פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1658

[שנה שש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"א בתמוז תשפ"א, 1.7.2021

עם צרופת המודעה על צאת ספרה החדש של מיכל סנונית "שירת מיכל", כל השירים.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר רַאבּ: לְזִכְרוֹ. צִיּוֹנִיּוּת. // יצחק הילמן: משמעות הסרת הסנקציות בהסכם הגרעין החדש שמתהווה עם איראן. // אורי הייטנר: 1. לתקן, לא להרוס. 2. צרור הערות 30.6.21. // מנחם רהט: רק שבועיים וחצי לקיומה: ניצחון מרשים לימין ב'ממשלת השמאל'. // עקיבא נוף: אֶל מוּל. // משה גרנות: על ספר שיריו של רון גרא "ימים רעולים". // מיכל סנונית: שירים מתוך ספרה החדש "שירת מיכל", כל השירים. // תקוה וינשטוק: עושר שפתי בצמח שפתני – אשבל מעורק. צמח חודש תמוז. בעקבות ד"ר שרה'לה אורן וד"ר חן שרמן יועצת בוטנית. // מלי טויב (אהרנסון): לזיכרו של גדעון אור. // יונתן גורל: 1. פעילות ספרותית ב"תיאטרון פרגוד" ירושלים. 2. בשבח החלומות. // המזלה של שרת התחבורה החדשה. מאת המשורֵרָה חיימקָה שפינוזה לוֹטָשָׁה מילות. // אירית שטייף שושני: אֲנִי שׁוֹהָה בִּלְתִּי חֻקִּית. פרופ' יקיר שושני: הישארות נפש. // אסתר רַאבּ: ריבת-שושנים. // עדי בן-עזר: אפרודיטה 25. פרק רביעי. ושלושתנו השתרענו על המיטה הזוגית שלו. // אהוד בן עזר: המושבה שלי. פרק שמיני. חג החֶמְלָנִיצְקָיָה. // ממקורות הש"י.

* * *

אסתר רַאבּ

הוֹצִיאֵנִי אֱלוֹהַּ
(שירים 1981-1972)

זַעֲקִי אַמְסְטֶרְדַּם

לְזִכְרוֹ

לדוד בן גוריון

אֵי בָּזֶה הָרוֹאֶה  –

הַנָּבִיא

יָבוֹא הַנָּבִיא

יִשְׁאַל לָנוּ הַנָּבִיא

בַּד':

הֲנֵצֵא לַמִּלְחָמָה?

הֲתָנוּחַ עָלָיו שּׁוּב

רוּחַ הַקֹדֶּש,

הַיְדַבֵּר נֵצַח-הָעָם

מִגְּרוֹנוֹ

וְלֹא יְשַׁקֵּר?

הַנַּעֲלֶה?

הֲיִתְנֵם הָאֵל בְּיָדֵינוּ?

הוֹי כִּי רַבִּים הֵם,

כְּחוֹל הַמִּדְבָּר

וְהַמִּדְבָּר טוֹב

לְכַף רַגְלֵיהֶם;

אֵי בָּזֶה הָרוֹאֶה?

הָרוֹאֶה לְקֵץ-הַיָּמִים

הָרוֹאֶה לְעַם עוֹלָם.

1974

צִיּוֹנִיּוּת

אֲנִי צִיּוֹנִית  –

וְתִשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכַּח זֹאת!

אֲנִי צִיּוֹנִית

מִיּוֹם שֶׁאֲבוֹתַי

שָׁפְכוּ דְּמָעוֹת

לְתוֹךְ נַהֲרוֹת-בָּבֶל  –

וְנַפְשָׁם יָצְאָה כְּאֵד

לְמוֹלַדְתָּם;

אֲנִי צִיּוֹנִית

מִפְּנֵי שֶׁאֲבוֹתַי

הִשְׁאִירוּ מְרֻבָּע

תָּפֵל וְשָׁחוֹר

עַל קִירוֹתֵיהֶם הַלְּבָנִים

וְשָׁפְכוּ לְקִרְבּוֹ

אֶת אֶבְלָם

עַל הַמִּקְדָּשׁ

שֶׁחָרַב

אֲנִי צִיּוֹנִית

מֵאַלְפֵי-נֵרוֹת דּוֹלְקִים

בַּלֵּילוֹת  –

שׁוֹקְעִים בְּגַחֶלֶת הַתּוֹרָה

וְהַכִּסּוּפִים לְמוֹלֶדֶת

אֲנִי צִיּוֹנִית שֶׁצָּמְחָה

מִתּוֹךְ פְּסֵיפָסִים

רִצְפוֹת בָּתֵּי-כְּנֶסֶת

יְהוּדִיִּים שֶׁנִּתְגַּלּוּ  –

שָׂם כָּתוּב

בְּכָל צִבְעֵי-הַקֶּשֶׁת

וּמֵאִיר בְּאוֹר עוֹלָם

בְּאוֹתִיּוֹת עִבְרִיּוֹת  –  כְּאִלּוּ  –

רַק תְּמוֹל נֶחְקְקוּ:

"שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל"

אֲנִי צִיּוֹנִית

מִמְּרוֹמֵי "מַסָּדָה"

הַמַּשְׁקִיפָה עַל

שְׁיָרֵי

הַמַּחֲנֶה הָרוֹמָאִי

אִם יִשְׁכַּח זֹאת הָעוֹלָם

תִּשְׁכַּח יְמִינוֹ מַצְפּוּנוֹ וְלִבּוֹ.

1975

* אסתר ראב (1894-1981). השירים מצויים בכרך "אסתר ראב / כל השירים" (1988). המהדיר: אהוד בן עזר.

ב-2021 תימלאנה 40 שנה למותה של אסתר ראב

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה שועלה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

* * *

יזכור עם ישראל

את חתן פרס ביטחון ישראל

אַבִּי הר אבן הי"ד

שנרצח בשריפה בידי ערבים ישראליים

בפוגרום במלון "אפנדי" בעכו

שם שהה בתמימותו יחד עם אשתו

בחודש מאי 2021

100 שנה אחרי רציחתו של ברנר בידי ערבים

בפוגרום ביפו בשנת 1921

שני נאשמים ברצח בעכו נעצרו

אך טרם נשפטו

וטרם נגזר עליהם מאסר עולם!

* * *

יצחק הילמן

משמעות הסרת הסנקציות בהסכם הגרעין החדש שמתהווה עם איראן

מזה כשני עשורים מתנהלת מלחמה חשאית סביב ההתחמשות הגרעינית האיראנית. האיראנים פיתחו בשנים אלה טילים בליסטיים וטילי שיוט, שיכולים להגיע לא רק לכל יעד בישראל , אלא גם לאירופה, ותוך מיספר שנים אולי גם לארה"ב. כל העיניים מופנות לסרקזות המהירות, להעשרת האורניום ומנגנוני הפצצה. וזו בדיוק הבעייה, כי הבעייה איננה דווקא ייצור האורניום או הטילים ארוכי הטווח, אלא גם האפשרות להתחמשות גרעינית מהמדף.

אם יוסרו מעל איראן כל הסנקציות, יהיו בידיה מיליארדי דולרים, בהם ניתן לקנות טילים גרעיניים ופצצות גרעיניות מהמוכן. לא חייבים לייצר, אפשר לקנות. המדינות הפוטנציאליות לעיסקה כזאת הן סין, פקיסטן, צפון קוריאה וגם רוסיה. כל אחת מהן מסוגלת משיקולים כלכליים ומדיניים לבצע עסקה כזאת עם איראן.

עם כניסתו של ג'ון קנדי לתפקידו הנשיאותי בשנות השישים המוקדמות של המאה הקודמת, גילו מטוסי יו-2 אמריקאיים, שהרוסים העבירו לקובה כמאה טילים גרעיניים ומערכות יירוט של טילי אס-אי-2, להגנתם. הטילים הגרעיניים הרוסיים היו מסוגלים להגיע לכל עיר בארה"ב, להוציא סיאטל בפינה הצפון מערבית של ארה"ב.

הסי איי אי סבר תחילה שהרוסים הביאו לקובה כמה עשרות יועצים, שיסיעו לקליטת הנשק הרוסי הקונבנציואנלי בקובה, אבל עד מהרה נוכחו לדעת שמדובר בעשרת אלפים אנשי צבא רוסיים שמתקינים מערך טילי גרעין סמוך לחופיה הדרומיים של ארה"ב. היתה זו אחת ממהלכי התרמית הגדולים בהיסטוריה. ברה"מ פעלה לא מהשטח הסובייטי באירופה או באסיה, אלא ממדינה שכנה לארה"ב, בהיקף שיכול להשמיד את ארה"ב בתוך שעות ספורות. מערך הטילים הסובייטי, שכלל כמאה טילים גרעיניים, הוקם בחשאי והיווה הפתעה מוחלטת לארה"ב. אילו טילים אלה לא היו מסולקים מיד, ארה"ב היתה ערוכה לפלישה לקובה ואפילו למלחמה גרעינית ומלחמת עולם שלישית.

לאור הפתעת פרל הרבור והפתעת קובה, גובר החשש שהאמריקאים עלולים להיות שוב מופתעים, והפעם מכיוון איראן. איראן מקדישה מאמצים אדירים להגיע להסכם גרעין, שיאפשר לה כביכול להשלים את תוכניותיה הגרעיניות, לטווח של שנה, שנתיים או יותר, אבל ייתכן מאוד, שבו-זמנית היא פועלת בחשאי גם במסלול מקביל של קניית נשק גרעיני מן המוכן.

לכן, דווקא הסרת הסנקציות, שישחררו לאיראן מיליארדי דולרים שבהם ניתן לקנות נשק גרעיני מוכן, מסוכנת לא פחות. לא מן הנמנע שבמקביל לרעש התקשורתי סביב הסכם הגרעין החדש, איראן תרכוש בשקט פצצות גרעין, טילים גרעיניים או טילי שיוט גרעיניים מן המוכן. היא יכולה להעבירם בשקט ללבנון ואפילו לעזה, בדיוק כמו שהרוסים עשו לפני שישים שנה בקובה. ראינו כבר שהחמאס הקים ארסנל של שנים-עשר אלף טילים בעזה, מתחת לחוטמנו, וגם לא היסס לירות שליש מהם תוך שבוע על ישראל, כולל גוש דן. האיראנים מסוגלים להפתיע אותנו דווקא משם, בדיוק כמו שהרוסים עשו מקובה.

לכן, הסרת הסנקציות מעל איראן היא מקור לדאגה – לא פחות מאשר הפיקוח על העשרת האורניום. האיום הוא לא רק מתוכנית הגרעין, שהיא ידועה וניתנת למעקב ולהאטה, אלא דווקא מנשק גרעיני מהמדף. ישראל חייבת להיות ערה לפוטנציאל האיום הכרוך בהסרת הסנקציות. סנקציות הן מיליארדי דולרים ומיליארדי דולרים הם נשק גרעיני מהמדף.

יצחק הילמן

אהוד: אל דאגה, ממשלת בנט לפיד מחמוד עבאס, וביידן קשישא – יסירו מעלינו את האיום הגרעיני האיראני – ולא כמו המחדל של ראש הממשלה הקודם הנאשם בפלילים המושחת נתניהו – שהביא עלינו את האיום הגרעיני האיראני כדי למלט עצמו ממשפטיו!

* * *

אורי הייטנר

1. לתקן, לא להרוס

עם מינויו של גדעון סער לשר המשפטים, צפויה במשרד דרך שונה משל שני קודמיו, אוחנה וניסנקורן; הראשון בא להרוס, השני בא להגן וסער בה לתקן.

אוחנה התנהל במשרד המשפטים כסוס טרויאני וכפרויקטור למסע נקם של רוה"מ במערכת המשפט. הוא נכנס למשרד המשפטים חדור אמביציה להרוס; המציא והפיץ תאוריות קונספירציה מטורללות על המשרד שבראשו הוא עמד, כמו אגדת ה"פרקליטות בתוך פרקליטות", סכסך, השפיל, פגע, חיבל, זרע מדנים ויצר אווירת חשדנות ופחד במשרד ובמערכת המשפטית.

ניסנקורן הנהיג מדיניות בונקר. בהבינו שהוא שר בממשלה שהעומד בראשה עוין את שלטון החוק ומערכת המשפט, הוא הבין שתפקידו הוא לעמוד בשער ולהגן על המערכת. לכן, הוא התנגד עקרונית לכל שינוי והתייחס לכל תמורה כאל חורבן הבית. במציאות של ממשלת נתניהו, הוא עשה את הדבר הנכון. אבל במצב נורמלי, השמרנות הזאת היא בלתי נסבלת, כי גוף שאינו משתנה – עלול להתנוון.

גדעון סער הוא האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. הוא רפורמטור שבא לתקן את המערכת, מתוך כבוד אמיתי וכן למדינת החוק ולמערכת המשפט. הוא יגן עליה מפני עלילות כזב וקונספירציות שקריות, כאילו זו כנופיית פשע מושחתת, מופעלת בידי קרנות זרות כדי לתפור תיקים נגד ראש הממשלה הנבחר. אך הוא יתקן את פגמיה.

הרפורמה הראשונה שהוא מוביל תהיה פיצול תפקידי היועמ"ש וראש התביעה הכללית. הוא לא הראשון שמציע זאת, ותמיד גורמים מרכזיים במערכת המשפט עמדו על הרגליים האחוריות והתנגדו לכך בתוקף, בטענה שהפיצול יחליש את היועמ"ש ובכך יפגע בשלטון החוק.

אני כופר בכך ורואה בשינוי הזה חיזוק אדיר למלחמה בשחיתות השלטונית. כאשר התובע הראשי לא יהיה האיש היושב בישיבות הממשלה, נפגש כל יום עם ראש הממשלה והשרים, אלא כל כולו ממוקד מטרה להילחם מלחמת חורמה בשחיתות ופשע, התביעה תהיה עם הרבה יותר שיניים. נתניהו (הן בקדנציה הראשונה שלו והן בקדנציות הנוכחיות), ברק, שרון ואולמרט הרוויחו מאוד מהחיבור הזה. היועמ"שים הקלו מאוד בעצם הגשת כתבי אישום, בחומרת כתבי האישום ובמריחת מועד הגשתם, לעומת עמדת הפרקליטות. אני מאמין שהפיצול של שני התפקידים, שיש ביניהם ניגוד עניינים מובנה, ישפר מאוד הן את עבודת היועמ"ש ואת איכות הייעוץ המשפטי לממשלה והן את התביעה ויעצים את שלטון החוק ואת טוהר המידות בישראל.

האתגר הגדול ביותר של סער הוא חוק יסוד חקיקה, שיעגן בחוק את מערכת היחסים במשולש: כנסת, ממשלה ובית המשפט העליון. אני מקווה מאוד שהחוק ייבנה מתוך הידברות בין שלוש הרשויות. לב חוק היסוד נוגע לאפשרות של בית המשפט לפסול חוקים וליכולת של הכנסת להתגבר על הפסילה. יש לקבוע שבית המשפט מוסמך לפסול חוקים במקרה של פגיעה בעליל בזכויות האדם והאזרח או אם החוק סותר בעליל את החוקה, כלומר את חוקי היסוד. בית המשפט העליון יוכל לבטל חוק ברוב של 2/3 בהרכב של 9 שופטים לפחות והכנסת יכולה להתגבר על הפסילה ברוב של 70 ח"כים. כמובן שאסור לקדם את פסקת ההתגברות הרדיקלית, על פיה הרוב הקואליציוני האוטומטי (61 ח"כים) יכול לבטל כל פסיקה של בית המשפט העליון, כי משמעות הדבר מחיקת הביקורת השיפוטית, שמשמעותה קץ הדמוקרטיה.

אני מאמין שהרפורמות שסער יקדם, יחזקו מאוד את מערכת המשפט ואת אמון הציבור במערכת.

* פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת: "להגן, ואז לתקן".

2. צרור הערות 30.6.21

* הצבעה בעד או נגד הציונות – גדעון לוי מנהל מזה כשבוע מסע אובססיבי נגד חוק האזרחות. כמעט מדי יום הוא מפרסם מאמר נגדו. במאמר שפירסם ביום ראשון, הוא טען שבהצבעה ביום רביעי ייבחן כל חבר כנסת, האם הוא מצביע בעד מדינה יהודית או בעד מדינה דמוקרטית. לטענתו, יש סתירה מוחלטת בין מדינה יהודית לדמוקרטית. הוא טוען שישראל, מיום הקמתה, בחרה להיות מדינה יהודית ולא דמוקרטית, בכך שקיבלה את חוק השבות. הוא טען שמי שמדבר על מדינה יהודית ודמוקרטית, הוא הסוכן הערמומי המסוכן של הציונות, שמנסה לייפות אותה ולהציג אותה כדמוקרטית וכו' וכו' וכו'.

כמובן שטענתו שיש סתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית היא הבל ורעות רוח. זו גם טענה אנטישמית, כיוון שהיא אינה באה ממי שמתנגד עקרונית למדינות לאום, אלא ממי שתומך עקרונית במדינות לאום, למעט בזכותו של עם אחד, העם היהודי, להגדרה עצמית במדינת לאום ריבונית במולדתו.

אבל לוי צודק בהבנתו שההצבעה על החוק היא הצבעה בעד או נגד הציונות. הוא צודק באבחנתו שהצבעה בעד או נגד חוק האזרחות כמוה כהצבעה בעד או נגד חוק השבות.

הצבעה אפשרית של האופוזיציה בהנהגת נתניהו נגד חוק האזרחות, כמוה כהצבעה של האופוזיציה בהנהגת בגין מימין ומאיר יערי משמאל נגד חוק השבות. חוק השבות התקבל היום לפני 71 שנים, בכ' בתמוז – יום השנה לפטירתו של הרצל, פה אחד. אפילו מק"י, המפלגה הקומוניסטית, שפעלה על פי הוראות הקרמלין, תמכה בו. היום אין סיכוי שחוק האזרחות יתקבל פה אחד, כי הרשימה המשותפת בכל מקרה תצביע נגדו, כך גם רע"ם ואולי חלק ממרצ. אבל יש להבטיח שיהיה רוב גורף לחוק. וחשוב לשוב ולהדגיש – הצבעה נגד החוק היא הצבעה נגד הציונות. הצבעה נגד החוק כמוה כהצבעה נגד חוק השבות. הצבעה נגד החוק היא הצבעה נגד מדינת ישראל. אופוזיציה שתצביע נגד החוק, אינה אופוזיציה נאמנה למדינה, אלא אופוזיציה למדינה. שום שיקול עסקני אינו מצדיק הצבעה אנטי ציונית ושום תירוץ פוליטי אינו מכשיר הצבעה אנטי ישראלית. מי שיצביע נגד החוק ייזכר לדיראון עולם כמי שפעל במזיד נגד האינטרס הלאומי של ישראל, ולמען אינטרס זר הסותר אותו.

ההצבעה על החוק חייבת להיות שמית, כדי ששמות הח"כים שהצביעו בעד או נגד הציונות ייזכרו לדורות.

* הצבעה מעשית נגד ביטחון המדינה – אילו נתניהו היה עומד בראש תנועת החירות ב-1949, תנועת החירות היתה מצביעה נגד ההגדרה של ירושלים כבירת ישראל והעברת הכנסת והממשלה אליה. ואילו הוא היה עומד בראש תנועת החירות ב-1950 תנועת החירות היתה מצביעה נגד חוק השבות. אבל הכוונה של נתניהו להצביע נגד חוק האזרחות חמורה יותר, כי אילו חירות היתה מצביעה נגד אותם חוקים הם היו עוברים גם בלעדיה, ואילו נתניהו חותר להצבעה שתפיל את החוק, כלומר לא רק הצבעה אנטי ציונית דקלרטיבית אלא הצבעה מעשית לפגיעה בביטחון המדינה.

* זקוק לטיפול – נתניהו הפיץ בקרב ח"כי האופוזיציה הזמנה לערב גיבוש. ההודעה נפתחה במילים "ראש הממשלה מזמין אתכם".

האיש אשכרה מאמין שהוא עדין ראש הממשלה. ואף אחד בסביבתו לא מעז להסביר לו שזה נגמר.

האיש זקוק בהקדם לטיפול נפשי.

* ממשלת צללים – בתגובה לרשומה שבה התייחסתי לכך שנתניהו ממשיך להגדיר את עצמו "ראש הממשלה" כתב לי מישהו שנתניהו הוא ראש ממשלת הצללים.

בישראל לא נהוגה ממשלת צללים, אבל ראש ממשלת צללים הוא בהגדרה אינו ראש הממשלה אלא ראש האופוזיציה. ממשלת הצללים היא האלטרנטיבה האופוזיציונית לממשלה. לא כל ראש אופוזיציה הוא ראש ממשלת צללים, אלא ראש אופוזיציה שהרכיב ממשלת צללים. האדם האחרון שיעשה זאת הוא נתניהו. גם כראש הממשלה, מינוי אנשים, בעיקר ממפלגתו, לתפקידים בכירים עלה לו בדמים. הוא השתדל ככל האפשר שאת התפקידים הללו יעשו נציגי מפלגות אחרות, כדי לא לטפח ולחזק מנהיגים ממפלגתו. הוא השתדל ככל יכולתו לא לאייש את תפקיד שר החוץ ולשמור אותו לעצמו וכאשר היתה לו הזדמנות הוא מינה את עצמו גם לשר הביטחון. אז אפשר להעלות על הדעת שהוא ימנה היום בכירים בליכוד להיות שרי ביטחון, חוץ ואוצר בממשלות צללים? הרי בכל מועמד אפשרי לתפקיד כזה הוא רואה איום.

בישראל לא היתה מעולם ממשלת צללים. לעיתים, זמן קצר לקראת בחירות הודיע המועמד לראשות הממשלה על מועמדיו לתפקידים שונים. הדבר הקרוב ביותר לממשלת צללים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, היה כאשר בגין היה ראש האופוזיציה ויו"ר תנועת החירות בשנות החמישים ובמחצית הראשונה של שנות השישים. הוא נהג להבטיח בנאומיו, ש"כאשר נעלה לשלטון ויעקב מרידור יהיה שר הביטחון," וכך גם יוחנן באדר שר האוצר, אריה בן אליעזר שר החוץ ואסתר רזיאל-נאור שרת החינוך. הם שובצו לוועדות המתאימות והיו הדוברים המרכזיים של חירות בדיונים בנושאים הללו. למשל, אחרי כל נאום הצגת תקציב של שר האוצר עלה לדוכן יוחנן באדר ונשא נאום אופוזיציוני. עם זאת, הוא לא הציג תקציב חלופי, כפי שהיה עושה שר אוצר בממשלת צללים. מקובל היה אז שלפחות פעם בשנה התקיים דיון בכנסת על פעולות כל משרד ממשלתי, ואז עלה המומחה של האופוזיציה לתחום, ונשא את נאומו האופוזיציוני. עם הקמת גח"ל ואח"כ הליכוד, בגין לא המשיך בכך. הוא הבין, שאם יקים ממשלה יהיה עליו להתחלק עם המפלגות השותפות והוא לא יבחר את שריהם. הוא לא הרשה לעצמו לבחור מראש את כל השרים הבכירים מתוך המפלגה שלו בתוך הרשימה הרחבה.

ממשלת צללים היא רעיון דמוקרטי ופרלמנטרי מקסים, אך הוא לא ישים במשטר קואליציוני כמו בישראל, אלא בשיטה דו-מפלגתית. בשיטה כזו, מפלגת האופוזיציה יכולה לשבץ את ראשיה בממשלה כזאת, כי אינה צריכה להתחלק עם מפלגות נוספות.

* חוק נורבגי אוטומטי – האופוזיציה החליטה על איסור קיזוזים בין האופוזיציה והקואליציה לקראת הצבעות בכנסת. האמת היא שאין בכך חדש – כל אופוזיציה מכריזה על כך בפתח כל מושב של הכנסת אך זו גזירה שאין חבריה יכולים לעמוד בה והיא נשחקת במהרה.

עקרונית, יש היגיון בכך. הח"כים צריכים לעבוד ולב עבודתם היא ההצבעה בכנסת. ומן הראוי שלא יתקזזו בהמוניהם, כמקובל עכשיו. אבל העבודה הפרלמנטרית אינה רק הצבעות בכנסת. לדוגמה, יש משלחות של הכנסת לפרלמנטים אחרים, שהן עשייה חשובה של ייצוג ישראל בעולם. בדרך כלל המשלחת מורכבת מנציגים מהקואליציה והאופוזיציה, וכך הנציגים הללו מקזזים אלה את אלה. בלי הקיזוז, משלחות כאלו לא תוכלנה לנסוע.

וחשוב יותר – הצורך להתקזז עם שרים כדי שיוכלו לבצע את מלאכתם. לדוגמה, שר החוץ יאיר לפיד יצא לביקור חשוב והיסטורי באיחוד האמירויות, הכולל את חנוכת השגרירות הישראלית במדינה זו. האם שר החוץ לא יוכל לצאת לשליחויות כאלו, כי הוא צריך להיות מרותק לכנסת ולהשתתף בכל הצבעה?

הנה, עוד סיבה מדוע אני תומך בחוק הנורבגי. אבל החוק הנורבגי שאני תומך בו אינו החוק החלקי, המוגבל (עד 3 שרים למפלגה) והוולונטרי כפי שהוא בישראל, אלא בחוק המוחלט כפי שהוא בנורבגיה. בנורבגיה, ברגע שחבר פרלמנט נשבע אמונים כשר בממשלה, חברותו בפרלמנט פוקעת אוטומטית והבא אחריו ברשימת מפלגתו נכנס לפרלמנט במקומו. אם השר פורש מתפקידו, הוא חוזר אוטומטית להיות חבר פרלמנט והחברות בפרלמנט של מי שהחליף אותו פוקעת באופן אוטומטי.

כך צריך להיות גם בישראל. הדבר יחזק את הרשות המבצעת, יחזק את הרשות המחוקקת שיהיו בה 120 ח"כים שהפעילות הפרלמנטרית היא שליחותם והם עוסקים בה "פול טיים ג'וב" והדבר יחזק את הפרדת הרשויות עם האיזונים והבלמים, החיונית לחיזוקה של הדמוקרטיה הישראלית.

* ביזה את הכנסת – אמנם ח"כ עידית סילמן קיבלה את ההתנצלות של הבריון מיקי זוהר, על ההערה המיזוגינית האלימה: "מי את בכלל? תתחילי לדבר כמו ילדה טובה." אבל לא רק אותה הוא ביזה אלא את כנסת ישראל. והתנהלותו הבריונית משתלבת היטב בהתנהגות האספסופית של סיעת הליכוד וסיעות גוש ביבי מאז איבדו את השלטון.

* רוח השינוי – שר החוץ יאיר לפיד אמר בטקס חנוכת שגרירות ישראל באיחוד האמירויות: "אני מודה בשם כולנו לראש הממשלה הקודם, שהיה הארכיטקט של הסכמי אברהם והאיש שעמל עליהם ללא לאות. הרגע הזה הוא שלו לא פחות מאשר שלנו."

הרוח הזו, התרבות הפוליטית הזאת, היכולת להודות ולפרגן ליריב פוליטי כשהוא ראוי לכך, היא רוח השינוי שהממשלה החדשה מחוללת. יש לציין שראש הממשלה הקודם לא אישר לשר החוץ אשכנזי ולאף שר אחר לבקר באיחוד האמירויות, כדי שלא יהיה שר שיבקר שם לפניו.

* לעולם במשמרת שלי – כשאולמרט היה ראש הממשלה הוא התראיין לעיתון חרדי (כמדומני "המשפחה") והצהיר, שכל עוד הוא ראש הממשלה, ישראל לעולם לא תיסוג מהגולן. תהיתי אז, האם אולמרט מתכוון להיות ראש הממשלה לעולם? אגב, שבועות ספורים לאחר מכן אולמרט ניהל מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן, בתיווכו של המתווך ההוגן ארדואן; מו"מ שאסד קטע כתגובה על מבצע "עופרת יצוקה".

נזכרתי בכך כאשר נשיא ארה"ב ביידן התחייב בפתח פגישתו עם הנשיא ריבלין ש"איראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני במשמרת שלי." המשמרת שלו, יש לזכור, היא לכל היותר 8 שנים. תפקידו של מנהיג, לא כל שכן מנהיג העולם החופשי, ליצור את העתיד שמעבר למשמרת שלו. כלומר, להבטיח שאיראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני. זה בטח לא יקרה באמצעות חזרה להסכם מינכן 2, גם אם הוא יהיה הסכם משופר לעומת ההסכם של אובמה. כל הסכם עם איראן נותן לה הכשר כמדינת סף גרעינית בסמכות וברשות, כך שברגע שתראה לנכון היא תוכל בזמן קצר להשיג את הנשק הגרעיני.

ישראל וארה"ב אמרו תמיד שיש עדיפות לערוץ הדיפלומטי, אך הכוונה היתה להגעה להסכם עם איראן על ביטול תוכנית הגרעין. על כך הצהיר אובמה כשהחל המו"מ עם איראן. היום אנו יודעים שזה לא יקרה. ספק רב אם ניתן לכפות על איראן לבטל את תכנית הגרעין באמצעות סנקציות כלכליות. טראמפ ניסה זאת, ואיראן צפצפה. ייתכן שאילו היה נשיא ארבע שנים נוספות היא היתה נשברת. אך עד כה הוכיחו מנהיגי איראן שהם מוכנים להרעיב את עמם למען חזונם הגרעיני.

לכן, לא יהיה כנראה מנוס מהשמדת תוכנית הגרעין האיראנית באמצעות פעולה צבאית. רצוי של ארה"ב, אך אל לנו לבנות על כך, אלא רק על עצמנו.

* לבקר במיאמי – ביקורו המדיני של הנשיא ריבלין בארה"ב מוצלח מאוד ויהדק את יחסי הידידות בין המדינות.

מן הראוי היה, שבדרכו חזרה לישראל יבקר במיאמי, כנשיאה של מדינת העם היהודי, כדי להזדהות עם הקהילה היהודית שם, בשעתה הקשה.

* האסון של החברה החרדית – ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה עמד על דוכן הכנסת ושאל בסרקזם את הממשלה, האם תטיל סגר ומגבלות על בנימינה ומודיעין, ולמקרה שמישהו לא הבין את הערתו ה"מושחזת", הוא הזכיר שכיו"ר ועדת החוקה בכנסת הקודמת, הוא זוכר כיצד משרד הבריאות והממשלה מיהרו להצביע על ערים אדומות כדי להטיל עליהן סגרים.

בדבריו, הוכיח יעקב אשר שהעסקונה החרדית לא למדה דבר מן האסון שהמיטה על המגזר החרדי בקורונה. במקום ליטול אחריות, הוא מאשים את הממשלה באיפה ואיפה נגד החרדים. הנה, עובדה, היום אתם לא פועלים נגד בנימינה. אגב, הוא שכח שהיתה זו ממשלה שמפלגתו היתה שותפה בה. היא לא רק היתה שותפה בה, אלא הממשלה היתה שבויה בידיה. אבל מבחינתו ועל פי גישתו הגלותית, "הממשלה" באשר היא, כלומר המדינה, הינה גורם עוין, הרודף את החרדים.

האמת היא, שהממשלה הקודמת חטאה באי ביצוע הרמזור ובאכיפת-חסר בררנית במגזר החרדי, בשל כוחם הפוליטי של העסקנים החרדיים. דווקא ממשלה זו, שהיתה ממשלת אחדות רחבה שאינה תלויה בחרדים, יכלה להיות משוחררת מן הלפיתה של המפלגות החרדיות, אלא שנתניהו, שמלכתחילה תיכנן את פירוק האחדות וגניבת הרוטציה, לא התייחס אליה כאל ממשלת אחדות אלא כאל ממשלה צרה לכל דבר, שקיומה תלוי בתמיכת החרדים.

אבל האבסורד הוא, שהכוח הפוליטי של העסקנות החרדית לא פעל למען הציבור החרדי אלא נגדו. הסגרים וההגבלות לא נועדו להעניש את הציבור אלא להגן עליו. האיום לא היה הסגר אלא הקורונה. הסגר נועד לעצור את התפשטותה. מי שהמיט את אסון הקורונה על המגזר החרדי, והביא בכך למותם של רבים מאוד בקרב המגזר, היו מנהיגי המגזר, הן הרבנים והן העסקנים, שהורו לו להפר את מגבלות הקורונה והסיתו אותו למרי אזרחי.

כמו באסון הר מירון כך גם בקורונה, התברר שההנהגה החרדית היא האוייב הגדול ביותר של הציבור החרדי. היא האסון של החברה החרדית.

* ברכות לרב קריב – ברכות חמות לרב גלעד קריב, עם מינויו ליו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת. הרב קריב הוא מופת של אהבת ישראל, אהבת היהדות, אהבת העם היהודי; תלמיד חכם אמיתי המשלב ידע ביהדות והיכרות עמוקה עמה עם רצון אמיתי להנחילה בקרב הציבור וליישם את ערכיה בחיי מדינת ישראל. גילוי נאות – אני מכיר את הרב קריב לפחות עשרים שנה, מפעילותנו המשותפת בשדות ההתחדשות היהודית בישראל. לא אחת הזמנתי אותו להרצאות ולשיעורים וישבתי אתו בפורומים שונים.

מזה שנים רבות מנהיג הרב קריב את התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (התנועה הרפורמית). לצערי הרב, קיימת בציבור הישראלי בורות תהומית בכל הנוגע לזרם הרפורמי, פרי הסתה ושנאה מצד חוגים חרדיים וקנאיים. החרדים מעדיפים תמיד חילונים בורים ועמי ארצות, על פני אנשים דתיים שמאתגרים אותם בפרשנות אחרת של היהדות.

ביטוי לשנאה העזה והנתעבת הזאת הפגין ישראל אייכלר בנאום הסתה רווי שנאת אחים, חילול השם וחוצפה, מעל דוכן הכנסת, סמוך להיבחרו לתפקיד של הרב קריב. "אל תעמידו שני מיליון אנשים צמוד לקיר. מדברים פה על מנסור עבאס (ניהל את הישיבה במליאה). אני מעדיף פלשתיני מוסלמי שנאמן לעמו ומולדתו, מאשר למנות כיו"ר ועדת חוקה של מדינת ישראל אדם שכבר 25 שנים נלחם נגד היהדות ונגד זכויות האזרח של הציבור החרדי. זה מינוי אחד יותר מדי... אני קורא לקואליציה לא למנות את האיש הזה. אם הוא יהיה יו"ר ועדת החוקה – לא יהיה שום חוק במדינת ישראל. החוקים שיצאו משם לא יהיו תקפים בעיני שני מיליון אנשים לפחות. מינוי של רפורמי ליו"ר ועדת החוקה יערער את הלגיטימיות של החוקים בכנסת."

החצוף הזה, אנטי ציוני, הטוען שאין לאום יהודי כי היהדות אינה לאום אלא דת בלבד אך הדת שלו היא קנאות פנאטית וסגורה; אדם שהשתמט מצה"ל וערב אחד מימי העצמאות למדינת ישראל אמר: "יש אנשים תמימים שמניפים את דגל ישראל, הם לא מבינים שהם מניפים את הדגל של התנועה הציונית שהיא תנועת המרד בקב"ה." אדם שכבר שלושים שנה זורע שנאה בעם ישראל, תחילה ככוכב טלוויזיה ("פופוליטיקה") ואח"כ כח"כ, מרשה לעצמו להסית למרי אזרחי ולאי הכרה ולאי כיבוד של חוקי הכנסת, כיוון שיו"ר ועדת החוקה הוא אדם המייצג זרם אחר משלו ביהדות.

הרב קריב לא נלחם נגד היהדות אלא בעד היהדות ולא נגד זכויות האזרח של הציבור החרדי אלא בעד זכויות האזרח של יהודים שאינם אורתודוכסים. אדרבא, כיהודי שזכויות האזרח הם נר לרגליו, חזקה עליו שיפעל למען זכויותיהם של כל אזרחי ישראל ובהם החרדים.

הרב גלעד קריב נולד למשפחה חילונית, בעלת שורשים ציוניים עמוקים, תרומה גדולה ליישוב ולמדינה, ומלחמה על קוממיותה ב"הגנה" ובלח"י. כבר בילדותו נמשך לדת, תחילה לבית הכנסת האורתודוכסי שבשכונת מגוריו ואח"כ במסגרת התנועה ליהדות מתקדמת בה הוא פעיל משחר נעוריו. הוא שירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200 ומלבד הכשרתו כרב הוא גם בעל תארים שניים במדעי היהדות ובמשפטים ומוסמך כעורך דין. בחירתו לכנסת קטעה את לימודי הדוקטורט שלו במשפטים.

הרב קריב יצג את התנועה ליהדות מתקדמת בוועדה בראשות נתן שרנסקי שעיצבה את מתווה הכותל. נתניהו, שיזם את המתווה ומינה את שרנסקי, התגאה בצדק במתווה, שבעיניי היה אחד ההישגים הציוניים הגדולים של ממשלתו, אך לאחר מכן הוא מיסמס את יישומו מתוך כניעה לאייכלרים הקנאים ומפיצי שנאת האחים. נפתלי בנט, אז שר בממשלת נתניהו, היה שותף אף הוא למתווה, ואני מקווה ומאמין שכראש הממשלה הוא יישם את המתווה החשוב ואני בטוח שיו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט הרב גלעד קריב יהיה שותף נאמן לכך.

לידידי הרב קריב – בהצלחה!

* נציג לזרם הרפורמי – הרב קריב התמודד לראשונה בפריימריז במפלגת העבודה לקראת בחירות 2013. אז הוא לא נבחר. לקראת הפריימריז כתבתי: "הזרם הרפורמי ביהדות הוא הזרם הגדול ביותר בעולם היהודי. הוא הזרם הגדול ביותר והמשמעותי ביותר ביהדות ארה"ב. הזרם הרפורמי תרם תרומה אדירה לעם היהודי, בכך שהוא מנע התבוללותם של מיליונים, שמצאו בו בית וקהילה. בדומה למרבית האורתודוכסיה, גם הזרם הרפורמי שלל את הציונות בראשיתה, אולם כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא החל להתקרב לציונות, ולאחר השואה והקמת המדינה היה לזרם ציוני לחלוטין.

"מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ובתור שכזאת היא אינה יכולה לנער חוצנה מזרם כה חשוב וגדול. מדינת ישראל חייבת לשנות את יחסה לזרמים הלא אורתודוכסיים ביהדות, ובהם הזרם הרפורמי.

"בישראל הזרם לא הצליח לבנות מעמד דומה למעמדו בארה"ב, לא מבחינה מיספרית ולא מבחינה ציבורית ופוליטית. בישראל גם אין סכנה של התבוללות במובנה הפשוט, כיוון שהסביבה והחברה היא יהודית. אבל בישראל יש בעייה חמורה של חילוניות עקרה, מנותקת, מרוחקת, בורה. התשובה לבעייה הזאת אינה בהכרח הזרם הרפורמי, אלא כל גורמי ההתחדשות היהודית שבעשרים השנים האחרונות נמצאת בתנופה גדולה. אולם הזרם הרפורמי הוא מרכיב בתוך אותה התחדשות, ומציג דתיות יהודית אחרת.

"העובדה שבמשך 64 שנות קיומה של כנסת ישראל לא כיהן בה אף ח"כ השייך לזרם היהודי הגדול בעולם, היא אבסורדית בהיותנו מדינת העם היהודי. הדבר מחייב שינוי.

"הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (כך נקראת כאן התנועה הרפורמית) מתמודד על מקום בכנסת מטעם מפלגת העבודה. מעבר לצורך בייצוג לזרם הרפורמי, גלעד עצמו הוא אדם מוכשר מאוד, איש מעשה ואיש רוח, דובר רהוט, אדם רחב אופקים ובעל חשיבה מקורית. הוא ראוי מאוד להיבחר לכנסת. אילו הייתי חבר במפלגת העבודה, הייתי בוחר בו בבחירות המקדימות.

"ודווקא בשל כך, אני חייב לציין את אכזבתי מהמסרים שבשמם הוא רץ לכנסת. במכתב בו הודיע על החלטתו להתמודד, ביטא הרב קריב מסרים של מאבק לעומתי בחרדים, בכפייה הדתית וכו'. לכל הדברים הללו אין צורך בגלעד קריב. יש מספיק מי שייאבקו עליהם. איפה הקול הייחודי של הרב קריב?

"אני מצפה ממנו לפעול להעמקת צביונה היהודי של החברה הישראלית, ברוח פתוחה ומגוונת. לפעול לטיפוח עתיד התרבות היהודית והיצירה היהודית כמשימה המרכזית של הציונות בימינו.

"גלעד קריב מתחייב בצדק רב להיאבק למען לימודי ליבה לכול. אכן, העובדה שלימודי הליבה נמנעים מחלק הולך וגדל של ילדי ישראל, עלולה לדרדר את ישראל לעולם השלישי, בנוסף  לפגיעתה הקשה בילדים החרדים עצמם. אבל על כך נאבקים רבים. מן הראוי שגלעד קריב ייאבק, במקביל, למען העמקת לימודי היהדות במגזר החילוני והשרשת תרבות ישראל ומורשתו במגזר זה, הלוקה בבערות בתחום היהודי.

"בעיניי, ראוי שאנשים כגלעד קריב, הבקיאים במורשת ישראל, מחויבים לה והיא מהווה מרכיב כה משמעותי באישיותם, לא יהיו חוד החנית למלחמת התרבות בין חילונים ודתיים, אלא ייצרו את הגשר המאחה את הקרעים. נכון, זו תביעה קשה ממי שמייצג זרם שהאורתודוכסיה מדירה אותו ואינה מכירה בו. הרי הושטת הלחי השנייה, שייכת לדת אחרת, לא לדת היהודית. אבל הדת היהודית מדברת על אהבת חינם כמענה לשנאת חינם. ובאהבת חינם עשוי גלעד קריב לייצג את פניה של היהדות, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולתרום לתיקון עולם ולתיקונה של החברה הישראלית."

אני מקווה שזו תהיה דרכו כח"כ וכיו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט. 

* להגנת היצרן והחקלאי – ח"כ צביקה האוזר הציע בהצעת חוק פרטית תיקון לחוק הגנת הצרכן, המחייב סימון ארץ הייצור של תוצרת חקלאית באופן בולט, על מנת לעודד צריכת תוצרת חקלאית תוצרת הארץ.

החוק יגן על הצרכן, בכך שהוא יספק לו מידע חיוני לבחירת המוצר העדיף עליו, והוא יגן על היצרן, כיוון שצרכנים רבים יעדיפו לבחור בתוצרי חקלאות תוצרת ישראל, בין אם מסיבות של אמון באיכות המוצר ובין אם מטעמים ציוניים אידיאולוגיים של קידום החקלאות הישראלית.

* תראו מה זה – אחרי התפטרותו של זאב אלקין מן הממשלה הקודמת, עבר משרד המים לאחריותו של שר האנרגיה יובל שטייניץ. בימים שלאחר מכן ירדו גשמים רבים ומפלס הכינרת עלה באופן משמעותי. שטייניץ צייץ: תראו מה זה, רק קיבלתי את האחריות על המים וכבר הכינרת עולה.

השבוע הופיעה מירי רגב בטלוויזיה ואמרה: תראו מה זה. אנחנו מסרנו להם מדינה עם ארבעה נדבקים חדשים בקורונה ביום ותראו מה קרה בתוך שבועיים.

ההבדל בין השניים הוא ששטייניץ התבדח ואילו רגב קישקשה את דברי ההבל שלה ברצינות תהומית.

* בלפוריזם מקארתיסטי – האם הבלפורואידים יניחו את חרבם, אחרי שנתניהו ירד מהשלטון? יש ויש. לפחות חלקם ימשיכו. כזה הוא למשל הפעיל הפנאט אייבי בנימין, שאפילו יאיר נתניהו ניצח אותו בתביעת דיבה. הוא פירסם רשומה שבה הודיע על הפגנה נגד הנשיא הנבחר הרצוג, על כך ש"מכר את נשמתו למאפיה ונתניהו" כאשר מינה כדוברו אדם שהיה דוברו של נתניהו. אם זה לא מקארתיזם – מקארתיזם מהו?

כנראה שיש בשמאל הישראלי מי שינסו לעשות להרצוג כמעשה הביביסטים בריבלין.

* פטריוט ציוני עם קבלות – פירסומים (שלא אושרו עד כה) על האפשרות שבנט ימנה את אלוף (מיל') עמוס ידלין לראש המטה לביטחון לאומי, עוררו גל עכור של השתלחות  ביביסטית בידלין ה"סססמולן", ומכאן ה"סססמולן הקיצוני" (כי כל סססמולן הוא הרי קיצוני), מכאן הבוגד והמסוכן, שמינויו הצפוי הוא הוכחה לכך שממשלת בנט היא ממשלת סססמול מסוכנת בלה בלה בלה.

ולכן, שמחתי לקרוא דווקא ב"ישראל היום", בפתיחה של ראיון חשוב ומרתק עם ידלין, את השורות הבאות, פרי עטו של הפרשן הביטחוני המצוין של העיתון יואב לימור:

"גל הכפשות נלווה לפירסומים ברשתות החברתיות [על המינוי הצפוי. א.ה.]. הודבקו לו שם שלל תארים וכינויים שנראים קצת מגוחכים בהתחשב בכך שמדובר באדם עם רקורד צבאי וקרבי מפואר והאדם היחיד ביקום שהיה מעורב מקרוב בהשמדתם של שני כורים גרעיניים – הראשון כטייס קרב, בהשמדת הכור בעירק ב-1981 והשני כראש אמ"ן, שהיה מקברניטי השמדת הכור בסוריה ב-2007. אין עוד ישראלים רבים שבאמתחתם ניסיון, ידע, הבנה וקשרים נרחבים כשלו, בארץ ובעולם.

"מי שמקיש משיוכו הפוליטי על דעותיו המקצועיות, מוזמן לקרוא את הראיון הזה. ידלין מציע בו לא רק להתכונן מעשית לאפשרות של השמדת תיכנית הגרעין של איראן, אלא גם להיערך להשמדת פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה, ולבחון ברצינות אפשרות של מיטוט שלטון חמאס בעזה, רעיון שאיש בממשלה היוצאת או הנכנסת לא העז אפילו לדון בו."

אני סולד ממי שמטילים דופי בפטריוט ציוני עם קבלות כמו ידלין. דעותיו הפוליטיות אינן זהות לשלי. הוא, למשל, התנגד להחלה חד-צדדית של הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, שאני תומך בה מאוד. אבל אשמח מאוד אם בנט ימנה אותו לתפקיד, ואהיה רגוע מאוד לדעת שהוא יישב סמוך לקברניט ויהיה שותף לעיצוב דרכה הביטחונית והמדינית של הממשלה.

אגב, פרט שלא כל כך ידוע הנוגע לידלין, הוא היותו שותף לעמותת אלע"ד הפועלת להעמקת האחיזה היהודית בירושלים השלמה ובפרט בעיר דוד. עוד עובדה המפריכה את ההשמצות נגדו.

* מי האוייב – אני מעריץ את הלוחמים והמפקדים של מלחמת יום הכיפורים, אלה שהדפו בגופם בגבורה עילאית את הפולש הסורי והמצרי והפכו מלחמה שהחלה בהפתעה ובניצחונות של האוייב לניצחון ישראלי גדול.

אחד המפקדים הללו הוא תא"ל (מיל') יאיר נפשי, מי שהיה מג"ד 74 בחטיבה 188 ובעל עיטור העוז על גבורתו ומנהיגותו בקרבות. כחבר בוועדת ההנצחה של המועצה האזורית גולן, וכמרכז אירועי היובל למלחמת יום הכיפורים בגולן, אני נרגש מהמפגשים עם הלוחמים והמפקדים, הפונים אלינו בבקשות להנצחה. התרגשתי מאוד לפגוש בשבוע שעבר את יאיר נפשי ונציגים נוספים מחטיבה 188.

לצערי, מאז מלחמת יום הכיפורים, יאיר וחבריו עסוקים במלחמת קרדיטים מיותרת נגד חטיבה 7 ובפרט נגד גדוד 77 ומפקדו קהלני – שלתחושתם זכו בכל התהילה והדירו ממנה את חטיבה 188. גם היום, אחרי פרסום הספר "על בלימה", שתיאר את מלחמתה של חטיבה 188 הם נושאים את התחושה הזאת.

יאיר וחבריו התכוננו לישיבה והיה להם מודיעין על כך שאני מקורב לקהלני וכתבתי עליו לא אחת. ולכן, מיד כשנפגשנו, עוד טרם החלה הישיבה, יאיר התנפל עליי והרעיף עליי מסמכים – תצ"א שמוכיחה שמספר הטנקים הסוריים בקרב בעמק הבכא קטן מכפי שתואר ונייר על כך שבעצם הוא ולא קהלני היה ראוי לעיטור הגבורה. זה היה מביך. אולי רק כשסיפרתי לו שבני היה לוחם בגדוד 74 הוא וחבריו היו מסוגלים לקבל אותי...

קשריי עם קהלני הם בני 29 שנים, מאז לקח על עצמו להיות יו"ר שדולת הגולן בכנסת, בראשית המאבק על הגולן, בשנת 1992. לאורך כל השנים הללו, מעולם לא שמעתי ממנו בדל מילה שלילית על חט' 188 או על כל יחידה אחרת. עם כל הערצתי ליאיר נפשי ולגיבורי חט' 188, לרגע נדמה היה לי שהם שוכחים שהאוייב לא היה חטיבה 7 אלא הסורים.

* הקרב על הפיטמה – לפני 9 שנים, כאשר מרב מיכאלי עוד היתה בעלת טור ב"הארץ", היא פירסמה את אחד ממאמריה ההזויים ביותר, אם לא ההזוי ביותר – "קר לי משמע אני אישה." היתה זו תיאוריה קונספירטיבית מיזאנדרית (מיזאנדריה = שנאת גברים), על פיה הגברים מכתיבים לנשים קוד לבוש חשוף, בעוד הם לבושים בגדים מחויטים חמים, ואז הם מפעילים מזגנים בטמפרטורות נמוכות, וכל זאת כדי שהפטמות של הנשים תזדקרנה מהקור ותגרנה אותם. כאמור, מאמר מטורלל לחלוטין.

עכשיו היא שרת התחבורה, והעלתה סרטון בנושא המזגנים ברכבת, עם הסבר שלבנים חם ולבנות קר אבל הבנים שולטים ומקפיאים את הבנות. ולכן היא, "הבת", תתערב.

נקווה שהיא תמצא זמן גם לעיסוק בעניינים החשובים שבאחריותה.

* חיים אוחיון – שמעתי בתדהמה על מותו בטרם עת, בגיל 59, ממחלת הסרטן, של חיים אוחיון. אוחיון מוכר בציבור הרחב בעיקר כבעלים של קבוצת הכדורסל גליל-גלבוע, אלופת ישראל בשנת 2010, אבל הוא היה הרבה מעבר לכך. הוא היה יזם נדל"ן שבנה שכונות ומלונות בגולן ובגליל ותרם תרומה משמעותית לפיתוח חבלים אלה.

היכרתי את חיים ב-1995. ועד יישובי הגולן יצא אז לאחד ממבצעיו הגדולים – מבצע "עוז לגולן", מיצג הגולן שנדד בכל רחבי הארץ והביא את דבר הגולן במתכונת חדשנית ומרהיבה ורבבות רבות עלו לרגל לצפות בו. חיים היה קבלן חשמל, חבר מושב כנף, שהיה איש החשמל של המיזם. במקביל, הוא הדפיס ומכר חולצות של המאבק ועוד פריטים, וכבר אז הבחנתי שמדובר ביזם בנשמתו, יזם מוכשר. לא התפלאתי כאשר כבר שנה לאחר מכן פגשתי בו כקבלן בנייה מוביל בגולן. בין השאר, הוא בנה את המועדון של קיבוץ אורטל, כאשר הייתי מזכיר הקיבוץ. מאז הוא הלך והתרחב, בנה הרחבות קהילתיות בקיבוצים ומושבים בגולן ובגליל, שכונה בראש פינה, מרכזים מסחריים ומלונות. הוא בנה ליד אגמון החולה את מלון הפאר גליליון והמרכז המסחרי הסמוך לו. בגולן הוא בנה את המרכז המסחרי "חוצות הגולן" סמוך לפארק קצרין העתיקה ולאזור התעשייה של קצרין. דווקא כאן, חושיו הטעו אותו, והמיזם אינו הצלחה גדולה. לדעתי כיוון שהוא לא הוקם בלב קצרין.

לא ידעתי על מחלתו ונדהמתי לשמוע על מותו. אדם צעיר כל כך, פורה כל כך ברעיונות וביוזמות, עשיר במעשים ובהצלחות, שנכונו לו עוד משימות רבות בפיתוח הגולן והגליל.

יהי זכרו ברוך!

* לחזיר שלום – אחרי 37.5 שנים בגולן, זכיתי לחוות ביום ראשון בלילה לראשונה חוויה גולנית אותנטית – התנגשתי בחזיר בר. זה היה בציר המפלים, בערך ק"מ מדרום לצומת המפלים. למזלי, הבחנתי בחזיר חלקיק שניה לפני ההתנגשות וחתכתי חזק שמאלה, וכך מנעתי התנגשות חזיתית, אבל הרכב ניזוק והצד הימני של הפגוש ניתק ממנו. החזיר, מן הסתם, חש מכה קלה בטלף.

* ביד הלשון: ליל הברווזים – את הפינה הקודמת הקדשתי לביטוי "ברווז עיתונאי" וגם הפעם אעסוק במושג מתוך ההיסטוריה של מדינת ישראל, הקשור לברווזים.

"ליל הברווזים" הוא כינוי לתרגיל גיוס פומבי באמצעות הרדיו, שנערך ב-1 באפריל 1959, ללא כל התראה מראש וללא כל מתיחות ביטחונית יוצאת דופן. התרגיל החל בהודעה דרמטית ברדיו, שבאותה תקופה של טרום טלוויזיה הרייטינג שלו עמד על כמעט 100%, שעומדת להתפרסם "הודעה חשובה ביותר". בחדשות 21:00 פורסמה הודעת גיוס פומבי ליחידות ששמן: "להקת אמנים", "ארשת חשיבות" ו"ברווזי מים". ההודעה שודרה בשפות רבות. לא נאמר בשידור שמדובר בתרגיל.

בעקבות הגיוס הפומבי, החל גיוס מילואים בצבאות מצרים וסוריה והוכרז מצב חירום בצבאות ירדן, מצרים וסוריה. אזרחי ישראל והמערכת הפוליטית היו בטוחים שעומדת לפרוץ מלחמה. התקשורת העולמית דיווחה על גיוס מלא בישראל ובשכנותיה ועל מתיחות שיא במזה"ת.

האירוע הביא למתיחות שעלולה היתה להסלים למלחמה. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון מיהר לשגר את שר האוצר לוי אשכול, ששהה אותה שעה במשכן הכנסת, לעלות לדוכן ולהבהיר שאין כל כוננות ומדובר בתרגיל.

האירוע כונה "ליל הברווזים" בשל הסיסמה "ברווזי מים". ועדת חקירה שהקים בן גוריון, בראשות היועמ"ש של משרד הביטחון, ולימים שר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, הביאה להדחתם של ראש אג"ם מאיר זורע וראש אמ"ן יהושפט הרכבי.

האירוע הביא לסערה פוליטית. במהלך האירוע ראש האופוזיציה מנחם בגין עלה לדוכן הנואמים, והצהיר באחריות לאומית ש"אם צבאנו המגויס, כתוצאה ממה שאירע, ייקרא לפעולה, כולנו נעמוד מאחוריו," אך תקף בחריפות את הממשלה על שאינה מכנסת את ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי לדווח לה על המצב. כשהתבררה האמת, סיעות האופוזיציה הגישו הצעת אי-אמון בממשלה. יש לציין, שבאותם ימים לא היה נהוג להעלות מדי שבוע הצעות אי אמון לממשלה, כמקובל בשנים האחרונות. הצעד הפרלמנטרי הזה נשמר למקרים חמורים, כדוגמת "ליל הברווזים".

מאז הפך הביטוי "ליל הברווזים" לתיאור יצירת מתח וציפיות שבסופו של דבר מתנדפות באוויר.

עשרים שנה מאוחר יותר, ב-17 ביולי 1979, הדביקה התקשורת את הביטוי "ליל הברווזים" לישיבת חירום לילית של ממשלת בגין, שנועדה לקבל החלטות דרמטיות על תוכנית כלכלית חדשה. לקראת הישיבה, התקשורת יצרה ציפיות לגזירות, ביטול סובסידיות ועליית מחירים, והדבר הביא להתנפלות אזרחים על מרכזי הקניות לצורך אגירת מוצרי יסוד מסובסדים. בשל מחלוקות בין השרים והתנגדותם להצעותיו של שר האוצר שמחה ארליך, הישיבה הסתיימה ללא כל החלטות. הציבור הגיב על כך בלעג, והתקשורת הדביקה לאירוע את הכותרת "ליל הברווזים", כתזכורת ל"ליל הברווזים" המקורי ב-1959.

אורי הייטנר

* * *

מנחם רהט

רק שבועיים וחצי לקיומה:

ניצחון מרשים לימין ב'ממשלת השמאל'

למה הליכוד טרם התייחס להסכם הפשרה, ולמה עדיף לקרוא את עיתון השמאל "הארץ" כדי להבין מי ניצח באביתר?

בדיחה יהודית חבוטה מספרת: שני יהודים יושבים בבית קפה במינכן של שנות ה-30, לאחר עליית הנאצים, בעידן שעיתונים יהודיים עדיין היו לגיטימיים. אחד מהם קורא בעניין עיתון יהודי, וחברו מעיין ב'שטירמר' הנאצי הארסי, שאת הלוגו שלו מלווה כתובת אנטישמית קבועה: 'היהודים הם אסוננו'.

שואל הראשון את חברו: "איך אתה מסוגל לקרוא את תעמולת הזוועה הזו?"

משיב השני: "העיתון היהודי ממלא אותי חרדות: פוגרומים, פרעות, שפך דם אכזרי – בכל העולם. כולם שונאים אותנו. אבל העיתון האנטישמי עושה לי רק טוב, ומלמד עד כמה היהודים מוכשרים, מלומדים, עשירים ומנהלים את כל העולם..."

עוד נחזור לשני היהודים הללו, אבל לפני כן נפנה למבוכה שהצליחה ממשלת בנט-לפיד להביך השבוע את הליכוד, עם הסכם הפשרה המכובד מול מתיישבי אביתר בצומת תפוח. קשה להם עם הישג לאומי ימני, בסדר גודל כזה, שהנפיקה 'ממשלת השמאל'. מן הסתם ציפו הליכודניקים בסתר ליבם, שפרשת אביתר תאושש את ההגדרה 'ממשלת שמאל', שהנפיקו מטעמי קנטרנות פוליטית לממשלת בנט-לפיד. הם ציפו מן הסתם לסצנות מזעזעות של יהודים מכים יהודים, דמם ניגר כמים על הסלעים החשופים, זעקות שבר ונאצות ברקע, בולדוזרים אימתניים רומסים מִבנים עד דק. הם מכירים היטב את מחזות הזוועה האלה, מימי ממשלת נתניהו.

הסכם הפשרה המכובד, שעליו חתומים שניים מבכירי המתיישבים, דניאלה וייס הוותיקה, שעדיין מתרוצצת על פני הגבעות כאילו היתה נערה בת 18, ויוסי דגן ראש מועצת שומרון, שהוא האיש המיושב שבחבורה, מעיד על גודל הניצחון. איש אינו מסוגל לחשוד שהם שוטמי ההתיישבות. שניהם בירכו בחום על הסכם הפשרה, וזה רק מוכיח שמדובר בניצחון. זהו קודם כל ניצחון אישי לראש הממשלה נפתלי בנט, שהוכיח שוב איפה בדיוק הוא ממוקם על הרצף הפוליטי. שמאל, זה בטח לא. 

ח"כ סמוטריץ' אמנם בירך על הפשרה: "הנחישות ואהבת הארץ ניצחו." כך יאה וכך נאה, ובכך גם העיד אגב אורחא שגם הוא רואה בה הישג גדול.

הליכוד לעומת זאת הגיב בשתיקה רועמת. ככלות הכול, קשה לליכוד להתמודד עם העובדה שכבר בשבוע השלישי לישיבתו על כס ראש הממשלה, הכשיר בנט התנחלות חדשה, בעוד שבכל 12 שנות נתניהו לא הוקם אף יישוב חדש, פרט לאחד שהיווה רק פיצוי לישוב שנעקר.

בעוד שלליכוד הרשמי קשה היה השבוע לצאת בפומבי נגד ההסכם, עשו זאת בחדווה פעילי ליכוד ברשתות החברתיות. כחבר בכמה קבוצות חברתיות, נדהמתי מול תגובות הביביסטים: "למה לפנות? למה לא לחכות לסוף הבירור?" שאל אחד ושכח שאצל נתניהו היה הפינוי לכמעט מעשה שבשיגרה, בלי לחכות לשום דבר. אחר שאל בדיוק ההיפך: "למה מתחננים בפניהם? שיורידו אותם," ורמז לתקוותו לראות את ממשלת בנט-לפיד מפיקה חגיגת עקירת משפחות מבתיהן ומפעילה נגדן אלימות קשה, לפחות כבימי נתניהו.

ואחר עקץ בציניות רבה: "האם הממשלה תנהג כך גם כלפי הבידואים?" ורמז שהפשרה 'הנוראה' תהווה תקדים להכשרת ההתיישבות הבידואית הלא חוקית בנגב, ולכן עדיף להוריד את אביתר(!). והיה מי שתהה למה ממשלת בנט-לפיד לא מפנה בהזדמנות חגיגית זו את חאן אל אחמר – מעשה שנתניהו נמנע ממנו מאז פסיקת הבג"ץ על הריסתה. 

התנהלות האופוזיציה ועושי דברה, מעוררת לעיתים את הרושם שהם אופוזיציה למדינה, לא לקואליציה. הנה דוגמה: השבוע מחה שר החוץ יאיר לפיד על החלטת הפולנים להפקיע את זכויות הבעלות של היהודים שגורשו מפולין על רכושם שנותר מאחוריהם, בבחינת הרצחת וגם ירשת.

לכאורה הליך ראוי, מתבקש, לגיטימי. אבל תראו איך הגיב על המהלך הזה, הליכודניק הנאמן נתניהו ג'וניור (ודאי, ודאי, אביו לא אחראי לזה. לא חשבנו אחרת), בפנייתו הפומבית לעם הפולני, בטוויטר: "אזרחי פולין. דעו בבקשה שהממשלה הנוכחית בישראל הינה בלתי ליגלית ואינה מייצגת את העם בישראל. היא בנויה על פוליטיקאים קטנוניים שהפרו את כל הבטחותיהם לבוחריהם ועל מפלגת האחים המוסלמים."

משמע, אל תתרגשו, אתם האנטישמים הפולנים, מהדרישה הישראלית לשמר את זכויות היהודים. ככה זה כששוכחים מהו 'הדר ליכודי'.

נשוב אל שני היהודים שהשארנו בבית הקפה. היהודי שהעדיף את העיתון האנטישמי, הבין שפעמים רבות אנו זקוקים שמישהו מבחוץ יבהיר לנו מה באמת קורה כאן. את התפקיד הזה ממלא בישראל, להבדיל, עיתון השמאל הקיצוני "הארץ", שמלכתחילה מגדיר כל מעשה התנחלות – קטסטרופה.

גיליון היום הראשון שלאחר הסכם הפשרה, חשף מי ניצח ובגדול. מאמר המערכת פסק כי ההסכם הוא ניצחון "הוד מעלתם אדוני הארץ." הקריקטורה היומית ביטאה רעיון זהה כשהציגה את שני מנצחי אביתר, בנט ואיילת שקד.

ובעמוד הבא: מאמר פרשנות נרחב של עמוס הראל: "לא פשרה, כניעה," בו הוא מסביר על פני למעלה מאלף מילה, ש"המתנחלים יודעים בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ כדי להפעיל את בנט ושקד." עדיין באותו עמוד, מסבירה הגר שיזף עם כ-1,300 מילה, את כותרת מאמר הפרשנות שלה: "למה מדובר בהישג למתנחלים."

בקיצור, אם אתה מבקש לדעת מי באמת מנצח במחלוקות האידיאולוגיות ב'ממשלת השמאל' בסוגיות הלאומיות, חפש מה אומר עיתון "הארץ". ואם רצונך לדעת אם מהלך של ממשלת בנט-לפיד טוב או רע לעם ישראל, חפש את הפוסט של נתניהו ג'וניור בטוויטר.

מנחם רהט

* * *

עקיבא נוף

אֶל מוּל

"זאת רוֹצֶה הָעֵדֶר, זאת הוא יְקַבֵּל,"

לא! אני לְעַצְמִי אֶשְתַבְּלֵל!                                       

וגם מוּל הַ"טְּרֶנְד" של שִׁירֵי זוּהֲמָה,

מול פֶּרֶץ גַּסּוּת, בִּלְשׁוֹן בְּהֵמָה,

כמו של ילד הַשָׂשׂ לְשׂחֵק בְּצוֹאָה,

לצעוק , "להכעיס", מילים של טוּמְאָה,

לְהַשְרִיץ ריקָבוֹן בְּבִּיצַת הַבּוּעָה,

מילים של פִּיגוּל, דִימוּיֵי הַלְקָאָה –

כְּנֶגְדָם אֶצָּמֵד אֶל שִׁירַת אֲדָמָה,

אֶל הַשִיר הַמְזוּכָּך מִמְחָאָה מְדוּמָה.

כך, גם כְּשֶאָשִיר על תְּשוּקָה וְזִימָה –

אעֶטוֹף מילוֹתַי בְפִיוֹט נְשָמָה,

כִּבְיָמִים ראשונים, של שירָה ההוֹמָה

בִּתְכָנִים של חוכמה, בְלָשוֹן רוֹמֵמָה.

* * *

כמה זמן תחזיק מעמד

ממשלת השנאה לנתניהו?

* * *

משה גרנות

הפצע והגֶלד

על ספר שיריו של רון גרא

"ימים רעולים"

צבעונים 2021, 90 עמ'

המשורר יצחק למדן השאיר אחריו מורשת פרוסודית מיוחדת – בציור אחד קולע הוא הצליח להעביר אל הקורא אגד של משמעויות, כי הרי גדולתה של השירה הוא בתמצותה. והרי דוגמית לכישרון הגדול של המשורר הזה לרכז משמעויות באמצעות אימאז' קצר:

"רוחו גלגל תמורות על ציר האינמרגוע."

אינני יודע אם במודע הולך רון גרא בדרכו של יצחק למדן, אבל המעיין ב"ימים רעולים" חש שהתלמיד עולה על רבו. אביא כאן טעימה לאימאז'ים הייחודיים שבספרו של רון גרא:

"כאב תשוש עומד / ללא מעקה / ממתין בלי הרף / למרפא" (עמ' 14); "קימורי הלילה פולשים כזמר / של פרידה". (עמ' 24); "... הטיולים בין השמשות / ביער ליבי". (עמ' 27); "כוכב / נפרט מעוגב / הלילה / רגע יפה / הלך לעולמו". (עמ' 44); "עורבים / על חוטי / הזמן. / עלי סתיו / מרפדים בזהב / עת בוא החורף" (עמ' 55); "קליפות / קליפות של מילים נבובות / הושלכו בין הבהובים / אחרונים של תקוות" (עמ' 79);"מנגד חצוצרות הפחד / מרימות ראש / כתרנגול לקרב". (עמ' 85)*.

נהוג לצטט את אהרן אפלפלד שאמר כי יוצר אמת יוצר מתוך פצע. נראה לי שדברים אלה של אפלפלד מגדירים היטב את אופייה של שירת רון גרא – הכאב זועק משורותיהם של שירים רבים בקובץ.

בשיר "אביב", נושא שעל הרוב מעורר אופטימיות ותקווה, אנו קוראים "בבטנת הפחד / חיים מתנהלים... משהו עמוק חובט / בפנים". (עמ' 15). בשיר "העיר בוהקת" מרומז הסוף המחכה לכל באי עולם: "חושיי מתייגעים / רעד ידיים / מבקש לכתוב לכם / מכתבים. / אתם אינכם. / עוד מעט גם אני / אולי איני" (עמ' 19); בשיר "ימים רעולים", על שמו נקרא כל הקובץ, כתוב: "התודעה מגישה דמעה / קימורי הלילה פולשים כזמר / של פרידה. / כעץ בשלכת עמוס הרהורים / נשען על ימים רעולים". (עמ' 24); בשיר "שירים" כתוב: "הכנתי משפטים / מחוטי כישלונות" (עמ' 40); בשיר "אור וצל" כתוב על "בגידת הגוף / בגידת אישה / ורעידת אדמה נמצאים / בתפריט האפשרויות / שלא נצפו" (עמ' 56). על בגידת האהובה, נושא שמופיע גם בספריו הקודמים, הוא כותב בשיר "קליפה מרה" (עמ' 52); בשיר "יתמות מוקדמת חרצה את חייה" הוא כותב: "כי לבדו בכאבו יהיה אדם / בכאב יתמותו המוקדמת. / כי לבדו יהיה אדם / ולבדו יכלה עד מוות". (עמ' 63).; ובשיר "אוזן להשכיר" (עמ' 88) מפורטות המחלות שנטפלות באדם וממררות את חייו.

לתחושות הקשות שעוברות על האדם נוספה בשנה האחרונה מכת הקורונה, עליה כותב המשורר שלנו בחמישה שירים: "במחוז קורונה" (עמ' 13), "עטורי קורונה" (עמ' 25), "לקדש חיים" (עמ' 29), "פערי קורונה" (עמ' 57), "אוזן להשכיר" (עמ' 88).

הסיבות לפסימיות הן רבות: בגידת הגוף עם הגיל המתקדם, בגידת האישה, שהובילה לגירושין, כפי שלמדנו מספרים קודמים, המצב הסיעודי של אחיו הגדול, חולה האפילפסיה (לו מוקדש ספר שלם – "אח", כרמל 2012), שהעיב על מצב רוחה של המשפחה – האם יש סיכוי שהפצע, המניע ליצירה, כפי שסבור אהרן אפלפלד, כלום יש סיכוי שהפצע הזה יגליד? השיר "התחדשות" הוא התשובה לכך:

אולי אעמיד עצמי

כנגד השמש

להאיר עצמי

להתרגש משורות

שכתבתי

לשכוח חומות

שיצרתי

להתענג על ספריי

לברוא עצמי מחדש. 

(עמ' 58)

נראה לי שגם בשיר "קורי ערגה" (עמ' 20) יש כדי לרפא פצעים: "בבואתי קולטת שחוק ילדים / חדווה מתחדשת / בצמרת. / רוח ודהרת מכוניות / מתיזה קורי ערגה."

בשיר "סונטה לכינור" (עמ' 22) הקורא מתלבט אם מדובר בקינה על אהובה שאיננה, או על אהבה למוסיקה של מוצרט שפגה. אני רחוק מלהיות מומחה למוצרט, אבל נראה לי שסונטה ק' 96 היא סונטה לפסנתר, ולא לכינור; אבל, אולי אני טועה. ובעניין הזה, במקום אחר הוא כותב: "צריך אני לנזר עצמי תחילה / מן היופי המטמטם / של המוזיקה המתנגנת" ("פעוטות החיים", עמ' 27).

מבחינה פרוסודית נמצא בשירים אלה אנאפורות (על, על, עמ' 12; כמה, כמה, עמ' 36; לא לא, עמ' 50). מצלולים: "שפחה ערופה" במקום "חרופה" (עמ' 28), "אני מבחין בקמליות / הקמלות בתוכך" (עמ' 60). וגם סינאסתיזיות:  "שלכת סתיו שורקת" (עמ' 12), "גחלילי סיגריות מדליקים את / השקט" (עמ' 23), "קימורי הלילה פולשים כזמר / של פרידה" (עמ' 24), "גוהר על מסילות הזמן" (עמ' 46). רון גרא באמת מפליא לעשות באריגת המילים, והשירה האלגית שלו נוגעת ללב כי היא מזכירה לכולנו את מעקשי החיים, ואת הייחולים הנצחיים לצאת מהם למרחב. לסיום רשימה זאת אביא שיר שלדעתי, מרומזים בו גם הפצע וגם הגלד:

פלגי גופי

גוהר על מסילות הזמן

כפילות חוצה צלמי

בין בחרותי היפה

לצחיחות בלותי

איך ניתן להיות

אחד?

מתפלש

ואומר

אהבה

לפלגי

ליבי.

(עמ' 46)

* על כישרונו הגדול של רון גרא בחיבור אימאז'ים כתבתי כאשר התייחסתי על ספרו הקודם "הבהוב אחד של חסד" ברשימה "מה מצדיק את המוות", עיתון 77, גיליון 414, אוגוסט-ספטמבר 2020, עמ' 21; הרשימה התפרסמה גם ב"חדשות בן עזר", גיליון 1580, 1.10.2020 בשם "אמן האימאז'ים".

משה גרנות

אהוד: ציטוט ממאמרו משה גרנות: "אהרן אפלפלד אמר כי יוצר אמת יוצר מתוך פצע." –  נדמה לי כי אני מעולם לא יצרתי מתוך פצע – אלא אם כן מדובר בפצעי אהבה נכזבת ["נאמנים פצעי אוהב," משלי כ"ז ו'] – שפירנסו במשך שנים רבות את מיטב השירים שלי.

* * *

הספרייה המרכזית

בית יד לבנים

רח' המחתרת פינת ההגנה

רמת השרון

חוקר מקרא בתפקיד של בלש

הרצאה שלישית בסדרה לשנת תשפ"א

המרצה – ד"ר משה גרנות

האם הנכד של משה רבנו הכיר את התורה? מה החביאה מיכל במיטתו של דויד? מדוע נדהם המלך יאשיהו כשקראו לפניו את התורה?

רצוי להביא ספרי תנ"ך.

מועד ההרצאה:

ביום ב', 5.7.2021 בשעה 17.30 באולם המחתרת

בבית יד לבנים

הכניסה חופשית

* * *

מיכל סנונית

שירים מתוך ספרה החדש

שירת מיכל

כל השירים

בהוצאת מודן

שירת חיי

אִמִּי יָלְדָה אוֹתִי בִּכְתֹנֶת פַּסִּים

בַּעֲלַת חֲלוֹמוֹת הוֹלִידָנִי אָבִי

תַּפְסִיקִי לַחֲלוֹם הָיְתָה אִמָּא אוֹמֶרֶת

אָז הִשַּׁלְתִּי מֵעָלַי כֻּתָּנְתִּי.

וּבָאתִי אֵלֶיךָ בְּלִי בַּד וְכֻתֹּנֶת

וְיָדֶיךָ הָיוּ לִי בֶּגֶד מַלְכוּת

וְהִלְבַּשְׁתָּ אוֹתִי בְּפַסִּים וְכֻתֹּנֶת

וְיָפוּ יָמַי וְיָפִיתִי אֲנִי.

על משכבי בלילות

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת

הִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ אֲהוּבַי

מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִים

אֶל יַרְכְּתֵי אֶרֶץ

הִתְעַרְבְּלוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה

וְהָיוּ לְאֶחָד בִּזְרוֹעוֹתַי.

וּבְשָׁכְבָם בְּחֵיקִי

שְׁלוּבֵי גּוּף מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ

מָלְאָה בָּהֶם אַהֲבָתִי

וְלֹא חִיפַּשְׂתִּי עוֹד אַחַר

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

כִּי יָדַעְתִּי הִנֵּהוּ כָּאן בְּחֵיקִי

וְהוּא חַיַּי

וְהוּא מוֹתִי.

ימים של אהבה

הָיוּ אֵלֶּה יָמִים שֶׁל אַהֲבָה

שִׁכְרוֹן הַגּוּף וְשִׁכְרוֹן הַנֶּפֶשׁ

(וְהַיָּמִים כַּלֵּילוֹת

וְהַלֵּילוֹת כִּמְעוֹף הַצִּפּוֹרִים

לַאֲרָצוֹת לֹא נוֹדָעוּ).

וְאִם הֵצַצְנוּ לְרֶגַע לָעוֹלָם

שֶׁמִּחוּץ לִשְׁנֵינוּ,

רָאִינוּ רַק אֶת דְּמוּתֵנוּ

כְּאִלּוּ דָּבָר לֹא הָיָה מִלְּבַדֵּנוּ.

הוֹ הַיָּמִים הַטּוֹבִים

יְמֵי הַתֹּם וְהַטֹּהַר

יְמֵי הַשִּׁכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה

שֶׁעֲטָפוּנוּ בְּרֵיחַ מֹר וּלְבוֹנָה –

וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת        

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

אהבָתי עצובה אליך

אַהֲבָתִי עֲצוּבָה אֵלֶיךָ

בִּלְעָדֶיךָ

בִּלְעָדֶיךָ

מַיִם רַבִּים לֹא יָכְלוּ לָהּ

נְהָרוֹת נְשָׂאוּהָ

אֶל חוֹף מִבְטַחִים הֱבִיאוּהָ

שָׁם יָדְעָה שִׂמְחָה.

עַכְשָׁו עֲצוּבָה אַהֲבָתִי

וַאֲנִי בִּלְעָדֶיךָ

וּבִלְעָדִי.

(וְהַיָּמִים כְּלֵילוֹת

וְהַלֵּילוֹת כִּמְּעוֹף הַצִּפּוֹרִים

לָאֲרָצוֹת לֹא נוֹדָעוּ).

וְאִם הֵצַצְנוּ לְרֶגַע לָעוֹלָם

שֶׁמִּחוּץ לִשְׁנֵינוּ,

רָאִינוּ רַק אֶת דְּמוּתֵנוּ

כְּאִילּוּ דָּבָר לֹא הָיָה מִלְּבַדֵּנוּ.

הוֹ הַיָּמִים הַטּוֹבִים

יְמֵי הַתּוֹם וְהַטּוֹהַר

יַמִּי הָשִּׁכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה

שֶׁעֲטַפוּנוּ בְּרֵיחַ מוֹר וּלְבוֹנָה –

וִיְרִיחוֹ סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶּרֶת

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

אהבה ראשונה

אֶת הַנַּעַר הַהוּא שֶׁאָהַבְתִּי מִנְּשֹׂוא

וְהָיָה לִי כְּשִׁיר עָלֵי דֶּרֶךְ,

לֹא הוֹתַרְתִּי אֵי שָׁם כִּי נָשָׂאתִי אוֹתוֹ

לְרָאשִׁי כְּעָלֶה כּוֹתֶרֶת.

וְחָלַף הָאָבִיב, הִתְחַלְּפוּ הָעוֹנוֹת

וְהַגֶּשֶׁם דָּלַף עַל פָּנַי הָשְׂרוּטוֹת

וְצִלוֹ שֶׁל הַנַּעַר עָטַף אֶת גּוּפִי

שֶׁרָעַד עַד כְּאֵב בְּעֶרֶב חָורְפִּי.

וְעוֹדֶנּוּ עִמִּי כַּשִּׁיר עָלֵי דֶּרֶךְ

לֹא הוֹתַרְתִּי אוֹתוֹ כִּי נָשָׂאתִי אוֹתוֹ

לְרָאשִׁי כְּעָלֶה כּוֹתֶרֶת.

מיכל סנונית

* * *

תקוה וינשטוק

עושר שפתי בצמח שפתני – אשבל מעורק

צמח חודש תמוז

בעקבות ד"ר שרה'לה אורן וד"ר חן שרמן יועצת בוטנית

חודש תמוז לפי  ד"ר שרה'לה אורן אינו מביא לנו השנה את האסוציאציות הרגילות של חודש תמוז, הנשים המבכות את האליל המסופוטמי הנודע, ואף אינו מעלה בזיכרון את הסופר, העורך והאמן בנימין תמוז. ד"ר אורן כבר עסקה בהם לא מעט. כותרת המאמר הנוכחי כמוה כמין כתב חידה. מה זה "שפתי' ומה "שפתוני"? מהו "אשבל" ועוד "מעורק"? זה עברית זה?

מסתבר שזאת דווקא עברית מעולה ועדכנית. יש כאן משחק מילים: "העושר השפתי" – הוא עושר השפה העברית, ואילו "שפתניים" הם משפחת צמחים עליה נמנה צמח ששמו "אשבל" עקב דמיונו לשיבולת.

הראשון שחילק את הצמחים למשפחות, בדומה למשפחות האדם – הרי "האדם הוא עץ השדה" – היה המדען השבדי קרל לינק בן המאה ה-18 (1707-1787). הוא מיין את עולם הצמחים לפי הדמיון והשוני ביניהם.

משפחת השפתוניים מצטיינת בכיסוי של שערות בלוטיות מלאות שמן אתרי המפיץ ריח ייחודי. במשפחה זו מיני צמחים  של ריח, מרפא ותבלין כגון המרווה, האזוב, הזוטה ועוד.

שמה של המשפחה בלשון העברית ובלשון המדע בא לה עקב מבנה הפרח האופייני לה – שפה בולטת בצד התחתון של הפרח ולעיתים גם בעליון. שפה מורכבת מ-2-3 עלי כותרת המתאחדים יחד לעלה בולט במיוחד.

אשבל מעורק. ויקיפדיה.

 למשפחה זו שייך האשבול העורקי. אמנם הוא אינו מצטיין בשערות בלוטיות – חלקיו הגלויים דווקא קרחים – אבל לפרחיו, שצורתם פעמונית, שפה תחתונה בולטת ומעוטרת בעורקים. אלה מכוונים את החרקים לבסיס הפרח המלא צוף. האשבל – שעל שמו יש ישוב בגליל התחתון – פורח באביב עד ראשית הקיץ.

 מבנה הצמח הנו ציר מרכזי מאורך עליו יושבים פרחים ללא עוקצים. הפרחים הבוגרים מצויים בתחתית והצעירים יותר – כלפי מעלה. הפרחים ערוכים זה בהמשכו של זה. תפרחת הצמח מזכירה את הדגניים – חיטה, שעורה ועוד, והיא דומה לשיבולת, מכאן השם אשבל, שמבליט את שורש המילה שבל, שביל, רצף או שובל.

בשמו של הפרח מעניין גם עניין משקל המילה. בשפה העברית, מציינת ד"ר אורן, נוספת האות א' לתחילת מילה להקל על ההגוי שלה. התופעה מוכרת בכינוי" א' פרוסתטית" – מלשון פרוטזה – איבר מלאכותי. כך נוספה א' כזו למילה "שבל" והיא נעשתה "אשבל". כך גם נוספה א'  ל"קדח" שהיה ל"אקדח", א' נוספה ל"פרוח" שהיה ל"אפרוח" וכדומה.

אשבל עורקי הוא רק צמח בר אחד בין צמחי הבר בארץ ישראל, שאוצר בשמו עושר לשוני שהשפה העברית מבטאת.

וככלות הכל, מה ענין שמיטה אצל הר סיני? מה עניין האשבל לחודש תמוז?

העניין הוא העיתוי. האשבל המעורק פורח באביב ובתחילת הקיץ, היינו בירח תמוז.

ותודתנו לד"ר שרה'לה אורן על הידע שהעניקה לנו בפתרון חידת שם המאמר על משפחות צמחים ועל הפרק בלשון העברית.

תקוה וינשטוק

* * *

מלי טויב (אהרנסון)

לזיכרו של גדעון אור

גדעון אור בן כפר חיים בשרון נפטר. הכרתיו בעין גדי. גדעון התוסס ומלא החיים ולצידו איה השקטה בת כנרת. אי אפשר היה שלא להבחין בחריצותו וביכולתו להתמיד בעבודתו. תמיד מלא  עליצות ונדיבות וטוב לב לסובבים אותו. בעיקר לבן-כפרו – פודי, שמצא בית אצל גדעון ואיה.

במשך השנים פגשתיו מדי פעם בנסיבות שונות. החיים לא הקלו על גדעון ואיה אבל היו דוגמא ומופת כהורים נפלאים.  בעיקר לבת  שהיתה על הרצף. כרפתן עבר את כל הזעזועים שעברו הרפתנים במושבים. התפעלתי כשנאלץ לסגור את הרפת שלו ופנה לעבוד כשכיר בהקמת רפת מרכזית ממוחשבת מודרנית ביותר.

הפעם האחרונה שפגשתי בהם היה בהלוויה בכפר חיים. בעבר הגיעו צעירים רבים כמתנדבים לישראל וביניהם זוג  נוצרי שהקים בית בישראל  ולהם בנות. הצעיר חי כל השנים בישראל ולא היה מוכן להתגייר.  הוא התגורר כל השנים בכפר חיים. עסק בעבודות שונות והיה מקובל על חברי המושב ובכל הסביבה. לא הופתעתי כשהגעתי לבית קברות בכפר חיים וראיתי שהבור נחפר בקצה וגדר הפרידה אותו משאר הקברים. אחד הזיכרונות הטראומטיים שלי מילדות הוא  העובדה שחברה קדישא קברו את המתאבדים מחוץ לגדר, וכן את אלו שאינם בני דת משה.

האדם שניהל את הטקס אמר לי שהוא מטעם "מנוחה נכונה" ושיבח בפניי את עבודתם המוכרת לי. הטקס החל. כרגיל צפיפות, ובקושי נשמעו דברי המספידים.

ללא אומר ודברים, גדעון שהיה חבר טוב של הנפטר, ועמד ליד הגדר המפרידה – החל לתלוש אחד לאחד את הכלונסאות שתמכו בגדר והפיל ורמס ברגליו את הרשת ונעלמה המחיצה בין הקברים של בני דת משה וקבר הגוי שבחר לחיות את מרבית חייו בתוכנו אבל שמר על דתו הנוצרית.

כזה היה גדעון.

תנחומים לאיה ולכל משפחת אור.

מלי טויב

מושב בן עמי

28.06.21

אהוד: גם אני היכרתי את גדעון ואיה בעין גדי. לימים הם היו מקוראי המכתב העיתי וגדעון גם שלח לי רשימה שאותה פירסמתי. הוא נולד במושב "בהדרגה" שהיה שכונה חקלאית בדרום פתח-תקווה, אשר לימים, יחד עם שכונה סמוכה, "היובל", נקרא בשם כפר מעש. איה וגדעון עברו טרגדיה נוראה כאשר בן שלהם התחשמל ומת בהכנות לחג לציון ייסודו של כפר חיים. פוצ'ו, שכתב את מסכת החג, סיפר על כך באחד מפרקי "בחיי" שלו שפורסם גם אצלנו.

* * *

יונתן גורל

1. פעילות ספרותית ב"תיאטרון פרגוד" ירושלים

אריה מארק ואני החלטנו לקיים "ערבים ספרותיים" בתיאטרון. המשתתפים אנשי ספרות בסוגות השונות – פרוזה, שירה, הגות ועוד. ארגון "הערבים", המשתתפים, התכנים – הוטל עליי, והבמה, האולם התאורה – בניהולו של אריה, שאחרי שפרש או נאלץ לפרוש פירסם ספר שירים המסביר בדיעבד את חיבתו לפעולה שלי בתיאטרון.

בצד קולגות כמו האחים חקק ובן ציון יהושע הופיעו אברהם כרמל ואהרן אפלפלד, ישראל אלירז ונפתלי טוקר. הפעולות היו בכל מספר משתתפים במגוון נושאים, עם קשר ובלי לאמנות התיאטרון. התיאטרון נסגר. אריה, שגם גר במקום, עזב. התוכנית לבנות במקום דירות "ברמה" למגורים לא יצאה לפועל ועוד ייתכן שהעירייה תקיים את תוכניתה ותשקיע במקום לבסס בו תיאטרון קיים, פעיל ורב פעילות. נזכיר אותנו, אריה ואותי, שהפעלנו ללא לאות פעילות ספרותית ענפה במקום לפני סגירתו. אותי "העלימו" כי פעלתי מטעם סופרי ירושלים בהתנדבות וביוזמה עצמית, כשאריה מסייע בידי ברוחב לב ובהבנה לתכנים ולאנשים שהופיעו.

קל לשכוח ואולי גם להשכיח... במיוחד את מי שפעל מתוך מוטיבציה ספרותית "נטו"...

2. בשבח החלומות

יש הקונה עולמו בשעה

ויש המאבדו באותה שעה

יש הדומה לדמות שבמראה

ויש המשתנה קמעה קמעה

במחיר כיכר לחם

לא ניתן לבוא אל הנערה

ואם אין קמח

אין תרה

אם ראית ענן

אל תמהר למטריה

אם נחבלת

אל תרוץ למרפאה

אם חלמת – קווה

כי כל החולם רואה

עתידות נסתרות

אפילו מפותר חלומות

יונתן גורל

* * *

המזָלה של שרת התחבורה החדשה

מאת המשורֵרָה חיימקָה שפינוזה לוֹטָשָׁה מילות

המזלה של שרת התחבורה החדשה עתירת הניסיון העיתונאי-השדרני-לשעבר, מרב מיכאלי – שהרכֶּבת היא בלשון נקבה, אבל אנחנו מציעים לה גם שמעתה במקום קרון נשתמשנה בשם קָרוֹנה, ברַבּוֹת – קָרוֹנוֹת, [הצעה לזמרירה: "סענה בְּקָרונה ללא קורונה!"] – ובמקום קטר נשתמשנה בשם קטרָה, ברַבּוֹת – קָטָרוֹת [קטָרה קיטוֹרִיָה, קטָרה דיזֶָלִיָה או קטָרה חשמלִיָה], ולשחלות של הנוסעות ברכבת ייטב אם תשהינה בטמפרטורה חמה מזו שכופין עליהן כיום הגברים – וזו תהיה מעתה לא פחות מ-25 מעלות בכל קָרונה וקָרונה, וככה ביצותיהן לא תתקררנה חסה ושלומה ולכן –

בשרת התחבורה החכמה 

ובִּפְקָקוֹת התנועה המזדחלות

שעות על גבי שעות

בִּשעות החימומה של השחלות

של הנוסעות המיכאליות ברכבות

נתנחמה

כי בזכות מרב התגברנו

על הטרמוסטטה הקרה של הַזְּרָגוֹת.

* * *

נתניהו חזור!

חזור מהר!

כי עכשיו אין לנו את מי לשנוא

וניטל טעם חיינו

וגם לא פוגשים כּוּסִיוֹת חדשות ונלהבות

בהפגנות!

* * *

אירית שטייף שושני

אֲנִי שׁוֹהָה בִּלְתִּי חֻקִּית

אֲנִי שׁוֹהָה בִּלְתִּי חֻקִּית מִחוּץ לְגִדְרוֹת גּוּפִי

צוֹפָה בִּשְׁבִיל לְלֹא מוֹצָא מִבַּעַד לִזְגוּגִית פְּרוּדָה

רוֹאָה יָמִים לֵילוֹת

אָבִיב כְּאֶפְרוֹחַ פְּלוּמָתִי מְנַקֵּר אֵימַת הַיָּם

אֵין בּוֹ פַּחַד. לֹא מַמָּשׁ

קִצּוֹ מַקְדִּים אֶת הִוָּלְדוֹ

קִצִּי עַל רַהַב עֲנָנִים שְׁחֹרִים

בִּנְתִיבִים שְׂרוּכִים מִחוּץ לַזְּמַן

פרופ' יקיר שושני

הישארות נפש

"אֲנִי שׁוֹהָה בִּלְתִּי חֻקִּית מִחוּץ לְגִדְרוֹת גּוּפִי" – האמונה בהישארות הנפש מעוררת את השאלות: מה מאפיין את הנפש לפני התחברותה לגוף ולאחר היפרדותה ממנו? אפלטון, שהאמין בקיום הנשמה טען (בדוגמת המרכבה בדיאלוג "פיידרוס") שלפני שהיא מגיעה לעולם החיים היא חגה במעגל בעולם האידיאות רתומה לשני סוסים – האחד אציל וצייתן והשני מתפרע. הסוס המתפרע דוחף אותה ברגע מסוים לעולם החיים. בדרך זו הסביר אפלטון כיצד האדם רוכש ידיעה על האידיאות הקיימות במציאות. הוא פשוט נזכר בהן כשנשמתו חגה בעולם האידיאות.

הדתות השונות עונות על השאלה השנייה. רוֹוחת בהן האמונה שהנפש חוֹוה עונג בגן עדן או סבל בגיהינום וזאת בהתאם להתנהגות האדם בחייו. על כן לפי אמונה זו הנפש מאופיינת על ידי זמן ואולם מכיוון שהנפש היא יישות רוחנית, אין היא מאופיינת על ידי המקום שבו היא נמצאת.

קשה לנו לדמיין יישות שאינה נמצאת במקום מוגדר בחלל ובכל זאת חלים בה שינויים לאורך זמן. במילים אחרות, אמונה זו מציגה אתגר אינטלקטואלי הקשור לחקר האפשרות של קיום מידע שבו מתרחשים תהליכים, אך הפלטפורמה הנושאת אותו אינה מאופיינת על ידי קואורדינטות מרחביות.

ניתן להציע כמה כיווני מחשבה לקיום אפשרות כזאת. דוגמה לכך הם חוקי הטבע. מצד אחד אין לאפיין את קיומם באמצעות קואורדינטות חלל-זמן, שאילולא כן הם לא היו חוקים כלליים. למשל, אילו חוקי הטבע היו חלים רק בשביל החלב הם לא היו תקפים בגלקסיות אחרות. לעומת זאת המידע והשינויים האצורים במציאות הפיזיקלית נובעים מהם. דוגמה זו של קיום חוקי הטבע מראה שתיתכן פלטפורמה רוחנית לנשיאת "מידע החיים" של האדם לאחר מותו, כשם שחוקי הטבע מהווים פלטפורמה רוחנית למידע האצור בעולם.

כיוון מחשבה נוסף הוא שהנפש מאופיינת על ידי ממדים אחרים השונים מהחלל והתמורות בה מתרחשות בממדים אלו. כנגד זאת אחרים יטענו שהטיפול בסוגייה זו כרוך במיסטיקה יותר מאשר בפילוסופיה.

מתוך: "מילים פרומות, פילו-פואטיקה", ספרי עיתון 77, 2021.

* * *

אסתר רַאבּ

ריבת-שושנים

מתוך הכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה", 2001

המהדיר: אהוד בן עזר

יוני-הבר הומיות בתוך עצי-הפילפל המסורבלים. השמש עולה ומזהיבה את הגגות השטוחים; דקלים חותכים שמיים בעמודי-גזעיהם. הגינות שלפני הבתים מריקות את שארית ריחות-הלילה טרם יגבר היום. היסמין – לח עדיין, מטפס פוקח שפע עיניים על פני הגדרות; צל טחוב עוד מסתתר בין סבכי ורדי-הבר ועצי המנגו.

שמי-המידבר, שקופים ורחבים לאין-קץ, רוחפים, מתנשאים מרגע לרגע, ולעומתם שטוחים רחובות ארוכים ולבנים אשר קצותיהם כלים באופק. מוכרות הלבן, שחורות הכנפיים, נוסכות כבר את הסופרנו המסולסל והדווה שלהן לתוך הבוקר הטלול. מיד אחריהן עולים הדייגים מן הנילוס, סליהם הלחים על ראשם, בצעקה קצרה ומפתיעה מבשרים הם את בואם העירה בארבע כנפותיה כאחת...

במסילה העולה מן הנילוס, על פני סדין החול הצהוב של המידבר, זוחלת שיירה של אנשים, נשים וחמורים; שקוף וצח האוויר ותנועת השיירה ניראית לכל פרטיה; כעדת-נמלים נמשכים היצורים המוקטנים על פני הבד, טעונים פירות-נאות-המידבר: חלב, תמרים, וירק מגדותיו הדשנות של הנילוס, המוריקות כמרבדי-קטיפה לתוך החרבה.

על מרום כרים לבנים, תחת כילה שקופה, כחיפושית כהה ונחמדה, שכבה קלמנטין בת השש-עשרה. ריסיה השחורים מלכו על פניה בשתי שורות משי פרום ורך, והלחי השחומה והשעירה במקצת היתה ויולטית-כמעט מאודם שחרחר. ברשלנות פשטה את זרועה הדקה והתמתחה אל האור – הרי היום הוא "היום המתוק", יום הכנת-הריבה, ריבת-השושנים. את היום הזה אהבה קלמנטין, שמלה מיוחדת חביבה יש לה עבור יום זה שכולו ריחות וסוכר. ורודה השמלה ומתוק הגו עם פקעי השדיים הפורצים בעדה. הצמה קלועה כשוט שחור ובקציה פורח שוב הוורד בעניבת-סרטים כבדה.

בתוך הגן העתיק עם בריכות-השיש עומדת שדירת-השושנים מכוסה ורדים גדולים ובשריים כקלחי-כרוב קטנים; "היום המתוק" גרף הנה את קהל עבדי-החצר השחורים והנוצצים עם נשותיהם וילדיהם. האצבעות השחורות כמקורים – טורפים, תולשים את השושנים, וגלי-גלים של ורדים נשפכים על המחצלות הפרושות, המדורה עשנה ודוד-הנחושת מלא סוכר רותח מבעבע.

על כולם מנצחת האם הזקנה והזקופה-להפליא, הלבושה שחורים ושתי צמותיה הארוכות, שיירי הוד עלומיה, גולשות מתוך השביס ורוקדות על גווה, פניה הצמוקות משולהבות, והיא מנצחת בקולה ובידיה על "היום המתוק".

מוחמד, הצעיר בעבדים, ברברי ארך-מותניים, אשר ידיו ורגליו כמטילי-ברזל דקים וגולגלתו צרה ומלוטשת כנחושת כהה, פשט את בגדיו העליונים והיה מדרדר מעט מדי פעם, בפנותו אל חברו בשפת הברברים המתפצחת ברעש של מטבעות מתפזרות, מצליף חצי-מבט בעיני כלב מוכה לצידה של קלמנטין, המרפרפת משיח אל שיח כששמלת "היום המתוק" שפוכה על גווה. באחרונה הסיר מוחמד גם "סדרייתו" מפני החום, ונישאר בחלוקו הלבן בלבד.

השמש ניסרה ועלתה, במהירות מיוחדת כבשה את האוויר, ובלהבה מרוכזת שלחה חומה על חול המידבר; כתמי-הירק: הכפרים פה ושם, חוורו ואבדו כאפס בים החול המלובן.

הריבה בדוד הפיצה ריח משכר וחם, ריח שושנים. "בושם האשה" יקראו לה אנשי-המקום; השפחות נתכנסו בצל הבית, ועלי-השושנים שעוד עמדו בסלים, להכנה, דמו לפרפרים מתים, ריחם התחזק; התינוקות שהיו מתלבטים כל הבוקר בין רגלי העובדים החלו מתרפקים על הוריהם כשהתנומה סורקת את אבריהם הקטנים השחורים.

ובשעה זו אירע הדבר התמוה והנורא: קלמנטין ציוותה להעלות את צנצנות-הזכוכית מן המרתף ולמלאותן בריבה החדשה; עודנה במבוא המרתף הטחוב והאפל, והנה צץ על ידה מוחמד, כאילו מן האדמה, במשיכת-יד אחת כבש לו את חזה, הדק את שדיה הקטנים באצבעות-ברזל ומשם לאורך כל גופה הלוך-ושוב: כשרץ שחור ומטורף זימזמה ידו על פני השמלה שהיתה לבנה כעת באפילת המרתף; ריח השושנים שהיו ספוגים בו נדף משניהם והיא עמדה כמאובנת ולא יכלה להזיז אבר, כה מובן מאליו ונורא כאחד היה מה שאירע ברגע זה; המאורע עצמו איבן אותה. בו-ברגע סתם משהו את אור המבוא ומוחמד נרתע אחורנית; בתו הקטנה התגלגלה ממדרגות המבוא עד לרגליו ופתחה ביבבה: בעיטה וקללה חנוקה, והקטנה עפה החוצה. קלמנטין תיקנה את שערה, ישרה את השמלה והעלתה את הצנצנות שהשתקשקו בין זרועותיה הרועדות...

ארושה היא קלמנטין, ארושה היא לנגיב הגבוה והחיוור. אומרים שמעשן הוא אופיום וגם פילגש הביא לו מפריס, אבל הלא אירופי הוא – ג'נטלמן כמעט. מלבד עניבותיו הצעקניות ותנועות-ידיו הזריזות, אין הבדל בינו ובין מיסטר ג'יימס הגר בחצר.

ארוסה הוא נגיב, היא ראתהו רק בליל התנאים, הגיש לה זו הטבעת המתנוססת גם כעת על אצבעה, "ארוסה הוא עליה" – יראה היא מפניו, יראה כיתר חברותיה מפני בעליהן וארוסיהן. יודעת היא פרשה זו, יודעת אותה לכל פרטיה עוד מהיותה בת שלוש-עשרה, יודעת היא כי בלילות וגם בימים יסחבנה למישכבו כאשר נעשה לאחותה הבכורה. זוכרת היא כיצד זו ברחה שבוע לאחר החתונה, ושבה לבית-אביה כשעיניה פקוחות-פקוחות ומוקפות זרים כחולים, רועדת כולה תחת כובד מחרוזות הפנינים והאבנים היקרות שלה. אחר-כך שבה אל בעלה וכעת ביתה מלא ילדים, היא חיוורה וסחוטה כיתר חברותיה בנות העשרים-וחמש, וצרתה אשר לקח לו בעלה עליה – יושבת עימה בבית. הנה זאת ידעה קלמנטין, וכאן העבד השחור, כאל מצרי עתיק-יומין, אשר בבית-הנכאת בקאהיר.

כל רוח לא נשבה. סנסיני-התמרים היו תקועים לתוך השמיים הלבנים היוקדים, יוני-הבר הסתתרו בסבכי הגן או ירדו לטבול במי-הבריכה. במרחבי החול זחלו אנשים בודדים כנמלים שתעו מקינן. הנילוס הרחוק פשט לגמרי את צעיפי-האד, ומימיו כבדו והכחילו בין חורשות הדקלים. סירות-מפרש, כנוצות לבנות, החליקו על מימיו כשהן עוברות מגזע דקל אחד למישנהו ומתרחקות במעלה הנהר למצרים העליונה.

בחדרים עמדו היתושים במרומי הקירות כקפואים. מכינים עצמם ללילה. הדממה היתה גדולה, וברדת אחד מהם ובפורשו כנפיו באוויר החדר – נשמע זמזומו הארוך והבודד כתקיעה אדירה.

קלמנטין נירדמה בפינת הספה כשריקמתה שמוטה בחיקה. אגלי-זיעה קטנים עמדו על מצחה. ילדי אחותה היו מושלכים על השטיח תקופי-שינה, כשפיותיהם הקטנים פתוחים ומושטים למעלה, לשאוף את האוויר החרב והחם. כל העיר נמה, רק ממרחקי אחד הרחובות הריקים והלבנים נמשכה יבבת אחד המוכרים המאחרים, כזמזום אותו יתוש שניעור משנתו שלא בזמנו. התריסים היו מסננים אש לבנה מן החוץ, ורק כשהיו חריציהם מאדימים כלשהו – ידעו תושבי הבתים שנטה היום לערוב.

צללי התמרים היו נמתחים אז, כפסי-צל ארוכים, על פני חצרות וקירות לבנים, הסנסנים רעדו-מה, ובאחד הקירות האטומים נפתח צוהר, ראש שחור נתקע בו והריח באוויר, – הנילוס שלח מלוא הכף לחלוחית וצינה לתוך היובש. בזה אחר זה נפתחו החלונות. קולות נשמעו מעברים שונים, על המרפסות הרחבות העלו כסאות, ספלי-קהווה ריחניים ונרגילות עשנות, מוכרי המנגו והשקדים הקלויים החלו כבר מכריזים על סחורתם כשהקירות האטומים עונים לעומתה בעצב ובהכנעה.

קלמנטין הרחיבה נחיריה הדקים, תקעה פרח יסמין רענן בשערה השחור והחלה משתובבת עם הקטנים מסביבה – אלה מטפסים עליה והיא מקניטתם, עד שלבסוף תופסת היא את החמוד ביניהם: "יַעלבי יַרוחי יַחביבי," ומטר נשיקות סוערות ניתך על הקטן המתפתל וצורח בזרועותיה...

*

נכתב: 1933 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1922-1925לערך. נדפס לראשונה: "מאזניים", כרך ד, גל' מ"ד (קצ"ד), א' אייר תרצ"ג, 1933. וכן: "עולמנו", קובנה, שנה ב', גל' 54-55, 30.5.33. נכלל בקובץ "גן שחרב", עמ' 187.

* * *

עדי בן-עזר

אפרודיטה 25

רומאן

בהוצאת "אסטרולוג" 2002

פרק רביעי

ושלושתנו השתרענו על המיטה הזוגית שלו

הקשר ביני ובין כפיר זרם. שיחות טלפון מוזרות התקבלו בדירה שלו מדי פעם ועוררו את חשדותיי. התנחמתי בכך שלבסוף הודה שהוא ונעמי לא בדיוק היו רק ידידים. בתקופה שגר עם האקסית, גם לנעמי היה חבר, והם היו נפגשים מדי פעם. היה שם איזה בַּלגַאן של חברוּת מרובעת. לא הבנתי יותר מדי, חוץ מזה שהוא הרגיש רע עם הבגידה שלהם, ושהסקס ביניהם היה טוב. איכְס, סקס טוב עם המטאטא המקורזל? איך היה יכול להימשך אל היצור התוקפני וחסר הסגנון הזה, ואחר כך גם אליי? – בעצם, מה הקשר? – האינסטינקט אמר לא לתת בו אמון, אבל לא התייחסתי אליו יותר מדי. לפחות סיפר לי שמרגע שהעניינים בינינו נעשו יותר רציניים, הוא ניתק איתה קשר, למרות שלדבריו לקחה את זה מאוד קשה. הוא גם נתן לאקסית לישון אצלו לתקופת ביניים, לפני שהייתה אמורה לעבור לדירה חדשה שמצאה. היא כבר התעלקה על החברוֹת שלה יותר מדי זמן, והאבירות, האבירות פרחה באוויר. בשביל לא לישון שם, לפעמים היה ישן אצלי, וקצת אצל רָאל וארז. מסובך, צריך עורך-דין בכדי להבין את זה.

באחד הלילות התקשר אליי מהדירה של ארז. הרגשתי שלא בא לו לראות אותי, ניסיתי לעצור את עצמי מלהציע שנתראה. לא יודעת איך הגענו לזה, התחלנו להעמיד פנים שאנחנו עושים סקס טלפוני. תיארתי לו בפירוט מה הייתי רוצה לעשות לו, והוא אמר לי מה הוא היה עושה לי. הוא היה די סוטה. תיאורים מכאניים, עשה לי הרגשה קצת רעה, נדמה לי שהתגרה מהתיאורים שהמציא לעצמו בראש, לא מתשוקה אליי. בסוף שאלתי אם אפשר להתראות כדי לממש את הדיבורים.

"ומה אם הייתי מצרף עוד מיסֶהו למיטה?"

"בעקרון אין בעיה." אתה מכיר אותי עם הליברליות המחשבתית שלי, שכל כך מדליקה אותך.

"מה אם נניח היית באה עכסיו לדירה של ארז, ואני הייתי מפסיט אותך והוא היה מסתכל עלינו ואז נגיד סהוא היה מצטרף אלינו."

"נִראה לך שהוא יעשה את זה?" באמת איפה אתה חי? נראה לך שהוא יעשה את זה? חתיכת קשקשן!

"לא יודע. תבואי כבר כּוסִית ונראה מה יהיה."

שונאת את המילה הזאת, "כוסית". חשבתי על זה שהוא זָיין-שֶׂכל עם פנטזיות מגוחכות, אבל העיקר שאקבל ממנו זיון הלילה. לא היה לי כוח לחכות עוד כמה לילות עד שיואיל בטובו להתפנות אליי רגשית, גם מבחינת זמן היה די עסוק עם העבודה והסידורים שלו בשבועיים האחרונים.

"טוב, נתראה עוד רבע שעה," אמרתי.

הוא נתן לי הנחיות איך להגיע לדירה של ארז, קבענו שיחכה לי בפינת הרחוב. "אל תאחר, אנס סדרתי מסתובב עכשיו בעיר." באמת פחדתי מהאנס הזה.

חצות. נסעתי לדירה של ארז בקוצר רוח שהיה מלווה בחשש קל. בדרך הקשבתי לשירים קצביים על משקל נוצה ברדיו, קצוות העצבים שלי נהיים מתוחים ומגורים, ממתינים לממֵש את הדברים שעליהם דיברנו בטלפון. מוסיקה מתכתית מעשה-מכונה מעלה בנפשי ייאוש. לופ סינתיסייזר מקהה חושים, ריקנות חדגוניות חסרת מילים או משמעות. החלפתי לתחנה שמשדרת שירים עם מילים, ה"בַּנְגְלֶס" הבליחו בבלדה ערבה: "עִצמי את עינייך, תני לי את ידך, מתוקה / האם את מרגישה את ליבי פועם, האם את מבינה?..."

פרק ביניים: קסם ויעל נהנות לשיר במכונית באנגלית,

(בעיקר ביחד, גם לחוד)

קסם ויעל נהנות מההרמוניה המתוקה שהקאנון של שני הקולות שלהן יוצר. "האם את מרגישה אותו דבר / האם אני חולמת / או שזה בוער בלהבה נצחית?"

יעל אומרת לקסם שהיא שרה לאט מדי. קסם עונה לה שהיא שרה גבוה מדי. אימא ואבא מפסיקים לריב בכדי להאזין. מלבד קולותיהן משתררים ברכב דממה ויראת כבוד. "אמרי את שמי / שמש מפציעה בתוך הגשם / חיים כל כך בודדים / ואז את באה ומקילה על הכאב..."

"אתן שרות ממש יפה," אימא אומרת, "ממש יפה."

אבא מסכים. הקולות שלהן עשירים בדמיון ושוני, דבש פרחי אבוקדו ניגר ומתמוסס בעסיס התות. מִבטא דרום-אפריקאי אנגלי מהוקצע, בהטייה אמריקנית קלה, כדי לחקות את הזמרות המקוריות.

יאיר רוטן. קסם טוענת שיעל שרה מהר מדי, יעל עונה לה שקסם היא זו ששרה לאט מדי. קסם מתעלמת מקנטרנותה. יעל שומעת את הקול האצילי והבהיר של קסם באוקטבות מרוסנות, פרי אימונים מוקפדים במקהלת בית-הספר לבנות, כשהוא נובע ונישא ממקום מושבה. היא שרה כל שיר שהיא רוצה, איך שהיא רוצה, כמה זמן שהיא רוצה, ובקצב שהיא רוצה. בשניות המיוחדות האלה, שהקולות שלהן מתמזגים בחלל הרכב, אחוות השירה מחברת ביניהן. מחברת אותן למקומות שחיו בהם, לחוויות המשותפות ולשאיפות הדומות שלהן, ויעל גאה. באותם רגעים רק הן, ואף לא זוג אחיות אחר בעולם – שר בהנאה נסתרת ומלאת רגש את "להבה נצחית", או מלגלג בחיבה נוסטלגית על המנון בית-הספר קַפְרַרְיֵין (Kaffrarian) לבנות של קינג-ויליאמס-טַאוּן בקלילות זריזה ומתואמת כמותן...

*

הגעתי לפינת הרחוב וחיכיתי בחושך דקות אחדות. איפה הוא, לעזאזל. בדמיון כבר ראיתי כל רגע את האנס מנפץ את השמשה וגורר אותי החוצה לבצע בי את זממו. פתאום כפיר קפץ מול החלון והבהיל לי את הנשמה.

"חשבתי כבר שאתה האנס הסדרתי," אמרתי.

"סְסס... בואי לדירה," נישק אותי צרפתית חושנית, זאת אומרת בשבילו.

שמחתי, בדרך-כלל שנא להתנשק, העדיף רק להזדיין. גופי נענה לשלו, התחלתי למשש אותו. הוא היה נוקשה כמו עמוד.

"לא עכסיו," ניתק אותי מעליו, "עוד מעט."

הלב החל להלום חזק. לקח אותי במורד הרחוב ובמעלה מדרגות שלא הכרתי. אחר-כך הכניס אותי לדירת סטודיו יאפית חשוכה מעוצבת. מולנו ראיתי הול כניסה שמחיצת-הזזה פתוחה-למחצה מפרידה בינו לבין חדר-השינה של ארז.

הדליק אור חלש בהוֹל והשכיב אותי על השטיח. נישק אותי בפראות, החדיר את ידיו הדקות תחת לחולצתי ולש את שדיי. מתלהב. "מה אתה עושה?" חשבתי בפאניקה ממשמשת. היה נדמה לי ששמעתי רחש.

"הוא ישן עכשיו?" לחשתי.

"לא, הוא מביט בנו מהמיטה," ענה והמשיך לגעת בי בעצבנות.

"אני חייבת אלכוהול. יש משהו בדירה?"

"לא יודע, בואי נסתכל במטבח שלו."

ככה, בתוך כל הסיטואציה המביכה, חיטטנו בארונות המטבח של ארז ואני פשוט בלעתי כל שתייה חריפה שבנמצא: וודקה, ליקר, יין ישן, בירה בלי גזים וויסקי. נשענתי דקה על השיש, עד שהרגשתי את האלכוהול זורם בעורקיי, מרגיע ומשחרר אותי. כפיר לקח אותי שוב להוֹל המואר והסתער עליי.

"אחי, בוא תראה מסֶהו יפה," קרא לעבר הצללית החשוכה שהייתה המיטה של ארז, מעבר למחיצה. ארז התרומם מהשמיכות ונשען על המרפקים. גופי כנראה ידע בדיוק מה נוח לי ומה לא, כי קול פנימי צרח בתוכי שלא נעים, לא יכולה להירגע כשהוא צופה בנו כבחיות. תוך כמה שניות הפסקתי את כפיר ולקחתי אותו ביד אל המיטה של ארז.

"אפשר להצטרף אליך?" שאלתי את ארז.

הוא התיישב ואמר: "בטח," ושלושתנו השתרענו על המיטה הזוגית שלו. כמו כל גבר תל-אביבי מצוי, שניהם היו כאלה הומופובים, זה היה די משעשע. לזיין בחורה יחד זה בסדר, לגעת אחד בשני, חס וחלילה! ידעתי טוב-טוב שכל אחד נגנב מהמחשבה של השני מזיין אותי. סוֹטים קטנים. הייתי באגו טריפ גמור מתשומת הלב ששניהם הרעיפו עליי. ארז היה רכרוכי, ירד לי, היה בו משהו קצת ילדותי אבל גם מאוד עדין ולא מאיים. יחד עם האגרסיביות של כפיר, הרגשתי כמו מלכה, מושכת, פורצת גבולות ונחשקת.

בבוקר המשכתי להתמזמז עם ארז, ראיתי על הפנים של כפיר שזה לא מוצא חן בעיניו.

"בואי נלך ליסוֹן בדירה סֶלך," פקד, מצוברח.

"מה, כ-ב-ר נ-ג-מ-ר? (סתם). לזוז, כשאני כל כך נהנית?" – חשבתי. טוב הוא היה כל כך מתחשב גם ככה, אבל אולי הוא מקנא. לא נעים, אבל מחמיא לחשוב שזה נכון. אין ברירה, הייתי צריכה לזוז איתו. ארז הלך להתקלח, זרוּת התפשטה עליי. נסענו לדירה שלי. הזנתי את מכשיר הווידאו בקלטות של סיינפלד, אחת אחרי השנייה, וכפיר הדביק אותי בצחוקו המטורף.

"מה יס לך לארוחת-בוקר?" שאל.

"שום דבר. בדרך-כלל אני לא אוכלת ארוחת-בוקר." לא אוכלת הרבה, ועל ארוחת-בוקר בכלל אין מה לדבר. הקיבה שלי לא בנויה לקלוט מזון בשעות מוקדמות.

"לא אוכלת ארוחת-בוקר? אני רעב. יש לך קורנפלקס?"

היה לי משהו כזה איפשהו במטבח. מקסימום יכולתי לסחוב מהשותפה.

"טוב אז, תביאי לי חלב על הבוקר, וסולרו."

"או קיי, אבל אני לא מכירה את המוצרים האלה."

 חתיכת מפונק שאוהב רק דברים משלו.

"זה חלב עם דוגמא של מרובעים צהובים על הקרטון ובטעם וניל, הקרטיב בטעם פירות טרופיים וסָמֶנת." אמר בשילוב בלתי אפשרי של קול נמוך, חלש, חרמן ומרוחק.

הלכתי למכולת השכונתית הדוחה והמטונפת, ואיתרתי את מה שרצה בין המדפים הדביקים והג'יפתיים. בדרך-כלל לא מתקרבת לשם, קונה מצרכים רק בסוּפֵּר, איפה שיודעת שנקי וזול. בשבילו –הכול, באש במים ובג'יפה.

חזרתי. אכל את הקורנפלקס והחלב, עשה קול חמוד של הנאה ואמר שזה החלב שהוא אוהב.

"תגיד, יכול להיות שהרגשת לא נוח לקראת סוף הקטע עם ארז בגלל שרצית ללכת משם כבר, אולי הרגשת קצת קנאה?"

"לא, מה פתאום? ממָס לא קינאתי. סתם הייתי עייף ורציתי כבר ליסון. רציתי לעשות את זה בסְבילֵך, שתהיה לך החוויה החדסה הזאת בחיים סֶלך."

לא ידעתי מה להגיד. קשה להיות איתו בחדר. היה לו מבט מרוחק בעיניים. ידעתי שהרגיש אותה הרגשה זרה, כמוני. כמו אסיר כלוא בדירתי הקטנה, מת ללכת לדירה שלו אבל לא יכול, כי האקסית שלו שם. ניסיתי לפנק אותו במטעמים, להרעיף עליו תשומת-לב, להתבדח, וכמובן שוב לשכב איתו כדי להוכיח שהוא האחד בשבילי, אבל משהו לא התחבר. זה היה נורא מאולץ. לא דיברנו על זה והמשכנו לצפות בווידיאו. "תגידי, כּוּסית, איזה טעם יש לזרע שלי?" ליחשש בקולו החמים.

"מְממ... טעים, מתוק." אמרתי.

"אבל איזה טעם?" המשיך להתחנחן, מסוקרן, אור המסך הכחלחל מבזיק ומשתקף על פניו.

"מעולה, כמו של מילק-שייק. מילק-שייק בננה. ואני בדרך כלל שונאת בננה, אבל אצלך זה טעים."

"מה את אומרת."

כשהקלטות של סיינפלד והמופע של לארי סנדרס נגמרו, לא היה יותר מה להגיד, והוא הלך לרָאל.

בערב הזמין אותי לעוד אחת מן המסיבות הפרטית הנחשבות, שרָאל הכיר בה אחת המארגנות שלה. זו הייתה אמורה להיות המסיבה הכי חמה בעיר. היא התקיימה בווילה מלאה סלבריטיז, אנשים יפים, אוכל גוּרמֶה ודקורציה יוקרתית. כפיר שוב נעלם, השאיר אותי בים של אנשים שלא הכרתי. לא הבנתי מה הקטע שלו. הסתובבתי בסלון הווילה, בגינה המטופחת, קיוויתי שאוכל לזהות איזה פרצוף ולפתח איתו שיחה. ניסיתי להעמיד פנים שיש לי המון ביטחון עצמי, ולא מזיז לי להיות לבד. התיישבתי ליד חבורה של שחקנים שרק התחילו להתפרסם וכבר כתבו עליהם בכל טור רכילות שהם הדבר הבא, הבלטתי את הנתונים הטבעיים שלי, רציתי שיתחילו איתי ויהיה אקשן. אף אחד לא התייחס אליי חוץ מדוגמנית בלונדינית אחת בעלת בייבי פייס חלק ומתוק, שנראתה כאילו היא נחמדה לכולם באופן כפייתי. אני שונאת להרגיש כמו אוויר, ושנוסחת הניצחון לא עובדת. קמתי מהכיסא והלכתי לחפש את כפיר. כמו שאני הולכת ברחבי חצר השוויצְווילָה ראיתי את ראל רוקד בצעדים מגושמים. מבנה שרירי גוץ ומכוער היה לו. בלי שדיברתי איתו מקרוב, יכולתי להישבע שהאף שלו סתום גם הלילה. תמיד היו לו סינוסים גדושים, מצרצרים במגעילותם. לפחות עזר לי למצוא את כפיר. הגענו למסקנה שמיצינו את המסיבה וחזרנו לדירה של ראל.

ראל הביא אתו בחורה שַׁטֶנִית שווה עם שֵם של מנת בריאות, דגנית. היא נראתה די מנומנמת ואולי מסטולה, ונמרחה שם על הכיסא.

כפיר לחש לי שדגנית למדה איתם באוניברסיטה ומסתבר שהיא רודפת אחרי ראל כבר הרבה זמן. נסתרות דרכינו, הבנות. מה בחורה כל-כך מושלמת פיסית ומשכילה מוצאת בדוחה הזה בעל החוטם הפקוק? ראל הכריח אותנו לראות סרט תיעודי על אליפות של קבוצת כדורגל בעיירת פיתוח. כל הנוכחים צחקו והזדהו עם הדמויות של האנשים העממים בסרט. יותר נכון, צחקו עליהם, על צורת הדיבור, המבטא והמנטאליות המזרחית. יצאנו למרפסת לנשום אוויר קריר, כי לא היה בבית מזגן.

"מרסל! בואו הביתה מייד ותשתו לפני שהגזים יוצאים מהיין!" ראל צרח בגרוניות דרך אפו הסתום, מחקה את עקרת הבית בחלון השיכון שבסרט. הוציא מהמקרר שמפניה והעביר לכפיר. כפיר לגם לגימות גדולות והעביר לדגנית ולי. נכנס לקטע סֶל... (סליחה, כבר התחלתי לדבר כמוהו) של להיות חברותי עם כולם בצורה הקלילה שלו ושתה את השמפניה כאילו הייתה קינלי. ראל גלגל ג'וינט ענק והעביר אותו בין כולם.

לא עישנתי, השמפניה כבר הספיקה לי. המרפסת התחילה לחוג סביבי. מוסיקת טרנס חזקה הִדהדה באוויר, לא התחשק לי להיות שם. רציתי להרגיש צלולה ולנקות את הראש. ואז, כמו מדריך קבוצה בצופים, ראל שאל כל אחד במעגל איפה היה רוצה להיות באותו רגע.

אמרתי שהייתי רוצה להיות על אי ירוק ומבודד שבני-האדם טרם השחיתו. פעמים כה רבות דמיינתי אותו, יכולתי לראותו בבהירות בדמיוני. אי נידח, מים ירוקים בורקים באזמרגד, עצים טרופיים צומחים מתוכם, וצוקי גיר מרהיבים מיתמרים ומכתרים את המעמקים. אני שוכבת חשופה על החול החם, סופגת את קרני השמש בשלווה או מתנדנדת על ערסל תחת צל הדקלים.

דגנית, שבאמת נראתה שווה, אמרה שהייתה רוצה להיות בדירה. אפילו באור המרפסת העמום שמתי לב שיש לה חזה מדהים, מלא וזקוף, כאילו עשתה ניתוח פלסטי. ראל השלים לה משפטים, אמר שהיא מתכוונת שהייתה רוצה להיות בדירה שלה, שעברה אליה לא מזמן, אבל היא לא יכולה כי הכול עדיין מלא אצלה בארגזים. תודה על הפרשנות חילזון, באמת.

"עוד מעט הוא הולך לזיין אותה," לחש לי כפיר, "תרצי להצטרף?"

חשבתי שאני לא שומעת טוב.

"נִראה לְך? הספיק לי לתקופה הקרובה. תן קצת להירגע." רק אתמול היינו בשלישייה. מה אתה משתגע פה, אני בת-זוג שלך, לא איזה זונה שמעבירים מיד ליד באורגיות המוניות, יא מורעל.

הוא שאל אם אכפת לי שיצפה. אמרתי שאין לי התנגדות, אבל לי ממש לא בא לראות אותם. זה כבר ממש לא מצא חן בעיניי. המחשבה על ראל הדוחה עם דגנית העלתה בי גועל. כפיר הכעיס אותי, אבל הייתי מסטולה ומבולבלת מכדי לעשות משהו החלטי. הלכתי לסלון ובהיתי בטלוויזיה כמו מפגרת. עשר דקות עברו. התחלתי להשתעמם ולאבד סבלנות. ההמתנה נעשתה בלתי אפשרית. לא יכולתי להתרכז במה שהתרחש על המסך, מטומטמת לחכות לו בסלון. מחדרו של ראל עוד הדהדה מוסיקה המונית בפוּל ווליום. לפני שירדתי לרכב, הצצתי מבעד לדלת הפתוחה. ראיתי את דגנית רוכנת על ארבע בעיניים עצומות. ראל עמד על הברכיים עם הפה פתוח, כרגיל לא מסוגל לנשום דרך האף, וזיין אותה מאחור בצורה קצובה. בטנו השעירה השתפלה וקפצה כל פעם שנגעה בה. עם כל חדירה חזקה שלו דגנית הוציאה מהפה אנחה. בצד השני שלה, כפיר כרע ברך בשקט ושפשף לה את הפטמות באיטיות תוך כדֵי. עמדתי שם והרגשתי בחילה. איך שכפיר סובב את הראש והבחין בי, הסתלקתי מהדירה ורצתי במורד המדרגות.

"יעל, חכי!" קרא לי שוב ושוב, צוחק את צחוק הצבוע שלו, "מה הסיפור, בואי רגע!"

קומה וחצי למטה עצרתי. החלטתי בכל אופן לשמוע מה יש לו להגיד. לא מסוגלת לשמוע אנשים מתחננים.

"מה העניין? בסך-הכול העמדתי לה קצת את הפטמות," חייך מאוזן לאוזן.

לא יכולתי להפסיק לרעוד, בא לי להעיף לו סטירה או לבכות.

"תגיד לי, אתה נורמאלי? אני יוצאת מהחדר לכמה דקות וזה מה שאתה עושה?"

"מה כבר עסיתי בסך-הכול? זה כלום."

"זה לא שום דבר. לא אמרת לי שאתה גם משתתף. אם לא הייתי נכנסת לחדר היית מזיין אותה."

"מה פתאום את מגזימה? לא הייתי מזיין אותה, סתם פטמות," צווח בקולו הגבוה.

נסעתי הביתה בעצבים. כל הלילה התהפכתי במיטה, לא הצלחתי לישון. כפיר לא התקשר. ציפיתי שירים טלפון על הבוקר, שיתנצל, יזחל או לפחות יברר מה שלומי. כלום. כשהיום חלף והשמש שקעה צלצלתי לדירה של ראל. ראל ענה בקול מנוזל. ביקשתי את כפיר, אמר שהוא כבר מעביר אותו. חיכיתי על הקו כמה דקות, שומעת את אותו טרֵק של מוסיקת האוּס מכאנית מהלילה מהדהד חזק ברקע. כפיר הרים את השפופרת ושאל בקול חסר-גוון מה סְלומי, כאילו הכול כרגיל. אמרתי שאני מצטערת, אבל אני לא יכולה יותר להמשיך ככה.

הוא שתק שניות אחדות ואמר, "בסדר, אני מבין," בלי להתווכח, "רק סֶתדעי סֶבזכותך הִרגסתי פעם ראסוֹנה בהרבה סָנים סֶאני מסוגל סוּב להתאהב, תודה. דרך אגב, יֵס לך את הטלפון של הבלונדינית הזאת מהמסיבה?"

המשך יבוא

* * *

אהוד בן עזר

המושבה שלי

[הרומאן הנידח שנשכח והושכח בידי כת ה"פוליטיקלי קורקט" של הספרות העברית למרות שאין וכנראה גם לא יהיה בה לעולם עוד רומאן כדוגמתו – מתפרסם כאן מחדש בהמשכים לאחר גריסתו והיעלמותו של הספר שיצא לאור בשנת 2000 בהוצאת "אסטרולוג" והוא עתה פריט יקר ונדיר לאספנים ונשלח חינם בקובץ וורד לכל דורש]

פרק שמיני

חג החֶמְלָנִיצְקָיָה

אותה שנה החליטו דודי ההולל אלכס ואבי אלישע לשים קץ לתעלולי הריסוק והנישוק של הזוג גולדשטיק.

חוץ מדוד אלכס היו לי שתי דודות שמתו שנים לפני שנולדתי, ציפורה ובת-שבע שמותיהן, ודודה חיה בשם יעל, זאת אומרת, יעל דודתי עוד חיתה בחיים.

 "ה'תכשיט' [במילעיל] יצא מכלל שליטה!" אמר דודי לאבי. "צריך לעשות סדר במושבה! חבל שבימינו כבר אי אפשר להשתמש בשוט של אבא!"

הוא התכוון לשוט שבו הצליף סבא (או אולי רק איים שיצליף) באיכרים שסירבו לעבוד בשנת השמיטה השנייה לייסודה של המושבה. האיכרים קיוו לחיות כל אותה שנה "עלא חשב [בשי"ן שמאלית] אל-בארון," על חשבון הברון.

 "צריך למצוא מישהו שיוכל להתגבר על לחיצת-היד של יוסקה-דרעק," אמר אבי לדודי.

 "מי?" שאל דודי.

 "רק עלי, עלי בן ג'וואד מוסתקים, ראש הבחרג'יה, הספנים, ביפו."

 "ומי יתגבר על פרלה, סניוריטה פצ'וס, אשתו של הדרעק?"

 "עזרא קובלמן, אם יתחפש לאישה כמו קופל אביו, שהיה מתחפש לאסתר המלכה בהצגת-פורים בשנים הראשונות למושבה."

אכן, חרף קשיי-החיים ידעו בשנותיה הראשונות של המושבה לשמור על מצב רוח טוב, ובייחוד בחודש אדר, בהתקרב פורים, כאשר קופל קובלמן היה מתחפש לאסתר המלכה.

אנשים צעירים היו ומלאי חום-נעורים, וחופשיים בהליכותיהם לעומת אדוקי ירושלים. המושבה היתה אז קטנה וכולם שווים לשמחה, לצער ולעוני. אפילו מעשי קונדס לא חסרו. היו במושבה בחורים שידעו משהו מהאופרטות של גולדפאדן, שהיו מאוד פופולאריות, וכן ראו תיאטרון בארצות-מוצאם. על פי יוזמתם נערכו משחקי הפורים, פורים-שפיל.

איסחאק נורדאו רכב באישון-לילה לירושלים, להביא משם נייר מוזהב לקישוט התלבושות. חולקו תפקידים. אחד היה מרדכי הצדיק, צנום כגרוגרת. אחד המן בן-חיל, לבוש בגלימה אדומה. רק את תפקידי הנשים התקשה ללהק הרג'יסור בשסמן, הוא יענקב גאלצ'אלאך, אך רווח והצלה עמדו לו מקופל קובלמן שהיה רחב-גוף ולץ ידוע, ועתה תבע לעצמו בתוקף שני תפקידים – של ושתי ושל אסתר המלכה. בקשתו ניתנה לו כי היה מוחזק לידען בהלכות נשים.

מלבדם היו עוד ארבעה שומרי-ראש למלך, לבושים כצ'רקסים ומזויינים בחרבות אשר שאלו מן הבידואים מכריהם.

הרג'יסור יעקב בשסמן היה איכר גדל-גוף, בעל קול אדיר ומומחה לחריש עמוק. הוא אהב לאוורר את אצבעות רגליו הענקיות והיה מהלך תמיד בקבקבי-עץ גדולים שקולם נשמע מקצה רחוב חובבי-ציון ועד סופו, ומכאן כינויו יענקב גאלצ'אלאך.

בחזרות לפורים-שפיל היה מפעיל את כשרונו כבמאי-חובב וממחיש לשחקניו, חובבים אף הם, אטיודים של משחק באמצעות סיפורים שאובים מנסיונו הדראמאטי, בסגנון שלימים קיבל את השם: קאנדיד קאמרה.

יום אחד בשסמן יצא לחרוש במחרשה הגדולה, הרתומה לתריסר זוגות סוסים. לכל זוג היה עגלון נפרד המהלך לצידו ומאיץ בו.

לא רחוק מהחלקה, שהיתה מיועדת לנטיעת פרדס חדש, נמצא קבר של וילי, קדוש ערבי מקומי, ולצידו עץ שקמים עתיק.

העגלונים הערבים הזהירו את החורשים כי בסביבת המקום הקדוש אסור לעשות את צרכי-הגוף. מסורת נאמנה בידם כי מי שעושה כך נדבק לקרקע ומאבד את כוח דיבורו.

במשך השבועות בהם נמשך החריש התנהל על כך ויכוח. אלה מכחישים את הסיפור בטענה שהוא אמונת-הבל, ואלה נשבעים ועומדים בתוקף על דעתם.

פעם, בהפסקת הארוחה, נעלם בשסמן.

לא עבר זמן רב ונשמעו נאקותיו הנוראות מתחת לעץ, ליד קבר הקדוש.

העגלונים נבהלו, אולי הכיש אותו נחש? – מיד הפסיקו לאכול ורצו להחיש לו עזרה.

כאשר התקרבו התגלה לעיניהם יענקב גאלצ'אלאך הענק כשהוא כורע על הארץ, מתחת לשקמה, מכנסיו משולשלות והוא מנפנף אליהם בידיו הגדולות וצווח כאילם:

 "אה, אה, אה – – – "

העגלונים נסוגו מעט לאחור והתלחשו בפחד: "מי היה מאמין שכך גדול הוא כוחו של הווילי!"

ובשסמן הכורע צועק, נאנק כעגל, עיניו בולטות כיוצאות מחוריהן והוא מנפנף בידיו אל עגלוניו וזועק לעזרה.

עבר זמן-מה עד ששלושה-ארבעה מהם התמלאו אומץ וקרבו אליו.

תחילה נגעו בו בזהירות, מחשש שיידבקו לקרקע גם הם, אחר תפסו בו בחוזקה, ובכל כוחותיהם משכו והרימו אותו עד שהצליחו להפרידו מהקרקע, יחד עם הגאלצ'אלאך, ולהעמידו על רגליו –

מתנופת המשיכה נפלו הם בערימה על פני האדמה.

ומעשה נס, בו-ברגע חזר אליו גם כוח הדיבור ואז היפנה את אחוריו המגולים כלפי חבורת מציליו, תקע נפיחה, ועוד נפיחה, והכריז בפניהם שעכשיו הם יכולים, במחילה מכבודם, לנשק לו – – –

הכל היו מרוצים בחזרות להצגת-פורים לבד מאחד, אשר מחה נמרצות בפני בשסמן על כך שהשאירו אותו בלי תפקיד. למען השלום המציאו בשבילו תפקיד נוסף, מעין שר-הפנים או וזיר, כנהוג אצל התורכים. הלבישו אותו בגדי-פאר ונתנו בידו מקל כבד, שחור, שגולת-כסף בראשו. מקלות כאלה היו בידי הקוואסים, שומרי-הראש של הקונסולים בירושלים וביפו. מדי עבור הקונסול ברחוב, היה הקוואס הולך לפניו, מקיש במקלו ומפנה לו את הדרך.

וכך היה עתה – מדי עבור איש מפמליית המלך אחשוורוש, היה הווזיר מקיש במקלו על הרצפה ושר את הפזמון שחובר במיוחד לשם כך:

 "שורו, הביטו, קונסולאטים,

 איש החצר הופיע!"

המשחק נערך לראשונה בליל קריאת המגילה.

היה זה מחזה מרהיב-עין! הכל התנוצץ בשלל צבעים וזהב. החרבות שיקשקו והאקדחים הוצמדו למותניים, ועל הכל ניצחו בעלי התפקידים הראשיים. גולת הכותרת – אסתר יעלת החן, הגדולה והרחבה כענק.

את המחזה חיבר או התאים בשסמן לפי מיבחר מנגינות יהודיות, וולכיות, ומארשים של תזמורת הצבא התורכי בירושלים.

איכרי המושבה, נשותיהם וילדיהם, ישבו כשהם לבושים בבגדיהם החגיגיים. המקום הואר במנורות-נפט, בסיסיהן נוצצים בברק מתכת והלהבות מהבהבות בראשי-הזכוכית. במרכז החדר, על במה מאולתרת, עמד מרדכי הצדיק ושר לר' אסתר כבד-הגוף, הנלקח-נלקחת אל בית המלך:

 "אסתר'ל עטרת ראשי

את מחלצותייך לבשי,

וביפי פנייך הזעירים

שחרי פני מלך המלכים.

ואם ישאלוך: מי את, יא אוחתי!

ענה תעני: שבט בנימין משפחתי.

אסתר משבט בנימין,

והמאמין יאמין..."

בסוף המשחק יצאו הכל אל הרחוב וירו באקדחיהם לאוויר העולם.

למוחרת היום המשיכה הלהקה בהצגותיה פעמים רבות, בעוברה מבית לבית. השתייה היתה כדת. ר' אסתר'ל הענק צעד מעדנות והרים מדי פעם את שולי לבוש-המלכות שלו, מאחור, לעיני נשים נדהמות, וילדים שהגיבו בתשואות.

לבסוף הגיעה השמחה לדרגה כל-כך עילאית, עד שאחשוורוש, המולך על המושבה, הסיר מעליו את כל הבגדים החמודים, נישאר רק בחאלאט, בחלוק שלו – יום חמסין היה היום ההוא – והוא התחיל לרוץ בקבקבי-עץ ברחוב חובבי-ציון, שלא היה אלא דרך-עפר כבושה, ולהכריז בקולי-קולות מכל פתחיו, אולי בהשראת סיפורי ההרג'יסור שלו:

 "הקשיבי מוישבה שלי, הקשיבו אידאלאך! – – א-פורץ! – אני עולה לפאשאליק ירושלים! לעיר הקודש אני עולה כדי להוריד את הפאשא התורכי מגדולתו... הקשיבי מוישבה – – א-פורץ! – אוי, אוי, נתיניי המסכנים, אני מרחם עליכם... אוי, אוי, אני אציל אתכם מידי התרכל'ה שיקסה, ומידי המן-פאשא, ומידי הרבנית ושתי מבריסק ירום-הודה – – א-פורץ גם לכבודה! – ומידי היאניצ'ארים עקומי-החרבות, ומידי המא'מורים גובי המיסים ולוקחי-הבקשיש – הקשיבו, נתיניי הנאמנים! – – א-פורץ! – איך [אני], איך בין סולטן עבדול-מג'יד! – – א-פורץ! – איך בין א-מזמין אתכם לקושטא צו דעם תפילת סלאם-אל-מליכ בארמון שלי בילדיז קיוסק... איך, איך..."

ובהתנודדו גם השמיע קולות גיהוק אדירים שבאו מרוטל ורבע היין שהערה אל קרביו. בקושי רב עלה בידי נתיניו להשיגו, אך אחשוורוש העליז, סולטן הפורים-שפיל של המושבה, לא השתתק אלא פקד עליהם: "כולם לכרוע ברך ולהריע אחריי! – פדישהמיז צ'וק ישסון! מלכנו יאריך ימים! – – א-פורץ! – "

והוא לא נרגע משאת מידברותיו אליהם מכל אבר ונקב עד שארבעה שומרי-ראש המלך, שניראו כצ'רקסים והיו מזויינים בחרבות, ועימם הווזיר ובידו מקל שחור עם גולת-כסף – תפסו אותו והטבילוהו, לבוש בחלוק-בלבד, הטבל היטב בשוקת הבהמות של המושבה, ליד הבאר שבכיכר המייסדים.

שם רבץ על-כורחו במים, צורח ומכה, והסוסים מלקקים את שער ראשו ואת אחוריו המגולים – וצוהלים, בחמסין, כאילו גם הם שיכורים.

אבל החג החשוב ביותר במושבה היה יום החמלניצקיה.

הוא חל באסרו-חג של פסח. האיכרים הביאו אותו ממסורת העיירות במזרח-אירופה, ונוסף לו גוון מקומי בזכות השכנים הערבים.

עם שחר היו האיכרים יוצאים עם נשותיהם וילדיהם לשדרת הדקלים, הוואשינגטוניות כפי שנקראו אז, הנמשכת בין הפרדסים הירוקים עד לירקון, ומעמידים לכל אורכה שולחנות זה ליד זה עד שנבלעו הרחק מחוץ למושבה, בשורת האקליפטוסים הריחנית שעל גדת הנחל, שהילת אור ראשון הזהיבה את קצות צמרותיהם.

הרי אפריים, ולרגליהם מיבצר אנטיפטרוס שעל מעיינות הירקון, הבריקו אף הם באור הזריחה וניראו כמתבוננים באיכרים ובבני משפחותיהם המתרוצצים מן המושבה לנחל וחזרה כטור נמלים עמלניות. הגברים בכובעי קש ותרבושים אדומים-כהים והנשים במגבעות רחבות-תיתורה ובשמשיות לבנות שנועדו להגן על עור פניהן הצח, שלא תיראינה כנשות הפלחים והבידואים.

על השולחנות היו פרושות מפות צבעוניות ועליהן מטל-השמיים ומשמני-הארץ, שפע מעדנים ובהם מאפי-חמץ רבים שהביאו השכנים הערבים. פרוסות מלבניות של חלבה עשוייה מיץ-ענבים מבושל עם סולת וצנוברים, שלל סוכריות ושקדים חבויים במעטה-סוכר עבה בגונים שונים, רחת-לוקום בשפע סוגים. בקלוואה, עוגות בצק-דק ממולא שקדים, אגוזים ושומשום. תפוחי-עץ מרוחים בסוכר מזוגג שצבעו ורוד ומאיר עיניים, והם תקועים על מקלות קטנים. והמון מיני תרגימה וקינוח שנפרשים על פני השולחנות: קדאמות, גרגירי-חימצה קלוייה, צהובים ולבנים, ומסוכרים בצבעי אדום, לבן או תכלת. תורמוס קלוי, לאחר שהפיגו ממנו את המרירות על-ידי שרייה במים. קמרדין, ריבת-מישמש מיובשת ומרודדת עד דק כמו עור, אשר תוך ייבושה נחנטו בה זבובים קטנים. גרוגרות של תאנים, פוסטוק-שאמי ושקדים קלויים במלח, וכעכים אפויים במלח ושומשום, וביצים-קשות שנתבשלו עד שהשחימה קליפתן. מתחת לשולחנות קלחי חסות טריות ורחוצות, תאווה לחיך, וגיגיות מלאות מי-קרח, וכדי-נחושת המכילים משקה-קר, שרבט – שיקוי מי-ורדים מתוק-חמצמץ שציננוהו בגושי-קרח.

משעות-הבוקר המוקדמות הם יצאו משפחות-משפחות לשדרה שמחוץ למושבה, בין הפרדסים, מתחת לעצים, אונטער די ביימער, וברשות כל אחת מהן סל גדול מלא דברי-מאכל לכל היום.

כל משפחה תפסה מקום מתחת לאחד העצים בשדרה, עד שנמלאו הפרדסים מסביב קהל חוגג, יהודים וערבים כאחד. שמיכות נפרשו על הארץ, חבלים נמשכו מעץ אל עץ, אם לערסל אם לנדנדה, ורבה התכונה וגדולה השמחה. כל המושבה, גם המשפחות הספרדיות, גם הרב וגם הסנדלר, מזקן ועד נער, ועימם השכנים הערבים מכפרי הסביבה – כולם יצאו אל חיק-הטבע ליהנות מזיוו ויפעת גווניו, מן הבוקר ועד לשקיעת החמה.

מוכרי התמר-הינדי הקישו במצילתיים עשויות שתי צלחות נחושת-דקה הקשורות לאצבעות ידם האחת, להגדיל רעש ולהאדירו, בהכריזם על סחורתם. מוכרי-השקדים סילסלו בגרונם. ועל כולם גבר קולו של מוכר שער-אל-בנאת, הוא "שער-הבנות" העשוי חוטי סוכר אוורירי ורוד, שנקלטים במקלון מתוך גיגית מחוממת, העומדת על פרימוס שראשו, הבוער בלהבה רבת צבעים, מרעיש למרחוק.

עשרות ילדים התרוצצו מן הפרדס אל השולחנות הערוכים בשדרת הדקלים, וחזרה. המולת-החוגגים התפשטה סביב, ובמשעולים חימרו ערבים שאיחרו לבוא אחר חמוריהם וקראו קריאות זירוז חדגוניות.

באחת הפינות המוצלות של השדרה התמקמה "תזמורת הירקון" וניגנה פזמונות ושירי-עם להנאת החוגגים. בייחוד אהבו את השיר שכתב נפתלי הרץ אימבר למושבה שלנו ושהיה מושר בנעימת "התקווה" ונפתח במילים: "עוד טרם רוח-הלאום / צרר עמי בכנפיו..."

וכשהתקרבה שעת-הצהריים שלפה כל איכרה את מעדניה הטובים מתוך הסל, דגים ממולאים ועליהם פרוסות גזר צהבהב וציר רוטט, ורגל קרושה שבה טבועים פלחי ביצים קשות, וחזרת, ופרוסות סלק, וכבד קצוץ. והיו שהספיקו מבעוד ערב לבשל ולאפות מאכלי חמץ כפשטידת אטריות וקוגל וכיסונים ממולאים בשר וחלה טריה. וגם להכין את הקינוח המסורתי לחג החמלניצקיה, זו המופלטצ'ינקה המופלאה, שבזכותה נתפרסמה מושבתנו ממטולה עד גדרה ולימים סיפרו עליה בטלוויזיה אליהו הכהן ודן אלמגור בתוכניתם "שרתי לך ארצי" וגלי עטרי אף שרה את שיר המופלטצ'ינקה, בהברה אשכנזית, כמובן:

 "פי פו פו

אין אבא פה

אנה הלך?

למקום ניכר

ומה יביא?

חבית שיכר

היכן תעמוד?

בפונדקו

ומי ילגום?

ולדקו, דנקו,

ולדקו, דנקו,

דנקו, טינקה –

במה יקנחו?

במופלטצ'ינקה!"

והאיכרה היתה פורשת מפה על השמיכה וקוראת לארוחה את בני-ביתה ואת שכניה מקרב הערבים, וכך נהגו כל המשפחות שיצאו לשדה.

נסתיימה הארוחה, בירכו ברכת-המזון, המבוגרים נשענו אל העצים ונחו, מפטמים מקטרת ושותים קפה ריחני שקלוהו, כתשוהו ובישלוהו, בקומקומי-נחושת בעלי זרבובית דקה, והכל על גבי גחלים לוחשות, ובני-הנעורים חוזרים לתעלוליהם ולמשחקיהם.

הסופר אלימלך שפירא, בספרו השני "הירקון שבלב" (שלמרות נדירותו הוא נחשב בחוגי האקדמיה לאבי-אבות "הנאראטיב הציוני" בספרות הארצישראלית) שימר לדורות את ההסבר למסורת יום החמלניצקיה שנחוג בשנותיה הראשונות של המושבה.

שם בגולה, במזרח-אירופה, כינו היהודים בשם הזה את החג העממי שחל באסרו-חג של פסח וזאת מפני שהשכנים הגויים נהגו להעניק במהלכו ממתקים ורובלים לילדים ולילדות היהודיים שהיו בעלי עיניים כחולות במיוחד, ומימיות, ושיער צהוב במיוחד, כמעט כקש, ופנים גדולות ומלוכסנות במיוחד, בדומה לילדי המוז'יקים והקוזאקים, ילדים וילדות יפהפיים, שהיו נולדים אחר הפרעות או סתם בין הזמנים, כאשר גוי היה אונס יהודיה, נערה בתולה או גם אישה נשואה שילדיה הקודמים בעלי שיער שחרחר ועיניים חומות-ירקרקות בעלות ברק שמי.

ואילו במהלך יום החמלניצקיה במושבה היו האיכרים מתאספים בבייקה הגדולה, בית האריזה של פרדס בחריה, וצובטים בלחיים ומעניקים בישליקים וממתקים לילדים ולילדות כחולי העיניים וצהובי השיער שנולדו בכפרי הערבים שסביב למושבה, ילדים שאימותיהם הפלחיות עבדו כפועלות בפרדסים או כמשרתות ומיניקות בבתי האיכרים, והניחו לאבות ולבנים המתבגרים לקפוץ עליהן ולהרביען בגומות הפרדסים ובבייקות ובאורוות וברפתים ובמתבנים.

ולא פעם היו ילדי פלחים ובידואים אלה, היחפים והמלוכלכים – יפים יותר מאחיהם העבריים שנולדו לאיכרות הכבודות והנקיות שבמושבה.

אם התרשלו האיכרים בפינוק ובפיצוי יוצאי-חלציהם הממזריים – היו השקוצים הרעבים מתאספים בשלהי חג החמלניצקיה על גבול הפרדס ושרים יחדיו בלגלוג: "אל יאהודי ביך, ביך, / חוט אל ראסו פי אל-טאביח!" – הראש של היהודי שקוע כל הזמן בבישול ובאכילה!

עם ערוב היום נשמע בשדרת הדקלים בין הפרדסים הקול: "מינחה!" – ואז היה משתתק קהל האיכרים ובני משפחותיהם, ומניינים-מניינים היו הגברים מתקבצים מסביב לעצים, והאוויר מלא תפילתם.

תמה התפילה, קיפלו מיטלטליהם, אספו את ילדיהם וחזרו לחצרותיהם ולבתיהם במושבה.

דודי ההולל אלכס היה אומר: "חג החמלניצקיה הוא תמצית הציונות. שם בגולה היו הגויים מזיינים אותנו וכאן אנחנו מזיינים אותם. ואילו לא באה כל החיבת-ציון אלא לשם כך – דיינו! והרי לכם דוגמא, יינע קוס-אוחתו!"

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

ביום שבת הקרוב ה-3.7.2021 בשעה 10:00

ייערך אירוע פתיחת תערוכה חדשה לכל המשפחה

במוזיאון נחום גוטמן לאמנות

ביום הפתיחה, הכניסה למוזיאון הינה ללא תשלום

התערוכה החדשה מציגה עבודות אהובות של האמן נחום גוטמן  והיא  ממוקמת

באגף בית הסופרים ההיסטורי, מבנה לשימור שהוקם בשנת 1887 והיה אחד הבתים הראשונים בשכונת נווה צדק.

התערוכה מציגה את ציוריו של נחום גוטמן כפרקים ממכלול יצירתו, ביניהן – עבודות קאנוניות משנות ה-20 וה-30 ועד יצירות מאוחרות משנות ה-70 של המאה העשרים.  בין ציוריו המפורסמים ביותר ניתן לראות את 'יום חג בפרדסי יפו', 'אישה עם ציפור שחורה' ו'פרש ערבי על סוס לבן', זאת לצד איורים המתארים את ראשית העיר תל אביב.

עוד בתערוכה: איורים לשירי וספרי ילדים, בהם האיור שובה הלב לשיר 'עציץ פרחים' של ח"נ ביאליק, עימו היה גוטמן מיודד שנים רבות. הציורים לסיפור 'בארץ לובנגולו מלך זולו', ספר ההרפתקאות הראשון שכתב נחום גוטמן, שהפך לקלאסיקה בספרות הילדים העברית. איורים לשבועון 'דבר לילדים'. וכן מתווים וסקיצות אנטומיות שרשם נחום גוטמן במסגרת לימודיו.

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* אהוד ידידי. למקרא שירי המלחמה של  אסתר ראב, נתקפתי צמרמורת. משוררת שיפי שיריה פורץ גבולות. גם בשירים שפורסמו וגם בטיוטות – ככל שאקרא בהם, כן יגביהו עוף.

ראה אור השבוע ספרי "כל השירים" בהוצאת מודן. אשמח אם תפרסם מהם בעיתונך, ומצרפת גם את המודעה.

תודה,

מיכל

* סיימתי כעת לקרוא את הספר "המחצבה" שקראתיו בנשימה אחת, אכן סיפור שראוי לשבחים גדולים ועצומים. נכתב באופן ריאליסטי משובח, שזור בהומור ובהעמקה רגשית, ובדיאלוגים אותנטיים להפליא, עד כי לא ייאמן שהוא נכתב על ידי בחור בן עשרים וחמש!

וכהכרת הטוב אציין כי מצאתי שגיאה אחת בספר – בעמוד 7 שורה שלישית נכתב "ומעביר ידוע", וכמובן שצ"ל "ומעביר ידו".

בברכה

מרדכי ברגר

אהוד: הערתך צודקת. מיד תיקנתי. תודה. אכן, עברו 60 שנה מאז הייתי סטודנט בן 25 שגר בשנת 1961 בחדר שכור בביתה של גברת בניכר [בָּנִי] סיל ברחוב עקיבא 4 בירושלים, ממש מאחורי קולנוע אורגיל, ושם, במשך שלושה שבועות וחצי של כתיבה רצופה, אף שלעיתים ה"נטו" של הכתיבה היה רק שעתיים-שלוש ביום, סיימתי את הטיוטה הראשונה של כתב-היד, עליה עבדתי עוד כחודשיים עד שהיה בידי כתב-היד מוכן להגשה להוצאת ספרים.

מסרתי אותו תחילה לאהרן אמיר, שהיה עורך הוצאת "עם הספר" ברחוב ביאליק, והוא המליץ לי לפנות למערכת "הספרייה לעם" של "עם עובד", ברחוב מזא"ה. העורך היה א"ד שפיר, הקריין עזרא זוסמן, ומי שבישר לי טלפונית כי הרומאן התקבל לדפוס ויפתח את סדרת 1963 – היה ירוחם לוריא, מזכיר המערכת, בעלה של תקוה וינשטוק, אותה טרם היכרתי אז.

בָּנִי היתה אלמנתו של הפסנתרן האנגלי הלא-יהודי סידני סיל, וכפי ששמעתי בשעתו היה במייסדי תזמורת קול ירושלים. בני היתה בתו של יצחק אפשטיין (1862-1943) שהיה מורה, חוקר לשון, הוגה דעות, ממחדשי השפה העברית בארץ ישראל, וכותב המאמר החשוב בשאלה הערבית "שאלה נעלמה" (1907). שמה המוזר ניתן לה כי נולדה בעת שהמשפחה שהתה בניכר, בשוויץ, בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בָּנִי היתה גם דודתו של אלוף [שם פרטי] הר-אבן, שהיה נשוי לסופרת שולמית הר-אבן, שהיתה בתו של יעקב (קוּבָּה) ריפטין, ממנהיגי מפ"ם. אלוף ושולמית היו הוריה של הסופרת גיִל הר-אבן. ברומאן היפה שלה על ירושלים – "עיר ימים רבים", מזכירה שולמית הר-אבן את בני סיל.

* היי אהוד היקר! אמנם אינני מרבה בכתיבה אבל – אין ספק – אתה עושה עבודה מדהימה בכל קנה מידה. מרגש, אמיתי, מרתק, חכם, מחדש, מפתיע ועוד...

כל הכבוד לך!

נאוה אלדר

אהוד: נאוה היתה המפקדת שלי במילואים כאשר שירתי, עד גיל 55 – כמרצה לחיילים במסגרת קצין חינוך ראשי, לשם הועברתי בזכותו של ישעיהו תדמור, כאשר היה סגן הקצח"ר, זאת לאחר ששירותי במילואים כחייל רגיל בחטיבה קרבית היה לי קשה מאוד, וקצת ממנו תיארתי ברומאן "לא לגיבורים המלחמה" (1971).

במלחמת ששת הימים שירתי כחובש בתאג"ד בפיקודו של רס"ן ד"ר יואל ידלובקר, בחטיבה 9 בפיקודו של אורי בן-ארי. יחד איתי שירת בתאג"ד בן-דודי בדרגה שנייה, דוד בן עזר, שהיה הקשר של ידלובקר. קטעים מאותה תקופה שילבתי ברומאן "שלוש אהבות" (2000).

לימים, במסגרת שירותי במילואים כמרצה, היתה לי ב-1972 תאונת-דרכים קשה בהיותי כבן 36, כאשר החזירו אותי בלילה בג'יפ מהרצאה בבסיס עין-יהב לכיוון באר-שבע. משאית צבאית ללא אורות חנתה לרוחב הכביש, הנהג של הג'יפ שבר הצידה כדי שלא להתנגש בה, ואנחנו התהפכנו ונזרקנו לתעלה שבצד הדרך. כמעט נהרגתי אז, ובנס ניצלתי כאשר נזרקתי החוצה ורק שברתי את עצם הכתף הימנית. מאז אני נכה צה"ל 10% לצמיתות, אבל זה לא פטר אותי משנים ארוכות נוספות של שירות במילואים שבמסגרתו נסעתי וטסתי כתור מרצה לעשרות בסיסים של צה"ל, ובייחוד זכורים לי לטובה הביקורים בשארם א-שיח', שם השתכשכתי שעות ארוכות במי המפרץ, מתבונן בחיי הדגים הצבעוניים ובמושבות האלמוגים.

* הרציחות האכזריות הבלתי-פוסקות, גם של נשים, במיגזר הערבי – על רקע פלילי, "נקמת דם" ו"כבוד המשפחה" – מסבירות גם את היעדר המעצורים של הפורעים הערבים בפוגרומים של מאי 2021 – ואינן נותנות תקווה רבה לעתיד, למרות שמרבית היהודים והערבים בארץ רוצים לחיות בשלום וביחסי שכנות טובה.

* לאהוד בן עזר היקר משמואל אבנרי – שלום וברכה. תודת רבה על הגיליון העשיר של "חדשות בן עזר" מס' 1657 מהיום [28.6.2021], ועל המענה לשאלתי בנוגע לסיפורך על טשרניחובסקי.

* עד מתי יימשך הפיאסקו של חקירת אילן ישועה על מאות אלפי ה"מסמכים" בתיק 4000 במשפטי נתניהו? הרי המטרה כבר הושגה: נתניהו הודח! האם המטרה כעת היא לא לאפשר את חזרתו לתפקיד ראש הממשלה?

* לאור התגברות הפשיעה של גביית דמי חסות במגזר העסקי בישראל, האיומים ושריפת בתי העסק, וחוסר יכולתן של המשטרה והפרקליטות למנוע את התופעה – פנה "ארגון נפגעי דמי חסות" לשלטונות מס הכנסה בדרישה להכיר בתשלומי דמי חסות כהוצאה מוכרת, "דמי שמירה והגנה", כמו כל הוצאה עסקית אחרת, בהגשת הדו"חות השנתיים לשלטונות המס.

* קוראת נאמנה: ראיתי ב"ממקורות הש"י" שאתה כותב שכל הסיפור על טשרניחובסקי בדוי מתחילתו ועד סופו. ואם כן, מדוע שלא תדפיס את מכתבו של השואל ואת תשובתך כמו שהדפסת את מכתבה של מדיני? זה חשוב מעבר להערה בסוף, כשם שההתכתבות שלך עם חנה סמוכה גם כן יש לה ערך שמעבר.

ואשר להערותיך, הציניות והפחות ציניות, והשיר הקצרצר – אני כמובן בדעתך.

ומעניין מה הביא אותך לפרסם בכזאת הבלטה את מאמרו של חסדאי, שהפך בזמן האחרון לספקן גדול, למרות שאני מעריכה אותו ואת חשיבתו מזה שנים.

ועוד, דרך אגב, הופתעתי מהסתייגותו של הייטנר מוועדת חקירה ממלכתית. אמנם, הסיבות שלו, אבל זו לא בדיוק דרכו...

ואולי זה הזמן לומר לנעמן כהן, שלרבות מעמדותיו אני מסכימה, שיקצר, ולא רק  מעט.  הרי אי אפשר לקרוא אפילו מחצית מטוריו ומטוריו של הייטנר.

ויש עוד הרבה מה לומר על העיתון העשיר והמעורר הזה, על הכתבה היפה של משה גרנות על ספר השירה, ועד כמה טובות עיניו ושוחרות יופי אסתטי, אבל נסתפק בזה, גם משום שעוד לא היה זמן לעיין בכל השפע (ואפילו במחצית...)

המשך במפעלך החשוב הזה!

אהוד: המדור "ממקורות הש"י" הוא מן הנקראים ביותר במכתב העיתי.

* לגליה דובידזון, מוזיאון פתח-תקווה,

גליה היקרה,

מזמן לא עמדנו בקשר. אני מקווה שהכול בסדר אצלכם.

במקרה עברתי על רשימת הדברים שמסרתי לכם והתעכבתי על 2 כסאות-הנוח, שאין בהם פירוט מלא. הייתי רוצה שתוסיפו כי כיסא-הנוח המתקפל שבראשו יש קרש נוסף מחוזק במסמרים, הוא כיסא הנוח של סבי יהודה ראב בן עזר אשר במו ידיו התקין את הקרש הנוסף הזה כדי שיוכל לשים ברווח שנוצר כרית לראש.

אני טיפלתי לימים בכיסא-הנוח, שעבר לרשותי מהוריי, צבעתי אותו בירוק של "פוליאור" והוספתי לו בד חדש כתום.

הקרש הנוסף היה קודם לכן חלק מתוך "אווירון" שסבי התקין לי למשחק, עם כנפיים גם כן מעץ, ועליו רכבתי כמו טייס! זה היה בראשית שנות הארבעים.

כל טוב,

אהוד בן עזר

28.6.2021

* לאהוד בן עזר: בעקבות הקורונה נפגעו אנשים קשישים מסיבות שונות. לא מדברים ולא כותבים על זה.

אחת הסיבות היא הבדידות הנוראית. חבר שלנו לפני שבועיים התאבד עקב כך בירייה בראשו. היה בדיכאון. ובודד מאוד.

זו תעודת עניות לחברה הישראלית.

מלי

* ציטוט: הטליבאן משתלט על אפגניסטן ללא קרב; החיילים האפגניים נכנעים; איראן בלחץ? [סרטון].

תקדים וייטנאם חוזר: הצבא האמריקאי מפנה במהירות את אפגניסטן, הטליבאן שב ומשתלט עליה, להקים שם את ממלכת אלקעאדה הסונית שלו. היום [29.6] היו עוד ניצחונות, לקראת כיבוש קנדהאם בדרום. הצבא האפגני, שהאמריקאים השקיעו בו מיליארד דולרים, נכנע ללא קרב, מהיום. נכנעים, ומצטרפים לטליבאן: [סרטון].

ביזיונות אמריקאיים כאלה לא זכורים עשרות שנים. כיוון שהטליבאן נוהג להרוג את תומכי ארה"ב, האמריקאים נאלצים לקחת איתם אלפי משת"פים אפגניים.

בינתיים הטליבאן הגיע לגבול עם איראן, והאיראנים מאוד מודאגים. הם שיעים, והטליבאן הם סונים, שונאי שיעים. האיראנים מזרימים כוחות לגבול. מאז כיבושי דעאש ב-2014, לא ראינו קריסה כה מהירה, וכיבושים מהירים במקביל. [סרטונים].

ד"ר גיא בכור באתר שלו, 29.6.2021.

[אפשר למצוא את הציטוטים, עם הסרטונים, באמצעות כניסה ליו-טיוב].

ואנחנו שואלים: מדוע אֶת מרבית הידיעות החשובות שמביא גיא בכוֹר –

לא ניתן כמעט למצוא בעיתונות המשודרת והמודפסת שלנו?

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2281 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו). לפעמים הוא כותב גם הערות משל עצמו, באות אדומה אופיינית. באחד הגיליונות האחרונים הוא כתב כך:

הבית עולה בלהבות

בעל-הבית עומד בחצר ובידו צינור ומתיז מים

בניסיון לכבות את האש

קופצים שני פּוּשְׁטַקִים מהרחוב וצועקים:

"הצינור גנוב! הצינור גנוב!"

מושכים מידו את הצינור

והבית נשרף."

("מעריב", 31.7.20)

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר]  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-65 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,078 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,080 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,452 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-96 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-98 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-30 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-30 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-45 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-46 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 380 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,246 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל