פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1712

[שנה שש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, ח' בשבט תשפ"ב, 10.1.22.

עם הצרופה: "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה", הרצאתו של ליטמן מור, אולי אחרון הפרטיזנים היהודים, שהלך לעולמו בתל-אביב  בגיל 104 בשבוע שעבר.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אהוד בן עזר: מול חלונך. // זיוה שמיר: תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל. מי יחיה ומי ימות? מי במים ומי באש? על שירו של רוברט פרוסט "אש וקרח". // וכן "מי באש?" של לאונרד כהן. // עקיבא נוף: שושלת שלושת המשוררים. // יורם אטינגר: הסוגייה הפלסטינית – שורש הסכסוך הערבי-ישראלי? // שמואל אייל: גולדה אוייבת השלום? // אורי הייטנר: 1. אמון ברופא. 2. צרור הערות 9.1.2022. // פרדרג פינצי: "בקיצור". // עדינה בר-אל: על הספר "אמן הסיפור הקצר", מאת מאיה ערד. // יונתן גורל: מִפֹּה לְשָׁם. // אהוד בן עזר: הבלוף של חמשת הרוכבים. // מוטי הרכבי: תשובה לחבר שהשמיץ את גלית דיסטל. // נעמן כהן: אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה ערבית-בדואית בנגב היא בדואיסטן. // אסתר רַאבּ: תרגומי משוררים. ואלטר קאלה. // ממקורות הש"י.

* * *

אהוד בן עזר

יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

שירים 1955-1995

בהוצאת אסטרולוג 2005

אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל-תִּמּוֹט

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

תהילים מ"ו ו'

שער ראשון: שירים מוקדמים

מול חלונך

חִיּוּכֵךְ לֹא בָּרָא

אוֹתוֹת. וְהַדֶּרֶךְ

נִתְמַעֲטָה. עֵצִים

חַסְרֵי-צוּרָה בַּאֲפֵלָה

שָׁעוֹת בְּדוּיוֹת

הַגְבִּיהוּ, הַי –

לָחַשׁ עוֹבֵר-אֹרַח,

מוּל חַלּוֹנֵךְ

רָעַד, כְּגַנָּב –

וְהָלַךְ כִּלְאַחַר-יָד.

1962

* * *

זיוה שמיר

תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל

מי יחיה ומי ימות? מי במים ומי באש?

על שירו של רוברט פרוסט "אש וקרח"

"אש וקרח" הוא אחד משיריו הנודעים של רוברט פרוֹסט – שיר המשקף את עולמנו המודרני שבּוֹ אבדו זה מכבר המצפן והמצפון גם יחד. החששות מפני שואה אקולוגית עושים את "אש וקרח" לאקטואלי במיוחד, ולאחרונה מרבים לצטט אותו בכל אתר ואתר. את השיר הזה תרגמתי פעם בנוסח שונה  מזה שיובא להלן, והוא פורסם בספרו של אשר רייך  הנשיקה מבעד למטפחת  (2001) לצד תרגומים  אחרים.

רוברט פרוסט. מתוך ויקיפדיה.

בהכירי את מכלול שיריו ואת סגנונו של רוברט פרוסט, נראה לי שהמשורר האמריקני הנודע שִׁרבֵּב כנראה לשירו זה גם זה מין בדיחה פרטית  מרה, הקשורה בשמו ('frost' = 'כפור'). דומה שבמקביל לגורלם של העולם ושל האנושות, הוא סיכם כאן בקיצור וב"זעיר אנפין" גם את כל תהפוכות החיים הקשות שעברו עליו ועל משפחתו:

Fire and Ice

Some say the world will end in fire,
Some say in ice.
From what I've tasted of desire
I hold with those who favor fire.
But if it had to perish twice,
I think I know enough of hate
To say that for destruction ice
Is also great
And would suffice.

אש וקרח 

יֵשׁ טוֹעֲנִים: תֵּבֵל תִּכְלֶה בָּאֵשׁ,

יֵשׁ טוֹעֲנִים: בְּקֶרַח.

אֲנִי, שֶׁטַעַם עֲגָבִים בְּפִי, לֹא אֶתְבַּיֵּשׁ

לִהְיוֹת בֵּין אוֹהֲדֵי הָאֵשׁ.

אַךְ אִם שׁוּב יַעֲבֹר עָלֶיהָ כֶּלַח,

הֲרֵי שֶׁכְּבָר רָאִיתִי דֵּי שִׂנְאָה וָאֶרֶס

כְּדי לִקְבֹּעַ שֶׁגַּם קֶרַח

בְּלִי שׁוּם הִסּוּס

יָבִיא שׁוֹאָה וָהֶרֶס.

השיר במקורו מדגיש את המילים שבכותרת fire  ו-ice בסיוע החריזה (המילים החורזות עושות שימוש בשתי המילים המנוגדות האלה, עד שהן הופכות למצלולים אקספרסיביים  נושאי משמעות).

מאחר ש-fire קשור כאן בתשוקה, חשתי שבמילה הזאת יש משהו פראי ומתפשט במרחב (גם כשמישהו נותן הוראת פתיחה באש – "fire!" – ניתן לכאורה לחוש ולשמוע את התפשטותהּ של האש במרחב). לעומת זאת, המילה ice היא מילה סגורה ובה צלילים המביעים משהו זדוני  ומרושע, מתוכנן ומחושב, כמו בלחישת נחש הקופא על מקומו שעה שהוא מבקש לעוט על טרפו.

לפיכך בחרתי להדגיש את המילים 'אש' ו'קרח' ולמקם אותן בסוף השורות של השיר המתורגם, כמו במקור האנגלי, ולא להבליע אותן באמצע  השורה השירית. בבית על הקרח בחרתי לשלב צלילי sssssssssss…. ,   המרמזים לכך שהשנאה הארסית של כוחות הרוע (המתנכלת לכל מחשבה מקורית שאינה מכופפת את ראשה לדוקטרינות ולתכתיבים), היא זו שמסוגלת להביא חורבן.

רוברט פרוסט היה מחשובי המשוררים האנגלו-אמריקנים במאה העשרים. הוא היה צאצא למשפחה שהגיעה מאנגליה לניו-המפשייר בשנת 1634, בתקופה שבּהּ הגיעו אל "היבשת החדשה" מייסדי המושבות האמריקאיות הר;אשונות בספינת המהגרים "מייפלאור".

לאונרד כהן, לעומתו, היה בן של חייט יהודי מליטא שהגיע לקנדה בשנת 1927 (בעקבות הקשיים שהביא המרד של הליטאים בפולנים שהשתלטו על ליטא ב-1922 וסיפחוה). מה רב ההבדל בין משפחת חלוצים ומייסדים לבין משפחה של פליטים סחופים!

לאונרד כהן, 1988. מתוך ויקיפדיה.

שירו של כהן "Who by Fire?"*  ("מי באש?")  נכתב ב-1974, בעקבות הופעותיו לפני חיילי צה"ל, שלחמו במלחמת יום הכיפורים. מילותיו מבוססות על הפיוט "נתנה תוקף" הנאמר  בתפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים,ובו נכתב גזר דינם של החיים – מי לחיים ולמי למוות –  אף מפורטות בו צורות שונות  של מיתה ושל עונשים הצפויים לו לאדם ביום הדין:

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה - - -

 

את הפיוט  הזה שמע לאונרד כהן בילדותו בבית הכנסת, אך נתן לו twist מודרני.  בתרגומו של  קובי מידן כל בית מבתיו מסתיים בשאלה "וּמִי, מִי קוֹרֵא בִּשְׁמֵנוּ?" – כאילו קריאה בשמו של אדם להתייצב בבית-דין של מעלה היא כמו קריאה בשמו במסדר צבאי, בתור לקופת-חולים או ב-audition שבּוֹ זמרים אלמוניים מחכים לתורָם במסדרון. אפשר לראות בשיר זה שיר של מחאה – של הטחה כנגד שמיים על גורלם של אותם צעירים שקיפחו את חייהם במלחמה בטרם הספיקו להינשא, להוליד את ילדיהם ולבנות בית. למעשה, שירו של לאונרד כהן הוא שיר אתאיסטי של חוסר אמונה בקיומה של השגחה עליונה.

זיוה שמיר

"ירדתי למדבר לעזור לאחים שלי בקרב," לאונרד כהן מופיע בפני חיילים. צילום: רון אילן. ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. מתוך ויקיפדיה, וכן גם שני הקטעים להלן:

*

And who by fire? Who by water?
Who in the sunshine? Who in the night-time?
Who by high ordeal? Who by common trial?
Who in your merry merry month of May?
Who by very slow decay?
And who shall I say is calling?

And who in her lonely sleep? Who by barbiturate?
Who in these realms of love? Who by something blunt?
Who by avalanche, and who by powder?
Who for his greed, and who for his hunger?
And who shall I say is calling?

And who by brave assent? Who by accident?
Who in solitude, and who in this mirror?
Who by his lady's command? Who by his own hand?
Who in mortal chains? Who in power?
And who shall I say is calling? 

לאונרד כהן

מי באש?

תרגום: קובי מידן

מי באש?

מי במים?

מי לאור השמש?

מי בחשכת ליל?

מי בבית דין של מטה?

מי בישיבה של מעלה?

מי בפריחה החייכנית הזאת?

מי בדעיכה איטית מאוד?

ומי, מי קורא בשמנו?

מי במעידה קלה?

מי בסמי שינה?

מי בשלטון הלב?

מי במכשיר קהה?

מי במפולת שלג?

מי באבקה נשפכת?

מי בשל בצע כסף?

מי ברעב בלי שובע?

ומי, מי קורא בשמנו?

מי בזמן טיפוס?

מי בתוך אוטובוס?

מי ברוב בדידות?

מי בראי ממול?

מי במצוות גבירתו?

מי על חרבו שלו?

מי ייקשר עד מוות?

מי ייכנע לכוח?

ומי, מי קורא בשמנו?

לאונרד כהן   

* * *

באבל על מותו של יורם טהרלב

מגדולי המשוררים של הַזֶּמֶר העברי

כמעט רק בזכותו זוכרים היום

את ייסוד פתח-תקווה בבוקר לח בשנת תרל"ח

* * *

עקיבא נוף

שושלת שלושת המשוררים

משאול טשרניחובסקי לנתן אלתרמן,

בואכה אל יורם טהר-לב,

כל הדרך שֶׁבָּהּ אֶשְאָף לְהַלֵּך

בכל אשר אני כּוֹתֵב.

"מול פסל אפּוֹלוֹ", "אומרים ישנה ארץ",

מול "נאום רב חובל איטלקי" –

אקום אתהלך בארץ הזו,

בצידם – אחפֵּשׂ את דַּרְכִּי.

כן, שלושת הללו – יוצרֵי הזהב,

הם לי ארץ מולדת שירת המרחב,

כן, שלושת הללו – שושלת הפז,

שֶׁהֶם לי – עולמי הַנֶחְרָז,

בו יש מגש כסף וּשְׂחוֹק על חלום

וכרמל המוֹרִיק בשירת יהלום,

ו"גבעת התחמושת", "אני מאמין"

בם אֶמְצָא אדמה – שוֹרַשַׁי לְהַזִּין.

* * *

יורם אטינגר

הסוגייה הפלסטינית – שורש הסכסוך

הערבי-ישראלי?

פורסם לראשונה באתר "מידה", 6 בינואר 2022

ב-2022 כל מדינות ערב מבססות את מדיניות הביטחון שלהן על נושאים משמעותיים יותר מהסוגייה הפלסטינית, כגון האיומים הקטלנים הנובעים ממשטר האייתולות באיראן, "האחים המוסלמים", אל קעידה, משטר ארדואן, תופעות-הלוואי של "הצונאמי הערבי" הגועש מ-2010 ושל מלחמות האזרחים בלוב, תימן, סוריה ועיראק, ועוד.

ב-2022 כל מדינות ערב המתונות והפרו אמריקאיות-יחסית רואות בכוח ההרתעה הישראלי (יכולות צבאיות וטכנולוגיות) גורם ביטחוני ראשון-במעלה מול איומים אלו. הם רואים בישראל גורם חשוב במאמץ הקריטי לגיוון התשתית הכלכלית שלהן, המבוססת ברובה על נפט וגז טבעי, המאבדים בהדרגה את משקלם הכלכלי והמדיני.

ב-2022 המדיניות הערבית מבטאת את הערכת הערבים שמדינה פלסטינית תהיה פורעת-חוק ותוסיף שמן למדורת המזה"ת.  לכן הן מרחיבות קשרים ביטחוניים וכלכליים עם ישראל, למרות הקיפאון בתהליך המדיני ישראל-פלסטינים, ומתעלמות ממחאות ואיומים של הפלסטינים.

הסכמי השלום בין ישראל לבין מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן אינם מהווים מחווה ערבית כלפי ישראל, אלא צעד שנועד לשדרג את ביטחונן הלאומי וכלכלתן של מדינות אלו.

התבטאויות מדיניות שליליות מירדן אינן מאפילות על  ההתנהלות הירדנית – הביטחונית והאזרחית – הממחישה את התרומה הקריטית של ישראל לביטחונו/קיומו של בית המלוכה ההאשמי, העומד בפני איומים קיומיים מבית ומחוץ. לדוגמא, בעקבות "מבצע אנטבה" קיבל רה"מ רבין ברכה מהמלך חוסיין (שביטאה את התייחסות ירדן לישראל), אבל שגריר ירדן לאו"מ נשא נאום ביקורתי נגד ישראל... המשפחה ההאשמית מכירה בעובדה שהקמת מדינה פלסטינית מערבית לירדן תהווה גזר-דין מוות למשטר ההאשמי מזרחית לירדן.

לכן, מדינות ערב מעתירות על הפלסטינים מלל – אך לא מעש – חיובי, ונמנעות ממעורבות צבאית – ואף לא מעורבות פיננסית משמעותית – למען הפלסטינים.

לכן, מדינות ערב לא פתחו באף מלחמה עקב הסוגייה הפלסטינית, וגם לא הגישו סיוע צבאי לפלסטינים במלחמת ישראל נגד אש"פ בלבנון ("מלחמת שלום הגליל"), שתי האינתיפאדות ו-4 המלחמות נגד חמאס בעזה. מדינות ערב אינן מקריבות את דמן על המזבח הפלסטיני.

לדוגמא: ב-1948 מדינות ערב לא פתחו במלחמה למען ערביי פלסטינה אלא לקידום האינטרסים שלהן, ולכן לא העבירו לערביי פלסטינה את שלל המלחמה. עיראק כבשה את השומרון, והעבירה אותו למשטר ההאשמי בירדן; ירדן כבשה את יהודה, מזרח ירושלים וירושלים העתיקה, וסיפחה אותם (יחד עם השומרון) לגדה המזרחית באפריל 1950; ומצרים כבשה את עזה, וכמו ירדן אסרה בקשיחות אלימה על פעילות פוליטית פלסטינית. מצרים אף שלטה בעזה באמצעות ממשל צבאי ונהגה להטיל עוצר. מצרים והליגה הערבית הקימו ב-1948 ברצועת עזה את ממשלת כל-פלסטין (כצעד לבלימת ירדן), אך רוקנו אותה מתוכן, העבירו אותה לקהיר כמחלקה בליגה הערבית, וביטלו אותה ב-1959.

מטרת המלחמה – המשותפת למדינות ערב ולערביי פלסטינה – היתה למחוק את "הישות הכופרת היהודית" שהוקמה ב"בית האסלאם" (מזה"ת), המיועד על ידי אללה רק לריבונות "המאמינים", במקביל לקידום אינטרסים של כל מדינה ערבית שהשתתפה במלחמה, תוך כדי בלימת יריבותיה הערביות.

ירדן הצטרפה למלחמה כדי להרחיב את הממלכה ההאשמית לכיוון הים התיכון ולקדם את שאיפתה להנהגה פאן-ערבית, תוך כדי בלימת המתחרות הערביות לכתר ההנהגה.  עיראק (שנשלטה על ידי המשפחה ההאשמית) שיתפה פעולה עם בית המלוכה ההאשמי בירדן, ושאפה לקדם את שליטתה על צינור הנפט העובר ממוסול לחיפה (940 ק"מ). מצרים הצטרפה למלחמה – למרות תשתית צבאית פגומה – כדי לבלום את יריבותיה במאבק להנהגה הערבית, ובמיוחד את ירדן. לכן, צבא מצרי נלחם בגזרת קיבוץ רמת רחל (לצד כוח ירדני בפיקוד מצרי) כדי לקדם תביעת ריבונות עתידית. סוריה הצטרפה למלחמה ב"ישות הכופרת" כדי לקדם את חזון סוריה-רבתי המשתרעת מהגבול המצרי דרך פלסטינה המנדטורית, כולל ירדן.

ב-1956 "מבצע סיני" לא פרץ עקב הסוגייה הפלסטינית, אלא על רקע העימות בין בריטניה וצרפת לבין מצרים על השליטה בתעלת סואץ, ושאפתנות מצרים להנהגה פאן-ערבית, כולל הלאמת תעלת סואץ, תמיכתה במאבק אלג'יריה לעצמאות משלטון צרפת, עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה, הקמת פיקוד צבאי משותף מצרים-סוריה-ירדן נגד ישראל, חתירה מצרית להפלת משטרים ערביים פרו-אמריקאים, עידוד הטרור הפלסטיני מעזה, חסימת תעלת סואץ בפני אוניות ישראליות ומטענים לישראל, הסגר מצרי על מיצרי טיראן, וכוונת מצרים ל"שחרר שטחים כבושים" בנגב.

ב-1967 פתחה ישראל  במלחמת-מנע – ללא קשר לסוגייה הפלסטינית – עקב עליית מדרגה בתוקפנות המצרית בגיבוי ברה"מ: הסגר על נמל אילת, הפרת פירוז חצי האי סיני במסגרת היערכות לחידוש המלחמה להכחדת ישראל, שיקום הפיקוד הצבאי המשותף מצרים-סוריה-ירדן נגד ישראל, במקביל להקצנת המאמץ הצבאי המצרי בתימן (70,000 חיילים) כמקפצה להפלת המשטר בסעודיה. ירדן הפגיזה את ירושלים המערבית והפרה הסכם הפסקת-אש ביום הראשון למלחמה. מטוסים ותותחים סוריים הפגיזו ישובים בצפון.

ב-1969/70 התנהלה מלחמת התשה בגזרת מצרים שהיוותה המשך ל"ששת הימים", ללא קשר לסוגייה הפלסטינית.

ב-1973 פרצה "מלחמת יום הכיפורים", ללא קשר לסוגייה הפלסטינית, כאשר מצרים, סוריה, ירדן ועיראק חידשו את המאמץ להשמדת ישראל ולקידום שאיפותיהן הבינערביות.

ב-1982 הפגינו הערבים את הפער בין המלל הפרו-פלסטיני לבין התנהלותם האדישה ואף השלילית כלפי הפלסטינים, כאשר לא באו לעזרת אש"פ שנלחם בישראל ב"מלחמת שלום הגליל". המלחמה פרצה ב-6 ליוני, הנהגת אש"פ גורשה מבירות ב-30 לאוגוסט, אבל הליגה הערבית לא מצאה לנכון להתכנס ולדון במצוקת אש"פ לפני ה-9 לספטמבר...

ב-1992-1987 ו-2003-2000 המחישו הערבים את המקום הנמוך של הסוגייה הפלסטינית בסדר היום הערבי, כאשר לא התגייסו לעזרת הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה והשנייה. כך גם היה במלחמות חמאס-ישראל ב-2008/9, 2012, 2014 ו-2020.

הערכות שגויות מטפחות ציפיות-שווא, מביאות למדיניות שגויה וגורמות לתוצאות הרות-אסון. כך מלמדות יוזמות-נפל רבות של ארה"ב, מערב אירופה, האו"מ וישראל – לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי והסוגייה הפלסטינית – המבוססות על הנחה חסרת-יסוד, כאילו הסוגייה הפלסטינית היא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, בבת-עינם של הערבים וגורם מפתח לזעזועי המזה"ת.

האם מעצבי-מדיניות בירושלים ובוושינגטון ילמדו מתקדימים על ידי הימנעות מ- או חזרה על – שגיאות העבר?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

* * *

שמואל אייל

גולדה אוייבת השלום?

אני מבקש להתייחס לטענה המועלת כגירה לעוסה ולמחות  כנגד מקהלת העיתונאים החוזרת על עצמה מדי פעם, ובערב יום כיפור מוצאת את המועד "המתאים" להאשמה האווילית והמטעה כי גולדה מאיר במהלכיה המדיניים, היא וממשלתה מנעו שלום עם מצרים בתקופה שקדמה  למלחמת יום הכפורים, וכך הביאה עלינו, בחוסר יוזמתה ובמענה השלילי ליוזמות המצריות – את המלחמה הנוראה ההיא.

אנסה להציג שורה של עובדות שמאשימי גולדה מתעלמים מהן, והן סותרות את הנרטיב  השיקרי שקנה לו מקום בקרב גדעון לוי, עקיבא אלדר וחבריהם לדעה.

מי החמיץ? מי סיכל מהלכי שלום?

ב-20.05.73 סאדאת, באמצעות יועצו לביטחון לאומי, חאפז איסמעיל, סירב להצעת קיסינג'ר, הצעה שאת פרטיה קיבל במלואן אחרי המלחמה, ותנאיה הם:

1. מו"מ ללא תנאים מוקדמים.

2. הסכם ביניים בסיני.

3. הסכם שלום מלא ונפרד (משאר מדינות ערב) בתמורה לריבונות מצרית בסיני.

קיסינג'ר  אף התלונן שהמצרים הוזמנו לדיונים עימו לדון במרכיבי תוכניותיו, ועסקו בניסיונות לחשוף את כוונות ארה"ב כלפי ישראל.

ב-26.05 פונה גולדה לסאדאת בקריאה פומבית לשלום. קריאתה נתקלת בסירוב. אבא אבן, יונה פוליטית, מציין 15(!) יוזמות ישראליות הנתקלות בסירוב מצרי. עוד בסוף 1972 נעשה ניסיון ישראלי לערב את צ'אוסשקו כמתווך, ללא הועיל.

קיסינג'ר הבטיח תמיכה אמריקאית אם מצרים תקבל את המלצות ארה"ב . קיסינג'ר היתרה במצרים כי הם מסייעים בהנצחת המצב. סירוב מצרי לפתוח במו"מ לפני נסיגה סגר את הפתח למו"מ.

בשיחה עם השגריר האיראני, אמר הלה: "אין כל הגיון שמדינה שהפסידה במלחמה תדרוש נסיגה כללית כתנאי מוקדם. זו יכולה להיות התוצאה הסופית, אבל לא תנאי מוקדם."

האמריקאים גם הבטיחו למצרים כי לא יתנו שהסכם הביניים יהפוך להסכם קבע, כחששם של המצרים.

עוד ב-27.2.72 הציעו האמריקאים ריבונות מצרית בסיני בתנאי לסידורי בטחון מוסווים.  סאדאת סירב.

למה? מה הניע את סאדאת?

תשובה חלקית נוכל למצוא בדבריה של רעייתו, ג'יהאן, שפורסמו  ב-1989. "אינני מסכימה עם אלה בתוכנו ובתוככם, הטוענים היום שסאדאת ניסה להגיע לשלום אמיתי לפני 73'. אני סבורה שהוא רצה להשיג הפסקת אש, לא יותר. לסאדאת היתה דרושה עוד מלחמה אחת כדי לנצח ולגשת למו"מ  מעמדה של שיוויון, כמנהיג ערבי הוא לא היה מוכן להיפגש עם ישראל  בעמדת נחיתות."

שמואל אייל

* * *

אורי הייטנר

1. אמון ברופא

כאשר אני חולה או פצוע אני הולך לרופא. כך עושים כולנו. סביר להניח שגם אתה נוהג כך. אם הבן שלך ייפול ויפתח את הראש, אני בטוח שתסור עימו למרפאה הקרובה, שהרופא והאחות יטפלו בו.

למה אני סומך על הרופא? לא בטוח שהוא חכם ממני. אין ספק שבתחומי ידע מסוימים אני עולה עליו. אבל הוא למד רפואה, מבין ברפואה והוא חלק מצוות מקצועי של רופאים ואחיות, ויש לו גב של מערכת גדולה וחזקה של רופאים ומומחים. אני סומך עליהם.

איננו אומרים אמן על כל מילה שכל רופא אומר. לעתים אנו לוקחים חוות דעת שנייה או שלישית. אבל ממי אנו מבקשים חוות דעת נוספת? לא מאיזה פוסט שקראנו בפייסבוק, אלא מרופא אחר, מומחה בתחום, נחשב יותר.

אז מה השתבש, שרבים בתוכנו, נוהגים אחרת כאשר מדובר בחיסונים? למה בנושא החיסונים גורמים מסוימים הצליחו לערער בקרבנו את האמון ברפואה ובמדע?

נכון, מתנגדי החיסונים מנפנפים בכך שיש גם רופאים המתנגדים לחיסונים (למרות שברוב המקרים התברר שהדברים הוצאו מהקשרם, ושהתנגדות נקודתית של רופא להחלטה זו או אחרת צבעה אותו כביכול כמתנגד חיסונים והוא מיהר להתנער מהשימוש שנעשה בדבריו). אבל על כל רופא שמתנגד לחיסונים, יש אלף רופאים התומכים בהם.

יכול להיות שהאחד צודק והאלף טועים. היו דברים מעולם. אבל איזה כלים יש לאדם כמוני, הדיוט בענייני רפואה, ללכת אחרי האחד ולא אחרי האלף? מה גם שהאלף מתבססים על נתונים אמפיריים ממיליוני חיסונים בארץ ועוד מיליונים רבים בעולם. הרי אנו רואים שכמעט כל החולים במצב קשה הם לא מחוסנים. ואילו המתנגדים אינם מתבססים על נתונים, אלא מפיצים פייק ניוז וקונספירציות.

הקונספירציה החביבה, היא שכל החיסונים הם תרמית של חברות התרופות ונועדה אך ורק לשרת את האינטרס העסקי של רודפי הבצע. כל הגישה הקונספירטיבית הזאת, המייחסת לזולת זדון כזה ומביטה על העולם במשקפיים של תאוריות קשר, מסוכנת, כי היא מערערת את האמון הבסיסי בין אנשים, שעליו מושתתת חברה. באמת, אתם מאמינים שכל חברות התרופות בעולם המציאו חיסון מזיק שעלול להמיט אסון על האנושות למען בצע כסף? ושכל עולם הרפואה והמדע נותן לזה יד?

מספרים לנו ששרון אלרועי-פרייס ובכירים אחדים ממשרד הבריאות ממומנים בידי חברת "פייזר". זהו שקר וכזב. פשוט, השמצה גסה. אבל כל משרדי הבריאות בכל מדינות העולם ללא יוצא מן הכלל, קוראים להתחסן. כולם ממומנים בידי חברות התרופות? כל קופות החולים בישראל קוראים להתחסן, כולם ממומנים בידי "פייזר"? הצט"ם, צוות טיפול במגיפות, שבו עשרות הרופאים המובילים בתחום ובהם האפידמיולוגים המובילים בישראל, הוא שקיבל, תמיד כמעט פה אחד, את ההמלצות על החיסונים. האם כולם משקרים לנו תמורת בצע כסף; שוחד מחברות התרופות? באמת, אפשר להאמין לזה? (אגב, דוגמית לתעמולת הכזב של מכחישי הקורונה – הניסיון להגחיך את הצט"ם, בטענה שיושבים בו וטרינרים ודובר. הדובר אינו בעל זכות הצבעה. הוא יושב שם בהקשר של הנגשת המידע לציבור. ושני הווטרינרים חברים בצוות, כיוון שחלק ניכר מן המגפות נובע ממחלות של בעלי חיים שעוברים לבני אדם).

וכאשר מדובר בחיסוני ילדים, בנוסף לצט"ם התקבלה המלצה של איגוד רופאי הילדים, ומפי כל הטובים שבין רופאי הילדים. האם רופאי הילדים, שאנו בוטחים בהם ומאמינים להם כאשר הם מטפלים בילדינו כשהם חולים, הם שרלטנים חסרי מצפון שרוצים לפגוע בילדינו כי "פייזר" משחדת אותם? באמת, אפשר להאמין לזה? אני באמת לא מבין איך אנשים יכולים לחיות עם השקפת עולם פסימית כל כך, בכזה חוסר אמון בבני אדם.

מתנגדי החיסונים מדברים בשם זכותו של אדם על גופו. אין בישראל כפיית חיסונים ואין כמעט קריאות לכפייה כזאת. מי שאינו רוצה, אינו מתחסן.

אבל כן, יש הפעלת לחץ להתחסן ובצדק. יש תעמולה והסברה חזקים מאוד הקוראת לנשים לבצע בדיקות לסרטן השד. אולם אישה שבוחרת לא להיבדק, מסכנת רק את עצמה. חולה לב, חולה כליות, חולה סוכרת, חולה סרטן – אם הם בוחרים לוותר על טיפול, הם פוגעים בעצמם. כאשר מדובר במגיפה, זה סיפור אחר. כאן יש גם מילים שקצת שכחנו: הזולת, הציבור, הכלל, האחר. כאן יש גם ערכים שכדאי לרענן כמו: ערבות הדדית, מחויבות, אחריות, רעות.

 בימים האחרונים אני שומע טיעון חדש. יש תרופה נגד קורונה, אז בשביל מה להתחסן.

ואני תמה – למה לחלות ולקחת תרופה כדי להחלים, אם אפשר לקחת חיסון ולא לחלות כלל. ועוד אני תמה – למה להאמין לתרופות? הרי הן יוצרו בידי אותן חברות ואושרו בידי אותו FDA, אותו ארגון הבריאות העולמי ואותו משרד הבריאות, כמו החיסונים.

אשרינו, מה טוב חלקנו, שזכינו ואנו חיים בעידן המדע, הטכנולוגיה, הרפואה, הרפואה המונעת. כדי לדמיין קורונה כזו בימים אחרים, כדאי לעלעל בדפי ההיסטוריה ולקרוא על המגיפה השחורה באירופה במאה ה-14, ואפילו על השפעת הספרדית לפני מאה שנה בלבד.

ואנו נפנה עורף למדע ולרפואה, כי קראנו איזה פוסט?

2. צרור הערות ‏9.1.22

* אוהב את הבריות ומקרבן לתורה – שר הדתות מתן כהנא מינה את הרב ד"ר בניהו ברונר, אב בית דין לממונות ולגיור בבתי דין בצפת ובחיפה, פוסק חשוב בתחום הגיור, ראש מיספר מוסדות בהם בית המדרש לבנים והמדרשה לבנות במכללה אקדמית צפת, בוגר ישיבת ״מרכז הרב״ והכולל לדיינות בפסגות וד"ר לתנ"ך, לוחם בשריון, אדם המקובל על מרבית חלקי הציונות הדתית ואיש רבני צהר – לראש מערך הגיור הממלכתי.

הרב בניהו ברונר הוא חברי לבית המדרש "מעגלים"; בית מדרש פלורליסטי שלומדים בו נשים וגברים דתיים, מסורתיים וחילונים, תושבי הגליל והגולן – קריית שמונה, חצור הגלילית, צפת, ראש פינה, קצרין וקיבוצים ומושבים בגליל ובגולן. הרב בניהו הוא תלמיד חכם, גדול בתורה, ציוני בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אדם צנוע מאוד (לא רמז לנו על המינוי). אדם פתוח ויצירתי, מאיר פנים, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ומגלם יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אני שמח מאוד על הבחירה. אני מקווה שהשר מתן כהנא ישדרג את מתווה הגיור, ברוח המלצות ועדת ניסים, כך שמערך הגיור הממלכתי יהיה עצמאי, לא כפוף לרבנות החרדית, וגיוריו לא יהיו תלויים ברצונם הרע של עוכרי הגיור.

ברכת ארגון רבני צהר: "ארגון רבני צהר שולח ברכת הצלחה לרב בניהו ברונר, מגדולי תלמידי החכמים בציונות הדתית, העוסקים בעולם הגיור במשך שנים רבות במסגרת בתי הדין של הרבנות הראשית לישראל. מזגו הנעים ובקיאותו הרבה בתחום מבטיחים כי הגיור נמצא בידיים טובות."

כאשר הח"כ החרדי עוכר הגיור גפני מגדיר את המינוי "העמדת צלם בהיכל" ונציגו של מכשיר האנסים ועברייני המין הרב טאו, ח"כ אבי מעוז מגדף ומחרף – זו הוכחה לכך שהמינוי טוב, שמונה האיש הנכון בזמן הנכון למקום הנכון.

אני מאחל בכל ליבי הצלחה לרב בניהו ומקווה שימצא זמן להמשיך לחבוש איתנו את ספסלי בית המדרש "מעגלים".

* גול עצמי – הממשלה העמידה בראש סדר העדיפויות שלה את המלחמה בפשיעה הערבית, והיא אכן מקדמת את הנושא, ומתחילה להחזיר את הריבונות שאבדה בעשור האחרון. חוק החשמל, שאותו מעבירה הממשלה בכניעה לתביעות רע"ם, המכשיר למעשה את הבנייה הפרועה והבלתי חוקית במגזר הערבי, הוא גול עצמי, המנוגד ליעד הלאומי ופוגע בו. עם זאת, בניגוד לטענת המתנגדים, הוא לא חל על הפזורה הבדואית בנגב, אלא רק על יישובים מוכרים.

לפי הצעת החוק, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם הוועדה המחוזית, כי ניתן יהיה לחבר מיבנה מגורים שניבנה לפני 2018 ומצוי בשטח שהוגדר בצו, לחשמל, למים או לטלפון גם ללא קיומם של היתר בנייה ותעודת גמר לאותו מבנה, וזאת בהתקיים מספר תנאים ובהם: הוגשה תוכנית מפורטת על ידי אחד הגורמים המנויים בהצעת החוק, אשר במקרים מסוימים עליה להיות תואמת לתוכנית כוללנית החלה במקום או שהוחלט להפקידה. בנוסף, מוצע לקבוע את התנאים שבהם נדרש לעמוד מי שמבקש לחבר מבנים אלו כגון התחייבות להגשת בקשה להיתר בתוך הזמן הקבוע בהצעת החוק, וכן צירוף ערבות בנקאית לתשלום החיובים שיחולו בעת מתן ההיתר.

מה שמקטין את הסכנות בחוק, הוא שלאחר עימות ממושך בין שרת הפנים איילת שקד לח"כ טאהא, מגיש החוק מטעם רע"ם, הסמכויות יישארו בידי שקד והיא תהיה רשאית לקבוע בצו כי ניתן יהיה לחבר מיבנה מגורים המצוי בשטח מסוים לחשמל, למים או לטלפון, גם ללא היתרי בנייה ותעודת גמר לאותו מבנה. אני מקווה מאוד ששקד תאשר את החיבור במשורה ותקפיד על קלה וחמורה בדרישות לעמידה בתנאים שהחוק מציב על החיבור של בתים בלתי חוקיים לחשמל.

ההתנגדות הצעקנית של האופוזיציה לחוק צבועה, כיוון שכאשר נתניהו ניסה להקים קואליציה עם רע"ם הוא הציע לה הרבה יותר, כולל ביטול חוק קמיניץ והלבנת כל הבנייה הבלתי חוקית. ההתפרעות הביביריונית בכנסת נועדה לכסות על הבושה הזאת. אבל גם החוק הזה רע ומזיק.

* התיישבות צעירה – אני מבין שההתיישבות הצעירה הם היישובים שב-12 השנים שעברו היו מחוברים לחשמל, עד שבאה ממשלת הזדון וניתקה אותם.

* נאום הבדלנות – מיום הקמתה של הכנסת, בט"ו בשבט תש"ט, התקנון מאפשר לנאום בה בעברית ובערבית. לאחרונה, הזכות לנאום בכנסת בערבית קיבלה תוקף חוקתי, בחוק יסוד. חוק הלאום עיגן לראשונה מאז קום המדינה את מעמדה המיוחד של השפה הערבית בחוקה. נאמר בו בפירוש משמר את ה"מעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק-יסוד זה." המעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני החוק, הוא מערכת חינוך אוטונומית בשפה הערבית, הזכות לנאום בכנסת בערבית, הזכות לטעון בערבית בבתי המשפט והשילוט בערבית.

הח"כים שנאמו בערבית בדיון על חוק החשמל, מימשו את זכותם החוקית והתקנונית. אך היתה זו הפגנה פרובוקטיבית סרת טעם. ח"כים הדוברים עברית רהוטה, בוחרים לנאום באולם בשפה זרה לחלוטין לרוב חברי הכנסת; מעבר לחוסר הנימוס, יש בכך מן היהירות.

ישנן שתי מגמות סותרות בציבור הערבי – מגמת ההשתלבות ומגמת הבדלנות. ככל שמגמת ההשתלבות תגבר, כך ייטב לכולנו, אך בראש ובראשונה לערביי ישראל. כאשר ח"כים נואמים בערבית, כאשר ח"כ והיו"ר מדברים ביניהם בערבית, הם מחזקים את מגמת הבדלנות. וחבל שעושים זאת דווקא ח"כים מרע"ם, דווקא כאשר לראשונה מאז קום המדינה הם משתלבים בקואליציה, דווקא בדיון על חוק שבו הם יכולים להציג לבוחריהם הישג גדול בזכות ההשתלבות. והרי החוק הזה הוא התגלמות המושג פריבילגיה, במובן הלשוני הבסיסי ביותר – חוק פרטי. דווקא בדיון הזה הם הופכים את דוכן הנואמים בכנסת לבמה של התגרות. דווקא בדיון המתוח והקשה הזה, הם מעניקים תחמושת לאופוזיציה ומביכים את חבריהם לקואליציה. בסופו של דבר, פרובוקציות כאלו פוגעות בראש ובראשונה בהם. כמובן שאין בדברי משום לגיטימציה כלשהי להתלהמות הגזענית הביביריונית של אמסלם ושכמותו.

* צודק וטועה – בנט: "נתניהו תמך בהתנתקות ומירי רגב דיבררה אותה בהתלהבות." בנט צודק וטועה. הוא צודק לגבי נתניהו, שתמך בהתנתקות בכל ההצבעות בממשלה ובכנסת, ואחרי שרון הוא האשם העיקרי בעקירה. הוא טועה לגבי מירי רגב, שהיתה דוברת צה"ל ומילאה את תפקידה כיאה למדינה דמוקרטית, שבה הצבא כפוף לממשלה ומבצע גם את החלטותיה השגויות.

* המטרה: כאוס – מטרת האופוזיציה הביביסטית הפרועה היא לחולל כאוס בכנסת ובמדינה, בשל סירובה להשלים עם אובדן השלטון. בנט שגה כאשר קם ממקומו ונגרר להתנצחות עם הביביריונים, כיוון שבעצם התנצחותו איתם, הוא שירת את מזימת הכאוס שלהם. אין שום סיבה שראש ממשלת ישראל ירד לביבים של החוליגנים האלה כדי לריב אתם. חצי שנה הוא מגלה איפוק כמעט בלתי נתפס. האיפוק הזה מבטא חוסן מנהיגותי ומוטב שידבוק בו.

* התנקשות בפרלמנטריזם – בעבר הלא כל כך רחוק, היו במשכן הכנסת מיקרופונים ליד מושבי הח"כים, כדי שניתן יהיה לשמוע את קריאות הביניים שלהם. קריאות ביניים הן פרקטיקה פרלמנטרית לגיטימית. יש בהן ביטוי לחיוּת הדיון; לכך שאין המדובר בסמינר אקדמי, אלא בדיון פוליטי, לעתים סוער, לעתים רווי יצרים. לעתים יש קריאות ביניים עם חן, הומור, אירוניה. אני זוכר לטובה, למשל, את מאיר פעיל, הח"כ מטעם סיעת היחיד "מוקד", שהיתה אופוזיציה משמאל לממשלת רבין הראשונה, שהיה אלוף קריאות הביניים בקולו הרועם והמחוספס, אך הן היו אינטליגנטיות, בחן והומור.

לעתים, בדיונים סוערים במיוחד, סביב החלטות הרות גורל ושנויות במיוחד במחלוקת, היתה פה ושם סערת קריאות ביניים. לעתים נדירות היו גם הפרעות. שלוש פעמים גאולה כהן עשתה מפגן יחיד ממושבה ושיסעה בקריאות ביניים את בגין, כאשר הציג את תוכנית השלום שלו לאחר ביקור סאדאת, כאשר הציג את הסכם קמפ-דיוויד ובנאומו בביקורו של הנשיא קרטר בישראל, ערב חתימת חוזה השלום עם מצרים. היה זה ביטוי לזכות הצעקה, של ח"כית ממפלגת השלטון, בנושא שבו האופוזיציה תמכה בממשלה והיא חשה, בצדק, שהממשלה פועלת בניגוד לעקרונותיה. גאולה כהן צעקה דקות אחדות והוצאה מן המליאה. לאחר מכן נמשך הדיון כסדרו. היתה זו הפגנת יחיד מכובדת, שכובדה בידי כל חלקי הבית.

ברבות השנים, המיקרופונים הוסרו מן המושבים, כיוון שקריאות הביניים התגברו, עד שכמעט האפילו על הנואמים. היו ישיבות סוערות מאוד, סוערות מדי, שבהן האופוזיציה ממש שיבשה את הדיון והפריעה לראש הממשלה לדבר. כך, למשל, בדיון על אוסלו ב'. אולם זו לא היתה הפרקטיקה היומיומית של הכנסת. וכאשר היו סערות כאלו, הן היו סביב החלטה גדולה ושנויה מאוד במחלוקת.

מעולם לא היה משהו שמתקרב להתנהלות של האופוזיציה הביביסטית, מראשית כהונתה של הכנסת הנוכחית. וזאת, למרות שעד כה לא היתה שום מחלוקת עניינית על נושא עקרוני בין האופוזיציה לממשלה. ההתפרעות החוליגנית הקבועה המלווה את כל דיוני הכנסת הנוכחית, נובעת אך ורק מסיבה פרסונלית; מכך שנתניהו אינו ראש הממשלה ומהחלטתו ליצור דה-לגיטימציה לממשלה שבראשה עומד אדם אחר ולכנסת שהשביעה ממשלה שאדם אחר עומד בראשה. מיום השבעת הממשלה, שבאופן חסר תקדים טובעה בהתפרעות שלוחת רסן ללא הפסקה לכל אורך נאום ההשבעה של בנט, ועד היום, אין דיונים בכנסת. קבוצה לא גדולה אך צווחנית ואלימה של ח"כים מן הליכוד + האקדוחן הכהניסט + אחדים מן הח"כים החרדים, אינם מאפשרים לכנסת לקיים דיונים. ומי שמשלח אותם להתפרעויות, יושב בשקט על כיסאו, אינו מביט אחורה, כאילו אין לו יד ורגל בדבר. כמובן שאין הוא מעיר לאיש מאנשיו. והם צווחים וצורחים במלוא גרון, בתחרות ביניהם, בתקווה שקולו או קולה יהיו רמים מספיק כדי שיגיעו לאוזני הבוס והוא יזהה את קולם. ולעיתים הם רצים קדימה לעבר הדוכן, כמי שעומדים להתנפל באלימות על רוה"מ או על נציג הקואליציה, וכך הם בטוחים שהבוס רואה אותם, והם מקבלים נקודות אצלו ואצל מעריציו.

פיליבסטר הוא תרגיל פרלמנטרי לגיטימי. הוא נהוג כאירוע נדיר, בנושא שהאופוזיציה מבקשת למקד אליו את חיצי ביקורתה ולהערים קשיים על הקואליציה בהעברתו. לעיתים אף להשיג בדרך זו הישג, של הכנסת שינוי זה או אחר בחוק תמורת הפסקת הפיליבסטר. מעולם הפיליבסטר לא היה לפרקטיקה יומיומית; נוהל הדיונים הקבוע על כל נושא שולי. מדובר בניסיון לשבש את עבודת הכנסת ובעיקר את עבודת הממשלה. אם לא היה חוק נורבגי, צריך היה להמציא אותו במיוחד, כיוון שכוונת האופוזיציה הייתה לשבש את ניהול המדינה בכך שהשרים יהיו מרותקים יומם ולילה לדיוני הכנסת. הקיזוז הוא חלק מן הפרקטיקה הפרלמנטרית, המאפשרת ניהול נורמלי של הכנסת. לעיתים מגזימים בה, כאשר רוב הח"כים מתקזזים ביניהם מתוך רצון להתחמק מן ההצבעות, אך באופן כללי, הקיזוזים חשובים. לעיתים, בהצבעה חשובה, הקואליציה או האופוזיציה מכריזים שבהצבעה הזאת לא יהיו קיזוזים. מעולם לא היתה הנחיה מוחלטת, כהוראת קבע, לא להתקזז, כמו בידי האופוזיציה הנוכחית.

החרמת ישיבות הוועדות נועדה אף היא לשבש את עבודת הכנסת. וחמורה אף יותר היא מניעת הקמתה של ועדת אתיקה, באמצעות איסור של ראש האופוזיציה על ח"כים מן האופוזיציה להצטרף אליה. הסיבה לאי הקמת ועדת האתיקה, נועדה לאפשר לביביריונים להשתולל כאוות נפשם, בלי להסתכן בענישה. וכל זאת, אך ורק מהסיבה שנתניהו אינו ראש הממשלה. כאשר היה ראש הממשלה, הוא הוביל דה-לגיטימציה לרשות השופטת ולגורמי האכיפה, וזאת בשם כבודן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, כביכול. משהפסיד את השלטון, הוא מוביל דה-לגיטימציה גם לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת.

זו הרמת יד על הדמוקרטיה.

* הצד השני של המטבע – לצד ההתנהלות האנטי-פרלמנטרית של האופוזיציה, גם הקואליציה אינה טומנת את ידה בצלחת. ניצול הרוב הקואליציוני לצורך גימוד הייצוג של מפלגות האופוזיציה בוועדות הכנסת, אף היא אנטי-פרלמנטרית, אף היא משבשת את עבודתה התקינה של הכנסת, אף היא מכרסמת בדמוקרטיה. מאז ומתמיד דאגה הקואליציה לכך שיהיה לה רוב בוועדות, וכך צריך להיות, אולם הייצוג של האופוזיציה צריך להיות בהתאם לכוחה בכנסת. הקואליציה הנוכחית מונעת זאת, והדבר אינו תקין ואינו ראוי. ניתן לצפות מן הרוב לאבירות של מנצחים כלפי המיעוט. נכון, שלנוכח התנהלות האופוזיציה, קשה לדרוש אבירות, אבל הגינות – כן.

כמובן שההתנהלות הזאת אינה מצדיקה בשום אופן את התנהגותה הפרועה של האופוזיציה. אך באותה מידה, ההתנהגות הפרועה של האופוזיציה אינה מצדיקה את ההתנהלות הקלוקלת הזאת. מן הראוי שהקואליציה תהיה הראשונה לשבור את הקרח, ולשנות מיוזמתה את הרכב הוועדות, באופן שייתן לאופוזיציה ביטוי הולם לכוחה. צעד כזה נכון כשלעצמו, והוא נכון גם כדי שלא לתת לאופוזיציה תירוצים להתנהגותה הברוטלית.

* הכלבים נובחים – התוכנית הלאומית לפיתוח הגולן שהתקבלה לפני כשבועיים בידי הממשלה, היא התוכנית הציונית המשמעותית ביותר שקיבלה ממשלה ישראלית מזה עשרות שנים. זו החלטה אסטרטגית משנת מציאות. מאז קבלת ההחלטה, דקלמני דפי המסרים של תעשיית השקרים וההסתה עובדים שעות נוספות בניסיון לגמד אותה, להגחיך אותה, לצייר אותה כדקלרציה ריקה וכו'. הליכוד בימי בגין, במקרים כאלה, היה מעלה על נס את ההחלטה וראש האופוזיציה היה עומד על דוכן הכנסת ואומר: "ראש הממשלה, כל הכבוד!" אבל האופוזיציה למדינה בראשות נתניהו רואה בהחלטה הזאת איום. איזה מזל שאין צורך באישור הכנסת להחלטה. קואליציית ביביטיבי עוד עלולה הייתה להצליח לסכל אותה, כפי שהצליחה בהצבעתה נגד מדינת ישראל בנושא חוק האזרחות.

עובד אלילים אחד, המגדיר את עצמו "ימני", כתב לי שיישוב הגולן אינו מעשה ציוני אלא פרויקט נדל"ני. ביביסט אחר כתב לי שההחלטה הזאת היא סתם דקלרציה. מה שחשוב אלה הדברים המעשיים – ההכרה של טראמפ בריבונותנו בגולן. הוא הזכיר לי את הסיפור המפורסם ממלחמת השחרור בצפת. "צפת שוחררה בזכות המעשה ובזכות הנס. המעשה הוא שאמרנו תהילים. הנס – שהפלמ"ח הגיע."

הכלבים נובחים ושיירת הציונות וההתיישבות עוברת.

* מזכיר תהליכים – התייחסות אל קבוצת אנשים כאל "תתי אדם" מזכירה לי תהליכים בגרמניה לפני 60, 70 ו-80 שנה.

* תחרות נחותה – לפעמים נדמה לי שיאיר גולן רוצה להתחרות ביאיר נתניהו. חבל, אין לו סיכוי.

* לא הראשון – יאיר גולן אינו הח"כ הראשון המשתמש בביטוי הנואל "תתי אדם". קדמה לו ח"כ גלית דיסטל אטבריאן. היא צייצה זאת על "הם". מי זה הם? כל מי שאינם סוגדים לנתניהו. למה דבריה לא עוררו סערה? כי כבר לא מצפים ממנה לכלום.

* דמגוגיה זולה – אמנון אברמוביץ' ב"אולפן שישי": "55% מפעילות צה"ל נועדה להגן על המתנחלים... מתקציב ביטחון של כ-80 מיליארד, מעל 40 מיליארד הולך להגנה על מתנחלים."

זאת דמגוגיה זולה. צה"ל מגן על אזרחי ישראל ועל הגבולות. ההגנה היא על פי האיומים. כפי שהוא מגן על עוטף עזה, כך הוא מגן גם על היישובים ביו"ש. כך שגם אם המיספרים שהוא נקב בהם נכונים, ויש לי ספק רב אם כך הדבר, דבריו הדמגוגיים מגונים ומכוערים.

יתר ל כן, אלמלא ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון (שאילו הדבר היה בידי, הפריסה שלה הייתה אחרת), סביר להניח שהיינו נסוגים מזמן אל הקו הירוק וגוש דן היה עוטף מדינה פלשתינאית, עם כל מה שכרוך בכך. כך שהתרומה של ההתיישבות לביטחון המדינה אדירה, ובכך שצה"ל מגן עליהם, הוא מגן על המדינה. בדיוק כמו בגולן, בגבול לבנון ובעוטף עזה.

* ניסיון לרצח – כל מי שנטל חלק במעשי הלינץ' הרבים של ערבים ביהודים ובמעשה הלינץ' בבת ים של יהודים בערבי, במהלך מבצע "שומר החומות", צריך לעמוד לדין על ניסיון לרצח. כל מי שהיו שותפים בלינץ' בלוד שבו נרצח יגאל יהושע, צריכים לעמוד לדין על רצח. קראתי ששותף בלינץ' בבת ים שנידון לשנת מאסר. זאת בדיחה. אגב, למעט רצח יגאל יהושע בלוד, אלה ניסיונות לינץ', לא מעשי לינץ', אבל אני מרים ידיים. כך הכול מכנים זאת ואני מתיישר.

* הלוחם בקונספירציות – יש בקצרין בחור, שכל אימת שהוא פוגש אותי, הוא חייב לעצור אותי לרגע כדי לשתף אותי במידע חשוב וחיוני, שלא אוכל ללמוד מתקשורת המיינסטרים המשת"פית. והרי מבזק החדשות דהיום: בארה"ב יש כבר מוות המוני כתוצאה מהפעלת ה-5G, שמפעיל את הנָנוֹ שנמצא בתוך החיסונים. "אני יודע שאתה חושב שאני קונספירטור הזוי, אבל תדע לך שאני דווקא הלוחם בקונספירציות."

אז הנה, אני מעביר הלאה את המידע החיוני.

* נציג הכת – גדי יברקן - נציג כת מכחישי הקורונה בכנסת.

* מקום בצמרת– רפואה שלמה והחלמה מהירה לחוה אלברשטיין, הזמרת האהובה עליי ביותר, שלקתה בקורונה. בכתבה ב-y-net נכתב ש"כבר יותר משבעה עשורים שאלברשטיין נמנית עם צמרת הזמרים והיוצרים של התרבות הישראלית." כיוון שחוה היא בת 75, אם היא למעלה משבעים שנה בצמרת, פירוש הדבר שהיא בצמרת לכל המאוחר מגיל ארבע. לקח לה ארבע שנים להעפיל לצמרת.

* קליטת האלף – "עליית האלף" היא מבצע של חילוץ 1,350 ילדים יהודים מדמשק, חלב ורחבי סוריה בעלייה רגלית לארץ ישראל, כעולים לפני ההורים. המבצע ההרואי, בשנת 1945 ותחילת 1946, נעשה בידי הפלמ"ח, המוסד לעליה ב' והקיבוץ המאוחד. בפורום חוקרי הקיבוץ שנערך ביום שישי, הרצתה דרורה הייק על מחקר מקיף שהיא עורכת על הנושא. על המבצע עצמו קראתי רבות, ורק לאחרונה בביוגרפיה של חיים חפר, שהשתתף במבצע וראה בו את פסגת חייו. בהרצאה זו שמעתי לראשונה על קליטת הילדים בהתיישבות העובדת בכלל ובקיבוץ המאוחד בפרט. לכאורה, היום-יום האפור משעמם לעומת תהילת המבצעים המיוחדים. אבל דווקא הקליטה, לדעתי, מבטאת את רוח הקיבוץ המאוחד בהנהגתו של טבנקין יותר מכל.

התנועה הקיבוצית באותם ימים הייתה ענייה מאוד. רמת המחייה בקיבוצים היתה נמוכה מאוד. והתנועה, שהאקטיביזם, המשימתיות והשליחות היו לחם חוקה – באותן שנים הקימה עשרות קיבוצים לאורך גבולות המדינה בדרך, הובילה את ההעפלה והורדת המעפילים, הקימה וקיימה את הפלמ"ח, שלחה שליחים רבים לאירופה בתנועת "הבריחה" ובהעלאת שורדי השואה לארץ, וכל כולה הייתה מתוחה עד להתפקע במשימתיות ציונית. והיא לקחה על עצמה גם את הקליטה הזאת. היה לכך מחיר של הצטופפות, של שתי משפחות שנדחסו לחדר קיבוצי אחד, של חזרה למגורי רווק כ"פרימוס" בדירת זוג, במעבר ילדי קיבוץ לאוהלים ועוד. ואף שהיתה התנגדות ולא הכול אהבו את המתח הזה, ההנהגה הצליחה לרתום את הקיבוצים לעוד ועוד משימות, כולל המשימה הזו. החיברות של הילדים והנערים הללו בקיבוצים התבטא בכך שמהר מאוד הם עצמם נדבקו במשימתיות וראו עצמם כקולטים של בני נוער שורדי השואה שנקלטו בקיבוצים. ורבים מהם, עם הקמת המדינה ואף לפניה, גויסו לזרועות המודיעין של ההגנה ואח"כ של צה"ל, המוסד והשב"כ ואף הגיעו לתפקידים בכירים בהם.

אני קורא כעת את ספרו של אורי יזהר "חלוץ ללא מחנה", על תנועת הקיבוץ המאוחד מקום המדינה ועד 1980. בדיוק בערב שלפני ההרצאה קראתי את הפרק על הפילוג הגדול. איזו טרגדיה נוראה; איך אש זרה של פוליטיקה מפלגתית היתה למחלה אוטואימונית הרסנית בתנועת הקיבוץ המאוחד. איך דווקא בתקופת העלייה הגדולה של שנות החמישים וההתיישבות הגדולה בנגב ובגליל – במקום שהקיבוץ המאוחד יתגייס כל כולו להובלת המשימה, הוא היה עסוק בעיקר במלחמות פנימיות פוליטיות מיותרות, שהביאו לפילוגו. עד היום התנועה הקיבוצית טרם השתקמה מן הטרגדיה הזאת.

* תחרות קשה – איזו "יצירת אמנות" נחותה בעיניכם יותר, השיר של עומר אדם או ה"יצירה" של דוד ריב?

* פינתי השבועית ברדיו – במשך 11 שנים, שידרתי מדי שבוע, בתוכנית הרדיו "ינשופים" של רני קרן ברדיו "אורנים", את פינתי השבועית שבה השמעתי שיר ודיברתי עליו. פעמים אחדות השתתפתי בתוכנית שלמה, בתוכניות ספיישל על יוצרים: נעמי שמר, מאיר אריאל, אריק איינשטיין, אלתרמן. פעם אחת השתתפתי בתוכנית שלמה על חגי תשרי, עם שני חברים נוספים. פעם השתתפתי כמראיין אורח של יוסי גמזו. ופעם – כאורח התוכנית (בכל תוכנית, השעה הראשונה מוקדשת לראיון אישי של רני עם אורח).

כאשר החלה הפינה, עוד לא היה ההסכת הפופולרי "שיר אחד" וגם לא הפינה של איש הספרייה הלאומית בתוכנית קלמן-ליברמן, והפינה שלי הייתה די חלוצית. לפעמים סיפרתי את סיפורו של השיר, לעיתים ניתחתי אותו מבחינה ספרותית, לפעמים דיברתי על היוצר או הזמר.

לפני שלושה חודשים ירדה תוכניתו של רני, ועימה – פינתי. אני שמח לבשר שבשבוע הבא היא תחודש, הפעם באכסנייה אחרת, "רדיוטק". אני שמח על כך מאוד, כי אני אוהב מאוד את התיייכנית ואת פינתי בתוכה.

הפינה הראשונה שלי בתחנה החדשה תוקדש ליורם טהרלב, שהלך השבוע לעולמו. אשמיע את שירו "עוד לא תמו כל פלאייך" במשך השנים השמעתי רבים משיריו, ובהם "שהשמש תעבור עליי", "צל ומי באר", "חשמל זורם בכפות ידיך", "אנחנו ואתם", "בשביל אל הבריכות", "החולמים אחר השמש", "הדרך אל הכפר", "הוא פשוט שריונר" ו"יעלה ויבוא".

* עוד לא תמו כל פלאיו – יורם טהרלב, מגדולי הפזמונאים שלנו, סופר ומשורר, מעמודי התווך של התרבות הישראלית, הלך לעולמו. אבידה גדולה. שיריו היפים ימשיכו ללוות אותנו ואת הדורות הבאים.

כשניהלתי את מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית בגליל, הובלתי יחד עם חברי, חוקר הזמר העברי עופר גביש, סדרת מופעים שכותרתה "רבותיי, ההיסטוריה חורזת – הזמר העברי מתכתב עם מקורות ישראל." בכל מופע היה לנו אורח מרכזי. אחד מהם היה יורם טהרלב. יורם טהרלב גדל בקיבוץ יגור על התנ"ך, אהב את התנ"ך, ידע תנ"ך, יכול לדקלם על פה פרקים שלמים. הוא דיבר וסיפר ושרנו, בין השאר, שירים תנ"כיים פרי עטו. היה זה ערב בלתי נשכח.

הופעותיו של יורם טהרלב היו בסגנון "ספוקן וורד", עשרות שנים לפני שה"ספוקן וורד" הגיח לעולם. הוא הקריא, לגמרי מהזיכרון, מקאמות וסיפורים מחורזים, רוויים בהומור, נוסטלגיה ומקוריות. הוא הופיע פעמים אחדות בחלק האמנותי של ועידות התק"ם. לאחרונה פגשתי בו במסיבת יום הולדתו השבעים של עופר גביש, בנמל תל-אביב לפני חודשים אחדים. וכך גם בהשקת ספרו של עופר "בשביל השירים", לפני שנים אחדות.

תמיד הוא היה מסמר הערב. במסיבת יום ההולדת הוא היה במיטבו, ולא העליתי על דעתי שהוא חולה בסרטן. אבדה גדולה.  יהי זכרו ברוך!

* לשכב לצידך כרמל – בחודש שבט לפני 84 שנים יורם טהרלב פקח את עיניו ליד ההר הירוק תמיד, בקיבוץ יגור. השבוע, בחודש שבט, עצם טהרלב לאחרונה את עיניו ונטמן בקיבוץ יגור, אצל ההר הירוק תמיד.

* לא זכה בפרס ישראל – יורם טהרלב היה ראוי לפרס ישראל, אך הוא לא זכה בו. בעשור האחרון היתה יוזמה אזרחית לקדם את מועמדותו לפרס. חתמתי על עצומה כזו ואני חבר בקבוצת פייסבוק שקידמה את היוזמה. בסדר ט"ו בשבט בקריית שמונה, שהנחיתי לפני שמונה שנים, שרנו את "עוד לא תמו כל פלאיך". סיפרתי על היוזמה הזאת, והקהל הגיב בתשואות רמות וממושכות.

על פי תקנון הפרס, אם הוגשה המלצה על פרס לאדם מסוים ובאותה שנה הוא נפטר אחרי שההמלצה כבר הוגשה, ניתן להעניק לו את הפרס. כך, למשל, הוענקו הפרסים לרון נחמן ולרונה רמון. אני מקווה מאוד, שיורם טהרלב יזכה השנה בפרס.

* לריב איתו – ב"הארץ" נדחקה הידיעה על פטירתו של יורם טהרלב לעמוד 12. ורוגל אלפר פרסם פשקוויל שטנה נחות נגד יורם טהרלב ושיריו הפשיסטיים, "אני מתפלץ. זה נורא... הסימביוזה בין האדם לאדמה מוחלטת... המולדת היא יישות אורגנית, אם ובת, כמו בתורות פשיסטיות באירופה של ראשית המאה ה-20... זה הזמן לריב אתו." אני אוהב את יורם טהרלב ואת שיריו, דווקא בזכות אותם ערכים שבעטיים אלפר סולד ממנו. ערכים של אהבת ארץ ישראל, אהבת עם ישראל, אהבת היהדות. ובמילה אחת: ציונות. אצל אלפר ציונות היא "פשיזם אירופי".

כאשר נעמי שמר נפטרה והיה כאן אבל לאומי בלתי מוכרז – כל שידורי הרדיו והטלוויזיה הופסקו והתחנות עברו למתכונת של גל פתוח במשך מיספר ימים שעסקו בה ובשירתה וכל העיתונים הוקדשו כמעט רק למותה. ב"הארץ" הידיעה על מותה הוצנעה אי שם בתחתית העמוד הראשון. ואהוד אשרי פרסם פשקוויל נגדה ונגד שירתה ברוח הפשקוויל של רוגל אלפר. אבל כעבור חודשים אחדים הכותרת הראשית בגיליון ערב שבת הוקדשה לנעמי שמר, כאשר התפרסם מכתבה בו הלקתה את עצמה בחומרה מופרזת על כך שכביכול יש חשש לפלגיאט בכך שהיא הלחינה את "ירושלים של זהב" בהשראת מנגינה באסקית. 

* עוד הזמר לו שט – בשנת השישים למדינת ישראל, ערכתי יחד עם ד"ר יעקב מעוז וד"ר מיכל אפללו חוברת מהודרת של סדר יום העצמאות, מטעם החברה למתנ"סים (שבה עבדתי באותה תקופה, כמנהל המתנ"ס האזורי גולן). את החוברת – "אנו מכריזים בזאת", חילקנו  ל-12 שערים בנושאים שונים, ולכל פרק הוספנו ככותרת ציטוט ממגילת העצמאות.

השער השמיני נקרא: תרבות ישראלית – "בה יצר נכסי תרבות לאומיים". את הפרק הזה פתחנו בשירו של יורם טהרלב "עוד לא תמו כל פלאייך".

ארצנו הקטנטונת

ארצנו היפה

מולדת בלי כותונת

מולדת יחפה

קבליני אל שיריך

כלה יפהפייה

פתחי לי שעריך

אבוא בם אודה יה.

בצל עצי החורש

הרחק מאור חמה

יחדיו נכה פה שורש

אל לב האדמה 

אל מעיינות הזוהר

אל בארות התום

מולדת ללא תואר

וצועני יתום.

עוד לא תמו כל פלאייך

עוד הזמר לו שט

עוד ליבי מכה עם ליל

ולוחש לו בלאט

את לי את האחת,

את לי את אם ובת

את לי את המעט,

המעט שנותר.

נביאה בבגדינו

את ריח הכפרים

בפעמון ליבנו

יכו העדרים

ישנה דממה רוגעת

וקרן אור יפה

ולאורה נפסעה

ברגל יחפה.

* ביד הלשון: איש איש לנפשו – במיספר מאמרים בעיתונות, הוגדרה מדיניות הממשלה כלפי גל האומיקרון בביטוי "איש איש לנפשו." על פי אותה טענה, הממשלה החליטה לא להיאבק עוד בקורונה, אלא להתמקד אך ורק בחיסונים, כך שמי שמתחסן מגן על עצמו ומי שלא מתחסן, זו הבעייה שלו.

איני מסכים עם התיאור, אך אתייחס לפן הלשוני שלו. הביטוי מתייחס למצב שבו הקולקטיב מוותר על האחריות המשותפת והערבות ההדדית ומשאיר כל אדם להיות אחראי לגורלו ולגורל משפחתו. הביטוי הזה נשמע בשנים האחרונות בביקורת על מחדלי מיגון העורף, על אי הערכות לרעידות אדמה, על מדיניות כלכלית שכרסמה במדינת הרווחה ועוד.

מקור הביטוי הוא מקראי, אך ללא הכפלת המילה "איש". הביטוי הוא "איש לנפשו". הפסוק השלם: "וַהֲשִׁמּוֹתִי עָלֶיךָ עַמִּים רַבִּים, וּמַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ עָלֶיךָ שַׂעַר, בְּעוֹפְפִי חַרְבִּי עַל פְּנֵיהֶם, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים אִישׁ לְנַפְשׁוֹ בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ" (יחזקאל ל"ב, י'). כלומר, ביום המפלה במלחמה, הממלכה תתפרק, לא יהיה מגן לפרט – איש ידאג לנפשו. ואללה ירחמו.

ההכפלה, איש איש לנפשו, מעצימה את הביטוי, כאומרת: כל איש לנפשו.

אורי הייטנר

* * *

מה עם חידוש האיסוף בכלובים

של בקבוקי הפלסטיק הגדולים

הממלאים את פחי הזבל שלנו?

עד מתי תשלוט בנו האווילות של שתי השֹרוֹת לאיכות הסביבה – הקודמת והנוכחית?

* * *

פרדרג פינצי

"בקיצור"

[קטע מתוך ספרו של הסופר פרדרג פינצי, "בקיצור", שאת תרגומו מקרואטית אני מעבירה  בימים אלה להוצאת כרמל. הוא מתאר את הפגז שנחת בסראייבו על התור ללחם, כאשר כל העולם הזדעזע. דינה קטן בן ציון]

(קיץ 1992, בעיר הולדתי: תור ארוך, קופא על מקומו. כל אחד מקווה, שולח מבט שמאלה, ימינה, ואפילו מעלה, מסתכל, השמים נעכרים, שרק לא ירד עכשיו  גשם. אחד מהם אומר: "זה יגיע", חברו "יגיע  בקרוב", מישהו מוסיף "יגיע. הבטיחו", "זה מה שאמרו", חלקם מאשרים, אחרים מביטים מטה על האדמה, כל אחד מהם מרוכז באותה דאגה, הוותיק שבתור מביט סביבו, רואה בזווית עינו בפאתי השוק  מישהו שערך על דוכן ריק כעשר קופסאות סיגריות, אולי אפילו יותר, "מה אכפת אם יש לך או לא, אם אתה יכול תקנה, ממילא אין  יותר, זה ייגמר ברגע, יש לי גם שתי קופסאות שימורים ובקבוק קוניאק 'דופלייאק', אבל מה יהיה,  תשמע זה לא בזול, יכולתי להשיג אולי גם קצת בשר עוף, אם נסכים על כך ואת הכסף אקבל מיד, אחרת לא אוכל לספק לך...", "הנה עכשיו זה יגיע, חשש, אנשים, הנה, יצאו מהמאפייה, יהיו לפחות מאה כיכרות  לחם, אפילו יותר, רק לאט, בשקט, אנשים, בשקט, רק עוד קצת. זה יגיע בקרוב..." ואז, מלמעלה, הפגז.)

האמנם לי ולזה העומד לידי

ולכל  העומדים בתור

אין  לחם,

גם לא מים

ולא אוויר לנשימה.

האמנם  לנו לא יאיר השחר

לא לנו אור היום והמזל לא יאיר לנו פנים.

האמנם לאיש מהם השנה

אין, בעיר הזאת,

לא שלום

ולא בית.

גם לא זיכרון,

ולא אהבה ולא תקווה

ולא מה ששלנו, האמנם איננו.

האמנם לאיש מאתנו

אין

חברים ואחים ואחיות

ואב ואם

ילדים נכדים

כל יקירינו כולם

לא הכאב ולא היגון

גם לא  לוויות  חרישיות

האמנם לא חיינו

האמנם לא-כלום לאיש מאיתנו

האמנם כל אחד מאיתנו

נידון להיות רק קו

על כווֶנת הצלף.

פרדרג פינצי

* * *

עדינה בר-אל

סיפורים קצרים יצאו מן האופנה?

על הספר "אמן הסיפור הקצר", מאת מאיה ערד

חרגול-עם-עובד, 2009, 453 עמ'.

מאיה ערד כתבה רומן  שמשקף דרך עיני סופר מתוסכל מה קורה אצלנו בתחום הספרות. הסופר בן ארבעים ושלוש, רווק עדיין, שפירסם חמישה קובצי סיפורים, אולם לא הוא ולא מבקריו ואנשי סביבתו מרוצים, כיוון שהסיפור הקצר נחשב בעיניהם כשלב ראשון בכתיבה. ועתה עליו להוכיח שהוא יכול לכתוב רומן מקיף. הדבר לא עלה בידו, עד כי גם סיפורים קצרים פסק לכתוב לתקופת מה.

בתוך מסגרת זו משבצת ערד סיפורים קצרים שסופר זה כתב, דיונים על הספרות העברית והכללית, וזאת תוך אזכור כותרות רבות של סיפורים שכתבו סופרים מן העולם וגם ישראלים. היא פורשת בפני הקורא את עולמו של סופר ישראלי, תל-אביבי, וזאת בדרך אירונית, כשהגיבור מגחך על מצבו הוא, אך משלים עימו.

בחרתי כמה קטעים מן הרומן, שכל מי שכותב ומפרסם בארץ יכול, לדעתי, להזדהות עמם.

הרצאה בהתנדבות בפני תלמידים

מי לא התנדב פעם או יותר בשביל "חבר" להרצות חינם בפני תלמידים או בפני חוג מכרים? ומי לא ריחם על עצמו ואמר לעצמו "מה אני עושה פה" וחש השפלה תוך כדי האירוע?

בספרה של ערד הוזמן הסופר, אדם טהר-זהב שמו, על ידי מורה. הוא הסכים, והנה מה הוא חושב על עצמו: "הוא פרייר, זה מה שהוא. אחרים מקבלים כסף טוב ממשרד החינוך על מה שהוא עושה עכשיו. אבל מה הוא יכול לעשות. מתקשרת מורה. אומרת שלמדה איתו ביסודי... למען האמנות, ניחם את עצמו כשעלה על האוטובוס הריק כמעט – מי כבר נוסע לפתח תקווה מוקדם כל כך בבוקר. למען האמנות, כן." (עמ' 41).

ולאחר שהוא פוגש את המורה, היא מביאה אותו לחדר המורים, חדר המורות כמובן, ומכבדת אותו ב"נס" ללא סוכר, כי המורות שותות רק עם סוכרזית. והיא מספרת לו על תלמידיה: "הם ילדים טובים, באמת, אבל לא קוראים שום דבר. הסיפור שלך הוא המפגש הראשון בשבילם עם יצירה בת זמננו. הם הגיבו יפה. שמחו מאוד שהסכמת לבוא. מאוד מעניין אותם לראות סופר אמיתי. סך הכול הם ילדים טובים..." (עמ' 45).

ואחר כך בכיתה הוא נוכח לדעת כמה הם 'שמחו' לקראתו: "הילדים הביטו בו, משועממים, לקול מחיאות כפיים חלשות. הוא התחיל לספר להם איך כתב את סיפורו הראשון [...] דברים דומים אמר כבר עשרות פעמים למורות בהשתלמות, לחיילים ביום חינוך, לסתם אוהבי ספרות מטעם עצמם המוכנים לשלם כסף עבור הרצאות אלו. אבל הילדים, אף שהיו אסירי תודה על שיעור ספרות שנחסך מהם, לא היו צייתנים כמורות בהשתלמות או נואשים כחיילים ביום חינוך. איש לא הפריע, אבל תרדמה שרתה עליהם וכמעט שהדביקה גם אותו [...] (עמ' 48-49).

על תמלוגים לסופרים

אחד הסופרים הצעירים שמוזכרים בספר, תמיר קציר, מספר לעמיתיו: "אם אני אספר לכם כמה תמלוגים אני מקבל על כל ספר אתם תצחקו. פשוט תצחקו. אני מתבייש אפילו להגיד. תראו, הכול מתחיל בזה שההוצאה נותנת לך חוזה מביש. פשוט ביזיון. ככה זה, ספר ראשון, אתם יודעים. אפס מקדמה, האחוזים בזבל, ואפילו הם [...] לא מהמחיר של הספר בחנות, אלא ממה שההוצאה מקבלת נטו, שזה חמישים אחוז במקרה הממש-ממש טוב. אל תשאלו איזה חוזה דפוק יש לי על הספר הזה [...] וזה שאת כל הזכויות של תרגום, הסרטה, המחזה, אני מחלק איתם פיפטי-פיפטי? שערורייה! [...] וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מס הכנסה [...]" (עמ' 327).

מה יש להוסיף על דברים אלו? ערד מתארת בדיוק רב את המצב בארץ.

ביקורת שלילית בעיתון

ומה קורה לסופר שביקורת שלילית התפרסמה במוסף השבת על כתיבתו בכלל או על ספרו החדש? לאחר פירסום הביקורת הקוטלת את הסיפור הקצר בכלל ואת אדם טהר-זהב כמקרה מבחן, הוא מגיע למפגש משפחתי, כמעט בעל כורחו. "כל כמה שניסה לשכנע את עצמו שהאנשים האלה לא קוראים אפילו את הכותרות הראשיות של העיתון, קל וחומר את המוסף לספרות, עדיין חשד בכל אחד מהם. חשד בכל מבט מלוכסן הצידה, בכל התלחשות שלא הגיעה לאוזניו," (עמ' 120).

הביקורת הזו הטרידה אותו יום וליל,  גרמה לו ייסורים רבים, וכמובן הפריעה לו להמשיך בכתיבה. והנה לאחר זמן הוא פגש את כותבת הרשימה. מסתבר שהיא הגיעה מאמריקה, שמה מיטל עינב, והיא מרצה עתה באוניברסיטת תל-אביב. על הרשימה החריפה שכתבה עליו, אמרה לאדם:  "אין לך מושג כמה אני מצטערת. יותר אני לא עושה את זה בחיים. הבטיחו לי שלא יעשו עריכה בלי לשאול אותי. ובסוף קיצצו והדביקו והוציאו הכול מההקשר ויצא ממש לא מה שהתכוונתי. אתה יודע, כאילו ירדתי עליך אישית בזמן שהתכוונתי בדיוק ההיפך..."

וכשהוא עונה לה: "את מנסה להגיד לי שבעצם התכוונת להגיד שהסיפור הקצר חי ובועט ושאני סופר דגול?" היא אומרת לו בחיוך מתנצל: "לא בדיוק... אבל אני באמת חושבת שאתה סופר לא רע – זה הרבה מאוד, אגב – ובדיוק בגלל זה כתבתי על הסיפורים שלך. אחרת, מה הטעם?"

למרבה עליבותו הוא  לא רק סולח לה, אלא מתחיל לחזר אחריה, וגם בזה הוא נכשל.

יש דורות בספרות?

אדם משתתף בסימפוזיון סופרים בכפר תבור. משתתפים מלבדו עוד שלושה דוברים: הסופר תמיר קציר, מורה בשם יהודית שעשתה הסבה לכתיבה והמרצה מיטל עינב. 

על מצב הסופרים היום אומרת יהודית:  "אני חושבת שמי שהכי סובל זה הדור שלנו [...] הפסדנו את הזמנים האלה כשהיו מאורות ממש גדולים, קורצווייל, שקד, דן מירון, שהיו כותבים ביקורות אמיתיות, רציניות, מכריזים על 'גל חדש בספרות העברית'. ומצד שני אנחנו לא צעירים כמו כל הילדים האלה שמוציאים רומן בגיל עשרים וארבע ומראיינים אותם לטלוויזיה וכל המדינה מכירה אותם." (עמ' 306).

וכאשר טוענת אותה אישה, שהיא בת דורו של אדם, מתפרצת המרצה באוניברסיטה ואומרת: "אין יותר דורות." ואחר כך מוסיפה: "אין יותר ספרות עברית." והיא מבהירה את דבריה: "זה לא שאין יותר ספרים שנכתבים בעברית. מה שאמרתי זה שאין 'ספרות עברית', במרכאות. כלומר: הספרות העברית. נגמר הרצף הזה מברנר ועד... נגיד גרוסמן. כל העניין הזה במה שהולך, מה כותבים, מי הדור החדש שמופיע. כל המיפוי הזה של גרשון שקד, נו."

תמיר קציר עונה לה: " עכשיו הספרות פחות היררכית, יותר פלורליסטית, יש מקום לקולות אחרים – "

והיא, המרצה, מוסיפה: "זה לא שבוטל הקנון. זה גם לא שלא מוצאים מי הקנון החדש. זה לא שמחפשים אותו. פשוט הפסיקו להתעניין בזה בחמש-עשרה-עשרים שנה האחרונות." (עמ' 307).

על השאלת ספרים ועוד

כאמור, ערד משלבת סיפורים קצרים, לכאורה מפרי עטו של אדם טהר-זהב. אחד הסיפורים שמאוד מצא חן בעיניי, הוא הסיפור שכותרתו "ספר". הוא עוסק בבעיית השאלת ספרים מן הספרייה הפרטית. כידוע, רוב האנשים נרתעים מלהשאיל ספרים, אבל ה"לא נעים" ו"מה יגידו" גורם להם לעשות זאת בליווי תחושה שספרם לא יוחזר לעולם. [אני כתבתי על זה ב"חדשות בן עזר" גיליון 1159, 11 ביולי 2016, תחת הכותרת: "הנער בכחול: משהו על השאלת ספרים מאז ועד היום"].

והנה פתיחת הסיפור: "אם יש משהו שאני שונא זה להשאיל ספרים. עצם הרעיון מעצבן אותי. תגידו לי, מה הדבר הזה? כשבן-אדם בא אלי הביתה הוא נכנס לי לחדר השינה, מחטט בארונות בגדים, שולף משם איזה חולצה או עניבה ומבקש לשאול את זה לחודש-חודשיים? נכון שלא? אז איזה מין דבר זה שבן-אדם נכנס אלי לסלון ומיד מתחיל לעבור לי על המדפים עד שהוא נתקל במשהו שמספיק מוצא חן בעיניו ומיד מבקש לקחת? ספר זה חפץ אישי. כמו בגד. לא רוצה להשאיל." (עמ' 333).

עוד ועוד פינות מחייו של סופר מאירה מאיה ערד בספרה, ביניהם את הצורך לעבוד בכל עבודה שישיג, כגון הדרכה בקורס כתיבה, בו לרוב המשתתפים אין כל כישרון כתיבה; ההזמנות הטלפוניות של עורכות מוספים בערב חג, במהלכן הן קובעות לסופר את נושא סיפורו וגם את היקף המילים שיכתוב. והוא, בלית ברירה, מקבל עליו את הדין.

עדינה בר-אל

* * *

יונתן גורל

מִפֹּה לְשָׁם

מִפֹּה לְשָׁם, חוֹלֶפֶת עוֹנֶה

צְבָעִים מִשְׁתַּנִּים

קוֹלוֹת מִתְחַלְּפִים

וַאֲנָשִׁים כְּהֶרְגֵּלָם

סוֹפְרִים כּוֹכָבִים, מַטְבְּעוֹת

שׁוֹלְחִים יַד לְכִיסִים

שׁוֹלְפִים פְּתָקִים

זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יָמִים מַעֲשִׂים

שֶׁהָיוּ וְחָלְפוּ

כְּשֶׁמְּמַצְמֶצֶת שֶׁמֶשׁ בְּעֵינַיִם

מַרְכִּיבִים מִשְׁקָפַיִם

מַצְּלִילִים אֶת הַגָּלוּי

לֹא רוֹאִים אֶת הַנִּסְתָּר

שׁוֹמְעִים הֲמֻלַּת הַשָּׁנִים

שֶׁיָּצְאוּ לְרַחְרֵחַ לְגַלּוֹת

וְחָזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת

* * *

אהוד בן עזר

הבלוף של חמשת הרוכבים

עיוות אחר שנכנס להיסטוריה של היישוב, לתוכניות הלימודים ולשירי-המר הוא עניין קנייתה של האדמה הראשונה בפתח-תקווה, נחלת קאסאר, ערבי נוצרי מיפו, בקיץ תרל"ח / 1878.

רמי יזרעאל מביא קטעים מיומנו של יואל משה סלומון, שמהם עולה כי במשלחת הראשונה, שיצאה לבדוק את אדמת הכפר אימלבס שעמדה למכירה, השתתפו רק שלושה אנשים: יואל משה סלומון עצמו, הרד"ג – הלא הוא ר' דוד גוטמן – ואדם ששמו זאכרי, או זכרי אפנדי, סוכנו או פקידו של הסוחר היפואי טייאן, בעל הנחלה הקרוייה על שמו, שאף היא נקנתה לימים בפתח-תקווה.

ביומן אין זכר ליהושע שטמפפר ולזרח ברנט, כגירסת עורכיו של ספר היובל [הראשון, משנת 1929] בעמוד ט"ו. יואל משה סלומון, אומר יזרעאל, אף לא הזכיר ברמז את ד"ר מזוריקה, שאיים, כביכול, על שלושת הקונים לבל יעזו לרכוש את האדמה. ביומן גם אין שום ידיעה, שיואל משה סלומון נותר במשך כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על-מנת לאמת את השמועות בעניין הקדחת, כמסופר בספר היובל [הנ"ל].

לבסוף נרכשה תחילה נחלתו של קאסאר, הלוא היא "הגבעה", "כיכר המייסדים" דהיום. רק בשנת 1879 נקנתה נחלת טייאן, והתיישבו עליה ה"ירקונים".

דברי-אמת ניכרים אפוא דווקא ביומנו המקורי של סלומון, שנשתמר בחלקו בכתב-ידו. בעל ההון היה ["העולה החדש"] דוד [מאיר] גוטמן, ולכן נדמה שסלומון שימש לו גם מתווך, בהיותו בן הארץ ומעורה בקרב תושביה. מכל מקום, הגביר גוטמן נכווה מאוד בניסיונות הרכישה הקודמים, כעדות יחיאל מיכל פינס במכתב משנת תרל"ט [1879] המובא בספר היובל [הנ"ל, וראה עמ' 207 ב"התלם הראשון"].

אהוד: הפסל המזוייף של סבי יהודה ראב (בן עזר) שכאילו היה אחד מ"חמשת הרוכבים" (שלא היו ולא נבראו אלא בבלדה על יואל משה סלומון). הפסל מוצב כיום כאחד מחמישה פסלי "הרוכבים" בכיכר המייסדים בלב פתח-תקווה. ומדוע שֹמו אותו? כי פרנסי העיר הכירו את תולדותיה רק לפי הבלדה הבדוייה ולא יכלו לשים בחמשת פסלי ה"רוכבים" את ד"ר מזוריקה, הרופא היווני! – ככה, בהפוך על הפוך, "יודעת" פתח תקווה את תולדותיה!

מניִין צצה אפוא פרשת הרופא היווני, ד"ר מזוריקה, היוצא, כביכול, עם משלחת של קוני הקרקע ומזהיר אותם מפני הקדחת, כפי ש"תיעדו" אותה צאצאיו של יואל משה סלומון בספר היובל [הנ"ל]?

שמו של הרופא היווני, המזהיר את תושבי פתח-תקווה מפני הירקון, מופיע בכתבה של יעקב גולדמן, שנתפרסמה בשנת תרמ"ה / 1885. וכך כותב [רמי] יזרעאל:

"מתוך ההקדמה עולה שגולדמן הולך בתלם שבו הלכו כבר סלומון ופינס, בעיקר בכל הנוגע לתיאור פרשת הפולמוס החברתי. כקודמיו ראה גם גולדמן את תחילת הדרך בפרשת יריחו [ניסיון קניית אדמות שלא הצליח אך נתן למושבה את שמה, "מעמק עכור ל פתח-תקווה"] והאדיר את חלקו של סלומון. מכאן ואילך עומעם חלקו של גוטמן בכל פרשה. תיאורו הוא שהניח כנראה את היסוד למסורת הידועה על אזהרת הרופא היווני לשלושת הקונים, כפי שעוצבה לאחר מכן בידי טוביה סלומון בספר היובל (עמ' י"ז). כאן לראשונה מוזכר ד"ר מזוריקה, המזהיר את היושבים מפני הירקון, אלא שאצל גולדמן מדובר ב"ירקונים" [בשנת 1880] ואצל טוביה בשלושת המייסדים – – – "

גם אליאב סוקר את פרשת הסכסוכים בקיץ תר"ם / 1880 בין "אנשי הגבעה", המייסדים, לבין ה"ירקונים", המבקשים להתיישב על גדות הירקון.

המייסדים, ובראשם גוטמן וסלומון, "הביאו ביוזמתם את ר"י ריבלין לפתח-תקוה, וזה ניסה לשכנע את החדשים, בעזרת הרופא ד"ר מזוריקי, לבל יקימו את בתיהם במקום הנגוע בקדחת."

ומאחר שמעולם לא היתה ולא נבראה משלחת "חמישה רוכבים" מיפו לפתח תקווה בקיץ תרל"ח, 1878, לכן יהודה ראב, המונצח כיום גם הוא בשמו בפסל הרוכב על סוסו בכיכר המייסדים (מה שראוי לו בהחלט בעיקר על פי חלקו בייסוד המושבה!) – מעולם לא היה אחד מ"חמשת הרוכבים" ההזויים האלה שבבלדה של יורם טהרלב. איש מפרנסי פתח-תקווה גם לא התייעץ איתי בקשר ל"פסל הרוכב" של יהודה ראב, סבי, ובקשר לכיתוב הלא-מדוייק הצמוד לו.

אהוד בן עזר

[פורסם ב"חדשות בן עזר" 389 מיום 3.11.2008. נוסח דומה נמצא גם בספר יהודה ראב, "התלם הראשון", הספרייה הציונית, מהדורת 1988].

* * *

מוטי הרכבי

תשובה לחבר שהשמיץ את גלית דיסטל

ניסיתי להבין מאיפה הטינה שלך לגלית דיסטל.

הסיפור פשוט, הכול מתחיל בקבוצה הקטנה של מהנדסי התודעה של השמאל, קבוצה שממומנת במיליונים אם לא במיליארדים משונאי ישראל ברחבי תבל. קבוצה זו לא משתמשת בכסף כדי לפתח מנהיגות שמאלנית בעלת שיעור קומה, להפך. הם רוצים ליצנים רדודים כמו לפיד, סער, גנץ ובנט. ליצנים כאלה אפשר להחזיק על חבל, וחלק מהם גם בגרון.

מצד שני הרבה יותר מסוכן שתקום מנהיגות בעלת שיעור קומה בימין. הם סורקים ללא הרף את הפוליטיקאים והפוליטיקאים-בפוטנציה של הימין. ברגע שהם מזהים דמות שיש לה את הידע, הרצון והיכולת להנהיג כמו יוסי כהן, גלית דיסטל ואחרים, מיד מתחילה מערכת של דמוניזציה והרס אופי. זה מה שעשו לגלית דסיטל, ליוסי כהן ולאחרים. 

פעם הם טעו ולא הצליחו להוריד את נתניהו בזמן, היה צורך בהרבה כסף כדי  לפברק עלילת דם נגד נתניהו. עלילת דם שרוב העם היהודי לא מאמין למילה אחת שכתובה בכתב האישום התפור. הם למדו, וימנעו בכל מחיר מנהיג ישראלי שרוצה את טובת ישראל.

המטרה היא לא נתניהו, או גלית או יוסי כהן, המטרה היא עם ישראל. לכסף שנתרם יש תפקיד אחד – הרס מוחלט של המדינה היהודית!

מאחר והאשמת את גלית באי אמינות, הרשה לי להוסיף קטע ישן מגב האומה (היום שליין לא היה מעלה משהו  נגד לפיד, לפיד ומיכאלי/קסטנר בחבורה אחת) –

https://www.youtube.com/watch?v=1qZlwHmJg84

יש לי עוד הרבה סיפורים על יאיר לפיד אבל אסתפק בזה.

מוטי הרכבי

* * *

נעמן כהן

אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה

ערבית-בדואית בנגב היא בדואיסטן

הערבים המוסלמים (הקרויים בדואים למרות שכבר אינם כאלו) הצליחו. דונם ועוד דונם, עז ועוד עז, בית ועוד בית, הברחת סמים ועוד הברחת סמים, מטעי קנאביס ועוד מטעי קנביס, גניבות נשק ועוד נשק, ותחמושת (סרטונים בטיק טוק), סחיטת בעלי עסק יהודים ועוד בעלי עסק יהודים, גניבות מים ועוד מים, חומרי בניין, מכוניות, דלק וחשמל, וכלכלה אוטונומית בה ה"מס" משולם לראשי כנופיות פשע – והנה התגשם חזון הדורות, הממשלה הלא-ציונית של בנט, למפל-יאיר, עבאס הצהירה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית-בדואית בנגב, הלא היא בדואיסטן:

ע"י ביטול מעשי של יישום חוק קמניץ, וקבלת חוק החשמל, המים והטלפון, הכירה מדינת היהודים בחיסול חזונו של בן גוריון כי בנגב עתיד המדינה, ובלי הנגב אין תל אביב.

הנה מפת המדינה הערבית-מוסלמית החדשה בנגב:

בנימין גנץ מסכן את עתיד המדינה

בעוד הממשלה הלא ציונית, ממשלת בנט, למפל-לפיד, עבאס, מרהיבה מלל ריק על יישוב הגולן שאין בו כלל סכנה של התיישבות ערבית, (וממילא שום מעשה לא יצמח מדיבוריה הריקים) – היא לא רק איבדה את הנגב להתיישבות הערבית ולאוטונומיה הבדואית, אלא פועלת גם לסיכון עתידה של המדינה ע"י כרסום אזורי הביטחון של שטחי c ביהודה ושומרון. מעבר לתמיכת בנימין גנץ בכספי המדינה בהלוואה של חמש מאות מיליון שקל למחמוד עבאס הוא פועל בשבילו בהתמדה לכרסום שטחי c, פעולה המסכנת את עתיד המדינה.

כך כותב גרשון הכהן: "בשטח, מתחת לרדאר, מקדם שר הביטחון עם המינהל האזרחי צעדים משמעותיים. המגמה: להפוך את שטחי C מקווי המינימום ההכרחיים לביטחון ישראל, למרחב שיועבר בהדרגה לפלשתינים.

המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל חוזרת ומבהירה כי לא יקודמו בממשלה זו צעדים מדיניים משמעותיים – לא לסיפוח ולא להסדר מדיני. אלא שבינתיים גנץ מקדם בשטח צעדים מתחת לרדאר – במגמת חזון שתי המדינות. בתהליך זוחל, דונם פה ודונם שם, בעידוד הממשל האמריקני, הולכת ונבנית המדינה הפלשתינית במרחבים החורגים מעבר למה שכבר נתון בידיה בשטחי A ו־B.

רבות דובר על הבנייה וההשתלטות הפלשתינית בשטחי C. ייתכן כי ביסוד יחסו של שר הביטחון לסוגיה זו, מונחת ההבנה שבסופו של יום – רוב המרחב המוגדר לפי שעה כשטח C, יעבור ממילא לשליטה פלשתינית. בדומה למגמה שהתוו אהוד ברק ואהוד אולמרט. כאן מזדקר גודל ההיסט שהלך והתפתח מחזונו של ראש הממשלה יצחק רבין כפי שהוצג בדיון בכנסת בהחלטה על אוסלו ב' באוקטובר 1995, לבין העמדה שאימצו אולמרט וברק.

עיקר ההבדל בין מפת רבין לבין מפת ברק-אולמרט מתמצה במשמעות המיוחסת לתפקידם של שטחי C. במפת רבין שטחים באזור זה מבטאים תנאים טריטוריאליים הכרחיים בתפיסת הביטחון למדינת ישראל, ואילו בתפיסת ברק-אולמרט הם נתפסים כלא יותר מפיקדון, המופקד עד להסדר הסופי בידי מדינת ישראל, ושעתיד לעבור לשליטה פלשתינית בסיומו של התהליך.

"גבולות בני הגנה," חלוקת המרחב לשטחי ABC נוצרה על שולחנו של רבין בתהליך תכנוני מפורט. מרחבים שנראו בעיניו כמבטאים אינטרסים ביטחוניים של ישראל סומנו במפת ההסכם כשטחי C. מתוך ראייה ביטחונית, קבע רבין את שטחי C כעוגן הכרחי לאחיזה ישראלית במרחבים שמעבר לקו הירוק. תפיסתו הוצבה על ארבעה אדנים עיקריים: הראשון – אחיזה ישראלית בירושלים רבתי הכוללת גם את גבעת זאב ומעלה אדומים; השני – אחיזה בבקעת הירדן במלוא עומקה כמרחב הביטחון להגנת מדינת ישראל ממזרח; השלישי – החזקת שטחים חיוניים במרחב, דוגמת הר בעל חצור וצמתים מרכזיים כצומת תפוח, במאמץ משולב של פריסת התיישבות וכוחות צה"ל; והאחרון – שימור והחזקת מסדרונות בשליטה ישראלית לחיבור בקעת הירדן עם רצועת החוף, ובתוך כך החזקה מאובטחת של רשת הצירים לתנועה חופשית ובטוחה של כוחות צה"ל והמתיישבים.

באופן הזה, שטחי C – שבהם פרוסים כל היישובים הישראליים ומחנות צה"ל במרחבי יו"ש, יחד עם רשת הדרכים – מבטאים את המרחב שתפס רבין כנחוץ לקיומה ולהגנתה של מדינת ישראל, ביטוי לשאיפתו ל"גבולות בני הגנה".

במסגרת זו הוביל מאמץ עיצוב תשתיתי רחב היקף, בסלילת רשת דרכים עוקפות במרחב C, שיעניקו לצה"ל תנאים נדרשים לניידות אופרטיבית במרחב. רשת הכבישים המהירה והמתקדמת שהתווה רבין – כביש המנהרות לגוש עציון, הכביש המהיר לאריאל, כביש עוקף רמאללה וכביש עוקף חלחול – היא זו שאפשרה למעשה את נסיגת צה"ל מריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית במרחבי A ו-B האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

בניגוד לעזה – במרחבי יהודה ושומרון, כתוצאה ישירה מהתפיסה המרחבית היצירתית שגובשה בידי רבין, בחלוקתו המשולבת של המרחב לשטחי ABC – נותר חופש התנועה של צה"ל בכל המרחב כמעט בלתי מוגבל. זה, בין היתר, מה שאיפשר את הישגי מבצע חומת מגן ביהודה ושומרון, וזה מה שמאפשר לכוחות הביטחון ביו"ש להגיע בתוך זמן קצר אל פעילי טרור ולהביאם למעצר, ללא הפעלת כוחות גדולים, כמו הפעולה בפאתי ג'נין ללכידת המחבלים שברחו מכלא גלבוע, או כמו הפעולה המהירה בסילת א-חרתייה למעצר רוצחי יהודה דימנטמן ז"ל בחומש.

האופן שבו אורגן המרחב השזור בשטחי C במארג שטחי A ו-B, מבטא תפיסת מרחב ביטחונית ייחודית שבחצי היובל שחלף מאז גובשה – הוכיחה את יעילותה הביטחונית. מגמות הבנייה המקודמות באופן חתרני על ידי הרשות הפלשתינית בשטחי C, יחד עם ויתורים ישראליים מוסכמים שאותם מקדם שר הביטחון, הולכים ומכרסמים ביסוד התשתית המרחבית שהתווה יצחק רבין כתנאים ביטחוניים הכרחיים. זו, לדוגמה, סכנת תוכנית המתאר החדשה המקודמת בימים אלה במינהל האזרחי, להרחבת מחצבות פלשתיניות בשטחי C, בסמיכות לצירי תנועה ראשיים.

המגמות המקודמות בידי שר הביטחון גנץ במרחבי יו"ש והבקעה הן עניינה של תפיסת הביטחון הלאומית הכוללת של מדינת ישראל. הן משמעותיות לעתיד מדינת ישראל, ובהן ראוי למקד את הדיון הציבורי.

(גרשון הכהן, "כרסום מרחבי זוחל", "ישראל היום", 7.1.21).

h+ttps://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/6779543

אז גנץ המציג את עצמו כ"רבין החדש" הוא בעצם ברוג-ברק החדש.

"השיבה השקטה" על פי הסכם בנימין גנץ – מחמוד עבאס

בפגישה בביתו בראש העין נתן בנימין גנץ מתנה חשובה למחמוד עבאס.

למעלה משלושת אלפים עזתיים זכו להיכלל ברשימת מקבלי אישורי איחוד המשפחות של הסבב האחרון אותו אישר גנץ (מתוך כעשרת אלפים בסבב זה). מעתה הם הפכו מחסרי מעמד לאזרחים פלסטינים מן המניין, תושבי קבע ביו"ש ("זכות השיבה השקטה").

(ראו בתמונות מאות מן המאושרים המאושרים, ליד לשכת מרשם האוכלוסין בעזה עם המסמכים להם ייחלו למעלה מ 12 שנה):

https://rotter.net/forum/scoops1/726724.shtml

על הפחד

מסתבר שמה שמניע את הממשלה הלא ציונית הוא פשוט פחד.

ניצחון אדיר לג'יהאד האיסלמי, לאחר שהג'יהאד האיסלמי איים על ישראל שיירה רקטות על ישראל אם האסיר הג'יהאדיסט, הישאם אבו הוואש, שובת הרעב – ימות, במקום לתת לו למות ולא להיכנע לטרור, ממשלת ישראל הלא ציונית נבהלה (מחשש ש"האחים המוסלמים" חברי הממשלה יפרקו את הממשלה), ושיחררה את העציר מה שהביא לצהלות ניצחון בכל המרחב הערבי מנסראללה עד מחמוד עבאס.

https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/middle-east/article/6777296

קק"ל נוהגת שנים לעשות נטיעות על אדמות המדינה כדי למנוע השתלטות לא חוקית עליהן, בייחוד בנגב ובגליל. והנה מנצור עבאס ראש מפלגת האחים המוסלמים-רע"ם דרש ומיד הופסקו נטיעות קק"ל בנגב. האדמות קובע עבאס שייכות לערבים לא למדינה.

https://ch10.co.il/news/711925/#.YdmKSslBzX4

הנה כיצד הממשלה הלא ציונית, ממשלת בנט, למפל-לפיד, עבאס, נכנעת לטרור פעם אחר פעם, ומסכנת את עתיד המדינה. הפחד הוא יועץ רע, תלות בערבים גרועה יותר.

איום ללא תגובה

התליין מטהרן, נשיא איראן, אבראהים ראיסי, אמר באירוע לזכרו של סולימאני: "אם הרוצח והאשם העיקרי טראמפ, ומזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו לא יישפטו בבית משפט על מעשיהם, אנו ננקום את מותו של סולימאני. טראמפ אף חייב להישפט לפי חוק הגמול האסלאמי ויש לבצע נגדו את פסיקת האל. הוא נמצא בראש הרשימה."

https://www.maariv.co.il/news/world/Article-888977

ומה עושה מנהיג המעצמה שאת נשיאה הקודם מאיימים להוציא להורג?

מסתבר שג'וסף רובינט ביידן-(צ'מברליין) מצטרף אל התליין מטהרן ומתקיף את טראמפ ביום השנה למתקפה על הקפיטול: טראמפ נכשל – הדמוקרטיה ניצחה"

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=727365&forum=scoops1

אי התגובה על איום התליין מטהרן מסמן שביידן-(צ'מברליין) הולך לקראת הסכם מינכן חדש.

יאיר גולדנר-גולן על-אדם Übermensch

יאיר גולדנר-גולן (נותן הסימנים) רואה עצמו על-אדם Übermensch, הרי רק מי שהוא על-אדם יכול להגדיר אחרים כתת-אדם Untermensch.

ספק אם הוגה הדעות (ונותן הסימנים) גולדנר-גולן מכיר בכלל את כוונתו של המושג הניטשניאני (או לפרשנותו של ליבלה וייספיש), אבל הוא ללא ספק מכיר ומשתמש בניסוחו של שיקלגרובר-היטלר למושג תת אדם. מכל מקום גם הוא וגם אלו ממר"צ שהסתייגו מהגדרתו מצטיירים כגזענים.

הגזענות הבלתי נתפסת של מרצ:

גולדנר-גולן: "אלו תתי אדם צריך להוריד אותם בכוח מהמקום הזה!"

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=727247&forum=scoops1

מיכל רוזין: מתנחלי חומש הם לא תתי-אדם, הם פורעי חוק ויש לפנות אותם!

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=727267&forum=scoops1

כלומר, לפי האידיאולוגיה של מר"צ כל מקום שם מתפרעים ערבים הזורקים אבנים, מחללים קברים, מכים, וכדומה, יש מיד לפנות אותם ולטרנספר אותם. (הרי מרץ בעד שוויון בין בני אדם).

האם נכון יהיה לכנות את מר"צ מפלגת הטרנספר?

טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס

לחמישים ושש המחלות בעברית: אני מוסיף מחלה חדשה וקשה:

http://www.kizur.co.il/search_group.php?group=20&sub_group=34

המחלה היא: טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס.

במה דברים אמורים? אנחנו עדים בארץ למחלה קשה כאשר בעלי תפקידים בכירים יוצאים לפנסיה והם בדימוס, הם נתקפים במחלה קשה של טָפֶּשֶׁת.

את הדברים האלה כתבתי כבר מזמן ("חדשות בן עזר", 1175):

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01175.php

והנה מסתבר שהמחלה מתפשטת ואף מתגברת. לאחר גולדנר-גולן, היא מתגלה בחריפות אצל רם בערק-בן-ברק. דומה שאצלו היא כבר טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס אקוטית. מצמרר לחשוב שהאיש הזה היה פעם המשנה לראש המוסד, אחר כך מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין ועכשיו יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. תפקידים המחייבים סודיות וזהירות. בערק-בן-ברק עלה לבימת הכנסת והפר בבוטות את צו איסור הפרסום על תאונת המסוק מול מפרץ חיפה. ונתן מידע מוטעה, ש"האירוע הסתיים ללא נפגעים בנפש," בעוד שסא"ל ארז שחייני ורס"ן חן פוגל נהרגו בתאונה.

בערק-בן-ברק רצה לבנות את עצמו בפני חברי הכנסת והציבור הכללי כ"מומחה לביטחון" יודע כל, היודע לפני כולם מה קורה, ולא היה אכפת לו מה האמת ואם ההורים קיבלו כבר את ההודעות. העיקר יצר הפרסום. אפילו כששר הביטחון בנימין גנץ (שידע כנראה את האמת) ניסה לעצור אותו מלקשקש ושאל אותו "למה?" בדי למנוע ממנו את הביזיון. בערק-בן-ברק השיב לו: "למה לא? זה בחדשות..."  וגם זה לא היה אמת.

הטפשת של בערק-בן-ברק התבטאה לא פחות יום קודם כשנורו רקטות מעזה והחמאס תירץ זאת בפגיעת ברק, הוא הכריז כיו''ר ועדת החוץ והביטחון: "אם יש להם בעייה עם המערכות שלהם, שיתקנו את המערכות שלהם..."

https://rotter.net/forum/scoops1/726627.shtml

הרי האוייב צריך להיות עם מערכות מתוקנות ומושלמות במלחמה נגדנו...

בערק-בן-ברק חייב להיות מוחלף מתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון. הוא ההיפך הגמור מביטחון. הבעייה היא שהוא מריונטה של ראש הממשלה החליף יאיר למפל-לפיד שבגין צייתנותו המוחלטת היא לא יגע בו.

קקדילה? מה נשמע?

מגולדה לבֶּבָּה וחנה רובינא

הזמר הקווקזי (אימא אשכנזית פולנייה) עומר אדמוב-אדם, הציג לציבור שיר חדש בשם קקדילה. הנה השיר:

https://youtu.be/fXFLjct5agw

מילים ולחן: משה בן אברהם, אופק יקותיאל, מאור תיתון ואלעד טרבלסי. (כולם לא רוסים).

עומר אדם (מילים) – קאקדילה

בוקר טוב אדון גברת

יש פה מציאות אחרת

כל האנשים זורמים לים

בין הים והשמיים

חם לי חם לי כולי מים מה עכשיו

מה יהיה מאיפה באה

אומרת לי עברית קשה שפה

כל היום רק נייט ודה

והיא אומרת קאקדילה לה לה

מה קרה לה לה

והיא שותה לה לה

והיום היא בכלל לא בטוחה חה חה חה

מה שלי מה שלה

כמה לי כמה לי כמה לה

נו דוואי תיקנה לי תותים

עוד מילה אותך לפוטין

הוא כבר יעשה אותך כוכב

אתה תודה לי

מה תודה לא אל תודי לי

לא זה לא קרה עם נילי

גם לא עם אחות שלה סיוון

מה יהיה מאיפה באה

אומרת לי עברית קשה שפה

כל היום רק נייט ודה

והיא אומרת קאקדילה לה לה

מה קרה לה לה

והיא שותה לה לה

והיום היא בכלל לא בטוחה חה חה חה

מה שלי מה שלה

כמה לי כמה לי כמה לה

חתונה טוב אל תציקי

מיקונוס או סלוניקי

אם כבר את חולמת אז יוון

(נזדרוביה)

יאסו אוזו בכפיים

השיר הביא מיד לגל של ביקורת של עולות מרוסיה הרואה בשיר גזענות שוביניסטית כלפי העולות מרוסיה. השחקנית יוליה פלוטקין למשל מכריזה כי היא בתור רוסייה מחרימה את עומר אדם כי השיר מסית לגזענות:

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/h1mrn8xny

ואנחנו תוהים, מה היו חושבות על השיר הנערות הרוסיות הצעירות עם הקוקו והסרפן עם הטוריה והשברייה שייסדו את המדינה? איך היו מגיבות הצעירות הרוסיות גולדה מאבוביץ' מקייב, או בֶּבָּה אידילסון מיקטורינסלאב למילים המלעיגות להן? ובכלל מה היתה אומרת הרוסייה חנה רובין-רובינא שבזמנה אי אפשר היה להתקבל כשחקן בגבימה (הבימה) אם לא היה לך מבטא רוסי. איפה הן הבחורות ההן?

מהי היהדות לפי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי?

לחברת הכנסת העולה, יוליה ולדימירובנה מלינובסקי, מושג מעניין על היהדות. היא אומרת לסולימאן מסוודה מערוץ 11 את הדברים הבאים: "אנחנו נמצאים במאה ה-21 היהדות שייכת לכולנו גם לך, גם ליערה וגם לי."

https://twitter.com/YinonMagal/status/1477623370988539907?t=HWlrw4iDB_pPvsCrIty0Cg&s=03)

מסתבר שבמאה ה-21 היהדות אליבא למלינובסקי שייכת גם לערבים-מוסלמים.

אפרת חכימי מאפרו-מרוקנית לאמריקאית

פוליטיקת הזהויות כאנטי-אשכנזיות במוזיאון תל אביב

אפרת חכימי (39) המגדירה עצמה "אמנית רב-תחומית", היא אמריקאית ממוצא יהודי-ישראלי. הירידה שלה לארה"ב, וקשיי ההגירה שחוותה, והפיכתה מאפרו-מרוקאית לאמריקאית (על פי פוליטיקת הזהויות הנהוגה בארה"ב) הביאה אותה לעסוק בזהות המערבית-מוגרבית-מרוקאית (בשפתה זהות מזרחית) שלה ושל משפחתה ולעשות תערוכה בשם "לחפש כפר", המוצגת עתה במוזיאון תל אביב.

התערוכה מביאה צילומי ארכיון של אנשים בכפר אסמיר בהרי האטלס, וצילומים עכשוויים ממושב שוקדה שבו שיחזרו המהגרים (בלשונה) מהרי האטלס ובהם בני משפחתה את כפרם, וצילומים מהאונייה "ירושלים" שבה הגיעו בני המשפחה לארץ. הכפר עצמו נהרס עד היסוד.

חכימי מצאה בארכיון הרווארד קבוצת תמונות משנת 1955 בכותרת "עולים צפון אפריקאים על סיפונה של האונייה 'ירושלים'", שגם משפחתה הגיעה בה לארץ. נרגשת היא חשבה שאולי תראה שם את סבה וסבתה, שכבר הלכו לעולמם. אלא שההתרגשות חלפה מיד, כשהבינה שהתמונות מבוימות ע"י האשכנזים. "ואז מצאתי," היא מספרת, "ביוטיוב את הסרט 'סיפור לכיש' של קרן היסוד, שממנו נלקחו התמונות. צפיתי בו ונחרדתי מהתכנים הגזעניים, מהצורה שבה התודעה של המרוקאים מסופרת. הסרתי את הסאונד, ישבתי מול הדימויים וניסיתי לבנות סיפור אחר של הגירה, לפרק את האידיאולוגיה שנכפתה עליו. לנסות לספר את הסיפור בלי הציונות, בלי האינדוקטרינציה של הגאולה."

הצילומים שצילמו האשכנזים הגזענים בצורה לא מוסרית לדבריה הם "סיפור קולוניאלי אוניברסלי, של מזרח מול מערב. (יהודי מזרח אירופה אצלה המערב ויהודי מרוקו המערב הם בשבילה המזרח).

"אישה אפרו-אמריקאית בשם תמרה לנייר (Lanier)," אומרת חכימי, "תבעה מהרווארד את הבעלות על הצילומים הראשונים של העבדים," משום שאחד המצולמים בהם הוא אחד מאבות אבותיה... גם לי, כי אני עצמי עכשיו מהגרת (אפרו-מרוקנית-אמריקאית) ואני מנסה להבין את הזהות שלי במקום אחר. זה חיבר אותי לדור אחד לפני ההורים שלי.

"אני יודעת שבארץ אוהבים לבוז לשיח הזהויות," מסבירה חכימי, "אבל זו שיחה מאוד מעניינת שמתקיימת בארה"ב, במיוחד בתחום האמנות הוויזואלית. יש המון נשים שחורות, אנשים לטינים, אסיאתים, שהם כמונו, דור שלישי. אז יש עיסוק נרחב של אנשים בזהות שלהם. מתוך הזיהוי שלהם על ידי האדם הלבן, אבל גם מתוך רצון להבין את עצמם, מתוך עצמם, מתוך המשפחות שלהם. אז יכול להיות שמשהו בעיסוק העמוק יותר, בחופש לחשוב על הדברים האלה, להסתכל עליהם, השפיע עלךיי.

"אני שמחה ומתרגשת. שאני מציגה במוזיאון. זו הזדמנות מדהימה לדבר על נוכחות מזרחית (מוגרבית-מערבית) במוזיאון, מתוך ההתעסקות בזהות שלי.

"לא בדקתי לעומק, אבל אני חוששת שנשים, מזרחים, ערבים, אתיופים וקבוצות אחרות עדיין מיוצגות הרבה פחות באוספים ובתערוכות מוזיאליות בישראל. אני מקווה שזה ישתנה לטובה."

(אינס אליאס, "אפרת חכימי הקימה לתחייה כפר מדומיין מהרי האטלס", "אל-ארצ'י", 5.1.22)

https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-MAGAZINE-1.10514884

אז הנה הסיפור של פוליטיקת הזהויות ע"פ האמנית חכימי:

בכפר הנידח אסמיר בהרי האטלס, ללא מים זורמים או חשמל, שבו כל הנשים היו אנאלפבתיות וגם מרבית הגברים, לא היתה מצלמה, ולא היו צלמים. והנה באו האשכנזים הגזענים בצורה לא מוסרית, קולוניאלית, וצילמו בכפייה את אנשי הכפר, כדי לגייס כספים, ולא רק צילמו, אלא גם הקימו מדינה ליהודים בדמם, ובכספם העלו את אותם אנשים לארץ תוך שהם כופים עליהם אידיאולוגיה ציונית גזענית, והקימו להם כפר בארץ שוקדיה. רופאים אשכנזים טיפלו בבריאותם, ומורים אשכנזים למדו את ילדיהם קרא וכתוב.

הלאה הגזענות האשכנזית! נשארה רק שאלה אחת. מדוע זה לא חזרה גברת חכימי למרוקו?

הדרוזי הסורי המייצג את הפלישתים

אמיר פחר א-דין, במאי דרוזי יליד קייב להורים ממג'דל שמס שלמדו רפואה בבריה"מ, וגר בהמבורג גרמניה. יצר סרט בשם "הזר" המספר על "הכיבוש הישראלי ברמת הגולן". למרות שהוא מגדיר את עצמו סורי, ותומך בבשאר אל-אסד, הסרט שלו נבחר לייצג את "פלסטין".

"הסרט שלי," אומר פחר א-דין, "מבקש להפנות תשומת לב לבעיית הכיבוש בגולן שכמעט לא נידונה בפורומים בינלאומיים, אבל בראש ובראשונה הוא מיועד לבני עמי, הדרוזים שחיים שם כעם סורי תחת כיבוש."

גיבור הסרט, עדנאן (אשראף ברהום), עזב את לימודי הרפואה ברוסיה וחזר לכפר שלו ברמת הגולן. מערכת היחסים עם אביו (מוחמד בכרי) טעונה, והוא ומבלה את רוב זמנו מחוץ לבית, במטע עצי התפוח המשפחתי, שקוע בחוסר תקווה ובחשש שלעולם לא יזכה להרגיש חופש אמיתי. ברקע נשמעים קולות הפיצוצים ועולה העשן מעבר לגבול הסורי, שם מתחוללת מלחמה עקובה מדם. עדנאן חסר אונים מול המציאות ומתלבט: האם לברוח? או להישאר?

"זו מחשבה שגויה להגיד שישראל העניקה הגנה לתושבי רמת הגולן ואנחנו ניצלנו מהמלחמה בסוריה," מסביר פחר א-דין. "זו התייחסות אוריינטליסטית מגעילה לחשוב מה היה עולה בגורלה של רמת הגולן אילו היתה תחת משטר אסד במלחמה."

(שירין סאלח סעב, "אמיר פאחר א דין: המציאות שלנו טרגית יותר ממה שחושבים בישראל", "אל-ארצ'י, 3.1.22)

https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-MAGAZINE-1.10510323

מעניין שאמיר פחאר א-דין גר בהמבורג ולא גר בדמשק בירתו של העם הסורי שהוא כל כך מתנאה בו, ובלאומיותו הסורית. למרות הכול – נאחל לו שיישאר בהמבורג, ולא יחזור למדינתו סוריה. מן הסתם יש לו כבר בגרמניה הרבה יותר שכנים סורים מאשר בגולן.

נעמן כהן

* * *

סומליו"ן

הסופרים והמשוררים לילדים ונוער

מבכים את פטירתה של חברתם

הסופרת נגה מרון

אשת חינוך, פעילה ציבורית ופלמ"חניקית

ומשתתפים באבלם של בני משפחתה העניפה

עד לנינות ולנינים שלה

ההלוויה התקיימה ביום ראשון, 9.1.22

ביקורי תנחומים יש לתאם טלפונית  עם בנה –

אסף 054-7721979

* * *

אסתר רַאבּ

תרגומי משוררים

ואלטר קאלה

מתוך הכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה", 2001

המהדיר: אהוד בן עזר

            * * *

Wir sind ganz traumbefangen,

wir sind aus anderm Land,

wir halten eine Waage

in unserer rechten Hand.

ארוגים בחלום הננו,

מעולם אחר באנו

ביד ימיננו

מאזניים נחזיקה

מחרישים אנו מאוד

מרחפות חרש המאזניים

וכף אינה כורעת:

על פנינו זורם עובר הכל

לא יעשירינו ולא ירשינו [יו"ד בפתח].

נציף [נציץ?] נחדור נחקור

ממקומנו לא נזוז

עת שנים עוברות

החיים מעלינו יעבורו.

אך בליל אחד בהיר

הכף לה תכרע

ועבר החלום לחלמות-עד,

אז פתאום אנו נהיה ערים.

            * * *

 Die Nacht winkt vor dem Fenster,

der Mond schwimmt seine Bahn

auf meiner Seele Fluten

gemessen, wie ein Schwan

רומז הלילה בעד החלון

לדרכו צף ירח

על פני גלי נפשי

אט הוא צף כברבור

שלג נח על פני גגות

ועל פני השלג נוגה ינוח

שנים עשר צלילי פעמון

 [אט] כאורחים בצעדה אליי באים

רק בליבי הפעמונים

ולהב ירח עמוק

עוד רגע ואבך

אך הן לעולם זה לי כה ערב [עי"ן בפתח, רי"ש בצירה].

            * * *

 Zu meinen Fuessen spielt ein kuehler See…

לרגליי – ים קריר ישעשע מימיו

שקט ומאוד עמוק

דגים בשלל צבעים על פניו יעלוזו

והרים ירוקים, שלווים – סביב אותו כותרים,

רוויי מנוחה ועוטי יער.

והיה כי תבוא הרוח – כל העלים ינועו

והיה כי תבוא הרוח – האורות ירבו להבריק

והיה כי תבוא הרוח – ונישאו צלילי-עדן

מבתי תפילה רחוקים, מעבר לאגם,

מן השר בסירה על פני ים

מי [י]דע מניין? הכל דעת – איש לא יוכל.

            * * *

O dass ich faende dich in solcher Nacht…

הה כי בליל כזה מצאתיך

אותך לאה, בין צמרות עוברת!

מה אתמוך הליכתך הכבדה,

הרימך על חזה וזרוע,

נשאך הה, בצל גג ובית

למען חבויה תהיי ושלווה, עת יהמה הסער.

הה כי בליל כזה מצאתיך,

אותך נעלה, בין כוכבים עוברת!

מה ארצה כרוע בצידי הדרך

את מצחי בעפר ללחוץ

את דמי וחיי לפנייך הזיל, בחשכה,

בלילה על פני החול – – –

            * * *

 Verzagend hast du mir die Hand geruehrt…

ברטט עצור אל ידי נגעת

קור אצבעותיי עברך ברעד

ותרפי ואת שפתותייך הלאה ממני הפנית

וכולך כאבים וצער

טבולה דמעות עליי עברת

אך בעיניי אין דמעות יותר

את נפשך אני שומע זורמת

כפלג רחוק באפלה

עזוב אחרי הומה

לפני כמה פגשתיו – לפני כמה עזבתיו

את חלום העבר עוד

הפלג באנחה פולט

אך שם במורד עוברים ימיי כסירות

קירבן החיים קרים ואילמים יושבים

אני רק צופה רומז וקורא

חיי לקריאתי לא ישעו

חיי שלי דומם על פניי יעברו.

            * * *

הנני מובילך רק יותר לא אובה...*

Und als du sprachst: ich will dir Schwester sein! 

וכשאמרת: אחות אהיה לך!

אני לא אמרתי, היי את לי אהובה,

זאת רק לך אמרתי: בבוא הלילות,

היכנסי את לחדר ומאור בידך

ואת ידך את שימי על מצחי

למען אשמח על ידך הקרירה

למען תהא שופעת ממך אליי – המנוחה.

ונשארת עד יאיר הבוקר

עד המאור תכבי ופנית לך

ואט מאחרייך ייסגר השער.

*

הכותרת אינה של השיר אלא של המחזור כולו – הערת אלעזר בניועץ.

            * * *

אובילך אל זה אשר יבוא

אל זה אשר נפשך הצעירה לו מחכה

אובילך – יותר לא אובה

רק הקשיב מאווייך השותקים

רק תומך ואח היות לך

עד יבוא הוא ופתחת זרועות

והלאה לדרכי אז אצעד

בלי כאב בלי מבט אחרייך.

            * * *

 So schrittest du vorueber diese Nacht…

וכך עברת על פניי הלילה

עת צללים מפנייך הסתירוני

בקהל עליזים את שבת מן החג

כל הרחובות צללו לקול פעמיכם

והנה את קרבת נעה ומגחכת;

ובקהל עליזים מחליפה דברים

ובגדייך הלבנים, עליי הבריקו פתאום

מבריקים בתוך הליל ורומזים מרחוק

ושוקעים כולם שוקעים אפלים

עוד יצלצל צחוק, יתעה ונעלם

כך עברת על פניי הלילה

עת צללים מפנייך הסתירוני

כבד תוגה הביתה [אפן] אשת

ומיד לשינה – הנה אחכה –

קמה ועמדה על יד משכבי

קול בוכים

ויבב ארוכות דרך הליל הכבד הוא.

            * * *

Du gabst mir deine Hand, da fuehl’ ich dich,

 und nichts mehr fuehl’ ich als den Druck der Hand…

את ידך לי הושטת – הנה ארגישך

רק לחיצת ידך ארגישה עוד

דברייך לי – רק רוח קלה

נשיבה מתה דבריי לך;

וזרועותייך אשר יחבקוני

רחוקות כה...

זרם חייך הולם הולם,

שוטף עובר ולא אדענו

ובין אדם לאדם גשר אין.

*

התרגומים הם מן העיזבון, מתקופת חורף ואביב 1921 לערך, בהיות אסתר בת 27 לערך.

המשורר היהודי-גרמני Walter Cale’ נולד בברלין ב-8.12.1881 ושלח יד בנפשו בפרייבורג ב-3.11.1904, והוא כבן עשרים ושלוש שנים בלבד. בחייו פירסם שירים מעטים, ואת רוב דבריו השמיד, אלא שחלק נכבד מיצירתו נותר בכל זאת בידי חברו Arthur Brueckmann, שהוציא לאור ב-1920 כרך של 398 עמודים הכולל שירים, מחזות ליריים, נובלות, פראגמנטים ואפוריזמים.

Walter Cale’, Nachgelassene Schriften. Mit einem Vorwort von Fritz Mauthner. Herausgegeben und eingeleitet von Arthur Brueckmann. Berlin, S. Fischer, 1920.

תנופה להפצת הספר נתן מבוא גדול של פריץ מאוטנר, המפורסם בשל "ביקורת הלשון" שלו. ידידו של מאוטנר, גוסטאב לנדאואר, הגיב על מבואו של מאוטנר במסה גדולה, הכלולה בספרו "האדם המתהווה". לימים הגיב גם תיאודור לסינג על דמותו של קאלה, וייחד לו פרק בספרו הנודע על שנאת-עצמו של היהודי.

כיצד הגיע ספרו של קאלה כבר באותה שנה לפתח-תקווה, ולידי אסתר ראב? – אולי דרך שלום שטרייט או ברש ורבינוביץ. דרכם של ספרים חדשים באותה תקופה, מספרת אסתר, שכל עותק עבר מיד ליד וממקום למקום דרך עשרות קוראים. אסתר ידעה גרמנית מילדותה, מבית אביה, שגדל בתרבות הגרמנית בימי נעוריו בהונגריה, והיה מנוי שנים רבות על עיתון גרמני והחליף ספרי-קריאה אצל ידידיו, האיכרים הטמפלרים בווילהלמה.

אהוד בן עזר

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* בתגובה על "'תמונת ניצחון': מפוקפק מבחינה היסטורית, רעיונית ורגשית", מאת אורי  קליין, "הארץ", 26.12.2021

בימים אלו הלך לעולמו ליטמן מור, עד אחרון לאירוע שבו הקריא אבא קובנר את הכרוז שכתב, "אל נלך כצאן לטבח." בכרוז קובנר מעביר את מסר הגבורה העילאית שמימש כמפקד הפרטיזנים היהודים בווילנה, ולא כפוליטרוק מנותק ומרוחק משדה הקרב השולח במלל סרק אחרים למותם.

הכרוז מאפיין גם את יכולתו הנדירה, הנבואית כמעט, של קובנר לחזות תהליכים הרי אסון, בלתי מתקבלים על הדעת, שבאופן טבעי נפש האדם מעדיפה לדחותם. בכרוז קובנר קובע, כי היטלר החליט על "פתרון סופי" ליהדות אירופה (חודש לפני שוועידת ואנזה התכנסה ונתנה גושפנקה רשמית למהלך זה).

ובאותה ראייה חדה ואכזרית במסקנתה הבין קובנר בדיוק, שאם יישובי הדרום יעדיפו להיכנע וללכת לשבי כניצנים, יגיע הצבא המצרי לתל אביב, וזה סופה של המדינה שעתה זה קמה. משום כך סירב קובנר להתחרט ולחזור בו מדבריו, שבראייתו היו האמת הכואבת שלא ניתן לעמעם אותה, גם אם פגעה באופן נורא בגיבורי ניצנים.

ברוח זו אמר לימים גם ההיסטוריון מאיר פעיל:  "ללא 'הדף הקרבי'  של קובנר על קרב ניצנים ומידת תהודתו והשפעתו על שאר אזורי הלחימה, היינו עדים לעוד שמונה ניצנים." ואפילו יצחק פונדק, מפקדה הבכיר של גזרת ניצנים ומי שעמד בראש אלו שפעלו להשיב את כבודם של לוחמי ניצנים, הדגיש עד כמה ציפו הם לדפים הקרביים של קובנר, ועד כמה היתה תרומתם קריטית לחיזוק רוחם.

לא צריך אפוא להיות מומחה לקולנוע כאורי קליין, כדי לחוש עד כמה רדודות ושטוחות הן הדמויות המככבות בסרטו הבומבסטי של אבי נשר. ומאפילה בהגחכתה על כולן היא זו של קובנר, המוצג כפוליטרוק אטום, השולט ללא עוררין במפקדו החלש והכנוע, שמעון אבידן. אם היה אדם אחד עלי אדמות שקובנר הכיר ללא עוררין בעוצמתו המוסרית והמעשית, הרי זה שמעון אבידן, מגדולי מצביאי תש"ח.

בדיאלוגים הרדודים שבסרט, קובנר מוצג לא רק כרשע וכאשם עיקרי בהעדר סיוע לניצנים, אלא כחסר חמלה ורגש לאוייב הערבי ולסבלו. ספק אם היו רבים ששבו מקרבות תש"ח, והיו ערים לסבלם ואסונם של תושביה הערבים של הארץ כקובנר, במלחמה שלא פיקפק בצדקתה. "גרניקה על כל הר, גרניקה בכל גבעה וכפר," הוא מקונן בחושבו על הכפרים הנטושים והשרופים.

בדרך ביטויו היה "איש של הגזמה," הנובעת ממי שחווה אירועים שאין "מוגזמים" מהם, ובקונטקסט הזה צריך גם להבין את הדפים הקרביים בכלל, ואת זה של ניצנים בפרט. כל אלו בוודאי שלא מורידים מגבורת לוחמי ניצנים, שהודות להם ושכמותם, ועימם גם קובנר ואבידן, שרדה המדינה הצעירה. מוטב היה אילו נשר היה מקצר קמעה בסצנות הקרביות, ובהשקעה החיצונית האקסטרווגנטית בשחזור ניצנים, ובמקומם מביא לידי ביטוי את עומקם ומורכבותם של גיבורי סרטו. אז היתה התוצאה שונה בתכלית. 

בשנות ה-80 פורסמו והופצו בארץ ובחו"ל חוברות בנוסח "שרופי הכבשנים", שהאשימו את ההנהגה בארץ בשיתוף עם הפרטיזנים ואת קובנר אישית – בהירצחם של יהודים חרדים בשואה.  בשיחתי עם קובנר הופתעתי מכך שהוא נסער ונרגש מדברי ההבל והבלע האלו, שנראו לי כקוריוז חסר חשיבות. לפליאתי אמר לי קובנר: "אני נרעש כי זו בסוף תהיה האמת ההיסטורית".

אין לי ספק שבודדים קראו ויקראו את הביוגרפיה המקפת של פרופ' דינה פורת על קובנר, ואת שפע הדברים שנכתבו עליו ועל ידיו. לאור הסרט, אני מפקפק אם נשר קרא, ולו את חלקם. אין לי ספק שסרט הוליוודי זה, על שטחיותו המקוממת, יוקרן בימי העצמאות, ולמרבה הצער גם יתקבע כאמת ההיסטורית.

תא"ל בדימוס יאיר כהן

בן עין החורש

[מכתבים למערכת "הארץ" באינטרנט, 9.1.22].

* אהוד: לפני שנים רבות עסקתי בעריכת כתבי-יד עבריים, ערכתי כמאה ספרים של סופרות וסופרים. אחד המו"לים ההגונים והמקצועיים ביותר שעבורו עבדתי היה זאב נמיר, שעמד בראש הוצאת שרברק, שדומני כי היתה שייכת למשפחת אשתו.

לאחר שאוריאל אופק סיים לערוך את ספריה של דבורה עומר, שיצאו בהוצאת שרברק, התבקשתי אני להיות העורך, ולא פעם היו לי ויכוחים עם זאב נמיר, שטען כי אני פחות מדי "עורך" אותה, ואילו אוריאל אופק היה מגביה את שפתה לספרותית יותר. אני טענתי שאני תמיד משתדל בעריכה להיות קרוב ככל אפשר לשפתו של הכותב ולא להגביהה.

השיא היה כאשר נתן לי בשעתו לעריכה כתב-יד של הסופרת נגה מרון (שהלכה בימים אלה לעולמה). אני קראתי את כתב-היד והגעתי למסקנה שלא צריך לערוך בו אפילו פסיק אחד. הכול היה ערוך ומוכן לדפוס לפי מיטב כישרונה, ולכן גם לא צריך לשלם לי על עריכה.

זאב נמיר ממש לא האמין לי וחשב שאני משתמט מן העבודה!

אבל כך היה. נגה מרון היתה הסופרת העברית היחידה שהיכרתי, שלא היה שום צורך לערוך כתב-יד שלה שהגישה למו"ל.

* בוקר טוב ובריאות מעולה לך, אהוד. ברשותך אני מצטרף לדברי נעמן כהן וד"ר משה גרנות הנכונים, בחב"ע 1711, אודות האנטישמיות והשנאה העצמית המובעת ב'פלאקטים' של משה גרשוני, רפי לביא ודויד ריב, המתנשאים בהתנכרותם למתרחש בישראל – מעל כל במה ותצוגה.

באשר לכישרון הדרוש למריחת ה'פלאקטים', אני נזכר בביקור ב-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, יחד עם נכדתנו שחר שהיתה בת 7. במהלך הביקור השיבה לשואל בדבר הרושם שהאמנות כאן עושה עליה – כי אחיה הקטן, בן 4, יכול לצייר טוב יותר, עם יד ימין קשורה מאחורי גבו.

ובהקשר להכפשות גולדה מאיר ע"י יגאל קיפניס, באשמה מות אלפי החיילים במלחמת יום כיפור, מכיוון שדחתה את הצעות 'השלום' של סאדאת, אני שמח לשמוע שבדיעבד נחשפה העובדה שחודשים קודם לכן היא הציעה למצרים,  באמצעות  וילי ברנדט הגרמני, מתווה להרגעת המצב בגבול מצרים,  וסאדאת דחה את  ההצעה בדרישה נואלת.

ויתרה מזאת, באותו ביקור בניו יורק, שמעתי בשידור ממסיבת עיתונאים, את הנרי קיסינג'ר משיב לשאלה מכפישה של  כתב ישראלי, בדבר אשמת גולדה מאיר בדחיית הצעת 'השלום' של סאדאת.  "גולדה צדקה!"  אמר קיסינג'ר, "מכיוון שהצעת סאדאת היתה מתווה ברור לגימוד ולהרס מדינת ישראל, על-ידי ראשית חזרה לגבולות החלוקה בשנת 1937, הכרה באשמת ישראל במלחמת 1948, פיצוי ושיקום יישובי הפלסטינים, והחזרת מיליוניהם ארצה."

"לידיעתך," אמר קיסינגר לעיתונאי, "גולדה מאיר ניהלה את ממשלת ישראל במהלך המלחמה בצורה הטובה ביותר, ללא תבהלה ובקור רוח, שהרשים את הנשיא ניקסון, ששינה מיד את האווירה בוושינגטון, והורה על סיוע לישראל במדיניות וברכבת האווירית."

ואציין, שלמרות המועקה בגלל ההתנכרות והעויינות של אנשי תקשורת ואמנות, למעשה הם מסייעים בפעילותם לתקומת ישראל, שהרי ללא הסתתם, ייתכן שהערבים היו משלימים עם קיום מיעוט יהודי בארץ בצד הרוב הערבי הגדול, וכאשר גברו הבעיות, היו מסכימים גם לחלוקת הארץ לשתי מדינות, אחת רק לערבים, והשנייה למגוון האוכלוסייה שהתקיימה בארץ. ואנחנו אנה היינו באים?

בהערכה לבבית,

ברוך תירוש

* מוטי הרכבי: מאחר שמדיניות הממשלה לא ברורה, אני מתכוון לא ברורה לממשלה, ולנו אין מושג כחול מה הם אומרים ב-5 קולות שונים, אעזור ואסכם בקצרה, לא את מה שהם אומרים ומבלבלים, אלא למה הם מתכוונים באמת!

אז זה פשוט: חולים יבדקו את עצמם, אם ימצאו חיוביים, חובתם לרפא את עצמם בבית! מי שלא יצליח לרפא את עצמו – נכשל! ולכן מצידם הוא יכול למות! חולה שנכשל ומת הוא היחידי שאשם במותו ולכן שיקבור את עצמו ורצוי בשקט. והעיקר! לא לספור אחד כזה כחולה, כמובן לא לספור אותו כמת ובעצם לא לספור אותו כבן אדם!

* ישראל הראל: "כך, תוך עצימת עיניים לרווחה של מוסדות האכיפה והממסד הפוליטי, זכו הבדואים ל'חוק החשמל': דונם אחר דונם, בית אחר בית, הברחת סמים אחר הברחת סמים, מטעי קנאביס גלויים, גניבות נשק ותחמושת (גם כן בגלוי, צפו בסרטונים שהפיצו), סחיטת בעלי עסקים ובעלי בתים, גניבות מים, חומרי בניין, מכוניות, דלק וחשמל, וכלכלה אלטרנטיבית, שה'מס' בה משולם לראשי כנופיות. בהתמדה, בגלוי וללא התנגדות, קידמו עצמם הבדואים למצב שבו מדינת היהודים הכירה במדינתם. בדואילנד. שלשום, [5.7] בהצבעה היסטורית בכנסת, קיבלה מדינה זו, הגורעת למעשה את לב הנגב המרכזי מהמדינה שהקים דוד בן-גוריון ("אם לא נעמוד על הנגב, לא תעמוד תל אביב") – הכרה דה-פקטו." ["הארץ", 7.1.22].

* ג'וחא: מַפִיש  בּוּרְתְקָאן שַׁאמוּטִי פִי סוּק אֶלְכוּדְרָא (אין תפוחי-זהב שאמוטי בשוק הירקות) – כבר ינואר ועדיין לא טעמתי בורתקאן שאמוטי אחד. אין בחנויות ואין בשוק. אפילו הירקנים כבר לא מכירים את שמו של תפוח הזהב הטוב ביותר בעולם. ואילו התפוזים הטבוריים המכוערים וחסרי הטעם נפוצים בכל מקום. תגידו, אתם השתגעתם?

* האם קאזכסטאן זו המדינה החברה שלנו שקונה מאיתנו נשק ומל"טים ועוד כל מיני מוצרים חכמים ומשוכללים – וגם עוזרת לנו ברוב יציבותה – במב"מ שלנו מול שכנתה איראן אוייבתנו?

* ציטוט: אז ביטלנו את המשטרה: שוד לאור היום בקליפורניה בחנות יהלומים, זו אמריקה. צפו: [סרטון].

"אמריקה" בעידן "ביטול המשטרה" היא מקום אלים, מפוחד, עצוב ומיואש, תושבים רבים איבדו את התקווה, והממשל הנוכחי הלך לאיבוד. אין פלא שיהודים רבים עולים, או מעבירים כספים לישראל, בעיקר בנדל"ן.

ב-3 בינואר בצהריים פרצה קבוצה של בוזזים חמושים בפטישי ענק לחנות תכשיטי יהלומים בעיר סן חוזה, קליפורניה (על מפרץ סן פרנסיסקו), חבריה ניפצו את הוויטרינות, וגנבו מלוא החופן יהלומים. הפריצה היתה לאור היום, והעובדים המבוהלים נמלטו בפחד. זו קריסת ערכי הציוויליזציה המערבית.

איש מן השודדים האפרו-אמריקאים לא נתפס. "התקשורת" שם לא נוהגת לדווח על מקרים כאלה: [סרטון של השוד לאור יום].

ד"ר גיא בכור באתר שלו, 6.1.2022.

[אהוד: האם שוד הכספות הגדול בתל אביב החודש, שדווח בהרחבה בתקשורת הישראלית – מבשר גם הוא את "קריסת ערכי הציוויליזציה המערבית" ואת עידן "ביטול המשטרה" אצלנו?]

* ציטוט: איזה עולם: רגע אתה קאסם סולימאני, ורגע אתה עולה באש. צפו: [סרטון].

בקושי הוצב וכבר הוצת: אתמול [5.1] חנך המשטר האיראני פסל ענק של הארכי-מחבל קאסם סולימאני, במסגרת חגיגות יום השנה השני לחיסולו בידי האמריקאים. הפסל הוצב בכיכר המרכזית של העיר הכורדית שאהד-כורד (דרומית לטהראן). אלא שכבר בלילה הראשון צעירים כורדים שרפו את הפסל של האיש השנוא הזה, מה שמלמד מה באמת חושבים על ההונאה הזו, במיוחד הכורדים ומיעוטים אחרים.

קאסם עלה באש יפה. ממה בנו אותו, מעץ? או שזה עוד בלוף של משטר הבלופים הגדול בעולם: [סרטון].

עוד פסלים של המחבל, אם כי מרשימים פחות, הוצתו אתמול [5.1] ושלשום [4.1] בערים נוספות ברחבי איראן.

ד"ר גיא בכור באתר שלו, 6.1.2022.

[אפשר למצוא את הציטוטים, עם הסרטונים, באמצעות כניסה ליו-טיוב].

ואנחנו שואלים: מדוע אֶת מרבית הידיעות החשובות שמביא גיא בכוֹר –

לא ניתן כמעט למצוא בעיתונות המשודרת והמודפסת שלנו?

* * *

איגוד הסופרים שמח להודיע כי יצא הקובץ

"האהבה – סוד הקיום"

222 משיריה של אמילי דיקינסון

בתרגום עברי חדש

מאת זיוה שמיר

קובץ התרגומים הגדול ביותר בשפה העברית

משירי אמילי דיקינסון

הקובץ משובץ בראש אתר

https://www.zivashamir.com

והוא מוגש לקוראיו בחינם

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה שועלה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2290 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שש-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

בספטמבר 2021 קיים עידכון עד גיליון 1634.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו).

("מעריב", 31.7.20)

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר]  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,080 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,452 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-98 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-99 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-72 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-43 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-65 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-47 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 380 שקלים, כולל משלוח בדואר!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,248 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל