פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1824

[שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, ב' באדר תשפ"ג. 23.2.23

עם הצרופות: 1. איריס בסלון ביתה עם ציור זכוכית שלה. צילמה מאירה רז. 2. כיכר בנתניה. יצרה וצילמה איריס יהל. 3. שלט ליישוב עומר. יצרה וצילמה איריס יהל.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב:  טְבַרְיָה. // מתי דוד: טירוף הרפורמאניה. // יוסי אחימאיר: המהפכה שכנגד. // איליה בר-זאב: בְּהֵאָסֵף אָבִיב. // אורי הייטנר: 1. שורפי האסמים על הגה הדי-9. 2. צרור הערות ‏22.2.23. // אהוד בן עזר: במלאת שנה למותו של אורי חדש. // ד"ר ארנה גולן: על ספרו של  מיכה שמחון "שיירה של נמלים". // עדינה בר-אל: איריס יהל – עולם הזכוכית רחב ומופלא. // יונתן גורל: שכונת רחביה בירושלים. היהודים הספרדים ראשוני המתיישבים. // ברוך תירוש: מכובדיי, מאיר שלו ונחום ברנע. // נעמן כהן: מטרות ההפיכה המשטרית. // שנת ה-75 למדינת ישראל. ישראל זמיר [1929-2014]: לכבות את השמש.  פרק א'. ילד-חוץ. // אהוד בן עזר: הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח. מכתבו של דניס מורטון // מוטי הרכבי: חלק מהחוקים שבג"ץ פסל 2010-2021. // ממקורות הש"י.

* * *

אסתר ראב

טְבַרְיָה

כּוּכִים כְּחֻלִּים

מְסַלְסְלִים עַצֶּבֶת,

עָקְמַת גַּג פּוֹזְלָה

בַּמַּעֲלֶה.

הוֹד זִקְנָה:

דֹּמֶן-דּוֹרוֹת

דָּשֵׁן, מָתוֹק

נִשְׁפָּךְ כִּדְבַשׁ

בְּמִטַּת-סִמְטָא.

שֶׁמֶן, עִטְרָן,

גֶּלְלֵי חֲמוֹר,

פּוֹעֵם רָחוֹק

סַנְדָּל אָדֹם

וּצְמוּק-לֶחִי, צָהֹב

מֵאִיר "בַּעַל הַנֵּס"

וְהָרַמְבַּ"ם

"חֲמִשִּׁיּוֹתֵיהֶם"^*

פּוֹשְׁטִים בִּדְחִילוּ

עַל קְהַל מְזַמְּרִים

בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת;

בַּעֲרוּצִים בֵּין אֲבָנֵי-שְׁחוֹר,

כְּחוֹל וְתֹם מָשְׁחוּ

יְדֵי סַבְתּוֹת צְמוּקוֹת:

כְּבוֹד שַׁבָּת  –

כְּבוֹד שַׁבָּת.  –

1930

­­___________

^* צורת כף-יד פשוקת-אצבעות על פתח הבית לשם סגולה.

מתוך: קִמְּשׁוֹנִים, 1930 (שירים 1930-1922).

* * *

מתי דוד

טירוף הרפורמאניה

ישראל 2023 מצויה בטירוף מערכות של מגפה משפטית ופוליטית הקרויה "רפורמה". פסיכוזה המונית של איבוד עשתונות כללית של הרס המדינה מבפנים.

בטהרן מוכנה פצצת אטום נגדנו.

בירושלים מוכנה פצצה נגד עצמנו.

תזכורת מחביב בורגיבה: "אל תלחמו נגד ישראל מבחוץ מאחר שהיהודים יהרסו את עצמם בעצמם במריבות בתוכם."

חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה, אמר זאת לחבריו בליגה הערבית לפני שנים רבות.

מתי דוד

* * *

יוסי אחימאיר

המהפכה שכנגד

טנק שנגנב מאנדרטה בגולן, חבר-כנסת קופצני שמדלג על השולחן בוועדה ומאיים על ראשה, ראש אופוזיציה שמזלזל בבית המחוקקים ובאינטליגנציה, ראשי-ממשלה לשעבר שמסיתים למרי אזרחי, גנרלים בדימוס שניצבים בראש ההמון המתלהם, מפגינים שקוראים לראש הממשלה בוגד, פובליציסטים שקוראים למלחמה ולהיפרדות – אלה רק מזער מן הקריאות והתמונות שיזכרו מההפגנות נגד הרפורמה ("הפיכה" בעיניהם) המשפטית.

נקל לשער מה היה קורה, אילו כל אחת מתופעות אלה היתה יוצאת ממחנה הימין... חילוקי-הדעות המרים חוצים לא רק מחנות אלא גם חברויות ומשפחות. ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות מצד אחד, וציבור שאינו מקבל את הדין מצד שני. אלה כאלה הפכו את העיסוק ברפורמה בבחינת ייקוב הדין את ההר.

ההפגנות מרשימות במיספר משתתפיהן, אבל דומה שאותו ציבור, ברובו, חוזר ונוטל בהן חלק שוב ושוב. איננו רואים הפגנות שכנגד – ואולי טוב שכך – כי הציבור שהעלה את נתניה מחדש לשלטון, מקיים את ההפגנה שלו בשקט, בקלפי, בפתקי הבוחר. ההתקהלות בכבישים, חסימות צמתים, הן "כסף קטן" לעומת הנזק שהפגנות אלה מחוללות, בעצם התקיימותן – למשק ולתדמית ישראל בעולם. ממקום מחבואו אי שם בדרום לבנון אפילו נסראללה חוכך ידיו בהנאה, מלגלג על היישות היהודית, כאילו היא במדרון אל קיצה. במרתפי עזה חשים שאת מלאכתם של הטילים והרקטות יעשו המפגינים ומתנגדיהם. ישראל מתפוררת מבפנים – זו התחושה, כמובן מוטעית, במוקד החמאס.

בעולם הנאור קצת יותר, מבכים את ה"הונגריזציה" של ישראל. ישראל, כביכול, אינה עוד דמוקרטית, משנה את ערכיה וצביונה. אין מהססים להתערב בענייניה הפנימיים, כאילו ברפובליקת בננות מדובר. גורמים זרים ממריצים את ההפגנות, ככל הנראה מממנים את מודעות הענק בעיתונים, כאילו החתומים רוצים בטובת ישראל, לא ברעתה. המפגינים זוכים לכיסוי תקשורתי נרחב, דיווחים מפנקים בערוצי הטלוויזיה, המספקים מבעוד מועד מידע על מיקומי ההפגנות, שעתן, היקפן.

לא מעט מהמפגינים מודאגים באמת ובתמים ממהלכי הממשלה, אבל יש בתוכם קבוצות מאורגנות, אירגונים נתמכים, שבמסווה של "איכות השלטון" יעשו הכול לעוות את תוצאות הבחירות. הם והג'ינג'י ירחיקו לכת, יחוללו כאוס, יגרמו נזקים חמורים עכשיו ולטווח הארוך. מתייצבים כשבט, שבז למיליוני בוחריה של הממשלה המכהנת, אינם רואים בהם אחים. שנאה שברשתות החברתיות מגיעה לשיאים של הקצנה ובוטות. השדים יצאו מן הבקבוקים.

בחוסר אחריות משווע, הם רוצים "ללכת עד הסוף," אינם נענים לקריאתו היוצאת מהלב של הנשיא הרצוג להידבר, לדון, להתפשר. להכיר בכך שלממשלה יש סדר-יום משלה, שלשם הגשמתו נבחרה, נשענת על 64 מנדטים. מוסתים ומתלהמים, הם "חוגגים" ברחובות ושרק "לא ייגמר לעולם." יותר מתוכניות הממשלה, דווקא המפגינים גורמים נזק בל ישוער למדינה, לכלכלתה, לתדמיתה.

כבר ציינו כאן לא פעם, ששרי הממשלה הרחיקו לכת ברפורמות למיניהן, שעליהן מיהרו להכריז, ולא רק ביחסי הכנסת ומערכת המשפט. איננו אוהבים את אופן חלוקת התיקים בממשלה, כמה מינויים שאינם מובנים, אינם ראויים. שר אוצר שהוא גם שר במשרד הביטחון, שר משפטים ששמו לצידו שר נוסף, שרה בלי תיק ושרה בלי מדפסת. חיכוכים פנימיים כבר צצים. גם הם אינם תורמים למשילות שהממשלה מבקשת לחולל.

בנימין נתניהו אמנם מצטייר בממשלתו כ"מבוגר האחראי", אבל מדוע נענה מראש לתביעות שותפיו? וכי היתה להם אופציה אחרת מלבד להישאר בממשלה, ויהי מה? וכי היו באמת נכונים ללכת שוב לאופוזיציה ולהפיל עלינו עוד סבב בחירות, אם לא היו מתמלאות כל גחמותיהם? איומיהם היו והינם איומי סרק. בעולם ובציבור תומכיו בארץ תמהים על נתניהו שאינו הולם באגרופו על השולחן וזועק: די! אמנם מנע כמה מהלכים שמייצרים קלקולים, אך אינו בולם את ההקצנה מצד שותפיו.

לנוכח גל ההפגנות הגובלות כבר באנרכיה, יש המטיחים בממשלה, ולא רק בישראל: מה קרה לכם? נבחרתם? – אז תשלטו! מתגעגעים למנהיגות מסוגו של אריק שרון, שידע להשליט מדיניותו בכוח הכריזמה שלו ונחישותו. שהרי לא רק ההפגנות, גם אופן ההתנהלות הנוכחית של הממשלה מזיק, מעורר שמחה לאיד בקרב שונאינו. אוהדי ישראל רוצים לראותה איתנה, דמוקרטית, נשלטת בידי מנהיגות מלוכדת שהפגנות לא ירתיעוה מלבצע ולו לא כל מה שהבטיחה.

הליך החקיקה שהתחיל ביום שני, מלווה בהפגנות פרועות מחוץ לכנסת ובתוכה, יעבור ב"מטחנת הבשר" של ועדת החוקה חוק ומשפט, למרות הקפיצות, היללות של חברי יש עתיד, ואם טנקים גנובים לא ינועו לעבר ירושלים. מה שמובא לדיוני הוועדה – לא בהכרח יוצא ממנה. גם אם יוציאו עיזים מתוכנית לוין-רוטמן, אין פני ראשי המחאה ופובליציסטים שנרתמו ללבות את האש – לפשרה. רק להוביל למהפכה שכנגד, רק כי השלטון הלגיטימי, הימני, אינו לרוחם.

יוסי אחימאיר

* * *

אהוד: לאחר שהשנאה לנתניהו "קריים מיניסטר" – ככתוב במפורש בשלטי הפגנות המחאה, הגיעה לשיאים כה גדולים – שוקלים במשרד האנרגיה להשבית את אסדות הגז, ואז להפעיל את תחנות הכוח, המייצרות חשמל, באנרגיית השינאה לנתניהו – ועוד יישאר ממנה עודף לייצוא!

* * *

איליה בר-זאב

בְּהֵאָסֵף אָבִיב

לערן בן השלוש וחצי מסבא איליה

בְּסוֹף הַיּוֹם, בַּדֶּרֶךְ מֵהַגַּן הָאַנְתְּרוֹפּוֹסוֹפִי, אַתָּה

לוֹמֵד אֶת גּוֹן הַחִטָּה וְטַעֲמָהּ –

בָּר וּמָזוֹן לִפְנוֹת עֶרֶב.

שׁוּב וָשׁוּב הִנְּךָ שָׂמֵחַ לַעֲבֹר בִּשְׂדֵרַת עֲצֵי הַזַּיִת אֶל

הַיָּרֹק הַנִּפְרָשׂ בִּשְׂדוֹת קִבּוּץ רְבָדִים,

אֶל תְּנוּעַת מְנִיפַת הַחִטִּים עִם רוּחוֹת הַחֹרֶף.

                        *             

בְּהֵאָסֵף אָבִיב מִתְפָּרֵשׂ הַצָּהֹב.

גַּרְעִינִים קְשׁוּחִים נִבְלָעִים בַּחֲלָלָם שֶׁל מְכָלֵי עֲנָק –

שְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף עֵרֻמִּים.

הָאֲדָמָה נִקְרַעַת לִרְגָבִים בְּחוּם כֵּהֶה, שָׁזוּף

תַּם הַתַּמּוּז.

"אֵין חִטָּה"! אַתָּה צוֹעֵק.

                                   *

אֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר: לֶחֶם יוֹצְרִים מִגַּרְעִינֵי חִטָּה

וְיֵשׁ אֵם –

"אֵם הַחִטָּה" וְהָיָה אָב קַדְמוֹן.

טַחֲנוֹת הַקֶּמַח טוֹחֲנוֹת לְאַט, נִיחוֹחַ מַאֲפִיּוֹת

וּלְחָמִים טְרִיִּים נִמְשָׁךְ לְמֶרְחַקִּים כִּקְטֹרֶת בַּמִּזְבֵּחַ.

"אֲנִי אוֹהֵב לֶחֶם," אַתָּה אוֹמֵר.

כֵּן, חֶלְקֵי עוֹלָם רְעֵבִים, חֶלְקָם שְׂבֵעִים,

לְעִתִּים, "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן..."

                                  *

הַקַּשׁ נִגְבַּב מִן הַשָּׂדֶה, מְהֻדָּק בְּקֻבִּיּוֹת דְּחוּסוֹת. 

פָּרוֹת, סוּסִים וּשְׁאַר מַעֲלֵי גֵּרָה

לוֹעֲסִים בַּאֲדִיקוּת,

סִימָן הַכַּשְׁרוּת שֶׁל מַפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה.

"גַּם חֲמוֹרִים," אַתָּה מוֹסִיף.

                             *

אַרְבַּע עַל אַרְבַּע בְּדַרְכֵי הַשָּׂדוֹת –

בָּאִיסוּזוּ הַ"מִּשְׁתּוֹלֵל", מִמְּרוֹמֵי הַמּוֹשָׁב הַפְּרָטִי,

אַתָּה מַבְחִין בְּשִׁטְחֵי הַחִמְצָה מֵעֵבֶר לְבֵית הֶעָלְמִין,

יָרֹק וְטָעִים בְּסִיוָן.

עִם בּוֹא הַקַּיִץ, הַחוּמוּס מִתְקַשֶּׁה לְהַכְעִיס

כְּכַדּוּרֵי יְרִי

הַמִּתְדַּפְּקים בִּמְכָלֵי הַפְּלָדָה.

אַתָּה מְמַהֵר לְהַזְעִיק אֶת "סַמִּי הַכַּבַּאי."

"הַצִּילוּ"! 

                       *                       

יוּנִי יוּלִי מַצְהִיבִים, הַחֲצָבִים מַמְתִּינִים לִבְקֹעַ,

עַמִּים מְדַמְּמִים, הַכֹּל

נֶאֱסַף בְּעִתּוֹ.

"גַּם הָאָבִיב," אַתָּה לוֹחֵשׁ.

איליה בר-זאב

* * *

אורי הייטנר

1. שורפי האסמים על הגה הדי-9

מאות אלפי אזרחים פטריוטים, דגלי הלאום בידם, משתתפים במחאה להגנה על הדמוקרטיה ומדינת החוק ונגד המהפכה המשטרית. יש מי שאינם יכולים להצטופף שעות בקפלן או לעמוד בצמתים; זקנים ונכים. אך גם בהם בוערת המחאה וגם הם רוצים להשמיע את קולם. בדיוק לכבודם נערכה "הפגנת הכיסאות" ברחבת האריה השואג בכפר גלעדי. מאות מוותיקי הגליל והגולן הפגינו בישיבה, חלקם על כיסאות גלגלים, חלקם בליווי מטפלת מהפיליפינים. אצטט משפט אחד מנאומו של מוקי צור: "דמוקרטיות אינן נרצחות. דמוקרטיות מתאבדות."

מירי אלוני, אף היא על כיסא גלגלים, שרה בבכורה עולמית את המנון המחאה, שהיא אפילו לא הספיקה להקליט אותו, "זה לא יעבור", שכתב הפזמונאי קובי לוריא שליווה אותה. גם אני נמניתי עם הדוברים. להלן – נאומי.

כפי שאתם רואים, עזבתי את עבודתי במטע של אורטל באמצע יום העבודה. אדמתנו, אמנם, אין פנאי לה. אבל זו שעת חרום. במלחמת מצווה יוצאת גם כלה מחופתה. ואנחנו נלחמים על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית.

אני נער צעיר בן שישים. רוב הנוכחים כאן הרבה יותר ותיקים ממני. יש בקהל הזה, במצטבר, אלפי שנות עשייה ציונית בהתיישבות, בביטחון ובחינוך, בחקלאות, בתעשייה, בתיירות ובמדע. אנשים שהקדישו עשרות שנות חיים למען מדינת ישראל. וכעת אנו

על שלושה דברים מדינת ישראל עומדת: על היהדות, על הציונות ועל הדמוקרטיה. אין כל סתירה בין המרכיבים הללו. הם משלימים זה את זה ואם נשכיל לחזק ולטפח אותם נבטיח את ביתנו הלאומי כבנין עדי-עד. אולם אם ניטול, חלילה, אחד מן האדנים הללו, נסכן את הבניין כולו.

המהפכה המשטרית היא איום של ממש על הדמוקרטיה הישראלית. אין דמוקרטיה שאינה מדינת חוק, שהכול כפופים בה לחוק, שהכול שווים בה בפני החוק. אין דמוקרטיה שאין בה הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים, שאין לה מערכת משפט חזקה, עצמאית ובלתי תלויה. כל אלה ייעלמו אם תיושם, חלילה, המהפכה המשטרית. האיום על הדמוקרטיה הוא איום קיומי על מדינת ישראל.

מערכת המשפט הישראלית אינה מושלמת. יש בה בעיות, יש מה לתקן. אבל כשיש כאב ראש – הפתרון אינו עריפת הראש. המהפכה המשטרית היא עריפת הראש, היא שפיכת התינוק עם המים. משמעותה היא הפיכת הרשות השופטת לזרוע של הממשלה, השולטת בלאו הכי בכנסת. אין אף דמוקרטיה בעולם הפועלת כך.

בתקופת המאבק על הגולן בשנות ה-90, קראנו: "עקירת יישובים קורעת את העם." וגם היום, עקירת הרשות השופטת קורעת את העם. ומדובר בלא פחות מעקירת הרשות השופטת, כרשות עצמאית. מרוץ האמוק של הדי-9, מרוץ של שכרון כוח ותאוות נקם, מרוץ מתוך אובססיה של לדרוס, לרמוס, להרוס – הוא מרוץ הרסני שמרסק את החברה הישראלית.

יש לעצור את מרוץ האמוק הזה. יש לעצור את בליץ החקיקה המסוכן הזה. את המהפכה ההרסנית הזאת יש להמיר בהידברות לרפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה, על בסיס מתווה הנשיא.

החברה הישראלית נמצאת במצב מסוכן ביותר. מצב שבו על הגה השלטון נמצאים שורפי האסמים. גם בקרב המחאה יש שורפי אסמים, הגם שהרוב המוחלט של מאות אלפי המוחים רחוקים מכך. יש לגנות את האיומים באלימות ואת האיומים בירידה מן הארץ, סרבנות והוצאת כספים מן המדינה. אין לנו ולא תהיה לנו ארץ אחרת! אין לנו ולא תהיה לנו מדינה אחרת! ואנו נאבקים על דמותה.

[אהוד: למיטב ידיעתי לדי-9 אין הגה אלא מוטות ימין ושמאל המפעילים את שרשרותיו. אבל כאשר נאשם בפלילים נוהג בו, הכול ייתכן. אולי חברת קטרפילר יצרה למענו דגם מיוחד!]

2. צרור הערות ‏22.2.23

* מעשה נבלה – הפיגוע של בליץ ההצבעות הדורסני של מסע הדי-9 לחורבן הרשות השופטת בישראל, הוא מעשה נבלה של ממשלה מושחתת. הממשלה מצפצפת על הנשיא, שהפציר בה לרסן את עצמה ולגשת בידיים נקיות להידברות על רפורמה משפטית קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה. הם בריצת אמוק מטורפת, שיכורי כוח, תאבי נקם, באובססיה חסרת רסן של להרוס, לדרוס, לרמוס, לנתץ, לנפץ, לרסק. מטורפים.

* אף על פי כן – שעה שהם מגלגלים עיניים במילים יפות ללא כיסוי על הידברות, נתניהו, לוין ורוטמן ירקו בפרצופו של נשיא המדינה, כאשר דחו את יוזמתו בביצוע בליץ החקיקה האלים והדורסני. ואף על פי כן, ולמרות הכול, וחרף אי האמון המוצדק והמבוסס באנשים האלה, אני בעד הידברות על רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה לאומית רחבה על בסיס מתווה הנשיא. אחרת, מה האלטרנטיבה? לא בטוח שההידברות תצליח, אך זו הדרך היחידה לבלום את המהפכה המשטרית, למנוע קרע חסר תקדים בעם ולקדם רפורמה חיונית שתתקן את מערכת המשפט ולא תחסל אותה.

* מקומו בהיסטוריה – האם נתניהו רוצה להיכנס להיסטוריה כמי שהפך את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לארדואנוקרטיה השניה?

* הרגעת הרוחות – נתניהו מתהדר בכך שהוא כבר שבועות עוסק בהרגעת הרוחות. הרגעת הרוחות? איך? בבעיטה בסולם שהציב לו הנשיא הרצוג, לרדת מהעץ שעליו טיפסה ממשלתו ולגשת להידברות מכובדת? בכך שהדי-9 ממשיך בדהרתו הדורסנית?

* התמוטטות עצבים – נתניהו על סף התמוטטות עצבים. הוא אינו יודע להתמודד עם הצרה שיריב לוין ורוטמן הקנאים המיטו עליו. הוא שיגר את המעי הגס של המשפחה, בנו, לצייץ שהשב"כ מבצע הפיכה שלטונית ולקרוא להעמיד בכלא את אנשי השב"כ לשנים רבות. בקצב הזה הוא עוד ייצא לנבצרות מסיבות בריאותיות. אגב, ה--- נקט בשיטה המוכרת שלו. העלה את הפשקוויל, ואחרי שכבר ידע שהמסר עבר ורץ בתעלות הביבים, מחק אותו.

* מסית נגד השב"כ – גם הארגון הבוגדני "שוברים שתיקה" ביום גרוע במיוחד, לא יגיע לאפס קצה דברי השנאה וההסתה נגד לוחמי השב"כ, שירות הביטחון הכללי, שבגופם מונעים מאות פיגועים בשנה ומצילים חייהם של אלפי ישראלים, שמשמיע בנו של ראש הממשלה, שהשב"כ כפוף לו.

* חומץ בן חומץ – לפני כשבוע כתבתי על הצד החיובי בתופעת גוטליב – היא כבר תחתית החבית. יותר גרוע כבר לא יהיה. שכחתי את יאיר נתניהו. חומץ בן חומץ.

* על פי מתווה הנשיא – מה פירוש "הידברות על בסיס מתווה הנשיא"? אתן דוגמה: הוועדה לבחירת שופטים. על פי המהפכה המשטרית – יהיה רוב לקואליציה בוועדה. על פי מתווה הנשיא, הוועדה תהיה מאוזנת ולא יהיה רוב לאף צד. בהידברות על בסיס מתווה הנשיא אי אפשר להציע רוב לקואליציה. אי אפשר להציע רוב לשופטים. אפשר לקבל את הצעת הנשיא או להציע חלופות אחרות ובלבד שלא יהיה בהן רוב לאחד הצדדים.

* עריצות המיעוט – סקר ועוד סקר ועוד סקר, והתוצאה זהה בכולם. רוב גדול מקרב מצביעי הליכוד תומכים במתווה הנשיא. רק חמישית (!) מזדהים עם ריצת האמוק של הדי-9. מטרת המהפכה המשטרית היא להביא לעריצות הרוב. מסתבר שהעריצות הזאת אינה של הרוב.

* להימנות עם הקומץ – רוטמן בוועדת חוק, חוקה ומשפט: אני גאה להימנות עם קומץ המדינות שצמצמו את הביקורת השיפוטית על החקיקה הפרלמנט. ואללה. ואני לתומי חשבתי שישראל היא המדינה היחידה שיש בה ביקורת שיפוטית על החקיקה. ככה סיפרתם לנו. 

* הצעות ייעול – על פי הצעת החוק של רוטמן, בג"ץ יוכל לפסול חוק רגיל רק פה אחד, בהצבעה של 15 מתוך 15 שופטי בג"ץ. אני רוצה להציע שתי אלטרנטיבות: א. שבמקביל יוחלט על פסקת התגברות – רק פה אחד, בהצבעה של 120 מתוך 120 הח"כים.

ב. אני מציע שניתן יהיה לבטל חוק של הכנסת בלא פחות מתמיכת 16 מתוך 15 שופטי בג"ץ.

* הפגנת הימין הממלכתי – השתתפתי בהפגנת הימין הממלכתי בעד רפורמה בהידברות ובהסכמה רחבה על בסיס מתווה הנשיא, שנערכה במוצ"ש בגן הפעמון בירושלים. כאלף איש השתתפו בהפגנה, רובם הגדול דתיים. את ההפגנה יזם וארגן ד"ר יועז הנדל, שר התקשורת לשעבר. הוא ציין שיש ציבור גדול שלא מתאים לו להשתתף במחאה, שאינו מתחבר למסריה, אך הוא רוצה למחות ולהשפיע ואנו נותנים לו במה. יועז ציין ששום שיטה לבחירת שופטים אינה סיבה לקרוע את עם ישראל. עם הדוברים נמנו מתנגדים למהפכה המשטרית לצד אנשים שבאופן כללי תומכים בעקרונותיה, אך מתנגדים לריצת האמוק הדורסנית והנקמנית וקוראים לרפורמה שתתקבל בהסכמה רחבה, מתוך הידברות והקשבה לקולות השונים בעם.

הדובר החריף ביותר נגד המהפכה היה ראש השב"כ לשעבר יורם כהן. כהן שיתף את הקהל בחשיבות הרבה של הייעוץ המשפטי העצמאי ושל מערכת המשפט העצמאית לביטחון המדינה. הוא סיפר איך הייעוץ המשפטי מנע הסתבכויות קשות עם החוק הישראלי והבינלאומי. בזכות ההכרה העולמית בעצמאותה של מערכת המשפט הישראלית, המערכת היא השכפ"ץ המגן על לוחמינו מפני העמדה לדין בטריבונל הבינלאומי בהאג. אחרי המהפכה, לא תהיה ההגנה הזאת. הוא אמר שלא תמיד קל עם המגבלות המשפטיות, אך השווה זאת לחגורת הבטיחות ברכב, שלעיתים היא לוחצת ומעיקה, אך היא מצילת חיים. אין זו "רפורמה" לתיקון מערכת המשפט, אמר כהן, אלא לניטרולה. ומדובר באדם שמבין דבר או שנים בענייני ניטרול.

הרב יעקב מדן תומך בעיקרי ה"רפורמה", אך אין לה שום טעם אם תקרע את העם לגזרים. הוא קרא להידברות שתניב הסכמות. הוא סיפר על ההידברות בינו לבין רות גביזון על אמנה בנושאי דת ומדינה. על פניו, לא היה שום סיכוי להידברות. "היא מזרחית, אני אשכנזי. היא חילונית, אני דתי. היא שמאלנית, אני ימני. כף רגלה לא דרכה מעבר לקו הירוק ואני מתנחל. אך כיוון ששנינו ראינו את טובת עם ישראל היינו נחושים להגיע להסכמות, ואכן, הגענו להסכמות." זה בדיוק, אמר הרב מדן, מה שצריך לעשות היום, ואפשר בהחלט להגיע לרפורמה מוסכמת, שבה אף צד לא ישיג את כל מה שהוא רצה, אך שלמות העם תישמר. 

הרב מדן, שדיבר בהתרגשות רבה וממש בסערת רגשות, סיפר שאת יום ירושלים הוא אינו חוגג בכ"ח באייר, יום השחרור, אלא בכ"ב באייר, היום שבו קמה ממשלת האחדות הלאומית לקראת מלחמת ששת הימים (שנקראה אז ממשלת הליכוד הלאומי). זה היה האירוע הגדול. ללא ממשלת האחדות הלאומית, לא היינו משיגים את הישגי מלחמת ששת הימים. שני השרים בממשלה, מפקד הפלמ"ח יגאל אלון ומפקד האצ"ל מנחם בגין, שעשרים שנים קודם לכן היו משני צדי המתרס בסזון ובאלטלנה, הלכו יחד לראש הממשלה אשכול ושכנעו אותו לשחרר את ירושלים. זו גדולתה של אחדות לאומית, גם היום אנו זקוקים לה.

פנחס ולרשטיין, מראש גוש אמונים ומי שהיה שנים רבות ראש המועצה האזורית בנימין ויו"ר מועצת יש"ע ויש לו זכויות אדירות בהתיישבות בחלקי א"י (לא רק ביו"ש אלא גם בגליל ובנגב), הזכיר את נבואת יחזקאל על עץ יהודה ועץ אפרים שישובו ויתחברו. מיד בתום נאומו וויצאפתי לו שהוא ציטט מהפטרת הבר מצווה שלי.

העיתונאית אמילי עמרוסי סיפרה שהיא חוותה גירושים. בניגוד לבני זוג, אחים אינם יכולים להתגרש. היא סיפרה על התסכול הנורא שהיא והמחנה שהיא משתייכת אליו חוו בעקירת גוש קטיף, אל מול האטימות של כל מי שפנינו אליהם, הנשיא, בית המשפט ואחרים. בניגוד לחלק מחבריה שמחפשים נקם, המסר שלה הוא "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." דווקא מי שחווה את החוויה הקשה הזאת, צריך לנהוג אחרת כאשר מחצית העם נמצאת היום באותה מצוקה.

הרב אוהד טהרלב, ששכל את בנו החייל בפיגוע לפני חמש שנים, אמר שאין די בהידברות. חשוב יותר איך תהיה ההידברות. זו צריכה להיות הידברות של הקשבה.

הרב ירמי סטביסקי, לשעבר מנהל בית הספר הימרפלד בירושלים, תקף בחריפות רבה את המהפכה המשטרית, המאיימת על הדמוקרטיה הישראלית.

לאחר שירת "התקווה", צעדו המפגינים לבית הנשיא, כדי לחזק את ידיו ביוזמתו להידברות וכדי להצטרף למוחים נגד המהפכה. כיוון שהיתה לי עוד נסיעה ארוכה ורציתי להספיק לישון קצת בטרם אשכים לעבודתי במטע, על המצעד הזה ויתרתי, למגינת לבה של בתי, שהפגינה יחד איתי. היה זה מפגן ציוני של אחדות ישראל ושל אהבת ישראל. למחרת סיפרתי לחברי הרב אביה רוזן, ראש מדרשת השילוב (שאני היו"ר שלה) על ההפגנה. "היא היתה ברוח מדרשת השילוב", סיכמתי.

* כל הארץ דגלים דגלים – בכל רחבי הארץ הפגינו במוצ"ש אזרחים פטריוטים רבים, אוחזים בדגל הלאום, נגד המהפכה המשטרית. נסעתי מאורטל להפגנת הימין הממלכתי בירושלים דרך כביש הבקעה שאינו הומה אדם, ולכן לא היו בו הפגנות רבות. ובכל זאת, עברנו בשני צמתים שנערכו בהם הפגנות. מאות רבות של אנשים הפגינו בצומת צמח. כשעברנו בצומת הגשר הרומי, החלה להתארגן הפגנה וכבר היו שם ראשוני המפגינים ובידם דגלים.

* מחאת הדגלים – המאפיין הבולט ביותר של המחאה נגד המהפכה המשטרית, הוא דגל הלאום. מאות אלפי דגלי כחול לבן – הם הצבע של המחאה הפטריוטית. זה לא מפריע, כמובן, לדקלמני תעשיית השקרים וההסתה לדבר על... דגלי אש"ף. נכון, לאחת ההפגנות הגיעו 2-3 פרובוקטורים עם דגלי אש"ף. אמנם אני לא נוטה, בדרך כלל, לקונספירציות, אבל נראה לי שיהיה מעניין מאוד לדעת מי שלח את הפרובוקטורים.

* יהיה מה שיהיה – ב"הפגנת הכיסאות" ברחבת האריה השואג (עליה כתבתי במאמר נפרד), היתה חלוקה בין נאומים לשירים. בין נאום לנאום היה שיר. חברי עופר גביש הוביל את השירה, עם חבורה של זמרות וזמרים מיישובי הגליל העליון. רשימת השירים יכולה להעיד יותר מאלף עדים על זהות המפגינים ועל מהות ההפגנה. "פה בארץ חמדת אבות", "ארץ", "בגליל בתל-חי", "מי האיש", "עוד לא תמו כל פלאיך", "אין לי ארץ אחרת". לאחר מכן עלתה לבמה, על כיסא גלגלים, מירי אלוני. היא שרה את "שירת הנוער", את המנון המחאה "זה לא יעבור" ואת "שיר לשלום". ב"שיר לשלום" היא הכניסה שני שינויים. במקום "אל תלחשו תפילה" – "גם תלחשו תפילה". במקום "הניחו לנופלים" – "זכרו את הנופלים".

אולי המשפט המיטיב לבטא את המסר יותר מכל הוא מן השיר "ארץ": "ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחיה – יהיה מה שיהיה." ההפגנה הסתיימה בשירת "התקווה". 

* דתי מחמד – רון הוד הוא פעיל חברתי חרדי מקריית שמונה. הוא נאם ב"הפגנת הכיסאות". פרסמתי בפייסבוק תמונה שלו, ומיד החלו התגובות ברוח "דתי מחמד". איזו פטרונות, איזו התנשאות, איזו יהירות. הם חושבים שכל הדתיים הם פיונים שלהם. תתפלאו, יש דתיים השומרים אמונים לתורת ישראל ולא המירו אותה בדת הפגאנית של פולחן האישיות לנתניהו. אגב, בהפגנת הימין הממלכתי הייתי חלק ממיעוט חילוני. מבין שבעת הנואמים, היחיד שאינו חובש כיפה היה יועז הנדל, ששומר שבת וילדיו מתחנכים בחינוך הממ"ד, כלומר, הוא חובש כיפה שקופה.

* הילד בן 88 – פגשתי ב"הפגנת הכיסאות" את ציפקה הראל, אשתו של יהודה הראל. שאלתי אותה אם גם יהודה בא, והיא השיבה: "מה פתאום? יהודה לא משתתף באירועים של זקנים. הוא לא מבין איך זה קשור אליו." הילד בן 88.

פגשתי חבר, מוותיקי נאות מרדכי, שהשתתף בקורס מובילי קבלות שבת שהובלתי לפני 12 שנים במכללת תל-חי. שמחתי לשמוע שהם ממשיכים לקיים עד היום קבלת שבת.

* לא לגיטימי – חסימת ח"כים לפני הצבעה – צעד לא לגיטימי ולא דמוקרטי, פוגע במחאה הצודקת ומכתים אותה ומשרת את האינטרס של ממשלת הדי-9. אידיוטים שימושיים.

[אהוד: איך זה לא הבחנת שהחוסמים היו פרובוקטורים מושתלים של הנאשם נתניהו?]

* שפיכה מוקדמת – אוחנה התבלבל. הוראות דרקוניות בלתי חוקיות, כמו חיטוט בתיקים של ח"כים תוך התנקשות בחסינותם, הוא צריך לקבל אחרי שהם יצליחו לבטל, למעשה, את בג"ץ. נפלט לו קצת מוקדם מדי.

* מה הוא חיפש שם – מה אוחנה חיפש בתיקים של הח"כים? אולי חמץ?

* שלד הברזל לא שתק – בשנות המאבק על הגולן, "העם עם הגולן", בשנות ה-90, שירתי כדובר ועד יישובי הגולן. המאבק על הגולן היה מופת של מאבק דמוקרטי, על פי חוק, ללא אלימות או איום באלימות. גם מדברים מקובלים מאוד כמו חסימת כבישים והפגנות ליד בתי מנהיגים נמנעו כמעט לחלוטין. היה זה שילוב של תפיסת עולם עקרונית, עם שיקול תועלתני. אם נחסום כביש – הנהג בכביש שממהר לעבודה או לרופא או אישה הכורעת ללדת יתמכו בנו יותר או פחות בעקבות הצעד הזה?

אבל אלימות מגיעה לכותרות. איך אפשר להגיע לכותרות בלי צעדים כאלה? הדרך שלנו היתה – יצירתיות. שביתת הרעב בגמלא העתיקה שמיקדה במשך 19 יום את התקשורת הישראלית והעולמית היא דוגמה אחת. מסע הטרקטורים מגמלא לירושלים סוקרה על בסיס שעתי במשך ארבעה ימים ועוד.

אחד האירועים היצירתיים היה בינואר 2000. הוצאנו 8 שילדות ברזל חלודות משטחי אש בגולן ובלילה הובלנו אותן על גבי מובילים לכביש 1 בואכה שער הגיא. הצבנו אותן לצד הכביש, עם כרזות "לא יורדים מהגולן", "העם עם הגולן" ועוד. המסר היה, שאם נמסור חלילה את הגולן לאויב, הטנקים הסורים עלולים לשטוף אותנו. האירוע זכה לסיקור רב.

ומה ההבדל בין האירוע הזה, לאירוע הטנק מתל-סאקי, שכתבתי נגדו? ההבדל הוא שלא לקחנו את שלדות הברזל בשער הגיא.

אגב, סיפרתי את הסיפור בגוף ראשון רבים, אך האמת שלא הייתי באירוע, כיוון שכל כולי הייתי באירוע שנערך למחרת – "אם כל ההפגנות", הפגנת מאות האלפים; הגדולה בהפגנות ישראל, שנערכה בכיכר רבין ובכל הרחובות היוצאים מן הכיכר לאורך קילומטרים רבים.

ומה היה גורל השילדות? מע"צ החרימה אותן.

* למה מיהו הפקיד – בתגובה להתקפתו של שר החוץ על נגיד בנק ישראל, צייץ סמוטריץ': "עצמאות בנק ישראל, כמי שמנהל את המדיניות המוניטרית של ישראל, היא חיונית לכלכלה חזקה ומתפתחת, וכשר אוצר אעמוד על שמירתה כנגד אמירות פופוליסטיות." ואני תמה. למה? למה מי הוא הנגיד? עוד פקידונצ'יק שאף אחד לא בחר בו. מיהו שיקבל החלטות על כלכלת ישראל?

* כמעט פירגנתי להם – כיוון שהממשלה הזאת רעה כל כך, אני כמה, ממש משתוקק, שהיא תזרוק איזו עצם שאפשר יהיה לפרגן לה ולשבח אותה. על משהו. קיוויתי שיהיה זה קיום הבטחת הבחירות לחינוך חינם לילדים מלידה עד שלוש. והנה, סמוטריץ' הודיע שיאשר את התעריף החדש למעונות היום. המחיר יעלה ב-180 עד 360 שקלים בחודש, בהתאם לגיל הילד. אפילו את התענוג החריג לפרגן לממשלה הם לקחו לי.

* להט"ב בקהילה הדתית לאומית – הפתיחות והקבלה כלפי הלהט"ב בחברה הדתית-לאומית גדולים יותר מכפי שהיו בחברה החילונית לפני עשרים שנה. זו בדיוק הסיבה לכך שדווקא עכשיו קמה המפלגה ההומופובית – "נועם". האובססיה שלהם (השאובה מהפונדמנטליזם הנוצרי) ללהט"ב היא ריאקציה למגמה הזאת. אך זו מלחמת מאסף אבודה מראש.

* היכן לאשפז את הח"כהניסט – שמעתי תגובות לפיהן ראוי לאשפז את הח"כהניסט אלמוג כהן בבית חולים פסיכיאטרי. אני לא מסכים אתם. לדעתי, יש לאשפז אותו בבית חולים וטרינרי.

* סגולה לאריכות ימים – ח"כ הרב גלעד קריב ספד לחכ"ש יעל דיין. מסתבר שהמנוחה חיה ובועטת. מביך. אבל זו סגולה לאריכות ימים. ב-1999 הספיד יו"ר הכנסת אברום בורג את פרופ' אמנון רובינשטיין. מאז חלפו 24 שנים, ורובינשטיין בן ה-92 עדין פעיל. האמת היא, שנראה לי די נחמד לקרוא בחיי את ההספדים עליי.

* אין לי ארץ אחרת – בסקר ענק לכבוד ועידת האנשים של המדינה של "ידיעות אחרונות" נבחר "אין לי ארץ אחרת" לשיר של המדינה.

שיר נפלא!

אהוד מנור כתב אותו בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. הוא התנגד מאוד למלחמה וחש שאדמתנו רועדת. השיר ביטא אהבה ומחויבות מוחלטת לארץ ישראל. המסר הופנה לשני כיוונים. האחד הוא ביטוי של מחאה ואכזבה והתנגדות למלחמה. מצד שני, ביקורת על קולות במחנה המתנגדים למלחמה, שקראו לסרבנות, שדיקלמו את המנטרה שהייתה פופולרית ש"אם שרון יעלה לשלטון אני ארד מהארץ" וכד'. המסר שלו היה – שאין לנו ארץ אחרת ולכן המחויבות שלנו היא מוחלטת.

בתקופת המאבק על הגולן, אימצנו את השיר הזה. כך עשו גם חברינו ביש"ע במאבק נגד אוסלו. כאן המסר היה התנגדות למסירת חבלי של ארץ ישראל לאוייב, כי זו ארצנו ואין לנו ארץ אחרת. לאו דווקא המסר של אהוד מנור, אך המילים בהחלט ביטאו אותנו.

באותה תקופה היתה הופעה של אהוד מנור (איני זוכר מי הזמר שליווה אותו) בעין זיוון שבגולן. הוא אמר שהוא יודע שהשיר הזה הוא מעין המנון של מאבקנו. והוא אמר ששואלים אותו לפעמים אם לא מפריע לו שהשיר משרת את הצד השני של המתרס הפוליטי. ותשובתו היא שהוא גאה בזה. הוא גאה בכך שהשיר מבטא את הישראלים מכל הצדדים.

בתקופת ההתנתקות, שהתנגדתי לה בחריפות, פירסמתי מאמר בשם: "אין לנו מדינה אחרת." יצאתי בו נגד קולות של קריאה לסרבנות, אי הנפת דגל ישראל, הפסקה להתפלל לשלום המדינה וכו'.

בכלל, "אין לי ארץ אחרת" זה השיר שלי. בתקופת המאבק על הגולן, ההודעה הקולית במשיבון שלי היתה השיר הזה. כתבתי עליו, הרציתי עליו, שידרתי אותו בפינתי ברדיו, שרתי אותו בטקס יום הזיכרון באורטל. השתמשתי בו בהרבה מאוד מאמרים, נאומים והרצאות. מיד בהגיע תוצאות המדגם אחרי הבחירות האחרונות וההצלחה הגדולה של התועבה הכהניסטית, כתבתי בספונטניות: "אין לי ארץ אחרת. גם אם אדמתי בוערת." כאשר, לפני חודשים אחדים, התקבלה באורטל החלטה עקרונית על הפרטה, הגבתי בספונטניות באותה דרך – "אין לי אורטל אחרת." וכך גם במאבק הנוכחי, נגד המהפכה המשטרית, כולל היום בנאומי ב"הפגנת הכיסאות".

אבל אילו השתתפתי בבחירת השיר, הייתי בוחר שיר אחר שהגיע לחמישיית הגמר: "ירושלים של זהב".

* ביד הלשון: אנשים אחים אנחנו – צעירים ממכינות קדם צבאיות ורשת מיתרים יצרו שרשרת ידיים מבית המשפט העליון לכנסת, בקריאה להידברות והסכמות ברוח מתווה הנשיא. כותרת האירוע: "אנשים אחים אנחנו."

המילים הללו לקוחות מספר בראשית פרק י"ג: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ."

האמת היא שהמסר של האירוע הפוך מהמשך העלילה של אברם ללוט. "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ. הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי. אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה." כלומר היפרדות, חלילה.

אורי הייטנר

* * *

אהוד: נתניהו יהיה כבן 98 כאשר בקצב הנוכחי תסתיימנה העדויות וחקירות-הנגד במשפטיו, ואז יתפנו השופטים לכתיבת פסק הדין, והוא יינתן, ואם יהיה צורך יהיה עליו ערעור בעליון, מה שייקח עוד כמה שנים טובות עד שנתניהו יגיע לגיל 100!

* * *

במלאת שנה למותו של אורי חדש

ב-26.2.3022

אורי היקר,

נולדת לפני 90 שנה לצֶלָה ופלטיאל נוביק. צלה אימך מתה בלדתה אותך והיא קבורה בבית הקברות טרומפלדור בתל-אביב. אתה גדלת אצל סבך וסבתך, חנוך-יששכר ושרה-גאולה ליפסקי בפתח-תקווה, כאשר האחיות והאחים של אימך המנוחה לוקחים גם הם חלק בגידולך, אבל היתה לך ילדות קשה ומטלטלת, מצד אחד, נכד ראשון במשפחה שהכול פינקו אותו, מצד שני – גדלת ללא בית והורים משלך, והילדות הזו השפיעה על כל חייך.

אתה נצר למשפחה מפוארת. סבך דוד נוביק, שמת לפני שנולדת, הציל את המושבה במאורעות 1921 – כאשר דהר להזעיק לעזרתה את פלוגת הצבא הבריטית-ההודית שחנתה בראש העין.

בנעוריך חיית שנים אחדות בתור "ילד חוץ" בקיבוץ אשדות יעקב. אחר כך חזרת לפתח-תקווה וגרת אצל דודתך מצד אביך הֶנְיָה קרמר. סיימת את בית הספר הטכני הגבוה מונטיפיורי בתל-אביב. התגייסת לנח"ל והתיישבת עם חבריך בקיבוץ משמר דוד. לאחר תקופת הקיבוץ, והנישואים לאסתר, עבדת רוב שנותיך בתע"ש, ביחידה לכוח אדם, שזו היתה התמחותך המקצועית.

כל השנים היית לנו במשפחה כאחינו הבכור. עזרת לרבים מאיתנו בתחנות חשובות בחיינו. היית מי שתמיד מתייעצים עימו ונעזרים בו. חיית חיים שלמים והגעת לגיל תשעים, גיל שאף אחד מבני משפחתנו לא זכה להגיע אליו, אולי רק הדודה סלה. ניתבת בתבונה את שנותיך האחרונות כאשר בחרת לעבור עם אסתר לגור ב"פאלאס", וזכית שם לפרק חדש בחיים שבו ידעת כמו תמיד ליצור קשרים חבריים עם כל הסובבים אותך.

חלית והלכת לעולמך בפרק זמן קצר מאוד. בקושי הספקנו ליצור איתך קצת קשר בימיך האחרונים. אבל אולי מוטב שכל זה קרה מהר כל כך, ונחסך ממך הסבל של טיפולים רפואיים ממושכים שספק אם היו מבריאים אותך.

תמיד נזכור אותך במיטבך, כאילו אתה חי עדיין, כי היתה לך אישיות חזקה ודומיננטית מאוד.

אודי

[דברים שנאמרו בהלוויה של בן-דודי אורי חדש בבית העלמין ירקון ביום ראשון, 27.2.2022]

* * *

ד"ר ארנה גולן

מהי התבנית הסיפורית המארגנת-כול

 בסיפרו המקורי של מיכה שמחון ומהי משמעותה?

על ספרו של  מיכה שמחון "שיירה של נמלים" הוצאת גוונים, סידרת חלונות. 2018. 255 עמ'.

צילום העטיפה – מיכה שמחון.

א.

האם  התבנית המארגנת-כל ברומן היא זו של עלילת המתח המוליכה לחישוף סודות אפלים או התהליך הנפשי, הפסיכולוגי שבמהלכו נחשפים בתיאור ריאליסטי וברצף דיאלוגים גם קטעי מציאות ישראלית? ומהי המשמעות?

למעשה, כבר על הכריכה האחורית, שכל קורא מוזמן לקרוא לפני ראשית הקריאה, מוצגת עלילת הספר בקווים כללים, כמובן בלא חישוף "הסודות האפלים" שהמתח לחישופם מפעיל את הסיפור. בנוסף, מתקיים  ניסיון להגדיר את תבניתה המארגנת. וכך כתוב:

"מורן דדון בת העשרים ותשע, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, מקבלת טלפון מאביה שאותו לא ראתה כמעט עשרים שנה. הוא עומד למות ומבקש שתבוא אליו לצפון, לשלומי, עיר הולדתה כדי להיפרד. וכך, 'שיירה של נמלים' הוא רומן מסע במרחב ובזמן. מסעה של מורן אל אביה מתחיל בבאר שבע לשם עברה עם אימה אחרי גירושי הוריה, עובר דרך חיי הלילה של תל אביב, עוצר בטמרה במיפגש פילוסופי עם צייר ערבי זקן ומסתיים בתובנות מכאיבות ובחשיפה של סודות משפחתיים אפלים."

לאחר סיכום עלילה זה באים משפטים המעלים את התהייה הפילוסופית העולה מן המסע, האם כדאית ידיעת האמת או שמא נוח ובריא לחיות בלעדיה? ואכן, במהלך הקריאה יתברר כי המסע במרחב ובזמן הוא המסע העמוק הפסיכולוגי, שנובע  מהחשש הלא רציונלי והגורר מערפל   תודעתה של מורן מהמיפגש הכאוב עם האב לאחר עשרות שנים ומגילוי הסודות והבנת החידה  מדוע לא נפגשו מאז ילדותה. ובנוסף יתברר כי גם "למרחב" חשיבות רבה, כלומר – המרחב הישראלי שבו היא עוברת בדרכה למיפגש הוא רב חשיבות.

ולכן, אף כי תחילה דומה כי התבנית המארגנת תהיה זו של סיפור מתח, מתברר שהתהליך הנפשי המתרחש בעוצמה בדרך לחישוף הסודות, כמו גם הרקע החברתי שבו היא עוברת, הם המהווים את עיקר תכניו של הרומן. נבנה בהם תהליך פסיכולוגי מורכב ורב עניין, החושף בהדרגה את נפשה ואת חייה של מורן אך גם של הוריה ואת הרקע לו. וכך נחשפים קטעי מציאות חברתית וערכית ישראלית.

התוצאה היא רומן מעניין, מקורי ובמידה מסויימת גם  ניסיוני. שהרי ההתהוות בנפש הדמות כמו גם הארת המציאות בנפשה הפגועה דוחקת את המתח לשוליים ומבחינת ציפיותיו של הקורא אפשר שתעלה בו אכזבה מן העיכובים הבלתי פוסקים. המיוחד הוא שכל עיכוב בנוי כך שכל קטע וכל מיפגש בנויים ועמוסים מתח פנימי של מחשבות, זיכרונות, החלטות, תגובות, שיחות ותובנות, כך שהסקרנות שמעוררים המיפגשים האנושיים עם מיקטעים בחברה הישראלית, והשיחות הממלאות תפקיד עיקרי בדרכי האפיון, הם שאמורים לסחוף את הקורא קדימה.

ואכן, זה המקום לציין את אמנות כתיבת הדיאלוגים שכן הם מתנהלים בשטף ובחוכמה, מאפיינים את הדמויות וחושפים עוד היבטים בדמותה של מורן, המחבר אף שתל בהם רמזים לסודות העתידים להתגלות, ודרכם בעיקר מתקדמת העלילה, כשם שדרכם מואר במידה רבה התהליך הנפשי שעוברת מורן וכמובן מוארים גם מקטעי החברה. לאור ייחודו של הספר  מעניין לראות מיהו מחברו שהעז  לדחות  לשוליים את  ועלילת המתח.

ב. המחבר והזיקה האפשרית למבנה הסיפור

 מיכה שמחון הוא, ככתוב על גבי העטיפה האחורית, "צלם, סוציולוג, מורה ופעיל חברתי. הוא מלמד בתלמה ילין ובמכון הטכנולוגי בחולון. הציג חמש תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל וזהו ספרו הראשון."

לפרטים הללו חשיבות רבה, לדעתי, לפירוש הטעם למבנהו הייחודי של הספר שלפנינו, שהרי לוּ היה זה תוכן שיגרתי של סיפור מתח, היו עולות בדרך לפענוח סודות  עוד ועוד תעלומות בלתי צפויות מגבירות מתח כמו גם איומים וסכנות חיים. אלא שחשיבות מיוחדת מייחס המחבר כסוציולוג לתיאור החברה הישראלית, המתוארת בפגמיה, בעיקר בתל אביב, על קלות דעתה. וכאשר אתה רואה שהדמות החיובית, המוסרית והפילוסופית ביותר הוא דווקא הערבי הזקן והאמן מכפר טמרה, לשם מורן הולכת עימו מן הרכבת בערפול חושיה ובאפס אונים, כי היא חשה שמתקרבים לנהריה, משם היא עתידה לנסוע לשלומי, אל אביה הגוסס, ואילו מוסטפא הערבי דואג לה, אף אינו פוגע בה, למרות שהיא נחשפת לפניו פיסית ורוחנית, להיפך,  כשאתה רואה כל זאת נקל לשער גם את כיוון פעילותו החברתית של המחבר. מעניין גם שכאן בסוף פרק כ"א בעמוד 126 –  מורן מביטה בשיירה של נמלים על רצפת החדר בביתו של מוסטפא, הצייר, שעה שהוא משלים את ציורה, שהוא כנראה הציור האחרון בחייו. והרי "שיירה של נמלים" ממלאה תפקיד רב משמעות בספר, נתנה לספר את שמו ותיזכר עוד פעמיים בעלות  משמעות שעוד נדון בהן.

 ואפשר אולי גם להעלות השערה מבחינה אמנותית – שהדיאלוגים המאפיינים ורבי החשיבות מתקשרים בפעילותו האמנותית והיצירתית  של שמחון, והם ממלאים ביצירה הספרותית את מקום הצילומים, והופכים כל מיפגש לתמונה חיה ואולי אפילו לכעין סרט נע.

כשנראה במפורט את התחנות בדרך נבין שהמתח כלל לא עמד בתשתית משמעותו של הרומן, אלא משתקפת בו אישיותו ועולמו האינטלקטואלי רב הפנים של המחבר: זהו רומן פסיכולוגי מעמיק המשתלב עם רומן ריאליסטי חברתי השואף לעצב באורח ספרותי מציאות ישראלית רבת פנים, ואת זה רואה מספר שהוא פעיל חברתי ועוד צלם של חברה זו ורגיש לשאלות מוסר וגם לעולם המיעוטים. ואולי רק יוצר שמחוץ למערכת הספרותית השגרתית יכול היה לברוא אותו ולהתעלם מהיבטים כמו יצירת  מתח, משיכת לב הקורא והעניין שלו ולכתוב כתב על מסעה של נפש צעירה, רגישה, כואבת, הנקלעת למשבר שמנו ברחה באופן תמוה כעשרים שנה, מאז ילדותה.

השאלה שעומדת בפני כל מבקר ספרותי היא –  איך אפשר בכלל לכתוב ו"לנתח" ספר המוליך כולו לפענוחם של סודות, במקרה זה משפחתיים, בלא לחשוף משהו מהסודות ובכך לפגום בהנאת הקורא. על כן נתמקד בעיקר בראשיתו של הרומן, שכמובן אינו רומן במובן המסורתי, ובשאלות העולות מראשית זו. אשר להמשך נקצר ונתאר באופן כללי בלבד.

ג. שמו של הספר וראשיתו

שמו של הספר מעיד אף הוא על העדפת התבנית הפסיכולוגית והריאליסטית על זו של המתח. שהרי "שיירה של נמלים" אינו שם מסקרן ואולי אפילו מתקשר בתודעת הקורא עם סיפור לילדים. ואמנם, עוד לפני קבלת הטלפון הגורלי מהאב הגוסס, הרומן נפתח – ואף יש להדגיש שגם מסתיים – בקטע טעון משמעות שמובנת כמובן במלואה רק בסוף הספר, ועניינו בשני ילדים  וממנו נלקח שמו. זהו  אף הפרק היחיד הנמסר על ידי מספר כל יודע. מתוארים בו  שני ילדים, מורן ועומר, המתבוננים בשיירת נמלים העולה ויורדת על שאריות האשפה, ומורן תוהה עם עומר איך הן מדברות, מהי דרך התקשורת ביניהן שהרי הן פועלות יחדיו כך שהן מתקשרות ביניהן. כך הם יושבים עד שאימא של מורן קוראת לה הביתה ואז מביתה  נשמעים צלילי השיר על אשליות!  גם מתברר שהם יושבים על מדרכה שחוקה בעיר צפונית, שתתברר כשלומי. אחר כך יתברר גם שעומר הוא בנם של הידידים הטובים של הוריה של מורן בשלומי. וכמובן, הקורא אינו מעלה על דעתו את הרמזים השתולים כאן.

רק אז, לאחר רווח גדול בדף, מתחיל רצף העלילה ומגיע הקטע המניע הכול, זהו כמובן הרגע שבו לפתע נשמע צלצול הטלפון הלילי מאביה של מורן, המתעוררת בבהלה, ומתברר שהיא כבר חיה בתל אביב והיא בשנות העשרים שלה. מכאן ואילך היא תהיה זו המדווחת ובזמן הווה על כל התרחשות, פנימית או חיצונית. יש אף  לציין כי הפרק המסעיר הזה קצר כמו רוב הבאים אחריו ובכך יוצרים קצב להתרחשות.

ונפרט: הפתיחה מעוררת מתח כבד: מורן, שאכן מתברר שהיא למעשה הדמות הראשית, האנטי גיבורה,  של הסיפור. והיא  חיתה עם אימה בבאר שבע, לשם עברו משלומי שבה נולדה, לאחר גירושי ההורים בעודה ילדה, ואביה מתחנן לפניה שתבוא לשלומי שכן הוא גוסס ואף מתברר שעדיין הוא גר בשלומי אצל אימו, תופעה תמוהה בפני עצמה, ומעולם לא בנה לעצמו חיים חדשים.  מורן לא ראתה אותו מאז גירושי ההורים, לפני למעלה מעשרים שנה שכן אימה, שאיתה יש לה קשר קרוב, אמיץ אך גם  תלותי ומורכב, כפי שמסתבר משיחות הטלפון שלהן, אסרה עליה לנסוע אל אביה ודיברה עליו בזלזול ובמיאוס. מאידך, מעולם לא הסבירה לה מדוע ולא חשפה סודות משפחתיים.

 אי לכך כאן תחילה העיקר הוא המתח: הטלפון המפתיע והמסעיר מהאב המבקש להיפגש איתה כי הוא גוסס ועומד למות ואין לה זמן לחכות – מערער עליה את עולמה. המפתיע הוא שהוא מתחנן שתגיע. עתה היא ניצבת באחת אל מול תעלומת חייה שמשום מה לא העזה להתייצב כנגדה קודם לכן. עתה היא יודעת שהחידה תיחשף וכולה נסערת. גם הקורא נסחף איתה ומצפה שתצא לדרך מיד. אך מה קורה? המתח נדחה בפני המתחים הפנימיים בנפשה, ברובו של הפרק מתנהל דיאלוג נבוך עם האב המתנצל על השיחה לאחר עשרים שנה, עולים בה קטעי זיכרונות מדברי אימה שתמיד התחמקה מלספר מדוע התגרשה ממנו, היא פורצת בבכי ושוקעת לחוסר יכולת להכריע אם תיסע אליו לשלומי. זו התעלומה: סיבת הגירושים והאיסור שהטילה אימה מילדותה על כל קשר עם האב. או אז באה שיחה עם האם וכהרגלה היא מחרפת את האב אך עובדה שלא נישאה כל השנים, ואף כי אינה מסגירה פרטים נוספים ניכרת אהבתה אליו למרות שזנחה  אותו, אך היא מסרבת למסור את מיספר הטלפון שלו, ומתברר שמורן כבר נותנת קורס באוניברסיטה אך הכול מחוויר לעומת ההכרח הפנימי שלה לגלות את הסוד.

המעניין הוא שכאשר אתה קורא שנית את הרומן, בייחוד בפרקיו הראשונים, אתה מבחין עד כמה הושתלו פיסות אינפורמציה לגבי הסודות העתידים להתבהר ובאופן חד וכאוב לקראת סופו של הספר. אלא שהקורא לראשונה אינו מודע לכך ואינו מסוגל לזהותם. מבטו מרוכז בנפשה של מורן ובעלילת מסעה שכן היא מעכבת ככל האפשר את הגעתה  למיפגש הגורלי ולפענוח הקרע המשפחתי.

ד. התגברות התבנית של המסע במרחב הישראלי ובעולם הפנימי

 כאמור, הסיפור  עצמו מתמקד כמעט כולו  בתחנות שבהן עוברת מורן בגלל המסע לשלומי וכעיכוב ההגעה לשם  ובתודעה מעורפלת אבל התיאור של העולם בהן בהחלט ריאליסטי ומפורט. וכפי שהקורא מבין,  כל זה קורה בשל הפחד העמוק מן הפגישה וידיעת האמת שוודאי היא כואבת. וכך,  המסתורין והחידה המבקשת את פתרונה הדחוף הם המניע לעלילה, שעיקרה הוא כל העיכובים המפורטים הללו בתחנות, לא סתם נקרא הרומן "מסע של נמלים", בנוסף לקשר הסודי לילדותה של מורן, הנסיעה לשלומי שאמורה להימשך שעות אחדות מתקדמת בקצב של נמלים.

 נעיין בפרקים הראשונים ונבחין איך הופך מסע המתח למסע פסיכולוגי שעיקרו מתקיים בדיאלוגים ותיאור חשכת התודעה וכאבה ופחדה. עוד לפני קבלת הטלפון הגורלי, הרומן נפתח  בקטע הטעון שממנו ניטל שמו ורק אז, לאחר רווח גדול בדף, מגיע הקטע המכריע, ובו צלצול הטלפון הלילי מאביה של מורן, המתעוררת בבהלה והיא כבר בתל אביב ובשנות העשרים שלה ומכאן ואילך היא המדווחת ובזמן הווה, הוא זמן התרחשות הדברים.

הקטע הבא כבר עניינו בשיחה עם ידיד באוניברסיטה לו היא מספרת הכול ועל הידידות הנמשכת עם עומר מאז ילדותם וחושפת את כל נפשה ואינה יוצאת לדרך.

ואז, בעודנו מצפים ליידע נוסף, בא קטע שמפגיש אותנו עם דיאלוג בין מורן לאילן, שמתברר כפסיכולוג שלה,  ומתוך הדברים מתגבשת דמותו של האב קודם לגירושים, אך גם אירוע דרמטי. מתברר שהיתה לה אחות קטנה בשם מיכלי, אבל היא נהרגה בתאונת דרכים שבה האב נהג, אך בעקבות הטחת דברים של האם, שטענה שבגד בה האב סטה מהדרך והתהפך כשהוא זועק שמעולם לא בגד.

וכך, לאחר עשרה עמודים גדושים ודרמטיים אלה מצפה הקורא ליציאה לדרך לשלומי. אבל אז בא רצף של פגישות, האחת עם חברה קרובה לשם תיאור ההווי התל אביבי הפרוע במועדוני הלילה, והיחס הקל למגע המיני, וכל אלה מלווים בלבטי תודעה וערפול חושים  של מורן הנסערת וממלאה את הזמן בעיכוב אחר עיכוב, והעיכוב מתמלא בלבטי עולמה הפסיכולוגי הכאוב תוך תוספת אינפורמציה ועומק.. אך מצד הקורא נדרשת יכולת הקשבה רגישה וסקרנות. ולכן, אף כי יש כאן  הישג של תיאור עולם פנימי ודרכו  קטעי מציאות ישראלית ייתכן שזה עיכוב לגבי הקורא.

כך למשל המיפגש רב המשמעות עם הערבי הזקן. מיפגש זה אינו תורם לעלילת המתח המרכזית (פרקים כ'-כ"ב), אלא  מהווה שלב נוסף בעירפול התודעה של מורן המבקשת לעכב את המיפגש הגורלי כל זה מתרחש ברכבת שבה נוסעת מורן לנהריה, על מנת לנסוע משם לשלומי. ברכבת היא פוגשת ערבי זקן, צייר חכם ופילוסוף. וכאשר היא כמעט מאבדת את צלילות  דעתה  לאחר שיחה עם אביה בטלפון, היא מחליטה להיענות להזמנתו של הזקן לרדת עימו לכפרו טמרה. שם היא שוהה בביתו עד לבוקר שלמחרת תוך טשטוש דעת גמור ואיבוד מעצורים פיסיים ונפשיים. יחסו המכבד של הפילוסוף הערבי מהווה עדות לרמתו האנושית ויוצר תחנה רבת משמעות. אך עם אביה היא כבר נפגשת בבית החולים בנהריה לאחר שאימה מודיעה לה על ההרעה במצבו וגם היא מגיע לשם.

ועדיין אנחנו רק במחצית הספר לערך כשהמהלכים אל הסודות, שיתבררו כסוד מרכזי ענק  אחד וסביבו והתגובות עליו ימלאו דפים רבים נוספים. נפש האדם הפגועה, כולל כל נפשות בני המשפחה והסובבים, כל אלה הם העיקר. כי  בשלב זה  עדיין מצפה  לקורא  תיאור המיפגש השב ונקטע בבית החולים עם האב הגוסס, הלוויה לאחר מותו מסעיר התודעה, חישוף הסודות באופן הבוטה ביותר האפשרי, והשיחה המסכמת עם עומר. כל קטע טעון ועמוס לא רק לבטי נפש אלא גם סבך יחסים אנושיים, קטעי עלילה מן העבר וההווה והליכה לקראת חישוף האמת. ושלא ככתוב על העטיפה דומה שבעיניי אין שאלה אם עדיף לדעת את האמת אם לאו. עדיף לדעת. עדיף גם, כך עולה מהספר, להיות סלחנים ונבונים.

ואמנם, המעניין הוא שכסיכום הספר, כאמור, שוב בא, ובשינויים קלים, הקטע הפותח על "השיירה של הנמלים", אך השיירה מובנת לנו עתה במלוא משמעותה הסמלית כהתקדמות  איטית וכאובה מאוד, כמו בשיירת הנמלים באשפת החיים, בכאבם, אל הסוד הגדול והשפעתו הקשה על כל מהלך חייהם של המעורבים בו, שכולם גם טעו בהכרעותיהם ובתגובותיהם בנקודות מכריעות.

ולסיכום: לפנינו ספר מקורי, העומד בפני אתגרים ספרותיים לא קלים, והכול מתוך שאיפה לחשוף היבטים בנפש אדם פגוע מילדות ובהארת המרחב הישראלי כמו גם בסבך נפשם של בני אדם שמניעיהם טובים מבחינה מוסרית אך מפאת ניצחונו של הרגש העז נדחית האהבה המרפאה -כל וגם את השלמות .

ארנה גולן

* * *

אהוד: נמצא פתרון גאוני להתייבשות ים המלח – דמעות התנין של הכותבים והמפגינים נגד "ההפיכה המשטרית" ימלאו אותו!

* * *

עדינה בר-אל

איריס יהל – עולם הזכוכית רחב ומופלא

איריס יהל חברת מושב שדה משה היא אמנית זכוכית. איריס יוצרת בטכניקות שונות בעיבוד הזכוכית וחשה קשר עמוק לחומר זה. עבודותיה המגוונות מוצגות בתערוכות שונות. היא יוצרת פסלים, ציורים, פרויקטים ציבוריים במקומות שונים ברחבי הארץ כמו שלטי כניסה ליישובים, כיכרות ופארקים.

סיפורים משפחתיים ארץ ישראליים

המשפט הראשון של איריס בתחילת הריאיון מציין עובדה מעניינת: "אני דור 17 בארץ מצד אבא שלי." היא מרחיבה ומסבירה: "בעת גירוש ספרד הגיעה המשפחה ישר לפלסטינה, חמישה דורות חיו בעזה, בה היתה קהילה יהודית עתיקה. אחר כך עברה המשפחה לחברון, וגם שם חיו חמישה דורות. לאחר מכן הם הגיעו לירושלים העתיקה. הסבים שלי, אבי חיים וחמשת אחיו נולדו שם. זוהי משפחה מאוד שורשית, לא דתית." 

ברור שההיסטוריה של המשפחה עברה מפה לאוזן מדור לדור. "ניתן לומר שמרגע שנולדתי התחלתי להיות מודעת לכך. כי אבי ואֶחיו סיפרו סיפורים משפחתיים לי, לאחים שלי ולבני הדודים שלנו. הם החיו באוזנינו את ארץ ישראל של פעם. הסיפורים הללו כללו את ההווי וגם את הטרגדיה בה אחיהם נהרג בפריצה לכלא עכו." בנוסף לסיפורים זכה הדור הצעיר לטייל בכל המקומות בארץ שהוזכרו בסיפורים. "וכך זה חילחל אליי מהרגע שנולדתי."

לשאלה אם המסורת עוברת גם לדור הבא, לילדיה ולאחייניה, מציינת איריס בשמחה: "בוודאי. גם הם מסתקרנים, שואלים שאלות, כותבים על זה וגאים להיות בני השושלת הזו."

אביה של איריס, שהיה נטוע היטב בארץ, נשא לאישה את אימה אני, שהיתה עולה חדשה מאלג'יריה. משפחתה עלתה ארצה בסוף שנות החמישים והתיישבה בקריית גת. "אבי היה נחלאי, ממקימי המושב השיתופי אמציה. שם הוא הכיר את אימי והשניים נישאו בשנת 1958."

איריס נולדה בקריית גת, וכשהיתה בת שנה עברה המשפחה לנתניה. שם עברו עליה ילדותה ונעוריה. בבית הספר התיכון בו למדה, בית ספר "שרת", היא למדה צילום במגמת אמנויות. בצבא היא שירתה כצלמת בחיל האוויר, ולאחר מכן שימשה כצלמת בטלוויזיה. אירוע מיוחד שהיא זוכרת – באחת הפעמים היא צילמה בירושלים העתיקה במסגרת התוכנית "נקודת חן", תוכניתו של אורי דביר ז"ל על מקומות בארץ. והנה היא נתקלה באחד המוזיאונים בתמונה ענקית של אבי-סבה, שהיה סנדלר בירושלים העתיקה. 

אמנות הזכוכית

איריס מספרת איך התחילה לעבוד עם הזכוכית. "באחד הטיולים שלי ושל בעלי בארצות-הברית נתקלתי לראשונה ביצירות אמנות עשויות זכוכית. וזה ממש 'היכה' בי. חשתי שזה מה שאני רוצה לעשות. התחלתי ללמוד אצל כל מיני אמנים, גם בארץ גם בארצות חוץ, ביניהן בצ'כיה ובארצות הברית. כאשר הייתי רואה עבודות של אמן שמוצאות חן בעיניי, הייתי מתקשרת אליו ונוסעת ללמוד אצלו. אני עדיין עושה את זה גם עתה."

"עולם הזכוכית הוא רחב מאוד." אומרת איריס. "יש בו ויטראז', פסיפס, התזת חול, יציקה, וטכניקה שנקראת  פיוזינג, שהיא התכת זכוכית בתנור, יש עיבוד וציור על זכוכית, ניפוח זכוכית של מיניאטורות וניפוח זכוכית של דברים גדולים ומרשימים. נוסף לכך  מייצרים עבודות זכוכית טכניות למעבדות, כגון מבחנות מסוגים שונים."

לשאלה היכן היא משיגה את החומרים וכיצד נראה בכלל חומר הגלם לעבודותיה, עונה איריס: "חומר הגלם מגיע אלייי בצורות שונות: כמשטחים, כקוביות שקופות ענקיות (הדומות לקוביות קרח), כמוטות, וגם כזכוכית גרוסה." חלק מן החומר היא מייבאת וחלק היא רוכשת בארץ.

"זהו עולם רחב ומופלא." מתלהבת איריס. "גיליתי בו את הקשר לעולם שלי. הסתבר לי, שהזכוכית הראשונה בעולם נתגלתה  בארץ ישראל. זו היתה הזכוכית של הפיניקים בגבול סוריה וארץ ישראל. עוד התברר שארצנו היתה השוק העיקרי של הזכוכית העולמית בעבר. פה יצרו זכוכית ושיווקו אותה לכל העולם. התגליות האלו חיזקו את האהבה שלי לחומר הזה, לזכוכית. חשתי שיש לה קשר לעולם שלי."

איריס התחילה להכין עבודות פסיפס וכן ויטראז'ים. "ומהר מאוד זה לא סיפק אותי." היא מעידה. "ההתמחות העיקרית שלי היא יציקות בזכוכית." והיא מסבירה את תהליך היציקות: "אני מפסלת פסל בחֵמר או בשעווה, יוצרת לו תבנית מתערובת של מספר גבסים מיוחדים שעומדים ב-900 מעלות, יוצקת לתוכה זכוכית, ומכניסה אותה לתוך תנור שיש לי בסטודיו. התנור מכוון לחום של כמעט 900 מעלות, והזכוכית מקבלת את צורת התבנית. היצירה שוהה זמן רב בתנור כדי להתקרר, ממיספר ימים עד מיספר שבועות. תלוי בגודל היצירה. הקירור הוא ארוך כדי שהזכוכית לא תיסדק או תישבר. מגדירים זמן על פי נוסחה ומתפללים שזה יצליח. לעיתים זה לא מצליח." מובן שהיציקות כוללות זכוכיות בצבעים שונים. "הצבעים הם תורה שלמה." אומרת איריס. כאמור, עבודותיה הוצגו בתערוכות שונות בהן – במוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון יפו העתיקה, בית נגלר בחיפה, גלריה חנקין, בית אות המוצר, גלריית מתחם התחנה בירושלים, גלריה בן עמי בתל אביב ועוד.

השפעת תולדות המשפחה על היצירות

"ההיסטוריה המשפחתית הארוכה, בת 17 הדורות, כאמור, השפיעה מאוד על היצירתיות שלי." היא מספרת. ל יציקות זכוכית שהושפעה מן התולדות. קדם לה מחקר אישי שערכה  בכיוון מיוחד: "היה לי רצון לדעת במיוחד על נשות המשפחה: כיצד הן חיו הלכה למעשה – במה עסקו, מה הן בישלו, מה הן אכלו, על מה הן דיברו, איך היתה החברותא שלהן. בקיצור, ההווייה המשפחתית שלהן. לשם כך ביקרתי וחיטטתי בארכיונים ובמוזיאונים שונים, ביניהם ארכיון 'בית התפוצות' ומוזיאון 'דונה גרציה' בטבריה. גיליתי מכתבים וגלויות מדורות קודמים."

בסידרה זו יש פסלים עשויים בטכניקה של יציקת זכוכית. בביקור בביתה של איריס במושב שדה משה ראיתי פסל אחד מסדרה זו, שנשאר לאחר שכל האחרים נמכרו. זה הוא גוף מפוסל של אישה, הלבושה בשמלה ארוכה עם רקמת פרחים מיוחדת. איריס מסבירה לי, שבשמלות הללו היו הנשים מסתירות תכשיטי זהב בין קפלי השמלות ובמכפלותיהן בעת הנדודים ממקום למקום, כדי להגן על הרכוש מפני שודדים. כך שיש כאן גם שחזור הלבוש וגם פרטי הווי של דורות קודמים.

יש לה יצירות שמושפעות גם מהנעשה ברחבי העולם, כגון הסדרה של "מי טו".  

"רקמתי את כל המשפחה יחד"

בתקופת הקורונה היו לאיריס כאבי גב, והיא עברה ניתוח. זה גרם לה להפסיק את עבודות היציקה שהיו כבדות. כל פסל שקל עשרות קילוגרמים. לכן היא עברה לעבוד בטכניקות קלות יותר מבחינה פיסית. "חזרתי לטכניקה שלמדתי לפני שנים –Lampworking  – עבודה עם צינורות זכוכית דקים באמצעות מַבְעֵר, והנה זה הביא אותי למחוזות אחרים, מאוד מרגשים. הפעם זה קשור  לסיפור של אימי, שעלתה, כאמור, מאלג'יריה והיתה אישה של טקסטיל. אימא שלי אהבה את החומר הזה. היא ממש היתה מלטפת את הבדים שעבדה איתם. רציתי להכין לכבודה עבודה. האתגר שלי היה לשחזר את אהבתה לבדים באמצעות הזכוכית, שהיא חומר שונה לגמרי, ומצאתי את הדרך בטכניקת המבער שנקראת 'רקמה בזכוכית'. וכך שזרתי את הסיפור שלה עם הסיפור שלי. רקמתי פה את כל המשפחה שלי יחד. קראתי לסידרת העבודות הזו 'האדמה זוכרת הכול.' כי למעשה האדמה היתה פה לפנינו ותהיה אחרינו, והיא זוכרת הכול. אז הבאתי את הסיפור של דור 17 באמצעות הטקסטיל של אימא שלי."

עבודות ציבוריות

את העבודה הציבורית הראשונה שלה קיבלה איריס לפני כשמונה עשרה שנה. "פתאום קיבלתי שיחת טלפון מאדם ששאל אותי אם אני עוסקת בעבודות פסיפס ואם אני עושה פרויקטים ציבוריים. עניתי לו בחיוב למרות שלא היה לי כל ניסיון קודם בעבודות ציבוריות. הוא ביקש לבוא לראות עבודות שלי, דחיתי את הפגישה בשבועיים, ובזמן זה הכנתי תיק עבודות, תמונות של יצירות שלי מרוכזות באלבום. לאחר שבועיים הוא הגיע לביתי מלווה באדריכל. הסתבר שהוא קבלן, והשניים מכינים פרויקט עבור עיריית ראשון לציון. הפרויקט הוא גן גדול, בן ארבעים דונם, שיוקדש לברית ערים תאומות של ראשון לציון. העבודות שלי מצאו חן בעיניהם, והם הציעו לי לגשת למכרז כדי ליצור פסלים לגן זה.

בסופו של דבר זכתה איריס במכרז, וב"פארק ערים תאומות" בראשון לציון  קיימות יצירות פסיפס שלה. איריס ביטאה בעבודותיה את הקשר בין ראשון לציון והערים התאומות שלה. לדוגמא, אחת הערים  היא בראשוב ברומניה. איריס יצרה עבודת זכוכית שמראה קיר של בית כנסת, שנשאר לאחר הריסתו.

"נפתחה לי דלת לעולם שלא היכרתי. מאז המשכתי עם פרויקטים ציבוריים. יש עבודות שלי בערים רבות בארץ – כיכרות, איי תנועה, שילוט, גנים ציבוריים."

 תחום מיוחד שאיריס מתמחה בו הוא שלטי כניסה גדולים ליישובים שונים. היא הכינה 20 שלטים למושבים ב"מועצה האזורית לכיש", שלטים ל"מועצה האזורית עומר", ועוד. בשלטים הללו היא מדגישה את אופי היישוב, המיוחד לו, מה שמסמל אותו וגם מגמות לעתיד כמו התפתחות ופריחה. תכנון ויצירת שלט כניסה ליישוב מלווה בעבודת תחקיר מול תושבי המקום: מה חשוב להם שייזכר לדורות הבאים, מה מאפיין אותם, ואיך יראה העתיד שלהם. כל שלט הוא עולם ומלואו. 

רשמי ביקור

הוזמנתי לביתה של איריס לראות את עבודותיה ואת הסטודיו בו היא עובדת. הגעתי למושב שדה משה והיא קיבלה את פני בלבביות רבה. כבר בכניסה אל הבית היו תלויות עבודות זכוכית יפהפיות. הבית עצמו לוהק בלובנו, עם חלונות זכוכית גדולים מאוד, מבעדם נראית החצר, עליה נרחיב בהמשך. תקרות החדרים גבוהות, וכך התאפשר לאיריס ובן זוגה לתלות את ציורי הזכוכית שלה על הקירות הלבנים. בארונות עם דלתות שקופות ועל מדפים  יש פסלי זכוכית פרי ידיה.

זכיתי לסיור ולהסבר אמנותי. שתי תמונות זכוכית צבעוניות ענקיות 180/140 ס"מ מושכות את העין מיד עם הכניסה אל הסלון. "אלו ציורים בצבעי זכוכית קרים." מסבירה איריס את הטכניקה של עשייתם. "הזכוכית הענקית מונחת על השולחנות ואני מציירת עליה." אחת התמונות היא פורטרט צבעוני של נערה צעירה. מסתבר שהמקור היה תמונת שחור-לבן של איריס עצמה, שצולמה בהיותה תלמידת תיכון. "הגדלתי את התמונה שלי והכנסתי לתוכה צבע, המחשתי את סיפור נעוריי." היא מסבירה.

 בתמונה אחרת, מאוד מרשימה, נראות כמה דמויות של נשים. מסתבר שהתמונה נעשתה עבור אימה של איריס, כשזו היתה כבר בשלבי מחלת הדמנציה. איריס שילבה שם את תמונת אימה בצעירותה, בעת חתונתה, תמונה שלה עצמה של בתה, כלתה והנכדה. כל נשות המשפחה מחוברות בקשר עמוק ומיוחד ולכולנו מוח על הראש.

עוד יצירות מרתקות יש בסלון הבית ובמסדרונות. אחת מהן – טבעת של כדורסל שממנה משתלשלים חוטי זכוכית כיהלומים – יצירה של איריס כמתנה לבעלה הכדורסלן לשעבר במלאת לו שישים שנה. תמונה אחרת היא של בגד-ים ורוד, עשוי זכוכית גרוסה. זו מחווה לאימא שלה, שהיתה כאמור אשת בדים ועבדה 16 שנה עם המעצב גדעון אוברזון, יוצר בגדי-הים המפורסם. מעל פינת האוכל מתנוסס פסל שהוא גוף תאורה גם היא מחווה לאימה, ועשוי בטכניקת רקמת הזכוכית עם המבער.

ואז יצאנו החוצה, אל הצד האחורי של הבית. בחצר רחבת הידיים עם הדֶק המדורג ניתן ליהנות מהנוף מסביב וכמובן מעבודותיה של איריס, ביניהם פרחי זכוכית ענקיים יפהפיים. ואז נכנסנו אל הסטודיו שלה, בה נעשות העבודות. יש כאן שולחן גדול מאוד, המשמש את איריס לעבודה וכן לסדנאות וקורסים. יש בסטודיו תבניות וחומרים המשמשים לעבודתה ויצירות בשלבים שונים של העבודה. ניתן לציין את הסדר המופתי. "הכול חייב להיות פה מסודר וממוין היטב," מסבירה איריס, "כי יש סוגי זכוכית שונים, ובכלל יש צורך להיזהר לא לשבור דברים." איריס מראה את התנור לשריפת הזכוכית, שניתן לכוון אותו למעלות החום הנדרשות וכמובן גם למשך הקירור של היצירות. מסתבר שאיריס עורכת מחקר מעמיק לפני כל עבודה, "כאשר מזמינים ממני עבודה," היא מספרת, "אני יושבת עם המזמין, מראיינת אותו ולומדת על נטיותיו וציפיותיו מהיצירה. אחר כך אני מכינה סקיצה ומתחילה לעבוד."

פרויקט מעניין  עליו סיפרה איריס הוא טיפול באמצעות אמנות, שהיא מעבירה לקבוצת נוער בסיכון. הקבוצה מגיעה אליה פעם בשבוע והיא במגוון גילים, נערים ונערות שמפלטו ממסגרות חינוך. הטיפול בהם והקשר איתם נמשך אפילו בעת היותם חיילים או משרתים בשירות לאומי. בשיחות ששמעה איריס בעת המפגשים שלהם הסתבר לה שרובם ככולם עובדים כמלצרים. ואז עלה בדעתה רעיון כיצד לקדם אותם ולהכשירם לעוד תחומים. היא בנתה קורס בשם "אמן בקהילה", המגמה היא לתת להם כלים שיכשירו אותם להיות מדריכי אמנות בקהילה, שיוכלו להשתלב כמדריכים בגני ילדים, בתי ספר, צהרונים, מועדוניות נוער ומתנסים. בשלב ראשון הם יהיו עוזרים למורים או גננות, ובשלב שני – מדריכי אמנות עצמאיים. "אני מאוד מתרגשת מהפרויקט הזה," מעידה איריס על עצמה, "כי אני מרגישה שאני מצליחה להביא אותם למקום אחר, מתקדם יותר."

במושב

איריס ובן זוגה דגן קנו משק בשדה משה. "אנחנו אוהבים את האזור ואת המושב וחיים בו כבר שלושים שנה." אומרת איריס. "דגן הוא במקור מקריית גת, כלכלן בהשכלתו, מנכ"ל פארק התעשייה קריית גת. המקום הפך ל'עמק הסיליקון' הישראלי והרבה בזכותו." היא מעידה על בעלה. עוד היא מספרת, שאביו של דגן היה חקלאי, גידל בעיקר כותנה ב"חוות מרים" שהיתה ליד מושב כוכב מיכאל, ונתן שירות לחקלאי האזור.

איריס ודגן הם הורים לשניים. הבן עידו, בעל תואר שני בשיווק, חי בקיבוץ  גלאון עם רעייתו שני, בת הקיבוץ, ושלושת ילדיהם. הבת אביב נשואה לעמרי ואם לילד, חזרה לא מכבר עם משפחתה מאיטליה, שם למדה תכנון ועיצוב כלי תחבורה – מכוניות ויכטות. עתה הם מתאקלמים בארץ ומתגוררים במשק של ההורים בשדה משה. "הילדים שלנו התחתנו פה, בחצר המשק. אני מארחת בסטודיו קבוצות, עורכת ימי הולדת ואירועים קטנים עם פעילויות שונות. הילדים שלי גדלו במושב בכיף." מסכמת איריס. "זו היתה בחירה נכונה לקנות את המשק."

עדינה בר-אל

* נדפס ב"קו למושב", גיליון 1269, 2.2.2023.

* * *

תחזקנה ידיך מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, תמשיך לעמוד על דעתך ולפעול באופן מקצועי, ממלכתי ושקול – גם בניגוד לדעת השר הממונה עליך. הוא לא יכול לפטר אותך!

* * *

יונתן גורל

שכונת רחביה בירושלים

היהודים הספרדים ראשוני המתיישבים

תולדות השכונה קשורים ביהודים הספרדים שמשפחתי הענפה נמנים עמהם. סבתי ודודי גרו ב"בית ערבי" בפינת ברטנורא-בלפור, מול, כמה צעדים, למעון הרשמי של ראש הממשלה, הרחבות, התקרות הגבוהות, החלונות הגבוהים, היעדר סורגים, דלת כניסה עם חלונות, המבואה הפתוחה והרחבה, המרצפות המצוירות והמגרשים הפתוחים עם עצי האקליפטוס הגבוהים והמשתרגים – כל אלה בשנות ה-30 של המאה שעברה – עולם אחר. ואילו אנחנו, אימי, אחי ואני, גרנו ב"בית ויגוליק", בית המזכיר את הטירות העתיקות והמוצנעות, מרפסות עם קשתות מאבן, בפינתן, עמודי שיש אדמדם, האבן החיצונית גם היא אדמדמה, בחדר המדרגות, לאורך שתי הקומות, חלון מוארך המאיר מדרגה מדרגה. בחצר בור מים ענק, מרוצף, צבעוני ופונה לשלוש דירות, גוטליב, גרין, גורל.

בדירה של גב' גרין גר הסופר ישראל זרחי. לבית היו שתי כניסות, אחת מרחוב קרן קיימת בואך שכונת "שערי חסד" ועמק המצלבה, ושנייה פנתה לרחוב אהרן, כיום רחוב הר"ן, מכניסה זו נכנסו ישר למחסנים. כל משפחה החזיקה במחסן והיה גם מחסן כללי.

בבית זה עברנו את "מלחמת השחרור". מקלטים לא היו, בית משנות ה-30 של המאה הקודמת. לנו, לילדים, נערים שמורה ה"מצווה" של בניית "המקלט".  בפינת חרל"פ-הפלמ"ח היה מחנה צבא בריטי שנעזב ובו היו שקי חול לבצורים. באנו, רוקנו את השקים, הבאנו אותם לבית ובשלושת החלונות המלבניים הגבוהים של חדר השינה, שתי וערב, בנינו במו ידינו "מקלט" ששימש לא רק אותנו, גם את סבתי ודודי שבאו לגור איתנו, אחרי שנכנסו לביתם ברחוב ברטנורא ביום אחד שני פגזים, וגם לדיירים האחרים. אימת וההפגזה התחזקה. זה שפגז לא פגע בביתנו פגיעה ישירה – נס מהשמיים. המרפסת המצוירת היתה תדיר מתמלאת ברסיסי פגזים מפגיעות בבתי שכנים.

"המשפחה" התפלגה בהתיישבותה ברחביה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, כך – ברחוב אבן שפרוט, משפחת הסוחר האמיד אברהם סיטון, שהיה נשוי לדודה של אימי רחל. ברחוב אבן גבירול – משפחת דוויק, דודה נוספת של אימי, סוחר שעסקיו הגיעו לאפריקה ועוד. ב"מעונות עובדים" – פינת עזה- ארלוזורוב-ברטנורא – גרו השגריר והמנכ"ל יהושע בכר-שי, אח סבתי, בצלאל בצראוי, מנהל בית הספר ת"ת "בית אהרן" ורעייתו שושנה, אחות סבתי. ואילו ברחוב ארלוזורוב גרה בת שבע הלא נשואה עם ראש השבט "החלפן"(בעיר העתיקה) שמואל בכר-שי, ובהמשך ארלוזורוב גר הבנקאי העשיר, בן דודתה של אימי, אפרים חכמי ועוד...

התמקדתי בבני משפחתי. אזכיר עוד  את משפחות אלישר (רחוב אברבנאל), מולכו (רמב"ן), קורקוס (רמב"ן), ברוך (אברבנאל), ועוד.

כשבאו "הייקים" לגור ברחביה, קניגסוהפר, אבלס – שכנינו הקרובים, היה עלינו להתרגל ל"שלפשטונדה" וזה היה לפעמים קשה כי "מגרש הכדור-רגל" והחברים קראו וקרצו...

בין השכנים הקרובים פיזית היו יצחק בן צבי ודב יוסף. אז הם היו אנשי "הוועד הלאומי" ו"כנסת ישראל" .   בין קק"ל לרמב"ן חיבר גן. היום הוא מכונה "גן הכוזרי" ושם גם ישבנו וביטאנו "מילות אהבה" אלא שהנערות המחוזרות ביקשו "התחייבויות" וזה לא כל כך התאים למצבנו באותם ימים.

ואם ברופאים, השכנים שלנו פרופסור רחמילביץ ופרופסור קלייבר היו אלה שחרצו גורלות כמו גורלו של אבי ז"ל, שמת בהיותי בן שבע. גם אם שמם הלך לפניהם, הם לא הצליחו להציל את אבי מהמוות...

היום "רחביה" – סיפור אחר. אנשים אחרים, הדתה, מנהיגים כבר לא כל כך מבכרים לשבת שם, גם אם משפחת מרידור עודנה עונה לדופק בדלתה... ביתו של בן צבי הפך למרכז תרבות, כינוסים, ביטאונים. שלום לך ילדות מבעד למיתרי הזמן, שלום להוריי, האחד ב"הר הזיתים", השנייה ב"הר המנוחות", ושלום גם ל"גימנסיה העברית" שפלטה אותי מבין שורותיה כי לא היו לה כלים להתמודד עם יתום חולני חולמני. שלום שלום...

יונתן גורל

* * *

ברוך תירוש

מכובדיי, מאיר שלו ונחום ברנע,

הארץ כמרקחה, עם מהומת ההפגנות האלימות שמעכירות את החיים במדינה, ועוד טוב ש'מישהו' מייעץ ואולי גם מורה לחוגים המוכפשים בהפגנות, שלא להגיב על ההכפשות. ואכן, אוי לנו אם האיפוק המבורך ייפסק, והמוני המוכפשים ייצאו להפגין נגד המכפישים. וכהרגלי, אני משיג את 'המוסף לשבת', וממהר לקרוא את טוריכם, אך אינני מבין את המסר הכלול בהם.

אצלך, מאיר שלו, שמחתי לקרוא על הנערים והנערות במחיצתנו המתעלים לתפארת בנבכי מדעי הטבע, החי והצומח. אך, המדינה בוערת ונחום ברנע מתאר, ברוגע, את מגמת ראשי המפגינים – לשבש את השיגרה בארץ בשני תחומים, הצבאי והאזרחי, ולדעתו זה לא יהיה נחמד!  ועמיתיו מתארים את מגמת המפגינים, לחסום את הגישה לכנסת, בכדי למנוע הצבעת ח"כים של הקואליציה.

בלב דואב אתם מזכירים לי את הגעת צביה לובטקין ארצה עם חברתה מהמרד בוורשה, ואנחנו, כמאתיים אנשי פלי"ם, קיבלנו את פניהן במסדר לפידים מרגש, בחולות שדות-ים, קיסריה, ושרנו בקול את שירי הארץ ופלמ"ח. אחרינו, עמדו השתיים ושרו ביידיש, והמילים זעזעו אותנו: 'עיירתנו בוערת, ואתם עומדים עם זרועות שלובים.' ואנחנו, שהקדשנו את מרצנו להחזרת שורדי השואה לחיים ולהעפלה ארצה, נשבר לנו הלב, בהבנה שזו האמת שהוטחה בפנינו.

ואתם, האומנם אתם מאמינים במה שנאמר בהפגנות ונכתב ב'ידיעות אחרונות' – "תתחילו לפחד!  הדרת נשים מהמרחב הציבורי, לא תיחשב עבירה  על החוק,  בג"ץ לא יוכל להגן מפני אפלייה בשוק העבודה, והמאבק הפמיניסטי יחזור עשורים אחורה. ההפיכה המשפטית תפגע בכולכם, והפגיעה תהיה מיידית ואנושה!"

האומנם? אישור מינוי שופטים ע"י ועדה בכנסת, תוך הבטחת איזונים ובלמים בין הרשות המבצעת, המחוקקת, והשופטת – אכן יפגע אנושות בציבור הישראלי?

האם ניסיון השתלטות על המדינה וחסימת כבישים ראשיים ע"י מיעוט שנכשל בבחירות, ראויים להיחשב כדמוקרטיה?  ומה מקור המשטמה המונעת מיאיר לפיד בני גנץ ואביגדור ליברמן, לצרף את הח"כים שלהם לשאר הח"כים הנאורים – להקמת ממשלה איתנה ללא הסחטנים? אישית, לא הצבעתי לליכוד, היות שפרופסור נודע ביקש שנצביע לרשימה בה הוא עשוי להיבחר, וכוותיק פלמ"ח-פלי"ם, אין לי עניין לראות דמויות כבן גביר וסמוטריץ בממשלה, אליה הם ומרעיהם צורפו עקב התנכרות עמיתיכם.

ובאשר לנתניהו, לאחרונה אפילו 'ידיעות אחרונות' פירסם ש"ישראל שנייה בצמיחה מבין המדינות המפותחות." ולפני שלוש שנים, ביום עיון אוניברסיטאי, הרצו שלושה בכירי מודיעין, על העוצמה המדינית כלכלית וצבאית, ברמת המדינות המפותחות, שפיתחה ישראל בעשור שעבר – לעומת שכנותיה שמצבן הידרדר, וכיום אינן מהוות לישראל בעייה ביטחונית. 

לאחר הפסקה, עלו שלושה ח"כים ותיארו בחומרה את מחדלי נתניהו, ההורס לדבריהם את המדינה באורח שלא ניתן לתיקון. ואני הקטן הרמתי יד ושאלתי: "בשעה שעברה שמענו כיצד הממשלה פעלה להפליא בעשור שעבר, ומדוע אנו מרשים היום לנתניהו להרוס את הכול?"

צחוק ומחיאות כפיים מילאו את האולם, והח"כים הנבוכים עזבו ללא מילה.

אלה פני הדברים, ולא אתיימר לשכנע אתכם בהתנערות מהמשטמה המאכלת בציבור הישראלי משנות ה-30, דרך ההתנגדת להקמת המדינה, תוך הכפשת בן גוריון, וסילוקו ממפלגה והממשלה כ"ארכי פשיסט"!  אולם,  אקווה שדווקא עקב מבולקת המשטמה המתרחשת עכשיו, יתחולל שידוד מערכות חברתי בציבור, ושוב תיתכן הסכמה לאיחוד בקרב שורות הישראלים-הציונים, ותוקם ממשלה נאורה, ללא סחטנים.

ואכן, כמאמר המשורר, עברנו את פרעה, ונעבור גם את מארת המשטמה וההתנכרות.

מוקירכם,

ברוך תירוש

הקטן שבטי ישראל

‏ DATE \@ "d MMMM, yyyy" \h ‏י"ב ניסן, תשפ"ד –  DATE \@ "d MMMM, yyyy" ‏20 אפריל, 2024

* * *

נעמן כהן

מטרות ההפיכה המשטרית

איראן על סף התחמשות בנשק גרעיני, הזירה הביטחונית בקרב ערביי יו"ש, ואזרחי ישראל הערבים על סף פיצוץ בדומה לפרעות 2021, ארה"ב עקב עצמאות אנרגטית, וירידת החשיבות של המזרח התיכון, פלוס שינוי דמוגרפי פנימי – הולכת לקראת שינוי מדיניות התמיכה בישראל והראייה לכך היא ההצהרה האחרונה בקשר להתנחלויות, ומול כל הבעיות הללו מה מצא בנימין מילקובסקי-נתניהו לצאת דווקא עכשיו עם המהפכה המשטרית? מהם המניעים למהפכה המשטרית? למען מי היא נועדה? ומי עשוי להרוויח ממנה ע"פ יוזמיה?

חסידי הרפורמה המשפטית טוענים ובצדק שיש הרבה דברים לתקן במערכת המשפט למען הדמוקרטיה ולמען חוזקה של מדינת ישראל.

אחת הטענות המוצדקות למשל היא הטענה שלא תקין הוא שלמרות החוק האוסר על תומכי טרור להיבחר לכנסת, פעם אחר פעם פוסקים שופטי בית המשפט העליון בניגוד לחוק המפורש, שיש להתיר לתומכי טרור ולשוללי קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית להתמודד לכנסת, וזאת על סמך אמתלות מוזרות הנגזרות על ידיהם בפלפול משפטי מחוקי היסוד.

זו בהחלט מכשלה שיש לתקן, לטובת מדינת ישראל והחברה הישראלית, ע"י רפורמה משפטית.

לעומת זאת חסידי ההפיכה המשטרית (בניגוד לרפורמה המשפטית) מסמנים להם מטרות מעבר לסתם תיקון שאותו ניתן לעשות בניחותא תוך הסכמה ציבורית רחבה, לגביהם מטרות ההפיכה המשטרית שונות לחלוטין ואם תמומשנה הן עלולות לפגוע אנושות במדינת ישראל ובחברה הישראלית.

מטרות ההפיכה המשטרית לפי תומכיה:

1. מטרת החרדים: למפלגות "יהדות התורה", וש"ס החרדים, יש שתי מטרות להפיכה המשטרית שעליהן הן נלחמות עד הסוף:

א. ביטול יכולת בית המשפט לשפוט ע"פ עיקרון השיוויון ופסיקת הסבירות שיאפשר להם פטור מגיוס לצה"ל.

ב. ביטול יכולת בית המשפט לשפוט ע"פ עיקרון השיוויון ופסיקת הסבירות שיאפשר להם לקבוע על פי החוק הדרת נשים.

שתי המטרות האלו אם תושגנה עלולות להביא פגיעה קשה במדינת ישראל ובחברה היהודית. ולמותר לציין שרוב תומכי הליכוד דווקא מתנגדים נחרצות למטרות האלו. (לעומתם הערבים  דווקא תומכים).

2. מטרות נתניהו ודרעי: לאריה מכלוף דרעי ולבנימין מיליקובסקי-נתניהו יש שתי מטרות בהפיכה המשטרית:

א. החזרת דרעי לתפקיד שר למרות פסיקת בג"צ, ע"י ביטול או החלשת כוחו של בג"צ.

ב. היחלצות מיליקובסקי-נתניהו מהמשפט אליו נקלע.

שתי המטרות האלו נתמכות ע"י רוב תומכי הליכוד והחרדים, ואם תושגנה עלולות להביא פגיעה קשה במדינת ישראל ובחברה היהודית.

3. מטרת סמוטריץ: מטרת בצלאל יואל סמוטריץ והציונות-הדתית (באמצעות שליחו שמחה דן רוטמן) היא לעקר את יכולת בג"צ לפעול נגד פעולות המתנחלים ביו"ש, ולאפשר להם יד חופשית.

4. מטרת לוין ואמסלם: ליריב לוין ולדוד אמסלם המטרה היא נקמה.

א. יריב גדעון לוין, אחיין מדרגה שנייה של אליהו לנקין מפקד אלטלנה, שואף לנקום ביורשים של אלו שדיכאו את ניסיון הפוטש של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין בפרשת אלטלנה. שנים הוא מתכנן להעלותה ממצולות הים ולעשות ממנה אנדרטה לניסיון הפוטש מול חופי תל אביב. בהפיכה המשטרית הוא רואה נקמה ראויה.

(חסידי תורת הקונספירציה בליכוד טוענים שמטרת לוין במאבק ההפיכה המשטרית היא להביא את נתניהו לנבצרות ולרשת את מקומו, אבל אנחנו נעסוק רק בגלוי ולא בנסתר).

ב. דוד אמסלם מדבר על מהפכה (לא סתם הפיכה) של היהודים המערביים-מוגרבים-אפרו-מרוקאים (אמסלים, ביטנים, ואפללואים) שמטרתה נקמה באשכנזים "הפריווילגים עם המרצדסים והרולקסים" כפי שהוא מגדיר אותם. לדידו משטר שיוכל בכוח רוב בכנסת ללא בג"צ לקבוע שאשכנזים לא יוכלו לבחור או להיבחר הוא משטר ראוי. כמובן שהוא אינו לוקח בחשבון שבמשטר כזה יוכלו בנסיבות אחרות למנוע מכל המרוקאים לבחור ולהיבחר. שהרי אחרי ההפיכה המשטרית מי יוכל למנוע מרוב בפרלמנט לקבוע כל החלטה?

הנזק לישראל מניסיון ההפיכה המשטרית

בינתיים נראה שניסיון ההפיכה המשטרית (בניגוד לרפורמה המשפטית) בבר הביא נזק גדול למדינת ישראל ולחברה היהודית. נזק כלכלי שמידותיו עדיין טרם ידועים, ונזק תדמיתי-פוליטי המחליש את ישראל במאבקה נגד איראן והפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, והחשוב מכל נזק פנימי של פילוג בחברה הישראלית המסכן את יכולת עמידתה באתגרים הקיומיים.

המאבק נגד ההפיכה המשטרית מביא פרדוקסלית חלקים בחברה להזדהות עם האוייב.

הדוגמה הבולטת היא שאקטיביסט פרו-איסלמי התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי כמו רוגל אלפר יכול עתה להכריז בפומבי: "נהפכתי למיינסטרים."

"לפני חמש שנים," כותב רוגל אלפר, "הייתי כמעט היחיד בתקשורת שהתריע מפני הפשיזציה העמוקה של החברה הישראלית. 'פרובוקטור'. 'טרול'. כיום נהפכתי למיינסטרים.

"מחאת יום הכיפורים העיפה את שלטון מפא"י הרקוב. המחאה העכשווית תעיף את הביביזם המושחת. אחרי יום הכיפורים התרחש מהפך בגין, וגם המחאה הזאת תיילד מהפך פוליטי. עליו לחתור ליצירת דו-קיום הוגן יותר עם הפלסטינים ולעקירת סרטן הכיבוש מהגוף הישראלי. קודם עוצרים את הפשיזם של יריב לוין, ואחר כך עוצרים את הפשיזם המשיחי של כ-100 אלף מתנחלים שמרעילים את הדמוקרטיה הישראלית. המרכז הפוליטי שיתייצב מולם יהיה לא פחות מחויב לאידיאלים שלו מאשר הם לשלהם, ולא פחות מחושל במאבק אידיאולוגי מר. מהמחאה הדמוקרטית הזאת אין הליכה אחורה."

רוגל אלפר, "כך נהפכתי למיינסטרים", "אל-ארצ'י" 20.2.23)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-02-20/ty-article-opinion/.premium/00000186-693f-d22b-ad9e-7f7ff57d0000

הנה כי כן אם תומכי ההפיכה המשטרית מתרצים אותה בחיזוק ישראל ע"פ "המחנה הלאומי" נראה בעליל כי המאבק למען ההפיכה המשטרית עתה אינו שווה את מחירו, אלא יש בו רק נזק וסכנה גדולה. עדיין לא מאוחר, על כל הצדדים לשבת בעקבות קריאת הנשיא ולגבש ביחד בהסכמה רחבה רפורמת תיקון משפטית, ולגנוז לאלתר את ההפיכה המשטרית.

ואלה שופטיך העליונים ישראל

בית המשפט העליון עם רוב מזרחי

אחד הטיעונים של חסידי ההפיכה המשטרית הוא שיש לשנות את הרכב השופטים בבית המשפט העליון עקב היעדר שופטים "מזרחיים", ולכן יש למסור את מינוי השופטים לממשלה.

אז הנה הרכב בית המשפט העליון:

אסתר שובקי-אבני-חיות נשיאת בית המשפט העליון – מזרחית (אוסט יודה)

עוזי פוגלמן משנה לנשיאת בית המשפט העליון – מזרחי (אוסט יודה)

יצחק גולדפריינד-עמית שופט בית המשפט העליון – מזרחי (אוסט יודה)

נעם סולברג שופט בית המשפט העליון – מזרחי (אוסט יודה)

דפנה בריק-ברק-ארז  שופטת בית המשפט העליון – מזרחית (אוסט יודה)

ענת ברון שופטת בית המשפט העליון – מזרחית (אוסט יודה)

דוד מינץ שופט בית המשפט העליון – מזרחי (אוסט יודה)

יוסף אלפריח-אלרון שופט בית המשפט העליון – מזרחי (יליד מוצול – עיראקי-כורדי)

יעל אריאלי-וילנר שופטת בית המשפט העליון – מזרחית (אוסט יודה)

עופר גרוסקופף  שופט בית המשפט העליון – מזרחי (אוסט יודה)

אלכס שטיין שופט בית המשפט העליון – מזרחי (אוסט יודה)

גילה כנפי-שטייניץ שופטת בית המשפט העליון – מערבית (מוגרבית מרוקאית)

חאלד כבוב שופט בית המשפט העליון – מזרחי (ערבי-מוסלמי)

יחיאל מאיר כשר שופט בית המשפט העליון  – מזרחי (אוסט יודה)

רות רונן שופטת בית המשפט העליון – מזרחית (אוסט יודה)

קרן אזולאי רשמת בית המשפט העליון (שופטת בית משפט השלום) – מערבית (מוגרבית מרוקאית).

ליאור משאלי שלומאי רשמת בית המשפט העליון – מזרחית (מוצא לא רשום)

https://supreme.court.gov.il/Pages/Judges.aspx

לסיכום: בבית המשפט העליון יש: 

13 שופטים מזרחיים (אוסט יודה), 1 מזרחי (עיראקי-כורדי), 1 מזרחי (ערבי-מוסלמי).

1 שופטת (מערבית-מוגרבית-מרוקאית) 1. רשמת (מערבית-מוגרבית-מרוקאית).

ודוק: אחוז השופטים המערביים-מוגרבים-מרוקאים עולה על אחוז השופטים המזרחיים-ערבים מוסלמים. האם דוד אמסלם רוצה במהפכה בה יתוקן אחוז ייצוג הערבים בהתאם לשיעורם באוכלוסייה?

האמת מעל לכול

שבחים ליוסף גסינביץ'-אחימאיר. שבמאמרו "אף על פי" במוזיאון חיל הים ("חדשות בן עזר" 1823) הוא הביא ציטטה מוולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי שאמר: "חסלו את הגולה, ולא – הגולה תחסל אתכם." ולא חזר על השקר הישן שז'בוטינסקי חזה את השואה.

סימני שנות השלושים

הפשיסטים שניסו לפגוע בדמוקרטיה ומנוע את יציאתה של ח"כ רוויטל רדינסקי-גוטליב מהבית עם בתהּ עם הצרכים המיוחדים, ואחר לעבודתה בכנסת – ראויים לכל גינוי.

יפה עשה ראש האופוזיציה יאיר למפל-לפיד שתקף אותם: "אני מגנה בתוקף את המצור על ביתה של ח"כ טלי גוטליב, אם לילדה עם צרכים מיוחדים, ואת העובדה שלא איפשרו לה להוציא את הילדה למסגרת," אמר. "זו אינה דרכנו. זו אינה דרכה של המחאה. שולח לטלי חיזוק ולבתה חיבוק."

https://www.ynet.co.il/news/article/r1zjdqgro#autoplay

רועי נוימן, מראשי המחאה נגד הרפורמה, על חסימת דלת ביתה של ח"כ טלי גוטליב: "לכל פעולה דמוקרטית שהיא לא אלימה יש גב מאיתנו."

"אנחנו כל הזמן מחריפים את המאבק. אם נגיע לימים של קריאה שנייה ושלישית המדינה לא תתפקד במשך ימים ארוכים עד שהממשלה תבין שאין לה לגיטימציה להעביר את הדברים האלה, וזה יעצור."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=782592&forum=scoops1

ייאמר ברורות, הפשיסטים שניסו לפגוע בדמוקרטיה ומנעו את יציאתה של ח"כ רוויטל רדזינסקי-גוטליב מהבית עם בתהּ עם הצרכים המיוחדים, ואחר כך לעבודתה בכנסת – ראויים לכל גינוי. מניעת חבר כנסת בלי קשר לדעותיו להגיע לכנסת היא פעולה אלימה נגד הדמוקרטיה.

איפה יאיר גולדנר-גולן כשצריך אותו? הפעם אלו באמת סימני שנות השלושים.

נ.ב. יש לזכור רק כי אלו הם קבוצה קטנה והם אינם משקפים את פני המוחים.

למי אנחנו דומים?

למי דומה עפרי בוים-אילני?

על עיתונאי "אל-ארצ'י", שהכריז על עצמו כהתגלמות ויינינגר של ימינו, עפרי בוים-אילני, והחלטתו להפסיק לחגוג את חג החנוכה משנאת היהדות כבר כתבתי ("חדשות בן עזר", 1809), והנה עתה הוא קובע: "אנחנו משווים את עצמנו להונגריה, אבל אנחנו דומים יותר לאפגניסטן. תחת השפעת הכוחות הפונדמנטליסטיים, ישראל מתרחקת יותר ויותר מהשפעת המערב. וכמו בחלקים אחרים במזרח התיכון, עשוי להגיע הרגע שבו האמריקאים יחליטו לחתוך הפסדים.

רק חברי ה"קבוצה האשכנזית-חילונית מודאגים מהמצב," קובע בוים-אילני, "הייתי בהונגריה לפני כמה חודשים. ארץ עם מוזיאונים, אופרה וזאכר טורט. אמנם, ממשלת אורבן שולטת באמצעי התקשורת ומציפה את המרחב הציבורי בקמפיינים נגד 'תעמולה פדופילית' של להט"בים. ויש בעברה של הונגריה צלקות של משטרים אפלים. ובכל זאת, הונגריה חברה באיחוד האירופי ושוכנת על הדנובה, שעתיים מווינה. היינו מתים להיות הונגריה.

"האירועים שמתרחשים בישראל 2023 ובאפגניסטן 2021 שייכים בחשבון אחרון לאותו תהליך. גם כאן יש אליטה פרו-מערבית שמאבדת שליטה על הטריטוריה, נדחקת אל הקיר, ובאותה שעה מתחילה לחפש את הדרך החוצה.

"יוצאי אירופה שחיים בישראל," מעיד בוים-אילני על עצמו, "לא באמת הצליחו להשתרש במקום הזה ולהיטמע באוכלוסייה המזרח-תיכונית. ממש כמו במאה ה-19, אנחנו מתקיימים בזכות קפיטולציות מטעם מעצמות המערב. בנקודת הזמן הנוכחית אין טעם להתחסדות ולדיבורים סנטימנטליים על השתלבות במרחב, שבעצמם נעשים לרוב במימון קרנות גרמניות."

ומיד הוא מעיד על עצמו: "אני מתקיים רק בזכות הכסף האירופי. כבר עשור וחצי אני חי ממקורות מימון אירופיים או אמריקאיים: משקיעים גרמנים, קרנות הולנדיות, מוסדות אקדמיים ניו-יורקיים. רק לאלה יש איכשהו אינטרס לתחזק טיפוס כמוני. זה לא רק עניין של כסף: האוריינטציה שלנו היא מערבית, מקורות ההשפעה הם מערביים, והאופק הוא מערבי."

האם הבנתם? הוא קובע שהוא מקבל כסף מהגרמנים כדי להשתלב במרחב הערבי-מוסלמי, ומלין על ישראלים שכן לדבריו משתלבים במרחב זה.

"מה לעשות בינתיים?" ממליץ בוים-אילני, "להיאבק, אבל גם לזכור מאין באנו. כמו אבותינו היהודים בכל הדורות, אנחנו יונקים מעטיניהם של הכוחות האימפריאליים. זו לא בושה להיות נייד: זה מה שמבדיל אותנו מהעצים. גם מי שנשאר פה פיזית, טוב יעשה אם יהדק את האחיזה בכסף הגלובלי. וברגע מסוים, שבו ספינת החלל תעלה בלהבות, נצטרך להורות, כמו בסדרה מסע בין כוכבים: "Beam me up, Scotty."

(עפרי אילני, "אנחנו משווים את עצמנו להונגריה, אבל אנחנו דומים יותר לאפגניסטן", "אל-ארצ'י", 15.2.23)

https://www.haaretz.co.il/magazine/underthesun/2023-02-15/ty-article/.highlight/00000186-5493-de9f-a9be-d5d3f89d0000

אז בוים-אילני מתפרנס מהגרמנים מכסף הקפיטליזם הגרמני, ובהתנשאות רואה עצמו "אירופי" (אשכנזי) ואותנו הישראלים הוא רואה כאפגנים. (הוא כמובן מפחד לומר ערבים-מוסלמים שמא יואשם בגזענות).

כבר כתבתי שמעניין שבשנאת ישראל (לא בהלל לקפיטליזם הגרמני ממנו הוא מתפרנס) התפוח לא נפל רחוק מהעץ. כאב כן בנו. גיורא בוים-אילני אביו של עופר בוים-אילני, התחנך בקיבוץ "השומר הצעיר" גן שמואל. בילדותו ילדי קבוצתו שלחו לכאורה מכתבים לילדי כפר נוער בברית המועצות, בעקבות קריאת הספר "פואמה פדגוגית" של הרוסי מקרנקו בכיתתם. המחנך בניו גרינבוים הוא זה שקרא באוזניהם את הספר והוא שיזם את "משלוח המכתבים", שלעולם לא עשו את דרכם מעבר לביתו הפרטי. המכתבים התגלו בעליית הגג של בניו.

בין השאר נכתב ע"י הילדים לפני עשרות שנים: "שום דבר בה בישראל לא הגיע לרמה גבוהה כשלכם (בריה"מ). מתי משטר זה יתחלף? לזאת אנו מצפים בעתיד הקרוב" (גיורא אילני), או "אנו חברי המפלגה של מפ"ם וחברי הקיבוצים והקיבוץ גן שמואל, מקווים להגיע ביום מן הימים למשטר כמו שלכם" (תלמה יסעור).

http://mosad.ganshmuel.org.il/cgi-webaxy/item?249

האב רצה קומוניזם סובייטי, הבן קפיטליזם גרמני, שניהם שווים בשנאת ישראל.

איך אמר יעקב חזן: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות." מסתבר שגם דור של אוטו-אנטישמים.

אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה

הרב אורי עמוס שרקי, אבא של יאיר שרקי שיצא מהארון וריגש רבים בדבריו הכנים על אהבת בנים עם אהבת הקדוש ברוך הוא, פירסם ב-2018 חיבור הומופובי שנקרא "להט"ב היות האדם לבדו" המופיע באתר של הרב,

החיבור נפתח בקריאת תיגר על עצם הלגיטימיות של הקהילה הלהט"בית. לפי הרב שרקי, "אין 'קהילה' להט"בית. יש לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים." השימוש במונח "קהילה", כותב הרב, מניח מראש שיש לה זכויות אינהרנטיות, אבל לא כל תכונה משותפת לקבוצת אנשים הופכת אותם לקהילה. כפי שלא מדברים על קהילת בעלי העיניים הכחולות או על קהילת אספני הבולים, כך, לדעתו, אין לדבר על קהילת הלהט"ב. הרב שרקי מייחס להומואים יצריות, ולא אהבה, מהלך מובהק של דה-הומניזציה. העדפה של בני מינך, לפי הרב שרקי, היא בהמית.

לסיכום החיבור, הרב שרקי משייך את ההומוסקסואליות לקץ האנושות, לא פחות ולא יותר. הוא גם מסביר מדוע אין להתחשב במדע בהקשר הזה, כלומר בגוף עשיר של מחקרים שמוכיח שהעדפה וזהות מינית אינן ניתנות לשינוי, שזוגיות הומוסקסואלית אינה פחותה מזוגיות הטרוסקסואלית ושילדים במשפחות חד-מיניות אינם אומללים יותר מילדים במשפחות הטרוסקסואליות. גם במקרה הזה, הוא טוען שאלה אינן שאלות מדעיות, אלא ערכיות, וכי קיים "טרור" בקהילה המדעית שלא מאפשר מחקר פתוח ביחס לשאלות הללו.

דה-הומניזציה וסימון של להט"בים כאויבי המדינה והאנושות.

המשנה של הרב שרקי ממקמת אותו לצד ההומופוב אביגדור פישהיימר-מעוז, ושות', עם השפעות ניכרות של הרב טאו.

(נועה לימונה, "אחרי קריאה בטקסט של אביו המילים של יאיר שרקי צורבות עוד יותר", "אל-ארצ'י", 19.2.23)

https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/parenthood/2023-02-19/ty-article/.highlight/00000186-69f1-d772-a387-6ffdc8cd0000

בתשובה לשאלת אמנון לוי "איך כאבא של יאיר שרקי חווית היציאה שלו מהארון, כל העולם חיבק אותו, לך אני מניח שזה היה לא פשוט, קשה אולי אפילו," ענה הרב שרקי (לאחר שהילל את ההפיכה המשטרית): "אני רק יכול לברך את יאיר שיחזור בתשובה שלמה בקרוב. אני לא נכנס לבחירות האישיות של יאיר ואני מברך אותה שיחזור בתשובה שלמה וישא אישה... שיחיה חיים מאושרים, יביא ילדים מאישה ועוד יכתוב על זה ספר שעליו תראיין אותו."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=782682&forum=scoops1

קשה שלא לראות את הדרך הקשה שעבר יאיר שרקי בחיים עד כה. למרבה הצער אין אדם יכול לבחור את אביו, אבל תמיד יכול לבחור את דרכו שלו בחיים. האם על אב כזה גזען חשוך נאמר "כבד את אביך" למען יאריכון ימיך? מבורכים האבות שזכו לבנים כיאיר שרקי.

שלילת אזרחות למחבלים ערבים

מפלגת העבודה בדרכה של מרצ

ברוב של 94 תומכים מול עשרה מתנגדים אושרה ההצעה לבטל את האזרחות או התושבות של מי שריצו מאסר על עבירות טרור וקיבלו תגמול מהרשות הפלסטינית. ולגרש אותם לשטחי הרשות הפלסטינית. מפלגת העבודה לא הצטרפה לקונזנזוס היהודי ונעדרה מההצבעה בנימוק שהיא "בעד מלחמה נחושה בטרור ונגד ריסוק מערכת המשפט," וציינה כי תמכה "עקרונית" בהצעת החוק בקריאה הראשונה. עם זאת, "לא יעלה על הדעת לצפות מאיתנו לתמוך ולתת יד למהלכי הממשלה הקיצונית הזו כאשר באמתחתם צבר חוקים שמקודמים במהירות שיא שישמטו את התשתית הדמוקרטית וההגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל."

נתניהו לא השתתף בהצבעה.

(נעה שפיגל, ג'קי חורי, "הכנסת אישרה את החוק לשלילת מעמד ממחבלים ערבים", "אל-ארצ'י" 15.2.23)

https://www.haaretz.co.il/news/politi/2023-02-15/ty-article/.premium/00000186-554a-d900-a7de-fd7f3c120000

למרות שמפלגת מר"צ הצביעה בכנסת עם המפלגות הערביות בעד מימון מחבלים רוצחים ובני משפחותיהם מכספי המיסים שישראל גובה, דווקא המצביעים הערביים נטשוה והיא ירדה מתחת לאחוז החסימה. ההליכה של מפלגת העבודה, המפלגה של בן גוריון שייסדה את המדינה, בדרכה של מר"צ, תוביל גם אותה לפח האשפה של ההיסטוריה. חברי הכנסת של העבודה, מרב קסטנר-מיכאלי, נעמה לזימי, רביי גלעד קרבינסקי-קריב, אפרת רייטן: בושה! בושה! בושה!

אתנחתא קומית סיפק ח"כ אחמד כאמל אחמד א-טיבי (התומך בטרור האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי) שהצביע נגד שלילת אזרחות ממחבלים כשאמר: מדוע לא נשללה האזרחות מיגאל עמיר?"

https://www.kipa.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/1151754-0/

אבל אולי יש כאן באמת חדשה מסעירה. אולי יגאל עמיר כדברי טיבי קיבל מימון לרצח מהרשות הפלישתית? או אז בהחלט יש לשלול את אזרחותו כאמור בחוק?

זמר תומך טרור

לשמחתו של טיבי, הזמר הפלישתי-עזתי מחמד עסאף (שחי באמירויות) שבעבר נמנעה כניסתו לישראל בשל ההסתה שלו לטרור (שירים לעידוד פיגועים, התפארות ברצח ישראלים) נמצא כעת בביקור בישראל (שאותה הוא מכנה פלסטין). איפה ממשלת הימין מלא מלא בדיוק? למה מחבלים נכנסים לפה?

https://twitter.com/GND_arabic/status/1627053748542644224

נכון, יש לזה קשר לרפורמה המשפטית אך לא להפיכה המשטרית.

מבית הפנקייק לכנסת

חבר כנסת אלמוג כהן מעוצמה יהודית, שבמקצועו מנהל בית פנקייק בבאר שבע, ערך שידור חי מהכנסת כשלידו מגחך ח"כ אריה מכלוף דרעי.

לחברי הכנסת הערבים הוא קורא כבשים. "אתה מדבר איתם בשפה שלהם, הם מבינים אותך. כמו כבש."

כך למשל, צילם חבר הכנסת כהן את אחמד טיבי תוך שהוא אומר: "רופא? בכלב שלי לא הייתי נותן לו לטפל." בהמשך פנה גם לחבר הכנסת עופר כסיף ואמר: "אתה מדבר איתם בשפה שלהם, הם מבינים אותך. כמו כבש, ככה צריך לדבר איתם. חברים, אני לא אומר לו להיות בשקט בעברית כי הוא לא מבין עברית."  לערבים הוא קורא ברה ברה וליהודים גזגזו.

על חברת הכנסת מירב איובי-בן-ארי מיש עתיד אמר: "מירב בן-ארי זו עם הקול של המראווה שעושה ספונג'ה."

בזמן ההצבעה, כהן נשמע אומר לסגן השר אביגדור פישהיימר-מעוז: "מנצחים את העריצות של גדול רומסי זכויות האדם אהרן ברק, הצבוע החלול הזה שדרס את כולנו. היום אנחנו מצביעים ואומרים לו, יאללה ברה, גזגז." בתגובה לדבריו, סגן השר פישהיימר-מעוז נראה מחויך.

https://13tv.co.il/item/news/politics/politics/almog-cohen-903437464/

דומה שאלמוג כהן מתעלה על אורן חזן. מישהו אגב יודע מה זה "הקול של המראווה שעושה ספונג'ה"?

נעמן כהן

* * *

אהוד: האם ראשי הממשלה בנט 5 מנדטים ולפיד החכם דאגו בכוונה ברורה שלא יהיה מעון ראש ממשלה תקין ומשופץ בבלפור בירושלים, שאליו יוכל נתניהו לחזור לאחר שהם יפסידו בבחירות?

בזכותם אין לראש ממשלת ישראל מעון רשמי!

ולפיד בחוצפתו עוד מעז להשמיץ את נתניהו על בקשתו להשתתפות ממשלתית באחזקת ביתו בקיסריה ודירתו-מעונו בירושלים!

* * *

שנת ה-75 למדינת ישראל

ישראל זמיר [1929-2014]

לכבות את השמש

רומאן

'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ, 2004

"... כי רמסנו המדורה ופני-הנער כיסינו אֵפֶר.

אֶת מַצְפונֵנו שֶׁנִקרע תָפְרָה הָעֵט הָאֲרורָה

מִלִים מִלִים לְתִפְאָרָה,

אֲבָל הַדם קורֵע תֵפֵר."

מתוך "להיות עפר" מאת עוזר רבין

פרק א': ילד-חוץ

"רוץ בכל הכוח, זגזֵג בין קליעים, עקוף פגזים מתרסקים, הצל את חייך!"

לא היה כל סיכוי לדעת היכן ייפול הפגז הבא, לפנינו או מאחורינו, ומהיכן יורים עלינו.

ביזיון! טירוף-דעת, שיגעון לשלוח באישון-ליל את גדוד 13 בגשם סוחף ובבוץ טובעני אל תוך מובלעת מצרית בעומק האויב, עם פקודה מפורשת: "מקדו עליכם את כל אש צבא מצרים החונה ברצועת-עזה. עליכם להחזיק מעמד יממה תמימה על גבעה ארורה זו, שגובהה 86 מטר מעל פני הים."

ידענו, אנחנו ההטעיה, הכוח המרכזי יכה במקום אחר.

מי ששלח אותנו במזג-אוויר כה סוער – הקריב אותנו. מדוע לא דחו את הפעולה כאשר התברר כי שיירת הדרג השני, ובה תותחים אנטי-טנקיים, מטולי פיאט, ארגזי תחמושת, תרופות ומזון – לא תגיע?

ידענו, אנחנו אבודים, חיים על זמן שאוּל. במה נבלום טנקים, שריוניות, וחטיבות רגלים שיסתערו עלינו גל אחר גל?

עשרות תותחים ומרגמות כבדות כתשו אותנו ללא רחם. טנקים שעטו, שריוניות ירקו לשונות אש – וחיילים אחוזי להבות, לפידים חיים, רצו כמטורפים, צרחו מבהלה ומכאבי תופת. מנגנוני הירי שבידינו נסתמו בבוץ. פגזי פיאט אזלו, רימונים ובקבוקי-מולוטוב התרוקנו מאשפותינו וכל שנותר היה לרוץ אל מול האש, לנפנף ברובה שאינו יורה ולצרוח בגרון ניחר בתקווה קלושה שהאוייב ייבהל וינוס.

עשרים טנקים מצריים החלו לחמם מנועים בתחתית הגבעה ובעוד רגע ישעטו כלפי מעלה. ומה אז? ובאמצע כל אלה הגיח חייל שלנו מתוך שוחה והחל לצעוד מול השריון המצרי כשהוא מתנדנד, ידיו שמוטות, גבו שחוח וראשו נטוי כלפי מטה. עדיין לא ידענו לכנות תופעה זו בשם "הלם-קרב". עשרות פצועים שיוועו לעזרה-ראשונה, ותיקי החובשים ריקים. ברדת היום תסתיים המשימה, הגדוד ייסוג והנפגעים יפונו. אך כיצד מחזיקים מעמד עד בוא החשכה? הן לסגת לאור יום פירושו להפקיר את חבריך הפצועים ולגזור עליהם מוות.

"אל תשאירו אותי פה," בכה פצוע שרגליו רוסקו. לפתע הניף את ראשו כלפי מעלה וזעק:

"אלוהים, כבה את השמש, שנוכל להתפנות!!" ובהומור, שלא נטשוֹ ברגעים קשים אלה, המשיך: "הלוא כבר עשית משהו דומה בעמק-איילון..."

מפקד חזית-הדרום יגאל אלון התעקש שהגדוד ייצא למשימה בכל מזג-אוויר והבטיח סיוע ארטילרי, הפצצות מן האוויר.

היכן כל אלה!

החייל שנשאתי על גבי בכה, נאנק מכאבים, התחנן שאניח לו למות. ביד אחת נתלה על צווארי ובשנייה הִכה על ראשי. הוא צרח, נשך, שרט. מי שעבר לידנו עצר בתדהמה: חייל נשא חייל ושניהם מגואלים בדם.

"אסור לעצור, אסור לעצור. תראה, עוד נגיע, עוד נינצל," מלמלתי לקצב הריצה. חול סטר על פניי, פגז נפל לרגליי וחדר בנהמת פרא את שכבת החול הרטובה, השמיע פעימת ואקום ואימא אדמה אספה אותו אל חיקה. נתרצה ולא התפוצץ.

שוב קיבלתי את חיי במתנה. מי שעומד למות – חש בבטנו פרפורי מוות וסופד לעצמו בעודו בחיים. כך היה בסנדלה, בשועוט, בחירבת-מעין.

"רוץ, רוץ, אולי בכל-זאת תינצל. מה כבר הספקת לעשות בחייך הקצרים? בקושי זיינת פעם אחת," שיניי נקשו וליבי הלם. רצתי, נפלתי, קמתי, הלכתי והפגזים דלקו אחריי.

הפצוע שעל גבי השתתק. מה קרה, מת? האם נושא אני גווייה? סטרתי על לחיו בגב כף ידי והוא הגיב בכעס.

"העיקר שאתה חי," מלמלתי.

באפיסת כוחות הִגענו למשלט 112.

"חובש!" צעקתי והתעלפתי.

*

הגעתי למוסד החינוכי של בית-אלפא כילד-חוץ לכיתה יו"ד בסוף אוגוסט 1945, לשנת הלימודים התש"ו.

"מדוע החלטת לשלוח את הבן היחיד שלך לקיבוץ?" תמה מאיר וייל, מחנך הכיתה.

אימי סיפרה, שלמדתי בבית-הספר המקצועי "מקס-פיין" בתל-אביב, גרתי אצל סבתי והיא התקשתה להשגיח עליי. בשעות אחר-הצהריים הרביתי להתרוצץ ברחובות העיר. יום אחד אימא ראתה אותי כשראשי עטוף גרב שקופה ואני מדביק על קירות הבתים כרוזי אצ"ל. היה ברור לה שלא ירחק היום והבריטים יכלאו אותי.

"האם הוא חבר אצ"ל?" שאל מאיר בדאגה.

"חס-וחלילה," נדהמה מן השאלה, "הוא חבר 'השומר-הצעיר' שנסחף להרפתקאות."

לאחר הפגישה ביקש מאיר מהמטפלת שתראה לי את מקום מגוריי. קיוויתי שהתלמידים יקדמו את פניי ויסייעו לי להיקלט, אך הללו, כל אימת שנתקלו בי – חמקו וברחו.

בערב נסעה הכיתה לעין-חרוד, להצגת "מירהל'ה אפרת". אחד הבנים רתם לעגלה שתי פרדות והן דהרו כל הדרך. הזעקות הנרגשות של חנה רובינא לא הרשימו אותם, והכיתה החליטה לשוב הביתה בהפסקה. איש לא טרח להודיע לי על כך. ישבתי על חבילת קש שורות אחדות לפניהם והעזתי ליהנות מן המחזה.

בסיום ההצגה מצאתי עצמי מחפש נפש מוכּרת. כשעה המתנתי, בתקווה שהכיתה תרגיש בחסרוני ותשוב לאסוף אותי. לקראת חצות ירדתי לכביש-הראשי. שומר-לילה הצביע על אורות דלוחים של קיבוץ מרוחק, והורה לי להגיע לשם. להערכתו, אין סיכוי לטרמפ. אם אני פוחד ללכת בלילה, אוכל לישון במתבן של עין-חרוד. הוא היה נדיב והביא שמיכה מבקתת-השומר. בבוקר אוכל לתפוס את האוטובוס לבית-אלפא.

לא היה לי כסף לאוטובוס וגם לא רציתי לאחר ללימודים. חשבתי שאולי הכיתה החליטה לבחון אותי. למדתי בשעתו בשפיה, והלילה לא הפחיד אותי. בכיתה ו' עבדתי ברפת ונהגתי להשכים בשלוש לפנות-בוקר. בדרכי לחליבה חציתי חורשת אורנים עבותה וחשוכה-עדיין, שתנים נהגו להסתתר בין עציה ולילל.

עלטה אפפה את העמק. השמיים נגהו בשלל כוכבים. חציתי שדות, עקפתי בריכות-השקייה,  קשוב לקולות הלילה. חושך סמיך העלים בּוֹרות, לא אחת כשלתי. תנים יללו, קולו של צבוע מצחקק נשמע מכיוון ההר, שדמה לכתם שחור מאיים. מדי-פעם חלפתי על-פני שיחים עמוסים ציפורי-לילה, שהמריאו בבהלה ובצריחות זעם.

בשלוש לפנות-בוקר הגעתי.

התגוררתי בחדר עם שתי בנות ושלושה בנים. בערב התפשטה אחת מהן לעיניי כאילו הייתי קיר. לראשונה ראיתי חזה חשוף של נערה. שדיה הגדולים והזקופים התריסו. לא נרגעתי עד הבוקר.

בימים הראשונים התקשיתי למצוא את מקלחת-הבנים וכל אימת שנכנסתי לשירותים, ראיתי מעל לדלת-המחיצה הסובבת ראשי בנות. זמן-מה עבר עד שקלטתי, כי המקלחת היא משותפת לשני המינים והעדפתי להתקלח בשעות הערב המאוחרות, שלא להעמיד את יצרי בניסיון.

שיטת הלימודים היתה תמוהה: אין בחינות, אין ציונים, לא נשארים כיתה. שאלתי את עצמי – לשם מה להתאמץ?

כעבור חודשים אחדים קרא לי מחנך-הכיתה לשיחה. לדבריו, חלק מבני-הקיבוץ אינם מתאמצים בלימודים, ולו אין כלים חינוכיים כדי להכריחם ללמוד. אין בשיטתם אמצעי ענישה, והכול מבוסס על אמון ומצפון. הוא אינו יכול לגרשם מבית-הספר, כי המוסד-החינוכי הוא ביתם לטוב ולרע, אך אחדים מהם עוד יצטערו על כך שלא למדו. בּוּרות אינה מתכון לחיי קיבוץ.

"וגם אתה, ישראל, אינך מתאמץ בלימודים," קבע המחנך. "אימא שלך עובדת קשה כדי שתרכוש השכלה, ואתה מבזבז את זמנך על שחמט." לדבריו, בעוד הוא קורא בכיתה פרקי שירה קלאסיים מ"איליאס ואודיסאה", אני פותר בהיחבא חידות שחמט.

"האם לא חבל לך על אימא?"

*

המצב הביטחוני בארץ התדרדר והלך. נשמעו דיבורים על מלחמה קרובה. הוחלט לאמן אותנו במקל קפא"פ (קרב פנים אל פנים), בסכין, בא"ש (אימוני-שדה), ובלילות נדרשנו לשמור על שטח המוסד-החינוכי.

יום אחד מצאתי את שמי רשום לצאת לשמירה יחד עם נעמה, שנחשבה אצלנו ליפה בבנות, וזאת משתיים עד ארבע לפנות-בוקר. ליותר מזה לא יכולתי לצפות. עד כה החלפנו פתקים בשעת השיעורים, אולי הגיעה השעה שסוף-סוף ניפגש ואולי גם אגע בה? ידעתי כי כמה מן הבנים "המפותחים" כבר מתמזמזים עם הבנות, ואילו אני בעיניהן עדיין כ"ילד" שנעים רק לשוחח עימו. לא אחת הצצתי בראי, מחפש נואשות ראשיתה של פלומת זקן על פניי הוורודים. הייתי בהיר-פנים, נמוך-קומה, שמנמן ומנומש. בני כיתתי גבהו, קולם השתבר, שיער צץ בבית-שחיים ובמפשעתם. ואילו אני, כבר מלאו לי שש-עשרה וגופי עדיין לא בגר.

לנעמה היפה היו חיוך מתריס, הליכה זקופה ועיני פחם נוצצות. היא נמנתה על בנות תימן. הוריה שלחו אותה לחברת-נוער בקיבוץ, ומשם הגיעה אל המוסד-החינוכי.

בשתיים פחות רבע הקפיץ אותי השומר ממיטתי. התלבשתי, חיתלתי בזריזות את ה"פַּאטֶס", החותלות, על נעליי, לקחתי מקל קפא"פ ומיהרתי לעבר העמדה המזרחית. בוץ דבק בנעליי וקול מציצה וטפיחה נשמע למרחוק כשהייתי שולף אותן מהבוץ בצעידה. הירח שפך אור כסוף על רעפי הבתים הלחים, שזהרו כארמונות. רוח קרה נשבה, ועצי הקזוארינות רשרשו והתנועעו.

בשתים ורבע הופיעה נעמה כשהיא עדיין מנומנמת. בין ענפי העצים התעבו צללים כהים שרטטו ברוח. נעמה הסתכלה בהם ונתמלאה פחד טמיר. הם דמו לשדים.

"סבתא היתה מספרת לי המון על שדים שחוטפים ילדים."

"נעמה, אין שדים ואין לך מה לחשוש. יש לי מקל."

לרגע חייכה. גשם החל לתופף על גג הפח של העמדה, ורוח לחה חדרה מבעד לאשנבי הירי.

לאחר כשעה יצאנו להקיף את שטח המוסד-החינוכי, כפי שהורה המא"ז (מפקד האזור). הרגליים בוססו בבוץ והגוף נאבק ברוח. עקפנו שלולית ונעמה החליקה, כמעט מעדה. תפסתי בידה והמשכנו ללכת שלובי אצבעות. "אלי אלי, שלא ייגמר לעולם," התרונן ליבי.

בפאתי המוסד, סמוך לגדר המערבית, עמד בית איזולציה, שבאחד מחדריו התגורר חבר קיבוץ. על פי החלטות הקיבוץ, מבוגר חייב לישון במקום שבו גרים בני נוער. חלפנו מרחק-מה מהחלון. מנורת-שולחן זעירה האירה צללית של זוג חבוק. מדי-פעם התנשקו.

נעמה זיהתה את המטפלת החדשה, והאור כבה.

"אז הרכילות בכל-זאת נכונה," לחשה.

חצינו מגרש כדורסל, סככת טרקטורים, מחסן אופניים, ושבנו לעמדה. גשם החל לרדת. ישבנו בוהים ומנומנמים. נעמה השעינה את ראשה על כתפי ועצמה את עיניה. חבקתי בעדינות את מתניה הצרים ולרגע חשבתי לקדם את אצבעותיי לעבר חזה הגואה, אך חששתי ולא העזתי. הרוח יבבה ונעמה רעדה מקור. מיהרתי לפשוט את מעילי ולכסות את גווה.

"תודה," פלטה ולא פקחה עיניים.

דמדומי שחר הפציעו ורוח מערבית יללה. מעבר לכביש, בשדה, נעו נחשולי קמה כגלים.

"נבֵלָה הביתה!" נשמעה צעקה מכיוון הרפת.

רפתן עצבני גירש פרות מן החצר לרפת, לחליבת-בוקר.

שתי צלליות נראו צועדות בדרכן לעמדה, דן גלילי ודשיק.

"וירד שמשון תמנתה," שמענו את הסיסמה שפלט דן, ונעמה מיהרה להשיב:

"וירא אישה מבנות פלישתים."

צחקתי והצבעתי על נעמה, שדמתה בעיני לבת-פלשת, שהגיחה מן התנ"ך.

ישראל זמיר

[העורך: אהוד בן עזר]

המשך יבוא

ויקיפדיה: ישראל זָמיר [1929-2014] היה סופר, עיתונאי ומתרגם ישראלי, איש קיבוץ בית אלפא, בנו היחיד של הסופר היידי יצחק בשביס-זינגר.

* * *

אהוד בן עזר

הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון

או

תפוזים במלח

רומאן

נדפס לראשונה  בהוצאת ידיעות אחרונות / 1994

*

D. MORTON

 47Lyttelton Road

 LONDON

 ENGLAND

2^nd April, 1992

מר בן-עזר היקר,

שמחתי על מכתבך אשר החזיר אותי בבת-אחת לתקופה שחשבתי כי איש אינו זוכר. מיד לאחר המאורעות, שאתה מזכיר, הוכרחתי לעזוב את ארצך ולא שבתי אליה עוד. הצטערתי מאוד לשמוע, אמנם באיחור של כארבעים-וחמש שנה, על מותה של לורט מאיירסון בנסיבות כה טראגיות.

אין לי התנגדות שתפרסם, בספר שאתה כותב, את כל הידוע לך על אותם ימים ועל אותו לילה במרתף האחוזה של יוספיה, שאותו לא אשכח עד אחרון ימיי. אגב מקטרת הפטרסון שהצילה את חיי עדיין ברשותי, אך לצערי הרופא אסר עלי לאחרונה את העישון.

כידוע לך איני קורא עברית, ולא אוכל לעבור על כתב-היד שלך, אך אני מקווה שאאריך ימים לקרוא את ספרך אם יתורגם לאנגלית.

איני יודע מה ידוע לך על לילה אחד בבית-המלון "עדן" בירושלים. בכל מקרה אבקשך שלא תכתוב דבר על כך, ואני סומך על הגינותך, שחשתי בה מבין השורות של מכתבך.

באשר לשאלותיך האחרות, צר לי לומר כי מימיי לא הכרתי אישה יהודייה בשם גב' ויוי דהאן, ואין לי גם כל קשר לבנותיה הנקראות אילנה וכרמלה. למיטב ידיעתי, גם למייג'ור קמפבל המנוח לא היה מעולם קשר עם אישה יהודייה בשם זה.

ולבסוף, חשוב לי להביא לידיעתך כי השתדלתי תמיד להשתמש בכוח סביר ולנהוג בהגינות בחקירות. מעולם לא עיניתי ולא הרגתי מישהו מהבחורים האמיצים שלכם, ואני לא שומר בליבי טינה לאף אחד, למרות כל מה שעבר עליי באופן אישי.

                                                                                  שלך בנאמנות,

                                                                                  דניס מורטון

נ.ב.

על דודך אלכס אולי שמעתי, אך לא היכרתיו באופן אישי, ולמיטב זיכרוני הוא גם לא היה בין הנחקרים אצלי. איני יודע מדוע דווקא מייג'ור קמפבל הביא לכם באותו לילה את המכתב על מותו המיסתורי.

*

עו"ד ישעיהו סטרוייצקי

רח' החשמונאים 88

תל-אביב 67011

3 באפריל 1992

                                                                                  רשום

מר בן-עזר הנכבד,

מרשתי, גב' אילנה מור, ייפתה את כוחי להתרות בך שתפסיק לשלוח אליה מכתבים ולהטרידה בטלפון. לא היא, ולא אימה גב' חיה דהאן, אינן מעוניינות להיפגש, להתכתב או לקיים איזה שהוא קשר איתך ועם השקרים שאתה מנסה להפיץ עליהן על ידי כתיבת ספר דוקומנטארי-כביכול, "הלילה שבו ניסו לתלות את הסרג'נט מורטון", שעליו סיפרת להן.

ביכולתי לספק לך בשמן רק את הנתונים כדלקמן: אחותה של אילנה, כרמלה מורטון, עזבה לפני שנים רבות את הארץ, נישאה לאנגלי, מבוגר ממנה בעשרים שנה, התגרשה ממנו לאחר זמן קצר. אחר-כך נישאה ליהודי מקומי בלונדון, אך שמרה על שמה הקודם ונעשתה פעילה בחיים הפוליטיים וכיהנה קדנציה אחת כחברת בית-הנבחרים מטעם הלייבור, באיזור הבחירה שלה בווסט-המפסטד. למרבה הצער, נפטרה במחלת הסרטן לפני שנים אחדות.

בכל שאר השאלות שהצגת למרשתי ולאימה במכתביך ובהטרדותיך הטלפוניות – יש עילה לתביעת-דיבה על הוצאת לשון הרע, אשר תוגש נגדך אם תפרסם או תיתן פומבי למשהו מכל זה, בכל צורה שהיא. מרשתי, גב' אילנה מור, היא ספרית צמרת ידועה ומצליחה בתל-אביב, מפורסמת ומקובלת בחוגים רבים, זכתה בעבר בתואר סגנית מלכת היופי והיתה דוגמנית ידועה, ודחתה תמיד בתוקף ניסיונות לפגוע בשמה הטוב ולהפיץ שקרים על אורחות חייה. סיפוריך הבדויים על אימה ועליה עלולים לגרום לשתיהן נזק רב, ולכן בא מכתב זה להזהירך מראש.

דומני כי לא מיותר להזכירך בהקשר זה את השם שיצא לך ככותב ספרי פורנוגרפיה מן הסוג הזול, עובדה שוודאי לא תקל עליך, בבוא היום, לטעון לזכותך בערכאות.

                                                                                  בכבוד רב,

                                                                                  עו"ד ישעיהו סטרוייצקי

*

אודי,

התקשרה אישה מבוגרת בשם ציפה קפלן, שהיתה מורה שלך ברמות-הצופים כשהיית ילד. קראה באחד העיתונים שאתה כותב רומאן דוקומנטארי על אותה תקופה, ומבקשת שתתקשר איתה בהקדם, מפני שיש לה לספר לך משהו חשוב מאוד שאתה לא יודע.

המשך יבוא

* * *

מוטי הרכבי

חלק מהחוקים שבג"ץ פסל 2010-2021

1. בג"ץ מבטל אפשרות למעצר ביטחוני של 'פצצה מתקתקת' ללא הבאה לפני שופט (2010)

3. בג"ץ מבטל שלילת הבטחת הכנסה מאדם שמחזיק ברכב (2012) 

4. בג"ץ מבטל מנגנון הטבות מס ליישובים נזקקים (2012)

5. בג"ץ מבטל את "חוק טל" (דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם) (2012)

7. בג"ץ מבטל את החוק למניעת הסתננות (2013)

8. בג"ץ מבטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות (2014)

9. בג"ץ מבטל את התיקון לתיקון לחוק למניעת הסתננות (2015)

10. בג"ץ מבטל בחוק החרם סעיף הקובע פיצויים ללא הוכחת נזק לקוראי BDS (2015)

11. בג"ץ מבטל מס דירה שלישית למיסוי ריבוי נכסים (2017) 

12. בג"ץ מבטל את החוק להסדרת גיוס תלמידי ישיבות ש"תורתם אומנותם" (2017)

13. בג"ץ מבטל את חוק הפיקדון למניעת הסתננות (2020)

14. בג"ץ מבטל את חוק ההסדרה ביו"ש (2020)

15. בג"ץ מבטל את חוק הפונדקאות (2021)

16. בג"ץ מבטל את חוק שלילת קצבאות מהורים שילדיהם מחבלים. (2021)

להלן חלק מהתגובות שקיבלתי לפוסט זה:

בג"ץ לעומת זאת לא מנע מעצר קטין למספר חודשים ללא זכות להיפגש עם עורך דין או עם הוריו (נחשו – הקטין יהודי).

בג"ץ לא מנע גרירת בנות 84 חולות סרטן חפות שלא עשו עבירה בימי חייהן רק כדי להכריח את ילדיהם לתת עדות שקר.

והרשימה ארוכה. בנוסף בג״ץ מכשיר חקירות בעינויים ומקבל ללא היסוס את ההודאה של הנאשם שנחקר בעינויים.

מוטי הרכבי

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* תגובה למאמרו של משה בן דוד "מכתב פתוח לנשיאה חיות". מכתבו הפתוח של משה בן דוד, אותו השכיל אהוד להציג כאן ב"חדשות בן עזר" – הינו ניתוח מפורט ונפלא מכל זוויות הנושא, הראוי לכל שבח ללא ספק. קריאת מאמר זה גם ע"י חלק גדול מבין אלפי המפגינים, אשר כידוע, למרביתם אין בעצם מושג ירוק על מה הם בכלל מפגינים – יתרום להבנה מעשית וערכית אמיתית לרבים מהם, וזו כשלעצמה ברכה ראויה מאוד.

בן בן-ארי

* מכובדי, אל"מ משה בן דוד, הערכה והוקרה לך, בלבביות. מכתבך הגלוי לשופטת חיות, חב"ע 1823, מורכב כמלאכת מחשבת, ומציג בבירור את הפעילות הפסולה של אסתר חיות ועמיתיה, ואולי חסר בו יתר הדגש אורח האיזונים ובלמים בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. מכל מקום, נראה שהמאמר הינו הראשון המתאר את השלילה בחוגי המתנגדים באלימות לדיון ולרפורמה במערכת המשפטית, חוגים שנכשלו בבחירות ודוגלים בדמוקרטיה המנוהלת ע"י מקורביהם, אבירי המיעוט המתנשא.

על פרסום המאמר מגיעה הערכה רבה לאהוד בן עזר, המעניק חשיפה למידע רב, ולצערי גם לגיבוב דעות רוויות התחסדות כשל אורי הייטנר, המגנה התנחלות על אדמות 'פרטיות' ומתעלם מאורח התנחלותו בגולן.  

ברשותך אשמור את מאמרך כמקור להבנת המבולקה הנוכחית, ולציטוט קביעות והגדרות בנושא, ואשמח לעמוד איתך בקשר ידידותי.  

מוקירך,

ברוך תירוש

בוטרוס בפלי"ם ובקרבות, בהעפלה והבאת נשק המגן.

אהוד: מאמרו-מכתבו החשוב של משה בן דוד פורסם קודם באתר "מידה" ואני הבאתי אותו אצלי ככתבו וכלשונו שם. אמנם דבריו נשלחו קודם אליי, אבל הסכמנו שנפרסם אותם רק לאחר שיפורסמו באתר "מידה", וזה בסדר גמור.

* האם היה פעם סופר בשם אלימלך שפירא שחי על גדת הירקון?

* אהוד היקר, תודה על פרסום המאמר על ספרה של זיוה שמיר. אינני מנוי על "מקור ראשון", ולולא הודעת לי, לא הייתי יודע על קיומו. ד"ר שמואל פאוסט הודיע לי לא מזמן כי יש תור גדול של מאמרים המחכים לפרסום, ולכן הוא איננו יודע מתי שלי יפורסם, והנה, הפתעה!

אהבתי את רשימתו של פוצ'ו על מרינה שמסבנת לו את הגב, ושאינה כפופה לחרם דרבנו גרשום.

כמעט החלטתי לא להגיב לדבריה של חוה ליבוביץ', כי הבנתי שאין טעם, אבל נשברתי, ואציין שני דברים: אני לא מתעב את נתניהו, אדרבה, הערצתי אותו כאשר עמד כחומה בצורה כנגד כל מי שהתכוון להחליש את בית המשפט באמצעות חקיקה (2016-2012). וכן, אני רחוק מלהיות סרבן הידברות במצב הקשה שנוצר, אבל לאחר שהחקיקה דוהרת קדימה, כשלוין אינו מוכן לעכב אפילו לדקה (אחר כך "תיקן" את עצמו – אפילו לשנייה!) – על איזו הידברות אפשר לדבר באמת?

ובאמת, אהוד, אתה לא יכול להעלות על דעתך שעשרות אלפי המפגינים בכל ערי המדינה יצאו לרחוב מתוך דאגה עמוקה להפיכה המשטרית? אתה מרמז שיש להם כוונות אפלות? אלו כוונות יש להורים היוצאים עם ילדיהם להפגין כנגד ההפיכה המשטרית המבהילה? אתה מרמז שכאילו כסף לא לגיטימי מממן את ההפגנות, ובאמת, איזו הוצאה גדולה יש כאן? – הסעה ודגלים! לא ראית את הדוחק ברכבות לירושלים? או שאתה מסכים עם דודי אמסלם שלכל המפגינים יש שעוני רולקס ומרצדסים? מילא, השמאל והמרכז רוצים לדעתך להחריב את המדינה, אבל הרי אלה האנשים שחירפו נפשם למען המדינה – רמטכ"לים, אלופים, עורכי דין, הייטקיסטים, גאוני עולם בכלכלה! גם בני בגין, דן מרידור, אריה נאור, לימור לבנת, בוגי יעלון, עוזי דיין (רשימה חלקית!) כולם שמאלנים בוגדים?

שלך,

משה גרנות

אהוד: משה היקר, זה שנים שאני מנוי על סוכנויות לקטעי עיתונות בכל הקשור אליי, אל דודתי אחות אבי אסתר ראב ואל סבי יהודה ראב בן עזר. כיום זו סוכנות "יפעת", שכבר לא משגרת בדואר קטעי עיתון גזורים אלא שולחת במייל סריקות שלהם מיד עם פרסומם, וכך קיבלתי כבר בבוקר יום שישי, 17.2, את מאמרך שהופיע ב"מקור ראשון" על ספרה של זיוה שמיר ומיהרתי לשלוח את הקובץ במייל לזיוה ולך.

אתה בפירוש כתבת שיש חמישה עבריינים בממשלה ובכך כללת כנראה גם את נתניהו. חוה ליבוביץ צודקת בדבריה אליך ואתה לא מתנצל.

אתה תמים או מיתמם כשאתה כותב שאין הוצאות גדולות על הפגנות המחאה. הן ממומנות היטב על ידי תורמים, כולל כנראה גם הקרן לישראל חדשה השואפת להפוך אותנו למדינת כל אזרחיה – ומשתתפים כנראה בארגון הפגנות המחאה האלו משרדי פרסום וגופי מעקב מאורגנים היודעים להגיע לפנות בוקר לביתה של חברת כנסת ומנסים למנוע ממנה להגיע להצבעה בכנסת. אם אתה מחפש פאשיזם והפיכה, כאן זה מתחיל, בהתארגנויות ביריוניות כאלה – ולא בהצבעה ברוב דמוקרטי בכנסת!

ראה את ערימות דגלי הכחול-לבן המחכים למפגיני המחאה שירימו אותם וינופפו בהם. מי מממן את הביזיון הזה?

"עשרות אלפי המפגינים" שאתה מתפעל מהם (יותר מאשר מתוצאות הבחירות לכנסת) – רבים מהם הם כנראה שונאי נתניהו מתקופת הדגלים השחורים, "קריים מיניסטר" וחגיגות ה"בלפוריאדה" נגדו – והם מגיעים בקושי קרוב לארבעה מנדטים בכנסת של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה!

אני מציע שתפסיק לכנות את מה שמתרחש כאן בשם השקרי "הפיכה משטרית", כמו שכותבים שטופי המוח של עיתון "הארץ" במאמרי דיעה וגם בדיווחי החדשות העיתונאיים השוטפים, שחדלו לכן להיות אמינים – אלא תאמר את האמת – "הצבעה דמוקרטית של הרוב בכנסת."

* מפתחי הנשק הגרעיני באיראן, ומנהיגיה, הקוראים את מהדורת "הארץ" באנגלית, מעוּדדים מאוד מ"המהפכה המשטרית" בישראל ומקווים שלאחר שהישראלים המבריקים יעזבו את הארץ וכאן יישארו רק המדוכאים, המפגרים, החרדים והטיפשים (כמו הפרסים?)  – כבר לא יהיה צורך בפצצה האיראנית כדי לחסל את ישראל!

* מדוע יוצרי הפאניקה האנטי-ביבית בעקבות עליית ערכם של הדולר והיורו לעומת השקל אינם מגלים לנו שזוהי במקביל גם ברכה גדולה מאוד לחלק חשוב בכלכלה הישראלית – ענף התיירות הנכנסת, שקודם סבל משער גבוה מדי של השקל לעומת המטבעות האלה, דבר שהרתיע לא מעט תיירים מלבוא לארץ או לשהות בה ארוכות! – אין מילה על כך בתקשורת הכתובה וגם לא בטלוויזיונית. רק זריעה של אווירת נכאים על התמוטטות השקל והכלכלה הישראלית ועל בריחת ההייטק מהמדינה!

משקיעים חכמים ייעשו בקרוב הון כאשר יקנו בזול מניות שצנחו, כביכול בגלל הרפורמה המשפטית, ובקרוב הן יזנקו בזכות עושרה של ישראל, ייצוא תעשיית הנשק ואמצעי הביטחון שלה, ופיקדון עשרים מיליארד הדולר של המדינה – שרק התחזקו עכשיו!

* אודי יקירי, אז אין בעיות ואין ויכוחים, אולי רק על ביבי. אני מחכה ליום שבו תבין שהוא דואג רק לעצמו.

פוצ'ו

פוצ'ו יקירי,

ביבי דואג למדינת ישראל יותר מכל אחד מאיתנו, אחרת לא היה ממשיך להתעקש על המשך משפטו מתוך ידיעה ברורה שזו מסכת אינסופית של עלילות נגדו. כמו גם עלילת הנבצרות עתה, כדי להדיח אותו. ההיסטוריה תשפוט אותו – אם זה היה 'הזמן השחור' או ישראל באחת מתקופותיה הטובות ביותר, גם בזכותו.

אודי

אודי אודי, כמה שאתה תמים.

אין ברירה, נעשה מה שאתה אומר. ניתן לזמן לשפוט אותו.

שלך

פוצ'ו

אודי: אני לא תמים

אתם שטופי מוח.

אודי יקירי, לא יעזור לך כלום, אני אמשיך לאהוב אותך וחושב עד היום ש''המושבה שלי'' הוא אחד הספרים הטובים שנכתבו בארץ.*

ובקשר לשאלה למי יש מוח שטוף יותר – את זה נשאיר לזמן. אהבתי את השיר של דודה אסתר, היום כבר לא כותבים שירי טבע כאלה. איזה מזל היה לך לגדול על ברכיה.

תהיה לי בריא,

שלך,

פוצ'ו

לפוצ'ו היקר, האם אתה מאשר פרסום חליפת מכתבים קצרה זו?

שלך,

אודי

אם אתה חושב שזה יעניין מישהו – פרסם, אולי יחד עם השאלה שלך.

שלך שוב,

פוצ'ו 

* עורכות "הספרייה לעם" של "עם עובד" בשעתן, אילנה המרמן ונילי מירסקי, לא חשבו כמוך פוצ'ו (כי מי אתה לעומתן?) – הן סירבו להוציא לאור את "המושבה שלי" וזרקו לי חזרה את כתב-היד אפילו ללא מכתב לוואי. זאת למזלי, כי עריכה שלהן היתה מסרסת את הרומאן, וקרוב לוודאי שלא הייתי מסכים לה.

לבסוף הוא יצא לאור בעריכתי-בלבד בשנת 2000 בהוצאת "אסטרולוג", בזכות המו"ל אלישע בן-מרדכי ועל חשבונו, וכמובן שהקהילה הספרותית התנכרה לספר אז ומתנכרת לו גם כיום. חוקרת ספרות אחת, שמומחית בהשתנה על ישראל, כתבה שעדיין לא נכתב רומאן על המושבה הארצישראלית!

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר!]

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2166 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20)

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר]  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,085 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-102 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-46 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-54 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,250 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-9– 2022-2023.

עד כה נשלחו קבצים ל-2298 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל