פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1913

היום התשעים למלחמת "חרבות ברזל" מול החמאס,

החיזבאללה, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2180 נמענים

[שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"ג בטבת תשפ"ד. 4.1.2024

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: מִלִּים כְּצִפֳּרִים: אַהֲבָה. // יוסי אחימאיר: לבבות רועדים בבית. // איליה בר זאב: האם זה טוב ליהודים? // אנדד אלדן: (קיבוץ  בארי –עוטף עזה) בַּחֲצוֹת חָצוּ בִּי. // אורי הייטנר: צרור הערות ‏3.1.24. // פרופ' אשר מעוז: מלחמה כתירוץ. // עדינה בר-אל: על הספר "חנות הספרים האחרונה בלונדון" מאת מדלן מרטין. // משה גרנות: ההצגה "אני סבתא שלך" –   הנאה נטו. // אהוד בן עזר: ידידי יצחק אורפז. [המשך]. // "מסעותיי עם נשים", מאמרים ותגובות. בֶּנְדָלֶה: הִדבקת שני דברים מאוד שונים. // אהוד בן עזר: רֶלִי הדברן. // מנחם רהט: קיוסק באוטוסטרדה. // נעמן כהן: אסור לזלזל באוייב. הפיליסטיניזם התמוה של ד"ר עזריאל גוֹטהֶלף קרליבך. // אהוד בן עזר: "מפקד הצבא". דף מהיומן, ואני סטודנט בן עשרים ושלוש. לפני 64 שנים. // שָׁאהִיד אִל-אַטְפָל. שיר חדש מאת המשוררת הפלסטינית מָשְׂע'וּלָה אִל-גָ'מִילָה. מערבית: המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

מִלִּים כְּצִפֳּרִים

אַהֲבָה

הוּא יֶשְׁנוֹ  –

כִּי הוּא הָיָה.

הוּא מַזְלִיף

בָּשְׂמֵי-שָׁמַיִם

בְּשַׂעֲרוֹתַי הַלְּבָנוֹת,

הוּא גּוֹלֵשׁ עַל כְּתֵפַי,

הוּא חוֹשֵׂף

גֻּלַּת אוֹרָה יְקָרָה  –

חֶסֶד מָתוֹק-חָרִיף

נֵתַח-נְצָחִים רָחוֹק.

הוּא מִתְנוֹצֵץ בְּעֵינַי,

הוּא מַרְעִיף נְעוּרִים

לַגּוּף הַמִּסְכֵּן

הַזּוֹקֵף עַצְמוֹ

וְצוֹעֵד אַט  –

הַמָּוְתָה.

לֹא עֵת דּוֹדִים לָנוּ

וְלִקְרַאת עֶרֶב  –

הוּא זְקָנוֹ לֹא יַעֲשֶׂה,

כִּי עָלוּ עֲשָׂבִים, וַעֲשָׂבִים

בְּלֶחְיוֹ הַיָּפָה.

רַק שֶׁלֶג שְׂעָרִי  –

לוֹ יִרְמֹז מִמֶּרְחַקִּים:

בּוֹא אָבוֹא לַפְּגִישָׁה...

בַּשִּׁמְלָה אֲשֶׁר אָהֵב  –

וְהוּא אֶת פָּנָיו

בִּשְׂעָרִי יָלִיט:

רֵיחַ טוֹב שֶׁל אִשָּׁה

מִשְּׁעָרֵךְ נוֹדֵף...

1963

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

יוסי אחימאיר

לבבות רועדים בבית

אשת השנה שלי היא אישה בת 50, שבנה משרת בעזה מאז תחילת המלחמה ובתה התיכוניסטית נענתה לצו התייצבות ראשון בלשכת הגיוס. לכאורה, חייה מתנהלים כרגיל. ניהול הבית, עבודה חינוכית באזור, סיוע לקהילה הקשישה, דאגה להוריה המבוגרים, טיול עם הכלבה. כך לפחות עד לאותה שבת ארורה, השבעה באוקטובר.

באחת עולמה התהפך עליה. מחיים שלווים – לימים אפופי דאגה וחרדה. מהתרגשות לפני שנה – למראה הבן המתגייס לטירונות – למחשבה יומיומית שאינה נותנת מנוח, על הלחימה שלפתע נקלע אליה. מזה שלושה חודשים השינה אינה שינה, צמאה לכל הודעת ואטסאפ. "הפלוגה בסדר, מצב הרוח טוב."

מפלס הדאגה גבר כאשר הגיעה הבשורה המרה אל בית השכנים, לחברתה הטובה. בנה הקצין נפל בלחימה. מאז אותה ידיעה קשה, אשת השנה שלי ובעלה מלווים את המשפחה השכולה, מייחלים לשלום כל הלוחמים.

אשת השנה שלי כמובן איננה יחידה. כמותה גם באלפי בתים ברחבי הארץ שרויים אימהות ואבות, סבים וסבות, ילדים, קרובים וחברים, בחרדה מתמדת. אצל כולם רוטטים הלבבות בדאגה לשלום יקיריהם, הבנים הלוחמים.

לא רק דאגה. גם גאווה. הבנה שהמלחמה צודקת, שכולם צריכים לתרום את חלקם. כך היה במלחמות העבר וכך במלחמת חרבות ברזל (שם זמני), שסופה אינו ידוע. אפילו הקשה שבהן, מלחמת יום הכיפורים, התארכה לכדי 21 יום בלבד, הגם שגבתה חייהם של כ-2,800 לוחמים, חיילים ומפקדים, מטוראי ועד אלוף. עד השבעה באוקטובר נחשבה זו למלחמה בה"א הידיעה. "המלחמה" – זה השם שניתן לספר אלבומי, שראה אור במלאת יובל שנים לפריצתה, זמן קצר לפני השבעה באוקטובר, ונעלם מן המדפים.

המלחמה הנוכחית נכנסת ל-2024. מיספר החללים מקרב הלוחמים כבר מעל 500. אלפי פצועים. כל בוקר אנחנו נבעתים למשמע הודעה על שמות נוספים ברשימת היגון המתארכת. הלב נתון למשפחות שהבשורה התדפקה על דלתותיהן. הולכים להלוויות, ל"שבעה", גם אצל משפחות שאינן מוכרות, ותמיד המחשבה נתונה לבן הפרטי, האחד והיחיד.

היכן הוא עכשיו? האם הוא נזהר? מה מצב רוחו? יש מספיק אוכל? לא קר? – מנקרות המחשבות בראשה של אשת השנה שלי.

רגעי נחת ורוגע היו לבני המשפחה בסופשבוע אחד של התרעננות. אחרי חודשיים ברצועה, סוף-סוף הילד בבית. אפשר למששו, לחבקו, לנשקו. מפגשים מרגשים עם ההורים, עם האחות, עם החברה החיילת, ועם המוני החברים. רובם בעצמם חיילים. כמה התבגר. גבר שבגברים. נינוח. ספון הרהורים. מבין את מהות השליחות הצבאית-ציונית רבת הסיכונים. לא מתייהר. ממעט לספר. כדי לא להכביד עליו, ממעטים לשאול. אולי האם, אולי האב, שמעו יותר בארבע עיניים. מרביץ שינה, טורף אוכל ביתי, חש שיש לו גב תומך-אוהב.

עברו שבועות מאז אותו סופ"ש מרנין. שוב הוא עמוק בעזה. שוב אשת השנה שלי אפופת סרעפים נוגים על בנה בכורה. מייחלת להתרעננות הבאה. אולי אף יותר ממנו. שהרי לו יש משפחה נוספת. הוא אחד מחבורת לוחמים, שיחדיו מעבירים את הזמן בלחימה נועזת, מפתחים הווי מחלקתי, כמו אחים.

בעורף תמיד דואגים יותר מאשר בחזית. בעיקר מחוסר ידיעה על היקרים להם. מנגד – ניר דבורי מספק מידע שוטף על התקדמות הלחימה מצד אחד, ועל המחיר הכבד בחללים ופצועים מצד שני.

הרצון בניצחון – והוא בוא יבוא – מתנגש עם הכמיהה לסיום המלחמה מהר ככל האפשר. לשיבה לימים רגילים, שקטים, להמשך החיים השלווים. בינתיים אומה נאבקת על קיומה, עם נלחם על ביטחונו, צבא מכה באוייב שפורץ מכל גבול.

אומה וצבא אינם מושגים ערטילאיים. הם מורכבים מאלפי לובשי מדי קרב, שמהווים יחדיו את המענה המוחץ לאויבים הברבריים. ביניהם גם הבן של אשת השנה שלנו. לבטח נתונה מחשבתה לכולם, אבל במיוחד לילד האהוב כל כך, שדוהר על "פומה", יורה במקלע, מחסל מחבלים, מפוצץ בתים.

איזו השראה מעניקים לנו לוחמי צה"ל. איזו דבקות במשימה. אחדות ורעות. איזו הכרה בצדקת הלחימה והנכונות להקרבה. עוד יסופרו סיפורי כולם, סיפורי גבורה שייאספו אל ספר הגבורות של העם היהודי לדורותיו ושותפיו הלא-יהודים, אחים לנשק (בלי מרכאות פוליטיות) ולדרך.

בינתיים, בעוד המלחמה העזה בעיצומה, אי אפשר להעלים את הדאגה. אלה ימים קשים לאשת השנה שלנו, ואין לנו אלא לעודד אותה, לאמץ אותה אל ליבנו. 

אשת השנה שלי היא אימא אחת לבן אחד, לוחם אחד. והיא איננה יחידה. לא בתרומתה, לא בדאגתה. כל אלפי האימהות, שיקיריהן, מי בסדיר, מי בקבע ומי במילואים, מגוייסים להכות באויב – הן נשות השנה שלי, של כולנו. נושאות תפילה בלב לשוב כל הבנים והבנות הביתה – בשלום.

יוסי אחימאיר

אהוד: שלא כמנהגי, לא ציינתי השנה שום ברכה לשנה האזרחית החדשה. בדרך-כלל הייתי כותב באירוניה: "שלא תהיה גרועה מקודמתה" – אבל השנה זה לא הולך. צריך לקוות שתהיה זו שנה הרבה-הרבה יותר טובה!

* * *

איליה בר זאב

האם זה טוב ליהודים?

הִתְעוֹרַרְתִּי לִפְנֵי חֲצוֹת, אִיֵּי סָמוֹאָה הֵזִיזוּ עַצְמָם

מִקַּו הַתַּאֲרִיךְ הַבֵּין-לְאֻמִּי.

קַמְתִּי בְּבֹקֶר קַר אֶל "אָבִיב" בַּחֹרֶף,

לִרְאוֹת בְּנֵי אָדָם טוֹבְחִים

זֶה בָּזֶה.

"הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת" [1] –

בְּנֵי מְסִבָּה נִקְטַלִים, אֶבֶן

מִיַּד תִּזְעַק.

בְּנֵי-אָדָם לֹא יִזְכּוּ לַחְמֹק מִמַּגֵּפַת הָרֶצַח,

כִּי בְּנֵי-מָוֶת הֵם.

לַהֲקוֹת עַכְבְּרוֹשִׁים בִּמְנוּסת חֶרֶב-הַפּוֹלָנִים צוֹהֲלִים

וְכָךְ שְׁאָר הָעוֹלָם הַנָּאוֹר...

"הוֹי מָוֶת מַר, לָרַחֲמִים אוֹיֵב,עִלָּה לְכָל כְּאֵב,

שׁוֹפֵט אַכְזָר וְאֵין אוֹתְךָ שׁוֹפֵט" [2]

בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֵין כָּל חָדָשׁ. לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה,

בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִסְתַּתֵּר יָרֵחַ חִוֵּר.

מִשָּׁם יָצְאוּ פַּעַם ל"ה בַּחוּרִים.

1. ירמיה כ"ח  ט"ז.

2 . דאנטי אליגיירי, "החיים החדשים". תרגום עמנואל אולסבנגר, "ספרי תרשיש", תש"ח.

נוסח ראשון – "טיסה נגד השעון", "קשב לשירה" 2012. כאן – נוסח מחודש.

* * *

אנדד אלדן

(קיבוץ  בארי – עוטף עזה)

בַּחֲצוֹת חָצוּ בִּי

בַּחֲצוֹת חָצוּ בִּי בְּחִצֵּיהֶם צְבָא הַצַּיָּדִים

מִצִּיּוּרֵי הַמְּצוּדוֹת חֲפָצִים לִמְצֹא וְחֶפְצִי בָּא בְּעֶצֶב עָמֹק

בַּבֹּקֶר בִּקֵּר בֵּין הַמְּצוֹקִים מֵעַל הָעֵמֶק הַנָּמוֹג

מְכֻרְבָּל בְּלִכְלוּךְ גֶּחָלִים בַּחוֹל זָחַל חֲלוֹם חוֹלֶה

לְתַבְשִׁילֵי הָאֹכֶל בְּחֶבְרַת הַיְלָדִים

מַסַּע הַסֵּבֶל הַסָּפוּג קְסָמָיו שִׁחְרוּר הַשָּׁרָשִׁים

לְהִשָּׁלַח חָפְשִׁי חֲצוּפִים לָצֵאת לִצְמֹחַ בַּחֲפִירוֹת

וְלִפְרֹחַ בִּפְרִי, עֲפַר רֶצֶף תַּגְלִיּוֹת גַּל בֵּין גַּלֵּי

גִּלְיוֹנוֹת וְהִתְגַּלּוּת עַצְמִית בֵּין עֲצָמוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ

צִיּוּן לְאֶצְבָּעוֹת צְמֵאוֹת לְעַצֵּב וּלְמַצּוֹת

צוּר כְּפֶסֶל שֶׁסִּלְסְלָה הַסְּעָרָה תַּלְתַּלָּיו צֵל נָפַל בְּלָטְפוֹ

עַלְעַלַּי, כָּלָה לַיִל מְלַחֵשׁ כֶּפֶל לְבָנָה

וּבַצָּהֳרַיִם חוֹצֶה בֵּין עֲצַבַּי מִתְרוֹצֵץ

בֵּין עֲצֵי צְלָלִים לִמְצֹא רֹאשׁ חֵץ

פורסם בספרו "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה",  הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006.

קיבלתי את ספרו כשי ב-2008 בביקור בקיבוץ בארי.

איליה בר זאב

* * *

אהוד, ומשתתף נוסף: היש דבר מקומם יותר מכך

ששופטי בית המשפט העליון המכובדים

ממשיכים בכלל לעסוק בבג"צים נגד חוקי יסוד של הכנסת?

יש ויש!

לקבל החלטה על חודו של קול –

ולפרסמה ממש מיידית אחרי הודעת "הותר לפירסום"!

בעיצומה של המלחמה ההולכת ומתרחבת לרב-זירתית

ומאיימת גם על שלומם של יהודים בארצות הגולה,

מלחמה שהיא לא פחות גורלית ממלחמת העצמאות,

מלחמה שבה ישראל מקיזה את דמם של טובי בניה

שהבינו לפתע פתאום שהעורף בעצם לא תמיד

חושב בחרדה עליהם

 הנלחמים בחירוף נפשם על המדינה

כשהיא מוקפת אויבים קשים, רבי עוצמה וחורשי רעה שטנית,

מלחמה אשר במהלכה

משותקים חלקים חיוניים רבים של המדינה ואזרחיה?

שופטי בית המשפט העליון המכובדים –

אתם לא מתביישים?

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות ‏3.1.24

* לאן הולכים מכאן? – התגובות לפסק הדין כל כך צפויות וכל כך 6 באוקטובר.

מתנגדי החוק חשים שמטרתם הושגה, החוק נפל, הכול טוב. תומכי החוק מדברים על חקיקת נגד והחזרת כל הטירלול שלהם, שהמיט עלינו אסונות כאלה.

התנגדתי בתוקף לחוק. התנגדתי בתוקף להתערבות בג"ץ. השאלה המעניינת אותי היא לאן הולכים מכאן.

במו"מ בבית הנשיא ובקבוצות שניסחו פשרה, הגיעו להסכמות בסעיף זה. עיקרי ההסכמות הם שיש עילת סבירות, כמו בכל הדמוקרטיות בעולם, אך החלטות העסקות במדיניות אינן ניתנות לשיפוט בעילת הסבירות.

אחרי המלחמה, יש לחוקק בהסכמה רחבה חוק ברוח זו ולהתקדם משם לחוק יסוד חקיקה בהסכמה רחבה.

לא לשמר את הקיים על הבעיות האמיתיות שדורשות פתרון. לא לדבוק במהפכה המשטרית שהיא התנקשות בדמוקרטיה. רפורמה משפטית קונסטרוקטיבית ומאוזנת בהסכמה רחבה. זה מה שנחוץ היום למדינה.

* בעד בג"ץ – אני בעד בג"ץ. אני תומך בעמדת 7 מתוך 15 השופטים.

* לא גילתה אחריות לאומית – פסיקת בג"ץ התחלקה לשניים. הפסיקה בדבר זכותו של בג"ץ להתערב בחוקי יסוד, התקבלה ברוב של 12:3. הפסיקה בדבר עילת הסבירות התקבלה ברוב של 8:7.

בהצבעה העקרונית, על זכות ההתערבות, אני מצדד בעמדת הרוב. בהצבעה הספציפית על עילת הסבירות, אני מצדד בעמדת המיעוט. אני עם ארבעת השופטים התומכים בזכות ההתערבות ומתנגדים להתערבות במקרה הזה.

נכון שבג"ץ יוכל להתערב בחקיקת חוקי יסוד, אבל זה נשק יום הדין למקרה קיצוני שבו הכנסת תפגע בעליל ובאופן קיצוני במהותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. למשל, אם היא תחליט בחוק יסוד לבטל את הבחירות ולהאריך את כהונתה בארבע שנים נוספות. או אם היא תחליט לשלול את זכות הבחירה מן המתנחלים, בטענה שאינם חיים במדינת ישראל הריבונית. או לשלול את זכות הבחירה מהערבים, בטענה שזו מדינה רק של היהודים. או לבטל את חוק השבות. חשוב שיהיה לבית המשפט העליון כוח לבטל חוקים כאלה, גם אם הם מוגדרים כחוקי יסוד.

הדוגמאות שנתתי הן רף החקיקה המחייב התערבות בחוקי יסוד. ודאי שביטול עילת הסבירות, אף שהוא חוק רע, הפותח פתח לשחיתות, אינו מתקרב לרף הזה. ולכן, לא היה מקום לבטל אותו.

בוודאי שלא היה מקום לבטל אותו ברוב דחוק של 8:7. ניתן היה לצפות מאסתר חיות ושותפיה לדעה, בראותם עד כמה הרוב דחוק, לא להתעקש על הפסילה ולנסות לגבש פשרה, כמו החזרת הנושא לכנסת כדי שתרכך את החוק.

למרבה הצער, אסתר חיות נהגה כמו לוין ורוטמן – הליכה עיוורת עם הראש בקיר, כי הרוב איתה. היא לא נהגה באחריות. היא נהגה בדרך של "ייקוב הדין את ההר," ולא בראיה לאומית כוללת. יש לחתור לרפורמה מאוזנת וקונסטרוקטיבית בהסכמה לאומית רחבה. זה אפשרי.

* אויבי הדמוקרטיה – הח"כהניסט צביקה פוגל הציג את סדר הטיפול באויבים: חמאס, חיזבאללה, בג"ץ.

סביר להניח שהסדר הוא רק כרונולוגי, לאו דווקא מדרג החשיבות.

זה לא צריך להפתיע. הכנופייה הכהניסטית, כמו כל ארגון פשיסטי בהיסטוריה, רואה במדינת החוק ובמערכת המשפט – אוייב, שיש לחסל אותו. הכנופייה הכהניסטית, כמו כל ארגון פשיסטי בהיסטוריה, רואה בדמוקרטיה אוייב, שיש לחסל אותו.

הגיעה השעה שהדמוקרטיה הישראלית תפסיק להכיל את הפשיזם הכהניסטי. יש להוציא את הכהניסטים אל מחוץ לחוק. האמת היא שהם כבר הוצאו, אבל האידיוטים השימושיים שלהם בבג"ץ, בניגוד לחוק, איפשרו להם שוב ושוב להתמודד לכנסת.

עלינו לחסל את הכהניזם, ולא – הכהניזם יחסל אותנו.

* פופוליזם לשמו – הנחייתו הבלתי חוקית של ראש הכנופייה להרעיב את המחבלים הכלואים בישראל היא פופוליזם לשמו.

הוא יודע שאף אחד לא יעז לבקר אותו כי אז יוקע כ"מגן המחבלים". הוא יודע שאם שב"ס ידבק בחוק ולא בהנחייתו הבלתי חוקית, הוא יוכל להשתלח בהם ולצבור נקודות. הוא יודע שאם תהיינה עתירות לבג"ץ על ההוראה הבלתי חוקית ובג"ץ יקבל את העתירה, הוא בכלל יעשה קמפיין נבזי של בג"ץ הבוגדני שמסייע לאוייב בשעת מלחמה. כלומר, בהנחייתו הפופוליסטית הוא ירוויח מכל תרחיש.

התירוץ הפופוליסטי שלו, הוא שבשעה שחמאס מרעיב את חטופינו... הרי זו בדיוק הבעיה – ראש הכנופייה מנסה לעשות חמאסיזציה של ישראל. אם נלך לשיטתו, צריך לשלוח את החיילים לאנוס נשים פלשתינאית, כי לא יעלה על הדעת ששעה שהם אונסים את נשותינו אנחנו נכבד את נשותיהם.

צריך לבעוט את ראש הכנופיה מהחיים הפוליטיים.

ההחלטה האקטיביסטית ההזויה ביותר שקיבל בג"ץ אי פעם, בניגוד לחוק מפורש, הוא האישור לכהניסטים לרוץ לכנסת.

* מחיר שראוי לשלמו – עד לימים האחרונים, חמאס עמד על כך שלא ינהל מו"מ על עסקת חטופים, אלא אם ישראל תפסיק את "תוקפנותה" ותסיג את כוחותיה מרצועת עזה. החלו להישמע בתוכנו קולות חסרי אחריות הקוראים לכניעה. ממשלת ישראל כמובן לא הסכימה לכך.

צה"ל המשיך להפעיל לחץ צבאי כבד, וחמאס במצוקה ופותח במו"מ ו"על פי פרסומים זרים" אפילו לא מעלה את התביעה להפסיק את המלחמה כחלק מן העסקה.

חמאס דורש הפוגה בלחימה. כל הפוגה, אפילו ליום אחד, היא פגיעה במכונת המלחמה של צה"ל, היא מסייעת לאוייב להתארגן להמשך הלחימה, והיא עלולה לעלות לנו בקורבנות. ואף על פי כן, תמורת שחרור עשרות החטופים, הנשים, הילדים, הזקנים, החולים והפצועים, אני בעד תשלום המחיר הזה. מלחמה דורשת הכרעות קשות, בין חלופות רעות, ואני תומך בעסקה כזאת. כמובן לא הפוגה לחודש, כפי שהאוייב דורש, אך הפוגה לשבוע-שבועיים לצורך העסקה, היא מחיר שראוי לשלמו למען המטרה.

כשהחלה ההפוגה הראשונה, בעסקת החטופים הראשונה, עלה חשש שישראל תתקשה לחדש את הלחימה בסופה. אף שתמכתי בעסקה, גם בליבי קינן חשש כזה. כפי שחידשנו בעוצמה את הלחימה אחרי ההפוגה הראשונה, אני בטוח שכך יהיה גם אחרי השנייה.

* בחירות מאוחדות – טוב שהממשלה החליטה על דחייה נוספת של הבחירות המוניציפליות, אך הדחייה היא ל-27 בפברואר, וקרוב לוודאי שהמלחמה לא תסתיים עד אז, והרי עוד טרם התחלנו את מתקפת הנגד בצפון. מוטב לדחות את הבחירות לאוגוסט-ספטמבר, להקדים לאותו מועד את הבחירות לכנסת ולערוך אותן ביום אחד.

את הבחירות לכנסת יש להקדים, כי הממשלה איבדה את אמון הציבור, וכי המציאות במדינה השתנתה ללא היכר ב-7 באוקטובר. כל אדם אחר שהיה בתפקיד ראש הממשלה, היה לוקח אחריות מלאה על המחדל כבר ב-7 באוקטובר בבוקר ומבהיר שלמחרת הניצחון הוא יתפטר. אם נתניהו מתעקש להיאחז בקרנות השלטון, המינימום הוא ללכת אל העם. העם לא הצביע בעד טבח 7 באוקטובר. הימנעות מבחירות חדשות רק תכרסם בלגיטימיות של הממשלה ותדרדר אותנו לאנרכיה.

אם תוקדמנה הבחירות, תימנע חידוש המחאה. הבחירות לא תהיינה במקביל ללחימה העצימה. בחירות במלחמה הן לא דבר טוב, אבל יש הבדל בין מלחמות בזק במלוא העוצמה, כמו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, לבין מלחמה הנמשכת חודשים ארוכים בעצימות משתנה. גם במלחמת השחרור נערכו הבחירות לכנסת הראשונה.

עד שהחלו הבחירות הישירות לראשות הרשויות המקומיות והמעבר לכהונה של 5 שנים, ב-1978, הבחירות לכנסת והבחירות המוניציפליות נערכו באותו יום. כדאי שכך יהיה גם השנה, ולו לצורך החיסכון. 

* מסיבת העיתונאים במוצ"ש – אין דבר פאתטי יותר מלראות את צ'מברליין מתאמץ לשאת נאום צ'רצ'יליאני.

* ממשלת עלבון לאומי – הפארסה של משרד החוץ היא התגלמות החלמאות והעליבות של ממשלת ה"מלא מלא", והיא מעידה עד כמה השיקולים הענייניים, הלאומיים, זניחים ושוליים לעומת שיקולים עסקניים זרים. ועד כמה האינטרס הלאומי מוקרב למען אותם שיקולים עסקניים.

למי שאינו מכיר את הפרטים: נתניהו החליט למנות את אלי כהן לשר החוץ לשנה אחת. אחריה ישראל כץ יחליף אותו לשנתיים. בתום השנתיים כהן יחליף שוב את כץ לשנה.

יש בקהל ביביסט אחד שיכול לומר בלי למצמץ, שהפארסה הזאת אינה מזיקה למדינת ישראל ולשירות החוץ השלה, בימים של מערכה מדינית קשה? שיכול לומר שהוא מאמין שיש איזשהו שיקול ענייני, מקצועי, לאומי בפארסה הזאת?

הממשלה העלובה הזאת היא עלבון לכל אזרח ישראלי נורמטיבי.

* רשעות ושנאת חינם – שרה בממשלה, בישיבת ממשלה, בעיצומה של מלחמה קשה, מטילה דופי בחיילי צה"ל שנלחמים כבר שלושה חודשים, ומפיצה את תאוריות הקונספירציה השקריות והמרושעות. הפרוטוקולים של זקני הטייסים. וכדרכם של קונספירטורים מנוולים, היא מנסחת את התאוריה כ"שאלה".

ורוה"מ, ששולח את הילדז שלו להפיץ את הקונספירציות הבזויות ביותר, לא מגיב ואפילו מגן עליה.

אורית סטרוק היא אישה חכמה. היא לא עשתה זאת מטיפשות. היא עשתה זאת מרשעות. היא עשתה זאת משנאה. שנאת אחים. שנאת חינם.

ביחד ננצח, ומהרשעים האלה ניפטר.

* סכין בגב חיילינו – כל השקרנים המנוולים, שממציאים ושמפיצים את עלילת הדם על הטייסים שמסרבים לסייע לכוחות היבשה, תוקעים סכין בגב חיילינו בשעת מלחמה. הם בוגדים במולדת. גיס חמישי.

ארורים כל הבוגדים, מאורית סטרוק ועד אחרון הנמושות שמפיץ או עושה לייק לעלילת הדם.

אני מקווה שעם ישראל יקיא מתוכו את הבוגדים.

* מרעילי בארות – באף אחת ממלחמות ישראל, ואולי גם במלחמות בעולם, לא היה שיתוף פעולה הדוק ומוצלח כל כך בין חיל האוויר לחילוץ היבשה.

אבל זה לא מפריע למרעילי הבארות להעליל עלילות דם מרושעות על טייסינו.

* תלמידיו – הם למדו ממורם ורבם, שאם תחזור על שקר אלף פעמים הוא יהפוך לאמת.

[אהוד: הם למדו ממנו ממש כמו שאתה למדת ממנו בשנאתך החולנית לנתניהו! לשמחתם צמאת הדם של אויבינו!]

* שערי תשובה אינם ננעלים – אני שומע תגובות שליליות על הווידוי ונטילת האחריות והאשמה של ח"כ דיסטל אטבריאן; אנשים האומרים שהם לא מאמינים לאף מילה שלה, שלא מאמינים למילה של ליכודניק, מחפשים את האינטרס שמאחורי וכו'.

התגובות הללו מצערות אותי. מתי לאחרונה ראינו איש ציבור מתייצב לפני הציבור, לוקח אחריות ואשמה כל כך חריפה ומתנצל? וזאת, דווקא כאשר הקבוצה שלה נלחמת על התנערות מאחריות והטחתה באחרים. צריך לשם כך אומץ וגם יושרה. נכון, עד כה היא לא גילתה יושרה. והנה, היא עושה צעד משמעותי ויפה כל כך. וידוי כזה יש לקבל בהערכה רבה. חבל, חבל לי לשמוע תגובות כאלו.

הביביסטים הרי יאכלו את הראש שלה. היא תעבור מסכת השפלות קשה. היא מודעת לכך ובכל זאת אמרה את דבריה. אז מה ההיגיון בכך שאלה שהיא התנצלה בפניהם יטרקו בפניה את הדלת?

אני מקווה שהיא רק הסנונית הראשונה, אבל תגובות כאלו רק מרפות את ידי הבאים אחריה בתור.

* מיטוט השירות הציבורי – בשעה שבנינו מנהלים מלחמה קשה ועקובה מדם למיטוט חמאס, שר הג'ובים הביביריון דודי אמסלם מנהל מלחמה מכוערת ועקובה מרעל למיטוט השירות הציבורי, והפיכתו למפעל ג'ובים של עסקני הפריימריז בליכוד וקבלני קולות ומקורביהם. הוא מנהל מלחמה בלי הפוגות ובלי מסדרונות הומניטריים. התפטרותה של מיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות הממשלתיות, היא נפילת אחד מקווי ההגנה האחרונים על השירות הציבורי.

* משיחיות שקר – קנאי 6 באוקטובר, ממשיכים בהפצת השנאה ובפלגנות בין חלקי העם. וכמובן, הם ממשיכים לכנות את הדתיים-לאומיים – "משיחיים".

קודם כל, משיחיות אינה גנאי ביהדות ולא בציונות. הציונות, כולל הציונית החילונית, היא תנועה משיחית, שמאמינה בתיקון עולם וביכולת לשנות באופן דרמטי את מצבו של עם ישראל. בן גוריון הגדיר את עצמו משיחי.

הגנאי הוא כלפי משיחיות שקר. ומהי משיחיות שקר בימינו יותר מסיסמאות כמו: "עזה תהפוך לסינגפור של המזה"ת," "תמו מאה שנות טרור," "שלום של אמיצים," "המזרח התיכון החדש" וכד'. לבטח יותר משיחיות שקר מרעיון ההתיישבות בחלקים מרצועת עזה.

* צביקה זמיר – הלך לעולמו, בגיל 98, אלוף צביקה זמיר, ממפקדי הפלמ"ח וראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, מי שהביא את ההתרעה על פרוץ המלחמה, ומי שפיקד על מבצע חיסול ראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" בעקבות הטבח במינכן.

יחד עם חבריו המשורר חיים גורי, אלוף יצחק חופי זכרם לברכה ויבל"א עמוס חורב, צביקה התייצב לצידנו במאבק נגד נסיגה מהגולן. "כנופיית הארבעה" התעמתה עם חברם ומפקדם יצחק רבין. הם היו בין מייסדי תנועת הדרך השלישית, שצמחה מתוך המאבק על הגולן.

בתו, הסופרת והעורכת מיכל זמיר, ערכה את ספרי "יהודה הראל – ביוגרפיה".

יהי זכרו ברוך!

* קייטנת עזה – בננו עמוס נלחם בעזה. כמובן שאת הטלפונים הניידים הם משאירים בחוץ. פעם ביום מִפְקדת הפלוגה מוציאה הודעה בקבוצת הווטסאפ של ההורים. על פי ההודעות, המעוטרות באימוג'ים חייכניים, הם בקייטנה. הנה כמה דוגמיות: "הכול עשר! שבת בבוקר יום יפה," "החבר'ה מרוצים מאוד. הכול דבש וסילאן," "החבר׳ה גדולים מהחיים. הכל טפו חמסה," "כולם מרגישים טוב, חזקים ויפים. איזה ילדים עשיתם. תאמינו לי – כל הכבוד." ופה תמונה של פיצות שהם קיבלו, שם תמונה של המבורגרים תוך ציון העובדה שיש גם מנה לטבעוניים.

האמת? הם באמת גדולים מהחיים.

* אז איך חגגתי את יום ההולדת? – ב-6:00 השכמתי לעבודתי במטע. ב-16:00 – ישיבת מנהלת היישוב רמ"ט, ברמ"ט (ובעטיה נעדרתי מהתדריך היומי של כיתת הכוננות). ב-18:00 – הרציתי (לצערי הרב, בזום) לבית המדרש שלי, "מעגלים", על הנושא: בין שתי דרכים – עמדתו של אלתרמן בפולמוס היודנראט. ב-20:00-22:00 שמירה. משמרת מעניינת עם שני מטחים לגולן והרעשת נגד של צה"ל. ועכשיו חזרתי הביתה והתיישבתי לכתוב קצת.

יש דרך טובה יותר לחגוג את יום ההולדת מאשר עשייה בתחומים רבים בעלי משמעות בעבורי?

ומה עם איזו חגיגת יומולדת משפחתית? אחרי שעמוס יחזור בשלום מן המלחמה.

* ביד הלשון: שדה יואב – שְׂדֵה יוֹאָב הוא קיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי לשעבר (השומר הצעיר), בין הערים אשקלון, קריית גת וקריית מלאכי.

הקיבוץ עלה לקרקע ב-1966. הקיבוץ מנציח את שמו לוחם הפלמ"ח סגן-אלוף יצחק דובנו, ששמו המחתרתי היה יואב. דובנו נהרג בהגנה על קיבוץ נגבה במלחמת השחרור. על שמו נקרא מבצע יואב לפריצת הדרך אל הנגב המנותק, מצודת יואב – השם שניתן למשטרת עיראק סוידן שבהפגזה ממנה נפל דובנו והמועצה האזורית יואב, שהקיבוץ נמצא בשטחה.

אורי הייטנר

* * *

פרופ' אשר מעוז

מלחמה כתירוץ

"בעוד שחיילינו נלחמים זה לצד זה בחזיתות השונות, ובשעה שהעם כולו כואב את אובדנם של חיים רבים, אסור לקרוע את עם ישראל במחלוקות. אזרחי ישראל מצפים מבית המשפט העליון שלא לפרסם תוך כדי מלחמה פסק דין השנוי במחלוקת אפילו בין שופטיו."

נאום שר המשפטים יריב לוין בעקבות ההדלפה של טיוטת פסק-הדין ב"בג"ץ הסבירות" ממנה עולה שבית-המשפט העליון עתיד לפסול את התיקון לחוק-יסוד: השפיטה שאוסר על בתי-המשפט לדון בשאלת סבירות החלטה של הממשלה או של שר משריה.

החרה החזיק אחריו יושב-ראש וועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן:

"בימים אלה, כשחבריי ואני בכנסת מעבירים את כל החוקים בהסכמות ובקונצנזוס כדי לשמר את אחדות העם ואחדות הכוחות הלוחמים, מתן פסק דין תקדימי המשנה את עקרונות היסוד של מדינת ישראל על חודו של קול הוא מעשה חסר אחריות לאומית. אני קורא לבית המשפט העליון ולשופטיו להתעשת ולהתחבר לרוח האחדות והאחריות המפעמת בכל שדרות הציבור, ולהימנע מיצירת מחלוקת לא נדרשת בעם. אני וחבריי נמשיך ונעשה הכל כדי לוודא שלקחי 7/10 יופנמו ושהשינויים הנדרשים וההכרחיים במערכות השלטון כולן ובמערכת המשפט, יתבצעו על ידי נבחרי העם, בהסכמות רחבות, כיאה למדינה דמוקרטית."

גם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לא פיגר אחרי השניים. הוא קבע, כי "עת מלחמה היא בוודאי לא העת לקבוע תקדים ראשון מסוגו בתולדות המדינה, שכמוהו שבירת כלים." בפנותו לשופטת חיות כתב: "גברתי נשיאת ביהמ"ש העליון היוצאת–— לא זו הדרך. אזרחי ישראל מצפים מכל רשויות השלטון בישראל להתעלות לגודל השעה. למען כולנו, אני מפציר בך ובשופטי בית המשפט העליון למצוא את הדרך לשמור על האחדות בעם, שכל כך נחוצה בעת הזאת."

משעשע לשמוע את אבירי הקרע בעם, שר המשפטים יריב לוין ויו"ר וועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן, מפצירים לדחות את השימוע של פסק-הדין כדי לשמר את האחדות. כולנו זוכרים את הופעתו המתריסה של השר לוין בה הכריז על "הרפורמה המשפטית". כולנו היינו עדים לצורה הכוחנית בה ניהל רוטמן את דיוני הוועדה תוך סתימת פיותיהם של מתנגדי הרפורמה. שיכור ניצחון דחה לוין את תחינתו של שר הביטחון לרכך ולו במעט את נוסח החוק כשראש הממשלה אף מונע ממפקדי הצבא להיפגש עם השרים כדי להתריע בפניהם על הסכנה שנובעת מהחוק. והנה לפתע הם גילו את האור ומפצירים בבית המשפט שלא לחבל באחדות העם.

האם האחדות מעניינת אותם? לא ולא. כל שהם מבקשים הוא לדחות את מועד שימוע פסק הדין כך שסמכותן של הנשיאה חיות ושל השופטת ברון לחתום על פסק-הדין תפקע וכך תתהפך תוצאתו. הדבר משתלב במאמציו של נציג הממשלה בדיונים לדחוק את הקץ למען מטרה זו.

גם הקריאה לבית המשפט לפעול "כמו הכנסת", "בהסכמות ובקונצנזוס כדי לשמר את אחדות העם ואחדות הכוחות הלוחמים" איננה אלא בדיחה עלובה, זאת כאשר שרים ו"חוגים מקורבים" ממשיכים במסע השטנה נגד זרועות הביטחון ונגד מפקדיהם. זאת ועוד, בניגוד להשמצה לפיה ראש הממשלה אינו עוסק "ביום שאחרי" מסתבר שהוא אינו חוסך רגע ממסע הבחירות, כן – כאשר כדברי יו"ר הכנסת – "עת מלחמה היא." האדונים הנכבדים היו כנראה בהפסקת שינה כאשר שר האוצר בתמיכת ראש הממשלה ממשיך להעביר סכומי עתק לחבריהם לקואליציה  כי צריך לתחזק את קואליציית ה-64.

רוטמן צירף נימוק נוסף שאינו תלוי מלחמה – אין זה ראוי לתת "פסק דין תקדימי המשנה את עקרונות היסוד של מדינת ישראל על חודו של קול."

שתי תשובות לכך. ראשית, זהו הרוב היחסי בו גם התקבל "חוק הסבירות" בכנסת. שנית, כך פועל בית-המשפט. גם העתירה לביטול התיקון לחוק האזרחות, שמונע התאזרחות בישראל של בני-זוג פלסטינים נדחתה על חודו של קול. מעניין שאז לא הותקפה הלגיטימיות של ההחלטה.

לא היה זה הכרח שבית המשפט ידון בהרכב מלא בעתירה ומעולם הוא לא נהג כך. החוק קובע, כי בית המשפט העליון ידון בשלושה אולם "נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות שהדיון יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של שופטים." נשיאי בית המשפט העליון נוהגים להשתמש בסמכות זו כשמדובר בסוגייה עקרונית אך מעולם לא כינסו הנשיאים את כלל השופטים. אפילו פסק-הדין בפרשת בנק המזרחי שקבע את סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים ונחשב כיוצר "המהפכה המשפטית" ניתן בהרכב של תשעה שופטים.

אילו בחרה השופטת חיות להרכיב מיספר מצומצם יותר של שופטים היה הרוב שמסכים לדעתה גדול יותר, זאת משום שהמסורת היא שהנשיא מרכיב את השופטים הוותיקים יותר ובין אלה רב מספר "האקטיביסטים".

במסגרת מסע ההדלפות דווח ששופטים התרעמו על שמועד פרישתן של חיות וברון הכניס אותם לסד זמנים בלתי אפשרי. כשלעצמי, נראה לי שאם ראוי לבקר את בית המשפט זה על עיכוב במתן פסקי-דין ולא על זירוז. וגם כאן כבר היו דברים מעולם. גם בהרכב של בנק המזרחי ישב הנשיא שמגר ולאחר פרישתו הופעל לחץ על השופטים להזדרז בכתיבת עמדותיהם כדי לעמוד בסד שלושת החודשים.

אם כל מה שמדאיג את שר המשפטים הוא פרסום "פסק דין השנוי במחלוקת" בעת לחימה. הפיתרון הוא ליזום הארכה של התקופה הקבועה בחוק-יסוד: השפיטה בה מוסמך שופט בדימוס  לסיים דיון שהחל בו. כך יוכיח השר שאכן האחדות בשעת חירום עומדת לנגד עיניו ולא ניסיון נואל לסכל פסיקה של בית המשפט.

ואין זה סוף הסיפור. "בכיר בממשלה"  צוטט כך: "פסה"ד עלול לעורר מחדש את  הוויכוח והשסע באמצע מלחמה. הדבר עלול לעורר מיליטנטים בשני המחנות בדבר שהיה קבור. אף ממשלה בישראל לא יכולה לנהוג בחוסר סבירות אחרי 7 באוקטובר, ולכן זה פס"ד מיותר."

אם כך הדבר, הפיתרון הוא בביטול "חוק הסבירות" שנועד דווקא לאפשר לממשלה לנהוג בחוסר סבירות וממילא יתייתר הצורך במתן פסק-דין.

פרופ' אשר מעוז הוא יו"ר הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים של המרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחרות דתית. המאמר פורסם ב"ישראל היום".

* * *

אהוד: לחיזוק פנייתה החצופה של ממשלת המדינה הנאורה והבטוחה, בייחוד בלילות – דרום-אפריקה, לבית הדין הבינלאומי בהאג – להכריז על מלחמתה של ישראל בחמאס כעל פשע מלחמה, שיגר חמאס בחצות ליל ה-31 בדצמבר מטח טילים כבד לאזוריה המרכזיים והדרומיים של ישראל, מטח אשר התכוון אך למרבה המזל לא הצליח – להרוג אזרחים ישראלים. עובדה שוודאי תקל על בית הדין  הנכבד להכריז על מדינת ישראל כעל פושעת מלחמה!

תזכורת: תבורכנה הידיים האשמות בשילוחו של השאהיד

סאלח אל-עארורי מביירות אל גן העדן המוסלמי!

* * *

עדינה בר-אל

הספרים הם נחמה בעת מלחמה

על הספר "חנות הספרים האחרונה בלונדון"

מאת מדלן מרטין

מתרגמת דורית בריל-פולק

הוצאת מודן 2021, 301 עמ'.

שתי חברות צעירות מגשימות את חלומן לעבור ללונדון מן היישוב השקט שלהן, שנראה להן משעמם. במשך שנים הן חלמו על החיים בעיר הגדולה על כל יתרונותיה. וִיו מצאה עבודה כמוכרת בחנות יוקרתית, וגרייס החלה לעבוד בחנות ספרים קטנה בשכונה נידחת, בה מוכר הספרים נרגן והחנות  אינה מסודרת, בלשון המעטה.

גרייס החלה לסדר את הספרים בחנות ושינתה את פניה מן היסוד. הספרים מסודרים על המדפים לפי נושאים, שלטים נותנים מידע, חלון הראווה מושך את העין. תוך כדי כך מתחיל סיפור אהבה בין אחד המבקרים בחנות, ג'ורג', לבין גרייס, והוא מלמד אותה ליהנות מן הקריאה, וכך היא נסחפת ממש לקריאת ספרים וגם יודעת מה להמליץ לקונים.

איתרע מזלן, וזמן קצר לאחר שהגיעו וִיו וגרייס ללונדון, פרצה מלחמת העולם השנייה, ומטוסי הגרמנים החלו להפגיז את העיר. בהמשך הסיפור יש תיאור האירועים בלונדון בתקופת הבליץ. הנסיבות גרמו לגרייס להתחיל לקרוא ספרים בקול בפני באי החנות וגם בעת שהם מסתתרים מפני ההפגזות בתחנת הרכבת.

דווקא בעת כזו, בה מתרחשת מלחמה אצלנו, לא קל לקרוא את התיאורים של ההרס בעיר והאומללות של האנשים בלונדון. אבל הקריאה בספר סוחפת. יש בספר גילויי גבורה של האזרחים וגם רגשות חמים, כמו של אם שכולה שמאמצת יתומים. גרייס שנשארה בעלת החנות היחידה בלונדון, לאחר שהשאר נהרסו, המשיכה לנהל את החנות, לקרוא את הספרים בהמשכים בפני שומעיה הנאמנים, והדברים מסתדרים אצלה גם מן הבחינה האישית. 

אני אוהבת לאסוף מתוך ספרים הגדרות ורשמים על קריאה ועל השפעת הספרים על הקוראים. להלן דוגמאות מספר זה:

לשאלה של גרייס "מה אתה הכי אוהב בקריאה?" עונה לה ג'ורג': "קריאה היא [...] לנסוע למקום כלשהו בלי לעלות על רכבת או על אונייה. זה לגלות עולמות חדשים ומדהימים. לחיות חיים שלא נולדת לחיות אותם ולקבל הזדמנות לראות משהו מזווית הראייה של אדם אחר. ללמוד בלי להתמודד עם ההשלכות של הכישלונות שלך, אבל להבין איך תוכל להצליח." (עמ' 68).

כאמור, ג'ורג' הצליח לשכנע את גרייס להתחיל לקרוא, והנה התחושה שלה בתחילת הקריאה:

"היא הפכה את הדפים אל הפרק הראשון, אוושה חרישית בחנות הריקה. לנייר ולדיו היה ריח מיוחד, ריח בלתי ניתן לתיאור, שרק קורא אמיתי יידע להכיר אותו. היא קרבה את הספר אל פניה, עצמה עיניים ושאפה לנחיריה את הניחוח הנפלא. [...] בעולם פגוע ואפור כעולמם הנוכחי, היא היתה מוכנה להתענג. על כל קמצוץ של הנאה היכן שהיה ביכולתה למצוא אותו, והנאה רבה ציפתה לה בקריאה." (עמ' 187).

הספר מומלץ לקריאה וכך גם ספרים אחרים. הספרים הם נחמה למי שקורא בהם.

עדינה בר-אל

אהוד: יש גם ספרים משעממים!

* * *

משה גרנות

ההצגה "אני סבתא שלך" – הנאה נטו

בתוך כל הלחץ והכאב שכולנו שרויים בימים קשים אלה שוכנענו רעייתי ואני להתמסר לשעות אחדות של רגיעה ונחת – יצאנו לחזות ב"אני סבתא שלך" בתיאטרון הקאמרי, באמת הנאה נטו, כאילו עברנו לעולם אחר, עולם של לפני ה-7.10.23, כשהחיים היו נורמליים והרשינו לעצמנו ליהנות ולצחוק. העובדה שהשחקנית הראשית היא רבקה מיכאלי, הבטיחה לנו שאנו עומדים לחוות חוויה מרנינה, ובאמת, הקהל, שמילא את האולם מפה לפה, לא חדל לצחוק לאורך 80 הדקות של המחזה, וגם אחר כך לא מש החיוך מהשפתיים.

הרקע למחזה עשוי לשמש מצע לטרגדיה: אלמנה קשישה בשם אודליה / אודי שפיגל (רבקה מיכאלי) נענתה להפצרות בנה היחיד, וחתמה על הסכמה שהוא יתגייס לחיל קרבי, ובן יחיד זה נפל בקרב. היא מסרבת לחתום על פינוי בינוי, כיוון שהיא שומרת על חדרו של בנה כמו על אתר מקודש, והריסת הבניין לא באה בחשבון. הכול מתהפך כאשר התברר לה שבנה תרם לבנק הזרע, שפירוש הדבר שבאיזה מקום מתגוררת אישה שילדה לבנה בן, והוא הנכד של אודליה. מכאן מתחילה אודיסיאה שלימה של צעדים קדימה ואחורה לשכנע את נציגי בנק הזרע לחשוף את שמה של האישה שזכתה לזרע של בנה. העלילה מסתבכת ועוברת מתקווה גדולה, ולכישלון מייאש – עד הסיום המאושר.

כאמור, רבקה מיכאלי מפליאה לשחק, אבל גם משחקם של שאר הקאסט מצוין, כמו שתי חברותיה של אודליה: חיה (אסתי קוסוביצקי) ודבורה (גילת אנקורי, שופטת בדימוס שאינה חדלה להצהיר על כך שנועדה אפילו לעליון). גם יוני (תום אבני) ופרופ' אלי שור, מנהל בנק הזרע (שלמה וישינסקי) משחקים נפלא.

לא פשוט לחבר קומדיה, ולכן הערכה רבה למחבר איתי סונטג, לבמאי רועי שגב, ובאמת ראויה התפאורה של ניב מנור לכל שבח.

אם כבר בשוונג של הנאה, אני ממליץ לקנח בארוחה במסעדה המצוינת שמול התיאטרון, שמה OLIVERY (לפנים – "חדר האוכל"), ובאמת אז ניתן יהיה לחוש כאילו אנו שוב בעולם נורמלי.

משה גרנות

* * *

אהוד בן עזר

ידידי יצחק אורפז

 במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2010

5.10.10. לפני הצהריים פגישה עם אורפז. הייתי אמור להשתתף עם יגאל אלחנני בטקס חנוכת שלט לזיכרו של שמחה לוסטיג בבורסת היהלומים, אולם מאחר שההזמנה התאחרה, ויצחק הרגיש לא טוב לפני שבוע ולא בא, החלטתי שחשוב יותר לשבת איתו. הוא נראה מאושש אם כי לדבריו יש לו שעות נוראות לפנות ערב ולפנות בוקר. דיברתי איתו קצת על העיזבון שלו. יש לו צרור של "נגיעות" לפרסום אחרי מותו אך הוא מסרב לתיתן כבר עכשיו כדי שיהיה אפשר לנקד אותן ושהוא יעבור עליהן. מילא. הוא מזלזל בהצעה שלי לתת בבוא היום דברים שלו במכתב העיתי כדי שלא ישכחו אותו, ומשוכנע כי ספריו שיצאו לאור מחדש יפעלו זאת.

12.10.10. פגישה לפני-הצהריים עם אורפז ב"שיין". יש לו צרות עם הדירה בירושלים. הדיירת רוצה להעביר אותה למישהו אחר אך עליו לסיים קודם את החוזה עימה והוא חושש מהשתלטות על הדירה. כבר אין לו כוח לנסוע לירושלים לטפל בכך.

אני מראה לו את הצילום של מערכת "על המשמר" עם דדו ערב מלחמת יום כיפור, ואת הרשימה של ישראל זמיר. לא, הוא, אורפז, לא היה שם.

קשה לו מאוד. מתעורר מוקדם בבוקר. רגליו בקושי נושאות אותו. לוקח לו זמן לעבור ממצב של ישיבה לעמידה. הוא אמור להיות כבר כבן תשעים.

הוא מספר על תלאותיו בתור איש זקן שמנסה לשמור על כבודו. חדל להשתמש באוטובוס כי נראה לו שהנהג והנוסעים ממש עצבניים כאשר הוא יורד לאיטו מן האוטובוס. הוא נהג לאכול במסעדה באבן גבירול שגם עומרי שרון נוהג לשבת בה, דומני שזו מסעדת ארז על המדרכה. אבל הוא שם לב שהיושבים שם הם חבורות-חבורות. ואילו אליו כמעט שאין שמים לב. לא מנקים את השולחן. מפנים את הקפה בטרם גמר. כאילו מחכים שיסתלק. לא שאלתי אותו אם הוא מוציא שם את שיניו התותבות לפני הארוחה, כי ייתכן שזה מה שמפריע לסביבה.

סיפר שגם נהג מונית וגם קופאית בסופר הערימו עליו וכאשר נתן שטר של מאה החזירו לו עודף מחמישים ועשו עצמם כנעלבים כאשר העיר להם על כך.

למזלי אני לא חש עדיין "זקן" במובן הזה. אם לעיתים רחוקות מאוד מישהו מפנה לי מקום באוטובוס אני ממש מופע ומסרב. אך האמת שלעיתים רחוקות אני נוסע באוטובוס. דווקא בקפה על חוף גורדון מתייחסים אליי יפה מאוד ונעים לשבת שם. גם ב"שיין" היחס נהדר, למרות ששנינו הכי מבוגרים מבין היושבים בקפה.

26.10.10. לפני הצהריים ב"שיין" עם אורפז. בין השאר הוא מספר סיפור מרתק. בשלהי 1939 או כבר בתחילת 1940, הוא כבר עזב את ההכשרה של קיבוץ שמיר וגר בתל-אביב ועבד בצבא הבריטי בתור נהג על מכונית שברולט חדשה שלו. וכיצד הגיעה המכונית לידיו? היה לו ולאחיו דוד בארה"ב, אשר לאחר מות הסב עסק בחלוקת הירושה והחליט כי סכום מסויים מגיע ליצחק ולאחיו מנדל. חשב שהכי טוב לשלוח להם מכונית, שיוכלו להתפרנס ממנה. כנראה בתור מונית. המכונית הגיעה חדשה לנמל חיפה, ממש הורידו ממנה את העטיפות. באותו זמן ארה"ב טרם הכריזה מלחמה על גרמניה, ודרכי הים היו פתוחות, כנראה. מכל מקום, יצחק קיבל רישיון נהיגה בחיפה אחרי שני שיעורים ותשלום בקשיש לשוטר הבריטי, כך היה הנוהג אז, ועם המכונית החדשה הוא עבד כאזרח בשירות הצבא הבריטי בג'וליס. היה עליו להסיע קצינים.

יום אחד נסע עם קצין אנגלי לשכם. כאשר הגיע לשכם נשאר שם הקצין האנגלי והורה ליצחק לחזור לג'וליס. ליצחק לא היה שום נשק עליו, ושום ליווי. הוא החל לנסוע, וכאשר עצר ליד התקהלות בכביש, נכנסו שני ערבים למושב האחורי במכונית שלו וציוו עליו – סע.

לאחר כמה זמן ביקשו לעצור, ואחד מהם ירד וחזר עם אבן גדולה שאותה הניח במושב האחורי ביניהם. ליצחק היה ברור שגורלו נחרץ. הם יכו אותו מאחור באבן ויהרגו אותו. בתושייה שאינו יודע מהיכן שאב אותה, דחק את הצ'וק, שבעזרתו היו מניעים אז את המכונית, עד הסוף, וכך החניק את המנוע והמכונית נעצרה. ניסה פעם ועוד פעם והיא לא נדלקה משום שלחץ את הצ'וק. הוא יצא והחל לדחוף אותה, כדי להניעה, וכמובן שלא הצליח. שני הערבים ירדו גם הם והחלו לעזור בדחיפתה מאחור.

מיד שיחרר את הצ'וק, נתן גז ודהר קדימה כשהוא מותיר אותם מאחוריו. כך נהג בבהלה עד בניין המשטרה ביפו, בסארייה שעדיין עמדה על תלה, והגיע לסרג'נט יהודי של שוטרים ערבים וסיפר לו את המעשה. אם לא יגיע לג'ולים, יפטרו אותו. הסרג'נט הרגיע אותו שהדרך לג'וליס בטוחה ובכל מקרה עליו לסמוך על רחמי שמיים.

כך נגמר אותו סיפור, אך לסיפור המכונית היה המשך. בסופי שבוע היה מקבל חופש מהעבודה כנהג צבאי ונוסע לתל-אביב. בבואו יום אחד לתל אביב התברר לו פתאום שפגע בחלבן על אופנוע עם כדי חלב והלה שכב צועק שנשברה לו רגל, ויצחק נלקח למשטרה ושם הבהירו לו השוטרים הבריטיים שמצבו קשה בגלל הפצוע וכדי להשתחרר עליו לשלם ערבות גבוהה מאוד. עם זאת כל אחד מהם הציע לו להשתחרר תמורת המכונית החדשה. יצחק התקשר לידיד של אביו, בתל אביב, והלה אמר שאין לו סכום כה גבוה להפקיד ערבות עבורו, ואז יצחק הציע לו לקחת את המכונית תמורת הערבות. כך השתחרר מהמעצר לאחר שבילה שם לילה, והפסיד את המכונית. לאחר יום או יומיים ראה שוב את החלבן על האופנוע, רוכב עם הכדים ללא כל פגע. מה שמחשיד אותו שכל התאונה היתה מבויימת כדי להוציא מיצחק בעורמה את המכונית או את תמורתה.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

אהוד: הפגנות התועבה הפלסטיניות ההמוניות והתכופות בעריה הגדולות של ארה"ב – הפגנות בזכות הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר המלוות בקריאות להשמדתה של מדינת ישראל מן הנהר לים, יחד עם התעוררות האנטישמיות באוניברסיטאות, כאשר רוב המפגינים הם כנראה מצביעים דמוקרטיים – השפיעו אולי על הנשיא ביידן להורות על החזרתה של נושאת המטוסים אייזנהאואר מהים התיכון לארה"ב. אבל יש בכך גם צעד לטובת ישראל – כאשר תתעצם המערכה הצבאית בלבנון למיגור החיזבאללה ולשחרור הגליל הנטוש בגלל איומי נסראללה –

ישראל תהיה חופשית לפעול מבלי לערב במלחמה את ארה"ב!

* * *

"מסעותיי עם נשים"

מאמרים ותגובות

"חדשות בן עזר" גיליון 857 מיום 18.7.13

בֶּנְדָלֶה

הִדבקת שני דברים מאוד שונים

הי אודי,

התיאורים שלך את ההווי והימים ההם, מעוררים הרבה זיכרונות טובים. אהבתי גם את הכתיבה החופשית והמגוונת.

באופן כללי, נדמה לי שהדבקת שני דברים מאוד שונים אחד אל השני. האחד – עלילות הגבורה שלך עם נשים, (ואין לי דבר נגד פנטזיות מיניות) והשני – תיאורים מעין גדי.

כל החלק שאני כתבתי וגם שלום אילתי – בכלל לא מתחבר לעלילה, למרות שהוא מתאר את עין גדי. חלק זה הוא כאילו יישות נפרדת. גם הסגנון שם שונה. בחלק הזה אין התפתחות עלילה, והוא אוסף של קטעים שאין ביניהם חיבור אינטגראלי פרט להיותם קשורים לעין גדי. אני חושבת שעלילת הספר היתה זורמת יותר טוב בלי החלק הזה. אני רוצה להמחיש לך את התחושה שלי: בזמן הקריאה: הייתי כאילו במכונית נוסעת לכיוון מסוים. כשהגעתי לחלק הזה, הרגשתי כאילו מעצור. כאילו מישהו לקח אותי הצידה להראות לי דבר מה בצד הדרך, שאין לו קשר ליעד המכונית.

עוד כששלחת לי לקריאה את הפרק העוסק בסיפורים שלי ושל שלום לפני הדפסת הספר, שאלתי אותך מה הקשר של הכתוב שם לנושא הספר: מסעותיי עם נשים.

עוד דבר. לידיעתך: כשביקרתי עם שתי חברות בחנות של צומת ספרים בכפר סבא במרכז ג'י, הן ביקשו לראות את הספר שסיפרתי להן עליו. הספר הופיע במחשב, אבל לא היה בחנות.

ביי 

בנדלה

אהוד: לא לי להגן על מרכולתי אבל נדמה לי שאת קרובה מדי לחומרים המובאים ברומאן, בהם כמובן גם החומרים שלך, מלראות את תפקידם במכלול הסיפורי שלו, כפי שאני מקווה רואים בו קוראים אחרים, וזאת לפי תגובותיהם.

באשר לכך שהספר כמעט שלא נמצא בחנויות, זה המצב כשיוצא ספר של סופר נידח.

בנדלה: לא הפריעו לי הגסויות. אולי אתה צודק בהנחה שלך שאני יותר מדי קרובה לעניין. כתבתי לך כי זו היתה התחושה שלי.

האם ההוצאה לאור לא מתחייבת להציב את הספרים שהיא מוציאה לאור בחנויות? אם לא, למה היא מוציאה אותם לאור? האם הסופר משלם מכיסו את כל הוצאות ההדפסה? ואם הספר הופך להיות בסט-סלר, מי מרוויח מן הדבר? כל העניין לא ברור לי.

אהוד: ההוצאה לאור מוציאה לאור את הספר – לרוב מפני שהסופר משלם מכיסו את הוצאות ההדפסה. ההפצה של הספר אינה תלוייה בה אלא במפיצים ובשתי רשתות הענק של מכירת הספרים. תיאורטית, אם הספר הופך להיות רב-מכר, הסופר-המשקיע אמור ליהנות מכך ולהחזיר לפחות חלק מהשקעתו. ואולם לספרים של סופרים נידחים אין שום סיכוי לכך כי ספריהם בקושי מופצים בכמויות של עותק או שניים לחנות, אם בכלל, וזה כמו להתחרות בעגלה דו-אופנית רתומה לחמור (גם אם לגלגליה יש כבר חישוקי גומי, כפי שהיו לחברים שלי בני-גילנו במושב צופית בילדותנו) – להתחרות בטריילרים הדוהרים בכבישים של הפרוזה העברית החשובה – זו שנלמדת באוניברסיטאות כשנה אחרי צאתו לאור של כל טריילר קלאסי משעמם חדש!

אגב, רק סופרים בודדים מוכנים להודות שהוציאו את ספריהם בזכות התשלום למו"ל, שלא לומר שכך המצב אצל רוב המשוררים, החוקרים והדומים להם. בדרך כלל מספיק לקרוא את רשימת התודות בעמ' 4 כדי להבין מניין בה הכסף להוצאת מחקרים מדעיים וספרותיים בני אלפי עמודים שאיש אינו קונה אותם!

* * *

אהוד בן עזר

רֶלִי הדברן

כל בוקר, כאשר רֶלִי קם, דבר ראשון הוא מבטיח לעצמו: 'אני נשבע שאני אשתדל היום לשתוק מה שיותר. שאני אחזיק את הפה שלי סגור, שיותר לא תברחנה לי מילים ושלא אסתבך ככה סתם עם החארוֹת האלה, שקוראים לי אחר-כך בכל מיני כינויים. אני אחזיק מעמד בשתיקה ולא אישבר ראשון.'

בבוקר אין בעיות. כמעט שאין עם מי לדבר. אבא כבר יצא. אימא ממהרת גם היא. בכל זאת הוא הספיק להגיד לה שבפעם הבאה כשהיא קונה גבינה לפני ראש השנה כדאי לה לשים לב שלא יהיה כתוב "כשר לפסח" על האריזה.

"אבל תאריך התפוגה בסדר. סתם משתמשים באריזות שנשארו להם מפסח. הגבינה טרייה."

'כשאני אוכל גבינה אני לא צריך להרגיש כמו ארכיאולוג!' רצה להגיד, אבל זכר את נדרו ושתק, למרות שהשקט שנשתרר גרם לו אי-נוחות גדולה, כאילו אם לא מדברים כל הזמן יכול לקרות איזה אסון.

*

באוטובוס לבית-הספר שתק רלי כל הדרך, למרות שהנהג גער באחד הנוסעים, גברת אחת דרכה על רגלו של רלי, ואחרת נשענה עליו כדי שיקום. שְׁטוֹצִי, מהכיתה המקבילה, סיפר בדיחה עם זקן על איך גרוזיני מתאבד, ודוֹקִי היפה אמרה שמתחשק לה ללכת לים.

'לפי הנימוסים שלך היית צריך להוביל אבנים ולא בני-אדם... את כבדה כמו מיס פיגי אחרי שבלעה עוד חמישים קֶרְמִיט... אני חלש וחולני, יש לי צַפֶּקֶת העַכּוּזָה התחתונה ולכן אני מוכרח לשבת... חבל שאין איזה גרוזיני בריא באוטובוס להפליק לךָ אחת ולתמיד על הבדיחות הדביליות שלךָ...' – וכאן לא היה יכול עוד רלי להתאפק ולהסתפק במחשבות בלבד, ואמר, ודווקא לדוקי היפה:

"מה יש, חסר פְרֵחוֹת על החוף? דוקי? שמגייסים אותך?"

"יותר טוב לפגוש בבוקר נחש מאשר להיכנס לפה שלך!" היא עונה לו.

"טוב. אני אשתוק."

"אתה מקרה אבוד, רֶלִי המְשלשלי. מכירים אותך כבר כל כך טוב, שגם כשאתה שותק – יודעים בדיוק מה אתה חושב על כל אחד, וזה מגעיל! אתה שומע אותי – מגעיל!"

ואז חש רלי זרם של מילים חמות, חזקות, עולה משיפולי בטנו דרך קרביו, מחמם את הקנה וכבר עומד להיפלט החוצה, בתענוג, בִּשְׁווּנְג – ממש לא יכול לעצור אותן – אבל בדיוק עצר האוטובוס ודוקי התחמקה לה,  והתענוג נפסק באמצע.

*

לא לזמן רב. השיעור הראשון היה כל כך משעמם, שעד מהרה מצא עצמו בחוץ, בדרך למנהלת נתנזון, בגלל "פטפוט כפייתי", כדברי המורה לאנגלית. בדרך לחדר המנהלת נעצר על יד המחשב של בית-הספר והתחיל להסביר למזכירה איך מפעילים אותו, כאשר המנהלת השתיקה אותו וקראה לו לחדרה, הוא נאלם דום, והרגיש כמו נהר גועש שנסתם בסכר.

"אין לך מה להגיד?"

"החלטתי, מהבוקר, לשתוק."

"אז מדוע כתוב כאן – פטפטן כפייתי? זה גם ממיסדר השתקנים?"

"אני לא מדבר יותר מאחרים אבל כולכם עולים עליי וקוראים לי רלי המשלשלי ולכן החלטתי לשתוק – מה, אני צריך לדאוג לכל העולם? לתקן מה שאחרים פישלו או שלא מעזים להגיד? לכן החלטתי לשתוק."

והוא שותק. דקה שלמה. השקט מעצבן אותו. הוא עומד להתפוצץ. זה כמו שאתה רואה שריפה (שתיקה), ויש לך מים (מילים), ולא נותנים לך לכבות אותה.

לבסוף נמאס למנהלת.

"לְמה אתה מתכוון בשתיקה שלך? אצלי לא מפחדים לדבר. אולי האדון השתקן חושב שאני לא מנהלת את בית-הספר כמו שצריך?"

"בדיוק כך. לפני שבאת היתה כאן דימוקראטיה. היה ועד תלמידים. עכשיו את מתחמנת את כולם שירקדו לפי החַרְצוּף שלך!"

"חצוף אחד! חזור לכיתה, ומחר אל תראה את עצמך כאן בלי אחד מן ההורים."

*

'אם כך,' אמר לעצמו רלי בדרך החוצה, 'אז אני פטור  מהנדר שלי.' הוא לא סגר את הפה כל אותו יום. משיעור לשיעור המאיס את עצמו יותר ויותר. על מה דיבר בהתקפת הדיבור הנוראה שלו? – על הכול. מורים מפלים. חברים חנפנים. בנות פְרֵחוֹת גלויות וּפְרֵחוֹת באופי. לימודים זה סתם בזבוז זמן. צה"ל זה ראשי תיבות – צריכה הייתי להתחתן. עד מתי יֵשב גולנצ'יק במארב בלי חשק, כשנח"לאי סופר דגדגנים במשק? מה עושים בכספים של ועד הורים? קונים למורים עוד קומקום. במה עסק אליעזר בן משוגע? – בייהודה של השפה העברית...

וכך הוא מדבר ומדבר ומעורר סביבו גלי רוגז ופרצי צחוק ובסוף צורחים עליו שישתוק, שהוא משוגע, והוא לא שותק. הוא מוכרח להגיד, להגיד לכולם מה דעתו עליהם, לדפוק אותם במילים, לתקוע להם את האמת בפרצוף, יש לו מי צורך כזה, להתפרק, להפגיז.

*

וכשהוא נוסע הביתה, באוטובוס, הראש, כמו איזה מחשב, מעלה כל הזמן קבצים של שיחות וויכוחים וצעקות – ורק שלא יהיה רגע שקט. להרגיש שאתה חי, שהכול מסתובב סביבך, לטוב ולרע – בזכות המילים. מי רוצה לשתוק? תענוג לדבֵּר!

ובדיוק שטוצי עומד לידו. "הי שטוצי!" – הוא אומר לו – "אתה רוצה לשמוע משהו קצת יותר טוב מהבדיחות הדביליות שלך על הגרוזינים?"

"למה לא, רלי? שלשל משהו – "

"למה גולני לא משחקים שח?"

"לא יודע."

"אין להם מספיק חיילים לבנים."

"יש לך משהו על הנח"ל?"

"לכל חייל יש פנקס שבוי, אבל רק הנח"לאי משתמש בו!"

"טראחח..." תפס אותו חייל שעמד מאחוריו, נושא תג ירוק של מגל וחרב, סובב אותו והחטיף לו סטירת-לחי. "בפעם הבאה שתספר בדיחות כאלה על הנח"ל – אחתוך לך את הלקקן שלך! חתיכת אידיוט – "

מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי:  דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.

* * *

מנחם רהט

קיוסק באוטוסטרדה

החלטת הבג"ץ לפסול את החקיקה שפסלה ביקורת בג"צית על החלטות בלתי רציונליות, חיונית בעיקר בעידן שבו כל ממזר מלך וכל ח"כ סחטן.

אריאל שרון, הוא ולא אחר, היה האיש ששיכנע אותי סופית, שאוי לנו ואבוי למדינה, אם תבוטל זכות הבג"ץ לבחון במאזני הסבירות את הפעילות הפרלמנטרית והממשלתית. ממנו למדתי, שמוכרחים ממש להשאיר בידי שופטי הבג"ץ את מבחן הסבירות של פעילות הכנסת והממשלה, לרבות הענקת הכוח בידיהם לביטול החלטות פרלמנטריות או ממשלתיות הנגועות בשרירותיות, באינטרסנטיות, בביזת כספי ציבור, בחוסר סבירות קיצוני.

השבוע, כשפורסמה הכרעת הבג"ץ לבטל את חוק יסוד עילת הסבירות, שהתיימר ליטול מהבג"ץ את היכולת להעמיד כל מעשה שלטוני במבחן הסבירות, נזכרתי בשיעור ההוא שלמדתי משרון והרשיתי לעצמי להעריך שהוא מחייך לו מלמעלה. ככלות הכול, מי כמוהו מבין בפוליטיקה?

ואשר לסיפורו של הקיוסק באוטוסטרדה, מעשה שהיה כך היה: כשכיהן בנימין נתניהו הצעיר בתפקיד הרם של שגריר ישראל באו"ם, באמצע שנות ה-80, וזכה להצלחה רבה עקב פעילותו המבריקה, שפתו המלוטשת וחינו האישי, הגיע לבקרו בניו יורק שר התעשיה והמסחר דאז אריאל שרון. השר אפוף ההילה הקרבית, עם הטייטל של שר ביטחון לשעבר, שאל את נתניהו בזהירות לגבי עתידו כשיגדל ויסיים שליחותו באו"ם.

נתניהו השיב שהוא בהחלט שוקל להיכנס לפוליטיקה. נראה ששרון, שכבר אז נשא עיניו לראשות הליכוד והממשלה, חשש משהו מפני תחרות מצידו של נתניהו במירוץ לפיסגה, וניסה להניאו מכך. הוא תיאר באוזניו את הקשיים והמוקשים הנילווים לחייו של הפוליטיקאי הישראלי המצוי.

"הפוליטיקה אינה קייטנה," התפייט אריק הגדול. "אתה צריך לדעת שבפוליטיקה אתה תלוי בכל מיני אנשים קטנים, קטנוניים, חברי מרכז למיניהם, שיציבו לך דרישות בלתי אפשריות – ואתה תיאלץ, נעבעך, להיענות להם. עד האחרונה שבהן. לכולם. אם לא תיענה, תפסיד אותם. כך למשל יבוא אליך חבר מרכז וידרוש רישיון להעמיד קיוסק באמצע האוטוסטרדה. כן, קיוסק באוטוסטרדה. מה תענה? לא תיתן? תוותר על תמיכתו? ומה תעשה אם הוא עומד בראש חמולה של כמה עשרות חברי מרכז?"

כדי לבלום מתנות מסוג קיוסק באוטוסטרדה מצידם של פוליטיקאים אינטרסנטים, קמה לבג"ץ הזכות, מזה עידן ועידנים, לשקול במאזני הסבירות את מידת ההיגיון שבהחלטות הכנסת והממשלה, ולבטל מעשים שלטוניים שאינם סבירים. כך התנהלה המדינה לטובת כל הצדדים, כולל הפוליטיקאים עצמם, עד לפני 8 חודשים.

אבל אז החליטה הקואליציה ברוב של 64 ח"כים (53.3%) לשלול מהבג"ץ את זכות בחינת הסבירות, באמצעות חוק יסוד: עילת הסבירות, שביטל למעשה את זכות בחינת הסבירות הב"גצית. השבוע געשה הביצה הפוליטית, כשהחליט הבג"ץ (גם הוא ברוב של 53.3% משופטיו) שחוק היסוד הזה אינו סביר, וביטל אותו.

החלטת הבג"ץ עוררה, כצפוי, גלי צונאמי אדירים. ואני הקטן, בעוונותיי, סבור בניגוד לדעת מרבית קוראי טור זה (כן, אני יודע), שהפסיקה הזו דווקא נחוצה מאוד בחיינו הציבוריים. שהרי זה המענה היחיד שירסן פוליטיקאים ציניים ותאוותניים, חסרי מעצורים, שנוטלים לעצמם את הזכות והסמכות הבלעדיים להתעלל במדינה ובאזרחיה ולהתנהל ללא חשבון, ללא התייחסות לטובת הכלל, ולרגע חשבו שגם ללא אימת הבג"ץ.

דוגמאות? יש בשפע. נסתפק בשתיים שלוש. קחו למשל את יוזמת הח"כים החרדיים לחוקק את חוק יסוד לימוד תורה, שנועדה להעניק פטור גורף מחובת שירות בצה"ל להצלת העם מפני הקמים עליו, לכל בחורי הישיבות. חוץ מהעובדה שמדובר בחוק אנטי תורני, כמעט כפרני (שהרי מלחמת מצווה מחייבת מדאורייתא גם בימינו ולמענה יוצאים חתן מחדרו וכלה מחופתה), עלולים היינו להיקלע למצב שסיעת הציונות הדתית, שהשירות בצה"ל לעזרת העם הוא נשמת אפה, היתה נאלצת לתמוך בחוק שערורייתי זה, שהוא גם אנטי לאומי ואנטי ציוני. שכן בלעדיו, עלולה היתה הקואליציה לקרוס. רק 'בזכות' המלחמה הארורה שנגזרה עלינו, הוסרה היוזמה האנטי תורנית.

דוגמה שניה: בתקציב החירום שאושר לפני כשבועיים, הסתתר תקציב של 27 מיליון שקל לטובת הסעיף המוזר המכונה 'מניעת נשירה מהישיבות'. גם הוא הושג באיומי אקדח של פירוק הקואליציה. מה משמעותו של סעיף אווילי זה? לא תאמינו: מדינת ישראל תתקצב – מעשה חלם! – פעולות שייעשו למניעת גיוסם של נושרי הישיבות לצה"ל. מדובר בנושרים, רבותי, שממילא לא לומדים ושאין תורתם אומנותם. אפילו הרב שך זצ"ל פסק בזמנו שחרדי המתחפש לבן ישיבה ואינו לומד, חייב להתגייס. היום, בלחץ המבנה הקואליציוני הרעוע שבו כל ממזר מלך, שוריינו 27 מיליון ליעד הזה, בתמיכת – שיא האבסורד! – סיעות הציונות הדתית ועוצמה לישראל, המעלות את השירות בצה"ל על ראש שמחתן.

דוגמאות אבסורדיות נוספות לא חסרות. סילוקו של יו"ר רשות הדואר רק מפני שאינו מאנ"ש, הוא דוגמה אחת בלבד, ליוזמה לטיהור השירות הציבורי ממקצוענים, לטובת מקורבים, לרבות בטלנים חסרי כישורים בעליל. רק השבוע התפטרה בטריקת דלת יו"ר רשות החברות הממשלתית עו"ד מיכל רוזנבוים, לאחר שהבינה ששום סכר מצידה לא יעצור את שטף הג'ובים לחברי מרכז בלתי מקצועיים בדירקטוריונים ובגופים אחרים, שיוזם השר הממונה דודי אמסלם.

הוותיקים שבינינו עוד זוכרים את מחזה העיוועים שהתחולל במרכז הליכוד, בפניו הופיעה שרת החינוך לשעבר לימור לבנת, ששאלה בציניות ובבוז: "רוצים ג'ובים?" – והליכודניקים שאגו בהתלהבות שהדהימה את לבנת: "כן!!!"

אלמלא ביטול חוק הסבירות, היינו אמורים לחזור לימים האפלים ההם. כשנשאל השר אמסלם ברשת ב' על להיטותו לחלוקת ג'ובים, הוא בכלל לא הבין איפה הבעייה. "התפקיד שלי הוא להגיש אנשים שאני מכיר ומעריך. את מי אני אגיש?" השיב בנימת ניצחון.

כדי לעצור סחטנות של תקציבים לא ראויים ובלימת תאבונם של פוליטיקאים לא ראויים, טוב שיש בג"ץ שמנע מהחבר'ה האלה לחגוג ולבזוז כל מה שרק אפשר. אשרינו שזכינו, שקם לנו 'מבוגר אחראי', שהבהיר לאמסלמ'ים ולגולדקנופפ'ים למיניהם, שהמדינה אינה נחלתם הפרטית, לא שלהם ולא של פוליטיקאים אחרים. אשרינו שזכינו, שהבג"ץ נופף באצבעו מול עיני הציניקנים מגבעת רם, באמירה נוסח הנשיא רייגן – Don't: לא לפיזור תקציבים בלתי הגיוניים לכיסי המקורבים לצלחת; לא לחלוקת ג'ובים שמנים למקורבים בלתי מוכשרים בעליל; לא להיענות לסחטנות פוליטית של בודדים או מפלגות שעושים את המדינה כולה למריונטה פרטית; לא לביזת קופת המדינה. אשרינו שיש מי שבולמים הידרדרותנו למצבן הרעוע של רפובליקות בננות.

נכון, יש הרבה מן המקומם והמאכזב בעיתוי האומלל של פירסום פסק הדין דווקא עכשיו, בעיצומה של מלחמה, של חתירה מצד כל שדרות העם הלוחם (לא כולל המגזרים הבלתי לוחמים) למצב של 'ביחד ננצח'.

 על אף חיוניותו של פסק הדין לניקיון האווירה במקומותינו, ראוי היה לדחות פירסומו עד לרגיעה ביטחונית בחזיתות השונות. לא שהשופטים העריכו שהרגיעה אינה צפויה בהקדם ולכן הזדרזו. הבהילות נבעה, מסתבר, עקב 'אילוץ' טכני בלבד: העובדה שבימים אלה פורשות השופטות חיות ובירן לגימלאות, שחתרו למצב שפסק הדין הדרמטי יהיה חתום גם על ידן ויירשם גם על שמן בספרי המשפט. הכשל הוא רק בזה, שהן לא החילו על עצמן את מבחן הסבירות, ולא לקחו בחשבון שפירסום ההכרעה עכשיו, אינו עולה כלל בקנה אחד עם מידת הסבירות.

מה שדורשים השופטים מהפוליטיקאים, לא דין שיידרשו תחילה מעצמם? העיתוי ממש לא סביר, אבל מי ישפוט את השופטים? חבל.

מנחם רהט

* * *

אהוד: אללה אַכְּבַּר! – היהודים השתגעו!

בשורות טובות לכם

יחיא סינוואר וחסן נסראללה –

בית המשפט העליון בישראל

דחה את החוק שבאמצעותו לא היה אפשר

 להוציא לנבצרות את ראש הממשלה בנימין נתניהו

בכנסת הנוכחית – ועכשיו יהיה אפשר להדיחו!!!

 והקרע בעם בישראל יתחדש

 כתקוותכם – להרוס את מדינת ישראל!

* * *

נעמן כהן

אסור לזלזל באוייב

הפיליסטיניזם התמוה

של ד"ר עזריאל גוֹטהֶלף קרליבך

מוזר מאד שד"ר עזריאל גוֹטהֶלף קַרְלֵיבַּך, ד"ר למשפטים מאוניברסיטת ברלין והמבורג, אדם בעל השכלה רחבה, והאדם מתוחכם שכדי להתהלך חופשי ברחובות ברלין, נהג ללבוש, בסיכון רב, מדי אס אה – מזלזל כל כך בערבים. את מאמרו ובו גם הרבה דברים נכוחים ואמיתיים הוא מסיים: "הוא (המוסלמי) לא תרם מעודו ולא יתרום כל מאומה לטובה. הוא לא הוציא אף דמות אדם אחד שהצעיד את העולם קדימה, בכל שטח שהוא. הוא החשיכה."

 (ד"ר עזריאל קרליבך, "אין אתה יכול להידבר עם הערבים", "מעריב", 7.10.55,"חדשות בן עזר" 1912) (פורסם גם ב"חדשות בן עזר" 969(.

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00969.php

הפיליסטיניזם המפתיע הזה המתאים יותר לאדם כאורן חזן מתמיה מאוד אצל קרליבך. אסור לשנאה לעוות את דמות האוייב ולגרום לנו לזלזל בו. הזלזול הזה הוא שהיה בעוכרנו ב-7 לאוקטובר.

הנה מה שכתבתי בזמנו על תפיסה דומה של אורן חזן:

הבורות של הפיליסטיני חסר ההשכלה

ח"כ אורן חזן

הפיליסטיני חסר ההשכלה, ח"כ אורן חזן, פנה ביהירות לערבים מעל דוכן הכנסת בשאלה: ג׳סוס, טיבי וחבריו, מה הבאתם אתם הערבים אלטעזאכן? אנחנו היהודים המצאנו את הוויז, מטוס ללא טייס, אפילו את ה״טאקי״, מה אתם הבאתם?

http://rotter.net/forum/scoops1/364262.shtml#2

אז כדאי להזכיר (כלומר ללמד כי הוא לא ידע ושכח) לפיליסטיני חזן את תרומת הערבים למדע. ואני אזכיר רק עובדה אחת. המדע האמפירי הוא יצירת הערבים.

איש המדע האמפירי הראשון היה אל-חסן בן אל-חסן בן אל-היית'ם אבו עלי.

אל-היית'ם תרם רבות לחקר עקרונות האופטיקה, האנטומיה, האסטרונומיה, ההנדסה, המתמטיקה, הרוקחות, האופתלמולוגיה, הפילוסופיה, הפיזיקה, הפסיכולוגיה, התפיסה החזותית, ולחקר מדעי באופן כללי.

איבן אל-היית'ם יליד בצרה 965, שהתגורר רוב חייו בקהיר, בה נפטר בגיל 75, כונה "הפיזיקאי" של אירופה של ימי הביניים. הוא נחשב לחלוץ הפיזיקה הניסויית. כ"המדען הראשון". הוא נחשב לאבי האופטיקה המודרנית, בזכות ספרו הנודע "ספר האופטיקה" ("כתאב אלמנאט'ר"), שבו הסביר והוכיח את תאוריית הראייה המודרנית. ספר זה דורג ביחד עם ספרו של אייזק ניוטון, עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע, כאחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה.

חיבוריו בתחומי האופטיקה השפיעו על מדענים מערביים רבים, כמו רוג'ר בייקון, ג'ון פיקהם, וויטלו ויוהנס קפלר. חיבוריו החלוציים בתחום תורת המספרים, גאומטריה אנליטית, והחיבור בין האלגברה והגאומטריה, היו בעלי השפעה רבה על משנתו הגאומטרית של רנה דקארט ועל חישוביו של אייזיק ניוטון.

אגב לידיעת חזן גם המילה מהנדס היא מילה ערבית.

נכון בעולם המוסלמי חל ניוון* כאשר מתקופת הרנסנס אירופה לקחה את הבכורה. (ניוון שגרר עימו גם את הירידה התרבותית של היהודים-הערבים) אבל זה אינו מצדיק את הזלזול בתרומת הערבים לתרבות האנושית.

* ההיסטוריון ברנרד לואיס מסביר את הירידה והניוון של עולם האיסלם בכמה גורמים: האיסור על הדפוס, ההתנגדות האיסלאמית לבנות שעונים ציבוריים, היעדר סטנדרטים למדידות לינאריות, המשטר המוסלמי האוטוקרטי, מעמדן הנמוך של הנשים, ועוד.

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01203.php

אסור אף פעם לזלזל באוייב.

מה שעמירה הס ועיתון "הארץ" לא סיפרו לנו

הבלוגרית הערבית הפופולרית, הודה ג'אנט, עקבה מקרוב אחרי המתחולל ברצועת עזה וחקרה את הזוועות שביצע חמאס שהובילו למלחמה בה ישראל נלחמת בגבורה בטרור האכזרי. בעקבות כך היא פירסמה רשימה של שקרים ומניפולציות שמבצע חמאס בעזה וחשפה את החיים הנוחים שהיו לתושבי עזה בזכות ישראל. הודה ג'נאט יצאה מזועזעת ממה שלמדה על עזה מתחילת המלחמה. בפוסט נועז היא מתארת את מה שהוא למדה מתהליך המלחמה וחושפת את החיים הטובים והנוחים אליהם התרגלו תושבי עזה וראשי ארגון חמאס בזכות ההתחשבות של ישראל.

הפוסט חושף את הצביעות של ארגון החמאס (ועמירה הס ושוקן) בטענה שמצבם של העזתים היה כל כך גרוע לפני המלחמה, וכך היא מפרסמת:

1. פתאום גילינו שברצועת עזה, שבה מתגוררים 2 מיליון איש, יש 36 בתי חולים. יש מדינות ערב עם אוכלוסייה של 30 מיליון שאין בהן כל כך הרבה בתי חולים.

2. במפתיע, גילינו שעזה מקבלת מים, חשמל, גז ודלק חינם מישראל. כמובן, אין ולו אזרח ערבי אחד בשום מקום אחר שאינו משלם על מים, חשמל ודלק.

3. פתאום גילינו שעזה מקבלת 30 מיליון דולר בחודש רק מקטאר. ו-120 מיליון דולר בחודש מאונר"א. ו-50 מיליון דולר בחודש מהאיחוד האירופי. ו-30 מיליון דולר בחודש מאמריקה. יש מדינות ערביות טובעות בחובות ולא מוצאות מישהו שיכול לתת להן אפילו מיליון דולר.

4. פתאום גילינו שאין "מצור" על עזה וכל הסחורות זורמות לשם והגבולות פתוחים. העזתים נסעו למצרים ומשם לרחבי העולם.

5. באופן בלתי צפוי, גילינו שאנשים חיים בעזה טוב יותר מאשר במדינות ערביות רבות. ותושביה חיים הרבה יותר טוב ממדינות ערב רבות.

6. פתאום גילינו שהמוח שלנו תוכנן על ידי השקרים של התקשורת של האחים המוסלמים.

7. פתאום גילינו שהילדים בעזה הם לא ילדים כמו שאנחנו חושבים בדרך כלל, אלא ילדי מחבלים עם מקלעים וחגורות מתאבדים שעברו הכשרה מיוחדת של חמאס.

8. פתאום גילינו שבתי הספר, בתי החולים והמסגדים בעזה הם מפקדות טרור מסודרות ומחסני תחמושת עם מנהרות תת-קרקעיות של חמאס.

9. פתאום גילינו שבעזה יש "מטרו" תת קרקעי של חמאס המשתרע על פני 500 ק"מ, שישראל יכולה רק לקנא בו.

10. פתאום גילינו שהרופאים והמורים כביכול בעזה התבררו כמחבלי חמאס פעילים.

11. פתאום גילינו שרקטות ומרגמות מוחזקים בחדרי ילדים בבתי עזה.

12. פתאום גילינו שהיטלר וספרו "מיין קאמפף" היו מאוד פופולריים בעזה, ותרגומו לערבית היה כמעט בכל בית בעזה, או דיוקן של המחבר.

13.פתאום גילינו שהעזתים חיים חיי יוקרה, עם אחוזות מרובות קומות עם בריכות שחייה ומכוניות גרמניות פרימיום.

14. פתאום גילינו שאין מצור ישראלי בעזה כי היא עדיין גובלת באחותה המוסלמית מצרים.

15. פתאום גילינו שרוב ה"אזרחים" בעזה תומכים בחמאס ובקבוצות טרור אחרות, בחרו בחמאס בבחירות דמוקרטיות וחגגו את הטבח ב-7 באוקטובר.

16. פתאום גילינו שמה שנקרא כתבים ועיתונאים בעזה שעובדים עבור התקשורת המערבית CNN, AP, רויטרס ואחרים התבררו כמחבלי חמאס שהשתתפו בטבח ב-7 באוקטובר.

17. פתאום גילינו שמה שנקרא 'פעילי שלום' ו'עובדי ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים' של האו"ם, הצלב האדום ו-WHO, התבררו כטרוריסטים ומושחתים של חמאס.

18. פתאום גילינו שכל אחד ממנהיגי חמאס הוא מיליארדר ועשיר יותר מהנשיא טראמפ, עם שווי נקי של 4-5 מיליארד דולר כל אחד.

(''פתאום גילינו שמנהיגי חמאס – מיליארדרים יותר מטראמפ'' – הפוסט שמסעיר את העולם המוסלמי)

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=831594&forum=scoops1

אמת לאמיתה. באמת התפלאתי מהבתים המפוארים בהם גרו העזתים לפי הכתבות מעזה, בשעה שעמירה הס ושוקן עשו לנו שטיפת מוח על עוני רב בעזה.

מהי פרובוקציה? ולמה פריז אבודה?

בתגובה לראיון עם מייה שם, בעלת אזרחות כפולה ישראלית וצרפתית ששוחררה משבי החמאס, ששודר בהרחבה בצרפת, טען מפקד חיל הים הצרפתי לשעבר, Michel Olhagaray בדרגה המקבילה לרב אלוף, בראיון אצל רשת התקשורת הצרפתית LCI – כי קיום של מסיבה עשרה קילומטר מעזה זו "פרובוקציה".

"אם לרקוד ליד עזה זו פרובוקציה, האם לדרוש חוקי שריעה גם בצרפת?" שאל גולש אחד.

"מאשים את הנאנסת, אולי החצאיות של הרוקדות במסיבה היו חושפניות מדי?" עקץ גולש אחר.

גולשים אחרים ביקרו את האידיאולוגיה הקיצונית המתפשטת בקרב בכירי הצבא הצרפתי ואת העובדה שאדם עם דעות כאלו הגיע למעמד כה גבוה.

(''מסיבה עשרה קילומטר מעזה? פרובוקציה'' – מפקד חיל הים הצרפתי לשעבר עורר סערה)

https://twitter.com/Xalertes/status/1740768704877801482?t=9hVsZWwJJ6XRd4lz4YJXGQ&s=19

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=831559&forum=scoops1

האם אותו אדמיראל מטורלל Michel Olhagaray אינו מבין כי לפי דבריו מעתה אסור בפריז לרקוד או לשיר כי זה מהווה פרובוקציה למוסלמים בפרברים של פריז לבוא ולרצוח את הפריזאים?

פסיכופאט או שטן?

בנצלו את היארצייט של אביו עמוס קלויזנר עוז שנפטר לפני חמש שנים ב-28.12.23, מספר לנו בנו דניאל המתנאה כמשורר, על הניתוחים הפסיכולוגיים שנעשו לאביו כילד יתום, ושולל אותם תוך סקירה רחבה על ניתוחים פסיכולוגיים של אישים רבים בהתייחסו לשאלה "ואם נתניהו וסינואר לא פסיכופתים?" (בהנחה של הסאבטקסט שהם כן).

לסיום הוא כותב: "מתברר שאנחנו (המדופלמים והבלתי-מדופלמים) אומרים "פסיכופת" כמו שאמרו פעם "מלעוּן", או "משיגענע". אבל אותי, לפחות, דפוסי החשיבה של נתניהו מדאיגים גם בלי ההילה הקלינית." (דניאל קלויזנר-עוז, "ואם נתניהו וסינוואר לא פסיכופתים?"אל-ארצ'י", 1.1.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-12-31/ty-article-opinion/.premium/0000018c-c020-d3e0-abac-d8a9a8230000

כלומר גם בלי ההילה הקלינית, בשביל המשורר דניאל קלויזנר-עוז, נתניהו הוא פסיכופאט בעל דפוסי מחשבה מדאיגים.

מעניין אם כן מה יאמר המשורר על אביו, עמוס קלויזנר-עוז שבראיון לתוכנית  "BBC Newsnight" בבריטניה לקידום המכירות של ספרו "הבשורה על פי יהודה" אמר כי "לכנות את ישראל התגלמות השטן זה לגיטימי."

http://e.walla.co.il/item/2997290

דניאל קלויזנר-עוז, מה דעתך? האם אדם הרואה בישראל שטן הוא פסיכופאט גם בלי הילה קלינית?

עשרות פסיכיאטרים יורדים לאנגליה

מי יטפל בפסיכופאטים?

אבוי. מסתבר שעשרות פסיכולוגים יורדים מארץ לאנגליה:

https://www.haaretz.co.il/news/politics/2023-12-31/ty-article/.premium/0000018c-bef7-d45c-a98e-bfff3b8e0000

("בזמן שמערך בריאות הנפש בקריסה, עשרות פסיכיאטרים עוזבים לבריטניה, "אל-ארצ'י", 1.1.24).

מה נעשה עכשיו עם כל הפסיכופאטים? מי יטפל בהם? מי יטפל ב"פסיכופאט" ביבי? במחשבה שנייה אולי דווקא אותם הפסיכיאטרים הבורחים מהארץ הם הם הפסיכופאטים האמיתיים? בכל מקרה הם ודאי חרדתיים מאוד. עובדה הם ברחו מהארץ מפחד.

איך חגגו ברמאללה את בריתו ה-2024 של ישו?

עם דגלי חיזבאללה – כך חגגו הלילה בראמאללה את כניסת השנה החדשה. המפגינים קראו: העם רוצה את גדודי עז אדין אלקסאם (הזרוע הצבאית של חמאס).

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=831767&forum=scoops1

החגיגה מובנת, הרי ישו לדברי הפלסטינים, הוא פלסטיני, אבל משהו אחד לא ברור – האם הפיליסטינים לא עושים ברית רק בגיל 13 שנים? אז איך הם עשו את הספירה של הברית של ישו מיום הולדתו?

מדרום תיפתח הרעה?

לדרג המדיני הוצגו כמויות גדולות של נשק תקני סיני שסופק לעזתים ונתפס ע״י צה״ל ברצועה בפעילות הקרקעית

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=831560&forum=scoops1

כל הנשק העצום הזה ומכונות חפירת המנהרות הועברו לעזה ע"י מצרים. בניגוד לקונספציה הישראלית, האינטרס המצרי הוא בחיזוק החמאס בעזה (ובלבד שלא יפגע במצרים) ע"מ לפגוע ולהחליש את ישראל. בינתיים מצרים מעבירה כוחות לסיני בהסכמת ישראל, ובונה צבא גדול רק נגד ישראל. יש לשים לב שלא נופתע שנית.

החמאס, הג'יהאד האיסלמי, ומיכאל בריזון

במאבק למען טרנספר יהודים ואיסלומם

ב-7 לאוקטובר פתחו החמאס והג'יהאד האיסלמי בפלישה שתפקידה לדבריהם חיסול ההתנחלויות היהודיות בגבול עזה, רצח כל היהודים, ואיסלומם בכפייה. למאבקם זה נגד היהודים וההתנחלויות היהודיות הצטרף גם האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק מיכאל בריזון, וכך הוא כותב: "הטרנספר חזר לאופנה. רשימת אוהדיו (בעולם) תופחת והולכת. אז אולי הגיעה השעה לדון בו בראש פתוח, בנכונות לשנות עמדות עתיקות, ובראייה קצת יותר עדכנית של מדינת ישראל ועתידה.

"טרנספר יהודים יש בו רק מעלות, ואף לא מגרעת אחת. הוא יתקבל בעולם כולו במחיאות כפיים סוערות, יעלה את קרנה של ישראל בקרב העמים, ישיב לה את עטרתה כמדינה דמוקרטית (פלוס-מינוס), וללא כל ספק גם יעלה את ערך השקל ואת הבורסה.

"וליהודים הרחמנים שייתפסו לדאגה מה יעלה בגורלם של המתנחלים המטרונספרים, ייאמר: אל דאגה. זמן קצר לאחר שמשיחם יכזיב, הם יתאסלמו..."

(מיכאל בריזון, "בעצם, למה לא טרנספר למתנחלים?" "אל-ארצ'י", 2.1.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-01-02/ty-article-opinion/.premium/0000018c-c424-dcff-adbf-ceee5c590000

נניח לתחזיתו של בריזון על עליית ערך השקל, אבל האם מיכאל בריזון באמת סבור שהתנחלות ניר עוז של "השומר הצעיר" באמת תתאסלם?

סביר יותר שדווקא האקטיביסט הפרו-איסלמי בריזון הוא זה שיתאסלם תחילה.

ההבדל המהותי בין הנאצים לחמאס ולג'יהאד

ההבדל המהותי בין הנאצים לאיסלמו-נאצים של החמאס והג'יהאד האיסלמי הוא שהנאצים עם כל הברבריות הרצחנית שלהם הגנו עד הסוף על עמם ועל נשותיהם וילדיהם, ואילו האיסלמו-נאצים של החמאס והג'יהאד האיסלמי מגינים רק על עצמם ומשתמשים בעמם נשותיהם וילדיהם כמגן אנושי.

הפיליסטיניזם ואי השפיות של המכורים להזיות

חיים אורון (ג'מוס) ודוד צוקר

לאיינשטיין מיוחסת אמרה מפורסמת (שבעצם היתה של ארגון מכורים אנונימיים) שאמרה: "אי-שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות."

כתוכים, בלי להתחשב במצב, חוזרים חיים אורון (ג'מוס) (מישהו יודע את שם משפחתו המקורי אותו הוא מסתיר?) ודוד צוקר על הסיסמאות אותן דיקלמו עשרות שנים:

"בזמנים של ערפל, כשהתמונה מתעתעת ומחט המצפן לא יציבה כדאי לחזור לבסיס ולהיזכר באמיתות על-זמניות," הם כותבים, "עלינו לחזור לגרסה הראשונית – אין סיום לזוועות ללא מדינה פלסטינית (יחידה מדינית אחת, מפורזת, מפוקחת) הכוללת את שטחי הגדה המערבית ועזה. למען האמת ההיסטורית יש לומר: התזה של שתי המדינות מעולם לא נוסתה. הסכמי אוסלו היו אשלייה שגם אנחנו הלכנו אחריה, אבל הם לא הוליכו לעצמאות פלסטינית. הלכנו אחרי האשלייה מכיוון שנפרדנו מהאמת הפשוטה – שום עם לא יוותר על חירותו ועל הרצון לשלוט בעצמו... ישראל כבר ניסתה כמעט הכול. רק את התזה המלאה של שתי מדינות – האחת מנוטרלת מכוח צבאי והשנייה משוחררת מכיבוש – עדיין לא ניסינו."

(חיים אורון, דדי צוקר, "רעיון שתי המדינות עדיין בלתי נמנע. אפילו נתניהו יודע זאת", "אל-ארצ'י", 2.1.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-01-01/ty-article-opinion/.premium/0000018c-c510-ddba-abad-c7b11bf50000

אז ראשית כל קצת ידע היסטורי. האם "שום עם לא יוותר על חירותו ועל הרצון לשלוט בעצמו"? זה משפט המתאים אולי לשיחה בפעולה של ילדי "השומר הצעיר", אבל האמת ההיסטורית שונה. לדוגמה: העם הפלישתי (שיש  היום ערבים הנושאים את שמו) ויתר על חירותו ונעלם מההיסטוריה כאשר הוא הותיר אחריו רק את המושג "פיליסטיניות" (שהם לוקים בו). או לדוגמה: העם הרומאי ה"פופולוס רומנוס" הגדול ששלט בעולם כולו וקרא לארץ ישראל על שם הפלישתים, ויתר גם הוא על חירותו ונעלם מן ההיסטוריה.

ולגופו של עניין, שני התוכים הללו אומרים כי פתרונם הוא: "מדינה פלסטינית, מפורזת, מפוקחת הכוללת את שטחי הגדה המערבית ועזה." אבל הם אינם מסבירים כיצד היא תהיה מפורזת? מי יפרז אותה? ומי יפקח על הפירוז? סתם להוציא מילים נבובות הנשמעות יפה זה קל. בזמנו חברו הטוב ביותר של אורון (ג'מוס), היה הרוצח הסדרתי הג'יהאדיסט מרואן ברגותי (מייסד ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של הקצה" כתאאב שוהאדת אל-אקצה), כאשר בין רצח אחד לשני ניגב איתו חומוס ברמאללה. האם היום סבור אורון (ג'מוס) שמרואן ברגותי הרוצח ישוחרר מהכלא ויקים בשבילו מדינה מפורזת ומפוקחת? זו הרי הזייה משיחית ומסוכנת. רק צה"ל יכול להבטיח פירוז ופיקוח.

אז הנה כמה נכונה האימרה של איינשטיין ומכורים אנונימיים: ""אי-שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות."

פיגועי טרור נגד יהודים בישראל (1948-1959)

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A2%D7%99_%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8_%D7%A0%D7%92%D7%93_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_(1948%E2%80%931959)

כדאי לזכור כי רצח יהודים ע"י מחבלים ערבים (כולל בבארי) היה עוד לפני "הכיבוש", אלא שאז הם נקראו מצרים וירדנים, ולא פלסטינים כי הם באו ממצרים וירדן. ביחס לאוכלוסייה הקטנה של ישראל הקטנה והחלשה אז, מעשי הרצח עלו יחסית על אלו המבוצעים בזמננו. למשל אשתו של עמיתו של אורון (ג'מוס), מזכ"ל מפ"ם, אלעזר גרינהוט-גרנות נרצחה ע"י מחבל ב- 1955 לפני ה"כיבוש", בשעה שהמחבל היה חופשי בארצו.

הֶר פרופסור משה צימרמן חי בזכות הציונות

הֶר פרופסור משה צימרמן, המתנאה כהיסטוריון של דויטשלנד והמתפרנס מכספיה, הגיע לתובנה חדשה ישנה בעקבות המלחמה בעזה:

"מה שקרה ב-7 באוקטובר," אומר הֶר פרופסור צימרמן, "דומה מאוד לפוגרומים שנעשו ביהודים. ברגע שבמדינה של היהודים, במדינה הציונית, מתחולל פוגרום ביהודים, המדינה והציונות מעידות על עצמן שנכשלו. כי הרעיון שביסוד הקמת מדינה ציונית היה למנוע מצב כמו זה שבו נמצא היהודי בגולה. אני עומד ומסתכל במה שקרה, ואומר: הפתרון הציוני איננו פתרון. אנחנו מגיעים למצב שבו העם היהודי, שיושב בציון, נמצא במצב של אי-ביטחון גמור, לא בפעם הראשונה. מעבר לכך, צריך לקחת בחשבון שישראל גורמת להחלשת ביטחונם של יהודי התפוצות, במקום ההפך. אז הפתרון הציוני הזה נראה לקוי מאוד וצריך לבדוק מה גרם ללקות הזאת.

"הלאומיות היהודית בארץ ישראל עברה תהליך של לאומנות, התגזענות ואתנוצנטריות.

"צריך להבין שיש פתרונות שונים לקיום היהודי – האמנסיפציה מספיקה לנו, אנחנו לוקחים בחשבון את הסיכונים בחיים בתפוצות."

(עופר אדרת, "ההיסטוריון משה צימרמן משוכנע ש-7 באוקטובר הוא רגע מפנה שמעיד על כישלון הציונות", "אל-ארצ'י", 28.12.23)

https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-12-28/ty-article-magazine/.highlight/0000018c-aaf1-d22d-a3dd-bff9f3240000

הֶר פרופסור משה צימרמן יכול תמיד לרדת מהארץ ולבחור לחיות בדויטשלנד, אבל הוא אינו יכול שלא להודות בעובדה אחת. ללא הציונות והפתרון הציוני הוא לא היה חי.

הֶר פרופסור משה צימרמן נולד ב-1943 בירושלים להורים שעלו מהמבורג חמש שנים לפני כן. משפחת אימו, חנה לבית הקשר (Heckscher), שמוצאה ספרדי-פורטוגזי, חיה בעיר הצפון-גרמנית במשך כ-400 שנה. וברגע האחרון ב-1937 עזבה את המבורג, בעזרת סרטיפיקט של קפיטליסטים, ועלתה לארץ ישראל.

גם אביו, קרל (לימים עקיבא) צימרמן, נולד בהמבורג, אך מוצאה של משפחתו ממזרח אירופה, ולכן דבק בו הכינוי אוסטיודה. למד בסמינר למורים יהודים והיה למורה בבית ספר יהודי בשטוטגרט. גם הוא ניצל ברגע האחרון ועלה לארץ ב-1938.

https://de.m.wikipedia.org/wiki/Moshe_Zimmermann

אלמלא הציונות היה הֶר פרופסור משה צימרמן נשלח מדויטשלנד למחנות ההשמדה. לפחות בזה הציונות לא נכשלה. כמובן שהציונות הצילה את כל היהודים שעלו לארץ לפני השואה מאירופה, ואת כל היהודים שעלו מארצות האיסלם שהיו נרצחים שם (גם בלי הציונות) עם גמר השלטון האנגלי והצרפתי.

מה בעצם מציע לנו הֶר פרופסור משה צימרמן? שנרד מן הארץ ומי שלא יוכל לרדת יירצח בפוגרום ע"י הערבים? האם זה חזונו?

הציונות לא נכשלה כי רק מדינה יהודית יכולה לחסל את הפוגרומיסטים העושים פוגרום ביהודים. מן הבחינה הזו הציונות סיפור הצלחה.

נעמן כהן

* * *

איתמר פרת

הראש הישראלי

האם גם לכם זה קורה, הסיפור הזה עם המלאכים בלילה? זה יכול להיות מעניין אבל גם מטריד. כמו אורחים שאינם מבינים רמז. אין מנוס. צריך לקבל את זה כמו שהוא.

הלילה שוב פעם. רואה אותו יושב כאלו בא כבר מקודם.  "היי, לילה טוב. אתה ישן?"  

"כן," אני נוהם. "אינך רואה? כבר היית אצלי, נכון? הסברת לי איך ישראל אינה מבינה ולא מנצלת את מצבה הגיאולוגי, ואיך האוייב מנצל את זה."

"לא, זה היה החבר שלי רפאל. רפי המהנדס. אני גבריאל, גבי המדחיק. סת-א-אם! אבל אם אני מפריע אני אלך. רק תגיד."

"לא-לא, אם כבר באת אז שב. אז חיסלו את חמאס, מה? החזירו את החטופים?"

"רק אחדים. על השאר אמרו שנהרגו בהפצצות שלנו. לך דע. זה יכול להיות אפילו נכון."

"גבי, בשביל זה באת? הרי זה רק חשש!"

"נכון. אולי זה עדיין רק חשש. את יחיה עוד לא מצאו."

"יזהו אותו לפי הדי.אנ.איי."

"אם יש לו. סיפרו לך מה קורה בדרום?"

"גבי, אני ישן. מאיפה שאדע?"

"היתה נחיתה גדולה בטאבה, בדרום. עשרות סירות גומי של חמאס אל-בחר. הם השתלטו על מלון טאבה ועוד מלון אחד וריכזו את כל האורחים. הכול בלי ירייה אחת. את בעלי הדרכון הישראלי לקחו כולם בסירות לכלי-שיט שחיכו להם. הם מילכדו את הכביש לאילת ואז פוצצו את המלונות. בום!"

"רפי, אתה מפנטז."

"אני גבי, זוכר? למה שאבוא אליך במיוחד בלילה כדי לפנטז? את כולם מסרו לידי ההוּטים. הם הבטיחו להחזיר את כולם בתנאי שנפנה את אילת. אם לא בטובות אז בטילים."

"באילת יודעים מזה?"

"כבר עשר שעות. איפה היית? יש נהירה מטורפת צפונה. חלק לקחו חדרים במלונות בעקבה."

"במודיעין ידעו?"

"איזה מודיעין? במלון טאבה? במשטרה? אפילו ביידן לא יודע עדיין. כולם שם עוד אחרי סילבסטר."

"גבי, מה עושים?"

"תחליט אתה. זה חלום פרטי שלך. אבל אולי אתה יודע איפה אמצא בשעה הזאת את פיקוד דרום? טוב תחזור לישון. שינה זה בריאות."

איתמר פרת

* * *

אהוד בן עזר

"מפקד הצבא"

דף מהיומן ואני סטודנט בן עשרים ושלוש

לפני 64 שנים

ל' בניסן תשי"ט. 8.5.1959. ירושלים. אתמול חיכיתי ל-נ. ולא באה לבקרני. הכנתי את החדר שיישא חן בעיניה, שייראה מסודר ונקי ושיבליט את העבודות בהן אני עוסק בימים האחרונים. כל אחרי הצהריים חיכיתי וכל צעד ששמעתי בחוץ היה ממלא אותי הרגשה של חמימות מתוקה, אבל הביקורים לא היו אליי. אחר כך ישבו בחדרי כמה מן הדיירים שבבית ושוחחנו על שטויות ואני, כל הזמן חיכיתי. את עיניי אכלה הציפייה והיא לא באה.

האורחים יצאו, בעיניי חשו את האכזבה וקוצר הרוח. לבד נשארתי בחדר, שכבתי על הספה ורציתי לבכות. כאשר הדמעות אינן באות, יש ועולה במקומן בכי יבש, איש אינו שומע אותו ואינו רואה אותו. אם ייכנס אדם זר ייעלם הבכי מיד, אבל, בתוכי הוא חוזר כמכות על עץ יבש. אני תופש את המזרון בשתי ידיי ובוכה לתוכו מתוך רחמים על עצמי. קשה לתאר הרגשה כזו. כך אני נוהג להתפרק מן העצב, מן הבדידות ומן הכישלונות.

אחר כך רציתי לעשות לעצמי כוס קפה חריף כדי להישאר ער עד שעה מאוחרת בלילה ולכתוב. הציפייה טבועה בדמי. תמיד עליי לצפות למשהו. פעם היתה זו פ. או מכתב ממנה או ביקור אצלה. וציפייה לעיתון של יום שישי. עכשיו ציפייה ל-נ. הציפייה, כאהבה, טבועות בתוכי ואינן תלויות רק באנשים מן החוץ, הם אינם אלא אמתלאות. רציתי להכין כוס קפה והעמדתי את הקומקום, מלא מים, על הרצפה וחיברתי את החוט החשמלי אל מקומו בקיר. נשארתי שוכב על הספה כשאני שרוי בהזיות, בכעס, באהבה ובציפייה. עדיין קיוויתי כל רגע כי נ. תקיש בדלת ותבוא.

המים החלו רותחים ואני קמתי באופן מכני להכין את הקפה. קודם לכן הבאתי את הכוס ושמתי בה שתי כפיות גדושות של תמצית הקפה. עשיתי את דרכי ואת מלאכתי ומחשבותיי אינן עימי, אני מרים את הקומקום ודמיוני מרחף במקומות אחרים. הרמתי את הקומקום ועל החוט נשארתי דורך באחת מרגליי, ולא השגחתי בכך. העליתי את הקומקום עם המים הרותחים ובאמצע נפסקה דרכו מקצה החוט. מעוצמת התנופה והעצירה הפתאומית התהפך הקומקום בחלקו והמים הרותחים נשפכו על ידי שהחזיקה בו. אותו רגע חזרתי בבת אחת , מכל חלומותיי והחזקתי בידי הבוערת וכואבת ובקומקום. כאב ורוגז מילאו אותי וידי בערה. מיהרתי ומרחתי סבון על הכווייה הטרייה ולאיש לא סיפרתי על התאונה. המשכתי להכין את הקפה ולא ידעתי אם לשתותו ואם לא. שכבתי על הספה וידי לוהטת בכאב ואני מהרהר בערב, בהשתלשלות המקרים ובכווייה. אם היתה נ. באה אליי לא הייתי נזקק להכין קפה לעצמי. אם לא הייתי לבד לא הייתי שוקע בהזיות ולא שופך את המים הרותחים על ידי. ידעתי שהיא אשמה בדבר והצטערתי שגם היא מביאה לי כאב ולא אהבה או אושר. סבור הייתי שיחסינו יהיו יפים ופשוטים, וכי לעולם לא אחזור לתהומות של ייאוש והשפלה, והנה גם היא החלה את דרכה עימי תוך שהיא מכאיבה ופוצעת.

רציתי לכתוב וידי כאבה ולא ידעתי אם אוכל לכתוב. יד ימין היתה זו שנכוותה. שכבתי על הספה וידי מורמת ואני מרגיש את הבשר ואת הכאב ואת החיים. זה חודשים רבים שכחתי את גופי ואת בשרי, מחוץ לעניין אחד, ושכחתי שיכול הוא לכאוב ולהיפגע לא רק במחשבה ובלב אלא ממש בבשר הרך והחלש. הצטערתי על הכאב וסבור הייתי שאסע למחרת הביתה, שאין טעם להישאר בשבת אם אינני יכול לכתוב. גם רציתי להתחיל לשחות מעט בבריכת ימק"א, כדי לעסוק באיזה שהוא ספורט, ועכשיו התקלקלה התוכנית למחר. רחצתי את היד ומשחתיה במשחה ומעט מעט התרגלתי לכאב. הנחתי את הדפים על השולחן ופרשתי לידם מטפחת, כי היד היתה משומנת במשחה צהובה. אבל, כאשר נגעה היד במה שהוא – היה הבשר כואב כפליים. הנחתי ספר גבוה תחת למרפקי, כך ששאר היד היתה תלויה באוויר מתוך הבסיס הזה. בידי השנייה העברתי את הדפים הלוך וחזור תחת לעט הכותבת וכך כתבתי כל הערב. שתיתי כמה לגימות של עראק חריף שנמצא עימי בארון והכאב שכך.

כתבתי סיפור מוזר בשם "מפקד הצבא" וטרם גמרתי אותו. הערב אני מקווה כי יעלה בידי להמשיכו. הסיפור עוסק במפקד צבא, מסופר בגוף ראשון ומחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בתקופה בה המפקד שולט באנשיו, אלא שאין הוא יודע את הטעם, את המטרה, ובורח מן האחריות כי איננו סבור שיש ביכולתו לומר איזה שהוא דבר בעל ערך לפיקודיו. את הפרק הזה כתבתי אתמול.

הפרק השני צריך לעסוק, בצורה גרוטסקית, במלחמה עצמה. ככל שהמפקד פורק את האחריות, מפחד ונס, כן גדלה אליו הערצת האנשים וכן הם הולכים אחריו ביתר התלהבות, ומה שמפליא ביותר – הם מנצחים. אבל, המפקד מגיע לשיא פחדנותו ושפלותו שעה שהוא הורג, רוצח מן העורף את ידידו הטוב ביותר, שוב אין הוא יכול לשאת בשקר והוא עורק מן החזית.

הפרק השלישי מתחיל בשהותו של המפקד שערק בעיר. מגעו עם האמת ועם ספרים ישנים. הסיפור נגמר בחזרתו של המפקד אל המחנה. הטרגדיה היא שכעת, כשהוא רוצה ליטול על עצמו אחריות, לאהוב, להורות ולהוביל את החיילים אל הטוב – כעת אין מאמינים לו. האמת היא אינדיווידואלית וההמון רוצה בשקר. קל להנהיג אל הרע ואל השפל ובלתי אפשרי להוליך לקראת הטוב. את המפקד סוקלים אבל ליבו שקט, נקי ומלא אהבה. מעולם לא חש עצמו כה צודק, כה בעל אחריות וכה יודע את הכיוון הנכון.

ייתכן והכיוון מסוכן, אבל עליי לנתח את ההשפעות. קראתי בזמן האחרון את הספר של הרמן ראושנינג – "שיחות עם היטלר". זה זמן רב שלא התרשמתי כל כך מספר אחד וכעת, עליי להודות, אני קורא אותו בפעם השנייה, וזה לאחר הפסקה קצרה של שבועות אחדים בלבד בין קריאה לקריאה. ישנם רעיונות מסוכנים שלעיתים אני עצמי מאבד את השליטה על התפתחותם. קיים קשר מיסטי ופסיכולוגי בין דמויות שונות כישו, כהיטלר וכנביא מנביאי ישראל. גם שבתי-צבי תורם לדמות המשונה הזו. הקשר אקטואלי ומשתלב על סמך איזו הצדקה פנימית וסמוייה, לתחום העתיד של הספרות הישראלית.

לעיתים אני מהסס להעלות משפטים אלה על הכתב משום שאלה הם כיוונים מסוכנים, כקשר עם הסטרא-אחרא או מפיסטופלס. אבל הכוונה היא חיובית. יש לרדת לעמקי הרוע והשפלות כדי לדעת מהי. ההשמדה באירופה לא היתה רק אסון או קטסטרופה, אלא כגילוי של התפרצות יצרים רעים ותהומיים, הנמצאים בתוך כל אדם ואדם. ישנם משפטים בהקדמתו של ראושנינג לספר שהשאירו עליי רושם חזק במיוחד –

"כאן משמש איש אחד הוכחה לאפסותו של דור שלם. כאן ניתן ראי לפנינו, ובדמות הנשקפת מתוכו נכיר את עצמנו. אמנם בצורה מעווה, אך עם זה חלק ממהותנו בה. ולא רק מהות האיש הגרמני דווקא. היטלר אינו ביטוי של הפנגרמניות בלבד, כי אם סמל לדור שלם מוכה-סנוורים. אדם מוגבל, עד עמקי יסודותיו עבד ליצריו, מקבל כאן, כמין דון קישוט, דברים כפשוטם, דברים שאחרים נתנסו בהם עד עכשיו רק ניסיון רוחני בלבד." --- "אין זו מלחמה אירופית בגלל בעיות פוליטיות. הרי זו 'הריגת החיה מתוך התהום'. ואנו כולנו, בלי הבדל אומה ולשון, בני ברית אנחנו --- מאוחדים במטרה האחת לסגור את פי התהום."

אהוד בן עזר

ויקיפדיה: הרמן אדולף ריינהולד ראושנינג (בגרמנית: Hermann Adolf Reinhold Rauschning;‏ 7 באוגוסט 1887 – 8 בפברואר 1982) היה פוליטיקאי וסופר גרמני. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ב-1932, ובין 1933 ל-1934 כיהן כנשיא הסנאט של העיר החופשית דנציג. בשלב זה פרש מן התנועה, עזב את גרמניה ונעשה מבקר חריף של הנאציזם. הוא התפרסם בזכות ספרו "שיחות עם היטלר" [עברית, 1941]. רמת מהימנותו של ספר זה שנויה במחלוקת בין החוקרים.

אהוד: יש עליו חומר מעניין ורב וראוי לקריאה, בערך הנושא את שמו בוויקיפדיה.

* * *

שָׁאהִיד אִל-אַטְפָל

שיר חדש מאת המשוררת הפלסטינית

מָשְׂע'וּלָה אִל-גָ'מִילָה

מערבית: המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

אתה החייל הַסָּהָיוּנִי הבא לרצוח את בני עמי

על אדמתי הגזולה

חגורת התחמושת על אזור חלצֶיךָ הַכְּבִּיר

שטרם ידע אישה

מחזיק בנשק אוטומאטי בּוֹלט כדורים כמו זֶרע אתה

חייל גלמוד סָהָיוֹנִי אִל-מוֹסְקוֹבִּי משבִּיך סְבֵּרְמָה בחשיכה

קליעיךָ מְחבְּשִׂים ילדוֹת פלסטיניות עם קרוּם

בַּסּוּבֶּרמארקט סאלח א-דין בע'זה הרעבה

שֶׁיוֹנִים סָהָיוֹנִיוֹת עִבְּרַאנִיוֹת מחרבנות עליה בְּצָצוֹת

מִן אִל-מָזְלַט אל-מַלְעוּן אִילִי טס עַלַא אַרְד פלסטין

מרחמת אני על נעוריך שָׁאהיד אִל-אַטְפָל

כמה תהרוג בנו, כמה תחלל כבוד בנותינו

אנחנו רבִּים ממך, אנחנו בּוֹרִיִים ממך

ואתה המאונן בחשיכה תיהרג מבלי להוליד

ממכת אבן של פלסטינית קטנה ובוכייה במצחך

אתה חייל סהיוני גלמוד הבא לרצוח את בני עמי

אתה הַשָּׁאהיד הַזִּ'יהִיד התמים שלימדו אותו להרוג

אתה הנער שלעולם לא יהיו לך ילדים

אולי רק בשמיים תפגוש

את שאהידה (חוריה*) אגנס מירושלים

לבושה בַּחגורת הנפץ וּבִרעלה שחורה

ואם אללה יחבּוֹץ

שאהידה (חוריה) תהיה הבתולה השבעים

שתמצוץ לך בַּבֶּה את הבּוֹץ

עם בָּבְּרִיקָה מִבּוּדָבֶּשְׂט!

* חוריה, בתולת גן העדן, הממתינה לשאהיד

פורסם לראשונה ב"חדשות בן עזר" 155, מיום 3.7.06, לפני 17 שנים.

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* משה גרנות: יוסי אחימאיר צודק: מכל הברברנים בפאנלים של הערוצים – היחיד שאומר דברים של טעם הוא גיורא איילנד: כדי לקצר את ימי הקרבות ולהקטין את האבידות שלנו (וגם של האוכלוסייה העזתית) צריך להפסיק להזרים לחמאס דלק, ומוכרחים לשים מצור על חמאס, מצור שהוא מותר על פי דיני המלחמה. חבל שאין שומעים לו.

קראתי בעניין רב את המאמר של עזריאל קרליבך מ-1955 שמסביר עד כמה חסרת שחר היא הידברות עם האסלאם, האוייב לרוח האדם החופשי. כמונו היום גם קרליבך משווה את תורת האסלאם לתורתו של היטלר.

חוה ליבוביץ' אינה מסכימה עימי שבמקומות שונים בתנ"ך מתואר קורבן אדם. ובכן, בשופטים י"א 31-30 יפתח אומר מפורשות שמי שייצא מפתחי ביתו יועלה לעולה לה'. בשמואל ב' כ"א , 6, 8 – כתוב מפורשות שצאצאי שאול מוקעים לה' כדי שהאל ישים קץ לבצורת. הגבעונים אומרים: "והוקענום לה'" (פ' 6), והכותב מציין מפורשות שדויד הוקיע אותם בהר לפני ה' (פ' 8) – מה זה אם לא קורבן אדם?

אחז ומנשה מקריבים את בניהם (מלכים ב' ט"ז 3, כ"א 6), כפי שנדרש גם אברהם להקריב את בנו. אברהם, שהתווכח עם האל באשר לעונש על סדום, אינו פוצה פה, כשהאל דורש ממנו להקריב את בנו – כי כך היה נהוג (בראשית כ"ב) עד ימיו של יאשיהו. ויאשיהו עצמו זובח את כוהני הבמות על המזבחות (מלכים ב' כ"ג 20), ואני איני מכיר זבח על מזבחות שאינו לשם שמיים.

אהוד: עם כל הכבוד לגיורא איילנד, המצב כלל לא פשוט. יש לקוות כי הדלק שחמאס שודד לצרכיו מהמכליות הנכנסות לרצועה – מציל מקור גם את החטופים שלנו הכלואים במנהרותיו. לולא הדאגה להצלתם, המלחמה היתה אולי כבר מסתיימת מזמן בחיסול המנהרות על יושביהן.

* ציטוט: נעמן כהן: "אמסטרדם מתאסלמת, חדשות בן עזר 1912. הפגנה פרו-פלסטינית התקיימה באחד ממרכזי הקניות הגדולים באמסטרדם, De Bijenkorf. הודעת הכריזה נאמרה כך: 'קונים יקרים, ברוכים הבאים לקניון Bijenkorf. בעונת חג המולד, אנו מזמינים אתכם להפסיק את הקניות בזמן שהפצצות נופלות,' נאמר בהודעת הכריזה, זאת בעת שקונפטי פוזר ברחבי הקניון כדי לדמות את ההפצצות.

"'הראו את הסולידריות שלכם עם העם המדוכא בפלסטין. למדו את עצמכם על רצח העם. דברו עם חבריכם על הכיבוש. חג המולד מבוטל. זרקו את שקיות הקניות שלכם והחרימו את המותגים הגורמים לרצח העם הישראלי בפלסטינים. להחרים את לוריאל, להחרים את דיור, להחרים את שאנל, להחרים את פומה. מנהר לים, פלסטין תהיה חופשית.'"

להלן תגובתי על ידיעתו הנ"ל של נעמן כהן:

ב-27 בדצמבר 2023 ביקשתי וקבלתי מ"המרכז מידע ותיעוד ישראל" (CIDI) את תגובתם על הסרטון הנ"ל. הנה תגובתם (בתרגום שלי):

"תודה עבור הודעתך. לצערנו הסרטון הזה ידוע לנו. הפעילים הללו נכנסו לביינקורף והפיצו את עלוני החרם שלהם. הם נעצרו מייד וגורשו מהחנות. הקול-אובר בסרטון, תודה לאל, מזוייף. הפעילים לא השתמשו במערכת החירום של החנות והחנות גם לא שיתפה פעולה בפעולה זאת. מעובד שהיה אז בחנות הבנתי שהפעולה כמעט ולא השאירה שום רושם. למרבה הצער הסרטון (מעובד) מופץ ויראלית. אנחנו מקווים שביינקורף הגישה תלונה נגד הפעילים.

בברכה,

איוון וורהוף (CIDI)"

השולחת את התגובה:

רחל אוברמרס-ופסי

מתרגמת מוסמכת-רשמית

תושבת הולנד מאז נישואיי לנתין הולנדי.

יוסי אחימאיר: הטרחן יודע-כל, נעמן כהן (שאת שם משפחתו הקודם מהמאה ה-19 אינו מפרסם), טוען כנגדי כי ז'בוטינסקי אינו אבי הצבאיות העברית המחודשת. והא ראייה – "השומר" קם הרבה קודם. אמנם כן, "השומר" קם ב-1909 במטרה להגן על המושבות היהודיות בעיקר בגליל. אבל להגיד עליו שהיה צבא?

ז'בוטינסקי יזם את הקמת הגדודים העבריים ב-1917, על בסיס צבאי טהור, כחלק מצבא הכיבוש הבריטי של ארץ-ישראל. בפעם הראשונה לוחמים יהודיים מתארגנים בגדודים מסודרים לכל דבר ונלחמים באופן מאורגן. אם זו אינה צבאיות – ילמדנו רבי נעמן כהן צבאיות מהי?

אכן, לא הוא הקים את האצ"ל (לא כתבתי זאת) אבל נתן לו את ברכתו, לפעולותיו לשבירת ההבלגה, ולאחר מכן נגד השלטון הבריטי, וכונה מצביא האצ"ל.

עוד בהיותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת ברן, בשווייץ (1898). בנאומו הראשון בחייו, אמר ז'בוטינסקי על העם היהודי בגולה, כי "שכניו שונאים אותו, סופו בגולה הוא 'ליל בר-תלמאי' כללי והצלתו היחידה היא עליה כללית לארץ-ישראל." עוד טרם התרחשה השואה, הוא חזה אותה כשקרא לה 'קטסטרופה' (ח-ו-ר-ב-ן) המאיימת על המשך קיומו של העם היהודי בגולה.

הטבח ביהודי קישינוב, (1903) הבהיר לו כי יש למצוא הצלה למיליוני היהודים המצויים בסכנה קיומית. 33 שנים לאחר מכן הוא יצא בקריאה גלויה למיליוני יהודים לפינוי ("אוואקואציה") מארצם בגולה אל ארץ-ישראל בטרם יהיה מאוחר מדי.

ז'בוטינסקי יזם את עליית ההצלה "אף על פי", או "הספורט הלאומי", עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, נאם על תןכנית ה"אוואקואציה", באוקטובר 1936, כדי "להציל את היהדות מפני הלבה המתקרבת..." בכל מקום בו הופיע הוא חזר והתריע בפני היהודים: "יהודים חסלו את הגלות – ולא, הגלות תחסל אתכם!" – והדרך לחיסול הגלות – אוואקואציה.

* אהוד: מכונת הרעל של עיתון "הארץ" (ובמקביל אורי הייטנר) – אינם חדלים מלהשוות את נתניהו לצ'מברליין בעוד אשר ההיסטוריה, להערכתי – תשפוט אותו כמי שמילא בזירה הישראלית תפקיד צ'רצ'יליאני בתקופה של מלחמה קשה, וזאת כאשר המערכת המנהלת במשך שנים רבות משפט נגדו, וכמוה בית המשפט העליון – עשו ועושים במהלך המלחמה כל שביכולתם כדי להפלילו, להדיחו ולהוציאו לנבצרות.

* האם המפגינים נגד נתניהו במוצ"ש הקרוב, עם שלטי ה"הדחה עכשיו!" – ידרשו גם למנוע מיחיא סינוואר וממוחמד דף את גורלו של סאלח אל-עארורי וכן יחדשו את קריאתם לסרבנות לשירות בצבא ובמילואים של הדיקטטור ביבי?

הלא מרבית התקשורת הישראלית ליקקה ומלקקת את התחת למפגינים האלה!

* יש גם קצת בשורות טובות: "נשיאת אוניברסיטת הרווארד, קלודין גיי, הודיעה היום (שלישי, 2.1) על התפטרותה. גיי, בת 53, התמודדה בחודשים האחרונים עם ביקורת גוברת על תגובתה לאנטישמיות בקמפוס על רקע המלחמה בין ישראל לחמאס וגם על המחקר האקדמי שלה שעל פי חשדות היה בו שימוש בגניבה ספרותית (פלגיאט)." ["הארץ", 3.1].

* חיימקה שפינוזה: האם ייתכן שהאנטישמיות הבוטה של אפרו-אמריקאים בארה"ב, המוצאת ביטוי באוניברסיטאות ובהפגנות מתועבות הקוראות להשמדת ישראל – מקורה בשנאה עזה לגזע הלבן כולו אך מזהה את החולייה החלשה והפגיעה ביותר בו בארה"ב – היהודים, והישראלים היורדים!

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!]

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2180 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,080 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,086 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-47 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-52 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,252 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-19, 2022-2023.

עד כה נשלחו קבצים ל-2298 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל