פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1946

יום מאתיים ושישה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2184 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, כ"א בניסן תשפ"ד. 29.4.2024

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: בָּבְתָא. // ד"ר רון בריימן: מעז(ה) ייצא מתוק. // איליה בר-זאב: חֲנָיַת בֵּינַיִם.  יַלְדַּת בָּר. // אנדד אלדן: זְמַן בְּלִי הֶרֶף. מִי שֶׁשָּׁתָה. // אורי הייטנר: צרור הערות 28.4.24. // אהוד בן עזר: נדודי אסתר ראב. בפחדֵך פן הולכת אַת. // ד"ר גדעון בן דרור: לשמירת חוסנה החברתי של ישראל לטווח ארוך. // אורית דשא-ינאי-ברנר: שיר פריחה אביבית. // אבי גולדברג: על הספר "ההונאה שקבעה את גורל העולם" מאת משה גרנות. // רוֹן גֵּרָא: מָה נֹאמַר? // אהוד בן עזר: איתן סוּזוּקִי. // עקיבא נוף: בְּתום הפסח. // איתמר פרת: עוד פעם מלאכים. // נעמן כהן: מיהו פרעה שלנו – סינוואר או ביבי? // פוצ'ו: כ''ט  בנובמבר השני. // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

אסתר ראב בת 34. פסח תרפ"ח, 1928. לפני 96 שנים.

בָּבְתָא

לאברהם הרצפלד

צָהֳרַיִם בְּעֵין-גֶּדִי:

לַהַט וְהִבְהוּבֵי-שָׁרָב

לְרַגְלֵי תְּמָרִים נִשָּׂאִים  –

צֵל קָלוּשׁ רוֹעֵד,

רוּחַ-יָם מְרַשְׁרֶשֶׁת,

מְטַלְטֶלֶת סַנְסִנִּים רָמִים;

בָּבְתָא זְקוּפָה:

צְעִיף פִּשְׁתָּה לָבָן לְרֹאשָׁהּ  –

אֶצְעֲדוֹת-רַגְלֶיהָ הַיָּפוֹת;

מַיִם מְקַלְּחִים בַּתְּעָלוֹת;

אֶצְעֲדוֹת-רַגְלֶיהָ

חֶרֶשׁ מְצַלְצְלוֹת  –

בָּבְתָא מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה

עַל רִגְבֵי-אַדְמָתָהּ,

הַשְּׁחוֹרָה הָרַכָּה;

עֶצֶב בְּעֵינָהּ הַיָּפָה:

מָגֵן אֵין לָהּ  –

מֵת אַלּוּפָהּ;

בָּבְתָא מְחַשֶּׁבֶת חֶשְׁבּוֹנָהּ:

בְּכָךְ סְאַת-תְּמָרִים,

בְּכָךְ וכָךְ הָאֵיפָה

וְהִין הַיַּיִן בְּכַךְ:

וְנוֹגֵשׂ קָשֶׁה  –  גּוֹבֵה הַמִּסִּים;

סַלָּהּ הַיָּפֶה בְּיָדָהּ

וּמוֹצִיאָה הַגְבִירָה

חֶרֶס וָחֶרֶט:

כּוֹתֶבֶת, מְחַשֶּׁבֶת, מוֹחֶקֶת:

מַעֲבִירָה לְפִנְקָסָהּ:

פִּנְקַס-קְלָף  –

כִּמְגִלָּה קְטַנָּה  –

וְנַרְתִּיקוֹ  –

כֶּסֶף טָהוֹר;

כַּפּוֹת-יָדֶיהָ

אֲרֻכּוֹת חֲזָקוֹת

שְׁזוּפוֹת-שֶׁמֶשׁ  –

וַאֲבָנִים אֲדֻמּוֹת שְׁקוּפוֹת

כְּנִטְפֵי-דָּם

עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ נוֹצְצוֹת:

בָּבְתָא מַבִּיטָה בַּאֲבָנִים

וְהוֹגָה בְּאַלּוּפָהּ הַמֵּת  –  –  – 

רֵיק הַבַּיִת וְקַר

וּבָבְתָא אַיֶּלֶת-אַהֲבָה

בְּעֵין-גֶּדִי בּוֹדְדָה גַּלְמוּדָה;

עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת עַל הָאֹפֶק תָּרוֹת,

מְהַבְהֵב הַשָּׁרָב  –  –  – 

רוֹעֲדִים בְּרוּחַ סַנְסִנֵּי-תָּמָר

וּמְצַלְצְלִים צְעָדֶיהָ בְּעֶצֶב  –

עַל רִגְבֵי אַדְמָתָהּ הַשְּׁחוֹרָה;

עֵינֶיהָ תָּרוֹת  –  –  – 

עַל הָאֹפֶק  –  עַמּוּד אָבָק  –  –  – 

גְּדוּד רוֹמָאִי צוֹעֵד בַּמֶּרְחָק  –

צוֹנַחַת הִיא עַל הָאֲדָמָה  –

גַּבָּהּ עַל תָּמָר נִשְׁעָן

עַל פָּנֶיהָ הַשְּׁזוּפוֹת

מְשַׂחֲקִים הַצְּלָלִים:

כָּךְ וְכָךְ דְּבֵלוֹת,

כָּךְ וְכָךְ צִמּוּקִים,

וְכָךְ וְכָךְ הִין יַיִן:

הִיא כּוֹתֶבֶת, מוֹחֶקֶת,

וְזֹאת וְזֹאת  –

לַלּוֹחֲמִים בַּכּוֹבֵשׁ,

לָאֲנָשִׁים בָּהָר:

הַיְקָרִים לָהּ מִכָּל יָקָר  –

לְגִבּוֹרָהּ הַנַּעֲרָץ:

עָפָר הִיא  –

תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו הַקְּדוֹשׁוֹת;

יֵשׁ לֵילוֹת וְהִיא קוֹרֵאת

לַנְּעָרִים, פּוֹקֶדֶת  –

הֵם עוֹמְסִים

מִטּוּב גַּנֶּיהָ;

דְּבֵלִים צִמּוּקִים

יַיִן וּתְמָרִים  –

שַׁיָּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל חֲמוֹרִים

בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים  –

מְשָׂרֶכֶת דַּרְכָּהּ בַּמִּדְבָּר

עוֹקֶפֶת מִשְׁמְרוֹת אוֹיֵב:

וְהִיא עַל נָאקָתָהּ הַכֵּהָה

אֲשֶׁר בָּחֲרָה בְּעֵדֶר גְּמַלֶּיהָ

עוֹטָה שְׁחוֹרִים  –  רְעוּלָה  –

גְּלוּיוֹת רַק הָעֵינַיִם

אַחַר כָּל צֵל תָּרוֹת

כָּל נִיד כָּל זִיעַ

בְּמִדְבָּר לָהּ יָדוּעַ

בְּלֵילוֹת אֵלֶּה  –

עַלִּיזָה הִיא, קַפְצָנִית,

חֲתוּלַת-בָּר,

נַעֲרָה צְעִירָה, הוֹמִיָּה  –

בַּת-מִדְבָּר

יְלִידַת עֵין-גֶּדִי

עֵינֶיהָ תָּרוֹת

וְהִיא נוֹהֶגֶת בְּבִטְחָה  –

חֶרֶב-אַלּוּפָהּ, הַקְּצָרָה  –

קָרָה  –  אֶל מָתְנָהּ צְמוּדָה

נוֹהֶגֶת שַׁיָּרָתָהּ הָעֲמוּסָה.

עִם שַׁחַר  –

הִיא כּוֹרַעַת לְרַגְלָיו  –

יָדוֹ יוֹרֶדֶת עַל רֹאשָׁהּ:

"בְּרוּכָה אַתְּ, בִּתִּי"  –

וְזֶה שְׂכָרָהּ;

עִם לַיְלָה הִיא חוֹזֶרֶת

עֲצוּבָה מְרוֹקֶנֶת

וְכִפְלַיִם בּוֹדֶדֶת  –  –  – 

בָּבְתָא הַיָּפָה,

מִמִּדְבַּר-יְהוּדָה!

בָּבְתָא מֵעֵין-גֶּדִי,

תָּמָר גָּבוֹהַּ!

מִתַּמְרֵי גַּנָּהּ  –

וְעֵינֶיהָ שָׁקֵד;

בָּבְתָא גּוֹזָל נִרְעָד

אִשָּׁה גַּלְמוּדָה

בְּלֶב-מִדְבָּר:

בָּבְתָא בִּמְעָרוֹת-הַמֶּרֶד  –

גָּזוּ חֲמוּדוֹת!

לֹא הוֹד וְלֹא הָדָר  –

בָּבְתָא שֶׁלֶד בֵּין שְׁלָדִים

בִּמְעָרוֹת-הַמֶּרֶד הָעֲצוּבוֹת  –  –  – 

רַק סַל נָאֶה

לְסַפֵּר סִפּוּרָהּ:

סַלָּהּ שֶׁל בָּבְתָא

שָׁר שִׁיר חַיֶּיהָ  –

אוֹצֵר סִפּוּר אָרֹךְ  –

צְרוֹרוֹת עֲרוּכִים בְּסַלָּהּ:

בַּעַל, בֵּן, נְכָסִים  –

חַיֵּי-אִשָּׁה

גֵּאָה זְקוּפָה

בָּבְתָא עִבְרִיָּה קְדוּמָה

אִשָּׁה נִצְחִית יָּפָה  –  –  – 

1968

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש. ב-25 באפריל 2024 מלאו 130 שנים להולדת אסתר ראב. לציון התאריך יצא במהדורת אינטרנט סיפורה "שמלת העץ" עם ציוריו של דני קרמן.

* * *

ד"ר רון בריימן

מעז(ה) ייצא מתוק

ההתקפה האיראנית על ישראל ב-14 באפריל לפנות בוקר מחייבת ומצדיקה תגובה ישראלית. תגובה כזאת יכולה להתבצע בתחום הצבאי ו/או המדיני ו/או הכלכלי, ובכל אחד מהתחומים יש לשלב גם את תחום הסייבר. יחד עם זאת, היא איננה חייבת להיות מיידית, במיוחד אם ניתן לשלב בה תועלת מדינית חשובה.

דוגמאות לתועלת מדינית שניתן לדרוש ולהפיק כתנאי ובתמורה לעיכוב או צמצום התגובה הישראלית:

א. הסתלקות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" מן השקר של "פתרון" שתי המדינות בארץ ישראל המערבית. שקר הנעטף בחודשים האחרונים בשם הקוד "היום שאחרי", כלומר בשימוש הבלתי מוסרי בחיילי צה"ל ובחללי צה"ל כבמגש כסף, כדי להעביר את השלטון ברצועת עזה מהמחבלים הרעים של סינואר למחבלים הטובים של אבו מאזן – אלה ואלה רוצים להשמיד את ישראל – וכדי להקים מדינת אוייב על כידוני צה"ל ועל קורבנותיו. הפצצה הפלשתינאית איננה פחות מסוכנת מהפצצה האיראנית. ו/או:

ב. התחייבות בלתי חוזרת של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" להימנע מטרפוד פעולה ישראלית שמטרתה דחיקת חיזבאללה אל מעבר לנהר הליטני, שבלעדיה אין כל סיכוי שתושבי הגליל העליון ואצבע הגליל יוכלו לשוב לבתיהם. אירועי השבוע האחרון מוכיחים שהסכנה לישראל מן הנשק המדויק אשר נורה מטווח אפס אל צפון ישראל גדולה אף יותר מהטילים האיראניים. ו/או:

ג. השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האיראנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל. ו/או:

ד. התמודדות רצינית של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" עם המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, על-ידי נכונות של המדינות האירופיות הגדולות והמדושנות לקלוט – כל אחת – מאה עד מאתיים אלף עזתים, או ערביי יהודה ושומרון. ו/או:

ה. הפסקת הטרפוד האמריקאי, שהוא המונע בינתיים פעולה צבאית ישראלית ברפיח.

מדובר במגוון של תנאים ותמורות שעל ישראל לדרוש כדי לעכב/לצמצם תגובה משמעותית ומוצדקת על התוקפנות האיראנית נגדה. כל אחד מאלה, אף בנפרד מהאחרים, יכול להיות שילוב ראוי בין המעשה המדיני לבין המעשה הצבאי.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.

 * * *

איליה בר זאב

חֲנָיַת בֵּינַיִם

מַעֲבָרִים צָרִים הֵם סַמָּנֵי חִכּוּךְ –

אָדָם, פַּח,

בֶּטוֹן,

עֶגְלוֹת פָּעוֹטוֹת נֶאֱבָקוֹת בְּמִדְרְכוֹת הָעִיר.

אַדְרִיכְלֵי נוֹף עִצְּבוּ פִּנֹּוֹת נּוֹי סָבִיב

לְבֵית הָעִירִיָּה –

חַיּוֹת רְחוֹב מְכַרְסְמוֹת שְׁיָרֵי מָזוֹן.

בְּסִמְטָאוֹת שֶׁלֹּא מִכָּאן אֲנִי אוֹרֵב

לַחֲנִיָּה בְּטוּחָה.

מַרְאוֹת צַד צָדוֹת פַּקָּחִים כְּחוּלֵי מַדִּים –

בְּיוֹם מִתְאַבֵּךְ שֶׁכָּזֶה אֵינִי יָכוֹל

לְתַּקִּיפִים מִמֶּנִי.

בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר אֲנִי מְחַפֵּשׂ

מְקוֹם תֻּרְפָּה.

יַלְדַּת בָּר

 אוֹרְחִים מְחַפְּשִׂים בָּךְ חֶסֶד,

חוֹמְקִים כְּאוֹרְחוֹת

גְּמַלִּים.

לָמָּה לָךְ לָרוּץ אֶל הַלָּיְלָה

לִרְדֹּף אֶת נַפְשֵׁךְ?

הַיְשִׁימוֹן חַי, שִׁטָּפוֹן בָּא וְעוֹבֵר,

סוֹחֵף חוֹל וָאֶבֶן,

אָדָם.

חַיּוֹת צִיָּה מִתְיָפְּחוֹת בְּלֵיל כּוֹכָבִים.

הָרִים קֵרְחִים לְפוּתִים.

שיטפון בנחל צין. ויקיפדיה.

לָמָּה לָךְ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

עִם הַקּוֹצְרִים,

לְטַפְטֵף מְאֶצְבְּעוֹתַיִךְ אַרְמְנוֹת בֹּץ.

דְיוּנָה אַחֲרוֹנָה שֶׁגִּלְגְּלָה אוֹתִי

כְּבָר מְצֻלֶּקֶת,

חֲרִיצֵי בַּרְזֶל מְקֻעְקָעִים.

יַלְדַּת בָּר –

בְּכָל יוֹם אֲנִי מוֹדֵד מֶרְחָק חָדָשׁ,

יוֹם יוֹם זְמַנִּים

אֲחֵרִים.

  * * *

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה]

נכתב בשנת 1983, טרם אסון החטופים/חטופות ו... ההפקרוּת ...

זְמַן בְּלִי הֶרֶף

 זְמַן בְּלִי הֶרֶף צוֹמֵחַ.

מַזְהִיב, מַשְׁחִיר וּלְבַסּוֹף

שִׁיבָה.

כְּשֶׁיּוֹשְבִים לְמוּלוֹ בִּיחִידוּת.

יְדִידָיו פּוֹרְסִים לוֹ לַחְמָם,

אוּלַי כּוֹס מַיִם?

לַלַּיְלָה אָז קוֹלוֹת צִירִים.

גּוֹנֵי שֵׂיבָה מְאִירִים לַסַּהַר.

מִי שֶׁהָיְתָה נַעֲרָה נִדְמֵית

אִמְּךָ,

וְהַלַּחַשׁ נוֹלָד וְעוֹבֵר רָזֶה וּמְנֻמָּס.

שְׁכַב. אַתָּה הַשֶּׁקֶט

הַצָּף בַּחַלּוֹן. מַפְחִיד

הוּא אֶת הַטַּל הַמְכַסֶּה

וְרֹאשׁוֹ נוֹצֵץ.

הַזְּמַן לוֹחֵשׁ לוֹ אֶת שִׁמְךָ

שֵׁנִית.

מִי שֶׁשָּׁתָה

 מִי שֶׁשָּׁתָה מִמֵּימָיו הַמָּרִים

וְזָכַר, שִׁטְפוֹנוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ

שָׁכַח, אֶת יְמֵי הַצָּמָא

בֵּין צוּקָיו, שָׁב לַעֲבֹר

וְשָׁמַיִם בּודְדִים זָחֲלוּ. וּמִגָּבוֹהַּ

מִי שֶׁשָּׁתָה מִמֵּימָיו

אַךְ לֹא שָׁכַח.

צִמְאוֹנוֹ, וְצִי שֶׁל הֲזָיוֹת בְּמַרְאוֹת שָׁרָב

תְּקָפוּהוּ,

הוּא סְחַרְחַר?

יֵלֵךְ בְּמִדְבַּר יַלְדוּתוֹ הַלְּבָנָה וְהַנִּצְחִית

וַעֲרָבוֹת לוֹ נְהַר הַחוֹל

הַצִּבְעוֹנִי.

שורה קצרה מאוד! של אנדד אלדן:

כְּגַל עוֹבֵר גּוּפֵךְ בַּמֶּרְחָק שֶׁשּׁוֹמְרוֹת הַשָּׁנִים

פורסם בספרו המיוחד "שנים שמעו שירה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2006 – מבחר של 50 שנות יצירה. 

איליה בר זאב

* * *

אהוד: ב-7 באוקטובר הצית יחיא סינוואר בתגובת שרשרת מלחמת עולם איסלמו-נאצית שמטרתה לפגוע בישראל, ביהודים ובמערב. מי שאינו מבין זאת הוא אידיוט! גם גל האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב הוכן-מראש בידי ארגוני סטודנטים איסלמו-נאציים במימון ערבי, ועלול להתפשט ולפגוע בכלל האוכלוסייה היהודית בארה"ב, שחלקה עשוי לבקש מקלט בישראל, הנלחמת עדיין על קיומה כמו בתש"ח!

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 28.4.24

* לעולם לא עוד – לאחר הסכם אוסלו א', עזה הפכה למדינה פלשתינאית עצמאית (למעשה) ששלטה על 90% מהשטח. לאחר ההתנתקות, השליטה שלה הושלמה על כל השטח. לאחר הסכם אוסלו ב' שטחי A ו-B ביהודה ושומרון היו למדינה פלשתינאית עצמאית (יריחו רבתי היתה עצמאית כבר אחרי אוסלו א'). לאחר 1,500 נרצחים – מחיר קיומה של המדינה הפלשתינאית – יצאנו למבצע "חומת מגן" ומאז החזרנו את חופש הפעולה של צה"ל והשב"כ, והמדינה הפלשתינאית (למעשה) היתה לאוטונומיה. העובדה שמבצע "חומת מגן" בעזה בוטל היתה בכייה לדורות. רצועת עזה נותרה, למעשה, מדינה פלשתינאית עצמאית. חשנו זאת על בשרנו בירי רקטות בלתי פוסק (לפני ואחרי השתלטות חמאס) והמדינה הפלשתינאית מימשה ומיצתה את מהות קיומה ב-7 באוקטובר.

הלקח הוא למנוע הקמת מדינה פלשתינאית. לכן, היום שלמחרת המלחמה חייב להתבסס בראש ובראשונה על חופש פעולה מלא של צה"ל והשב"כ ברצועת עזה, לצד אוטונומיה אזרחית של רש"פ (ומן הראוי שאזור התוחמת הצפונית של הרצועה, שאין בו אוכלוסייה פלשתינאית רבה, יעבור לשליטה ישראלית מלאה, ולו כדי שהפלשתינאים ילמדו שכאשר הם תוקפים אותנו הם מאבדים שטח). וכמובן שיש למנוע את מימוש רעיון העוועים המטורף, של מדינה פלשתינאית ביו"ש, שתהפוך את ריכוז האוכלוסייה הישראלית הגדול ביותר, שבין חדרה לגדרה, ל"עוטף", ושרוחבה של המדינה במקומות אחדים יהיה קצת יותר ממחצית השטח שבין גבול עזה לאופקים, שהותקפה ב-7 באוקטובר.

על כך עלינו לייצר קונצנזוס לאומי: הסכמה ש-7 באוקטובר – לעולם לא עוד.

* מגש הכסף – מצרים מציעה לישראל הצעה שאי אפשר לסרב לה – שחרור החטופים תמורת מדינה פלשתינאית. הנה, זו הדרך להכניע את ישראל – לחטוף את אזרחיה. משמעות ההצעה, היא שהפרס לחמאס על הטבח יהיה מדינת טרור בלב ארץ ישראל. 1,200 נטבחי 7 באוקטובר יהיו מגש הכסף שעליו תינתן לחמאס מדינת הטרור.

* שני (בעצם שלושה) מנופי לחץ – שני מנופי לחץ נדרשים כדי להשיג את יעדי המלחמה – מיטוט חמאס והחזרת החטופים. האחד הוא הלחץ הצבאי. השני הוא יצירה בפועל של חלופה שלטונית ברצועת עזה.

בתחילת המלחמה הופעל לחץ צבאי משמעותי. לדעתי, ניתן היה לעשות זאת אחרת, נכון יותר. ראוי היה כבר ביום הראשון למלחמה להשתלט על ציר פילדלפי ולפעול במקביל מדרום ומצפון. נכון היה להתנות כל סיוע הומניטרי במחווה הומניטרית כלפי החטופים, כמו ביקור הצלב האדום. אבל באופן כללי, הופעל בהחלט לחץ משמעותי, ההישגים היו רבים והלחץ הזה הניב גם את עסקת החטופים הראשונה. אלא, שמשום מה, לאחר העסקה, הלחץ הלך ונחלש, התמרון הומר בדשדוש ובגרירת רגליים. תמונת הראי של הדשדוש בשטח היתה הדשדוש במו"מ לעסקת חטופים נוספת. באין לחץ על צווארו, הכשיל חמאס כל יוזמה לעסקה שנייה. וכך, החטופים נמקים כבר 200 יום בשבי.

המנוף השני חשוב מאוד אף הוא כהשלמה ללחץ הצבאי. כאשר אני מדבר על חלופה שלטונית, כוונתי לשלטון אזרחי בלבד. בעיניי, העיקרון החשוב ביותר ביום שאחרי, הוא חופש פעולה מלא לצה"ל, לשב"כ ולכוחות הביטחון, כפי שמתקיים היום בשטחי רש"פ ביו"ש. לצד חופש הפעולה לצה"ל, מישהו צריך לנהל את החיים האזרחיים. יש ארבע חלופות: חמאס, צה"ל, רש"פ וכוח בין-ערבי. את חמאס יש להשמיד אחרי הטבח שחולל לנו, כך שברור שזו האופציה הגרועה ביותר, אך בלי שניצור חלופה, חמאס ימלא את הוואקום כפי שהוא עושה כבר היום באזורים שצה"ל פינה. שליטה ישראלית מנוגדת לאינטרס הלאומי של ישראל, כי היא תסבך אותנו מבחינה דמוגרפית באופן שיסכן את דמותנו כמדינה יהודית, עם רוב יהודי מוצק לדורות. אין שום סיבה שנתעסק בענייני התברואה והכלכלה שלהם. תפקידנו ברצועה צריך להיות אחד – סיכול טרור, חיסול מחבלים ושמירה על ביטחוננו. אני מתנגד לכוח בין-ערבי, כי נתקשה לשמור על חופש פעולה צבאי כשיהיה שלטון כזה והוא עלול לפגוע בהסכמי השלום הרופפים שלנו עם מדינות ערב. הרע במיעוטו הוא הרש"פ. כל הטיעונים נגד הרש"פ נכונים, אך כל חלופה אחרת גרועה יותר. את השליטה האזרחית של רש"פ, תוך הפקת לקחים מכשלי הרש"פ ביו"ש, עלינו לעשות תוך כדי הלחימה, כדי לקבוע עובדה בשטח, שתבהיר לחמאס שפג תוקפו. העובדה שאיננו עושים זאת וההתעקשות של נתניהו לא לעסוק ביום שאחרי, היא כשל מדיני חמור ביותר, שפוגע באינטרס הלאומי של ישראל, משרת את האינטרס של חמאס ומקשה על הכרעת חמאס ועל שחרור החטופים. את שני מנופי הלחץ, הצבאי והאזרחי, אנו מחמיצים.

מנוף לחץ נוסף, שאף הוא מוחמץ, אינו ישראלי אלא אמריקאי. אילו ארה"ב הפעילה את מכבש הלחצים שלה בכל עוצמתו על קטאר, הספונסרית של חמאס, היה בכך כדי להכות בארגון. במקום זאת, היא לוחצת על ישראל... ללא המנופים האלה, מה רע לסינוואר?

* רש"פ תמורת אונר"א – מדינות המערב שהפסיקו לממן את אונר"א בשל חלקו בטבח, חוזרות לסורן ושבות לממן את הארגון העוין. טענתן המטורללת, היא שלא הוכח שאנשי אונר"א השתתפו בטבח. כפי שמזכ"ל האו"ם טוען שלא הוכח שחמאס אנס וביצע פשעי מין ב-7 באוקטובר. את אונר"א יש לסגור גם אילו לא היה שותף לטבח, מן הסיבה שכל מהות קיומו וכל תכלית קיומו הם להנציח את הסכסוך, באמצעות הנצחת פיקציית ה"פליטות" ודרישת "זכות" ה"שיבה". כיוון שארה"ב והעולם לוחצים על ישראל להכניס את רש"פ לרצועת עזה כשלטון האזרחי ברצועה וכיוון שממשלת ישראל מתנגדת לכך (לדעתי זו טעות), אפשר למנף את המחלוקת הזו ליעד מדיני חשוב. הסכמה להעברת השלטון האזרחי לרש"פ, תמורת סגירת אונר"א. ומי יטפל בהמוני הפליטים בעזה? בפליטים האמיתיים, כלומר פליטי המלחמה הנוכחית, יטפל הגוף הקיים בדיוק לשם כך, והוא פועל בכל מלחמה בעולם – סוכנות הפליטים של האו"ם. בניגוד לאונר"א, משימתה היא לשקם את הפליטים.

מכל מקום, על ישראל להפסיק כל שיתוף פעולה עם אונר"א. עד היום ישראל שמרה על אונר"א כעל אתרוג. כאשר טראמפ החליט להפסיק את מימון אונר"א נתניהו ניסה בכל מאודו להניא אותו מכך. וכשנכשל במשימה, הוא שלח שליחים ששכנעו את גרמניה להגדיל את חלקה במימון, כדי לכסות את הבור שנפער עם החלטת ארה"ב. גם זה היה חלק מן הפרוטקשן לרכישת עוד קצת שקט. כעת, אחרי 7 באוקטובר, חייבים להחליף דיסקט, ולפעול בכל דרך לסגירת אונר"א.

* נתניהו, תן פקודה! – צה"ל ערוך ודרוך כבר שבועות רבים לפעולה ברפיח. ראש הממשלה כבר הוציא ארבע הודעות דרמטיות על כך שאישר את התוכנית. רק דבר אחד עומד בין התוכניות למימושן – החלטה של נתניהו. כך צריך להיות. בדמוקרטיה, הצבא כפוף לדרג המדיני. מי שמקבל את ההחלטות הוא הדרג המדיני. אוי לנו, אם לא כך יהיה. מעבר לעקרון הברזל הדמוקרטי, של כפיפות הצבא לדרג המדיני, יש גם עניין של שיקול דעת רחב יותר משל הצבא, שנובע מאחריותו הכוללת של ראש הממשלה. העיקרון הזה נכון באותה מידה כאשר ראש הממשלה צודק וכאשר הוא שוגה. ואת דעתי, שהפעולה בציר פילדלפי ורפיח היתה צריכה להתחיל ביום הראשון למלחמה כתבתי פעמים רבות, כך שברורה עמדתי על טיב ההחלטה.

אם נתניהו היה מנהיג, היה עומד מאחורי החלטתו שלא לצאת (בינתיים?) לפעולה ונוטל עליה אחריות. אלא שנתניהו, כמו  נתניהו, אינו מסוגל לרגע להפסיק להיות נתניהו. תעשיית השקרים וההסתה הרעילה שלו מפיצה את השקר, שעל פיו נתניהו החליט כבר מזמן על הפעולה, וצה"ל מהסס ולכן הפעולה טרם יצאה לפועל. שקרן.

* סרבני התפכחות – יש שתי תופעות שאיני מסוגל לתת להן הסבר רציונלי. האחת, היא אנשים שאחרי 7 באוקטובר עוד מאמינים בנתניהו. השנייה, היא אנשים שאחרי 7 באוקטובר עוד תומכים במדינה פלשתינאית. נפש האדם היא מכונה מורכבת. לא לכל חידה יש מענה רציונלי.

* טרור פסיכולוגי – אותות החיים מהחטופים משמחים ומעודדים מאוד. עם זאת, אנו יודעים שחמאס מכתיב לחטופים את הדברים שהם אומרים, כחלק מטרור פסיכולוגי. חבל שהתקשורת שידרה אותם.

* הצליח להם – לשם מה חמאס הכתיבו להירש גולדברג פולין את הטקסט שאמר? בדיוק כדי לעורר את ההפגנות שהקלטת עוררה. הטרור הפסיכולוגי שלהם עובד.

* ההצלחה הגדולה של פוקס – מטרת חמאס ב-7 באוקטובר הייתה להצית את כל הזירות, באופן שיחנוק את ישראל מכל הכיוונים. הם הצליחו חלקית עם חיזבאללה, איראן והחות'ים. הם נחלו כישלון חרוץ ביו"ש. הסיבה לכך, היא שכבר ב-7 באוקטובר, ומאז ועד היום, צה"ל נקט יוזמה ופעל בנחישות, בהתקפיות, באגרסיביות ובקטלניות, חיסל מאות מחבלים, הפך אותם לנרדפים, עצר רבים, תפס אמל"ח רב וסיכל פיגועים רבים מאוד. מי שהוביל את המערכה בהצלחה רבה היה מפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס. לצד ההצלחה הזאת, הוא נכשל בבלימת הבן גבירים הקטנים, נערי הזוועות הפורעים בערבים. אבל בסך הכול, ההצלחה שלו מרשימה ביותר. הצטערתי על החלטתו לפרוש מצה"ל. הוא מועמד ראוי לרמטכ"ל.

* לא ראוי לקצונה – את שמו של אלוף משנה דביר חבר, מפקד היחידה המובחרת "רפאים", שמעתי לראשונה השבוע. ואף על פי כן, אני מרשה לעצמי לקבוע שהאיש אינו ראוי להיות קצין בצה"ל. אל"מ חבר נטש את לוחמיו באמצע מלחמה, בטרם נכנס מחליף לתפקיד, והודיע על כך למפקדיו במסרון, כי הוא רוטן על שלא קודם. איני יודע למה לא קודם, אבל התנהגותו מוכיחה, בדיעבד, שבצדק רב הוא לא קודם. אולי הוא הוכיח את עצמו עד עכשיו, אבל אדם מאבד את עולמו בשעה אחת. חבר איבד את עולמו. ועכשיו מתנהל קמפיין תמיכה בו, בטענה שלא קודם בשל היותו דתי. מן הראוי שהציבור הדתי לאומי לא יקנה את הספין הזה, ויוקיע את הקצין שמבייש את החינוך שקיבל ואת החברה שבתוכה הוא חי.

* איום ממזרח – אני מודה ומתוודה שהופתעתי מאוד מהשתתפות ירדן בבלימת המתקפה האיראנית על ישראל. איני חושד בהם, כמובן, שזה היה מאהבת מרדכי. ברור לי שזה האינטרס הביטחוני, הקיומי שלהם. ברור לי שאיראן היא האיום הגדול ביותר על הממלכה ההאשמית. ואף על פי כן, לנוכח העוינות והאיבה העמוקים נגד ישראל בציבור ובהנהגה, הופתעתי מאוד לטובה. אפשר לומר שלאחר שנים רבות מאוד, נהנינו מפרי כלשהו של הסכם השלום בין המדינות.

אך אל לנו להיות שאננים. יש סכנה לישראל מהגבול הירדני. רק בשבועות האחרונים היו לפחות שלושה אירועי פח"ע מירדן: ירי על סיור של צה"ל באזור בית שאן, חדירת מחבלים חמושים שנלכדו באזור פצאל, חדירת מחבלים במרכז בקעת הירדן, שלא נתפסו, אך נתפס אמל"ח שלהם. לאורך שנים הגבול עם ירדן הוא אוטוסטרדת הברחות אמל"ח לארגוני הטרור ביו"ש ולארגוני פשע ערביים בישראל. ולמדנו בציר פילדלפי מה המשמעות של אוטוסטרדת אמל"ח ממדינה ערבית, שחתומה עימנו על הסכם שלום, לארגוני הטרור. אמנם בניגוד לרצועת עזה, אין רצף טריטוריאלי בין ירדן לרש"פ וברש"פ יש חופש פעולה לצה"ל, כך שרמת הסכנה שונה מאוד, ואף על פי כן, זהו איום.

כל אלה אינם איום אסטרטגי. אולם הודעת סניף חיזבאללה העיראקי על כוונתו לחמש 12,000 ירדנים לקראת פלישה לישראל, היא איום ממשי. וכפי שפורסם בממר"י, איראן פועלת להפלת המשטר ההאשמי ולהקמת ישות פרו איראנית עוינת על גבול ישראל. אסור לזלזל באיומים האלה.

עלינו להיות מודעים לאיום ולהיערך בהתאם. כמובן שמול ירדן אין מקום לאופציה התקפית כלשהי, אלא להערכות הגנתית אחרת. יש להגן על גבול הירדן, על פי הנחת עבודה שזה גבול אויב. צבא גדול, חזק וחכם, כפי שיש לבנות את צה"ל בעקבות המלחמה, יידע להגן גם על גבולה המזרחי של ישראל. בנוסף לכוחות צה"ל לאורך הגבול, יש לחזק ולאמן הגנה מרחבית מצוינת, עם מחלקת הגנה (כיתת כוננות מוגברת ומשודרגת) בכל יישוב, בדומה למחלקות ההגנה הנבנות מאז 7 באוקטובר בגבול לבנון, בגולן ובנגב המערבי. והחשוב מכל – עלינו להבטיח שגבולה המזרחי של ישראל יהיה הירדן ולא, חלילה, כביש שש.

* ערך האחריות – פעמים רבות יצאתי נגד מחנה 6 באוקטובר על שני אגפיו – הביביסטי והקפלניסטי, שבהם אני רואה כוחות צנטריפוגליים שמושכים את החברה הישראלית לקצוות ומובילים לקרע. אני פועל לשיקום מיינסטרים ציוני דמוקרטי ממלכתי מחודש, שחותר לאחדות לאומית סביב ערכי היסוד של המדינה ויהווה חלופה למחנות הקיצונים, הנגררים כל אחד אחרי הקיצונים ביותר בתוכו.

כתב לי מישהו, שאני חוטא בכך שאני מקפיד על איזון מלאכותי, תוך שאני מתעלם מההבדל בין מחולל למגיב. לטענתו, אני נוהג כמו אלה שאומרים ש"כל הפוליטיקאים מושחתים", ובכך מעקרים את המאבק בשחיתות פוליטית.

אין לי מחלוקת איתו, שהמחולל העיקרי של הקרע הוא נתניהו ואיתו יריב לוין ומחוללי המהפכה המשטרית. העיקריים, אך לא הבלעדיים, כי יש מי שבעבורם המהפכה המשטרית היתה רק תירוץ והם עצמם, לא פחות מנתניהו, מושכים לקרע באמונה שהוא משרת אותם. אך כיוון שנתניהו הוא השלטון והוא מחולל קרע, ברור שעיקר האחריות היא עליו.

המחלוקת שלי עם בן שיחי היא על מושג האחריות. מבחינתי, יש בהחלט אחריות גם למגיב, כי כל אחד צריך לראות את עצמו אחראי לעתיד החברה. במאבק נגד המהפכה המשטרית נחצו קווים אדומים ונעשו מעשים חמורים לא פחות מהמהפכה, כמו האיום בסרבנות המונית ופשעי השנאה הדוסופוביים בתל-אביב ביום הכיפורים. אני לא שואף לאיזון בכל מחיר, אלא מתאר את המציאות. האם במאבק ציבורי הכול מותר? האם מותר, למשל, לרצוח ראש ממשלה? ואם הוא יירצח זו אשמתו, כי הוא המחולל? בעיניי, הסרבנות נמצאת על אותו מישור, כצעד בלתי לגיטימי בעליל, שחובה להוציא אותו לחלוטין אל מחוץ למשחק, כי הוא סכנה קיומית ממשית למדינת ישראל. על פי השקפת עולמי, המבוססת על האתיקה היהודית, עליי לראות בכל צעד שאני עושה כאילו עתיד העולם תלוי בו. ולכן, גם כאשר אני נאבק נגד מה שאני רואה כאיום וכסכנה, אני נאבק באחריות, בלי לשפוך את התינוק עם המים. והתינוק הוא מדינת ישראל. כך נהגנו, חבריי ואני, במאבק על הגולן, וזו הציפיה שלי מכל מי שמנהלים מאבק, צודק ככל שיהיה.

האחריות היא ערך מקודש.

* פסיכופטיה דו-קוטבית – לא אחת כתבתי על בני הבליעל, נשאי תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית, שמעלילים עלילת דם נתעבת על צה"ל, כאילו תיכנן יחד את חמאס את טבח 7 באוקטובר, כדי להפיל את נתניהו. אין דבר נמוך יותר מהאנשים הנחותים האלה. אבל יש להם תמונת ראי. מקביליהם, הדופן הקפלניסטית של מחנה 6 באוקטובר, נוהגים כמותם.

צפיתי בסרטון הסתה קונספירטיבי כמו עלילת הדם של דמגוג קנאי, שבפרצוף מלא שנאה ועיניים רושפות אש-זרה מאשים את נתניהו שהוא החליט להתנקש בחיי איראני לא חשוב, כדי שתהיה תגובה איראנית קשה, שתגרור אותנו לתגובה קשה נגדם ואותם לתגובה עוד יותר קשה נגדנו שתבעיר מלחמה, כי רק מלחמה גדולה עם איראן תשכיח מהציבור את החטופים והרי לא אכפת לו מחיי אדם, ואותו דמגוג נקב ב-100,000 הרוגים. על הדרך הוא קורא להעיף גם את האופוזיציה המשת"פית ("את כל ה-120"), תוקף את צה"ל שמשתף פעולה (בטח ציפה שהרמטכ"ל יקיף בטנקים את משרד ראש הממשלה ואת הכנסת) ואת התקשורת שהיא המשת"פית של נתניהו.

אפשר לשאול, מה אני מתרגש מאיזה פסיכופט. ובכן, הוא לא לבד. ממש לא. קראתי פשקוויל שעליו חתומים ארבעה ארגונים: "מחדל 23", "פלוגות הזעם" (הם לא מצאו שם יותר פשיסטי?), "בינה מחאתית" ו"ממשלת שיקום לאומה", שמעלה את סרטון ההסתה הנורא הזה, שאילו הייתי צריך לתת לו כותרת, היא היתה: "קול קורא ליגאל עמיר הבא," והנ"ל, אבי ברק – מהפעילים בין מכחישי הקורונה, מוגדר כמי שצריך להיות "השקמה הבא", כלומר המנהיג של המחאה, הוא זה שצריך להנחות את ההפגנות בקפלן וכו'. הפסיכופטיה הדו-קוטבית שתוקפת את החברה הישראלית משני הכיוונים היא איום של ממש על עתידו של עם ישראל. מן הראוי שלא ניתן למטורפים האלה להוריד אותנו אל השאול.

ובאשר לנתניהו – אחריותו למחדל היא בדיוק הפוכה לעלילת הדם של אותו פסיכופט. היא נובעת מהפחד שלו ממלחמה, מההתמכרות שלו לשקט, מהרצון שלו, החיובי כשלעצמו, לחסוך בחיי חיילינו. הפחד המשתק הזה, הציג תוצאה הפוכה והביא למוות המוני, כפי שהיה אצל מנהיגים פייסניים מסוגו בעבר. נתניהו הוא תואם צ'מברליין. אבל אותו דמגוג פסיכופט, "השקמה הבא", מציג אותו כהיטלר.

* בין כריזמה למנהיגות – נתניהו הוא ההוכחה שאין קשר בין כריזמה למנהיגות. אמנם אף פעם לא הבנתי את הכריזמה שלו, אבל עובדה שהמוני המונים סוגדים לו. עם זאת, הוא אפס מאופס במנהיגות.

* מעצמה במבחן – גל האנטישמיות הנורא בקמפוסים של ארה"ב הוא מבחן למעצמת העל, מנהיגת העולם החופשי. האם ארה"ב תדכא בכל העוצמה את האנטישמיות, או תהיה אידיוטית שימושית שלה בשם פֶטיש "חופש הביטוי".

* אידיוטיזם שימושי – מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן אמר על ההפגנות האנטישמיות בארה"ב, שהפגנות הן חלק מהותי בדמוקרטיה. בלינקן קצת התבלבל. דבריו הם ביטוי לאידיוטיזם שימושי ויימארי, מן הסוג שאפשר את עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה. אנטישמיות והטפה להשמדת-עם אינם לגיטימיים וחופש הביטוי אינו תקף לגביהם. הפגנות אנטישמיות אינן אמורות להיות מוגנות בידי חופש ההפגנה. אם ארה"ב לא תתעשת והדמוקרטיה האמריקאית לא תתגונן ולא תילחם באנטישמיות, היא תסכן את קיומה כדמוקרטיה.

* המדרון החלקלק – טבח 7 באוקטובר הפיח רוח חיים ורוח קרב בקרב האנטישמים בכל העולם ועורר את גל האנטישמיות החמור ביותר מאז השואה. אחד ממרכזיו הוא ארה"ב ובפרט האוניברסיטאות האמריקאיות. אנו רואים לנגד עינינו את המדרון החלקלק, שבו אולטרה-ליברליות "פרוגרסיבית" גולשת במהירות לגזענות אנטישמית ולתמיכה בטרור רצחני של הקנאות האסלאמית הפונדמנטליסטית. מי שקרא את ספרו המכונן של אלחנן יקירה "פוסט ציונות פוסט שואה", אינו מופתע.

* מתקפת נגד – שמחתי לקרוא את גילוי הדעת של נשיאי האוניברסיטאות בישראל, שהודיעו לסטודנטים היהודים בארה"ב, הנמצאים תחת מתקפה אנטישמית איומה, שהאוניברסיטאות הישראליות פותחות בפניהם את שעריהן. כך ראוי שתנהגנה אוניברסיטאות ציוניות.

מרצים וסטודנטים יהודים וישראלים בארה"ב, שלא יבחרו לעלות לארץ או לחזור אליה – מן הראוי שיתארגנו למתקפת נגד. לא למגננה, אלא למתקפה. להתארגן ולהציף את האוניברסיטאות בהצגת העובדות, האמת, ובהוקעת האנטישמיות הטרוריסטית. מן הראוי שמדינת ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית ישלבו ידיים בסיוע למתקפת הנגד.

* שור מועד – כל כך לא מפתיע שראש הכנופייה עובר באור אדום כשאינו חגור. במדינה מתוקנת, אם השר הממונה על אכיפת החוק היה מצווה על נהגו לחצות ברמזור אדום כשהוא לא חגור בחגורת בטיחות וגורם לתאונה שפוצעת אזרח – הוא היה מתפטר או מפוטר בתוך שעה.

אבל מדינה מתוקנת לא היתה ממנה ראש כנופיה לתפקיד הזה.

* וייסר – בקיבוץ עין כרמל הלך לעולמו אל"מ אריה שמחוני, הידוע בכינויו וייסר (זה לא שמו המקורי, אלא כינוי מילדות). וייסר היה ראש המועצה האזורית חוף הכרמל וראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. בתפקידו כראש אגף הנוער והנח"ל זכיתי לעבוד מולו כמדריך גרעינים, כמדריך חברתי של היאחזות נמרוד וכמזכיר קיבוץ, בימים שהגרעינים היו מרכיב משמעותי בקיבוץ וכמזכיר הייתי מעורב בהם מאוד. שוחחתי ונפגשתי עמו בנושאים שונים ואף התארחתי בביתו. אני זוכר אותו כאדם קשוב, פתוח, חכם ומסור. יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: ייעפו חכות לשווא – סוגיית החטופים, הכואבת כל כך והמעיקה כל כך על כל אחד מאתנו, העלתה למרכז התודעה שירים רבים מן העבר, כמו "הביתה", "הביתה לחזור", "אנחנו לא צריכים" ועוד.

בעיניי, השיר הרלוונטי ביותר, והוא דווקא אינו מושמע הרבה, הוא "את חכי לי ואחזור." זהו שיר של נעדר שהכול התייאשו מהסיכוי שהוא עוד חי, אך הוא ניצל בזכות אהובתו שסירבה להשלים עם מותו ולא חדלה להאמין ולחכות.

איך ניצלתי זאת נדע

רק אני ואת

כי יותר מכל אדם

לחכות ידעת. 

את השיר כתב המשורר הרוסי קונסטנטין סימונוב, ששירת ככתב צבאי בחזית המלחמה בנאצים, בשנות מלחמת העולם השנייה. הוא פירסם אותו ב"פראבדה", בטאון המפלגה הקומוניסטית, בינואר 1942. השיר היכה גלים, חיילים ביחידות השונות גזרו ושמרו אותו, הוא זכה לעשרות לחנים, ובעקבות פרסומו היה גל של שירי תשובה של אהובות לחייליהן, שפורסמו בעיתונות הרוסית.

השיר תורגם לעברית בשתי גרסאות. האחת של שלמה בן שושן והמוכרת יותר והיפה יותר בידי אברהם שלונסקי. הגרסה של שלונסקי זכתה לשלושה לחנים – של מרדכי זעירא של דוד זהבי והלחן המוכר של שלמה דרורי. השיר זכה לביצועים רבים. האהוב עליי מכולם הוא של אריק לביא. לאחרונה שמעתי גרסה חדשה של עינב ג'קסון כהן, מתוך מיזם "מכונת הזמן". ביצוע יפה ומרגש, אך דבר אחד הפריע לי מאוד. שלונסקי כתב:

יאמינו אם ואב

כי אינני חי

ייעפו חכות לשווא

כל רעיי, אחיי,

וישתו כוס יין מר

זכר נשמתי

את חכי וכוס נמהר

אל נא אל תשתי.

את "ייעפו חכות לשווא" החליפה עינב ב"התעייפו חכות לשווא". למה?! ממתי צריך לתרגם את שלונסקי לעברית? כל מי שמאזין לשיר מבין את הכוונה, ואם אינו מכיר את המילה, יפתח ספר וילמד. ייעפו הוא אכן התעייפו. בתנ"ך המילה יעף מקבילה לעייף: "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה" (ישעיהו מ').

העברית של שלונסקי כל כך יפה, וראוי שנכבד את הנוסח שבחר בשיריו.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

אהוד: תיקון קל לעשרת הדיברות –

לא תרצח – לא-יהודי

* * *

נדודי אסתר רַאבּ

מאת אהוד בן עזר

מתוך ארכיון אסתר ראב

1894-1897 – פתח-תקווה. בבית אביה ואימה, יהודה ולאה ראב, בית חד-קומתי שעמד ברחוב פינסקר 21, נולדה אסתר ראב ב-25 באפריל 1894, אביב תרנ"ד (יום ד', י"ט בניסן. במקומות אחרים סיפרה שנולדה בפורים ולכן שמה אסתר), להוריה יהודה ולאה ראב (בן עזר).

אביה של אסתר, יהודה ראב (1948-1858), עלה לארץ-ישראל ב-1875, תרל"ה, או תרל"ו, ולאחר שהות של שנתיים-שלוש בירושלים, היו יהודה ואביו אליעזר ראב במייסדי המושבה העברית הראשונה, פתח-תקווה, בשנת תרל"ח, 1878. ילדותה ונעוריה עברו עליה בבית האב, איכר חרוץ ואדם משכיל, שאותו העריצה כל ימיה: "הוא היה לא רק אבי הביולוגי אלא גם אבי הרוחני. היינו מבינים זה את זה בשתיקה."

בבית זה נשארו לחיות אחיו הצעיר משה-שמואל ראב בן עזר ומשפחתו.

בערך מול הבית מזרחה, עד שהיכן נמצאת כיום משטרת פתח תקווה, השתרעה חלקת השדה שבה חרש יהודה ראב את התלם הראשון באדמת המושבה הראשונה של ראשית העלייה הראשונה, פתח תקווה, ביום חמישי, ו' חנוכה, ל' כסלו תרל"ט, 26 בדצמבר 1878.

1897-1901 –  פתח-תקווה, רחוב רוטשילד. בבית חד-קומתי שכור של בן-ציון שאטיל. הבית נמצא בצד המערבי של המשך רחוב רוטשילד, צפונה לרחוב יפו (רחוב ז'בוטינסקי כיום), ומיקומו שלושה או ארבעה בתים מהפינה.

1901-1910 – פתח-תקווה, רחוב רוטשילד. הבית החדש, אף הוא חד-קומתי, שנראה בעיני אסתר כארמון, נבנה ברחוב רוטשילד על עשרה הדונמים שקיבל יהודה ראב מפקידות הברון. השטח היה קודם גן ניסיונות לעצי פרי נשירים. הוא משתרע מרחוב יפו (רחוב ז'בוטינסקי כיום) עד ביתו של שאטיל, שבו גרה המשפחה עד שהושלמה בניית הבית החדש. זיהוי נוסף: בית שני ברחוב רוטשילד, צפונית לרחוב ז'בוטינסקי, בקטע המערבי, בחצר פנימה, חזיתו לכיוון צפון. בינו לבין רחוב ז'בוטינסקי ניצב לימים על הרחוב  בניין נוסף, שנבנה כניראה על מקום האורווה של יהודה ראב. ואולם את חלקו הדרומי היה אפשר לראות גם מרחוב ז'בוטינסקי. הבית נמכר למשפחת אלישיב.

[אהוד: זה הבית שבתמונה שמבקשים לשמרו].

1911-1913 – פתח-תקווה. הבית החד-קומתי ברחוב ביל"ו, שבו גר יהודה ראב עד יום מותו ב-1948. יהודה נאלץ למכור את ביתו ומשקו הגדול ברחוב רוטשילד ובנה את הבית ברחוב ביל"ו על חלקת אדמה שהגיעה עד רחוב פיק"א 7 (כיום 10) שבו גדלתי אני, אהוד בן עזר. התקופה הכלכלית הקשה של יהודה ראב מקבילה גם לתקופה שבה הוציא את אסתר מהלימודים בבית ספר יק"א המעורב. אסתר גרה בבית עד ההליכה לדגניה.

1913-1914 – דגניה. אסתר ראב שוהה תקופת-זמן בדגניה, עד פרוץ המלחמה העולמית.

1915, בקיץ –  נס-ציונה. אסתר שוהה תקופת-זמן בקומונה בפרדס בנס-ציונה.

1915-1918 – פתח-תקווה. אסתר עוברת את תקופת המלחמה העולמית עם משפחתה, בבית ההורים ברחוב ביל"ו.

1918, בקיץ – בן-שמן, אחר-כך – תל-אביב. אסתר הולכת לעבוד תקופת-זמן כפועלת בחוות בן-שמן אך חוזרת לתל-אביב, שם נמצאת משפחתה ב"גלות" מפתח-תקווה תחת הוראות הבריטים, לאחר כיבוש המושבה. ושם נמצא אביה יהודה, כווי אנושות מהתפוצצות מוטור המשאבה בפרדסו. היא חוזרת עם משפחתה למושבה עם הרשאת הבריטים לחזור.

1919-1920 – בן-שמן. מסתיו 1919 עד אוקטובר 1920 משמשת אסתר כמורה בחוות בן-שמן. שם נכתבים ראשוני שיריה.

1920-1921 – פתח-תקווה. ושוב, ובפעם האחרונה, בבית הוריה ברחוב ביל"ו. עוברת את ההתקפה על המושבה במאי 1921.

1921-1925 – קהיר. משלהי 1921, עם בן-דודתה ולימים בעלה איזאק (יצחק) גרין, תחילה בדירה בקהיר ואחר-כך בבית חד-קומתי משלהם בחילואן, משלהי 1921.

1925-1929 – תל-אביב. גרה בבית חד-קומתי בפינת הרחובות שפ"ר-התבור, בשכונת אפ"ק. מול ביתו של אשר ברש. מתואר ב"ימי 'הדים'" שב"כל הפרוזה" ובביוגראפיה.

1929-1938 – תל-אביב. "הבית האדום" ברחוב שבטי ישראל 36 (כיום רחוב רופין), ליד רחוב הגליל (כיום רחוב מאפו), נבנה על-ידי זאב רכטר. חלקו המזרחי של הבית בן שתי הקומות פנה לרחוב בן-יהודה, היכן שניצב כיום בניין השופרסל. הבית הדו-קומתי מתואר ברשימתה על זאב רכטר ב"כל הפרוזה" וכן בביוגראפיה. אסתר התגרשה מאלוואיל בשנת 1936. את הבית שבו גרה כתשע שנים מכרה בקיץ 1938.

1938 – תל אביב. לפי עדותו של עקיבא אור גרה אסתר חודשים אחדים בדירה בקומת הקרקע של בית הדירות הסמוך, שבטי ישראל (רופין) 38, שבו התגורר גם הוא בילדותו עם הוריו. הוא זוכר את מגבעת הקש הגדולה של הסופר אז"ר, המבקר אותה ויושב אצלה.

1939-1942 – תל-אביב. בדירה בשדרות ח"ן 5, כנראה בשכירות. במעבר מ"הבית האדום" לשדרות ח"ן גרה חודשים אחדים בחדר שכור בתל-אביב, לא ברור היכן (ואולי הכוונה לדירה בשבטי ישראל 38).

1942-1944 – תל-אביב. בדירה רחוב בן-יהודה 191, קומה שלישית לצד צפון מערב. כניראה בשכירות. מתוארת בביוגראפיה.

1944, סתיו – תל-אביב. אצל כצברג, רחוב קינג ג'ורג' 43, כניראה בחדר שכור, באופן זמני.

1945-1948 – כפר-סבא. מינואר 1945. בבית חד-קומתי, כנראה קנוי, ברחוב חול הפונה צפונה, בשכונת הפועלים (שכונה ב') בחלק המערבי של המושבה. ממזרח לו נסלל לימים הכביש לכיוון שכונת אליעזר.

1948-1955 – תל-אביב. דירה ברחוב דבורה הנביאה 8 (כיום רחוב זלמן שניאור), קומה שנייה על עמודים בחזית הרחוב לצד צפון-מערב. מהמרפסת הפתוחה היה אפשר לראות עד רחוב פינסקר.

1955-1960 – אבן-יהודה. בית בודד חד-קומתי ברחוב הניצב על כביש הכניסה הראשי משרך חיפה, רחוב שהיה אז קיצוני במושבה לצד מזרח, וכיוונו מדרום לצפון.

1960-1964 – פתח-תקווה, רחוב אלתר מיהוד 7, דירת קרקע, בכניסה לבית, שנקנתה על-ידי אסתר. היא גרה שם מקיץ 1960 ועד אביב 1964.

1964-1967 – כפר-יחזקאל. בית חד-קומתי בודד ומוזנח באיזור של המושב שהיה מכונה "בהרחבה", מול הגלבוע.

1967-1968 – פתח-תקווה. באפריל 1967 אסתר חוזרת לפתח-תקווה וגרה בדירה בקומה שנייה בבית דו-קומתי ברחוב שפירא 38, בשכירות, עד קיץ 1968.

1968-1972 – טבעון. ממאי 1968 היא גרה בבית חד-קומתי בודד על מגרש גדול, בשכירות, ברחוב הדגניות 16.

1972-1977 – טבעון. קונה דירה ב"רכבת" דירות חד-קומתית על הקרקע, דירות בעלות קירות משותפים, ברחוב הדגניות 15ב', וגרה בו מאוגוסט 1972.

1977-1979 – קריית-עמל (טבעון). עוברת בקיץ 1977 לגור בחדר ב"נווה הורים" ברחוב זייד בקריית-עמל, שבו כבר שהתה פרק-זמן קודם לכן כאשר שם המקום היה: בית האבות וילקנסקי.

1980-1981 – טבעון. בבית האבות "רמת טבעון", חדר נפרד בקצה הצפוני-מזרחי של הבניין המרכזי, בקומת הקרקע.

אסתר ראב מתה בטבעון בבוקר יום שישי, ה' אלול תשמ"א, 4.9.1981, ונקברה בעיר-הולדתה פתח-תקווה ביום ראשון ה-6 בספטמבר והיא כבת 87. על מצבתה חקוקות המילים שביקשה, מתוך שירה "נשורת", משנת 1961:

מתקו לי רגבי-עפרך

מולדת – כאשר מתקו לי

ענני-שמייך –

אסתר גרה בת"א 19+7 שנים, ס"ה 26 שנים, בשנים 1925-1944 ובשנים 1948-1955. עד היום אין רחוב בעיר על שמה.

אהוד בן עזר

ביבליוגראפיה

"אסתר ראב / כל השירים", המהדיר: אהוד בן עזר. זמורה ביתן, 1988.

"אסתר ראב / כל הפרוזה", המהדיר: אהוד בן עזר, כולל סיפורי "גן שחרב" וסיפורים מהעיזבון, תרגומי שירים ושירים לילדים. אסטרולוג, 2001.

בן עזר, אהוד, "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", עם עובד, תל-אביב, 1998.

* * *

אסתר ראב בת 34. פסח תרפ"ח, 1928.

בול אסתר ראב. 2014.

                    אסתר עם אחיינה אהוד על חוף הים בתל-אביב, 1938 לערך.

                   אסתר ראב ואהוד בן עזר. צילם שמואל הופרט.

          * * *

אהוד בן עזר

בפחדֵך פן הולכת אַת

בְּפַחַדֵךְ פֶּן הוֹלֶכֶת אַתְּ לְמָקוֹם אֲשֶׁר כָּל בָּאָיו

לֹא יְשׁוּבוּן הִפְקַדְתְּ בְּיָדִי מַזְמֵרָה שְׁחֹרָה.

זָמַרְתִּי בָּהּ אֶת הַגְּפָנִים בְּכַרְמוֹ שֶּל אַבָּא.

רְאוּיָה הִיא לְמִשְׁמֶרֶת בְּמוֹזֵיאוֹן הַמּוֹשָׁבָה.

כָּבוֹד גָּדוֹל אֶעֱשֶׂה לָכֶם בְּמוֹתִי. לִי תִּהְיֶה

לְוָיָה מְכֻבֶּדֶת. אוֹתִי גְּבָרִים עֲדַיִן אוֹהֲבִים. נָשִׁים

מְקַנְּאוֹת בִּי. אָמַרְתִּי לוֹ: "הִזָּהֵר,

אֲנִי טוֹרֶפֶת גְּבָרִים." אָמַר לִי: "אוֹתִי לֹא טוֹרְפִים

בְּקַלּוּת." אִלְמָלֵא אוֹיְבַי לֹא הִלְבִּין שְׂעָרִי.

אֵינֶנִּי יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת. הַנֹּעַר מִתְנַכֵּל לִי.

אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָבִין. לְךָ אֹפִי פּוֹלָנִי.

שָׁבַרְתָּ אֶת לִבִּי בִּשְׁגִיאוֹת חַיֶּיךָ. מַדּוּעַ

הָלַכְתָּ בְּדַרְכִּי? תֹּאכַל תַּפּוּחַ. מֻתָּר לְךָ לְהַקְדִּישׁ

שָׁעָה לְדוֹדָה זְקֵנָה. עַל מַצֵּבָתִי תַּחֲרֹט:

"מָתְקוּ לִי רִגְבֵי עֲפָרֵךְ, מוֹלֶדֶת –

כַּאֲשֶׁר מָתְקוּ לִי עֲנְנֵי-שָׁמַיִךְ – "

רְצוֹנִי בְּמָקוֹם לְיַד אָבִיךָ. הִזָּהֵר, הָאֲוִיר

בִּטְרַקְלִינֵי סִפְרוּת סָמִיךְ הוּא וּמֻרְעָל.

קַח אִשָּׁה טוֹבָה וּמָא תְּשׁוּף אִנָאר מִן טִיזְהָא. אַל

תִתְעַצֵּב. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סִדּוּרִים אַחֲרוֹנִים. אֲנִי

הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

ינואר 1973

אהוד: "וּמָא תְּשׁוּף אִנָאר מִן טִיזְהָא": "ואל תִראה את האור (האש) מעכוזה" – אִמרה עממית ערבית המזהירה ולועגת למי שרואה את האור (העולם) מבעד לנקב העכוז של אשתו, ואותה שמעתי מפי דודתי אסתר.

* * *

ד"ר גדעון בן דרור

לשמירת חוסנה החברתי של ישראל לטווח ארוך, דרוש חזון ברמה אסטרטגית

ובראיה הוליסטית

פסח תשפ"ד

הקמת מדינת ישראל היתה מבוססת על חזון יהודי ציוני ועל ערכים חברתיים משותפים של אחריות וסולידריות משותפת, במשטר דמוקרטי, המבוסס על מגילת העצמאות, חוקי יסוד, ושלטון החוק. ההתיישבות והחקלאות היו אבני יסוד לביטחון ולחוזק כלכלי.

התופעות שהתפתחו בחברה הישראלית בשנים האחרונות יוצרות מבט מצרפי מדאיג ביותר.

הנשיא הקודם מר ראובן ריבלין זיהה בעיה קשה של "שבטיות ושבטים" בעם, אך לא פעל לטפל בתופעה הזאת. הנשיא הנוכחי, מר יצחק הרצוג, אמר לפני כשנתיים "השיח האלים ברשתות החברתיות לא מייצג את החברה הישראלית." אך הוא קיים. האלימות קיימת ברשתות החברתיות, פייק ניוז, shaming,התפרעויות במליאת הכנסת ושפה נמוכה, האלימות בכבישי ישראל, בבתי הספר, בתוך משפחות, ובמרחב הציבורי בכללו. האלימות והפשע שהתגלו בעוצמה גבוהה בשנים האחרונות בעיקר בחברה הערבית והבדואית, נובעים מבעיות עומק פנימיות במגזרים האלה, והטיפול המשטרתי הוא פתרון חלקי בלבד.

וכן תופעת זכויות הפרט הגוברות, גם על פי פסיקות בית המשפט, על סמכות ומשילות המדינה – כפי שהיה בתקופת הקורונה.

אזרחים ישראלים הפועלים בארץ ובחו"ל עם מדינות זרות ובמסגרות היוצאות נגד הלגיטימציה של ישראל (כמו ה BDS) היא הפקרות מתמשכת. כאשר חברי כנסת מנצלים את החסינות המהותית כנגד המדינה, זה מצב בלתי נסבל.

שנים רבות אין הממשלה והכנסת מקיימים דיונים על מהותה החברתית והאורבנית של ישראל לטווח ארוך, וממנו לגזור את הפעולות בהווה. בשעתו היה ניסיון על ידי השר יגאל אלון ז"ל להנהיג אחת לשנה בכנסת את "דו"ח מצב האומה", אך הדבר לא צלח. חסרה כאן מדינאות שלטונית לקראת 2030, 2040, כדי להפסיק את קבלת ההחלטות מהיום למחר בצורה לינארית. יש לחזור אל חזונו של דוד בן גוריון על פיתוח הנגב, שמירת צה"ל כצבא העם, עידוד ופיתוח נגישות לחינוך ולהשכלה גבוהה, ולהוסיף ברוח הזמן – איכות סביבה וקיימות, חדשנות, והעצמת החוזקות של ישראל.

 אך להשגת כל אלה דרושה מדינה בעלת חוסן חברתי גבוה, ולצערנו כיום זה לא קיים. ולכן אני מציע לשים את הנושא על סדר יומו של נשיא המדינה, על ידי הקמת פורום ציבורי להסכמה חברתית, המורכב מכל נציגי השבטים בעם, בבית הנשיא, לדיון משותף בדבר הדרכים והאמצעים להעצמת החברה הישראלית, להפחית בה ריב ומדון, להמעיט את השסע הקיים, ליצור דינמיקה של הידברות וחתירה להסכמות, כדי 80% מהבעיות, גם במצבים של מחלוקות.

ולנעשה בישראל, במיוחד בתקופת החודשים האחרונים, בהם מתחוללת המלחמה בדרום ובצפון – יש קשר הדוק לנעשה בתפוצות וקהילות ישראל בעולם עם ההתפרצות המחודשת של תופעת האנטישמיות.

   ביום 7.11.2022 התפרסם, כי יו"ר הסוכנות היהודית מר דורון אלמוג הודיע על תוכנית חדשה של הסוכנות היהודית לקירוב לבבות בין ישראל ליהודים בקהילות בחו"ל, תוכנית בעלת חזון המשולבת עם פעולות של ממש בישראל ובתפוצות.

אשר על כן הנני בא ומציע: לגישת האתגרים ההוליסטית של יו"ר הסוכנות היהודית יש תשובה ארגונית ברמה אסטרטגית, שיש עימה חזון של הידברות ושיתוף פעולה – אשר הנני מנסח אותו ברמת האתגר ובראיה הוליסטית:

יש להקים פרלמנט (פורום) יהודי עולמי בירושלים

ירושלים היא בירת ישראל ובירת העם היהודי. ירושלים היא במובנים רבים מרכז העם היהודי, ובה יש לקיים את חזון הפרלמנט היהודי העולמי.

בפרלמנט יהיו נציגים יהודים מכל המדינות בהן פועלות קהילות יהודיות, והוא יתכנס פעמיים בשנה בירושלים, בירת ישראל ובירת העם היהודי.

הצטבר ניסיון מעניין ומוצלח של "פורום ארה"ב-ישראל", שפעל כ-12 שנים, בהשתתפות צעירים בגילאי 30-50, משטחי פעילות ציבורית ועסקית בישראל וארה"ב. הפורום התכנס ב"ועידות מוריה" הידועות, אשר במהלכן נערכו דיונים רציניים, סיורים בשטח, ומפגשים עם קובעי מדיניות. בראש הפורום עמדו אז דוד קוליץ ז"ל, זאב בילסקי, שמואל בן טובים, יחד עם בריאן לוריא, דבורה ליפשסט, ואחרים.

התקיימו דיונים בנושאים אשר היו אז על סדר היום בעולם היהודי כמו חינוך יהודי, מניעת התבוללות, התייעצות בין קהילות, שיתוף בני נוער בדיונים, סיורים ברחבי ישראל, מפגשים עם נבחרי ונציגי ציבור, ועוד.

בתחילה פעל פורום ישראל-ארה"ב, ובהדרגה התפתח הפורום לפורום בינלאומי, במשמעות של השתתפות נציגי קהילות יהודיות מרחבי העולם – ארה"ב, צרפת, צ'כיה, גרמניה, הונגריה, בריטניה, איטליה, רומניה, סרביה וכמובן ישראל.

הדגש בפורום הייחודי הזה הוא של מפגש נציגי דור הביניים, גילאי 30-50, דור צעיר מלומד ומבוסס, אשר פעיל בקהילות ושומר קשר עם ישראל. בעיות היסוד של העם היהודי עדיין קיימות כמו אנטישמיות, חינוך יהודי, ומניעת התבוללות, אך יש לישראל ערך מוסף של מדינה חדשנית, מובילה בהייטק ובסייבר, בתשתיות מים, ובנושאי חקלאות וסביבה.

ישראל מהווה מגנט של יצירתיות לעמים אחרים, ורוצה גם להנחיל על חדשנות ויצירה מצעירים יהודיים ממדינות אחרות, אשר בשעתו היו פעילים בפרויקט הענקי של "שיקום שכונות"

הגיוון והשוני הם עוצמה. החלפת דעות הן חלק מהעצמת הקשר לתועלת העם היהודי בעולם ובישראל.

אנו יודעים שיש גופים כמו ועידת הנשיאים, המייצגת את הארגונים הגדולים, ואת ארגון הקהילות(JCC)  שעושים עבודת קודש. כן פועלים גם הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, וקרן היסוד, כל אחת על פי מטרותיה הטובות, וההסתדרות הציונית העולמית.

הפרלמנט (הפורום) יקיף גם את תנועות הנוער, מועצת התלמידים הארצית, ארגוני הסטודנטים, המועצה הציונית לישראל, המועצה הציונית הדרוזית, ועוד, עם חיבורים לגילאי דור הביניים ודור ההמשך כמו אלה ב"תגלית" ו"מסע".

הרעיון הוא של קשר ישיר בין הנציגים, בדיונים, סיורים, מפגשים, כדי לדון בסדרה של נושאים העומדים על סדר היום בישראל ובתפוצות לגבי העם היהודי, ועיצוב מתכונת מכוננת של היוועצות ושיתוף פעולה.

בברכה נאמנה,

ד"ר גדעון בן דרור

052-2994127 gbdjerus1@bezeqint.net

לשעבר סמנכ"ל בכיר (פיתוח ובינוי) במשרד החינוך,  יועץ ועדת החינוך בכנסת, חבר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה וחבר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי.

* * *

אורית דשא-ינאי-ברנר

שיר פריחה אביבית

אשכולות מסגילים

על ענפי אזדרכת

נעים מעדנות

ברוח הקלה,

האביבית.

הם ודאי נהנים 

מהיותם 

עדים חיים ומחיים

של אביב חביב,

של ציוצי צפרים

וניחוחות משכרים...

ניסן תשפ"ד

* * *

אבי גולדברג

זיוף אנכרוניסטי שהוביל לרפורמה פולחנית

על הספר "ההונאה שקבעה את גורל העולם"

מאת משה גרנות

ספרו של ד"ר משה גרנות, שיצא לאור בימים אלה (הוצאת אוריון, 2024, 154 עמ'), הוא ספר מרתק. לקורא הישראלי שאינו איש מאמין במובן האורתודוכסי של המילה, והניזון ממקורות שרובם רואים בתנ"ך יצירה הומוגנית קדושה, שנכתבה כמקשה אחת ובסדר כרונולוגי כרצף היסטורי – מזומנת חוויה אחרת. אין מדובר בעוד ניתוץ מיתוסים להכעיס, אלא במסקנות מרחיקות לכת של שכתוב כתבי הקודש.

דרך ארוכה עבר חקר התנ"ך מתחילת המאה התשע עשרה והסדקים שמצאו בו חוקרים אינם חדשים. מה שמעניין בספרו של גרנות הוא הזווית הרעננה המספרת כיצד הפכו כוהני בית המקדש הראשון את בני ישראל למאמינים באל אחד, ביהוה המקראי הקדום, כישות אלוהית יחידאית – מונו דאיסטית או מונותאיסטית, אך ורק כדי לשרת את מטרתם: להעשיר את מגוון וכמות התרומות והקורבנות המיועדים להם בלבד.

הדרך שבה בחר גרנות בספר זה, שתנ"ך וביקורת המקרא הם תחומי מומחיותו, היא תקיפה חזיתית, מתועדת היטב על מי שבמחקר כבר נודע כדויטרונומיסט, כלומר אותו כוהן או כוהנים אלמוניים שביצעו הפיכה משפטית בזמנו של יאשיהו מלך יהודה. עיקר ההפיכה היה "במציאת" ספר דברים כביכול בבית המקדש ובו האיסור מפי משה על קיום פולחנים שרווחו בכנען ודרישה לקיום פולחן כוהני המקדש בלבד, כך על פי המחבר, במטרה שהכוהנים יקטפו את פירות הזיוף.

על פי גרנות מדובר בזיוף אנכרוניסטי בכתבי התנ"ך, בשינוי המסרים בדיעבד ובעיקר, כאמור, "בהשתלת" ספר דברים בין חמשת חומשי תורה.

ספר דברים או בלטינית דוֹיְטְרוֹנוֹמְיוּם הוא יצירה מאוחרת מהמאה השביעית שלפני הספירה ולא נכתב, לפחות בחלקו הארי, על ידי משה קודם לכן. הסדרת וקביעת מעמד הכוהנים וקביעת הפולחן והקרבת הקורבנות בבית האלוהים, וכפועל יוצא הנתח, תרתי משמע, המגיע לכוהנים ככתוב בספר דברים – הם הונאה.

התנ"ך, כפי שהוא מוכר לנו, לשיטתו של גרנות, עבר עריכה ברוטלית ומסתיר היטב את מי ששיכתב אותו. לבד ממקרים בודדים שבהם ניתן לזהות את שם המחבר, הרי לגבי רובם של התכנים המתוארים בתנ"ך נשאר שם מחברם עלום, ולא בכדי. התוצאה של הרפורמה הפולחנית שבוצעה על ידי כוהני בית המקדש בתקופתו של יאשיהו, היתה דרישה בלתי מתפשרת לאמונה באל אחד בלבד, ודרישה לסילוק כל פולחן ועבודת אלילים מתחרה לחלוטין.

קנאות דתית של האמונה באל אחד לא נותרה נחלת היהודים, היא אומצה בידי אחרים שקיבלו אותה חלקם ממשיחם ישו, וחלקם מנביאם מוחמד. כל קבוצת מאמינים מחזיקה במונופול על האמונה הדתית היחידאית ומתחרה עם האחרות, והנזק לעולם רב. הפיצול של כל אחת מהדתות הללו לעדות דתיות רבות והדרישה הקיצונית לאמונה באל אחד רק הגבירו את שפיכות הדמים. הדרישה שבספר דברים להקרבת קורבנות רק בבית המקדש ורק בידי כוהני הבית היא שהכתיבה את המונותאיזם מתחילתו, וזו ההונאה שהביאה את המאמינים באל אחד למלחמות דת ושפיכות דמים.

קצרה היריעה מלסקור את ההשלכות שיש לאמונה באל אחד שבספר ובכללן שאלות המוסר, סוגיית מעמדה הנחות של האישה, קווים לדמותו של דוד המלך, לשנאת ישראל – אנטישמיות, ולאשליה שהאל המונותאיסטי יציל את עמו מגזרות והסתגרות בד' אמות האמונה עד היום.

בנספח לספר נשלחים חיצי ביקורתו של גרנות לעבר ספרם של ישראל פינקלשטיין וגיל אשר סילברמן "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי" שעל פיו הדויטרונומיסט, לא רק השתיל את ספר דברים לתורה, אלא כתב את ספרי הנביאים הראשונים וחלק מסיפורי המקרא הקדומים, מסקנות שאין להן כל סימוכין.

עיקר תוצאות המהפך הנכלולי, או ההונאה, כלשון כותרת הספר, שביצע הדויטרונומיסט בספר הספרים ניכרות בכל תולדות ישראל עד ימינו אנו, ונזקו רב מתועלתו.

זהו ספר מרתק, קריא, ומעורר מחשבות בלב איש.

אבי גולדברג

רוֹן גֵּרָא

מָה נֹאמַר?

קַדְמוֹנֵנוּ

אָבוֹתֵנוּ

חִפְּשׂוּ כָּאן בְּאַרְצֵנוּ

הַמֻּבְטַחַת

תּוֹחֶלֶת וּמַרְגּוֹעַ.

חָשַׁבְנוּ זְכוּת אָבוֹת עוֹמֶדֶת

לָנוּ.

נְעַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע

נִטַּע  וְנַפְרִיחַ אֶת אַדְמָתֵנוּ.

בְּמַעְדֵּר, בְּשַׁלְוָה וּבֶעָמָל.

פֹּה נִמְצָא מָנוֹחַ מִדַּרְכֵי הַגּוֹלָה

הָאֲרֻכּוֹת

בְּאַהֲבַת אַחִים וּבִשְׂחוֹק.

פֹּה יְקַבְּרוּנוּ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.

לֹא פִּלַּלְנוּ שֶׁיֶּלֶד חָלְצֵנוּ

יְטֻבַּח

יֵהָרֵג

יְרַצַּח

שֶׁמִּלְחָמוֹת אֵין סְפֹר

תִּצְרֹבְנָה כַּפּוֹת יָדֵנוּ.

שֶׁמְּרִיבוֹת אַחִים בָּעֹמֶק

נַפְשֵׁנוּ.

מָה נָשִׁיב כְּשֶׁיִּשְׁאָלוּנוּ

"מָה לָנוּ כָּאן בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת

עֲקֻבָּה מִדָּם"

כַּמָּה נִטַּלְטֵל  עוֹד בֵּין גְּבוּרָה

לִקְבוּרָה.

וְנִצְרֹב שְׂפָתָיִם?

נַמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב אֶת יְמֵי מְרוֹרֶיהָ,

נְעוּרֶיהָ

לִשְׁבֹּר אֶת כַּבְלֵי הַכְּאֵב

לְהַפְרִיחַ אֲדָמָה חֲדָשָׁה

יְרוֹקַת יָדָיִם

וּבְיַחַד לַחֲלוֹם.

עַל שָׁלוֹם.

רוֹן גֵּרָא

* * *

אהוד בן עזר

 איתן סוּזוּקִי

 איתן סוּזוּקִי היה משוגע לאופנועים אך צעיר מדי להוציא רישיון נהיגה.

"חוק מטופש." היה אומר בכעס, "אם יש לך רישיון, אתה יכול לעלות על אופנוע גם כשאתה בן שמונים, אבל אם חסרים לך חודשים אחדים – אז לא!"

"ואם היה, יש לך במה לקנות?" שואלים חברים.

"אל תדאגו, פַּאפַּא טובע בכסף. חוץ מזה, רק ממתנות הבר-מצווה שמושקעות בבנק אני יכול לקנות אפילו מכונית יד-שנייה!"

*

פעם בשבוע, בערב, נהג איתן סוזוקי ללכת לפינה השדרות שבה מתכנסים האופנוענים. עובר בין האופנועים ומלטף אותם בעיניו כאילו היו סוסות-מירוץ אצילות. עדר נהדר! – סוּזוּקִי הִיפֶּר סְפּוֹרְטְס, שהחמוקיים שלו (שלה?) חלקים ואירו-דינאמיים כמו חיה גדולה שאפשר לרבוץ עליה ולנשק אותה ואחר-כך להדהיר אותה ב-110, 150, 200 קמ"ש, ולחתוך את האוויר כמו מטוס.

הוֹנְדָה, גם היא יפאנית, צנועה יותר ורזה, אבל חזקה מאוד. יָאוָוה ישנה, של אספנים, אבל עוד כוחה במותניה להראות למכונות החדשות את כוחה. סוּזוּקִי דִי אַר יפהפייה, בֶּנֶלִינִי איטלקייה. סָגִיבָה אֵלֶפַאנְט. מוֹטוֹ גוֹזִי. סַאן-יַאנְג. גוֹזִי. דוּקַאטִי. טְרִיוּמְף. ובצד שתי ענתיקות – הַרְלִי דֵייוִוידְסוֹן כבד, שמספרים כי על כאלה רכבו שוטרי-תנועה בריטיים בשנת תרפּ"ה-פּוּ ורשמו רַפּוֹרְטִים לנהגים, כמו למשל – שלא הוציאו יד שמאל מחלון האוטו, לאותת בפנייה ימינה (יד מושטת ישרה) ושמאלה (יד מושטת עולה ויורדת). ליד ההרלי עומד גם נוֹרְטוֹן אחד, שניהם סוסי-קרבות ותיקים שעדיין כוחם במותניהם, נודפים ריח שמן-מכונות ובנזין ומושב עור סדוק ומתכת ישנה, לא יפים, ללא חמוקיים ומגיני-רוח, רואים את השלד שלהם כמו צרעות גדולות שבנויות סביב מיכל הדלק הכרסתני – אבל גבריים-לאללה, נותנים לך ביטחון כמו מהסרטים.

*

איתן סוזוקי היה נער נמוך, כפוף מעט, כתף אחת שלו קצת מורמת. פניו לא נאים במיוחד, סוסיים, ומלאי חטטים. בטרם מלאו לו שש-עשרה כבר קנה חליפת-עור של אופנוען, מגפי-עור, קסדה, משקפיים, מגיני מותניים וכפפות-עור. הוא נהג להסתובב בפינת השדרה, בהליכה מתנודדת כשל רכב-מירוצים, בין האופנועים הגדולים, לחקור אחר מחיריהם, כעומד לרכוש אחד מהם.

מכוסה מכף-רגל עד ראש בלבוש אופנוען ניראה כמו גַ'אבַּר, כחבר במיסדר אבירים חבויים בחליפות-שיריון, שאין רואים כלל מה הם בפנים.

*

כאשר שמע אביו לראשונה על רצונו לקנות אופנוע, אמר לו:

"אין צורך. אני בעצמי אהרוג אותך קודם!"

"מה איתך אבא? אני מדבר רק על איזה טוּס-טוּס של דִיַאלִים או פִּיַאג'וֹ, עם הילוכים אוטומאטיים, מנוע חמישים סמ"ק, מקסימום עושה שבעים קמ"ש, לבוא אHתו לבית-ספר. מה כבר יכול לקרות לי מזה?"

ולאימו הוסיף נימוק משכנע:

"גם ככה בנות בקושי מסתכלות עליי! אני אשם שיצאתי כזה?"

*

לאחר שבועות של ויכוחים הסכימו ההורים שיוציא רישיון לאופנוע עד 50 סמ"ק. חודשיים לאחר יום הולדתו השישה-עשר קנה פיאג'ו, מודל 86, כזה שעליו מותר להרכיב מאחור נוסע נוסף, שלא כמו בדגמים החדשים שיצאו מ-87 והלאה. הוא התחיל לבוא עליו לבית-הספר, מגניב פריטים כמו מגפי-העור, הכפפות או מעיל-העור, עם התלבושת האחידה. הבנים קינאו בו והיו ממששים את הפיאג'ו ואת ציוד-הלוואי, אבל אף אחת מן הבנות לא הסכימה לרכב מאחור, בדרך חזרה מבית-הספר  או בכל הזדמנות אחרת.

*

פעם בשבוע, בערב, היה איתן סוזוקי מופיע עם הפיאג'ו שלו בפינת השדרות אך מצניע אותו מיד בכניסה, כמי שמתבייש לבוא בחברה טובה עם בחורה לא-נחשבת, מכוערת. נהג להסתובב דווקא רגלי, לבוש במלוא ציודו, כעוטה שיריון מימי-הביניים. מתקרב אל סוסות הסוזוקי הגדלות, בעלות המנועים בני מאות הסמ"ק, נוגע בהן בחשאי ומלטף את חלקיהן המעוגלים, המשגעים, כאילו היו חמוקיים ואחוריים של נקבות.

"עוד שנה אני מתחיל לעבוד על קבלת רישיון של מעל חמישים סמ"ק. ביום שאהיה בן שמונה-עשרה – אני עולה על סוזוקי אמיתי, שאקנה בכל הכסף שחסכתי לי, ושלא יהיו לכם אשליות, אני לא מתכוון לאיזה סוזוקי אֶקְס טִי אֶס קטנה – אלא לסוזוקי הִיפֶּר סְפּוֹרְטְס או לסוזוקי דִי אַר!"

"אין צורך. אני בעצמי אהרוג אותך לפני שארשה לך לעלות על אחת המפלצות האלה!"

"די אבא עם החוכמות האלה. זה לא יעזור לכם."

"ומה עם רישיון נהיגה במכונית? אתה עוד מעט בן שבע-עשרה!"

"לא מעניין אותי!"

"לא מעניין? אולי יותר יעניין אותך לשמוע שאם תוותר – תקבל ממני מכונית במתנה! שנה שלמה קודם שמותר לך לקבל רישיון על המפלצות האלה!"

"השתגעת? מה אתה משחד את הילד בכסף? אתה לא יכול להפעיל עליו את הסמכות שלך ולהוציא לו מהראש את הטירוף של הסוזוקי?"

"עדיף לי שיתרוצץ בכבישים כשהוא בתוך מכונית עם פח מלמעלה וברזל מלפנים ומאחור – מאשר ידהר על אופנוע במאה חמישים, מאתיים קמ"ש, כאשר כל טעות היא קטלנית! את מבינה?" – ולאיתן: "מה איכפת לך, איתן? מלהוציא בינתיים רישיון נהיגה במכונית לא ייצא לך שום נזק, תאמין לי!"

*

איתן סוזוקי הוציא רישיון-נהיגה במכונית. בן שבע-עשרה וחודשיים קיבל פורד פיאסטה יד-שנייה, מודל 85, והתחיל לבוא בה לבית-הספר. הבנים קינאו בו ולחצו על הוריהם לאפשר גם להם להוציא רישיון נהיגה במכונית. הוא נעשה פופולארי. אפילו בנות התחילו לנסוע איתו, וזאת למרות ש –

א. איתן סוזוקי המשיך ללבוש את מדי האופנוען, חוץ מהקסדה שהיתה זרוקה במושב האחורי.

ב. הוא נהג במהירות, קורע את האוויר כיושב על סוזוקי הִיפֶּר סְפּוֹרְטס, ולא בפורד פיאסטה יד-שנייה מסכנה.

*

וליל שישי אחד, כשחזרו החבר'ה במכונית ממסיבה, ואיתן סוזוקי נהג...

מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי:  דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.

הסיפורים פורסמו לראשונה מדי שבוע במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש.

* * *

עקיבא נוף

בְּתום הפסח

כַּמָּה חֲבָל, אוֹזֵל החָג,

נָמוֹג הַשֶׁקֶט, חֶרֶש פָּג,

הִילַת הָרוֹגָע נְסוֹגָה

אֶל יוֹם מֵרוּץ בְּלִי הָפוּגָה.

חוֹלֵף, כְּבָר, גֶשֶּׁם אֲחַרוֹן,

וְיֵשׁ פִּיצּוּי רַק בַּדוֹרוֹן

שֱׁל בּוֹא אָבִיב וּפְרִיחוֹתַיו,

לֹא עוֹד קוֹר-חוֹרֶף, תָּם הַסְּתָיו.

 צְאִי הַיוֹנָה מִן הַתֵּיבָה,

 עוּפִי בְּנַחַת וּבְשׁוּבָה

 עַל אֶרֶץ שֶׁאַחֲרֵי מַבּוּל,

 יְקוּם, אָכֵן, קִמְעָה חָבוּל,

 אַךְ חָיָה בּוֹ אָהוּבָתִי,

 אֲנִי לָהּ עֶרֶב, הִיא לִי שְׁתִי,

 מֵחִיבּוּרֵנוּ הַמְּקוּדָשׁ –

 יַחְדָּיו נִיבְרָא עוֹלָם חָדָשׁ,

 בּוֹ שֵׁם וְיֶפֶת וּבְנֵי חָם

 יַצְמִיחו קֶשֶת לְפִתְחָם,

 עוֹלָם הַמְחַבֵּק בְּתוֹם,  

 גָּם אֶת אַחֵר, גָּם תַ'יָּתום,

אֶת הַתָּמִים, אֶת הַשׁוֹנֶה,

עוֹלָם נָקִי מִן השׂוֹנֵא,

בּוֹ חָי הַגְּדִי עִם הַנָּמֵר,

לְלֹא נוֹגֵשׂ, בְּלִי מִתְעַמֵּר.

את זאת כתבתי בעבָר,

תמֵהָני אִם, עכשיו,  אפשָׁר,

שוב להמשיך וכך לומר,

או שֶׁמָא, לא נותָר דבר

מהתמימות, שֶׁפָּג תוֹקְפָּה

בעת הזו, של הַתְקָפָה,

ולוואי – אפשר עוד לְקַווֹת

כי יֵעַלְמוּ הַתַּלְאוּבוֹת

ועוד נוכל לראות עולָם

שיש מקום בו לכולם.

עקיבא נוף

* * *

אהוד: אנחנו ממליצים מאוד על הבלוג "מחקרים בספרות עברית"

של פרופ' זיוה שמיר

הפוסט החדש הוא

"בעל מלאכות הרבה"

על משה בן שאול

WWW.ZIVASHAMIR.COM

* * *

איתמר פרת

עוד פעם מלאכים

אני מתחיל לשנוא את זה. שינה זה בשביל לישון, לאבד הכרה, לא לדעת ולא לזכור, להיפטר זמנית מן המציאות, לא להכיר בה ולא לקחת אחריות.

אבל זה התחיל לא לעבוד אצלי. כדורים לא עוזרים. נאלצתי להמציא מלאכים כדי שאוכל לראות את המציאות. כדי שאוכל לכתוב עליה. לשלוח לעיתון. לא טוב לי עם זה. זה פשוט לא אני.

אבל המציאות אינה מתחשבת. היא קיימת. אלוהים. כמה היא קיימת.

גם הם, המלאכים, מתחזים לקיימים, שרועים ברישול בחדר האורחים של תת-הכרתי. גבריאל המלאך המבשר ורפאל המלאך המהנדס, שעכשיו שולח לי מעין חיוך סרקסטי.

"לא קיימים, הא?" הוא אומר. "אז מי ברא אותנו? אלוהים אולי?"

"רפי, אתה לא צריך לדבר אליו ככה," אומר גבי. "הוא לא אשם שהוא בתת-הכרה. ככה אלוהים עשה אותו. תפקידנו לעזור לו. יש לנו שליחות. זה אחריותנו."

"אחריות הזין שלי," אומר רפי. "כבר היינו אצלו כמה? שש פעמים? הוא עדיין לא מבין שיחיא סינואר משחק בדיוק את מה שתיכנן? לשגע אותם עם מתווים ותקוות וועדות, לסחוט את פגועי הנפש האלה, המשפחות, כמו סמרטוטים בשימוש חוזר? הם באמת חושבים כי אחרי שיבצעו את כל הוראותיו, אחרי שצה"ל ייעלם מהשטח עם ערובות של מצרים וקטר והסתלקות האמריקאים וקבלת המשט של הטורקים וערובות של האחוד האירופי ומועצת הביטחון – הוא ירפה את ידו מהנשק האדיר שיש לו? מאה חטופים מרוסקי גוף ונפש אחרי שהחזיר שלושים? הוא אפילו לא מסתיר את כוונותיו. המציאות בידו והוא אוהו איך יודע את זה! רק אלה שם, שעסוקים בהפגנות וחסימת כבישים והיורקים על שוטרים, רק הם לא יודעים, או עושים את עצמם, כי הפגנות זה כיף. מרפא לנשמה."

"גמרת?" שואל גבי. "אתה לא מרגיש איך אתה חוזר על עצמך כמו פרסומת טלוויזיה? מרגיש מלאך?"

"גם פרעה חזר על עצמו, עד שטבע בים סוף. גם בזה הם מאמינים. והם עוד מקבלים כסף בשביל זה," אומר רפי. נשען אחורה בכורסה ותולה מבט בתקרה.

גבי פונה אליי. "אל תקבל את זה קשה, זה הסגנון שלו. הוא לא באמת רע לב," הוא אומר לי. "אני לא מאמין שאצלכם באמת כולם חולמים בהקיץ. נגיד תקחו אחד מהמפגינים שהביא תוף ומרעיש עד צאת נשמתו, או את אחת המסכנות שצועקת 'עכשיו! עכשיו!!' תכניסו אותם לישיבת קבינט, מוקפים אנשי מעשה שנבחרו בדמוקרטיה, ואמרו להם נו דברו. תנו תסריט, ותשאלו אותם מה יעשו אם סינואר לא יחזיר את החטופים. בקשו מהם ניתוח המצב. זה יכנס לפרוטוכול."

"זה קצת דמיוני  מדי," אני אומר. "אתה מצפה מהם שישימו את ההכרח הצבאי והמדיני לפני הרגשות המשפחתיים שלהם. אצלנו בישראל הסטייל הוא למצוא אשם, לצעוק קח אחריות אפילו אם אחריות לא תשנה מאומה. אנחנו לא יכולים בלי להפגין. זה כנראה ביולוגי."

"מזלכם זה הצבא, הלוחמים המצויינים שלכם," אומר רפי. הוא מוריד מבטו מן התקרה ושולח בי עין נוקבת. "לא אכפת לכם אם הגברים האלה, בנים, בני זוג, הורים לילדים, נפלו לשווא?"

"רפי, אל תכריח אותו לענות על זה," אומר גבי. "עכשיו הוא חייב להחליט אם לענות אמת או שקר. אולי הגזמנו. בוא נעוף."

"נעוף, אבל נחזור," אומר רפי. "אולי עוד לפני החטיפה הבאה. ביי, פראייר."

איתמר פרת

* * *

אהוד: יש נמענים שאינם יכולים לשאת דעות אחרות משלהם ומבקשים להפסיק לקבל את המכתב העיתי. נכון, קשה לשאת את האמת, בייחוד קשה למי שמאשים בכל דבר רק את עצמנו ובייחוד את נתניהו ולא את סינוואר.

 אבל אותנו יִלמדו ההיסטוריונים בעתיד!

* * *

נעמן כהן

מיהו פרעה שלנו – סינוואר או ביבי?

נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד (ובגרמניה המלצתי לה לשנות את שמה לקלרה פלצל, למען לא יתביישו בה ילדיה ונכדיה הגרמנים-הפולקיסטים) התחמקה כצפוי מחגיגת סדר פסח.

"כבר עשרות שנים, מאז הייתי נערה מתבגרת," היא מתנאה בעצמה, "אני משקיעה את מיטב היצירתיות המוגבלת שלי בהתחמקות מלילות סדר. השנה הטקסט של ההגדה נקרא כמו לעג לרש. יש לי אפילו קושי אמיתי להחליט מי הפרעה שלנו, יחיא סינואר ואולי דווקא ביבי? כנראה שניהם. אני מקווה שמתישהו, עוד בחיי אפילו, נצא לחופשי משלטון ביבי והרוח הרעה, שנפסיק להיות עבדיו." (ודוק: לא ניפטר מסינואר, אלא רק מביבי...)

"הלילה הזה של ליל הסדר השתנה מכל לילות הסדר בעבר, בכך שהיה הנורא והאיום מכולם," ממשיכה ומתארת נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד את עולמה, "יושב לו עם שלם ומתחנף לאלוהים שהוא ממשיך להאמין בו. במקום להודות ליישות הדמיונית הזאת, שאם היא קיימת כנראה בחרה בנו כמושא ההתעללות שלה, על העם כולו לשיר למנהיג שרואה את עצמו כשליחו של אלוהים וכמי שנמשח בילדותו למלך, לאשתו המטורללת, לבניו הלא מתפקדים, 'די דיינו, נמאס לנו ממך, לא בחרנו בך. אתה בחרת בנו כדי להתעלל בנו, אז לך תחפש לך עם אחר.'"

("בקריאת ההגדה השנה קשה להחליט מיהו פרעה שלנו — סינוואר או ביבי", "אל-ארצ'", 26.24)

https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-04-25/ty-article/.highlight/0000018f-14fa-d361-a3ef-56fb9abf0000

מילא הפיליסטינית הפרו-איסלמית והפרו-גרמנית, נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד, (או קלרה פלצל בגרמניה) הבעייה היא שהיא משקפת דעות של לא מעט מדומיה הרואים את האוייב בביבי ולא בסינואר.

מִהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִיבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ (ישעיהו מ"ט י"ז)

דומה שמאז הקים מקס נאומן את איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים Verband) nationaldeutscher Juden) התנועה למען היטלר, (פורקה ע"י הנאצים ב-1935) לא היו כל כך הרבה יהודים התומכים בהשמדתם. ההבדל הוא. שבעוד שהיטלר הסתיר את תוכניתו להשמדת היהודים בעולם, החמאס מכריז על כך בגלוי. מטרת איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים היתה התבוללות מוחלטת של יהודים בגרמניה, הכחדה עצמית מרצון של הזהות היהודית, וגירוש מגרמניה של מהגרים יהודים ממזרח אירופה. נאומן התנגד לציונות ולאוסטיודן שהביאו אותה. הוא ראה בציונות איום על האינטגרציה של יהודי גרמניה, ואף כאידאולוגיה גזענית המשרתת מטרות אימפריאליות בריטיות; ואילו את המהגרים העניים והפרימיטיביים מן המזרח ראה כנחותים מבחינה גזעית ורוחנית. זהות יהודית בכפיפה אחת עם השתייכות לאומית גרמנית, נראתה לו כפסיחה על שני הסעיפים שהצדיקה את האנטישמיות שגינתה את היהודים כמיעוט מתנכר, המבקש לדלל ולהחליש את קהיליית העם הגרמני. יהודי גרמניה השורשיים נדרשו, לדעת נאומן, להיות נאמנים ללא סייג ל"פולק" הגרמני ולאמץ את רוחו.

כתב העת הרשמי של האגודה היה הירחון "Der nationaldeutsche Jude" בעריכת נאומן. לכתב העת היתה תפוצה של כ-6,000 עותקים בשנת 1927. פעילות נוספת של האיגוד הייתה המאבק נגד החרם נגד גרמניה הנאצית (1933), שהחל לאחר עליית הנאצים לשלטון. היא גם הוציאה מניפסט שקבע כי היהודים זוכים ליחס הוגן בגרמניה הנאצית.

בשנת 1934 הצהיר האיגוד את ההצהרה הבאה: "תמיד החזקנו את טובת העם והמולדת הגרמניים (שאליה אנו מרגישים קשורים בקשר בל יינתק) מעל לרווחתנו שלנו. לכן בירכנו על התוצאות של ינואר 1933, למרות שבחירות אלו הביאו קשיים עבורנו באופן אישי."

למרות הפטריוטיות הקיצונית של נאומן ועמיתיו, ממשלת גרמניה הנאצית לא הכילה ולא קיבלה את כוונותיהם. איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים הוכרז כבלתי חוקי ופורק ב-18 בנובמבר 1935. נאומן נעצר על ידי הגסטפו באותו יום ונכלא (כמה סימלי היום) בבית המעצר הנאצי בברלין "קולומביה האוס", ושוחרר לאחר מספר שבועות, ומת מסרטן במאי 1939.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%92%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D

שיהודי ישראל ילכו "כצאן לטבח" ואחר כך הם

מעל למאה מפגינים יהודים נעצרו במהלך הפגנת תמיכה בחמאס, לאחר שחסמו את התנועה ליד ביתו של הסנאטור צ'אק שומר בדרישה "לעצור את הסיוע הצבאי לישראל". במהלך הפגנה סוערת סמוך לביתו של הסנטור צ'אק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, נעצרו מעל למאה מפגינים יהודים שהפגינו נגד התמיכה של הממשל האמריקאי בישראל.

מאות יהודים המתנגדים למלחמה נגד החמאס בעזה הפגינו בדרישה משומר לפעול נגד הסיוע הצבאי לישראל ולהצביע נגד חבילת הסיוע שעלתה להצבעה בקונגרס. המפגינים התאספו ביום שלישי בערב במרכז ברוקלין סביב כרזה עגולה המייצגת צלחת ליל סדר, שכללה את המילים "יהודים אומרים להפסיק לחמש את ישראל." שיהודים בישראל ילכו כצאן לטבח, ואחר כך הם.

ארגון Jewish Voice for Peace פרסם פוסט ברשת X בו כתב כי "אלפי יהודי ארה"ב מקיימים סדר חירום של פסח, סוגרים את רחובות ביתו של מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר כדי לדרוש ממנו להפסיק לשלוח נשק לממשלת ישראל כאשר היא מבצעת רצח עם."

ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי סטפני פוקס, מנכ"לית הארגון, סיפרה כי המחאה נערכה במכוון במהלך חג הפסח על מנת "לשלוח מסר לצ'אק שומר", כדבריה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846326&forum=scoops1

סטפני פוקס הפיליסטינית האוטו-אנטישמית, לפחות חגגה סדר פסח בניגוד לנרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד.

פרופסור האריס קורנשטיין – טרנסג'נדר יהודי נלחם למען השמדתו

שטיפת המוח הפרו-פלסטינית של יהודי ארה"ב הגיעה לגיל הרך. במסצ'וסטס שבארה"ב, ארגון בשם "משפחות עמק קונטיקט למען פלסטין" אירגן שעת-סיפור לילדים בחנות ספרים מקומית. מלכת דראג (גבר הלבוש בבגדי נשים עם פאה ואיפור) הקריא ספר בשם "מולדת" המציג את ארץ ישראל וירושלים כמולדתו הכבושה של העם הפלסטיני. הילדים התבקשו לדקלם את הקריאה "פלסטין תשוחרר" (Free Palestine) שוב ושוב, להניף את דגל פלסטין (דגל סייקס המסמל בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם, והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית) ואת דגל הטרנסג'נדרים, להתעטף בכאפיות, ולצייר ציורים בנושא פלסטין. האירוע נערך בתמיכת הארגון היהודי "קול יהודי לשלום" (JVP), ומלכת הדראג היא למעשה פרופסור יהודי רפורמי מאוניברסיטת אריזונה בשם האריס קורנשטיין.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846329&forum=scoops1

האם הפרופסור היהודי הפיליסטיני האריס קורנשטיין אינו יודע שהוא נלחם בעד ארגון הנשבע לרצוח אותו פעמיים. פעם כיהודי, ופעם כטרנסג'נדר.

מי מממן את ההפגנות נגד ישראל בקמפוסים?

הווארד הורוביץ יהודי מיליונר מארה''ב

נחשף: מי מממן את ההפגנות נגד ישראל בקמפוסים? לא רק קטר. ההפגנות בקמפוסים וברחבי ארה"ב נגד ישראל מופעלות על ידי ארגונים פרו חמסאניקים נלהבים. עולה השאלה- מאיפה ארגונים אלו מקבלים מימון? חשיפה חדשה של ערוץ החדשות ויסגארד חושפת שמקור המימון הוא מקרן שמנהל מיליונר יהודי בשם האווארד הורוביץ יליד ארה"ב.

הורביץ הוא ראש הקרן wespac, שממנת יותר מ-50 ארגונים אנטי-ציוניים אשר פועלים ברחובות ארה"ב כדי להפגין מסרים שמעודדים את מעשי חמאס ב 7 באוקטובר.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845965&forum=scoops1

הווארד הורוביץ פועל להשמדת העם היהודי ובהם את עצמו.

גם גיורגי שוורץ-סורוס

קבוצות הרגרסיבים המממנות את הסטודנטים של קולומביה, כוללות קבוצה שתמכה בתקיפה של חמאס ב-7 באוקטובר, וקרן היהודי גיורגי שוורץ-סורוס. שנמצאת כעת בחקירה בגין גיוס כספים לכאורה לארגוני טרור. ביניהם ארגון סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP), שלפי הדיווח בעיתון "גאזט" פורסם בתמיכה במתקפה ב-7 באוקטובר שבה נהרגו 1,200 ישראלים.

שחקן מרכזי נוסף במאהל הוא Jewish Voice for Peace, שקיבל מיליונים מתורמים שונים כולל רשת החברה הפתוחה של ג'ורג' סורוס. מאז 2016 הקבוצה גרפה לפחות 650,000 דולר מארגונים הנתמכים על ידי סורוס. תורמים אחרים כללו את קרן האחים רוקפלר, שמנהלה, ניקולס ברנס, התפטר ב-2017 בגלל תמיכתה ב-JVP.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846183&forum=scoops1

הניו יורק פוסט יצא בכתבה נגד המיליארד ג'ורג שוורץ-סורוס, וטוענים שהוא אחראי על תשלומים לסטודנטים רדיקליים שמתדלקים את המהומות נגד ישראל.

https://rotter.net/forum/scoops1/846517.shtml

הרופאה היהודיה ג'יל אלן שטיין תומכת החמאס

ג'יל אלן שטיין Jill Ellen Stein; נולדה ב-14 במאי 1950, היא רופאה יהודייה בת להורים יהודים מרוסיה, שהתחנכה במוסדות היהדות הרפורמית בשיקגו ושהתמודדה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 מטעם המפלגה הירוקה וזכתה בכ-1.39 מיליון קולות ( 1.04%), קולות אשר מנעו מהילרי קלינטון לזכות בנשיאות. וכעת היא מאיימת על היבחרותו של ביידן.

שטיין האשימה את ממשלת ישראל ב"אפרטהייד", רצח, התנחלויות בלתי חוקיות, הטלת מצורים, בניית פצצות גרעיניות, מעצר ללא הגבלת זמן, עונש קולקטיבי והפרת החוק הבינלאומי. היא תומכת במאבק החרם של תנועת ה-BDS נגד ישראל במטרה לחיסולה ורואה בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו "פושע מלחמה".

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%99%D7%9C_%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F

בראיון לעיתון "אל-ארצ'" היא מסבירה את תמיכתה בחמאס. ""הסבים שלי," אומרת שטיין, "נמלטו מהפוגרומים ברוסיה. אני גדלתי כשהשואה היתה זיכרון טרי. משפחתי לימדה אותי בגיל צעיר שאסור ליהודים לאפשר עוד רצח עם, לא משנה מה. זה כולל את הסירוב לעמוד מנגד כשמשהו נורא קורה. לכן ב-7 באוקטובר, כשאירע הטבח, התחלתי לחקור את הרקע ולשאול מה ההקשר הרחב. בהתחלה לא הייתי בטוחה לגבי השימוש במילה ג'נוסייד, אבל אז התחלתי לקרוא מחקרים ישראליים על ג'נוסייד ומחקרים בינלאומיים. כך השתכנעתי,"

יש משהו שחשוב לך לומר לישראלים?

"כן, בעניין הציונות והאנטישמיות. צמחה תנועה ענקית פה בארה"ב – רואים צעירים מתקוממים והם מאוד אנטי-ציונים. לדעתנו, ציונות הפכה שם נרדף לכיבוש ואפרטהייד. חשוב מאוד לא לבלבל אנטישמיות עם אנטי-ציונות. כשמישהו אומר לי שהפעילות נגד ג'נוסייד היא אנטישמית, בעיניי הוא אנטישמי, כיוון שהוא טוען במובלע שיהודים בסדר עם ג'נוסייד. המנוע העיקרי של אנטישמיות כיום הוא החיבור שעושים בין יהודים לציונות ולג'נוסייד וזה מדאיג מאוד, בעיקר לעתיד היהודים בישראל."

(נתנאל שלומוביץ, "ג'יל שטיין, מועמדת לנשיאות ארה"ב, נגד מדינת ישראל", "אל-ארצ'" 11.4.24).

https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-04-11/ty-article-magazine/.highlight/0000018e-c768-d480-a99e-cf7fbb330000

הבנתם? ד"ר שטיין כותבת: ""הסבים שלי נמלטו מהפוגרומים ברוסיה, לכן אני מתעלמת מניסיון נוסף של רצח ופוגרום ביהודים, מתעלמת ממטרות החמאס לחזור על הטבח עד השמדת כל היהודים (כולל את ד"ר שטיין), וכמובן את חיסול הציונות שפירושה חיסול מדינת ישראל, כלומר השמדת היהודים במדינה שאחריהם תבוא השמדת היהודים בארה"ב, כולל היא עצמה. בגלל גילה כנראה היא לא תיאנס.

אז לשם תזכורת לפיליסטינית ד"ר שטיין תומכת החמאס ולדומיה, הנה כמה עובדות על החמאס בו היא תומכת:

המלחמה בחמאס ובג'יהאד:

בניגוד לגרמנים ששמרו בסוד את תוכנית ההשמדה היהודים באמנת החמאס סעיף 7 (ובדברי המופתי של אש"פ) אומרים בגלוי כי מטרתם לרצוח ע"פ דברי מוחמד  את כל היהודים הקופים והחזירים:

https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8

"ישראל זהו היעד הראשון. כל העולם יהיה תחת החוקים שלנו"

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=815672&forum=scoops1

מטרת ארגון הג'יהאד חמאס לכבוש את כל העולם

חמאס: אללה, הרוג את היהודים ואת הנוצרים ואת הקומוניסטים!

https://www.palwatch.org.il/site/modules/videos/pal/videos.aspx?fld_id=139&doc_id=4145

מנהיג החמאס ישמעאל הנייה אומר: המוסלמים ינצחו כי "אנחנו אוהבים את המוות":

https://palwatch.org.il/site/modules/videos/pal/videos.aspx?fld_id=latest&doc_id=12243

המלחמה של ישראל נגד החמאס והג'יהאד היא מלחמה עבור כל הציביליזציה והעולם החופשי.

גם בישראל

אקטיביסטים פרו-איסלמים מפגינים בבסיס שדה תימן בקריאה לשחרור מחבלים ולהפסקת המלחמה בחמאס:

"בחצי שנה נרצחו במחנות העינויים הישראלים יותר מפי 4 אסירים משנרצחו בגוונטאנמו ב-20 שנה. זה מנוגד לחוק, לא מוסרי, ולא יביא לנו שום ביטחון. נסענו עד למחנה המוות בשדה תימן כדי לזעוק, יחד עם אחרות, נגד העוול הזה. זכויות אדם זה לא ליהודים בלבד."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845872&forum=scoops1

גם יהודים בישראל תומכים בשחרור מחבלי חמאס שימשיכו וירצחו בהם.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ

בכל מקום בו ביקרתי שבו נרצחו יהודים, מחנות מוות אושוויץ, לובלין, גיא הריגה, באבי יאר, פונר, גיטו ורשה, גיטו מינסק, גיטו פינסק, ובורות הריגה בו נורו יהודים בעיירות פולניה, אוקראינה, רוסיה הלבנה, ליטא, לטביה ובכל אירופה, היה לי מנהג קבוע.

כאשר האחרים אמרו "אל מלא רחמים" אני לא יכולתי לומר זאת. אינני צדיק כאברהם אבינו. אינני יכול לומר "מלא רחמים" במקום ללא רחמים, לכן בכל מקום ביקשתי רשות לומר בקול (עם אלו שהצטרפו אליי):

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר  לֹא יְדָעוּךָ

וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ.

כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת  נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ.

שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם.

תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי.

זו התפילה הנאותה שיש לאמרה במקומות אלו, ולא "אל מלא רחמים". ואני ממליץ לעשותה מנהג בכל משלחות הנוער.  לכן השנה בסדר הפסח אמרתי את האיחול הזה בכוונה מלאה ובשימת לב מיוחדת לחמאס הג'יהאד, חיזבאללה, החות'ים, ומשמרות המהפכה האיראנים.

שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי!

אירוניה עצובה – חסידות גור

אין אירוניה עצובה יותר שלא לומר מגוחכת מראיית אמת לימינו בדברי רעבע יהודה אריה ליב אלתר מִגוּר בספרו "שפת אמת", שיצא לאור ב-1905 שאמר: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. ה'לא אחד בלבד', החיסרון הזה, שלא היתה אצלנו אחדות, הוא 'עמד עלינו לכלותינו', הוא שגרם תמיד לכל צרותינו."

הרעבע יהודה אריה ליב אלתר מִגוּר ה"שפת אמת", היה אנטי-ציוני, ונלחם בציונות והרבה מחלוקת בעם, ויחד עם בנו רעבע אברהם מרדכי אלתר – מחבר "אמרי אמת", נשא באחריות שמרבית 100 אלף חסידי גור בפולניה נספו בשואה. הרעבע עצמו ניצל ע"י הציונות.

שלא לדבר על הפרעות שעושים היום חסידי גור בכל המנסים לפרוש מהחסידות.

למה טרם נחתם החוק לתפוס את האסירים ששוחררו בעסקת מיקוח חזרה לכלא?

תשובה לחוה ליבוביץ ("חדשות בן עזר", 1945)

עד המלחמה האחרונה פעלו כל ארגוני הטרור הערבים לחטוף ישראלים חיילים או אזרחים במטרה להביא לשחרור מחבלים הכלואים בישראל, ע"פ הדוגמה המוצלחת של עסקת ג'יבריל. עסקת חילופי שבויים בין ישראל לבין ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, שנעשתה ב-21 במאי 1985, ובמסגרתה שוחררו 1,151 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל. מוזר בלשון המעטה איך מדינת ישראל התנהלה לאורך השנים מאז כמדינת חלם. כיצד שוב ושוב היא נכנעה לעסקות מיקוח של ארגוני הטרור הערבים. מדוע כבר לפני 39 שנים לא חוקק חוק לפיו כל מחבל ששוחרר עקב עסקת מיקוח עם ארגוני הטרור ייתפס אחרי החזרת החטופים ויוחזר לכלא לרצות את מלוא ענשו.

מעבר לירידה בחטיפות, חוק זה היה מביא לכך שארגוני הטרור היו חייבים לדרוש מבחינתם שחרור מחבלים רק מחוץ לגבולות ישראל. מדוע החלם הזה עוד טרם בא לתיקונו? במלחמה הנוכחית המצב נעשה קשה יותר כי התנאי שדורשים המחבלים הוא לא רק שחרור מחבלים, אלא גם תנאי מדיני, הפסקת הלחימה, נסיגה מעזה, הצלת שלטון החמאס, ושיקומו. קבלת החוק לא אמורה להביא לשחרור החטופים שכאמור המחבלים דורשים עבור שחרורם הפסקת הלחימה ושחרור אלפי מחבלים, אלא רק למנוע את הנזק הצפוי מהמחבלים שישוחררו מהכלא.

אם החטופים ישוחררו כתוצאה מכניעה לדרישות החמאס והג'יהאד, יהיה החוק הכרחי ככלי בידי ישראל למנוע רציחות נוספות מהמחבלים המשוחררים (כפי שקרה עם המחבלים ששוחררו בעסקת שליט), וכאמור גם להוריד את הכדאיות של ניסיונות חטיפה נוספים.

קבלת אחריות למחדל אי מניעת טבח שמחת תורה

לאחר התפטרותו המוצדקת של ראש אמ"ן, אהרון חליווה, שהיה מראשי מחדל אי מניעת טבח שמחת תורה, עצם העובדה שלאחר 205 יום אחרי הטבח, כל הפוליטיקאים האחראים למחדל אי מניעת הטבח: בנימין מיליקובסקי-נתניהו, יואב גלנט, נפתלי בנט, יאיר למפל-לפיד, בנימין, גנץ, גד אזנקוט, איווט לובוביץ'-ליברמן, צחי שטראוסברג-הנגבי, משה סמולינסקי-יעלון, ובצלאל יואל סמוטריץ', טרם התייצבו בפני עם ישראל, ונטלו אחריות והתנצלו בפני העם, בפני החטופים ומשפחותיהם, בפני המשפחות השכולות, בפני הפצועים, בפני העקורים, מעידה עליהם שהם עלובי נפש, אפס במנהיגות, שאינם ראויים לנהל מכולת קטנה, בטח לא להנהגת מדינה. על כולם להתפטר ולעמוד מחדש לאמון העם.

כל המאשים במחדל רק את ביבי, וקורא רק להתפטרותו, הוא לא רק צבוע, אלא מסכן בכך את קיום המדינה. לא יעלה על הדעת שאחראי למחדל, יחליף אחראי אחר למחדל. על כולם לקחת אחריות, וללכת.

יאיר למפל-לפיד להיכנע לחמאס

ראש האופוזיציה (וראש הממשלה לשעבר יאיר למפל-לפיד: ''הייתי מפסיק את הלחימה, דוחה את רפיח ועושה את העסקה ומחזיר את החטופים.''

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846360&forum=scoops1

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846617&forum=scoops1

כלומר יאיר למפל-לפיד מוכן להיכנע לתנאי החמאס, הפסקת הלחימה, נסיגת כללית של צה"ל מעזה. הצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, ושחרור אלפי מחבלים. שיבצעו טבח נוסף בעשרות אלפי ישראלים. אין לו אחריות לקורבנות שיבואו, ולשיקום יישובי עוטף עזה, כי מי ירצה לחזור לשם עם החמאס חוזר לשלטון?

גם ציפורה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר תומכת בכניעה כללית לחמאס ואומרת כי רק נסיגה תביא למיטוט החמאס ע"י שלטון אש"פ, היא רק לא מסבירה איך זה יוכל לקרות.

העבריין אהוד אולמרט חוזר לפוליטיקה

הבת דנה אולמרט מארגנת מצור על הכנסת כדי לאפשר את שובו

‏ ‏דנה אולמרט: "שאלה לרגל חג האין חירות: מה יגרום לכן.ם לזנוח את הסדר השבועי ולהשתתף במצור על הכנסת בלי הגבלת זמן עד שהממשלה תתפטר גם אם זה יתמשך על פני תקופה? מה צריך לקרות כדי שתחליטו שזהו זה, זה עכשיו או לעולם לא?"

https://x.com/dana_olmert/status/1782645737131475254?t=wn5v8QWsJLzG9zELlg1SNg&s=03)

גברת אולמרט, לקריאתך למצור על הכנסת, את לוקחת דוגמה מהמצור על הקפיטול בוושינגטון, מהמצעד על רומא של מוסוליני? משריפת הרייכסטג של היטלר? מהאביב הערבי? האם אביך העבריין עומד מאחורי זה אחרי שהכריז כי הוא מתכוון לחזור לפוליטיקה?

האם כבת דמותן של גרטרוד שטיין וג'ודית בטלר את ממשיכתן?

שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן לארה"ב:

הכירי במדינה פלסטינית בשלטון החמאס

בעיצומה של המלחמה נגד החמאס והג'יהאד בעזה, לפני הכניסה לרפיח מפרסמים שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן בעיתונם "אל-ארצ'", העיתון הערבי בעברית, מאמר מערכת הקורא: "ארה"ב, הכירי בפלסטין" (מאמר מערכת 24.4.24):

"הניסיון להציג את בקשת הפלסטינים להצטרף לאו"ם כתחליף למשא ומתן מדיני בין הצדדים, הוא מניפולציה ישראלית," כותבים שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, "ראשית, משום שאין סתירה בין השניים, אבל חשוב מכך – משום שישראל אינה עושה ולו צעד כדי לקדם לכאורה משא ומתן ישיר עם הפלסטינים, שבשמו היא מסרבת להכרה החד-צדדית. אלו 50 גוונים של סרבנות מדינית. במשך 15 השנים מ-2009 נמנע בנימין נתניהו מכל מו"מ עם מחמוד עבאס, ועשה הכול כדי לטרפד את המאמץ להגיע להסדר שעשה ג'ון קרי בתקופת כהונתו. לכן כלל לא ברור מדוע ארה"ב מאמצת את ההתנגדות הישראלית למהלך שמקדם את המציאות אל הפתרון המדיני הנכסף. אין סיבה שלא להכיר בקיומה של מדינה פלסטינית לצד ישראל, ובמקביל לקדם משא ומתן מדיני למימוש פתרון שתי המדינות. רק כך יהיה לפתרון זה סיכוי."

https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-04-24/ty-article-opinion/0000018f-0ba8-de3d-a18f-9feb46bd0000

מכיוון שהחמאס שולט בעזה, וזכה לרוב קולות בקרב כל הפלסטינים, כלומר לשלוט גם ביו"ש (אלמלא צה"ל היה כבר אבא של מאזן נזרק ע"י החמאס מגגות רמאללה כפי שעשה בעזה לאנשיו) – כוונת שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן היא להפסקת הלחימה בעזה, להצלת ושיקום החמאס, ולהשלטתו גם על רמאללה. כדי להקים מדינה חמאסית עצמאית. לכן הקריאה האמיתית שלהם לארה"ב היא: "הכירי במדינה פלסטינית-חמאסית."

ה"צדקת הלמדווניקית" רבקה מנקין-נריה-בן שחר

מתירה באווילותה את דמם של בני ובנות ישראל

ד"ר רבקה מנקין-נריה-בן שחר (נכדת הרב משה צבי מנקין-נריה, יליד לודז', המוגדר "אבי דור הכיפות הסרוגות") המתנאה כמרצה בכירה במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת אורחת במכון הדסה ברנדייס, מפגינה להחזרת החטופים. עד כאן יפה ולגיטימי.

"כמה מטרים מהמקום שבו עמדנו," מסבירה ד"ר נריה מנקין-בן שחר, "מתגורר לו רודן שמשרתיו סוגרים בעבורו לסירוגין גם את רחוב בלפור וגם את רחוב עזה. עד השבוע לא הבנתי מדוע החטופים הם נושא פוליטי. אולי אני פשוט לא חכמה מספיק, אבל לא הבנתי את הקשר לפוליטיקה. אבל עכשיו הבנתי. זה לא באמת נושא פוליטי במובן העמוק של מהי פוליטיקה – זה נושא שמותקף על ידי מכונת הרעל פשוט כי הוא מאיים על הרודן. ואם הוא מאיים על הרודן, אכן לחטופים יש מחיר. הניצחון הוא נצחונו של הרודן, ואנחנו פרזיטים פשוט כי אנו אנשים עובדים ומתפקדים, אך לא בשירותו של הרודן." (ד"ר נריה בן-שחר היא מרצה בכירה במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת אורחת במכון הדסה ברנדייס).

(רבקה נריה בת שחר, "ברגע הזה מול בית הנשיא הבנתי: מכונת הרעל עובדת בכל הכוח", "אל-ארצ'" 23.4.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-23/ty-article-opinion/.premium/0000018f-00d2-db42-a99f-adff20240000

ד"ר רבקה מנקין-נריה-בן שחר, כדוקטורית מה זה לגבייך רודן? האם את מבינה את משמעות המילה? אם ביבי רודן – מהו היטלר? סטלין? מוסוליני? כל הרודנים הערבים? האם הם דמוקרטיה? ד"ר רבקה מנקין-נריה-בן שחר, האם לא שמת לב שמכונת הרעל היא קודם כל שלך?

ד"ר רבקה מנקין-נריה-בן שחר, האם לא שמת לב שרק התנאותך כ"דתיה פמיניסטית" מאפשרת לך את הפצת מכונת הרעל שלך. מה פירוש דבריך: "לחטופים יש מחיר. הניצחון הוא נצחונו של הרודן," האם לדברייך "הרודן" ביבי, צריך להיכנע לדרישות ה"דמוקרט" סינואר? לסגת מעזה, להציל ולשקם את שלטון החמאס, ולשחרר אלפי מחבלים שיביאו ע"פ הבטחתם לעשרות אלפי קורבנות ישראלים נספים?

ד"ר רבקה מנקין-נריה-בן שחר, ל"רודן" ביבי יש התחייבות לא רק לשחרר חטופים, אלא למנוע מצב בו יהיו נרצחים וחטופים נוספים. עליו להתחשב לא רק בשחרור חטופות מהשבי לבל תיאנסנה, אלא גם בקורבנות העתידיים. הוא חייב להתחשב גם בביטחונך שלך בעתיד. שלא תיתפסי חלילה ע"י מחבלי החמאס, תיאנסי ותירצחי, ואברייך ייכרתו. כאחת המתנאה כ"פמיניסטית" עליך להיות מודעת לסכנה, ולא לפרסם סתם מילים ריקות כדי לשאת חן.

סכנת מלחמת התשה

המלחמה הארוכה ביותר שהיתה לישראל מאז מלחמת השחרור, היתה "מלחמת ההתשה" שהחלה ב-11 ביוני 1967 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, "מלחמת אלף הימים", במלחמת ההתשה נלחמה ישראל נגד מצרים, עבר-הירדן, בריה"מ, אש"פ, סוריה, ועיראק. במלחמה איבדה ישראל 968 הרוגים ו-3,730 פצועים בכל הזירות. מספר עצום ביחס לגודל אוכלוסיית ישראל באותן שנים. שמה של המלחמה: "מלחמת ההתשה" (בערבית: حرب الاستنزاف, חַרְבּ אֶל־אִסְתִנְזַאף), ניתן לה ע"י הרודן המצרי, נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. מטרתו היתה להתיש את ישראל אך שני הצדדים הותשו במלחמה.

כיום שואף יַחְיא אבראהים חסן סִנְוָאר להכניס את ישראל למלחמת התשה דומה בעזה ובצפון, מלחמה שתתיש את ישראל, ותכריח אותה לסגת ולקבל הסדר כניעה במטרה ארוכת טווח שנוסחה ע"י חמאס ואיראן, להתיש את היהודים לאורך זמן, ולגרום להם לעזוב את הארץ. אסור לישראל להיכנס למלחמת התשה כזו. את המלחמה יש לסיים ומהר. כיבוש מהיר של רפיח יביא לתגובות קלות בהרבה לעומת מצב בלתי פוסק של לחימה שם. וכמובן אחרי כיבוש רפיח יש לסיים את מלחמת ההתשה בצפון. המשכה של מלחמת ההתשה בצפון תביא נזק גדול יותר מהכרעתה.

גדודי חללי אלאקצא – הזרוע הצבאית של הפת"ח

מודיעים על חזרה לפיגועי התאבדות

עשרים שנה אחרי האינתיפאדה: הודיעו גדודי "השהידים של הקצה" ("כתאאב שוהאדת אל-אקצא") ארגון הג'יהאד של אש"פ (הפת"ח), שנוסד ע"י הג'יהאדיסט והרוצח הסדרתי, מרואן ברגותי (חברם הטוב של חיים ג'מוס אורון, עמוס קלוזנר-עוז, וסאלח מוג'אלד-סמי מיכאל, ורבים אחרים, הרוצים לשחררו מהכלא, ולהעמידו בראש המדינה הפלסטינית) הודיעו שהם חוזרים לפיגועי התאבדות!

שעות בודדות אחרי טקס הזיכרון למחבלים שהתקיים בסניף טול כרם בגדודי חללי אלאקצא – הזרוע הצבאית של תנועת הפת"ח בראשה עומד אבא של מאזן הוכרז על הקמתה של "יחידת מתאבדים" מיוחדת (وحدة الاستشهديين וַחְדַת אלאסתשהדִיִין). להצהרה צורף סרטון של מחבלי "היחידה" לכאורה בהם נראים המחבלים לבושים במדים תואמים וחמושים בנשק תקני.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846209&forum=scoops1

האם תומכיו הישראלים של מייסד ארגון הג'יהאד של אש"פ, "השהידים של הקצה" – מרואן ברגותי, ימשיכו לתמוך בשחרורו? אני חותם שכן.

למען רמת האקדמיה הישראלית יש לסלק מהאוניברסיטאות בארץ

את "פרופ'" נדירה שלהוב-קיבורקיאן

את פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן יש לסלק מהאוניברסיטאות בארץ, לא רק בגלל קריאתה לחיסול ישראל "ביטול הציונות" כדבריה, אלא מתוך דאגה לשמירת הרמה האקדמית של האוניברסיטאות בישראל. מסתבר שהגזענות של נדירה שלהוב-קיבורקיאן היוונייה-נוצרייה שהסתערבה בכפייה בגין הכיבוש הערבי, ונישאה לארמני, כל כך מושרשת בתוכה עד שכל "מחקריה" האקדמיים הם בעצם תעמולה גזענית אנטישמית בנוסח אוניברסיטאות גרמניה תחת השלטון הנאצי.

עמרי מניב, כתב תחקירים חדשות 12–  פרסם את ערוותה. ‏תחקיר: לפני חודש פורסם גילוי דעת נדיר שעליו חתמו כל חוקרי המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית: "פרופ' שלהוב-קיבורקיאן מטשטשת בין מחקר לעמדה פוליטית, בין אידיאולוגיה למדע ועובדות, מציגה טענות משוללות יסוד כעובדות אמפיריות אובייקטיביות, למרות שאינן מגובות בראיות מחקריות."

במחקר שפירסמה ב-2020 קבעה שמחסומי המשטרה במזרח ירושלים הם "קופסאות הריגה", שבהן "מטרת" השוטרים והחיילים היא להרוג ילדים פלסטינים. על מה המחקר מבוסס? על שיחות עם כמה ילדים פלסטינים. זהו. ילדים בגיל העשרה טוענים טענה וזה מספיק לקביעה כל כך קיצונית. מיהם אותם ילדים? אחת הילדות מספרת על אחיה: "נאסים קפץ לפני המחסום שלהם... והם הוציאו אותו להורג." היא לא מספרת שנאסים הוא מחבל שניסה לרצוח שוטרים בעיר העתיקה, פצע שוטר בינוני ונורה בתגובה. לזה אין שום אזכור במחקר.

מחקר מ-2015, ישראל מבצעת רצח עם בילדים הפלסטינים. איך היא הגיעה למסקנה החמורה הזאת? זה נשמע כמו בדיחה: היא מצאה פערים בין נתוני הלמ"ס בישראל מול אלה הפלסטיניים, החליטה שהישראלית משקרת, בכוונה, כדי לייצר תחושה של איום דמוגרפי מתוך מטרה להכשיר רצח עם של ילדים. שלהוב-קיבוקריאן לא ניתחה את הנתונים, לא הביאה שום ראיה לכלום, פשוט ישבה עם עצמה בבית, זרקה רעיון, והופ יש לה מחקר שמהודהד בעולם שישראל מבצעת רצח עם בילדים פלסטינים בירושלים. לא סתם מחקר, אלא ספר שהוציאה לפני 4 שנים שקובע שישראל מבצעת ניסויים בנשק על ילדים פלסטינים במזרח ירושלים תוך הוצאות להורג ושיטות חיסול באמצעות אולמות תצוגה שנועדו למכור את הסחורה למדינות, חברות נשק וסוכניות ביטחון. מה מתודולוגיית המחקר? מחקר עומק שבחן מכירות נשקים שנוסו בעיסוויה? כרגיל בדיחה, ראיונות עם כמה ילדים, שחלקם מחבלים, למשל סיפורה של פאטמה חג'יג'י שניסתה לרצוח שוטרים בשער שכם, נורתה ונהרגה, מתוארת כמי ש"ביצירתיות" ו"באומץ" הגיעה לשער שכם "כדי לספר את סיפורה בדרכה שלה." ויש את הילד מוחמד שמסביר שהשוטרים דנים באיזו פצצה עדיף להשתמש: גז מדמיע, או פצצת בואש, ומנסים שיטות שונות." מי מספר לחוקרת שגז מדמיע ובואש הם לא בדיוק נשקים חדשים ומשתמשים בהם גם על יהודים? היא צריכה לבקש את הטלפון של המפכ"ל רוני אלשיך שבדיוק בזמן שפירסמה את המחקר הזה הוא היה תלמיד שלה, היא הפצירה בו לעשות אצלה דוקטורט. הוא חמק באלגנטיות.

חיבתה דווקא למחבלים במחקרים שלה, והצגתם כקדושים וגיבורים חוזרת על עצמה שוב ושוב, הכוכב הגדול מכולם שחוזר בשורה של מחקרים הוא חסן מנאסרה, המחבל שפצע אנושות את הילד נאור בן עזרא ונורה למוות, או לפי קיבורקיאן מי "שנורה ונהרג על ידי מנגנוני המדינה, נלקח ממשפחתו ומאהוביו... כחלק מאידיאולוגיות גזעניות של הקולוניאליזם ההתנחלותי."

בכל המחקר הזה היא לא מזכירה ולו בשורה שחסן יצא עם בן דודו אחמד כדי לרצוח יהודים בפסגת זאב. והקולוניאליזם ההתנחלותי הוא כל שטח מדינת ישראל.

מי הכיר את החוקרת הזאת בישראל? מעט מאוד. בעולם – היא חוקרת בכירה שמופיעה בבמות האקדמיות הכי חשובות בתחומה , מ-UCLA ועד קולומביה, זוכה לגראנטים ופרסים מהרווארד, מוציאה ספרים בהוצאת קיימברידג'.

מה שהיא עושה זה לא להביע דעה קיצונית שאז אפשר להתייחס אליו כדעה, אלא היא מציגה את דעותיה כמחקר אקדמי.  ומול זה הרבה יותר קשה להתגונן, לך תוכיח שאין לך אחות שרוצחת ילדים פלסטינים להנאתה בשער שכם. בכל ראיון ובכל במה בינלאומית היא מספרת סיפורי הסתה חדשים נגד מדינת ישראל, בלי שיש לה גיבוי מחקרי או עובדתי לכך. תראו למשל את הקטע הזה מהפודקאסט המפורסם – היא מספרת על מתנחלים שהפילו סוחר מבוגר ברובע הארמני בעיר העתיקה לרצפה והשתינו על הזקן שלו. במשטרה, לא מכירים שום אירוע כזה. פניתי לארמנים ברובע הארמני, שאלו אותי מאיפה לעזאזל היא המציאה את הקשקוש הזה? הם הזכירו לי שלפעמים יורקים שם לכיוון כמרים, שיש מספיק בעיות אמיתיות, ותהו למה להמציא עלילת דם?

בפודקאסט בדמעות היא מספרת מה עוללו לאביה ואימה, איך ירו בהם כמה פעמים ב-48'. אין לי איך לבדוק מה היה עם הוריה ב-48', אבל כן בדקתי האם הוריה ראו בעצמם קורבנות אומללים. אז היא שכחה לספר לצופים הדומעים שעל שם אביה יש רחוב בחיפה, רח' עו"ד ג'מיל שלהוב, מפא"יניק נלהב – שימש מתורגמן של משה שרת ודוד בן גוריון, היה חבר מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה ועמד בראש אגודת ידידות ישראל מצרים... (אגב המאסוני "הבונה החופשי" הערבי-נוצרי שלהוב, למד איתי באחד הקורסים באוניברסיטת חיפה. נ.כ.).

אין לזה סוף, "פרופ'" נדיר קיבורקיאן-שטרייכר מעלילה ברחבי העולם על ישראל תחת הטייטל של האוניברסיטה העברית, שם אומרים לנו – גידלנו מפלצת. מרגע שקיבלה לפני עשרות שנים תקן, זה כבר לא בשליטה.

בקרימינולוגיה חשים שהיא מרסקת את הרמה האקדמית של המכון, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית רצה להעיף אותה ואומר שהיא לא עומדת בסטנדרט האקדמי הבסיסי. והנהלת האוניברסיטה הגיבה לנו רשמית שהם מגנים את מצאי המחקרים שלה, אבל בעידן הנראטיבים, הפוליטיקלי קורקט והפוסט אקדמיה, כשאין משמעות למתודולוגיית מחקר או לאמת, קל להפוך אקדמאית שקרנית וגרועה ששונאת את ישראל לקדושה מעונה שכל סיפור שהיא ממציאה רק מזכה אותה בעוד גראנטים וקידומים. מי יודע? אם היה נובל בקרימינולוגיה, אולי כבר הייתה מוזמנת לסטוקהולם.

https://www.mako.co.il/men-men_news/Article-2824c679c0dfe81026.htm

אסור לתת לאקדמיה בארץ להגיע לדרגת הטרלול של הרגרסיבים בארה"ב, במדינות ערב והאיסלם, שם במדעי החברה כבר אין מחקר מדעי, יש רק דעות פוליטיות, בדיוק כמו באוניברסיטאות גרמניה בעידן הנאצי. כדי להציל את המחקר האקדמי בישראל יש לסלק ובאופן מיידי את "פרופסור" נדירה שלהוב-קיבורקיאן-שטרייכר, וכן, גם את אלו שאישרו לה את התואר, ואת מעמדה באוניברסיטה ע"פ "מחקריה".

ביידן – שתי נשמות

אצל פאוסט, הדמות הגרמנית ביותר שיצר יוהאן וולפגנג פון גתה, שכנו שתי נשמות:

Zwei wohnen, ach! in meiner Brust

Die eine will sich Seelen von der andern trennen.

"שְתֵּי נְשָמוֹת בְּקִרְבִּי שוֹכְנוֹת, אַחַת לִרְעוּתָהּ צָרוֹת וְעוֹיְנוֹת." (תרגום יעקב כהן).

בדיוק כמו שאצל פאוסט שוכנות שתי נשמות, כך גם אצל ג'וסף רובינט ביידן שוכנות שתי נשמות. הנשמה האחת ציונית. הוא תומך בהגנת ישראל מפני רקטות מאיראן, מספק לישראל נשק, ותמיכה כלכלית. ומטיל וטו באו"ם לטובתה. הנשמה השנייה אנטי-ציונית. ביידן משווה את האנטישמיות עם אי הכרה בסבל הפלסטיני: "אני מגנה את ההפגנות האנטישמיות. זו הסיבה שהקמתי תוכנית להתמודד עם זה. אני גם מגנה את מי שלא מבין מה קורה עם הפלסטינים." ובכך בעצם מכשיר את האנטישמיות.

https://www.ynet.co.il/news/article/sjjyysnwa

הוא מונע מישראל לנצח את החמאס, ופועל למן הצלתו ושיקום שלטונו ע"י התנגדות לכיבוש רפיח. שופרו העיתונאי תומאס לורן פרידמן, הודיע כי ביידן ישקול להגביל במידה מסוימת מכירת נשק לישראל, אם יתקיים מבצע צבאי גדול ברפיח:

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=846595&forum=scoops1

והחמור מכול, ביידן אינו פועל כדי למנוע מבית הדין הבינלאומי בהאג להכריז על מנהיגי ישראל כפושעי מלחמה. ספק אם זה יעזור לו בבחירות, לישראל זה מזיק מאוד.

נעמן כהן

* * *

פוצ'ו

כ''ט  בנובמבר השני 

 בכ''ט בנובמבר 1948 הייתי תלמיד כתה י''ב בגימנסיה הרצליה. שאגות השמחה שבקעו מהרחובות העירו אותי בחצי הלילה  ואני הבנתי  שההצבעה באו''ם היתה לטובתנו. בימים הבאים אמרו וכתבו  ששמחה כזאת שפרצה בישראל על ידי 600 אלף תושביה היהודים, היתה חד פעמית. שצהלה המונית כזאת , יחד עם מחולות הורה ששטפו את כל הארץ היו חד פעמיות, ששמחה כזאת לא תהיה שוב לעולמים. זהו אירוע חד פעמי ואשרי מי שזכה להשתתף בו.

 את כל אלה הדואבים על אשר עוד לא נולדו באותו אירוע חד פעמי, אני רוצה להרגיע – שמחה המונית בו כל הארץ תרעד מקפיצות המחוללים ומשאגות השמחה, תחזור אלינו לפחות עוד פעם אחת . הדבר יקרה כאשר באחת מישיבות הממשלה יחזור ראש ממשלתנו רהוט השפה ויחזור על דבריו של מנחם בגין שקם ואמר: ''אינני יכול יותר!'' אני יודע שיש חסרי אמונה שיגידו, אצל ביבי זה לא יקרה. האיש הזה שנבחר בשגגה, לעולם לא יפריד מרצונו את ישבנו הקדוש מכס המלכות.

אם הייתי יודע שביבי לוקח אותי ברצינות, הייתי אומר לו שבתור בן של היסטוריון, יש לו הזדמנות  היסטורית בלעדית לקיים את משאלת הלב של מרבית האנושות והיא – לחזור ולחיות אחרי המוות. לחיות חיים של ממש ולראות ולדעת מה אנשים חושבים וכותבים עליך וכל זה בתנאי שיהיה לך העוז  והשכל לעזוב את כיסא המלכות. עכשיו. אז גם תזכה לחזות איך כל הארץ חוגגת את כ''ט בנובמבר השני וגם אחר כך מביתך המשופץ בקיסריה, תוכל יחד עם רעייתך הנאמנה לא רק לראות את חייך החדשים אחרי המוות, אלא גם להיות להם שותף אקטיבי ואולי להיעתר לקומץ המטומטמים שיציעו לך לחזור להחזיק שוב במושכות, דבר שאולי עתיד יהיה להביא לנו גם את כ''ט בנובמבר השלישי. חס וחלילה.

פוצ'ו

אהוד: אני לא חכם כמוך, אני אחד מקומץ המטומטמים שתומכים בנתניהו ולא ביחיא סינוואר.

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס הלילה [25.4] להפגנות באוניברסיטאות בארה"ב נגד ישראל, כינה אותן "איומות" וקרא להפסיק אותן. "מה שקורה בקמפוסים באמריקה הוא איום ונורא. כנופיות אנטישמיות השתלטו על אוניברסיטאות מובילות. הן קוראות להשמדת ישראל. הן תוקפות סטודנטים יהודים. הן תוקפות מחלקה ללימודי יהדות. זו תזכורת למה שקרה באוניברסיטאות בגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה. זה בלתי נתפש. זה חייב להיפסק," כתב נתניהו בהצהרה רשמית. ["הארץ" באינטרנט. 25.4].

* אהוד: האם ייתכן כי ההפגנות הפרו-חמאסיות, הפרו-פלסטיניות והאנטישמיות הפרועות בקמפוסים של ארה"ב, והתמיכה בהן בקרב סגל אקדמאי בכיר – נובעות לא רק מהכסף הערבי הקונה צמרות של אוניברסיטאות אמריקאיות, אלא גם משיטת "ההעדפה המתקנת" או "האפלייה המתקנת" – Affirmative Action – הנהוגה באוניברסיטאות, שיטה שהעלתה למדרגות השפעה ציבור אקדמאי בינוני-למדי שחלקו פרו-פלסטיני ואנטישמי, פרופסורים ופרופסוריות שקוּדמו באפלייה מתקנת ושאינם מוכנים לגנות אנטישמיות וטרור פלסטיני ושאולי הגיעו לעמדותיהם על חשבון מגזרים אחרים, כגון יהודים כישרוניים שנחסמה דרכם?

ציבור אקדמאי שהגיע בזכות האפלייה המתקנת מהמיעוטים המקופחים של ארה"ב – ואת שנאתו ל"לבנים" וקנאתו בהם הוא מכלה ביהודים!

כאשר מתבוננים בפרצופיהם של המפגינים והמפגינות הפרו-פלסטיניים האנטי ישראליים האנטישמיים עטופי הכאפיות בקמפוסים – הם לא ניראים הכי משכילים בעולם, זאת בלשון המעטה. כאילו המיגזר הסטודנטיאלי האמריקאי הוצף בתת-רמה אינטלקטואלית, "פאקינג מטורפים".

מעניין איזה פרצוף ואלו הישגים יהיו לעולם האקדמי בארה"ב כאשר האפלייה המתקנת תמשול בו וכאשר חלק ניכר מהסטודנטים, המרצים, הפרופסורים (והתורמים) היהודים ייעלמו ממנו כי לא ירגישו בטוחים בין כתליו?

האם איינשטיין בן-ימינו יעזוב את האוניברסיטה שלו בארה"ב כמו שאיינשטיין עזב את גרמניה – כדי למצוא אוניברסיטה בטוחה יותר בעולם, אולי אפילו בישראל הנתונה במלחמה?

כן, כך זה התחיל נגד יהודים באוניברסיטאות בגרמניה.

[פורסם בגיליון הקודם, מס' 1945, מיום 25.4.24].

אהוד: לפי התמונות הזורמות מן ההפגנות – יש על המדשאות בקמפוסים בארה"ב הרבה פסיכים, בורים, הזויים ומטומטמים, צעירות וצעירים עטויי כאפיות, רבים מהם שחורים, בייחוד נשים, שאין להם מושג מה קורה בעולם, הם ניזונים משידורי התעמולה החמאסית, והם למעשה אידיוטים-שימושיים המשתתפים בהתקפה האנטישמית-הנאצית על העם היהודי ועל עתידו בארה"ב!

יוזף גבלס היה גאה בהם, אבל אפילו הגרמנים לא הקריבו במכוון את ילדיהם ונשותיהם כדי להשיג צילומי זוועה לפרופגנדת השינאה המלחמתית שלהם כמו שעושה יחיא סינוואר בבני עמו!

על אוניברסיטאות היוקרה בארה"ב השתלט אספסוף מסובסד של "פאקינג מטורפים" – כדברי  המיליארדר היהודי-אמריקאי ליאון קופרמן – "שלא מבינים מה הם עושים או על מה הם מדברים!"

* מיכאל לוי: היי קראתי בספר "להסביר לדגים" על העדות לשדה, באמת ספר מעניין והעדות אמינה ואובייקטיבית. אני יודע ששדה הושפע מניטשה והברית החדשה, השאלה שלי בקשר לסבל, האם הוא סבל בכוונה או שזה עניין ספרותי?

אהוד: גם וגם. פנחס שדה סבל בילדותו ובנעוריו, גם בגלל קומתו הנמוכה, ולימים הוא נהנה מן הסבל שהצדיק את כתיבתו, וגם כאשר כבר לא סבל במיוחד והיה אפילו מוקף הערצה – הוא ניסה לשחזר את הסבל כדי להעניק אמינות לכתיבתו הספרותית, כמו כאשר סיפר, כבר בבגרותו, בספר שלו –שסיפר את עצמו במספריים של כלבים בחדר במלון בלונדון כמו שנהג בהיותו עני בבחרותו – למרות שכבר היה לו די כסף ללכת לספר. וכששאלתי אותו על כך אמר שכאשר סיפר את עצמו לא חשב על כספו.

* משה גרנות: אהוד היקר, הנקרולוג שלך על חבר כיתתך, אנוש בר-שלום, שנפטר בדמי ימיו, נוגע באירועים פוקחי עיניים לגבי פרצופו האמיתי של הקומוניזם. הדברים בהחלט מגרים לקרוא עוד.

אהוד: זה שנים אחדות שאני שוקד על קובץ מחשב בשם "ספר האנשים" שבו אני כותב לפי סדר האל"ף-בי"ת על כל האנשים שהיכרתי בחיי. גם קובץ זה, כמו יומניי, ייפתח לקהל הקוראים  בשנת 2036 במלאת לי 100 שנים. בינתיים אני מפרסם מתוכו ערכים שאפשר כבר לחשוף אותם.

* חיימקה שפינוזה: אצלי טעם של פסח הוא כשאני מורח שכבה עבה של חרוסת על עלה טרי של חסה.

* אהוד שלום. אלי אשד פירסם ב"יקוםתרבות" מאמר נרחב על אסתר ראב לציון 130 שנה להיוולדה. אולי תהיה מעוניין. הנה:

https://www.yekum.org/2024/04/%d7%91%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%91%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%a7%d7%9c%d7%90%d7%a1%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%90%d7%a1%d7%aa%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%91-%d7%a2%d7%9c/?fbclid=IwZXh0bgNhZW0CMTAAAR2uQEAc8yuQCrcMTR4oVMggc6O8jTT6DlKNAZ_CI8TdNtrt9j7Il_B2RD4_aem_AZWhszpIrxObsJV6416vnhdMZEH7oZ22gNSWPuE5H4_HwtcTH6J1T-TK-ilGD8KRAB7mFxd05DHpH77xMVNTzZrX

בברכה,

רפאל זֵר

אהוד: לאלי אשד, הרבה תודה על הגיליון הנהדר שהקדשת למלאת 130 שנה לאסתר ראב ולפואמה שלה "בבתא". השקעת הרבה מאוד ידע ומחקר והוספת נדבך חשוב להבנת יצירתה ולהנאה ממנה.

חבל שאף אחד מהמוספים הספרותיים לא טרח לציין את התאריך, גם לא התייחסו לספרון שלה שהעליתי מארכיונה והשלמתי אותו, "שמלת העץ".

* דבר הסכלה מלקקת עכוז השוקניה: "הטקסט של ההגדה נקרא כמו לעג לרש. יש לי אפילו קושי אמיתי להחליט מי הפרעה שלנו, יחיא סינואר ואולי דווקא ביבי? כנראה שניהם. אני מקווה שמתישהו, עוד בחיי אפילו, נצא לחופשי משלטון ביבי והרוח הרעה, שנפסיק להיות עבדיו." [נרי לבנה, "הארץ", 26.4].

* יחיא סינוואר: מבחינתי שבני עמי ברצועה ירעבו וימותו. שהעולם הטיפש ידאג להם. זו לא האחריות שלי. להפך – ככל שסבלם גדול יותר וגם משודר בתפוצה אנטישמית רחבה בתקשורת העולמית – כך אני מתחזק נגד ישראל ובקרוב אכניע אותה!

* אהוד: כדי לדחות את המלחמה על רפיח, חמאס ימשיך לפרסם תמונות של חטופים שעד כה לא נודע דבר על גורלם ובכך יתדלק היטב את הפגנות המחאה נגד נתניהו וממשלת ישראל – ויקווה לפורר ולטמטם ולהכניע בעזרתן את ישראל!

* השר לביטחון הלאומי שלנו מעסיק עבריינים: "הנהג הפרטי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, משה אייכנשטיין, הורשע ביוני 2022 בנסיעה במהירות מופרזת ורישיונו נפסל ל-50 ימים. אייכנשטיין – שעל פי מקורות היה זה שנהג אתמול (שישי, 26.4) ברכבו של השר בעת התאונה ברמלה – נתפס אז כשהוא נוהג במהירות של 147 קמ"ש בכביש 60, שבו מותרת נסיעה במהירות של עד 80 קמ"ש. בנוסף לפסילת רישיונו, אייכנשטיין, שנתפס מבצע את העבירה בסמוך למחסום מיתר שבדרום הר חברון, נידון במסגרת הסדר טיעון גם לקנס כספי על סך 1,500 שקלים ולפסילה על תנאי לחודשיים, למשך שנתיים. זאת, לאחר ששופט התחשב ב'נסיבות אישיות.'" ["הארץ" באינטרנט, 27.4].

* * *

אהוד: שתי שאלות – האם התסכול ושנאת השחורים לַלבנים בארה"ב מוצאים להם פורקן ברדיפת היהודים!

והאם הכַּפייה היא סמל צלב-הקרס החדש?

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,081 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,252 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-23, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל

* * *

הופיע:

אסתר ראב

שמלת העץ

עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר

איורים: דני קרמן

אהוד: ראשיתו של הסיפור "שמלת העץ" בפתח-תקווה לפני כ-120 שנים, ונוסחו השלם נשלח במלאת 130 שנים להולדתה של המשוררת אסתר ראב ב-25 באפריל 1894. תרנ"ד.

הקובץ של הסיפור המאוייר יישלח בדוא"ל לכל הפונה אלינו.

לצפייה במסך – לפתוח קובץ במסך מלא לחוויית קריאה מיטבית. חלון מצד ימין למעלה.

להדפסה – לבקש לרוחב  landscape –  – וללחוץ מעליו – Flip on short edge

ואפשר גם לקבל אותו ישירות מהמהדורה של פרוייקט בן יהודה.

תגובות:

עדינה בר-אל: אהוד היקר, יופי של סיפור ויופי של איורים. בקיצור – יופי של ספר. האם יופיע גם מודפס עם כריכה? 

מיכל סנונית: תודה אהוד על סיפור נפלא.

משה גרנות: אהוד היקר, סיפור יפה, איורים יפים. אני הייתי רוצה סוסה חכמה כמו זאת של הנסיך. מדוע רק לנסיכים יש מזל?

נוני ירון: אהוד, תודה לך, יופי של סיפור. ואיורים נהדרים.

הדסה וולמן: אודי, קראתי את הסיפור, גם הטכסט וגם האיורים של דני, והשילוב הגרפי בין השניים, מאוד מוצלח ומוקפד. מתכתב עם מסורת ארוכה של בן-המלך שמתאהב דווקא בנערה פשוטה, והמכשולים בדרך להגשמת האיחוד.

Dear Udi,

Your book looks great. Dani’s pictures are wonderful. I wish you great success!

Ben gave me a copy of your story, which gave me a better idea of the illustrations. Danny did a great job, and as a result the book looks attractive. I hope that a publisher will be interested to publish it in Israel. 

Uri Shulevitz

דני קרמן: סקיצה לאיור המופיע בספר