| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
פעמיים בשבוע
גיליון מס' 1889
יום שישי למלחמת "חרבות ברזל" מול חמאס
נשלח ל-2167 נמענים
[שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]
תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"ז בתשרי תשפ"ד. 12.10.2023.
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות
משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"
דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת
האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: אהוד בן עזר: סיפור פשוט. [נשלח 9.10]. תגובות. // אהוד בן עזר: טבח "שמחת תורה" תשפ"ד, 2023 – כתם לדורות. // אהוד בן עזר: התנצלות. // אסתר ראב: עָרַפְנוּ רָאשֵׁי שָׁנִים. // איליה בר-זאב:" שלג בהרים הגבוהים" ועוד שירים. // אורי הייטנר: 1. קונספציית "ויהיה טוב". 2. צרור הערות. // אהוד בן עזר: "ידידי יצחק אורפז" (המשך). // מנחם רהט: חטא ההיבריס: לא מוכנים להקשיב. // נעמן כהן: מדיניות כלפי עזה – איך לנצח. [ציטוט: יוסף דוריאל: קברניטי אסון 1973 יוצאים צדיקים ביחס לאלה כיום]. // משה דיין: הספד על רועי רוטברג שנרצח ב-1956 בנחל עוז.
* * *
סיפור פשוט
סיפור פשוט – אילו גולדה ודיין ואלעזר היו מחליטים על מכה מקדימה לצבא המצרי שכבר העמיד כמה פעמים, לפני חמישים שנה, ב-1973, את ישראל במצב חירום – לא היינו זוכים לתמיכת האמריקאים ועוד מדינות חשובות בעולם. אנחנו היינו נחשבים לתוקפן ולאשם במלחמה. התנאי של האמריקאים לעזרה לנו היה שלא נצא במכה מקדימה כמו שעשינו במלחמת ששת הימים ב-1967!
סיפור פשוט – אילו נתניהו וגלנט והלוי היו מחליטים על מכה מקדימה לחמאס, שעל מרבית יכולותיו ידעו היטב – היינו אנחנו נחשבים לתוקפן ולאשם במלחמה, וכל העולם, כולל האמריקאים, וכמובן כל הפגנות המחאה בישראל – היו מגנים אותנו ולא עוזרים לנו. לא היו מאמינים לנו שהיה עלינו למנוע את מה שאכן עכשיו קרה. היו טוענים שביבי יצא למלחמה מיותרת כדי למלט את עצמו מאימת המשפט שלו! תגידו שלא!
סיפור פשוט – אילו נתניהו גלנט והלוי היו מחליטים על מכה מקדימה לחיזבאללה, שאת יכולותיו ההרסניות אנחנו יודעים היטב והוא יכול לפתוח בהן כל רגע, אם כמובן ברצונו להתאבד כמו החמאס – כל העולם היה מגנה אותנו ואנחנו היינו נחשבים לתוקפן! היו טוענים שביבי יצא למלחמה מיותרת כדי למלט את עצמו מאימת המשפט שלו! תגידו שלא!
לכן תפסיקו להאשים את עצמנו. אנחנו חיים בסביבה שעדיין רובה, בייחוד הפלסטינים, החיזבאללה ואיראן –נחושים בכוונתם להשמיד אותנו ולרצוח בנו כמה שיותר!
עכשיו לפחות יש לנו הזדמנות לפגוע בחמאס בכל יכולתנו האווירית, וגם להטיל עליו מצור, בתמיכת האמריקאים המגינים עלינו מפני התרחבות המלחמה, והלוואי שלא נצטרך להיכנס קרקעית לרצועת עזה אלא נביא אותה לכניעה מוחלטת ולמסירת כל הנשק של ארגוני הטרור לידי צה"ל, על ידי החשכתה, הפצצתה, הרעבתה והצמאתה. ומותשים לגמרי ועומדים בפני אסון הומניטרי ענק – הם פשוט יתחננו להיכנע לנו כמו שנכנעו היפנים לארה"ב ב-1945! לא שום הסכם של הפסקת אש! רק כניעה מוחלטת ופירוז הרצועה! דם מאות אזרחינו זועק מן האדמה!
[נשלח לכל תפוצת המכתב העיתי בבוקר יום שני, 9.10.2023]
תגובות
נעמי בן-גור: דברים כדורבנות אהוד. רק קודם כל צריך לשחרר בשלום את החטופים.
אלי אמיר: נכון ואמת.
טלי גל: יפה כתבת אהוד.
שמואל בן טובים: פשוט שטויות. אולי היה נכון מדינית לא לפתוח במכה מקדימה ב-73', אבל למה לא גייסו מילואים? תיגברו את המעוזים? גם כאן: למה הגבול היה פרוץ? היישובים לא קיבלו אתרעה כלשהי? אין שום הצדקה להתנהלות השערורייתית של ממשלתנו.
יוסי מזרחי: אהוד! נכון נכון נכון!!!!!!
ניב רותם: תודה על הדברים אהוד.
יהודה קנטור: אתה שכחת שהחמאס תופס אותנו בביצים עם יותר מ-100 חטופים שלנו. אחרי שיוציאו להורג בשידור חי את הראשון שבהם, אנו ניתן להם הכול רק כדי שישחררו את החטופים, ומי יודע אם הם יסכימו לזה בכלל. גם הטענות שלך על מכה מקדימה לא נכונות, גם ב-1973 וגם היום. ב-1973 מזל שלא נתנו מכה מקדימה כי היא לא היתה מועילה אלא חושפת את הברברנות והיהירות של חיל האוויר. אם מעניין אוכל לפרט. גם כיום לא יכולנו לתת מכה מקדימה כי הם מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית. הממשלות שלנו אשמות כי מראש היה עליהן להרחיק את היישובים מהגדר. הרי כתבת ספר על משה דיין, ואז ב-1967, כאשר עדיין התנגד לתקוף את סוריה, דיין אמר שעדיף להרחיק את יישובי בקעת הירדן מהגבול.
אשר מעוז: אהוד, אני מאוד מעריך אותך אבל יש גבול לביביזם. איש לא דיבר על מכה מקדימה אבל יש לך הצדקה לכך שביבי הפקיר את תושבי עוטף עזה והעביר את הצבא – לפי דרישת הרמטכ"לים בן-גביר, סמוטריץ' וחבר מרעיהם – להגן על סוכה בחווארה ועל "קבר יוסף" שהינו לכל היותר קבר שייח ואולי לפי אותו סיפור מפורסם גם זה לא? יש לך הצדקה לכך שמנהיגך סירב לשוחח עם גורמי הביטחון שביקשו להתריע בפניו על הסכנה ואץ רץ לרצות את לוין ושות' עם חוק האי-סבירות? אולי גם תשאל את ביבי מה דעתו על הטייסים ששרה משוריינת שלו שלחה לעזאזל והוא שתק? אני מבין שהגב' הנכבדה יושבת כעת בקוקפיט ומפציצה בעזה. ומה עם ניבולי הפה של שר האנטי-תקשורת שלו? עד כמה סימאה הערצתך לביבי את עיניך?!
בידידות,
אשר
אירית שושני: אהוד יקר, צה"ל נעדר ממשמרתו בהנחיית הממשלה והרמטכ"ל. לא היה מי שיושיע ויעצור את הפלישה. לא נבראו מילים לתאר את הזוועה. זה ממש לא סיפור פשוט.
אריק כ"ץ: כמה עוד תגן על ממשלה של עבריינים, מושחתים, גזענית ומשיחית שהביאה על מדינת ישראל את השואה הגדולה ביותר שעברה על העם היהודי מאז השואה בשנות ה-40 של המאה הקודמת?? הכיצד לא תבוש? ראש ממשלה מושחת ושקרן, נאשם בפלילים – עם אישה חצי חולת נפש, לכאורה, שקובעת מי יהיה ראש השב"כ – שלח 9 גדודים לשמור על סוכה בחווארה ועל המתפללים בקבר יוסף במקום לשמור על עוטף עזה והעביר מיליארדים לחרדים תוך הרס המשטרה, מערכת הבריאות, הביטחון האישי וביטחון תושבי העוטף, שנטבחו כמו ברווזים ונלקחו בשבי. 1000 הרוגים ביום וחצי, 300 נטבחים ונשרפים צעירים במסיבת טבע 180 קשישים, תינוקות, ילדים, צעירות וחיילים נשבו ונמצאים בעזה – ואתה מתפלפל בהסברים הזויים ופתטיים. בושה!
מיכאל רייך: אהוד, מסכים איתך מאוד!
עלי שגב: מה עוד צריך לקרות בכדי שתבין מי זה בנימין נתניהו?
עמרם רון: אהוד בן עזר, נכון מה שכתבת על "מי התחיל", אולם מה שקרה בשבת (התקפת החמאס והג'יהאד תפס אותנו בהפתעה, לא היינו מוכנים, כוחות הביטחון שלנו פשוט לא היו במקום. הכישלון הזה, שהביא לתוצאה הנוראית, הוא כישלון של הנהגת המדינה והעומד בראשה...
א. כהן: יישר כוחך איש יקר על אמת פשוטה במלים פשוטות. ישועות ונחמות לכל בית ישראל.
אסתר עמבר: מסכימה בהחלט בכל מה שכתבת. הלוואי והמדינה תנהג לפי הצעתך.
תמר עדיני: כל הכבוד!
אריק קוקס: ...גלנט והלוי כלל אינם שייכים לעניין משום שלמרבה הצער הם בגדר אסקופה נדרסת ומושפלת של המפורכס... הרי הנאשם בפלילים מכחיש כי הובא בפניו מידע בדבר מתקפת פתע של החמאס, אז כיצד הוא יכול היה להחליט על הימנעות ממכה מקדימה. זאת ועוד, אם אכן כטענתך רוה"מ בכוונה לא ביצע תקיפה מקדימה, מה מנע ממנו, מתוך ידיעה מוקדמת, שכך עלול לקרות, להכין כוחות על הגדר כדי למנוע את הקטסטרופה?
הסיפור הוא אכן הרבה יותר פשוט, הנאשם בזחיחות נוראה זלזל ביכולות החמאס, הירשה לעצמו להסיט את כול כוחות האוגדה העזתית כדי לשמור על המתנחלים (אשר דמם כמובן סמוק יותר מדמם של תושבי שדרות ועוטף עזה) ולאבטח אותם בעלייה מופקרת להר הבית, באבטחת כניסתם לקבר יוסף בשכם, באבטחת העלייה "למזבח יהושע" בהר עיבל או סתם באבטחת סוכתו של צבי סוכות.
העובדה שעם תחילת המערכה לא היה אפילו חייל אפקטיבי אחד בין הכניסה המערבית לשדרות לבין הקו העזתי היא בגדר שערורייה קולוסאלית... הוא הדין גם בהיעדר כוח כלשהו בין קו הגבול לבין מסיבת טבע בהשתתפות אלפי צעירים. האם גם האיחור הקריטי בחבירת כוחות הצבא לאזרחים המבועתים במשך כעשר שעות, הוא בגדר סיפור פשוט מבחינתך? תמהני...
היה מוטב וראוי לסיפור הפשוט הזה, לו לא היה נכתב כלל...
בברכה
אריק קוקס
נ.ב. – יש קשר כלשהו בהיסטוריה האישית שלנו בשני היבטים:
א. שנינו צאצאים למשפחות ותיקות בפתח תקווה. סבתי דבורה בכר, היא הצאצא הראשון שנולד בפתח תקווה בשנת 1883. בית האבן הראשון הניצב בפתח תקווה, בפינת הרחובות פינסקר וחובבי ציון (מול מוניות המקדים של פעם), ניבנה ע"י משפחתנו והוא נקרא בית גוטמן-בכר. הקרקע עליה בנויה הגומחה המעוגלת של ביהכ"נ הגדול בחובבי ציון נתרמה ע"י משפחת בכר. מאחר ומשפחת בכר היתה המשפחה הספרדית היחידה בפתח תקווה באותן שנים, היא סבלה מהדרה חברתית בקרב האשכנזים "האדוקים", שהיו אותה העת רוב מניינה ובניינה של המושבה. כיום מצוין שמה של משפחתנו בפתח תקווה ברחוב צנוע בסוף רח' פינסקר – רחוב האחים בכר...
ב. אני זוכר אותך מגיע למשרדו של המאמן שלי עו"ד אנוש בר-שלום ז"ל, אשר עזב אותנו בגיל צעיר מדי בתחילת שנת 1981. הוא סיפר לי שלמדתם ביחד ב"תיכון חדש". אנוש (ואשתו מרים) היו אנשי תרבות וספר ואנוש היה גם עורך דין מעולה. תרשה לי להניח מתוך היכרותי עימו, כי כמוני הוא לא היה "שמח" לקרוא את "הסיפור הפשוט" שלך...
אהוד: למיטב ידיעתי בשנת 1883 טרם התחדש היישוב בפתח-תקווה ולא ייתכן שכבר היו בו משפחות שנולדו להן ילדים. הבת הראשונה של פתח-תקווה היתה כנראה ציפורה ראב, בתו של סבי יהודה, שנולדה בשנת 1885 ומתה במושבה בגיל שש.
וזה מה שכתב דודי ברוך ראב בן עזר ברשימת הראשונים עד 1900 שזכר – על תולדות משפחתך שהתגוררה ברחוב פינסקר בפתח תקווה:
יהודה בכר. [מבולגריה. תר"מ]. ס"ט. איכר. אחים. מבולגריה. [לפי דרויאנוב: יהודה בכר ושני בניו, 9 נפשות].
משה בכר. [תר"מ]. ס"ט. איכר. אחים. מבולגריה.
אברהם בכר. [תר"מ]. ס"ט. איכר. אחים. מבולגריה. [יצחק רוקח: אברהם בכר שמוצאו היה מתורכיה – אברהים אל טורק.]
משה מוסק: שלום אהוד היקר. סיפור פשוט. לא היה צורך במכה מקדימה, כדבריך, היה רק צורך בהיערכות צבאית נכונה, מקצועית, קבועה ומאורגנת היטב, לאורך הגבול ומסביב לישובים בעוטף עזה. לא ניתן לתרץ את המחדל הביטחוני הנורא בהימנעות ממכה מקדימה.
בבקשה, על 'תטהר את השרץ' ותפסיק לגונן על ראש הממשלה, תמיד ובכל דרך אפשרית, גם כאשר האחריות הלאומית על המחדל הזה מוטלת בראש ובראשונה עליו. תשתדל להיות הפעם ישר עם עצמך לא לזרות חול בעינייך, במו ידייך. מצטער שאני כותב לך את כל אלה אך אני מעריך אותך מאוד ומרגיש מספיק קרוב אליך לכתוב לך בכנות וביושר, את מה שאני חושב על הפוסט שלך.
10.10.23
אהוד: מדוע אתה מטיל את האחריות ל"מחדל שמחת תורה" רק על נתניהו ולא גם על גלנט, הרמטכ"ל וכל הצמרת הצבאית והביטחונית שלנו? האם אתה ממשיך במגמה של "הכה את נתניהו והצל את המולדת"? – הלא ברור שאיראן, חמאס וחיזבאללה, ועוד שותפים שלהם – רקמו ורוקמים כל הזמן מזימות כמו המזימה הנוראה הזו – להרוג כמה שיותר יהודים ולערער ולהשמיד את ישראל, וזאת ללא כל קשר למיהו ראש הממשלה שלנו – אלא אולי לאחרונה גם בגלל החשש שלהם מפני הסיכוי לשלום בין ישראל לסעודיה בחסות אמריקאית –
אבל תודֶה ביושר ש"הפגנות המחאה" המטורפות עם הסרבנות ועם הרושם שיצרו אצל אויבינו, שישראל מתפוררת – הם אחד גורמים העיקריים לעיתוי של "מחדל שמחת תורה"! – אלמלא טירוף ההפגנות המאורגנות והממומנות, אלמלא טינוף נתניהו ויצירת הרושם שאין ממשלה בישראל – אולי המחדל לא היה מתרחש כי הם עדיין לא היו מעיזים. ואם דמם של הנרצחים הוא על ההנהגה שלנו ["השרץ" כדבריך] אזיי הוא גם על מי שהפגינו נגד ההנהגה הזו ללא הרף בארץ ובחו"ל, ביזו אותה וגימדו אותה כאילו אין ממשלה בישראל וכאילו חיל האוויר וצה"ל עומדים להתפורר!
אנשים כנעמן כהן, אורי הייטנר, מוטי קידר, גיא בכור, ישראל בר-ניר, משה בן דוד (בנדה), ועוד אחרים, לצערי לא רבים, ובהם גם אני ומכתבי העיתי – התרענו על כך שוב ושוב והזהרנו מפני הקטסטרופה הביטחונית שעלולה לבוא בעקבות הרושם – של התפוררות ישראל וצה"ל –שיוצרות "הפגנות המחאה" האנטי-דמוקרטיות שהיו בעיקרן פורקן של שנאה לנתניהו ושלילת כל צעד שלו!
וצריך לקוות שטירוף "המחאה" הזה לא יחזור אחרי המלחמה!
חוה לבוביץ: אהוד עורך יקר, אני כל כך מזדהה עם דברי הפתיחה שלך בעיתונך. הרשה לי להיות רגשנית, דמעות בצבצו בעיניי. חיכיתי בכיליון עיניים לעיתונך כי תהיתי מה תהיה תגובתך נטולת המיסוך המטשטש וקל לתפיסה – מול ממדי הטבח המזוויע והאפוקליפסה שפקדה אותנו בשבת שמחת תורה.
ברור שנתניהו כבר חבוט ומגיע אל פי התהום הנורא, שטמנו לנו המרצחים, מושפל ודי עלוב לאחר ארבע שנות רדיפה ובמיוחד תשעה חדשים של דה לגיטימציה ועליהום בלתי פוסקים.
לא חייבים להיות ביביסטים וחסידים שוטים שלו בהכרח. אבל האמת חייבת להיאמר כפי שהצגת אותה. כי ברור שמתעביו יגייסו את שנאתם כדי להאשים אותו ואת הממשלה במחדל הנורא .
ואמת מקיר תצעק, בכשל הנורא שפקד אותנו אשמים כולם!! כולל המתמכרים להפגנות ולשנאת חינם עד הסחת דעת תקשורתית וחברתית מהסכנות הבאמת חשובות שאורבות לנו מידי אויבינו.
חשבתי לי כמו כן, כאשר התבררו ממדי האסון, כמה אירונית העובדה שהמשפט המהדהד שאתה ונעמן כהן הרביתם להשתמש בו בתקופה האחרונה. "הנלך כצאן לטבח " התממש להוותנו, כמו נבואה שמגשימה את עצמה. היינו כאותם צעירים תמימים במסיבת הטבע ברעים שחגגו את עצמם לדעת ולא ידעו איזה חשרת אימים עומדת ליפול עליהם עם שחר ושעוד דקות אחדות ייטבחו כצאן לטבח...
רק בדבר אחד אינני בטוחה שאתה צודק. כי בכל השאר אתה צודק ועוד איך. שמעתי כתב בתקשורת שאומר שהיכולות הטכנולוגיות המשוכללות של חמאס לא היו ידועות למודיעין הישראלי. אינני מתיימרת לדעת ולהבין בזה.
תודה אהוד.
ספייק [ללא שם]: במחילה מכבודך, אתה מקשקש. המחדל זועק לשמיים. לא היה צורך בשום מכה מקדימה, די היה בהיערכות צבאית ואזרחית מקדימה. החדירה לישראל היתה מסוכלת, הפוגרום היה נמנע, והיתה לגיטימציה לפעולת תגמול.
אשר שמש: מר אהוד בן עזר יקר, אני נרגש למקרא דבריך הנכונים עד כאב, מרגיש כי כתבת גם בשמי. הלוואי ומנהיגנו יהיו מספיק נחושים ולהכניע את האוייב האכזר החיית אדם ללא רחמים וללא שיקולי "הומאניות" שאיננה מתאימה לשכונה שלנו. יישר כוח והערכה רבה לך.
ch-ez@012.net.il [ללא שם]: אכן, ישר כוח.
מוטי ברגר: כל מילה זהב צרוף, ידידי היקר. הלוואי ומנהיגי ישראל יקראו את דבריך הנכוחים ויאמצו אותם במלואם. אני רק שואל את עצמי האם אתה מאמין שמנהיגינו מסוגלים לכך. הרי כולנו יודעים שכאשר המצב ההומניטרי בעזה יתחיל להתדרדר, יתחילו גם הלחצים ממדינות העולם (וגם מתוכנו, שהרי יש בנו יהודים בעלי מצפון מפותח במיוחד), ומנהיגינו יאבדו את האמונה בצדקתנו וימצאו הזדמנות לסגת ע"י ביצוע עסקת חילופי שבויים והכרזה ראוותנית בנוסח "ניצחנו ריסקנו רמסנו מעכנו פוררנו וכו'" (עד לפעם הבאה). הלוואי ואתבדה.
הרב עוזי ביננפלד: כמה שאתה צודק.
ורדה ברלין: שלום רב. אילו לא היו מרכזים כל כך הרבה כוחות לשמור על קבר יוסף, על כל הגבעות והעצים הרעננים שבראשיהם ובצילם הקימו עובדי עבודה זרה סוכות ונענעו אתרוגים לארבע רוחות השמים והתנועעו כלולבים והכוחות היו בגבולות, כולם, אולי אפשר היה לעצור את הפולשים לפני שהגיעו ליישובים בעוטף. ואידך זיל גמור...
דורון גיסין: אכן סיפור פשוט.
הם מעולם ולעולם לא יסכימו לנוכחותנו כאן.
הם מעולם ולעולם לא יחדלו מן המאמצים להשמיד אותנו.
הם מעולם ולעולם לא ימחלו לנו על החטא הקדמון של גניבת הבכורה מידי ישמעאל בנו בכורו האחד והיחיד של אברהם אבינו.
אנו מעולם ולעולם לא נהיה עם אחד מאוחד והומוגני.
אנו מעולם ולעולם לא נשכח את מלחמות השבטים אחד בשני.
אנו מעולם ולעולם לא נסכים להפריד את הדת והמדינה.
אנו מעולם ולעולם לא נסכים שתהיה כאן מדינת הלכה.
אנו מעולם ולעולם לא נסכים שאפיקורסים מוחלטים ישלטו עלינו.
רוצה עוד?
* * *
טבח "שמחת תורה" תשפ"ד 2023 – כתם לדורות
כשם שמאז יום כיפור תשל"ג, 6 באוקטובר 1973 – אין הוא נזכר בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ללא "מלחמת יום כיפור", וגם תפילת "ונתנה תוקף" כמעט שאינה נשמעת ללא הלחן המצמרר של יאיר רוזנבלום [ובייחוד בביצוע של להקת גבעטרון עם הסולן חנוך אלבלק] לזכר אחד-עשר בני קיבוץ בית השיטה שנהרגו באותה מלחמה –
כך גם חג "שמחת תורה" תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 – לא ייזכר מעתה בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ללא מלחמת "חרבות ברזל" ושחיטת ושריפת יותר מאלף ישראלים ביישובי עוטף עזה באותה שבת ארורה אחת שתיזכר לנצח בתולדותינו –
כשם שגולדה ודיין ואלעזר קשורים לעד, בתולדותינו, לטוב ולרע, ל"מלחמת יום כיפור", כך נתניהו וגלנט והלוי יהיו קשורים מעתה בתולדותינו, לטוב ולרע, ל"טבח שמחת תורה תשפ"ד".
תהיינה תוצאות מלחמת "חרבות ברזל" אשר תהיינה, ואולי גם באין ברירה תתרחב, בסיוע האמריקאים, להשמדת חיזבאללה, ואולי גם לפגיעה אווירית משולבת של ישראל וארה"ב במערך הגרעיני של איראן ולניצחון סוחף על אויבינו – אנחנו לא נוכל לשכוח את המראות של הישראלים הנטבחים, גם נשים, זקנים וטף, ושל הקיבוצים הנשרפים על יושביהם בשבת "שמחת תורה" תשפ"ד. נורא יותר ממראות חיילינו בנפילת המעוזים על גדת תעלת סואץ באוקטובר 1973.
המראות האלה החקוקים בזיכרוננו ילוו אותנו ואת בני דורנו לאורך כל ימי חיינו הנותרים.
* * *
התנצלות
לאחר ששמעתי וראיתי בטלוויזיה ביום שלישי (10.10) בערב את נאומו המרגש של ג'ו ביידן – אני חש צורך להתנצל. לא פעם ביטלתי אותו ולגלגתי עליו וחשבתי שהוא כבר לא כשיר לתפקידו. טעיתי. הלוואי שיהיה בריא ויזכה לכהונת נשיא נוספת.
ביידן נולד ב-1942 כלומר כיום הוא בן 81. אם ייבחר ב-2024 לכהונה נוספת של ארבע שנים, ויסיים אתה בשנת 2028 – בגיל 86, הוא עדיין יהיה אז צעיר בשנה אחת מגילי כיום, 87!
* * *
עָרַפְנוּ רָאשֵׁי-שָׁנִים רַבּוֹת
וְזָרַקְנוּ אוֹתָן – לֶעָבָר;
נִיחוֹחַ שָׁנִים
מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה...
אֶפְרָן הַיּוֹרֶה
אַט יִכְבֶּה
עַל אֶחָד נִרְקַעַת
כִּפָּה סֶקְסְטִינִית
עֲטוּרַת-מַחֲמַדִּים –
אַךְ הוּא:
חֲפַרְפֶּרֶת
חוֹתֵר בַּמַּעֲמַקִּים;
אֶחָד
אֵין גַּג לְרֹאשׁוֹ –
רַק צַמְּרוֹת-עֵצִים
שְׂכִיּוֹתָיו,
"נֹגַהּ" מְהַבְהֵב
וְשָׁמַיִם אֵין-קֵץ
לְרוּחוֹ.
בַּדֶּרֶךְ, בְּלֶכְתֵּנוּ הַמָּוְתָה
אָנוּ חוֹלְמִים –
וְחִצִּים אֶת גַּבֵּנוּ
נוֹקְבִים
אַל עָמוֹד –
רַק לֶכֶת,
אַמֵּץ הַחֲלוֹם. וְעַד הַקָּצֶה –
לֶכֶת...
1962
נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
* * *
שלג בהרים הגבוהים
בָּרַדְיוֹ מַמְלִיצִים לֹא לְהֵעָצֵר בְּשׁוּלֵי הַדְּרָכִים.
יְחִידוֹת עִלִּית מְתַרְגְלוֹת
מַצְּבֵי קְרָב –
שָׂשׂוֹת לְמַגַּע בַּקָּרָה מִתַּחַת לָאֶפֶס.
מֵעֵבֶר לְקַוִּים יְרוּקִּים
מַפְלְסוֹת פְּלָדָה חוֹטְבוֹת מַעֲקֵי שֶׁלֶג בָּאַסְפַלְט.
מִמִּזְרָח מְעַבִּים גִּדְרוֹת הַפְרָדָה.
מִבַּעַד לַעֲטִיפוֹת הַצֶּמֶר, בְּמַעֲקוֹלֵי הַגְּלִישָׁה,
בֻּבּוֹת אַנְשֵׁי שְׁלָגִים מְחַיְּכוֹת
בְּמִדְרוֹן לֹא נִגְמָר.
קַוִּים אֲדֻמִּים נִרְשָׁמִים בְּחַדְרֵי הַמִּבְצָעִים.
סולם ריכטר
מַטְּחֵי הַיְּרִי קוֹרְעִים פְּתָחִים
בְּרִשְׁתוֹת הַבְּטִיחוּת –
רְעִידָה כַּבִּירָה בְּסֻלָּם רִיכְטֶר.
גַּבְהוּת הַמַּיִם, מְצוּקַת חוֹפִים.
מִמַּחְצְבֵּי הַקֶּרַח פּוֹרְצִים הָרֵי גַּעַשׁ,
זוֹרְעִים אֵפֶר בַּיַּבֶּשֶׁת.
שָׁמַיִם נֶאֱטָמִים מֵעַצְמָם,
בּוֹרוֹת עֲנָק מִיָּמִים רְחוֹקִים
חָזְרוּ לִבְלֹעַ.
סופות באטמוספירה
שׁוּב הוּרָקָן,
אֲזוֹרֵי לַחַץ נָמוּך, רַעֲשֵׁי רְעָמִים מִתְגַּלְגְּלִים
בָּרוּחַ הַטְּרוֹפִּית –
חֹם כָּמוּס בְּלִּבָּהּ. סִירוֹת מִפְרָשׂ מִתְרַחֲקוֹת לַכָּחֹל.
סוּפוֹת מִזְדַמְּנוֹת לֹא הִתְנַצְּלוּ בְּפָנַי.
כָּל הָעוֹלָם מָלֵא –
קָטָרִינָה, מָרִיָה, אִיזֶבֶל,
כְּאֹרֶךְ שְׂמָלוֹת
אֲדֻמּוֹת
הַנּוֹשְׁרוֹת בְּבָתֵּי פְּגִישׁוֹת.
לִרְגָעִים אַתְּ טַיְפוּן, צִיקְלוֹן קְצַר מִדּוֹת –
לִרְגָעִים
אַדְמוּת עַזָּה.
פורסם לראשונה ב"טיסה נגד השעון" – קשב לשירה 2012.
פגישות במסמיה
חֲתוּלִים תּוֹעִים וּבַעֲלֵי כָּנָף נִסְפָּגִים
בָּאַסְפַלְט הַחַם,
עוֹרְבִים מְנַקְּרִים שְׁאֵרִיּוֹת.
עוֹד יוֹם עֲסָקִים –
תְּאוּנַת דְּרָכִים בַּסְּבִיבָה. קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ
רְחוֹקִים.
לוֹבְשֵׁי מַדִּים וְעוֹבְרֵי-אֹרַח מְפַטְּמִים עַצְמָם בְּחֶדְוַת יוֹם חָדָשׁ –
נִיחוֹחַ שַׁפּוּדֵי פַּרְגִּיּוּת בָּאֲוִיר.
בְּמִגְרָשׁ הָחֲנָיָה מִתְחַדְּשׁוֹת פְּגִישׁוֹת.
מְכוֹנִית בְּהִירָה נֶעֱצֶרֶת בֵּין קַוִּים דְּהוּיִים, רַגְלַיִם דַּקּוֹת
נִשְׁלָפוֹת,
תִּיק גַּב, מַבָּט מֻפְתָּע –
כְּמוֹ נְחִיתָה בְּאֶרֶץ זָרָה.
בַּפִּנָּה, בֵּית-קָפֶה מַשְׁמִים, צָהֹב,
שֵׁרוּתִים מַצְחִינִים.
זוּג צְעִירִים רְעֵבִים זֶה לָזֶה, כְּעוּסִים –
"הֲרֵי אָמַרְתְּ שֶׁנִפָּגֵשׁ בְּמַסְמִיָה," הוּא רוֹטֵן, "מַה פִּתְאוֹם צֹמֶת רְאֵם?"
הִיא מְגַחֶכֶת וְחוֹשֶׂפֶת יֶדַע בְּתוֹלְדוֹת הַסִּכְסוּךְ –
"אַל מָסְמִיָה אַל כַּבִּירָה אוֹ אַל מָסְמִיָה
אַל זָעִירָה?"
בֵּין מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת לְמִלְחָמוֹת קְטַנּוֹת בָּאוֹת הֲפוּגוֹת.
אֵיכְשֶׁהוּ הַזְּמַן עוֹבֵר.
איליה בר-זאב
* * *
אהוד: זה ממש מדהים כיצד משתתפי "הפגנות המחאה" וביזוי נתניהו בארץ ובחו"ל אינם חדלים להאשים אותו ב"מחדל שמחת תורה" – אבל איש מהם אינו מכה על חטא חלקם שלהם במיטוט כוח ההרתעה של ישראל! חמאס הרוצחים הברבריים, שחי במושגי הכוח של המזרח התיכון – הבין שאם ראש הממשלה הוא סמרטוט חסר-כוח שבית המשפט העליון והיועצת המשפטית יכולים להוציאו לנבצרות, וברחובות מפגינים המונים נגדו ומבזים ומקללים אותו באין מפריע בשידורים ישירים וגם רודפים אחריו למקום חופשתו ואינם חדלים להרעיש נגדו בזמבורות ולטנף אותו מול מצלמות הטלוויזיה – אזיי ישראל כנראה מתפוררת ואיבדה את כוחה וזה הזמן לתקוף אותה!
* * *
1. קונספציית "ויהיה טוב"
"עזה תהיה סינגפור של המזה"ת." זוכרים? זו היתה הבטחתו של שמעון פרס ערב ההתנתקות. המדהים הוא, שהוא אמר זאת 12 שנים אחרי אוסלו, שבעקבותיה הוא הבטיח: "תמו מאה שנות טרור." העניין אינו פרס. העניין הוא הקונספציה. ניסח אותה יהונתן גפן בתמצית: "רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב, הו יהיה טוב, כן."
הקונספציה היא, שהסכסוך הוא תוצאת הכיבוש וסיום הכיבוש יביא לסיום הסכסוך. קונספציה המנותקת מכל הקשר היסטורי, של סכסוך שימיו כימי הציונות. מיום שהעם היהודי החל לחזור לארצו, החלו ערביי ארץ ישראל להילחם כדי לסכל את המהלך הציוני. ב-1920 התנפלו הערבים על היישוב היהודי ומאז – זו אותה המלחמה. מלחמה אחת. מלחמת השחרור שלנו. הקונספציה נוסתה בהסכם אוסלו. נוסתה והתנפצה. נוסתה שנית בהתנתקות ושוב התנפצה. בשבת השחורה של מתקפת חמאס, היא התרסקה סופית.
ב-1994, ביישום הסכם אוסלו, ישראל נסוגה מהעיר עזה ושאר ערי הרצועה. ב-2005 ישראל נסוגה לקווי 4 ביוני, עד גרגר החול האחרון, עקרה את כל היישובים וגירשה את כל הישראלים, עד הישראלי האחרון וכנבואתו של דרוויש, גם את מתינו לקחנו איתנו. מה הובטח לנו? ברגע שנעזוב, לא יהיה להם שום תירוץ להילחם בנו. כל העולם עמד בתור כדי להשקיע ברצועת עזה ולהפוך אותה לסינגפור. ובראש העומדים בתור – אנחנו. ואם רק תיירה יריה אחת מעזה, הבטיח שרון, הפעם נוכל להכות בהם ללא רחם, בלי כל המגבלות שהיו לנו כשישבנו שם ועם גיבוי בינלאומי מלא.
ראינו. ראינו מה קרה שם אז, ומה קרה מאז. וכאשר הזכרנו איך מאז ההתנתקות חצי ישראל מטווחת ברקטות, ואלפי רקטות שוגרו, התשובה היא: כן, אבל יש פחות הרוגים מכפי שהיה לפניה. כן. גם את זה ראינו. השבוע.
למה? למה הם תוקפים אותנו אחרי שנסוגונו? למה הם לא פיתחו את רצועת עזה, אלא הפכו אותה לבסיס תוקפנות וטרור? כי הם לא נאבקים נגד כיבוש של שטח זה או אחר. כאשר הם מדברים על מאבק נגד הכיבוש, הם מתכוונים לתל-אביב ולחיפה. הכיבוש הוא מדינת ישראל. הם מדברים על ה"שיבה", כלומר הם אינם רוצים לחיות לצידנו, אלא במקומנו. ולכן, גם לאחר שנסוגונו לחלוטין הם חינכו, אילפו ואימנו דורות לשחוט יהודים – ילדים, תינוקות, נשים, זקנים. ובשמחת תורה הם מימשו את החינוך שקיבלו.
ישראל אינה יכולה להתעלם מהאיום הדמוגרפי, שמסכן את ייעודה כמדינה יהודית בעלת רוב יהודי מוצק לדורות. לכן, אין להחיל את הריבונות על האזורים המאוכלסים במיליוני פלשתינאים. קיומה של רשות פלשתינאית מפורזת, כאשר יש לצה"ל חופש פעולה בתוכה, זו הדרך הנכונה בעתיד הנראה לעין. זה המצב ביהודה ושומרון מאז "חומת מגן". "חומת מגן" היתה מבצע מוצלח מאוד, אך ב"חומת מגן" היה מחדל ביטחוני חמור. אני יכול להעיד עליו באופן אישי. בשלב השני של "חומת מגן" גוייסתי בצו 8 לפעולה ברצועת עזה. החטיבה שלי, חטיבת הצנחנים הדרומית, היתה אמורה להיכנס לציר פילדלפי יחד עם כוחות הנדסה. שעות ספורות לפני שנכנסנו, הפעולה בוטלה. זו בכייה לדורות. אילו בוצע מבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, יכולות האוייב בעזה היו כדוגמת יכולותיו ביו"ש.
במשך שנים הטפתי ל"חומת מגן" ברצועת עזה, ולהחזרת חופש הפעולה של צה"ל ברצועה. מבצע כזה אינו רלוונטי אחרי אירועי השבוע. כעת יש צורך בפעולה כזו, שהעזתים יראו ב"חומת מגן" קייטנת נופש וספורט. יש להכות בהם מכה שלא נראתה כמוה במזה"ת מעולם. על חורבות עזה ועל חורבות חמאס, אפשר יהיה להעבירה לשליטת הרש"פ, כאשר חופש הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון נשמרים וציר פילדלפי הוא בידי ישראל.
קונספציה נוספת שמתה השבוע, היא הטענה שבמאה ה-21 אין משמעות לשטח ולעומק אסטרטגי. אחרי אירועי השבוע איש לא יוכל לחזור על השטות הזו.
כה כתב שמעון פרס, בספרו הגאוני "המזרח התיכון החדש": "מה ערך יש למרחב ולמכשולי הקרקע, שעליהם התבססה תפישת ההגנה הקלאסית – להרים, לנהרות, למדבריות – אם הטיל טס מעליהם בדרך אל היעד שנקבע לו?" אני זוכר נאום שלו, שבו אמר בסרקאזם, תוך לעג יהיר ומתנשא כלפי "אנשי האתמול": "האם הטיל יעצור מעל שמי קיבוץ מרום גולן ויבקש ממזכירות הקיבוץ אישור להמשיך במעופו?" נורא מצחיק. ספר את הבדיחה הזאת בבארי, בניר עוז, בכפר עזה.
נסיגה לקווי 4.6.67 ביו"ש, כפי שנסוגונו מרצועת עזה, תהפוך את גוש דן לעוטף עזה 2. המרחק מגבול עזה לאופקים כפול מהמרחק מן הקו הירוק לים. מתקפה כמו זו שחווינו מגבול עזה, לו באה מיו"ש, הייתה מביאה לאלפים רבים של נטבחים בתל-אביב ובנותיה, בפתח תקווה ונתניה. מישהו עוד מעלה היום על דעתו הגנה על מדינת ישראל בכביש 6?
ישראל אינה יכולה לוותר על עומק אסטרטגי. הירדן חייב להיות גבולה המזרחי של ישראל, ובלשונו של רבין, בנאומו האחרון בכנסת, שבו הציג את הקווים האדומים שלו במו"מ על הסדר הקבע – "בקעת הירדן במובן הרחב ביותר של המושג." יש להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי וליישב אותה, וכך הרש"פ תהיה רשות מפורזת אוטונומית, שלא תוכל לסכן את מדינת ישראל.
וכעת, אחת המטרה – לנצח במלחמה. ניצחון קטלני שייצרב לדורות בתודעתו של כל אדם במזרח התיכון.
פורסם לראשונה ב"בין חברים".
2. צרור הערות 11.10.23
* זו ברירת חיינו – אלה הימים הקשים ביותר שידענו.
זו לא מלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים לא נכבשו יישובים ולא נערכו פוגרומים באזרחים.
הזעזוע קשה. הכאב אין סופי. המידע בלתי נתפס.
אבל אנו במלחמה. מלחמה שהאוייב אסר עלינו לפני מאה שנה. זו מלחמה על עצם קיומנו. על זכות קיומנו. על זכותנו לחיות לבטח במולדתנו.
אין לנו ברירה אלא לחרוק שיניים ולאזור את כל עוצמות החוסן שלנו. לא ניתן להם לשבור אותנו.
אנחנו צודקים. האמונה בצדקתנו המוחלטת היא יסוד חוסננו.
"זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו."
הידיעה שזו ברירת חיינו, שאין לנו ברירה אחרת, היא מקור עוצמה. אנחנו חייבים לנצח. ואנחנו ננצח! נתאחד וננצח!
עם ישראל חי!
* מברית גורל לברית ייעוד – מחבלי חמאס לא כל כך התעניינו מי שייך ל"ישראל" ומי ל"יהודה".
הם הזכירו לנו את ברית הגורל המשותף שלנו.
אחרי הניצחון נשוב לגבש את ברית הייעוד המשותף שלנו.
* מרחק כפול – המרחק מגבול עזה לאופקים הוא כפול מרוחב מדינת ישראל בקווי 4 ביוני 1967. לתשומת לבם של מי שמציעים להגן על מדינת ישראל מכביש 6.
* הקונספציה 2023 – הקונספציה, שנעלה וטימטמה אותנו, היתה שכיוון שחמאס הוא הריבון בעזה ויש לו מה להפסיד, הוא יהיה מרוסן. זאת, למרות שמאז שתפס את השלטון, הוא הוכיח את ההיפך. לכן, במבצעים האחרונים פעלנו נגד הגא"פ ונתנו חסינות לחמאס. זאת, למרות שאם הוא הריבון, ודאי שהוא אחראי גם על הטרור של גא"פ. בשל אותה קונספציה, המהומות בשבועיים האחרונים הוסברו כעניין כלכלי, שנועד ללחוץ על קטאר להעביר כסף לחמאס.
זו בדיוק אותה קונספציה שבעטיה הבאנו את ערפאת וצבאו ליו"ש ולעזה. הטעות ביו"ש תוקנה ב"חומת מגן", שבו החזרנו את חופש הפעולה לצה"ל ואת השליטה הביטחונית הישראלית. המחדל של "חומת מגן" היה ביטולה, ברגע האחרון, של הכניסה לרצועה. התגייסתי אז, בשלב ב' של המבצע, בצו 8, לפעולה הזאת. בבוקר שבו היינו אמורים להיכנס, הפעולה בוטלה. וכך, בניגוד ליו"ש, בעזה מפלצת הטרור טפחה וטפחה ואמש ראינו את התוצאה.
בשנים האחרונות חזרתי שוב ושוב על עמדתי שחייבים לבצע "חומת מגן" בעזה, וככל שנדחה את הפעולה הבלתי נמנעת, המחיר יהיה כבד יותר. כעת יש קונצנזוס שאין מנוס מכך, אבל איזה מחיר דמים כבד שילמנו ועוד נשלם על כך.
* לשקם את מודל צבא העם – עוד מיתוס שהתרסק בשמחת תורה הוא רעיון העוועים של צבא "מקצועי", שם מכובס לביטול צבא העם. מה שמתאים אולי למדינה החיה בשלום ובשלווה עם שכנותיה, לבטח לא רלוונטי למציאות המזרח תיכונית. אין שום תחליף למודל צבא העם, להתגייסות של הבנות והבנים לצה"ל.
מודל צבא העם אותגר בשנים האחרונות. יש להתמודד עם האתגר ולשקם את צבא העם. זה אתגר חברתי, חינוכי ותרבותי, שאין לנו רשות להיבטל ממנו.
* המגזר המשתמט – זוכרים שלפני משהו כמו מאה שנה (כלומר חמישה ימים) עמד על הפרק חוק המעגן חוקית את ההשתמטות מצה"ל?
* מחיר ההכלה – בעקבות ירי המרגמות על הר דב, צה"ל השמיד, באיחור אופנתי של כחצי שנה, את מאחז חיזבאללה על אדמתה הריבונית של ישראל.
הכלת התוקפנות הזו וההתנקשות הזו בריבונות, היא נדבך באובדן ההרתעה, שהוביל למלחמה.
* ממשלת חירום - מיד!
(האמת היא שנכון יותר: ממשלת חירום – שלשום).
* אשראי ציבורי – סר הביטחון ב"מר ביטחון". אדם שאיבד את אמון הציבור, לא יוכל להוביל לניצחון אם לא יקים ממשלת חירום שתכלול אנשים רציניים, אחראיים ומנוסים מן האופוזיציה, שיחד אתם תקבל הממשלה אשראי ציבורי.
* ללא תנאים – בחודשים האחרונים, עקב המשבר הרב-תחומי שבו שרויה ישראל מאז 4 בינואר, קראתי שוב ושוב להקמת ממשלת הצלה לאומית, בהשתתפות יש עתיד והמחנה הממלכתי, ושממנו יגורשו בבושת פנים הכנופייה הכהניסטית והקיצוניות הדתית, יוחלפו שרי המשפטים והתקשורת בשרים נורמטיביים ואחראים ועוד.
כעת, כשאנו במלחמה, יש להקים ממשלת חירום ללא כל תנאים. זה לא הזמן למשאים ומתנים קואליציוניים ולא לפיטורי מפלגות ושרים.
על מפלגות האופוזיציה הציוניות להצטרף ללא תנאי לממשלת חירום לאומית. יש להקים קבינט מלחמה מצומצם, ללא הגורמים המופקרים, שאין להם מה לתרום וחבל שסתם יפריעו.
אחרי הניצחון נתפנה להיערכות פוליטית חדשה. יתכן שתהיה זו ממשלת אחדות לאומית של הגורמים הקונסטרוקטיביים במדינה, ללא הקיצונים. ייתכן שנצא לבחירות חדשות.
עד הניצחון, חשוב להתאחד כאיש אחד, כדי להביס את האויב שקם עלינו.
* קריאה לממשלת חירום – חתמתי על גילוי דעת, הקורא להקמת ממשלת חירום לאומית.
גילוי הדעת הוא של יוזמת פנימה, ארגון רבני צוהר, חברים מקבוצת בראשית (שאליה אני משתייך) וקבוצת אנשי רוח ומעשה מכל קצות הקשת הפוליטית, בזו הלשון:
"קריאה לממשלת חירום לאומית רחבה
אנו קוראים למנהיגי המפלגות להתעשת, לשים בצד את חילוקי הדעות המרים של התקופה האחרונה, ולהקים מיד ממשלת חירום לאומית מנוסה ורחבה, לזמן קצוב. לעת הזאת, אזרחי ואזרחיות ישראל זקוקים לממשלת חירום, שיש בכוחה לייצג את רוב הציבור, ממשלה שחברי וחברות הקבינט המדיני ביטחוני שלה עתירי ניסיון וזוכים לאמון הציבור."
* בתוך שתי דקות – (נכתב ביום שני) אנו כבר ביום השלישי למלחמה, מחבלים עדיין נמצאים בתוך מדינת ישראל, ועדין לא קמה ממשלת חירום לאומית.
הבוקר יפגשו עורכי דין מטעם נתניהו וגנץ. מה לעורכי דין ולממשלת חירום במלחמה?
נתניהו, לפיד וגנץ צריכים להיפגש ולהחליט על הקמת ממשלת חירום מיד. פגישה כזו, והיא יכולה להיות גם בזום, ל צריכה להימשך יותר משתי דקות.
החלטה על כניסת האופוזיציה תחת האלונקה והקמת קבינט מלחמה מצומצם שיוביל אותנו לניצחון.
* ללא הפרחחים – הדרישה של יאיר לפיד להוציא מן הממשלה את המפלגות הקיצוניות כתנאי לממשלת חרום, היא אולי צודקת אך לא מעשית. זמן מלחמה אינו זמן למשברים קואליציוניים והוצאת מפלגות מן הקואליציה. אני רואה שהוא כבר מרכך את הדרישה וכנראה שהוא מחפש סולם.
לעומת זאת, דרישתו של גנץ להקמת קבינט מלחמה מצומצם היא הכרחית. אסור לו להיכנס לממשלה כדי להיות קול אחד ליד קולותיהם של ראש הכנופייה בן גביר, סמוטריץ' ונציגי המגזר המשתמט. יש להקים קבינט רציני, בלי הפרחחים, שיוביל את ישראל לניצחון.
* עיכוב מדמם – ראש הכנופייה הפרחח מכשיל את הקמת ממשלת החירום. אם הוא לא יוכל להסתובב בין הרגליים של המבוגרים ויוכל להפריע להם, שלא תקום ממשלת חירום.
וראש הממשלה, שהחלטתו המופקרת ביותר כל חייו הייתה צירופו של הפרחח לממשלה, לא בועט בו.
אנו כבר באיחור מדמם של ארבעה ימים בהקמת ממשלת אחדות, בגלל פוליטיקקה עסקנית עלובה.
* כרטיס אדום – על אף עמדתי, שעצם חברותו של ראש הכנופייה בממשלה היא כתם על תולדות העם היהודי, ושישיבתו בממשלה היא חרפה לאומית בשגרה, לא כל שכן בחירום, סברתי שבשעת מלחמה אין זה הזמן המתאים לפיטורין ולהדחות. די בכך שתקום ממשלת חירום עם קבינט מלחמה שיאויש בידי אנשים מתאימים.
אבל הוא מרשה לעצמו להטיל וטו על הקמת ממשלת חירום?! למה, מי הוא, האפס הזה? יבחוש בן שלולית, מיקרוב בן דומן! הרי אם נתניהו היה מנהיג, על המקום הוא היה מוציא לו כרטיס אדום.
אבל נתניהו אינו מנהיג. והוא אחראי לכך שעדין לא קמה ממשלת חירום.
* יאיר לפיד לממשלת החירום – באיחור מדמם של ארבע יממות וחצי מסתמן שעומדת לקום ממשלת חירום. אבל אין די בממשלה עם המחנה הממלכתי. על יאיר לפיד לוותר על תביעותיו ולהצטרף אף הוא לממשלת החירום ולקבינט המלחמה. יאיר לפיד הוא ראש האופוזיציה וראש מפלגת האופוזיציה הגדולה, והצטרפותו היא בעלת משמעות קריטית.
אשמח אם גם ישראל ביתנו ומפלגת העבודה תצטרפנה, אבל זה לא קריטי. הם יכולים גם לתמוך ולגבות מבחוץ. אבל יש עתיד חייבת להיות בממשלה.
* כוחנו באחדותנו – (נכתב ביום שני) זו לא סתם סיסמה. זה הכרח קיומי. עלינו להבין, ולא רק בעיצומה של מלחמה בפועל, אלא גם בין המלחמות, שאנו אומה במלחמה, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו פילוג, שגם מזמין מלחמה וגם פוגע ביכולת שלנו להילחם.
עשרת החודשים האחרונים היו קטסטרופה. הקטסטרופה אינה במעשה של צד זה או אחר, אלא בעצם הפילוג והעמקת הקרע. בעצם הפוליטיקה של הכנעה במקום פוליטיקה של הסכמות.
האשמה אינה בצד אחד של המפה. יש מספיק אשמה לכולם. קודם כל לממשלה שבהיבריס של "ניצחנו" ניסתה לחולל מהפכה רדיקלית במבנה המשטר בישראל (אם כי לא דיקטטורה, בניגוד לטענות) ללא הסכמה רחבה. ולא פחות חשוב, שהתעקשה ולא עצרה את המהלך גם כאשר ראתה לאיזה אסון הוא מוליך. אך גם למחאה, שלא הציבה קווים אדומים, ובעיקר שפגעה בקודש הקודשים של ביטחון ישראל. אסור לערב את צה"ל באף מחלוקת פוליטית. ובוודאי שאין מקום לכל סרבנות.
כל "מפסיקי ההתנדבות" היו בין הראשונים לזנק לתוך המלחמה, אל תוך האש, כדי להגן על המולדת ועל חיי אזרחים, תוך חירוף נפש ומסירות נפש שאין כדוגמתם. על החברה כולה להצדיע להם על כך. אבל אני בטוח שכל אחד ואחד מהם – אילו העלה על דעתו את התרחיש שהתממש, לא היה מעלה על דעתו להרהר באיום באי התייצבות. הכשל הוא בהיעדר תודעת היותנו אומה במלחמה, שאינה יכולה להרשות לעצמה תופעה כזו.
כעת, טובי בנינו, ה"אנרכיסטים" וה"משיחיים", ה"פריבילגים" וה"מיסיונרים" – כולם משרתים כתף אל כתף ומוכנים לחרף את נפשם למען מי ששלשום היה "אוייב". את ההוויה הזו על החברה הישראלית כולה לאמץ, ובראש ובראשונה ההנהגה, שהעובדה שביום הרביעי למלחמה הקשה הזאת טרם הקימה ממשלת חירום לאומית, מעידה עליה שהיא אינה מבינה איפה היא חיה.
* ללא סטופר – איני שותף לעומדים עם סטופר ביד עם השאלות "למה עוד לא נכנסו" למה ולמה ולמה. המבחן של המלחמה הוא בהצלחתה, בקטלנותה, בניצחון. לא בשאלה האם הכניסה היבשתית תהיה היום, מחר או מחרתיים. עדיף להתארגן ולהתאמן יומיים למתקפה המוצלחת ביותר. ומוטב להקדים ולכתוש את עזה מהאוויר ולצור עליה ללא רחם, טרם הכניסה הקרקעית.
לפני חמישים שנה בדיוק, ב-8 באוקטובר 1973, היתה מתקפת נגד כושלת. כדאי לזכור זאת.
* משבר הומניטרי יזום – כאשר האוייב מחזיק בידיו למעלה ממאה חטופים, אזרחים, נשים, זקנים, ילדים – יצירת משבר הומניטרי בעזה היא אינטרס ישראלי מובהק, וכל האחריות לו היא על חמאס.
כמובן לעצור טוטלית את העברת החשמל, המים וכל אספקה שהיא וגם הפצצת תחנות דלק וכד'. כן, להרעיב את עזה, עד שישוחררו ללא תנאי כל החטופים, לפחות האזרחים שבהם.
* מצור עאלק – לכל השקרנים שהעלילו על ישראל את עלילת ה"מצור"; "מצור" שבו בשעה שהם ירו עלינו מאות טילים אנו הכנסנו לרצועה מאות משאיות אספקה ובשעה שהם ירו לעבר תחנת הכוח באשקלון סיפקנו להם את החשמל.
"מצור" עאלק.
עכשיו הם ירגישו מהו מצור.
* מחיר עסקת שליט – יחיא סינוואר, שדם אלף ישראלים בראשו, הוא משוחרר עסקת שליט. הוא ומרבית ראשי חמאס. כל המשוחררים חתמו על התחייבות שלא יעסקו בטרור.
שאלה לתומכי העסקה. אתם עדין חושבים שזה היה כדאי?
* ידיד אמת – ביידן הוא ידיד גדול של ישראל. ידידותו עמדה בכל מבחן זה חמישים שנה. בכל שנותיו בפוליטיקה הוא תמך בישראל בכל דרך.
דבריו בשני הנאומים, במוצ"ש והערב, הם דברי בעל ברית ללא סייג.
אני מתבייש בישראלים שהציגו אותו כאנטי ישראלי. ובאלה שדקלמו את התעמולה הטראמפיסטית על כך שביידן סנילי. סנילי? חד כתער.
* נביא הזעם – "במידה והיום תפרוץ מלחמה, מלחמת יום הכיפורים תהיה טיול לידה." זו נבואה של אלוף (מיל') יצחק בריק.
מאז פרישתו מתפקידו כנציב קבילות החיילים, ב-2018, יצחק בריק הוא נביא זעם. לעגו לו, אך הוא, בעוז המשתווה לזה שעליו עוטר בעיטור העוז במלחמת יום הכיפורים, עמד על דעתו והתריע בשער. הוא צדק יותר מכולם הן בהערכת האויב – יכולותיו וכוונותיו, ולמרבה הצער והבושה גם בהערכת כוחנו.
אנחנו ננצח. נתאחד וננצח. אין לנו ברירה והצדק איתנו. אבל עלינו לשנות את הפרדיגמה הקיומית שלנו. עלינו לזכור שאנחנו אומה במלחמה. תמיד – אומה במלחמה. מלחמה עם אוייב שקם עלינו שנות דור לפני קום המדינה ולא פסקה אף ליום אחד. מלחמה על קיומנו. הכול צריך להיות כפוף לפרדיגמת-העל הזאת.
* כמו רקפות בין הסלעים –
וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים
(אריאל הורוביץ).
בשעות הקשות הללו מתגלה עם ישראל בכל גדולתו.
הגבורה ומסירות הנפש שגילו כיתות הכוננות של היישובים, לוחמי צה"ל והמשטרה, אנשים שגייסו את עצמם ורצו ליישובים הכבושים להילחם במחבלים.
אחוזי הגיוס – 150% כלומר רבבות לוחמים שכבר השתחררו מן המילואים והתייצבו.
וההתנדבות האדירה של החברה האזרחית – נשים וגברים בני נוער רבים, קבוצות התנדבות בכל תחום אפשרי.
אני רואה זאת גם בקיבוץ שלי וכך בכל מקום.
אלה אורות באפלה.
* איפה המדינה – רוח ההתנדבות מרוממת נפש. החברה האזרחית בישראל מתגלה במלוא תפארתה.
ובמקביל, המדינה נעלמה. האזרחים מחליפים את המדינה.
וזה לא רק בשל הכלומניקים המאיישים את שולחן הממשלה הנוכחית. כך היה גם בלבנון השנייה ובאירועי חירום אחרים. מדובר בכשל עמוק וממושך – ייבושה של מדינת הרווחה בארבעת העשורים האחרונים.
הכשל הוא בכל ימות השנה. אבל בשעת חירום, במקום המדינה יש חור שחור.
* סא"ל ב' קודקוד – י' הוא חבר שלי, חניך שלי לשעבר. הוא בן 55. לפני שש שנים הוא סיים תפקיד סמח"ט במילואים.
כשפרצה המלחמה, הוא הגיע לחטיבה וביקש להתגייס כלוחם מן השורה בפלוגה שעליה פיקד בראשית דרכו במילואים.
כעת הוא נהג חפ"ק מ"פ בפלוגתו.
* קונה עולמו בשעה אחת – תקפתי הרבה את יאיר גולן, מאז נאומו השערורייתי ביום השואה, נאום ה"תהליכים". במאמר שפירסמתי למחרת ב"ישראל היום" קראתי להדחתו המיידית. מתחתי עליו ביקורת חריפה בשבועות האחרונים, על קריאותיו למרי אזרחי ועל תמיכתו בסרבנות.
צדקתי בכל מילה שכתבתי נגדו.
אבל יש אדם קונה עולמו בשעה אחת. מלחמה היא מבחן עליון של אדם. סגן רמטכ"ל לשעבר שומע שפרצה מלחמה, עולה על מדים, לוקח נשק, לא מבקש תפקיד, לא נדחף לבור הפיקוד. הוא נוסע לשטח ומחלץ אנשים ממסיבת הטבח. אני מסיר בפניו את הכובע.
* איך קמים מאסון כזה – לאורך השנים צפיתי בהשתאות בקיבוץ בית השיטה ובאופן שבו קם מן האסון שפקד אותו במלחמת יום הכיפורים – 11 בנים שנפלו בקרב.
108 גופות פונו בקיבוץ בארי וכנראה שזה עוד לא הסוף. איך קיבוץ יכול לקום מאסון כזה?
אבל אני מאמין בקיבוץ בארי, קהילה שיתופית חזקה וערכית מאוד.
החיטה תצמח שוב.
* שופרי תעמולת האוייב – כל אדם הגון ומוסרי בעולם מתייצב היום לצד ישראל, תומך בה ובזכותה להגן על עצמה ולהכות באויב.
אבל בשוקניה אין כל חדש. כמו כלב ששב אל קיאו, דבוקת שוקן שבה אל האשמת ישראל בתוקפנותם הרצחנית של אויביה.
התועמלן האנטי ישראלי גדעון האו-האו לוי פרסם פשקוויל שאין בו ולו שמץ של הסתייגות מתמיכתו המוחלטת באוייב, במחבלים ובפשעיהם. רק הערצה והתפעלות מהצלחתם של מבצעי הטבח ההמוני בדם קר של מאות אזרחים, נשים וילדים, ובוז ולעג לכישלוננו. והאשמה מוחלטת של ישראל, עם חזרה על כל ארסנל הגידופים השגורים בתעמולה האנטי ישראלית.
ישראל נסוגה לפני 18 שנים מרצועת עזה עד גרגר החול האחרון, עקרה את כל יישוביה וגירשה את כל תושביה עד היהודי האחרון, כולל את קבריה. איך מגדיר זאת התועמלן האנטי ישראלי? ישראל כלאה שני מיליון פלשתינאים.
האשמה הישראלית היא בת 75 שנה. "עזה לא הפסיקה להיענש מידי ישראל מאז 1948, ולו לרגע אחד. 75 שנות התעללות," וכמובן סיפורי הנכבה-שמכבה.
75 שנה. אשמת ישראל היא בכך שקמה, בכך שהיא קיימת.
ואם תשאלו אותו למה הם תקפו אותנו בתרפ"ט, בתרצ"ו-תרצ"ט ושאר ההתנפלויות שלהם לפני קום המדינה, גם על כך הוא השיב לא פעם בעבר (לא בפשקוויל הזה) – האשמה היא בהצהרת בלפור הקולוניאליסטית.
וחברו לדבוקה רוגל אלפר, תקף את התקשורת הישראלית על כך שלא הפיצה את סרטוני הזוועה ולא הפכה שופר ללוחמה הפסיכולוגית של האוייב. לטענתו, התקשורת לא מילאה את תפקידה כתקשורת דמוקרטית, כדי להגן על הפוליטיקאים מזעם הציבור. מבחינתו, תקשורת "דמוקרטית" היא תקשורת מגויסת לתעמולת האוייב.
* איפה רוני דניאל כשצריך אותו?
* התנסות מעשית - עמוס, בני, הוא סטודנט לפיזיותרפיה. ביום ראשון בבוקר הוא אמור היה להתחיל את ההתנסות המעשית. במקום זאת, הוא הלך למלחמה.
נקווה מאוד שלא תהיה לו התנסות מעשית כחובש קרבי.
שיצא לשלום, יבצע בהצלחה את המשימה, ויחזור בשלום. הוא וכל לוחמי צה"ל.
* ביד הלשון: בארי – מקום בחדשות – אחד היישובים שספגו את המכה הרצחנית הקשה ביותר במלחמה, הוא קיבוץ בארי. מימדי המכה של בארי בלתי נתפסים.
קיבוץ בארי עלה לקרקע בנגב המערבי במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946), בעליית י"א הנקודות, שעיצבו את גבול מדינת ישראל, ובזכותם הנגב נכלל בגבולות המדינה.
הקיבוץ קרוי על שמו של ברל כצנלסון, ששמו העברי הוא בארי. ברל, איש העלייה השנייה, היה מאבות תנועת העבודה הציונית, מדריכה הדגול ומנהיגה הרעיוני, מי שעיצב רבים ממבני חברת העובדים והמדינה שבדרך.
בארי לא היה שמו הראשון של הקיבוץ. תחילה הוא נקרא "בארות". למה בארות? הקיבוץ הוקם בידי שלוש קבוצות: קבוצת הנוער העובד "הסוקלים", קבוצת הצופים ב' (כלומר הגרעין השני של תנועת הצופים) ואליהן הצטרף מאוחר יותר "הגרעין הבבלי", נוער מתנועת "החלוץ" בעיראק שעלה ארצה. קבוצת "הסוקלים" שינתה את שמה ל"בארות". כשבארות התאחדה עם קבוצת הצופים, היא נקראה "קבוצת הצופים ב' בארות", ובקיצור – בארות. שם מתאים בהחלט לקיבוץ העולה להתיישבות בנגב, ואין לחבריו חלום רטוב יותר, תרתי משמע, מבארות מים.
כאמור, לאחר זמן שונה שמו של היישוב לבארי, על שם כצנלסון.
במאמרו "עדות לדור" – הפתיחה לקובץ "מאורעות תרצ"ו", כתב ברל: "בּתוֹלדוֹת ישׂראל רבּים היחידים אשר בּיקשוּ לברוֹח מפּני יד הגוֹרל הישׂראלי, כּברוֹח יוֹנה בּאונייה ההוֹלכת תרשישה. רבּים רבּים גם לעינינוּ הנוֹתנים שׂכר אונייה לבוֹא תרשישה! אך אַל נא תחפּשׂוּ עילָאוּת בּהתעלמוּת מגוֹרל-עם. איזהוּ גיבּוֹר? לא הבּוֹרח מן הגוֹרל, אלא הכּוֹבש אוֹתוֹ, לא המבקש להערים על גוֹרלוֹ, אלא המאַמץ רוּחוֹ וידוֹ לכבּוֹש אוֹתוֹ.
יש רגעים בּהם נצרפת אוּמה. בּהם נבחנת תנוּעה. בּהם יחוּשל אדם. בּהם היסטוֹריה מתחוֹללת. 'היוֹם הזה נהיית לעם'. אין רגעים אלה בּאים בּהמוֹן חוֹגג וּבתהלוּכוֹת-נצחוֹן. קשים וּמרים הם. והמתאַווים להם – אינם יוֹדעים מה מעוּתד להם. בּבוֹאם הם אחרים לגמרי מכּפי שההזיה המתקתקה רוֹאה אוֹתם בּמיטב תיאוּריה. אך משהם בּאים – בּייסוּרים, בּפוּרענוּיוֹת, בּאבידוֹת, בּתבוּסוֹת – הרי הם מעמידים בּמבחן את הנבוּאה והחכמה, את המעשׂה ואת האוֹפי. ואוֹי לוֹ לדוֹר המַכזיב בּרגעים אלה.
האין אנוּ חשים כּי מאוֹרעוֹת תרצ"ו-תרצ"ז על כּל המוֹראוֹת שבּהם, הם רגע כּזה בּחיינוּ?
אין חיי אדם ראוּיים לשמם, אלא אם כּן האדם החי אוֹתם נוֹתן אוֹתם אל לבּוֹ, מבקש לדעת אוֹתם, להשׂיג את שחרם, ואוֹצֵר את תמצית חוָיתוֹ בּאוֹצר זכרוֹנוֹ. פּוּרענוּיוֹת אוֹרבוֹת לנוּ על כּל מדרך, אסוֹנוֹת אוֹפפים אוֹתנוּ מלבָר וּמלגֵו. הייסוּרים הבּאים עלינוּ, שלא בּיקשנוּם ולא צָפינוּ אוֹתם מראש, יש וּבבוֹאם הם נעשׂים לנוּ 'מוּבנים', נראים לנוּ כּתחנת-עליה והתגבּרוּת, כּדרך לעבוֹר גאוּלים."
מיספר הנרצחים היהודים בשלוש שנות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המכונים בכיבוסית "המרד הערבי הגדול") היה כחמש מאות איש. פחות ממחצית נרצחי השבת השחורה של מתקפת חמאס בדרום.
אורי הייטנר
* * *
אהוד: עוד מעט יתמלא העולם בתמונות מצוקה נוראה של נשים וילדים מסתובבים בין החורבות ברצועת עזה ללא אוכל, ללא חשמל, ללא מים, ללא גג! – זיכרו! אלה האימהות, הנשים והאחיות של פושעי המלחמה הברבריים צמאי הדם של החמאס שרצחו ושחטו ושרפו ואנסו בשבת אחת ללא רחמים, בהנאה חייתית ובשנאה – יותר מאלף מבוגרים, צעירים, נשים וילדים שלנו!
* * *
ידידי יצחק אורפז
במלאת 8 שנים למותו בגיל 94
מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב
יצחק אורפז ביומנים שלי
מתוך יומן 2002
20.10.02. בצהריים, אני נפגש עם יצחק אורפז בקפה ג'באנז בפנים. יושבים שם בשקט ומשוחחים. אני נותן לו את העותק עם ההקדשה: "ליצחק היקר, בהרבה תודה על חלקך בספר ועל עזרתך החברית." והוא מאוד נרגש. אני גם מראה לו את התרגום הערבי של האנתולוגיה על הערבי בספרות העברית, ובה גם סיפורו "על חודו של כדור".
לפני יומיים מלאו ליצחק שבעים ותשע שנים. הוא באמת ניראה כבר די קשיש וחלש, לפעמים אפילו דיבור ממושך עולה לו בקושי. אנחנו כמובן מדברים הרבה על שדה. יצחק מציין שכיום הספרות וסדר היום הציבורי כל כך שקועים בחומרנות, בחברתיות ובכל הנושאים האקטואליים, שכבר שכחו שהיה פעם סופר כמו שדה שביקש תמיד להעמיד את הדברים על היסוד הרוחני שלהם. לא להיכנע לשטחיות היומיומית אלא להצביע על עולמות אחרים.
עוד הוא מספר שפעם ישב אצל שדה וצילצלו בדלת. פנחס ניגש לפתוח ובדרך עבר על פני ראי שהיה כניראה במסדרון, עצר רגע וסירק באצבעותיו את השערות של גבותיו. יצחק אומר שבחיים לא ראה אדם שמיישר את הגבות שלו לפני ראי. ואכן, לפנחס היו גבות עבותות מאוד ומגודלות-פרא. אולי הוא חשב שזה חלק מהגבריות שלו.
בעמ' 208 בספר המודפס מופיע הקטע:
ענה פנחס: "דיברנו. דיברנו. ראיתי ששום דבר לא מתקדם. רציתי לעשות לה טובה. זו היתה ממש מצווה לעזור לה, לעשות לה טוב. העברתי את היד שלי על ראשה. היא לא כל כך קיבלה זאת. לא מבינה שאני בסך-הכול רוצה להיטיב עימה. מתנהגת כמו טיפשה. לבייש אותה ולגרשה מהדירה לא רציתי, אז מה אני אעשה?"
על כך באה תוספת מאוחרת של אורפז, מהפגישה איתו היום, כאשר נתתי לו את הספר עם הקדשה. הבחורה שעליה סיפר לי כאן היתה בתולה. שדה סיפר לה כיצד י., כאשר באה אליו פעם ראשונה, עשתה מיד ניקיון בדירה שלו (ייתכן שהסיפור הוא על מישהי אחרת). כאשר כרעה על ארבעתיה, והוא ראה את אחוריה, הדבר גירה אותו מאוד והוא בא עליה מאחור, ככה, באמצע השטיפה. הוא חשב שהסיפור שלו יגרה את הבחורה וירכך אותה כדי שתסכים לשכב איתו. אבל היא נבהלה. וכאשר ראה שהיא לא מוכנה, הלך לישון.
22.10.02. בערב מטלפן יצחק אורפז, ואחרי שהוא מוכיח אותי קשות על כך ששמתי את שמי בתוכן העניינים ליד כל פרק שנכתב על-ידי, ולא כתבתי מונוגראפיה עם מבוא ונספחות ובהם כל המשתתפים האחרים, ובטרם קרא ממש את הספר ["להסביר לדגים", עדות על פנחס שדה], רק דיפדף בו, הוא מתגולל עליי במין טירוף בכייני ומאשים אותי על כך שלא כתבתי בפרק ששמו עליו את שמו: יצחק אוורבוך-אורפז אלא רק אורפז, כפי שהוא מופיע בכל שאר המקומות בספר שבהם הוא נזכר, כולל הקטעים ששלחתי כדי שיעבור עליהם. מילה לא אמר לי בשעתו על כך שהוא עומד על תוספת אוורבוך.
הוא טוען שמשנת 1981 או 1984 הוא עומד על כך שבכל מקום יופיע שמו המלא. אני אומר לו שבאנתולוגיה שערכתי "במולדת הגעגועים המנוגדים", והוא קיבל בשעתו כרך ממנה, בשנת 1992, הוא מופיע רק בשם יצחק אורפז על סיפורו "על חודו של כדור" ולא שמעתי ממנו מילה של התנגדות לכך בשעתו.
ועוד אמרתי לו שבשום אופן לא ייתכן שהשמטתי אוורבוך, וכי למיטב זיכרוני קיבלתי ממנו את ההספד על שדה בחתימת יצחק אורפז. לאחר שהמשיך לצעוק עליי בצורה שכבר היתה קצת לא נורמאלית, התרגזתי וסיימתי את השיחה איתו בהנחת השפופרת. זה היה מצידו משהו מטורף לגמרי, וזאת מצד אדם שחשבתי אותו לידיד שלי במשך שנים רבות. אולי קרה לו משהו ונפשו התערערה? אני נזכר שכל פעם שהיה יוצא ספר חדש שלו, היה נתקף מין טירופים שכאלה. "ידידיי בגדו בי כמו נחל!" היה אומר.
כמובן שמיד פתחתי את התיק עם החומר על שדה ומצאתי שיצחק שלח לי צילום טיוטה מודפסת של הספדו על שדה, כפי שנשלח לפסח מיילין ל"משא" בעיתון "דבר", וכמובן רק יצחק אורפז חתום שם. כנ"ל גם לגבי המכתב ששלח לי ובו הוא מרשה לי להשתמש בפרק שלו, הן בחתימתו למטה והן בכתובתו על המעטפה מאחור. רק אורפז.
פשוט משוגע.
צילמתי את שלושת הפריטים האלה, שמתי במעטפה לפי הכתובת "יצחק אוורבוך-אורפז", הוספתי מכתב קצר בכתב-ידי, ומחר אניח בתיבת הדואר שלו. מעתה לא אקרא לו ולא אכתוב עליו בשום מקום יצחק אורפז אלא רק בשם המלא שבחר לעצמו.
ליצחק היקר,
אני חושב שאתה חייב לי התנצלות מסויימת. הנה צילום החומר ששלחת לי, כולו יצחק אורפז ואפילו אתה לא העלית על דעתך לחתום אחרת או לבקש ממני לכתוב אחרת את שמך.
חבל שידידות רבת שנים תיקטע בגלל אי-הבנה שכזו.
שלך
אהוד
23.10.02. לאחר שאני משאיר לו את המכתב, מטלפן אוורבוך-אורפז אחר-הצהריים ומתנצל על אתמול. הוא חזר להיות רגוע ונחמד ואנחנו משוחחים שעה ארוכה כשאני אומר לו שכדאי שנשכח הכול ולא נקלקל את הידידות שלנו. הוא מספר לי שבשעתו שכב באיכילוב במחלת לב ובאה אחות לתת לו תרופה והוא א+מר לה שכבר קיבל, ואז התברר שהוא רשום שם פעמיים, אוורבוך ואורפז, ושני הרישומים אפילו לא בדיוק תואמים זה לזה.
אהוד בן עזר
המשך יבוא
* * *
חטא ההיבריס: לא מוכנים להקשיב
ההתראות בפני מערכת הביטחון על סכנות המחסום בעזה, נתקלו באדישות, כמו בימי נביאי ישראל. גבוהי הלב יודעי הכל, מעולם לא רצו לשמוע
ערב מלחמת העולם השנייה, כשבשמי צרפת כבר נראו ענני נוצה קלילים של ההיטלריזם הרצחני, קם קולונל צרפתי אחד והתריע על חוסר מוכנותו של הצבא הצרפתי מול המפלצת הנאצית (אז עדיין הם לא נקראו מפלצת מפני שאיש לא תיאר לעצמו את עומק המפלצתיות). אבל אף אחד לא שמע. הוא רק זכה לקיתונות של זילזול ולעג. נביא זעם, כינו אותו בבוז.
רק לאחר שצרפת מדושנת העונג והבטוחה בעצמה נכבשה בסערה בידי השיריון הנאצי וחייליו צעדו בגאווה רבה ותוך השפלת צרפת הגאיונה בשדרות שאנז אליזה, הודו כולם בצידקתו. אבל אז היה מאוחר מדי. צרפת נפלה למלתעות הנאצים, וכל השאר היסטוריה.
לקולונל הצרפתי המתריע בשער, שלימים הפך לגנרל, קראו שארל דה גול. בימי הכיבוש הוא כיהן כמנהיגה של צרפת החופשית ולימים היה למנהיגה של הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית ונשיאה הראשון של הרפובליקה החמישית 1959-1969.
גם במדינת ישראל קם, כבר לפני שנים, גנרל ישראלי, שהגורל הטיל עליו להיות סוג של שארל דה גול שכזה - אלוף (מיל') יצחק בריק. גם הוא תפקד על תקן דומה: הזהיר שהצבא יופתע וייתפס חסר מוכנות עם המכנסיים למטה. ושצה"ל אינו ערוך ואינו מוכן כלל להגנת העורף, עד לכדי קטסטרופה נוראה. ושגם העורף מצידו אינו מוכן לפלישת כוחות אוייב ועל כן ייפגע קשות, עד כדי שחיטה המונית. אבל מי הקשיב?
ממש כמו מנהיגי העם בימי הנביאים. היפנו לו כתף קרה. ליגלגו מאחורי הגב על האיש שהוצג כזקן סנילי ממורמר ומריר, תמהוני מתוסכל שסובל מפוסט טראומה ואינו מכיר את צה"ל האמיתי.
זהו חטא ההיבריס: התנשאות וגבהות לב של היודעים לכאורה הכל. הרמטכ"לים בני גנץ וגדי אייזנקוט נמנעו מלהאזין לאזהרותיו של בריק. אייזנקוט טען שבריק אינו מהווה סמכות הלכתית.
מי שהסכים להקשיב, היה הרמטכ"ל כוכבי, שקיבל בהערכה רבה את דו"חות האימה, התחייב לתקן את הנדרש, אך גם הוא לבסוף הניח את נבואות הזעם בצד. ואילו שר הביטחון בימי אייזנקוט, אביגדור ליברמן, ביקש מבריק לבחון את מוכנות צה"ל בגבול הצפון. האיש חזר עם מימצאים מטלטלים, מחרידים. אבל הרמטכ"ל אייזנקוט מנע הצגת מימצאיו בוועדת חוץ וביטחון.
בריק הבריק מידי פעם במאמרי תוכחה בעיתונים. הוא טען שצה"ל משקיע במצגות ולא במה שבאמת חשוב. שהתקציבים אינם מוזרמים ליעדים עדיפים, מצילי חיים. שאין אימוני הכשרה למלחמה אמיתית. שאין שום השקעה ממשית בעורף, המופקר בידי הצבא. שהטכנולוגיה הגבוהה (ההיי טק) לא תציל אותנו במלחמה הבאה. שישראל לא פיתחה יכולת עמידה מול כנופיות יחפנים חמושות. ושאולי בכלל אנו חיים בעידן המחריד של מסיבת הסיום של צה"ל.
מזעזע עד דכדוכה של נפש. עד כמה כל התחזיות השחורות הללו, רק בשבת שעברה התאמתו אחת לאחת.
גם התקשורת הסתייגה ממנו. ערוצי המיינסטרים לא רצו להקשיב. לאחר התקרית בה הרג שוטר מצרי שלושה חיילי צה"ל, העניקו לו פינה נשכחת בערוץ 11, דרכה דיווח לאומה על הכשל בהגנת גבול הצפון. הוא תיאר בין היתר מצב דומה להחריד לאירועי הדמים של השבת שעברה: יחידות קומנדו חמושות וקטלניות חודרות לישראל, מסתערות על היישובים, ואלה מוצאים עצמם ללא הגנה אקטיבית של צה"ל, ותושביהם נשחטים ללא רחם.
למרבה הצער גם סצנריו האימים הזה לא העיר מאדישותם את גורמי הביטחון: במקום לפחות לחלק רובים למתיישבי הקו הראשון על מנת שיעניקו מענה ראשוני למבקשי נפשם, הם החרימו את כלי הנשק שבידי המתיישבים. במקרים רבים נותרו ביישובי הקו הראשון רק שני רובים. מה הפלא שהמתיישבים נשחטו כצאן לטבח, בידי מחבלים יחפנים בקבקבי גומי, מכנסיים קצרים ואופניים קלים? וכל הזוועה הבלתי נתפסת הזו אירעה לפני פחות משבוע ימים.
אצלנו מסתבר לא אוהבים להקשיב. יודעים הכול יותר טוב. לשכת ראש הממשלה הכחישה דיווחים של שתי סוכנויות ידיעות רציניות מקהיר בדבר אזהרה שהעביר שר המודיעין המצרי שבוע לפני טבח תשפ"ד ללשכת ראש הממשלה. נניח. אבל איך לא הבחינו בראיון עם איש חמאס מצרי שמציג תסריט זהה למה שאירע, בטלוויזיה המצרית שבוע לפני הפשיטה החמאסית?
וכה אמר האיש למראיינו (בתרגום נתי שיינפלד): "אני אומר לך, ותבדוק אותי בעוד כמה ימים. עזה תתקוף התקפה רחבה ומלאה על הישראלים, בטילים ובכיבוש יישובים יהודיים. הישראלים יופתעו מהיכולות שלנו. תקליט אותי. אני אומר לך, הולך להיות כיבוש של יישובים יהודיים." המודיעין שלנו לא ראה את הראיון המטריד הזה?
אף אחד לא הקשיב. גם לא לאזהרות שמשמיע במשך 15 שנה הגיאולוג יוסי לנגוצקי, שהזהיר: "כל מכשול פיזי, מתוחכם ככל שיהיה, ניתן להבקעה אם הגורם הפורץ יהיה נחוש ויצירתי."
ואכן, כבר הבבלים בימי בית ראשון והרומאים בימי בית שני הצליחו להבקיע את חומות ירושלים העבותות. גם חומות יודפת נפרצו. קו מז'ינו המבוצר לעייפה הוכיח אפסותו מול הגרמנים, ב-1940. לפני 50 שנה בדיוק נפל קו ברלב הבלתי עביר לכאורה. ולפני ימים אחדים הכניע דחפורון קטן, זול ומיושן, את הגדר שבה הושקעו מיליארדים שירדו לטימיון ועלו לנו בחיי אלף נרצחים, בהשפלה לאומית חסרת תקדים ובנזקים מוראליים ופיזיים שאין להם שיעור.
חטא ההיבריס הכריע אותנו הפעם מול רוכבי האופניים, חדורי תאוות רצח. הפעם נתפסנו עם תפיסת 'החמאס מורתע', ללא התראה מודיעינית מינימלית, ללא גיבוי אנושי מינימלי של לוחמי צה"ל, ללא איוש מינימלי של מחנות ובסיסי צה"ל הנטושים כולל מפקדת אוגדת עזה שנחשפה במלוא קלונה. קו הגבול ההייטקיסטי הפך לטיילת פתוחה, שהחמאסניקים חוצים אותה הלוך ושוב באין מפריע.
נשתכחו ממנהיגינו דברי החכם מכל אדם (משלי ט"ז י"ח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ," שכל המפרשים ראו בו את שורש חטא ההיבריס. הרלב"ג למשל פירש: "הנה הגאווה והגאון וגובה הרוח, הם סיבה אל השבר ואל הכשלון."
כל כך מדוייק. כל כך כואב.
מנחם רהט
* * *
בחדשות נמסר כי למרות שהחשמל ברצועת עזה נפסק החל מיום רביעי, לחמאס יש רשת חשמל משלו עם גנרטורים ומכלי סולר והוא לא סובל מחוסר חשמל. מצויין. עכשיו כל לילה יהיה קל יותר לאתר לשם הפצצה את הרוצחים האלה כי הם היחידים שיהיה להם חשמל ברצועה!
* * *
המדיניות כלפי עזה – איך לנצח
כמו מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס (Marcus Porcius Cato Censorius), הידוע כקאטו הזקן שהתפרסם בכך שנהג לסיים כל נאום בסנאט במילים הבאות: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו Ceterum censeo Carthaginem esse delendam." והודות למאמציו יצאה רומא למלחמה הפונית השלישית בקרתגו, שבסופה הושמדה העיר, כך גם אני כותב כאן שנים רבות את אותו דבר. סליחה מהקוראים. דוקטרינת ההכלה של נתניהו כלפי הטרור מעזה הגיע לסיומה. כדי להגיע לפתרון הבעיה יש ללכת בדרך שונה. המדיניות כלפי עזה צריכה לעמוד על שלושה דברים:
1. הכרה בעזה כמדינה: על מדינת ישראל להכיר בעזה כמדינה לכל דבר, ולהטיל עליה ככל מדינה את כל האחריות למעשיה. (מדינה היא ארגון שיש לו מונופול של שליטה בשטח מסוים, וזה המצב האמפירי של עזה).
2. התנתקות מעזה: על ישראל להתנתק מעזה באופן סופי ומוחלט.
עד השגת הסכם מדיני עם מדינת עזה, יש לסגור את הגבול, ולהסיר כל אחריות עליה ועל אזרחיה. לא לספק לה דבר. לא חשמל, לא דלק, ולא תרופות. את הכול יוכלו העזתים לייבא ממצרים. ישראל גם לא תעביר להם את כספי קטר או כל השקעה אחרת (ממילא זו רק הצגה כלפי חוץ, כי הם מקבלים כספים דרך מצרים).
ודוק: למרות שהגרמנים לא תבעו לחסל את אנגליה וארה"ב, ולרצוח את האנגלים והאמריקאים כפי שתובעים אנשי החמאס לחסל אותנו, הרי לא עלה בדעתם של בנות הברית לספק לאוייב גרמניה הנאצית, מזון, דלק, תרופות, וכו', כפי שעושה ישראל.
כמובן אם העזתים ירצו לקנות טובין מישראל ישראל תאפשר זאת בפיקוח בטחוני.
3. הגדרת תורת מלחמה: התיאורטיקן ואבי תורת המלחמה קרל פיליפ גוטפריד פון קלאוזביץ, קבע בספרו "על המלחמה" כי המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים. כלומר, למלחמה יש תכלית מדינית.המטרה המדינית של המלחמה הנוכחית בעזה אינה צריכה להיות כיבושה, ולא חיסול החמאס, אלא הרתעה וסיכול בלבד.
למרבה הצער למדינת ישראל אין המשאבים הפוליטיים, הכלכליים, ובכוח אדם שהיו לבעלות הברית במלחמתן נגד גרמניה הנאצית ויפן, שבה השיגו כניעה ללא תנאי וכיבוש. מה גם שוהחמאס הוא "רעיון" שאין בכוחנו למגר.
ודוק: אסור בתכלית האיסור לכבוש את עזה כפי שמציעים אחדים כדי להביס את החמאס ולהביא במקומו את אבו מאזן כדי שיתאפשר לו להקים מדינה ערבית-מוסלמית ביהודה ושומרון שעליה בהיעדר צה"ל ישתלט החמאס, וימשיך את המלחמה משם ביתר שאת כאשר די לו ברובים ומרגמות כדי לאיים על נתב"ג ותל אביב.
כדי להשיג את מטרת המלחמה (שהיא כאמור הרתעה וסיכול בלבד) שתביא את האויב לרצון להפסיק את המלחמה, יש לנקוט בצעדים המלחמתיים הבאים:
1. אימוץ דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל.
2. מיקוש הגבול.
1. דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל: כדי לנצח (ניצחון משמעו הרתעה וסיכול) לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר", גיליון 628):
על כל מקום ממנו נורים רקטה או פצמ"ר, או בלוני תבערה על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים בהתראה של 3 שעות לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". Cordon sanitaire איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש. כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר כל שטח וכל מנהרה מהם נורית אש.
יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה.
אבירי "זכויות האדם" (הערבי) יטענו מיד כי ירי ספוראדי אחרי שלוש שעות, הוא ירי "לא מידתי" המוגדר כפשע מלחמה ומיד יוגשו כתבי אישום נגד ראשי צה"ל. לכן יש לפעול בזהירות ע"פ החוק הבינלאומי המתיר להשיב אש למקורות הירי, גם במחיר פגיעה באזרחים.
על נתניהו לפעול על פי הבנת חשיבות ה"דימוי" בעולם התקשורת המודרנית. עליו לשאת נאום ובו יזהיר את האוייב היורה שמתאריך זה וזה כל ירי יקבל תגובה מיידית. בנאומו יתבע מראשי החמאס לשאת באחריות של פינוי האזרחים מאותו אזור.
ביחסי ציבור נכונים יתקבל המעשה בהבנה בעולם. (תמיד יהיו כאלו שיאמרו שהמעשה אינו "מידתי" אבל אלו יהיו במיעוט). אין דבר פשוט ומוסרי מזה. ירי על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה. מניעת הירי – הגנה עצמית לגיטימית.
החוק הבינלאומי מתיר השבת אש למקורות הירי, ואם מודיעים על אזור לחימה אין יכולים לבוא בטענות על קורבנות של לא לוחמים.
אסור בתכלית האיסור לחזור למצב הקודם. אסור להסכים יותר לטפטופי פצמ"רים או רקטות לכיוון ישראל.
אסור להיכנס קרקעית לעזה. כמו בכדורגל עדיף תמיד לשחק במגרש הביתי. כניסה קרקעית תביא לנפגעים רבים מצידנו. על הקרקע העדיפות הטכנולוגית של צה"ל אינה ניתנת לביטוי. ניתן להכריע את המערכה מן האוויר בלבד.
2. מיקוש הגבול: אנחנו עדים מדי שבוע להפגנות "השיבה" של עשרות אלפי עזתים. ומדי לילה להפגנות ליליות, המלוות בזריקת מטעני נפץ. מדי פעם מצליחות גם חוליות של מחבלים לחצות את הגדר ולהעלות באש את מוצבי צה"ל. כל זה חייב להיפסק.
הדרך הטובה היא מיקוש הגבול. הכרזה בולטת על כך תעביר את האחריות למות המתקרבים לגדר, והחוצים אותה מחיילי לצה"ל אליהם, דבר שימנע את האשמת חיילי צה"ל בפשעי מלחמה.
Victoire, C'est La volonté
על נתניהו לאמץ את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:
Victoire, C'est La volonté – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח. (הבעיה הגדולה היא שבציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד). אם נתניהו אינו מסוגל לעשות כן, ואין ביכולתו להביא את ישראל לניצחון עליו להתפטר מיידית!
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01431.php
הנה המאמר המקורי של יוסף דוריאל ז"ל:
קברניטי אסון 1973 יוצאים צדיקים
ביחס לאלה כיום
אסון יום הכיפורים של 1973 נגרם על ידי קברניטים שטעו קשות אך בתום לב. האסון המתגלגל לפתחנו כיום נובע מתרבות ניהולית הבנויה על אובדן ערכים, אטימות מחשבתית, צביעות ובוּרוּת שחצנית.
זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה להזהיר ממהלכים נושאי-אסון של קברניטי ישראל. עשר שנים לפני שהדברים תוארו בספרי האחרון – "ללמוד מהחיים" – פורסמה ברבים תוכנית להדברת הטרור מעזה, שהצגתי לביקורת טובי המוחות של תורת הביטחון הלאומי. הם הבינו והביעו תמיכה. קברניטי המדינה נשארו אטומים. וכך, במקום מהלך סטרילי אך פוגע קשות באוייב, שיחקנו לידיו באספקת מחזות של דם ואש ותמרות עשן – לליבוי ההסתה נגד ישראל על "תגובה לא-מידתית" לתוקפנות שלו. נכון להיום, כבר הרגלנו את העולם לראות כמצב נורמטיבי את חמש שנות השבי של גלעד שליט ואת ההפגזות הבאות מרצועת עזה. אם לביצוע מעשה הנבלה של גירוש יהודים מגוש קטיף גויסה ארמייה של פסיכולוגים-יועצים, אף פסיכולוג הראוי לשמו לא הוצב למשימת ניתוח צורת החשיבה של האוייב מול פעולה ישראלית כזו או אחרת. לא מול החמאס בדרום ולא מול החיזבאללה בצפון.
בימים אלה הומחש שוב המחדל הפסיכולוגי, כששידורי ישראל חזרו כמו תוכים על "חפים מפשע" שנפגעו מפגז של צה"ל שנורה על טרוריסטים, והתנצלויות מנהיגי ישראל על "פגיעה בילדים." היה חסר רק שיבקשו גם לשגר לנו את העונש המתאים. וזאת, במקום לפרסם אזהרה תקיפה – שכול מי שנמצא בקרבת אנשי הטרור – דמו בראשו, והטרוריסטים המשתמשים במגינים אנושיים חיים יובאו על עונשם כפושעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי. ובמקום לאיים ב"עופרת יצוקה 2", לשמחת הגולדסטונים שבדרך – להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ הגובלים בישראל, מהם אי-אפשר למנוע ירי, שיוכרז כאזור אסור לשהייה, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה ספוראדית שלו במרגמות 120 מ"מ. זו תהיה גם תשובה קונסטרוקטיבית למזכ"ל האו"ם שגינה את "הרג הילדים" בידי צה"ל, ובתנאי שתפורסם כראוי בעולם.
ובהקשר זה, אי-אפשר שלא להזכיר את "תג המחיר" המקומם שפירסמה ישראל לרצח משפחת פוגל באיתמר: "הם רוצחים ואנחנו בונים." וכמה בונים? – 300 יחידות. וזה במקום אלפי היחידות שהקפאתן (המיותרת) פגה ממילא. לשם מה לקשור שוב את הטרור עם הבנייה היהודית ביו"ש? וזאת, כשבאותם ימים ממש נשלחו פקידי השלטון הישראלי לסייר עם נציגי הרש"פ בקרקעות שבשליטת ישראל בבקעת הירדן, כדי להעבירן להתיישבות ערבית. היכן ההצהרה החגיגית על הירדן כגבול הביטחון של ישראל? או שמא הכוונה היתה ל"ציר פילדלפי" חדש לגבולנו המזרחי? האם כל הדברים האלה הם מעבר לכושר ההבנה של קברניטינו או שהם מתנפצים אל חומה של חוסר אחריות, המסתתרת מאחורי איום ב"צונאמי פוליטי"? ("חדשות בן עזר", 628)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00628.php
והנה דבר נוסף שכתבתי: מבצע "מרכבות פלישתים"
בשעה זו לא ברור מהו המצב בעזה. האם אפשר יהיה לייצב הפסקת אש? אבל הפסקת האש אסור לה שתתבסס על הרתעה הדדית שבה מתגאה החמאס לאחרונה.
מצד שני אל לה לישראל לנסות אפילו למוטט את שלטון החמאס ע"י ניסיון לכבוש את עזה.
יש לפעול רק ע"פ הדוקטרינה הרוסית שבוצעה בסוריה, והיא מערכה מהאוויר.
בשלב הראשון יש להפסיק להפציץ בניינים ריקים ולעבור למבצע "מרכבות פלישתים". יופצצו מהאוויר בשיטתיות כל כלי הרכב של אנשי החמאס. ולאחר מכן מגוריהם.
[אהוד: ויש לבקש סליחה מהרמטכ"ל-לשעבר, איש חיל האוויר, דן חלוץ, שידע זאת כבר במלחמת לבנון השנייה ושיטח בהפצצות מהאוויר את רובע דאחייה של החיזבאללה בביירות. וכאן לא הפסיקו לחרף ולגדף אותו על כך ודרשו פעולה קרקעית!]
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01361.php
לצערי שיעממתי מאד את הקוראים כאשר חזרתי על הדברים עוד ועוד. ואפילו זכיתי ללעג מצידו של החבר יואב ויגודסקי-אהרוני:
יואב אהרוני
לנצח את עזה – יש!!!
חכמי ישראל, ממשלותיה ויועציה, לא מצאו עד כה פתרון איך לנצח את רצועת עזה, והנה מסתבר שיש פתרון שהוא כה פשוט עד שיש להתפלא שעד כה לא עלינו עליו. יתירה מזאת: הפתרון אינו חדש, הגה אותו יוסף דוריאל ז"ל וגם העלה אותו על הכתב, כדוקטרינה, כבר לפני שנים רבות – בחב"ע 628. עתה שב נעמן כהן לחדש אותו ולהזכיר לנו את קיומו כתוכנית מדף שרק מחכה להגשמה. החלק העיקרי מתוך פתרון זה מובא כאן:
דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל: כדי לנצח (ניצחון משמעו הרתעה וסיכול) לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר" גיליון 628):
על כל מקום ממנו נורים רקטה או פצמ"ר, או בלוני תבערה על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים בהתראה של 3 שעות לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". Cordon sanitaire – איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש. כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר כל שטח וכל מנהרה מהם נורית אש.
יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה. (נעמן כהן, חב"ע 1431, 28/3/2019).
יש לי כמה שאלות טכניות:
איני מבין מהי "רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי." אם הכוונה היא לעיגול שהרדיוס שלו הוא 4 ק"מ, מדובר בשטח של כ-50 קמ"ר. האם מר כהן חישב כמה פגזים/פצצות דרושים כדי "לכתוש" שטח כזה, מהי עלותם, והאם ישנה כמות כזאת במחסני צה"ל?
שטח רצועת עזה הוא 365 קמ"ר. יוצא שאחריה שבע "כתישות" כאלה תיגמר לנו הרצועה. מה "נכתוש" אז?
אולי זול יותר "לכתוש" את הרצועה בעזרת דחפוריD9 – בהשוואה להפצצה מהאוויר? האם יהיו לנו דחפורים כאלה שאינם מועסקים באותו זמן בכתישת בג"ץ?
אולי כדאי להתחיל בקטן? למשל בעיגול שהרדיוס שלו הוא 2 ק"מ ולא 4? זה גם יהיה יותר זול לכל "כתישה" וגם יקנה לנו מרווח של 28 "כתישות" עד שרצועת עזה תיגמר לנו.
כיון שיוסף דוריאל ז"ל אינו יכול כבר להבהיר לנו קושיות אלה, הייתי מצפה ממר כהן שיאיר את עינינו.
יואב אהרוני ("חדשות בן עזר", 1432)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01432.php
על כך עניתי לו:
על כתב כמויות ואתון
הניצחון בעזה – עיקרון ולא כתב כמויות
החבר יואב ויגודסקי-אהרוני (מאחר והוא קורא לי "מר", והוא עדיין חבר קיבוץ, אני קורא לו "החבר"), מבקש ממני להכין לו "כתב כמויות" המחשב בדיוק את כמות הפצצות, הפגזים, חומר הנפץ וכו', הנחוצים ליישום דוקטרינת דוריאל ז"ל. ("חדשות בן עזר" גיליון 1432)
מאז הזמן שכתב דוריאל ז"ל את דבריו, שוכללו אמצעי הלחימה. יש היום גם "פצצות חכמות", כך שניתן לחשב כתב כמויות אחר, אבל דרישה זו של החבר ויגודסקי-אהרוני לחישוב "כתב כמויות" שמטרתה ללעוג ולהגחיך אותי ואת דוריאל ז"ל, לא יכולה שלא להזכיר את החישוב המדוקדק של כתב הכמויות שחישבו ודרשו המפאי"ניקים (ביניהם החבר יואב ויגודסקי אהרוני) בזמן הפילוג בקיבוץ המאוחד.
העיקרון היה חלוקה שיוויונית של רכוש הקיבוץ. חישוב כתב הכמויות, הספירה והחלוקה נעשו באופן מדויק ביותר.
בדיר חילקו העובדים "כבשה אחת ל'מאוחד', הכבשה השנייה ל'איחוד'", ברפת – "פרה אחת ל'מאוחד', הפרה השנייה ל'איחוד'," כך גם בלול חילקו את התרנגולות, ובמחסן הבגדים "חולצה אחת ל'מאוחד', החולצה השנייה ל'איחוד'..." – אבל החישוב המדוקדק יצר גם בעיות. בדיר בגבת בנוסף לכבשים היו גם חמור ואתון. המפא"יניקים לא ויתרו, ולקחו את האתון.
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "ומותר האדם מן הבהמה אָיִן." אָיִן – פרשו חכמים –ראשי תיבות: "אדם יש נשמה." לא בטוח.
יום אחד בא החזיר בטרוניה אל החמור: "למה זה כשבני האדם רוצים להשתמש בשמות גנאי הם משתמשים בשמנו?"
"נכון מאוד," השיב לו החמור, "זו באמת חזירות!..."
באותם ימים של פילוג, חי בדיר בגבת חמור אחד. תמיד, משהבחין החמור ברועה הנכנס לדיר ומתקרב אליו, התלהט ופתח בקולות נרגשים. בשל נעירותיו המוזיקליות נתן לו ליטמן, הרועה המסור, את הכינוי: "החזן."
יום אחד הופתעו ליטמן ועמיתו לעבודה בדיר – הרועה והסופר יוסל בירשטיין, כאשר בבוקר חורפי אחד מתח החמור את שריריו, סובב את זנבו, פתח את פיו, אבל קול לא יצא ממנו. זו היתה בבירור מחאת "חמור."
בגבת חילקו כבר הכול. גם את משק החי. תרנגולות, בקר, וצאן. והנה הפרידו גם בין החמור "החזן" לבין האתון "המפא"יניקית" אותה קיבלו חברי "האיחוד". "החזן" מחה על המעשה בשתיקה.
ימים אחדים לאחר הפרֵידה מהאתון, ברח "החזן" מהדיר. ליטמן ידע מיד היכן לחפש. הוא הוביל את יוסל לנקודה החדשה של מתפלגי גבת שמעבר לכביש.
החמור "החזן" עמד שם בחוץ והביט מעל לגדר על האתון שבתוך הסככה. הוא עמד שם כל הלילה בקור העז מתחת לאפס והתקרר. כשהבחין בהם, מתח עצמו, זנבו הקצר החל מסתובב במהירות, פיו נפער כמו פרסה של סוס, ונדמה היה שתצא מתוכו תרועה אדירה. כלום.
שלושתם – ליטמן, יוסל', והחמור, חזרו יחד בשתיקה.
כשחצו את הכביש בחזרה לגבת, שאל יוסל את ליטמן: "כיצד ידעת לאן ברח 'החזן'?"
"ידעתי," השיב לו, "משום ששאלתי את עצמי את השאלה: לו הייתי חמור, לאן הייתי בורח?"
רוצה לומר, בפתרון בעיית עזה לא מספיק כתב כמויות צריך גם שכל ישר. בעצם כאן חישוב כתב הכמויות הוא משני. העיקר הוא העיקרון.
הדרישה של החבר יואב ויגודסקי-אהרוני לחישוב כתב הכמויות, מטרתה היתה להגכיח את עצם הרעיון שניתן לנצח בעזה, כי לדידו אין פתרון צבאי אלא רק מדיני. ומהו הפתרון המדיני? הסכם עם אבא של מאזן. על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית נוסח עזה גם ביהודה ושומרון,
בדבריי הזכרתי את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו: Victoire, C'est La volonté הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח. קיימת בארץ בעייה, בציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד.
חבר ויגודסקי-אהרוני, השאר את חישוב הכמויות לצה"ל, החשוב הוא העיקרון של יוסף דוריאל ז"ל שרק בו היכולת להגיע לניצחון. לפניו כמובן יש לרצות לנצח. בלי רצון אין ניצחון.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01433.php
לסיכום: גם במצב הנוכחי של המלחמה בעזה כל מילה שכתבתי נכונה, ויש לפעול ע"פ דוקטרינת דוריאל כפי שכתבתי. יישומה הנחרץ ללא פשרות יביא גם לחיסול החמאס.
"לא נשאר כלום": המסעדה הוותיקה נהרסה כליל
ביום שבת בערב אזעקה. ירדנו בחדר המדרגות שתי קומות (בבית אין ממ"ד). ממקום קרוב נשמע בום אדיר. חזק בהרבה מרעש מיירטי כיפת ברזל הרגיל. בטלוויזיה לא אמרו דבר. רק למחרת נודע לי שרקטה פגעה לא רחוק ברחוב בן יהודה, והרסה בניין ובו המסעדה היהודית פולנית הוותיקה בשם וינה. (אף פעם לא הבנתי למה קוראים לה וינה ולא ורשה?)
שנים עד הקורונה שבה נהייתי צמחוני, הייתי נהנה לאכול בה. מרק קרעפלאך, געהאקטע לעבער, געפילטע פיש, צ'ולנט, ואוסובוקו.
73 שנה שרדה מסעדת וינה, מסעדה משפחתית לאוכל מזרח אירופי. מלחמות, פיגועים, תקופות מיתון, אינתיפאדה, מבצעים צבאיים וקורונה, היו תקופות קשות מאוד, אבל היא עברה את כולן ושרדה, עד עכשיו: במתקפת הטילים (בשבת) על תל אביב, נפל טיל על בניין המסעדה, והרס אותה כליל.
"אנחנו על הפנים," אמר אייל בן מנחם, הנכד של זוג העולים מפולין שהקימו את המסעדה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. "כל החזית של המסעדה נהרסה לגמרי, לא נשאר כלום. הטיל נפל בקומה העליונה של הבניין וכרגע הוא נחשב לבניין מסוכן ואי אפשר בכלל להיכנס אליו. החשמל במסעדה הלך, האינסטלציה הלכה, המזגנים הלכו. אני עדיין לא יכול לאמוד את הנזק. נתנו לנו ולדיירים בבניין חמש דקות להיכנס בליווי ובפיקוח לקחת כמה דברים, וזהו. המזל הוא שאף אחד לא נפגע, וזה מה שחשוב."
המסעדה נפתחה בתקופה שבה רחוב בן יהודה עוד נקרא שטראסה ומכרו בו מעילי פרווה בכל פינה. סבא וסבתא של בן מנחם היו אלה שהקימו אותה, בתחילה בבוגרשוב פינת הירקון בחצר, אחר כך היא עברה לבן יהודה 48 ואירחה גברות אירופאיות מהודרות עם כפפות לבנות על הידיים וכלבי פודל מטופחים. לפני 23 שנה המסעדה עברה למיקומה הנוכחי, זה שנפגע, כאמור, במתקפת הטילים.
בן מנחם מפעיל את המסעדה בשנים האחרונות יחד עם אשתו מאשה. אין להם טבחים, אין שוטפי כלים וגם אין מלצרים. הוא קם מדי בוקר, הולך לקנות סחורה בשוק, מגיע למסעדה ומבשל עם אשתו. כשמגיע לקוח בן מנחם היה יוצא מהמטבח ומגיש את האוכל שלמד להכין מסבתא. כבר קרוב ל-40 שנה שהוא בין הסירים.
"הייתי ילד, אבל אני זוכר את הגברות עם התסרוקות הגבוהות ואת הגברים המכובדים שהיו מגיעים לאכול במסעדה, לבושים בחליפות גם באמצע אוגוסט. סבתא שלי ידעה תמיד מי יושב איפה וכמה אוכל צריך בדיוק להכין כדי שיספיק לכולם. היום בן יהודה הוא רחוב שאי אפשר להתפרנס ממנו יותר. יש כאן יותר חנויות להשכרה מאשר עסקים פעילים. עברנו כאן המון תקופות קשות," אמר בעבר בן מנחם.
היום נראה שהוא מתגעגע לתקופות הקשות: "שני הצדדים של המשפחה שלי איבדו את כל משפחתם בשואה. לסבתא שלי לא נשאר שום דבר והיא איבדה בשואה גם שלושה ילדים לפני שהתחתנה עם סבא שלי. גדלתי ברחוב הזה, זה היה הרחוב של הפרוונים, היו מגיעים לכאן מכל העולם בשביל לקנות פרוות.
"אחר כך זה הפך לרחוב של משרדי נסיעות. כל מי שרצה לטוס היה צריך להגיע למשרד נסיעות בבן יהודה ולקנות כרטיס, שאותו היו מקבלים רק אחרי שבוע. לא היה אז אינטרנט. אבל משרדי הנסיעות נגמרו, אחר כך התחילה הקורונה, אחרי זה החפירות של הרכבת ועכשיו זה. יש תמונות של כל ההיסטוריה על הקירות, אני אפילו לא יודע אם הן שרדו את הטיל."
חשבת אולי לא לפתוח שוב אחרי שיסדרו פה את כל הבלאגן?
"לא. אני בן 57 ואני גדלתי בין הסירים של סבתא. לפתוח עסק במקום אחר יעלה לי סכומים שאין לי. זו הפרנסה שלי ואני כבר מת לפתוח שוב. כרגע אטמו את הכניסה לבניין ואי אפשר להתקרב, אני מקווה שתוך כמה חודשים בעל הבניין ישפץ ונפתח."
(תיקי גולן ynet)
https://www.ynet.co.il/food/foodnews/article/r1mq3vew6
מאחל לו שיצליח לשרוד כלכלית ולפתוח את המסעדה מחדש.
הפתרון הסופי
"מדען המדינה", פרופסור גמור אמריטוס, אורי יוספזון-בר יוסף מאוניברסיטת חיפה, ערך השוואה בין הפתעת 1973 להפתעת 2023, ולסיכום יש לו גם תובנה שתהווה את "הפתרון הסופי" לבעיית עזה:
"הסכסוך עם הפלסטינים הוא ארוך ומר. הם לא יוותרו על שאיפתם למדינה, ועכשיו אנו מבינים טוב יותר את מחיר המשך הסכסוך. סיום הכיבוש וחלוקת הארץ על בסיס גבולות 1967, תוך כדי שמירה ופיתוח של עוצמת צה"ל ליום פקודה, הוא בסופו של דבר הפתרון."
(אורי יוספזן-בר יוסף, "בין 1973 ל-2023", "אל ארצ'י", 9.10.23)
הבנתם? כמובן שיוספזון-בר יוסף צודק. הקמת מדינת חמאס נוספת ביו"ש תביא לפתרון סופי. פתרון סופי לבעיית היהודים בארץ ישראל.
סילוק לא השעייה
ארבעה סטודנטים ערבים קיבלו מכתב מרקטור אוניברסיטת חיפה פרופ' גור בלינדמן-אלרואי ("היהודים לא חברים שלי") שבו נכתב: "לאור התבטאותך ברשתות החברתיות ותמיכתך במתקפת הטרור על יושבי עוטף עזה ורצח חפים מפשע, הנך מושעה מלימודיך עד לבדיקת הנושא." האוניברסיטה: "מגלים אפס סובלנות"
https://www.colbonews.co.il/academy/157776/
בושה בושה בושה. מה פתאום השעייה? את תומכי האיסלמו-נאציזם יש לסלק מיד מהאוניברסיטה לעזה.
סיפור פשוט (בתגובה לסיפור פשוט של אהוד בן עזר)
אילו בנימין מיליקובסקי-נתניהו, יואב גלנט, והרצל גורדין-הלוי היו רק מקשיבים קצת לאיומי החמאס ועורכים את השמירה על הגדר כיאות תוך תיאום מלא עם חיל האוויר – הכול היה נמנע. לא היה צורך בשום מכה מקדימה כי לא היה במה להכות. אלף חיילי נוחבה של החמאס הסתתרו במנהרות.
אין צורך במודיעין
מקור במודיעין המצרי: ישראל הוזהרה מפני "משהו גדול", אך העדיפה להתמקד בגדה.
הפקיד המצרי אמר לסוכנות אי-פי כי "הזהרנו שהמצב יתפוצץ בקרוב, ובקרוב מאוד, ושהפיצוץ יהיה גדול. אך הם המעיטו בהתרעות האלה." לשכת נתניהו הגיבה: פייק ניוז.
אתר ynet דיווח כי שר המודיעין של מצרים התקשר לנתניהו עשרה ימים לפני מתקפת הפתע כדי להזהירו, אך נתניהו אמר לו כי צה"ל שקוע בהתמודדות עם הטרור בגדה המערבית, וכי השר "נדהם מהאדישות שהפגין נתניהו." גורם מדיני אמר בהתייחס לפרסום, כי לא התקיימה כל שיחה בין ראש הממשלה לשר המודיעין המצרי מאז כניסת נתניהו לתפקיד.
בהודעה נוספת שהעבירה בהמשך לשכת נתניהו נכתב: "הפרסום כאילו ראש הממשלה נתניהו קיבל מסר מקדים ממצרים הוא שקר מוחלט. לא הגיע שום מסר מקדים ממצרים וראש הממשלה לא דיבר ולא נפגש עם ראש המודיעין המצרי מאז הקמת הממשלה – לא בעקיפין ולא במישרין. מדובר בפייק ניוז מוחלט."
("מקור במודיעין המצרי: ישראל הוזהרה מפני "משהו גדול", אך העדיפה להתמקד בגדה", "אל ארצ'י", 9.10.23)
הסיפור נראה תעמולה פוליטית, אבל לאמיתו של דבר, לא היה כלל צורך בהתרעה מודיענית. החמאס הכריז שהוא עומד לכבוש ישובים ישראלים, ורק צריך היה להיערך בהתאם.
על תפקיד מצרים
יש לחקור טוב טוב את תפקיד מצרים. האם מצרים עשתה בשנית תרגיל הסחה כאשר שכנעה את ישראל כי הכנסת כסף קטארי לעזה וקבלת עובדים ממנה תביא שקט, בשעה שידעה את האמת. ובכלל הרי לא סביר שהחמאס היה מצליח לבנות תשתית טכנולוגית כל כך מפותחת של רקטות ללא עזרת מצרים.
איסלמו-נאציזם בריש גלי
קשה לי להבין את המופתעים מגילויי האכזריות האיסלמו-נאצית של החמאס. הרי בניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכניתם להשמדת היהודים – הערבים-המוסלמים (הן החמאס והן אש"פ) מכריזים על כך בגלוי בריש גלי:
אמנת החמאס (1988) (סעיף 7) קובעת שע"פ דברי מוחמד, והאיסלם, יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את כל היהודים כתנאי לגאולה.
על זה חוזר גם המופתי של אש"פ מוחמד חוסיין ומכריז, כי בהתאם לדברי מוחמד יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
שנים רבות אני מפרסם זאת ומחפש ערבי-מוסלמי אחד שרואה בדברי מוחמד אלו גזענות ולא מופת מוסרי, ולמרבה הצער טרם נמצא כזה. דוד אמיתי מגבעת חביבה לא הצליח למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען בין ערביי הדו קיום של גבעת חביבה. אז מה ההפתעה?
(אם אתם מכירים ערבי-מוסלמי שאינו גזען אנא הציגוהו).
זהירות גננת איסלמו-נאצית
בית משפט השלום בפתח תקווה האריך בשלושה ימים את מעצרה של היא חאג' יחיא (23) מטייבה, גננת בגן בהוד השרון, שפירסמה בפייסבוק פוסט תמיכה בחמאס.
לאחר מתקפת הפתע של חמאס בשבת, חאג' יחיא כתבה ברשת החברתית: "אין דבר יפה יותר מלהתעורר לחדשות על ניצחונות ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה – וסצנות אימה של הציונים נבהלים והטילים נופלים על ראשם. הו אלוהים, תן ניצחון למשרתים שלך בעזה, פלסטין וכולם תמכו בדגל שלכם ועזרו להם נגד אויבי הדת."
העבירות המיוחסות לה הן פרסום קריאה למעשה אלימות, הסתה למרד, הסתה לגזענות ופרסום דברי שבח שיש בהם להביא לטרור. נציג המשטרה יניב הינדי טען בדיון כי החשודה מודה בביצוע העבירה, טוענת שעשתה טעות, שמחקה את הפוסט ושהיא גננת האוהבת ילדים. עורך דינה של חאג' יחיא טען שמרשתו מודה בטעות שלה, שהיא לקחה אחריות ואין לה עבר פלילי. הוא ביקש לשחררה בתנאים מגבילים, אך השופט רפי ארניה קבע כי מדובר במעשה חמור ביותר בשעה קשה של המדינה והורה כאמור על הארכת מעצרה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=815175&forum=scoops1
גננת אוהבת ילדים כמוה מהווה רק סכנה לילדים לאחר שהיללה את רצח הילדים התינוקות וכריתת ראשם שביצעו "גיבוריה" הנאצים אנשי החמאס. זה מסוכן לקבל לעבודה ערביה-מוסלמית לפני שמבררים אם היא רואה בדברי מוחמד הקוראים לרצח יהודים גזענות שהיא מגנה.
חקלאים שעבדו בצמוד לגדר המערכת במשך שנים
פרצו את הגדרות בשביל חמאס
מסתבר שלפי אחת התצפיתניות שהיו במשמרת בעוטף בזמן הפריצה. חקלאים שעבדו בצמוד לגדר המערכת במשך שנים פרצו את הגדרות בשביל חמאס.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=815036&forum=scoops1
מסקנה יש ליצור איזור חייץ גדול עם עזה ממוקש כולו. בנוסף לא מובן למה לא היתה תעלה למניעת פריצות של רכב. יש גם לבדוק אם היה שיתוף פעולה של ערביי הפזורה במסירת מידע על מסיבת הטבע.
פדיון שבויים
אם אכן החמאס הציע חילופי אסירות ואסירים צעירים בחטופים הנשים והילדים, יש בהחלט להיענות זאת בחיוב ובתנאי שכל המשוחררים יועברו לעזה. או אז יטופלו בידי צה"ל.
אין בזה סיכון ויש בזה סיכוי להצלת הנשים והילדים.
מצפון תיפתח הרעה?
ד'ו אלפקאר גדל בארגון חיזבאללה וכבש בקסמו את מפקד כוח קודס האיראני שחוסל. הוא עומד בראשות "דיביזית חוסיין" והפך למנהיגם של אלפי לוחמים. באמ"ן מעריכים כי לא רחוק היום שהדיביזה, שמוכוונת על ידי איראן ונסראללה, תפעל מול ישראל: "הם על הכוונת."
מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני נחת בקיץ 2016 בדמשק ונפגש עם נשיא סוריה בשאר אסד כדי לקדם פעולות נוספות של "גיס 18000" (גיס לבנון-סוריה) בפיקודו של חסן מהדווי האיראני.
ד'ו אלפקאר, יליד לבנון ובן הכפר השיעי ח'נאוויה בדרום לבנון, התגייס בראשית שנות האלפיים כפעיל הזרוע הצבאית של חיזבאללה, עבר הכשרה בתחום ההנדסה והחבלה, ומהר מאוד טיפס בסולם התפקידים והדרגות כי הוכיח מנהיגות ויצירתיות. אחרי מלחמת לבנון השנייה הוא מונה לפקד על כוחות ההנדסה ביחידת "עזיז", שאחראית על מרחב גיאוגרפי בצפון לבנון ודרגתו הייתה מקבילה לאלוף משנה ועם תחילת מלחמת האזרחים נשלח לסייע למשטר אסד על אדמת סוריה במלחמה עקובה מדם.
בשנת 2021 חיסלה ארה"ב את סולימאני בעיראק, אך רעיון הדיביזיה בסוריה לא גווע אלא התעצם תחת פיקודו של ד'ו אלפקאר, באישור נסראללה ובמימון מלא של איראן. הבחירה של סולימאני בד'ו אלפקאר הכריזמטי הצדיקה את עצמה .
סולימאני שלט בכל צעד של הדיביזיה עד לחיסול שלו בשנת 2021, אך מאז המציאות השתנתה. מעמדו של ד'ו אלפקאר עלה והוא החל לפתח מידה של עצמאות. כוחו של נסראללה עלה, גם ביטחונו האישי לקבל החלטות אמיצות, בעיקר כי הפך להיות היועץ הבכיר של האיראנים לענייני האזור.
כיום מונה דיביזית חוסיין 6,000 פעילים מלאומים שונים, רובם שיעים, מניגריה, מאלי, ניז'ר, לבנון ואפגניסטן שגויסו, אומנו והוכשרו למלחמת דת בתמורה למשכורת של מאות דולרים מדי חודש ואמצעי לחימה חדשים ומתקדמים. הם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: כוח לוחם נייד לקרבות אש על גבי טנדרים המונה 5,000 לוחמים. מעת לעת הם יוצאים לחופשה במדינות המוצא שלהם וחוזרים לסוריה להילחם בעיקר בתדמור, בשטחים בין חלב לחומס, אבו כאמל ומשולש טאנף ובגבול הטורקי. הם אלו שמנהלים את הירי מנגד וקרבות פנים מול פנים עם ארגוני הג'יהאד העולמי וכיסי ההתנגדות המקומיים למשטר אסד שנותרו בערים השונות.
הכוח השני כולל 1,000 לבנונים שמפעילים את האמל"ח האסטרטגי: כלי טיס לא מאוישים, טילי קרקע-קרקע וטילי קרקע-אוויר תוצרת איראן. "מדובר בכאלף לוחמים מאוד מאוד מיומנים, שמפעילים מערכות ניידות שהשילוב ביניהן הופך את דיביזית חוסיין לסמי-צבא."
עד כה הדיביזיה פעלה בכמה הזדמנויות נגד ישראל. בינואר 2019 ביצעו לוחמיה ירי טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל. בתגובה תקף צה"ל יעדים מגוונים בשטח הסורי. חמישה חודשים מאוחר יותר הובילו לוחמי הדיביזה ירי רקטי לישראל ובתגובה הותקף שדה התעופה T4, ששימש את איראן להעברות אמל"ח. באוגוסט באותה שנה סיכלה ישראל ניסיון שיגור של ארבעה כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"מים) נושאי נפץ לעבר ישראל במרחב עקרבא טרם שיגור. אירוע נוסף התרחש באוקטובר 2021, אז שיגרו לוחמי הדיביזה כטמ"מים נושאי חומר נפץ לעבר בסיס אמריקני במרחב אל תנף. לאחר האירוע, מפקד גיס סוריה בכוח קודס דאז ג'ראר ע'פארי, שהוביל את המתקפה, הועבר מתפקידו. האירוע האחרון הידוע התרחש רק לפני חצי שנה, אז שוגרו רקטות מסוג אוראגן לעבר בסיס קוניקור האמריקני במרחב דיר א-זור בסוריה כחלק מחילופי המהלומות בין כוח קודס לאמריקנים.
לדברי הגורמים באמ"ן, הפעלת הכוח של 1,000 מומחי הנשק האסטרטגי של דיביזית חוסיין נעשית בכובד ראש כדי לא לחשוף אותה לעיני המודיעין הישראלי, ובהתאם משקיעים הפעילים את מרביתם זמנם באחסון, תחזוקה והסתרה של כלל המערכות הניידות. סרן ר' סיכם את התרחיש העתידי האפשרי. "בצבא הסורי יודעים שלדיביזיה יש אמל"ח. הם שמים את האמצעים בשכונות מגורים ומגרשי כדורגל. יש טילי קרקע-קרקע וכלי טיס בלתי מאוישים מוכנים לשימוש מול ישראל ומול כוחות הקואליציה. הם על הכוונת של מדינת ישראל. לא כדאי להם אפילו להתחיל לאסוף מודיעין."
(אמיר בוטבוט, "המערכה הבאה מצפון: זהו צבא הצללים האיראני בסוריה", וואלה 16.7.23).
https://news.walla.co.il/item/3609685
אם החיזבאללה לא יורתע גם הכוח הזה יצטרף למערכה.
בחזרה לימי ברית המועצות מוסקבה הסירה את המסיכות
מאז מתקפת הטרור האיומה, רוסיה לא הביעה הזדהות עם ישראל, לא הבהירה כי זכותה להגן על עצמה, וגם לא גינתה את חמאס. המדיניות הרשמית היא ניטרליות, אך הקו הדומיננטי הוא בכלל האשמת ארה"ב בהסלמה. כך מנצלת מוסקבה את זוועות חמאס כדי לשקם את מעמדה כמעצמה אנטי-מערבית ומפנה כתף קרה לישראל. על הדרך היא גם בונה על כך שנשק שיופנה לישראל, ייגרע מאוקראינה
דמיטרי מדבדב, בעבר נשיא רוסיה והיום המזכיר הראשון של המועצה לביטחון לאומי, מצא את האשם באירועים: ארה"ב. "תחילת הקרבות בין חמאס לישראל," כך במקור, "במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים היתה צפויה. הסכסוך נמשך עשורים, וארה"ב היא שחקן מפתח שם."
שר החוץ (האנטישמי נ.כ.) לברוב אמנם הביע "דאגה עמוקה ממותם של מאות ישראלים ופלשתינים" וקבע כי "לקיחת נשים וילדים כבני ערובה בידי שני הצדדים (!) אינה מתקבלת על הדעת," אבל בה בשעה האשים את ארה"ב בהתחמקות מהקמת המדינה הפלשתינית ובפגיעה במאמצים לפתור את בעיית ישראל ועזה.
הפעם לא ידוע על תמיכה בנשק (רוסיה עצמה זקוקה לתרומות מצפון קוריאה), אבל הברית ההדוקה עם איראן והשפה הלכאורה-ניטרלית ביחס למתקפה מספקות מטריית לגיטימציה לפעילות חמאס. גם שני הביקורים של ראשיו במוסקבה בשנה האחרונה לא הזיקו ללגיטימציה של ארגון הטרור.
רוסיה מייצרת כיסי אי-יציבות כדי לקדם את האינטרסים שלה. הפעם האינטרס נראה ברור בעליל: הסטה של תשומת לב מזירת אוקראינה, וחשוב מכך – של אספקת נשק לישראל במקרה של הסלמה. כי אם האמל"ח יידרש כאן, לאן הוא לא יישלח? נכון מאוד, לקייב. הנה, אפילו לברוב עצמו מצוטט בסוכנות הידיעות הרוסית הרשמית טאס"ס: "אם בשדה המערכה באוקראינה יהיה פחות נשק מערבי, היעדים של רוסיה יושגו מהר יותר."
בין שרצתה ישראל בכך ובין אם לאו, לבסוף היא מוצאת את עצמה בסירה אחת עם אוקראינה. נכון, רוסיה לא תקפה את ישראל במישרין, אבל לגמרי לא במקרה היא לא נמצאת ברשימת 82 המדינות שגינו את חמאס. פוטין ביקש להשיב את בריה"מ.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/14690996
דבר אחד בכל זאת השתנה. אין כבר יותר בארץ ישראלים ממפ"ם הרואים בה את "המולדת השנייה".
נעמן כהן
* * *
הספד על רועי רוטברג שנרצח ב-1956 בנחל עוז
"אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סינוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. אל נא נטיח היום האשמות על רוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה עלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנחנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם.
"לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל-עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת?
"הן אנו יודעים, כי על-מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים. דור התנחלות אנו, ובלי קובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר-תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלים [הכוונה להאמרשלד ומשקיפי האו"ם], הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על שאלף נדרנו, כי דמנו לא יוגר לשווא, ואתמול שוב נפתינו, האזנו [לאותם שגרירים] והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תיחלש ידנו. זו גזירת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.
"רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל-אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור שבליבו עיוור את עיניו, ולא ראה את ברק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו, ויכלו לו."
* * *
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),
שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר
בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!]
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".
* * *
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2167 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).
* * *
מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).
* * *
אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,086 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-102 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-75 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-47 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-51 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,646 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,252 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח
ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.
קובץ: זרח ברנט1
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי
*
נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה
*
"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן
יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-17 2022-2023.
עד כה נשלחו קבצים ל-2298 מנמעני המכתב העיתי
*
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר
לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
*
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
*
*
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל