פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1678

[שנה שש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, ג' בתשרי תשפ"ב, 9.9.2021

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר רַאבּ: בַּעַל הַחֶרְמֵשׁ. // זיוה שמיר: תרגומי שירה: שירו של ו"ב ייטס "טייס אירי חוזה את יום מותו". // אברהם כץ עוז: שמיטה! // לא ייאמן כי יארע, חלום נורא שֶׁבְּאוּנָן קרה. מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // אורי הייטנר: 1. לקסיקון תשפ"א. 2. צרור הערות 8.9.21. // משה גרנות: על "שלום לך, איראן" מאת פאריסה דניאל. // מלי טויב אהרנסון: עצומה באינטרנט. לא לממשלה הפוגעת בחקלאים ובחקלאות! // איליה בר-זאב: מלך ההר. // יערה בן-דוד: שֶׁבֶר פָּנִים שָׁט בְּמַיִם עֶלְיוֹנִים. // דורון גיסין: אטלנטיס – מיתוס? מציאות? דמיון? // אסתר רַאבּ: "בני הדור ומוריו, עם קריאת ספרו של מרדכי שניר. // עדי בן-עזר: אפרודיטה 25. כמעט אחרית דבר. // אהוד בן עזר: המושבה שלי. פרק עשרים וחמישה: "כּוּל שי טייבּ. חוואג'ה סקנדר הווא בגול קומנטוחס וסית שיינע-בשה היי בתגול קישמנטוחס!" // ממקורות הש"י. // מזמור לפחי טלימה מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים.

* * *

אסתר רַאבּ

הוֹצִיאֵנִי אֱלוֹהַּ
(שירים 1981-1972)

מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה

*

בַּעַל הַחֶרְמֵשׁ

מִתְקָרֵב אַט  –

לֹא אִירָא רַע:

נַחְשׁוֹלֵי-יַרְקוֹן

זַכִּים כַּבְּדֹלַח  –

יִהְיוּ סְבִיבִי

יַרְקוֹן  –

בִּבְדֹלַח-מֵימָיו

כְּאָז

יַקִּיפֵנִי,

עֲרָבוֹת תְּלַטֵּפְנָה

בְּזַלְזַלִּים לַחִים  –

פָּנַי הַמְּשֻׁלְהָבִים;

אֶמְסֹר כֹּחִי

לְרֵיחוֹת הַסּוּף

וְכָרֵי-דֶּשֶׁא

מִסָּבִיב  –

וְאַט אֵרָדֵם

לְקוֹל דָּג

מִתְנַפֵּץ

עַל שֶׁטַח הַמַּיִם  –

מְרַצֵּד

וְשׁוֹלֵחַ גַּלֵּי כֶּסֶף

רוֹטְטִים בְּעִגּוּל  –  –  –

1972

[מתוך העיזבון]

* אסתר ראב (1894-1981). השירים מצויים בכרך "אסתר ראב / כל השירים" (1988). המהדיר: אהוד בן עזר.

ב-4 בספטמבר 2021 מלאו 40 שנה למותה של אסתר ראב

עד היום אין רחוב על שמה בתל-אביב

וגם לא נותר בישראל מוסף ספרותי רציני שיזכיר את מלאת 40 שנה למותה

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה שועלה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

* * *

זיוה שמיר

תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל

את מאזן חיי ערכתי, ואחליט

שירו של ו"ב ייטס

"טייס אירי חוזה את יום מותו"

"טייס אירי חוזה את יום מותו" (1918) הוא מונולוג דרמטי מדומיין, שוויליאם בטלר ייטס שׂם בפי ידידו הטוב, הטייס מייג'ור רוברט גרגורי, שמטוסו הופל באחד הקרבות של מלחמת העולם הראשונה. ייטס הִשהה את פרסום שירו המלנכולי הזה עד לשוך הקרבות. הוא הדפיסוֹ בשנת 1919, לבל יפגע בלוחמים ויזרע דימורליזציה. לימים זכה שיר זה ללחן, ונכלל באלבומים אחדים של  שירה מושרת.

השיר מראה בנימה אָפָּתית את חוסר התכלית ואת חוסר התוחלת שבנפילתו של רוברט גרגורי, חברו של המשורר: הטייס הן  לא הזדהה עם האנגלים, כי השתייך למיעוט האירי ששאף להתנתק מאנגליה ולהשיג עצמאות. הוא ובני עמו היו שווי-נפש לגבי תוצאות המלחמה, אף לא תיעבו את אויביהם של האנגלים כדי להילחם בהם לצד האנגלים. הטייס האירי מת במלחמה מיותרת מבחינתם של ייטס ובני מולדתו, ששאיפתם לעצמאות הולידה עמדה אנטי-בריטית. 

ואולם, כאשר ייטס מניח לטייס לערוך בשיר את מאזן חייו ולחשוב על העתיד שהפסיד כשמטוסו הופל, הוא שׂם בפיו את המסקנה הדֶפיטיסטית והמייאשת שגם קיומו עלי אדמות, למרבה האירוניה המרה, לא היה מוביל אותו לעתיד מזהיר. העתיד הסמוי מן העין אינו נזכר בשיר, אך ניתן כמדומה להבין שכבן לעם האירי, העני והמקופח, הוא לא היה רואה גדולות ונצורות (בהשוואה למעמד שקיבל במותו  – "גיבור מלחמה").

כזכור, דוד בן-גוריון הכריז עם פרוץ מלחמת העולם השנייה:  "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן." עֶמדה דומה ניצבת בשיר זה  לפני צעיר אירי כדוגמת הטייס רוברט גרגורי: כפטריוט אירי הוא ממשיך להילחם בבריטניה; אך, בה בעת, הוא נלחם באויביה של בריטניה כאילו אין אירלנד נאבקת בבריטניה כדי להביס אותה, להתנתק ממנה ולהשיג עצמאות.

"קילטרטן",  שמו  של האֵזור במערב אירלנד הנזכר בשיר שלפנינו, הוצב לימים בפתח כתב-העת האוונגרדי (החד-פעמי),  שעורכיו – מקסים גילן, נחום קיין ומאיר ויזלטיר – ביקשו להציב עמדת-נגד לפרובינציאליות של  התרבות הישראלית. ייטס הפך לאחד המשוררים האהובים על משוררי דור המדינה, ואפילו דליה רביקוביץ – שמיעטה לתרגם שירה – תרגמה משיריו:

An Irish Airman foresees his Death

William Butler Yeats

I know that I shall meet my fate

Somewhere among the clouds above;

Those that I fight I do not hate,

Those that I guard I do not love;

My country is Kiltartan Cross,

My countrymen Kiltartan’s poor,

No likely end could bring them loss

Or leave them happier than before.

Nor law, nor duty bade me fight,

Nor public men, nor cheering crowds,

A lonely impulse of delight

Drove to this tumult in the clouds;

I balanced all, brought all to mind,

The years to come seemed waste of breath,

A waste of breath the years behind

In balance with this life, this death.

טייס אירי חוזה את יום מותו

ויליאם בטלר ייטס

אֲנִי יוֹדֵעַ: גּוֹרָלִי לִי יְמַנֶּה

אֶת יוֹם מוֹתִי מֵעָל, בֵּין עָב לְעָב;

אֶת יְרִיבַי לַקְּרָב אֵינִי שׂוֹנֵא

מֵגֵן אֲנִי עַל אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא אֹהַב;

קִילְטַרְטַן קְרוֹס הִיא לִי מָחוֹז וָאֵם,

וְשָׁם אֶחַי, דַּלִּים וַעֲנִיִּים,

שֶׁמַּפָּלָה כְּלָל לֹא תְּאַמְלְלֵם

הֶשֵּׂג אֶת חַיֵּיהֶם כְּלָל לֹא יַנְעִים.

לִלְחֹם יָצַָאתִי לֹא מִתּוֹךְ חוֹבָה

לֹא צַו קְרָאַנִי, לֹא תְּשׁוּאוֹת קָהָל.

תְּשׁוּקָה פְּנִימִית הִיא זוֹ שֶׁדָּחֲפָה

אוֹתִי אֶל שְֹׁאוֹן עָבִים, לָטוּס אֶל עָל.

אֶת מַאֲזַן-חַיַּי עָרַכְתִּי, וָאַחְלִיט:

עָתִיד יִהְיֶה לִי כַּחֲלום יָעוּף

גַּם עֲבָרִי עָבַר בְּלֹא תַּכְלִית

מוּל אֵלֶּה הַחַיִּים וְזֶה הַסּוֹף.

מאנגלית: זיוה שמיר

* * *

אברהם כץ עוז

שמיטה!

אצלי, יהודי ישראלי חילוני שאינו שומר מסורת אבל מחובר היטב להיסטוריה היהודית, אין שום בעייה עם הוראות השמיטה והיובל. אצלי הכול מותר. אבל אצל שומרי המסורת, הדתיים לפי דרגות החרדיות שלהם, יש תילי תילים של  הוראות ופירושים, והוראות המאפשרות  איך לא לשמור את ההוראה של שנת השמיטה, למרות שהוראה ומצווה זו, לדעתם של הדתיים, באה מבורא עולם. משמע – מעכשיו השאלה היא רק איך מרמים אותו. יש הוראות של מנהגים, של פירושי רבנים לסוגיהם ולחשיבותם שלא מבינים דבר בחקלאות. ממציאים כל מיני טריקים כלכליים וחקלאיים איך לא  לשמור שמיטה ויובל. איך לא להחזיר חובות, איך להמשיך לגדל, איך להמשיך לצרוך את המוצרים החקלאיים גם  בשנה השביעית.

אבל מה  שכתוב  בתורה הוא פשוט וברור. לא מעבדים את הקרקע, לא זורעים ולא שותלים, ושומטים את כל החובות. 

אז מה אוכלים? ואיך ממשיכים לחיות? האם פרי  העץ מותר? האם להשקות עצים מותר? האם מה שנזרע שבוע לפני ראש השנה מותר? האם למכור לגוי את הקרקע כדי לרמות את  אלוהים  מותר? האם הפטנט של חובת החזר חובות מותר?

עשרות ספרים, פירושים והוראות כיצד לרמות את  אלוהים ואת מה שכתוב. מה, האם זו הדת היהודית? במקום להגיד – סליחה, ההוראה בלתי אפשרית, אי אפשר לא לגדל ולא לאכול, ולהרוס את כל המטעים, ואי אפשר שלא להחזיר חובות. ואי אפשר לקיים שמיטה ויובל אחד אחרי השני.

מאחר ולפי דעתי האבות המייסדים לא היו מטומטמים – ההוראה של השמיטה  היתה מוטעית מיסודה. מישהו שגה בכתיבת ההוראה של השמיטה, או בהעתקתה, ומאז אותה טעות כולם בורחים מהאמת ומשתדלים לרמות.

אגב באותה שיטה ובאותן דרכים מנסים לרמות את אלוהים בכל מיני הוראות אחרות, קדושות  לכאורה. למשל גם  בכל הקשור לשבת "זכור את יום  השבת לקודשו" נאמר למשה לפני כמעט 4000 שנה, אז איך מרמים את אלוהים? מותר לכל עובדי חברת החשמל ועובדי והעירייה והמים והביוב לעבוד  בשבת, מותר לעלות  במעלית אם  רק תעצור בכל קומה, מותר לחמם את האוכל אם רק הדלקת את המחמם ביום שישי. אסור להשתמש בחלב של שבת ויש לחלוב ולשפוך אותו על האדמה אלא אם תשים אבן בכד החלב, ופטרת את נושא הקרקע.

בכגון אלה,  בלי  להבין  את  הנושא  כלל, עוסקים תלמידי ישיבות  על חשבון תקציב המדינה: איך לרמות את  אלוהים –  דת משונה,  לא?

לדעתי, בתקופת  המקרא – % 99  של  הגידולים היו חיטה ושעורה ואולי עדשים, וזה נכון ובסדר גמור לתת לאדמה מנוחה אחרי שש שנים של גידולים  אלה. אבל היום יש מחזור גידולים ששומר על איכות הקרקע, וגם מוסיפים  דשנים. על כן אין כל צורך בשמיטה. אותו דבר לגבי  העצים: 98% מהעצים היו בתקופת המקרא זיתים, שכלל לא משקים אותם, ועל כן אין בשמיטה כל סכנה. ואילו לגבי התמרים  שאותם גידלו בערבה ובנגב, שהכרח להשקותם דרך  קבע, החליטו  האבות, שאזורים אלה אינם ארץ ישראל, ולכן לא  צריך שמיטה.

אבל כל החוקים האלה לא תקפים לגבי היום, ולא צריך להתפלפל ולהמציא  מיליוני פירושים על ידי  מומחים ופרשנים וגדולי תורה – שמעולם לא  גידלו אפילו בצל אחד. דת משונה – לא?

אברהם כץ עוז

5.9.2021

* * *

לא ייאמן כי יארע

חלום נורא שֶׁבְּאוּנָן קרה

מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

גבר נשוי מהכולל "קח",

שגר בעיירה קריית קחקח קח

גָמָ"ח לַנצרך מהקרן לקח,

והשאיר את אשתו עם שבעה ילדים,

לחגוג לבדם בלי ממון בחגים

וּלְאוּנָן בדולרים את עצמו הוא שלח –

והמטוס מלא גוברין יהודאין,

שמחה וששון בכל המעברים,

אלה באלה נוגעים אברים,

והגבר דנן היה טיפוס נָשִׁי,

וקצת מעורער באופן נפשי,

וגם אוקראינית מדבר הוא חופשי

ובהגיעו לאוּנָן ואין איש מכירו –

לבש רק בגדים של נשים לעורו,

וַיֵצא להחטיא בּוֹעלים בסימטה,

והמה צדיקים חסידים של מיטה

אך לא מצד סדום – וַיְדָעוּהוּ  בִּבְעתה:

"לוּ לפחות אוקראינית היתה!

שיקסע, חטָאה וּטְמאה אך ניקבָּה לה, פּוֹתה!

והיתה לנו זו לִנְחמה פורתא!"

תְצִילֶנָה אוזניים מסַפֵּר תועבות

והשאר ייכתב במסכת אובות.

פורסם לראשונה ב"חדשות בן עזר" 81 ביום 17.10.2005.

* * *

הספרייה המרכזית

בית יד לבנים

רח' המחתרת פינת ההגנה

רמת השרון

המיתולוגיה היוונית (חלק א')

הרצאה ראשונה בסדרה לשנת תשפ"ב,

המרצה – ד"ר משה גרנות

סקירה קצרה של שמות האלים ותחומי שלטונם,

הסיפורים הקצרים: פרומתאוס, פנדורה, אורפאוס, מידאס, פיגמליון וגלתאה, נרקיס ואכו, סיסיפוס, ניובה, דנאה ופרסאוס, טנטלוס, אטלנטה, הרקולס, עלילות תזאוס ואדיפוס

יחולק דף עזר

מועד ההרצאה:

ביום ב', 13.9.2021 בשעה 17.30 באולם המחתרת

בבית יד לבנים

הכניסה חופשית בהצגת תו ירוק

* * *

אורי הייטנר

1. לקסיקון תשפ"א

כמו תש"פ גם תשפ"א הייתה בצל הקורונה, והמונחים הקשורים אליה היו לב השפה גם השנה. לקסיקון תש"פ, שהיה ארוך במיוחד, כלל את המושגים הללו. אף שאותם מונחים היו איתנו גם השנה, לא חזרתי עליהם כאן, אלא על מונחים חדשים, או כאלה שהייתה תפנית כלשהי בשימוש בהם.

אבו יאיר – כינוי שנתניהו נוהג לספר שהוא מתקבל בו בקריאות אהדה בביקוריו במגזר הערבי.

אהוב ליבנו – קמפיין פולחן אישיות לנתניהו, א-לה צפון קוריאה, בכרזות ענק על מגדלים בת"א.

אובססיבי – מנכ"ל פייזר הגדיר את נתניהו כאובססיבי בלחץ להשגת החיסונים. נתניהו ותומכיו מינפו זאת להצגת יכולותיו להשיג הישגים למדינת ישראל ויריביו מינפו זאת להצגתו כאובססיבי לשלטון בכל מחיר.

אווירת סוף קורונה – כינוי לזלזול בהנחיות משרד הבריאות ולתקנות הסגר, על רקע מבצע החיסונים בתום הגל השלישי.

אוטונומיה חרדית – ההתבדלות של חלק מן הקהילות החרדיות בזמן הקורונה, כאשר בעליל ובמזיד הן הפרו כקולקטיב את הנחיות הקורונה וחלקן אף בחרו במדיניות פנימית של "חסינות העדר" בלי להתחשב בהשפעת התחלואה שבתוכם על הסביבה, הוגדרה בפי רבים כ"אוטונומיה חרדית" או "מדינה בתוך מדינה."

אופוזיציה למדינה – הגדרה קולעת להתנהלות האופוזיציה בראשות נתניהו, היוצרת דה-לגיטימציה לממשלה ולראש הממשלה ומצביעה אוטומטית נגד כל הצעה וחוק של הממשלה, כולל חוקים שהוכנו עוד בממשלה הקודמת, כולל חוקים חיוניים לאינטרס הלאומי כמו חוק האזרחות.

אושפיזום – תחליף לאושפיזין בסוכה, בעידן סגר החגים – אירועים של אירוח בסוכה וירטואלית בזום.

אזיק אלקטרוני – כינוי גנאי לצמיד אלקטרוני שנועד לאפשר מעקב על חוזרים מחו"ל כדי שיוכלו לשהות בבידוד בבתיהם ולא במלוניות.

אחוז החסימה – החרב המתהפכת מעל מפלגות רבות בבחירות (שהניב את קמפיין הגעוואלד המצליח של חלקן).

אי הפתעה – הסכמה בין ממשלת בנט לממשל ביידן על אי-הפתעה הדדית בהכרזות מדיניות. ראש האופוזיציה סילף זאת להתחייבות ישראלית לאי-הפתעה בפעילות צבאית, במסגרת תעמולת הדה-לגיטימציה נגד הממשלה.

איים ירוקים – אזורים שהוגדרו כפתוחים לתיירות בטרם נפתחה התיירות בשאר רחבי הארץ – אילת וים המלח.

אכיפה – סוגיה משמעותית בהתמודדות עם הקורונה – הקושי לאכוף את ההחלטות וההגבלות, בעיקר במגזר החרדי.

אנרכיה – אי שלטון. המצב בישראל של אובדן השלטון במהומות במגזר הערבי ובעיקר בערים המעורבות בזמן מבצע "שומר החומות".

בבונים – תגובה אוטומטית מתבכיינת של ביביסטים על ביקורת, שנועדה לסתום את פיות המבקרים. "אה, אתה אומר שאנחנו בבונים."

בדיקת עובדות – מגמה תקשורתית בארה"ב, עם ניסיונות חיקוי בישראל, להציג בשידור חי לצד דברי טראמפ את שקריו מול עובדות האמת.

בוגדים – ובפי המהדרין "שמאלנים בוגדים", כלומר כל מי שלא סוגד לנתניהו (גם כאלה שהם הרבה מימין לו), בפי הביביסטים.

בוסטר – החיסון השלישי נגד קורונה.

בחירה ישירה – אחד מרעיונות הנפל של נתניהו בניסיונו לשמר את שלטונו, לאחר שלא ניצח גם בסיבוב הרביעי, היה לערוך בחירות ישירות לראשות הממשלה, בלי בחירות לכנסת במקביל.

ביצוע של גמר – הגדרה של צוות השופטים ב"זמר במסכה" לכל ביצוע.

בלימה רכה – הגדרה למדיניות ממשלת בנט של בלימת הקורונה ללא הגבלות דרסטיות וסגרים.

בן ערובה – תקציב המדינה, שנחטף בידי נתניהו כבן ערובה לצורך גניבת הרוטציה.

ברדק – הגדרת אופן תפקוד ממשלת נתניהו, בעיקר במאבק בקורונה, בתעמולת הבחירות של תקווה חדשה.

ברית אחים – הכינוי לשיתוף הפעולה בין בנט ללפיד אחרי בחירות 2013, ששב בגדול בהקמת ממשלת האחדות עם הרוטציה בין השניים. 

בת זונה – הגידוף האולטימטיבי. הוטח פעמיים לעברה של ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ד"ר שרון אלרעי פרייס, בפי אלמוני שהשתתף דרך הזום בדיון של ועדת החוקה של הכנסת.

גבינה שוויצרית – להגדרה המיתולוגית של הרמטכ"ל אהוד ברק את הסכם אוסלו: "גבינה שוויצרית, עם יותר חורים מגבינה," הייתה עדנה בסגר החגים, שלפחות בחלקו הראשון היה מלא בפרצות והוגדר כך בפי רבים.

ג'ו הישנוני – כינויו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בפיו של קודמו טראמפ במהלך הבחירות לנשיאות.

גוש השינוי – גוש המפלגות המתנגדות לנתניהו.

גוש השנאה / גוש השיסוי – הכינויים של הביביסטים לגוש השינוי.

גזלייטינג – מונח הלקוח מהשיח על התעללות רגשית: ערעור מניפולטיבי של תפישת המציאות של אדם על ידי פקפוק מתמשך בעובדות והצגת שקרים מוחלטים כאמת. יובא לפוליטיקה הישראלי בידי תעמולת נתניהו.

גניבת הרוטציה – האופן שבו כיבד נתניהו את ההסכם הקואליציוני של ממשלת האחדות עם כחול לבן.

געוואלד – קמפיין של מפלגות שעל פי הסקרים היו בסכנת הכחדה, שבו התחננו בפני תומכיהם להציל אותן ממחיקה. הקמפיין הזה הביא להישגים נכבדים לכחול לבן, מפלגת העבודה, הציונות הדתית ומרצ.

דור אבוד – הגדרה בכיינית של מפגינים צעירים במחאת בלפור את עצמם.

די אן איי לבן – בראיון להרצת הקמפיין שלה לראשות הליכוד, אמרה מירי רגב שהליכודניקים צריכים להפסיק לבחור מנהיגים עם די אן איי לבן, כלומר אשכנזים.

דמם בראשם – איום של נתניהו על ראשי חמאס לאחר מתקפת הטילים על תל-אביב.

הבטחה ליבתית – בתגובה על הביקורת נגדו שהפר הבטחת בחירות לא להקים ממשלה ברוטציה עם לפיד, הציע בנט להפריד בין הבטחה ליבתית, כלומר הבטחה שהיתה בליבת הקמפיין, כמו למנוע סיבוב חמישי או לא להחרים אף אחד, לבין הבטחות שוליות, כמו זו בנוגע ללפיד.

הבלונדינית המפגרת – כינוי שהדביקה ח"כ קרן ברק לח"כ אסנת מארק בעימות סוער בין ברק לחברות הכנסת מארק ושיר.

ההיגיון הבריא – קבוצת רופאים שהתאגדה תחת שם זה, התנגדה למדיניות הסגרים וההגבלות, בשל הפגיעה בכלכלה ובחברה, וקראה לפתוח את המשק ולחיות עם הקורונה.

הונאת המאה – כינוי נטול מודעות עצמית של נתניהו (!) להקמת ממשלת השינוי בידי בנט.

הורדוס – כינוי לשר האוצר ישראל כ"ץ בפי בכירי משרדו ובקמפיין ממושך נגדו ונגד נתניהו של נחמיה שטרסלר ב"הארץ".

הטלאי הירוק – כינוי לתו הירוק בפי כת מכחישי הקורונה וסרבני החיסונים.

הידיים של ימינה לרשותך – ההבטחה של בנט לנתניהו אחרי הבחירות. זה לא עזר לנתניהו, כי הציונות הדתית סירבה לקואליציה עם רע"ם.

היתכנות – בניסיונו לשפר את מעמדו במו"מ על הקמת ממשלת שינוי, גנץ עמעם את מסריו באשר לאפשרות של הצטרפותו לממשלה נוספת בראשות נתניהו. הוא סירב לשלול את האפשרות ואמר רק ש"אין לה היתכנות."

הכול טוב – לאחר ירי רקטות על קריית שמונה נשאל בנט אם המצב בשליטה והוא הפטיר "הכול טוב"; תשובה שעוררה תגובות של לעג.

הכלה – א. מדיניותו של נתניהו כלפי טרור ההצתות, מראשיתו במרץ 2018 ועד סיום תפקידו. הסתיימה עם חילופי השלטון. ב. אמירה אומללה (מבחינה פוליטית) של איילת שקד, בהסברת הרעיון של חיים לצד הקורונה, ש"נצטרך להכיל מתים במגפה."

הלך על הראש – פעולה ממוקדת בקמפיין הבחירות נגד מפלגה אחרת. למשל, הקמפיינים של נתניהו נגד ימינה.

הממשלה הישראלית הפלשתינאית הראשונה – כינוי הסתה לממשלת ישראל, מבית מדרשו של התועמלן המסית ברדוגו.

המן – כינוי של אחינועם ניני לנתניהו באירוע חגיגי ביום השבעת ממשלת השינוי. לאחר מכן ניני התנצלה וזכתה לגינוי חריף מפי רוגל אלפר.

הסגר היהודי – כינוי ל"סגר" מרצון של יהודים בארה"ב ובאירופה לנוכח גל אנטישמיות אלים בימי מבצע "שומר החומות".

הסלמה – החרפת המצב הביטחוני, בעיקר בגבול עזה, היה פחות ממלחמה, אך גם לא רק מבצע, וכונה בדרך כלל ההסלמה בדרום.

הקורונה מאחורינו – הכרזה של נתניהו, עדין בעיצומו של הסגר השלישי, בראיון לעיתונות הזרה. מסתבר שהידיעות על מותה של הקורונה היו מוקדמות מדי.

הקש בדלת – שם קוד לאזהרה המוקדמת לתושבי בית ברצועת עזה כדי לאפשר להם לעזוב את הבית לפני שהוא מופצץ. מקור הביטוי הוא מבצע ההתרמה מדלת לדלת של האגודה למלחמה בסרטן.

השבת הבנים – דרישה וציפיה שעלתה במהלך "שומר החומות", שהפסקת האש תכלול את השבת גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין שנפלו ב"צוק איתן". במו"מ על הסדרה בעזה עומדת ישראל על דרישתה להשבת הבנים.

התו השמח – כינוי (קצת ילדותי יש לומר) לתו הירוק על שמחות.

התיישבות צעירה – השם העדכני (יש שיאמרו המכובס) של המאחזים (יש שיאמרו הבלתי חוקיים) ביו"ש. המתיישבים נאבקו למען הסדרתם; מאבק שכלל שביתת רעב.

התליין מטהראן – כינויו רב השנים של אבראהים ראיסי, נשיא איראן, בשל עברו הרצחני כמי שהוציא המוני מתנגדי משטר להורג, בתפקידיו הקודמים ובהם נשיא בית המשפט העליון.

התפרצות – שם מכובס לגל הקורונה הרביעי בראשיתו, מתוך ניסיון לא לכנותו בשמו.

וונדר וומן – כינוי של האלופה האולימפית לינוי אשרם בפי אמא שלה, שהפכה לנחלת הכלל לאחר זכייתה במדליית הזהב בהתעמלות אמנותית.

וריאנט – ע"ע מוטציה.

זבל – כינוי לנתניהו בפי גנץ בראיון רדיופוני. ליתר דיוק – "הזבל הזה."

זן דלתא – הווריאנט ההודי שהביא את הגל החמישי של הקורונה.

חגורת החלודה – כינויו של אזור בצפון ארה"ב המשתרע מניו יורק ועד המערב התיכון. עד לסוף שנות ה-70 הוא נחשב למרכז תעשייתי משגשג, אך תהליכים שונים, בהם הגלובליזציה, גרמו לדעיכתו הכלכלית ולעזיבה של רבים מתושביו. המונח "חלודה" הודבק לו על שם המפעלים שננטשו בו. אחדות מן המדינות בו נחשבות, באופן מסורתי, למתנדנדות. הדיון בעתידו הכלכלי של חבל ארץ זה מילא תפקיד משמעותי במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב.

חוטיני מנומר – שאלה סקסיסטית של עו"ד איסמן, פרקליט המדינה, למתמחה שלו, על אודות התחתונים שלה, שהביא לקמפיין של ארגוני נשים נגד מינויו לתפקיד.

חוק האזרחות – כינו להוראת השעה שנועדה למנוע "שיבה שקטה" של פלשתינאים לישראל באמצעות נישואין. התקבלה מדי שנה בתמיכת כל המפלגות הציוניות, עד 2021 שבה אופוזיציית ביבי&טיבי סיכלה את קבלתה.

חוק הפיצול – כינוי לחוק המאפשר הכרה בארבעה ח"כים הפורשים מסיעתם כסיעה עצמאית, ולא רק בהתפצלות של שליש סיעה.

חוק וסדר – המבצע המשטרתי למעצרים המוניים של משתתפי הפרעות בזמן מבצע "שומר החומות".

חזיר שלטוני – הגדרה שהעניק חיים רמון לנתניהו, אחרי כישלון ניסיון התיווך שלו בין כחול לבן לבין לנתניהו בניסיון אחרון להציל את ממשלת האחדות.

חיסונים – משיח צדקנו, גרסת הקורונה.

ח"כ פורש – הגדרה לח"כ שפרש מסיעתו ועל פי חוק מוטלים עליו עיצומים ומגבלות. הליכוד ניסה להגדיר כך את ח"כ שאשא ביטון שפרשה מהליכוד, אך כיוון שהיתה על תקן של מפלגת כולנו בליכוד, הניסיון לא צלח. בכנסת ה-24 – מעמד שימינה מאיימת להשית על חבר הסיעה עמיחי שיקלי שמצביע ופועל כאופוזיציונר לכל דבר.

ח"כים נורווגים – כינוי מקניט לח"כים שנכנסו לכנסת בעקבות התפטרות שרים במסגרת החוק הנורווגי.

חסינות העדר – הגנה עקיפה ממחלות זיהומיות כאשר אחוז ניכר מהאוכלוסייה מחוסן וכך המחלה אינה מתפרצת ועוברת בין מרבית בני האדם. עמדה שהושמעה במהלך הקורונה היא שככל שתמשך המגיפה תיווצר חסינות עדר, ולכן הדרך לעצור אותה היא דווקא חזרה לשגרה. 

רעיון חסינות העדר שהיה בשוליים בגל הראשון של הקורונה, תפס תאוצה בשלב השני, בעיקר במגזר החרדי, כולל קהילות חרדיות שאימצו אותו ויישמו אותו באופן נבדל מהחברה הישראלית. בסופו של דבר חזרה התחלואה במגזר החרדי בהתפרצות גדולה והפריכה את הרעיון, כמו גם בשבדיה, המדינה שאימצה אותו.

חרמות – כינוי להתנגדות של מפלגות להקמת ממשלה עם מפלגות/אישים אחרים. אינפנטיליזציה של הפוליטיקה באמצעות הצגת התנגדות עקרונית כ"חרם" של ילדים על ילד בכיתתם.

טרור הטיק-טוק – גל עכור של תקיפת יהודים, בעיקר חרדים, בידי ערבים כדי לצלם זאת ולהעלות פוסט מתרברב בטיק-טוק.

יורים לי בגב – תגובתו של גנץ למכתב גלוי של קצינים במיל' שקראו לו לפרוש מן המרוץ.

ילד כאפות – כינוי לבנט שנהג לחזור שוב ושוב לנתניהו שמתעלל בו, כולל אחרי הבחירות האחרונות. בנט עצמו הגדיר כך את סמוטריץ'. בסופו של דבר סמוטריץ' הכשיל את הקמת ממשלת נתניהו ובנט החליף אותו בראשות הממשלה.

ילדה טובה – "תתנהגי כמו ילדה טובה" דרש ח"כ מיקי זוהר מיו"ר הוועדה המסדרת ח"כ עידית סילמן, בהתפרצות מיזוגינית ושוביניסטית. לאחר מכן התנצל על דבריו.

ימין על מלא – הבטחת הבחירות של נתניהו – להקים ממשלה על טהרת הימין.

יש לי להקיא – תשובתה של המדליסטית אבישג סמברג על השאלה מה היא הולכת לעשות עכשיו, בראיון מיד לאחר זכייתה.

ישיבת הצרחות – א. ישיבת ממשלה בנושא מועד סיום הסגר השלישי, שהתמקדה במחלוקת בטונים גבוהים וצורמים בין ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה החלופי גנץ, והקלטתם הודלפה (סביר להניח שבידי ראש הממשלה). ב. הישיבה שבה הממשלה לא מינתה את גנץ לשר המשפטים ולאחר מכן מינתה בהצבעה בלתי חוקית את אופיר אקוניס.

כלבה – כינוי לשלי יחימוביץ' במייל שהרצוג שלח לאילן ישועה ונחשף במשפט נתניהו, סמוך לבחירות לנשיאות.

לא ממשלת החלומות – ההגדרה הקולקטיבית של כל שותפי ממשלת השינוי את ממשלתם.

לא פרנסה, לא מעניין – מסר פוליטי חכם של בנט, שהביא לנסיקתו (הזמנית) בסקרים, חודשים אחדים לפני הבחירות.

לונג קוביד – התסמינים ארוכי התווך של הקורונה, אחרי ההחלמה ממנה.

לחיות עם הקורונה – גישה האומרת שהקורונה כאן לחודשים או אף שנים, ואי אפשר לחיות בסגר. יש ללמוד איך לחיות עם הקורונה.

ליל החניונים – כינוי להצבעה הלילית שבה ח"כים מכחול לבן הפרו את המשמעת הסיעתית בהצבעה על דחיית התקציב ובכך הביאו להתפזרות הכנסת. השם ניתן כיוון שח"כ רם שפע הסתתר במכוניתו בחניון הכנסת עד רגע ההצבעה.

לינץ' – הוצאה להורג ללא משפט בידי המון פרוע. למרבה הבושה המילה לינץ', המוכרת לנו ממקומות אחרים, הפכה לחלק מן השיח שלנו עקב לינץ' של ערבים ביהודי בלוד, ניסיונות לינץ' רבים של ערבים ביהודים, שאחד מהם הסתיים בפציעה אנושה של הקורבן וכן בניסיון לינץ' של יהודים בערבי. יש לציין, שלינץ' הוא רצח, ואם הקורבן נשאר בחיים זהו ניסיון לינץ'.

לך – טרנד בפייסבוק: מתנגדי נתניהו הוסיפו מסגרת לתמונת הפרופיל שלהם עם הכתובת "לֵךְ", כשהלמ"ד היא בפונט המפורסם של מחל. טרנדים בתגובה: "לכו אתם", "בואו – אהבת חינם", "לכו אתם קיבינמט" ו"לאן" (עם הלמ"ד באותו פונט). לאחר הקמת ממשלת השינוי, אלה שהתבכיינו על הטרנד פתחו טרנד המשכי של תמונת בנט עם אותו כיתוב.

לתת כתף – שמו של מבצע החיסונים נגד קורונה.

מגרש חנייה – כינוי למפלגות ימין שעל פי הסקרים חונים בהם, באופן זמני, מצביעי מרכז ושמאל, כי הם אלטרנטיבה להחלפת נתניהו. תחילה היה זה בנט ואח"כ סער.

מדוכאי חיסון – מי שבשל מחלה או גיל, המערכת החיסונית של גופם אינה פועלת כהלכה.

מדינות מתנדנדות – מדינות בארה"ב, שלפי הסקרים התנהל בהן קרב צמוד בין המועמדים לנשיאות, ולכן בהן מיקדו שני המועמדים את מרב המאמצים והמשאבים שלהם. מדינות אלה מכונות לעתים גם "מדינות סגולות" – שילוב של האדום, המפלגה הרפובליקאית והכחול, המפלגה הדמוקרטית.

מה ששלו שלו – ביטוי ישן שהוחזר לשפה העדכנית בידי אופירה אסייג בתוכנית "אופירה וברקו". משמעותו – גם אם אני מותח עליו ביקורת, היא לא מוחקת את הישגיו.

מוטציה – התפתחות וירוס הקורונה. המוטציות נקראו על שם המקום שבו נתגלו לראשונה: המוטציה הבריטית, המוטציה הדרום אפריקאית, המוטציה ההודית וכד'.

מזימת אפריל – הגדרה של גנץ לתוכניתו של נתניהו להשתלט אחרי הבחירות על משרד המשפטים ולפטר את היועמ"ש ולמנות יועמ"ש ופרקליט מדינה שיחלצו אותו מן המשפט. כל זאת, אם כחול לבן לא תעבור את אחוז החסימה. תיאור המזימה עמד בלב קמפיין הגעוואלד של כחול לבן.

מחזיק אותי בגרון – מנדבליט מלין על שי ניצן, פרקליט המדינה לשעבר, שמשך את ההחלטה על העילה לסגירת תיקו בנושא פרשת הרפז.

מטבוחה – הגדרה של נתניהו, בזמן מערכת הבחירות, לממשלה שתקום בישראל אם לא תהיה בראשותו.

מטרו – כינוי למערכת המנהרות התת-קרקעיות של חמאס ברצועת עזה, שהופצצה וחלקה הגדול הושמד במבצע "שומר החומות".

מיזנטרופ – שונא אדם. הגדרתה של מירי רגב למי שלא מצביע לליכוד. מסתבר שהיא כלל לא ידעה מה זה מיזנטרופ וחשבה שזה כפוי טובה...

מי זה – הקריאה הקצובה של הקהל בתוכנית הפופולרית "זמר במסכה" שעה שהזמר העלום הסיר את המסכה.

מלונית – בתי המלון שהוקדשו לבידוד לחוזרים מחו"ל בזמן הקורונה.

מלחמת אזרחים – ביטוי מצמרר, שעלה לכותרות במערכון ויראלי של שאולי ב"ארץ נהדרת" בתשדיר הבחירות, והפך כמעט לתיאור מצב במהומות הערבים בזמן מבצע שומר החומות.

מלחמת התשה – כינוי למלחמה של האופוזיציה נגד הקואליציה בכנסת, כולל פיליבסטרים אינסופיים על כל הצבעה, הגורמים לדיונים מדי לילה עד שעות הבוקר המאוחרות.

ממליך המלכים – כינוי למנסור עבאס מרע"ם, שלאחר הבחירות דומה היה שבידו המפתח לקבוע אם תקום ממשלה נוספת של נתניהו או ממשלת שינוי.

ממשלה אנטי ציונית – בשפה הביביסטית, הנגזרת מעקרון-העל שהמדינה זה ביבי – ממשלה שלא נתניהו עומד בראשה.

ממשלה בתוך ממשלה – האשמה (האשמת שווא, ראוי לציין) של נתניהו נגד כחול לבן, כאילו היא פועלת באופן לעומתי לממשלה שבה היא חברה.

ממשלת השינוי – ממשלת בנט-לפיד שהחליפה את ממשלות נתניהו בתקווה לחולל שינוי משמעותי ומהותי בחברה הישראלית.

ממשלת זדון – הגדרה בתפילת הימים הנוראים לעריצות הרומאית שהביאה לחורבן הבית ("כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ"). "גדולי" התורה החרדים הגדירו כך את ממשלת השינוי בפשקוויל שפרסמו בעיתונות החרדית.

ממשלת ריפוי – אחד הכינויים של ממשלת השינוי.

ממשלת רעננה מראענה – כינוי גנאי לממשלת השינוי, בנאומו של נתניהו בישיבת ההשבעה (כינוי שהופץ עוד קודם לכן בטוויטר). רעננה היא מקום מגוריו של בנט, שנחשב כמעוז הבורגנות ומראענה היא ח"כית ערבייה ממפלגת העבודה שהתבטאה בצורה קיצונית נגד הציונות וישראל.

ממשלת שמאל – הגדרה מוזרה של ממשלת השינוי בראשות בנט שנמצא ימינה מנתניהו ועם שלוש מפלגות ימין דומיננטיות – בפי נתניהו ומעריציו.

מנה – כל אחד משלושת חלקי החיסון נגד קורונה.

מניאק – שי ניצן בפי מנדלבליט בהקלטה עתיקה של שיחה עם אפי נווה, שנחשפה בידי עמית סגל וגיא פלג.

מסדרון המוות – כינוי למסדרון שבו אירע אסון הר מירון שבו קיפחו את חייהם 45 איש.

מצדה פרטית – כינוי להתבצרות של נתניהו בשלטון בכל מחיר, בנאום של נפתלי בנט בו הודיע שיקים את ממשלת השינוי עם לפיד.

משאל עם – ההגדרה של נתניהו לרעיון הבחירה הישירה לראשות הממשלה שהציע. הגדיר זאת כמשאל עם על המשך שלטונו.

משוואה חדשה – הבטחות נתניהו וראשי מערכת הביטחון לאחר מבצע "שומר החומות", שמתכונת היחסים מול חמאס ברצועת עזה תהיה שונה מכפי שהיתה לפניו.

משילות – המצרך החסר ביותר בישראל של השנים האחרונות.

מתהפך כמו סטייק – טענה שהטיחה מירי רגב לעבר אייל ברקוביץ', במופע האימים שבו איימה עליו שאם לא יתנצל לא ימונה לאימון הנבחרת. רגב התכוונה לכך שהוא משנה את עמדותיו כפי שסטייק מתהפך. בני ציפר שהריע לה על דבריה, טען שהיא רמזה לנטייה מינית של הומו.

נאום החיסונים – נאום נתניהו בטקס יום השואה ב"יד ושם" שהוקדש להתהדרות עצמית בהבאת החיסונים.

נאום המצפן – נאום בכנסת של הנשיא ריבלין, שבו טען שהמדינה איבדה את המצפן וקרא לממשלה להתעשת.

נאום השיעולים – נאום של נסראללה לציון יום השנה לנסיגת צה"ל מלבנון, שבו הרבה להשתעל ועורר השערות והערכות שונות על מצבו הבריאותי.

נאום שלוש האימהות – נאום מכונן של הרמטכ"ל כוכבי בטקס פתיחת יום הזיכרון ברחבת הכותל.

נה נה נה נה נההה – ביטוי לעגני של נתניהו על הביקורת עליו ועל ממשלתו, בראיון ליונית לוי בערוץ 12.

נוכל – א. כינוי שנתניהו הרוויח בחוסר יושר כבר לפני שנים, וכדי להוכיח בעליל שהוא ראוי לתואר הוא הפר את ההסכם הקואליציוני עם כחול לבן וגנב את הרוטציה. ב. קריאות של ח"כים מהליכוד נגד בנט בנאום ההשבעה, בטענה שבגד בימין (כלומר בנתניהו) והקים ממשלת שמאל (כלומר ממשלה שנתניהו אינו עומד בראשה).

נזק אגבי / סביבתי – הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים הנלווית לפעולות הכירורגיות של חיל האוויר ברצועת עזה.

ניסוי בבני אדם – מבצע החיסונים, ביקום המקביל של כת מכחישי הקורונה ועוכרי המדע. ומכאן... נאצים... אלרעי פרייס היא "מנגלה" וכו'.

נסיינים – האנשים שהתנדבו לקבל את החיסונים נגד קורונה בשלב הניסוי של החיסון הישראלי.

נפל חלל – הגדרה מעניינת של יאיר לפיד לנסיבות מותו מדום לב של ח"כ סעיד אל-חרומי.

סגר החגים – הסגר שהוטל על מדינת ישראל בחגי תשרי, בשיא הגל השני של הקורונה.

סגר לילי – רעיון שלא יצא לפועל כתחליף לסגר – סגר משעות הערב ועד הבוקר. בוצע במדינות אירופיות רבות.

סגר מהודק – השלב השני של הסגר השלישי, אחרי שהשלב השני היה אוורירי ולא התממש בפועל.

סגר מחורר – תיאור סגר החגים, שהיו בו הרבה מאוד פרצות ועיגולי פינות. בסופו של דבר הוא דווקא היה אפקטיבי ומוצלח. תיאור מדויק, לעומת זאת, של השלב הראשון בסגר השלישי.

סגר רביעי – האיום שריחף מעל ראשנו, אך סוכל בזכות חיסון הבוסטר.

סגר שלישי – מה שנשמע תחילה כ"לא יעלה על הדעת", אך עלה גם עלה, מיד אחרי חנוכה.

סיבוב חמישי – החרב המתהפכת מעל מדינת ישראל. ניסיונו של נתניהו לגרור אותנו לעוד מערכת בחירות לאחר שגם בפעם הרביעית לא הצליח לגבש רוב. סיכול המזימה היה המניע המרכזי להקמת ממשלת השינוי.

סיבוב רביעי – בחירות 2021, שהיו הרביעיות בתוך שנתיים.

סימטריה – ניסיון מגושם ליצור סימטריה מלאכותית בין ההתקוממות ההמונית והפרעות הרבות של ערבים נגד יהודים, למספר אירועים, חמורים וראויים להוקעה בפני עצמם, של קומץ יהודים נגד ערבים.

ספורט יחידני – פעילות ספורטיבית שאדם מבצע בעצמו. אחת ההחרגות בסגר החגים.

עדר – כינוי לאנשים שהתחסנו נגד הקורונה בז'רגון של כת מכחישי הקורונה וסרבני החיסונים.

עוצר לילי – שם נוסף לרעיון הסגר הלילי.

עלה בידי – ההודעה הדרמטית של יאיר לפיד לנשיא ריבלין, שהצליח להקים ממשלה.

ערים מהבהבות – הגדרה (בלתי רשמית) שנוספה לרמזור הקורונה. לצד צבעי האדום, כתום, צהוב וירוק, נוספה הגדרה זו לגבי ערים שהחלה בהם מגמה מסוכנת של עליה בתחלואה.

ערים מעורבות – הערים שחיים בהן יהודים וערבים ובעת מבצע "שומר החומות" נערכו בהן פרעות ביהודים.

עריקים – אנשים העורקים ממפלגתם ועוברים למחנה השני. נתניהו ניסה בכל דרך ללכוד עריקים מימינה ומתקווה חדשה בניסיון לסכל את הקמת ממשלת השינוי.

פודיום – הבמה עליה עולים הזוכים במדליות באולימפיאדה. בעקבות ההישגים של המשלחת הישראלית לאולימפיאדת טוקיו, שזכו בארבע מדליות ומתוכן שתי מדליות זהב, הפך הביטוי "פודיום" לתיאור של הצלחה. "עשיתי פודיום".

פופוליסט – כינוי גנאי לכל פוליטיקאי שדוחף להקלות בסגר או שולל את הסגר. יו"ר ועדת הקורונה ולימים שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון זכתה לקיתונות של הכינוי.

פייק מנהיג – אמירה בוטה בנאום פוליטי של דינה זילבר, עדין בעודה המשנה ליועמ"ש, שלא הזכירה שם, אך היה ברור לכל שכוונתה לנתניהו.

פייק סגר – כינוי לסגר החגים, שהיו בו הרבה פרצות, הקלות והחרגות. בסופו של דבר הטענה לא היתה נכונה. הסגר היה משמעותי.

פיליבסטר – תמרון פוליטי שתכליתו לעכב הכרעה כלשהי בבית המחוקקים באמצעות שיטות שונות למשיכת זמן. מקובל כפעולה נדירה שנועדה למחות על חוק שההתנגדות לו חריפה במיוחד. הפך לתמרון יומיומי של האופוזיציה בראשות נתניהו במלחמת ההתשה נגד ממשלת בנט, ובכך איבד את ערכו.

פלצבו – תרופת-דמה, ללא חומר כלשהו, אך יש לה השפעה פסיכוסומטית שמביאה להחלמה. עלתה לכותרות כחיסון-דמה ששימש קבוצת ביקורת בניסוי של חיסון הקורונה.

פעולה כירורגית – שיטת הפעולה של צה"ל, בעיקר במבצע "שומר החומות", של פגיעה ממוקדת במחבלים תוך מזעור למינימום את הפגיעה בבלתי מעורבים.

פקה-פקה-שאשא-שאשא – כינוי גנאי רווי בגזענות ורצון להשפיל, שכינה נתניהו את ח"כ שאשא ביטון.

פקידים – כינוי מקטין ולעגני לאנשי השירות הציבורי בפי נתניהו, סביבתו ומעריציו.

פרונטלי – בעידן שבו הזום הוא זירת המפגש/הלימוד העיקרי, יש צורך בהגדרה למפגש רגיל, פנים אל פנים. ההגדרה שניתנה – פרונטלי. מפגש פרונטלי, שיעור פרונטלי וכו'. אני מבכר את הביטוי העברי: פנים אל פנים, שבמהלך הזמן יותר ויותר השתמשו בו.

פרעות תשפ"א – כותרת מדויקת ב"ידיעות אחרונות" לפרעות שביצעו ערבים ישראלים בימי מבצע "שומר החומות", מאה שנה אחרי פרעות תרפ"א.

צור ישראל – מבצע העלאתם של שארית יהודי אתיופיה.

צמיד אלקטרוני – ע"ע אזיק אלקטרוני.

צפונבונים אשכנזים – כינוי הסתה של דודי אמסלם לממשלה.

קבינט המומחים – קבוצת רופאים ומדענים המייעצת לפרויקטור הקורונה ולממשלה.

קואזיציה – טענת שווא של נתניהו כלפי כחול לבן, כאילו ישבה בקואליציה והיתה אופוזיציה.

קורונה – מילת השנה תש"ף שלמרבה הצער האפילה על חיינו גם בתשפ"א.

קורונת המתחסנים – כינוי לגל הרביעי, בפרסומי הפייק-ניוז של כת סרבני החיסונים.

קריצה – המצלמה קלטה את גדעון סער, שישב בכנסת אחרי כתפו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, קורץ בסיפוק רגע לפני תרגיל פרלמנטרי מוצלח שבו גוש השינוי גבר על נתניהו.

קמפיין מרשמלו – כינוי לקמפיין רך, לא אגרסיבי.

ראש הממשלה – א. נפתלי בנט. ב. כינוי שח"כ נתניהו מכנה את עצמו ודורש מאנשיו לכנות אותו. ג. מנסור עבאס, על פי תועמלני תעשיית השקרים.

ראש סיכה – כינוי מקניט של נתניהו לבנט.

ראשון ברוטציה – הוויכוחים במשאים והמתנים על הרכבת ממשלה רוטציונית עסקו בשאלה מי יהיה הראשון ברוטציה, כלקח מגניבת הרוטציה עם גנץ בידי נתניהו. בממשלת בנט-לפיד בנט הוא הראשון.

רוטציה – הסכם בין שתי מפלגות על מינוי שני ראשי ממשלה שיתחלפו ביניהם באמצע הקדנציה. ממשלת רוטציה ראשונה הוקמה בין פרס ושמיר ב-1984 וההסכם כובד. ממשלת רוטציה שניה הוקמה ב-2020 בין נתניהו וגנץ, אך נתניהו גנב את הרוטציה. ממשלת השינוי היא ממשלת הרוטציה השלישית, בין בנט ולפיד. כדי לסכל את הקמת ממשלת השינוי הציע נתניהו לכל מי שעבר בדרכו רוטציה, אך אף אחד כבר לא האמין לו.

רוטציה משולשת – אחד ההצעות של נתניהו לסיכול ממשלת השינוי הייתה רוטציה משולשת בינו לבין סער ובנט. שניהם דחו על הסף את הבדיחה.

ריסון מהודק – ייצור כלאיים בין הגבלות לסגר.

שומר החומות – מבצע צה"ל בעזה בעקבות מתקפת הטילים על ירושלים.

שונא אנשים – יאיר לפיד, על פי גנץ.

שחרר – ציפיה מנתניהו, האוחז בקרנות השלטון וגורר אותנו מסיבוב בחירות אחד למשנהו להרפות, לשחרר, ולתת למדינה להתקדם.

שמאלה – כינוי גנאי של נתניהו לימינה, בעת שניהלה מו"מ להקמת ממשלת השינוי.

שמד – א. טענה בקרב חוגים קיצונים במגזר החרדי, על פיה הסגר הוא גזירת שמד שנועדה להשבית תורה בישראל. ב. ממשלת שמד – כינוי לממשלת השינוי בפי הח"כים החרדים.

שעיר לעזאזל – האחראים והאשמים בכישלונותיו של נתניהו. רשימה חלקית: רוני גמזו, יפעת שאשא ביטון, גנץ וכמובן האזרחים.

תגובה בלתי פרופורציונלית – תגובה קשה כלפי חמאס על עצם הפרת הריבונות, ללא פרופורציה בין הפגיעה והתגובה.

תו ירוק – שם הקוד לפתיחת אירועי תרבות ותחומים נוספים למחוסנים ומחלימים שנשאו אישור רשמי של משרד הבריאות.

תופעות לוואי – ההפחדה הגדולה מפני החיסון התמקדה בתופעות לוואי דמיוניות. בסופו של דבר היו תופעות שוליות שבשוליות, שהתפוגגו בתוך שעות או לכל היותר ימים.

תמונת ניצחון – הניסיון לסיים את מבצע "שומר החומות" בתמונה דרמטית שתציג ניצחון מובהק של ישראל. במלחמות מן הסוג הזה, הדבר כמעט בלתי אפשרי.

תעודת מחלים – רעיון מוקדם של השר ליצמן, שהתגלגל לימים לדרכון הירוק שהתגלגל לתו הירוק.

תקציב או בחירות – הברירה שכחול לבן הציבה בפני נתניהו לקראת דצמבר 2020, כאשר הוא ניסה להביא לאישור "תקציב" לשמונה ימים, כדי להשאיר לעצמו פרצה לגניבת הרוטציה. והשאר – היסטוריה.

תקציב המשכי – פתרון דחק שנועד לאפשר מינימום תפקוד של הממשלה באין תקציב מדינה.

2. צרור הערות 8.9.21

* דרוש שינוי דרמטי – שלוש עובדות על המצב בגבול עזה:

העובדה הראשונה היא שעם הקמת ממשלת השינוי חל מהפך משמעותי בתגובה הישראלית לטרור. בעוד ממשלת נתניהו אִפשרה לאוייב להצית את שדות הנגב באין מפריע, הממשלה הנוכחית גיבשה מדיניות של "דין הצתה כדין רקטה" – כל הפרת ריבונות נענית בתגובה קשה.

העובדה השנייה היא שהשינוי במדיניות ישראל לא הצליח להשיג את התוצאה הרצויה. היא לא מרתיעה את חמאס להמשיך בהצתות ובטרור הגדר.

העובדה השלישית היא שמבצע "שומר החומות" לא יצר הרתעה. בעוד מבצע "צוק איתן" הניב שלוש שנים וחצי של שקט, מבצע "שומר החומות" לא יצר שבוע של שקט.

מה המסקנה משלוש העובדות הללו? שיש צורך בשינוי דרמטי. איני מתכוון לכך שהתגובות תהינה יותר חריפות. או שנהדק את הסגר. או שנצמצם את שטח הדיג. איני מדבר גם על  עוד סבבים או מבצעים מן הסוג של "עופרת יצוקה" עד "שומר החומות". יש צורך במבצע נוסח "חומת מגן" שיחזיר את חופש הפעולה של צה"ל ושב"כ לרצועת עזה, כפי שהם בשטחי הרש"פ.

* הצד החיובי – הצד החיובי במחדל הבריחה מכלא שאטה, הוא שאולי במרדף אחריו יחוסל הארכי-טרוריסט זכריא זביידי.

* מתחרה בגדעון לוי – עודא בשארת החליט להתחרות עם עמיתיו לשוקניה גדעון לוי, עמירה הס ורוגל אלפר בהסתה נגד מדינת ישראל. בפשקוויל החדש הוא האשים את המדינה בכך שהיא מעודדת את הפשיעה והרצח בחברה הערבית כדי להגשים את חלום "ארץ ללא עם". כלומר יש כאן קונספירציה של ג'נוסייד. לכן המשטרה אינה פועלת נגד הפשע ועסוקה בלעצור "מפגינים" ערבים. מה פירוש "מפגינים"? פורעים ומבצעי לינץ'.

* עקיצת דאבור – גם אחרי שהוא הבקיע גול בשם נבחרת ישראל, אין מקום בנבחרת למי שמאחל לכוחות הביטחון של המדינה בשעת מלחמה: "אל תחשבו שאלוהים לא רואה את עושי העוולה. יום יבוא והוא יתחשבן איתם."

ולא, זה ממש לא קשור לכך שהוא ערבי. אדרבא, כולנו התרגשנו כשאיאד שלבי הביא לנו שתי מדליות זהב במשחקים הפראלימפיים וכאשר ערבים ייצגו את ישראל בנבחרת, מימי רפעאת טורק וזאהי ארמלי ועד היום. אבל מי שמקלל את כוחות הביטחון של ישראל ומאחל לנקם בהם, אינו ראוי לייצג את המדינה.

* ההצגה הכי טובה בעיר – האם משרד הבריאות הברזילאי לא ידע לפני המשחק על השחקנים הארגנטינאים שהפרו בידוד? פתאום נודע להם על כך בדקה השישית? ברור שהיה להם עניין בדרמה בשידור חי של פיצוץ המשחק.

* תיקון טעות – בהסתמך על נחום ברנע כתבתי שפרופ' דוד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, נבחר לתפקידו פה אחד בידי מליאת האקדמיה. זאת טעות, הוא נבחר ברוב של 70%. התנגדות של 30% למועמד יחיד, אינה זניחה. הסיבה להתנגדות הייתה פעילותו הפוליטית של הראל בשמאל הרדיקלי. ודוק – לא עמדותיו, אלא פעילותו האקטיבית, כאשר כיהן כסגן הנשיא, והעובדה שהשתמש בתוארו כסגן הנשיא כשחתם על עצומות השמאל הרדיקלי.

ובאשר להערתו של בלפור חקק על האבהות על המושג "ארון הספרים היהודי". את המידע על אבהותו של חיים באר למדתי מפיו של באר עצמו. כיוון שהוא איש אמת, ולא מי שיתהדר בנוצות לא לו, חזקה עליו שלא היה מודע לכך שחיים הזז קדם לו. הוא השתמש בביטוי בהקשר של "חזרה לארון הספרים היהודי", שהיא אתוס מכונן של תנועת ההתחדשות היהודית. 

* לו יכולתי למחוק – לו ניתנה לי אפשרות למחוק דבר אחד שכתבתי בשנת תשפ"א – מה הייתי מוחק? את דברי השבח והקילוסין שכתבתי על יהודה משי זהב כאשר התפרסם שהוא זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. העליתי על נס את פועלו ומפעל חייו, את המהפך החד שעבר בחייו, וכיניתי אותו, אוי לבושה – החוזר בתשובה. מי שהיה אנטי ציוני רדיקלי וחזר בתשובה לציונות.

אוי לחזרה בתשובה שכזו...

* נסתם הגולל – ב-1 ביולי 1972, ביום הראשון של החופש הגדול שלי אחרי כיתה ג', עברנו ל"בית החדש", ברח' עוזיאל 153 פינת יוסף צבי 67 פינת עלומים 26 ברמת-גן. עד אז גרנו בדירה קטנה ברח' עוזיאל 132. המעבר היה חציית הכביש והליכה של 3-4 בתים דרומה. נשארנו באותה שכונה, באותו בית ספר ועם אותם חברים, אך בבית חדש לגמרי, מהניילון, ובדירה מרווחת יותר.

היה זה בית גבוה במושגי התקופה – 7 קומות (כולל קומת פנטהאוז) ועם האטרקציה שלנו, הילדים – מעלית! ואינטרקום שאפשר לשגע בו את השכנים. אנחנו התגוררנו בקומה החמישית.

הוריי היו פעילים מאוד בבית, חברים בוועד הבית. אמא שלי יזמה וטיפחה גינה לתפארת, שזיכתה את הבית בפרסים מטעם המועצה למען ישראל יפה. אבא שלי היה הגזבר הנצחי של ועד הבית, עד שנותיו האחרונות, כשכבר לא היה מסוגל לכך, בשל מחלת הדמנציה הארורה שפקדה אותו. שנה ורבע לאחר המעבר לבית החדש, פרצה מלחמת יום הכיפורים, בילינו במקלט של הבית, וזו אולי החוויה המשמעותית ביותר שלי מהבית.

בבית הזה טמונים זיכרונות ילדותי ונעוריי. הבית הזה נשאר תמיד בית שלי, עוד שנים רבות אחרי שהקמתי את ביתי ואת משפחתי. בבית הזה אימי נפטרה לפני 33 שנים. בבית הזה אבי נפטר לפני שנתיים. בבית הזה נפטרה בת הזוג של אבי בשנה שעברה. כולם מתו בבית ולא בבית החולים. כפי שרצו. ואחרי מותם הקדשנו ימים רבים לסידור הבית וצלילה לספרים, לאלבומים, לתקליטים ולאוספים, והייתה זו חוויה מרוממת נפש.

ביום ראשון השבוע מכרנו את הבית. היתה זו עסקה טובה לשני הצדדים. רצינו בה. שמחנו בה. אבל זה גם יום קשה וצובט בלב. כאילו היום נשלם תהליך הפרידה מהורינו.

* טבין ותקילין – את הבית בעוזיאל 153 קנו הוריי ב-91,000 ל"י. ₪ הוא 10,000 ל"י. אם כן, הם קנו את הבית ב-9 ₪ ו-10 אג'.

* ספר + בונוס – מה עושים עם כל הספרים בבית ההורים? הייתי שמח להביא אותם לביתי. אך גם כך הספרים ממלאים קירות שלמים בביתי, ואילו הייתי מביא גם את אלה... זו היתה עלולה להיות עילה לגירושין. ספרים רבים תרמנו למדרשת השילוב נטור. וכמובן שלא התאפקתי ולקחתי כמה עשרות ספרים הביתה.

בשבוע שעבר קראתי את "מסעות בנימין השלישי" של מנדלי מוכר ספרים עם בונוס – הערות בעיפרון, בשולי עמודי הספר, בכתב ידה של אמי.

אורי הייטנר

* * *

משה גרנות

קורותיה של גיבורה

על "שלום לך, איראן"

מאת פאריסה דניאל

עריכה – ד"ר לאה צבעוני

חירות 2021, 198 עמ'

קורותיה של פאריסה דניאל, כפי שמפורטות בספר שלפנינו, משאירות את הקורא פעור פה: לא סביר שאישה תעבור עשרה מדורי גיהינום, כמו שפאריסה עברה, ותישאר אופטימית, ונכונה תמיד לסייע לאנשים, ולהילחם בגבורה עילאית למען זכויות ליהודים, ובעיקר למען נשים יהודיות במשטר האימים של איראן שאחרי המהפכה האיסלאמית.

הספר מתאר את יוון המצולה שבו נאלצות נשים איראניות, ובעיקר נשים יהודיות באיראן, לבלות את ימי חייהן: לנשים אין זכות דיבור, אישה צריכה לשמש שפחה של המשפחה, ואל לה לשאוף להשכלה. נשים לוקות מנחת זרועם של הבעלים, וזה מוכר כלגיטימי בעיני החוק. ולמי שמרים גבה בתמיהה, אני ממליץ לקרוא בקוראן סורה ד', פסוקים 3, 39-38, וסורה ז' פסוק 7, ויגיע למסקנה, שמוחמד עצמו התיר להכות את האישה הסוררת, וגם "הנשר הגדול", הרמב"ם, מרשה להכות את האישה בשוט אם היא תימנע מלבצע את המטלות המוטלות עליה, כולל לרחוץ את רגליו של הבעל (משנה תורה, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י'). חוק המדינה של איראן גם מחייב אישה לתת את כל רווחיה לבעל.

נמשיך בתיאור מעמדה של האישה באיראן, כמתואר בספר שלנו: כמקובל בכל החברות הפרימיטיביות, הכלה חייבת להוכיח את תומתה בדם הבתולים על המצעים. ברור שלבעל מותר שיהיו פילגשים, ומותר לו לבלות עם זונות.

אביה של פאריסה מחלק את הונו בחייו לשלושת בניו, ולא משאיר לפאריסה דבר. זה גורם לאכזבה אדירה אצל חמותה מאנז, ואצל בנה, אומיד, בעלה של פאריסה, ומשום כך היא נידונה לשמש שפחה בבית, כמו שהייתה שפחה בילדותה כשאימה, ואחיה התעמרו בה, והיכו אותה. ברור שאומיד מכה אותה, וכשמוזמנת משטרה, השוטרים מצדיקים את הבעל. ולא רק זאת, אחד השוטרים מציע לה עסקה – שהיא תשכב איתו, ובתמורה הוא יאסור את הבעל המכה.

פאריסה יולדת פעמיים בנות (ג'סטין ורוז), ומשום כך היא אינה ראויה לקבל מתנת לידה, ואף לא לביקור של הבעל. אדרבה, הוא גם לא מוכן לממן את האשפוז בבית חולים, והיא נאלצת ללדת בבית חולים מוזנח, ובו יחס מחפיר ליולדת (כולל מכות).

יחסי האישות עם אומיד, הדוחה פיזית, והמדיף ריח רע, הם עבור פאריסה סיוט, והיא מנסה להתחמק מהם בכך שהיא מתגוררת אצל אימה. משפחתו של אומיד מנדה אותה, מתעלמים ממנה, ומונעים אוכל מבתה. בימי הנידה היא מחויבת להיות פרושה מהמשפחה, לא לאכול בכלים הרגילים, ולא לשבת על השטיח שעליו יושבת המשפחה.

פאריסה מבקשת לבקר קרובת משפחה בישראל, אבל לפי החוק האיראני, אישה אינה רשאית לקבל דרכון ללא אישור בעלה. וכדי למנוע ממנה לנסוע לישראל (למרות שכבר קנתה כרטיסים לאיסטנבול, ומשם לארץ), הוא משכר אותה באלכוהול, ומכניס אותה להריון. היא נוסעת לבסוף לישראל, וזוכה לחוויות נפלאות אצל דודיה, אבל כשהיא חוזרת, משפחת בעלה קוראת לה "זונה!" – כי מי יודע אם מי היא התרועעה בישראל (היא הרי היתה בהריון, ורוב הזמן הקיאה). לאישה הרי אסור לצאת מהבית! כדי להעניש אותה, הם מביימים שוד, וגונבים לה את כל תכשיטיה.

למרות המגבלות האינסופיות בהיותה אישה באיראן, ונוסף לזה – יהודייה (היא החלה לעבוד כמורה, ופוטרה כי היא יהודייה ש"עושקת את הפלסטינים"; חברה של ג'סטין בבית הספר לא רוצה לשבת על-ידה, כי היהודים טמאים, כל הילדים מקבלים מתנות בסוף שנת הלימודים, חוץ מהיהודייה...) – נוסף לזה, היחס המחפיר אליה במשפחתה ובמשפחת בעלה – למרות כל אלה היא מצליחה לסיים לימודי גרפיקה באוניברסיטת שיראז, פותחת משרד, ומרוויחה כסף באופן עצמאי, מצליחה למכור את הציורים שלה (ציור של מלך דובאי נמכר באלף דולר!)

היא מתנדבת לטובת הקהילה היהודית בשיראז, מסייעת לנשים המוכות על ידי בעליהן: אישה בשם מוז'אן איבדה את השמיעה באוזן אחת בעקבות מכות שקיבלה מבעלה, אבל לא ניתן לגאול אותה מייסוריה, כי הבעל נמצא בידידות עם השופט, ושניהם מבלים בעישון סמים.

אישה אחרת מבקשת גט מבעלה האלים. מציעים לה להתאסלם, ואז, לפי החוק האיראני, כל רכוש בעלה עובר אליה. היא העדיפה לברוח מאיראן.

פאריסה טסה עד טהראן כדי להשתדל לאפשר לנער חולה סרטן, שעלול לאבד את ראייתו, לנסוע לישראל (ארץ אוייב!) כדי לקבל טיפול, והיא גם משיגה עבורו כסף לטיסה.

פאריסה מוציאה עיתון כל חודש, ובו מאבק למען שחרור האישה. היא מכינה תוכניות בנייה עבור העירייה, אבל כאישה היא נאלצת להיעזר בגבר שיחתים את התוכניות. רג'אעי, שעובד במשרדה, וגם ג'אפור פור, אצלו היא פתחה משרד, רוצים לשאתה כאישה שנייה. היא מגיעה למסקנה ששניהם שתולים של השלטון ומקליטים אותה. האחרון מתכנן לחטוף אותה, וכאשר כל מאמציו להשיג אותה אינם מצליחים, הוא משחד את המשטרה להעמיד בפניה ברירה: או שתתאסלם ותתחתן איתו, או שתשב בבית הסוהר שנתיים וחצי.

היא מעדיפה את בית הסוהר (המקום מתואר כגיהינום עלי אדמות!) – שם מזריקים לה סם, שבעקבותיו המשטרה מנצלת את כהיון החושים שבו היא נמצאת כדי להחתים אותה שהיא, כביכול, סוכנת מוסד. כשהיא משתחררת מהמעצר לפני משפט, מסתבר שעורכי הדין שהיא שוכרת, נעלמים לה, מן הסתם כדי שלא יצטרכו להגן עליה במשפט חסר תקווה. מייעצים לה לברוח, וכאן מתואר המסע הארוך של פאריסה עם שתי בנותיה, בסיוע של מבריח רמאי, שלוקח ממנה 5,000 דולר, ואת התיק עם בגדי ההחלפה, הדרכון והמחשב, ומועל באמון.

התלאות בדרך הן נוראות: אינספור שעות בשלג ובקור נורא, עם שתי הבנות הקטנות. גונבי הגבול מודיעים לה שהבנות תמותנה מקור ומאפיסת כוחות, ולא יצליחו לעבור לטורקיה. לפאריסה יש אומץ אדיר, ותושייה שלא תיאמן – אזכיר כאן רק תמונה אחת: כשהיא הגיעה סוף סוף לצד השני של הגבול, היא נאסרה בדיר של בהמות, ואיימו עליה שלא תצא לחופשי אם לא תשלם לבעל הדיר. פאריסה מעלה אש בדיר, ומאיימת על בעליו עם ענף בוער. האיש נכנע, ופאריסה עם שתי בנותיה מצליחות להגיע לאיסטנבול ולקונסוליה הישראלית.

כמו כל עולה חדשה גם פאריסה נתקלת בקשיים: בעיות בקליטת השפה, הבנות לא רוצות ללכת לבית הספר כי "הצברים החמודים" לועגים להן. אישה מגייסת תרומות כביכול בשבילה, ומכניסה את הכסף לכיסה. אבל יש בארץ גם אנשים טובים, שמסייעים לה להשיג גט מהבעל המנוול שלה (תמורת 5,000 דולר!), מסייעים לה כשמסתבר שהיא חולה בסרטן אלים (ניבאו לה שנתיים של חיים), מסייעים לה להביא את הוריה לארץ כדי שיטפלו בבנות בחולייה. היא מתגברת על חולייה, מקיימת תערוכת ציורים, מגויסת לקריין ברדיו ובטלוויזיה בשפה הפרסית, וכמו בארץ מוצאה היא נרתמת לסייע לנשים במצוקה.

הספר חושף את קורותיה של גיבורה גדולה, חושף את העולם המעוות על ידי הדת השורר באיראן, ואת העובדה שגם במאה ה-21 יש מקומות בעולם שמשעבדים ומשפילים את הנשים. ואיך באמת קיים עדיין העוול הנורא הזה? אלו הרי האימהות שלנו, האחיות שלנו, הבנות שלנו, שעומס כבד מוטל עליהן מצד הטבע, הרי השכל הישר מצווה כל בר דעת לשאת את הנשים על כפיים באהבה גדולה.

משה גרנות

* * *

בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של

 שוש [שושנה] דרפקין [פרבר]

הלוויה תתקיים היום [8.9], בשעה 15:30

בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.

בנדלה

* * *

מלי טויב אהרנסון

עצומה באינטרנט

לא לממשלה הפוגעת בחקלאים ובחקלאות!

לא לממשלה שחוקקה מחדש את חוק הותמ"ל האריכה והרחיבה אותו  וכן אפשרה הפקעות קרקעות מעובדות מהמתיישבים ברי הרשות חסרי הזכויות.

 בותמ"ל הקודם הופקעו קרקעות  בכמות מרובה המאפשרות  בנית דירות לעוד עשרות שנים.

לא לממשלה שכללה את הרפורמה לחקלאות בחוק ההסדרים מתוך הנחה לא מוכחת שייבוא ירקות ופירות יגרום להורדת יוקר המחייה. פיילוט של כעשר שנים של יבוא אננס לישראל הוכיח שהתוצאה הפוכה – מחיר האננס נסק לגבהים והעלה את יוקר המחייה. לא נבדק פער התיווך ולא הנזק של הגנת הצומח במקרה של יבוא חופשי.

מתקיים כבר מיספר שנים יבוא של ענבים בחורף כשהגפנים לא מניבות  ענבים בארץ, ע"י היבואן פירות אביב. לא רק שהמחיר של הענבים המיובאים גבוה ביותר, הוא גם מקרין על מחיר הענבים הגדלים בארץ בקיץ. ייבוא הענבים הקפיץ את מחיר הענבים  בארץ והעלה את יוקר המחייה. קראנו ב"כלכליסט" את דבריו של  מנכ"ל משרד האוצר רם בלניקוב המצדד ברפורמה בחקלאות: "מדוע אני לא יכול לאכול ענבים כל השנה? מדוע אני לא יכול לאכול אבוקדו כל השנה ? מדוע? זה ארכאי?"

לגבי הענבים כבר ציינו שיש ייבוא בחורף וכל השנה יש ענבים בארץ. לגבי האבוקדו, יש חקלאות משגשגת ומחקר רציני בארץ. ואם רם בלניקוב היה מקליק  בגוגול – "אבוקדו כל השנה בישראל" – הרי זה רצונו, היה מגיע למכון מיגל בגליל העליון. וקורא  במבחר כתבות שזה אפשרי לאכול אבוקדו כל השנה  בישראל במחיר סביר ואין צורך ברפורמה לחקלאות העוסקת בייבוא פירות כגון אבוקדו. החוקרים במכון מיגל בגליל העליון עובדים בשילוב עם מגדלים העובדים איתם במחקר, ואלו דבריו של המגדל החוקר ראובן דור:

"במכון המחקר מיגל פועלים כבר מיספר שנים כדי לגרום לכך שיהיה אבוקדו לשיווק כל השנה. עונת האבוקדו נגמרת בתחילת יולי ומתחדשת באמצע אוגוסט, מה שיוצר פער של כשבעה שבועות בהם אין אבוקדו. המטרה במחקר של מיגל ומו"פ צפון, להגיע למצב בו זן האבוקדו 'ריד' שנקטף מאוחר, נמצא טוב ואיכותי למאכל עד אמצע אוגוסט, מועד תחילת הקטיף של זני הקיץ. מטרתנו היא שהאבוקדו יהיה טוב, איכותי וזמין לכל לנפש במחיר נמוך."

הכוונה של עצומה זו לקרוא לכל הנוגעים בנושא הרפורמה בחקלאות להיפגש עם חקלאים מהשטח כמו ראובן דור מהאבוקדו או יעקב סיזל מרכז ענף האננס, ועוד, ולדון עימם ולבחון  כיצד לקדם ולפתור את הבעיות השונות.

הרפורמה בחקלאות עברה עם חוק ההסדרים בקריאה ראשונה. זה הזמן לבחון מה קורה בארץ מבחינת המחקר והחקלאים ואולי אפשר לפתור את הבעיות, כולל יוקר המחיה. בלי לפגוע בחקלאים ובחקלאות.

אנו תקווה שלא יהיה צורך בקריאה שנייה ושלישית, והרפורמה בחקלאות תוצא מחוק ההסדרים.

נטען שהחקלאות והמחקר בפיגור – טענה חסרת כל בסיס. אהרון אהרנסון גילה בראש פינה ב-1906 את אם החיטה וכיום עם גילוי ופענוח הגנום המלא של אם החיטה – מתפתח בארץ ובעולם עולם שלם של מחקר להשבחת ולהעשרת  העולם במזון שכה זקוקים לו. הכלאות "אם החיטה" כגזע בר עמיד עם זנים המניבים כמות גדולה ביותר של יבול. עוסקים בכך ברחובות חוקרים יוצאי 8200, אוניברסיטאות בארץ ובארה"ב. זו רק דוגמא אחת למחקר החקלאי- המדעי בישראל. רבים המחקרים פורצי הדרך ורבים החוקרים בישראל בתחום החקלאות העושים עבודתם נאמנה. וכל הכבוד להם ולעבודתם.

פעולות הממשלה שהצביעה פה אחד  על חוק הותמ"ל וחוק ההסדרים, שכלל את הרפורמה בחקלאות, פגעו קשות בחקלאים ובחקלאות בישראל. מן הראוי שהכנסת והממשלה ידונו בכובד ראש כיצד לשמור ולקיים את החקלאות בישראל. לאפשר לחקלאים להמשיך בעבודתם ובתיאום עם החקלאים עצמם לנסות להתפתח ולפתח זנים חדשים, טכנולוגיות חדישות, שיטות עיבוד מפותחות ועוד. הגדולה של החקלאות בארץ  היתה מאז ומעולם – שילוב החקלאים  בעבודת המחקר בתמיכת הממשלה. הרפורמה בחקלאות בחוק התקציב כפי שהוצג לציבור על ידי השרים – שר האוצר ליברמן ושר החקלאות פורר – מפרה איזון זה.

החקלאים לא מבקשים פיצוי אלא שיתנו להם להמשיך ולעבוד ולהתפרנס בכבוד מעבודתם לטובת מדינת ישראל הזקוקה עדיין לביטחון תזונתי ועדיין מבודדת בין מדינות עוינות וצריכה להגן על ביטחונה. מה שמתאים למדינות אחרות אינו מתאים למציאות בישראל. אנחנו חיים  עדיין במזרח  התיכון ולא  באירופה או בארה"ב. האם לא למדנו את הלקח שעצמאות כלכלית  ויצרנית היא כורח המציאות? 

יוקר המחייה דורש מחקר ובדיקה מחדש. למשל, בצרפת התגברו על פער התיווך בזה שהמשווק חייב להציג  ליד הסחורה 2 מחירים: המחיר בו נקנתה הסחורה עם חשבונית  והמחיר שהוא דורש. זה דורש אכיפה. הצרכן יהיה זכאי לבחור את המקום בו ירכוש בהתאם לרצוי לו וייתכן שכך יירד יוקר המחייה. ייתכן שצריך לבנות ולפתוח את השוק הסיטונאי המרכזי שמדברים עליו שנים רבות ועדיין לא הוקם – האם הוא יביא להקטנת פער התיווך ולהורדת יוקר המחייה?

מלי טויב אהרנסון

אהוד: אני בספק אם שר האוצר ליברמן ושר החקלאות פורר מבינים בכלל משהו בחקלאות ובהתיישבות העובדת כאשר הם מכריזים את השטויות הפופוליסטיות שלהם – אבל בה-בשעה כנראה לא מדאיגות אותם כלל ההגבלות על התוצרת החקלאית הישראלית בגלל שנת השמיטה האנכרוניסטית שהחלה רק עכשיו, ובגלל חוקי הכשרות הקבועים הספק-מושחתים והמייקרים באופן מטורף את התוצרת החקלאית הישראלית! בזה לא נוגעים! זה אחד מאיתני הטבע בישראל – כמו הטיסות הצפופות של החסידים השוטים לאומן מדי שנה!

* * *

איליה בר-זאב

מלך ההר

"...וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ..." שמואל ב' א'  ו'

מִשְׂחֲקֵי אוֹר בְּהָרֵי הַגִּלְעָד וּבְפִתּוּלֵי הַיַּרְדֵּן

וְהַיְתָה אִירִיס, אֵלַת הַקֶּשֶׁת בָּעֲנָנִים,

וְהָיוּ מַאַגְרֵי מַיִם, נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית כְּחַלְחַלָּה. שֶׁמֶשׁ וּנְשִׂיאִים

בָּעֲרוּ יַחְדָּיו.

וְעָלְתָה קִינַת דָּוִד עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ –

בְּכִי יִשְׂרָאֵל נִשְׁמָע בְּרִכְסֵי הֶהָרִים.

יֵשׁ צַלָּקוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהִשָּׁאֵר.

חִפַּשְׂתִּי אֶת אִירוּס הַגִּלְבֹּעַ. עָלִים מְרוּטִים הֵגִיחוּ, מֻכִּים

 מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, הֶעֱלוּ פְּרָחִים,

הַיָּפִים הִסְתַתְּרוּ מִפָּחַד הָאָדָם.

בָּעֶרֶב, בְּצֵל הָאֳרָנִים נֶחְשַׂף מַחְבּוֹאָם בְּגוֹן הַלִּילָךְ וְהַסָּגֹל הַכֵּהֶה.

מֵעֵבֶר לְגִדְרוֹת הַתַּיִל נָסוּ צְלָלִים, קוֹל תְּפִלּוֹת עֲרָב גָּלַשׁ בַּמִּדְרוֹן –

הַשּׁוֹמְרוֹן צָעַק.

* איריס – אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית. בתם של הטיטאן תאומס ושל האוקיינידית אלקטרה. האוקיינידים, במיתולוגיה היוונית היו שלושת אלפי ילדיהם של הטיטאנים אוקינוס ותטיס. אסטרואיד "איריס 7" נקרא על שמה.

הערה חדשה: שישה מחבלים נמלטו מכלא הגלבוע – זו לא הפעם הראשונה שסוהרים ומפקדיהם גורמים נזק למדינה ולעצמם. הגלבוע נושק לשני עמים ואיריס הגלבוע אינו מבחין בין טוב לרע.

מי יעשה סדר וחוק  בטרם יעלה הכורת.

איליה בר-זאב

* * *

יערה בן-דוד

שֶׁבֶר פָּנִים שָׁט בְּמַיִם עֶלְיוֹנִים

א. זמן עגוֹל

צִפֳּרֵי מַגֵּפָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מְנַקְּדוֹת שָׁמַיִם,

שְׁמֵי לֶחֶם נִקּוּדִים.

סִיזִיפוּס לֹא יָדַע שֶׁיֵּלֵךְ מֵעַצְמוֹ עַד הֲלוֹם –

כְּמוֹ מַחֲלָה שֶׁמְחַפָּה עַל מַחֲלָה אַחֶרֶת

מִזַּן נָדִיר, מְשֻׁבָּח עוֹד יוֹתֵר.

ב. אל גַעַת

כְּבָר בַּבְּרִיאָה שֶׁלּוֹ עִרְסֵל מִיכֵּלְאַנְגְ'לוֹ גַּעְגּוּעַ חוֹלֶה 

בַּמִּרְוָח הַקָּטָן הַבָּטוּחַ בֵּין שְׁתֵּי הָאֶצְבָּעוֹת,

וְהָיְתָה הֻלֶּדֶת תְּהוֹמִית.

שָׁנִים עָבְרוּ. תִּקְרַת הַקַּפֶּלָה הָעַתִּיקָה הַגְּבוֹהָה נִמְחֲקָה מִצִּיּוּרוֹ,

תְּשׁוּקַת הַמַּגָּע כֻּסְּתָה טִיחַ חָדָשׁ אָפוֹר. 

שֶׁבֶר פָּנִים שָׁט בְּמַיִם עֶלְיוֹנִים

פורסם בראשונה בכתב העת "גג" גיליון 50 

* * *

דורון גיסין

אטלנטיס – מיתוס? מציאות? דמיון?

בראש ובראשונה אני מבקש סליחה ומחילה על שאני מהין לחדור ברגל גסה וברהב בלתי סביר, אל נושא שהעסיק ועדיין משמש מנוע חיפוש בעל כוחות אדירים , לגדולים וטובים ממני.

אני מצוי במרכזו של חיפוש ומחקר שהושלך לעברי על ידי חבר נפש שבהיותו טייל מדופלם שם לו למטרה לתור את חבל הארץ המכונה בפי כל – "האיים האזוריים".

מאז ימי קדם, ולו רק בגלל הרחוק הגיאוגרפי, היו האיים מקור לאגדות. לסיפורי הרפתקאות, ובסיס לדמיון ומשאת נפש למדענים, חוקרים, פילוסופים, ואנשי שררה. מן האוצרות שמשמשים עד היום לחוקרים כבסיס, מתגלה שמאות שנים אחרי הפילוסוף היווני אפלטון, משמשים כתביו כעוגן להיסמך עליו. תיאור המציאות האידילית העוברים מחוקר לחוקר מזדקקים ונראים כאוטופיה. עקרונות שלאורם אמורות להתנהג מדינות וציבורים. העונש האולטימטיבי על חריגה מן המוסר הוא חורבן שבא מכוחות הטבע ומשמיד כל זכר ל"עולם שהתקלקל".

אך אין חדש תחת השמש ולכל אחד מן העמים העתיקים יש תורת מוסר ותוכחה. נביאי הזעם של עולם היהדות, הרפתקאות של העולם הנורדי, סיפורי המבול העממיים, והמוסר הכפול והמכופל בו נוהג העולם הנוצרי, כולם נסמכים על תורתו של אפלטון ומשמשים עד ימינו אלה כ "תורה מסיני" ונדמה שהם ממש "חקוקים בסלע".  המאות שעברו וההתפתחות של המין האנושי, מאששים את ההיגיון האומר שאטלנטיס היתה חייבת להיות. עצם קיומה אינו מוטל בספק וההוכחות להיותה הן לא פחות מההוכחות לאמונה דתית.

האיים נמצאים בלב האוקיאנוס האטלנטי, מול חופי פורטוגל לכיוון מערב, בשליש הדרך לעבר איי בריטניה. הם תוצאה של עליית מדף יבשתי עם תופעות של פעילות געשית תת-מימית, מעיינות חמים, נופים געשיים שבהתקררם יצרו מראות מעוררי התפעלות. עם חלוף הימים והתייצבות האיים, החלו לפקוד את חופיהם ספנים פניקיים ששמרו באדיקות את הידע ודרכי הגישה. אך אי-אפשר לעצור את הסקרנות וההרפתקנות האנושית, וכך הגיעו אל חופי האיים ספנים נורדיים וברטוניים ותבעו לעצמם דריסת רגל בנופי הבראשית.

לצערי, או לשמחתי, לא היה מי שיכוון אותי במבול המידע  וכך מצאתי את עצמי הולך ומגבש דיעה מורכבת על תוצאות ה"היבריס" האנושי שלאחר תקופה של אלפי שנים מביא אותנו, תיירי ההווה, לצפות בחבל ארץ שאך מעט נותר מנופי הבראשית, וכיום מציג לפנינו את תולדות ימי הביניים והעבר הקרוב על כל תפארת כישלונותיו.

כצופה מן הצד בניסויי מעבדה  שאין ערובה בטוחה או תוצאה מקווה להפעלתם, אנו יכולים רק לצפות בדברים הן לטוב והן לרע שבהם. כל מי שמצוי במאורעות ההיסטוריים שפקדו את אירופה כיבשת, מבין לאחר מבט קצר שהכחדת הנופים הטבעיים לטובת גידול עצים שאינם בני המקום לטובת סוג מסויים של ארז שהובא מיפן והחליף את הצמחייה המקומית, היה תוצאה של הפיכתה של האימפריה הפורטוגלית למעצמה ימית מן המעלה הראשונה. לולא זאת, ספינות ה"קרוולה" תלת התורנית לא היו מובילות את הצי הפורטוגלי לשלוט בימים. לא היו מביאים את צבאות האימפריה להגיע ולחמוס ללא רחם את תושביה הילידים של אמריקה התיכונה והדרומית. קברניטיי ספינות המלחמה הפורטוגלים לא נתנו את דעתם על תרבויות בנות אלפי שנים הנחרבות אל מול מחלות קטלניות שהביאו אתם החיילים הפורטוגליים. 

לא טובים מהם היו נציגי הכתר ההולנדי שכל מעיינם היה הפקת עושר מגזילת משאבים והעברתם ליבשת אירופה המתעצבת באותם ימים. כל אחת מן האימפריות המולדות ביבשת אירופה מביאה אל האיים האזוריים את מרעה ותכונותיה השליליות, בעיניי.  הקהילות האנושיות האירופאיות מקיאות את  מי שנחשב בעיני השלטונות לנחות, ובכוח הזרוע משליטות מינהל שכל כולו הוא ניצול הריחוק הפיזי ממרכזי השלטון תוך העברת רווחים כלכליים לטובת המעמדות המיוחסים במדינות השונות.

אירופה של המאה ה-14  היא יבשת מוכה לאחר מגפת דבר שרוקנה אזורים שלמים מיושביהם, מוטטה את כלכלתה שהיתה מבוססת על חקלאות  מפגרת ולא יעילה. יבשת שמתחילה להתעורר. שכבת השליטים ושועי הארץ נוקטים ביוזמה שלוּ היתה נמדדת בכלים מוסריים בני-ימינו, היינו מוקיעים ומגנים את צורתה. ציי האימפריות הם לא יותר משודדי-ים, חמסנים שכל מאווייהם הוא עשיית הון בזמן הקצר האפשרי.

בתקופה שלפני גילוי הנפט הגולמי והפיכתו למנוע העיקרי להתפתחות הטכנולוגיה, חומר הדלק העיקרי היה שמן שהופק מזיקוק שומן לווייתנים. מי שהתמחה בציד לווייתנים היו צאצאיהם של הוויקינגים והבריטים הצפוניים. מיקומם של האיים האזורים היה ממש אידיאלי עבורם והיה תחליף מועדף לספינות הגדולות. הבאת גוויותיהם של הלווייתנים אל החוף והקמת בתי חרושת למיצוי השמן הביא איתו הרס הסביבה הטבעית ושינוי צורת חלק מן החופים שהיו בתי הגידול העיקרי לאלפי סוגי דגים שאיכלסו את האזור. ערימות ענק של עצמות מלבינות בשמש, אוויר מצחין של בשר נרקב – אינם גורמים המושכים התיישבות בעלת מבט ארוך טווח.

מעבר למוסר המפוקפק העומד מאחורי המחשבה שהעולם הוא תחת שלטונו של האדם ונועד מעצם ברייתו לניצול, גידול מטעים של פרי הדר ותה, האחד הובא מן היבשת והשני נדד ממזרח, הביאו עימם אלפי ידיים עובדות ששינו ללא הכר את נופם של חלק מן האיים. אבני הבזלת סוקלו  ומתחתם נתגלתה האדמה הפורייה שעד מהרה כוסתה בצפיפות על ידי פרדסים ומטעי תה. בין גדרות האבן נוצר למעשה מרבד ירוק שפרט לגידולים המתורבתים לא גדל בהם כל גידול אחר.

 שוב מתגלה האדם במלוא קוצר מחשבתו, ושוב מהווה המרחק מן היבשת כבלם להגיון כלכלי הנסמך על היצע וביקוש. הצלחתם של האיים לספק ולהציף את היבשת בתוצרת טרייה בכמות בלתי נשלטת, משמש את השליט להחליט על צעדים שיחזקו את שלטונו אך יביאו לחורבן את הרחוק מן העין. השפע שזרם לכיוון היבשת הביא עימו למשבר כלכלי, ובגלל המרחק מן היבשת  והמרכז השלטוני, היה מאוד קל לשליטי הארץ להחליט על זניחת ענפי הגידול והחרבת חלקים ניכרים בכלכלה המקומית עד כדי רעב של ממש.

אל תוך השטחים המתפנים הוכנסו צאן ובקר שהחלו לרעות בין גדרות האבן. כל פעולה כזו הביאה עימה שינוי גם בגיאוגרפיה של האיים. במשך מאות שנים התייחסה פורטוגל אל האיים האזוריים כאל חצר אחורית רחוקה מן העין. התהפוכות הכלכליות לא היטיבו עימם. שלוש אימפריות בחשו בנעשה באיים האזורים. פורטוגל ששולטת, בריטניה שצייה שולט בימים ובדרכי המסחר והולנד שעיקר מעיינה היה במזרח הרחוק. האוכלוסייה המקומית היא תערובת ופועל יוצא של טעמים אישיים של מושלים-מטעם שגם הם נטו לא אחת לנצל את המרחק ממרכזי השלטון לטובתם האישית ולגריפת הון, ללא תיכנון לטווחים ארוכים. 

אני בוחן את הנעשה מנקודת מבט שונה מן המקובל, אולי. כל מה שנראה מקובל ביבשת ובריכוזי אוכלוסייה  באירופה, אינו נושא חן בעיניי כשהוא מהווה גורם הרסני לנופי בראשית שיש מי הנושאים אליהם עיניים בתדהמה ובעניין רב ולו רק להבין וללמוד את כוחו של ההיבריס האנושי, שבצד ההתקדמות הטכנולוגית והכלכלית מהווה את הגורם מס' 1 להרס הסביבה, ובסופו של דבר גם לקיצו של המין האנושי. מאחר שאני מאמין שהטבע אינו סובל אנומליות ודואג להשמיד, המין האנושי הוא אולי האנומליה הגדולה מכולן ולכן דינו להיות מושמד. תקוותי היא שעד שדבר זה יתרחש לא נגיע לנקודת האל-חזור  שאחריה לא ייוותר דבר.

ובאשר לאטלנטיס שנהגתה במוחם של הפילוסופים בני יוון העתיקה, אולי ייטב לה להישאר כהגות פילוסופית ורעיונית של אידיאל בלתי מושג, ומשא נפש לכל מי שעדיין מאמין שההומו ספיאנס לא הפך להומו דיסטרקטוס.

דורון גיסין

* * *

ספר חדש

אבי גולדברג

"תל אביב קיץ קטלני"

תקציר

קיץ 1949 במדינת ישראל הצעירה היה רווי אלימות. הפשע שבוצע בגן מאיר בתל אביב זיעזע את הציבור ועלה על כולם. המשפט בו הורשע דוד יעקובוביץ' ברצח הצעיר דני פקטורי, אותו לא הכיר, משך את תשומת לב הציבור, שלא היה שלם עם החלטת בית המשפט להרשיע את הנאשם ברצח, וגם לא עם החלטת בית המשפט העליון להמיר את ההרשעה ברצח בסעיף הריגה.

תעלומת הרצח והאונס נשארה בלתי פתורה עבור רבים שעקבו אחריה. מהפרשה נשארו רק הדים רחוקים, קטעי עיתונות וזיכרונות מרים.

הרומאן משחזר בדרך מקורית ומעבד את העבר ואת האירועים והדמויות בפרשה שהסעירה את הציבור בצורה ספרותית. השילוב בין ההווה לבין העבר הרחוק והדמיון מציג לקורא סיפור  מעניין ומרתק.

[דבר המפרסם]

* * *

אסתר רַאבּ

"בני הדור ומוריו"

עם קריאת ספרו של מרדכי שניר

מתוך הכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה", 2001

המהדיר: אהוד בן עזר

ספרו של מ. שניר, שהוא בעצם קובץ-מאמרים פובליציסטיים – נקרא בעניין, במתיחות לא פחותה מאשר יצירה בלטריסטית מעולה.

גלריה של אישים, מנהיגים – וגם אנשי-שורה, שמשום-מה נשתכחו מלב: החל מראשית ההתאחזות בארץ עד ימינו אלה; זכו להארה מיוחדת גם מיספר אישים מעמים זרים – כל זה ברטט בעמקות של אחד בקיא, ידען והוגה דיעות פיוטי לאין ערוך.

אוצר של ידיעות: פרטים גדולים וקטנים שמקומם ודאי נעדר מכל כתב-עת בזמנם – מוצאים כאן את תיקונם; אנשים שהופיעו כ"ברקים" (בלשונו) רגע – ונעלמו – אך חרתו עמוקות בנפשו של המחבר וגם השאירו הד ובנות-הד – סביבם; דופק-ימים רחוקים וקטעי-חזון – מין מרקחת נפשית-עילאית, מפרפרת, משכנעת על-ידי יחסו המלא והכן של כותב הדברים.

בתוך כל אלה – קטעי-דרמה, לכאורה דרמה דוקומנטארית על הירצחו של הסופר ברנר וחבריו – בפרדס-ערבי – והדברים נקראים כראשי פרקים לדרמה ספרותית גדולה שצריכה להיכתב ביום מן הימים.

"חסיד" ברוחו הוא מ. שניר – ונושא-כלים רליגיוזי, הייתי אומרת, של תנועת-הפועלים ואישיה הדגולים שעל ידם בחר לו – להיות "יוצק מים".

יושר, טוהר-לב וזיקה אבסולוטית לתנועה – מעלים את הימים הרחוקים ההם – עת היו לתנועה שורשים וקסמים ראשוניים, ושברוחה הסוחפת – געשו מעיינות-עוז – שקשה היה לעמוד בפניהם.

אמונה לוהטת בטוב וביפה עולים מבין השיטין של ספר זה ועושים את קובץ המאמרים האלה – לערכי-מוסר – ראשונים במעלה, תמימים הם, מיוחדים במינם, חורגים מכל שיגרה של ימינו אלה, ונשיבת-רוח רחוקה של ראשית תנועת-הפועלים בכל יופייה ועומקה.

*

נכתב: 1959-1960 לערך. ספרו של מרדכי שניר, "בני הדור ומוריו", הופיע ב- 1959, כשנתיים לפני מותו, ונשלח על ידו לאסתר עם הקדשה. העותק מצוי בידי. רשימה זו מועתקת מכתב-היד ואיני יודע אם נדפסה במקום כלשהו.

* * *

עדי בן-עזר

אפרודיטה 25

רומאן

בהוצאת "אסטרולוג" 2002

כמעט אחרית דבר

המונולוג העצמי שלה [של קסם אחותי] תיאר רק קמצוץ ממה שעבר עליה שלושה חודשים אחר הגילוי. לא מסוגלת לתאר לעצמי מה עבר עליה אחר-כך. הניתוחים, ההידרדרות, החזרה של המחלה עם הפוגה של אולי שבועיים במשך שנתיים. לא קולטת איך הצליחה להיות כל כך טובה, סולחת וחזקה עם כל הזוועה.

הבנתי כי ל"אהיה טובה", שכל-כך אהבה, הייתה משמעות כפולה. למרות שהעולם כל-כך התאכזר אליה והיא התענתה מבפנים ופיסית, היא בחרה להיות אצילת נפש, נותנת ואכפתית, יוצרת ורוצה ליצור עד נשימתה האחרונה. גם כשהעולם לא השאיר לה הרבה אופציות, בחרה לשמור על שפיות, לראות בכל דבר אור, ולרצות להגשים את חלומותיה.

אסימון במשקל שני טון נפל לי מול הפרצוף. אסימון ממתכת, רעש צלצולו העיר אותי ואמר לי חד וחלק שכל היְזִיזִים חסרי המשמעות, כל האהבות הנכזבות המטופשות, כל חיפושי העבודה וההתלבטויות המטומטמות, הקיטורים, הרחמים העצמיים הפתטיים – מתחרבשת כל הזמן בשטויות – הכול אפסי לעומת... נקישות האסימון הענק, בעצם עשרות האסימונים שצלצלו באוזניי, שגרמו לי להתפכח ולהבין שהזמן לא דופק חשבון לאף אחד. אי אפשר לעוצרו על פני האדמה. אולי האהבה יכולה לשנות את ממדיו לתקופות, אבל בין אם נעשה איתו משהו, ובין אם לא, הוא ממשיך לתקתק.

דיברתי על-כך עם קסם לפני הסוף. לשֵׁם מה אנחנו הולכים לבית-הספר במשך שתים-עשרה שנים, לומדים דברים בלתי שימושיים במשך שעות על גבי שעות, לומדים למבחנים, מורחים את הזמן אפילו באוניברסיטה, עושים בגרות, פסיכומטרי, ואת כל מה שמצפים מאיתנו ומבקשים מאיתנו. מדוע אנו שומרים טינה, נעלבים, כועסים, מתרגזים על שטויות – ולא רואים כמה יש לנו לעומת אנשים חולים, משותקים או קשישים שעובדים בזבל ברחוב. למה אנחנו לא שמים פס, ממצים את הכישורים והמאוויים שלנו והולכים אחרי החלומות שלנו? למה אנחנו נותנים לעצמנו להיכנס למערבולת פחדים וספקות ועושים משהו שייראה מכובד ומספק במקום מה שמספק אותנו באמת?

אני עדיין כועסת על הכיעור של מה שנעשה לה. קשה לסיים את הספר. קשה לשים גולל על חיים של מישהו, להגיד – נגמר. אני יודעת שאני אמורה להמשיך הלאה, אבל אני מפחדת להתנתק. לא רוצה לשכוח את מה שהבנתי בצורה כל-כך חד-משמעית – שהחיים קצרים מדי בשביל "אם" ו"אולי". שצריך להגשים את הרצונות והחלומות שלנו כי אף פעם אי-אפשר לדעת מי נבחר להישאר ומי נבחר לעזוב, ובאיזה צורה, ומה יקרה מחר. חיים, לפחות את החיים האלה, ר ק פ ע ם א ח ת.

קסם, היכן שאת נמצאת אני מקווה שלא חדלת להתקיים לגמרי, כי את יפה ומיוחדת מכדי להיעלם. תודה על שבין השאר לימדת אותי את ערכה של האמת, כנות מוחלטת ואהבה. אוהבת אותך בכל ליבי ומקווה שתמיד תזכרי את זה. תמיד תהיי בשבילי כוכבת זוהרת, נסיכה אמיתית וללא ספק מלאכית.

נ.ב.

אי אפשר להרוג אהבה.

אחרית דבר

השבוע נתקלתי בז'קס סוחב את כרסו השמנמנה במורד ברחוב באזל. הוא היה בדרכו לפגישה עסקית ב"מייקל בלאק".

"מגיע לי מזל טוב," אמר מדושן עונג תחת שפתיו הבשרניות.

שאלתי אותו על מה, סיפר שהתחתן עם רינת ונולדה להם בת.

"מזל טוב," אמרתי, "כנראה שאתה לא יכול לדעת מה יבוא לך בחיים מחר, לטובה ולרעה."

"את צודקת," אמר. עכשיו נראה לי שבסך הכול הוא אדם טוב.

"מנחת הטלוויזיה והשחקנית מיכל בר-און מתחתנת עם עורך בשם רן צחור אחרי היכרות בת חודש," זעקו מדורי הרכילות בעיתונים.

כנראה שבאמת היה לו כבד זוגיות עכשיו. בייחוד איתי.

אלכסיה התקשרה לפני ימים אחדים. "חן-חן" החליט להיפרד ממנה. אמר לה שבוער לו לטוס לאירופה ולנסות לגור שם. זה קרה שבועיים אחרי שאביה נפטר מסרטן. המחלה חזרה אצלו בגדול. לי לא נותר עוד אמון רב מדי ברופאים או במגידות-עתידות.

אין לי ולו יזִיז אחד לרפואה כרגע, וזה מצוין. יש לי אופציות אמיתיות, והרבה.

תוך כדי שאני מקלידה את המילים האלה, אני מביטה בארנבת הפלסטיק עם אוזניה המחודדות, עיניה הענקיות וזנבה הצהוב, שקסם העניקה לי בבית-החולים. הצעצוע המיניאטורי המטופש עומד על רמקול מחשב ומביט בי בעיניו המצוירות, ודאי ישרוד את כולנו בטרם יתכלה. אני מסתכלת החוצה, לגינה הקטנה ששתלתי מחוץ לקרוואן ימים אחדים אחרי שקמנו מהשבעה. תמיד רציתי גינה שאוכל לבחור את הצמחים לשים בה, לטפח אותה, לעדור אותה, לקלטר את הרגבים רוויי הלחות ולהרגישם בין האצבעות כשאני נוטעת שתילים חדשים, מהדקת את האדמה ואחר-כך משקה כמו שלימדו בשיעור חקלאות ביסודי. אני מחייכת לפטוניות הסגלגלות שבוהקות בלילך עדין ורך, אחד הצבעים האהובים על קסם. פורחים בגינה חרציות בצהוב עשיר, זוהר, שמח ואופטימי. פטוניות סגולות כהות, שעלי-הכותרת שלהן התכווצו כאילו הם נעלבים. וגרניום בוורוד חזק, כמו שמלות של ילדות קטנות לפני שהן מגיעות לגיל ההתבגרות, ומעדיפות צבעים חושניים יותר ותמימים פחות.

על האדמה מתפתלת נענע ריחנית, לשים בתה ובסלטים שאני מכינה, ולבנדר לריח בארון ובכריות השינה. שתלתי בזיליקום, לימונית, לואיזה ואורגנו, כמו הצמחים שאימא ואבא שתלו באדנית מחוץ לאדן החלון של קסם, לבקשתה, לפני הטיפולים האחרונים, כדי לעזור לה לעבור אותם יותר בקלות. עצים קטנים, שייקח להם כמה שנים טובות להגיע לגודלם המלא, מיתמרים מעל הערוגות, עם גזעים צעירים והססניים, עלים עגולים רחבים ובשרניים, ועלים דקים, ארוכים ובוכִיִים. מעל הכול, יש ירוק בהיר נמרץ, כמעט צהבהב וחי, שזוהר מבעד לעלים של הצמחים כשהשמש מאירה דרכם, מבליטה את הכלורופיל שאני כמעט יכולה להרגיש את חלקיקי אנרגיית החיים זורמת מבעדו החוצה.

*

אודי אומר שסיימתי את הספר כאילו חלמתי את השיר שכתבה הדודה של סבא שלי שנים רבות בטרם נולדתי:

חָלַמְתִּי:

תֵּבֵל מְכֻסָּה אֵפֶר  –

וְשִׂנְאָה.

וְנוֹתַרְתִּי לְבַדִּי:

וְאֶזְרַע לִי שְׁנֵי גְּזָרִים

לְמַאֲכָל;

וּשְׁקֵדִיָּה לְבָנָה

לְשַׂמֵּחַ לְבָבִי;

וּבְדַל עֵשֶׂב  –

לְהַנִּיחַ עָלָיו רֹאשִׁי;

וּשְׁנֵי פַּרְפָּרִים

בָּאוּ בִּיעָף

יָשָׁר מִכְּסִיל

לְלֹא דְּאָגָה  –

וַדַּאי שְׁנֵיהֶם יִגְוְעוּ;

דְּבֵקִים זֶה בָּזֶה

בְּאַהֲבָה רַבָּה  –

כִּי לֹא פַּסָּה הָאַהֲבָה...

"כִּי לֹא פַּסָּה הָאַהֲבָה",

אֶפְזֹם לִי לְתוֹךְ

הֶחָלָל

וּבְדַל-הָעֵשֶׂב

יִרְעַד לְקוֹלִי  –  –  –

*

תודות לאימא ואבא על התמיכה והעידוד, גם ברגעים שנשבר לי. לתמי, ענת, יפעת, רינת, ליאת, מיליה, שנקה, ולכל מי שליווה את גלי לא רק ברגעים היפים אלא גם בקשים, כשהדעת סירבה לקבל וכבר לא היו מילים. וכמובן, לאודי בן עזר – על הנדיבות, המקצועיות, העזרה העצומה, תשומת-הלב, היחס התומך והחם, ההצעות מאירות העיניים, חוש ההומור, ועל החיבור המחודש לקשר המשפחתי הרחב.

[עמוד אחרון בתוך הספר]

*

עדי בן-עזר נולדה בשנת 1974 בפתח-תקווה. היא בוגרת תואר ראשון בלימודי עיתונאות, תקשורת ואמנות באוניברסיטה רוֹדְס בדרום-אפריקה ולמדה לתואר שני במחקר התרבות באוניברסיטת תל-אביב. היא גרה במושב צופית, הגובל באדמותיה-לשעבר של קלמניה, האחוזה החקלאית שהייתה שם-דבר בשעתה ונוסדה על-ידי סבא-רבא שלה ברוך בן-עזר (ראב) בשנת 1928.

עדי היא בת למשפחה מיוחסת המונה בארץ דורות רבים של איכרים, ובכל דור קם בה לפחות סופר מובהק אחד: סב-סבה יהודה ראבּ (בן-עזר) הוא ממייסדי המושבה הראשונה של העלייה הראשונה פתח-תקווה בשנת 1878, ואת ספר זיכרונותיו "התלם הראשון" כתב מפיו בנו בנימין. בתו של יהודה היא המשוררת הארצישראלית הראשונה אסתר ראב. שניים מבני-דודיו של אהרון, סבה של עדי, הם הסופרים יצחק ראבּ ואהוד בן עזר. מצד אביה עדי היא נינתם של פרידה כרמלית ומאיר תאומי, זוג שחקני "התיאטרון העברי" בשנות ה-20, ונינתם של ברוך בן-עזר (ראבּ) ואשתו רבקה לבית שְׁלַנק מירושלים, משפחה הנִמנית על צאצאיו של ר' יעקב עֶמְדֵן, שֶנכדו חיים יוחנן צבי שלנק עלה לירושלים בשנת 1832. מצד אימה עדי היא נינתו של יששכר דב דרורי (פרייר) שנודע בשמו הספרותי בר-דרורא, ערך במשך שנים אחדות את העיתון "דואר היום" וכן הוציא וערך בשנים 1928-1925 את השבועון "היישוב".

כתובת האתר לזכרה של גלי בן-עזר:

remember.gali.namehttp://

סוף הרומאן

* * *

אהוד בן עזר

המושבה שלי

[הרומאן הנידח שנשכח והושכח בידי כת ה"פוליטיקלי קורקט" של הספרות העברית למרות שאין וכנראה גם לא יהיה בה לעולם עוד רומאן כדוגמתו – מתפרסם כאן מחדש בהמשכים לאחר גריסתו והיעלמותו של הספר שיצא לאור בשנת 2000 בהוצאת "אסטרולוג" והוא עתה פריט יקר ונדיר לאספנים ונשלח חינם בקובץ וורד לכל דורש]

פרק עשרים וחמישה

"כּוּל שִׁי טַיֶיבּ. חוואג'ה סקנדר הוּוֶא בִּגוּל קומנטוּחס וסית שיינע-בּשה הִיֶי בּתְגול קישמנטוחס!"

סבא של שיינע-פשה גרשוני היפה היה ר' דוביד דער גר, רבי דוד הגר, והוא במקורו ובראשיתו ברון גרמני נוצרי בשם גונטר פון לאקסן מהאנובר, שאהב להאזין לתפילות היהודים, והיה נוהג לעמוד ליד חלונות בית-הכנסת וליהנות מניגוניהן בשבתות ובחגים, ובייחוד בראש-השנה וביום כיפור. בהיותו ילד חשש גונטר ולא העיז לגלות להוריו את אהבתו ליהודים ואת חלומו להיות כאחד מהם. בהגיעו לפרקו נשא לאישה בחורה גרמניה צהובת שיער וצחת עור, ונולדו לזוג בת ובן. לאחר שנים אחדות, כאשר ילדיו בגרו ועמדו על דעתם, העיז לאקסן לגלות לאשתו שהחליט לעלות לארץ-הקודש, ושאל אותה אם היא מוכנה לבוא עימו.

 "אתה יכול לנסוע. אני נישארת פה," סירבה לו בכל תוקף, אף כי טרם ידעה שהדבר כרוך גם בגיור.

לאקסן פנה לבתו הבכורה אנה ולבן הצעיר הרינג: "ואתם, הרוצים להישאר עם אימכם או לבוא איתי לפלשתינה?"

 "אנחנו רוצים לנסוע איתך." השיבו השניים.

בבואם לירושלים התגייר לאקסן ונקרא שמו בישראל דוד. לאחר שהתגייר צם ארבעים יום ולילה למען יסלח לו אלוהים על השנים שבהן היה גוי. צומו הממושך נבע אולי גם מהמשבר שגרמה לו התגיירות ילדיו ומן המחיר הכבד שגבתה ממנו. לאחר שנמול קיבל בנו הצעיר הרינג-יחזקאל הרעלת-דם ומת. רק הבת חנה נישארה בחיים.

רבי דוד הגר היה מבאי-ביתו וידידו של הרב העיוור ר' שמואל סלאנט, רבה האשכנזי של ירושלים ומנהיג היישוב הישן. כאשר הרב היה שומע את צעדי ר' דוד הגר, היה מזהה מיד את הליכתו ואומר: "רב דוביד דער גר גייט." ר' דוד הגר הולך.

חנה הגיורת, בתו של ר' דוד הגר, ניראתה גרמניה גמורה: עיניה תכולות, שערה צהוב, ודיברה בעיקר גרמנית. במשך הזמן למדה אידיש, ערבית וגם ספניולית – לאחר שנישאה ליהודי-ספרדי יליד חברון. היא ילדה שורה של בנות, שיינע-פשה היתה הצעירה שבהן.

צללי מנורת הקרוסין בעלת אהיל הזכוכית הירוקה ריצדו על הקירות והתקרה. לאורם ישב האיכר גרשוני השמנמן אל השולחן עם שיינע-פשה אשתו לארוחת-הערב וכירסם כנף תרנגולת ממרק. טיפות אחדות דבקו בשפמפמו השחור, הקטן. באצבעות לחות סיבב את ציר הפתילה והמעיט את מידת הבעירה במנורה, אך אישתו הצעירה ובעלת החזה הגדול שבה והגבירה את עוצמת האור.

"את לא רואה טוב?" הקניט אותה בקולו הטנורי. "לא הבחנתי שראייתך נחלשה כאשר נעצת מבטייך בשומר החצוף מן הגליל!"

"תחסוך, תחסוך בקרוסין סנדרל," השיבה שיינע-פשה היפה בלעג. "קמצן אתה כאחיך בעל הפה העקום והביצים המכונמות! אתה! אתה הרי סופר אפילו את הביסקוויטים שבהם אתה מאכיל כל אורח! אולי גם תכבה כבר את המנורה ותשב בחושך? תפשוט מכנסיך מעליך ותשב בתחתונים כדי שהמכנסיים לא יתבלו?"

 "אזוי? כך אעשה!" רטן.

 "נשוי היית צריך להיות לחבל שבו השחילו אותך אל חוף עג'מי!"

 "ועל שכמותך נאמר: אויבי איש, אנשי ביתו."

 "ומה אינני עושה טוב בבית, בעלי? לא עטפתי כל קציצת גפילטע-פיש בעור הקרפיון שלה? המרק שלך מלוח? העוף צואה [בחולם] לך?"

"אין משפחה במושבה שאוכלת עוף באמצע השבוע, ואת לועגת!" וכדי להקניטה גלל פנימה את הפתילה עד שכבה שביב האור הכחלחל האחרון, נעלם בחושך גם שפמו השחור, הקטן. מיד פשט את מכנסיו בהנאה רבה וטפח על כרסו העגלגלה כשהוא משמיע גם קול נפיחה רם מלווה באנחת-רווחה: "א-מחייה!"

"להיות נשואה לך זו מכה שאינה כתובה בתורה. איפה ראיתם אדם ששוכב במיטתו ישן ­– בישיבה?"

"אזוי? – אם ישנים ישר, הנשמה פורחת. ואת, הלוואי שלא תזכי לראות! – ישר אשכב רק כאשר יוציאו אותי באלונקה שחורה עם הרגליים קדימה..."

"מזל רע תביא לי, מלוכלך, אפילו לנגב היטב אינך יודע או שאתה חוסך גם כשאתה מכריח אותנו להשתמש בנייר עיתון... רק בהפלצות אתה לא קמצן. איזה שמוק אתה!"

"איפה למדת לדבר כך? – "

"קאליקער שכמוך..."

"כפויית-טובה!"

"והילדים? ילדים אין..."

"מכשיפע! מה יהיה איתך, אני שואל אותך, מה יהיה?"

"אל תדאג! כשיבוא היום שלי – אני אהיה כמו מלכה, ישאו אותי על כפיים, קהל גדול של מלווים ילך אחריי ואתה, אתה תחגוג את אלמנותך... אוי וי," החלה לבעוט את רגלה ברצפה, "מדוע, מדוע מכל היהודים שבארץ-ישראל נתנו אותי דווקא למפלצת כמוך?"

"לכי, לכי תגידי שאם משפשפים יותר מדי את השדיים זה עושה אגזמה – כמו שאת אומרת לי!" בלע את רוקו מרוב התרגשות וקם וקירטע כשהוא מנופף לעברה במקל הטיולים שבו נעזר בהליכתו, בגלל הצליעה, "גאלתי אותך מחרפת עוני בירושלים, מהבית המסריח של אביך אבו-אלבנאת הבטלן, את, מה את בכלל... שיקסע! – "

אך המקל פגע באהיל הזכוכית הירוקה וניפצה לרסיסים. גרשוני הנדהם השתנק בקריאת-צער על אובדן המנורה היקרה ונפל לרצפה בתוך שלולית קרוסין שהתהוותה עד מהרה סביבו.

"לא, לא, אל תדליקי גפרור, אידיוטית!" צעק, "הבית עוד יעלה באש! רוצי לקרוא לרופא!"

הצעקות בבית גרשוני לא היו בגדר הפתעה במושבה. יום אחד הן הגיעו לעוצמה כה עזה, שקהל הלך והתאסף ליד החצר. האיכרים ובני-משפחותיהם ראו את שיינע-פשה הצעירה ובעלת החזה הגדול שוכבת באחד החדרים במצב של התעלפות, ואת סנדרל מקרטע הלוך ושוב על הבלקון על רגלו הצולעת, שפמו השחור הקטן הניראה מודבק מרטט והוא אינו מוצא לעצמו מקום. לאחר שעתיים, כשהצעקות התחדשו, שלחה סבתא את עיסא אל-חאמד, הפועל שלנו, שילך לשתות שם מים ובינתיים יראה מה מתרחש בין הקליפע לרוצח.

שב עיסא ואמר: "כול שי טייב. חוואג'ה סקנדר אבול-באר'ל הווא בגול קומנטוחס וסית שיינע-בשה היי בתגול קישמנטוחס. הוא בגול לה אבלה, שרמוטה, אנתי באסקוצווע [את פאסקוצווע] והיי בתגול לו אהבל, שמוק, אנת גורנישט. וחמד-אל-אללה, כול שי טייב!" – הכל בסדר. האדון סקנדר אבי-הפרד אומר שקי בתחת וגברת שיינע-פשה אומרת שק בתחת. הוא אומר לה מטומטמת, את זונה, והיא אומרת לו מטומטם וזרג, אתה לא שווה כלום. ותודה לאל, הכל בסדר!

במושבה סיפרו שכל יום ראשון קונה סקנדר דג מלוח ותולה אותו על חוט, ובמשך כל ימות השבוע הוא ושיינע-פשה מלטפים בכפות ידיהם את הדג – ומלקקים אותן, ומקנחים בפרוסות לחם עם בצל. ולשבת – מכינה שיינע-פשה מן הדג – געפילטע פיש!

ועוד סיפרו שבערב, לאחר ה"ארוחה", סקנדר לא מדליק אור אלא שולח את שיינע-פשה לישון מוקדם, עם התרנגולות, שכידוע נירדמות מיד לאחר שקיעת השמש, וממשיך לשבת בחושך, בתחתוניו בלבד, משנן בעל-פה דפים מן הגמרא שלמד בנעוריו.

מדוע בתחתונים? כי כך: "חוסכים נפט, חוסכים מכנסיים, ובחושך היתושים עפים אל השכנים."

ככה הצליח לצרף פארה לפארה ובישליק לבישליק ולרכוש לעצמו את מה שכונה אז בשם "הקאלאניע": פרדס קטן ונאה, בית עם "קירות פרוסיים", שזה היה צריף מקירות עץ כפולים, ממולאים באבני דבש (אך כשאני היכרתי את רותי כבר בנה על מקומו את הבית בן שתי הקומות מלבני סיליקאט לבנות), אורווה ורפת וגם כרם שקדים. אמרו עליו במושבה שכל רכושו בא לו מ"קישקע געלט", דמי חיסכון בהלעטת הקיבה, ומ"גאטקעס געלט" – כסף שנחסך מן הישיבה בתחתונים.

כאשר היה סנדרל צולע לפרדס, נהג לשאת איתו קופה, שהיא סל ערבי גדול מנצרים רכים, ומקל. תופש בשתי אוזני הקופה ביד אחת והולך לו בנחת ובודק בעיני המאסלינעס (זיתים שחורים, שאמנם לא עברו בירושה לרותי כי הוא לא היה אביה הביולוגי) הקטנות שלו בדרכים, ואוסף בקצה המחודד של המקל גללי סוסים ובקר מיובשים בתוך הקופה ומביא אותם לפרדסו.

בכך היה נאה מקיים את סיסמתו, שעליה חזר תמיד: "יוישער און שפארזאמקמט!" – יושר וחיסכון! – "בזכות פרדסנים כמוני ניצלה המושבה מפשיטת-רגל גם בשנותיה הקשות ביותר! – אם אתה בא כל בוקר לפרדס שלך ואומר לו: גוט מארגען, בוקר טוב, הוא עונה לך בסוף העונה: גוט-יאהר, שנה טובה."

על כך חג' עבד אל מצרי, אמן הכינויים, הוסיף לו גם את הכינוי: אבו-ג'יללה, אבי הגללים.

אמרו שסנדרל ישר עד להחריד אך קפדן וקמצן. פרדסו היה מהיפים שבפרדסינו, ומפיו גם נירשמה בתולדות המושבה והפרדסנות העברית הגדרתה המדוייקת של שנת יבול:

שנה בינונית – כאשר היבול טוב אצל כולם.

שנה טובה – כאשר היבול רע אצל אחרים וטוב אצלו.

שנה רעה – כאשר היבול של האחרים טוב ואילו אצלו גרוע.

כשהיה סנדרל עובר ברחוב ותוקע נפיחה, היו האיכרים פונים אליו ומאחלים לו:

 "מברוכ, אגזונטהייט [תבורך, לבריאות] רב סקנדר! שמא הוא חולה? במה נתברכנו היום שהוא מעניק לנו מטובו בחינם?"

וכאשר חמורו הקפריסאי הגדול, שאותו קנה בגלל הצליעה שהיקשתה עליו ללכת ברגל מדי יום לפרדס (גם ברכיבה עליו היה מחזיק את הסל ביד אחת, המקל בשנייה, ואוסף גללים), היה תוקע סידרת נפיחות קולניות, כדרכם של חמורים, היו האיכרים שואלים את רוכבו:

 "יאמר לנו רב סקנדר, במחילה מכבודו – הטשולנט של שיינע-פשה היה כה גרוע, שהאכילו את החמור בשעועית?"

דודי ההולל אלכס, שהיה בעל כשרון חיקוי לא-מבוטל, אהב לתאר את סקנדר כאשר הוא מתאונן על חמורו הרזה, הרעב, ובעל האוזן המרוסקת:

 "חכם-להרע זה, מדוע בדו עליו כי טיפש הוא? והלא בכוחו לרמות אותנו על כל צעד ושעל.

 "בדרך לפרדס, שלא ככל החמורים, הרגילים לעלות על השביל הטוב ולטפוף ברגליהם במהירות, הוא, משים עצמו חמור ויורד לצידי השבילים. תחשוד: נופל הוא מכל החמורים, ותטעה: הוא בכוונה זדונית יורד למען לא יהיה עליו לרוץ כמקובל אצל חבריו בהגיעם לשביל. כי בצידי שבילים, ברפש או בחול, מי זה מחייבו לאוץ?

 "ואיך הוא חוטף בפיו את המקל הנוגש בכל הזדמנות טובה וזורקו!

 "וברידתך מעליו, ואך יחדל להרגיש בשוקיך ועקביך הרודים בו – מיד תקיעה איומה אל תוך האוזניים! ואין להועיל, והתקיעה נוקבת כשפוד מאוזן אחת עד חברתה.

 "נסה נא להכותו – ויברח.

 "ואהבתו! נידמה הוא עייף, רגליו כושלות בכל רגע, אך פתאום מרחוק – אחורי חמור או אתון, אין הבדל לגביו... ומיד – האוזניים המשולשלות מזדקפות, הראש מורם, הזין נשלף, ונשלף, ונשלף... (כאן היה דודי רומז לקינאה המינית שחש סנדרל כלפי חמורו) וההליכה אז כעל גבי קפיצים. מקפץ, ומקפץ, בקושי תבלמנו. כופף רגע את ראשו ארצה ורגע ירימנו אל על, נחיריו ושפתותיו משתרבבות, ומריח...

 "ולעולם, לעולם אל תבטח בו, אפילו בהשתעשעו עימך, שלא ישפוך אליך פתאום את זעם אהבתו..."

הרכיבה על גבי החמור המקפץ היתה מעייפת, ולעיתים, כשהיה מתחרמן, גם מסוכנת, ולכן, כאשר הגיעו אוטומובילים למושבה, הפקיד סנדרל את החמור בידי הפועל שלו, עבדאללה השחור, וקנה אוטו.

 אבל אוטו כשלו לא היה בכל הארץ.

זה היה טנדר ירוק, קטן, בנוי מעץ, הגלגלים כמו של עגלה. וחוץ מההגה, ידית ההילוכים, המצמד והבלמים, לא היו בו שום אבזרים נוספים, אף לא שעון אחד, חוץ משעון מעורר.

בבקרים היה סקנדר פוקד על העוזרת התימניה להרתיח מים בקומקום ולצקת אותם לתוך הרדיאטור של הטנדר כדי שהמנוע יתחמם.

התימניה סיפרה במושבה שהטנדר של גרשוני "נוסע על מים מהג'ומג'ום!"

כדי להתניע את הטנדר היה צורך לסובב בקדמת המנוע ידית-ברזל הנקראת מנואלה – עד שהמנוע התחיל להשתעל בקול צרוד והטנדר קירטע והיה מוכן לנסיעה.

אם הדרך היתה במורד, היה סקנדר מדמים את המנוע ונוסע בהילוך חופשי, כדי לחסוך בבנזין.

בעליות, כאשר הטנדר התקשה לטפס, היה מוציא את כף-רגלו הלא-צולעת מתא-הנהג אל הדרך ודוחף בעזרתה קדימה את הטנדר.

את הסל היה מניח על המושב לידו, ברגל הבריאה היה מקציב בנזין במשורה, ברגל הלא-צולעת דרך-דחף על הדרך, ביד האחת החזיק בהגה ואילו בשנייה אסף במקל אל תוך הסל כל גלל שבגללו היה מאט לעיתים את האוטו ולפעמים כמעט עוצר אותו.

ואם חרא-של-פרות היה רטוב מאוד, ולא היה אפשר להעלותו במקל המחודד, היה מסמן לו אותו כדי לחזור ולאוספו לכשיתייבש, ומה רבה היתה אכזבתו בשובו אם איזו פלחית מהכפר הסמוך כבר קוששה את עוגת הזבל כדי להסיק בה את הטאבון.

אלה היו אנשים.

גם אם הפרד של סנדרל רצח את דודתי בת-שבע ואת חאמד, הפועל שלנו.

דודתי יעל היתה אומרת: "אלוהים, אחרי שיצר את סנדרל, שבר את התבנית!"

כאשר היה סנדרל מגיע בטנדר לראש הגבעה הקרובה לפרדסו, נהג להסתתר מאחורי עץ ולהסתכל בפועלים, בודק אם המשיכו את מנוחת הצהריים מעל לשעה המוקצבת לכך.

כל יום בשבע בבוקר היה מצלצל הפעמון הגדול, שהותך בבית החרושת של הגרמני וגנר ביפו, ובאותו רגע היו הפועלים מתחילים לעבוד, בדרך-כלל עד השעה שתים-עשרה, שאז היה הפעמון מצלצל להפסקה. כרבע שעה אכלו ושלושת רבעי שעה ישנו שינה עמוקה בצל העצים או על מחצלאות ושקים בבתי-האריזה. באחת צלצל הפעמון לסיום ההפסקה, ובארבע לסיום העבודה. לא קרה שפועל יתחיל לעבוד לפני צלצול הפעמון או יסיים לאחריו. "דאראב אל ג'אראס!" – צילצל הפעמון, היו אומרים, וזהו.

וסנדרל גרשוני, אם היה תופס את פועליו שלא התעוררו בשעה אחת בצהריים, היה מפעיל עליהם את השעון המעורר, מקים אותם בצעקות ומפטר אחדים מהם.

יום אחד ישבה בפרדס קבוצה של פועלים לארוחת-הצהריים. הוציאו פיתות ובצל, זיתים וגבינת צאן, ליקטו עגבניות-בר קטנות וצנון שגדל פרא ועלי חמציץ. בישלו קפה על מדורת עצים זעירה. בגלל אור השמש החזק לא ניראתה כלל הלהבה שלה, ורק העשן הלבן הסתלסל כלפי מעלה. מישהו הוציא קופסת טבק קטנה ודפדפת ניירות דקים וחילק אותם, עם קמצוץ טבק, לכל אחד. הפועלים גילגלו בנחת סיגריות, הדביקו אותן בלחלוח קל, מעבירים על קצה הלשון, הציתו אש בסיגריה אחת, מהגחלים שבין האבנים, מתחת לפינג'אן, והעבירו את האש מסיגריה לסיגריה.

עשן הסיגריות הכחלחל התערבב בעשן הלבנבן של מדורת הקפה, הספלונים נמסרו מיד ליד, וריחות קפה והל התפשטו באוויר עם ריח גחלים לוחשות.

שלושת רבעי השעה המוקדשים למנוחה כבר חלפו ועברו וגם "דאראב אל ג'אראס", פעמון המושבה –  כבר צילצל בשעה אחת לחזור לעבודה, והם עדיין שרועים בצל העצים, נשענים בגבם על גומות העפר הפריך, הקריר, של עצי הפרדס, ונוחרים בפה פעור. הטוריות נשענות על גזע העץ, כאילו גם הן נחות.

טוריות אלה היו מעדרים רחבים וחדים, קמורים במקצת, שבהם היו הפועלים עודרים מתחת לעצים וגם מתחחים את האדמה. במשפחה שלנו היה מקובל שכל שאר העבודות שבעולם, למעט העבודה בטורייה, הן סוג של פאראזיטיות ושל בריחה מעמל-כפיים.

לפתע פקח עינו אחד הפועלים, אולי זבוב עקץ אותו, ואמר: "שכה אחיה! הנחש שוב עולה להסתכל עלינו!"

כולם נחרדו וקמו: "איפה הנחש?"

 "נרוצץ אותו!"

 "הביאו טורייה!"

 "לא! לא! – התכוונתי לחוואג'ה סקנדר אבול-באר'ל!" קרא הפועל הראשון.

הסתכלו כולם לכיוון הגבעה ולא ראו דבר.

 "לא! לא שם! הפעם הוא עולה במדרגות החיצוניות אל הגזוזטרה בקומה השנייה של בית הבאר!"

 "בחייאתי! [שכה אחיה!]" הוסיף אחד הפועלים, "במקום להביא את השעון המעורר, הפעם על צווארו תלוייה המשקפת!"

התייעצו הפועלים בינם לבין עצמם והגיעו להחלטה מהירה. ההחלטות הטובות ביותר באות לא פעם במצבים של לחץ ומצוקה. הם יצאו לקצה השדה, הגובל בפרדס ונשקף אל בית הבאר, כרעו בשורה לאורך אחד התלמים הטריים והפשילו את מכנסיהם. כאשר קירטע סקנדר לקצה הגזוזטרה, המרפסת, של בית הבאר, וקירב את המשקפת לעיניו – ראה בתוכה רק שורה של אחוריים בוהקים בשמש, מבריקים באור החזק, כתם אחר כתם, לבן, לבן ורק לבן. שיפשף בממחטתו את עדשות המשקפת כי חשב שהן מהתלות בו, אך כאשר שב וכיוון אותה אל שורת האחוריים –

 – נתן אחד הפועלים אות, נפיחה אדירה הרעידה את האוויר כתרועת טרומבונים אחדים בבת-אחת, העלים הירוקים בפרדסי הסביבה נעו גלים-גלים כמו לאחר שנזרקת אבן לבריכה רוגעת – והמחריאים בכריעה שרו לנגד עיניו המתפלצות של הפרדסן סנדרל גרשוני את הימנון הפועלים "תחזקנה ידי כל אחינו המכוננים..." כשהם מתאמצים לירות יחדיו בסוף כל פסוק מוסיקלי.

כשהגיעו האוטומובילים למושבה החליט מוניש אבו-חארה, הוא מנחם-מוניש גולדשטיק, גיסו של סנדרל גרשוני, שעל יוסקה בנו להחליף מקצוע ולעבוד בגאראז' [מוסך] שנפתח בסככת-פחים בשכונת הפחונים חארת-אל-טנק שבה גרו העניים, ליד השוק הגדול. הביאו לשם מכונאי גרמני שעבד בבית החרושת למכונות של הגרמני וגנר ביפו, ואת יוסקה, הבן-דוד של רותי, שמו לצידו כדי שיתלמד. השניים דיברו ביניהם גרמנית, שפה שלמד יוסקה בבית-הספר לפושעים צעירים ליד ברלין. כשהיו אנשים משאירים אוטו בגאראז', היה יוסקה משתין להם לתוך טנק-הדלק וככה כל נזק הוכפל.

איש לא גילה את התעלול ועסקי הגאראז' פרחו עד שסנדרל גרשוני הביא יום אחד את אוטו-העץ המצחיק שלו לתיקון. למוחרת תפס את אחיינו עם הצינור הגדול בטנק הקטן, הוא הצינור המשקה מאחור את הפועלות הערביות בפרדסים ושעתיד לבקע את הבתולים השניים של פרלה רוגוז'ינסקי ולהיות נעקץ בדבורים שנתן לו בצנצנת ממכוורת בית-הספר המורה חניאל גרינבלט-גבעוני, שהיה המאהב האפלטוני של ארלטי קלדם, שהיתה חברתה הטובה של דודתי יעל, שהתאבדה, ארלטי, לא דודתי יעל.

"אתה תפסיק לזיין לי את האוטו לפני שאתן לך א-פאץ' כזה שתיראה כוכבים והפוץ-כחמור שלך יישאר לך בפנים!" סמקו פניו השמנמנים של סנדרל, שפמו השחור הקטן רטט, וקולו הדק כמעט נחנק מכעס.

יוסקה פוטר. הגאראז' נסגר. במשך שנים אחדות היה צריך לנסוע מהמושבה לתל-אביב לשם כל תיקון קטן ברכב.

אבל דבר אחד טוב יצא מכך. יוסקה למד לנהוג אף כי מעודו לא הוציא רשיון. לימים רכש אוטו-ג'ורה, מכונית-מכל אפורה מעודפי הצבא. מעתה, במקום לאסוף, כאביו, בחבית הגדולה של עגלת הדו-אופן את פחי הצואה מצריפוני המחראות שבירכתי החצרות של האיכרים אל בורות התסיסה שבפרדסים – היה יוסקה פורש צינור מודרני ארוך ושואב במשאבה מיכנית אל מכל מכוניתו את תכולת הג'ורות, אלה בורות השפכין בחצרות, שעלו מדי פעם על גדותיהם והסריחו את המושבה; ובשעת השאיבה היה המנוע מחריש אוזניים, והצינור העבה מתפתל בעוויתות זרימה ומכה על הקרקע כמו נחש שמן.

כשבנה סנדרל את הבייקה, בית-האריזה הגדול בפרדסו, הזמין את בעל-המלאכה הטוב ביותר במושבה, את דאוד אל-נג'אר, דוד הנגר, ונשבע לו כי הפעם לא יחסוך בקרשים ולא בפחים, ולא במסמרים ובברגים, ולא בלוחות ובעמודי ברזל – וכמובן גם שלא בשכר-העבודה.

דאוד אל-נג'אר הביא פועלים, נגרים ובנאים, והעמיד ארבעה קירות גבוהים לבית-האריזה, אבל, אבוי, אבוי ואבוי – התברר שבניית הקירות בלעה את כל החומרים ואת כל ימי-העבודה שהיקצה סנדרל לבית-האריזה, ולא היה במה ועם מי לקרות את הגג.

סנדרל תבע שדאוד אל-נג'אר ישלים את עבודתו במחיר שעליו הוסכם מראש, ואילו דאוד אל-נג'אר טען שסנדרל מנסה לבנות בית-אריזה במחצית החומרים הדרושים לשם כך.

עזבו דאוד אל-נג'אר ופועליו את פרדסו של סנדרל, ששילם להם רק את מחצית השכר. בית-האריזה נותר בלי גג, הבנאים והנגרים במושבה טענו שהמרחק בין הקירות גדול מדי ואף אחד לא יצליח לקרותם – אך לא איכר כסנדרל ייוואש.

כאשר ישב בחושך ושינן בעל-פה את המסכתות מהתלמוד שלמד בנעוריו וגם סיפר לעצמו את הסיפורים שקרא בבחרותו, נזכר כי באחד מהם סופר שהפרעונים, המצרים הקדמונים, בנו את הפירמידות, ואת העמודים הענקיים שתמכו בגגות של מקדשיהם, בשיטה כזו – היו מניחים את אבן-הבניין, מערימים סביבה חול עד לגובה האבן, מעלים ומניחים עליה אבן נוספת, וכך עד לתקרת המקדש או עד קצה הפירמידה. כאשר הושלמה המלאכה, היו מפנים את גבעת החול – ואז והפירמידה, או המקדש על עמודיו הגבוהים וגגו, היו נחשפים במלוא תפארתם.

שכר סנדרל שני בעלגולעס ממקום חניית בעלי העגלות, מול בית-המרחץ, ובמשך חודשים אחדים סחבו הסוסים עגלות מלאות חול לפרדס, והעגלונים שפכו את החול בבית-האריזה עד שנוצרה גבעה שהגיעה לגובה הקו המיועד לתקרה.

לאחר שסיימו, בא לבית-האריזה ברל חדד הנפח, המכונה גם ברל אסמר, השחור. חנותו נמצאה בשוק הגדול. הוא היה מומחה לתיקון פרימוסים ולעבודות פח של מרזבים, והתפרסם בכך שעיטר את גזעי העצים בפרדסי המושבה בכותרות חרוטיות עשויות פח, שניראו כשרוולים, כדי לעצור את זחלי הארבה שטיפסו אל הצמרות כדי לכרסם את העלים הירוקים. על כך אף קיבל פרס, צרור של מג'ידיות, מאת הגנרל אחמד ג'מאל-פאשא, המושל הצבאי של סוריה וארץ-ישראל.

טיפס ברל אסמר על גבעת החול והתקין לבית-האריזה גג של פחים, כמעט בלי תומכות וקרשים.

באו העגלונים אל סנדרל ושאלו: "איפה התשלום שהבטחת לנו?"

אמר סנדרל: "תקבלו כאשר תגמרו את העבודה."

 "כבר גמרנו." אמרו.

 "לא, עליכם גם לפנות את החול מבית-האריזה!"

עזבו העגלונים בקללות את פרדסו של סנדרל, ששילם להם רק את מחצית השכר, ובית-האריזה נותר אמנם עם גג אבל סתום כולו בחול.

התאספו האיכרים לחזות בטיפשותו של סקנדר אבול-באר'ל, שעכשיו יעלה לו כפל-כפליים לפנות את גבעת החול שצמחה בבית-האריזה החדש בפרדסו. הם לא ידעו שכל ערב עם חשיכה, לאחר שהעגלונים היו מסיימים לשפוך שיכבה חדשה של חול – היה סנדרל מקרטע על הגבעה, ובעזרת פועלו עבדאללה השחור זורע בה מטבעות פחותות-ערך, ששקעו מיד בחול. לעיתים רחוקות היה זורק מטבע כסף, שערכה רב יותר, בישליק, מטליק ואולי שילינג.

קשה היום לדעת אם הדבר אירע בתקופת העות'מנית או בימים שבריטניה שלטה בארץ-ישראל. אבל מה זה משנה? הלא כל שנות תרפ"ה-פ"ו דומות זו לזו ובכולן אין איש בימינו מתעניין מחוץ לכמה חוקרים באוניברסיטאות וכן כמה זקנים וישישות שנולדו בפלסטינה עוד כשהיתה תחת שלטון הסולטן סר עבדול ווקופ או אולי הנציב העליון סר ארתור תלחס-טיזי.

עמדו האיכרים בפתח בית-האריזה וצחקו. פתאום ניצנצה להם בחול מטבע כסף. מיד יצאה שמועה כי בבייקה של סנדרל טמון אוצר של מטבעות. התאספו ובאו כמעט כל אנשי המושבה, מקטן ועד גדול, נשים, זקנים וטף, ועדה-פרומנדה המשוגעת, וכמו בבהלה לזהב – פינו בסלים ובדליים את החול מגבעת המטבעות, ניפו אותו וסילקו אותו וזכו במטבעות חסרות הערך – קופיקות, פארות או מילימים – ואילו סנדרל זכה בבית-אריזה חדש במחצית המחיר.

לשיינע-פשה צהובת השיער וצחת העור, אשתו של סנדרל, היה שיגעון לניקיון. רק נשמע מתקרב צליל הפעמונים של המחרוזת שעל צוואר סוסו של גיסה מוניש-דרעק שנודע גם בכינויו הושא אל-עטאר, הבשם, או איליביסקי, זה שמשקה – היתה קמה וסוגרת היטב את החלונות בכל החדרים בגלל הריח הנורא שהפיצה העגלה עם חבית הצואה.

הבית, שאותה תקופה טרם נולדה בו רותי, הבריק כברק ולא ניראה בו גרגר אבק. אלמלא היתה שיינע-פשה אישה נאה בזכות עצמה היה אפשר לומר עליה מה שהיו אומרים על איכרות אחרות שלקו בשיגעון הניקיון – שאין היכן לירוק בבית אלא על בעלת-הבית.

שיינע-פשה האמינה שהנקיון אינו רק חיצוני אלא נחוץ מאוד גם לאברי הגוף פנימה. על כן היתה הולכת כמעט מדי שעה להטיל את מימיה ולרוקן את צואתה והיתה שוטפת את נקביה עמוק ככל האפשר וחופפת היטב את יער מבושיה, רק אז היתה חשה עצמה נקייה ומטוהרת, כי המחשבה על כך שיש במעיה קורט של צואה היתה משגעת אותה.

וככל שתיעבה את בעלה, לא פטרה גם אותו ממצוות הנקיון המוחלט. ומאחר שהיה חיגר ושמן ולא הקפיד ביותר על הטואלטה, היתה שוטפת אותו במו ידיה בחדר האמבטיה שהתקין לה לדרישתה בתוך הבית, ושהיה המודרני ביותר במושבה; ולידו בית-הכיסא ובו אסלה, חידוש גדול, כי אצל רוב האיכרים בתי-הכבוד היו עדיין צריפונים בחצר, וממש פחד לצאת אליהם בלילות, בגשם ובקור ובשדי-התחת השוכנים בבור; ורק סנדרל כבר לא היה צריך להשתין בלילות לבקבוק הזכוכית הדומה לברבור, שבהתמלאו משמיע צליל סילוני ודק כקסילופון – אלא השתין בקצף באסלה שבביתו! – – –

היא היתה רוחצת ומנקה היטב את אחוריו ובוזקת אבקת פודרה על הביצים שלו והוא – שסבל מאוד מהבוז ומהקרירות שרחשה כלפיו בחיי האישות (וגם מעצירות, היה לועס שזיפים מיובשים ולדר ממישמיש מיובש וכדורי פחם ושותה הרבה מים ונכנס גם לבית-הכיסא כשהוא מחזיק בידו האחת כוס מים או תה או מישרת שזיפים כהה, ובאחרת זקורה האצבע כשהיא מרוחה במשחת וזלינה, ושומעים אותו מתאמץ ונאנח – – –

ושיינע-פשה מהסה אותו ואומרת: "סנדרל, השתגעת? בן-אדם איננו צינור!"

והוא: "שיינע-פשה, לפחות, כדי להפחיד את המעיים! אוה, אוה, אוהה... א-מחייה!"

והיא: "גיב א-פורץ, סנדרל, לפחות גיב א-פורצלה, א-פורצשפייזלה!" – שזה שיבוש של פורשפייזה, מתאבן, – "שאם לא, אתקין לך חוקן!")

 – – – !

– והוא, הוא היה נותן אחר-כך את עצמו בידיה כתינוק מחותל, ובייחוד נהנה כאשר היתה חודרת ומנקה את פי הטבעת שלו, אך משתדל להסתיר זאת מפניה פן תחדל אם תדע שהוא נהנה ופן תיבהל למראה אברו המתקשח למגע אצבעה מאחור כי כשהיה פולט היתה מקימה צרחות עד לב השמיים –

והפועל הערבי עבדאללה היה שומע ובא ונעשה עד למחזות הנקיון המוזרים של היהודים שעה שהיה מציץ בחוואג'ה סקנדר אבול-באר'ל אבו-ג'יללה ובטיזו ובטיז מרתו הצעירה, היפה וצחת העור מבעד לסדק בתריס ואחר-כך הולך לרפת ועומד מול הפרה וחולם שבעלת-הבית צהובת השיער ובעלת השדיים המופלאים מחזיקה באברו הגדול ותוחבת לו חוקן או אצבע בתחת והוא בועל אותה ואת בעלה גם יחד.

סנדרל היה אומר כי לכל אדם קצוב מיספר ימי חייו מראש. כיצד יודעים אותם? למעלה, בשמיים, יש מקום שבו ניצבות צלוחיות זכוכית מלאות שמן ובהן פתילות של צמר-גפן. הפתילות בוערות, והשמן כלה. וככלות השמן – האדם מת.

 "לילה אחד," הוא מספר, "חלמתי שאני בשמיים ורואה את כל הפתילות הבוערות. והצלוחיות – חלקן מלאות וחלקן הולכות ומתרוקנות. אני מחפש את הצלוחית שלי והנה, מה אני רואה – היא ריקה כמעט לגמרי, עומדת לכבות, ועל ידה הצלוחית של שיינע-פשה אשתי, ובה השמן רב. מה אני עושה? מסתכל הנה והנה, וכשאני רואה שאף אחד לא רואה אותי, אני טובל את האצבע בצלוחית של שיינע-פשה ומעביר טיפת שמן לצלוחית שלי, טובל ומעביר – " סנדרל מורה באצבעו את תנועת ההטפה, כבסדר פסח, "טובל ומעביר – ופתאום אני מתעורר מחלומי ושומע את שיינע-פשה שלי אומרת," והוא מחקה אותה באידיש: "לא די שהערת אותי, אתה עוד טובל אצלי את האצבע שלך כל פעם בחור אחר!"

יום אחד פגש סנדרל ברחוב במושבה ערבי עם גמל נושא מטען של קש. הוא השתווה עימו על המחיר ואמר לו ללכת לביתו לפרוק את המטען ולקבל מהגברת שיינע-פשה את התשלום.

בא הערבי לחצר. יצאה שיינע-פשה מהבית ואחריה מדדה עבדאללה השחור, הפועל הקבוע, מחזיק שמשיה לבנה רחבת-כנפיים להצל עליה. תמכה האישה ידיה במותניה, הבליטה את חזה הגדול ושאלה את בעל הגמל:

"מה אתה עושה פה?"

"הבאתי קש."

"מי אמר לך להביא קש?"

"חוואג'ה סקנדר אמר לי."

"מי חוואג'ה? מה חוואג'ה? אנא חוואג'ה! לא צריך קש. לך מפה!"

מאז כינוה במושבה גם בשם "אנא חוואג'ה".

במרפסת המלון הסגורה, שכל חזיתה חלונות הנשקפים אל פרדסי המושבה, ישבו ירקוני, רופא המושבה ד"ר זכריאס-כהן ועוד אורחים ובהם עמשי וזיאמה. ירקוני לא הניח לשניים ללון במלון-הפועלים הזול והפשוט אלא הציע להם את אחד מחדרי ביתו, ללא תשלום. בחוץ התחזק הגשם, נשמעו מדי פעם רעמים, חיצי ברקים ניצתו בין צמרות הברושים האפלות ונשקפו מבעד לזגוגיות.

 "החבר שלך לא הוציא כמעט מילה מאז הצהריים." פנה ירקוני אל עמשי. "ספר לנו, אתם זוממים איזו קונספיראציה? מכינים אכספרופריאציה חדשה כמו אצל המהפכנים ברוסיה?"

 "אם לא שכחת שמי זיאמה פולונסקי ואני לא מהפכן ולא חתרן ולא מחרים כספים מהבורגנים. אתמול ירדתי מהאונייה ביפו ואני רוצה להישאר כאן ולהיות פועל, מוכן אפילו להיות חמור כאן, לא איכפת לי, כי במושבה סוף-סוף כולם יהודים! ויותר מכל אני חולם עוד מהגולה שאהיה גם אני שומר!"

 "הגיע באמת הזמן שיהיו כאן יותר שומרים עבריים," אמר דוקטור זכריאס-כהן. "גבורות המושבה מהשנים הקודמות כבר לא משפיעות. מזמן שבאתי לכאן אני רואה שהשכנים גונבים ושודדים מכל הבא ביד, בשדה ובבית, אפילו סוסים ובהמות מתוך האורווה, ואומרים שהשומרים הערבים הם-עצמם הם שעוזרים לגנבים!"

 "אומרים?" תרמה חלקה גברת רוזה ירקוני, אשתו של בעל-המלון, "כאשר באים להתלונן לפני ועד-המושבה – הם קוראים לשיח' איסחאק נורדאו והוא שוכר עוד שומר ערבי על חשבוננו. כמה פעמים ביקשנו שיקח יהודי, אבל האדון איסחאק אומר שזה עולה יותר מדי כסף והוא גם לא יקבל על עצמו שום אחריות לשמירה עברית."

 "ואיזו אחריות זאת עכשיו? כלום. גונבים." חזר ואמר הדוקטור.

 "אתם מחפשים ישועה מוועד-המושבה?" ליגלג ירקוני בקולו המאנפף-קמעה, "עיזבו אותם, אלה תיישים זקנים! כלבים סרוחים! אלטע קאקערס! חלירע! האיכרים כבר יודעים שהוועד לא יכול לעשות כלום. באסיפה של אגודת 'פרדס' הוחלט לעשות ניסיון, ונקבע כי מחצית השומרים בפרדסים יהיו משלנו. יתנו להם כפליים לחודש משנותנים לערבים. עכשיו זה תלוי בבחורים שלנו, שיראו את כשרונם ומסירותם לעבודה, אם יצליחו, אולי בקרוב כל השומרים יהיו יהודים!"

 "אמרו לו שירכב בלילות ויערוך ביקורת על השומרים, הסרוחים תמיד בסוכותיהם וישנים. מה אמר נורדאו? שהוא לא יכול, מפני שהוא צריך לישון," הוסיפה גברת רוזה.

 "עד ששיח' איסחאק יתעורר לשמירה עברית," אמר ירקוני, "מזכיר לי מעשה ביהודי זקן שישב ברכבת ליד צעירה יפה ונימנם. 'רב איד, על יד אישה יפה כזו אתה מנמנם?' שאלו אותו. 'רבויסיי [רבותיי], עד ששלי יתעורר – אני יכול להרשות לעצמי תנומה קלה!' ענה. רבויסיי, לילה טוב! נלך כולנו לישון!"

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* מי ששלחו לנו חומר, שירים וכו', לגיליון לקראת יום הכיפורים, מתבקשים לחזור ולשלוח לנו את החומר, שנעלם עקב תקלה במערכת.

למזלנו, ביום שלישי בלילה אחרי חצות נעלמה פתאום התקלה ואיננה, כאילו הוציאו לנו את העז מהבית. כנראה היתה זו תקלה בתוכנת מיקרוסופט אאוטלוק הכללית, והם תיקנו אותה לאחר ימים אחדים, שבהם היה קשה לתפעל אותה בגלל הכתמים שהיו עולים ומכסים מיד את טורי שמות קבצי הדואר המתקבלים והנשלחים.

* צודק נעמן כהן בשאלה הביקורתית האם ראוי להנציח לוחמים שלחמו עבור תקומת ישראל וירדו מן הארץ. אני מסכימה עם כל מילה של נעמן, שאלתו וביקורתו צודקות.

במקרה הנ"ל, התכוונתי להציל משכחה את לוחם האצ"ל ורעייתו, אף היא לוחמת האצ"ל, אשר נשכחו על ידי חבריהם למחתרת,ולא זכו להיזכר ולהירשם בארכיון לוחמי האצ"ל, בשום צורה ואופן. כאילו לא נמנו על לוחמי המחתרת הזו.

מאחר שהיכרתי מקרוב את הזוג נח ואלישבע וייס, מילדותי, הרגשתי צורך לגאול את שמם מן ההתעלמות של חבריהם ללחימה. הנצחתי אותם רק בארכיון לוחמי האצ"ל וקיבלתי עבור בנם תעודת לוחמי המחתרת, לזיכרון עולם.

הדגשתי בכתבה, כי אני חניכת "השומר הצעיר" וחשתי בצחוק הגורל, שאני ודווקא אני, מנציחה את האנשים שנשכחו על ידי חבריהם למחתרת.

עיקר הכתבה היה נושא החברות רבת השנים והאמיצה בין אבי, איש ה"הגנה" כל חייו, לבין נח וייס איש האצ"ל. מעבר להשקפה פוליטית מדינית אידיאולוגית. זה עיקר הכתבה ולא האילוץ שלהם לרדת מן הארץ.

צודק נעמן כהן, ואילו לא שונתה במעט הכותרת שנתתי לרשימה, היה ברור לכל כי עיקר הרשימה הוא בחברות שמעבר להשקפה האידיאולוגית. בין שני עברי המתרס.

הזוג וייס, היו אנשים יקרים, שינוחו בשלום על משכבם.

שנה טובה,

עירית אמינוף

* שנה טובה אהוד. החדשות הישנות שלך מגיליון 538 זרקו אותי 50 שנה לאחור. אחרי כל שיר שאתה מפרסם משירתה אני מהרהר איך היתה אסתר מגיבה על מציאות שנות המאה העשרים ואחת שלנו. רואה את עיניה מאחרי משקפי השמש הגדולים והן עצובות ועייפות. וכשאני שואל אותה מה את אומרת, היא עונה לי, מוטב שלא תשאל ומוטב שאני לא אענה. ואחר כך היא מפרסמת עוד שיר קינה של שועלה בודדת, בשדות לילה מוכי ירח.

תודה לך ושנה טובה.

ראובן שוהם

* אהוד היקר, כבר כתבתי שאני מקנא בידיעת השפות של פרופ' זיוה שמיר. הפעם הביאה תרגום משל ארתור רמבו. ארנה גולן משקיעה את כולה בניתוח ספרים – הפעם על "הפרי האסור" שלך. ויפה עשית שהעתקת את הסיפור המרתק הזה, על סופו המצמרר.

שנה טובה!

משה גרנות

* אהוד שלום ושנה טובה. התייחסות לכתבה "אורי הייטנר: איש השנה תשפ"א – נפתלי בנט". דברים כדורבנות – כל ישראלי חייב לקרוא.  

לכותב – אנא תמצת וקצר – לרוב הציבור אין סבלנות לקרוא כתבות ארוכות כאורך הגלות – אנא כתוב ב-4-5 שורות כולל הסיכום.

בברכה

יוסי הלר

* "נכון להיום, לפי הערכות יוניצ"ף (קרן האו"ם לענייני ילדים), כמעט מחצית מהאוכלוסייה העולמית, 3.6 מיליארד איש, חיה ללא גישה לשירותים [מחרבנים בשדות. אב"ע] וסובלת מתברואה לקויה. בד בבד, שלושה מתוך עשרה אנשים ברחבי העולם (כ-2.3 מיליארד איש) סובלים ממחסור של שירותים היגייניים [מחרבנים בשדות. אב"ע], ואחד מכל ארבעה בני אדם ברחבי העולם סובל ממחסור במי שתייה."

 ["הארץ" באינטרנט, 7.9.2021].

זה העולם בו אנו חיים וזו מדינת ישראל בה אנו מתלוננים.

אהוד: לפעמים, בעיקר בתקופת נתניהו, הייתי מקשיב ביו-טיוב לשידוריו של יורם שפטל, שבין השאר ניתח את רפיפות התביעות נגד נתניהו. אבל מאז שבאחד משידוריו קבע שחטיפת ילדי תימן היא עובדה בלתי מעורערת, ואם איני טועה גם קשר אותה לשלטון מפא"י – חדלתי לצפות בשידוריו ואיבדתי אמון בשיקול דעתו.

* מוטי הרכבי: ביום 31/8/21 – כשראיתי שמיספר המאומתים היומי הגיע ל-11,000, רציתי להזכיר ל״ראש הממשלה״ בנט את מה שאמר חבר הכנסת בנט (בתקופה ההיא חשבנו שמדובר באיש עם אידיאולוגיה, אמינות ויושר אבל למדנו מהר את האמת). חבר הכנסת בנט זעק וצעק מה קרה לכם! השתגעתם! עם ישראל מת!

אז הקשב טוב בנט (לא מגיע לך שאקרא לך חבר כנסת ובוודאי לא ראש ממשלה) – בתקופה ההיא, עוד לפני החיסונים, כשאף אחד – לא הרופאים ובוודאי לא הפוליטיקאים ידע מה לעשות, כיצד לטפל במחלה, כיצד מרפאים חולים וכיצד מבודדים את המחלה, ישראל היתה באחד המקומות הטובים בעולם! גם מבחינת מיספר המאומתים היומי וגם מבחינת מיספר המתים היומי. בין פי 5 לפי 10 לטובה יותר ממדינות אירופה וצפון אמריקה. הקרובה ביותר היתה גרמניה  – פי 1.5 גרועה מישראל! לכן בתקופה ההיא התקשורת נהגה להשוות את ישראל לניו זילנד שהיא פי 25 פחות צפופה מישראל או לאיסלנד שהיא פי 125 פחות צפופה.

תרשה לי להסביר לך מדוע אז, בלי חיסונים ובלי הידע שיש היום לגבי המגיפה, ישראל הצליחה כל כך.

ההבדל בין הממשלה אז לממשלה היום הוא שאז ההחלטות היו לפי ״טובת עם ישראל״. לא אומר שכל ההחלטות היו הכי טובות (כבר ציינתי שבתחילת המגיפה היה מעט מאוד ידע על המגיפה). אבל אתה קיבלת מדינה עם אחוז המחוסנים הגדול בעולם, מיספר המאומתים היומי הקטן בעולם, והצלחת לדרדר את ישראל מהמקום הראשון לאחד המקומות האחרונים, והסיבה: מה שמנחה אותך זה משרדי פרסום וסיסמאות. טובת עם ישראל נמצאת אצלך במקום האחרון.

ולא אתייחס כאן לעובדה שראש הממשלה דאז, נתניהו – היה הראשון בעולם שזיהה שהחיסונים הם המפתח, והצליח להביא לכאן מה [שיחסית]  אף מנהיג בעולם לא הצליח!

* כותרת מישדר ב"פוקס ניוז": "איך ביידן יצר את אומת הטרור החמושה ביותר בעולם?" ופירוט המיספרים המדהימים בהיקפם של כלי הנשק שנפלו בידי הטאליבן.

המטוסים, המסוקים, וחלק ניכר מכלי-הרכב החמושים, אלה שתלויים באספקת חלפים מארה"ב – יחלידו במוקדם או במאוחר, כמו שהחלידו מטוסי-הקרב האמריקאיים המשוכללים שנפלו בידי שלטון האייטולות באיראן.

 אבל כלי-הנשק היורים והמפוצצים – אלה ישמשו את אירגוני הטרור הרצחניים ביותר בעולם, והכול בזכות הטיפשות האמריקאית, זו שיש בה כיום קולות משפיעים בקרב המפלגה הדמוקרטית, כת הפרוגרסיבים שונאי ישראל – המערערים על היקף הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל!

* "זכריה זביידי נודע בציבור הישראלי גם בעקבות יחסיו עם הישראלית טלי פחימה. מששמעה פחימה שלמדינת ישראל יש כוונה לחסל את זביידי, הצהירה כי תשמש לו 'מגן אנושי'. בהמשך התנערה ממנו והאשימה אותו בשיתוף פעולה עם השב"כ." [מידע באינטרנט].

מעניין מה דעתה עליו עכשיו, לאחר שנמלט מכלא גלבוע? האם היא עדיין סבורה שהוא משתף פעולה עם השב"כ – או מקווה שיחזור לשתף פעולה עימה. כזכור – בזכותו התאסלמה לפרק-זמן מתוקשר.

* * *

מזמור לפחי טלימה

מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

זכריה זביידי הגיבור שלךְ זונה

כדברייך

וכדי לתקן את הקרנית בעין

וד"ר טיכו כבר מת

יזיינו אותו הרופאים בקרנית חדשה

רופאים מגדוד חללי אל אקצה בג'נין

שבראשו עמד לו

כאשר תינה עימך אהבים בפלסטין

ואולי גם הסגיר אותך לשב"כ

כי הוא לא סובל נשים דעתניות

מתרגמות ממושקפות ללא רעלה

שבטח לא אוהבות שיעורים בתחת

בחורות שמלמדות אותו מהו כיבוש

והקנאות שלהן לככב בכותרות חשודה

כי הן מקבלות אביונה פוליטית

מתקשורת ישראלית אוהדת

והכּוּס שלהן מרטט במחאה פלסטינית

ועכשיו היחסים מתערערים

והזונה הזה גורם לך לחזור לאלמוניות

שמשם באת בטרם נעשית לאישיות

בזכות גבריותו המזויינת והדו-פרצופית

ליבך במזרח ואת בסוף מערב

הו ילדה מסכנה מעדות המזרח

אולי אגי משעול היתה כותבת עלייך שיר טוב ממני

אילו היית ערבייה

פורסם בגיליון 364 של המכתב העיתי "חדשות בן עזר" מיום 28.7.08

"זכריה זביידי הוא הזונה של השב"כ," כך אומרת בראיון לערוץ 10, בת זוגו לשעבר של זכריה זביידי, מי שהיה מפקד גדודי חללי אל-אקצה בג'נין. טלי פחימה אמרה את הדברים לאור בקשתו של זביידי מהשב"כ לצאת מהגדה המערבית לשם טיפולים בעיניו. זביידי הוסר מרשימת המבוקשים של השב"כ בתנאי שיישאר קרוב לתחנת המשטרה הפלשתינית בג'נין.

פחימה, שריצתה שתי שנות מאסר בגין תמיכה בארגון טרור וסיוע לאוייב בשעת מלחמה, המשיכה ותקפה את זביידי בראיון: "אני לא מוכנה אפילו לראות אותו ואני לא מוכנה אפילו לדבר איתו," אמרה פחימה בזעם על מי שנחשב לבכיר המבוקשים בגדה ואמרה, כי הוא חייב לספר לעם הפלשתיני על המשא ומתן שהוא מנהל עם השב"כ לצרכיו האישיים."

["הארץ", 24.7.2008]

* * *

אהוד: האם מלחמת השחרור מ-48' הסתיימה או שהיא נמשכת גם כיום ותימשך עוד הרבה שנים?

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2290 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו). לפעמים הוא כותב גם הערות משל עצמו, באות אדומה אופיינית. באחד הגיליונות האחרונים הוא כתב כך:

הבית עולה בלהבות

בעל-הבית עומד בחצר ובידו צינור ומתיז מים

בניסיון לכבות את האש

קופצים שני פּוּשְׁטַקִים מהרחוב וצועקים:

"הצינור גנוב! הצינור גנוב!"

מושכים מידו את הצינור

והבית נשרף."

("מעריב", 31.7.20)

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר]  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-65 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,078 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,080 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,452 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-98 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-98 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-47 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-65 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-46 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-7 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 380 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,246 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל