פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1526

 [שנה חמש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, א' בניסן תש"ף, 26.3.2020

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: לעיניך האורות, המלאות. תפילה. // עמוס גלבוע: כמה איפיונים למצב משתנה. // חובב טלפז: במלחמה לא כמו במלחמה. פרק ל"א: עקב אכילס. [נוסח מעודכן ליום 24.3.20]. // יצחק הילמן: להחזיר את המשק לעבודה. // אמיר לוי: "לפיד וחבריו דורסים את הדמוקרטיה, זה צעד חסר תקדים בתולדות המדינה." // תמר מחלין: מסתכלת החוצה. // אורית דשא-ינאי-ברנר: ממראות חלונותינו, בימים אלה. // אברהם תומר: גם במו"מ לממשלה, 'כחול לבן' עדיין שבוייה בקונספציית אוסלו הכושלת. // מתי דוד: סכנה! // אילן בושם: 11 שירים ל'חדשות בן עזר'. // אשר מעוז: השבתת הכנסת – לקח מבריטניה. // אורי הייטנר: צרור הערות 25.3.20. // מנחם רהט: 72 שנה לעלילת דיר יאסין: הטבח שלא היה מוסיף לפרנס את איבת הפלשתינים ואת האנטישמיות הנוצרית. // משה גרנות: על "שלושה במיטה אחת – סיפורים ומחזה" ספרו של ראדו צוקולסקו. // ד"ר ארנה גולן: עולם שירי מקהלות החובבים. // תקוה וינשטוק: לא רפואה ולא שמחה. // אהוד בן עזר: מסעותיי עם נשים. פרק עשרים ושניים: חליפת מכתבים עם סבתא ממורמרת. // ממקורות הש"י.
 

* * *

אסתר רַאבּ

*

לְעֵינֶיךָ הָאוֹרוֹת, הַמְלֵאוֹת,

מַה טּוֹב חֲיוֹת;

לְאוֹרָן כָּל אֵבֶר מָתוּחַ

כְּאֶקָלִיפְּטוֹס אַחַר סַעַר אַתָּה:

עָיֵף, אֵיתָן וְנָע עוֹד בָּרוּחַ  –

רֹאשִׁי יַגִּיעַ עַד חָזֶךָ,

וְעֵינֶיךָ מִמַּעַל

חֲמִימוּת עָלַי תִּרְעַפְנָה.

1922

תְּפִלָּה

יְקָרִים הַקְּשָׁרִים

לָשֵׂאת בָּעוֹלָם גָּמַרְנוּ,

וִיהִי אֵמוּן  –  אוֹר דַּרְכֵּנוּ

וְטָהֳרָה טוֹבַת-דֶּמַע

יוֹמָם עָלֵינוּ תִּזְרַח;

וְהָיוּ יְלָדֵינוּ

בְּנֵי חוֹבָה וָיֹשֶׁר

וְזָרוּ לָמוֹ סְעָרוֹת

וּדְרָכִים נְלוֹזוֹת  –

נָא יְהִי כֵן, אֱלֹהַי!

1926

אסתר ראב (1894-1981). מתוך "קִמְּשׁוֹנִים" (שירים 1930-1922)

* * *

עמוס גלבוע

כמה איפיונים למצב משתנה

אי ודאות מוחלטת מאפיינת את המלחמה  שלא הכרנו כמותה, ולא התכוננו לקראתה. במסגרת זאת:  שיפעת הפרופסורים מבלבלת אותנו. הדיסונאנס הקוגניטיבי בין שני המחנות רק החריף. הדמוקרטיה חיה ונושמת ולא מתה, וה"משותפת" שולטת עכשיו למעשה בכנסת כי גנץ תלוי בה לחלוטין.

"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים. היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות. היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות. היו אלו ימים של אור, היו אלו ימים  אפלים. היה זה חורפו של ייאוש... הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי." – כך פתח צ'רלס דיקנס את ספרו  "בין שתי ערים". דומני שתיאור זה מתאים למצב בו אנו מצויים: אי-ודאות מצמררת והבנות שונות ומנוגדות לחלוטין של המציאות, בעיקר במישור הפוליטי. והכול בתוך מלחמה שלא הכרנו כמותה, שלא התכוננו לקראתה (כמו בכל העולם) שבה האוייב אינו נראה, אך ידוע שהוא נמצא  בכל מקום, אפילו עליך. ובמסגרת זאת, הרי התובנות שלי לגבי 4 נושאים:

הראשון, המלחמה, הפרופסורים והבלגן. "מתי זה יגמר?" – שואל כל אחד. הפרופסור רבקה כרמי, לשעבר נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, גנטיקאית, נתנה את התשובה (29 בפברואר): "הקורונה תיעלם אחרי הבחירות. מישהו מנסה להשאיר את הנושא על סדר היום."

אותו מישהו הוא כמובן נתניהו, שבעניינו היא אמרה: "אדם אשם עד שחפותו תוכח."

אכן זמנים שהכול בהם אפשרי.

או אותו פרופסור לויט, זוכה פרס נובל לכימיה, שהוצג "כיועץ לראש הממשלה", שיום אחד התנבא לפני יושבי ציון שבסך הכול ימותו 9 אנשים במדינה. כעבור כמה ימים נשאל האם הערכתו זאת תקפה, והוא ענה בערך כך: המספרים הכלליים של הנתונים השתנו, ולכן איני יודע כמה ימותו.

וכל יום, שעה שעה, הוצפנו באין ספור מומחים, פרופסורים, וכל אחד עם דעותיו ושבחיו וביקורותיו, בהתאם "לשבט" אליו הוא משתייך (משרד בריאות, ארגון רופאים זה או אחר). ואליהם נוספו אנשי תקשורת, שכל אחד מהם נהפך למומחה. בקיצור, בלגן המטמטם את האזרח המפוחד, העובר בין זמנים של אור וזמנים של אפלה. בטוחני שדבר לא היה משתנה אם היה נקבע מסביר לאומי מקצועי. ובטווח נמצא נתניהו, כשלצידו אין מטכ"ל למלחמה בקורונה. מצד אחד הוא "אוכל" את לבבות שונאיו בהופעותיו בטלוויזיה, מצד שני סופג את כל האש ולוקח על עצמו סיכון גדול אם המלחמה תיגמר בקטסטרופה.

השני, חידוד הקצוות בחיים הפוליטיים. מה שקרה הוא שהדיסונאנס הקוגנטיבי  החריף בצורה קיצונית בשני המחנות הפוליטיים: מחנה ביבי נהיה יותר קיצוני בתמיכתו במנהיג שלו, ובשנאתו למחנה היריב. מחנה "רק לא ביבי"  החריף את שינאתו לנתניהו. התוצאה היא חוסר נכונות משני הצדדים, לפשרה, לוויתורים, לעשות משהו לטובת המדינה.

הפקרות מצמררת של כל הפוליטיקאים, שאני כל הזמן רואה אותם בדמיוני לבושים כתנות משוגעים. המלחמה הנוראה  בקורונה  כאילו מתנהלת  בכוכב אחר, וקרב רחוב של פוליטיקאים מתנהל בכנסת. "הקרב על הכנסת" היה כותרת בתקשורת, שרק שפכה בנזין למדורה.

השלישי, "הסכנה" לדמוקרטיה. מזה שנים אני רגיל לקרוא ולשמוע שהדמוקרטיה שלנו בסכנה, שהיא נהרסה. היו ימים שהיה נדמה לי שאני מתעורר ויוצא מתוך החורבות העשנות של הדמוקרטיה שלנו. ערב הבחירות, לפי גנץ, המדינה בכלל דיקטטורה שבראשה עומד דיקטאטור  בנוסח ארדואן.

ולפתע, כאשר נדבקי הקורונה הולכים ומתרבים, הונפו דגלים שחורים ע"י מתנגדי נתניהו מול מה שנראה בעיניהם כפגיעה גסה ביסודות הדמוקרטיה ("סגרו את הכנסת" – "סגרו את בתי המשפט" – "אדלשטיין לא רוצה להתחלף"). קרב הרחוב בשיאו. נתניהו, בחוסר אחריות, מודיע שאם אדלשטיין "יודח", אין שיחות לאחדות. אדלשטיין, בעזות מצח, נאחז בכיסאו כאילו ירש אותו מהקיסר, ושרי הליכוד במחול הפקרות משוגע מחזקים אותו. הפתרון שלו – התפטרות, ובא שלום לדמוקרטיה שנופחת נשמתה, אצלנו, חדשות לבקרים ושבה לתחייה בגאווה.

הרביעי,  "המשותפת"  – היא זאת שבתקופה הקרובה תשלוט למעשה בכנסת, כי גנץ תלוי בה לחלוטין כמו גם בצלופח בדמות ליברמן. איך הוא יוכל להרכיב ממשלה "רחבה, חזקה ופטריוטית" – כלשונו? אכן אלו "ימים של אמונה וימים של ספקנות."

עמוס גלבוע

* * *

חובב טלפז

במלחמה לא כמו במלחמה

פרק ל"א: עקב אכילס

[נוסח מעודכן (בהמשכו) ליום 24.3.20]

כשפרצה מגיפת הקורונה בסין בדצמבר 2019, ארה"ב היתה שרויה בשיאה של מערכה שונה בתכלית. המומחים ב"רפואה ציבורית" יאבחנו בדיעבד את מהלכי "הדחת הנשיא טראמפ" בדצמבר ובינואר 2020 שסיכמו מערכה של 3 שנים אינטנסיביות עם כישלון מהדהד כמיפגע תברואתי מהתחום הנפוץ של "הפרעות קשב וריכוז". קשה שלא להסכים עימם. לסין היה אינטרס עוצמתי ברור וחריף להדחת נשיא אמריקני ראשון מאז "כיכר טיאנמן" (1989) שבכלל מנסה ("בחוצפתו") לחסום את דהירתם לקראת כיבוש ה- Suplly Chain(שרשרת ההצע) של סחורות מוגמרות ומוצרי ביניים בדרכם לאמריקה. אבל טראמפ ניצח בסיבוב הראשון בנוקאאוט. בתחילת ההפסקה המוסכמת ביניהם הם עדיין נמצאו שרועים בזירה כשטראמפ "דורך על צווארם" בצורת מכס משמעותי על כ-250 מיליארד דולר סחורות יבוא מסין! ישועתם צצה להם במהלך שהאמריקנים מכנים: “Saved by the Bell” (צילצול הגונג להפסקת סיבוב איגרוף)  – עם הופעת הקורונה במחוז "חובי" בסין. במהלך חודש דצמבר עד ה-20 בינואר היו דיווחים ספורדיים בקול ענות חלושה מהמחוז שלא דיגדגו את "הקשב" הנ"ל – עקומת מניות הדאו המשיכה לעלות כאשר כל יום כמעט מביא איתו שיא היסטורי. אז (חץ כתום) החלו דיווחים מסין על מספרי מתים יומיים וקצב הדבקות בטור גיאומטרי. לקראת סוף ינואר הופיעה הקורונה באיטליה ובדרום-קוריאה (חץ כחול). העליות התחדשו בקצב מוגבר עד ה-12 בפברואר (חץ ירוק) שבו נרשם שיא כל הזמנים: 29,551! בדיוק למחרת, עם צפייה מרגשת לנגוע ברף ה- 30,000 במועד קרוב, התקבלו דיווחים על כמה מקרים בודדים של חולים שנדבקו בבביקורם בחו"ל.

ב-19 בפברואר (חץ אדום) התברר שקבוצה גדולה ששבה הביתה לסיאטל (ואשינגטון), נמצאה רובה ככולה חולה בווירוס הקורונה. הפיזור של הקבוצה ברחבי הסטייט היה קטלני. במקביל הפכה איטליה לנגועה באופן מצמית. הירידה היתה גדולה,  ארוכה, כמעט-קצב-מפולת. ההשוואות למפולות קודמות כמו 2008 (משבר המשכנתאות), 2001 (מגדלי התאומים) ויום השישי השחור (1987) – ריחפו באוויר. שילוב פעולה נמרץ בין טראמפ לנגיד הפדרל ריזרב לתמיכה של 50 מיליארד דולר (חץ סגול) עצרו את הנפילה החופשית בעלייה מרשימה של 1000 נקודות. מכאן ואילך החל משחק של יו-יו במגמת ירידה תלולה כאשר כל נפילה משמעותית וארוכה נעצרת בהתערבות מחודשת משולבת נשיא-נגיד שעוצרת ליום אחד עם עלייה בסדר גודל של רק כשליש עד מחצית הירידה שקדמה לה. בסיכום, חזר מדד הדאו ג'ונס לנקודת ההתחלה של טראמפ בבית הלבן! בשלב הזה כבר היה ברור שיש חובה חוקתית להשיג חקיקת בזק לחבילת סיוע מהותית בסדר גודל של לפחות טריליון דולר. ביום ו' האחרון (20 למרץ) אישר בית הנציגים את ה"חבילה" בהצבעה גורפת בעוד הסינאט יאשר אותה אחרי הסופשבוע. כולם יצפו בדריכות שיא בעליה שתבוא, בגובהה ואורך הזמן שתיקח, ולבסוף בירידה שתבוא אחריה.

הנפילה הגדולה (יימצא לה שם) מבטאת מפולת של כשליש מנפח המניות בוול סטריט (מדדי הנסדא"ק ואיתו– S&P נפלו גם הם בצורה דומה אם כי פחותה משהו). בכך נחשף עקב אכילס בוהק שניתן לסכמו בנקודות הבאות.

1. מערכות הרפואה המתקדמות ביותר בעולם החופשי כולו נחשפות לנגיף חדש כשהן נטולות ידע בסיסי עקרוני כיצד ניגשים לטיפול בו.

2. מערכות הרפואה הללו ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר הן מועמדות בעלות סיכוי גבוה להצטרף לקבוצה של "מצעד האיוולת" בסיפרה ההיסטורי של ברברה טוכמן. המערכות הללו היו מודעות למחקר ולפיתוח מתקדם בווירוס הקורונה שפוגע בתרנגולות בצורה מצמיתה – בחיסול להקות נגועות. מחקר ופיתוח המוביל לחיסון בקורונת התרנגולות החל כבר לפני 5 שנים ונמצא מיספר חודשים ספורים לקראת סיומו המוצלח. שילוב כוחות בין מערכות הווטרינריה והרפואה עשוי היה לקצר משמעותית את פיתוח החיסון והתרופות לווירוס הקורונה.

3. המחיר האנושי והכלכלי הוא כבד ביותר בארה"ב ובשאר העולם ורמתו תלוייה אך ורק במערכות הבריאות הציבורית ובכלל מחד – ובמו"פ פיתוח החיסון והתרופות מאידך, שמתנהל בימים אלה במרבית הארצות המפותחות כולל בישראל.

הערותיו החיוביות משהו של הנשיא טראמפ לגבי סיכויי מציאת פתרון רפואי נועדו אך ורק למניעת פאניקה בציבור ולמיתון זווית נפילת שערי המניות. כל אחוז נפילה פוגע ישירות בקרנות הפנסיה, הביטוחים למיניהם ופוגע במנועי הצמיחה במשק. זהו עקב אכילס שמחייב הגנת-על.

פרופ' חובב טלפז 

22 במרץ, 2020

יומיים אחרֵי...

הסנאט לא אישר את החבילה ב-22 למרץ! נגיף הקורונה העמיק את השסע החברתי-הפוליטי באמריקה. הסנאט הלך להצבעה ביום א' האחרון בערב (לפני שחר יום ב' שלנו) כאשר לרפובליקנים רוב של 53 כנגד 47 לדמוקרטים. אלא מאי, 6 רפובליקנים חלו בקורונה (בבידוד, כמו אצלנו) וכך נוצר תיקו 47:47! – הוויכוח הוא בין הרפובליקנים ששואפים להזרים סיוע לעסקים ולעובדיהם ולמנוע קריסת חברות מרכזיות ברפואה, תחבורה, תעשייה ושירותים – לבין הדמוקרטים המבקשים לתמוך גם בחסרי העבודה הנהנים מקופונים למזון וקצבאות למיניהן. ציוותי מו"מ בין הצדדים עמלו אינטנסיבית לקידום פשרה. ההצבעה צפויה היום [24.3] אחה"צ. להערכתי הצנועה – החבילה (או חבילה) תאושר, היום או לכל המאוחר בסוף השבוע. מיספר סיבות, חלקן פועלות בחיזוקן ההדדי.

א. כ-ו-ל-ם זוכרים את שאירע לפני 89 שנים, ב-1929 ושנות השפל הנורא והארוך אח"כ. קשה לשכוח, בין היתר, את עליית הנאצים בצילו המאיים של השפל, ומלחמת העולם השנייה בהמשך ישיר. הנשיא הוּבּר התעקש שלא לבצע תמיכת-חבילה... השאר היסטוריה. אף אחת מהמפלגות לא מבקשת להימנות לגורם תבוסתה-היא בבחירות בעוד כשבעה וחצי חודשים.

ב. המודלים המתארים קצבי התפשטות מגיפות שוכללו ביותר בעשור האחרון. אחד מהמעולים שבהם מתאר באופן עממי את מהלכי ההתפשטות בכפוף למדיניות התגובה (בגוגל לחפש עם: Hammer and Dance). לרשות המבצעת (הנשיא) בארה"ב כמעט שאין אופציה לשימוש בתגובת "Hammer" מכיוון שהאחריות לרפואה הציבורית מוטלת על מושלי המדינות. למשל, עד אתמול רק ב-5 סטייטס הכריזו המושלים על סגר חלקי: ואשינגטון, קליפורניה, אילינוי, ניו יורק, וניו ג'רסי. בכל השאר, המושלים מקיימים מדיניות של מניעה ובידוד ברמות משתנות. לא כן מתנהגת "ההתפשטות הכלכלית"! זו מתנהגת כפונקציה בת שני תהליכים: מניעה (בדיקות, רמות הסגר, תחלואה) מחד – והתערבות המימשל (נשיא) מאידך.

    במגיפה הזו לקח הנשיא אחריות  כמעט מלאה כשהנהיג בדיקות במימון פדרלי, ובמקביל מבצע שת"פ עם נגיד הבנק הפדראלי בהרחבה משמעותית של זמינות הכסף. מעבר לכך הוא יוזם חבילות סיוע כמו זו האחרונה והקודמות בגרף הנ"ל בשלב היו-יו.

ג. מסתמנת הצלחה ראשונית בפיתוח תרופות. מדובר בשילוב מתוכנן של תרופות קיימות שנמצאות כבר בשלבי ניסוי על קבוצות מתנדבים קטנות. המסלול לאישרור התרופות הוא ארוך ומותנה בהצלחות בכל שלב בהתקדמות.

התוצאה של המערכות וההתרחשויות הנ"ל: נפילה של 3% בלבד בדאו ג'ונס אתמול;  עלייה משמעותית היום בבורסות המזרח, באירופה, אצלנו – בזינוק חיובי; הדאו ג'ונס פותח בזינוק של כ-6%+ המבשר, כנראה, על הצבעת אישור החבילה בסינאט מאוחר יותר היום.

האם זו תחילתו של מיפנה חיובי? האם סוף-סוף תזכה אמריקה לשת"פ בין-מפלגתי בקונגרס?

ימים יגידו.

פרופ' חובב טלפז

24 במרץ, 2020 

* * *

תסריט חבורת ההבל כחול לבן, בתמיכת הרשימה המשותפת (בשנאת ישראל) – הוא לגרום להדחתו של יו"ר הכנסת, להעביר ביוזמת היו"ר החדש את החוק שימנע מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה, להקים ממשלת מיעוט שתיפול תוך זמן קצר ותביא לבחירות רביעיות שבהן מכוח החוק החדש ביבי לא יוכל לעמוד בראש רשימת הליכוד!

* * *

יצחק הילמן

להחזיר את המשק לעבודה

אנחנו בתחילתו של משבר שעלול להימשך כנראה שנים. זה לא יסתיים ללא מציאת חיסונים וזה תהליך של שנתיים לפחות.

להכניס את המשק למיתון עמוק, שיחייב תשלומי אבטלה של שניים וחצי מיליארד שקל לחודש אם לא למעלה מזה – יביא לקריסתו תוך שישה חודשים. אנו צפויים לעליית יחס החוב תוצר משישים אחוז כיום לשמונים אחוזים ומעלה. כתוצאה מכך, דירוג האשראי של מדינת ישראל יילך ויורע, ויהיה גידול ניכר בתשלומי ריביות שהמדינה תשלם לבנקים בחו"ל. הרזרבה של המט"ח בבנק ישראל, תצטמצם מאוד, אני מעריך בחצי, וייתכן גם פיחות בשקל שיביא לייקור בייבוא ולאינפלציה. קרוב לוודאי שגם תגדל  שכבת העניים ורמת החיים תרד באופן רציני.

בצוק העיתים, ובפניקה שנוצרה עקב המחסור האקוטי במיטות בבתי חולים, כאשר בישראל קיימים רק שלוש מיטות לאלף תושבים, לעומת 10 מיטות שיש בגרמניה למשל – קברניטי המשק איבדו את העשתונות וקיבלו החלטה שגויה, לצמצם את המשק כדי למנוע הידבקויות. היה צריך לפעול באופן הפוך. לשמור על מקומות העבודה היכן שרק אפשר, וגם לתמרץ את מי שישמור. כל העולם הבין שצריך לשמר, וכאן פעלו הפוך בדיוק.

הטעות הכי קשה היתה השבתה מוחלטת של מערכת הלימודים. הכול בגלל החשש להדבקה. למעשה החשש הזה קיים גם בבית וברחוב, וצריך להביא את זה בחשבון, כי אי אפשר להימנע מהדבקה בכלל. תמיד תהיה הדבקה מסויימת. ייקח שנים עד שיימצא חיסון. בינתיים חייבים להמשיך לחיות גם עם הדבקה של עשרות אלפים.

ובכן, מה שאני מציע לממשלה, זה לחדש את הלימודים מיד אחרי הפסח, כאשר בכל כיתה לומדים לא יותר מעשרה תלמידים. בהנחה זו כל כיתה תתפצל למעשה לארבע כיתות, בכדי שלא לחרוג מהגבלת הגודל. התלמידים יישבו במבנה דמוי לוח שחמט, שולחן ובאלכסון. בחצר יהיו ממילא רק רבע מהתלמידים תוך שהם נמנעים ככל האפשר מיציאה לחצר. היות שאין כל אפשרות להגדיל את מיספר המורים פי ארבעה, ילמדו המורים רק כל יום רביעי לפי הסדר שייקבע. בשאר שלושת הימים שבמחזור הלמידה הם ישהו בבית וילמדו בלמידה מרחוק.

בשלושת הימים שהם יושבים בבית, הם יקבלו מטלות בצורת הכנת עבודות ותרגול. יום הלימודים של פעם בארבעה ימים יביא להאטת תוכנית הלימודים בצורה רצינית, אולי כדי חצי, אלא שהחצי שינוצל, עדיין יאפשר שמירת המסגרת ומניעת שעמום ופריקת עול מוחלטת. יום הלימודים של יום אחד על ארבעה ימים, יאפשר מפגש אנושי עם התלמידים ומתן תשובות על בעיות שהתעוררו בלמידה מרחוק. בנסיבות אלה, ייתכן  שיהיה צורך להאריך את שנת הלימודים, וייתכן גם שיהיה איחור בגיוסים לצה"ל. כל זה עדיף על עצירה מוחלטת של מערכת החינוך והשבתת מאה וחמישים אלף מורים.

אשר לשאר המשק, להוציא ענפים בהם צומצמו מאוד הביקושים, כמו חברות התעופה, המלונאות והאירוח, כאן צריכים לנצל את המשאבים שייתפנו, בחוכמה. בתי מלון ניתן להפוך לבתי חולים, כפי שעשו עם מלונות דן בתל אביב וירושלים. יהיה צורך, לא עלינו, באלפי מיטות, שחסרות בבתי חולים. בתי החולים יוכלו לטפל רק במקרים הבינוניים והקשים. כל המקרים הקלים, והבידודים הביתיים, היכן שאין חדרים בבתים, יעברו לבתי המלון. ניצול בתי המלון יביא להעסקתם של עשרות אלפי עובדים ולניצול נכון של המבנים. הפיכת בתי המלון לבתי חולים תימשך עד שהמגפה תרד וניתן יהיה לפנות את בתי המלון לתיירים.

אשר לחברות יצרניות, אלה חייבות לעבוד במלוא הקצב. אסור לצמצם ואסור להפסיק לייצר. מי שיידבק בקורונה בעבודה, יעבור לבית חולים או לבית מלון או יישב בבידוד בבית, אבל אין טעם לשתק את המשק. גם עובדי המדינה והרשויות וכל המוסדות חייבים לחזור לעבודה מלאה. מוטב להגדיל את מערך בתי החולים והמלונות לחולים מאשר להיכנס לפשיטת רגל. ייתכן שנגיע לעשרות אלפי חולים ולעשרות או מאות נפטרים, אבל שיתוק המשק הרבה יותר חמור ולא נוכל לעמוד בו יותר מחצי שנה. מצב של חמישים אחוז אבטלה ומעלה, יביא לקריסת המשק וליצירת שכבת עניים כה גדולה, שתגרום לזעזוע חברתי שלא נוכל לעמוד בו. אי אפשר להפוך את מחצית המדינה לעניים ולנזקקים.

אשר למצב הפוליטי, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו, ייתכן שתקום כנראה ממשלת שמאל מרכז שתישען על הרשימה המשותפת. ממשלת אחדות לא תקום כנראה, מפני שכחול לבן מתעקשת לסלק את נתניהו מכהונתו בכל מחיר. בממשלת גנץ ישבו ככל הנראה גם שרים מהרשימה המשותפת. ייתכן שאחמד טיבי יהיה שר הבריאות ויהיו להם עוד שלושה או ארבעה תיקים. להערכתי, ממשלה כזאת תשרוד במקרה הטוב שנה, בגלל המתחים הפנימיים שיהיו בה. הבחירות הבאות יהיו תוך שנה עד שנה וחצי מהיום. והיות שהמצבים התעסוקתי והבריאותי יהיו הנושאים הכי בעייתיים בבחירות הבאות, ואם הממשלה לא תשכיל לצמצם דרסטית את האבטלה, היא תוחלף בבחירות בממשלה אחרת.

בארה"ב, שהולכת ושוקעת למיתון עם אבטלה גדולה, קרוב לוודאי שהמפסיד הפעם יהיה דונלד טראמפ. עוד לא קרה בהיסטוריה שממשלה ששקעה באבטלה כבדה בארה"ב גם זכתה בבחירות. לכן, את מה שלא נצליח לבצע מדינית עד הבחירות בארה"ב, כבר יהיה קשה מאוד לבצע אחר כך. והיות שגבוהים הסיכויים שאצלנו תהיה קואליציה שכוללת את הרשימה המשותפת, הרי שסיפוח בקעת הירדן והישובים הישראליים יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי.

יצחק הילמן

* * *

אמיר לוי

לפיד וחבריו דורסים את הדמוקרטיה,

זה צעד חסר תקדים בתולדות המדינה"

מתוך אתר "מידה", 23/03/2020

ח"כ מיקי זוהר על הדרמה במליאה: "אלה שמטיחים שאנחנו מחרבי הדמוקרטיה הורסים אותה בעצמם, ומסתמכים על קולות של תומכי טרור."

"מה ש'כחול לבן' עושים כרגע זה משהו שלא היה בכל תולדות הכנסת מאז קום המדינה," כך אומר ח"כ מיקי זוהר, יו"ר סיעת הליכוד, בעקבות המשבר הפוליטי שהגיע היום לנקודת רתיחה בכנסת. בשיחה עם 'מידה', ח"כ זוהר מסביר כי אנשי 'כחול לבן' – "מנסים להקים ועדה מסדרת בלי שום הסכמה, ולאחר מכן להקים ועדות נוספות. מעולם לא קמה ועדה מסדרת בלי הסכמה, ומעולם זה לא נעשה באופן חד-צדדי כזה. הם פשוט עושים מה שבא להם ואם זה לא מספיק, שיא החוצפה זה להציג את גוש הימין כאילו אנחנו האשמים בכך. אלה שמטיחים בנו כל הזמן שאנחנו מחריבי הדמוקרטיה הם בעצמם משסים ומחריבים אותה באופן הרסני ודיקטטורי. זה דבר הזוי. בגלל ההתנהלות חסרת התקדים הזו החלטנו להחרים את ההצבעה במליאה היום."

לגוש השמאל יש כרגע רוב והוא יכול להעביר את זה.

"הבעייה שאותו רוב נסמך על חודו של קול, קולה של היבא יזבק. אנחנו מכירים ויודעים שהרשימה המשותפת לא נוהגת להצביע בכנסת בעד דברים שמיטיבים עם מדינת ישראל, ותמיד דאגה להתנגד לכל דבר כזה. השאלה עכשיו האם הם מצביעים בעד הקמת הוועדות בגלל הבטחות כלשהן שקיבלו מ'כחול לבן', כמו למשל עצירת עסקת המאה או ביטול חוק קמיניץ. יש כאן שאלות שקשורות לאינטרסים הביטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל, ואלה האנשים שאיתם גנץ ויעלון הולכים לקדם הצבעות. זה אבסורד בלתי נתפס."

איך אתה מסביר את ההתנהלות הזו מצד 'כחול לבן'?

"הם מעולם לא היו רוב, וברגע שקיבלו את הרוב הדחוק הזה אז כנראה שאיבדו קצת את הפרופורציות. שיכרון הכוח מוביל אותם להתנהלות הזויה."

בג"ץ הקציב הבוקר [23.3] לאדלשטיין להעלות את בחירת יו"ר הכנסת לדיון עד ליום רביעי.

"לצערי בית המשפט העליון שוב מרשה לעצמו להתערב בעבודת הרשות המחוקקת. זאת התנהלות שלא רק פוגעת בדמוקרטיה, אלא גם תפגע לבסוף בבית המשפט עצמו. במוקדם או במאוחר העם יבין שבית המשפט פועל באופן חד-צדדי לטובת השמאל, והוא יצפה מאיתנו לשנות את המצב הנוכחי שבו השופטים מחזיקים בכוח בלתי-מוגבל."

איך תוודאו בכל זאת שהכנסת פועלת באופן מקצועי ומסודר?

"מיד לאחר הקמת הוועדה המסדרת הכנסת תחזור לתיפקוד מלא, ואנחנו נמשיך להיאבק במסגרת כל הוועדות החדשות שיקומו."

מה בעצם הבעייה בכך שנציג 'כחול לבן' יהיה יו"ר הכנסת?

"ברגע שמונה יושב ראש לכנסת אפשר להחליף אותו רק ברוב של תשעים חברי כנסת, וזה דבר שלא יקרה. הבעייה היא שאם מועמד מטעם 'כחול לבן' כמו ח"כ מאיר כהן יחזיק בתפקיד אז הכנסת תהפוך להיות לעומתית לממשלה ולא תשרת את המטרות המשותפות. בכנסת כזו אין בעצם אפשרות להקים ממשלה, כי ברגע שהכנסת פועלת נגד הממשלה, בהנהגת יו"ר חדש, אז הכול יהיה תקוע. לכן אם אדלשטיין יוחלף אנחנו כנראה הולכים לבחירות נוספות."

איזו ממשלה היית רוצה לראות?

"הייתי רוצה לראות ממשלת ימין. אני מתנגד לממשלת אחדות כי לדעתי אין טעם לנהל משא ומתן עם אנשים שפועלים מבוקר ועד ערב כדי לפגוע בראש הממשלה נתניהו באמצעות חוקים פרסונליים ורטרואקטיביים והתנהלות דורסנית וחד-צדדית. בעיניי ההתנהלות הזאת פוסלת אותם מלהיות שותפים בממשלה, ובמיוחד בתוספת העובדה שהם משתפים פעולה עם מפלגות שחלק מהחברים בהן תומכים בטרור. אני לא אשמח על ממשלה כזאת אם תקום."

ראש הממשלה עצמו דווקא הצהיר שהוא בעד ממשלת אחדות.

"אני לא מסכים איתו בסוגייה הזאת, וזה בסדר גמור שיש מחלוקות בעניין."

אתה רואה אפשרות ממשית לסבב בחירות רביעי בקרוב?

"אני בהחלט רואה את האפשרות הזו כריאלית, מכיוון ש'כחול לבן' בהובלת יאיר לפיד, יחד עם חבריהם אצל ליברמן והרשימה המשותפת, דוחפים אותנו לשם במלוא הכוח והעוצמה. כמובן שבחירות נוספות יוכלו להתקיים רק אחרי שנעבור את משבר הקורונה, ואני מקווה ומאמין שהן יביאו סוף סוף להכרעה."

אמיר לוי

* * *

[החברים של גנץ, שבחסדם יש לו רוב בכנסת,

מכרסמים בעתידה של ישראל!]

איימן עודה כתב אתמול (22.3.20) בפוסט חדש בפייסבוק, לרגל יום עליית מוחמד לשמיים:

"אנחנו מתחייבים למאבק, עד שתהא ירושלים הכבושה מאז 1967 – בירת המדינה הפלשתינאית, ובכללה תושביה, חומותיה, מסגד אלקצא ויום הדין שלה. לא משנה כמה הזמן רחוק, אנחנו עם שאינו מתייאש, ואנחנו מחדשים את המאבק."

בפייסבוק כותב עודה את הפוסטרים שלו בערבית, לקהל שלו, עם המסרים האלה; ובטוויטר הוא כותב בעברית, עבור "אידיוטים שימושיים".

עיניים להם ולא יראו.

ציטוט מדברי גיא בכור, 23.3.20

* * *

תמר מחלין

מסתכלת החוצה

מִסְתַּכֶּלֶת הַחוּצָה,

שָׂמִים וְיָם. פִּתּוּי.

הַמַּרְאֶה מַזְמִין אֶת הַצִּפּוֹר שֶׁבִּי

לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וּלְהַגְבִּיהַּ עוּף

מִסְתַּכֶּלֶת הַחוּצָה,

עֲנָנִים אֲפֹרִים. אִיּוּם.

הַבַּיִת שׁוֹאֵב אוֹתִי פְּנִימָה,

אֶל מוּגנוֹּת קִירוֹתָיו.

הַחוּצָה, לִטְעֹם

מִכָּל מַטְעַמֵּי הָעוֹלָם,

פְּנִימָה, לְהִתְכַּרְבֵּל

בֵּין הַשַּׁלְוָה וְהַחֹם.

מִסְתַּכֶּלֶת הַחוּצָה,

עָשָׁן מִסְתַּלְסֵל. סְפֵקוֹת.

לִצְלֹל אֶל הַשְּׁאֵלוֹת

וְהַזִּכְרוֹנוֹת הָרְדוּמִים

בְּמַעֲמַקֵּי נַפְשִׁי.

* * *

אורית דשא-ינאי-ברנר

ממראות חלונותינו, בימים אלה או:

אפור, ירוק וצהוב

החמציצים, החרדלים, והסביונים

מצהיבים וזורחים בפרחיהם

מתוך הירוק הרענן, הדשן,

שלאחר חורף מרווה ומיטיב.

הירוק והצהוב הסובבים

מהדהדים וקורצים

גם מעיני החתולים

המטיילים ורובצים 

ביניהם בהנאה,

נוכח השמש המציצה

מתוך אפרוריות

העננים ממעל.

הצוהב והירקות מסביב

פורצים ומעוררים מהשגרה

את העיר המאפירה

בכבישיה ומדרכותיה

מעבר לבטון ולאספלט

לגדרות ולקירות,

ונדמה,

אפילו את תושביה,

האדישים בדרך כלל

לטבע המתפרע ומתפרח

מתחת, ולצד חלונותיהם

 ובתוך חצרות בתיהם.

חיפה. סוף אדר. תש"ף

* * *

אברהם תומר

גם במו"מ לממשלה, 'כחול לבן' עדיין שבוייה בקונספציית אוסלו הכושלת

ציטוט מתוך "מידה", 18/03/2020

בדיוק כמו בתהליך המדיני המתמשך מול הפלסטינים, השמאל כיום עשוי לגלות שהמרב שהוא מסוגל להציע רחוק מהמינימום שהצד השני דורש.

נכון לעכשיו, נראה כי הקוקפיט של 'כחול לבן' עודנו חצוי לגבי השאלה האם להקים ממשלת אחדות עם נתניהו או שמא להקים ממשלה צרה בתמיכת הרשימה המשותפת. בשבוע האחרון, עם השתלטות הקורונה על סדר היום, נראה היה שהכף נוטה לכיוון ממשלת אחדות, כפי שלוחצים, על פי השמועות, גנץ ואשכנזי. יעלון ולפיד לעומת זאת סבורים גם בימים טרופים אלו שהדחת נתניהו היא המשימה הדחופה ביותר עבור עם ישראל, ולא מן הנמנע ששני אלה ידחפו באיוולתם את השמאל-שהתחפש-למרכז אל תהומות הנשייה הפוליטית לעוד עשור לפחות. בשורות הבאות אסביר מדוע הניסיון הכושל להקים ממשלה צרה יביא אסון לשמאל דווקא, וכיצד זה קשור לקונספציית אוסלו, שמלבד שנה וחצי רעועות של שלטון ברק זרקה את מחנה השמאל ל-25 שנות אופוזיציה.

לפני שניגש לדמיון בין התהליכים, חשוב להצביע על ההבדלים: ערביי ישראל אינם הפלסטינים שמעבר לקו הירוק, מדובר באזרחים שווי זכויות. גם אם נציגיהם של רוב הערבים בכנסת עוינים את זהותה של המדינה ומזדהים יותר עם הפלסטינים מאשר עם צרכי האזרחים שבחרו בהם – על ממשלות ישראל באשר הן להשקיע מאמצים ותקציבים רבים על מנת לעודד את השתלבותם במערכות האזרחיות השונות החל מהחינוך, עבור באקדמיה ובשוק התעסוקה וכלה בשירות הציבורי וברשויות האכיפה. ממשלות הליכוד עשו זאת בשנים האחרונות, אך אפשר לעשות הרבה יותר, לאו דווקא באמצעות שפיכת תקציבים אלא עם מקלות וגזרים נוספים.

עם זאת, באופן עקבי ממשלות ישראל מנסות לסייע לאוכלוסייה הערבית כמעט ללא שיתוף פעולה של המפלגות המייצגות אותם. לו הן היו מתנהלות פחות כגיס חמישי בכנסת ויותר כנציגי ציבור אותנטיים של שולחיהם – ניתן היה רק לברך הניסיון להקים קואליציה עם המפלגות הערביות. לא נחזור כאן על אינספור העדויות המוכיחות כי נציגי המפלגות הערביות, לא רק אלו מבל"ד, עסוקים יותר בערעור זהותה ועוצמתה של המדינה ובהזדהות עם אויביה מאשר בקידום ושילוב המיעוט הערבי בחברה. עשו זאת מספיק בשבועות האחרונים.

אבל כן כדאי להביט בשתי הדרישות העיקריות של הרשימה המשותפת, אותן הביעו בריש גלי בימים האחרונים, כמבוא לכל משא ומתן עתידי: ביטול חוק קמיניץ ואיסור על יהודים לעלות להר הבית.

הם יכלו למשל לדרוש תקציבי חינוך ובריאות, שיפור דרסטי בתשתיות בערים ובכפרים או הקצאה שוויונית והוגנת יותר של תקציבי הרשויות המקומיות. אך מה שבוער להם הוא ביטול חוק שמונע מהם להמשיך ביתר-שאת את ההשתלטות הבלתי-חוקית על אדמות מדינה, ולמנוע מיהודים לעלות להר הבית.

ואחרי זה עוד ישנם בשמאל הטוענים ששילוב הרשימה המשותפת יסייע לצמצם את האפלייה השיטתית כלפי ערבים בישראל. איך? על ידי העלמת עין מעבירות תיכנון ובנייה, לצד אפליית יהודים לרעה בהר הבית.

עולם הפוך.

במובנים רבים, אפשר לזהות במהלך של 'כחול לבן' עם המשותפת את תסביכי השמאל מתקופת אוסלו שהביאו אותנו לעברי פי-פחת, ושלחו את המחנה כולו לחשבון נפש ארוך.

1. חתירה למטרה קדושה בלי לשים לב לפרטים הקטנים שעלולים להכשיל את המהלך: התשוקה העזה להדיח את נתניהו מזכירה את הלהט של אדריכלי אוסלו להגיע לחתימה על הסכם בכל מחיר.

2. הפרדה מלאכותית ולא משכנעת בין "מתונים" לבין "קיצונים" – לאורך כל שנות אוסלו, ולמעשה עד היום, ניסו לשכנע אותנו שיש הבדל תהומי בין החמאס לפת"ח, ובין טרוריסטים פעילים לאלו ששולחים ומממנים אותם. במשך שנים קפצו על כל גינוי רפה של ערפאת לפיגועים, שמאוחר יותר התברר שהוא עצמו דחף לביצועם. גם כיום מנסים לשכנע אותנו שבל"ד הם הקיצונים באמת, ואילו טיבי, עודה ושאר הח"כים הם מתונים. זה לא מחזיק מים במציאות. גם אם יש ח"כים מתונים יותר ברשימה המשותפת, הם לא אלו שנותנים את הטון או מובילים את הקו המפלגתי.

3. חוסר הקשבה למסרים האותנטיים שנאמרים רק בערבית. זוכרים את שמעון פרס אומר: "לא חשוב מה ערפאת אומר, חשוב מה הוא עושה"? זה לקח קצת זמן, אבל מהר מאוד הבנו אז שכדי להבין מה ההנהגה של הפלסטינים רוצה צריך להקשיב למסרים בערבית, ושחלק נכבד מההתבטאויות הפייסניות הן לא יותר ממס שפתיים וזריית חול בעיניים.

בנאומו של ערפאת ביוהנסבורג, כחצי שנה לאחר חתימת הסכמי אוסלו, הוא קרא מפורשות להמשיך בג'יהאד עד כיבוש ירושלים, והכריז שההסכמים שווים במשמעותם להסכם חודיבייה – הסכם שביתת אש שחתם הנביא מוחמד עם אנשי שבט קורייש לפני שטבח בהם. בשמאל העדיפו אז לקחת ברצינות את האמירות באנגלית, ולהתייחס אל נאומי השיטנה בערבית כאל ניסיון להשתיק דעת קהל עוינת לשלום. העיקרון נכון גם לגבי הח"כים הערביים שבנאומיהם בערבית תומכים ללא כחל ושרק במפגעים וברבי מרצחים ומזדהים עם הגרועים שבאויבינו, כולל האיראנים. גם היום, כל עוד המסרים בערבית לא ישתנו, נדע שאין כל סיכוי לשותפות פוליטית אמיתית.

4. חוסר כבוד לערבים – כאשר חברי כנסת שמים באופן עקבי בראש סדר העדיפויות מטרות לאומיות-אירדנטיות ולא אזרחיות, אין כל סיבה לזלזל בהם ולחשוב שאפשר יהיה לקנות אותם עם תקציבים ומשרות, ושאחר כך יהיה בסדר. צריך להכיר בכך שבתודעה הערבית האינטרסים האזרחיים מטופלים לרוב ברמה המוניציפלית, ואילו ברמה הארצית המנדט העיקרי הוא להיאבק במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

מציאות כואבת זו לא נובעת רק מהשאיפות של ערביי ישראל, שלעיתים נראות סותרות (וזאת כבר מראשית ימי היישוב היהודי בארץ), אלא גם מהשפעות פוליטיות פאן-ערביות. אם אנו מעוניינים לקדם את שילובם של ערביי ישראל בחברה, טמינת הראש בחול והתעלמות מהמכשולים הקיימים לא מקדמת אותנו לשם במילימטר. עידוד דמויות מתונות וטיפוח תהליכים חיוביים שכבר קיימים, לצד דחיית דמויות ותהליכים שמתמרצים בדלנות ועוינות הם מחוייבי המציאות. אין דרך אחרת.

הזעם של השמאל יצא לאחרונה בעיקר על אורלי לוי-אבקסיס ועל חברי הכנסת הנדל והאוזר, שעשויים למנוע הקמת ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת, אבל האמת היא שכל יום שהאופציה הזו מונחת על השולחן – עוד ועוד אנשי שמאל מתון ומצביעי מרכז ינטשו את 'כחול לבן' ויבינו ששיטו בהם במשך שלוש מערכות בחירות. בדיוק כמו במשא ומתן עם הפלסטינים לאורך 30 שנה, הם יגלו שהמרב שהם מסוגלים להציע בגבולות הקונצנזוס הלאומי רחוק מאוד מהמינימום שאלה ידרשו כדי לאפשר את הקמת הממשלה בתמיכתם.

אם יושבי הקוקפיט לא יתעשתו במהרה וידחפו להקמת ממשלת אחדות עם רוטציה, בימים הקרובים, וכל עוד אנחנו בלב מערכת הקורונה ותחת איום בחירות רביעיות, הסקרים שיתחילו לזרום לא יותירו להם הרבה ברירה.

אברהם תומר

אהוד: אילו נערכו סקרים בימים אלה הם היו מעניקים, קרוב לוודאי, רוב מוחץ לביבי ומוחקים את מרבית המנדטים של חבורת ההבל כחול לבן – אך סקרים כאלה לא נערכים כי התקשורת שותפה ברובה לשנאת ביבי, ולכן בעצם ימי מגיפת הקורונה – והמאבק בה בהנהגתו האחראית והשקולה – התקשורת תומכת ברובה ברוב שהושג בכנסת  בתמיכת הרשימה המשותפת (בשנאת ישראל) – הרוב שמטרתו להדיח את נתניהו!

* * *

מתי דוד

סכנה!

"היהודים יהרסו את עצמם במריבות בתוכם!" – זו היתה נבואת אזהרה של חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה לשעבר. זו נבואה שלאסוננו מתגשמת בתוכנו בימים אלה של המשבר הפוליטי. תמונת המצב מראה שאנחנו חברה מפולגת, הנהגה מסוכסכת, במדינה מתאבדת. זו האמת המייאשת וההורסת את התקווה להתגבר. 

נתניהו וגנץ – חידלו מהמריבה ההרסנית. "משוגעים רדו מהגג!" (יגאל הורוביץ בכנסת בזמנו). הפילוגים ההרסניים מאפיינים את היהודים. התנועה הקיבוצית התפלגה בשעתה בגלל מריבה פוליטית אידאולוגית.  בגלל הפילוג נהרסו קיבוצים, משקים,  מפעלים, משפחות וחברות נוער. אפילו בזמן השואה, במרד גיטו ורשה, היו שתי מחתרות יהודיות שהיו ביריבות ובפילוג. המחתרת של השמאל והמחתרת של הימין.

בימינו נמשכים היריבות והפילוג "המסורתי" וההרסני בין השמאל לימין, במאבק על השלטון ולמען השלום. אך גם למחנה הלאומי וגם למחנה השלום אין פתרון לבעייה הפלסטינית.

כי מהו הפתרון של השמאל למשבר? כל יריביו הפוליטיים והאישיים של נתניהו משוכנעים שיש רק פתרון אחד – הדחת נתניהו והמלכת גנץ לראשות הממשלה – ואז תבוא הגאולה למדינה ותדביר את המגפה התברואית והפוליטית ובא לציון גואל.

אהוד: זה לא צחוק. בסיפא של דבריך מאמינים כל אלה שהצביעו לחבורת ההבל כחול לבן, ורבים מהם ממשיכים להאמין בכך גם כיום!

* * *

אילן בושם

11 שירים ל'חדשות בן עזר'

*

הַכּוֹתֵב שֶׁהַמְּבַקְּרִים הִגְדִּירוּהוּ כְּנָפִיל מֵת.

"אִם יִקְרְאוּ בּוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ," חָשַׁב אֶחָד מִקּוֹרְאָיו,

יִהְיֶה נָפִיל

וְאִם לָאו – נֵפֶל."

תריסים

[א] המתבודד

מֵצִיץ מִבַּעַד לַתְּרִיס

וּמַתְרִיס כְּלַפֵּי

עוֹלָם וּמְלֹאוֹ.

[ב] קורונה

גַּם אִם תָּגִיפוּ

אֶת הַתְּרִיס

הִתְרִיס הַנְּגִיף –

תִּנָּגְפוּ

סיפוק

[א]

חַי בְּגַפּוֹ, עִתּוֹ אִתּוֹ

לֹא סוֹחֵב אַף אֶחָד עַל גַּבּוֹ;

אַף אֶחָד לֹא סוֹחֵב

אוֹתוֹ וְטוֹב לוֹ.

[ב]

הוּא הִסְתַּפֵּק, בְּלִי סָפֵק

בְּמִסְפַּר חֲבֵרִים מֻגְבָּל,

בְּטַעֲמֵי הַמָּזוֹן שֶׁבָּהֶם דָּבַק;

הוּא לֹא הִרְבָּה לְהִסְתּוֹבֵב

אֲבָל בְּבֵית קָפֶה

יוֹשֵׁב הָיָה גַּם יוֹשֵׁב;

מוּעָט הָיָה בִּשְׁבִילוֹ רַב

וּשְׁמוּעוֹת לֹא עָבְרוּ אוֹדוֹתָיו

מִפֶּה לְפֶה.

החתול

[א]

כּוֹעֵס עַל הַזָּנָב

שֶׁמִּזְדַּנֵּב אַחֲרָיו

וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ

וּמִסְתַּחְרֵר לְתָפְסוֹ.

[ב] אהבה לאין קץ

עַל מִי "אָמוּת"

כְּשֶׁהוּא יָמוּת

חָשַׁב בְּעָלָיו

בְּלַטְּפוֹ אֶת חֲתוּלוֹ.

*

הַחוֹלֶה הַקָּשֶׁה

לֹא רָצָה לִשְׁכַּב

עִם אֲבוֹתָיו

אָז הוּא

סָחַב וְסָחַב

וְשָׁכַב וְשָׁכַב

הג'וּק

– אַתָּה עָסוּק?

– גַּם הַגּ'וּק!

אַל תְּזַלְזֵל בְּג'וּק עָסוּק,

יֵשׁ לוֹ תָּכְנִיּוֹת מְגֵרָה

לְהַגִּיעַ מִמְּגֵרָה לִמְגֵּרָה,

לְהָגִיחַ בְּדַרְכּוֹ מִפֹּה לְשָׁם

בְּתִקְוָה שֶׁתַּנִּיחַ לוֹ...

שוקת שבורה

פָּרוֹת לֹא רוֹאוֹת יוֹתֵר אָחוּ,

לֹא רוֹעוֹת יוֹתֵר (בְּכֵּף) בָּאָחוּ

צַוָּארָן מִשְׁתַּרְבֵּב לָאֵבוּס מִבַּעַד לְסוֹרְגִים;

כָּל טוּב שֶׁיִּהְיֶה לָכֶן, פָּרוֹת,

כָּל טוּב שֶׁיִּהְיֶה (מִכֶּן) לָנוּ...

סזאן

אֵיזֶה דֶּנְדִּי שֶׁבִּזְמַנּוֹ

הִתְלַבֵּשׁ יָפֶה, הָלַךְ יָפֶה,

נִרְאָה יָפֶה –

נִשְׁכָּח וְהָלַךְ,

וְאִלּוּ סֵזָן הַמְּרֻשָּׁל

שֶׁעַל עַצְמוֹ לֹא חָמַל

וְעָמַל וְעָמַל

וְנִרְאָה כְּמוֹ פּוֹעֵל נָמָל

נִשְׁאַר גַּם נִשְׁאַר.

* * *

אשר מעוז

השבתת הכנסת – לקח מבריטניה

ב-28 באוגוסט 2019 התכנסה ישיבה של מועצת המלכה בראשותה בטירתה בבלמור. בישיבה זו ניתנה הצהרה, שאושרה על-ידי המלכה, לפיה תושעה פעילותו של הפרלמנט הבריטי החל מתאריך שבין ה-9 וה-12 בספטמבר ועד ה-14 באוקטובר. בעקבות זאת נשלחו שליחיה של המלכה וקראו את נוסח ההכרזה בשני בתי הפרלמנט ומרגע זה הושעתה פעילותם.

לא היה בהכרזה זו משום חידוש. זהו הנוהל השיגרתי שמביא מושב של הפרלמנט לקיצו עד לפתיחתו של המושב הבא של הפרלמנט שנפתח בנאום של המלכה בו היא מפרטת את תוכניותיה של הממשלה ואת החקיקה שבכוונתה להעביר. בתקופת ההשעייה אין הפרלמנט מתכנס והוא משותק למעשה, ופעילות שלא הסתיימה מתבטלת. ועם זאת היו שני חידושים בצו האמור.

ברגיל צו כזה משעה את פעילותו של הפרלמנט לתקופה של מיספר ימים בעוד שכאן ההשעייה היתה אמורה להימשך למעלה מחודש, מה עוד שהפרלמנט עמד לשוב מפגרת הקיץ רק ב-3 בספטמבר, שבוע לפני השעיית פעילותו.

גורם ייחודי נוסף היה המניע מאחורי ההשעייה. למרות שההשעייה מוכרזת פורמאלית על ידי המלכה לפי עצת חברי מועצתה מזה למעלה ממאה שנה, מי שיוזם את ההשעייה הוא ראש הממשלה, כאשר חלקה של המלכה הוא טקסי גרידא. בוריס ג'ונסון, שנכנס לתפקיד ראש הממשלה ב-24 ביולי, היה נחוש להביא לפרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי ב-31 באוקטובר גם אם לא יושג הסכם באשר לתנאי הפרישה חרף התנגדות עזה בפרלמנט. ג'ונסון נתקל בקושי שמהדהד תמונה שמוכרת לנו מהכנסת שלנו. לג'ונסון היה רוב של קול אחד בפרלמנט, רוב זה כלל 10 נציגים של המפלגה הדמוקרטית השמרנית של צפון אירלנד. שעימם חתמה תרזה מיי, קודמתו של ג'ונסון, על הסכם של "נאמנות ותמיכה". אלא שבשל עריקתו של חבר פרלמנט מהמפלגה השמרנית למפלגה הליברלית-דמוקרטית איבד ג'ונסון גם רוב דחוק זה.

המציאות החדשה איימה על תכנית הפרישׁה של ג'ונסון מהאיחוד האירופי. ואכן בפרלמנט התעוררה יוזמה לחייב את ג'ונסון בחוק לדרוש מהאיחוד האירופי לדחות את מועד הפרישה ומכל מקום שלא לפרוש מהאיחוד בלי הסכם. כדי לסכל את תוכניתם של חברי האופוזיציה יזם ג'ונסון את השבתתו הממושכת של הפרלמנט, כך שחבריו ייכנסו לסד זמנים שימנע מהם לפקח על פעילות הממשלה.

הוגשו עתירות נגד השבתת הפרלמנט ואלה הגיעו בסופן לבית המשפט העליון. בשל חשיבותן של העתירות החליטה נשיאת בית המשפט להרכיב הרכב מלא של השופטים, זו פעם שנייה בלבד בתולדותיו. בית המשפט קיים דיונים מרוכזים שבסופם פסק פה אחד שהשעייתו של הפרלמנט לא היתה חוקית ולפיכך יש לראותו כאילו לא הושעה.

בפתח הדיון טענה הממשלה כי נושא העתירה פוליטי ולפיכך מנוע בית המשפט מלעסוק בה. לטענתה מי שאמור לפקח על מדיניותה של הממשלה הוא הפרלמנט ולא בית-המשפט. בית המשפט קבע כי לרובן של ההחלטות החשובות של הרשות המבצעת יש השלכות פוליטיות ודבר זה אינו שולל בחינה של חוקיותן. בית המשפט אף הדגיש את הציניות של הטענה. ראש הממשלה הִשעה את פעילותו של הפרלמנט כדי שלא יוכל לפקח על פעולותיו. ובאותה נשימה הוא טוען שבתי המשפט נעדרי סמכות לדון בהן שכן הוא חייב באחריות מיניסטריאלית כלפי הפרלמנט בלבד.

לגופה של העתירה הדגיש בית המשפט את ריבונותו של הפרלמנט ככזו שחוקיו מחייבים את הכול, כולל הממשלה. עיקרון זה גובר על סמכויותיה של הממשלה ועל בתי המשפט מוטל להגן עליה מפני הממשלה. מכאן מתחייבת מיגבלה על הסמכות להשעות את פעילותו של הפרלמנט. לפיכך כאשר השעיית פעילותו של הפרלמנט מובילה לסיכול יכולתו לפקח על הממשלה –  ההשעייה אינה חוקית. עניין זה מסור לסמכותם של בתי המשפט כמתחמים את הגבול בין סמכויות הממשלה לבין העיקרון של ריבונות הפרלמנט ושל כפיפות הממשלה לפרלמנט.

העותרת הצביעה על מניעיו של ג'ונסון בהשעיית הפרלמנט – להכניס את הפרלמנט לסד זמנים שישלול ממנו את האפשרות להעביר חקיקה שתסכל את תוכנית ההתנתקות של ג'ונסון. בית-המשפט ציין שהוא אינו עוסק במניעיו של ג'ונסון בהשעותו את הפרלמנט אלא בתוצאה האובייקטיבית של חוסר יכולתו של הפרלמנט המושעה לפקח על פעילותה של הממשלה. עם זאת, מהעובדה שבית-המשפט טרח לפרט את טיעוניהם של העותרים מבצבצת ההכרה שבית המשפט הטיל ספק בכשרות מניעיו של ראש הממשלה. בית המשפט התייחס באירוניה לטענתה של הממשלה כי הצורך לקבוע את מושב הפתיחה של מושב הפרלמנט ב-14 באוקטובר נבע מהעובדה שהמלכה לא יכולה הייתה להתפנות לכך שבוע קודם לכן. אם כן מפני מה לא נקבע תאריך מאוחר יותר לתחילת ההשעייה של הפרלמנט תהה בית המשפט.

ב"כ הממשלה טען שתקופת ההשעייה נחוצה לממשלה כדי להכין את תוכנית החקיקה למושב החדש של הפרלמנט. האמנם – תהה בית המשפט – זקוקה הממשלה לחמישה שבועות למשימה זו?! ולא רק שתהה. בית המשפט מצטט מנייר עמדה שהוגש לו על-ידי ג'והן מייג'ור, ראש ממשלה לשעבר, אף הוא ממפלגתו של בוריס ג'ונסון, שראה לנכון להצטרף לעתירה. לדבריו של מייג'ור, כדי להכין את תוכנית פעולתה לקראת נאומה של המלכה זקוקה הממשלה בדרך כלל ל-4-6 ימים רחוק מאוד מחמשת השבועות שבהן הושעה הפרלמנט.

ועדיין לא הרים בא כוחה של הממשלה ידיים. גם אם השעייתו של הפרלמנט כפי שנעשתה היתה בלתי חוקית, בית המשפט אינו יכול להתערב. הסיבה היא שהליכים בפרלמנט – וכזו הנה לטענתו החלטת ההשעייה – חסינים מפני התערבות שיפוטית.

נכון, הסכים בית המשפט, השעיית פעילותו של הפרלמנט נעשית בבניין הפרלמנט בידי שליחיה של המלכה בנוכחותם של חברי הבית. עם זאת אין זו החלטה של הפרלמנט עצמו. נהפוך הוא, זו הינה החלטה שנכפית עליהם על-ידי המלכה באמצעות שליחיה ביוזמתו של ראש הממשלה. לפיכך אין בית המשפט מנוע מלבחון את חוקיותה. בית המשפט הוסיף, כי מאחר שהחלטתה של המלכה להשעות את דיוני הפרלמנט בטלה וחסרת תוקף – דינה להתבטל.

אשר על כן הצהיר בית המשפט שפעילותו של הפרלמנט לא הושעתה. לפיכך הסמכות נתונה ליושבי ראש בית הנבחרים ובית הלורדים לנקוט בכל האמצעים כדי להבטיח כינוס של שני בתי הפרלמנט במהירות האפשרית כדי להחליט על המשך פעילותם.

דומה שפסק דינו של בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת כאילו נכתב לסיטואציה שבה נתונה הכנסת בהבדל אחד, פעילותה של הכנסת לא הושבתה באמצעות צו של הממשלה אלא על-ידי יושב הראש שלה.

פרופ' אשר מעוז הוא דיקן בית הספר למשפטים של המרכז האקדמי פרס וחבר הוועדה המייעצת של G-20 Interfaith Forum. המאמר פורסם לראשונה באתר "מעריב".

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 25.3.20

* עכשיו – ממשלת אחדות עכשיו! למה עכשיו? כי העסקנים שהיו אמורים להיות מנהיגים לא הקימו אותה אתמול.

* לך בכוחך זה – אני לא מבין את האזרחים שבוחרים להיות אידיוטים שימושיים במשחקי ההאשמות של הפוליטיקאים הציניים. מן הראוי שכל פטריוט יפעיל לחץ בראש ובראשונה על המפלגה שבה הוא תמך לעשות הכול להקמת ממשלת אחדות, ולא לדקלם את ההסברים על הצד השני שלא באמת רוצה.

זה נוסח מסרון ששלחתי לבני גנץ:

בני, שלום! שמי אורי הייטנר מקיבוץ אורטל. בשלוש מערכות הבחירות הייתי פעיל במסע הבחירות של כחול לבן. עשיתי לילות כימים למען ההצלחה בבחירות. גם פגשתי אותך בסיוריך בצפון – בסיבוב הראשון (מפגש חקלאים ביסוד המעלה ואח"כ בתצפית קוניטרה) ובסיבוב השלישי (מרום גולן, עמק הבכא ומג'דל שמס). אני רואה בדאגה רבה את הכיוון שבו הולכת היום כחול לבן. נשאנו על דגלנו את הסיסמה "ישראל לפני הכול", והיום האינטרס האחד והיחיד הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית. זה או אחדות לאומית או אנרכיה. יש לשים בצד את כל הצעדים הפרלמנטריים ואת כל יוזמות החקיקה שעלולות לסכן את היכולת להגיע לאחדות. לרדת מרעיון העוועים של ממשלת מיעוט בתקופת חירום, הנסמכת על רצונה הרע של רשימה לאומנית קנאית אנטי ישראלית שהתחייבנו לאורך כל מערכת הבחירות שלא נקים ממשלה שתלויה בה. את כל המרץ יש להפנות אך ורק לדבר אחד – הקמת ממשלת אחדות לאומית לאלתר. אפשר לסגור את זה בתוך יום. אני בטוח שאתה מבין זאת ורוצה בכך ומפציר בך – לך עם זה עד הסוף, בכל הכוח, ואל תיתן לאף אחד אחר בכחול לבן להסיט אותך מן המטרה הלאומית. לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

* באטרף – יש להפעיל לחץ כבד על כל הגורמים להבטיח ממשלת אחדות לאומית שתמנע אנרכיה. לחץ על נתניהו להפסיק להתעקש על שליטה / זכות וטו על תיק המשפטים, כי הוא יודע שבכך הוא יסכל ממשלת אחדות. ועל גנץ להתנער מכל המהלך החקיקתיים והפרלמנטריים שנועדו לסכל ממשלת אחדות. אסור לוותר להם. הם באטרף ולא מסוגלים להתעלות.

* תעלול לסיכול האחדות – יצירת ההיסטריה המלאכותית על "דיקטטורה בדרך" כביכול, שאינה אלא הבל ורעות רוח, והמהלך המשולב של התעסקות בעיצומו של משבר לאומי ושעת חירום קשה בהחלפת יו"ר הכנסת וחקיקה פרסונלית מכוערת, אינה אלא תעלול שנועד לסכל הקמת ממשלת אחדות.

להערכתי, זהו גם מהלך עוקף יועז הנדל וצביקה האוזר, הח"כים מתל"ם שמסרבים להתקרנף. מתוך הבנה שיועז וצביקה לא יתנו ידם לממשלת מיעוט על כרעי רשימה אנטי ישראלית לאומנית קנאית, הם מנסים לחבל ביוזמת ממשלת האחדות באמצעות מסע החקיקה הזה.

על יועז וצביקה להעביר הילוך ולהודיע שאינם מתנגדים רק לממשלת מיעוט, אלא לכל מהלך שנועד לסכל את האחדות. בלעדיהם לא יהיה למהלך הזה רוב.

המהלך, המבוסס על כוחנות הרוב ונגד כללי המשחק, הוא בדיוק הביביזם שיצאנו נגדו והארדואנוקרטיה שהזהרנו מפניה. וכעת, דווקא כחול לבן מובילה מהלך כזה, קיצוני יותר מכל המהלכים שנגדם התרענו.

כפי שיועז וצביקה נאמנים להתחייבות לבוחר לא להקים ממשלה הנסמכת על הרשימה האנטי ישראלית המשותפת, כך עליהם להיות נאמנים לדרך הממלכתית ולסכל את היוזמה כולה.

* צעד בונה אמון – דווקא עכשיו, כשבעקבות פסיקת בג"ץ יו"ר הכנסת אינו יכול למנוע את ההצבעה על תפקיד היו"ר, מן הראוי שכחול לבן תנהג בגדלות, ותודיע שהיא משעה לעשרה ימים את ההצבעה על בחירת יו"ר ועל הצעות החוק השנויות במחלוקת, כצעד בונה אמון למו"מ על ממשלת אחדות לאומית. אחדות לאומית עכשיו היא צו השעה והחלופה היחידה לה היא אנרכיה.

* שר המשפח – כאשר תקום ממשלת אחדות לאומית, שר המשפח, הסוס הטרויאני במשרד המשפטים, המטיף לאידיאולוגיה של עבריינות, יעוף מהמשרד. עוד סיבה חיונית ביותר להקמת ממשלת אחדות לאומית. ויפות שעתיים קודם.

* סלע המחלוקת – כל עוד נתניהו מתעקש על אחיזה / זכות וטו בתיק המשפטים, הוא מעיד על עצמו שכל הצעותיו לכחול לבן, שהן בהחלט מרשימות ונדיבות כשלעצמן, אינן אלא הצגה, לצורך משחק האשמות.

נתניהו יודע שתיק המשפטים הוא ציפור נפשה של כחול לבן. הוא יודע איזה ויתור כבד הוא מבחינתה ישיבה בממשלה בראשותו, כאשר הוא נאשם בשלושה כתבי אישום חמורים ביותר ובהם שוחד. ברור שאם היא מוכנה לכך, למען האינטרס הלאומי, היא תעמוד על כך שתיק המשפטים יהיה בידיה, בוודאי לאחר תעלוליו של הסוס הטרויאני במשרד המשפטים בחודשים האחרונים.

על כחול לבן להודיע:

א. האינטרס הלאומי העליון הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית.

ב. אנו נכנסים מיד למו"מ ישיר והוגן להקמת ממשלת אחדות לאומית.

ג. כצעד בונה אמון לקראת המו"מ לאחדות, אנו מקפיאים עד תום המו"מ את הליכי החקיקה הנוגעים להגבלות על ראש הממשלה.

ד. כצעד בונה אמון אנו מקפיאים את היוזמה לבחירת יו"ר הכנסת עד תום המו"מ.

ה. אנו עומדים על הקמה מיידית של ועדות הכנסת: ועדה מסדרת, וכן ועדות חוץ וביטחון, כספים, חוק חוקה ומשפט וועדה מיוחדת למאבק בקורונה, בהרכב זמני. עד הקמת הממשלה, הרכב הוועדות יהיה פריטטי.

ו. מתוך אחריות לאומית לאפשרות להקים ממשלת אחדות לאומית, אנו מוותרים על העיקרון והבטחת הבחירות שלא לשבת בממשלה שראשה נאשם בשחיתות, ומקבלים את הצעת נתניהו לממשלה רוטציונית בת שלוש שנים כשהוא מכהן ראשון בראשות הממשלה.

ז. הרוטציה ומועדה יעוגנו בחוק.

ח. המתווה המדיני של הממשלה החדשה יתבסס על עקרונות תוכנית טראמפ, בשינויים המתחייבים מן האינטרסים הישראלים.

ט. כחול לבן תתמוך בהחלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, בתיאום עם ארה"ב, בחודשים הקרובים.

י. כחול לבן עומדת על כך שתיק המשפטים יהיה בידיה. 

* מבחן המנהיגות של גנץ – ככל הידוע לי יש רוב ברור בסיעת כחול לבן בעד ממשלת אחדות ונגד ממשלת מיעוט. כן, כולל ח"כים מטעם יש עתיד. מה שעומד כעת למבחן הוא מנהיגותו של גנץ, התומך בממשלת אחדות. האם הוא ילך עד הסוף, אפילו במחיר פילוג?

איני מייחל לפילוג. אני מייחל לכך שכל כחול לבן תלך יחד לממשלת אחדות. אך מבחן המנהיגות של גנץ הוא הבחירה בין "ישראל לפני הכול" לבין "המפלגה לפני הכול".

* סכנה לדמוקרטיה – האם יש סכנה לדמוקרטיה? כן. אם לא תקום ממשלת אחדות לאומית נידרדר לאנרכיה.

* בעייה בדחיית סיפוקים – אני מאמין שממשלת הפיגולים – ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה הלאומנית הקנאית האנטי ישראלית השוללת את עצם קיומה של מדינת ישראל – לא תקום, אבל עצם הלגיטימציה שהיא קיבלה, היא נזק לדורות. בראש ובראשונה לסיכוי לדו-קיום אמיתי בין יהודים וערבים בישראל והשתלבות של ערביי ישראל במדינת ישראל.

התאווה לסיפוק המיידי – לראות את התמונה של נתניהו יוצא מבלפור, האפילה על כל אינטרס לאומי רחוק-טווח וגם על ההכרח הלאומי הממלכתי היום – הקמת ממשלת אחדות לאומית.

* השרלטן – האם שיניתי את דעתי על נתניהו? כן. חשבתי שהוא גדול השרלטנים בפוליטיקה הישראלית. היום אני יודע שהוא רק מיספר 2. יאיר לפיד שרלטן גדול אפילו יותר ממנו.

* רק שאלה – שאלה לכל אלה שקוראים וקראו לאורך שנים את כתיבתי. נניח שהיתה היום מפלגה בישראל, שההרכב שלה היה: 1. עופר כסיף. 2. גדעון לוי. 3. אהוד אדיב. 4. לאה צמל. 5. אילן פפה. 6. רוגל אלפר. 7. מרדכי וענונו. 8. חגי אלעד. 9. יצחק לאור. 10 נטלי כהן וקסברג. ואולי היה משוריין בה מקום לנציג נטורי קרתא או חסידות סאטמר. רשימה על טהרת היהודים. והמצע שלה היה מצע הרשימה המשותפת, בלי להוסיף או להחסיר מילה. האם הייתי רואה אותה כשותפה לגיטימית לממשלת ישראל? האם הייתי מעלה על דעתי שניתן להקים ממשלת מיעוט שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה הזאת? האם מישהו מעלה על דעתו שהייתי מוכן לכך?

ודאי שלא. אז למה ממשיכים לטפטף שוב ושוב את רעל ההסתה, כאילו ההתנגדות שלי ושל רבים אחרים, נובעת מכך שהם ערבים, ושזו "גזענות", וש"לא סופרים 20% מהאוכלוסיה" וכו'? למה תרבות השקר מוחקת מחלוקת רעיונית? הרי קל יותר לשקר ולטעון שזו התנגדות "גזענית" כי אז לא צריך כלל להתייחס לתוכן. למשל, למצע הרשימה המשותפת. למשל, לעמדותיה בנושאים השונים. למשל, לשאלה לצד מי היא היתה במלחמת צוק איתן, שעה שמאות רקטות שוגרו לעבר אזרחי ישראל. למען מי היא הפגינה באותם ימים? למשל, נגד מי היא יצאה, פעלה והפגינה, כאשר צה"ל חיפש את שלושת הנערים החטופים. ומכאן המחשבה, אם מחר ייחטף נער ישראלי וישראל תנקוט צעדים חריפים בחיפושים אחריו, באיזה צד תעמוד הרשימה המשותפת? או אם מחר תפליג ספינת "שיבה" מטורקיה של מחבלים מארגון טרור איסלמיסטי קנאי ג'יהאדיסטי כפי שהיה ב"מרמרה", האם שוב יהיו עליה ח"כים של המשותפת, כמו בפעם הקודמת? האם השאלות הללו לגיטימיות? רלוונטיות? מותר להעלות אותן? מותר לצפות ממי שתומך בקואליציה כזאת שיתייחס לשאלות הללו?

קל מאוד למחוק את המחלוקת, לבטל את הטיעונים, ולהכפיש את שוללי השיתוף הפוליטי עם הרשימה המשותפת, כלומר את רוב הישראלים, כ"גזענים", "שונאי ערבים", "מוחקי 20%" וכו'. אלא שזו דמגוגיה.

אילו היתה רצה לכנסת רשימה כמו זו שהצגתי, כמובן שהייתי מתנגד לקואליציה איתה או בתמיכתה, כפי שאני מתנגד לקואליציה עם הרשימה המשותפת, בהבדל אחד. זו היתה רשימה שאני מתעב עד עומק נשמתי כל אחד ואחד מנציגיה, להבדיל מהרשימה המשותפת, שאמנם איני רואה בה שותפה אפשרית לקואליציה, אבל אני מכבד 14 מנציגיה. את כולם חוץ מעופר כסיף.

* אופוזיציה למדינה – רשימה שהיא אופוזיציה למדינת ישראל, אינה יכולה להיות בקואליציה של ממשלת ישראל.

* מבחן הלאומיות – ימינה היא מפלגה לאומית. האינטרס הלאומי העליון של ישראל הוא הקמת ממשלת אחדות לאלתר. אם ימינה תודיע לנתניהו שהמשך תמיכתה בו מותנה בכך שילך בלב פתוח ונפש חפצה לאחדות, היא יכולה לגרום בכך לממשלת האחדות לקום.

למה הם לא עושים כן? הם מבינים, מן הסתם, שבממשלת אחדות לא יהיו להם שלושה שרים, ותיקי הביטחון, המשפטים והחינוך לא יהיו בידיהם. הם גם יודעים שקיומה של הממשלה לא יהיה תלוי בהם ובכך הם יאבדו את כוחם. והם מעמידים את האינטרס המפלגתי והאישי מעל האינטרס הלאומי.

* דמוקרטיה והסכמיות – ההתנהלות של סיעת כחול לבן מעוררת בי זעם משלוש סיבות.

א. כי האינטרס הלאומי העליון הוא הקמת ממשלת אחדות עכשיו, והצעדים הפרלמנטריים של כחול לבן מחבלים בסיכוי להקמתה ועלולים לדרדר את מדינת ישראל לאנרכיה.

ב. כי הצבעתי להם ואני חש שמשתמשים לרעה במנדט שקיבלו ממני.

ג. כי כחול לבן הציגה חלופה של ממלכתיות. אחת הטענות המרכזיות שהצגנו בכחול לבן נגד נתניהו והליכוד, היתה נגד התפיסה שלפיה חזות הכול בדמוקרטיה היא הרוב, והצגנו מולה תפיסה ממלכתית של דמוקרטיה שמבוססת על הסכמיות, על כללי משחק.

אבל הטענות של הליכוד על ההתנהלות של כחול לבן נגועות בצביעות. הרי אילו היו לגוש נתניהו 61 מנדטים, נתניהו כלל לא היה מעלה על דעתו ממשלת אחדות. אילו היו לו 61 מנדטים, דבר ראשון הרוב שלו היה משתמש בהם כדי לכפות על הכנסת חוק לשיתוק בג"ץ – חוק התגברות רדיקלי לפיו ניתן לבטל כל החלטת בג"ץ ברוב האוטומטי של הקואליציה המציית לכל רצון של רוה"מ. ואז היו מחוקקים חוקים שיעמידו את נתניהו מעל החוק ויחלצו אותו מן המשפט.

אז מה לליכוד כי ילין על כחול לבן? אבל אם לא תקום ממשלת אחדות, ואין יכולת להקים ממשלה אחרת, וניגרר לסיבוב רביעי (אלוהים יודע איך בתוך הקורונה הזאת) ויהיה לנתניהו רוב – מה לכחול לבן כי תלין על הליכוד אם ינהג כך, כאשר היא נהגה באותה דרך? לדוגמה, אם בשבועות הבאים הכנסת תחוקק חוק שימנע את הטלת הרכבת הממשלה על מי שהוגשו נגדו כתבי אישום, לא תקום ממשלת אחדות. מתוך האנרכיה מתישהו יהיו בחירות ויהיה רוב לנתניהו. הרי ברור שהדבר הראשון שהכנסת תעשה יהיה לבחור יו"ר חדש מטעם הרוב החדש ומיד לחוקק חוק שיבטל את החוק ויאפשר הטלת הממשלה על נתניהו.

הכוחנות הזאת, בשם הרוב, אינה באמת דמוקרטית. בדמוקרטיה אמיתית חייבת להיות מגבלה על הרוב. דמוקרטיה בלי הסכמיות, היא דמוקרטיה נכה.

* לשון המאזניים – אחד הנזקים הגדולים שגרמה להם התנהלותה של כחול לבן מאז הבחירות, הוא המכה הקשה, אני מקווה שלא אנושה, לרעיון של מרכז ישראלי ממלכתי. זאת, דווקא בימים שבהם הולך ומעמיק הקרע בעם. כחול לבן, למעשה, אוששה בצורה קיצונית את תרבות המחנאות הדיכוטומית בין "שמאל" ו"ימין", כאשר כל מחנה נגרר אחרי הקיצונים בתוכו ונותן לגיטימציה לגורמים הרדיקליים ששוללים את ההסדר המכונן של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית (הרשימה המשותפת ועוצמה יהודית).

אולם הצורך במפלגת מרכז קיים ולכן אני מאמין שמפלגה כזו קום תקום. היא לא תהיה בעתיד הנראה לעין מפלגת שלטון ולכן גם לא תתמודד על השלטון. תהיה זו מפלגה של לשון מאזניים. מפלגה שאינה שייכת לאף בלוק ואף צד לא יוכל להקים ממשלה בלעדיה. מפלגה שתהיה הגורם השפוי, המאוזן והממתן הן בממשלת ימין והן בממשלת שמאל והדבק בממשלת אחדות. מפלגה שלא תאפשר לאף מחנה תלות במפלגות קצה רדיקליות.

* אצבע בסכר הממלכתיות – בבחירות לכנסת ה-20 בחרתי בכולנו בהנהגת משה כחלון. בבחירות לכנסת ה-21, ה-22 וה-23 בחרתי בכחול לבן. הבחירה בכולנו היתה ברירת מחדל ברע במיעוטו. הבחירה בכחול לבן היתה מתוך הזדהות ואמונה.

בחרתי בכחלון כמעט ללא ציפיות. בכחול לבן בחרתי עם ציפיות גבוהות מאוד. חלפו שבועות ספורים מאז הבחירות, ואני יכול לסכם את תחושתי כלפי כחול לבן כמפח נפש איום ונורא. כחול לבן התגלתה בכל כיעורה כמפלגה אנטי ממלכתית. לעומת זאת, כחלון, בדרכו השקטה והצנועה, היה האצבע בסכר הממלכתיות. הוא סיכל מהלכים אנטי ממלכתיים חמורים ביותר של נתניהו, כמו ניסיונות חקיקה שנועדו להציב אותו מעל החוק, חיסול השידור הציבורי ועוד. כחלון העניק לי תמורה לאגרה, ובגדול. לעומת זאת כחול לבן...

* היד המושטת – לפני 100 שנה בדיוק, ב-23 במרץ 1920, התפרסמה ב"הארץ", שעוד היה עיתון ציוני, קריאה אל העם הערבי לשלום ולשיתוף פעולה. "ברגע הרציני הזה בתולדות עם ישראל ועַם הערבים, מוצאים אנו לנחוץ אחרי מאורעות הימים האחרונים [אני משער שהכוונה לקרב תל-חי והאירועים בגליל העליון א.ה.] – לפנות אל אחינו הערבים בדברים האלה: אנשים שונים בודים מליבם ולוחשים לכם, כי היהודים באים לעשוק את זכויותיכם ולנשל אתכם מעל אדמתכם. שקר הדבר! לא באנו לעשוק ולנשל את מי שהוא! אמת היא, כי ארץ ישראל היא מולדתנו היחידה, ארץ עברנו ועתידנו, ארץ שבה נשוב ונבנה את ביתנו הלאומי. אבל לא למלחמה באים אנחנו הנה, כי אם לשלום. לא לשם גזל, כי אם לשם עבודה ובניין. יש מקום בארץ גם לנו וגם לכם, באים אנו להיאחז ולהתנחל בארץ, לעבדה בזיעת אפיים, להחיות את נשמותיה ולפתח את אוצרותיה הטבעיים, להביא אליה את מרצנו את ידיעותינו, את כוחותינו החומריים והרוחניים".

תשובת הערבים לא אחרה לבוא. 15 יום אח"כ התנפלו הערבים על יהודי ירושלים ופרצו מאורעות תר"ף.

* השתעלו לבאר – במחווה מרוממת נפש, המבטאת את הרוח הישראלית, את הסולידריות החברתית, הערבות ההדדית, את ערכי "כל ישראל ערבין זה בזה", החברה הישראלית מחזירה את בניה התקועים ברחבי תבל. קומץ מתוכם סירבו להיכנס לבידוד, התפרעו בשדה התעופה ו"השתעלו" במזיד על אנשים. זו התגלמות תופעת "הישראלי המכוער", זה שמשתעל לבאר ממנה שתה, שממנה כולנו שותים.

* למתנדבים בעם – כל הכבוד למורי בית הספר "עינות ירדן". הם ממשיכים בהתנדבות את הלמידה מרחוק!

* ביד הלשון: צור הדסה – אנו ממשיכים בסדרת היישובים המתחילים בשם צור, והפעם – צור הדסה. צור הדסה הוא יישוב קהילתי גדול מאוד, המונה אלפי תושבים, בפרוזדור ירושלים. היישוב שייך למועצה האזורית מטה יהודה. הוא  נוסד ב-1956 כמרכז אזורי שסיפק שירותים למושבים שסביבו – מבוא בית"ר, בר גיורא, מטע ונס הרים.

ומי זו אותה הדסה שזכתה שהיישוב יקרא על שמה? זו הסתדרות הנשים הציונית באמריקה הנקראת "הדסה". ומי זו הדסה שזכתה שהסתדרות הנשים תקרא על שמה? אסתר המלכה, ששמה השני היה הדסה. הארגון נוסד ב-1912, בהנהגתה של הנרייטה סאלד.

אורי הייטנר

* * *

מנחם רהט

72 שנה לעלילת דיר יאסין:

הטבח שלא היה מוסיף לפרנס את איבת הפלשתינים ואת האנטישמיות הנוצרית

מחקרים אקדמיים מדוקדקים ועדויות של יהודים וערבים, מבססות את הטענה המרכזית: הטבח אמנם לא היה ולא נברא, אבל הוא חולל את מנוסת ערביי ארץ ישראל מכפריהם לטובת 'המדינה שבדרך'. נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְּנָעַן.

ערב ראש ניסן תש"ח, השבוע לפני 72 שנה בדיוק, חל אחד האירועים שלא היו במלחמת השיחרור: אירועי דיר יאסין. התעמולה הפלשתינית ניפחה את סיפור הטבח שלא היה ולא נברא למימדי אפוקליפסה, על מנת להשחיר את פני ה'יאהוד' כרוצחי ילדים, נשים וגברים חפים מפשע, 254 איש במספר, בדם קר, ולהציגם כבני שטן אכזריים. לימים התברר כי הסיפור כולו לא היה ולא נברא ואינו אלא עלילת דם נוספת כנגד עם ישראל.

אולם מעז יצא מתוק. בסופו של דבר פעלה עלילת 'טבח דיר יאסין', שטיפחו הפלשתינים ברוב איוולתם – לבומרנג ענק נגדם. השמועות על הטבח האכזרי נפוצו בכל הכפרים הערביים, והפכו למיתוס מפחיד, שתרם תרומה מכרעת לניצחון היישוב היהודי במלחמת השיחרור, ולהקמת המדינה חמישה שבועות לאחר מכן: מרבית ערביי ארץ ישראל הזדרזו לנטוש את כפריהם ולהימלט מפני הלוחמים היהודיים, מקצתם אל העיירות הסמוכות, ומרביתם אל המדינות השכנות, ובראשן לבנון וירדן, שם הפכו לפליטים – וזה מעמדם (או המעמד שניכסו לעצמם צאצאיהם) עד עצם היום הזה.

הכפריים הערביים שנמלטו ביום שישי ההוא, כ"ט באדר, 9 באפריל, לא עשו זאת רק מחמת אימת היהודים. דווקא מנהיגי הערבים הם שניצלו את האירוע כדי לחולל תבהלה בקרב ערביי א"י. המנהיגים, שברחו ראשונים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, קראו ברוב כסילותם לאחיהם הערבים, לנוס למקום מיבטחים.

ראש וראשון להם היה חוסיין חלידי, מזכיר הוועד הערבי העליון, שביקש לזעזע בדרך זו את מנהיגי מדינות ערב ולאלצם להצטרף למלחמה נגד היהודים. מנהיגים ערביים אחרים הבטיחו לאחיהם הנמלטים, שתוך זמן קצר יצטרפו הצבאות הערביים למערכה וניצחונתיהם יאפשרו לנמלטים לחגוג את שובם לבתיהם הנטושים, ואגב כך גם ליהנות מפירות הניצחון הערבי: לשחוט את היהודים ו/או להשליך אותם לים, תוך כדי הילולה של ביזה ואונס. 

כאז כן עתה: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן (שירת הים, שמות ט"ו).

אולם, לא רק הערבים טיפחו למימדים מפלצתיים את עלילת הדם של דיר יאסין. מי ששיתף עימם פעולה, אם כי ממניעים אחרים לגמרי, היה המימסד היהודי בירושלים. שליחו, קצין המודיעין מטעם הש"י של ההגנה, מאיר פעיל, היה היהודי שתרם יותר מכל למיתוס הטבח, בזמן אמת, כבר ב-9 באפריל 1948. פעיל היה אז מפקד היחידה הירושלמית שפעלה נגד ה'פורשים'. הוא העריך שבמסגרת שליחותו להשחרת דמותם של אירגוני הפורשים, עליו להפיץ בחוצות ירושלים את טענת ההבל, שלוחמי האצ"ל והלח"י "טבחו בדיר יאסין בדם קר מאות ערבים תמימים, נטולי נשק."

דא עקא, שכל לוחמי האצ"ל והלח"י משתתפי האירוע, לא ראו את פעיל בסביבה, לא בעת הקרב עצמו ולא לאחריו. כך שמאיר'קה, הסוציאליסט, בדה את ה'טבח' מליבו, במסגרת תפקידו המודיעיני התעמולתי, שנועד לבדל את הלוחם יפה הבלורית והתואר מההגנה והפלמ"ח, השומר על טוהר הנשק, מ'ביריוני השכונות של האצ"ל והלח"י'. שנאת אחים חגגה כבר אז למרבה הצער בישוב היהודי, במוסדות 'המדינה בדרך'.

כל זה לא הפריע לו להתברג בתפקידים בכירים בצה"ל ולהתמנות למפקד ביה"ס לקצינים בה"ד 1, שחינך את פרחי הקצינים בצה"ל (ולא קשה לשער באיזו אוריינטציה פוליטית סמויה הוא חינך, עוד לפני שהקרן להשמדת ישראל, קרן וקסנר ושאר קרנות, התמסרו לשטיפת מוחם של קציני צה"ל). לימים גם הפך פעיל, בחסות האקדמיה הישראלית, להיסטוריון צבאי, בעל תואר ד"ר, שממרומי מעמדו האקדמי טען להגנתו שלא סיפור ה'טבח' גרם למנוסת ערביי א"י ויצירת בעיית הפליטים.

כנגד עדויות הזוועה של פעיל, שמאומצות זה 72 שנה בחדווה ע"י הערבים, ניצבות עדויותיהם של עדים ערביים, שטענו כי לא היו באירוע מקרי אונס, תקיפות מיניות והתעללות. בראיון לסידרת טלוויזיה ב-BBC, בשנת 1998, סיפר חאתם נוסייבה, שהיה ב-1948 עורך חדשות ברדיו ירושלים, על ההנחיות שקיבל לדבריו מחוסיין חלידי, לנצל את סיפור הטבח ניצול מירבי. על פי דרישת מזכיר הוועד הערבי העליון, נוסחה הודעה לעיתונות על רצח ילדים, על אונס נשים הרות ושאר מעשי זוועה.

אנואר נוסייבה, ממנהיגי ערביי ארץ ישראל, הודה לימים, כי "הצגת האירוע בדיר יאסין היה בגדר שגיאה איומה. החדשות, בפירוטן המבעית, לא שינו במאומה את הלכי הרוח של הממשלות הערביות, אך הן עוררו תבהלה חסרת תקדים בקרב ערביי ארץ ישראל, שהחלו אז להימלט לכל רוח ופוררו את הסולידריות הפלשתינית דאז."

הסוציולוג הפלשתיני סלים תמרי אישר את טענתו של נוסייבה, והסביר כי דבר הטבח הופץ הן על ידי היהודים, כדי לפגוע במוראל הערבים וכדי להחליש את התנגדותם – והן על ידי המנהיגות הפלשתינית, כדי לעורר לחץ בין לאומי על הציונים. הפלשתינים, אמר, הגזימו בכוונת מכוון במימדי הטבח כדי להעצים את גודל הטרגדיה. עקב כך, הפכו הכפר והטבח לסמלי ה'נכבה' ויצרו אווירת תבוסתנות, שבעטייה נמלטו אף יושבי הכפרים השכנים: עין כרם, מלחה וכעבור זמן קצר נתרוקנו כפרים רבים מאוד. "נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְּנָעַן."

הטענה בדבר המצאת עלילה שאין לה ביסוס עובדתי, אושרה גם בפי הסופר והעיתונאי עמוס קינן, שהשתתף בקרב בדיר יאסין, כאיש לח"י. קינן הפך לימים לאיש שמאל רדיקלי, אך לא התכחש לעובדות שהכיר מתוך ידע אישי: הוא אישר כי לא היה טבח וכי מי שניפח את סיפור הטבח היו הממסד הערבי, הממסד היהודי והממסד הבריטי, כל אחד מסיבותיו הוא.

אבל למרות זאת, עלילת דיר יאסין נמשכת עד היום כהסתה בקרב הפלשתינים ובקרב חוגים אנטישמים נוצריים. כך למשל פועלת בארה"ב עמותה נוצרית ושמה 'זוכרים את דיר יאסין'. ראשיה, כולם נוצרים אנטישמים למהדרין, לא רק מלבים באמצעותה את שנאת ישראל, אלא גם מעיזים ברוב חוצפתם לפנות אל ממשלת ישראל ולדרוש שתאפשר להם להקים אנדרטה לזכר נרצחי דיר יאסין במיקומו של הכפר שנמחק. דא עקא, שהאנדרטה המתוכננת נועדה לקום ממש מול מוסד יד ושם במערב ירושלים, כדי ליצור אנאלוגיה רגשית בין 'טבח דיר יאסין' לזוועות השואה. החצופים האנטישמים הללו טוענים, כי הכחשת הטבח שלא אירע בדיר יאסין, כמוה כהכחשת השואה.

האנטישמים הללו, כדרכם של אנטישמים מאז ומעולם, לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. גם העובדה למשל שהיהדות אוסרת שימוש כלשהו בדם, לא דם אדם ולא דם בעלי חיים, אינה מזיזה אותם מעלילת הדם הקלאסית בדבר אפיית מצות לפסח בדם נוצרים.

במסגרת זו לא נוכל להיכנס לדיון באשר לאירוע עצמו, שעל פי עדות משתתפיו חולל אמנם שפך דם, אך בהחלט לא טבח בדם קר ולא רצח חפים מפשע. עשרות שנות מחקר של אנשי אקדמיה ישראליים הוכיחו שלעלילה אין שורש של אמת, לא ידיים ולא רגליים.

שני חוקרים ישראליים בולטים במיוחד הקדישו שנים לחקר הפרשה. הראשון הוא ד"ר אורי מילשטיין שגולל את מימצאיו ב-240 עמודי ספרו 'עלילת דם בדיר יאסין' (הוצאת המדרשה הלאומית ו'שרידות', 2007); והחוקר פרופ' אליעזר טאובר, שחקר מצידו את הפרשה מחדש וכינס מימצאיו ב-380 עמודי ספרו 'דיר יאסין סוף המיתוס' (הוצ' כנרת זמורה ביתן, 2017).

שניהם מגיעים למסקנה זהה: "לא היה טבח בדיר יאסין," מסכם פרופ' טאובר. "הסיפור התברר כתעמולה פלשתינית חסרת בסיס. שמועות השווא שהפיצה ההנהגה הפלשתינית גרמו לערבים לעזוב ולברוח והפכו לגורם המוביל בהיווצרות בעיית הפליטים."

את מילת הסיום נעניק ליהודי ושמו שמעון מוניטה, ז"ל, שהשתתף באירוע. הוא נמנה עם לוחמי הלח"י, אף שלמעשה היה 'מרגל' בשליחות ההגנה. שנים מעטות לפני פטירתו העלה על הכתב את רישומיו מן האירוע ופירסם עדות אישית ב'הארץ' (30.4.09):

"טבח בדיר יאסין לא רק שלא היה, אלא כלל לא יכול היה להיות. הנשק שבידי לוחמי הלח"י לא פעל. לעיתים הושלך רימון פה ושם מבלי שנשלפה נצרתו. הכוח בכוונה תחילה נשא עימו אמצעי לוחמה מעטים. עלילה זו של טבח מאות גברים, נשים וטף, היא הזייה מעוותת שנולדה מקירבנו והפכה קללה לישראל וחרפה ליהדות העולם. הגיע הזמן להשתחרר מן המועקות שקללה זו מטילה עלינו."

הכל אפוא כזב אחד גדול. עלילת דם של ממש.

מנחם רהט

* * *

משה גרנות

נגיעות של אבסורד

על "שלושה במיטה אחת – סיפורים ומחזה" ספרו של ראדו צוקולסקו

מרומנית – משה ב' יצחקי ופאול פרקש

עיתון 77, 2019, 190 עמ'

באחרית דבר של המתרגם משה ב' יצחקי מתוארת אווירת האימה ברומניה בעת שלטונו של ניקולאיה צ'אושסקו, וכן מתוארים חייהם המרים של היוצרים הדיסידנטים שנאלצו לפרסם את דבריהם ברמז – במקרה הטוב, ולהיות מוחרמים, ואף נאסרים – במקרה פחות טוב.

בין הדיסידנטים האלה נמנית אנה בלנדיאנה (שם העט של המשוררת אוטיליה ולריה קומאן), שמשה ב' יצחקי תרגם מבחר גדול של שיריה*) וראדו צוקולסקו, מחבר ספר זה. איור למצב הבלתי אפשרי אליו נקלעו אנשי הרוח בעת הטרור של צ'אושסקו ניתן ללמוד מאפיזודה המתוארת בעמ' 182: צוקולסקו (סופר, מתרגם, במאי, כתב רדיו ומוסיקאי) רצה לביים את "מחכים לגודו" של סמואל בקט. הוא נדרש, כמקובל אז, לעמוד בפני ועדה של המפלגה הקומוניסטית, שירו צרורות של שאלות: מי זה גודו? למה הוא לא מגיע? למה קוראים לו גודו? האם גודו הוא חבר מפלגה? איפה הוא עובד? למה הוא לא עובד? למה צריך לחכות למישהו שלא מגיע? למה מקיימים התכנסות לא חוקית עם דידי? אנחנו מתרשמים שמדובר בשני פרזיטים. הוועדה דרשה למחוק קטעים, לשנות קטעים אחרים. ברור שצוקולסקו ויתר על התענוג, ולא העלה את המחזה על במת התיאטרון.

ומדוע הבאתי קטע מאלף זה מתוך אחרית הדבר? משום שברור ממנו לא רק מה חוו יוצרים בתקופת הרודנות הקומוניסטית, אלא גם על הקשר של צוקולסקו ליצירת בקט, שהיה מאבות האבסורד בדרמה.

בספר שלפנינו 52 סיפורים קצרים, ואף קצרצרים, ובסיומו מחזה בשם "שלושה במיטה אחת" (השם שהוענק לספר כולו) המסווג כקומדיה, שבה שוררת הוויה אבסורדית, כדלקמן: גיבן מכוער בשם אדי (רמז לאדם), מבצע סקס סוער עם אישה יפה בשם אווי (רמז לחווה), אשת סנטור, אירוע המתרחש, כנראה, בווילה שלה. הם מתעוררים לשמע צעדיו של גנב בשם חשי (רמז לנחש) שחודר לחדר השינה, נופל ומתעלף, וכשהוא מתעורר, הוא מביים אירוע סיוטי. מסתבר שיש לו אקדח עם משתיק קול, והוא מאיים בו ללא הפסק. הוא מספר לשניים שהוא חי עם אישה יפה ששלחה סרטים פורנוגראפיים ברשת, ולכן שבר לה את הפרצוף, ובעקבות זאת ישב בכלא, שם למד את מלאכת הפריצה והגניבה. הוא דורש מהם סנדוויצ'ים עם סלמון וחמאה ומים מינראליים (על השניים פקד לטעום  קודם ליתר ביטחון). הוא פוקד עליהם שיתגפפו, וגם ירקדו כדי שהוא יצלם אותם – מהצילומים הוא ירוויח יותר מאשר מהגניבה.

האישה מוכנה שיירה בה, ובלבד שלא יפרסם את התמונות. כשנודע לגנב שהגיבן הוא מאהב של האישה, וכי היא נשואה לסנטור נאה – הוא נשאר המום כי יש פה תמונת מראה לחייו שלו. הגנב משנה דעתו במאה שמונים מעלות, מחליט לא לגנוב דבר, למחוק את התמונות בסמרטפון, ולצאת עם הגיבן (מתכנת בעל מוח חריף המשמש כמנהל הלשכה של הסנטור) אל פאב, שפתוח בלילה, כדי לדבר על עתידו בפוליטיקה. לפני יציאתם האישה מבקשת משניהם שינשקו אותה על לחייה. המשתמע מהתמונה האחרונה הוא שאם גנב רוצה שידרוג, עליו לפנות לפוליטיקה...

אותו קו של אבסורד ניתן למצוא ברבים מסיפוריו הקצרים: בסיפור "האיש עם המריצה" מתואר גבר לבוש בצורה אלגנטית דוחף מריצה חורקת ומזוהמת, מגיע לגלידריה, אחר כך לבאר ומזמין למריצה בירה, מגיע למלון ומבקש חדר עם שתי מיטות, אחת בשביל המריצה. או בסיפור "לאן נוסע האוטובוס", מסתבר שהאוטובוס אינו עוצר בתחנות, כי אין נהג מאחורי הגה – בוודאי רמז דק להנהגה חסרת השחר במדינה קומוניסטית. בסיפור "גשר האבן" מסופר בעצם על גשר עץ שמט לנפול. נהג משאית שנוסע כבר עשר שעות בדרכים, מייחל לסיים את הנסיעה ולהגיע הביתה, אבל אחרי שעבר את הגשר, עוצר אותו איש הרשות, ומטיף לו מוסר שעבר גשר שאסור לעלות עליו עם מטען מעל 5 טון. האיש מכריח אותו לחזור באותה הדרך, ובאותו הגשר, ולחפש דרכים חלופיות. הפעם הגשר קורס תחת המשאית, ואיש הרשות מאושר שהחשש שלו שהגשר יתמוטט – אמנם התגשם. בסיפור "כדורי" לגיבור נודע מפי הפקידה שהוא לא גר במקום שהוא גר, שם גר, לטענתה, מר גבריאל. שום טענה שלו אינה נשמעת – המחשב לעולם אינו טועה. הגיבור חוזר הביתה, ומחכה שמר גבריאל יפתח לו את הדלת. מסתבר שהבירוקרטיה בוראת מצבים קפקאיים.

סיפורים רבים מתארים את עליבות החיים בימי השלטון הקומוניסטי, וגם בתקופת אי-הוודאות שאחרי מהפיכת 1989: הגיבור נתקע במעלית, ואיש אינו עוזר. שואלים אם יש מישהו במעלית, אבל לא מביאים עזרה. לבסוף כששואלים אותו בפעם המי יודע כמה – הוא עונה: "אין פה אף אחד" ("במעלית"). החדר לייבוש כביסה הופך לחדר אסיפות של המפלגה, והמשפחה נאלצת לעזוב ("חדר ייבוש כביסה של המפלגה"). רכבת יורדת מהפסים, ומיכליות נפט מתפזרות ביישוב. המקום הופך לאתר תיירות, אבל אין סיכוי שבזמן הקרוב יובא מנוף להחזיר את הקרונות לפסים ("אתרי תיירות"). חמישה ימים דנים ללא הפסקה על צו שאסור לחטט באף כשעוברים בכביש סואן ("צו ממשלתי"). הרכבת לא מגיעה בזמן, ולא מגיעה בכלל. הגברת מהמודיעין דורשת שלא יפנו אליה ("בהמתנה לרכבת המהירה"). דווקא בעונה החמה הבריכה בשיפוצים ("נקמה"). גיבור בשם כדורי מבקש לקרוא בלילה, אבל חושש מהלשנת השכנים על כך שהוא מבזבז חשמל, לכן הוא קורא בעזרת פנס מתחת לשמיכה ("מתוך פחד"). מחכים לאוטובוס שאינו מגיע, כי הוא מקולקל, והעצה הטובה היא לחכות לאוטובוס בבית ("בתחנה המרכזית"). ברכבת החשוכה מאכילים עכברים, במלון הטלפון לא פועל, כנ"ל הטלוויזיה, אין חימום, אבל יש ג'וקים ("חברו החדש של האדם").

באחד הסיפורים ("העצם הפרהיסטורית") מתוארת חבורה של בני אדם קדמונים שאכלו בשר, והשאירו עצם. אחד מהחבורה תהה מה עושים בעצם, והוא ניסה אותה על ראשו של אחד בחבורה, שבעקבות כך שבק חיים. בשל מעשהו הפכו אותו למנהיג, וכך התחילה ההיסטוריה האנושית. כאן יש תיאור סרקסטי למציאות בה גדולה ומנהיגות נמדדות במספר ההמתות שנגרמו בעטיין.

אני מודה שבתחילה היה קשה לי להתרגל לסיפורים שאין בסופם פואנטה, לדוגמה בסיפור "תעלות" מסופר על שלומיאליות בתכנון העירוני: חופרים תעלה במקום הלא נכון, ובסוף הסיפור יש מודעה על קיוסק שיוקם בקרוב באותו רחוב – סוף שלכאורה אין לו שום שייכות לעיקר. התחבולה הספרותית הזאת מופיעה בסיפורים רבים, ומחייבת את הקורא לעיין שוב בסיפור כדי להבין את הסטייה מהעיקר.

ככל שהעמקתי בקריאת הספר הזה, נוכחתי לדעת שמדובר בסופר ייחודי מאוד, ואפשר לומר שבכתיבה שלו יש פריצת דרך בתחום הסוגות הספרותיות. יש לשבח את המתרגמים שהביאו יצירה מיוחדת זאת לידיעת הקורא העברי.

*) "שפל החושים" בתרגום משה ב' יצחקי, קשב לשירה 2014; וכן "תקווה מתחת לשמש אפורה" מבחר מחמישים שנות יצירה שלה, קשב לשירה, [שנה?].

ב-2007 יצא לאור בהוצאת קשב לשירה  קובץ משיריה של אנה בלנדיאנה "כל שמחה פוצעת מישהו", תירגמו משה גרנות ושאול כרמל.

משה גרנות

* * *

ד"ר ארנה גולן

עולם שירי מקהלות החובבים, כמו ריקודי העם,

חי וקיים גם היום, בעת ובעונה אחת עם שירי הזמרים הצעירים! האם יש להם משהו במשותף?

על שיריה של מקהלת נשים חובבות בתל אביב במלאת 30 שנים לפעילותה

חלק ראשון

מבוא: מיהי אותה מקהלה?

מקהלת הנשים, זו שבשירים נבחרים מאלה שזימרה ועדיין מזמרת נעיין בהמשך, נוסדה לפני 30 שנים ביוזמתן של שתי נשים מופלאות מתנועת "המזרחי-המפד"ל", אף שהנשים המשתתפות לא  נימנו דווקא עם מפלגה זו.

 ואיך?

היה זה בקורס ערב של נשים, שעבדו כסייעות בגנים או במקצועות אחרים שנדרשו בהם על ידי המוסדות הממשלתיים תעודות בגרות, והן למדו בקורסי ערב בבית הספר "תחכמוני", שהיה אז ברחוב ליליינבלום בתל אביב. הקורסים הללו התקיימו  בניהולה בהתנדבות (!) של חיה מאירי הזכורה לטוב.

יום אחד הגיעה אליה צעירה מתמחה במוסיקה, הלא היא אפרת קנול, שהיתה צעירה מן המשתלמות עצמן, ולאחר שפנתה לעיריית תל אביב והציעה להקים ולרכז בהתנדבות מקהלת נשים, היפנו אותה אל גב' מאירי, וזו קיבלה את הרעיון בהתלהבות. או אז  נכנסו השתיים לכיתת המשתלמות שבה בחרו והציעו להן להשתתף. ומיד, כמעט כולן, הרימו את ידיהן ואמרו שהן משתתפות. ולא ייאמן, מאז ועד היום, מדי שבוע בשבוע, מתכנסת המקהלה הזאת בהנהלתה ובניצוחה של אפרת ושרה "שירי עם", שירים ישראליים, לפי בחירתה של אפרת. וכמובן כל זה לאחר שהן עברו  בחינה קולית ונקבע מי תהיה סופרן או אלט או מצו סופרן!

אחדות כבר "נשרו", וחדשות באו, הבת הבכורה של אפרת כבר באה ללוות את המקהלה בנגינת פסנתר ולסייע לאימה, אך ההתלהבות לא פגה, ומדי שבוע בשבוע ומתכנסות כ-20 נשים, שעתה הן כבר סבתות ולאחר שליוו את אפרת בשלבי היותה לאם ולסבתא, והן נעשו ידידות בנפש, ומוסיפות לשיר להנאתן. הן גם משתתפות באירועים ציבוריים  כמקהלה לכל דבר.

ואם כך, מה הן שרות? ממה הן כל כך נהנות? ובמה זה שונה משירת הזמרות הצעירונות של  היום?

כמובן, השתייכותה הדתית של המנצחת משפיעה וקובעת את בחירת השירים. היא אף בוחרת שירים שעובדו למקהלה, ולכן רבים השירים שלחניהם עובדו על ידי גיל אלדמע, ובכל זאת, כפי שנראה בהמשך, השירים הם אלה שאפילו בקיבוץ שלי שרנו אותם ואני יודעת את מילותיהם בעל פה. נכון, ככל שבדקתי, מעטים הם השירים שהן שרו שמקורם רוסי ורבים מהם אנחנו שרנו בתרגום עברי אך בלחן המקורי שלהם, וזאת  למרות שאז לא היה המרחק כה גדול בין התנועות. אבל עדיין רובם ככולם הם מה שכינינו בשם "שירי עם" או "שירי מולדת", או אפילו נוכל כבר להגדיר אותם כ"שירי רבים", שירים שציבור שלם מתאחד בכוחם והם מביעים אותו אפילו  כשהנושא הוא זוגיות ואהבה (ולא חסרו כאלה, כמובן).

בכך הם שונים במובהק  מ"שירי היחיד" או שירי הזוגיות המאפיינים את שירת ההווה, אף שהן בהחלט שרו כאמור שירי אהבה ועוד נבחן את ההבדל.

ואם כך, מה מייחד את  הנושאים ואת אופני מימושם בטקסטים של שירי המקהלה הזו, שבמידה לא מעטה איפיינו את תקופתנו ולא מעטים מהם מושרים עד היום בשירה בציבור?

א. שירי זוגיות ואהבה בין שירי המקהלה

השיר הראשון שמשך את תשומת ליבי כטקסט שעניינו בזוגיות אך מאפייניו שונים במובהק מאלו שבשיריה של נעה קירל, למשל, הוא דווקא שירו של יעקב שבתאי, הסופר רב המוניטין שחיבר סיפורים ורומנים מודרניים אך כתב גם תמלילים לפזמונים. המעניין הוא שמנצחת המקהלה בחרה בשירו בעוד שהוא בא מעולם "השומר הצעיר" בתל אביב ובמרחביה, עולם  הרחוק מזה של המפד"ל, אלא שמתברר שבתחום  "שירי הרבים" המרחק לא היה אז רב כל כך, ועוד מעט נבין מדוע.

השיר נכתב בשנות ה-70, הלחן חובר בידי המלחין הנודע סשה ארגוב ואת העיבוד עשה הפעם המוסיקאי יוסף הדר. והנה השיר:

לפנות ערב

אורה זיטנר שרה והיא גם זו שהיקנתה  מעמד לשיר

מילים: יעקב שבתאי

לחן: סשה ארגוב

קיימים 5 ביצועים נוספים לשיר זה

בין ברושים יורד הערב,

הסתכלי, הצל קרב אלינו,

יחפים נלך בשדות השלף

כי היום, יפתי, עובר.

על כתפך ידי תנוח

וצילי על יד צילך פוסע,

מן הים עכשיו נושב הרוח

כי היום, יפתי, עובר.

בואי נשב, הכול רוגע,

בין עצי הפרדס היום שוקע

בעלי גפנים הצל נוגע,

בחורשת האקליפטוס כבר החושך מתחבא.

אך... אור שקיעה מאיר פנייך,

צמתך בתוך ידי מוטלת,

ושחורות שחורות הן שתי עינייך,

והיום, יפתי, עובר.

שימי ראשך אצלי על ברך,

בצמה השחורה אקלע לך פרח,

ציפורים שרות את שיר הערב,

על חורשת האקליפטוס כבר הלילה מכסה.

לא הבאנו את הבית האחרון כי הוא ראוי לדיון מיוחד כי השיר מסתיים לו דווקא במאפיינים שנראים לנו מאיימים – של  הנוף הארץ ישראלי, בשעה שנשמעות  צריחת הינשוף ויללת התן והן מגיעות עד השניים בלילה הקייצי "השקוף". כי כך נאמר בבית המסיים: "אך בין ברושים עולה ירח, / הסתכלי, כל כך שקוף הלילה, / במרחק שדות ינשוף צורח / ואחריו יללת התן."

אבל לא כך מתרשמים השניים. עתה, כאשר הם יושבים ברוגע בפרדס וראשה מונח לו על ברכיו, אין הם מפחידים אותם כלל, כי הזוגיות היפה מחזקת את האוהבים. יותר מזה, אולי גם הינשוף והתן הם חלק אינטגרלי של הטבע הישראלי ועל כן הוכחה לקיומו הסדיר והנכון.

כל זה מבליט את הניגוד בין הטקסט הזה לטקסטים המאפיינים את שיריה של נעה קירל. ראינו, וכך נקל לראות גם בשאר הבתים – כי השיר כולו מתאפיין בפרטים  מן הטבע הארץ הישראלי, והדובר האוהב כולו רגישות למתרחש בנוף בשעה המסויימת, והוא הופכו לחלק  ביחסיהם. אין זו הנערה המצוייה לבדה בחדרה ובמיטתה, בידה הטלפון החכם והיא מתבוננת אל  התקרה. שירו של שבתאי  מתאר אהבה הרמונית שקטה ועדינה, ומגעי הגוף תמימים ורכים, כמו לאחוז צמתה בידו או שהיא תניח את ראשה בשלווה על ברכיו. אין רמז למיניות ולמגע מיני, אף לא הטחות ותחושות של כעס, אלא דבריו באים להביע מצב חיובי. וכמובן, השיח ביניהם או דיבורו של הגבר, הוא מכבד וברמה לשונית ראוייה. והמעניין הוא  שהמקהלה שרה את השיר הזה בסוף שנת 2019! כלומר – מוסיף ומתקיים גם עתה אותו עולם שונה בעת ובעונה אחת עם החדש כשם שמוסיפים ומתקיימים ריקודי העם.

וביתר פירוט: בשיר הזה קיים  היגיון עלילתי וריגשי, סיפור ותהליך המתרחש באדם במקביל למתרחש בטבע. אין זה ניתוק ובדידות בחדר כבשירי קירל. כבר בתחילת השיר  הערב היורד הוא שמביא רוגע ונעימות והצל הקרב מבשר טוב, כי הרי  כך אנחנו מיד מבינים, זו עונת הקיץ, ולכן כה  נעים ללכת בשדות השלף, הלא הם שדות החיטה שנקצרה. הדובר גם מזמין את "יפתי" ללכת עימו בין הברושים המצלים והיפים בגובהם. כאן גם נוכל לשים לב לחריזה, כי כבר בבית הראשון ניתן להבחין שזו אינה סטנדרטית אלא  משוכללת: "הערב" חורז עם "שלף", כלומר – רק בניקוד, ואילו שתי השורות האחרות אינן חורזות כלל אבל המיקצב הוא המאחד אותן על ידי מעבר מקביל בין טרוכי לאנפסט! וכך בשאר הבתים.

ומה יעשו השניים בערב כזה? את ידו הוא יניח על כתפה ברכות (ולא יותר!) והצל שלו ושלה מסמלים את איחודם בגוף ונפש. או אז מן הים הקרוב מגיעה רוח המחייה את הנפש בקיץ "כי היום, יפתי, עובר." הנוף הישראלי הקסום אף משתקף וזוהר בפניה ואז מתרחש שיא המגע כשהוא אוחז את צמתה בידו ומעז להציע לה, על רקע יופייה ויפי הערב, לשים ברכות את ראשה על ברכו, לנוח. השניים אינם מחפשים סערות כבשירי הדור הצעיר והמוסיקה הקיצבית שלו. או אז, בתחושת ביטחון מלאה, גם הינשוף והתן אינם מפחידים. ואכן, זו היתה הזוגיות התמימה של תקופתנו. לא כל שכן,  שכל זה גם מובע בלשון עברית תקינה, עשירה אך לא מוגזמת ומוגבהת מדי, והלחן הנהדר, שלא נוכל לצערי לשמוע אותו כאן, תואם את הלך הרוח.

השיר השני שהושר במקהלה אך לפני שנתיים, ואשר עניינו אהבה ומשך את תשומת ליבי, הוא השיר הידוע "שני שושנים" ואביא אותו בהמשך. ייחודו שהוא מעביר מראש את הקשר הזוגי היפה עד לסיומו במותו העגום של בן הזוג, למחוזות המטאפורה והאגדה על מנת להפחית מעוצמת הכאב. שהרי גם אם אחד משני השושנים "נקטף" בסוף השיר, כלומר – הלך לעולמו, הרי על ידי הסיפור האגדי ניתן לאפשר לרבים לשיר את השיר במנגינתו היפהפייה תוך התרפקות, כביכול, על אגדה רחוקה שמגשימה את אידאל האהבה.

"שני שושנים" הוא, כידוע, שירו של יעקב אורלנד, המשורר הפורה והפזמונאי רב הכישרון, ומה יש בו? שני שושנים! הכיצד? לא "שושנה" בלשון  נקבה אלא "שושן" אחד ועוד אחד, כיוון שלשון הנקבה היתה מייחדת את הדברים למין הנשי ואילו בזכר עשויים להיכלל שני המינים. שהרי כמובן, אז איש עוד לא העלה בדעתו זוגיות רשמית של שני גברים... עם זאת, שני השושנים מגלמים באופן מטאפורי זוג אוהבים בני אנוש, זכר ונקבה, כשהשוני במין ביניהם מגולם בצבעיהם (לבן ואדום) ובה בעת הם מגלמים גם מהות של טוהר מכאן ואהבה גדולה מכאן.

 אישור  לכך (מלבד לתחושתנו) מצוי גם בסיפור שסיפר דן אלמגור כיצד נוצר בכלל השיר הלהיט הזה. ובכן, את הלחן חיבר לו המלחין הנהדר מרדכי זעירא  ודן אלמגור סיפר כי השיר נכתב ב"כסית", הלא הוא בית הקפה לבוהמיינים משנות ה40 עד סוף שנות ה-60. יום אחד ישבו שם יעקב אורלנד ומרדכי  זעירא עם נשותיהם. ועברה שם ונכנסה פנימה אישה זקנה שמכרה פרחי שושנים והציעה להם. השניים קנו ממנה שני שושנים ונתנו לרעיותיהם כמחווה של אהבה, ואז, בו במקום, על הספסל בקפה שברחוב דיזנגוף, נולד השיר שני שושנים, והיה זה עוד בסוף שנות ה-40. וכך  מתברר שלפעמים דווקא הנצחי או זה ששורד נוצר ברגע אחד קסום. ולענייננו זה מחזק את ההנחה המובנת מאליה בדבר החיבור שהיה במחשבתם של אורלנד וזעירא לאהבה אנושית של גבר ואשה.

לפירסומו של השיר סייע גם הביצוע שלו על ידי שושנה דמארי הצעירה, ששרה אותו כבר בשנת 1949 בליוויו של משה וילנסקי, המלווה הקבוע שלה. לאחר מכן היו לו עוד 13 ביצועים, ביניהם של זוהר ארגוב, עופרה חזה, אריק איינשטיין, חיים משה, אסתר עופרים, יהורם גאון ושלומית אהרון! והביצוע האחרון, ככל הידוע לי, היה של זהבה בן, עוד בשנת  2010!

אז מה הפלא שהמנצחת על מקהלת החובבות בחרה בשיר הזה דווקא שנים רבות כל כך לאחר חיבורו וביצועו הראשון! ואם כך, מעניין לראות  יותר בפירוט מה יש בו בשיר שכך ריתק זמרים וקהל? הנה השיר בשלמותו, אף שאין שרים בדרך כלל את הבית האחרון:

שני שושנים

שושנה דמארי

מילים: יעקב אורלנד

לחן: מרדכי זעירא

קיימים 13 ביצועים נוספים לשיר זה

אשיר לך שיר עתיק, נושן

אשיר לך זמר על שושן.

היה היו לפני שנים

שני שושנים, שני שושנים.

היה זה כבר, רחוק היום,

אחד לבן, שני אדום.

בני גן אחד, כשני אחים,

צמחו עלה, צמחו חוחים.

עת בא הבוקר צחור גוון

פקח עיניים הלבן,

וערב בא ורד היום

עצם עיניים האדום.

ובלילות ובלילות

נשבו רוחות בם קלילות.

כה לבלבו עד באה יד,

יד שקטפה שושן אחד,

ואין יודע עד היום  –

את הלבן או האדום.

ורק יודעים, כי הנותר

ליבו נשבר, ליבו נשבר...

היה היו לפני שנים

שני שושנים, שני שושנים.

היה זה כבר, רחוק היום,

אחד לבן, שני אדום. 

עלילת השיר פשוטה ובהירה: לפני שנים רבות צמחו וגדלו  בגן אחד כשני אחים שני שושנים. בבוקר פקח הלבן עיניו (וגם האדום...) ועם ערב עצם השני את עיניו וישן. הרמוניה מופלאה. עד שבאה יד (אדם) וקטפה שושן אחד, ולא ידוע את מי. אבל ידוע כי השני – ליבו נשבר. וכן, הם באמת היו מזמן, לפני שנים רבות, מטעים השיר ומרגיעות המילים, והמוסיקה הרכה והמשתפכת מנעימה לנו את המשמעות עד שהעצב נשכח. תורמת לכך כמובן גם החריזה הרצופה והמצלצלת, כמו גם משקל היאמב, והאגדה מושלמת.

אכן, המקהלה, כמו בתקופת ילדותנו, ידעה לבחור שירים שמבליעים את הצער וכך מתגברים, ולא מרעימים קול וקצב ותובעים לשנות את המציאות ולמען ה"אני" כמו בשירי הצעירונים של היום. והאמת, קשה מאד לפסוק מהי הגישה העדיפה וגם לא עלינו לפסוק.

עדיף לעבור ולבחון את שירי המולדת והמורשת היהודית שהיוו חלק ניכר ברפרטואר של המקהלה, ואין להם מקבילים מפורשים בשירת הצעירים, שלגביהם המולדת היא עובדה קיימת מאז ומתמיד ללא התפעלות , שהרי כבר הוריהם נולדו לתוכה.

ד"ר ארנה גולן

המשך יבוא

* * *

תקוה וינשטוק

לא רפואה ולא שמחה

בראשית חודש ינואר קיבלתי מחברת האשראי פירוט של פעולותיי בדצמבר – וגיליתי לתימהוני תשלום של 36 שקלים ל"רפואה ושמחה": תשלום שני של 36 שקלים מתוך 36 תשלומים, סך הכול חוב של 1295 שקלים.

 "רפואה ושמחה"? מה זה בכלל? למי אני חייבת סכום כזה? 36 תשלומים, התחייבות לשלוש שנים! מה קורה פה?

החוב נכלל בפירוט בתי העסק כ"שונות". "שונות"הקשורות לרפואה? כל התשלומים הרפואיים שלי נעשים בהוראת קבע לקופת חולים ול"נטלי". אז אולי הדגש על "שמחה"? לא היתה לי שום שמחה מיוחדת בחודש שעבר, לא הלכתי לשום מסעדה יוקרה, לא קניתי שמלת מעצב... אז מה, לכל הרוחות, הצירוף המשונה הזה "רפואה ושמחה"?

פניתי לישראכרט. "רפואה ושמחה", השיבו לי, "זו חברת צדקה," ונתנו את מיספר הטלפון שלה. לא ריפוי, לא קנייה. אני "חייבת" קרוב ל-1300שקל לחברת צדקה.

ואז נזכרתי בכל הפרשה. ערב אחד צילצולה לי איזו חֵֶברה וביקשה תרומה. מה השם שלה לא קלטתי בבירור אך שמעתי "רפואה". מבקשים תרומה לריפוי ילדים חולים. ולא סתם תרומה. תרומה חודשית. לתמוך כל חודש בילד חולה.

התחייבות כזו, ועוד לחברה בלתי מוכרת, נראתה גדולה עליי. סירבתי והצטדקתי: "המטרה חשובה, אבל אתם לא בנים יחידים. כבר תרמתי היום לחברה אחרת."

הם המשיכו לבקש בשפת חלקות. ילדים חולים קשה, אומללים...

שלפתי את הישראכרט ותרמתי 36 שקל, מבהירה שהסכום "חד פעמי". והנה ה"רפואה ושמחה" הזו השתלטה במירמה על כרטיס האשראי שלי ואני כבר עבד כנעני שלה!

המומה ונכזבת, מלאת זעם, טילפנתי מיד לחברה. "התרומה היתה חד פעמית! תפסיקו לרמות אותי! החזירו לי את הכסף שגזלתם ממני!"

"התחייבת לשלם כל חודש!" ענה לי קול אישה. "יש לנו הקלטה!"

הקלטה? של מה? של דברים שלא אמרתי?

כבר בנקודת הרתיחה. אני חוזרת לחברת האשראי. "נא לא לחייב אותי ב'רפואה ושמחה'! הם מנצלים בזדון את כרטיס האשראי שלי, הכפילו תרומה בודדת ל-36 תרומות. בכלל הגיוני שאתחייב, בגילי, לשלוש שנים? איני מתחייבת אפילו לשלושה חודשים!"

עדות מול עדות. זה טוען חייב! זו טוענת להד"ם! עדים אין. ניסו להפחיד אותי בהקלטה שאינה קיימת... לא יהיה כלום כי לא היה כלום!... בישראכרט – בטח יאמינו לי. הם ודאי רגילים  לרמאויות כאלה. אולי אפילו לשקרים של אותה "רפואה ושמחה"!

ואכן, בישראכרט של פברואר לא רק שלא היה כל תשלום ל"רפואה ושמחה" אלא קיבלתי החזר של שני התשלומים שכבר נגבו ממני ל"חברת הצדקה" במרכאות כפולות הזו. אפילו זיכו אותי בריביות על התשלומים: 0.02 אחוז על התשלום הראשון שכבר שילמתי, 0.07 אחוז על השני. סכומים מזעריים, אולם בשלוש  שנים היו מצטברים לסכום של ממש.

כעת, כשהעניין הסתיים בכי טוב, חשבתי עליו בישוב הדעת. מי בכלל החברה הזאת "רפואה ושמחה" שאת שמה שמעתי לראשונה? מה בעצם מעשיה? איך בכלל התפתיתי? מתרימים מצלצלים לביתך בכל שעות היממה. מבקשים תרומה לכל מיני חלכאים ונדכאים. את מוכנה לעזור – ומשלמת, כמובן, בכרטיס האשראי. הכי זמין. הכי נוח... פולטת את מיספר הכרטיס, את תוקפו, לעתים גם את המיספר מאחור, מתפטרת מההטרדה וחוזרת לצפות בחדשות הקורונה בטלוויזיה.

כך, בקלי קלות, מתעלמים מהאזהרה שהכרטיס הזה הינו פצצה מתקתקת. יש לשמור עליו מכל משמר. חשיפתו הינה טאבו שבטאבו. הרי לצד האגודות האמינות הפועלות למען הכלל, צומחים הקמשונים, פרחי הרוע. המוסדות הקיקיוניים הבלתי מוכרים היודעים לנצל את הכרטיס לטובתם – ולרעתך.

הפקוח על חברות ה"צדקה" נראה רופף. אולי בכלל אינו קיים. מאן דהו יכול לשבת לו במשרד, אפילו בבית, ולגבות  תרומות צדקה וחסד לעצמו – ואת מתפתה להעניק את פרטי כרטיס האשראי לחֶברה, בייחוד כזו שאינה מוכרת ברבים, וזה כמו למסור את תעודת הזיהוי שלך, את הדרכון. אפילו גרוע מכך. רמאים ושקרנים משיגים ממקור כלשהו את מירשמי התושבים על פרטיהם ושנת הולדתם, ובמתק שפתיים – כל המפליג בחנופה הרי זה משובח – מבקשים תרומה לילדים חולים. הציבור מכמיר הלב ביותר, ואליו פונים במיוחד הוא הקשישים ועוד יותר הקשישות – הטרף הקל ביותר. נשים שחונכו מנוער לתרום אך אינן מתמצאות בחשבונות ובדרך כלל אינן בודקות את מסרי חברות האשראי ולא חושפות את "החובות" שהדביקו להן. ואם הן מגלות את הזיוף. מאיימים עליהן ב"הקלטות", כאילו היו  עברייני מס,מועדים לעיקול... כאילו מתן תרומה היא חוק בל יעבור. לא הסכמת לבקשת "רפואה ושמחה" מרצונך הטוב? תיענשי! תתרמי מאונס! במקום להחזיר לי קבלת תודה, כנהוג בתשלומי צדקה (לפעמים, בעיקר ממוסדות תורניים, אפילו תודה מוגזמת), גמלו לי רעה תחת טובה במעטה של מעניקי חסדים.

ובעודי בפרשת תרומה, נכנסתי לחלום בלהות. בעשר בלילה (!), רק חזרתי מהרחוב, מצלצל הטלפון. מישהו הטוען שהוא מאגודת "אחת  מתוך תשע", אגודה לתמיכה בנפגעות אונס, מבקש תרומת 20 שקל "כפי שתרמת בשנה שעברה."

היה ברור שהכוונה לתרומה באשראי. הסכום מיזערי, האגודה מוכרת, אבל את הישראכרט כבר איני מוציאה. הקול מבקש בזעם גובר, כמעט בהיסטריה: "רק  20 שקל!" כאילו כל גורלו תלוי בסכום הזה, ואני מתאפקת בכוח שלא לשלוף את הכרטיס! די. מספיק מה שכבר עולל לי! אמצע הלילה. חשוך. האיש מתחיל לצעוק, גם אני צועקת, מסבירה שכבר איני משלמת בישראכרט, המצלצל נשמע נואש ואני בהיסטריה. הוא יודע את שמי וכתובתי. אולי עוד מעט יגיע אליי לנקום בי על שמנעתי ממנו 20 שקל! אני טורקת את הטלפון, מלאה אימה...

הינה חלף פורים, מגיע פסח, שיא השיאים של עונת ההתרמות. איך ניתן לתרום שלא בכרטיס אשראי? חשבתי על דרך, אבל היא מפותלת מדי: לברר מה מעשי החברה המתרימה ומה המען שלה – אולי זו בכלל חברת קש. לקנות מעטפה ובול – פריטים שכמעט יצאו משימוש – ולשלוח בהמחאה או אולי במזומן, בדואר. או לחלופין ללכת לבנק ולבקש העברה בנקאית. דואר, בנק... מי מוכן להשקיע מאמץ כזה בתרומה, לא די בכסף?

התחלתי לומר לחברות הצדקה שצילצלו אליי שחדלתי לשלם בישראכרט ושיפנו בכתב עם מענם ומעשיהם.

"זה הרבה זמן..." נעניתי. אפילו סגרו את הטלפון כששמעו שלא מדובר בכרטיס אשראי. רוצים רק כסף בצ'יק צ'ק. בלי מאמץ...

שומר פתאים ה'. בצירוף מקרים מוזר, אך לא נדיר, כבר קרו לי לא מעט קואינסידנטים. בעודי כותבת על "חברת צדקה" הגיע אלי מכתב עם סמל "האגודה למלחמה בסרטן": "יותר משישה עשורים אנחנו נלחמים במחלת הסרטן והתוצאות מעוררות גאווה בכולנו" נאמר במכתב. ונוסף גם בכתב יד: "חלפה שנה מאז תרומתך. גם השנה אנו זקוקים לעזרתך."

בתודה מראש מוצעות חמש אפשרויות לתרומה: בטלפון, בפקס, באתר האגודה, בהמחאה לפקודת האגודה ובכרטיס אשראי. לאשראי נוסף ספח מפורט לתרומה בודדת או חודשית. והעיקר: בתוך המעטפה – מעטפה קטנה יותר, ממוענת ל"אגודה למלחמה בסרטן". המעטפה כבר מוכנה, מבוילת לגוביינה. לא הליכה לדואר, לא לבנק –רק להכניס את הכסף למעטפה ולשלשל לתיבת הדואר. מינימום טירחה. מקסימום ביטחון.

התרמה בדרך זו תובעת מחברת הצדקה ארגון, הנהלת פנקסים מכובדת ושקיפות. זו אינה איזה אגודה קיקיונית שכאשר שמה יוצא לשמצה היא מחליפה שם ומתחילה במעלליה מחדש. זו פירמה שרוכשת אמון בפעילות של שנים. היא מתייחסת אליך. זוכרת את תרומותיך. "האגודה למלחמה בסרטן" רק נשכרת מההוצאות הקטנות הנוספות – הדפסים, מעטפות, בולים. פנייה מכובדת מחזירה לרוב גם תרומה מכובדת, הניתנת בהרגשה טובה: אכן סייעת במשהו לנזקקים.

מסתבר ש"האגודה למלחמה בסרטן" אינה היחידה שיצאה לדרך המלך. לא מעט אגודות לגמילות חסד כבר נוהגות כך. "רעות" למשל, שירותי שיקום ושילוב בחברה של בעלי מוגבלויות, הפועלת משנת 1955. כך גם אגודות גדולות וגם קטנות – אמינות, לא אנונימיות, לא "מנדנדות" ומתמקחות.

בינתיים, עד שחברות הצדקה תעמודנה לביקורת ולפקוח – או עד ימות המשיח, כשהמדינה תדאג לכול ולא יהיה צורך בקופות צדקה – זו כנראה הדרך הבטוחה ביותר לשאת תרומה בלי להינזק ולהיות פרייער.

נ.ב.

זמן ניכר אחרי שישראכרט החזיר לי את כספי התרומה הכפויה, הודיעה לי "רפואה ושמחה" על זיכוי מהתשלומים. חששו כנראה שאפנה  לבית הדין לתביעות קטנות.

ירושת המיליונים

כבר שלוש שנים שאני מקבלת מיילים המבשרים על ירושה גדולה המצפה לי. תחילה הגיעו מיילים אלה אחת לשבועיים. כיום הם כבר מגיעים פעמיים בשבוע. המיילים כתובים בעברית רצוצה ולכולם נוסח דומה:

"אני עורך דין (לעתים כתוב "בריסטר") מנשה אוטבה (או ג'בו דודו, או ג'ון אולם, או פרידריך דוד) שבסיסו בטוגו. השב בחביבות לכתובת הדו"אל הפרטית שלי מכיוון שיש עסק חשוב שאני צריך לדון איתך על כספי הירושה בסך 9.5 אלף דולר שהשאיר קרוב ממשפחתך המנוח כאן בבנק בלומה טוגו. הוא היה מר אמיל הלקוח שלי לפני שהוא נפטר בתאונת דרכים עם משפחתו. הוא נושא את אותו שם משפחה אותך. כתוב לי פרטים נוספים על עסק זה." הטלפון: 228 – ואחריו 8 ספרות.

או – "ההצעה הזו בקשר למותו של מר אמיל שהיה הלקוח שלי לפני מותו האומלל והשאיר כמה מסכומי הכסף העצומים, 9.5 מיליון דולר בבנק בלומה טוגו. לאחר ניסיונות לא מוצלחים למצוא את קרוביו החלטתי ליצור איתך קשר שתעזור לי כמוטב לתנאי התביעה."

ולאחר שבוע, לפעמים, בא המייל בטרוניה: "שלחתי לך דואר לפני מיספר ימים אבל אין תגובה!"

במיילים לא מופיע שמי כנמען וגם לא שם הארץ כך שהם מתאימים להישלח לרחבי העולם. אבל כתובת המייל שלי ברורה, כוללת אפילו את שני שמות המשפחה שלי. "עורך הדין" ההאקר הצליח לפרוץ למייל שלי ולא הצלחנו לחסום אותו. הוא אינו מרפה, מקווה שסוף סוף אתפתה ואתקשר אתו... במרוצת השנים השתפרה מאוד העברית שלו. גם סכום "הירושה" השתפר מאוד. מ-1.5 אלף שקל קפץ לכמעט 10 מיליון דולר.

מהחכם נשלחים המיילים איני יודעת. אולי ממדינה שכנה, אולי אפילו מהארץ. בכל אופן הסתקרנתי לשמוע על "טוגו". חיפשתי באינטרנט ומצאתי (לצד רשת נעליים ישראלית "טוגו") את הרפובליקה טוגו במערב אפריקה, בין גאנה ובנין, מצאתי גם פרסומת של חברת טיסה לטוגו: "מתי לאחרונה חזרת הביתה עם שקיות מלאות שיקויים, עוברים מיובשים, גולגלות ועכבישים מטוגנים?" – והיתה גם אזהרה של  המטה לביטחון לאומי להימנע מנסיעה לטוגו: ארגון אל קאידה פעיל שם ומחפש בני ערובה.

אז אני מוותרת על הסיכוי למיליונים. לטוגו לא אסע.

תקוה וינשטוק

אהוד: את לא יחידה. למנויי האינטרנט בארץ, גם לי, נשלחים מדי יום עשרות ואולי מאות הודעות-כזב כאלו שרק רוצות ממך את מיספר חשבון הבנק שלך או פרטים מזהים אחרים. צריך פשוט למחוק מיד כל הודעה כזו ולא להתייחס אליה. ויש גם אפשרות להגדיר את ההודעה בתור "דואר זבל" ולתת הוראה שבפעמים הבאות היא תימחק על הסף וכלל לא תגיע אליך.

* * *

אהוד בן עזר

מסעותיי עם נשים

רומאן

פרק עשרים ושניים:

חליפת מכתבים עם סבתא ממורמרת

שלום מר חיים שפינוזה,

לבוֹט התלוֹבּטתי מאוד שבועות אם לגלות לך את סודי שהוא סודנו המשותף הידוע רק לי. אתה זוכר לילה אחד שבו אירחתי אותך לישון בקיבוץ שבערבה כאשר באת להרצות בפנינו מטעם ועדת התרבות של הקיבוצים על שדה פנחס המשל כמצבו של החיים? הייתי נערה צעירה ושמנמונת, חיילת בנח"ל, אתה זוכר ודאי את החצ'קונים שלי, שמאוד בערו לי! הצעת לי אפילו משחת עור, מנוול! – ואחר כך לקחת את בתוליי בדברי חלקות על כך שכל חייך הבוגרים חיכית לנפש תאומה כשלי והשכבת אותי ובאת עליי שלוש פעמים באותו לילה, משבח אותי על אגן-ירכיי הגדול וצועק כל פעם: "אין פנחס שדה!"

אני הריתי לך וילדתי בקיבוץ את בטי וכל חיי נהרסו ואתה נעלמת ואפילו לא שאלת עליי ואני לא רציתי לכפות את עצמיותי עליך כי אם שכחת אותי, אשכח אותך אשכחי. ולא הייתי כותבת אלמלא בטי שלי, בתי היחידה, שהיא כבר גרושה ואם לילד קטן, גיא, סיפרה לי שהחלה לעבוד בפרדס של משפחתך בפתח-תקווה בתור שפחה שמנקה תפוחי-זהב, ואגיד לך את האמת, אני זוכרת איך ניסית להתחיל עם כל בחורה שחשבת שיש לך סיכוי אצלה בביקור הקצר שלך אצלנו בקיבוץ ואני חוששת מגילוי עריות שלך – פָּפִּי! – עם בתך-בִּתי בֶּטִי באשמתי שאני שותקת, והמחשבה על כך שאתה תשכב עם בתך-בתי טורקת [צ"ל – טורדת] שינה מעיניי ואני מתחננת בפניך שתרפה ממנה מיד וכי חס ושלום שלא ייוודע לה שכתבתי לך וביקשתי. היא לא יודעת שאתה אבא שלה אדם עשיר ממשפחה מיוחסת אבל גם כי אני לא סתם משפחה, אחד מאבות אבותיי היה וגנר! – לא הקומפוזיטור! טמבל! – התלמיד של ד"ר פאוסט!

בכבוד רב לַאישיות המפוקפקת שלך,שנתגלתה לאחר שנים של חיפושים עקרים,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

לאגנה וגנר שלום רב,

לא איכפת לי אם אחד מאבות-אבותייך היה וגנר תלמידו של דוקטור פאוסט או וגנר הקומפוזיטור! תפסיקי להטריד אותי כי יש לי הרבה עבודה בפרדס, הרבה שמוטי-דם מזן "שרה" – אבל אף לא אחת בשם בטי וגם המשרד שלי כולו וירטואלי ואין בו מקום לזיונים ועל אחת כמה וכמה לגילוי עריות! היה פעם בפרדס אריה חרמן שאותו מר גוטמן צייר, אבל לא עריות! וגם מר אריה חרמן מת מזמן והוא קבור בְּסֶגוּלָה [בית הקברות של פתח תקווה]. וחוץ מזה תפסיקי לעשות צחוק מהספרים שלי ולהעתיק מהם סיפורים כאילו הם קרו לך!

בכבוד רב,

חיימקה שפינוזה

נ.ב.

בתולה לא היית.

*

מר חיים שפינוזה הנכבד,

אתה זוכר לילה אחד שבו אירחתי אותך לישון בקיבוץ... בערבה, כאשר באת להרצות בפנינו מטעם ועדת התרבות של הקיבוצים?

הייתי אז נערה צעירה ושמנמונת, חיילת בנח"ל, אתה זוכר ודאי את החצ'קונים שלי, שמאוד בערו לי! אני הריתי לך וילדתי בקיבוץ את בטי וכל חיי נהרסו ואתה נעלמת ואפילו לא שאלת עליי ואני לא רציתי לכפות את עצמיותי עליך כי אם שכחת אותי, אשכח אותך אשכחי. ולא הייתי כותבת אלמלא בטי שלי, בתי היחידה, סיפרה לי שהחלה לעבוד בפרדס שלך בתור שפחה שמנקה תפוחי-זהב, ואני זוכרת איך ניסית להתחיל עם כל בחורה שחשבת שיש לך סיכוי אצלה בביקור הקצר שלך אצלנו בקיבוץ ואני חוששת מגילוי עריות שלך עם בתך-בִּתי בֶּטִי והמחשבה על כך שאתה תשכב עם בתך-בתי טורקת שינה מעיניי, מה עוד שאתה מתאר זאת בפירוש בספר השירים החדש שלך:

אָסַפְתִּי כָּל חִיּוּךְ שֶׁנִּתְפָּרֵט מֵאַנְחוֹתַיִךְ

וְכָל גֻּמָּה שֶׁל חֹם נָשַׁקְתִּי בְּגוּפֵךְ.

עֵת נִמְנַמְתְּ בִּזְרוֹעוֹתַי וְרֵיח תִּינוֹקוֹת רַכִּים שְׂפָתַיִךְ

הָיִיתִי אָב לָךְ שֶׁיָּדַע בְּשָׂרֵךְ. שֶׁקֶט, אַל תִּתְעוֹרְרִי

שְׁאַפְתָּנִית קְטַנָּה, אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת סְגֹר נַפְשֵׁךְ

כִּי בִּבְגָדַיִךְ אַחֵרָה אַתְּ, בַּת קָרָה...

וככה עכשיו כבר לא תוכל להתכחש לאבהותך! תפסתי אותך! יש לך נשמה של מגלה עריות סדרתי וכל השימוש באצטלה של ספרות הוא רק קָמוֹפְלָג' מחוכם לנטיות הפדרסטיות שלך!

זאת אני,

הרוצחת אותך במחשבותיה לילה-לילה,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

מר חיים שפינוזה החצוף,

הגיעו לאוזניי שמועות שיש קוראים שחושבים שאני לא אמיתית אלא פיקציה שבה אתה משתמש כדי להגביר עניין בספר שיריך האינצסטִיוּאלִיִים על חרמנותך כלפיי ועל בתנו המשותפת בטי, וברשותך וגם שלא ברשותך – אני עומדת על שלי-שלך ועל זכותי להזיז, להזים, להזמים ולהזמיע את השמועות וגם להזהיר כי כל מי שיטיל ספק בקיומי תוגש נגדו גם כן תובענה מצידי לפיצוי כפול ומכופּלץ. אני קיימת, קיימת, קיימת. ושום פירצוצים שלך לא ימחקוני מספר מסעותיך עם הנשים שתוכן מצצת וקליפתן זרקת!

באי-כבוד רב כלפי שוֹמֶן נחת פרצופך המזדקן, שהדבר האחרון שאפשר לומר עליו שהוא פרצוף של משורר!

אֲגָנָה וַגְנֵר

מוצ'צ'ה "מוצצת" מוסמכת

*

מר ח. שפינוזה,

קראתי אחדים מספריך ותוהה אני הייתכן כי אדם המתיימר להיות משורר, כמוך, אין בו שמץ של רוחניות? אצלך הכול גשמי. מתבדח. פרטני. מציאותי. כאילו אתה מדווח לנו, תסלח לי – על כל נאד שלך בשיריך. והלא מלוא כל הארץ רוחניות – הרצאות, כנסים, חוגים, קורסים, סדנאות, מפגשים, יהדות, אפלפלד, ויזל, כשר, שואה, קבלה, מֵיצגים, תערוכות, השתלמויות, התוועדויות, לילות שימורים, דתיים-חילוניים, דברי נביאים רבי-מכר, ספרות נשים, חרטאות, תֶרָטאות, זיבודֵי-רוח וזיבולי-שכל, וגם קראתי בביוגראפיה שלך, "בִּתוֹ של הכאב" – שבשנת תרפ"ה-פ"ו אתה למדת לתואר שני בקבלה אצל פרופ' גרשם שלום אז בוודאי אתה תוכל להשתלב באחת המכינות הרוחניות של החוגים התל-אביביים שלנו לקבלה, אם כי שמעתי שלא למדתם שם, באוניברסיטה העברית בירושלים, קבלה מעשית ומעשי כשפים ודיאטות רזון, שהם מעיקרי הרוחניות שלנו, ובסימן זה גם עמד הכנס למדעי היהדות האחרון, שאני מניחה שלא השתתפת בו כי אתה הלא מעדיף מסעדות, נאדות, וגירויים ארוטיים של קשישים.

הרשה לי לומר לך שטרם היה משורר חסר רוחניות כמוך. אתה רק מתעד, מתעד, מתעד או כמו שאתה קורא לעצמך ברומאן החארטה שלך "המושבה שלנו" – כרוניסטן. תסלח לי אבל תיעוד ובייחוד של הפלצוֹת של איכרי מושבות העלייה הראשונה זה לא ספרות ולא רוחניות וכדאי לך ללמוד קצת מסופרינו וסופרותינו הגדולים מהי רוחניות ומהי ספרות ובהזדמנות זו גם מהי עברית ספרותית נקייה מגסויות. פוי!

בברכה מקוראת לֹא-מעריצה שלך,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

גברת אגנה וגנר,

 אכן צדקת בהחלט בכל אבחנותייך כלפיי, אך זאת אילו הייתי משורר – ואילו אני – פרדסן, וכידוע לך פרדסנים הם אנשים לא-רוחניים. להפך, הרוח גורמת להם נזקים גדולים בחורף, כאשר פרי-ההדר עדיין על העץ, ונושר. לכן הם נוטעים שדרות ברושים שוברי-רוח סביב חלקות הפרדס, ולפני שנים רבות אף ניסו לאקלם בפרדסי הארץ שוברי-רוח של "עשב הפיל" מאפריקה, שצומח מהר מאוד. ולכן אני מאוד-מאוד נגד הרוח וגם הולך נגד הרוח כל השנים וזה גם לא כל כך קשה לי אם נתחשב בכך שאני שוקל יותר מתשעים קילו ונופח ככל האדם פעמים אחדות ביום נגד הרוח וגם בכיוון הרוח – נופח רוח מאוד-לא-רוחנית ממעמקי פרטיותי – כי גם לחיה נשמה ואנה אנו באים בלי סופרים, הוגים, פרופסורים-חדשים ושדרנים רוחניים שידריכו את שלוותנו הנאורה במילים עבריות ממולמלות במחשבה יהודית שמאלצית בשומן אווזים דיכוטומי בין יחיד לקולקטיב שגורם לליקוק שפתי גברות תל-אביביות נאורות בממרח דרידייה, לווינס, שפתי הפות החיצוניות, מפוטמות בסוּפגניות המחץ הוורבאלי הפוסט-אוריגנלי היוצר רבי-מכר למערכת העיכול הרוחנית שבולעת כל שטות פסוידו-משכילית כמו שסבתא שלי היתה אומרת, מפי עיסא, הפועל הערבי של סבא: "אסבּאח בילחאר!" – תִשְׂחֶה בחרא! – כלומר שהרוחניות היא האג'נדה ה"אִינֵית" של מאחזי-עיניים שמתפרנסים ממנה ובעזרתה כלל וכלל לא רע, וזאת מבלי להזכיר שמות.

והדבר האחרון בחשיבותו, אומרים הפרדסנים – שצריך משורר/ת לדעת לכתוב הוא לדעת לכתוב, פן ספרו/ה לא יהיה רב-מכר אלא בעל ערך ספרותי אמיתי, ר"ל.

*

למשורר הנִקְלֶה חיים שפינוזה שלום,

זמן ממושך לא כתבתי לך וזאת כי הייתי עסוקה באירגון המתנדבות לתרומת ביציות וגם כי גיליונות המכתב העיתי שבו אתה כותב נעשו ארוכים עד שחשבתי לבקש ממך שיפסיקו לשלוח לי אותם כי תודה לאל עדיין איני זקוקה לעיתוני חינם משעממים. גבר חינם, מילא. שייכנס, כל זמן שיש לאן ועדיין לח ולא מפיפי. אבל לא עיתון. ושמעתי שיש עיתון חינם גם ברכבת אבל הקטרים חלשים. "יִלְעַן דִין אִל בָּבּוּר אִילְלִי גָ'אּבְּהוֹם!" – ארורה האנייה שהביאה את הקטרים האלה! – שלולא העיסוק בארגון הביציות הייתי גם אני אמורה לנסוע ברכבת ישראל בדיוק בצומת בית יהושע, ונדפקת בגלל הקטר החלש שהתהפך ולא איתי.

מה שרציתי להגיד לך הוא שאף קורא לא מעניין אותו מתי בדיוק סבא שלך חרש את התלם הראשון במושבה וגם לא איזו מושבה היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה וגם אם נשים יסדו אותה או גברים ושכשאני רק רואה אצלך כתוב – ראשון, ראשונות וראשונה אני מיד מקבלת חררה.

אינני מבינה איך משורר כמוך לא מתבייש לעסוק בשטויות שהן באמת-נידחות. קח דוגמה מהסופרים החשובים שלנו שעוסקים בנושאים רציניים כמו עוני בקניונים, רעב בבתי-הספר, נשיאים אנסים, מצב ילדים פלסטינים חפים מפשע שצה"ל הורג בתותחיו ובמזל"טיו, יהודי ארה"ב פחות יהודים מאיתנו, הגרמנים לא היו כל-כך נוראים כי כל אחד מאיתנו יכול להיות נאצי כי השטן שוכן בכולנו ואנחנו אשמים כי אנחנו שיגענו משגעים ונמשיך לשגע את העולם וגם את הערבים ואת הגרמנים  וגם את שופטי פרס נובל למוסר עברי, ומותר לגרמנים להוקיע את ישראל ואף לנהוג נגדה צעדים מדיניים או כלכליים כי הסחף במעמדה של ישראל בעיני אנשים הגונים בגרמניה ובארצות נאורות אחרות נובע בראש ובראשונה ממדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים ומן השינויים לרעה שהתחוללו בתוך החברה הישראלית, ובקרב שוכני המערות חביבֵי הסופרים העבריים בהר חברון, והשפעתה של אום-כולת'ום על הספרות העברית, ואשמתנו-אשמנו-אשמנו-אשמתנו וחוזר חלילה ודימנה.

אבל אתה, קְלוֹץ מִיט אוֹיגֵען, עוסק בקָקה לוקאלי עתיק שלא מעניין איש. ואגב, גם לא יזיק לך לדעת שבתנו, שלאבהותך עליה אתה מתנכר, ילדה לנו נכד בתור אם חד-הורית, כמו שאני ילדתי לך, ואם נאריך ימים ואִם החד-הורות תורשתית היא, כפי שהוכח כאן, תיוולד לנו גם נכדה שתהיה גם היא חד-הורית כי גברים נשואים בימינו לגברים אחרים ויש להם ביצים אבל אין להם ביציות.

ואתה באמת משעמם וגם כבר לא מרגש אותי כמו אז, בקיבוץ, כשהזרעת אותי פנים ואחור לאחר שזיבלת לי את השכל בסיפורים על דודתך המשוררת אשר על כתביה עשיתי אז עבודת מ"א בחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בת-שלמה רבתי, כאשר כל-כולה עדיין שכנה בקמפוס דיר העיזים של משפחת שוורצמן, גבינות, יוגורט וזיתים שחורים מן הכי טובים בארץ אפילו שהוא שׂם בהם שׁוּם.

שמעתי אומרות בערב למלאת 25 שנה למותו של נחום גוטמן, ב"צוותא", שספרו "ביאטריצ'ה" הוא ספר אכזרי אנטי-פמיניסטי כי האריה אוכל בסוף את המינקת שלו, ואני גם מדברת כאן בשם הכלבות, ולכן גם אני חושבת שצריך להפסיק את הדפסת הספר ולבקש ממשפחת גוטמן לגנוז אותו. והאמת, אני לא היכרתי היטב את גוטמן כי גדלתי בצפון הארץ ולשם לא הגיע "דבר לילדים", רק עד כרכור.

ברגשי כבוד הדדיים לְיִקרַת נִיקלוּתְךָ המחורצפת,

אֲגָנָה וַגְנֵר

זקופת הדָדִים (זוכר? הם זוכריךָ!.. אוֹה...)

*

לחיים שפינוזה שלום רב,

לצערי לא ידעתי כלל שהספר שלך "המושבה שלנו" יצא בשעתו לאור, וגם לא הצלחתי למצוא (או להזמין) עותק ממנו בחנויות הספרים. במרביתן כלל לא שמעו על אודותיו.

בלית ברירה אני מסתפקת בקריאת פרקיו המתפרסמים בהמשכים, ואף שאינני מסכימה עם הגסויות, וחושבת שלא היתה מזיקה לך עורכת נבונה שתוציא אותן מהטקסט, לא אסתיר ממך את התפעלותי, בייחוד מן הפרק התשעה-עשר המספר על מאדאם אום-אל-טאך ובנותיה.

לא היה, ולדעתי גם לא יהיה אי פעם ספר עברי דומה לו, ואני מתארת לעצמי כי לקראת יובל ה-60 שלך תחגוג איתך הארץ כולה ובייחוד המושבה שלך (שם בוודאי אינם חדלים לקרוא, ללמוד וללמד את "המושבה שלנו" וגם את "אברהם שפירא") – ועל שדרות דקלי הוואשינגטוניות יתנוססו דגלי חגך, וגם אוניברסיטת בת-שלמה רבתי תעניק לך תואר דוקטור לשם כבוד של המושבות הראשונות.

יש מעט מאוד משוררים עבריים, אם בכלל, שיודעים לכתוב כמוך ויש להם עולם ייחודי כשלך, ואני מאמינה שגם בדורות הבאים יאהבו לקרוא את הספרים שלך ואני כותבת לך דברים אלה בצורה אובייקטיבית לחלוטין ולא מפני שפעם היית בתוכי במזרח וגם בסוף מערב.

שלך בהתרפקות (דגדגנית ונוסטלגית) מסוייגת,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

לאגנה היקרה שלום רב,

אני שמח ללמוד מנימת מכתבך שקצת התפייסת איתי בזכות ספרי "המושבה שלנו" ואינך מזכירה עוד את הבת שאת טוענת שאני אביה (ושדרשת שכל תמלוגיי מאקו"ם יועברו אליה, אחרת הם יוקפאו בצו מבית משפט, כמו התמלוגים של משורר ידוע אחר), וכן שאת עדיין עודך בחיים וגם זוכרת את ההתדבקויות האקראיות שלנו.

עם זאת, למרות שמחמיא לי שאת זוכרת אותי צעיר (וּמְדָגְדֵגַן) – עליי לאכזב אותך בקשר לחגיגות יובל השישים שלי בארץ בכלל ובמושבה בפרט – כי אני כבר כבן שבעים ואחת.

כאשר מלאו לי שישים איש לא שם לב לכך.

כך גורלו של משורר נידח, שאיש בקהילייה הספרותית ובתקשורת אינו זוכר את יובלותיו או יודע מה נכתב בספריו. משורר לא חשוב, מה יש לו בחייו? – לא חשוב מה הוא כותב, כי כל מה שהוא כותב לא חשוב ולא נחשב.

על זיכרון השעות שבילינו יחד אתרפק אף אני ובהם אתנחם גם כַּחמור ההופך בשולחן.

בברכה,

חיימקה שפינוזה

*

לחיים שפינוזה שלום,

רציתי לברך אותך ליום הולדתך השבעים ואחת אבל אתה חרא של בן אדם. לא די שהתכחשת לבתנו המשותפת שנולדה לי בקיבוץ, ואינך שואל כלל על גורלה, ועל הנכד שלנו, גיא, שנולד לה – אלא גם רימית את כולנו בכך שאמרת שכל האמצעים כשרים כדי שתוכל להקדיש את עצמך לכתיבה ולכן מותר לך לדפוק נשים מלפנים ומאחור ולהכניס להריון בלי כל התחייבות מצידך – ומה יצא ממך לבסוף? חרא של משורר. מרבית הסופרים בני הדור שלך הצליחו, ולא מפסיקים לתרגם את הספרים שלהם ולהזמין אותם להופיע בחו"ל ולהעניק להם פרסים – ואתה, אפילו בעברית אף ספר שלך לא נמצא בחנויות הספרים, ולא עזרה לך כל הפורנוגראפיה שהכנסת בשירתך. ולא שהיית פעם משהו מיוחד אבל בשנים האחרונות נשכחת כליל. וגם לא נשארו לך הרבה שנים לתקן את המעוות, עד מאה ועשרים.

אם בתך האומללה,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

לחיים שפינוזה שלום,

אני לא יודעת אם קצב אשם או לא, אבל ברור לי שהוא הסתבך בקשרים עם נשים שעבדו תחתיו, תרתי משמע. ואני רוצה לשאול אותך, בתור משורר (היחיד מבין המשוררים שבעל אותי וממך נולדה לי בתנו בטי שאתה מתכחש לה) – איך, איך איש ציבור בעל רקורד כקצב היה יכול לסלול את דרכו למעלה עד היותו נשיא מדינת ישראל למשך תקופת כהונה שלמה כמעט, וזאת לאחר שבחרו בו רוב חברי הכנסת, שנבחרו על ידי העם, על ידינו?

הייתכן שכך קרה רק מפני שהוא פוליטיקאי ממוצא לא-אשכנזי ולכן נהנה, עד גבול מסויים,  מאפלייה מתקנת?

מצד שני, אני מתפלאה ושומעת ברדיו ובהפגנה בכיכר במוצאי שבת את כל החרפות והגידופים הנאלחים, המבזים והדמגוגיים ביותר – כשהם יוצאים כלפי קצב מפי נשים וגברים הנחשבים אינטלקטואלים ומנהיגים חשובים, נשים וגברים שאין לחשוד בהם שהם מרמת העומק של ביבי שופכין. ולהפתעתי גם לא ראיתי כמעט אף פרסי או יוצא עדות מזרח בקהל האינטלקטואלי, שמחא כפיים וצווח כמו משוגעות היסטריות (בכנס מכשפות לֵילִי בסאלם) –אחרי כל קללה שנצרחה והוטחה בְּקֶצֶב בְּקָצָב מהבמה.

ורציתי לשאול מה דעתך – אם קצב היה אשכנזי, יליד-הארץ, נאה, בן היישוב הוותיק, מהקיבוץ, או ח"כ "צבר" יפה וחתיך של מר"צ, למשל, או עם בלורית כמו שהיתה לסופר העברי החשוב ביותר יעקב שבתאי, לפני שהתקרח בין שתי נשים ומת – האם גם אז היו מעזים לחרף ולגדף אותו ככה? או שרק את הצ'חצ'חים , צאצאי הַבֶּרְבֶּרִים שהתייהדו – מותר לכנות בשמות גנאי איומים ונוראים, ולא לתת על כך את הדין?

טוב. לשם איזון הן חירפו גם הנשקן האשכנזי חיים רמון.

וההתלהבות שלהן! יכולת לחשוד שהמפגינות ממש מתות לקרוא יום-יום בעיתונים במשך חודשים ארוכים את פרשות ההשפלה וההתעללות שספגו המתלוננות מקצב, ואיזה מפלצת הוא היה, ורק שלא יסגור להן איזה מזוז משפטי את ההצגה ויסתום באבן את פי הבאר המפיצה מים מורעלים, מתוקים, היסטריים ותקשורתיים כל כך.

אתה רואה שגם אני יודעת לכתוב.

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

לחיים שפינוזה שלום בלא-ברכה,

סבורה אני שיש גבול לכל התעללות באישה ומה גם אם שמנתי ויש לי עכשיו זוג פומלות, כמו שפעם היו אומרים, שדיים שמסבים לי ייסורים רבים כי כבר אינני צעירה כמו פעם והם אינם זקופים ואפילו בבדיקות של סרטן השד שני רופאים צעירים צריכים לעסות אותם עד שמקיפים אותם יחד ומגיעים לאבחנה נכונה, למזלי שלילית, וכל אותה עת שתי אחיות לוחצות להם על הביצים מכל צד כדי שלא ישפריצו כי השדיים שלי עדיין מחוללים מהומות תחתיות.

והנה, יום אחד בשבוע שעבר אני מבקרת בשוק הכרמל עם הרוסי ידידי-לחיים זה שנים אחדות (שניהל רפת קולקטיבית גדולה בקולחוז בסיביר ויודע לחלוב) ואנחנו עומדים בחנות של דברי מאפה, לחמים, כעכים, לחמניות ופיתות, ואת מי אני רואה ממול לוטש בי עיניים מתחת לסנטרי כתרנגול בבני אדם?

– אותך כמובן! – חיימקה שפינוזה המשורר המאניאק שכמובן אינו מזהה אותי – חיימקה שפוסע ברחוב מתחת אל תחת ונראה כעומד כל רגע על עברי פי תחת והוא קונה לחמניה רכה ועושה הפסקה ואחר כך קונה עוד לחמניה רכה, ועוד הפסקה, ועוד לחמניה, ואני כבר רואה שלא הלחמניות מגרות את תיאבונו אלא השדיים הענקיים שלי שאותם הוא בולע בעיניו כשרעדה עוברת בגופו מרוב שהוא נסער, ומבטיו נעשים זגוגיים כמבקש להיטמע בי, וגם, תסלח לי – כחופץ לזיין אותי בין השדיים שלי (זוכר?...) וככה זה נמשך עד שסיימתי לקנות לחמים עם הידיד הרוסי שלי שניהל את הרפת הקולקטיבית בקולחוז בסיביר ויודע לחלוב, ואתה נשארת תקוע עם איזה עשרים לחמניות רכות.

ואני פותחת את העיתון שבו אתה כותב, ומה אני רואה? שיר! – "כשאני רואה זוג שדיים מה זה גדולים" וגם מעז לרמוז שהם גרמו לו להתיז! – תִיז אֶמָכּ! – אתה והמשוררים!

אבל אם רק היית חוזר אליי הייתי מפנה גם לך מקום בין שדיי...

וזורקת את הרוסי שיודע לחלוב...

בהתרסה בוערת,

שכובתך-בעבר ואֵם בתך הנסתרה שבגורלה לא התעניינת מעודך,

ויש גם נכד, גיא

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

כשאני רואה זוג שדיים מה זה גדולים

שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

כשאני רואה זוג שדיים מה זה גדולים

ענקמונים אצל אישה צעירה ואפילו רזה

אני לא יכול להפסיק להסתכל אני

מסוגל להשפיך רק מלהסתכל עליה

אבל אז אני אומר לעצמי כמה מסכנה

האישה הדדנית שצריכה לסחוב

כל חייה זוג עטינים מתנדנדים אם

אין עליהם חזייה, וכמה גדולות החזיות

וגם יקרות וכמה משפיל שאת כל כך

מגרה בסרח העודף שלך ובעצם אומללה

ואני רוצה לגשת אליה ולעזור לה

להחזיק אותם כדי שלא תלך בגב כפוף

מכובד משקלם – ומה אני חוטף אחרי

הרגע הקצר שהחזקתי בהם – סטירת

לחי כן סטירת לחי על כך שניסיתי לעזור לאישה

אומללה לשאת בנטל שהחיים מינו לה במנה גדושה

די. גמרתי. עכשיו אני הולך בשקט בשקט

להחליף מכנסיים.

*

לחיים שפינוזה

המתעלק על תמונות עירום של נשים הרות,

שלום לַשמוק החי בקלון,

אכן, כפי שנוכחתי להוותי במשך השנים, אתה הולך ונסוג לאחור (אף כי באחוריי דווקא אהבת קדימה ולא בגלל התמיכה במפלגת אולמרט אלא מפני האופי העות'מני הים-תיכוני האנאלי שלך) – ועכשיו אני מתארת לי איך אתה שוטף בעיניך את הבטן הענקית ואת האחוריים ואת השדיים הגדולים של "אהובתך" גבריאלה ספניק, ואתה לא רואה שהיא כבר זקנה וכל חמוקיה הם עבודת ריטוש של המחשב, אפילו נקודת חן אחת או קמט אין בכל החודש השמיני האכסהיביציוניסטי הוורוד שלה, אבל כפי שאני מכירה אותך, אתה היית מוכן לתקוע לה גם כשהיא שמנה כמו פרה וזה אפילו מגרה אותך יותר וגם היית מת לחלוב את שדיה השופעים כמו שהיית חולב את העז במושבה וגם מספר לי על כך כשהיית חולב אותי ומחליק לתוכי. אני מתפלאת על הקוראים ובייחוד על הקוראות, שלא השליכו בגועל נפש את תמונת הפרה המפוטמת מרשימת הנמענות הנאנסות לקרוא את גסויותיך. פויה לְךָ. בושה. אני מאחלת לך שתצליץ לך גבריאלה ספניק בפנים ואז תראה מה זה להעריץ מירחון הטלנובלות "וויוה פלוס" תמונה של פרה ורודה מעוברת ערומה בחודש השמיני להריונה!

ממני אֵם ילדתך הנידחה שלא זכתה לשום ליטוף ממך,

אֲגָנָה וַגְנֵר

אני המארחת שלך מליל הזיונים בחדר האורחים בקיבוץ בערבה אחרי ההרצאה על דמות הערבי בספרות העברית לפני שנים רבות בעוד שדיי גדולים  זקופים.

*

לחיים,

כאחת מקומץ הקוראים שעדיין מעוניינים בדבריך המשעממים, קראתי גם אני את פרקי היומן שלך שפירסמת בעיתון, ומאחר שאני חוששת שכללת בו גם את פרשת יחסינו ואת בתי שילדתי לך ואשר לה אתה מתכחש – רציתי לדעת איך אני יכולה להגן על עצמי ועליה מפני יומניך הפורנוגראפיים ההזויים-למחצה (כמו שאתה מתעקש לספר שבאת עליי מאחור) ואם לא הגיע העת לפנות לייעוץ משפטי כדי להגן עלינו מפני יומניך. אחי-למחצה הוא עורך-דין.

בהזדמנות זו אני רוצה לבקש ממך שאם אמות לפניך, אנא אל תפרסם עליי מודעת אבל בעיתון אלא אם גם בתנו המשותפת תהיה חתומה עליה.

בכבוד רב,

אחת מנפגעותיך,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

למשורר המופרע חיים שפינוזה,

ידעתי שלא תשלח לי ולבתנו המשותפת את הספר החדש שלך וקניתי אותו בחנות והכרחתי את עצמי לקרוא בו (בין היתר כדי לבדוק אם לא הוצאת דיבתי רעה, כדרכך) – ואל תחשוב שלא מצאתי אחת לאחת את כל הגסויות המיותרות שהכנסת בו.

ואני רוצה להגיד לך שכאשר קוראים היטב את תיאורי הסקס והכמו-סקס שלך (אכסהביציוניזם, אוננות, משמושי זובי יחד עם הקינאה בנערים הערביים וגם הסצינה בירושלים עם איה העיזה והזרג שלך) – מתחילים להבין את סטיותיך המיניות ואת הקיבעון שלך לעלות עליי מאחור שירשת כנראה מהפר שהיה עולה ברפת של קלמניה על הפרות, וכמובן גם כן מאחור, (ושאתה מספר שכמעט הרג אותך, מה שלא היה משנה הרבה בתולדות הספרות העברית).

ואני מבינה קצת ברפתנות מהתקופה שלי בקיבוץ, למרות שכבר אז כל ההזרעה היתה מלאכותית, וכאשר הייתי בשבוע שעבר בתערוכה "אגרו משוב" של החקלאות בגני התערוכה בתל אביב (והרי יכולנו להיפגש שם במקרה!) – וראיתי את הפרות עם העטינים המדהימים בגודלם – אני רוצה להגיד לך שכאשר אנחנו היינו צעירים לא היו לפרות עטינים כאלה! זה ממש לא אנושי... חרף העובדה שגם החזה שלי לא קטן במיוחד, גם אז, בקיבוץ, והפטמות, אני גאה – כאצבעונים של תופרת, זוכר? – אבל אני רוצה להגיד לך שבסופו של דבר, אִם, אִם בכל זאת היינו נפגשים, גם היום, אני הייתי מרשה לך לעשות עמוק בתנועת המושבים שלי – כל מה שאתה רוצה כמו אז, באותו לילה בקיבוץ, כי, אני כבר ממש בוכה... שתלך קיבינימאט... אני לא הפסקתי לאהוב אותך במשך כל השנים הרבות שחלפו מאז, יא חתיכת חרא מתכחש שכמוך!

ממני, המטומטמת שעדיין זוכרת אותך מלפנים ולפעמים גם מאחור, ונשיכותיך באצבעונים הזקופים, אז, כשהיית חולב אותי...

אֲגָנָה וַגְנֵר 

*

למשורר חיים שפינוזה,

עולה לי בבריאות לכתוב לך אבל אינני יכולה לשתוק. קראתי בעיתון כי ב-73 שנותיך אתה שוקל כבר 97 קילוגרמים!

ואני רוצה להגיד לך שאני מודאגת מאוד ואגיד לך מדוע. מפני שהבת שילדתי לך אחרי שאנסת אותי אותו לילה אחרי ההרצאה שלך בקיבוץ (כן, אתה, ולא שני משוררים אחרים, מבוגרים ממך, שהאחד מהם כבר מת!) – הבת שלי תישאר בלי אב, מבלי שזכתה כלל להכיר את אביה, כי אני נשבעתי שלא לגלות לך את שמה האמיתי ואת גורלה עד שלא תסכים לבדיקת רקמות כדי לאשר את אבהותך, אבל היא יודעת היטב מי אתה וגם מתכוונת בבוא היום לבקש חלק בעיזבונך הספרותי, כי היא קוראת את רוב שירי האהבה שלך כמכוונים אליי, אל אימא היקרה שלה שנשאה ברחמה את זרעך, והיא רוצה להחזיק בבוא היום בזכויות ההלחנה שלהם.

אז אם תמשיך להשמין ולהזקין ככה – לא תזכה להכיר את בתנו החד-הורית ואולי גם את הנכד שלנו גיא ואולי גם לא נצליח לעשות את בדיקת הרקמות.

אני מתארת לעצמי שאילו היית שוכב עליי היום הייתי נחנקת מחוסר אוויר כמו בסרט המטורף "בוראט" שבטעות הלכתי בשעתו לראותו עם מחזר עיראקי ונשארתי עד הסוף כמו אותו לילה איתך.

שכובתך השמנה מאותו לילה איום בקיבוץ,

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

למשורר המזריע,

קראתי שאתה עומד לפרסם מחדש את ספר שירי הזימה שלך "הנאהבים שאינם נעימים" שבזכותו אפילו לא נכנסת לרשימת הסופרים הפורנוגראפיים של הספרות העברית כי איש לא התייחס וגם לא מתייחס לכתיבתך ברצינות, מה עוד שאתה פורנוגראף ממין זכר ולא ממין נקבה, ולכן אני רוצה להקדים ולהודיע כי לי ולדמותי אין ולא היה שום חלק בספר הנתעב שלך, שכולו פרי דימיונך המופרע , וגם אין לי שום קשר לדמות פאני היל התל-אביבית שלך – לילך הרמוטק.

אני בסך הכול אישה הגונה, שבגלל זיון של לילה אחד בקיבוץ, שנסתיים בהפרייה ללא הפלה – ילדה לך בת מקסימה, שאתה מתעלם ממנה כל השנים באכזריות רבה כי ראשך נתון כל הזמן בפוליטיקה ובתיאורי הַצִּ'יפְּצִ'ימוֹן של לילך.

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

למשפריצר,

אני אמנם זוכרת כי בביקור שלך אצלנו כשהרצית בקיבוץ הפצרת בי יותר מאוחר בלילה בחדרי, אחרי שהזרעת אותי כי שפכת כל התנובה בתוכי בלי להיזהר – הפצרת גם להרשות לך לגלח את שיער בית השחי שלי, שהיה די עבות כמו שהנח"לאיות הצעירות נהגו לגדל כי אמרו שריח הזיעה מגרה וגם מושך בחורים, שמראה הזקנקן הרך החבוי-למחצה מזכיר להם קוס שחלקם טרם זכו לראותו, ואפילו לימים נהרגו במלחמה בלי שראו קוּס אמיתי, ואני נעניתי לך כי חשבתי שככה זה אצל המשוררים העבריים אחרי שהם מזיינים, ולא יפה להשיב את משאלותיהם ריקם.

ואחרי הגילוח אתה ביקשת ממני שארשה לך לשים את המידלדל שלך בבית השחי המגולח שלי, ואני נעניתי לך כי חשבתי שככה זה אצל המשוררים העבריים אחרי שהם מזיינים ולא יפה להשיב את משאלותיהם ריקם, וכאשר שיפשפתי אותך בבית השחי שלי אתה נאנחת והמידלדל שלך והתרומם והתיז עוד פעם – אמנם לא עד רמת גן, שהיא רחוקה מאוד מן הקיבוץ בערבה, אלא לתוך העין שלי, ונעשה לי חם ורטוב ולא יכולתי לראות בגלל הלובן שלך ואנחנו פרצנו שנינו בצחוק אדיר עד שהשכנות שלי מעבר לקיר דפקו שם ושאלו מה קורה אצלי ואתה ניגבת  לי את העין בתחתונים שלי.

ועכשיו לקחת את החווייה האינטימית ההיא של שנינו ועשית ממנה שיר מגעיל!

מקווה שהמשפריצר עדיין בכושר,

אֵם ילדתך זנוחת האב,

המתגעגעת לזיון שלך, יַחְרַבּ-בֵּיתַכּ!

סבתא של גיא –

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

כמו מתל אביב לרמת גן

הרשי לי לגלח את שיער בית שחייך

לחוש זיפייך השחורים בטרם מגע הסכין

להקציף אותך בלובן מברשת הסבון

לָטֵף גופך הצח הלוך ושוב בַּלהב

צחקי צחקי על החלומות

הַרִיח קפלייך

דַמיין ערוותך אם

תרשי לי שם

וגם לנשום

עור חלק וַרך כַּפּוֹת

מבית-שחייך

להעריץ בך את השקע הרוטט 

לאט לאט

לנשק

להביאו לשיא

אני בלן משופשף

מעתה המבקר בבית שחְייך יֵדע

כי כבר אבדו שם הבתולים

ואם תרשי לי

אחרי הרעד הסקסי

אחרי אביונת בית השחי שלך

שתחזיקי לי

כרס"ר בתס"ח עם מקל תחת זרוע

שפשפיני

שפשפיני

ואני אתיז משם

כמו מתל אביב לרמת גן

*

גברת אגנה וגנר,

את מכתבך עלייך להפנות לא אליי, המכונה משום-מה במכתבך "המשפריצר", אלא לסופר אחד (שראיתיו לאחרונה מסתובב בסימטאות העתיקות של העיר היפה סנטיאגו דה קומפוסטלה ולוטש עיניו בנערות צעירות ומגרות שיכלו להיות נכדותיו), והוא שכתב את השיר "מתל אביב לרמת גן" שאת טוענת שהוא על אודותייך.

הייתכן כי מי שאת טוענת שהיא בתנו המשותפת היא פרי זרעו של אותו סופר?

ובבקשה תפסיקי להטריד אותי כי זה המכתב האחרון שאני עונה לך.

ואני גם לא מאמין לך שיש לנו נכד משותף!

חיימקה שפינוזה

*

חיימקה,

מדוע אתה מתכחש לבת שלך שנולדה בקיבוץ, ולנכד שלך?

בן-דודך,

י.ל.

[מתוך שיחת טלפון]

המשך יבוא

* * *

בני גנץ החכם, בבחירות הבאות –

לאחר שיירגע משבר הקורונה,

הבוחר היהודי ייפרע ממך

ולעולם לא תוכל לשוב ולתעתע בנו

 בראש "גוש" של 61 חברי כנסת

עם הרשימה המשותפת (בשנאת ישראל)!

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* האם לפיד הוא תלמיד של מקיאוולי? – "בעקבות ההתפתחויות האחרונות ובשל משבר הקורונה המעמיק, ח"כ יאיר לפיד החל לקדם בקרב חבריו למפלגה הצעה חלופית: אישור חוק שיקפיא את המצב לתקופה של חצי שנה שבסופה ישובו הצדדים לנקודה שבה נעצר תהליך הרכבת הממשלה, ומתן הבטחה כי עד אז יתמכו בכל החלטה רלוונטית למאבק בקורונה. בכחול לבן לא מאמינים שיש ביכולתם להשפיע בתוך ממשלת חירום, ומעדיפים לתת לנתניהו להתמודד עם המשבר [של הקורונה] בעצמו, לטוב ולרע. בזמן הזה מקווים במפלגה להשיג שליטה בכנסת, תוך אישור החוקים שמונעים מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה." ["הארץ" באינטרנט. 24.3].

* לאודי שלום. אני מציעה לבטל בכלל את זכויות האזרח של הערבים בישראל, כי הרי ממילא הגוש הימני לא סופר אותם בהצבעה, ולעומת זאת, מדגיש הימין כל הזמן שהם הכי דמוקרטים...

בנדלה

אודי: אני מאחל לך ליהנות מהדחת נתניהו באמצע המאבק בקורונה, וזאת בזכות קולות הרשימה המשותפת (בשנאה ישראל).

בנדלה: אני לא בעד הדחת נתניהו כרגע. כרגע – צריך להיאבק בקורונה. אבל לא ייתכן שנתניהו לוקח את הבעלות על המדינה לאחר שהפסיד את הבחירות. צריכה לקום ממשלה פריטטית, אבל נתניהו מציב מכשולים. מה קשור יו"ר הכנסת לממשלה? היו"ר צריך להיבחר בדרך דמוקרטית. וקולות הערבים כאזרחי המדינה צריכים להילקח בחשבון. נתניהו הטיל וטו על היו"ר, זה בשבילו ייהרג ובל יעבור. שים לב, הוא מבטל את הצעת האחדות שלו אם ייבחר מישהו אחר. למה? כי הוא רוצה לשנות את החוקים לטובתו. לא בגלל הקורונה. למה הוא לא הציע שיהיה יו"ר מוסכם על שני הצדדים כמו שהציע עם שר המשפטים?

דרך אגב – בכחול לבן אומרים שנתניהו מפריח הודעות בשידור על רצונו בשיתוף אבל למעשה הם לא קיבלו הצעות קונקרטיות מנתניהו.

אודי: צר לי אבל את לא בדיוק מבינה באיזו מציאות את חיה ולא נראה לי שאפשר לפקוח את עינייך.

בנדלה: יכול להיות שזה הדדי. לא נוכל לשנות איש דעת רעהו. אז שנהיה בריאים...

* אהוד: בעקבות משבר הקורונה מגיעות אלינו יותר פניות מאשר בזמנים רגילים – לקבל במייל קבצים של ספרים ושל טקסטים מוקלדים אחרים שמוצעים לנמענים שלנו בַּרשימה הקבועה החוזרת מדי גיליון, ואנחנו נענים מייד, וכמובן כמו תמיד – חינם.

* אהוד שלום. יישר כוח על המשך הוצאת העיתון בימים טרופים אלה. האם מישהו כבר כותב את הספר "אהבה בימי קורונה"?

הצעה כיצד להסביר לישראלים על הצורך להישאר בבתים: תארו לעצמכם שברחובות מסתובבות כנופיות מורדים שיורים על כל מה שזז. האם הייתם יוצאים לרחוב? כעת תארו לעצמכם שברחוב מסתובבות כנופיות מורדים בלתי נראות שיורים קורונות. האם כדאי לצאת לרחוב?

כל טוב ובריאות טובה.

אבנר הרוסי  

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2220 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה ארבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-63 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,075 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,077 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,687 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2604 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,451 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-89 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,633 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-95 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-74 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של

ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-63 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,231 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,240 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל