פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1960

יום מאה חמישים ושישה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה,

איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2174 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, י"א בסיון תשפ"ד. 17.6.2024

עם הצרופות: 1. עמדת השמירה על גג הבית במושב רם און. 2. תדמור משקיף על הגבול.

 3. תצפית על הגדר והכפר הצמוד אליה.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת שגילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: הָאִשָּׁה הַבּוֹכָה. // אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד: הנאום שהרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי יישא (אולי...) בסוף חודש יוני 2024. // יורם אטינגר: תובנות מערביות מופרכות ע"י מציאות המזה"ת. // איליה בר זאב: שׁמוּרה היטב. // אנדד אלדן: לֹא כֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ. // אהוד בן עזר: טבח שמחת תורה תשפ"ד, 2023. // אורי הייטנר: צרור הערות 16.6.24. // עדינה בר-אל: תדמור ערבה: "לא עוד עוטף." // לוּ יהי. מילים ולחן: נעמי שמר. במלאת 20 שנה למותה. // משה מוסק: אופה הבורקס הבולגרי מרחוב ממילא. // עירית מלברגר אמינוף: אנו המשרתים בצ.ה.ל. //  איתמר פרת: מלאכים משמיצים. // מנחם רהט: השתמטותם אומנותם: מבטלים מצוות עשה מדאורייתא לטובת פרומקייט מומצאת. // נעמן כהן: מרגלית (מגי) אוצ'רשווילי-אוצרי – חזרה לסטליניזם. // ממקורות הש"י. // לאיש מאיתנו אין פטנט. מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

הָאִשָּׁה הַבּוֹכָה

בְּקִרְבִּי בּוֹכָה

אִשָּׁה זָרָה

הָיוּ לָהּ בָּנִים  –

וְשִׁכְּלָה אוֹתָם;

אֶחָד בְּחֶרֶב,

אֶחָד בְּקַדַּחַת,

וְאֶחָד נָדַד וְאָבַד;

מִי הָאִשָּׁה

הַבּוֹכָה בְּקִרְבִּי?

לֹא אֲנִי  –

לִי זָרוֹת דְּמָעוֹת,

אַךְ הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת

הִיא בַּכְיָנִית  –

מִישֶׁהוּ הָרַג אוֹתָהּ,

וְהִיא מֵתָה

אַךְ הִיא בּוֹכָה בַּלֵּילוֹת:

עַל בָּנֶיהָ

עַל עַצְמָהּ

וְעַל אִישָּׁהּ שֶׁעֲזָבָהּ.

1970

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד

הנאום שהרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי יישא (אולי...) בסוף חודש יוני 2024:

(פורסם לראשונה באתר "מידה" מיום 16.6.24)

[רא"ל הרצי הלוי הוא מפקד מוכשר ולוחם עתיר זכויות. ואת הנאום הנוכחי הוא מתכוון (אולי...) לשאת לקהל הישראלי, בעקבות המחאה הציבורית שתתגבר, בעקבות פרישת חברי המחנה הממלכתי מן הקבינט והממשלה. מחאה שתלבש – בעידוד דמויות 'מופת' כמו רא"ל (מיל'), אהוד ברק, האלוף (מיל') יאיר גולן, הפרופסורית שקמה ברסלר, ואחרים – יותר ויותר אופי של מרי אזרחי. שיתבטא בהכרזות על הצורך להפסיק את המלחמה, את ההתנדבות למילואים, ואת תשלום המיסים. צעדים שיפגעו לדעתו ביכולתו של צה"ל למלא את ייעודו, ולהחזיר את השקט לדרום ולצפון].

אזרחי ישראל שלום! החלטתי לפנות אליכם היום במישרין, ולא באמצעות דובר צה"ל והכתבים הצבאיים, בשל חשיבות הדברים, וההכרה בנטל האחריות המונח על כתפיי בימים גורליים אלה, אקדים ואומר, שאיני מתכוון להודיע על התפטרותי. האתגרים העיקריים עדין לפנינו, וכל עוד ראש הממשלה ושריו נותנים בי אמון, כפי שאני חש כרגע, אמשיך לעשות את כל שביכולתי על מנת לבצע את המוטל עליי. אני רוצה להוסיף דבר נוסף והוא, שכל מה שתשמעו מפי   בדקות הקרובות, מונחה על  ידי דבר אחד בלבד! הרצון לנצח במלחמה הקשה בה אנחנו נתונים. מלחמה, שתוצאותיה יעצבו להערכתי את גורלה של מדינת ישראל, לטוב ולרע, בעשרות השנים הבאות, כפי שעשו זאת מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים לפניה. לפיכך אני מפציר בכם, לפסול על הסף כל פרשנות פוליטית, של דמויות מוכרות, הן מן  הצד הימני, הן מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית, שזריעת פירוד ושנאה בתוכנו, היא לחם חוקם ומקור פרנסתם.

אוסיף ואומר עוד, שהנאמנות העליונה שלי היא אליכם, אזרחי מדינת ישראל. אתם, שהפקדתם בידי את היקר לכם מכול, ילדיכם ובני משפחותיכם,  לובשי המדים, מתוך  אמונה בטוהר כוונותיי ומנהיגותי. כראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל, אני כפוף כמובן לדרג המדיני, ואמלא בנאמנות את כל החלטותיו. אבל אין בי שום חובת נאמנות פסולה. לא לממשלה הקודמת בראשות מר לפיד, הנמצאת כיום באופוזיציה. שמינתה אותי לתפקידי ערב הבחירות האחרונות, או  לממשלה הנוכחית, שחלק משריה, העבירו על כך בשעתו ביקורת  – אותה שכחתי מזמן. אלה גם אלה, לא יטו אותי מן האמת המקצועית, יהיו רעשי הרקע והלחצים המופעלים עלי אשר יהיו. אני ער כמובן לשינוי היחס כלפינו, מצד חלק מחברי הממשלה הנוכחית, ולעובדה שהם סומכים עלינו – ראשי המערכת הצבאית – פחות מבעבר. מדובר בתופעה לא נעימה יש להודות, ועם זאת כזו שאני יכול להבין ולהכיל, לנוכח הזילזול שהפגנו בעבר כלפי ביקורת עניינית של נבחרי ציבור, ומה שאירע ב-7 אוקטובר.

ומכאן לעצם העניין, ולתביעה הציבורית המתעצמת, לעצור את הלחימה  ולסגת מהרצועה על מנת להחזיר את החטופים, בלי לחסל את יכולתו הצבאית והשלטונית של חמאס. נתחיל בכך שלמיטב שיפוטי והבנתי, אם לא נשיג את מטרות המלחמה שהוגדרו לנו, השקט לא ישוב לדרום. הראשונים לסבול, אחרי שנצא מהרצועה יהיו תושבי העוטף. כלומר אלה, שבכלל יסכימו לחזור ולהתגורר באיזור, אחרי הטראומה הנוראה שספגו.

בהמשך יסבלו גם תושבי הערים הסמוכות, אופקים ושדרות, מירי מזדמן של רקטות 'תוצרת בית'. כאלה המיוצרות מצינור השקייה, שבזנבו מנוע דלק מוצק, העשוי מאשלגן חנקתי וסוכר. מוצרים בסיסיים שקשה למנוע את אספקתם לרצועה.

כל יתר תושבי הדרום, המתגוררים באשקלון, אשדוד ובאר שבע, ייהנו כנראה מכמה חודשי שקט נוספים. שיסתיימו מהר מכפי שהם חושבים. ולבסוף, נחזור גם אנו במרכז, לשמוע את הודעות 'צבע אדום', המוכר, ונצפה כהרגלנו בתמונות ילדים היסטריים, וקשישים המדדים כל עוד נפשם בם למרחב המוגן. בעוד סינוואר מיודענו, מצטלם כהרגלו על הכורסא האדומה בלב ההריסות, כשהוא מניף V באצבעותיו ומכריז, "זו רק ההתחלה."

לאלה הבונים על כך שניתן למנוע את התרחישים דלעיל, באמצעות החמין האסטרטגי שמבשל המימשל של הנשיא ביידן. הכולל ברית אזורית נגד איראן, המבוססת על הסכם הגנה בין ארצות הברית לסעודיה, ונורמליזציה בין סעודיה לישראל, במקביל לנסיגת צה"ל מהרצועה – אני שואל, תגיד,ו התחלקתם על השכל? אתם רוצים להמר על הביטחון הלאומי שלנו בקזינו? צריך להבהיר למי שצריך, שאנחנו לא משחקים ברולטה רוסית. ולהוסיף, שניסיון העבר כבר הוכיח, שהדרך היחידה להרתיע את איראן מלהוסיף ולהבעיר את האזור, היא זו שאימץ המימשל של טראמפ. שהתבטאה בסנקציות כלכליות דרקוניות, ניתוק המערכת הבנקאית האיראנית מהסוויפט, תקיפת מיליציות פרוקסי שיעיות, חיסול קאסם סולמאני ועוד... שגרמו לאייטולות באיראן לרעוד מפחד. ושיכולות היו אולי למנוע גם את  שאירע כאן ב-7 אוקטובר, אלמלא בחרו אדריכלי מדיניות החוץ הנוכחית בוושינגטון, לסובב את הגלגל לכיוון ההפוך. זרעו רוח וקצרו סופה.

יותר מזה, כמה תמימות נדרשת, על מנת להאמין שסינוואר יפסיק לשגר רקטות נגד ישראל בעקבות הסכם כזה. סינוואר מעולם לא ביקש אישור מהאיראנים לשיגור רקטות לעבר ישראל. לא כל שכן לפתוח במלחמה נגדה. ואת 'מבול אל אקצא' הוא יזם בלי שטרח אפילו לעדכן את בני בריתו בטהרן.

מעבר לכך חשוב לדבוק בעובדות. והעובדות  הן שהסעודים מתנים יחסים עם מדינת ישראל, בהסכמה ישראלית, שאינה משתמעת לשתי פנים, להקמת מדינה פלסטינאית בשטחי יו"ש ורצועת עזה. איני רוצה להיכנס לעניינים פוליטיים, אבל אני מוצא לנכון לומר, שהטענה של אלו הדוחפים לקבלת ההצעה האמריקאית, לפיה מדובר בסה"כ במילים, ו'על מילים אין משלמים מחיר', מוטעית. שכן הסכמה כזו תוביל תוך זמן קצר להכרה בפלסטין כמדינה ה-194 החברה באו"ם, ותגרור בעקבותיה דרישה המלווה בסנקציות של מועצת הבטחון, לנסיגה ישראלית משטחי B, C  שעליהם היא שולטת. כל זה יקרה הרבה קודם שהיישות  תומכת הטרור ברמאללה, תפסיק את התשלומים למחבלים הכלואים בישראל, תעצור את ההסתה בכלי התקשורת והמסגדים, תדפיס ספרי לימוד חדשים, ותכשיר מורים המטיפים לשלום עם שכניהם היהודים. הסיכוי שכל זה יקרה, שואף לאפס. כאשר על פי סקר עדכני של הד"ר חליל שקאקי, מנהל המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות בשכם – 70% מהפלסטינים ביהודה ושומרון תומכים בחמאס ובמעשי הזוועה שחולל בשמחת תורה. ממילא הרבה קודם שנקטוף את פירות השלום עם סעודיה, נמצא את עצמנו מול חמאס שהתבסס מחדש ברצועה ואף השתלט על הגדה.

יותר מזה. מישהו באמת מאמין, שאם נפסיק את המלחמה וניסוג מהרצועה, סינוואר ישחרר את כל החטופים. העובדה, שעד עצם הרגע הזה הוא מסרב בכלל לספק רשימת חטופים, אמורה ללמד הרבה על תוכניותיו. שהן: להוביל את שיקומה של הרצועה ולהמשיך ולשלוט בתושביה ויהי מה. זאת על מנת להוכיח, שמאז סלאח א-דין 'הזאהר' (המזהיר), שהכניע את ממלכת ירושלים הצלבנית, וגירש את שליטיה חזרה לאירופה, לא קם עוד מנהיג מוסלמי בסדר הגודל שלו.

מכאן שהמקסימום שיעשה סינוואר, אחר שנמלא אחר כל דרישותיו וניסוג מהרצועה, הוא לשמור חלק מהחטופים בידיו, כדי לחדש את הגיהאד נגדנו, בלי לחשוש שנחסל אותו. מי שמשלה את עצמו שאם כך יקרה, נוכל לפלוש שנית לעזה, על מנת להשלים את המלאכה... אינו אלא פתי. שהרי מלחמה אינה רק המשך הפוליטיקה, וכ'... מלחמה היא גם ובעיקר, דם, יזע ודמעות של אזרחים ישראלים, שעלו על מדים ונשבעו לחסל את חמאס, בעקבות הזוועות של ה-7 לאוקטובר. מילואימניקים, שהיה ויאמינו, כי מונעים מהם להשלים את המלאכה הנוכחית,  בגלל הפגנות פוליטיות, לא ניתן יהיה להחזירם לשדה הקרב בעתיד. מה שיכול לעבוד עם צבא שכירים לא יעבוד עם צבא כמו צה"ל, שהוא צבא עם.

ואחרון בהקשר הזה – שיקום עזה הוא סיפור של כסף גדול, שימשוך יזמים מכל העולם, שייכנסו אליה מיד לאחר שנצא משם. מי שחושב שניתן יהיה לחדש את המלחמה בעזה, כאשר עשרות אלפי פועלים מצריים, טורקיים, הודים, וסינים  עובדים שם, חולם חלומות באספמיה.

אני גם מציע לכם לקחת ברצינות גמורה, את טענתו של יחיא סינוואר שצוטטה זה עתה על ידי הוולסטריט ז'ורנל, לפיה הוא מנצח במלחמה נגדנו. יחיא סינוואר הוא אדם מאוד רציני. ההוכחה לכך היא שמאז תפס את השלטון, הוא מצליח, לגרום לשני מיליון עזתיים ויותר, לשמש שכפץ אנושי עבורו. ולכן במקום לגחך, כדאי שנפנים שאנחנו טועים בהבנת המושג ניצחון, עליו הוא מכריז בגאווה, מזה 18 שנה, בתום כל סבב לחימה נגדנו. תמונות רחובות עזה ההרוסים, עשרות אלפי ההרוגים, ומיליוני הפליטים, מעוררים אצלנו תדמית לגבי טיבו וטבעו של הניצחון הזה. אבל הגיע הזמן שנכיר בכך, שהכרזות הניצחון הללו מייצגות תחושה אותנטית, ולא סתם הפרזה מילולית. בסיכומו של דבר, ומעבר למידה ידועה של הונאה עצמית, סינוואר באמת  מאמין, שכל סבב לחימה או מלחמה, שהסתיימו בלא שיאבד את השלטון, מהווה ניצחון אלוהי מבחינתו. פשוטו-כמשמעו. נאמן לדרך 'הגיהאד' ועיקרון ה'סבר', ההתמדה, הוא צולח מבחינתו מבחן אחר מבחן,  בדרך הארוכה להכרעת ישראל. ומבחינה זו הוא אינו שונה מאסד בסוריה, עבדאללה בירדן ושליטים נוספים באזורנו, שמשטרם מהווה הצדקה לקיומם – ולהיפך. המשמעות הפשוטה של כל זה, היא שאת סינוואר ואת מוחמד דף חייבים להרוג, פשוטו כמשמעו.

אחרון בהקשר זה. בניגוד למה שמספרים לכם, הבעייה שלנו עם רפיח אינה צבאית. רפיח אינה סטלינגרד, ובהינתן ההוראה המתאימה מהדרג המדיני, נכבוש אותה תוך שבועיים-שלושה לכל היותר. הבעייה היא שבמחילות רפיח מוחזקים החטופים שלנו, והסיכוי לחלץ את רובם, אפילו חלקם – בחיים במהלך הכיבוש – קטן מאוד. לכן המלצנו לדרג המדיני, לעשות כל מאמץ אפשרי להגיע לעיסקה שתאפשר לקדם את שיחרורם. בלי להפסיק את המלחמה ולוותר על שתי המטרות הנוספות, שהן השמדת יכולותיו הצבאיות של חמאס וחיסול שלטונו ברצועה.

אבל אם לא ניתן יהיה להגיע לעיסקה, שזה מה שנראה כרגע, לנוכח התשובה השלילית שהעביר  חמאס, להצעות מרחיקות הלכת שהוצעו לו, בין היתר על ידי הנשיא ביידן, נראה שלא תהיה לנו שום ברירה אחרת אלא להמשיך את ההשתלטות ההדרגתית על רפיח. יתכן, שאם נגיע לבונקרים של סינוואר ומוחמד דף, ואנחנו נגיע אליהם, ניתן יהיה כן להגיע לעיסקה כל שהיא, אף כי אני חייב להודות, שגם בכך איני משוכנע.

אשר לחיזבאללה, הוא יקבל את המגיע לו, על מה שגרם לנו מאז ה-7 אוקטובר, והוא עתיד לצאת מהמערכה הנוכחית, אחרת מן האופן שנכנס אליה. מה שצבא הטרור הזה חטף במהלך תשעת החודשים האחרונים, הוא בערך 5% מהיכולת שלנו. הפועל-היוצא מההחלטה המדינית, לרכז את 95% הנותרים בדרום לשם הכרעת חמאס. החלטה שבתחילת המערכה סברתי שהיא מוטעית, ורק בדיעבד התברר לי עד כמה היא היתה מוצדקת. ומכל מקום, שתי המטרות שלנו במלחמה הקרובה, יהיו להרחיק את חיזבאללה מהרכסים השולטים על יישובינו, ולשנות מקצה לקצה את מאזן ההרתעה ההדדי, שאת קיומו איפשרנו מאז תום מלחמת לבנון השנייה. מקובל להגדיר הרתעה, כאיום המצליח לשכנע את הצד המאויים, לשמור על הסטטוס קוו בניגוד לרצונו המקורי. לצערי חיינו זמן רב מדי באשלייה, שחיזבאללה מעונין לשמור על הסטטוס קוו. ושהפרובוקציות שהוא יוזם לאורך הגבול, לא נועדו אלא להעניק תוקף לסיסמה 'מגן לבנון', המשמשת אותו בתהליך השתלטותו על ארץ הארזים.

אך מה שקרה בפועל הוא שטילי הקרקע-קרקע המדוייקים שבהם הצטייד נאסרללה, לצד הכטב"מים ויתר הארסנל הרקטי, הציבו תג מחיר כזה לעורף שלנו, שניטרל למעשה את פוטנציאל ההרתעה של חה"א, הנובע מעליונותו הכמותית והאיכותית. כל זה הולך להשתנות בקרוב. לאלו הסבורים כי העניין ייגרר בהכרח למלחמת השמדה הדדית, שתתבטא מזה ומזה, בהרס ביירות על ידי חה"א שלנו, ומיטוט עשרות מגדלים בחיפה ות"א בתגובה, אני אומר, רבותי – תפסיקו להפחיד. ניסוי הכלים לפני מיספר חודשים, שבמהלכו יירטנו 99% מהטילים והכטבמ"ים ששיגרו האיראנים, מוכיח שכדאי לא להקל ראש ביכולות ההגנה האסטרטגית שלנו. ואני מדגיש את המילה אסטרטגיות. הללו עתידות להשתפר משמעותית, משעה שנעביר את כל סוללות כיפת ברזל שלנו מן הדרום לצפון, ונקדים לתקוף את מצבורי הטילים המדוייקים שבידי חיזבאללה. מה שלא עשינו עד כה מטעמים השמורים עימנו. תגובת נסראללה על כך, תהיה הרבה פחות דרמטית מזו שצופים חוזי השחורות באמ"ן. ששוכחים שהתלות של חיזבאללה באיראן, גדולה לאין שיעור מתלות ישראל בארה"ב. על כל המשתמע מכך לגבי חופש הפעולה הצבאי.

מה שאני רוצה לטעון הוא, שלהערכתי האייטוללות באיראן, לא יאפשרו לנסראללה לחזור על הטעות של חמאס, שהימר על כל הקופה בלי לקבל לכך את רשותם. מבחינת חמנאי, חיזבאללה הוא האקדח, שאמור לירות על המתקנים האסטרטגיים בישראל, רק במערכה השלישית, היה ונתקוף את מתקני הגרעין שלהם.

ועדיין, לא הייתי מזלזל במה שמצפה לנו בחזית ובעורף, בעוד מיספר שבועות. כאשר נתקוף את מצבורי הטילים, ונבצע את המהלך הקרקעי, שירחיק את חיזבאללה מקו הרכס, על מנת לאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם. אנחנו נמצאים לפני מבחן גורלי, ועוד צפויים לנו ימים קשים מאוד, כמותם לא ידע הדור הזה בעבר. מה שאומר שבמלחמה הזו תצטרכו אתם, אזרחי ישראל, לתת לנו כתף. אנחנו נלחם בחזית, בלי פחד מתוך רוח הקרבה עליונה, אבל אתם תהיו חייבים להחזיק מעמד בעורף. מה שידרוש אחדות שורות, ציות להנחיות שתקבלו מאיתנו, ומקסימום שיתוף פעולה ביניכם לבין  גופי ההצלה האזרחיים, ובינכם לבין עצמכם. בלי קשר למפלגות להן אתם מצביעים. אבל אם נגיע לשם כמו שהדברים נראים כרגע, זועמים וכועסים אחד על השני, קוראים להפסקת ההתנדבות, ולמרי אזרחי תהיה לכולנו בעיה קשה.

הניסיון המצטבר בעולם מלמד, כי מלחמות נגד טרור מוכרעות ברובן בעורף ולא בחזית. העורף האזרחי של חמאס וחיזבאללה, תומך כמעט ללא סייג, במטרות המלחמה הנפשעות של מנהיגיו, ומייחל לניצחונם, למרות המחיר הכבד שהוא משלם כל עוד הלחימה נמשכת. ולכן אני מפציר בכם שתתמכו בנו, ולא תעודדו סרבנות, כביטוי למרי אזרחי נגד הממשלה הנוכחית, או כל אחת אחרת, שליבכם נתון אליה. כבר טעיתי בעבר, כאשר לא הבנתי, עד כמה מסוכן לאפשר לגורמים אינטרסנטיים להפוך את צה"ל אבן משחק במאבקי הכוח הפוליטיים שלהם. טעיתי כאשר איפשרתי לטייסי מילואים, אנשי 8200 וקצינים בכירים ביותר, ביניהם אנשים שפיקדו עליי בעבר ושהערצתי, לגרור את צה"ל לוויכוח על הרפורמה. האמנתי להם, שהם באמת חושבים שהם מצילים את המדינה מעצמה, בעודם ממיטים על צה"ל אסון. אבל איני מתכוון לטעות שוב לכן החלטתי לשאת את הנאום הזה.

אתם רוצים לריב ביניכם, מתי לקיים את הבחירות, מי צריך להיות ראש הממשלה הבא, או מה אמור לכלול חוק הגיוס הנכון... בבקשה. אבל אל תערבו אותנו בסיפורים הללו, ואל תקראו למרי אזרחי ולסרבנות. משום שאם זה מה שיקרה, לא יהיו חיילים שיסכימו לסכן את חייהם למענכם בהמשך. פשוטו כמשמעו. ואני לא מדבר על טייסים, 'לוחמי סייבר', אנשי 8200 ודומיהם. אלא על יוצאי חט' החי"ר והצנחנים במיל', טנקיסים, אנשי ההנדסה, לוחמי קומנדו וחילוץ,  שעוברים כרגע בעזה מבית לבית ומפיר לפיר, על מנת לטהר אותם ממחבלים, ונערכים במקביל לכבוש את דרום לבנון. כל אלה שומעים אותכם ורואים לכם. ומבינים שמה שמעניין אתכם, אינו להחזיר את התושבים לצפון ולנצח את מי שטבח בנו בדרום, אלא לעסוק בפוליטיקה מעל לראשם. אתם טוענים, שאתם חייבים להציל את המדינה, ממי שהוריד אותה לטימיון... שיהיה לכם לבריאות. אבל עזבו אותנו, כי אנחנו משרתים תכלית. מושג שעמנואל קאנט הגדיר כסיבה עליונה לפעולה (Forma finalis)  – תכלית, העומדת מעל מטרות המלחמה ומשימות צה"ל, והיא – להבטיח את קיומה של מדינת ישראל לעשרות השנים הבאות. אני מפציר בכם לעזור לנו בכך.

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.

* * *

יורם אטינגר

תובנות מערביות מופרכות ע"י מציאות המזה"ת

פורסם לראשונה ב"מעריב" מיום 13 ביוני 2024

תובנות מערביות חיבקו את משטר האייתולות ב-1979, תקעו סכין בגב השאה הפרסי –"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" – והזניקו את האייתולות מיישות פורעת חוק אזורית למוקד עולמי מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה, המאיים על הביטחון הלאומי במערב..

תובנות מערביות השתלטו גם על מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני, הזניקו את חמאס מארגון טרור קטן ב-2005 למדינת טרור מבוצרת, וסללו את הדרך למחדל ולטבח ה-7 באוקטובר. תובנות מערביות היכו שורש בישראל ב-1993, הביאו למו"מ עם ארגוני טרור – פת"ח ואש"פ – המונחים מאז היווסדם ב-1959 ו-1964 (לפני 1967!) ע"י חזון "שחרור פלסטין מהנהר עד הים" ועקירת היישות הציונית. הן הביאו ליבוא 100,000 טרוריסטים מטוניס, תימן, סודן, עיראק ולבנון לירושלים, יו"ש ועזה.

מדיניות מזרח תיכונית חייבת להיות מונחית ע"י מציאות המזה"ת, ההפכפכה, אלימה ומתסכלת, ולא ע"י מציאות חלופית, המבוססת על תרחישי עתיד ספקולטיביים, צפויים ונוחים. מדיניות חייבת להימנע מ- ולא לחזור על – שגיאות גורליות.

תובנות מערביות מתעלמות ממרכזיות אידיאולוגיה פנאטית ודתית בעיצוב חזון, אסטרטגיה ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס, חיזבאללה, החות'ים והרש"פ. בעוד המערב דבק בהפרדת דת ומדינה ו-Money Talks – האסלאם דבק בעליונות הדת בעיצוב מדיניות, ובמיוחד שלום ומלחמה, כולל מעמד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, המחויבת לשעבד את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את ארה"ב. למעשה, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מאז תחילת המאה ה-18, ללא קשר למדיניותה ולזהות נשיאיה.

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן משוכנעים שהטרור האיראני, הפלסטיני, הלבנוני והתימני מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו במחוות דיפלומטיות וכספיות, שלכאורה יביאו לדו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים והיפרדות מאידיאולוגיה פנאטית. אבל, הטרור רואה במחוות, ויתורים ונסיגות ביטוי לחולשה המעודדת אלימות. מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן לוחצים על ישראל לעבור מאופציה צבאית לדיפלומטית, במלחמתה בטרור, חרף העובדה ש-17 שנות מו"מ עם חמאס סללו את הדרך להתעצמות חמאס ול-7 באוקטובר, ולמרות שהאסלאם רואה במו"מ והסכמים עם "כופרים" אמצעי זמני להבסת אויבים. הם מקלים ראש במשקל האידיאולוגיה של חמאס ואש"פ, התובעת את חיסול ישראל, ומעצבת את מערכת החינוך, ההסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים, ומענקים קבועים למשפחות טרוריסטים ביו"ש ובעזה.

תובנות מערביות מתעלמות מהפער העמוק בין מו"מ עקר עם טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון שמימושו מותנה בחיסול ישראל, לבין מו"מ אפקטיבי בין ישראל למדינות ערב שמימוש חזונן הלאומי אינו מותנה בחיסול ישראל. לכן, 6 הסכמי שלום עם מדינות ערב, לעומת כישלון כל מו"מ לשלום עם ההנהגה הפלסטינית.

בלינקן וסאליבן מתמקדים במלל פלסטיני מתון, ומסיקים שמדינה פלסטינית תהיה מתוקנת ותקיים דו-קיום בשלום. אבל, מנהיגי ערב מתמקדים במעש הפלסטיני שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים (מצרים בשנות ה-50', סוריה בשנות ה-60', ירדן ב-1970, לבנון ב-1982-1970 וכווית 1990) – המשתף פעולה עם ישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, "האחים המוסלמים", ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, רוסיה וסין. הערבים מסיקים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזה"ת, תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, שתגלוש לחצי האי ערב, תאיים על כל המשטרים במדינות הנפט ומצרים, תהווה בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין, ומכה קשה ליציבות האזור והעולם. לכן, הערבים מסתפקים במלל, ולא במעש, להקמת מדינה פלסטינית.

בלינקן וסאליבן לוחצים לנסיגת ישראל מרכסי יו"ש – שהם רמת הגולן של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל – למותניים הצרים של 7 ק"מ מקלקיליה לכפר סבא ו-19 ק"מ מטול כרם לנתניה, במזה"ת הוולקני, אלים, הפכפך ונטול דו-קיום בשלום בין-אסלאמי. במזה"ת הנפיץ, עתיר משטרים (מדיניות והסכמים) זמניים, כוח ההרתעה הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. עם כל החשיבות של הסכמי שלום, במזה"ת הם ארעיים, לעומת רכסי יו"ש שהם קבועים ומרתיעים.

דוגמאות נוספות לנתק בין התובנות המערביות לבין מציאות המזה"ת הן: כישלון עשרות יוזמות שלום שהתמקדו באינטרס הפלסטיני ולא הערבי; הרוח הגבית להשתלטות האייתולות על איראן ב-1979; ההתייחסות לצדאם חוסיין כבעל ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990, והענשת ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981; הענקת פרס נובל לשלום לערפאת ב-1994, והכתרת מחמוד עבאס – מייסד החינוך לשנאה, ההסתה והאדרת טרוריסטים – כמנהיג מתון; קבלת פניו של בשאר אסאד ב-2000 כבשורה מתונה; הגדרת ההתפרצות הטקטונית ברחוב הערבי מ-2011 ועד היום כ"אביב ערבי" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים"; המתקפה הצבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב להר געש של מלחמות אזרחים וטרור עולמי אנטי-מערבי; וכו'.

התובנות המערביות מתמידות בניסיון לשעבד את מציאות המזה"ת למציאות חלופית מערבית, ולכן חוזרות על – ולא נמנעות מ- שגיאות קריטיות. לכן, על ישראל לבחון בספקנות מירבית כל הצעה/דרישה  מערבית כגון הקמת מדינה פלסטינית, הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, והתמכרות לתגובה, הגנה והכלה במלחמה על הקיום. 

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

* * *

איליה בר זאב

שׁמוּרה היטב

שמורת נחל תבור– 2014 – "שביל המעיינות"

גַּם לְאַחַר אַלְפֵי שָׁנִים אַתְּ מְצוֹדֶדֶת. מֵאָז אֲנָחֲרַת [1]  וְעַד הַתִּנְשֶׁמֶת

הָרְעֵבָה לְטֶרֶף קַל.

שֶׁלֶד גֻּלְגֹּלֶת פָּרַת מִרְעֶה מְלַוֶּה אֶת הָעוֹבְרִים בַּשַּׁעַר

 כִּבְנֶשֶׁף מַסֵּכוֹת פָּגָנִי.

בְּנֵי שִׂיחַ וְרַקָּפוֹת כִּכְסוּת לַנּוֹף, יִלְלוֹת הַתַּנִּים וְהַצְּבוֹעִים

חָזְרוּ אֵלַיִךְ, שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים, אֶרֶץ בָּתוֹת [2]  

וּצְבָאִים.

אֲנִיצֵי צֶמֶר קְלוּשִׁים בַּשָּׁמַיִם, מַעַיְנוֹת תְּהוֹם, פִּנּוֹת סֵתֶר, שִׁכְשׁוּךְ

וּפִכְפּוּךְ בֵּין עֲצֵי הַשֵּׁיזָף וְהַשִּׁטָּה הַמַּלְבִּינָה.

גַּם אֲנִי רוֹבֵץ לְעִתִּים בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, רוֹאֶה מְנֻחָה כִּי טוֹב,

מְהֻרְהָר כֵּיצַד אַרְגִּישׁ לוּ חֲמוֹר גָּרֶם יַעֲלֶה אוֹתִי עַל גַּבּוֹ

בַּמַּסָּע הָאִטִּי לְאוֹר הֶהָרִים, לְחַפֵּשׂ אֶת הַדּוּדָאִים בְּרָמַת סִירִין,

אֶל יְצוּעָהּ הָאָפֵל שֶׁל רָחֵל.

שמורת נחל תבור. ויקיפדיה.

למידע רחב יותר... למעוניינים!

1. תל אֲנָחֲרַת – סמוך לקיבוץ גזית, מדרום מזרח להר תבור, במפגש נחל תבור ונחל רֶכֶשׁ. שריד מהתקופה הפרעונית.

2. בָּתָה – א. שטח מכוסה צמחי בר נמוכים.

ב. שדה מוזנח ושמם.

ברכת יעקב ליששכר (בראשית מ"ט י"ד-ט"ו): "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׂפְּתַיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טֹוב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד."

בני לאה– ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דינה (בת). בני רחל – יוסף,  בנימין. בני בלהה – דן נפתלי. בני זלפה- –גד, אשר. ליעקֹב – בנות נוספות.

יששכר, בנו התשיעי של יעקֹב ( החמישי בבני לאה). גבולות נחלת שבט יששכר: המערבי –מיזרעאל בדרום אל כסלות ופגע בתבור בגבול המשותף עם זבולון ונפתלי. הצפוני – מהתבור מזרחה אל שחצימה וממנה אל בית שמש שמעל גבול נפתלי סמוך לירדן, דרום מזרח ליבנאל. המזרחי – נמשך לאורך הירדן, מבית שמש בצפון עד הנקודה הצפונית מזרחית לבית שאן בדרום. הדרומי – מניחים  כי קו הגבול שפנה מיזרעאל מזרחה עבר מצפון לג'נין ועפרה עד הגיעו לקצה גבול המזרח בצפון מזרח לבית שאן. יש המסיקים כי הגבול עבר בין הרי הגלבוע לבין רכס אפרים העיקרי לאורך שפתו הצפונית של נחל בזק.

לאה: "אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשׂכָר." (בראשית ל' י"ח). ע"פ לאה זהו שכרה על כך שנתנה ליעקב את שפחתה. אף שבשם מופיעה האות שׂי"ן פעמיים, היא נהגה כאילו יש בו רק שׂי"ן אחת. יששכר – "אחד שכר הדודאים ואחד שכר שנתתי שפחתי לאישי."

פרשת ויחי על ברכת יששכר. כוח "חמוריותו" של יששכר מול כוח ראובן בדודאים ובארץ מואב: מדרש אגדה – "יששכר חמור גרם, אל תקרי גָּרֶם אלא גָּרַם, שהלך ראובן בשדה ומצא דודאים ולא היה יודע מה הם. הלך ואסר חמור בדודאים והלך לו. מה עשה החמור, רצה לברוח ונעקרו הדודאים וצעקו צעקה גדולה ומת החמור. כי כן דרך הדודאים. וכשבא ראובן אצל חמורו וראהו מת, הבין שהיו דודאים ולקחם ונתן לאימו (לאה) ונולד יששכר. אותו החמור שהוציא הדודאים גָּרַם ליששכר שנולד. ועל כן אמר: יששכר לא גרם לו שיבֹא, כי אם החמור."

לכאורה, חמורו של ראובן הוא רק גורם עקיף בהולדת יששכר, שהרי הוא הגורם רק להוצאת הדודאים, כשהגורם הישיר להולדת יששכר הוא מעשה מכירת הדודאים ע"י לאה תמורת משכבה של רחל. אם כן, לא מובן מדוע לְקַשֵּׁר מהותית בין החמור ובין יששכר.

ע"פ המדרש – יששכר נולד ב-י' באב ונפטר בגיל 122.

בספר הישר מסופר: "...ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת עצמות יששכר וזבולון קברו אותם בצידון בחלק אשר נפל לבניהם."

* * *

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה]

לֹא כֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ

לֹא כֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ

נָתַן פְּסוּקִים חַיִּים

בְּרַגְלֶיהָ פִּנּוֹת חַיֶּיהָ אֲשֶׁר

רִכְּזָה כְּרֶסֶק זִכְרוֹנוֹת

שָׁמְרוּ אֶת הִלּוּכָהּ הַמִּתְנַדְנֵד

לַעֲמֹד בְּצֹמֶת נְפִילַת הַסְּלָעִים

לַעֲלוֹת בַּנִּקְרָה עֵת נִקְרְאָה לִרְאוֹת

אֶת אֲחוֹרָיו בְּתֶפֶר מְאֻחִים

וּפָנָיו מְעוּכִים בָּאֲדָמָה

מִי שֶׁאֲהֵבוֹ וְהֶאֱמִין בּוֹ בֶּאֱמֶת

לֹא יִרְאֶה אֶת פָּנָיו וְחַי וְלֹא

מִיִּרְאָה לִבָּהּ כְּמוֹ לַבָּה

הַדָּם שֶׁהִשְׁחִיר צוֹבֵעַ שִׁנֶּיהָ

הֶעָשָׁן שֶׁאָדַם בִּשְׂעָרָהּ

הָרִים שׁוֹבָבִים

הָרִים שׁוֹבָבִים

כְּצֹאן אוֹבְדוֹת

עֵינֵי הַחוֹלְמוֹת מֵהַר

אֶל גִּבְעָה נִשְׁכַּחַת

הָלְכוּ לֹא מָצְאוּ

רִבְצָן

כָּל הַמּוֹצְאָן עֵינַי

הַתּוֹעוֹת הֶאֱכִילוּן

מַרְאוֹת הָרִים וּגְבָעוֹת רָמוֹת

כָּל שֶׁצַּר לוֹ עֲלֵיהֶם הָסִירוּ

מֵהֶם צָרֵיהֶם עִוְרוֹנָן.

פורסם בספרו "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה", קובץ המסכם 50 שנות כתיבה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.

* * *

אהוד בן עזר

טבח שמחת תורה תשפ"ד, 2023 – כתם לדורות

פורסם לראשונה בגיליון 1689 מיום 12.10.2023

כשם שמאז יום כיפור תשל"ג, 6 באוקטובר 1973 – אין הוא נזכר בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ללא "מלחמת יום כיפור", וגם תפילת "ונתנה תוקף" כמעט שאינה נשמעת ללא הלחן המצמרר של יאיר רוזנבלום [ובייחוד בביצוע של להקת גבעטרון עם הסולן חנוך אלבלק] לזכר אחד-עשר בני קיבוץ בית השיטה שנהרגו באותה מלחמה –

כך גם חג "שמחת תורה" תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 – לא ייזכר מעתה בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ללא מלחמת "חרבות ברזל" ושחיטת ושריפת יותר מאלף ישראלים ביישובי עוטף עזה באותה שבת ארורה אחת שתיזכר לנצח בתולדותינו –

כשם שגולדה ודיין ואלעזר קשורים לעד, בתולדותינו, לטוב ולרע, ל"מלחמת יום כיפור", כך נתניהו וגלנט והלוי יהיו קשורים מעתה בתולדותינו, לטוב ולרע, ל"טבח שמחת תורה תשפ"ד".

תהיינה תוצאות מלחמת "חרבות ברזל" אשר תהיינה, ואולי גם באין ברירה תתרחב, בסיוע האמריקאים, להשמדת חיזבאללה, ואולי גם לפגיעה אווירית משולבת של ישראל וארה"ב במערך הגרעיני של איראן ולניצחון סוחף על אויבינו – אנחנו לא נוכל לשכוח את המראות של הישראלים הנטבחים, גם נשים, זקנים וטף, ושל הקיבוצים הנשרפים על יושביהם בשבת "שמחת תורה" תשפ"ד. נורא יותר ממראות חיילינו בנפילת המעוזים על גדת תעלת סואץ באוקטובר 1973.

המראות האלה החקוקים בזיכרוננו ילוו אותנו ואת בני דורנו לאורך כל ימי חיינו הנותרים.

* * *

אהוד בן עזר

התנצלות

לאחר ששמעתי וראיתי בטלוויזיה ביום שלישי בערב את נאומו המרגש של ג'ו ביידן – אני חש צורך להתנצל. לא פעם ביטלתי אותו ולגלגתי עליו וחשבתי שהוא כבר לא כשיר לתפקידו. טעיתי. הלוואי שיהיה בריא ויזכה לכהונת נשיא נוספת.

ביידן נולד ב-1942 כלומר כיום הוא בן 81. אם ייבחר ב-2024 לכהונה נוספת של ארבע שנים, ויסיים אתה בשנת 2028 – בגיל 86, הוא עדיין יהיה אז צעיר בשנה אחת מגילי כיום, 87!

*

אהוד: אמנם את המאמר הקצר גם בחר העורך יוסי אחימאיר לצטט בגיליון "האומה" בחודש נובמבר 2023, תשפ"ד – אבל עליי להודות שטעיתי בכמה נקודות: לא הערכתי שהמלחמה בכל החזיתות תימשך זמן רב כל כך וכי יפלו בה קורבנות כה רבים ממיטב לוחמינו, ושעדיין אין רואים את סופה, וכי במהלכה תתחדשנה הפגנות השינאה, ממש כמו אלה שעודדו את סינוואר לפני ה-7 באוקטובר – שינאה רוויית הרס-עצמי נגד הממשלה וביבי וכן קריאות דמגוגיות להקדמת הבחירות בימי המלחמה. גם מיהרתי להתנצל בפני ביידן, שספק אם הוא עדיין כשיר לתפקידו, זאת למרות שמערכת הביטחון והצבא האמריקאיים ממשיכים לפעול בשיתוף איתנו כי הם לא צריכים ללקק כמוהו את התחת למצביעים הפרו-פלסטיניים במפלגה הדמוקרטית, וייתכן שהם חוששים ליום שבו יחזור טראמפ לנשיאות וייפרע מהם אם יבגדו בישראל ובאינטרס של ארה"ב.

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 16.6.24

* כאשר ינוס מפני הארי – וחג שבועות תעשה לך... אזעקות בטבריה וסביב הכינרת. שם נמצאים רוב המפונים מהצפון. להיות מפונים מהבית למקום מקלט ושם לחטוף מטח ואזעקות... לא נעים.

"כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל־הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ."

* הם בפלנטה שלנו? – קמה תנועה חדשה – "עורי צפון – התנועה להתיישבות בדרום לבנון". הם אף מארגנים יום עיון. האמת? תוכנית מעניינת. אם זה היה כנס אקדמי ברובד האינטלקטואלי הייתי שמח לבוא. הייתי יכול אפילו להרצות בו על המפה שהגישה ההסתדרות הציונית העולמית לחבר הלאומים בדיונים על קביעת הגבול הבינלאומי אחרי מלחמת העולם הראשונה, שכללה את דרום לבנון עד הליטני כחלק מן המדינה היהודית. אבל זה לא דיון תאורטי אלא מעשי. כלומר, הם הקימו תנועה הדורשת בפועל כיבוש והתיישבות בדרום לבנון. הם חיים בפלנטה שלנו? הזויים. מה הם מציעים, שליטה על מאות אלפי לבנונים? טיהור אתני? הם משיחיסטים מנותקים כמעט כמו אלה, שאחרי 7 באוקטובר עוד מדברים על מדינה פלשתינאית.

יש לי הצעה בעבורם. מה דעתכם שניישב את קריית שמונה, מטולה ושלומי? הנה, משימה התיישבותית ציונית חיונית, דחופה ובהסכמה לאומית רחבה.

* מצפון למטולה ומנרה – תמכתי בנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון, וקראתי לנסיגה כזו עוד שנים לפני שהיתה בקונצנזוס. כפי שכבר כתבתי לאחרונה, ברור לי היום שטעיתי. נוכחנו בשמונת החודשים האחרונים, שבאין רצועת ביטחון בשטח לבנון – הרצועה היא בשטחנו. ולכן, אחרי המלחמה הזאת יש להקים רצועת ביטחון בלבנון. רצועת הביטחון אינה צריכה להיות בהכרח זהה לזו הקודמת. יש ללמוד ולהפיק לקחים מטעויות העבר בעיצוב הרצועה החדשה. בכל מקרה יש לעמוד על כך שמטולה, מנרה, חניתה, מרגליות וראש הנקרה, ימשיכו לעבד את אדמתם עד התלם האחרון, ומצפון להם יישב צה"ל ויגן עליהם.

* התוקפנות הישראלית – ב-7 באוקטובר, בשעתה הקשה ביותר של ישראל בתולדותיה, כשהיא בוססה בדמה, מוכה וחבולה, שבורה ורצוצה – לבנון תקפה אותה. לא היתה כל התגרות ישראלית שיכולה לתרץ את התוקפנות הזאת. התוקפנות הזאת נבעה מרצון לזנב בישראל המותקפת, להוסיף מכאוב. התוקפנות הזאת נמשכת כבר למעלה מ-8 חודשים, היא לא פסקה ולו ליום אחד, והיא רק הולכת ומתגברת. ישראל לא החזירה מלחמה שערה. נהפוך הוא. ישראל פינתה עשרות אלפי תושבים מבתיהם והפכה אותם לפליטים בארצם, כדי לחסוך מעצמה את הצורך להגן עליהם. ישראל הקימה רצועת ביטחון בשטחה, כדי להימנע מהקמת רצועת ביטחון בשטח לבנון. וכבר למעלה משמונה חודשים מתנהלת מלחמת חפירות, וגם כששדות הגליל והגולן עולים באש השריפות, ישראל מבליגה. ובחלוף שמונה חודשי תוקפנות לבנונית נגד ישראל, ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי קיים סדרת פגישות עם שגרירי מדינות מהאיחוד האירופי ודן איתם "במצב בלבנון והאזור ובמאמצים לעצירת התוקפנות הישראלית בדרום המדינה." כן, התוקפנות הישראלית. ראש ממשלת המדינה המחויבת להחלטת מועצת הביטחון 1701, הקובעת שצבא לבנון יתפרס בדרום לבנון וחיזבאללה לא יעבור את הליטני דרומה – החלטה שלא קוימה אפילו יום אחד, מתלונן על התוקפנות הישראלית.

לא אתפלא אם אירופה והאו"ם ומן הסתם גם גורמים בארץ וב"הארץ" יאמצו את ההגדרה. ואולי בית הדין בהאג יוציא צווי מעצר לבכירים ישראלים על פשעי מלחמה נגד לבנון.

* המטיפים הצבועים – אין ביטוי נעלה יותר למוסר האנושי מפעולה לחילוץ חטופים מידי טרוריסטים. כל אדם שוחר חופש, צדק ושלום בעולם אמור להצדיע למי שביצעו פעולה כזו ולהעלות את הפעולה על נס כמופת לאנושות כולה. אבל שגרירי הצביעות המתחסדת בעולם וגרוע יותר – חוגים חולניים בתוכנו, חלקם כנראה חשוכי מרפא, מגנים את ישראל על הפעולה ומכנים אותה "טבח". כלומר, בעיניהם, ישראל צריכה לתת למחבלים להמשיך להחזיק באזרחיה החטופים, להתעלל בהם ולרצוח אותם והתירוץ לכך הוא שחילוצם גובה חיי אזרחים פלשתינאים.

"טבח" הם מכנים זאת כי נהרגו, לטענתם, 270 איש. קודם כל, אלה נתוני משרד התעמולה ("הבריאות") של חמאס, וכבר ידוע והדבר נחקר ונבדק, שתיאורי חמאס שקריים ומנותקים מכל קשר למציאות. סביר להניח שמספר ההרוגים נמוך הרבה יותר. שנית, חמאס מקפידים לא להפריד בין מחבלים לאזרחים בדיווחיהם. רבים מההרוגים, סביר להניח שרובם, הם מחבלים חמושים. המחלצים נתקלו בירי עז מכל עבר, כולל ניסיון לירות RPG ישיר לעבר רכב המחולצים, והשיבו אש והרגו את המחבלים. כל הרג של מחבל הופך את העולם לטוב יותר. כן ירבו מחבלים הרוגים. שלישית, האם באמת ה"בלתי מעורבים" אינם מעורבים? למשל, המשפחות ש"אירחו" בבתיהם את החטופים והתעללו בהם, הם "אזרחים". הם פושעים נגד האנושות שראויים למוות. כמה מן האזרחים שנהרגו הם באמת "בלתי מעורבים"? ודבר אחרון – כדי לחלץ את החטופים היה מוצדק גם להרוג 2,700 אזרחים. חובתנו לחלץ את החטופים בכל מחיר.

איזו צביעות דוחה. כעת האו"ם מאשים את ישראל ב"פשעים נגד האנושות" במלחמת "חרבות ברזל". אלפי מחבלים פלשו לישראל וביצעו טבח של 1,200 ישראלים; רצחו, אנסו, ערפו ראשים, חטפו אזרחים, בזזו, העלו בתים באש. אין פשע חמור מזה נגד האנושות. האם מותר לישראל להגן על אזרחיה? האם מותר לישראל להגיע אל המחבלים ולחסל אותם? חמאס מבצע פשע נוסף נגד האנושות, כאשר הוא הופך אזרחים וילדים פלשתינאים למגינים אנושיים. אז מה? כתוצאה מכך המחבלים צריכים לקבל חסינות? כל אזרח או ילד פלשתינאים שנהרגו במלחמה – דמו בראשם של מחבלי חמאס. אין מדינה בעולם שהיתה משלימה עם טבח כזה, ואני בטוח שאף מדינה לא היתה מגבילה את צבאה במלחמה כדי למזער ככל האפשר פגיעה באזרחים, כמו ישראל. ולכן, עלינו לאטום את אוזנינו מפני להג המטיפים הצבועים. עלינו להתעלם מהצביעות המתחסדת הזאת ולהמשיך להגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה. וחשוב שנאמר את הדברים בקול, כדי לחזק בתוכנו את תודעת הצדק והאמונה בצדקתנו. ולהעביר את המסר הזה לעולם, כדי שגם האמת והצדק יישמעו, ואני מאמין שבסופו של דבר גם ינצחו.

* טיול בוקר ברח' שוקן – רוגל אלפר מאשים את ישראל במאתיים הרקטות ששוגרו אליה ביום רביעי שעבר. למה? כי היא חיסלה את בכיר חיזבאללה. אכן, אחרי חודשים ארוכים של שקט מוחלט, שבו לא נורתה אפילו יריה לעבר ישראל, הישראלים התוקפנים חיסלו, ובאשמתם קרה מה שקרה השבת. הנה, גם כשישראל מכילה כבר שמונה חודשים את תוקפנות חיזבאללה, מפנה את יישוביה כדי לא להגן עליהם, מקימה רצועת ביטחון בשטחנו כדי לא להעביר את המלחמה לשטח האויב – גם אז ברח' שוקן ברור שאנחנו התוקפנים ואנחנו אשמים בירי לעברנו. אלפר לועג בפשקוויל ציני ארסי לחיסול, הרי את מה שעבדאללה עשה יעשו אחרים. נכון. מדיניות חיסולים אינה יכולה להסתפק בחיסול עבדאללה א'. יש לחסל את המחליף שלו, נגיד עבדאללה ב', ואת המחליף של המחליף שלו ואת המחליף של המחליף של המחליף שלו.

חברו לדבוקה גדעון לוי, יוצא נגד שחרור החטופים. היתה זו פעולה חסרת מצפון. בערמומיות מתנשאת הוא זורק איזו עצם לקוראיו... כן, אפשר להבין את השמחה... אבל בשביל "שמחה לרגע", כן, כך מציג זאת המנוול, אנחנו עושים טבח, והוא כמובן מדקלם את ה"נתונים" של משרד התעמולה ("הבריאות") החמאסי. והמסקנה שלו היא שישראל איבדה את המצפון. כן, מבצע הירואי של חילוץ אזרחים חטופים ממלתעות המחבלים היא בעיניו ביטוי לאובדן מצפון. מבחינתו, השארת החטופים ביד חבריו הנאצים שמתעללים בהם ורוצחים בהם, היא ביטוי ל...מצפון. לוי חף ממצפון. אדם שמתעב את עמו ואוהב ומעריץ את רוצחי עמו, הוא תת-אדם. יצור נחות, חולה ובזוי.

* מה אתם רוצים? – בשבועיים האחרונים, מאז נאום ביידן, שבו הוא הציג את תוכנית נתניהו לעסקה עם חמאס, הפגנות המחאה התמקדו בקריאה לישראל לאמץ את מתווה נתניהו. והנה, בלינקן הבהיר שישראל אכן אימצה את מתווה נתניהו וחמאס דחה אותו. וזאת לדעת, מתווה נתניהו הוא התקפלות כמעט טוטלית מעמדותיה של ישראל ואימוץ כמעט מלא של תביעות חמאס. אבל חמאס הקצין את דרישותיו. אז על מה אתם עוד מפגינים? מה אתם רוצים? עד כמה העובדה שסינוואר יודע שאם ישיב בשלילה יופעל בישראל לחץ חזק על הממשלה להמשיך ולוותר, להמשיך ולהיכנע מקשיחה את עמדותיו? האם ההפגנות מקדמות את שחרור החטופים? באמת?!

* על סף הכרעה – הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "מערכת הביטחון לדרג המדיני: צה"ל על סף הכרעת חמאס, לא לחשוש מסיום המלחמה תמורת השבת החטופים." ואני תמה. אם אנו אכן על סף הכרעת חמאס, מה ההיגיון לעצור ולהציל את חמאס? לא עדיף ללחוץ עוד מעט ולהכריע אותם ולהשיב את החטופים כחלק מתנאי הכניעה של חמאס? הרי הדרישה של חמאס אינה רק הפסקת המלחמה, אלא גם יציאת כל כוחות צה"ל מעזה ונסיגה לקווי 7 באוקטובר והשארת שלטון חמאס ברצועת עזה על כנו. על פי תנאי הכניעה שהם יכתיבו, ייאסר על ישראל, בערבויות בינלאומיות, לפעול ברצועת עזה אחרי המלחמה כדי לסכל טרור. על פי תנאי הכניעה לא יהיה פירוז של רצועת עזה. להיכנע לתביעות הללו, המסכנות את ביטחון ישראל, כאשר אנו על סף הכרעה?! זה הגיוני?

* הגבול עם מצרים – ציר פילדלפי נסלל והגדר נמתחה לצדו, לאחר הנסיגה מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. זה הגבול בין המדינות על פי חוזה השלום. בשנים שבהן ציר פילדלפי לא היה הגבול בין ישראל למצרים, הוא היה ציר ההברחות, שהפכו את חמאס מארגון טרור לצבא טרור ואפשרו את מתקפות הרקטות הבלתי פוסקות על אזרחי ישראל ואת טבח 7 באוקטובר. ההשתלטות הישראלית על ציר פילדלפי חשובה, אך אין די בכך. הציר, שאותו יש להרחיב, חייב להישאר בשליטה ישראלית מלאה באופן קבוע. זה יהיה גבול הקבע בין ישראל למצרים, כפי שנקבע בהסכם השלום בין המדינות.

* חשיפה מיותרת – הסיפורים המפורטים על מבצע ארנון ועל כל מה שקדם לו, מעוררים גאווה, מסעירים את הדמיון ומהווים השראה של אומץ ויצירתיות. ואף על פי כן, אני תמה – לשם מה? למה לחשוף שיטות פעולה? אולי עוד נזדקק להן בחילוצים הבאים? ברור שאף פעולה לא תדמה לקודמתה אבל לבטח יש שיטות שמשתמשים בהן יותר מפעם אחת, ולא הכול נכון לחשוף.

* בנים יורשים אנו לה – ביטוי יפה של הסולידריות הישראלית היה בשבת, שבה חולצו ארבעת החטופים. בכל רחבי הארץ, באופן ספונטני, חילונים כתבו מודעות על לוחות המודעות בבתים משותפים או על גדר בית הכנסת הסמוך, שבהן בישרו לחבריהם ושכניהם שומרי השבת על החדשות המשמחות. המחווה הזו התקבלה בשמחה, באהבה, בהתרגשות ובחום בידי השכנים הדתיים. אבל מיד צצו קנאים נרגנים, והעלו פוסטים שמגנים את "חילול השבת" הזה ואת מי שנהנו מ"חילול השבת". איזה חמוצים מקולקלים. ועוד – קראתי פוסט של קנאי דתי נרגן, שמזכיר לקוראים שתיקון ליל שבועות נועד ללימוד תורה ולא ל... והגחיך את אלפי אירועי תיקון ליל שבועות שבהם לימוד התורה הוא של התורה במובן הרחב שלה כתורת חיים, ולא במובן המצומצם והמצמצם שאליו מתכוון אותו קנאי נרגן. ואת הלימוד השונה משלו הוא הציג כאיזה "שנטי" ומיד כל מיני מגיבים תפסו טרמפ והוסיפו עוד קיסמים למדורת האש הזרה בהגחכת הלימוד בתיקון ליל שבועות. אמנם הקנאות הזאת מכוערת ומעוררת סלידה, אבל אני קצת שמח. אותם קנאים נלחמים מלחמת מאסף, של מי שחשים שהבעלות שהם מנסים לתפוס על התורה הולכת ונשמטת מידיהם. עשרות אלפים השתתפו השנה, כבכל שנה, בכל רחבי הארץ בתיקון ליל שבועות של ארגוני היהדות הישראלית וההתחדשות היהודית. אלפי יהודים דתיים אורתודוקסיים השתתפו אף הם, כמו בכל שנה, באותם אירועים. משנה לשנה נוספים עוד ועוד אירועים ועוד ועוד משתתפים. המוני יהודים מאמצים את אמירתו של ביאליק: "אין אנו בנים חורגים לתרבותנו העתיקה. בנים יורשים אנו לה! שלנו היא, ובעל הבית צריך שיתהלך בשדותיו כבתוך שלו."

תיקוני ליל שבועות במתכונת שמקובלת על אותו קנאי נרגן, מתקיימים במגזר החרדי, ומובילים לכפירה בעיקר – ההשתמטות מההגנה על המולדת. ומה שמטריד אותו הוא המוני היהודים שמקיימים את תיקון ליל שבועות בפתיחות, ובלימוד תורת חיים הנוגעת לכל רבדי חיינו.

* המערכה נמשכת – במערכה נגד מארת ההשתמטות, נחלנו תבוסה. הח"כים האוטומטים של קואליציית מלא-מלא, זולת צדיק אחד בסדום – יואב גלנט, הצביעה בעד ההשתמטות. הפסדנו בקרב, אבל המערכה נמשכת. הפסדנו בקרב על החלת הרציפות על החוק. הקרב הבא הוא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, על תוכן החוק. זו הזדמנות להפוך את החוק על ראשו ולשנות אותו מן היסוד. זו ההזדמנות להפוך את חוק ההשתמטות לחוק גיוס. ח"כים מן הליכוד והציונות הדתית שהצביעו בעד החוק, אמרו שאחרי שתוחל הרציפות הם ישנו אותו. יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שבה יידון החוק, ח"כ יולי אדלשטיין, הצהיר שלא ייתן את ידו לחוק שלא יהיה מקובל על מערכת הביטחון. כעת הם עומדים במבחן נאמנותם למצפונם ולאינטרס הלאומי. כעת, זו ההזדמנות למנף דווקא את החוק הנפסד והנואל הזה לשינויו המוחלט, והפיכתו לחוק שיתקן את המעוות ויביא לגיוס החרדים למילוי חובתם היהודית ולהגנה על המדינה היהודית ועל ארץ ישראל.

* תורת ההשתמטות – ישראל זקוקה ללימוד התורה וללומדי התורה. אבל מי שבאמת לומד את התורה – מתוך תלמודו וכמשתמע מתלמודו, היה הראשון להתגייס לצה"ל. ההשתמטות היא כפירה בעיקר וחילול השם נורא. אין לישראל שום צורך בלימוד תורת ההשתמטות. צריך לנתק לחלוטין את מוסדות ההשתמטות, כולל החינוך העצמאי, שהוא חינוך להשתמטות, מעטיני המדינה. גדול תלמוד המביא לידי מעשה. חסר טעם, חסר כל ערך, משחית ומזיק תלמוד "תורה" המביא לידי השתמטות. הוא משחית את המדינה, הוא משחית את המגזר המשתמט ומעל לכל הוא משחית עד היסוד את המשתמטים עצמם. מי שתוצר לימוד ה"תורה" שלו הוא "עמוד על דם רעך", הוא אולי לומד תורה, אך בטח לא תורת ישראל.

* השתמטות מגנא ומצלא – בשבועות האחרונים יש התעוררות חשובה מאוד בקרב הציונות הדתית, נגד ההשתמטות החרדית. רבנים, אנשי חינוך וגדולי תורה יוצאים נגד ההשתמטות ובעיקר נגד חילול השם הנורא בהשתמטות בשם התורה, כביכול, תוך שהכותבים מוכיחים שההיפך הוא הנכון – התורה מצווה ומחייבת את הגיוס. בין השאר, מפריכים אותם רבנים את התירוץ המפוקפק של "תורא מגנא ומצלא", כאילו לימוד התורה הוא ההגנה על עם ישראל ולכן חשוב שהם ילמדו ולא יתגייסו. על כך יש תשובות רבות, ובהן העובדה שכאשר לומדי תורה ובני משפחותיה חולים, הם הולכים לרופא ולא אומרים שתורא מגנא ומצלא. כמו כן, נאמר, שהשימוש במונח הזה כדי לתרץ את ההשתמטות מעוות את משמעותו – שהתורה מגינה ומצילה את הלומד מפני פיתויי יצר רע, לעשות רע. כלומר היא עשויה להגן עליו מפני עצמו. אבל כאשר בוחנים זאת באופן אובייקטיבי, רואים שהחרדים דווקא צודקים. עובדה, אף אחד מהם לא נהרג במלחמה. ולכן, נכון לומר: השתמטות מגנא ומצלא. אמנם לא את עם ישראל, אבל היא מגינה ומצילה בזמן המלחמה את המשתמטים. כלומר, כל עוד יהודים רבים, חילונים, מסורתיים, דתיים-לאומיים וחרד"לים מחרפים את נפשם על קיום המדינה ועל חיי אזרחיה, ובהם המשתמטים, ההשתמטות מגינה על המשתמטים ומצילה אותם.

יתר על כן. המשתמטים מוכיחים את טעותם של רבני הציונות הדתית הטוענים שהתורה מגינה ומצילה את הלומד מפני פיתויי יצר רע. עובדה, הלימוד לא הגן עליהם ולא הציל אותם מפני יצר הרע של ההשתמטות. מצד שני, ניתן לפקפק אם אותם משתמטים באמת לומדים את תורת ישראל. כי אם למדו אותה באמת, היו יודעים שבמלחמת מצווה, ואין ספק שמלחמת ישראל (שהיא מלחמה אחת מאז קום המדינה ועוד קודם לכן) שהיא מלחמה על עצם הקיום, היא התגלמות המושג מלחמת מצווה – אפילו כלה יוצאת מחופתה. כלומר, אין פטור לאף אחד ולאף אחת. וגם ברשימת הפטורים ממלחמת רשות לא מופיע פטור ללומדי תורה. אילו למדו באמת את תורת ישראל, לבטח היו שומעים משהו על המושג "פיקוח נפש". אילו למדו באמת את תורת ישראל, לבטח היו מכירים את הציווי "לא תעמוד על דם רעך". כיוון שאנו מחויבים ללמד סניגוריה על עם ישראל, אני מוצא טיעון אחד להגנתם של המשתמטים. הם תינוקות שנשבו. כך שטפו את מוחם מיום היוולדם. אך שערי תשובה לא ננעלו, ונקווה ונתפלל לחזרתם בתשובה. וגם נעודד את חזרתם בתשובה, למשל בניתוק מוחלט של כל מוסדות ההשתמטות, כולל מערכת החינוך להשתמטות, מפטמות תקציב המדינה.

* על שמו של אלכסנדר זייד – דבר מעניין שלמדתי על רס"ב זייד מזאריב מזרזיר, הגשש הבדואי שנפל בקרב עם מחבלים שניסו לחדור באזור כרם שלום. הוא קרוי זייד על שמו של אלכסנדר זייד האגדי, איש אגודת השומר, שהיה חברו של סבא רבא שלו.

אֲדָמָה-אַדְמָתִי,

רַחוּמָה עַד-מוֹתִי,

רוּחַ רַב חַרְבוֹנַיִךְ הִרְתִּיחַ.

אֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּדָם

שֶׁאָדַם וְנָדַם

עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

יש מעט יישובים יהודיים, אם בכלל, שביום העצמאות מקושטים בדגלי הלאום כמו זרזיר.

* סיעה של כלומניקים – חנוך מילביצקי, עוד ביביריון תת רמה. מאיפה גרדו את הכלומניקים האלה? איזו סיעה של ריקים ופוחזים נהיתה מהליכוד?

* מי שילם לך – איזה ביביסט התנצח איתי בפייסבוק וכשהסתתמו טיעוניו והוא נותר עירום ועריה, הוא שלף את הקלף הביביסטי הנחות – "מי משלם לך כדי שתכתוב את זה?" כמובן שבכך תם הדיון איתו. איני מסוגל לרדת לדיוטה הביביסטית הנחותה הזאת. זמן קצר לאחר מכן צפיתי בחדשות. תוארה שם הפגנה של ציונים דתיים נגד חוק ההשתמטות, ליד ביתו של ח"כ אוהד טל מהסמוטריצ'יה. מה היה לו לומר להגנת תמיכתו בהשתמטות? "מי שילם לכם כדי שתפגינו?"

היה לי, לפני כשנה, ויכוח עם ביביסט שאמר שכל המפגינים בקפלן עושים זאת תמורת תשלום. חברים שלו סיפרו לו שהפגינו תמורת 300 שקל. כמובן שאת החברים האלה הוא המציא, אבל הוא אשכרה האמין שמשלמים למפגינים. זאת תרבות השקר והרעל הביביסטית, שהגיעה השעה שנגרש מחיינו.

* עבריינותו אומנותו – הפרקליטות לבג"ץ: התנהלות בן גביר – הפרה בוטה של החוק.

מי שהיה עבריין כל חייו, הוא עבריין גם כשר הממונה על אכיפת החוק. ראש הכנופייה הפשיסטית הגזענית הטרוריסטית. עבריינותו אומנותו.

* מה יש לו לתרום – ראש הכנופייה מתבכיין על שנתניהו אינו מזמין אותו להתייעצויות ביטחוניות. לשם מה יזמין אותו? מה יש לילד המגודל הזה לתרום? הוא ישיר בהתייעצויות "שיישרף לכם הכפר"? הוא ינהם "מוחמד מת"?

* ממשלת אחדות ומועד מוסכם לבחירות – טוב עושה נתניהו, כשהוא מכנס "התייעצויות ביטחוניות" וממדר את הקבינט. לא, זה לא מנהל תקין. ממש לא. אבל זה עדיף על דיונים ביטחוניים עם ראש הכנופייה, התינוק המגודל, חסר שיקול הדעת, שאין לו שום תרומה אך גלום בו הרבה הרבה נזק. אבל זה לא יכול להימשך כך. ראש הכנופייה מגדף את נתניהו, מתדרך נגדו, משתין עליו והוא לא מפטר אותו. ראש הכנופייה עוקף את המפכ"ל כדי להורות לשוטרים לפעול נגד החלטות הממשלה ולספק תחמושת לאנטישמים בעולם, והוא לא מפטר אותו.

אז מה הפתרון? להקים לאלתר ממשלת אחדות לאומית, בהשתתפות יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והימין הממלכתי ולהיפרד מהכנופייה הכהניסטית, אולי גם מהסמוטריצ'יה. הממשלה תהיה זמנית, עד מועד בחירות מוסכם. מן הראוי היה שנתניהו יתפטר, כפי שכל אדם נורמטיבי היה עושה אחרי אסון 7 באוקטובר, אבל לכל הפחות עליו ללכת אל העם ולבקש שוב את אמונו.

* קורס מפעילי בליסטראות – האם בגילי יש סיכוי שישלחו אותי לקורס מפעילי בליסטראות ויידוי כדורי אש? אני מבין שבוגרי הקורס מוגדרים קשת 5.

* שמונים שנה לצופי ר"ג – בשנות נעוריי הרחוקות שבט צופי רמת גן לא היה ביתי השני. הוא היה ביתי הראשון. שם חייתי. הייתי מדריך ורשג"ד, פעיל מרכזי מוביל בשכבה שלי ובכלל השבט, תרבותניק. זו התקופה המעצבת של חיי. משם הלכתי לגרעין לאורטל ועד היום אני מגשים את הדרך. אמש נערך אירוע לציון שמונים שנה לשבט. אני עוד זוכר כחניך בכיתה ה' את חגיגות השלושים... ואני זוכר את אירועי הארבעים, החמישים והשישים. בשבעים לא היה אירוע.

האירועים הקודמים היו הפקות גדולות בפארק הלאומי. הפעם – מפגש מחזורים צנוע בשבט, לפני פסטיבל הזמר והמחול המסורתי שנערך מידי שבועות ולצד "המחנה הגדול" הוא גולת הכותרת של פעילות השבט. מסתבר שהמסורת המפוארת נשארה. השבט נראה בדיוק כפי שנראה באותם ימים, כאילו הזמן קפא מלכת. זה נפלא מבחינה נוסטלגית. מצד שני... ארבעים ושלוש שנה... ושום שינוי? גוגל סיפר לי שהשבט הוכר כמבנה לשימור. מאז ימיי בשבט ביקרתי בו פעמיים, בסיורי שורשים לילדים שלי כשהיו קטנים. גם מאז חלפו לא מעט שנים. והיום שוב.

המפגש מרגש. פגשתי חברים ועמיתים, חניכים שלי, מדריכים שלי. חיבוקים וצ'פחות. כיף. העלאת זיכרונות. וכמובן.... אילן זילכה הנצחי. ראש השבט ואני מבין שהוא כבר ראש תנועת הצופים בדימוס. ועדיין – הצופים הם כל חייו. הגיע לבוש במדי החאקי עם כל הסמלים והאותות.

הופתעתי שהוא רק בן שמונים. כילדים ונערים הוא נראה לנו נורא מבוגר. מסתבר שהיה רק בשנות השלושים של חייו.

* ביד הלשון: טְרֶבּוּשֶ֫ה – הסרטון הוויראלי של חיילי המילואים המיידים מעבר לחומה גבוהה כדורי אש להצתת תא שטח סבוך במתחם האוייב, החזיר לתודעה שמות של כלי מצור עתיקים, בני 6,000 שנה (ויש חוקרים הטוענים שכבר לפני כ-8,000 נעשה בהם שימוש) – בליסטרה וקטפולקה. אולם מראיון בוויינט עם המילואימניקים היצירתיים שפיתחו את כלי הנשק, מתברר שהמודל שלהם היה כלי אחר – טְרֶבּוּשֶ֫ה. טְרֶבּוּשֶ֫ה הוא כלי מצור ששימש בימי הביניים ליידוי קליעים גדולים לעבר חומות של עיר נצורה. אופן פעולת הטְרֶבּוּשֶ֫ה: צוות מושכים או משקל הנגד במכונה, גרמו לתנועה של מנוף גדול המונח על ציר אופקי. בקצהו השני של המנוף היה קלע עשוי חבל, שהגביר את מהירות ההטלה עד לשיא המסלול, שם השתחרר הקלע והאבן המשיכה במסלולה למרחק רב. אותם מילואימניקים יצירתיים, בעלי כושר המצאה ותכנון, כישרון טכני רב ובעזרתו האדיבה של גוגל, ייצרו את המכונה. לטענתם, הם משתמשים בה מאז אוקטובר.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

אהוד: בעוד שבועיים-שלושה, ככל שהלחימה ברפיח תתקרב לסיומה וצה"ל יימצא אולי כבר מעל לבונקר של יחיא סינוואר, כן יתגברו ממדי האסון. עלול להתברר כי הרבה יותר חטופים כבר אינם בחיים או נהרגו ממש בלחימה ללכידת יחיא סינוואר, ורחובות ישראל יתמלאו בהפגנות נגד נתניהו ובעד סינוואר שרק רצה להחזיר לנו ב"עיסקה" את החטופים שלמים ובריאים!

* * *

עדינה בר-אל

תדמור ערבה: "לא עוד עוטף"

"התפיסה לא השתנתה מאז השבעה באוקטובר," אומר תדמור ערבה ממושב רם-און באזור ג'נין. "אנחנו מרגישים חשופים מאז ועד היום." לכן הוא בנה תצפית מעל גג ביתו וכל המושב התארגון באופן עצמאי להגברת הביטחון.

תדמור ערבה הוא בן מושב עין עירון, שנמצא ליד פרדס-חנה-כרכור. הוא הגיע למושב רם און בחבל התענך בעקבות רעייתו רינת לבית מאירי. הם מתגוררים במקום 16 שנים עם שלשת ילדיהם: הבכורה טל בת  שמונה-עשרה היא עתה בשנת שירות בפנימיית "אהבה" בקריות. "זהו שירות משמעותי לפני הגיוס לצה"ל," אומר בהערכה אביה. שחר בנם בן שבע-עשרה וחצי מסיים כיתה י"ב, ובתם הצעירה גיל, עוד מעט בת  חמש-עשרה, לומדת בכיתה ט'. 

במסגרת שירותו הצבאי היה תדמור בגולני והיה קצין חי"ר במילואים. "במקצועי אני עוסק בתחום הבנייה." הוא מספר. "אני מנהל פרויקטים בבנייה פרטית, בונה עבור לקוחות פרטיים בהרחבות בקיבוצים ובמושבים. בנוסף לכך אני מתנדב ביחידת האופנועים של 'השומר החדש'. אנחנו עורכים סיורים בשטחים החקלאיים בעיקר בשעות הערב והלילה, כדי למנוע גניבות, בעיקר של בקר.

"זוגתי רינת היא זמרת מוכשרת, הבת של עוזי מאירי, המוכר כזמר של שירי ארץ ישראל.  בנוסף להיותה זמרת, רינת מנחה קבוצות באוריינטציה מוסיקלית תנועתית.

"אנחנו מאוד אוהבים את החיים במושב." הוא מעיד. "מאוד מאוד נהנים מהקהילה הנדירה והמדהימה הזאת. כולם כאן פועלים למען כולם. כך היה עד השישה באוקטובר וכך גם עתה. מאותו יום ארור של השבעה באוקטובר כל הקהילה התגייסה: צוות צח"י התכנס; הוקם חמ"ל שמאוייש עשרים וארבע שעות ביממה;  כיתת הכוננות, יחד עם בעלי הנשקים האישיים, נערכה להתמודדות עם אירועי החירום במיספר דרכים. במקביל הוקמו צוותים של כל אנשי היישוב למתן מענה ותמיכה לתושבים, בדגש על תושבים ותיקים, בעלי מוגבלויות ואחרים.

"עם הגעת כוחות הצבא ליישוב, החלו לפעול צוותים לוגיסטיים של מתנדבים מהמושב. הם דאגו להקמת עמדות שמירה וביצורים ובמקביל דאגו לרווחת החיילים – מקומות לינה, מקלחות ואוכל ביתי. כל זאת בסיוע של תרומות מקהילת רם און ואחרים."

ההיבט הביטחוני

"כבר מתחילת האירועים באוקטובר הבנו שאנחנו צריכים להילחם בעצם על הדבר הבסיסי, על הביטחון שלנו." אומר תדמור. "רם און הוא אחד מיישובי התענך. היישוב נמצא בצמוד לגדר המערכת. 300 מטר מפרידים מגדר המערכת לבתי הישוב, כאשר מצידה הדרומי, בטווח של כ-2 ק"מ, פרוסים הכפרים זבובה, סילת אל חרתיה וכפר דאן, שהם כפרים עוינים, מעוזי מחבלים. במרחק של כ-7 ק"מ מהיישוב נמצאת ג'נין, בירת הטרור. בעצם," הוא מדגיש, "גדר המערכת היא הגדר של היישוב שלנו."

אירועים של ירי מכיוונם של היישובים הערביים אל היישובים היהודיים היו גם לפני השבעה באוקטובר. באחד המקרים חדר כדור דרך חלון חדר ילדים, עבר מעל מיטת תינוק, שבאורח נס היתה ריקה אז. מאז תחילת המלחמה התגברו ניסיונות החדירה מהגדר והתגברו אירועי הירי.

דרישה לאזור חיץ

"החל מהשמונה באוקטובר אני התחלתי לבדי ובאופן ישיר להפעיל לחצים על המערכות האחראיות כדי להגביר את הביטחון שלנו." אומר תדמור. "ביקשתי ליצור איזה שהוא חיץ בינינו לכפרים הערביים, אולי בדרך של הכרזה על שטח מפורז דרומית לגדר שלנו." הוא מתאר מצב אבסורדי, בו הערבים בכפרים מעבר לגדר מנהלים שגרת חיים רגילה במשך כל חודשי המלחמה. החקלאים מגיעים לעבוד בחממות ובשטחים שלהם, שנמצאים כ-100 או 150 מטר מדרום לגדר המערכת. למעשה כך בדיוק הוכנה המתקפה על יישובי העוטף." הוא מציין. "במסווה של עבודה חקלאית הופעל הטרור. וגם אם יש תצפיות של צה"ל באזור, קשה לדעת מי נמצא שם – האם זה חקלאי תמים? האם זה מחבל? ואולי זה חקלאי מסייע למחבל?"

תדמור מציין שאכן יש קושי למערכת הביטחון להתמודד עם הסוגייה הזו. מדי שבוע יש אירועי ירי, ולמערכת הביטחון אין אפשרות למנוע זאת. והוא מדגיש: "אין שום היגיון בזה, שאני לא יכול לצאת לעבודה, כי אני צריך לשמור על הבית שלי. אני מפסיד ימי עבודה והפרנסה שלי נפגעת בצורה מאוד מאוד משמעותית; ואילו בצד השני מתנהלים החיים כרגיל, כאשר הטרור מגיע משם. לכן פניתי לכמה גורמים, גם אל החטיבה הצה"לית שאחראית על הגזרה וגם אל המנהל האזרחי, והצעתי להרחיק את החקלאים מן הגדר, לתת הנחייה  מסודרת לצד השני, לפיה עד להוראה חדשה, אף אחד לא יוצא אל השטחים החקלאיים בטווח מסוים מהגדר. נניח טווח של קילומטר." הוא הציע שיהיה נוהל כמו בעצירת חשוד: שהכוחות על הגדר יהיו רשאים לבצע ירי אזהרה בשלב ראשון, וירי על מנת להרוג מי שמתקרב בשלב שני. ועל כך הוא שמע תגובה מקצין צה"ל: "זה מה שחסר לנו? שבטעות ייהרג איזה חקלאי פלשתינאי בצד השני?" "התגובה הזו זעזעה אותי." אומר תדמור. "זה היה כמה ימים אחרי השבעה באוקטובר, בו נרצחו מעל אלף אנשים, רבים מאוד נפצעו ואחרים נלקחו בשבי – כולם חפים מפשע."

המושב התגייס למשימות הביטחון

"שום דבר לא השתנה. התפיסה לא השתנתה." אומר תדמור באכזבה ובכאב. "לכן אנחנו מאז ועד היום מרגישים חשופים לצד השני, בשלב מסוים הגיעו כוחות צבא ואיישו עמדות שמירה על הגדר, גם זה באופן לא רציף. הצבא 'זרק' חיילים בעמדות הללו, בלי יכולת הגנה פיסית, גם לא מפגעי מזג האוויר, ובעצם גם ללא יכולת תצפית." והוא מדגים את המחדל: "באחד הלילות הגיע סיור של אנשי המושב לאחת מעמדות צה"ל, שנמצאת כשלושים מטר מהגדר. בעמדה כזו חייבים להיות שני חיילים. והנה הם מצאו בה חיילת אחת! לבדה! אנשי המושב פנו כמובן אל הקצין האחראי ולא עזבו את המקום עד שהגיעה תגבורת." והוא מוסיף, ברור לנו שהצבא פועל תחת לחץ עצום, ריבוי משימות וכל זאת תחת מחסור חמוּר בכוח אדם ובאמצעים. לדעתי, זהו עוד מחדל של ממשלת ישראל והעומד בראשה, שבעשור האחרון צמצמו את הצבא לרמה מסוכנת והרסנית."

תדמור מתאר כיצד מושב רם און התגייס להגברת הביטחון על ידי שמירה תמידית ובניית ביצורים, וזאת ללא עזרה במימון ובעבודה של המדינה. החברים במושב התנדבו וביצעו עבודות עפר וביצורים, לרבות בנית עמדות שמירה  מבוצרות לחיילים.  אחד החברים, בעל מסגריה פרטית במושב, עמל על הקמת קונסטרוקציית פלדה לקירוי העמדות, וזאת על מנת לאפשר לחיילים תנאים סבירים במזג האוויר החורפי. כל זאת כי אנשי היישוב הבינו, שהם יכולים לסמוך רק על עצמם.

תצפית מעל הבית

כחלק ממערך ההגנה על היישוב הוקם צוות תצפיות מעל בתי התושבים. תדמור הגדיל לעשות ובנה עמדת תצפית מעל גג ביתו, שנמצא כ-750 מטר מגדר המערכת. "במשך כל החודשים האלה, לפני עלות השחר ובכל אירוע , חבריי ואני עלינו לגגות וביצענו כוננות עם שחר – הגנה ותצפית על היישוב שלנו. בשלב מסוים השחיקה עושה את שלה, כי קשה מאוד לנהל שגרת חיים כאשר מתעוררים כל כך מוקדם בבוקר למשימת השמירה, ובהמשך יוצאים ליום עבודה. אני מרגיש צורך להמשיך בכך. ברור לי שבצד השני של הגדר ישנם מחבלים שבוחנים אותנו, מצהירים שהם רוצים לפגוע בנו, ורק מחכים לרגע המתאים."

צמצום כיתות הכוננות

בסוף חודש אפריל השנה צומצמו משמעותית כיתות הכוננות וכוחות אבטחת היישוב . "אם יהיה אירוע אצלנו, כאשר הגדר היא כ-300 מטר מהבית, קטן מאוד הסיכוי שכיתת הכוננות תהיה במוכנות מלאה, עם ציוד עליהם. יש לציין, שחלק מהתושבים אשר קיבלו נשק ארוך על מנת להוות כוח התערבות ראשוני במקרה של אירוע, קיבלו הוראה להפקיד את כלי הנשק בנשקייה; וזאת מחשש של גניבת כלי נשק. כלומר, בזמן אירוע  הם יצטרכו להגיע לנשקייה כדי להצטייד  בנשק, ורק אז ולצאת לפעולת ההגנה. האם באמת לא למדו כלום מאירועי השבעה באוקטובר???" זועק תדמור . "הרי תושבים הופקרו ומשפחות שלמות נפגעו ונטבחו?"

ועוד הוא מוסיף: "האבסורד הגדול הוא, שבמשך שנים הזניחה ממשלת ישראל את הפשיעה במגזר הערבי. (כפי הנראה היה נוח למישהו כל זמן שהפגיעה היתה רק במגזר זה...) כמו כן צומצמו כוחות המשטרה עד לרמת מחדל, לדעתי.  כל זה הוביל, בין השאר, לתופעת גנבות הנשק."

"לא עוד עוטף"

אירועי הירי על מושב רם און ויישובים יהודיים נוספים ממשיכים. "כאשר מתחיל אירוע ירי, קשה לנו לדעת אם הוא ספורדי או שיש סכנה גדולה. ואנחנו מתייחסים לכול ברצינות. לכן עם התחלה של ירי אנחנו מקפיצים את כיתת הכוננות ומזהירים את התושבים בווטסאפ. הדבר גורם למתח רב."

תדמור מנסה להעלות את המודעות לסכנה האורבת ולמחדל של חוסר התייחסות רציני למצב המאיים, בדיוק כמו שהיה ביישובי עוטף עזה. הוא הצטרף לפורום ביישובי המועצה האזורית גלבוע, שנקרא "לא עוד עוטף" ביניהם היישובים מירב ומעלה גלבוע. 

מספר תדמור: "כאשר אני עולה על גג הבית שלי, אני רואה דרומית לגדר המערכת, במרחק של עשרות מטרים, מקסימום חצי קילומטר מהגדר, חממות ושטחים של חקלאים פלשתינאים. במשך כל חודשי המלחמה הם ממשיכים את חייהם כרגיל, עובדים, נוהגים שם במכוניות, בטרקטורים ואפילו שופל עובד שם. ואני נזכר בתצפיתניות המופלאות של נחל-עוז, שזעקו חודשים רבים על כך, שבצד השני קורה משהו, ואף אחד לא עשה דבר!  מבחינתי זהו תסריט חוזר, לצערי הרב." הוא מוסיף, "כי ברור לנו שמתרחשים שם דברים.

"ג'נין היא מעוז חזק מאוד של החמאס. ועל פי מקורות שונים משהו 'מתבשל' בג'נין ובשטחי הפלשתינאים בכלל. אנשים טועים לחשוב שהחמאס הוא ארגון קטן, אבל ההשפעה שלו עצומה לטווח ארוך. החמאס הוא יישות ענקית שהתבססה גם באזורי יהודה ושומרון. מגדלים שם דור אחרי דור, החל מגן הילדים, לשנאת ישראל,  לצורך להשמיד אותה. וכמובן גם מכשירים ללא הפסק באופן מקצועי מחבלים. היום כולנו מודעים לאיומים, אבל לא פועלים מסיבות כלכליות וסיבות אחרות – פוליטיות וחברתיות. יש כאן פוטנציאל לאירוע רב ממדים. וההחלטות הנכונות לא מתקבלות. מנהיגים אפילו לא מגיעים הנה כדי לראות את המצב במו עיניהם. אין להם מושג באיזו דאגה וחרדה נמצאים התושבים באזור שלנו."

בסיום הריאיון מציין תדמור, שלא כל כך נוח לו להתלונן על המצב באזור שלו, לאור כל הסבל שעוברים תושבי הצפון והדרום, שנפגעו כל כך קשה, שפונו מבתיהם ואינם יודעים כלל מתי ואם ישובו אליהם. אבל מן הצד השני הוא חש שחובתו היא להתריע.

מי ייתן וכל הגורמים האחראים יתעוררו ויתנו גיבוי, עזרה והגנה לתושבים שקרובים לגדר המערכת וכל-כך חרדים לגורלם.

עדינה בר-אל

* נדפס ב"קו למושב", גיליון 1337, 13.6.2024.

אהוד: לאחר שירותי המעיק במילואים בחטיבה 10 גם במלחמת ששת הימים, הועברתי לתפקיד מרצה במפקדת קצין חינוך ראשי ושם שירתי בהרצאות עד גיל 55 בשלל מחנות ובסיסי צה"ל. אחת הפעולות היתה מסע הרצאות וזמר ברחבי סיני יחד עם הזמר עוזי מאירי, שהיה שר נפלא, ותקופת זמן הייתי בקשר איתו.

* * *

לוּ יהי

מילים ולחן: נעמי שמר

במלאת 20 שנים למותה

עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

מה קול ענות אני שומע
קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי
לו תישמע בתוך כל אלה
גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

ואם פתאום יזרח מאופל
על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי
אנא, לו יהי
כל שנבקש לו יהי

נעמי שמר

* * *

אהוד בן עזר

הקפקאיות היתה גן עדן של העולם המערבי

לעומת האסונות הגדולים של האנושות –

במלאת 100 שנים למותו של קפקא

השפעתו האדירה של פקיד הביטוח הלאומי בפראג, הסופר היהודי-הצ'כי בשפה הגרמנית, פראנץ קפקא, אינה מוטלת בספק. דומה כי מעטים הסופרים שחותמם על הספרות בשנים שלאחר מותם היה כה גדול, וספרות כה אדירה של פרשנות נכתבה על יצירתם, ממקס ברוד עד דן מירון כיום.

בהיותי סטודנט זכיתי לגור בחדר שכור בדירת קרקע ברחוב אלפסי 26 בשכונת רחביה, בירושלים, אצל מבקר הספרות בשפה הגרמנית ורנר קראפט, שאשתו אילזה היתה אחותה של טוני הלה, מייסדת בית הספר תיכון חדש בתל אביב, שאצלה למדתי. חדר ליד ורנר קראפט כתבתי את "אנשי סדום". בקושי שוחחתי איתו כי הוא כמעט לא דיבר עברית. אבל למדתי ממנו לתעד כל שיחה חשובה ולימים לעשות מהשיחות ספרים. כך נהג בפגישותיו עם בובר. הכול בגרמנית.

 בזכות  ידידי יהושע קנז, שהיה חבר מערכת הרבעון "קשת" יחד עם א"ב יהושע ובועז עברון, העברתי לעורך אהרן אמיר מאמר אחד או יותר לתרגום מגרמנית של ורנר קראפט על קפקא, וזה פורסם ב"קשת".

תחושת האובדן והאין-מוצא ה"קפקאית" ליוותה סופרים רבים בעולם וגם בארץ, החל מעגנון וכלה בסופרים בני-דורי שנעשו לקלאסיקה כבר בראשית דרכם. דומה היה שאי אפשר לכתוב אחרת, שאי אפשר להרגיש נכון את העולם, את המצב האנושי – אחרת. קפקא היה המודל. ואחריו עגנון של "ספר המעשים", לא של "תמול שלשום" הלוקאלי.

כאשר מתבוננים באסונות הגדולים של המאה העשרים, כמו שתי מלחמות העולם, השואה, הקומוניזם, הפאשיזם, הנאציזם ושאר הדיקטטורות והחלאות, ומתבוננים במצבם של בני האדם כיום, בסכנות של אסונות טבע, בצורות, רעב, צמא, עוני מחריד, שיטפונות, גלי חום, סמים, אסלם קיצוני וגם טרוריסטי דוגמת איראן וחמאס, שחולם להשתלט על אירופה וארה"ב – שלא לדבר על מלחמות שאינן פוסקות, דיקטטורות, ופשיעה בקנה מידה מדינתי כמו בדרום אמריקה ובלבנון, מדינות מתפוררות דוגמת דרום-אפריקה, סוריה, עיראק, תימן, לבנון, לוב – עולה השאלה, באיזו מידה היצירה של קפקא והספרות ה"קפקאית" בעקבותיה מבטאות את מצבו של האדם? ונדמה לי שכמעט לא – אלא היא מבטאת התפנקות "קפקאית" של חברה מערבית שבעה, מסודרת ובעלת זכויות-אזרח ומערכת משפט חזקה, הסובלת מעודף ביורוקרטיה שמאפיינת את החברות הליברליות, והחברה המיוסרת הזו היא ממש "גן עדן" – לעומת רוב-רובו האחר של העולם, השרוי באסונות טבע ובאסונות מעשה ידי אדם שאינם נובעים מביורוקרטיה אלא מהידרדרות אקולוגית, ממצב כלכלי, דתי, גזעני ופוליטי הגורם להגירה-רבתי, ומשנאה בין עמים, שבטים ודתות, דוגמת תהליך ההשתלטות המוסלמית על מערב אירופה, הדיקטטורה הרוסית מול אוקראינה, הדיקטטורה הסינית מול טאיוואן,  והתמנון המוסלמי שבראשו עומדת איראן ועוד ועוד – רעב, מלחמות ומחלות.

אבל אולי אני טועה, והמצב האנושי שאותו תיאר קפקא אכן מבטא את הזוועה האנושית, את הפאסיביות של האדם היחיד מול הכוחות השולטים, ובכל זאת אני מעדיף סיפורים ורומאנים שאינם מצריכים תיווך של פרשנים. לכן השתדלתי בכל כתיבתי לשלב ארוטיקה, הומור והיסטוריה, ובלי סמלים וחידות.

אהוד בן עזר

* * *

משה מוסק

אופה הבורקס הבולגרי מרחוב ממילא

בשעות הצהריים המוקדמות של יום השבת ה-2 באוקטובר 1954, יצא ישראל סיני את ביתו שברחוב יהודה, בשכונת בקעה בירושלים, והלך בצעד נמרץ אל מאפיית הבורקס שלו בקצה רחוב ממילא, שליד שטח ההפקר מול חומות העיר העתיקה.

איש מהולכי הרחוב המעטים בשבת סתווית חמימה זו, לא יכול היה לעלות בדעתו לאן מועדות פניו ומהי מטרת הליכתו הנמרצת. עייף ומיוזע מהליכתו המהירה הוא פתח את שערי הברזל של המאפיה הקטנה שלו ונכנס אל תוך חללה החשוך. באותה נמרצות, של הליכתו אל המאפייה, הוא הזדרז ותלה את החבל העבה עם הלולאה הרחבה שבקצהו על זיז שבתקרה, השחיל ללא-היסוס את ראשו פנימה ובעט בכוח בשרפרף, שעליו עמד. כך שם ישראל סיני בן ה-45 קץ לחייו המרים והנואשים, שש שנים לאחר עלייתו לישראל מארץ הולדתו בולגריה.

במוצאי שבת במהלך שעות הערב, כשהוא עדיין לא שב לביתו, החלה הדאגה והחרדה לגורלו לכרסם בליבותיהם של בני ביתו – אשתו וחמשת ילדיו. שני בניו הבוגרים, שבתאי ושמואל בני העשרים, יצאו דחופים אל המאפיה ושם מול עיניהם הנחרדות, מצאו את גופת אביהם התלויה, ללא רוח חיים, קרה ונוקשה.

השמועות על מותו הפתאומי של האופה מר הנפש מממילא, פשטה למחרת כבר בשעות הבוקר, בין העובדים ודיירי השכונה, שרבים מהם היו לקוחותיו הנאמנים. דבר מותו הטרגי של ישראל סיני התפרסם כבר באותו יום בעיתוני הערב ולמחרת, ביום שני ה-4 באוקטובר הופיעו הידיעות עליו בהבלטה רבה, בכל רחבי הארץ. הסיבה לפרסום הנרחב על המעשה הנואש של האופה מירושלים טמונה במסר הנחרץ והמתריס שלו, בגנות השיטות הדרקוניות של גביית המיסים והמדיניות הנוקשה של מערכת המיסוי, שהיתה נהוגה אז בישראל. ישראל סיני שם קץ לחייו, בגלל חובות למס הכנסה. חובות, שלדעתו, לא יכול היה לעמוד בהם, בנוסף לחובותיו לבנקים ולספקים שונים מהם הוא רכש מכונות, ציוד וחומרי גלם לאפייה.  

הסערה הציבורית בתקשורת ובעיקר בתקשורת הימנית, התפשטה כשריפה בשדה קוצים בכל רחבי הארץ, התגברה והחריפה מיום ליום ולא שככה במשך שבועות רבים. זאת בעיקר לאחר שנחשף מכתב הפרידה שלו, שהתגלה בבגדיו לאחר מותו. בנימה צינית, מקאברית ומצמררת, הוא ניסח בעברית משובשת ובקיצור נמרץ את המסר האחרון שלו לציבור בישראל:

"מאת ישראל סיני

למשטרה ולפרקליט  

אתם לא צריכים להאשים אף אחד. אני החלטתי בעצמי שככה אולי יותר טוב. אני מבקש שתבקשו אלה המטילים מיסים להטיל יותר מיסים שיהיו יותר מקרים שלי. אז גם יהיה מקום וקצת עבודה לעולים חדשים."

כבר ביום הראשון לפרסום הידיעה בעיתון, הזדרז ליאו כהן, המזכיר המדיני של משרד החוץ, לשגר מכתב אישי בכתב ידו, למקורבו, ראש הממשלה, משה שרת:

"משה היקר,

קראתי היום בעיתון שאופה ברחוב ממילא התאבד מפאת לחץ המיסים שלא יכול היה לעמוד בו. מקרה מזעזע – איך היינו זועקים אילו היה הדבר קורה בזמן השלטון הבריטי. יודע אני מה מרובים הם צרכי המדינה ובאיזה קושי מכסה האוצר בכל חודש וחודש את תקציבו הרגיל. אבל ידוע שבו-בזמן שאלי הכסף יודעים היטב להשתמט מתשלום מיסיהם, 'עושים את המוות' לאנשים בינוניים ובמקרה זה, המוות פשוטו כמשמעו.

"אני מרגיש שהממשלה לא תוכל לעבור לסדר היום בשתיקה אחרי מקרה כזה. יש לחקור את נוהל גביית המיסים. נראה לי שדין העילה החריפה חל גם על המדינה וכדאי לברר את העניין, לפני שייהפך לקרן בידי אויבי השלטון לנגח בו את הממשלה.

שלך,

ליאו"  

נראה שמכתבו האישי של ליאו כהן, שהיה מוערך מאוד ע"י שרת, והסערה הציבורית המתמשכת, שלוותה בהפגנות, עצרות עם ושביתות מסחר, מקומיות וארציות, נגד מדיניות המיסוי של הממשלה על העסקים הקטנים והבינוניים, הביאו את שרת ואת הממשלה למנות, אך רק לאחר שבועיים של המתנה, ועדת חקירה ממשלתית לפרשת התאבדותו של ישראל סיני.    

ב-18 באוקטובר שלח מזכיר הממשלה זאב שרף, מטעם ראש הממשלה, בסמכותו כמ"מ שר המשפטים, מכתבי מינוי לשלושת חברי ועדת החקירה: שופט בית המשפט העליון, אלפרד ויתקון (יו"ר) ולשני החברים הנוספים, יו"ר לשכת המסחר, מנשה אלישר ועורך הדין הוותיק והמוערך, חיים קורנגולד. חברי הוועדה התבקשו: "לחקור ולברר, אם פעולותיהם של שלטונות מס הכנסה בביצוע תפקידיהם לפי החוק, בקשר לגביית מס הכנסה מאת המנוח ישראל סיני, היו שלא כשורה."

במשך עשרה ימים רצופים עבדה הוועדה ללא-לאות. קיימה ישיבות מרתוניות, כמעט בכל יום, ובנוסף לכך ביקרה במאפיה של סיני בממילא, שם פגשה את שני בניו הבוגרים שבתאי ושמואל, בעבודתם, ובבית משפחת סיני, בשכונת בקעה. שם פגשו את אלמנתו, מזל. יותר מחמישה עשר עדים הופיעו בפניה: ביניהם, פקידים ומפקחים של מס הכנסה; ראשי ארגוני הסוחרים, לשכות המסחר והקונדיטוריות; שני בניו הבוגרים של סיני, פסיכיאטר ועוד עדים נוספים.

דו"ח הוועדה מתאר באריכות ובפירוט רב את השתלשלות האירועים משנת 1949 ועד להתאבדותו של סיני. לראשונה הוגשה לו שומת מס של 97,5 ל"י על הכנסה של 600 ל"י, לשנת המס 1947/8. תביעה זו לא היתה יכולה להיות מציאותית, מאחר וישראל סיני חי בשנה זו עדיין בבולגריה. מקרה זה מוכיח, ללא צל של ספק, את עבודתם הרשלנית של פקידי המס. כשנוכחו בטעותם הוגשה לו שומת מס חדשה לשנת 1949/50, שוב על הכנסה של 600 ל"י. היתה זו השנה הראשונה של הפעלת המאפייה שבמהלכה היו לו יותר הוצאות ראשוניות: על שיפוץ המאפייה בבקעה, על רכישת החנות בממילא ועל הציוד וחומרי הגלם, מאשר ההכנסות הנמוכות שהיו לו באותה שנה ראשונה. סיני התמים וחסר הניסיון, שבקושי ידע עברית, לא ציין בדו"ח שמסר את כל הוצאותיו הגבוהות באותה שנת מס והצהיר רק על הכנסה נקייה בסך 45 ל"י. לאחר דין ודברים ממושך עם שבתאי, בנו של סיני, הסכים פקיד המס להפחית את ההכנסות ל-400 ל"י ולהוריד את שומת המס בחצי, בלי לקחת כלל בחשבון את הוצאתיו באותה שנה.

וכך מדי שנה בשנה הוגשו לסיני שומות מס על הכנסותיו, שהיו לדעתו תמיד גבוהות ומופרזות בהרבה מהמציאות ועליהן הוא חזר וערער שוב ושוב ולעתים אף סירב לשלמן. במקרה אחד, לאחר שקיבל הודעה על עיקול תנור האפייה, הוא נאלץ לשלם את השומה, תוך הרגשה כבדה שנעשה לו עוול בלתי מוצדק.

חברי ועדת החקירה התקשו למצוא דופי רציני בעבודתם של פקידי המיסוי, בציינם שפעלו בדרך כלל על-פי דרישות החוק ותקנותיו ובמרבית המקרים אף הלכו לפנים משורת הדין, לקראת הערעורים שהגישו ישראל סיני ובנו. בכך שהיו מוכנים להפחית את גובה השומות שדרשו מתחילה. דבר שלא מנע, כאמור, את תחושת העוול והקורבנות שבקרבו.

ובכל זאת, הייתה לחברי הוועדה ביקורת מסוימת גם על פקידי המס, שלא התחשבו דיים בנסיבות הכספיות הקשות שאליהן נקלע סיני בשנה האחרונה לחייו. בשנה זו ירדו הכנסותיו ואילו השומה הוגדלה וחובותיו על הציוד החדש שרכש, בלעו חלק ניכר מהכנסותיו המופחתות. מאחר וסיני לא ניהל ספרים, הוא לא היה מסוגל להוכיח את צדקת טענותיו ואילו פקידי המס העלו בשיטתיות מדי שנה, ללא כל בדיקה ממשית בשטח, את השומות שהוטלו עליו. לדעת חברי הוועדה היה מקום לא רק לבוא אליו בדרישות שומה מוגדלות אלא גם להדריך אותו ולהאיר את עיניו בקשר לזכויותיו החוקיות, המגיעות לו כנישום. בעיקר במקרה כשלו, כאשר הוא מילא את דיווחיו למס הכנסה בכוחות עצמו, ללא כל עזרה מקצועית מרואה חשבון או דומה לו. ייעוץ שהיה עשוי להוריד באופן משמעותי את גובה השומות שהוטלו עליו מדי שנה.

דו"ח ועדת החקירה מפרט את תולדות המשפחה בארץ. המשפחה עלתה לישראל באוקטובר 1948. בנם הבכור שבתאי, בן ה-17, עלה לארץ שנה לפניה והשתתף במלחמת השחרור. תחילה הם שהו מספר חודשים במחנה עולים בחדרה ובפברואר 1949 עברו לירושלים וקיבלו דירה מהרכוש הנטוש, ברחוב יהודה בשכונת בקעה. מול ביתם היתה מאפיה הרוסה שבעליה הערבים נטשו אותה. סיני שהיה מומחה לאפיית "עוגות מזרחיות" – בורקס, קיבל אותה מהסוכנות היהודית, שיפץ אותה והחל להפעיל אותה לאחר חודשיים. אשתו וילדיו הבוגרים סייעו לו בעבודתו והסבא חילק את הסחורה בחנויות בעיר.

הוועדה התרשמה שהעבודה במאפייה הייתה עבודה מפרכת, אך היה בה כדי לפרנס את משפחת סיני על חמשת ילדיה וגם את הורי אשתו ואף ציינה בהערכה רבה: "כולם בני אדם הגונים וחרוצים הנאבקים קשות להיקלט ולהשתרש בארץ," המשפחה הגיעה לישראל ללא כל רכוש והיה עליה לגייס אמצעים לרכישת מקרר ב-120 ל"י; מכונת לחיתוך בצק ב-250 ל"י; תנור אפייה חשמלי ב-800 ל"י;  ועבור רכישת המבנה החדש בממילא, בדמי מפתח, שאליו עבר מבקעה לאחר שנה 2,500 ל"י. הוצאות גבוהות אלה כוסו ע"י הלוואות שסיני קיבל מבנקים וממקורות אחרים, לעתים בריבית קצוצה. את כל ההלוואות האלה הוא היה חייב להחזיר בשנים שבהן נקלע גם לחובותיו למס הכנסה.

נראה שהרעיון למלט את עצמו מכל התחייבויותיו הכספיות, בכך שישים קץ לחייו, התגבש במוחו כחודש לפי שביצע את תוכניתו הסופנית. ב-28 לספטמבר 1954 הוא כתב מכתב פרידה בבולגרית, שתורגם בדיעבד לעברית עבור ועדת החקירה:

"המכתב הזה הוא מאת ישראל סיני, המתגורר בירושלים ברחוב בקעה 2/130. יש לי מגדנייה בממילה אני עושה עוגות מזרחיות מזה 6 שנים. עובדים בממוצע 16 שעות ביום. שילמתי בסדר את כל המיסים ודמי השכירות. מזה שנתיים אני בקושי מוציא את פרנסתי – לתשלומים לא מספיק – חובות לא עושים בשביל מיסים – ואני יודע שהדבר יגיע עד לעיקול – אינני יכול לשאת לאחר עמל כזה להימצא ברחוב. שההשגחה העליונה תעניש את אלה אשר מתעצלים – לבקר ולקבוע בממוצע כמה יכול כל אחד לשלם. אני מאשים את כל סוגי מטילי המיסים והרכוש הנטוש (האפוטרופוס). אינני מדבר רק על מס הכנסה, מס שהוא חסר רחמנות – רוצח, אינני אני, הראשון  – ואיננה הראשונה המשפחה שלי אשר סובלת – איננה גם האחרונה. כדי שלא ישנה, אני מבקש שיושם לב להצהרתי הצנועה.

הערה

אני בלתי מפלגתי, בלתי דתי, על אף זאת יש לי פחד בפני אל עליון. היות ואינני רוצה שמשפחתי תיכנס לחובות, שהגוף יימסר למכון המדע כדי שלא תהיה קבורה – ידוע שבישראל אדם אינו צריך למות אם אין לו כסף בשביל הקבורה. אני עוזב אתכם עם שלום, סלחו לי.                                                          המכתב הזה הוא בשביל המשטרה ובשביל התובע העירוני..."

כעשרה ימים לאחר מינויה, סיימה הוועדה את עבודתה והיו"ר, השופט אלפרד ויתקון, הגיש ב-31 באוקטובר 1954 את ממצאיה לראש הממשלה, משה שרת. 

ארבעים שנה מאוחר יותר, בשנת 1994, ואני אז גנז המדינה, התקשר אליי אחד מבניו הצעירים של ישראל סיני המנוח וביקש לעיין בתיעוד על הפרשה, השמור בארכיון המדינה. לשאלתי מה קרה למשפחה אחר האסון הנורא שפקד אותה, הוא סיפר לי שאחיו הבוגרים יחד עם האם ניסו להמשיך ולנהל את המאפייה אך ללא הצלחה. עד מהרה המאפייה נסגרה וכל אחד מהבנים הלך לדרכו. "המשפחה שלנו התפרקה לחלוטין אחרי האסון," אמר לי בן שיחי, "אינני מדבר עם אחיי הבוגרים ואין בינינו כבר כל קשר משפחתי."

משה מוסק

* * *

עירית מלברגר אמינוף

אנו המשרתים בצ.ה.ל:

אנו המשרתים בצ.ה.ל – המשרתים את מדינתנו, כפי הנראה דמנו שונה, מדמם של אחרים בחברה הישראלית. מסתבר שאת דמנו מותר, ואפשר, לשפוך ואותנו מותר לגייס בכפייה, להעניש כשאיננו נענים לקריאה, ולאסור כשאנו מפרים צו זה או אחר.

אבל לידנו, ממש לידנו, חיה לה קבוצה ענקית, שזכתה מן ההפקר בדם אחר, אולי צבעו אחר, אולי מרקמו אחר, אבל אותו אסור לשפוך, את מי שהוא נוזל בעורקיו לא מגייסים, לא בכפייה ולא בנועם, אותם לא יענישו כשאינם נענים לקריאה, ואותם לא יאסרו כשהם  מפרים צו כלשהו, וכל זאת למה? כי הם בעלי דם אחר.

מזה חדשים ארוכים אנו מתעוררים בבקרים לידיעה "הותר לפרסום" ומתכווצים לשמע הידיעות על עוד ועוד חללים שנפלו בקרבות, על עוד בחורים שהם המיטב שבמיטב הנוער, אותם ילדים שלנו, של אחינו ואחיותינו, שלחברינו וחברותינו – הילדים של כולנו.  ומדי ירם אנו אבלים  על חיילי המילואים שלנו – היפים, האמיצים והגיבורים שהשאירו משפחות צעירות בבית, נשים אמיצות וילדים רכים, ויצאו לחרף נפשם למען כולנו.

בערבים, אנו מתבשרים כי כנסת ישראל, או ממשלת ישראל או שתיהן יחדיו, משהות שוב ושוב את חוק הגיוס ו"מרפדות" שוב ושוב את חוק ההשתמטות משירות בצ.ה.ל, לבעלי הדם האחר. אנחנו האימהות  והסבתות חרדות באופן קבוע לגורל בעלינו, בנותינו, בנינו, נכדותינו ונכדינו, אבל האימהות של בעלי הדם האחר – יכולות לנום את שנתן רגועות ושלוות, למה שיפריעו את שנתן? למה?

רבים מאיתנו חשים בחילה אמיתית ממעשיה ומחדליה של ממשלתנו – אבל רובנו אנשים הגונים, דמוקרטים, שלא הופכים שולחנות, ולא מציתים אש בדרכים, אנחנו בולעים, ונאלמים דום. אנחנו אנשים רגילים של יום יום. ניקח דוגמא ממשפחה אחת בלבד, ואני מנדבת את משפחתי שלי:

אבי – ישראל מלברגר ז"ל, שירת בצ.ה.ל במלחמת השחרור כחובש קרבי, ולאחר מכן כאח ראשי בבית החולים הצבאי "אביחיל" [שהוקם תוך כדי המלחמה במגרש הרוסים בירושלים]. היה מגוייס ממאי 1948 ועד יולי 1949, והשאיר בבית אישה ושלושה ילדים – הקטנה בת 3 [אני]. לפני כן שירת שנים ב"הגנה" והשתתף במבצעים רבים, והיה מוותיקי "ההגנה" כל חייו.

אחי – אהוד מלברגר ז"ל – שירת בצ.ה.ל  בשנים: 1952 עד 1955, בנח"ל ולאחר מכן כקצין בחטיבת "גבעתי". כל חייו שירת במילואים בתחילה כלוחם ולאחר שנים כרופא.

אחותי – יעל מלברגר-אדלר ז"ל שירתה בנח"ל בשנים 1957-1959, בצפון על גבול סוריה בקיבוץ שמיר.

אני – עירית מלברגר אמינוף – שירתתי בצ.ה.ל  בשנים 1963-1965. אמנם לא הייתי גיבורה ולוחמת, אולם תרמתי את חלקי למדינה, ככל בעלי הדם האדום הרגיל.

בעלי – אהרן אמינוף, שירת בנח"ל ולאחר מכן בפיקוד מרכז בשנים 1958-1961,

בני –הראל  נוף, שירת בחטיבת גבעתי ולאחר מכן בפיקוד הגדנ"ע, בשנים 1986-1988-9,

בתי – הגר אמינוף שירתה בשנים 1992-1994 כפקידת מודיעין, בבסיס בצפון הארץ.

בני – איתמר אמינוף שירת במודיעין ולאחר מכן בהנדסה קרבית כחובש ביחידת יהל"ם בשנים 1994-1996,1997

נכדי – יונתן רוזנברגר-נוף: התגייס באוגוסט 2023 ומשרת במשטרה צבאית. הוא חובש קרבי.

נכדי – סיני נחמני – התגייס באפריל השנה ומשרת בחיל האוויר.

משפחה אחת רגילה מני אלפי משפחות. דמנו אדום ורגיל, ולפי החוק והמוסר שלנו כישראלים, כולנו משרתים את מדינתנו.

*

מול עינינו מתרחש  "בישול איטי" של חוק ההשתמטות, שיכול להטריף כל אחד במדינתנו, שיודע ומרגיש כי עליו לתרום את חלקו בימים אדומים ונוראים אלה. הממשלה המדברת גבוהה גבוהה על ניצחונות, משהה את חוק הגיוס למיוחסים מבין בחורי ובחורות ישראל, כדי לא לאבד את כס השררה.

מה עוד צריך שיקרה לנו במלחמה האיומה הזו, כדי שה"גיבורים ובני הגיבורים" בממשלת ישראל, אלה המתמחים במליצות לשון ובקלישאות,  יפעלו למען כלל העם הישראלי ולא רק  למען כסאותיהם,  ושרידות ממשלתם .

האם מפליא הדבר שציבור אדיר במדינת ישראל חש בוז ומשטמה כלפי אלה המתיימרים לייצג אותנו?! זה ציבור שאינו שמאלני, אינו שמאלני קיצוני, אינו ימני, אינו ימני קיצוני, ואינו מרכזי – זה הציבור שלנו הישראלים המשרתים בצ.ה.ל!

ולמען ההגינות, חובה עלינו לזכור לטובה  את מיעוט הבחורים  מן המגזר החרדי שלמרות הלחץ המופעל עליהם מתגייסים לצ.ה.ל. ותורמים את חלקם כמו כולנו, כפי שעשו חלק מאבותיהם במלחמת השחרור ובשאר מלחמות ישראל.

יבורכו והלוואי שיגדל מספרם מתוך רצון והבנה, ולא מתוך כפייה.

עירית מלברגר אמינוף

* * *

איתמר פרת

מלאכים משמיצים

כבר אחרי חצות. נרדמתי באברי גלעד ובקושי הגעתי למיטה. שמתי מזגן על 16 ושקעתי. עמוק, עוד יותר עמוק. די הכרה, די! כן, אני חושב שהגעתי. בכל אופן אני רואה את הצמד-חמד מלאכי השרת, גבריאל המבשר ורפאל המהנדס. למרבה הפליאה הם יושבים על הרצפה, משעינים ראש על הספה. האם גם מלאכים מתעייפים?

"היי, מה קרה?" אני שואל. "רחמנות לראות אתכם ככה."

גבי מתנער. "אני אסביר לך. במנהלת השָּׁרֵת קבעו שאנחנו חייבים להסתכל בטלוויזיה שלכם, לפי התור. פעם בשבועיים זה יוצא לנו להאזין יממה שלמה לטלוויזיה. מותר לנו לשלטט אבל לא לסגור."

"גם לא לשחק עם הווליום," אומר רפי. "טוב, אולי קצת, בחדשות הספורט."

"ככה זה גם  אצלנו," אני אומר. "משתדלים לא להתמכר, אבל זה כמו עישון. אין מה לעשות, הא?"

שניהם מניעים לאו של מנוצחים. "הכי נורא זה מה-שמו עיתונות או תיק תקשורת," אומר גבי. "שעות כל יום שישי ועוד גם בשבת. אותם הפרצופים, עוד מעט כבר שנתיים. גם ההיא וההוא. אללה כרים."

"שלוש," אומר רפי. "אני כבר חי על כדורים. הגעתי לסיפרלקס."

"הם כל הזמן מספרים לך מה הם חושבים, כאילו זה מעניין מישהו." אומר גבי. "אפילו כשמנמיכים ככה בעדינות, כן? גם אז עוד רואים את השפתיים שלהם זזות. בלי הפסקה."

רפי פתאום מוריד את ראשו על ברכיו. מכסה בידו על עיניו. כתפיו זעות בבכי אילם. גבי מלטף אותו בראש.

"היי. מה קורה?" אני אומר. "זה מהסיפרלקס?"

"הוא נזכר בפאנלים," אומר גבי. "זה עושה לו צביטות בשכל. לראות שעה אחרי שעה אנשים שרק צועקים מה בראש שלהם. אינפורמציה אין להם לתת. וגם לא כולם חכמים, תאמין לי."

רפי מרים עיניים דמועות. "ואף אחד גם לא מקשיב. הם רק נכנסים אחד לתוך דברי השני, או השלישי. כולם עצבניים וצועקים. קצינים ושגרירים וגנרלים וסתם חכמולוגים. השם ירחם. ורק שנאה וביקורת וגידופים. ההוא שמדבר עברית מלומדת ושונא את ביבי ביום ובלילה. וההוא המומחה למשפטים. וגם חברי כנסת לשעבר ושל עכשיו. והמנחה נותן להם. הוא אובד עצות מולם, המסכן. ולא מתחלפים, רק אותם פרצופים נצחיים. כפרה."

"אבל יש גם ניר דבורי, ויש אוהד," אני אומר. "ויונית. איך לבושה תמיד בטעם. לא שווה להקשיב ולהביט?"

"וואלה צדקת," אומר גבי. "ויש גם קטעים דוקומנטריים. כל הכבוד. וגם היפות ברוקדים עם כוכבים. ומאסטר שף. נחמדים אחד אחד. לא חשוב האוכל. ויש מתחזים, ואבודים. כל הכבוד, באמת. אולי קיטרתי מקודם, הגזמתי."

"אז למה לא תסתכלו במצחיקויות?" אני אומר. "הם לא משתדלים נורא? מדברים מהר מהר כדי שתיהנו? אתם צריכים להעריך את זה. הם עובדים קשה בשבילנו. סטנדאפ וסיטקום וארץ נהדרת. זה לא מזיז לכם?"

"כן כן בטח," אומר רפי. "אבל אם מושיבים אחד לפני המצלמה והוא צוהל כמו סוס וחושב שזה הומור, אני פשוט מחפש מוסיקה, אפילו שזה רק קולי."

"וארבעים אחוז פרסומת, אללה יוסטור," אומר גבי. "שלוש שנים אותם גברברים נינוחים ואותם מוקיונים שמשתטים ועושים דברים דוחים ומשונים. איך אתה מוכן שהם ייכנסו לבית. הרי הקיבה מתהפכת."

"אה, לזה יש הסבר," אני אומר. "זה בכלל לא נועד בשביל להסתכל. המפרסם יודע שזה משפריץ מהאוזניים. אבל הנהלת הטלוויזיה מוכרת המון זמן שידור פריים טיים. והמפרסם  מגיש לשלטונות המון עלויות ייצור פטורות מס. זה דווקא חיובי לכולם. צריך להשלים עם זה."

גבי קם ורפי אחריו. "לא התכוונו להתייפח אצלך," הוא אומר. "באמת מבקשים סליחה, בעל הבית.  בוא רפי, עוד יש לנו שני שידורים חוזרים."

על יד הדלת גבי מסתובב ולוחש לי: "שישאר בינינו. אבל לפעמים אנחנו מעבירים לנשונל ג'יאוגרפיק. תמסור התנצלות לטלוויזיה אם הגזמנו. עפים."

איתמר פרת

* * *

מנחם רהט

השתמטותם אומנותם (2): מבטלים מצוות עשה מדאורייתא לטובת פרומקייט מומצאת

כשם שאין אדם רשאי לוותר על עשיית מצווה כלשהי שיסודה בתורה, בחז"ל ובראשונים, כך הוא מצווה לקיים את מצוות הגנת ישראל מיד צר. מעשה בשר לשעבר חיים רמון שהוטעה והיטעה וחולל חגיגת שווא שגויה.

חיים רמון שימש שנים רבות ח"כ ושר, והפך בימים האחרונים, לשעה קלה, ליקיר הציבור החרדי המתנגד נחרצות לגיוס צעיריו לצה"ל, עד כדי איומי 'נמות ולא נתגייס.' חיים רמון חשף בחשבונו ברשת X (טוויטר לשעבר) תגלית מרעישה: מאז ה-7 באוקטובר התייצבו בבקו"ם 4,000 צעירים חרדים שביקשו להתגייס, אך 3,120 מהם נדחו כבר בשלבים הראשונים. כלומר, 78% מכלל המעוניינים להתגייס, נדחו בתואנה שהם בלתי מתאימים ובלתי כשירים רפואית.

ולא נחה דעתו של רמון, שהוסיף וחשף נתון עוד יותר מדהים: מכלל 880 החרדים שלא נדחו בשלב ראשון, גויסו בפועל רק 540 איש, כלומר כ-40% מכלל המגוייסים נשלחו הביתה. ומסכם חיים רמון: "נשמטה לי הלסת... המיספרים האלה מחזקים את התיזה הטוענת שהצבא לא ערוך לגיוס חרדים המוני ובעצם לא רוצה בכך."

חיים רמון לא המציא נתונים אלה. הוא קיבלם שחור על גבי לבן מידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהסתמך מצידו על נתונים שמסר אגף תכנון כוח אדם של צה"ל.

רמון לא זייף, לא סילף ולא שינה כמלוא הנימה. ואף על פי כן הוא הוטעה בגדול והיטעה בגדל יתר – עד כדי פרצי שמחה עזים אצל החרדים מתנגדי הגיוס, שצהלו עם נתוניו של אמון: "אתם רואים, הצבא לא רוצה אותנו."

מה התברר? שאלה נתונים גולמיים, בלתי מובהרים לחלוטין. רס"ן (מיל')  יוסי לוי, מנכ"ל ארגון "נצח יהודה" המלווה את מסלולי גיוס החרדים לצה"ל, ומודע לנתוני הגיוס האמיתיים, הוציא את הרוח ממפרשיו של רמון, ואמר כי ה-4,000 שהגיעו לבקו"ם אינם 'צעירים חרדים' אלא גילאי 26 עד חמישים פלוס, שלא עלה על דעתם להתייצב, וכל בקשתם היתה להתגייס לשבועיים בלבד של טירונות, שבסיומם יקבלו תעודת בוגר צה"ל על כל הזכויות הנובעת מכך, ומקסימום יגוייסו, על פי הערכתם, לשירות מילואים קצר מדי פעם ביחידת העורפיות. לדברי לוי אין מחסור בחיילים מסוג זה בצה"ל, ואחרים הוסיפו כי שירות מילואים כזה עלה ביוקר לצה"ל, מאחר ומדובר בבעלי משפחות הזכאים לתשלומים מלאים בעת שירותם, כמו 6,000 שקל לחודש ועוד.

סיכם לוי: "אני אשמח וכן כלל בכירי צה"ל – לפגוש צעיר חרדי אחד שביקש להשתלב בשירות מלא ולא גוייס."

בקיצור, חצי האמת גרועה משקר. ואגב, רמון עצמו פעל כאן בתום לב ואף הסביר לתוקפיו בטוויטר: "אני רק ציטטתי דברים שאכ"א מסר. למי שיש טענות לגבי הפירסום, שיפנה לאכ"א שיבהיר את הנתונים שהוא מסר."

ואחרי שאמרנו את כל זה, חובה לחזור ולזעוק ולהתריע על ההתעלמות הסיטונית של המנהיגים החרדים מפני חובת הערבות לכלל ישראל, שעליה כבר ציוונו משה רבינו: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" וחז"ל הורונו בעקבותיו ש'במלחמת מצווה הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה' (משנה סוטה, ח', ז'), וגדולי הפוסקים אימצו הלכה זו, ובראשם הרמב"ם שגם כתב על המשתמט מנשיאה בעול כי אדם כזה 'חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא." מחוייבויות אלה שמקורן בסיני, אינן כפופות אפילו לא לעמדות הצבא בסוגיות גיוס חרדים, בוודאי לא לעמדת הרבנים והעסקנים האוסרים את עצם הגיוס.

על פי חישובים שונים, אילו יתגייסו החרדים, די יהיה ב-36,000 מתגייסים חרדים בגילאי 18-21, כדי להוסיף לצה"ל עוד 7-8 חטיבות חדשות, מה שישפר באורח מדהים את מצוקת כוח האדם בצה"ל של היום ויקל על העומס הרובץ על שכמם של המילואימניקים והסדירים.

סרבנות הגיוס הסיטונית מנומקת בחשש מפני הִתְחַלְּנוּת המתגייס החרדי ובטענה שהסרבנים מקיימים את חובתם החרדית המנוסחת במונח 'תורתו אומנותו'. אלא שזו הופכת כאמור להשתמטות סיטונית ברוח השתמטותם אומנותם, שמאחוריה עומדת 'השקופע' (השקפה) מעוותת, הגורסת כי נאסר על יהודי שומר תומ"צ לסכן חייו להצלת יהודי מחלל שבת וזולל נבילות וטריפות. פשוט כך.

כנגד 'השקופע' זו קשה להיאבק, אלא רק אם תפורסם דעת תורה משמעותית, שאין לדעה זו כל אחיזה הלכתית, ושישראל אע"פ שחטא ישראל הוא (שזו גישתה האמיתית של ההלכה). ואשר לחשש מהִתְחַלְּנוּת, ראוי לאמץ את העקרונות שהופיעו במיסמך האלוף שקדי לגבי גיוס חרדים לצה"ל:

"הרמטכ"ל יגדיר תפקיד צבאי חדש ושמו 'חייל לומד', ויממן הקמת ישיבות הסדר חרדיות או מכינות קדם צבאיות חרדיות, עבור צעירי החרדים שישלבו ספרא וסייפא, שיילכו בדרכם של תלמידי ענק חכמי התלמוד, רבי עקיבא הגדול, שצידד מאוד בגייסותיו של בר כוכבא הלוחם. השילוב הרצוי אמור להתקיים בישיבות ספרא וסייפא שיוקמו לא בבני ברק ולא במאה שערים, כי אם לאורך הגבולות – בעוטף, באילת, בבית שאן, על קו התפר בשרון, ברמת הגולן, בקריית שמונה וכדומה. כל אחד מתלמידי מוסדות צבאיים-תורניים אלה, שיתוחזקו בידי צה"ל, יצוייד בנשק אישי לאחר אימון מתאים (כדרישתם, ללא הדרכת בנות), וניתן יהיה להטיל עליהם משימות בט"ש (שמירות וכדומה) לעת מצוא. כך יוכלו הבחורים לקיים מצוות הגנת ישראל מול צר, לאסוף לעצמם ערימות ערימות של זכויות, ואגב אורחא גם יוכלו להקרין מאור התורה על סביבותיהם."

אך מעבר לכל אלה, תוכנית זו תעניק לכל בחור וטוב את הזכות לקיים מצווה נדירה שנשחקה באלפיים שנות גלות. באמצעותה כל אחד להוכיח באמצעותה, כי אין הוא בורר לעצמו אלו מצוות ראויות להיעשות על ידו ועל אלו יוותר.

אבל הם מתנדבים לוותר על מצווה חשובה הכתובה בתורה למען 'פרומקייט' מומצאת, שהתורה מנוגדת לה. הייתכן שיהודי ירשה לעצמו לברור אלו מצוות לקיים ואלו לדחות ברגל גסה?

מסתבר שבהחלט ייתכן. רחובות השכונות החרדיות בבני ברק ובירושלים מלאים יהודים שהחליטו במודע לבעוט באחת ממצוות התורה הבסיסיות – של יציאה מחדרם ומשכונתם על מנת להגן על כלל ישראל מיד צר, וכל זאת רק בשל המצאה של 'פרומקייט' חדשה, מקרוב באה.

חובה לזכור כי בעבר התייחס הציבור החרדי אחרת לשירות צבאי. עדויות רבות לכך מתועדות בספרו של משה ארנוולד, 'החרדים במלחמת העצמאות'.

ועל מימצאיו יש להוסיף את תגובת הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שנשאל בעת שאושפז בבית החולים לטיפול רפואי מסובך, ע"י אוהבו-מקורבו ר' שמחה הולצברג זצ"ל: "מה שלום רבנו הצדיק?" ור' אריה שהזדכך אז בייסוריו, הגיב בחולשתו: "הצדיק? תיגש לחדר השני, שם מטופלים חיילי צה"ל. הם הצדיקים האמיתיים."

ועדיין מהדהד באוזנינו מאמרו הנועז של רבי ש"י זווין, עורך האנציקלופדיה התלמודית, בזכות המתגייסים החרדים במלחמת תש"ח: "רבים מבני הישיבות מקדשים את השם בגיוס ובמשמר ובכל אשר יידרש. ידם האחת מדפדפת בגווילי התורה והתלמוד והאחת מחזקת השלח והרמחים והמגינים והשיריונים."

היו זמנים.

מנחם רהט

* * *

נעמן כהן

מרגלית (מגי) אוצ'רשווילי-אוצרי – חזרה לסטליניזם

מרגלית (מגי) אוצ'רשווילי-אוצרי המתנאה בעצמה כסופרת, פובליציסטית, בעלת דוקטורט במשפטים, פרוטסטנטית ודמוקרטית, רוצה להחזיר לארץ את ימיו של בן ארצה הנערץ יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי-סטלין, ולטהר את התקשורת הישראלית ל"פראבדה" (אמת ברוסית) וכך היא כותבת: "מרגרט (מגי) טביבי שואלת את גנץ עד כמה הוא מתואם עם הבית הלבן כשהוא מדבר על בחירות בסתיו, ומהדהדת קונספירציה של ביביסטים מהזן הכי נחות. אחר כך תגידו שהיא לגיטימית ומקצועית, ומה אני רוצה ממנה היא דווקא בסדר. עד שלא נקיא את כל אנשי הערוץ הזה, (ערוץ 14) עד אחרונת התחקירניות, לא יהיה שקט במדינה הזו."

https://x.com/MagiOtsri/status/1801286420167901299?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email

הבנתם? אוצ'רשווילי-אוצרי תטהר את התקשורת הישראלית. לפראבדה.

כשלעצמה לאוצ'רשווילי-אוצרי אין כל חשיבות, אבל אני מזכיר את דבריה כאן כי למרבה הצער היא משמשת שופר לפרוטסטנטים רבים שדגל הדמוקרטיה בפיהם הוא דגל "הדמוקרטיה העממית" הטוטאליטרית.

אבי ג'ג'טי-בניהו עובד על הפיכה צבאית

היועץ החצרוני, לשעבר דובר צה"ל, תא"ל במיל אברהם ג'ג'טי-בניהו, נמנה גם הוא על ראשי "הפרוטסטנטים הדמוקרטיים". וכך הוא מגיב לטוקבקיסט שהציע לבצע הפיכה צבאית – 'עובדים על זה'

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853064&forum=scoops1

האם הבנתם מה מתכננים ראשי "הפרוטסטנטים הדמוקרטיים"? אלוף במיל יאיר גולדנר-גולן קורא לאי התגייסות לצה"ל עד להפיכה, ותא"ל במיל אברהם ג'ג'טי-בניהו עובד על ההפיכה צבאית.

אהוד ברוג-ברק מטיל מצור על הכנסת ומפיל את הממשלה

גם אהוד ברוג-ברק מתכנן הפיכה. "אנחנו," אומר אהוד ברוג-ברק, "במצב חירום אמיתי! צריך להטיל מצור על הכנסת, עד שתיפול הממשלה. מה שנחוץ היום הוא עסקה מיידית להחזרת החטופים – גם במחיר התחייבות להפסקת המלחמה. יש לזכור כי אם חמאס או חיזבאללה יאיימו על ישראל בעוד חצי שנה, או שנה וחצי, באופן שיחייב פעולה, יכולה ממשלה ריבונית בישראל להחליט לפעול חרף ההתחייבות. זה נכון לכל ראש ממשלה עתידי. לבטח לנתניהו, שהפר כבר אינספור התחייבויות פוליטיות ובינלאומיות.

על האופוזיציה להתאחד ולהוביל מהלך של השבתת המדינה שילווה בהפגנות ובמאהל סביב הכנסת. יחד נעמוד עד ההכרעה, ויחד ננצח. מפקדי ולוחמי צה"ל היום, מצפים מאיתנו להתעשת ולפעול. זה בידינו. ועלינו לדעת לעשות מעשה. כן יהי רצון."

(אהוד ברק, "אנחנו במצב חירום אמיתי! צריך להטיל מצור על הכנסת, עד שתיפול הממשלה", "אל-ארצ'", 14.6.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-06-13/ty-article-opinion/.premium/00000190-11d7-d667-abf0-75dfe85c0000

כזכור גם בנסיגה מלבנון הבטיח ברוג-ברק כי ברגע שחיזבאללה יתקוף מיד ניכנס שנית ללבנון. זה כמובן לא קרה. אין צורך להכביר מילים על הסכנה שבכניעה לחמאס ולנסיגה הכללית מעזה, ומשחרור אלפי המחבלים, כאשר בה בעת יש מצור על הכנסת ומשק משותק.

אבל זו לא ההבטחה היחידה שלו. ברוג-ברק כבר מזמן הבטיח הפגנה של מיליון סביב הכנסת, ומרי אזרחי. השאלה למה אהוד ברוג-ברק עצמו לא נותן דוגמה אישית ואומר אחריי! נראה אותו אישית עושה מצור על הכנסת. נראה אותו אישית עושה מרי אזרחי, ולא משלם מיסים. נראה אותו עושה ולא מטיף לאחרים.

ישראל על סף פשיזם. האם הוא כן יעבור (?)

הפרופסורים דוד אוחנה, ועודד הייל-ברונר (מזל שלא הייל-היטלר) מתנאים בעצמם כ"היסטוריונים של הפשיזם האירופי ושל הנאציזם". מ"מחקריהם" הם מסיקים שישראל על סף הפשיזם ותהיפך למדינה פשיסטית.

"נקישות נעלי הבריונים שצרו על סמטאות העיר העתיקה ביום ירושלים בשבוע שעבר הזכירו את קול צעדי פלוגות האֶס-אַה ואת שנות ה-20 וה-30 בגרמניה," כותבים שני הפרופסורים.

"כיום, עולות ופורחות בישראל קבוצות קדם-פשיסטיות. שכוללות חלק ממצביעי הליכוד המכונים 'ביביסטים', ברית בין הימין הפוליטי-תרבותי, השמרני, לבין קבוצות מסורתיות, פריפריאליות מהמעמד הנמוך וקבוצות דתיות וחרדיות הדוגלות בערכים של דם, מולדת יהודית, אדמה, גזע, קדושה, הקרבה ומוות – אקלים גזעני לכל הדעות. אנלוגיה בין רפובליקת ויימאר, לבין ישראל של נתניהו. בישראל מתנהלת עתה מלחמת אזרחים המזכירה רגעים גרמניים-ויימאריים, וגם רגעים איטלקיים ערב המצעד הפשיסטי על רומא. צילו המאיים של הכיבוש [היהודי ולא למעשה הערבי – נ.כ.] והסכנה האמונית, שעיקרה שכנוע בעליונות הדם והגזע היהודיים. נוכח הכיבוש, האתנוקרטיה והתחזקות כוחות גזעניים, אי אפשר להתעלם מהסכנה של התממשות אופציה פשיסטית בישראל.

אם נוסיף לכל אלה את משטר הכיבוש והאפרטהייד שמנהיגה ישראל למצב קולוניאליסטי קבוע, שהכשיר את ההליך המשפטי המונח עתה לפתחו של בית הדין הבינלאומי בהאג, בנימין נתניהו, מצוי כפסע מהפיכה למנהיג פשיסטי. האם הישראלים יתקוממו? או שמא יתכופפו, יוותרו, יתפייסו ויתפשרו, ומי יודע – אולי יעדיפו לחיות במקום אחר? כל שנותר לנו הוא לפרש נכוחה את מוראות הימים האלה, להתמיד במאבק ולהיאחז בתקווה, ולחזור שוב ושוב על מילות ההימנון שנישאו בפי לוחמי החירות נוכח הקלגסים במאה שעברה: no pasar'an.

(דוד אוחנה, עודד היילברונר, "ישראל על סף פשיזם. האם הוא כן יעבור (?)", "אל-ארצ'", 13.6.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-06-13/ty-article-opinion/.premium/00000190-113b-df06-adb8-71ff46780000

האילוסטרציה שהמומחים לפשיזם מביאים למאמרם – פסל מוזהב של בנימין נתניהו שהוצג בכיכר רבין בתל אביב, של האמן איתי זלאיט, 2016. פשוט מגוחך. הרי הפסל לא הוצב שם ע"י תומכיו, אלא כהפגנה בגימיק תעמולתי על ידי מתנגדיו. להשוות את הצועדים במצעד הדגלים לפלוגות האֶס-אַה במקום את הנוער החמאסי והג'יהאדי, זה פשוט מגוחך.

ובכלל מגוחך כאשר דווקא הפרוטסטנטים (הדמוקרטיים לכאורה) שאליהם שייכים הפרופסורים, הם הם הקוראים להפיכה ולתפיסת השלטון בישראל בדרך פשיסטית.

אז הייל-ברונר יברח לדויטשלנד, האם אוחנה יחזור למולדתו מרוקו? מילא אפשר עוד להבין שהייל-ברונר שבוי בעולם המושגים הגרמני, אבל מוזר שאוחנה יליד מרוקו, המעריץ את המשטר הפשיסטי של מלך מרוקו המאופיין בסיסמה "אללה, המולדת, המלך." ((עכ"פ מעולם לא יצא נגדו) יחזור למולדתו בעלת השטחים הכבושים כשמעל עמק הדאדאס בואכה סהרה המערבית נראית למרחוק כתובת ענקית על ההר: "סהרא סהרנא!" (סהרה שלנו) ובכלל הכיבוש הערבי של מרוקו, והשליטה על הרוב הבֶּרְבֶּרִי?

והדבר המוזר ביותר שאותם היסטוריונים בכלל מתעלמים כליל מהמלחמה הקשה של ישראל בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהדיסטי שבניגוד להיטלר ששמר בסוד את תוכניתו להשמדת היהודים, מכריז על כך בגלוי. ובדיוק כמו היטלר אז, וכמו בהאג היום, הם מאשימים את קורבנות הפשיזם בפשיזם. נכון, גם היטלר אמר על עצמו אני הומניסט גדול.

לכן באמת נוכח הקלגסים במאה שעברה, והקלגסים של היום נאמר לפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי: !!!no pasar'an.

[אהוד: דעתי על אווילותו של פרופ' דוד אוחנה התחזקה].

החמאס מסכם את הישגיו במלחמה

ערוץ הטלוויזיה של חמאס "אל-אקצה" פרסם בערוץ הטלגרם סרטון המפרט את "ההישגים של מבול אל-אקצה על הישות הציונית".

1. הריגת יותר מ-2500 יהודים, וחטיפת יותר מ-250 בהם קצינים בכירים.

2. פינוי יותר ממיליון תושבים מבתיהם בדרום ובצפון.

3. קריסתה ללא שוב של התפיסה בדבר היותו של צה"ל הצבא שאינו מובס.

4. סיכול תכנית הנורמליזציה עם מדינות ערב, ופגיעה ב"עסקת המאה".

5. ריסקה את שבירת האחדות הפנימית אצל "האוייב", ויצרה שסע עמוק בין המפלגות.

6. סוגיית פלסטין חזרה למעמדה המרכזי של האומה הערבית והאיסלאמית.

7.  לאסירים הביטחוניים חזרה התקווה לשחרור.

8. נרשמה ירידה בתיירות ישראל, קטנו ההשקעה, התכווצה הכלכלה.

9.  ישראל הפכה לנאשמת בבית הדין הבינלאומי ובאו"ם.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853456&forum=scoops1

למרבה הצער זו סקירה מדויקת של הישגי החמאס.

את ההישג הגדול ביותר שלו משום מה החמאס לא מציין. קבלת לגיטימציה בינלאומית, כאשר ארה"ב ואירופה נאבקים להצלת שלטונו בעזה ושיקום יכולותיו.

סילוגיזם לוגי – תובנה צבאית

1. חיזבאללה: ''ישראל מובסת ונמצאת במשבר, צפון ישראל יישאר אדמה חרוכה כל עוד יש שריפות בעזה.'' 

 חבר המועצה המרכזית של חיזבאללה בלבנון נביל קאוק התייחס לחיסול השבוע של מפקד אזור נאסר בארגון הטרור, ואמר כי "מותו של אבו טאלב ורצח המפקדים לא ישנו את העובדה שישראל מובסת ונמצאת במשבר." לדבריו, "לחיסולו היתה תוצאה אחת – חיזבאללה הרחיב את רמת העימות מבחינת מטרות, עומק ועוצמת האש – ואין דרך חזרה. צפון ישראל יישאר אדמה חרוכה כל עוד יש שריפות בעזה."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853328&forum=scoops1

2. במערכת הביטחון אומרים: כדי שנסראללה יפסיק את המתקפות שלו בצפון צריך עסקת חטופים. בעוד שבועיים-שלושה תסתיים הפעילות ברפיח, ואז ישראל צריכה לחתור לעסקה ואז נביא להכרעה בצפון – או במסגרת פעילות צבאית או בהסכם.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853375&forum=scoops1

היקש שכלי: חיזבאללה ניצח והשיג את מטרותיו במלחמה.

הפיתרון על פי בנימין גנץ

בראיון טלוויזיוני מציג בנימין גנץ את תוכניתו לפתרון המלחמה בעזה:

דן קושמרו (כובען ברומנית): "כולם רוצים את החטופים בבית. המחיר לפי חמאס והוא אומר אותו מהתחלה, להפסיק את המלחמה, ולסגת מעזה. זה מחיר שאתה מוכן לשלם?"

בני גנץ: "אני רוצה להשיב את החטופים הביתה... גם אם יהיה עכשיו שיהוי בלחימה והחטופים ישובו ובעוד שנה נעשה את מה שצריך לעשות ברצועת עזה או בעוד שנתיים... אין עם זה בעייה."

https://x.com/il7217/status/1801284284155568216

בנימין גנץ אינו מזכיר בראיון את שאר מרכיבי ההסכם הנדרש ע"י החמאס. נסיגה כללית מעזה כולל מציר נצרים, מציר פילדלפי, ומהפרימטר הבטחוני, הסרת המצור מעזה כפי שהיה לפני ה-7 באוקטובר, ערבות להסכם של רוסיה סין וטורקיה, וכמובן שחרור אלפי מחבלים רוצחים.

הטיעון ש"בעוד שנה נעשה את מה שצריך לעשות ברצועת עזה או בעוד שנתיים... אין עם זה בעייה" הוא חסר שחר. ולא רציני.

יוסף ביילין הבטיח עם הנסיגה מעזה ע"פ הסכם אוסלו שהמבחן יהיה "מבחן הדם". אם רק יעזו לתקוף אותנו מעזה, נחזור לעזה.

אריאל שיינרמן-שרון הבטיח בנסיגה מעזה בתוכנית ההתנתקות כי אם רק יתקיפו אותנו מיד נכה בהם אנושות, הנסיגה מעזה רק תורמת לביטחון.

אהוד ברוג-ברק הבטיח כי אחרי הנסיגה מלבנון כל התקפה של החיזבאללה תיענה בחומרה. (את התוצא אנחנו רואים היום).

אי אפשר לחדש מלחמה בכל פעם שרוצים. זה בלתי אפשרי. לכן אפשר להפסיק את המלחמה רק לאחר ביסוס קו הגנה סביב עזה, הכולל את ציר פילדלפי, והישארות צה"ל בו. זהו קו הגנה שיבטיח את פירוז עזה, ואת היכולת למסור אותה לשלטון עצמי מפורז. כל הפסקת המלחמה לפני זה רק תביא לאש חזקה יותר בהמשך. דרישה כזו להפסקת המלחמה ל"שנה שנתיים" מצידו של בנימין גנץ הינה הפקרות. היא תציל אולי 60 יהודים ממוות, אך תעלה בחיי אלפי הרוגים.

הגזענות האנטי-אשכנזית

הני זובידה – יסולקו הגברים האשכנזים מהשלטון!

הגזען האנטי-אשכזי, הני זבדה-זובידה יליד עיראק, מגדיר עצמו ערבי-עיראקי-יהודי:

(הני זובידה: "אני חי בשלום עם שתי הזהויות שלי, היהודית והערבית")

https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2022-04-18/ty-article-magazine/.highlight/00000180-5baa-dc4e-a5a9-7ffe31730000

כערבי-עיראקי-יהודי הוא מציג שוב ושוב את תורתו הגזענית כלפי האשכנזים:

"מהמאמרים שנכתבים היום ניתן להבין שנתניהו וחבריו לממשלה (מרים סיבוני-רגב) המציאו את השחיתות, אך אין הדבר כך. השחתת המידות והריקבון במינהל הציבורי כיום הם שכלול ניאו-מפא"יניקי של השיטה הישנה. קראנו את שלל הטורים בעקבות תחקיר 'המקור' על משרד התחבורה, ופתאום זה הכה בנו: הכותבים הם כמו אורי אבנרי לעניים ללא הֶקשר היסטורי. לאורך שנים הקפיד אבנרי לבקר בחריפות את המפא"יניק הראשון, דוד בן-גוריון, את משטר הנאמנות הדכאני של מפא"י, ואת השחיתות בקרב נאמני המפלגה בעיר, בקיבוץ, במשרדי הממשלה. פקידי מפא"י איימו, כמו פקידי הליכוד היום, על יישובים שלמים שאם לא יצביעו מפא"י, אז 'לא תקבלו כביש.'"

המסקנה: "במקום לדבר על שינוי פרסונלי, נתניהו כזה או רגב כזו, הגיע הזמן לדבר על שינוי מערכתי, כי הדור הבא של "ניאו-ניאו-מפא"יניקים" מחכה מעבר לדלת לייצר עתיד עגום וקודר הרבה יותר לרובנו. כל עוד נשאיר את המערכת בשליטת גברים יהודים אשכנזים שרואים את הדברים באותה צורה, מעגל השחיתות השלטונית לא יישבר."

(הני זובידה, ומיכאל ניסים, "מירי רגב לא המציאה כלום. זה רק שכלול ניאו-מפא"יניקי", "אל-ארצ'", 08.6.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-06-08/ty-article-opinion/.premium/0000018f-ed4d-dca8-a58f-ed7d199d0000

הבנתם? לפי הערבי-עיראקי-יהודי, הני זבדה-זובידה, יש לטהר מהמדינה מגברים אשכנזים (למה גם לא מנשים אשכנזיות?) ואז היהודים הערבים (למשל מרים סיבוני-רגב) יהיו נקיים משחיתות, ותבואר בארץ השחיתות. הני זבדה-זובידה משליך את עיקרי הגזענות הערבית-מוסלמית עיראקית האנטישמית על היהודים – על היהודים האשכנזים. הם בלבד המושחתים.

חזרה לתקופת המלך עוזיהו

נחשף סרטון המתעד חיילי צה"ל, עושים שימוש בכלי הדומה לכלי מצור עתיק, המשגר חביות בוערות של דלק אל עבר הצד הלבנוני של גבול הצפון. במטרה להבעיר את החורש בלבנון, כתוצאה מכך שחיזבאללה עושה שימוש בחורש זה לתקיפות תחת מסתור סבך של צמחיה המקשה על איתור המחבלים, חישוף השטח מקל על תקיפתם או חיסולם.

https://x.com/ItayBlumental/status/1801155660001763762

מסתבר שצה"ל של המאה העשרים ואחת חזר לשיטות הלחימה של צבא יהודה של המלך עוזיהו במאה השמינית לפנה"ס.

"וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם... וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק." (דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'-ט"ו)

המלך עוזיהו השתמש (האם המציא?) במה שקראו היוונים קַטַפּוּלְטָה (ביוונית: καταπέλτης; "קטה" – "כלפי מטה", ו-"פולטוס" – "נשק מגן") כלי מצור עתיק ששימש להעפת סלעים למרחקים גדולים על חומות מבצר או עיר.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%94

הבליסטרה מהמילה היוונית "Ballistes" שפירושה "לזרוק", שימשה לירות חיצים.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%94

טְרֶבּוּשֶ֫ה (מצרפתית: trébuchet, מתורגם לעיתים גם כ"מרגמה") הוא כלי מצור שמקורו בסין ששימש בימי הביניים ליידוי קליעים גדולים לעבר חומות של עיר נצורה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%94

מעניין איזה שם עברי תעניק האקדמיה ללשון לנשק החדש הזה של צה"ל?

 מסתבר שצה"ל בגבול לבנון משתמש בכלי נשק עתיק עוד יותר – חץ וקשת.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853194&forum=scoops1

איינשטיין ניבא שאחרי מלחמת העולם השלישית יחזרו בני האדם להילחם בחץ וקשת. ואני רק שאלה: האם לצה"ל אין אמצעי לחימה יעילים יותר להילחם ולהבעיר שריפות? למשל פצצות נפאלם:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%90%D7%9C%D7%9D

או אמצעי לחימה מודרניים יותר מאלו שהמציא המלך עוזיהו?

הלוחמים שירו כדורי אש ללבנון:

"למנהיגים שלנו אין ביצים, פתחנו גוגל ובנינו טרבושה."

א', בן 40 מהר חברון, הוא אחד משלושה לוחמים יוצאי פלחה"ן גולני שהשתמשו בכלי הלחימה העתיק, מתקופת ימי הביניים. "היינו יכולים לשרוף את לבנון ביום אחד, אבל בצמרת לא רוצים," אמר. לדבריו, זו ממש לא הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בכלי הזה: "זה קורה מאוקטובר, וזה לא סוד. הרעיון להשתמש בכלי הזה בכדי לשרוף צמחיות בלבנון. נבע משתי סיבות: צמרת הצבא בוגדים בנו, בוגדים בעם ישראל מביבי דרך גנץ, דרך כל הצמרת הביטחונית. הם יכלו לשרוף את כל לבנון ביום אחד וזה שהם לא עושים את זה, לא נובע מחוסר יכולת, אלא מחוסר רצון וחוסר ביצים."

לדבריו, הם לא הראשונים שחשבו על הרעיון. "האמריקנים עשו את זה יפה מאוד בווייטנאם בעזרת חביות נפל"ם. הסיבה השנייה היא שלשרוף צמחייה כמו בדרום לבנון לא יעזור עם הפצצות ה'לגיטמיות'. מנסיוננו האישי במלחמת לבנון השנייה, החימוש ה'רגיל' לא יודע לשרוף וראינו צורך להשתמש בטרבושה. פתחנו גוגל ובעזרת גאון, וידע טכני ככה הבנו איך עושים את זה", הסביר א', שנמצא מאז 7 באוקטובר במילואים. "אנחנו אנשים שעובדים גם באזרחות בעבודות טכניות וזה איפשר לנו גם בלחימה להבין איך משתמשים בכלי הזה. הכוחות האחרים ראו וראו כי טוב והתחילו להשתמש בזה גם."

לדבריו, השימוש בכלי החל כבר באוקטובר, אך רק כעת התפרסם ותפס תאוצה. "הצבא," הוא אומר, "התמכר לטכנולוגיה ולהייטק. השימוש בלואו-טק והחשיבה מחוץ לקופסה ישנה את המערכה הבאה ובעזרת השם יביא לעם ישראל את הניצחון כמו שכתב חיים נחמן ביאליק – 'אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל.'

"בצה"ל נדרשו לצורך מהיר בהשמדת מרחבי הלחימה של חיזבאללה בסבך הגדול הנושק לגבול, ולכן חיילי המילואים הביאו את הפתרון המהיר והפשוט. עם זאת, המהלך לא מצא חן בעיני חלק מהקצינים הבכירים בגזרה."

https://www.ynet.co.il/news/article/hkb75e5hc#autoplay

נראה שהחוסר בצבא הוא לא בביצים, אלא בשכל, יוזמה, ויישום רעיונות שהיעדרם מחזיר אותנו לימי המלך עוזיהו. הודעת דובר צה"ל שהם יטופלו פיקודית ומשמעתית פשוט מבישה.

ואלו סופריך ישראל

גד טאוב: "אתגר דוד קרוטוצובסקי-קרת, (בן לניצול שואה), הסופר הישראלי השני הכי מתורגם אחרי עמוס קלויזנר-עוז, כתב לעיתון גרמני מאמר נאצה אנטי-ישראלי, שכותרתו "מופע האימים של נתניהו."

המאמר מתאר את ישראל כמדינה מופרעת ואלימה, מונהגת בידי קיצוני ששיעור התמיכה בו, לפי המאמר (שפורסם בסוף מאי) ירד לסביבות העשרים אחוז. השרים משוגעים לגמרי. אחת מגיבה לזוועות אוקטובר בעליצות ב"חג שמח", אחר יש לו נהג שעובר באדום ודורס אנשים, וראש הממשלה עוסק בינתיים בשיפוץ הבריכה בקיסריה על חשבון המדינה. אין שום הגיון בהתנהגות של ישראל במלחמה הזאת, מסביר קרוטוצובסקי-קרת לקהל הגרמני, לבד מ"הסערה המושלמת" של "טמטום", "אגואיזם", פנטיות, ורשעות. המניע היחיד הברור הוא לדעתו שראש הממשלה עושה הכול כדי למלט את עצמו מהכלא.

אמנם קרוטוצובסקי-קרת מציין שיש אנשים ה"מתעקשים – בצדק" שההאשמה של ישראל ברצח עם היא "מוגזמת וחסרת בסיס" אבל שורת תיאורים מפלצתיים של התנהגות חיילי צה"ל יוצרת אצל הקורא הגרמני את הרושם שאולי ההאשמות בהאג אינן כה מופרכות אחרי הכול. כי מה שהקורא למד על צה"ל מהמאמר מוגבל לדוגמאות האלה: "חיילים ישראלים מפרסמים סרטונים של עצמם ברשתות החברתיות שורפים ספרי קוראן, מציגים בלעג תחתוני נשים מעזה, וגונבים בובות מחדרי ילדים." מה יש לומר? זה באמת נשמע כמו ליל הדולח.

כותרת המשנה של המאמר מכנות אותו "זעקה לעזרה מתל אביב." חייב לומר שלי זה נשמע יותר כמו זעקה לפרס ספרותי מהאליטות האנטישמיות של אירופה.

https://x.com/GadiTaub1/status/1801128973599904251?t=rx11BH4TDl2RhBNf2rn0jg&s=03)

ועכשיו הגרמנים האנטישמים מהנהנים בראשם. אולי בכל זאת צדקנו, הרי קרוטוצובסקי-קרת מאשר את מה שאמר היטלר על היהודים.

היש עם שבעמים שסופריו כל כך שונאים את עמם?

[אהוד: קרת צועד בעקבות עמוס עוז. בכתבה עליו ב"הארץ" אין זכר לחנופתו לגרמנים].

מה צריך היה להיות כתוב במאמר המערכת של עיתון "הארץ"?

מאמר המערכת של העיתון הבריטי "סאנדיי טלגרף" תוקף את המדינות שדרשו שישראל תפסיק את הלחימה בעזה ומשבח את אי ההקשבה לביקורת הבינלאומית. המאמר משבח את ישראל על נחישותה במלחמה ומותח ביקורת קשה נגד מדינות המערב שלוחצות עליה לעצור את הלחימה בעזה.

"בכוח, ורק בכוח, הובטחה חירותם של החטופים ששוחררו. קריאות להפסקה חד-צדדית של הפעולות הצבאיות הישראליות, לפני שחמאס פורק לגמרי כפי שנדרש וללא שחרור של כל החטופים המוחזקים ברצועת עזה, היו מיותרות לגמרי. אילו ישראל היתה מקשיבה להן, סביר להניח שארבעת המשוחררים לעולם לא היו חוזרים ליקיריהם," נכתב במאמר.

בעיתון הודגש כי "המחויבות העיקשת של ישראל להצלת החטופים ולהשמדת חמאס עומדת בניגוד בולט לחולשתו של המערב שפוגע במאמצים המלחמתיים. לעתים קרובות מדי, העלילות שהפיץ חמאס זכו לאמון ללא עוררין, בעוד שהפעולות הצבאיות של ישראל היו נתונות לרמת ביקורת על גבול הבלתי הגיוני. חמאס בחר לפעול מאזור מאוכלס בצפיפות והמחבלים השתמשו באזרחים כמגן אנושי. תגובתו של ארגון הטרור מוכיחה זאת – בעצם האיום לחטוף עוד בני ערובה. מדוע שלא יעשה את כאשר הטבח של ה-7 באוקטובר הפך להישג תעמולתי ברחבי העולם כשמדינות בוחרות להכיר בפלסטין באופן חד צדדי?" תוהים כותבי המאמר.

הם מוסיפים כי "ההכרה הזו היא מוקדמת מדי ועלולה לעכב את השלום המיוחל בבוא היום. אין ספק שבטווח הארוך יש צורך בפתרון שתי המדינות והיו ניסיונות לכך במשך השנים. אלא שבניגוד לתוצאה המבוקשת, אותם ניסיונות רק ביססו את העקשנות הפלסטינית שלא להכיר בישראל ולהמשיך בדרך הטרור. עד שהמצב הזה ישתנה, תהיה זו טעות איומה של פוליטיקאים מערביים – בבריטניה ובמקומות אחרים – לנסות לזרז את התהליך על ידי הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית. כל רסיס של לגיטימציה הוא ניצחון נוסף עבור חמאס – ומחזק את דעתו שהאלימות שלו תתוגמל על ידי המערב. המשך הענקת הלגיטימציה לחמאס רק יגביר את המלחמה," לשון המאמר.

(העיתון הבריטי "סאנדיי טלגרף" בביקורת: המערב חלש, ישראל הפגינה את נחישותה)

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853120&forum=scoops1

כמובן ששוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן יכתבו במאמר המערכת של עיתונם, העיתון הערבי בעברית, את ההיפך הגמור.

תיקון טעות פעם נוספת – אזולאי ולא משולם

"אהוד: הוא ידוע לדיראון בשם עוזי משולם ולתוארו 'רב' הצמדתי מרכאות כי לא היה רב. ("חדשות בן עזר", 1959)."

אני מותקף הרבה על ציון השם המלא. המקרה הזה הוא מקרה המבליט את חשיבות ציון השם המדויק כי אזולאי הוא שם מרוקאי, ולא תימני, לכן מסתירים חסידיו את שמו.

לכן לכל היותר עליך לכתוב: "עוזי אזולאי – הידוע לדיראון בשם עוזי משולם."

איגנצי מושצ'יצקי

"אהוד: מי זה איגנצי מושצ'יצקי?" ("חדשות בן עזר", 1959).

איגנצי מושצ'יצקי (בפולנית: Ignacy Mościcki;‏ 1867-1946) היה נשיא פולניה בזמן הפלישה הגרמנית לפולניה במלחמת העולם השנייה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%A6%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%A6%27%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99

אם בארץ "דם הנרצחים על הידיים של נתניהו," ולא על הידיים של החמאס והג'יהאד, הרי דם מיליוני הנרצחים בפולניה (פולנים ויהודים) הם על ידיו של איגנצי מושצ'יצקי, ולא על הידיים של היטלר.

סמלים בספרות

אני מסכים בהחלט עם דברי משה גרנות "הרהורים על מורשת קפקא, ("חדשות בן עזר", 1959). אני תמיד מעדיף הנאה בקריאה על שקידה בפיענוח סמלים. לכן תמיד העדפתי לקרוא בהנאה את יצחק בשביס זינגר מאשר את עגנון. עדיף לי בשביס זינגר על עגנון כי עדיפה לי הנאה מסיפור בלי צורך בתיווך של מורים ופרשנים. את טשאטשקיס-עגנון ניתן ללמוד, אבל לא ליהנות מהקריאה. 

המורה הטוב שלנו לספרות, דן ביגלמן-אוריין (אז עוד לא ד"ר ופרופסור) חייב אותנו לקרוא בבית לפני השיעור את "תמול שלשום" של עגנון. למרות היותו ספר יחסית קל, הקריאה בו לא היתה קלה ושוטפת. במהלך השיעור בו ניתח המורה את הסמליות בספר, קראנו בכיתה את המסה של קורצוויל "בלק הכלב הדמוני":

https://agnonhouse.org.il/article/%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%91-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99/

והנה לכיתה נכנס באמת כלב דמוני, ונשך את התלמידה אירית-שמוקלר-ברויטמן-שמר. כולם קמו בבהלה. איזו סמליות מופלאה. למרבה השמחה היא לא חלתה בכלבת, ולא בגדה בציונות כיצחק קומר. סמליות זה יפה, אבל עדיף הנאה מקריאה.

היציאה הראשונה שלי לחו"ל וגבולות המדינה

בילדותי לפני מלחמת ששת הימים לנסוע לחו"ל היה חלום כמו לטוס לירח.  רק "השליחים" שקיבלו את "דין התנועה" לעבוד בתנועה בגולה, זכו לנסוע לחו"ל. אחד נסע לבלגיה, שני לארה"ב, שלישי לאורוגוואי, עולים הם לא הביאו, אבל טיילו עם ילדיהם בעולם. מי שחזר היה עושה ערב שקופיות. אבל היו גם "שליחים" שנשלחו לעבוד בארץ כעזרה לקיבוצים חלשים. אבל לפני זה סקירה קצרה.

ב-1950 במסגרת "הקיבוץ המאוחד" יסד גרעין של ניצולי שואה יוצאי תנועת דרור מהונגריה, את קיבוץ "יד חנה סנש". הקיבוץ הוקם במטרה ליישב את אזור הספר, סמוך לקו הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות מול טולכרם. בפילוג הגדול ב"קיבוץ המאוחד" שבו התפלגו המפא"יניקים והקימו את קיבוצי "האיחוד". בקיבוץ יד חנה היה סיפור שונה. על רקע משפטו של מרדכי אורנשטיין-אורן, חבר השומר הצעיר שהואשם בפראג כמרגל ציוני, וחילוקי הדעות במפ"ם בין המצדדים בגישה הסובייטית בהנהגת משה קליינבוים-סנה לבין המצדדים בזכאותו של אורנשטיין-אורן, הזדהו רוב חברי הקיבוץ עם משה קלינבוים-סנה, והצטרפו למק"י. זה היה הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בארץ. חברי "הקיבוץ המאוחד" שהתפלגו ממפ"ם והשתייכו למפלגת "אחדות העבודה" עזבו את הקיבוץ והקימו ב-1955 קיבוץ מקביל בשם יד חנה סנש – "הקיבוץ המאוחד". עברו שנים. ביד חנה נקלטו גרעיני נח"ל של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). ב-8 בדצמבר 1964 נרצח בשדות הקיבוץ חבר הגרעין אברהם ג'ורי על ידי חיילי הלגיון הערבי-הירדני. רצח זה גרם להלם בין חברי הקיבוץ. חברי הקיבוץ זעמו על מאיר וילנר שהעלה סברה שהיתה זו פרובוקציה ישראלית. משה קליינבוים-סנה זעם וסירב להיכנס איתו לאותו חדר. תקרית זו גרמה להתחלת התהליך של פילוג המפלגה למק"י ורק"ח. ביוני 1965 נשאר הקיבוץ במק"י בראשות קליינבוים-סנה והמזכ"ל, שמואל מיקוניס. חברי הקיבוץ גם התאכזבו מכך שברית המועצות הטילה וטו במועצת הביטחון של האו"ם על ההצעה לגנות את ירדן בשל התקרית.

בפברואר 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות, התיישבו בקיבוץ חלק ממפוני חומש, והקיבוץ התפרק והפך לכפר שיתופי קהילתי. בן הקיבוץ, החלאה השוודית האנטישמית, דרור אלימלך פיילר, שוויתר על אזרחותו הישראלית, ותומך בחמאס כארגון שחרור מיהודים, שיצר במוזיאון ההיסטורי הלאומי שבסטוקהולם את "היצירה": "שלגיה ושיגעון האמת", בריכה ארוכה של מים צבועים בצבע אדום כדם, במים צפה סירה קטנה, אשר עליה כתוב "שלגיה", ובתוך הסירה נמצא דיוקן של הנאדי ג'רדאת, מחבלת מתאבדת שרצחה 21 ישראלים בפיגוע במסעדת מקסים. והמיצב לווה בקנטטה של יוהאן סבסטיאן באך "לבי שוחה בדם", והשתתף במסע המרמרה, הוא פרי ההילולים של יד חנה הקומוניסטית. כרמית גיא השדרנית ששמרה על המבטא ההונגרי כתבה לימים את סיפור ילדותה ביד חנה הקומוניסטית. "מסע ליד חנה": (ספר טוב ממליץ לקרא)

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=4691

ועכשיו נחזור לסיפור שלי. "היציאה הראשונה שלי לחו"ל וגבולות המדינה." מכיוון שקיבוץ יד חנה סנש "הקיבוץ המאוחד" היה חלש והיו בו חברים מעטים נשלחו חברים מקיבוצים שונים לעזרתו לעבודה במשק. ביניהם היה גם אחי שעיה ז"ל שנשלח לתקופה לעזרה.

באחד הימים נסענו לביקור. באותם הימים עד מלחמת ששת הימים שדות הקיבוץ היו צמודים לקו הגבול, ונשקו לשדות של פלחים ערבים מהצד השני. לאורך קו הגבול לא היתה גדר מערכת באותן השנים, אלא רק גדר תיל נמוכה. כשהגענו לגדר היתה בה פירצה, שעברתי אותה בשובבות תוך שאני מכריז: "הייתי בחוץ לארץ!" כשחזרתי השווצתי בפני הילדים שהייתי בחוץ לארץ. זו היתה הפעם הראשונה שלי לנסיעה לחו"ל. אז אפילו לא ידעתי שזו ארץ ישראל. הייתי בטח שזו ירדן.

לימים קיבוץ יד חנה סנש "הקיבוץ המאוחד", לא הצליח להתרומם, וב-1971 התפרק, ועל משבצת הקרקע שלו  הוקם היישוב  בת חפר. היום כבר גדר הגבול קצת יותר מסיבית, אבל גם בה יש פרצות וניתן לעבור בה. ותושבי יד חנה, ובת חפר חרדים מפשיטה מטול כרם בנוסח עזה, ולמרות זאת יש הנאבקים למען חזרה ל"גבולות אושוויץ" והקמת מדינה חמאסית שם.

בתיה הולין

האמנית שוויתרה על חלום השלום: "היום אין בי שום אמונה שאפשר לחיות עם הערבים בדו-קיום." האמנית בתיה הולין מקיבוץ כפר עזה הציגה בפברואר לפני שנה תערוכת צילומים משותפת עם תושב עזה על החיים משני צדי הגבול. התערוכה בשם "בינינו" כללה צילומים מחיי התושבים משני צידי גדר הגבול במטרה להראות גם את חיי היומיום של התושבים בעזה. המסר שלה היה, שהחיים הם לא רק מלחמה, ושגם בצד השני יש אנשים שרוצים לחיות ולא רוצים מלחמה. בתערוכה שיתפה הולין צילומים של בחור עזתי שיצר עימה קשר ושהתפתחו ביניהם קשרי חברות. התערוכה ההיא, שהציגה את החיים משני צידי הגדר, היתה אופטימית, צבעונית, מלאת תקווה. היתה בה תחושה שהחיים שלנו יכולים להיות נהדרים, שאפשר לחיות בדו-קיום ושאין סיבה שלא נחיה טוב משני צידי הגדר. "אלה התחושות שכולנו הסתובבנו איתן עד ה-7 באוקטובר," באותו יום, בשבת השחורה, בערך ב־10:00 בבוקר, מספרת הולין, הוא, השותף העזתי, יצר איתי קשר כשכבר היינו בשיאה של המתקפה. הוא ניסה להוציא ממני מידע על כוחות הצבא שנמצאים, איפה הם, לאן הם הולכים, כל מיני שאלות מאוד מגמתיות שהיה ברור לי שאני חייבת לנתק את השיחה. אני לא יודעת אם הוא עצמו היה פיזית בכפר עזה, יש לי תחושה שכן, אבל אני לא יודעת."

הולין היתה שעות ארוכות בממ"ד עם בעלה, כאשר בתה נמצאת באותה עת בבית אחר בממ"ד עם שני ילדיה, ובנה של הולין נמצא גם הוא בממ"ד בביתו: "היינו שלוש משפחות בתוך הטרור הזה כאשר המחבלים חדרו לבית של הבת שלי. חילצו אותנו אחרי כ־36 שעות. לנו בהחלט היה מזל גדול שיצאנו מזה בחיים. לצערנו, לחלק מהחברים שלנו לא היה מזל. כשיצאתי ב-8 באוקטובר מכפר עזה לא ראיתי שום דבר, ופוניתי לקיבוץ שפיים. שבוע אחרי כן נסעתי לכפר עזה וראיתי כל מה שקרה שם. בלי בכלל לחשוב, המצלמה שלי החלה לצלם כל מה שקורה מסביב, ומתוך זה נולדה התערוכה שהיא מציגה עכשיו. היא מעלה עתה תערוכה חדשה בשם "חלום.שבר", ובה תמונות מקיבוצה ההרוס.

"אני בפירוש יכולה להגיד היום שאין בי שום מחשבה ושום אמונה שאפשר לחיות בדו-קיום עם אנשים מעזה. אני היום אומרת חד-משמעית שבעזה כולם מעורבים וכולם חלק מהטרור הנורא. וזה לא רק בגלל השותף העזתי שלי, היו עוד כל מיני סימנים בשטח, כמו למשל עזתים שהתקשרו לאימהות שלהם והתגאו בכך שרצחו יהודים. היו הרבה מאוד סימנים שהעידו שאין בעזה לא מעורבים."

זה הפוך לגמרי ממה שחשת לפני ה-7 באוקטובר?

"לא הייתי מגדירה את עצמי פעילת שלום, אבל הייתי בן אדם נורמלי שרוצה שהילדים שלו יחיו בשלום ומאמין שאנשים נורמליים רוצים לחיות בשלום. מה שקרה מאוד מאכזב אותי. זו תחושה של סכין בגב, תחושה של כמה הייתי טיפשה ונאיבית, איך יכולתי בכלל להיות כל כך נאיבית. עכשיו אני מקבלת כל מיני תגובות. רבים אומרים לי, 'היית טיפשה, אנחנו אמרנו תמיד שזה בלתי אפשרי.' יש כאלה שאומרים, 'אנחנו היינו כמוך, וגם אנחנו התפכחנו,' יש שלועגים לי על שהייתי תמימה. כל קשת התגובות נכונה היום."

אילנה שטוטלנד, האמנית שוויתרה על השלום: "היום אין בי שום אמונה לדו-קיום" ("מעריב", 13.2.24)

https://m.maariv.co.il/news/israel/Article-1075793

(התערוכה של בתיה הולין 'חלום ושבר'):

https://www.youtube.com/watch?v=mlNDZuskbro

חבל רק שבתיה הולין לא קראה את "חדשות בן עזר", כי אז היא לא היתה מופתעת כל כך ממה שקרה.

בנימין מיליקובסקי-נתניהו וגיוס החרדים

תמיכתו של בנימין מיליקובסקי-נתניהו בחוק הפוטר חרדים מגיוס לצבא בזמן המלחמה, הביאה את השופרות שלו להגן על החוק בשלל נימוקים:

1. העיסוק בגיוס חרדים בעת הזאת הוא אך ורק פוליטי מתוך הרצון להפיל את ביבי.

2. החרדים היו מקבלים פטור מוחלט מגיוס גם מגנץ ולמפל-לפיד, בברכת התקשורת, אם רק היו מפילים את ביבי.

3. הצבא לא ערוך לקליטת חרדים.

כל "ההגנות" הללו הן לא רלבנטיות. גם אם הניסיון לגייס חרדים נובע מרצון פוליטי להפיל את ביבי, זה לא אומר שגיוס חרדים אינו הכרחי. גם אם גנץ ולמפל-לפיד היו פוטרים את החרדים מגיוס, זה לא אומר שיש לוותר על גיוס החרדים. להיפך. גם אם הצבא לא ערוך לקליטת חרדים, זה לא אומר שלא צריך לגייס חרדים. להיפך. על הצבא להתארגן לגיוס חרדים, וההיערכות הזו חייבת להיעשות ע"י ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו. ישראל במלחמה וגיוס החרדים הוא כורח קיומי. אפשר להיות גם בעד הממשלה וגם בעד גיוס חרדים.

57 מדינות מוסלמיות

עקיבא נפרסטק-נוף מספר כי קיבל את ברכתה של נעמי ספירוב-ספיר-שמר, כשכתב והלחין את השיר הפוליטי "לי יש רק אחת", או בשמו השני, הידוע יותר, "ופיתה הנחש את חווה" – "להם יש עשרים ושתי מדינות / לי רק ארץ אחת , הם רוצים גם את זאת. / ...כך, ג'יהאד ופצצה הם סימלי הקידמה, / בבריסל ובאוסלו, מעל כל בימה, / ואותי ההופך הר טרשים ליישוב, / לי קוראים הם 'כובש', לי קוראים הם לשוב / ולתת לשורפים, לרוצחים, לקידר / כי הארץ תשוב להיות למידבר ,/ שתותח אל ביתי בו יציבו מחר. / ...זכויות האדם יימלא העולם / כשהצדק יופע ליהודים גם." ("חדשות בן עזר", 1959)

(הנה השיר: עקיבא נוף לי יש רק אחת (הורה התאבדות):

https://www.youtube.com/watch?v=qfRPqNJkzX0

הייתי מתקן בשיר את המספר. עקיבא נפרסטק-נוף כותב: "להם יש עשרים ושתי מדינות." למעשה מספר המדינות הערביות שונה. הליגה הערבית כוללת אמנם 22 מדינות, אך רק 18 מתוכן הן מדינות ערביות. שלוש מדינות, סומליה, ג'יבוטי, וקומורו, הן מדינות מוסלמיות אך לא ערביות.  לכן רצוי לתקן את המשפט ""להם יש חמישים ושבע מדינות מוסלמיות. (בתוכן שתי מדינות ערביות-פילשתיות), ולנו יש רק מדינה יהודית אחת. כך שגם המספר מדויק, וגם גדל הפער בין 57 מדינות למדינה קטנה אחת.

על מי סיפרו יותר בדיחות ובדיחות יותר ארסיות?

"אחרי מות קדוש אמור". כך התייחסו כל המספידים את דוד לוי שהביעו את זעמם, או את צערם, או את התנצלותם, על הבדיחות שהיו עליו. על כל פוליטיקאי היו בדיחות, לא רק על דוד לוי, בדיחות הן כלי פוליטי. נכון שמינון הבדיחות על דוד לוי קצת ירד כשהוא ערק מהליכוד והצטרף למפלגת העבודה-מפא"י (זו בדיחה קצת מצחיקה שדוד לוי היה מפא"יניק), אבל גם אז היו בדיחות. אפילו כשפרש מהפוליטיקה לאחר מעברים הלוך ושוב בין המפלגות אמרו עליו שעכשיו כשהוא בפנסיה הוא התקנא באנה פרנק והוא כותב יומן "מיומנו של אנא פרענק". בכל מקרה הבדיחות שסופרו ומסופרות על בנימין מיליקובקי-נתניהו (ועוד יותר על אשתו) הן בכמות הרבה יותר גדולה, ובארסיות יותר גדולה. עכשיו רק נשאר לחכות ולראות אם אותם בדחנים בהספדיהם גם יכו על חטא לאחר מותו כפי שעשו עם דוד לוי.

מקרון בעקבות דה גול

בעקבות מלחמת ששת הימים שבה ירתה ישראל את הירייה הראשונה לפי נשיא צרפת בריגדיר-גנרל שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול, הטילה צרפת כעונש אמברגו נשק על ישראל.

דה גול לא הסתפק בזה, ותקף את היהודים באימרה אנטישמית. ב- 27 בנובמבר 1967:

  "Les juifs... un peuple d'élites sûr de lui-même et dominateur"

"היהודים הם עם של עילית הבוטח בעצמו ושתלטן"

https://www.youtube.com/watch?v=25hAYHwboFk

נשיא צרפת עמנואל ז'אן מישל פרדריק מקרון הולך בעקבות דה גול וכשבועיים לאחר שצרפת אסרה על השתתפות התעשיות הביטחוניות של ישראל בתערוכת "יורוסטורי", בנימוק של "חשד לפשעי מלחמה בעזה", בית משפט מחוזי בצרפת, בהיענות לארגון פרו-פלסטיני, הורה לחברה המארגנת את התערוכה לאסור כניסה של נציגי חברות ישראליות ולמעשה כניסת ישראלים ככלל.

"המשבר עם צרפת הולך ומחמיר: אחרי ששר הביטחון יואב גלנט דחה כל אפשרות שצרפת תתווך בכל הנוגע לגבול הצפוני, בין השאר על רקע ההחלטה לאסור כניסת חברות ישראליות לתערוכת הנשק – כעת הורה בית משפט מחוזי בצרפת שאזרחים ישראלים כלל לא יוכלו להשתתף באותה תערוכה – יורוסטורי.

"בהחלטת בית המשפט נקבע כי ההחלטה אוסרת כניסה על כל אדם או יישות משפטית שעלולה לפעול עבור חברות ישראליות כמתווכת. עוד טען בית המשפט בהחלטתו שהחלטת המארגנים לאפשר כניסת נציגי חברות ישראליות היא בלתי חוקית בעליל. בית המשפט הורה למארגנת התערוכה לתלות את ההחלטה על שערי הכניסה למרכז הכנסים בווילפינטה שבפאתי פריז – שם מתקיים יריד הנשק היוקרתי."

 (המשבר עם צרפת מחריף: תיאסר כניסת ישראלים לתערוכת הנשק הגדולה)

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853416&forum=scoops1

השלב הבא יהיה אולי לאסור גם על כניסת ישראלים לאולימפיאדה. למזלנו הרב בניגוד לעבר איננו תלויים עוד בנשק צרפתי ולא נצטרך להבריח את ספינות שרבור, אבל מעשה כל-כך אנטי ישראלי דורש לפחות את החזרת השגרירים. כמה צבוע היה מקרון בביקור הראשון בישראל בו הביע הזדהות עם הסבל הישראלי מהתקפת החמאס, שכעת הוא נאבק להצלתו ולשיקום כוחו. נעמן כהן

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* אהוד: ביום חמישי 14.6 בערב, שודר בערוץ 14 ריאיון שערכה מגי טביבי עם בני גנץ. מול מראיינת צעירה (שיכלה להיות בתו או אולי אפילו נכדתו) – נמרצת ונאה וללא כל גינוני כבוד אלא חתירה עיקשת לתשובות ענייניות [ריאיון שעוד יילמד בבתי ספר לעיתונאות] – היא פשוט עשתה מגנץ קציצות. רק תארו לעצמכם את ביבי יושב מולה ועונה תשובות חלולות ומופרכות כאלה. אפילו רוגל אלפר, שאינו חשוד על אהדת נתניהו, כתב למחרת ב"הארץ" (14.6]:

"המראיינת בערוץ 14 עשתה קציצות מגנץ, שהתגלה שוב ככסיל פוליטי! נימתה של טביבי היתה מזלזלת לכל אורך הדרך. הבעייה היתה שככל שנמשך הריאיון נוצרה ואז התחזקה התחושה כי זלזולה מוצדק. גנץ לא שכנע כי הוא ראוי להיות ראש ממשלה. תוכניותיו ליום שאחרי בעזה נשמעו חובבניות ולא מציאותיות. טענתו כי נתניהו מיסמס עסקת חטופים נשמעה כללית, מעורפלת, רופסת. וחמור מכל – גנץ התגלה שוב ככסיל פוליטי."

ואילו בערוץ "כאן 11" הציבורי שלנו נשפכת כל הזמן ביקורת על ממשלת ישראל והנהגת המדינה, קינות זעקות והרגשת כישלון ומיעוט הישגים של צה"ל, הפגנות חטופים עסקה בחירות רק לא נתניהו שחיתות הפגנות חטופים עסקה בחירות רק לא נתניהו שחיתות הפגנות – כאילו לא קורה שום דבר חשוב אחר בארץ ובעולם שיש להתמקד בו, והכול משודר, חלקו בצרידות או בלשון נקבה פרשנית "אנחנו יודעות" – כאילו לדכדך את אלה שעדיין צופים בו ולא עוברים לערוץ אחר.

* נרי לבנה: "אני מתגעגעת לתחושה הסקרלט אוהרית (זו של סקרלט אוהרה, גיבורת 'חלף עם הרוח') שמחר יהיה יום חדש ואולי טוב יותר. ואילו עכשיו מהתחושה הזאת לא נותרו אפילו גחלים לוחשות, כי בהחלט מתקבל על הדעת שמחר יהיה יום חדש וגרוע אפילו יותר מהיום, שהחטופים יישארו חטופים, הפליטים יישארו בפליטותם, עוד חיילים יקפחו לשווא את חייהם, והכי נורא – ביבי נתניהו יעלה בפופולריות שלו בסקרים שבוחנים את התאמתו לתפקיד ראש הממשלה." ["הארץ", 14.6].

אהוד: לאישה השוטה הזו לא איכפת שישחטו את כולנו, גם אותה – ובלבד ש"עוד חיילים לא יקפחו את חייהם לשווא."

* אהוד שלום, תודה על "מכתב עיתי לֵילִי חינם פעמיים בשבוע מאת סופר נידח", אותו אני קורא בעונג מיד כשהוא מתקבל בתיבת הדוא"ל שלי. הפעם – מיספר הגיליון ה-1959, זהה לשנת הולדתי בפתח-תקווה וראיתי בזה תזכורת שאני חייב לכתוב לך תודה.

אז, תודה גדולה על ההתמדה ביצירת המוסד המיוחד הזה, על הכתיבה, העריכה והניהול,  ועל התכנים הנפלאים והמשובחים שמוצגים בו.

בתודה מראש, ובברכה. 

עופר כהן

* אהוד היקר, תודה על הגיליון האחרון, כמו גם על כל קודמיו. אהבתי את התחזיות הקודרות שלך שכתבת בשנת 2003 והמתרחשת לצערנו, כמעט במדויק בימינו.

אני ביליתי בירנטון בחודשי הקיץ של שנת 2000 וכתבתי שם את ספרי לבני הנעורים "יוני קנטי בעקבות האוצר האבוד". יש לי זיכרונות נעימים מהשהות שם.

אני מצרף את הכתבה העצובה שלי שהתפרסמה בגיליון החג של "ספרות ותרבות" [11.6]. אודה לך אם תפרסם אותה בעיתונך.

בברכה,

משה מוסק

* אהוד היקר, תודה על פרסום הרשימה על קפקא, ותודה יותר גדולה על ההערה שלך בסופה.

שלך –

משה גרנות

* אהוד: העיתון הראשון שערכתי היה השבועון "אפיק" של קיבוץ עין גדי, שהודפס במכונת הסטנסיל הידנית הישנה, עוד מימי ההיאחזות, זה היה לפני כ-68 שנים, בשנת 1956 לערך. דבורה סְלֶפּ, כיום גוטמאכר, היא דבוישה, הקלידה את הטקסטים על גבי "שעוונית" שאותה גילגלנו במכונת הסטנסיל. את הציורים עשו בנדלה, היא רות בן-דב, כיום קדרי, וזאביק רוזנבוים. אם אינני טועה "אפיק" ממשיך להופיע בקיבוץ עד היום.

באותה שיטה, על גבי "שעווניות", הוצאנו ב-1957 את הגדת עין גדי לפסח שאותה כתב וצייר בחרט על גבי "שעוונית" חברנו אורי שולביץ ואת הטקסט אני ערכתי. אותה נתנו להדפסה במכונות הסטנסיל המשוכללות של חברת "המפעיל" בתל אביב, גם בצבע. כולנו היינו אז בראשית שנות ה-20 שלנו ומאחורינו ניסיון בעלוני הסניפים והגרעינים של "הנוער העובד" שמהם באנו. "הד הסניף" שאותו ערך חברנו עוזי שטרן בפתח תקווה, "ערוגות" עלון גרעין "שדמות" שיסד את עין גדי, וכמובן חברינו מקריית חיים שהיו אמונים על כתיבת עלונים ואופרטות-הווי.

בפברואר 2024 מלאו 19 שנה לעיתון האחרון שאני עורך, המכתב העיתי "חדשות בן עזר", המופיע פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי, החל משנת 2005 ונשלח לאלפי נמענים במייל.

* * *

לאיש מאיתנו אין פטנט

מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

לאיש מאיתנו אין פטנט על שום דבר

העולם ימשיך להתקיים גם בלעדינו

אם נותיר שריטה קטנה ביקום

זה יהיה הרבה מאוד כמעט חיי נצח

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2174 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-25, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל