פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1956

יום מאתיים ארבעים ושניים למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2171 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, כ"ו באייר תשפ"ד. 3.6.2024

עם הצרופות: 1. מור, התינוקת והוריה כחודש לפני פטירת אביה עופר. 2. ערן  ליד שיחי הפטל.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: שִׁיר לַלְּבָנָה. // איליה בר זאב: שני שירים. // אנדד אלדן: שני שירים. // מצד שני. שיר פרידה מנשיא. כתב בשמנו חיימקה שפינוזה, לוטש נשים. // אורי הייטנר: צרור הערות 2.6.24. // ד"ר עדינה בר-אל: פירות יער מנתיב העשרה. // אהוד בן עזר: שישי בשתיים בצהריים בפילהרמונית עם בטהובן, שומאן, ברהמס, שנברג, אשנבך וקפוסון. // רוֹן גֵּרָא: חֲלוֹם. // אהוד בן עזר: דנה סמוֹקֶרִית. // מיכאל רייך: אַהֲבַת הַסְּתָו וְהָאָבִיב. // אהוד בן עזר: "והארץ תרעד" [2014]. סאגה ארצישראלית בשנים  1834-1878 – תקצ"ד-תרל"ט. פרק עשירי: העז שהועלתה לספינה ותעלולי נג'ימה-מירל'ה. // חזי רפופורט: עננת הבחירות בארה"ב (פרק ב'). //  יצחק הילמן: בעיית החטופים והעסקה האמריקאית-סעודית. // נעמן כהן: ארה"ב מכירה מדינית בשלטון החמאס ובמדינה חמאסית. // שילחו חומר לפינת הנכד! // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

שִׁיר לַלְּבָנָה

הֲתַחְפְּרִי עוֹד

בְּאֵרוֹת שֶׁל תּוּגָה

בִּלְבַב-אֱנוֹשׁ?

הֲתַחֲזִיקִי עוֹד

אֶת הַיָּם

בְּצִיצִית-רֹאשׁוֹ?

לְמָשְׁכוֹ אֵלַיִךְ,

הֲתִשְׁפְּכִי עוֹד כִּשּׁוּפַיִךְ  –

הַכְּחֻלִּים הָרוֹעֲדִים

עַל גַּנִּים רְדוּמִים

וַעֲרָבוֹת לְבָנוֹת  –

לְהָפְכָם לְאֵין-סוֹף

שֶׁל כְּמִיהָה?

הֲיִשָּׂא עוֹד מְאַהֵב

עֵינָיו אֵלַיִךְ  –

בִּתְפִלָּה  –

כְּאֶל אֲהוּבָה נוּגָה?

הֵם מְגַשְּׁשִׁים  –

בִּסְלָעַיִךְ,

מְדַדִּים עַל לֹעַיִךְ

קוֹרְעִים צְעִיפִים,

דּוֹרְסִים קְסָמִים  –

גּוּרִי לָךְ  –

אָדָם בִּגְבוּלֵךְ:

אֶרְאֵל, שָׂטָן וּכְרוּב.

1969

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

איליה בר זאב

ביום אביב כמעט שרבי

 מִמַּרְגְּלוֹת הַר מֵרוֹן נִשְׁאַבְנוּ אֶל הַיַּעַר, אֶל נְתִיב הַבְּרִיחָה

 מֵעַצְמֵנוּ, מִשָּׁרָב מְאַיֵּם, מֵחַדְשׁוֹת הַבֹּקֶר.

בְּמוֹרַד נַחַל נֵרִיָּה, בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל יוֹם, עֲצֵי קַטְלַבּ עֵירֻמִּים נִפְתְּלוּ

כִּנְחָשִׁים בַּצִּמְחִיָּה הַסְּבוּכָה כְּתַפְאוּרַת "חֲלוֹם לֵיל קַיִץ" –

פֵיוֹת עִם תַּרְמִילֵי גַּב פִּזֵּזוּ בַּשְּׁבִיל הֶחָבוּי,

שֵׁדוֹנִים פְּרוּשֵׂי תַּאֲוַת הַאֲבָקָה רִחֲפוּ מִפְּרִיחָה  לִפְרִיחָה,

 מְטַפְטְפִים צוּף מְפַתֶּה לְעֵינֵי הַמִּתְאַהֲבִים.

הַיַּעַר מְכֻשָּׁף –

עֵינוֹת צוּקִים נִבְקְּעּו בַּחֲרִיצֵי הַסְּלָעִים, מַרְטִיטִים אֶת אוֹהֲבֵי

הַשְּׁמוּרָה. הוּטוֹת* פָּעֲרוּ לֹעַ כְּלִוְיָתָן. זֵרֵי חִנָּנִיּוֹת בָּתָה** לְבַנְבַּנּוֹת

 הִתְחַנְחְנוּ לִתְשׂוּמַת לֵב. עוֹד יוֹם חָדָשׁ –

בָּאִינְטֶרְנֵט מִתְפַּרְסְמוֹת יְדִיעוֹת שֶׁיֵּש תּוֹמְכֵי חַיִים בַּמַּאֲדִים,

 הַפִיזִיקָאִים שׁוּב מַכְרִיזִים כִּי נִמְצָא כַּנִּרְאֶה הַחֶלְקִיק הָאֱלֹהִי –

אוֹרוֹת שֶׁל אֲסִירֵי תִּקְוָה אוֹ פַּחַד גְּבָהִים.

זִקִּית יְרֻקָּה נָעָה בִּזְהִירוּת עַל עַנְפֵי אַגָּס סוּרִי, מַחֲלִיפָה צְבָעִים.

חיננית הבתה. ויקיפדיה.

"חלום ליל קיץ" – מחזה, קומדיה רומנטית של ויליאם שקספיר, מהמאה ה-16,

* הוּטָה – לוויתן בערבית, בקע באדמה הדומה ללוע לוויתן.

** בָּתָה – שדה מוזנח, שממה. "וַאֲשׁיתֵהוּ בָּתָה, לּא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר" (ישעיה ה' ו'). חיננית הבתה – צמח עשבוני נמוך. עלי כותרת לבנים עם שאריות סגול-ורוד.

לילה מוזר

 בֵּין מַטְּחֵי הַמֶּטֶאוֹרִים הָלַכְנוּ לְאִבּוּד,

רַצִּים בַּחֲשֵׁכָה

לִרְאוֹת מִקָּרוֹב חֶלְקִיקֵי אוֹר.

מִחוּץ לָאַטְמוֹסְפֵירָה הִתְקַבֵּץ מַאְדִּים עִם

נֹגַהּ וְשַׁבְּתַאי,

שָׁמַיִם יָרְדוּ בְּמַעֲטֶפֶת זוֹהֶרֶת.

עִם נְגֹהוֹת הָאֵשׁ בִּקַּשְׁנוּ

מִשְׁאָלוֹת,

אַבְנֵי חָלָל פִּזְּרוּ זַרְחָן מְרַצֵּד.

בְּפִּתּוּלֵי הַדְּרָכִים,

בֵּין גִּזְעֵי הָאֵיקָלִיפְּטוּס, נִצְּתוּ רְסִיסֵי תְּאוּרַת חֵרוּם.

מַשֶּׁהוּ בָּךְ חִפֵּשׂ קִרְבָה.

רוּחוֹת אוֹגוּסְט נָשְׁבוּ כְּבֵדוֹת.

פורסם לראשונה ב"טיסה נגד השעון״, 2012, "קשב לשירה" בעריכת רפי וייכרט.

 * * *

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה]

הַחֲשֵׁכָה שֶׁלִּי

 הַחֲשֵׁכָה שֶׁלִּי שׁוֹקַעַת עוֹד שִׁכְבָה

שַׁחָה אֶל הַשָּׁרָשִׁים וְשָׁם נוֹשֶׁמֶת 

שֵׁנִית מִשְׁתַּלְהֶבֶת שׁוֹלַחַת לָךְ אֶת הַחֹשֶךְ שֶׁלָּךְ

מָשׁוּחַ שֶׁקֶט שָׁוְא, לוֹמֵד לְאַט לְלַבְלֵב כְּגַן נָגוּעַ

שֶׁנֵּעוֹר מַבְרִיא מִן הָרֵאוֹת יַמְרִיא עוֹף הַחוֹל

שֶׁיַּפְלִיא מִנְּפִילָה אֲפֵלָה הַחוֹל הַלַּח מְמַלְמֵל לֶכְתּוֹ

מִן הַלַּיְלָה שַׁחַר חֶרֶשׁ כְּשֶׁמַּחְשַׁכִּים בִּקְשִׁי נְשִׁימָתָם

מִשְׁתַּעֲלִים זוֹכְרֵךְ זָרָה.                                        

הַלַּיְלָה כִּמְלַגְלֵג

הַלַּיְלָה כִּמְלַגְלֵג גִּלְגֵּל יְלָלָה מֵהָהָר 

בְּצֵאת צָבוֹעַ. עֶצֶב, צְלִיל יַלְדוּת 

לִצְלִיל הַתַּן נָתַנּוּ מַתַּן הַצַּעַר

צֶבַע לַהַט צְלִיל דָּלַק מֵאִישׁוֹנַיִךְ

עַכְשָׁיו בְּשַׁלְּבוֹ רֹאשׁוֹ בַּשְּׁכִיבָה שֶׁלָּנוּ 

גְּנִיחָה חַמָּה נָחָה בַּחֲלוֹם בִּסְבַךְ שִׂיחָתָם  

כְּזֶבַח שָׂח חָיוּ 

כָּאן אֲנִי עַצְמִי צִמָּאוֹן זוֹכֵר.

עָצַמְת עֵינַיִם צְמַרְמֹרֶת רֹךְ צְעָדָיו

עָצַמְת עֵינַיִךְ רֹךְ צְעָדַיִךְ.

פורסם בספרו "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה" הוצאת הקיבוץ המאוחד, מבחר של 50 שנות כתיבה, ואלו שכאן נכתבו בשנת 1994.

איליה בר זאב

* * *

אהוד: אין לי שמץ של אמון ב"הסכמים" שפורסמו, בלחץ מערכת הבחירות של ביידן – עם ארגון טרור ברברי סדיסטי רצחני פושע שקרן נאצי וחסר מעצורים – החמאס. עצירת הלחימה היא תבוסה לישראל וסכנה נוראית לעתידנו באזור! מה עוד שההרשעה של טראמפ עלולה במקביל לגרור את ידידתנו הגדולה למצב של טרום-התפוררות!

* * *

מצד שני

שיר פרידה מנשיא

כתב בשמנו חיימקה שפינוזה, לוטש נשים

אי אפשר שלא לחוש רחמים

למראה אדם שהיה מורם מעם ופתאום

הוא כאסקופה נדרסת לכל זב ומצורע

אשם או לא אשם? – בינתיים

הצביעות חוגגת בן-האדם אינו אלא

שק חבטות וכבר אין צורך לסקול אותו

באבנים ממש הכול שׂשים למישבתו

איך נפלת משמיים הילל בן-שחר

(ישעיהו פרק י"ד פסוק 12

לא קרוב-משפחה של פרופ' פלוץ בן-שחר

מאוניברסיטת בת-שלמה רבתי)

ושהדנו במרומים שהיינו מתעלמים כליל

מפרשת הסחיטה שהיתה או לא היתה

אלמלא אנו היינו הראשונים

להשמיט מקָצב את התואר נשיא

בכל גיליונותינו

מאז סירב לכנות בתואר רב

רבנים רפורמים וקונסרווטיביים,

ולדעתנו על כך בלבד

היה עליו לפרושׁ ולשחרר אותנו

מנטל אופקיו הרוחניים המצומצמים

ויש רק לקוות שלא ייבחר אחריו נשיא

אשר לשם שינוי אינו לוחץ ידי נשים

בינתיים פרצה מלחמה גם בצפון

שמונה חיילים שלנו נהרגו ושניים נשבו

שכחנו לגמרי את ה---- קצב

אפילו שכחנו מה שכחנו עליו

פורסם בגיליון 158, 13 ביולי 2006

* * *

ההרשעה במשפט של דונלד טראמפ

גברים נואפים נשים זונות

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 2.6.24

* עקרונות היום-שאחרי – את היום-שאחרי יש לבסס על העקרונות הבאים:

א. חופש פעולה מוחלט, ללא כל סייג, לצה"ל, לשב"כ ולכוחות הביטחון בכל רחבי רצועת עזה, לזמן בלתי מוגבל. אחרי מיטוט ממשל חמאס וצבאו, יידרשו עוד שנים לטיהור השטח וגם לאחר מכן יש לפעול לסיכול כל התארגנות טרור חדשה.

ב. השליטה האזרחית לא תהיה ישראלית. מכל האפשרויות, הרע במיעוטו הוא רש"פ.

ג. לא תהיה חזרה לקווי 7 באוקטובר. ציר פילדלפי מורחב יהיה בשליטה ישראלית. לכל אורך הגבול תהיה רצועת ביטחון של ק"מ אחדים שאף פלשתינאי לא יורשה להיכנס אליה. למען הצדק ההיסטורי ראוי לאפשר לקיבוצי העוטף להרחיב לשם את גידוליהם החקלאיים. התוחמת הצפונית תישאר בידי ישראל.

חשוב מאוד שהתוקפנים הברבריים ידעו שכתוצאה ממעשיהם הם איבדו אדמה.

ד. יפורק אונר"א – הארגון להנצחת הסכסוך.

כרגע עיקר ענייננו צריך להתמקד ביום-שלפני-היום-שאחרי – מיטוט חמאס ושחרור החטופים.

* תוכנית נתניהו – התוכנית שביידן הציג אינה תכנית ביידן. זו תוכנית נתניהו. למה ביידן בישר עליה מעל ראשה של ממשלת ישראל? כי הוא מכיר את נתניהו ופוחד שהוא יתקפל בפני ההתנגדויות מימין או לאחר שיחת נזיפה ממיאמי. להערכתי, נתניהו שמח שביידן הציג את התןכנית ולא הוא. הוא מקווה שבכך האש מימין תוסט לביידן ולא אליו.

מי שתומכים בתוכנית, צריכים להודות שהם תומכים בתוכנית נתניהו. מתנגדי התוכנית, צריכים להודות שהם מתנגדים לתוכנית נתניהו. היתרון העיקרי בתוכנית הוא שזו יוזמה ישראלית. היוזמה, שהתקבלה פה אחד בקבינט המלחמה ונהנית מגיבוי אמריקאי מוחלט, וכנראה גם מצרי וקטארי, יפעיל לחץ כבד על חמאס, שמתחילת המלחמה אינו זז מעמדת הפתיחה שלו. עצם העברת הלחץ מישראל לחמאס היא טובה. להערכתי, חמאס ידחה את ההצעה. במקרה כזה, יהיה לישראל גיבוי מדיני מארה"ב ומהמערב להמשיך בלחימה.

החיסרון העיקרי, הוא שהתוכנית נעדרת הבהרה על היום שאחרי. מה שחסר במיוחד זו הבהרה שיש לצה"ל חופש פעולה מוחלט ברצועת עזה. גם לא נאמר במפורש ששלטון חמאס יופסק ולא שעזה תפורז. חסרון נוסף הוא שאין כל פתרון אמיתי לבעיית חיזבאללה בצפון. ללא תשובה מניחה על הדעת לסוגיות הללו, אי אפשר לנקוט עמדה באשר להצעה.

עצם היוזמה הישראלית עשויה להרגיע את המחלוקת הפנימית העמוקה סביב נושא החטופים. אם היוזמה תביא לשחרורם – נפלא. אם לא, יהיה ברור שהדבר אינו באשמתנו. במקרה הזה, הלחימה תתחדש בהסכמה לאומית רחבה ובגיבוי רחב, ולחץ צבאי כבד עשוי להביא לעסקה בתנאים טובים יותר. אני מקווה שההחלטה על היוזמה והתהליך שהיא תניע, תשאיר את המחנה הממלכתי בקואליציה, ויש לכך חשיבות רבה.

* תשתית ל-7 באוקטובר הבא – ביידן צודק. אכן, חמאס אינו יכול לעשות היום עוד 7 באוקטובר. הוא חטף מכה קשה. איבד אלפי מחבלים. רוב יחידותיו רוסקו. אני גם לא חושב שהם רוצים לנסות היום עוד אירוע כזה, כדי לא לאבד את האפקט של הטבח, שמבחינתם זו הצלחה רבתי. היום גם אנחנו ערוכים ומוכנים, ואירוע כזה יכול להצליח רק בהפתעה. לטווח הקצר – הוא בהחלט צודק. השאלה היא הטווח הרחוק. איך לא נסיים את המלחמה באופן שיהיה התשתית של 7 באוקטובר הבא. אם חמאס יישאר בשלטון ויישאר ארגון חי עם כוח צבאי, ייקח זמן והוא ישתקם. התהילה של ניצחונם ההיסטורי, וההילה של סינוואר כסלאח א-דין המודרני, גיבור העולם המוסלמי, היא התשתית לא רק ל-7 באוקטובר, אלא לאירועים קשים יותר. וההבנה שחטיפת ישראלים היא הבטן הרכה שלנו, תמקד כל מתקפה שלהם בחטיפה, שתעניק להם תעודת ביטוח שיבטיח את ניצחונם.

אני בעד עסקת חטופים ומוכן לשלם מחירים כבדים. אחרי זמן ארוך כל כך, שהוא תוצאה ישירה של האופן הקלוקל שבו ניהלנו את מלחמת הדשדוש, עלינו להציע ולהסכים להצעות שאסור היה לנו להסכים להן קודם. אבל בשום לא להפסיק את המלחמה בלי להבטיח את סילוק חמאס מהשלטון, פירוז של רצועת עזה והחשוב מכל – חופש פעולה מוחלט של צה"ל וכוחות הביטחון.

* זכות השבעה – כאשר הפלשתינאים מדברים על זכות השיבה, הם מתכוונים לזכות השבעה. השבעה באוקטובר. פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי.

* מוטב מאוחר – ההשתלטות על ציר פילדלפי – אחד ההישגים החשובים במלחמה. חבל שהדבר נעשה באיחור של כמעט 8 חודשים.

* ירי על בת חפר –אז מה עכשיו? נפנה את עמק חפר?

* זוועה – צפיתי לראשונה בסרט "נובה". נורא! נורא! לראות כך את הנאצים-דוברי-הערבית צדים יהודים חסרי ישע, רוצחים רוצחים ורוצחים. לראות את האימה הנוראה, את חוסר האונים. לראות את המחדל הנורא, איך הנאצים טבחו שמונה שעות באין מפריע, ומדינת ישראל וצה"ל לא היו שם כדי להציל אותם. הסרט מציף מחדש את הזעם והכאב. ואת התובנה שאסור לעצור רגע לפני שממוטטים אותם. מול תעמולת הזוועה האנטישמית והכחשת הטבח – חשוב לעשות הכול כדי שהעולם יראה ויבין.

* להיכנס לחמ"ל – במקום להקים חמ"ל להפלת הממשלה, טוב היו עושים לפיד, ליברמן וסער אילו הצטרפו לממשלת אחדות לאומית, לחמ"ל האמיתי. לנוכח האתגרים הביטחוניים ברצועת עזה, ולא פחות מכך בצפון המסלים, לנוכח אתגר שחרור החטופים ולנוכח המצור המדיני – נדרשת אחדות לאומית. על כולם להיכנס תחת האלונקה. התמורה שהם צריכים לדרוש תמורת הקמת הממשלה, היא קביעת מועד מוסכם לבחירות חדשות. לדעתי, הסיכוי להקדים כך את הבחירות גדול יותר מאשר באמצעות מאבק אופוזיציוני, שרק יאחד את ה-64. הקמת ממשלת אחדות תדחק החוצה, להערכתי, את הכנופייה הכהניסטית. לעומת זאת, הימנעות מהקמתה ופרישת המחנה הממלכתי, תעצים את ראש הכנופייה, וזה יהיה אסון.

* דגל המסורתיות – ממשלת ימין על מלא היא אסון. ממשלת שמאל על מלא – לא פחות. בשנים הקרובות יש הכרח בשידוד מערכות פוליטי, שיחולל תיקון גדול לחברה הישראלית. הממשלות הבאות חייבות להיות ממשלות אחדות ללא הקיצונים. הדרך לכך היא יצירת רשימה לאומית ניצית ממלכתית גדולה, שתקים ממשלות אחדות עם מפלגות המרכז. רשימה כזו תצליח לחולל את השינוי, רק אם תנגוס בנתח משמעותי מציבור מצביעי הליכוד ומהציבור הדתי לאומי.

רשימה כזו חייבת לשאת את דגל המסורת והמסורתיות. המסורתיות המתונה. עליה להתנער מסיסמאות הבל חלולות של "הפרדת הדת מהמדינה" ומהסנטימנט האנטי-דתי שהגיע לשפל מוסרי בפשעי השנאה הדוסופוביים בתל-אביב ביום הכיפורים האחרון. רשימה  כזו ראויה להיות הגשר בין חלקי החברה הישראלית. לכן, אסור שהגורם הדומיננטי והמוביל ברשימה כזו יהיה ליברמן. מוטב שליברמן ירוץ בנפרד, ויביא את האלקטורט שלו. הוא יהיה חלק מממשלת האחדות והתיקון, אך אין מקומו ברשימה הלאומית-ניצית-ממלכתית.

* הסיפור הישראלי – כשהחברה הישראלית מאוימת מצד אחד בסרטון ההמרדה של אופיר לוזון ומצד שני בסרטון ההמרדה של יאיר גולן, טוב היה לי בוועידת הרבעון הרביעי, עם חמשת אלפים ישראלים פטריוטים שוחרי טוב, שיוצרים את הבייס-הישראלי הציוני-דמוקרטי-ממלכתי, ויוצרים משקל נגד למחנה 6 באוקטובר, על שני אגפיו. שרית זוסמן, ששכלה את בנה בן זוסמן, שגייס את עצמו, בצו ליבו, ב-7 באוקטובר ונפל בקרב, פתחה את ועידת הרבעון הרביעי, בדברים מלאי אמונה, תקווה ואופטימיות על הרוח הישראלית.

הוועידה עסקה בעיקר במיזם "הסיפור הישראלי", שעליו כבר כתבתי לא מכבר – מסמך שנכתב במהלך שיתוף ציבור רחב מאוד, והוא מנסח את בסיס הברית הישראלית וההסכמה הלאומית. תנועת הרבעון הרביעי היא תנועת המונים, שיש בה כבר 130,000 חברים.

* נקודות זכות – יאיר גולן מחוק אצלי מאז חילול טקס יום השואה, ב"נאום התהליכים" הנורא, כסגן הרמטכ"ל. צריך היה להדיח אותו מצה"ל למחרת. ובהמשך הדרך – תמיכתו בסרבנות, קריאתו למרי אזרחי וכו' הם המשך ישיר של אותו נאום אומלל. ודאי שלא אתמוך במפלגה שהוא עומד בראשה. ואף על פי כן, אני רוצה להצביע על נקודות זכות בעקבות ראיון אלתו ברשת ב', לאחר ניצחונו בפריימריז במפלגת העבודה. ראשית, הוא דיבר על חופש פעולה מלא של צה"ל וכוחות הביטחון ברצועת עזה ובשטחי הרש"פ ביו"ש. שנית, הוא ביטא מחויבות לכך שבהסדר הקבע גוש עציון, אריאל ומקומות נוספים יישארו ישראלים. בכוונתו להקים מפלגה עם מרצ. אם האמירות הללו תהיינה במצע המדיני של רשימה הכוללת את מרצ, יש לכך חשיבות רבה. זה עשוי להיות שלב חשוב בדרך לשיקום הקונצנזוס הלאומי.

(הערה – הדברים נכתבו לפני פרסום סרטון ההמרדה שלו).

* דברי בלע ממאירים – אני מזועזע עד עמקי נשמתי מדברי הבלע המזעזעים של יאיר גולן, שבעיצומה של מלחמה מטיף לסרבנות. הסרבנות היא סרטן בגוף המדינה. תמיד היא היתה כזאת. אבל אחרי 7 באוקטובר? לא למדנו דבר? האיש הזה היה סגן רמטכ"ל? זה אדם שהיה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל? האיש אינו ראוי לדרגות הקצונה שעל כתפיו. חצוף ושוטה. דבריו נאלחים, חולניים, ממאירים.  והוא עוד מתיימר לקרוא למפלגה שלו... "דמוקרטית". מה לו ולדמוקרטיה? הוא לא מבין דבר וחצי דבר בדמוקרטיה. האיש הזה מסוכן לדמוקרטיה אפילו יותר מנתניהו. אנשים שהמטרה מקדשת בעבורם את כל האמצעים, הם אנשים מסוכנים. שורפי אסמים.

על יאיר לפיד, ליברמן וגדעון סער להוקיע אותו ולהבהיר שלא יהיה שום קשר בינם לבינו עד שיחזור בו ויתנצל על דבריו.

* נוהל עובדיה – בכל פעם שהרב עובדיה יוסף לא שלט בלשונו ואמר דברי בלע בדרשתו במוצ"ש בבית הכנסת היאזדי, שהיתה מוקלטת ומשודרת, למחרת היו קופצים דרעי, בניזרי וחלקי לשון אחרים "להסביר" ו"להבהיר", ו"הוא התכוון ש..." ו"אתם החילונים לא מבינים את דקויות השפה שלו" ועוד כהנה וכהנה ק"ן טעמים לטהר את השרץ. כך, למחרת חשיפת סרטון ההמרדה של יאיר גולן, חסידיו השוטים קפצו עם כל מיני "הסברים" ו"הבהרות", ו"הוא התכוון ש..." ו"רק מניפולציה של מכונת הרעל תאמר שהוא קרא לסרבנות" ואפילו שמעתי מישהו הטוען – החזיקו טוב – שזאת "עריכה מניפולטיבית של ההקלטה ולהיפך, הוא דיבר נגד סרבנות"!

אדרבא, הציגו את ההקלטה המקורית, הלא ערוכה. אדרבא, שיקום יאיר גולן ויאמר שהוא מתנגד נחרצות לכל שימוש בשירות המילואים למחאה פוליטית והוא קורא לכל אזרחי ישראל לאמץ את אתיקת "לפקודה תמיד אנחנו." ולהשאיר את הגנת המולדת ואת השירות בצה"ל מחוץ לפוליטיקה.

* קול התהפכות העצמות – בעקבות פרסום סרטון ההמרדה של יאיר גולן, יו"ר מפלגת העבודה: קול התהפכות העצמות של ראשי תנועת העבודה לדורותיהם, בבתי העלמין מכפר גלעדי, דרך כינרת, גינוסר, עין חרוד, הר הרצל ועד רביבים ושדה בוקר, נשמע היטב מקצה הארץ ועד קצה. ומבית הקברות בגינוסר הדהדה שירה חרישית של המנון הפלמ"ח: לפקודה תמיד אנחנו!

* צל"ש וטר"ש – מקרה קיצוני של סכיזופרניה. ד"ר גולן מזנק אל התופת ב-7 באוקטובר, מסכן את חייו ומציל ישראלים רבים. מיסטר יאיר מתחרה ביאיר אחר, אי שם בחזית מיאמי. ד"ר גולן ראוי לצל"ש.  מיסטר יאיר – לטר"ש.

* מה חמור יותר? – מה חמור יותר –סרטון ההמרדה של אופיר לוזון או של יאיר גולן?

מבחינת התוכן – החומרה זהה.

מבחינה פלילית – הסרטון של לוזון חמור יותר, כי הוא חייל חמוש בשירות פעיל וגולן אזרח.

מבחינה ציבורית – הסרטון של יאיר גולן חמור יותר, כי הוא מנהיג פוליטי, ראש מפלגה, סגן רמטכ"ל לשעבר והיה מועמד לרמטכ"לות בעוד לוזון הוא סתם איזה אזוב קיר.

* תואם סמוטריץ' – במרץ 2017 פרסם בצלאל סמוטריץ' מאמר בעיתון "בשבע", שכותרתו: "מצילים את צה"ל ולא מתגייסים." בדומה ליאיר גולן, גם הוא ראה בהמרדה ובהקצנה צעד פטריוטי, כביכול. הוא הסית לעריקה רבתי מהגנה על המולדת כדי... "להציל את צה"ל." כפי שיאיר גולן ממריד ומסית לסרבנות כדי... "להציל את המדינה."

יאיר גולן מסביר שצריך להפסיק ללכת למילואים כי זה עובד. הנה, האיומים בסרבנות הפחידו את נתניהו. גם סמוטריץ' לא הציג את עריקת מחזור גיוס שלם כאידיאל, אבל זה פשוט יעבוד. ככה צה"ל יבין שאין לו ברירה, אלא לשנות את מדיניותו בנושא שילוב הבנות בצה"ל, כי אחרת יפסיד את הציבור הדתי לאומי.

"צה"ל זקוק לשקט ולכוח אדם. אם הוא יבין שמול החשש מהטרור שיפעילו נגדו ארגוני המגדר ותומכיהם, גם אנחנו יודעים לייצר לו בלגן וכאב ראש – תיווצר משוואה אחרת. יותר מזה, אם הישיבות והמכינות ישאירו את תלמידיהן עוד כמה חודשים כדי לחזק את לימוד התורה, וידלגו על מחזור גיוס אחד, הצבא ישאל את עצמו מה עדיף לו – לוחמים איכותיים ובעלי מוטיבציה או שירותים משותפים בבה"ד 1?"

יאיר גולן וסמוטריץ' הם קנאים ושורפי אסמים. אותה גישה מופקרת וחסרת אחריות לאומית. אותה כוחנות סחטנית שבאה לידי ביטוי בהצמדת אקדח לרקת המדינה: עשו מה שאני רוצה אחרת... על מי הקנאים האלה מאיימים? הרי כשהם קודחים מתחת למושב שלהם, הם מטביעים את הספינה המשותפת של כולנו! הגיע הזמן שהרוב הציוני, הדמוקרטי, הממלכתי יתעורר וידחק את הקנאים מציתי האסמים אל מחוץ למעגלי ההשפעה.

* כששבתאי ידבר – היום, שבו יעקב שבתאי יסיים את תפקידו, עשוי להיות מעניין מאוד. אני מקווה מאוד, ששבתאי יגלה אומץ אזרחי ואחריות לאומית, ויספר, ללא מורא, הכןל, כולל הכןל, על התנהלותו הקרימינלית של ראש הכנופייה. שיספר כיצד ראש הכנופייה פועל להפיכת משטרת ישראל למיליציה כהניסטית פשיסטית פרטית שלו. שאזרחי ישראל ייווכחו איך ראש הכנופייה מנצל את המנגנונים של הדמוקרטיה, שנואת נפשו, כדי להשתלט עליה מבפנים ולחסל אותה.

* חניך תורן – ראש הכנופייה יודע, שסיכויי המועמד שלו למפכ"לות, אבשלום פלד, הנושא אחריו קופה של שרצים, לעבור את הוועדה למינוי בכירים – קלוש. צעדיו נועדו לקדם את מינויו לממלא מקום, שאינו דורש את אישור הוועדה. הוא ישאף להארכת מילוי המקום לאורך זמן, כפי שהיה מוטי כהן. עדיף לו שלא יהיה מפכ"ל, אלא חניך תורן שהוא אוחז באשכיו, והוא יהפוך ביתר קלות את משטרת ישראל למיליציה פרטית שלו; למשמרות המהפכה שלו.

* יחידה מובחרת – התרשמתי מאוד מהחיילוּת של החרדים, בביטול התורה במירון, שהצליחו לעקוף את מחסומי המשטרה ולנווט בהצלחה ליעד. אפשר בהחלט לגייס אותם. הם יוכלו להיות אחלה לוחמים. וכך, סוף סוף, יעשו משהו חיובי למען עם ישראל.

* לא נתונים, סיפורים – ברשת מופצת רשומה ויראלית, המדברת על נתוני הגיוס בשנת 2020. מסופר בה שנשלחו 144,000 צווי גיוס. 67,500 לא התגייסו. מתוכם – 12,000 חרדים קיבלו פטור "תורתו אומנותו". 10,000 חרדים ביצעו שירות לאומי. 44,500 חילונים לא התגייסו לצבא, מרביתם מגוש דן. והרשומה קובעת נחרצות: "לא סיפורים, נתונים."

נתונים? הגעתי עם הרשומה הזו לראש אכ"א וזו תגובתו: "אין כאן שום נתון שאני חותם עליו, אולי חוץ מהמיספר הכולל של המתגייסים. לשם הדוגמה, 144,000 זה פחות או יותר מספר בני ה-18 אבל בתוכם יש 21% ערבים שכלל אינם חייבי גיוס. חוץ מזה, אנחנו בכלל לא מודדים לפי שנת גיוס אלא לפי שנת לידה. בכל מקרה, אוציא בקרוב לאור את נתוני הגיוס המדויקים."

בקיצור, חרטא ברטא. לא נתונים, סיפורים. מישהו ישב על המקלדת, המציא את ה"נתונים" והפיץ אותם. ומי מיהרו להפיץ הלאה? חרדים המחפשים דרך להלבין את חרפת השתמטותם, ואנשי "מלא מלא" שמנסים להלבין את חרפת השתמטות החרדים, כדי להצדיק את הברית הפוליטית המושחתת אתם.

המיספרים, כמובן, מופרכים. עם זאת, כדאי לומר מילה על המשתמטים החילונים. כל משתמט, מכל מגזר שהוא, עושה מעשה חמור ונבזי. כל מי שאינו פטור מטעמי בריאות (הגוף או הנפש) ולא מתגייס, הוא משתמט עלוב. ומי שפטור מטעמי בריאות יכול להתנדב לצה"ל או לשירות לאומי. יש לטפל בכל משתמט, אבל אין זו תופעה של השתמטות, אלא משתמטים בודדים. המגזר החילוני, אם הוא בכלל מגזר, מתגייס בהמוניו. אלה מתוכו שמשתמטים, נוהגים בניגוד לנורמות ולמוסר של החברה החילונית.

לעומת זאת, המגזר החרדי הוא מגזר משתמט. החרדים שמתגייסים ראויים על כך לכל שבח, יותר ממתגייסים אחרים, כי הם עושים זאת חרף התנגדות קשה ואלימה של הסביבה ולרוב גם של המשפחה. אבל הם בודדים. המגזר כמגזר – משתמט. מערכת החינוך החרדית, שאנו מממנים ממיסינו, מחנכת להשתמטות. הפוליטיקה החרדית עוסקת יותר מבכל נושא אחר, במאבק למען ההשתמטות. זה ה"ייהרג ובל יעבור" שלהם. על זה הם מפילים ממשלות. ולכן, הטיעון שלהם על השתמטות של חילונים, כדי להצדיק את השתמטותם, מגוחך.

* ערלי לב – ערוץ התעמולה מוכיח שגם כאשר דומה שאי אפשר לרדת עוד, נפתחת עוד תחתית כפולה, ואפשר לרדת יותר נמוך. ערלי הלב האלה עשו סטטיסטיקה של העמדות הפוליטיות של הנרצחים ב-7 באוקטובר. מה הם רוצים? אולי הם רוצים לחגוג על כך שנרצחו יותר יריבים שלהם מתומכים שלהם? אולי אלה, בעבורם, חדשות טובות לקראת בחירות עתידיות? אגב, האם כל הנרצחים שיתפו פעולה והשיבו על הסקר? הנקרופיליה הזאת מעידה על ההתבהמות של ערוץ התעמולה.

* למה נפסל מלח הארץ – שי חרמש הוא מלח הארץ. איש התיישבות בכל רמ"ח אבריו. איש הנגב בכל שס"ה גידיו. איש קיבוץ מסור ונאמן. שי חרמש כיהן כראש המועצה האזורית שער הנגב בשנים הקשות של האינתיפאדה, של "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". הוא הנהיג את העמידה האיתנה של התושבים ודבקותם באדמת הנגב, עד התלם האחרון. הוא קידם מאוד את האזור גם בתפקידו כיו"ר הוועד המנהל של מכללת ספיר בשדרות. בהמשך הדרך הוא שירת כגזבר הסוכנות וכח"כ מטעם קדימה. גם בכנסת המשיך את פעולתו לחיזוק ההתיישבות ושימש כיו"ר השדולה החקלאית. בזכות יושרו והגינותו כמופת של שליח ציבור נקי כפיים ובר לבב, הוא זכה בעיטור "אביר איכות השלטון".

ב-7 באוקטובר נרצח בנו, עומר. שי ואשתו הסתגרו בממ"ד עד 2:00 לפנות בוקר, וחולצו בידי לוחמי גבעתי. לאחר מכן נכנסו מחבלים לביתו והתבצרו שם. בקרבות חרב ביתו עד היסודות.

שי חרמש לחם בחטיבת הצנחנים במילואים 55 והיה בין משחררי ירושלים במלחמת ששת הימים. מדי שנה, הוא עולה לטקס השנתי ביום ירושלים בגבעת התחמושת. השנה הוא נבחר לקרוא את ה"יזכור" לזכר הנופלים. כאשר הדבר הגיע למשרד ראש הממשלה, הוא נפסל. למה? כי כתב מאמר ביקורת נגד נתניהו. זה ביבי. זה הביביזם. זה חורבן הממלכתיות. חבורה של אנשים קטנים, עסקנים צרי אופקים ועלובי נפש, מובילה היום את מדינת ישראל.

אחרי שהדברים פורסמו, נתניהו השקרן הכחיש ואח"כ התקפל. אפס במנהיגות.

* הגולן עם הגליל – קבלת השבת השבועית של אורטל, נערכה בליל שבת ב"מחנה הפליטים" של עקורי הגליל בעמיעד, בסימן: "הגולן עם הגליל." חברים ובני נוער רבים מאורטל וגם אחדים מעין זיוון ירדנו לאירוע, וכמובן אנשי הגליל, המארחים. צוות קבלת שבת של אורטל, בהובלתי, ערך את קבלת השבת. עימנו ניגנו והובילו את השירה, בהתנדבות, נתנאל ישראלי ועומר רוזנבלום מקצרין וציונה אחישנה מצפת. לצד החלות והיין הורדנו הרבה דובדבנים טריים ונהדרים שנקטפו יום קודם במטע אורטל. שרנו שירי שבת ולכבוד יום ירושלים, שאותו נחגוג ביום רביעי הקרוב – את "שבחי ירושלים". וגם את תפילתה של נעמי שמר "על כל אלה" – אל נא תעקור נטוע! וסיימנו ב"הללויה", של לאונרד כהן.

בדברים שנשאתי בקטעי ההנחיה, הזכרתי את הסטיקר החדש "העם עם הגליל", שהוא העתק גרפי מדויק של הסטיקר שלנו לפני שלושים שנה "העם עם הגולן", ודיברתי על המשותף בין המאבקים. אנו כמהנו אז לסולידריות ותמיכה של הציבור, והיום, כאשר אחינו-שכנינו מהגליל זקוקים לסולידריות ותמיכה, אנחנו מתייצבים ואנחנו אתם. המאבק שלהם והמאבק שלנו מבטאים אותם ערכים – הדבקות בבית, באדמה, בקהילה, במפעל החיים ובשליחות הציונית של "עד התלם האחרון".

בדרשה על פרשת השבוע, "בחוקותיי", הצבעתי על הברכות והקללות בפרשה, שמבוססות על ההתנייה "אם בחוקותיי תלכו." וגם היום "יש קשר בין ההתנהלות שלנו כמדינה, כחברה, לבין מה שקורה לנו. כלומר, אם קורים לנו אסונות, עלינו לפשפש במעשינו. אם שנת תשפ"ד היא שנה של אסון גדול, האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, של התגשמות רבות מן הקללות בפרשתנו, עלינו לפשפש במעשינו בשנת תשפ"ג. שנת תשפ"ג היתה שנת הקרע הנורא בחברה הישראלית. שנה שהתאפיינה בקנאות, בהטלת דופי, בשנאה, ולא כאן המקום לקבוע מי אשם יותר – יש מספיק אשמה לכולם. אך מה שקרה לנו בשנה זו ובשנים שקדמו לה, הם המבוא למה שפקד אותנו בתשפ"ד. והשאלה היא, האם הפקנו את הלקחים. האם מן העפר המר תצא רוח חדשה, רוח של תקווה, רוח של אחדות, או שנחזור לשפלות הרוח שדרדרה אותנו? זה המבחן שלנו."

האירוע היה שיתוף פעולה של קיבוץ אורטל עם התנועה לסיפוח הגליל ותנועת מצפינים, מובילי המאבק.

* זעם קדוש – לאחר דרשתי בקבלת השבת במחנה הפליטים הגיבה מישהי בזעם קדוש, על כך שטענתי שהאשמה לקרע והפילוג היא בשני הצדדים. הצלחתי לא להיגרר לוויכוח. יש אצלנו ספורט לאומי של הכאה על החזה של המחנה השני. ברגע שכל מחנה יעשה את חשבון הנפש שלו ובעיקר, שאנו כאומה נעשה את חשבון הנפש הקולקטיבי, יש סיכוי לתיקון.

* חמישים שנה להסכם ההפרדה – ב-31 במאי ימלאו חמישים שנה להסדר הפרדת הכוחות עם סוריה, אחרי מלחמת יום הכיפורים. בחודשים שאחרי המלחמה, התנהלה בגולן מלחמת התשה קשה מאוד. בכל יום ירו הסורים פגזים לתוך היישובים ולעבר יחידות צה"ל בגולן ובמובלעת הסורית (השטח שצה"ל כבש בתוך סוריה במלחמה, עד פאתי דמשק). היישובים לא התפנו. הילדים היו רוב שעות היממה במקלטים. היתה שגרת חירום קשה מאוד.

במהלך התקופה התנהל מו"מ בין ישראל לסוריה על הסכם הפרדת כוחות, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. גולדה מאיר ניהלה בכישרון רב ובנחישות מו"מ קשוח מאוד עם אוייב קשוח מאוד. התנאי שלה לפתיחת המו"מ היה שסוריה תשלח את רשימת השבויים הישראלים, וכך היה.

עמדת הפתיחה הסורית היתה נסיגה מהגולן ועקירת היישובים תמורת הפרדת הכוחות. עמדת הפתיחה של ישראל היתה נכונות לנסיגה לקו הסגול, כלומר לגבול של מלחמת ששת הימים – נסיגה מהמובלעת הסורית. גולדה היתה נחושה ואסד התקפל בהדרגה מרוב דרישותיו. בסופו של דבר, הגולן על כל יישוביו נשאר בידינו, אך ישראל נסוגה מקוניטרה, שלסורים היא היתה סמל ומבחינתנו לא היתה לה חשיבות רבה, כי היא בשטח נחות מבחינה טופוגרפית. עם זאת, חלק קטן מקוניטרה נשאר בידי ישראל.

בתקופת המו"מ, יצאו יישובי הגולן למאבק הפוליטי הראשון (מתוך שלושה) בתולדות ההתיישבות בגולן, בהובלתו של יהודה הראל. מיד לאחר המלחמה, ועד יישובי הגולן התכנס ודרש שורה של דרישות מהממשלה. אחת מהן היתה הקמת יישוב עירוני בגולן. ואכן, כבר בנובמבר 1973 החליטה ממשלת גולדה על הקמת קצרין. הוועד דרש גם התיישבות במובלעת הסורית ואף החלה הקמת תשתית של שאיבת מים מתוך המובלעת ליישובים. אולם מהר מאוד הבינו שאין לכך כל סיכוי. המאבק התמקד בדרישה שלא תהיה נסיגה מהקו הסגול. בגולן חיו אז פחות מאלף ישראלים, אך הגולן הצית מאבק ארצי, שכותרתו: "הגולן – חלק בלתי נפרד מישראל." שיאו של המאבק היה הקמת היישוב קשת בקוניטרה. קשת הוא תרגום לעברית של קוניטרה. המתיישבים חיו בתוך בונקר, בשל מלחמת ההתשה.

בסך הכל, המאבק הצליח מאוד, למרות שהיתה נסיגה קטנה מהקו הסגול. גולדה עודדה את המאבק, שנתן לה רוח גבית במו"מ. לנוכח עמדות הפתיחה של הצדדים, והעובדה שאף יישוב לא נפגע, התוצאה היא בהחלט הישג. הקמת קשת אמנם לא מנעה את הנסיגה מקוניטרה, אולם לאחר שמשקיפי האו"ם הציבו את אבני הגבול, שופל "מסתורי" הזיז אותן כמה מאות מטרים מזרחה, אל מזרח מהבונקר של קשת, ועד היום אותו חלק מקוניטרה הוא בידינו. קשת עצמה עברה לאזור חושניה, והייתה ליישוב הראשון במרכז הגולן.

בדצמבר 1975 חדרה חוליית מחבלים לרמת מגשימים ורצחה בגרזינים שלושה תלמידים בישיבת הגולן ופצעה שניים. מלבד הפיגוע הזה, במשך ארבעים שנה הגבול עם סוריה היה השקט ביותר, אף יותר מהגבולות עם מצרים וירדן, שעימן חתמנו על הסכמי שלום. כשהחלה מלחמת האזרחים בסוריה, החלו "זליגות" לישראל. קריסת השלטון המרכזי הביא להתבססות מיליציות איראניות וחיזבאללה והגבול החל להיות מתוח יותר. ב-31 במאי 2014, בדיוק במלאת ארבעים שנה להסדר, פילחה לפנות בוקר אזעקה את שמי צפון הגולן, בשל מטח רקטות. בזמן "צוק איתן" היו מטחי הזדהות עם חמאס מתוך סוריה. בעשור האחרון ישראל פעלה רבות בתוך סוריה במסגרת המל"מ (מערכה בין מלחמות) לסיכול התבססות האיראנים בגולן ולסיכול העברת משלוחי נשק ותחמושת מסוריה לחיזבאללה. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נורו מעט מטחים מסוריה לעבר דרום הגולן. לצפון הגולן שוגרו מטחים בעיקר מלבנון ופעם אחת מאיראן. ביום חמישי האחרון שוגר טיל שיוט מעיראק לדרום הגולן. ולאחרונה יש מקרים רבים של חדירת כטב"מים.

* מפה הזויה – מכינה קדם צבאית שערכה סיור בגולן ביקשה שארצה בפניה. הזמנתי אותם לאורטל. הם בדקו ואמרו שאורטל היא מחוץ לאזור שחדר-המצב במשרד החינוך מאשר להם. לעומת זאת הם הציעו מקומות כמו אתר ההנצחה של גדוד 134, שהרבה יותר קרוב לגבול והיום הוא גם שטח צבאי סגור. כל מקום שהצעתי הם פסלו כי אסור להם להיות שם, וכל מקום שהם הציעו בעייתי יותר. זה נשמע לי הזוי, אך הם התעקשו שזאת המפה. בהתנשאות קצת שוביניסטית, אני חייב להודות, אמרתי למדריכה שלדעתי היא לא יודעת לקרוא את המפה וביקשתי שתשלח לי אותה. היא שלחה את המפה, והסתבר שהיא היטיבה לקרוא אותה. מפה הזויה ברמות. איך בדיוק משרד החינוך אוסר על מטיילים לבוא לאורטל, כאשר באורטל נמצא בית ספר של משרד החינוך, "אדם ואדמה"? ולמרום גולן ולאלרום שגם בהם יש בתי ספר? זה בלתי נתפס.  ההרצאה נערכה במקום מקסים, בחורשת הלוחמים ליד אתר ההנצחה של חטיבה 679.

* בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אדם שהורשע בפלילים יכול להיבחר לנשיאות. גם אסיר המרצה את עונשו בכלא יכול להיבחר לנשיאות. ויש מחלוקת משפטית האם אותו עבריין – אם ייבחר לנשיא, יוכל להעניק לעצמו חנינה. זה בלתי נתפס. אבסורד. איך אפשר להסביר זאת? אני משער, שלא הוכנס סעיף בחוקה האוסר על עבריין מורשע להתמודד לנשיאות, כי היה מובן מאליו שלא יעלה על הדעת שעבריין מורשע יתמודד לבחירות, וכפי שלא נכתב בחוקה שהשמש זורחת בכל בוקר, כך גם דבר זה לא הוכנס. אבל בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כנראה גם הבלתי נתפס הוא אפשרות. לא זו בלבד שטראמפ הורשע בעבירות חמורות ביותר, ועוד טרם החל משפטו על הפשע החמור ביותר – הפלישה לקפיטול, אלא שהוא נהנה מתמיכה רבתי, ולפחות אצל חלק מחסידיו, הרשעתו רק תחזק אותו.

ואצלנו? גם אצלנו חל כרסום חמור ביחס הציבור לשחיתות ולמושחתים. בשנות ה-70 וה-80, כשרק עלו חשדות נגד שר השיכון אברהם עופר ונגד יעקב לוינסון, מראשי חברת העובדים ובנק הפועלים וממנהיגי מפלגת העבודה, הם התאבדו, כי לא יכלו לשאת את הבושה. כאשר קהל הש"סניקים תמך בכל כוחו בדרעי אחרי הרשעתו, הזדעזענו. זה נתפס כמו ראייה לכך שמדובר בציבור מנוכר למדינת ישראל. לא יכולה להיות תופעה כזו במפלגות המרכזיות, המיינסטרימיות.

ואכן, כשרק החלו החקירות נגד ראש הממשלה אולמרט, ראש האופוזיציה נתניהו דרש את המובן מאליו – שיתפטר. לא יעלה על הדעת שאדם החשוד בפלילים יכהן כראש הממשלה. גם חבריו לממשלה ולמפלגה הראו לו את הדלת, והוא נאלץ לצאת מהדלת רגע לפני שזרקו אותו מהחלון.

והיום? התמיכה של הביביסטים בנתניהו גוברת ככל שמתגלה קלונו. לא רק כשהיה חשוד, אלא גם כנאשם. ואם יורשע? סביר להניח שהתגובה תהיה כמו של הטראמפיסטים והש"סניקים. נורא. פשוט נורא. אבדה הבושה. מה הבדל בין מדינה שיש בה שחיתות לבין מדינה מושחתת? במדינה שיש בה שחיתות, המושחתים מוקעים, מתביישים, מורחקים אחר כבוד מן החיים הציבוריים. במדינה מושחתת השחיתות היא נורמה מקובלת. איך הידרדרנו תחת שלטונו המסואב של נתניהו. ראינו זאת רק השבוע, בגלי האהדה-הביביסטית לשרה המושחתת מירי רגב.

* מבצע מיוחד לקוראי "חדשות בן עזר" – קוראי "חדשות בן עזר" מוזמנים לרכוש את ספרי "אל נאחר רגע נכסף – תנועת העבודה וההתיישבות בגולן 1967-1969", ב-60 שקל במקום 98 שקל. המעוניינים מוזמנים לפנות אלי בדוא"ל, ואשלח להם את הספר. דמי משלוח – 28 שקל.

כמו כן, נותרו לי עותקים אחרונים של ספרי "יהודה הראל – ביוגרפיה" וגם אותם ניתן להזמין, בעלות של 60 שקל.

* ביד הלשון: אבטליון – אבטליון הוא יישוב קהילתי בגליל התחתון במועצה האזורית משגב. היישוב עלה לקרקע כמושב שיתופי של תנועת ישראל הצעירה, תנועת הנוער של תנועת הציונים הכלליים העולמית, ב-1987. יסדו חלוצים שעלו מארגנטינה. ב-1992 היישוב הפך ליישוב קהילתי. היישוב הוקם כחלק מתוכנית המצפים בגליל, כחלק מתוכנית לאומית לייהוד הגליל.

היישוב קרוי על שמו של התנא אבטליון, אב בית הדין בן זוגו של שמעיה, נשיא הסנהדרין,  בתקופת הזוגות, בראשית תקופת המשנה. אבטליון היה גר, ולפי התלמוד הבבלי הוא היה צאצא של סנחריב, מלך אשור.

 אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

ד"ר עדינה בר-אל

פירות יער מנתיב העשרה

שני אסונות פקדו את משפחת ביידר מנתיב העשרה. האחד הוא משפחתי : עופר, בן ממשיך, דור שני לחקלאים – נפטר באופן פתאומי. והשני הוא לאומי: ה-7 באוקטובר והמלחמה הנמשכת. בכל זאת, למרות הפינוי מהמושב צמוד הגדר, ממשיכים שניים מבני המשפחה בעבודה החקלאית.

מושב נתיב העשרה הוקם לראשונה בחבל ימית אשר בפתחת רפיח בשנת 1973. לאחר הפינוי, בשנת 1982, החליטו כל חברי המושב להתיישב כגוף אחד במקום החדש, ליד קיבוץ יד-יד מרדכי ומחסום ארז. ומאז הם ממש יושבים על גדר הגבול.

מספרת מור ביידר, דור שלישי בנתיב העשרה: "סבי וסבתי, יעקב ואילנה ביידר, עלו ארצה מארגנטינה עם גרעין שהיה מיועד לקיבוץ מפלסים. הם שבו לתקופה מסוימת לארגנטינה כדי לעבוד שם, ולאחר מכן הגיעו לאי סרדיניה, בה למד סבי ללמוד כיצד להקים לולים. לאחר שחזרו ארצה הם הגיעו לנתיב העשרה בפתחת רפיח. סבי הקים שם לול לפטם, כך שהוא הדור הראשון שעסק בחקלאות במשפחה שלנו."

 אביה של מור, עופר, שירת בצבא כקצין בצנחנים. לאחר השחרור מהצבא הוא נסע ל"טיול הגדול" ושהה בחו"ל במשך שלוש שנים. עם שובו הוא החל לתפעל יחד עם אביו יעקב את המשק החקלאי כבן ממשיך.

"זה היה כבר בנתיב העשרה 'החדש'," מספרת מור. "אבי וסבי עבדו יחד במשך שלושים שנה. מלבד הלול לפטם, הם גם גידלו  ירקות לזרעים. בעצם," מוסיפה מור, "בנתיב העשרה יש הריכוז הגדול ביותר בארץ של חקלאים שמגדלים בחממות פלפלים ועגבניות כדי להפיק מהם זרעים, אותם הם מוכרים לחו"ל."

ביוני 2021, לפני כשלוש שנים, נפטר עופר ביידר באופן פתאומי מדום לב, כשהוא בן 57 בלבד. "ואז נשארנו עם משק משפחתי, שאין מי שיתפעל אותו." מספרת מור. "כי סבי, ייבדל לחיים ארוכים, כבר היה אז בן למעלה משמונים, והוא לא יכול היה לקחת על עצמו את הכול."

מי שלקחו על עצמם את המשימה של המשך טיפוח המשק החקלאי היו מור והדוד שלה ערן, אחיו הצעיר של אביה. "לשנינו לא היה שום ידע בחקלאות קודם לכן." מציינת מור, "אבל נכנסנו לתוך זה  עם המון רצון טוב והמון מוטיבציה. המודל הוא שערן מנהל את העבודה בפועל – הוא החקלאי, ואני מתעסקת עם כל מה שמסביב: לקוחות, ספקים, מכירות, שיווק."

"הפטל של עופר"

ערן ומור הפנו את כל מרצם לענף חדש – פירות יער, במיוחד פטל. מספרת מור: "כל הסיפור התחיל בתקופת הקורונה, אבי עופר לא יכול היה מסיבות שונות להמשיך את נושא הזרעים, והוא חיפש עניין חדש, אפיק חדש בחקלאות. חברו הטוב, אגרונום בשם ארנון, הציע לו להתחיל לעסוק בפירות יער, שהוא תחום חדש לגמרי בארץ, ולהתחיל לשתול כמה שתילי פטל לניסיון.

"ואכן, אבי שתל כמה שורות של פטל וראה שיש לזה פוטנציאל והאדמה של נתיב העשרה מתאימה לגידול." מספרת מור. "לאחר מותו אנחנו, ערן ואני, החלטנו להמשיך באותו כיוון, לגדל פירות יער ולשווק אותם. קראנו לפרויקט שלנו 'הפטל של עופר' לזיכרו של אבי."

מכמה שורות בודדות של פטל ששתל עופר ז"ל, הם מגדלים עתה בחממות בשטח של עשרים דונם – פטל אדום, אוסנה (שהוא פטל שחור) ותות שדה. "מה שמיוחד אצלנו," מציינת מור, "הוא שאנחנו אולי היחידים בארץ שמגדלים פטל ישירות בקרקע ולא על מצע גידול נפרד. כי בדרך כלל נהוג לגדל פטל ואוכמניות במֵכלים עם מצע. מסתבר שהקרקע שלנו בנתיב העשרה היא חול ים. וחול ים הוא מאוד נֵיטרלי, ואפשר לשלוט במאה אחוז על הדשן שהצמח מקבל. יש לכך עוד יתרון: לשורשים יש אין סוף מקום לגדול. זה באמת הופך את הצמחים למאוד חזקים, והם מחדשים את עצמם. וב-7 באוקטובר זה הוכיח את עצמו."

בעת המלחמה

מושב נתיב העשרה סבל ב-7 באוקטובר ממתקפת מחבלים. 20 מתושביו – מבוגרים ובני נוער – נהרגו, והיישוב פונה מכל התושבים.

מספרת מור על הנזק במשק המשפחתי: "מלבד המתקפה הפיסית היתה גם מתקפת סייבר. זו גרמה להפסקת חשמל. במשך 36 שעות שבתו מחשבי ההשקייה והצמחים לא קיבלו מים כלל. אנחנו לא יכולנו להיות שם, כמובן, כי פינו אותנו ואסור היה לנו להגיע לשטח. וכך תשעים אחוזים מהצמחים פשוט התייבשו ומתו. אבל ברגע שהחזרנו את המים, לאט לאט ראינו שמהאדמה מתחילים לנבוט באופן טבעי שתילים חדשים. כלומר, השורשים נשארו, ובזכות זה שהם כל כך עמוקים, ברגע שהמים חזרו הם הצליחו לאט לאט לשקם את עצמם. ברור שהיינו צריכים לגזום את הצמחים הבוגרים שהתייבשו, אבל בסופו של דבר הצמחים חידשו את עצמם וקיבלנו שטח ממש כמו אחרי שתילה חדשה, וזה מה שהציל אותנו."

לפני המלחמה היו למשפחה פועלים תאילנדים שעבדו בקטיף. בעת המלחמה חלקם חזרו לתאילנד. הבעייה היא שאין אפשרות למשפחת ביידר להעסיק את התאילנדים שנשארו בארץ, כי הכסף מרשות המיסים עדיין לא הגיע, ולכן אין אפשרות לשלם לעובדים. מי שמצילים את המצב הם המתנדבים. "הם מלאכים אמיתיים." אומרת מור. "אין לי מילה אחרת להגדיר את המתנדבים שמצילים אותנו."

בעת הפינוי פוצלו בני משפחת ביידר המורחבת. "נתיב העשרה הוא המושב היחיד שהוא צמוד גדר." מסבירה מור. "כל שאר היישובים הם קיבוצים. ובתנועה הקיבוצית הם דואגים זה לזה. לכל תושבי קיבוץ מהעוטף יש בעת משבר מקום להתארח בו בקיבוץ אחר. לעומת זה, כבר עשרים שנה שמושב נתיב העשרה לא הצליח להתארגן על מקום שיקלוט את כל התושבים בזמן חירום. סיבה נוספת היא שאנחנו יישוב גדול, השני בגודלו בעוטף עזה, (אחרי קיבוץ בארי). יש לנו 300 משפחות, ולא קל לקלוט 300 משפחות במקום אחד."

משפחת ביידר בחרה להתפנות באופן עצמאי. מור, בן זוגה ושתי בנותיהם – בת ארבע ובת שנה – עברו לגור ליד אחותה בקיבוץ שפיים. ערן ובני משפחתו – רעייתו מיה ושלושת בניו – עברו למלון בתל-אביב.

"ערן נוסע יום יום מתל-אביב לנתיב העשרה," מספרת מור, "כי אי אפשר לתפעל משק חקלאי בשלט-רחוק; במיוחד כשמסתמכים על מתנדבים שלא מכירים את העבודה וצריך ללמד אותם. וכך בלית בררה ערן נוסע כל בוקר למושב וחוזר בלילה. ואני, כיוון שיש לי תינוקת שעוד לא נכנסה למסגרת חינוכית, עושה את הכול מרחוק – מתאמת את המתנדבים ודואגת למכירות."

עתה, בתקופת הקטיף, ערן מעמיס על מכונית את כל הפרי שנקטף באותו יום, פוגש את מור באזור תל-אביב, מעביר אליה את הפרי, והיא דואגת להפצתו בין קונים. "אני מתאמת מראש עם כל מיני קבוצות רכישה ולקוחות מזדמנים שונים." היא מספרת. "יש לנו אנשי קשר בכל מיני ערים שמרכזים את ההזמנות, ואנחנו מביאים את הפרי למקומות מתואמים מראש." הפרסום נעשה ברשתות החברתיות – בפייסבוק ובאינסטגרם.

"מלבד פירות טריים אנחנו מוכרים גם קונפיטורות. את הקונפיטורות מכינים במפעל בקדש ברנע מן הפירות שלנו ועל פי מתכון שלנו. למוצר זה יש חיי מדף ארוכים יותר, לכן מאוד נוח למכור אותו. בקרוב יהיה גם ליקר פטל ואנחנו מתכננים מוצרים נוספים."

מור אינה שוקטת אל שמריה, היא ממשיכה ליזום ולהרחיב את המכירות. "לקראת חג פסח הרמתי את הכפפה והכנתי גם מארזים. היו לי המון קונפיטורות וחשבתי על דרך יצירתית למכור יותר, אז שיתפתי פעולה עם עוד כמה אנשים מהעוטף שיש להם כל מיני מוצרים, ביניהם: צלמת שמכינה גלויות, מישהי שמכינה סבונים, יקב שמכין יינות, מישהו שמייצר שוקולדים ועוד. הכנו מארזים נאים ומגוונים ושיווקנו אותם לכל מיני חברות וארגונים."

המשפחה

מור נולדה בשנת 1991. כל ימיה היא חיה במושב הזה, למדה בבית הספר של "שער הנגב". בן זוגה פלג בּוּיוּם, מעצב גראפי במקצועו, הוא מראשון לציון. גם הוא התאהב באזור העוטף, שהוא מכיר מילדותו, כי סבו וסבתו  חיו בשדרות. הוא הבין שזה המקום שבו הוא רוצה לחיות.

אימה של מור, נילי, היא מורה לספרות ואזרחות וגם מורה להוראה מתקנת. היא לימדה בשדרות בתיכון המקיף הכללי. "גם אימא שלי היא בת נתיב העשרה, בת למשפחת וייסמן, שגם היא ממקימי נתיב העשרה בפתחת רפיח. כך שאני הנכדה הראשונה שנולדה בנתיב העשרה לשתי משפחות של מייסדים."

חשוב מאוד למור לציין את תרומתו החשובה של הדוד שלה למשק המשפחתי. "הוא החקלאי הלכה למעשה." היא אומרת. ערן, יליד 1975, שירת בחיל השריון. אחר-כך הוא עבד בחברה בפתח-תקווה בתחום זיהומי קרקע ותכנון ערים. לאחר עשר שנים, בהן נסע יום יום מנתיב העשרה לפתח-תקווה, הוא החליט לחזור למשק. בדיוק באותה תקופה, בזמן הקורונה, נפטר עופר אחיו. ערן עזר מאוד לאביו יעקב בעת המשבר, ואז החליט לשנות כיוון ולהיות חקלאי. "ערן ממש הציל את המשק המשפחתי." אומרת אחייניתו מור. "ללא ידע מוקדם בחקלאות, הוא למד לעשות כל מה שצריך ולהתמקצע בצורה מהירה ומדהימה. עם המון מוטיבציה ואינטליגנציה הוא הצליח להוביל את המשק למצב בו הוא נמצא היום." היא אומרת בהערכה.

רעייתו של ערן, מיה, היא מיילדת בבית החולים 'ברזילי' באשקלון. "כך שאנחנו כולנו מאוד קשורים לאזור," מסכמת מור, "ומאוד קשה לנו עכשיו להיות רחוקים מהבית."

קשר לאב ותחושת השליחות

כאשר מור נשאלת על היחס שלה לחקלאות היא אומרת: "אני מרגישה שבהרבה מובנים אבא שלי השאיר לי מתנה. באמצעות השורות הבודדות של הפטל שהוא שתל לפני פטירתו הפתאומית, הוא ממש כאילו הכין לנו את הקרקע בלי ידיעה מראש. אפשר לומר שהוא השאיר לנו קרקע פורייה תרתי משמע לפעול בכיוון חדש בחקלאות. בכל יום בעבודה שלי אני מרגישה מאוד מחוברת אליו. זה קושר אותי אליו." היא אומרת בהתרגשות.

"מלבד זאת יש לי תחושה של שליחות." היא מוסיפה. "לשתול שתילים קטנים באדמה ולראות אותם גדלים ונושאים פירות, זה ממש כמו להביא ילדים לעולם, זו ממש תחושה כמו ליצור חיים. ובכלל – זה האוכל שאנחנו אוכלים. אנחנו לא יכולים להתקיים בלי מזון. אז זה ממש פלא הבריאה מבחינתי. זו שליחות ואני ממש מאושרת מההזדמנות לעשות זאת. אמנם הנסיבות שהביאו אותי לכך לא משמחות, אבל עולם חדש נפתח לי, והוא כל כך מלא בעשייה ומלא בערכים. אלו הדברים של החיים החשובים באמת, הדברים הפשוטים והמדהימים של הבריאה ושל היצירה. מאוד מרגש."

מושב מיוחד ומשפחה מיוחדת

לסיום, משפחת ביידר היא משפחה חקלאית שורשית בארץ, ששייכת לחברה מיוחדת, חברי מושב נתיב העשרה. המכשולים – הניתוק מן היישוב שהקימו בפתחת רפיח, המצב הבטחוני הקשה ממנו הם סובלים כבר עשרים שנה – לא הרתיעו אותם בעבר ולא מרתיעים אותם עתה. הם התיישבו כגוף אחד במקום חדש, ממש על הגבול, ומטפחים חקלאות למופת וגם חיי חברה מיוחדים. הם מגדלים דורות חדשים במקום המסוכן ההוא, ואפילו קולטים משפחות נוספות מרחבי הארץ.

מור וערן התגברו על טרגדיה משפחתית – מותו של עופר ז"ל, והחליטו להמשיך במפעל החקלאי. עתה הם מתגברים על הטרגדיה הלאומית של ה-7 באוקטובר. למרות הפינוי מהמושב, ערן נוסע יום יום לעבודה החקלאית המפרכת; ומור, אם לשתי בנות קטנטנות, יוזמת ומתכננת ולא עושה הנחות לעצמה. המשפחה כולה היא דוגמא למשפחה חקלאית שורשית, שגם שומרת על גבולה של המדינה.

ד"ר עדינה בר-אל

* נדפס ב"יבול שיא", גיליון מאי 2024.

* * *

אהוד בן עזר

שישי בשתיים בצהריים בפילהרמונית עם

בטהובן, שומאן, ברהמס, שנברג, אשנבך וקפוסון

הפתיחה ל"אגמונט", אופ' 84, של בטהובן – של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות בהרכב ענק עם המנצח הגרמני כריסטוף אשנבך בן ה-84 הפוסע בקושי ומנצח במרץ מפליא [לא מזמן ניצח בקונצרט של הסדרה זובין מהטה בן ה-88, בן גילי] – הפתיחה היתה מהממת. סוף-סוף לגימה מהנה ממוסיקה קלאסית (היצירה משנת 1810)  – עוצמתית ומהנה, בלי שיעמום וסבל. מה עוד שההיכל היה מלא עד אפס מקום, וזאת בעיצומה של  מלחמה, עם קהל  איכותי שרובו קשישים ובעיקר קשישות שכבר אינם מגוייסים למילואים ואולי רק הנכדים שלהם לוחמים עתה בעזה.

הכנר הצרפתי רנו קפוסון בן ה-48, הנראה צעיר מגילו, היה מעולה, אבל מה לעשות, הקונ'צרטו ב-רה מינור לכינור ולתזמורת של רוברט שומאן, משנת 1853, שאותו קפוסון ניגן, היה לדעתי, כנראה דעת מיעוט – משעמם, לא מתנגן ולא נחרת בזיכרון. כך גם ההדרן הקצר שנתן.

כבר כמעט חשבתי שנקלעתי לקונצרט מדכא שבסופו מחכה לי שנברג הנורא, והנה הפתעה רבתי – התזמורת, שוב בהרכב ענק, ניגנה במשך 43 דקות יצירה מדהימה בעוצמתה וביופייה, וכותרתה: "רביעייה מס' 1 ב-סול מינור לפסנתר ולכלי קשת אופ' 25 מאת יוהנס ברהמס (1833-1897), תזמור מאת ארנולד שנברג (1874-1951)". זוהי ממש סימפוניה, ממש חגיגה לחושים, קצבית, מרגשת, מהנה, מפתיעה, סוחפת, אחת היצירות היפות ביותר ששמעתי בהיכל, וכך הרגיש כל הקהל. מחיאות הכפיים בסיומה היו ממושכות, כאשר אשנבך, שפסע באיטיות שוב ושוב אל הבמה, נכנס אל בין שורות הנגנים והרים בתנועת יד כל פעם קבוצה מהם שזכתה למחיאות כפיים קצביות אדירות, בעיקר כלי הנשיפה וההקשה. בקיצור, דעתי על שנברג השתנתה, הייתי מוכן לשמוע שוב ושוב את ביצועה המפליא של היצירה הזו!

אהוד בן עזר

כאשר חזרתי הביתה חיכתה לי במייל הודעה: "קהל יקר, להב שני והנהלת התזמורת גאים לתת את הבמה למנצח הצעיר רתם ניר, שעובד עם התזמורת בשנים האחרונות. ניר יחליף את מאסטרו כריסטוף אשנבך, שנאלץ לבטל מסיבות אישיות את השתתפותו בקונצרטים החל מיום ראשון הקרוב, ה-2 ביוני ועד ה-8 ביוני. תוכנית הקונצרט נשארה ללא שינוי."

רק לאחר שכתבתי את דבריי על הקונצרט, גיליתי בשבת, במהדורה האינטרנטית של "הארץ" [1.6], את ביקורתו של אמיר מנדל על קונצרט יום ו' ששמעתי:

"מן הקונצרט עצמו קשה היה להבחין שאשנבך לא בטוב. תנועותיו היו אמנם מצומצמות, אבל הניצוח היה מרשים ונגינתה של הפילהרמונית היתה מצוינת לאורך הקונצרט כולו. היתה אי נוחות קלה לאוזן בכניסה לפתיחה 'אגמונט' של בטהובן, שלא היתה לגמרי אחידה, אבל זה באמת עניין שולי. הפרשנות ליצירה הקצרה והמוכרת היתה מלכותית וכובשת. כל צליל, כל אקורד וכל משפט מוזיקלי היו טעונים במשמעות ויצרו ריגוש.

"את השאלה הקשה ביותר על הקונצרט הזה מעוררת הבחירה לנגן את הקונצ'רטו של שומאן לכינור. זו יצירה שנכתבה ב-1853 ובוצעה לראשונה ב-1937, אחרי שנגנזה בהסכמתם של קלרה שומאן, יוהנס ברהמס והכנר יוזף יואכים שהקונצ'רטו נכתב בשבילו. לא ברור מה גרם לכנר יהודי מנוחין ולמוזיקאים אחרים להוציא את היצירה לאור למרות התנגדותה של המשפחה.

"היה מי שטרח והמציא סיפור על סיאנס שבו שומאן ביקש לגאול את היצירה האבודה – ראייה לכך שהסבר רציונלי קשה למצוא. כנרים מצוינים הקליטו את היצירה, והאזנתי לה פעמים רבות כדי לפענח מה יש בה שהאוזן לא קולטת בשמיעה ראשונה, שנייה או חמישית. השתכנעתי שאין בה. זו יצירה כושלת של מלחין גדול, שהאנשים הקרובים אליו ביותר בחרו בצדק לגנוז, ומשום מה התפתח סביבה במאה ה-20 שיח של 'בגדי המלך החדשים''. יש הרבה הסברים על חשיבותה של היצירה; רק מוזיקה אין בה, למעט אולי ארבעה אקורדים תזמורתיים נאים בפתיחה. הצליל היפה שהפיקו רנו קפוסון והתזמורת לא הספיקו כדי למלא את הריק."

אמיר מנדל

* * *

רוֹן גֵּרָא

חֲלוֹם

הַחֲלוֹם הוּא סֶרֶט צִבְעוֹנִי.

הַמְּצִיאוּת אֲפֹרָה

וַאֲנִי אוֹמֵר "זֶה כְּבָר לֹא זֶה."

מָתַי אֶרְאֶה בַּמְּצִיאוּת

עֲלֵה זַיִת

לִנְשֹׁם בִּמְלֹא הֶחָזֶה

וּלְהַתְחִיל לוֹמַר:

"זֶה כֵּן זֶה!"

שְׁתֵּי הַסֻּכָּרִיּוֹת

עֲטוֹת עָלַי

מַרְגִּישׁ כְּמֶלֶךְ אֲשֶׁר בְּיוֹם יוֹם

בַּמַּחְשַׁכִּים נֶחְבָּא

וְהִנֵּה חֻבַּרְנוּ

זֶה בַּזֶּה עַתָּה

וּכְמוֹ כּוֹכָב בְּאוֹתָהּ מְסִלָּה

אִתָּן אֲנִי  נָע.

* * *

אהוד בן עזר

דנה סמוֹקֶרִית

דנה סמוֹקֶרית מעשנת כבדה. עולה לה מהפה ריח של ארובה.  בהפסקה הגדולה היא קופצת לקיוסק, מחוץ לחצר בית-הספר, רק כדי שתוכל להספיק מציצות-עשן אחדות. בגלל קוצר-הזמן היא מועכת בדרך-כלל חצי סיגריה תחת עקב נעל-ההתעמלות המצולקת שלה, וממהרת חזרה לשיעור.

דנה עצמה רזה כגפרור. החלום על העישון רודף אותה מגיל תשע. שנים לפני שהחלה לעשן-ממש, נהגה לצבוע ביוד את פרקי האצבע והאמה שבידה הימנית, כדי שייראו כמו אצל המעשנים הוותיקים; אלה שאפילו המיסננות, הפילטרים שבסיגריות, אינן מצליחות להתגבר על כתם הניקוטין החום שנוצר ושוכן דרך-קבע על קצות אצבעותיהם השתיים.

קטנה-קטנה אבל יש לה קול עבה, צרוד קמעה, צרידות שגם אותה סיגלה לעצמה עוד לפני שהתחילה לעשן כדי שתישמע מבוגרת סמכותית ובלי בעיות.

*

"שלום פאפא-מאמא!" נכנסת דנה, זורקת את הילקוט לפינת החדר.

"אוי וֵי, שוב יש לילדה קול של תשעה באב!"

"תפסיקי לעשות רושם, מאמא, מה, את צמה?"

"מה קרה? יש לך דלקת-מיתרים בגרון? הצטננת?"

"שום דבר..."

"את מסתירה משהו. אני מרגישה..."

"טוב. חטפתי שלילי בבחינה בהבעה."

"מה קרה? את כבר לא יודעת עברית?"

"לא יכולה להתרכז בכיתה."

"לא יכולה – יש סיבות?"

"כן המפקדת..."

"לא, לא, לא... לא רוצה לשמוע שוב את השטויות – שמשעמם לך בכיתה, שאת לא יכולה להתרכז בלימודים בלי לעשן... דנה, אני מודיעה לך שהבית הזה לא יסריח סמוק! לפחות כל זמן שאני עוד נמצאת כאן! אפילו אבא כבר חדל לעשן את המקטרת המסריחה שלו... לפחות הוא – יש לו שכל..."

"אני במקומו הייתי מתחילה לעשן לך סיגארים בפרצוף... את סתם מאמללת את אבא..."

"תסתלקי מכאן, חצופה..."

*

"דנה תפתחי את הדלת!"

"אל תפריעי לי. אני כותבת חיבור."

"דנה תפתחי את הדלת. אפשר לחשוב שיש שריפה בחדר שלך. העשן יוצא כבר מתחת לדלת."

"אמרתי לך שאני לא יכולה להתרכז בלי לעשן. תגידי תודה שזה רק סיגריות. מה זה היום סיגריות, מאמא, תגידי, מה זה? סיגריות זה חומר בשביל ילדים בגן! זה חשיש של תינוקות! זה, לידיעתך, מוצץ למשתינים בחיתולים..."

*

"שלום פאפא-מאמא!" נכנסת דנה, זורקת את הילקוט לפינת החדר.

"או וֵי, איזה קול עבה! מה שוב קרה בבית-הספר?"

"שום דבר, רק יש לכם זימון לצִ'ימְנִי בשבוע הבא."

"מה שוב עשית? התחלת לעשן כבר גם בכיתה?"

"לא. רק בקיוסק, בהפסקה הגדולה."

"אז בגלל זה? כבר זורקים אותך..."

"לא, זה רק שצ'ימני אומרת..."

"מי זאת צ'ימני?"

"נו, צ'ימני, המורה להבעה, אומרת שפאפא הסופר כתב לי את החיבור שהבאתי מהבית. כי זה לא מסתדר לה עם הרמה שלי בכיתה."

"ומה אמרת לה?"

"את האמת. שאני לא יכולה להתרכז בלימודים בלי לעשן. אבל צ'ימני בטוחה שאני עושה צחוק ממנה, ומחוממת עליי."

"מה היא ענתה לך ?"

"את אל תהיי לי פַאם פַאטַאל דֶה לָה שְׁמָאטֶה ותביאי בשבוע הבא מישהו מההורים שלך לשיחה אחרת לא תעברי אצלי כיתה לשנה הבאה!"

"תצחקי, תצחקי עליה. ידעתי שכך יהיה הסוף. עכשיו אבא יילך לפגישה, כי אני בחיים שלי לא הרשיתי לך לעשן אצלי בבית!"

*

"בבקשה לראות בחינה של דנה בְּאַבּעה עברית נתתי חמישים וחמש מגיע ארבעים אז בבקשה תגידי איך דנה מביאה חיבור תשעים מבית אם אבא שלה לא עוזר לה לכתוב, סליחה אם לא איכפת לך אני רק לוקחת סיגריה."

"בעלי סופר אבל לא עזר לה לכתוב. דנה טוענת שפשוט בבית קל לה יותר להתרכז, ואני בהחלט לא מצדיקה אותה."

"כן? ואולי גם ילדה אומרת שמוכרחה לעשן בשביל ריכוז בלימודים?"

"רק אומרת? היתה מתה לעשן בבית, בלי הפסק, כמו איזו פושטקית..."

"בדיחה טובה, חה חה חה..."

"אפשר לדעת מה כאן מצחיק כל כך?"

 "חה חה חה... 'היתה מתה לעשן בבית' בשביל שתוכל להתרכז בלימודים חה חה חה..." פלטה צִ'ימְנִי סילון עשן והחלה משתעלת וצוחקת כאחת.

"מה כל כך מצחיק?"

"שמחדר שלה ייצא עשן בשביל לימודים... ככה פוף... פוף... חה חה חה..."

"אם לא איכפת לך, אז היא באמת מעשנת! אני ובעלי פשוט לא יודעים איך להתמודד עם זה... אמרנו שלא נִקנה לה..."

"כמו שמשורר היינה לא היה יכול לכתוב אם לא מריח תפוחים רקובים... חה חה חה..." עלו דמעות בעיני צ'ימני כאשר צחוקה התגבר על השיעול המציק.

"אני לא מבינה, אולי כבר מספיק, המורה צ'ימני... אוי סליחה, סליחה... מה אמרתי בטיפשותי? אני כבר הולכת. שלום."

"לא לא זה בסדר אני יודעת חברֶ'ה בכיתה קוראים לי צ'ימני, פתאום תפסתי, גם אני מגיל צעיר כמו דנה שלך לא הייתי יכולה להתרכז בלכתוב שירים בלי סיגריה ביד... איזה קטע, בחיי... חה חה חה... בואי נרד אפשר להזמין אותך לכוס קפה מצאת חן בעיניי בדרך תספרי לי אם גם בעל שלך מעשן כשהוא כותב אולי מוכן לקרוא שירים שלי..."

מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי:  דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.

הסיפורים פורסמו לראשונה מדי שבוע במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש.

* * *

מיכאל רייך

אַהֲבַת הַסְּתָו וְהָאָבִיב

עַד מַה נָאֶה הַסְּתָו הַמִּתְגַּנֵּב

אֶל הַשָּׂדוֹת וְאֶל הַלֵּב –

מִזְגּוֹ הַנֹּחַ וּצְלָלָיו,

סַבְלָנוּתוֹ וְנִסְיוֹנוֹ הָרַב –

בְּחֶמְלָתוֹ

בְּצֶבַע הֶמְיָתוֹ

רָפָה, רַכָּה וּמַנְשִׁימָה,

מַחְדִּיר אֶל הַלְּבָבוֹת אֶת עַצְבוּתוֹ הַנְּעִימָה

תִּקְוָה שֶׁיִּתְגַּשֵּׁם לְמֵי רָקִיעַ צְעִירִים,

זַכִּים וּטְהוֹרִים

בְּדִידוּת שְׁלֵוָה תָּבוֹא אִתּוֹ

בְּבוֹא הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ –

תָּמִיד מֵטִיב, מַרְטִיב, מַשְׁכִּיב

אֶת הָרְמָשִׂים הַזְּעִירִים לִישׁוֹן

בִּנְקִיקֵי הָאֲדָמָה שֶׁנִּפְעֲרוּ מִשִּׁכָּרוֹן,

וּבַחֲלֹוף שְׁנֵי יְרָחִים שֶׁל רְקִימָה אוֹדוֹת

קִמְחוֹ וְגַם פִּתּוֹ

יוֹרִיקוּ הַכָּרִים תַּאֲוָתָם לְעוּמָתוֹ,

מִתְלַחֲשִׁים

מְאִירֵי פָּנִים וְצוֹהֲלִים,

מִכְתָּב אַהֲבָתוֹ יִכְתֹּב הַסְּתָו

בְּצֹפֶן עֲנָנִי גָּבֹהָּ בַּשָּׁמַיִם,

אֶל הָאָבִיב הַמִּשְׁתַּכְשֵׁךְ

בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַמַּיִם.

* * *

אהוד בן עזר

והארץ תרעד

סאגה ארצישראלית

בשנים  1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט

הדמויות ב"הארץ תרעד", גם אלה ההיסטוריות במובהק – הן בחזקת בידיוניות בספר.

הספר יצא לאור בהוצאת "אסטרולוג" 2014

Copyright © by Ehud Ben-Ezer 2014

"הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד

יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנו."

תהילים ק"ד, פסוק ל"ב

( ) הערות בסוגריים עגולים הן מאת המספר המקורי

[ ] הערות בסוגריים מרובעים הן ממני, המלביה"ד

פרק עשירי

העז שהועלתה לספינה ותעלולי נג'ימה-מירל'ה

בשנת תר"ח, 1848, הפליגה בספינה מאיסטנבול לנמל ביירות משפחת לוין: בן-ציון, אשתו סלובה, אשתו-כאחותו נג'ימה-מירל'ה, והבן הקטן יחזקאל. הם לא לקחו עימם הרבה חפצים כי ידעו שהדרכים תהיינה בחזקת סכנה מפני שודדים וכי יהיה עליהם להיטלטל על גבי חמורים ופרדים בשבילים צרים וגבוהים. בן-ציון העדיף להשקיע את מעט הונו בבדים כי אמר לעצמו שאלה לא ימשכו את לב השודדים, שהרי מה יעשו בהם, ומצד שני ניתן לגלגל ולארוז אותם שיתפסו מקום מועט וגם ירפדו בדרך את הסל שבו יישב יחזקאל ובו תשב נג'ימה-מירל'ה הרזה, כנגד סל החפצים הכבד מהעבר השני של גב הבהמה. גם קנה חוטים, כפתורים, סרטי-בד, מחטים וסיכות בצבעים ובגדלים שונים, וכמובן לקח גם את כלי-עבודתו שאותם הביא מאודיסה, ובהם המספריים, הסרגל והמגהץ, ואת הפגיון שקיבל מיזיד ביי.

הספינה היטלטלה בגלים הגבוהים ונוסעיה עמדו על סיפונה והקיאו. מי שלא הקיא ממחלת-הים הקיא מריח ההקאה שהקיאו האחרים. אוויר-הים המלוח והטרי – הוא הסריח קיא שתן וצואה בנושבו על סיפון הספינה. ריח האוכל שלקחו עימם לדרך נעשה אחרי יום לריח פיגולים מעורר בחילה ורבים חלו, ויש שהיו כורעים על הסיפון ושתם חשוף לים כדי להחריא, ונס נעשה להם שלא נפלו. והרוח פיזרה את רסיסי הצואה הנוזלית על פני הסיפון והנוסעים. והמלחים מכרו לנוסעים מים רותחים ומסריחים במחיר מופקע. אפילו השחפים בחלו בספינה ולא ליוו אותה אל מעבר למצרי הדרדנלים.

בן-ציון רחב-הכתפיים דאג כמיטב יכולתו למשפחתו הקטנה ואף חלט להם תה מאבקה שמסר לו משולח סניור עוזיאל לפני צאתם לדרך, סגולה נגד טלטלת המפליגים בגלי ים ורוכבי על בהמות במשעולי ארץ. סלובה והילד סבלו מאוד. רק נג'ימה-מירל'ה הצנומה פסעה כחוגגת במדור התחתי ועל הסיפון, כאילו כוחות נעלמים מדריכים אותה והם אינם חלים על בני תמותה רגילים. בוקר אחד, כאשר מי-הרותחים היו מסריחים וחומים ביותר, הלכה אל הקברניט ואיימה עליו בתורכית עסיסית שאם לא יתנו מלחיו לנוסעים מים טובים יותר, תיעצר הרוח במפרשיו! היה זיק מאיים והחלטי בעיניה הירוקות שהפחיד אותו מאוד, כאילו קשר יש לה לַגִ'ינים, השֵׁדים, ויכולה היא להביא מזל רע לספינה. מיד קיבל דרישתה, ולא למים למשפחת לוין בלבד אלא לכל היהודים המפליגים בספינה.

שבועות היטלטלה הספינה מאיסטנבול על מיצרי הבוספורוס דרך ים השיש ומיצרי הדרדנלים עד לסלוניקי, יומיים עגנה באיזמיר היא סמירנה, ודרומה בים התיכון לעבר ביירות. בדרכם עמדה הספינה בים האגאי ליד חצי האי אתוס המכונה ביוונית אגיון אורוס, ההר הקדוש, לא רחוק מסלוניקי, והעלתה בסירה זוג נזירים יווניים שמנים עם עז ושק עשב טרי אחד ושק חציר אחד. שני הנזירים לא חדלו לריב ולהתווכח ביניהם, וממה שסיפר עליהם גוי רוסי אחד, מהנוסעים, ומדברי הריב שלהם עצמם – התברר לבן-ציון שהם באים ממקום הררי שעומד כולו ברשות הנזירים עצמם. על פסגת ההר היה עומד בימי קדם פסלו של האל היווני זיאוס, שליט האולימפוס. ומראש פסגה זו הודיעו היוונים על כיבושה של טרוֹיה. אל ההר השתברו ספינותיהם של הפרסים שהלכו לכבוש את יוון. כיום הוא מלא מנזרים. מאות נזירים, בעיקר רוסים ויוונים, שוכנים בו ואינם מרשים לנשים להיכנס לתחומם, לא רק נקבות מן המין האנושי אלא אפילו מבעלי החיים, כדי שלא לבוא לידי חטא! מראה הדבר על חסידותם וצדיקותם, שהקימו ממלכת גברים שאי אפשר לחטוא בה, אך מצד שני יש שמספרים שחוששים הם פן הנשים תגרומנה לנזירים הצעירים לרצות לנהוג כדרך גבר באישה ויחדלו לשמש פילגשים-ממין-זכר לנזירים המבוגרים הבאים על חוריהם בלילות. ומדוע גזרו אפילו על עיזים וכבשים ואווזות? שנזירים צעירים, שעדיין חולמים על נקבות ומשוגעים ממצוקת יצרם, תופסים בעז או באווזה ומדמים אותה שהיא אישה... ועל כך כבר נאמר שאישה, עז ונזירון – חשופים באגיון אורוס לסכנה דומה.

והעז שהועלתה לספינה? – זו הובאה בחשאי להר הקדוש והוסתרה באחת ממערותיו ולא היה פרח-כמורה או נזיר צעיר שלא בא עליה עד שנתגלתה השערורייה ועלה חשד שהרתה והיה חשש שתמליט תינוק ולא גדי. לפיכך שולחים אותה לנצרת, עירו של יוֹשׁקוֹ [כינוי יהודי לישו. – ממני, המלביה"ד] ואימו, שאחרי הסתלקותו, כשיצאו תלמידיו לכל הארצות להפיץ את תורתו, בחרה אימו בהר הקדוש ובעזרת לאזארוס שקם מן המתים היתה עוסקת בפרסומה של האמונה בבנה. ומפני שהנשים מכשילות את בני האדם, גזרה עליהן לבל תדרוך כף רגלן על קרקע ההר הקדוש. ולכן אין טוב משלוח את העז לעירה של מרי' או לבית-לחם שבה נולד יושקו באבוס, ושם יידעו מה לעשות בעז ובוולדותיה והיה אם יקרה נס.

ומדוע רבים הנזירים השמנים השניים? האחד טוען שקיץ עכשיו, וכל עז וכבשה שנתעברו בסתיו כבר המליטו באביב ואין סיכוי שהעז מעוברת, שאחרת לא היו עטיניה מלאים חלב, ואילו השני מייצג עמדת אבות המנזרים הסבורים שזרע אנושי אינו תלוי בחילופי עונות ויכול לעבר נקבה במשך השנה כולה והחלב אינו חלב ואסור הוא בשתייה כי הוא זרעם של החוטאים בעז! [מוזר בעיניי שגם בספריו האחרים של המחבר הופיעו עיזים בתנוחות אירוטיות משונות. אולי קשור הדבר להיותו הוא-עצמו בילדותו במושבה בעל עז שאותה כניראה אהב מאוד והיה מחבק ומנשק אותה ומתרפק עליה ביגונותיו. ואילו היה לו יק טיבטי בחצר, הוא היה נעשה גם הוא סופר חשוב מיסטי-סימבולי. – ממני, המלביה"ד]

בין הנוסעים היו בחור יהודי צעיר ואימו, מוֹיְשֶה ובֵּיילֶה לוֹזוֹבִיק, שהתיידדו עם משפחת לוין, ובייחוד מצאה חן בעיני מוישה אחותו של בן-ציון, נג'ימה-מירל'ה, שהיה מבוגר ממנה אולי בשנה-שנתיים ואפילו דומה לה במקצת, וכאשר ראו אותם יחדיו היו שטעו לחשוב שהוא האח ולא בן-ציון.

כאשר שאל בן-ציון את ביילה לסיבת נסיעתם פרצה בבכי ואמרה שבעלה גירש אותה לפני שנים רבות ועזב אותה באודיסה עם הילד הקטן, והרי היא חשה עצמה יותר כעגונה מאשר כגרושה שגם אינה יודעת אם הגירושין תפסו, ורק לפני כשנה באו אליה שמועות שראו את לוזוביק בביירות והריהי נוסעת לשם כדי שמוישה יכיר את אביו, והאב, אם יימצא, לא עוד יתנכר לו. כי מי יבחר חתן לבתו בחור שאימו גרושה ואביו ברח לקצווי ארץ?

 "אני הייתי לוקחת אותו לחתן!" אמרה נג'ימה-מירל'ה על הסיפון המסריח כאילו נגעה בה רוח נבואה, והכול פרצו בצחוק, גם יחזקאל הקטן הצטרף, וזאת חרף מצבם הנדכא להחריד, כי ראו בכך מעין בדיחה לעודד את עצמם.

במשך כל ההפלגה לא קרב אליה בן-ציון אפילו פעם אחת. ואילו נג'ימה-מירל'ה לא גילתה לאיש שגם אימה-שלה לקחה אותה לארץ-ישראל למצוא את אביה, שהרי בחזקת "אחותו" של בן-ציון היא, ולא ייתכן שיצאו האם והאחות לבדן לדרך, והיכן האם!

ים התיכון השתרע בזכוכית-מימיו לרגלי העומדים על הסיפון. בן-ציון נרגע במקצת כאשר הים שקט, שטף במנוחה בספינה החוצה אותו, ורק לפרקים היה קופץ גל קטנטן מתוכו, ותיכף לקפיצתו טובל ונעלם בתוך התהום כמפנה דרך לחבריו. ולעיתים היה שר הים הזקן ולבן הגלים מתקצף וזועף ומכה משברים על משברים, גלים עולים וגלים יורדים, ובתוכם מרקדת לה הספינה ריקוד מתוך שמחה משונה של פירוק אברים, שמחת התהום! וצר היה לי רק על הנוסעים החלשים ובהם הבני-משפחה שלו, שהתחיל ראשם מסתובב עליהם מחמת תנודת-מחול זו ונחלשו עוד יותר מחמת רפיונם, ואילו בן-ציון, לאחר שדאג להם, היה מחפש פינה בספינה שממנה יוכל להסתכל במראה האין-סוף המשתרע לפניו.

ועוד היה עימם בספינה אלמן בשם ר' קלמן גוטמן, שזכה ללמוד אצל החת"ם סופר בישיבה הגדולה בפרשבורג [היא ברטיסלבה, בירת סלובקיה כיום. – ממני, המלביה"ד]. ר' קלמן הושפע מרבו ז"ל, שנפטר בשנת 1839, והחליט לעלות לירושלים. הוא הסתובב ובידו קומקום גדול של מים רותחים וקמצוץ תה והיה מוזג לכל נצרך וצמא מבלי לבקש תמורה. בן-ציון ישב עימו על הסיפון בשמש החמה. ספינות מפרש הפליגו רק בקיץ לביירות, ולכן גם הסריחו כל-כך, ואילו ההפלגה בספינות החדישות, ספינות הקיטור, המתגברות על הגלים הגבוהים ושטות גם בחורף, היתה נדירה עדיין אם כי עד מהרה היתה עתידה לתפוס כמעט כליל את תנועת הנוסעים על הים.

בין קומקום לקומקום סיפר ר' קלמן לבן-ציון על הרב משה סופר הוא החת"ם סופר, שבשנת 1806 עבר לפרשבורג ויסד בה את הישיבה הגדולה, שנעשתה לחשובה ולמפורסמת ביותר באירופה. חייו עמדו בסימן המלחמה בתנועת הרפורמה ובהשכלה, שטען שהן מביאות בסופו של דבר להמרת הדת. כאשר עוקרים מהיהדות את הגעגועים לארץ-ישראל ולשיבת ציון, והיהודים מתראים כ"גרמנים בני דת משה", מתרוקנת היהדות מעיקריה, ואפילו כך אינה מביאה ליהודים שיוויון זכויות מלא. ולכן הצעד הבא של כניסה לעולם הגויים הוא המרה.

החת"ם סופר אומר שכל מה שהקמנו בגולה – "אינו אלא בבחינת אמצעי זמני, או הכרח מיידי, כי אנו נמצאים בגולה נגד רצוננו, אבל עינינו וליבנו מכוונים כל הימים אל הארץ הקדושה אשר אין לה תמורה.  קרקע ארץ-ישראל קדושה יותר מהשמיים של חוץ-לארץ. מצוות חידוש יישובה של ארץ ישראל היה ראש מאווייו של החת"ם סופר שכן היא שקולה כנגד כל המצוות, והוא הסכים לתוכניתו של הרב צבי הירש קאלישער מטהורן בדבר חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל על ידי התיישבות רחבה. [הוא הרב קאלישער ששלח בשנת 1867, תרכ"ז, כתב גבאות של "חברת ישוב ארץ-ישראל" לר' אליעזר ראב שהיה חוכר אחוזה בכפר סנט אישטוואן שבהונגריה, ולימים ממייסדי המושבה הראשונה של העלייה הראשונה, פתח-תקווה. – ממני, המלביה"ד]

"ביום שהגיע לפרשבורג המכתב על האסון בצפת, הספיד החת"ם סופר מרה את הרוגי הרעש בבית הכנסת שבעיר, ועורר את השומעים לתמוך באלה המוטלים ערומים ברחובות, עטופים רעב ומעונים, ולתרום עבורם בעין יפה. אבל אספר לך סוד גלוי," המשיך ר' קלמן, "והוא ממה שאומרים אלה שרואים בחורבן צפת את קנאת ירושלים השכוחה. החת"ם סופר התרעם מאוד על הרבנים ותלמידי החכמים שהעדיפו את צפת על ירושלים, וברעידת האדמה שהיתה בצפת ראה עונש משמיים על שהעדיפו את צפת והזניחו את ירושלים. במשך שנים רבות שימשה צפת אבן שואבת ליהודים. מלאה היא קברי מקובלים וצדיקים שהם יסוד העולם, ולכן הלהיבה העיר את העולים ארצה. אבל בדרוש ההספד על הרוגי הרעש הסביר החת"ם סופר שרעידת הארץ היתה מקנאת ירושלים, שזה כבר מאה שנים בקירוב שמים היהודים פניהם לצפת כי שם קבר רשב"י במירון והאר"י בצפת, וכל העולים לארץ-ישראל לא שמים פניהם אלא לצפת ולטבריה, ולכן ירושלים שהיא עיר אדוניי נשכחה לגמרי ונשכח גם שמצווה לעלות לרגל אליה. ולכן אמר: צדיק אדוניי המביט לארץ ותרעד. וצדיק מי שיקבץ את פליטי צפת להעלותם ירושלים, והיו שם לאחדים עד שתיבנה ותיכונן ירושלים."

נאנח האלמן, וחתם דבריו: "חרבה צפת על כי נתקנאה באחותה ירושלים..."

בן-ציון היה כנדהם. האסון הנורא שבא על אפרת ארוסתו והבני-משפחה האחרים יסודו בחטא גאוותה של צפת על ירושלים? הייתכן? ובל יחטא במחשבותיו – אולי נענש החת"ם סופר על דבריו ולכן נפטר שנתיים אחרי הרעש?

אבל האלמן ר' קלמן לא הניח לו לחשוב הרבה. משום-מה דבקה נפשו בבן-ציון וכבר הזמין שיתפור עבורו בגד חדש לאחר שיגיעו בעזרת השם לירושלים. "והאם ידעת," אמר, "שהיו לו לחת"ם סופר שתי תבניות גופיות [אנטומיות. – ממני, המלביה"ד] מדוייקות עשויות שעווה, של גבר ושל אישה, שהוכנו כדי להסביר באמצעותן לנו, תלמידיו, דיני טהרה לנשים והלכות טומאה. החת"ם סופר האמין כי דרך הניסיון היא האמצעי הטוב ביותר להגיע אל המסקנה הנכונה, והניסיון המעשי עדיף על דרכי הפלפול והסברה."

"ומדוע אתה מספר לי?"

"כי מיד תראה. תאומי דמויות הזכר והנקבה, השעֲוְ והשעווה, הציתו את דימיון הבחורי ישיבה והיו שהתפארו כי ביכולת הרב, אם ירצה, להפיח בהם חיים כמעשה המהר"ל מפראג בגולם, ויוכל הזוג השעווה לרקוד בלילות ערומים על מעמדי הלומדים בישיבה הגדולה, טרא-טא-טא... טרא-טא-טא... והבחורי ישיבה רכי האופי, אחדים חולמים השעו והשעווה מבקרים אצלם בשנתם ומצפצפים בהם, ודי לחכימא ברמיזא..."

"נו?"

"כשראיתי לראשונה על הסיפון את אחותך מירל'ה הנאה בחברת הבחור מוישה לוזוביק ספקתי כפות אצבעותיי למצח ואמרתי לעצמי: 'שכה תחיה, קלמן, הלא בדמות שעו ושעווה תאומי הדמויות של רבנו זצוק"ל ר' משה נוצרו השניים, זוג מִשָׁעֲוַיִם..."

"נו, די להתלוצץ..."

"לאו מילתא דבדיחותא היא... [לא דברי התבדחות הם אלה. – ממני, המלביה"ד] הלא ייתכן שר' משה, באהבתו הגדולה לארץ-ישראל, וכשראה ששעתו קרובה והוא לארץ כבר לא יגיע, נפח נפש רוח ונשמה בשעוַיִם השניים על מנת שבבוא היום יעלו הם לארץ-ישראל ויקימו בה בית, והמצווה הגדולה הזו מתקיימת בספינתנו הקדושה..."

"איך אפשר לומר דברים חסרי שחר כאלה? והלא מירל'ה אחותי היא!"

"במחילה ממנו בן-ציון, כל מי שעיניים בראשו רואה שאינה אחותו וכי ליבה נתון כולו לבחור מוישה לוזוביק!"

"ואם אינה אחותי, מי היא?"

"הלא אמרתי לך, רַב משה יצר אותה ואת בן-זוגה התאום משעווה..."

"אצלו, רֵבּ קלמן, הראש בשמש נמס, הים המליח את דעתו והוא כהולך ומקשקש בקומקום. את השטויות שלו לא ארצה יותר לשמוע," קם בן-ציון והלך לצד אחר של הסיפון. אבל שמר את הדברים היטב בליבו.

מה עוד שנג'ימה-מירל'ה התנהגה יותר כאחות צעירה וקלת דעת מאשר כאישה נשואה בחשאי. היא רפרפה ממקום למקום על הסיפון, הרבתה לצחוק ולדבר, ולא פעם היתה לוקחת בידה קומקום או סיר ומתופפת עליו באצבעותיה ושרה שירי עגבים תורכיים שלמדה בהרמון של יזיד ביי. מפתלת גופה בריקוד לשמחת כל הנוסעים. מביאה קצת אור ושמחה לסיפון מטלטוליהם על פני הגלים. גם המלחים התורכיים התלהבו מהופעתה והיו מסתכלים בהערצה על כפות רגליה העדינות והמטופחות בטופפן על פני הסיפון המזוהם, כאילו מעולם אחר של עושר ועידון היא ירדה אליהם, ומשליכים לעברן פרוטות של כסף הקרויות פארה, ורק בעיני מלח אחד שהיה מתפלל חמש פעמים ביום על הסיפון לא מצאה נג'ימה-מירל'ה חן וכשהייתה עוברת במקרה לידו היה יורק הצידה ולוחש: "אמר מוחמד שכל אישה ששׂמה בושם ועברה ליד אנשים כדי שיריחו אותה היא זונה..."

ומה שלא ידע בן-ציון, שהבחור מוישה לוזוביק הולך כצל אחרי נג'ימה-מירל'ה, ואם הם מזדמנים למקום שאין עין רואה הוא מנסה לתפוס את ידה ולשלב בשלו והיא מצחקקת וממאנת.

ופעם אחת, במקום לשמוט כף-ידו תפסה בה וטמנה אותה בכתונתה. האצבעות שלו נגעו לראשונה בחייו בשדי נערה זקופים, זקורי פטמות. היא הדריכה אותו ללוש בהם, וידה האחרת טמנה בסתר חיקה והחלה להיאנח מעצמה. ומוישה התם לש, לש, עד שפלש [צ"ל שפלט. –  ממני, המלביה"ד] מלוא הבגד זרע נעורים שופע וברח מסמיק ורוטט ככלי מלא בושה. גם הכול הסריח סביב על הסיפון.

בטרם הגיעו לביירות חלה הילד יחזקאל ומצחו להט מאוד. הגרושה-העגונה מרת ביילה לוזוביק, אימו של מוישה, אמרה שאין כחלב עיזים טרי לרפא קדחת ילדים. אולם שני הנזירים השמנים מההר הקדוש אגיון אורוס סירבו בכל תוקף למכור למי מהנוסעים מחלבה של העז באומרם שבהמה-דקה קדושה היא שחֲטאה ועושה עתה מסע צליינות וכפרה למקום הולדתו של המושיע.

נג'ימה-מירל'ה לא השלימה עם רוע הגזירה. הלא יחזקאל הקטן יכול לגדול להיות מושיע ישראל. וכשירד לילה זחלה בחשאי קרוב למקום משכב הנזירים, זה על שק העשב שהיה ריק-למחצה וזה על שק החציר. היא חיכתה עד שקולות המריבה שככו, זה שעל החציר התגלגל לזה שעל העשב ודבק בו מאחור, השמיעו ציוצי תפילה חנוקים, התהפכו השניים על צידם וחזרו על עבודת השכיבה והציוצים וכה התעייפו שעד מהרה פלחו נחרותיהם את המפרשים ממעל ואת הגלים למטה.

מיד זחלה קרוב לעטיניה של העז וחלבה את הפטמות הגדושות היישר אל פיה, ולאחר שרוותה צמאה והשביעה רעבונה המשיכה ומשכה בהן וגנבה מלוא הקדרה ליחזקאל הקטן, לסלובה אשת-בעלה ולבן-ציון בעלה. ולאחר שהביאה את החלב החם והמקציף למקום מיבטחים, וראתה את הקטן שותה ממנו, שבה בחשאי לזוג הנזירים וקשרה אותם ברגליהם זה לזה וכרעה בחצי-עמידה והטילה מימיה על כפות רגליהם ומשלא התעוררו משכה קרוב להם את העז וחלבה עליהם את שארית תנובת עטיניה.

נקל לשער איזו מהומה הקימו השניים בהתעוררם בבוקר והנה העז ריקה, רגליהם ספוגות [המחבר כתב תחילה טבולות, ומחק. – ממני המלביה"ד] בחלב ובשתן, והם נופלים בקומם בגלל קשירותם. פה אחד החליטו שהשטן נכנס בעז, לכן עשתה להם כל זאת, התירו עצמם ותפסו – זה ברגליה הקדמיות וזה באחוריות, ודִשדשו על הסיפון בכוונה להניף אותה מהמעקה לים. אלא שהעז ניחנה ברוח נבואה (אמנם קצרת ימים), או התגעגעה לנזירים צעירים, יותר מאשר לגלים גבוהים שטובעים בהם, והיא התקפלה והתמתחה בבת-אחת, זורקת את שני האוחזים בה – אפרקדן לצדדיה, ונעלמה אי-שם בבטן הספינה. שני הנזירים השמנים קמו, בכו, החלו לריב ועברו עד מהרה לשריטות ולמכות ממש.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

חזי רפופורט

עננת הבחירות בארה"ב (פרק ב')

פרשנים ומשקיפים מודאגים מאפשרות של תיקו בבחירות לנשיאות בנובמבר 2024. ייתכן ששני המועמדים יזכו ב-269 אלקטורים (אחד פחות מ-270 הדרושים לניצחון). אפשרות נוספת היא שרוברט קנדי העצמאי, המקובל על חלק ניכר מהבוחרים, יצליח לקושש מיספר אלקטורים ובכך יחסום את הדרך ל-270 הנכספים הן בפני ג'ו ביידן והן בפני דונלד טראמפ. ואז מה?

כיצד מתמודדים עם המצב בדמוקרטיות אחרות? למשל ישראל? לא ולא, כי הרי מדובר בקלות בלתי-נסבלת בה ניתן בישראל לפזר את הכנסת ולצאת שוב לבחירות. בעצם הפעם האחרונה בה הבחירות לכנסת התקיימו במועדן היתה בשנת 1988. כל 12 מערכות הבחירות שנערכו מאז הוקדמו (בממוצע כל 3.3 שנים) וכולנו זוכרים את חמש(!) המערכות שהובילו את לידת ממשלת ישראל הנוכחית. לא זו הדרך.

בעשורים האחרונים בארה"ב קרו מקרים רבים של תיקו במערכות-בחירות מקומיות. הבעייה נפתרה בצורות מוזרות ומעלות גיחוך שהמשותף לכולן היה חוסר זיקה בעליל לרצון הבוחר: הטלת מטבע באלסקה, שליפת קלף מתוך כובע-בוקרים באריזונה, קטיף של מיספר כדורי פינג פונג ממוספרים בפלורידה, הוצאה "עיוורת" של מיכל ובו שם המועמד מתוך כד חרס בווירג'יניה, משחק פוקר בין המתמודדים בניו-מכסיקו, שליפת קלף מחפיסה שעורבבה לפחות שבע פעמים בנבדה, ועוד כהנה וכהנה בחירות תיקו שהוכרעו בשליפה "קלאסית" של פתק מתוך מגבעת או מכובע משולש-קצוות.

מחקר שפורסם השנה ע"י פרופסור איסמאר ווליץ' מאוניברסיטת WELLESLEY מלמד שלפחות במחצית ממדינות ארה"ב קיימים הליכים מעין אלה לפתרון תיקו בבחירות. כמו כן ישנן מדינות בהן שני המועמדים המובילים רצים שוב בבחירות-משנה, או לחילופין המושל או וועדת הבחירות של המדינה קובעים מי המנצח. בכל התרחישים הפעולה היא רנדומלית, נתונה לגחמות אישיות ו/או פוליטיות.

תיאטרון האבסורד הזה כולל גם סדרה של תקנות הנוגעות בבחירת נשיא לארה"ב.

סעיף 2 לחוקת ארה"ב קובע כי המנצח בבחירות לנשיאות הוא המועמד שצבר יותר ממחצית קולות האלקטורים, אולם אם איש מהם אינו צובר את הרוב הזה (כיום 270) כי אז עוברת ההכרעה לבית הנבחרים.

לאיוולת שמתרחשת עכשיו כמה פנים. ראשית, לפי התיקון ה-12 לחוקה (ראו להלן) בית הנבחרים יכול לבחור מתוך שלושה שהגיעו לגמר ספירת קולות האלקטורים, כך שהמנצח אינו חייב להיות זה שקיבל את מרבית הקולות, או אפילו אחד משני המועמדים שקיבלו מספר זהה של קולות בספירה הראשונה.

אבל אפילו 435 חברי בית-הנבחרים אינם רשאים להצביע שכן רק משלחת מדינתית זכאית להצביע! וכך לרשותנו 50 קולות שווים. במלים אחרות לקליפורניה ולוויומינג אותו כוח השפעה חרף העובדה שאוכלוסיית קליפורניה גדולה פי 66 מזו של וויומינג. והיה אם חברי המשלחת המדינתית תקועים בתיקו הרי שקולם הולך לאיבוד והמנצח חייב לקבל את מרבית הקולות הנותרים. כל "פקק" בתהליך הזה חייב להיפתר במו"מ בין חברי בית-הנבחרים.

ומה בדבר סגן הנשיא במצב של תיקו? ובכן, את סגן-הנשיא בוחר הסנאט, אם כי במקרה זה התקנות שונות במקצת: לכל סנאטור קול אישי ועליו לבחור באחד משני המועמדים המובילים לסגן-נשיא. לפי סעיף 12 לחוקה מספיק רוב רגיל בתהליך הזה. לא ברור מה קורה אם הקולות בסנאט שקולים אם כי קרוב לוודאי  שהבעייה תבוא על פתרונה בתכסיסים פוליטיים. שני התהליכים המקבילים הללו עשויים לגרום לבית-הנבחרים לבחור נשיא ממפלגה אחת בעוד הסנאט בוחר סגן-נשיא ממפלגה יריבה, אבל אם בית-הנבחרים נכשל בבחירת נשיא כי אז סגן-הנשיא הנבחר הופך נשיא עד שבית-הנבחרים יחליט.

האם ישנם תקדימים לתסבוכות דלעיל? יש ויש. המקרה הראשון התרחש בשנת 1800 כאשר תומאס ג'פרסון ואהרון בר קיבלו 73 קולות אלקטורים כל אחד וההצבעה עברה לבתי הנבחרים של 16 המדינות באותה עת. לקורא בן זמננו התוצאה ידועה מראש. הלא היה זה תומס ג'פרסון שניסח את הצהרת העצמאות של ארה"ב בשנת 1776 וכאשר באפריל 1962 אירח הנשיא ג'והן קנדי בבית-הלבן לארוחת-ערב את כל חתני פרס-נובל בעולם המערבי ציין "זהו אוסף נדיר של כישרון וידע אנושי שהתכנס בבית הלבן מאז ישב כאן תומס ג'פרסון לסעוד לבדו." זה אותו ג'פרסון עליו נאמר שבגיל 32 ידע לחשב ליקוי-שמש, לאלף סוסים ולרקוד מינואט. אבל האמת ההיסטורית הרבה יותר פרוזאית: רק אחרי 36 (!) הצבעות בבתי הנבחרים של 16 המדינות דאז, בפעם ה-37 נבחר ג'פרסון לנשיא ארה"ב ואהרון בר לסגנו.

בעקבות הדרמה הזו, בשנת 1804, התווסף התיקון ה-12 לחוקה כדי להבהיר את התהליך לבחירת נשיא וסגנו בשתי הצבעות נפרדות.

בשנת 1824 נקרא בית הנבחרים שוב אל המדוכה. הגנרל אנדריו ג'קסון, גיבור מלחמת-העצמאות השנייה ב-1812 (שדיוקנו מככב עד היום של שטר $20) רץ כעצמאי נגד שלושה מועמדים. הוא אמנם הגיע ראשון אבל לא ברוב האלקטורים הנדרש כדי להיבחר. הנושא עבר לבית הנבחרים שבחר בג'והן קווינסי אדאמס שהגיע שני בבחירות הכלליות.

הדוגמאות הללו ממחישות כי בעצם המקריות – ולא הבוחרים – קובעת את התוצאה הסופית, וזאת כפועל יוצא מכך שהרוב מצביעים עבור מי שעדיף בעיניהם, ומנצח מי שמקבל את מרבית הקולות. החיסרון נעוץ בכך שהמצביעים בוחרים רק במי שהם חפצים בעדיפות ראשונה כך שאין כל מידע כיצד למנוע תיקו בצורה מושכלת כך שלא נותר לנו אלא לסמוך על מסורות מיושנות ומגוחכות שעבר זמנן. אלה הקוראים לביטול או שינוי שיטת האלקטורים (מבית מדרשה של הילארי קלינטון) לא יביאו גאולה מכיוון שתיאורטית תוצאות תיקו עדיין ייתכנו ברמה הארצית והלאומית. כדי להימנע מתוצאות מקריות חייבים לאפשר לבוחר לבטא את העדפתו מעל ומעבר לבחירתו הראשית. ישנן שיטות המאפשרות לבוחר לציין את העדפותיו לפי סדר, תלוי במיספר המועמדים, ואז במקרה של תיקו יקבע המנצח על פי רצון המצביעים במקום ע"י חפיסת קלפים.

חזי רפופורט

בוקה ראטון, פלורידה

* * *

יצחק הילמן

בעיית החטופים והעסקה האמריקאית-סעודית

אכן המצב כרגע איננו פשוט. נתניהו ניצב תחת לחצים קשים לא רק של אירגוני המחאה למיניהם, שחזרו לימי אוקטובר 2023, שקדמו למלחמה, שגבתה מאיתנו למעלה מאלף וחמש מאות הרוגים, אלא גם בלחצים מול ארה"ב וידידותיה המובהקות באירופה, שרוצים כמטרת-על, בהקמתה של מדינה פלסטינית. מבחינתה של ארה"ב, נסיגת ישראל מעזה היא רק מבוא להקמתה של מדינה כזאת.

לצערנו, קיים ציבור ישראלי, שלמרות המשך המלחמה ואי הוודאות מתי בכלל תסתיים, שרוצה לחזור לימי ה"סרבנות", ואפילו להשתמט משירות מילואים אם לא תוקדמנה הבחירות. המצב הזה מעודד את האופוזיציה למרות מצב המלחמה, שמי יודע כמה זמן תימשך, ללכת לבחירות מוקדמות, שאין כל ביטחון אם הן בסופו של דבר תשנינה את יחסי הכוחות במדינה.

בקיצור, כל הדרכים כשרות, ובלבד שיסולק נתניהו, ובוודאי שכדאי לאופוזיציה לנסות באווירה הנוכחית לשפר עמדות. לנשיא האמריקאי רוזבלט קרה דבר דומה. הצי האמריקאי הותקף בפרל הרבור בדצמבר 1941. באותו אירוע מפורסם, שהביא להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה, והאופוזיציה הרפובליקנית שבקונגרס והעיתונות רבת ההשפעה, נמנעו מלתקוף אותו, למרות שלכולם היה ברור שהיתה היתכנות להתקפה וארה"ב לא התכוננה כראוי לקראתה. לעומת זאת כאן בישראל, אירגוני המחאה והאופוזיציה, מיד האשימו את נתניהו במחדל ובניהול "קונספציה", שהיא שהביאה לדעתם למחדל.

ועכשיו, למרות שישראל נמצאת במצב מלחמה, רוצים הגורמים האלה בבחירות ורואים במלחמה ובסבל משפחות החטופים את ההזדמנות להאיץ את קיומם. כל מטרתם היא, סילוקו של נתניהו, שמסרב "לשאת באחריות". כל השאר פחות חשוב. מבחינתם, או שהחטופים ישוחררו לאלתר, אפילו במחיר תבוסה ישראלית במלחמה, או שלחילופין נלך לבחירות ובעזרת הבחירות יסולק נתניהו. מה שיקרה לעוטף עזה ומה שיקרה לצפון המדינה, פחות חשוב מבחינתם.

על כל אלה מצטרפת ארה"ב עם הנשיא ביידן, בדרישה תקיפה מישראל להימנע מכיבושה של רפיח בגלל בעיות הומניטריות-כביכול, שעלולות להחריף. ארה"ב גם איננה מהססת במקביל,  להאט את משלוחי הנשק  שלה לישראל. כל זאת, למרות שברור לכל, שהפסקת המלחמה כפי שדורש החמאס, משמעה, הישארות החמאס בשלטון בעזה. האמריקאים טוענים שהם יכולים למנוע את חזרת החמאס, אבל מובן , לאור הניסיון האמריקאי בעיראק ובאפגניסטן, שאין לכך כל כיסוי.

בנוסף, ארה"ב, רואה ביציאת צה"ל מעזה, מבוא להגשמת תוכניתה הגדולה ל"שתי מדינות", שם מכובס להקמת מדינה פלסטינית, תוך שהם מנפנפים בהסכמתם לצירופה של ישראל להסכם ההגנה שהולך ומתרקם בינה לבין סעודיה. ארה"ב מתעלמת מדרישת הסעודים, שכל הסכם שלום שלהם עם ישראל, יהיה כרוך בהבטחת ישראל להקמתה של מדינה פלסטינית, תנאי שהוא בלתי אפשרי מבחינתה של ישראל. ארה"ב, גם מתעלמת לפי שעה מהאיום הגרעיני האיראני על ישראל, למרות שהצנטריפוגות באיראן ממשיכות להסתובב ולאיראן כבר יש אורניום מועשר בשישים אחוז, שמספיק לחצי תריסר פצצות גרעיניות בגודל שהוטל על "הירושימה".

למרות שצה"ל חיסל ככל הנראה את מרבית כוחו הצבאי של החמאס, וגם שולט על ציר פילדלפי ומבואות רפיח, המלחמה טרם הסתיימה והיא יכולה להימשך עוד שנה ויותר. עדיין קיימים גדודים שלמים של החמאס, גם ברפיח וגם במקומות אחרים ברצועה ועדיין חלק ניכר מתשתית המנהרות העזתית טרם נחשף. לאמריקאים היה מצב דומה בעיראק, אבל שם לא היו מנהרות, ולמרות זאת המלחמה נמשכה שם עוד כארבע שנים. בגלל הרגישות האמריקאית, צה"ל מתקדם ברפיח באיטיות, תוך מיעוט שימוש בכוח אווירי, שהיה יכול לקצר את המלחמה ולחסוך בנפגעים.

צה"ל חייב להשתלט צבאית על כל רצועת עזה ובלית ברירה גם להקים שם ממשל צבאי. אלה שמתנגדים לממשל צבאי, טועים לחלוטין. המשמעות של היעדרו של ממשל צבאי היא, שכל הסיוע ההומניטרי לעזה, זולג לידי החמאס, שגם ללא לחימה, הוא הגורם שמנהל בינתיים את חיי העזתים. ברור לכולם שאין ואקום בעזה. זה או אנחנו או הם. וברור שמי שמחלק את המזון ואת הדלק הוא בסופו של דבר השליט בפועל. לכן, אם לא יוקם ממשל צבאי, המשמעות תהיה, שלמרות העליונות הצבאית הכמעט מוחלטת של צה"ל , החמאס ה"אזרחי" נשאר במקום. אחריו ישוב גם החמאס ה"צבאי", כי האוכלוסייה עד לא מכבר היתה תומכת בחמאס וזה גם המצב ביהודה ובשומרון. זה שמחצית הבתים ברצועת עזה הרוסים, לא משנה את העובדה שישראל על ששת האוגדות שהביאה לשם, יוצאת מעזה. במצב כזה ישראל מצטיירת בדעת הקהל הערבית כמדינה חלשה.

לכן, עם כל הצער, עסקת חטופים, שתביא להפסקת הלחימה, ועוד בערבות אמריקאית ואירופאית וקרוב לוודאי גם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, שישראל לא תחזור לשם יותר, איננה מתקבלת על הדעת. תמיד תישאל השאלה, על מה הקרבנו אלף וחמש מאות הרוגים וחמשת אלפים פצועים.

ההבטחות של ביידן שארה"ב תמנע את התעצמות החמאס, הן בגדר חתימה על קרח. לכל העולם ברור, שהאמריקאים עם תקציב של טריליונים וצבא אדיר נכשלו גם בעיראק וגם באפגניסטן, שהיו מלחמות הרבה יותר פשוטות לעומת מלחמת "חרבות ברזל", אז איך ייתכן שבעזה, לשם הם מסרבים בכלל להיכנס, הם יצליחו? לכן, אין כל סיכוי שצבא אמריקאי או כל צבא מערבי אחר, שיבואו לעזה במקום צה"ל, יחזיק שם מעמד תחת טרור, כאשר לא מדובר במלחמה על סף ביתו.

לכן, אם ישראל מקבלת את העסקה של החלפת שבויים תמורת יציאה מעזה, המשמעות היא שאין עוטף עזה, כי החמאס חוזר בוודאות, וחלק ניכר מתושבי העוטף לא יחזור לחיות שם תחת הגיהינום, שהם חוו עשרים שנים ברציפות.

אשר למחשבה להקים בעזה שוב גוש התיישבותי, את זה ניתן לשקול בהמשך. מה שברור הוא שאת ציר פילדלפי חייבים להרחיב מרוחב של מאות מטרים לפחות לשניים, שלושה קילומטרים. אחרת המנהרות תחזורנה. זה אומר שרפיח שהיא ציר ההברחות הראשי חייבת להצטמצם כי היא יושבת בדיוק על הציר האמור.

אשר לחטופים, צה"ל חייב להמשיך את הלחימה בעזה עד שהחטופים ישוחררו  ע"י כוחות צה"ל, בנסיבות הרבה יותר נוחות לישראל וברור שללא ויתור על סילוקו הסופי של החמאס משם. עדיין קיים סיכוי סביר להחלפת החטופים באסירי חמאס, תוך הפוגה זמנית של מיספר חודשי לחימה, וזאת למרות ההפגנות והמתח הפנימי בישראל.

בינתיים, הסיכויים להסדר עם החמאס נמוכים, כי החמאס משוכנע שארה"ב ואירופה יכופפו את ישראל לנסיגה גם ללא החזרת החטופים ולשמחתם ולצערנו, המשך המחאה בישראל רק מסייע להם.

אשר לממשל צבאי, שהוא רע הכרחי, כל אלה שמאיימים שזה יעלה לישראל עשרים מיליארד שקל לשנה, ושישראל לא תעמוד בהוצאה כזאת, מטעים את הציבור. גם הטענה שהחזקת ממשל צבאי, משמעה נוכחות של שש אוגדות בעזה, איננה נכונה. שליטה של צה"ל תחייב לכל היותר אוגדה אחת, בדיוק כמו שהיה במקום עד ל"התנתקות" ב-2005.

אשר להוצאה על שיקום הרצועה, זה יגיע בכל מצב שיהיה מכל העולם, ובראש ובראשונה מקטאר והמפרציות וייתכן שגם מסעודיה. האחזקה האזרחית של הרצועה, איננה מחייבת יותר מכמה עשרות קצינים, כי מרבית המנגנון האזרחי יתבסס על גורמים מקומיים והמיסים המקומיים יכסו בקלות את ההוצאה הזאת. כך זה היה בממשל האזרחי האחרון עד שנת 2005.

בנוסף, האוכלוסייה ברצועה, כשצה"ל והשב"כ נוכחים ופעילים, תצא לעבודה גם בישראל וגם במקום, כי בעזה צפויה תנופת שיקום אדירה וגם יתחדש בה הייצור החקלאי וגם הייצור התעשייתי , כפי שהיה שם אחרי הסכמי "אוסלו".

 בנוסף, הייצור המקומי, מבחינתה של ישראל, יכול להיות תחליף מצויין לייבוא מטורקיה ובמידה מסויימת גם מסין. אין ניגוד בין המשק הישראלי למשק העזתי. שני המשקים משלימים זה את זה. השקט ברצועה יביא גם בסופו של דבר לשקט ביהודה ושומרון וגם בצפון. לעומת זאת יציאה מעזה תחמיר את המצב גם בשאר החזיתות. המחבלים יבינו מהיציאה, שישראל חלשה וכדאי להמשיך במלחמה שרק תועיל להם.

כוח העבודה העזתי, בהנחה הצנועה של חמשת אלפים דולר לנפש לשנה, הוא שווה ערך ל-12.5 מיליארד דולר או כחמישים מיליארד שקל לשנה. על זה ניתן להוסיף סיוע הומניטרי ומענקים שעזה תקבל מהאו"ם ומדינות ערב והעברות של עזתים שעובדים בחו"ל למשפחותיהם בעזה. עוד ייתברר שלממשל בעזה יהיה עודף תקציבי, מבלי שישראל משקיעה בעזה אגורה אחת, פרט להחזקה הצבאית של האוגדה המקומית שזה שלושה מיליארד שקל. הוצאה זו תהיה קיימת בכל מקרה, גם אם האוגדה הזאת יושבת בעוטף ולא בעזה.

לאלה שמתבכיינים וסבורים, שללא יציאה מעזה, עזה תיוותר בהריסותיה ותהיה שם אנרכיה נוסח סומאלי, וגם נאבד את ההסכם ה"היסטורי" עם סעודיה, אני אומר בכל הצניעות, שהם טועים בגדול. הסעודים אינם זקוקים להסכם הגנה איתנו. הם עומדים לקבל בחודשים הקרובים הסכם הרבה יותר טוב מבחינתם, ישירות מארה"ב. זו ארה"ב היא שדוחפת להכנסת ישראל להסכם זה, כדי להשקיט את דעת הקהל האמריקאית, שאיננה מחבבת את הסעודים, עוד מימי "ניין אילבן". כידוע, מרבית המחבלים שהשתתפו באירוע הנורא, הגיעו מסעודיה.  סעודיה רוצה בתוכנית גרעין "אזרחית", שמי יודע לאן היא תתגלגל בהמשך. כך זה התחיל גם עם איראן בתקופת השאח, והיום זו כבר תוכנית גרעין "צבאית" גלויה. 

לדעתי, כל זמן שארה"ב באזור, לסעודים אין כל אינטרס בברית צבאית עם ישראל. ברית גלויה כזאת, תסמן את סעודיה מבחינת איראן כאויבת ישירה שלה. על אחת כמה וכמה אם ישראל וארה"ב שותפות בברית זו. בל נשכח, שהציבור הסעודי, בדומה לציבור המצרי והציבור הירדני, אינו ממעריציה של ישראל. במשך שבעים וחמש שנים הסבירו להם בכל בתי הספר, שישראל היא אוייבת האיסלם, אז איך יסבירו להם פתאום שחל שינוי כה קיצוני?

לארה"ב, בתוך שיקוליה הגלובליים, אין הרבה ברירות וההסכם בינה לבין סעודיה הוא הכרחי, בתוך מאמץ הבלימה שלה כנגד סין באזור.

אם ההסכם הסעודי לא ייחתם, סעודיה תשיג את אותו הדבר בדיוק מסין. היתה זאת סין שהביאה לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לסעודיה ומכאן שהסעודים ימשיכו את החיזור עם סין, אם ארה"ב לא חותמת על הסכם ההגנה איתם.

לסיכום, ממשלת ישראל נמצאת אומנם בימים אלה תחת לחצים קשים גם מבחוץ וגם מבפנים. אבל למרות מצב לא נעים זה, היא חייבת להחזיק מעמד ולקוות לימים טובים יותר. 

יצחק הילמן

אהוד: דבריך נכונים אבל זה לא פשוט. את הפגנות המחאה לטובת יחיא סינוואר מנהלים –– המטורללת המסוכנת לדמוקרטיה, זו שקראה לסרב לשירות בצה"ל, שקמה ברסלר, יחד עם חבריה החותרים לריסוק ישראל ונמצאים באופוזיציה, בתקשורת ובאופוזיציה שבקואליציה.

 ראש האופוזיציה החכם יאיר לפיד ישלח לשני בתי הקונגרס האמריקאי, לקראת נאום הזעקה שלנו, של ראש ממשלתנו בנימין נתניהו, את המסר:  "מעולם לא רימה איש אחד זמן רב כל כך עם שלם!" – ואילו אורי הייטנר "שלנו" ישלח אולי לשני בתי הקונגרס את קביעתו: "נתניהו השקרן... אפס במנהיגות."

והמפגינים האנטישמיים המטומטמים ברחבי ארה"ב יחגגו ויסכימו עימם!

* * *

נעמן כהן

ארה"ב מכירה מדינית בשלטון החמאס ובמדינה חמאסית

"היום שאחרי" – מדינה חמאסית בעזה

כל הוויכוח המלאכותי שהיה בישראל על טיב "היום שאחרי" הוכרע ע"י נשיא ארה"ב. ביום שאחרי תהיה בעזה מדינה חמאסית עצמאית. נאומו של נשיא ארה"ב ביידן, חשף את ההישג המדיני הבלתי נתפס של החמאס. החמאס יוצא מהמלחמה עם הכרה מדינית של ארה"ב בשלטונו, כאשר הנשיא ג'וסף רובינט ביידן, שקרא בהתחלה למיטוט שלטון החמאס, מכיר עתה בשלטון החמאס, ובמדינה חמאסית עצמאית בעזה שלה הוא גם מבטיח חסינות.

תוכנית ישראל* אותה הציג ביידן:

יש שלושה שלבים בהסכם:

השלב הראשון יימשך שישה שבועות. הפסקת אש מלאה ומוחלטת הסגת כוחות ישראליים מכל האזורים המאוכלסים של עזה. שחרור כל החטופים בתמורה לשחרור מאות אסירים (מחבלים נ.כ.) פלסטינים. אזרחים פלסטינים ישובו לביתם בשכונות ובכל האזורים של עזה (ביניהם גם לוחמי חמאס וג'יהאד נ.כ.) לרבות בצפון. יהיה גידול בסיוע ההומניטארי ובכל יום ייכנסו 600 משאיות לעזה. זה יהיה מיידי. ב-6 השבועות של השלב הראשון יהיה מו"מ בין ישראל לחמאס לגבי ההגעה לשלב השני הוא סיום סופי של הלחימה. אם המו"מ ייקח יותר מ-6 שבועות מתחילת השלב הראשון אז הפסקת האש תימשך, וארה"ב וקטאר יוודאו שהמו"מ ימשך עד שיגיעו לכל ההסכמים וניתן יהיה להתחיל בשלב השני.

השלב השני: בשלב השני יהיו חילופים בתמורה לכל החטופים שלא שוחררו בשלב הראשון. כולל חיילים גברים והסגת הכוחות הישראליים מעזה. (נסיגה כוללת מציר פילדלפיה, ציר נצרים, והפרימטר הבטחוני של קו הגבול. נ.כ.) תהיה הפסקה של כל הלחימה.

השלב השלישי: תוכנית שיקום מקיפה של עזה תחל ואם יהיו עוד חטופים שנרצחו ועדיין בעזה יוחזרו למשפחות.

בנוסף קובע ביידן שלוש "עובדות":

1. החמאס כבר אינו מסוגל לבצע תקיפה נוספת בסגנון ה-7 באוקטובר.

2. אין יכולת להגיע לניצחון מוחלט על החמאס.

3.  ההסכם יביא לנורמליזציה עם סעודיה, וחזית נגד איראן..

https://www.mako.co.il/news-world/2024_q2/Article-91146a9807fcf81027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share

כל שלושת העובדות אינן נכונות.

1. החמאס בעזה כבר עכשיו יכול לצאת לתקיפות נוספות בנוסח ה-7 באוקטובר, ובמשך הזמן יתעצם מחדש. (נקווה שצה"ל לא יאפשר זאת יותר).

2. יש ניצחון מוחלט .למשל הניצחון המוחלט על גרמניה הנאצית או על מדינת דעא"ש.

3. כל זמן שהחמאס שולט בעזה עם ההילה כמנצח הציונים על הצבא החלש שלהם, וחוסר התמיכה האמריקאית – לא תהיה נורמליזציה עם סעודיה, וגם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות תיגמר, ולא תהיה כל חזית משותפת עם איראן שעקב מחדלי הממשל קרובה מאי פעם לפצצה גרעינית. מה שברור עתה הוא ששחרור המחבלים הרוצחים לעזה וליו"ש, וההכרה בריבונות של החמאס בעזה יביאו למיספר יהודים נרצחים הרבה הרבה מעל ל-50. תדע כל אם עבריה כי הסיכוי שתהיה שכולה או אלמנה יעלה. וכמובן כל אזרח ישראלי יהיה נתון לסכנת חטיפה.

* מסתבר שיש הבדלים זעירים בין התוכנית המקורית שהציגה ישראל, לבין התוכנית של ישראל כפי שהוצגה ע"י ביידן, ועליהם יהיה עוד מאבק.

אז מה לעשות?

"תוכנית ישראל" שהציג ביידן כבר הכניסה את ישראל לקוראלס. אין ברירה אלא לקבל אותה. השאלה האם החמאס יקבל אותה? בכל מקרה על ישראל לנצל את הזמן הקצר הנותר ולפרק את מערכת מנהרות ההברחה בציר פילדלפי, למקש כבר עתה קו ק"מ מהגבול לבל יוכלו העזתים לבנות עליו. ולהיות מוכנים להגיב ע"פ דוקטרינת דוריאל על כל הפרה של הפסקת האש. וכמובן להמשיך במערכה הדיפלומטית נגד כל שיתוף פעולה מערבי עם החמאס. וכמובן שלפני שחרור מאות מחבלים רוצחים בהתאם לעסקה (כולל אלו ששוחררו בעסקת שליט ושבו לכלא) על נתניהו להעביר חוק שצריך היה להעבירו לפני שנים, לפיו כל המחבלים ששוחררו בעסקת מיקוח יוחזרו לכלא אם ייתפסו בחזקת ישראל. רק חקיקת חוק כזה וביצועו יוכל להפחית את סכנת החטיפה בעתיד. אם נתניהו לא יפעל לחקיקת חוק כזה זו תהיה הפקרה נוספת של אזרחי ישראל.

למה בנימין גנץ וגד אזנקוט פורשים?

לאור הצגת "תוכנית ישראל", לא מובנת כלל הסיבה לפרישת גנץ ואזנקוט מהממשלה. האם הם רואים בתוכנית הפקרת המדינה? או שמא יש להם תוכנית לוויתורים נוספים?

הם מאשימים את נתניהו באינטרסים פוליטיים פרטיים לעומת הגנת המדינה. דומה שהם הם בעלי האינטרסים הפרטיים לעומת הגנת המדינה. אם הם פורשים בכוונה להביא לבחירות כדי לזכות בראשות הממשלה, צפויה להם אכזבה גדולה.

יאיר גולדנר-גולן יו"ר העבודה מטיף לסרבנות

יותר מפשיסט הוא פשוט אינפנטילי

יו"ר מפלגת העבודה החדש שנבחר ברוב צפון קוריאני, יאיר גולדנר-גולן, הציג מיד אחרי היבחרו לתפקיד את תורתו. גולדנר-גולן מגדיר את נתניהו כדיקטטור (האם הוא בכלל מבין את המושג?) ומשווה אותו למילושביץ מסרביה, ומסביר איך מפילים דיקטטור.

"אנחנו," אומר גולדנר-גולן, "מפילים את הדיקטטור ע"י שביתות, הפגנות ואי ציות אזרחי. מהו אי ציות אזרחי – למשל סרבנות לשרת במילואים, ולמשל אי תשלום אגרות ומיסים. למשל לא לשלם אגרת רישיון רכב."

(יו"ר מפלגת העבודה מעודד סרבנות: כדי להפיל את הממשלה חייבים לסרב לשרת במילואים):

https://x.com/now14israel/status/1795857634542723096?s=46

https://www.ynet.co.il/news/article/bkrfhlrea

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=851098&forum=scoops1

גולדנר-גולן מצטרף לדוד זונשיין המטיף לסרבנות לשרת בצבא, אבל לא מאותה אידיאולוגיה, הוא עדיין מגדיר עצמו ציוני, בסירוב לשרת בצבא הוא בונה על קיום צבאות פוליטיים פרטיים, אולי כפי שהתקיימו אי אז בוויימאר בשנות השלושים. גם את בני הציונות הדתית הוא שולח לחינוך מחודש במחנות כמו בשנות השלושים. כלומר, יאיר גולדנר-גולן נשמע פשיסט, או אוחז בדעות פשיסטיות, אבל האמת היא שיותר מפשיסט הוא נשמע פשוט אינפנטילי. וההוכחה הטובה ביותר להיותו פשיסט אינפנטילי, היא המצור שהטיל במספרה על שרה האן-נתניהו. ראו אותו מסביר את עצמו ותיווכחו.

(יאיר גולדנר-גולן מפגין בעת המצור על המספרה של שרה האן-נתניהו, ומסביר את תורתו תוך כדי):

https://cdn.bhol-cdnwiz.com/player.php?clipid=0_qmofy1wc

נראה אותו את המנהיג החדש נותן דוגמה אישית, ועושה מרד מיסים. לפחות לא משלם אגרת רישוי כפי שהציע. אבוי למפלגת העבודה מייסדת היישוב והמדינה שהלכה לפח האשפה של ההיסטוריה, ואבוי לעם ישראל שאלו מנהיגיו.

רוגל אלפר מסכים

אין תימה שרוגל אלפר, שכיר העט של שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, תומך בקריאה לסרבנות של יאיר גולדנר-גולן ומנסח אפילו מניפסט לאי גיוס לצבא:

"מדריך לאי-ציות אזרחי בעת מלחמה: אם אזרח סבור שנתניהו מאריך את המלחמה לצרכיו האישיים; ושכל הישג צבאי שיושג בדם לוחמים, וגם בדם אזרחים עזתים, יימחק כתוצאה ממיאון נתניהו לקיים דיון אסטרטגי ולקבל החלטות על היום שאחרי; הרי שזכותו ואף חובתו לנקוט אי-ציות אזרחי ולא להתייצב למילואים, כי המלחמה איננה לגיטימית, ואף מזיקה. אלא אם כן הוא סבור שזה תקין שיסכן את חייו למען השרידות השלטונית של משטר נתניהו, למען ממשל צבאי אסוני ואף בלתי מוסרי בעזה, ולמען סיכול כל אפשרות לעסקת חטופים (שהרי תנאי הכרחי לביצועה הוא הפסקת המלחמה).

"כשהמלחמה אינה לגיטימית, אי-ציות אזרחי לצו מילואים הוא הדרך היעילה ביותר שיש בידי אזרח להתנגד לה, בנוסף לצעדים כגון אי-תשלום מיסים, מחאה המונית מול הכנסת, חסימת כבישים וכיוצ"ב. אי-ציות אזרחי הוא האמצעי היחיד בידי המחנה הליברלי להאט את תהליך גסיסת המדינה."

(רוגל אלפר, "אי-ציות אזרחי הוא האמצעי היחיד של המחנה הליברלי להאט את תהליך גסיסת המדינה", "אל-ארצ'", 31.5.24)

https://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-review/2024-05-31/ty-article/.premium/0000018f-cac1-d4da-a58f-ffd9d5ce0000

עכשיו נותר רק לראות גם את אלפר נותן דוגמה אישית, והוא גם חוסם כביש, ולא משלם מיסים. נראה גם את אדוניו שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן נותנים דוגמה אישית ועושים את מה שמטיפים בעיתונם.

יאיר גולדנר-גולן – חינוך החרדים וההתגייסות לצבא

יאיר גולדנר-גולן מאיים על החרדים וכך הם רואים אותו: "פוליטיקאים משמאל מודים שחלק ממגמת גיוס בחורי ישיבות היא לשנות אותם תודעתית. יאיר גולן "אנחנו נגייס חרדים, נתמוך בהם במסגרות חינוך, נחנך אותו..."

המראיין – "זה בדיוק מה שמפחיד את הרבנים, שתחנך אותו והם יאבדו אותו..."

גולן – "נער חרדי שמצהיר שהוא דתי ושהוא מסרב להתגייס לא יקבל שקל מהמדינה... מה פתאום שיקבל?!"

גולן מתעלם מכך שרוב בחורי הישיבות כלל לא מקבלים קצבאות מלבד הנשואים שמקבלים 600 שקל לחודש מהמדינה והכולל משלים להם ל-2500 מתרומות מחו"ל (ברוב המקרים).

גולן לא יודע להסביר למה תמך בזלילת שטחי מדינה במאות מיליארדים מצד הבדואים שברובם המוחלט לא משרתים בצבא, מקבלים מאות אלפי שקלים (לחמולה) בשנה מביטוח לאומי, וברובם גם תומכים במפלגות הערביות שתומכות תמיכה מלאה במחבלים רוצחי יהודים.

יאיר גולן אינו היחיד שמנסה בחלקלקות לשון להביא חרדים מהמגזר לצבא תוך שכלל אינו חושב על אפשרות שיוקם צבא חרדי שלא תחת הפיקוד הקיים (כל חששו של הציבור החרדי הוא מהפיקוד, שהטעה שוב ושוב חרדים, הובטחו להם הבטחות אך הפיקוד לא די שלא עמד בהם, הפיקוד אף העלים עין למקרים שפגעו מוסרית בנוער החרדי. חיילים חרדים התלוננו אלפי פעמים על התנהגות לא הולמת ולא צנועה בבסיסים. התלונות כלל לא טופלו והפיקוד אף העלים עין במכוון ברצונו לשנות ולהחליש את אמונתם של בחורי הישיבות שגוייסו.

התקשורת הישראלית לא מסייעת לחיילים החרדים ומעלימה עין ממקרים רבים, אבל בהחלט ידה הגדול בעניין הפילוג וההסתה כנגד הציבור החרדי שלא מתגייס.

https://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=610692

הציבור החרדי חייב להתגייס לצבא ולשאת בעול עם כל החברה הישראלית, אבל האיום ב"חינוך מחדש" לא יביא את הציבור החרדי להתגייס לצבא.

הידד יחי! יהי נא בריק קיסר!

יצחק בריק, מתנאה בעצמו כקסנדרה, או כירמיהו הנביא, ומנבא את חורבן ישראל:

"רק ממשלת ישראל יכולה לסיים את המלחמה, כי אין סיכוי שהאוייב יחליט לסיימה. אם זה לא יקרה תיהפך המערכה הזאת למלחמת התשה, שתימשך שנים, בהנהגת חמאס בעזה וחיזבאללה בצפון, ותוביל לקריסתה של המדינה: נאבד את החטופים, הכלכלה תתרסק, צבא המילואים, שלא יוכל לעמוד עוד בעומס, באין תחלופה של לוחמים, יתמוטט, היישובים החרבים בגבול הדרומי והצפוני לא ישוקמו ו-100 אלף העקורים ייהפכו לעניים מרודים בארצם. בידודה של ישראל בעולם הנאור ילך ויגדל, החרמות הכלכליים והתרבותיים והאמברגו הצבאי, שאת ראשיתם אנחנו כבר רואים, יילכו ויתגברו כתוצאה מהחלטות בית הדין בהאג.

"ישראל תנודה ממפעלים ומאירועים בינלאומיים, והשנאה כלפיה בעולם תרקיע שחקים. אלה מאזרחיה שיכולים להשתקע בחו"ל, בעיקר במקצועות הטכנולוגיה והרפואה, יברחו מהארץ בהמוניהם. הקרע הקיים בחברה המפוצלת כבר היום יתרחב ככל שהמצב יידרדר, והעימותים בין המגזרים השונים יפוררו את החברה הישראלית מבפנים.

"יש רק מסקנה אחת מכל זה: צריך להחליף מיד את הקברניטים בדרג המדיני ובדרג הצבאי, ישראל עומדת בפני כישלון מוחלט ולא לפני ניצחון מוחלט על חמאס, כפי שמספרים לנו בנימין נתניהו, בני גנץ, יואב גלנט והרצי הלוי. הכניסה לרפיח רק תרע את מצבנו בעשרות מונים, ותהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של יכולתנו להתמודד על עצם קיומנו בחלקת הארץ הזאת.

"רק החלפת קברניטי המחדל והפסקת המלחמה שאיבדה את תכליתה עשויות להציל אותנו. אל תגידו שלא ידעתם."

(אלוף במיל' בריק פיקד על אוגדה סדירה 36, גיס דרומי (441) והמכללות הצבאיות, וכיהן עשר שנים כנציב קבילות החיילים).

(יצחק בריק, "להחליף מיד את המנהיגים אחרת לא נשרוד", "אל-ארצ'", 27.5.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-05-27/ty-article-opinion/.premium/0000018f-b9a8-dcd7-abff-bdab4bb60000

עוד הוא מדבר וישראל השתלטה על מעבר פילדלפי האסטרטגי שממנו עבר כל החימוש הצבאי לעזה. ולעניין המנהיג. ברוטוס, במחזה יוליוס קיסר של שקספיר, נותן נאום כל כך משכנע למה הוא רצח את יוליוס קיסר, ועד כמה הקיסרות רעה, עד שההמון צועק לו הידד יחי!! יחי! יהי נא ברוטוס קיסר... (שייקספיר, יוליוס קיסר, מערכה 3 תמונה 2).

https://www.shakespeare.co.il/play.php?play=julius-caesar&text=621

בריק, הבנו. ההנהגה רעה. אוקיי אז מה הלאה? לומר להחליף מיד זה קל, האם אתה רץ להנהגה בבחירות? או אולי יש לך מועמד אחר? אולי יאיר גולדנר-גולן הוא המנהיג הראוי? אם יש לך מנהיג חלופי קרא בשמו.

רשא כרים תומכת בחמאס ­– הסתה או הפרת הסדר הציבורי?

רשא כרים (40), ערבייה-מוסלמית-סונית, אזרחית ישראל בכפייה, ממג'ד אל-כרום שבגליל, צפתה בסרטונים ובתמונות מהמצב הקשה ברפיח, שריפות בתוך מחנה הפליטים שבו ממוקמת רוב האוכלסייה שעברה מהצפון לדרום הרצועה, העלתה שני סטוריז לחשבון, שניהם עם אותו מסר. בראשון כתבה: "תכתבו על שואת נתניהו, איפה הערבים שמדברים על שואת היהודים על ידי הנאצים, מה ההבדל בין מה שעושה נתניהו לבין היטלר, גופות של ילדים, נשים צעירים וזקנים נשרפו." סטורי אחר שהעלתה הוא למעשה שיתוף של פוסט של מישהו אחר שמבקר את האדישות של האזרחים הערבים אל מול המצב בעזה: "תסבירו לי מה ההבדל בין שואת היטלר לבין זאת של נתניהו יא פחדנים." רשא כרים נעצרה ע"י המשטרה כאשר לפי עו"ד חוסין מנאע, המייצג את כרים, "כוחות המשטרה לא קיבלו אישור מהפרקליטות לחקור על עבירת הסתה, ואז טענו בפני הלקוחה שלי שהיא מעוכבת בחשד להפרת הסדר הציבורי."

מובן שהיא מקבלת תמיכה מרבים בארץ ובעולם.

https://www.ha-makom.co.il/rasha-kraiem

אז נסביר לגזענית הערבייה-מוסלמית תומכת החמאס, רשא כרים, את הדמיון בין היטלר לחמאס ואת השוני בין היטלר לנתניהו. בניגוד להיטלר ששמר בסוד את תוכנית ההשמדה ליהודים, החמאס מפרסם זאת בגלוי (אמנת החמאס סעיף 7) בו הוא קובע שלפי דברי מוחמד יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה. כך גם קובע המופתי גם של אש"פ:

https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8

היטלר וחברו הטוב המופתי הירושלמי מוחמד אמין אל חוסייני רצחו יהודים מתוך אידיאולוגיה שיש להשמיד את כל היהודים. אם יכלו היו משמידים את כל היהודים.

נתניהו מעולם לא הרג ערבים כאידיאולוגיה, ישראל יכולה אך לא רוצה. כל האזרחים הנשים והילדים שנהרגו בעזה מתו אך ורק מפני שהחמאס השתמש בהם כמגן אנושי, והאחריות עליו בלבד. לא סתם אומר מנהיג החמאס הנייה: המוסלמים ינצחו כי "אנחנו אוהבים את המוות והיהודים את החיים":

https://palwatch.org.il/site/modules/videos/pal/videos.aspx?fld_id=latest&doc_id=12243

שלחתי את ההסבר לסנגור שלה שפירסם אותה בעולם. כמובן אין סיכוי שישתכנע.

https://x.com/naaman_c/with_replies

השאלה היא למה בישראל השוואת נתניהו להיטלר שיש לחסלו אינה נחשבת ע"י הפרקליטות בגדר הסתה?

"הצדקת" הלא מוסרית דפנה גולן-עגנון

דפנה דוידוויץ'-גולן-טשאטשקיס-עגנון (אשתו של הנכד) המתנאה בעצמה כצדקת, ד"ר לאפרטהייד, ומלמדת זכויות אדם, וממייסדי ארגון "בצלם" (הערבים). מזדעזעת וכואבת מאוד את כאב האסירים הערבים. "חבית חומר הנפץ שאנחנו יושבים עליה עומדת להתפוצץ. אין להקשיב לאנשי הצבא ולאנשי השב"כ ואנשי השב"ס בדימוס, שמסבירים שאי אפשר להפסיק את הלחימה," קובעת דפנה דוידוויץ'-גולן-טשאטשקיס-עגנון, "אפשר וצריך להפסיק, ומיד. שחרור החטופות והאסירים הוא צעד הכרחי ודחוף, לקראת שלום. כן, השלום אפשרי, כל עוד יש די משוכנעים שהארץ הזאת היא של כולנו, ישראליות ופלסטיניות.

"מי שמאמין שכולנו בני אדם, ישראלים ופלסטינים, חייב לעשות הכול כדי להפסיק את המלחמה הארורה והמיותרת הזאת, לשחרר את החטופות והחטופים, ואת האסירים הפלסטינים. כולם תמורת כולם, בשביל כולנו."

(פרופ' (אמריטה) גולן־עגנון לימדה זכויות אדם באוניברסיטה העברית עד פרישתה בספטמבר 2023). (דפנה גולן-עגנון, "חבית חומר הנפץ שאנחנו יושבים עליה עומדת להתפוצץ", "אל-ארצ'", 30.5.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-05-30/ty-article-opinion/.premium/0000018f-c9b8-db12-a3ff-cbfe4fe60000

בדומה לערבייה-המוסלמית רשא כרים, גם ד"ר דפנה דוידוויץ'-גולן-טשאטשקיס-עגנון, מתנאה בעצמה כ"אשת מוסר" "בעלת מצפון", אך בפיליסטיניותה היא אינה מבחינה שהיא בעצם ההיפך הגמור מכך. בשבילה החטופים והחטופות היהודים שנחטפו באכזריות מביתם, שווים מוסרית למחבלים רוצחים שהועמדו לדין והורשעו ונכלאו. (שהיא מכנה אותם "אסירים" שבשביל הם גם חטופים) ולכן ההחלפה ביניהם מוסרית. לדידה חטיפה בפיגוע מיקוח היא מוסרית. "להחליף את כולם תמורת כולם,"  כלומר שחרור רוצחים היא דורשת, והיא עוד מתנאה בעצמה כלוחמת "זכויות אדם".

מצעד האנטישמים – אריק קלפטון מצטרף לרוג'ר וללטרס

רוג'ר ווטרס, אחד מהזמרים-כוכבים האנטי-ישראליים הגדולים בעולם, זוכה כעת לתמיכה מאגדת הרוק אריק קלפטון. בראיון ל-The Real Music Observer, דיבר קלפטון על תמיכתו בווטרס המוזיקאי האנטישמי. "אני אוהב את רוג'ר, אנחנו אחים, הוא הולך בדרך שלו וצריך הרבה אומץ בשביל זה," אמר קלפטון. לדברי קלפטון, ווטרס "סובל מזה מאוד. ראיתי אותו יושב לצד החלון בדמעות."

ווטרס הצדיק את מעשי החמאס ב-7 באוקטובר, והתייחס אליהם כפועל יוצא של התנגדות לכיבוש. "אנחנו לא יודעים מה הם באמת עשו. אבל האם היה מוצדק להתנגד לכיבוש? כן. אבל שוב, זו אמנת ז'נבה. באופן מוסרי הם מוכרחים להתנגד לכיבוש שהחל בשנת 1967. זו חובתם."

"ישראל (היהודים) מנהלת את העולם. ישראל מנהלת את ה'שואו'," אמר הגיטריסט הנודע.

"בהופעות שלי עכשיו אני מבצע שיר בשם Blue Dust (אבק כחול) ואני מקדיש אותו לעזה, כי כנראה זה כל מה שיישאר שם בקרוב". המוזיקאי נצפה בהופעותיו האחרונות כשהוא מנגן על גיטרה בצבעי דגל פלסטין. בסוף 2023 הוציא המוזיקאי בן ה-79 שיר בשם Voice of a Child, שהקליפ שלו מציג מראות חורבן והרס מעזה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=851241&forum=scoops1

מעולם לא היו כל כך הרבה מוסיקאים אנטישמים. אפילו לא בשנות השלושים של המאה הקודמת.

בגידת יהודי אמריקה

סקר חדש שנערך על ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מוצא עלייה משמעותית בתמיכה של יהדות ארה"ב בדעות אנטי-ישראליות קיצוניות. הממצאים, אותם אנו חושפים לראשונה, מעידים על תמיכה גוברת בהחלטת ממשל ביידן לעצור את משלוחי הנשק לישראל (52%) – והסכמה עם הטענה שישראל מבצעת רצח עם בעזה (33%).

"לאחר כניסת צה"ל לאזור מעבר גבול רפיח ולאחר הודעתו של הנשיא ביידן על אמברגו נשק אם ישראל תמשיך במתקפה ברפיח, הבחנו פעילות רבה הן בתקשורת והן ברחובות האמריקאיים", מסביר ד"ר יצחק מנסדורף, יוזם ומוביל המחקר, ומוסיף: "בסקר הנוכחי, שנערך בקרב יותר מ-500 משתתפים, רצינו לבחון את דעותיהם של יהודים בארה"ב על המתרחש בישראל, בעזה ובמדינתם על רקע המהומות בקמפוסים."

ממצאי הסקר מעידים על תחושה כללית של חשש ודאגה לעתיד יהדות ארה"ב, אך גם מאששות גישה כללית בקרב חלק מהאוכלוסייה היהודית של חשדנות וספקנות ביחס למדינת ישראל ולהתנהגות הישראלית. ד"ר מנסדורף מסביר: "ראינו כי העמדות הליברליות שמאפיינות את יהדות ארה"ב לא נפגעו ואף התחזקו במעט נוכח האירועים בישראל ובארה"ב. למרות ששליש מהמשתתפים הגדילו את התמיכה בישראל כתוצאה מההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים, רבע מהם ציינו כי התמיכה שלהם בישראל ירדה."

בהתייחס לחשש הגובר, 28% הביעו דאגה רבה לעתידם או לעתיד משפחתם כיהודים אמריקאים נוכח המתרחש בהפגנות בקמפוסים בארה"ב. יתרה מזאת, 13% הביעו דאגה מועטה, ואילו 8% בלבד לא הביעו דאגה כלל. בהתייחס לבחירות המתקרבות בארה"ב, 26% שיתפו שהאירועים האחרונים גרמו להם להתקרב יותר לנשיא ביידן, בעוד ש-13% בלבד ציינו כי התרחקו מהצבעה עבורו. "למרות אמברגו הנשק לישראל, ביידן מוביל באופן מוחלט אל מול שאר המתמודדים בקרב היהודים בארה"ב," מסביר ד"ר מנסדורף. זאת ועוד, מרבית המשתתפים בסקר סיפרו כי הם מרגישים ששכניהם, חבריהם ועמיתיהם הלא יהודים מתנהגים באופן שלילי יותר כלפיהם כתוצאה מהמלחמה וההפגנות הציבוריות. "רבים חשים דאגה לעתידם ולעתיד משפחותיהם, כיהודים אמריקאים," מסבירים במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

כשנשאלו אם יתמכו במועמד פרו-ישראלי, רפובליקני מתון על פני חברות "הסקווד", כמו רשידה טלאיב או אילהן עומר, כ-26% מהמשתתפים ציינו יעדיפו להצביע לחברות הסקווד הדמוקרטיים. זאת ועוד, נראה כי הנשיא ביידן מוביל באופן מוחלט אל מול שאר המתמודדים – למעלה מ-52% המתכננים להצביע עבורו, לעומת כ-13% בלבד המעדיפים לבחור בנשיא לשעבר, דונלד טראמפ. ממצאי הסקר מדגישים פעם נוספת כי "פתרון שתי המדינות" זוכה לתמיכה ניכרת בקרב היהודים בארה"ב, למרות שמיספר עצום של נסקרים (מעל 90%) חשים שרוב האזרחים הפלסטינים תומכים בארגון הטרור חמאס. לפי הנתונים, כ-12% מצדדים במדינה פלסטינית ללא תנאי, כאשר כ-24% מצדדים בה במידה והיא תכיר בישראל כמדינה יהודית. עוד נמצא כי 25% מצדדים בהקמת מדינת פלסטינית אם היא תהיה מפורזת. עם זאת, רק כ-5% מהמשתתפים התנגדו להקמת מדינה פלסטינית מכל סוג שהוא.

ד"ר מנסדורף מסכם: "נראה שדווקא יהדות ארה"ב, הנוטה לשמאל-ליברלי, פחות תומכת בישראל מאשר האוכלוסייה הכללית. התוצאות משקפות הלך רוח של חוסר ודאות בקרב הקהילה היהודית, כשהקהילה מבינה שהמצב השתנה בעקבות המלחמה. הם מכירים בכך שהדברים אינם כפי שהיו פעם, ולכן מביעים דאגה גוברת בהקשר זה."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=851231&forum=scoops1

כואב, כואב לקרוא שיהודי אמריקה תומכים פחות בישראל מהלא-יהודים. כואב לקרוא שחלק ניכר מיהודי אמריקה מעדיפים אנטישמים בסנאט מאשר פרו-ישראלים. ארה"ב היא משמידת הערך הגדולה ביותר של היהודים בהיסטוריה. ארה"ב איבדה מיספר רב יותר של יהודים משנספו בפולניה במלחמת העולם השנייה, וכעת גם חלק מיהדות אמריקה (לא כולה)  נהפכה גם לחלק משונאי ישראל.

נתניהו בצרפתית בריאיון לרשת הטלוויזיה הצרפתית TF1:

אין כנתניהו נושא דבריה של ישראל. כך הוא אמר בריאיון בצרפתית לרשת הטלוויזיה הצרפתית TF1: "אני אומר: הניצחון שלנו – זה הניצחון שלכם. הניצחון שלנו זה הניצחון של ישראל נגד האנטישמיות, זה הניצחון של הציוויליזציה היהודית-נוצרית נגד הברבריות, זה הניצחון של צרפת." ואז נגמרה לו הצרפתית והוא המשיך באנגלית: "אם אנחנו נפסיד אתם תפסידו. אם אנחנו ננצח אתם תנצחו."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=851148&forum=scoops1

מילים כדורבנות. אמת צרופה. חבל רק שלא המשיך והסביר לצרפתים כי כל שטח צרפת עד פואטייה נחשב לשטח "ווקף", (הקדש מוסלמי)  הקדוש לערבים-המוסלמים, והם שואפים לשוב ולכובשו, וכן לא הזכיר את האפוס שהתחיל את הספרות הצרפתית "שנסון דה רולנד", אפוס שתיאר את סילוק הכובשים הערבים-מוסלמים מצרפת. אולי בפעם הבאה.

דוד גירו – אנטישמיות ותמיכת צרפת בחמאס

דוד גירו, הוא פוליטאי צרפתי וחבר האסיפה הלאומית (נולד 18 בנובמבר 1992 בפאריס), אנטישמי, תומך חמאס. (ודוק, מוגדר אנטישמי ע"פ ויקיפדיה הצרפתית). במהלך הקמפיין לנשיאות ב-2012 , הוא פעל למען מועמד חזית השמאל, האנטישמי, ז'אן-לוק מלנשון.

יחסו לאיסלם: דוד גירו מגבה תמיד את האיסלאם הקיצוני. למשל בנושא גירוש הסלפים. את גירוש האימאם חסן איקוואוסן , הוא תיאר למשל כ"עיוות שלטון החוק." במהומות 2023 בעקבות מותו של נהל מרזוק, דוד גירו אמר כי "המשטרה היא שחייבת להירגע. […] "אני לא קורא לרגיעה, אני קורא לצדק".

מלחמת ישראל-חמאס 2023. בנובמבר 2023, הוא עורר סערה פוליטית כאשר בהתייחסות למתקפה של חמאס נגד ישראל הוא אמר שהוא מקביל לטבח סברה ושתילה בלבנון ב-1982, שאותו הוא ייחס בטעות כאחריות ישירה של ישראל.

 העיתון Libération חשף כי "כמו צעירים רבים משנות ה-90, דיוויד גיראו התעניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות הסרטונים של דיודונה ואלן סוראל, אנטישמים עם קהל עצום." גירו אישר זאת כשהסביר בכך ש"הם היו "היחידים שלקחו את הנושא הזה בראש."

הוא מרבה להשתמש ברשתות החברתיות בביטויים אנטישמיים.

https://fr.wikipedia.org/wiki/David_Guiraud_(homme_politique)

בעימות אלים בתוך אסיפה הלאומית בצרפת הוא ביטא בפועל את האנטישמיות שלו. חבר הפרלמנט מאיר חביב התקרב אליו בזמן שענה לשאלות עיתונאים, ואמר "איך אתם נותנים לו לדבר? גירו ענה: "מה אתה עושה פה? תעוף מפה! אתה חזיר! אתה בבוץ של רצח העם הפלסטיני." בסרטון ניתן לראות את גירו דוחף מיספר פעמים את מאיר חביב, ואז אומר למצלמות: "האיש הזה חזיר. הוא מגן על רצח עם מהתחלה. האיש הזה חזיר שמבייש את צרפת. האנשים האלה לא יגרמו לנו להוריד את העיניים."

חבר הפרלמנט היהודי-צרפתי מאיר חביב הגיב בחשבון הפייסבוק: "יום קשה עבר עלינו. דגל פלסטין ענק הונף בתוך המליאה. מדובר בדגל זר ראשון שהניפו שם אי פעם. אני, חבר פרלמנט ויהודי, הותקפתי על ידי חבר פרלמנט מהשמאל הקיצוני, שמחפש את הקולות של ציבור המהגרים בצרפת, ובפועל משמש כחבר הפרלמנט של החמאס," אמר חביב. "אותם נציגים מעוניינים רק לעשות רעש והם אפילו לא יודעים למקם את השטחים הפלסטינים על המפה. דוד גירו, הוא מכחיש שואה. הוא וכל מפלגתו רואים בחמאס 'תנועת התנגדות לשחרור פלסטין', שהאשים מיד אחרי ה-7.10 את ישראל שהיא בעצמה שרפה תינוקות. הוא קרא לי 3 פעמים 'חזיר' וגם דחף אותי פיזית. כבר במשפט דרייפוס השתמשו במילה 'חזיר' נגד יהודים, הקללה האנטישמית העתיקה ביותר. אני כמובן הולך להגיש תלונה ולתבוע אותו על כך," הכריז חבר הפרלמנט היהודי. חביב מתאר כי "הייתי על סף תגובה פיזית אבל התאפקתי. קשה לשמור על קור רוח כשהשמאל הקיצוני מבייש ומחלל את האסיפה הלאומית, אך הכבוד גובר על הברבריות. ישראל תנצח במלחמה הזאת! לא רק בשבילה אלא בשביל כל העולם החופשי."

https://www.kikar.co.il/world-news/se8zvb

הנה מה שכתבתי לאותו חזיר אנטישמי - דוד גירו:

David Guiraud

Député de la 8e circonscription du Nord

https://x.com/GuiraudInd?t=AZv7nJo9ZMzvG35GgqJm3g&s=03

Monsieur David Guiraud, considérant que vous êtes un raciste antisémite qui soutient le fascisme djihadiste islamo-nazi du Hamas dont le but est l'extermination-Génocide des juifs, vous devez changer votre prénom David Roi d'Israël par le prénom Adolf ou Muhammad.

מר דוד גירו, כגזען אנטישמי התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של החמאס שמטרתו השמדת היהודים, אתה חייב לשנות את שמך הפרטי דוד מלך ישראל לאדולף או למוחמד.

https://x.com/GuiraudInd/status/1795791630563197063

בינתיים הוא לא שינה את שמו. אבל כשאני מזכיר את אדולף-מוחמד גירו, החזיר האנטישמי, (אגב גם חבריו מחמאס מתעבים חזירים) זה מזכיר לי זיכרון מלפני שנים. שם של מסעדה במרכז פריס ברובע לה -האל, שם היה השוק הפריסאי:

Au Pied de Cochon

https://www.pieddecochon.com/

"ברגל חזיר". מכיוון שאני לא אוכל חזיר, ופירות ים, הייתי אוכל שם רק מנה נפלאה של מרק בצל מוקרם עם קרוטונים. והנה אני רואה שהמנה הזו עדיין קיימת:

SOUPE À L’OIGNON GRATINÉE DES HALLES

המחיר  10,50€  – 42 שקל. יותר טעים ויותר זול ממה שהיה בבראסרי עליה השלום. מנת מרק בצל טוב אמנם בסגנון קצת שונה, מוגש עם מעטפת בצק, תוכלו למצוא גם בתל אביב במסעדת מתיאו. בוגרשוב 87 ע"י הסנטר. המחיר: 40 שקל. ניתן גם בעסקית במחיר המנה העיקרית. https://matteo.co.il/ – תיהנו.

מצרים כאוייב משתפת פעולה עם החמאס

הברחת הנשק המסיבית של נשק ואמצעי לחימה לעזה ממצרים לעזה במנהרות ובמעברים מעל מוכיחה היטב מה שכתבתי פעמים רבות שלמצרים למרות הסכם השלום כביכול יש אינטרס פוליטי (בלי קשר לכלכלי) לפגוע ולהחליש את ישראל באמצעות המפלצת של החמאס.

על רקע התקרית במעבר רפיח, בה חייל מצרי ירה על כוחותינו וכתגובה אלה השיבו אש והרגו אותו. סא"ל אלי דקל, איש מודיעין לשעבר שמתמחה בחקר מצרים, מסביר מה טיב יחסינו עם המצרים, מזהיר ממלחמה צפויה וטוען: "היחסים אף פעם לא לבלבו."

סא"ל דקל, חקר ברוב שירותו הצבאי מערכות תשתית בארצות ערב, וחקר את מצרים מעל ל-60 שנה. מאז פרישתו לגמלאות מתפקידו כראש ענף מחקר השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ"ן, המשיך דקל לעסוק בנושא כשמחקריו מבוססים בעיקר על צילומי לוויין של גוגל. דקל מודה שאין לו מידע על האירוע הספציפי מעבר למה שכבר פורסם בתקשורת, אך ככל שהאירוע משליך או נובע ממערכת היחסים עם המצרים, יש לו על כך דעה מוצקה ועקבית. הוא מכנה את הסכם השלום עם מצרים "עסק שמעולם לא המריא." הוא זוכר כמה אירועים בהם כוחות מצריים ירו על כוחותינו או על אזרחים ישראלים, מאז חתימת הסכם השלום.

"היה אירוע שבו הם הרגו אלוף משנה שלנו, ממוצא דרוזי," הוא אומר ומוסיף: "היה אירוע של חייל מצרי, שהרג חיילת בבסיס רפיח אילת." עוד הוא מזכיר ש"ביום פתיחת המלחמה, בשבעה באוקטובר, בלהט האירועים, איש ביטחון מצרי הרג נוסעים באוטובוס באלכסנדריה." בחודש יוני לפני כשנה, לוחם ולוחמת של צה"ל נהרגו בעמדה בגבול מצרים, מירי של חייל מצרי שחדר לשטח ישראל, ובמהלך חיסול המחבל, נהרג לוחם שלישי. דקל מסב את תשומת הלב לתגובות לאירועים: "שמצרים אף פעם לא התנצלה על זה. בדרך כלל היא תירצה את זה בדיעבד, כהפרעות נפשיות של המפגעים." דקל אומר: "זאת לא פעם ראשונה, או שנייה. אני מקווה שזאת תהיה פעם אחרונה שהם יורים עלינו." לגבי טיב היחסים בין המדינות, הוא גם מזכיר שבאירועים מהסוג הזה, שגריר מצרים עוזב את ישראל. הוא מעריך ש"אם סופרים את כל השנים שלא היה שגריר בארץ, לאורך 40 שנות השלום, ב-25% פלוס מהזמן, לא היה שגריר מצרי בישראל." הוא טוען ש"היום לכאורה יש שגרירות למצרים, אך זו לא באמת שגרירות."

דקל מסתמך על אמירות של האלוף עמוס גלעד, שהיה פעמים רבות במצרים, והיה שותף לשיח עם הנשיא א-סיסי ולכן הוא מייחס לדבריו חשיבות רבה. לדברי דקל, בנוגע לשגריר הישראלי בקהיר, גלעד אמר ב-2019 באוניברסיטת תל אביב כי "היחס של המצרים אלינו קשה וכי השגריר מתחבא באיזה בית וקוראים לו 'השגרירות'." על השגרירות הישראלית בקהיר אומר דקל, שמאז שעלתה באש ב-2011, "היא במקום חבוי וכמעט לא פעילה. גם אם יש דגל – הוא זעיר. הייתה קונסוליה באלכסנדריה, כיום אין," הוא מוסיף. דקל מציין ש"יש יחסים של תן וקח בתחום הביטחון." הוא מנחש ומשער: "מדובר בהעברת מידע על פיגועים אפשריים שהמצרים מעבירים לנו, ואנחנו מסייעים להם עם האסלאמיים הקיצוניים שפוגעים במצרים." אך יחסי שלום בין המדינות לדידו לא קיימים: "אין תיירות מאז שנכתב הסכם השלום, לא ראיתי תייר מצרי. המסחר הוא ברמה מבזה, משפיל. היחסים אף פעם לא לבלבו." דקל טוען ש"גם אחרי שא-סיסי עלה לשלטון, לכאורה, היה אפשר לעשות שגרירות." הוא שואל: "למה היא נמצאת בחור?" וקובע: " צריך שגרירות שהיא טריטוריה ישראלית". הוא חושף שלא היה מדובר בשריפה גדולה ("צבעו מחדש, אז למה לא חזרנו לקהיר?"). בסיכום דבריו מדגיש דקל: "אני לא עוסק בדיפלומטיה, תחום ההתמחות שלי הוא הפקת מידע בתשתיות." הוא מאמין ש"זה לא רק שאין יחסים," לתפיסתו: "במיוחד מאז שא-סיסי עלה לשלטון, הוא מכין את עצמו למלחמה עם ישראל."

https://www.maariv.co.il/news/military/Article-1102608

(פלד ארבלי, "לא שלום ולא נעליים: 'מאז שא-סיסי עלה לשלטון, הוא מכין את עצמו למלחמה עם ישראל'." מעריב, 28.5.24)

יש לשים לב לדבריו. כי מדרום ממצרים תיפתח הרעה. וחייבים להיות מוכנים לה.

ערד הלבר-ניר מצדיק את פסיקת בית הדין בהאג

האג, או"ם, סטודנטים בארה"ב, נורווגיה, אירלנד, ספרד. מה לנו כי נלין עליהם כשעורך חדשות החוץ בערוץ 12 הנצפה בישראל מצדיק את אמירות האו"ם, והאג נגד ישראל.

https://x.com/YotYotam/status/1794667873664999706?t=xWrzfMA65cDs2F1t6mrsLw&s=03)

הקשרים הכלכליים בין לשעברים ביטחוניים לבין קטאר

בהמשך להסברו של אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד, את הסיבה לשינוי דעתם של בכירי הממסד הבטחוני לאחר תקופת שירותם בנוסטלגיה, הצעתי להסביר זאת בעזרת תורתו של קרל הלוי-מרקס. "ההווייה (האינטרס המטריאלי-חומרי-כלכלי) קובעת את ההכרה" (האידאולוגיה).

אז שר הכלכלה, ניר בנקוביץ'-ברקת, פנה במכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר הביטחון, יואב גלנט וראש המלל, צחי הנגבי בדרישה לבדוק את הקשרים העסקיים של בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית עם ממשלת קטאר. "המידע החמור על קשרים כלכליים בין לשעברים ביטחוניים לבין קטאר מעוררים חשש כבד לפגיעה בביטחון המדינה והעדפת שיקולים אישיים על פני השיקולים הלאומיים, כולל בשעת מלחמה," בנקוביץ'-ברקת כתב, מבלי לציין שמות במכתבו.

בנקוביץ'-ברקת, שמנהל בשבועות האחרונים קמפיין מתקפות נגד קטאר, טוען כי יש עדויות לקיומם של קשרים עסקיים מטרידים בין בכירים בעבר במערכת הביטחון לבין קטאר, מדינת הטרור שעוסקת במימון חמאס, בהגנה על בכיריו ובהסתה אנטישמית נגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל באמצעות אל ג'זירה ותרומות של מעל לטריליון דולר ב-20 שנה האחרונות למוסדות בארה"ב" ברקת כתב במכתב: "אותם בכירים לשעבר במערכת הביטחון, משפיעים גם היום על קבלת החלטות, בין היתר, במסגרת גיוסם בתפקידי מילואים."

האלוף במיל יואב פולי מרדכי, ששימש בעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים והתגייס לסייע במילואים למפקדת החטופים של צה"ל, נמצא בקשרים עסקיים עם קטאר. בפברואר פורסם שם כי אחד מעורכי הדין המייעצים לצוות המשא ומתן להשבת החטופים, עו"ד יוסף בנקל, מייצג גם גופים קטאריים. גם הקשרים של ראש המוסד לשעבר יוסף כהן בקטאר מעוררות שאלות.

(ברקת דורש לבדוק את הקשרים העסקיים של בכירי מערכת הביטחון לשעבר עם קטאר)

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=850814&forum=scoops1

יש בהחלט לחקור עד תום את הקשרים הכלכליים של הלשעברים הבטחוניים עם מדינת האוייב קטאר כי כפי שכבר כתבתנו: "ההווייה (האינטרס המטריאלי-חומרי-כלכלי) קובעת את ההכרה" (האידאולוגיה).

"ההוייה קובעת את ההכרה" – התודעה בקמפוסים באמריקה

בגיליון ה-2 במאי 2024 של השבועון חאט-א-חיזבאללה, ביטאון משרדו של חמינאי, הופיעה תמונה ממחאת הקמפוסים האמריקאיים תחת הכותרת: "להבה בלב החושך: התקוממות של סטודנטים בארה"ב נגד רצח העם בעזה." חמינאי עצמו מנהל את פעילות התעמולה הזו, שמטרתה לקשור את תמיכת הסטודנטים האמריקאים בעזה עם השמדת ארצות הברית עצמה. תפיסת עולמו של חמינאי משקפת את השקפת עולמו של גבלס והמדיניות הסובייטית לגבי כוחן של תעמולה והנדסה קוגניטיבית. מבחינתו, איראן אמנם לא יכולה להביס את ארצות הברית צבאית, אבל יכולה לשחוק את יסודותיה באמצעות תעמולה.

המנהיג רואה בתפקידו מדריך קוגניטיבי, שמנצל כלים פסיכולוגיים להשפעה. הוא משתמש בנרטיב של "המאבק הפלסטיני" כדי לבנות נרטיבים המציגים את ישראל ככובשת ורצחנית. פעילות קוגניטיבית זו נועדה לייצר תמיכה בעניין הפלסטיני בקרב אמריקאים ואחרים שאינם מודעים לנרטיבים שהמציא משטר האייתוללות. החלק השני של הפרויקט הקוגניטיבי הזה הוא להפנות את האמריקאים נגד ארצות הברית עצמה, שמוצגת כתומכת בישראל הגזענית ורצח העם.

חמינאי טוען כי סכסוכים גלובליים מנצחים באמצעות התקשורת. לדעתו, מלחמה היא כעת מלחמה קוגניטיבית. "התקשורת משפיעה על המוח והלב, ומי ששולט בתקשורת מצליח להשיג את מטרותיו." חמינאי משתמש במשפיענים כמו אינטלקטואלים, פוליטיקאים ועיתונאים כדי לגייס את הציבור. הוא מסביר כיצד באמצעות גיוס משפיענים ניתן להפעיל את הציבור ללחוץ על ממשלות להפסיק לתמוך בישראל. חמינאי מייצר נרטיבים תעמולתיים בקפידה. במשך שנים הוא כינה את ישראל "המשטר הכובש" והשתמש במונח "גזענות" כדי ליצור הקשר לפגיעה בחפים מפשע. הוא טוען שישראל "רוצחת אלפי ילדים ללא ייסורי מצפון" ומזהיר שאוכלוסיות ארה"ב ואירופה חייבות להחליט כיצד להתמודד עם מצב זה.

ב-17 באוקטובר 2023, חמינאי קרא למלחמה בעזה "רצח עם," בטענה שישראל תוקפת בכוונה אזורי מגורים והאשים את הממשל האמריקני באחריות. חמינאי בונה את הנרטיב הקוגניטיבי של "הג'יהאד החברתי והמוסרי" ומקווה שאוכלוסיית העולם תבין את האיסלאם ועליונותו על המערב. הוא מבדיל בין תמיכה בחמאס לתמיכה בטרור וטוען שצעירים במערב ובארה"ב החלו להתעמק בקוראן. חמינאי מדגיש את החשיבות של תעמולה מתמשכת בגיוס תמיכה ציבורית עולמית בעזה. "אסור לתת לנושא עזה ליפול מהשלב העליון של דעת הקהל העולמית; הנושא הזה הוא קריטי ולדעתו, מכריע." בשיחה עם איסמעיל הנייה, חמינאי שיבח את התעמולה הפלסטינית והדגיש את חשיבות השמירה על עליונותה.

אוניברסיטאות מתנגדות לארצות הברית

ב-23 באוקטובר 2024, חמינאי הדגיש את כוחן של האוניברסיטאות וקרא לכל האוניברסיטאות והמרכזים הדתיים לעמוד לצד עזה במלחמה. מיספר שבועות לאחר מכן, הוא קרא להפיק את המרב מהמגמה העולמית של הפגנות נגד ישראל וארה"ב. חמינאי ציין את העלייה במיספר האוניברסיטאות בארה"ב שבהן מתרחשות הפגנות והסביר כי זה מצביע על כך שעזה היא הנושא העליון בסדר היום הציבורי. הוא טוען שהסטודנטים אינם עוסקים באלימות או ונדליזם, והיחס האלים כלפיהם מצדיק את עמדת איראן כלפי ארצות הברית.

פרופסור פואד יזדי מאוניברסיטת טהראן התייחס להפגנות באוניברסיטאות בארה"ב ואמר כי הן מצביעות על כך שהעניין הפלסטיני נמצא במרכז סדר היום העולמי. לדבריו, ההפגנות יצמצמו את תמיכת ארה"ב בישראל, ובשלב השני, ככל שהמתיחות בין ארה"ב ואיראן תגבר, התלמידים המזוהים עם הרפובליקה האסלאמית ייצאו לרחובות לתמוך באיראן. יזדי משקף את העובדה שארצות הברית היא המטרה העיקרית. הוא מכנה אותה "השטן הגדול" ו"האויב הקרדינלי של איראן" ומקווה שהאירועים האחרונים שם נותנים תקווה לאיראן. האיראנים רואים בממשל ביידן משטר חלש. הם התקדמו בתוכנית הגרעין שלהם, תקפו את ישראל ישירות באפריל 2024 עם טילים ומזל"טים, בידיעה שארצות הברית לא תנקום. הם עוקבים מקרוב אחר מדיניות ארה"ב כלפי ישראל בנושא רפיח ומאמינים כי ארה"ב לא תאפשר את חיסול חמאס. בחזית האמריקאית, ישנם דיווחים על פעילות איראנית חתרנית. ב-2017, חוסיין דבאשי הצהיר כי שר החוץ האיראני לשעבר ג'וואד זריף הקים את המועצה הלאומית האיראנית האמריקאית כדולה עבור המשטר. וב-2023, רוברט מאלי, השליח המיוחד לשעבר לענייני איראן, הושעה בשל ליקוי ביטחוני.

המשטר האיראני רואה בחולשת המשטר האמריקני הזדמנות פז. הם מנצלים את המאבק הפלסטיני והאנטישמיות הגואה כדי להשיג את מטרותיהם במאבק הקוגניטיבי נגד ארצות הברית. חמינאי מנצל את המיעוט הרועש גם אם הרוב אינו שותף לדעה שלהם. בנאומיו, הוא רומז על מה שעומד להתרחש, ויש להתייחס ברצינות לאיומיו להפוך את מחאת הסטודנטים נגד ארצות הברית עצמה. (המלחמה הקוגניטיבית של איראן מסוכנת יותר מטילים וכלי טיס עוינים):

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=850641&forum=scoops1

ואיך איראן משיגה את התודעה בקמפוסים האמריקאים – ע"י תרומות כספיות אדירות גם של קטאר המממנות את האוניברסיטאות בייחוד בתחום מדעי הרוח הקשורים לאיסלם. שיחוד המרצים הוא דוגמה נוספת כיצד "ההווייה (האינטרס המטריאלי-חומרי-כלכלי) קובעת את ההכרה" (האידאולוגיה).

חרדה בספרד – ישראל לא עושה ג'נוסייד

את הספרדים האנטישמים תפסה חרדה. הממשלה בראשות האנטישמי פדרו סאנצס, האשימה במפורש את ישראל בביצוע רצח עם. מסתבר שפסיקה של בית המשפט העליון בספרד משנת 2020 מחייבת את השגרירות להעלות מבקשי מקלט מרצח עם על טיסה לספרד באופן מיידי. לכן הספרדים חרדים ממאות אלפי עזתים שייכנסו לספרד. משרד החוץ ביקש מהשרים בפרטיות להפסיק להשתמש בביטוי ״רצח עם״ היות וזה פותח את הפתח לפלסטינים המתגוררים בעזה, מהם יש שני מיליון, להגיש בקשה למקלט בכל שגרירות ספרדית או קונסוליה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=851310&forum=scoops1

מסתבר שהשקרים של ספרד עלולים להזיק לה, ומוטב לספרדים לומר את האמת – שאין רצח עם בעזה. מצידנו שייקברו תחת שקריהם ויקבלו את עונשם.

נעמן כהן

* * *

פינת הנכד

עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות

ביוזמת יהודה אטלס, דורית אורגד, נעמי בן-גור, אהוד בן עזר,

דוד בן-קיקי, עדינה בר-אל, עופרה גלברט-אבני, משה גרנות,

ישראל ויסלר (פוצ'ו), נורית יובל ומיכל סנונית.

גיליון מס' 25, סיון תשפ"ד, יוני 2024

עומד לצאת בקרוב, אנא שילחו חומר!

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* אהוד: כאשר נשבר לי לצפות בכתבות ולשמוע את הדיבורים והרמיזות נגד נתניהו ושרי ממשלתו בערוץ  הציבורי "כאן 11", כאילו כל האסונות שפוקדים אותנו הם בגללם ולא באשמת אויבינו הנחושים להשמידנו – אני פונה ליו-טיוב ומחפש מקורות אחרים להבנת המצב. ועליי לומר שאני מתרשם לטובה מהפרשנות הפוליטית-המפלגתית והאקטואלית-מאוד של יעקב ברדוגו בערוץ 14, ששינתה את דעתי הביקורתית עליו שנסמכה על מה שפורסם על אודותיו בתקשורת, וכן אני מתרשם לטובה מהפרשנות הצבאית הרהוטה של האלוף (מיל.) יפתח רון-טל באותו ערוץ.

שני אלה מעניקים יותר הבנה למתרחש מאשר מרבית הפרשנים בערוץ "כאן 11" הציבורי, המדברים לעיתים כפוליטיקאים ולא כעיתונאים, ואשר אחדוֹת מהם כבר קשה להבין כי הן צרודות או מדברות מהר מדי ובקול צפצפני, מה עוד שחלקן משוחחות עם המנחה-האישה בלשון הדקדוק העברי החדש של מופרעת-הלשון מרב מיכאלי – "אנחנו יודעות," כאילו רק הן, הנשים המדברות, יודעות, ואין לנו, לגברים הלא-"יודעים" – חלק ונחלה בידיעות שהן משדרות!

* אהוד: בדרך כלל אנחנו מוותרים על קריאת ביקורת-המסעדות הפוליטית-המלכלכת של שגיא גרין ב"הארץ" מפני שהיא טבולה ברעל פלסטיני של שנאת ישראל ומלקקת את התחת לאדוני השוקניה. אבל מה דעתכם על הביקורת על פריט מתפריט הצהריים של מחלקת העסקים ב"אל על", ביקורת הגובלת באכילת קורצא?

"בתפריט הזה יש בעייה הרבה יותר גדולה מהקלישאה הוורודה. בעייה ל[אסף] גרניט, זאת אומרת. תפריט היין מציע יין מיקב שילה הצמוד להתנחלות שילה. התנחלות, שלפי 'שלום עכשיו' לפחות רבע מאדמותיה הן קרקע פלסטינית פרטית שנבזזה (אינני יודע אם גם הכרמים ו/או היקב נמצאים על אדמה שכזו). ספק גדול אם הקהל שפוקד את מפעלות גרניט בלונדון ובפריז ימשיך להגיע כשיידע שהשף משתף פעולה עם מפעל הביזה הקולוניאליסטי האלים בגדה." ["הארץ" באינטרנט, 30.5].

כידוע יש ל"הארץ" מהדורה אנגלית [להלשנות ולהוצאת דיבת הארץ רעה].

* אהוד: הצבא אינו יכול, בייחוד בתקופת המלחמה, לקלוט ולהפעיל עשרות אלפי צעירים חרדים גם אם הם היו רוצים בכך ומוכשרים לכך – והם אינם רוצים ואינם מוכשרים! ואוי ואבוי לצבא אם הם ייקלטו בו בכפייה בהמוניהם כפי שהם!

הצבא יודע כי אפשר לקלוט רק את אותם עשרות ואולי מאות בודדים של צעירים חרדים שיש להם רצון להתגייס ולשרת ויש להם גם את הכשירות לכך, ולשם כך לא נחוץ שום חוק!

ויש גם לאפשר ל"חרדים" לצאת לשוק העבודה מבלי שיגויסו! כך גם לא תהיה "סכנה דמוגרפית" לכלכלת ישראל מצד החרדים. הם יעבדו!

אבל מה לא עושים כדי להפיל בתקופת המלחמה את ממשלת נתניהו! לא די שהממשלה מנהיגה מדינה שמותקפת מכמה חזיתות השואפות להשמידה, ועומדת בפני גל של אנטישמיות בעולם – באים היועצת המשפטית ודומיה וכל ה"לשעברים" חסרי ההבנה הנשמעים לעיתים כאנשים שאיבדו את מוחם או עברו שטיפתו – ומנסים לתקוע מקלות בגלגלי המהלכים של הממשלה, להציגם כמסוכנים, כלא-לגיטימיים, זאת גם בעיני העולם – כדי להביא לפירוקה, בדיוק כמו מה שמתרחש במשפטו הנמשך והולך של נתניהו עצמו! המערכת המשפטית טרם ויתרה על האפשרות להדיחו!

שלא לדבר על השטויות המדהימות שפולט פיו של יאיר גולן, העומד עתה בראש גוויית  "העבודה", זו החורבה של מפלגת מפא"י ההיסטורית, שאחת מח"כיותיה כיום היא נעמה לזימי, המצדיקה את עלילת הדם השקרית והאנטי-מפא"ית של חטיפת ילדי תימן!

* אהוד: התשפוכת השבועית של נרי לבנה, מלקקת התחת הנאמנה של השוקניה: "אבל אני אומרת להם שממש לא אכפת לי מה תהיה המורשת שלו [של נתניהו], היא מעניינת אותי פחות ובזויה פי אינסוף אפילו ממורשת רחבעם זאבי. נראה לי שעניין המורשת גם ממש לא מעניין את נתניהו, כי הוא בעניין של הכאן והעכשיו ואיך לדרדר אותנו לתהומות הכי איומים במהירות הכי גדולה, ואיך להישאר על אפינו וחמתנו בשלטון לנצח נצחים, כמו הפסל האיום של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף, או לפחות עד שימות." ["הארץ", 31.5.24].

אני מציע לעמוס שוקן להעניק לה העלאה במשכורת עבור החרא השבועי שהיא מפרסמת אצלו לעידוד אויבי ישראל.

* עוד מסימני קדם-התפוררות של ארה"ב? – "מאות מפגינים השתלטו על מוזיאון ברוקלין והשחיתו יצירות במחאה נגד ישראל." ["הארץ" באינטרנט, 1.6.24].

* עוד מסימני קדם-התפוררות של ארה"ב? – "כתב עת אקדמי בארה"ב התנצל אתמול (שישי, 31.5) בפני חוקר ישראלי לאחר שסירב לפרסם מאמר שלו מכיוון שהוא ישראלי. עורכי כתב העת Critical Criqitue  של אוניברסיטת מינסוטה כתבו בשבוע שעבר לחוקר כי לא יבחנו את עבודתו בשל מחויבותם לעקרונות תנועת החרם (BDS) וחזרו בהם בעקבות פרסום המקרה. החוקר מסר כי אין בכוונתו להגיש שוב את המאמר." ["הארץ" באינטרנט, 1.6.24].

אהוד: "אני מזהה תהליכים..."

* אהוד:  מתי נזכה לשמוע שוב ב"קול ישראל" מדי שעה חדשות-חדשות כמו פעם ולא קטעי מוסיקה עם הקלטות-דיבור גרועות, שחלקן בלתי-מובנות, מהשטח?

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2171 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שמונה-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,081 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,252 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-24, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל