פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1567

 [שנה חמש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, כ"ז באב תש"ף, 17.8.2020

עם הצרופות: 1. חסיה שוורצמן. 2. מנחם נחמה ולובה אליאב. 3. שולה ומנחם נחמה.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: כָּל הַכְּתָרִים. מוֹת הַצּוֹפִים. // פרופ' חובב טלפז: במלחמה לא כמו במלחמה. פרק נ"ט: דגים או חכות – זו השאלה. // יוסי אחימאיר: המג'הול הוא הגבול. // אורי הייטנר: 1. על צדק, צדקה וערבות הדדית. 2. צרור הערות 16.8.20. // באבל על מותה של חסיה שוורצמן. // משה גרנות: מסתבר שה' אלוהינו מעדיף עובדי אלילים. // מוטי הרכבי:  אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. // עו"ד גיא משיח: ה"בן אריסטים" נגד "הביביסטים". // ספר שירים חדש: "מחפשת את האיפה" מאת שושנה בן-עדי. // עדינה בר-אל: מנחם נחמה ממדבר סיני ועד הקוטב הדרומי. // יצחק גנוז: קִינַת תְּפִלָּה בְּרַחֲבַת קְדוֹשֵׁי ווֹהְלִין. // איליה בר-זאב: לילה מוזר. // נעמן כהן: נתניהו גמר את שליחותו ההיסטורית, מוטב לעם ישראל שיילך. // אהוד בן עזר: "אוצר הבאר הראשונה". פרק שביעי. סעודת אבבטן בחוף אילת: לוקוס עם פטרוזיליה וקוסקוס. // יהודה ראב (בן-עזר): "התלם הראשון". זכרונות 1862–1930. [אהוד בן עזר: לתולדות ר' אליעזר ראב, ולתולדות בנו יהודה ולתולדות פתח-תקוה בראשית ימיה. הקדמה].

'Democratic' Party Should Change Name to Reflect a Toxic Ideology, by Lawrence Kadish, Aug. 5, 2020, Newsmax.

www.JewsChooseTrump.org: Thank You President Trump.

// ממקורות הש"י.

* * *

אסתר רַאבּ

*ל

 הַכְּתָרִים אַנִּיחַ לְרַגְלֶיךָ

כָּל הַכְּתָרִים אַנִּיחַ לְרַגְלֶיךָ:

חֲתַן-שָׁמַיִם

אֲשֶׁר לֹא בָּא  –

אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא.

אֲמוּלָה מִכֹּל,

אָמָה בַּפֶּתַח

אֲחַכֶּה  –

לְחַסְדְּךָ הָאַחֲרוֹן.

1964

מוֹת הַצּוֹפִים

יָדַעְתִּי לֹא יַאַרְכוּ יָמַי

עַל אֲדָמָה זוֹ.

גַּם אִם תֵּחַם מְאֹד הַיָּד

וְתִיף

וְאִם גַּם יַמְתִּיק עוֹד

הַדָּם לְזַמֵּר  –

שׁוֹקֵק בִּרְהָטָיו

יוֹצֵא מִגְּדֵרָיו  –

זֶה הַבָּשָׂר הַנַּעֲלֶה

הֶעָצוּב  –

שְׁעָתוֹ בּוֹא תָּבוֹא:

"גֵּז-הַשֵּׂיוֹת"

וְיוֹם הַגְּעִיָּה הַגְּדוֹלָה  –

לֹא יִרְחַק עוֹד

בְּעֵמֶק זֶה;

אוֹדְךָ הָאֵל  –

כִּי שַׂמְתַּנִי

עִם צוֹפִים

בְּרָאשֵׂי-מִגְדָּלִים;

וּבְבוֹא הָעֵת  –

זֶה אֶל זֶה יִקְרָאוּ:

בְּאֵלֶם-תְּבוּנָתָם

בִּצְלִילוּת-הֲוָיָתָם

בְּהוֹד-שַׁלְוָתָם  –

עַד צֵאת נִשְׁמָתָם.

1964

* אסתר ראב (1894-1981). מתוך "שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ" (1963-1930). השירים מצויים גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים" (1988).

* * *

פרופ' חובב טלפז

במלחמה לא כמו במלחמה

פרק נ"ט: דגים או חכות – זו השאלה

עד ה-26 בינואר 2020 התייחסה ארה"ב כמעט בשוויון נפש לפנדמיה הגלובאלית – קורונה, Covid-19 . הטיסות מסין לשאר העולם ובחזרה התנהלו בתפוסה גבוהה.

התוצאה – התפרצות מהירה באירופה. עם נחיתת מטוסים  שיצאו מסין. במדינת וואשינגטון החלה הדבקה מקומית שבישרה רעות. ראש המכון למחלות זיהומיות – ד"ר פאוצ'י ,פעל במצב הכחשה או טרום-כסת"ח כשהתבטא, בין היתר, בהתנגדות לחסימת טיסות מסין. בסוף ינואר הורה הנשיא על חסימה מוחלטת של טיסות מסין למרות התנגדות המומחה מספר 1 – ד"ר פאוצ'י. לא חלפו ימים ספורים – "הצטרף" המומחה לדרישת החסימה ועוד ניסה לקחת חלוציות ראשונים לאותה דרישה. אחרי הכול, 34 שנות ניהול המכון מצאו אותו ערום וערייה – "הפתעת יום כיפור" מושלמת ביום בהיר.

המצב הזה מוצא את ארה"ב בחוסר יכולת לטפל בפנדמיה באופן ריכוזי, כלומר מה"בור" בבית הלבן, מכיוון שהאחריות בטיפול בפנדמיה נמצאת על שולחנות המושלים בכ"א מ-50 הסטייטס. כל שניתן בידו של המושל הוא לבקש סיוע כזה או אחר מהמימשל הפדראלי וכזה אכן ניתן בשפע ואף בעודף. אלא שבהיעדר תרופה וחיסון, נולד המשבר הרפואי שמעצים והולך במהירות מתגברת גם את המשבר הכלכלי – לרמת מיתון כבד המאיים כל רגע להפוך ל"שפל" כלכלי מסוכן, וזה כבר נמצא באחריות ישירה של הנשיא.

באחת נפלה כלכלת ארה"ב מאיגרא רמה לבירה עמיקתא בעוד ד"ר פאוצ'י עומד אובד עצות, חסר חיסון או מידע מתאים למרות ששתי אפידמיות SARS ו-MARS תקפו בסין ובמזרח הרחוק כבר לפני 17 ו-15 שנה, בהתאמה.

מה שחשוב לציין ששתיהן לא הפכו לפנדמיות רק מכיוון שפגעו במדינות דיקטטוריות או בעלות שלטון ריכוזי ברמות אפקטיביות – כאלה המסוגלות לחסום התפרצות עם סגר מוחלט ומהודק משטרתית וצבאית ולהביא לחניקתן המוחלטת.

אצלנו, התפתחות המגיפה בגל הראשון נחסמה ביעילות בשלב הזה ע"י סגר זמני ובכך נמנעה פגיעה כלכלית משמעותית. אמון הציבור נשמר ע"י דיווחים יומיים ובאמצעות שמירה על ההוראות. "פתיחת המשק" היתה מהירה ובחזית רחבה מדי. עם הקילקולים האלה "הצטמק" המידע שנמסר לציבור. באחת מפגישות הייעוץ שלי באמצעות זום עם עמיתיי בארה"ב הם המליצו על האתר הנפלא של אוניברסיטת ג'ון הופקינס שאותו אני דוגם בעוונותיי כמה פעמים בשבוע:

https://www.arcgis.com/apps/opsdashboard/index.html#/bda7594740fd40299423467b48e9ecf6

מומלץ ביותר! בנוסף, להשלמת מידע לגבי מצבנו אנו, מצאתי אפשרות מצויינת לבדוק את אמיתות כמה מהכרזותיהם של טראמפ ופאוצ'י שהוצגו באופן שונה ולעיתים בסתירה ביניהן.

איור 1– מספר נידבקים יומי בארה"ב. מקור: אוניברסיטת ג'ון הופקינס )חץ צבעוני – ח.ט).

שיעור הנדבקים ב"גל הראשון" (יש טענה שהגל הראשון עדיין לא חלף בארה"ב כי לא ירד מרמה מינימלית) הגיעה למקסימום ב-9 לאפריל. הצוות שעומד לצידו של קושנר (חתנו של טראמפ) חזה במרץ את תחילת מגמת הירידה ואת עצירתה הזמנית בסוף חודש אפריל. טראמפ הודיע שהמשק ייפתח רישמית בתחילת מאי (חץ ירוק). כאשר מומשה מגמת ירידה זמנית בתחילת אפריל, טראמפ הקדים והודיע על המלצתו לפתוח את המשק ע"פ החלטת המושלים והוסיף הצעת עזרה. קצב ההדבקה היה עדיין גבוה, מה שהוביל את פאוצ'י  להסתייג מהמלצות הנשיא. למרות זאת כרבע  ממובטלי הקורונה החדשים חזרו לעבודה.

בתחילת יוני פרץ בעוצמה "הגל השני" ובלם את המשך פתיחת המשק. פאוצ'י טען שחזה זאת. לא, הוא חזה פריצה משמעותית חודש – חודשיים מאוחר יותר. הדמוקרטים בקונגרס מיהרו להעביר החלטה להעניק מענקי אבטלה מיוחדים של 600 דולר לשבוע! אלה מתווספים למענקי אבטלה של 330 דולר לשבוע וביחד 930 דולר לשבוע שהם כמעט כפול משכר המינימום – העומד על כ-500 דולר לשבוע. זו אספקת "הדגים" שגרמה למאות אלפים שכבר חזרו לעבודה לשוב הביתה לבטלה "כדאית" ולמיליונים אחרים ששקלו לצאת לעבודה להישאר בביתם.

כשניים וחצי טריליון דולר הוקצבו ע"י בית הנציגים לטובת המהלך הזה. מראה הזינוק בהדבקה היומית הותיר את הרפובליקנים והנשיא חסרי אונים לעצור את המהלך. יש לזכור – מקבלי הדגים שעומדים לבחור נשיא בסתיו הקרוב ואיתו את כל הנציגים ושליש מהסנטורים הופכים בזאת  לאוכלוסייה שבויה (captive) בידי מחלקי הדגים! המחלקים זוכים בקלפי בקול המקבלים המצפים בביטחון לחלוקות הבאות!

העלייה בתחלואה הכללית בארה"ב לוותה באופן ישיר וחד בהיחלשותה הכלכלית ובמעמדה כמעצמה. אין כמו סין להריח חולשה אפילו מרחוק מאוד. אין להתפלא שסין, בציפצוף מחריש (עם ווטו בכיס), בחרה לפרסם פרטים על ההסכם המתגבש בינה לבין איראן בהתעלמות מוחלטת מהסנקציות החריפות שהטילה ארה"ב על איראן. פרט חשוב בהסכם –על בסיס בארטר תשתיות בסיסיות תמורת נפט גולמי, ללא שימוש בדולר. הרבה סימני שאלה נותרו בעניין.

כך, בעוד הסטייטס הדרומים נאבקים בקורונה המשתוללת, במחצית יולי נעצרה העלייה בתחלואה. האם זו תוצאה של מספר בדיקות ענק המשולב בתמותה גבוהה שהוביל לפחד גובר והולך ומכאן להקפדת-יתר על הוראות נוהלי הקורונה. לדעת עמיתי בשיחות הייעוץ (בזום) באלבמה – אכן כן.

טראמפ באסטרטגיה חדשה

 ביום ו', 24 ליולי (חץ סגול) התברר שהשינוי המיוחל במגמת התחלואה הגיע. בסוף השבוע בחווה בפלורידה, בנוכחות הצוות הקרוב המסייע לו, חלקו עוד מקמפיין 2016, התקבלה החלטה על שינוי מהותי באסטרטגיית המימשל בכלל ובקמפיין הבחירות בפרט. בשורה מסכמת הוחלט לנטוש את המגננה שנכפתה עם העלייה בתחלואה ולעבור למתקפה כוללת בכל החזיתות הרלבנטיות. להלן כמה מהנושאים העיקריים.

1. החלפת ראש קמפיין הבחירות. בדרך כלל צעד כזה במרחק של כ-100 ימים לבחירות מסמל ייאוש ואובדן דרך. ולא היא. האסטרטגיה החדשה כבר היתה בעיבוד מתקדם ולא התאימה לראש הקמפיין שמצא עצמו בניגוד מוחלט לגישתו הבסיסית.

2. סיבוב פרסה חד ביחסי ארה"ב-סין!  החרפת יחסים ביניהן בחזית רחבה. מו"מ הסחר בנתק מוחלט. בעקבות קביעה חד-משמעית של גורמי המודיעין האמריקני אין כל ספק שסין עסקה ביודעין בהפצת הקורונה ברחבי העולם במשך מיספר שבועות בחודשי דצמבר-ינואר. המשיכה בטיסות נוסעים לכל יבשות התבל ללא הגבלות רפואיות מאזור חוביי הנגוע, שנמצא תחת סגר צבאי ובבידוד הדוק משאר חלקי סין!

בכל התבטאויותיו של טראמפ הוא מתייחס לקורונה בשם: "הנגיף הסיני". שיחותיו של טראמפ עם מקבילו הסיני לא חודשו במהלך שנת 2020! סין השיתה ביולי השנה את החוק הסיני על הונג קונג בניגוד ישיר להסכם העברת הריבונות מ"מושבה בריטית" לאזור סיני אוטונומי מיוחד שנחתם ב-1997. ארה"ב הגיבה מיידית בהסרת מערכת חוקי ההעדפה שהיתה מנת חלקה של הונג-קונג. בריטניה הגיבה במתן אפשרות הגירה לתושבי הונג קונג. מעטים ינצלו זאת – סין דואגת להשאיר חלק מהמשפחה בבית...

סין מפרה בגסות  (cardinal breach)את התחייבויותיה החתומות בהסכם הסחר שלב א' – היא חדלה לייבא מוצרי חקלאות מארה"ב. המימשל הודיע לסין לסגור את הקונסוליה שלה ביוסטון. סין הגיבה בסגירת קונסוליה אמריקנית על אדמתה. אין לטעות – אלה פעמי מלחמה קרה 2.0. אתמול רמז היועץ הבכיר לנשיא –  פיטר נבארו – "הנשיא רואה בסין אחראית למותם של 160,000 אזרחים אמריקנים!"

 כשטראמפ יכריז על כך בלשונו שלו במהלך קמפיין הבחירות, תעלם לבלי שוב המילה "פעמי" מהגדרת היחסים בין שתי המעצמות.

3. הדמוקרטים בקונגרס מגוייסים כאיש אחד, זו השנה הרביעית, עבור מטרת חוד אחת: להביס את טראמפ ב-3 לנומבר 2020! ועבור שתי מטרות מישנה באותו תאריך: מימוש רוב בבית הנציגים, ובסינאט! 

קשה למצוא גבולות מבית סיפרם לחסמים על האמצעים עבור המטרות הקדושות הללו. פתחנו באחד האמצעים האלה – "דגים" (קיצבאות דולר שבועיות) בכמות כזו שתשאיר אותם ללא עבודה בביתם ותשאיר את כלכלת ארה"ב שבוייה בחסמי הקורונה. הם יודעים דבר אחד, טראמפ ייבחר שנית רק אם הכלכלה תחזור למצבה בשלהי החורף האחרון. בשבוע שעבר תמה תקופת הקצבאות הקודמת כאשר העימות לחידושן, בין הדמוקרטים לרפובליקנים, לא הניב הסכמה. הדמוקרטים דורשים לחדש את רמת הקצבאות בעוד הרפובליקנים מבקשים להורידן מתחת למשכורות המינימום בכדי לממש תמריץ לעבודה.  בדרך כלל מו"מ ללא מוצא משחק לידיים של הצד הדוחף לפתרון פופוליסטי, קרי – הגדלת הקצבאות (במונחי "דגים"), ולרעת המתנגדים המציעים קצבאות מופחתות פלוס יציאה לעבודה (שם "מחלקים חכות"). חילוקי הדעות חריפים ביותר – להחלטה לכאן או לכאן לא רק שתחרוץ את מצבן הכספי של מיליוני משפחות – גם גורל הבחירות בעוד חודשיים וחצי ייחרץ כפונקציה ישירה של החלטה במו"מ הזה.

יותר "דגים" יושיבו את ביידן בבית הלבן ואת הדמוקרטים עם רוב בשני בתי הקונגרס. כל זאת למצהלות "משולש דרך המשי" שבקודקודו סין-צפון-קוריאה-איראן.

יותר "חכות" יותירו את טראמפ בבית הלבן, תוספת מהן תיתן לרפובליקנים את הרוב המיוחל בקונגרס ו-4 שנים של אג'נדה רבת-מעש שנחסמה בעבריינות ברוטאלית חסרת תקדים (תצא לאור בדו"ח דורהאם השבוע) תוך שת"פ בצהרי היום בין הדמוקרטים לבין סין.

כל גידול בעוצמת הפנדמיה, שמקורה והפצתה – ע"י סין, חוסם במקביל את קצב פתיחת הכלכלה ופוגע ישירות ונמרצות בסיכוייו של טראמפ לזכות בקדנציה השנייה.

לפני שבוע, כשהסכם בקונגרס לא נראה באופק, טראמפ נקט בצעד חריג. הוא חתם על 4 תקנות-נשיא (Executive Orders) שמטרתן להמריץ את יכולת מובטלי הקורונה לצאת לעבודה. ארה"ב כמו ארצות המערב כולו, ואנחנו גם, חייבות ללמוד לחיות עם ובצד הקורונה לאורך זמן רב!!! – סגר מוחלט, ואפילו חלקי עלול לייצר מידרון חלקלק ממיתון לשפל כמו זה שלפני 90 שנה.

ארבעת התקנות הנ"ל אמנם סותרות את רוח החוקה שעל פיה הקונגרס הוא החייב למצב אותן בחקיקה. אבל מי שנתן רוח גבית לתקדים דומה הוא לא אחר מאשר אובמה אז – מתוך הבית הלבן. מכאן שטראמפ העביר באחת את הכדור למגרש הדמוקרטי: תתפשרו ע"פ רוח התקנות האלה או שתיכנסנה לתוקף כלשונן. "ניראה אתכם הדמוקרטים עוצרים את ההקצבות המופחתות ואת החוזרים לעבודה בהמוניהם ומנסים להסביר זאת להם כאשר הבחירות בפתח," סינן למיקרופון מזכיר האוצר האגדי – מנוחין. כמיליון מובטלים חזרו לעבודה תוך השבוע הזה, הדאו ג'ונס כמעט דילג על משוכת ה-27000, וטראמפ חתך לחצי את יתרונו של ביידן בסקרים.

החתימה על תקנות הנשיא מקטינה למחצית את הזרמת הכספים בחודשים הקרובים. נעשתה לא לפני שהתברר שהביקוש העולמי לדולר כרזרבות בבנקים המרכזיים במדינות העולם עלה בעקבות הפנדמיה הגלובאלית, למרות שחל פיחות של כ- 8% בערכו כלפי סל המטבעות בבנק העולמי. הסיבה – המשבר הכפול, רפואי-כלכלי, העלה בחדות את רמת הסיכון ויש לראות ברמת הרזרבות עלייה מקבילה בגובה הפרמיה (אצלנו – עלייה של  30 מיליארד דולר ברזרבות בנק ישראל). לא נראה באופק כל ניסיון חדש להחליף את הדולר כ"מטבע העולמי"!

בינתיים, מה שקובע את גורל בחירתו מחדש של טראמפ משולב להפליא בשיקולי ההשקעות בדאו ג'ונס ואלה מזוהים עם כלל הברזל לאורך שנת הבחירות – 2020: "קנה ע"פ השמועות לפיתוח חיסון לקורונה ומכור ע"פ חדשות התחלואה." קנייה – ניצחון לטראמפ, מכירה – ניצחון לביידן!

4. קאמלה האריס. אחרי התלבטויות ארוכות מנשוא, בהן בחן ביידן כ-14 מועמדות אפרו-אמריקניות – מרחב בחירה שניראה כמוכתב מראש ע"י ראשי המפלגה הדמוקרטית, נבחרה שלשום הסנאטורית קאמלה האריס בציוץ טוויטר של ביידן. היתה זו הפתעה בקמצוץ. בעימות הראשון בין מועמדי הדמוקרטים, בחרו המועמדים להציג את עצמם ומרכולתם ובמידה רבה נמנעו מהטלת גיצי רפש על אחרים. חוץ מקאמלה האריס – הסנאטורית הטירונית מקליפורניה נגד אחד המתמודדים –  ג'ו "ישנוני" ביידן. בשצף קצף (אז עוד לא ענדו את מסכות הקורונה) היא היזכירה לו שלפני 40-50 שנה, בעודה צועדת לכיתתה "לשחורים בלבד" ( אביה מג'מייקה ואימהּ מהודו) הוביל ביידן, מצעירי הקונגרס, את דגלי האפרטהייד.

ביידן נותר הלום שתיקה מהתקפת הזעם הזו.

לפני שנתיים היתה זו קאמלה האריס – לשעבר פרקליטת המדינה של קליפורניה – ששילחה את חרצובות לשונה החדה בחקירות הסנאט המשודרות לקראת אישרורו של בראט קאבנו לבית המשפט העליון וגרמה לו לענות לה בעיניים דומעות על הערותיה הפוגעניות.

השאלה שמרחפת באוויר היא האם ביידן בחר ב"פיטבול" חשוף שיניים שיגן על "ישנוניותו". אם כך הדבר אז כדאי לפעול ע"פ עיקרון "אוהל הסיירים" (שתהיה בתוך האוהל...)

בעברה היא דאגה לכלוא דווקא את האפרו-אמריקנים לתקופות ארוכות, כמו גם "להלבין" את המערכת המבישה של "ערי המקלט" המגינה על מחפשי עבודה בלתי חוקיים – "חסרי הדוקומנטים".

הציוצים הראשונים של טראמפ כבר כוונו נגדה והם יוכפלו עם הזמן.

גם וול-סטריט לא אהבה את הבחירה. כ-45 דקות לפני נעילת הבורסות בניו-יורק התרחשה נפילה הבאה של הדאו-ג'ונס. האם היתה הדלפה ? לא נמצא כל הסבר אחר!

פרופ' חובב טלפז

14 באוגוסט  2020

* * *

מיצאו אִם יש הבדלים בין התגובות הנזעמות והעוינוֹת של הרשות הפלסטינית, החמאס, החיזבאללה ואיראן – להסכם השלום ההיסטורי שהביא נתניהו עם איחוד האמירויות בעזרת טראמפ – לבין התגובות הנזעמות והעוינוֹת להסכם בעיתון "הארץ"!

* * *

יוסי אחימאיר

המג'הול הוא הגבול

מה חשבו בבקעת הירדן על תכנית טראמפ? – המאמר הפותח את גיליון "האומה" מספר 219, שעתה יצא לאור, בטרם נודע על הסכם השלום עם אבו-דאבי, שמקפיא את תוכנית הסיפוח

כשעה ורבע בלבד אורכת הנסיעה מגוש דן אל בקעת הירדן, אלא אם כן עוצרים בדרך על מנת ליהנות מהנופים המרהיבים. מי שמתגורר בתל-אביב, עשוי לחשוב שבקעת הירדן היא מעין בקעה על הירח או נמצאת אי שם מעבר להרי החושך. מה לנו ולבקעה הרחוקה – יש אומרים לא מעטים מאלה השוכנים לחוף הים התיכון. רחוק מהעין, רחוק מהלב. אז נכון, בדרך מזרחה צריך לעבור כמה צמתים שמפעם לפעם צצים בחדשות, לחלוף על פני כפרים ערביים פה ושם וגם התנחלויות, לראות רועי צאן וחקלאים ערביים משני צידי הדרך, להתפתל עם הכביש שמשני צידיו מורדות של טרשים שחונים, אבל לבד מאלה הנסיעה קולחת, כמעט ללא פקקים, אלא אם כן משאיות כבדות, גוררות טריילרים, מאיטות את התנועה. לבסוף, הכביש צונח אל הבקעה הצהובה-ירוקה, אשר עוד קודם לכן אפשר היה לצפות בה למלוא אורכה, מדרום ועד לצפון, מהמיצפה שלפני היישוב מעלה אפרים. ובתנאי שהראות טובה...

חוץ מהקורונה והמצוקה הכלכלית המתעצמת, הבקעה היא האזור החם שבחדשות. חם תרתי משמע. 40 מעלות בצהרי יום אחד, כאשר יש והטמפרטורה תנסוק אפילו ל-50 מעלות. אבל האוויר יבש, אין מזיעים ומתרגלים. היא נושא חם – גם בפוליטיקה. הבקעה מהווה פרק משמעותי בתוכנית המאה של הנשיא האמריקני טראמפ. יחד עם היישובים המבודדים בלב יו"ש, ישראל רשאית מאז 1 ביולי להחיל עליה את ריבונותה, ובלבד שיתרת השטח, כ-70 אחוז ובתוספת של כמה נתחים ישראליים, יהפכו במקביל למדינה פלסטינית. לוח הזמנים ליישום התוכנית כבר פועל ולו להלכה. אלא שעד כה טרם החליטה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו להכריז על סיפוח בקעת הירדן והפיכתה לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

המקום היחיד שבו אין מתרגשים מן המהלך המשפטי הזה, שמצפה ליישומו, הוא... בקעת הירדן עצמה. יתר על כן, יש בקרב התושבים אפילו העדפה לסטאטוס-קוו, כפי שאומר לנו מגדל התמרים זיו לייבה, בביתו הנאה במושב פצאל: "מירקם החיים אצלנו בין יהודים לערבים טוב, אנושי, משביע רצון." זיו נולד בבקעה. הוא ורעייתו, המשמשת מורה במעלה-אפרים, מגדלים באושר ארבעה ילדים ומתקיימים בעיקר על מטע תמרים גדול, שנושק לנהר הירדן.

הבעייה העיקרית, הוא מסביר, איננה הריבונות אלא המים. חברת "מקורות" לא הגדילה את התפוקה, ובינתיים אגודת המים של חקלאי הבקעה מנסה להשלים את החסר. באזור היבש הזה כל טיפה חשובה, אבל בכמה ישובים, כמו משואה, קורה שאין מים בברזים. מי שסובלים במיוחד הם אותם חקלאים הנסמכים על מים מתוקים, כמו מגדלי הפלפלים והענבים. באין די מים להשקייה, הפרי כמל ואינו נקטף.

לעומתם, מטעי התמרים נהנים ממי הירדן המלוחים אותם מוהלים עם מי השיטפונות, והתמרים מניבים לתפארת. ולא רק שאשכולות של פרי מתוק-מתוק מבשילים בצמרות הדקלים ב"ארץ התמר", אלא שהמטעים צובעים את האזור לכל אורכו בירוק, שמתבלט במיוחד על רקע הצהוב. איך אומר זיו? "המג'הול הוא הגבול." מג'הול – זהו זן התמר המושל בכיפה בין כל זני התמר, והדקלים מזדקרים בגאון לאורך גאון הירדן, שמפריד בין ישראל לממלכת ירדן. כן ריבונות, לא ריבונות, דקלי התמר – הוא מדגיש – הם קו הגבול המזרחי של ישראל, מאילת עד בקעת כינורות. "היכן שנגמר המטע שלי, שם הגבול עם ירדן."

ואם חשבתם שהקו הירוק הוא זה העובר ממערב לטול-כרם או לקלקיליה, במרחק 15 ק"מ מנתניה, יגידו לכם  זיו וחבריו: הקו הירוק, עם ריבונות פורמלית או בלעדיה, הוא קו התמר, הנושק לירדן. אמרת "תמר ישראלי" באירופה, לשם בימים כתיקנם מיוצא בדרך הים רוב היבול, אמרת בעצם תמר מבקעת הירדן. תמר שנחטף על-ידי הצרכנים באירופה שמוכנים לשלם עבור המתוק-מתוק הזה "מחיר מטורף", כדברי החקלאי שלנו.

גם דוד אלחייני, ראש המועצה האזורית וכיום גם יו"ר מועצת יש"ע, מעדיף את הסטטוס הקיים, אם שינוי בו כרוך גם בהקמת מדינה פלסטינית. במשרדו המרווח הוא פורס בפני האורח-לרגע את המפה של תוכנית טראמפ, ומסביר: גם בתוכנית זו קיצצו כ-40 אחוז משטח הבקעה, לפיה זו לא תהיה עוד "הבקעה במובן הרחב שלה," כביטויו של יצחק רבין. ואולם מה שחמור יותר בעיניו – זה עצם כינונה של מדינה פלסטינית בלב ארץ-ישראל. שום ניסיונות הרגעה מצד ראש הממשלה אינם מרככים אותו. מדינה כזו היא סכנה קיומית למדינת ישראל, כדבריו, וגם אם אין לה צבא, "מדינה היא מדינה, היא מדינה." ההגדרה היא החשובה ומשמעה מרחיק לכת, בעלת משמעות בינלאומית.

למרות שביבי מעולם לא דיבר על "מדינה פלסטינית", האמריקאים אינם מקבלים זאת, ומדגישים שוב ושוב – בתוכנית טראמפ מדובר במדינה פלסטינית. גם אם ראש הממשלה מנסה להרגיע – "לא יהיה להם צבא" – את יו"ר מועצת יש"ע, איש ליכוד נאמן, אין זה משכנע. "אני מעדיף שיהיה להם צבא. צה"ל יודע להתמודד מול צבא אוייב, עם טרור איננו יודעים להתמודד." הנאמנות לאמת ההיסטורית גוברת אצל אלחייני על הנאמנות למנהיג תנועתו, כאשר מדובר בתוכנית שהיא לדבריו: "בלוף אחד גדול."

אלחייני לועג לאפשרות שהיישובים הישראליים המבודדים שיוותרו בלב השטח המיועד לאותה מדינה ערבית נוספת, יוכלו להוסיף ולהתקיים. נשארת להם הברירה להישאר על מקומם עם דרכי גישה, או – כלשון התוכנית האמריקנית – "לבחור אחרת". "זוהי בעצם תכנית פינוי," כדבריו. הוא אינו מהסס לבקר את ראש הממשלה: "אם הוא חושב שיחיל את הריבונות ויעשה 'ישרא-בלוף' לאמריקאים, טעות בידו. זה יתמסמס."

לכאורה, יש לדוד אלחייני אינטרס לוקלי לגבי האזור שבראשו הוא עומד, שהנה אחרי 53 שנה יהיה חלק אינטגרלי מהמדינה. אלא שלנגד עיניו ניצב בהחלת הריבונות לא רק האינטרס הביטחוני. הנה איש ציבור בולט, שמדבר בשפת הזכות ההיסטורית, שחלה לא רק על בקעת הירדן אלא על כל שטחי יהודה ושומרון. והוא מדגיש: מדינה – לא ולא, אוטונומיה כבר יש להם הלכה למעשה. זה גבול הפשרה שהוא מוכן לה.

אלחייני מצביע על שני כשלים חמורים מבחינת ישראל בתוכנית: האחד, "עם המעברים החוצים את הבקעה מאותה מדינה אל גבול ממלכת ירדן, קאסם-סוליימאני-ג'וניור יוכל להיכנס ולהפעיל טרור."

השני, הכביש המרכזי המוביל אל לב הבקעה, כביש 505, בקטע שמצומת תפוח עד צומת גיתית, יעבור לריבונות פלסטינית, כמו גם כביש אלון, מגיתית דרומה. פירוש הדבר, מבחינת מגדל התמרים זיו לייבה, למשל, שאת הייצוא שלו מהמטע הנושק לנהר הירדן אל נתב"ג או אל הצרכן בתל-אביב הוא ישלח בעיקוף ענקי, דרך ירושלים. פירוש הדבר גם, שדווקא במצב החדש, הנסיעה אל בקעת הירדן מהשפלה, ולהיפך, תתארך כמעט כפליים.

ספק, אם מצב זה יעודד בואם של מתיישבים חדשים, שלהם מייחלים בבקעת הירדן, כתוספת ל-6,600 המתיישבים הנוכחיים ב-19 ישובים. זאת ואף זאת: הממשלה שמדברת על ריבונות, חייבת להוכיח לפני כן שפניה באמת לבקעת הירדן במעשים ולא רק בהצהרות, ובראש וראשונה בפתרון בעיית המים.

לפני שאנו נפרדים מהבקעה הפסטורלית ואנשיה, בדרך חזרה אל שפלת החוף, אין אנו פוסחים על אתר אנדרטת הבקעה, הניצבת על גבעה למרגלות הר סרטבה. האלמנט הבולט בה הוא כמובן פסל מתכת ענקי דמוי תותח, צבוע שחור, המזדקר בעוצמה השמיימה, מורכב מחלקי נשק שרותכו ליצירה פיסולית, מעשה ידי האמן יגאל תומרקין. האנדרטה נחנכה ב-1972 ומנציחה את 189 חללי צה"ל שנפלו באזור במלחמה ששת הימים, את 87 חללי אסון הנ"ד של התרסקות המסוק הצה"לי ואת שמות תושבי הבקעה שנפלו בפעולות איבה. גם שמו של האלוף (מיל'), השר רחבעם זאבי ז"ל, מונצח על שלט במקום כמי שיזם את האנדרטה והיה ידידם של מתיישבי בקעת הירדן. השמש קופחת בעוז על ראשו של המבקר הבודד. הנוף המרהיב הנשקף סביב, השקט המשכר, תחושת הביטחון, מעוררים תקווה בלב, שלא יתוספו עוד שמות על האנדרטה בעתיד.

כאן אתה שוכח לרגעים את מה שטורד באמת בימים אלה את אזרחי ישראל. ואכן, הדברים נכתבים בעיצומם של גל התחלואה השני ושל גלי המחאות וההפגנות המבטאים ייאוש ומצוקה קיומית. זו אולי הסיבה שהציבור אדיש במקצת לתוכנית טראמפ, על שני חלקיה – זה החיובי, 30 אחוז לישראל, וזה השלילי, 70 אחוז למדינה פלסטינית בתוככי ארץ-ישראל. המגפה תחלוף מן העולם במוקדם או במאוחר – וכנראה במאוחר – כאשר הגל הנוכחי מכה בישראל בעוצמה של צונאמי. אבל ארץ-ישראל והזכות עליה בשלימותה לעולם עומדות, וכל ויתור בתחומיה, רק יערער את עצם זכותו של העם היהודי למולדתו, יחליש את הביטחון, ומעל לכל – יגביר את התיאבון אצל ערביי הארץ לשלוט בכל השטח מן הקו הירוק לאורך נהר הירדן במזרח ועד לקו הכחול, הים התיכון במערב.

דוד אלחייני מצטט באוזני אורחו את לא אחר מאשר טומי לפיד המנוח (אבא של...), שיצא נגד פשרה למען סיכויי השלום, ושאל: וכי מה תעשו אם ניקח סיכונים כלשהם ומשהו ישתבש? תבקשו מאיתנו סליחה, תגידו טעינו, תתפללו לעילוי נשמותינו? מי שעבר את השואה, אסור לו לקחת סיכון – דברי לפיד האב.

עם ריבונות או בלי ריבונות, בקעת הירדן תישאר לעד בשלטון ישראל, כאשר הגירה חיובית תמשיך לטפטף אליה של מי שרוצים לחיות ברוגע, בנופי בראשית, בצל כפות תמר.

יוסי אחימאיר

* * *

אורי הייטנר

1. על צדק, צדקה וערבות הדדית

בין התגובות הרבות שקיבלתי על מאמרי "תחיית מדינת הרווחה", הייתה גם התגובה הזאת: "צריך גם להבין את עומק המונח ערבות הדדית וצדקה – זו איננה חובת המדינה כי אם זו של הפרט. כשהמדינה לוקחת אחריות פירוש הדבר שהפרט הסיר מעצמו אחריות וזו איננה כוונת הבורא/התורה וד"ל."

כותב הדברים היטיב להציג את האתיקה הפרוטסטנטית שהיא בסיס הקפיטליזם. הפילוסוף, הסוציולוג והכלכלן הגרמני מקס ובר (1864-1920) היטיב לתאר זאת במסתו "האתיקה  הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם".

על פי האתיקה הפרוטסטנטית אין מקום לחתירה לצדק חברתי או לשוויון, כי את דמות החברה קובע האלוהים. ההצלחה הכלכלית היא מתת אל. אדם שהצליח כלכלית – אות הוא שהינו אדם חרוץ וצנוע, שעבד קשה וזכה בפרי עבודתו. ולכן, על האדם לחתור ככל האפשר להגדלת העושר, כיוון שהעושר הוא עדות לכך שאלוהים אוהב אותו. את תוצאות העושר אין הוא צריך להקדיש לנהנתנות ולרמת חיים מעבר לצרכיו, אלא להשקעה בעסק עצמו על מנת להגדיל את הכנסותיו, ולפילנתרופיה. האתיקה הפרוטסטנטית, כותב ובר, מביאה להתפתחות היזמות העסקית שמטפחת את עצמה.

על בסיס האתיקה הפרוטסטנטית, קובע ובר, צמח הקפיטליזם, וגם אם במידה מסוימת היה למעין גולם שקם על יוצרו (ערך הצניעות, למשל, אינו מאפיין אותו) – רוח הקפיטליזם מבוססת על אותה אתיקה.

לא בכדי, מרגרט תאצ'ר, שחונכה על ברכי הכנסייה האנגליקנית (שהיא חלק מן הנצרות הפרוטסטנטית)  הטיפה לציבור לפתוח את כיסו ולגלות נדיבות. מצד אחד היא שללה כל תפיסה של אחריות חברתית ומדינית לצדק חברתי ומצד שני היא עודדה את הפילנתרופיה.

אין זו האתיקה היהודית. חוקי השבת, השמיטה, היובל ועוד, מבטאים חתירה לצדק חברתי ולשוויון. מוסר הנביאים הוא מוסר המבטא דרישה לצדק חברתי ולשוויון. המעשר, הלקט, השכחה והפאה, אינם פילנתרופיה, אלא דרישה ממי שיש לו, על פי חוק, לתת משלו לעני. זו אינה צדקה.

היהדות מעודדת צדקה, נדיבות, תרומה לזולת כערך עילאי, אך לא במקום הדרישה לצדק והחתירה לצדק, אלא לצידם ובנוסף להם.

לצערי, בשיח בן ימינו, יש כביכול סתירה בין צדק וצדקה. יש המהללים את הצדקה והנדיבות ובזים לצדק החברתי, שהוא "בולשביקי". ויש המהללים את הצדק החברתי וסולדים מן הצדקה, בטענה שהיא משת"פית של חוסר צדק וסייענית של העוול.

מהו היפוכו של צדק? בעברית שאני מכיר, היפוכו של הצדק הוא עוול. דומני, שיש מי שישיבו על תשובה זו... "צדקה".

איך זה קרה, שהצדקה מותגה כערך מנוגד לערך הצדק? אולי זו ריאקציה לתאצ'ריזם, שלא הצטמצם לבריטניה אלא התפשט בעולם כולו וגם אצלנו. היה זה ראש הממשלה אהוד ברק, שכאשר התפרסם בקדנציה שלו דו"ח העוני ובו ממצאים קשים, הוא קרא לעשירים "פתחו את המקררים," והתנער מאחריות של המדינה לתיקון חברתי ולמאבק בעוני.

במאהל המחאה בקריית שמונה, בתקופת המחאה החברתית ב-2011, התנוססה כרזת ענק: "צדק, לא צדקה." כרזה אחרת, שראיתי באותה תקופה, הרחיבה ל"צדק ורווחה, לא רווח וצדקה." "רווח" אינה מילה גסה בעיניי, ואין היא סותרת את הרווחה. אך בוודאי ובוודאי שאין כל סתירה בין "צדקה" לבין "צדק" ו"רווחה".

לא בכדי המושגים צדק וצדקה נובעים מאותו שורש. אלו מושגים קרובים, המשלימים זה את זה. בשפת המקרא, המונח צדק מתייחס למשפט הוגן. המונח צדקה, מתייחס לצדק חברתי. צירוף המונחים, "משפט וצדקה" שכיח מאוד בתנ"ך, ובעיקר בדברי הנביאים.

הצדקה היא דרישה מן הפרט לתת משלו למען העניים בחברה, למען היתום, האלמנה והגר. במדינת הרווחה המודרנית, חובת הצדקה אינה נעשית ישירות, מן העשיר לעני, אלא דרך מנגנון מדיני – מס ההכנסה ושאר המיסים, שנועדו לאפשר למדינה לעזור לחלשים ולמוחלשים, לצמצם את אי השוויון ולהעניק רווחה, חינוך, תרבות, בריאות וביטחון לכול. אולם האם המדינה היא חזות הכול? האם למעט תשלום חובת המס, אין מקום להתנדבות, לתרומה אישית, לעשייה למען הזולת, למען האחר, למען החלש?

היהדות מעלה על נס את ערך הערבות ההדדית – "כל ישראל ערבין זה בזה," ומהגשמת הערך הזה אין פְּטוֹרִים; הוא מחייב את הכלל ואת הפרט, את המדינה, את הקהילה, את העסקים, את החברה האזרחית ואת האנשים כפרטים.

"אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה," נאמר בתלמוד בבלי (גיטין ז' ע"ב). כלומר, אפילו עני, שאינו מסוגל לפרנס את עצמו ונאלץ להיעזר בצדקה כדי לקיים את משפחתו, מחויב בצדקה, כלומר מחויב לתת מעט מן המעט שיש לו למען הזולת. הרמב"ם הגדיר סכום מינימום שפחות ממנו לא ייחשב כמילוי חובת הצדקה. הצדקה, ביהדות, היא שילוב של וולונטריות ("כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ") עם חובה.

למה נדרש עני לתת לזולת? כיוון שעצם הנתינה היא ערך והיא חשובה לנותן לא פחות מאשר למקבל; היא מחנכת אותו להיות אדם טוב יותר, בעצם תרומתו לזולת.

מוסר הפוטר את הפרט מחובת הצדקה, ועושה זאת בשם הצדק, כביכול, הוא מוסר עקום. בחברה שאין בה צדקה, לעולם לא יכון צדק. חברה שהחברים בה משליכים את כל יהבם על "המדינה" ומתנערים מחובתם לתרום ולעשות, היא חברה חולה. חברה מתוקנת, היא חברה שערכי הערבות ההדדית והאחריות החברתית מרכזיים בה הן ברמת המדינה, הן ברמת הקהילה והן ברמת הפרט.

בתקופה בה שירתתי כמנהל מתנ"ס הגולן, נערך בכנס החברה למתנ"סים רב-שיח, שבו איש הרדיו מיקי מירו נזף בנו, המתנ"סים, על כך שבעשייתנו למען הקהילה אנו משחררים את המדינה מאחריותה לאזרחיה ומשמשים אליבי להשתמטות זו. דבריו קוממו אותי, דווקא כמי שנאבק למען מעורבות המדינה בחברה ובכלכלה למען רווחת האזרח, כיוון שגם אם המדינה תמלא את מחויבותה כראוי, עדין יש מקום לעשייה רבה מצד הקהילה והפרט. לא כל שכן, כאשר המדינה אינה מקיימת את כל מחויבותה, חובת האזרח והקהילה – לצד מאבק לשינוי ברמת המדינה, לקחת אחריות חברתית.

עלינו להעלות על ראש שמחתנו את ערך הערבות ההדדית, הכולל בתוכו את הצדק ואת הצדקה, שאינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה.

2. צרור הערות 16.8.20

* הגלביות תחילה – במשך שנים מכרו לנו את הסיפור, שהדרך לשלום ולנורמליזציה במזרח התיכון היא קודם כל הסכם עם הפלשתינאים – בתנאים שלהם והסכם עם סוריה – בתנאים שלה; תנאי התאבדות לאומית מבחינתנו. שמעון פרס נהג להתפייט על הגלביות שיכסו את מדשאת הבית הלבן כשישראל תחתום על הסכם הקבע עם הפלשתינאים.

והנה, אנו רואים שניתן לצאת מן הקופסה ולהפוך את כיוון הזרימה. אולי הדרך לשלום הפוכה. בשנים האחרונות מתגבשים יחסי קרבה בין ישראל לבין הציר הסוני "המתון" (כלומר המתון יחסית) שהגיעו לשיא בהסכם הנרמול עם איחוד האמירויות, וכנראה הסכמים עם מדינות נוספות בעתיד הקרוב. וזאת, בלי לסגת משעל אחד ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן, בירושלים ובגולן. אז אולי הכיוון הוא הפוך – הגלביות תחילה. ישראל תעמיק את אחיזתה במזרח התיכון ביחסים נורמליים עם מדינות ערב, תבודד את אויבותיה, ותאלץ אותן להתפשר.

ההסכם עם איחוד האמירויות משמח כל שוחר שלום, אך יש בו צד מדאיג – הוויתור על החלת הריבונות. אין שום סיבה שישראל תפגע באינטרסים הלאומיים החיוניים לה תמורת ההסכם. תמורת הנורמליזציה שאנו מקבלים מאיחוד האמירויות, עלינו לתת לאיחוד האמירויות נורמליזציה. למרבה הצער, אנחנו נשארים בקופסה של תשלום מחיר מדיני תמורת השלום, כאילו השלום נמצא בידי הצד השני, הוא מוצר הנחוץ רק לנו ועלינו לקנות אותו מהם במטבע מדיני, במקום הרעיון הראוי של שלום תמורת שלום.

אבל האמת היא, שנתניהו קיבל רגליים קרות ונסוג מהחלת הריבונות עוד לפני ההסכם עם איחוד האמירויות וללא קשר אליו, למרבה הצער.

בימים הקרובים נשמע פרטים על ההסכם. יש הבדל בין ויתור על הריבונות לבין השעיית הריבונות. אם מדובר על ביטול – זאת תבוסה מדינית. אם מדובר על השעיה, שהיתה קיימת בלאו הכי, סוגיית הריבונות לא ירדה מן הפרק, ובשעת כושר ישראל תחיל את ריבונותה בלי להפר את ההסכם. ריבונות ישראל על בקעת הירדן וגושי היישובים היא אינטרס לאומי חשוב מאוד, שאסור לוותר עליו.

* הישג של נתניהו – הסכם הנרמול עם איחוד האמירויות הוא הישג מדיני לישראל. ההישג הוא של נתניהו והוא ראוי על כך לשבח. נתניהו אחראי גם לצד השלילי של המטבע – הקפאת החלת הריבונות. האם באמת מדובר בהסרת מהלך הריבונות מעל הפרק כפי שאומרים באיחוד האמירויות או רק בדחייה, כפי שאומר נתניהו? זאת נדע בחודשים הקרובים.

העובדה שנתניהו לא שיתף את גנץ ואשכנזי במהלך, מצביעה על כך שגם כאשר הוא מוכיח את עצמו כמדינאי מוצלח (דוקטור נתניהו), הוא אינו שוכח להיות עסקן קטן (מיסטר ביבי). הרי הוא לא חשש שגנץ ואשכנזי יתנגדו למהלך, יסתייגו ממנו, ידליפו, יפריעו. אבל הוא רצה לקבל את כל התהילה. לשם כך הוא פעל, כדרכו, באופן בלתי ממלכתי ובניגוד לרוח האחדות וממשלת האחדות. 

* מחנה השלום – יו"ר מרצ ניצן הורביץ התראיין בכאן ב', והקפיד לציין פעם אחר פעם, שהוא מרוצה קודם כל מכך שלא תחול ריבונות ורק אח"כ מכך שיש גם הסכם עם איחוד האמירויות. מזמן טענתי שבקרב מי שמתיימרים להיות "מחנה השלום", הנסיגה והעקירה אינם מחיר השלום, אלא השלום הוא מחיר הנסיגה והעקירה. תמורת העקירה הם מוכנים גם לשלום.

* ההיבט ההיסטורי – במסיבת העיתונאים דיבר נתניהו על ההסכם כהסכם השלום השלישי, אחרי השלום עם מצרים וירדן.

כמה הערות היסטוריות. א. איני יודע אם נכון להגדיר זאת כהסכם שלום, כיוון שהצדדים אינם במצב של מלחמה. אין בכך כדי להמעיט מחשיבות ההישג, אך ראוי לציין זאת למען הדיוק.

ב. נורמליזציה ויחסים דיפלומטיים עם מדינות ערביות שלא היו במצב מלחמה עם ישראל, היו לנו גם עם מרוקו ומאוריטניה. הם נחתמו לאחר הסכם אוסלו. מרוקו ניתקה את היחסים בעקבות מתקפת הטרור הפלשתינאית ב-2000 (האינתיפאדה השנייה) ומאוריטניה – בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". אני מקווה שהיחסים עם איחוד האמירויות יהיו יציבים יותר, וביטחון ישראל לא יהיה בן ערובה שלהם.

ג. לא היו לישראל שני הסכמי שלום אלא שלושה. ב-17 במאי 1983 נחתם הסכם שלום עם לבנון. אמנם ההסכם הזה לא החזיק מעמד אפילו שעה (הייתי אז בלבנון, ולא היה שום שינוי בין היום הזה לימים שלפניו), אך חשוב מאוד להזכיר את הסכם השלום הזה, כדי שלא נשכח ששלום אינו חתימת הסכם שלום, אלא המציאות בשטח. כמו באוסלו, הסכם שהופר מיד עם חתימתו, אינו שווה את הנייר שעליו נכתב.

ד. אין זה ההסכם הראשון ללא ויתורים טריטוריאליים ישראלים. גם בהסכם השלום עם ירדן ישראל לא נסוגה משטחים (היו כמה חילופי שטחים זעירים בערבה). אחרי שנים שבהן נטען שההתיישבות הישראלית בבקעת הירדן וביהודה ושומרון תמנע שלום עם ירדן, הוכח שניתן לחתום על שלום עם ירדן, לצד ההתיישבות היהודית וההתיישבות היא דווקא הגשר לשלום.

* מי אחראי להחמצה ההיסטורית – בעקבות הקפאת התוכנית להחלת ריבונות על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות, הרשת מלאה בתעמולת מעריצי נתניהו המטילים את האחריות על כך על גנץ ואשכנזי, ש"תקעו מקלות בגלגלים". הנראטיב הזה נוח הן לנתניהו והן לגנץ - לכל אחד מול הבייס שלו. נתניהו, שנוהג לנכס לעצמו כל הצלחה, מוצא תמיד שעירים לעזאזל לכל כישלון. במקרה הזה, השעירים לעזאזל שמחים לנכס לעצמם את האשמה, כי היא מסייעת להם בבייס שלהם להתגאות בכך ש"בלמו את הסיפוח".

אכן, גנץ ואשכנזי מתנגדים, לצערי, להחלה חד-צדדית של ריבונותנו. אבל בהסכם הקואליציוני ניתנה לכחול לבן זכות וטו בכל הנושאים זולת סוגיית הריבונות. לנתניהו יש רוב בממשלה ובכנסת לריבונות. אילו הוא רצה – הכנסת הייתה מחילה את הריבונות. זה לא שהוא לא רצה. הוא רצה אבל פחד. ככל שהתקרב המועד הוא קיבל רגליים קרות. הוא לא קורץ מהחומר של מנהיגים גדולים שמוכנים להסתכן ולשלם מחיר בטווח הקצר למען השגת מטרה לאומית בטווח הארוך. זה גדול עליו. ולכן הוא התקפל. מלוא האחריות בנושא הזה היא על נתניהו. אילו הוחלה הריבונות הוא היה ראוי למלוא האשראי. הוא נושא במלוא האחריות על ההחמצה.

צר לי על עמדתם של גנץ ואשכנזי, דווקא כיוון שהם מתנגדים לנסיגה מבקעת הירדן ורואים בבקעת הירדן שטח שחייב להיות ישראלי. הם מתנים את הריבונות הישראלית בהסכם, אבל הרי ברור שלא תהיה ריבונות בהסכם. ישראל מעולם לא ביקשה רשות מן הערבים להגשים את הציונות ולממש את יעדיה הלאומיים. השמרנות של גנץ ואשכנזי והפחד שלהם מצעדים נועזים מצערת מאוד. מן הראוי היה, שהחלת הריבונות על בקעת הירדן בהסכמה לאומית רחבה, תהיה הבשורה הגדולה של ממשלת אחדות, בתמיכת חלקים נרחבים מן האופוזיציה. העדר הקונצנזוס – הוא במידה רבה באשמת גנץ ואשכנזי. אבל האחריות על אי החלת הריבונות היא על נתניהו. אולי גם על טראמפ. יש לקוות שלא תהיה זו בכייה לדורות. אם טראמפ ינצח בבחירות, יש לחדש את היוזמה, ולהחיל את הריבונות בתמיכת ארה"ב. אם נדחה זאת שוב לסוף הקדנציה שלו, אנו עלולים להחמיץ שוב את שעת הכושר. 

* לא-כלום – צפיתי ביו"ר מועצת יש"ע וראש המועצה האזורית בקעת הירדן דוד אלחיאני תוקף את נתניהו על ויתורו על הריבונות. מן הראוי שאלחיאני יעשה חשבון נפש, במקום לתקוף את נתניהו– על חלקו בהחמצת המאה.

אלחיאני הוביל מאבק נגד יוזמת טראמפ ונגד החלת הריבונות כיוון שהיא חלקית ולא על כל יו"ש. במאמר שכתבתי לפני חודשים אחדים, השוויתי אותו לגורמים בימין ובשמאל ביישוב שהתנגדו לתוכנית החלוקה ב-1947 כי היא לא היתה מספיק טובה בעבורם. אילו דעתם היתה מתקבלת, לא היתה קמה המדינה, ואם לא היתה קמה אז, ספק אם היתה קמה במועד אחר. לא זו בלבד שאלחיאני וחבריו, אנשי "הכול או לא כלום" התנגדו לתוכנית – הם התסיסו את חבריהם האוונגליסטים, הבייס של טראמפ, נגד התוכנית. וייתכן מאוד שללחץ הזה היה חלק משמעותי בהחמצת ההזדמנות ההיסטורית להחלת הריבונות על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות. זאת הבעייה בגישת "הכול או לא-כלום" – לא אחת ההתעקשות על הכול מובילה ללא-כלום.

* לעגן את גבולות הקבע של ישראל – מה בדיוק הסיכום בין ישראל, ארה"ב ואיחוד האמירויות בסוגיית הריבונות? כל צד מציג זאת באופן הנוח לו. פעם במקרים כאלה, אפשר היה לסמוך על מנהיגי ישראל שהם אומרים את האמת. אבל היום... אז מדובר בביטול החלת הריבונות או בהקפאה זמנית? אם מדובר בביטול, זו בכייה לדורות. יש להבין, שכאשר ישראל נמנעת מהחלת ריבונות על שטח, היא משדרת שאין היא רואה בו שטח שלה והוא פתוח למיקוח. כאשר היא מחילה עליו את הריבונות, הוא הופך לחלק בלתי נפרד מן המדינה. החוק, המשפט והמנהל הישראליים חלים עליו בדיוק כמו על מישור החוף, השרון, הכרמל, הגליל והנגב.

על פי חוק יסוד משאל-עם, נסיגה משטח שעליו חלה ריבונות ישראל מחייבת רוב של 61 ח"כים לפחות ואז – משאל עם. רק רוב של 80 ח"כים מייתר את משאל העם. נסיגה משטח ריבוני היום היא כמעט בלתי אפשרית. ולכן, החלת ריבונות היא שינוי דרמטי בכללי המשחק. היא עיצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל לזמן ארוך. היא שימת קץ לתחושת הזמניות שמערערת את היציבות ומשדרת העדר שורשים.

מכל האזורים – בקעת הירדן היא החיונית ביותר להחלת הריבונות תחילה. ריבונות ישראל על בקעת הירדן תעגן את הירדן כגבולה המזרחי של ישראל. בקעת הירדן ישראלית תסכל הקמת מדינה פלשתינאית על כל שטחי יו"ש שתיצור חזית מזרחית עוינת מאיראן עד גוש דן. מדינה פלשתינאית על הירדן תאיים על קיומה של ירדן ולבטח על השלום בין ישראל לירדן. בקעת הירדן ישראלית תסכל זאת. בקעת הירדן ישראלית תשאיר בידי ישראל את המפתח הדמוגרפי של הישות הפלשתינאית ותמנע זליגה וגירוש ממדינות ערב של מיליוני "פליטים" לשטח המדינה הפלשתינאית, שיופנו מיד ללחץ בלתי נסבל ל"שיבה" שלהם לישראל. בקעת הירדן ישראלית תאפשר קיומה של שדרה מזרחית ישראלית ממטולה והחרמון עד אילת. בשנת המאה למדינת ישראל אוכלוסיית ישראל תמנה עשרים מיליון נפש. אי אפשר לצופף אוכלוסייה כזו בשדרה המערבית – מישור החוף. קיומה של שדרה מזרחית מקבילה, שתאפשר פיזור האוכלוסייה, היא יעד לאומי ממדרגה ראשונה. מיספר הפלשתינאים בבקעת הירדן קטן. החלת הריבונות תחייב הצעת אזרחות לפלשתינאים בשטח זה, אך התוספת הזו זניחה בהשפעתה על המאזן הדמוגרפי של ישראל. אם יש לבחור בין ריבונות עכשיו על בקעת הירדן או על גושי ההתיישבות, שגם החלת הריבונות עליהם חיונית, יש להעדיף את הבקעה מסיבה נוספת. אין איום אמיתי של נסיגה מהגושים הגדולים שהמציאות בהם בלתי הפיכה. בקעת הירדן, לעומת זאת, היא בסכנה של ממש, כפי שראינו בהצעות ברק ואולמרט לפלשתינאים. לכן, האינטרס הלאומי מחייב ריבונות על בקעת הירדן תחילה.

* אם לא ריבונות – אם נתניהו דחה לזמן בלתי מוגבל את החלת הריבונות על בקעת הירדן, לכל הפחות שיביא במהרה החלטה על התיישבות רבתי בבקעת הירדן. גנץ יכול לנדב לו את התוכנית הלאומית לפיתוח בקעת הירדן של כחול לבן.

* כביש השִׁדְרָה המזרחית – כאשר סללו את כביש 6, כביש חוצה ישראל, סברתי שהמיקום שלו אינו המיקום הנכון; שיש לסלול אותו בתוואי של כביש 90, ממטולה עד אילת. הכביש נסלל בתוואי שנסלל, ואנו – תושבי הסְפָר הצפוני והדרומי נהנים ממנו מאוד. אולם הגיעה השעה לכביש חוצה ישראל המזרחי, כביש השִׁדְרָה המזרחית.

כעת, כאשר למרבה הצער החלת הריבונות על בקעת הירדן, החיונית כל-כך לעתידה של מדינת ישראל, נדחתה לזמן בלתי מוגבל – יש לקדם את פיתוח ההתיישבות בה. קידום ההתיישבות אינו במקום הריבונות. הדבר נחוץ גם אם תחול ריבונות. הציונות המעשית והציונות המדינית צעדו שלובות זרוע מאז ראשית הציונות. אולם כעת, כאשר ישראל גילתה חולשה מדינית ונמנעה מהחלת הריבונות, יש צורך לחזק את המעשה ההתיישבותי ביתר שאת, כדי לעגן ולחזק את היות בקעת הירדן ישראלית לתמיד. עלינו לחשוב כיצד ניתן לגאול את בקעת הירדן משיממונה וליישב אותה. תשתיות התחבורה בבקעת הירדן מעידות על ארעיות וחוסר רצינות בכוונות המדינה כלפיה. אוטוסטרדה רבתי היא הזדמנות גדולה לשינוי במצב ההתיישבות בבקעת הירדן. כביש כזה עשוי להפיח חיים גם בערבה. הוא עשוי לחסוך חיי אדם רבים, הנספים בתאונות בערבה. כביש כזה לא ייחסם שוב ושוב באזור ים המלח בשל שיטפונות בעקבות כל טפטוף בהרי ירושלים.

האוכלוסייה הישראלית עשויה להכפיל את עצמה עד 2048, שנת המאה למדינת ישראל. מדינת תל-אביב לא תוכל לתת מענה לאוכלוסייה של 20 מיליון איש. זו העת להוציא מן המגרות ומן הנפטלין את תכנית השִׁדְרָה הכפולה, שהגה פרופ' אברהם וכמן ז"ל כבר בשנות ה-70, של פיתוח מדינת ישראל בשתי שדרות: השדרה המערבית – מישור החוף. השדרה המזרחית – הגליל המזרחי והגולן, עמק הירדן, בקעת הירדן, ים המלח והערבה בואכה אילת. כביש השדרה המזרחית הוא הכרח בדרך להגשמת החזון.

* הפתעה – חולדאי הפתיע. ליד דגל איחוד האמירויות הוא האיר את חזית בניין העיריה גם בדגל ישראל.

* גזור ושמור – בימים הקרובים איש השלום גדעון לוי יכתוב פשקוויל בו יגנה בחריפות את איחוד האמירויות על בגידתה השפלה בפלשתינאים.

* נושאת הדגל של ציונות הומניסטית – קיבלתי בצער את הידיעה על מותה של כלת פרס ישראל למשפטים, פרופ' רות גביזון. רות גביזון הייתה משפטנית דגולה בעלת מעמד בינלאומי, אשת רוח ישרה כסרגל ומעורבת בציבוריות הישראלית. היא היתה ציונית, ליברלית והומניסטית בכל רמ"ח איבריה ושס"ה גידיה. גביזון היתה ממייסדי האגודה לזכויות האזרח והדמות המרכזית בה לאורך עשרות שנים. בין השאר כיהנה כיו"ר האגודה וכנשיאתה. היה זה בימים שהאגודה הייתה אגודה ציונית ולא השתמשה לשווא בשם "זכויות האזרח" לשם אג'נדה אנטי ישראלית רדיקלית, כפי שהיא היום.

רות גביזון היתה אינטלקטואלית אמיתית, שחתרה לאמת והשקפת עולמה היתה רחבה ועמוקה ולא סיסמתית. דאגתה לזכויות האזרח לא היתה חד-ממדית כי היא הכירה גם בזכויות הקולקטיב ובזכויות לאומיות ובאינטרסים לאומיים, וביטאה קו מאוזן, של דרך המלך, המבטיחה ככל הניתן הן את זכויות הפרט והן את אינטרס הכלל. ובהציגה את דרך המלך, היא לא טיאטאה מתחת לשטיח את הדיסוננס בין ערכים, אלא הציגה את צדקת שני הצדדים ואת הצורך בפתרון מיטבי. היא סלדה מהכרעות חותכות ומשיח הזכויות וחתרה לפתרון של הסכמה רחבה ומאוזנת בנושאים השונים. כשאני חושב היום על העימות בנושא נחל האסי הזורם בקיבוץ ניר דוד, שניצבים בו צדק מול צדק – כן, שני הצדדים צודקים בטענותיהם, אדם כמו רות גביזון היתה לבטח מציעה פשרה הוגנת, שיש בה התחשבות מרבית בצדק של שני הצדדים והכרח של כל צד להכיר בצדקתו של האחר ולהגיע לפשרה שניתן לחיות עימה.

כך היא נהגה בסוגיות דת ומדינה, והדבר בא לידי ביטוי באמנת גביזון-מדן בנושא זה. גביזון ומדן לא ניגשו לתהליך כתיבת האמנה כיריבים המציגים כל אחד את הצדק המוחלט שלו בניסיון למצוא פשרות, אלא כמי שמחויבים לזהותה היהודית של המדינה ולזכויות הפרט בניסיון ליצור דרך חדשה, שאינה פשרה של "חיה ותן לחיות" אלא יצירה סינרגטית המכילה את ערכי חופש הפרט עם ערכי יהדותה של המדינה והצביון היהודי והליברלי של הפרהסיה הציבורית בישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. גם במתח בין הרשויות בישראל רות הציגה דרך השוללת את האקטיביזם השלטוני ומזהירה מפניו, אך מכבדת מאוד את בית המשפט העליון ושוללת את הניסיונות לעקר אותו. בשל התנגדותה לאקטיביזם השיפוטי, אהרון ברק חסם את בחירתה לבית המשפט העליון. היתה זו פסילה שערורייתית של אישה שאין מתאימה ממנה, אך ורק בשל עמדותיה. פסילתה, "כיוון שיש לה אג'נדה" כטענת ברק, כלומר כיוון שהיא אינה דבקה באג'נדה שלו, היתה חרפה. בנוסף לגדולתה המשפטית – עצם האג'נדה השונה שלה ויכולתה להיות משקל נגד לברק בהרכב בית המשפט, היתה צריכה להביא לבחירתה, ולו כדי שבית המשפט יהיה מאוזן יותר.

גם בנושא מבקשי המקלט היא הציגה עמדה מקורית, מאוזנת, במסמך שכתבה יחד עם אמנון רובינשטיין ושלמה אבינרי (שלושתם חתני פרס ישראל). היה זה מסמך שהציע מדיניות הגירה לישראל, שמבטיחה את המשך זהותה וצביונה של ישראל כמדינת לאום של העם היהודי ושוללת מדיניות הגירה שעלולה לערער זהות זו, אך גם מאפשרת קליטת מיספר מוסכם של פליטים ומבקשי מקלט, כביטוי לערכים ההומניים של המדינה היהודית.

רות גביזון הקימה את ארגון מציל"ה – מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית ועמדה בראשה. ב-2010, אחרי שסיימתי את תפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן, פנה אליי ישראל הראל, אז יו"ר המכון לאסטרטגיה ציונית, שבאותם ימים עמדתי בראש תוכנית למנהיגות צעירה שלו, וסיפר לי שנתקל במכרז לתפקיד מנכ"ל מציל"ה והמליץ לי להגיש את מועמדותי. הוא שוחח עם רות והמליץ לה עליי. שוחחתי עם רות ארוכות, והיא אמרה שלמרות שהמכרז כבר נסגר היא פותחת אותו ומצרפת את מועמדותי (טרם נבחר אז המנכ"ל). בשיחתי איתה סיפרתי לה על בעייה קשה שלי – איני שולט באנגלית. זאת בעייה, כי אחד מתפקידיו של המנכ"ל הוא גיוס משאבים, רובם מחו"ל. היא אמרה שזו אכן בעייה, אך אפשר למצוא לה פתרון, באמצעות שינוי בחלוקת האחריות בין בעלי תפקידים בעמותה. בסופו של דבר לא נבחרתי בשל בעיית השפה, אך הבנתי מרות שהיא תמכה במועמדותי.

לקראת סיום תפקידו של פרס כנשיא המדינה, כתבתי מאמר שבו הצעתי לבחור ברות גביזון לנשיאת המדינה. מאמרים נוספים שכתבתי עליה, נגעו לשערורייתה אי-בחירתה לבית המשפט העליון. יהי זכרה ברוך!

* למען האחדות – רות גביזון היתה אשת רוח מעורבת בחיים הציבוריים. אחד הנושאים האחרונים אליו נרתמה, היה יוזמת ממשלת אחדות. ביוזמה שהובלנו, היה חשוב לנו לרתום דמויות לאומית בעלות מעמד והשפעה, וגייסנו את שרנסקי ואת רות גביזון. רות נפגשה מטעמנו עם בכירי המערכת הפוליטית והיה לה חלק משמעותי בהצלת המדינה מסיבוב רביעי בתנאי קורונה, שעלול היה לדרדר אותנו לאנרכיה.

* תודה ליאיר לפיד – אני מודה מקרב לב ליאיר לפיד. צפיתי בראיון עימו בחדשות 12 והקשבתי לו ברוב קשב. אני מודה לו על שהוא הזכיר לי למה אני תומך בממשלת האחדות. אמנם קשה מאוד לקיים ממשלת אחדות עם נתניהו, שמפר את ההסכם הקואליציוני מדי יום ומתנהג בניגוד מוחלט לרוח האחדות. וכן, הוא ממאיס עליי ועל רבים אחרים את ממשלת האחדות. ולכן, תודה ליאיר לפיד שהזכיר לי מה האלטרנטיבה. בראיון הסביר יאיר לפיד שהוא תמך ותומך בממשלה שנתמכת ע"י הרשימה המשותפת, בלי בל"ד, כי בל"ד היא מפלגה אנטי ישראלית. ומיד סיפר על הרופאים והפרמדיקים הערבים, שהם אזרחים וכו'.

אז אנתח את המסר שלו.

"הרשימה המשותפת בלי בל"ד" – שקר. אין חיה כזו. בל"ד היא מפלגה עצמאית, אך הרשימה המשותפת היא סיעה אחת בכנסת. בסוגיות של קואליציה/אופוזיציה וכו', היא פועלת כסיעה אחת. "בל"ד היא מפלגה אנטי ישראלית." נכון. וחד"ש היא מפלגה פרו-ישראלית? ותע"ל? ורע"ם? אחמד טיבי, יועצו של רב המרצחים, הוא פרו ישראלי? במה זה בא לידי ביטוי? האם היה פעם עימות בינינו לבין אויבינו, שהוא תמך בצד הישראלי? איימן עודה הוא פרו ישראלי? הוא השתתף לפני שבועות אחדים במסיבת עיתונאים משותפת של פת"ח וחמאס שבה הם דיברו על שיתוף הפעולה נגד האוייב הישראלי.

מי שעקב אחרי מה שקורה במגזר הערבי ובפוליטיקה הערבית בנושא החרם על "טחינה אל ארז" ובנושא חוק טיפולי ההמרה, יכול לראות עד כמה הפערים האידיאולוגיים בתוך הרשימה המשותפת עמוקים. לצורך העניין, זו רשימה אחת שיש בה את המפלגות החרדיות ואת מרצ בכפיפה אחת. ומה המשותף להם? נושא אחד שבו הם תמימי דעים: שלילת קיומה של מדינה יהודית, מאבק נגד קיומה של ישראל (אם הם אומרים שהם בעד קיומה של ישראל רק לא כמדינה יהודית – הם נגד מדינת ישראל, כי אין ולא תהיה מדינת ישראל שאינה המדינה היהודית), תמיכה באויבי ישראל, תמיכה ב-BDS. זה הדבק היחיד שמחבר שם בין קומוניסטים לאיסלמיסטים.

מפלגה שמסוגלת להחזיק בתוכה אוטו-אנטישמי קנאי כמו עופר כסיף, היא בהכרח מפלגה אנטי ישראלית. והוא לא חבר בבל"ד. "בתמיכת הרשימה המשותפת" – יש לזכור, שאין המדובר בקואליציה של 61 שהרשימה המשותפת תומכת בה מבחוץ. מדובר בממשלת מיעוט שעצם קיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה המשותפת. אך תמיכתה תוסר ביום שבו צה"ל יגיב על טרור ההצתות, או ביום ש"על פי מקורות זרים" וכו'. כי יש ניגוד עניינים בסיסי בין ממשלה ישראלית לבין מפלגה אנטי ישראלית.

ולקינוח, הסיפור השמאלצי שלו על הרופא הערבי שעשה לו בדיקת קורונה. איזו דמגוגיה עלובה. הוא הופך את התומכים בהתנגדות הפוליטית לקיומה של ממשלה התלויה ברשימה אנטי ישראלית ל"אנטי ערבים", כביכול. איזו עליבות. איזה פופוליזם זול. אני באמת מודה ליאיר לפיד על התזכורת. (אגב, מבחינת התעופה העצמית והנרקיסיזם לפיד הוא תואם-ביבי).

* דיסציפלינה אחרת – היללנות הפרנואידית של האב, האם ורוח השטות היא כבר באמת לא סוגייה פוליטית. זו סוגייה לאנשי מקצוע מדיסציפלינה אחרת.

* כי אינו יכול אחרת – למה נתניהו נוהג כפי שהוא נוהג? ראו משל העקרב והצפרדע.

[אהוד: בהחלט. הלא כך הוא הביא את השלום עם איחוד האמירויות, ובקרוב עם בחריין ועומאן. תגיד, אתה לא מרגיש שאתה עושה צחוק מעצמך?]

* פתרון לסוגיית ראש ממשלה תחת כתב אישום – המציאות שבה אדם שהוגשו נגדו כתבי אישום פליליים מכהן כראש הממשלה היא בלתי נסבלת ובלתי סבירה. נכון, החוק מאפשר זאת. אבל כלל אין צורך בחוק שיאסור זאת. לא הכול צריך להיות כתוב בחוק. צריכות להיות גם נורמות ציבוריות. בחברה מתוקנת, אדם כזה היה מסתגר בביתו מבושה ולבטח לא ממשיך לכהן בתפקידו, לבטח מפלגתו הייתה בועטת אותו, לבטח לא היתה לו תמיכה בציבור. בסיטואציה הקיימת, כאשר אבדה הבושה ואין נורמות, יש צורך בחקיקה.

אבל יש צדק בטענות מתנגדי החוק. הם טוענים שאין זה סביר, שהחלטה של אדם אחד שאינו נבחר ציבור (היועמ"ש) תבטל את תוצאות הבחירות ואת הצבעת הכנסת. בלי קשר לתאוריית הקונספירציה המטורללת על "תפירת תיקים" והבלי ה"דיפ-סטייט" חסר השחר – עקרונית, הם צודקים. לכן, צריך למצוא פתרון אחר. הפתרון שאני מציע (או הכיוון, אפשר בכיוון זה למצוא פתרונות אחרים), משאיר את ההכרעה בידי נבחרי הציבור. להלן הצעתי:

א. ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, יעלה בתוך שבוע להצבעת אמון חשאית בכנסת. אם 61 חברי כנסת יתמכו בהמשך כהונתו – הוא יוכל להמשיך בכהונתו. אם פחות מ-61 ח"כים יתמכו בהמשך כהונתו – כהונתו תופסק מיד.

ב. אם אחרי הבחירות הוגשה לנשיא המדינה המלצה על מועמד שהוגש נגדו כתב אישום – הכנסת תקיים הצבעה חשאית האם ניתן להטיל עליו את הרכבת הממשלה. נדרש רוב של 61 ח"כים כדי שניתן יהיה להטיל עליו את התפקיד.

ג. ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום והכנסת אישרה את המשך כהונתו, ולאחר הבחירות הבאות הוגשה לנשיא המדינה המלצה להטיל עליו שוב את הרכבת הממשלה – יש להפעיל עליו את סעיף ב' בהצעה.

תיקון נוסף שנדרש בחוק הקיים, הוא מחיקת האבסורד על פיו ראש ממשלה שהורשע בדין, וכבר אין לו חזקת חפות, יכול להמשיך לכהן עד פסק דין חלוט, כלומר עד אחרי ערעורו. צריך להיות ברור, שראש ממשלה שהורשע בדין – כהונתו נפסקת לאלתר. 

* שמח לחזור בי – בצרור ההערות הקודם מתחתי ביקורת על הממשלה על שהיא ממשיכה במדיניות ההבלגה וההכלה של טרור ההצתות, וממשיכה לשדר שמותר להצית את שדותינו ולפגוע בריבונותנו, כפי שהיה מאז מרץ 2018. אני שמח לחזור בי. בלילות האחרונים צה"ל תקף מטרות מחבלים ברצועה ובנוסף לכך ישראל סגרה את מעבר כרם שלום ועצרה את העברת הדלקים. אני לא מצפה שפעולה אחת או שתיים יפסיקו את טרור ההצתות, אבל כפי שראינו, הבלגה מתפרשת בצדק כחולשה ומביאה להסלמה ול"סבבים" כפי שהיו לפני שנתיים ואשתקד. אף מדינה נורמלית אינה משלימה עם התנקשות בריבונותה ועם הצתת שדותיה, החורש הטבעי ושמורות הטבע שלה. דין הצתה כדין רקטה.

* רשימת הקלון – שורה של ארגונים אנטי-ישראליים שפועלים בישראל, המכנים את עצמם בהגדרה מקושקשת והזויה כמו "ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית" או משהו כזה, הוציאו הודעה שמגנה בחריפות את ישראל על "פגיעה בזכויות האדם... צעד ציני של ענישה קולקטיבית מתמשכת שנועד לפגוע במכוון בשני מיליון תושבי רצועת עזה... פגיעה מכוונת במצב ההומניטרי הקשה ברצועה... במיוחד על רקע משבר הקורונה... תגובה בלתי מידתית... מנוגדות לחוק הבינלאומי ההומניטרי," וכו' וכו' כיד הממבו-ג'מבו האהוב עליהם.

שום אמירה על האחריות של מי שיצרו את ההסלמה בטרור ההצתות. אף מילה על זכויות האדם של תושבי הנגב המערבי ששדותיהם הוצתו והם בסכנת חיים בשל הפרחת בלוני נפץ ותבערה לעבר יישוביהם. אף מילה על ההתנקשות בריבונות ישראל. אף קריאה לשלטון חמאס שלא לפגוע בתושבי רצועת עזה – פגיעה שהם אשמים בה בהמשך טרור ההצתות. ההתייחסות היחידה של הארגונים האנטי-ישראליים לטרור ההצתות הייתה במשפט: "הפרחת בלוני תבערה אינה מצדיקה פגיעה באוכלוסייה אזרחית." אגב, באותה פגיעה באוכלוסייה אזרחית, כוונתם להחלטתו של שר הביטחון בני גנץ לסגור את מעבר כרם שלום ולהפסיק את הזרמת הדלקים לרצועה. ויש לזכור שאין לישראל שום מחויבות להעברת הדלקים וכל הסחורה העוברת לרצועת עזה. ישראל נסוגה מרצועת עזה עד המ"מ האחרון עקרה את כל יישוביה וגירשה את כל תושביה כדי להתנתק מן הרצועה. יש גבול בין ישראל לבין הרצועה. איזו עוד מדינה בעולם פותחת מעברי גבול עם אוייב הפועל נגדה בתוקפנות מתמדת ומעבירה לו אספקה מתמדת. רק ישראל נוהגת כך, והיא נוהגת כך בהתמדה לאורך 15 השנים מאז הנסיגה, תחת טרור רקטות והצתות בלתי נפסק. אבל זו גישתם הצינית החולנית של הארגונים האנטי ישראליים – להצדיק כל טרור נגד ישראל ולגנות כל תגובה ישראלית על הטרור.

זו רשימת הקלון של הארגונים האנטי ישראלים שחתומים על הפשקוויל: האגודה לזכויות האזרח, בצלם, עדאלה, רופאים לזכויות אדם, במקום, גישה, המוקד להגנת הפרט, זזים ועיר עמים. איזה שמות אורוויליאניים לארגונים תומכי טרור ושונאי ישראל.

האמת היא, שהתגובה הישראלית אינה חריפה מספיק, כיוון שלא הפסיקה את טרור ההצתות. על ישראל להחריף את תגובתה, עד שהאוייב יפסיק את ההצתות.

* גיס חמישי – קראתי ידיעה על פיה ח"כ עופר כסיף מהרשימה האנטי ישראלית דיבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת נגד הקמת אזור תעשיה בשער שומרון. מה שמטריד כאן במיוחד הוא העובדה שעופר כסיף חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אני סומך על האחריות של גורמי הביטחון, שכאשר הם מופיעים בפני הוועדה הם אינם מדווחים על מה שאי אפשר לקרוא בעיתון, ושמידע סודי מדווח רק בוועדות המשנה.

* סגנית הנשיא – בתגובה על מינוי קמלה האריס למועמדת המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגנית הנשיא, כדאי שטראמפ יכריז על מינוי השגרירה לשעבר באו"ם ניקי היילי למועמדת המפלגה הרפובליקאית לתפקיד סגנית הנשיא.

* כנופיה סדיסטית – הדבר המזוויע ביותר באירועי ההתעללות בגן ברמלה הוא הקבוצתיות, או ליתר דיוק – הכנופייתיות. קורה שיש פסיכופט אלים, סדיסט. סביר שהוא יבצע את זממו בסתר. ידאג שאף אחד מחבריו לצוות לא יידע ולא יראה. אפילו שיש שניים כאלה. אבל צוות שלם? זה פשוט בלתי נתפס.

* ביד הלשון: קלימרו – בשתי הפינות הקודמות הזכרנו את הכינויים של השוטרים הצבאיים בפי הלוחמים הקרביים: בראסו, מנייאקים, מנאייקים. כינוי נוסף, משנות השבעים והשמונים הוא קלימרו. קלימרו הוא דמות מצוירת של אפרוח בסדרת ילדים טלוויזיונית פופולרית בשנות השבעים. על ראשו של קלימרו הייתה דבוקה קליפת ביצה. כיוון שהמ"ם-צד"יקים חבשו קסדות לבנות, המזכירות את קליפת הביצה, הודבק להם הכינוי קלימרו.

אורי הייטנר

* * *

באבל על מותה של חסיה שוורצמן

מהמושב מרחביה שבעמק יזרעאל

חסיה היתה בתו של שמעון בן עזר מבלפוריה

שהיה בנו של מנחם שלמה ראב מירושלים

שהיה בנו של יהודה ראב בן עזר מפתח תקווה

מאשתו הראשונה של יהודה, הדסה הרשלר מירושלים

כלומר, חסיה היתה נינה של יהודה ראב.

בת 84 היתה במותה בביתה מוקפת בבני-משפחתה

ההלוויה התקיימה ביום חמישי 13.8

אנחנו משתתפים באבל המשפחה

גיל שוורצמן על מות אימו חסיה

המסך ירד, חור גדול נפער בקרבנו ואבל כבד נפל עלינו עם פטירתה של אימי.

נזכור אותה כאשת ספר וכתיבה, מחנכת ומורה לחיים שגידלה, תמכה וליוותה דורות. אֵם לתפארת, מנהיגת משפחה מפוארת וחברה מסורה לחבריה.

כך נזכור אותך אימא אהובה

בשמי ובשם כל המשפחה

גיל

חסיה יקרה,

בשמי ובשם אחי, אהוד בן עזר, אנו נפרדים ממך היום. לצערנו ללא אפשרות לחלוק לך כבוד אחרון, מפאת המרחק והקושי בעידן הקורונה.

אנו מרכינים ראש בלכתך.

מאז נפגשנו לראשונה בפתח תקווה לפני כ-20 שנה, באזכרה השנתית בל"ג בעומר לזכרו של הזיידה – יהודה ראב ז"ל, (סבא רבא שלך וסבא של אחי ושלי) נקשרו דרכינו. את ואני התחברנו מיד ולא אשכח את אותו ערב בו הסעתי אותך לחברתך דרורה בפ"ת, וכשנפרדנו – כרתנו ברית. מאז היינו בקשר.

אין ספור שיחות טלפוניות, הודעות כתובות, תמונות משפחתיות, שיתוף במוסיקה, שירה, ברכות לימי הולדת שחגגנו בהפרש של 4 ימים! ועוד נושאים רבים שחיברו בינינו כאילו היכרנו שנים רבות. שיתפת אותי בתמונות ובגאוותך בבני משפחתך היקרים. אשריהם שזכו לאימא כמוך.

ידידותנו היתה חשובה לי מאוד. ומה שחיבר בינינו היה החוט ה"ראבי" שהיה שזור בינינו. 

הקשר האחרון שלי עימך היה באפריל האחרון. מאז עקבתי מרחוק ללא יכולת תקשורת עימך לצערי.

חסיה יקרה, נוחי בשלום על משכבך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

לאה שורצמן (בן עזר)

על חסיה שוורצמן ב"זמרשת"

בת מושב בלפוריה למשפחת בן עזר [ראב], משפחה חקלאית ותיקה בעמק יזרעאל. פעילה בקרב הנוער. למדה חינוך בגיל הרך בסמינר אורנים, והיתה גננת במושב מרחביה. לימים עבדה בפיקוח על גני הילדים בתחומי מדע וטכנולוגיה, ולימדה גננות במכללת אורנים. כמו כן, היתה פעילה בתרבות במושב. נישאה לפנחס שוורצמן, יליד המושב [בשעתו המושבה! – אב"ע]. כיום [פברואר 2020] גימלאית בעלת משק במושב, אם לשני בנים וסבתא לשישה נכדים ולנינה.

האזינו לשירי חסיה שוורצמן ברדיו זמרשת.

* * *

משה גרנות

מסתבר שה' אלוהינו מעדיף עובדי אלילים

בהגדה של פסח יש הלל ושבח לה' שכביכול תמיד מציל אותנו מידי אויבינו: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם."

באמת, מתי הוא הציל? בימי נבוכדנצר? בימי טיטוס? בימי אדריאנוס? בימי מסעי הצלב שבוצעו זוועות בקהילות שו"ם וצרפת? בימי פרדיננד ואיזבלה? בימי בוגדן חמלניצקי (ת"ח ות"ט)? בימי סמיון פטליורה? בשואה?

וגם עכשיו, כאשר בזכותם של אלה שהבינו שהבטחות הדת הן עורבא פרח, והקימו כאן יישוב עברי ומדינה בדם ואש ותימרות עשן – אין לנו מנוחה: בצפון, במזרח ובדרום מתכננים להשמידנו, וכך גם מרחוק – איראן  חוזרת על המנטרה שישראל היא סרטן שיש להשמיד, וזאת גם המנטרה של BDS. איןBDS  נגד סין ששולטת בטיבט, אין BDS נגד רוסיה שכבשה את מזרח אוקראינה וקרים, אין BDS נגד טורקיה שפולשת לסוריה ומשמידה את האוכלוסייה הכורדית, אין BDS נגד איראן שפולשת לעיראק ולסוריה, ושולחת זרועות לתימן, אין BDS נגד אסד שהרג חצי מיליון מבני עמו, וגרם ל-4 מיליון פליטים – רק אנחנו מושא לשנאה רצחנית, גם בארצות "נאורות" כמו ארצות הברית, צרפת וגרמניה.

כך אלוהינו מציל אותנו בכל דור ודור?!

בהגדה של פסח מהללים ר' יוסי הגלילי, ר' אליעזר ור' עקיבא את האל על השפטים שעשה במצרים ועל הים, אבל אף מילה על השפטים שעשה בישראל לאורך הליכתם במדבר: בחטא העגל פוקד האל על רצח קרובים, ומביא על העם מגיפה; כשהעם משתוקק לבשר, האל מספק להם את בשר השליו, אבל מיד ממית בהם במגיפה על תאוותם; קורח, דתן ואבירם מורדים במשה, והם נבלעים באדמה, אבל עוד 250 אנשים מומתים, ואחר כך האל ממיט עליהם מגיפה שבה נספים עוד 14,700 אנשים; כשבני ישראל מתלוננים, האל שולח בהם נחשים שנושכים וממיתים בהם; בני ישראל נצמדים לבעל פעור, והאל מצווה להרוג את כל החוטאים; עיקר העיקרים – כל יוצאי מצרים, חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה, מתו במדבר, ולא זכו לראות את הארץ המובטחת – כך נראית ישועת האל?! כך נראית הגאולה שעליה יש להלל ולשבח את האל?!

עכשיו נפנה מבט אל שני העמים האליליים הגדולים הסינים וההודים. מסתבר שבסין היתה קיימת מלכות 1400 שנה לפני אברהם אבינו, יש בסין 1,386,000.000 תושבים, ושטח של 9,597,000 קמ"ר – פי 435 משטחה של ארץ ישראל ההיסטורית והמודרנית (22,072 קמ"ר). הם אמנם היו תחת שלטון זר, והם חוו מלחמות, אבל מעולם לא גלו מארצם, ואין בעולם כולו תנועות אנטי-סיניות כשם שיש אנטישמיות.

בהודו היתה מלכות אימפריאלית מאתיים שנה לפני שאול ודויד, שטח המדינה 3,287,000 קמ"ר – פי 149 משטח ארץ ישראל ההיסטורית והמודרנית, והאוכלוסייה שלה מונה 1,339,000,000 תושבים. ושוב, למרות המלחמות הרבות שהתרחשו בשטחה, ולמרות שלטון זר ומדכא שחוו – הרי מעולם לא גלו מארצם, ומעולם לא קמו תנועות אנטי-הודיות בדומה לתנועות האנטישמיות שמעולם לא חדלו להתפרש בעולם.

מסתבר שהברכה שבירך אלוהינו את אברהם "ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ – גם זרעך יימנה" (בראשית י"ג 16) – לא התגשמה בעם ישראל, שחזר ונטבח לאורך ההיסטוריה, אלא דווקא לשני העמים האליליים הנ"ל.

מסתבר שהמקרא עצמו (כאשר יש תיעוד, ולא ניתן לסמוך על אגדות חסרות בסיס) מודה בכישלון "הנוסחה" שהשומעים למצוות הבלתי אפשריות שאמונת הייחוד דורשת – יזכו לרווחה מדינית וכלכלית (לדוגמה – הברכה והקללה בספר ויקרא כ"ו ובספר דברים כ"ח). אביא שתי דוגמאות:

א. מנשה נחשב למלך שעשה הרע בעיני ה' יותר מכל מלך אחר – הוא עבד אלילים, ומילא את המקדש בפסליהם. המקרא מציין שבעיקר בגלל חטאיו נענשו ישראל בחורבן ובגלות, אבל מסתבר שהוא מלך יותר מכל מלך אחר ביהודה ובישראל (55 שנים!) – והוא מת בשלום, שכב עם אבותיו, ונקבר בגן ביתו (מלכים ב' 18-1). לעומתו – יאשיהו, הנחשב למלך שעשה הישר בעיני ה' יותר מכל המלכים שהיו לפניו, משום שביצע את הזוועות המצוות בספר "שנמצא" במקדש (מלכים ב' כ"ב-כ"ג), וחולדה הנביאה משבחת אותו על מעשיו ומנבאה לו: "לכן אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קבורותיך בשלום..." (מלכים ב' כ"ב 20), והנה, כותב הכרוניקות מציין כי פרעה נכה הרג אותו במגידו (שם, כ"ג 29). כשיש תיעוד מסודר – שום נוסחה אמונית לא מסתדרת.

ב. ירמיהו מצטרף ליורדים מצרימה אחרי החורבן, והספר מתאר עימות בינו ובין אלה מבין היורדים שעובדים אלילים. ירמיהו טוען שהחורבן והגלות באו על העם משום שבני ישראל עבדו עבודה זרה. הוא מאיים עליהם שאם ימשיכו במעשיהם, ישמיד האל אף את השארית שיצאה לגלות. הכתוב מצטט את דברי עובדי האלילים המוטחים בפני הנביא: "כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלוהים אחרים, וכל הנשים העומדות קהל גדול וכל העם היושבים בארץ מצרים בפתרוס לאמור: 'הדבר אשר דיברת אלינו בשם ה' איננו שומעים אליך, כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמיים, והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו, מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים, ונשבע לחם ונהיה טובים, ורעה לא ראינו. ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים – חסרנו כול ובחרב וברעב תמנו'." (ירמיה מ"ד 18-15). כלומר, כשם ש"נביא  האמת" יכול להביא "ראיות" להוכחת כעס ה', כך עובדי האלילים יכולים להביא אותן ראיות להוכחת כעס האלים. ואמנם מי שמביט ללא פניות אל ההיסטוריוסופיה המקראית חייב להגיע למסקנה שדווקא השבתתה של העבודה הזרה גרמה לאסון החורבן והגלות, שהרי לפיה כבר בימי שלמה החלה עבודת האלילים, בסביבות 950 לפני הספירה, ועבודת האלילים נמשכה בישראל וביהודה עם עליות וירידות עד השנה ה-18 ליאשיהו (מלכים ב' כ"ב-כ"ג), כלומר בערך 620 לפני הספירה. כלומר, עברו על יהודה 330 שנים של מלכות עצמאית פחות או יותר דווקא כשהעם חטא בחטא העבודה הזרה. והנה, בין הרפורמה של יאשיהו, שהחזירה לעם את האמונה "הנכונה" בה' ועד החורבן שאירע בשנת 586 לפני הספירה עברו 34 שנים בלבד! – ומרביתן תחת שיעבוד ממלכות זרות.

המסקנה המתבקשת לפי ההיגיון המקראי (!) על שכר ועונש היא שהרפורמה של יאשיהו גרמה לחורבן ולגלות, בניגוד מוחלט לטענתו של ירמיהו*.

ובכן, האם צריך עוד ראיות להוכיח שה' אלוהינו מעדיף את עובדי האלילים?

* ראו ספרי "שלושת ספרי האימה – התנ"ך, הברית החדשה, הקוראן", צבעונים 2018, עמ' 45-44.

* * *

מוטי הרכבי

"מוות ליהודים" – אומרים שתמונה אחת

שווה אלף מילים

אין ספק ש"האמן הדגול״ יעקב מישורי, שנשוי לכתבת בכירה של ה״עיתון״ האנטי ישראלי ״הארץ״ (כמה מפתיע), הצליח בציור בודד אחד, שנתלה במדיקה סנטר ברמת החייל, לסכם את כל מה שקורה בימים האחרונים.

הגנה ממומנת של רוצחי יהודים ופסיקות שאפילו המילה שערוריתיות לא מספיק מגדירה את מה שקרה!

רדיפה אובססיבית של ראש ממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות ונחשב על ידי רוב העם (היהודי) למתאים ביותר לתפקיד!

מופעי השנאה, הסמים, המין, ההסתה וההדבקה בבלפור ובמקומות אחרים בניצוחה של התקשורת!

העברות הכספים של מילארדים ממקורות עלומים לטובת הגנת מחבלים ופגיעה בדמוקרטיה הישראלית!

רדיפה של כל מי שמעז לצאת עם האמת, רדיפה – גם תקשורתית וגם משפטית!

רדיפה אובססיבית של כל מי שנחשד בפשע הנורא שנקרא אמונה יהודית!

ועוד,

והנה "האמן״ הצליח בתמונה אחת להגיד הכול:

מוות ליהודים

גילוי נאות: התמונה הוסרה לאחר הפרסום מהמרכז הרפואי ״מדיקה״. "האמנים״ כועסים על סתימת הפיות. איך נדע שצריך לטבוח ביהודים כשסותמים ל״אמנים״ את הפה!

"האמן״ פתאום טוען שהכוונה לליל הבדולח. מעניין, אני דווקא חשבתי שהכוונה היא לבוגדן חמלינצקי ואולי בכלל לגירוש מגן העדן?

* * *

עו"ד גיא משיח

ה"בן אריסטים" נגד "הביביסטים"

ראש צוות התביעה בתיקי רה"מ בנימין נתניהו, עו"ד ליאת בן ארי שוויקי, זומנה לחקירה ע"י המחלקה המשפטית בעיריית ראש העין. זאת, בחשד, שהיא ובעלה ביצעו, לכאורה, עבירת בנייה של "פיצול" (יצירת דירת מגורים נוספת בתוך דירת מגורים קיימת) בבית שרכשו בראש העין.

בן ארי טוענת שלא היה לה מושג ומעורבות בפיצול, ושבעלה לא עידכן אותה. התובעת העירונית בראש העין צריכה להחליט בקרוב, האם להגיש נגד בני הזוג בן ארי-שוויקי כתב אישום בגין עבירת הבנייה, שבוצעה בניגוד לתוכנית מאושרת; או שהפרשה תסתיים באישור בדיעבד עם קנס/כופר של כמה עשרות אלפי שקלים. וצריך להדגיש: עבירת תיכנון ובנייה הינה עבירה פלילית לכל דבר ועניין.

ברור שפרשת "הפרקליטה המפצלת" לא יצאה עכשיו פתאום לאור במקרה, אלא שהיא חלק מקמפיין שלם ומתוזמן היטב, שמתנהל נגד הפרקליטות בכלל, ונגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ועו"ד בן ארי בפרט, בטענה שהשניים שותפים לרדיפתו של נתניהו ול"תפירת התיקים" נגדו.

הפרקליטה בן ארי נחשבת למי שניהלה מלחמה חסרת פשרות ומערכה לוחמנית כנגד רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, שאותו העמידה לדין והרשיעה בגין שוחד ב"פרשת הולילנד", וה"ביביסטים" מנסים לפגוע בשמה הטוב, בסמוך לתחילת המשפט. אולי, גם בניסיון להחליפה בתובע אחר, נוח ומקל יותר.

נכון גם שאם לא היה מדובר בראש צוות התביעה של נתניהו, הפרשה הזו לא היתה אפילו מגיעה למקומון של ראש העין.

ועדיין לציבור הרחב יש זכות לדעת, איך התנהלה הפרקליטה הכה-בכירה. ליאת בן ארי לא רק עומדת בראש צוות התביעה של נתניהו, אלא היא גם המשנה לפרקליט המדינה, האחראית על תחום האכיפה כלכלית. בן ארי גם היתה חברה בצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המדיות בשלטון המקומי.

ככל שאתה עובד ציבור בכיר יותר, כך מצפים ממך ליותר. בדיוק כפי שמצפים מראש הממשלה. בן ארי אינה "סתם אדם מהישוב," או פקידה זוטרה או ש"ג, היא אחת מבכירות הפרקליטות. בדיוק כמו נתניהו – גם היא "שליח ציבור".

על פרקליטה כל כך בכירה, בתפקיד כל כך חשוב, לתת דוגמה אישית ולהקפיד על קלה כחמורה, ולא לזרוק את האחריות על בעלה, בנכס בו היא שותפה ושמפירותיו היא נהנית.

ולכן אסור "לטייח" את עבירת הבנייה הנטענת ולטאטא את "פרשת הפיצול" (שאינה זניחה כלל ועיקר) אל מתחת לשטיח. התקשורת מחוייבת לפרסם את כל המידע הקשור בהליכים המשפטיים כנגד בן ארי, כדי למנוע טענות לאכיפה בררנית, ובשם מראית העין הציבורית והשיוויון בפני החוק.

על התקשורת לאפשר לציבור לבחון ולשפוט את הסיפור כשלעצמו, ללא קשר לאינטרס של הגורם שהוציא אותו לאור. כל ניסיון לגמד את העבירה-לכאורה ולטייחה, יכול שייחשב כעבירה חמורה של "שיבוש הליכי משפט." יש למצות את הדין גם עם התובעת של נתניהו. היא אינה עומדת מעל החוק.

אלא שבהערת-אגב ייאמר, שכלל לא בטוח שהקו הלוחמני והתקיף של הביביסטים נגד ראש צוות התביעה – משרת את האינטרס המשפטי של נתניהו. לא תמיד ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר. שהרי אפילו נניח, שהתובעת ליאת בן ארי אכן ביצעה עבירות בנייה ואף תורשע בגינן. נניח שאפילו תוחלף, האם זה יבטל את שלושת כתבי האישום והמשפט? בוודאי שלא.

עו"ד גיא משיח

* * *

זיכרוּ

גם רצח רבין החל

בהפגנות בלתי פוסקות

 מול בניין מגוריו בתל-אביב!

אם כך זה יימשך נגד נתניהו

זה ייגמר באסון!

ברשתות החברתיות כבר רצות קריאות היסטריות המסיתות לרצוח את נתניהו!

* * *

ספר שירים חדש

"מחפשת את האיפה"

מאת שושנה בן-עדי

עשרה קבים של עצב, געגועים וכאב, הרהורים ותהייה כשנקודת האור היחידה – הזיכרון, כל עוד הוא קיים.

בוררת מִלִּים כמו אורז

הַיּוֹם אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַיּוֹם הָרֶגַע

מָחָר אֶכְתֹּב אֶת הַמָּחָר

הָאֶתְמוֹל בָּנָה אוֹתָם

בָּאֶתְמוֹל הָיִיתִי פֶּרַח בְּגִנַּת הַתָּמָר

הָאֶתְמוֹל בְּעַצְמוֹתַי פּוֹרֵחַ בּוֹנֶה שִׁלְדִּי הַצַּר

בָּאֶתְמוֹל אַהֲבוֹתַי וַאֲבוֹתַי

רַק אֶתְמוֹל עָצַרְתִּי בִּשְׂדוֹת הַבַּר

לִתְפֹּס פְּרָחִים וּפַרְפָּרִים

לִתְפֹּר זֵרִים צִבְעוֹנִיִּים

רַק אֶתְמוֹל הָיִיתִי

מְחוֹלֶלֶת עַל בָּמוֹת

בְּתִלְבּוֹשׁוֹת רַכּוֹת

רַק אֶתְמוֹל חָלַמְתִּי עַל מָחָר

כְּשֶׁאֶהְיֶה כְּשֶׁאֶהְיֶה

מָה שֶׁאֲנִי הַיּוֹם

וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי יָקוּם עָלַי

לְהַזְכִּירֵנִי

יַלְדַּת מַעְבָּרוֹת

וְשָׁמַיִם נוֹדְדִים

מִשָּׂפָה לְשָׂפָה

טוֹחֶנֶת מִלִּים

בּוֹרֶרֶת, מַשְׁלִיכָה

מִשָּׂפָה לְשָׂפָה

מְחַבֶּקֶת וּבוֹכָה

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה

חוֹלֶמֶת בַּלֵּילוֹת בְּשָׂפָה זָרָה

נוֹפִים אֲחֵרִים

גַּעְגּוּעַ שִׂמְחָה

אוֹי אֲנִי

וְאַתָּה

מרחק לא ברור

בֵּינִי לְבֵין הַנְּיָר

יֶשְׁנוֹ רֶוַח

יֶשְׁנוֹ מֶרְחָק

שׁוֹמַעַת אֶת עַצְמִי אוֹמֶרֶת

לֹא צָלוּל

לֹא בָּרוּר

מִבֵּין הַקּוֹלוֹת בְּרָאשִׁי

צוֹמְחוֹת מִלִּים

מִתְבַּלְבְּלוֹת

וּמַחְשָׁבוֹת צוֹלְעוֹת

נָעוֹת בֵּין הָאוֹתִיּוֹת

אֲנִי נְבוֹכָה

אֲפִלּוּ אֶתְאַמֵּץ

וְלֹא אֲמַצְמֵץ

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

אוֹתִי צוֹלֶלֶת

וְהַמּוּבָן

אֶשְׁמַע עַצְמִי

אוֹמֶרֶת

אָבִין

אוּלַי

בְּפַעַם אַחֶרֶת

שושנה בן-עדי

* * *

אל תאמינו להסכם השלום עם איחוד האמירויות

זה הכול טריק של ביבי

בעצה אחת עם שותפו הנכלולי טראמפ –

כדי להימלט מן המשפט שיכניס אותו למעשיהו!

ואנחנו האספסוף הנאור ומפר החוק לא נחדל להפגין עד שנהרוס את ביבי ואת משפחתו!

* * *

עדינה בר-אל

מנחם נחמה: ממדבר סיני ועד הקוטב הדרומי

מנחם נחמה, חבר מושב ניר-ישראל, היה מנהל מרחב הדרום בחברת "מקורות". הוא מספר על דרכי אספקת המים בנגב ועל האמצעים לשמירת איכות מי השתייה. עתה, בהיותו בגמלאות, הוא מטייל עם רעייתו בכל רחבי העולם ויוצר סרטים על מקומות אקזוטיים.

מנחם נולד בנתניה. אימו  מלכה, ילידת ירושלים, ואביו אהרון הגיע ארצה מאיראן בגיל עשר. האב היה חבר ב"הגנה". בשנת 1936, בתקופת המאורעות, נתפס אביו על ידי הבריטים עם נשק ורימונים ונידון לשש שנות מאסר. הוא ישב בכלא בירושלים ושוחרר לאחר שתיים וחצי שנים בזכות חנינה שניתנה עקב המלכת המלך ג'ורג' החמישי בבריטניה.

ההורים הגיעו  לנתניה בשנת 1940, ומנחם נולד בשנת 1941. הוא למד בעיר זו בבית הספר היסודי והתיכון, ועיקר פעילותו בימי הנעורים היו בסניף "הנוער העובד". ומובן שהוא התגייס עם חבריו לנח"ל, ושירת בנח"ל המוצנח – בגדוד 50 שהיה שייך אז לצנחנים. בשנת 1963 הוא השתחרר מן הצבא הסדיר בדרגת סגן, אך המשיך לשרת במסגרת המילואים עד לדרגת סגן-אלוף.

הוא השתתף במלחמות ישראל כמפקד ביחידת חי"ר. במלחמת ששת הימים בשנת 1967 היה ס' מ"פ  ובמלחמת יום הכיפורים היה מ"פ. כך גם במלחמת ההתשה ובקרבות  בבקעה בשנות ה-70. לאחר מלחמת לבנון הראשונה סיים את תפקידו ביחידות הלוחמות והמשיך במילואים בתפקיד מקצועי בענייני מים.

במושב – בית על הקרקע

מנחם נשוי לשולה, שהיא בעלת תואר דוקטור מטעם הפקולטה לחקלאות ברחובות והתמחתה בפיסיולוגיה של ירקות. במשך כל השנים, עד יציאתה לגמלאות, עבדה שולה בחברת "הזרע". הם הורים לארבעה: גלי היא מורה למוסיקה, יערה למדה ביולוגיה ועוסקת בניסויים קליניים,  ליאור הוא מהנדס מכונות ועוסק בניהול פרויקטים, ואלינור היא מהנדסת איכות מים ועובדת בחברת "מקורות", ממשיכה את דרכו של אביה. שניים מהם מתגוררים במושב: יערה עם משפחתה במושב ניר-ישראל, וליאור עם משפחתו בבאר-טוביה.

מנחם ושולה הגיעו לניר-ישראל בשנת 1980. לשאלה מדוע בחרו לגור במושב, עונה מנחם: "רצינו לגור במושב עם חיי קהילה בבית על הקרקע, כפי שגרתי אני בילדותי בנתניה, וכפי ששולה גרה בקריית מוצקין. יש לציין שאז היישובים האלו היו בעלי אופי כפרי יותר, ובמרוצת הזמן הפכו לעירוניים ממש. מובן שרצינו לחיות באוויר הפתוח, בטבע, ולתת לילדים חינוך מסוג זה."

ולשאלה איך הגיעו דווקא לניר-ישראל הוא מסביר: "באותה תקופה יצא מושב ניר-ישראל בקריאה לבנים שסיימו צבא לשוב לגור במושב והם כנראה לא נענו. לפיכך החליטו במושב להזרים 'דם חדש' ולקלוט משפחות צעירות עם ילדים קטנים. התמזל מזלנו והיינו בין עשר המשפחות שהתקבלו, כמובן לאחר בדיקות ובחינות, כדי לברר אם אנחנו מתאימים. אך במשך שנים רבות אחר כך כינו אותנו 'החדשים'."

מנחם ממלא במושב תפקידים שונים. הוא היה חבר ועד האגודה בתקופה די קשה, כאשר בוטלה הערבות ההדדית של חברי האגודה. זה נעשה לאחר משא ומתן עם הבנקים, והצליח בסופו של דבר: כל משפחה שילמה לבנקים סכום מסוים, בוטלה הערבות ההדדית, והבנקים דאגו לבעייה של שלושה משקים עם חובות כבדים. מנחם מציין, שניר-ישראל היה בין 25 המושבים הראשונים שהגיעו להסדר זה. למעלה מעשרים שנים משמש מנחם כיושב ראש ועדת הקליטה. הוועדה מקפידה שיגיעו למושב משפחות מתאימות לחיי קהילה ולשכנות טובה.

מים לצפון סיני ולנגב

מנחם בעל תואר מהנדס מים מטעם הטכניון, ובעל תואר שני במנהל עסקים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1970 הוא התקבל לחברת "מקורות" בתפקיד מהנדס מים עבור צפון סיני ושארם א-שייך. "מקורות" סיפקה אז מים מאל-עריש ועד המעוזים על גדות התעלה, וכן התפילה וסיפקה מים (וגם חשמל) לשארם א-שייך. 

מפגש עם אנשים בקצה הדרומי של הארץ היה מעניין.  באותה עת הזדמן לו להכיר את ליובה אליאב שהיה אז מבוגר והתגורר בניצנה, על גבול מצרים, בחדר צנוע עם ריהוט מינימלי. וזה  היה אותו אדם נפלא שפעל כה רבות למען המדינה, אם בהעפלה ואם בהתיישבות ועוד. "ובכלל," מציין מנחם, "במשך ארבעים שנות העבודה באספקת מים לנגב ניבנו היכרויות עם רבים מאנשי הנגב והערבה המופלאים, במיוחד עם ההתיישבות העובדת במושבים ובקיבוצים."

במרוצת השנים היו למנחם מספר תפקידים בחברת "מקורות", ובמשך עשרים שנה ניהל את מרחב הדרום, שמתפרש מקו אשקלון-קריית-גת-ים-המלח ועד אילת. לדבריו "הייתי אחראי לאספקת המים מבחינת הכמויות, מבחינת האיכות, מבחינת  אמינות האספקה והתארגנויות לשעת חירום." והוא האיש המתאים לספר על עבודת "מקורות"  בכלל ואספקת המים בדרום הארץ:

"חברת 'מקורות'  מתאפיינת בעובדים מסורים במיוחד. החברה התפתחה ומתפתחת עד היום מבחינה טכנולוגית באופן רציני מאוד. היא משתמשת באמצעים מתקדמים של מחשוב, אלקטרוניקה, התפלות, טיהור מים ושיטות לבדיקת איכות המים. כל זה כדי למנוע כניסת מים לא ראויים לשתייה, דבר שלא קרה במשך שנים.

אחת השיטות המעניינות לבדיקת איכות המים היא: בכמה מקומות בארץ מזרימים מים מן הצינור המרכזי אל אקווריומים שיש בהם דגיגים רגישים. יש מערך אלקטרוני שעוקב אחרי התנועות שלהם. במרכזי הפיקוד רואים אותם על צגים. אם מבחינים במשהו לא רגיל, כגון תמותה פתאומית שלהם, המערכת מוזעקת מיד לבדוק את איכות המים.

במרחב הדרום כ-400 קידוחים, מאות מאגרים, בריכות ותחנות שאיבה. כל אספקת המים בדרום נשלטת על ידי שלושה מרכזי פיקוד – ליד שדרות, בבאר-שבע ובאילת. מקורות היתה הראשונה להתפיל מים בארץ, וזה היה בשארם ובאילת  כבר בסוף שנות ה-60. מאז כל אספקת המים לאילת היא מהתפלה. 'מקורות' מתפילה מים גם באזור ים המלח, והמלונות מקבלים מים מותפלים. היישובים בערבה מקבלים מערכות ייחודיות משלהם, שאינן קשורות למערכת הארצית אלא לקידוחים מקומיים."

לשאלתנו אם מכון התפלה עלול להזיק ליישובים סמוכים אליו (כגון באזור אשקלון),  עונה מנחם בשלילה ומסביר: "התהליך הוא לקבל מים מן הים ולהעבירם דרך ממברנות. אז עוברים המים המתוקים לרשת האספקה, ואילו תרכיז המים המלוחים חוזר לים באמצעות צינור ארוך בן מאות מטרים. התפלת המים פותרת בעייה של מחסור וצמצום בצריכה, ובכך תורמת בעקיפין לחקלאות.

גימלאים סובבים עולם

מנחם ושולה רעייתו עכשיו בגימלאות, אחרי שנים רבות של עבודה יום-יומית וגידול ארבעה ילדים. עתה, כשיש להם עשרה נכדים, הם כמובן נהנים מהם מאוד, וחייהם מלאים בעיסוקים ובתחביבים שונים.

ראשית כול, מנחם הוא נגר חובב. וביתו מלא בעבודות עץ, רהיטים ואביזרים שונים, שנראים כפרי עבודתו של מקצוען. בנוסף לכך הוא מטפח גינה על שטח של כ-3 דונם. ומפה התחיל גם תחביב עשיית הסרטים שלו. למשל הסרט "חיות בר אצלנו בחצר", שצולם במשך 3 שנים. בנוסף יש לו סרטים שערך בעקבות נסיעות בעולם.

מנחם ושולה היו כבר בניו-זילנד, ביפן, בהרי הרוקי בקנדה, בפארקים של צפון אמריקה, בסין (3 פעמים, כולל דרך המשי), באוזבקיסטן, בתורכיה, בהודו, בגיאורגיה, באיסלנד, ברחבי אירופה המערבית, בכיף ורדה, בדרום אמריקה, בקוטב הצפוני וכן בקוטב הדרומי ביבשת אנטארקטיקה.

באנטרקטיקה בילו הזוג נחמה לאחרונה במשך שלושה שבועות. הם ביקרו גם באיי פוקלנד וגם באיי ג'ורג'יה הדרומית, שם נמצאים רוב בעלי החיים האופייניים לקוטב. "אנחנו אוהבים לראות נופים חדשים," מעידים השניים, "וכמובן גם בעלי חיים. לדוגמא: בשמורת אֶטושָה בנמיביה ראינו הרבה מאוד בעלי חיים, וציפינו לראות פילים שאיכזבו אותנו ולא הגיעו. באחת הפעמים ישבנו ליד מאגר מים גדול, וצפינו בבעלי חיים כגון אנטילופות וראמים, וכן ציפורים שונות. לפתע הגיע עדר פילים, בן כמה עשרות פילים גדולים, אשר  פילה ענקית הנהיגה אותם וגוריה ליוו אותה. כולם נכנסו אל המים, ומיד כל החיות האחרות ברחו החוצה, התיישבו על הגדה, וצפו בהם. ורק אחרי שהפילים עזבו, הם הרשו לעצמם להיכנס ולשתות שוב מהמים." (לי זה הזכיר את הסצנה מ"אליס בארץ הפלאות", כאשר חיות ועופות נפלו לתוך הבריכה שיצרו דמעותיה, והם שחו אל החוף ויצאו עם אליס... ע.ב.).

אבל בנמיביה, בנוסף להנאה מבעלי החיים והנופים, הם הוחזרו אל ההיסטוריה ואל התנהגות האדם, שהיא לפעמים אכזרית. שם, מסתבר, הפעילו הגרמנים, ששלטו בנמיביה בשנת 1904 "פתרון סופי" – רצח עם, כנגד שבט בשם הֶרֶרו. מאחר ולא הצליחו לשכנע את אנשי השבט לוותר על אדמותיהם,  השמידו הגרמנים את רוב בני השבט. רק חמישה-עשר אלף מתוכם הצליחו לברוח לבוצואנה.

יוזם קבוצת המטיילים של מנחם ושולה היה פרופ' אורי אלמגור, אשר בצעירותו שהה במשך חצי שנה בקרב בני שבט זה לצורך מחקר. הקבוצה היתה עדה לפגישה מרגשת בין אשת ראש השבט שזכרה את אורי בשמו, וזיהתה את קולו עוד מרחוק. הם נפגשו גם עם ראש השבט וזכו לאירוח מהנה, כולל לבוש מסורתי של שבט זה. אירוע מרגש שלא יישכח.

ומסתבר שאי אפשר לברוח מהאירועים בעולם גם כאשר נמצאים בחיק הטבע, לכאורה רחוקים מחיי היום יום. דווקא בנוף המקסים והשלו בהרי הרוקי בקנדה, שמעו שולה ומנחם את החדשות ב-11 בספטמבר, על הפגיעה במגדלי התאומים...

יחד עם זה, ברור שלאחר כל טיול נשאר טעם טוב וטעם של "עוד". וכדי לזכור את כל הדברים האלו, וגם כדי לספר לאחרים, למד מנחם לערוך סרטים. בכל טיול הוא מסריט את הנופים, האנשים, בעלי חיים ואירועים מיוחדים, ובשובו הביתה הוא יושב ועורך את הסרט, כולל מוסיקה, קריינות וכיתוביות.

את הסרטים שיצר ניתן לראות ביו-טיוב, תחת השם: menachem nechama. בין סרטיו: טיול חורפי באיסלנד; הודו; יפן; גיאורגיה; בעקבות דב הקוטב – מסע לקוטב הצפוני; אביב בקאצ'קאר; מסע לאנטארקטיקה ועוד ועוד. מומלץ.

ולסיום, במסעות בעולם נתקלים – בנוסף לנופים מיוחדים, לתופעות טבע, לבעלי חיים, למבנים ארכיטקטוניים ישנים וחדשים – גם באנשים מתרבויות שונות. ביניהם אנשים מיוחדים כגון בני שבטים באפריקה, וגם אנשים "רגילים", דומים לנו באורחות חייהם, אך מארצות שונות. על אחד הלקחים שלמדו בני הזוג נחמה, מספרת שולה:

"זה היה בטיול הראשון שלנו בנורבגיה. שכרנו צימר בשכנות לצימרים אחרים, ולכולם היה מטבח משותף אחד. בערב נכנסנו למטבח כדי להכין ארוחה, והיו שם גם שאר האורחים. כל זוג עסק בהכנת האוכל שלו, והשתררה שתיקה די מביכה. לאחר זמן מה מנחם נקט יוזמה וזרק שאלה לאחד הזוגות, ואז, כאילו סכר נפרץ, החלה שיחה ערה בינינו, שנמשכה אל תוך הלילה."

והמסקנה? מי שרוצה למצות את העולם צריך להיות סקרן, לבבי, פתוח ויוזם.

עדינה בר-אל

 * נדפס ב"קו למושב", גיליון 1125, 19 במרץ 2020

* * *

באתי, ראיתי, חוויתי

זיכרונותיו של בן טובים

רומן חדש מאת משה גרנות

גיבור העלילה, שאופיו המורד מנתב אותו אל חוויות מרטיטות ועוצרות נשימה, נודד בחצי עולם, ובכל מקום, בעטיין של הקומבינות שלו – הוא מתנגש עם זרועות החוק. בשל חינו, הקסם האישי והמיומנויות שלו הוא מצליח להינצל מהפללה. חייו רוויי פרשיות אהבים מסעירות והרפתקאות שאף צעיר "ההולך בתלם" לעולם לא יזכה לכשכמותן. ספר מרגש, מצחיק, מרתק!

רכישת הספר ללא פער התיווך של דואופול חנויות הספרים –

מחיר הספר כולל משלוח בדואר מהיר: 55 שקל

טל. 03-5494915, 050-3399935

דוא"ל: granotmoshe@walla.co.il

Bit 050-3399934

["ביט" זוהי אפליקציה שבאמצעותה ניתן לשלם באמצעות הסמרטפון – במקום לשלוח תשלום בצ'ק בדואר, או בהעברה בנקאית – ניתן להעביר כסף במהירות ב"ביט"].

* * *

יצחק גנוז

קִינַת תְּפִלָּה בְּרַחֲבַת קְדוֹשֵׁי ווֹהְלִין

(עַל גוּש קָטִיף בְּחוּרְבָּנוֹ)

בחודש אב תשס"ה גורשו תושבי גוש קטיף מבתיהם. שיר זה נכתב בתשעה באב, יום לפני הפינוי.

בַּנּוֹי שֶׁל הַכָּתֹם עַל גְּדוּשַׁת שְׂעָרָהּ,

יַרְקוּת שִׂמְלָה נוֹשֶׁקֶת סַנְדְּלֵי רַגְלַיִם.

יוֹם שָׁרָב נִגָּר בַּשֶּׁמֶשׁ כַּבְּעֵרָה

חוֹבֵק כִּכָּר, מְלוֹאוֹ וְאַפְסַיִם.

שֶׁצֶף בַּכְּבִישׁ, רַעֲמֵי מָנוֹעַ, סִלְסוּלֵי צוֹפָר אַדִּירִים

וְהִיא מַמְתִּינָה בַּתּוֹר לָרֶכֶב.

זְקוּפָה וּתְמִירָה. סִדּוּר תְּפִלּוֹת בְּיָדָהּ

וְחֶרֶשׁ לוֹחֶשֶׁת בְּרַעַד וָרֶטֶט

מִלּוֹת תְּפִלָּה חֲדָשָׁה עַתִּיקָה.

מְכוֹנִית עוֹצֶרֶת בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים מְצַוַּחַת

אַךְ הִיא כְּאִילָן בִּמְקוֹמָהּ נְטוּעָה,

כּוֹרַעַת קִדָּה בְּלַהַט תְּפִלָּה

חַנָּה בְּמִשְׁכַּן שִׁילֹה.

רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע –

מִתְחַנֶּנֶת בַּל יֹאבַד הַמַּסָּע בְּיוֹם רַע.

"זְכֹר בּוֹרֵא עוֹלָם מֶה הָיָה לָנוּ,

נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים."

וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת חֵן כִּבְכוֹת בַּת יִפְתָּח

עַל בֵּית עֲתִידָהּ שֶׁפָּרַח,

מִתְפַּלֶּלֶת לְנֵס מְיַחֶלֶת לְאוֹת

אוּלַי לֹא יִקְרֶה הַצָּפוּי עוֹד לִקְרוֹת.

קִינִים וָהֶגֶה וָהִי, הָיֹה לֹא תִהְיֶה

וְכָל זֶה רַק מִשְׁגֶּה.

עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת כְּמוֹ אֶל תּוֹךְ אֲפֵלָה

וּדְמָעוֹת טָמְנָה הָאֲדָמָה בְּחֻבָּהּ,

וְהִיא כְּצִפּוֹר בּוֹדֵדָה עַל גַּג, מַר צוֹרַחַת

אֶת דָּפְנוֹת לֵב הָאֻמָּה קוֹרַעַת.

בַּנּוֹי שֶׁל הַכָּתֹם עַל גְּדוּשַׁת שְׂעָרָהּ,

יַרְקוּת שִׂמְלָה נוֹשֶׁקֶת סַנְדְּלֵי רַגְלַיִם.

יוֹם שָׁרָב נִגָּר בַּשֶּׁמֶשׁ כַּבְּעֵרָה

חוֹבֵק כִּכָּר, מְלוֹאוֹ וְאַפְסַיִם.

ט' באב, תשס"ה

אהוד: בסופו של דבר, מזלנו שיצאנו משם. עלינו להיות אסירי תודה לראש הממשלה אריק שרון שהוציאנו מעזה והשאיר את הפלסטינים לנפשם! ראו מה קורה שם, ברצועת הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלמי – מוכת הייאוש, חוסר התקווה, המגפה, השינאה והעוני!

* * *

איליה בר-זאב

לילה מוזר

לכבוד ליל רביעי האחרון [12.8] במצפה רמון ובמכתש

בֵּין מַטְּחֵי הַמֶּטֶאוֹרִים הָלַכְנוּ לְאִבּוּד,

רַצִּים בַּחֲשֵׁכָה

לִרְאוֹת מִקָּרוֹב חֶלְקִיקֵי אוֹר.

מִחוּץ לָאַטְמוֹסְפֵירָה הִתְקַבֵּץ מַאְדִּים עִם

נֹגַהּ וְשַׁבְּתַאי,

שָׁמַיִם יָרְדוּ בְּמַעֲטֶפֶת זוֹהֶרֶת.

עִם נְגֹהוֹת הָאֵשׁ בִּקַּשְׁנוּ

מִשְׁאָלוֹת,

אַבְנֵי חָלָל פִּזְּרוּ זַרְחָן מְרַצֵּד.

בְּפִּתּוּלֵי הַדְּרָכִים,

בֵּין גִּזְעֵי הָאֵיקָלִיפְּטוּס, נִצְּתוּ רְסִיסֵי תְּאוּרַת חֵרוּם.

מַשֶּׁהוּ בָּךְ חִפֵּשׂ קִרְבָה.

רוּחוֹת אוֹגוּסְט נָשְׁבוּ כְּבֵדוֹת.

פורסם לראשונה ב"טיסה נגד השעון" בהוצאת "קשב לשירה", 2012.

* * *

נעמן כהן

כעומק החקירה וההפגנות – עומק הנסיגה

נתניהו גמר את שליחותו ההיסטורית מוטב לעם ישראל שיילך

אין ספק החקירות, המשפט, וההפגנות נגד נתניהו השפיעו. המערכה נגד נתניהו לא היתה מאבק נגד השחיתות. השחיתות שימשה רק כסות למאבק האמיתי. מאבק למען כיבוש ערבי. ברור לכל כי אם היה נתניהו תומך כאריאל שרון בשעתו בכיבוש ערבי, הוא היה מאותרג וכל המערכה המשפטית נגדו לא היתה כלל  מתקיימת.

בוויתור על קביעת גבולה המזרחי של המדינה הוכיח נתניהו שהוא איננו עשוי מחומר של מנהיג אמיתי. דברי הרהב שלו על הסכם השלום עם איחוד האמירויות שהוא מכנה אותו "הסכם היסטורי" מגוחכים. נתניהו שם עצמו ברהב כממשיכו של בגין שהשיג את השלום ההיסטורי עם מצרים, ושל יצחק רבין שהשיג את השלום עם עבר הירדן, אבל בניגוד למצרים ולעבר הירדן מעולם לא היתה מלחמה עם איחוד האמירויות. זמן רב מתקיימים עימה יחסים טובים מתוך אינטרס משותף, המאבק באיראנים. לו היה מצליח נתניהו להשיג הסכם שלום עם סעודיה אכן היה זה הישג היסטורי פוליטי ודתי בעל משמעות אדירה, אבל להסכם עם איחוד האמירויות מדינה קטנה בת כמיליון אזרחים (מתוך תשעה מיליון תושבים זרים כולל 100 אלף פלישתינאים. מדינת אפרטהייד אמיתית) שאין לה גבול משותף עם ישראל, יש חשיבות, אבל אין לו כל משמעות היסטורית. מגוחכים גם דברי השקר שלו שאין מדובר בשלום תמורת שטחים, בשעה שהוא ויתר על סיפוח בקעת הירדן שיכול היה לקבוע את גבולה המזרחי של המדינה, את ביטחונה, ולהוביל לשלום. נתניהו קיבע את התפישה הבינלאומית מבית היוצר של קלינטון-אובמה-קרי בדבר שלימות שטחי יו"ש כשטחים ערביים המיועדים למדינה פלישתינאית עם תיקונים קלים, ופיצוי בנגב. בכך הוא גרם נזק היסטורי בלתי ישוער לישראל.

מגוחכת האשמת כחול לבן, ומועצת יש"ע בהכשלת המהלך.

מנהיגים גדולים בהיסטוריה יודעים לנצל את ההיסטוריה ולהביא הישגים היסטוריים.

בן גוריון ידע לנצל ב-1948 את ההזדמנות ההיסטורית הנדירה ולהקים את המדינה ולספח את ירושלים המערבית למרות התנגדות אמריקאית.

לוי אשכול ידע לנצל את ההזדמנות ההיסטורית האדירה לספח את ירושלים המזרחית ללא תמיכה אמריקאית.

מנחם בגין ידע לנצל את ההזדמנות ההיסטורית הנדירה לספח את רמת הגולן ועשה זאת למרות התנגדות אמריקאית

בכל המקרים הללו קודם נקבעו העובדות. התמיכה האמריקאית באה לאחר מכן.

נתניהו יכול היה להיזכר בהיסטוריה כמי שקבע את גבולה המזרחי של המדינה, המנהיג שמימש את תוכנית אלון ורבין.

כעת עם החמצת ההזדמנות ההיסטורית לעשות כן הוא יקבל אולי כמה מחמאות מאמנון אברמוביץ' ושות', אבל לא יהיה די בהן לאתרוגו המוחלט שימלט אותו מאימת הדין, והמורשת ההיסטורית של נתניהו תהיה היותו המנהיג שהחמיץ הזדמנות היסטורית של מאה שנים. וכמובן היותו ראש הממשלה השני שהואשם בפלילים. כך הוא ייזכר בהיסטוריה אם בכלל.

בכל מקרה במצעד האיוולת של מנהיגי ישראל הוא ייזכר כבעל ההחמצה ההיסטורית הגדולה ביותר. בכייה לדורות. ברגע שנתניהו ויתר על שליחותו – ייטב לעם ישראל אם יילך ויפנה את מקומו, כי האנטגוניזם שהוא מייצר נגדו כל כך גדול עד שהוא מביא לטירלול גדול מדי ומסוכן מדי של כל החברה הישראלית והמדינה, טירלול שהוביל לכך שאפילו מנהיגים שתומכים בסיפוח בקעת הירדן כבנימין גנץ התנגדו למהלך הזה בגין התנגדותם לנתניהו ומאבקם בו. נכון, כרגע לא נראה מישהו בעל שיעור קומה שיכול להחליפו, אבל המצב כבר יבנה את המנהיג הראוי. בית הקברות מלא במנהיגים שלא ניתן להחליפם.

אמנות או נמות

הזמר יואב אליאסי הידוע בכינויו "הצל" עבר במרכז הרפואי "מדיקה" והזדעזע מציור אמנות התלוי שם של הצייר יעקב מישורי, בו מופיעה הכתובת "מוות ליהודים!"

הכתובת תלויה במהופך על רקע צבעוני.

https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.9061803

בעקבות פרסום הסיפור ב"ספר הפנים" של "הצל" קמה סערה גדולה שהקימו תומכיו, וכתוצאה מכך הוסרה התמונה ע"י המרכז הרפואי "מדיקה". הדבר עורר סערה גדולה ברשתות החברתיות והאשמת המרכז "מדיקה" בפשיזם.

הסערה אינה ברורה משני הצדדים.

יעקב מישורי הנשוי לליסה פרץ, עורכת בעיתון "הארץ", הואשם ב"שמאלנות". האשמה מגוחכת במקרה הזה.

סוף סוף בא צייר ויוצר יצירת אמנות בעלת משמעות אמת. התמונה מתארת את התביעה הפשיסטית הנאצית והאיסלמו-נאצית: ל"מוות ליהודים!"

(הנה דברי המופתי של אש"פ התובע לפי דברי מוחמד מוות ליהודים הקופים והחזירים)

https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8

האמן טוען כי היצירה משקפת את תיאורי אימו מליל הבדולח בגרמניה. אבל אין בה משום מה את המסר המתנגד, קריאה מוות לפשיזם, או לנאצים, אלא רק מוות ליהודים!

מן הצד השני מגוחכת גם התביעה מצד האקטיביסטים הפרו-איסלמיים, התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי, והמתנאים כביכול במאבקם נגד הפשיזם למען הצגת ציור כזה המשקף אותו. ואולי בעצם בתת המודע שלהם הם אכן תומכים במסר שבו?

מסתבר שהציור אינו ציור חדש. כבר ב-2012 הוא נפסל להצגה בתערוכה במוזיאון פתח תקווה ע"י האוצרת, אשת השמאל,  יעל אביבי.

https://e.walla.co.il/item/3379648

לסיכומו של דבר. הציור של מישורי משקף אמת גדולה. התביעה של הפשיזם הנאצי-והאיסלמו-נאצי: "מוות ליהודים!" – ולכן ראוי שיוצג במקום מכובד. אולי לא במרכז רפואי שם המילה מוות צורמת, אבל בכל מקום מכובד אחר.

אמנות – או נמות.

נעמן כהן

* * *

אהוד בן עזר

אוצר הבאר הראשונה

פרק שביעי

סעודת אבבטן בחוף אילת: לוקוס עם פטרוזיליה וקוסקוס ו...

את הסופר אבבטן בן עצל השארנו על חוף הים, תוקע סנדליו הרחבים במצע גרגירי-האבן העגלגלים; באילת הם משמשים במקום הזיפזיף הזהוב והרך שבחופים אחרים. מתרחצות צעירות היו שרועות על החוף, מטגנות עצמן בשמש כביצים לארוחת-בוקר, ולפעמים (תסלחו לי) הציצים שלהן גלויים.

אבל אבבטן לא הסתכל ימינה ושמאלה וגם לא לאחור אלא מיהר אל הכביש הראשי, למצוא הסעה דרומה, למצפה התת-מימי. הוא אמנם ידע כי הדבר הנכון ביותר לעשותו עתה הוא לחפש טלפון-ציבורי ולהודיע לליליסימה אשתו היכן הוא נמצא ומדוע נעלם מן הבית, אך רוח שובבות תפסה אותו הבוקר באילת, אולי בהשפעת הצעירות צהובות-השיער ששכבו בחוף על הגב ועל הבטן והשתזפו, ואולי בזכות שלושים הלחמניות בחמאה ובריבת אוכמניות שזלל במטוס ה"כפיר" המשוכלל, התלת-מושבי, בשעת הטיסה לאילת.

לכן לא צלצל הביתה להודיע, והאמת, הוא גם טרם שכח את צעקותיה של ליליסימה אתמול בערב על כך שהוא בטלן ואינו מרוויח מספיק והנחרות שלו בלילות אינן מניחות לה לישון והדירה צרה וככל שהוא משמין יותר כן יש פחות מקום בבית לאנשים אחרים, וכי כל אלה שמדפיסים את ספריו מרמים אותו ומשלמים לו פרוטות, וגם זה באיחור, ולכן מוטב לו שיחדל להיות סופר ויחפש לעצמו איזו עבודה מועילה ומשתלמת יותר, מפני שהבטלנות שלו עוברת כל גבול אפילו בארץ עצלתיים, שתושביה אינם ידועים כחרוצים ביותר.

"מה אגיד לה בטלפון?" אמר לעצמו, "שאני נמצא בחוף אילת מוקף בתיירת סקאדינאוויות זהובות-שיער יפהפיות וחצי-ערומות? הלא זה ירגיז אותה כפליים! ולהסביר לה שאני כאן בתפקיד, משתתף  במשלחת הקפיטן יוקי לגילוי אוצר תת-מימי, וכי עליי גם לתאר זאת לקוראים שלי – על זאת יש שתי תשובות. אל"ף, קפיטן יוקי אסר עליי לגלות דבר. ובי"ת – גם אם היה מותר, היתה אשתי צורחת עליי ולועגת לי בטלפון ואומרת שאני שקרן ובעל דימיון מטורף, חולני, ילדותי, ושאני נשאר כאן רק בגלל החתיכות על החוף – "

וכדרכו החל לרחם על עצמו וגם ההליכה קשתה עליו והוא עצר והוציא גלולה לחיזוק הלב שלו, ששלושים הלחמניות העיקו עליו במקצת. ולבסוף הגיע לכביש הראשי, וכשביקש לעצור מונית הנוסעת דרומה לכיוון המצפה התת-מימי, הופיע אוטובוס של מטיילים מבוהלים שנמלטו מן המצפה ובפיהם הסיפור על הדג אבו-נפחא הענק שכמוהו לא ראו זקני-אילת מימיהם.

הבין אבבטן שאין כל טעם לנסוע לשם, והצטער כפליים, משום שקוראיו הפסידו עתה גם את תיאור הדג הענק. חזר אבבטן לחוף, לחכות לקפיטן יוקי ולדני שיחרו ממשימתם, וחיפש בינתיים מקום נוח לשבת בו, בצל. עד שעלה אבבטן לכביש, וחזר, חלפו כבר כשעתיים, והאוויר, אם כי היה יבש מאוד, החל בוער. הוא לא הביא בגד-ים, ולכן לא היה יכול להיכנס למים. הוא ישב חצי שעה בצל של שיח, עד שנעלם הצל ואחריו כמעט ונעלם גם השיח מרוב חום. וכל אותה שעה שכבו המשתזפות צהובות-השיער על החוף, והתנועה היחידה שעשו מדי פעם היה שינוי התנוחה – גב, בטן, גב, בטן.

לפתע קלטו נחיריו הגדולים של אבבטן ריח נעים של דג נצלה על גחלים. הריח הזכיר לו ששעת-הצהריים מתקרבת והוא טרם אכל דבר לבד משלושים הלחמניות בחמאה ובריבת-אוכמניות, ולא שתה אלא תרמוס אחד של קפה, מאז הבוקר. מיד קם והלך ולא הביט ימינה ושמאלה ובוודאי שלא אחורה, רק קדימה בעקבות ריח הדגים.

הוא הגיע לסככה, ספק מסעדה ספק קיוסק, סמוך לחוף הים; ובפתחה, גלוי לשמש, ניצב שולחן-ברזל שחלקו העליון תבנית ובה גחלים לוחשות שמעלות מדי פעם עשן. מעליהן שבכת-ברזל, בעברית נכונה קוראים למכשיר הזה – אַסְכָּלָה, ושלושה דגים טריים מעוררי-תיאבון נצלים עליה, מדיפים ריח ניחוח מגרה של דג ברוטב שום חריף.

ישב אבבטן על כיסא, ליד שולחן מצופה פורמאיקה פגומה, וקרא אליו את הבחור-המגיש:

"שלום,"

"שלום וברכה. מה אתה רוצה לאכול, אדוני?" שאל הבחור.

"צלוי. דג צלוי."

"מצטער מאוד. מה שאתה רואה אלה הדגים האחרונים שלנו. כבר מוזמנים לאכילה. אבל תיכף יביאו לנו דגים טריים ישר מהים."

והוא ניגש אל הדגים, הפך אותם על צידם ושפך עוד רוטב, ואחר הגיש אותם בצלחות מוארכות לחבורה של סועדים שכבר ישבה וחיכתה בצל הסככה. הדגים היו גדולים ומכוסים בפטרוזיליה ירוקה, תאווה לעיניים ולחך.

"סלח לי," קרא לו אבבטן, "איפה בית-השימוש?"

"בית-הצ'ימוש שם, מאחור – " אמר הבחור המגיש.

קם אבבטן ומיהר להתפנות, כדי שיהיה מקום במעיו לסעודה המזומנת לו. מדי פעם היה ממשש בידו את מטוס ה"כפיר" המשוכלל, התלת-מושבי, הצרור במטפחת בכיסו. למה? להיות בטוח שלא הלך לאיבוד.

כשחזר מבית-הצ'ימוש כבר היתה על שולחנו צלחת של סאלאטים חריפים, ופיתות טריות, ובקבוק משפחתי גדול של משקה קר.

"עוד מעט יגיעו הדגים." הרגיע אותו הבחור-המגיש.

"אבל מה יהיה עד אז?" הביט אבבטן בקינאה לעבר הצלחות של הסועדים האחרים תחת הסככה.

"אביא לך צלחת עם קוסקוס, בינתיים."

"תביא," אמר אבבטן, שהסאלאטים הדליקו את תיאבונו. "המנה הראשונה טובה מאוד."

"שלושים שנה אנחנו כאן. אימא שלי מבשלת כך. סבתא שלי מבשלת כך." אמר הבחור בגאווה, אך גם במקצת חשד. אבבטן, בלבושו המרושל ובפניו שאינם מגולחים, נראה כמי שאולי אינו מסוגל לשלם עבור הארוחה. "ומה המקצוע של אדוני?"

"עורך-עיתון," השיב אבבטן, אשר מניסיונו למד כי התשובה – סופר, מעוררת לעיתים קרובות תמיהה ושאלות טיפשיות, ומתקשרת, כמו בטענותיה של ליליסימה, לדמות בטלן וחסר-פרוטה. וחוץ מזה, הלא הוא באמת עורך את "העצלן הצעיר", המודפס אמנם, בגלל העצלות של תושבי עצלתיים, בתל-אביב.

"מה שם העיתון?"

"העיתון 'העצלן הצעיר'."

"השעיר? יַעַנִי, משהו כמו להיטון או קוסמטיקה?"

"פחות או יותר," השיב אבבטן, אשר דעתו כבר לא היתה נתונה לשיחה אלא טרף ברעבתנות את הפטריות, החצילים, הזיתים ושאר הסאלאטים החריפים והחמוצים שהיו טעימים מאוד לחך.

עוד עיניו בצלחת, והנה הופיעה סירה מן הים וממנה עלו לחוף שני בחורים, דייגים, נושאים ארגז-פלאסטיק מסוג אלה המשמשים לנשיאת בקבוקי משקאות-קלים, והדגים מקפצים בו וחלקם כבר שוכבים בשקט.

הבחור-המגיש שמח לבואם ושפך את הדגים אל הכיור במטבח, כדי לנקותם, ובינתיים מיהר והביא על מגש גדול לפני אבבטן ארבעה דגים, שאותה כבר השקיט במכות על הראש. אבבטן התקשה לבחור וביקש מן הבחור לומר לו את שמותיהם. הבחור חזר פעם ופעמיים על שמות הדגים אך אבבטן התקשה לקלוט, ולבסוף בחר כמובן את הדג הגדול ביותר אשר שמו, לוטוֹס או לוקוּס או פוקוּס, נשמע לו תחילה מוכר יותר מן האחרים, אך מיד שכחו.

הבחור ניגש למטבח לפתוח ולנקות את הדג ואחר הניח אותו על האסכלה, מעל לגחלים. ובינתיים הביא לאבבטן את צלחת הקוסקוס שהיה לבן ופריך כשלג ועליו יצוקים מצד אחד חמין שחום וחריף שהכיל שעועית חומה ותפוחי-אדמה ומצד שני ירקות מאודים ברוטב-מרק-בשר טעים.

המשיך אבבבטן במלאכת הזלילה תוך שהוא גומע את כל הבקבוק-המשפחתי ומזמין אחד נוסף. מסביב החלו הסועדים האחרים מגניבים לעברו מבטים בחשאי, וגם הבחור-המגיש, שהיה הופך מדי פעם את הדג על הגחלים ויוצק עליו מרוטב השום החריף, התבונן בו בפליאה, וגם בחשש – פן אחר הדג הזה יזמין אבבטן עוד אחד, ועוד, מי יודע? הלא בטן לו כחבית, ידיו כשני בולי-עץ, ופניו תופחים כקערת-בצק ומלאים כירח באמצע החודש.

סוף-סוף הגיע הדג בצלחת ארוכה עם סאלאט עגבניות ומלפפונים והרבה פטרוזיליה קצוצה. תקע אבבטן את המזלג והסכין בצידו של הדג וקרע ממנו נתח עטור עלי פטרוזיליה קצוצים והגישו אל פיו ומיד נתמלא הפה בטעם בשרו הלבן של הדג הצלוי, השרוי ברוטב שום כתוש ומיץ לימון ופלפל ומלח ואולי עוד תבלינים; הרוטב נספג היטב בשרו של הדג בשעת הצלייה עד שלא היה צורך אפילו לסחוט מעליו את מחצית הלימון שנחה לראשו.

יבורך קפיטן יוקי על שהביא אותי לאילת, הרהר אבבטן בפה מלא, והתבונן במפרץ הכחול, בגלשנים, בסירות ובאוניות הרחוקות. דולפין קפץ לפתע מן המים ושעשע את המתרחצים. אולי גם אכתוב על כל אלה, באמת, למה לא – אכתוב על המסעדה הזו שצולים בה דגים בטעם גן-עדן, במדור המסעדות של העיתון שלי, "העצלן הצעיר", ואחתום – א.ב.ע. (זה היה, אגב, עיתון-הילדים היחיד שהיה בו מדור מיוחד למסעדות, ולא קשה לנחש מדוע).

ובעודו מהרהר בתענוגות-החך סיים לאכול את צידו האחד של הדג והפך אותו בצלחת ואז –

אל אלוהים!

את מי רואות עיניו? שתי בובות קטנות בחליפות-צלילה שחורות, יושבות בבטנו של הדג על עצם-השדרה הלבנה, והן מתנודדות כמתפללות וקוראות בספרונים זעירים שמחזיקות ידיהם הקטנטנטנטנות.

קפיטן יוקי!

ורני!

וכשראו את אבבטן קמו, הניחו ידיהם זה על כתפי זה ופתחו בריקוד חסידי בתוך הרוטב שבצלחת כשהם שולחים רגליהם הקטנות אל-על.

קפיטן  יוקי ורני במעי הדג! מי היה מאמין? נס! ממש נס! מזל גדול. איך יכולת לשכוח אותם. השניים הפסיקו לרקוד ומעמדו עתה בצלחתו נוצצים מרוטב, וקפיטן יוקי הניף ידיו וניסה לשוחח אך קולו לא הגיע אל אבבטן, שגם נבהל אותה שעה פן יבחינו הסועדים סביב, והבחור-המגיש, בשני הזערורים שעומדים בצלחתו בין עלי הפטרוזיליה ואדרות-הדג שחציו נאכל כבר. בחופזה שלח אצבעותיו לצלחת, כמו כדי לתלוש איזה נתח, ובינתיים הנחית אצבע נוטפת רוטב על ראשיהם, והורה להם לשבת, וערך סביבם סאלאט ופטרוזיליה וערם חלקים מן הדג כדי להסתירם. השניים ניגבו את ראשיהם וחבשו שוב את הכיפות והתיישבו על שדרת-הדג, מתנועעים כשני בחורי-ישיבה שקדנים.

לפתע נזכר אבבטן במכשיר קשר-המחשבות הסמוי שבאוזנו, שמסוגל לשדר מחשבות בתור מילים, ללא קול; ובעודו עושה עצמו אוכל, אך בזהירות וכבר בלי הרבה תיאבון (מי יודע, חשב, אולי לכלכו השניים את הדג מבפנים!) – החלה מתנהלת ביניהם שיחה אשר נוסחה המלא, כפי שנרשם במכשיר הקלטת-המחשבות של המחשב "צפנת פענח", מופיע בפרק הבא.

המשך יבוא

* * *

יהודה רַאבּ (בן-עזר)

התלם הראשון

זכרונות 1862–1930

נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב)

הספריה הציונית

על-יד ההסתדרות הציונית העולמית

ירושלים תשמ"ח, 1988. מהדורה ראשונה בהוצאת מ. ניומן, 1956.

אהוד בן עזר
לתולדות ר' אליעזר ראב (1828–1896)
ולתולדות בנו יהודה (1858–1948)
שעלו לארץ-ישראל בשנת 1875
ולתולדות פתח-תקוה בראשית ימיה

הקדמה

את ליל-הסדר האחרון בחייו בפסח תש"ח / 1948 חגג ר' יהודה ראב כמנהגו, כשהוא מסב אל השולחן בראש משפחתו – הבנים, הכלות הנכדים והנינים – בביתו שברחוב ביל"ו בפתח-תקוה. אך הפעם הזאת שינה ממנהגו: הוא קם ממקומו, כפוף מעט, חבוש בירמולקה השחורה, נאחז בשולחן בשתי ידיו, עיניו הכחולות-עדיין הבריקו וקולו רעד.

"אני בטוח" – החל מדבר יידיש, כשהוא נרגש מאוד – "שזהו הסדר האחרון שאני אתכם. לא אשב עוד אתכם, ואתם – תשמרו על התכנסות המשפחה גם בשנים הבאות."

אחר-כך אמר: "זכות גדולה היתה לי שאני, שזכיתי לחרוש את התלם הראשון באדמת מֶלַבֶּס ולראות בהיווסדה של המושבה העברית הראשונה, זוכה לשמוע באחרית ימי על הקמתה של המדינה."

וכאן צעק בקול רם, ובעברית: "חלום חיי התגשם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תחי מדינת ישראל!"

גם לאחר כארבעים שנה עדיין זוכרים בני משפחתו את התרגשותו הבלתי-רגילה במעמד ההוא ואת הרגשתם הברורה, כי זה אכן הסדר האחרון שעיניהם תחזינה בו, ב"זיידה", וכי עדים הם לפרידתו הקרובה מהם לעולם.

כעבור שבועות אחדים, בל"ג בעומר של שנת תש"ח / 1948, בראשיתה של מלחמת-העצמאות, כאשר עצם ר' יהודה ראב את עיניו בביתו – בית-רעפים מרובע בן קומה אחת, עטור ברושים ועצי-זית – נשלם מעגל-חיים של כתשעים שנה מיום היוולדו בהונגריה בשנת תרי"ח / 1858, מעגל של שבעים ושלוש שנה בדיוק למן היום שבו יצא עם משפחתו מהונגריה בדרך לארץ-ישראל ומעגל של כשבעים שנה מיום עלייתו על אדמת פתח-תקוה בראשית שנת תרל"ט / 1878, והוא היחיד מכל מייסדיה שהאריך ימים וזכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח (אף שכבר לא מיהר למקלט בשעת האזעקות), ורק אז נחה דעתו ושקע בתרדמת-נצח.

בטרם יאבד את הכרתו למשך שעות עדיין הקפיד לצעוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אֵחוֹד", כששתיים מבקשת נפשו: למות על מיטתו בישיבה, זקוף, כגבר, ולהוציא את נשמתו ב"אחד".

לאחר שקבע ד"ר בכרך את מותו באו אנשי חברא קדישא והורידוהו על הרצפה, הדליקו שני נרות וכיסוהו בסדין, ובניו ונכדיו הבוגרים עומדים סביבו.

הראשון מאנשי המושבה שהגיע למשמע הידיעה על מותו היה ראש שומריה במשך שנים רבות, ר' אברהם שפירא, הלוא הוא שייח' אִבְּרָהִים מִיכוֹ בפי השכנים הערבים. הוא נכנס בדלת הגבוהה, החומה, הנפתחת אל מרפסת צפונית, שהיתה מקורה בשבכת-עץ צבועה ירוק וגזורה כתחרה, הזדקף בעמידת-דום חיילית, הצדיע למת ואחר: "זהו השומר הראשון, מורי ורבי! ומי שאומר אחרת, הוא שקרן!"

*

ההלוויה יצאה למחרת, יום ו', י"ט באייר תש"ח / 28 במאי 1948, מביתו של ר' יהודה ראב ברחוב ביל"ו, עברה לאורך רחוב חובבי-ציון, בית-הכנסת הגדול, שם היה מושבו בכותל-המזרח, חלפה על פני כיכר המייסדים, שבה נמצאה אז עדיין הבאר הראשונה שחפר באדמת המושבה, והגיעה עד לראש גבעת העדשים, היא דהרת אל-עדש, בין-הקברות של המושבה מראשיתה, שם נכרה קברו לא רחוק ממצבות אשתו לאה ובתו-בכורתו ציפורה, שמתה בשנת 1891 בהיותה בת שש בלבד.

במסע ההלוויה לא שלט עצב על מותו. באוויר היה תלוי עצב כבד פי כמה על חיילים ואזרחים, מגיניה של המדינה בת השבועיים ותושביה, שנהרגו מדי יום, ושמותיהם התנוססו במסגרות שחורות. בלבות המלווים בוודאי פיכתה התחושה: הלוואי שכל אחד מן הנופלים, צעירים ברובם, ואלה העתידים ליפול, היה זוכה להשלים מעגל חיים ולמות שבע ימים ומעשים כמו ר' יהודה ראב מפתח-תקוה – חופר בארה, שומרה וחורש תלמה הראשון.

המשך יבוא

"התלם הראשון" [נכתב 1930] מתפרסם בהמשכים במכתב העיתי. הקלדתו המדוייקת של הספר וסריקת התמונות המופיעות בו נעשו במהלך חודש אפריל 2020 בידי בן (בנימין) בן-עזר, בנו של אהוד, נכדו של בנימין ונינו של יהודה ראב בן-עזר.

הקובץ השלם של הספר, במהדורת 1988, עומד מעתה לרשות כל הפונה אלינו ומבקשו. המהדורה המקורית של הספר היא בהוצאת מ. ניומן משנת 1956 – צילומה הובא במהדורת 1988 כלשונה, בכתיב חסר, וכך גם הוקלדה כאן.

זהו אחד המסמכים המרתקים והחשובים לתולדות "אם המושבות" פתח-תקווה וראשיתה של העלייה הראשונה.

* * *

'Democratic' Party Should Change Name

to Reflect a Toxic Ideology

by Lawrence Kadish, Aug. 5, 2020, Newsmax

If the meat packing industry is required to offer full disclosure about what goes into sausages why isn’t the Democratic Party held to the same standards?

In the interest of full disclosure, the "Democratic National Committee" needs to rename itself as the DMC or Democratic Marxist Committee for they have become a toxic mix of Marxist ideology, anti-Semitism, class warfare, contempt for capitalism, and disdain for the principles upon which this nation was founded.

Let’s acknowledge that the Democratic Party of JFK, LBJ and even the hapless Jimmy Carter is no more. It has been abducted by a radical left-wing progressive movement that is destroying the party from within.

It is, essentially, a Marxist agenda demonizing successful businessmen and women, job creating corporations, and a strong America.

It's as corrosive as acid to our national fabric and lethal as cancer to our political soul.

Rebranding a party that is already unrecognizable would simply be acknowledging an established fact. Of greater significance, it would allow the American voter to fully appreciate what's at stake in this November’s presidential election.

Every citizen needs to make a decision that separates the personalities from the underlying politics that will determine the future of our nation. The voter needs to recognize that Bernie Sanders and his congressional sleeper-cell have already transformed the Democratic Party into their own image.

Need proof?

"Democratic" House Speaker Nancy Pelosi has endorsed the Jew baiting anti-Semite Rep. Ilhan Omar, D-Minn., (part of Bernie’s congressional shock troops known as The Squad) in a contested Democratic primary slated for Aug. 11.

Obviously Pelosi senses there is already political blood in the water and she doesn’t want it to be hers as well even if it means throwing her Jewish supporters over the side.

She knows the party she represents isn’t the one she joined decades ago and has made the decision that staying in power overrules principles.

The nation now needs to collectively acknowledge the enormous threat this chilling transformation of the former Democratic Party means to our shared future.

It reveals that the stakes are far higher than an election between opposing presidential candidates. It will determine whether the America we cherish will wither under masquerading Marxists or whether it will be able to remain vibrant and strong, able to confront a world of civilization destroyers.

That’s why it’s time for the DNC to tell the American voter what it really is.

* * *

www.JewsChooseTrump.org

Thank You President Trump: Another Historic First for Israel

JewsChooseTrump.Org applauds the historic agreement to publicly recognize formal diplomatic ties between Israel and the United Arab Emirates. This agreement, known as the Abrahamic Accord, was the result of careful, difficult diplomatic work by the Trump Administration. The UAE is the first Gulf State nation to openly recognize the Jewish State and signals one more chink in the slowly but surely crumbling wall of Arab/Muslim solidarity with the ever-recalcitrant Arab Palestinians.

We thank President Trump for yet again validating our core belief that he would be the strongest supporter of Israel, ever, in the White House.

It is the fervent hope of JewsChooseTrump.Org that the long-awaited application of Israeli law over Jewish communities in Judea and Samaria, while temporarily suspended, will rightfully occur in the near future. The perfect opportunity was, unfortunately, missed due to the numerous Israeli elections, the global spread of the Wuhan Virus and its catastrophic fallout, and now the upcoming US presidential election.

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* בבלוג "ערב שבת" האחרון מיום 14.8.2020 בעריכתו המצויינת של דוד אסף אפשר לקרוא מחקר מרתק מאין כמוהו של אליהו הכהן – ממש מדהים בעושרו ובבקיאותו, מלווה בתיעוד מצולם ומוקלט – לתולדות השיר "תחזקנה" של ביאליק. מומלץ. מומלץ מאוד! ממש אל תחמיצו!

דברי אליהו הכהן בסיום: "אך גם אם זמנו של השיר עבר וסגנונו המליצי פס בחילופי הדורות, ראוי היה שבני דורנו, הגדלים ומתחנכים בארץ, יכירו גם הם את אחד מנכסי צאן הברזל של השירה העברית, שהיה מן השירים המלהיבים ביותר בתקופה שקדמה להקמת המדינה. עם כל הכבוד לפזמונים המזינים את תוכניות הבידור בערוצי השידור השונים, ולצלילים מחרישי האוזניים במועדונים ובחתונות, אל לנו להזניח את 'שמורת הטבע' של הצליל הארץ-ישראלי הישן, של שירי העם מרוממי הלב כ'תחזקנה', שאלפים ורבבות מתושבי הארץ, בעבר הלא רחוק, קמו על רגליהם לכבודו וחוויית שירתו נצרבה עמוק בתודעתם."

בלוג עונג שבת באינטרנט: onegshabbat.blogspot.com

* אהוד: עדיין לא ביטלתי את המנוי רב-השנים שלי על עיתון "הארץ", אבל קצת כבר מתחיל להישבר לי לראות שכמעט מחציתו של כל גיליון מוקדשת להתקפות מטונפות של שינאה וארס על נתניהו ומשפחתו, מֶלל-זבל שעליו אני מדלג, דפים שפשוט מעוררים בחילה – אבל אז נישאר לי בקושי לקריאה חצי גיליון.

אנא התעשתו, אם תמשיכו בטירוף המערכתי שלכם נגד נתניהו, ותדפיסו כל דבר טינופת מטורף הנשלח אליכם נגדו – תישארו בלי הרבה קוראים ומנויים, ותגרמו להרס אחד העיתונים החשובים והרציניים שהיו קיימים בישראל עד שתקף את הכותבים בו נגיף השינאה לנתניהו!

* דוגמה לרמה השכלית ולדרך המחשבה המטורפת של האספסוף הנאור ומפר החוק בהפגנות מוצ"ש האחרון: "מארגני מחאת הדגלים השחורים התייחסו גם הם להסכם עם איחוד האמירויות ומסרו: 'בזמן שאולפני הטלוויזיה ידווחו על לו"ז הטיסות של הנאשם ומשפחתו למלונות היוקרה באיחוד האמירויות, ייצאו עשרות אלפי אזרחים להפגין היום נגד הנאשם שבגללו הם ללא פרנסה. נתניהו מוכיח כל יום בתפקיד את מה שהוא בעצמו קבע: נאשם בפלילים לא יכול לכהן כראש ממשלה, הוא עסוק בהכול חוץ מניהול המשבר הכלכלי הגדול בתולדות המדינה." ["הארץ" באינטרנט, 15.8].

* [והשקרן מהבונקר ברובע דאחייה בביירות:] מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה אמר היום (שישי, 14.8) כי ההסכם בין איחוד האמירויות לישראל הוא "טובה אישית לטראמפ, שהיה צריך הישג לפני הבחירות, ולראש הממשלה החלש נתניהו." לדבריו, מדובר "בבגידה באומה הערבית, באיסלאם ובפלסטינים." עוד אמר כי הוא צופה שמיספר מדינות ערביות ילכו בעקבות איחוד האמירויות לאחר פרסום הסכם הנורמליזציה עם ישראל.

נסראללה התייחס גם לפיצוץ שאירע החודש בנמל ביירות והביא למותם של יותר מ-160 בני אדם ולהתפטרות הממשלה בלחץ הציבור. הוא אמר כי בחיזבאללה ממתינים לחקירת הגורם לפיצוץ, וכי הארגון אינו יכול לשאת באחריות מלאה לכלל האירועים הביטחוניים בלבנון. עוד אמר נסראללה כי אם מהחקירה יתגלה שמדובר בתאונה, האחראים צריכים לעמוד לדין. לדבריו, "אם מדובר בחבלה מכוונת, ואם ישראל עומדת מאחורי זה – זה כבר סיפור אחר."

ראש הטופס

תחתית הטופס

["הארץ" באינטרנט, 14.8]

* ציטוט: לאחר שחמאס סגר לגמרי את מעבר רפיח לכמה חודשים, לכאורה בשל הקורונה, הוא איפשר השבוע [שעבר] את פתיחתו, להגירת הצעירים הפלשתינאים החוצה. קראתם נכון. לא רק שאין "מצור" על עזה, זה החמאס שסגר את הגבול לאחר שעשרות אלפי צעירים כבר נמלטו מעזה.

השבוע [שעבר] נפתח המעבר עד ליום שישי (בתמונה למעלה מהשבוע), כהכנה לפתיחתו הרגילה. הם יוצאים עם בוקר לצד המצרי, מוסעים לשדה התעופה של קהיר כמגורשים, ושם עולים על מטוס לאיסטנבול. בטורקיה הם כבר מתפזרים לאירופה, או לאן שירצו. פתיחת הגבול מתאפשרת למרות המתח הרב בין מצרים לטורקיה, עד כדי סכנת מלחמה בים התיכון.

הגבול נפתח לגמרי בשנת 2018 בהוראת הנשיא טראמפ למצרים, והיגרו דרכו מעל 100,000 צעירים פלשתינאים מעזה. והרי, מה יש להם לעשות שם? מיספר המהגרים היה עצום, כ-10,000 צעירים כל חודש, מה שמעורר דאגה רבה בחמאס, שהגברים הצעירים בעזה ייעלמו.

ד"ר גיא בכור באתר שלו, 13.8.2020

[אפשר למצוא את הציטוטים, עם הסרטונים, באמצעות כניסה ליו-טיוב].

* ציטוט: האנרכיה שמעוררים פרוגרסיבים ו"דמוקרטים" בערים "דמוקרטיות" בארה"ב נמשכת, במיוחד בשיקגו, בפורטלנד ובערים אחרות. בראש התוקפים ניצבים אירגוני הטרור אנטיפה ו-BLM.

הם מנצלים את החולשה של ראשי ערים ומושלים "דמוקרטיים", וזורעים אנרכיה. מיסכן מי שגר בערים "דמוקרטיות" כמו ניו יורק או ערי קליפורניה הדועכות, ויש כאלה שרוצים שכל ארה"ב תישלט על ידם.

ב"תקשורת" בישראל ובארה"ב יש כללם ברורים, ואלה הנושאים שאסור לדווח עליהם באיסור חמור:

מצבו המנטאלי של המועמד ג'ו ביידן.

עברה האמיתי של סגניתו, קמלה האריס (לא רק שהיתה תובעת קשוחה נגד שחורים אלא שאחד מאבותיה היה מגדולי מחזיקי העבדים בג'מיקה).

ברור שגם ב"התקשורת" המתיימרת להיות פטריוטית בישראל, לא תקראו על זה. אבל הבלעדיות של כל אלה נגמרה. את מי הם מסתירים? רק את עצמם.

ד"ר גיא בכור באתר שלו, 16.8.2020

[אפשר למצוא את הציטוטים, עם הסרטונים, באמצעות כניסה ליו-טיוב].

* ציטוט: הסופר הסעודי המפורסם, רוואף א-סעין, בסרטון חדש: "הפלשתינאים, קטר וטורקיה מתנגדים להסכם בין האמירויות לישראל, מי אתם בכלל שתתנגדו? הרי טורקיה וקטר נירמלו מזמן את היחסים עם ישראל, אז למה לאמירויות אסור?

"הפלשתינאים חושבים שסעודיה והאמירויות שייכות להם, לכו לכל הרוחות. אם הייתי מהאמירויות, הייתי זורק את השגרירים הפלשתינאי והטורקי מיד, אבל אני לא פוליטיקאי.

"הפלשתינאים אומרים שהצעד של האמירויות הוא תקיעת סכין בגבם, וכאשר חוסני מובארק אמר לערפאת לפני כול העולם, ולפני כל התקשורת: 'תחתום, יַא כַּלְבּ,' על הסכמי אוסלו, זה לא תקיעת סכין? רק על סעודיה והאמירויות אתם גיבורים?

"אתם הפלשתינאים בכלל לא ערבים, אין לכם כבוד ואין לכם בעייה... ישראל לעומת זאת היא מדינה נהדרת, מתקדמת, עם המצאות טכנולוגיות, כלכלה חזקה, חקלאות, תעשייה, מדע ותעשיית ביטחון. ומה אתם עשיתם מאז קמה ישראל? מה ההישגים שלכם? אפס הישגים. רק הפגנות ואלימות. אין לכם 'מדינה' להחזיר, כי המדינה היא ישראל, והערבים שחיים בישראל? תלמדו לחיות בתוכה.

"לכו לכל הרוחות, אתם, קטר וטורקיה. תחי מדינת האמירויות, והבוז לכם, לקטר ולטורקיה."

ד"ר גיא בכור באתר שלו, 16.8.2020

[אפשר למצוא את הציטוטים, עם הסרטונים, באמצעות כניסה ליו-טיוב].

ואנחנו שואלים: מדוע אֶת מרבית הידיעות החשובות שמביא גיא בכוֹר לא ניתן כמעט למצוא בעיתונות המשודרת והמודפסת שלנו?

אולי מפני שהיא עסוקה בעיקר בקקה של המפגינים נגד נתניהו?

 * הדיבורים והקינות מכל הצדדים על ביטול "הסיפוח" או דחייתו  – הם בגדר "כּלַאם פאד'י", דיבורים בטלים (בערבית).

מה? האם בקעת הירדן וגבול הירדן וצפון ים המלח אינם בשליטתנו הבלעדית מאז 67'? הרי אפילו התיירים הנוצריים מכל העולם כבר טובלים שם בנהר הירדן. היעלה אפוא על הדעת שאי פעם נחזיר, ולמי? – את השטחים החיוניים האלה, שהם גבולנו המזרחי וכך גם יהיו תמיד?

אז מה זה נורא שהשטחים האלה ימשיכו להיות שלנו רק דה פקטו, כמו המצב מאז 67' – ולא דה יורה. מה זה כבר משנה? – הלא כך, האמת-דה-פקטו היא שלא ויתרנו על שום דבר תמורת השלום עם איחוד האמירויות, ונתניהו צודק כשהוא אומר – הפעם זה "שלום תמורת שלום!" – כך צריך להיות!

אבל הכותרת העליונה ב"ידיעות אחרונות" של יום שישי האחרון, מלווה בכתבת ענק תוקפנית ומלכלכת בדפי הפנים – עוסקת לא בשלום אלא באפליית עובדים אתיופיים במעונו של ראש הממשלה בירושלים. זה מה שלדעת העיתון מעניין את התחת שלנו!

ואולי, בהתאם למדיניות החדשותית-"האובייקטיבית" של העיתון – זה  המשך לכך שהנאשם בפלילים נתניהו לא הסכים לקבל לכאורה או לתת לכאורה שוחד תקשורתי לעומד בראש העיתון, הנאשם בפלילים נוני מוזס? האמת, עד היום לא הצלחנו להבין מי מן השניים נאשם בכך – שקיבל-לכאורה שוחד – או ששיחד-לכאורה – את מי? – וזאת גם לא מבינים לא מעט מטובי המשפטנים בארץ ובארה"ב.

* אהוד: שמן הזית הירוק-כהה, הטעים כל כך, המצוי כיום בכל חנות ומרכול וכמעט בכל חנות מזון בעולם המערבי כסמל של בריאות וטעם טוב, בייחוד לסלטי ירקות – הוא למעשה מוצר חדש יחסית בישראל, אף כי קרוב לוודאי שכך היה נראה בימי אבותינו בתקופת התנ"ך, ובמשך מאות שנים אצל שרידי הכפריים היהודיים ולאחריהם הכובשים הערביים של הארץ.

למיטב זיכרוני, בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה שעברה, השמן ה"ערבי" לא היה כלל בנמצא בחנויות העבריות. שמן הזית היחיד שאותו צרכנו ואותו היכרנו היה "שמן זית זך" שמראהו בהיר ושקוף וטעמו עדין ומזוכך, "אשכנזי", כמעט ללא ריח, והוא היה נמכר בקופסאות פח צהובות-ירוקות של חברת "שמן". שמן זית אחר לא היכרנו.

רק מי שהיה לו קשר עם ערבים יכול היה לרכוש בשנים הרחוקות ההן, בבקבוקים, ללא שום שם של יצרן – את שמן הזית הירוק, הגס, הערבי, שבאותן תקופות לא נחשב כלל כחלק מן המזון ביישוב העברי. אני זוכר שגם אחרי יוני 67' עוד היינו קונים בקבוקי שמן זית ערבי בעיר העתיקה בירושלים, כי בתל-אביב הם לא היו בנמצא.

אבל לאט-לאט הם החלו להופיע, תחילה בחנויות הבריאות והטבע, והחל משנות השבעים לערך הם הפכו למוצר שנמצא בכל חנות מזון, ושמן הזית הירוק-הכהה הזה, כיום בעולם, בעיקר מתוצרת ספרד ואיטליה – גם כבש, ובצדק, את מרבית חנויות המזון בעולם, לפחות המערבי.

* האבטיחים בקיץ הזה מצויינים. גדולים. ללא גרעינים. אין צורך לקנות אבטיח שלם אלא מספיק לקנות כל פעם רבע ענק, כאשר אתה רואה בדיוק מה אתה קונה ונהנה ממנו כשהוא טרי.

לאחרונה גם מצאנו גבינה לבנה מלוחה קשה וטעימה מאוד, לנשנש ליד האבטיח – גבינת "פיראוס" 24% בולגרית בתוך כלי קיבול של פלסטיק כחול עם מסננת פנימית להרים את גוש הגבינה מתוך המים המלוחים. קל למצוא אותה לפי הפתקיות האדומות המודבקות עליה ומזהירות מפני נתרן ושומן רווי בכמות גדולה! איזה מזל שיש כיום פתקיות כאלה שממליצות לקנות את המזונות הטובים והטעימים ביותר!

זו כמובן המלצה אישית שלנו. אין לנו כל קשר למחלבה המייצרת את הגבינה הזו.

* מתוך מענק הקורונה שקיבלנו לאחרונה מהביטוח הלאומי, תרמנו ישירות, בשיחת טלפון, 700 שקלים ל"יד שרה" – ואנחנו ממליצים לכל מי שידבנו ליבו לנהוג כמונו. "יד שרה" הוא אחד המוסדות החיוביים והאמינים ביותר שקיימים בארץ ומצווה לתרום לו.

יש לנו מכרים בעלי עקרונות, שאמרו שהם לא יתרמו ל"יד שרה" אלא יחפשו משפחה של רעבים לתרום להם ישירות.

הם טרם מצאו. מחפשים.

אמרנו להם שאין בעייה. המסעדות בעירנו תל-אביב, בייחוד בצהריים, גדושות במאות סועדים רעבים, ופשוט צריך לגשת לאחד השולחנות, כמובן תוך עטיית מסכה ובדיקת חום בכניסה, ולשים את תרומת הכסף על אחד השולחנות של הסועדים הרעבים.

* האם זו "גזענות" ו"אפרטהייד" או תיאור מצב הדברים כהווייתו? – "פרוייקטור המאבק בקורונה, פרופ' רוני גמזו, אמר היום (ראשון, 16.8) כי 'החברה הערבית עשתה לנו בשבועיים האחרונים, אחרי חג הקורבן, כמעט פיגוע של מאות חולים, אז אני לא מרוצה.' בריאיון ל-ynet אמר גמזו כי התחלואה בחברה הערבית עלתה בעקבות 'חג הקורבן, התקהלויות, מסיבות, חאפלות, שאננות, אדישות, מחשבה שכאילו הקורונה לא תפגע בהם – והקורונה פגעה בהם ממש כפיגוע המוני'." ["הארץ" באינטרנט, 16.8].

* קחו איתכם נרות! – אין כמו הארץ המובטחת קליפורניה וחשוב להביא זאת לידיעת הנמלטים אליה, ובצדק, מהמדינה המפגרת והמושחתת [בגלל נתניהו] ישראל:

"קליפורניה תומכת בסבב נוסף של הפסקות חשמל במדינה, לאחר שמפעילת רשת החשמל של קליפורניה הוציאה הוראת חירום לחברות החשמל להאט את אספקת הכוח בלילות כדי למנוע עומס על מערכות החשמל, בשל גל החום הפוקד את המדינה. זהו הלילה השני ברציפות שמפעילת רשת החשמל העצמאית של קליפורניה נוקטת בצעד הקיצוני הזה על רקע עליית הטמפרטורות בחוף המערבי, שגורמות לכל התושבים להפעיל את המזגנים והמאווררים בבת אחת." ["הארץ" באינטרנט, 16.8].

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2254 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה חמש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו). לפעמים הוא כותב גם הערות משל עצמו, באות אדומה אופיינית. באחד הגיליונות האחרונים הוא כתב כך:

הבית עולה בלהבות

בעל-הבית עומד בחצר ובידו צינור ומתיז מים

בניסיון לכבות את האש

קופצים שני פּוּשְׁטַקִים מהרחוב וצועקים:

"הצינור גנוב! הצינור גנוב!"

מושכים מידו את הצינור

והבית נשרף."

("מעריב", 31.7.20)

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-65 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,077 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,079 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,688 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,451 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-91 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,633 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-96 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-75 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד"! עם מאמרה של

ד"ר ארנה גולן: מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד",

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-63 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,231 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,243 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל