֹא דֻּכָּא. * וְכָךְ אֶל לֵב הָעָם אִמֵּץ עֵדָה זוֹ רַב עוֹבַדְיָה * לַמְרוֹת קְרִיאַת "תֵּצֵא בַּחוּץ!" הַיְּדוּעָה שֶׁלּוֹ * (קְרִיאָה שֶׁחָלָה לֹא עָלֶיהָ) בְּאוֹתָהּ הַסְּטַדְיָה * שֶׁהוּא אָמַר לָהּ "כֵּן" כְּשֶׁאֲחֵרִים אָמְרוּ לָהּ "לֹא".

* מַה שֶּׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר כְּלָל בְּחוֹתַם נִקְיוֹן כַּפַּיִם * אִם שֶׁל בָּדָ"ץ אוֹ שֶׁל בָּגָ"ץ אֶת כַּת אַנְשֵׁי סוֹדוֹ * עַל אַף הָאַרְיָה "הוּא זַכַּאי" מִפִּי זַמַּר-הַבַּיִת * הַמְטַהֶרֶת כָּל טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ: * שְׁלוֹשָׁה שָׂרִים וְצֶמֶד חַ"כִּים, צַדִּיקִים בְּדוּקִים, * כֻּלָּם טַרְטִיפִים לֹא שֶׁל זָ'ן בָּטִיסְט מוֹלְיֶר הַגּוֹי * כִּי אִם שְׁלִיחֵי מָרָן, יִרְאֵי-שָׁמַיִם אֲדוּקִים * שֶׁלַּהַט דְּבֵקוּתָם בַּדָּת גָּרַם לָהֶם – אֲבוֹי – * לְכָךְ שֶׁמֵרֹב רֶגֶשׁ חַם לַ-case הַחֶבְרָתִי  * בְּרוּחַ הַפִילַנְטְרוֹפִּיזְם הַמֻּצְהָר שֶׁל שַׁ"ס * הֵם דָּאֲגוּ בִּמְקוֹם לַ-case – לַ כִּ י ס, לְכִיס פְּרָטִי * שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם שִׁלְשֵׁל בּוֹ סְכוּם שָׁמֵן כִּי חָס * עַל עֲנִיֵּי עַמּוֹ  שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ עַד פַּת לֶחֶם * וַעֲלוּלִים מֵרֹב דַּלּוּת לִרְעֹב וְגַם לִצְמֹא * לָכֵן, תּוֹךְ יַחַס לְמְצוּקַת כָּל מִשְׁפָּחָה נִצְרֶכֶת * וּמִתּוֹךְ חוּשׁ הוּמָנִיטָרִי הָרָאוּי לִשְׁמוֹ * וּמִצְוַת גְּמָ"ח (גְּמִילוּת הַחֶסֶד), כָּל הַמַּעֲרֶכֶת * שֶׁל גְּדוּד שׁוֹמְרֵי מוּסָר, כָּל חַ"כּ וְשַׂר, בְּרַחֲמוֹ * עַל נִצְרָכִים חָשׁ לְעֶזְרָהּ שֶׁל מִשְׁפָּחָה נִצְרֶכֶת * וּמִיהִי מִשְׁפָּחָה זוֹ? – מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ...

וְהֶמְשֵׁךְ סִפּוּרֵנוּ יֻגַּשׁ – אַדְרַבָּה –

כְּבָר בְּיוֹם חֲמִשִּׁי בַּשָּׁבוּעַ הַַבָּא.

יוסי גמזו

* * *

עמוס גלבוע

הבחירות מובילות למבוי סתום

 וגם איום איראני מכונן

מי שרצה שביבי יעוף לו מהעיניים ו"אחריו המבול" – יעלוז. מי שחושש מ"המבול" ומכיר במעלות ביבי ובחסרונותיו – יתעצב. אבל בינתיים קיבלנו אות אזהרה אדום לוהט מאיראן (ומי שעומד מאחוריה) ששיתקה את מחצית תפוקת הנפט הסעודית בטילים בעלי טכנולוגית-על, שחמקו מכל מערכות ההגנה האווירית.

שלוש הערות יסוד בנוגע לבחירות, ובצידן הערה נוספת חשובה.

הראשונה, נתניהו. המאבק העיקרי לא היה על ענייני מהות של אידיאולוגיה וקווי מדיניות, אלא "בעד ביבי" או "נגד  ביבי". במובן הזה ביבי הפסיד, לדעתי, בנקודות, לא הרבה, אבל הפסיד כי לא ניצח. הוא הפסיד מול מסע שנאה חולנית, שטרם ראיתי כמותה בכל מערכות הבחירות בישראל. ביבי הואשם בהסתה, בפלגנות, בשיסוי, ובהריסת הדמוקרטיה. בחלקם הדברים נכונים, כי נתניהו חילק את העם לשניים והסית: "הימין" שהוא איתי וחושב כמוני, ה"שמאל", שרוצה להדיחני, ועל כן הוא נמנה על הבוגדים, והערבים שרוצים להשמידנו –

אבל, בו בזמן, מסע ההסתה נגדו החריף והעצים את הפלגנות בעם ישראל: ראשית, החרדים הוקעו מתוך העם, תויגו כמשהו שחור ואיום שיהפוך את מדינת ישראל ל"מדינת הלכה". היו כאלו שאף הגדירו אותם כמסוכנים לקיום המדינה יותר מאשר כל אויביה החיצוניים על שלל נשקם.  מילת הקוד, קריאת הקרב נגדם, היתה "הדתה". 

שנית, המתנחלים, כולם, ללא יוצא מהכלל, הוקעו, תויגו כשודדי כספים, כגורמים לעוני ולילדים לרעוב.

ושלישית, אותם המונים שתומכים מסורתית ב"ליכוד", תויגו כבלתי שפויים, כעיוורים, כמטומטמים, רק לא כבני אנוש סבירים ורגילים. ואלה הם המוני העם של הפריפריה, של כל הערים הבינוניות ברחבי המדינה. והם גם חילוניים וגם מסורתיים, גם מזרחיים וגם אשכנזים. פשוט "עם ישראל".

השנייה, הרשימה  המשותפת. הצד שנגד ביבי דיבר על "בחירות היסטוריות", על בחירות שגורל קיומה של המדינה תלוי בהם, על בחירות שכל עתיד הדמוקרטיה בישראל תלוי בהם, ועוד כאלו דברי הפרזה. ואכן, דומני שאלו אכן בחירות "היסטוריות". באיזה מובן? ב-1977 היו בחירות היסטוריות כאשר ה"מערך" הודח מהשלטון במדינה מאז הקמתה, ופינה מקומו  לשלטון הליכוד (בהפסקות קצרות).

הפעם המימד ההיסטורי הוא בכך שבמצב הפוליטי הקיים מפלגה ציונית גדולה אינה יכולה להקים קואליציה עם מפלגות יהודיות! לא קרה כדבר הזה, לפי ידיעתי, בתולדות הבחירות במדינת ישראל, אלא בקואליציה בין שתי המפלגות הציוניות הגדולות. התייחסתי במאמרי בשבוע הקודם לסוגיה הזו, שעלתה בזמן ממשלתו השנייה של רבין שהיו לה 62 קולות של המפלגות  היהודיות, ולאחר פרישת ש"ס היא נזקקה ל-5 קולות של המפלגות הערביות על מנת שיהיה לה גוש חוסם.

כיום המצב שונה לחלוטין: הן מבחינת ההקצנה הלאומית החריפה המאפיינת של חברי "הרשימה המשותפת", הן מבחינת מספרם הגדול, והמיספר הקטן-יחסית של מפלגת "כחול לבן" לעומת 44 הקולות שהיו לרבין.

השלישית, המבוי הסתום, או במילים אחרות: מצב פוליטי הרבה יותר גרוע מהמצב לפני בחירות אפריל, ואולי הגרוע ביותר בכל הבחירות במדינה. מי שדבק במחלת השנאה העיוורת לנתניהו יכול לספוק כפיים בשמחה ולזמר: "אחריי המבול", העיקר שביבי יעוף לי מהעיניים.

מי שחושש מ"מבול",  ומכיר במעלותיו ובחסרונותיו של ביבי – רק יתעצב ויחשוש לבאות.

וכאן אני מגיע להערה אחרונה. בלהט הבחירות לא הובלט אצלנו אירוע מכונן משמעותי שהתרחש בשבת האחרונה: איראן (כן איראן!! לא חוט'ים בתימן) – תקפה את סעודיה ושיתקה חצי מתפוקת הנפט שלה. זה לא רק אירוע הנוגע לנפט ולמחיריו. יש בו הרבה מעבר לכך: היה כאן שימוש בטילים עם טכנולוגיה עילית, שלא אותרו ע"י מערכות ההגנה האווירית  שהקיפו את המקומות המותקפים. זהו אות אזהרה אדום לוהט  לישראל ולמערב כולו  מפני איראן  והעומדים מאחוריה. זה מאוד נוגע לממשלה החדשה, אם ומתי שתקום.

עמוס גלבוע

* * *

אהוד בן עזר: מתקפת השינאה וההסתה "רק לא נתניהו!" – הצליחה, ופגעה קשות בדמוקרטיה הישראלית. עכשיו אין בידי נתניהו יכולת להקים ממשלה, למרות שיותר ממחצית העם היהודי בישראל – נמצאת איתו, אבל גם בידי הגוש החוסם אותו אין יכולת להקים ממשלה כי הגוש הזה נסמך על קולות הרשימה הערבית המשותפת בשנאת ישראל.

עכשיו אין יודעים איך לצאת מן הסמטוכה הזו שהולידה השינאה לנתניהו, שהוא אחד מראשי הממשלה הטובים והמצליחים ביותר שהיו לנו אי פעם, גם מבחינה ביטחונית! – הדחתו תהיה פרס לכל אויבי ישראל ושונאיה, ובייחוד כיום –לאיראנים.

אז תמשיכו לשמוח לאידו של נתניהו, טיפשים!

* * *

סת' פרנזמן

התקיפה האיראנית בסעודיה היא מסר ברור לארה"ב ולישראל

"מידה", 18/09/2019

ההתקפה המתוחכמת בשילוב של כטב"מים וטילי שיוט על מתקן הנפט בסעודיה הוכיחה יכולת דיוק גבוהה שמהווה איום חדש ומדאיג

ההתקפה המתוחכמת בשילוב של כטב"מים וטילי שיוט שנערכה ביום שבת על מתקן הנפט הגדול ביותר בסעודיה עוררה גלי הלם בשווקי העולם, ומותירה את ארה"ב ובנות בריתה בפרשת דרכים בשאלה כיצד להתמודד עם האיום הגובר מצד איראן ותומכיה. זהו המשבר שאיראן חיכתה לו, והתקשורת תומכת המשטר כבר החלה לצייץ על "התקפה חסרת תקדים" ולהדהד את איומי המורדים החות'ים בתימן לגבי התקפות נוספות על תשתיות נפט סעודיות.

מזכיר המדינה מייק פומפאו אמר כי איראן עומדת מאחורי המהלך, וגורמים אמריקניים פירסמו תצלומי לוויין וסיפרו בראיונות פרטים לגבי האירוע. המתקפה המתוחכמת הציגה את יכולת איראנית משופרת בדיוק של נשק, איום שהלך וגבר בשנים האחרונות.

בחוק ההגנה הלאומית שעבר השנה בקונגרס, הוצגה הערכה לפיה איראן מפתחת תוכנית של טילים בליסטיים ורחפנים. גם ישראל הזהירה מאיום דומה בראשית החודש, והדגישה כי איראן מעבירה מערכות הנחיית טילים לחיזבאללה בלבנון. איראן עצמה התפארה בשילוב שבין רחפנים, טילי שיוט ותחמושת מדויקת בתרגיל גדול שנערך בחודש מרץ.

יחד עם זאת, בטהרן היו זהירים עד כה בהפעלת הארסנל הזה, ועדיין שוקלים את מהלכי התגובה בעקבות יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין במאי 2018. במשך שנה, איראן השתמשה בשיטת 'השוטר הטוב והשוטר הרע' כדי לאיים בביטול הבנות ההסכם אם מדינות אירופה ואחרות לא יעשו מאמץ כדי לעקוף את הסנקציות מוושינגטון.

אך בחודש מאי האחרון טהרן שינתה את הטקטיקה. כאשר הסנקציות החלו להכביד ממש, איראן החלה לאיים שאם היא אינה יכולה לייצא נפט, אז גם אף אחד אחר לא יוכל. בבית הלבן האשימו את איראן בחבלה בשש ספינות במאי ויוני, וכמו כן ביירוט כלי טייס אמריקני. טילים נפלו גם ליד בסיסים אמריקניים בעיראק, והמורדים החות'ים צברו ידע רב בהפעלת רחפנים מול מערכת הגנה אווירית. פומפאו אמר כי איראן עומדת מאחורי לפחות מאה התקפות שמקורן בתימן.

כל אלו היו הכנה להתקפה המסיבית שהתבצעה בראשית השבוע. שני ניסיונות קודמים לתקוף באמצעות טילים ארוכי טווח כוונו לעבר מתקני נפט מערבית לריאד וסמוך לגבול עם איחוד האמירויות. במקרה האחרון, הטלוויזיה באיראן טענה כי האחראים להתקפה היו עשרה רחפנים תוצרת תימן. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-14 בספטמבר, פיצוצים ושריפות נראו בעיר אבקאיק. תצלומי לוויין חשפו נזק שנגרם ליותר מעשרים מבנים, כולל מכלים לאחסון גז טבעי מונזל. הנזק לא היה מפוזר, כמו במקרה שמישהו יורה טילים ומקווה שאולי יפגעו, אלא מדויק מאוד. אחד התצלומים הראה ארבעה מכלי אחסון שנפגעו באותה נקודה.

רמת הדיוק היא חשובה, כמו גם היכולת של כוח המורכב מעשרות רחפנים וטילים לחמוק ממערכות ההגנה הסעודיות באזור שאמור להיות מוגן היטב, לא רחוק מהבסיסים הימיים האמריקניים במדינות המפרץ. בין אם ההתקפה הגיעה ישירות מאיראן או מהחות'ים הנתמכים על ידה, כל אחד מהתסריטים האלה מוכיח עד כמה איראן ובנות בריתה שיפרו את יכולת הדיוק שלהן. זוהי תוכנית-נשק הנמצאת בשלבים מתקדמים יותר משאר שכנותיה של איראן חוץ מישראל, המהווה איום אליו צריכים האמריקנים להתייחס ברצינות.

השאלה הגדולה יותר עבור ממשל טראמפ היא לא רק הגנה על בעלות הברית, אלא גם האם ארה"ב מעוניינת לנסות ולהרתיע את איראן. למרות אזהרות רבות בחודשים האחרונים כי כל פעולה איראנית תתקל בתגובה קשה, בוושינגטון עדיין מהססים לפעול צבאית ומעדיפים את קמפיין הלחץ בעזרת סנקציות כלכליות. קשה גם להתעלם מההצהרות האיראניות לאחר פיטורי היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, לפיהן קמפיין הסנקציות נכשל.

ברור שהתקפה מתוחכמת כזו לא מתכוננת ומתבצעת תוך זמן קצר. בטהרן ידעו שהתקפה חסרת תקדים על מתקנים סעודיים חיוניים תעלה ספקות לגבי הטענות שהחות'ים המבודדים בתימן עומדים מאחוריה.

ההתקפה שולחת מסר ברור: המצב יכול להחמיר, סיימו את הסנקציות ואל תסכנו את אספקת הנפט העולמית. באיראן סבורים כי ערב הסעודית ומדינות המפרץ לא יסתכנו בעימות, ומאמינים כי חשפו את הבלוף של ממשל טראמפ בחודש יוני. ההתקפה ב-14 בספטמבר היתה הימור אך גם שלחה מסר ברור ברחבי המזרח התיכון: העידן של התקפות מדויקות באמצעות רחפנים וטילי שיוט הגיע.

ד"ר סת' פרנזמן הוא עיתונאי הפועל בירושלים, מנהל Middle East Center for Reporting וחבר ב-Middle East Forum. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

* * *

יצחק הילמן

התקיפה האיראנית בסעודיה ומשמעותה

התקיפה האיראנית על שדות הנפט ובתי הזיקוק בסעודיה, היא למעשה הכרזת מלחמה איראנית על סעודיה. הנזק מתקיפת טילי השיוט והמל"טים האיראניים ממחיש, שאיראן איננה נרתעת ממלחמה, לא רק מול סעודיה אלא גם מול ארה"ב.

ארמקו, בעלת מתקני הנפט שניזוקו קשות בהתקפה האיראנית, עד כדי עצירת מחצית תפוקת הנפט של סעודיה, תתקן את המתקנים שהופצצו, אבל מיד אחרי שיתוקנו, איראן תהיה מסוגלת, ככל הנראה, להורסם שנית. עצם היתכנות ההפצצה, מעידה שאיראן איננה חוששת מתגמול. עם כל האירוניה, ארה"ב חוששת ממלחמה הרבה יותר מאיראן, אחרת היתה עושה אחת מהשתיים: או תומכת בתגמול סעודי מיידי, או לחילופין היתה תוקפת בעצמה מתקנים חיוניים באיראן. לפי שעה זה עדיין לא קרה.

ארמקו שהותקפה, היא ספק הנפט מהגדולים בעולם, שמספק 10% מהנפט העולמי.  ארה"ב, בכדי למנוע משבר עולמי, תיאלץ כמעט מיידית, למלא את המחסור בנפט הסעודי. הנפט הזה חיוני מאוד לבעלות בריתה של ארה"ב בנאט"ו, ביפן ובהודו. כבר היום עלה מחיר חבית נפט בלונדון ב-18%. בהמשך, אם לא תגיע אספקת נפט מהרזרבה האמריקאית, המחיר יכול גם להכפיל את עצמו. משם הדרך קצרה מאוד, למשבר עולמי.

האיראנים, עשו לסעודים חסד, שלא השמידו להם כליל את כל תעשיית הנפט. גם לזה הם מסוגלים, מפני שכל המתקנים הסעודיים נמצאים בטווח הטילים והמל"טים האיראניים, המוצבים מעבר למפרץ. אם סעודיה תגיב, או לחילופין ארה"ב תגיב, התוצאה, ככל הנראה, תהיה אותה תוצאה. האיראנים מסוגלים לא רק לתקוף את סעודיה, אלא גם את הבסיסים האמריקאיים מצידו המערבי של המפרץ. כולם נמצאים פחות או יותר באותו הטווח מאיראן.

ארה"ב, קרוב לוודאי, לא תגיב צבאית, כי תגובה כזאת משמעה מלחמת מפרץ שלישית, שטראמפ, חושש מאוד ממנה. טראמפ יעשה הכול, שלא להסתבך עם איראן בשנת בחירות וכנראה שגם לא לאחר מכן. פיטוריו של היועץ לביטחון לאומי האמריקאי בולטון, שהוא לא רק ידיד ישראל, אלא מתנגד חריף של איראן, מוכיח שאין כוונה אמריקאית לצאת מחר למלחמה על איראן. ארה"ב תיכנס למלחמה כזאת, רק בחוסר ברירה. זה עדיין לא המצב.  ארה"ב יודעת מצויין שמלחמה עם איראן, משמעה סגירת מיצרי הורמוז, שיתוק כשליש מתפוקת הנפט העולמית וכאב ראש גדול לארה"ב. 

ארה"ב, במצבה הנוכחי, כשכל מאמציה הדיפלומטיים מופנים לעבר צפון קוריאה ולחתימת הסכם סחר חדש עם סין, וכשהיא בשנת בחירות, לא בנויה למלחמה נגד איראן. אי לכך, בטווח הקצר, ארה"ב תצטרך לספק לסעודיה, מטריית הגנה נגד מטוסים וטילים, בתקווה שזה יספיק להגנת שדות הנפט הסעודיים. זה יהווה, לכל היותר, כדור הרגעה זמני לסעודיה, אבל לא יעצור את התוקפנות האיראנית. איראן, עדיין תהיה מסוגלת לחזור ולהפציץ את מתקני הנפט הסעודיים, וכנראה גם כל מיתקן אסטרטגי אחר בסעודיה.

רק אם האיראנים יחזרו ויפציצו שוב ושוב את סעודיה, קיים סיכוי מסוים, שארה"ב תגיב, עם כי, לפי שעה, ללא כוחות קרקע. 

ברור, שכל מה שקורה בין איראן לסעודיה, זו התגובה האיראנית לסנקציות האמריקאיות עליה. האיראנים פשוט הגיעו למסקנה, שהם חזקים דיים מול סעודיה ולא ירפו ממנה, עד שארה"ב תסיר מעליהם את הסנקציות.

למה שמתחולל בזירה הסעודית, יש השלכות ישירות גם על ישראל. מסתבר, למרות שישראל הרבה יותר חזקה מסעודיה, איראן מסוגלת, אם תרצה, לפגוע קשות בכל בארות הגז של ישראל בים התיכון, בין שההתקפה תבוא מלבנון, ובין שההתקפה תבוא עם טילי שיוט וטילים בליסטיים ישירות מעיראק, סוריה או מאיראן.

זה לא אומר שזה יקרה מחר בבוקר, אבל המאורעות בסעודיה קירבו מאוד את לוחות הזמנים האפשריים להתנגשות כזאת. מצבה של ישראל טוב ממצבה של סעודיה, רק בכך שכוחות יבשה איראניים מסוגלים להגיע לשטח סעודיה כמעט מיידית, לעומת ימים אחדים שידרשו להם, להגיע לישראל. אלא שאיראן מסוגלת, גם בלי לשלוח כוחות קרקע לישראל, להסב לה נזקים קשים, בתקיפה אווירית עם טילי שיוט וטילים בליסטיים. אם איראן תגיע לפצצה גרעינית, המצב מבחינתה של ישראל יהיה, ככל הנראה, בלתי נסבל.

במצב הזה, כל ברית צבאית בין ארה"ב לבין ישראל, לא רק שלא תמנע תקיפה איראנית עליה, בדומה למה שקורה עם סעודיה, אלא שברית כזאת עלולה לכבול את ידיה של ישראל מלהגיב, ללא הסכמה עם ארה"ב. לישראל, במצב המסובך אליו נקלעה, עם הסנקציות האמריקאיות על איראן, מוטב לחיות בלי ברית.

איראן, הקרובה יותר מתמיד לנשק גרעיני, ושמסוגלת להתגרות בסעודיה ובארה"ב, לא תהסס להתגרות בהמשך גם בישראל. איראן יודעת טוב מאוד, שארה"ב איננה מעוניינת בטווח הקרוב להילחם נגדה, ובפרט לא במהלך קרקעי, שהוא יקר מאוד. כתוצאה ממצב עגום זה, הרתעה אמריקאית מול איראן כמעט ואיננה קיימת.

המצב מזכיר מאוד את הסנקציות שהוטלו על יפן, לפני התקפת היפנים על פרל הארבור. באותה תקופה, ארה"ב היתה שקועה בשיחות שלום עם יפן, תוך הטלת סנקציות חונקות עליה. היפנים החליטו להסתכן, תקפו את ארה"ב וכך התחילה מלחמתם בארה"ב.

המצב באזורנו שונה ממה שהיה לפני 78 שנים באוקיינוס השקט, רק בגלל שישראל מסוגלת להרוס את איראן בכוחות עצמה, למרות שאיש לא מצהיר על כך. הימים הקרובים יוכיחו, ככל הנראה, את התיזה הזאת. אם האיום האיראני על סעודיה, ייוותר ללא מענה רציני, ישראל תגיע למסקנה הבלתי נמנעת, שהמטרייה האמריקאית, לא פותרת את הבעייה מול איראן.

* * *

החגיגות בטהראן החלו! "נפטרנו מנתניהו בזכות הישראלים הטיפשים שאינם יודעים מה מצפה להם מאיתנו!"

* * *

יהודה דרורי

טראמפ: אם אתה רוצה לירות – תירה,

תפסיק לדבר!

התעוזה והחוצפה האיראנית במתקפה על מתקני הנפט הסעודיים מחייבת תגובה מיידית וכואבת כנגד האיראנים מצד סעודיה על מרכז בנפט האיראני באבאדן!

אבל התגובה היותר מתבקשת חייבת לבוא ממי שנגדו למעשה בוצעה המתקפה – הנשיא דונלד טראמפ! אז יש לו כמה "מילים זהירות" לומר, הוא מהסס, מאיים, מקשקש, האקדח בידו, אבל הוא לא יורה... מישהו יודע למה? כי אולי מפני שהוא באמת רק ביזנסמן ולא איש מלחמות...

כאמור, סעודיה, מי שהיתה צריכה להגיב מיידית, נראית שוב ושוב כנמר של נייר, כי חוץ מלחתוך לחתיכות עיתונאי לא אהוד בשגרירות שלהם בטורקיה, הם בכלל לא ששים אלי קרב, וכבר שנתיים שהם חוטפים על הראש מהחוטים בתימן, ותגובותיהם עלובות ביותר.

אין ספק שימים אלו ממש הם מבחנו הגדול ביותר של טראמפ ביישום מדיניות החוץ רוויית הסנקציות שלו, והעיתוי השגוי שלו לפיטורי היועץ בולטון עוד יעלה לו ביוקר.

מהצד שלנו אני לא חוזה טובות מ"תוכנית המאה" שלו, ואישית אני בטוח שבימים אלו ממש נתניהו מתפלץ מרוב תיסכול למראה היסוסי טראמפ וזחילתו המבישה לעבר איראן, זה שנתניהו לא יודע לבחור את החברים שלו כבר אמרנו?...

ביבי בסינדרום שמשון

אין ספק שהמנהיג המיתולוגי שלנו ביבי איבד לאחרונה את כוחו האנאליטי והסתבך במיספר שגיאות המבשרות את היעלמותו הסופית מבמת הפוליטיקה הישראלית – ועד כדי כך גברה לבסוף הכרתו על נפילתו שהחליט לקחת איתו לשאול אל כל מקורביו הפוליטיים כאשר הכריז עליהם ועל עצמו כ"גוף אחד" לקראת מו"מ קואליציוני, דהיינו, "אם אני נופל כולכם תיפלו איתי..." וזאת לא היתה שגיאה – זאת הייתה הצהרה! וכל מי שקורא כיום את המפה הפוליטית מבין שזהו סופו של נתניהו...

חבורת השפנפנים סביב השולחן ששמעה הכרזה זו, לא העיזה לצייץ, ושתיקתם של הנוכחים אולי הביעה הסכמה ואולי פחד לצטט למלך נתניהו כי גם שמשון הגיבור מוטט את עמודי ההיכל על עצמו ועל כל יושביו... ואולי... אנחנו לא כל כך מוכנים ללכת איתך בדרך זו...

במסע הבחירות הזה (שהיה כאמור יוזמה של נתניהו בפקודת הרבי מגור...) מה שקרב את סופו של נתניהו היו הבגידות והעלבונות שלו במפלגות הימין הדתי הלאומי, ובייחוד הפגיעה המעליבה בציבור הערבי שגרמה להצבעת מחאה מצידם שהעלתה את "הרשימה המשותפת" לרמה גבוהה כזו שפשוט פגעה בשיווי משקל הפוליטי בין ה"ימין" וה"שמאל" במדינה, ולבסוף מלחמתו של ביבי בבן-גביר וחבורתו שהצליחה אמנם למנוע מהם כניסה לכנסת, אבל בכך גם נמנעו ממנו ארבעה מנדטים (!)  שהיו יכולים לתת לנתניהו 61  מנדטים להקמת ממשלה... איזה פיספוס... לפיכך, אין על נתניהו להלין אלא על עצמו, וזאת בגלל ניהול מערכת בחירות רווית הסתה ושיקרית – מערכה שניהל לבדו, כי הרי טבעו האישי, דהיינו, חוסר הרצון שלו להיוועץ עם מומחים, והאגואיזם השתלטני שלו, גרמו לו לעשות את השגיאות הנ"ל – אלו שגיאות שיכלו להימנע בקלות על-ידי מומחים בניהול יחצ"נות של בחירות.

"ממשלה מסוכנת" לעומת "ממשלה מושחתת"

 ביבי מנסה ל"הדביק תוויות" והחליט שממשלה שיקים גנץ תהיה "ממשלה מסוכנת" (כי הוא מניח מראש ש"הרשימה המאוחדת" תתמוך בה).  אנחנו לא צריכים להניח, אנחנו כבר יודעים שממשלה שביבי יקים ויהיו בה הוא, דרעי, ביטן וכץ תהיה "ממשלה מושחתת"  – ואם קשה לו מאוד עם העובדה הפשוטה ש"הרשימה המאוחדת" הינה אנטי ציונית , אני מציע לביבי להסתכל לעם ישראל בעיניים ולהסביר כמה ציונים הם שותפיו החרדים לממשלה. צביעות כבר אמרנו?

ברני סאנדרס-אמור לי מי חברך ואומר לך מה אתה...

לאחרונה פורסם בארה"ב שהמועמד הדמוקרטי היהודי, הסוציאליסט ברני סנדרס, צירף למטה הבחירות שלו את לינדה סרסור, אקטיביסטית פלסטינית, תומכת חמאס ובי.די.אס – אשר להצהרותיה התכופות האנטי ישראליות יש לרוב גם גוון אנטישמי ברור! אני מקווה שהתקשורת תחדל להזכיר לנו שסאנדרס הוא יהודי...

זר פרחים לביבי מעודה

אין אדם אחד שיותר אחראי להגדלה המשמעותית של "הרשימה המשותפת" של ערביי ישראל מאשר ביבי נתניהו. במשך שבועות הזהיר "והעלה על נס" את הסכנה של רשימה זו, כאחד הנלחם בעדר של נמרים... אנחנו מכירים אותם שנים כנמרים של נייר ושל דיבורים, אבל ביבי בהסתה, באיומים ובעלבונות כלפיהם עודד אותם להתנער מרבצם ולבוא ולהצביע "בהמוניהם"... הם אלו ששינו את מאזן המנדטים בין "שמאל" ל"ימין" – שזה אחד הגורמים להפסדו של ביבי... איזו טיפשות פוליטית של גאון דה-לה-שמאטה...

יהודה  דרורי

* * *

ערן לרמן

ישראל מול איראן: המערכה בין המלחמות היא המערכה החשובה ביותר

מתוך "מידה", 09/09/2019

המשך הפעלת הלחץ הצבאי על שליחיה של איראן במזרח התיכון הוא הכרחי הן מבחינה מדינית-אסטרטגית והן מבחינה הרתעתית

תקיפת חיל האוויר לסיכול פיגוע רחפנים שתוכנן על ידי משמרות המהפכה על יד דמשק והתחדשות המתיחות מול חיזבאללה מוכיחות שוב את היומרה האיראנית, למרות העימות החזיתי עם ארה"ב, לשלוט בארבע מדינות באזור. לאור העובדה שהשלטונות העיראקיים, ושטחי השליטה של אסד בסוריה, נתונים אומנם להשפעה איראנית אך אינם בגדר "נחלה" בלעדית של טהרן, יש חשיבות ללחץ צבאי מתמיד נגד הנוכחות של משמרות המהפכה, והמיליציות הנלוות להם, בשתי המדינות. המסר הישראלי משקף נחישות לגבות מחיר על ההתבססות האיראנית. ככל הנראה הוא נקלט בקרב הגורמים שיש להם יכולת לשמש משקל נגד ללחצים מטהרן. בסוריה, אלו הם בעיקר הרוסים; בעיראק, מדובר בחוגים רחבים, גם בקרב השיעה, שדעתם אינה נוחה מן השימוש בארצם למטרות איראניות.

בליל 25-24 באוגוסט 2019 התרחש אירוע חריג שבמהלכו הושמד מן האוויר יעד של משמרות המהפכה האיראניים בסוריה והופעלו מל"טים גם נגד יעדי חיזבאללה בביירות. קדמה לכך סדרת הפגיעות, בשבועות האחרונים, ביעדים של המיליציות הפרו-איראניות בעיראק (הפועלות תחת מסגרת-העל של 'אל-חשד אל-שעבי', כוחות ההתגייסות העממית, שמילאו בשנים האחרונות תפקיד משמעותי בלחימה נגד 'המדינה האסלאמית'). את שני המכלולים יש לראות בהקשר הרחב יותר של ההתמודדות עם שאיפותיה של איראן להגמוניה אזורית. בסוריה מתנהל מאבק ממושך נגד התבססות איראנית; בעיראק, הפעילות שבה היו המיליציות מעורבות, ושבעטייה הותקפו, כוללת פריסה או העברה של מערכות נשק שמטרתן להציב איום על ישראל (ו/או על סעודיה).

פעילות זו של המיליציות אינה משרתת אינטרס עיראקי כלשהו: נהפוך הוא, היא מציבה את ביטחונה של עיראק, המעורער ממילא, בסכנה נוספת. יש לראותה, אפוא, כחלק מדפוס רחב יותר של התבססות גורמים הנאמנים למשטר האיראני, ומנוהלים על ידי קאסם סוליימאני ו'כוח קודס' של משמרות המהפכה, במוקדי כוח בכמה ממדינות האזור, בשירות האינטרס האסטרטגי והיעדים האידאולוגיים של משטר המהפכה האסלאמית.

מול הלחץ האמריקני הגובר, המאיים כעת לקעקע את הכלכלה האיראנית מיסודה, מתייצבת ההנהגה בטהרן בעמדת התרסה – תוך איומים בהשבתת נתיבי השיט במיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב, עידוד הג'יהאד האסלאמי בעזה להסלים מול ישראל, ופרובוקציות נוספות. מדיניות "הסבלנות האסטרטגית" (המתנה "עד יעבור זעם" וממשל טראמפ יוחלף...) ננטשה לטובת אסטרטגיה של התגרויות יזומות. זו מבוססת בין היתר על הטענה כי המהפכה האיראנית שולטת בפועל בארבע מבירות האזור: ביירות, דמשק, בגדאד וצנעא, ויכולה להשתמש בכך כמנוף לערעור הסדר האזורי והבינלאומי כולו. זו אינה יומרה חסרת כיסוי.

בלבנון, ארגון חיזבאללה ובעלי בריתו ב'מחנה ה-8 במרס' שולטים כיום בכל מוקדי הכוח הפוליטיים. עם כל האהדה – במערב ובסעודיה – כלפי הכוחות שמנגד ('מחנה ה-15 במרס' והסונים שבהנהגת סעד חרירי), אין ביכולתם, בפועל, לערער את אחיזתה של איראן. עוצמתו הצבאית של חיזבאללה, הפועל כשלוחה של המהפכה באיראן (חסן נסראללה מוגדר, בין שאר תאריו, כנציגו האישי של המנהיג העליון ח'אמנאי בלבנון) עולה בהרבה על זו של הצבא הסדיר, שגם הוא חדור על ידי אלמנטים פרו-איראניים. מבחינתה של ישראל, אין סיכוי להשפיע על מאזן כוחות זה, אלא אם תיפול ההחלטה לפעול בהיקף נרחב נגד חיזבאללה, כולל תמרון לעומק השטח הלבנוני.

בתימן, אין איום של ממש על אחיזתם של המורדים החות'ים בבירה צנעא. באחרונה אף התגלע קרע בין ערב הסעודית, הנתמכת בשטח על ידי כוחות המזוהים עם האחים המוסלמים, לבין בעלת בריתה איחוד האמירויות, המתעבת את ה'אח'ואן' ונשענת כעת על התנועה הלאומית הבדלנית בדרום תימן. התפתחות זו גורעת מן הסיכוי לניצחון על המורדים החות'ים, שבשנות המערכה הפכו בפועל לגרוריה של איראן. המערכה הארוכה, האכזרית וחסרת התוחלת (עד כה) שניהלו סעודיה ואיחוד האמירויות למטרה זו לא הניבה תוצאות מוחשיות, והקרב על עיר הנמל חודיידה הסתיים בתיקו עקוב מדם שבמסגרתו חלקים של העיר נמצאים בשליטת הצדדים היריבים. קצרה ידה של ישראל מלהשפיע על ההתפתחויות בגזרה זו, מעבר להיערכות הנדרשת לתרחישים של הגנה על השייט בבאב אל-מנדב – כולל מול המצב שעשוי להיווצר אם אכן יפרוש הדרום ותימן תשוב ותחולק לשתי מדינות (לפחות).

בסוריה פועלים במישרין כוחות של משמרות המהפכה, בסיוע מיליציות שיעיות ממדינות אחרות באזור, לסייע לבשאר אל-אסד בחיסול מעוזי המורדים ובדיכוי עמו (וכן בשינוי הדמוגרפיה הסורית לטובת העלאווים). בתוך כך, 'כוח קודס' פועל גם לבסס נוכחות המיועדת למערכה מול ישראל, ולקיים נתיב אספקה רציף לכוחות חיזבאללה בלבנון. יש לאיראנים השפעה מרחיקת לכת בסוריה, ובמידה רבה אסד חייב גם להם את הישרדותו בשלטון. עם זאת, המשטר הסורי – שצבאו משתקם בהדרגה, וממלא כעת תפקיד משמעותי מבעבר בלחימה שעדיין מתנהלת במחוז אידליב – הוא עדיין גורם אוטונומי, לא גרורה איראנית כדוגמת חיזבאללה (בספרי הלימוד הסוריים של השנים האחרונות בולטת הנטייה לטשטש את הזיקה לאיראן, ולהבליט דווקא את התמיכה הרוסית). ניתן לתאר את סוריה – ליתר דיוק, את שטחי השליטה של אסד (שאינם כוללים את צפון מזרח המדינה, שבשליטה כורדית בחסות ארה"ב, ואת האזורים שעדיין בידי המורדים הסונים בחסות תורכית בצפון-מערב) – כמעין "קונדומיניון" איראני-רוסי, מצב שמותיר לאסד מרחב תמרון מסוים.

גם בעיראק יש משקל רב ל'כוחות הגיוס העממי' – אל-חשד אל-שעבי PMF –  במאבק על השלטון ועל עיצוב זהותה הפוליטית והרעיונית של עיראק. מדובר במגוון של מיליציות שיעיות בעיקרן (יש גם קבוצות 'חשד' סוניות) שהעיקריות ביניהן, אם כי לא כולן, נתונות לחסות ולמעשה לשליטה של קאסם סוליימאני ואנשיו. התפקיד הבולט שמילאו בלחימה נגד דאע"ש, שעדיין לא הסתיימה, הקנה להן מעמד ייחודי, וכעת עושה בהן איראן שימוש הן לביסוס יכולותיה מול ישראל והן להגברת הלחץ על ארה"ב, סעודיה והמערכת האזורית והבינלאומית בכללותה, בתגובה לטבעת החנק הכלכלית ההולכת ומתהדקת.

בה בעת, ממשלו של עאדל עבד אל-מהדי מנסה בחודשים האחרונים לתמרן בין הכוחות הפרו-איראניים לבין עמדותיהן של ארה"ב וסעודיה, ואף נקט (לפחות על הנייר) צעדים להכפפת אל-חשד אל-שעבי לסמכות הצבא הסדיר. ניכר כי הוא אינו נחפז, למרות הפרסומים בעיתונות הערבית והמערבית, להפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל.

כל זה יש בו כדי להעיד כי הפעילות המוגדרת בישראל כ"המערכה בין המלחמות" (מב"מ) ממלאת תפקיד מדיני-אסטרטגי ולא רק צבאי. מעבר לפגיעה הישירה ביכולות המכוונות נגד ישראל, היא משדרת מסר: יש מחיר, שייתכן כי הוא אף ילך ויאמיר, למתן יד חופשית לאיראן להתבסס בשטחן של שתי המדינות.

שלא כבלבנון, או בחלקים מתימן שבשליטת החות'ים, יש בדמשק ובבגדאד גורמי שלטון שמידת האוטונומיה שעדיין נותרה להם מאפשרת (בגיבוי רוסי – בסוריה; ובתמיכת גורמי מפתח במרחב הציבורי, כולל השיעי – בעיראק) לעמוד מול לחצי איראן ולצמצם את יכולתה לפעול משטחן של שתי המדינות. מכאן התועלת שבהמשך הלחץ הצבאי. יש בו כדי לתת טיעונים רבי עוצמה בידי אלו הפועלים להכפיף את פעילות משמרות המהפכה והמיליציות המסונפות להם לאינטרס הלאומי הסורי והעיראקי – שאינו עולה בקנה אחד, בנסיבות הקיימות, עם החרפה בעימות עם ישראל.

שני יתרונות נוספים נובעים מהמשך הפעילות. כפי שאמרו בכירים ישראלים, הנכונות להלום ביעדים של איראן ושליחיה מבססת את מעמדה של ישראל בעיני גורמי מפתח באזור – ובראשם הסעודים – הרואים את עצמם כנתונים במאבק קיומי מול המשטר בטהרן. הפגיעות ביעדי 'אל-חשד אל-שעבי' משרתות היטב את ריאד: הותקפו תשתיות המהוות מרכז עצבים אזורי ומשרתות את החתרנות גם בסוריה ותימן. פקידים אמריקניים העריכו לאחרונה שמתקפת הכטב"מים נגד סעודיה במאי 2019 בוצעה משטח עיראק.

לפיכך, גם אם יש גורמים אמריקניים המביעים דאגה מהשלכות הפעילות הישראלית על היחסים בין וושינגטון לעיראק, יהיו ככל הנראה אחרים שיעריכו את הנחישות הישראלית לפעול. היכולת לעשות זאת באופן שקול ומבוקר עשויה לבסס את מעמדה בעיני ההנהגה בארה"ב (וברוסיה). לכך יש השלכות מרחיקות לכת על מעמדה של ישראל הן באזור והן בזירה הבינלאומית.

ראוי לזכור ולהזכיר כי הקִרבה למדינות המפרץ פותחת בפני ישראל דלתות במדינות רבות שבעבר חששו מהשלכות הקשר איתה. היבט נוסף נוגע להפגנת העליונות המודיעינית מרחיקת הלכת העומדת ביסוד הפגיעות הנקודתיות ביעדים המזוהים עם איראן. לצד השלכותיה המבצעיות הישירות, בעידן של שכלול נמשך והולך של החימוש המונחה המדויק, יש לעליונות זו ככל הנראה גם תפקיד הרתעתי – לפחות בכל הנוגע להבנה בצד האיראני כי פעולותיהם במגוון תחומים חשופות למעקב מתמיד וחודרני.

אל"מ (במיל') ד"ר ערן לרמן הוא סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

* * *

אורי הייטנר

1. צרור הערות 18.9.19

* הודעה דרמטית – הצבעתי פה.

* משכים למצווה – למה אני מצביע תמיד על הבוקר? כדי שאם חס וחלילה יקרה לי משהו במהלך היום, לפחות אספיק להצביע.

* עוד יעל ויבוא – מצעדנו עוד ירעים, אנחנו "פה".

* הו-הא-הנה בא – גדעון סער. יולי אדלשטיין. גלעד ארדן. ישראל כץ. אחד מהם ראוי להיות ראש ממשלה ברוטציה עם גנץ, בממשלת אחדות לאומית.

[אהוד: ברוטציה עם רבע גנץ ורבע לפיד!]

* רק לא מועד ג' – הפתרון הראוי היחיד למבוי הסתום הפוליטי, הוא שנתניהו יפנה את מקומו בצורה מכובדת או שהליכוד יחליף אותו, ותקום ממשלת אחדות לאומית של כחול ולבן והליכוד, וכל מפלגה שתקבל את קווי היסוד של שתי המפלגות הגדולות תוזמן להצטרף אליה.

ואם לא? אם נתניהו והליכוד יסרבו? מה אז? האם נגזר עלינו, במקרה זה, ללכת לבחירות שלישיות?

אם הליכוד לא יגלה אחריות, דומני שיהיה על כחול לבן לגלות אחריות, ולא לפסול את נתניהו כשותף לממשלת אחדות רוטציונית, בתנאים מסוימים. כוונתי לשני תנאי סף: א. ראש הממשלה הראשון ברוטציה יהיה גנץ. ב. נתניהו יתחייב בהסכם הקואליציוני לא לבקש חסינות.

במקרה זה, ילך נתניהו לשימוע. אם לא יוגש נגדו כתב אישום, יוכל לשמש כשר בכיר. אם יוגש נגדו כתב אישום, הוא לא יוכל לכהן בממשלה, ויהיה עליו ללכת למשפט. בשנתיים של כהונת גנץ הוא יעמוד למשפט. אם ייצא זכאי – יכהן כראש הממשלה. אם יורשע – מנהיג הליכוד שייבחר תחתיו יהיה ראש הממשלה.

* אחדות לאומית – המסר החשוב, בעיניי, בנאומו של גנץ, היה שהוא אמר ממשלת אחדות לאומית, ולא חזר על האוקסימורון ממשלת אחדות חילונית.

* מחיר הפופוליזם – בכל הראיונות עם ראשי כחול לבן, כולם התפתלו כאשר נשאלו על הסיסמה האוקסימורונית "ממשלת אחדות חילונית", וניסו להסביר שלא התכוונו ככה, כן התכוונו ככה. יש בכלכלה מונח שנקרא "דו"ח רווח והסבר"*. אז מנסים להסביר, אבל סיסמה מזיקה שטיפש אחד זרק – אלף

אז גנץ טרח להסביר שהוא מסורתי ונוהג להתפלל בבית הכנסת של אבא שלו, והח"כים הדתיים של כחול לבן הובלטו ו... כל זה כדי להסביר שבעצם ממשלה חילונית היא לא בדיוק חילונית, כלומר לא רק, כלומר גם אבל גם לא. והנה, סיסמה פופוליסטית, שצמחה מתוך תחרות עם הציניקן ליברמן, גם מנוגדת לערכי האחדות הלאומית שכחול לבן מייצגת, גם מנוגדת לדמותה של רשימת כחול לבן וגם פגעה קשות ביכולת של כחול לבן לגייס את הקולות החיוניים ביותר להצלחתה ולסיכוייה לנצח – קולות של האגף בציונות הדתית שמאס בסמוטריצ'יאציה של הציונות הדתית ובקשר הגורדי שלה עם נתניהו, וקולות של ימין ממלכתי במעוזי הליכוד, שהרכבם מסורתי.

אולי הקולות הללו, שהיו מעבירים 2-3 מנדטים מהליכוד/ימינה לכחול לבן, היו מביאים להכרעה ברורה בעד כחול לבן בראשות גנץ.

[ * אם למישהו לא ברור – "דו"ח רווח והסבר" זו פרפרזה פארודית על דו"ח רווח והפסד].

* אוקסימורון – "ממשלת אחדות חילונית" היא אוקסימורון, כמו קרח חם, כמו "ממשלת אחדות דתית", כמו אש קרה, כמו "ממשלת אחדות חרדית", כמו סוכר מלוח, כמו "ממשלת אחדות ימנית", כמו סחוג מתוק, כמו "ממשלת אחדות שמאלנית".

* אקדח מעשן – לאורך שתי מערכות בחירות, השמיץ נתניהו את כחול לבן והציג אותה כ"שמאל חלש". וכיוון שלא היה לו על מה לבסס את הטענה, הוא בדה שקרים, כמו שגנץ ולפיד תמכו, כביכול, בהסכם הגרעין האיראני, או שכחול לבן תקים ממשלה עם אחמד טיבי ואיימן עודה.

ואז, יומיים לפני הבחירות, דווקא גנץ סיפק לנתניהו ולליכוד "אקדח מעשן", כאשר אמר לבוחרי "המחנה הדמוקרטי" שאם הם רוצים שהאג'נדה שלהם תתממש, עליהם להבטיח שהוא יהיה ראש הממשלה. ומה הפלא שהליכוד מיד מינף את האמירה הזאת ללב מתקפת הקמפיין, בישורת האחרונה שלה? ובצדק, מבחינתו. למה למחזר שקרים, כאשר הם יכולים להציג את הסרטון האותנטי של דברי גנץ?

אח"כ גנץ הסביר שהוא מרכז. והוא באמת מרכז. מרכז ניצי. אז למה אמרת דברי שטות כאלו, בניסיון לקושש קולות ממצביעי מרצ? נכון שלפני בחירות מנהיגים נוהגים להבטיח לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע, אבל כחול לבן נועדה ליצור אלטרנטיבה לסוג הפוליטיקה הזה.

* מורשת נתניהו – לא ייאמן – קריאת הקרב במפלגתם לשעבר של בגין ושמיר היא "לא רוצים אחדות".

* שקרנים – דודו אמסלם יושב באולפן ערוץ 12 ומסביר למה לפי המתמטיקה יש סיכוי לנתניהו להקים ממשלה. ובין השאר הוא אומר: "הרי הרשימה המשותפת בכל מקרה לא תשב בשום קואליציה". רגע, רגע... אמסלם? הרי עד אתמול, לאורך כל הקמפיין אתה, חבריך ומנהיגך שיקרתם יום אחר יום, ערב אחר ערב, עם סיפור הבדים על ממשלת גנץ-עודה-טיבי ועם סיפור "ביבי או טיבי". שקרנים.

* מתנה מנתניהו – שני מנדטים של הרשימה המשותפת, הם מתנה מנתניהו, בספין המצלמות.

* צניחה חופשית – בבחירות אפריל זכו הליכוד + כולנו + זהות ל-42 מנדטים. בתוך חמישה חודשים הם איבדו עשרה מנדטים.

* למי לא הצבעתי – בטוח שלא הצבעתי לראש הממשלה שניסה למסור את הגולן לאוייב הסורי, הן בקדנציה הראשונה שלו (לאסד האב) והן בקדנציה השנייה שלו (לאסד הבן). אמנם אין היום סכנה לגולן, אבל אם היתה סכנה, האדם האחרון שהייתי סומך עליו הוא ביבי נתניהו.

בטוח שלא הצבעתי למצביע הסדרתי בעד עקירת גוש קטיף. מי שהצביע שוב ושוב ושוב ושוב, בממשלה ובכנסת בעד העקירה.

* שותפה טבעית – אם אכן ימינה תתפצל, הימין החדש היא שותפה טבעית לממשלת אחדות לאומית.

* מכחיש השואה – האדמו"ר מוויז'ניץ השווה את ליברמן ולפיד להיטלר וטען שהם שואפים לחולל שואה.

מכאן שהאדמו"ר מוויז'ניץ אינו אלא מכחיש השואה.

יש לזכור שהחרדים נבנו והתעצמו בזכות הציונות לה הם התנגדו ונגדה הם לחמו מראשיתה, וגם היום הם חיים על דמם של הציונים המשרתים בצה"ל, שעה שהם משתמטים ממלחמת המצווה על קיומו של העם היהודי וקיומה של מדינתו.

* וביערת הרע – החדשות הטובות – עוצמה כהניסטית לא נכנסה לכנסת. החדשות הרעות – למעלה מ-2% מאזרחי ישראל נתנו את קולם לתועבה הזאת. עובדה מצערת זו היא אתגר ערכי, חינוכי ותרבותי לחברה הישראלית: וביערת הרע מקרבך.

* האם העוצמה כהניסטית? – בראיון לאתר "כיפה" אמר נתניהו שלא יקים קואליציה עם עוצמה כהניסטית ולא ימנה את בן גביר לשר, והסביר: "מה אני אגיד לך, אני לא כהניסט, זו האמת. לכל מי שמסתכל עליי – אני לא כהניסט. אני, איך אומרים, יש לי ערכים מסוימים."

יפה. אבל מעניין, כאשר הוא ניסה בכל מאודו לחבר את הכהניסטים לימינה, ואני תקפתי את המהלך ואת הכהניסטים, כתבו לי בתגובה חסידיו השוטים של נתניהו, מדקלמי דפי המסרים, שבן גביר ועוצמה 'יהודית' הם לא כהניסטים... ושאני משקר כאשר אני מגדיר אותם כהניסטים. אז אני כבר מבולבל. מה נתניהו בדיוק אומר? שכיוון שהוא לא כהניסט, הוא לא יקים קואליציה עם מפלגה שאינה כהניסטית?

* תוכנית גאונית – עומד אהוד ברק מול המצלמות זחוח כדרכו; חוגג את תבוסתו. הבה נשחזר את המהלך הגאוני שלו.

אחרי שנתיים של ציוצים אובססיביים, ראיונות תוקפניים בתקשורת ומאמרי הערצה על האופוזיציונר היחיד / היחיד שנותן פייט לנתניהו / היחיד שנתניהו מפחד ממנו / סכין בין השיניים וכו' – ברק "עשה כניסה". הכריז על חזרתו לפוליטיקה.

הוא היה בטוח שמפלגת העבודה ומרצ יפלו שדודים לרגליו ויעמידו אותו בראש רשימה משותפת. בסקרים הוא יוביל על כחול לבן, וכך יהיה המועמד של מה שקרוי (בטעות) מחנה מרכז שמאל. המחנה הזה ינצח, והוא יהיה ראש הממשלה.

זה לא קרה, כידוע. בסקרים ברק לא עבר את אחוז החסימה. כדי להציל את כבודו ניסה להתקבל לאחת המפלגות, תוך שהוא מצמיד לראשם את אקדח ההתמודדות שלו בנפרד, בלי סיכוי לעבור את אחוז החסימה, אך תוך גריעת עשרות אלפי קולות ל"גוש". כחול לבן ומפלגת העבודה ידעו שהוא יהיה ריחיים על צווארם, ולא היו מעוניינות בו כנטל.

הוא התחנן להתקבל למרצ. לשם כך השפיל את עצמו בהתנצלות על כך שדיכא את המרד של ערביי ישראל באוקטובר 2000.

התוספת שלו למרצ היתה אפס.

התוכנית הגאונית שלו הצליחה כמו התוכנית הגאונית שלו לפתור בשבוע את הסכסוך הישראלי הערבי בן המאה.

* יש הומור בבחירות – קראתי רשומה של מישהו שקורא להצביע למרצ כי היא מחנה ה"מרכז"-שמאל...

* ובינתיים בבוקעתא – בכפרים הדרוזים בגולן הוטל חרם דתי על כל מי שישתתף בבחירות. אזרחים אמיצים, בעלי זכות בחירה, נמנעו מלממש זכותם בגלל החרם. אזרח מבוקעתא התלונן במשטרה. המשטרה נמנעה מפעולה בטענה שאין עניין לציבור. זאת, חרף העובדה שמטילי החרם מוכרים למשטרה ולשב"כ.

אני מבין את הצורך בשמירה על השקט והרצון שלא לעורר מהומות, ובהחלט סבור שלא תמיד ייקוב הדין את ההר, והשיקול של שמירה על השקט הוא שיקול ראוי. אולם לא כאשר מדובר בהגנה על יכולתם של אזרחים לממש את זכות ההצבעה שלהם במדינה דמוקרטית.

אני מקווה שבעוד ארבע שנים כבר יוכל כל אזרח להצביע בכל קלפי בארץ. בטכנולוגיה בת ימינו ניתן למצוא את הפתרונות כיצד לעשות זאת.

* מי דובר אמת – יו"ר ועדת החוץ והביטחון, דיכטר, אמר בראיון לגל"צ שישראל לא ויתרה על עיבוד השטחים בנהריים וצופר, ושהמועצה לביטחון לאומי מנהלת מו"מ בנדון. זאת, בניגוד מוחלט לדבריו של השר שטייניץ באותה תחנה, יומיים קודם לכן. מי מהם דובר אמת?

אני רוצה בכל מאודי להאמין לדיכטר. אבל אם כן, מדוע שטייניץ אמר את דבריו? האם יש לו אינטרס לשקר, ולהציג לציבור ימים אחדים לפני הבחירות שהממשלה שבה הוא חבר ויתרה על אינטרס ישראלי, בלי שהיא באמת ויתרה עליו? קשה לי להאמין. איזה אינטרס יש לשטייניץ, בעיצומו של מו"מ, לומר בפומבי שישראל ויתרה על העמדה שעליה הממשלה שבה הוא חבר מנהלת מו"מ?

נראה לי שיובל שטייניץ, כמשִׂיחַ לפי תומו, אמר אמת, ודיכטר נשלח לתקן את הנזק האלקטורלי.

הלוואי שאתבדה. וכיוון שנותר עוד חודש בלבד, עד שיפקע ההסדר המיוחד שמאפשר לחקלאים הישראלים לעבד את אדמתם, אני רואה מנוף אחד שיכול לסכל את נישול החקלאים.

הבהרה ישראלית, שאם ההסדר לא יוארך, גם ישראל תמלא את חלקה בהסכם השלום בצורה נוקדנית, בדבקות באותיות הקטנות, ותצמצם את העברת המים לירדן לכמות הכתובה בהסכם השלום, שהיא כמחצית הכמות שישראל מעבירה. זהו מנוף לחץ הרבה יותר גדול וחזק מכל מנוף ירדני, ושימוש בו יכול להרתיע את הירדנים. תחת האיום הזה, ניתן לנהל מו"מ על פתרון שיהפוך את ההסדר בנהריים ובערבה לקבוע.

* בזכות התוקפנות האיראנית – הצהרות טראמפ על פגישה אפשרית עם רוחאני ופיטוריו של היועץ לביטחון לאומי הנץ, הפרו-ישראלי, בולטון, מעוררות דאגה שמא טראמפ עלול לחזור למדיניות הפייסנות כלפי איראן, ברוח קודמו.

אין זה מן הנמנע, שדווקא ההתקפה האיראנית על מתקני הנפט הסעודיים, שהיתה תזכורת, למי ששכח, מיהי איראן ועד כמה היא מסוכנת – תציל את האנושות מפני הסכנה הזאת.

* אבא גנוב – הרב חיים נבון כתב רומן דיסטופי על ישראל מתפוררת. עם צאת הספר, הוא רואיין ל-"7 לילות". כך נפתח הראיון: "כתבתי אתמול בגוגל 'אבא', רציתי לראות איזה אפשרויות חיפוש הוא ייתן לי," מספר הרב חיים נבון. "האפשרויות שהופיעו היו 'אבא אנס', אבא מכה', אבא אלים'."

החלטתי לבחון זאת בעצמי. כתבתי בגוגל 'אבא', ואלו התוצאות בעמוד הראשון: שלוש התוצאות הראשונות היו על שירו של שלומי שבת "אבא". התוצאה הרביעית על השיר "אבא" של אביתר בנאי. התוצאה החמישית היא על שיר של אברהם פריד וארי היל שנקרא "אבא". התוצאה השישית הייתה כתבה על רולאנדו שפרץ בבכי: "אבא שלי לא ראה אותי מצליח." התוצאות השביעית והשמינית היו אף הן על השיר "אבא" של פריד והיל.

100% מהתוצאות בעמוד הראשון היו התגלמות ערכי המשפחה, האדרת המשפחה והאבהות. אף לא תוצאה אחת שלילית.

המשכתי לאתגר את הקביעה של הרב נבון ועברתי לעמוד השני. מתוך 9 תוצאות, 7 הן בוודאי ברוח ערכי המשפחה, עליהם מדבר הרב נבון. והנה, מצאתי תוצאה שלילית. כתבה על ההצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל." פתחתי את הכתבה, ומסתבר שהיא על אהבת אב. על בן שנלחם נגד מערכת הבריאות בשל הזנחת אביו הזקן והחולה. ומה התוצאה התשיעית? ספר ילדים שנקרא "אבא ואבא". טוב, מן הכותרת ניתן להבין שהוא אינו מדבר על המשפחה המסורתית, אלא על משפחה חד-מינית. אבל גם הספר הזה מאדיר את ערך המשפחה, ההורות, האבהות.

אז אולי, הרב נבון, לא כצעקתה? ואולי, באמת אולי, לא באמת בדקת האם גוגל מתמסר לתאוריה הדיסטופית שלך?

* ביד הלשון: בז"ב – יום הבחירות הוא יומם הגדול של הבז"בים. מיהם הבז"בים? ראשי התיבות בז"ב, שהשימוש בהם נפוץ במשרד הפנים ובוועדות הבחירות המרכזית והמחוזיות, הם: בעלי זכות בחירה.

69.4% מהם מימשו את זכותם והביאו לתוצאות הבחירות לכנסת ה-22.

2. עגלות

את שמה של הסופרת טל בדיחי, רובכם בוודאי טרם שמעתם. אז אל תשכחו איפה, מתי (בחירות 2019 מועד ב') ובעיקר ממי שמעתם אותו לראשונה.

אין זה מקרה שלא שמעתם. מדובר בסופרת צעירה (בת 32) שזה עתה הוציאה את ספר הביכורים שלה. אך על פי הספר הראשון, אני בטוח שהיא תגיע רחוק.

הספר, שיצא לאחרונה בהוצאת "כתר-מודן", הוא רומן בשם "עגלות". הספר עוסק בעולם העגלות – מקום העבודה של צעירים ישראלים רבים, שיוצאים לארה"ב כדי לעבוד במכירת מוצרים ישראליים ולעשות הרבה כסף ומהר.

הספר כתוב היטב, קריא, מותח ומרתק. קראתי אותו בהנאה רבה ולמדתי ממנו המון.

עולם העגלות המתואר בו, הוא עולם דקדנטי, עולם של שקר, של אובדן מעצורים ערכיים, הן במרדף אחרי הכסף והן בהפקרות המינית, רחוק ת"ק פרסה מעולמי. ומה שקראתי בספר העמיק עוד יותר את סלידתי מהעולם הזה.

ודווקא כשזאת נקודת המוצא שלי בקריאת הספר, עליי לציין שבדיחי הצליחה, בכישרון רב, להציג את העולם הזה בצורה לא שיפוטית, רב ממדית, מורכבת מאוד, שמאפשרת לקורא לבחון את התופעה מזוויות שונות.

כל הדמויות, ללא יוצא מן הכלל, אינן פלקטיות. גם מי שמצטייר כמפלצת, מתגלה כבעל צדדים אחרים, אנושיים ויפים. הספר מלא הפתעות, אך בעיניי יותר משהעניין הוא בהפתעות שבעלילה, הוא בהפתעות שבהכרת הצדדים האחרים של הגיבורים. והדבר נכון לגבי כל הגיבורים, שמתגלים ברגעי שפל איומים, אך גם ברגעי התעלות מעוררי השראה. ולעתים, דווקא מה שנראה כרגעי התעלות, מתברר לאחר זמן קצר כשקר, כמצג שווא, ולהיפך.

בדיחי מיטיבה לתאר את המדרון החלקלק של ההתמכרות לכסף, לעגל הזהב, אך גם את המעצורים והבלמים שכל אחד מנסה להפעיל, לעתים בהצלחה ולעתים בחוסר הצלחה; לעיתים כשהוא משקר לעצמו ומשכנע את עצמו בצידוקים לא אמיתיים, אך גם הם מעידים על ניסיון להתמודד עם ההידרדרות. כמו בכל התמכרות, היכולת לעצור ולקפוץ מהעגלה קשה מאוד. ואין אף אחד בין הדמויות שאינו קרוע בין ההתמכרות לבין הניסיון להיחלץ ממנה.

גם סוגיית החברוּת מורכבת מאוד – בתוך עולם הדקדנס הזה, שיש בו המון שקר, אגואיזם, רוע, נכונות לדרוך אחד על השני במאבק הישרדות, יש לא מעט גילויים יפים של חברות. ולפעמים מה שנראה כגילוי של חברות מתגלה אח"כ כשקר. ומתוך אותו השקר – שוב מתגלית חברות. זה מבלבל, אך הבלבול הזה הוא יופיו של הספר.

המורכבות אינה רק בתיאור הדמויות, אלא גם בהצגת עולם העגלות – עם כל השקר והדקדנס שבו, יש בו גם גילויים הראויים להערכה, והספר יוצר הזדהות עם הדמויות שפועלות בחריצות להשגת מטרה שקבעו לעצמן, עם רצון להוכיח את עצמן ותוך התמודדות עם קשיים ומכשולים רבים. וכך, גם אם יש ציניות רבה בנאומי ה"ציונות" שבהם יונתן ומיקי, בעל החברה ומנהל האזור, ממריצים בהם את העובדים, ניתן לראות גם את הצדדים החיוביים בחווייה השלילית הזאת.

הספר כתוב בגוף ראשון. הגיבורה, נטע, היא בת מושב צעירה שיצאה לארה"ב לשבור שבר, כלומר לעשות כסף, הרבה ומהר, בעבודה בעגלות, בתוך עולם הפוך לעולמה הארצישראלי, המושבי, המשפחתי. כקורא, הזדהיתי עם דמותו של אחיה של נטע, רוני; הקשר שלה עם הארץ והמושב, שהיה מעין "המקהלה היוונית" בטרגדיה הזאת, שמשקף לנטע את העולם אליה היא נשאבת ומזהיר אותה. אך אם בטרגדיה יוונית הסוף האפל ידוע מראש, הספר הזה רצוף הפתעות, ובכל פעם שנדמה שהוא הולך לכיוון של פתרון מסוים, יש טוויסט בעלילה, בעיקר בסיום המפתיע.

ובאשר לסיום, אני מעריך שכל קורא ישפוט בינו לבינו האם זהו "האפי אנד". על התפנית שבסיום הספר יש לי תובנות רבות, אך כדי שלא להיות קלקלן [=ספוילר], אשאיר אתכם במתח.  

הספר מוקדש "לאחים שלי. מה היינו עושים בלעדינו." איזה יופי של הקדשה! וכיוון שאני מכיר את המשפחה, וזה המקום לגילוי הנאות, אני בהחלט מבין את ההקדשה ומזדהה איתה.

סביר להניח שאלמלא ההיכרות האישית עם משפחת בדיחי ממושב קשת שבגולן, לא הייתי קורא ספר על הנושא הזה, כי הוא לא ממש בתחומי העניין שלי. אבל זכיתי וקראתי. ואני שמח להמליץ עליו.

אורי הייטנר

* * *

פוצ'ו

בחיי [6]

כ"ח. נסיכת הרחוב רוכבת על אופניים

את לילי  זהובת השיער ראיתי ברחוב שלנו  כשלוש שנים אחרי שעברנו לגור בשדרות סמאטס. קודם לכן לא ראיתיה ולא ידעתי שהיא גרה מולנו מעבר לכביש בקומת קרקע בדירה הפונה לחצר. עמדתי ברחוב עם שחת, הכלבה הדנית שלנו, והתפללתי שתעשה מה שהיא מצווה לעשות ואוכל לחזור הביתה. לדאבוני  הממזרה הזאת, שהתגלתה ככלבה חריפת שכל, ידעה שאם תעשה זאת, מיד אחזירה הביתה ואז לא תספיק לרחרח את כל עצי השדרה ולגלות אם בא לשכונה איזה כלב חדש. בעוד הכלבה מרחרחת כל מה שאפשר, נעצרו לידי שני גלגלי אופניים ורגל חטובה מסונדלת גלשה מהדוושה היישר לשפת המדרכה. כשהרמתי את ראשי ראיתי מולי נערה עטורת שיער גלי בלונדיני השולחת לעברי חיוך נעים של טור שיניים צחורות, מושלמות.  

"אתה יודע שאני מכירה את אבא שלך!" – אמרה לי בטון מתנשא בלי להקדים מילת נימוסין כמו שלום, או סליחה.

במקום להגיד לה שאני הכרתי אותו קודם, התבלבלתי מול פני המלאך שנקרו לפני לפתע ושאלתי את השאלה הבנלית ביותר שכל בן תמותה אחד, היה  שואל: 

"מאיפה?"

"כמעט שאני ובעלי קנינו אצלו דירה. נכון שהוא בנה בית בבני דן מול הירקון?" 

"כן."   

"אז כמעט קנינו שם דירה של שני חדרים, אבל הוא רצה יותר מדי כסף."

   "חבל."

  "דווקא לא. כי החדרים שקנינו כאן בבית ממול, הם כאלה גבוהים עד שיכולנו להוסיף עליית גג ועכשיו יש לנו דירה וחצי."

"אז יופי."

"ואתה יודע שגם בעלי עוסק בקולנוע?"    

"כן? מה הוא? שחקן?"

"לא, מה פתאום. הוא במאי ובקרוב הוא מתחיל לביים סרט חדש, אבל אל תדבר על זה, כי הוא לא רוצה שאף אחד ידע."

רציתי לשאול אותה אם גם היא עוסקת בסרטים, אך היא נזכרה שהיא ממהרת וברגע הבא החזירה את כף רגלה אל דוושת האופניים והתרחקה במורד הרחוב, כשאני ושחת עוקבים אחרי שערה הגלי המתנפנף ברוח.

בימים הבאים הכרתי גם את בעלה, דן דקל (שם בדוי) שהיה מאייר ספרים לפרנסתו, ויחד עם זאת גם עשה את ראשית צעדיו כבמאי סרטים. מאחר שגם אני הייתי מעורב בחלומות על עולם הקולנוע, היה לנו הרבה על מה לדבר. אני סיפרתי לו על הסרט "אולי תרדו שם"  והוא על סרט דוקומנטרי שגיבורו הוא אהרון מסקין. העיתונאית ואשת הרדיו בלה ברעם היא המפיקה והוא הבמאי.

דיצה מאד חיבבה את דן, שהיה בחור נאה עם חוש הומור מפותח. לא פעם, כשהיתה נפגשת איתו בשדרה, היו השניים מתיישבים על הספסל, היא מספרת לו על המדרשה לציור שעניינה אותו, והוא מתאר לה את הסרטים שביים וערך.  בין הסרטים סיפר לה גם  על הסרט הדוקומנטרי של בלה ברעם, ואפילו הזמין אותה להקרנת הבכורה שנערכה בבית העיתונאים.

הוא עצמו לא הלך להקרנה, כי לקראת סוף עריכת הסרט, נקלע לוויכוח עם בלה. הוויכוח הפך לריב גלוי והשניים חדלו לדבר. דן ביקש מדיצה שתעקוב אחרי הקרדיט שניתן ליוצרי הסרט, ותגיד לו תחת איזה תפקיד שמו מופיע.

כששמע מאשתי ששמו לא הופיע בכלל, התמלא חימה, אמר לדיצה שיגיש תביעה נגד בלה, ושאל אם תהיה מוכנה לבוא להעיד.

דיצה נמנית על אלה שלא מסוגלות לסרב, ביחוד לכאלה שהיא מחבבת. היא נתנה לו את הבטחתה, למרות שמעולם לא נקראה להעיד, ופחדה פחד מוות מבתי משפט.

כשהגיע יום המשפט דן הביא אותה לשם, ובעצמו נשאר בחוץ. כנראה שעדותה של אשתי היתה נאמנה על השופט. היא סיפרה שבתור שכנתו של התובע, שמעה ממנו מדי פעם על מהלך ההסרטה, והיתה מודעת לוויכוחים  האמנותיים  שהיו לתובע עם הנתבעת. בערב, כשדיצה סיפרה לי על פסק הדין שהיה לטובתו של דן, שאלתי אותה למה אני לא שומע צהלת ניצחון בקולה. אמרה לי שהכול בגלל עורך הדין של בלה ברעם, שכל כך נפגע מזה שהפסיד במשפט, עד שכאשר חלף לידה, לא התאפק וזרק לעברה בזעם את המלה: 'שקרנית!'         

די כעסתי על העו"ד הזה, שבמשך הזמן זכה להיבחר ולהיות ראש עיריית רמת גן. מצד שני, לא יכולתי להאשים אותו, כי אני עצמי נזקקתי להרבה זמן, עד שלמדתי לדעת שאם אני רוצה שלום בית בבית, עלי  להיזהר מכל מילת ביקורת על דיצה.

סרטון אחר של 8 מ"מ שהפקתי באותה תקופה צילם שי לביא שנקלע לביתי במקרה. בסרט אני נראה נמלט בשדרות סמאטס מפני כלבלב מיוחם המנסה להיצמד לרגלי ומאונן עליה. היה זה אותו סרט שזכה בתחרות סרטי מתיחה וכפרס קיבלתי מקרר חשמלי. בצילום נראית ברקע אישה אחת ההולכת עם עגלת ילדים, אשר בה יושבת ילדונת בת שנה. האישה היא לילי והילדה שבעגלה היא גאולה, אחותו הצעירה של נדב, בן גילו וחברו של אורי בני.

    עשר השנים חלפו מאז ראיתיה לראשונה דוהרת על אופניה בשדרות סמאטס ושערה הזהוב מתנפנף ברוח. השנים לא היטיבו עימה, הופעתה הנסיכותית  איבדה את זוהרה, אך יחד עם זאת נשארה אישה נעימת מראה שצחוקה חושף טור שיניים צחורות. הבעייה היא, שבאותם ימים לילי כבר לא הרבתה לצחוק, והשכנים סיפרו שמדי פעם נשמעים צעקות מדירתה.

לילה אחד, בסמוך לחצות, צלצלה בדלת ביתנו, וכשפתחתי לה את הדלת, נבהלתי לראות כתם כחול על לחייה ודמע בעיניה. היא הראתה לדיצה ולי זרוע סרוטה זבת דם, ושאלה אם היא יכולה לבקש שאביא אותה למשטרה, כי היא רוצה להגיש תלונת אלימות נגד בעלה. היא לא רצתה לחכות עד הבוקר, כי אולי הסימנים הכחולים ייעלמו.

כמובן שדיצה נידבה אותי ברצון ואני הגעתי למשטרה על תקן שומר ראש, של מי שהיתה פעם נסיכת הרחוב שלנו.

פוצ'ו

המשך יבוא

* * *

יהודה גור-אריה

הערות שוליים [140]

הגיגים קלים על נושאים כבדים

מקוריות

ובכן, עברנו בשלום את מערכת הבחירות הגורלית והמעצבנת הזאת. ברוך שפטרנו. דומני שתהיה זו מידה של מקוריות צנועה, לא כל-כך נפוצה ולא כל-כך מקובלת במקומנו ובימינו. ברצוני להוכיח כאן לקורא שורות אלה, עד כמה אני מקורי:

אף מילה על הבחירות שהיו, על הגושים המתנגשים, על חבלי הקמת הממשלה, סיכויים וסיכונים וכל היתר.

ולא שאין לי דעה ועניין בנושאים אלה. יש ויש. אבל הפעם אני משאיר נושאים הרי-גורל אלה לטיפולם של עיתונאי-צמרת בעיתון, ולעיתונאי-ברברת בפאנלים [הארוכים והמשמימים לרוב] בטלוויזיה וברשתות החברתיות – כולם ידענים [ידעונים, ידוענים] מומחים, פרשנים, מעריכים, מנחשים, חלקם אפילו עומדים לאכול את כובעם אל מול פני האומה. כמובן, מה שנאמר כאן בלשון זכר, הכוונה גם לעיתונאיות ממין [מגדר] נקבה. תקינות פוליטית.

לפי האימרה העתיקה: מילה בסלע, שתיקה בתרי, אני בוחר בתרי.

הצבעה דיגיטלית

זה-עתה עברנו את מערכת הבחירות, ובלי להתייחס למי ניצח, מי הפסיד, וכל הכרוך בכך, אין ספק שזה היה מבצע . מבצע עצום. כל הכבוד לכל המעורבים במערכה זו.

אבל מה שברור הוא שמערכת-הבחירות הנהוגה אצלנו מאז הקמת המדינה, היא מיושנת, מסובכת ומסורבלת. כל המערך הלוגיסטי, לפני הבחירות, ביום הבחירות ובמיוחד בשעת סיום הבחירות וסגירת הקלפיות, הוא כאב-ראש לכל מי שעוסק בספירת הקולות, תוך מיון מיליוני הפתקים והעלאתם על ה"שיפוד"; בלגן [אמנם מאורגן] קשה ומיותר. וכמובן, מריטת עצבים, התרגשויות, חשדות לזיופים, וכל מיני מרעין בישין כאלה ואחרים.

ונשאלת השאלה: איך זה יכול להיות, שבמדינת ישראל, מעצמה של היי-טק ומחשבים מתוחכמים, וסייבר כל-יכול, ומהנדסי תוכנה מעולים, איך זה שלא הותקנה בה עדיין מערכת בחירות דיגיטלית?

מערכות כאלה כבר פועלות זה שנים רבות, ובהצלחה, בהודו הענקית, בכמה ארצות של ארה"ב, בצרפת, איטליה, הולנד ואחרות. ואילו באסטוניה, האזרחים מצביעים  מן הבית, מבלי לצאת בכלל החוצה [!]

אז מה הבעייה? הבו לנו הצבעה דיגיטלית – בלחיצת-אצבע בבחירות הקרובות [שנקווה שיהיו רק בעוד ארבע שנים...] והקץ לשיפודים!

בין הפטיש [הרוסי] לבין הסדן [האמריקני]

לא צריך להיות פרשן-מנתח חריף, או עיתונאי ידען, או משקיף חד-עין, כדי לראות ולהבין, שההמתנה של שלוש שעות לפגישה עם פוטין, שחווה ראש ממשלתנו בסוצ'י, היא זילזול בוטה בבנימין נתניהו האיש, ובתוארו כראש הממשלה וכראש המדינה שהוא מייצג אותה. סטירת-לחי ממש.

ולא צריך להיות טראמפולוג מדופלם כדי להבין, שפיטוריו של ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי, ידיד מוצהר של ישראל, בעל דעות שליליות כנגד משטר האייתולות של איראן, ומדיניותם, והכרזותיהם הגלויות והבוטות, על שאיפתם להשמיד את ישראל, צעד זה של טראמפ אינו מבשר טובות, לדעתנו. אם טראמפ יחליט [או שכבר החליט] שהוא הולך לקראת הסדר עם איראן, שום דבר לא ימנע ממנו לעשות זאת, חרף ידידותו האישית עם בנימין נתניהו, ויחסו האוהד לישראל. מה שקובע אצלו זה האינטרסים של ארה"ב, כפי שהוא מבין אותם, וכך הוא פועל.

בין הפטיש של פוטין לסדן של טראמפ. אי, כואב לי!

משא תחתונים

בעיתון אחד מכובד מאוד, במדור המכובד של רכילות על אישים ואישות נכבדים וידוענים, התפרסמה ידיעה מרעישה: אישה ידוענית, סלבריטאית, דוגמנית, פרזנטורית [של הלבשה תחתונה], הועה באירוע מסוים בשמלה שקופה-חושפת, ו... שומו שמיים! ללא תחתונים!

אכן סקופ! ידיעה מרעישה, חשיפה ממש, פשוטו כמשמעו, מיטב העיתונות החושפת!

לדעתנו, העיתונאי-הכתב החרוץ הזה, שהביא את הידיעה הנפלאה הזו לידיעת הציבור, ראוי ללא ספק לפרס העיתונאות.

רק חבל שבצד הכתבה לא הופיעה גם התמונה הרלוונטית, או אייטם  בטלוויזיה, עם צילום מתבקש.

תחתונים יוק. 

יהודה גור-אריה

* * *

אשר תורן

1. בניוס

בתל נוף התגלגל במגורים ספר של דימון רוניון. 

סופר שם על פושע גברתן שנס לעיירה במרכז אמריקה, אולי בגוואטמלה, ונתקל במצוקה בשעת רעידת אדמה שקרתה בעיירה.

מסתבר שנוסף לפושע הגברתן הסתתרו שם ילדים בחדר פנימי.

המבנה היה בנוי בסגנון עתיק עם קשתות וקימורים נמוכים, וקירות  סדוקים ועבים מאבן.

הרעש והרעידות המשיכו ונראה לפושע הגברתן שיומו האחרון הגיע.

הוא התעשת ונעמד מתחת לאחת מהקשתות, תמך בה וקרא לילדים שנקלעו שם לעבור מסביבו החוצה.

הרעש המשיך וגבר וקשת האבן הכבדה קרסה ומחצה את תומכה הגברתן למוות.

כשחזרתי מסיור בעיר נתקלתי באסתר, נערה ממוצא מעורב, אירופאי ואינדיאני, מאיה, שעברה את הגבול ממקסיקו לגוואטמלה איתי.

 אסתר סיפרה שכל התרמילאים במלון החליטו לנסוע לצ׳יצ׳יקסטננגו הערב ולבלות את יום ראשון שם.

צ׳יצ׳יקסטננגו הוא אתר ידוע לתיירים שבאים לשם לחזות בלהקות ריקוד מקומיות ולקנות אריגה מצמר וכותנה בסיגנון אינדיאני.

"הייתי שם מיספר פעמים ומה שאני צריכה באמת זה שטיפה טובה בבניוס שבדרך ללאגו אטיטלן, אני בדרך כבר שבועיים."

"גם אני צריך שטיפה," אמרתי.

"טוב אתה מוזמן להצטרף."

הבניוס, בית מרחץ ציבורי, היה בנוי במורדותיו של הר הגעש הפעיל של לאגו אטיטלן וקיבל את מימיו החמים והקרים ממעיינות בצלע ההר.

צינורות של 2 או 3 צול הביאו את המים לבריכות שונות במבנה המרכזי של הבניוס שנראה מיושן ועתיק.

 היו שני ברזים בבריכה מאבן ששכרנו. אחד למים חמים והשני למים פחות חמים.

אסתר הסתדרה יפה עם המים וחומם לא הפריע לה. לי היה חם במים, והמים הפושרים לא עזרו במיוחד.

כשהרגשתי שאני לא יכול יותר ונראה לי שאם אני נשאר במים החמים האלו עוד כה דקות אני מתעלף. יצאתי ונשכבתי על דרגש העץ שלנו.

אולי עברו כמה שניות מאז שנשכבתי על הדרגש ופתאום אני מסתכל למעלה ורואה את השמיים, ועוד סדק בתקרה ניפתח ואני רואה עוד שמיים.

למי לא ידוע בארץ – שמי שמהסס לשניות כדי לקנח או להרים את המכנסיים, הפגז שיפגע בו כבר בדרך.

קמתי מהדרגש. את עשרת הצעדים לדרגש מעץ שהיה מחוץ לבריכה עשיתי כנראה תוך כדי תהליך של התעלפות.

התעוררתי וראיתי מסביב את כל אלה שברחו מהבניוס אל הגגון מפח מחוץ למבנה.

כולם היו ערומים.

 אסתר הגיעה והכריזה לקהל הצופים משהו בשפה האינדיאנית. "אמרתי להם שהתעלפת מפחד."

צדקה לגמרי. לא נשאר לי מה לעשות חוץ מלשתוק.

2. נשבר לי ממרוקו

נשבר לי ממרוקו ובמקום להגיע בבוקר לשדה התעופה לטיסה מקזבלנקה החלטתי להגיע בערב ולבלות את הלילה בשדה התעופה.

היה שם צעיר יהודי דתי עם פאות קטנות וציציות מחוץ למכנסים שסיפר שהוא סוחר מזון כשר ובא למרוקו מבלגיה לארגן אתרוגים לחגים.

סיפרתי לו שאני בביקור שורשים ושלא מצאתי זכר לשורשי משפחתי לא במוגדור, בספי וגם לא במרקאש ופז הרחוקות ובסופו של יום הסתלקתי לספרד דרך טנג׳ר.

חזרתי מספרד היום כדי לתפוס את הטיסה שלי לניו יורק למחרת בבוקר.

היה כבר קרוב לחצות כשהחלטתי למצוא מקום נוח לבלות בו את הלילה.

התמקמתי על ספסל לא נוח לצידו של חייל מרוקאי חמוש.

אחרי חצות הגיעו עוד נוסעים  וביניהם היו זוג תאומים זהים ששיחקו בתופסת ברחבי אולם ההמתנה.

כשהתאומים הגיעו לפינה שהחייל ואני ישבנו בה הטמפו של המשחק שלהם השתנה.

"מי הוא?" הם שאלו את חייל. כשהתאומים שמעו שאני מאמריקה הם החליטו לשתף אותי בהוויית הלילה שלהם.

"אתה מאמריקה?" התאומים בני 8-10 לערך ולבושים אירופאית, לא הפסיקו לחקור אותי.

"אנחנו... מ..."  לא הצלחתי לתפוס את השם.

"איפה זה?" שאלתי.

מאוריטניה, הבנתי לבסוף.

"יש לך אישה?"

לא, עניתי.

הם עברו מיד לעגה שלהם ואחר מכן רצו למשפחתם וחזרו עם נערה נאה מאוד, גם לבושה אירופאית ובערך בת 15.

הבנתי שהם רוצים להציג לי אותה והקדמתי רפואה למכה.

"בת כמה היא?" שאלתי.

16 ניפנף בידיו תאום אחד, 17 הוסיף השני.

לקחתי פסק זמן ארוך במיוחד לפני שעניתי, "היא קצת צעירה בשבילי."

הנערה הסתלקה משם, אולי אפילו בכעס, וחזרה אחרי איזה עשרים דקות עם שקית פלסטית וזרקה אותה אליי. אחד מהתאומים התכופף והגיש לי את השקית.

היתה שם תחתונית ביקיני ורודה/לבנה של אישה.

לא עברו יותר מכמה דקות ואב המשפחה הגיע ואמר חלאס בערבית ומספיק באנגלית. היה לבוש כמו דוגמן של הוגו בוס.

 הוא כינס את ילדיו וחזר למקומו.

בבוקר עליתי על ה"איר מארוק" שהגיע והמריא בזמן.

ישנתי עד ניו-יורק בשקט.

אשר תורן

* * *

אהוד בן עזר

הסרט: "המטרה: שומר הראש"

"המטרה: שומר הראש" – באנגלית– Angel Has Fallen  הוא שמו של סרט מותחן אקשן בבימויו של ריק רומן וו ובכיכובם של מורגן פרימן וג'רארד באטלר, שגם הפיק את הסרט.

הסרט יצא לאקרנים בחודש אוגוסט 2019. כאשר מייק באנינג מואשם בניסיון להתנקש בנשיא ארצות הברית הוא נלקח למעצר אך מחליט להימלט ולהפוך לאדם במנוסה על מנת להוכיח את חפותו ולטהר את שמו, בעודו יוצא נגד חבריו לנשק בבולשת הפדרלית ולהראות שייעשה הכול להגן על משפחתו ועל המדינה מפני איומים מבחוץ ומבפנים.

איש השירות החשאי, מייק באנינג (ג'רארד באטלר) מצליח לחלץ את נשיא ארצות הברית, אלן טרמבול (מורגן פרימן) מניסיון התנקשות באמצעות כטב"מים בעת שיט בחופשה, אך עד מהרה באנינג עצמו הופך למטרה של ממשל ארצות הברית והשירותים החשאיים שלה, מה שמאלץ אותו לשתף פעולה עם אביו (ניק נולטי), עימו לא היה בקשר שנים רבות, על מנת לטהר את שמו ולגלות מי עומד באמת מאחורי ניסיונות ההתנקשות בנשיא. [ויקיפדיה].

הסרט נמשך 110 דקות ואינו משעמם לרגע. סרט פעולה עתיר סצינות של מירדפים דרמאטיים, יריות, התנקשויות, הרבה אש, עשן והתפוצצויות. העלילה לא תמיד משכנעת אבל מספקת עילה מספקת למה שמתרחש בסרט. אין רגע של שיעמום. ההפי-אנד מובטח. ג'רארד באטלר הוא שחקן מעולה, ומשכנע בכל רגע של הופעתו, כאשר מרבית הסרט נסמכת עליו. מורגן פרימן בתור נשיא ארה"ב מגיש אף הוא משחק מעולה ומרגיע, אבהי ומוסרי. ניק נולטי, בתור אביו המעוטר בזקן לבן פראי של מייק, מפעיל מטעני נפץ מדהימים כדי להגן על ביתו המבודד ביער. גם הוא שייך לטובים, ול"הפי-אנד" של הסרט.

בקיצור, אם מ"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו ברחנו באמצע מרוב שיעמום, כאן היו לנו קרוב לשעתיים של ניקוי ראש מכל דאגות העולם והארץ והתפעלות חוזרת ונמשכת על מה שהאמריקאים מסוגלים לעשות ולהראות בסרטיהם. מומלץ למי שאין לו ציפיות רבות ואינו נרתע מסרטי פעולה ומותחנים, שהם, אגב, לא הסוג המועדף עלינו.

* * *

אהוד בן עזר: ה'אני מאמין' שלי

איך להגיע להקלטת דבריי בווידאו:

היכנסו ל-YouTube

היכנסו ל-Search

כִּתבו: אהוד בן עזר

תקבלו בראש הרשימה: סוציאליזציה תרבותית – הסופר אהוד בן עזר

[הרצאה בכנס באוניברסיטת תל-אביב, מאי 2005]

[אין קשר בין הכותרת, שאינה שלי – לבין תוכן דבריי. וכדאי לציין שמעולם לא הוזמנתי לומר את הדברים האלה ברשתות הטלוויזיה הרגילות]

* * *

אהוד בן עזר

ספרי דורות קודמים

פרסום חוזר בסדר אלפא-ביתי של המדור השבועי

שהתפרסם במשך שנים רבות במוסף "ספרות ותרבות" של עיתון "הארץ"

עם תמונות הסופרים

"המנהרה"

לברנרד קלרמן

עברית: 1929

פורסם לראשונה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ביום 27.7.1973

לפני 46 שנים

הסופר הגרמני ברנרד קלרמן (נולד ב-1879) החל את דרכו בכתיבת סיפורים ליריים רומאנטיים, קרובים ברוחם לכתיבתו של קנוט האמסון, אשר הראשון בהם, "אינגבורג" (1906) גם תורגם לעברית בידי דוד צמח והופיע בהוצאת שטיבל בווארשה.

ברנר כתב עליו אז:

"לא כל הנוצץ הוא זהב, ולא כל מי שמספר על מרחבי שדות ויער, על אנשי שדה ויער, על גברים מוזרים, נסיכים מאניאקים ופייטנים רחבי-התכונות, והעיקר, על אהבה פלאית יערית-קוסמית לאישה פלאית-קוסמית – הוא האמסון. נוצצת היא אינגבורג למדי, וברוח הרומאן הזה והרצאתו יש ודאי נקודות-דימוי עם שירת האימפרסיוניסטן הנורבגי, אבל יש גם הבדל, והוא ההבדל שבין אמת ולא-אמת, שבין הפנינה הדלויה ממעמקי-הים ופנינת-הזכוכית הנעשית בידי בעל-מלאכה. האמסון בעל ההתרשמות המרפרפת, לכאורה, נותן מבלי משים, טיפוסים ריאליים של אנשים וחייהם. וקלרמן – בכוונה מוטעמת ומודגשת – רק עמודים, שאומרים: דקלמונו. שאיפת משוררים כהאמסון היא להוליך שבי את נשמת האדם בקסמים הידועים להם לבדם, ושאיפת רומאניסטים כקלרמן (בעל ה"מנהרה"!) היא להוציא לשוק סחורה שירבו הקופצים עליה. ולשניהם ניתן מה שביקשו." (כל כתבי י. ח. ברנר. הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת דביר, כרך שני, תשכ"א, 1960. עמ' 410).

שבע שנים לאחר "אינגבורג" (עליו כתבתי במדור זה ב-8.1.1971) פירסם קלרמן את "המנהרה" (1913), ובו זנח לחלוטין את הסגנון הלירי והרומאנטי של "אינגבורג" (על רקע היער האירופי וחולמים מוזרים בו), ופנה לאוטופיה בסגנון נטוראליסטי על רקע העולם החדש. וממש קשה להאמין שאותו סופר כתב את שני הספרים. ב-1931 התפרסם הרומאן המהפכני שלו "התשעה בנובמבר" (אשר לא תורגם לעברית), ואף על פי כן, כך קראתי באחד המקומות, נספח בסוף ימיו אל הנאצים.

"המנהרה" של קלרמן הוא ספר המקדים בנושאו את "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" של איין ראנד, וכנראה שכמו ספריה היה אף הוא רב-מכר בתקופתו. גיבור הספר הוא מהנדס בשם מק אלן, בן למשפחת כורי פחם באמריקה, עבד בנעוריו כסייס מוביל פחם במעמקי המכרה. אסון מפולת במכרה מגלה את טבעו ואת גודל עקשנותו של הנער. היחיד מבין כל פועלי המכרה, הוא מצליח בהתמדה ובכושר-התמצאות לחפור לעצמו נקיק לניקבה סמוכה ולהציל בכך את חייו.

מעשה-גבורתו מתפרסם בכל אמריקה, הוא מקבל תמיכה לשם השלמת חינוכו מאישה עשירה, שגורלו נגע לליבה, ונעשה מהנדס מכרות ומתכת. הוא ממציא פלדה חדשה בעלת דרגת-קושי כשל יהלום, האלאניט, ומתמכר לתוכנית-ענק: כריית מנהרה למעבר רכבות מאמריקה לאירופה מתחת לאוקיינוס האטלאנטי. בכך הוא כמו מגשים תאוות-פחדים שנולדה בקירבו, מתחפר במו-ידיו, נחנק ומתעלף, כדי להציל את נפשו מן המכרה שהתמוטט.

מאחר שהרומאן נכתב לפני למעלה משישים שנים, אין התחבורה האווירית תופסת מקום בחזונו של המחבר: "האווירונים אינם באים בחשבון בשביל מסע של רבים, וזולת זה הרי הצליחו עד היום לעבור את האטלנטיק רק שני אווירונים בלבד." ("המנהרה". עמ' פ"ג).

כריית מנהרה תחת האוקיינוס נראית בעינינו כיום רעיון מיושן ולא כדאי משום בחינה, ואילו בספרו של קלרמן מקבל המפעל מימדים של טיסת האדם אל הירח, בהבדל אחד, בימינו כמעט אין גיבור יחיד, ואפילו היחס אל האסטרונאוטים אינו כאל גאונים ובני-אדם עליונים, אלא כאל הנהגים או הטייסים הטובים ביותר שהביאו לגמר השלמתה של משימה שהשתפו בתיכנונה ובביצועה מאות אלפי אנשים – ואילו "המנהרה", ממש כמו בספריה של איין ראנד, עומד בסימן מפעלו של הגאון היחיד, הבודד, העומד במאבק איתנים עם החברה ואיתני הטבע כדי להגשים את תוכניתו הגראנדיוזית. ולא מקרה הוא שמידות של רומאנטיקה ושנאת הדמוקראטיה מצויות בהשקפת-עולמה של איין ראנד, וכנראה לא ניקה גם קלרמן מנטייה זו, כאשר השלים עם המשטר הנאצי.

ואמנם מתנודדת עמדתו של קלרמן ב"המנהרה" בין הערצת כוח-התמדתו של מק אלן לבין ידיעת המחיר הנורא של הגשמת תוכניתו. המושגים על העבודה הטכנית של חפירת מנהרה כזו היו עדין פרימיטיביים למדי בתקופה שבה כתב את האוטופיה, ומשום כך חלק גדול מן העבודה, כמו למשל העמסת הסלעים אחרי פיצוצם, נעשה בעבודת-כפיים בידיהם של אלפי פועלים, אשר למען המשכורת הגבוהה-יחסית השתעבדו למפעל הענק.

אסון גדול בתוך קרקע הים גורם למפולת, לשריפה נוראה בלב המנהרה ולמותם של מאות פועלים. קלרמן כאילו צופה את המשבר הכלכלי הגדול של שנות העשרים. תוכנית המנהרה משכה אליה מאות אלפי משקיעים קטנים אשר קיוו להתעשר עם עליית ערך מניותיה. אך ההתמוטטות של הסינדיקאט הבונה את המנהרה, בעקבות שביתות פועלים והתנפלות בעלי המניות הקטנים, מביאה עימה משבר כלכלי בקנה-מידה עולמי. האנושות, אומר קלרמן, זקוקה למפעלים טכניים רבי-היקף המניעים את כלכלתה, ובנפילתם היא נסוגה לאחור עשרות בשנים. וכך, האכזריות אשר בהגשמת תוכניתו של מק אלן היא פחותה מן הקאטאסטרופה אשר באבטלה ובשיתוק הפוקדים את העולם לאחר השביתה הגדולה של פועלי המנהרה.

במהומות הפועלים לאחר האסון המנהרה נהרגות אשתו ובתו הקטנה של מק אלן, והוא עצמו נאסר ונשפט לתקופת מאסר, משום שהוכח כי לא היה יסוד מוצק להבטחתו לסיים את עבודת המנהרה בחמש-עשרה שנה.

התמוטטות הסינדיקאט הבונה את המנהרה נגרמת לא רק בשל אסון-הטבע ושביתות הפועלים אלא באשמתו של יהודי הונגרי, ס. וולף, אשר נולד בשם שמואל וולפזאהן לאביו הקברן בעיירה סצנטס בהונגריה. כשם שחפירתו להצלת חייו בעודנו נער מסמלת את כל החיובי שבתשוקת מק אלן לחפור את המנהרה הטראנס-אטלאנטית – כך מהותו של ס. וולף היא לקבור. הוא אשף כלכלי שעלה מאשפתות, אדם מכוער האחוז תשוקת-זימה לנשים צעירות, בלונדיות, וכמובן לא-יהודיות, שאותן הוא קונה בכסף, ושאיפתו הגדולה להיעשות מנהל הבנק של המילארדר האמריקאי לויד, ומשם לניהול הסינדיקאט.

וולף, שאינו מסוגל לשם יצירה חיובית, אלא "כדרכם של יהודים", סוד כוחו הוא בעסקי ספסרות ממון, מקנא קינאה נוראה במק אלן, הבהיר ואיש-הפעולה, וזומם לאסוף כסף רב בחשאי, על-ידי סיפסור בכספי הסינדיקאט, וברגע משבר להיות בעל-המניות העיקרי ושליטהּ של המנהרה. הוא נכשל במניפולציות שלו, כי תאוותיו לנשים ולממון מעבירות אותו על דעתו. בהתגלות צפונותיו למק אלן הישר, זה מסרב לחפות על וולף,  אף-על-פי שהוא יודע כי נפילתו של וולף תביא לפשיטת-הרגל של סינדיקאט המנהרה.

וולף מתאבד, או נדחף למוות באמצעות בלשיו של מק אלן. ואולם, באורח פאראדוכסאלי, ממש כמו בסרט הנאצי "היהודי זיס", נעשית דמותו של וולף אנושית ונוגעת ללב בטראגיות שלה יותר מן הדמות השלמה, הבהירה, הקשוחה, הישרה וחסרת-הלב של מק אלן.

סוף טוב הכול טוב. לא איתני הטבע ולא ספסר יהודי הונגרי, שעלה לגדולה, יכולים לעמוד למכשול לעוז-רצונו של איש-פעולה חיובי מן הגזע הנכון, ובייחוד כאשר אחד מעוזרו הוא גרמני שבא מן האיזור הבאלטי, ושטרום שמו.

אתל לויד, בתו היחידה של המיליארדר, משכנעת את אביה שישוב לעזור למק אלן, ותמורת זאת הוא ניאות לשאתה לאישה. כי מהי אישה לא-אהובה בעיני אדם המקדיש את כל חייו למפעל-אדירים. עבודת המנהרה מסתיימת במועדה. המסע הראשון עושה דרכו מאמריקה לאירופה בזמן-שיא של עשרים ושמונה שעות!

דומה שברנר, אשר קרא את "המנהרה" אך לא כתב עליה, משום שעדיין לא תורגמה אז לעברית, היתה לו סיבה טובה שלא לאהוב את קלרמן, ואולי גם הרגיש בחוש כי לא טובה רבה יביא סופר זה באחריתו.

* ב. קלרמן:"המנהרה". רומאן. תרגום מ. טמקין. "ספריית תרבות", הוצאת ספרים "מצפה" בע"מ, ירושלים-תל-אביב. תרפ"ט, 1920. שכ"ב עמ'.

* * *

אהוד בן עזר

והארץ תרעד

סאגה ארצישראלית

בשנים  1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט

הוצאת אסטרולוג, 2014

הדמויות ב"הארץ תרעד", גם אלה ההיסטוריות במובהק – הן בחזקת בידיוניות בספר.

( ) הערות בסוגריים עגולים הן מאת המספר המקורי

[ ] הערות בסוגריים מרובעים הן ממני, המלביה"ד

פרק שישי

בהגיע החוגגים אל חצר מירון

כך חולפים הימים ומצטברים לשנים, ותקווה מתעוררת בלב שהינה כלתה הרעה, והארץ תשקוט תחת שלטונו של איברהים פחה. הדרך לצפת ולמירון אינה קלה ואף לא בטוחה, אך להילולת רבי שמעון בן יוחאי באות שיירות-שיירות, נוסעיהן רכובים על גבי סוסים, פרדים וחמורים. באים עולי-רגל מחברון, מירושלים ומטבריה, באים מסוריה וממצרים, באים מצפון-אפריקה ומעיראק, ואפילו מפרס ומבוכארה הרחוקות מגיעים. בדרכם הם צפויים להתנפלויות, לגזל ולשוד – ורק האמונה בצדיקי ארץ-ישראל, הנערצים במקומות קבורתם המסורתיים, ומצוות ה"זִיאַרָה", הביקור על קבריהם – מחזקות את רוח הבאים.

החוגגים רוכבים על סוסים יחד עם יהודי צפת, היוצאים מדי שנה עם ספר התורה מחצר בית משפחה עַבּוּ, גדוד פרשים גדול מאוד. הם עושים דרכם בקולות תרועה ושירה, יריות רובים ומירוץ-סוסים. ובדרך, לפני מירון, עורכים הרוכבים פאנטזיה, משחק-רכיבה, ומשעשעים את הקהל.

בתוך חבורת החוגגים נמצאת רכובה על פרדות גם משפחת ר' שבתאי לוין. אפרת מתנודדת על גב הפרדה: עולים ויורדים הרים, פרסות מקישות באבני-הדרך, חם, אך אפרת אינה נפרדת מלבוש-השחורים אשר לה. בן-דודתה מצד אביה, הבחור הצפתי שפירא, שאומרים שגם הוא רוצה להשתדך בה, חולף מדי פעם לצידה על פרדתו ומלכסן מבט לעברה. פניו חיוורים. אישוניו השחורים מתרוצצים בערגה סתומה. פיאות שחורות מסתלסלות ויורדות על לחייו וכל-כולו כמתחבא בצל כובעו השחור, רחב-התיתורה. עטוף חלוק-פסים כחלחל, האבנט ההדוק למותניו מבליט את גופו צנום, והוא ניראה כבתולה חסודה. רגלו מפזזת על בטן הפרדה – קצר-רוח להתאפק אפילו שעה קלה, עד שירקוד עד כלות נפשו בהילולת רבי שמעון בר יוחאי, ואולי בא הפיזוז מאי ידיעתו את הרכיבה.

אפרת רוכבת זקופה ושותקת. נדר כמוס עימה שאותו ליבה לפיה אינו מגלה, אך היא מקווה כי לאחר שתמלא אחריו ייפסקו הרהוריה וחלומותיה הרעים. בעודה שקועה בנדר עוברת על פניה שיירה של יהודים מדמשק וארם-צובא, היא חַלֶבּ היא אַלֵפּוֹ, והם נושאים מזרנים, כלי-מיטה, סלי אוכל ובהם דברי-מאפה, שהכינו הנשים מבעוד זמן, צידה לדרך הארוכה. הנשים מנופפות במטפחות ובשמלות-משי, משלהן ומאלה שהפקידו בידיהן שכנות וידידות, מינחה להעלותה על המדורה של ל"ג בעומר במירון. הן מניפות פרוכת מפוארת, שנארגה בדמשק מתרומותיהם של בני העדה, כדי להניחה על הקבר של רשב"י.

ההולכים בראש נושאים דגלים, ספרי-תורה וחרבות, ושרים: "גִ'יבְּנַא אֶ-תורה וַגִ'ינָא! – הבאנו התורה ובאנו! / יֶא וֵיל אִילִי יַעָדִינָא! – אוי לו אשר אוייב לנו!"

החוגגים לבושים כבידואים. השמש מכה על מצחיהם. אבק מיתמר בעקבותיהם. הסוסים מזיעים. הדגלים מתנוססים, החרבות נשלפות, ברקן עז ונדניהן משקשקים. ספרי-התורה עולים ויורדים, נתונים בפרוכיות-קטיפה אדומות, רקומות אותיות-זהב, כספינות קדושות המיטלטלות על כתף גלי-אדם סוערים ומשיקות לראשי ההרים הסוגרים על האופק.

אפרת מיטשטשת בשמש, מחשבה מוזרה משתלטת עליה, היא מחפשת בין הבאים מדמשק פרש פלאי, אביר חלומותיה, עיניו בוערות, משולח סניור עוזיאל צבי"ק בן עופרית השֵׁדָה הוא, או בונאפרטה או בן הקאדי או סולטאן מחמוד השני – הוא יבקע בחרבו את ספר-התורה כבקעוֹ הבתולות בהרמון, ואחר-כך תצא אש מן השמיים או תצא נַאר גֵ'הֶנֹם, אש הגיהינום, ותשרוף גִ'ילְדוֹ, זה עורו, כאן – לרגלי פרדתה של אפרת.

חיכה יבש, לחייה מפרכסת מנשיקת השד וליבה מפרפר: שתחרוך אש הגיהינום את עורך, אהובי המתמהמה והנעלם! – נדרתי נדר ולא אפר אותו, ואז אהיה סוף-סוף חופשייה ממך!

הקבר של ר' שמעון בן יוחאי מוקף חומה. מִפְּנים לחומה נמצאת חצר יפה, רחבת-ידיים, ועמודים מפוארים משני קצותיה. באמצע צומח עץ גדול, הסוכך בענפיו כמעט על כל חלל החצר, ומקום הקודש נמצא לעומת הפתח לחצר.

כל הנכנס פנימה רואה לימינו מקווה-מים, שנוהגים למלאו רק ביום השנה לפטירתו של רשב"י. לשמאלו, בחלל החצר פנימה, מערת רשב"י, שסתומה כחומה, וצורות יפות של שושנים מצויירות עליה. שם יכולים הבאים לשפוך שיחם לפני השם, והחדר משמש מקום תפילה, ובו ארון-קודש. לפעמים גם נחיל-דבורים מקנן שם כי אוצרות-השמן, המובאים אל הקבר, מושכים אליו את הדבורים.

גג עגול לבניין, כיפתו מסויידת, והמדרגות המעלות אליו בנויות מבחוץ. לצידן מתנוסס עמוד ובית-קיבול בראשו, מלא שמן, שמאיר על כל סביביו. עמוד דומה ניצב הלאה לצד שמאל. שני עמודי-האש מבשרים את שמחת היום. אל בתי-הקיבול שלהם משליכות הנשים את כלי-תפארתן, מטפחות-הראש, מטפחות-הידיים המרוקמות בזהב, והצעיפים היקרים – שורפות אותם באש, קורבן לכבוד הרשב"י. גם נשות המוסלמים באות לכבד עצמות הצדיק היהודי. כאשר נשבע מוסלמי בעצמות רשב"י, שיקיים את דברו – לא יעז איש להטיל ספק בשבועתו, כי יום פטירת רשב"י הוא יום מקודש בכל הארץ.

בהגיע החוגגים אל חצר מירון הם מרחיבים מעגל גדול, רוקעים ברגליהם, מוחאים כף ושרים: "וִסְעוּ אִלְמַרגֶ'ה! – הרחיבו הכיכר! / וִאלמרג'ה לֶנָא! – והכיכר לנו!"

בהילולה על קבר רשב"י רב הדוחק, גדולה המהומה ומיתווסף המחנק. בחדר הראשון ניצבת מנורה גדולה בעלת יותר מחמש מאות נרות דולקים יחד. ההמון, מבני עדות רבות ומגוונות, מציף בניינים, ממלא חצרות, מטפס על כתלים, עולה בחומות, גודש גזוזטראות וגגות, מתלכד לגוש דחוס, ורוחש סביב אש ה"הדלקה", שמתלקחת מעל הגג של בניין הקברים הקדושים.

למטה בחצר, בין הבניינים, לקול קריאת פסוקים רוקעים רגל ומוחאים כף יהודי ספרד ואשכנז, עולי חברון, ירושלים, טבריה, ותושבי צפת. מעגל-מעגל ושירת המחול המיוחדת לו. מעגל-מעגל, ריקודו ודבקותו.

מפירורי שירת ההילולה עולים קולות רוח קדומה של מזרח עברי, באים מיישוב יהודי עתיק שתושביו בקיאים ברכיבה על סוס, בחקלאות ובמירעה: כפר-יאסיף ושפרעם בעמק עכו, פקיעין בגליל העליון, העיירה הדרוזית חַצְ'בַּאיָה לרגלי החרמון והכפר ההררי דיר-אל-קָמַר בסביבת צידון. בכל אלה חיים יהודים, והם מקובלים על שכניהם הדרוזים. יהודים חזקים, אנשי-חיל ועובדי-אדמה כגויי ההר. והבנות רועות את הצאן עם קשת ורומח בידן, אינן חוששות להילחם עם חיית-השדה ועם האורבים להן.

בשירתם מתואר סיפור גבורתה של הנערה היהודייה מחצבאייה, שרצחה נפש צעיר ישמעאלי שניסה לחלל את כבודה. היא רעתה את צאנה בשדה, הוא התנפל עליה, אחז בשערותיה, ומושיע לא היה לה לבד מן הסכין החבוייה בכתונתה. הנערה הזהירה אותו וקראה:

"אל תיגע בי, כי מות תמות!"

"במה את טובה מן העיזים בשָׂדה? שֵׁדָה יהודייה!" – לא שמע לה הישמעאלי ויקפוץ עליה כתיש, מרים כתונתה, ובהשתחלו לאחוריה בנחירה נוראה קיווה לענותה כדרך הרועים פנים ואחור ולקחת שני בתוליה גם יחד – ואז פגעה בו ומת לעיני אדונַי אלוהי צבאות ונשבר הזין הדק והאדום שלו כמו נקניקייה יוונית עטופה בחרדל [צ"ל כניראה וינאית, אך לא אבין כיצד לא שם ליבו המחבר לאנאכרוניזם! – ממני, המלביה"ד]. וכאשר בא הדבר לפני השופטים, היללו את המעשה שלה.

ומסופר כיצד הפלחים, שישבו במיבצר צַ'אנוּר אשר בשומרון ובסביבותיו, מרדו בעבדאללה פחה בשנת תקצ"א, 1831. וכיצד ביקש עבדאללה מבַּאשיר, אמיר הדרוזים, היושב בהר הלבנון, לשלוח לו מבני ארצו אנשי-חיל, יודעי מלחמה. והאמיר שלח לו מאה בחורים יהודים מחצבאייה ומדיר-אל-קמר, שהצטיינו בקרב וכבשו את המיבצר, ועבדאללה החריב אותו עד היסוד וכך הוא חרֵב עד עצם היום הזה.

אפרת, דחוקה ונדחפת, מאבדת בקהל את בני-משפחתה. עוברת פתחים, מתנהלת במסדרונות ונכנסת לאולם קברו של רשב"י. האולם דחוס בריח שמן בוער, ברקיעות רגליים, במחיאות כפיים ובמעגלי אדם סחרחרים שמקפצים בשירה חגיגית וחדגונית סביב מקום מנוחת הקדוש. הם מהלכים על אפרת קסם מוזר והיא נסחפת בהמון שבו כולם זרים לה. באבק המבושם שהיא שואפת אל קירבה, בצפיפות-הבשרים שנוגעת בה, קיים הקסם המשכר של התפשטות הגשמיות. היא חשה בעליל כיצד נִדרה, שאחריו תמלא עוד מעט, משפיע עליה לטובה. היא כבר אינה שונה כל כך מהאחרים. אפילו אביה העיוור נשכח מליבה.

אך לא זמן רב נמשך הדבר. לפתע מזדקרת לעיניה מתוך המעגל, מתנודדת כתורן, הדמות המוכרת של היהודי הספרדי, הגבוה והעבדקן – אוי, הוא דומה כל-כך למשולח סניור עוזיאל בעל שם צבי"ק! –

נימי כסף שזורות בזקנו העבות שגדל פרא, שיניו מלבינות כשלג וקולו העצום, שנצטרד מאז התארח בביתם, הולך ומרצה את פרשת העלייה למירון:

"גִ'ינַה לִלְמַחַל ג'ינא... – באנו אל המקום, באנו..."

הוא רוקע ברגלו, כמנצח על המחול, והקהל חוזר וענה אחריו –

"ורבי שמעון חַמינָא... – ורבי שמעון מגיננו..."

וכל אותה שעה, מכל פינת קמרון, מכל חלון, וכבר קודם תחת צל העץ בחצר – מדמה אפרת לראות זוג עיניים שחורות נעוץ בה בערגת טומאה וטוהר של מחשבות שמציקות לאברכי בית-המדרש, הרווקים – והן בעיקר עיני בן-דודתה הבחור שפירא, שמתרוצץ אחריה בלי מילים ומבקש להשתדך לה, והוא מסתתר ומציץ בה מאחורי גבם של החוגגים. היא פגשה בו יום אחד בלכתה בסימטה אל המעיין הקטן, עין-א-נַאִיבּ, עין-המושל, במרכז העיר, בחברת פטמה הפלחית הבעולה הבתולה מעין-זיתים. אבל היא דחתה את דמותו ממחשבותיה וסלדה ממבטיו – לא עליהם ערגה נפשה הגם שזכרה את דברי אביה: "בתי, את תינשאי רק לאחד מבני-משפחתנו, מי שזורם בו דמנו. אנחנו לא מתערבבים בזרים, היזהרי לך במי שאינו מגיע למעלתנו..."

אפרת כמעט שלא הבחינה בזקנים, באברכים, בסבתות ובאימהות שנשאו את נכדיהן וילדיהן כדי למלא אחר נדר ה"חַלַקַה" ולהקריב את שערות ראשם, שתגולחנה בידי הספר, על קברו של רשב"י. אף לא ראתה בדרכה את הנשים ששפכו מרי-רוחן ליד המצבות האפורות שהיו מוקפות נרות ועששיות-שמן הדולקים יומם וליל, מכוסות כתמי שמן ודונג שנוטפים סביבן. את נפשה מילאה רקיעת הרוקדים על פני רצפת האבן הגלילית, סביב הקבר הקדוש, וזו חילחלה בקירבה ברעד אדמה כהלמות פרסות הפרש הפלאי –

"טִילַענָא אִגָ'בַּאל וַגִ'ינָא! – עלינו הרים ובאנו!"

והמשולח הספרדי העבדקן, עיניו נטועות בתקרה, אפו מורם, יוקד באור הלהבות, זקנו מזדקר ופניו שטוחים ומלאים כמגש, והוא מתנודד סחרחר כעולה בהר ומנצח על השירה –

"ורבי מאיר חַאמינָא! – ורבי מאיר מגיננו!"

והם עונים לו ברגליים כבדות, מתנשמים ורוקדים בגאווה –

"מן סַפַד גִ'ינָא – מצפת באנו / ורבי מאיר יְחַמִינָא! – ורבי מאיר יגן עלינו!"

והתערבבו יהודים מצפת, טבריה, חצביה, דיר-אל-קמר ופקיעין, מחברון וירושלים, מדמשק, בגדד ובוּכַארה. רגלי אפרת קירקשו והיא רקדה עימם בליבה אך להצטרף למעגל לא העיזה. הכתם הצבה בירכה להט כמכוות-אש וצריבתו היתה עזה מאש ההדלקה. נדרה ניסר במוחה וחפר במחשבותיה. עליה למלאו. עליה למלאו. עליה למלאו.

לפתע היא חשה מישהו מושך בידה ומנער אותה מתוך הלמות-הרקיעות ואינו מניח לה לפסוע הלאה. כאשר השפילה מבטה היא מבחינה בציפורה הקטנה, שנדחקת לעברה ותופסת בה.

"מה את עושה פה, פֵייגלֶה?"

ציפורה מחבקת את יד אחותה ובוכה:

"אל תעזבי אותי, פִירָלֶה – "

ועיני הבחור בן-הדודה שפירא עוקבות אחריהן מבעד לפקעת האדם הדחוסה והן חרדות לה כמפצירות.

"חזרי אל אימא – " אומרת אפרת. חוששת פן אחותה תפריע לה למלא אחר נִדרה, נכבשת לקצב הריקוד, לקולות הזימרה.

"אני מפחדת, בעדֵך... הלא תמיד היינו יחד, כל שנה..." מושכת הילדה.

רחמי אפרת נכמרים על אחותה, היא לוקחת אותה בידה והשתיים מתרחקות מסביבת הקבר הקדוש ומהמשולח מטיל האימה. אך אותה שעה זורם ובא לעומתן בהמון רב גל הדמשקאים על דגליהם, ספרי-התורה, הפרוכת החדשה והחרבות. הם רוקדים ומטפסים איש על גב אחיו למעלה, למעלה, עד התקרה, ספוגי זיעה וספרי-התורה בידיהם:

"גִ'יבּנָא אֶתוֹרָה וַגִ'ינָא – הבאנו התורה ובאנו / יַא אִילִי בִּסֵיפוֹ חַאמִינָא – הו, אשר בחרבו מגן לנו / כּוּרְמַאלָכּ יַא אֲפֵנְדִינָא – לכבודך, הו אפנדי שלנו / ג'יבנא אֶתורה וַג'ינא – הבאנו התורה ובאנו / יַא וֵיל אילי יְעֲאדינָא – אוי לו אשר אוייב לנו / ורבי שמעון חַאמינא! – ורבי שמעון מגיננו!"

אפרת מחזיקה ביד אחותה ציפורה, חותרת לצאת. בחוץ כבר רד הלילה. בגבה, שמרוחק מן האש ומן ההילולה, היא חשה צינה קלה. השתיים פורשות מעט הצידה, תרות אחר הוריהן, ואז נשמע מפינת החצר, אולי מעבר לחומה, מבין הסלעים השרויים בחשיכה, אותו קול גרוני ומתמשך:

"ירושלים בנוייה! / ירושלים בנוייה! / עיר-הקודש טבריה / יפהפייה יפהפייה, / ומדוע רק בצפת – / אני הולכת לסקילה? / יָה בְּנֵה, יה בנה / בית-המקדש ייבנה!"

השיר המוזר מעביר צמרמורת בגופה. הלא הוא שירה של המשוגעת אשת היתום אשר זרק עצמו מעל הסלע הגבוה כאן בוואדי הסמוך למירון, מקום שפורץ המעיין החזק של הכפר, ועכוזו נקרע. שביב-עץ לוהט עולה השמימה כמין כוכב-שביט הפוך, משמיע קול נפצוצים וזורה שריפה קטנה, אשר אותה מכבים עד מהרה. במהומה הקלה ניתקת אפרת מאחותה ונמלטת שוב פנימה אל לב ההילולה סביב הקבר הקדוש של רשב"י.

החזרה הקולנית, החד-גונית, שאינה פוסקת, סופה שהיא מתישה. מחול ה"הדלקה" הופך למערבולת של רקיעות-רגליים ומחיאות-כפיים במיקצב לא אחיד. סַפר מגלח קודקודי ילדים וזיעתו נוטפת עליהם. תלתליהם מושלכים לאש ומדיפים ריח חריכה חריף וכבד כשריפת רמשים. הרוקדים מחדשים את הקצב ומוסיפים שמן למדורת הלבבות. והמנצח עליהם, המשולח הספרדי, חוזר לפתיחתו וחרוזיו הראשונים, המעוררים, והוא מגביה קול ותובע:

"רוּדוּ עַלַיָא יַא שׁבַּאבּ! – היענו לי הבחורים! / רודו עליא יא חסידים! – היענו לי החסידים!"

לקולו מתעורר מעגל הרוקדים סביב הקבר הקדוש, מתריע ועונה אף הוא בהגבהת קול:

"אִלֶילָה שַעֶלת סַיְדִינָא! – הלילה 'הדלקת' אדוננו! / יא – הי! א – הי! יא – הי!... / וִיסְעוּ אִלמָרגֶ'ה, ואלמרג'ה לֶנָא – הרחיבו הכיכר, והכיכר לנו / יַא – הִי! אה – הי! יא הי!... / אַלֶילֶה שֶׁעלֶת סַידִינָא! / יא – הי! אה – הי! יא – הי!"

השורות המחורזות רודפות זו את זו בקצב וחדש ובעירנות. מתוך ההמון המהביל, הצפוף עד כדי מחנק סביב הקבר, מבקיע פתאום קול גרוני ומתמשך. אפרת יודעת מיד שהוא קולה של היתומה הנעלמת. ללא קשר ואחיזה בקצב הריקוד, ובסערתו, זורקת זו פסוקים משובשים המספרים מירון וקבר בר יוחאי ומסיימת גם היא בקריאת "יא – – – הי!" וב"אה – – – הי!" ממושכת וצורמת. דמותה הרזה, בעלת הבטן הנפוחה, בוקעת לבסוף מתוך פקעת האנשים הצפופה, ובעומדה כנגדם, בגובה ברכיו של המשולח הנדהם, ממש לידו, היא פוצחת בשריקה מוזרה:

"לוּ-לו-לו..."

סלסולה בוקע כקול של בכי אך גם של שמחה פראית, כהמייה הנוראה של הכפריים ששחטו, אנסו ובזזו בסימטאות צפת.

מולה ממשיך עדיין הקהל המשולהב בקצב משלו: "יא נָאס צָלוּ עַל-אִלְנָבִּי – הוי אנשים התפללו על הנביא / יא – – – – – – – הי! / חַת יָדִ'ל אִלחַגָ'ארָה – עד הכניעו את האבנים / א – – – – – – הי!..."

השריקה החדה והצרחנית של היתומה הרזה, "לוּ-לו-לו..." – פולחת את שירת הדבקות של הרוקדים באולם הקבר ומתגברת עליהם. סלסולה מחריש אוזניים. מחזה ההילולה, שבשיאו נהפך להחרדת אלוהים מוזרה ופראית, נשתתק עתה באחת –

ומשתתקת גם היתומה. אולי לא נותר אוויר בריאותיה, אולי הבחינה לפתע באפרת – והיא בורחת על נפשה.

כל אותה שעה צוברות פני אפרת סומק כבד כדם ענבים בשלים במדרגת-ההר. נחיריה מתרחבים, בלחייה מפרכסת נשיקת-השֵׁד. הריקות שנוצרה בפקעת ההילולה עם השתתק היתומה שואבת אותה אליה פנימה, כמתירה את סייגיה וחרצובותיה הקודמים, שסחרחורת-הריקוד לא הצליחה להרפותם. הגיע המועד! –

אפרת ניתקת ממקומה ומכושפת בנדרה היא מתנפלת אל הקבר הקדוש, חוטפת מהספר המזיע, שמגלח את קודקודי הילדים – את מספריו השחורים, ובמו ידה היא מפזרת כנגד אש ההדלקה את מחלפותיה הנהדרות שצבען זהוב-אדמדמם, כדבש באור השקיעה, וגוזזת אותן...

קולות רמים של השתאות ועידוד נשמעים למראה קורבן הנערה יפת-התואר, הנגזרת והולכת בידי עצמה מפּאֵר שערותיה ששעות ארוכות היתה מברישה אותן במברשת, כחומדת את עצמה, להבות של שיער צונחות, נשרפות, עולות בלהבות של מטה! –

וכאשר נותר ראשה גזוז כנער, עיניה גדולות מתמיד, עפעפיה מהבהבים כאוהלי דבש הנוזל על ריסיה המפרפרים, לחיָה מפרכסת בעוז והטומאה כאילו מפללת לצאת מתוכה סוף-סוף –

 – היא קורעת באחת את חולצת המשי השחור ונחשף חזה הצח והזקוף, שטרם שזפתו עין זר, וכל לב נכמר לראותו –

 – – –

והיא שורטת את עצמה עד זוב דם, כעוטה זר אדום לפיטמותיה – וצעקה נוראה מתמלטת מפיה –

"יַא – הִי!... אָ – הי!..."

מיד מתאספים סביבה הספָּר, המשולח, העילוי שפירא בן-דודתה ועימם גברים ונשים, מהם זרים, ומהם אנשי צפת שהכירוה, ומחליפים ביניהם מילמולי דברים על אודותיה:

"ערווה, ערווה... בת הרב עם בן הקאדי! אַ שְׁוָרְצֵע שְוָנְץ מִיט אַ שְׁוָרְצֵע נְשוּמֵע! – חוּצפֵּע! פְּרִיצֵעס! שָׁרמוּטָה! פִּיצָ'ה! על קבר הקדוש! – אשמדאי, סמאל, לילית – אתה דיבוק בנפשה, אתה... מטונף לֵך ברח!"

הם ממוללים אצבעותיהם במבוכה אך איש אינו מעז לגשת אליה, לכסותה ולכפות את ידיה המזיקות אותה. עד שמופיע כמו משמיים ר' יוסף רופא קוּנְדָרְגִ'י, מניח ידו על מצחה ומיד היא נרגעת ומוסרת בידו את המספריים השחורים. הוא מכסה על חזה ברחמים רבים ומוציאה אל מחוץ להמון ומוליכה עימו וידו נחה על שכמה. אבל אחריהם כבר נשרך קהל צפתיים שמצפצפים ברשעות ופולטים קריאות של גנאי: "אוֹיְס-שִׁידֵעך... דֵער עָרָאבֵּער... אַ-קוּרְבֵע... פְּרִיצֵעס פִיל טִיזְהָא..."

וציפורה אחותה נסחבת אחריה, מחזיקה בחצאיתה השחורה, המלאה קיפולים קטנים לרוב ודוגמת נקודות אדומות, ומתחננת –

"פִירָה, פִירָלֶה... בבקשה, תעזבו אותה!"

עד שמגיעה השיירה אל רחל הרבנית ולצידה בעלה העיוור ר' שבתאי לוין, ומוסרים לידיהם את אפרת ההמומה שנסדקה נפשה על קברו של רשב"י, והיא מניחה ראשה בחיק אביה ובוכה כל אותו לילה במירון, יַא הִי ואָה הִי והוֹי ואבוי לה.

למוחרת, באשמורת שנייה, על משכבה בחדר שבצפת חולמת אפרת שכרסה נבקעת בחרב קשה של פרש פלאי, חרב שליטופה רך כקטיפה וחודר חדרי-נפש. וכשהיא מקיצה, והנה דם רב זב ממנה, והתנים עודם מייללים בחוץ, והיא נדהמת ויודעת כי לא שלם נדרה וכי הנבעלת בחלומה נשואה לנסיכי-המרתף אשר עומדים מדי לילה כנחשים שחורים ומלטפים את ירכיה הערומות שלה, שהיא השגל העברייה, שערוותה מצמחת זר שערות אדמוניות טבולות בדם ותלד להם שֵׁדים ושדות עשויים צואה (שהיא בגימטריה צב"י) וַשֶׁתן והכול מתרחש בהרמונו של סולטאן מחמוד השני בטופקאפי סאריי אשר בקושטא והיא השבוייה צורחת עימם:

"פָּדִישָׁהָמִיז צ'וֹק יָשַׁסוּן... פִּיצָ'ה בָּזוּבִּי... פְּרִיצֵעס פִיל תִיזְהָא... אוֹיְס-שִׁידֵעך... הללויה..."

המשך יבוא

* * *

הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

news@ben-ezer.com

לשם קבלת כתובת הדואר למשלוח התשלום

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

news@ben-ezer.com

לשם קבלת כתובת הדואר למשלוח התשלום

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* אהוד היקר, כאב לי לקרוא את שירה של מיכל סנונית על ארץ גועלנד. בשבילי מדינת ישראל היא נס, כי אני חוויתי גועל ואימה אצל הנאצים ואצל הקומוניסטים. במדינה שלנו יש מה לתקן (איפה לא?) – אבל גועל – חס וחלילה! יש לנו מדינה דמוקרטית נפלאה, והיא תהיה עוד יותר נפלאה.

מה קרה לך, מיכל סנונית?

שלך,

משה גרנות

* אהוד יקר, תודה גדולה לך על פרסום  הרשימה שלי על שיריה של דבורה ליפשיץ, כי היא היתה באמת אישה יוצאת דופן וגם משום שאישיותה ושיריה יש להם משמעות יום לפני הבחירות.

אז אם כבר נגענו בעניין זה, כל הכבוד לך על הערותיך השנונות בעניין תעמולת ההסתה נגד נתניהו.

גם תשובתך למיכל סנונית, שממש הדהימה אותי בקטרוג "השירי", וגם שאר הערותיך! בכלל, המסיתים נגד נתניהו והלוחמים ל"דמוקרטיה" מדהימים אותי, הרי הם חיים נהדר, ופותחים פה שלפעמים ראוי היה לתבוע אותם למשפט, וצועקים שנוטלים מהם את חופש הדיבור... ובראשם עומד אהוד ברק, שבדיוק בימים אלה  מתעסק בקניית עוד חברת קנאביס... אז מי המושחת?

קראתי גם חלק מנבואותיך לעתיד, ונדהמתי מהראייה שצפתה ממש מה יקרה!

אז אני מקווה שאתה גם צופה למחר [17.9] הצבעה נכונה.

ואגב, גם הערתך למשה גרנות בעניין קנאתו של אלתרמן, היא ממש מדוייקת!

ושוב תודה ותודות, 

ארנה גולן

* אהוד, לפי רשימת ספרי דורות קודמים שביקרת, קיוויתי שפעם תגיע גם ל"אינגבורג". קראתי את הספר בשנות העשרה שלי, למעשה אינני זוכרת הרבה מתוכנו, אבל אני זוכרת שהתרשמתי ואהבתי אותו מאוד, מעניין אם עכשיו, ממרומיי גילי, היתה לי הסבלנות לקרוא אותו.

דרך אגב, פעם אחרת שפגשתי בשם הספר היתה כאשר קראתי את סיפור חייו של הנרי מילר, בו סיפר שבצלאל כץ (בשנות ה-30) המליץ לו לקרוא את "אינגבורג".

הרי לך קצת טריוויה,

אביבה קם

* למר בן עזר שלום רב, קראתי את דבריו של מר יצחק הילמן שתחת הכותרת "ראיון קטלני עם נתניהו" שפורסמו בחדשות בן עזר 1478 – ונבוכותי.

כחלק מהציבור הקטן הצופה בערוץ "כאן", צפיתי גם אני באותו ראיון והרושם שלי היה כמעט הפוך. מר נתניהו התעלם כמעט מכל שאלה ונמנע מלהגיב לגופה, אלא עשה ככל יכולתו ובבוטות לקרוא לקהל הצופים להצביע למפלגתו וציין כי רק מפלגתו, כשהוא בראשה, תוכל להתמודד עם האתגרים הצפויים. הדברים גלשו בכל שאלה לכדי תעמולת בחירות גרידא, תעמולה האסורה באותו מועד ועל כן, בדין, ניסתה המראיינת להעלות בחזרה את מר נתניהו אל הפסים הנכונים.

המראיינת אכן הסיטה מבטה לצדדים ואני ראיתי בכך משום תחינה, מניין יבוא עזרי ומי או מה יגרום למר נתניהו להפסיק את התעמולה האסורה.

אני, עכ"פ, לא ראיתי בניהול הריאיון שום טיפול אופוזיציוני שנועד לפגוע בראש הממשלה.

בכבוד רב,

רם סואן

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2226 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה ארבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,075 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,075 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,687 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2604 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,450 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-89 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,633 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-94 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של

ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-63 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח-בהקלדה של הלקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

[מיספר הערכים לפי ההתקדמות בהקלדה]

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,240 נמעני המכתב העיתי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל