הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1880

[שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני כ"ה באלול תשפ"ג. 11.9.2023

עם הצרופות: 1. מעיין בוצרת בכרם. 2. מעיין בכרם. 3. מעיין הייננית נהנית מן היין.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: אסתר ראב: לְיוֹם הָרִאשׁוֹנִים. // איליה בר-זאב: אסטֶרואיד. // אורי הייטנר: 1. איש השנה תשפ"ג – יריב לוין. 2. צרור הערות ‏10.9.23. // אהוד בן עזר:" ידידי יצחק אורפז" [המשך]. // עדינה בר-אל: מעיין חי – מן הכרם אל היקב. // אהוד בן עזר: שרגא נצר. פרק י"ג. "אם רק אני וקיציס נתהפך – יהיה יותר שקט בתל-אביב!" // אהוד בן עזר: מסעותיי עם נשים. פרק עשרים ושניים: חליפת מכתבים עם סבתא ממורמרת. // נעמן כהן: מאוייב לאוהב. דניאל דיין – ממתנחל שנוא ליקיר האיחוד האירופי וממשל ביידן. // רותי יצחקי ריכטר: ספרים דיגיטליים. // אהוד בן עזר: מלקקים את התחת לביידן – לאן נוליך את החרפה! // ממקורות הש"י.

 

 

 

 

 

 

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

 

לְיוֹם הָרִאשׁוֹנִים

 

שְׁנֵי חֲרִיצִים בִּלְחָיַיִם

וּקְמָטִים בַּמֵּצַח

וְעִגּוּלִים כְּחֻלִּים

עוֹטְרִים הָעֵינַיִם  – 

וְהָעַיִן  –  דֵּהָה

וְדוֹמַעַת קִמְעָא  –  –  – 

בְּנֵי חֲלֹף!

בְּנֵי חֲלֹף!

תְּמוּרָה לִנְעוּרִים

אַיִן  –  –  – 

רַק זַיִת בַּצּוּק

וְעַנְוַת-כְּרָמִים

בָּעֲמָקִים

וַהֲדַר-בָּנִים

זְקוּפִים שְׁזוּפִים

וּבְנֵי-בָּנִים

כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים;

הַשָּׁנִים עָטְרוּ רָאשֵׁיכֶם

לֹבֶן  –

הַשָּׁנִים אֲשֶׁר עָטוּ

עֲלֵיכֶם לְבָלְעֲכֶם

עוֹד תְּזַמֵּרְנָה

שִׁירְכֶם לְדוֹרוֹת  –  –  – 

 

1963

[במלאת לפתח-תקווה 85 שנה]

 

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

 

* * *

אהוד: שלא תהיינה לכם אשליות, המטרה העיקרית של שופטי בית המשפט העליון, נשיאתו והיועמ"שית – היא ביטול חוק הנבצרות ועל ידי כך להדיח את נתניהו מכס ראש הממשלה, וזאת גם בעזרת הפגנות רחוב של "רבבות" [כך ב"הארץ"] שתתעצמנה, תמיכת חלק ניכר מהתקשורת, ומחאות אנשי המילואים המיוחסים – ומנגד יציאתם לרחובות של "אלפי" [כך ב"הארץ"] תומכיו הלא-נחמדים  והלא-"אשכנזים" של נתניהו. זה מתכון למלחמת אזרחים שעלולה לערער את ישראל ואת הדמוקרטיה שלה – לשמחת כל אויביה מסביבה ובתוכה פנימה – ולשמחת הישראלים שמתכוונים לעשות רילוקיישן או שהם כבר יורדים שמפגינים עם דגלי ישראל בגולה!

 

* * *

איליה בר-זאב

אסטֶרואיד

הַשָּׁבוּעַ חָלַף מֵעָלַי אַסְטֶרוֹאִיד.

לַמְרוֹת הַסְּעָרוֹת אֵין סִבָּה לִדְאָגָה, מָה שֶׁקָּרוֹב אֵלַי,

רָחוֹק מְאֹד.

בְּעוֹד שָׁנִים, יַחְדְּרוּ גּוּפִים קְרוֹבִים מִבַּעַד לָאַטְמוֹסְפֵרָה.

מֵ"אָפּוֹפִיס"*, רָצוּי מֵ"אָמוֹר"**

יִשָּׁמְטוּ פִּסּוֹת כּוֹכָבִים.

 

האסטרואיד 99942 אפופיס. ויקיפדיה.

 

יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ בַּמִּדְבָּרִיּוֹת חֶלְקֵי מֵטֵאוֹרִיט נִשְׂרָף.

הַמְשִׁיכִי בְּדַרְכֵּךְ וַאֲנִי אֲשׁוֹטֵט

לְכַוֵּץ זִכְרוֹנוֹת בֵּין

פַּסֵּי הָאוֹר.

 

* אפופיס –  Apophisאסטרואיד ממשפחת הגופים הקרובים לכדור הארץ (אטן), ע"ש אפפ, ביוונית – אפופיס, אל החשכה והחורבן במיתולוגיה המצרית

 

** אמור – Amor – אל האהבה במיתולוגיה היוונית. קבוצה של גופים או אסטרואידים הנעים במסלול חיצוני למסלול כדור הארץ אך פנימי למאדים. ארוס-אסטרואיד מקבוצת אמור.

איליה בר-זאב

 

* * *

אורי הייטנר

1. איש השנה תשפ"ג – יריב לוין

ב-4 בינואר 2023, שבועות ספורים לאחר הקמת הממשלה החדשה, נפל דבר בישראל. שר המשפטים החדש, יריב לוין, כינס מסיבת עיתונאים במשכן הכנסת, בשעת הפריימטיים של מהדורות החדשות, שהועברה בשידור חי בכל הרשתות.

עשרים שנה הוא בנה את הרגע הזה, הוא בנה את עצמו לרגע הזה. הוא הכריז חגיגית על הפעימה הראשונה של מה שהוא כינה בכיבוסית "רפורמה משפטית" ולמעשה זו מהפכה משטרית, המשנה את פני שיטת הממשל הישראלית, שנבנתה בעמל רב במשך 75 שנים.

הוא לא הביא את הצעתו המהפכנית, הדרמטית, לדיון בממשלה. כלומר, הממשלה לא היתה בתמונה של המהלך הגדול הזה, המהלך הדרמטי והדרסטי בתולדות המדינה. הוא לא הביא את הצעתו לדיון בסיעת הליכוד, מפלגתו. אפילו ראש הממשלה לא הכיר את תוכניתו. כך, על דעת עצמו, כשהוא מצויד בעשרים שנים שבהן חימם את עצמו בזעם קדוש, אובססיבי, כלפי מערכת המשפט הישראלית, הוא הציג את תוכניתו לשנות מן היסוד את מערך הפרדת הרשויות בישראל והאיזונים והבלמים ביניהן.

תוכניתו כללה ארבעה סעיפים. א. שינוי מבנה הוועדה למינוי שופטים כך שלמעשה הממשלה תמנה את השופטים. משמעות הדבר – אובדן עצמאות הרשות השופטת והכפפתה למעשה לרשות המבצעת. זאת, כאשר בפועל, הממשלה שולטת גם בכנסת. ב. פסקת התגברות ברוב האוטומטי של כל קואליציה, ובכך, למעשה, ביטול הביקורת השיפוטית על החקיקה. ג. ביטול עילת הסבירות ובכך, למעשה, ביטול או לפחות החלשה משמעותית של הביקורת השיפוטית על הממשלה. ד. הפיכת היועצים המשפטיים משומרי הסף של הממשלה ומשרדיה, המבטיחים שיפעלו על פי חוק, לעורכי הדין של הממשלה והשרים ואולי אף לקולסיניירי שלהם.

וכל זה – רק הפעימה הראשונה בתוכנית. ומה יהיה בפעימות הבאות? את זה לוין לא גילה לנו, אך ברור שכדי לקדם את המשך המהלך, צריך קודם לנטרל את בית המשפט ואת הביקורת השיפוטית על הכנסת והממשלה, כלומר מדובר במהלכים שדינם להיפסל במדינה מתוקנת שיש בה ביקורת שיפוטית של בית משפט עצמאי. גל של הצעות חוק אנטי דמוקרטיות דרקוניות של ח"כים מן הקואליציה נתנה לנו טעימה מן הצפוי בפעימות הבאות.

יריב לוין נכנס לתפקידו ממוקד מטרה כמו טיל מונחה מדויק. הכול – קודש למימוש המטרה. לשם כך, הוא לקח על עצמו להקים את הממשלה היחידה שבה ניתן להעביר מהפכה כזו. בממשלות הקודמות של נתניהו, הוא הציע ללוין את תיק המשפטים אך הוא סירב. הוא ידע שאין היתכנות קואליציונית למהפכה, ובלעדיה – אין לו כל עניין בתפקיד. והנה, תוצאות הבחירות זימנו לידיו הזדמנות בלתי חוזרת. קואליציית "ימין מלא מלא", שמרכיביה – כל אחד מטעמו, עוינים את מדינת החוק ואת מערכת המשפט, תיתן לו גב במהפכה.

יריב לוין הוא האיש שניהל את המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה. הוא היה נחוש להקים בכל מחיר את הממשלה, ולהבטיח שכל אחד ממרכיביה יילך אתו עד הסוף. לשם כך, הוא נתן לכל שותף כל מה שהוא רצה, תהיה זו גחמה מטורללת ככל שתהיה, העיקר שיצטרף. הכנופייה הכהניסטית, שהיתה מוקצית מחמת מיאוס על הליכוד והימין עד לאחרונה, היתה לשותף "טבעי". מה שבן גביר רוצה – הוא יקבל. הוא רוצה להיות השר לביטחון פנים? נפקיר את ביטחון הפנים של ישראל לידי מי שצה"ל, בצדק, לא גייס אותו כדי לא להפקיר בידיו נשק. כל הרקורד שלו הוא של ראש כנופיה אלימה, שכל חייו התעמת עם החוק ועם גורמי האכיפה? אז מה? ולמה דווקא בן גביר קיבל ודווקא את התיק הזה? כי הוא רצה. אבל בן גביר לא טיפש. הוא מבין שזכה בפיס; בפרטנר שמתמסר אליו לחלוטין. אז הוא דרש גם סמכויות של מפכ"ל-על. דרש? קיבל. אבל לשם כך יש צורך בחקיקה. הוא דרש שהחקיקה תיעשה לפני הקמת הממשלה. דרש? קיבל. והוא דרש ששם המשרד ישונה למשרד לביטחון לאומי. דרש? קיבל. והפך אותו למשרד ל"ביטחון" לאומני.

וכך סמוטריץ' לא הסתפק בתפקיד שר האוצר. קטן עליו. הוא רוצה גם להשתלט על משרד הביטחון. אז הוא מונה לשר במשרד הביטחון, הקובע מדיניות בעצמו מעל שר הביטחון ובלי לספור אותו, בנושאים מהותיים לביטחון המדינה.

וש"ס דורשת שר במשרד החינוך שיהיה אחראי לפיטום החינוך החרדי. דורשת? מקבלת. והמפלגות החרדיות רוצות לחוקק את חוקי ההשתמטות, שיעגנו בחוק ובחוק יסוד את ההשתמטות של מגזר שלם מהגנת המדינה. רוצות? יקבלו. ואבי מעוז, ראש מפלגת הטירלול הרגרסיבי, דורש את דרישותיו ומקבל כל שדרש. כי את המו"מ ניהל אדם להוט להקים בכל מחיר את קואליציית חלומותיו, עם מפלגות שחייבות לו וילכו אתו עד הסוף.

לוין יצא למהפכה בשם תפיסה מעוותת של הדמוקרטיה, שמנטרלת ממנה את רוב תוכנה ומשתית את כולה על רצון הרוב בלבד. זו לא דמוקרטיה, זה לינצ'וקרטיה. כמו בלינץ', הרוב יכול להכות ואף להרוג את היחיד או את המיעוט. אבל דמוקרטיה – זה לא. אם יש לקואליציה 64 מנדטים, היא תנהג כאילו זכתה ב-120 מנדטים, בכל הקופה. והיא תעשה ככל העולה על רוחה. כי זה רצון הרוב. בן גביר, הגזען הפשיסט, שיש לו 6 מנדטים, הוא לכאורה רצון הרוב. נו, באמת. האם הרוב באמת רוצה בחוקי ההשתמטות? כמובן שלא. אבל כל הגורמים הללו הקימו קואליציה של 64, ולכאורה כל מה שהיא תעשה הוא רצון הרוב, ורצון הרוב עומד מעל כל ערך דמוקרטי וליברלי ומעל לכל זכות מזכויות האזרח.

לוין יצא למהפכה בשם תאוריה הזויה של "אתה בוחר בימין ומקבל שמאל." זו תאוריה קונספירטיבית, על פיה העם בוחר ממשלה, אבל היא לא באמת שולטת, כי יש איזה "דיפ-סטייט", מדינת עומק, השולט בפועל במדינה באמצעות שליטתו על מוקדי הכוח שבה. לוין נחוש לפרק את הדיפ-סטייט המומצא, והדרך לכך היא השתלטות על הרשות השופטת, כאשר הממשלה שולטת בפועל בכנסת. ברגע נדיר של גילוי לב, אמר לוין ב-4 באפריל בערוץ 14 את האמת: "בשיטה שבה ברוב קואליציוני אפשר למנות מיספר בלתי מוגבל של שופטים, אנחנו נמצא במצב שקואליציה מסוימת, שגם ככה יש לה שליטה גם בממשלה וגם בכנסת, תשתלט באותה קדנציה גם על בית המשפט העליון, למעשה תביא למצב שבו כל שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת. דבר כזה לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית."

כשיריב לוין, שיכור כוח, נוהג ללא מעצורים על הדי-9 המיתולוגי, התנפל בכוח על הדמוקרטיה הישראלית, הוא לא לקח בחשבון את החוק השלישי של ניוטון, שלפיו עבור כל כוח שגוף א' מפעיל על גוף ב' קיים כוח שווה בגודלו, אך הפוך בכיוונו, שגוף ב' מפעיל על גוף א'. המהפכה של יריב לוין הביאה לתגובת נגד שהוא לא העלה על דעתו.

מאות אלפי ישראלים, חמושים בדגלי הלאום, יוצאים במשך תשעה חודשים, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע, ללא לאות, להפגנות נגד המהפכה המשטרית. ההתנגדות העזה הידרדרה גם למחוזות מסוכנים וחמורים ובראשם גל חסר תקדים של סרבנות, עד כדי סכנה מיידית לכשירות של צה"ל. אני מתנגד בתוקף לצעדים הללו, וכמובן שמי שעשו אותם נושאים באחריות לתוצאותיהם. אבל עיקר האחריות היא על הממשלה, שהציתה את התבערה הזאת. ממשלה שהולכת לבצע מהלך מסוים, חייבת לקחת בחשבון את התוצאות הצפויות ובכל מקרה, האחריות על תוצאות המהלך הן עליה. המהלך דרדר את מדינת ישראל למשבר חוקתי, חברתי, כלכלי, מדיני, ביטחוני; משבר ברפואה, משבר במדע, משבר טוטלי, חסר תקדים בכל שנות המדינה. ממשלה אחראית שנקלעת למצב כזה, מחשבת כיוון מחדש. ואכן, נתניהו הבין את פוטנציאל הנזק וניסה לחולל שינוי. ולראשונה, הוא גילה שבניגוד לממשלותיו הקודמות, שבהן על פיו יישק דבר, הפעם הוא אינו שולט בממשלתו. יריב לוין הוא האיש החזק, וכאשר נתניהו ממצמץ, לוין מאיים להתפטר ועימו הכנופייה הכהניסטית, הקיצוניות הדתית ועוד. וכך, לוין מסכל כל ניסיון פשרה, שנועד לחלץ את מדינת ישראל מן המיצר שאליו הוא קלע אותה.

הנשיא הרצוג הציג את הצעת הפשרה הראשונה. נתניהו רצה לקבל, לוין סיכל. הנשיא הרצוג הציג את הצעת הפשרה השנייה. נתניהו היה בתמונה ונתן את הסכמתו. לוין השתולל. שבע דקות אחרי הצגת "מתווה העם", ראשי הקואליציה שלחו את ההודעה שכתבו בעוד מועד, שבה קברו את המתווה בטרם נולד. גלנט התריע מפני ההשלכות הביטחוניות הרות האסון של המשך המהלך, לוין לחץ בכל כוחו לפיטוריו. וכאשר נתניהו הודיע על פיטורי גלנט, יצאו מאות אלפי ישראל באופן ספונטני לרחובות ונתניהו נכנע, גנז את הפיטורין והודיע על השהיית החקיקה ועל הליכה להידברות.

לוין נאלץ לבלוע את הצפרדע, אך הוא ארב, משחר לטרף, מחכה למעידה הראשונה של הפרטנרים. וכאשר גנץ ולפיד קיבלו את החלטת האיוולת על השהיית המו"מ, הוא ורוטמן קפצו כמוצאי שלל רב על ההזדמנות והעבירו בתוך ימים ספורים את חוק ביטול הסבירות המושחת.

עד הרגע האחרון גלנט ניסה להביא לפשרה. תמונת השנה היא התמונה של גלנט מצדו האחד של נתניהו ולוין מצדו האחר, בליל ההצבעה על חוק הסבירות. נתניהו נראה מנותק. גלנט מתחנן לאיזו פשרה, איזה גילוי של רצון טוב, של הליכה לקראת המתנגדים, משהו. אך לוין בשלו. עם הראש בקיר. כך כתבתי באותו לילה: מודל רחבעם – נתניהו יושב ליד שולחן הממשלה בכנסת. מצדו האחד גלנט ומצדו האחר לוין. גלנט מדבר אל לבו, מנסה לשכנע אותו לנהוג באחריות ובתבונה, להתגמש, להתפשר, ללכת לקראת העם. לוין מנסה לשכנע אותו ללכת עד הסוף, בכל הכוח, עם הראש בקיר, לא להיכנע, להיות גבר גבר, להראות מי בעל הבית (ומוסיף איום בפירוק הממשלה). הסצנה הזאת מחזירה אותנו לימי רחבעם, בנו ויורשו של שלמה המלך.

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת-הַגלנטים ... לֵאמֹר: אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת-הָעָם-הַזֶּה דָּבָר. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה, וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים, וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל-הַיָּמִים. וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַגלנטים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, וַיִּוָּעַץ אֶת-הַלוינים. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: הָקֵל מִן-הָעֹל אֲשֶׁר-נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַלוינים: כֹּה-תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, לֵאמֹר: אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ. כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם: קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים... וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם קָשָׁה, וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַגלנטים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.

כך אירע האסון ההיסטורי של פילוג ממלכת ישראל. אם הממשלה המופרעת הזאת תמשיך להשתולל כך, היא עלולה להמיט עלינו אסון כזה.

 אנו עוברים ימים קשים. סכנה של התנגשות חזיתית בין הממשלה לבג"ץ. הנשיא הרצוג שוב יוזם מהלך פשרה. נתניהו שוב שותף לגיבושה. לוין שוב מטרפד אותה. לוין רוצה בהתנגשות החזיתית. לוין כמה למשבר חוקתי. הוא מאמין שמתוך המשבר הזה, המהפכה תנצח.

לפני שלוש שנים, ערב הקמת ממשלת האחדות, התערב בג"ץ, בהחלטה אומללה, במהלכי הכנסת וכפה על היו"ר אדלשטיין, שעיכב בימים אחדים את כינוס הכנסת לבחירת יו"ר חדש, כדי לתת סיפק לליכוד ולכחול לבן להגיע להסכמות ולהקים ממשלת אחדות – לכנס את הישיבה לאלתר. אדלשטיין עשה את הדבר הנכון. הוא אמר שכיוון שפסיקת בג"ץ מנוגדת למצפונו, אך ברור לו שאסור להפר אותה, הוא התפטר. לוין לעג לו. הוא אמר שאדלשטיין לא היה צריך להתפטר, אלא להמרות את פסיקת בג"ץ. "שאסתר חיות תשלח את משמר בתי המשפט לכפות את כינוס הכנסת." וכך גם היום, הוא מבהיר שוב ושוב שיש להפר את החלטות בג"ץ, אם יתערב בחוקי המהפכה. וכך, בנחישות, לוין מטרפד כל ניסיון לחלץ את מדינת ישראל מן המשבר החמור בתולדותיה, משבר שאליו הוא דרדר אותה. זהו משבר חמור אף יותר ממשבר מלחמת יום הכיפורים. אז האוייב תקף אותנו אך עם ישראל עמד מולו מאוחד ומלוכד וניצח. הפעם, זהו שבר פנימי עמוק, המפרק את החברה, המפרק את צה"ל, המפרק את המדינה.

שנת תשפ"ג הייתה השנה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל. איש השנה תשפ"ג הוא האיש שחולל את המשבר, שר המשפטים הפירומן יריב לוין. מעולם לא גרם אדם אחד, בתקופת זמן קצרה כל כך, נזק כבד כל כך למדינת ישראל, כמו יריב לוין, איש השנה תשפ"ג.

תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה. 

 

2. צרור הערות ‏10.9.23

* בהשראת ספריית בן גוריון  – ערב השקה שני של ספרי השני "אל נאחר רגע נכסף – תנועת העבודה וההתיישבות בגולן 1967-1969" נערך השבוע. הערב הראשון היה בגולן, השני בת"א. לערב הראשון נהר קהל רב, יותר מכפול מכפי שנערכנו. לעומת זאת, לערב השני הגיעו מתי מעט.

למרות האכזבה מהמיספר הדל של האנשים, היה זה ערב מרתק ומרגש. צביקה האוזר הציג ניתוח אסטרטגי על האופן שבו ישראל מתייחסת לגולן ממלחמת ששת הימים ועד עתה והציג קווים אסטרטגיים לעתיד. פרופ' אבי בראלי, המנחה שלי בעבודת התזה, שעל בסיסה כתבתי את הספר, הרצה על חשיבות הגולן כחלק מתפיסה אסטרטגית כוללת של הגבול המזרחי של ישראל מהחרמון עד אילת. פרופ' אודי מנור דיבר על משמעות המושג עם הספר. כל אחד מהם פירגן לי על הספר ובכלל על המפעל החלוצי של חקר ההתיישבות בגולן ותיעודה. בדבריי בסוף הערב סיפרתי על הספר, על הרציונל של בחירת הנושא ועל התובנות העיקריות מהספר והתמקדתי בתובנה על שקיעתה של תנועת העבודה כתנועה מגשימה, כמבוא לשקיעתה הפוליטית.

האירוע נערך בבית בן-גוריון ודי בעובדה זו כדי לרגש אותי עד מאוד. פתחנו את הערב בסיור מודרך בבית ב"ג. הפעם האחרונה שבה ביקרתי במקום הייתה כילד בכיתה ו' או ז', יחד עם כיתתי, זמן קצר לאחר שבית ב"ג נפתח לקהל. אני זוכר שגם אז השתכרתי מספריית הענק שלו, וכעת שוב. בהשראת המקום, פתחתי את הרצאתי בציטוטים מתוך הספר, של התייחסות ב"ג לגולן ולהתיישבות בו.

את האירוע יזמה היחדה למען הגולן. מנהלת העמותה איילה מלו פתחה והנחתה.

 

* כנס חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה – כבכל שנה, גם השנה השתתפתי בכנס חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה. מדי שנה, מוקדש בכנס מושב לכבוד ספרים של חברי הפורום שיצאו השנה לאור, "ספרים, רבותיי, ספרים". במסגרת זו הרציתי על ספרי "אל נאחר רגע נכסף – תנועת העבודה וההתיישבות בגולן 1967-1969".

בהרצאתי עמדתי על הפער הדרמטי בין הכוונות והתוכניות בתנועות השונות ובעיקר בקיבוץ המאוחד, לאחר מלחמת ששת הימים, לגל אדיר של התיישבות קיבוצית של הנוער היהודי בגולה שיעלה בהמוניו, בתנועות הנוער מן העיר ובבני הקיבוץ שיתגייסו בהמוניהם למפעל ההתיישבות בגולן, בבקעה ובסיני, לבין ההצלחה בפועל. התברר שאין נושא אנושי לחזון הזה. האמת היא שזה התברר כבר בשנות החמישים והשישים, אך התקווה או הפנטזיה היתה שמלחמת ששת הימים תחולל שינוי. אמנם התחולל שינוי, וגל ההתיישבות הקיבוצית אחרי מלחמת ששת הימים היה במידה רבה שירת הברבור של ההתיישבות הקיבוצית והמושבית, אבל הפער אל מול החזון, ההחלטות והמאמצים היה אדיר.

לטענתי, תנועת העבודה מראשיתה התבססה על הגשמה אישית. תביעתה מן הפרט היתה הרבה יותר מלהצביע בקלפי או ללכת להפגנה ולצעוק "בושה", אלא תביעה להגשמת הרעיונות בגופם, כל חייהם, כל יום בחייהם, מצאת החמה עד צאת הנשמה. השקיעה של תנועת העבודה כתנועה מגשימה, היא המבוא לשקיעתה הפוליטית, שהגיעה לשיאה היום, כאשר הדבר הרחוק ביותר ממפלגת העבודה הוא אחוז החסימה.

בשלב השאלות למרצי המושב, נשאלתי שתי שאלות, מבני פלוגתא אידיאולוגית ותיקים שלי בפורום. ד"ר אלון פאוקר שאל אם הבעיה לא היתה הבנה שההתיישבות כבר אינה יעד רלוונטי ושכבר אחרי הקמת המדינה צריך היה להכיר בכך ולעבור לדרכי הגשמה חלופיות. פרופ' אלי צור שאל, האם היום, לאור כל מה שקורה במדינה, איני חושב שעצם ההתיישבות מעבר לקו הירוק הייתה שגויה מעיקרה?

כנראה שאנו, המרצים במושב, גנבנו, כל אחד בתורו איזו דקה או שתיים מחוץ לזמן ההרצאה, וכך לא נותר לנו זמן להשיב על השאלות והוזמנו לעשות כן בהפסקה, בפינת הקפה. טוב, לא נותרה לי ברירה, ואיאלץ להשיב להם במאמר ל"זמן קיבוץ"... המושב הזה היה מרתק. אזכיר הרצאה אחת, של חברתי לפורום ד"ר שרון גבע, שהציגה את הביוגרפיה שכתבה על אנטק צוקרמן וצביה לובטקין, ממנהיגי מרד גטו ורשה ומייסדי ומנהיגי קיבוץ לוחמי הגטאות – "כל השאר הוא אלמוות". הספר שלה אינו היחיד שעמו חזרתי הביתה מהכנס.

כיוון שדיברתי על התנוונות האקטיביזם, שמחתי שהמושב שקדם לזה שהשתתפתי בו עסק באקטיביזם שיתופי היום והמושב שאחריו עסק בשליחות ומשימתיות קיבוצית בעבר. מהרצאות המושב האקטואלי אציין את זו של ורד האס על הקיבוץ העירוני משעל, בנוף הגליל. מהמושב ההיסטורי אציין הרצאה מאלפת של ד"ר יוחנן בן יעקב, ממייסדי כפר עציון, שבין תפקידיו הרבים היה מזכ"ל בני עקיבא, על תנועת "השומר הדתי" – תנועה דתית סוציאליסטית גדולה במזרח אירופה בשנות העשרים והשלושים, שחינכה להגשמה בעלייה לארץ ישראל והתיישבות ביישובי הקיבוץ הדתי. גם ספרו על הנושא מצא את מקומו בתיק שעימו אני חוזר הביתה. יואב לרר הרצה על מעורבותה ותרומתה של התנועה הקיבוצית בפעילות ידיעת הארץ ובמחקר הארכיאולוגי בישראל. הרצאה מרתקת על נושא מרתק, אך לתימהוני הוא דילג על אחדים מן האנשים המשמעותיים ביותר בתחום זה ובראשם חתן פרס ישראל עזריה אלון. הוא נשאל על כך, ותשובתו המוזרה היתה שהוא התמקד במי שהפעילות שלהם הייתה במסגרת מדורֵי ידיעת הארץ של התנועות הקיבוציות. המושב הראשון עסק בתכנון המרחב הקיבוצי. המושב שפתח את היום השני עסק במבט על המיסים הפנימיים והפנסיה בקיבוץ. בדיון בעקבות ההרצאות במושב זה נטלתי חלק. המושב האחרון הוקדש למלאת 110 שנים לתנועת השומר הצעיר. אחת ההרצאות היתה של פרופ' אביהו רונן על קיבוץ כרם שלום (המקורי). אני מכיר את אביהו מהגליל העליון וממכללת תל-חי. לא ידעתי שהוא היה ממייסדי כרם שלום. כרם שלום, שעלה לקרקע ב-1968, היה קיבוץ שמאל רדיקלי, בן חורג בקיבוץ הארצי. בתנועה כעסו עליהם בעיקר כיוון שלא הצביעו למערך (שמפ"ם היתה חלק ממנו) אלא למוקד, אח"כ של"י ואפילו רק"ח ואח"כ חד"ש האנטי ציוניות. היה זה יישוב של אקטיביזם פוליטי, הפגנות נגד ההתיישבות בחבל ימית, נגד אקיבוש, סרבנות של הגרעינים שלהם (כבר בראשית שנות השבעים), מאבק פנימי חריף בתנועה נגד הקמת גשור ונטור בגולן ועוד. הוא סיפר על הקיבוץ ובעיקר על העימותים עם התנועה ובראש ובראשונה עם יעקב חזן, המנהיג המיתולוגי, שבמורשת השמאל הרדיקלי של מפ"ם הוא שנוא כפי שגולדה שנואה עליהם. הוא הזכיר את ה"התנחלות" שהם ערכו בחווה של אריק שרון, כמחאה על הצטרפותו להתנחלות של גוש אמונים בשומרון ב-1974 והעלה צילום שלהם מלווים למעצר את אחד מחבריהם. הוא רק שכח לציין, שאותו חבר תקף באלימות את נהגו של שרון, נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. איני זוכר אם הוא בעט ברגלו הפצועה או הבריאה. המסר שלו היה, שאילו כל הקיבוצים היו נוהגים כמו כרם שלום היום מצבנו היה נפלא.

בעיניי, הדבר המשמעותי ביותר הוא שאחרי עשר שנים הקיבוץ הזה התפורר לאבק. וזה לא מפתיע. קיבוץ מקימים באקטיביזם מגשים, לא באקטיביזם מוחה. התיישבות ממוקדת ב"כן". מחאה ב"לא". התיישבות ממוקדת בעשיה, לא בהפרעה לעשייה של אחרים. מאבק נגד התיישבות הוא לא החומר שעימו בונים התיישבות. השומר הצעיר והקיבוץ הארצי תמיד היו בשמאל היוני של המפה, אבל הן היו בראש ובראשונה תנועה מגשימה ומחנכת להגשמה ציונית, בעלייה ובהתיישבות. הדי.אן.איי. הזה פסח על כרם שלום. אז נכון, הם לא רק דיברו אלא גם הקימו יישוב בנגב, אך הם לא הצליחו לקיים אותו.

 

* סרבנות במלחמת יום הכיפורים – בערב שבתום היום הראשון של כנס החוקרים, נערך בחממה האקולוגית של אביטל גבע בעין שמר מפגש מרתק עם פעילי מחאת לוחמי 73'. מטעם הלוחמים השתתפו תא"ל (מיל') רפי נוי, בעל עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים, עוזי בן צבי ואביטל גבע. כל אחד סיפר על חלקו במלחמה ובמחאה שאחריה וכולם השוו את המצב אז למצב הנוכחי. רפי נוי, שהגדיר את המשבר הנוכחי כחמור ומסוכן הרבה יותר ממלחמת יום הכיפורים (בזה אני דווקא מסכים איתו) היה בוטה וקיצוני. הוא סיפר שכאשר שאלו אותו על גניבת הטנק (מתל סאקי), הוא השיב שצריך להתאמן על מודל, כי אנחנו הולכים עד הסוף ואם יהיה צורך גם נטען את הטנק ונירה. לא ייאמן. לא אבקר את האנשים שהיו נוכחים על כך ששתקו, כי גם אני נמניתי עימם, באותו רגע.

אביטל גבע, לבוש בחולצת "אחים לנשק", אמר דברים הפוכים. הוא אמר שהדבר הקשה ביותר הוא השנאה. הוא חש שבצד השני שונאים אותו, אבל מה שמדאיג אותו יותר הוא שגם הוא התחיל לשנוא את הצד השני. והשנאה הזאת מרעילה והורסת ופוגעת בשונאים עצמם. אנו נמצאים כרגע בתיקו במאבק הזה, ותיקו הוא המצב הטוב ביותר להגיע להסכמות וזה הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות כעת. אגב, אני מכיר את אביטל ומשוכנע שהוא אינו שונא. הוא העמיס על גבו שנאה הקיימת בקרב רבים מחבריו.

 

בדיון שהתקיים אמרתי: "בחודשים הראשונים של המאבק, נטלתי בו חלק, השתתפתי בהפגנות, נאמתי בהפגנות, למרות שדעתי לא היתה נוחה מחלק ממאפייני המאבק. אבל אני חש שהמאבק ירד מהפסים והוא הפך מהפתרון לבעייה חמורה לא פחות מהמהפכה המשטרית. וחרף העובדה שדעתי על המהפכה נותרה בעינה, מאבק שאלה הקווים שלו – אינו המאבק שלי. הסכנה הגדולה ביותר היא של התנגשות קטלנית בין שתי הרכבות שדוהרות זו מול זו. התנגשות כזו היא סכנה קיומית. לכן, היום אני פועל בכיוון אחר, של הגעה להסכמות. ובין השאר אני שותף לאביטל גבע בקבוצת 'בראשית', שחותרת לכך. אני לא שותף במאבק שהפך מהתנגדות למהפכה המשטרית למלחמת זהויות ותרבויות ומלחמה בדתיים ובדת. אני לא שותף במאבק שדיבור על מרי אזרחי כבר נחשב מתון בו, אחרי ששמענו כאן את דבריו המזעזעים של רפי נוי, שגם אם הוא לא מתכוון באמת לפתוח באש על אחים שהם יריבים פוליטיים, עצם הדיבור הזה, עצם המחשבה הזו, עצם ההרהור הזה הוא נורא ואיני יכול להיות שותף למאבק כזה.

"והדבר החמור ביותר, בעיניי, הוא הסרבנות והתמיכה הרחבה בסרבנות. וכאשר מדברים על פגיעה בכשירות צה"ל, כאיזה הישג או הצלחה של המאבק, כלומר פגיעה מכוונת במדינה, זה לא המאבק שלי. אם לחזור להשוואה למלחמת יום הכיפורים – אפשר היה לומר בה שהממשלה כשלה, הפיקוד הצבאי כשל, ולכן, כמחאה על המחדל אנחנו לא יוצאים להגן על המדינה. זו המשמעות של הסרבנות."

המשפט האחרון עורר מורת רוח בקהל. קשה לעמוד מול המראָה שהצבתי בפני האנשים. אבל אני מקווה שכאשר הם יחשבו על דבריי, הדברים ינערו אותם. 

 

* במקום שהולכים בו עד הסוף – הערב בחממת עין שמר, לא היה הפגישה הראשונה שלי עם רפי נוי. בתקופת המאבק על הגולן, נערך עימות בינינו, בבית ספר בעמק החולה, בנושא הגולן. אחרי הדיון, שוחחתי עם רפי. הזכרתי לו את העימות הזה, ותהיתי איך היה מוכן לשלום עם דיקטטור רוצח עמו, והרי גם אסד האבא היה רוצח עמו, ואף מוכן תמורת זה להחריב את כל מפעל ההתיישבות בגולן, ולעומת זאת נגד אחים שדעתם שונה משלו, לא זו בלבד שהוא לא רוצה שלום, הוא מוכן להילחם בהם ולירות בהם.

רפי נוי הכחיש שהוא תמך בירידה מהגולן. להיפך, הוא סיפר שהיה במטה של ברק והזהיר אותו מפני הנסיגה. באותו פאנל הוא תמך גם תמך בנסיגה, אבל שמחתי לשמוע את הכחשתו ולא התעקשתי איתו. אני שמח שהוא מתבייש היום בתמיכתו בנסיגה. אני מקווה שלא ירחק היום שהוא יתבייש בדברים מן הסוג שאמר היום. ובעצם כבר בשיחתנו הוא אמר שבטח שהוא לא באמת מתכוון לירות, "אנחנו לא נירה את הירייה הראשונה." אבל, הוא אמר, אני רוצה להמחיש שבמאבק הזה אנחנו הולכים עד הסוף. השבתי לו, שהמקום שבו מדברים על הליכה עד הסוף, הוא המקום שמצמיח יגאל עמירים.

 

* הודעה חשובה – הודעה חשובה לחבריי, תומכי המדינה הפלשתינאית ועקירת התנחלויות. ובכן, חברים יקרים, האופציה הזאת מתה, מוות סופי. אין עוד היתכנות כלשהי לאופציה הזאת.

למה? מה קרה פתאום? לא פתאום, אלא בחצי השנה האחרונה. ובכן, אם ממשלה כלשהי תנסה ליישם את האופציה הזאת, התוצאה תהיה "הפסקת התנדבות" המונית של עשרות אלפי חיילים ומפקדים, במילואים, בקבע ובסדיר. והם לא "יפסיקו להתנדב" רק למשימה של עקירת היישובים במו ידיהם כך שאפשר יהיה למצוא חיילים שיבצעו את הפקודה, אלא הם "יפסיקו להתנדב" לצה"ל, כי "המדינה הפרה אתנו את החוזה." חבריי היקרים, אתם יכולים לצקצק בניכור, באטימות ובהתנשאות ש"זה לא אותו דבר." בסדר. אבל זה המצב. אין מה לעשות. תתרגלו. תפנימו. חשבו מסלול מחדש.

 

* שורש פורה ראש ולענה – פרשות השבוע שקראנו בשבת הן פרשת "ניצבים" ופרשת "וילך". פרשת "ניצבים" תרמה ללשוננו את הניב היפה "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה". מדובר בגורם מזיק ומסוכן, כמו צמח הלענה המר, או צמח הראש הרעלי, שמשפיעים לרעה על סביבתם ומקלקלים אותה, כאשר הם פּוֹרים, כלומר מתרבים.

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה." משה מתייחס כאן לנזק הכבד שעלולים איש אחד, אישה אחת, משפחה אחת, העובדים עבודה זרה, להזיק לקולקטיב – קהילה, שבט, אולי לעם כולו. זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה, מנהל כריזמטי אך רעיל, המרעיל את נפשות תלמידיו בשטיפת מוח אנטי ישראלית ואנטי ציונית; המטיף לעריקה מצה"ל ומציג את העריקים כ"גיבורים", בעוד אינם אלא טפילים, שחיים על דמם של חבריהם, שמחרפים את נפשם על הגנת המדינה, הוא התגלמות הביטוי המבריק: שורש פורה ראש ולענה.

בתחילת השבוע דגני התפטר מתפקידו, אחרי שהוועד המנהל של בית הספר לא אישר לו לקיים אירוע של מאות עריקים המטיף לעריקה. הוא איים על הוועד שיתפטר אם לא יאשרו את האירוע והאמין שהאיום יגרום להם להתקפל. הם לא התקפלו והוא התפטר. אך את אירוע ההסתה לעריקה הוא קיים, כביכול לא כאירוע רשמי של ביה"ס, ולאחר מכן חזר בו מהתפטרותו. האיש הזה, שורש פורה ראש ולענה, אינו ראוי לחנך במדינת ישראל. יש להדיחו מתפקידו. כל נער שאת נפשו הוא מרעיל בהסתה שלו, הוא אבֵדה לעם ישראל.

 

* אלטרנטיבה לחולדאי – את זאב דגני, המנהל הכריזמטי ששוטף את מוחות תלמידיו השבויים נגד מדינת ישראל ובעד עריקה מהגנה על המולדת, יש לבעוט מתפקידו. הוא אינו ראוי לתפקידו. הוא משחית את נפש תלמידיו. הוא לא עובד משרד החינוך ולכן מי שצריך לבעוט בו הוא ראש העיר תל-אביב. הבעיה היא שחולדאי מגבה אותו כל השנים. אני מקווה מאוד שהאלופה ברביבאי, שמתמודדת מול חולדאי, תגלה מנהיגות ותתחייב לפטר את המסית והמדיח ביום שבו תיבחר לראשות העיר. בכך היא תוכיח שהיא אכן מהווה אלטרנטיבה.

 

* הרשימה המקארתיסטית השחורה – בינ"ה (בית היוצר לנשמת האומה, ביטוי שטבע ביאליק), היא התנועה ליהדות חברתית. את הארגון הקימו חברים ומחנכים מהתנועה הקיבוצית אחרי רצח רבין, כדי לגבש תפיסה של יהדות הומניסטית וליצור שפה משותפת שתגשר בין מגזרים שונים בחברה הישראלית. הארגון מחנך לזהות יהודית ותרבות ישראלית בגישה הומניסטית וסוציאליסטית. בין מפעליו – הישיבה החילונית.

המדרשה באורנים היא מרכז חינוכי להתחדשות החיים היהודיים בישראל, המתמקד במערכת החינוך, בצעירים ובמרחב הקהילתי. מטרת המדרשה לעצב חברה שחבריה מרגישים בבית בתרבותם היהודית, ובונים את זהותם האישית והציבורית מתוכה. המדרשה מקדמת יהדות הומניסטית ושוויונית, השואבת מהמקורות ומתחדשת ברוח התקופה; יהדות פתוחה ומכילה, המסוגלת להיות בית ליהודים מכל הזרמים בארץ ובתפוצות. המדרשה הוקמה ב-1989 והיא מהארגונים הוותיקים ופורצי הדרך בתחום התחדשות היהדות הישראלית. בין מפעליה – תנועת החלוץ, לבניית מנהיגות חברתית ברוח מורשת החלוצות והחלוצים, הציונות והיהדות ההומניסטית, החותרת לחברה המבוססת על צדק חברתי, ערבות הדדית, דמוקרטיה, שלום, שוויון וחופש.

תל"ם היא התנועה ליהדות מתקדמת; תנועת הנוער של הזרם הרפורמי בישראל. תל"ם מחנכת לאורח חיים יהודי המבוסס על המסורת היהודית, התרבות העברית-ישראלית והמחויבות החברתית לבנייתה של חברה צודקת. ברוח חזון הנביאים, פועלת נוער תלם לקידומו של שוויון הזדמנויות בחברה בישראל; לחידוש ערך הקהילה, לצדק חברתי, לקבלת זרמי היהדות הליברליים ולקידומה של יהדות פתוחה ופלורליסטית.

מכון שלום הרטמן הוא מרכז חינוך ומחקר יהודי פלורליסטי בירושלים, שהוקם בידי הרב פרופ' דוד הרטמן בשנת 1976, ונקרא על שם אביו. המכון עוסק בהכשרת חוקרים, מחנכים, תלמידים, מנהיגים ורבנים מכל הזרמים. "המכון מפתח אפיקים חדשים בחשיבה, במחקר ובחינוך היהודי ופועל למען הכשרת מנהיגות יהודית המושתתת על ערכי הפלורליזם." המכון מזוהה עם הזרמים הליברליים בציונות הדתית ומשתף פעולה עם ארגוני ההתחדשות היהודית החילונית ועם הזרם הרפורמי והקונסרבטיבי.

תוכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות) היא תוכנית חינוכית שמפעילה קרן תל"י בשיתוף משרד החינוך ומטרתה לתגבר את לימודי היהדות ברוח פלורליסטית במסגרת חיי היומיום של החינוך הממלכתי. קרן תל"י מזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית ונמצאת תחת החסות האקדמית של מכון שכטר למדעי היהדות, השייך לתנועה הקונסרבטיבית.

מיותר לציין, שבקרב החרדים והחרד"לים, הארגונים הללו ובראשם הזרם הרפורמי, נחשבים לתועבה, מוקצים מחמת מיאוס. הארגונים הללו הוצגו ברשימה שחורה מקארתיסטית של הפורום הדוסופובי, המתקרא בכיבוסית "הפורום החילוני". הוא הציג אותה ברשימה שחורה שיש להזהיר את ההורים הדואגים לנפש הרכה של ילדיהם מפני דחליל ההדתה, לא עלינו, שנועד לסכן את ילדיהם. וכך הם מוגדרים ברשימה המקארתיסטית: "גופים לא-דתיים או דתיים לא-אורתודוקסיים, הפועלים להעמקת הזהות היהודית בקרב תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי, תוך שימוש גם במקורות הלכתיים-אמוניים, העלולים לתרום בכך למגמת ההדתה."

אם לנסות להיכנס למוח המעוות של הארגון הדוסופובי, יש לו סיבה טובה לפחד ולהסתגר מפני ארגונים כמו בינ"ה יותר מאשר, נגיד, חב"ד. כיוון שמי שרוצה לחנך את ילדיו לבורות ועם-ארצות ולשנאת כל מה שיש בו ריח יהדות, מבין שדווקא הארגונים הללו מאיימים יותר על בערותם של ילדיו. אבל העובדה שהפורום הדוסופובי מפחד כל כך מארגונים שאינם דתיים, מעיד עליו שיותר משהוא דוסופובי, הוא יודופובי. הפחד מן היהדות ושנאת היהדות הם המנוע הרעיל שלו. זהו ארגון קיקיוני, אלא שהמשבר הנוכחי בחברה הישראלית הוא שעתם הגדולה של הקנאים, הפנאטים והשונאים, וארגונים כמו הפורום הנקלה הזה נבנים ממנו. המשבר הזה הוא ההזדמנות של הגורמים הצנטריפוגליים שמושכים כלפי חוץ בתאוות פירוק החברה הישראלים, לקדם את רעיונותיהם החורבניים.

הפיכת המאבק נגד המהפכה המשטרית למלחמת זהויות ותרבויות נגד הדתיים והדת הרת אסון. היעד הלאומי הדחוף הוא לכונן מחדש מיינסטרים יהודי, ציוני, דמוקרטי ממלכתי, במקום החלוקה ההרסנית לשני מחנות, כאשר כל מחנה נסחף אחרי הקיצונים ביותר שבו. רם פורמן, ראש הפורום הדוסופובי, הוא תמונת ראי של בן גביר.

 

* חסידוּת ברסלר – שקמה ברסלר יצאה נגד הידברות ופשרה ואמרה שאסור לדבר עם נאצים. לאחר מכן היא "התנצלה". אבל היא אמרה שאם יושבים סביב שולחן 11 איש ואחד מהם הוא פשיסט, כל ה-11 פשיסטים ואיתם אסור לדבר. כלומר, אסור לדבר עם ממשלת ישראל הנבחרת (שלמרבה הבושה אכן חברה בה כנופיה פשיסטית). ולכן, שקמה מוליכה את חסידות ברסלר למלחמת חורמה בכל ניסיון להגיע להסכמות ולפשרה, שאמנם עשויה להציל את החברה הישראלית, אך עלולה לסכן את המחאה. כי אם תהיה פשרה, המחאה תגווע, והמחאה היא המטרה. ולכן, בעיניה הרצוג וגנץ הם צ'מברליין ובמשוואה הזו ברור מיהו נתניהו, עם או בלי ההתנצלות.

 

* ברית שורפי האסמים – קבוצת ראשי ישיבות, רבנים ומנהיגי ציבור ציוני דתי יצאה בפנייה דחופה לחברי כנסת מכל המחנות. "לאור הסכנה הקיומית לישראל במציאות הנוכחית, אנו, מנהיגי ציבור דתי לאומי, מבקשים מכם לעשות כל מאמץ להגיע להסכמה ברוח הצעת הנשיא האחרונה. גודל השעה מחייב לקיחת אחריות. 'ניצחון' של צד אחד עלול להפוך להפסד של כולנו!"

בין הפונים ראשי הישיבות: עתניאל (הרב ראם הכהן),  מעלה אדומים (הרב יצחק שילת), אלון שבות (הרב יעקב מדן), אורות שאול (הרב יובל שרלו), הרב יגאל אריאל (ראש ישיבת הגולן הראשון) ועוד. הרבנים: אבי גיסר (רבו לשעבר של הישוב עופרה), דויד סתיו (רבה של  שוהם), רפי פוירשטייין (מראשי ארגון רבני "צהר") ועוד. מנהיגי ציבור: אלוף (מיל') יעקב עמידרור (ראש המל"ל לשעבר), אלוף (מיל') גרשון הכהן, ראשי מועצת יש"ע לשעבר: פנחס ולרשטיין ושרה אליאש, חכ"ש יהודה גליק, אנשי התקשורת: מוטי שקלאר (לשעבר מנכ"ל רשות השידור), אמילי עמרוסי (פובליציסטית וסופרת), מאיה אוחנה מורנו (מרצה ואלמנת עמנואל מורנו), יעל שבח (פובליציסטית ואלמנת הרב רזיאל שבח, חוות גלעד) יואב שורק (עורך כתב העת "השילוח") ועוד. אגב, רובם, אולי כולם, חברים בקבוצת "בראשית" הפועלת להסכמה לאומית רחבה, ובין מייסדיה פעילים מרכזיים במחאה ובהם טייסים "מפסיקי התנדבות", וגם לי יש הזכות להיות חבר בה.

חשיבותו של גילוי הדעת גדולה יותר מהחשיבות שבעצם התוכן החשוב של הקריאה להסכמה ולשלום פנימי. יש כאן קבוצה של מנהיגים בעלי השפעה, שמתייצבים נגד הקיצוניות של סמוטריץ' ודומיו ושל הרבנים החרד"לים, שרק השבוע פרסמו עוד פשקוויל קיצוני של דה-לגיטימציה לבג"ץ ופשקוויל נוסף בתמיכה ברוצח משפחת דוואבשה בן אוליאל. חשוב כל כך לשמוע את הקול האחראי, הממלכתי והשקול בציונות הדתית, מול הקול המופקר, האנרכיסטי והקיצוני של המפלגה שהשתלטה – השתלטות עוינת על מותג "הציונות הדתית". פירסמתי את גילוי הדעת בדף הפייסבוק שלי, ומיד צצו תגובות ארסיות וקונספירטיביות, לפיהן זה עוד תרגיל של הימין לשכנע את גנץ להתמסר למלכודת של ביבי וכד'. כל כך טבעי שהאנשים האלה יוצאים נגד גילוי הדעת. אותם קיצונים הם בעלי ברית של סמוטריץ', בן גביר ויריב לוין. ברית הקיצונים, ברית שורפי האסמים, ברית מחרחרי מלחמת האחים.

 

* מותר להתערב? – אם ביום מן הימים הכנסת תחוקק, בדומה למיספר מדינות באירופה, חוק האוסר שחיטה כשרה מטעמי צער בעלי חיים ותעגן זאת כחוק יסוד: צער בעלי חיים, האם מותר יהיה לבג"ץ להתערב בשם חופש הדת ובשם היותה של ישראל מדינה יהודית?

 

* הוו מתונים בדין – איומי שרים ויו"ר הכנסת על בג"ץ חמורים ומאפיוזיים והם סכנה לדמוקרטיה. אך אני נגד התערבות בג"ץ בחוק הסבירות, חרף התנגדותי הנחרצת לחוק המושחת.

התערבות בחוק יסוד היא נשק יום הדין. רק מקרי קצה כמו שלילת זכות הבחירה מערביי ישראל, מהחרדים או מהמתנחלים, או ביטול חוק השבות, מצדיקים התערבות כזו.

אני מקווה מאוד שהשופטים ינהגו בריסון עצמי, יגלו אחריות לאומית ויאמצו את העצה הטובה של אנשי כנסת הגדולה בפרקי אבות: הוו מתונים בדין.

 

* בית המשפט חייב להתערב – אני מתנגד להתערבות בג"ץ בחוק הסבירות המושחת, כי בג"ץ אינו צריך לפסול חוקים רעים אלא חוקים בלתי חוקתיים ובוודאי שהתערבות בחוק יסוד היא נשק יום הדין, ואינה מוצדקת במקרה הזה. לעומת זאת, אני תומך בעתירה הקוראת לחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה למינוי שופטים. לוין מפר אמונים ופועל בעליל נגד חובתו כלפי הציבור הישראלי, ואם בית המשפט לא יתערב כאן, הוא ימעל בתפקידו.

 

* מי שולט בממשלה – כיוון שבבחירות האחרונות הצבעתי למחנה הממלכתי בהנהגת גנץ, וחשוב לי שיממש את המנדט שהענקתי לו, מיקדתי את ביקורתי על החמצת יוזמת הנשיא השלישית בגנץ. הציפיות שלי ממנו הן הגבוהות יותר. אני רואה בו את מי שאמור לנהוג כמבוגר האחראי. אבל לא צריך להתבלבל. האשמים בהחמצה הם נתניהו ולוין. נתניהו הסכים לפשרה, לכל סעיפיה, ונציגיו אף חתמו עליה. הרצוג הציג אותה לגנץ תוך הבהרה שזו יוזמה שנתניהו והליכוד עומדים מאחוריה. אולם ברגע שהודלפה הפשרה, הליכוד מיהר להכחיש ולהתנער ממנה, לוין הודיע מיד שהיא לא קבילה וראש הכנופייה הבהיר שזו כניעה ולא ייתן לה יד.

שוב הוכח, שבממשלה הזאת, בניגוד לחמש ממשלותיו הקודמות, נתניהו אינו שולט אלא נגרר. האיש החזק הוא לוין שאוחז במבושיו של נתניהו ולוחץ כל אימת שנתניהו ממצמץ. ולצידו, בן בריתו ראש הכנופייה וחבורת הזבל בליכוד, האמסלמים והגוטליבים למיניהם. אני מאמין שנתניהו מאס במהפכה המשטרית, יודע שהיא מדרדרת את המדינה ומה שחשוב בעיניו יותר – תמוטט את הישגיו והיא פיגוע נגד מקומו בהיסטוריה. אבל הוא חלש. לדעתי, על גנץ היה להודיע שהמחנה הממלכתי מקבל עקרונית את הצעת הנשיא ורואה בה בסיס טוב למו"מ על הסכמות רחבות, כיוון שהיא אכן כזו, וקורא לנתניהו וללפיד להצטרף אליו. עליו להיות יוזם ואקטיבי בניסיונות להביא להסכמה לאומית, שתמנע אסון לאומי.

 

* רגב נגד השב"כ – ניתן היה לצפות ממירי "תיסע תיסע" רגב להודות בטעותה, להתנצל, להסביר שהייתה בסערת רגשות. אך מי שמצפה לכך ממנה אינו מבין במי המדובר והתרבות הביביסטית זרה לו. בתרבות הביביסטית אין לקיחת אחריות. תמיד יש שעירים לעזאזל. וכשנתפסים בקלקלתם – יוצאים למתקפה נגד ה"דיפ-סטייט" המומצא. פעם זו המשטרה, פעם הפרקליטות, פעם היועמ"שית, פעם בית המשפט העליון, פעם התקשורת ולעתים השב"כ. אז מירי רגב מסתערת על השב"כ. "ההפיכה מחלחלת לשב"כ," היא צווחת. ההפיכה היא... ההתנגדות למהפכה, בשפה ביביסטית אורוויליאנית. אז השב"כ אשם. טוב, מה חדש? הרי זה אותו שב"כ שהשתיל בבלפור עובדים כדי שיגישו תלונות שווא נגד "רעייתי". הרי זה אותו שב"כ שרצח את רבין. אז למה אתם מצפים ממנו?

 

* רצון הרוב – כשמירי רגב צווחה על הנהג שלה "תיסע תיסע" היא מימשה את רצון הרוב. זאת הדמוקרטיה.

 

* החלטה אסטרטגית ראויה – החלטתה של מירי רגב על הרחבת כבישי הרוחב לבקעת הירדן ובעיקר כביש 5, היא החלטה אסטרטגית ציונית נכונה ואני תומך בה בכל ליבי.

 

* אנטישמי עם דיפלומה – ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי גינו בחריפות את נאומו האנטישמי של אבו מאזן בוועידת פת"ח, שבו אמר שהיטלר נלחם ביהודים כיוון שהיו מלווים בריבית. הגדילה עשות עיריית פריז, ששללה ממנו עיטור כבוד שקיבל ב-2015. התגובות הללו חשובות ומעודדות. אבל בוקר טוב אליהו!  פתאום גיליתם שאבו מאזן אנטישמי? הרי הוא מכחיש שואה מדופלם. מה פירוש מכחיש שואה מדופלם? כשמו כן הוא, מכחיש שואה עם דיפלומה. הוא דוקטור להכחשת שואה. הדוקטורט שכתב באוניברסיטה סובייטית היה "מחקר" מכחיש השואה.

 

* מיתת נשיקה – בספר השיחות של חיים אורון עם רוביק רוזנטל, "ג'ומס", הוא התייחס לפרשת הנשיקה של חברו הטוב חיים רמון, שהביאה למיתת נשיקה של הקריירה הפוליטית שלו. דבריו של ג'ומס מדהימים; לא פחות ממטלטלים. "אני יכול לתאר לעצמי מה היה במקרה הזה. נכנסה בחורה והוא נתן לה נשיקה. הוא עשה את זה בנוכחותי בעבר, זה היה חלק מחיים רמון. במקרה הזה הוא נפל. היא לא ראתה את זה כמוהו, והעסק יצא משליטה."

מהי אותה נשיקה תמימה של חיים רמון, אפשר ללמוד מפסק הדין. בית המשפט קבע, כי נשיקה בפה עם הלשון בניגוד להסכמה, הינה עבירת מין במובהק שאינה צריכה הוכחה. "לא בהטרדה מינית עסקינן, לא בתחום האפור עסקינן ולא בתחום הדמדומים, אלא במעשה פולשני, פוגע ומשפיל... אין מדובר בנשיקה תמימה על הלחי או על המצח מתוך רגש של חיבה, אלא בנשיקה שיש בה את כל האלמנטים של עבירת מין."

ג'ומס מסביר שהוא ראה את חיים רמון פעמים רבות במצב דומה. משמעות הדברים, היא שלא היתה זו מעידה חד-פעמית, אלא שרמון הוא עבריין מין סדרתי. והשאלה העולה אינה רק מה זה אומר על חיים רמון, אלא גם מה זה אומר על סביבתו של רמון ובאופן ספציפי על ג'ומס, שהיה עד לכך, ו"זרם עם זה."

 

* ביד הלשון: מזכרת בתיה – מזכרת בתיה היא מועצה מקומית בשפלת יהודה. היא נוסדה ב-1883, בעליה הראשונה, כמושבה דתית ביוזמת הרב שמואל מוהליבר, ממייסדי תנועת חיבת ציון ומאבות הציונות הדתית. המושבה נקראה עקרון, כשם העיר התנ"כית עקרון, בשל קרבתה לכפר עקיר, שהחוקרים באותה תקופה חשבו שהוא נושא את שמה של עקרון המקראית. לימים, זוהתה עקרון בחרבת תל מקנה שבקיבוץ רבדים. עקרון היתה אחת ממושבות הברון. ב-1887 ביקר הברון רוטשילד בעקרון, ולבקשתו, או ליתר דיוק – לדרישתו, שונה שם המושבה למזכרת בתיה, לזכר אימו. ב-1952 הוכרה המושבה מזכרת בתיה כמועצה מקומית.

אורי הייטנר

 

* * *

אהוד: הסכנה המשחיתה של "הפגנות המחאה" – שהן הופכות כביכול את ההנהגה הישראלית לאחראית בלעדית למצב הביטחוני שלנו וכך מעניקות ריהביליטציה לכל שונאינו השואפים להשמידנו – כאילו הנהגתנו היא הגורמת לאיבה כלפינו – וזה בדיוק מה שהעלילו ומעלילים אנטישמים ונאצים על יהודים!

 

* * *

אהוד בן עזר

ידידי יצחק אורפז

 במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

 

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 1975

7.1.75. לפני כשלושה שבועות, ב-10.12.74, טילפנה אליי סיהאם דאוד וביקשה שאצטרף לעצומה נגד ריתוקו של המשורר הערבי נאיף סלים. ביקשתי שהות של יום לחשוב. ולא התקשרה. בינתיים היה הפיצוץ בקולנוע חן, בו נהרגו שני אנשים. היא טילפנה לאורפז, שידע ממני על העניין, וביקשה את חתימתו. הוא אמר שהוא מסכים, בתנאי שתצרף חתימתה לפיסקה המגנה את הטרור.

על כך ענתה שהיא מסכימה, בתנאי שתוכנס פיסקה שעל ישראל לסגת מכל השטחים.

על כך שאל – "וכל זמן שאיננו נסוגים את מצדיקה טרור? אם כך את בדעתו של ערפאת!"

על כך ענתה: "אתה קורא יותר מדי את 'מעריב'." (לפני כן ענתה, דומני – "אין ברירה," בקשר להמשך הטרור). ועוד אמרה משהו בקשר ל"לא קשור", כלומר – רק המקרה של המשורר הערבי "קשר" ואילו הטרור "לא קשור" לעצם העניין.

הדברים הובאו לפרטיהם במכתב שפירסם ב"מעריב", דומני ב-15.12, ובו תיאר את כל השיחה ואת מסקנתו. נמאס לו לחתום על עצומות של יפי-נפש כשהוא רואה שאלה אשר מעמידים אותו בחזקת אשם או בעל-מצפון – כלל לא איכפת להם ממה שקורה לעמו-שלו. הוא קרא בפניי את המכתב והתייעץ איתי ואני חיזקתי את ידיו ואמרתי לו שהייתי מצרף את חתימתי אילו פנתה שוב אליי – וסירבתי.

היא לא הגיבה כלל על המכתב. לא טרחה לענות, להסביר או להכחיש. (אנטון שמאס סיפר לי אתמול שפירסמו על אורפז מאמר חריף ומגנה ב"אל-איתאחד").

חשבנו כי התייאשה מן העצומה. אך הנה, ביום רביעי שעבר, ה-1.1, היא מצלצלת בערב מחיפה, בקולה החברתי והעליז, כאילו היא ידידתי משכבר, ואך עניין קטן ולא פורמאלי הוא בינינו שאצרף חתימתי. אך אם לא אצרף – הרי שאיננה ידידה ועל כן [אני] נבל ופאשיסט ולא שונה מכל השוביניסטים היהודים.

אמרתי לה: "אני מצטער לומר לך שאני מצטרף למכתבו של אורפז."

"זה מצער מאוד," אמרה, ומקולה נשתמע כאילו מכרתי נפשי לשטן.

" – ואילו טילפנת אליי במועד הייתי והייתי מסרב לך, הייתי מצרף גם אני את חתימתי למכתבו," הוספתי. "וחבל שנתווכח עתה שנינו, מאחר ולכל אל"ף שלי יהיה בי"ת שלך, וגימ"ל שלי, וכך הלאה, והוויכוח הזה אינו חדש וחוזר על עצמו."

ראיתי, הרגשתי, שנעלבה. גם קולי לא היה מעודד ביותר. ונסתיימה השיחה בקרירות, וכאילו סוף ל"ידידות" בינינו. והיתה לי הרגשה ברורה שאני ראוי בעיניהם ל"ידידותם" רק אם אפשר להם להשתמש בי לצרכיהם הפוליטיים. ומי שלא איתם – הריהו פאשיסט. אפילו הוא מעוניין להידבר עימם ולהכירם.

גם אנטון שמאס בדיעה זו, ואמר אותה בצער רב, ובלעג. "גם אתה עכשיו פאשיסט אצלם!"

 

[לימים, 12.8.09, מסר לי יצחק אורפז תעתיק של מכתבו, שאותו העתיק בספרייה העירונית בתל אביב מהגיליון של העיתון:

 

"מעריב" 16.12.74

מדור "קוראים כותבים"

איך מנסחים עצומה

המשוררת הערבייה-הישראלית סיהאם דאוד פנתה אלי, שאצרף חתימתי לעצומה נגד ריתוקו של המשורר נאיף סלים. הפנייה נעשתה ביום ה' (12/12) בבוקר, למחרת ההתקפה הרצחנית בקולנוע "חן". שאלתי, אם תהיה מוכנה להוסיף לעצומה סעיף, המוקיע את ההתקפה הזאת. השיבה, שזה דבר אחר, לא-מתקשר.

שאלתי אותה, אם תסכים לחתום על עצומה מקבילה, המוקיעה את ההתקפה בקולנוע "חן". הסכימה גברת דאוד, בתנאי שאותה עצומה תוקיע גם את מדיניות הכיבוש הישראלית ותדרוש החזרת השטחים הכבושים וכו'. הצעתי לה להוקיע את הרצח מטעמים הומניטאריים, מבלי לקשור אותו לפוליטיקה. אמרה: איך אפשר להפריד?

אז אמרתי לה, אם אי-אפשר להפריד, אז הבה לא נפריד גם בעצומה נגד ריתוקו של נאיף סאלים, ונצרף פיסקה, האומרת במלים ברורות, ששום פוליטיקה אינה מצדיקה רצח בכוונה תחילה של אזרחים חפים מפשע, כגון הרצח בקולנוע "חן". אמרה גברת סיהאם דאוד: אבל זה דבר אחר.

וכך נסגר המעגל.

מעגל טראגי. איני רוצה לפרש. הסיפור אומר יותר מכל פירוש אפשרי.

הרשיתי לעצמי לצאת עם סיפור קטן זה לציבור, משום שקצה נפשי מן העמידה כנאשמים, המאפיינת חלק מאיתנו במפגשינו עם אנשי-רוח ערביים. ה"יזהריזם" הוא נכון לזמנו. עכשיו אנחנו נתונים באיום ממשי מאוד לקיומנו ולחירותנו. ושואל אני: האם זה מוגזם לצפות מאותם אנשי-רוח ערביים, שעמדנו לימינם בימיהם הקשים, שיתייצבו עתה לימיננו בימים הקשים, גם אם זה עשוי לפגוע זמנית הפופולאריות שלהם ברחוב הערבי?

כותב שורות אלה ספג התקפות ועלבונות על כי העז מיד אחרי מלחמת ששת הימים להוקיע את השיכרון והעיוורון שהוכו בהם הרחוב והשלטון דאז. בתוקף זה, ומאותם מניעים, האם מותר לי להפנות שורות אלה גם כקריאה אל עמיתי איש הרוח הערבי-ישראלי?

תל-אביב, יצחק אורפז (סופר)]

 

8.6.75. ביום שלישי, ה-6.5, נסעתי לפנות-ערב ברכבת לחיפה. בקרון המזנון כתבתי טיוטה חלקית של שיר שלא נסתיים. הרציתי יחד עם אדיר כהן ועודד פלד על היחס בין ספרות וחברה, באולם "ביתנו".

למחרת נסעתי שוב ברכבת, לפנות ערב, בקרון המזנון, עם אורפז, לחיפה. הקמצן הזה לא הזמין אפילו כוס קפה אחת כל הדרך, ואמר כל פעם למלצר – "עוד לא." – כך שמנע ממני אפילו את האפשרות להזמינו. בדרך סיפר לי על נישואי בנו, זאב, ועל נישואיו העתידים, ב-29.5, לרותי. הגענו לאוניברסיטת חיפה, לפגישה חודשית עם החברה לחינוך, רובה אנשי סגל האוניברסיטה. אלינו הצטרף גם איתמר יעוז קסט, ואדיר כהן היה המנחה. אורפז דיבר ראשון על הסיפור הצלייני והגיבור הצליין, דיבר כמיסטיקן, ודבריו הובנו אולי רק למעטים. איתמר דיבר על השקפתו הניאו-יהודית, ואני מנקודת מבטי, קצת אוטוביוגראפית וקצת כתשובה לשניהם, ברוח מאמריי בעת האחרונה והשקפתי על הספרות העברית. לאחר ימים שמעתי כי הרצאתי היתה המוצלחת ביותר באוזני הקהל. חזרנו מאוחר בלילה במונית, לאחר ביקור בביתו של אדיר, ושוחחנו כל הזמן.

 

[אהוד: באותה הזדמנות שאל אותי אורפז מה אומרת יהודית על נישואיו לרותי. ובכן, יהודית אמרה שאינה יודעת "מי עשה עסק יותר גרוע, אורפז או רותי," אך לא יכולתי לומר לו זאת ולכן אמרתי: "יהודית אמרה שהיא לא יודעת מי עשה עסק יותר טוב, אתה או רותי!"]

 

10.5.75. ביום חמישי, ה-29.5, התחתן ידידי אורפז עם רותי חברתו. אנחנו לא היינו בחתונה, שהיתה במניין מועט. שלחתי להם זר פרחים בשמנו עם הקדשה:

"ליצחק ורות, / עם חתימת החוזה / אין אנו יודעים מי משניכם / עשה עסק יותר טוב – / על כן נבקשכם לשמור / על השותפות / בנאמנות, באחריות / ובעירבון בלתי מוגבל / שלכם אודי ויהודית."

משעה שהתחתן לא ראיתי אותו. הזמנו אותם לליל שישי, ה-30.5, עם יעקב בסר ויאירה, וחיים פלג ואשתו [יעל], ונעמי בן גור – אך הם נסעו לסוף שבוע לירושלים ומאז נעלמו עקבותיו.

[לימים סיפר לי כי נסעו ללילה אחד למנזר האחיות ציון בעיר העתיקה בירושלים! זה היה חלומה של רותי!]

 

12.8.75. ביום שישי, ה-1.8, היו אצלנו בערב אורפז ורותי, ונעמי בן גור. רותי נראית בהריון אך מכחישה זאת. אורפז השתנה. נעשה קצת רגוע, אך לא שקט בתוכו. ככולא התפרצויות, וקמצן כשהיה. ספרו עומד להופיע בקרוב.

 

9.9.75. היינו מוזמנים אצל יצחק ורותי אורפז לדירתם החדשה בכיכר מלכי ישראל ובילינו שם עד שעה מאוחרת בלילה. קראתי בינתיים את ספרו החדש "בית לאדם אחד" – וקשה היה לי לנתק עצמי מדמותו ומכל שאני יודע על חייו ועל האנשים הסובבים אותו.

 

16.11.75. ביום ראשון, ה-9.11, השתתפתי עם אורפז ואנטון שמאס, בין היתר, בישיבת הוועדה להכנת מפגש נוסף של סופרים ומשוררים יהודים וערבים בבית הגפן. סיכמנו כי הנושא יהיה – שאלת הזהות בספרות העברית ובספרות הערבית בישראל. אורפז היה קורקטי ומסוייג – מאז הקרע, מאחר ולא הסכמתי לכתוב על הרומאן האחרון שלו כשאני נתון תחת לחץ שלו לכתוב, ורק טובות.

 

8.12.75. היום לפנות ערב קפצו לביקור יצחק אורפז ואשתו רותי. יצחק נעשה רך יותר ונירגש מהלידה הקרובה של רותי. דומה כי נרגע כבר ביחס אליי בקשר לספרו החדש.

 

18.12.75. ביום חמישי, ה-11.12, הלכתי לערב ספרותי בבית הסופר על ספרו האחרון של אורפז. הלל ברזל דיבר, לא חידש, ומה שחידש לא היה נכון. אורפז דיבר באופטימיות שלאחר ייאוש וזיהה את גורלו של גיבורו האוטוביוגראפי עם גורלו של העם היהודי בכלל.

 

31.12.75. ב-28.12, נסעתי לכנס השני של סופרים יהודים וערבים בבית הגפן בחיפה, שהוקדש לשאלת הזהות העצמית. אורפז נתן הרצאת פתיחה משעממת ורחוקה מן העניין והאשמתי את עצמי שהנחתי לו את ההרצאה, בישיבה המכינה, במקום להכין בעצמי דברים של טעם. מחמוד עבאסי נתן סקירה מעניינת אם כי לא תמיד משכנעת על הסיפור הערבי הקצר בישראל. חנוך ברטוב דיבר ברשלנות ובתוך מה שנראה כרפרוף אמר גם כמה דברים נכונים. אנטון שמאס, היה לו הרבה מה לומר, דווקא קיצר. ועוד אחד יחיד שאמר קצת דברים נבונים היה חנא אבו חנא. לחוברת שהוצאה לכנס נתתי את השיר "בפתח תקווה אחרת".

כשדיברתי, אחרי-הצהריים, החל אבות ישורון להפריע לי, ואף שהתחלתי הרצאה קצרה, מעניינת, לא בא לי להמשיך בה. האווירה בכנס היתה מתונה וטובה. אך הרמה לא גבוהה ביותר. חסר היה ברק כלשהו, ועומק. גם ארוחת הצהריים היתה גרועה במיוחד. והצד הערבי היה קצת אנמי. בכל זאת יש טעם להמשיך במפגשים הללו ולהרחיב את מסגרתם. ריאיינו אותי ליומן החדשות ברדיו, וראו אותי בטלוויזיה, בין יתר היושבים בפתיחה. לא שמעתי ולא ראיתי כי באתי הביתה עייף והלכתי לישון. אך בכל הארץ "נתפרסמתי" שוב.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

 

* * *

עדינה בר-אל

מעיין חי – מן הכרם אל היקב

מעיין חי, חברת מושב כנף ברמת הגולן, היא מומחית לענבי יין וייננית. היא ובן זוגה עבדו בכרמים וביקבים באוסטרליה, בניו זילנד ובארץ. עיקר עיסוקה של מעיין הוא ייעוץ לכורמים ולבעלי יקבים. לאחרונה היא משתתפת בפרויקט שמשלב אנרגיה סולארית וגידול צמחים על אותה חלקה.

רוב שנותיה בארץ חיה מעיין חי בגליל העליון. היא נולדה בשנת 1981 בבית ספר שדה "חרמון" בשאר ישוב, שם היה אביה מנהל הבי"ס שדה. לאחר מכן עברה המשפחה לבית ספר שדה החדש בקרבת קיבוץ שניר, גם אותו ניהל אביה. "אני התחנכתי לרוב בקיבוץ עמיר," אומרת מעיין. "החל בילדות המוקדמת הייתי שם אחת מקבוצת הילדים בבית הילדים, ואחר כך השתבצתי בבתי הספר היסודי והתיכון בקיבוץ. שם סיימתי את לימודיי."

יש לה קשר הדוק למושב חיבת ציון בו חיו סבא וסבתא שלה. "היינו מבקרים אותם פעמים רבות, ושניהם השפיעו מאוד מאוד על חיי. הם היו ניצולי שואה, שנעשו בארץ חקלאים, עובדי אדמה. ובעצם סבתא שלי המציאה את השיווק הישיר." היא מספרת. "כבר אז היא היתה מוכרת את התרד שהיתה מגדלת, פקנים שסבא שלי היה מפצח ועוד מיני ירקות וגם פירות, כגון אבוקדו ותפוזים, שהם גידלו. סבתא היתה נוסעת לחדרה ולנתניה עם סלים באוטובוס, ואנשים פרטיים היו קונים ישירות ממנה. תמיד היינו אנו, הנכדים, יוצאים מהם הביתה עם שקיות מלאות בכל טוב. הלוואי ואצליח להיות כזו גם!"

לאחר סיום בית הספר התיכון התגייסה מעיין לחיל המודיעין. "היה לי שירות מאוד מאוד מעניין." היא אומרת. (ובהמשך השיחה יסתבר שהביטוי "היה לי מאוד מעניין" חוזר בכל הפעילויות הרבות שהספיקה לעשות). לאחר השחרור היא טסה לניו-יורק, התגוררה ועבדה במשך שנתיים בעיר זו. "רציתי לחיות ולעבוד במקום אחר, לחוות סגנון חיים אחר ועצמאות." היא מציינת.  היא חזרה ארצה לגור בתל אביב רק כדי להיבחן בבחינה פסיכומטרית ושוב היא טסה לחו"ל, הפעם להודו.

שבעה חודשים היא היתה בהודו ואז שבה ארצה, למדה במכללת תל-חי בגליל העליון וקיבלה תעודת תואר ראשון בביוטכנולוגיה. "אחר כך עבדתי שלוש שנים בחברה מאוד מעניינת של ביוטכנולוגיה בתחום ה-Skin Care. עסקתי שם בתחום המדעי והשיווקי, הקוסמטי-רפואי. החברה יצרה מיקרוקפסולה שנושאת חומרים פעילים, מייצבת ושומרת על חומרים אלו עד שהם מגיעים לאזור המטרה – העור, ושם הם משתחררים." היא מספרת. "היה לי מאוד מאוד מעניין. היא אומרת. "טסתי בכל העולם כדי להשתתף בכנסים וכדי לשווק את המוצרים ולעזור לחברות להן מכרנו את החומר גלם (כגון 'אסתי לאודר' ו'לוראל') לפתח מוצרים. טסתי לארצות הברית, לאירופה ולאוסטרליה. אלו היו שלוש שנים מאוד מאתגרות ומהנות.

"רציתי להתקדם הלאה וחשבתי ללמוד לתואר שני בתחום מנהל עסקים ומדעים." היא ממשיכה את סיפורה, "אבל חשתי שזה לא מפעים לי את הלב. ולאחר מחשבה והתלבטויות הגעתי לתחום היין. התחום הזה מאוד משך אותי, כי הוא משלב כמה אהבות שלי: עולם המדע, הכימיה והביולוגיה שאני מאוד אוהבת, אמנות בה אני מתעסקת מאוד אוהבת, וטבע שאני מאוד אוהבת והוא חלק ממני במהות שלי. החלטתי לנסות לעבוד בתחום זה בארץ לפני נסיעתי, לפני שאני מקריבה המון ונוסעת ללמוד ייננות בחו"ל, וזאת כדי לבדוק אם זה באמת מעניין אותי. לכן נכנסתי לעבוד במשך שנה ביקב 'הרי גליל' בתפקיד עוזרת יינן."

בשנת 2010 נישאו מעיין ותובל חי. תובל הוא בן קיבוץ איילת השחר, למד קולנוע במכללת תל חי, ובהשפעת מעיין התמסר גם הוא לתחום היין. השניים טסו לאחר החתונה לאוסטרליה. "חיינו שנתיים בארץ זו," מספרת מעיין. " שנינו עבדנו בכרמים וביקבים, ובתוך כך למדתי לתואר שני ביינוּת באוניברסיטת אדלייד. אחר כך נסענו גם לטייל ולעבוד בבציר ביקבים בניו זילנד, וזו היתה גם חוויה נהדרת."

מעיין ותובל חזרו ארצה בשנת 2012. תובל התחיל לעבוד ביקב "שאטו גולן" כעוזר יינן. מעיין החלה לעבוד ב"יקב דלתון" כעוזרת ייננית. "עבדתי ב'דלתון' חצי שנה עד שילדתי את הבת הבכורה שלנו נעמי. וכשסיימתי את חופשת הלידה התחלתי לעבוד בתור עצמאית בייעוץ ליקבים יחד עם היינן איתי להט. היינו יועצים גם בכרמים וגם ביקבים," מדגישה מעיין, "כיוון שהם קשורים זה בזה. הרי הדבר הראשון שצריך לדאוג לו בייצור יין הוא חומר גלם טוב. זה הבסיס. לכן צריך להקפיד על כל הגידול בכרם, כי הוא קובע את חומר הגלם."

שלוש שנים עבדה מעיין עם איתי בייעוץ, ובשנת 2015 היא עברה לעבוד ביקב "רקנאטי". שם מונתה כ"מנהלת המחלקה החקלאית" של היקב. כלומר, להיות אחראית על כל הכרמים שמספקים ענבים ליקב זה. היא היתה אחראית על עבודתם של 25 כורמים, ששטחיהם, בסך כולל של 1600 דונם, השתרעו בכל הארץ – מאודם בצפון ועד מצפה רמון בדרום. "זו היתה עבודה מאוד מאוד מעניינת." היא אומרת, "למרות שהיא היתה כרוכה בנסיעות רבות."

בסוף שנת 2022 סיימה מעיין את עבודתה ב"רקנאטי" וחזרה להיות עובדת עצמאית. היום היא מייעצת הן לכורמים ותיקים והן למי שמעוניין להתחיל במקצוע זה ולטעת כרם. ההתמחות שלה היא בכרמי ענבים ליין. כמו כן היא מייעצת ליקבים בהכנת יין. תובל בן זוגה ממשיך לעבוד ב"שאטו גולן" ככורם ועוזר יינן.

 

שילוב בין חקלאות וסולאריות

אבל מעיין לא מסתפקת בתחום היין ובהתמחות שלה בטיפוח כרמי ענבים המיועדים לתעשיית היין. "לאחרונה לקחתי על עצמי תחום חדש שהתחלתי לעבוד בו, והוא תחום האגרו PV, תחת השותפות בין שתי חברות." היא מספרת. "האחת היא 'בננות החוף', שמתמחה בתחום החקלאות והשנייה היא  חברת  'אנלייט' המתמחה באנרגיה ירוקה ומתקדמת. אני עובדת במסגרת שותפות זו בתור מנהלת הפרויקט של מחקר שילוב אנרגיה סולרית בתוך שדות חקלאיים. המחקר נעשה על ידי גופי מחקר בשטחי גד"ש וכרמי מאכל. הכוונה היא לבדוק איך אפשר לשלב בתוך שטח חקלאי פאנלים סולאריים, כך שניתן יהיה להפיק אנרגיה וגם להיטיב עם הצמח על ידי הצללה ו/או הגנה מנזקי טבע אחרים. בכל ניסוי כזה אנחנו רוצים למצוא את 'מפתח הזהב', למצוא פתרונות כדי שהצמח ירוויח כמה שיותר וגם שתופק מקסימום אנרגיה. השאלה היא איך לבנות את היחידה הסולארית בצורה כזאת שלא תפריע למיכון החקלאי וגם לא תפגע ביבול ובאיכות, בתהליך הפוטוסינתזה של הצמח, שצריך להיות חשוף לשמש לצורך זה. מסתבר שיש היום פתרונות של פנלים על טרקרים – כל יחידה סולארית יכולה לזוז לפי מה שמוגדר לה, עם השמש, לפי הצורך.

מעיין ותובל חיים במושב כנף ברמת הגולן. הם הורים לשלושה: נעמי בת עשר וחצי, יונתן בן שמונה ואוריה כמעט בן חמש. מסתבר שהם לא מסתפקים רק בייעוץ ובעבודה ביקבים קיימים. במקביל לכל עיסוקיהם הם עומדים לטעת בעוד כמה ימים את הכרם הראשון שלהם בתל פארס ומתכננים לטעת עוד חלקה בשנה הבאה, וכך להתפתח ובסופו של דבר לייצר יין מן הענבים שלהם.

לשאלה אם המחיר הוא קריטריון להערכת טיב היין, עונה מעיין: "המחיר הוא קריטריון בעיקר ביקבים גדולים, בהם המחיר הגבוה משקף בדרך כלל עבודה יותר מושקעת בכרם וביקב, ולכן איכות גבוהה יותר. ביקבי בוטיק, לצערי, פעמים רבות המחיר לאו דווקא משקף איכות. בכל מקרה עבורי זה לא מדד של ממש לרכישת יין."

מה מיוחד בתחום היין? מדוע זה כל כך שובה את הלב? על כך עונה מעיין: "אני חושבת שהתחום של טיפוח כרם ענבים והכנת יין יש בו הרבה מאוד שמחת חיים וחיבור לחיים. יש חיבור לטבע, לאדמה, לשורשים. מצד שני יש בו גם צד רוחני, חיבור בין אנשים, יצירת אווירה טובה. בקיצור, זה עולם ומלואו ואני מאוד שמחה להיות בו." 

עדינה בר-אל

* פורסם ב"יבול שיא", גיליון ספטמבר 2023.

 

 

* * *

אהוד בן עזר

שרגא נצר

סיפור חיים

פרק י"ג

"אם רק אני וקיציס נתהפך –

יהיה יותר שקט בתל-אביב!"

ברבות השנים איבדו זוהרם מקומות העבודה, שהיו בראש מאוויהם של פועלים עבריים באותה תקופה – להיות פועל בניין ומוטב בקבוצה קבלנית, להיות פועל קבוע בעירייה, בניקיון ובתברואה. משה אינו זוכר שהיתה הרגשת בושה כלשהי במקצועו של האב. היתה זו, לדבריו, "עבודה בטוחה, מסודרת, אף שלא מכובדת ביותר."

רינה זוכרת את גאוותה, כאשר היתה יכולה להשיב ש"אבא פועל" לשאלת מורתה רחל, בבית החינוך, שביקשה לדעת את מקצועו של האב כדי לכתוב את הפרטים במקום המתאים ביומן הכיתה. לימים, כאשר שרגא עלה בדרגה, הרגישה רינה שלא בנוח כאשר נאלצה להשיב: "אבא עכשיו פקיד."

 

"מדוע אבא עובד תמיד בלילות?" – נהגו לשאול בילדותם השניים.

"מפני שלאנשים שקמים בבוקר צריך שתהיה עיר נקייה. לכן אבא משכים קום." היו ההורים מסבירים להם.

שעות העבודה אכן היו מתחילות בין שלוש לארבע לפנות-בוקר. האב, עם המטאטא הגדול בידו, היה לוקח לעיתים את משה מוקדם בבוקר להראות לו את עבודתו. ניצב בקבוצה יחד עם חבורת תימנים, ואשכנזים אחדים, שאמנם נעשו מנהלי-עבודה כעבור זמן לא רב.

 

שרגא לא נהג במכונית מימיו. לימים, כשעבודתו כבר היתה פיקוח על קבוצות עובדים, הפכה מכונית-המים העירונית הירוקה, בעלת המיכל, שהילדים קראוה בשם "האוטו הַמַּשְׁפְּרִיץ" – לכלי-התחבורה בו היה מגיע, עם איצקוביץ' נהגהּ, שהיה לעוזרו הקבוע – לכל פינה, לכל פועל, לראות אם התייצב במקום עבודתו, ולומר לו מילה ובה.

 

"האוטו המשפריץ" הכניס מימד נוסף לחייהם של הילדים משה ורינה. לא רק שאבא גאה על עבודתו, שבזכותה העיר נקייה מדי בוקר, אלא שבזכות היחסים הטובים עם איצקוביץ' יכולים היו להצטרף אליו לנסיעה ואפילו לקחת בני-דודים וחברים לסיבובים באוטו הירוק, בעל שני המזלפים מצדדיו, שהיה מרביץ במים את הרחובות היבשים ומדיף ריח משכר של גשם ראשון גם בימים שחונים וחמים; תחושה שמי שזכה לחוש בה בילדותו, כשהמים המעלים ריח של אבק לח מרטיבים את רגליו היחפות, הנתונות במכנסיים קצרים – לא ישכחנה לעולם.

 

*

בין העגלונות קצרת-הימים, לתקופת איצקוביץ' שהסיעוֹ ב"אוטו המשפריץ", שימשו את שרגא כלי-רכב אחרים. כשהחל בעבודת הפיקוח, היו אלה אופניים, שעליהם גם היה מרכיב את דבורה ומסיעה לעבודתה בבית-ספר ערב של "הנוער העובד" או למרכז לתרבות של ההסתדרות, ששכן בצריף שברחוב נחמני 4. לאחר זמן, כשעלה שרגא לדרגת פיקוח גבוהה יותר בעירייה – קיבל אופנוע BSA.

 

מספר משה: "אבא נהג באופנוע כמי שאין לו רישיון. אנחנו חשבנו שלעולם לא יוכל להוציא רישיון – לא בגלל איזה חוסר-בטיחות ברכיבתו אלא דווקא מפני בטיחות-היתר שאיפיינה אותה. כיום היה מקבל, ודאי, את אות הנהג הזהיר.

"כשהיה אבא מזמין מישהו לישיבה או לפגישה, והלה היה שואל אותו: 'באיזה בית קפה?' – היה אבא עונה לו: 'אין צורך. אני יוצא מהבית באופנוע בשעה זו וזו, ואתה יכול להתלוות אליי מפינת ארלוזורוב-דיזנגוף.' – 'אבל איפה נשב?' – היה הלה מתעקש. – 'אני אסע ואתה יכול ללכת לידי, על המדרכה, ולדבר איתי...'"

"ואם תתעייף בהליכה – פשוט תרים רגל ותשב מאחוריי, וכך נמשיך בשיחה..." – משלימה רינה את דברי אביה בסיפור.

 

בעקבות הסיפור הזה, רצה פעם משה לבדוק מהי באמת מהירות הנסיעה של אביו, והציע: "אבא, בוא נראה מי יגיע קודם, אתה תרכב על האופנוע ואני אצעד לידך ברגל."

השניים יצאו לדרך, אך בפינת דיזינגוף ושדרות קק"ל [כיום שדרות בן-גוריון] פגש אותם מישהו ואמר:

"שלום שרגא, יש עניין דחוף, אפשר ללוות אותך?"

כך נקטעה התחרות בין הבן לאב, עקב בעיות השעה הדוחקות. 

לדעת שרגא, כלי-התחבורה לא נוצר כדי להתהדר בו, אלא כדי להגיע באמצעותו למקום שנחוץ להיות בו. משום כך לא שאף מעודו להגיע למעמד של מי שברשותו מכונית, ולא למד נהיגה בה. רכיבתו האיטית על האופנוע, במהירות הקרובה להליכה, שהיתה לשם דבר ברחובות תל-אביב, מלמדת על תכונה אופיינית לשרגא – הזהירות היתירה.

 

*

מה פירוש זהירות יתירה? – עם פרישתו לגמלאות בשנת 1963, נפרד משרגא, בשם ארגון עובדי עיריית תל-אביב, חברו מ. זילברמן, שציין, בין היתר, במעין בדיחותא, ששרגא לא התנדב לצבא כי: "פחד הרובה מלווה אותו מימי נעוריו והוא בורח לשמע הירייה הראשונה, אך על כל מאורע המתרחש בחברה ה'ציווילית', בו דרושה יד עוזרת לציבור, לתנועה, למדינה – הוא הראשון. תהיה זאת עבודה שחורה שאחרים סולדים ממנה, או בוחלים לזהם בה ידיהם – אין שרגא בוחל בה." ("שערים", פברואר 1963, עמ' 45).

 

"אבא לא היה מפחד," אומר משה, "הוא היה 'סוּפֶּר-זהיר' מטבעו. היתה על כך הלצה הקשורה בזיאמה [ארן] חברו, שהיה נתון לפחדים ונטה להשפיע גם על אבא. זיאמה שואל את אבא: 'מה אתה עושה כשיש אזעקה?' – 'אצלי אין דבר כזה,' עונה אבא, 'אני נכנס למקלט עוד לפני האזעקה.' – 'ומתי אתה יוצא?' – 'באזעקה הבאה.'

"אצל אבא נבעה זהירות-היתר מתוך נטייתו החזקה לסדר, והקפדתו שלא ישתבש. יש מלחמה – יש מקלט – צריך לשבת בו..."

"למרות הצהרותיו של אבא על היותו 'זהיר' ו'פחדן' כביכול," אומרת רינה, "הנה במציאות התמונה היתה שונה. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה הוא הראשון שיצא מהמקלט בעת ההפצצות על תל-אביב, רץ למקומות שנפגעו על מנת לסייע בפינוי הפצועים וההריסות, ובהחזרת הרחוב לחייו הרגילים. התחושה של חשיכה במקלט, זמזום מטוס מתרחק, והחרדה לאב שיצא לעלטה בשעה שאחרים עודם חוסים בביטחה במקלטים, תלווה אותי עוד שנים רבות."

 

בשנים ששרגא עבד במחלקת הניקיון של העירייה חלו תקופות ממושכות של מתיחות ביטחונית ומאורעות דמים. מי שעבד בניקוי מדרכות בדרך תל-אביב-יפו או ברחובות שבזי והירקון, הה מסתכן בנפשו, שכן אירעו שם חילופי-יריות בין אנשי ההגנה לערבים.

שרגא: "כל נסיעה למגרשי אשפה מחוץ לעיר היתה אף היא בגדר סכנת-נפשות. אולם היינו, בכל זאת, יוצאים לנקות את הרחובות בגבולות העיר כשם שפועלי מפעל המים היו יוצאים לתקן את הצינורות באזורי הסכנה." ("רשימות מפנקסי", עמ' 32).

 

"מדוע אמרו על שרגא שהוא פחדן?" – שואלת דבורה, ועונה: "זה הוא היה אומר על עצמו, אולי כי לא נרשם בהגנה. אבל בחצר הבית היה סליק. פעם יעשו חפירות – וימצאו. 'שְׁרֵקְצַאך נִישְׁט! – אל תיבהלו!' זאת אימרה שלו, שחזר עליה תמיד, שצריך להאמין שיהיה טוב. ובכל זאת, איש שלא היה יכול לראות דם, היה נוסע כל יום עם מכונית האשפה, דרך יפו, לרוקן אותה."

 

רינה מספרת שבימי מלחמת השחרור היה אביה לוקח אותה בבוקר, במכונית העירונית, תוך בקרה של ניקוי הרחובות, כדי להביאה לעמדה שבה הוצבה, ואשר נמצאה בדרום העיר, ברחוב הנתון לצליפות הערבים, ממסגד חסן בק. שרגא היה יורד עימה, עומד ומחכה שתישמע צליפה אחת – ואז תחצה רינה את הרחוב. זה שרגא, כל בוקר, מלווה את בתו לעמדה.

 

*

פחדנות? זהירות יתירה? חשאיות? עבודה שחורה? שאיפה לסדר? שלא תהיה פאניקה? סתם הומור עממי? שרקצאך נישט? לא להיבהל – אולי משקעי הרגעים שבהם כמעט שהוצא להורג, בינואר 1922, בסוסניצה? – יהודי צעיר, מהפכן, שנאסר, שהסתכן בדרכי המחתרת ברוסיה, שהיה שחיין מעולה, ובגלי הים התיכון אינו שוחה? – מה ההסבר?

שרגא לא היה איש ניגודים אלא אדם בעל שלמות עצמית ותואמות גמורה – מטבעו, מעקרונותיו, ומחוכמת חייו. מי שהכיר את אופיו והליכותיו היה יכול לשער כמעט בביטחה כיצד יתנהג בכל מצב. ענייני ביטחון לא היו מעולם התחום שלו.

לימים, כאשר מילא חלק מכריע בהתרחשויות שאירעו במפא"י בתקופת "הפרשה", העיד על עצמו: "ב-1960 החלה להתפרסם 'פרשת לבון' שאת מקורותיה הביטחוניים איני יודע עד עצם היום הזה. בדרך כלל לא עסקתי בענייני ביטחון." ("רשימות מפנקסי", עמ' 53). כל שעניין אותו אז היתה התגייסותו לתחום "העבודה השחורה" – כיצד להבטיח את המשך מנהיגותו של בן-גוריון, שמבלעדיו תתקשה מפא"י להנהיג את המדינה, ושמבלעדיה המדינה או החזון הציוני – נתונים בסכנה. הנושאים הביטחוניים נראו בעיניו שייכים, ללא ערעור, לסמכות המופקדת עליהם, בן-גוריון.

שרגא נהג לומר: "בחקלאות אני מבין? – לא. אני סומך על גבתי. בכלכלה אני מבין? – לא. אני סומך על אשכול. בביטחון אני מבין? – לא. אבל מדוע דווקא בתחום הזה כל אחד חושב שהוא מבין, אפילו יותר מבן-גוריון?"

כל שנותיו בארץ היתה פעילותו הציבורית מונחית בחושיו המחודדים – לדעת את מגבלותיו ולפעול רק בתחומיהן. לא אוראטור, לא מיניסטר, לא דיפלומאט וודאי וודאי שלא גנראל – שרגא נצר מעודו לא התיימר לעסוק בענייני ביטחון: לא כטוראי, לא כמפקד, ואפילו לא כעסקן מפלגתי בעל דיעה והשפעה.

 

*

איש קשה ותובעני כלפי פועליו היה דב גפן, מנהל מחלקת התברואה של עיריית תל-אביב, שתחת פיקוחו עבד שרגא במשך שנים רבות. בדברי פרידתו במסיבה משרגא, שיצא לגמלאות, אמר:

"ברצוני להזים את האגדה, בעיניי היא עלילה, כאילו עבודתו של נצר בעירייה היתה תחביב. עבדתי עם נצר כמה עשרות שנים ו'משטרו הצבאי' של גפן [עצמו] לא היה כל כך קל. ובכן זוהי עלילה ממש. נצר פעל והשתתף באופן פעיל ויעיל ומועיל בכל העבודה הקשה והמרובה של המחלקה לתברואה, בכל השכלולים ובכל השיפורים. הוא עשה את זה בשקט בלי התעוררות יתירה, בלי פרסומת כל כך רבה." ("שערים", פברואר 1963, עמ' 44).

 

לדברי דבורה: "גפן, מנהל המחלקה הסניטארית בעירייה, מאנשי העלייה השנייה, מנהל-עבודה ו'בוס' של שרגא, היה אמנם אדם קשה שתבע עבודה, סדר וארגון, ואולם הדבר התאים לאופיו של שרגא: סדר צריך להיות."

שרגא, בדברו על אודות גפן, שהיה מורו ומדריכו בעבודה, מאשר: "אצלו למדתי כמה דברים הנחוצים לי אפילו בעסקנותי. קודם כל התכונה לשמור על סדר, לא תמיד אנשים מרוצים מזה. מר גפן שקד בקפדנות על משמעת בעבודה." (שם, עמ' 47).

גפן, שהיה איש-ספר, חיבב את שרגא, ולדברי דבורה שרגא חייב לו בהרבה את סגנונו העברי. גפן עזר לו בהסתגלות למעבר, שלא היה קל – מעברית של בחור-ישיבה לשפה חיה, מדוברת ונכתבת.

 

*

אחת הדמויות הססגוניות והדומינאנטיות בתל-אביב של שנות העשרים והשלושים היתה יוסף קִיצִיס, שעמד בראש מועצת הפועלים בעיר וריכז את האיגוד המקצועי ואת חלוקת מקומות העבודה. החבר קיציס עורר סביבו התנגדות לא-מעטה.

 

יצחק בן-אהרון מתאר את קיציס כאדם תקיף, אנוכי, בעל חריזמה. דמות של אדם טולסטויאני המהלך לבוש רובשקה רוסית קשורה בשרוך על מותניו, מקל בידו, ועם זאת מעורה מאוד בכל האינטריגות האפשריות של בניין כוח ופעילות כוחנית, מאחורי מסווה של קדוש או חצי-קדוש, ריכז איגוד מקצועי שחלש על מקומות-עבודה מבוססים, שהיתה להם עבודה להציע, שקבעו ונתנו את הטון.

 

עם יוסף קיציס אירגן שרגא את הקבוצה הראשונה של עשרים ושניים פועלי הניקיון בַּרחובות, ויחד איתו אירגן את הקבוצה השנייה של עשרים ושלושה פועלים שעבדו אצל הקבלן שפאק בפינוי אשפה. יחד הקימו את הארגון הכללי של הפועלים בעיריית תל-אביב, ששרגא עמד בראשו שבע שנים, מ-1925 עד 1932. לקיציס, לשרגא, ולוועדי הפועלים היה חלק רב בהישגים הרבים שהשיגו עבור פועלי העירייה ובתוכם ההישג הגדול של עבודת חמש שעות בלבד לעובדי לילה, שש שעות למתחילים בשעה שתיים בלילה, שבע שעות למתחילים בחמש לפנות-בוקר, ושמונה לעובדים ביום. מלבד זאת דאגו לבגדי עבודה לפועלים, וכדומה.

שרגא וראש עיריית תל-אביב משך שנים רבות, ישראל רוקח, נכנסו לעבודתם בעירייה באותו חודש ממש. למרות הבדלי השקפותיהם, והשתייכותם המפלגתית השונה, נרקמו ביניהם במשך השנים יחסים חבריים, שלא נעדרו מהם גם מעמדים קומיים-כמעט. מספר שרגא:

"אני נזכר, כאשר הופענו לפניו [לפני ישראל רוקח] למשא-ומתן, כנציגי ועד הפועלים, הוא ביקש ממני דבר אחד:

"'אני מוכן לגמור כל משא-ומתן אך אל תביא את קיציס!'

"בדרך כלל הייתי מופיע יחד עם אביגדורי או עם קרוון [אביו של דני קרוון], עם טייכמן או עם שומרוני. אבל ידעתי שאם איני יכול לקבל אצלו את המבוקש עבור העובדים, הייתי נוהג לומר לו:

"'אדוני, אני מצטער מאוד אבל אני מוכרח להביא את יוסף קיציס.'

"ואז היה מסיים: 'עזוב אותי.'

"זה היה מספיק. ואז ידעתי כי הישגתי כמה מתביעות הוועד. האיום הגדול בשבילו היה כאשר היה שומע את שמו של יוסף קיציס. הייתי עם מר רוקח ביחסים טובים אבל הוא היה אומר לי:

"'אדון נוסוביצקי, אני מבקש אותך, אינני יכול לדבר עם קיציס. הוא מתחיל לצעוק עם המקל ודופק עם המקל. למה לך כל זאת?'

"בצורה זו היה מסתיים גם המשא-ומתן עם דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל-אביב. יוסף קיציס לא היה מתבייש לבוא לישיבת הנהלת העירייה, היה פותח את הדלת, מתיישב ואומר:

"'עכשיו תחליטו, ששני הפקידים שקיבלתם לעבודה לא דרך ההסתדרות – יפוטרו!'

"וכמובן שברוב המקרים הוא היה המצליח. בדרך כלל היה קיציס שומע בקולי. שנינו היינו תמיד מסתדרים. ישראל רוקח ואני היינו מבחינה פוליטית מנוגדים, אבל זה לא הפריע לנו לקיים יחסים ידידותיים וטובים בינינו. בדרך כלל העניין המפלגתי לא היה גורם בין עובדי העירייה והיה לו יחס שווה לכל העובדים. תמיד היינו מוצאים הבנה מלאה בעבודתנו המשותפת." ("שערים", פברואר 1963. עמ' 47).

 

*

לקראת אחת ממערכות-הבחירות התקיימו אסיפות בשכונת הקווקאזים ובנווה-שאנן. שרגא, שכבר רכב על אופנוע ה-BSA שהועמד לרשותו על-ידי העירייה, נמנע מלהשתמש בו לצורך נסיעה לאסיפה המפלגתית. בסמוך לאסיפתו התקיימה האסיפה שבה נאם ראש-העיר, מר רוקח, מטעם המפלגה היריבה, הציונית-כללית, חוגי האזרחים, כפי שנקראו אז. בגמר אסיפתו התפלא שרגא לראות את רוקח מחכה לו, במכוניתו, להסיעו חזרה לביתו. שרגא היה גאה בדברי רוקח, שנאמרו, ונדפסו בחוברת "שערים", בטאון ארגון עובדי העירייה:

"שני הפועלים הראשונים, המוכשרים ביותר שהכרתי בימיי, הם אביגדור ויגדורזון ושרגא נצר."

 

*

ואולם, היריבויות המפלגתיות באותן שנים היו סוערות מאוד, בייחוד לאחר רצח ארלוזורוב. אחד מעובדיו של שרגא בעירייה היה רוויזיוניסט ואילו אשתו עבדה בארגון אימהות עובדות, שדבורה היתה אז מן העומדות בראשו. כשנולד לזוג בן, ב-1936, ביקשה האישה להזמין לברית גם את שרגא. האב הודיע שאם יבוא שרגא, יחרים הוא את הברית של בנו-בכורו. עד היום אין הבן יודע איך נגמר אותו קרע, אשר שנים דובּר בו בין הוריו.

 

*

בשעות הקטנות של הבוקר, שלוש או ארבע, לאחר גמר עבודתו הלילית בטיאטוא הרחובות, היה שרגא נוהג לבוא, יחד עם קיציס, למערכת עיתון "דבר". היו יושבים, שותים תה וקוראים בעיתון הטרי. לאחר מכן היו מלווים את ברל כצנלסון, עורך העיתון ושכנו של קיציס, בדרכו הביתה. ברל היה נוהג לשאול את האנשים שלידו מי הם, מה הם עושים בדרך-כלל, במה עבדו באותו יום. תחילה לא העז שרגא לפנות אליו בדברים, אולם: "גם משמיעת שיחתו עם האחרים היתה לי הרגשה של התרוממות-רוח." (רשימות מפנקסי", עמ' 146). השיחות שהיו לשרגא, בהזדמנויות אלו, עם ברל, היו מן החוויות היפות בחייו.

 

פעם יצא ברל מצריף ה"אהל" שנמצא ברחוב הירקון, מישיבה חשובה, ולא היה לו כלי-רכב כדי להגיע לביתו ברחוב מזא"ה. הוא ניגש אל שרגא, שברשותו כבר היה אז אופנוע, ואמר:

"אני רואה שפה יש לך איזה מכונה על שני גלגלים. תיקח אותי הביתה?"

אמר לו שרגא: "אותך, ברל, אני לא לוקח הביתה."

אותה שעה יצא גם קיציס מן הישיבה, ושאל את שרגא: "ואותי אתה לוקח?"

אמר שרגא: "ברצון."

שאל ברל: "אתה רוגז עליי?"

ענה שרגא: "לא. חס ושלום."

"אז מדוע אותו אתה לוקח ואותי לא?"

"תאר לעצמך מה יכול להתרחש אם אני אקח את ברל כצנלסון על האופנוע ויקרה לנו איזשהו דבר בדרך – תנועת הפועלים אבודה, המפלגה אבודה. אבל אם רק אני וקיציס נתהפך – פחות אנשים יקללו, יהיה קצת יותר שקט בתל-אביב ותיפסקנה הקללות הנמרצות במועצת פועלי תל-אביב."

 

*

לימים, בתקופה בה הפגינו מחוסרי-עבודה בעיר, וטענו שמקפחים אותם בחלוקת העבודה (זה הרקע שעליו צמחה סיעה ב' במפא"י), התקיימו במפלגה בחירות פנימיות, לרשימת המועמדים שיתמודדו מטעמה בבחירות למועצת פועלי תל-אביב.

קיציס זכה במקום שלישי, לאחר נמיר ובקר. למחרת קרא בעיתון "דבר" כי שובץ במקום שלפני האחרון, כשברל כצנלסון סוגר את הרשימה. קיציס היה אז כבר כבן שישים, אבל לא איבד דבר מהטמפראמנט שלו וערך סקאנדאל גדול:

"עכשיו אני צריך לשאול את שרגא נצר מי העביר אותי מראשית הרשימה לסופה. יפה ששמו אותי ליד ברל, ממילא אני גר בבית לידו ואנו ידידים טובים, אבל איך זה העבירו אותי מהמקום השלישי למקום שלפני האחרון?"

 

לדברי שרגא ההעברה לא היתה פעולה עצמאית שלו, אך כבר אז ראו דווקא בו אחראי לקביעת מקומו של כל מועמד. מה שאירע הוא שקיציס גרם להרבה סערות בציבור הפועלים בעיר, בתוקף תפקידו כאחראי על חלוקת העבודה, לכן סוכם בצמרת המפלגה שנחוץ להרגיע את הרוחות ולהרחיקו מן השורה הראשונה. שרגא, אז בראשית שנות השלושים שלו, לא היה מעז לעשות זאת על דעת עצמו.

ואולם, מה שהיה צריך לעשות – עשה.

 

*

וקיציס, ששם עין על שרגא שעה שעבד בקבוצת פועלי הניקיון הראשונה של הקבלן שפאק, היה מכנה אותו בשם "צ'קיסט", ומוסיף: "אף פעם אינך יכול לדעת מה הוא זומם."

אהוד בן עזר

המשך יבוא

 

* * *

אהוד בן עזר

מסעותיי עם נשים

הוצאת "ספרי מקור", 2013

 

פרק עשרים ושניים:

חליפת מכתבים עם סבתא ממורמרת

 

שלום מר חיים שפינוזה,

לבוֹט התלוֹבּטתי מאוד שבועות אם לגלות לך את סודי שהוא סודנו המשותף הידוע רק לי. אתה זוכר לילה אחד שבו אירחתי אותך לישון בקיבוץ שבערבה כאשר באת להרצות בפנינו מטעם ועדת התרבות של הקיבוצים על שדה פנחס המשל כמצבו של החיים? הייתי נערה צעירה ושמנמונת, חיילת בנח"ל, אתה זוכר ודאי את החצ'קונים שלי, שמאוד בערו לי! הצעת לי אפילו משחת עור, מנוול! – ואחר כך לקחת את בתוליי בדברי חלקות על כך שכל חייך הבוגרים חיכית לנפש תאומה כשלי והשכבת אותי ובאת עליי שלוש פעמים באותו לילה, משבח אותי על אגן-ירכיי הגדול וצועק כל פעם: "אין פנחס שדה!"

אני הריתי לך וילדתי בקיבוץ את בטי וכל חיי נהרסו ואתה נעלמת ואפילו לא שאלת עליי ואני לא רציתי לכפות את עצמיותי עליך כי אם שכחת אותי, אשכח אותך אשכחי. ולא הייתי כותבת אלמלא בטי שלי, בתי היחידה, שהיא כבר גרושה ואם לילד קטן, גיא, סיפרה לי שהחלה לעבוד בפרדס של משפחתך בפתח-תקווה בתור שפחה שמנקה תפוחי-זהב, ואגיד לך את האמת, אני זוכרת איך ניסית להתחיל עם כל בחורה שחשבת שיש לך סיכוי אצלה בביקור הקצר שלך אצלנו בקיבוץ ואני חוששת מגילוי עריות שלך – פָּפִּי! – עם בתך-בִּתי בֶּטִי באשמתי שאני שותקת, והמחשבה על כך שאתה תשכב עם בתך-בתי טורקת [צ"ל – טורדת] שינה מעיניי ואני מתחננת בפניך שתרפה ממנה מיד וכי חס ושלום שלא ייוודע לה שכתבתי לך וביקשתי. היא לא יודעת שאתה אבא שלה אדם עשיר ממשפחה מיוחסת אבל גם כי אני לא סתם משפחה, אחד מאבות אבותיי היה וגנר! – לא הקומפוזיטור! טמבל! – התלמיד של ד"ר פאוסט!

בכבוד רב לַאישיות המפוקפקת שלך, שנתגלתה לאחר שנים של חיפושים עקרים,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

לאגנה וגנר שלום רב,

לא איכפת לי אם אחד מאבות-אבותייך היה וגנר תלמידו של דוקטור פאוסט או וגנר הקומפוזיטור! תפסיקי להטריד אותי כי יש לי הרבה עבודה בפרדס, הרבה שמוטי-דם מזן "שרה" – אבל אף לא אחת בשם בטי וגם המשרד שלי כולו וירטואלי ואין בו מקום לזיונים ועל אחת כמה וכמה לגילוי עריות! היה פעם בפרדס אריה חרמן שאותו מר גוטמן צייר, אבל לא עריות! וגם מר אריה חרמן מת מזמן והוא קבור בְּסֶגוּלָה [בית הקברות של פתח תקווה]. וחוץ מזה תפסיקי לעשות צחוק מהספרים שלי ולהעתיק מהם סיפורים כאילו הם קרו לך!

בכבוד רב,

חיימקה שפינוזה

נ.ב.

בתולה לא היית.

 

*

מר חיים שפינוזה הנכבד,

אתה זוכר לילה אחד שבו אירחתי אותך לישון בקיבוץ... בערבה, כאשר באת להרצות בפנינו מטעם ועדת התרבות של הקיבוצים?

הייתי אז נערה צעירה ושמנמונת, חיילת בנח"ל, אתה זוכר ודאי את החצ'קונים שלי, שמאוד בערו לי! אני הריתי לך וילדתי בקיבוץ את בטי וכל חיי נהרסו ואתה נעלמת ואפילו לא שאלת עליי ואני לא רציתי לכפות את עצמיותי עליך כי אם שכחת אותי, אשכח אותך אשכחי. ולא הייתי כותבת אלמלא בטי שלי, בתי היחידה, סיפרה לי שהחלה לעבוד בפרדס שלך בתור שפחה שמנקה תפוחי-זהב, ואני זוכרת איך ניסית להתחיל עם כל בחורה שחשבת שיש לך סיכוי אצלה בביקור הקצר שלך אצלנו בקיבוץ ואני חוששת מגילוי עריות שלך עם בתך-בִּתי בֶּטִי והמחשבה על כך שאתה תשכב עם בתך-בתי טורקת שינה מעיניי, מה עוד שאתה מתאר זאת בפירוש בספר השירים החדש שלך:

 

אָסַפְתִּי כָּל חִיּוּךְ שֶׁנִּתְפָּרֵט מֵאַנְחוֹתַיִךְ

וְכָל גֻּמָּה שֶׁל חֹם נָשַׁקְתִּי בְּגוּפֵךְ.

עֵת נִמְנַמְתְּ בִּזְרוֹעוֹתַי וְרֵיח תִּינוֹקוֹת רַכִּים שְׂפָתַיִךְ

הָיִיתִי אָב לָךְ שֶׁיָּדַע בְּשָׂרֵךְ. שֶׁקֶט, אַל תִּתְעוֹרְרִי

שְׁאַפְתָּנִית קְטַנָּה, אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת סְגֹר נַפְשֵׁךְ

כִּי בִּבְגָדַיִךְ אַחֵרָה אַתְּ, בַּת קָרָה...

 

וככה עכשיו כבר לא תוכל להתכחש לאבהותך! תפסתי אותך! יש לך נשמה של מגלה עריות סדרתי וכל השימוש באצטלה של ספרות הוא רק קָמוֹפְלָג' מחוכם לנטיות הפדרסטיות שלך!

זאת אני,

הרוצחת אותך במחשבותיה לילה-לילה,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

מר חיים שפינוזה החצוף,

הגיעו לאוזניי שמועות שיש קוראים שחושבים שאני לא אמיתית אלא פיקציה שבה אתה משתמש כדי להגביר עניין בספר שיריך האינצסטִיוּאלִיִים על חרמנותך כלפיי ועל בתנו המשותפת בטי, וברשותך וגם שלא ברשותך – אני עומדת על שלי-שלך ועל זכותי להזיז, להזים, להזמים ולהזמיע את השמועות וגם להזהיר כי כל מי שיטיל ספק בקיומי תוגש נגדו גם כן תובענה מצידי לפיצוי כפול ומכופּלץ. אני קיימת, קיימת, קיימת. ושום פירצוצים שלך לא ימחקוני מספר מסעותיך עם הנשים שתוכן מצצת וקליפתן זרקת!

באי-כבוד רב כלפי שוֹמֶן נחת פרצופך המזדקן, שהדבר האחרון שאפשר לומר עליו שהוא פרצוף של משורר!

אֲגָנָה וַגְנֵר

מוצ'צ'ה "מוצצת" מוסמכת

 

*

מר ח. שפינוזה,

קראתי אחדים מספריך ותוהה אני הייתכן כי אדם המתיימר להיות משורר, כמוך, אין בו שמץ של רוחניות? אצלך הכול גשמי. מתבדח. פרטני. מציאותי. כאילו אתה מדווח לנו, תסלח לי – על כל נאד שלך בשיריך. והלא מלוא כל הארץ רוחניות – הרצאות, כנסים, חוגים, קורסים, סדנאות, מפגשים, יהדות, אפלפלד, ויזל, כשר, שואה, קבלה, מֵיצגים, תערוכות, השתלמויות, התוועדויות, לילות שימורים, דתיים-חילוניים, דברי נביאים רבי-מכר, ספרות נשים, חרטאות, תֶרָטאות, זיבודֵי-רוח וזיבולי-שכל, וגם קראתי בביוגראפיה שלך, "בִּתוֹ של הכאב" – שבשנת תרפ"ה-פ"ו אתה למדת לתואר שני בקבלה אצל פרופ' גרשם שלום אז בוודאי אתה תוכל להשתלב באחת המכינות הרוחניות של החוגים התל-אביביים שלנו לקבלה, אם כי שמעתי שלא למדתם שם, באוניברסיטה העברית בירושלים, קבלה מעשית ומעשי כשפים ודיאטות רזון, שהם מעיקרי הרוחניות שלנו, ובסימן זה גם עמד הכנס למדעי היהדות האחרון, שאני מניחה שלא השתתפת בו כי אתה הלא מעדיף מסעדות, נאדות, וגירויים ארוטיים של קשישים.

הרשה לי לומר לך שטרם היה משורר חסר רוחניות כמוך. אתה רק מתעד, מתעד, מתעד או כמו שאתה קורא לעצמך ברומאן החארטה שלך "המושבה שלנו" – כרוניסטן. תסלח לי אבל תיעוד ובייחוד של הפלצוֹת של איכרי מושבות העלייה הראשונה זה לא ספרות ולא רוחניות וכדאי לך ללמוד קצת מסופרינו וסופרותינו הגדולים מהי רוחניות ומהי ספרות ובהזדמנות זו גם מהי עברית ספרותית נקייה מגסויות. פוי!

בברכה מקוראת לֹא-מעריצה שלך,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

גברת אגנה וגנר,

 אכן צדקת בהחלט בכל אבחנותייך כלפיי, אך זאת אילו הייתי משורר – ואילו אני – פרדסן, וכידוע לך פרדסנים הם אנשים לא-רוחניים. להפך, הרוח גורמת להם נזקים גדולים בחורף, כאשר פרי-ההדר עדיין על העץ, ונושר. לכן הם נוטעים שדרות ברושים שוברי-רוח סביב חלקות הפרדס, ולפני שנים רבות אף ניסו לאקלם בפרדסי הארץ שוברי-רוח של "עשב הפיל" מאפריקה, שצומח מהר מאוד. ולכן אני מאוד-מאוד נגד הרוח וגם הולך נגד הרוח כל השנים וזה גם לא כל כך קשה לי אם נתחשב בכך שאני שוקל יותר מתשעים קילו ונופח ככל האדם פעמים אחדות ביום נגד הרוח וגם בכיוון הרוח – נופח רוח מאוד-לא-רוחנית ממעמקי פרטיותי – כי גם לחיה נשמה ואנה אנו באים בלי סופרים, הוגים, פרופסורים-חדשים ושדרנים רוחניים שידריכו את שלוותנו הנאורה במילים עבריות ממולמלות במחשבה יהודית שמאלצית בשומן אווזים דיכוטומי בין יחיד לקולקטיב שגורם לליקוק שפתי גברות תל-אביביות נאורות בממרח דרידייה, לווינס, שפתי הפות החיצוניות, מפוטמות בסוּפגניות המחץ הוורבאלי הפוסט-אוריגנלי היוצר רבי-מכר למערכת העיכול הרוחנית שבולעת כל שטות פסוידו-משכילית כמו שסבתא שלי היתה אומרת, מפי עיסא, הפועל הערבי של סבא: "אסבּאח בילחאר!" – תִשְׂחֶה בחרא! – כלומר שהרוחניות היא האג'נדה ה"אִינֵית" של מאחזי-עיניים שמתפרנסים ממנה ובעזרתה כלל וכלל לא רע, וזאת מבלי להזכיר שמות.

והדבר האחרון בחשיבותו, אומרים הפרדסנים – שצריך משורר/ת לדעת לכתוב הוא לדעת לכתוב, פן ספרו/ה לא יהיה רב-מכר אלא בעל ערך ספרותי אמיתי, ר"ל.

 

*

למשורר הנִקְלֶה חיים שפינוזה שלום,

זמן ממושך לא כתבתי לך וזאת כי הייתי עסוקה באירגון המתנדבות לתרומת ביציות וגם כי גיליונות המכתב העיתי שבו אתה כותב נעשו ארוכים עד שחשבתי לבקש ממך שיפסיקו לשלוח לי אותם כי תודה לאל עדיין איני זקוקה לעיתוני חינם משעממים. גבר חינם, מילא. שייכנס, כל זמן שיש לאן ועדיין לח ולא מפיפי. אבל לא עיתון. ושמעתי שיש עיתון חינם גם ברכבת אבל הקטרים חלשים. "יִלְעַן דִין אִל בָּבּוּר אִילְלִי גָ'אּבְּהוֹם!" – ארורה האנייה שהביאה את הקטרים האלה! – שלולא העיסוק בארגון הביציות הייתי גם אני אמורה לנסוע ברכבת ישראל בדיוק בצומת בית יהושע, ונדפקת בגלל הקטר החלש שהתהפך ולא איתי.

מה שרציתי להגיד לך הוא שאף קורא לא מעניין אותו מתי בדיוק סבא שלך חרש את התלם הראשון במושבה וגם לא איזו מושבה היא המושבה הראשונה של העלייה הראשונה וגם אם נשים יסדו אותה או גברים ושכשאני רק רואה אצלך כתוב – ראשון, ראשונות וראשונה אני מיד מקבלת חררה.

אינני מבינה איך משורר כמוך לא מתבייש לעסוק בשטויות שהן באמת-נידחות. קח דוגמה מהסופרים החשובים שלנו שעוסקים בנושאים רציניים כמו עוני בקניונים, רעב בבתי-הספר, נשיאים אנסים, מצב ילדים פלסטינים חפים מפשע שצה"ל הורג בתותחיו ובמזל"טיו, יהודי ארה"ב פחות יהודים מאיתנו, הגרמנים לא היו כל-כך נוראים כי כל אחד מאיתנו יכול להיות נאצי כי השטן שוכן בכולנו ואנחנו אשמים כי אנחנו שיגענו משגעים ונמשיך לשגע את העולם וגם את הערבים ואת הגרמנים  וגם את שופטי פרס נובל למוסר עברי, ומותר לגרמנים להוקיע את ישראל ואף לנהוג נגדה צעדים מדיניים או כלכליים כי הסחף במעמדה של ישראל בעיני אנשים הגונים בגרמניה ובארצות נאורות אחרות נובע בראש ובראשונה ממדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים ומן השינויים לרעה שהתחוללו בתוך החברה הישראלית, ובקרב שוכני המערות חביבֵי הסופרים העבריים בהר חברון, והשפעתה של אום-כולת'ום על הספרות העברית, ואשמתנו-אשמנו-אשמנו-אשמתנו וחוזר חלילה ודימנה.

אבל אתה, קְלוֹץ מִיט אוֹיגֵען, עוסק בקָקה לוקאלי עתיק שלא מעניין איש. ואגב, גם לא יזיק לך לדעת שבתנו, שלאבהותך עליה אתה מתנכר, ילדה לנו נכד בתור אם חד-הורית, כמו שאני ילדתי לך, ואם נאריך ימים ואִם החד-הורות תורשתית היא, כפי שהוכח כאן, תיוולד לנו גם נכדה שתהיה גם היא חד-הורית כי גברים נשואים בימינו לגברים אחרים ויש להם ביצים אבל אין להם ביציות.

ואתה באמת משעמם וגם כבר לא מרגש אותי כמו אז, בקיבוץ, כשהזרעת אותי פנים ואחור לאחר שזיבלת לי את השכל בסיפורים על דודתך המשוררת אשר על כתביה עשיתי אז עבודת מ"א בחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בת-שלמה רבתי, כאשר כל-כולה עדיין שכנה בקמפוס דיר העיזים של משפחת שוורצמן, גבינות, יוגורט וזיתים שחורים מן הכי טובים בארץ אפילו שהוא שׂם בהם שׁוּם.

שמעתי אומרות בערב למלאת 25 שנה למותו של נחום גוטמן, ב"צוותא", שספרו "ביאטריצ'ה" הוא ספר אכזרי אנטי-פמיניסטי כי האריה אוכל בסוף את המינקת שלו, ואני גם מדברת כאן בשם הכלבות, ולכן גם אני חושבת שצריך להפסיק את הדפסת הספר ולבקש ממשפחת גוטמן לגנוז אותו. והאמת, אני לא היכרתי היטב את גוטמן כי גדלתי בצפון הארץ ולשם לא הגיע "דבר לילדים", רק עד כרכור.

ברגשי כבוד הדדיים לְיִקרַת נִיקלוּתְךָ המחורצפת,

אֲגָנָה וַגְנֵר

זקופת הדָדִים (זוכר? הם זוכריךָ!.. אוֹה...)

 

*

לחיים שפינוזה שלום רב,

לצערי לא ידעתי כלל שהספר שלך "המושבה שלנו" יצא בשעתו לאור, וגם לא הצלחתי למצוא (או להזמין) עותק ממנו בחנויות הספרים. במרביתן כלל לא שמעו על אודותיו.

בלית ברירה אני מסתפקת בקריאת פרקיו המתפרסמים בהמשכים, ואף שאינני מסכימה עם הגסויות, וחושבת שלא היתה מזיקה לך עורכת נבונה שתוציא אותן מהטקסט, לא אסתיר ממך את התפעלותי, בייחוד מן הפרק התשעה-עשר המספר על מאדאם אום-אל-טאך ובנותיה.

לא היה, ולדעתי גם לא יהיה אי פעם ספר עברי דומה לו, ואני מתארת לעצמי כי לקראת יובל ה-60 שלך תחגוג איתך הארץ כולה ובייחוד המושבה שלך (שם בוודאי אינם חדלים לקרוא, ללמוד וללמד את "המושבה שלנו" וגם את "אברהם שפירא") – ועל שדרות דקלי הוואשינגטוניות יתנוססו דגלי חגך, וגם אוניברסיטת בת-שלמה רבתי תעניק לך תואר דוקטור לשם כבוד של המושבות הראשונות.

יש מעט מאוד משוררים עבריים, אם בכלל, שיודעים לכתוב כמוך ויש להם עולם ייחודי כשלך, ואני מאמינה שגם בדורות הבאים יאהבו לקרוא את הספרים שלך ואני כותבת לך דברים אלה בצורה אובייקטיבית לחלוטין ולא מפני שפעם היית בתוכי במזרח וגם בסוף מערב.

שלך בהתרפקות (דגדגנית ונוסטלגית) מסוייגת,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

לאגנה היקרה שלום רב,

אני שמח ללמוד מנימת מכתבך שקצת התפייסת איתי בזכות ספרי "המושבה שלנו" ואינך מזכירה עוד את הבת שאת טוענת שאני אביה (ושדרשת שכל תמלוגיי מאקו"ם יועברו אליה, אחרת הם יוקפאו בצו מבית משפט, כמו התמלוגים של משורר ידוע אחר), וכן שאת עדיין עודך בחיים וגם זוכרת את ההתדבקויות האקראיות שלנו.

עם זאת, למרות שמחמיא לי שאת זוכרת אותי צעיר (וּמְדָגְדֵגַן) – עליי לאכזב אותך בקשר לחגיגות יובל השישים שלי בארץ בכלל ובמושבה בפרט – כי אני כבר כבן שבעים ואחת.

כאשר מלאו לי שישים איש לא שם לב לכך.

כך גורלו של משורר נידח, שאיש בקהילייה הספרותית ובתקשורת אינו זוכר את יובלותיו או יודע מה נכתב בספריו. משורר לא חשוב, מה יש לו בחייו? – לא חשוב מה הוא כותב, כי כל מה שהוא כותב לא חשוב ולא נחשב.

על זיכרון השעות שבילינו יחד אתרפק אף אני ובהם אתנחם גם כַּחמור ההופך בשולחן.

בברכה,

חיימקה שפינוזה

 

*

לחיים שפינוזה שלום,

רציתי לברך אותך ליום הולדתך השבעים ואחת אבל אתה חרא של בן אדם. לא די שהתכחשת לבתנו המשותפת שנולדה לי בקיבוץ, ואינך שואל כלל על גורלה, ועל הנכד שלנו, גיא, שנולד לה – אלא גם רימית את כולנו בכך שאמרת שכל האמצעים כשרים כדי שתוכל להקדיש את עצמך לכתיבה ולכן מותר לך לדפוק נשים מלפנים ומאחור ולהכניס להריון בלי כל התחייבות מצידך – ומה יצא ממך לבסוף? חרא של משורר. מרבית הסופרים בני הדור שלך הצליחו, ולא מפסיקים לתרגם את הספרים שלהם ולהזמין אותם להופיע בחו"ל ולהעניק להם פרסים – ואתה, אפילו בעברית אף ספר שלך לא נמצא בחנויות הספרים, ולא עזרה לך כל הפורנוגראפיה שהכנסת בשירתך. ולא שהיית פעם משהו מיוחד אבל בשנים האחרונות נשכחת כליל. וגם לא נשארו לך הרבה שנים לתקן את המעוות, עד מאה ועשרים.

אם בתך האומללה,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

לחיים שפינוזה שלום,

אני לא יודעת אם קצב אשם או לא, אבל ברור לי שהוא הסתבך בקשרים עם נשים שעבדו תחתיו, תרתי משמע. ואני רוצה לשאול אותך, בתור משורר (היחיד מבין המשוררים שבעל אותי וממך נולדה לי בתנו בטי שאתה מתכחש לה) – איך, איך איש ציבור בעל רקורד כקצב היה יכול לסלול את דרכו למעלה עד היותו נשיא מדינת ישראל למשך תקופת כהונה שלמה כמעט, וזאת לאחר שבחרו בו רוב חברי הכנסת, שנבחרו על ידי העם, על ידינו?

הייתכן שכך קרה רק מפני שהוא פוליטיקאי ממוצא לא-אשכנזי ולכן נהנה, עד גבול מסויים,  מאפלייה מתקנת?

מצד שני, אני מתפלאה ושומעת ברדיו ובהפגנה בכיכר במוצאי שבת את כל החרפות והגידופים הנאלחים, המבזים והדמגוגיים ביותר – כשהם יוצאים כלפי קצב מפי נשים וגברים הנחשבים אינטלקטואלים ומנהיגים חשובים, נשים וגברים שאין לחשוד בהם שהם מרמת העומק של ביבי שופכין. ולהפתעתי גם לא ראיתי כמעט אף פרסי או יוצא עדות מזרח בקהל האינטלקטואלי, שמחא כפיים וצווח כמו משוגעות היסטריות (בכנס מכשפות לֵילִי בסאלם) –אחרי כל קללה שנצרחה והוטחה בְּקֶצֶב בְּקָצָב מהבמה.

ורציתי לשאול מה דעתך – אם קצב היה אשכנזי, יליד-הארץ, נאה, בן היישוב הוותיק, מהקיבוץ, או ח"כ "צבר" יפה וחתיך של מר"צ, למשל, או עם בלורית כמו שהיתה לסופר העברי החשוב ביותר יעקב שבתאי, לפני שהתקרח בין שתי נשים ומת – האם גם אז היו מעזים לחרף ולגדף אותו ככה? או שרק את הצ'חצ'חים , צאצאי הַבֶּרְבֶּרִים שהתייהדו – מותר לכנות בשמות גנאי איומים ונוראים, ולא לתת על כך את הדין?

טוב. לשם איזון הן חירפו גם הנשקן האשכנזי חיים רמון.

וההתלהבות שלהן! יכולת לחשוד שהמפגינות ממש מתות לקרוא יום-יום בעיתונים במשך חודשים ארוכים את פרשות ההשפלה וההתעללות שספגו המתלוננות מקצב, ואיזה מפלצת הוא היה, ורק שלא יסגור להן איזה מזוז משפטי את ההצגה ויסתום באבן את פי הבאר המפיצה מים מורעלים, מתוקים, היסטריים ותקשורתיים כל כך.

אתה רואה שגם אני יודעת לכתוב.

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

לחיים שפינוזה שלום בלא-ברכה,

סבורה אני שיש גבול לכל התעללות באישה ומה גם אם שמנתי ויש לי עכשיו זוג פומלות, כמו שפעם היו אומרים, שדיים שמסבים לי ייסורים רבים כי כבר אינני צעירה כמו פעם והם אינם זקופים ואפילו בבדיקות של סרטן השד שני רופאים צעירים צריכים לעסות אותם עד שמקיפים אותם יחד ומגיעים לאבחנה נכונה, למזלי שלילית, וכל אותה עת שתי אחיות לוחצות להם על הביצים מכל צד כדי שלא ישפריצו כי השדיים שלי עדיין מחוללים מהומות תחתיות.

והנה, יום אחד בשבוע שעבר אני מבקרת בשוק הכרמל עם הרוסי ידידי-לחיים זה שנים אחדות (שניהל רפת קולקטיבית גדולה בקולחוז בסיביר ויודע לחלוב) ואנחנו עומדים בחנות של דברי מאפה, לחמים, כעכים, לחמניות ופיתות, ואת מי אני רואה ממול לוטש בי עיניים מתחת לסנטרי כתרנגול בבני אדם?

– אותך כמובן! – חיימקה שפינוזה המשורר המאניאק שכמובן אינו מזהה אותי – חיימקה שפוסע ברחוב מתחת אל תחת ונראה כעומד כל רגע על עברי פי תחת והוא קונה לחמניה רכה ועושה הפסקה ואחר כך קונה עוד לחמניה רכה, ועוד הפסקה, ועוד לחמניה, ואני כבר רואה שלא הלחמניות מגרות את תיאבונו אלא השדיים הענקיים שלי שאותם הוא בולע בעיניו כשרעדה עוברת בגופו מרוב שהוא נסער, ומבטיו נעשים זגוגיים כמבקש להיטמע בי, וגם, תסלח לי – כחופץ לזיין אותי בין השדיים שלי (זוכר?...) וככה זה נמשך עד שסיימתי לקנות לחמים עם הידיד הרוסי שלי שניהל את הרפת הקולקטיבית בקולחוז בסיביר ויודע לחלוב, ואתה נשארת תקוע עם איזה עשרים לחמניות רכות.

ואני פותחת את העיתון שבו אתה כותב, ומה אני רואה? שיר! – "כשאני רואה זוג שדיים מה זה גדולים" וגם מעז לרמוז שהם גרמו לו להתיז! – תִיז אֶמָכּ! – אתה והמשוררים!

אבל אם רק היית חוזר אליי הייתי מפנה גם לך מקום בין שדיי...

וזורקת את הרוסי שיודע לחלוב...

בהתרסה בוערת,

שכובתך-בעבר ואֵם בתך הנסתרה שבגורלה לא התעניינת מעודך,

ויש גם נכד, גיא

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

כשאני רואה זוג שדיים מה זה גדולים

שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

 

כשאני רואה זוג שדיים מה זה גדולים

ענקמונים אצל אישה צעירה ואפילו רזה

אני לא יכול להפסיק להסתכל אני

מסוגל להשפיך רק מלהסתכל עליה

אבל אז אני אומר לעצמי כמה מסכנה

האישה הדדנית שצריכה לסחוב

כל חייה זוג עטינים מתנדנדים אם

אין עליהם חזייה, וכמה גדולות החזיות

וגם יקרות וכמה משפיל שאת כל כך

מגרה בסרח העודף שלך ובעצם אומללה

ואני רוצה לגשת אליה ולעזור לה

להחזיק אותם כדי שלא תלך בגב כפוף

מכובד משקלם – ומה אני חוטף אחרי

הרגע הקצר שהחזקתי בהם – סטירת

לחי כן סטירת לחי על כך שניסיתי לעזור לאישה

אומללה לשאת בנטל שהחיים מינו לה במנה גדושה

די. גמרתי. עכשיו אני הולך בשקט בשקט

להחליף מכנסיים.

 

*

לחיים שפינוזה

המתעלק על תמונות עירום של נשים הרות,

שלום לַשמוק החי בקלון,

אכן, כפי שנוכחתי להוותי במשך השנים, אתה הולך ונסוג לאחור (אף כי באחוריי דווקא אהבת קדימה ולא בגלל התמיכה במפלגת אולמרט אלא מפני האופי העות'מני הים-תיכוני האנאלי שלך) – ועכשיו אני מתארת לי איך אתה שוטף בעיניך את הבטן הענקית ואת האחוריים ואת השדיים הגדולים של "אהובתך" גבריאלה ספניק, ואתה לא רואה שהיא כבר זקנה וכל חמוקיה הם עבודת ריטוש של המחשב, אפילו נקודת חן אחת או קמט אין בכל החודש השמיני האכסהיביציוניסטי הוורוד שלה, אבל כפי שאני מכירה אותך, אתה היית מוכן לתקוע לה גם כשהיא שמנה כמו פרה וזה אפילו מגרה אותך יותר וגם היית מת לחלוב את שדיה השופעים כמו שהיית חולב את העז במושבה וגם מספר לי על כך כשהיית חולב אותי ומחליק לתוכי. אני מתפלאת על הקוראים ובייחוד על הקוראות, שלא השליכו בגועל נפש את תמונת הפרה המפוטמת מרשימת הנמענות הנאנסות לקרוא את גסויותיך. פויה לְךָ. בושה. אני מאחלת לך שתצליץ לך גבריאלה ספניק בפנים ואז תראה מה זה להעריץ מירחון הטלנובלות "וויוה פלוס" תמונה של פרה ורודה מעוברת ערומה בחודש השמיני להריונה!

ממני אֵם ילדתך הנידחה שלא זכתה לשום ליטוף ממך,

אֲגָנָה וַגְנֵר

אני המארחת שלך מליל הזיונים בחדר האורחים בקיבוץ בערבה אחרי ההרצאה על דמות הערבי בספרות העברית לפני שנים רבות בעוד שדיי גדולים  זקופים.

 

*

לחיים,

כאחת מקומץ הקוראים שעדיין מעוניינים בדבריך המשעממים, קראתי גם אני את פרקי היומן שלך שפירסמת בעיתון, ומאחר שאני חוששת שכללת בו גם את פרשת יחסינו ואת בתי שילדתי לך ואשר לה אתה מתכחש – רציתי לדעת איך אני יכולה להגן על עצמי ועליה מפני יומניך הפורנוגראפיים ההזויים-למחצה (כמו שאתה מתעקש לספר שבאת עליי מאחור) ואם לא הגיע העת לפנות לייעוץ משפטי כדי להגן עלינו מפני יומניך. אחי-למחצה הוא עורך-דין.

בהזדמנות זו אני רוצה לבקש ממך שאם אמות לפניך, אנא אל תפרסם עליי מודעת אבל בעיתון אלא אם גם בתנו המשותפת תהיה חתומה עליה.

בכבוד רב,

אחת מנפגעותיך,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

למשורר המופרע חיים שפינוזה,

ידעתי שלא תשלח לי ולבתנו המשותפת את הספר החדש שלך וקניתי אותו בחנות והכרחתי את עצמי לקרוא בו (בין היתר כדי לבדוק אם לא הוצאת דיבתי רעה, כדרכך) – ואל תחשוב שלא מצאתי אחת לאחת את כל הגסויות המיותרות שהכנסת בו.

ואני רוצה להגיד לך שכאשר קוראים היטב את תיאורי הסקס והכמו-סקס שלך (אכסהביציוניזם, אוננות, משמושי זובי יחד עם הקינאה בנערים הערביים וגם הסצינה בירושלים עם איה העיזה והזרג שלך) – מתחילים להבין את סטיותיך המיניות ואת הקיבעון שלך לעלות עליי מאחור שירשת כנראה מהפר שהיה עולה ברפת של קלמניה על הפרות, וכמובן גם כן מאחור, (ושאתה מספר שכמעט הרג אותך, מה שלא היה משנה הרבה בתולדות הספרות העברית).

ואני מבינה קצת ברפתנות מהתקופה שלי בקיבוץ, למרות שכבר אז כל ההזרעה היתה מלאכותית, וכאשר הייתי בשבוע שעבר בתערוכה "אגרו משוב" של החקלאות בגני התערוכה בתל אביב (והרי יכולנו להיפגש שם במקרה!) – וראיתי את הפרות עם העטינים המדהימים בגודלם – אני רוצה להגיד לך שכאשר אנחנו היינו צעירים לא היו לפרות עטינים כאלה! זה ממש לא אנושי... חרף העובדה שגם החזה שלי לא קטן במיוחד, גם אז, בקיבוץ, והפטמות, אני גאה – כאצבעונים של תופרת, זוכר? – אבל אני רוצה להגיד לך שבסופו של דבר, אִם, אִם בכל זאת היינו נפגשים, גם היום, אני הייתי מרשה לך לעשות עמוק בתנועת המושבים שלי – כל מה שאתה רוצה כמו אז, באותו לילה בקיבוץ, כי, אני כבר ממש בוכה... שתלך קיבינימאט... אני לא הפסקתי לאהוב אותך במשך כל השנים הרבות שחלפו מאז, יא חתיכת חרא מתכחש שכמוך!

ממני, המטומטמת שעדיין זוכרת אותך מלפנים ולפעמים גם מאחור, ונשיכותיך באצבעונים הזקופים, אז, כשהיית חולב אותי...

אֲגָנָה וַגְנֵר 

 

*

למשורר חיים שפינוזה,

עולה לי בבריאות לכתוב לך אבל אינני יכולה לשתוק. קראתי בעיתון כי ב-73 שנותיך אתה שוקל כבר 97 קילוגרמים!

ואני רוצה להגיד לך שאני מודאגת מאוד ואגיד לך מדוע. מפני שהבת שילדתי לך אחרי שאנסת אותי אותו לילה אחרי ההרצאה שלך בקיבוץ (כן, אתה, ולא שני משוררים אחרים, מבוגרים ממך, שהאחד מהם כבר מת!) – הבת שלי תישאר בלי אב, מבלי שזכתה כלל להכיר את אביה, כי אני נשבעתי שלא לגלות לך את שמה האמיתי ואת גורלה עד שלא תסכים לבדיקת רקמות כדי לאשר את אבהותך, אבל היא יודעת היטב מי אתה וגם מתכוונת בבוא היום לבקש חלק בעיזבונך הספרותי, כי היא קוראת את רוב שירי האהבה שלך כמכוונים אליי, אל אימא היקרה שלה שנשאה ברחמה את זרעך, והיא רוצה להחזיק בבוא היום בזכויות ההלחנה שלהם.

אז אם תמשיך להשמין ולהזקין ככה – לא תזכה להכיר את בתנו החד-הורית ואולי גם את הנכד שלנו גיא ואולי גם לא נצליח לעשות את בדיקת הרקמות.

אני מתארת לעצמי שאילו היית שוכב עליי היום הייתי נחנקת מחוסר אוויר כמו בסרט המטורף "בוראט" שבטעות הלכתי בשעתו לראותו עם מחזר עיראקי ונשארתי עד הסוף כמו אותו לילה איתך.

שכובתך השמנה מאותו לילה איום בקיבוץ,

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

למשורר המזריע,

קראתי שאתה עומד לפרסם מחדש את ספר שירי הזימה שלך "הנאהבים שאינם נעימים" שבזכותו אפילו לא נכנסת לרשימת הסופרים הפורנוגראפיים של הספרות העברית כי איש לא התייחס וגם לא מתייחס לכתיבתך ברצינות, מה עוד שאתה פורנוגראף ממין זכר ולא ממין נקבה, ולכן אני רוצה להקדים ולהודיע כי לי ולדמותי אין ולא היה שום חלק בספר הנתעב שלך, שכולו פרי דימיונך המופרע , וגם אין לי שום קשר לדמות פאני היל התל-אביבית שלך – לילך הרמוטק.

אני בסך הכול אישה הגונה, שבגלל זיון של לילה אחד בקיבוץ, שנסתיים בהפרייה ללא הפלה – ילדה לך בת מקסימה, שאתה מתעלם ממנה כל השנים באכזריות רבה כי ראשך נתון כל הזמן בפוליטיקה ובתיאורי הַצִּ'יפְּצִ'ימוֹן של לילך.

אֲגָנָה וַגְנֵר

 

*

למשפריצר,

אני אמנם זוכרת כי בביקור שלך אצלנו כשהרצית בקיבוץ הפצרת בי יותר מאוחר בלילה בחדרי, אחרי שהזרעת אותי כי שפכת כל התנובה בתוכי בלי להיזהר – הפצרת גם להרשות לך לגלח את שיער בית השחי שלי, שהיה די עבות כמו שהנח"לאיות הצעירות נהגו לגדל כי אמרו שריח הזיעה מגרה וגם מושך בחורים, שמראה הזקנקן הרך החבוי-למחצה מזכיר להם קוס שחלקם טרם זכו לראותו, ואפילו לימים נהרגו במלחמה בלי שראו קוּס אמיתי, ואני נעניתי לך כי חשבתי שככה זה אצל המשוררים העבריים אחרי שהם מזיינים, ולא יפה להשיב את משאלותיהם ריקם.

ואחרי הגילוח אתה ביקשת ממני שארשה לך לשים את המידלדל שלך בבית השחי המגולח שלי, ואני נעניתי לך כי חשבתי שככה זה אצל המשוררים העבריים אחרי שהם מזיינים ולא יפה להשיב את משאלותיהם ריקם, וכאשר שיפשפתי אותך בבית השחי שלי אתה נאנחת והמידלדל שלך והתרומם והתיז עוד פעם – אמנם לא עד רמת גן, שהיא רחוקה מאוד מן הקיבוץ בערבה, אלא לתוך העין שלי, ונעשה לי חם ורטוב ולא יכולתי לראות בגלל הלובן שלך ואנחנו פרצנו שנינו בצחוק אדיר עד שהשכנות שלי מעבר לקיר דפקו שם ושאלו מה קורה אצלי ואתה ניגבת  לי את העין בתחתונים שלי.

ועכשיו לקחת את החווייה האינטימית ההיא של שנינו ועשית ממנה שיר מגעיל!

מקווה שהמשפריצר עדיין בכושר,

אֵם ילדתך זנוחת האב,

המתגעגעת לזיון שלך, יַחְרַבּ-בֵּיתַכּ!

סבתא של גיא –

אֲגָנָה וַגְנֵר

*

כמו מתל אביב לרמת גן

 

הרשי לי לגלח את שיער בית שחייך

לחוש זיפייך השחורים בטרם מגע הסכין

להקציף אותך בלובן מברשת הסבון

לָטֵף גופך הצח הלוך ושוב בַּלהב

צחקי צחקי על החלומות

הַרִיח קפלייך

דַמיין ערוותך אם

תרשי לי שם

וגם לנשום

עור חלק וַרך כַּפּוֹת

מבית-שחייך

להעריץ בך את השקע הרוטט 

לאט לאט

לנשק

להביאו לשיא

אני בלן משופשף

מעתה המבקר בבית שחְייך יֵדע

כי כבר אבדו שם הבתולים

ואם תרשי לי

אחרי הרעד הסקסי

אחרי אביונת בית השחי שלך

שתחזיקי לי

כרס"ר בתס"ח עם מקל תחת זרוע

שפשפיני

שפשפיני

ואני אתיז משם

כמו מתל אביב לרמת גן

 

*

גברת אגנה וגנר,

את מכתבך עלייך להפנות לא אליי, המכונה משום-מה במכתבך "המשפריצר", אלא לסופר אחד (שראיתיו לאחרונה מסתובב בסימטאות העתיקות של העיר היפה סנטיאגו דה קומפוסטלה ולוטש עיניו בנערות צעירות ומגרות שיכלו להיות נכדותיו), והוא שכתב את השיר "מתל אביב לרמת גן" שאת טוענת שהוא על אודותייך.

הייתכן כי מי שאת טוענת שהיא בתנו המשותפת היא פרי זרעו של אותו סופר?

ובבקשה תפסיקי להטריד אותי כי זה המכתב האחרון שאני עונה לך.

ואני גם לא מאמין לך שיש לנו נכד משותף!

חיימקה שפינוזה

 

*

חיימקה,

מדוע אתה מתכחש לבת שלך שנולדה בקיבוץ, ולנכד שלך?

בן-דודך,

י.ל.

 

[מתוך שיחת טלפון]

אהוד בן עזר

המשך צנוע יבוא

 

* * *

נעמן כהן

מאוייב לאוהב

דניאל דיין – ממתנחל שנוא

ליקיר האיחוד האירופי וממשל ביידן

דניאל דיין הוא מתנחל הגר בהתנחלות מעלה שומרון. בין השנים 2007-2013 שימש כיו"ר מועצת ישע.

באוגוסט 2015 בחר בו ראש הממשלה ושר החוץ בנימין מיליקובסקי-נתניהו לשגריר ישראל בברזיל. קבוצת אקטיביסטים פרו-איסלמים ובהם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, ששימש גם כשגריר ישראל בדרום אפריקה וכממונה על שגרירות ישראל בטורקיה, אילן ברוך שגריר ישראל לשעבר בדרום אפריקה, ואלי בר נביא שגריר ישראל לשעבר בפריז. פנו לממשלת ברזיל, באמצעות שגרירי ברזיל בישראל וברשות הפלסטינית, בבקשה שברזיל תדחה את מינויו של דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, לשגריר ישראל במדינה. לטענת חברי הקבוצה, אם תקבל ברזיל את דיין לשגריר ישראל בתחומה, יהיה בכך כדי לתת לגיטימציה בינלאומית למפעל ההתנחלויות. הם הצליחו, וברזיל סירבה לאשר את מיניויו כשגריר.

https://www.inn.co.il/news/306531

ב-2021 לאחר שפרש מהליכוד, מינה אותו גדעון משה זריצ'נסקי-סער למנכ"ל יד ושם.

מהרגע שנודע כי נתניהו מעוניין להחליפו מיד הפך "המתנחל הגזען" ליקיר הקהילה הבינלאומית הנאבקת בהתנחלויות. הוא מיד קיבל מכתבי תמיכה מהאיחוד האירופי, ומממשל ביידן. ללמדנו שלא חשוב כלל בעד מה אתה (התנחלות), אלא נגד מי אתה (נתניהו).

כך הפך דניאל דיין ממתנחל שנוא ליקיר האיחוד האירופי וממשל ביידן. סוף סוף יש לגיטימציה בינלאומית למפעל ההתנחלויות.

 

הברית החדשה היא דוגמא של יהודים שונאי יהודים

בניגוד לדברי איתמר פרמסלא-פרת "חדשות (בן עזר", 1879) לא שללתי את דבריו על ההבדל בין תושבי יהודה לתושבי הגליל, שללתי רק את קביעתו כי תושבי הגליל לא ראו עצמם יהודים, ויוצרי ספר "הברית החדשה" לא ראו בהם יהודים, כי יהודים להגדרתו הם רק תושבי יהודה.

דווקא הדוגמה שהביא פרמסלא-פרת היא מצויינת. כשאנחנו אומרים רומני, יקה, כורדי, תימני, אנחנו מתכוונים למקום מגוריהם לפני עלייתם, אבל ברור לנו לחלוטין כי כולם יהודים.

בניגוד לדבריו של איתמר פרמסלא-פרת, העוינות החזקה ליהדות מצד הנצרות אינה בגין הפסוק הבודד ממתי בו אמרו היהודים: "דמו עלינו ועל בנינו" (להסברו "יהודים" הכוונה רק לתושבי יהודה, ושאר יהודי העולם לפיו, מזוכים מאשמה זו), ולא רק ביטויים אנטי יהודים כפי שהביא משה גרנות מהשליח יוחנן: יוחנן פרק ח:

21 וַיּוֹסֶף יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי הֹלֵךְ מִזֶּה וּתְבַקְשׁוּנִי וּבְחַטַּאתְכֶם תָּמוּתוּ אֶל־אֲשֶׁר אֲנִי הֹלֵךְ שָׁמָּה אַתֶּם לֹא־תוּכְלוּ לָבוֹא׃ 22  וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים הַיְאַבֵּד עַצְמוֹ כִּי אָמַר אֶל־אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ שָׁמָּה אַתֶּם לֹא־תוּכְלוּ לָבוֹא׃ 23 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם הִנְּכֶם מִן־הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲנִי מִן־הָעֶלְיוֹנִים אַתֶּם מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה׃ 24 לָכֵן אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי תָמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם כִּי אִם־לֹא תַאֲמִינוּ כִּי־אֲנִי הוּא בַּחֲטָאֵיכֶם תָּמוּתוּ׃ (הבשורה של יוחנן פרק ח'), וגם לא דברי יוחנן בחזונו: "האומרים "יהודים אנחנו" אינם אלא כנסת השטן (חזון יוחנן ב' 9, ג' 9).

הסיבה האמיתית לעוינות הנוצרית כלפי היהודים ולאנטישמיות הנוצרית היא תורתו של ממציא ומייסד הדת הנוצרית, שאול התרסי-פאולוס. (ישו עצמו היה יהודי לאומני ואף גזען שכינה את הגויים כלבים (מתי 15).

לפי תורתו של פאולוס (שהיא הנצרות) הדת הנוצרית לא טענה שהיא דת מקבילה ליהדות (כמו האיסלם, או דתות אחרות), אלא טענה שהנצרות היא היא היהדות האמיתית, כפי שהגדירה מאוחר יותר הכנסייה בלטינית  Verus Israelישראל האמיתי, ישראל שברוח, לעומת היהודים שהם רק ישראל שבבשר. ולכן אם הנצרות היא הדת היהודית האמיתית אין היורש יכול להחזיק בירושה כל עוד המוריש חי, לכן מטרת הנצרות היא היעלמות היהדות שרק בה יש הוכחה לאמיתת הנצרות שהיא היהדות האמיתית. לסיכום. דברי משה גרנות כי הברית החדשה היא דוגמא של "יהודים שונאי ישראל" הם אמת לאמיתה.

 

טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס נוספה

 לחמישים ושש המחלות בעברית:

http://www.kizur.co.il/search_group.php?group=20&sub_group=34

נוספה מחלה חדשה וקשה: טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס. מחלה ההולכת ופושה בקרב רבים.

במה דברים אמורים? אנחנו עדים בארץ למחלה קשה כאשר בעלי תפקידים בכירים יוצאים לפנסיה והם בדימוס, הם נתקפים במחלה קשה של טָפֶּשֶׁת.

 

תמיר פרדו ראש המוסד לשעבר: ישראל מנהלת משטר אפרטהייד

ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו האשים את מדינת ישראל כי היא מנהלת משטר אפרטהייד ביהודה ובשומרון. "בשטח שבו שני עמים נשפטים תחת שתי מערכות משפט – יש מדינת אפרטהייד." פרדו אמר עוד כי כראש המוסד תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא הזהיר כמה פעמים כי עליו להחליט מהם גבולותיה של ישראל – או להסתכן בהשמדת מדינת היהודים."

מחזק את דבריו השליח המיוחד של האו"ם לבחינת זכויות האדם של הפלסטינים, מייקל לינק. שהגיש לאו"ם ממצאי מחקר שנערך על המצב באזורים הפלסטיניים ביהודה ושומרון לקראת הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג על חוקיות הכיבוש הישראלי, וקובע שישראל "מפרה את המשפט הבינלאומי, תוך סיפוח שטח כבוש, פגיעה בזכויות אזרח והנהגת שיטות אפרטהייד."

 (מורן אזולאי 06.09.23 )

https://www.ynet.co.il/news/article/bj4vjei0n

כמובן שאיראן, החיזבאללה, חמאס, ושאר שונאי ישראל מצטטים את פרדו כתנא דמסייע להשמדת ישראל.

זוהי כמובן עלילת שקר. התשתית המשפטית בשטחים היא פועל יוצא של דיני הכיבוש הבינ"ל, ופועל יוצא של הסכמי אוסלו. והמשך השליטה בשטחים הוא פועל יוצא של הסרבנות הפלסטינית לכל הסדר.  תמיר פרדו, לשעבר ראש המוסד, הצטרף לקמפיין התעמולה האנטי-ציוני. בושה. בושה. בושה.

זו הפעם הראשונה בו אני מסכים עם דברי רוגל אלפר. התוקף אותו כצבוע לאחר שהוא עצמו שירת כשליח משטר האפרטהייד לדבריו.

(רוגל אלפר, "תמיר פרדו צבוע", "אלארצ'י" 8.9.23)

https://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-review/2023-09-08/ty-article/.premium/0000018a-711d-d8b9-affe-791d86950000

שיתכבד מר פרדו, ייסע להאג ויבקש לשפוט את עצמו כפושע מלחמה.

 

עמירם לוין מכחיש שואה וגם פושע מלחמה

לוקה נוסף במחלת הטָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס. הוא אלוף פיקוד הצפון לשעבר, עמירם לוין שהכריז: "בממשלה יש ח"כים שבאו מיו"ש ולא יודעים מה זו דמוקרטיה. 57 שנים של אפרטהייד מוחלט. צה"ל עומד מהצד ומתחיל להיות שותף בפשעי מלחמה. תסתובב בחברון ותראה רחובות שערבים לא יכולים להסתובב שם, בדיוק כמו מה שקרה בגרמניה."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807564&forum=scoops1

עמירם לוין הוא עוד דוגמה חיה למחלה הטָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס. בחברון יש רחוב אחד הסגור לערבים מטעמי בטחון וחשש מרוצחים ערבים, אבל לכל שאר 1500 הרחובות בחברון אסור ליהודי להיכנס. כן, זה "בדיוק" כמו שקרה בגרמניה. שם היהודים רצחו בכל מקום גרמנים, וניסו לכבוש את גרמניה ולחסל בה את כל הגרמנים. מן הראוי שגם עמירם לוין יארוז את עצמו כגנרל בשירות האפרטהייד והנאציזם, וייסע להאג ויבקש להישפט כפושע מלחמה.

 

אלוף בדימוס גדי שמני "שראל אלופת העולם בכיבוש"

לוקה נוסף במחלה הטָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס  הוא אלוף בדימוס גד שמני. במהלך ערב עיון במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, נשא דברים אלוף בדימוס גדי שמני, מפקד פיקוד המרכז לשעבר, ואמר כי ישראל היא "אלופת העולם בכיבוש..." "הבאנו את הכיבוש לרמה של אמנות, אנחנו אלופי העולם בכיבוש."

דומה שאין גבול לטָפֶּשֶׁת. בואו ונבחן את העובדות:

השטחים הכבושים ע"י האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית הם כיום למעלה מ-13 מיליון קמ"ר. יותר מכל יבשת אירופה, ששטחה רק 10,600,000 קמ"ר.

כיבושי הערבים היו גדולים בהרבה. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, היוונים, המלטזים, הארמנים, הגאורגים, ולאחרונה הדרום סודנים הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות. (הפרסים גם כן הצליחו חלקית). המצרים, הכורדים, המרונים, והבֶּרְבֶּרִים טרם הצליחו. והכי מגוחך, מדינת ישראל "אלופת העולם בכיבוש," )אליבא דשמני), אינה מצליחה לכבוש אפילו חמשת אלפים קמ"ר של יו"ש.

גם כאן מן הראוי שגד שמני "אלוף הכיבוש", ייסע להאג ויבקש להעמיד את עצמו לפשפט כאלוף כיבוש.

 

שבתאי שביט – אבא של מאזן בהאי

לוקה נוסף במחלה הטָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס היה שבתאי שביט ז"ל, גם הוא ראש המוסד לשעבר שנפטר השבוע. ב-7 בדצמבר 2002 אמר ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, כי מחמוד עבאס (אבו מאזן), הינו בן העדה הבהאית, ולפיכך לא יוכל לכהן כראש הרשות הפלשתינית. אבו-מאזן פנה למערכת "הארץ" והכחיש את הדברים, ואמר כי הוא מוסלמי. לדעתו, נועד הפרסום לפגוע במעמדו הציבורי ובאמונתו." גם אחרי שפורסם הריאיון איתו בעיתון, שביט לא קיים את הבטחתו להתנצל על הצער והנזק שהסב למנהיג הפלישתינאי.

https://www.haaretz.co.il/misc/2002-01-09/ty-article/0000017f-dbdc-d3ff-a7ff-fbfca1bd0000

חבל מאד שהוא טעה. היה טוב לעולם כולו אם באמת היה בהאי.

נשארה רק שאלה בתחום הרפואה איך אנשי המודיעין והמוסד לקו המחללה הקשה הזו, ואולי כל מה שחשבנו עליהם כשהיו בתפקיד היה מוטעה? מדאיג מאוד.

 

אבא של מאזן: ''היטלר הרג יהודים כי הם עסקו בכסף

ולא בגלל יהדותם''

מחמוד עבאס-אבא של מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית, ראש  הפת"ח, והארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), נאם בכנס מועצת המהפכה של פת"ח, ואמר: "בספרים יהודיים רבים אומרים שהיטלר הרג את היהודים בשל יהדותם, אז לא – הם נלחמו בהם בשל תפקידם החברתי ולא בשל דתם. כלומר, היטלר נלחם ביהודים כי הם עסקו בריבית ובכסף. היהודים האשכנזים לא הגיעו מגזע שמי, לכן יש כאלה שאומרים שהם אינם יהודים."

שגריר ישראל בגרמניה רון פרושאור הגיב: "ברלין, 2022 – עבאס טוען כי ישראל ביצעה בפלסטינים 50 שואות. רמאללה, 2023 – עבאס טוען כי יהודים לא הושמדו בגלל דתם אלא בשל חיבתם לכסף. יהודי ארצות ערב עלו ארצה בשל מהומות שרקח בן גוריון. ספוילר: ניו יורק, 2024 – עבאס טוען יהודים הכניסו עצמם לתאי הגזים ולכבשנים באושוויץ." עוד הוסיף השגריר: "ההתבטאויות החוזרות ונשנות הללו הן מחרידות. אין די במילים – יש לפעול ביד קשה נגד ההסתה שמתחילה בספרי לימוד אנטישמיים ומסתיימת ברצח יהודים כעניין שבשגרה."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=810276&forum=scoops1

https://www.ynet.co.il/news/article/sk4j57urn

המעניין הוא שכל אלו המגנים קשרים עם מפלגות ימין ממקור אנטישמי באירופה, מצדיקים וקוראים לקיים קשרים עם הנאצי-אנטישמי – אבא של מאזן, ואפילו שהם אינם הורגים היום יהודים, והוא, אבא של מאזן ממשיך שולח את אנשיו לרצוח יהודים ככל שיוכלו, ומממן את פעולתם.

 

ממשל ביידן והאיחוד האירופי נגד אבו מאזן: "מלבה אנטישמיות"

האיחוד האירופי גינה באופן חריג את דבריו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבא של מאזן, בהודעת הארגון נכתב: "הנאום שנשא יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בפני מועצת המהפכה ה-11 של פת"ח בסוף אוגוסט הכיל אמירות שקריות ומטעות עד מאוד על יהודים ואנטישמיות. עיוותים היסטוריים כאלה הם משלהבים, פוגעניים מאוד, ויכולים רק להחמיר את המתיחות באזור ולא לשרת את האינטרסים של אף אחד. הם משחקים לידיהם של אלה שאינם רוצים בפתרון שתי המדינות, שבו דגל הנשיא עבאס שוב ושוב."

עוד נכתב: "יתרה מכך, הם מפחיתים מחומרת השואה, ובכך מלבים את האנטישמיות ומהווים עלבון למיליוני קורבנות השואה ולמשפחותיהם. האיחוד האירופי נותר מחויב למאבק באנטישמיות ובגזענות על כל צורותיה וימשיך להתנגד בתוקף לכל ניסיון לקבל בסלחנות את השואה, להצדיק אותה, או לזלזל בה."

דבורה ליפשטאט, שליחת הממשל האמריקני למאבק באנטישמיות, הצטרפה לגינוי ומסרה כי "אני מזועזעת מהתבטאויותיו האנטישמיות והשנויות במחלוקת של הנשיא עבאס בפגישה האחרונה של פת"ח. הנאום השמיץ את העם היהודי, עיוות את השואה והציג בצורה שגויה את היציאה הטראגית של יהודים ממדינות ערב. אני מגנה את ההצהרות הללו ומבקש התנצלות מידית."

(ממשל ביידן והאיחוד האירופי נגד אבו מאזן: "מלבה אנטישמיות")

https://www.ynet.co.il/news/article/sk3bf7prh

זה כמובן לא מפריע לאיחוד האירופי לעזור לו לממן את הטרור נגד היהודים.

 

ראש עיריית פריז מבטלת את עיטור הכבוד שניתן לאבו מאזן: "דבריך מנוגדים לערכים האוניברסליים והאמת ההיסטורית של השואה."

ראשת עיריית פריז, אן אידלגו, מגנה את דבריו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומבטלת את עיטור הכבוד שניתן לו על ידי העירייה ב-2015.

מאז שאבו מאזן קיבל את האות בשל היותו "איש שלום", חבר הפרלמנט מאיר חביב פנה מיספר פעמים בדרישה מראשת העירייה לבטל את העיטור. גם ב-2021 בעקבות רצח של תושבת פריז לשעבר וחברתו לספסל הלימודים, אסתר הורגן ז"ל, הוא שוב פנה במכתב לאן הידלגו, והיא הגיבה כי היא עומדת על דעתה ואינה חוזרת בה מהחלטתה.

דבריו של אבו מאזן הובילו לביטול המדליה: "אני מגנה בכל תוקף את דבריך," כתבה ראשת עיריית פריז במכתב ששלחה לאבו מאזן והוסיפה: "שום סיבה לא יכולה להצדיק הכחשת שואה. כפי שאתה יודע, השואה היא חלק מההיסטוריה של פריז. במהלך מלחמת העולם השנייה, עשרות אלפי ילדים, נשים וגברים יהודים מהעיר שלנו נשלחו ונרצחו במחנות ההשמדה.

"ב-21 לספטמבר 2015 אירחתי אותך בעיריית פריז. לרגל האירוע, הענקתי לך את מדליית ה'גרנד וורמיי' המהווה את העיטור המכובד ביותר של העיר. דבריך מנוגדים לערכים האוניברסליים והאמת ההיסטורית של השואה. על כן, אתה כבר לא יכול להחזיק בתואר זה."

חבר הפרלמנט הצרפתי מאיר חביב שמזה שנים דורש את ביטול עיטור הכבוד שניתן לאבו מאזן אמר: "כל הכבוד אן! לקחת אחריות וקיבלת את ההחלטה הנכונה. לנתק כל קשר עם האיש האנטישמי הזה, מכחיש השואה הסדרתי אבו מאזן. פריז צריכה להישאר מגדלור במלחמה מול האנטישמיות בעולם ומול הפנים החדשות שלה, אנטי- ציונות.

"הרשות הפלסטינית דרך היושב ראש שלה היא פסולה. כחבר פרלמנט צרפתי המייצג בין היתר את אזרחי צרפתי המתגוררים בישראל, אני מבקש עכשיו מנשיא צרפת עמנואל מקרון ומהרשויות בצרפת, לנתק כל קשר עם האיש האנטישמי הזה, מכחיש השואה הסדרתי אבו מאזן."

Ariel Kahana sep 8 at 08:43

https://t.me/Ariel_Kahana/5750

שאפו והרבה כבוד לראשת עיריית פריס. דא עקא אני מנבא בצער שעקב הנסיבות בקרוב עם השתלטות הערבים-המוסלמים על פריס, יחליפו הפריסאים את פסלי מלכי ישראל בחזית הנוטר דאם בפסלי החליפים המוסלמים ובפסלו של אבא של מאזן.

(פסלי מלכי ישראל ויהודה בחזית הנוטר דאם בפריז)

http://ndparis.free.fr/notredamedeparis/dossiers_photos/facade/parisnotredame_facade2.html

 

שקמה שוורצמן-ברסלר:

"אסור לדבר עם נאצים – יהודים או לא יהודים"

שקמה שוורצמן-ברסלר, מראשי התנועה הפרוטסטנטית מתחה ביקורת על הנשיא הרצוג המחפש להגיע לפשרה מוסכמת בין הצדדים, ואמרה במהלך כנס בנהלל, כי בכך שאינו מבדיל בין "פאשיסטים וגזענים" לבין הרוב שרוצה הסכמות – הוא פוגע בניסיון לגבש פתרון אמיתי. לסיכום דבריה אמרה: "אסור לדבר עם נאצים – יהודים או לא יהודים".

https://www.ynet.co.il/news/article/hjhuubkc2#autoplay

מסתבר כי בדומה לשוורצארד סגנו של לותר בזמנו, גם הפרוטסטנטית שוורצמן-ברסלר מקצינה את עמדתה ודוחפת כמוהו למלחמת אחים. בכל מקרה הצהרתה ש"אסור לדבר עם נאצים – יהודים או לא יהודים", מעלה שתי בעיות. האחת הכחשת שואה, והשנייה חמורה יותר. היא פוסלת כל מו"מ עתידי עם אבא של מאזן. ומה יקרה כשתקים מפלגה?

 

לפטר את זאב דגני לאלתר

הורים דורשים: לפטר את זאב דגני מתפקיד מנהל הגימנסיה

לאחר שאירוע הסרבנות לגיוס לצה"ל התקיים כרגיל בגימנסיה הרצליה בת"א, ובמהלכו גם מנהל בית הספר זאב דגני נשא נאום, ובימים האחרונים, התברר להורים שדגני כלל לא עזב את משרתו כמנהל בית הספר, וההורים קיבלו מכתב, כמדי פתיחת שנה, מדגני ובו הוא מברך אותם לקראת שנת הלימודים החדשה, ומפרט מספר עניינים כמנהל בית הספר – כאילו לא אירע כלום. שלחו קבוצת הורים בבית הספר מכתב לוועד המפקח, בו התלוננו על המשך כהונתו של דגני בתפקיד, למרות אירוע הסרבנות שהוא תמך בו, ודרשו את השעייתו המיידית מהתפקיד.

ההורים כתבו: "בעקבות אירועי הימים האחרונים, אנו, הורי תלמידי הגימנסיה, מרגישים שלא נשמע קולנו בצורה מספקת ע"י יו"ר הנהגת ההורים. אין אנו מסכימים עם החזרתו של הנ"ל לתפקיד מנהל ביה"ס, או לכל תפקיד אחר בחינוך ילדינו. כמי שרושמים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית ומסכימים עם ריבוי הדעות ועקרונות הדמוקרטיה השונים, ידענו למה אנחנו נכנסים, אך לא ציפינו למעשים כאלה חריגים, כמו לצאת נגד הצבא בפומבי ולעודד סרבנות בתוך כותלי ביה"ס."

עוד הוסיפו: "אנו כותבים בשם מאות הורים, המפחדים להביע דעתם פן יבולע להם ולילדיהם. כשהמנהל קורא מעל כל במה, בתוך ביה"ס, מחוצה לו ובפרט בתקשורת, שעל התלמידים לסרב להתגייס ובכך לפגוע בצבא ובמדינה? פה לא נשתוק!!! ולאחר שנוכחנו לדעת שכל מי שמגיב בצורה אחרת בקבוצות הורים שונות – מושפל, מוחרם, מוחקים הודעות ומנסים להגחיך אותו בקרב שאר ההורים בעלי הדעות השונות, נאלצנו לכתוב מכתב זה בעילום שם."

את מכתבם סיימו ההורים בהבהרה: "יתר על כן, אנו סבורים וסבורות שבתקופה מורכבת זו יש ערך רב לכך שבית הספר יובל על ידי אדם ערכי, אשר דוגל בעקרונות הדמוקרטיה, הליברליזם, וחופש הביטוי, שיצליחו לבוא לידי ביטוי משני צידי המפה הפוליטית, אך ידע גם להפריד בין חינוך לבין פוליטיקה זולה. ד"ר דגני אינו אדם זה! אנו חשים וחשות שאנו זקוקים לדמות אחרת אשר תסייע לנו להתמודד עם אתגרי התקופה."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=810373&forum=scoops1

משרד החינוך זימן את הנהלת תיכון גימנסיה הרצליה מתל אביב לשימוע על רקע הכנס שנערך השבוע בבית הספר ובו הצהירו בוגרי ותלמידי בית הספר על כוונתם לסרב להתגייס לצה"ל בעקבות חקיקת הרפורמה המשפטית. ממלא מקום מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני כתב בזימון לשימוע כי בית הספר הפר את תנאי הרישיון והתקצוב שלו, ובכוונת משרד החינוך לנקוט הליכים נגד התיכון והנהלתו. השימוע ייערך ב-18 בספטמבר, מנהל בית הספר זאב דגני לא זומן מאחר והוא עובד עירייה: "תמוה כיצד במוסד ציוני חשוב כזה מתקיים אירוע המעודד סרבנות לגיוס לצה"ל, על פניו בניגוד לדין ובניגוד למטרות החינוך הממלכתי."

דגני הודיע על התפטרותו אך חזר בו כעבור יומיים. יו"ר הנהגת ההורים אפרים קובי כתב הבוקר: "לאחר כמה ימים לא קלים, אנו שמחים לעדכן שד"ר דגני נעתר למאות הפניות והבקשות והסכים להמשיך לנהל את הגימנסיה העברית הרצליה, ולהוביל את תלמידיו ברוח ערכי הדמוקרטיה, ההומניזם וזכויות האדם."

(משרד החינוך זימן לשימוע את הנהלת גימנסיה הרצליה: בית הספר הפר את תנאי הרישיון והתקצוב שלו, ובכוונת משרד החינוך לנקוט הליכים נגד התיכון)

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=810498&forum=scoops1

את זאב דגני שעבר על החוק, וחינך את תלמידיו לעבור על החוק, לא להתגייס לצה"ל, אלא ללכת למות "כצאן לטבח!" יש לפטר מיידית ולשלול ממנו את הרישיון להיות מורה במערכת החינוך הישראלית. אם רון אובז'נסקי-חולדאי אינו עושה זאת, ודגני ממשיך בכהונתו כמנהל  על משרד החינוך לסגור את בית הספר עד שיוחלף.

 

אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן

יו''ר ועד ההורים בביה''ס ''יהודה המכבי'' בתל אביב הורה כי: כל ספרי מולדת לכיתה ד' בבית הספר ייאספו מחר מהילדים ולא יהיה בהם שימוש (בשל תכניו).

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=810329&forum=scoops1

מנפלאות התנועה הפרוטסטנטית. לותר ושוורצארד שרפו את התלמוד, והיום לאחר שסילקו מבתי הספר את התנ"ך מחשש ל"הדתה", מסלקים גם את ספרי מולדת כי יש בהם אהבת מולדת, (אהבת המולדת זו לאומנות גזענית). ואני רק שאלה: מתי ידרשו הפרוטסטנטים לשנות את שם בית הספר "יהודה המכבי" (הכובש האכזר) לשם של "הומניסט", למשל מוחמד אל חוסייני?

 

מה ניכסו הערבים ומה המציאו?

כתבת "אל-ארצ'י" הערבייה-המוסלמית, חנין מג'אדלה, מלינה על חברת התעופה היהודית "אל על", וכך היא כותבת: "חברת התעופה הלאומית" אל על הפריטה השבוע את תפריט האוכל החדש שלה תחת שרביט "השף הלאומי" המהולל אסף גרניט. על המאורע נכתב באתר שלהם "יש קסם וניצוץ בחיבור בין מוצא ליעד, בין מדינות ובין תרבות אחת לאחרת. השידוך בין החזרת של סבתא לאה לקוסקוס של ז'קלין אם זה החורשט סבזי מהמטבח הפרסי, המסחן מהמטבח הערבי." "ברור שתהיה מנה מהמטבח הערבי," מסבירה בגאווה הערבייה-המוסלמית מג'אדלה, "הרי אם לא היה 'המטבח הערבי', חצי המאכלים הישראליים היו נעלמים.

"ייתכן,", מוסיפה מג'אדלה, "שככה הם (היהודים מאל על) מגיבים על האשמות בגזענות ובאפליה: אנחנו לא גזענים, הנה הוספנו מסחן לתפריט. כבר לא צריך להתנצל לפני הנוסעים הערבים אחרי פרופיילינג ובידוק ביטחוני משפיל. ואחרי שעברנו את הניכוס, מה בעצם יש בתפריט עצמו? מה מציע המטבח הישראלי של אל על? ובכן, מגוון כריכים עם לבנה, גאודה, חזה עוף ובריסקט. מה ישראלי בזה? זה שזרקתם על הכריך חופן זעתר לא הופך אותו לישראלי, גם לא למזרח תיכוני.

"אני," מצהירה מג'אדלה, "מוותרת על המסחן. וגם על החורשט והחריימה אני מוותרת גם על 'חוויית הלקוח'. אם תוכלו להציע לי יחס אנושי בסיסי? דייני בכך."

(חנין מגאדלה, "אל על הפשיטה אתכם בבידוק? לא נורא, יש מסחן", "אל ארצ'י", 7.9.23)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-09-07/ty-article-opinion/.premium/0000018a-6b24-dfd9-ad9f-efa4119e0000

אז ככה, טיעוניה של חנין מג'אדלה מעלים גיחוך. בייחוד טענת "הניכוס". אמינה, אימו של מוחמד, לא בישלה לו במכה שום תבשיל מאלו שהיא מזכירה כ"אוכל ערבי". כל המאכלים שהיא מונה הם מאכלים שהערבים ניכסו לעצמם מהארצות אותן כבשו. (כולל חומוס). דווקא את המנהג להתפוצץ במטוסי נוסעים, לא ניכסו הערבים, אלא הוא ההמצאה ערבית מקורית. לכן לא ברור על מה מלינה מג'אדלה על הבידוק במטוסים? הרי הוא גם למענה. הרי הערבים שהמציאו את מתאבדי המטוסים לא מבדילים בהתאבדותם עם הפצצה בין יהודים לבינה. ובכלל כל הטענות האוויליות על "ניכוס" תרבותי הוא מגוחך במיוחד מפי הערבים שניכסו לעצמם את סיפורי התנ"ך (לעתים עם שינוי) כך שמלבד מוחמד בקוראן מוזכר רק ערבי אחד בשמו, והשאר כולם גיבורים מההיסטוריה של עם ישראל. מעניין מה תאמר גברת מג'אדלה על הניכוס הזה?

 

תומאס לורן פרידמן (איש שלום) – אוייב השלום ואוייב ישראל

תומאס לורן פרידמן (איש שלום), הפרשן הבכיר של ה"ניו יורק טיימס" ומקורב לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, קרא לנשיא וליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן שלא לקדם את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. "פשוט תגידו לא לעסקה המוצעת," הוא כתב.

"נתניהו," טען פרידמן (איש שלום), "'לא יספק את הסחורה' בכל הנוגע לפלסטינים, ולכן ארה"ב וסעודיה צריכות לדרוש צעדים ממשיים, בהם העברת חלק משטחי C לידי הפלסטינים, הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון ואישורי המאחזים הבלתי-חוקיים, וכן להצהיר כי המטרה הסופית היא פתרון שתי המדינות."

כדי להוכיח את טענתו ש"ממשלת ישראל "אינה נורמלית", פרידמן הביא כדוגמה את פגישתו של שגריר ישראל ברומניה עם מנהיג מפלגת ימין קיצוני במדינה בשבוע שעבר, בהנחיית שר החוץ אלי כהן. לדבריו, הממשלה נשלטת על ידי "קיצונים ימניים שמאמינים בעליונותם על פני אחרים." הוא גם ציין את דבריו של ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, שאמר לפני כחודש וחצי כי "בממשלה יושבים גזענים שדומים לאנשי הקו קלוקס קלאן." פרידמן המשיך, וטען כי במשך 75 שנים, קשרי ארה"ב-ישראל התבססו על הצורך להציל את ישראל מפני איומים חיצוניים מצד מדינות ערב השכנות ומאיראן – ואילו כעת מתקשים האמריקנים, לדבריו, להבין שהמטרה השתנתה: להציל את ישראל מאיום פנימי, ישראלי-יהודי, המתבטא בממשלה עצמה."

(תומאס פרידמן במסר לביידן ובן סלמאן: ''לא לנורמליזציה עם ישראל, ממשלת נתניהו לא נורמלית'')

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=810246&forum=scoops1

הבנתם? תומאס לורן פרידמן (איש שלום) הוא אוייב השלום ומנסה למנוע שלום בין ישראל לסעודיה, ומה הנימוק שלו? שעד עתה ארה"ב תמכה בישראל נגד איראן ומדינות ערב האויבים מבחוץ, עכשיו אין יותר אויבים חיצוניים אלא רק אוייב פנימי. ישראל אינה נורמלית ולכן יש להתנגד לשלום ולאפשר לאויבי ישראל להשמידה. ודוק: מסירת שטחי c לריבונות ערבית פירושה גזר דין מוות על ישראל.

הבנתם? תומאס לורן פרידמן בא "להציל" אותנו מעצמנו. תומאס לורן פרידמן (איש שלום) – הוא גם אוייב השלום וגם אוייב ישראל. עוד דוגמה ליהודי שונא ישראל.

 

פרדוקס האריתראים

אם האריתראים הפורעים יועמדו לדין ויהיה להם כתב אישום, שום מדינה לא תסכים תקלוט אותם. אז מה עושים? מביאים אותם לדין וכך קובעים שיישארו בישראל, או מאפשרים להם לחמוק מעונש כך שמדינות אחרות תסכמנה לקלוט אותם, והם יוכלו לצאת אליהן?

נעמן כהן

 

* * *

רותי יצחקי ריכטר

ספרים דיגיטליים

באתר ההוצאה הדיגיטלית עברית מתפרסם ספר האגדות שחיברתי "פעם אחת, לפני הרבה שנים...". אפשר להורידו בחינם לטלפון הנייד, למחשב או לאייפד ללא תמורה, ועד כה נעשו כמעט 4000 הורדות מספר זה.  אני סופרת ואגרונומית, ולכן הצמדתי לכל אגדה סקירה מדעית המסבירה את מושא האגדה, וכך חיברתי ספרות ומדע. צירוף זה מעניק נקודת תצפית מעניינת ועוזר להבנת הנקרא. כל אגדה מלווה בתמונת צבע מרהיבה שצילם בעלי, אריה ריכטר ז"ל. כמחצית מהאגדות עוסקות בצמחי בר ובצמחי תרבות ונוי בישראל, והאחרות עוסקות במלאכות עתיקות, בתגליות, בים, בירושלים ועוד. הספר ראה אור רק בפורמט הדיגיטלי ולא יראה אור בדפוס, כי כדי להדפיסו יש לנקוט במתכונת אלבומית המחייבת נייר כרומו והפרדות צבע וזה יקר מאוד. רבים שואלים אותי "מה יוצא לך מזה?" – כי אין לי רווח כספי או רווח אחר מפרסום האגדות ולהלן תשובתי. 

האגדה היא סיפור עם העובר מדור לדור. בעבר הועברו האגדות בעל פה, כי הן חוברו עוד לפני שידע האדם קרוא וכתוב, והיום האגדה היא ז'אנר ספרותי מקובל, כגון האגדה של זהרוני על מיני הלוטם, האגדות המודרניות של ינץ לוי, אגדותיו של ברוך צ'יזיק, ("אגדות צימחיאל". ברוך צ'יזיק. ציורים של שמואל חרובי) והאגדות של  לוין קיפניס ומיכאל דשא. 

האגדה מצטיינת במוסר השכל המקנה לשומע בדרך לא דידקטית ערכים הומניים כלליים, כגון קבלת השונה והזר, כוחה של ידידות, שכר ועונש, כוחה של אהבה, אהבת המולדת ועוד. מניסיוני הרב כמורה וכמדריכה פדגוגית נוכחתי שהאגדה מחייה כל טיול עייף ומעוררת את המטיילים שכבר רוצים לחזור הביתה...

הנה הקישור לספר החינמי, ואתם מוזמנים להורידו לטלפון הנייד, למחשב או לאייפד, ובעיקר להפיצו למורים, למדריכים, לבני המשפחה, לחברים ולכל מי שאוהב לטייל או לספר סיפורים לנכדיו. כך יש לכם סיפור זמין כשאתם מתראים בחיק המשפחה או כשאתם פוגשים בטיול את אחד ממושאי האגדות. הנה הקישור:

https://bit.ly/2HBq1oF

ספרים חינמיים ודיגיטלים אחרים של רותי יצחקי ריכטר אפשר להוריד בקישורים הבאים:

https://bit.ly/3jru6Jq

שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי. ספר עיון המשלב חומר על שבועות ועל שבעת המינים בשילוב 10 מבני דעת שונים.  נכתב עם ההיסטוריונית ד"ר לאה סגל ז"ל.

אלזה והגנן. סיפורים קצרים למבוגרים.

https://www.e-vrit.co.il/Product/14720/%D7%90%D7%9C%D7%96%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%9F

שירים מולחנים
https://www.e-vrit.co.il/Product/28523
/שירים_מולחנים

רות יצחקי ריכטר

 

* * *

אהוד בן עזר

לאן נוליך את החרפה!

[נתן אלתרמן, "שמחת עניים"]

אלפי סופרים, אנשי אקדמיה ואמנים פנו במכתב פומבי חתום לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן ולמזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, בבקשה שלא ייפגשו עם ראש הממשלה נתניהו ולא יאפשרו לו לשאת דברים במהלך העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בקרוב.

"מר נתניהו מציג בתקשורת העולמית חזות של 'חיזוק הדמוקרטיה' ומציג עצמו כמי שפועל בשם 'רצון העם'. אולם תנועת ההתנגדות העממית של שמונת החודשים האחרונים מבהירה כי חלק גדול מהעם בישראל, ובכללו רבים מאלה שהצביעו לנתניהו, מתנגד למהלכים החד צדדיים של ההפיכה המשטרית ולהשחתת ערכי הדמוקרטיה עליהם מבוססים החיים בארצנו." נכתב בפנייה. "את הרס הדמוקרטיה הישראלית מחולל מר נתניהו כדי להביא לביטול המשפט המתנהל נגדו בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. במקביל, שותפיו לקואליציה פועלים לביסוסה של ישראל כמדינת אפרטהייד הנשלטת על ידי קיצונים דתיים. הזאת דמות המדינה בה אתם מעוניינים לתמוך על ידי פגישות עם נתניהו?"

על המכתב, שיזמו פרופ' ורד לב כנען, ד"ר רונית פלג, ד"ר רפאל זגורי-אורלי, פרופ' שמעון שוקן, עינת מיטל והסופר אילן שיינפלד, חתומים למעלה מ-3,500 אמנים ואנשי אקדמיה ורוח. בין החותמים נמנים הסופרים דוד גרוסמן, יהודית קציר, חיים לפיד, דורית רביניאן ועוד, האמנים אלון גרבוז, מיכל נאמן ותמר גטר, במאיות הקולנוע ג'ולי שלז וענת אבן, הכוריאוגרף אוהד נהרין ועוד רבים אחרים, אנשי אקדמיה, דיפלומטים בדימוס, חוקרים ואמנים. ["הארץ" באינטרנט, 10.9.23].

 

אהוד: ולא איכפת לכם גורלה וביטחונה של ישראל? ושנאת ראש הממשלה מנחה אתכם להפיץ שקרים כאילו כבר הורשע! האם עלה לכם שתן השינאה לראש? אתם ממיטים חרפה על ישראל! – איך אתם לא מתביישים, יהודי 'מה יפית' שכמותכם – ללקק את התחת ל'פריץ' האמריקאי? ובפני זרים לחרבן על כבודה של הכנסת ועל איתנות הדמוקרטיה הישראלית? והאם לקחתם בחשבון כיצד מלשינות "ביסוסה של ישראל כמדינת אפרטהייד" היא דלק מסייע למדורת האנטישמיות, המתחפשת בעולם כביקורת על ישראל! חרפה, חרפה, חרפה!

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* אהוד היקר, צפיתי בזמנו ב-1974 בראיון עם אסתר ראב, וחזרתי לצפות בו עכשיו. הדבר המאלף ביותר בדבריה (בעיניי) הוא הסיורים בארץ עם נחום גוטמן, והיחסים הטובים עם הערבים.

ושתי הערות: זיוה שמיר מביאה במאמרה על חיים נגיד (גיליון 1879) שפע ראיות על מפעליו המגוונים, ועל כתבים לא גמורים שחובה להמשיך. אני התרשמתי מאוד מסדרת הסונטות של נגיד, הכתובות בכישרון רב, ממש ממשיך ראוי לטשרניחובסקי.

באשר לדבריו של איתמר פרת, שכביכול הנוצרים היהודים הראשונים לא היו שונאי יהודים, כפי שטענתי במאמרי "יהודים שונאי ישראל", ובכן, יתכבד פרת ויקרא את האיגרות אחרי ארבע הבשורות, וימצא שנאה עזה לכל מה שריח יהודי נודף ממנו.

לילה טוב ושנה טובה!

 שלך –

משה גרנות

 

* אביבה קם: לכתבה של נעמן כהן: קשה להאמין שמישהו יציע הצעה הרסנית כמו הפסקת לימודי התנ"ך בכמה בתי-ספר. לדעתי זוהי עבירה כלפי התלמידים.

המוסכם הוא שזהו מקור היסטורי ופיוטי לעמנו (ולשאר העולם).

 

* בחנו את מידת האיזון הנפשי של מי שמתיימרת להחליף את הדמוקרטיה בישראל, ואשר בזכות שנאתכם המשותפת לביבי היא זוכה לתמיכתכם הנלהבת:

"שקמה ברסלר, אחת ממובילות המחאה נגד חוקי ההפיכה המשטרית, התנצלה היום (שבת, 9.9) על דברים שאמרה אתמול בכינוס בנהלל, במסגרת צעדה של ארגוני המחאה. בדיון בכינוס נשאלה ברסלר על המגעים לפשרה שמוביל נשיא המדינה יצחק הרצוג ואמרה כי בצד של תומכי ההפיכה ישנם גזענים ופשיסטים וכי 'אסור לדבר עם נאצים, בין אם הם יהודים או לא יהודים.' היום פירסמה ברסלר התנצלות בחשבון הטוויטר שלה. 'טעיתי אתמול בהתבטאות שלי. השתמשתי במילה שאין לה מקום בשיח,' כתבה. 'אני מצרה ומתנצלת על האמירה הזו. גם טעויות הן חלק מהחיים ומהמאבק שלנו על המדינה שלנו והעתיד שלנו. רק מי שלא עושה לא טועה. מתקנת וממשיכה.'" ["הארץ" באינטרנט. 9.9].

שקמה ברסלר לא טעתה. זאת בדיוק מידת האיזון הנפשי שלה! – ישראלים שאינם כמוה, שאינם מפגינים נגד הרפורמה אלא תומכים בה – הם נאצים בעיניה! לכו אחריה, זו המנהיגה המטורללת שלכם מאז הדגלים השחורים בבלפוריאדה וזו מידת הבנתה בהיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל! בושה!

 

* ראש הממשלה בנימין נתניהו פירסם הודעה שבה גינה את דבריה של שקמה ברסלר, אחת ממובילות המחאה נגד ההפיכה, וטען שהם מסיתים לרצח שרים. "אני מגנה בחריפות את דבריה של מובילת הפגנות השמאל, שקמה ברסלר, שהתייחסה לשרי הממשלה כאל 'נאצים'", אמר נתניהו, "האמירה השערורייתית הזאת היא גם זילות השואה וגם הסתה פרועה לרצח שרי הממשלה ונבחרי ציבור. הזכות להפגין איננה הזכות להסית."  ["הארץ" באינטרנט. 9.9].

 

* את החדשות על רעידת האדמה הקשה והקטלנית במרוקו שמענו בשבת ב"קול ישראל" בלוויית מוסיקת רקע כמו בסרטים! כמה חכם! כמה נחמד! איזה ליווי נהדר לאסון!

מעניין איזו מוסיקת רקע עליזה תלווה את הידיעות על הקורבנות הישראלים הבאים של הטרור הפלסטיני או על הנרצחים במיגזר הערבי בישראל.

 

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!]

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2167 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר]  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,086 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

 

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-102 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-75 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-47 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-51 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,646 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,251 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-17 2022-2023.

עד כה נשלחו קבצים ל-2298 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל