הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1934

יום מאה שישים ושבעה למלחמת "חרבות ברזל" מול החמאס,

החיזבאללה, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2185 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, ח' באדר ב' תשפ"ד. 18.3.2024

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: אסתר ראב: מַיִם גְּנוּבִים. // דרור אידר: ג'ונתן גלייזר – היכל התהילה המדומה. // יורם אטינגר: מזכיר המדינה בלינקן על ההתנחלויות – התעלמות מעובדות. // איליה בר זאב: עם הרוּח השנייה. // אנדד אלדן: בְּכָל הַמִּדְרוֹנוֹת. // אורי הייטנר: צרור הערות 17.3.24. // פרופ' יונתן גולדשטיין: מאבק פוליטי חסר סיכויים: טרומפלדור ביפן ובמנצ'וריה. // שמעון גרובר: כול העם צבא או כול העם גוִויעָה וגוִויָה. // עקיבא נוף: הנה קם העם בבוקר. // בן-ציון יהושע: תינוק לכבוד שבת. // רוֹן גֵּרָא: תִּקְווֹת צְפוּנוֹת. אֶמֶשׁ וְהַיּוֹם. // משה גרנות: על הרומן של רונית סטלקול אברם "כשהפרח נפתח". // אהוד בן עזר: ידידי יצחק אורפז. [המשך]. // אהוד בן עזר: דַּנְדוּשׁ לֶגוֹמַנְיַק. // איתמר פרת: קצת על יונתן. // נעמן כהן: ניצחון היסטורי מוחלט של החמאס. // ממקורות הש"י.

 

 


 

 

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

 

*

מַיִם גְּנוּבִים  –

לֹא יִמְתָּקוּ:

מָרִים הֵם

כְּלַעֲנָה

וּמְלוּחִים

כְּדִמְעָה.

וּבַמְּחִלּוֹת  –

חֹשֶׁךְ.

עַל מֶרְחָבִים גְּלוּיִים

שֶׁמֶשׁ צְעִירָה

תָּנִיעַ גַּלְגַּלֵּי-עִתִּים;

וְהָרֹתֶם הַלָּבָן

אֲשֶׁר עָלָה

בָּאָבִיב,

וְאֶת הָרֹאשׁ הַצָּעִיר

לֹא עָטַר,

יֻנַּח כְּשַׁי

עַל הַגַּל  –

בַּסְּתָו.

 

1966

 

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

 

* * *

דרור אידר

ג'ונתן גלייזר – היכל התהילה המדומה

פורסם בטור השבועי בעיתון 'ישראל היום', 15.3.2024

הבמאי הבריטי ג'ונתן גלייזר התגולל על ישראל בנאום זכייתו בפרס האוסקר על סרטו "אזור העניין" העוסק בשואה לקול תרועת הקהל.

מכתב גלוי אליו ובאמצעותו ליהודי העולם

יהודי העולם יודעים שישראל היא תעודת הביטוח שלהם במקרה שיימצאו בסכנה. ישראל היא גם סיבה לביטחונם העצמי מול פשעי שנאה וליכולתם לזקוף את ראשם. הבעיה היא שחלק ניכר אינו מוכן לשלם את המחיר: תמיכה פומבית ברורה בישראל.

 

1

לרגע אחד, על גדות האוקיינוס השקט, התנקזו למילים ספורות כל מחלות יהודי הגולה: "אנחנו עומדים כאן כאנשים המסרבים לכך שישתמשו ביהדות שלהם ובשואה לשם כיבוש שפגע בכל כך הרבה אנשים חפים מפשע, בין אם זה קורבנות ה-7 באוקטובר או המתקפה המתמשכת על עזה." כך ניצל הבמאי הבריטי ג'ונתן גלייזר את נאום זכייתו באוסקר על סרטו "אזור העניין" שעוסק בשואה, כדי להתגולל על ישראל.

הרשו לי לפנות אליו ישירות, ובאמצעותו ליהודי העולם.

בדבריך התכבדת בקלון ישראל: אני לא כמו הישראלים הברברים, כבדו אותי על כך (אכן, מחאו לו כפיים). חכמינו גינו את מי שמוציא עצמו מכלל ישראל, כאילו צרתם אינה נוגעת לו. ראה ארבעת הבנים בטקסט היהודי הכי נפוץ, הגדה של פסח.

 

2

ההשוואה השטחית בין הזוועות שביצעו בנו רוצחי חמאס לבין המלחמה בישות המפלצתית שקמה על גבולנו. מצד אחד אנסו את בנותינו, ערפו את ראשי בנינו, שרפו חיים אבות וילדים. לו יכלו, היו עושים כך לכל היהודים בישראל וגם ליהודי העולם. מצד שני, מלחמה במחבלים הללו המשתמשים בבני עמם כמגינים חיים. זכותך לא לחיות בישראל, אבל הברירה שלנו כאן היא או למות או לפגוע במחבלים ובלית ברירה, גם במי שמשמשים עבורם מגן ומחסה. זו ברירה מוסרית שנקבעה במסורת עמנו לפני אלפי שנים: "חייך וחיי חברך – חייך קודמים," על אחת כמה וכמה כשמדובר בברירה בין חיינו לחיי אויבינו. יחסית למלחמות אחרות, במקרה שלנו היחס בין הרג מחבלים להרג אזרחים בלתי מעורבים הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה.

 

3

יצרת סרט על אושוויץ. הסבתא רבתא של ילדיי הובלה לשם בקרונות בקר. הרושם העולה מדבריך הוא, שלוּ חיית בשנות ה-30 של המאה הקודמת, ייתכן שהיית מתעלם מהצהרת הכוונות המפורשת של "מיין קמפף" וחובר לעילית התרבותית והאקדמית הבריטית שגינתה את צ'רצ'יל על אזהרותיו מפני היטלר. נדמה לי שרק מי שלא מכיר את אמנת חמאס יכול היה לנפק השוואה מופקרת כזאת. המניפסט הרוחני והפוליטי הזה של חמאס מכיל שני עקרונות נאציים: מחויבות טוטאלית להשמדת ישראל, ולהרג יהודים באשר הם, כולל כאלה המקבלים אוסקר על גדות האוקיינוס השקט וחושבים שאליהם לא תגיע הרעה.

אגב עיסוק בשואה, אנחנו לא משתמשים בה כדי להצדיק את הקמת מדינת ישראל ואת מלחמתנו בטרור. ישראל לא קמה בגלל השואה, אלא למרות השואה שהיתה הניסיון האולטימטיבי להשמיד אותנו ועל הדרך למנוע את התהליך ההיסטורי של שיבת העם היהודי לציון. לגמרי במקרה (האמנם?) אלה גם מטרות חמאס והרשות הפלשתינית, חיזבאללה ואיראן ועוד מנוולים המשתמשים בכוונותיך הטובות כדי להסית נגדנו. האירוניה היא שדווקא מי שביזה את ישראל על שימוש כביכול בשואה, קיבל פסלון וכבוד (וממון) על עיסוקו בשואה. חכמינו לימדו "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים."

 

4

בדבריך קבעת ששורש הזוועות של ה-7 באוקטובר ושורש המלחמה בחמאס נובעים מסיבה אחת: הכיבוש. איזו הפקרות מוסרית לכרוך ביחד את העוקד והנעקד, הרוצח והנרצח, אלה שביקעו בטנה של אישה הרה ואלה שיצאו להגן עליה. על זה מחאו לך כפיים בהיכל התהילה המדומה. מה יכולנו לעשות ביום השני לכל פוגרום שאירע לנו בהיסטוריה? לברוח או להסתתר. השינוי ההיסטורי שמדינת ישראל הביאה: בפעם הזאת לא ברחנו ולא הסתתרנו, אלא השבנו מלחמה. המלחמה בחמאס היא מלחמתו של העולם החופשי כולו נגד עריצות המבקשת לשעבד את העולם בשמה של אמונת מוות, גם את התמימים שמחאו כפיים למשמע קלוננו. במובנים עמוקים, המלחמה הנוכחית היא תיקון המלחמה ההיא, שבה לא יכולנו לעשות הרבה נגד מבקשי נפשנו.

מכל מקום, על איזה כיבוש אתה מדבר? ב-2005 נסוגונו לגמרי מרצועת עזה לאחר שגירשנו משם את אחינו החלוצים ועקרנו אפילו את קברינו. תקום שם סינגפור של המזרח התיכון, התפייטו באוזנינו מוכרי החלומות. אך מפלצות חמאס בחרו להקים את מבצר הטרור הגדול בהיסטוריה למטרה אחת: השמדתנו.

הנחת היסוד בדבריך היא ששורש הסכסוך הוא טריטוריאלי ולא דתי. מבחינתי הדבר מעיד על עצלות אינטלקטואלית. לא רק אמנת חמאס מחויבת לג'נוסייד נגד העם היהודי, אלא גם אמנת פת'ח, מסמך רשמי של הרשות הפלשתינית שבסעיף 20 מוחק את העם היהודי ממשפחת העמים וקובע שהיהודים אינם עם אלא דת. לכן איננו זכאים להגדרה עצמית לאומית, כלומר למדינה. לפי הגדרות האנטישמיות של IHRA, מי שמתנגד לישראל כמדינה יהודית הוא אנטישמי. זה לא כיבוש, אלא סעיף ג'נוסיידי.

 

5

יהודי העולם יודעים ומכירים שישראל היא תעודת הביטוח שלהם במקרה שיימצאו בסכנה. ישראל היא גם סיבה לביטחונם העצמי מול פשעי שנאה. יכולתם לזקוף את ראשם בגאון נובעת מההכרה שיש מדינה יהודית שתתבע את עלבונם ותדאג לביטחונם. האמירה הנואלת של אויבינו כאילו "אין להם בעייה" עם היהודים אלא רק עם הציונות או מדינת ישראל, היא אחיזת עיניים. כי מהי ציונות? הביטוי הפוליטי הפשוט לחלום שיבת ציון בן אלפיים השנים.

בכל מקום אליו גלינו, אם אנגליה ואם לוס אנג'לס, יהודים הורישו לצאצאיהם את הסיפור המכונן: פעם חיינו בממלכה עצמאית במולדת תנ"כית שהובטחה רק לנו ע"י אלוהי העולם, ואז לחרפתנו, בשל סיבות רעות, נחרבנו וגלינו מאדמתנו. בתחנות השונות בדרכנו לא השלינו את עצמנו שאנחנו באמת בבית. בכל יום הזכרנו את ציון וירושלים והתפללנו לשיבתנו הביתה. מתחת לחופה שברנו כוס לזכר החורבן וחזרנו על השבועה העתיקה של גולי בבל: "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי." וכשהודינו על הלחם הוספנו בקשה לאל לרחם עלינו ולבנות את ירושלים.

עד כמה שאני מכיר, זו ברכת המזון היחידה בכל הדתות שמחברת את האישי והקיומי עם הלאומי והפוליטי. חכמינו אחרי החורבן רצו לקבע בתוכנו שכשם שהאדם לא יכול לחיות ללא מזון, כך גם אומתנו אינה יכולה לחיות ללא ירושלים. אתה מבין, יונתן, התקווה שלנו לא היתה פסלון אוסקר על גדות האוקיינוס השקט, אלא עצמאות מדינית שבה נוכל לממש את חיינו כיהודים ולהגן על עצמנו.

הבעייה היא שיהודים כמוך, המכירים את לקח השואה ואת המשמעות הקטלנית של חיים ללא בית לאומי, אינם מוכנים לשלם את המחיר המתבקש: תמיכה ברורה ופומבית בישראל. הם רוצים לקבל את תעודת הביטוח בזול, ולהמשיך לחיות בניכר בשקט, ואם אפשר – גם לקבל פסלון, ואפילו להתכבד בקלונה של המדינה היהודית האחת, שלמרות ביזיונה תהיה תמיד מוכנה לקלוט אותך בעת צרה. אחינו אתה.

דרור אידר

 

* * *

יורם אטינגר

מזכיר המדינה בלינקן על ההתנחלויות – התעלמות מעובדות

פורסם לראשונה בעיתון "מעריב" מיום, 14 מרץ 2024.

מזכיר המדינה טוני בלינקן מבטא את התובנה המקובלת כאשר טוען: "מדיניות רבת-שנים של ארה"ב... היא שההתנחלויות אינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי...."  אבל, טענת בלינקן מנוגדת למציאות החוק הבינלאומי.

לדברי פרופ' יוג'ין רוסטאו שהיה ממעצבי החלטת 242 במועצת הביטחון של האו"מ  – בעקבות "מלחמת ששת הימים" – כיהן כתת-מזכיר המדינה ודיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל: "ליהודים זכות להתיישב בגדה המערבית כמו בחיפה... (השבועון "ניו ריפבליק", 21 אוקטובר 1991).

המשפטן רוסטאו מציין שהחלטה 242 מחייבת את ישראל לסגת משטחים, אבל לא מהשטחים ולא מכל השטחים, הכוללים את יו"ש, מזרח ירושלים, עזה, סיני והגולן. הצעות החלטה לנסיגה מלאה נדחו ע"י מועצת הביטחון. נסיגת ישראל מסיני – 90% מהשטחים – מימשה את החלטה 242.

לפי השופט האמריקאי סטיבן שוובל, שהיה נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק, ישראל פעלה מתוך הגנה עצמית במלחמות 1948 ו-1967, ואילו הערבים פעלו בתוקפנות (לפי סעיף 52 של אמנת האו"מ). לכן תיקוני הגבול כתוצאה ממלחמות אלו, ושליטת ישראל בשטחי המחלוקת הם חוקיים. לעומת זאת, שליטת ירדן ומצרים ביו"ש ובעזה (1967-1950) היתה בלתי-חוקית.

עמדת מזכיר המדינה בלינקן לגבי מעמד ישראל ביו"ש מתעלמת מ-4 מסמכי יסוד מחייבים לפי החוק הבינלאומי, המכירים בעובדה שיו"ש הם ערש ההיסטוריה, הדת, התרבות והשפה היהודיים:

1. הצהרת בלפור" מ-2 לנובמבר 1917.

2. "הצהרת סן רמו" של כוחות הברית מ-24 לאפריל 1920 – לאחר מלחמת העולם הראשונה – אימצה את "הצהרת בלפור", והעניקה לבריטניה מנדט להקמת בית יהודי לאומי בפלסטינה (שם נרדף לארץ ישראל), תוך שמירה על הזכויות האזרחיות, ולא הלאומיות, של כל המגזרים הדתיים והאתניים הנוספים בפלסטינה, ולצד הקמת 22 מדינות ערביות במזרח התיכון.

3. חבר הלאומים אימץ הצהרות אלו ב-24 ליולי 1922, שגם אומצו ע"י "הסכם לוזאן" שנחתם בין כוחות הברית לבין תורכיה, יורשת האימפריה העותומנית.

4. סעיף 80 של אמנת האו"מ – הארגון שהחליף ב-24 לאוקטובר 1945 את חבר הלאומים – כולל שורה של החלטות מחייבות, וביניהן המנדט הבריטי להקמת בית לאומי יהודי בפלסטינה (ארץ ישראל).

בספטמבר 1922 חתם הנשיא האמריקאי הארדינג על החלטת שני בתי הקונגרס לפעול להקמת בית יהודי לאומי בפלסטינה לפי החלטת חבר הלאומים.

לפי החלטות מחייבות אלו, מלחמת המגן מ-1967 החזירה את יו"ש ומזרח ירושלים לבעלים החוקיים. כמו כן, האמנות המתייחסות ל"שטחים כבושים" אינן מתייחסות ליו"ש, מכיוון שהם חלק מהבית הלאומי היהודי, ומכיוון ששלטון ירדן ביו"ש נבע מתוקפנות 1948. כמו כן, הסכם השלום ישראל-ירדן מ-1994 שם קץ לכל סכסוך טריטוריאלי בין השתיים.

גם "אמנת ג'נבה הרביעית" מ-1949, האוסרת על העברת אזרחים בכפייה להתיישבות ב"שטחים כבושים", אינה סותרת את שלטון ישראל ביו"ש ואינה שוללת את חוקיות ההתנחלויות. לעומת זאת, החלטת החלוקה מ-29 לנובמבר 1947 היתה המלצה של מליאת עצרת האו"מ, ולא החלטה מחייבת של מועצת הביטחון. קווי הפסקת האש של סיום מלחמת העצמאות היו קווי שביתת-נשק ולא קווי-גבול.

מן הראוי לציין שהמונח פלסטינה אינו ערבי, ומקורו בניסיון היווני והרומי למחוק את זכר העם היהודי וארץ ישראל על ידי מונח הקשור לפלישתים – שהיו אוייב מר של העם היהודי – שמקורם באיי הים האגאי ולא בעולם הערבי. מכאן, שטענת מזכיר המדינה בלינקן לגבי אי-חוקיות ההתנחלויות מעודדת התעלמות מהחוק הבינלאומי ופוגעת בחתירה לשלום.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

 

* * *

איליה בר זאב

עם הרוּח השנייה

 

רוּץ עַד כְּלוֹת בֵּין נַחְשׁוֹלֵי אָדָם, רוּץ עַל עֲלֵי

סְתָו בַּמָּרָתוֹן שֶׁל חַיֵּיךָ.

עֲבֹר מֵעֵבֶר לַנָּהָר לֶאֱסֹף רְסִיסֵי חַיִּים

בְּסַלְסָלוֹת קְטַנוֹת, שְׁזוּרוֹת.

 

רַחֵף עַל הַמָּיִם עִם הָרוּחַ הַשְּׁנִיָּה,

בַּקֹּר הַנּוֹשֵּׁךְ בְּרָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת בְּגֶּשֶׁר וֵארָאזָנוֹ.

 

שָׁם, בַּסֵּנְטְרָל פָּארְק, מִסְתַּתֵּר קִיר

בֵּין מִצְהֲלוֹת הֲמוֹנִים.

 רוּחַ אַחֲרוֹנָה

 בַּשְּׂדֵרָה.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       

צֵל כֵּהֶה נוֹרָה מִגּוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים –

בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה חַלְלֵי אֲוִיר, אוֹבֵד אֲדָמָה

כְּבָר לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם*,

אֲבַק אָדָם –

 

קַרְקַע לֹא בְּתוּלָה  בַּעֲפַר הָאָרֶץ.

 

* ״...כְּבָר גָּדַרְתָּ וְאִי אַתָּה יָכֹל לִפְרֹץ"  ברכות ס"ג

 

* * *

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה]

בְּכָל הַמִּדְרוֹנוֹת

 

בְּכָל  הַמִּדְרוֹנוֹת שֶׁבְּגוּפִי

נִגָּרִים הַזִּכְרוֹנוֹת.

בַּחֲשֵׁכָה הָעֲמֻקָּה

שִׁכְבוֹת שְׁנוֹתַי הַנִּסְתָּרוֹת

מְחַלְחֲלוֹת אֶת רִגְעֵי הַמֶּלַח.

מַאֲגָרִים אֲשֶׁר סָכַרְתָּ

מִתְכַּרְסְמִים שָׁעָה-שָׁעָה.

וְלוּ בִּשְׁקִיפוּתֵךְ, בְּשֶׁקֶט הַיְסוֹדוֹת

עַיִן-עַיִן תִּצְטַלֵּל.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוּב

אֶת דְּכִי הַמַּיִם הַנּוֹרָא.

 

בְּתוֹךְ שְׁנוֹתַי דְּבַר-מָה  נִשְׁבָּר.

 

שיר זה נכתב בשנת 1959 ופורסם בספרו "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד‎, 2005, וניתן לי ולרעייתי כשי בשנת 2008 בקיבוץ בארי. אנדד כבן 100 כיום ואולי אינו מודע לאסון הגדול של אוקטובר 7.10.2023.

איליה בר-זאב

 

 

* * *

אהוד: מאחר שכיום אנחנו הרוצחים

בעיני חלק ניכר מהתקשורת הישראלית,

בעיקר בעיתון מסוים, וכך גם בעולם –

אז סליחה שנרצחנו

ב-7 באוקטובר!

 

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 17.3.24

* תקווה חדשה – אני שומע קולות הקוראים לגדעון סער ולח"כי תקווה חדשה להחזיר את המנדט ולפרוש, כי הם נכנסו על גב גנץ. אין לכך שחר. המחנה הממלכתי הוא רשימה וסיעה של שתי מפלגות – כחול לבן ותקווה חדשה. המפלגות לא התמזגו. כל אחת שמרה על עצמאותה. וכפי שהן בחרו לרוץ יחד, כך כל אחת מהן יכולה לבטל את השותפות. אין שום סיבה להחזרת המנדט, וצעדו של סער לגיטימי לחלוטין. השאלה האם הצעד מוצדק. כמי שתמך במחנה הממלכתי בזכות תקווה חדשה, אני לא נלהב מהמהלך. שעת מלחמה צריכה להיות שעה של חיבורים ואחדות ולא של פילוג ופיצול. גם אם מחליטים להיפרד, מוטב היה לדחות זאת לאחרי המלחמה. ובאשר לצעד עצמו – צדקת המהלך תלויה במטרתו. אם המטרה היא, כפי שמעריכים הפרשנים ואנשי תקווה חדשה מכחישים בתוקף, לחזור לחיק הליכוד, זה מעשה פסול וגם שגוי פוליטי. אין אפילו אדם אחד שבחר בתקווה חדשה ב-2021 או שבזכות תקווה חדשה בחר במחנה הממלכתי ב-2022, שהצביע למפלגה שתחזור למפלגת ביבי. זו גם שגיאה, כי מתפקדי הליכוד הם הבייס הביביסטי ואם סער וחבריו יחזרו לליכוד הם יחסלו אותם. גם סער מבין זאת, ולכן, גם אילו הוא רצה לחזור לליכוד, ולדעתי הוא אינו רוצה בכך, הוא לא יעשה זאת.

גם אם המטרה היא לא חזרה לליכוד, אך הצטרפות לגוש ה"מלא מלא" – זו מטרה פסולה. ממשלת ה-64 היא הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה. היא ממשלת מהפכה משטרית, התנקשות במדינת החוק, רקב ושחיתות, השתמטות מצה"ל והגרוע מכל – כהניזם. היא ממשלת הטבח הנורא. מפלגה שמגדירה את עצמה ממלכתית, אינה יכולה להיות חלק מגוש כזה. אם המטרה היא לרוץ לבד, זו החמצה גדולה. עוד פיצול לרסיסי מפלגות שספק אם תעבורנה את אחוז החסימה רק תזיק. אם המטרה היא להיות חלק בגוש של ציונות ממלכתית ניצית, שתכלול בהנהגתה אישים כמו יועז הנדל, בנט, סער, יוסי כהן וגורמים חדשים שיצטרפו למערכת הפוליטית, שתשנה את המפה, תהווה אלטרנטיבה הן לביביזם והן לזרם היוני, אי אפשר יהיה להקים אף ממשלה בלעדיה והיא תכפה על המערכת ממשלת אחדות לאומית, צעדו של סער הוא צעד חשוב וחיוני מאוד, שמשרת היטב את האינטרס הלאומי של ישראל. אני מקווה שמאבקי כוחות ואגו לא יכשילו איחוד כזה.

 

* דרוג העדיפויות – אשמח מאוד לראות את גדעון סער בקבינט המלחמה. ראשית, כי אני מעריך אותו, את תבונתו ואת ניסיונו ושנית, כיוון שעמדותינו בנושא המלחמה קרובות. כתבתי רבות את ביקורתי על הזחילה והדשדוש, במקום מלחמת בזק במלוא העוצמה עד קריסת חמאס, ועל המחיר הכבד שאנו משלמים על כך גם בחזית עזה, גם בחזית לבנון, גם בחזית המדינית, גם בזירה הפנימית וגם בנושא החטופים. העמדות שסער מייצג קרובות לעמדותיי. הבעייה בדרישתו של סער, היא שסמוטריץ' וראש הכנופייה קופצים מיד בדרישה שיצרף גם אותם, ואת זה אסור לאפשר. ישיבה של ראש הכנופייה בקבינט המלחמה תהיה אסון לאומי. לכן, אם נתניהו יכניס את סער לקבינט המלחמה, זה יהיה מצוין. אם הוא יכניס את סער יחד עם שני היעדים המודיעיניים הנ"ל, זה יהיה חמור. אדרג את העדפתי בין שלוש האפשרויות: א. צירוף של סער. ב. אי צירוף אף שר חדש. ג. צירוף סער, סמוטריץ' וראש הכנופיעה.

 

* פה אחד – המסר החשוב בהצהרה של גנץ, היה ההבהרה החד-משמעית שכל קבינט המלחמה תומך פה אחד בפעולה ברפיח. אמנם לצד הדיבורים אין מעשים בשטח, אבל לנוכח הניסיון האמריקאי ליצור טריז בממשלה בנושא רפיח, חשיבותה של ההצהרה רבה.

 

* מסר לעם ישראל ולהנהגתו – האזנתי ברוב קשב לדבריו של תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדה 98, והזדהיתי עם כל מילה. האם אלה דברים שראוי היה שייאמרו בפי קצין בצה"ל? אילו הוא ביטא את עמדותיי הפוליטיות, למשל בנושאי חוץ וביטחון, דת ומדינה או משפט, הייתי סבור שאין זה ראוי. הקריאה לאחדות, הקריאה נגד פלגנות, הקריאה לאמץ מרוח הלוחמים לחברה האזרחית, אינם אמירה פוליטית בעייתית. אך אם הוא הוזמן לבירור אצל הרמטכ"ל ואף שננזף בחומרה – זה מחיר ששווה לשלם כדי להביא לעם ישראל ובעיקר להנהגה את המסר שהוא הביא.

 

* מי צריך ראש ממשלה – בכל גיליונות "חדשות בן עזר" אהוד בן עזר לועג לתביעת האחריות מנתניהו וכותב שמי שטוען זאת פוטר מאחריות את סינוואר ומזכיר בסרקזם שבטח נתניהו אחראי גם על המצור החות'י וכו'. ואני תמה – לשם מה צריך בכלל ראש ממשלה בישראל? בכלל, לשם מה צריך מדינה? כמו בגלות, קיומנו וביטחוננו תלוי באויבינו. ביטחוננו וקיומנו אינם תלויים בראש ממשלת ישראל, בממשלת ישראל ובצה"ל אלא ברצונו הטוב של מנהיג חמאס ושל שאר אויבינו. זה הרי אבסורד. אז הבה נעשה סדר. על מה אחראי נתניהו כראש הממשלה ועל מה לא.

נתניהו אינו אחראי לשנאת הערבים אותנו.

נתניהו אינו אחראי למלחמת החורמה של הערבים נגד קיומה של מדינה יהודית במזה"ת. המלחמה הזו החלה שנים רבות לפני שנתניהו נולד ותמשך שנים רבות אחרי שיסיים את חייו.

נתניהו אינו אחראי לתאוות רצח ואונס היהודים בידי חמאס.

נתניהו אינו אחראי לכך שרוב הפלשתינאים תומכים בחמאס ובמעשי הרצח והאונס שלו.

נתניהו אינו אחראי לרצון של הציר האיראני להשמיד את ישראל ולא לרצון של איראן להקיף את ישראל בטבעת חנק שתפגע בה מכל גבולותיה וגם ממרחק, כמו החות'ים.

כל אלה הם נתון.

אז על מה אחראי ראש ממשלת ישראל? הוא אחראי לסכל את מימוש יכולתם של שוחרי רעתנו לפגוע בנו. הוא אחראי על הגנת שלומה וביטחונה של מדינת ישראל. ראש ממשלת ישראל אינו אחראי לרצון לבצע את 7 באוקטובר. האחריות שלו היא לסכל את 7 באוקטובר. זו מהות תפקידו. בכל הוא נכשל. נתניהו אחראי לכך שחמאס הצליח לאורך שנים להתעצם ולהפוך למפלצת טרור אימתנית שביצעה את הטבח הנורא. נתניהו אחראי לכך שישראל לא יצאה למתקפת נגד מקדימה למיטוט חמאס, בעשור וחצי שבין עלייתו לשלטון לטבח. נתניהו אחראי למדיניות פייסנית כלפי חמאס לאורך שנים. נתניהו אחראי לדוקטרינת ההתמכרות לשקט. מה שנדרש הוא להרוויח שקט ובסופו להרוויח עוד קצת שקט ולדחות ככל האפשר את העימות ואח"כ לנסות לדחות אותו עוד קצת. נתניהו אחראי להבלגה ולהכלה של הטרור החמאסי נגד ישראל. נתניהו אחראי למתן האישור למעשה לחמאס להצית במשך שלוש שנים וחצי את שדות הנגב המערבי באין מפריע. נתניהו אחראי למדיניות הסבבים מול חמאס, כשלכל סבב יצאנו לא ביוזמה אלא רק כתגובה ורק כאשר לא נותרה בידינו כל ברירה. נתניהו אחראי לכך שבאף סבב לא ניסינו להכריע את חמאס, אלא המטרה שלנו היתה הפסקת אש מהר ככל הניתן, כלומר ברגע שחמאס יסכים לה. נתניהו אחראי לשחרור למעלה מאלף מחבלים ובהם רוצחים רבים ובהם כל שידרת הפיקוד של הטבח ובראשם ראש הנחש, סינוואר, בעסקת שליט המופקרת, חרף התנגדות נחרצת של כל בכירי מערכת הביטחון. נתניהו אחראי לכך שכל הצעות צה"ל והשב"כ לחסל את סינוואר ודף לא התקבלו, כדי לא לסכן את השקט. נתניהו אחראי לכך שסיכל את כוונת המוסד לעצור את מכונת העברות הכספים של חמאס, בשל החשש מתגובת הארגון, ובכך איפשר את התעצמותו. נתניהו אחראי למדיניות הפרוטקשן – קניית שקט מחמאס באמצעות העברת הון עתק מקטאר במזוודות מזומנים, אף שידע בבירור שכל הכסף הזה הולך אך ורק להתעצמות צבאית של חמאס. נתניהו אחראי למדיניות האיתרוג של אונר"א, ניסה להניא את טראמפ מהפסקת הסיוע לאונר"א וכאשר נכשל בכך, שכנע את גרמניה לממן את אונר"א במקום ארה"ב, אף שידע היטב שמדובר בארגון להנצחת הסכסוך ולטיפוח דורות של מחבלים רוצחים, כי פחד מתגובת חמאס על סגירת הארגון. נתניהו אחראי לכך שישראל לא פעלה נחרצות נגד התארגנויות הטרור בג'נין, שכם וטול כרם מחשש שפעולה חזקה נגדם תגרום לתגובה של חמאס מעזה. נתניהו אחראי לכך שכאשר ישראל פעלה נגד הג'יהאד האסלאמי היא לא נגעה בחמאס ושמרה עליו כעל אתרוג בצמר גפן. נתניהו אחראי להבלגה על הפרות החלטת מועה"ב 1701 בידי חיזבאללה, שהתעצם מדרום לליטני ללא תגובה וללא הפרעה, ולחרפה הלאומית של הבלגה על הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל ללא תגובה. מצד שני, נתניהו אחראי למל"ם – מערכה בין המלחמות, בעיקר בסוריה, שהקשתה על התעצמות חיזבאללה וסיכלה העברת אמל"ח לארגון. כן, נתניהו אחראי גם על ההצלחות המעטות, לא רק על הכישלונות הרבים. נתניהו אחראי על כך שבשנות כהונתו כוחו של צה"ל נחלש וגודלו צומצם, כך שלצד הצהרות רהב על השמדת תוכנית הגרעין האיראני, צה"ל אינו מסוגל במשך חצי שנה למוטט את חמאס, ארגון טרור שאין לו חיל אוויר ושריון, ואינו מסוגל להילחם במקביל בחמאס ובחיזבאללה. נס גדול קרה לנו שחיזבאללה לא תקף במקביל ב-7 באוקטובר בצפון כמו חמאס בדרום. נתניהו אחראי למדיניות ההתמכרות למיגון, לגדר הביטחון ולמכשול התת קרקעי, למרחבים מוגנים ולכיפת ברזל ונטישת התפיסה של "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ושל העברת המלחמה במהירות לשטח האויב. נתניהו אחראי על הקרע בעם שאותו בנה בשיטתיות לאורך שנים, כי הוא נבנה פוליטית מ"הפרד ומשול". הקרע הזה, שהגיע לשיאו בעקבות המהפכה המשטרית חסרת האחריות, החליש את המדינה וחיזק את התעוזה והנחישות של אויביה להתנכל לה ולתקוף אותה.

על כל אלה נתניהו אחראי אישית. זו מדיניותו, זו תפיסת הביטחון שלו לאורך שנות שלטונו. בנוסף לכך, כמי שעומד בראש המערכת הוא נושא באחריות מיניסטריאלית גם על כשלים שאינו אשם בהם אישית. נתניהו אחראי מיניסטריאלית לכשל המודיעיני המחפיר ולדבקות בקונספציה שחמאס מורתע ולכך שכל הסימנים המעידים על מתקפה אפשרית וקרובה של חמאס, כולל בלילה שקדם לטבח, זולזלו כאשר נגדו את הקונספציה. נתניהו אחראי מיניסטריאלית לכך שצה"ל לא היה ערוך כראוי על הגבול, שכוחותיו היו דלילים, לחוסר המוכנות של כוחות צה"ל, לכך שלא נערכה כוננות עם שחר במוצבים ובבסיסים ליד הגבול לאורך זמן רב בשל האמונה המיסטית במכשול הבלתי עביר. נתניהו אחראי מיניסטריאלית למחדל כיתות הכוננות, איסוף כלי הנשק מהם והקטנתם. אילו חיזבאללה היה עורך טבח כזה, בכל יישוב היה כלי נשק אחד בלבד בידי הרבש"צ והטבח היה גדול שבעתיים. אני יודע בוודאות, שההחלטה על איסוף כלי הנשק של כיתות הכוננות, שלא נתניהו קיבל אותה, הגיעה לידיעתו והוא לא עשה דבר כדי לשנותה. נתניהו אחראי מיניסטריאלית לעיכוב האסוני בהגעת כוחות צה"ל ליישובים שנכבשו בידי חמאס. נתניהו עומד בראש והוא האחראי הראשי. אין זה אומר שהוא האחראי הבלעדי. כל הצמרת המדינית והביטחונית בעשרים השנים האחרונות היתה שותפה, לפחות חלקית, לתפיסת הביטחון של נתניהו – התמכרות לשקט. רבים התנגדו חלקית, למשל להבלגה על טרור ההצתות ולפרוטקשן הקטארי. ראשי מערכת הביטחון התנגדו לעסקת שליט. מערכת הביטחון הציעה פעולות כמו חיסול ראשי חמאס שנדחו בידי נתניהו. אך, באופן כללי, הם היו שותפים לקונספציה וכפי שנתניהו שותף לאחריות על ההתנתקות, שבה תמך כשר בכיר, אך אחריותו משנית לעומת אחריות אריק שרון, כך כל הצמרת המדינית והביטחונית שותפה לאחריות, הגם שאחריותה משנית לצד אחריותו של נתניהו.

בנושא הקרע בעם יש אחריות גם ליריביו של נתניהו. מי שהפכו מאבק צודק נגד המהפכה המשטרית וניסיונם הנואל של נתניהו ויריב לוין להשתלט על מערכת המשפט, הפכו מאבק צודק למאבק שירד מהפסים, הפך למלחמת זהויות מסוכנת והידרדר לשפל של פגיעה בביטחון המדינה באיומים בסרבנות, שעודדו את האויב לתקוף.

אחריותו הכבדה של נתניהו, אין פירושה שכל טענה נגדו נכונה. אין שחר לטענה שהוא רצה לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ בטענה שחמאס הוא נכס לישראל ורש"פ הוא נטל. זו קונספירציה של מי שהיו שותפים לתפיסת ההתמכרות לשקט וכעת הם מנסים לבדל את עצמם ממנו באמצעות הסיפור הזה. כמו בכל קונספירציה, מטורללת ככל שתהיה, ניתן למצוא סימנים מעידים ולבנות סביבם סיפור. כן, היו פה ושם אמירות ספורדיות לאורך עשור וחצי של מקורבים שאמרו דברים ברוח זו. היה זה ניסיון של מעריצי נתניהו לשוות לרפיסותו איזו גאונות מדינית ומשחק שח-מט של מי שרואה כמה מהלכים קדימה. אך זה היה קשקוש. הוא פשוט ראש ממשלה רופס. הוא רופס נגד חמאס, נגד חיזבאללה וגם נגד הרש"פ. נתניהו הוא מר מחדל. עליו ללכת הביתה. ולכל הפחות, לחזור לעם ולבקש שוב את אמונו. 

 

* זעם ציבורי – הזעם הציבורי על ממשלת המחדל, ועוד יותר מכך, על מנוסתו הפחדנית של מר מחדל מוג הלב מאחריותו, הולך וגובר מיום ליום. לא רחוק היום שבו יוצפו הרחובות בהפגות שישראל לא ידעה כדוגמתן. אף שאני שותף לזעם, אני נגד ההפגנות, שעלולות לחבל במאמץ המלחמתי. והרי המלחמה בעיצומה, ישראל טרם פעלה ברפיח והיא חייבת לעשות כן, סביר להניח שלא יהיה מנוס ממלחמה בלבנון וגם החטופים עוד נמצאים בשבי. יש דרך אחת למנוע את ההתפתחות המדאיגה הזאת. הודעה של נתניהו על בחירות מיד בתום המלחמה. אם אין הוא עושה את המובן מאליו ומתפטר, המינימום שניתן לצפות ממנו הוא ללכת אל העם ולבקש את אמונו.

 

* קצינים בעלי מצפון – ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין תת אלוף עמית סער, הודיע כי יסיים את תפקידו בעוד מיספר חודשים, לאחר סיום תחקירי המחדל שהוביל לטבח הרצחני, בשל חלקו באחריות למחדל. הוא אינו הראשון. שעה שהאחראי הראשי, מר מחדל, נס במוגות לב מאחריות, ומפגין אנטי-מנהיגות משוועת, בדרגי הביצוע בצה"ל קצינים בעלי מצפון, שיש להם אחריות מסוימת הנגזרת מהאחריות המלאה של מר מחדל, מסיקים מסקנות אישיות.

 

* עלבון לאינטליגנציה – אמירה ששמעתי בימים האחרונים, היא גזירה שווה בין איומי הסרבנות והירידה במאבק נגד המהפכה המשטרית לבין ההשתמטות החרדית מצה"ל ואיומי הירידה מהארץ אם תחול עליהם חובת גיוס. התנגדתי בתוקף לאיומי הסרבנות ולהתהדרות בפגיעה בכשירות המבצעית, כתבתי על כך בחריפות רבה, והדרתי את רגליי מהמחאה ברגע שסטתה לדרך הסרבנות וכנ"ל באשר לאיומים בירידה מהארץ. אבל ההשוואה הזאת מקוממת והיא עלבון לאינטליגנציה. כל אותם מאיימים בסרבנות, שירתו בצה"ל בסדיר ובקבע ושנים רבות במילואים, גם מעבר לגיל הפטור (מכאן הדיבור המכובס על "הפסקת התנדבות", שגם נגדו יצאתי). ולא פחות חשוב – בשעת מבחן איש מהם לא מימש את האיום. כולם כאיש אחד התייצבו וזינקו אל תוך התופת. צר לי שהם מתעקשים לא להודות בטעותם ולא להביע צער על איומיהם, אך בסופו של דבר הלב נמשך אחרי המעשים. איך אפשר להשוותם לציבור שלם שהשתמטותו אומנותו ודרך חייו? איך אפשר להשוות כך עכשיו, בשעת המלחמה, כאשר אחיהם יצאו למלחמה וחירפו את נפשם על הגנת המולדת והם ישבו ספונים בבטלנותם, בהשתמטותם ובעריקתם ממלחמת מצווה?

 

* לסכל מאמצי אוייב – מתוך מסמך רוח צה"ל: "...מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה ולסכל מאמצי אוייב לשבש את אורח החיים התקין בה." חוזר שנית: לסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה. האם פינוי של חצי שנה של יישובי קו העימות עם לבנון, כשהחזרה אינה נראית באופק, מתיישבת עם המחויבות הזו?

 

* דונ'ט – כאשר הנשיא ביידן אמר "דונ'ט" בנאומו לאחר טבח השבעה באוקטובר, הוא כיוון לאיראן ולחיזבאללה, לבל  ינצלו את המצב כדי לתקוף את ישראל. אך חיזבאללה תקף את ישראל בו ביום ומאז בכל יום עד היום. כלומר, האזהרה לא הרתיעה אותם. מצד שני, נסראללה נזהר לא לנסות לפלוש לישראל ולא להשתמש בארסנל הטילים ארוכי הטווח והטילים המדויקים שלו. כלומר, אולי האזהרה הרתיעה אותם באופן חלקי. אולם ההתנהגות האמריקאית בנושא רפיח, מעודדת מאוד את נסראללה. אם ביידן, שהביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל ובזכותה להגנה עצמית ובצורך למוטט חמאס, פועל בכל כוחו כדי לסכל את הפעולה שבלעדיה אין ניצחון על חמאס ואולי אף יש ניצחון לחמאס, נסראללה מבין שארה"ב לא תיתן את ידה לתקיפה ישראלית מוחצת בלבנון. אולי זה ההסבר להסלמה בימים האחרונים.

 

* התערבות בלתי נסבלת – ישראל היא מדינה דמוקרטית ריבונית ובעלת בריתה של ארה"ב. ישראל נתונה היום במלחמה קשה. נאומו של צ׳אק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט וידיד ישראל ותיק, נגד נתניהו ובקריאה לבחירות חדשות בישראל, היא התערבות בלתי נסבלת בדמוקרטיה הישראלית, דווקא בשעת מלחמה. תהיה דעתנו על תוכן דבריו של שומר אשר תהיה, עלינו לדחות כל התערבות מסוג זה.

לגופו של עניין, אכן, מיד אחרי המלחמה יש לצאת לבחירות. אכן, ממשלת המלא-מלא היא הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה. באלה שומר צודק. אבל הטענה שנתניהו הוא מכשול לשלום חסרת שחר. המכשול לשלום הם הפלשתינאים, המסרבים להשלים עם קיומה של ישראל. הם ורק הם ואך ורק הם. הפלשתינאים שרצחו את פעילת ה"שלום" מבארי ויוויאן סילבר וחטפו את פעיל ה"שלום" בן ה-85 מניר עוז עודד ליפשיץ הבהירו, שמבחינתם אין מדובר בפעילי שלום, זכויות אדם, דו-קיום וכו', אלא במתנחלים ציונים על אדמת פלשתין השדודה, שדינם מוות. מבחינתם, סמוטריץ' וזהבה גלאון חד-הם. הצגת נתניהו כמכשול לשלום מלבינה את תוקפנות הפלשתינאים ואת סרבנותם. 

 

* שטחים פתוחים – אנו שומעים דיווחים רבים על כך שסוללת כיפת ברזל יירטה חלק מן הרקטות והשאר נפלו בשטחים פתוחים. הכוונה היא, שכיפת ברזל יירטה את הרקטות שעמדו לפגוע ביישובים או במחנות צה"ל. לשאר הרקטות לא שוגרו טילי יירוט. ומהם השטחים הפתוחים? למשל, השטחים שחבריי ואני, החקלאים, עובדים בהם. כיפת ברזל אינה מגינה עלינו בזמן העבודה. אין לי טענות. הסיכוי הסטטיסטי לפגוע בעובד בשטח פתוח אינו מצדיק שיגור שעלותו 30,000 דולר. מה, החיים שלי לא שווים 30,000 דולר? זו שאלה דמגוגית. מדובר באלפי שיגורים שזו עלותם כדי אולי להציל אדם אחד. ומאגרי החימוש של כיפת ברזל אינם אינסופיים. ואגלה לכם סוד: אין חיה כזו "בכל מחיר." כל שתיארתי כאן מצביע על המגבלות של "כיפת ברזל". אני מקווה מאוד שמערכת יירוט בלייזר תהיה מבצעית בקרוב, באיחור אופנתי של 15 שנה. זו מערכת יעילה יותר, מהירה יותר, מדויקת יותר וזולה לאין ערוך. עלותו של שיגור היא שקלים בודדים. יתכן שאז ניתן יהיה ליירט כל רקטה. והעיקר – עלינו לזכור שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. כלומר, נטילת יוזמה כדי שלא תהיה לאוייב יכולת לירי תלול מסלול. ההתמכרות למיגון היא חלק מן המחדל שהביא ל-7 באוקטובר. זה חייב להשתנות.

 

* עצמאות חימושית – הטבח והמלחמה מחייבים את ישראל לשינוי משמעותי בתחומים רבים. לצד החלפת דיסקט ה"צבא קטן וחכם" ב"צבא גדול, חזק וחכם" עלינו להתקדם לעצמאות חימושית, ולבטל את התלות שלנו בארה"ב, שלא תמיד האינטרס שלה חופף את שלנו. יש לחזק באופן משמעותי את התעשיות הביטחוניות.

 

* שלוש חלופות – יש שלוש חלופות בלבד לשלטון האזרחי ברצועת עזה: חמאס, רש"פ, ישראל. אלו שלוש חלופות רעות. יש לבחור את הרע במיעוטו. את חמאס חייבים למוטט. ישראל חייבת להעביר לעולם המוסלמי את המסר, שמי שתוקף אותה כפי שחמאס תקף – יושמד.

שליטה אזרחית ישראלית היא איום דמוגרפי על זהותה היהודית של ישראל. שליטה של רש"פ רעה, אך עדיפה על שתי האלטרנטיבות האחרות. אולם יש להתנות זאת בפירוק אונר"א.

הדבר החשוב ביותר, שעליו אין לוותר בשום אופן, הוא חופש פעולה מלא לצה"ל וכוחות הביטחון ברצועה. את חופש הפעולה הזה יש לממש באופן נחרץ ואסרטיבי יותר מכפי שהוא נוצל בשטחי הרש"פ ביו"ש.

 

* המלחמה המוסרית ביותר – סוגיות מוסריות מלוות כל מלחמה. במלחמה הנוכחית, יש שני תרחישים בלתי מוסריים. האחד הוא הרג מכוון של אוכלוסייה אזרחית. השני הוא הימנעות מחיסולו של חמאס בשל העובדה שהוא מסתתר מאחורי מגנים אנושיים – אזרחים וילדים פלשתינאים. הימנעות ממיטוט חמאס, היא צעד בלתי מוסרי, שיעניק ניצחון לארגון הטרור, שביצע את אחד מהפשעים נגד האנושות החמורים בהיסטוריה. אסור שפשע המלחמה הנוסף שלו, ההסתתרות מאחורי מגן אנושי, ייתן לו חסינות ויעניק ניצחון לטבח, שיעודד עוד ועוד מעשי טבח כמותו. דמו של כל מגן אנושי שנהרג במלחמה הוא בראשו של חמאס. כמובן, שהטבח שביצע חמאס אינו מצדיק הרג מכוון של אזרחים פלשתינאים. ואכן, צה"ל נמנע מכך לחלוטין. הדבר בא לידי ביטוי בתוצאה המדהימה, חסרת התקדים, של יחס 2:1 בהרג חמושים ובלתי מעורבים, כלומר אחד מתוך שני הרוגים הוא מחבל חמוש. במלחמה באזור אורבני צפוף, שבו האויב מסתתר במערכת תת-קרקע ומחזיק את האוכלוסייה במזיד כמגן אנושי, זו תוצאה שמעידה על רמת מוסר-המלחמה יוצאת הדופן של צה"ל. כל הצבועים בעולם שתוקפים את ישראל, מעולם לא התקרבו לסטנדרט המוסרי והמקצועי הזה. בטח לא ארה"ב, שנשיאה תוקף את ישראל, מפחד הפלג ה"פרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית, במלחמותיה בדאע"ש ובמלחמה באפגניסטן (ועוד לא הזכרנו את דרזדן, שלא לדבר על הירושימה ונגסאקי).

ופשקוויל המערכת של השוקניה ממשיך לדקלם את דפי המסרים של משרד התעמולה ("הבריאות") החמאסי, ונצמד לנתונים הבלתי-בדוקים וסביר להניח השקריים של ההרוגים הפלשתינאיים, בלי לאזכר שמחציתם מחבלים.

 

* אונס הוא התנגדות – על עמודים ברחובות ניו-יורק הודבקו פלאיירים על רקע דגל אש"ף, שבתחתיתם הכתובת Free Palestine  ובגדול על רקע הדגל: RAPE IS RESISTANCE – אונס הוא התנגדות. אונס הוא התנגדות. זו האידיאולוגיה הפלשתינאית. זו האידיאולוגיה של ה"פרוגרסיבים" התומכים בהם. זו מגילת העצמאות של המדינה הפלשתינאית אם תקום, חלילה, בפאתי גוש דן. הכחשת האונס היא המשך הפגיעה בישראל וההתעללות באזרחי ישראל ובנשות ישראל. המכחישים יודעים את האמת, כי זו האמת שלהם – אונס הוא התנגדות.

 

* תומכת בנאצים ומכחישת השואה – השוקניה נתנה במה לפשקוויל מובהק של הכחשת השואה. ראג'אא נאטור כתבה השוואה מובהקת בין מימוש זכות ההגנה העצמית של צה"ל לאחר הטבח ב-7 באוקטובר לבין השואה. בפשקוויל היא מגנה את מלך הולנד על כך שהוא לחץ את ידו של הנשיא הרצוג, שמסית לרצח עם ומקומו בכלא. היא מספרת בגאווה על הפגנה באמסטרדם נגד השתתפותו של הרצוג בטקס פתיחת מוזיאון השואה החדש באמסטרדם, כי הוא עצמו אשם בדיוק במה שהנאצים עשו. את הרצוג צריך היה לעצור ברגע נחיתתו בהולנד באשמת מעורבות בפשעי מלחמה. "אין מקום לנרטיב יהודי-ישראלי שמבקש צדק והכרה לקורבנות השואה, אבל במקביל מנרמל את הרצח של פלסטינים חפים מפשע בעזה."

היא מספרת בגאווה על ההפגנה המטורללת באמסטרדם ומצטטת את הכרזות הנפלאות שהופיעו בה, ובהן "תשוחרר פלסטין מהים עד לירדן." מה פירוש הסיסמה הזאת? קריאה להשמדת מדינת ישראל. למה להשמיד את מדינת ישראל? כי העם היחיד שאין לו זכות להגדרה עצמית הוא העם היהודי, על פי הנראטיב האנטישמי שהיא דוגלת בו. מה יקרה ליהודים בארץ ישראל, ביום שבו "תשוחרר פלסטין מהים עד הירדן"? מה שקרה ליהודים ביום שבו "שוחררו" לכמה שעות בארי, ניר עוז וכפר עזה. אחרי 7 באוקטובר יודע זאת כל מי שקורא את הקריאה הזאת. גם ראג'אא, שכמובן לא הזכירה במילה את הטבח. ראג'אא תומכת בקריאה לעשות לכל היהודים מהים עד הירדן מה שחבריה עשו ליהודים בבארי וכפר עזה. היא ממשיכה ברורה של הנאצים. היא תומכת מובהקת בהמשך השואה, כאן בארץ ישראל. תאוותה היא להשמיד את העם היהודי. ובחוצפתה היא מדברת על מלחמתה הצודקת של ישראל להגנה עצמית כעל השואה. והשוקניה נותנת לה במה. אגב, אני מעדיף אותה על עמירה הס, גדעון לוי, רוגל אלפר וחבר מרעיהם, כי בעיניי האנטישמים הנחותים ביותר הם אוטו-אנטישמים.

 

* הקיבוץ חזק מאויביו – ליאור שמחה נכנס בשעה טובה לתפקידו כמזכ"ל התנועה הקיבוצית. בישיבה הראשונה של הנהלת התנועה הוא הציב את היעד מס' 1 של התנועה בעידן הזה – תקומת הקיבוצים בנגב המערבי ובקו העימות בלבנון וסיוע למפונים. הישיבה הראשונה בראשותו תתקיים השבוע בבארי. הניוזלטר השבועי של התנועה הוקדש, רובו ככולו, לנושא הזה, לפעולה המעשית בנדון של התנועה, ובין השאר למיזם "יישוב מחבק יישוב", של הירתמות יישובי עורף לליווי וסיוע ישיר לקיבוצים מפונים, כמו בימיה היפים של התנועה הקיבוצית. הניוזלטר עלה בדף הפייסבוק של התנועה, ומיד קפץ המגיב הראשון, ביביסט מוסת, שהציע לפרק את הקיבוצים ולחלק את אדמותיהם בין היישובים הסמוכים. "צדק חלוקתי" כינה הביביסט המוסת את הטרנספר. עוד רשע שמדבר בשם ה"צדק". הביביסט המוסת הוא אמנם רשע, אך לעתים גם רשעים – מלאכתם נעשית בידי אחרים. מלאכתו של אותו רשע, הביביסט המוסת, עוכר הקיבוצים, נעשתה בשבעה באוקטובר בבארי, ניר עוז, כפר עזה, נחל עוז, חולית, כרם שלום וקיבוצים נוספים, בידי רשעים אחרים שפעלו בשם ה"צדק". אבל זה לא מספיק לו, לביביסט המוסת. הטבח רק מילא בו תשוקה עזה להשלים את המלאכה. זה לא יעזור להם. הציונות, ההתיישבות והקיבוץ חזקים יותר מכל אויביהם, דוברי עברית ודוברי ערבית כאחד.

 

* צל"ש מבן גביר – ישראל היא מדינת חוק. במדינת חוק, המשטרה כפופה לחוק. במדינת חוק אין לשוטרים רישיון בלתי מוגבל להרוג. ולכן, בכל מקרה שבו נהרג אזרח מירי שוטר, נפתחת חקירת מח"ש, ובצדק. חקירה אינה הרשעה, גם לא כתב אישום. במקרה של ירי השוטר בנער בן ה-13, על פניו ועל פי הצילומים, כנראה שהשוטר נהג נכון, מבחינת החוק ומבחינה מקצועית. אך כדי לקבוע זאת, יש צורך בחקירה. כאשר ראש כנופייה פשיסטית גזענית הוא השר ל"ביטחון" לאומני, השר, שהוא עבריין פלילי סדרתי מורשע בעברו והתנהגותו פלילית גם היום, מלווה את השוטר לחקירה בהפגנה נגד החקירה, בהתערבות פלילית בלתי חוקית של גורם פוליטי בחקירה. הוא הופך מקרה מצער, וגם אם הירי מוצדק – מקרה שבו נהרג בן 13 הוא מצער, למודל לחיקוי ולסיפור גבורה. הוא מכריז שיעניק צל"ש ליורה. ההפגנה שלו פופוליסטית, דמגוגית והוא פורט על יצרי ההמון, כהרגלו, כדי למנף אותם לחיזוק כוחו. מבחינתו, אין שום צורך בחקירה, כי הרג של ילד ערבי אינו צריך להיחקר, אלא להיות סיבה לצל"ש. כי המטרה שלו היא סיסמת הקרב של הכהניסטים לדורותיהם: "מוות לערבים" והמודל שלו לחיקוי הוא המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, מי שיישם בפועל את תורת הגזע הכהניסטית. בן גביר רוצה להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית ברוחו. העובדה שראש הכנופייה הוא שר בממשלה, היא כתם לדורות בהיסטוריה של העם היהודי.

 

* גיבוי ללוחמים – ראש הכנופיה באיגרת לשוטרים: "חברה שלא תגבה את שוטריה, תגלה שאין מי שיילחם עבורה." כתב זאת מי שעשרות שנים התעמת פיזית עם השוטרים. מי שאנשיו – נוער הזוועות,  תוקפים באלימות את חיילי צה"ל ומפקדיו. רק בשבוע שעבר ראינו את אנשיו מגדפים את לוחמי צה"ל בגבול עזה ומכנים אותם נאצים. ראש הכנופייה נותן תמיד גיבוי לגיס החמישי שנלחם בצה"ל. פתאום, באקט פופוליסטי שקרי, הוא מגלגל עיניים ומדבר על גיבוי ללוחמים. [-----].

 

* בלתי סביר בעליל – אם צריך הוכחה לחשיבות עילת הסבירות, השר קיש סיפק לנו אותה בנושא פרס ישראל. בלתי סביר ששר יחליט על דעת עצמו לבטל, ללא כל עילה סבירה, מסורת ממלכתית בת 71 שנה, אחד משיאי הממלכתיות הישראלית מדי שנה, האירוע המרכזי מדי שנה ביום העצמאות, שבו מדינת ישראל מצדיעה לערך המצוינות המדעית, האקדמית והתרבותית באמצעות הוקרת המצטיינים ביותר. התירוץ הנבוב המקשר את החלטתו השערורייתית של השר למלחמה, כביכול, כל כך בלתי סביר, שהרי לוז מהותו של הפרס, מתבטא דווקא בזמן מלחמה. יוזם הפרס, שר החינוך והתרבות הראשון, ההיסטוריון הדגול, חתן פרס ישראל לחקר היהדות ולחקר החינוך פרופ' בן ציון דינור, הגדיר כך את מהות הפרס: "מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו."

בא השר הכלומניק הזה, ובמחי יד ובתירוץ עלוב מוחק את המסורת המפוארת של פרס ישראל. וברור לחלוטין שזו החלטה מושחתת, שנובעת אך ורק כתוצאה מבחירתו של יזם ההיי-טק איל וולדמן בפרס ישראל לחדשנות; בחירה מוצדקת לחלוטין על פי כל שיפוט אוביקטיבי, אך ורק כיוון שלא בא בטוב לשרה נתניהו וכיוון שהוא מתויג כמתנגד המשטר, רחמנא לצלן. העובדה ששכל את בתו ב-7 באוקטובר לא שינתה אצל המכורים ל-6 באוקטובר את היותו יעד לשנאה.

כל הרכב של בג"ץ, גם על טהרת שופטים שמרנים, יהיה חייב לפסול את החלטתו הבלתי סבירה בעליל של קיש. ואלמלא ביטל בג"ץ את ביטול עילת הסבירות, חזקה עליו שגם בגדר החזקות האחרות, כמו למשל חוסר סמכות, היה מוצא את הדרך לפסול את ההחלטה השערורייתית. פסילת ההחלטה לא תהיה פסיקה אקטיביסטית. המחלוקת בין אקטיביזם לשמרנות נוגע לפסילת חוקים ולפסילת החלטות ממשלה העוסקות במדיניות. ביטול החלטה שרירותית של שר שמפלס השתן חצה את קו האוזניים שלו וחושב שהוא יכול לעשות במשרדו כבתוך שלו, אין בה כל אקטיביזם. זו החלטה מובנת מאליה של כל בית משפט בכל דמוקרטיה.

התנגדתי בעבר לכל התערבות של בג"ץ בעתירות לפסילת פרסי ישראל מאנשים שקיבלו אותו. התנגדתי לכל פסילה של פרס, וגם לכל אישור של פרס, כי אני סבור שבית המשפט צריך לדחות על הסף עתירות כאלו ולא להתערב. לא זה המקרה דנן. כאן בג"ץ אינו יכול שלא להתערב, אינו יכול שלא לפסול את ההחלטה. אחרת, אין זה בג"ץ ואין לו זכות קיום. ואני עדין מקווה שקיש יתעשת ויחזור בו בלי שבג"ץ ייאלץ לפסול את החלטתו.

 

* השמש בבית שמש כבתה.

 

* ביד הלשון: בית שמש – מקום בחדשות – בית שמש. העיר שנפלה לידי החרדים בסיבוב השני של הבחירות המוניציפליות. בית שמש היא עיר במחוז ירושלים, בין גוש דן לירושלים רבתי. היא הוקמה כמעברת עולים ב-1951 והוכרה כעיר בחלוף ארבעים שנה. שמה של העיר מנציח את בית שמש המקראית שתגליות ארכיאולוגיות של חורבותיה נמצאו בתל בית שמש שבקרבתה.

העיר בית שמש מוזכרת בתנ"ך ובתלמוד. היא מוזכרת לראשונה בספר יהושע, כנכללת בנחלת שבט יהודה. אל העיר בית שמש הוחזר ארון הברית, לאחר שהיה בשבי פלישתים. העיר היתה תקופה מסוימת בידי פלישתים, אך נכבשה בידי שאול, התעצמה במלכות דוד והיתה לעיר מחוז בממלכת שלמה. בבית שמש נערכה גם מלחמת אחים, בין ממלכת ישראל תחת מלכות יהואש וממלכת יהודה תחת מלכות אמציהו. בתקופת המלך אחז נכבשה בית שמש בידי פלישתים. העיר נחרבה בידי הכיבוש הבבלי, ובתלמוד היא מוזכרת כעיירה  קטנה וזניחה. על פי השרידים הארכיאולוגים, הייתה במקום עיר בתקופה הכנענית העתיקה, שבו נעבדה האלה שפש.

במלחמת השחרור הגיעו המצרים עד המקום בו נמצאת היום בית שמש והקימו שם משלט. מולם עמד משלט של חטיבת "הראל". באוקטובר 1948 צה"ל כבש את המשלט כולו וכעבור שלוש שנים הוקמה בו המעברה שהיתה לעיר, והשבוע נפלה בידי החרדים.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

 

* * *

אהוד: כנראה שה"בון טון" כיום במפלגה הדמוקרטית בארה"ב הוא להשתין על נתניהו כדי לזכות בקולות מצביעים אמריקאיים – מוסלמים, "פרוגרסיבים" ואנטישמים.

מעניין למי יצביעו רוב יהודי ארה"ב הנקרעים בין טראמפ הבלתי-צפוי לבין ההשתנה הדמוקרטית הפרו-פלסטינית על נתניהו?

 

* * *

פרופ' יונתן גולדשטיין

מאבק פוליטי חסר סיכויים:

טרומפלדור ביפן ובמנצ'וריה

 

פרופ' יונתן גולדשטיין הוא עמית מחקר במרכז פֶרבּאנקס לחקר סין של אוניברסיטת הרווארד ופרופסור אֶמריטוס לתולדות מזרח אסיה באוניברסיטת וֶסט ג'ורג'יה בארה"ב. המאמר מתבסס על חיבור שהוגש ל"ועידה הדרום-מזרחית של האגודה לחקר אסיה" באוניברסיטת מיסיסיפי בינואר 2017. תירגם מאנגלית: יוסי מילוא.

[המאמר התפרסם לראשונה בעברית ברבעון "האומה"].

 

נתח גדול מתולדותיהם הטראגיות של היהודים בעת החדשה עבר עליהם "בתוך קרבי המפלצת", כלומר באירופה עצמה. אבל היסטוריה חשובה, אם כי ידועה פחות, יש ליהודים גם באסיה, שבה ישבו יהודים מאות שנים. המהגרים הראשונים נסעו מזרחה בדרך המשי והקימו קהילה בכרך המסחר קַייפֶנג שבסין בתקופת שושלת סוֹנג (1279-960 לספירה). בראשית המאה התשע-עשרה חיו יהודים גם במובלעות אחרות שעסקו בסחר חוץ, בייחוד במַקַאו, גוּאַנגג'וּאוֹ, הונג-קונג, שַנגחאי וטייַנג'ין. רבים מהם היו ממוצא מזרחי או אמריקני. אחרי 1898 התיישבו יזמים יהודים רוסים במנצ'וריה, בשטח שחכרה חברת "מסילת הרכבת מזרח סין" של רוסיה הקיסרית. יהודים רבים נשארו במנצ'וריה בתקופת הכיבוש היפני (מַנצ'וּקווֹ), וכ-18,000 יהודים ממרכז אירופה מצאו מיקלט מהיטלר בשנחאי, ובמידה פחותה גם בחַרבּין, בטיינג'ין, ואפילו בצ'וֹנגצ'ינג הרחוקה, מאות קילומטרים משם במעלה נהר היַנגצֶה. בערים שהוזכרו לעיל, וגם בבֵּייג'ינג ובשֶנגֶ'ן, יש קהילות יהודיות משגשגות גם היום.

 אחד הצדדים הידועים פחות בתולדות היהודים במזרח אסיה הוא פעילותו הציונית של קצין הצבא הרוסי יוסף טרומפלדור (1920-1880) ביפן ובמנצ'וריה בין 1900 ל-1904. טרומפלדור איבד את זרועו השמאלית במלחמת רוסיה-יפן, שניטשה בשנים 1905-1904, ואחר-כך עברה עליו שנה תמימה בשבי היפנים. בתקופה הזאת התחזקה מחוייבותו הציונית. בתור קצין בכיר השתדל טרומפלדור להפיץ את אמונתו החדשה בקרב השבויים היהודים האחרים.

בשנים 1906-1905, בדרכו לשוב לרוסיה האירופית, השתהה במנצ'וריה וניסה לעשות נפשות לציונות בקרב היהודים המקומיים. לימים היגר לארץ-ישראל שבשלטון העות'מאנים, עלה לגדולה בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה – שבה השתתף במערכת גליפולי – ונפל ב-1920 על הגנת המשק החקלאי תל-חי שבגליל, במה שהיתה אז ארץ-ישראל המנדטורית. מאחר שהיה אב-טיפוס של "היהודי החדש", שהתיישב במולדת היהודית והגן עליה והקריב עצמו למענה, היה טרומפלדור למושא הערצתם של יהודים ולא-יהודים רבים בעלי תפיסות עולם שונות. בזכות מעלליו במזרח נעשה לגיבור הצבא היהודי המהולל ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים. הביוגרפים שלו, דוד בֶּלוצֶרקובסקי, שולמית לסקוב, פסח ליפּובֶצקי ויוסף שֶכטמן, התוו את דרכו ועקבו אחר עמדותיו בוויכוח על הדרך הנאותה להקל את מצוקתם של יהודי רוסיה. ההיסטוריונים בֶּר קוטלֶרמן, רותם קובנר, מירון מֶדזיני, יוחנן פֶּטרובסקי-שטרן ויעקב זינבֶּרג התמקדו בפעילותו של טרומפלדור בימים שהיה שבוי מלחמה ביפן.

המאמר הזה מציב את חווייותיו של טרומפלדור במזרח אסיה בתוך ההקשר הרחב של הקריירה שלו ומתרכז בשתי שאלות: (א) מה היתה השפעת שהייתו של טרומפלדור בקרב יהודי מזרח אסיה, ובייחוד בקרב יהודי סין ומנצ'וריה? מנצ'וריה היתה אז מחוז בסין בשליטה חלקית של רוסיה, ולימים נפלה בידי היפנים, ואחר-כך היתה לחלק מסין הקומוניסטית. (ב) איך השפיעו חוויותיו של טרומפלדור במזרח הרחוק על התנועה הציונית בכללותה?

כדי להשיב על שתי השאלות האלה עלינו לבחון את שורשיו האינטלקטואליים האירופיים של טרומפלדור.

 

נטיותיו הציוניות המוקדמות

יוסף טרומפלדור נולד ב-1880 בפּיאטיגוֹרסק שבקווקז, וכבר בגיל צעיר נמשך אל התנועה הציונית. אביו וולף, יליד פולין, שירת בתור קַנטוניסט (נער שגוייס בכפייה וקיבל הכשרה צבאית) במלחמות הבלקן של 1879, ובתור "יהודי מועיל" הורשה לחיות מחוץ ל"תחום המושב", האזור המותר למגורי יהודים ברוסיה האירופית. חינוכו של טרומפלדור היה רוסי ולאו דווקא יהודי. אחותו הגדולה התנצרה, ואח ואחות אחרים נישאו נישואי תערובת. יוסף קיבל שישה חודשים של חינוך יהודי בסיסי, רק בזכות התעקשותו של אביו כנגד דעותיה של אשתו. יהיו הסיבות מה שיהיו, הוא אימץ לו זהות יהודית חילונית והחזיק בה כל ימיו. בפיאטיגורסק למד טרומפלדור רפואת שיניים וקיבל את הדיפלומה שלו ב-1900. עוד בהיותו שוליה נחרד מן הגל העכור של הפוגרומים האנטישמיים ששטף את רוסיה כולה. הוא נמשך אל התנועה הציונית שהיתה אז בחיתוליה, מפני שהיה לה פתרון לצרתם של יהודי רוסיה בדמות תחייה לאומית במולדת האבות. טרומפלדור היה ממקימיה של קבוצת נוער ציונית לא רשמית בעירו.

 יהודים רבים ברוסיה ניצבו מול משבר מצפוני בשאלה אם לשרת בצבאו של הצאר בימים כאלה של אנטישמיות משתוללת. צעירים רבים בגיל הגיוס נמלטו מרוסיה או ערקו זמן קצר אחרי גיוסם. מהגרים רבים מרוסיה השתתפו באותם ימים בפעילות אנטי-רוסית ואנטי-צארית מחוץ לגבולות רוסיה. ביטוי נפוץ להתנגדות הזאת לרוסיה היה המאמץ של היהודים יוצאי רוסיה באטלנטה שבג'ורג'יה לגייס כסף כדי לקנות משחתת לצי היפני שתיקרא "קישינב", על שם העיר שבה אירעו הפרעות הידועות בעידוד הממשלה בשנת 1903. שלא כמו יהודים רוסים אחרים בגיל הגיוס לא התייסר טרומפלדור בלבטים מוסריים שכאלה. אולי בזכות החינוך שקיבל היה נאמן לצאר בכל מאודו. הוא גוייס לצבא רוסיה בשנת 1902. שנה לאחר מכן, כשהמלחמה נגד יפן עמדה לפרוץ בכל רגע, החליט למלא את חובתו הפטריוטית וביקש להישלח לפורט-ארתור שבקצה חצי האי ליאודונג שבסין – המעוז הדרומי ביותר שהגן על שטח החכירה של רוסיה בתוככי סין.

כך נעשה טרומפלדור אחד מכ-30,000 חיילים יהודים רוסים, ששירתו את הצאר שלהם במנצ'וריה במלחמת רוסיה-יפן. הוא הוצב בכוח שהגן על עיר הנמל פורט-ארתור (כיום דַליאן), שהיפנים צרו עליה. הקרב על פורט-ארתור היה הממושך והעקוב מדם בכל המלחמה, וב-7 באוגוסט 1904 נפצע טרומפלדור מרסיסי פגז וזרועו השמאלית נקטעה מעל למרפק. לאחר מאה ימי החלמה בבית חולים רוסי בחר לחזור לשירותו הצבאי ולהשלימו.

לדברי הירחון Israel's Messenger ("שליח ישראל"), שיצא לאור בשנגחאי באנגלית והיה כתב העת היהודי הנפוץ ביותר במזרח אסיה, פנה טרומפלדור אל מפקדו ואמר לו: "נותרה לי יד אחת, אבל זו יד ימין. לפיכך, מתוך רצון להשתתף בלחימה לצד עמיתי כמקודם, אני מבקש מכבודו לבקש בשמי שינפיקו לי חרב ואקדח."

ולחברו ועמיתו דוד בֶּלצַ'רקובסקי אמר טרומפלדור: "אני מבטיח לך שאין בכך כלום. עוד תראה איך נעבד את שדות ארץ-ישראל."

בשל שירותו המצוין, הוענקו לטרומפלדור ארבעה עיטורים ובהם צלב ג'ורג' הקדוש, והוא היה לחייל היהודי המעוטר ביותר בצבא רוסיה. אחרי כניעת פורט-ארתור נפל בשבי ונלקח למחנות השבויים הַמאדֶרה וטַקאישי ביפן. המתקנים האלה שכנו כ-20 קילומטר מאוֹסאקה ונכלאו בהם קרוב ל-10,000 חיילים רוסים ובהם 1,739 יהודים.

מדיניותם של היפנים להפריד בין שבויים יהודים (ובני עמים אחרים) ובין הרוסים האתניים פעלה לטובתו של טרומפלדור, ככל שהעמיקה הכרתו והבנתו את האידיאולוגיה הציונית וככל שגברה מחוייבותו לקדם אותה. היפנים נהגו לפי תקנות אמנת ז'נווה משנת 1899 ותנאי החיים במחנות השבויים לא היו קשים. השבויים הורשו לכתוב ולקבל מכתבים, אם כי אלה עברו צנזורה. הם קיבלו הקצבת מזון ולא עבדו עבודת כפייה. החיילים ששהו תחת אש רצופה במצור על פורט-ארתור, יכלו להחלים מפצעיהם ולהתאושש. טרומפלדור קיבל זרוע תותבת והורשה לפעול פעילות פוליטית. האסטרטגיה הכוללת שלו היתה מורכבת יותר והוא לא הסתפק בקריאה לחיילי הצאר לארוז את חפציהם ולעלות לארץ-ישראל. בשנת שביו חזר וסיפר במכתבים ששלח למשפחתו, שהוא שואף להפריך את הלעז המקובל שהיהודים פחדנים ואינם נאמנים לארצם, גם כשהם סובלים מאפליה הן בשורות הצבא והן ברוסיה בכללותה. מאחר שלא רצה שהציונות תוגדר כתנועה חתרנית נוספת ברוסיה, קרא טרומפלדור ליהודים להביע את מחוייבותם לצאריזם ולציונות גם יחד. מי שנתונים בסכנה מיידית יהגרו מרוסיה מיד, והאחרים ילכו בעקבותיהם במועד המתאים ובדרך מאורגנת. הוא עצמו עדיין לא היה מוכן להגר, אבל ביקש להשאיר את האפשרות הזאת פתוחה. בהסתייגויות האלה הקים טרומפלדור אגודה ציונית ובה כ-125 חברים שנקראה "בני ציון השבויים ביפן". האגודה הדפיסה עלון ביידיש וברוסית שהופץ ב-300 עותקים מדי שבוע.

מכתב אל הוריו באוקטובר 1905 תיאר טרומפלדור את מחוייבותו הגוברת לציונות: "מתי ידעו היהודים כאן [ברוסיה] דבר מלבד סבל ורדיפות? הגיעה שעתנו לעמוד על רגלינו בתור עם. שם, בארץ-ישראל, לא נהיה תלויים באחרים; שם נחיה את חיינו שלנו." ראוי לציין שאפילו בקרב היהודים שהיו חבריו לשבי של טרומפלדור, היו הציונים בגדר מיעוט אידיאולוגי. רוב עמיתיו הוסיפו לדבוק ביהדות האורתודוקסית המסורתית, האנטי-ציונית, וביקשו להישאר ברוסיה. 

 

הטפה לציונות בחרבין, 1906-1905

חוץ מפעילותו של טרומפלדור במחנות השבויים יש גם ראיות למאמציו להמיר לציונות אזרחים, יהודים רוסים תושבי מנצ'וריה. בדצמבר 1905, לאחר שיחרורו מן השבי ובדרכו לרוסיה האירופית, שהה טרומפלדור זמן מה בעיר חרבין, מרכז המסחר של מנצ'וריה ובה אוכלוסייה יהודית ניכרת. יהודי חרבין התיישבו בה ב-1898 בתור סוחרים שפעלו כספקי החברה הרוסית הקיסרית שבנתה את מסילת הרכבת המזרחית לסין. רוסיה הצארית עודדה הגירות שכאלה וקראה לתושביה להתיישב במקום שנחשב ל"מושבה רוסית בסין". כדי למשוך מתיישבים, ביטלה הנהלת חברת הרכבת כמה מן הסייגים שהוטלו על יהודי רוסיה האחרים בתחום הכלכלה, המגורים, החינוך, החברה והתרבות.

מזיכרונותיו של טדי קאופמן המנוח, בנו של ד"ר אברהם קאופמן (1971-1885), מנהיגה החילוני של יהדות חרבין, עולה, שבשנת 1903 חיו בחרבין כ-500 אזרחים יהודים. אחרי מפלתה של רוסיה ב-1905 הצטרפו לקהילה חיילים יהודים משוחררים רבים, והם חיו בעיר בעת ביקורו של טרומפלדור. קאופמן מספר שטרומפלדור "הירצה לצעירים היהודים על המושבות היהודיות בארץ-ישראל וסיפר להם על תנועות 'החלוץ' ו'השומר'." תנועת "החלוץ" אמנם לא התארגנה רשמית עד 1918, אבל היו לה מבשרים כבר בארץ-ישראל העות'מאנית בשנים 1906-1905. לימים התרחבו הקהילות החלוציות בארץ-ישראל והיו ליישובים חקלאיים גדולים יותר, ובייחוד נודע קיבוץ דגניה, שאליו היה טרומפלדור עתיד להצטרף שנים אחדות לאחר מכן.

קאופמן אינו מספר כמה זמן שהה טרומפלדור בחרבין, מתי והיכן נשא את הרצאותיו ומי בדיוק היה בא לשמוע אותו, אבל הוא העריך את מידת הצלחתו. טרומפלדור לא הוצרך ללמד את יהודי חרבין על תלאותיהם וצרותיהם של יהודי רוסיה – הם חוו אותן על בשרם. חרבין היתה קהילה של מתיישבים מרצון, שהתיישבו באזור מרצונם ונהנו מכל זכויות האזרח ולא חיפשו בקדחתנות ארץ מולדת חדשה, והעובדה הזאת הקשתה על טרומפלדור. שומעיו היו מסוגלים להזדהות עם חששותיו ודאגותיו, אבל הם חלקו על דרכי הפתרון שהציע. מקצתם כבר היו בעלי נטיות סוציאליסטיות לא ציוניות, אוהדי ה"בונד", הוא "האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין" (ביידיש: "אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן"). אחרים, שכונו "פולקיסטים", העדיפו את "מפלגת העם" (ביידיש "פאָלקספארטיי"), אירגון פוליטי יהודי-רוסי שייסד שמעון דוּבּנוב בסנקט-פטרבורג אחרי מהפכת 1905 הכושלת. הפולקיסטים דגלו באוטונומיה תרבותית יהודית דוברת יידיש במזרח אירופה והתנגדו לסוציאליזם ולציונות גם יחד. וכמו במחנות השבויים ביפן, היו רבים מיהודי חרבין דתיים אורתודוקסיים והאמינו שהדרך הטובה ביותר לשמר את מסורותיהם ומנהגיהם היא להישאר בתחומי רוסיה הצארית ולקוות לשיבושים חברתיים מעטים ככל האפשר.

ציוני בן המאה העשרים-ואחת יכול לטעון שה"בונד", "מפלגת העם" והיהדות האורתודוקסית המסורתית, לא הכירו במציאות. לתנועותיהם לא היה סיכוי להתגבר על האנטישמיות הרוסית המושרשת. אבל בשנים 1906-1905 לא היה אפשר לפזר את אשליותיהם, בייחוד בחרבין, שיהודיה התיישבו בה מרצונם. לא עלה על דעתם לוותר על היתרונות שהיקנתה להם הקיסרות הרוסית ולהחליפם בגחמה אוטופית במקום אחר בעולם, בוודאי לא בארץ-ישראל הלא-מפותחת ודלת האוכלוסים.

הפוליטיקה של הקהילה היתה עתידה להשתנות בשנים 1913-1912, עם בואם של כמה מנהיגים ציונים כריזמטיים, שגם הם העדיפו את חרבין על ארץ-ישראל, אבל שלא כמו הבונדיסטים והפולקיסטים והאורתודוקסים, תמכו ברעיון ההתיישבות בארץ-ישראל "למען אחרים." עם הפעילים הציונים האלה נימנו הוריו של טדי קאופמן, שאימצו להם את הציונות בנוסח הרצל בשנים שלמדו רפואה בשווייץ; רבי אהרן קיסילֶב, שלמד בישיבה בווֹלוֹז'ין עם מאורות הציונות חיים נחמן ביאליק ואליעזר בן יהודה; וד"ר שלמה רַבּיקוביץ' ואשתו חנה, סבהּ וסבתהּ של המשוררת דליה רביקוביץ'. כמו טרומפלדור היו גם הם עתידים לעלות לישראל בסופו של דבר, אבל לא בשנים 1906-1905. לנוכח עדותו של קאופמן, שהטפותיו של טרומפלדור נפלו בדרך כלל על אוזניים אטומות, האם הביא טרומפלדור תועלת כלשהי לציונות במזרח אסיה? אפשר לענות על השאלה הזאת רק אם מביאים בחשבון את מידת תפוצתה של הציונות במזרח הרחוק בשנים 1906-1905.

 

השפעתו על הציונות במזרח הרחוק

מטרתו של טרומפלדור לא היתה להציג אידיאולוגיה דווקא, אלא להרחיב את בסיסה העממי של תנועה קיימת. במובן הזה דמה לבנימין זאב הרצל, שלאחר הביקור בסופיה שפקח את עיניו, ביקש להרחיב את קבוצת חסידיו, שהתבססה עד אז בעיקר על יהודים אשכנזים, ולכלול בה יסוד חשוב של ספרדים.

במזרח אסיה, בדרומה ובדרום-מזרחה, חוץ ממנצ'וריה, כבר היו ציונים נלהבים רבים, עוד יותר מבבולגריה. זה עשרות שנים ניכרה אהדה לציונות בקרב עדת "בני ישראל" שבצפון הודו. ב-1903 הקימו יהודים יוצאי בגדד סניף של ההסתדרות הציונית העולמית בבורמה, שהיתה אז מושבה בריטית. ב-1905, בימים שטרומפלדור הקים את קבוצתו הציונית במחנות השבויים, ייסד היהודי האוסטרי זיגמונד דוד לֶסנֶר אגודה ציונית בַנַגסאקי, שבתוך זמן קצר היתה לסניף של אירגון האם של הרצל. מצפון לגבול סין-רוסיה, בצ'יטה, אירקוּצק, אוֹמסק, טוֹמסק וולדיווסטוק, וממערב לשם, בבּוּכרה ובטַשקֶנט, הקימו יהודים רוסים, שנמלטו מגלות הצאר או התיישבו במקומות האלה מרצונם, אירגונים פוליטיים שהציונות מן הסתם היתה אחת מהם. אגודה ציונית הוקמה גם בקרב אנשי צבא אמריקנים שהוצבו בפיליפינים.

המאורגן ביותר מכל הגופים הציוניים האלה שזה עתה הוקמו היה האירגון בשנגחאי, שייסדו יהודים יוצאי בגדאד. הוא שגשג בהנהגתו הנמרצת של נסים אליאס בנימין עזרא, עורך Israel's Messenger. כתב העת הזה דיווח על חדשות מכל רחבי העולם היהודי והיה הנפוץ ביותר במזרח אסיה ובדרומה. בזכות עזרא ותומכיו היתה שנגחאי לבסיסה המבצעי של רשת שנמתחה מערבה עד עדן, צפונה עד יוקוהאמה, דרומה עד הונג-קונג וסינגפור ודרומה-מזרחה עד סוּרַבּאיה וערים רבות אחרות באיי הודו המזרחית ההולנדית.

הציונות של עזרא השפיעה אך מעט על טרומפלדור, שמחוייבותו לתנועה נבעה משורשים מזרח-אירופיים. חוץ מכמה איזכורים ב- Israel's Messengerאין שום ראיה שיהודי סין ידעו הרבה על שירותו הצבאי של טרומפלדור במנצ'וריה, על תקופת שביו בידי היפנים ועל פעילותו אחרי ששב לרוסיה דרך מנצ'וריה. אבל בשנות העשרים, אחרי מותו של טרומפלדור, אירע תהליך הפוך של הכרה. המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי העלה על נס את הקרבתו ותרומתו וייסד תנועה חדשה בתכלית שנקראה על שמו – "ברית יוסף תרומפלדור", ובראשי תיבות בית"ר. בית"ר הפיצה את האידיאלים של ז'בוטינסקי וטרומפלדור בכל רחבי העולם, ובייחוד נחלה הצלחה בדרום אפריקה, באירלנד ובמרכז אירופה ומזרחה לפני השואה.

 בשלהי שנות העשרים הגיעו שליחי בית"ר לסין, תחילה לחרבין ואחר-כך לערים אחרות במנצ'וריה, ולבסוף גם לטיינג'ין ולשנגחאי. בית"ר קירבה אל הציונות דור חדש של יהודי המזרח הרחוק, שבאו ממוצאים שונים והחזיקו בכל מיני אידיאולוגיות.[i] השאלה המתבקשת היא, למה נחל טרומפלדור כישלון במאמצי התעמולה שלו במזרח אסיה בימי חייו, אבל רעיונותיו השפיעו הרבה יותר בשנות השלושים והארבעים? מצד אחד לפנינו ההסבר של תנועת בית"ר עצמה, שראשיתה בשנות העשרים ולשיא התפשטותה הגיעה בשנות הארבעים.

יאנה ליברמן, ראש סניף "דרגה א" של בית"ר בשנגחאי, טוענת שהצלחת התנועה נובעת מנחישותם של מנהיגי הדור הצעיר שהושפעו מז'בוטינסקי ומטרומפלדור במישרין: "עם השנים, בזמן שגורל הציונות המדינית הפליג מן המים השקטים של הצהרת בלפור אל הים הסוער של הספר הלבן, הנהיגה בית"ר בסין את הקהילות היהודיות בהזדהותן הגמורה עם דרישתו של העם היהודי לעצמאות ולמדינה משלו."

לעומת זה, גם בלי להמעיט בחשיבות הלוחמנות של הנהגת בית"ר, ברור שבשנות השלושים והארבעים פעלה התנועה בנסיבות שונות מאלה שעמדו לנוכח טרומפלדור בשנים 1906-1904. רוסיה הצארית קרסה ב-1917. בניגוד לביטחון הארעי שהרגישו יהודי המזרח תחת חסות הצאר, ואחר-כך בשלטון היפנים וממשל מנצ'וקוו, בישרה המהפכה הקומוניסטית של מאו בשנות הארבעים סכנה ועקירה בלבד. המקומות שנחשבו למיקלטי מבטחים בעיני היהודים לא היו בטוחים עוד. יש עדויות שבתנאים האלה חזונו של טרומפלדור מן השנים 1906-1904 התממש ב-1949-1948.

רחמה-רוז הורוביץ, נתינת עיראק שמשפחתה חיה בסין מאז 1863, תיארה את הדרך שעשתה משפחתה אל הציונות. ארבעים ושלוש שנה אחרי הרצאותיו של טרומפלדור בחרבין עלו בני משפחתה לישראל במבצע רשמי שאירגנו יאנה ליברמן ומנהיגי בית"ר אחרים בחרבין, שנגחאי, דליאן וטיינג'ין:

היו חיכוכים בין יהודים ליהודים, ומקצתם לבשו צורות מכוערות. בעוד מלחמת האזרחים [בסין] משתוללת... חברו סוף-סוף שלוש קהילות היהודים [הבגדאדים, הרוסים והמרכז-אירופים] ושיגרו בקשה משותפת אל מדינת ישראל הצעירה. הם ביקשו מקלט מדיני לאלה שאין להם אשרה, והתגובה היתה מיידית ונדיבה: כולם יתקבלו בברכה, בלי יוצא מן הכלל, ומתארגנת הסעה להביא את כל הגולים הביתה. האונייה הראשונה היתה "ווּסטֶר ויקטורי". היא הפליגה בשבוע האחרון של 1948 כשהיא מלאה ביהודים מן המזרח הקרוב, מרוסיה ומארצות הנאצים, כולם סוף-סוף בסירה אחת, במובן המילולי ביותר של הביטוי.

 

סיכום: "האב החלוץ של ישראל"

ברור שטרומפלדור יצא למערכה קשה, שבדרך כלל נחלה כישלון, להנחיל את הציונות לקהילה אדישה, ואולי אף עויינת, של יהודים רוסים במזרח הרחוק. הציבור הזה, שחי בנסיבות נוחות בחרבין, לא רצה לעלות לארץ-ישראל. במידה שהקהילה הזאת אימצה לה פעילות חברתית כל עיקר, זו היתה צרה ומוגבלת לתמורות בתוך רוסיה עצמה, לפי עקרונות ה"בונד" הסוציאליסטי והמצע התרבותי של "מפלגת העם". רבים מהם העדיפו שלא לחולל שום שינוי חברתי אלא לקיים את מסורות היהדות האורתודוקסית מתוך סטטוס-קוו רופף. דומה שטרומפלדור הצליח מעט יותר בקרב החיילים היהודים שבפיקודו בימי שביו ביפן, אבל החיילים האלה היו בגדר "קהל שבוי" בידיו, ואפשר לתהות אם היו נענים לו באותה מידה אילו חיו באווירתה החופשית והנינוחה של חרבין. העדויות על הצלחותיו – אפילו בקרב אנשיו שלו – אמנם מקוטעות, אבל הוא יצר תקדים לפעילות ציונית של קצינים וקציני דת יהודים ולא יהודים בשנים שבין המלחמות, ואפילו בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה.

אין ספק שמחוייבותו האישית של טרומפלדור לציונות העמיקה בימים ששירת בצבאו של הצאר במזרח אסיה ובימי שביו ביפן. היא באה לידי ביטוי מלא ב-1912, כשעלה לארץ ישראל שבשלטון העות'מאנים והצטרף לקבוצת דגניה. פעילותו מאז ואילך שימשה מקור השראה לתנועה שהיתה עתידה להתחזק אחרי מותו ולהשפיע על מנהיגי קהילות היהודים בסין שיצאו ממנה בשנים 1949-1948, ולהעמיד את הבסיס האידיאולוגי להופעתן ולצמיחתן בישראל של תנועת החירות והליכוד.

כמה ממעריציו, ובהם התנועה הפרוטסטנטית הפונדמנטליסטית "מַקוּיה" ביפן, אף הרחיקו לכת וראו בטרומפלדור את "האב החלוץ של ישראל". ההצלחה החלקית שנחל במאמציו הפוליטיים ביפן ובמנצ'וריה בשנים הראשונות של פעילותו, עלולה להעיב מעט על המיתוס בדבר הגיבור קטוע היד והאיכר החלוץ, כמו שהוא בא לידי ביטוי בשיר "בגליל בתל-חי, גיבור יוסף נפל" ובתיאורים אחרים של אבות הציונות החלוצית. אבל הפרק הזה בחייו ובמאבקו הפוליטי חסר הסיכויים ביפן ובמנצ'וריה מעמיד אותו בהקשר מציאותי יותר ואירופוצנטרי פחות.

פרופ' יונתן גולדשטיין [ג'ונתן גולדסטין]

 

 

* * *

שמעון גרובר

כול העם צבא או כול העם גוִויעָה וגוִויָה

מלחמת שמחת-תורה ה'תשפ"ד חשפה את קלונה של מדינה שהתברגנה, התפארה והסתמכה על צבאה הקטן והטכנולוגי. התוצאות המפלצתיות ידועות: אלפי הרוגים, פצועים, ערופים, אנוסות וחטופים – עוללים, בוגרים וישישים; רבבות עקורים ובתים הרוסים בעוטף עזה ובצפון המדינה. צה"ל הקטן והטכנולוגי לא היה מסוגל להילחם בו זמנית באויבים הדרומיים והצפוניים. רק צה"ל גדול יאפשר את המשך קיומה של מדינת ישראל, וכדי שצה"ל יהיה גדול—כול העם צריך להיות צבא.

המשמעות של כול העם צבא היא:

א. כול תושב מדינת ישראל מגיל 18, שבריא בגופו ובנפשו חייב להתגייס לשרות חובה צבאי או לשרות חובה אזרחי-לאומי למשך 3 שנים, ולשרות מילואים שנתי במשך כ-30 יום עד הגיעו לגיל 54. מגוייסי שירות אזרחי-לאומי יועסקו בהתאם לצרכי המדינה, כולל צה"ל, תעשיות צבאיות, חקלאות ובניין (ועל ידי כך ייתרו את התלות בפועלים זרים), ושכרם יהיה זהה לשכר חיילי העורף. זמינות של צבא סדיר גדול – חיילי שירות חובה יחד עם חיילי שרות קבע – בתוספת מערך מילואים הגדול, כולל ימחי"ם מצויידים באיכות ובכמות, יהוו את המשענת הביטחונית לביטחונה ולהמשך קיומה של מדינת ישראל.

ב. סרבני גיוס לא יהיו זכאים לבחור ולהיבחר לכנסת; לא יהיו זכאים לקבלת קצבאות ומענקים מאוצר המדינה; לא יהיו זכאים ללמוד במוסדות לימוד שנתמכים על ידי אוצר המדינה; לא יהיו זכאים לעבוד בשירות הציבורי הארצי והמקומי. נכים וחולים כרוניים יקבלו את מלוא הטיפול משרותי הרפואה והרווחה.

ג. כול המשאבים החומריים, הכספיים והאנושיים של המדינה יוקדשו אך ורק לביטחונה ולהמשך קיומה של מדינת ישראל. לכן, תקציב המדינה יוקדש אך ורק למערכת הביטחון, למערכת החינוך, למערכת הבריאות ולמערכת הרווחה. לעומת זאת, מוסדות ואנשי דת, תרבות, אמנות וספורט לא ימומנו על ידי תקציב המדינה, אלא על ידי מי שחפצים ביקרם ובקיומם.

אויביי ישראל, המפציצים, מפגיזים ומרקטים אותה, מצהירים בגלוי כי הם עושים זאת במטרה למחוק אותה מעל פני כדור-הארץ. לכן, כדי למנוע את התממשות השמדת מדינת ישראל, כול העם חייב להיות צבא.

שמעון גרובר

 

* * *

עקיבא נוף

הנה קם העם בבוקר

 

הִנֵּה קָם הָעָם בַּבּוֹקֶר

וְהִנֵּה הוּא אָדָם,

שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד אֶת צַלְמוֹ

גַּם אֶל מוּל הַזְּוָועָה וְהַדָּם

וּמוֹסִיף לְשַׁמֵר אֶלוֹהִים בִּלְבָבוֹ

וְדֶלֶת נַפְשׁוֹ פְּתוּחָה כִּי יָבוֹא

בָּהּ הַטּוֹב וְהַחֶסֶד וְרוֹךְ אֶנוֹשִׁי,

אַחֲוָוה לַזּוּלָת וְחִיבּוֹר לָאִישִׁי

וְיָד מְלַטֶּפֶת

חוֹבְקָה וְעוֹטֶפֶת,

כָּךְ, זֶה הָאָדָם, מַאֲמִין וְחָפְשִׁי,

אֶנוֹשׁ בְּכָל מוּבָן,

מִגֶּזַע נָדִיב וְרַחֲמָן.

 

כָּך כָּל יְחִידָיו, אֶחָד פְּלוּס אֶחָד,

חוֹבְרִים זֶה לַזֶּה לִהְיוֹת אֲגוּדָּה

שֶׁל עַם כּוֹהֲנֵי הַכִּיסוּף הַמְאוּחָד

לִהְיוֹת גּוֹי קָדוֹשׁ, זוֹ דְּמוּתוֹ הַיְּעוּדָה

מֵאָז בֵּין הַבְּתָרִים, מִיּוֹם עֲקֵדָה

 

וְכָל המַּלְעִיז וּמַדְבִּיק בּוֹ רְבָב

בּושְׁתּוֹ בְּרֹאשׁוֹ, שֶׁאֵינו בַּר-לְבָב

וּמַסְתִיר בָּאַמְתַּחַת

סַכִּינוֹ הַמְרַצַּחַת

בִּפְשַׁעִים שֶׁל עַצְמוֹ

וְרָעָה  שֶׁעִמּוֹ,

וְקורָה בֵּין עֵינָיו

כְּשֶּׁבָּא הוּא עַכְשָׁיו –

לְלַמְּדֵנוּ  מוּסַר

מוּל הַצַּר הָאַכְזָר,

בִּצְּבִיעוּת הַחוֹגֶגֶת

שֶׁלַּצֶדֶק לוֹעֶגֶּת

וּבִלְבוּש שֶׁל שׁוֹפֵט

עַל פֶּשַׁע – עוֹד חֵטְא

מוֹסִיפָה לְשָׁרֵת

בְּמִישְׂפָּח מְעַוֵות.

עקיבא נוף

 

* * *

בן-ציון יהושע

תינוק לכבוד שבת

 

א

מסדרון בית החולים היה אפוף ריחות של סמי מרפא מהולים בזיעה לחה של קיץ. במסדרון הדחוס היה ייצוג של תושבי ישראל יהודים וערבים, חרדים וחילוניים, זקנים וצעירים, נשים וגברים – ישבו, עמדו, הלכו. כולם נשמו את האוויר הדחוס ושאפו לקרבם מגוון של נגיפים, למעט ערבייה צנועה אחת, שמטפחת לבנה על ראשה ושמלה ארוכה עד כפות רגליה לגופה ופד קשור על פיה ואפה ואינך יודע אם הוא בא להגן עליה מפנינו או להגן עלינו מפניה. 

בפינת המסדרון עמד האברך החלפן, קטן-קומה ועגול פנים, מצויד בזקן אדמוני, בפיאות ובכרס רחבת ממדים שהסתירה כמעט את עגלת התינוק שלידו. הוא לא ניתק לרגע מהטלפון הסלולרי הצמוד לאוזנו האדומה. הילד הקשיב לקול אביו ומצץ אצבע נינוחה. מדי פעם נשמע צלצול חדש של הטלפון. הפעוט התעורר וצווח אך מיד שמע את קולו המתנגן של אביו שעסק בסחר במטבע זר, שמע על גובה הסכומים שגלגל אביו, מצץ אצבע ונרגע עד לצלצול הבא.

"מדבר מוישה'לה. תקבל שער טוב בשטרות חדשים. אצלי לא תמצא שטרות מזויפים. מילה זו מילה. תאסוף מהציונים האלה ימ"ש את השקלים ותקבל ממני מתנה נאה לחג. אני כאן במחלקת אף אוזן וגרון. מה זאת אומרת מה אני עושה כאן? יש בעיות עם אברמלה קלמן שלנו. יש לו שמונה אחים ואחיות ורק הוא עושה לנו בעיות עם האוזניים. הפרופסור מתעכב. אני מחכה כבר שעה וחצי לפחות. כל הזמן אומרים לי 'ישיבה ישיבה'. מסתבר שגם בין הפרופסורים יש בחורי ישיבה... גם אני 'ישיבֶה בוחֶר'. כשתגיע קרוב לבית חולים תתקשר. אל תדאג. כסף יש. הכול בשטרות חדשים. ירוקים ירוקים והנשיאים של אמריקה מסתכלים עליך בגודל טבעי ומצהירים 'אִין גוֹד וִי טְרסט'. אפילו גויים יותר טובים מהציוניסטים הללו ימ"ש. הגויים מאמינים באדושם והוא מעניק להם שדות ירוקים ושטרות ירוקים, כחול אשר על שפת הים וככוכבי השמיים לרוב."

 

ב

דסי ודידי, כבני ארבעים, היו שייכים לעולם אחר. הם אחזו ידיים כמו תלמידי כיתה ט' בגימנסיה ומדי כמה דקות הצמידו שפתיים בשרניות שצפצפו נשיקות ועוררו תשומת לב במסדרון הדחוס. אם אהבה היתה מולידה ילדים הם יכלו להיות הורים לעשרה כבר לפני שנים ולא היו נזקקים  לטיפול פוריות שאין לו סוף אבל יש לו מחיר. 

"אתם לא במקרה רופאים?" שאלה אותם מטופלת טרוטת עיניים שעייפה מרוב ציפייה לרופא.

"שנינו דוקטורים במדעי הרוח אבל אנחנו לא רופאים. אנחנו ממתינים לפרופסור," אמרה ומיד התחרטה על הדרך שהגיבה.

"מה זה?! – דוקטורים כבר לא יכולים לרפא אנשים נורמלים? אתם יושבים כאן ומתנשקים ואנחנו מתבשלים בחום ובסירחון."

"לא!"

 "אז למה קוראים לכם דוקטורים?" אמרה טרוטת העיניים ברגשי בוז, "אני יודעת שרופא זה דוקטור ודוקטור זה רופא."

"לא שמעתם על המקרה המפורסם באילת," התערב בשיחה מטופל בעל קול צפצפני של מי  שהתרועע  לאחרונה עם מלתעותיו של כריש בים האדום, "אשתו של בריון אחד," צייץ,  "הרגישה כאב שלא נדע. כאב לה כאן בלב. בעלה רצה להביא אותה מיד לרופא. על הדלת של השכן בפנטהאוז בקומה העליונה היה כתוב 'דוקטור לב'. הוא היה בטוח שדוקטור לב זה דוקטור רציני שיטפל מיד בלב של אשתו. הדוקטור לא אהב שמפריעים לו בין שתיים לארבע וביקש מהשכן שיעזוב אותו במנוחה 'ובכלל אני לא מטפל לא באשתך ולא באף אישה אחרת. אני לא רופא ללבבות שבורים. אני דוקטור לגיניאולוגיה,' הסביר. 'אבל איפה  האחריות שלך?' – התנפל עליו השכן – 'על הדלת שלך כתוב שאתה דוקטור לב... אתה נותן לאשתי למות ככה כמו כלבה רק בגלל שאנחנו לא מהתפוצה שלך.' למראה הבוז על פניו של הדוקטור, איבד שליטה הבעל הדואג והכניס 'ראסיה' לפרצוף של דוקטור לב. אני לא יודע אם נפלו לו כל השיניים או רק חלק. במשך רבע שעה הוא ירק החוצה את השיניים שלו והעין שלו היתה כמו מנורה כחולה, כזאת לשיכוך כאבים."

"טוב שיש צדק בעולם," אמרה טרוטת העיניים.

 אחרי שמסדרון בית החולים צחק צחוק של רפואה שלמה יצאו  מן החדרים רופאים ואחיות, שלא הבינו איך בני אדם מסוגלים לצחוק במסדרון דחוס של בית חולים. נפלה שתיקה מוזרה במסדרון.

כולם צחקו חוץ מדסי ודידי, שהסתבכו בגלל פליטת פה לא מוצלחת על דוקטורים ועל רופאים. אילו ידעו לשתוק לא היו מוצאים את עצמם בסביבה עוינת כל כך.

"אתם למחלקת פוריות או לאף אוזן וגרון?" שאלה גבנונית אחת.

"אנחנו לגרון עמוק... למה בדיוק זה צריך לעניין אותך?!" הגיב דידי בטון של קצר-רוח, שכבר נמאס לו להמתין  להופעתו של הפרופסור המכובד.

"אתם הדוקטורים גם לא עוזרים, גם מרימים את האף."

 

ג

כל אותו זמן נד כמו בתפילת 'שמונה-עשרה'  החלפן בעל הזקן האדום, שהמשיך לנהל עסקים באמצעות הטלפון הצמוד לאוזנו. משנגמרה שיחה אחת מיד נשמע צלצול של שיחה נוספת ובאוויר התעופפו דיבורים על אלפי דולרים ורבבות שקלים חדשים של הציוניסטים ימ"ש.

"הגעת סוף סוף?" שאל מוישלה, "יופי. אני כבר יורד," טרק את הטלפון ופנה לדידי ודסי:

"דוקטורים נכבדים,  שמי מוישלה. בבקשה תשמרו  לכמה רגעים על אברמלה קלמן שלנו. הוא ילד נוח. אני הולך וכבר אני בא. אל תתרגשו אם הוא מקיא או משלשל. בעגלה תמצאו בקבוק חלב ויש גם חיתולים חד-פעמיים."

"תינוק לא משאירים ביד אנשים שלא מכירים," אמרו שניהם כמעט בנשימה אחת.

"תסמכי על מוישלה. יש לי טביעת עין לבני אדם. גם אדושם שומר על אברמלה קלמן שלנו."

ריח כבד של זיעה עמד בבגדיו של החלפן, שתאמו שלושים מעלות מינוס בהרי הקרפטים בחורף מושלג ולא את המסדרון החם והלח של בית החולים. הפנייה המוזרה של מוישלה הדהימה אותם. הם הקשיבו בחצי אוזן לדבריו של האברך החלפן, שהתנגנו בפיו כפלפול תלמודי ב'כולל'. הם נעצו מבט זה בזה בתדהמה מסוימת. הם עוד הספיקו לשמוע אותו בדרכו למעלית: "אני אתן לכם שער טוב ודולרים חדשים. אצלי תמיד סחורה טרייה. מאה אחוז אחריות. אצלי אין זיופים."

אברמלה קלמן הביט בהורים המאמצים וחיוך מלא משובה עלה מצמד השיניים שכבר צמחו בפיו של העולל הרך, שגרגר וצחקק. עיניו היו תכולות כעיניו של אביו. בדרך כלל הוא היה תינוק נאה, עורו צח עם מעט אדמומית, נמשים ופריחה. הוא דמה לאביו בכול חוץ מן הזקן והפיאות.  לאף הקטן התקוע לו באמצע הפרצוף עוד נכונו ימים טובים וכבר היו בו סימנים מובהקים של 'אף יהודי'.

חלפה חצי שעה. מוישלה החלפן עדיין לא חזר ולמרבה ההפתעה דווקא הפרופסור הגיע.

"סליחה על האיחור. מה שלומכם?" פנה בידידות לדסי ודידי צמד לקוחותיו הוותיק.

"הכול כרגיל. עדיין לא התייאשנו," אמרו כמעט פה אחד.

"מי זה התינוק הזה?"

"מה שלא הצליחה הרפואה! קיבלנו ילד חמוד ומלא שמחת חיים מבלי שטרחנו עליו אפילו."

"מה זאת אומרת?"

"אנחנו עושים בייבי סיטר לילד חרדי של מוישלה מאף אוזן גרון. האבא של התינוק אמר שהוא יורד לכמה דקות וביקש שנשמור על אברמלה קלמן. חלפה כבר חצי שעה והוא עדיין לא הופיע. אתה יכול בינתיים לקבל פציינטים אחרים. אנחנו נתעסק בתינוק בינתיים."

 חלפה שעה ועוד שעה ומוישלה לא חזר. הפציינטים באו בשעריו של הפרופסור ויצאו. חלקם יצאו שמחים וטובי לב חלקם יצאו חמורי סבר. דסי ודידי המשיכו להמתין. התינוק התחיל לרעוב. הוא יבב.

"אני חושב שהתינוק רטוב וגם רעב. ראית איך שתה את כל הבקבוק. הוא שותה כמו משאבה. לפני שייסגרו, אני יורד להביא עוד בקבוק חלב חמישה אחוז."

דסי מצאה בעגלה צרור של חיתולים חד-פעמיים. בחרדת קודש של מי שלא התנסתה מעולם היא ניקתה את אחוריו של אברמלה במטלית לחה ששלפה מהתיק, חיתלה ואימצה אותו אל ליבה עד שהתינוק גיהק ופלט את עודפי המזון החמוץ על כתפיה.

"אחרי שהייתי רוחצת אותו ומלבישה אותו ומאכילה אותו, הייתי מאמצת את התינוק החמוד הזה. הייתי שמחה לשנות לו את השם מאברמלה קלמן לשם שמתאים לילד מתוק כל כך."

סמוך לשעה שלוש אחר הצהרים עזב הפרופסור את המרפאה. "תוכלו לבוא ביום ראשון בתשע. אקבל אתכם בלי תור," הרגיע אותם. המסדרון שהמה וגעש נותר  ריק מאדם וסוף כל סוף הם חשו בנוכחותו של המזגן.

"אני שיכורה רק מהריח של התינוק," אמרה דסי.

"איבדנו לגמרי את חוש הזמן. החמוד הזה בלבל אותנו לגמרי. לדעתי, אין טעם שנמשיך לעמוד כאן כמו שני אידיוטים. עוד מעט תיכנס השבת ויסגרו את המרפאות. האחיות כבר הלכו הביתה. אולי קרה משהו למוישלה הזה. נרד לשוטר המוצב בכניסה לבית החולים ונתייעץ מה לעשות. אין לנו שמץ מושג מיהם הוריו ואיפה הם גרים. אם לפחות היה לנו את הטלפון של המוישלה הזה," גילה דידי קוצר רוח.

דסי הצמידה את לחיו של אברמלה אל לחיה. "הוא כזה ילד מתוק שהייתי אוכלת אותו."

"הקניבלים באפריקה התחילו בדיוק כך... קודם דיברו בצחוק ואחר כך עברו למשפחת הטורפים."

השוטר היה קצר רוח: "רבותי, אני את המשמרת שלי כבר גמרתי. תגידו מהר מה הבעייה. אני לא רוצה לנסוע הביתה לאחר כניסת השבת."

"התבקשנו לשמור לרגע  על התינוק, עברו שעות ואבא שלו נעלם כמו שבלעה אותו האדמה."

"מה אתם רוצים שאני אקח אותו אלי הביתה לשבת? לא ייתכן שהאזרח יטיל את כל האחריות על המשטרה. במשטרה אין עם מי לדבר עד יום ראשון. במשרד הרווחה אין כבר נפש חיה. אני אודיע למחלקת אבדות ומציאות על מציאת התינוק. תשאירו שם, כתובת וטלפון והילד יהיה ברשותכם לפחות עד יום ראשון בבוקר. משטרת ישראל תיצור אתכם קשר," השוטר דחק אותם אל מעבר לדלת לקראת סגירת הדלתות. "אם לא יהיו דורשים למציאה היא עוברת לחזקתכם."

"אני חושבת שהתחלתי להאמין קצת באדושם, כמו שאומר מוישלה. מי היה מאמין שאחרי כל הטיפולים הכושלים שעברנו נקבל במתנה תינוק לכבוד שבת. אני מתחילה לאהוב את החלפן האדמוני הזה. דולרים חדשים לא קיבלנו ממנו אבל ילד חדש לא מזויף קיבלנו ממנו לכבוד שבת. תראה איך הוא צוחק עם זוג השיניים שלו."

 

ג

תוך זמן קצר התכנסה כל המשפחה המורחבת אצלם בבית, מצוידת בבגדי תינוק ובאוכל שאפשר היה להלביש ולהאכיל בית תינוקות גדול. תחת עיניהם הפקוחות של כל הקרובים, המקורבים והשכנים הם ערכו את האמבטיה הראשונה כשמסביב נורו לעברם עצות: "תזהרי שהתינוק לא יטבע באמבטיה. כבר היו מקרים לא נעימים."

"אני ממש פוחדת שהתינוק ייפול לי מהיד מרוב התרגשות," אמרה דסי, "הלילה חלמתי את אימא זיכרונה לברכה. היא היתה צעירה ויפה מאוד ולבושה כמו ליידי והיא אומרת לי: 'דַסִינקָה, אימא תלד לך ילד.' שמעתם, אימא תלד לי ילד!"

"שמתם לב, איזו חבילה יש לקטנצ'יק הזה מתחת לטבור?" אמר הדוד שמשון, "זה יהיה גבר!"

"אני מוכרחה להגיד לכם שהוא ממש דומה לדסי ולדידי. האף של דידי והעיניים של דסי," אמרה דודה בלומה.

"כדאי שתתחזקו באמונה שלכם. הרבי מלובביץ משיח צדקנו התפלל למענכם ושלח לכם ילד," אמר הרב גדי גל, דודן של דידי שלא מכבר חזר בתשובה, "בשנה הבאה בעזרת השם אתם נוסעים לקברו של ר' נחמן  באומן ועושים שם את ראש השנה. נ...נח...נחמ...נחמן.... בינתיים אני אעשה מי שברך לתינוק... מה שמו?"

"אברמלה קלמן."

"איזה שם יהודי יפה. עם שם כזה מתאים לו להיות רב בישראל. מה שם אביו?"

"מוישלה."

"מי שברך אבותינו..."

הבר נפתח ונמזגו כוסיות של יינות, ליקרים וויסקי. על השולחן העמיסו פיצוחים ופרוסות פסטרמה, הרינג עם הרבה בצל ומלפפונים חמוצים וזיתים שבורים לשבור את הלגימה. הם ניגבו גם חומוס בחלה של שבת.

"לחיים, שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים," אמר הדוד שמשון בקולו הרועם.

"עוד מעט נכנסת השבת תדליקי נרות," אמר הרב גדי גל, "מצאנו בילקוט שמעוני פרשת בהעלותך כי השבת – נרותיה הם כבודה. אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון, שנאמר: 'והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות'." 

"גדי, אני רואה שתפסת חזק את הדת. לפחות היית משנה את שמך. לך היינו קוראים רבי אברמלה קלמן ולילד החמוד הזה מתאים לו השם גדי גל, שהולך לגדול בבית של חילוניים," התבדח הדוד שמשון.

"אני מוכרח להגיד לכם שאתם ספקולנטים לא פחות מהאבא הביולוגי של אברמלה קלמן. אתם מדברים עליו כאילו היינו הוריו הביולוגיים והוא ילדנו לנצח... אף אחד מכם לא מודאג כמונו שבכל רגע מישהו ידפוק על הדלת, ייכנס עם שוטר ויבקש את הילד שלו, את אברמלה שלו. אתם תלכו לבתיכם, לילדים שלכם ולנכדים שלכם ודסי ואני נישאר כאן לבד, בבית ריק הזועק לתינוק. לנו יהיה קשה שבעתיים להיפרד מהתינוק לאחר השעות הנפלאות שאנו עושים איתו. השוטר בבית חולים סירב לתת לנו אישור ועוד יאשימו אותנו שחטפנו את התינוק."

"אני חייבת למצות את הרגעים האלה של אימהות, כל עוד ניתן... אם ייקחו לנו את אברמלה, אנחנו נוסעים לאומן באוקראינה לא רק לקבר של רבי נחמן אלא כדי לאמץ תינוק אוקראיני, שיהיה דומה לאברמלה שלנו," אמרה דסי ושמה על ראשה שביס וברכה על הנרות כמצוותו של הרב  גדי גל.

  "יהודים יקרים שלי, איזה ניצוץ קודש יש בכם. אני רץ לבית הכנסת," נפרד הרב גדי גל.

שבת מאושרת מזאת הם לא זכרו. התינוק לא ירד מזרועותיהם. הם העבירו אותו מיד ליד. ניקו אותו והחליפו את בגדיו בקצב של אחת לחצי שעה והאכילו אותו אחת לשעה. שכנים, חברים וקרובים נכנסו ויצאו.

"אני מוכן לשכור את התינוק הזה לשנה שנתיים מההורים שלו. הם בטח יעשו מיד תינוק חדש. בטח יש להם שמונה חוץ מאברמלה. יכול להיות שהם שכחו שיש להם תינוק בשם אברמלה קלמן?"

 

ד

השבת חלפה. קרובים ומכרים יצאו ונכנסו והתבקשו לדבר בלחש כדי לא להפריע את מנוחת התינוק. ככל שערב היום והשבת חלפה עצבות של מוצאי שבת פקדה אותם. הרב גדי גל ערך הבדלה וכולם שרו לאליהו הנביא "המבדיל בין קודש לחול, חטאינו הוא ימחול, כספנו וזרענו ירבה כחול והכוכבים בלילה..."

"מוישלה עושה עכשיו הבדלה ועוד מעט ייצא לחפש את אברמלה שלו כדי להציל אותו מידי הדוקטורים הציונים ימ"ש," נאנח דידי, "כדי לא לחלל שבת הוא השאיר אצלנו את אברמלה ורץ בטח למקווה."

"בא לי לבכות מעצם המחשבה שעוד מעט הבית שזכה לכל כך הרבה חמימות במהלך השבת יהיה לפתע ריק בלי אברמלה ועם הרבה לבד," התייפחה דסי.

הם לא גרעו את מבטם מן השעון המתקתק שדמה בעיניהם לשעון חול ההולך ואוזל. השעות חלפו ולא נשמע כל אות וסימן. בחדשות בטלוויזיה לא סיפרו על הילד שאבד. חלפו עוד כמה שעות וכבר הראו את האצבע של 'פסוקו של יום', הדגל התנוסס וניגנו 'התקווה' ואיש לא בא ולא התדפק על הדלת.

כל הלילה הם היו קשובים לנשימותיו ולקולו של התינוק. האכילו, השקו, רחצו והחליפו חיתולים, ממתינים בחרדה לאור היום.

דסי ודידי נותרו בבית ולא יצאו לעבודה ביום ראשון. כל צלצול של הטלפון הקפיץ אותם ממקומם. בעשר בבוקר צלצל הטלפון והפעם הוא היה על הקו. "מדבר מוישלה. באחת עשרה יש לנו תור לאף אוזן גרון. בבקשה להחזיר את מוישלה למסדרון של בית החולים. אני אחכה לכם שם."

"מאיפה יש לך את הטלפון שלנו?"

"קיבלתי את הטלפון שלכם מהמשטרה. אני מקווה שלא האכלתם את אברמלה שלי נבלות וטרפות."

"למה לא התקשרת אתמול או ביום שישי. אומרים פיקוח נפש דוחה שבת."

"המשטרה המרשעת של הציוניסטים עם המודיעין של מס הכנסה עצרו אותי כשירדתי להחליף כסף. אין אמונה בגוי אפילו בקבר ארבעים שנה. כל השבת הייתי במגרש הרוסים. אמרתי שהשארתי את אברמלה, אבל הרשעים האלה לא נחו ולא שקטו עד שהביאו אותי הבוקר בפני שופט תורן ששיחרר אותי בערבות. תזכו למצוות ששמרתם עליו. אימא שלו לא מפסיקה לבכות מאז יום שישי. לי, לאשתי ולילדיי הייתה זאת שבת שחורה. אני מקווה שלפחות אתם נהניתם מאברמלה שלנו והייתה לכם שבת טובה."

בן-ציון יהושע

 

* * *

רוֹן גֵּרָא

תִּקְווֹת צְפוּנוֹת

 

סָגוּר מִכָּל עֵבֶר.

מְבַקֵּשׁ מִקְלָט

מִן הַחֲרָדָה הַמְּקַנֶּנֶת

מִן הַפֶּצַע הֶחָשׂוּף

הַבּוֹעֵר בִּי אֵלֶיךָ.

 

הַנַּח לָרוֹבֶה הַיּוֹרֶה

יְרִיּוֹתֶיךָ.

הַבֵּט בִּי מֵעֵבֶר לִשְׁעַת

הָרֶגַע

כַּמָּה עֶרְגָּה

כַּמָּה רֹךְ

כַּמָּה תִּקְווֹת צְפוּנוֹת

רוֹטְטוֹת  בִּדְרֹךְ

רַגְלַי בְּמִשְׁעוֹלֵי

דְּרָכֶיךָ

בֵּין חֲלוּקֵי אֲבָנִים

בְּדֶרֶךְ רַבַּת חַתְחַתִּים

וְיִסּוּרִים.

אֵלֶיךָ.

 

אֶמֶשׁ וְהַיּוֹם

 

אֶמֶשׁ עוֹד חִיַּכְנוּ

יָשַׁבְנוּ תַּחַת רָקִיעַ

תְּכֵלֶת

שֶׁמֶשׁ נָשְׁקָה אֶת

הָעֵצִים.

וְקַרְנֵי אוֹר זָרְחוּ

בַּהֵיכָלוֹת הַנִּשָּׂאִים.

 

אֶמֶשׁ עוֹד צָחֲקוּ עֵצִים

יְרֻקִּים

בִּמְרוֹמֵי הֶהָרִים

כַּנְפֵי צִפּוֹרִים נִפְרְשׁוּ

וְנָשְׂאוּ אֶת גַּרְעִינֵי הֶעָתִיד

הַזְּעִירִים.

שִׂיחִים רַבֵּי חֶסֶד פָּרְשׁוּ

צְלִילֵיהֶם עַל הַדְּרָכִים

אוֹר שֶׁפַע חֲדַר אֶל הַבָּתִּים.

 

הַיּוֹם עֲנָנִים אֲפֹרִים בּוֹכִים

בְּשֶׁקֶט

לֹא יְכוֹלִים לָשֵׂאת עוֹד

אֶת הָעֶצֶב.

הַיּוֹם הָעֵצִים  גְּדוּעִים

אֲנָשִׁים שְׁקוּעִים עַד צַוַּאר

בְּאֵיבָה עוֹיֶנֶת

אָדָם בְּמַר נַפְשׁוֹ בַּחֲשֵׁכָה

פּוֹסֵעַ

מַקְשִׁיב אֶל שִׁוְועַת הָאֱלֹהִים

בְּפִיהֶן שֶׁל צִפֳּרֵי נְדוֹד

בְּלֵיל בְּדִידוּתוֹ.

רוֹן גֵּרָא

 

* * *

משה גרנות

אם תרצינה אין זו אגדה

על הרומן של רונית סטלקול אברם

"כשהפרח נפתח"

ארגמן מיטב, 2023, 284 עמ'

אני מבטיח בנקיטת חפץ להבהיר בהמשך את הכותרת שבחרתי לרשימה זאת, כשאני מצטט בשיבוש קל את דבריו המפורסמים של בנימין זאב הרצל. אבל קודם אני חייב לפרוש בתמצית את סיפור המעשה של הספר:

 נופר, אישה יפיפייה בשנות הארבעים לחייה, מכהנת כמרצה מבוקשת מאוד באחת המכללות, היא נשואה לעומר, שהביא עימו בת שנולדה למתנדבת שוודית, ויש לה מזיווג זה גם בת שלה. ובכן, נופר מהופנטת על ידי אחד הסטודנטים שלה, צעיר יפיוף בשנות העשרים לחייו, צעיר מדהים ביופיו ומשום הכריזמה שלו הוא מבוקש על ידי כל אישה (בכל גיל!) שפוגשת אותו. ינאי זה נשוי ליעלה, ולהם בת. כאמור, הצעיר היפה והמוכשר הזה (הייטקיסט מצליח), שבעיני נופר דומה לאל יווני, קובע עמה פגישה בדירת סתרים שלו, והיא חשה כורח נפשי עמוק לציית לו. בדירה זאת מתקיימות התעלסויות מדהימות בעוצמתן, כאשר הסופרת מפרטת את כל התנוחות, מיצי הגוף, האורגזמות והצריחות שבעקבותיהן. ינאי מתגלה כמאהב מדהים שיודע לנגן על גופה כווירטואוז, ובתחילת היחסים בין השניים היא מתנהגת כשפוטה שלו, ומוכנה להיענות לכל הפנטזיות שלו, כולל גבר נוסף שיהיה נוכח וצופה בשעת המעשה, ובהמשך – גם גבר אחר שייקח חלק בחגיגה המינית הזאת.

אבל בהמשך היא הופכת למלכה, ואילו ינאי ומלוויו (כפי שאבהיר בהמשך) הופכים ל"נתינים" שלה החייבים למלא את כל הפנטזיות המיניות שלה, ואלו הן: להתעלס עם אישה, להתעלס עם גבר זר לחלוטין, לשחק משחק מזרחי של אישה נחשקת באוהל בדווי, לגרות שיפוצניקים בחשיפת איברים מוצנעים.

בזמנו הודה הוגה הדעות ישעיהו ליבוביץ' כי הוא מעדיף רומן פורנוגרפי על פני עיון בדף גמרא, לאמור, למרות האתוס המקובל (והצבוע!), אין איש שלא יציץ בשקיקה אל מכמני הסקס, מתנתה המרתקת של הבריאה. אבל באמת לא הייתי מסווג את הרומן שלנו כרומן פורנוגרפי משלוש סיבות: התיאורים העסיסיים של מעשה האהבה כתובים בנימה פיוטית ממש – אזכיר כאן רק את הסינאסתזיה המופיעה מספר פעמים: "ריח היופי" (עמ' 51, 137, 200); הפרטנרים לסקס מאוהבים ממש (לא שכורים על ידי מפיק של מופע/סרט), ומוכנים לפרק את משפחותיהם על מנת שיהיו יחד אפילו כחוק; הסופרת נמנעת כמעט לחלוטין משימוש במילים המוניות כשהיא נוקבת באיברי המין – האיבר המין הנשי, למשל, מופיע בכל הספר בכינוי "הפרח" (ראו עמ' 112, 122, 146 , 193, 194, 271). מכל מקום, קריאת תיאורי ההתעלסויות המדהימות שבפרקים אלה תגרום להנאה צרופה גם לשומרי הצניעות במשטר ההיאטולות באיראן.

הרומן שלנו מתאפיין בנטייה להוביל את הקורא לעולם של אגדה, למרות שמדובר בתשתית ריאליסטית: האירועים מתרחשים במאה העשרים (מאירוע התאומים בניו-יורק – עמ' 29 – ועד שנות העשרים של המאה ה-21), הגיבורים עוסקים במלאכות מוכרות: הרצאות, הייטק, הדרכת טיולים, ציור וכד'. אבל, כאמור, הנימה האגדית, כמעט רומנטית, מורגשת לכל אורכו: קודם כול, כמעט כל הגיבורים יפים בצורה מופלגת, כשבמציאות רובנו מכוערים או סתמיים; כל הגיבורים כישרוניים, ומצליחים בצורה יוצאת דופן בעיסוקיהם (הרצאות, הייטק, ציור, חיבור רומן), ינאי יודע אנגלית רהוטה; נופר זוכה, בתיווכו המבורך של ינאי, לעשרות אורגזמות ביום (עמ' 94, 115).

אני מבקש לציין כי בנימה של אגדה נכתבו אינספור יצירות מופת מסיפורי יוסף בספר בראשית ואודיסאוס אצל הומרוס, ועד "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ויילד וז'אן ואלז'אן של ויקטור הוגו. נראה לי שהקורא מעוניין להציץ בעולם המושלם שהאגדה מעניקה לו ברוחב לב. מה שכן הטריד אותי היתה השאלה כיצד כל ההילולה המינית הזאת שמתחוללת בין נופר לינאי איננה מתגלה לבני הזוג? הנאהבים הרי משתוללים ממש: בדרך לימי עיון ינאי מענג את "הפרח" שלה ביד אחת (היא לא לובשת תחתונים), ונוהג ביד השנייה; הוא מענג אותה בספרייה לנוכח קוראים רבים, היא מפשקת רגליים אל מול בחור בבית קפה, הם יוצאים לטיולים, לחוף קיסריה. נופר נוסעת עם ינאי אפילו להולנד, מבלים במלון קרלטון, בצימרים בצפון – איך באמת כל זה אינו מתגלה ליעלה, אשתו של ינאי, ולעומר, בעלה של נופר? הרי לדירת המסתור צריך לשלם ארנונה, מיסי ועד, מים, חשמל, כל החשבונות האלה בוודאי מגיעים לידיה של יעלה. וכן, הרי שכנים "טובים" בדירת המסתור בוודאי נדהמים מהמתארחים שם?

ובכן, לחידה הזאת יש פתרון מדהים בסוף הספר, ואני מבקש לעשות חסד עם הקורא, ואשאיר את זה בסוד. מה כן אגלה? שהסוף טוב – אחרי 20 שנה של פירוד בין נופר לינאי (היגר לאוסטרליה כדי לרפא את רעייתו החולה במחלה סופנית) הם זוכים לאיחוד מאושר, וכן אספר שיש בסוף התרחשות מדהימה – עומר וינאי, שניהם, מענגים את נופר, והיא זוכה לפליאתו של עומר לאינספור אביונות.

לא שכחתי את הבטחתי ברישא של הרשימה: לאחר האיחוד המחודש בין ינאי לנופר, נופר פותחת מרכז להעצמת נשים בתחום המיני, והיא קוראת לו "כשהפרח נפתח", שם היא מספרת את קורותיה הכמוסות, ומעודדת את הנשים שאם תרצינה – ההנאה ממין תתגשם – אם תרצינה – זו אינה אגדה.

אני סבור שדי במה שכתבתי כדי למשוך קורא פוטנציאלי לקרוא את הספר.

משה גרנות

 

* * *

אהוד בן עזר

ידידי יצחק אורפז

 במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2014

 

21.1.14. לפני הצהריים פגישה אצל אורפז, שבדיוק סיים מקלחת בעזרת המטפלת החדשה לקסמי. היא בחורה יפה מאוד וגם דואגת לצבוע את שפתיה ולהתאפר. בחורה שקטה עם חיוך נעים. את המטפלת הקודמת נלי הרוסייה, כבר לא רואים. יצחק התקשה להסביר לי את השינוי. לדבריו הכול מוסדר על ידי המשפחה שלו. בסלון ניצבה גם מכונת כביסה חדשה מתוצרת קריסטל. לדבריו לא היתה לו עד כה מכונת כביסה, ועכשיו צריכים לבוא להתקינה. זו מתנת המשפחה שלו. אחת הבנות. אני מקווה שלקסמי תדע להפעיל אותה.

השיחה עימו התנהלה באופן די תקין, כמעט כמו בעבר. כאשר אנחנו יושבים אצלו ואני גם יכול לקרב את כיסאי אליו כדי לשמוע אותו טוב יותר, השיחה קולחת יותר. הוא אפילו טוען שכבר קרא פעמיים [!] את "והארץ תרעד", וברשותו אני מנסח לגיליון הקרוב, בשמו:

יצחק אורפז (94) לאהוד בן עזר (77), אחרי שקרא את ספרו "והארץ תרעד": "רצית לכתוב 'שׁוּנְד' ויצא לך קלאסיקה!"

כאשר ישבתי לבד אצלו, עלה בדעתי רעיון לרומאן פרוע נוסף, "חיי אלימלך שפירא" שבו על רקע המושבה לא אהיה מוגבל בשימוש בדמיון שלי. אתחיל ברשימה שכתבתי עליו בשעתו, "הירקון שבלב" לאלימלך שפירא.

 

28.1.14. ...משם לפגוש את אורפז, המחכה לי כבר למטה בקפה "העירייה". בקושי אני מצליח לשמוע את דבריו. הוא מדבר אל המטפלת שלו בעברית. למרות שאינה יודעת עברית. אך יש לשנינו רושם שגם אנגלית היא בקושי יודעת. אני מניח שהיא לא תחזיק מעמד זמן רב אצלו.

 

29.1.14. ליוסף אורן היקר, אולי היית יכול לכתוב ולפרסם רשימה כלשהי על יצחק אורפז. הוא בן 94 ודעתו קצת פזורה עליו ויש לו הרגשה שנשכח מלב. אנחנו נפגשים פעם בשבוע.

בברכה

אהוד

 

אהוד, ...אשר לבקשתך השנייה, אני ודאי האחרון שיצחק אורפז היה רוצה שיסכם את ספריו. ועם זאת אני מעריך מאוד את מסירותך לו – הפגישה השבועית שאתה מקיים איתו ודאי תורמת לבריאותו ולהטבת הרגשתו.

יוסי

 

4.2.14. אתמול אורפז בלבל את המוח בטלפונים תכופים דווקא אחרי שלוש אחרי הצהריים ויהודית ענתה לו בתקיפות ונתנה לו על הראש. היום לא נפגשתי איתו בגלל הביקור של הטכנאי [של מזגנים], ואורפז מצידו לא טילפן היום אחר-הצהריים. כנראה שבכל זאת השפיעו הדברים של יהודית על תודעתו המטושטשת.

 

10.2.14. לפנות ערב בבית היוצר של אקו"ם, הרצאה של עו"ד נחום גבריאלי על חוק הספרים החדש. לידי מתיישבת אישה בשם נגה טרבס שמימיי לא שמעתי את שמה כסופרת. טוענת שהיתה ידידה של אורפז. היא נותנת לי כתובת אי-מייל שלה אבל אני מחליט שלא לשלוח לה את המכתב העיתי.

 

11.2.14. יום שלישי. לפני הצהריים עם אורפז בקפה "העירייה" בכיכר רבין. בקושי אפשר לשמוע אותו, וכאשר אני מבקש ממנו להגביר את קולו, נופלות לו השיניים התותבות בתוך פיו. חוץ מעצם הפגישה האנושית, כמעט שאין כבר ממש ותוכן בפגישות האלה, כי הוא מצוי במצב של שיכחה מתמדת וגם קשה לשמוע אותו ולא נותר אלא לנענע בראש כאילו אני שומע אותו.

 

18.2.14. אני נפגש עם יצחק אורפז בקפה "העירייה" ואינני מצליח לשמוע כמעט דבר ממילמוליו, בעוד שאני שומע בבירור את הקולות הרמים מסביב, כולל נביחת כלב. חלק מהזמן אנחנו יושבים ושותקים.

 

25.2.14. ביקור אצל אורפז בדירתו. אנחנו בודקים תיקים ישנים שלו ואני מוציא ובוחר מתוך אחד התיקים 9 שירים ראויים מאוד לפרסום. העיסוק הזה ממש מחייה אותו, ורוב הפיזור והבלבול הרגיל אצלו, כמעט נעלם. כאשר עוסקים בו הוא ער מאוד. זה מזכיר לי את פנחס שדה, שנשם כבר בקושי בטקס שבו קיבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים, כאשר ישב בין יהודית אשתו לשעבר לביני, אבל כאשר קם להודות בשם הזוכים, הוא דיבר רגיל וכמעט שוטף ולא ניכר שום קוצר נשימה בדיבורו.

אני זוכר שהוא דיבר אז על כך שאילו בזמנו של שפינוזה היה אקו"ם קיים, הוא לא היה צריך להוציא בעבודה של ליטוש עדשות, אלא היה מי שידאג לו לקבל תמלוגים.

את השירים אני מקליד בבית ושולח למרים אהרוני לניקוד. בקושי הוא הסכים לתת לי אותם מבלי שיצלם אותם קודם.

 

4.3.14. יום שלישי. פגישה עם אורפז. אני עולה לדירתו. מתברר לי, לא מיד, שהוא לגמרי לבד. לַקסמי המטפלת ההודית הקטנה לא הופיעה הבוקר והוא לא יכול להסביר מדוע. טרם אכל וטרם שתה. מבולבל מתמיד. אנחנו יורדים למטה ל"תולעת ספרים" והוא מזמין מנה מרק כתום ומצליח לאכול את רובה. מזמין גם כוס קפה שאינו מצליח לסיימה. אני רק שותה קפה. אני משלם גם עבורו שישים שקל עם הטיפ.

בקושי הצלחתי לשאול אותו על צרור השירים שהקלדתי עבורו ולתקן כמה דברים כך שיהיה אפשר לפרסם זאת בגיליון הקרוב.

בשובי הביתה אני מטלפן לנייד של בתו גי. משאיר הודעה מוקלטת.

בדרגות שונות, לאט-לאט, בדרגות שונות, אנשים סביבי מאבדים קשר עם המציאות: אורפז, יהושע, עצוב.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

 

* * *

אהוד בן עזר

דַּנְדוּשׁ לֶגוֹמַנְיַק

 

החברים מתבגרים, החברוֹת מתפתחות, ודנדוש נשאר לֶגוֹמַנְיַאק.

זה היה נחמד כשהוא היה קטן. החדר שלו כבר לא הספיק לכל סוגי המנוף, הרכבל, הרכבת, הרובוט, המכונית, הספינה, החללית, והמה-לא שהרכיב. עד מהרה פלש דנדוש עם הפסים על הרצפות והחוטים (שניראו כמסכת של קורי-עכביש) לשאר החדרים בדירה, עד שלא נותר מקום לבני-משפחה ללכת בו בחופשיות.

הוא השתתף בתערוכות לגו וזכה פעמיים בפרס שני. פעם על הרכבת מסוע של מיכרה פחם, שפעל על מנוע חשמלי, והיה פיתוח למסוע ביתי שהתקין בין המיטבח לחדר-השינה של ההורים, כדי לשנע את הסנדוויץ' לאבא והעוגה לאימא בשבת בבוקר (לבעיית הקפה החם הוא לא מצא פיתרון), ופעם שנייה קיבל פרס שני על בניית מגדל קידוח של חיפושי נפט, כדי לרדת ולעלות על גבו ולגרד אותו בזמן שהוא כאילו מכין שיעורים.

ההמצאות הלֶגוֹאִיוֹת האחרות של דנדוש כללו: מאוורר, רובוט אי-טי, רובוט-לוליין מתהפך, תותח קפצונים, דגדגן נייד (פיתוח של המגרדת), מגלשת מים עם גולשים העולים חזרה בזה אחר זה, מנוף עם מנוע להעלאת עיתון הבוקר לקומה העליונה, ומה-לא.

את כל כסף-הכיס שקיבל, מתנת ימי-הולדת ודמי-החנוכה – השקיע בהרחבת משק הלגו שלו, ולא הפסיק, וכמובן זה לא הספיק לו, והיו ויכוחים ממושכים על כך.

 

*

"הלוא הילד יגדל דֶבִּיל גמור!" אומרת האם לאב בלילה, כאשר דנדוש אינו שומע.

"דַחִילַכּ, נעמי – " מגן עליו האב. "את לא יודעת שלגו מפתח את היכולת של הילד? את לא מעריכה את הכישרון שלו לבנות דברים? ממש כמו מהנדס!"

"דַחִילַכּ עודד, אתה מדבר שטויות כי – אל"ף: – הילד כבר לא כל-כך ילד, אתה לא שומע שהקול שלו השתנה, ואתה לא יודע שצמחו לו שערות? – ובי"ת: – מלהמשיך לשחק בלגו במקום לעשות שיעורים – לא מגיעים לשום דבר בחיים, אפילו לא להיות מהנדס, מַיְינְד יוּ!"

"אם לא איכפת לך אז אני, כשהייתי בגילו, עוד שיחקתי בפלסטלינה, פשוט כי בילדות שלי עוד לא היה לגו, היה משחק בשם מֵכַּאנוֹ, עם פסי מתכת וברגים, ורק ילדים להורים עשירים מאוד זכו בו. לי היה רק פלסטלינה. ובעצם לגו, במהות שלו, דומה מאוד לפלסטלינה, חומר שאתה מפעיל בדימיון שלך ובורא  ממנו עולמות..."

"די, די... תפסיק להתפלסף! אני לא יכולה לשמוע את השטויות האלה. מספיק להגן על הטמטום של הילד..."

"והיה לי חבר טוב בשם אורי, ואני זוכר אפילו את השיר שהיינו שרים: אורי פוץ! / חייל בברית / עם זבובים נלחם בְּפְליט / מטאטא / הוא רובו / וסיר-לילה על ראשו..."

"אתה כמו הבן שלך. בורח מהמציאות. לילה טוב. אני כבר ישנה."

 

*

המשבר פרץ לאחר חגיגת הבר-מצווה. דנדוש קיבל מתנות בסכום די ניכר. ההורים הציעו לו לקנות בכסף וידאו, עוד טלוויזיה, מחשב, להוסיף לטיול משותף לחוץ-לארץ, להפקיד בבנק – והוא:

"אתם יכולים להחרים את הכסף שלי ולעשות בו מה שאתם רוצים, מפני שאתם יותר חזקים ממני, אבל אם מרשים לי לקנות בו מה שאני רוצה – רק עוד לגו!"

 

*

"עודד," אומרת נעמי בלילה, "אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת עם דנדוש לפסיכולוג."

"תעזבי... בסך הכול יש לילד הובּי..."

"הובי? כבר יותר טוב שהיה מאונן בתור הובי! – הילד שלך חולה לגו! – עודד, אתה לא מבין? – יש לך בבית לֶגוֹמַנְיַאק..."

"דחילכ..."

"דחילכ? – אם זה יימשך ככה, אני לוקחת את החפצים שלי ועוזבת אתכם..."

"אמרתי לך, גם אני שיחקתי כשהייתי בגילו..."

"כן, ותראה מה יצא ממך... אפילו לא מהנדס..."

 

*

אבא של דנדוש למד ארכיטקטורה אבל לא סיים את הטכניון. הוא עובד שנים רבות, תמורת משכורת לא-גבוהה במיוחד, בתור שרטט שכיר במשרד של ארכיטקטים.

 

*

נעמי לקחה את דנדוש לפסיכולוגית צעירה וחתיכית בשם עמנואל. הטיפול נמשך שנה. התוצאות היו:

 

א. דנדוש קיבל עידוד מעמנואלה להמשיך לשחק כל זמן שמתחשק לו. הוא זכה בפרס ראשון בתחרות הלגו השנתית – על בניית דגם של כור אטומי, ובו "מרפסת גולדה", שבה דמות הדומה לראש-הממשלה המנוחה גולדה מאיר נכנסת ויוצאת מדי פעם, ומשקיפה לעבר הכור.

ב. סכום הפרס היה גדול יותר מכל מתנות הכסף לבר-מצווה.

ג. דנדוש התחיל לכתוב מדור שבועי למשחקי לגו באחד מעיתוני הנוער, ועונה מדי שבוע לעשרות מכתבים של קוראים. הוא רצה להתחיל גם לכתוב סיפור מדע בידיוני עם גיבורי לגו מצויירים, אבל במערכת אמרו לו שהם חושבים שעל זה יש פטנט מוגן לחברת לגו, כמו שמוכרים את דמויות הדרדסים לעטיפות של ממתקים. אם הוא רוצה לחבר סיפורי מדע בידיוני – שימציא משהו אחר.

ד. וזה החלק העצוב: נעמי ועודד הוריו – נפרדו.

 

*

"שלא יהיו לך רגשות אשמה על כך שהם התגרשו!" – אמרה לדנדוש יום אחד עמנואל, וחיבקה אותו. "הם היו עושים את הצעד הזה גם אם היית מפסיק לשחק בלגו לפני שנה, שנתיים, או אני לא יודעת מתי..."

"טוב, מה לעשות שאני אוהב לשחק... אני צריך תמיד להרגיש שאני מחזיק משהו בידיים שלי..."

 

מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי:  דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.

הסיפורים פורסמו לראשונה מדי שבוע במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש.

 

המשך יבוא

 

 

* * *

איתמר פרת

קצת על יונתן

יונתן זק אהב את הפסנתר, והפסנתר אהב אותו.

כולם הכירוהו כאבא-מוסיקה. גוץ כלשהו, סב חביב, קרח ממושקף ומזוקן. חיוך טוב. צנוע בשלישיית שלושה מוסיקאים צנועים. מעיין צלילים שופע.

היונתן שאני זוכר היה מעין קדם-יונתן. איש קטן גדול. גדול בעודו קטן.

יונתן בא להתארח כמה שבועות, מטעמים משפחתיים, בביתנו העמוס ילדים. הוא היה כמוני בן 11, ויחד למדנו בתיכון בית הכרם. הוא היה נער שברירי עם פני שפנפן, ושערו גולש על מצחו. רק בקולו היה משהו משל מבוגר-מוקדם. כך נשאר עד זקנה ושיבה.

יונתן לא נקלט מיד בחברת כיתתנו, שהיתה מגוונת עדתית אך כולם עתירי איי-קיו. אבל עד מהרה נתחוור כי האיי-קיו שלו, על אף קומתו הנמוכה, גבוה כמעט מכולנו. והוא כבש את כולנו  בשנינותו הלא-מצויה ובהומורו המבריק והממזרי. מחבר פתקים ועיתון כיתתי, ומשאיר הערות חריפות-מתוקות על הלוח. ספורטאי גדול הוא לא היה. אז מה. חיש-קל הוא זכה בכינוי 'יונָתן' (בקמץ מלעיל).

כישרונו המרשים נתגלה  באופרטה שחיבר עבור מופע הבימה השנתי, שכל כיתה היתה מכינה לכינוס התרבות השבועי.  יונתן חיבר מקטעי אופרות ידועות אופרטה היתולית שנשתמרה שנים רבות בכנסי בית הספר ותנועות הנוער לדורותיהן, ובה שרים אורי אלעזרי וראובן אָבֶּל את המלכים האויבים זוכמיר ומוצמיר, ועדה זמורה  המדהימה את דונה גרציה. קריאת הסיום "דונה גרציה! בואי נלך לסינימה!" עוררה תשואות, ויונתן הקטן, מבויש וגאה, בא והחווה קידת מוסיקאים. הראשונה בסדרה אינסופית בכל חייו הארוכים.

ממני הוא מקבל נגיחה נערית בצלע, ואת הרשימה הזאת.

איתמר פרת

 

* * *

נעמן כהן

ניצחון היסטורי מוחלט של החמאס

ניצחון או הפסד במלחמה נבדקים לפי מטרות המלחמה ותוצאותיה.

החמאס במלחמת עזה הנוכחית הציב לפניו את המטרות הבאות:

1. רצח יהודים גדול במטרה לפגוע להחליש ולפורר את החברה הישראלית, להטיל פחד שירדו מהארץ. (ודוק: החמאס כארגון מוסלמי-דתי מחוייב באמנתו (סעיף 7) לרצוח כדברי מוחמד את כל היהודים  כתנאי לגאולה).

2. שחרור מחבלים האסורים בישראל.

3. לשרוד כארגון לאחר המלחמה.

4. העלאת תמיכה בקרב הפלישתינאים ובעולם הערבי כולו כארגון לוחם שבא להחליף את הרשות.

5. העלאת תמיכה בין לאומית בדה-הומניזציה של היהודים כהכשר לחיסול מדינתם והשמדתם בעולם.

ודוק: הריגת עשרות אלפי עזתים, וחורבן בתיהם משמשים לחמאס אמצעים להשגת מטרתו. ככל שירבו יתקרב החמאס להשגת מטרותיו. יש לומר ביושר מול המציאות, כרגע נראה שהחמאס קרוב לנצח במלחמה, ניצחון היסטורי מוחלט, מפני שהוא מתקרב להשגת כל מטרותיו.

 

מדיניות ארה"ב – מניעת חיסול החמאס

במטרה למנוע מישראל את כיבוש רפיח וחיסול החמאס עושה הממשל האמריקאי את הדברים הבאים:

1. דה לגיטימציה של ממשלת ישראל.

צ'ארלס אליס שומר: להחליף את נתניהו!

מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ'ארלס אליס שומר (יהודי ממשפחה מגליציה) קרא לקיים בחירות חדשות בישראל ואמר שראש הממשלה בנימין נתניהו "איבד את דרכו והכניס את עצמו לקואליציה עם אנשי ימין קיצוני כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שהביאה את התמיכה בישראל בעולם לרמות שפל היסטוריות."

בנאום שנשא באולם הסנאט בקפיטול בוושינגטון, אמר שומר (בניגוד לשמו לא שומר ישראל אלא שומר ישמעאל) כי "הקואליציה של נתניהו לא מתאימה יותר לצרכים של ישראל אחרי 7 באוקטובר. העולם השתנה מאז באופן קיצוני והעם בישראל נחנק כרגע מחזון של השלטון שתקוע בעבר." לדבריו, "נתניהו נוקט מדיניות מסוכנת ומלבה שמעמידה במבחן את הסטנדרטים האמריקאיים לסיוע."

שומר קרא לארה"ב "למלא תפקיד פעיל יותר בעיצוב המדיניות הישראלית באמצעות שימוש במנופי הלחץ שלנו" כדי להשיג שלום רחב אם נתניהו יישאר בשלטון אחרי המלחמה. הוא אמר שנתניהו מהווה "מכשול מרכזי לשלום" ביחד עם הימין הקיצוני בישראל, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס וחמאס. "נתניהו נכנע לעתים מאוד קרובות לדרישות הקיצוניים," הוא אמר. "ישראל לא תוכל לשרוד אם תהפוך למדינה מנודה (בעולם)."

(מוקדם יותר השבוע אמר ביידן בריאיון לרשת MSNBC האמריקאית כי יש קו אדום ביחס שלו לישראל, והבהיר כי "אי אפשר שייהרגו עוד 30 אלף פלסטינים." הוא הוסיף שראש הממשלה נתניהו "גורם לישראל יותר נזק מתועלת.")

https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-03-14/ty-article/.premium/0000018e-3d6b-d67c-a18e-ff6f29340000

 

הנשיא ג'וסף רובינט ביידן תומך בדברי צ'ארלס אליס שומר:

הנשיא ג'וסף רובינט ביידן תמך בדברי צ'ארלס אליס שומר ואמר: "אני לא הולך להרחיב על הנאום שלו. הוא נשא נאום טוב ואני חושב שהוא הביע דאגות רציניות שלא רק הוא שותף להם אלא אמריקאים רבים."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=841056&forum=scoops1

 

2. איום בהפסקת אספקת נשק התקפי לישראל.

3. איום בהסרת התמיכה במועצת הביטחון.

הסיבה לשינוי במדיניות האמריקאית מתמיכה מוחלטת (אגב בניגוד למיתוס ארה"ב לא שלחה שום נושאות מטוסים לעזרת ישראל. הן היו שם בלי קשר) היא ברורה. הצלחת החמאס בעזרת מימון קטארי להשיג תמיכה עצומה בחלק גדול מדעת הקהל בארה"ב (מעבר לערבים והמוסלמים במישיגן) בעיקר בקרב הרגרסיבים תומכי החמאס באוניברסיטאות בבחירות הקרובות לנשיאות.

ודוק: גם אם בנימין גנץ היה ראש הממשלה הוא היה זוכה לאותה התקפה כמו שזכה נתניהו, אלא אם כן היה נכנע לדרישה האמריקאית שלא להיכנס לרפיח ולחסל את החמאס.

מיותר לציין כי ההתייחסות לישראל כרפובליקת בננות שאפשר לשנות בה את השלטון מרחוק אינה פוגעת במיליקובסקי-נתניהו, אלא רק עוזרת לו לבצר את מעמדו כעומד על האינטרסים של ישראל. מלבד זאת בגלל הבחירות ומורא המוסלמים והרגרסיבים תומכי החמאס עליו, טחו עיניו של ביידן מראות כי לא ייתכן פתרון כלשהו באזור ללא חיסול החמאס.

 

עמוס וינרויב-גיתאי הסרטן המשטין אלוף העולם בשיעמום מתקרנף

ב-1958, כתב המחזאי הרומני-צרפתי ממוצא יהודי (אימו יהודיה משומדת), אז'ן יונסקו את המחזה קרנפים. יונסקו ראה את הנאצים כמפלצות, וראה בקרנף חיה המסמלת את אותה "מפלצת" כוחנית ופשיסטית בגלל כוחו הרב של הקרנף, ובגלל נטייתו לחיות בעדרים.

ב-2024 יצר הסרטן המשטין עמוס וינרויב-גיתאי סרט בשם "עדיין לא מאוחר" בישראל, (בשאר הארצות בשם "שיכון") בו מוצגים הישראלים כמתקרנפים כמו הנאצים במחזהו של יונסקו. בחלק הראשון של הסרט מופיעות דמויות שונות מחלקי החברה הישראלית בשיכון בבאר שבע המדקלמות טקסט קלישאתי. חרדים, ערבים, פליטים אוקראינים, בשפות: עברית, ערבית, אוקראינית, ויידיש. בחלק השני הלוקיישן מתחלף בכאילו מרתף בניין השיכון המייצג את התודעה הישראלית. השחקנים נהפכים לכלים ביד היוצר, בסרט המטיף נגד הליכה בתלם ובעד חשיבה עצמאית והתנגדות לדיכוי השכל, הרובוטיות של הביצוע מגוחכת במיוחד ואירונית לחלוטין. השחקנית הצרפתיה אירן ז'קוב, מכניסה אותנו לעולם הסרט במונולוג ארוך בצרפתית שאף אחת מהדמויות המוצגות בסרט אינה מבינה, ומדקלמת קטעים מתוך "קרנפים" של יונסקו, ומכריזה על הכניעה החברתית בישראל לקונפורמיזם. למשל כשישראלי מנסה להצדיק את היחס לפלסטינים בעזרת טרמינולוגיה המזוהה עם הנאצים ("רק מילאתי פקודה"). הטקסט הוא מתוך טור מהדהד של עיתונאית "הארץ" עמירה הס, הזוכה אף לתודה בסוף הקרדיטים.

"התוצאה היא," כותב ובצדק בביקורתו אורון שמיר, "סרט שגם אם יוקרן מול אולם ריק, עדיין קיים הסיכוי שייצאו ממנו באמצע." ומוסיף: "חמורה מכל היומרה להיות 'קריאה לפעולה.' זהו הסוג הנחות ביותר של אקטיביזם, כמה קל לצקצק, להשקיע כספים פרטיים כציבוריים ואת זמנם של אמנים מוכשרים, לטובת כרוז עילג. שלו מזמן לא מיועדים אלינו. הזרות המכוונת מרחיקה גם את מי שדעתם קרובה למוצג על המסך, כמעט עד חשק להתקרנף. העיקר לא להיות באותו הצד עם השמאלנות הנלעגת והסהרורית, המרוצה מעצמה והמתבשמת מצדקתה עד כדי אובדן קשר עם המציאות. (אורון שמיר, "'עדיין לא מאוחר' של עמוס גיתאי: חפיפניקיות יומרנית בברלינאלה" "אל-ארצ'", 8.3.24)

https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/movie-reviews/2024-03-08/ty-article-review/.premium/0000018e-1d3b-dbb0-a5de-1fbb8b140000

אני סבור שאפשר להסתפק בביקורת ואין צורך ללכת לסרט. אני אישית לא מכיר אדם אחד שהצליח לשרוד סרט שלם של וינרויב-גיתאי. כסרטן הוא אלוף העולם בשיעמום.

אפשר להסתפק רק בידע מהי דעתו הפוליטית. "נחטפנו כאומה על ידי קבוצה של הזויים, שלא מבינים שאנחנו נמצאים באזור מסוכן," הכריז וינרויב-גיתאי בבית המלון היוקרתי "קמפינסקי אדלון", שמומן לו בברלין בירת הרייך לקראת בכורת הסרט בפסטיבל ברלין ה-74 שם כצפוי התקבל הסרט בהערכה ע"י שונאי ישראל. גם שם בבכורה הוא לא חסך את ביקורתו מנתניהו ומהקואליציה "הגזענית, האולטרה-אורתודוקסית" כלשונו. "העם בישראל הוא בן ערובה של נתניהו וממשלתו," הכריז. "אויבי השלום נמצאים בשני הצדדים בסכסוך. נתניהו ימשיך במלחמה כדי שלא ייזרק ממשרתו. זאת טרגדיה לפלסטינים והוא יהרוס את ישראל."

בזכות דברי הביקורת שלו על הממשלה הוא הוזמן להצטרף למשלחת נשיא צרפת למזרח התיכון. "נסעתי איתו לרמאללה, שם הוצגתי בפני אבו מאזן."

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/bkls3txp6

בגלל היותו משטין על ישראל מוערך וינרויב-גיתאי כסרטן איכותי בצרפת. הצרפתים אפילו רואים בו נביא כישו ואומרים עליו כמו שאמרו אנשי נצרת על ישו: "אין נביא בעירו." הצרפתים מסבירים כי מיעוט הצופים בסרטיו אינו בגלל השיעמום, אלא בגלל שלישראלים (בניגוד לצרפתים) יש טעם רע כי הם אוהבים סרטים אמריקאים.

https://www.ynet.co.il/article/2774795

וינרויב-גיתאי הוא סרטן פורה שיצר למעלה מ-90 סרטים. הסרט העלילתי החדש הוא היחידי שגם אשתו רבקה מרקוביצקי-גיתאית, בעלת דוקטורט בספרות עברית בצרפת, חתומה עליו.. אני מכיר אותה כמורה לספרות אינטלגנטית ועדינה. אני תמה איך חתמה על תסריט כזה.

השאלה היחידה שצריכה להישאל היא שאלת המימון. ברור למה וינרויב-גיתאי זוכה למימון צרפתי ואירופי אחר נדיב, אבל למה צריכים מוסדות ישראלים לממן את סרטיו במיליוני שקלים בשעה שאין להם בכלל קהל בארץ? (גם לא בעולם זולת מבקרים מקצועיים בשכר).

לסיכום. לא החברה הישראלית היא שעברה תהליך של התקרנפות, כדברי השיטנה של עמוס וינרויב-גיתאי. הוא עמוס וינרויב-גיתאי המשטין, הוכיח בסרטיו ואמרותיו כי הוא התקרנף בקרב שונאי ישראל כבר מזמן.

 

הסרטן המשטין דוד וולך – "אני יהודי אנטישמי"

דוד וולך (53) נולד וגדל בירושלים למשפחה חרדית עשירה של 20 ילדים (הוא השמיני מביניהם) בבית גדול של שלוש קומות, שני ילדים בלבד בחדר, בשכונה החרדית תל ארזה.

אימו עבדה כמורה מחנכת ואביו היה סוחר יודאיקה, מומחה בינלאומי לכתבי יד, טיפוס שבנו תפס כנוקשה ושולט.

הוא למד בישיבת פוניבז' הליטאית. וכצפוי מרד באב הסמכותי יחד עם הדת, (כל האוטו-אנטשימיים שנאו את האב), והתפקר. בגיל 22 חילל שבת בפעם הראשונה. אחרי שלוש שנים עבר לתל אביב והסיר את הכיפה באופן סופי. השנה היתה 1995. (התפקרות סיפור ישן ולעוס מאז ספרות תקופת ההשכלה). לאחר שהתפקר התפלא לראות את חשיבות הדת אצל החברה החילונית שאליה הגיע. את הדתיים הוא מכנה "היפר יהודים" ורואה בהם סכנה.

לפני 16 שנה יצא הסרט הראשון שלו "חופשת קיץ". ועתה מועלה להקרנה סרטו השני "דניאל אויערבאך"*. בסרט מציב עצמו וולך במרכז סיפור שדומה לאוטוביוגרפיה שלו.

הסרט "דניאל אויערבאך", מספר על במאי, חרדי לשעבר, שסרטו הראשון הוכתר כהצלחה גדולה, ומאז הוא נאבק כדי ליצור את הסרט הבא ותוך כדי כך הולך ומסתבך עם עצמו. רעיונות והגיגים מציפים את תודעתו, הוא מסתובב עם רשמקול ומקליט את עצמו כדי לתעד אותם, אבל בכל פעם שהוא מנסה לתרגם את אלה לכדי תסריט קוהרנטי, הוא נכשל במשימה.

כבר בתחילת הסרט מכריז גיבורו, דניאל, כי הוא "יהודי, ישראלי ואנטישמי." וולך מסביר שהוא מתכוון לזה בהחלט. הדמות שהוא מגלם אומרת את המשפט הזה בסרט כי "היא שונאת את מי שראוי לעוינות, ועוינת את מי שראוי לשנאה. "ההיפר-יהודי הוא אדם מכוער מאוד, בגלל שהוא יהודי,'" הוא אומר. הסרט עובר מהאישי לפוליטי. וולך תוקף את הדת היהודית והסכנות הטמונות בה, ומנגח את התלות המעוותת של מדינת ישראל בה.

ברית מילה. הוא מבהיר והחינוך החרדי הגורס שאנחנו "עם נבחר" הוא חינוך רע וטוען שהחילונים וההיפר-יהודים הם שני עמים נפרדים.

"היהודיות של המדינה נעשית יותר ויותר לא טובה. וזה רק הולך ומחריף. ואני משייך את כל זה לביבי. זאת הרוח שלו, הרוח של היהודי שמשחק אותה אמריקאי, אחד שמכיר את העולם ויודע להיות חלק ממנו, ומצד שני מטנף אותו באיזה מין מרירות של התנשאות, של עליונות יהודית קשה, שלא קשורה אפילו לחוויה דתית, אלא למשהו אחר, מכוער מאוד. משהו שיכול גם לעורר אנטישמיות גדולה, ובצדק."

וולך קובע "אם היו כיפות סרוגות או חרדים, או בנות חרדיות? כולם כבר היו בבית. בביטחון מוחלט. זה אחד ועוד אחד."

(נירית אנדרמן, כותרת בעיתון: "אני יהודי אנטישמי", כותרת בדיגיטל: "הבמאי דוד וולך: "אם החטופים היו כיפות סרוגות או חרדים כולם כבר היו בבית", "אל-ארצ'", 13.3.24)

https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2024-03-13/ty-article-magazine/.highlight/0000018e-2d21-d682-a9df-edad6ed90000 

אם פעם היו האנטישמים בארון מסתבר שכיום זה אפילו בון טון שאפשר להתנאות בו לעיני יהודים. ודוק: יהודים המתנאים באוטו-אנטישמיות מקווים לאהבה מצד האנטישמים.

האם יצליח הסרטן האנטישמי המשטין, דוד וולך, גם בצרפת ובברלין כפי שמצליח שם עמוס וינרויב-גיתאי? לפחות סרטיו אינם שיא השיעמום כשלו.

 

*השנאה לדת והשם אוירבך מזכיר את דמותו של ליאופולד אוורבך, שונא הדת היהודית והנוצרית, צנזור הספרות מטעם השלטון הסובייטי שלחם בשתיהן ושימש השראה לדמותו של ברליוז ב"האמן ומרגריטה" של מיכאיל אפאנסייביץ' בּוּלְגַקוֹב. 

 

נאום התוכחה של תת אלוף דן גולדפוס (רגל זהב) מפקד עוצבת האש.

בדומה לנאום התוכחה של משה רבנו לעם ישראל בעבר הירדן לפני הסתלקותו, נתן גם תת אלוף דן גולדפוס (רגל זהב), מפקד עוצבת האש. נאום תוכחה לעיני עם ישראל, אך לא לעם ישראל, אלא למנהיגיו ויאמר:

"אתם חייבים להיות ראויים לנו. אתם חייבים להיות ראויים לאותם לוחמים שקיפחו את חייהם, לאותם אנשי המילואים שלא עניין אותם מאיזה צד הם ונלחמים זה לצד זה. תוודאו שכולם לוקחים חלק, שלא נחזור ל-6 באוקטובר, שכל המאמץ לא היה לשווא, תשימו את זה טוב טוב בראש, בכל יום בכל שעה. מדם ליבו של לוחם אני מבקש מכם להיות ביחד, מאוחדים. לדחוק את הקיצון ולאמץ את הביחד. תמצאו את הביחד והמחבר. אנחנו בשדה הקרב מצאנו אותו ולא מתכוונים לוותר עליו. תעשו שזה יהיה שווה." (נאום התוכחה של דן גולדפוס)

https://www.youtube.com/watch?v=K61GMw9tW4o

הרמטכ"ל הרצל גורדין-הלוי נתן לתת-אלוף דן גולדפוס "נזיפה חמורה" וציין כי גולדפוס "פעל בניגוד למצופה ממפקד בכיר בצה"ל" ואמר כי הוא "עשה שימוש באמון שניתן בו באופן שפגע בממלכתיות של צה"ל, ובגבולות שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי במדינה דמוקרטית."

https://www.ynet.co.il/news/article/ryeuvjgat

ייאמר ברורות נאומו של גולדפוס שפתיים יישק. כולו אמת, אבל מוטב היה שלא ישתמש בלשון ציווי "אתם חייבים" למנהיגות פוליטית, כי בדמוקרטיה הדרג הפוליטי הוא האחראי על הצבא ולא ליהפך.

 

בינתיים דן גולדפוס עומד בפני סכנה גדולה יותר כיליד דרום אפריקה.

שרת החוץ של דרום אפריקה נאלדי פנדור אמרה בנאום שנשאה כי אזרחי דרום אפריקה, שנלחמים בצה"ל, ייעצרו כשיחזרו למדינה. "כבר פירסמתי הצהרה שמזהירה את מי שדרום אפריקני ונלחם לצד, או בצה"ל, אנחנו מוכנים – כשתבואו הביתה אנחנו הולכים לעצור אתכם," אמרה. פנדור לא הסתפקה בהצהרה הזו, וגם הודתה לחברת אל על שעצרה את טיסותיה לדרום אפריקה. "אתם צריכים להגיד תודה אל על – להתראות. אל תזמינו אצלם טיסות. הם מפסיקים את הטיסות כי אין להם נוסעים מכאן," אמרה. היא קראה לאזרחי דרום אפריקה "להיות אקטיביסטים," ולהפגין נגד ישראל, עם שלטים, וגם מול שגרירויות של מדינות התומכות בישראל. לדבריה, על השלט צריך לכתוב שישראל מבצעת רצח עם.

דרום אפריקה לאזרחי המדינה שלוחמים בצה"ל: "נעצור אתכם כשתשובו"

https://www.ynet.co.il/news/article/rkiudqkca

מוטב לכל יהודי דרום אפריקה להימלט ממנה כל עוד יוכלו.

 

גיס חמישי?

תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מנכ"ל "הביטחוניסטים", התראיין לתוכנית "קפאין" של יואב מינץ ברדיו צפון 104.5FM. הוא סיפר על הסקרים שהתנועה עשתה בקרב ערביי ישראל.

בסקרים שתנועת ה"ביטחוניסטים" עשתה, היתה שאלה לא שגרתית שהעלו: "שאלנו, 'אם מדינה ערבית פולשת לישראל, עם מי אתם נלחמים?' היו כאלה שאמרו: 'אנחנו עם ישראל,' אבל 50 אחוז אמרו: 'אנחנו נשב על הגדר לראות מי מנצח.' מעל 20 אחוז אמרו: 'אנחנו נילחם עם המדינה הערבית.'

"ראינו," הוא אומר, "שישנו אחוז שהוא מגיע מעל 20 אחוז שלא מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל. יותר מזדהים עם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים, שבעצם זו האידיאולוגיה של חמאס, שמנסים להיות יותר דתיים ומתחברים למסרים הדתיים היותר קיצוניים. מבחינתם, אם היתה להם הזדמנות או מרגישים שזה שעת כושר – בהחלט היו נכנסים למעגל כפי שראינו ב'שומר חומות', בערים המעורבות כמו ירושלים, לוד, רמלה, עכו. מה שמצליח לאחד אותם זה אל-אקצא. זה הגורם היחידי שמאחד את כל הפלשתינים באשר הם, בהיעדר שום היסטוריה משותפת או איזשהו אתוס."

מלמדים בבתי הספר, תכנים פלשתינים, ויש 15 אלף סטודנטים, ערבים ישראלים שלומדים ביהודה ושומרון, בג'נין, בשכם. חמאס מקווה ברמדאן להכניס את הגורמים האלה לתוך מעגל הלחימה ולכן הכוננות מאוד מאוד גבוהה. לכן גם ההחלטה לא לאפשר לפלסטינים מיהודה ושומרון להגיע להר הבית, כן לאפשר חופש פולחן לערביי ישראל וכל הזמן להעריך את המצב. אם יראו החרפה או שינוי אז גם להגביל את הגילאים או כמות האנשים שעולים על ההר," אמר.

(מעל 20% בקרב ערביי ישראל: נלחם עם מדינה ערבית אם היא תפלוש).

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=841058&forum=scoops1

מעניין אם השב"כ יודע?

 

כזה ראה ועשה!

החלטה תקדימית: ערבי-ישראלי יקבל מקלט מדיני בבריטניה

  אזרח ערבי-ישראלי קיבל מקלט בבריטניה על בסיס "חשש מבוסס" מרדיפה אם יוחזר לישראל. במסמכים שהוגשו לבית הדין להגירה, הוא טען כי ישראל מקיימת מערכת "אפרטהייד של שליטה גזעית של אזרחיה היהודים על אזרחיה הפלסטינים, אותם היא מדכאת באופן שיטתי." הוא גם סיפק ראיות לבית הדין שהוא נמצא בסיכון מוגבר לרדיפה בגלל הפעילות הסולידרית הפלסטינית שלו בבריטניה ודעותיו הפוליטיות האנטי-ציוניות.

בהצהרה שפרסם ריברוויי לאו, המייצג אותו, נמסר כי "זהו ניצחון לא רק עבורי אלא עבור כל הפלסטינים החיים תחת משטר האפרטהייד הישראלי. בלי צורך להיכנס לבית המשפט, ממשלת בריטניה קיבלה כעת שהמאבק הפלסטיני לחופש לא צריך להיות מוגבל רק לעזה ולגדה המערבית אלא לכל חלקי פלסטין ההיסטורית תחת שלטון ישראלי. אני רוצה להביע תודה ענקית לכל אלה שתמכו בתיק שלי. ללא עזרתכם, לא יכולתי להגיע לנקודה הזו."

מטעם קבוצת "עורכי דין למען ישראל" נמסר כי "מגניס פרסם ב-7 לאוקטובר 'ניצחון לאינתיפאדה' ומאז יש לו תמונה של בולדוזר פורץ את מחסום ארז בנוסף הוא שינה את שמו ברשתות החברתיות ל'פרי פלסטין'. הארגון דיווח gליו בנובמבר וגם הגיש נגדו תלונה פלילית."

(החלטה תקדימית: ערבי-ישראלי יקבל מקלט מדיני בבריטניה)

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=840723&forum=scoops1

אינני מבין למה עורכי הדין למען ישראל מתנגדים לפסיקה. להיפך יש לעודד אותה ולקרוא לכל ערביי ישראל השונאים את המדינה לעזוב מיד לאנגליה.

לכו בעקבות דמויות המופת שעזבו מרצונן מחמוד דרוויש ועזמי בשארה. דרך צלחה.

God save the King!

 

חזרה לרוסיה אוקראינה וגרמניה?

עמוס שוקן מבעלי עיתון "הארץ" הכריז שהוא ציוני. שותפו לבעלות על העיתון, ליאוניד נבזלין הוא עולה חדש לארץ וממילא ציוני. והנה כך הם כותבים בעיתונם במאמר מערכת. (מאמר מערכת 14.3.24):

"דבריה של שלהוב-קיבורקיאן (המרצה הערבייה-נוצרייה באוניברסיטה העברית שהושעתה מהלימודים) קשים לעיכול ככל שיהיו, חוסים תחת חופש הביטוי. זכותה להיות אנטי-ציונית. ראשי האוניברסיטה צריכים לבטל את השעייתה לאלתר."

https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-03-14/ty-article-opinion/0000018e-38ff-db12-a9ef-fbff46460000

הבנתם? אני לא. משהו לא מובן כאן. הערביה-הנוצריה הגזענית תומכת החמאס שלהוב-קיבורקיאן, לא הצהירה שאינה ציונית, אלא הצהירה שיש לבטל את הציונות. כלומר יש להחזיר את עמוס שוקן לגרמניה (מולדת אביו) או לאוקראינה (מולדת אימו) ואת ליאוניד נבזלין יש לגרש חזרה לאוקראינה מולדתו. האם זו היא כוונתם במאמר המערכת שהם פירסמו בעיתונם? 

מעניין שתומך נוסף מצאה שלהוב-קיבורקיאן בין המרצים באוניברסיטה העברית. אחד מהם עולה מאוקראינה בשם יורי פינס, אמר בראיון לאילה חסון בטלויזיה 14.3.24. שהוא תומך בה וגם הוא כמוה בעד ביטול הציונות. האם גם הוא עומד לחזור לאוקראינה?

 

ליזיסטרטה בניו יורק

 עלילת המחזה ליסיסטרטה מאת אריסטופנס מתרחשת בתקופת המלחמה בין אתונה לספרטה. ליסיסטרטה היא אישה אתונאית, שמזמינה נשים מאתונה ומערי האוייב למפגש סודי עם שחר ליד שער האקרופוליס. בהגיען היא מציעה להן להימנע מיחסי מין עם בעליהן או אהוביהן, אלא אם יסכימו לשים קץ למלחמה.

מסתבר שמשהו דומה קורה גם בימינו. 800 נשים חרדיות בניו יורק החלו בשביתת מין כדי להגביר את הלחץ על הרבנים לטפל בסרבן גט.

מלכי ברקוביץ' מקהילת "קריית יואל" בסאטמר מסורבת גט כבר מעל 4 שנים. מאות נשים החליטו להימנע מקיום יחסי מין עם בעליהן בימי שישי בערב כדי להגביר את הלחץ על הרבנים לטפל בסרבן הגט. עד כה ההפגנות מול ביתו לא הועילו, המחאה מחריפה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=840680&forum=scoops1

אם תצלחנה זה פתח לבאות לדרישות נוספות. בהצלחה!

 

אבוי ממי יקבל רם ברקו-בן-ברק עצות?

בנק לאומי הקפיא את החשבונות לעמותת אל אקצא. העמותה עלתה לכותרות בשל המופתי המסית עכרימה סברי והקורס שבו השתתפה ליניר אבו הזאז, העוזרת והיועצת של ח''כ רם ברקו-בן ברק.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=840715&forum=scoops1

ממי עכשיו הוא יקבל עצות?

 

משרד החינוך הפיליסטיני מעודד רצח יהודים

משרד החינוך של הרשות הפלסטינית הספיד את מותו של המחבל בן ה-15 שביצע את הפיגוע במחסום המנהרות: "תלמיד שהיד שמת מירי צבא הכיבוש."

https://twitter.com/kann_news/status/1767975491468714053

ודוק: הבעייה לא רק במערכת החינוך של החמאס, זה קיים גם אצל הרשות. כדאי למהר ולדווח על כך לצ'ארלס שומר ולג'וסף ביידן.

נעמן כהן

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* משה גרנות: אהוד היקר, האם יש ממש באזהרתו של הגיאולוג איתמר פרת בעניין המזח האמריקאי בחוף עזה שעלול להזיק לחופים שלנו? האם יש בין קוראיך מי שיכול להתייחס לאזהרה הזאת?

ב"צ יהושע מיטיב לרקום עלילה בסיפור קצר, בוודאי כאשר יש בה נגיעה לביוגרפיה שלו. ב"העיתונאי" מתאר יהושע עלבונם של העניים הגאים, וכיצד מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית, שאדם כמו אדון קרן יובל מנסה לשמור עליה לצמיתות.

 

אהוד: גם לי נראתה האזעקה תמוהה. האם נמל אשדוד הענק אינו מהווה מכשול לחול הבא מדרום – מכשול גדול פי כמה וכמה מהמזח המוצע בעזה?

 

* האמת העגומה היא – אין כל פתרון מדיני, אזרחי, לעתידם של שני מיליון הפלסטינים בעזה. הם ימשיכו לחיות כפרזיטים על חשבון מדינות המערב, ימשיכו להיות פקעת של טרור ושינאה לישראל וליהודים, ובשום אופן לא ירצו להשתקם ולהיות מדינה כמו סינגפור, למשל, לצד ישראל.

 

* הדילמה של יהודי בארה"ב – להצטרף להשתנה על נתניהו או להתחיל בהכנות מעשיות לעלייה לישראל?

ולישראלים – האם המילה רילוקיישן – מלפני ה-7 באוקטובר, לא מזכירה לכם משהו חיובי מאוד, עטור שבחים, מילה שליקקתם לה את התחת – גם בתקשורת,  כי היא היתה אנטי ממשלת ישראל, ומתברר לאחר מעשה שגם תאמה מאוד את כוונותיו של יחיא סינוואר?

אין לכם בושה ואתם ממשיכים בהפגנות "כוח קפלן" נגד נתניהו וממשלת ישראל כמו לפי ה-7 באוקטובר וגם כמעט השתלטתם כבר על ההפגנות נגד הממשלה – להחזרת החטופים, ולוויתור על הכרעת החמאס במלחמה!

 

* "ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים היום (ראשון, 17.3) את הקהילה הבינלאומית בניסיון לעצור את המלחמה בעזה ובמאמצים לגרום להקדמת הבחירות בישראל. נתניהו טען בישיבת הממשלה כי גורמים בקהילה הבינלאומית מנסים 'לעצור את המלחמה לפני השגת כל יעדיה, ועושים זאת על ידי הטחת האשמות שווא נגד צה"ל, נגד ממשלת ישראל ונגד ראש ממשלת ישראל.' לדבריו, לצד התגברות הלחץ הבינלאומי, אותם גורמים מנסים להוביל לבחירות בישראל 'כי הם יודעים שבחירות עכשיו יעצרו את המלחמה וישתקו את המדינה לפחות לשישה חודשים.'" ["הארץ" באינטרנט, 17.3].

 

אהוד: אז לצד מי אתה עומד, קורא יקר? לצד ג'ו ביידן וצ'אק שומר, לצד הקהילה הבינלאומית, לצד יחיא סינוואר, לצד "כוח קפלן", לצד "הסיוע ההומניטארי" לבני משפחות הרוצחים, האנסים, השורפים וכורתי הראשים – או לצד נתניהו ראש הממשלה שלך ולצד חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון הנלחמים וגם נהרגים במלחמה הקשה הזו?

 

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!]

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,081 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,252 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-21, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל