פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1963

יום מאה שישים ושישה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה,

איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2174 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, כ"א  בסיון תשפ"ד. 27.6.2024

עם הצרופות: 1. אבי סיילס בקונצרט באיטליה. 2. יהושע (שם בדוי) במושב עזריקם. 3. יהושע (שם בדוי) בחצר הבית בעזריקם.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: הֱיוֹת אֹרֶן. // יורם אטינגר: ראש ה-FBI מערער על מדיניות מזכיר המדינה כלפי איראן וחמאס. // צביקה זליקוביץ: שלום אח שב. //

איליה בר זאב: "חוֹמַת בֵּית-שָׁן". // אנדד אלדן: וּכְשֶׁפֶּתַע מתוך קוֹלָהּ מָלֵא הִסְתַּכְּלוּת. // אורי הייטנר: 1. אַיֶּכָּה, כָּלֵב?! // צרור הערות 26.6.24. // עדינה בר-אל: מצא בית חם במושב. // אהוד בן עזר: הביקור בתערוכה של אורי שולביץ במאי 2015. // משה גרנות: ארץ זבת חלב ודבש?! // בן-ציון יהושע: 'סנדלר לא ייצא ממנו.' // אהוד בן עזר: "והארץ תרעד". פרק שישה-עשר: יהודה בירושלים. // מנחם רהט: מרגלים תשפ"ד. // כבר עבר שבוע. מאת המשורר חיימקה שפינוזה. // נעמן כהן: עשרות משרתי מילואים הכריזו לא נשוב לשרת בעזה.

  // ממקורות הש"י. // אסתר ראב: האומנת הערבייה חַדִיגָ'ה.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

הֱיוֹת אֹרֶן

הֱיוֹת אֹרֶן

וְלֹא אָדָם

הַגְבִּיהַּ צֶמַח

וּשְׁלַח אוֹן עֲנָפִים

פּוֹרְשֵׂי-כַּפַּיִם

לִגְבָהִים

הִזִּיל דִּמְעוֹת-שְׂרָף

נוֹטְפוֹת בֹּשֶׂם

לְחַסְפֵּס גֶּזַע

עָמִיד

צוֹחֵק לְרוּחוֹת

לְהַכּוֹת בְּסֶלַע

לְפוֹרְרוֹ לְעָפָר מֵזִין

בְּשֵׁן שֹׁרֶשׁ אֵיתָן

לִפְרֹחַ  –

עַד תִּתְעַטֵּשְׁנָה

כָּל הַגְּבִירוֹת

לְהַבְשִׁיל אִצְטְרֻבָּל;

מָלֵא זֶרַע מְעוֹפֵף;

כְּפַרְפָּרִים חַיִּים

מְחַפְּשֵׂי-רֶגֶב

לְהַשִּׁיר מְחָטִים:

שָׁטִיחַ עָבֶה

קְפִיצִי

מָלֵא, רֵיחָנִי

מַזְמִין כָּל לֵאֶה  –

לִמְנוּחָה;

לִצְמֹחַ  –

לְהִתְפַּלֵּל לְגֶשֶׁם,

בְּאִוְשַׁת סְתָו יְבֵשָׁה,

חֲרִיפָה,

לִצְחֹק בְּזַלְזַלִּים בְּהִירִים  –

לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ אָבִיב

לְנַצֵּחַ בְּיֶרֶק-מְחָטִים  –

אֶת הָאֶפֶס,

וְלִהְיוֹת קַיָּם, קַיָּם!

1970

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

יורם אטינגר

ראש ה-FBI מערער על מדיניות מזכיר המדינה

כלפי איראן וחמאס

פורסם לראשונה ב"מעריב" מיום 24 ביוני 2024

ראש ה-FBI (שילוב של שב"כ ומשטרה למניעת טרור בארה"ב), כריס ריי, העיד בוועדות הסנאט ובית הנבחרים ב-4 ליוני ו-11 לאפריל, וחזר על אזהרתו שטרור ה-7 לאוקטובר מהווה מקור השראה לטרור אסלאמי דומה על אדמת ארה"ב:

"איום הטרור על ארה"ב הסלים משמעותית מאז ה-7 לאוקטובר... אנו חוששים ממתקפת טרור דומה לזו שדאע"ש ביצע באולם קונצרטים ברוסיה במרץ 2024 [137 קורבנות ו-180 פצועים]... סין, רוסיה ואיראן העלו את סף האלימות נגד ארה"ב... בשנים האחרונות היו מקרי טרור בארה"ב שהתרחשו בהשראת טרור חמאס... ה-FBI עצר טרוריסטים של חיזבאללה הפועלים בארה"ב בשיתוף פעולה עם משטר האייתולות... אנו נלחמים בברוני הסמים של אמריקה הלטינית [המשתפים פעולה עם האייתולות וחיזבאללה] כדי לבלום את הפצת הסמים האחראים לפטירת צעירים רבים בארה"ב [למעלה מ-100,000 ב-2023!]... מאז ה-7 לאוקטובר עולה מיספר התראות טרור אסלאמי נגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב ונגד בעלות בריתנו בעולם..."

ראש ה-FBI השמיע אזהרות דומות בעדויות בשני בתי הקונגרס ב-31 לאוקטובר ו-15 לנובמבר.

בניגוד למזכיר המדינה, טוני בלינקן, ראש ה-FBI מבין שטרור ה-7 לאוקטובר רלבנטי לביטחון פנים בארה"ב, ומלחמת ישראל בחמאס מסייעת להגנת ארה"ב מהטרור האסלאמי. לעומת זאת, מזכיר המדינה רואה עצמו כ"מתווך הוגן", ומתעלם ממעמד ישראל כבעלת-ברית לעומת חמאס שהוא זרוע של האייתולות ושל "האחים המוסלמים", הנחושים להשתלט על "הכופר" המערבי, ובמיוחד על "השטן הגדול האמריקאי."

בניגוד לבלינקן, ראש ה-FBI  רואה במשטר האייתולות, חיזבאללה וחמאס סכנה מוחשית ומיידית לביטחון פנים בארה"ב, ומכיר בשיתוף הפעולה שלהם עם מדינות אנטי-אמריקאיות, ארגוני טרור וברוני הסמים באמריקה הלטינית, אותה הם מגדירים כ"בטן הרכה" של ארה"ב. לעומת זאת, בלינקן – הנאמן לתפישת עולמו הקוסמופוליטנית והאו"מניקית – רואה במשטר האייתולות אתגר דיפלומטי, מתנגד ליוזמות לשינוי המשטר באיראן וגם לגיבוש איום צבאי יעיל על האייתולות.

בניגוד לבלינקן, ראש ה-FBI מודע למעמד האייתולות כמנוע מוביל של טרור אסלאמי, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות נגד ארה"ב. לעומת זאת, ולמרות ההתנהלות השיטתית האנטי-אמריקאית של האייתולות, בלינקן אינו מגדיר את משטר האייתולות כישות טרור, אלא רואה בהם שותפים למו"מ אמין.

בניגוד לבלינקן, ראש ה-FBI  מאמין שהאייתולות בפרט, והטרור האסלאמי בכלל, מונחים ע"י אידיאולוגיה פנאטית ומגלומנית בת 1,400 שנים, ורואים באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, ונחושים להשליט את האסלאם על "הכופרים" המערביים, ובראשם ארה"ב. הוא מבין שמול הטרור האסלאמי יש להפעיל את מערכות הביטחון, ולא ליזום מחוות וויתורים, הנתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, ומתמרצים אלימות.

לעומתו, בלינקן מאמין שהטרור מונחה-ייאוש, ולכן יש לפעול מולו באמצעים דיפלומטים ופיננסים משמעותיים, למרות שהטרור תמיד נושך את הידיים המסייעות לו, כפי שארה"ב למדה על בשרה אחרי שסייעה לאייתולות ולמוג'אהידין להשתלט על איראן ולסלק את צבא ברה"מ מאפגניסטן.

עמדת ראש ה-FBI מייצגת נאמנה את רוב הציבור בארה"ב, ואת רוב צירי בית הנבחרים והסנטורים בקונגרס, שהוא שקול עוצמה לנשיא בנושאי פנים, חוץ וביטחון.

האם האיום המחריף של הטרור האסלאמי על אדמת ארה"ב, וההתפתחויות הוולקניות במזה"ת, יבהירו למזכיר המדינה בלינקן שעליו להעריך מחדש את מדיניותו כלפי איראן, חמאס, הרש"פ וחיזבאללה, כדי הימנע מחזרה על שגיאות קריטיות הפוגעות באינטרס ארה"ב!?

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

* * *

* * *

איליה בר זאב

בעולם הזה ו"חוֹמַת בֵּית-שָׁן"

לזכרו של דויד לוי... לכבודו... נולד 1937, נפטר 2024

זֶה הָעוֹלָם, מְַהַלֵּךְ בֵּין הָאֲבָנִים הַחֲשׂוּפוֹת,

לִפְרָקִים נִרְעַד,

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יֲרַחֵף"* מֵעַל כֹּל שֶׁטָּמוּן בַּחַיִּים,

בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה.

זֶה הָעוֹלָם, רַעֲשֵׁי הַמַּיִם בְּנַחַל חֲרוֹד, צִפֳּרֵי הַטֶּרֶף

הַנֶּאֱבָקוֹת עַל פִּסַּת שָׁמַיִם.

הַאִם לָקַח שָׁאוּל "אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ"?**  הַאִם "אֶת גְּוִיָּתוֹ

תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית-שָׁן"***?

גַּם אֲנִי מְחַפֵּשׂ קְצֵה חוּט לַתְּשׁוּבוֹת, מְגַשֵּׁשׁ בְּצִלּוֹ הַמּוּטָל

שֶׁל סֶלַע עֲנָק.

כּוֹכְבֵי שָׁבִיט קוֹרְצִים אֵלַי מִמֶּרְחַק שְׁנוֹת אוֹר,

מֵעַל שְׂרִידֵי חוֹמוֹת.

הַטֶּבַע בְּשֶׁלּוֹ, שׂוֹרֵד. הַחֲצָבִים רְעֵבִים לְעוֹד קַיִץ,

 זְקוּרִים.

 הַצְּבִי מֵטִיל גְּלָלָיו וּפוֹרֵץ גְּדֵרוֹת. הַיַּרְדֵּן מִתְפַּתֵּל בִּשְׁאֵרִית

מֵימָיו אֶל יָם הַדְּמָמָה.

* דברים ל"ב  י"א.

 ** שמואל א' ל"א  ד'.

*** שמואל א'  ל"א  י'.

  פורסם לראשונה ב"מקומות שהיינו בהם", "קשב לשירה" 2016. כאן – שיפורים קלים.         

דויד לוי זכה להספדים מלאי הערכה מכל הקשת הפוליטית. אבל לאורך רוב הקריירה שלו נאבק במי (כולל במפלגתו שלו) שניסו למנוע את התקדמותו ושהציבו מעליו תקרת זכוכית, מה שהפך אותו לסמל של עדות המזרח. האיש שהגיע כמעט הכי רחוק שאפשר. (ויקיפדיה).

* * *

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה]

וּכְשֶׁפֶּתַע מתוך קוֹלָהּ מָלֵא הִסְתַּכְּלוּת – 1980

וּכְשֶׁפֶּתַע

עֵינֶיךָ מוּאָרוֹת עֲיֵפוֹת

וְאַתָּה עוֹלֶה מִתּוֹךְ נְפִילַת

הַצִּפִּיּוֹת בְּהִנָּעֵל גַּבּוֹת

כְּצֶמַח הָעוֹלֶה מִנְּבִילָתוֹ.

קַוֵּי מִתְאָר אַתָּה צוֹפֶה

בַּפִּתּוּלִים וּבַדֶּרֶךְ

הָעִקֶּשֶׁת לְתַדְהֵמָה

הָעוֹבְרִים בְּפִתּוּיֵי

הַקַּו פִּי כַּמָּה עַזִּים

זֶה הִבְהוּב הַזִּיק הַשָּׁב

אֲנִי רוֹאֶה

אֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה

אֲשֶׁר הָלַךְ שַׁח קוֹלוֹ

וְשָׂח אֵלַי זֶה אֲשֶׁר

אֵינֶנּוּ כְּדַם-פָּנַי בָּרַח

מִקִּרְבָה לַמַּחֲשָׁבוֹת

כְּשֶׁיָּשׁוּב, נָבוּל יִפְרַח,

בְּפָנַי יָנּום.

            אֲנִי, רואָה אַתְּ, זֶה

אֲשֶׁר הָלַךְ וְשַׁח קוֹלוֹ

שַׁח –

אֵלִי, זֶה אֹשֶר?

אֵינֶנּוּ. כְּדָם פְּנִי בָּרוֹחַ

מְקֹרָבָה לַמַּחֲשָׁבוֹת.

כְּשֶׁיָּשׁוּב נָבוּל, יִפְרַח

בְּפָנַי. יָנוּם

פורסם בספרו "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה״ בהוצאת הקיבוץ המאוחד, לקט 50 שנות כתיבה של משורר מיוחד מקיבוץ בארי והוא כבן 100 בחודש הקרוב.

איליה בר זאב

* * *

אהוד: בנימין נתניהו, עם ישראל חייב לך תודה גדולה שאישרת את רכישת הצוללת השישית אח"י "דרקון" שתגיע אלינו בקרוב! היא חלק מההרתעה הגרעינית שלנו מול איראן – כי אם ח"ו תיפגע תל אביב תושמד טהראן! ואם תיפגע תל אביב ייפגעו גם רבים ממשטינך השוקדים כיום להפילך!

* * *

אורי הייטנר

1. אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!

פרשת "שלח לך", שאותה נקרא השבת, עוסקת, ברובה, בפרשת המרגלים – אחת מנקודות המפנה בסיפורי התורה. בני ישראל יצאו ממצרים, קיבלו את התורה ועמדו להיכנס לא"י, לכבוש אותה ולהתנחל בה. כתוצאה מחטא המרגלים, מהלך ההיסטוריה השתנה ובני ישראל נאלצו לנדוד במדבר ארבעים שנה; שנה כנגד כל יום מימי מסע המרגלים בא"י. כל דור יוצאי מצרים, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון, המרגלים הנאמנים, ימותו במדבר ולא ייכנסו לא"י. על פי חז"ל, חטא המרגלים היה בתשעה באב, והעונש עליו הוא כל החורבנות שאירעו בתשעה באב, כמאמר המדרש: "אתם בכיתם בכייה של חינם, אני קובע לכם בכייה לדורות."

במה פשעו המרגלים? מה חטאם הגדול, שבעטיו לקה העם בעונש כבד כל כך, כבד הרבה יותר מן העונש על חטא העגל? המרגלים נשלחו לאסוף מודיעין ובשובם הציגו את חוות דעתם. מה רע בכך? האם תפקידו של המודיעין להציג לקברניטים את המידע שהם רוצים לקבל, או את המידע המקצועי האמין כמיטב הכרתם?

החטא כלל אינו קשור לסוגייה מודיעינית זו או אחרת. מטרת שליחותם של המרגלים כלל לא היה סיפוק מודיעין אודות האוייב. מי שהחליט לשלוח את המשלחת הוא אלוהים, שציווה את משה – "שלח לך." אלוהים זקוק למודיעין? כנראה שמטרת השליחות היא אחרת. ניתן להבין זאת גם מהרכב המשלחת. אין זו משלחת של אנשי מודיעין מקצועיים, שיצאו בחשאי לרגל את הארץ, אלא זו משלחת מכובדת של הנהגת העם, כל נשיאי השבטים. בהשלכה לימינו, מדובר בשליחת הממשלה למסע ריגול ואיסוף מודיעין. זה לא מתקבל על הדעת. המטרה שונה – המודיעין שאלוהים מחפש אינו על אודות האוייב, אלא על אודות כוחותינו. הנהגת העם נשלחה לשליחות, שנועדה לבחון את החוסן הלאומי ואת חוסן המנהיגות, כדי לדעת האם העם בשל למשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות בה; האם העם השתחרר ממנטליות העבדים, וראוי להיות עם חופשי בארצו. ההנהגה כשלה, והתוצאה היתה החלטת האלוהים לדחות כמעט ב-39 שנים את המהלך.

מה המסר המרכזי שעלינו להסיק מן הפרשה? שמנהיגות המואסת בארץ חמדה, לוקה בשיגעון קטנות לאומי ובחוסר אמונה בחוסנו של העם, ויוצרת דמורליזציה מתוך חוסר ביטחון עצמי, עלולה להמיט אסון על העם.

כשאנו בוחנים את דרכה של ההנהגה המדינית ובמידה מסוימת גם הצבאית כלפי חמאס וחיזבאללה לאורך שנים; את מדיניות ההתמכרות לשקט, תשלום פרוטקשן כדי לזכות בעוד טיפה שקט, ההכלה של הצתת שדות הנגב במשך שנים ללא כל תגובה, ההבלגה על הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל ללא כל תגובה – מה הפלא שקיבלנו את אסון 7 באוקטובר? וכשרואים את אופן ניהול המלחמה בידי ההנהגה המדינית ובמידה רבה גם הצבאית – דשדוש ומריחה בדרום, פינוי שערורייתי לאורך זמן ומי יודע לעוד כמה זמן של יישובי הצפון במקום להגן עליהם, הרי ברור שלא הפקנו את הלקח. אפשר בפירוש לומר שהנהגתה של מדינת ישראל לוקה בתסמונת עשרת המרגלים.

לנוכח התנהלותם של עשרת המרגלים, בלטו במנהיגות אמיצה ויוצאת דופן יהושע בן נון וכלב בן יפונה. "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ."

תסמונת עשרת המרגלים היתה דרך המלך של העם היהודי בשנות גלותו, תחת אתוס "שלוש השבועות": לא לעלות בחומה, לא למרוד בגויים, לא לקרב את הקץ. הרצל והתנועה הציונית העזו להיות כַּלֵב ויהושע בן נון, שיצאו באותה קריאה של "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ."

זלמן שז"ר, מהמנהיגים הרוחניים והפוליטיים הבולטים של תנועת העבודה הציונית ונשיא המדינה השלישי, כתב את השיר הבא:

אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!

לֹא רַבֵּנוּ מֹשֶׁה, לֹא הַכֹּהֵן אַהֲרֹן,

רַק כָּלֵב שֶׁגָּעַר...

הוּא שֶׁרָאָה לְפָנִים בְּחֶבְרוֹן

אֶת יְלִידֵי הָעֲנָק, וְלֹא זָע בּוֹ לֵבָב,

וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בְּעֵינָם וּבִהְיוֹתָם בְּעֵינָיו

רַק חָגָב, רַק חָגָב

הֶאֱמִין בְּכָל לֵב כִּי כֹּחֵנוּ הוּא רַב,

וְלֹא נִסְעַר.

אַךְ עַכְשָׁו

הוּא שֶׁנֶּחְרַד וְצָעַק וְזָעַם

וַיַּהַס הָעָם...

הוּא גָעַר כִּי זָכַר, שֶׁאָמְנָם וְאָכֵן

עָצוּם וְחָזָק הוּא הָעָם הַשָּׁכֵן,

וְעָרִים לוֹ בְּצוּרוֹת וּגְדוֹלוֹת בִּמְאֹד

וְכָבֵד הַיְשִׁימוֹן וְעוֹד רַבּוֹת בּוֹ לִצְעֹד - -

עַל כֵּן מְאֻיָּם הוּא הָרִיב, וּבְכִי הַמְּלִינִים.

אָסוֹן בּוֹ, קָלוֹן בּוֹ, בַּחוּץ וּבִפְנִים,

לָכֵן קָם כֹּה נִזְעָם, וְכָעַס וְכָעַס

עַד הֻשְׁלַךְ הַס...

עַד כֹּל עַם הַמְּלִינִים, הַנָּבוֹךְ, הַמְּפֹרָר

נִדְהַם מֵחֶרְדַת זֶה הַקּוֹל שֶׁגָּעַר

נִדְהַם

וְנָדַם.

וּמֵאָז, בְּכָל עֵת בְּכִי עִוְעִים וּמְדָנִים,

רִיב אַחִים בַּמַּחֲנֶה וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים

צוֹפֶה וְתוֹהֶה וְזוֹעֵק בִּי הַלֵּב:

אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!

בימים האלה, שבהם חזרנו בעיצומה של מלחמה קשה לשישה באוקטובר על סטרואידים, עם בכי עוועים ומדנים, ריב אחים והנהגה חלשה, מסוכסכת, מסכסכת ומפלגת, מסיתה ומעלילה, צופֶה ותוהֶה לב ציוני ופטריוטי: אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!

צרור הערות 26.6.24

* האם החרדים יתגייסו? – טענה חזקה הנשמעת בדיון הציבורי על השתמטות החרדים, היא שלא חשוב מה נעשה, אילו חוקים נחוקק, איזו פסיקה בג"ץ יפסוק – בית דין לא יעזור. החרדים לא יתגייסו. נקודה. גם אם נכלא את כולם ונציף את בתי הכלא, הם לא יתגייסו. וצריך להתרגל לרעיון.

איני יודע האם זה נכון. אבל נניח שזה נכון. מה המסקנה? האם המסקנה היא שכיוון שאין סיכוי, נעזוב את הנושא ונשאיר את המצב הקיים?

גם אם נקבל את ההנחה הזאת, יש צורך בשינויים דרסטיים. ראשית, יש להפסיק לחלוטין את תקצוב ההשתמטות. לא יעלה על הדעת שמשלם המיסים הישראלי יהיה הכספומט של ההשתמטות, יממן את המשתמטים, יממן את הישיבות של המשתמטים, יממן את מערכת החינוך שמחנכת להשתמטות ופועלת בניגוד לערכי חוק החינוך הממלכתי. מה פירוש המושג "לחלוטין"? כשמו כן הוא. אפילו לא אגורה. אתה רוצה לשלוח את הילד שלך לתלמוד תורה חרדי? זכותך. על חשבונך. או שתשנורר תרומות. משלם המיסים לא יממן את מערכת החינוך הזאת. צריך להפסיק את האבסורד הזה, שהמדינה מממנת את הפגיעה בה ואת הפוגעים בה. כדי לסבר את האוזן – כמה בציבור יודעים שאנו מממנים ממיסינו גם "ישיבות לנושרים"? מהן ישיבות לנושרים? ישיבות פיקטיביות, שרשומים בהן חרדים שאינם לומדים בישיבה, אך ורק כדי שיוכלו להשתמט. לא שעלינו לממן את המשתמטים הלומדים באמת בישיבות, אבל ה"ישיבות לנושרים" מצביעות על גודל האבסורד.

שנית, לא רק מבחינת התקצוב, אלא גם מבחינה מוסרית וערכית – חשוב להסיר מספר החוקים של ישראל כל לגיטימציה לחרפת השתמטות. הטענה שאין לחוקק חוק שיהפוך אזרחים לעבריינים אבסורדית. זה כמו לומר שאין לחוקק חוק שלפיו אסור לגנוב, כי כך הופכים אזרחים לעבריינים. הגנבים, כמו המשתמטים, עושים מעשה רע ובלתי מוסרי, והחוק חייב לקבוע זאת.

גם אם, אכן, אף חרדי לא יתגייס, יש חשיבות מוסרית וכלכלית בשני השינויים שהצעתי.

אך במקביל, יש לפעול כדי לקרב חרדים למדינה ולשירות בצה"ל. על מדינת ישראל להשקיע השקעת עתק בהגדלה משמעותית של רשת החינוך החרדי הממלכתי, שיעניק חלופה חרדית ערכית, המחנכת להשתלבות במדינת ישראל, לשירות בצה"ל ולחיי עמל ופרנסה. כל הורה חרדי יידע שיש לו חלופה כזו חינם.

יש להקים בצה"ל יחידות לחרדים. זה לא טוב. זה רע. זה מנוגד לאתוס המכונן של צבא העם. אבל מול החלופה של הנצחת ההשתמטות, זה הרע במיעוטו. כמו כן, יש ליצור חלופות בפיקוד העורף, ליחידות של חרדים, כולל חיול ארגונים כזק"א. ויש להתאים שירות לאומי אזרחי לחרדים, כמו למשל בכיבוי אש, שירותי רפואה וכד'.

החרדים הם אחינו. יש לקבל אותם חזרה לשורותינו במאור פנים ובשמחה. יש לעודד את חזרתם בתשובה. אך אנו מחויבים ל"הוכח תוכיח את עמיתך". עלינו להבהיר בחקיקה ובניתוק מעטיני תקציב המדינה, שיש קווים אדומים שבשום אופן איננו מוכנים להשלים עם חצייתם. וההשתמטות מצה"ל היא קו אדום כזה.

אין להתעלם מהטענה שאי אפשר יהיה לגייס את החרדים, ולכן יש להפיק את לקח המלחמה הנוכחית, שרעיון העוועים של "צבא קטן וחכם" פשט את הרגל, לא רק בהסתמכות על החרדים. יש להחזיר את אורך השירות הצבאי לשלוש שנים. יש לדחות את גיל הפטור מהמילואים. יש לפעול להעמקת הגיוס בקרב הציבור הלא חרדי, שיש בתוכו השתמטות – אמנם לא השתמטות קולקטיבית, אך לא מעט השתמטות פרסונלית ויש להיאבק בתופעה. יש לשנות את צה"ל ולהגדיל באופן משמעותי את הכוח הלוחם ולהקטין את הכוח הלא לוחם. יש לתעדף באופן משמעותי, על פי חוק, כולל בתעסוקה, בהשכלה ובשיכון, את משוחררי צה"ל על פני מי שלא שירתו בצה"ל ואת הלוחמים על פני חיילים שאינם לוחמים.

יש להקים בשנים הקרובות ממשלת אחדות לאומית של המפלגות הציוניות משמאל, מהמרכז ומימין, שלא תהיה תלויה בחרדים ותוכל לבצע את השינוי הזה.

ויש לחזור לאתוס של אומה במלחמה ולחנך את ילדינו על האתוס הזה, שהוא אמת חיינו ועלינו להתייחס אליו כאל עובדה קיימת כמו שאנו מתייחסים לזריחת השמש בבוקר ולשקיעתה בערב.

* והגית בו – "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל."

למי נאמרו הדברים? ליהושע בן נון. ואכן, ספר התורה הזה לא מש מפיו והוא הגה בו יומם ולילה, ולפיכך שמר לעשות ככל הכתוב בו. מה הוא עשה? את הכתוב בו. הוא הוביל את עם ישראל למלחמה והיה המצביא של כיבוש הארץ.

מי שמשתמט, לא הגה בספר התורה, לא ביום ולא בלילה, כי אילו הגה בו, לא היה משתמט.

אנו מאפשרים לחרדים להשתמט מצה"ל כביכול לצורך לימוד תורה ואף מממנים את השתמטותם, ולמעשה אנו מאפשרים להם לכפור בעיקרי התורה ומממנים את הכפירה.

* המילואימניקים – ביום שני השתתפתי בכנס בת"א של תנועת "המילואימניקים" למען שירות לכולם, בהשתתפות מאות מילואימניקים ומילואימניקיות מכל רחבי הארץ.

מייסד התנועה ומנהיגה, יועז הנדל, היה הנואם המרכזי. הוא העלה על נס את התייצבותם של המילואימניקים להגן על המולדת, כאשר הנהגת המדינה נעלמה, כמו גם את ההתייצבות האזרחית המרשימה. המילואימניקים גילו מנהיגות בהתייצבותם לנצח את האוייב, והם מגלים מנהיגות גם בהתייצבותם לתקן את המדינה. הוא דיבר על הזכות הגדולה לשרת את המדינה ולהגן על המולדת, וקרא לאחינו החרדים לגלות אכפתיות ולהצטרף לזכות הזאת.

מבין הדוברים אציין עוד את הרב תמיר גרנות. הרב גרנות הוא ראש ישיבת ההסדר "אורות שאול" בת"א ולפני כן חי שנים רבות בגולן. באותן שנים היו לנו שיתופי פעולה רבים בתחומי קהילה, תרבות וחינוך בגולן. אני רואה בתמיר דמות מופת. הרב תמיר שכל במלחמה את בנו, סרן אמתי הי"ד.

הרב תמיר דיבר על התודעה החרדית שטרם יצאה מהגלות, ומסתגרת מפני הישראליות. הוא מסביר שאין דעה כזו ביהדות שלימוד התורה פוטר מהגנה על החיים. "אסור למצמץ – כולם צריכים להתגייס." איך? צריך להידבר ובדברים רבים ללכת לקראת החרדים, אך בלי לוותר על עצם העיקרון החד משמעי. הוא מאמין בציבור החרדי, אך הציבור הזה כלוא בכלוב של זהב, שמדינת ישראל הקימה לו. את זה צריך לפרק.

אמיר דדון הופיע בהתנדבות ושר את "אור גדול", "בין קודש לחול" ו"מתי אלמד לבחור נכון."

* לא המקום להכרעה – על אף סלידתי מההשתמטות החרדית, שהיא בלתי מוסרית, בלתי יהודית, חילול השם וכפירה בעיקר, וחרף הגועל שלי מהבריתות הרקובות והמושחתות של השתמטות תמורת שלטון, איני שמח על פסיקת בג"ץ.

המקום להכריע בסוגיות חברתיות ופוליטיות הוא המערכת הפוליטית, והדיון בהן הוא בדעת הקהל, בתקשורת ובזירה הציבורית. לא בבית המשפט.

בית המשפט כלל לא היה צריך לעסוק בכך, וזו עמדתי מאז בג"ץ חוק טל. כל פסיקות בג"ץ בנושא ביטאו את דעתי, והתנגדתי להן בשל התנגדותי העקרונית להתערבות השיפוטית בהן.

אולם משנתנה פסיקת בג"ץ, אני מקווה שהיא תשים קץ להפקרות.

* מי יגן עליהם? – השר פורוש הגיב על פסיקת בג"ץ באמירה שיש להיפרד לשתי מדינות. כלומר, כדי לא להתגייס לצה"ל, תקום מדינה חרדית.

ואני רק שאלה – מי יגן על אותה מדינה? ומי יהיו משלמי המיסים שיממנו את המוסדות החרדיים?

* ראש ח"ץ – פלוגת ח"ץ, היא פלוגת חרדים צנחנים, בחטיבת הצנחנים.

האמת היא שלא כל מי שמשרת בפלוגה הוא חרדי, אבל אותם חרדים, שבניגוד לחינוך שקיבלו וללחץ החברתי בוחרים להתגייס לצה"ל ולשירות קרבי הם גיבורים אמיתיים, עוד לפני שירו את הירייה הראשונה. הם ההוכחה לכך, שגם תינוק שנשבה עשוי לחזור בתשובה ואסור להתייאש משינוי אפשרי בחברה החרדית.

הלוואי שפלוגת ח"ץ תהיה ראש חץ לשינוי הראוי.

* להצדיע להסדרניקים הלוחמים – שמונה תלמידי ישיבות הסדר נפלו בימים האחרונים בקרבות ברצועת עזה. הם מצטרפים לעוד רבים רבים מתחילת המלחמה.

כדאי לזכור זאת, כאשר משרבבים בדיון על השתמטות החרדים את ישיבות ההסדר כ"חצי משתמטים", כביכול, כי החלק הצבאי בשירות שלהם אינו מלא. אפשר להתנגד למסלול ההסדר. ייתכן שהוא מיצה את עצמו וכבר אינו רלוונטי. יכול להיות שלנוכח המחסור החמור בכו"א בצה"ל, יש לשנות את מסלול ההסדר ולאפשר רק ישיבות שילוב, שאורך החלק הצבאי בשירות במסגרתן זהה לשל כלל חיילי צה"ל.

אבל הצגתם כחצי משתמטים היא שקר גס ובזוי הנובע משילוב של שנאה ובורות. כל תלמידי ההסדר, בעלי הפרופיל הקרבי, משרתים ביחידות קרביות. כולם משתתפים במלחמות ישראל ורבים מהם נפלו ונפצעו במלחמות. והם משרתים שנים רבות במילואים כלוחמים קרביים. מי שקרא את "תיאום כוונות" יכול להיווכח בגבורה ובהקרבה של הסדרניקים מילואימניקים בשריון בקרבות בגולן במלחמת יום הכיפורים. אני יכול להעיד מיחידת הצנחנים במילואים שלי, שבהכללה – ה"ביינישים", בוגרי ישיבות ההסדר, נשארים במילואים עד גיל מבוגר יותר מרוב הלוחמים האחרים.

תרומתו של בן ישיבה קרבי גדולה לאין ערוך משל חייל לא קרבי המשרת שירות מלא.

כן, יש מקום לדיון על המשך מסלול ההסדר, אך בראש ובראשונה מן הראוי שהחברה הישראלית תצדיע להסדרניקים הלוחמים. 

הלוואי שתקומנה ישיבות הסדר כאלו גם לחרדים (היום יש אחת כזו, והיא מבורכת).

* תחמושת לתעמולת האוייב – הסיבה לכך שאין עסקת חטופים, היא שחמאס אינו מוכן לוותר על תעודת הביטוח שלו – החטופים. הוא יהיה מוכן לשחררם תמורת כניעה מוחלטת – המשך שלטון חמאס, ללא שום מגבלות על התעצמות צבאו, ללא שום פירוז ועם ערבות בינלאומית שישראל לא רק תיסוג מכל הרצועה, אלא שצה"ל לא יפעל בתוך הרצועה לסיכול טרור. אף ראש ממשלה, גם ה"לשעברים" שתוקפים את נתניהו בנדון, לא היה לוקח על אחריותו כניעה כזו.

ישראל, מצד שני, ויתרה כמעט על כל עמדותיה. הצעת נתניהו ("הצעת ביידן") הייתה מרחיקת לכת מאוד. וחמאס דחה אותה.

ההצעה הישראלית קשה מאוד לעיכול. אבל בלאו הכי היא נדחתה. ויש לה יתרון משמעותי – הצגתה בפומבי עשויה לשרת מאוד את האינטרס הישראלי, ב"משחק ההאשמות", כדי להוכיח לעולם שישראל פועלת להפסקת אש וחמאס דוחה זאת. הדבר עשוי לחזק את הלגיטימציה הבינלאומית להמשך המערכה. ולא פחות מכך, הוא המסר כלפי פנים, מול המחאה המאשימה את הממשלה בכך שאין עסקה. הדבר חיוני להרגעת הרוחות והביקורת, לחיזוק החוסן החברתי והאמון הציבורי בהמשך המלחמה.

אז למה נתניהו לא עושה את השימוש הזה בהצעתו? מפחד תגרת ידו של ראש הכנופייה. ולכן, ב"ראיון" בערוץ 14, הוא למעשה חזר בו מהצעתו, שבלאו הכי נדחתה בידי האוייב. בדבריו, הוא העניק תחמושת הן לאוייב, וחמאס מיד קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב, והן למוחים נגדו מבפנים. איזה חוסר שיקול דעת.

ובאשר לחטופים? בלי לחץ צבאי מאסיבי וכואב, הם לא ישוחררו. נתניהו יודע זאת. ובכל זאת, כבר חמישה חודשים לא מופעל לחץ כזה וצה"ל מדשדש. ובאותו "ראיון" הוא הודיע שבקרוב יסתיים השלב של הלחימה העצימה. לחימה עצימה?! זה מה שקורה עכשיו? הדשדוש הזה הוא לחימה עצימה? וגם זה עומד להסתיים. כך הוא חושב למוטט את חמאס? כך הוא מתכוון לשחרר את החטופים? ראש ממשלה כושל.

* פליק פלאק – ראש הממשלה נבהל מעצמו, ולמחרת הכרזתו ב"ראיון" בערוץ 14, שבה למעשה חזר בו מהצעתו לעסקת חטופים, עלה על דוכן הכנסת, ובפליק פלאק לאחור הצהיר על דבקותו בהצעתו, ולראשונה אישר בפומבי שמתווה ביידן, הוא ההצעה הישראלית, כלומר הצעתו.

* טול קורה – בתשדירי תעמולת הבחירות בטלוויזיה, היה ז'אנר של ראיון עם מנהיג המפלגה. כלומר, כדי להכניס יותר עניין, הוא לא נואם, אלא כביכול משוחח. כמובן שהשאלות והתשובות נקבעות מראש. מבחינה עיתונאית, ברור שאין שום ערך לראיון הזה.

אולם הראיונות הללו ראויים לפרס פוליצר בהשוואה ל"ראיון" עם נתניהו בתרכנית "הפטריוטים" (מה כל כך פטריוטי שם?) בערוץ התעמולה. ינון מגל, מלחך הפנכה הביביריון, מוקף בקהל מעריצים, מלקק לו ומרים לו בכל "שאלה". ברור למה נתניהו, שמפחד להתראיין בישראל, כי כך ייאלץ להתמודד עם שאלות, ואין לו תשובות לשאלות, בורח לשידורי התעמולה של הכת.

נתניהו היה חלש, עגום, כבוי, אפור כשק, צל של עצמו. ושחרר קלישאות נבובות שיצרו מחיאות כפיים אוטומטיות. הוא אמר את הדברים הכי נכונים. על חשיבותה של אחדות לאומית בזמן מלחמה. על כך שאנו במלחמה ואין זה הזמן לעיסוק בפוליטיקה קטנה. שכעת כל מאוויינו צריכים להיות מופנים אך ורק לניצחון. הכל נכון, רק שכאשר נתניהו משמיע את הדברים, זה מפגן מדהים של חוסר מודעות קיצוני.

טול קורה מבין עיניך.

[אהוד: אני חוזר ומייעץ לך להתייעץ עם פסיכולוג. זה היה ריאיון מעולה].

* הקדימון ליגאל עמיר 2 – רוב האספסוף המוסת שקרא לפני שנות דור "בדם ואש את רבין נגרש", לא רצה באמת שירצחו את רבין. רובם לא היו מעלים זאת על דעתם. רובם הזדעזעו כשקרה הרצח. אבל הם היו הקדימון לרצח. כי במקום שבו מתירים את דם המנהיג במערכה הראשונה, מופיע יגאל עמיר במערכה השלישית.

צפיתי בתמונות מההפגנה ליד בית ראש הממשלה בקיסריה והאזנתי לקולות. היה זה הקדימון ליגאל עמיר 2. ואיני מדבר על התלהמות של איזה חוליגן מוסת מתוך האספסוף, אלא על דברי המנהיגים שעמדו מאחורי המיקרופון ושלהבו את האספסוף, שהריע במיוחד לקריאות האלה "מעל חורבות הבית שלך נקים מדשאות. את הבריכה שלך נאטום בבטון... נמחה את זכר נתניהו... האויב הראשי שלנו אינו נסראללה אלא נתניהו" וכן הלאה. "נמחה את זכר" נאמר על עמלק. והעמלק שלהם אינו נסראללה אלא נתניהו. זה ה"בדם ואש" מודל 2024. זו התרת דם והסתה לרצח. וכאשר מתירים את הדם במערכה הראשונה, יופיע יגאל עמיר 2 במערכה השלישית.

ואם לפני 25 שנים הם לא ידעו ולא העלו על דעתם, בפעם השנייה אף אחד לא יוכל לומר שהוא לא ידע. מי שנתן ידו להסתה הזאת, לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולומר: "ידיי לא שפכו את הדם הזה."

יש לגנות ולהוקיע את ההסתה הזאת. ומי שצריכים להוקיע אותה אינם תומכיו של נתניהו אלא מתנגדיו. ראש האופוזיציה, ראשי מפלגות האופוזיציה, גם ה"לשעברים" חסרי האחריות ומנהיגי המחאה.

דעתי על נתניהו, ראש הממשלה הכושל בתולדות המדינה, ידועה. אני מייחל לקץ שלטונו. אבל רק בדרך דמוקרטית.

התרת דם והסתה היא אנרכיה ופשיזם. זו חציית קו אדום. אני בעד מאבק נגד שלטון נתניהו, ובלבד שהוא יהיה מאבק דמוקרטי, מכובד ועל פי חוק. במאבק הזה נחצו הרבה מאוד קווים אדומים. התרת דמו של ראש הממשלה היא חציית הקו האדום החמורה ביותר מלבד האיום בסרבנות הממארת.

* מי אחראי – כאשר ועדת החקירה הממלכתית לאסון הר מירון הטילה אחריות אישית על נתניהו, יצאתי נגד ההחלטה הזו. כראש הממשלה הוא נושא באחריות מיניסטריאלית על כל מחדלי הממשלה, אך במקרה הזה אין לדרוש ממנו אחריות אישית, כי אין לצפות ממנו למעורבות באירוע כמו הר מירון. לטעמי, הוועדה החמירה איתו. ועל אף התנגדותי החריפה לנתניהו, מתחתי ביקורת על המסקנות.

לעומת זאת, הביטחון הלאומי של ישראל הוא לב ליבת אחריותו האישית של ראש הממשלה. וכאשר יש מחדל יסודי, חמור, בביטחון הלאומי, אחריותו האישית של ראש הממשלה היא מוחלטת. ועדת החקירה צריכה לרדת לשורש האמת כדי להפיק לקחים, אך אין בה צורך כדי לקבוע שראש הממשלה נושא באחריות מוחלטת למחדל, שהמיט עלינו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. הוועדה חיונית מאוד, אך אין בה שום צורך למובן מאליו – שנתניהו צריך ללכת הביתה אחרי מחדל קולוסאלי כזה, ואחרי קריסה מוחלטת של תפיסת הביטחון, שאותה הגה ויישם בעשור וחצי של שלטונו, ועליה הייתה תפארתו כ"מר ביטחון", "מגן ישראל", "חזק מול חמאס", "מי שבזמנו היו הכי פחות הרוגים" וכו'.

הוא הדין בפרשת הצוללות.

* כשל בבניין הכוח – מתחילת התעוררות פרשת הצוללות, הקפדתי לא לכתוב עליה. איני נוהג לכתוב על מה שאיני בקיא בו. הדבר היחיד שכתבתי הוא שחובה לחקור את הסוגייה.

ובלי להיכנס לפרטים, לחשדות ולמסקנות, בכל זאת התייחסות לנושא, לא מהצד של השחיתות והנהלים הלקויים, אלא גם אילו הכול נעשה באופן תקין. כאשר אנו נוכחים בחוסר המשווע, אני מרשה לעצמי לומר – הפושע, בכוחות היבשה, עד כדי כך שאיננו מסוגלים להילחם במקביל נגד שני ארגוני טרור ובמשך 9 חודשים איננו מצליחים להכריע ארגון טרור, וגם למלחמה הכושלת הזאת אנו נאלצים לגייס מילואים ל-200 יום; האם האובססיה הזאת לעוד ועוד צוללות אינה סימפטום לכשל בתפיסת הביטחון של ישראל ובבניין הכוח?

* בונה את המיליציה – ראש הכנופייה מראיין קצינים בדרגת סנ"צ, שהוא כלל לא אמור לראיין אותם, ושואל אותם שאלות מהונדסות כמו "מה תעשה אם תראה ערבי מטריד יהודייה בשפת הים?"

וואו! ראש הכנופיה מגן על בנות ישראל...

הוא לא שואל אותם מה יעשה אם יראה גבר מטריד אישה. כי אם יהודי מטריד יהודייה - מה איכפת לו? אם ערבי מטריד ערבייה - למי אכפת? אם יהודי מטריד ערבייה, בוודאי ובוודאי שאין כאן בעייה כלשהי.

אבל הוא מעביר את המסר, שאם הם יראו ערבי בשפת הים – עצם נוכחותו המטרידה נועדה להטריד בנות יהודיות והוא מצפה מהם לתגובה הולמת את תורת הגזע הכהניסטית.

* ביד הלשון: ארץ אוכלת יושביה – הביטוי "ארץ אוכלת יושביה", מקורו בפרשת השבוע "שלח לך".

הפרשה עוסקת בפרשת המרגלים. בשובם מהמסע בארץ כנען הם מוציאים את דיבת הארץ רעה ומגדירים אותה "ארץ אוכלת יושביה.".

אוכלת, אין פירושה סועדת ואין לכך כל קשר למערכת העיכול. בשפת התנ"ך השורש אכל נרדף לשורש הרג.

מכאן המילה מאכלת – סכין לשליפה.

מכאן השאלה: "הלנצח תאכל חרב?!" האם לנצח החרב תהרוג?

השורש אכל במקרא משמש גם לתחום המזון כמו בעברית בת ימינו: "אכול ושתו כי מחר נמות," "מן האוכל יצא מאכל" ועוד.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

אהוד: בג"צ "ייקוב הדין את ההר!" – על מה אתם צוהלים? הלא הממשלה לא תיפול! – הלא אין אפשרות מעשית לגייס את כל החרדים החייבים גיוס בצו העליון – גם לא העליון שלהם! זה תהליך שיימשך שנים ובאלפים בודדים, אם בכלל.

* * *

The Eric Carle Museum

 of Picture Book Art

 Announces the 2024 Carle Honors Honorees

June 24, 2024

ARTIST: URI SHULEVITZ

Uri Shulevitz is a distinguished artist in children’s literature, celebrated for his Caldecott Medal and Caldecott Honor-winning works. Born in Warsaw, he fled the German invasion and endured extreme hardship before making his way to New York. His journey is detailed in his books “Chance” and “How I Learned Geography.” Now 89, he was honored with Tall Tales and Short Tales: The Art of Uri Shulevitz, a 2015 exhibition at The Carle, where he plans to leave much of his archive. Working in a wide variety of media, Shulevitz demonstrates remarkable versatility as he interprets an equally wide range of literature.   

* * *

אהוד בן עזר

הביקור בתערוכה של אורי שולביץ במאי 2015

מתוך היומן

27.5.15. יום רביעי. ניוטון, בוסטון. הביקור בתערוכה באמהרסט. בבוקר אמיר מילשטיין מכין לנו ארוחה כיד המלך עם חביתה גדולה. בעשר בא מקס, בחור צעיר מקסים, חבר של רועי החייל, בנם של אמיר ורונית, שעימו סיכם אמיר שייקח אותנו לאמהרסט וחזרה, תמורת 150 דולר במכונית של אמיר.

Ellen Keiter, chief curator,

The Eric Carle Museum of Picture Book Art, 125  West Bay Road, Amherst, MA 01002.

From: Paula S. Brow]
Sent: Sunday, April 19, 2015 7:03 PM
To: Ellen Keiter
Subject: Museum hours
Dear Ellen,
My friends Ehud Ben Ezer, his wife and a friend will be visiting the show on May 27.
They're coming especially from Israel. Ehud is the author of Hosni the Dreamer. The Show has some pictures I did for his book. Could you let me know the museum hours For Wednesday May 27, so that I may let them know.
Thanks,

Uri

From: Ellen Keiter

To: Paula S. Brown

Subject: RE: Museum hours

Date: April 20, 2015 at 4:02:15 PM EDT

Dear Uri,
How wonderful that your friends are visiting from Israel! I would be pleased to meet them and give them a brief tour of the museum. Please let me know what time they plan to arrive and I'll make sure they are admitted for free.  
The museum is open from 10 am to 4 pm on Wednesdays.
Best,
Ellen
Ellen Keiter
Chief Curator
The Eric Carle Museum of Picture Book Art
125 West Bay Road
Amherst, MA 01002
413-658-1112
www.carlemuseum.org

 

יהודית יושבת ליד מקס ומשוחחת עימו רוב הזמן. הוא אוהד שרוף של ישראל. תענוג לשמוע אותו. אמנם אינו מתכוון לעלות לארץ. ביומנה היא כותבת:

"מקבלים אותנו כמו וי.אי.פי. האוצרת נחמדה מאוד. התערוכה מרשימה ביותר. ציורים של 'חוסני החולם'. מרגישים כמו בבית. מקס מלווה אותנו כל היום ואף נהנה מהתערוכה. אוכלים צהריים קלים ב'אטקינס פארמס' שזו משתלה וגם סופּר קטן ואוכל מוכן עם מקומות ישיבה. מקס מחזיר אותנו בשלום לביתם של אמיר ורונית. הנוף בדרך לאמהרסט וחזרה עוצר נשימה. כאילו נוסעים ביער."

המוזיאון מרוחק מן העיר או העיירה. בלב שדות וחורשות והכול ירוק ורחב ידיים. גם הבניין רחב ומרשים עם אולמות רבים וחנות ספרים. יש ביקורים של קבוצות מאורגנות של תלמידים קטנים אבל אין כמעט מבקרים סתם כי המקום די מרוחק ומבודד. בכניסה יש קיר ענק ובו תצלום חי מאוד של אורי ואחריו דמויות מתוך הספרים שלו. יהודית מצלמת אותי על הרקע הזה, ליד אורי.

התערוכה עצמה מעניינת מאוד ויש בה איורים צבעוניים מקסימים לרבים מספריו היפים של אורי, וגם טקסטים. חלק ניכר מהחומר אני מכיר. באחת הפינות יש שלושה ציורים גדולים מתוך "חוסני החולם" ושמי מוזכר כמחבר הספר.

באה אוצרת התערוכה אלן קייטר. אישה נעימה מאוד וצעירה יחסית. בין השאר היא שואלת אותי כיצד הגעתי לסיפור של חוסני החולם. אני מספר לה שזוהי מעשייה עממית ערבית שכתבתי עברית במקור, תירגמו לי אותה אבל אורי עבר על התרגום והתקין אותו לטעמו של הקורא האמריקאי. לדברי אורי, דווקא ידיעתו המוגבלת באנגלית בראשית דרכו היתה לו לטובה כי כך השתמש רק באוצר מילים פשוט ומוגבל שמתאים לספרות ילדים.

אלן מרבה לדבר גם עם יהודית, ושולחת להביא לנו שלושה קטלוגים צבעוניים של התערוכה. עמודים 2-3 לכל הרוחב הם ציור צבעוני מתוך חוסני החולם, אך ללא ציון המקור. רק מאוחר יותר, כבר בניו יורק, אני שם לב כי בעמודים האחרונים, שם ניתן הקרדיט לתמונות, מופיע לגבי עמודים אלה שם הספר, אך ללא שם המחבר. לא נעים לי להעיר על כך לאורי. לגבי שאר התמונות בקטלוג מצויין גם שם הסופר, באם אין אלה ספרים שאורי כתב בעצמו, וכמובן מצויין שמי על שלוש התמונות בתערוכה המובאות מתוך חוסני וכלולות בקטלוג.

מה שחסר לי בתערוכה, ועל כך אני אומר גם לאורי עצמו בניו יורק, שאין קיר או תצוגה אחרת של מיבחר עטיפות של עשרות ספריו הצבעוניים, כדי לתת מושג מעבודתו, וכן שכל המוצגים הם בגודל מקורי, של דפים בספר, ולכן קשה קצת לקרוא את הטקסטים הנלווים להם וגם צריך להתכופף כדי לראותם. קצת הגדלות לא היו מזיקות, אם כי פוגמות אולי במקוריות של התצוגה. אורי אומר שזו שאלה של השקעה כספית בתערוכה.

אני אומר לאלן שחבל שהתערוכה אינה עושה דרכה גם לישראל, לאגף הנוער במוזיאון ישראל, ומבטיח לספר להם על התערוכה. אך יש לי הרגשה שמדובר בהשקעה גדולה מאוד ותרגום לעברית של רוב החומר. [בסופו של דבר לא פניתי כאן למוזיאון ישראל].

התכוונתי לקנות שני קטלוגים של התערוכה, אחד לנו ואחד ליאיר גיסי, שביקש אם אפשר להחתים את אורי על הקטלוג. עכשיו שקיבלתי שלושה, ואורי אמור לחתום עליהם בניו יורק, המישאלה מולאה.

אנחנו מבלים עוד קצת בחנות של המוזיאון ואני קונה גלויות מהתערוכה של אורי, למזכרת. כבר צהריים וממליצים לנו על מסעדה סמוכה, "אטקינס פארמס", שמזכירה מרכז כפרי דומה ליד אוקספורד שבו היינו מבקרים. צירוף של משתלה וחנות מזון ומכשירים חקלאיים. בוחרים כל אחד מטעמים כאוות נפשו וכמובן מזמינים גם את מקס. הכול לא יותר מ-37 דולר.

אהוד בן עזר

* * *

משה גרנות

ארץ זבת חלב ודבש?!

ההבטחה האלוהית הזאת, שעם ישראל נועד לצאת ממצרים  כדי לרשת ארץ זבת חלב ודבש, מופיעה כבר בהתגלות של האל למשה בסנה:  וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ... (שמות ג' 8). ההבטחה הזאת חוזרת פעמים רבות במקרא, הרי לקט: וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ  (דברים כ"ו 9); שנים עשר האנשים שה' ציווה עליהם לתור את הארץ, מאשרים שבאמת מדובר בארץ זבת חלב ודבש (במדבר י"ג 27-26). ספר דברים מפרט את סגולות הארץ: כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃ וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה (דברים י"א 10-9), לאמור, אין בארץ הזאת נהר ענק שמשקה אותה, הגשמים בארץ זאת הם מתת אלוה, ועיניו של האל עליכם, ישראל, אם ראויים אתם לחסד האל.

הנביאים ירמיה ויחזקאל מזכירים את ההבטחה האלוהית להעניק לעם ישראל ארץ זבת חלב ודבש: לְמַ֩עַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן  יְהֹוָֽה (ירמיה י"א 5); בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת (יחזקאל כ' 6).

כמו כל ההבטחות של הדת, גם הבטחה חגיגית זאת היא ממש עורבא פרח. המקרא מתאר את ארץ ישראל כחבל ארץ מוכה פגעי טבע שהחמור מביניהם הוא מכת הבצורות. הבצורת מוזכרת בתנ"ך רק בספר ירמיה: "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצורות, אבלה יהודה ושעריה אומללו, קדרו לארץ, וצווחת ירושלים עלתה, ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, באו על גבים, לא מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בושו והוכלמו וחפו ראשם, בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ, בושו איכרים, חפו ראשם, כי גם איילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא. ופראים עמדו על שפיים, שאפו רוח כתנים, כלו עיניהם כי אין עשב." (ירמיה י"ד 6-1).

הבצורת  אמנם מוזכרת רק בספר זה (ראו גם פרק י"ז 8), אבל תוצאותיה הנוראות מתוארות בתנ"ך פעמים רבות, והמילה השלטת בתיאורים אלה היא "רעב": בעטיו של הרעב, אברם נוטש את הארץ שהובטחה לזרעו, ויורד מצרימה (בראשית י"ב 10). גם יצחק נאלץ לגלות לארץ פלישתים בשל הרעב שהיה בימיו (שם, כ"ו 1). גם בימיהם של יעקב ובניו שורר רעב בארץ כנען, והרעבים פונים למצרים ששואבת מימיה מהנילוס, ואיננה תלויה בגשם משמיים  (שם, מ"א 57, מ"ב 5,מ"ג 1, מ"ז 4, 13). מוזכר שבימי דויד היו שלוש שנים רעב בארץ, אירוע שנתן בידיו של דויד תירוץ  להשמיד את צאצאי שאול שאולי יכלו לתבוע זכות לכס המלכות (שמואל ב' כ"א 14-1). הרעב מוזכר גם בימי יהורם בן אחאב, מלך ישראל, ואלישע הנביא (מלכים ב' ד' 44-38). אלישע מזהיר את האישה שהחיה את בנה כי הרעב בארץ יימשך שבע שנים! (שם, ח' 1).

כמו בימינו, כך גם בימי כותבי התעודות המקראיות, תכפו הבצורות את ארץ ישראל, אלא שבאותם ימים לא שאבו מים מהמוביל הארצי, ולא התפילו מים מהים, ולא היו אז אפילו האקוודוקטים שבנו כאן הרומאים. אז תושבי הארץ היו תלויים באופן מוחלט בגשמי שמיים, שלעיתים די קרובות לא הספיקו כדי מחייה.

ובכן במציאות של חוסר ביטחון תזונתי, באים אלה שיודעים מה אלוהים דורש מעמו הנבחר, ומחייב את עובדי האדמה לנטוש את שדותיהם לא מעובדים  לאורך שנה שלימה, שנת השמיטה: "...ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה', שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמר, את ספיח קצירך לא תקצור, ואת ענבי נזרך לא תבצור" (ויקרא כ"ה 7-2). איך אפשר להתקיים בארץ מוכת בצורות כששנה שלימה אסור לעבד את הקרקע – המקור העיקרי לפרנסה באותם ימים?

ובכך לא די, בני ישראל הצטוו לספור 7 שנות שמיטה, כלומר 49 שנים, ובשנה ה-50, שתיקרא שנת יובל, תחזורנה הנחלות לבעליהן (שם, שם 13-7), ו"לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה" (פסוק 11). כלומר, במשך שנתיים אסור לעבד את האדמה, אבל את המתנות למקדש ולכוהנים חייבים לתת כסדרן, ולמתנות אלו אין תכלה וקץ.

כשהתורה נודעה לעם ישראל (לא לפני הרפורמה המבהילה של המלך יאשיהו), העול שהטילו הכוהנים והלוויים (קורבנות אינסופיים, מעשרות, מתנות לעובדי האל) על העם בשנים השחונות היה כל כך כבד, שהפתרון המתבקש היה להגר מכאן, אל מקום שכל המצוות הקשורות לארץ אינן תקפות, והגוי יכול למלא את כל המטלות הארציות. זאת אולי הסיבה שעם ישראל, בשונה לכל עם אחר בעולם, בחר לחיות מחוץ לארצו, למרות השנאה הנוראה שהופנתה אליו בגולה, למרות הפוגרומים, עלילות הדם ומסעי ההשמדה.

מתי ארץ ישראל הפכה באמת לארץ זבת חלב ודבש? כאשר החלוצים (בעיקר בעלייה השנייה ובעלייה השלישית) החליטו למרוד בעולם התורה, להתיישב על אדמת ארץ ישראל, לעבוד אותה במסירות אין קץ, גם בשבת, גם ביום כיפור וגם בשנת שמיטה. הם הקימו יישובים לתפארת, עבדו במסירות, הגנו על יישובים אלה בחירוף נפש, והקימו כוח מגן לתפארת, כשהם בזים לדוגמה הדתית הקובעת שעם ישראל ייגאל בדרך נס על ידי המשיח.

תור הזהב הנפלא הזה הולך ומתפוגג לנגד עינינו – הציבור שיודע מה האל רוצה ומה הוא מצווה, שמבקש להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה, שקובע שאוכלי חינם הפטורים מעבודה ומגיוס לכוח המגן יתרבו משנה לשנה – הציבור הזה מוביל את המדינה האהובה שלנו אל עברי פי פחת. הלוואי שאתבדה, אם לא יושם להליך האסוני הזה קו גבול – שאלה גדולה באמת אם יש למדינתנו – הנס הגדול שחווה עם ישראל – עתיד.

משה גרנות

* * *

התקשורת לאנשים חושבים בישראל: אנא שילחו לנו כל דבר נבלה על נתניהו ומשפחתו – ונפרסם!

* * *

עדינה בר-אל

מצא בית חם במושב

אבי סיילס, מוסיקאי ממושב עזריקם, אימץ חייל בודד ממשפחה חסידית אמריקאית, דובר יידיש, שחזר בשאלה. עתה הצעיר הוא כבר קצין בצה"ל, שולט בשתי שפות שהיו חדשות לו – עברית ואנגלית. "זכיתי במשפחה חמה, באנשים שדואגים לי." הוא אומר, וחש מאושר במושב.  

התושבים הראשונים של מושב עזריקם ליד אשדוד היו עולים מטוניסיה ומרוקו. הצטרפו אליהם כמה משפחות מעיראק ומתימן ושתי משפחות מהודו. "אנחנו אחת המשפחות האלו." אומר אבי סיילס בן המושב. "המשפחה של אימי היא מאזור כלכותה, (סבתא רבתה שלי הגיעה לשם מעיראק). אימי נולדה בכלכותה. גדלה שם, קיבלה חינוך בריטי והגיעה ארצה כשהיא דוברת אנגלית. אבי נולד באזור קרוב יותר לבורמה."

סיפורו של המאמץ

אבי סיילס נולד בעזריקם בשנת 1970. יש לו שני אחים וכמעט כל בני המשפחה המורחבת נשארו להתגורר במשק של אביו, אשר במרוצת הזמן עבר לידי האח הצעיר דרור. "המשק היה פעיל כל השנים." מספר אבי "גידלנו אפרסקים, תפוחים, משמש וארטישוק.  במשק כל הילדות ושנות הנעורים עבדנו עם אבא לפני ואחרי בית הספר, בחופשות וגם בשבתות. במיוחד זכורה לי עבודת המיון של הפירות. כשהייתי ילד היו לנו פועלים ערבים ואחר כך הגיעו במקומם פועלים תאילנדים.

"עכשיו אנחנו חיים כמו קיבוץ קטן בן אחת-עשרה נפשות." הוא מספר. "יש במשק שלושה בתים: של אבי, של דרור ומשפחתו ושלי."

מוסיקאי

"כל חיי עסקתי במוסיקה." הוא מעיד על עצמו. "בנעוריי למדתי פסנתר בקונסרבטוריון באשדוד. אחרי השירות הצבאי שלי בפיקוד דרום, למדתי בבית ספר למוסיקה 'רימון'. בהמשך השלמתי באקדמיה למוסיקה כמה קורסים. במקצועי היום אני מנצח מקהלות ומנגן עם מקהלות. יש לי תזמורת קטנה שאני עובד איתה."

לפני השבעה באוקטובר ניהל אבי מקהלות בקיבוצים נחל עוז ורוחמה, השייכים למועצה האזורית 'שער הנגב' . כמו כן הוא ניצח על מקהלת נשים במסגרת מחלקת הרווחה של שער הנגב במכללת 'ספיר'. "היום אני מנצח מקהלת לכיש, עובד במועצה האזורית באר טוביה ולעתים מנגן במופע ביידיש."

סיפור של שפה

"כל הסיפור שלי עם יְהוֹשֻעַ (שם בדוי), הוא בעצם סיפור של שפה. שפת היידיש גרמה לשנינו להיפגש."

לשאלה, איך הגיע ליידיש בן למשפחה שעלתה מהודו, עונה אבי: "בתקופת הקורונה הייתי בבית כמו כל המוסיקאים. זה היה הזמן שלי להגשים חלום ארוך שנים ללמוד גרמנית. למדתי גרמנית במכון 'גתה' וסיימתי בהצטיינות את השנה הראשונה. אז שאלתי את עצמי מה לעשות עם השפה הזאת בארץ. החלטתי ללמוד את 'הגרמנית היהודית', שהיא יידיש. עברתי ללמוד יידיש ב'בית שלום עליכם', ושם למדתי במשך שנתיים." 

מסתבר שיש פורומים באינטרנט, בו נפגשים אנשים למטרת לימוד שפות. דוברי שפת-אם אחת מתקשרים אל מישהו שמעוניין ללמוד אותה, ונוצרים זוגות באופן מקוון, בו כל אחד מלמד את חברו את שפת האם שלו, ולומד מחברו את השפה שהוא מעוניין בה. "לדוגמא," אומר אבי, "בת הזוג שלי ללימוד גרמנית היא מרגיט. אני לומד ממנה גרמנית והיא לומדת ממני עברית." על היתרון של שיטה זו הוא מרחיב: "אנחנו נפגשים בזום. למה לקחת מורה פרטי? אפשר לעשות את זה בצורה חברית. וכך גם מפתחים היכרויות עם אנשים בעולם."

 כאשר אבי עבר ללמוד יידיש, הוא חיפש חבר ללימוד בזום. "לא התפשרתי. חיפשתי אדם שיידיש היא ה'מאַמע לשון' שלו," הוא מבטא במבטא יידישאי את המונח. "שפת האם שלו. יד הגורל הפגישה אותי עם בחור צעיר, שעלה לא מזמן ארצה והוא מתגורר בירושלים. הוא היה אז חסיד, בעל פיאות לחיים ארוכות, לבוש בכובע ומעיל של חסידים. "אני עזרתי לו מאוד מאוד בעברית, והוא קידם אותי מאוד מאוד ביידיש." הוא מספר. "המפגשים הראשונים שלנו היו בזום, ואאחר-כך נפגשנו פנים אל פנים ונוצר קשר חזק בינינו. התחלתי לדאוג לו באופן הכי טבעי בעולם. הוא היה בן 19, לבד, בלי משפחה, ללא ידיעת השפה על בוריה, ואז התחלתי לעזור לו במה שהוא צריך, במיוחד בתהליך של קבלת אזרחות ישראלית והכרה כעולה חדש."

עולם החסידות נפתח

"בזכות יהושע עולם החסידות נפתח לעיניי. זה עולם שונה ומרתק." אומר אבי. והוא מדגים מונח שלמד:

"רמזור אדום." הכוונה לתקופה בה בחור חסידי שהגיע לגיל תשע-עשרה והוא עדיין מנוע מלהתחתן, כי אחיו הבכור עדיין לא נישא. ואז לעיתים קרובות הוא נשלח ללימודים בירושלים לתקופה זו, ובינתיים משפחתו תחפש לו שידוך. "בתחילת שהותו בארץ התגורר יהושע בדירה כזו של 'בחורים', ואני היכרתי כמה מהם." מספר אבי.

במרוצת שהותו בירושלים קיבל יהושע אזרחות ישראלית, ואז התקבל לגור בדירה של "הִלל" – העמותה שעוזרת לצעירים חוזרים בשאלה.

יהושע החל לבקר בביתו של אבי במושב עזריקם, והתקבל שם בזרועות פתוחות על ידי כל בני משפחת סיילס המורחבת. "נוצר בינינו קשר מאוד מאוד יפה, " מציין אבי, "קשר בריא ונעים. ואז סיכמנו שנינו על מגורים מלאים שלו כבן בית בעזריקם. "כחודשיים לפני גיוסו של יהושע, אבי ויתר בביתו על חדר ששימש לו כמשרד, והכין אותו כחדר פרטי עבור יהושע. "אימצתי אותו לבן." הוא מספר. "היום הוא חלק מהמשפחה. כולם אוהבים אותו. הוא אוכל עם אבא שלי ארוחת בוקר, משחק שחמט עם אחי. "הוא ממש בן בית. ליוויתי אותו בתהליך הגיוס, ולכל טקס שלו בצבא מגיעה כל המשפחה שלנו. אנחנו ממש עוטפים אותו באהבה ומשתדלים לתת לו כמה שיותר. והסיבה היא: יש נתק בינו לבין הוריו, אחיו ואחותו. יש אי הבנה. חש המון כעס. המון אכזבה משני הצדדים."

למרות הביקורת שיש לו, מנסה אבי להסביר את היחס אל יהושע מצד משפחתו הביולוגית. "אני מבין, זה לא שהם שונאים אותו, הם אוהבים אותו. אבל זו משפחה חרדית, חסידית, שחיה בחברה בה הכול נקבע על פי האדמו"ר ועל פי הרב השכונתי. לכן קשה להם מאוד, כמעט בלתי אפשרי לקבל את רעיון הציונות והצבא, את פעולת גזירת הפיאות ולבישת טי-שרט של בנם. אבל לא חסר לו דבר." הוא מדגיש, "הוא לא מרגיש חייל בודד. יש לו משפחה - כולנו איתו."

יהושע התגייס לצבא באפריל 2023. הוא גויס למסלול מהיר לקצונה ועתה הוא כבר קצין ישראלי. "אני גאה בו מאוד." אומר אבי. "במשך שנתיים הוא למד שתי שפות – עברית ואנגלית, וכן הספיק להיבחן בבחינות בגרות אמריקאיות. הוא חכם מאוד. היום מה שנותר לי זה לספק לו כל מה שחייל צריך – משפחה, ואנחנו מחבקים אותו. הוא אומר משפט מאוד יפה: 'יש לי אבא ביולוגי ויש לי אבא אמיתי'."

סיפורו של הבן המאומץ

"שמי יהושע (שם בדוי). אני גר במושב עזריקם יחד עם משפחת סיילס. בצה"ל אני מוגדר כחייל בודד, כי אני ללא המשפחה הביולוגית שלי." הוא משווה את מצבו למצבם של אחרים: "אני מרגיש שממש זכיתי. אני רואה את החיים של חיילים בודדים אחרים, שחוזרים מן הצבא בסופי שבוע אל 'בית החייל' או מקום אחר, ובעצם אף אחד לא מחכה להם שם. הם לבד. במקרה הטוב הם עובדים בשישי או שבת כדי להרוויח קצת כסף; ואני זכיתי במשפחה חמה, באנשים שדואגים לי, ששמחים שאני חוזר הביתה. קיבלתי כל כך הרבה מהם, גם מהתהליך שעברתי בצבא ומקורס הקצינים."

החיים במושב

הצעיר שחי עד גיל 18 בשכונה חרדית בארצות הברית, מספר: "כשהגעתי בפעם הראשונה למושב לבקר את אבי, הייתי עוד עם פאות לחיים ארוכות ולבוש כחרדי. התגוררתי אז בירושלים, שאני מאוד אוהב ומבקר בה בכל הזדמנות. עד אז היכרתי בארץ רק ערים. מהרגע הראשון ממש התאהבתי במקום, במושב. שהגעתי לפה ראיתי אנשים שחיים בלי 'הוּ-האָ', בלי השאון של העיר." הוא מתאר בשפה עשירה, אותה למד תוך שנה. "יש רוגע בחיים כאן. כולם מכירים את כולם. יש את המשפחתיות הזו של כמה דורות במשפחה – מבוגרים, צעירים וילדים – כולם קשורים אחד לשני. הרגשתי שאני רוצה להיות חלק מהחיים הרגועים. משום מה יש בעיר, אפילו בירושלים, יש הרגשה שהחיים הם מרוץ, שהחיים סוערים, שהחיים הם אתגר משום מה. כשהגעתי לפה זה היה כל כך מרגיע. מאז שהתחלתי לגור פה, במקום היפה הזה, בכיף שלי אני הרבה פעמים סתם מטייל בין השדות וביער וממש ממש זה מרגיע אותי, במיוחד אחרי שאני חוזר אחרי שבוע קשה ועמוס בצבא. לטייל בטבע זה ממש מרפא." הוא מוסיף. "אני רואה שאפשר לחיות יפה וסתם לטייל בתוך המושב, ליהנות מהאנשים שאתה פוגש וכבר מכיר, ואתה עוצר ומחליף כמה מילים..." והוא משווה את מושב עזריקם ל... פריז, לא פחות. "אני אומר  שכל העולם חושב שפריז זה מקום יפה, אבל הם לא יודעים על עזריקם..."

החיים בחברה החסידית באמריקה

יהושע נולד בשנת 2002  במדינת ניו-יורק, ביישוב שהפך לעיירה יהודית. "אבל  חצי מהחיים שלי היו בברוקלין," שנמצאת במרחק כשעה נסיעה ממקום מגוריהם, הוא מספר, "וזאת כי האדמו"ר שלנו גר שם, ואצל החסידים חוגגים עם האדמו"ר חגים ואירועים משפחתיים, כמו ברית מילה, בר-מצווה ואפילו אירוסין." 

אביו ואימו, כל אחד מהם בא ממשפחה בת אחד-עשר ילדים, ואילו להם היו 'רק' חמישה ילדים. יהושע הוא השני ביניהם. מגיל ארבע עד שלוש-עשרה הוא למד ב"חדר". בגיל  ארבע-עשרה עבר ללמוד ב"ישיבה קטנה" ומגיל שש-עשרה עד שמונה-עשרה למד ב"ישיבה גדולה."

והוא מספר: "כבר בגיל ארבע-עשרה בערך התחלתי לפקפק באורח החיים של החסידים והתחלתי לשאול שאלות את עצמי ואחרים.  כאשר באתי להוריי  ושאלתי אותם בתמימות, למה הם מאמינים ביהדות. הם חשבו שאני לא כל-כך 'בסדר', ושצריך לתקן לי את המוח. ואכן לקחו אותי פעם אחת לאיזה שהוא פסיכיאטר חרדי. בפגישה אני לא אמרתי כלום, רק אימא שלי דיברה, ובסוף הוא רשם איזה שהוא מרשם. עכשיו אני חושב שזה היה כעין משחק כדי להפחיד אותי. כי לא נתנו לי אף פעם תרופה על פי המרשם של הפסיכיאטר. " והוא מוסיף: " אם הייתי נשאר עוד כמה שבועות בישיבה, יש מצב שהייתי כבר מאורס."

ניסיון לחיות "בחוץ"

יהושע יצא מן הישיבה ותכנן להתחיל לעבוד ולשכור דירה. מאחר שהוא לא ממש הסתדר, הוא הבטיח לאביו שישמור בסוד את יציאתו בשאלה, ואפילו לא ישנה את הלבוש שלו כדי שיוכל להישאר לגור בבית.

"זו היתה אז בשבילי האופציה היחידה." הוא מספר, "גם אם לא האופציה האידאלית. הוא נשאר שם חצי שנה ולא הצליח להשיג עבודה, משום שהוא לא הכיר כלל את ההתנהלות בעולם החיצוני. "לא היה מישהו שיעזור לי. הייתי צריך ללמוד את העולם מאפס." הוא אומר ומספר דוגמא: "הגעתי לראיון עבודה אצל מישהו שהסכים לקבל אותי. ואז הוא ביקש ממני תעודת זהות וגם את פרטי חשבון הבנק שלי. אני ממש לא הבנתי מהי תעודת זהות ולא היה ברור לי מדוע הוא צריך פרטי חשבון בנק. אני חשבתי שאעבוד ואקבל כסף מזומן ביד. אז עוד לא ידעתי אפילו איך פותחים חשבון בבנק."

לאחר חצי שנה של תסכול החליט יהושע לעלות לארץ. "שמעתי שבארץ יש ארגונים שתומכים ביוצאים בשאלה, וזה בעצם היה הדבר העיקרי שגרם לי לרצות לבוא הנה. אבי הסכים לשלוח אותי לארץ, מן הסתם הוא חשב שמשהו השתבש אצלי ואולי כדאי לתת לי חופש, ואני כבר אמצא את עצמי." 

התחלה בירושלים

בתחילה התגורר יהושע בדירה עם בחורים חרדים. "היה לי די קשה שם. רובם לא למדו באופן מסודר. מדי פעם השתתפו בכל מיני מסגרות של ישיבת 'מיר'. בדירה הם היו ישנים בשעות לא סבירות ביום והקימו רעש בערב עמוק אל תוך הלילה. זה הפריע לי מאוד כי לי היה סדר יום. אני למדתי אז לקראת בגרות אמריקאית והתחלתי ללמוד עברית.

"באותו זמן נוצר הקשר ביני לבין אבי סיילס." ממשיך יהושע לספר. "הוא התחיל ללמוד יידיש, שהיתה שפת האם שלי, ואני התחלתי ללמוד עברית. זו היתה נקודה בזמן מאוד חשובה לי. הוא 'פתח' לי את השפה העברית והכיר לי את עולם התרבות הישראלית. הוא לקח אותי לבקר בתיאטרון והציג לי עוד דברים שלא היכרתי עד אז. וכמובן שאני לקחתי אותו לירושלים, לבית הכנסת, לכותל. למקומות שהיו זרים לו עד אז."

שמונה חודשים התגורר יהושע עם הבחורים בדירה ואחר כך עבר לגור בדירה עם שותף אחד. כל אותו זמן, במקביל ללימודים, הוא ניסה לקבל הכרה כעולה חדש ואזרחות ישראלית, והיו לו קשיים רבים להשיג זאת.

"הייתי צריך להוכיח שאני יהודי, וזה היה המכשול העיקרי עבורי. כי בדרך כלל אנשים משתמשים בכּתוּבָּה של ההורים שלהם, או מביאים מכתב אישור מאת הרב שלהם. אני כמובן לא יכולתי לעשות זאת – לא להציג את הכתובה של הוריי, שלא היו איתי בקשר וכמובן לא אישור מהרב שלי בעבר, כי יצאתי בשאלה." בעזרת חברים חיפש יהושע רב בארצות הברית ומחוצה לה. בסופו של דבר הצליח להביא חמישה אישורים. ארבעה ראשונים שהציג נפסלו, ולבסוף התקבל אישור של הרב החמישי, והוא זכה באזרחות ישראלית.

יש לציין, עד אז נמנע ממנו לעבוד, כי הוא היה עם ויזה של סטודנט בארץ.

במשך חודשיים הוא למד עברית באולפן אקדמי. ברגע שהכירו בו כעולה חדש, הוא יכול היה לעבור לגור בדירה של עמותת "הִלל", ארגון שעוזר לצעירים שיוצאים בשאלה. ושם היה לו טוב עם חברים, כיוון שהיה לו משהו משותף איתם, "ויכולתי להתחיל קצת להכיר את העולם." הוא אומר. 

הוא התגורר שם כארבעה חודשים. "באותו זמן אבי ואני היכרנו כבר מעל שנה והיינו חברים מאוד קרובים. היכרתי את משפחתו ואת המושב שלו, ואבי הציע לי לעבור להתגורר בביתו ולהיות חלק מהמשפחה שלו. עברתי לעזריקם  וחודשיים אחר-כך התגייסתי, ואבי ליווה אותי ומלווה אותי לאורך כל הדרך." הוא אומר בהערכה רבה ובהכרת תודה. "יש לי פה משפחה, אני מקבל חום אנושי. באמת זכיתי."

לסיום, זה סיפור על שפה, שפה שיוצרת קשר בין אנשים, בין תרבויות שונות זו מזו. זה גם סיפור על אהבת האדם ואלטרואיזם, נתינה ללא תנאי. זה גם סיפור שמלמד על המהות ואורח החיים במושב בישראל, מנקודת מבט של מישהו שהגיע מעולם שונה לגמרי.

עדינה בר-אל

* נדפס ב"קו למושב", גיליון 1339, 27.6.2024.

אהוד: מגיע לך פרס על סיפורי החיים שאת מביאה לנו!

* * *

בן-ציון יהושע

'סנדלר לא ייצא ממנו'

בעיצומה של מלחמת העצמאות בירושלים פסקו הלימודים. כמה מן המורים גויסו. כמה מהם נהרגו או נפצעו. גם אבא נפצע אנושות בהפגזה על ירושלים ומת מפצעיו כעבור זמן. תינוקות של בית רבן הלכו בטל וההורים חששו שהילדים ייפגעו מירי צלפים או מפגז תועה ומה שחשוב היה 'שיהיה לילד מקצוע.'

הסנדלרייה של אדון 'נעלי המלך', שהיתה קבורה עמוק בתוך כוך, נחשבה למקום מבטחים ומקום ראוי להפוך ילד יהודי כשר לסנדלר מן המניין. אימא נפנפה אצבע מאיימת כלפי אדון 'נעלי המלך' ואמרה לו: "תראה, המצב מסוכן, את הילד היתום הזה לא מצאתי ברחוב. אבא שלו נהרג והוא נולד במקום אחיו שמת. תשמור עליו ואל תיתן לו להתרוצץ ברחובות. הצלפים יהרגו לי אותו."

 אדון 'נעלי המלך' הסתכל על אימא בעיני עגל ואמר: "גברת שמחה, גם לי יש ילדים. אשמור עליו כמו שאני שומר על נעליים חדשות שאני מייצר."

 לא בדיוק הבנו מהי כוונתו.

כבר ביום השני העמיס אדון 'נעלי המלך' על גבי הצנום שק מלא נעליים ובתוכן אימומי עץ כבדים ושלח אותי כפוף ורכון אל אדון פוגל במאה שערים שיתפור את הנעליים במכונת התפירה החשמלית שלו. כשאדון 'נעלי המלך' מבקש – נער מתלמד חייב לציית. ואני כילד טוב ירושלים ביצעתי את ההוראה ללא ערעור. בדרך למאה שערים ירו צלפים ממגדלי הכנסיות והמינרטים של שייח' ג'ראח לעבר הילד הקטן העמוס לעייפה. הגעתי למתפרה של אדון פוגל בריא ושלם והמתנתי עד שנטל את ידיו, אכל וברך ברכת המזון, גיהק ושיהק, ולבסוף גם השלים את המלאכה.

בדרך חזרה שמעתי יריית צלף אחת וחשתי שהשק מיטלטל על גבי. מותש הגעתי לסנדלרייה של אדון 'נעלי המלך' והוא, כפוף כמו סדן סנדלרים, הניח את משקפי הכסף הקטנים על קצה האף האדמומי שלו ובחן נעל אחר נעל כדי לוודא שהכול תקין. והנה שוד ושבר – אחת הנעליים חטפה כדור מירי צלף שהחטיא אותי בכמה סנטימטרים. 'ברור שאני האשם וכי את מי יאשים?' חששתי מהבאות. אדון 'נעלי המלך' אכן תקף אותי בצעקות ובחרפות והטיח בי "אתה ילד לא יוצלח. סנדלר לא ייצא ממך. אתה טיפש וחסר אחריות. גרמת לי נזק."

לא הבנתי למה הוא מאשים אותי ולא שמח שניצלתי בנס מיריית הצלף. פרצתי בבכי מרורים וזעקתי לאבי שבשמיים שיעזור לי ואלוהים היה עסוק באותו זמן במלחמה על עצמאות ישראל.

במשך כל אותו יום הטיל עליי  אדון 'נעלי המלך' לסדר כל זוג נעליים בקופסה ולרשום עליה צבע ומספר. רוח של רשעות תקפה אותי ואינני יודע מדוע. מה עשיתי? הכנסתי לכל קופסה נעל אחת חומה ונעל שנייה שחורה, נעל אחת במספר 45 ונעל אחת במספר 38, שילבתי נעל שמאל עם נעל שמאל ונעל ימין עם נעל ימין. נזכרתי בסיפור המשעשע של אבא על ג'וחא, שראו אותו הולך ברחוב עם נעל אחת חומה ונעל אחת שחורה.

"מה זה ג'וחא?" שאלו אותו והוא השיב: "יימח שמו הסנדלר. הוא מכר לי שני זוגות כאלה!"

אדון 'נעלי המלך' ראה אותי צוחק ביני לבין עצמי וסובב אצבע על צדע כדי לציין שאני  אהבל, שאני ילד שנפל על הראש, פעם בוכה ופעם צוחק. ואני צחקתי ביני לבין עצמי במחשבה שתהיה מהומה גדולה כשיתגלה העניין ואדון 'נעלי המלך' יבוא על עונשו.

כשחזרתי הביתה בסוף היום אימא ראתה את פניי ההפוכות ודרשה שאספר מתחילה ועד סוף. ואני סיפרתי את קורות היום האומלל הזה שבו כמעט קיפחתי את חיי.  לא החסרתי דבר. אימא טפחה על לחייה ואמרה: "המנוול כמעט הרג לי את הילד. אני אנקר לו את העיניים הפוזלות  שלו עד שלא יבחין בין יום ובין לילה."

בבוקר שלמחרת אימא נערכה לקרב פנים אל פנים מול אדון 'נעלי המלך' השפוף וגררה אותי לכוך המצחין, שהעלה ריח חריף של דבק סנדלרים ושל עור משוחזר. הסנדלר ראה את פניה הזועמים של אימא ואת הקצף הלבן בקצה שפתיה וחשש מתגובתה הצפויה. הוא התקפל על סדן הסנדלרים שלו, התכווץ והתחנן: "גברת שמחה, סליחה, סליחה, הילד הבכיין שלך לא מתאים לי, סנדלר לא ייצא ממנו. קחי עשרה מיל שכר עבודתו ותלכו לשלום."

אדון 'נעלי המלך' ספר מטבע אחר מטבע מתוך אוסף מטבעות, שהריחו ריח מזוויע של דבק סנדלרים. אימא חיבקה אותי ואמרה: "נשמתי, ילד מתוק שלי, אל תהיה עצוב. צריך לומר 'ברכת הגומל.' נעבור עכשיו בבית הכנסת תגיד 'הגומל' וניתן את העשרה מיל המסריחים שלו צדקה לעניים. כל כך רציתי שייצא ממך סנדלר. אנחנו עושים תוכניות ואלוהים יושב וצוחק."

בן ציון יהושע

* * *

אהוד בן עזר

והארץ תרעד

סאגה ארצישראלית

בשנים  1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט

הדמויות ב"הארץ תרעד", גם אלה ההיסטוריות במובהק – הן בחזקת בידיוניות בספר.

הספר יצא לאור בהוצאת "אסטרולוג" 2014

Copyright © by Ehud Ben-Ezer 2014

"הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד

יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנו."

תהילים ק"ד, פסוק ל"ב

( ) הערות בסוגריים עגולים הן מאת המספר המקורי

[ ] הערות בסוגריים מרובעים הן ממני, המלביה"ד

פרק שישה-עשר

יהודה בירושלים

למחרת בבוקר בא לבקר את יהודה בן-דודתו יהושע שטמפפר, בן העשרים וארבע.

יהודה נדהם למראהו.

הזהו יהושע, הבחור המשכיל, שסיים בית-ספר תיכון כללי בהונגריה, ואף חיבר בגרמנית ספר לימוד השפה ההונגרית, שזכה לשבחי שר-החינוך ההונגרי?

הזהו יהושע, אשר הבחירות לפרלמנט הראשון בהונגריה, ומראה הבוחרים ההולכים לקלפי ושרים שירי מולדת נלהבים – היו בין הסיבות שהשפיעו עליו לצאת ברגל לארץ-ישראל, מתוך תקווה שיזכה לראות את עם ישראל הולך לבחור את נציגיו לפרלמנט העברי הראשון בירושלים?

הזהו יהושע, מורו-לשעבר בכפר סנט אישְׁטְוואן, שנטע בו אהבת ארץ-ישראל ושלח לו מכתבים נלהבים, מירושלים, והפציר בו לעלות ארצה?

עתה ניצב מולו אברך חיוור, רזה, בעל פיאות ארוכות. לראשו קאפּלוּש, מגבעת מקטיפה שחורה, שהדגישה את לובן פניו ורצינותם. לבוש קַפְטָן, חלוק ארוך וסגור כשמלה, עשוי בד משי דמשקאי בדוגמת פסים שחורים ולבנים. למותניו חגר אבנט – חגורת-משי רחבה, ומעל לקפטן – ז'וֹבֶּע, מעיל רחב עשוי בד אטלס כהה, מבריק, שהיה קצר מהקפטן. הוא דישדש בנעליים משונות שסוליותיהן עשויות עור-גמל והן בעלות חרטום מחודד ופתוחות מאחור, כנעלי-בית. כל-כולו דמות בחור-ישיבה כאותם ירושלמים מוזרים, ארוכי-פיאות, שראה יהודה אתמול בערב ליד הכותל –

יהודים חסרי שורשים וקרקע, שכנראה לא עבדו בשדה מימיהם ולא חשפו פניהם לשמש, לא זרעו דבר ולא שתלו. הם דוברים יידיש, שפה זרה ליהודה, מבלים זמנם בלימוד תורה ובתפילות ומתפרנסים ממוסד החלוקה – מתרומות שאוספים עבורם השד"רים, שליחי הרבנים [שליחי דרבנן], ברחבי הגולה. כל הווייתם כאילו לא על אדמת מולדתם הם נמצאים אלא בישיבות החרדיות בהונגריה, שבהן אסור באיסור חמור להזכיר את רעיון יישוב ארץ-ישראל.

חיבק יהודה את בן-דודתו ושאל: "מה קרה לך, יהושע!"

אמר לו יהושע בגרון חנוק: "בוא נטייל מעט, יודה, ואספר לך."

יצאו השניים לשכונה החדשה, בתי-מחסה, בקצה הדרומי של הרובע, כדי להשקיף על העיר וסביבתה. יהושע בחלוק המפוספס ובמעיל, ויהודה, בבגדיו הטובים שהכין לדרך. נעלי עור גבוהות שחפתי-המכנסיים נתונים בהן. חליפת-מסע מבד בהיר וחזק. מגבעת-לבד אירופית, רחבת שוליים, למגן מפני השמש. הוא היה לבוש כאדם הבא מארצות-המערב, "פְרַאנְגִ'י" בפי הערבים ויהודי-המזרח. מראהו היה שונה לגמרי משל יהודי ירושלים, אשכנזים וספרדים כאחד. דומה היה יותר לאחד התיירים הנוצריים, רבים מהם אנשי-כפר כמוהו, שבאו לבקר בארץ הקודש. בפיו היתה נתונה מקטרת דמויית ראש-אדם ולה מיכסה-פח, מתנת בעל אחוזה בהונגריה, גבריאל דויטש, שאצלו עבד יהודה שנתיים.

ליבו של יהודה רחב למראות המבצבצים ונגלים בפניו מעבר לחומה: במזרח הר הזיתים, חשוף, סלעי, מצבותיו השרועות כמעט שאינן ניראות. דרומה – כתמי עדרים רועים בגבעות הרכות של הרי יהודה. עצי זית. שבילים מתפתלים הנמשכים לתוך ואדי עמוק; בקרקעיתו כפר – סִילוּאַן, כפר השילוח. מן הבקעה הירוקה עלתה שיירה של חומרים עמוסי ירק ופרי, ערבים מחמרים אחריהם וצועקים בקולי-קולות ואלה מגיעים עמומים לאוזני העומדים למעלה. ערביות טיפסו כשהן נושאות על ראשיהן לולי-נצרים ובהם תרנגולות וטסי-קש מלאים ירקות וביצים –

והריחות הלכו והתפשטו באוויר, שהיה עדיין מלא טל. יהודה הרים פניו שוב לאופק – הרים כחולים-לבנים, עגולים, כיפות ומגדלים, ולפתע מן השמיים ירד ים-צלילים, צלילי פעמונים מן הכנסיות שהזכירו לו את ימי ילדותו בכפר סנט אישטוואן – אך אלה שכאן יפים וצלולים להפליא. והם מזמרים, והם משבחים, העיר מדברת אליו באמצעותם הבוקר – לא בקינות ובמסכנות, כמו אתמול, ליד הכותל – לא בהרגשת גלות וחורבן, אלא חוגגת בשמחת-חיים פרועה, כמנגינת שיר-לכת צבאי – וההדים הולכים ומשתברים מתוך קרביהָ – חלל-הסימטאות, והם חוזרים, ועולים.

עתה סיפר יהושע ליהודה דברים שלא העז להעלותם עד כה במכתביו. בבואו לירושלים נחל אכזבה מרה. הוא לא מצא שותף לחלומו על הקמת מושבה חקלאית בידי עובדי-אדמה יהודיים. עייף היה מן הדרך הקשה ומן הבדידות שקידמה את פניו בארץ. בעלי החלוקה התקיפים, יוצאי-הונגריה, השיאו אותו עד מהרה לבתו הצעירה, בת השש-עשרה, של אחד מהם. יהושע היה בן שמונה-עשרה ביום נישואיו לדַייכֶע. לאחר החתונה נכנע למראית-עין לגורלו. התכחש לעברו כצעיר משכיל ויודע שפות. הסכים לשבת בישיבה ולעסוק בלימוד תורה בלבד, להתפרנס מהנדוניה החודשית שבאה מקצבת החלוקה של חותנו הרב, ולחדול מדיבורים על הקמת מושבה עברית.

"אני מתפלא עליך!" הכריז יהודה בחום-ליבו.

"אל יתהלל חוגר כמפתח!" השיב לו יהושע.

"אני מבטיח לך שלי לא יקרה כאן דבר כזה! אני, וגם אבי – בכסף המשחית של החלוקה לא ניגע! –אם עדיין אין אדמה למושבה משלנו, נמצא בכפרים שבסביבה עבודה בחקלאות או בכל מלאכה אחרת! – אנחנו לא נהיה פאראזיטים!"

"תיזהר שלא יפשטו גם ממך את הבגדים החדשים ויכניסו אותך ללמוד בישיבה! נראה כמה זמן תחזיק אתה מעמד בלי חלוקה, בלי נדוניה ובלי אישה! עוד תראה – או-טו-טו ישדכו גם לך איזו נערה!"

וצחק.

"מה אתה צוחק?"

"תהיה נשוי, יודה, ותדע. לא על כל מה שקרה לי אני צריך להתאונן."

"איזה דבר טוב מצאת?"

"הלביבות של דייכע! טיפש!"

ושניהם צחקו. בחורים צעירים היו, והרווק קצת קינא בנשוי. יהושע המשיך לספר על עצמו ועל החיים בעיר:

"טעות לחשוב שוויתרתי על החלומות שלי והסתגלתי למציאות כאן. מהר מאוד גיליתי איזו בטלנות שוררת בישיבות הירושלמיות. הן מתקיימות על תרומות – כאילו כל העם היהודי חייב לפרנס אותן, אבל אינן מוכשרות להקים מתוכן אפילו רב אשכנזי הגון אחד. אתה יודע שמזמינים לכאן כל פעם רב מרוסיה כדי לנהל את העדה?

"ראיתי גם הרבה מעשי עוול ועיוות דין מצד תקיפי העדה, הממונים על ה'כוללים'. הם מחזיקים בידיהם את חלוקת כספי התרומות וקובעים מיכסה שנתית לכל בן-אדם. בדרך זו הם מבטיחים שאיש לא יעשה משהו שלא בהסכמתם. הם מעודדים את חיי הניוון של האברכים בישיבות ומשתמשים בהם כדי לקבל תרומות נוספות, ובלבד שלא ייוודע בגולה כי יהודים יכולים לפרנס עצמם בעבודה מועילה. ליבי מתקומם על כך שדברים כאלה נעשים בארץ שפעם הלכו בה נביאי הצדק, ובעיר הקודש ירושלים.

"במשך הזמן חקרתי ולמדתי את מצב הרובע היהודי ותושביו. הרוב כאן עניים מאוד ומתקיימים בקושי על הקיצבה הדלה. רק מיספר קטן של בתים שייך ליהודים. רובם גרים ב'חצרות' ששכרו מערבים, ובדרך כלל הללו מעניקים להם 'חסות' תמורת תשלום נכבד. שלומם של היהודים מובטח בחסדי הערבים 'מגיניהם', ואלה בזים להם ומכנים אותם בשם 'וְלַאד אִל מִיְתֶה', בני מוות! – כלומר, פחדנים.

"ראית – בכל 'חצר' יש דירות אחדות סביב לחצר מרכזית אחת, שם גם נמצא בדרך-כלל בור-המים לאגירת מי הגשמים, והפתח לסימטה. החצרות הללו, שעברנו על פניהן בדרכנו לכאן, ידועות בשם 'חצרות החזקה'. כלומר – אם יהודי מחזיק חצר בשכירות מאת ערבי במשך שלוש שנים, הוא מקבל עליה 'שטר-חזקה', ואסור לשום יהודי אחר לשכור בה דירה אצל בעליה הערבים, אלא עליו להיות דייר-מישנה של בעל-החזקה, שנקרא בשם 'חַזַקִיר'. באמצעות החזקירים שומרים אחינו היהודים על שכר-דירה לא-גבוה, ואולם צר המקום למגורים בירושלים שבתוך החומות. גם בשש השנים שאני יושב בה נוספו תושבים יהודים חדשים, והיישוב גדל.

"כדי להתגבר על קשיי הדיור נוסדה כאן, בתוך החומות, בפינה הדרומית של הרובע, שבה אנחנו עומדים – השכונה החדשה 'בתי-מחסה', וכולה בבעלות יהודית. תושביה באו בעיקר מקהילות בגרמניה, הולנד, אוסטריה והונגריה. מצוקת הדיור, וניסיונם של בעלי החצרות הערביים לנצל אותה כדי להעלות את שכר-הדירה, הביאו לאחרונה גם לייסוד שכונות חדשות למגורי יהודים מחוץ לחומות: 'משכנות שאננים', 'נחלת שבעה', ועתה מתחילים לבנות שכונה חדשה, 'מאה שערים' יהיה שמה."

הם חזרו וירדו בסימטה, וממנה פנו לאחרת. מולם עלה ובא חמר ערבי שדחף מקלו באחוריו של חמורו, שהיה עמוס נאדות-עור מלאי מים מטפטפים; הוא נהג כך כדי לזרזו. בורות-המים חלקם יבשו בקיץ, והתושבים היו קונים מים, שהועלו בדך זו ממעיין השילוח.

החמור התעקש ותקע רגליו בחריצים של אבני-הסלע שריצפו את הסימטה, ולא זז. החמר התחיל מכה אותו וצועק: "אִנְתִּי יַא כַּאפֶר! נַסְרַאנִי! יָהוּדִי! שִׁיכְּנַזִי חַנְזִיר!"

"מה הוא צועק?" הוציא יהודה את המקטרת המעשנת מפיו ושאל את יהושע. "זה לא מוצא חן בעיניי – "

"אומר לחמור שלו – אתה כופר, נוצרי, יהודי, אשכנזי חזיר!" תירגם לו יהושע. "הם אוהבים להתנכל בייחוד לנו, האשכנזים, ולהעליב אותנו. הבחורות מפחדות לרדת לשוק, בגלל תעלולי הַשַּבַּאבּ, הפרחחים שלהם."

"אז מה אתה שותק!" החל יהודה לפסוע לקראת החמר, כדי לסטור על פניו.

"לא! לא!" תפס אותו יהושע בזרועו. "אתה עדיין לא מכיר את העיר. אל תסתבך בקטטה כבר ביום הראשון!"

"שק לי בתחת!" הפטיר יהודה בגרמנית עסיסית כלפי החמר הערבי, משעבר על פניו כשהוא כלוא בזרועו של יהושע. הערבי לא הבין את הנאמר אך קלט את הכוונה, שלוותה בתנועת-יד רחבה של יהודה לעבר שיפולי-הגב, והשיב לו: "יִלְעַן דִינַכּ, שִׁיכְּנַזִי חַנְזִיר!"

החמור רץ פתאום קדימה והתחיל נוער ונופח, כאילו נבהל מיהודה – והחמר מיהר אחריו כשהוא מקלל וגוער בו מחשש שנאדות-המים ייתפסו בזיז בולט בקיר הסימטה, וייסדקו.

"הסימטאות שלך לא מוצאות חן בעיניי." אמר יהודה, "מחניק כאן ומדכא. מה, אני באתי לירושלים כדי לחיות חיי גלות? הלא יותר טוב היה להישאר בכפרים וביערות של הונגריה מאשר בכוכים המסריחים האלה שמתאימים לחמורים ולא לבני-אדם! קח אותי לביתך, או לפחות נצא לטייל מחוץ לחומות."

יהושע חייך. "טוב. לא כדאי שנמשיך לדבר כאן בהליכה. אוזניים לכותל. אמנם, אם נצא מחוץ לחומה – יחשדו שכבר ביום הראשון לקחתי אותך לרחרח היכן יש אדמה לקנות. ודע, מה שאני עומד לספר לך עכשיו, שיישאר סודי, בינינו – אסור שייוודע לאיש, חוץ מאביך."

*

השניים המשיכו בדרכם ויצאו מחוץ לחומה, כשיהודה מעלה עשן במקטרתו, דמויית ראש-האדם, ויהושע עובר לעיתים לדבר בהונגרית, שפה שלא רבים מיהודי העיר ידעו. הוא גילה עתה ליהודה, בקול רם, כי מצא בעיר שני אנשים, מבוגרים ממנו, שחולמים אף הם על הקמת מושבה עברית:

"האחד, כבן חמישים, דוד מאיר גוטמן שמו, היה חייל צעיר בצבא ההונגרי בימי המרד של לַאיוֹש קוֹשוֹט נגד האוסטרים. מספרים על אודות ר' דוד כי יום אחד נתקבלה פקודה להעביר למחנה בעיר אחרת כמות גדולה של רובים. כל חייל נאלץ לשאת עשרה רובים על שכמו. שעות רבות הלכו, עייפים מן המשא הכבד, צמאים מחום היום ואבק הדרכים. לפתע מצאו לפניהם נחל. כולם כאחד פרצו לשתות מהמים. ר' דוד גחן אל הנחל ופתאום ניתר ממקומו כאילו הכיש אותו נחש: הוא נזכר באותו רגע כי יום כיפור היום!

"ניסיונו במרד, שעה שנוכח באיזו מסירות-נפש נלחמו ההונגרים למען עצמאותם, הביא את ר' דוד למסקנה שיש להקים מושבות חקלאיות בארץ-ישראל ולהגן עליהן בכוח. כעשרים ושתיים שנה היה סוחר בעירו, התעשר, ולפני ארבע שנים עזה את הונגריה ובא עם אשתו אלינו לכאן, לירושלים. הוא יכול לקנות, באמצעיו בלבד – חלקת-אדמה שדי בה כדי להקים שכונה או מושבה שלמה. ודע לך – הזוג גוטמן הם חשוכי ילדים.

"ר' דוד שלנו, 'הגביר ההונגרי', הוא אדם בעל אופי, יהודי גאה, היודע מה רצונו. אך מצד אחד מנסים בעלי-החלוקה למשוך אותו אליהם בגלל הכסף הרב שהביא עימו ארצה; ומצד שני מרחרחים סביבו סרסורים יהודים וערבים המנסים למכור לו קרקעות של הפלאחים או של הממשלה; לרוב קרקעות שאינן ראויות לעיבוד חקלאי או שאינן עומדות כלל למכירה או שמצריכות תשלום שוחד כבד, בקשיש, לפקידים התורכיים המושלים בארץ. המתווכים האלה – חלקם רמאים הרואים בו פרה חולבת, וחלקם בעלי-הזיות. ר' דוד כבר נכווה בהם לא פעם ולא פעמיים, והפסיד מכספו. בכל זאת לא התייאש. הוא אינו מאמין שתצמח ישועה ממאות האברכים החיוורים, העניים, המתנועעים כצללים בישיבות במחיר דמי החלוקה, זו התמיכה החודשית שמקבלים כאן – והוא בטוח שעוד יימצאו בחורים צעירים, בריאים ואוהבי-עבודה, כמונו ואחרים, אשר עימם יוכל להקים חברה לעבודת האדמה ולגאולת הארץ! – אתה רואה, יודה, שם מולנו, במערב – על צלע הגבעה? אלה הבתים של השכונה 'משכנות שאננים'.

"ר' דוד נעזר עתה ביואל משה סלומון, הצעיר ממנו, כבן ארבעים. יואל משה הוא בן לאחת המשפחות הוותיקות והמכובדות בירושלים. סבו, שלמה זלמן צורף, עלה לארץ-ישראל לפני יותר משישים שנה. הוריו של יואל משה מתו במגיפת החולירע הנוראה שפקדה את ירושלים לפני תשע שנים. יואל משה הוא דור שלישי בירושלים. אדם מעשי, חרוץ ומוכשר מאוד ובעל שכל חד וחריף. הוא מדבר היטב ערבית ויודע כיצד להתהלך עם הפלאחים ועם האפנדים. בעזרתו אפשר לקנות קרקע למושבה החדשה בלי צורך בַּמתווכים ובַסרסורים הרמאים.

"בגיל צעיר, אף-על-פי שהצטיין בלימוד תורה ויצא לו שם של עילוי – עזב יואל משה את ירושלים ויצא לחוץ-לארץ. הוא השתלם במלאכת הדפוס וחזר ויסד כאן לעצמו בית-דפוס וגם עיתון. הוא מאמין שאפשר לתקן את חיי היהודים בירושלים, שרובם שרויים בעוני כבד ומנוון – על-ידי מציאת מקומות עבודה מועילה ומפרנסת, והקמת שכונות חדשות מחוץ לחומה, שתהיינה ראויות למגורים יותר מן הבתים שבסימטאות הרובע.

"יחד עם חבריו, יוסף ריבלין ויהושע יֶלין, הקים יואל משה לפני שנים אחדות את שכונת 'נחלת שבעה', אתה רואה, לא רחוק מאיתנו, שם – ליד מגרש-הרוסים הגדול, על הדרך ליפו. תחילה התנגדו יהודי העיר, שגרים כולם ברובע, ליציאה אל מחוץ לחומה. הם חששו בעיקר לביטחון החיים, ופחדו מפני שודדים. אבל מקימי השכונות החדשות הביאו לדוגמה את מגרש-הרוסים הרחב, מוקף החומה, ששוקק כל הימים עולי-רגל מרוסיה, ואין חוששים לגור שם. ליתר ביטחון בונים גם אנחנו את שכונותינו כשהבתים מחוברים יחד כחומה, למגן מפני שודדים וגנבים.

"תודה לאל, להקמת שכונות-המגורים האלה, מחוץ לחומות, החלו אט-אט להסכים גם בעלי-החלוקה, הממונים על ה'כוללים' והתרומות. ואתה שואל מדוע?  – כי הבנייה לא סיכנה כלל את שליטתם בכספים ולא שינתה את אורח החיים הרצוי בעיניהם לאנשי ירושלים – שיהיו כולם חרדים וסגורים מפני כל רוח חדשה של שיוני והשכלה. הם מעדיפים, למשל, שהחולים שלנו יילכו לרופא הנוצרי, של המיסיון, ורק שלא יהיו בעיר רופאים יהודיים שעלולים להפיץ השכלה ומדעים!

"אבל יודה – נסה לדבר בגלוי בפני תקיפי 'כולל אונגארן' על יישוב ארץ-ישראל בעבודת האדמה, על חיים אחרים, בכפר, בעבודת-כפיים מועילה – ותראה שהדבר כרוך בסכנת-נפשות ממש. ודע לך – " סיים יהושע את דבריו, "בעלי-החלוקה, ממוני הכוללים הגדולים, המנהיגים את הציבור היהודי – אינם מתביישים לעקוב, באמצעות מרגלים ומלשינים, אחר כל צעד וכל תנועה של שלושתנו – ר' דוד, יואל משה ואני. הם חוששים פן הפעולה שלנו תצליח ותפקח את עיניהם של יהודי הגולה, שיתרמו את כספם למטרות ההתיישבות ויזנחו את התמיכה בישיבות. אבל אנחנו דבקים ברעיון ולא מוותרים. נפגשים בחשאי, מסתתרים בחדר אצל ר' דוד או בדירתו של יואל משה, בדלתיים סגורות, ומשוחחים על התוכניות לרכוש קרקע כדי להקים את היישוב החקלאי הראשון. עתה, משבאתם אתה ולאזאר אביך, תתחזק החבורה הקטנה שלנו ובכוחות משותפים נגשים את חלומנו הישן! אתה תראה – ארץ-ישראל עוד תימלא מושבות עבריות שאיכריהן אנשים משכילים, שעובדים את אדמתם ואינם מזניחים את לימוד התורה. לא קל יהיה הדבר, יודה. אולי נצטרך לשם כך לקבל מכות, לחיות בעוני ללא תמיכת החלוקה. גם לך לא יניחו להסתובב כאן זמן רב בבגדים של גוי – כאילו היית איכר גרמני מהמושבה החדשה רפאים! – ועכשיו בוא נחזור וניכנס לירושלים. אנחנו הולכים לדירתי הקטנה, שם תכיר את דייכע ותטעם מהלביבות שלה!"

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

מנחם רהט

מרגלים תשפ"ד

המרגלים, מסתבר, לא פסו מן הארץ, וגם היום, יותר מ-3,000 שנה אחרי חטא המרגלים הנורא, ישנם צדיקים שמאמצים שיקולים זרים להצדקת ההשתמטות מחובתם המוסרית כלפי עמם, ולהטלת האחריות על המלחמה למען עצם קיומם – על אחרים.

זה קרה לפני 3,335 שנה בדיוק. בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים. עם ישראל נערך במדבר פארן לכניסה לארץ הקודש, הארץ המובטחת לאבותיו אברהם יצחק ויעקב. עמישראל מוצא עצמו, לפי עדות התורה, במרחק של שלושה ימי הליכה בלבד מן הארץ הקדושה.

בשבת הקרובה שוב נקרא את פרשת שלח בספר במדבר, המתעדת את פרשת המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען, הארץ המובטחת. משה נענה לציווי האלוהי ושולח מרגלים למשימה המודיעינית: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל." למשימה נשלחים גדולי העדה, הרבנים נשואי הפנים, אדמו"רים חסידיים וראשי הישיבות הליטאיות, ארזי הלבנון ואדירי התורה, כולם "רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". הטובים שבעם. עליהם אפשר לסמוך.

אבל אז חל סוויץ' בעלילה. דווקא ה'גדוילים' איכזבו. וחטאם מקרין עד ימינו (ע"ע בכייה לדורות ותשעה באב). המרגלים חזרו אחרי 40 ימי תיור, ובפיהם מידע מבלבל: מצד אחד "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ," ומצד שני "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת... נְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק" והפואנטה המתבקשת – אנו חגבים לעומתם: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים."

שורה תחתונה של דו"ח המודיעין: לא נוכל להם. חבל"ז. בואו נתארגן להתיישב במדבר, כשאר פראי המדבר. ומה על הארץ המובטחת? – נפקיר אותה לזמנים אחרים. לעידן בוא המשיח. עד אז נשב במדבר בחסות ניסים – המן, עמוד האש ועמוד הענן ושאר הניסים שמתוארים בתורה. כי לא נוכל לכבוש את הארץ המובטחת.

בין שאר השאלות שמעלה סיפור המרגלים, עולה אחת על כולנה: מדוע הונצח חטא הבגידה בארץ ישראל, באלוהי ישראל ובעם ישראל, בתורת משה לדורי דורות? וכי התורה הינה ספר היסטוריה? וכי לא עדיף היה לדלג באלגנטיות מעל האירוע המחפיר הזה, כפי שמתעלמת התורה על אירועי 38 השנים שבין הפסוק האחרון בפרק י"ט, שעודנו נטוע בשנה השנית, לפסוק הראשון של פרק כ', שעניינו השנה ה-40 ליציאת מצרים. למה לא כללה התורה את חטא המרגלים באותן שנים בלתי מדווחות שאין לנו מושג על הקורות בהן?

התשובה פשוטה להדהים. התורה אינה ספר היסטוריה. היא מנציחה בכתב אך ורק אירועים שהם בגדר 'נצרכים לדורות'. מה שלא נצרך, לא נכלל. כל מה שנכלל, יש בו מסר, לקח לדורות.

ומדוע פרשת המרגלים נצרכה לדורות?

ללמדך, שגם כאשר אתה מטיל משימת קודש על נשיאי העדה, הגאב"דים (גאוני אב בית דין – כינוי כבוד לגדולי הרבנים בציבור החרדי) ובכירי הבד"צים, ראשי הישיבות והאדמו"רים, אי אפשר להבטיח שלא יבגדוה בשליחותם החשובה.

רבי ישכר טייכטאל, בספרו 'אם הבנים שמחה', מצטט את השל"ה (רבי ישעיהו הלוי הורוביץ, מחבר הספר 'שני לוחות הברית'): "אפילו צדיקים יכולים להיות מרגלים." הבנתם את פשר המסר האלוהי שבהנצחת הסיפור לדורות? – אפילו צדיקים, אפילו ראשי ישיבות, עלולים ליפול בפח המרגלים. אלמלא אמרו זאת גדולי עולם, ספק אם דברי קטגוריה חריפים אלה ניתנים להיאמר.

אבל למה ללכת לרבנים מן האחרונים? כבר הגמרא (סוטה מ"ח ע"ב) מזהירה אותנו מפני 'צדיקים קטני אמונה.' על הפסוק בזכריה: "מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת," אומרת הגמרא שהצדיקים בעידן גאולת בית שני היו קטני אמונה. ומכאן הגדירם הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה): 'צדיקים שאינם מאמינים'. ממש כמו בחטא המרגלים שכפרו בתוכנית האלוהית, ופעלו במו פיהם לשבש אותה, להטותה מדרכה הגאולית – לטובת ההישארות במדבר."

 מזכיר לכם משהו על דורנו?

הרב טייכטאל גם טוען שהמרגלים במדבר היו משוחדים בנגיעות אישיות, "וכמו כן גם בזמננו. אפילו רבנים ורביים (כלומר, אדמו"רים) חסידים – לזה יש רבנות טובה ולזה אדמו"רות טובה, ולזה עסק או פאבריק (מפעל) טוב, או משרה טובה ונכבדה עם סיפוק גדול... אם יילכו לארץ ישראל יתרופף מצבם..."

אבל, אומר הרצי"ה, המרגלים לא לקחו בחשבון, ש"למרות שהיו להם סיבות להתנגד להיכנס לארץ ישראל – ריבונו של עולם הוא שמנהל את ההיסטוריה, וגם אם יש רבנים החולקים עליו, אין הלכה כמותם."

ומכל זה עולה מסקנה נוראה ואיומה, מפחידה ומצמררת. פרשת המרגלים שהונצחה לדורות בתורתנו נועדה ללמדנו שאפילו צדיקים יכולים להיות מרגלים. אבוי! ושיש גם צדיקים שהם קטני אמונה. אויה! ושלפעמים נבנית אידיאה חרדית לתלפיות ומיוצרת 'השקופע' של 'פך השמן הטהור' – שכל כולה מושתתת על נגיעות אישיות. על אדני שקר. אללי!

ישנה פרשנות אחרת להבנת התנהלות המרגלים, שמתאימה מאוד לזמננו. לווטו שהטילו הרבנים על גיוס חרדים לצבא.

המרגלים הבינו, על פי אתה פרשנות, שבארץ כנען צריך לצאת מהכולל ומהישיבה כדי להתקיים. שצריך לצאת לחיים האמיתיים. ללכת לעבודה כדי להתפרנס, ולפעמים גם לאחוז בנשק להגנת ישראל מיד צר, וזו מצווה שאין בה פשרות: חתן יוצא מחדרו, כלה מחופתה ואפילו המתמיד סוגר את הגמרא כדי להשתתף במצווה ולא לעמוד על דם רעהו.

או-אז הבזיקה במרגלים צדיקות של השתמטות: למה אנחנו בכלל צריכים את כל כאב הראש הזה? למה להגיע ל'ארץ אוכלת יושביה,' כשהחיים במדבר מפנקים להפליא והכול בהישג יד ומין המוכן: אוכלים מן חינם כדי שביעה; נהנים מהגנה אוטומטית של עמוד הענן ועמוד האש; זוכים לכך שהחליפה והמגבעת, שהשטריימל והקפוטה, אינם מתבלים לעולם ותמיד נראים חדשים. אפשר לשבת בכיף בכוילל המדברי ולעסוק בתורה. כאן הכול ניסי. אז למה להיכנס לכאב ראש של מלחמה ממשית, ריאלית, להגנת כלל ישראל? 

בדיוק כמו החרדים בני זמננו, הצועדים בעיניים עצומות, וללא דעה משלהם, אחרי החלילנים מהמלין שמוליכים אותם לנתק מוחלט מן הציבור, מן העם, אפילו מן התורה המצווה על התנהגות ממש הפוכה.

ניסח זאת היטב רבי עדין שטיינזלץ בפירושו לפרשת שלח: "החיים במדבר הם חיים כמעט כמו ב'כולל': מבוקר עד ערב מקבלים מן... וזמנם פנוי לעסוק במה שחשקה נפשם... לשבת כל היום וללמוד תורה. לבגדים הם לא צריכים לדאוג, שאר דברים לא צריך לעשות, אז הם יושבים ימים שלמים, אוכלים מן ועוסקים בתורה.

"אבל כשבאים לארץ ישראל, הרוחניות בסכנה... כל אדם צריך לעבד את אדמתו... הכניסה לארץ ישראל היא הבעיה של קבלת האחריות על הצד הגשמי, הכלכלי והממשי של החיים... לעומת כל הרוחניות שהיתה כשישבתי במקום יפה ונחמד כל כך ומעלי ענני כבוד, פה כבר אין ענני כבוד אלא ענני גשם או חמסין. אין דבר קל מלשבת במדבר ולשמור שבת."

 אבל תורתנו תורת חיים היא. והיעד הוא לחיות לאורה במציאות הריאלית, לא בין החומות המוכנות של הכולל.

המסקנה העגומה היא, שבכל דור עשויים להימצא מרגלים, לעיתים אפילו באיצטלה של רבנים ומורי הדור, שדבקה בהם ממידת המרגלים, רחמנא ליצלן. שמתוך צדיקות הם נקלעים לקטנות אמונה או נגיעה אישית. יש, בעוונותינו, קו רציף ממשתמטי תשפ"ד למשתמטי דור המדבר, לפני 3,335 שנה. אלה ואלה נפשם עדיין מיטלטלת בגלות רוחנית של בריחה מאחריות, של מנוסה מהחיים הריאליים, של הסתגרות בין חומות הגטו – והטלת חובות המלחמה על עצם הקיום על אחרים.

מנחם רהט

* * *

כבר עבר שבוע

מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

כבר עבר שבוע –

מאז סמי סאלים חאמד נער יפה תואר

אולץ לפוצץ עצמו ב"שווארמה ראש העיר"

בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב

ולהרוג תשעה אנשים –

(אחרת שולחיו היו מחסלים אותו ואת בני משפחתו

ואילו הסגיר עצמו עם המטען היו חבריו האסירים

אונסים ושוחטים אותו בכלא כבוגד – )

כבר עבר שבוע –

והמשוררת הלאומית אגי משעול

(כהגדרתה בראיון עימה ב"מוסף הארץ")

טרם פירסמה שיר קינה על מות

סמי סאלים חאמד נער ענוג שאולץ –

(כפי שכתבה על המתאבדת בסופרמרקט בירושלים

שיר שקראה בכנס משוררים בינלאומי

ליד שער ברנדנבורג בברלין)

הייתכן?

שֶׁרק על מתפוצצות היא מְגָגְדֶרֵת שיר?

פורסם בגיליון 135 מיום 24 באפריל 2006

* * *

נעמן כהן

עשרות משרתי מילואים הכריזו – לא נשוב לשרת בעזה, שיישובי העוטף ילכו כצאן לטבח העיקר שאנחנו מוסריים

זה היה צפוי. הפלא שזה התרחש כל כך מאוחר. שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, פתחו בקמפיין פירסומי של סרבנות.

בעמוד הראשון של עיתונם של התפרסמה הכותרת: "עשרות משרתי מילואים הכריזו: לא נשוב לשרת בעזה, גם אם נשלם על כך," אמנם אחר כך פורסמו רק שלושה שמות של סרבנים יובל גרין, מיכאל עופר זיו, וטל ורדי (מורה לאזרחות מירושלים), אבל העיתון מסכם: 16 מהחותמים על המכתב משרתים בחיל המודיעין, ושבעה בפיקוד העורף. שאר החותמים משרתים ביחידות חי"ר, הנדסה קרבית ושריון, ושניים מהם משרתים ביחידות מובחרות – קומנדו ולוט"ר."  

ליזה רוזובסקי, הכותרת בעיתון המודפס: "עשרות משרתי מילואים הכריזו לא נשוב לשרת בעזה, גם אם נשלם על כך," בדיגיטל הכותרת "שלושה חיילי מילואים מספרים מדוע יסרבו לשרת בעזה, גם אם ישלמו על כך," "אל-ארצ'י", 25.6.24)

https://www.haaretz.co.il/news/magazine/2024-06-25/ty-article-magazine/.premium/00000190-4ac5-da42-a1ba-7fef27c50000

והעיתון מביא גם קישור לעצומה שחתומים עליה כבר רבים:

עשרות חיילי וחיילות מילואים מכריזים: ״בעקבות ההחלטה להיכנס לרפיח על פני עסקת חטופים, אנו מכריזים שמצפוננו לא מאפשר לנו להתייצב.״

שתפו את קריאתם האמיצה!

https://x.com/siravti/status/1796415782781698068

הרי אין דבר מוסרי יותר מלהציל ולשקם את שלטון החמאס והג'יהאד ולאפשר לו לרצוח את אלו שנשארו ביישובי גבול עזה כפי הבטחתם.

בכל זאת יש תקווה

הנה ראו את הכפר היחיד בנורווגיה שכולו תומך בישראל:

https://youtu.be/UBKhP97VTTY?si=X587cHISxSyQPsRL

הפרוטסטנטים – לותר והשטן

תיאולוגיה פרוטסטנטית חדשה ישנה

שנאת מייסד התנועה הפרוטסטנטית המקורית, מרטין לותר ליהדות מעוגנת גם בקשר אישי. חיבורו "על שקריהם של היהודים" מ-1543 נחשב לביטוי המזוקק של שנאת היהודים. "על היהודים ושקריהם" וחיבורים אחרים, כגון "על השם המפורש", כוללים את כל העלילות שהוטחו ביהודים אי פעם ובצורה מעוותת וחולנית. למשל: אחרי השטן אין לנוצרי אוייב גדול יותר מהיהודי; היהודים הם מרעילי בארות ואוכלי ילדים נוצרים; דם הקורבן הנוצרי ניבט דרך עורו ועיניו של היהודי הרוצח. לותר גם הציע אמצעים פרקטיים נגד היהודים, כגון: שריפת בתי כנסת, ובתי היהודים כדי שלא ירגישו תחושת אדנות; על היהודים לקחת עימם את ספריהם, שכן אפילו דף בודד עלול להרעיל את יושבי המקום; לנוצרים אסור לעזור ליהודים ויש להימנע מכל קשר איתם שעלול להדביקם בחטא; יש להעניש את היהודים כמו שודדים, רוצחים ומחללי השם. ויש "לצוד את היהודים ככלבים."

מעניין שהתנועה הפרוטסטנטית החדשה בישראל אימצה לאחרונה תיאולוגיה של כריסטולוגיה משיחית הדומה לתורת לותר. ובראש וראשונה ראיית נתניהו כשטן, אשתו כאשת השטן. לוציפר ולילית.

בפעם הקודמת הבאתי את דבריו של איל-גרינברג-מגד הרואה את נתניהו כשטן שיש לדבריו "חובה קדושה" ללחום נגדו, והנה מסתבר שיש תיאולוגים נוספים המאמצים את תורת לותר.

"השטן" נתניהו

ההסתה נגד ראש הממשלה נתניהו ומשפחתו ממשיכה לשבור שיאים. מפגיני התנועה הפרוטסטנטית הגיעו למעונו בקיסריה בשבוע שהוגדר על פיהם  "שבוע ההתנגדות".

עמי דרור, מראשי הפרוטסטנטים, שהגיע מבית חרדי-דתי, נשא נאום בו קרא לנתניהו "שטן" ולמשפחתו "משפחת של מטורללים מפקירה את החטופים! משפחת של פושעים מחריבה את מדינת ישראל," "הסיפור פשוט. האיש פחדן וחלש. מפחד מעמו, מפחד מעצמו. סיפר לעצמו שהוא מלאך, גילה בעצמו שהוא השטן. האישה מחורפנת. מפחדת מחיידקים. מפחדת מאתיופים. מפחדת ממשפחות החטופים, קלפטומנית אובססיבית."

בנו של ראש הממשלה: "הילד חולה. נושך את האב. נובח כמו כלבלב. בטלן סהרורי. מסית מקצועי. אחיהם התאום של עודאי וקוסאי בןֶּ נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת."

"ביתו של נתניהו ייחרב ושמו של ראש הממשלה יימחה." "על חורבות הטירה שלו בקיסריה. אנחנו נקים מדשאה. את הבריכה שלו נסתום בבטון, את השם נתניהו נהפוך לקללה. מחו נמחה את זכר נתניהו!"

"זוכר איך חייכת? שמחת על עוד חוק השתמטות. כמה כיף היה לך כשארבע משפחות התפרקו. איך חייכת יא מנוול אני את החיוך הזה לא אשכח! נתניהו שומע? אנחנו באים! באים לאשתך המטורללת, באים לילדך המסית, באים לשריך הגנבים, באים לממשלת המשתמטים, באים, עד שאתם תיעלמו!"

(עמי דרור, שבוע התנגדות, קיסריה, 20.6.24' )

https://youtu.be/4uZB-9fniZ4?si=1j3uVui119bCKGAO

ושוב השנה נתניהו משקר בכנס הזיכרון לחללי האצ"ל בניסיון הפוטש של אלטלנה ללא הזכרת חללי צה"ל שנהרגו במהלכו

למרבה הצער בתשובה לדברי הבלע של הפרוטסטנט עמי דרור, שהוצגו לו בתוכנית "הפטריוטים", במקום לענות לעניין החל שוב בנימין מילקובסקי-נתניהו במסכת שקרים כשחזר על דבריו השנתיים באזכרה השנתית לחללי האצ"ל של אלטלנה (ולהשכחת חללי צה"ל שנהרגו על ידי אנשי האצ"ל) ואמר כי צה"ל הגדיר את האצ"ל כאוייב, בדיוק כמו שמגדירים אותו, את נתניהו, היום, והוא חזר שוב על דבריו השקריים של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, ש"לא תהיה מלחמת אזרחים!" בשעה שהוא ואנשיו הם  שפתחו באותו ניסיון הפוטש בעיצומה של מלחמת השחרור כשצבא הכיבוש המצרי נמצא כ-30 ק"מ מתל אביב, והורה לחיילי צה"ל לערוק מבסיסם בעיצומה של המלחמה.

ושוב ב"אזכרה לחללי אלטלנה תחת הכותרת: במלאת 76 שנה להירצחם של חברינו הי"ד בידי קין", אמר מיליקובסקי-נתניהו: "אני רוצה להאמין שלקחי אלטלנה הופנמו: פילוג הוא חולשה, אחדות היא תנאי לניצחון," ובעצם אימץ את התעמולה הערבית הרואה בחיילי צה"ל רוצחים, ואת בן גוריון פושע מלחמה. בדבריו אלו לא יצא מיליקובסקי-נתניהו נגד פילוג בעם, אלא יצר פילוג.

"בטן האונייה היתה עמוסה במאות לוחמים, אלפי רובים, מיליוני כדורים," תיאר מיליקובסקי-נתניהו. "אילו הגיע הנשק הזה לכל גדודי צבא ישראל, סביר להניח שמלחמת הקוממיות היתה מקבלת תפנית חיובית ומהירה," המשיך.

לשקר הזה, שלפיו האלטלנה נשאה נשק שעשוי היה לשנות את פני המלחמה, אין אחיזה במציאות. הוא נועד למלא מטרה אחת: הסתה. לכך הוא צירף שקר נוסף: "גם השטח שהיה בידינו היה גדול הרבה יותר וכולל שטחי מולדת. כבר אז." כלומר: הנשק שהביא האצ"ל גם עשוי היה לסייע לצה"ל לכבוש אדמות רבות יותר.

אלא ש"רובו של הנשק שהיה באונייה לא הושמד ולא נשרף, אלא... הגיע לידי מחסני צבא ההגנה לישראל," כתב פנחס וזה, איש הרכש של "ההגנה". ואישר לדברים העיתונאי שלמה קאמינקער-נקדימון, שכתב: "מרבית האמל"ח מאלטלנה... הועבר למשמורת צה"לית."

"באי אלטלנה, יהודים אוהבי עמם ומולדתם, הואשמו על לא עוול בכפם במזימת מרד," המשיך מיליקובסקי-נתניהו. אז מה זה היה אם לא מרד?

(נאומו של נתניהו השנה 2024 באזכרה שנתית לניסיון הפוטש של אלטלנה).

https://youtu.be/vQ-h5cwrQ1s?si=iT4nGGM3OervvuMv

כהרגלו הוא לא הזכיר את שלושת חללי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל, לכן נזכיר אותם כאן:

פסח וולודינגר, בן 19, נותר יחיד מכל משפחתו שנספתה בשואה, בפרוץ המלחמה התגייס לפלמ"ח, השתתף בקרבות ונפצע קשה בידו. הועבר לשרת במטה הפלמ"ח שם נפצע מאש אנשי האצ"ל ולאחר מיספר ימים מת מפצעיו.

 משה חיים כ"ץ, בן  19, ניצול השואה חייל חטיבת "אלכסנדרוני", השתתף ב-11 קרבות עם צבאות ערב שפלשו לארץ, נהרג ע"י אנשי האצ"ל ליד כפר ויתקין.

 יעקב פריד, בן 21, חייל חטיבת "קרייתי", נהרג ע"י אנשי האצ"ל ליד כפר ויתקין.

 למרבה הצער מאמציהם של צאצאי אנשי האצ"ל להסתיר את העובדה שהאצ"ל היה הארגון הלא-ערבי היחיד שנלחם נגד צה"ל והרג את חייליו – הצליח. למרות שחלק ניכר מהמונצחים על האנדרטה לזכר אלטלנה הם אנשי האצ"ל שערקו מצה"ל בפקודת מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, בעיצומה של מלחמת השחרור, כשצבא הכיבוש המצרי נמצא כ-30 ק"מ מתל אביב, לא מונצחים חיילי צה"ל שנהרגו על ידיהם. בכך מונצח הנארטיב השקרי של האצ"ל על "הטבח" ועל "קין".

הנה המסר האמיתי היוצא מהאזכרה ומנאומו של מיליקובסקי-נתניהו: דברי הלל ושבח לפוטש מזוין נגד ממשלה חוקית דמוקרטית, ועריקה מצה"ל בעיצומה של מלחמה, בדיוק ההיפך ממה שרצה להוכיח.

למרבה הצער שותפים לו גם ראש עיריית תל אביב רון אובז'נסקי-חולדאי, ו"ההיסטוריון מומחה ההנצחה," משרת הנרטיב השקרי של האצ"ל, פרופסור מעוז עזריהו, שמנעו את הנצחת חיילי צה"ל על האנדרטה. מאכזבת מאוד גם העובדה שנשיא המדינה יצחק הלוי-הרצוג לא אמר מילה למען הנצחתם.

אל דאגה. האמת ההיסטורית עוד תצא לאור.

לסיכום: אין מתגוננים מפני שקרים בשקרים.

משה סמולינסקי-יעלון כרה בור ונפל בו

משה סמולינסקי-יעלון היה מראשי התובעים חקירה בפרשת הצוללות

https://www.youtube.com/watch?v=SC91b-xT38o

בניגוד לנתניהו המואשם באזהרה באי סדרים, משה סמולינסקי-יעלון מואשם באשמה פלילית של מתן תצהיר שקר לבג"ץ. חברי הוועדה כותבים כי שר הביטחון לשעבר הצהיר בפני בג"ץ כי החזקת צוללת שישית מהווה פגיעה בביטחון המדינה וכי ההחלטה לרוכשה התקבלה ללא צורך. זאת, אף שתמך בממשלה ברכש צוללת זו ובהמשך נמנע מלהכריע בשאלת גודל צי הצוללות אף שהנושא עלה בפניו.

מוועדת החקירה לצוללות עולה כי סמולינסקי-יעלון יצר מצג שווא לפיו גורמים אחרים ולא הוא עצמו הובילו לרכש ספינות שונות ויקרות מאלה שהגו ואושרו בממשלה:

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=854790&forum=scoops1

כרה בור ונפל בו.

יחי חמינאי הרוצה מוות לישראל ומוות לאמריקה!

מפגינים תומכי חמאס בעיר ניו יורק השתלטו על מוזיאון ברוקלין ותלו כרזה ענקית של רוצח ההמונים האיראני, עלי חמינאי, שהודה לסטודנטים האמריקאים על המחאות שלהם בארה״ב.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=854522&forum=scoops1

זה אותו מנהיג הצועק "מוות לישראל!" "מוות לאמריקה!" אם היה באמריקה התליין מטהרטן היה גם תולה את המפגינים האלו.

יאיר נתניהו מבלה בגואטמלה עם מאבטחים צמודים

https://www.ynet.co.il/news/article/bjyij0h8r#autoplay

הצבת שמירה על יאיר האן-מיליקובסקי-נתניהו יש בה צורך לאור העובדה שהוא מאוים כבנו של ראש הממשלה, אבל אם הוא בוחר לרדת מהארץ, ולא להשתתף בכלכלתה כמשלם מיסים, עליו לממן את השמירה בחו"ל מכיסו הפרטי. לכל היותר עליו לשלם את הפרש הוצאות השמירה מאלו שבארץ. משלמי המיסים בישראל אינם חייבים לממן את ירידתו מהארץ. ודאי לא בימים אלו.

חזרה לשנות השלושים של המאה הקודמת

ושוב כבשנות השלושים של המאה הקודמת פוליטיקאים מוכרים את היהודים ומשתמשים באנטישמיות ככלי להיבחר אצל מצביעים מוסלמים אנטישמיים.

ראש העיר גוטבורג, העיר השנייה בגודלה בשוודיה, מכריז בפני 15,000 מוסלמים כי העיר תטיל חרם על ישראל מעכשיו.

https://x.com/GadiTaub1/status/1805322077462732915?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email

האוחזים בחרם בחרם יאבדו!

נעמן כהן

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* אהוד: ייזכרו לדיראון עולם נביאי השקר הפוגעים בכוח עמידתה של ישראל במלחמה הקשה בשבע חזיתות – בהשתינם יחדיו על ראש ממשלתם:

"שישה בכירים לשעבר בשירות המדינה ואנשי רוח ישראלים קוראים למנהיגי הקונגרס בארה"ב שלא להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בחודש הבא, במושב משותף לסנאט ולבית הנבחרים. במאמר שפורסם היום (רביעי, 26.6) במדור הדעות של ניו יורק טיימס, השישה — ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, עו"ד טליה ששון (לשעבר בכירה בפרקליטות המדינה), נשיא האקדמיה הישראלית למדעים דוד הראל, חתן פרס נובל לכימיה אהרון צ'חנובר והסופר דויד גרוסמן – כתבו כי הזמנת נתניהו תהיה טעות וציינו כי הוא אינו מייצג אותם או את אזרחי ישראל." ["הארץ", 26.6].

בקריאתם המופקרת הם נותנים נשק בידי אויבינו, מלבים את גל האנטישמיות המתרחש בארה"ב ובכך מסכנים את ביטחונם של מיליוני היהודים החיים שם!

* מוטי הרכבי: אהוד שלום, ראיתי שאורי הייטנר כתב שנתוני הגיוס שהבאתי אינם נכונים, אולי, אני כותב לפי נתונים שהתפרסמו בהרבה מאוד פירסומים. אבל אם כבר טרח ופנה לראש אכ״א, למה לא הביא לנו את הנתונים הנכונים!

* שלום אהוד, נעמן כהן כתב שנועם חומסקי הלך לעולמו. הידיעה שאליה קישר היא מה-19 ביוני, ומאז התברר שהידיעה כוזבת. חומסקי עדיין כאן.

כל טוב,

עדי א.

דיגיטל חדשות: פרופסור נועם חומסקי ידוע כאחד הבלשנים פורצי הדרך והחשובים בכל הזמנים שלימד מעל ל-50 שנה ב- – MITוגם כאחד ממבקריה החריפים ביותר של מדינת ישראל. עוד עובדה חשובה שתדעו עליו היא שלמרות גילו המופלג, 95, הוא חי וקיים בניגוד למה שמספר כלי תקשורת בעולם ועורכי ויקיפדיה בישראל פירסמו אתמול (שלישי [18.6]).

חומסקי אושפז לאחרונה בבית חולים בסאו פאולו בברזיל כשהוא מתאושש מאירוע מוחי שעבר בשנה שעברה. הוא מתקשה לדבר, צידו הימני של גופו הושפע מהאירוע והוא מטופל על ידי מומחים שונים. ברשתות החברתיות החלו לצוץ שמועות על מותו, כאשר משתמשים פרסמו סרטונים של הבלשן ומחוות נוספות לכבוד מותו כביכול. חלק מהדיווחים על מותו של חומסקי צוייץ מחדש אלפי פעמים.

* משה גרנות: אהוד היקר, מוטי הרכבי ונעמן כהן פירסמו את הטמטום והרִשעות האחרונים של "הארץ": נעמה ריבה טענה שחיילים שלנו לא אונסים ערביות מטעמי גזענות. לפני שנים רבות, כאשר הבנתי שעל פי "הארץ" ישראל היא חרפה, והפלסטינאים הם צדיקים – ביטלתי את המנוי שלי על עיתון זה, ואינני מתכוון לחדשו.

דובר צה"ל טען כי לא ניתן למגר את האידיאה החמאסית. עונה לו נעמן כהן: לנאציזם היתה אידיאה, צבא ועוצמה עולמית, והוא הוכחד עד היסוד; כנ"ל לקומוניזם, לאל-קאעידה ודאע"ש. אילו המדינות הדמוקרטיות בעולם היו משלבות כוחות, ומבינות שאחרי ישראל – יבוא תורן להיבלע על ידי האסלאם – האידיאה של איראן ו"האחים המוסלמים" היתה נכחדת ללא ספק. המשימה הקשה הזאת מוטלת עלינו בלבד. הלוואי שנצליח.

* אהוד: ב"ידיעות אחרונות" מיום שישי, 21.6, מתפרסם מאמר של זיוה שמיר על אנדד אלדן, מאמר המזכיר לטובה את "חדשות בן עזר" ואותי שמקדישים מקום לשירתו ועליו.

 אהוד: צפיתי ושמעתי ביו-טיוב את "לילה על הר קירח" של מודסט מוסורגסקי בביצוע להקת הבלט הרוסי איגור מוסאייב ודומני כי מופע מדהים כזה לא ראיתי בחיי. 

* אהוד: דברי הטינוף, החלאה וההסתה לרצח של דבּרי "הפגנות המחאה" מול ביתו של ראש הממשלה במוצ"ש האחרון בקיסריה, שכוונו אליו ואל משפחתו, יעזרו אולי ללכד סביבו עוד יותר את מרבית העם השפוי לקראת נאומו ההיסטורי, נאום בשם אומה מותקפת – בקונגרס האמריקאי.

 גורלנו לא יהיה כגורל צ'כוסלובקיה של אדוארד בנש!

* חוקרים פרוגרסיביים בארה"ב, הנעזרים בקרנות נדיבות של מדינות וארגוני טרור מוסלמיים  המבקשים לקעקע את המימסד האקדמי בארה"ב, יצאו במחקר חדש הקובע כי הנשיא רוזוולט היה אחראי למלחמת ארה"ב-יפן במהלך מלחמת העולם השנייה. ההוכחה הניצחת – הוא היה הנשיא וזה קרה במשמרתו ולכן הוא האחראי! למעשה היה צריך להקים על כך ועדת חקירה ממלכתית שמסקנותיה יושיבו את רוזוולט בכלא אלקטרז, אבל מאחר ולדעת החוקרים הפרוגרסיביים – ארה"ב היתה אז דיקטטורה, הדבר לא נעשה.

* * *

אסתר ראב

האומנת הערבייה חַדִיגָ'ה

[מתוך "מחברת קמשונים" שישית, טיוטות. נמסרה ל"גנזים"]

הבית הכחול

חצר גדולה. [חול / ובקציה האחד] שדרת אוקליפטוסים שבקיץ היו משרים רקמת צל על החול הלוהט.

רפת של עץ שדופה [שזופה? – אב"ע] וסדוקה מחום, ועל ידה [בור זבל פתוח. לול] נשענת על אקפליפטוס ענקי. ולול התרנגולים דבוק אליה [אותו לול שאליו הגעתי בפעם הראשונה ברגל.

כשהיו עומדים על גבול יד הרפת

לטיפה נושאת אותי בזרועותיה]

צהריים, החצר בריכת[?] חול, [לוהט] לוהט [ש]וצעיפים [דקים] אד [דקים] מהבהבים מעליה בלי הפסק. אמא, נרדמה בחדרה. ובצל המרפסת הקרירה הפתוחה למערב יושבת חדיג'ה על [פתה / טובלת ב] ובצלים, לועסת בהעלות  [בהעוות?] פרה כשמטבעת הכסף התולאה על צווארה נעה כה וכה. מצלצלת [ומיישנת]

כמתוך שינה אני מתחמקת [חרש] מעל המדרגות [וטופפת / הלכ / ומתקרבת] ומתחילה לטופף על פני החול הבוער. מגמתי הלול שקרקור התרנגולות [זה המתריע / העליז והחם] עולה משם בסערה בשעה זו, [רגלי / כפ] החול בוער בכפות רגליי [הקטנו] וליבי מתכווץ, עוד רגע ואקרא לחדיג'ה / אך אני מלאה [אומץ] מתאמצת וצועדת והנה הצל, הצל

[עמ' 23]

הצפוף השחור והקריר של האוקליפטוס הגדול [הגעתי / מה] מה צונן ומלטף פה החול [חוגר] כקטיפה רכה וקרירה [נושקת / ומשי / הם משתטחים] ואני קוברת את רגליי בתוכן כבמים קרים / והחול משתטח ומלטף את כף הרגל, עוד צעד, עלי לעבור על מפתן הלול הגבוה, שתי תרנגולות מקרקרות שם בקולי קולות – פוף – ושתיהן עפות ישר לתוך פניי [צרה] בהלה. שוב אני [בנסיון] רוצה לקרוא לעזרה אך הנה נגלה לי קן הביצים באפלולית הלול [סל של קש מלא ביצים לבנות בפינה הכי חבויה של הלול / בצל / בצל ה / באפלו] הן מזהירות בלבנוניותן החדשה והמפתיעה על פני הקש הצהוב [של בר], משהו סודי ומושך יש בזה, "מציאה" [למצוא] אני מצאתי. עודי עומדת ומשתוממת לגילוי הזה [ליד] ושתי ידיים כשני שרצים קשים ויבשים תפשוני מאחור –

 "יחרב ביתך י[א]-שיטנה!" – ובין רגע אני נישאת בזרועותיה השריריות של [חדיג'ה, עיניה לוהטות] שריח זיעה וקרפול [נודף ממנה, קשה עלי הריח הזה / וידיו / וחביב כאחד / ומודע הוא לי / טובה] יפה היא חדיגשה בעיניי עם מחרוזת הפנינים והמטבעות המצלצלות על חזה הזקוף,

[עמ' 24]

רק את ידיה קשה לשאת על רוך עורי, [מנדיל יש לה לבן ומפרפר] על עורפה [הזקוף] וריח זיעה ובשמיה הנודפים ממנה תדיר מעיקים עלי [אך], כל היום מצלצ[ל]ים צמידיה בחדר ובביבת [יו"ד בפתח – אב"ע] א [?] תפשוט את המנדיל [ושביסה הקטן והאדום] בתנועה של יוצא אל הזירה / מלפף את ראשה [הקטן והשחור שים שערות קשות ושחורות / מסולסלות] ושחורות כזפת ושמברשות שיער שחורות [וקשות] ומסולסלות [גולושות] מזדקפות [מן] מתחת השביס [הקטן] האדום / היושב בין / על ראשה הקטן. בת חיל היא אז. נפלאה בזריזותה, ברגליה הדקות הי[ש]בשות [מקור וחום] והסדוקות, ועורפה הזקוף והבריא, מה עולה היא על אמא, הרכה הלבנה, מה יפה ממנה, עד לקנאה.

ובערב, עת עולה הירח [נודפים קרפוליה ריחות], בשבתנו יחד על החול הפושר שבחצר, תעטוף חדיג'ה מנדילה בצנעה ובסוד, כדרך נשים חשובות, עיגולי לחייה המלאות מזהירים לאור ירח, פתאום תבריק מטבע על חזה ותפתר[?] [ריח] מחרוזת הקרפולים מנדפת ריח רחוק.

וחדיג'ה פותחת באגדה:

[עמ' 25]

"היה היה [שולטן] שולטן, לא, בן השולטן – [מתרפק קול החם של חדיג'ה / היה היה בן שולטן אחד, בן חיל היה, רוכב ויורה חיצים מפורסם] יפה עד למאוד [וכשהיה רכוב על סוסותו] מאוד, וסוסה היתה לו אצילה, שחורה כעורב, ורוח קסמים שוכן בסוסה זו. והיו בני הכפר משיחים בה מדי [ב]לילה על המזבלה ואומרים כי נשמת ריבה טהורה שוכנת בה, ויש אומרים בת שולטן מתה היא, שנהפכה לסוסה.. ויש אומרים [שדה / שדה / לילית] שטנה / רולה היא [מיושבי], אחת מדרי מטה, לילית איומה ואפלה.

 "ובחצר השולטן היתה רועת אווזים, והיו העבדים קוראים לה חששבון [חי"ת בשווא, שי"ן בסגול, שין בשווא, ו"ו בחולם – אב"ע] – "עצית" [צד"י בחיריק – אב"ע] [ומכים אותה על] כי שמלת העץ היתה עוטה [לבשרה] את בשרה כארון קשה, [מסכנה היתה ודווייה], והיו העבדים מכים [אותה] ומעליבים אותה, והיא מחרישה.

 "ויהי היום ויצא בן [השולטן רכוב על גבי סוסתו] לטייל לרוח היום רכוב על גבי סוסתו הנהדרה [ויקרה], ויבוא עד השדה אשר שם חששבון רועה אווזיה. וירא [והנה חששבון]

*

 ["לשמוע אגדות בא"י" – רשום לאורך העמוד, מצד ימין]

[עמ' 26]

[והנה] את הנערה פושטת בגדי[ה] העץ [ולבנה ופורחת] ויורדת לבריכה לרחוץ [יחד עם אווזיה] והנה היא פורחת ולבנה כשלג, וקבוצות שערותיה הרכות מגיעות עד לארץ, וישתומם בן השולטן עד מאוד ויאהבנה. ויירא את השולטן אביו עד למאוד. וכשחשב מחשבות איך לארוש לו את רועת האווזים ולא מצא, ויתעצב וירכן ראשו על צוואר סוסתו ויבך. עודנו עומד ובוכה, והסוסה היפנתה ראשה אליו, ועיני[ה] השחורות נוצצו מדמע, ותפתח את פיה כאחד בני האדם ותאמר לו:

 "'אל תבכה [מחמדי] יעיני [יו"ד בפתח, עי"ן בצירה], אני אובילך עם חששבון ארוסתך למרחקים אשר עין אביך לא תשיגכם, בנה לנו מגדל [בלוד] בשכם, והקיפהו [גן] פרדס, ושם תשב עם חששבון עד אחרית ימיך.'

 "ויחבק עמדי [דל"ת בחיריק – אב"ע] [את צוואר] וינשק את סוסתו, ויעש כדבריה.

 "עם מלאת השנה ישבו כבר עמדי ואהובתו לבטח [בשכם] במגדלם הצופה על פני שכם [ובנם הקטן] ויחיו בטוב ובנעים.

 "התרנגולת הטילה גלליה [לא]

 "ועתה רוץ רוץ אחריה

 "[ולעולם לא תשיגנה] והתחלק בכרעיה."

[עמ' 27]

כאן פרצה חדיג'ה בצחוק מדרדר, ואני נדהמה על סוף האגדה הנפלאה, שנגמרה באופן כל כך [לא] בלתי צפוי מראש, פוף – ושתי ידיים קשות ובלתי נעימות כשרצים זרים זוחלים על שוקיי הקטנות, ואני נישאת אל מיטתי לישון.

עוד רבות היו האגדות שסיפרה חדיג'ה. [על] ובייחוד אהבה את [אלה המדברות] האגדות על [הגנין אלה] על הדרים מתחת לאדמה, בקלות נפלאה היו תושבים אלה עולים אל יושבי האדמה, מתערבים בהם ובענייניהם ויש אשר דרי האדמה היו יורדים אל דרי מטה ואוחזים בדרכיהם. יש [מהם]

[עמ' 31, עדיין בדיו חום-שחור]

המכשפה

מימין החצר, מאחורי גדר חוטי הברזל הדוקרים, השתרעה גבעה עם מורד אדמת-בור, שהיתה [באביב פ / בעם / מתחילה לפרוח באדר / מתחילה] עם הגשם הראשון מתכסה בכתמי ירק [ועם בוא אדר ופורים] ובין פורים לפסח היתה מלאה [קוצים פורחים] חר / חמציץ פורח ואדום [שהיינו אוכלים בכל פה] כלניות הצהובים הסגולים, והכוכביות. נפלאה היתה הגבעה [ו]רחבת ידיים ומשקיפה על פני שדות [כרמים / דרכים] וגדרות שיטה פרועים שביניהן נחו הדרכים כנהרות זהב מותך לאור השמש.

[מכאן והלאה בעיפרון סגול]

[כל ימי ערב פסח עת היה הבית הפוך, חדיג'ה מצחצחת ומצלצלת בצמידיה בחריצות, ואמא עוזרת ומקפידה על כל רבב קטן. היו משלחים אותי אל הגבעה, יחידה הייתי, מסיירת בגאווה את כל פינות החלקה הזאת, ממלאה בטני [בחמציץ] מיני עשבים ופרפרי חימצה ופול בר המתוקים לחך]

* * *

אהוד בן עזר

מקור הסיפור "שמלת העץ" על פי אסתר ראב

הסיפור "שמלת העץ" מבוסס על מעשייה עממית ששמעה בילדותה אסתר ראב [1894-1981] מפי האומנת הערבייה שלה, חַדִיגָ'ה. זה היה בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-19 בפתח-תקווה.

בערב, עת עולה הירח, היו יושבות חדיג'ה והילדה אסתר יחדיו על החול הפושר בחצר. חדיג'ה עוטפת את הַמַּנְדִיל (השביס) שלה בצנעה ובסוד, כדרך נשים חשובות. עיגולי לחייה המלאות מזהירות לאור הירח, פתאום מבריקה מטבע על חזהּ, ומחרוזת הַקַרְפוֹלִים נודפת ריח למרחוק.

 קולה החם של חדיג'ה התרפק בספּרה לילדה אגדה, אשר לימים העלתה אותה אסתר במחברת שבה נכתבו גם אחדים משיריה הראשונים.

זהו סיפור על בן השׂולטן שהיה איש חיל, רוכב מהולל ויורה חיצים מפורסם, ויפה-תואר עד למאוד. וסוסה היתה לו אצילה, שחורה כעורב, ורוח קסמים שכנה בה; יש שסיפרו כי נשמת נערה טהורה שוכנת בה, ויש שאמרו כי בת שולטן מתה היא שנתגלגלה בסוסה, או שֵׁדה היא, לילית, שַׁיְטָנַה, אחת מדרי מטה, איומה ואפלה.

ובחצר השולטן היתה רועת אווזים, שהעבדים קראו לה חְשֶׁשְׁבּון עֵצִית [מלשון חַשַׁבּ, עץ בערבית] בגלל שמלת העץ שהיתה עוטה לבשרה כארון קשה. מסכנה היתה ודווייה, והיו העבדים מכים אותה ומעליבים אותה והיא מחרישה.

ויהי היום ויצא חַמְדִי [או עָמְדִי] בן השולטן לטייל לרוח היום, רכוב על גבי סוסתו הנהדרה, ויבוא עד השדה אשר שם חששבון רועה אווזיה. וירא את הנערה פושטת את בגדי העץ ויורדת לרחוץ בבריכה יחד עם אווזיה, והנה היא פורחת ולבנה כשלג, וקווצות שערותיה הרכות מגיעות עד לארץ, וישתומם בן השולטן עד מאוד ויאהבנה. ויירא את אביו השׂולטן עד למאוד. וכשחישב מחשבות איך לארשׂ לו את רועת האווזים ולא מצא, התעצב וירכין ראשו על צוואר סוסתו ויבך.

עודנו עומד ובוכה, והסוסה הִפנתה ראשה אליו, עיניה השחורות נצצו מדמע, ותפתח את פיה כאחד האדם ותאמר לו:

"אל תבכה מחמדי, יַא-עֵינִי, אני אובילך עם חְשֶׁשְׁבּוֹן ארוסתך למרחקים אשר עין אביך לא תשיגכם, בנה לנו מגדל בשכם, והקיפהו פרדס, ושם תשב עם חששבון עד אחרית ימיך."

ויחבק עמדי וינשק את צוואר סוסתו, ויעש כדבריה.

עם מלאת השנה ישבו כבר עמדי ואהובתו לבטח במגדלם הצופה על פני שכם, ועימם בנם הקטן, ויחיו בטוב ובנעים.

"התרנגולת הטילה גלליה / ועתה רוץ, רוץ אחריה / ולעולם לא תשיגנה / כי תחליק על חראיהָ – "

כאן פורצת חדיג'ה בצחוק מדרדר, ובעוד הילדה אסתר נדהמת על האגדה הנפלאה שנסתיימה באופן כל כך בלתי צפוי מראש, ושתי ידיים גרמיות וקשות נושאות אותה אל מיטתה לישון.

*

1901-1910 – הבית, שנראה בעיני אסתר כארמון, נבנה ברחוב רוטשילד על עשרה הדונמים שקיבל יהודה ראב מפקידות הברון. השטח היה קודם גן ניסיונות לעצי פרי נשירים. הוא משתרע מרחוב יפו (רחוב ז'בוטינסקי כיום) עד ביתו של שאטיל, שבו גרה המשפחה עד שהושלמה בניית הבית החדש. זיהוי נוסף: בית שני ברחוב רוטשילד, צפונית לרחוב ז'בוטינסקי, בקטע המערבי, בחצר פנימה, חזיתו לכיוון צפון. בינו לבין רחוב ז'בוטינסקי ניצב לימים על הרחוב  בניין נוסף, שנבנה כניראה על מקום האורווה של יהודה ראב. ואולם את חלקו הדרומי היה אפשר לראות גם מרחוב ז'בוטינסקי. הבית קיים עד היום. בית עץ.

אהוד

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2174 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-25, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל