הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1944, ערב פסח תשפ"ד – חג לא שמח

יום מאה תשעים ותשעה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2185 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, י"ד בניסן תשפ"ד. 22.4.2024

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: אסתר ראב: שִׁיר לָאֶקָלִיפְּטוֹס. // מיכל סנונית: ושבו בנים לגבולם פסח תשפ"ד. // יורם אטינגר: ישראל וארה"ב מול איראן: האם לומדים משגיאות העבר? // איליה בר-זאב: שלושה שירים. // אנדד אלדן: שני שירים. // אורי הייטנר: 1. מחדל התגובה. 2. צרור הערות 21.4.24. // אהוד בן עזר: ליל הסדר האחרון של סבי יהודה ראב. // שישי מאיר: יְצִיאַת מִצְרַיִם. // בן-ציון יהושע: פסח בירושלים של ילדותנו. // משה גרנות: האם משה הכיר את עשרת הדיברות? // אהוד בן עזר: דני על הַבַּאוּנְטִי. // איתמר פרת: 1. כל שנה, כן כל שנה, ב-י"ד בניסן. 2. פתי יאזין לכל דבר. // עקיבא נוף: הַבְּעָתָה והנשיקה. // נעמן כהן: כיצד ניתן לפתור את בעיית החזרת החטופים בלי לסיים את המלחמה למיטוט שלטון החמאס? // ממקורות הש"י.

 

 


 

 

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

שִׁיר לָאֶקָלִיפְּטוֹס

 

גִּזְעֲךָ הַיָּשִׁישׁ הָרָחָב  –

אוֹן עֲנָפֶיךָ  –

שָׁנִים  –  עָמְדוּ בְּגֶשֶׁם וָסַעַר,

עָמְדוּ, וְרָאוּנִי גְּדֵלָה מִתְגַּבַּהַת,

לִקְרַאת צַמַּרְתְּךָ  –

נוֹשֵׂאת רֹאשִׁי בִּכְמִיהָה

לְאִוְשַׁת עַלְוָתְךָ

שׁוֹאֶפֶת נִיחוֹחַ חַיֶּיךָ

בְּעַרְבֵי קַיִץ דּוֹמְמִים;

מְחַכָּה בַּסְּתָו,

לִנְשִׁירַת קְלִפָּתְךָ  –

רֵיחָנִית כְּקִנָּמוֹן,

וְעוֹזֶרֶת לְךָ,

לְקַלְּפָהּ, לְהַשִּׁירָהּ,

לְמַעַן גַּלּוֹת עוֹרְךָ הֶחָדָשׁ  –

הַיָּרֹק-לְבַנְבַּן, הָרַעֲנָן  –

כְּעוֹר אָדָם;

וּבְהַעַלוֹתְךָ נִצָּהּ בַּסְּתָו

עֵת הַכֹּל יָבֵשׁ מִסָּבִיב  –

נִצָּתְךָ הַלְּבָנָה הַשְּׂעִירָה

וְרֵיחָהּ הֶחָרִיף  –  הָאָטוּם בְּמִקְצָת

הַתְּלוּיָה אֶשְׁכּוֹלוֹת, אֶשְׁכּוֹלוֹת

עַל סַנְסִנֶּיךָ, וְנֶאֱחָזוֹת בָּהֶן

דְּבוֹרִים, וּצְרָעוֹת,

הוֹמוֹת, מְזַמְזְמוֹת,

וְרֵיחָן אַף הוּא

מִתְעָרֵב בְּרֵיחֲךָ

וְ"כוֹבְעֵי"-תִּפְרַחְתְּךָ

הוֹלְכִים וְנוֹשְׁרִים לְרַגְלֶיךָ,

עַל הַחוֹל הָרַךְ  –

מְשַׁחְרְרִים אֶת הַנִּצָּה הַשְּׂעִירָה

שֶׁהָיְתָה שְׁמוּרָה וַחֲתוּמָה

תּוֹכָן  –

וַאֲנִי אוֹסַפְתָּן

וְהֵן יְרֻקּוֹת בְּהִירוֹת,

וְנָאוֹת כַּחֲרוּזִים,

צוֹבֶרֶת גַּלִּים, גַּלִּים,

וְשׁוֹזֶרֶת עַל חוּט  –

עֲנָק לְגַרְגֶּרֶת  –

הַשְּׁחוּמָה;

וְעָלִים נוֹשְׁרִים אֲדֻמִּים,

אֲרֻכִּים וִיבֵשִׁים  –

וְתַחְתָּם, מְלַבְלְבִים

רַכִּים, בְּהִירִים, דַרְכָּם מִסְתַּנֶּנֶת הַשֶּׁמֶשׁ

מִתְנוֹעֲעִים בְּחֵן

לְכָל רוּחַ קַלָּה

בָּאָה מִן הַיָּם;

וְאַנְקוֹרִים מְקַנְּנִים וְרוֹחֲשִׁים

כָּל הַיּוֹם בֵּין בַּדֶּיךָ

וְאֶפְרוֹחַ עָרֹם

נוֹפֵל בַּחֲבָטָה עַל הַחוֹל;

וּמֵעָיו כְּחֻלִּים נִשְׁקָפִים

מִבַּעַד לְעוֹרוֹ הַדַּק.

וְאֶפְרוֹחַ גָּדוֹל יוֹתֵר

אֲשֶׁר גֵּרְשַׁתְהוּ

אִמּוֹ מִן הַקֵּן  –

וְהוּא  –  מַקּוֹרוֹ צָהֹב,

מְנַסֶּה כְּנָפָיו,

לָרִאשׁוֹנָה  –

מְנַתֵּר וּמְעוֹפֵף,

וְהֶחָתוּל בְּעִקְּבוֹתָיו;

וּלְעֵת עֶרֶב

עוֹמְדִים הַנִּצִּים

מְרַחֲפִים-וְקוֹפְאִים, בָּאֲוִיר  –

סוֹבְבִים אוֹתְךָ וְשׁוֹרְקִים,

וּמְחַפְּשִׂים מְעוֹן-לַיְלָה  –

בְּצַמַּרְתְּךָ  –  גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ;

שְׁנַיִם, שְׁנַיִם הֵם בָּאִים  –

לָלוּן בָּעַרְסְלֵי-עֲנָפֶיךָ

הַבְּשׂוּמִים  –

וּבָא גַּם זוּג עוֹרְבִים,

מְקַרְקְרִים בְּזַעַף  –

מִתְוַכְּחִים אֲרֻכּוֹת,

עַד שֶׁשִּׂיחָם  –

הוֹלֵךְ וְהוֹפֵךְ

פִּטְפּוּט שָׁלֵו

שֶׁל יְצוּרִים  –  אֲחוּזֵי שֵׁנָה

וְאַף אַתָּה רוֹגֵעַ כָּעֵת  –

זַלְזַלֶּיךָ הָאֲרֻכִּים, נָעִים לְאַט  –

בַּעַלֵי הַכָּנָף יְשֵׁנִים,

יָרֵחַ גָּדוֹל וְזָהֹב,

עוֹלֶה מֵעַל הָרֵי-יְהוּדָה,

וְנוֹטֵל אַף אוֹתְךָ

בִּזְרוֹעוֹתָיו לְתַרְדֵּמַת-

לַיִל  –  קָסוּם  –

 

1968

 

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

 

* * *

מיכל סנונית

ושבו בנים לגבולם פסח תשפ"ד

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ,

נִבְכֶּה מִשִּׂמְחָה וּמִצַּעַר אִתָּם.

וְיָשִׂישׂוּ הֶהָרִים עָסִיס

וְאֵם תְּחַבֵּק אֶת יַלְדָּהּ וְתָשִׂישׂ

וְתָגֵל עֲרָבָה בוֹכִיָּה וְתֵצֵא בְּמָחוֹל

רַק שֶׁיָּבוֹאוּ, נִסְלַח וְנִמְחַל עַל הַכֹּל.

כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם יַבְהִיקוּ

הַשֶּׁמֶשׁ תָּצֵל לְעֶבְרָם,

וְרַק אָז נוּכַל לוֹמַר בְּקוֹל רָם:

 

עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם.

 

* * *

יורם אטינגר

ישראל וארה"ב מול איראן:

האם לומדים משגיאות העבר?

פורסם לראשונה ב"מעריב" מיום 18 אפריל 2024

ישראל אסירת-תודה לארה"ב ובעלות בריתה הערביות על הסיוע במלחמה באיראן. אבל מלחמתה של ישראל באיראן – המהווה איום קיומי לכל בעלות הברית הערביות של ארה"ב – תורמת לביטחון הלאומי וביטחון הפנים של סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים, מרוקו וגם ארה"ב.

ראש ה- FBIכריס ריי, הצהיר בעדותו בקונגרס שפגיעה בישראל – כמו שהיה ב-7 לאוקטובר – מהווה מקור השראה לטרור איראני/אסלאמי נגד יעדים אמריקאים ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.

ישראל היא אב-טיפוס ללוחמה בטרור ומוצב קדמי של ארה"ב באזור קריטי לסחר הבינלאומי ושיווק נפט וגז טבעי ומוקד טרור אסלאמי/איראני אנטי-אמריקאי. ישראל חוסכת לארה"ב מיליארדי דולרים הכרוכים ביצור והצבה של נושאות מטוסים אמריקאיות נוספות באוקיינוס ההודי והים התיכון ומספר חטיבות במזרח התיכון. פגיעה בישראל נתפסת בעיני איראן וגרורותיה כפגיעה בארה"ב.

איראן וחיזבאללה פועלים משנות ה-80' בדרום ומרכז אמריקה – יחד עם ברוני הסמים, ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקאיות – ומגבירות את נוכחותן על גבול ארה"ב-מקסיקו ובתוך ארה"ב, כדי לקדם את חזון האייתולות: הכנעת "השטן הגדול האמריקאי."  איראן גם פועלת להפלת המשטרים הסונים הערביים הפרו-אמריקאים במפרץ הפרסי, מרוקו, מצרים וירדן.

לאחרונה איראן מגבירה חתרנות וטרור בירדן מבסיסים בעיראק וסוריה, תוך מינוף 2 מיליון הפליטים הסורים בצפון ירדן, הפעילות החתרנית הענפה של "האחים המוסלמים" בירדן, הפיצול בין השבטים הבדווים לבין הרוב הפלסטיני בירדן, המאיימים על יציבות השלטון ההאשמי.  הפלת המשטר ההאשמי תקצין את האיום האיראני והפלסטיני על ישראל, ותשלים את כיתור סעודיה ע"י איראן ובעלות-בריתה.

אבל, משטר האייתולות חייב את התעצמותו הצבאית הדרמטית מאז עלייתו לשלטון בפברואר 1979 למדיניות הכושלת של מחלקת המדינה האמריקאית, הדבקה באופציה הדיפלומטית, שוללת את האופציה הצבאית, ומאמינה שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לזנוח חזון בן 1,400 שנים, להסכים לדו-קיום בשלום, ולקיים הסכמים. מחלקת המדינה מתעלמת מהמציאות הוולקנית במזרח התיכון ומאיום הטרור האיראני על אדמת ארה"ב, הממחישים שתנאי להרגעת המצב הוא שינוי – ולא מו"מ עם – המשטר באיראן.

אמנם הנשיא ביידן מאיים על האייתולות DON’T אבל במקביל הוא משעה ומרכך סנקציות כלכליות שהוטלו על האייתולות בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולרים, שרובם מושקע בשדרוג יכולות הטרור של איראן, חיזבאללה וחמאס.

ביידן פועל להרתעת איראן, אך במקביל לוחץ על ישראל להימנע מפעולות-מנע עצמאיות נגד איראן, לעבור מהאופציה הצבאית מול חמאס לאופציה הדיפלומטית, ובכך מגביר את תלות ישראל בארה"ב, פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומתמרץ טרור אנטי-ישראלי.

תקדימי העבר מוכיחים שעל ישראל להגיב ללחץ האמריקאי על ידי העדפת אינטרס ביטחוני ארוך-טווח על פני נוחיות-מדינית קיצרת-טווח. לדוגמא, היענות ללחץ מנעה את הכרעת החמאס ב-17 השנים האחרונות וסללה את הדרך להתעצמותו ולמחדל האיום של ה-7 לאוקטובר. לעומת זאת, הדיפת הלחץ להימנע מהשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 – שכלל גם השעיית אספקת מטוסי קרב והסכמים ביטחוניים – שיחררה את ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וכווית מאיום קיומי, וחסכה מארה"ב ב-1991 עימות גרעיני מול צדאם חוסיין.

כך גם היה בעבר, כאשר ישראל הדפה לחץ כבד של ארה"ב שהיה פוגע בכוח ההרתעה של ישראל, ומונע את הפיכתה לבסיס הקדמי היעיל ביותר של ארה"ב שאינו דורש הצבת חיילים אמריקאים: לחץ אמריקאי להימנע מהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981; לחץ לא לפתוח במלחמת מנע ב-1967; לחץ להימנע מאיחוד ירושלים ומבנייה יהודית מעבר ל"קו הירוק" ב-1967; לחץ כבד להימנע מהחלת החוק הישראלי בירושלים המערבית, מערב הגליל, וחלקים ניכרים בשפלה ובנגב ב-1949; ועוד.

תקדימי העבר ממחישים שהיענות ללחץ אמריקאי פוגעת בביטחון ישראל, ואילו הדיפת הלחץ מקדמת את ביטחון ישראל וגם אינטרסים חיוניים של ארה"ב.

בינואר 1991 – עם פתיחת "מלחמת המפרץ" – דרשה ארה"ב מישראל להימנע מתגובה לפגיעת טילי "סקאד" עיראקים בגוש דן. ראש הממשלה שמיר נענה לדרישה, מכיוון שזאת היתה, בראש ובראשונה, מלחמתה של ארה"ב לשחרור כווית ובלימת צדאם חוסיין. באפריל 2024 ארה"ב דורשת מישראל להימנע מתגובה למתקפת טילים איראנית, למרות שזאת בראש ובראשונה – בניגוד ל"מלחמת המפרץ" – מלחמתה של ישראל במשטר האייתולות.

הפקת לקחי 7 לאוקטובר מחייבת להימנע ממדיניות של תגובה, הכלה ומתקפות נקודתיות, ולנקוט במלחמת-מנע (שהיתה מונעת את מחדל ה-7 לאוקטובר) ומתקפות מערכתיות ולא רק נקודתיות. איראן אינה מסתירה את חזונה ופעילותה לחיסול "היישות הציונית". מחיר מלחמת-מנע היום יתגמד לעומת מחיר מלחמת-תגובה בעתיד הקרוב מול איראן משודרגת ואולי אף גרעינית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

 

* * *

איליה בר זאב

פרלוד מס' 13 – בפה דיאז מז'ור

אִטִי-lento (שופן)

 

"מִשָּׁמַיִם הִבִּיט... רָאָה אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם"* וְהֵם דּוֹרְכִים

זֶה עַל זֶה, גּוּף אֶל גּוּף, עֵירֹם אֶל עֵירֹם.

בְּגַלְגַּל הַחֹשֶׁךְ שְׂרִיד אִשָּׁה.

שֶׁקֶט.

פִּתְאֹם גּוּפָה חַיָּה –

זְמַן גְּסִיסָה... עֶשְׂרִים דַּקּוֹת. צְרִיחוֹת בְָּאֲוִיר שֶׁנּוֹתָר,

אֶנְקַת כְּאֵב נוֹאֶשֶׁת,

פִּרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם בַּכְּנִיסָה לְ״בֵית הַמֶּרְחָץ״ עֲזוּבִים –

שֶׁקֶט.

 

זָרִים מְלַוִּים אֶת שֶׁנֶּעֱרַם מוּל מִגְדְּלֵי הַנַּעֲלַיִם,

אֶל תְּהוֹם רוֹעֶדֶת,

אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָעֵמֶק יִסָּתֵם.

 

* תהילים  ל"ג

 

שׂפת הסימנים

 

הַסִּימָנִים  מַפְלִיאִים לְהַעֲבִיר מֵידָע – 

הִנֵּה מְעָרַת נְטִיפִים חֲסוּמָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ

וְהִנֵּה רִכְפְּתָן מִדְבָּרִי* עִם פְּרִיחָה צְהֻבָּה, וְשָׁם נַחַל הַקָּנֶה הַקָּטָן...  וּרְכָסִים, לְלֹא קֵץ.

 

רַק הַכִַּלַנִיוֹת מַאֲדִימוֹת אֶת הַדְמָעוֹת.

 

רִכְפְּתָן מִדְבָּרִי. ויקיפדיה.

 

* שיח רב שנתי ממשפחת הרכפתיים. נפוץ בנחלי מדבר יהודה, בבקעת ים המלח, בערבה ובנגב הדרומי.

 

 

מַרכבוֹת האלים

 

חֲצִי יָרֵחַ דָּהוּי מִתְחַמֵּק מִשֶּׁמֶשׁ הַבֹּקֶר.

אֵין חָדָשׁ. בְּחוֹמְס וּבְחַלַבּ מְטִילִים חָבִיּוֹת נֶפֶץ,

זִרְמֵי אֵשׁ לְהַשְׁחִית יְלָדִים.

עָשָׁן אֲפַרְפַּר נִמְסָךְ בְּגִבְעוֹת שִׁזָּפוֹן –

מַרְכְּבוֹת הָאֵלִים פּוֹגְעוֹת בְּמַטָּרוֹת

לְלֹא אָדָם.

 

אֲנָשִׁים שְׂבֵעִים נוֹתְרוּ בְּתַחְתּוֹנִים וְתַחֲנוּנִים...

 

מתוך ספרי "מקומות שהיינו בהם", "קשב לשירה" 2016. בכל שיר נוספה שורה אחרונה לימים אלו...

 

 

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה

לחטופים... לחטופות... אי שם במעמקי האדמה הפצועה...]

 

קָשִׁים לְעַצְמָם... 1983!

 

קָשִׁים לְעַצְמָם.

אָב וּבָנִים

וְכִיסּוּי אֲבָנִים.

לְבַדָּם – אוֹהֲבִים.

יַחְדָּיו – כּוֹאֲבִים.

שְׁתִיקוֹת קָשׁוֹת.

וּרְעָשִׁים עִקְּשִׁים

שְׁעַת נִסִּים. אָב וּבָנָיו

מְכֻנָּסִים. אָב וּבָנָיו

כְּגַל אֲבָנִים.

קָשִׁים וְקַשּׁוּבִים.

 

אַתָּה חַי בְּזִכְרוֹנְךָ

נכתב – 1983

 אַתָּה חַי בְּזִכְרוֹנְךָ

 כְּמוֹ בַּאֲרֻבָּה.

מֵצַח נִלְחָץ – מַשְׁחִיר

מִכָּל שֶׁסֻּפַּר לְךָ

עַל הַנִּדְחָקִים

וְעַל הַחֹשֶךְ.

הַבּור. בַּאֲרֻבּוֹת

הָאוֹר הוֹלֵךְ

עוֹלֶה. שָׁמַיְמָה

אֲנָשִׁים. גָּרִים בְּזִכְרוֹנָם.

 

מֵעֵינֵיהֶם עוֹלֶה עָשָׁן.

                        

מספרו המיוחד "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה", מבחר 50 שנות כתיבה. עברו  ארבעים שנה והוא ניבא מבלי דעת את האסון הגדול... והוא בן 100 – שריד של בארי.

איליה בר זאב  

 

* * *

אהוד: הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר תהיינה לא רק בין טראמפ הרפובליקני, ההולך ומסתבך בהתבטאויותיו, במשפטיו, בחשיפת ניאופיו, ובמחנה תומכיו הקיצוניים המהווים איום לדמוקרטיה – לבין ביידן הדמוקרטי הקשיש שספק אם יהיה בכוחו הנפשי והבריאותי לסיים כהונה נוספת – אלא הן תהיינה בחירות בין טראמפ לבין מי שייבחר או תיבחר לסגן הנשיא של ביידן, ורבים הסיכויים שכמו טרומן, ג'ונסון ופורד – הוא או היא יהיו נשיא ארה"ב אחרי ביידן.

 

* * *

אורי הייטנר

1. מחדל התגובה

מתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית על ישראל התנפצה אל מעטפת ההגנה האווירית יוצאת הדופן של ישראל ואל מעטפת הקואליציה האנטי-איראנית שהתייצבה להגנתנו. זה הישג אדיר לישראל.

אולם בהגנה בלבד, בבונקר, ניתן במקרה הטוב לסחוט תיקו. אך תיקו היא תוצאה שישראל, כמדינה הנאבקת על קיומה באזור עוין, אינה יכולה להרשות לעצמה. אחרי הטבח ב-7 באוקטובר והכשל במניעתו ובבלימתו, אחרי שחצי שנה לאחר הטבח לא הצלחנו להכריע את חמאס ולא לשחרר את החטופים, אחרי חצי שנה שבהם תושבי גבול לבנון מפונים מבתיהם והיו לפליטים בארצם ואין הכרעה בצפון – מעמדה של ישראל במזה"ת, המבוסס על ההכרה בכוחה ובעוצמתה ובכושר ההרתעה שלה, נשחק מאוד. במצב כזה, תיקו הוא תוצאה שאי אפשר לחיות אתה.

ישראל חייבת להגיב ולהנחית מכה קשה על איראן. השאלה היא מתי? כאן החמצנו הזדמנות פז. ברגע ששוגרו הכטב"מים מאיראן, היה על הממשלה להורות לצה"ל לצאת לדרך ולהכות באיראן, בלי קשר לתוצאות שתהיינה למתקפה האיראנית. כוחות צה"ל היו דרוכים ומוכנים, אך הפקודה לא ניתנה. התקפה כזו, שהיתה מקדימה את הלחץ הבינלאומי, היתה מתקבלת בלגיטימציה בינלאומית ופנימית מלאה. העובדה שלא עשינו כך, שהחמצנו את הזדמנות הפז הזאת, מעידה על העצלות המחשבתית ועל חוסר המעוף של הממשלה. זהו מחדל נוסף בשורת המחדלים שהביאו אותנו ל-7 באוקטובר ולשורת המחדלים מאז 7 באוקטובר.

את ההזדמנות שהחמצנו בלילה שבין 13 ל-14 באפריל, קשה מאוד לממש עכשיו. עכשיו אנו נתונים למכבש לחצים כבד מאוד מצד ארה"ב ואירופה, תוך איום מרומז שתגובה עלולה לסכן את הקואליציה האנטי איראנית, החיונית כל כך לביטחוננו. מול הלחץ הזה, יהיה קשה יותר לגייס את הלגיטימיות של כל חלקי החברה הישראלית.

אך תגובה חייבת להיות, כי האלטרנטיבה לה מסוכנת. מתי? מצד אחד, ככל שנתרחק מהתוקפנות האיראנית, כך תדעך הלגיטימציה הבינלאומית, וכפי שנוכחנו השנה, אפילו האשראי להגן על עצמנו אחרי הטבח הנורא, נשחק במהרה. מצד שני, אם החמצנו את המועד, ספק אם נכון לפגוע במיקוד שלנו במיטוט חמאס והשבת החטופים ובהחזרת הביטחון לצפון.

כעת, כאשר ארה"ב ובעלות בריתה לוחצות עלינו להימנע בתגובה, אפשר להשיג בשיטת ה"תחזיקו אותנו" הישגים ברתימת ארה"ב לחיסול אופציית הגרעין האיראני. למען הישג כזה, אפשר גם לוותר על התגובה על המתקפה האחרונה, כי האיום המרכזי הוא האיום הגרעיני.

מאז עליית משטר האייאתולות לשלטון באיראן ב-1979, איראן מאיימת בהשמדת ישראל. בהתחלה זה נראה ילדותי ושטותי. נו, הם צווחים "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל" ודורכים על דגלי ישראל. אבל הם באמת מתכוונים לכך וכבר עשרות שנים שהם מקדמים בפועל את המטרה הזאת.

הם עושים זאת בראש ובראשונה באמצעות טבעת החנק סביב ישראל של הפרוקסיס, כולל הארגונים הסוניים חמאס והג'יהאד, ואת היכולות שלהם טעמנו השנה. אפשר לראות באירועי 7 באוקטובר נס גדול – העובדה שחיזבאללה לא פעל במקביל באותה דרך בצפון. אילו המתקפה הזו היתה דו-חזיתית, מצבנו היה רע ומר לאין ערוך. הבנו השנה עד כמה הם רציניים.

וכשאנו מבינים עד כמה הם רציניים, חובה עלינו להתייחס אל האיום הגרעיני במלוא הרצינות. אמירות כמו "איראן היא מדינה רציונלית, שמודעת ליכולת המכה השנייה של ישראל ולכן אין מצב שהיא תשתמש בנשק הגרעיני" חייבות להידחות על ידינו. גם בלי שימוש בפועל בפצצה, עצם קיומה תשנה את פני המזה"ת. נשווה לנגד עיננו גרעין איראני ב-7 באוקטובר, כאשר בו ביום מאיימת איראן שאם ישראל תגיב בעזה "תהיינה לכך השלכות..." אך הנחת העבודה שלנו חייבת להיות, שנשק גרעיני בידי איראן במערכה הראשונה יוטל במערכה השלישית. ולכן, השמדת היכולות הגרעיניות של איראן היא מטרה לאומית עליונה, שאסור לנו להתפשר עליה. יש לעשות ככל הניתן כדי לרתום למשימה את ארה"ב, אך אם לא נצליח בכך, אין לנו רשות לוותר על היכולת לבצע זאת בעצמנו.

למדיניות ההתמכרות לשקט, ההבלגה וההכלה של השנים האחרונות, שהובילה לטבח 7 באוקטובר, היה חריג אחד – המב"מ, אותה מערכה בין המערכות לסיכול ההתבססות האיראנית בסוריה והחימוש שובר השוויון לחיזבאללה. ההצלחות הן חלקיות, אך בנושא הזה, לפחות, יזמנו. בין השאר, פגענו ישירות באינטרסים איראניים ובכוחות איראניים שהתבססו מולנו בסוריה. בתקופת ממשלת בנט תקפנו גם באיראן עצמה.

המתקפה האיראנית על ישראל, נועדה לשנות את המשוואה, ולהזהיר אותנו שמעתה, כל פגיעה באיראן ובאיראנים תביא למתקפה על ישראל. אסור לנו לקבל את המשוואה הזאת, ולתת חסינות לאוייב האיראני, שמפעיל את שלוחיו לפגוע בנו קשות. חובתנו להמשיך ולסכל את מזימותיו, גם אם הדבר יביא שוב לתגובה איראנית. הפעם, יהיה עלינו להגיב מיד ובמלוא העוצמה.

 

2. צרור הערות 21.4.24

* חג של אחדות – מחר נתכנס לליל הסדר לחגוג את חג החירות. את חג החירות חגג העם היהודי גם בימים שבהם אפילו פנטזיה על חירות היתה הזויה. גם בימים הקשים ביותר של עמנו, גם בתנאים הקשים ביותר, חגגנו את החג, חלמנו על חירות ועל שיבה לארצנו. והחלום התגשם.

אך השנה, כשאנו חוגגים את חג החירות כבני חורין בארצנו ובמדינתנו הריבונית, החג אינו שלם, השמחה מהולה בעצב, בדאגה ובכעס. 133 מאחיותינו ואחינו חטופים בידי אויב ברברי ואכזר. איננו יודעים מי מהם חי ומה מצבם. הם מצפים ליציאת מצרים שלהם וכולנו מצפים ליציאת מצרים תשפ"ד. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. משמעות הדבר היא גם שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו גם ערב הגאולה, בבית עבדים. והשנה, חייב כל ישראלי וכל יהודי לראות את עצמו כאילו הוא כלוא במנהרות חמאס.

יש מחלוקת על הדרך הנכונה להחזיר אותם, אך יש אחדות דעים מלאה בסולידריות עימם ובהכרח לפעול להשבתם המהירה. חבל שיש מי שמנסים ליצור פילוג אפילו סביב הסוגייה הזאת.

החברה הישראלית ידעה בשנה שעברה פילוג איום ונורא, שלבטח היה אחד הגורמים לאסון 7 באוקטובר. אסור לנו לחזור לשם. חג הפסח חייב להיות גם חג האחדות.

 

* שפוך חמתך תשפ"ד – נשפוך חמתנו על המחבלים, שרצחו, שאנסו, שחטפו, שערפו, ששרפו, שבזזו. נכה בהם עד חורמה.

 

* תקיפה באיראן – כל הכבוד למקורות הזרים!

 

* במצב שנוצר – ברגע ששוגרו הכתב"מים והטילים מאיראן לעבר ישראל, עוד בטרם ידענו מה תהיה תוצאת התקיפה, ראוי היה לתת את הפקודה ולהכות באיראן בעוצמה רבה, לפני שנחשפנו למסע הלחצים מארה"ב ובעלות בריתה. משלא נהגנו כך, החמצנו שעת כושר.

במצב שנוצר בימים שמאז התקיפה, התגובה הישראלית (על פי מקורות זרים. להלן – עפמ"ז) היתה סבירה. ישראל לא יכלה שלא להגיב, ומצד שני, תקיפה שתצית מלחמה, כאשר כל בעלות בריתנו לוחצות עלינו להימנע מכך, וכאשר יש עוד משימות חשובות ומורכבות ביותר ברצועת עזה ובגבול לבנון, היא בעייתית. במצב שנוצר, נכון היה לנהוג כפי שנהגנו עפמ"ז. התגובה היתה בעיקר איתות, שישראל מסוגלת לתקוף באיראן ואין לאיראן יכולת להגן על עצמה בניגוד ליכולת ההגנתית המרשימה של ישראל, שבלמה את המתקפה האיראנית. גם השמירה על העמימות נכונה במצב הנוכחי. כעת על ישראל לפעול בניסיון לקדם תקיפה בהובלת ארה"ב להשמדת מיזם הגרעין האיראני. וכמובן, חשוב להמשיך בפעולות סיכול כמו חיסולו של מהדווי, כדי להבהיר לאיראנים שהם לא הצליחו לייצר משוואה חדשה. יש לעשות זאת, גם במחיר תקיפה איראנית נוספת.

 

* בין הטילים העיראקיים לטילים האיראניים – אני שומע השוואות רבות בין מתקפת הטילים האיראנית על ישראל לבין מתקפת הטילים העיראקית במלחמת המפרץ (1991). כפי שאז החליט ראש הממשלה שמיר להבליג, אני שומע, כך ראוי לנהוג גם הפעם. איני בטוח ששמיר צדק בהחלטתו. מי יודע אם זרע ההתקפה-האיראנית לא נזרע בהבלגה ההיא. אבל יש הבדל תהומי בין המקרים. אז היתה מלחמה של ארה"ב וקואליציה כלל עולמית נגד עיראק. מלחמה בעוצמה אדירה. סדאם חוסיין ירה על ישראל כדי לנסות להפוך את המלחמה, שפרצה בעקבות כיבוש כוויית בידי העיראקים, למלחמה ערבית-ישראלית, וכך לגבש סביבו תמיכה ערבית ולהוציא את מדינות ערב מהקואליציה. ארה"ב ביקשה מישראל לא להתערב כדי לא להפריע. התערבות ישראלית הייתה משרתת את מטרת המתקפה. זה סיפור שונה לגמרי מהסיפור האיראני הנוכחי.

למה הדבר דומה? שהיום ארה"ב היתה נלחמת בכל עוצמתה נגד איראן להשמדת תוכנית הגרעין, איראן היתה משגרת טילים לישראל וארה"ב היתה מבקשת מאתנו לא להפריע.

זה ממש לא המצב. והבדל נוסף – לאורך כל מלחמת המפרץ שוגרו לישראל ארבעים טילים. כאן הותקפנו במאות  טילים וכתב"מים (ההערה הזו נכתבה לפני התגובה הישראלית).

 

* שׂרדלה – "דרדלה", כך, בציוץ פרובוקטיבי, לעג ראש הכנופייה לפעולה באיראן. שר בממשלה, חבר בקבינט המדיני ביטחוני, מי שנושא בתואר המונפץ "השר לביטחון לאומי (!)", מזלזל כך, בפומבי, בפעולה שישראל כלל לא לקחה עליה אחריות, ובכל מקרה, הוא נושא באחריות עליה, מתוקף היותו שר בממשלה. וכי יש משהו יותר דרדלה ממצב ביטחון הפנים, שעליו הוא מופקד? ממצב המשילות? מהאלימות במגזר הערבי? כל אותן בעיות שהוא התרברב שיפטור, אך בתקופה הקצרה שהוא בתפקיד הידרדרו לשפל חסר תקדים? שר דרדלה. שרדלה.

חברותו של ראש הכנופיה הכהניסט בממשלת ישראל היא כתם על ההיסטוריה של העם היהודי.

 

* ראש ממשלה דרדלה – גם היום נתניהו לא פיטר אותו.

 

* דשדוש כפול – אנו מלקים את עצמנו לשווא וקורעים את החברה בהאשמות שווא כאילו ישראל מסכלת את עסקת החטופים, כאשר חמאס כלל אינו רוצה בעסקה כי הוא רואה בחטופים את תעודת הביטוח שלו והוא מנסה למנף זאת להכנעתנו, לניצחון הטבח ולהישארותו בשלטון בעזה. מאז העסקה הראשונה, שהושגה בזכות הלחץ הצבאי החזק על חמאס, שהיה זקוק לכמה ימי הפוגה כלאוויר לנשימה, אנחנו מדשדשים הן ברצועת עזה והן במו"מ עקר וחסר תוחלת. ובינתיים סבל החטופים ובני משפחותיהם מתארך ומתארך וחטופים מתים בשבי. למה אנו ממתינים? חייבים לחזור למלחמה עצימה בכל העוצמה, כי רק כשהחרב תהיה מעל צווארו, חמאס ישחרר חטופים כחלק מתנאי הכניעה שלו.

 

* מנופי לחץ – חמאס מכשיל עסקה ומעלה דרישות בלתי אפשריות, ובכל זאת איני מציע שישראל תפסיק את המו"מ.  יש לחדש את התמרון במלוא העצימות, כי זו הדרך לשחרר את החטופים. במקביל יש להמשיך לנהל את המו"מ. כפי שהיה בעסקה הראשונה – מו"מ המלווה בלחץ צבאי, הוא הדרך להשיג תוצאות. לצד הלחץ הצבאי הישראלי, יש תפקיד חשוב מאוד גם לארה"ב – הפעלת כל מנוף לחץ אפשרי על קטאר, ה"מתווכת" שהיא הספונסרית של חמאס, על מנת שזו תפעיל את מנופי הלחץ שלה על חמאס. בחג החירות יהיו החטופים כבר 200 יום בשבי חמאס. בחודשי הדשדוש מאז העסקה הראשונה, חטאנו להם חטא כבד. אין לנו עוד זמן. יש לפעול לאלתר בכל הכוח.

 

* מלחמה עלק – חופי דיר אל בלאח הומים ממתרחצים. ככה מתכוונים להחזיר את החטופים?

 

* בלתי מעורבים – מבצעי הלינץ' בירדן ביבס, שהתיעוד המזעזע שלו שודר בטלוויזיה, הם "בלתי מעורבים".

 

* חישוקים על ריבונותנו – נתניהו יזם, הן בתקופת טראמפ והן לאחר פגישתו עם ביידן בעצרת האו"ם, ברית הגנה עם ארה"ב. אירועי המלחמה מבהירים לנו עד כמה הרעיון מסוכן. הנה, גם ללא ברית הגנה, עצם התלות החימושית והמדינית שלנו בארה"ב פוגעת בעצמאותנו וכובלת את ידינו בהחלטות ביטחוניות קריטיות לביטחון ישראל, כמו הפעולה ברפיח, התגובה לתוקפנות האיראנית ועוד. אם כך עכשיו – כאשר תהיה ברית הגנה, נאבד לחלוטין את חופש הפעולה ונידרש לאישור אמריקאי על כל פעולה להגנת המדינה. ואנו רואים עכשיו, שהאינטרס האמריקאי לעיתים מנוגד לצורכי הביטחון של ישראל. כך היום וכך מאז הקמת המדינה. למשל, ארה"ב התנגדה בתוקף להפצצת הכור העיראקי. יתר על כן, אנו רואים את התחזקות הזרם ה"פרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית, שהוא זרם אנטי-ישראלי קיצוני, והוא עלול לעלות לשלטון בארה"ב, ודי בסכנה הזאת כדי לפסול מכל וכל את הרעיון.

 

* ביידניזם – אני מזהה תופעה של פולחן אישיות לביידן בחלקים מהציבור הישראלי. אם תרצו – ביידיניזם. מהם סממני פולחן האישיות? הערצה. חוסר ביקורתיות. התייחסות לכל אמירה שלו כאל דבר קודש. התייחסות לכל מילה שלו כאל ציווי מוחלט וכאל אמת מוחלטת. חוסר סובלנות בוטה כלפי כל ביקורת עליו או על דבריו. וכמו בכל מקום שבו אני מזהה פולחן אישיות, גם כאן היא מעוררת בי סלידה.

אני מעריך מאוד את ביידן והוא ללא ספק ידיד אמת של ישראל. אבל הוא לא ישראלי, אלא אמריקאי. ומה שמדריך אותו אינו האינטרס הישראלי אלא האינטרס האמריקאי (כפי שהוא תופס אותו). ואין חפיפה בין האינטרס הישראלי לאמריקאי. אנחנו, כישראלים, מחויבים לאינטרס הישראלי. שנית, ביידן הוא פוליטיקאי, וכמו כל פוליטיקאי, גם לו יש אינטרסים פוליטיים ואלקטורליים, של עצמו ושל מפלגתו. כמו לכל פוליטיקאי, גם לו יש בייס שהוא תלוי בו ומחפש דרכים לרצות אותו. והבייס שלו כולל את הגורמים המכונים בכיבוסית "פרוגרסיבים" ולמעשה הם אנטי-ישראלים קיצוניים. וחוץ מזה – פולחן אישיות הוא פולחן אישיות והוא תמיד שלילי. תמיד רע לוותר על חשיבה עצמאית וביקורתית, ולהיות חסיד שוטה של מנהיג. של כל מנהיג.

 

* עצור! גבול לפניך – "בראשית" – מפסגות גליל גולן, הוא בית האריזה של הפירות, בבעלותנו – היישובים המגדלים. החברה היא איחוד של שני בתי האריזה – "פירות גולן" של יישובי הגולן ו"פרי פסגות" של יישובי "ההר ממול" כפי שאנו מכנים את הגליל העליון. החברה אחת, והעבודה מתנהלת בשני בתי האריזה בגולן ובגליל – "פירות גולן" ליד מרום גולן ו"פרי פסגות" ליד יפתח.

נסעתי בבוקר יום ד' ל"פרי פסגות" כדי להחזיר כלי חקלאי ששאלנו ממנרה. למנרה עצמה אי אפשר לנסוע. הם ייקחו את הכלי משם ויעבירו אותו היישר לשטח. הגעתי לצומת ישע, ושם נגלו לנגד עיניי שתי חומות בטון בגובה של כ-5-6 מ' ומחסום צבאי. המעבר הוא בסללום בין החומות. במחסום עברתי תחקיר קטן. לאן אני נוסע? מה אני צריך לעשות שם? נתנו לי לעבור. אולי היותי מילואימניק במדים ונשק הקלה על האישור. היתה חסרה שם רק כתובת: "ברוכים הבאים לרצועת הביטחון!" אולי אפילו "עצור! גבול לפניך." וזאת, בתוך שטחה הריבוני של ישראל, בחבל ארץ שתושביו עקורים; פליטים בארצם, במדינתם, כבר למעלה מחצי שנה, כי במקום להגן עליהם, ממשלת ישראל פינתה אותם.

חשתי מועקה קשה, כשהסתובבתי ברצועת הביטחון שהקמנו בצד הישראלי, בניגוד לתפיסת הביטחון של העברת המלחמה לשטח האוייב. בדקות הנסיעה לבית האריזה ובחזרה, הכביש היה ריק. הרכב שלי היה היחיד. מדכא. נקודת האור היחידה היא שבית האריזה עובד באופן מלא.

באותה שעה חיזבאללה ירו לגליל המערבי והמרכזי. בגליל העליון היה שקט. הם פספסו אותי.

 

* די.אן.איי. ליכודי – ערב קרב תל-חי ניטש בהנהגת היישוב היהודי והתנועה הציונית ויכוח בשאלת ההתיישבות באצבע הגליל. זאב ז'בוטינסקי תבע במפגיע לקפל את ההתיישבות, כי אי אפשר להגן עליה וחבל לסכן את חיי המתיישבים. תנועת העבודה, שטרומפלדור עצמו היה בשר מבשרה, ומנהיגיה כבן גוריון, בן צבי, ברל כצנלסון וטבנקין, עמדו בתוקף על כך שההתיישבות חייבת להישאר על מכונה בכל מחיר ויש חובה לסייע לה ולהגן עליה. האם זה מקרי שתחת ממשלת הליכוד מפונים כבר כמעט 7 חודשים יישובי גבול לבנון כי נוח יותר לפנות אותם מאשר להגן עליהם? והאם זה מקרי שעקירת יישובי סיני ועקירת גוש קטיף בוצעו בידי ממשלות הליכוד?

 

* לא עניין לבג"ץ – כאשר שר החינוך ניסה להתנקש בפרס ישראל, תמכתי מאוד בעתירות לבג"ץ וסברתי שבג"ץ חייב לפסול את החלטתו, שנעשתה בחוסר סמכות ובניגוד מוחלט לתקנון הפרס. אלמלא חזר בו השר מהחלטתו, אין לי ספק שבג"ץ היה מבטל אותו, ולא היה בכך שמץ של אקטיביזם. גם הרכב על טהרת השמרנים ביותר לא יכול היה שלא לבטל את ההחלטה פה אחד. לעומת זאת, עצם ההתערבות של בג"ץ בהענקת פרס ישראל לרב יוסף, בינתיים בצו המורה לשר החינוך ולוועדת הפרס לנמק מדוע לא יבטלו את החלטתם להעניק לו את הפרס, היא אקטיביסטית ולא מוצדקת. איני חשוד באהדה לרב יוסף ושפכתי עליו אש וגופרית בעקבות דבריו הבזויים על ירידה המונית מהארץ אם החרדים יחויבו להתגייס לצה"ל. אבל הפרס הוא פרס על מצוינות בתחום הספרות התורנית והמשפט העברי, והוא ניתן לו בידי ועדה מקצועית, על סמך יצירתו בתחום זה. אין זה עניין לבג"ץ ואל לבג"ץ להתערב בכך. אגב, ההחלטה התקבלה לפני אמירתו המקוממת. הרב יוסף אינו הראשון המתבטא באורח מקומם ביותר, כולל חתנים שביטאו עמדות אנטי ישראליות. יש מקום לוויכוח ציבורי על פרס זה או אחר, אך אין זה עניין משפטי.

 

* משיחיים – המילה "משיחיים" פופולרית בשיח הציבורי, כמילת גנאי. בעיניי, משיחיות אינה מילת גנאי. משיחיות היא יסוד מוסד ביהדות. הציונות היא תנועה משיחית. בוודאי תנועת העבודה הציונית, שחרטה על דגלה את השאיפה לחברת מופת ולגאולת העם, הארץ, החברה והאדם. בן גוריון הגדיר את עצמו כמשיחי. אני מבין שהכוונה היא למשיחיות שקר. זו, אכן, תפיסה מגונה. ואכן, יש בתוכנו משיחיות שקר. למשל, משיחיות המדינה הפלשתינאית. מי שאפילו אחרי 7 באוקטובר מצדדים במדינה פלשתינאית, מאמינים שהיא תפתור את הסכסוך, שהיא תחיה לצידנו בשלום, שהיא תממש בעיניהם את זכויותיהם ובעקבות הקמתה הם ישלימו עם קיומה של מדינת ישראל, הם משיחיים, במובן של משיחיות שקר. הם אינם חשודים ברציונליות.

 

* קלון-עד – העבריין המורשע והאסיר המשוחרר והלא משוקם אהוד אולמרט, רמז בתוכניתם של בן כספית ועמית סגל על כוונתו לחזור לחיים הפוליטיים, בתום תקופת הקלון. הוא הזמין אותם לראיין אותו למחרת 2 ביולי, יום תפוגת הקלון. מה הוא רוצה? להמשיך את מפעל חייו המדיני – ניסיון להקים מדינה פלשתינאית עצמאית בקווי 4.6.67 (עם כמה "חילופי שטחים" זניחים) ובירתה ירושלים? מדינה, שתהפוך את גוש דן – ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר בישראל ל"עוטף", על כל המשתמע מכך? יכול להיות שמבחינה משפטית הקלון הפורמלי שלו יסתיים, אבל מבחינה מוסרית וציבורית, אין תפוגה לקלון, בוודאי של נשיא וראש ממשלה. אין תפוגה. הקלון ירדוף אותו עד הקבר וגם אחרי מותו.

 

* הספדים למחבל הרוצח – המרגלת ענת קם, השחקנית עינת ויצמן והעיתונאית חנין מג'אדלה פרסמו בשוקניה הספדים למחבל הרוצח וליד דקה. הכינו את הממחטות. מג'אדלה כתבה שאילו הוא היה יהודי הוא היה מוגדר לוחם חירות. וההוכחה לכך היא שרבין, שהורה לשבור ידיים ורגליים, קיבל פרס נובל לשלום. כלומר, האבסורד בעיני השוקניסטית אינו פרס נובל לשלום לרב המרצחים ערפאת אלא ל...רבין. אגב, גם גדעון לוי פרסם השבוע פשקוויל נאצה נגד רבין.

 

* כישלון של ישראל – בושה שהגענו לכך, שארה"ב ואירופה מטילות עיצומים על אזרחים וארגונים ישראליים. זה כישלון של ישראל. העובדה שאנחנו לא נלחמים בכוחנו למיגור החיה הכהניסטית, אלא נותנים לה להרים את ראשה עד כדי שהדוצ'ה שלה הוא היום שר בכיר וחבר בקבינט גרמה לכך. הרי הנזק שהם גורמים אינו פוגע בביטחון הלאומי של ארה"ב או של אירופה, אלא של ישראל. אנחנו צריכים לעשות את המלאכה ואנחנו משתמטים ממנה.

מיהם הנענשים? בנצי גופשטיין הוא יד ימינו של בן גביר, שותפו הוותיק ורב השנים לטרור הכהניסטי. הוא גם חותנו של חנמאל דורפמן, נער הזוועות והרל"ש של ראש הכנופייה. גופשטיין הקים ומנהיג את ארגון הטרור להב"ה, הקו-קלוקס-קלאן הישראלי, שכבר מזמן צריך היה להוציאו אל מחוץ לחוק. זה ארגון המתנכל לגויים שחיים בארץ ישראל, מציק להם וממרר את חייהם, מצית כנסיות, יורק על כמרים וכד'.

או נער הזוועות הטרוריסט אלישע ירד. אדם אלים במיוחד שעומד מאחורי פיגועים בערבים. מכיר היטב את ריח הליזול של מתקני השב"כ והמשטרה ועד לאחרונה דוברה של הח"כהניסטית נערת הזוועות סון הר-מלך. או מאיר אטינגר, חומץ נכד של חומץ, נכדו של אבי אבות הטומאה "הרב" כהנא שר"י, שהוא נושא את שמו. אף הוא טרוריסט ונער זוועות. אף הוא מכיר היטב את ריח הליזול. הוא מנהיג מחתרת שמטרתה להשמיד את המדינה הציונית ולהקים תחתיה מלכות כהניסטית. המטרה של בן גביר זהה לשלו, אלא שבן גביר חכם יותר ומתוחכם יותר ולכן מסוכן יותר. בניגוד לאטינגר, שקורא להחרים את המדינה הציונית ומוסדותיה ולהילחם בה, בן גביר מעדיף את שיטת הסוס הטרויאני – להשתמש בכליה של הדמוקרטיה הישראלית ולנצל את חולשתה, כדי להשתלט עליה מבפנים. אנחנו צריכים להילחם בכהניסטים ועוזריהם. חובה על מדינת ישראל להילחם מלחמת חורמה בחיה הכהניסטית עד למיגורה.

 

* ביד הלשון: נבטים – מקום בחדשות – נבטים. בסיס חיל האוויר נבטים היה היעד למתקפה האיראנית, ומיספר מצומצם של טילים פגעו בו, אך הסבו נזק קל לרכוש בלבד. הבסיס, הממוקם ממזרח לבאר שבע, הוקם ב-1983, כאחד הבסיסים החדשים שהוקמו בנגב לאחר הנסיגה מסיני, בעקבות הסכם השלום עם מצרים.

שמו נובע מקרבתו למושב נבטים. נבטים הוא מושב עובדים השייך לתנועת המושבים ולמועצה האזורית בני שמעון. המושב הוקם במסגרת 11 הנקודות בנגב, שעלו במבצע מחתרתי במוצאי יום הכיפורים תש"ז (אוקטובר 1946), ובזכותם הנגב נכלל בגבולות ישראל בתוכנית החלוקה. את המושב ייסד גרעין נבטים, שהיה מורכב בעיקר מחלוצים שעלו מעיראק ומיעוטו מחלוצים שעלו מאירופה. הגרעין התפורר חודשים אחדים לאחר העלייה לקרקע וחלק מחבריו עברו לבית אשל. למקום הובא גרעין של חלוצים עולים מרומניה, אך גם הוא התפרק במהרה. קבוצה שלישית, אף היא של עולים מרומניה איכלסה את המקום במהלך מלחמת השחרור, אך גם היא התפרקה. הקבוצה הרביעית היתה של חיילים משוחררים, אך הם עזבו את המקום כי החליטו להקים קיבוץ. הקבוצה החמישית היתה של עולים מהונגריה, אך גם היא לא החזיקה מעמד בקשיי האחיזה במקום. תקופת מה הוחזק המקום כמאחז צה"ל וב-1954 יושב בידי חלוצים עולים מקוצ'ין. הקבוצה הזו, השישית במספר, החזיקה מעמד והיא הקבוצה שאיכלסה וקיימה אותו עד היום. ב-1975, בעת טקס הכנסת ספר תורה לבית כנסת בנבטים, נפטר במקום מדום-לב יו"ר הסוכנות היהודית פנחס ספיר. כאמור, היישוב קרוי על שמו של הגרעין המייסד. כמו גרעינים ויישובים חקלאיים רבים, השם נושא משמעות חקלאית. נֶבֶט הוא צמח צעיר המתפתח מתוך עובר רדום של צמח, במסגרת הליך הנביטה. במהלך הנביטה, בעקבות היחשפות הזרע לתנאים מתאימים, מתעורר העובר המצוי בזרע הרדום ומתפתח לנבט.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

 

* * *

אהוד בן עזר

ליל הסדר האחרון של סבי יהודה ראב

מתוך "התלם הראשון" 1988

את ליל-הסדר האחרון בחייו בפסח תש"ח / 1948 חגג ר' יהודה ראב כמנהגו, כשהוא מסב אל השולחן בראש משפחתו – הבנים, הכלות הנכדים והנינים – בביתו שברחוב ביל"ו בפתח-תקוה. אך הפעם הזאת שינה ממנהגו: הוא קם ממקומו, כפוף מעט, חבוש בירמולקה השחורה, נאחז בשולחן בשתי ידיו, עיניו הכחולות-עדיין הבריקו וקולו רעד.

"אני בטוח" – החל מדבר יידיש, כשהוא נרגש מאוד – "שזהו הסדר האחרון שאני אתכם. לא אשב עוד אתכם, ואתם – תשמרו על התכנסות המשפחה גם בשנים הבאות."

אחר-כך אמר: "זכות גדולה היתה לי שאני, שזכיתי לחרוש את התלם הראשון באדמת מֶלַבֶּס ולראות בהיווסדה של המושבה העברית הראשונה, זוכה לשמוע באחרית ימי על הקמתה של המדינה."

וכאן צעק בקול רם, ובעברית: "חלום חיי התגשם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תחי מדינת ישראל!"

גם לאחר כארבעים שנה עדיין זוכרים בני משפחתו את התרגשותו הבלתי-רגילה במעמד ההוא ואת הרגשתם הברורה, כי זה אכן הסדר האחרון שעיניהם תחזינה בו, ב"זיידה", וכי עדים הם לפרידתו הקרובה מהם לעולם.

 

כעבור שבועות אחדים, בל"ג בעומר של שנת תש"ח / 1948, בראשיתה של מלחמת-העצמאות, כאשר עצם ר' יהודה ראב את עיניו בביתו – בית-רעפים מרובע בן קומה אחת, עטור ברושים ועצי-זית – נשלם מעגל-חיים של כתשעים שנה מיום היוולדו בהונגריה בשנת תרי"ח / 1858, מעגל של שבעים ושלוש שנה בדיוק למן היום שבו יצא עם משפחתו מהונגריה בדרך לארץ-ישראל ומעגל של כשבעים שנה מיום עלייתו על אדמת פתח-תקוה בראשית שנת תרל"ט / 1878, והוא היחיד מכל מייסדיה שהאריך ימים וזכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח (אף שכבר לא מיהר למקלט בשעת האזעקות), ורק אז נחה דעתו ושקע בתרדמת-נצח.

בטרם יאבד את הכרתו למשך שעות עדיין הקפיד לצעוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אֵחוֹד", כששתיים מבקשת נפשו: למות על מיטתו בישיבה, זקוף, כגבר, ולהוציא את נשמתו ב"אחד".

לאחר שקבע ד"ר בכרך את מותו באו אנשי חברא קדישא והורידוהו על הרצפה, הדליקו שני נרות וכיסוהו בסדין, ובניו ונכדיו הבוגרים עומדים סביבו.

הראשון מאנשי המושבה שהגיע למשמע הידיעה על מותו היה ראש שומריה במשך שנים רבות, ר' אברהם שפירא, הלוא הוא שייח' אִבְּרָהִים מִיכוֹ בפי השכנים הערבים. הוא נכנס בדלת הגבוהה, החומה, הנפתחת אל מרפסת צפונית, שהיתה מקורה בשבכת-עץ צבועה ירוק וגזורה כתחרה, הזדקף בעמידת-דום חיילית, הצדיע למת ואחר: "זהו השומר הראשון, מורי ורבי! ומי שאומר אחרת, הוא שקרן!"

 

ההלוויה יצאה למחרת, יום ו', י"ט באייר תש"ח / 28 במאי 1948, מביתו של ר' יהודה ראב ברחוב ביל"ו, עברה לאורך רחוב חובבי-ציון, בית-הכנסת הגדול, שם היה מושבו בכותל-המזרח, חלפה על פני כיכר המייסדים, שבה נמצאה אז עדיין הבאר הראשונה שחפר באדמת המושבה, והגיעה עד לראש גבעת העדשים, היא דהרת אל-עדש, בין-הקברות של המושבה מראשיתה, שם נכרה קברו לא רחוק ממצבות אשתו לאה ובתו-בכורתו ציפורה, שמתה בשנת 1891 בהיותה בת שש בלבד.

במסע ההלוויה לא שלט עצב על מותו. באוויר היה תלוי עצב כבד פי כמה על חיילים ואזרחים, מגיניה של המדינה בת השבועיים ותושביה, שנהרגו מדי יום, ושמותיהם התנוססו במסגרות שחורות. בלבות המלווים בוודאי פיכתה התחושה: הלוואי שכל אחד מן הנופלים, צעירים ברובם, ואלה העתידים ליפול, היה זוכה להשלים מעגל חיים ולמות שבע ימים ומעשים כמו ר' יהודה ראב מפתח-תקוה – חופר בארה, שומרה וחורש תלמה הראשון.

אהוד בן עזר

 

* * *

שישי מאיר

יְצִיאַת מִצְרַיִם

 

לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי

אִם יָצָאתִי כְּבָר מִמִּצְרַיִם.

 

אָז כֵּן, יָצָאתִי מִמִּצְרַיִם. אֲבָל

אֲנִי עֲדַיִן נִשְֹרֶכֶת,

בַּמִּדְבָּר.

 

מתוך: "מחברת את החלקים" בהוצאת ביטאון לשירה,

 

* * *

בן-ציון יהושע

פסח בירושלים של ילדותנו

החורנים מלבינים את כלי הנחושת

הסימן הראשון להתקרבות חג הפסח היה בסביבות חג פורים, כשהחורנים, שהיו סוג של צוענים, מומחים לפרזול של כלים פרימיטיביים ובעיקר מומחים לצפות בבדיל את כלי הנחושת. כשרצו לומר בירושלים שמישהו מלוכלך ומוזנח קראו לו 'יא חורני'. נראה שמוצאם היה מן החורן והם נדדו ממקום למקום כצוענים. בירושלים, בשיח' ג'ראח היתה מושבה של צוענים שהיו מרקידים קוף קטוע רגל ("אראוס אראוס יא מיימון" – הו, קוף רקוד רקוד"), ולצידו דוב סורי שרקד, ותיש שטיפס על עמוד עץ ותרנגול צבעוני ובעל כרבולת שקרא 'קוקוריקו' לפי הזמנת המאלף. אנחנו הילדים בלענו במבטינו את הקרקס הנודד הזה.

עם שק מלא כלים ופנים מפוייחות וידיים שחורות משחור הם עברו בשכונה וקראו בקולי קולות: "אימבאייד נחס טנג' פיילה!" – והאימהות אצו רצו למסור להם את הכלים, עליהם הם עבדו במסירות בטבור החצר.

הם חפרו גומה בחצר, הדליקו מדורה, ישבו בישיבה מזרחית וסביבם כל ילדי השכונה.  עם מפוח הלהיטו את האש שהלכה והתעצמה עד שהמסה את ציפוי הבדיל הישן מכלי הנחושת, והם ציפו את הכלי בבדיל חדש שיצר כלי יפה להפליא. באוויר עמד ריח כבד של בדיל מומס שאותו מרחו על כלי הנחושת. לימים כשכלי הנחושת הישנים היו אביזר קישוטי בסלון, גירדנו את ציפוי הבדיל.

לאחר הטיפול של החורנים, הכלים היו יפים להפליא וכשרים לפסח כהלכה בזכותם של החורנים. אנו הילדים פחדנו פחד מוות מהם, הם לבשו שחורים עם אברקיים רחבים בהם אפשר היה להחביא ילד באחד השקים ולגנוב אותו אל מושבות הצוענים החורנים. ההורים פחדו שהחורנים, חס ושלום, יכניסו איזה ילד לתוך שק ויסתלקו אתו לנצח. סופרו סיפורים מסמרי שיער מבלי שהמספרים יכלו להצביע אפילו על מקרה אחד שבו ילד יהודי נגנב על ידי החורנים.

 

סיידים של ערב פסח

בכל יום שישי האימהות שלנו עסקו בסיוד של חלקת אלוהים הקטנה שלנו. בצד עציצי הגרניום והמיורנה והריחן והאספנג'-רודה שהיה מגן נגד עין רעה, והנענע וזנבות הבצל הירוק – אימא נטלה לפי מסורת ים תיכונית באיי יוון מברשת ופח של סיד שהיה שמור עימה וסיידה מדי יום שישי את הקירות ואת עציצי הפח בצבע כחול בהיר, שהוא סגולה בדוקה נגד עין רעה, וגם תחם את הממלכה שלה.

הסיידים הירושלמים, שהאופניים הגדולים שלהם שימשו אותם לא לרכיבה חלילה, כי לרכוב לא ידעו, אלא לנשיאת הסולם ופחי הסיד. כל השנה הם היו מובטלים ולכן כל מי שפנה אליהם וביקש לסייד את הבית לכבוד חג הפסח הם נענו ברצון. בחדר הריק הם טיפסו למרומי הסולם ושרו שירי סיידים, ומכל בעלי המלאכה לא היו זמרים טובים שנתנו קולם בשיר כמו הסיידים הירושלמים.

הם סיידו חצי קיר או רבע תקרה והודיעו לבעלת הבית שכל חפציה ורהיטיה פזורים בחצר וצפויים לגשם: "גברת מטילדה, הבית שלך מקרה קשה ויש לו פרצוף איכה, אני הולך לקנות בשוק שתי אוקיות חלב,  חלמוני ביצה ומיץ לימון, כדי להוסיף אותם לסיד כדי שהצבע יחזיק אחרי שפכטל. ואני כבר חוזר. את יכולה למזוג קפה טורקי עם שני סוכר."

גברת מטילדה נתנה קרדיט לסייד שיצא ולא חזר אלא כעבור יומיים ובזמן הזה הערים על עוד חמש מטילדות עם סיפור שתי אוקיות החלב, חלמוני ביצים ומיץ לימון וכוס הקפה המר שהוא לא שתה מעולם כי אהב תה דווקא.

מי זוכר את השבלונות שסידרו לנו ים של ציורי פרחים במרומי התקרה  ואם לא די בגועל נפש הזה עוד הוסיפו עם גלגלת גומי פרחי גן עדן על כל הקירות. לפחות כך לא ראו את הסדקים בקירות.

מה שמפליא שעם כניסת החג כל החדרים היו מסויידים, שטופים ונקיים ומוכנים לחג. רק הלב של בעלת הבית היה שבור לגמרי מרוב דאגה.

 

הגעלה או עגלה?

"עשיתם כבר 'עגלה'? למה בערב פסח צריך לעשות עגלה?" אני שואל בפעם המאה את ה'קלוץ קאשעס' שלי.

 "זאת חובה." משיבה אימא.

"גם אני רוצה," אני משיב.

הלכתי עם אימא לעשות 'עגלה'. לא הבנתי למה היא לוקחת איתה סירים ומחבתות כשבעצם מדובר בעשיית 'עגלה'. הגענו למרכז השכונה. חבית ענקית הוצבה מתחת למדורה גדולה והמים   רתחו בטמפרטורה של 100 מעלות. המוני מבוגרים וילדים וכלים בידיהם. תמורת כמה פרוטות קיבל אברך ממאה שערים מאימא את הכלים, הכניס אותם לסל-רשת והוריד את הסל המלא אל המים הרותחים ולאחר ששלק אותם שלף את הסירים והגיש אותם לאימא.

"עכשיו הם כשרים," אמר האברך והושיט ידו לקבל את שכרו.

'זאת ה'עגלה'," אומרת אימא והאברך מתקן אותה ואומר: "גברת, לא אומרים 'עגלה' אומרים 'הגעלה', שפירושה טבילת כלים ברותחים כדי להכשירם לפסח."

"באמת גועל נפש," אני אומר לאימא, "ואני חיכיתי בקוצר רוח שנעשה עגלה שבה אוכל להתדרדר בירידות."

"אתה באמת אהבל," אומרת לי אימא בחיבה, "אבל חמוד, כמו שאומרים ילד טוב ירושלים." 

 

פרימוס-יד לחיסול פשפשים

הבתים הישנים בשכונת הבוכרים היפה לא ניבנו מבטון מזויין ולא טויחו במלט אלא היו פסדה יפהפייה של אבני גזית ומאחוריה בעובי של מטר – קיר בנוי מתערובת של עפר תבן וסיד.

התקרה נבנתה מפלפונים ועליהם בוץ שסוייד.

לא היה בשכונת הבוכרים מומחה לתיקון תקרות שנפלו עלינו בזמן השינה בקיץ היבש – כמו מוסטפה שהגיע מבית חנינא. אני זוכר עדיין את הפלח גבה הקומה עם הגלבייה ופה נטול שיניים העומד בראש הסולם ושר: "אין אמונה בגוי אפילו בקבר ארבעים שנה."

ערבי שמתענג על שיריהם של שונאי ערבים.

בקיץ הבא שוב התייבשה תקרת הבוץ ונשרה לנו על המיטות וגם על הראש ופירנסנו כרגיל את מוסטפה מבית חנינא.

הקירות העבים והתחוחים היו מקום מרבצם של פשפשים ושאר חרקים שמצאו בהם מקלט. בבוקר יכולת לזהות את כל בעלי הפשפשים לפי העקיצות על הפנים. מסתבר שבמיטות הברזל דאז, ובעיקר בפינות שלהם, התכנסו מושבות ענקיות של פשפשים מוצצי דם, שהתמקמו בחריצים מבלי שיד אדם תגיע אליהם. בלילות הם יצאו לטרף ומצצו את דמם של הישנים ותושבי השכונה תרמו דם מבלי שידעו על כך. כל בוקר הילדים יצאו חבולים מן המציצות הללו.

בהיעדר חומרי ניקוי כמו בימינו – אז היו סבון "מנורה" תוצרת בית חרושת "שמן" או בקבוקים מאולתרים של אקונומיקה חריפה. כל אלה לא עשו רושם על הפשפשים שהמשיכו למצוץ ולטייל על הקירות ובתוך הקירות.

המושיע בשכונה היה משה הפחח, שהיה לו פרימוס יד בעל להבה של להביור, ששרף כל מה שעמד בדרכו, אפילו פשפשים מוצצי דם. תמורת סכום לא משמעותי הוא שלח את הלהבה אל פינות מיטות הברזל ועד מהרה עלה ריח סירחון של פשפשים ומי שלא הריח פשפש חרוך לא הריח גועל מימיו.

אימי, שאת רוב חייה בילתה בניקיון הבית וקירצפה אותו מבוקר ועד ערב, כל הימים התלוננה על השכנים המלוכלכים שאינם פותחים חלון לאוורור, ופחדה פחד מוות שהפשפשים שלהם ייצאו לטיול של מנחה ויגיעו בהמוניהם אל ביתנו. בעיקר חששה מניקיון האביב של השכנים המוציאים את המיטות והמזרנים לאוויר החופשי. היא תחמה את הכניסה לביתנו בקו של ליזול מחניק שעליו שפכה גם אקונומיקה. כל פשפש שהעז להתקרב, שילם בחייו ונשמתו נחה מנוחת עולם בארץ הפשפשים המתים.

לאחר שהבית נוקה וסויד, שתלו בבית כמה פיסות חמץ כדי שהברכה על בדיקת חמץ לא תהיה לשווא. חיפשנו לאור הנר וכשהאבדה כולה נמצאה ולא משהו זולתו היה ברור שהבית הוכשר סופית.

או אז הורידו מהבוידם את כלי הפורצלן תוצרת סין ויפן, כלי כסף וגביעים ומפות רקומות. כולם  יפים להפליא, וכמובן את הסירים והמחבתות שבהם השתמשנו רק מפסח לפסח.

רק אז הבנו מה פירוש הביטוי "ריח של ניקיון."

 

הא לחמא עניא – לחם עוני מהו?

העוני בירושלים היה כה גדול בהשוואה לימינו. הפלחים והפלחיות מכפרי הסביבה באו בהמוניהם וחיפשו לחם חמץ. את כל הלחם היבש והעבש נתנו לפלחים שאכלו אותם בתיאבון רב ואת העודף לקחו להזנת ילדיהם ובעלי החיים במשק הקטן שלהם. הלקח שלנו היה: שלא רק בעושר יש הבדלים בין עשיר ליותר עשיר אלא גם בעוני יש עניים ויש גם 'לחמא עניא'.

 

מצה שמורה וחרוסת

היום, בעידן של התעשייה, מייצרים מצות בכל מיני טעמים, עם ביצים ובלי, ומאפי פסח בכמויות שלא אוכלים כל השנה. שפע הבצקים הוא כה גדל עד שאנו מתגעגעים לפיסת מצה פשוטה ובלי חוכמות. עוגות של כל השנה לובשות הכשר של 'כשר לפסח בהשגחת בד"צ' ואתה שואל איפה חוויית הפסח של פעם, שלכל היותר מרחנו שוקולד למריחה על זנב מצה וקראנו לזה עוגה של פסח.

ההכנות הגיעו לשיאן לקראת 'מצה שמורה' ושימוש ב'מים שלנו' שנשאבו ממעיין ליפתא. לא הבנתי בילדותי מה פירוש 'מים שלנו'. מאיפה יש מים שלנו ומים שלהם והרי כולנו שואבים מים כל השנה מן הבור או מן הברז השכונתי האחד והיחיד שממנו קנינו מים פעם בשבוע ומילאנו את הפחים. איש לא הסביר לנו. עד שלימים בגרנו ולמדנו שמדובר במי מעיין שנשאבו יממה קודם והם לנו בבית לילה שלם עד שכל המוצקים שקעו בתחתית כד החרס.

ומהי 'מצה שמורה'? מי שומר עליה – הגפירים, הנוטרים עם הקולפאקים? – עלינו בקושי הם שומרים. אני אוזר אומץ ושואל את המלמד ב'כותאב', ולהפתעתי הוא אומר: "יפה שאלת בני," והוא מסביר כי חודשים ארוכים לפני פסח מבודדים את גרגרי החיטה שיהיו נקיים ורחוקים ממקורות מים. כל גרגר זר או שבור סולק. החיטה נבדקת שלוש פעמים. מכשירים טחנת קמח מיוחדת לפסח. שם טחנו סמוך לפורים את החיטה ומן הקמח הפיקו מצה שמורה ב"טאבון".

אני בולע במבטיי את אופי המצה שמורה. שלושה גברים לבושים לבנים, שרים מפיוטי ה'הלל'. אחד לש, השני מרדד את הבצק והשלישי אופה. אין זריז מאופי מצה שמורה ערב פסח. תוך רגעים ספורים לשו את הבצק, רדדו אותו והכניסו אותו לתנור חימר שנבנה במיוחד למצה השמורה של פסח. מה פלא שהמצה שמורה יקרה כל כך. את שרידי המצה השמורה שמרנו בארנק כל השנה כקמיע וכהגנה עלינו מפני עין רעה וכסגולה להצלחה בעבודה ובלימודים.

מצה שמורה וחרוסת תעשייתיות היו כבר בילדותנו. בארגז שהיה קשור לצווארנו הסתובבנו ערב פסח בשוק והכרזנו "מצה שמורה וחרוסת" ומכרנו לכל מי שלא היה יכול למצוא מצה שמורה אוטנטית וחרוסת אוטנטית. אנחנו לא נגענו בהן אלא הכנו במו ידינו.

התחביב שלי עד עצם היום הזה הוא הכנת חרוסת, שיהודי פרס ואפגניסטן קראו להם 'חאלק', זכר לבוץ שממנו בנו העבדים העבריים במצרים את בתי העיר גושן.

בחרנו אגוזי מלך, שקדים, לוז, צימוקים, רימונים, תפוחים ותמרים, כתשנו אותם במכתש נחושת מיוחד לפסח. מכל עבר נשמעו צלצולי מכתשי הנחושת. הוספנו יין ביתי וזנגוויל והל ובליל הסדר התענגנו על חרוסת טעימה שאותה אכלנו בהיחבא כל חג הפסח כשאנו כורכים מצה ומרור וחרוסת כמנהגו של הילל הזקן.

 

הלוקס בליל הסדר. 60 איש מסביב לשולחן אחד

התאווה שלנו כיום לאור אינה יודעת גבולות. פלורוסנט, הלוגן, נברשות ותאורה מסנוורת עיניים של מאות ואט.

מישהו חשב שאת התנ"ך, התלמוד, הפילוסופיה היוונית, המוסיקה הקלאסית ואת יצירות הספרות הקלאסיות כתבו הקדמונים לאור עששיות שמן ולימים לאור של 'למפה' של נפט ומנורות 'לוקס'? נדמה שהחשמל בימינו הנמיך את איכות היצירות והגדיל את התאווה לאור שחשפה את כל הפגמים והסדקים בבית  ובמשפחה.

את ילדותנו בילינו בקריאת ספרים לאור עששית נפט, שהאור שלה היה מועט ומהר מאוד הזכוכית היתה מפוחמת. אני, שהייתי תולעת ספרים, קראתי לתוך הלילה לאור העששית. אבי היה גוער בי: "יאללה תלך לישון, אתה גם מקלקל את העיניים והאור מפריע  לנו לישון." איזה אור?

רק בפסח נהנינו מכמות מופלגת של אור. אחי, המומחה ללוקסים, הדליק לנו את מנורת הלוקס שסיפקה לנו את אור שבעת הימים. כך ראינו לאור הלוקס את הקירות המסוידים ואת ציורי הפרחים שהסייד עשה לנו בשבלונות שלו. שולחן הסדר והמפה הלבנה שעליו, ושפע המזון – נראו בעינינו קסומים לאורו של הלוקס. הסיד והצבע הטריים וניקיון האביב כבשו את ליבנו לאור הלוקס. בינינו לבין עצמנו, הלוקס עם כל תפארתו לא היה יותר ממנורה 50 ואט בימינו. מי מאיתנו היה מסתפק בימינו באור זעום כל כך? בעיניי היה זה האור הגדול ביותר והמרשים ביותר שהכרתי בימי חיי.

זהו אשר אמרנו – התיאבון הולך וגדל עם האכילה. אנחנו הולכים ומוסיפים אור וצמאים לעוד ועוד אור אבל בקושי קוראים ספר.

גרנו בחדר ענק בשכונת הבוכרים. אולם רחב ידיים עם תקרה גבוהה מאוד, פי שניים לפחות מהתקרות בימינו. סדר היה סדר. איש לא חשב על הליכה למלון. כ-60 איש ואישה ושפע של ילדים הסבו מסביב לשולחן, שנוהל ביד רמה על ידי אבי המשפחה. איש לא קם מן השולחן לפני שסיימנו בשירת 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה.'

אז עוד קיימנו את הפסוק 'כל דיכפין ייתי ויכול', כל נצרך יסב עמנו ויאכל. חלק מן המסובים היו אורחים – אלמנות או אנשים עריריים שביום זה יכלו ליהנות מאוכל טוב ומשמחה של ממש.

 

מחזה 'יציאת מצרים' עם האפיקומן על כתפם של הבנים

איש במשפחתנו אינו מחזאי ואינו במאי, אבל באופן הטבעי ביותר ביימנו והצגנו מחזה של יציאת מצרים. הגברים הצעירים והילדים יצאו מן החדר, קשרו לגבם במטפחת את האפיקומן, נטלו מקל סבא בידם. היו שהתחפשו למשה ואהרן. משה רבנו דפק על הדלת. 

"מי דופק בדלת?" שאל אבי המשפחה.

"אני משה רבנו ובני ישראל."

"מאין באתם?" שאל אבי המשפחה.

"מארץ מצרים, עבדים היינו לפרעה במצרים. ויוציאנו אדוני אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ואילו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים היינו משועבדים לפרעה במצרים."

"ולאן אתם הולכים?" שאל אבי המשפחה.

"אל ארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש."

"פתחו את השער ליוצאים מארץ מצרים ויסבו עמנו לסעודת ליל הסדר."

השער נפתח וחבורת היוצאים ממצרים שרה מתוך ההגדה: "עבדים היינו לפרעה במצרים."

פעמים רבות ראיתי ולקחתי חלק במחזה הקטן הזה ותמיד התפעלתי מחדש, כאילו אנו יצאנו ממצרים.

 

'דיינו' עם זנבות בצל

הפיוט שבאמת אהבנו היה הפיוט 'דיינו'. כל אחד מבני הבית חטף מן השולחן זנב בצל שאימא הכינה בכמויות גדולות מבעוד מועד. כל אחד מן המסובים הצליף בזנב הבצל באחד המסובים לפי בחירתו, ממש כמו שהשוטרים המצריים הצליפו בעבדים במצרים:

"אילו הוציאנו ממצרים – ולא עשה בהם שפטים" (וכולם יחד צועקים: "דיינו") ובכל פעם שאמרו "דיינו" הצליפו זה על זה ופרצו בצחוק משובב. כולם יצאו חבולים וזאת היתה השעה להתחשבנות משפחתית. בסופו של יום, כפי שאומרים היום, נשארנו ללא בצלים, חבולים אך מאושרים בציפייה ל'דיינו' של השנה הבאה.

 

עשר המכות כסגולה לפגוע בשכנים רעים

ממש כמו בטקס מאגי, לחש אבי המשפחה את עשר המכות – דם, צפרדע, כינים וכו' – ובכל מכה שהזכיר יצק טיפת יין לכלי שאין צורך בו. במכה העשירית כבר היו בכלי הזה עשר טיפות יין שסימלו את עשר המכות והן היו מסוכנות לכל מי שנגע בהן. או אז הרשעות שלנו חגגה. אם היה בחצר  שכן אלים היו שופכים בחשאי את טיפות היין האלה בפתח ביתו, כסגולה שהברנש יסתלק לנו מהעיניים.

בן-ציון יהושע

פורסם ב'חדשות בן עזר', גיליון  1031, ו' בניסן תשע"ה (26.3.15).

 

* * *

משה גרנות

האם משה הכיר את עשרת הדיברות?

אחד העם לימד אותנו במאמרו "משה" (השילוח, כרך י"ג, חוב' ב', שבט תרפ"ד, 1924), שהגיבור המוחשי, זה שהיה במציאות, שונה לחלוטין מהגיבור כפי שעוצב מאוחר יותר בדמיון הקולקטיבי, ובמונחים שלו: לא כל אמת היסטורית היא גם אמת ארכיאולוגית. ולגבי משה, אחד העם סבר שהעם יצר דמות זאת לאורך ההיסטוריה בצלמו. ועל קביעה אחרונה זאת יורשה לי לחלוק על אחד העם הגדול: לא העם יצר את דמותו של משה ההיסטורי, אלא שכבת אנשים אינטרסנטית שכפתה את הכללים הפולחניים על העם באמצעות איומים מבהילים (ראו ויקרא כ"ו ודברים כ"ח). יש בתורה רמזים בודדים לדמותו "הארכיאולוגית" של משה, כמו נחש הנחושת שהוא עשה כדי להציל את בני ישראל מנשיכות הנחשים (במדבר כ"א 9-8) – כלום האיש שהביא לעמו את הדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ" (שמות כ'4, דברים ה' 8), לא הבין שהוא עושה מעשה שאסור על פי הצווים שלו עצמו? או מה שסביר יותר הוא שמשה "הארכיאולוגי" לא הכיר את עשרת הדיברות, ו"יודעי סוד אלוה" מאוחרים מאות שנים אחרי משה יחסו לו את המסמך המכונן הזה, וגם על כך לא היתה הסכמה, כי מישהו מאוחר יותר הציע גרסה שונה, כי הרי יש הבדלים מהותיים בין עשרת הדיברות בשמות כ' ובדברים ה'.

 

נכדו של משה וגדעון עובדים לפסלים

עוד רמז לאמונתו של משה "הארכיאולוגי" אנו מוצאים בסיפור פסל מיכה בשופטים י"ז-י"ח: אימו של מיכיהו מקדישה כסף כדי לתת לצורף להכין פסל ומסיכה לה' (לא לאליל!). מיכה מאמץ נער לוי מבית לחם ממשפחת יהודה והופך אותו לכהן בבית האלוהים שבנה, ושבו יש פסל, אפוד ותרפים. לימים לוחמים משבט דן שובים את הלוי ואת הפסל, ומוליכים אותם צפונה לליש, מקום שייקרא דן, והמחבר מציין: "ויקימו להם בני דן את הפסל, ויהונתן בן גרשום בן משה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ" (שופטים י"ח 30).

עורך מאוחר, שהתפלץ מהאפשרות שנכדו של משה עבד לפסל, הוסיף נ' בין מ' לש' במילה "משה", כביכול מנשה הוא החוטא! "תיקונים" כאלה יש בתנ"ך למכביר, והרי דוגמה: על שאול נאמר, כנראה במקור: "ובכל אשר יפנה יושיע", ואילו מעריצו של דויד שינה אות אחת: "ובכל אשר יפנה ירשיע" (שמואל א' י"ד 47). אין טעם לשאול כיצד הסכימו בני דן לנהוג בניגוד לכתוב בעשרת הדיברות, כי ברור שאלו לא היו קיימים בימים הרחוקים ההם של תקופת השופטים, וייתכן מאוד גם מאות שנים אחר כך.

גדעון נבחר על ידי מלאך ה'  להילחם במדיין (שופטים ו' 11 ואילך). ברור שגדעון היה עובד ה' ("...לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם," שם ח' 23), ומה הוא עושה מיד אחרי הניצחון על מדיין? הוא מבקש שינדבו לו נזמי זהב, שלל מהמדיינים, ובונה מהם אפוד, כמו זה שנמצא בביתו של מיכה (שופטים י"ז 14). בלא ספק, עורך מאוחר בעל השקפת עולם דויטרונומיסטית הוסיף את הקטע בשופטים ו'32-25, בו מסופר שכביכול גדעון הרס את מזבח הבעל, ומשום כך נקרא ירובעל "לאמור ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו" (פ' 32), והרי ברור ש"ירובעל" משמעו בונה (מזבח לכבוד) הבעל, כמו שירושלם משמעו עיר שהוקמה לכבוד האל הכנעני שלם. כלומר, גדעון בנה מזבח לבעל, שמשמעו – אדון, אחד הכינויים של ה', כפי שלמדנו משם בנו של שאול "אשבעל" (דברי הימים א' ח' 33, י' 39), ושמות בניו של יהונתן מריב-בעל (שם ח' 34, ט' 40) ומריבעל (שם ט' 40). שאול, שהעניק לבנו את השם התיאופורי "יהונתן", היה בהחלט עובד ה', ולא היה עולה בדעתו להעניק לבנו שם תיאופורי הקשור באליל, כנ"ל שמות בניו של יהונתן. תועמלני בית דויד מצאו לנכון להשמיץ את שאול ואת ביתו, והפכו את השמות לכינויי גנאי: "איש בושת" (שמואל ב' פרקים ב', ג' וד')  ו"מפיבושת" (שם ד' 4, ט' 6, ועוד).

 

בחירי ה' אינם יודעים מה כתוב בתורה

ובכן, נכדו של משה עבד לפסל, כך גם גדעון, ומסתבר שגם אצל דויד, שנחשב למלך המשמש דוגמה לכל המלכים אחריו באשר לנאמנות לה' – בביתו של דויד נמצא תרפים (שמואל א' י"ט 13)  כמו בביתו של מיכה (שופטים י"ח 14). הכיצד? האם דויד לא ידע שבעשרת הדיברות יש איסור חמור על פסלים?! ברור שלא ידע, כי התורה לא היתה קיימת בימיו של דויד, וגם מאות שנים אחריו, וגם דמותו של משה טרם עוצבה כפי שהיא בתורה.

ואיך אני יודע זאת? כי כל בחירי ה' מתקופת השופטים ועד ימיו של יאשיהו חושפים בורות מוחלטת לגבי מה שכתוב התורה: יפתח מקריב את בתו לה', לא לאליל! בניגוד לכתוב במפורש בדברים י"ח 10, שמואל שוכב לישון בהיכל ה' אשר שם ארון האלוהים (שמואל א' ג' 3), והרי גישה לארון האלוהים מותרת רק לכהן גדול פעם בשנה אחרי פולחן מיוחד (ויקרא ט"ז), ואילו שמואל איננו כהן, ואפילו לא לוי, הוא בן שבט אפרים (שמואל א' א'); דויד מחזיר לעצמו את מיכל לאחר שהייתה אשתו של פלטיאל בן ליש (שמואל ב' ג' 16-13) בניגוד לצו מוחלט של התורה (דברים כ"ד 4-1), דויד נכנס טמא מת אל המקדש (שמואל ב' י"ב 20) בניגוד לחוק מפורש: (במדבר י"ט 13-11); דויד משאיר את גופות המוקעים מבית שאול לאורך חודשים, רצפה בת איה, אם שניים מהמוקעים, מגרשת את עוף השמיים וחיית הארץ מלטרוף את הגופות, והרי התורה אינה מרשה להלין גופת נידון למוות (דברים כ"א 23). בתורה כתוב שאסור להתחתן בכנענים (דברים ז' 4-3), וחובה להשמידם (שם, כ' 17-16), חל איסור להתחתן במואבים ובעמונים, שאפילו דור עשירי לא יוכלו להיכלל בעם ישראל (שם כ"ג 5-4), והנה בועז נושא לאישה את רות המואבייה, סבתא רבתא של דויד (רות ד' 22-18), ולא רק זאת, פרץ, מאבותיו של דויד נולד מגילוי עריות של יהודה עם כלתו תמר הכנענית (בראשית ל"ח). אשתו הרביעית של דויד, מעכה, היא בתו של תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה ממזרח לכנרת, אולי ארמית, אולי כנענית (שמואל ב' ג' 3). שלמה, שאלוהים הכריז שהוא אוהב אותו (שמואל ב' י"ב 25-24), והאל העניק לו ברכות עד בלי די, כי הלך בחוקות דויד אביו (מלכים א' ג' 3, 14-11), הוא נושא לאישה את בת פרעה, וכן נשים מואביות, עמוניות, ארמיות וצידוניות (שם, שם, 1, י"א 2-1). אימו של רחבעם בן שלמה היא נעמה העמונית (שם, י"ד 21, 31).

 

במקדש בירושלים עבדו לפסילים

לא מתקבל על הדעת שבני ישראל הכירו את התורה, ופעלו בניגוד גמור לחוקיה ומצוותיה. מילא "רשעים" כמו אחאב מלך ישראל, אחז ומנשה מלכי יהודה, אבל מסתבר שמלכים שנבחרו על ידי האל באמצעות נביאיו נוהגים באורח קוטבי למה שכתוב בתורה: שלמה, שה' אהבו (עד שעורך ספר מלכים חשב אחרת!) – מאפשר עבודת אלילים (עשתורת, מלכום, כמוש, מולך – מלכים א' 8-4, 33). ירבעם, שנבחר למלוך על ישראל על ידי האל בשליחות הנביא אחיה השילוני, עושה שני עגלים בבית אל ובדן (שם, י"ב 29-25). ברור שהוא מנסה לחקות את הפסלים שנמצאים במקדש בירושלים, כדי שהעם יחדל לעלות לשם לרגל. הכתוב מציין במפורש שבבית המקדש היו פסלים לה' ולאלילים (מלכים ב' כ"א 7-3). בעקבות הספר שקרא שפן הסופר בפני המלך יאשיהו הוא מוציא מבית המקדש את הכלים העשויים לבעל ולאשרה ואת הסוסים והמרכבות שהוקדשו לשמש (שם, כ"ג 7-4, 14-10). מעכה, אימו של אסא עשתה מפלצת (=פסל) לאשרה. לאורך כל ספר מלכים אנו קוראים על עבודת אלילים ליד עבודת ה' בממדים אדירים (שם, ט"ז 33-31, י"ח 19-18, י"ט 18, כ"א, כ"ב 54, מלכים ב' א' 2, י' 27-26, י"א 27-25, י"א 18, י"ג 6, ט"ז 3, י"ז 17-7, י"ח 4, כ"א 7-3, 21). בימיו של אסא, המלך שעשה הישר בעיני ה', נשאר הקדש, סממן מובהק לעבודת אלילים (מלכים א' כ"ב 47).

 

עיצוב דמות שונה לחלוטין

לא יעלה על הדעת שבני יהודה וישראל החליטו למרוד בתורה למרות שהיו מודעים למצוותיה ולקללות החלות על מי שלא מקיים אותן. מה שמתקבל על הדעת הוא שלא היתה קיימת תורה. היה מיתוס על איש פלאי ששמו משה, שריפא אנשים באמצעות פסל נחושת של נחש, ועוד מעשי מופת רבים שעשה, ואת המיתוס הזה שדרגו כוהנים (מהטעמים שיפורטו להלן) ועיצבו דמות שונה לחלוטין – הראשון שביטל את משה העתיק (שהיה אולי קרוב לדמות המציאותית), והחל לעצב משה חדש, זה שיצר תורה בלתי אפשרית ומבהילה – הוא המלך חזקיהו ששיבר את המצבות ואת נחש הנחושת שעשה משה (מלכים ב' י"ח 4). את העיצוב הסופי של משה החדש ביצעו, כנראה הכוהנים בימיו של המלך יאשיהו, ואולי זה חלקיהו הכוהן בעצמו ש"מצא" את ספר התורה (מלכים ב' כ"ב 8) שגרם למהפכה נוראה שקבעה את גורל עם ישראל, וכמסתבר – את גורלה של כמחצית מאוכלוסיית העולם – העולם המונותיאיסטי בעל הקנאות הרצחנית, והמדכא את יצירתיות ואת השאיפה לתרבות.

 

רפורמה דתית – סיבותיה וחידושיה

ספר התורה, שקרא שפן הסופר לפני יאשיהו, הוא בוודאי ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו, ובספר זה יש עיצוב מחדש של דמותו של משה, ומהפכה דתית גמורה ביחס למה שהיה נהוג בישראל קודם, על פי הקווים הדתיים הישנים שקבע משה. ובכן, ספר דברים דורש השמדת כל זכר לעבודת אלילים, דורש קביעה קטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד – מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'", קרי – רק בירושלים,  עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים – חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים, לא רק עם הכנענים, שאותם יש להשמיד, אלא גם עם המואבים והעמונים (התוצאה: הגירוש המזעזע של הנשים הנוכריות וילדיהן בימי עזרא ונחמיה (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23), דרישה להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר, הלשנה שתוצאתה דין מוות, השמדה מוחלטת של כל תושבי ארץ כנען ("לא תחיה כל נשמה!"), כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

ומדוע מצאו לנכון כוהני ירושלים לערוך רפורמה דתית אדירה זאת? איך העזו לשנות לחלוטין את דמותו של משה ואת יסודות תורתו? אני משער שהסיבה היא כלכלית: עיניהם של כוהני ירושלים היו כלות בראותם את כל העושר מתפזר בכל ערי יהודה, וכל זה נגרע מכוהני ירושלים: הקורבנות, המתנות, המעשרים ואינספור טובות הנאה שמהן זוכים כוהני הבמות, ואילו כוהני ירושלים נאלצים להסתפק בפירורים. היה בכך די כדי לעודד את כוהני ירושלים, ובראשם חלקיהו, לעצב מחדש את דמותו של משה ואת דמותה של תורתו.

 

דויד בספר שמואל לעומת דויד בספר דברי הימים

ואם ישאל השואל איך העזו לעשות מהפכה כזאת ולייחס אותה לה'? ובכן כן, במקרא אנחנו פוגשים אישים המייחסים לאל את השאיפות הפרטיות שלהם, והם בטוחים שהאל יאשר את מעשיהם, כי הרי האל מעולם לא התערב בהחלטות אלה שיודעים את סודות אלוה. אביא דוגמה אחת בולטת במיוחד – איך עיצב בעל דברי הימים את דמותו של דויד ואת מורשתו:

בעל ספר שמואל תיאר את קורות דויד וביתו בצורה מרתקת. הוא היה ממעריציו של דויד, ואף על פי כן, לא נמנע מלתאר את כל מעידותיו ומעקשיו, כמו שהיה ראש כנופיה והתפרנס משוד ומדמי חסות (שמואל א' כ"ה), שהצטרף לאויבי ישראל, והיה מוכן להילחם נגד צבאו של שאול  (שם, כ"ט), שפקד להרוג את צאצאי שאול, למרות שנשבע לא לעשות כן (שמואל א' כ"ד 23-21, שמואל ב' כ"א 9-4), שנאף עם בת-שבע, ותכנן את סופו של אוריה בעלה (שמואל ב' י"א).

בעל ספר שמואל תיאר את העלילות הקשות במשפחתו של דויד: אונס תמר, אחות אבשלום, ורצח אמנון בידי עבדי אבשלום, מרד אבשלום, הוא תיאר את הצוואה של דויד הקובעת גזר דין מוות לשר צבאו הנאמן, יואב בן צרויה ולשמעי בן גרא (מלכים א' א' 6-4, 9-8), וגם לא את העובדה ששלמה ציווה להרוג את אחיו החורג אדוניה בן חגית (שם, שם 25-22).

לכל זה אין זכר בסקירה של בעל דברי הימים – מחבר ספר זה מעריץ את דויד, וזה ברור שהערצה זאת נגועה באינטרס אישי – כמו שמחבר ספר דברים ומחבר הקורפוס הענק של הכתבים הכוהניים בתורה, שעיגנו את המעמסה הפולחנית הענקית על עובדי האדמה בצווים שכביכול הגיעו אליהם ממשה – כך נוהג בעל ספר דברי הימים לעגן את פרנסתם של לויים, משוררים, שוערים, מנגנים – בדויד המלך, שכביכול קבע את תפקידיהם בחייו. מחבר ספר שמואל הרי אינו מכיר בתפקידים פולחניים המיוחדים לשבט לוי: שמואל האפרתי ישן ליד ארון אלוהים (שלפי ויקרא ט"ז אפילו לכהן גדול אסור לעשות כן), בבגרותו הוא מקריב קורבנות, דויד מעלה את ארון אלוהים בעגלה (שמואל ב' ו'), ולא על כתפי לויים כנדרש בתורה, ובניו של דויד מונו על ידו לשמש כוהנים למרות שהם משבט יהודה ( שם, ח' 18).

הרפורמה של יאשיהו, בעקבות ספר "שנמצא" במקדש, הביאה לעולם את החובה להעניק יתרון בתחום הפולחן לשבט לוי. בעל ספר דברי הימים, שהכיר לא רק את התורה ש"מצא" חלקיהו הכהן במקדש, אלא גם את ההרחבה הענקית בסמכויות שבט לוי, פרי רוחו של הסופר הכוהני, אינו יכול להעלות על הדעת שדויד יחטא ויעלה את הארון לירושלים על עגלה, לכן דויד של ספר דברי הימים דורש מהלויים לשאת את הארון (דברי הימים א' ט"ו), ולא רק זאת, הוא מעמיס על דויד את התפקיד להעניק לכל אחת ממשפחות הלויים (קהת, מררי, גרשום, אליצפן, חברון, עזיאל) תפקיד פולחני של שירה, נגינה וכו' (שם פ' 29-4). וברור שלא ייתכן כי בניו של דויד יהיו כוהנים (שם, י"ח 17). בהמשך דויד אוסף את הלויים, כשהוא מונה את עשרות שמותיהם ומחלקותיהם – של הכוהנים, הלויים, השוערים, המנגנים (דברי הימים א' כ"ג, כ"ד, כ"ה, כ"ו). ברור שמדובר בהמצאה מוחלטת מתוך אינטרס של חבורה פולחנית. וכן, דויד של בעל דברי הימים מולך משיחור מצרים ועד לבוא חמת (דברי הימים א', י"ג 5).

קראנו בשמואל ב' ז' שהיה עם ליבו של דויד לבנות בית לה', ולא הסתייע משום ששפך דם, ומשימה זאת תעבור לבנו. בעל דברי הימים אינו מסתפק בזה, והוא מתאר איך הכין דויד עבור בנו את התבנית ואת החומרים הדרושים לבניין המקדש (דברי הימים א' כ"ב, כ"ח 21-11, כ"ט).

 

מטילים על משה ועל דויד תפקידים חדשים

ברור לחלוטין מדוע בעל ספר דברי הימים מהלל ומשבח את דויד, ונמנע מלתאר את מעידותיו, ואת המעקשים בתקופת מלכותו – כל זה כדי שיוכל להטיל עליו את התפקיד של גיבוש הפרסונל הענק של אוכלי חינם – שהוא עצמו בוודאי אחד מהם – על גבם של עובדי האדמה.

ובכן, בדיוק כמו שבעל דברי הימים עיצב את דמותו ומורשתו של דויד כך שתתאים לאינטרס האישי שלו ושל חבריו עובדי המקדש, כך גם כוהני ירושלים, שבראשם חלקיהו הכוהן, עיצבו מחדש את דמותו של משה, והמציאו תורה מבהילה מתוך אינטרס של אנשי שלומו לזכות בכל היתרונות של עבודת האל, ולשכנע באמצעות איומים (דברים כ"ח) שמדובר בדבר האל מפיו של משה.

משה גרנות

 

* * *

אהוד בן עזר

דני על הַבַּאוּנְטִי

 

כאשר הודיעו על הטיול השנתי למידבר יהודה, לעין-גדי ולמצדה, אמר דני-על-הבַּאוּנְטִי:

"על מי אתם עובדים? אנחנו בטיול הזה כבר היינו!"

"מי זה אנחנו?" שאלה המחנכת שולה.

"הוריי ואני. ואני מבטיח לך שכל אחד בכיתה כבר עשה את המסלול עם ההורים שלו – פרטי או ממקום העבודה, או טייל כשהיה בבית-הספר הקודם, וזה מעניין את הסבתא שלו לרדת שוב את המדרון של סַטַף ולהתכשכש בנחל ערוגות ולטפס על המצדה."

"מצטערת, זו חובה לצאת."

"אבל בשביל מה?"

"מבט נוסף מעשיר את הידע. אתה שונא את ארץ-ישראל?"

"מעשיר את סבתא שלי! אתם כולכם יכולים לצאת," פונה דני-על-הבאונטי לכיתה, "תעשירו, תשירו, תאהבו את הארץ ותישנו עליה... אני לא!"

 

*

"בשנת 1882 היו פרעות ביהודי רוסיה, שנקראו בשם – סופות בנגב, לא בנגב שלנו אלא הפוגרומים התרחשו בדרום רוסיה. היהודים ראו שאין להם עתיד ברוסיה, ואז החליטו לעלות לארץ-ישראל וכך התחילה העלייה הראשונה ונוסדו המושבות הראשונות, ואנחנו מקווים שגם עכשיו, כאשר מתעוררת שנאת היהודים ברוסיה ונשקפת סכנה לחייהם, תבוא עלייה גדולה לארץ-ישראל." מסביר המורה להיסטוריה שמעיה.

"קדחת! המורה..." פולט דני-על-הבאונטי.

"נכון מאוד, המתיישבים הראשונים סבלו מאוד מן הקדחת..."

"קדחת אמרתי על הבבל"ת שלך. איזה שטויות!"

"איך אתה מדבר?"

"אז תשמע – קודם כול, המושבה הראשונה היתה פתח-תקווה שנוסדה ב-1878 על ידי יהודים שעלו מהונגריה אחרי שאף אחד לא רדף אותם ולא איים על חייהם אלא הם פשוט רצו להקים מושבה חקלאית בארץ-ישראל, אז למה להגיד שהעלייה הראשונה התחילה רק אחרי שבעטו ביהודים, מה, אחרת הם היו נשארים ברוסיה עד היום?

"שנית כול, הלוא אחרי הפרעות רוב המהגרים היהודיים הסיקו מסקנה אחרת והלכו לאמריקה ולא לארץ-ישראל.

"ושלישית כול, הלא זה בדיוק גם מה שרוב המהגרים היהודים מרוסיה היו עושים כיום אם ארצות-הברית לא היתה סוגרת בפניהם את שעריה, לא?"

"אתה חכם גדול, דני, אבל אם תכתוב דברים כאלה בבחינה, תקבל אפס. אתה שומע? אפס! אתה מסלף היסטוריה שכתובה בכל הספרים ואתה נגד הציונות ואתה כנראה גם שונא עולים חדשים – זה מה שאתה!"

"מצידי לא איכפת לי לקבל אפס אבל זה מה שאכתוב בבחינה!"

 

*

"מחר תביאו כל אחד שלושים שקל כי אנחנו הולכים יחד לראות את ההצגה 'חצוצרה בוואדי' שהיא חשובה מאוד כדי להבין איך יהודים וערבים חיים בכל זאת יחד בארץ-ישראל ואפילו משחקים בהצגה אחת." מודיעה המנהלת.

"שיקפצו לי, אני לא מביא כסף."

"מה יש? אבא שלך נעשה עני מזה שהמשרד שלו מטפל בהסדר החובות של המושבים? או שאתה גם נגד שיקוף היחסים בין יהודים לערבים בתיאטרון?"

"אני לא נגד. זה פשוט עניין של עיקרון. אבא שלי שילם השנה עבורי כבר קרוב לשבע מאות שקל לפעולות תרבות, ואני לא חושב שזה צודק לבקש כל פעם סכום נוסף."

"תזכיר לנו לעשות יום התרמה לאבא שלך! אני מתארת לעצמי שתהיה גם אתה עורך-דין ממולח כמוהו, ואני רק מקווה שהשופטים ילמדו אותך קצת דרך-ארץ כאשר תופיע לפניהם."

"המנהלת, אולי אני אהיה השופט, מה דעתך?"

 

*

"דיברתי אתמול עם אימהות של רבים מכם." מנדנדת המחנכת שולה. "אתם מבזבזים את רוב הזמן הפנוי שלכם על צפייה בטלוויזיה, משחקים במחשב וקריאת עיתוני-רכילות-ובידור, שבטעות קוראים להם עיתוני נוער. לא פלא שרמת הלימודים בכיתה הזו ירדה פלאים לאחרונה. על הכנת שיעורים כנראה בכלל אין מה לדבר. תאמינו לי, מסכנות האימהות שלהם, ומסכנים תהיו אתם כאשר תגדלו ותיווכחו לדעת שביזבזתם את השנים הטובות שלכם בלי ללמוד שום דבר חשוב."

"מורָה, כשהייתי כזה פִּיצָלֶה בא אלינו הסופר אורי בן-עמי לבית-הספר ואמר כי בן או בת שרואים הרבה שעות טלוויזיה ויודעים לעבוד על מחשב וקוראים הרבה ספרים, אז לא נורא אם הם לא עושים שיעורים כי יש להם כבר הכנה מצויינת לחיים, ואז המנהלת של-אז אמרה: 'ילדים, תדעו שהאורח שלנו אור בן-עמי לא נשלח על-ידי משרד החינוך, ומה שהוא אומר לכם לא ישמש תירוץ לכם שלא להכין שיעורים.' – ואני אומר לךְ – כבר אז הבנתי שהוא צודק."

"קופים! הייתם צריכים לגדול על בננות ואגוזי-קוקוס בלי לעשות כל היום כלום, כמו קופים, מזעזע!"

"חברֶ'ה, אני מציע שנכריז על שביתת-לימודים ונלך הביתה. בכל העולם מישטרי העריצות מזדעזעים ונופלים, ורק אנחנו צריכים לשמוע עלבונות כאילו היינו תלמידים של צ'אושסקו!"

וכולם יצאו.

 

*

"אם תמשיך כל פעם במרד-על-הבאונטי שלך, נמצא לך איזה אי פִּיטְקֶרֶן בבית-ספר אחר ותפליג אליו ותוכל לראות שם טלוויזיה, לשחק על המחשב ולקרוא עיתוני-זבל כמה שאתה רוצה."

"המנהלת, את לא מפחידה אותי כי אני לא בא לבית-הספר בגלל הלימודים אלא בשביל להיות בעניינים ולארגן את החברֶ'ה, אז בטח גם בבית-ספר אחר יהיו חבר'ה נחמדים לא פחות."

"או.קי. דני, שיכנעת אותי, אתה נשאר. ואפילו החלטתי לשלוח אותך בתור נציג של בית-הספר למועצת התלמידים הארצית. תעשה שם מהומות. תהיה בעניינים. אם גאון לא ייצא ממך, אולי תהיה בסוף מין עסקן ציבורי וחבר כנסת, וכאשר תארגן שביתות והפגנות, יראיינו אותך בטלוויזיה ותספר שלמדת מבית-הספר שלנו. בחיי, מאיפה גדל לנו דור כזה של שטחיים!"

 

מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי:  דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.

הסיפורים פורסמו לראשונה מדי שבוע במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש.

 

* * *

איתמר פרת

כל שנה, כן כל שנה, ב-י"ד בניסן

 

חג שמח ריבונו של עולם, ותסלח לי אם אני מפריע / אבל יש לי בעיות שמתעוררות כל פעם כאשר ליל פסח מגיע / ומתברר לי שהמון דברים שתמיד קבלתי ללא עוררין / בעצם נשגבים מבינתי, ואותם אינני מבין / כמו צלחת הסדר. מדוע שמים בה ביצה? / ומדוע אנו אוכלים קרטונים מרובעים, וקוראים לזה מצה? / הרי בני ישראל אפו פַטּיר על גחלים, כמו פיתה דרוזית בעגוֹל / ומה ענין זה של הטבילה, שצריך פעמיים לטבול? / ומדוע הילד שואל קושיות עוד לפני שהטקס מתחיל? / הרי אלה דברים שטרם קרו, ואין לזה קשר לגיל / ושמתי לב שאף קושיה אינה זוכה לתשובה / והרי לצורך זה נכתבה כל ההגדה, וזאת מטרה חשובה / ומדוע כשמברכים על המצות פתאום עוברים לארמית, ואיש לא מבין מה הוא סח / ולְמָה מתכוונים במשפט 'כל דצריך ייתי ויפסח'? / סיפור ארבעת הבנים הוא דווקא נחמד, ועדיין כולם מעיינים בהגדה / אבל מיד אחרי זה מתעוררת שאלה: מי היא זאת ששרים עליה "והיא שעמדה"? / ואחר כך קטעי מדרש אשר נועדו להסביר את התנ"ך, אבל הם בעצמם דורשים הסבר / למשל 'זו פרישות דרך ארץ'. מה זה אומר? / ואז  מגיע ציטוט מביך מספר יחזקאל, ממנו אני נשמר כמו מאש / זה שמסתיים ב"דמייך חיי", איך להקריא? איך לפרש?

ואולי לך, ריבונו של עולם, יש הסבר לדבר מוזר: / מדוע כל אחד, כן, כל אחד, אומר "כמו שנאמר" במקום "כמָה שנאמר"? / ואנא הסבר לנו, אלוהינו הטוב והנלבב /  מה פשרם של אותם סימנים של רבי יהודה, דצ"ך עד"ש ובאח"ב? / אולי יש בהם סוד, אולי זה מעין קמע / ואולי רק אתה בלבד יודע?

ואנא הרשה לי הערה, ריבוני החכם מכל אדם / מה זה כל החשבונות האלה כמה מכות המצרים חטפו, באוןיר ביבשה ובים? / הרי רובם בכלל חפים מפשע, אז מה פתאום להביא עליהם מכות ולפגוע להם בכבוד וברכוש? / רבים אצלנו מסתייגים, וחושבים שזאת התעללות בחלשים, עם סממנים של כיבוש / אז אנא אל תתרגז, אבל על הקטע הזה אנו נוהגים לדלג / עוד נשוב לזה כשההגדה תביאנו ל'שפוך חמתך', אז מה אתה דואג? / וכל הפיוט המתחסד 'דיינו'/  שאינו אלא שיר חנופה לכבודך, אלוהינו / נגיד שהרגת את בכוריהם, אבל לא נתת לנו את ממונם? / ובאכזבה גדולה היינו צועדים עד לים / ולא היית קורע אותו לכבודנו / האם גם אז היינו אומרים 'דיינו'? / ואנא, ריבונו של עולם, הסבר לנו מהו בדיוק מרור: / האם זה חזרת, האם זה עלי חלמית, האם זה סרפד, או גבעולי מנגולד, או סתם חסה? במה מכל אלה לבחור? / ואנא, ריבוננו, חזור והסבר לנו כל שנה / מהו המתכון הנכון לחרוסת הנכונה?

ובקשתי שטוחה לפניך, אלי הטוב והרחמן / אנא הסבר לנו פעם אחת לתמיד, איך מקיימים מצוות אפיקומן? / מי גונב ממי? מי מחביא, ומי מחפש או במקום זאת מתמקח? / האם זה מוסרי וחינוכי, להפגין שזוכה מי שלוקח? / אנא כבודו, פסוק משהו בנידון / או לפחות הוראות ברורות כיצד לנהוג נכון.

אז אל נא תכעס, ריבונו של עולם, שהעזתי להשמיע ביקורת / אני פשוט מחפש משעול בין השכל ובין המסורת / האמן לי שיש לי כבוד אליך, עוד מעט  ונשמיע 'נשמת' ומזמורי הלל / כי אתה בהחלט אל טוב ומטיב, לפחות למגזרים מסוימים של עם ישראל / ואנו שמחים שהפסח מקרב הורים ובנים, מאחד אחים, ומחדש חברויות / ואוהבים את ליל הסדר, למרות האי-סדר ולמרות כל השטויות.

 

2. פתי יאזין לכל דבר

 

אפשר לדבר עם המנהל, מר ראיסי?

מר ראיסי בחופשה בדמשק. אני אתן לך את המזכיר. מי רוצה אותו?

העוזר הסמוי של סגן ראש אגף מבצעים, המטכ"ל של היישות הציונית.

רק רגע אדוני. הוא כבר יוצא מהישיבה. אה, הנהו. קבל.

- - -

אהלן, אלוף * * *!  טוב שהתקשרת. קצת דאגנו.

תודה סרלשקאר  # # #. רצינו להתנצל על פעולת התגובה שלנו. השתדלנו שזה לא יכאב, אבל זה יצא קצת משליטה. קורה.

אין צורך להתנצל, * * *.  הרי הודעתם לנו על המקום והתאריך, מהמדליפים. לא הרגשנו שום כאב, תאמין לי. הפעולה הזאת ענתה לנו בדיוק על הצרכים. היא סיפקה לנו נתונים חשובים על מתווה התקיפה של צהל שלכם. אני מבין שגם אצלכם מרוצים מאוד מהישגי ההבלגה.

האמת היא, # # #, שהיו אצלנו הצעות שקראו להכלה, אבל בסוף הוסכם על המונח הבלגה, כלומר, אי-הבלגה. אבל לא רצינו להגיע למשבר בגלל זה. אתה יודע איך זה אצלנו. דמוקרטיה ויהי מה.

כן. אנחנו מכירים את זה. אבל את זה הצלחנו לעקוף אצלנו. ההפגנות אצלנו אין מה להשוות לאלה שאצלכם. אבל אנו שמחים על ההבנה שבה נתקבלה אצלכם התקפת המאתיים טילים שלנו. נתתם לנו הזדמנות זהב להכיר את מערך ההגנה האווירית שלכם. אמנם את הרוב כבר ידענו דרך המדליפים, אבל היינו צריכים הבהרה בקשר לקואליציה וככה.

אין צורך להתנצל, # # # היקר. צלצלתי רק כדי ליידע אתכם על הפעולה הבאה שלנו, שתהיה מעין ניסוי כלים, אתה מבין? אנחנו מחכים רק לאישור אמריקאי. התאריך עוד לא נקבע, אבל נודיע לכם כמובן מראש.

אין צורך, חביבי * * *. כבר קיבלנו את התאריך, ואנחנו מוכנים לגמרי להיות מופתעים לגמרי. אין צורך בהדלפות. זה סתם מסבך.

הבנתי, # # #. אבל בפעולת הענישה שלכם השתדלו לפגוע בכמה גני ילדים. אפילו פלסטיניים. זה יעזור לנו מאוד במישור הבינלאומי.

נשתדל, * * *, נשתדל. מר ראיסי לא יאהב את זה, אבל זה מר חמנאי הוא שקובע. ראיסי הוא רק בובה על חוטים, תאמין לי.

כן, היו שמועות כאלה גם אצלנו. טוב, # # #. תודה לך על זמנך. נהיה בקשר, כן?

הכול סגור, חביבי. וחג שמח!

איתמר פרת

 

 

* * *

עקיבא נוף

הַבְּעָתָה והנשיקה

בעת לימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים, מילאתי את תפקיד יו"ר ועדת התרבות של אגודת הסטודנטים. לקראת "יום הסטודנט" שכרנו את האולם בן אלף המושבים של קולנוע "ציון" במרכז העיר, במגמה לקיים בו מופע חגיגי. דא עקא, שלא היה תקציב לממן שכירת הופעתו של אמן חשוב כלשהו, ואף אמן, או להקה לא היו מוכנים להופיע ללא קבלת שכר בסכום אשר לא היה בידינו.

יוסי בנאי, בפניו שטחתי את מצוקתי, העלה הצעה ואמר: "קמה להקה חדשה, המחפשת מקום לערוך בו את החזרה הגנראלית, לפני צאתה למופעים בפני הקהל הרחב. תן להם את האולם עם קהל הסטודנטים שלך, והם יעשו בו ובפניהם את החזרה הסופית שלהם ולא תצטרך לשלם."

באין מוצא אחר – הסכמתי, ויוסי יצר את הקשר הדרוש.

הלילה שלפני האירוע עבר עליי בבעתה מדירת שינה. מה עשיתי?! לפני אלף הסטודנטים שימלאו את האולם תופיע להקה אשר אינני יודע עליה דבר. ייתכן שתהיה "פלופ" מוחלט, שלאחריו תולים אותי על העץ הסמוך לכיכר.

בברכיים רועדות נכנסתי לאולם.

כשהסתיים המופע – התרומם הגג של קולנוע "ציון" ז"ל  משאגות ההנאה וממחיאות הכפיים הסוערות של כל הקהל, ואני, משוחרר מהאבן הקשה של החשש הנורא, טסתי אל מאחרי הקלעים ונתתי נשיקה בעוצמה של פצצת אלף טון לבמאית הכחושה של המופע. זו היתה נעמי פולני, והלהקה היתה להקת "התרנגולים", שזו היתה לה הופעת לידתה.

עם מותה של נעמי חזר אלי זיכרון הערב ההוא שהחל בבעתה והסתיים בנשיקת רווחה צוהלת ובלידת הלהקה המיתולוגית. שלושה מחבריה, שיצאו ממנה מאוחר יותר להקמת שלישיית "הגשש החיוור", "החזירו" לי, כעבור שנים, עם ריבית,  בביצוע שירי "מים לדוד המלך".

זאת ועוד, נעמי שמר שסירבה להיענות לבקשות לכתוב שיר עבור "שלישיה שנושאת שם לא רציני כמו 'הגשש החיוור'", שינתה את דעתה משראתה את הגששים מבצעים את "מים לדוד" וכתבה להם את "למה צחקה מיכל", אשתו של דוד. מכאן החל רומן פורה בין הגששים לשמר, שמאז תרמה להם שירים רבים שהפכו אבני פינה בזמר העברי כמו "יש לי יום יום חג" או "לו יהי".

עקיבא נוף

 

* * *

נעמן כהן

כיצד ניתן לפתור את בעיית החזרת החטופים בלי לסיים את המלחמה למיטוט שלטון החמאס?

מכיוון ששתי מטרות המלחמה בעזה: החזרת החטופים ומיטוט שלטון החמאס, סותרות זו את זו, אם ישראל לא תיכנס לרפיח כדי לנתק את עזה ממצרים, למוטט את שלטון החמאס, ולשחרר את החטופים, אנחנו נמצא בסתירה בלתי אפשרית. החזרת החטופים מותנית בהפסקת הלחימה ונסיגה מעזה, תוך הצלת שלטון החמאס ושיקומו. כלומר אין חטופים בלי נסיגה, ומצד שני אין מיטוט החמאס עם החטופים שסביר שירצחו ע"י המחבלים. שתי האפשרויות הן בלתי מתקבלות על הדעת. ובכל מקרה יש לשלוט על רפיח כדי למנוע מלחמות נוספות.

יש אפשרות לפתור את הסתירה. גם להחזיר את החטופים, וגם למוטט את שלטון החמאס. לצורך זה צריך רק דמיון ולימוד תורת מקיבלי.

כך כותב מקיבלי בספרו הנסיך: "אין חובתו של מושל חכם לשמור את הבטחתו, כשזו עשויה לגרום לו נזק, וכשבטלים הטעמים והנימוקים, שהניעוהו להבטיח מה שהבטיח.

"אלמלי היו כל בני אדם טובים וישרים, בוודאי שהוראה זו לא היתה טובה, אבל כיוון שהם רעים ומושחתים ואינם מקיימים מה שהבטיחו לך, אין גם אתה מצווה ועומד לקיים את הבטחתך. לעולם לא יהא נסיך חסר טעמי-חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו.

"דעה זו אפשר לחזק במשלים רבים לאין שיעור. כולם מקרוב. מן הזמן האחרון. ולהראות בעליל כמה בריתות שלום וכמה הבטחות הופרו ובוטלו על שום בגידתם של הנסיכים; ומי שהשכיל יותר לעשות כמעשי השועל הצליח יותר. אבל הכרח הוא להלביש טבע זה אצטלה יפה מאד ולעשות גדולות בגניבת דעת ובהעלמת דברים, כאמן גדול במשחק, תמימותם של בני אדם רבה מאד והם נשמעים תמיד לצורכי השעה בלבד, עד שכל הבא לרמות, ימצא תמיד אדם שאפשר לרמותו.

"איני רוצה לעבור בשתיקה על משל אחד מן החדשים מקרוב מעשיו של האפיפיור אלכסנדר השישי כל הימים לא היו אלא הונאה וגניבת דעת. מעולם לא חשב על דרך אחר, ותמיד נזדמנה לו שעת כושר לעשות כן. עדיין לא קם איש, שהבטיח יותר ממנו באלה ובשבועה וקיים פחות ממנו, ואף על פי כן הצליחה הונאתו תמיד, כפי רצונו, משום שידע יפה את טבעם זה של בני אדם." (מקיבלי: "הנסיך", פרק 18)/

הדרך פשוטה. יש להגיע לעיסקה עם החמאס לשחרור כל החטופים תמורת הפסקת לחימה, נסיגה מלאה מעזה, והתחייבות לא לחדש אותה, ושחרור כל המחבלים מהכלא הישראלי, ומיד לאחר שחרור כל החטופים, לנצל את ההזדמנות הראשונה, (למשל יריית רקטה אחת) ולחדש את המלחמה במלוא עוזה עד למיטוט שלטון החמאס. כפי שכתב מקיבלי: "אין חובתו של מושל חכם לשמור את הבטחתו, כשזו עשויה לגרום לו נזק, וכשבטלים הטעמים והנימוקים, שהניעוהו להבטיח מה שהבטיח... לעולם לא יהא נסיך חסר טעמי-חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו."  כלומר כך נשיג את שתי מטרות המלחמה שחרור החטופים, ומיטוט שלטון החמאס.

אפשרות זו מותנית כמובן. בתנאי אחד. קבלת חוק לפיו כל המחבלים ששוחררו בעיסקת מיקוח יוחזרו אוטומטית למאסר בישראל אם יהיו תחת שלטונה.

הבעייה היא שפתרון פוליטי כזה אינו אפשרי כנראה במדינת ישראל. הבייס הקיצוני של "עוצמה יהודית", ו"הציונות הדתית" חסר גמישות פוליטית, ודמיון פוליטי לחלוטין, והוא לא ייתן לתוכנית כזו להתקבל בממשלה. חבל. אם בנימין מיליקובסקי-נתניהו רוצה להצליח במימוש מטרות המלחמה ילך בדרך זו, יכפה את החלטתו על שותפיו, ויצליח.

 

"כפיות טובה" לביבי

בתגובה לדברים שכתבתי על בנימין מיליקובסקי-נתניהו, קיבלתי מייל מאחת המתנאה בהיותה "יהודייה-ערבייה", והמצהירה בפני כל שהיא גאה להיות "ביביסטית גאה".

במייל ששלחה לי היא גינתה אותי על מה שכתבתי, והאשימה אותי על היותי "כפויי טובה" לביבי. מכיוון שאין לה אומץ לעמוד בשמה מאחורי דבריה, אני מכבד אותה ומביא את דבריה ללא שמה: "זיבלת את השכל בלי סוף..." היא כותבת, "נתניהו הוא הכי פחות אשם במה שקרה. אבל אתה קורבן של תעמולה תקשורתית מטורפת נגדו. מציעה לך לצרוך פחות דר שטירמר ואלג'זירה, אולי תעבור לך העויינות לנתניהו. אתה יודע מה, שכנעת אותי שלנתניהו אין שום קשר למה שקרה, לו היו מעירים אותו לפנות בוקר ולא מדירים אותו, האסון היה נמנע. לנתניהו אין שום קשר למה שקרה.

[במשפט אחד אשם ולא אשם – ממש תחרות עם שמעון פרסקי-פרס, או עם יאיר למפל-לפיד לומר במשפט אחד דבר והיפוכו... נ.כ.]

"נתניהו גאון! נתניהו בגאוניותו מיסמס את הסכמי אוסלו, מנע הקמת מדינה פלסטינית, שינה את הפרדיגמה שניתן לעשות שלום עם מדינות ערב, רק לאחר הסכם עם הפלסטינים. בכהונתו כשר אוצר הציל את כלכלת ישראל והפך אותה למעצמה כלכלית. זה לא ייאמן שעכשיו אתה מאשים אותו שהוא יביא להקמת מדינה פלסטינית.

"א. הכתיבה שלך ממש לא קוהרנטית, הסתבכת עם עצמך.

"ב.  משהו באמת השתבש אצלך, כמו שקראת בעבר להעיף את נתניהו רק כי שני החמורים גנץ ואשכנזי מנעו סיפוח של בקעת הירדן, הרי עכשיו אתה מאשים את נתניהו בשנאה החולנית כלפיו, אם בכלל הצלחתי להבין את הניסוח המשובש של דבריך. השנאה לנתניהו ממש מקבילה לאנטישמיות המודרנית, אחד המרכיבים שלה היא האשמת הקורבן וזה בדיוק מה שאתה עושה ולא בפעם הראשונה. היחס שלך לנתניהו גובל בכפיות טובה. מתאימים לך גנץ ולפיד ובנט. [???].... אסון השבעה באוקטובר רשום על שם הטרוריסטים של קפלן ועל שם הדגנרלים בצבא שתמכו בחלאות האלה, שום קשר לנתניהו. את שקמה ברסלר והמממן שלה אהוד ברק צריך להעמיד לדין באשמת בגידה."

הבנתם? אני לא. מלבד שאני כפוי טובה. ונניח, רק נניח, שנתניהו גם יסד את המדינה, ולא הביא אותנו למצבנו הנוכחי, אז האם הוא "עושה לנו טובה" וצריך להכיר לו טובה על כך, ובשל אותה "הטובה" אסור לבקר אותו? אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

יש כאן דוגמה מובהקת למחלת הנפש "הביביפיליה", (לכן אני מביא כאן את הדברים). המציאות כולה נתפשת ע"פ הליבידו המופנה כלפי האב הגאון ביבי שהוא ממש Infallibilitas חסין מטעות כמו האפיפיור, או הפיהרר, או בדומה לרוסיה הסובייטית בה נתפש "שמש העמים" "סטלין אבינו".

למרבה הצער הסיטרא אחרא של מחלת הנפש הביביפיליה, היא מחלת הנפש "הביביפוביה" העושה השלכה של כל הרוע בעולם על ביבי. ומהם אני גם מקבל ביקורת נגדית ברוח זו, ואף ניתקו איתי קשרים בשל כך. אגב מחלת הנפש "הביביפיליה" התבטאה אצלה בשיאה בכך שלאחר שנפתלי בנט נבחר לראש ממשלה היא איחלה לישראלים (שהיו "כפויי טובה" ובגדו בביבי) שיקבלו רקטות מעזה, ושימותו מקורונה... באירוניה של ההיסטוריה דווקא כשחזר ביבי לשלטון באמת נהרגו ישראלים מרקטות מעזה...

 

מצעד האיוולת של בנימין מיליקובסקי-נתניהו

ישראל בונה מחדש את מנהרות עזה

ישראל מכניסה לרצועת עזה דרך מעבר ארז משאיות עם ברזל ופלדה, ועם עפר. שיקום רצועת עזה החל דה פקטו. בתוכו, שלא יהיו אשליות, גם שיקום המנהרות.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845800&forum=scoops1

זו איוולת שאין כמותה. על ישראל לאסור כל הכנסת חומרי בניין לעזה. מלבד עצים לבניית בתי עץ בלבד.

 

גליה בזק הילגר – הצלחה ליצור חברה משותפת

תלויה במיגור הגזענות הערבית-מוסלמית

עדינה בר-אל מביאה את סיפורה של גליה בזק-הילגר (שאפו על ציון השם המלא, האם הילגר זה הייליגר קדושה?) המקדמת "חינוך לחברה משותפת" ובמשך שנים היא פועלת  בבתי-ספר להקניית ערכים וליצירת הבנה ושיתוף בין החברה היהודית לערבית. ("חדשות בן עזר", 1943).

יישר כוח לכוונות הטובות של גליה בזק-הילגר: "שמנו דגש על תוכניות המקדמות ערכים הומניים, סובלנות וקבלת האחר," מדגישה בזק-הילגר. דא עקא כבר בהצגת הבעייה יש משום בעייה: "בנושא עמדות ויחס כלפי האחר," היא כותבת: "מסתבר שיש קיצוניות רבה יותר ביחס של היהודים לערבים, יש תחושה של שנאה וכעס וחוסר באמפטיה,  ואצל הערבים יש  מצוקה רבה אחרי ה-7 באוקטובר." כלומר, היהודים גזענים ושונאים את הערבים, ואילו הערבים נמצאים במצוקה בלבד. אצלם אין גזענות ושנאה כלפי היהודים.

מניסיון רב של שנים אני יודע שכל הצגה חד צדדית כזו לא רק שאינה עוזרת לחיים משותפים, אלא מונעת אותם. כדי לקדם "ערכים הומניים, סובלנות וקבלת האחר," ולהגיע לחיים משותפים יש לחנך ראשית נגד כל גזענות. גזענות ערבית, וגזענות יהודית, ולא רק נגד גזענות יהודית.

אם תצליח גליה בזק-הילגר במאמציה לשחרר מגזענות כלפי היהודים אפילו רק תלמיד ערבי-מוסלמי אחד, היא תחולל בכך מהפכה גדולה בדרך להגשמת מטרותיה. למרבה הצער סביר להניח שהיא לא תפעל כלל נגד הגזענות הערבית-מוסלמית כי אז היא עלולה להפסיד את המשכורת השמנה שהיא מקבלת מ"עמותת יוזמות אברהם". כי למרבה הצער עמותת "יוזמות אברהם" פועלת אך ורק נגד גזענות יהודית. כדאי לזכור את הניסיון האומלל של גבעת חביבה בדיוק באותו נושא. דוד אמיתי התפרנס שנים ממשכורת שמנה במוסד, ולמרבה הצער הוא לא הצליח למצוא שם בין ערביי "הדו-קיום", של "גבעת חביבה" אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען.

מכיוון שכך ברצוני לעזור לגליה בזק-הילגר. היא כותבת שהיא הזמינה להרצאות את ד"ר סמיר קעדאן, המנהל את המחלקה של חברה משותפת בבית ברל, והוא סיפר על תהליך התפתחות הזהות האישית שעבר בילדותו ונעוריו ביישוב באקה אל גרביה, תהליך של הבנת המורכבות  שלו כערבי בתוך מדינת ישראל. "כאשר שומעים את הסיפור האישי, לא ניתן להתווכח עם האדם על רגשותיו." אומרת גליה "וזה 'מוריד את העוקץ' מהוויכוח ופותח את הלב להקשבה."

 

לכן שלחתי לו את המכתב הבא בתקווה שהוא יוכל לתרום רבות לחיים המשותפים בין יהודים וערבים.

sameer@beitberl.ac.il

ד"ר סמיר קעדן,                                                                        20.4.24

בית ברל המרכז לחיים משותפים,

https://www.beitberl.ac.il/centers/meshutafim

שלום רב.

בניגוד לנאצים, שהסתירו את תוכנית השמדת היהודים, תנועת החמאס (מפרסמת בגלוי את תוכניתה להשמדת היהודים לפי דברי מוחמד כתנאי לגאולה, (אמנת החמאס, סעיף 7). גם מוחמד חוסיין המופתי של אש"פ, מינוי אישי של אבו מאזן, קורא להשמדת היהודים הקופים והחזירים:

https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug

בניגוד לגרמניה שם היו גרמנים שהתבטאו נגד האידיאולוגיה הנאצית, למרבה הצער עד היום טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, שרואה את דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ, שלפיהם יש להשמיד את היהודים כתנאי לגאולה, גזענות שהוא מגנה, ולא מופת מוסרי. (גם שתיקה כהודאה דמיא).

ד"ר סמיר קעדן, מתוך הערכה לפעילותך החינוכית החשובה בבית ברל שע"פ אתר המכללה קידום חיים משותפים הוא המפתח ליצירת חברה משותפת, דמוקרטית ושוויונית, ומטרתה להכשיר את מחנכי העתיד, ולקדם חינוך לחברה משותפת, אני פונה אליך לעשות היסטוריה ולהיות הערבי-המוסלמי הראשון בעולם שייצא נגד אידיאולוגיית תנועת החמאס (מפלגה שקבלה את רוב קולות הערבים-הפלשתינאים בבחירות דמוקרטיות, וגם כיום לאחר ה-7 באוקטובר זוכה ל-71 אחוזי תמיכה) ויצהיר בערבית לקהל הערבי כי דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים כתנאי לגאולה, הם גזענות שאתה מגנה, ולא מופת מוסרי. רק הצהרה כזו מפיך תהיה אפקטיבית במאבק למען אותם ערכים נעלים שברצונך לחנך אליהם. וכמובן זה התנאי היחידי להיאבק גם בגזענות היהודית. שתיקה כהודאה דמיא. לא ניתן לחלק את הגזענות, גזענות היא גזענות! לא ניתן להיאבק נגד הגזענות היהודית בלי להיאבק גם נגד הגזענות הערבית-מוסלמית!

בתקווה למהלך היסטורי מצידך שרק הוא יוכל להביא ל"קידום חיים משותפים, ויצירת חברה משותפת, דמוקרטית ושוויונית."

נעמן כהן

(אם אקבל תשובה אעדכן)

 

חנין זועבי: איך עבדתי על בג"צ?

חברת הכנסת מבל"ד לשעבר חנין זועבי מתגאה איך עבדה על בג"צ: "זה היה חזון מהפכני להגיד שאין לגיטימיות למדינה יהודית. כמובן שלא השתמשנו בשפה הזו. כי זה נגד החוק. לא אמרנו אנחנו לא ממכירים בישראל בתור מדינה יהודית. כי אי אפשר להיות כל כך... כן, להיות כנה. אמרנו ציונות. אמרנו יש סתירה בין להיות מדינה דמוקרטית ומדינה יהודית ואנחנו רוצים לפתור את הסתירה הזו. איך לפתור את הסתירה הזו? אנחנו דורשים "מדינת כל אזרחיה".

(חנין זועבי בגילוי לב: כך בג"ץ הכשיר אותנו למרות שאנחנו מתעבים את המדינה היהודית ומעוניינים בחיסול אופיה היהודי).  

https://x.com/IshayFridman/status/1780281326089711795?t=EYwLFeOIDjr3eIEvoeaP-g&s=03)

שופטי בג"צ שהתירו את קיום בל"ד ואת היבחרה לכנסת של חנין זועבי, מעלו בתפקידם ופעלו בניגוד מוחלט לחוק הישראלי. (שימו לב, המראיין את חנין זועבי הוא האנטי ציוני, ד"ר מיקו איפלנד-פלד, שר"י, בנו האמריקאי של האלוף וחבר הכנסת לשעבר, מתתיהו איפלנד-פלד שר"י, שהפך לאנטי ציוני ולמרגל סובייטי. סבו של ד"ר מיקו איפלנד-פלד הוא אברהם כצנלסון מחותמי מגילת העצמאות, וממייסדי קול ישראל, ודודה של אביו, רחל שז"ר, זוגתו של נשיא מדינת ישראל, זלמן שז"ר).

 

חיסול ישראל הוא דמוקרטיה

האוניברסיטה העברית פירסמה גילוי דעת נגד מעצר פרופ׳ נדירה שלהוב-קיבורקיאן, וקוראת לשחררה ממעצר באופן מיידי: "האוניברסיטה מתנגדת נחרצות לרבים מהדברים שאמרה. יחד עם זאת, אנו מוטרדים מאוד ממעצרה אם הוא אכן מבוסס על הדברים שאמרה בפומבי. במדינה דמוקרטית אין מקום לעצור אדם בגין התבטאויות כאלה, מקוממות ככל שיהיו."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845746&forum=scoops1

האם האוניברסיטה העברית הציונית רואה "דמוקרטיה" בקריאה לחיסול-ביטול הציונות שדורשת שלהוב-קיבורקיאן, כלומר חיסול מדינת היהודים, וחיסול האוניברסיטה העברית בה היא עובדת? האם יש אבסורד גדול מזה?

כמובן שגם ח''כ אחמד טיבי, הגזען הערבי-מוסלמי הנאבק לביטול-חיסול הציונות ומדינת היהודים, הגיע לבית המשפט בירושלים לחזק את המרצה החשודה בהסתה לטרור. ח"כ אחמד טיבי תקף את מעצרה של פרופ' שלהוב-קיבורקיאן וטען כי "היא גאווה אקדמית." הוא טען "מעלילים עליה שהכחישה את מה שהתרחש ב-7 באוקטובר. בושה שהפרקליטות אישרה למשטרת השר המחבל המורשע בן גביר לעצור אותה."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845775&forum=scoops1

מחקריה האקדמאיים על הריגת ילדים ערבים בירושלים, ע"י היהודים, כניסוי לתעשיית הנשק הישראלית, הם מופת של "מחקר אקדמי" לדידו של הגזען טיבי? האם יועז הנדל (הסוחר) ממשיך עדיין לטעון כי טיבי אינו תומך טרור? כמובן שגם תנועת "האחים המוסלמים"-רע"ם טוענים שמעצרה של פרופ' שלהוב-קיבורקיאן הוא רדיפה פוליטית, ''כניעה לבן גביר.''

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845790&forum=scoops1

פתאום שלהוב-קיבוקריאן הנוצרייה מקבלת כשרות ואינה יותר קופה וחזירה שיש להורגה, כל עוד היא נאבקת נגד היהודים.

 

"סירובניקית" – אסתר גולדשטיין-חיים "מסרבת"

בעבר מסורבי עלייה תחת המשטר הסובייטי-קומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים. נקראו "סירובניקים" – תרגום של המונח Refusenik, והנה כיום אסתר גולדשטיין-חיים המתנאה בהיותה סופרת, ובת לניצולי שואה, גם היא מסרבת. ההבדל – הם סורבו, היא אסתר גולדשטיין חיים – מסרבת.

"התגובה נגד איראן אינה רק נגדה, אלא גם נגד אזרחי ישראל. ממשלת האימה מעדיפה את אזרחיה שפופים, הישרדותיים וחסרי התנגדות," כותבת אסתר גולדשטיין-חיים. "אני, בתם של ניצולי שואה, מסרבת להיות קורבן של הממשלה חסרת הערכים שאינה מגינה עליי ואינה דורשת את טובתי ואת טובת כל האזרחים שחיים כאן. אני מסרבת לחיות חיי הישרדות תחת האוקסימורון הבלתי נסבל 'שגרת חירום'. אני מסרבת להישאר שוות נפש נוכח מותם של ילדים ונשים שלא פשעו, גם אם הם שייכים לאוכלוסיית אויב אכזר. בשם ילדיי ונכדיי שרק נולדו, אני מסרבת לחיות בלא תקווה. מסרבת לחיות תחת איומי אלימות תמידיים מחוץ ומבית. אני מסרבת לקבל את גזירות השלטון המבקשות לדרדר את חיי כולנו לתהום של אלימות ואימה, בשם אידיאולוגיה החשובה להם מחיי אדם. אני מסרבת שנכדי הקטנים יחוו את מוראות המלחמה האיומה ביותר. אני מבקשת שיקום מישהו, אדם אחד בבניין העמוס מדיי בירושלים, ויאמר 'די,' עת לשנות את התפישה הקיצונית שהמדינה שבויה בה." (הכותבת היא סופרת). )אסתי ג' חיים, "איני מבקשת את הטוב בזמנים, אני מבקשת זמנים רגילים", "אל-ארצ'" 19.4.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-18/ty-article-opinion/.premium/0000018e-f0e8-dbb3-a3bf-f5edecd10000

עכשיו נשאר רק לראות האם הסירובים הרבים של אסתר גולדשטיין-חיים, ישפיעו על סינואר, נסראללה, חמינאי, ראיסי, ושות'? באמת, לא יעלה על הדעת שהם לא יושפעו מסירובי אסתר גולדשטיין-חיים, ומיד יסרבו להילחם בישראל.

 

איך ימנע נשיא ארצות הברית נשק גרעיני מאיראן?

נשיא ארה"ב ג'וסף רובינט ביידן, אמר בנאום בעצרת האו"ם בספטמבר 2021, כי "ארה"ב תהיה מעורבת רק במלחמות עם מטרות ברורות," וכי ארצות הברית מחויבת "למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני."

https://news.walla.co.il/item/3460973

ואני רק שאלה. איך בדיוק הוא ימנע מאיראן להשיג נשק גרעיני?

 

דרדל'ה

למרות כל  שורת ה''לשעברים'' שביקשו למנוע מישראל תקיפה באיראן. ישראל תקפה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845442&forum=scoops1

העובדה שהשר לביטחון פנים איתמר חאנן בן-גביר עשה מעצמו צחוק כאשר הגדיר את התגובה באיראן "דרדל'ה" היתה צפויה. לעומת זאת כאשר העיתונאי המושחת והמשחית אמנון אברמוביץ' השתמש באותו המושג לתיאור התגובה הישראלית כתגובה חסרת חשיבות שנעשתה לדבריו רק לרצות את הבייס של נתניהו, התקבלו דבריו ברצינות רבה. מזל רק שהכתב הצבאי ניר דבורי סתם לו את הפה בהערה עוקצנית על חוסר הידע שגילה.

 

אימא (נטע אחיטוב), למה את רוצה שנלך כצאן לטבח!

"ביום שלמחרת המתקפה של איראן על ישראל," כותבת נטע אחיטוב, "נכנסתי עם הילדים לחנות כלי כתיבה. נקלענו במקרה לוויכוח קולני. המוכרת טענה בתוקף שצריך להחזיר להם, הקונה גרס שלא צריך להחזיר להם, כי אנחנו התחלנו והם בעצם החזירו לנו ועכשיו אנחנו פיטים [האם הכוונה פיפטי-פיפטים?]. אמרתי למוכרת בקול שקט: 'תסתכלי על הילדים הקטנים האלה, את באמת רוצה שבמקום לצייר ציורים ילדותיים בטושים האלה הם ייהפכו לקורבנות של המלחמה האזורית הזאת?' כשיצאנו מהחנות, הם שאלו את השאלה המתבקשת 'אמא, למה האישה הזאת רוצה מלחמה?' הסברתי שזה בדיוק כמו בחצר בית הספר – ילד אחד מתחיל, השני מחזיר, הראשון מחזיר על ההחזרה וחוזר חלילה במעגל נקמה אידיוטי, שלא באמת משרת מישהו.'

"אתה חושב שתהיה מאושר יותר אם תקנה את החפץ הזה, אבל רגע אחר כך תבין שזה לא באמת עושה אותך מאושר. כך גם נקמה. קבינט המלחמה, וגם הרמטכ"ל ועוד מלא גברים עם דרגות וסמכויות – בקירבם אין אפילו אישה אחת – מעוניינים לנקום באיראן ולגרור את כולנו, גם את ילדינו למלחמה אזורית. ואם יופיו של העולם הזה, על השירה, על המוזיקה, על העצים ועל קרני השמש החורפיות אינו דבר שכל הגברים האלה חושבים שראוי להילחם על המשך קיומם כאן – אולי ריאליזם קר כן ישכנע אותם: אנחנו לא נעמוד בגזרה נוספת."

 (נטע אחיטוב, "אמא, למה האישה הזאת רוצה מלחמה?" "אל-ארצ'", 19.4.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-16/ty-article-opinion/.premium/0000018e-e77b-d95b-afbe-ff7f0bf40000

אימא נטע אחיטוב חושבת ומסבירה לילדים שתגובה נגד איראן היא לא מלחמת הגנה, כי אין בכלל מלחמה, אלא רק נקמה של גברים משועממים שרוצים סתם לנקום באיראנים שאין בהם בכלל סכנה. אם ילדיה היו חכמים (הם ודאי יהיו חכמים בהמשך) עליהם לשאול את אימא, "אימא, למה את רוצה שכולנו נלך כצאן לטבח? איך נוכל אז ליהנות מיופיו של העולם?"

 

[אהוד: זה לא חדש שעיתון "הארץ" הפך מקלט לשוטים. ראה מאמרו של יובל נוח הררי].

 

איך נלך לטיפול אצל ד"ר איסלאם אבו עומר

רופא התומך ברצח יהודים?

ד"ר איסלאם אבו עומר, רופא מתמחה במרכז הרפואי ברזילי באשקלון, סימן 32 לייקים לרשומות שונות בדפי פייסבוק ערביים שהדהדו את הטבח בדרום, והביעו תמיכה במעשה הטרור והרצח של החמאס והחיזבאללה ב-7 באוקטובר. מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, השעה אותו למשך 14 יום. והנה אלון אלטמן, המשנה לפרקליט המדינה, הורה לא לחקור אותו. ודוק: אותו רופא מטפל בחיילים בבית חולים ברזלי.

https://x.com/yosi_shahbar/status/1780265440314265662?t=krxdyc3j3lRcPrI8azBIIw&s=03)

ואני רק שאלה: איך אפשר לבטוח ברופא המזדהה עם רצח יהודים? האם הייתם הולכים לרופא כזה?

 

על בית החולים ברזילי וראשו של חוסיין נכד מוחמד

ועל כוחו הבלתי יאומן של "המוסד":

בחצר בניין בית החולים ברזילי באשקלון, על גבעה מאחורי המחלקה הגריאטרית, קבור ראשו של חוסיין נכדו של מוחמד, בנו של עלי מייסד "סיעת עלי" או בקיצור סיעה בערבית "שיעה".

למוחמד היו 13 נשים ובנוסף פילגשים ושפחות מין (כולל שבויות יהודיות שלקח כשלל) אבל לא היה לו בן. (הוא וחדיג'ה אימצו בן בשם זייד, ולאחר שבגר הוא התחתן עם אישה, אך מוחמד התאהב באשתו ולקח אותה ממנו לאישה, ולכן הוא גם הערבי היחיד המוזכר בשמו בקוראן כאישור מאללה למעשה). ללא בן נוצרה הבעייה מי יירש ויחליף את מוחמד כמנהיג דתי ופוליטי?

בן דודו של מוחמד, עלי, שהיה גם בעלה של פטימה בתו, ראה עצמו כזכאי לתואר, אך את תפקיד החליף (המחליף) קיבל אבו-באכר, ואחריו, עומר, ואחריו, עותמן. לאחר שסוף סוף עלי קיבל את החליפות הוא נרצח. בנו חוסיין (הנכד של מוחמד) דרש לקבל את התואר חליף אבל ב- 10.10.1680 בקרב כרבלא (דרום עיראק של ימינו) הוא ומשפחתו נרצחו, מאורע שהביא ליצירת הפלג באיסלם בשם סיעת עלי או בקיצור סיעה, בערבית "שיעה".

ביום צום העאשורה (העשירי לחודש) יום הצום החשוב של השיעים אותו הם מקדישים להבטחת נקמה ולהתייסרות הם מלקים עצמם בשוטים וחותכים את בשרם בסכינים לזכר הטבח שנעשה בחוסיין ומשפחתו. חוסיין נקבר בכרבלא בסמוך למקום מותו, אך ראשו נשלח לדמשק ליזיד אבן מעאויה איבן אבו סופיאן, ושם הוצג לראווה כסמל לניצחונו של יזיד על ההנהגה, וניצחונם של הסונים על השיעים שמאז הפכו למיעוט נרדף. ונקבר  בחצר מאהל יזיד (המסגד האומיי). לפי המסורת השיעית ראשו הושב מדמשק ונטמן לצד גופו.

השיעים (לפי השושלת הפאטמית) מאמינים שראשו של חוסיין נקבר תחילה בחצר מאהל יזיד (המסגד האומיי), ולאחר מכן הועבר מדמשק, לאשקלון ואז לקהיר למסגד חוסיין.

בשנת 1098 כבשו הפאטימים את אשקלון. הם ביקשו מסיבות פוליטיות להאדיר את החשיבות הדתית של אשקלון, ואת הצד השיעי, וראשו של חוסיין הועבר לבית מפואר בעיר עליו נבנה מסגד. ב-1153 נכבשה אשקלון על-ידי הצלבנים, וראשו של חוסיין "הועבר" לפוסטאט שבמצרים, ומאוחר יותר לקהיר. שרידי הקבר נתגלו כשהחלה בנייתו של בית החולים, אך לא שומרו. למזלנו השיעים באיראן אינם מאמינים בקברו באשקלון, אך בעולם ובעיקר בהודו, חיים כמה מאות אלפים של מאמינים מוסלמים, הרואים עצמם צאצאי הפאטימים. אלה בני הבוהיירה. הם באים מדי שנה ומסיירים באתרים מקודשים לפאטימים. הם נחשבים לידידי ישראל ומתקבלים כאן בברכה. בין יתר האתרים בארץ הם פוקדים את שרידי הקבר הבנוי משיש שהובא מהודו והוצב בשנות השמונים של המאה ה-20 בחצר בית החולים.

https://www.ashqelon.net/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%A9%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%A0%D7%98/1342

והנה תגלית היסטורית חשובה. בעוד שעלי נרצח ע"י בן מולג'ם מורדי – אחד מקבוצת הח'וארג' שמרדו נגד סמכותו, וחוסיין ובני משפחתו נרצחו ע"י יזיד אבן מעאויה איבן אבו סופיאן, החליף של בית אומיה – קייס אל-חז'עלי, מהפונקציונרים הבולטים במיליציות השיעיות הפרו-איראניות בעיראק, טוען כי "המוסד" הישראלי [שנוסד ב-1951] הוא שעמד מאחורי רצח האימאם עלי. לטענתו, המוסד ריגל באותה תקופה אחר אובייקטים שונים באמצעות שיטות על טבעיות. (בכיר שיעי: "המוסד רצח את האימאם עלי ב-661 לספירה").

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=796254&forum=scoops1

מסתבר שהכוחות הבלתי טבעיים של "המוסד" עולים על כל דמיון. אך למרבה הצער לא תרמו לנו הרבה ב-7 לאוקטובר, עד שכיום יש רופא ערבי-סוני בברזילי העובד סמוך לראשו של חוסיין, והתומך בכריתת ראשי יהודים.

 

תמיכה בחמאס אינה עבירה אתית?

עו"ד סרי חורייה משפרעם, חבר ועד לשכת עורכי הדין מחוז חיפה לשעבר, שנעצר בנובמבר האחרון, בחשד שפרסם ברשתות החברתיות דברי שבח ותמיכה בחמאס, יוכל להמשיך לשמש עורך דין בישראל. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה, כי "לא נמצאה התשתית הראייתית המוצקה ללמד על עבירה אתית שבוצעה."

ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין החליטה לסגור את התלונה נגד עו"ד סרי חורייה משפרעם, שנעצר במשרדו על ידי המשטרה, לאחר שעל פי החשד פרסם דברי שבח ותמיכה בחמאס. המשמעות של ההחלטה שחורייה יוכל להמשיך לעבוד כעורך דין בישראל.

תזכורת: חורייה נעצר בנובמבר האחרון, פחות מחודש לאחר אירועי 7 באוקטובר, בחשד שפירסם ברשת החברתית דברי שבח ותמיכה בחמאס, בהם קרא ל"השמדת הכובש" ואף כתב: "חמאס נתן מכה שתשכיח את ההפסדים הערביים." שמו של חורייה נאסר תחילה לפרסום, אולם שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אבי לוי, הפך החלטה זו והתיר את פרסום השם. בהחלטתו, פסק: "שום עם המצוי בעיצומה של לחימה קשה, כאשר סכנה קיומית מרחפת מעל ראשו וחייליו, טובי בנינו הנלחמים יום-יום ושעה-שעה מעבר לקווי האוייב, כדי להשיב לכולנו את הביטחון שהוא כה חשוב למדינתנו, אינו יכול לסבול גילויי עידוד שבח או הסתה של האוייב בתקופה שכזו ולהבליג. שום עם איננו יכול לאפשר ליבוי היצרים והורדת המחסום בפני מלחמות פנימיות, הפגנות אלימות ופגיעה בחיי אדם או במרקם החברתי העדין המרכיב אותו."

והנה עו"ד סרי חורייה, שהילל את חמאס וקרא ''להשמדת הכובש'' – ימשיך לעבוד כעורך דין.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845453&forum=scoops1

ואני רק שאלה האם תמיכה בחמאס בעיצומה של מלחמה אינה עבירה אתית? מהי היא אם כן אתיקה?

 

איריס פרומרמן-לעאל – אהבת האוייב

אמרי לנו מי חברתך ונדע מי את?

האקטיביסטית הפרו-איסלמית איריס פרומרמן-לעאל עזבה את קיבוץ השומר הצעיר כפר מנחם ושהתה בלונדון בשנים 1985-1991. בלונדון התחברה עם לבנונית שיעית בשם רנדלה. משפחתה היגרה לשם כשהיתה בת שמונה. אביה היה עורך ב"אל-חייאת" ומצא מקלט בלונדון אחרי שהיה נתון לאיומים מאחד מהפלגים האיסלאמיסטיים. שם ערך עיתון במימון לובי. מחמוד דרוויש, שרנדלה קראה לו דוד מחמוד, היה בן בית אצלם, בלבנון ובלונדון. לדבריה הוא זה שנתן לה את שמה כשנולדה, וכשהתבגרה ביקש מאביה את ידה, אבל היא סירבה.

כחברות טובות. הן נסעו יחד לערבי שירה מחתרתית, ויחד קטפו פטריות הזיה. והנה אחרי עשור ב-2017 כשפרומרמן-לעאל חזרה לארץ והיא ללבנון, היא פנתה אליה במייל שתפרוץ מלחמה בצפון עם חיזבאללה, ושלא תהסס ותיקח את הילדים ותברח מהארץ. "את מבינה," היא כתבה, "יגידו לכם שאי אפשר לטוס מחשש לטילים וששדה התעופה מושבת, אבל זה שקר. חסן נסראללה רוצה שכולם יסתלקו מהקולוניה היהודית הלא מוסרית והלא חוקית, אין לו עניין להרוג אתכם אם תימלטו בעצמכם... תכיני את עצמך דרלינג איריס, לשינוי גיאופוליטי טקטוני בכל האזור שיגלוש לכל העולם כשמלחמת החירות בארץ הקודש תיפתח. כוחן של המעצמות נמצא בירידה תלולה וכלבי התקיפה חשופי הניבים (זה אנחנו, אם מישהו צריך הסבר) הולכים לשלם מחיר." ואחר כתבה כל "הציונים הנאצים" ושהיא מבטלת את הקשר איתה.

"אני עדיין חשה אהבה רבה אליה." מסכמת פרומרמן-לעאל, "האם מישהו מטפל בגינה האורגנית של רנדלה? אולי בקרוב היא, הגינה והבית שסבה נתן לה יופצצו מהאוויר."

(איריס פרומרמן-לעאל, "חברתי הטובה ביותר, מעריצתו של נסראללה", "אל-ארצ'", 19.4.24)

https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-04-18/ty-article-magazine/.highlight/0000018e-e89e-d95b-afbe-fe9f118d0000

אהבת האוייב הישועית של פרומרמן-לעאל לנאצית השיעית, אינה יכולה שלא להזכיר את האקטיביסטיות הפרו-איסלמיות בקיבוצי עוטף עזה שניסו לשווא לשכנע את מחבלי החמאס שהן אוהבות את האוייב והסיעו עזתים לבתי חולים לפני שנרצחו כמתנחלות יהודיות שהן קופות וחזירות שיש לרצוח כתנאי לגאולה ע"פ אמנת החמאס.

 

איריס פרומרמן-לעאל – אנחנו גמורים

הסיכוי היחיד להינצל מהערבים הוא חנינה לנתניהו וסילוק גנץ

איריס פרומרמן-לעאל נבהלה כנראה מואד מאיומי חברתה הלבנונית-שיעית הנאצית. "אומר זאת באופן מפורש," כותבת פרומרמן-לעאל, "אנחנו גמורים. ישראל היא מקום גמור. הפרויקט של בנימין נתניהו מאז 2016 לפרק לרסיסים את מדינת ישראל הצליח. ב-7 באוקטובר מתה המדינה לאחר מאבק במחלה קשה. אם מנהיגי ציר ההתנגדות מבינים זאת, הגיע הזמן שגם אנחנו נתמודד עם החדשות הקשות. כמו יחיא סינוואר שרוצה במלחמת ג'יהאד נצחית ושמח לשלם את מחיר הרס הרצועה והמוות הסיטוני של אזרחיה, כי הוא אדיש לגורלם – גם נתניהו משדל את החברה הישראלית להשלים עם מצב מלחמה כרוני שאין לו סוף. למעשה, מטרות המלחמה, כפי שאפשר להבין מאופן התנהלותה עד כה, הן לבסס מחדש את ההסכם בין השניים. לכן מוכרחים להציע לנתניהו חנינה, שעליה יחתום הנשיא, ע"ע קו 300, זו הדרך היחידה שלנו להינצל. חנינה היא כל מה שיש לנו. מובן שסילוק גנץ וכל חברי מפלגתו מהחיים הפוליטיים בגלל שיתוף הפעולה המושחת עם משטר נתניהו הוא תנאי הכרחי. בניגוד למה שאמר לעצמו, גנץ לא היה האיש שלנו בפנים, אלא סייען של כל האסונות והמחדלים שהתחוללו כאן בחודשים האחרונים. ואז להתחיל מבראשית." (איריס פרומרמן-לעאל, "חנינה לנתניהו – הסיכוי היחיד שלנו להינצל", "אל-ארצ'", 14.4.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-14/ty-article-opinion/.premium/0000018e-d816-d01b-abdf-f87f41930000

הבנתם? לפי פרומרמן-לעאל רק נזרוק את נתניהו ואת גנץ ומיד נינצל מכל הסכנות. החמאס החיזבאללה ואיראן יובסו מיד ויגיע שלום נצחי על ישראל. אגב היא אינה מציינת מיהו משיח ישראל שיבוא במקומם. דומה שלטירוף הביביפובי שנהפך גם לגנצופובי אין גבולות.

 

[אהוד: זה לא חדש שעיתון "הארץ" הפך מקלט לשוטים. ראה מאמרו של יובל נוח הררי].

 

החות'ים קוראים לאו''ם לחדש את הסיוע כדי למנוע רעב בתימן

 בשעה שהחות'ים בתימן עסוקים במלחמה נגד ישראל, האו"ם מעריך כי למעלה מ-20 מיליון בני אדם יזדקקו לסיוע הומניטרי בתימן. ארגון החות'ים בתימן קרא לאו"ם לחדש את חלוקת סיוע המזון במדינה שסועת המלחמה כדי למתן את "שלבי הרעב המסוכנים." איברהים אל-חמלי, פקיד סיוע בארגון החות'ים, שוחח עם מתאם האו"ם בצנעא ג'וליאן הרניס על "הסבל ההומניטרי" בתימן.

בדצמבר 2023, תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP) השעתה את תוכנית הסיוע למזון שלה באזורים שבשליטת הקבוצה החות'ית בצפון תימן עקב מימון מוגבל וחילוקי דעות עם החות'ים. "השעיית הסיוע החריפה את הסבל ההומניטרי, והובילה לעלייה בחוסר הביטחון התזונתי ולמקרים של תת תזונה בקרב העקורים, במיוחד ילדים," אמר אל-חמלי.

תימן נקלעה למלחמת אזרחים מאז 2014 כאשר המורדים החות'ים, הנתמכים על ידי איראן, השתלטו על חלק גדול מהמדינה, כולל הבירה צנעא, ואילצו את הממשלה המוכרת בינלאומית להקים בירת ביניים בעיר החוף עדן. האו"ם מעריך כי בשנת 2024, למעלה מ-20 מיליון בני אדם – למעלה ממחצית האוכלוסייה – יזדקקו לסיוע הומניטרי ולשירותי הגנה בתימן. על פי נתוני האו"ם, 17.6 מיליון בני אדם יהיו חסרי ביטחון תזונתי חמור, וכ-2.7 מיליון נשים וחמישה מיליון ילדים יזדקקו לטיפול בתת-תזונה חריפה.

(החות'ים קוראים לאו''ם לחדש את הסיוע כדי למנוע רעב בתימן).

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845604&forum=scoops1

מסתבר שלחות'ים חשוב יותר להשקיע במלחמה נגד ישראל, ולאו"ם חשוב יותר לספק מזון לפלסטינים מאשר לחות'ים מהסיבה שהם מסכנים יותר את ישראל והורגים יותר יהודים.

נעמן כהן

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* "ב'גבעת חלפון' אומר ויקטור חסון (שייקה) למישהו – 'אתה בור ועם הספר.' אין תיאור מדוייק יותר לתלמידי הישיבות." שמואל כוכבי, בני ברק. ["מכתבים למערכת 'הארץ'", 18.4].

 

* אהוד היקר, צריך לבקש מפוצ'ו שיביא עוד ראיות על כך שישב על יד נעמי פולני הנערצת – הגיהוק שלה לא הוקלט, ולכן זה אינו מספיק – צריך עוד עדויות.

לגבי דבריו של אבי גולדברג – הלוואי שנצליח לראות את החטופים בחיים. נדמה לי שהפעם הרוצח המתועב הזה אומר אמת, שהוא יודע רק על קיומם של כעשרים חטופים חיים. אבוי!

אני רוצה לקוות שפרופ' חגית הלפרין קראה את המאמר של ד"ר משה מוסק על נתן אכסלרוד, אלכסנדר פן וירושלים סגל. חגית הלפרין היא מומחית מיספר אחת לאלכסנדר פן. את ירושלים סגל הכרתי אישית – הוא היה מגיע לבית עלמין טרומפלדור כל יום זיכרון, לכבד את זכרם של הרוגי מאורעות תרפ"א, ביניהם סבתא וסבא של רעייתי – דובה ויהודה צ'רקסקי ז"ל.

באשר לנעמן כהן, השתטיתי בכך שחלקתי עליו. אני מקווה שזה לא יקרה לי שוב.

חג אביב שקט וטוב,

משה גרנות

 

* פוצ'ו: אהוד היקר גם לי, אל תתייחס ברצינות לפקפוקים של גרנות, הקלטות אמנם אין לי אבל אתה יכול לשאול את מי שישב בסביבתנו ויאשרו הכול. עד כמה שאני זוכר אלה היו גיל אלדמע, דידי מנוסי ויורם טהר לב. גם אורה מורג היתה שם, אבל אותה אל תשאל כי היא חושבת שהגרפץ היה שלי.

 

* אהוד: משה, לאור אחריתם של סבה וסבתה של נורית רעייתך בטבח מאורעות תרפ"א, 1921, שנרצחו בידי ערבים, טבח שעליו גם כתבת – איך אתה מסוגל לתמוך בשקמה ברסלר שהיתה במנהיגי הסירוב לשרת בצה"ל וקראה למתגייסים חדשים שלא להתייצב – ובכך עזרה להחלטתו של יחיא סינוואר לצאת לטבח ה-7 באוקטובר?

אתה השתגעת?

כדאי לך לשמוע לפעמים ב"יו-טיוב" את הערכות המצב המפוכחות והמדוייקות של ד"ר מרדכי קידר, גם בנושא החטופים. אולי תבין טוב יותר את המציאות שבה אנחנו חיים וגם את הנזק האיום שגרמו לנו "הפגנות המחאה" לפני ה-7 באוקטובר, וגם כאשר הן נמשכות כיום!

 

* במאמר מרכזי הזוי, שגוי, ארוך ומשעמם, של הכסיל המדופלם יובל נוח הררי, המכוון כנראה לזכותו באהדת העיתון והעולם, נכתב:

"נתניהו ושותפיו הפוליטיים טיפחו תפיסת עולם גזענית המזלזלת בערך החיים של פלסטינים. קו ישיר מוביל מפרעות חווארה בפברואר 2023 לאסון ההומניטרי בעזה. מי שהתרגלו לכך שאפשר לשרוף עיירה כנקמה על רצח שני ישראלים, ראו כמובן מאליו את האפשרות להרוס את כל רצועת עזה כנקמה על 7 באוקטובר." ["הארץ", 19.4].

 

* "כמה עשרות נציגים ממשפחות חטופים ופעילים למען שחרורם חוסמים את כביש 1 במחלף ענבה לכיוון מזרח. המפגינים ירדו לכביש עם רפסודות עץ וחביות במטרה להבעיר אש. בהודעה מטעמם של נציגי המשפחות שמשתתפים בחסימה נאמר כי הם 'מבערים את מחדלי הממשלה על הפקרת יקיריהם בשבי החמאס ועל המכות שהביאו על הציבור. ובפרט ראש הממשלה אשר נתן לאינטרסים הפוליטיים שלו לנהל את המלחמה ולהקריב את החטופים." ["הארץ" באינטרנט. 20.4].

 

* בשורה טובה ליחיא סינוואר: ההפגנות הפרועות בכבישי ישראל נגד ממשלת נתניהו, הפגנות שעוזרות לך מאוד במלחמת "מבול אלאקצה" שלך ומחלישות את ישראל – מתחילות לגבות קורבנות אדם ישראליים!

"שני גברים נהרגו סמוך למחלף ענבה שליד מודיעין, בזמן שניקו את הכביש לאחר ההפגנה במקום. המשטרה עיכבה לחקירה את נהג הג'יפ, תושב כפר יונה בשנות ה-20 לחייו. אדם נוסף נפצע באורח קל. מתנדב משטרה ועובד קבלן נהרגו אמש (יום ו', 19.4) מפגיעת ג'יפ בכביש 1 סמוך למחלף ענבה, ליד מודיעין. אדם נוסף, גם הוא כבן 50, נפצע באורח קל ופונה לבית החולים שמיר-אסף הרופא. המשטרה עיכבה את הנהג הפוגע, תושב כפר יונה בשנות ה-20 לחייו.

"לאחר סיום ההפגנה של קרובי החטופים שהתקיימה בכביש 1, עובד הקבלן מוחמד עזאם (30), תושב טייבה. ומתנדב המשטרה הגיעו למקום ועסקו בפינוי הפסולת שהושארה על הכביש, כאשר תוך כדי העבודות אירעה התאונה שבה הם נהרגו. במשטרה ציינו תחילה כי התאונה אירעה ללא קשר למחאה שהיתה קודם לכן על הכביש, אך בהמשך שינו את גרסתם.

"מפקד יחידת המתנדבים במתנ״א מרכז, רס"מ רונן חנוכה, שהגיע לזירת התאונה, אמר כי המתנדב  – 'פעל כ-5 שנים ביחידת משטרת התנועה הארצית בשלוחת השפלה. הוא נשוי ואב לשני בנים. זו אבידה גדולה.'

"אחד העובדים בחברת פינוי הכביש סיפר: 'אחרי שההפגנה נגמרה והאנשים הלכו, חדר הבקרה הזמין צוות תגבור לנקות את הכביש, ומכבי אש כיבו והזיזו את הפחים שבערו לשול הימני. בזמן שניקו את השול, המשאית הגיעה לקחת את המכלים ואז ג'יפ טויוטה לבן משום מה סטה לכיוון ודרס את שני הגברים שהיו ליד ניידת המשטרה שחסמה את השול.'" [Ynet 20.4].

 

מחאת משפחות החטופים בכביש 1. צילום: מוטי מילרוד. "הארץ".

 

* אהוד: מחלף עָנָבָה בכביש 1 קרוי על שם הכפר הערבי עָנָבֶּה שננטש במלחמת 48' ובסביבתו קמו המושב כפר שמואל וקואופרטיב הכורמים מפתח-תקווה "עָנָבָּה". כיום עובר, מצפון לגבעת הכפר הערבי הנטוש, התוואי של הרכבת המהירה לירושלים.

 

את הגפנים של ענבי היין של קואופראטיב "ענבּה" נטע בשנות ה-50 וניהל אבי בנימין בן עזר ראב. ועליו, על אחיה הצעיר, כתבה דודתי אסתר ראב את השיר:

 

הָעֵינַיִם בּוֹכוֹת

לְלֹא-דֶּמַע

עַל רְאוֹתָן אוֹתְךָ  –

בַּקֶּבֶר

 עַל שֶׁאֵינְךָ שׁוֹמֵעַ

אֶת הַאֲדַגְ'יוֹ מִן הַחֲמִישִׁית

שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן

וְאֶת קֶטַע-הֶחָלִיל

מֵ"אוֹרְפֵאוּס" שֶׁל גְּלוּק

אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

עַל שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהָרִיחַ

עֲלֵי אֶקָלִיפְּטוֹס מְעַשְּׁנִים

בִּמְדוּרָה אִטִּית

בְּרוּחַ אַחֲרֵי-הַצָּהֳרַיִם

עַל שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהַשְׁקִיף

עַל מֶרְחֲבֵי-יֶרֶק כְּרָמִים

אֲשֶׁר פָּרַשְׂתָּ עַל גְּבָעוֹת רַבּוֹת

לְרַגְלֵי הָרֵי יְהוּדָה.

עַל רַעְמַת-הַשֵּׂעָר;

סִימַן תִּפְאֶרֶת אָבוֹת  –

מְצָחִים נוֹשְׂאִים תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ  –

דּוֹרוֹת רַבִּים,

וְאֶת טָהֳרַת מַחֲשַׁבְתְּךָ  –

עַד הַסּוֹף.

1969

 

* אהוד: הפגישה של העיתונאי סולימאן מסוודה בן ה-28 עם רוני קובן ב"כאן 11" במוצ"ש האחרון היתה מרתקת. נותר רק לקוות שמצד אחד לא יהיה גורלו של סולימאן כגורל סייד קשוע שירד מהארץ, ומצד שני שלא יתנקשו בחייו. ניתן לראות את הריאיון המרתק ביו-טיוב.

 

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,081 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,252 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-23, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל

 

* * *

הופיע:

אסתר ראב

שמלת העץ

עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר

איורים: דני קרמן

אהוד: ראשיתו של הסיפור "שמלת העץ" בפתח-תקווה לפני כ-120 שנים, ונוסחו השלם נשלח במלאת 130 שנים להולדתה של המשוררת אסתר ראב בשנת 1894. תרנ"ד.

הקובץ של הסיפור המאוייר נשלח בדוא"ל לכל הפונה אלינו.

לצפייה במסך – לפתוח קובץ במסך מלא לחוויית קריאה מיטבית. חלון מצד ימין למעלה.

להדפסה – לבקש לרוחב  landscape –  – וללחוץ מעליו – Flip on short edge

ואפשר גם לקבל אותו ישירות מהמהדורה של פרוייקט בן יהודה.

 

תגובות:

הניה מיכאלסון: תודה רבה, פשוט מקסים, והאיורים נפלאים. בשורות טובות.

עדינה בר-אל: אהוד היקר, יופי של סיפור ויופי של איורים. בקיצור – יופי של ספר. האם יופיע גם מודפס עם כריכה? 

אורנה: תודה רבה לך אהוד היקר על הסיפור המקסים. תבורך.

מיכל סנונית: תודה אהוד על סיפור נפלא.

משה גרנות: אהוד היקר, סיפור יפה, איורים יפים. אני הייתי רוצה סוסה חכמה כמו זאת של הנסיך. מדוע רק לנסיכים יש מזל?

נוני ירון: אהוד, תודה לך, יופי של סיפור. ואיורים נהדרים.

הדסה וולמן: אודי, קראתי את הסיפור, גם הטכסט וגם האיורים של דני, והשילוב הגרפי בין השניים, מאוד מוצלח ומוקפד. מתכתב עם מסורת ארוכה של בן-המלך שמתאהב דווקא בנערה פשוטה, והמכשולים בדרך להגשמת האיחוד.

שושנה קרבסי: נהדר. תודה.

חיימקה שפינוזה: אהוד, אני חושב ש"שמלת העץ" הוא סיפור עממי ברמה של קלאסיקה עולמית כמו "שלגיה" ו"לכלוכית" ולא אתפלא אם אולפני וולט דיסני יפנו אליך לרכוש את זכויות ההסרטה, ובאחרית ימיך תתעשר בזכות דודתך. זה גם סיפור מאוד פמיניסטי, וגם שופך אור מיוחד על יחסי יהודים וערבים בארץ-ישראל לפני שנים רבות מאוד.

Dear Udi,

Your book looks great. Dani’s pictures are wonderful. I wish you great success!

Ben gave me a copy of your story, which gave me a better idea of the illustrations. Danny did a great job, and as a result the book looks attractive. I hope that a publisher will be interested to publish it in Israel. 

Uri Shulevitz

 

 

סקיצה לציור של דני קרמן ל"שמלת העץ"