פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1967

יום מאה ושמונים למלחמה מול חמאס, חיזבאללה,

איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2174 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, ה' בתמוז תשפ"ד. 11.7.2024.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: הַצִּפֳּרִים אֵינָן יוֹדְעוֹת. // יורם אטינגר: הדיפת לחץ ארה"ב חיונית לישראל ולארה"ב. // איליה בר זאב: שלושה שירים. // אנדד אלדן: בְּיַלְדוּתוֹ לֹא הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת. // אורי הייטנר: 1. צרור הערות 10.7.24. 2. לרענן את תפיסת הביטחון. // אהוד בן עזר: שלוש אהבות. פרק שלישי: כבר למוחרת ארזתי את מיטלטליי. // רוֹן גֵּרָא: שָׁמַיִם רֵיקִים. בְּעֹמֶק הָעֲיֵפוּת. // בן-ציון יהושע: תרנגול לכפרות. // מיכאל רייך: אֶגוֹ. // איתמר פרת: מסיפורי הנאכבה, אל-קודס. // משה גרנות: על ספר השירים "דבר הקורה בעונת מעבר" מאת אביחי קמחי. // אהוד בן עזר: חני לַחְמַנִיק. // אהוד בן עזר: "והארץ תרעד". פרק עשרים: עם אפרת לוין בת נג'ימה-מירל'ה. // היתה לי חברה ספרותית עם חור שחור בתחת. שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים. // מנחם רהט: חמש רגליה של ה'אידיאה' החרדית. // נעמן כהן: מה קרה לשמאל הצרפתי? // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

הַצִּפֳּרִים אֵינָן יוֹדְעוֹת

הַצִּפֳּרִים הֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת

הֵן אֵינָן רוֹאוֹת  –

אֶת פִּשְׁעֵי-הַלַּיְלָה:

נוֹתְנוֹת רֹאשָׁן  –

תַּחַת כַּנְפֵיהֶן,

וּשְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם,

עַל עָנָף  –  וְחֹם גּוּפָן  –

מְשֻׁתָּף  –

תַּחַת מַחֲסֶה עָלֶה גָדוֹל

וְרַךְ  –

לֹא טַל, לֹא קֹר

שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם  –

זוֹ בְּצַד זוֹ,

בְּצֵל-עָלֶה רַךְ;

וּבִסְבַךְ-הָעֵץ

אָדָם בָּאֲפֵלָה  –

שׁוֹלֵחַ יָד:

לְנֶפֶשׁ-רֵעוֹ, וְלִבּוֹ,

לְבֵיתוֹ  –

הַצִּפֳּרִים הֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת,

עִם בֹּקֶר מִתְעוֹרְרוֹת,

מְכַסּוֹת בִּצְלִילֵי-שִׁירָה:

אֶת הַדָּם,

הַגּוּף הַמְרֻסָּק,

הַבַּיִת הֶהָרוּס.

1970

נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

יורם אטינגר

הדיפת לחץ ארה"ב חיונית לישראל ולארה"ב

פורסם לראשונה ב"מעריב" מיום 8 יולי 2024

ב-1948-55 הדף בן גוריון לחץ אלים של מחלקת המדינה (מחמ"ד) נגד הקמת המדינה היהודית ולצמצום דרמטי של שטחה ("תכנית אלפא"). מ-1948 לוחצת מחמ"ד על ממשלות ישראל לפעול בניגוד למדיניותן הביטחונית, למרות שכניעת ישראל ללחץ פוגעת ב – והדיפת הלחץ תורמת ל – אינטרס ארה"ב.

מאז ה-7 לאוקטובר לוחצת מחמ"ד – הטוענת שהטרור מונחה ייאוש, ולכן יש לטפל בו בדיפלומטיה וכלכלה ולא במלחמה – להימנע ממלחמת מנע נגד חיזבאללה, ולעבור ממלחמה לדיפלומטיה בזירת עזה. הלחץ מופעל למרות שחיזבאללה הוא שלוחה איראנית וחמאס הוא סניף של "האחים המוסלמים" ושלוחה איראנית, המונחים ע"י חזון פנאטי (החשוב עשרת מונים מהטבות כלכליות) המחייב את הפלת כל משטר ערבי פרו-אמריקאי, שיעבוד "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן הגדול האמריקאי", וחיסול הישות "הכופרת" היהודית, כפי שמתועד במערכות החינוך והדת שלהם, וכפי שמופגן בטרור אסלאמי אזורי ועולמי, כולל אמריקה הלטינית וארה"ב עצמה.

מחמ"ד לוחצת לקיים סיבוב נוסף של מו"מ עם חיזבאללה וחמאס, למרות שכל הסבבים הקודמים תרמו להפיכת ארגונים אלו למדינות טרור המבוצרות והמתוחכמות בעולם, וסללו את הדרך ל-7 באוקטובר, המהווה – לדברי ראש ה-FBI – מקור השראה לפעילות טרור אסלאמי דומה נגד ארה"ב.

ב-2006 נכנעה ישראל ללחץ מחמ"ד ואיפשרה לחמאס להשתתף בבחירות לרש"פ, ובכך הזניקה את חמאס לעמדת בכורה בזירה הפלסטינית. ב-2006 מחמ"ד גם העניקה רוח גבית למדיניות ממשלת ישראל, שפעלה לסיום המלחמה נגד חיזבאללה ע"י החלטה 1701 של מועצת הביטחון, ולא ע"י השמדת התשתית הצבאית של חיזבאללה, ובכך העניקה רוח גבית עזה להשתלטות הארגון על לבנון ולשידרוג מעמדו האזורי והעולמי בתחומי טרור, סמים והלבנת הון, כולל שתוף פעולה עם ברוני הסמים המובילים במקסיקו ואמריקה הלטינית, והעמקת הטרור בארה"ב.

בשנת 2000 הבטיחה מחמ"ד להעניק לישראל 800 מיליון דולרים למימון הנסיגה מדרום לבנון, שסללה את הדרך להפיכת חיזבאללה למדינת טרור מבוצרת בעלת 150,000 טילים ורשת של מנהרות מתוחכמות. אגב, המענק לא ניתן עקב התנגדות הקונגרס לממן מדיניות שגויה.

מ-1993 מחמ"ד פועלת להעברת סיוע חוץ שנתי לרש"פ בהיקף של מאות מיליוני דולרים, ולוחצת להקמת מדינה פלסטינית, חרף החזון והטרור הפלסטינים המחויבים להשמדת ישראל, כפי שמתעדים אמנת אש"פ (השולט ברש"פ), ספרי הלימוד ברש"פ, ההסתה במסגדים, המענקים למשפחות טרוריסטים והטרור הפלסטיני הבין-ערבי. מחמ"ד גם מקילה ראש בהשלכות מדינה פלסטינית: הפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי, הפיכת ירדן למוקד טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי המאיים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי בחצי האי ערב, ופוגע קשות ביציבות האזור וכלכלת ובטחון ארה"ב והמערב.

ב-1981 לחצה מחמ"ד על ישראל להימנע מהפצצת הכור הגרעיני בעיראק, ואף הישעתה אספקת מטוסי קרב. הדיפת הלחץ ע"י ישראל חילצה את מדינות ערב הפרו-אמריקאיות ממלתעות צדאם חוסיין, וחסכה מארה"ב עימות גרעיני ב-1991.

ב-1973 בלם לחץ מחמ"ד מלחמת-מנע ישראלית נגד מצרים וסוריה. אבל, הדיפת הלחץ היתה חוסכת מישראל את המחיר הנורא של מלחמת יום הכיפורים.

ב-1967 הדפה ישראל את לחץ מחמ"ד להימנע ממלחמת מנע, השמידה חלק ניכר מהתשתית הצבאית של מצרים וסוריה, ובכך קטעה את דהרת מצרים (בסיוע ברה"מ) להפלת משטרים פרו-אמריקאים בסעודיה ובמדינות ערביות נוספות, להנהגה פאן-ערבית, ולהשתלטות על מקורות נפט במפרץ הפרסי, בתקופה של תלות ארה"ב ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי.

כניעה אפשרית של ישראל ללחץ מחמ"ד ב-2024 להימנע מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, תתקבל במזה"ת כניצחון דרמטי של הטרור האסלאמי וקריסת כוח ההרתעה הישראלי. הדבר יעניק רוח גבית לטרור חיזבאללה, רש"פ וגורמים קיצונים בקרב ערביי "הקו הירוק" וכמובן איראן, המהווים איום ברור ומיידי על ישראל, משטרים ערביים פרו-אמריקאים וארה"ב.

קריסת כוח ההרתעה הישראלי גם תצמצם את הסיכוי להרחבת מעגל השלום, הנשען – מהכיוון הערבי – על כמיהה לכוח הרתעה ישראלי מול איראן ו"האחים המוסלמים". הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס וחיזבאללה (בדרום לבנון) תמנע גם את שיבת מפוני הדרום והצפון לבתיהם.

שבעים ושש השנים האחרונות מתעדות שהדיפת לחץ מחמ"ד ע"י ישראל מטיבה עם ארה"ב וישראל, וממחישות את העוצמה והתחכום של ראשי ממשלה המעדיפים ביטחון לאומי ארוך-טווח (הנישען על כוח הרתעה) על פני נוחיות דיפלומטית קיצרת-טווח.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

* * *

איליה בר זאב

עַל הָעִוָּרוֹן – הוא והיא – דו שיח

פְּתִיל תְּשׁוּקָה מְעַצֵב אֶת עֵירֹם צַוָּארֵךְ, שָׁזוּר

בְּבָתֵּי שִׁיר.

בַּהֵיכָל הַפְּרָטִי שֶּׁלָךְ אֲנִי בְּזָוִית קֵהָה,

בִּקְצֵה הַמִּזְבֵּחַ.

*

"זָוִיּוֹת מְבוֹדְדוֹת, נִפְִּגָשׁוֹת בְּטֶרֶם נַבְחִין

 בֵּין אָהוּב לְנָבָל, בְּנֵי בְּלִי פַּרְצוּף, בְּלִי עַיִן –

עִוָּרוֹן."

*

בְּעַד הַחַלוֹן אַתְּ רוֹאָה אֶת הָהוֹלְכִים וּבָאִים.

מִזֶּה וּמִזֶּה נִדְבָּקִים בַּחשֶׁךְ הַלָּבָן –

יָדַי מְחַפְּשׂוֹת דְּבַר מָה.

*

"מִי יֵדַע אִם יִרְאוּ אִישׁ בְּמַעֲלוֹת הַשַּׁחַר

 בְּקֶרֶן זָוִית , בַּשַּׁעַר הַצָּהֹב."

*

אֵיזֶה עוֹלָם... רַכָּבוֹת מוֹלִיכוֹת אַלְפֵי גְּוִיּוֹת

אֶל פִּנּוֹת נְטוּשׁוֹת, אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן,

כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְאוֹקְטוֹבֵּר... שִׁבְעָה

מְדוֹרֵי גיֵהִנּוֹם.

"הַאִם עָלֵינוּ לִבְנוֹת דַּרְכֵי חַיִּים חֲדָשׁוֹת?" כָּל הָרְגָבִים

צְמֵאִים, חֹרֶף דּוֹעֵךְ.

*

נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִרְאֵית דֶּרֶך עֵינָיו-שָׁכַחְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן?

 *

"הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ?" *

* במדבר, י"ז כ"ח                                                                     

חלומות

נְעוּרַי נָעוּ בֵּין כְּאֵב לְהַפְתָּעוֹת. חֶלְקִיקִים חַסְרֵי מַסַּת

מְנוּחָה נִמְשְׁכוּ לְגּוּפִים אֲחֵרִים –

כֹּחַ מְדַמֶּה נָע בְּמַסְלוּל מְעֻקָּם בַּמֶּרְחָב וּבַזְּמַן.

לִפְעָמִים חָלַמְתִּי שֶׁכֹּחַ הַכְּבִידָה אֵינוֹ עוֹבֵד עָלַי,

רָצִיתִי לְהִתְעוֹפֵף כְּמוֹ חוֹדוֹרוֹב,*

כְּיָאשִׁין,**

לָרוּץ בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם כְּזָאטוֹפֶּק – ***

זוֹעֵף וּמִתְיָסֵּר כְּקַטָּר.

עָבְרוּ שָׁנִים,

דַּהֲרַת רַכֶּבֶת נוֹסְעִים מִדָּרוֹם לְצָפוֹן קָטְלָה אִישׁ

וּמְכוֹנִית לְכוּדָה.

נֶהָגִים מְבָרְכִים זֶה אֶת זֶה בַּצְּמָתִים.

* יעקוב חודורוב – 1927-2006. נחשב לגדול שוערי ישראל ולסמל בנבחרת ישראל ובקבוצות הפועל ת"א והפועל ר"ג. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ו.

** לב יאשין – 1929-1990. שוער הכדורגל של נבחרת ברית המועצות וקבוצת דינמו מוסקבה בשנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70. נחשב לאחד מגדולי השוערים בעולם. עקב לבושו השחור כונה – "היהלום השחור" ו"הפנתר השחור".

*** אמיל זאטופק – 1922-2000. "הקטר הצ'כי". אחד מגדולי הרצים למרחקים בעת החדשה. זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים, מתוכן 3 בהלסינקי, 1952. (5000מ', 10000מ', מרתון). החזיק ב-18 שיאי עולם בתקופות שונות מ-5000 מ' ועד 30,000 מ'.

"קפה קטן"

"יָכֹל הָיָה לִקְרוֹת, חַיָּב הָיָה לִקְרוֹת."

וְאָמְנָם,

הִתְרָגְשׁוּת הַקָּהָל חָצְתָה קִירוֹת. תְּרוּעוֹת שִׂמְחָה וְחָה... חָה... חָה,

כְּמוֹ בְּפוֹרוֹמִים גְּדוּשֵׁי גוֹלְשִׁים,

כְּמוֹ צַעֲקוֹת הַמֻּזְמָנִים הַמּוּבָלִים לַטֶּבַח וְלִתְהִלָּה

בְּפוֹרוּם רוֹמָנוֹ.

וְאוּלַי, כְּמוֹ הַקְּרִיאוֹת שֶׁעָלוּ מֵהַיַּעַר הַהוּא,

מֵהַגַּיְא הַנֶּאֱפָל שֶׁשָּׁקַט.

"מַזָל שֶׁהָיָה שָׁם יַעַר, מַזָל שֶׁלֹּא הָיוּ עֵצִים"

נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל מַרְצֶה צָעִיר.

"בָּרֶשֶׁת הָיָה חוֹר אֶחָד וְאַתָּה דַּרְכּו?"

מַמְשִׁיך הַמַּרְצֶה.

בְּשָׁעָה 16:06 אַרְגֶנְטִינָה 1, סֶרְבִּיָה-מוֹנְטֶנֶגְרוֹ 0.

עָזַבְנוּ אֶת הַחֶדֶר הַקָּטָן בַּקָּפֶה

לִפְנֵי שֶׁיִפְּלוּ הַקִּירוֹת.

" מַזָּל שֶׁקַּשׁ צָף עַל הַמַּיִם."

ירושלים, בקעה, (אליפות עולם בכדורגל – 6/06) פרופסור רפי וייכרט יוזם הרצאה על שירתה של ויסלבה שימבורסקה זוכת פרס נובל לספרות לשנת 1996. ביקרה בישראל. במקביל... שידורים מאליפות העולם בכדורגל באותו מבנה.

* * *

אנדד אלדן

[קיבוץ בארי – עוטף עזה]

״וְאָז נִזְרַק לִזְרוֹעוֹת הַזֹּהַר הוֹזֶה בַּזָּהָב הַזֶּה בֵּין דַּפָּיו״ – אנדד אלדן,2001

א

בְּיַלְדוּתוֹ לֹא הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת עֲלֵי הִלָּה לְרֹאשׁוֹ לֹא הִלְבִּישׁוּ

עַתָּה הַזְּרִיקָה הַזֹּאת הִזְרִיקוּ בִּזְרוֹעוֹ

וְאָז נִזְרַק לִזְרוֹעוֹת הַזֹּהַר הוֹזֶה בַּזָּהָב הַזֶּה

בֵּין דַפָּיו, מַדְפִּיס הֶסְפֵּד פּוֹדֶה וּמְדַמְדֵּם

דִּמְיוֹנוֹ וְהַדִּמּוּם, דָּמוֹ הַמֻּרְעָל

נִסְתָּר בְּסוֹד סַם הַסֵּפֶר סוֹבֵב מְסֻמָּם סְבִיב סִבְלוֹ

אִילָן עַלְעַלָּיו הִלְבִּינוּ מוּל הַלְּבָנָה הַנּוֹבֶלֶת

הִיא לוֹ אֱלִילָה אֵלֶיהָ הוּא לוֹחֵשׁ תְּפִלָּה

ב

כְּאֶל בְּנוֹ מְנַסֶּה לְשׂוֹחֵחַ עִם הַסֶּלַע לַחְשׂף

סְדָקָיו מַעֲשֵׂה הַנֵּס הַמִּסְתַּנֵּן, מִסְתּוֹרִין

שׁוֹפֵעַ וְשׁוֹטֵף כְּפֶלֶג מַפְלִיא עָלָיו סְפִינָה מַפְלִיגָה

נוֹסֶכֶת קֶסֶם לַמַּיִם, מִיץ לַצְּמֵאִים בַּצִּיָּה

כְּשֶׁסֶּלַע מְשַׁחְרֵר כָּל שֶׁשָּׁבוּי בּוֹ שְׁתִיָּה שֶׁנִּגֶּרֶת

בַּיְשִׁימוֹן הָאֱנוֹשִׁי שֶׁשָּׁמַע עַל חֹפֶשׁ וּמַשְׁקֶה שָׁתוּי

שִׁכּוֹר מִשְּׁרִירָיו הַשְּׁנוּנִים מִשִּׁנָּיו הַנּוֹשְׁכוֹת נְחֹשֶׁת

נָחָשׁ בֵּין נָשִׁים מֻכָּשׁוֹת מִגְּמִישׁוּתוֹ הַלּוֹחֶשֶׁת

הֵן שָׂמוֹת אֶרֶס הַסְּחִיטָה, כְּמוּסוֹת הַהֶרֶס כְּסִכּוֹת בִּשְׂעָרָן

פורסם בספרו האחרון "שָׁנִים שָׁמְעוּ שִׁירָה", ריכוז מובחר של 50שנות כתיבה בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2006.

איליה בר זאב

* * *

"חדשות בן עזר"

אנחנו משתתפים באבלם הכבד

של חברי קיבוץ אורטל

ובני משפחות ההרוגים

נועה וניר ברנס

שנרצחו במכוניתם בידי ארגון הטרור חיזבאללה

הצילום של נועה וניר ברנס לקוח מאתר "הארץ" באינטרנט.

* * *

אורי הייטנר

1. צרור הערות 10.7.24

* בחייהם ובמותם לא נפרדו – אבל כבד ירד על קיבוץ אורטל.

נועה וניר ברנס, חברי הקיבוץ, נהרגו מפגיעה ישירה ברכבם.

נועה וניר, בני 46, חברים מרכזיים ואהובים באורטל. הם הגיעו לאורטל בשנת 2012. ניר ניהל את ענף הלול ולפני כן את ענף התיירות ואת התרבות. נועה הייתה מזכירת ענף המטע.

לזוג שלושה ילדים, בני 13, 16 ו-18.

קהילת אורטל חזקה ומלוכדת, מחזקת את המשפחה ומתמודדת עם המצב.

* נחשוני גל הקליטה – ב-2012 התחלתי תפקיד של ניהול הצמיחה הדמוגרפית באורטל. משפחת ברנס היתה המשפחה הראשונה שקלטתי. הם היו הנחשונים של גל הקליטה הגדול בתולדות אורטל.

כשניר היה רכז התרבות של אורטל, עבדנו יחד בקידום התרבות האורטלית. כשהובלתי את אירועי שנת הארבעים לאורטל, ניר היה יד ימיני. הוא היה חבר בפורום חינוך שאני היו"ר שלו. שירתנו יחד בכיתת הכוננות של אורטל. נועה היתה הנקלטת הראשונה שהצטרפה לצוות הצמיחה הדמוגרפית, לאחר קבלת המשפחה לחברות. היא היתה מזכירת ענף המטע והכרם, שבו אני עובד. בתי היא המדריכה של בתם.

עצוב מאוד.

יהי זכרם ברוך!

* יומן מבצעים – לקראת 18:00, במהלך אימון כיבוי אש של כיתת הכוננות, שמענו מטח כבד. אזעקות בקלע אלון וברמת הנשיא טראמפ. לאחר זמן קצר – מטח נוסף, אזעקות בשעל ובקדמת צבי. צוות מתוך כיתת הכוננות יצא לסייע בכיבוי שריפה באזור מרום גולן. ב-19:30 אזעקה באורטל. בומים אדירים ליד הקיבוץ. לא היו נפילות באורטל.

מהר מאוד שמענו על רכב שנפגע מפגיעה ישירה של רקטה. צח"י התכנס בחמ"ל והתחלנו בנוהל "ירוק בעיניים" – וידוא הימצאות של כל התושבים. מהר מאוד החלו להגיע הידיעות שהרכב שנפגע הוא של משפחת ברנס. בשל הקושי בזיהוי הגופות, חלפו שעות ארוכות עד ההודעה הרשמית.

דבר ראשון, דאגנו להודיע לילדים, שחלקם היו בטיולים, ולטפל במשפחה. ב-22:15 כינסנו את כל הקהילה, להודעה ולשיחה. צח"י המשיך לעבוד אל תוך הלילה ושוב, על הבוקר. כל אחד ומשימתו.

המועצה האזורית עוטפת אותנו היטב. ראש המועצה אורי קלנר וסגניו, אנשי מחלקת הרווחה ומרכז חוסן, נמצאים אתנו ושותפים בהחלטות. דוברת המועצה עומדת אתי, דובר אורטל, בקשר שוטף. צח"י אורטל מיומן ופועל היטב.

* הם יורים גם בצבאים – בשריפה שפרצה סמוך לאורטל, במטח בשבוע שעבר, נלכד עדר צבאים בשטח מגודר שהשריפה השתוללה בו. אילן, הרבש"ץ של אורטל, זיהה אותם, ומיד חתך פרצה בגדר. העדר הצליח לברוח בשלום.

* מרח ומרח – ראש הממשלה מתהדר, כשהוא כותב על עצמו בגוף שלישי: "עמידתו האיתנה של ראש הממשלה נגד הניסיון לעצור את פעולת צה"ל ברפיח, היא זו שהביאה את חמאס להיכנס למשא ומתן". וואו! שמשון הגיבור!

מדוע, אם כן, הוא מרח ומרח והכניסה לרפיח לא נעשתה חמישה חודשים קודם לכן? הרי אלמלא הדשדוש, שהוא האחראי לו, סביר להניח שהחטופים כבר היו מזמן בבית.

* נגד האינטרס הישראלי – חתירתו המתמדת של סמוטריץ' למיטוט הרש"פ מנוגדת לאינטרס הלאומי של ישראל. החזרת השלטון של ישראל על כל יו"ש (ועל עזה), בין אם תוחל ריבונות ישראלית ובין אם לאו, תכניס לגרוננו מיליוני פלשתינאים. זו סכנה דמוגרפית ואיום על צביונה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, המחייבת רוב יהודי גדול ומוצק לדורות. זה גם נטל ביטחוני וכלכלי משמעותי.

גישתו עלולה לקדם את סכנת הקמתה של מדינה פלשתינאית. בדרכו, סמוטריץ' מאושש את הנראטיב של המשיחיסטים התומכים במדינה פלשתינאית גם אחרי 7 באוקטובר, לפיו הברירה שלנו היא בין חזון שתי המדינות לחזון המדינה האחת, ובכך להצמיד אקדח לרקתנו, ולחייב אותנו לבחור בין דבר לכולירע.

המצב הרצוי הוא שלטון אזרחי של רש"פ בשטחי A ו-B ביו"ש וכן ברצועת עזה, עם חופש פעולה ביטחוני מלא של צה"ל והשב"כ.

* אומה במלחמה – תינוקות שנולדו במלחמת לבנון השנייה מתגייסים לצה"ל במלחמת חרבות ברזל.

* סוסים עצלים – ראש הממשלה לוי אשכול הוביל את ישראל לגדול בניצחונותיה – מלחמת ששת הימים. אגב, עד שלושה ימים לפני המלחמה הוא היה גם שר הביטחון, ובמשך ארבע שנים הכין את צה"ל וצייד אותו לקראת הניצחון.

את הסרט גזר משה דיין, שבמלחמה ניסה לעצור את צה"ל – לא להגיע לתעלת סואץ, לא לשחרר את העיר העתיקה, לא לשחרר את הגולן.

בלי לגרוע כהוא זה מזכויותיו האדירות של אשכול, אי אפשר שלא לציין את צמרת צה"ל, בראשות הרמטכ"ל רבין, שחתר למגע ודחף בכל כוחו למתקפת נגד מקדימה. הם יצאו נגד אשכול על ה"הססנות", כביכול, בתקופת ההמתנה. הם טעו. בתקופה זו, בת שלושה שבועות, צה"ל נערך והתאמן, הציבור הישראלי נדרך כקפיץ ורכשנו תמיכה מארה"ב ובריטניה.

אבל תפקידם של מפקדי צה"ל, הסוסים הדוהרים, היה לשחר לקרב. הם לבטח השפיעו על החלטתו של אשכול לתת את הפקודה.

אין ספק שנתניהו, אבי תפיסת הביטחון של התמכרות לשקט, הוא האחראי לתוצאותיה. אך אי אפשר להתעלם מן העובדה שמערכת הביטחון היתה שותפה לדרכו הקלוקלת. הוא מצא מולו מטכ"ל של סוסים עצלים. מי יודע, אם מטכ"ל כמו של 1967 לא היה משפיע עליו לשנות את דרכו.

* חבים לו את חייהם – אלפי ישראלים, רובם הגדול תושבי יו"ש, חבים לאלוף יהודה פוקס את חייהם. כמפקד פיקוד המרכז הוא גילה נחישות במלחמה בטרור, יזם, חתר למגע. בהנהגתו, צה"ל סיכל מאות פיגועים קטלניים.

ב-7 באוקטובר, הנהיג פוקס מתקפה אגרסיבית מקיפה, שסיכלה את כוונת חמאס לפתוח חזית נוספת ביו"ש. ביוזמה ההתקפית שהוביל נהרגו מאות מחבלים.

בנאום הפרידה שלו, ציין פוקס את הכישלון שלו בהתמודדות עם "הפשיעה הלאומנית היהודית." נכון יותר להגדיר זאת טרור גזעני בן-גבירי. אכן, הטרור הבן גבירי הרים ראש בשנה האחרונה, גם בהתקפות פרועות על ערבים וגם במתקפות אלימות ומסכנות חיים על חיילי צה"ל. הדבר נובע משיכרון הכוח שלהם, עקב מינויו של הדוצ'ה שלהם לשר בכיר.

אני מקווה שאלוף אבי בלוט, שהחליף את פוקס, יצליח במקום שבו פוקס נכשל, וימגר את הטרור הבן גבירי.

חבל שיהודה פוקס פרש מצה"ל. הוא יכול היה להמשיך לעשות חיל ואולי אף להיות רמטכ"ל.

* פשע נגד מדינת ישראל – אם נתניהו ייכנע לדרישתו הסחטנית של ראש הכנופייה ויצרף אותו לקבינט המלחמה, יהיה זה פשע נגד מדינת ישראל, בגידה בצה"ל ומתנה לסינוואר.

הכנסת ראש כנופייה פשיסט מטורף לניהול מלחמה, תשבור את כל שיאי ההפקרות וחוסר האחריות בתולדות המדינה. ראש הכנופייה חסר שיקול דעת תבוני. הוא מונע מחזון גזעני שלפיו אסור לגוי לחיות בארץ ישראל ושצריך לעשות הכול כולל הכול כדי להגיע לכך. כל עלילות הדם האנטישמיות על ישראל, הן שישראל כביכול מנסה להגשים את החזון הכהניסטי. אם הכהניסט הזה יהיה בקבינט המלחמה, הוא ינסה לדחוף לכך שישראל תעשה את מה שהאנטישמים מעלילים עליה – רצח עם.

למה המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין הוא מושא הערצתו של ראש הכנופייה? למה תמונתו הגדולה עמדה כל השנים בסלון ביתו? למה ליד קברו המשוקץ הוא הציע נישואין לאשתו? כיוון שהוא האיש שרצח הכי הרבה ערבים והגשים יותר מאחרים את האידיאולוגיה שלו. ראש הכנופייה רוצה להפוך את צה"ל לצבא של גולדשטיינים, לצבא של מרצחים צמאי דם שיבצעו רצח עם.

נכון, הוא תינוק מגודל, מוקיון טיקטוק, הוא כישלון מוחלט, אפס יכולת ביצוע. אבל לא בכך הסכנה שבו. הסכנה שבו היא האידיאולוגיה שבשמה הוא פועל – הגשמת תורת הגזע הכהניסטית. ניסיון להגשים אותה יביא לחורבן מדינת ישראל. העובדה שהוא בכנסת היא חרפה, והאשמה בה היא על האידיוטים השימושיים בבג"ץ. העובדה שהוא בממשלה היא כתם על תולדות העם היהודי, והחרפה על ראשו של נתניהו, שרלטן תאב שלטון בכל מחיר שלמען השלטון נתן כוח כזה לכנופייה פשיסטית, העמיד עבריין בכל רמ"ח ושס"ה לאחראי על אכיפת החוק ופירומן מוחלט לאחראי על כיבוי האש ומאפשר לו לנסות להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית שלו. אבל צירופו לקבינט המלחמה יהיה מעשה בגידה.

* נתוני הפשיעה בקדנציה של השר הפושע – נתוני הפשיעה של שנת 2023, השנה הראשונה של ראש הכנופייה כשר ל"ביטחון" לאומני, מעידים על זינוק חסר תקדים ודרמטי בכל נתוני הפשיעה ובפרט במעשי רצח פליליים, שקפצו פי 2.

כאשר נותנים לפושע את האחריות על אכיפת החוק – הפשע גואה ומנצח.

ראש הכנופייה אמר בתגובה שהוא עשה מה שלא עשו כאן שלושים שנה. הוא טועה. הוא עשה מה שלא עשו כאן 76 שנים. אף שר משטרה / בט"פ לא ניסה להרוס את משטרת ישראל ולהפוך אותה למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית שלו.

290 שרים כיהנו בממשלות ישראל מקום המדינה ועד היום. בן גביר אינו נמנה עם 289 הטובים שבהם.

* שיוט בתעלות הביבים – שיוט קצר בתעלות הביבים, תרתי משמע, של דקלמני תעשיית השקרים וההסתה של מר מחדל, מעלים את התמונה הבאה. בשבעה באוקטובר נערך טבח קפלן. גלנט, הלוי ורונן בר, יחד עם גלי בהרב מיארה, עמדו בראש הפיכה צבאית בשיתוף עם חמאס, שנועדה להפיל את נתניהו. איל הפדופיליה אהוד ברק מימן זאת.

המטרה כשלה. נתניהו לא הופל. לכן הם, יחד עם ערוצי התבהלה (כלומר כל הערוצים זולת ערוץ התעמולה 14), עסוקים כעת בהשלמת הטבח, באמצעות חוק הגיוס וחידוש ההפגנות. כחלק מהמהלך, צה"ל מונע את גיוסם של עשרות אלפי חרדים שמשתוקקים להתגייס, כדי לתחזק את אגדת ההשתמטות (ההשתמטות האמיתית היא של המוני התל-אביבים), שבאמצעותה הם זוממים להשלים את טבח קפלן.

* יום שיבוש – מטח רקטות כבד לעבר אזור צומת גולני. איזו כותרת הייתם נותנים לאירוע? מה דעתכם על ... יום שיבוש?

ובמקביל, חסימות כבישים בכל הארץ במסגרת "יום השיבוש" של המחאה. השתגעתם?

[אהוד: לא, הם לא השתגעו. הם שותפים לדיעותיך שזה עתה הבעת כאן על ה"שרלטן תאב שלטון בכל מחיר"!]

הפגנה היא ביטוי אצילי של מעורבות ציבורית ואכפתיות. חופש ההפגנה הוא יסוד מוסד של הדמוקרטיה. אבל הפגנה צריכה להיות על פי חוק. מאיפה הרשות לשבש את חיי האזרחים? מאיפה הזכות להפר את הסדר הציבורי? זה גם לא חכם – אתם חושבים שכך תשכנעו את האנשים ששיבשתם את יומם?

ימי שיבוש מגונים גם בימי שלום. קל וחומר בימי מלחמה. בימי מלחמה – זו פגיעה בביטחון. ובנוסף לכל, זה רק מחזק את נתניהו. אם, חלילה, הוא יישאר בשלטון, זה יהיה באשמתם הישירה.

* ישראלים על תנאי – טרנד חדש – ירידה מן הארץ, או איומים בירידה, ויצירת אווירה של ירידה. ומי אשם בירידה? ביבי, הממשלה, החרדים, הדתיים, המתנחלים. "הם" אשמים.

לא. מי שבחר לרדת מן הארץ הוא ורק הוא אשם בהחלטתו. שלא יחפש אשמים בהחלטה האישית שלו. ובטח שאף אחד לא ינפנף בירידה כנשק פוליטי. ישראלים על תנאי לעולם לא ישכנעו במאבקם.

יכול להיות שההצלחה הגדולה ביותר של ביבי, היא בהנחלת תרבות הבריחה מאחריות גם לשונאיו. גם הם, כמוהו, בורחים מאחריות ומאשימים שעירים לעזאזל.

אף אחד לא ירד מהארץ בגלל מישהו אחר. היורד קיבל את ההחלטה והוא ואך ורק הוא נושא באחריות לה. אולי גם הוריו שנכשלו בחינוך.

והחדשות הטובות – בשבוע שעבר עלו לארץ 560 עולים מ-23 מדינות.

* עם של אריות או של שפנים? – בן אורטל שב מחו"ל לאחר טיול, אחרי שירות מילואים קשה במלחמה בעזה, כלוחם ביחידה מובחרת. היה עיכוב של יממה בהגעת הכבודה שלו. מחברת המשלוחים של נתב"ג נאמר לו, שבגלל המלחמה הם מסרבים לעלות לגולן. הם מוכנים לנסוע עד ראש פינה, ושהוא יירד לשם.

רבות דובר בחודשים האחרונים, ובצדק, על כך שאנחנו עם של אריות. אולם תופעות כאלו מעלות בליבי ספקות, שמא אנחנו עם של שפנים. איזו חוצפה, לא לתת שירות לאזרחים במקום שבו הם חיים, בגלל פחד ממלחמה. יש לכם תפקיד, יש לכם משימה, עשו אותה. אתם מפחדים? התגברו על הפחד או בחרו עבודה אחרת. 

* כמעט סגרו את תחנת כב"א – כאשר ירי הרקטות הביא לשריפת אלפי דונמים בגולן, כולל שכיות חמדה כמו שמורת יהודיה, נחל עיט ומעיינות עדן, איני יכול שלא להיזכר שרק לפני חמש שנים עמדו לסגור את תחנת כב"א בבני יהודה, שבדרום הגולן.

מאבק ציבורי, בהובלת ראש המועצה הקודם חיים רוקח, סיכל את המזימה. אבל עצם הרעיון המופקר מסביר הרבה על מה שדירדר אותנו למצב הנוכחי.

* טריקולור – האנטישמיות הגלובלית מורכבת משלושה צבעים – שחור, ירוק, אדום. הימין הרדיקלי, האסלאם הקנאי, השמאל הרדיקלי (בהתאמה). חוק הרדיקלים השלובים.

 תוצאות הבחירות בצרפת צריכות להדיר שינה מעיניו של כל אדם הגון ושוחר חירות בעולם. בבחירות לפרלמנט האירופי ניצח הימין הרדיקלי. כך גם בסיבוב הראשון בבחירות לפרלמנט. מול איום הימין הרדיקלי, מכר מקרון את נשמתו לאיום השמאל הרדיקלי, והקים קואליציית רלל"פ – רק לא לה-פן. המנצחת בבחירות היתה מפלגת השמאל הרדיקלי. כאשר המאבק על הבכורה הוא בין שני גורמים רדיקלים, אנטי דמוקרטים ואנטישמים, זה איום ממשי על צרפת, על אירופה ועל העולם.

הימין הרדיקלי נשען על יסודות גזעניים ואנטישמיים, חלקם רדומים וחלקם פעילים. מקורותיו הם הפשיזם ובגרמניה – הנאציזם. היום חלק מאותן מפלגות מבטאות אהדה לישראל ויוצאות נגד האנטישמיות. הסיבה לכך היא "אויבו של אויבי הוא ידידי." היום הן מתמקדות בקסנופוביה כלפי האסלאם, וכיוון שהאסלאם נלחם בישראל הם תומכים באויבי האסלאם. אך אהדתם היא משענת קנה רצוץ. ואף על פי כן, הם עדיפים על השמאל הרדיקלי. מי יודע? אולי תמיכתם האינסטרומנטלית בישראל תשפיע גם על השקפתם האמיתית? איזהו גיבור – ההופך אויבו לאוהבו. כפי ששלום עושים עם אויבים, גם יחסי חוץ ידידותיים ניתן לעשות עם שונאים.

לעומת זאת השמאל הרדיקלי הוא המוביל היום את האנטישמיות הארסית נגד המדינה היהודית ונגד היהודים בעולם ותומך בטרור נגד ישראל. הם בעלי ברית של הקנאות הג'יהאדיסטית. הם תומכים ללא סייג בטבח שבעה באוקטובר ששילהב את דמיונם ועורר בהם את כל השדים האנטישמיים. המפלגה הזאת היא עופר כסיף קולקטיבי.

את ניצחונם חגגו האנרכיסטים האלה בפרעות אלימות ברחובות ובוונדליזם. הם לא נשאו את דגל צרפת אלא את דגל אש"ף, דגל השמדת ישראל.

ייתכן שמקרון יצליח לתמרן ולהקים קואליציה של מפלגות נורמטיביות. הלוואי. אך שום תמרון פוליטי לא ישנה את המציאות המאיימת של ההקצנה המטורפת ושל האנטישמיות הגואה, שהתגלתה לעינינו במלוא כיעורה.

יהודי צרפת – מה יש לכם לחפש בגלות האנטישמית הזאת? עלו ארצה למולדתכם!

* חגיגה ברחוב שוקן – השוקניסטית הבכירה יוענה גונן חוגגת את ניצחון השמאל הרדיקלי האנטישמי בצרפת. היא קוראת למנהיגי השמאל הציוני והמרכז לקחת דוגמה ממקרון ולכרות ברית עם חד"ש-תע"ל האנטי ישראלית. היא מאשימה אותם בגזענות על כך שאינם עושים זאת ותוקפת על כך במיוחד את יאיר גולן. היא בטח רוצה את אחמד טיבי, או גרוע יותר – את עופר כסיף, כשר הביטחון.

המגוחך בדבריה היה הצגת השמאל הרדיקלי הצרפתי כלוחם בהומופוביה. מה הומופובי יותר מתמיכה בחמאס? הרי ידוע שבעזה "אין הומואים." טוב שהיא לא אמרה שזו מפלגה שמתנגדת לאונס.

* ביד הלשון: מעלות הגולן – בית ספר יסודי אזורי במושב רמות שבגולן נקרא "מעלות הגולן". זה השם של גוש הישובים בגולן הסמוכים לכינרת – חד-נס, רמות, מעלה גמלא וכנף.

את השם לגוש נתן סלי מרידור, לשעבר יו"ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. בראשית שנות ה-90, כשהוא כיהן כיו"ר החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, במהלך ביקור בגולן הוא שמע את הביטוי "מורדות הגולן". "למה מורדות הגולן?" הוא תהה. "מהגולן אנחנו לא יורדים. לגולן אנו עולים. נקרא לכך מעלות הגולן."

2. לרענן את תפיסת הביטחון

הכישלון המדיני-ביטחוני קונספטואלי שיצר את המציאות של 7 באוקטובר, המחדל המודיעיני ערב 7 באוקטובר, הכשל המבצעי ב-7 באוקטובר ומלחמת הדשדוש הכושלת מחייבים שינוי דרמטי בתפיסת הביטחון של ישראל. ברוב הפרמטרים, אין צורך להמציא את הגלגל, אלא לרענן מרכיבים חשובים בתורת הביטחון שנזנחו, הושכחו ונשכחו. אציג כאן, על קצה המזלג, שורה של שינויים מחויבי המציאות.

צבא גדול, חזק וחכם – רעיון העוועים של "צבא קטן וחכם" יצר צבא טיפש, שאינו יודע להילחם במקביל בשתי חזיתות, ושבתשעה חודשים אינו מסוגל להכריע ארגון טרור. עד לפני 9 חודשים עוד ליהגו כאן על צבא שכירים ("צבא מקצועי" בכיבוסית). מדינה המוקפת אויבים שחותרים להשמידה זקוקה לצבא גדול הרבה יותר. כן, הרעיון של צבא העם הוא כורח קיומי. יש להעמיק את הגיוס לצה"ל, לא רק של המשתמטים החרדים אלא גם של איי השתמטות במגזר החילוני. להרחיב באופן דרמטי את כוחות המילואים. להחזיר באופן קבוע את אורך השרות הסדיר לשלוש שנים. להרחיב את גיוס הבנות. ולשנות באופן דרמטי את המבנה של צה"ל, באמצעות הגדלה משמעותית של אחוז הלוחמים הקרביים והלוחמות הקרביות בתוכו. יש צורך לחזק את החינוך ואת הכנת הנוער לשירות משמעותי בצה"ל ולא להיבהל מדמגוגים שמזהירים מפני "מיליטריזם", כביכול.

עצמאות חימושית – לפני כשנתיים ראש הממשלה ניסה לקדם ברית הגנה עם ארה"ב. אילו הצליח, זה היה אסון. התלות בארה"ב היתה מוחלטת ולא היינו עוד מדינה עצמאית, שבכוחה לקבל את ההחלטות החיוניות לביטחונה באופן עצמאי. גם כך, התלות בארה"ב מזיקה ומחלישה, בעיקר בשל התלות בחימוש אמריקאי. יש לחזק באופן משמעותי את התעשיות הביטחוניות בשאיפה להתקדם לעצמאות חימושית מקסימלית.

מלחמת בזק – מלחמת חרבות ברזל מתנהלת מראשיתה כאילו יש לנו כל הזמן שבעולם. וכך, לאורך הדשדוש האינסופי שחקנו עד דק את אהדת העולם, שעמד לצידנו אחרי 7 באוקטובר וחלה שחיקה משמעותית בלכידות הלאומית סביב המלחמה. עלינו לחדש את התפיסה של מלחמות בזק, בשיטת "מבצע סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר ולאט לאט אתה מגביר." כן, להתחיל הכי חזק ומהר ולהמשיך במלוא העוצמה עד השגת ניצחון מהיר.

לשטח האוייב – עקרון יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל הוא העברת המלחמה לשטח האוייב. הקמת רצועת ביטחון עם לבנון בצד הישראלי, לאחר פינוי מופקר של רבבות ישראלים, מעניק ניצחון לחיזבאללה. אסור היה לזה לקרות. כאשר אנו מותקפים, עלינו להעביר במלחמת בזק את המלחמה לשטח האוייב ולהכות אותו בשטחו.

מתקפת נגד מקדימה – אסור היה לנו לאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק לכוח שהיכה בנו ב-7 באוקטובר וגם לא לכוח שהכה בנו בעשרות אלפי רקטות לאורך שנים. במקום לאפשר להם להתעצם ואז להפתיע אותנו ולהכות בנו, היה עלינו לצאת למתקפת מקדימה, ביוזמתנו ובעיתוי הנוח לנו ובהפתעה ולשבור מראש את כוחו. אחרי 7 באוקטובר הנחת העבודה שלנו חייבת להיות, שהמלחמה עם האוייב היא בלתי נמנעת, והשאלה היא אם אנו תוקפים ראשונים או ממתינים לעוד 7 באוקטובר. את מדיניות ההתמכרות לשקט יש להמיר במדיניות של מתקפת נגד מקדימה.

הכרעה וניצחון – בכל הסבבים לא חתרנו להכרעה אלא להפסקת אש. כל אחד מהסבבים צריך היה להסתיים במיטוט חמאס.

גבולות בני הגנה – במשך שנים סיפרו לנו שבעידן הטילים והטכנולוגיות המתקדמות אין משמעות לשטח. פרס נהג ללעוג: מה, הטיל יעצור ליד מרום גולן ויבקש אישור ממזכירות הקיבוץ להמשיך במעופו. נוררררא מצחיק...

בסופו של דבר היכו אותנו מחבלים עם כפכפים על אופנועים. ב-7 באוקטובר הוכח באופן מוחלט עד כמה יש חשיבות לשטח. האוייב הגיע ב-7 באוקטובר עד נתיבות. אם נחזור לקווי 4 ביוני, בכמה מקומות רוחב המדינה יהיה צר יותר מהמרחק מגבול עזה לנתיבות.

השאלה אם גבולנו המזרחי יהיה הירדן או כביש שש, היא שאלה קיומית של להיות או לחדול (בהתאמה). אסור לנו לוותר על גבולות בני הגנה.

מתקפת 7 באוקטובר היתה בעיצומם של אירועי היובל למלחמת יום הכיפורים. השיח היה שלעולם לא נופתע שוב כמו אז. וראינו מה קרה. איננו המדינה היחידה שהופתעה. ספק אם יש מדינה שמעולם לא הופתעה. הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שנופתע, ולכן אנו מחויבים בגבולות בני הגנה, שיאפשרו לנו לעמוד במתקפת פתע של האוייב.

התיישבות ביטחונית – ב-7 באוקטובר, כשהכל קרס וצה"ל לא היה, מי שבלמו את המתקפה ועצרו את האויב בטרם יגיע למרכזי האוכלוסייה הגדולים במרכז הארץ, היו כיתות הכוננות של היישובים; כיתות הכוננות המוחלשות, המוקטנות, המזולזלות, שהנשק שלהם היה בנשקיות.

האירוע מדגיש את הצורך לחזור לתפיסת ההתיישבות הביטחונית, בשני מישורים. מישור אחד הוא הניצול הנכון של היישוב ככוח לוחם. המישור השני הוא תנופת התיישבות לאורך גבולות הארץ.

להתיישבות הביטחונית אקדיש מאמר נפרד.

חוסן לאומי וחברתי – אי אפשר לנתק את 7 באוקטובר מהשנה שקדמה לה. עלינו לחזק את הלכידות הלאומית, שהיא בסיס החוסן הלאומי. בעשור הקרוב אנו מחויבים בממשלת אחדות לאומית, ללא קיצונים מימין ומשמאל, שלצד חיזוק צה"ל, ריענון תפיסת הביטחון ותקומת הנגב המערבי וקו העימות עם לבנון, תיצור הסכמה לאומית רחבה בסוגיות המפלגות אותנו.

ויש לחזק, בין השאר באמצעות מערכת החינוך, את האמונה בצדקת הדרך הציונית.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

[אהוד: דבריך היו משכנעים לולא שכחת לקחת בחשבון את הצורך להתחשב בחיי החטופים במלחמת "חרבות ברזל" – שעל כן לא יכלה להיות "מלחמת בזק" לחיסול מהיר של האוייב].

* * *

אהוד בן עזר

שלוש אהבות

רומאן

הוצאת אסטרולוג, 2000

כל קשר בין המסופר לבין דמויות,

מקומות, או מעשים שנתרחשו

הוא מקרי בהחלט

פרק שלישי

כבר למוחרת ארזתי את מיטלטליי

לא חיכיתי לסוף החודש. כבר למוחרת ארזתי את מיטלטליי המעטים, בגדים, ספרים, כר וחמש שמיכות צבאיות צרורות זו על גבי זו – שקיבלתי בעוזבי את קיבוץ עין-גדי, לפני שהלכתי ללמוד בירושלים. שכרתי מוביל בתלת-אופן ועברתי לגור בדירתה של עליזה. על הפעמון נכתב "שגיב אורלובסקי". רק מאוחר יותר הבנתי שאלה שני שמות-משפחה. קומה שלימה עמדה לרשותה. וכשהיית מצלצל בדלת, אשנב היה נפתח מהצד, מאפשר להתבונן בך, מי אתה – ורק אז ניגשים לדלת, לפתוח לך.

כבר בלילה הראשון פינקתי את עצמי באמבטיה חמה, ממושכת, כשמסביבי פזורות מגבות רכות, חלקי-לבוש נשיים, בשמים ותמרוקים – שכמותם לא ראיתי מעודי.

למוחרת בבוקר התגלחתי במים חמים בחדר-האמבטיה שחומו נישמר מליל אמש. פצעי-הפנים נרגעו. גם טלפון היה בדירה. אני אז עוד לא ידעתי להשתמש בטלפון. למי היה טלפון בביתו, במושבה שממנה באתי? רק לראש העיר, למנהל בנק אפ"ק, לרופאים ולעוד כמה בעלי חנויות גדולות. האיכרים בזו למכשיר הזה. אל מי תטלפן? אל הבויארג'י בפרדס שלך? או לפג'ה? – כבר אינם אחרי תש"ח. ומלשכת העבודה ממילא באים עכשיו ומציעים לך פועלים, גם מבלי שתבקש, אבל יהודים.

כמה צחקה עליזה כאשר עניתי, בפעם הראשונה, לצלצול טלפון שהיה מיועד לה. כאשר הלכתי למיטבח לקרוא לה, הנחתי את השפופרת חזרה על מקומה וגרמתי בכך לניתוק השיחה!

פעם אחרת טילפנה אליה אשתו של שר-המשפטים ואני חשבתי שזו מתיחה של אחד מחבריי שמדבר בכוונה כמו יקית זקנה, וטרקתי את השפופרת.

הרגשתי כבן-כפר שנקלע לחצר-נסיכים. לא עוד סבלתי מן הקור, והרעב. נעשיתי נקי יותר ובגדיי מסודרים. הנעליים יבשות. במשך ימים אחדים כמעט שלא יצאתי מהדירה. רק לאוניברסיטה, לחנות המכולת, וחזרה. מתוך איזה הסכם-שבשתיקה לא הבאתי שום סטודנטית מידידותיי לחדרי. אל"ף – כי לא היו לי רבות, למרות המכתב מעגנון והשיר בעיתון. בי"ת – הרגשתי שהדבר יהיה למורת רוחה של עליזה, מה עוד שבתה הצעירה עומדת לחזור, וזה לא יהיה נאה שהסטודנט הגר בבית אימה ישכיב בחורות בחדרו, שקיר משותף לו עם חדרה של הבת.

עליזה היתה עסוקה מאוד בימים הראשונים ומעט מאוד ראיתי אותה. היו ישיבות מורים וימי הורים. היא השתתפה גם בחוג ספרותי אצל אחד הפרופסורים הקשישים, אשר אליו טרם הוזמנתי. היא שבה ללמוד באוניברסיטה, לתואר השני, רק לאחר גירושיה, והתכוונה להמשיך לדוקטוראט ואולי גם ללמד בחוג לספרות עברית במקום בכיתות הגבוהות של הגימנסיה העברית רחביה, שבה לימדה. עם זאת היה נידמה לי כי ברדת הלילה ושעת כיבוי האורות על שנינו, בדירה, לבד, כל אחד בחדרו – היה אפשר לחתוך את הדממה בסכין.

אהוד בן עזר

* * *

אהוד: עליית ממשלת הלייבור שחלקו אנטי-ישראלי בבריטניה, וניצחון חזית השמאל הג'יהאדיסטי הפאשיסטי האנטישמי בצרפת, אינם מבשרים טובות לישראל ולא ליהודים החיים בשתי המדינות המתאסלמות האלה! בצרפת עלולה להתלקח מלחמת אזרחים בין צרפתים למוסלמים!

 יהודים, הכינו מזוודות!

* * *

רוֹן גֵּרָא

שָׁמַיִם רֵיקִים

נְשִׁימוֹת צוֹרְבוֹת

שֶׁמֶשׁ חִוֶּרֶת תְּלוּיָה

אוֹבֶדֶת

בֵּין שָׁמַיִם רֵיקִים.

מִתַּחַת אֲדָמָה חֲרוּכָה

רוּחַ שׁוֹדֶפֶת.

צִפּוֹרֵי שַׁחַר אֵינָן פּוֹרְשׁוֹת

אֶת הַיּוֹם,

אֵינָן עוֹבְרוֹת מֵעָנָף לֶעָנָף.

הָאוֹר מַחֲרִישׁ וְדוֹעֵךְ

מָלֵא צַעַר אֱנוֹשִׁי

לְלֹא הֵָכִיל.

בְּעֹמֶק הָעֲיֵפוּת

הָיוּ שְׁאִיפוֹת וַחֲלוֹמוֹת.

כָּאַבְתִּי דְּבָרִים אֲבוּדִים

שֶׁהָלְכוּ.

הַיּוֹם מְטַפֵּס בְּעַמּוּד הַכְּאֵב

כַּנְפֵי רוּחַ מְחַבְּלוֹת

מְשַׁקְּפוֹת אֶת בָּבוּאָתִי הַכְּלוּאָה

מוֹתִירוֹת מֵאָחוֹר

שָׁעוֹת אֲבוּדוֹת

אֲדָנְיוּם פּוֹרֵחַ

תְּמוּנוֹת יַקִּירַי

וַעֲרֵמוֹת שֶׁל מִלִּים.

רון גרא

* * *

בן-ציון יהושע

תרנגול לכפרות

א

"איז'ו, תתמתח רק כגודל השמיכה שלך ואל תעשה דברים שלא לפי מידתך. =  \* MERGEFORMAT  אם תלך לצנחנים או לסיירת אני אמות. באת לעולם בזכותו של אליהו הנביא ואני לא ארשה לך שתשחק עם מלאך המוות. אנחנו כבר שילמנו למדינה הזאת את מחיר המוות. אבא שלך נהרג במלחמה ואחיך נעדר במסתערבים בסוריה ואימא שלך חולה. אתה לא יכול לעשות לי את זה.  למה זה מגיע לי? מי יטפל בי כשאני  ארגיש רע? אתה צריך להישאר לידי בלילות כדי להזעיק רופא בשעת הצורך. אם תלך לצבא, תבוא ותמצא אותי מתה. אם תצא לצבא מי יפרנס אותי וידאג להוצאות הבית? מי ישלם את חשבון החשמל? אני אצטרך למכור את התכשיטים האחרונים שעוד נותרו לי מאבא  ולקנות לחם."

שוב אימא עבדה על המצפון שלי. בתוך תוכי ביקשתי להתנתק מהסינר של אימא ומהתלות שלה בי. היא חזרה והתלוננה שלגדל ילד כמוני הוא כמו ללעוס ברזל. אני חשתי שלגדל אימא כמוה הוא כמו ללעוס פלדה.

היתה זאת פעם ראשונה שמרדתי ברצונה של אימא. זייפתי את חתימתה והתגייסתי לסיירת של הצנחנים. אימא העמידה פנים כועסות, אבל היה ברור לי שבסתרי ליבה היא היתה גאה בינוקא שלה. היא קנתה אפרוח והלכה אל הרב דואק המקובל וביקשה שיעשה על ראשי 'סדר כפרות'. הרב סובב את פרח התרנגולים על ראשי ולחש בקול מלא מסתורין: "זה כפרתך, זה חליפתך, זה תמורתך. זה התרנגול  יהיה כפרתך ואתה תזכה לחיים טובים וארוכים. אמן."

אימא נדרה לגדל את האפרוח הזה ולהופכו לגבר שבגברים עד ליום השחרור שלי מן הצבא, שאז יישחט ובשרו יינתן לעניי השכונה. במעט הכסף שהיה לה היא קנתה דורה והאכילה את התרנגול שגדל והתפתח יפה. בוקר בוקר היא יצאה לבלקון ועוד לפני שהאכילה את הצוצלות והעפרונים שאכלו מכף ידה, היא האכילה את התרנגול. היא הסתכלה בו והוא הביט בה במבט של סימן שאלה, כאילו התלבט בסוגיה פילוסופית עמוקה אם חייו שווים פחות מחיי. אימא, מצידה, ראתה בתרנגול את הבבואה שלי, את הדיוקן שלי, את הצל שלי.     

עברתי סידרת גיבוש לסיירת. הכושר הגופני שלי היה מצוין. מי בין החיילים בסיירת הסתפק  בכל כך מעט שעות שינה כמוני וקם במשך ארבע שנים בשעה שלוש לפנות בוקר, רץ ריצות מרתון בעליות התלולות של ירושלים, עלה וירד במדרגות של אין ספור בתים וירה כבליסטראות  עיתונים למרפסות בקומות עליונות. בשעה שאחרים נפלו כמו פגרים או הזדחלו מאחור אני המשכתי לרוץ על דיונות החול ועל גבעות הטרשים כמו איילה שלוחה. הייתי צנום וללא טיפת שומן. בלילות כשחלצתי את הנעליים הצבאיות האדומות ואת גרבי הצמר הדביקים, ליטפתי את הבהונות המיובלות והכואבות שלי, ריחמתי על עצמי ונזכרתי באימא. פעם אפילו הרהרתי על כך שהתרנגול הוא פוליסת ביטוח, קרבן עקידה של חייל המתגרה בגורל.

ההתקדמות שלי בצבא היתה מהירה. סיימתי טירונות, צניחה וקורס סמלים ועברתי את מבדקי הקצונה בהצלחה. באותו שבוע לקחנו חלק בכיבוש המוצבים הסוריים על הכינרת. בבוקר המבצע עוד התאמנו על הדשא של בית ירח איך להרוג אויב בסכין, כשכל יפהפיות עמק הירדן מביטות בנו בהערצה. הבטתי בנערות השזופות והיפות של קיבוצי עמק הירדן.  הן נכרכו סביבנו במכנסיים קצרצרים ובחולצה צפופה, קצרת שרוולים. הדם שזרם בעורקינו עמד לפרוץ את כל הסכרים. העמדתי פנים של לוחם קשוח והתגעגעתי לשולה, שנטשה אותי לטובת ספק דיפלומט באפריקה השחורה.

בליל המבצע, אימא יצאה כדרכה  לבלקון, רכנה על הלול ומצאה את תרנגול הכפרות שלי מוטל ללא רוח חיים. היא פרצה בזעקות נוראיות שהקפיצו את כל השכנות. היא נעמדה ליד המזוזה שלה וזעקה אל השמים ואל אליהו הנביא שלה. היא היתה בטוחה שאלי שלה אינו בין החיים. היא חששה לשאול בקצין העיר מחשש שתפתח פה לשטן ותהיה זו בשורה המגשימה את עצמה. משהתאוששה מעט היא רצה אל הרב דואק המקובל ופרצה בבכי חנוק.

"מה קרה פָּלוֹמָה?" ניסה הרב דואק להרגיע את אימא.

"תרנגול... תרנגול הכפרות מת. מה קרה לילד שלי? אמרתי לו שלא יילך לצבא או שישרת ב'שנלר' כמו ילדי השכנים  והוא הלך להיות גיבור. מספיק גיבורים היו אצלנו והם מתו. אני לא צריכה ילד גיבור, אני צריכה ילד חי."

אשת הרב הגישה לאימא כוס מים קרים וכיסא לשבת.

"תראי גברת פָּלוֹמָה", הרגיע אותה המקובל, "בנך יחזור הביתה בריא ושלם בזכות תרנגול הכפרות שמת. התרנגול מת במקומו והוא, אלי שלך, יאריך ימים. לכי לשוק ותקני תרנגול חדש. כשיחזור הביתה נערוך לו שוב סדר כפרות."

ב

חזרתי הביתה לחופשה של כמה שעות, חבוש במצחייה מרשימה של קצין סורי שלקחתי שלל. אימא פרצה בבכי משחרר. היא משכה אותי אל הרב דואק המקובל. היא חיבקה אותי לפתע במידה רבה של גאווה ואמרה לרב: "אתה יודע שאלי שלי הוא קצין בצבא הגנה לישראל. תראה את דרגות הקצונה שלו, תראה את המצחייה הסורית המרשימה שהוא לקח שלל בקרב על מוצבי הסורים בכינרת."

"אמרתי לך גברת פָּלוֹמָה," אמר הרב דואק בגאווה של מקצוען, "התרנגול מת ואלי ניצל."

התרנגול הבלאדי, בעל הכרבולת האדומה, גדל והפך לגבר אלים. בכל פעם שאימא הוציאה אותו לטיול בחצר, הוא ארב בעיקר לנשים וקיפץ עליהן כמו ביקש לבעול מי מהן. כששמע את זעקות האישה המפוחדת הוא נעץ את המקור שלו בגרב הניילון שלה והקיז מרגלה דם. אימא הסבירה פעם כי "תרנגולים מריחים נשים בזמן המחזור שלהן והדם עולה להם לראש. לכן קוראים לו גבר."

ביום השחרור שלי מצה"ל, אימא עמדה על כך שאלבש את מדי האל"ף עם דרגות הסרן וכנפי-צניחה ואקח את התרנגול לשחיטה. זה כבר לא היה תרנגול אלא גבר מפלצתי גדול, חזק וצמא דם, שניקר גם אותי וסירב להישחט. קל יותר להילחם באוייב מאשר בתרנגול המבקש להיות גבר. קשרתי את רגליו בחוט אריזה עבה והובלתי אותו לציון שולטי השוחט הזקן. הביט בי השוחט ואמר: "נו, אתה נלחם בזמנים אחרים. יש מדים, יש דרגות ויש אותות. בני דוד, שהיה גיבור אמיתי, נהרג בגוש עציון וגופתו לא נמצאה עד היום הזה.  חייל שנפל ואין מצבה לבכות עליה," נאנח השוחט הזקן והעביר את החלף על צוואר התרנגול. הבטתי בעיניו האדומות של השוחט ובעיניו האדומות של התרנגול וחשתי כי שולטי שוחט גם אותי באותה הזדמנות, כזיכרון סולידרי עם בנו הגיבור שלא נודע מקום קבורתו. אישה קשישה מרטה את הנוצות והגבר האימתני הזה שכב ערום ועריה  ובשרו חולק לעניים צנועים, כמו שאימא נדרה.

בן-ציון יהושע

* * *

מיכאל רייך

אֶגוֹ

פַּעַם סֵרַבְתִּי בְּכָל תֹּקֶף לְשַׁמֵּשׁ שַׂחֲקָן סַפְסָל

אֲנִי? שַׁחֲקָן סַפְסָל?

מִישֶׁהוּ כָּאן הִשְׁתַּגֵּעַ. לְלֹא סָפֵק, יָצָא מִדַּעְתּוֹ.

וּמִי שֶׁסָּבוּר אַחֶרֶת, מְטֹורָף גַּם הוּא אוֹ לְפָחוֹת בֵּן שֶׁל זוֹנָה.

פָּנַי הֶאֱדִימוּ אָז מִזַּעַם וְשִׁנַּי כִּמְעַט הִתְפַּצְּחוּ מִלַּחַץ הַלְּסָתוֹת

עֵת פָּקַד אוֹתִי הַשָּׁרָב הָרִגְשִׁי.

אַחַר כָּךְ בָּאוּ יָמִים שֶׁל  מְנוּחָה וְהַשְׁלָמָה וּפָקְדוּ אֶת

הָרְקָמוֹת הַעֲדִינוֹת שֶׁל הָאִישִׁיּוּת,

'גֹּבַהּ הָעֵינַיִם' נִקְבַּע עַל יָדִי כָּרַף הַנָּכוֹן

וְהִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי -  -  - 

הַיּוֹם, כְּשֶׁסַּבְיוֹנִים מְעַטְּרִים אֶת סַנְטֵרִי

וַאֲפִילוּ צִפּוֹרֵי גִּנָּתִי מִתְנַהֲלוֹת בַּעֲצַלְתַּיִם

בִּמְעוּפָן לְעוּמָתִי,

שָׁמֵחַ אֲנִי בְּחֶלְקִי עַל שֶׁמַּנִיחִים לִי לִחְיּוֹת בְּשֶׁקֶט

כְּשַׂחְקָן סַפְסָל מִתּוֹךְ בְּחִירָה,

הָאֶגוֹ שֶׁלִּי הִתְבַּגֵּר וְחָכַם

וְכָךְ שָׂרַד בְּשָׁלוֹם אֶת חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת,

אֶת אֲבָק נוֹצֹותֵיהֶם שֶׁל מִתְחַזִּים לְמִינֵיהֶם,

אֶת הַחֳדָשִׁים וְהַשָּׁנִים; הִנֵּה כִּי כֵן –

הַטַּרְחָן מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים אֲשֶׁר בְּקֻפְסַת הָאֶתְרוֹג שֶׁלִּי

רָגוּעַ עַתָּה כְּיָם הַשִּׁבָּלִים לְעֵת שַׁחַר

וְאֵינוֹ דּוֹאֵג עוֹד לְמַעֲמָדִי עַל מִגְרָשׁ הַחַיִּים וּמִחוּצָה לוֹ,

אֵינוֹ בָּא בְּטַעֲנוֹת לְאִישׁוְחִיּוּכֹו שֶׁל הַסַּפְסָל אֵלָיו, נֶאֱמָן כְּשֶׁהָיָה –

כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יוֹסִיף.

מיכאל רייך

* * *

איתמר פרת

מסיפורי הנאכבה, אל-קודס

בגיליון 1646 מתאר יונתן גורל מחוויותיו-שיטוטיו בירושלים בקיץ 1948. להרהורי ותיקים אלה ברצוני להוסיף כמה חוויות היסטורית מאותו קיץ, אותה קריה.

מאז התחלת המלחמה בסוף 1947 נתהדק המצור על ירשלים. רבים מצעירי ירושלים בני ה- 15-14 גויסו לתפקידי לחימה עורפית במסגרת הגדנ"ע (יורשתם של צוערי החג"מ, מסגרת הנוער של ההגנה). היינו כמה מאות נערים ונערות, רובנו ככולנו מבתי הספר התיכונים בירושלים (בני השכונות אורגנו לגדנ"ע אחרי המלחמה, ביוזמתו ופעולתו של אליעזר שמואלי, לימים מנהל משרד החינוך). נשק ומדים לא היו לנו, וצורפנו למחלקות ההגנה בתפקידי העמסה ופריקה, וכקשרים ושליחים.

אחרי 'מבצע יבוסי' באפריל נתרוקנו השכונות הערביות במנוסת בהלה של יושביהן, ששמעו בקול המנהיגות הערבית שהכריזה "הציונים באים! נוסו על נפשכם. הכול אבוד!"

בשבועות הרגיעה היחסית של מאי ויוני סבלה העיר מהפגזה רצופה מכיוון נבי סמואיל וארמון הנציב, וברחובות ירושלים חגג המוות. אחרי יציאת הבריטים ונפילת העיר העתיקה התכוננה העיר להתקפה מוחצת של הלגיון הערבי מכיוון בית לחם ומשייך ג'ראח בצפון העיר.

בעוד אנו הגדנ"עים שוברים גדרות אבן לאורך דרך חברון ודרך בית לחם, ובונים מלוחות הבטון והאבן מחסומים אנטי-טנקים סומרי ברזל וטעוני מוקשים, ראינו כיצד לא-מעט ירושלמים (רובם פליטי העיר העתיקה, אשר שוכנו בבתים הערביים הנטושים) בוזזים מכל הבא ליד וכל הנעמס על עגלה (נודע שאחד מיקירי העיר התייחד בחפצי אמנות ופולקלור, ולימים פתח חנות מזכרות במרכז תיירותי בירושלים). בצד אלה גם באו סקרנים שחירפו נפשם בהפגזה (גם אתה, אחי יהונתן?) לחזות בעיניהם את תפארת ירושלים הלוחמת, ומפלת תושביה-צריה.

צה"ל היה כבר אז הצבא הכי מוסרי בעולם, ומפקדינו השביעו אותנו כי בביזה לא נשלח ידינו, פן יהיה גורלנו כגורל המועל עכן בן כרמי. גמולנו בא מחטאים קטנים. מימיה של ירושלים נאגרו מאז הבריטים במכלי פח ("טנקים") על גג הבית, ואת המים האלה לא לקחו הנסים איתם. בסוף העבודה המפרכת היינו נכנסים לחדרי המרחץ המלכותיים, מתענגים על מקלחת אלוהית בלב ירושלים המתייבשת, מתעדנים בסבון אנגלי ריחני ובבושם צרפתי ניחוח, מתעטפים בענן של קצף, ואז –

נפסקו המים באחת.

חטא אחר נענש אחרת: ירושלמים שלא דאגו לאגור נפט או סולר נשארו ללא דלק, ונאלצו לבשל מרק חלמית ולאפות פיתות על מדורות זרדים עשנות, מעוטות חום (וסופר על אותו ירושלמי זהיר שמאז המצור לא רחץ באמבט חם, לא כי לא היה לו אמבט או נפט, אלא משום שהאמבט שלו היה מלא נפט). עד מהרה גילינו כי במכלי ההסקה המרכזית של אותם בתי שועים נותרו טיפות דלק. בבקבוקים ריקים שנאספו מן האשפה חלבנו את הברזים עד הטיפה האחרונה, והממעיט אסף מחצית בקבוק.

בסיומו של יום נערך תמיד מסדר. איצ'ה הרס"פ הבחין כי כמה חברה מחזיקים בקבוקים בכיס ובחולצה. אל-נכון בקבוקי ביזה. "כל מי שמחזיק בקבוקים, להביא אותם לכאן ולשים אותם לפני המחלקה, עכשיו, הבנתם? מאיפה הבאתם את זה?"

"המפקד, זה רק קצת נפט. להביא הביתה בשביל בישול."

איצ'ה נטל את תריסר הבקבוקים וניפץ אותם אחד אחד אל המרצפת. שלולית נפט התפשטה כדם זבח. "אמרו לכם," צרח איצ'ה. "מי שלוקח הביתה משהו מהבתים כאן, ייענש. הפעם זאת התראה."

סיפרתי בבית. אבא הצדיק אמר: "בסדר גמור." אמא הצדקת לא אמרה כלום.

הלגיון הירדני לא פרץ את מחסומינו. ב-11 ביולי הוסר המצור על ירושלים. הגדנ"עים שוחררו.

לקחתי מבית איברהים נאששיבי מנורת שולחן מפליז מגולף.  מזכרת.

איתמר פרת

* * *

משה גרנות

אמיתות

ספר השירים "דבר הקורה בעונת מעבר"

מאת אביחי קמחי

עריכה – נועה שקררג'י, עמדה 2024, 62 עמ'.

כמו בספרי השירה הקודמים של אביחי קמחי, גם בקובץ זה אין חרוז, אין משקל, וגם אין פיסוק, וכאן יש עוד מאפיין אחד – שירים רבים בקובץ זה ערוכים בשורות ארוכות כמו פרוזה, ולחלק גדול מהם אין שמות (מקובל על משוררים רבים, אך חברנו יעקב ברזילי איננו מוכן להסכין עם התופעה). באשר להיעדר פיסוק – זה מחייב את הקורא לתשומת לב מיוחדת, ובעיקר – ליכולת בחירה נכונה של משמעות ההיגדים.

לאחר שפירטתי מה אין בשיריו אלה של אביחי קמחי, אתרכז במה שיש, ואף בשפע: אמיתות הנהגות בפיוטיות. הרי דוגמאות אחדות:

"...קרוב לוודאי שיתגעגע / לריח שעות בין הערביים / בשבתות בהן הלך / בתוך ילדותו" ("כוכבים", עמ' 6).

לאחר הכמעט סינאסתזיה (ריח שעות), מובאת כאן אמת שנהוג לדוש בה: בשבת באמת חוזר האדם במחשבותיו אל ימי ילדותו.

"חיי קצובים / בכל יום / אני מאריך אותם" ("תופעת לוואי", עמ' 13).

אמת ידועה לכול: החיים קצובים, וכל יום שעובר, ועדיין חיים – הוא בבחינת "צ'ופר".

"נכדי בורא / מחדש עולם... תחזיק בידי שלא אמעד" ("במרחק קילומטרים רבים", עמ' 21).

כל הורה חש שבהולדת הצאצא, ובעיקר בהולדת הנכד/ה, כאילו נברא עולם חדש, כי המבט אל ההוויה משתנה לחלוטין. וכן, למרות שמקובל כי סבא מחזיק בידו של נכד שלא ייפול, הרי באמת הנכד הוא המשענת הגדולה לחייו של הסב המקבלים משמעות חדשה.

"הילדה של השכנה / הראשונה / שלקחה את האושר" (עמ' 22).

המילים האלו חושפות אמת עצובה: תמיד נדמה לנו שהזולת זכה באושר, אשר הלוואי שהיה לנו.

"קוראת אותי בבהירות / דרכה אני מבין" ("עיפרון", עמ' 31).

שוב, אמת המוחשת על ידי הרבה יוצרים: הקורא מבין את היצירה שונה לגמרי ממה שהיוצר התכוון, ואולי הקורא צודק.

"...וכל הספרים / מתאמצים לגבוה" ("יריד הספרים", עמ' 38).

יש כאן רמז מהופך: לא הספרים מתאמצים לגבוה, אלא מחבריהם היו מעוניינים בהעלאת ערכם בעיני הקוראים.

" ולמוות לא נמצאה סיבה" ("וסרמן", עמ' 41).

הרי באמת לכל מוות יש סיבה: זקנה, מחלה, תאונה, אסון טבע – מה פתאום "לא נמצאה סיבה"?! מדוע? כי למוות לעולם אין הצדקה בעיני אלה שעדיין חיים.

"לא יכולתי לכבות את החושך / חיכיתי לבוקר" ("ילדות", עמ' 56).

לכאורה, יש כאן אבסורד –החושך הרי "כבוי" – אין הגיון בכיבוי החושך, אבל כאן יש גיחה אל מחשבותיו של ילד הפוחד מהחושך, ומחכה בלב פועם לבוקר שיושיע אותו.

רמזתי לעיל שאביחי קמחי "חסכן" בצד הפרוסודי, אבל מסתבר שהשירה כופה גם על מינימליסט כמוהו צורות פיוטיות ייחודיות, כגון  האימאז' בשיר "פסגה" (עמ' 15): "מימיני מרחף פסנתר כנף / לבן עליו פורט השטן."

בשיר בעמ' 19 אנו פוגשים פזמון: "היה זה קיץ ארוך.." וכן תמונה אבסורדית: "וכל הקיץ הלכו / וידינו הלכו והתקצרו" ואבסורד נוסף: "נשמתי מתכווצת לכדי כדור צמר" ("רעייתי בבית חולים", עמ' 28).

אהבתי את השיר "דן מירון" (עמ' 40). כידוע, דן מירון הוא החוקר הבכיר ביותר של הספרות העברית החדשה וספרות היידיש. הוא זכה בפרסים רבים על כתביו, והוא חתן פרס ביאליק ופרס ישראל. הוא פרופסור אמריטוס בארץ ובארצות הברית, ויוצרים חוששים מזעמה של מקלדתו. ומה אביחי קמחי כותב עליו? – "עצוב הוא להיות / דן מירון / נורא הדבר..."

אביחי לא הגזים – חלק מהיוצרים, עליהם כתב את מחקריו וביקורותיו, יזכו שאת יצירותיהם יקראו גם כעבור דורות, ואילו מחקרים בשדה הספרות נקראים רק על ידי מי שחייב (חוקרים עמיתים, סטודנטים), והם מתיישנים במהירות, כי תמיד יקומו חוקרים עם תיאוריות חדשות הדוחות את הישנות. כן, אביחי קמחי צודק – למרות גדולתו וכבודו – עצוב להיות דן מירון.

אמיתות – כבר אמרנו?

משה גרנות

אהוד: במקרה שלי שום מאמר לא יתיישן כי דן מירון לא קרא אף ספר מספריי.

* * *

אהוד בן עזר

חני לַחְמַנִיק

חני לא הכי צעירה בכיתה אבל נראית פחות מפותחת מהבוגרות ממנה. כאשר הבנות כבר התחילו להשתמש בשפתונים, בסומק ובאַי-לַיְינֶרִים – אצל חני לחמניק לא נמרטה אפילו שערה אחת מהגבות. פניה חלקות לגמרי, חלביות וילדותיות, כמו לחמנייה רכה שיצאה לא מזמן מהתנור.

חני נורא רצתה כבר להבשיל, אבל לא הלך לה.

*

"מה אוכל אותך, לַחְמַנִיק?" שואלת אותה מלי, חברתה הטובה.

"מה את עושה את עצמך שאת לא יודעת? עוד לא קיבלתי את המחזור, החזה שלי סמלי, לפטמות מתאימה עדיין גופייה יותר  מחזייה, בבתי-השחי עוד לא צמח אצלי שום דבר שאפשר לגלח. מה אני אעשה, אוכל שמרים?"

"טוב, מה את מתאוננת? לפחות יש לך צ'אנס שעל הידיים והרגליים את לא שעירה כמו אצלי, שאני כבר צריכה ללכת לקוסמטיקאית כדי להוריד שערות, או לעשות את זה לבד בבית עם גיליונות-שעווה, כי אני לא טיפשה להשתמש בידית-גילוח או במכשיר חשמלי."

"אוף, כמה שהייתי רוצה כבר להיות קצת יותר חתיכית... כמוך..."

"מה הבעייה? תשימי קצת מייק-אפ, קצת צלליות ירוקות לעיניים, תמרחי אַיי-לַיְינֶר בדיוק בקו של הריסים, תציירי את קווי השפתיים ותשימי קצת אודם, אני חושבת שגוון חום יתאים לך, תפזרי קצת סומק שיבליט לך את עצמות הלחיים..."

"תגידי, על מה את מדברת בכלל?"

"מה זאת אומרת? על שינוי תדמית שלך, לטובתך..."

"לא, בשום אופן אני לא אתאפר."

"מדוע?"

"עירא לא אוהב את זה. הוא אומר שכאשר בנות מאופרות אוכלות, האודם נמרח להן על הסנדוויץ' כמו קטשופ, וזה ממש מגעיל."

"מה פתאום איכפת לך מעירא, התאהבת בו?"

"לא. אבל אנחנו יש בינינו ידידות מסויימת ואני מאוד מעריכה אותו."

"את טיפשה, את  מפחדת להתבגר!"

"אז מה? תיכף תגידי לי שאת כבר גם מאוננת?"

"תפסיקי להיות אינפאנטילית ולחקור אותי. אבל אם את רוצה לדעת, אז כשאני יוצאת עם בן בערב, אני מתאפרת מלא. את רואה את הציפורניים? לבית-הספר אני שמה שקוף, שלא יבלוט, אבל לערב יש לי אדום עמוק, ממש שיגעון. גם על הציפורניים ברגליים."

"אוּף, כמה שאת מתעסקת עם עצמך! ממש פולחן אישיות!"

"תגידי, את עוד בכלל חברה שלי או שהחלטת להישאר בגן-ילדים?"

"מה את שוב צוחקת ממני, מלי, את יודעת שאף פעם בחיים שלי עוד לא קיבלתי מחזור!"

"יא אלללה, לַחְמַנִיק, אי-אפשר איתך. את שוברת לי את הלב, ממש..."

*

"תגיד, עירא, ראית כבר את 'פשעים ועברות קלות' של וודי אלן?"

"לא."

"אז אולי אחרי שנגמור לחזור על החומר בביולוגיה מתחשק לך שנלך לסרט הזה? אני משתגעת על וודי אלן."

"לא, לא בא לי, פעם אחרת, טוב?"

חני יצאה לחדר-האמבטיה, ובהחלטה פתאומית תפסה איי-ליינר, שמה קצת צלליות חומות וסומק כהה, משל אימהּ, ואודם.

"לחמניק, לאן נעלמת? אני עוד מעט צריך ללכת..."

"עוד רגע, עירא... אני באה..."

וחזרה לחדר, זוהרת ורועדת. תחילה לא שם לב, כי לא הביט לעברה והם ישבו שניהם והמשיכו בחזרה בביולוגיה, אבל פתאום הביט בה והזדעזע:

"מה-זה-קרה-לך, לחמניק, פורים היום? השתגעת? מה, החלטת להצטרף לגדוד הפְרֵיחוֹת שרצות לתפוס מקום בחדרי-השירותים כל הפסקה כדי למרוח ליפסטיק ולתקן את הציורים על העיניים?"

חני התחילה לבכות.

"טוב, די, די, סליחה. הדבר האחרון בחיים שאני רוצה זה לפגוע בך."

"עירא..."

"מה?"

"שום דבר."

"בסדר. אני צריך כבר לזוז. אבל תבטיחי לי שתורידי את כל הדבר הנורא הזה מהפנים שלך, טוב?"

"טוב."

"צ'או!"

"צ'או..."

*

"הלו, מלי? – היי! – טוב שתפסתי אותך."

"היי לחמניק."

"אולי מתחשק לך שנקפוץ יחד ל'פשעים ועבירות קלות', הערב?"

"חבל, דווקא לסרט הזה יש לי בדיוק התחייבות, להערב. נלך פעם אחרת לקולנוע אחר, טוב?"

"טוב."

חני חוזרת לחדר-האמבטיה. מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ. כל גופה מתוח. הבטן כואבת. בא לה לבכות. והיא בוכה. דמעות נוזלות על האיפור. עכשיו היא באמת מכוערת. "כמו ילדה מפגרת בפורים!" – צורחת אל עצמה בראי.

*

בהפסקה שומעת חני שמדברים בכיתה של "פשעים ועבירות קלות".

"אז אני חושבת, שזה  סרט נורא לא מוסרי." אומרת מלי בתורה. "מה פתאום שהרופא שאחראי לרצח מסתדר לחיות עם המצפון שלו, בלי להיענש?"

"החטא – פשעים, ועונשו – עבירות קלות. את לא הבנת שזה הכול לקח וודי אלן מדוסטוייבסקי?" מעיר עירא, "שאם אין אלוהים אז הכול מותר?"

"גם להתאפר? איזה מין שמוקים אתם!" מתפרצת לחמניק לשיחה ומיד נמלטת החוצה.

"מה קרה לה בזמן האחרון?" שואל עירא את מלי. "את הלוא חברה שלה."

"יעבור לה. אבל הבטיחה לי שאין ביניכם שום דבר, זה נכון?"

*

חני מגיעה לחדרי-השירותים. הכול תפוס, חם, מזיע. מול הראי מצטופפות בנות, "גדוד הפְרֵיחוֹת..." היא מהרהרת לעצמה במרירות. תעשייה שלמה של מריחת שפתיים, קווי-ריסים באיי-ליינרים, סומק. איך עירא, החרא הזה, היה אומר: "כמו פרסומת לטמבור*..."

סוף-סוף מתפנה תא. היא נכנסת. עם מלי זה לא מפריע לו לצאת. איזה שמוקים! מה זה קרה לי? – שיטפון, וויי, כנראה שסוף-סוף אני מקבלת...

* טמבור – בית חרושת לצבעים.

מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי:  דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.

הסיפורים פורסמו לראשונה מדי שבוע במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש.

* * *

אהוד בן עזר

והארץ תרעד

סאגה ארצישראלית

בשנים  1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט

הדמויות ב"הארץ תרעד", גם אלה ההיסטוריות במובהק – הן בחזקת בידיוניות בספר.

הספר יצא לאור בהוצאת "אסטרולוג" 2014

Copyright © by Ehud Ben-Ezer 2014

"הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד

יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנו."

תהילים ק"ד, פסוק ל"ב

( ) הערות בסוגריים עגולים הן מאת המספר המקורי

[ ] הערות בסוגריים מרובעים הן ממני, המלביה"ד

פרק עשרים

עם אפרת לוין בת נג'ימה-מירל'ה

סימטאות הרובע היהודי היו צרות ומחניקות ליהודה הצעיר, שנפשו שאפה לשוטט במרחבים, כמו שהיה רגיל בכפר ילדותו ונעוריו בהונגריה. השכונה החדשה מאה שערים, מחוץ לחומות, היתה יותר לרוחו, והוא התרפק על הלילות שבהם היה דוהר על סוסיה של הדסה ושוכב עימה להנאתו לאחר שהילדה נרדמה, ולאחר הגירושין היה יוצא בגפו לשוטט בסביבות הרובע והשכונה החדשה, להכיר במדרך רגליו את סלעי הארץ החדשה שאליה בא בכל און נעוריו.

יום אחד נשאוהו רגליו לשדה מוקף חומת סלעים, לא רחוק מן הרובע, מתחת לחומת העיר.  בעודו מטייל, מקלו בידו, והוא מתענג על מראות הטבע הירושלמי, קלטו אוזניו אנחות של קול נשי. לא מיד הבחין אם קול ענות הוא או הנאה. הוא הרחיב צעדיו בחלקת השדה, שעדיין היה עתיר סלעים, והגיע אל פינה של זווית בין קירות סלעים מגובבים. מה מאוד התפלא לראות בחורה יהודייה יפה בעלת שיער אדמוני שוכבת על גבה, שמלתה מופשלת וכל ערוותה, אדמונית השיער גם היא – פעורה ונוטפת ריר של ייחום, ומעליה רובץ נער ערבי כהה עור, גם הוא כותנתו מופשלת, והזין השחור הענק שלו, כמוהו לא ראה יהודה מימיו, גם לא אצל נערי הגויים בסנט אישטוואן, זין שנראה גדול יותר מהנער הערום עצמו, כזין של חמור בהשתינו – והוא נכנס ויוצא בערוותה האדמונית של הבחורה היהודייה, המשמיעה קולות מוזרים – ואין לדעת אם נהנית היא ממעשה הנער בה, או זועקת לעזרה.  

יהודה לא חשב פעמיים. תפס במקלו והוריד אותו פעם ופעמיים על גבו של הנער, אשר הקים קול זעקה נוראה ושלף עצמו מהפתח הרטוב האדמוני של הבחורה בעודו מתיז על  ירכיה  סילון  לבן אדיר של זרע ומיהר לברוח אל מאחורי גדר הסלעים המגובבים בעודו מיילל. "כּוּס-אֶמָכּ, דַרַבַּנִי... כוס אמכ אֶבְּרָת דרבני... חוואג'ה יאהודי אל חנזיר דרבני!" – וקולו הולך ומתרחק בין גבעות ירושלים המשתפלות.

עתה כרע יהודה התמים אצל הבחורה, שנראה כי בתולה היא לא היתה, כי לא נראו כתמי דם סביב ערוותה האדמונית, שהיתה פעורה ונוטפת, ממש מתיזה מדי פעם סילון מרוב התרגשות. אלא שהיא פרצה בבכי תמרורים וטענה כי נאנסה בידי הנער הערבי וביקשה מיהודה שיקים אותה ויעזור לה לחזור אל בית אימה ברובע.

יהודה לא היה אדיש למראה המגרה שנתגלה לו, ואולם הוא כבש את יצרו, ועזר בצניעות לבחורה להתרומם, לכסות את מערומיה, ויחד צעדו לאיטם בדרך העולה אל הרובע.

"מי היא?" שאל, בהשתמשו כלפיה, כמקובל, בגוף שלישי.

"אפרת לוין אני, בת נג'ימה-מירל'ה," השיבה זו בבכי, "ואבי היה בן-ציון לוין אללה ירחמו, חייט ידוע ברובע, ועתה נותרנו רק אימי ואני, ואחי חזקלי ממשיך בחייטות של אבא ותומך בנו אבל אימי היא לא אימו אלא אימו היא סלובה, אשתו הראשונה של בן-ציון אבי..."

ודומה שהיתה יכולה להמשיך לספר את כל קורות משפחתה בדרך לרובע אלא שהוא הפסיק אותה.

"ואני יהודה, יודה."

"יש לו אישה?"

"היתה. עכשיו אני גרוש."

דומה היה שדבריו האחרונים עודדוה, ועד מהרה הם נכנסו לאחת החצרות העלובות ברובע, ולחדר חשוך שפנה לחצר, ובו ישבה אישה זקנהה דלת בשר, כפופה על שרפרפה.

"יכיר, זו אימי, נג'ימה-מירל'ה," אמרה הבחורה, וחמקה עם כלי מלא מים לקיטון סמוך לרחוץ מעצמה את שארית זרמת זרעו של הנער הערבי ששכב איתה ואשר לטענתה אנס אותה, אבל היא ביקשה מיהודה שלא יספר על כך דבר לאיש.

האם הזקנה קיבלה את פניו במנוד ראש ולא היה אפשר לדעת אם ממש הבחינה בו או שדעתה כבר קצת מטושטשת עליה.

יהודה הנרעש מכל אשר אירע לא חיכה הרבה בחדר החשוך-למחצה, ומיד כאשר הבחורה היפה אפרת יצאה מניקיונה, ועתה, לאחר שרחצה, נראו גם פניה היפות בעלות העיניים המלוכסנות-קמעה, כגזע נשים תורכיות, ושערה האדמוני – אמר שלום חטוף, תפס במגבעתו ונמלט אל חבריו השומרים על מאה שערים.

*

שנתו של יהודה נדדה עליו כל אותו לילה גם מעבר לשעות שבהן שמר על השכונה החדשה ומקלו בידו. הוא התקשה להירדם. גרוש צעיר היה, בן-כפר בריא וחם-מזג שכבר ידע אישה, שנכנס בה בתול אבל היא היתה אישה מנוסה שכוחה במותניה, אלמנה ולה בת מבעלה, שערבים הרגוהו. הבחורה אפרת בעלת האיברים השופעים, שראה אותה ספק נאנסת בשדה, ובית התורפה שלה פעור לקראתו – העירה בו יצרים וערגה, גירתה את דימיונו. והוא  שוב נזכר בגעגועים באַגְנֶשׁ היפה, בעלת העיניים השחורות, כצוענייה, אחותו הבכירה של חברו הטוב אִישְׁטְוַואן לַאנְגִי, שתפסה אותו לרקוד עימה בחג-הבציר האחרון, בקיץ שלפני מות אימו, ושדיה הזקופים קיפצו לפניו והסעירו את רוחו. וגם צחוקה של האישה המופקרת מטרייסט, שגנבה את כובעו – וטילטלה לעומתו את חזה השופע, המגולה-למחצה, בתנועה מגונה, כדי לפתותו לעלות ולשכב עימה... ולא בגלל מראהו הנאה רצתה אותו אלא תמורת אתנן...

ובהאיר היום לא ידעה נפשו מנוחה. הוא שם מטבעות אחדים בכיסו, שאותם קיבל בשכר שמירתו, ושם פעמיו אל החצר העלובה ברובע, אל חדרן של האם ובתה. בדרך קנה צרכי מזון אחדים, ענבים אצל פלחית מחברון שישבה עם סלה בסימטה, גבינה ופיתה, כי שם לב שאצלן המזווה כמעט ריק והיה נדמה לו שהן קרובות לחרפת רעב.

הזקנה עדיין ישבה שפופה על השרפרף בחדר החשוך גם ביום, ואילו הבחורה אפרת בעלת העיניים המלוכסנות-מעט כשל תורכייה והשיער האדמוני – הסבה על הַמַּסְטָבָּה, אצטבת האבן הגדולה, המכוסה יריעות בגדים ושמיכות, ששישמה כנראה משכב לשתי הנשים הבודדות. יושבת כאילו רק לבואו של יהודה חיכתה. כאילו כישפה אותו, שיהיה שלה. היא סימנה לו בידה הענוגה שישב על קצה הַמַּסְטָבָּה, קרוב אליה, לקחה את ידו והניחה על שדה הערום, מתחת לחלוק, שד שהיה חם זקוף רוטט-קמעה. הוא תפס בפיטמה הזקורה כפיטם של אתרוג ומולל אותה באצבעותיו – ואז סובבה עצמה כלפיו ובלי לומר מילה הפשילה שמלתה מולו ופערה את הפתח הגדול שלה, את בית תורפתה שהיה עטור שיער אדמוני מסולסל וכאילו רטוב עדיין מאתמול וכולו שפתיים וקפלים חיים שנעים כעלי שושנים וכאילו מחכים לקלוט את אבר זכרותו של יהודה שיתחכך ביניהם באון בחרותו.

"מה הוא מחכה?" לחשה לו. "הזקנה אימי עיוורת וגם שמיעתה לא מה שהיתה."

יהודה הוריד עתה בהיסוס את כף ידו לעבר ערוותה הרוטטת, כאילו עדיין מאתמול, משעת האונס, לא הפסיקה להיות מגורה ולהזדווג עם עצמה.

ואולם אפרת לא הניחה לו להשתהות הרבה אלא שלחה יד ושלפה את אברו ממכנסיו ועד מהרה היה שרוע עליה ותקוע עמוק בבית תורפתה העטור זר שערות אדמוניות מסולסלות ואינו חדל להתייפח לעומת האבר-זכרות שלו בטפיחות לחות מהחור העסיסי שלה עם כל פעימה.

"מה את נאנחת?" קראה הזקנה. "שוב את מזדווגת?"

"מה עלה על דעתך? אימא! אנחנו מתפללים!" ענתה אפרת תוך כדי שהיא סוחטת את אברו בעמקי מקום התורף המשתולל שלה.

"מה מתפללים? את... את... פרוצה את..."

"עכשיו יגיד..." הפצירה ביהודה בעודו בועל אותה.

"מה להגיד?"

"יגיד תפילה..."

"איזו תפילה? יש על התשמיש?"

"יגיד אשר יצר. יגיד מה שיגיד אפילו שמע ישראל... ורק שלא יברח ממני כי אני כבר לא היה לי בתוכי בחור כמוהו..." לחשה, "יתקע לי בבקשה על כל פעם שאימי ענב בשל  בולעת..."

"היא פרוצה... דם תורכי זורם בעורקיה..." פלטה הזקנה.

"אל ישים לב לדבריה... רק יתפלל וימשיך," צחקה פתאום בתוך עונתה, "כמו שהערבי אומר, אם היית יודע שהתפילה תעזור – הייתי כל היום מתפלל ומחריא, מתפלל ומחריא..."

 ואכן, יהודה נענה לבקשתה של אפרת והחל אומר בקול רם, תוך ההזדווגות, כשאברו חופר בפלחים העבים של שפתי ערוותה שמגירים מולו נוזלים:

"בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם... אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ... נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים... גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם..."

"אמן!" נחרה הזקנה.

"אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם..."

"אמן. דם תורכי זורם בעורקיה... לכן לא מצאה לה בעל... זה גורל המשרכת דרכיה..."

"אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת... בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת..."

 סיים יהודה. והשניים נרגעו לשעה קלה. הזקנה נראתה כנרדמת על שרפרפה לאחר שאכלה בתיאבון רב אשכול שלם מענבי חברון הגדולים, ענבי דַבּוּקִי צהובים-ירקרקים ארוכי צורה, וגם ציקצקה בלשונה –

ובינתיים היטיב יהודה את מעמד מכנסיו, אבל אפרת מיאנה להירגע. נוזליה המו בתוכה כאילו היא עומדת ללדת את תאוותה לאבר הזכרות שלו, שיחזור ויהלום בה וימלא אותה בשפיכת זרעו פעם נוספת. ואכן יהודה הצעיר לא התמהמה וחזר שוב על התפילה ועל טקס הטבילה של זכרותו בערוותה – מכניס ומוציא, מכניס ומוציא בתאוות אדירים כאילו פפריקה זורמת באשכיו, ואף היא התיזה כלפיו מפל-תאווה לוהט שמגיח מסתר מבושיה האדמוניים כמו מפתחו של גיהינום ומרטיב את הַמַּסְטָבָּה...

מואזין החל לקרוא למאמיניו ממינארט של מסגד סמוך.

ואז, כשנרגעו השניים בפעם השנייה, ומפל התאווה המגיר נוזלים של אפרת שכך, התעוררה הזקנה העיוורת נג'ימה-מירל'ה והחלה אומרת לחלל החדר החשוך-למחצה ובקול רם סיפור שאותו שמעה אולי בימי נעוריה בהרמונו של יזיד-ביי באיסטנבול בהיותה עדיין בעולת-תחת בלבד, או שכך חשבה לעצמה כי מרוב משמושי פילגשים ותשמישי סריסים היה קשה להבחין באוויר הבשום של ההרמון בין פנים ואחור,  והלא יש שבתוליהן נבתקו באגודלי הסריסים עבי הבשר –

אהוד בן עזר

[כל המסופר כאן בדוי לחלוטין! יסלח לי סבי יהודה!]

המשך יבוא

* * *

היתה לי חברה ספרותית עם חור שחור בתחת

שיר מאת חיימקה שפינוזה, לוטש מילים

פעם לפני הרבה שנים היתה לי חברה ספרותית

לא קבועה

קצת מבוגרת ממני

עם חור שחור בתחת וצמא גדול לזיונים

שהיתה מתנפלת עליי כל ביקור כחונה בנווה מידבר

וגומרת עליי שתיים-שלוש פעמים

אני הייתי אז במצב נפשי עמוּדי מאוד

על גבי על גבה מה שבא ליד

מגורה מכל פתחיה

וממה שהיא מרשה

אבל יפה היא לא היתה

וככה יכולתי להמשיך איתה עוד ועוד

כשאנחנו מתווכחים על שירה בהפסקות

אלה היו ימים יפים של פלחי התחת עם החור השחור

מתרוממים באוויר

את מיטת הרווקים תרמתי למוזיאון המושבה

אולי יום אחד היא תתחיל לספר

לתלמידים שיבואו לבקר

פורסם בגיליון 215, מיום 5 בפברואר 2007

* * *

מנחם רהט

חמש רגליה של ה'אידיאה' החרדית

על שלושה דברים העולם עומד ועל חמישה דברים עומדת ה'אידיאה' החרדית, ה'הַשְּׁקוֹפֶע', המנתבת את הציבור החרדי לפעול בניגוד גמור לדרכה של תורה. מדוע הם מתעקשים לפעול להיפך, אבל ממש להיפך, מצווּיי התורה וההלכה?

בשבועות האחרונים עסקנו כאן בתפיסה התורה וההלכה, הרואות במצוות הצלת ישראל מידי צר את פיסגת מצוות היהדות. ביררנו גם שהמשתמט מהשתתפות במצוות הצלת ישראל, עובר על שורה של מצוות נוספות, ואחת מהן היא 'לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'.' הזכרנו את הטפתו הנוקבת של משה רבנו לשבטים שהתחמקו מלצאת למלחמה: 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?' ואת קללתה של דבורה הנביאה כלפי המשתמטים: 'אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים.' ועל עמדת חז"ל והפוסקים בסוגיית מלחמת מצווה שאין שום היתר להשתמט ממנו, אפילו חתן בחדרו וכלה בחופתה.

אך מעבר לעצם העבירות שבהשתמטות, יש בה משום חילול השם גדול ונורא, שאין עליו כפרה (יומא פ"ו ע"א): "מי שיש חילול השם בידו – אין לו כוח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר 'וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן' (ישעיהו כ"ב י"ד)."

ולא זו אף זו: הסיסמה החלולה תורה מגנא ומצלא, שבה מנופפים המשתמטים, סורסה בידיהם לבלי הכר. שכן הגמרא, שמתוכה מצוטטת אימרה זו, אינה מדברת על הצלת עם ישראל בזכות התורה בלבד, אלא מבטיחה הצלה ברמה האישית – מעבירות, לא ממוות, של הלומד שעיסוקו בתורה. וכבר הבהיר הגאון רבי דוד לייבל, מרבני בני ברק דהאידנא, המצדד בהכשרת הנושרים לשירות בחטיבה חרדית בצה"ל ולרכישת מקצוע מפרנס לאברכים לבל תיפול פרנסתם על הציבור, כי "הנאמר בגמרא שתורה מגנא ומצלא, אינו עניין ציבורי, אלא שזכות העיסוק בתורה מגינה מעבירות על לומדיה ועושיה."

ובינינו לבין עצמנו: גם החרדים עצמם שעשו סיסמה זו קרדום להשתמטות, אינם מאמינים בה. והראיה: בשיאה של מלחמה, כשעם ישראל עומד על נפשו ועל עצם קיומו, הם סוגרים גמרות ויוצאים לחופשות מפנקות של בין הזמנים. איך בדיוק הם מגינים אז? בשכשוך במי הכינרת? בפינוקים במגרשי השעשועים? בטיולים ברחבי הארץ?

וגם כשמי מהם חש ברע, אין הוא מעמיק תלמודו בבחינת תורה מגנא ומצלא ממחלות ומיחושים, אלא הולך להיבדק אצל הרופא. היי, האלו? – מה לך צורך, 'בן תיירה', ברופא? אם מגנא ומצלא – למה לבזבז זמן על רופאים? 

והגע בעצמך: אם אדם חרדי פרטי אינו סומך על מגנא ומצלא ומטיל יהבו על הרופא, איך יכול אותו חרדי ממש, להטיל את עצם הקיום היהודי ההיסטורי, על שיטת מגנא ומצלא שלא הוכיחה עצמה מעולם?...

אז אם הם עצמם לא מאמינים בתפיסת מגנא ומצלא, ויודעים מהי דעת תורה האמיתית, לא המזוייפת והשקרית, בעניין הצלת ישראל, מדוע באמת הם מתעקשים שלא להתגייס?

הרבה תירוצים נבובים, וציטוטים חלקיים מושמעים בפי החרדים. הרבה סיסמאות חלולות הנשענות על מקורות פסבדו הלכתיים שהוצאו מהקשרם ושעוּוְתו לבלי הכר. אז על מה עומדת הסרבנות הזו?

נראה שמאחוריה עומדים חמישה נימוקים 'סודיים', שאותם חושפת קבוצת רבנים, סרוגים וחרדים, שישבו עם אנשי אקדמיה על המדוכה, ופירקו אותה לגורמים.

הנימוק ראשון הוא פסיכולוגי נפשי, וניתן להגדירו במילה אחת – הפחד. כן, רבותיי, הם מפחדים. הם באמת מפחדים מן המלחמה. ומאימת המוות האורב בשעת הסכנה. ככלות הכול, לא כולם חוזרים ממערכי המלחמה. גם הפחד מפני החיים בתנאי שדה (גם אם העטיפה כולה חרדית: מזון בד"צי מהודר, ליווי רבני, ללא נשים באופק וכו'), משתק אותם. הרבה יותר נוח להמשיך בתנאי חממה, כמו אתרוג מרופד בצמר גפן. 

הנימוק השני עניינו כיבוד הורים כפשוטו. אף צדיק בני ברקי שסרבנותו אומנותו אינו מעוניין לגרום לאימו להתקשות להירדם בלילה מרוב דאגה, ולחרוד עד פריחת הנשמה בהישמע דפיקה כלשהי על הדלת. הרבה יותר נוח לישון בבית/בישיבה ולדעת שגם ההורים ישנים בשלווה. גם זה עניין של כיבוד הורים (וע"ע הגוי האשקלוני דמא בן נתינה).

הנימוק השלישי הוא חברתי. החשש מפני חילון, שהוא באמת גדול ועצום. החשש הוא שהילד שצמח בחממת תורתו אומנותו יאבד בלמיו ברגע שייצא אל העולם האמיתי. על חשש זה, שהוא למרבה הצער אמיתי, מנסה הגר"ד לייבל להתגבר ממש בימים אלה, במגעיו עם צה"ל בעניין הקמת חטיבה חרדית, שכל שורת הפיקוד בה, מהמח"ט ועד אחרון הרס"רים בה, יהיו חרדים למהדרין, ולוואי שפועל ידיו יירצה.

ההיבט הרביעי כמוס עם המנהיגים ואינו ניתן להיאמר בקול רם. עניינו בהתלבטות אם מבחינת ההלכה מותר בכלל ליהודי שומר תורה ומצוות, למסור את נפשו להצלת יהודים חילוניים, מחללי שבת וזוללי נבילות וטריפות, שהינם בגדר כופרים גמורים. אמנם, החזון איש זצ"ל, גדול פוסקי הדור הקודם, כבר פסק שכל החילוניים אינם אלא בבחינת 'תינוקות שנשבו' – ומכאן שאינם נחשבים כופרים, אבל ככלות הכל הם חילונים – והקושייה בעינה עומדת.  

החמישי הוא ההיבט האידיאולוגי. בזמנו נקרא העניין הזה 'השקופע' (השקפה), אך עד היום מעדיפים זקני החרדים את המונח 'האידיאה'. האידיאה החרדית רואה עצמה מנותקת ממערכות המדינה והחברה, והביטוי המוחץ לכך הוא הימנעות טוטלית מגיוס לאחד מזרועות הביטחון של המדינה הציונית. אין גיוס, בכל מקרה ובכל תנאי. הכל טרייף (טרף).

אבל למה בעצם לא להתגייס, אם מדובר ככלות הכול במצווה גדולה ובצורך גדול? היטיב להסביר סוד כמוס זה יהודה מוזס, בנו של הח"כ לשעבר הרב מנחם מוזס מיהדות התורה, במאמר שפירסם השבוע ב'הארץ' תחת הכותרת: 'החרדים לא סולחים לחילונים על הקמת המדינה.'

מוזס החרל"ש (חרדי לשעבר): "ההנהגה החרדית לא סולחת לחילונים על זכותם בשיבת ציון המודרנית והקמת המדינה היהודית. הטינה הזו מלווה את החרדים עד היום ומהווה מחסום פסיכולוגי בדרך להתגייסות חרדים לצה"ל. קשה לחרדים לעכל את הרעיון שהקמת המדינה לא היתה מתאפשרת ללא היהודים החילוניים... החרדים התפללו להקמת בית שלישי – ואילו החילונים הם שהקימו אותו."

בקיצער, מדובר בתיסכול חרדי שרק הולך ומעמיק. החרדים, שמוצאים עצמם בצד הלא נכון של ההיסטוריה, מתוסכלים מן העובדה שהתנהלותם התמוהה של מנהיגים חרדים בשנות הארבעים באירופה, שטענו ל'מסע שמד' של הציונים – הביאה על בני דמותם באירופה של שנות הארבעים במאה שעברה, כיליון נחרץ באושוויץ. והם גם מתוסכלים מכך שהמדינה הציונית, שהיא אמנם יהודית אך אינה דתית (וזה כשלעצמו בעיניהם אוקסימרון, חטא ופשע, שאין להם כפרה מבחינתם), נוחלת הצלחה ושגשוג בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה. דווקא הזהות החילונית צומחת ופורחת, ומותירה את החרדים מאחור, בהיעדר השכלה בסיסית מתאימה. התיסכול הזה, הדיסוננס התמוה עד מאוד בעיניהם, משגע אותם.

יש להם אפוא לחרדים סיבות טובות להתחמק מכל חובה אזרחית ואפילו קיומית, אולם כולן אינן עומדות בפני דין תורה ומול החובה והמצווה הכתובים ומפורשים בתורה ובנביאים ובדברי חז"ל והפוסקים, שחובה קדושה מוטלת על כל יהודי, גם אם הוא חרדי, להתגייס לעזרת ישראל מיד צר.

מנחם רהט

* * *

נעמן כהן

מה קרה לשמאל הצרפתי?

לפני עשר שנים בזמן צוק איתן ביקרתי בצרפת, וכתבתי כאן על צרפת האבודה

Perdu France

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00988001.pdf

צרפת החלה להפוך למדינה ערבית-מוסלמית. העיר ליל בראשות הסוציאליסטים ניתקה אז את ברית הערים התאומות עם צרפת [עם עיר בישראל?]. סיימתי אז את רשמיי כך:

מהרו לבקר בצרפת. כשהקורטזנה של המלך לואי ה-15 מאדאם דו בארי הוצאה להורג בגיליוטינה ב מהפכה הצרפתית, מילותיה האחרונות היו: "רק עוד רגע אחד, אדוני התליין, רגע קטן אחד"("Encore un moment, monsieur le bourreau, un petit moment")

חברים, רוצו לבקר בצרפת. לא נותר הרבה זמן. זה אולי הרגע האחרון, בקרוב מאוד לא יוכלו יותר ישראלים לבקר בה.

והנה באמת המצב נעשה גרוע יותר.

לאן נעלמו הימים הטובים של השמאל הצרפתי כאשר ראש ממשלת צרפת היהודי האשכנזי ליאון בלום גיבש את "החזית העממית" (Front populaire) שנוצרה על מצע של מאבק משותף בפשיזם של תנועות הימין הקיצוני, כאיחוד של מפלגות השמאל ואיגודי העובדים בצרפת שהתקיימה מ-1936 ועד 1938.

בספרו "שיחות חדשות", קבע בלום כי היהודים מתאימים לסוציאליזם יותר מכל שאר העמים. ליאון בלום תמך בציונות. ב-1927 הצטרף לוועד הפרו-ציוני "צרפת-ארץ ישראל". ב-1928 חבר ל"ועד הסוציאליסטי הבינלאומי למען ארץ-ישראל". ב-1929 הצטרף לסוכנות היהודית.

במאי 1948, ערב סיום המנדט הבריטי, נסעו שניים מראשי מפא"י, אליעזר קפלן ויוסף שפרינצק, להתייעץ עם בלום בשאלה האם להכריז על הקמת המדינה, כפי שרצה דוד בן-גוריון, למרות ההתנגדות הנחרצת של משרד החוץ האמריקאי. בלום אמר להם: "זוהי הזדמנות היסטורית חד-פעמית. אם לא תסתכנו עכשיו, הזדמנות כזו לא תחזור."

לאן נעלם השמאל הצרפתי של ראש ממשלת צרפת גי מולה Guy Mollet שסיפק לישראל נשק ותמך בה בעת מבצע קדש, והיה האחראי לגרעין הישראלי.

כיום עומד בראש השמאל הצרפתי "החזית העממית החדשה" בראש מפלגה בשם צרפת הבלתי כנועה La France Insoumise, הפוליטיקאי האנטישמי והאנטי ציוני, התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי של החמאס,  ז'אן לוק מלנשון  Jean-Luc Mélenchon; ובהפגנת הניצחון של "החזית העממית החדשה" הונפו דגלי סייקס (המסמלים בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית), והוכרז על ניצחון פלשת. (נראה אותם נותנים את שטחי צרפת עד פואטייה חזרה לכיבוש ערבי-מוסלמי).

אז מה ההבדל בין "החזית העממית" הישנה ל"חזית העממית החדשה"? ההבדל הוא שצרפת של היום היא צרפת אחרת, מדינה עם עשרים אחוז ערבים מוסלמים שאחוזם הולך ועולה. זה אינו שמאל, אלא פשיזם ערבי-מוסלמי.

הפיליסטינית אמילי חיה מועטי לוקחת דוגמה ממלנשון

ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה ז"ל, אמילי חיה מועטי, צייצה:

"בגדול מה שקרה בצרפת זה, שההנהגה הצרפתית גילתה אחריות עצומה כלפי הרפובליקה: הם הבינו את גודל השעה, התעלו אליה, שיתפו פעולה, עשו סדר במחוזות, שמו את האגו בצד (אבל באמת, לא מן הפה אל החוץ) ומנעו מהימין הקיצוני והפשיסטי את ההגה למדינה האהובה שלהם" וסיימה באמירה "הלוואי עלינו. vive la france!"

אחד הגולשים ברשת ה-X הגיב לה בשאלה: "האם השמאל הקיצוני טוב לצרפת הליברלית והחופשית? טוב ליהודים? טוב לישראל?"

בתגובה לשאלתו, ענתה אמילי חיה מואטי: ''לא.''

אם מהלך כזה אינו טוב לישראל מדוע את מעודדת ומשבחת את העניין. שאל אותו גולש: "אז על מה השמחה?"

 על זה אמילי חיה מועטי לא ענתה.

https://www.ice.co.il/local-news/news/article/1019739

הערה: אני לא מביא את המקור כי אמילי חיה מועטי "הליברלית שמוקרטית" חסמה אותי.

מהי תורת האטפים (השלבים)?

אהוד בן עזר שואל מהי תורת האטפים? ("חדשות בן עזר", 1966).

תורת השלבים ('האטאפים') היא תורה שניסח מנהיג "השומר הצעיר" ומפ"ם מאיר ואלד-יערי, ואומצה ע"י הקיבוץ הארצי עם היווסדו ב-1927 ולפיה שלב המהפכה הסוציאליסטית יבוא רק לאחר מימושו וביסוסו של שלב הבניין הקונסטרוקטיביזם, מתוך הרצון להשתייך מבחינה תודעתית למהפכה העולמית.

תורת השלבים ('האטאפים') נתנה קדימות בסדר ההגשמה לציונות על פני הסוציאליזם. הפרימאט לציונות, ואחר שלבים לקראת הגשמת הסוציאליזם.

למקף בין הציונות לסוציאליזם נוסף מקף נוסף:

מרקסיזם-לניניזם או מרקסיזם ולניניזם

במרכז מפ"ם ב-1957 נקבע ש"הסוציאליזם עדיף על הקפיטליזם, אך יש דרכים שונות להגשמת הסוציאליזם, וצורות דמוקרטיות יותר מהדיקטטורה של הפרולטריון בבריה"מ." הוויכוח הגדול שהתנהל בוועידה היה אם להשאיר מקף בין מרקסיזם-ללניניזם. המונח "לניניזם" סימל את רעיון "הדיקטטורה של הפרולטריון" כפי שקיים היה בבריה"מ.

הוסכם לבסוף להוריד את המקף. מפ"ם תוכרז כמפלגה "מרקסיסטית ולניניסטית", ללא מקף. (עמ' 158).

לגלוגו של אלתרמן

על ההחלטה לבטל את המקף המחבר בין מרקסיזם ללניניזם לגלג נתן אלתרמן בשיר "המקף":  אלתרמן כתב טור על "המקף הקטן שהורחק ממצע מפ"ם שעה שהוחלט להפריד בין הדבקים ולגרוס מעתה לא מרכסיזם-לניניזם כי אם מרכסיזם ולניניזם." דבר, 10 בינואר 1958, עמ' 2 ('הטור השביעי') חזר ונדפס ב'הטור השביעי', ספר שישי, 1975-1967, 2005, עמ' 56-58.

לאחר ההחלטה החליט יערי להבהיר את דבריו: "הננו מרקסיסטים אשר מחייבים יסודות ידועים של הלניניזם, ובייחוד את היסוד העיקרי שלו – הדיקטטורה של הפרולטרית." (עמ' 159)

כאן עולה התמיהה, לשם בכלל היה כל הדיון הביזארי הזה. האם יערי לא ידע ש"הדיקטטורה של הפרולטריון" הוא במקור עיקרון של מרקס ולא של לנין?

לאחר גילויי האמת על סטלין בוועידה העשרים של המפלגה, בה הוקיע חרושצ'וב את פשעי סטלין, הטיהורים, רצח ההמונים, ועלילת הרופאים, טען יערי שלא למהר להסיק מסקנות (עמ' 151) – ומיד לאחר מכן, הוא ניצל את הגילויים הללו נגד השמאלנים במפ"ם, ודרש מריפתין ופרי ללכת לקנוסה ולהתוודות על חטאיהם.

ב-1968, לאחר שדומה היה שמפ"ם נוטשת לחלוטין את "היחס המיוחד" לבריה"מ, כשעמדה על הפרק שאלת איחוד עם מפא"י, אחה"ע, ורפ"י, החזיר יערי למצע המפלגה אימרה המדברת על יחס חיובי לבריה"מ, "ארצות הסוציאליזם הנבנה", הפעם, מטרתו הייתה למנוע את האיחוד עם מפא"י. (עמ' 243).

רק ב-1982 ויתרה מפ"ם רשמית על הגדרתה כמפלגה מהפכנית והצטרפה לאינטרנציונל הסוציאליסטי המאגד מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.

 וכפי שכתבתי היום עם הקמת המפלגה הליברלית "הדמוקרטים", במקום ברל, טבנקין, וואלד-יערי, קם מנהיג אידיאולוגי "ליברל-דמוקרט" חדש – יאיר גולדנר-גולן (יורש מרצ-מפ"ם, והעבודה-מפא"י, ואחה"ע). שהיתרון שלו שבמקום "תורת האטפים"(שלבים בדרך לסוציאליזם) הוא רואה "תהליכים".

כשגיגלתי למצוא את מה שכתבתי לפני 11 שנה על מאיר ואלד-יערי ועל תורת האטפיפ, עלה לי רק מאמר התגובה העוקצני נגדי מפי מוני דביר, המגדיר עצמו בספר הפנים שלו כ"מוני דביר. ד"ר לפילוסופיה טנטטיבית. חבר במכון לפנטזיות שימושיות ותלת מימדיות."

מעניין לקרא אותו.

מוני דביר

נעמן כהן בפח האשפה של ההיסטוריה

בעקבות מאמרו בגיליון 857

על ספרה של אביבה חלמיש אודות מאיר יערי

נעמן כהן ירד לפח האשפה של ההיסטוריה, חיטט ומצא שם את השומר הצעיר. עוד הוא מצא פירורים של עוּבדות מתוך הספר של אביבה חלמיש על מאיר יערי, ציטט אותם, חיפש קצת רכילות צהובה ולא מצא, אז הוא הלך ונתן בכותרת המאמר את שם משפחתו המקורי של מאיר יערי – ולד. סוג של חוכמולוגיה בנוסח המתנשא, כמו אלה שרוצים לזלזל בזָמָר שימי תבורי ומכנים אותו בשמו המקורי: שמשון טווילי.

אין טעם להתווכח עם ישראלי במאה ה-21 שמבקר בקברי צדיקים ואדמו"רים ומתגעגע למורשת הגלותית שלהם. אבל יש בהחלט מקום להתפלא על הפרשנות שלו למציאות.

לומר על תנועת השומר הצעיר שהיא נמצאת בפח האשפה של ההיסטוריה, בשבוע בו מתקיימת השומריה ומאות אלפים בארץ ובעולם חוגגים מאה שנים לפעילות התנועה – זה עלבון לאינטליגנציה.

גם הקביעה כי תנועת החסידות משגשגת, עולה ופורחת – נראית יותר כהמיית ליבו של הכותב, שקורא כותרות באמצעי התקשורת ולא בוחן אותן לעומק. תנועת החסידות בימינו היא קבוצה של פלגים בתוך מה שנהוג לכנות "החברה החרדית", ובעיקר האשכנזית. חלקם היחסי של החרדים האלה בכלל החברה הישראלית, לא מתרומם ונשאר בדיוק כמו שהיה מאז קום המדינה. מלספר המנדטים שלהם בבחירות לכנסת נשאר יציב, ומי שרוצה להעמיק בנושא מוזמן לחפש בגוגל את המאמר "לאן נעלמים ילדי החרדים."

רק אחד שנשאר תקוע עם מנחם מנדל ושיינה-שיינדעל בפינסק ובקרלין ובברסלב, יכול לערוך את ההשוואה המופרכת הזו:

"בכל שבת עדיין שרים בחסידות 'פינסק-קארלין' את: 'יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת' של ר' אהרון הגדול מקארלין. בגבת, קבוצת קדושי פינסק, כבר לא שרים את 'ירדה השבת' של יהושע רבינוב."

קודם כל, יכול היה מר כהן להקשיב קצת למוסיקה החסידית המתנגנת ברחוב החרדי, ולהיווכח כי זוהי מוסיקה חדשה לגמרי, היונקת השפעות מערביות עכשוויות. ולפסוק שהזכיר, כמו לפסוקים אחרים, יש לחנים וביצועים שעטופים בצלילי סינטיסייזרים ותופים וגיטרות.

חוץ מזה, אף אחד בתנועה הקיבוצית לא התיימר להנציח לעולמי עד את השיר של רבינוב.

בגבת ובקיבוצים אחרים ממשיכים לנוע קדימה, ולא להישאר תקועים בטיש של האדמו"ר, בחצר של מאיר יערי, בחיבורים של השולחן ערוך או בהזיות של שבתאי צבי.

התנועה הציונית הניעה קדימה את היהודים וניערה אותם מהגלות. בהיסטוריה של התנועה הזו, יש להשומר הצעיר ולכל התנועות הסוציאליסטיות – מקום בשורה הראשונה. הם ואלה שכמותם הקימו את המדינה. הם נשאו על שכמם את הברסלבים והקרלינאים והסטולינאים, וכל האופורטוניסטים שהעדיפו להנציח את החצר החסידית בקרב הגויים.

ההיסטוריה תשפוט אם הגלותיות המסתגרת של חצרות האדמ"ורים ורבני הישיבות הביאה עלינו את השואה או לא, מה שברור הוא שמאיר יערי ותנועת השומר הצעיר, נשאו חזון מעשי יותר שהציל אותם מהחורבן של יהדות אירופה. ועוד לא דיברנו על מורדי הגטאות, אבא קובנר וחייקה גרוסמן, וחבריהם מ"השמאל", שנשאו את נס המרד והעזו לא ללכת כצאן לטבח.

נעמן כהן מכיר היטב את "יד יערי" בגבעת חביבה.

במוסד המפואר הזה, המנציח את פועלו של יערי ושל תנועת השומר הצעיר, מבקרים יותר אנשים מאשר בחצרות הנידחים של האדמו"רים בני ימינו. מי שמגיע לשם מקבל פרקים נבחרים מתולדות הציונות בעת החדשה, זו שלא מתנערת לגמרי מהמורשת ההיסטורית אבל מניחה אותה במקום טוב באמצע, כי החיים זורמים ויש צורך להתעדכן עם ההווה.

הציונות-הסוציאליסטית לא "נמוגה כמו בלון נפוח שהתפוצץ וכל האוויר פרץ החוצה," כדברי נעמן כהן. היא בסך הכול המשיכה להתאים את עצמה למציאות. ומי שמדבר בקלישאות יכול גם לומר כי הציונות עצמה נמוגה. כי הרי מה יש לנו היום – ציונות קפיטליסטית? ציונות של צדק חברתי? ציונות של ביבי? של יחימוביץ'? יש בכלל הגדרה מהי היום ציונות?

זה באופנה לחבוט בתנועה הסוציאליסטית, ללגלג על המהפך שהיא עברה.

הקלישאות על כך מתעלמות מהערכים שהביאה. בראשן – ההתנערות מהגלות וכל מה שהיא מסמלת.

היהודי החדש ניצח את היהודי הישן – החברה הישראלית הרבה יותר קרובה לרוח של מאיר יערי וגורדון ובן גוריון מאשר לרוח החסידות. התנועה החסידית, אולי לא בפח האשפה של ההיסטוריה אבל היא בהחלט נמצאת בחצר האחורית שלה. סגורה ומסוגרת בגטאות, ענייה, ומקיימת בתי תמחוי עליהם סיפר מר כהן באחד מספריו.

כל מה שנכתב כאן אינו זר לנעמן כהן, והוא אף מציין חלק מהדברים בסוף המאמר שלו, אבל הוא מקנח בהסתייגות: "מה חבל שבעוד שמאיר יערי בנה, אלו שקרויים היום 'שמאל' אינם בונים דבר," ואז ברור לגמרי מאיזה מחנה מגיע הכותב, ומה הכוח המניע אותו.

אם היה מר נעמן כהן מספיק כנה, היה מציין שאם בכלל הימין עושה משהו – זה להעתיק את המעשה החלוצי של מאיר יערי וחבריו מהשמאל. הבעייה היא שההעתק חיוור בהרבה מהמקור – הבנייה של השמאל והסוציאליזם בנתה את הארץ.

הבנייה של הימין עלולה להחריב אותה.

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00859.php

המעניין הוא שלא רק שמפ"ם והשומר הצעיר נמוגו והלכו, אלא מעניין שכבר לא נותרו כאן גם כותבים מהמחנה הזה. ודוק: אני מתכוון לציונות הסוציאליסטית, ולא לאקטיביסטים פרו-איסלמים בורגנים.

האטפים (השלבים) לבורגנות

למפלגה "הליברלית דמוקרטית" החדשה

באטפים (שלבים) הפכו מפלגות הפועלים של הציונות הסוציאליסטית למפלגה ליברלית בורגנית, המייצגת את הבורגנות.

הטייקון נעם ברדין, לשעבר מנכ"ל Waze וסגן נשיא גוגל העולמית, חזר לארץ ב-7 באוקטובר, אחרי 13 שנה בארצות הברית 'כדי להתגייס לטובת עתיד ישראל' ומקווה שעוד אנשי הייטק שהוא מונה את שמם יכנסו למפלגה הליברלית החדשה בה הוא תומך כחסידו של מנהיגהּ – יאיר גולדנר-גולן.

נעם ברדין: "אנחנו אשמים. במקום להנהיג את המדינה, העדפנו את הסושי והכסף הגדול," "דה מרקר", 4.7.24)

https://www.themarker.com/podcasts/2024-07-04/ty-article-podcast/00000190-7c79-d3cb-a7ff-fd79d6750000

פרויקט דימונה – "להזדיין כשמזדיינים"

להשתמש כשכבר מזויינים

ממאיר-ואלד-יערי לאביגדור איווט ליברמן

בניגוד לדימוי שלו, מאיר ואלד-יערי תמך ב"פרויקט דימונה". יערי סבר בעיקר על רקע הידיעות בדבר פיתוח טילי קרקע במצרים, שמוטב שיהיה משהו בידי ישראל, והבהיר שיש צורך במאמצים מקסימאליים "כדי להזדיין כשמסביבנו מזדיינים." (מאיר (ולד) יערי האדמו"ר ממרחביה – שנות המדינה, ביוגרפיה מאת אביבה חלמיש, ת"א 2013, עמ' 211)

לכן "חוג אורנים" מיסודו של ד"ר יגאל וגנר שחילק את העולם לחלוקה בינארית בין הון פיננסי (הרעים) לתעשייתי (הטובים) שפירסם את החוברת על האטום, ראה בואלד-יערי את הרע התומך בגרעין.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%92_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%9D

והנה כשאנחנו כבר "מזויינים", ממליץ אביגדור איווט לבוביץ'-ליברמן, להטיל פצצת אטום על איראן.

"בלי להכריע את איראן לא ניתן יהיה לחסל את חמאס וחיזבאללה" אומר ליברמן: "בעימות הזה בין ישראל לציר הרשע, אנחנו חייבים לנצח, ובלי להכריע את איראן ולחסל את תוכנית הגרעין שלה, לא ניתן לנצח לא את חיזבאללה ולא את חמאס. כדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית שנמצאת כבר בשלבי הנשקה, אנחנו חייבים להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו. צריך להיות ברור שבשלב הזה לא ניתן למנוע נשק גרעיני מאיראן באמצעים קונבנציונליים."

https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-1112283

ליברמן כבר איים בעבר להפציץ את סכר אסואן, ולחסל את הנייה תוך 24 שעות.

לפני חמישים שנה במלחמת יום הכיפורים משה דיין הפסימי שראה את חורבן הבית השלישי כבר, כמעט השתמש בפצצה, למזלנו גולדה מאבוביץ'-מאירסון-מאיר בעוז רוחה וקור רוחה מנעה זאת, והצילה את ישראל.

עדיין איראן אינה גרעינית ואין צורך להאיץ בה להיהפך לכזאת. בחוכמה גדולה נהגה ישראל עד כה בעמימות הגרעינית, ויש להמשיך בה.

לא להשיב אש – ללכת כצאן לטבח

"מישהו בצמרת הביטחונית צריך לבקש סליחה ממשפחת גלאה. אבי המשפחה, איתי, רב סרן במילואים בן 38, נהרג מוות מיותר ביום חמישי שעבר מפגיעת טיל ששיגר חיזבאללה אל רמת הגולן, בתגובה על התנקשות בחיי מוחמד נעמה נאסר, מפקד בכיר בארגון," כותב יגיל לוי המתנאה בכך שהוא פרופסור החוקר צבא וחברה, ושפוי לעומת האחרים הבלתי שפויים. "מישהו אמור לקבל אחריות למוות המיותר הזה.

"מותו של גלאה זועק לשמיים כי בשונה מהמוות המיותר של חיילים בעזה, במקרה הזה התוצאה היתה ידועה מראש. ספק אם בין בכירי צה"ל הניח מישהו שלא יהיה מענה להתנקשות בנאסר. הניסיון מלמד, שהסלמה גוררת הסלמה, גם אם לא מיד, ולא ריסון.

"החלקים השפויים בציבור הישראלי מבינים שישראל מנהלת מלחמה חסרת תכלית, נמנעים מתביעת אחריות פרטנית ומסתפקים בהטלת אשם כללי על בנימין נתניהו, שנתפש כמי שמאריך את המלחמה לצרכיו הפוליטיים. אבל גם בכירים אחרים מקבלים החלטות הרות אסון, ומהם יש לתבוע אחריות.

"לא בנתניהו יש לתלות את האשם. לא הוא מכתיב את המטרות היום יומיות, גם אם הוא אחראי להארכת המלחמה בעזה, המשמרת גם את הלחימה בצפון. מישהו בצבא צריך לבקש את סליחתה של משפחת גלאה על מות 'אבא של יהלי שעולה לכיתה א' וגוני שבגן ובעלה של גל שבהריון מתקדם מאוד'."

(יגיל לוי, "לבקש סליחה ממשפחת גלאה", "אל-ארצ'", 8.7.24)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-07-08/ty-article-opinion/.premium/00000190-8d38-dcf1-afdd-dd7c6c790000

הבנתם? הפעם הצבא (הרצל גורדין-הלוי?) ולא נתניהו אשם בלחימה נגד חיזבאללה, והרי רק הלחימה בחיזבאללה מביאה את החיזבאללה להילחם בנו. (לא הם החלו במלחמה...) לכן יש ללכת כצאן לטבח ולא להשיב אש, כי אם נלך כצאן לטבח ולא נתגונן, החיזבאללה לא יירה...

ג'ורג' אורוול כבר אמר שיש רעיונות שהם כל כך מטומטמים שרק אינטלקטואלים יכולים להביע אותם. יגיל לוי מתעקש לספק עוד הוכחה. כנראה רק פרופסורים "שפויים" כמוהו יכולים לנפק תובנה כזו.

לפני כל עיסקה בעזה

לפי כל הסימנים עקב הלחצים מבחוץ (ביידן), ומבפנים (קציני צה"ל), ישראל תחתום על עיסקה שתציל ותשקם את שלטון החמאס, עיסקה לפיה תהיה נסיגה כללית מעזה, מציר נצרים, מציר פילדלפי, ומהפרימטר הביטחוני, תוך שחרור אלפי מחבלים תמורת החטופים.

העיסקה תביא לאלפי הרוגים, סכנת חטיפה לכל ישראלי, ולאי חזרה ליישובי העוטף הקרובים לגבול.

 לפני חתימה על העיסקה יש להבטיח שני דברים על מנת לנסות ולמזער את הסכנה.

1. על ישראל למקש את הפרימטר ע"פ דוגמת הפרימטר בין הקוריאות. ללא מיקוש מיד יבנה החמאס עמדות הנושקות לגדר מעל לישובים.

2. קבלת חוק לפיו כל מחבל ששוחרר בעיסקה כתוצאה מחטיפה, יוחזר מיד לכלא עם היתפסו בשנית ע"י כוחות הביטחון. רק חוק כזה יוריד את המוטיבציה לחטוף ישראלים.

היעדר חוק כזה הוא אחד המחדלים החמורים ביותר של כל ממשלות בנימין מיליקובסקי-נתניהו מאז הסכים לעיסקת שליט.

"חזון העצמות היבשות" של השמאל הישראלי

ביום קיץ באמצע המלחמה נגד החמאס והחיזבאללה נערך בתל אביב באצטדיון הכדורסל מנורה מבטחים (מחיר כרטיס 50 שקלים) כנס תחת המוטו: "לעצור את המלחמה. להחזיר את כולם הביתה. לחתום על הסכם מדיני. לעשות שלום." (עם החמאס והחיזבאללה)

חזון העצמות היבשות של השמאל הישראלי קרם מעט עור מגויד והביא את עצמו להתכנס יחד כדי לקרוא לשלום. היו שם הרבה אנשים מבוגרים עם דומיננטיות נשית מובהקת. 50 גוונים של שיער אפור: אפור מחסום ווטש, אפור זעקת האימהות, אפור שלום עכשיו, אפור פעילי.ות בקעת הירדן. יותר מ-40 ארגונים. רק מגזר מסוים לא קיבל ייצוג הולם, ולא כל משפט תורגם לערבית או לרב-מגדרית וגם לא הוזכרו פליטי 48'.

פנסיונרים כחושים שמדברים על שלום ושומעים אחינועם ניני. חלשים פיזית ואלקטורלית, ימיהם היפים מאחוריהם בכל מובן.

(באורווליאנית) "פעילי שלום" למעשה אקטיביסטים פרו-איסלמים. חברי כנסת לשעבר. אברהם בורג, ענת גולדברג-מאור, טלב א־סאנע, גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, דב חנין, יעל תמיר, דוד צוקר. הדור הצעיר והאנרגטי שימריץ את רבין ויביא את השלום ("ממשלה עם מרצ, הכוח לעשות את השינוי") והנה הם פה כבר על תקן זקני הכפר. הגיעה גם סתיו שפיר-סטיבה (המיליארדרית) שעד לפני רגע היתה העתיד בעצמה וכבר נסחפה לתוך מחזור הדם של הלשעברים. להיכל נכנס ח"כ עופר כסיף מחד"ש עם טי שרט שחורה שכתוב עליה "אין דמוקרטיה עם כיבוש" שאומר: " האלטרנטיבה שעולה מכאן היא קול של צדק ושפיות, קול שאומר שכל עוד יש כיבוש, כל עוד יש טבח בעזה מעבר לשפיכות הדמים והחורבן שהעם הפלסטיני משלם, גם אנחנו כישראלים משלמים מחיר כבד. בדם, מה שליבוביץ אמר לפני עשרות שנים שלישראל יש מנטליות נאצית זה מוכח. מאוד מצער כי זה לא רק שנטבחים ילדים באלפיהם בעזה, אלא שיש גם מי שחוגגים את זה כולל בממשלה. התקשורת לצערי, חוץ ממתי מעט, מסתירה את האמת. מפה עולה קול חלופי שאומר די. די לשפיכות דמים, די לרצח, די לחורבן. שני העמים צריכים לחיות זה לצד זה בשלום ובצדק."

המסרים כולם היו חיוביים, כאלה שאי אפשר להתנגד אליהם. "שלום," "פיוס," "חיים משותפים." לא נכנסו לתוכניות אופרטיביות, לא פתחו מפות, לא דיברו על זכות השיבה והאגן הקדוש.

הקהל צועק "שלום, סאלאם, פיס!"

הוקרן סרטון תחת הכותרת "רק שלום יביא ביטחון," הופיעו קצינים בכירים במיל. נמרוד שפר, יאיר גולדנר-גולן, נועם פפרמן-תיבון, ועמיחי הירש-איילון והסבירו למה השלום הוא אינטרס ביטחוני של ישראל.

כוכב הערב היה פרופסור יובל נח הררי, שאמר: "כל בני האדם בעזה ובתל אביב, בחברון ובעכו צמאים למים, לשלווה, לאמת ולאהבה. ומי מאיתנו לא רוצים שלוות נפש? לא רוצים לאהוב ולהרגיש נאהבים?" מישהו מהקהל צעק: "משפחת נתניהו." הקהל צחק. בהמשך אמר: "נכון, ניסינו כבר לעשות שלום ולא היינו טובים בזה. אז מה, אנחנו גם לא כאלה מוצלחים בלעשות מלחמה וזה לא מונע מאיתנו לעשות עוד פעם ועוד פעם," מה שזכה למחיאות כפיים סוערות.

בסוף הערב עלו חברי הכנסת ראביי גלעד קרבינסקי-קריב, ונעמה לזימי ממפלגת העבודה ז"ל למה שכונה "מעמד ההתחייבות" (שם שנתן תחושה של פעולה בצופים). הם דיברו על מגילת העצמאות ועל המחויבות שלהם לכל סעיפי המגילה, כולל זה שמדבר על רדיפת שלום – סעיף שרבים מעדיפים להדחיק. הנאום היפה שלהם סימל את המעבר של הכנס משלב החזון למעש פוליטי. הכנס עבר בסיומו מכמיהה כללית לשלום אל האנשים שאמורים להגשים אותה. מישהו בקהל צעק ללזימי: "את המנהיגה שלנו." בשורה מאחוריי שאל איש מבוגר את חברו: "יכול להיות שמפלגת העבודה חזרה?" אחריהם עלה לנאום ח"כ איימן עאדל עודה.

(מורן שריר, בעיתון המודפס "חזון העצמות היבשות של השמאל הישראלי", בדיגיטל: "לערב אחד, השמאל הישראלי זקף קומה ומילא באלפיו את היכל מנורה. אפשר היה להתרגש."  "סוף שבוע", "אל-ארצ'", 2.7.24)

https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-07-02/ty-article-magazine/.highlight/00000190-740e-d705-a7f5-fcff0f460000

כמו הבורבונים, שעליהם אמר שארל-מוריס דה טליראן שהם לא למדו דבר ולא שכחו דבר כך גם האקטיביסטים הפרו-איסלמים המכנים עצמם "פעילי שלום" נאבקים למען הצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, מניחים שהוא יעשה עימם שלום כי הרי הם רוצים שלום.

נראה אם אברהם בורג, עופר כסיף, טלב א-סאנע, איימן עאדל עודה, ענת גולדברג-מאור, גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, דב חנין, יעל תמיר, דוד צוקר, ראביי גלעד קרבינסקי-קריב, ונעמה לזימי – יצליחו לשכנע ערבי-מוסלמי אחד לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס, ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה, גזענות שהוא מגנה, ולא מופת מוסרי. נראה את יובל נח הררי משכנע ערבי-מוסלמי אחד שלרצוח גייז זו גזענות ולא מופת מוסרי. אם יצליחו בכך הם באמת הם יקרבו את השלום, אם לא – הם רק מחרחרי מלחמה.

[אהוד:  יובל נח הררי הוא שרלטן].

חגיגת ניצחון בבריטניה

בריטניה: חגיגות ניצחון במטה של עדנאן חוסיין מבלקבורן על בחירתו לפרלמנט "נצעק למען עזה  נמשיך להילחם, עד המוות, אינשאללה !"

https://x.com/leale_6/status/1809901715132473848

בריטים, עכשיו הם נגד היהודים. בקרוב תראו הם יהיו נגדכם!!!

התעמולה הפרו-חמאסית של יאיר למפל-לפיד

אלג'זירה מפרסמת ברשתות החברתיות כרזה מעוצבת עם דברי יו''ר האופוזיציה לפיד לפיה יש להגיע להסכם שכן ''אנחנו לא בנויים למלחמות ארוכות.''

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=856697&forum=scoops1

הנה יאיר למפל-לפיד מוכיח במו פיו את תיאוריית קורי העכביש של נסראללה.

החולמים על שלטון חלופי לחמאס ביום שאחרי

בהוראת חמאס: אספסוף עזתי סקל למוות את התושבים שהואשמו בגניבת סיוע הומניטארי (אזהרת צפייה):

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=856575&forum=scoops1

מעניין איך חושבים "המומחים" להשיג שלטון חלופי לחמאס בלי לחסל את החמאס?

ברכה מיהודי אוטו-אנטישמי לאנטישמי

הסנטור היהודי ברני סנדרס, בירך את האנטישמי והאנטי-ציוני ג'רמי קורבין על זכייתו בבחירות לפרלמנט בבריטניה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=856535&forum=scoops1

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב.

נעמן כהן

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* חברים, קוראים וכותבים לילדים – אנא שילחו לנו שירים וסיפורים – לגיליון "פינת הנכד" 26 לחודש יולי 2024, תמוז תשפ"ד!

* משה גרנות: אהוד היקר, אני מתפעל מהזיכרון המופלא של חברנו פוצ'ו – בהספד שלו על חברו המוזכר ב"חבורה שכזאת" הוא מביא פרטים ממלחמת השחרור, בה פוצ'ו השתתף. חלק מהדברים על פוצ'ו וחבריו ניתן למצוא ב"ימי צקלג" של ס' יזהר וב"אני פחדן אני" של פוצ'ו.

בעקבות טיול של נעמן כהן למולדובה הוא ביקר באתר לזכר פוגרום קישינב ב-1903, ותמה איך אז התעוררו אנשי רוח והגיבו בזעם על האירוע, והנה, בפוגרום של ה-7.10.23, יש אנשי רוח שמאשימים את הנרצחים.

אגב, בין מגני פוגרום קישינב הלא-יהודים, מלבד גורקי וקורלנקו, גם לב טולסטוי שוכנע לגנות (אם אינני טועה, על ידי שלום עליכם).

שמחתי לפגוש את רות אלמוג בגיליון 1966.

אהוד: למיטב ידיעתי יוסי צפריר, שהלך לעולמו לאחרונה, אינו מופיע ב"חבורה שכזאת" אלא סיפורו ממלחמת תש"ח מופיע ב"ימי צקלג".

וכן רות אלמוג לא השתתפה אצלנו ישירות אלא ציטטנו קטע שלה מ"תרבות וספרות".

* בנדלה: "יחיא סינוואר: אני מבקש להודות לבן גביר וסמוטריץ', שרק מקשקשים על רצונם לעזוב את הממשלה, ובכך נותנים לה הכשר להמשיך בדרכה הברוכה (שהיא החלום הרטוב שלי) שגורמת להרס הכלכלה, הרס מצבה המדיני, והביטחוני של ישראל, ביחד עם הצתת אש בשטחים. והרבה תודות גם לנתניהו התומך בי מאז העברת הכספים אליי, על התעקשותו שלא להציב ממשל אזרחי במקום החמאס מה שמאפשר בכבוד את המשך שילטוני האזרחי ברצועה."

אודי: לא ידעתי שאת כל כך חכמה!

* "גורמים בארה"ב הודיעו אתמול כי איראן ורוסיה עומדות מאחורי שני מבצעי השפעה שכוונו לקהלים אמריקאים.

"ראש המודיעין הלאומי, אבריל היינס, הודיעה כי ממשלת איראן וגורמים מטעמה מנסים 'לנצל את המחאות סביב המלחמה בעזה ולהשתמש בטריקים מוכרים' מעולמות ההשפעה והדיסאינפורמציה. היינס, העומדת בראש הגוף המתכלל את קשרי הנשיא עם קהילת המודיעין וכפופה ישירות לבית הלבן, חשפה כי 'גורמים הקשורים לאיראן מתחזים לפעילים ברשת, מעודדים הפגנות ומציעים מימון למפגינים.' לדבריה, מבצעי השפעה זרים אלו הם סכנה לתהליך הדמוקרטי והבחירות הקרבות לנשיאות ולקונגרס." ["הארץ" באינטרנט, 10.7].

* סכלים וסכלות יהודים אמריקאיים ומהגרים ישראלים מתכוננים להטריד, להשמיץ ולטנף בהפגנותיהם את ראש ממשלת ישראל בביקורו הצפוי בארה"ב, וזאת לצד ההפגנות השינאה נגדו של תומכי הטרור הפלסטיני המוסלמי הג'יהאדיסטי האמריקאיים בתמיכת איראן:

 "ניצן לוי, סקיפרית בספינות שיט על נהר ההדסון בניו יורק, היא משתתפת קבועה בהפגנות בניו יורק וגם פעילה בהתארגנויות מאחורי הקלעים ובקבוצות הווטסאפ. בימי הביקור של נתניהו היא לא תצא לים ותגיע להפגנה בוושינגטון. 'אם ביבי יישאר ראש ממשלה לא תהיה החזרת חטופים ולא תהיה מדינת ישראל," היא אומרת." ["הארץ" באינטרנט, 10.7].

מהפה שלה לאוזן של סינוואר. העיקר לפעול להשמדת ישראל.

* מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה אמר היום [10.7] בנאום מהבונקר: "אנחנו משיגים את מטרות המערכה שלנו – להתיש את האויב ביטחונית, מוראלית, כלכלית וחברתית." זאת, לדבריו, "כדי ללחוץ על ישראל להסכים להפסקת אש. המשוואה ברורה – רוצים שקט בצפון, חייבים הפסקת אש בעזה." ["הארץ" באינטרנט, 10.7].

אהוד: דבריו, יַחְרַבּ בֵּיתוֹ, יעודדו מאוד את המפגינים היהודים והמוסלמים נגד נתניהו בוושינגטון וגם את מפגיני המחאה בישראל הקוראים לקבל את תנאי העסקה של חמאס שכוללים הפסקת האש בעזה ללא הגבלת זמן ויציאת צה"ל מרצועת עזה ומציר פילדלפי – ומי שמכשיל כל זאת הוא כמובן נתניהו. קיראו ב"הארץ"!

* חיימקה שפינוזה: אני מתכסה גם בקיץ בשמיכה עבה של חורף ומפעיל בחדר-השינה מיזוג-אוויר כי השמיכה עליי צריכה להיות סמיכה – אחרת אני לא נרדם.

* אהוד: ברשימת הביצועים לסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי לא הזכרנו את ניצוחו הסוחף והנהדר של דניאל בארנבוים עלWest-Eastern Divan Orchestra  בג'נבה. ניתן למצוא ביו-טיוב.

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2174 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-25, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל