פעמיים בשבוע

גיליון מס' 2038

יום חמש מאות עשרים ושמונה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2180 נמענים

[שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני י"ז באדר תשפ"ה. 17.3.2025.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: סְתָו. // שנת 1955 –  נפטר אחרון ראשוני פתח-תקווה משה-שמואל בן עזר ראב. // איליה בר זאב: עם מוֹת הרקפוֹת. // אורי הייטנר: צרור הערות 16.3.25. // עקיבא נוף: פָּנָה יוֹם חַג. // אהוד בן עזר: השקט הנפשי. 1979. פרק 14. // אהוד בן עזר: המושבה שלי. 2001. פרק שנים-עשר. סבא מאיים בשדים על החניוקים הירושלמיים. // נעמן כהן: מסמכי סינוואר נחשפים: תוכנית מפורטת להשמדת ישראל, ואישור מנסראללה. // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

הוֹצִיאֵנִי אֱלוֹהַּ

(1981-1972)

כְּבָר פְּגַשְׁתִּיךָ פַּעַם

סְתָו

כַּדּוּר-אֶרֶץ

שָׁמַט שִׁכְמוֹ

וּכְרֵיזַנְטֶמוֹת  –

נוֹטְפוֹת-טַל

בַּבְּקָרִים

גַּלֵּי-פִּיּוּס בָּאִים  –

מִמֶּרְחַקִּים

מְיַבְּבִים חֶרֶשׁ;

כִּסּוּפִים

נָעִים  –

לִקְרָאתְךָ;

מַלְאָךְ כּוֹרֵעַ  –

פֶּתַע

וְרֹאשׁוֹ עַל בִּרְכֶּיךָ.

•

1974

• פירוש הסימן – שיר מן העיזבון שפורסם לאחר מותה. העיזבון הועבר למכון "גנזים". השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

 * * *

שלום אהוד,

מצאתי ב"העולם הזה", מרץ 1955. אולי תמצא בזה עניין.

חג שמח

אהרון מורג

אהוד: משה שמואל ראב בן עזר (1862-1955), אותו היכרתי בילדותי, היה אחיו הצעיר של סבי יהודה ראב בן עזר (1858-1948), חורש התלם הראשון באדמת המושבה.

בשנת 2028 תימלאנה לפתח תקווה, המושבה הראשונה של ראשית העלייה הראשונה – 150 שנה להיווסדה בשנת 1878. גדלתי על ברכיו של סבי עד גיל 12 וגם כתבתי רבות עליו ועל המושבה, אם אזכה לחיות עוד שלוש שנים אהיה הנכד היחיד שזוכר אותו. באנגליה היו מזמינים אותי אל המלך ומעניקים לי תואר. כאן אין חשש שמישהו יתייחס.

אגב, סיגליה חפץ, אשתו היפה של השגריר צבי חפץ, שהלכה לעולמה בדצמבר 2023, היתה נינה של משה-שמואל בן עזר ראב – בתם של עדה ויעקב שור, ועדה היתה בתו של אייזיק בן עזר ראב שהיה בנו של משה-שמואל בן עזר ראב. פניה של סיגליה היו דומות לפניו של סבא-רבא שלה.

 * * *

איליה בר זאב

עם מוֹת הרקפוֹת

רקפת. ויקיפדיה.

גַּם הַשָּׁנָה, בָּאָבִיב, עִם מוֹת הָרַקָּפוֹת,

מְרַחֵף עֲדַיִן הַוָּרֹד לְיַד סְלָעִים שֶנוֹאֲשׁוּ מִצִּמְחִיַּת הַחֹרֶף.

מְגַדְּלֵי הַבָּקָר כְּבָר מְגַדְּרִים שִׁטְחֵי מִרְעֶה

לִקְרַאת הַקַּיִץ הַקָּרֵב

וְהַשְּׂרֵפוֹת.

קוֹצֵי בַּרְקָן יְרַקְרַקִּים מִזְדַּקְּרִים בִּפְרִיחוֹת סְגַלְגַּלּוֹת,

בְּגַאֲוַת טַוָּסִים.

בְּמוֹרְדוֹת תֵּל אַ-צָאפִי* בְּבֹהַק שֶׁל עִיר לְבָנָה,

מִתְפָּרְצִים כְּתָמִים אֲדֻמִּים בֵּין קִנֵּי צִפֳּרִים.

חִטִּים נָעִים בָּרוּחַ, עֲמוּסִים פְּרִי, מַמְתִּינִים לַצָּהֹב הַיָּבֵשׁ,

לַמְּכוֹנוֹת.

שִׂיחֵי חוּמוּס פְּרוּשִׂים מֵאֹפֶק לְאֹפֶק.

יָדַי הָרְעֵבוֹת עוֹקְרוֹת אוֹתָם מִרִגְבֵי אַדְמָתָם אֶל קְלִיַּת הָאֵשׁ הָעַתִּיקָה – "חַמְלֶה מַלַאן".

בְּיַעֲרוֹת חֲרוּבִית, לְאֹרֶךְ נַחַל הָאֵלָה,

חַמָּנִיּוֹת צְהַבְהַבוֹת מַשְׁפִּילוֹת רֹאש בְּקֹר הַלַּיְלָה.

בְּאוֹר רִאשׁוֹן מִתְחַנְחֲנוֹת בִּתְפִלָּה אֲרֻכָּה אֶל דִמְדּוּמֵי הַחַמָּה. 

עוֹד מְעַט גַרְעִינִים אֲפֹרִים יַעַבְרוּ בִּשְׁאוֹן מַשָּׂאִיּוֹת

אֶל פִּיּוֹת הַשּׁוֹאֲגִים בְּמִגְרְשֵׁי הַכַּדּוּר.

גַּם בָּאָבִיב הַזֶּה כַּנִּרְאֶה לֹא אָבִין

אֵיךְ הוֹפְכוֹת לְפֶתַע כַּלָּנִיּוֹת לִפְגָרִים הַנֶּעֶלָמִים

בְּמַחֲשַׁכֵּי מְאוּרוֹת, עִם-מְתֵי-שָׁוְא שֶׁלֹּא תַּמּוּ,

 אֶל-אַבְנֵי-בוֹרות נִסְתָּרִים. 

* עירו של גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי –תל צַפִית, מזוהה עם העיר הפלישתית גת.  

 פורסם לראשונה ב"מעל קווי המתח", "קשב לשירה" 2010 בעריכת רפי וייכרט.

כאן-תוספת הרומזת לימים אלו – 2025.

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 16.3.25

* מחיר הנורמליזציה – אני תומך בשינויי גבול עם לבנון תמורת נורמליזציה.

לדוגמה, החזרת האדמות של איכרי מטולה לבעליהן ולריבונות ישראל.

* הרוע בהתגלמותו – הפרימטר הוא שטח השמדה, או רצועת מוות. ארגון הטרור הברברי חמאס שלח ילד פלשתינאי בן 4 לפרימטר בעזה, בתקווה שצה"ל יירה בו והוא ישתמש בכך נגד ישראל.

* החלו ההכנות לפסח – עלילת הדם של האו"ם מזכירה לנו שפסח בפתח.

זו עונת השיא של האנטישמים מקדמת דנא.

* רמטכ"ל כלבבם – ביקורת נמתחה על הרמטכ"ל, על שבנאום ההכתרה שלו הוא הגדיר את 2025 שנת מלחמה. הם רוצים, כנראה, רמטכ"ל שיאמר שתמו מאה שנות טרור, שאנו במזרח תיכון חדש, שצריך צבא קטן וחכם והלהיט ההיסטרי: חמאס מורתע.

* האימא הנמושה – "הארץ" מגויס להסתה לעריקה מהמלחמה. הפשקוויל התורן הוא של נורית פלזנטל-ברגר, שהודיעה לרמטכ"ל ש"אין לו חיילים למלחמה הבאה. לא נקריב עוד את בנינו." היא סיפרה שבנה שירת בעזה במלחמה. אם הוא אדם בעל מצפון, הוא צריך לצפצף על האימא הנמושה שלו, שמאיימת בשמו בעריקה, שמשמעותה היא, שהוא יפקיר את חבריו, שיחרפו את נפשם בעוד הוא יימלט כי האימא שלו לא מרשה לו להגן על המולדת ועל חייהם ושלומם של אזרחי ישראל ושל ילדי ישראל.

עצם העובדה, שאחרי 7 באוקטובר עוד מסתובבים בתוכנו מנוולים שמסיתים לעריקה מהמלחמה, היא תעודת עניות לחברה הישראלית.

* הפתולוגיה של רוגל אלפר – תחביבו החולני של רוגל אלפר, הוא שמחה לאידן של משפחות שכולות של חללי צה"ל ופיגועי הטרור, פצועי צה"ל ופצועי הפיגועים. לאורך שנים הוא כותב עליהם ברשעות ארסית. במיוחד הוא נהנה להתעמר במי שהשכול שלהם כפול, כמו למשל מרים פרץ, שהוא כתב אינספור פשקווילי שטנה אכזריים נגדה.

לכן, לא קניתי מעולם את כתיבתו בזכות החטופים ובני משפחותיהם. ממתי אכפת לו, למי שתומך בהתלהבות בטרור הפלשתינאי נגד ישראל, שבזמן אינתיפאדת הסכינים (2015) פרסם מאמר במתכונת של מכתב גלוי למחבל שירצח אותו, שבו הוא מזדהה עם הרצח של עצמו, בהיותו שייך לעם הכובש, ורק הביע תמיהה מדוע לקח לו, למחבל, כל כך הרבה זמן; אז פתאום אכפת לו מחטיפתם של בני העם הכובש? כתבתי פעמים אחדות בשנה וחצי האחרונות, שאיני מאמין לו, ושתמיכתו במאבק המשפחות, נובעת מהתנגדותו למלחמה, וחתירתו להסכם שיביא, כרצון חמאס, לסיומה.

אבל ליכולת האיפוק של הרשע המרושע הזה יש גבול. כאשר החטופים חוזרים לארץ, ואומרים את הדברים שכל יישותו סולדת מהם, כמו קריאה לאחדות ישראל, כמו תודה לחיילי צה"ל שבלעדיהם הם לא היו משוחררים והזדהות עם משפחותיהם של חללי צה"ל והגרוע מכול, דברי אמונה ודבקות במסורת – על כך הוא לא ישתוק. ואכן, פדויי השבי ובני משפחותיהם הם כעת המוקד המרכזי לעט הארסי שלו. שלושה מאמרים רצופים שלו השבוע הוקדשו לארס נגד פדויי השבי. האחרון – מתעמר בעומר שם טוב.

ציטוטים אחדים מהפשקוויל נגד עומר: "הוא מגלם את רוח התקופה. הישראלי האידיאלי של משטר נתניהו: שילוב של נובה, לאומנות יהודית-פופוליסטית ואמונה דתית פרימיטיבית. ... שמעתם את זה, ילדים חילונים שרואים טלוויזיה בסלון? שמעתם אותו אומר 'שהחיינו וקיימו והגיענו' ו'ברוך השם' ו'עמישראל חי וקיים' ו'ישתבח שמו', ושכולכם אחיו ואחיותיו ושהוא אוהב אתכם עד כלות? זה אזרח למופת. מודל לחיקוי. מדינתו הפקירה אותו שוב ושוב באורח קרימינלי, ובפיו רק תודה ואהבה לעמישראל ואפס ביקורת על אלוהים. ולכם נשאר רק לומר אמן."

לא אתפלא אם בקרוב הוא יכתוב פשקווילי ביקורת על חמאס, שמשחרר את הלאומנים הדתיים הפרימיטיביים שמקלקלים את נפש הילדים החילונים.

* נהנים מתקציב הכופרים – מעניין שאלפי המשתמטים שפיזזו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים," לא שרו "ומתקציביהם אין אנו נהנים," או "בקואליציית המלא מלא שלהם אין אנו חברים."

* שר ההשתמטות – ישראל כ"ץ הוא שר ההשתמטות. גלנט הודח כי הפריע לקידום חוק ההשתמטות הממארת. כ"ץ מונה כדי לקדם את החקיקה המושחתת. כ"ץ, קצין צנחנים בעברו, מועל בתפקידו, מועל בזהותו הציונית, מחבל ביודעין בביטחון המדינה ומוכר את נשמתו למשתמטים האנטי ציונים.

כ"ץ השתתף ערב פורים באירוע חרדי, שבו הקהל פיזז ושר בהמוניו את הגרסה העדכנית של המנון נטורי קרתא, השיר האנטי ציוני הקנאי: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים."

ומה עשה האיש הנושא בתואר שר הביטחון? קם ועזב במחאה את האולם. נראה לכם? פחחחח. נשאר כמו גדול. ועלה לברך את המשתמטים ואמר: "לעולם לא ניתן לפגוע בעולם התורה היהודי." כשהוא אומר לקהל המשתמטים "עולם התורה," ברור שאין כוונתו לתורת ישראל, המחייבת אפילו כלה לצאת מחופתה למלחמת מצווה, אלא לתורת ההשתמטות, שהיא כפירה בעיקר תורת ישראל. וכשהוא אומר "לעולם לא ניתן לפגוע," הוא מספר להם שלעולם לא נגייס אתכם לצה"ל ולעולם לא נפסיק לממן את השתמטותכם. מה פלא שקהל המשתמטים הריע לו בתשואות רמות ואחד מהם הכריז במיקרופון: "סוף סוף יש שר ביטחון בישראל." כלומר, סוף סוף יש שר השתמטות בישראל.

* לך קנוס – מגילת אסתר רוויה במהפכים. המהפך המשמעותי ביותר, בעיניי, רגע המפנה, הוא ציוויה של אסתר למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים." זה הרגע שבו נולדה מנהיגה, שלעת הזאת הגיעה למלכות. זה הצעד שבו היא החלה את משימתה הגדולה – הצלת העם היהודי מהשמדה. כדי לסכל את האיום, קודם כל על היהודים להתכנס, להתאחד. זו חובתה של מנהיגות לאומית.

אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה קשה, ובמקום לכנוס את כל היהודים, ראש הממשלה נוהג, כדרכו, בשיטת הפרד ומשול. כאשר העם היהודי מפורד ומפוזר, נתניהו נמצא באלמנט שלו.

ולכן, במקום "לך כנוס את כל היהודים" הוא נוקט ב"לך קנוס את כל הציונים." והקנס – לממן במיסיהם את ההשתמטות והמשתמטים.

* מה זה ימין ממלכתי? – גדעון יויו סער מתרץ את התמזגותו בביביזם, בכך שהשבעה באוקטובר לימד אותו שצריך להפסיק עם החרמות.

האם הפסקת החרמות פירושה אובדן זהות מוחלט וטמיעה במי שהחרמת קודם ובגידה בעקרונותיך? הרי אחרי שבעה באוקטובר, עם הפרישה מהמחנה הממלכתי, הוא הקים את הסיעה שאותה כינה "הימין הממלכתי". מה פירוש ימין ממלכתי? הרי כשבגין ושמיר הנהיגו את הליכוד שהיה ממלכתי באמת, הם לא נדרשו לשם התואר "ממלכתי". התואר "ממלכתי" נועד להצביע על ניגוד לעומת הימין הביביסטי והימין הכהניסטי ולהציב להם אלטרנטיבה. והנה, הוא נבלע בימין הביביסטי ולא נודע כי בא אל קרבו, ומשליך מאחורי גבו את הממלכתיות.

הוא טוען ששבעה באוקטובר לימד אותו שצריך לאחד את העם אל מול האוייב ולנוכח המלחמה. אבל הוא יודע היטב שהמהפכה המשטרית, שמדי מוצ"ש הוא נאם בהפגנות נגדה, היא הגורם מיספר אחד לקרע. כשהוא נכנס לקואליציה, הוא הציג מצג שווא של מי ששומר על זהות ממלכתית מסוימת, בכך שדרש וקיבל חופש הצבעה בנושא המשפטי. כעת, עם התמזגותו בביביזם, הוא מכר גם אותה, ויתמוך בכל תעלולי המהפכה.

קרנף.

* ראיתם קרנף זוחל? – זחילתו המבישה של גדעון סער למפלגת הביבי מעניינת מבחינה זואולוגית. על פיה, ניתן לשייך את הקרנפים למשפחת הזוחלים.

* בחירה בין חלופות – "אבל בחרת בו, תמכת בו, כתבת בעדו, המלצת עליו," סונטים בי אנשים, לנוכח זחילתו המבישה של סער למפלגת הביבי. אולי הם צודקים?

איני ביביסט. כשאני כותב שאיני ביביסט, אין כוונתי רק שאיני סוגד לנתניהו, אלא שאיני סוגד לאף מנהיג. לא זו בלבד שאיני סוגד לאף מנהיג, גם איני נאמן לאף מנהיג. אני סולד מעצם המחשבה על נאמנות למנהיג, שהיא בעיניי תפיסה מעוותת ואי הבנת מהות הדמוקרטיה ומהותה של מנהיגות במדינה דמוקרטית.

אזרח לא צריך להיות נאמן למנהיג. בוחר אינו אמור להיות נאמן לנבחר. המנהיג צריך להיות נאמן לאזרח. הנבחר צריך להיות נאמן לבוחר. ברגע שהבוחר אינו שבע רצון מנציגו, אז יאללה ביי.

כשאני בוחן את הצבעתי בבחירות, השאלה היא מה היו האלטרנטיבות באותן הבחירות. כשאני חוזר לבחירות 2021, שבהן הצבעתי לתקווה חדשה, בהנהגת סער, היא היתה באמת ובתמים החלופה הטובה ביותר. ובקדנציה ההיא הייתי מרוצה מאוד מתוצאות הצבעתי.

שנית, הבחירה בתקווה חדשה היתה עם הצטרפות מפלגתי, דרך ארץ, אליה. ואני יכול לומר בפה מלא שיועז הנדל וצביקה האוזר ממש לא אכזבו. אגב, תמכתי מאוד בריצה המשותפת. כשהדרכים נפרדו – אילו דרך ארץ הייתה מתמודדת, הייתי בוחר בה. כיוון שלא התמודדה, בחרתי במחנה הממלכתי, שכלל את תקווה חדשה.

בתוך המחנה הממלכתי, חשתי שסער, אלקין וחבריהם מייצגים את עמדותיי יותר מאחרים.

אני מאוכזב עד מאוד מאובדן הדרך של סער וחבריו, אולם בראייה לאחור, בשתי מערכות הבחירות בחרתי בבחירה הנכונה בין החלופות.

* מי שר החוץ? – מבחינת כישוריו, גדעון סער יכול להיות שר חוץ מעולה. והנה, האתנן שלו על מכירת עקרונותיו הוא תפקיד שר החוץ, כך שהוא יכול לחוש שאמנם התבזה, אבל לפחות קיבל תפקיד הראוי ליכולותיו. אבל סער רחוק מלהיות טיפש. הוא יודע היטב שהוא אינו שר החוץ. הוא שר הטקס. הוא ממלא את הפונקציות הטקסיות וממודר מעיסוק בסוגיות המדיניות הקרדינליות. שר החוץ האמתי של מדינת ישראל הוא רון דרמר.

* זאת סחטנות – על פי כללי המחנאות האוטומטית, אני אמור להריע היום לנדב ארגמן. אני מתנגד של נתניהו, ולכן אוטומטית אני צריך לתמוך בכל מה ובכל מי שנגד נתניהו וארגמן אמור להיות גיבור היום שלי.

אבל אני סולד מהמחנאות בכלל ומהמחנאות האוטומטית בפרט. אני יודע שיש שיראו בי תמים במקרה הטוב, אידיוט שימושי במקרה הבינוני ומשת"פ במקרה הרע, אולם המחויבות שלי לעולם אינה למחנה אלא תמיד לאמת. והאמת היא, שאי אפשר להגדיר את האיום של ארגמן אלא כסחיטה. איני יודע אם גם על פי הרף הפלילי, אבל לבטח על פי הרף הנורמטיבי, המוסרי.

איזה מידע יש לנדב ארגמן? אם הוא יודע על עבירה פלילית של נתניהו או חלילה ביטחונית, הרי שאם הוא היה עד לה, ידע עליה ולא עשה דבר, הוא שותף לה. אם הוא ידע על עבירה של רוה"מ, חובתו הייתה להיפגש בדחיפות עם היועמ"ש ולעדכן אותו. ואם מדובר במידע בענייני משפחתו או עניינים אישיים רגישים הרי ודאי שמדובר בסחטנות לשמה.

את המידע הוא שמר בבטן, לא עשה בו דבר בכל תקופת כהונתו ובתקופה שחלפה מאז ועד היום, וגם היום הוא לא חשף אותו, אלא הודיע לנתניהו: בידיי מידע רגיש על אודותיך. אם תנהג כפי שאני רוצה, לא אחשוף אותו. אם לא תנהג כפי שאני רוצה, אפרסם אותו. זאת סחטנות.

ארגמן רוצה לפגוע בנתניהו אבל מעשים כאלה רק מחזקים אותו. אם אני, מתנגד חריף של נתניהו, מבין שזו סחיטה, ברור שתומכיו של נתניהו רק יהדקו את השורות ומתנדנדים יראו בכך הוכחה לטענות הרדיפה נגד נתניהו, כביכול.

נתניהו הוא ראש ממשלה כושל ואפס במנהיגות, אבל הפוליטיקאי החכם והמיומן בעולם, ולא בכדי הוא מיהר לפעול כדי לגזור את הקופון. כדרכו, הוא לא תקף רק את ארגמן, אלא את השב"כ ואת רונן בר, שאותו הוא רודף ואותו הוא רוצה להדיח, כדי לסכל את חקירת פרשת "קטארגייט" וכדי לחזק את הנרטיב של גלגול האחריות על מחדלו לכפופים לו. נתניהו אמר שמטרת ארגמן היא למנוע ממנו לשקם את השב"כ...

לא את השב"כ צריך לשקם, אלא את מדינת ישראל, והדרך לשקם את המדינה היא קודם כל להחליף את העומד בראשה. הקלקול בשב"כ הוא חלק מהקלקול הכללי, וברור שצריך להדיח את העומד בראש הארגון ואת האיש שהוא כפוף לו. שב"כ כפוף ישירות לראש הממשלה. כאשר הארגון כשל באופן טוטלי, ברור שהשר הממונה, כלומר ראש הממשלה, חייב ללכת.

אבל אם, חלילה, מר מחדל ייבחר שוב ויישאר בתפקידו, למרות האסון הנורא שהמיט על עמנו, יהיה זה במידה רבה בשל המעשים הקיצונים של מתנגדיו, כדוגמת האיום הסחטני של נדב ארגמן והתמיכה האוטומטית בו.

* דוגמה אישית נוסח נתניהו – להתפרע בבית המשפט.

* אכלו לי תפרו לי – עומד נתניהו בבית המשפט, וכמו אחרון העבריינים מתבכיין ש"תפרו לו תיקים."

מאות שוטרים, פרקליטים בדרגות שונות ובמגוון תפקידים, ובראשם מפכ"ל המשטרה שהוא מינה – ימני, דתי, מתיישב ביו"ש והיועמ"ש שהוא מינה – מי שהיה מזכיר הממשלה, יד ימינו ואיש סודו, בן לאנשי אצ"ל, דתי לאומי; כל אלה במשך שנים ישבו ותפרו תיקים לנתניהו, ובכל השנים האלה לא היה אפילו צדיק אחד, שקם וחשף את הקונספירציה? אדם רציני מסוגל להאמין לקשקוש הזה?!

ראש ממשלת ישראל מעליל עלילה נוראית על מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל. הרי גדעון לוי ביום סגרירי במיוחד לא מגיע לרמה כזו של השמצות נגד מדינת ישראל.

* מה חדש בסוריה? – יש שלוש התפתחויות. התקבלה חוקה חדשה, של מדינת שריעה (ההלכה המוסלמית). השריעה היא החוק, וסוריה היא מדינה איסלמיסטית קנאית פונדמנטליסטית.

השנייה – נחתם הסכם בין משטר אל-ג'ולאני לכורדים על השתלבותם במדינה הסורית. מישהו מאמין בהסכם הזה? זה הסכם מתוך פחד. פחד מכך שקוטנו של אל-ג'ולאני עבה ממותני אסד. הם רואים מה נעשה לעלאווים ומפחדים ולכן חתמו על ההסכם הזה. אבל מהר מאוד זה יתפוצץ.

ההתפתחות השלישית היא המשמעותית ביותר – הטבח בעלאווים ובנוצרים. כמה נרצחו? מנהיג העדה הדרוזית מוואפק טריף טוען שנטבחו 15,000 איש. ד"ר גיא בכור מצטט את השחקן הסורי הנודע בשאר אסמעאיל, שהוא אמנם עלאווי אך מתנגד המשטר הרודני של אסד, שנקב במספר 22,000. זה מתחיל להזכיר את מיספרי הנטבחים במלחמת האזרחים בזמן אסד. ערפל כבד על המיספרים, אך כאשר הוא מתבהר מסתבר שהם מעל ומעבר לכל דמיון.

הפלת שלטון אסד היתה חשובה מאוד – מכה קשה לציר הרשע האיראני, שיצר את מעטפת האש סביב ישראל שנועדה להשמיד אותה, וב-7 באוקטובר צפינו מה משמעותה כאשר היא התממשה רק בחזית קצרה מאוד של כשישים ק"מ בין ישראל לרצועת עזה. אבל החלופה שקיבלנו גרועה לא פחות. משטר אל-ג'ולאני הוא האיסלמיזם הרדיקלי הג'יהאדיסטי נוסח אל-קאעדה בואך דאעש. יתר על כן, חמאס והג'יהאד האסלאמי, שהם ארגונים סונים, השתלבו בציר האיראני רק בשל האוייב המשותף, ישראל. אולם בני דמותם האמיתיים הם האיסלמיסטים הסונים נוסח אל-ג'ולאני והם יהיו גם בני בריתם. 

מה ישראל צריכה לעשות?

הדבר החשוב ביותר, הוא לבסס את שהיית צה"ל בכתר החרמון ובמזרח הגולן ולהקפיד על פירוז דרום סוריה מדמשק ודרומה. שנית, להמשיך לפעול בתקיפות בכל רחבי סוריה למניעת התעצמות צבאות הטרור בה. שלישית, לחזק את הבריתות עם המיעוטים בסוריה.

הברית החשובה ביותר היא עם הדרוזים. הברית האיתנה בינינו לבין האזרחים הדרוזים בישראל, מחייבת את התייצבותנו לצד בני עמם המצויים בסכנת ג'נוסייד מן הסוג שנעשה בעלאווים. יש לחתור למימוש חזונו של יגאל אלון של הקמה, בסיוע ישראל, של מדינה דרוזית, או לפחות אוטונומיה דרוזית חזקה, בדרום סוריה עד הר הדרוזים. להקים צד"ס – צבא דרום סוריה, פרוקסי שלנו מן הסוג של צד"ל, רק הפעם בלי לבגוד בהם. לאמן ולחמש אותם, ולהגן על הדרוזים בכל רחבי סוריה מפני המשטר.

ברית נוספת היא עם הכורדים. למרות ההסכם שנכפה עליהם עם המשטר, יש להדק ולחזק את הקשר איתם, לאמן ולחמש את צבאם ולחתור לאוטונומיה כורדית ידידותית לישראל, אזור השפעה ישראלי שבמידה רבה ישמש חיץ בין האוייב הסורי לאויב הטורקי.

גם מצד העלאווים יש קריאות לעזרה מישראל. כאן עלינו להיות חשדנים. מדובר בעדתו של אסד, האוייב המר של ישראל לאורך 55 שנות שלטון השושלת, בני הברית ההדוקים והנאמנים של חיזבאללה, חולייה מרכזית בציר האיראני ומשטר רודני שטבח במאות אלפי בני עמו. יש בישראל אזרחים עלאווים נאמנים, בכפר ע'גאר, והם מודאגים מאוד מהקורה לאחיהם מעבר לגבול. ואף על פי כן, היחס לעלאווים בסוריה צריך להיות חשדהו וחשדהו. מה כן צריך לעשות? להשמיע קול מוסרי בעולם, המוחה על הטבח וקורא לעולם להתעשת, לפעול להגנה על המיעוט הנפגע ולהציג את פרצופו האמיתי של שלטון ג'ולאני.

בסך הכול ישראל פועלת בסוריה מאז נפילת אסד בצורה טובה מאוד, הן מבחינת המדיניות והן מבחינת הביצוע. לפחות בסוריה, ישראל הפיקה את לקחי המחדל הנורא שהביא ל-7 באוקטובר. הרי המחדל לא היה שמישהו לא העיר מישהו או כל השטויות הללו. המחדל היה כשל תרבותי עמוק ורב שנים, של פאסיביות, הבלגה, הכלה ופייסנות כלפי האיום שצמח לצידנו, מתוך התמכרות לשקט. הלקח הוא שעלינו ליטול את היוזמה, לצאת מהגדר ולא לאפשר לאיום לצמוח על גבולנו.

ובעניין זה ראוי לומר גם מילה פוליטית. מי שאחראי לכישלונות הוא האחראי להצלחות. מי שקבע את המדיניות וקיבל את ההחלטות שהביאו למחדל 7 באוקטובר הוא מי שקובע את המדיניות ומקבל את ההחלטות באשר לפעולת ישראל בסוריה. האיש הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. מי שתולה בו את האחריות המוחלטת למחדל 7 באוקטובר, כמוני (ובעצם איננו תולים בו את האחריות, אלא ברגע שהוא נשבע אמונים כראש הממשלה האחריות המוחלטת היא עליו), אינו רשאי מוסרית שלא לשבח אותו על מדיניותו ההפוכה בסוריה. מאידך, מי שמשבח את נתניהו על הפעולות בסוריה, מפגין צביעות כאשר הוא מנסה לפתור אותו מאחריותו ומאשמתו המוחלטת על המחדל, בהתנהלותו הרופסת מול חמאס וחיזבאללה.

* זו אינה סאטירה - דמותו של רון דרמר ב"ארץ נהדרת", המגולמת בידי אורי לייזרוביץ', סרת טעם. החיקוי אינו טוב וגם אין כאן דבר וחצי דבר הנוגע לדמותו, לדעותיו ועשייתו. סתם דמות נלעגת, שמה שמאפיין אותה הוא היותה אמריקאית ולא ישראלית, ויש בה כל הסטריאוטיפים של אמריקאי.

זו לא סאטירה.

בעצם, למה זו לא סאטירה? הרי הם מבקרים את העובדה שהשר אינו "משלנו".

זו בדיוק הבעייה. על מה הם צוחקים? לְמה הם לועגים? ישראל היא מדינת עלייה, מדינה קולטת עלייה, מדינה שקיימת למען כל יהודי ויהודי בעולם, שברגע שיחליט לממש את זכותו ולעלות אליה, יקבל באופן אוטומטי אזרחות. וכאזרח – השמיים הם הגבול בעבורו. עולה חדש שהגיע למעמד של שר, הוא התגשמות החלום הישראלי, ולא אמור להיות מושא ללעג, בשל מבטאו הזר.

ההנהגה שהקימה את המדינה היתה הנהגה של עולים. כשאנו מקשיבים להקלטות של  ראשי המדינה בעשורים הראשונים, רובם ככולם בעלי מבטא זר. רבין היה ראש הממשלה הצבר הראשון, 26 שנים אחרי הקמת המדינה. ושלושת ראשי הממשלה הבאים אחריו גם הם היו עולים.

לעג לישראלי בשל ארץ מוצאו, אינו סאטירה, אלא סתם גסות רוח.

[אהוד: מאז שפרצה המלחמה אינני מסוגל לראות את התוכנית הסאטירית "זהו זה"].

* כמו בפעם הראשונה – בכל שנה אני קורא את מגילת אסתר באורטל. בכל שנה אני קורא אותה פעמיים. פעם אחת אני עושה חזרה, בקול, בביתי. ובפעם השנייה, הקריאה בציבור. ובכל קריאה מחדש אני נהנה מן המגילה כמו בפעם הראשונה. ובכל שנה היא מרגשת אותי.

* מודל שנות ה-90 – הנושא השנתי של מסיבת פורים באורטל היה שנות ה-80 וה-90. התחפשתי לאורי הייטנר מודל שנות ה-90. היו אלה שנות המאבק על הגולן, שירתי כדובר ועד יישובי הגולן וכל חיי נסובו סביב המאבק.

לבשתי חולצה עם הכתובת "הגולן שלנו". את החולצה, מלפנים ומאחור הצפתי בסטיקרים: "העם עם הגולן", "שלום עם הגולן", "אני עם הגולן", "הגולן שלנו", "שמאלן עם הגולן", "30 שנה להתיישבות בגולן" וכד'. לא השגתי סטיקר עם הסיסמה שעימה הזדהיתי במיוחד – "לא זזים מהגולן", אז תמר, בתי, הכינה לי שלט של הפגנה עם הכתובת הזאת. את מחזיק המפתחות "מפתחות הגולן בידי העם" ענדתי כשרשרת.

מה שביאס אותי זה שלא מצאתי חולצה משביתת הרעב בגמלא. היתה זו חולצה לבנה ועליה נכתב בשחור "עד כאן! לא את הגולן" ומאחור, כמדומני – שובת רעב. אני בטוח ששמרתי חולצה כזאת, אך שלושים שנה... היא קיבלה רגליים. ואולי יום אחד עוד אמצא אותה. גם כובע מהמאבק לא מצאתי, משום מה, והסתפקתי בכובע עכשווי של המועצה האזורית גולן.

* ביד הלשון: אקדוח – ציטוט מתוך ספר שאני קורא כעת, "המחשבה הפוליטית של דוד בן גוריון – מבחר ממאמריו": "... לאו דווקא אם הוא משתמש בעצמו באקדוח או משליך את הפצצה".

אקדוח? מה זה אקדוח? מן ההקשר ברור שהכוונה לאקדח. אז למה אקדוח? בילדותי, גם אבא שלי נהג לומר אקדוח וכך רבים מבני דורו. אולם במקורות מאותה תקופה (נאומו של בן גוריון שממנו ציטטתי נישא ב-1944) נכתב לרוב – אקדח. מכאן, ששתי הצורות דרו זו לצד זו, עד שהצורה אקדוח נעלמה.

איני יודע איך נוצרה הצורה אקדוח, אך היא שיבוש. הצורה המקורית, שאותה חידש אליעזר בן יהודה, היתה אקדח.

המילה אקדח היא מקראית, מילה יחידאית בתנ"ך. היא מופיעה בישעיהו נ"ד, י"ב: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח, וְכָל-גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי-חֵפֶץ." מכאן, שהפירוש המקראי למילה אקדח היא אבן יקרה. איזו אבן? על פי תרגום יונתן אלו אבני גחלת, מלשון קודחי אש. רש"י פירש, שאבני אקדח הם "מין אבנים טובות בוערות כלפידים, והוא קרבונקל"א, כלשון גחלים." השורש קד"ח עוסק בחום. מכאן המילה קדחת – תסמין רפואי של עלייה תלולה בחום הגוף; "קודח מחום."

ההסבר של אבנים קודחות אש וכל ההקשר של השרש קד"ח כביטוי לחום, הביאו את בן יהודה להחיות את המילה אקדח, ולהשתמש בה בעברית החדשה כשמו של מה שנקרא עד אז "קנה רובה". וכך הגדיר בן יהודה את הערך אקדח במילונו: "כלי זין מורה בכוח האש, והתייחד בזמן האחרון להקנה הקטן, שבית קיבול הכדור שלו סובב ומורים בו פעמים אחדות זו אחרי זו (revolver)". החידוש של בן יהודה התקבל והתפשט במהרה, אך התפצל לצורה המקורית ולצורה אקדוח.

כך, למשל, בשירו של המשורר קדיש יהודה סילמן משנת 1908 – "שם שועלים יש", שהיה להיט גדול בקרב בני היישוב. השומר בכרם משיב לנערה ששואלת אותו כיצד יגרש את השועלים מן הכרם: "באקדוח ילדתי, באקדוח נשמתי, באקדוח תמתי, יונת חן שלי."

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

עקיבא נוף

פָּנָה יוֹם חַג

פָּנָה  יוֹם חַג וּבָא הַחֹל,

נָדַם הַשִּׁיר, נָסוֹג מָחוֹל,

נָמוֹג הַזִּיו וּפָג הַתְּכוֹל

וְשׁוּב מָחָר – כְּמוֹ יוֹם אֶתְמוֹל.

אַךְ מַחְשָׁבוֹת בְּלֵב הָאִישׁ

עַל מָה אֶפְשָׁר וּמָה נָגִישׁ

וְאֵיךְ בִּזְמַן שֶׁעוֹד נוֹתַר

אוּכַל טַפֵּס אֶל רוֹם הָהָר,

וְאֵיךְ שִׁירוֹ שֶׁל יוֹם הַחַג,

אֶל מְלוֹא שְׁנוֹתַי יְהֵא נִמְזָג,

וְיוֹם לֹא יִדָּמֶה לְיוֹם,

שׁוּב לֹא שִׁגְרָה שֶׁל תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם,

וְאֵיךְ אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם מוֹעֵד

אֶת שֵׁיְבָתִי יְהֵא סוֹעֵד,

בַּעֲרוּגוֹת שְׁתוּלֵי פְּרָחַי

עוֹטְפִים בְּיֹפִי אֶת חַיַּי,

וּמֵעַכְשָׁו, בְּלִי מַסֵּכוֹת –

חָשׂוּף בָּאוֹר אַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת,

הִנֵּה עַתָּה, בְּגִיל שֵׂיבָה,

שׁוּב אֵין אַזִּיק וְאֵין חוֹבָה,

עַכְשָׁו מֻתָּר, גַּם בְּיוֹם חֹל,

מוּל מֻסְכָּמוֹת – שׁוּב לֹא לִזְחֹל,       

לָחוּשׁ חָפְשִׁי לוֹמַר הַכֹּל,

וּלְהַרְגִּישׁ – אֲנִי יָכוֹל,

כָּל עוֹד אֵין פֶּגַע בִּבְשָׂרִי,

כָּל עוֹד רוּחִי בְּגוּף בָּרִיא,

לִדְבֹּק בַּיֵּצֶר בְּלִי מוֹרָא

לִהְיוֹת כָּל יוֹם – נְטוּל שִׁגְרָה.

עקיבא נוף

מוֹצָאֵי פּוּרִים תשפ"ה

* * *

אהוד בן עזר

השקט הנפשי

זמורה, ביתן, מודן – הוצאה לאור

תל אביב, 1979

פרק 14

וכך קרה ששלף בליל-שישי אחד חוזר מודפס בסטנסיל שהגיע עוד למקום עבודתו הקודם במשרד-המשפטים. ובחוזר נאמר שמתארגנת קבוצה להתנחלות בשומרון, במקום הנראה תל-פֶגֶ'ה – מַפְגוֹר בעברית, גבעה היסטורית גבוהה, לא רחוק מהקו הירוק, שרואים ממנה את הים ואת פרדסי השרון, או השומרון, "ועם ארבעה כיווני-אוויר," התלוצץ.

"תגיד, אתה נפלת על הראש, או מה?"

"אוֹ.קַי אַתְ שוב מתחילה?"

"הצחקת אותי. לעזוב את תל-אביב וללכת לתל-פג'ה?"

"אל תקבלי את זה תיכף באופן אישי, טוב? בואי נאמר כך – איפה יהיה לנו בחיים סיכוי להגיע פעם לבית לבד, וילה פרטית עם חצר גדולה ובמרחק של שלושת-רבעי שעה בלבד נסיעה מתל-אביב? אה? וגם עוזרים קצת לבנות את הארץ."

"פאנטאסטי. אני עוד מבינה אם הולכים להתיישב בבקעה, על הגבול, לפחות יש לכך הצדקה ביטחונית. אבל על יד כפר-סבא? מה זה, התנחלות דה-לוקס?"

"בסך-הכול, איה, מה שאת אומרת חסר כל היגיון."

"אני?"

"כן. אולי תסבירי לי, בבקשה – על הירדן מותר ליהודים לשבת, אבל כאן קרוב, על ידי כפר-סבא או נתניה, אסור? אני מתחיל לחשוב שאת עוד מושפעת מהדעות של אוּרי בן עמי האוהב-ערבים הזה."

"הוא לפחות נשאר בתל-אביב ולא נדחף לגור ביניהם."

"בטח, למה שיידחף לשם, הפאראזיט! מה רע לו כאן? – הלא הכול בא לו ישר מן המוכן על חשבון הציבור, ומהחברים שלו בטלוויזיה וברדיו, שמתפרנסים מכך שמשמיצים את המדינה, כול היום רק אש"ף-אש"ף, כול היום."

"אל תעשה לי חור בראש. לא רוצה לשמוע פוליטיקה. אתה פשוט מקנא! – רמי קדומי בקדום, מתאים מאוד, ממש סמלי!"

"יותר טוב שיֵשב שם פארוק קדומי?"

"אולי אנחנו באמת קרובים? תאר לעצמך, משפחת קדומי בגילגל, בגילגמש, בחארת-אל-טאנק ובסאמטוכה, מתכבדת להזמינך לכנס המשפחתי השנתי של בני-דודים בתל-פג'ה!"

"מפגור. אפשר לעשות צחוק מכל דבר, מַיינְד-יוּ."

"ומה נעשה עם הדירה כאן?"

"נשכיר, מה יש? אם נראה שלא הולך, יש תמיד לאן לחזור."

"ולא איכפת לך לגור שם בתוך הדתיים האלה, עם ציציות, שלא יתנו לך לנסוע בשבת לים, וכל הערבים יעמדו מסביב על הגבעות ויצחקו ממך, בגטו?"

"זאת כבר סתם דמגוגיה. כי אל"ף – זה בכלל לא גרעין דתי, אלא פקידי-ממשלה ועובדי התעשייה האווירית. ובי"ת – יותר טוב לך לגור בכלובים האלה כאן, ושהילה, טַאץ'-ווּד, שוב תיפול – "

"ויותר טוב לך שיחזיקו אותה שם בשדה. ליד שכם, כמה ערבים ויאנסו אותה כמו את דינה?"

"דינה, דינה, מה זה כל ההזיות האירוטיות שלך? אונסים, אונסים. אפשר לחשוב שאנחנו עדיין בשנות תרפ"ה-פ"ו."

"אפשר לחשוב שהיום לא אונסים. אתה פשוט לא קורא עיתונים."

"אז לפחות תראי מה ההבדל בין שם לכאן. פחות פושעים. פחות מסוממים ובלי כל הזונות החצי-ערומות האלה שמשתזפות בקבוצות על כביש חיפה-תל-אביב – "

"מה יש, עומד לך מהן?"

"תפסיקי..."

"ואיפה תלך לשחות, מאניאקוּש? על הסלעים? על הגבעות? איפה שהיו מקריבים קורבנות לסמטוכה? – עם כל הבתולות ועגל-הזהב והעשתורת?"

רמי התבלבל כשהזכירה איה את הבריכה בהקשר הזה, וחשש כי ניבעו מצפוניו. אותה פרשה מחורבנת עם השחיינית שמעיקה עליו מיום שאורית'תלה נפלה מהמרפסת. אך בדיוק באותו רגע צילצלו בדלת, והוא התעשת, סוגר בשיניו-ממש על מילת-וידוי ראשונה שעמדה על לשונו. מאניאקוּש אחד, רוצח-בתו, מעלה קורבן-ילדים למוֹלֵך!

חיימסון ומירה הופיעו.

"מה שלומך יא-פרופיסור!" התרומם רמי על קצות אצבעותיו וטפח לחיימסון בחיבה על גבו.

אלה היו ימיו הטובים של אפריים. מירה דאגה לו וטיפחה אותו והיתה גאה בו כאילו זכתה בבחור המבוקש ביותר בתל-אביב. כשהוזמן להופיע פעם נוספת ב"כלבוטק" הלכה איתו לבית-המסחר המפואר ביותר בעיר והכריחה אותו לקנות לעצמו ז'אקט על פי האופנה האחרונה, ולזרוק את הישן. חיימסון, שהיה קשור מאוד לבגדים ולחפצים ישנים, סבל ייסורים כאשר הוכרח להיפרד מן הבגד, כאילו היה נשוי לו ובאה מירה והפרידה ביניהם.

התגובות על הופעתו ב"כלבוטק" הפעם היו נלהבות. "נעשית צעיר בעשר שנים," אמרו לו במשרד. הכול היה חדש עליו – הז'אקט, החולצה, העניבה, המשקפיים בעלות המסגרת הרחבה. ולא אחת מן המורות שהיו מרחמות על מירה ברווקותה ניגשה אליה עתה בחדר-המורים ואמרה:

"איזה בעל נחמד יש לך. ראיתי אותו אמש בטלוויזיה."

ומירה היתה חוזרת על המחמאות בארוחת-הערב.

אימו של חיימסון היתה באה לעיתים קרובות, מבלי להודיע קודם. מתנהלת בכבדות במעלה המדריגות בגלל משקל גופה העודף, ואוכלת ומדברת ומשיאה עצות. ואם אירע שפגשה את מירה לבדה היו נושאי השיחה: "האם אפריים טוב במיטה? האם הכול בסדר אצלו? אז למה את עוד לא בהריון? אסור לחכות. אתם כבר לא כל-כך צעירים. אני רוצה גם כן קצת נחת. נכדים. נכדים."

ולעיתים היתה מצטרפת לשיחה אימהּ של מירה, שלא העזה לבוא בלי לטלפן ולשאול קודם רשות מבתה. שתי האימהות מצאו שפה משותפת ביניהן בכל הנושאים הקשורים לחיימסון ומירה. מביאות בקופסאות ובצנצנות כל אחת מתבשיליה, ומטעימות זו את זו ומספרות כיצד הכינו כל מאכל. והכול במטבחה של מירה, שמשתדלת לשמור על קור-רוחה ועל חיוכה המלאכותי והחביב. זה החיוך שבזכותו קנתה לה מעמד חזק-למדי בבית-הספר, וחיבבוה בעיקר זרים, עד שלא עמדו מקרוב-יותר על קשיחותה.

חיימסון היה אוכל בשקיקה מכל מה שהוגש לפניו, כאילו רק כך הוא רגיל, ולא ניזון כל שנות רווקותו בלחם-יבש וגבינה וקופסאות-שימורים. הצרבות שלו התמעטו. שלוש נשים עמדו עליו להאכילו ולהשביע רצונו. גם תחושת הנמלים הרוחשות בשופכה נגוזה, תודה-לאל. ובלילות היתה מירה מתעלסת עימו כאילו הוא אמור להחזיר מאונו ולשדו מה שהאכילוהו במשך היום. ולעיתים היה מהרהר דווקא אז במה שיגיד לדניאל פאר בפעם הבאה, אם יזמינוהו ל"כלבוטק" – ובהרהורים אלה מעכב את פליטת-הזרע ועומד בציפיותיה המופלגות של מירה ממנו, ומוציא אותה מגידרה מרוב חמדה, טאך, טאך, טראחח... –

מירה עלתה אותה תקופה כפורחת, ירח-הדבש נמשך ונמשך. בזיעה ובחושך היתה מבקשת דברים, עולות בה גם מילים ומחשבות פראיות. לעיתים הפצירה בו שירשה לה "לשבת על הצוק," כלומר שתנהג היא כגבר במיטה. חיימסון היה שוכב אז על גבו כמו אישה ענקית ומתמסר לה, למירה, ולמחרת היתה מירה מהלכת בקושי ובזהירות, כמו אחר מסע מפרך. זה עורר עליה גלי צחוק חשאי בכיתותיה, והיא כאילו איבדה משהו מן האוטוריטה שלה דווקא עכשיו, בהיותה מאושרת. גיחוך בוסר מרגיז יש ועלה כשהיו נשמעות בכיתה מילים כגון: "שעות נוספות," – "קריעה," או "קריאה חוזרת."

מאז נישאה מיעטה מירה לקרוא. איזו רתיעה ועייפות נפשית עלו בה כלפי המילים הנדפסות, והיתה ממשיכה ללמד על פי הזיכרון, ממה שהכינה פעם, על פי רשימותיה, ואינה מסוגלת לחזור ולקחת ליד אפילו דף אחד של עמליה או יונה או אייריס או זלדה או הדרה או וירג'יניה או אפילו נאטאלי – ובמקום כל אלה החלה בולעת בלהיטות גיליונות "לאישה", ומחביאה אותם כמאוננת שחוששת פן ייוודעו הרגלי הקריאה שלה. אך איה גילתה אצלה צרור של גיליונות "לאישה" ושוב לא הניחה לה עד שהיתה מירה מביאה לה לקריאה כל חוברת לאחר שסיימה קריאתה.

מירה ניצבה קטנה ליד דמותו הארכנית של אפריים.

"תבואו לבקר אותנו באוהל?" שאלה איה, מדשדשת בנעלי-בית ישנות.

"אתם יוצאים לפיקניק?"

"אנחנו יוצאים להתנחלות."

"אז כבר התחלתם לארוז?" שאל חיימסון לתומו.

"לא. זאת המהפכה הרגילה." השיבה איה. "הגיע הזמן שתדע שאני לא פדנטית כמו אשתך."

"כן. מירה באמת בסדר גמור."

"חכו עד שיהיו לכם ילדים. וחוץ מזה תשמעי מירוּשׁ," אמרה איה, "אני מִסֶדֶר וניקיון לא מתפעלת, מתחת למסווה של כל הבתים המטופחים יש אותו בלגן, אם לא יותר. אצלנו אולי אחד ממיליון יודע איך לחיות, איך להגיע לשקט הנפשי."

אורית'לה קירטעה ובאה מחדרה על רגלה, הנתונה בגבס מצוייר בכל צבעי הדיו. מירה הביאה לה חולצת-טריקו מודפסת עם אותיות שמה. יובלי החל בוכה במיטתו לשמע השמחה, והיה הכרח להביאו אף הוא. הוא זחל על הרצפה ושיחק בברווז-על-גלגלים שהביא לו אפריים. אחר-כך התרומם. נאחז בכורסאות, מנסה לצעוד, לפעמים נופל, אך לרוב מצליח. כה רבה היתה הצלחתו עד כי משך את מפת השולחן-שבפינה והטיל על הרצפה אשד של עיתונים, משקפיים, זנבות סיגריות ואפר, גפרורים, עפרונות, מכשיר-טלפון ועוגיות.

 רמי התרוצץ בחדר כשהוא מרים, מזיז, תופס, נתקל, ומשתדל כדוגרת שאוספת אפרוחיה. איה הסתכלה בנעשה בשיוויון-נפש מעושה. "עם אבא שכזה," אמרה, "לא פלא שהילדים גדלים מופרעים. חסרה להם דמות-אב בבית – "

"אם את חושבת שאני אכה אותם," אמר רמי, "אז תלכי את לפסיכיאטר."

ואז היכתה אורית'לה את יובלי משום שהעביר בעט-ציור קו-אדום על חולצתה החדשה. ורמי, כמכבה שריפה חדשה, הטיל עצמו אל לב הסכסוך, מחבק, מנשק, מפציר, מבטיח חולצה חדשה, ובלבד שיהיה שקט.

"תראו את הקיסינג'ר הזה!" העירה איה. "הוא קונה שקט."

"אולי תפסיקי לעמוד שם ותעזרי קצת!" אמר רמי. "לא אני אשם בכל מה שקורה בבית הזה. ואם הילדים יגדלו מופרעים – זה יהיה בגללך."

"אמרתי לכם," אמרה איה. "חכו, חכו שיהיו לכם ילדים!"

"אולי יותר טוב שנלך?" הציע חיימסון. בדיבוריה, בחולצה המרושלת ושערה הפרוע – איה הרגיזה אותו, למרות חלקת החזה החשוף. הוא היה אסיר-תודה למירה על נקיונה. אף לא שמץ של ריח-זיעה או צל-צילו של סירחון אחר בגוף. אך איה לא הניחה להם ללכת. בהתנפלות מהירה אחת תפסה את יובלי, מפרפר ובועט, והכניסה אותו חזרה למיטתו מבלי לשים לב לבכיו המר, אורית'לה הוכרחה אף היא ללכת לישון, למרות תחנוניה להישאר עוד קצת ולהסתכל בטלוויזיה. רמי נותר מן הצד, כמיותר, וכשראה שאין מתחשבים בו, הצהיר, כמו כדי לשמור על כבודו –

"אני לא מתערב!"

והזמין את חיימסון ומירה לשבת יחד עימו, להתבונן בטלוויזיה.

"אתה מוכרח להרגיז את הילדה, דווקא עכשיו?" אמרה איה. "סגור את הטלוויזיה."

אך רמי לא ויתר. הילדים נרגעו סוף-סוף ואיה שבה לאחר שהסתרקה מעט והחליפה חולצה.

"בסיידר," אמר רמי, לאחר שהשתרר בבית שקט יחסי. "בוא נאמר שמציעים לך לעבור לגור בבית שכולו שלך, לבד, ממש וילה, מחוץ לעיר..."

"בתל-פג'ה!"

"במפגור! וכל העסק הזה שלושת-רבעי שעה בלבד נסיעה מתל-אביב."

חיימסון צחק.

"מה מצחיק?"

"למה שלא תנחלו בסביון, אם כבר?"

"אתם כולכם," אמר רמי בביטול, כמתייאש, "אין עם מי לדבר. אם זה באוהל או בצריף, בלי שום תנאים אלמנטריים, אז זה מותר. אבל אם יש סיכוי לחיות בבתים ממש, כמו בני-אדם, אז זה פסול באמת אפי, זה אורח-מחשבה של פאקירים, אם תסלח לי על הביטוי..."

"ומה עם מכולת, ובית-ספר, ותחבורה? ומה תעשה שם איה כל היום?" שאלה מירה.

"אתם סתם תבוסתנים, אם לא איכפת לכם." אמר רמי. "ומה היה ברמת-אביב בהתחלה? כל השירותים כבר היו מוכנים? בטח – מי שבא ראשון סובל קצת. אבל הראשונים מקבלים תמיד יותר בזול את הדירות. ובכלל, אני מתחיל לראות שהדתיים צודקים. עם אנשים כמוכם, בלי טיפ-טיפה של אמונה, לא יזוז שום דבר בארץ הזאת."

"רמי," אמר חיימסון, "אני נדהם לשמוע אותך מדבר ככה. עוד מעט תתחיל להסתובב לי כאן עם ציציות!"

"זה מה שאני אמרתי לו בדיוק!" בלמה איה את צחוקה, מניחה כף-ידה על פיה, כעומדת להתפוצץ. "הוא! הוא יוותר על בריכת-גורדון כל בוקר? איפה תשחה שם בשומרון – על הר-גריזים, עם הכבשים? – מֶ-מֶה, מ-מה! – במקום כל החתיכות בביקיני ובטנגה?"

"או.קַי. או.קַי." אמר רמי. "תצחקו. נורא אופנתי היום להיות נגד. בעצם אתם כולכם עברתם שטיפת-מוח חילונית. אז מה, תגידו, יותר טוב שאורית'לה תתחיל לקחת סמים בבית-הספר? – ולהזדיין, תסלחו לי על הביטוי – על ימין ועל שמאל. או שיובלי יגדל לי פושע צעיר. אתם יודעים שאצל הנוער הדתי אין שום פשיעה, ואין סמים. אז מה שווה לי כל החינוך המודרני שלכם? כבר יותר טוב הרמב"ן."

"הרמב"ם רצית להגיד."

"שיהיה רמב"ם. שיהיה אפילו רש"י."

"עוד מעט תגיד שזה שאני נוסע בשבת מפריע לאמונה שלך באלוהים!" אמר חיימסון.

"בוא לא נערב את אלוהים," אמר רמי, "טוב? עזוב אותו בצד במנוחה. ליהודי הזה יש מספיק צרות גם בלעדיך. העולם מחורבן. תאמין לי, אני בסך-הכול דיברתי על פתרון-דיור. לנסות, רק לנסות! מה יש לנו להפסיד? לא יילך, תמיד אפשר לחזור לרמת-אביב."

"לפחות אותה לא יחזירו."

"למה לא, אפי? אם הסטודנטים הערביים באוניברסיטת תל-אביב יכולים לקרוא לעיתון שלהם 'שֵׁיח'-מוּנִיס'!"

ואז הגיעה שעת הסרט בטלוויזיה, וכולם השתתקו.

"ואל תחשבו שמה שקרה לאורית'לה לא השפיע עליי!" פלט לפתע רמי בקול-הבאס העבה שלו, קול שעמד תמיד בניגוד לקומתו הקטנה, שנבלעה בכורסה.

"די, די, שקט, שקט, מספיק כבר לדבר שטויות." היסתה אותו איה. "שיהיו בריאים. אפשר לחשוב שבתל-פג'ה יש לכל הילדים כנפיים כמו מלאכים קטנים, ואף אחד מהם לא נופל, שלא לדבר על נחשים ועקרבים, בין הסלעים!"

"במפגור! שְׁמֵיינֶה – " תיקן רמי, שומר לעצמו את זכות המילה האחרונה.

*

בחוזרם הביתה מרמת-אביב הלכו חיימסון ומירה כברת-דרך בשתיקה, כשהוא מוצץ סוכריה-נגד-צרבת. רבים התפלאו כיצד פקיד במעמדו של חיימסון, עוזר-למפקח-מחוזי-על-סימון-מוצרי-צריכה-במשרד-המסחר-והתעשייה – – אין לו מכונית. אך הסיבה לכך היתה פשוטה – חיימסון ניגש פעמים אחדות למבחן לשם קבלת רישיון-נהיגה, ונכשל. והתייאש. ורק לאחר זמן החל טוען נגד תחבורה-מוטורית וזיהום-אוויר בכלל, ושאין הוא מוכן לתרום את חלקו להרבותם.

ארובת-רידינג האדימה והצהיבה במערב. כביש חיפה-תל-אביב המה כאשד כביר. הירקון דמם, ראי שחור וחלק. מדי פעם היה גם איזה רעש של מסוק או מטוס-קל חותר באוויר, לעבר שדה-דוב. בתיהָ של צפון תל-אביב היו כחומה מוארת אשר התמזגה מצד אחד עם תחנת-רידינג המוצפת חשמל כספינה ענקית, ומצד שני היא הולכת ונוגעת בבתים וברבי-הקומות של רמת-אביב ונווה-אביבים.

"על מה אתה חושב?" שאלה מירה.

"לפעמים, על אלוהים."

"נעשית דתי?"

"לא. להיפך."

"אתה מאמין שאלוהים קיים?"

"אני לא יודע. אני רק יודע שאני לא יכול, לא מצליח להאמין בו. שאני חילוני לגמרי. וגם אילו רציתי לא הייתי יכול להשתנות, כי אני לא מסוגל להאמין. הנה, רק לפני כמה ימים, ריאיין ראובן ברנע בטלוויזיה..."

"עמליה אומרת שכאשר היא כותבת היא שומעת מלאכים מדברים אליה ממרום."

"אני לא מאמין באלוהים של סופרים. הוא סתם קישוט אצלם. לא יותר רציני מההוכחה לקיומו – 'יש א-לו-הים!' – שצעקו אוהדי קבוצת מכבי תל-אביב כאשר נודע להם שזו ניצחה בתחרות על גביע אירופה בכדורסל. לא יותר רציני מההתעוררות של רמי ללכת לשומרון. אני יודע שלא תאמיני לי אם אומר שחוסר-היכולת שלי להאמין באלוהים הוא הרבה יותר רציני מאמונתם השטחית והכוזבת של הרבה אחרים. הינה, רק לפני כמה ימים, בטלוויזיה..."

"אני פוחדת רק מן המוות," עצרה מירה והחזיקה בידו כשהיא מרימה רגל ונוגעת בעקב נעלה שהתעקם, "לחשוב שזה הסוף. ואף אחד לא מבין מה זה. ואף אחד לא יודע להגיד מה יש אחרי זה כי אף אחד עוד לא חזר משם."

"אחרי זה אין שום-דבר." אמר חיימסון כשהמשיכו ללכת. "אני חילוני לגמרי. בעיניי המוות הוא סוף כל הסופים. פוחד? בטח. מי לא מפחד. זה נורא. אבל זו גזירה של גורל בלתי-נמנע. המקריות של חיינו נפסקת יום אחד, ולכל מה שהיה אין יותר שום משמעות."

"אני מתארת לעצמי שאתה לא הראשון שגילה את הדבר הזה."

"לא אמרתי זאת. אמרתי רק שהסופיות של המוות מרגיעה מפני שהיא מראה לנו את המוגבלות שלנו, את קוצר-ידינו. בן-אדם מתרגז ומקווה רק כל זמן שנדמה לו שעוד יוכל לשנות במשהו את הגורל."

"בסדר. כתבי הפילוסופים מלאים מחשבות כאלה. מקוהלת ועד היידגר וסארטר." – היא ביטאה את השמות האלה במלרע. – "אבל אתה פשוט עושה רידוקציה פרטית לאני שלך. לא קראת את 'אני ואתה'!? אתה צריך לחדול להיות גאה כל-כך בסגירות שלך כמו איזו מונאדה קארטזיאנית."

"לייבניץ. דיקארט זה של 'אני חושב'."

"כן. האטומים הם נצחיים. אבל הזולת? לא חשבת על זה? יש שיר של זלדה – "

"תפסיקי עם זה... זה... זה... אני מרגיש כמו איזו מונאדה שעומד לה כל הזמן."

"אז תפסיק לעשות זְזְזְ..."

"לפעמים אני רק מסתכל על כף-יד של בחורה, רואה אצבעות, וכשאני חושב מה היא עושה בהן כשהיא לבד, לאן הן מגיעות – אז יוצא שכל נגיעה קטנה באישה, אפילו לחיצת-היד, יש לה משמעות – "

"שמע, אל תהיה לי מאניאקוּש, כמו שאיה אומרת – "

"סתם התלוצצתי, מפני שדיברת על מונאדות. את מבינה? אם הייתי יכול לעשות לאלוהים מה שאני עושה איתך, אז אולי הייתי גם מצליח להאמין בו."

"אתה סתם מנסה לעשות רידוקציה מחוס מ ר-האמונה שלך – "

"את טועה. אני עושה איראקציה מחוסר-האמונה שלי!"

"בחייך, אפי, תפסיק להיות סתם גס!"

"תגידי, את באמת רוצה ילדים?"

"כן. למה לא?"

"לא מפחיד אותך מה שנעשה אצל רמי ומירה?"

"הגיע הזמן שתתבגר, אפי. וחוץ מזה רמי ואיה הם לא דוגמא בשבילי."

"ילדים של אנשים כמונו הם בשר-התותחים היקר ביותר, אם לוקחים בחשבון את כל ההשקעה בחינוך ובפינוק וצעצועים, ומה כבר העתיד שלהם, מלחמות, הם שייכים למדינה."

"נראה אותך קודם מכניס אותי להריון."

ואז, מתוך איזו התרוממות-רוח, שיחרר חיימסון אוויר ממעיו בתרועה אדירה.

"תפסיק להפליץ!" נחרדה מירה. "מגעיל! לא איכפת לך שאנשים שומעים?"

"אל"ף – אין אנשים בסביבה. ובי"ת –מי יידע שזה דווקא אני? יחשבו שזו את! וגימ"ל – האוויר בתל-אביב..." צחק בקול רם, לבדו.

"אתה והחבר שלך, רמי, שניכם גסי-נפש."

"חבר שלי, באמת?" התחכם. "העיקר תשמעי,  אז ראובן ברנע..."

חיימסון לא ידע דבר מכל אותה פרשה שבין רמי ומירה. אף אחד לא סיפר לו. "את לא צריכה לגלות לאפי את כל ההיסטוריה הכּוּסוּלוּגִית שלך," הזהירה איה את מירה. "אבל מה אם ישראל?" – "אז את לא נולדת אתמול, מירל'ה. וסקר-שווקים שיעשה במשרד שלו ולא אצלך במיטה."

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

אהוד בן עזר

המושבה שלי

אסטרולוג, 2001

פרק שנים-עשר

סבא מאיים בשדים על החניוקים הירושלמיים

על מקום בית סבא וביתנו בנויים היום רבי-קומות. לצורך כתיבת הכרוניקה הישגתי מארכיון הצבא בגרמניה צילום-אוויר שנעשה מאווירון גרמני בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובו רואים בבירור, מבעד לזכוכית מגדלת, את המושבה ושדותיה ממעוף הציפור, גם את הבית והחצר של סבא ממש כפי שהיו באותו יום אביב מוקדם.

לרגע נידמה שאם יפשיר הזמן אשר קפא בצילום יתחילו האנשים הזעירים ללכת ברחובות ויהיה אפשר לחזות בחיים של אז כמו בסרט קולנוע ואולי גם כמו בדפים הדוקומנטאריים האלה, שאין בהם אפילו קורט דימיון, הכל מבוסס על תעודות וכתבים שמצאתי בארכיון המושבה ובארכיון המועצה הכפרית ואצל זיקני האיכרים. קצת לקחתי מ"הירקון שבלב", ספרו של בן-מושבתנו אלימלך שפירא, שאת עותקו שבידי אני שומר בכספת הבנק. דומני שלא נותרו ממנו אלא כמה עותקים נדירים ביותר.

לשם בדיקת פרטים היסטוריים אחדים הקשורים לכרוניקה האיכרית הזו הגעתי באביב האחרון לאחוזת ירנטון, ליד אוכספורד, המשמשת מרכז ללימודים יהודיים ועבריים. האסם של האחוזה העתיקה הפך לספריה שבה שמורים הספרים, הארכיון ואוסף גיזרי-העיתונים הארצישראליים של הביבליוגרף החולוני גצל קרסל. קרסל חיבר את לכסיקון הסופרים העבריים וכתב עשרות ספרים ומחקרים ובהם גם את תולדות המושבה שלנו. מצאתי באוספו תיקים גדושים חומר על בני משפחתי שעימם היה מיודד, על זיקני האיכרים במושבה, ואפילו דברים שאני כתבתי.

לא קלה היתה עבודת המחקר והכתיבה בירנטון. מוקף הייתי בנשים צהובות-שיער שעורן לבן כחלב, בצלעיות מעושנות בטעם ברבקיו ובכוסות ענקיות של בירה מקומית, שהייתי שותה החל מצהריים בפאב המקומי הקרוי "ענבים". מצד שני, הרעיונות המוצלחים ביותר לכתיבה עלו בי שם רק בשעת הגילוח בבוקר, אבל לא יכולתי לעמוד כל היום מול הראי ולהתגלח. אילו דודי ההולל אלכס היה חי עדיין – מדי בוקר היה מתגלח באחד מארבעה תעריו, לאחר שהשחיז אותו הלוך-ושוב על פני רצועת-עור – היה מוצא ודאי גם על כך אימרה שנונה מאת אוסקר ויילד.

האחוזה היתה מוקפת עד קצה האופק שדות ירוקים של חיטה ושעורה, שדות צהובים של צמחי הקאנולה המשמשים לאצירת שמן, עצים מלבלבים במלוא פריחתם, ארנבות התרוצצו בשדות, סנאים טיפסו על העצים, ברווזים טיילו בדשא, כבשים וטלאים רעו באחו, הציפורים לא הפסיקו לנתר בכל פינה ושרו באוזניי מכל צמרת, דג זהב שמן כקרפיון, בן ארבע-עשרה, שחה במכל-מים פתוח מעלה ירוקת, אזוב עלה בגדרות האבן, רוח-הרפאים של משפחת ספנסר טיילה בלילות באולמות הגבוהים ובמסדרונות של בית-האחוזה הגדול – ככה ישבתי ועסקתי במחקר, לקול צלצולי ארבעת הפעמונים במגדל של כנסיית סנט ברתולומיאו בת אלף השנים, מול חלוני. נגינתם הזכירה לי את פעמון המושבה של נעוריי שהיה מבשר על סיום יום העבודה שלי בגן-הירק של דודי אלכס.

חיפשתי בספרייתו של קרסל את "הבלנית נכוותה" שכתב אלימלך שפירא – ולא מצאתי זכר לו, (אכן נשרף בידי הגולדשטיקים), גם לא לספריו האחרים, לבד מרשימת ביקורת על ספרו של שפירא "הירקון שבלב", שפירסמתי אני לפני שנים רבות בעיתון "הארץ" במדורי "ספרי דורות קודמים", ושאותה גזר קרסל ושמר בתיק של סבי, ואף הוסיף עליה בכתב-ידו הערה שיכולה לשמש מפתח למידת האמינות של הכרוניקה האיכרית שלי.

הוא, שהכיר את סגנון כתיבתי המיוחד, שאל אותי פעם בקולו הדק כקול אישה (כשהיה עונה בטלפון היו חושבים שזוהי אשתו), ובחיוך: "תגיד לי בן-עמי, בסופו של דבר, מה יותר קל לך בכתיבה, להמציא בעצמך או לגנוב מאחרים?"

ואני עניתי לו: "קרסל, הכי קל לי זה להמציא שגנבתי."

ענה לי: "לא, אצלך, אתה ממציא שהמצאת."

ואז, יום לפני שובי ארצה, מצאתי בארכיונו של קרסל דפים אחדים, שלא פורסמו מעולם, ושאותם שלח כניראה אלימלך לגצל מהירקון לחולון, בתקווה שיכלול אותם בספר היובל שכתב.

שם המסה: "ציד דגים בירקון". בקושי פיענחתי בה שני קטעים. קרסל הוסיף בעיפרון בשולי אחד מהם: "הסופר אלימלך שפירא נהג לכתוב בישיבה על גדת הירקון. הדגים הגדולים היו שטים ומתיזים טיפות מים בזנבותיהם. זו הסיבה שטושטשו קווי הדיו."

 "זוכרני, מאותם ימים, שגרמנים ממושבת וילהלמה היו באים ביום הראשון לשבוע עם משפחותיהם, טף ונשים, בעגלות-עבודה רתומות לסוסים שמנים וחלקים שעורם נוצץ (כאלה כמעט שלא ניראו אצל בעלי עגלות יהודים), ושוטים ארוכים בידיהם. 'דייטשן מיט די לנגע בייטשען' היינו קוראים להם. הגרמנים עצמם היו גבוהי-קומה ומשופמים בשפמים גדולים וארוכים, כמנהג הימים ההם. היה להם... [כאן לא הצלחתי לפענח]. על-פי-רוב היו מביאים איתם קנים ארוכים עם חכות, בקצה החכה חוטי המעיים, שמהם מכינים דייגי החכות את החוט החזק והדק. היו אלה מיתרים כמו מיתרי כינור. מעל לחכה עצמה היה על-פי-רוב פקק קטן להציף את החכה, ואילו תחת החכה עצמה היתה משקולת קטנה של עופרת כדי שתשקע במים ולא תצוף למעלה. הדגים, כידוע, הם עם חשדן, וכל דבר שאינו מתקבל על הדעת ניראה בעיניהם חשוד, ודגי ארץ-ישראל פיקחים יותר מדגי ארצות אחרות. הגרמנים היו יושבים שעות על שעות במקום אחד על שפת הנהר, כמעט ללא תנועה, מעשנים מקטרותיהם ומהרהרים במה שמהרהרים, כאילו לא הדיג הוא העיקר אצלם אלא ההירהורים. הגרמניות עבות-הבשר וה... [לא הצלחתי לפענח] היו פורשות מפות לארוחת השדה החגיגית ופותחות את קנקני הבירה מתוצרת שרונה. הילדים, במכנסי-עור קצרים וכתפיות מצוייצות, היו מתרוצצים ליד העגלות ומשחקים מחבואים ותופסת. כאשר בגרו עלו יום אחד כולם כאחד על אונייה בנמל חיפה והפליגו לגרמניה כדי להתגייס לצבא הנאצי. [כאן צירף גצל פתקית בכתב-ידו: "הסופר אהוד בן עזר תיאר אותם בספרו "אנשי סדום"].

 "שיטת דיג אחרת ראיתי אצל הרועים הערבים, שהיו באים מעבר הנהר להשקות את עדריהם בימי הקיץ. הם היו אוהבים לשחות הרבה במים, אם כי צורת שחייתם היתה פרימיטיבית וגסה. פעם ראיתים זורים על פני המים אבקה לבנה, ובעצמם מתרחקים מהמקום במורד הנהר כדי כמה עשרות מטרים ומחכים. לא עברה שעה ארוכה והנה צפו דגים על פני המים ונסחפו עם הזרם. כרגיל שטים הדגים כשגבם למעלה ובטנם למטה, ואילו עתה שטו כולם כשבטנם למעלה וגבם למטה במים. משמע שהם מתו או הורעלו!

 "בימים ההם עוד לא היו היחסים בינינו לבין הערבים מתוחים כפי שהם עתה, והיו לנו שיחות די ארוכות וגם התחרינו בשחייה. נערי הרועים סיפרו לי שקנו ביפו, בחנות לצורכי דיג, אבקה בשם חוז, עירבבו את החוז בקמח דורה, ואת התערובת זרו על פני המים. הדגים עטו על מאכל התאווה, השתכרו, איבדו את שיווי משקלם, לא שלטו יותר בעצמם והתהפכו בגלל המשקל הרב של בשר הגב ובשל שלפוחית השחייה שבבטן. הנערים, שחיכו לדגים במורד הנהר, קפצו למים בכל פעם שראו כמה דגים שטים לעברם. השלל כלל לא היה קטן והם אספו רק את הגדולים. בקטנים לא נגעו ואלה נסחפו עם הזרם הלאה. אמנם, היה עליהם לפתוח מיד את בטנם של הדגים ולהוציא את מעיהם כדי שהחומר המשכר לא יישאר בבשר הדג זמן ארוך מדי. יש הקוראים לחוז בשם אבהאר, המערפל, היוצר ערפל של שיכרון. האבקה אינה תוצרת חימית אלא אורגאנית והיא מופקת מפרי טחון של פירות השיח הנקרא בלטינית סטירקס אופיצינליס, ובעברית... [לא הצלחתי לפענח]. הצמח ארסי ומשום כך משתמשים בו לצורכי רפואה. לא כל חלקיו ארסיים, הרעל מרוכז בעיקר בפירות הזגוגיים."

אני יודע שהנייר יקר ומוטב היה שהוצאת הספרים, במקום לבזבז אותו על כרוניקה עבה שאסף בן-איכרים דור שלישי ישיש כמוני, היתה מקצה דפים אלה לספרות העברית החדשה ולמבקריה, שאם אחוז אחד מספריהם וממאמריהם ישרוד בעוד מאה שנה, יהיה אפשר לומר שזו היתה שעתה היפה ביותר, ושמעולם לא היו אנשים רבים כל-כך חייבים הרבה כל-כך לאנשים מעטים כל-כך עד שאפילו תור הזהב של השירה העברית בספרד יחוויר לעומתם.

אך חשבתי שאולי אם פתאום גם בעוד מאה שנה מישהו יתעניין בדיג גרמני בחכה ובדיג ערבי באבקה בירקון, הוא יודה לי על כך ששימרתי שני קטעים ממסתו של הסופר המינורי אלימלך שפירא. אין גבולות לדמיון אבל המציאות היא חד-פעמית. "אל תאמין לסיפורי זקן שכל בני-דורו כבר מתו," אומר פתגם ערבי. הפילוסוף היווני אריסטו אמר כי לעבר ישנה התכונה שגם האלים אינם יכולים לשנותו. המשורר הגרמני גיתה שם במחזהו "פאוסט" בפי מפיסטו את המילים: "אפורה כל שיטה, תיאוריה, וירוק עץ פז החיים לעד!" יש גברים עם קילע, שמגיע להם עד הברכיים.

אלה היו ימים.

סבא הגיע באונייה שעגנה מול יפו, ירד בסירה לחוף, ולמוחרת קם מוקדם בבוקר והלך ברגל לירושלים. בטרם חשיכה הגיע לכותל, שהיה במצב עלוב, סביבו רק שממה וחורבן, ויהודים עניים מקבצים נדבות.

סבא פרץ בבכי.

שנים מעטות התגוררה משפחתנו בירושלים, עד שקנינו את אדמות המושבה, ליד הירקון.

בין האנשים שסבא הכיר בירושלים היה יהודי בשם אהרון פראנצויז, מאלזאס. את שם משפחתו לא זכר סבא, כי הכל הכירוהו בשם פראנצויז, הצרפתי.

בהיותו בחור צעיר שירת אהרון בתור קצין בצבא נפוליון בונאפרטה. כאשר סבא פגש בו, היה אהרון פראנצויז אחד מארבעה או חמישה אנשי-הצבא האחרונים שנישארו בחיים מצבא נפוליון.

באחד הימים עגנה ספינת-מלחמה צרפתית בים יפו, רב החובל והקצינים ירדו בסירה לחוף ומשם עלו לירושלים כדי לבקר את אהרון פראנצויז. הוא לבש לכבודם את המדים העתיקים שלו עם הכותפות והדרגות של קצין נושא-הדגל בגווארדיה, ממש כפי שניצב בשעתו בשורה לפני נפוליון. הוא היה כה רזה בזקנותו, שהמדים שוב התאימו לו. רב-החובל והקצינים ערכו מיסדר בסימטה הקטנה ברובע היהודי, היכן שגר פראנצויז.

 "הם שרו לכבודו את ההימנון הצרפתי, תקעו בחצוצרה, אהרון הפליץ," דייק סבא בסיפורו כשהוא ניצב זקוף בפניי ומחייה את החגיגה ההיא, "ובפה רועד וחסר-שיניים גימגם בצרפתית תודה נירגשת. הקצינים הצדיעו לו ורב-החובל השאיר בידיו מתנת כסף מטעם הרפובליקה."

אשתו הראשונה של סבא, בירושלים, היתה אלמנה, מבוגרת ממנו.

שודדים ערבים רצחו את בעלה, והיא נותרה עם יתומה קטנה. אך היתה אישה עצמאית שאינה זקוקה לקיצבת החלוקה של "כולל שומרי החומות". היא חכרה טחנת קמח, התמקחה עם הפלחים המביאים חיטה, והשגיחה ביד רמה על עבודת הטחינה שנעשתה באמצעות הסוסים ההולכים במעגל ומסובבים את אבן-הריחיים.

ביום נישואיו הלבישו את סבא אדרת אטלס רחבה ומבהיקה, קפטאן עשוי משי דמשקאי, חגורת משי משובצת, ולראשו עטרו שטריימל, מצנפת שיער. כל קרוביו ומכריו סברו שמעתה נרתם הבחור-הפרא בעול, ועד מהרה ילך בתלם כמו כולם.

האלמנה קיוותה שבעלה ייעשה לתלמיד-חכם ולרב, והיא תמשיך בעבודת הטחנה ותפרנס אותו ואת הילדים, וכי בזכות התורה שילמד – תזכה גם היא בחלקה בעולם הבא.

אך סבא לא הסתגל. הוא אהב לבקר בספריה שבמושבה הגרמנית הסמוכה, רפאים, שם ישב, מעשן את מקטרתו וקורא ספרים ממיטב הקלאסיקה, שהביאו עימם המתיישבים הטמפלרים מווירטמברג. הוא נפגש עם חבורת המשכילים בירושלים, שהיו קוראים עיתונים עבריים הבאים מחוץ-לארץ, משחקים שחמט או לומדים תנ"ך כדרכם חובבי-ציון, שרואים בו את ספר-הספרים הלאומי וההיסטורי שלנו, ולא פרק של פרשת השבוע בטקס התפילה.

עבודת השדה משכה את ליבו של סבא, שריריו ביקשו לעצמם פורקן. לעיתים היה לוקח סוס מהטחנה, חובש עליו אוכף ודוהר בחוצות העיר כאחד מן ה"שבאב" המקומי, כשהוא מדגדג את הסוס בשוט העשוי עור, שאותו קיבל במתנה מאיכר טמפלרי ברפאים. או שהיה יורד לכפר הערבי סילואן, מפשיל שרווליו, לוקח מחרשה מידי אחד הפלאחים ופולח תלמים בין מדרגות הסלעים. לעת ערב היה חוזר ברכיבה, שזוף מן השמש ומתגעגע לשדות הרחבים של ימי נעוריו בהונגריה.

האישה הרתה ממנו אך יחסיו עימה התערערו עוד בטרם ידע על הריונה. תחילה מצא בה פורקן לאון-נעוריו והתרפק עליה בלילות וליטף את גופה, והיא, שכבר היתה אשת-איש, הדריכה אותו בבית-סתריה ובחמודות-גופה והיתה מאושרת בו. אך היא לא הסכימה שיעסוק בעבודת הטחנה ולא רצתה לשמוע על חלומו לעזוב את ירושלים ולהיות איכר במושבה העברית הראשונה, העומדת להיווסד. כאשר הגיע המצב למשבר, גייסה לעזרתה את קרובי-משפחתה ששידכוה לסבא, ותבעה שיכריחוהו להיות מה שהובטח לה שיהיה. היא גם איימה על בעלה הצעיר שתזרוק את ספריו הגרמניים החוצה!

סבא, שנלחץ על-ידי קרובי אשתו, מצא דרך להתל בהם.

מדי בוקר החלו ניראים עקבות משולשים של רגלי עופות גדולים, כרגלי שדים, על פני אבק הקמח האפור שכיסה את רצפת הטחנה. סבא התפאר כי בכוחו להתגבר על השדים השורצים בטחנת הקמח ועורכים בה הילולות בלילות אשר כתוצאה מהן הסוסים עייפים ושטופי-זיעה מדי בוקר, אף שהם קשורים באפסריהם אל אבוסיהם כפי שהיו בתחילת הערב – וזה סימן שסמאל וחברו השד ביליד בן הנאד משתעשעים בסוסים ומריצים אותם כל לילה. ואולי אלה לילית ונעמה השדות החצופות, שרוכבות ערומות על הסוסים בלילות עד שמפיותיהם ניתז קצף לבן וגופם מרטט וזרמתם אוזלת כי השדות ניסו להרות מהם וללדת סוסי-אדם!

סבא התחיל ללון בטחנת-הקמח ולא רק שלא ניזוק מן השדים אלא יצא מדי פעם לדהרת-חצות על גבי אחד הסוסים סביב חומת העיר וגרם להם הזעה יתרה.

תעלוליו הוציאו לו שם של פורץ-גדר ומחלל שם-שמיים.

ערב אחד התפרצו ירושלמים מאנשי ה"כולל", מקלות בידיהם, לבית שבו ישבה חבורת המשכילים, וניסו להרביץ בהם מכות נאמנות כדי שיפסיקו להיפגש.

שמועות מבהילות הילכו בעיר על החבורה – שהם עוכרי ישראל, מספרים בדיחות על אכילת עוף מטוגן בחמאה וחברים בארגון סתר "הבונים החופשים" שמטרתו לקעקע ולהרוס את חומות הדת.

סבא וחבריו התגוננו כאיש אחד נגד המתנפלים, ולא נכנעו. סבא צעק לעבר מנהיג המרביצים:

 "יום יבוא ואתם עוד תתגעגעו ל'עוכרי ישראל' שכמונו!"

 "שייגעץ! טריפע!" חירף אותו הלה. "צריך להלקותך בפומבי בחצר 'החורבה' ולבזותך – על מה שאתה מעולל לאשתך המסכנה!"

סבא שב לביתו נרגז וסוער, אך כאן חיכו לו בני-משפחתה של האישה, ששמע התיגרה הגיע לאוזניהם והם החליטו ללמדו לקח. הוא נתקל במקהלה של חרפות ואיומים.

אחד נגד רבים נלחץ סבא אל הקיר ולא ידע כיצד ייחלץ מן המבקשים להכותו, מן החניוקים או ה"שחורים", כפי שכונו במשפחתנו. אז ניגש לחלון ואיים:

 "אם לא תרפו ממני אפתח את החלון – והשדים ורוחות-הטומאה, שלמדתי להשביעם בכת הסודית 'הבונים החופשים' – יתפרצו פנימה וייאחזו בשערותיכם!"

האיום פעל, בחדר פרצה בהלה, הקרובים הירפו מיד מסבא והסתלקו.

לאחר ימים אחדים הודיעו לו שעליו לתת מיד גט לאשתו, ושילך לכל הרוחות עם חבריו הדוחקים את הקץ ומבקשים לבנות בארץ הקודש כפר עברי, כמו העראבערס, ולהושיב בו עובדי-אדמה יהודיים!

יום אחד, לאחר שסבא התגרש מאשתו, אך מבלי שידע עדיין על הריונה, התאספה בירושלים החבורה של מחפשי הקרקע כדי להקים את המושבה שלנו. לאסיפה בא סבא, הצעיר בחבורה, יחד עם אביו.

בעוד החברים יושבים ודנים במשלחת העומדת לצאת לחקור את טיב האדמות המוצעות למכירה, משך את אוזנו של סבא קול שירת נערה, בשפה הונגרית, שנשמע מן החדר הסמוך:

 "ביער העבות, בדשא הירוק, / תשכון ציפור מרהבת עין, / ירוקות רגליה וכנפיה – שני, / לי תצפה שם, / נא חכי, ציפורי, ואבוא..."

המנגינה והמילים היו של שיר-עם עתיק של יהודי הונגריה, שאביו היה שר לו בילדותו, ורק השורה האחרונה בו היתה מושרת בעברית.

סבא יצא מהחדר, ובעוברו במסדרון צירף את קולו לנערה, עד לשורת הסיום בעברית:

 "מלך משיח בן דוד בקרוב יבוא!"

הנערה השתתקה בפתיעה, ופרצה בצחוק חנוק. מיהו המצטרף אליה בהונגרית ויודע כמוה את השורה האחרונה בעברית?

קולה היה ערב, כך גם קולו של סבא, שאהב מילדותו את שירי הרועים ואת מנגינות הצוענים ואף למד מהם לנגן בכינור.

סבא עצר על פתח החדר ופנימה לא נכנס. לא היה נהוג שבחור ובחורה לא-נשואים ייפגשו בחופשיות. הדבר נחשב לפריצות. אפילו להאזין לשירתה אסור לו שהרי קול שבאישה – ערווה.

מה עוד שלאחר פרשת הגירושים הכפויים מאשתו, שרק לאחריהם נתברר שכבר הרתה לו, ובעקבות השמועות על קשריו עם השדים ועם ספרי ההשכלה שמתנגדים לדת – לא היה לסבא שם טוב בירושלים. הוא נחשב לעושה צרות.

אך למזלו היתה גם הנערה בת השש-עשרה – גרושה!

על כך שסבתא בת השש-עשרה היתה גרושה בנישואיה לסבא – לא דיברו מעולם במשפחתנו. הסיפור היה בגדר סוד כמוס ונורא כל-כך, שאפילו כתובתה לא נמצאה בבית סבא במושבה. לצורך כתיבת הכרוניקה הצלחתי להשיג אותה בדרכים שהשתיקה יפה להן. היא הוסתרה כל השנים אצל קרובי משפחתה בעדה החרדית בירושלים, ואין זה קל לחדור אליהם. אבותיהם לקחו חלק בייסוד המושבה שלנו. הדור השני והשלישי היפנו עורף לחיבת ציון ולציונות, ומהם קמו המנהיגים הקנאים של "נטורי קרתא". השכונה שלהם "בתי אונגארן" כונתה בשם "חארת אל מג'אנין", שכונת המשוגעים, בגלל האופי הרגזן והקנאות המטורפת של דייריה.

בכתובתה סבתא אינה מכונה בתולתא, בתולה, ולא איתתא, אישה (שכך מכנים מי שאינה בתולה, כי אולי נאנסה או שירכה דרכיה או שהיא גרושה), וברור שלא ארמלתא, אלמנה – אלא נכתב שם במפורש שסבא: "אמר לה להדא מתרכתא הנקבה..."

הנקבה הגרושה!

האם השיאו אותה בילדותה ליהודי מבוגר והיא מאסה בו וברחה לבית-הוריה?

לפי הידוע לנו על משפחתה, על היחסים היפים שהתרקמו בין סבא לסבתא משעה ששמע אותה שרה, ועל הקשרים שהחלו נרקמים ביניהם בעזרת קרובת-משפחה ששימשה כשדכנית – לא ניראה שכך נהגו בסבתא.

כניראה השיאו אותה בנישואי ילדים, כדי להגן עליה מהשכנים המוסלמים. סבתא היתה נערה יפה, ולמשפחה יהודית לא היה קל לגדל בת פורחת, בעלת גוף נהדר, המושכת תשומת-לב ומעוררת גברים בעצם הופעתה – לא בסביבה הנוצרית באירופה, שממנה באו, ולא בסימטאות ירושלים, שבהן המוסלמים התאנו ליהודים, זכרים ונקבות, היכו אותם ופגעו בהם לעיתים קרובות.

באירופה היתה נהוגה בשעתה "זכות הלילה הראשון" של הרוזן, בעל-האחוזה, על הכלות של נתיניו, בוקע ראשון באדמת הבתולים שלהן. הנתינים, נוצרים כיהודים, היו קובעים את נישואי בנותיהם לתקופות שבהן האדון מתהולל בפריס, אך אם לא כיוונו נכון, היו אלה לא רק מתבתקות תחתיו בקול בכי מר אלא גם נדבקות בעגבת שלו.

ואילו בירושלים היה יכול מוסלמי עשיר ובעל-השפעה לומר לשכנו היהודי שבתו הצעירה מצאה חן בעיניו, והרי הידידות בין המשפחות עמוקה היא, ומדוע לא תתווסף גם הבת על שאר נשותיו, ויחוזק הקשר פי כמה וכמה?

ואיך אפשר להעליב ידיד, לרוב תקיף ולפעמים גם מאיים במתק-שפתיים, ולסרב לתת לו או לבנו את בתך לאישה?

מחתנים אותה בעודה ילדה עם ילד יהודי בגילה. והתשובה, מבלי להעליב את המוסלמי, היא: "לכבוד גדול ייחשב לי לתת לך את בתי לאישה, אך מה לעשות והיא כבר נשואה?"

על כך נאנח המוסלמי החמדן, ומוותר.

פורץ גדר, גרוש, "פסול" ומשכיל, זכה סבא בסבתא אולי משום שגם בה היה "כתם" – גרושה. לפני שנים רבות אמר לי אחד ממנהיגי העדה החרדית, שהיה בן-דוד של אבא מצד סבתא: "כאשר נתנו את סבתך לסבך לאישה – היה מחסור בגברים בירושלים!"

וכך שתי נשותיו של סבא השובב, האחת היתה אלמנה ואם, והשנייה גרושה, ואולי לא זכה בחייו בבתולה, אלא-אם-כן נישואיה הראשונים של סבתא, בעודה ילדה, לא מומשו מעולם.

וישנה דרך אחרת לסירוב, והיא נהוגה בקרב המוסלמים ובקרב אחינו במושבות העבריות, שלמדו משכניהם, אבל לשמה צריך כוח רב יותר משהיה להוריה של סבתא בירושלים.

לאחר שסוסתו היקרה נגנבה, הגיע ראש השומרים שלנו, שיח' איסחאק נורדאו, לסביבות באר-שבע, אל השיח' איברהים אבו-רגאייג, שממנו קנה אותה.

 "איך אוכל להודות לך על טרחתך הגדולה למעני ולמען הסוסה היקרה לשנינו? הלא אנחנו כמו משפחה אחת!" אמר שיח' איסחאק לשיח' איברהים בתום השיחה הממושכת.

 "וואללה, יא שיח' איסחאק, הוצאת מילים מפי! הלא כך בדיוק אמרתי לעצמי, מדוע נהיה מחותנים רק בסוסה ובצאצאיה? שמעתי שאללה יתברך חנן אותך בבת כלילת מעלות, הייתי רוצה מאוד להשתדך איתך, ושתיתן את בתך לחסן בני..."

שיח' איסחאק שלנו הסתכל עליו ואמר לעצמו: "אני אתחתן איתך? לחסן שלך אתן את בת-ציון שלי לאישה? שתחיה כאן באוהל? הלא כל המושבה תצחק ממני! זה יותר גרוע מאשר לקחת קדיש, סוס עבודה פשוט, ולהרביע ממנו סוסה אצילה. על מה אתה מדבר בכלל? איך אתה מעז?"

אבל הוא ידע שלא מן הנימוס לומר זאת, ולכן השיב: "וואללה, שמע, זה כבוד גדול בשבילי שאתה בא ומציע שבנך חסן ישא את בתי. להגיד לך, לאמיתו של דבר, אבל את האמת – וואללה, זה היה צפוי! אני, לא הופתעתי. אני ידעתי שביום מן הימים, אינשאללה, זה יבוא. והייתי שמח יותר אם זה היה בא לפני חודש."

 "מה קרה בחודש האחרון?" נדאג אבו-רגאייג.

 "בחודש האחרון בא בן-דודי והודיע שבנו רוצה לשאת אותה. התחלנו לדבר, אני לא צריך להגיד לך שלבן-דוד יש עדיפות בנערה. אנחנו אפילו דיברנו על המוהר שהוא ישלם לה – חמישים אלף לירות מצריות..."

 "חמישים אלף לירות? מה אתה מדבר? מאיפה אני אביא?"

 "רגע אחד, אל תתייאש. הלא משפחה אחת אנחנו. דע לך, שהעניין עוד לא סגור," שיחק שיח' איסחק שלנו במקטרת שבפיו, כמתייעץ בה שעה שהוא מעלה עשן כחלחל.

 "לא סגור? אולי זוהי רק נקודת התחלה? לפעמים האחד מבקש, אבל השני עוד לא הציע..."

 "שמע, שיח' אבו-רגאייג, וואללה שזה לא הוגן מצידך. אתה רואה, אתה נוהג בי כבן-בליעל. אתה בא ואתה רוצה את בתי, ואתה שומע סכום של מוהר ואתה נבהל, ואתה נרתע. תגיד לי, מה חשבת, שאתה הולך לקנות משהו בשוק הגרוטאות? שסחורה גנובה אני מציע לך? אתה רוצה לקחת אותה במחיר של סוס גנוב, ואילו במוהר מכובד אתה אפילו לא מוכן לדבר על זה? בוא נעזוב את השאלה אם יש לך או אין לך את שווי המוהר. שמעת סכום כסף ואתה אומר – לא בא בחשבון!? אתה יודע מה, אני מצטער שבאתי הנה. לא מצמרך ולא מצאנך. זוהי חברות? כך מדברים ביניהם מחותנים?"

 "שמע יא אחי איסחאק, אני באמת מצטער, אני לא התכוונתי לפגוע בך. וואללה, בתך לא תסולא בפז. ואילו היה הדבר בהישג-יד, אנחנו היום היינו כבר יושבים ומברכים על המוגמר וקובעים תאריך לחתונה, אבל מאיפה אקח את החמישים אלף לירות? הלא אם אני אמכור כל מה שיש לי, זה לא יספיק. לא התכוונתי חלילה לפגוע בבתך, להיפך, התכוונתי לומר לך שאם היא נישאת במוהר כזה, אז אני חייב לפנות את הדרך, זה הכל. אם נעלבת, אני מתנצל."

 "טוב, אתה יודע מה, בוא אל תדחה אותי על הסף. נחכה שבועיים. אתה תגייס, תראה, מה האפשרויות שלך. אני אראה באיזו מידה בן-דודי עדיין עומד על דעתו, ונדבר בעוד שבועיים-שלושה. הלא הילדה רק בת שש-עשרה, חיכית שש-עשרה שנה, תחכה עוד שבועיים."

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

ספר חדש לדליס וליוכבד בן-דור

"המילה שאני אומרת"

הוצאת חדרים

ספר משותף לשתי משוררות שהוא שיח פואטי של דור שני לשואה. שואת יהדות סלוניקי ושואת יהדות לודז'. בנות הדור השני מספרות בשורות פואטיות על הבית שלהן בצל שורדי השואה ושורדי התקופה.

סלוניקי

מאת: דליס

מְהַלֶּכֶת בָּרְחוֹבוֹת שֶׁלְּךָ, אַבָּא, הֵם חוֹבְקִים בִּי אוֹתְךָ,

כְּבַת שֶׁחָזְרָה לֶאֱסֹף אֶת יַלְדוּתָהּ.

כָּאן פָּסַעְתָּ, עֶלֶם חֲמוּדוֹת, תִּכְנַנְתָּ עָתִיד וָרֹד,

כָּאן הִתְפַּזְּרוּ כָּל חֲלוֹמוֹתֶיךָ.

סָלוֹנִיקִי נִפְתַּחַת אֵלַי, סוֹפַחַת אוֹתִי אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ, בָּאוֹת מִן הַיָּם,

מִן הַטַּיֶּלֶת בָּהּ סָבָתִי הוֹלִיכָה, אוֹתְךָ וְאֶת שֵׁשׁ אַחְיוֹתֶיךָ, בְּטוֹב.

בָּאתִי לֶאֱסֹף אֶת שְׁבָרֶיךָ

בָּאתִי לְסַמֵּן לִי מִדְרָכוֹת וּבָתִּים.

בְּטוּבָהּ הִיא מְאִירָה לִי פָּנִים וָלֵב,

אַךְ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי כָּאן וְאַחַר כָּך אֵלֵךְ.

נְשִׁימָתֵךְ, סָלוֹנִיקִי, מוֹרֶשֶׁת-אָב.

אֲנִי חוֹקֶרֶת בַּסִּמְטָאוֹת,

מְשׁוֹטֶטֶת עַצְמִי בְּשַׁיָּכוּת לַקְּהִלָּה הַמְּפֹאֶרֶת,

וְיֵשׁ בָּהּ אַיִן.

הַכִּכָּר שֶׁלָּךְ, סָלוֹנִיקִי, שֶׁקִּבְּצָה בָּנַיִךְ, נֶאֱמָנַיִךְ, לְסַלְּקָם לַכִּבְשָׁן,

הַיּוֹם שׁוֹמֶרֶת מְכוֹנִיּוֹת חוֹנוֹת,

וַאֲנִי רוֹאָה בָּהּ צְלָלִיּוֹת

סָבָתִי וּבְנוֹתֶיהָ עוֹמְדוֹת זְקוּפוֹת.

וְאוֹתְךָ, אַבָּא, נַעַר בְּהִיר מַרְאֶה, בּוֹרֵחַ מִן הַהֲמֻלָּה.

מַמָּשׁ כָּאן, לְיַד הָאַנְדַּרְטָה, זוֹעֲקוֹת יָדַיִם לְמַעְלָה.

עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹכָה, דִּמְעוֹתַי כְּנֶגֶד זְרוֹעוֹת הַיָּם,

וּמִישֶׁהוּ אוֹמֵר קַדִּישׁ: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא"

אַבָּא שֶׁלִּי גִּבּוֹר, אוֹתְךָ לֹא הוֹבִילוּ לָרַכֶּבֶת,

הֲרֵי רָאִיתָי תְּמוּנָתְךָ בַּמּוּזֵאוֹן הַיְּהוּדִי,                      

שַׂחְקַן כַּדּוּרֶגֶל בְּמַכַּבִּי

לָקַחְתָּ אֶת כַּדּוּר הַגְּלוֹבּוּס שֶׁלְּךָ אֶל

עֲתִידְךָ, וָרֹד.

דליס

יוכבד בן-דור

*

בְּנֵי הַדּוֹר הַשֵּׁנִי לַשּׁוֹאָה הֵם 

שְׁאֵרֵי רוּחַ קְרוֹבִים הַמְּחַבְּרִים חֶרֶשׁ חֲרִיצִים בִּתְעָלוֹת הַדִּמְעָה...

מֻקָּפִים בְּשֶׁקֶט סָמִיךְ,

נֶאֱחָזִים שׁוּב וָשׁוּב בָּעֲנָפִים

מוֹעֲדִים וְנוֹפְלִים...

יְחֵפִים נָעִים עַל מְקוֹמָם

שָׁרִים מִזְמוֹרִים כְּהֶרְגֵּלָם

סֹמֶק שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא בִּפְנֵיהֶם הַמְּאֻבָּנוֹת

אֱלֹהִים, אַתָּה יָכוֹל לִשְׁתֹּק לְחָמֵשׁ דַּקּוֹת?

אַתָּה יָכוֹל לְטַאטֵא אֶת הַבָּלָגָן הַזֶּה?

אֲנִי חָשָׁה אֶת לְחָיָיו מִתְלַהֲטוֹת וּפִיו מִתְיַבֵּשׁ

וְשׁוּם דָּבָר לֹא יוֹצֵא מִמֶּנּוּ.

אֲנִי עוֹמֶדֶת מְשֻׁתֶּקֶת וְלֹא מַצְלִיחָה לְסַפֵּר לוֹ

שֶׁנִּפְעַר חור בַּבֶּטֶן שֶׁלִּי.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁכָּל חֲלוֹם עָדִיף מֵהֶעְדֵּר תּוֹדָעָה מֻחְלָט,

וּבַעֲבוּר זֶה אֲנִי מוּכָנָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלִּים וְלָנוּס מִמַּלְכּוֹדוֹת רֶגֶשׁ.

הָרֶגֶשׁ מַפְחִיד אוֹתִי, יֵשׁ בּוֹ מִן הַמְּדֻיָּק,

מִן הַקָּבוּעַ בַּאֲמִתּוֹתָיו

וּמִן הַיָּפֶה עַד כְּאֵב.

יֵשׁ בּוֹ כָּאוֹס תַּת-הַכָּרָתִי,

יֵשׁ בּוֹ  יְצָרִים, שֶׁעוֹבְרִים בַּסְּדָקִים שֶׁבָּעֲצָמוֹת.

יוכבד בן-דור

* * *

נעמן כהן

מסמכי סינוואר נחשפים: תוכנית מפורטת להשמדת ישראל, ואישור מנסראללה

איגרות חשאיות של ראשי חמאס שנתפסו ברצועה מגלות כי לאחר מבצע "שומר החומות", חמאס החליט שהשמדת ישראל היא יעד בר-השגה בטווח הזמן הקרוב.• סינוואר ביקש מאיראן 500 מיליון דולר ל"עקירת הישות המדומיינת".• מחבלים מירדן ותסוריה היו אמורים להצטרף למתקפה.

מחקר חדש של מרכז המידע למודיעין ולטרור, על שם אלוף מאיר סלוצקי-עמית, חושף את המהפך שהתחולל בתפיסה האסטרטגית של חמאס בשנים שקדמו למתקפת 7 באוקטובר. המחקר, שנכתב על ידי ד"ר אורי רוסט, חוקר ומרצה במכללת ספיר, מתבסס על מסמכים רבים שנתפסו בעזה במהלך הלחימה ומראה כיצד תפיסת "השמדת ישראל" של ארגון הטרור עברה ממעמד של חזון דתי רחוק לתוכנית פעולה מעשית. המסמכים חושפים תכתובות פנימיות ואיגרות בין סינוואר לבכירי איראן וחיזבאללה, כשלתפיסתם "ישראל הפכה פגיעה יותר מבעבר" ו"ההתנגדות התחזקה".

"פלסטין אחרי השחרור": המהפך התודעתי אחרי 2021

לפי המחקר, עד מבצע "שומר החומות" (מאי 2021), חמאס היה מודע למגבלותיו הצבאיות והמדיניות, ולכן נושא "השמדת ישראל" נותר בגדר חזון לעתיד רחוק. העיקרון המנחה את הארגון היה "אי-הפסד הוא ניצחון" – התמקדות בהישרדות תוך גרימת נזק מוגבל לישראל.

בספר שיצא מטעם הזרוע הצבאית של חמאס לאחר המבצע נכתב: "הכנעת האוייב הפכה להיות כמטווח קשת או קרוב מזה. ההתנגדות והנהגתה הפוליטית והצבאית הניחו תוכנית כוללת למערכת 'הבטחת הפעם השנייה'." בוועידה שהתקיימה בספטמבר 2021 בחסות סינוואר בעזה, שכותרתה "הבטחת אחרית הימים – פלסטין אחרי השחרור," אמר מנהיג חמאס: "אנו מתקדמים לקראת ניצחון אסטרטגי אדיר שיהיו לו השלכות והשפעות אסטרטגיות על עתיד האזור, האומה (האיסלאמית) והעולם כולו... אנו רואים בעינינו את השחרור ולכן אנו נערכים למה שיהיה אחריו."

באיגרת ששלחו יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרואן עיסא ביוני 2021 למפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראנית, נכתב: "היישות המדומיינת הזו חלשה יותר ממה שנדמה לאנשים. בעזרת אללה, בעזרת הסיוע שלכם ובעזרת התמיכה של האומה שלנו אנו מסוגלים לעקור אותה ולהסיר אותה, ובזמן הקרוב ביותר... אנו בטוחים באללה שאנו קרובים למימוש ההבטחה האלוהית."

במסמך זה, ביקשו ראשי חמאס מאיראן סכום של 500 מיליון דולר לתקופה של שנתיים, כדי לממש את מטרתם. "כדי להשיג את המטרות הגדולות האלה שאיתן נשנה את פני היקום, בעזרת אללה."

במסמך מינואר 2019, שנכתב על ידי לשכת סינוואר, נבחנו היחסים בין חמאס לבין איראן, תוך זיהוי האינטרסים של כל צד והאינטרסים המשותפים. בקטע המודגש היחיד במסמך, תחת הסעיף "מה אנחנו רוצים מהם?" נכתב: "הגעה להסכם הגנה משותף שיכלול את כוח קודס, חיזבאללה וחמאס להכנה למלחמת שחרור אל-קודס והפעלת כל החזיתות נגד האוייב המשותף ישראל, והכנת תוכנית מעשית שתתממש בהתקפה על האויב מכל החזיתות."

1. התרחיש הראשון (המועדף)

מתקפה רחבה שבה כל מרכיבי "ציר ההתנגדות" (למעט איראן) יתקפו את ישראל במטרה "להפיל את מדינת הכיבוש ולהביא לקיצה."

לפי סינוואר, חיזבאללה הסכים להקצות שליש מיכולותיו למתקפה זו.

לפי המסמך, עיתוי המתקפה צריך להיות קשור לאחד החגים היהודיים, המועדף שבהם הוא פסח, מאחר שבחגים "היהודים מגבירים את הפלישות לאל-אקצא ואת מעשי התוקפנות והתפילות שלהם."

2. התרחיש השני (מערכת הביניים)

חמאס מוביל את המתקפה וחיזבאללה משתתף באופן חלקי יחד עם כוחות נוספים.

לפי התרחיש הזה, לישראל ייגרם נזק משמעותי, רבים מאזרחיה ירצו להגר, ויושג "שחרור הגדה המערבית והאסירים."

סינוואר ציין כי "בכך גם יונח המסד לחיסולה הסופי של ישראל בעתיד."

3. התרחיש השלישי (המינימלי)

חיזבאללה לא שותף ישיר, עיקר הנטל נופל על חמאס.

אליו יצטרפו כוחות מ"ציר ההתנגדות" ופדאיון מירדן ומסוריה.

לפי המסמך, "זה תרחיש המינימום שחמאס יכול להסתפק בו," והוא לא מצריך אישור של מנהיג איראן אלא של נסראללה וחיזבאללה בלבד.

"זה תרחיש של הכרח, שבו אנחנו נכנסים בכל כוחנו ו'מפוצצים' את המצב בגדה המערבית ובתוך הפנים (בתוך גבולות הקו הירוק)", כתב מנהיג חמאס.

בנוסף, צוין במסמך הצורך הדחוף להקים "כוח צבאי של אנשי חמאס" בלבנון שמונה כ-250 לוחמים, שיוכל להשתמש בתשתית המבצעית של חיזבאללה לצורך פשיטה מלבנון לשטח ישראל.

נסראללה אישר את התוכנית.

כעבור שבועיים, ב-1 ביולי 2022, עדכן הנייה את סינוואר על פגישה חשאית שארגן סעיד איזדי (ראש ענף פלסטין בכוח קודס) עם נסראללה, שבה הוצגו התרחישים למערכה נגד ישראל. לפי הנייה, נסראללה הביע תמיכה מפורשת בתרחיש הראשון – התרחיש המקיף ביותר – וציין כי מדובר בתוכנית מציאותית שניתן להוציאה לפועל. הנייה סיכם באיגרתו שהתרחיש הראשון, שבמסגרתו כל מרכיבי "ציר ההתנגדות" יתקפו את ישראל, הוסכם על השחקנים הראשיים – איראן וחיזבאללה – וכי הנושא יוצג בפני המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי.

באפריל 2023, התגאה סינוואר בשיחה עם מחמד נצר (אבו עמר) כי "לאחים בעזה יש את היכולת לשנות את פני המזרח התיכון," וציין שמערכת "שומר החומות" הייתה "פיקניק" בהשוואה למה שמתוכנן בעתיד. הוא הוסיף שמתקפה עתידית תהיה "כה עוצמתית שתפוצץ את האויב לרסיסים" וכי "מערכת רמדאן משמעותה התפוצצות מקיפה, נפילת משטרים, מכה לכיבוש."

תמיכת איראן ב"הסרת ישראל מהמפה"

בביקור משלחת של חמאס באיראן ביוני 2023, בהובלת הנייה ואל-עארורי, שלושה חודשים בלבד לפני מתקפת הפתע, הנייה הדגיש בפני המארחים כי רצועת עזה היא "בסיס ההתנגדות" וכי חמאס ערוך למערכה החדשה נגד ישראל. הנשיא האיראני אבראהים ראיסי הצהיר בפגישה כי "ההתנגדות הפכה חזקה יותר מאי פעם, ואילו ישראל חלשה יותר מאי פעם." מפקד משמרות המהפכה, חסן סלאמי, הלך צעד נוסף וציין כי האיראנים רואים "סימנים ואפשרות להסרת ישראל מעל המפה" וטען שיכולות ההתנגדות "הולכות ומתעצמות באופן שידחק את ישראל לפינה בהדרגה."

https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-f3e2fc239009591027.htm?pId=173113802

לא המוסד, שב"כ, אמ"ן התייחסו בכובד ראש לתוכניות. לתשומת לב הנאבקים להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו.

כך הצליח חמאס לבנות אימפריה כלכלית בזמן מלחמה

מאות מיליונים משוד בנקים וכספומטים, עוד מאות מיליונים מהברחות ודמי חסות, ומעל לכול – מיליארדי שקלים מ"הסיוע ההומניטרי" המוזרם לעזה. כך מצליח חמאס לגרוף סכומי עתק, שמבטיחים את הישרדותו ושליטתו ברצועה. ישראל מודעת היטב למקורות המימון, אך בזמן שביד אחת היא נלחמת בארגון הטרור, ביד האחרת היא מעניקה לו כל מה שהוא צריך כדי לא להיכנע.

קראו את כל המאמר הארוך והמפורט:

(ריקי ממן, "כך הצליח חמאס לבנות אימפריה כלכלית בזמן מלחמה", "מקור ראשון", 15.2.25).

https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/816199/

"כשהחשיבה היא צבאית בלבד, לא מבינים את מה שקורה כאן. אנחנו נוטשים מערכה כלכלית, משפטית ותודעתית. חמאס, מנגד, מקיים נגדנו מלחמה תודעתית, אפילו בשחרור החטופים. הוא משדר שהוא גורם חזק שעומד על הרגליים, והוא מצליח להראות את זה לכל העולם, כי יש לו כסף."

משה סמולינסקי-יעלון מממן החמאס

לאחר שמשה סמולינסקי-יעלון קרא לנתניהו "מממן החמאס", הארכיון מזכיר כי דווקא סמולינסקי-יעלון הוא שהמליץ בכנס INSS לשלם את משכורות חמאס מכסף קטרי במשבר הכלכלי ברצועה ב-2018.

https://rotter.net/forum/scoops1/891053.shtml

כמממן החמאס הוא בחברה טובה של ממנים נוספים מבין חבריו. ליברמן, בנט, ולמפל-לפיד.

קטאר במתקפה יוצאת דופן נגד שב"כ, בצל תחקירי 7/10:

"ניסיון להפוך אותנו לשעיר לעזאזל"

משרד התקשורת הבינלאומי של קטאר טען כי דברי שב"כ שקשרו בין הסיוע שנתנה המדינה לטבח הם "האשמות שווא – והסתה מתוך אינטרס אישי." בהודעה החריפה הוסיפו: "הסיוע הקטארי כלל אספקה ​​חיונית, והיה בפיקוח מלא של ישראל – כולל שב"כ."

בהודעה מטעם משרד התקשורת הבינלאומי של קטאר נכתב בין היתר כי "מדינת קטאר היא תומכת נלהבת של העם הפלסטיני וסיפקה במשך שנים רבות תמיכה הומניטרית למשפחות בעזה. הסיוע הקטארי כלל אספקה ​​חיונית כמו מזון ותרופות, כמו גם אספקת חשמל לבתים. ידוע היטב בישראל ובעולם כי כל הסיוע שנשלח מקטאר לעזה הועבר עם הידע, התמיכה והפיקוח המלא של הממשלה בישראל וסוכנויות הביטחון שלה – כולל שב"כ."

בדוחא טוענים בהודעתם כי "מעולם לא נמסר סיוע לזרוע המדינית או הצבאית של חמאס," למרות שהתחקירים כולם עד כה מצביעים על קשר ישיר בין הוראת הדרג המדיני לאפשר את הזרמת מזוודות הדולרים לרצועה לחיזוק ארגון הטרור.

משרד התקשורת הקטארי התעקש והדגיש שוב כי "הטענות שסיוע קטארי הועבר לחמאס הן שקריות לחלוטין ומשמשות ראיה לכך שהמאשימים מתכוונים להאריך את המלחמה." לפי הודעת המשרד, "למרות ההתקפות הלא מוצדקות הללו, קטאר תמשיך לתווך לשלום בגלל אמונתה בדיפלומטיה כדרך היחידה קדימה לעתיד טוב יותר עבור הפלסטינים והישראלים כאחד."

בתחקיר שב"כ נכתב כי בין הסיבות המרכזיות לבניית כוחו של חמאס שאפשרו את היציאה למתקפה ב-7 באוקטובר: "הזרמת כספים קטאריים והעברתם לזרוע הצבאית להתעצמות." לאחר פרסום התחקיר תקפו בלשכת נתניהו את ראש השב"כ, וטענו כי הוא "כשל באופן מוחלט בכל הקשור להתמודדות מול חמאס."

בלשכה הוסיפו אמש: "בהערכות המודיעין השוטפות, כולל ימים בודדים לפני הטבח, התזה המרכזית בשב"כ הייתה שחמאס מעוניין לשמור על שקט ושלא תיפתח מערכה. כך היה בהערכת המצב ב-1 באוקטובר 2023, שבה המליץ ראש השב"כ על מתן הטבות אזרחיות לחמאס תמורת קניית שקט."

https://www.ynet.co.il/news/article/b120uhrijx

על טענת קטאר כי כל המימון שלהם היה רק לצרכים הומניטאריים נצטט את אמרתו של יאן הוס: "O sancta simplicitas"  –  "הוי תמימות קדושה."

האיום מתגשם

בטור הקודם שלי הבאתי את איומי ראשי השב"כ על נתניהו מפי סימה ברוש-קדמון:

ברזובסקי-בר כאדגר הובר

ג'ון אדגר הובר שימש כראש הלשכה הפדרלית לחקירות (FBI) משנת 1924 ועד מותו בשנת 1972. כהונתו הארוכה הוסברה בכך שהוא שמר סודות על כל הפוליטיקאים האמריקאים שחששו ממנו והאריכו עוד ועוד את כהונתו.

והנה סימה ברוש-קדמון מאיימת על נתניהו שיזהר מפיטורי ברזובסקי-בר: "כדאי שנתניהו יחשוב טוב לפני ששובר את הכלים ויקים עליו את ראשי השב"כ לדורותיהם מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו ועל משענת חייו ועל הבן היקיר לו. המידע האישי הרגיש הזה טמון בכספת וירטואלית מה שמגדיל את הסיכוי למאזן אימה גרעיני."

https://rotter.net/forum/scoops1/890597.shtml

  אבוי לנו אם זה נכון והשב"כ יהפוך למוסד עצמאי הממנה את עצמו. זה באמת סוף הדמוקרטיה.

והנה התגשמה נבואתה של ברוש-קדמון והגיע איום נוסף:

דון קורלאונה נדב קרסניץ'-ארגמן:

"אם ראש הממשלה יפעל בניגוד לחוק, אומר כל מה שאני יודע"

ראש השב"כ לשעבר נדב קרסניץ-ארגמן מאיים בראיון עם יונית לוי: "יש חשיבות גדולה לאינטימיות שבין ראש השב"כ לבין ראש הממשלה, ואני לא חושב שנכון לפגוע באותה אינטימיות בשביל להבטיח את תקינות היחסים ואת קשרי העבודה ואת השקיפות שחייבת להתקיים בין ראש השב"כ לראש הממשלה. וזאת הסיבה שאני כרגע שומר את כל מה שקרה בארבע עיניים ביני לבין ראש הממשלה במקום הזה. ברור לגמרי שיש לי הרבה מאוד ידע, אני יכול לעשות בו שימוש ואני לא משתמש בו מאותן סיבות שציינתי.

"אם אני אחשוב שמדינת ישראל או אם אני אגיע למסקנה שראש הממשלה החליט שהוא פועל בניגוד לחוק, אז אם לא תהיה ברירה אני אומר את כל מה שאני יודע ומנעתי מבעדי עד היום בשביל לשמור על חשיבות הקשר בין ראש השב"כ לראש הממשלה."

תגובת ראש הממשלה נתניהו: "הערב נחצה עוד קו אדום מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. מעולם, בכל תולדות ישראל ובכל תולדות הדמוקרטיות, לא ביצע ראש הארגון החשאי לשעבר סחיטה באיומים בשידור חי נגד ראש ממשלה מכהן.

"פשע זה מצטרף למסע שלם של סחיטה באיומים באמצעות תדרוכי תקשורת בימים האחרונים, שמנהל ראש השב״כ הנוכחי רונן בר. המטרה היחידה היא לנסות למנוע ממני מלקבל את ההחלטות הנדרשות לשיקום השב״כ אחרי כישלונו הצורב ב-7 באוקטובר. שיהיה ברור: האיומים העבריינים בנוסח המאפיה לא ירתיעו אותי. אני אעשה מה שדרוש כדי להבטיח את ביטחון ישראל.

"נדב ארגמן, שעודד סרבנות וקבע שחמאס מורתע, הוא כבר מזמן פעיל פוליטי בשורות קפלן והשמאל. הוא כנראה שכח שמי שמוסמך להחליט על מינוי ראש השב"כ זו ממשלת ישראל ולא אף אחד אחר. בניגוד לטענותיו, ראש הממשלה אישר לחסל את בכירי חמאס במבצע 'שומר חומות'. גורם צבאי צוטט אז: 'נתניהו אמר לנו להתקדם בתכנון, אבל די מהר גילינו שזה לא מבשיל מבחינה מבצעית.' על אף זאת, ראש הממשלה הורה לחסל את דף, אך הוא הצליח להימלט בזמן התקיפה. בסופו של יום, מי שהוביל לחיסול נסראללה, דף, הנייה וסינואר הוא ראש הממשלה נתניהו. דבריו של ארגמן הם חלק ממסע שקרים וסחיטה באיומים נגד ראש הממשלה שנועד למנוע ממנו מלקבל את ההחלטות הנדרשות לשיקום השב"כ, שכשל ב-7 באוקטובר."

(ראיון עם יונית לוי, 13.3.25)

https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/2025_q1/Article-64f7a6b540f8591027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share

קרסניץ'-ארגמן מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית. מה פירוש פועל בניגוד לחוק? איזה חוק? אם קרסניץ-ארגמן יודע על הפרת חוק ילך מייד למשטרה ויתלונן ולא ישמור את זה אצלו כי בכך הוא שותף לעבירה. אם זה איום סרק עליו לעמוד לדין.

הרי בנאום הפרידה שלו אמר קרסניץ-ארגמן: (דקה 07:28)

"אני מבקש להודות בשמי ובשם כל עובדי השירות לכל אלה שאפשרו את העשייה וההישגים. לראש הממשלה נפתלי בנט, ולראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו על האמון הגיבוי והתמיכה."

https://www.youtube.com/watch?v=Hx6lsRSyAVQ

צודק מיליקובסקי-נתניהו שהגיש תלונה במשטרה על ש''נדב ארגמן מאיים לפרסם ידיעות סודיות״: 

ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח "מכתב בהול" למפכ"ל דני לוי ובו התריע כי ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן מאיים לפרסם ידיעות סודיות. זאת אחר הריאיון של ארגמן אתמול ליונית לוי במהדורה המרכזית שעורר סערה.

https://rotter.net/forum/scoops1/891211.shtml

ושאפו בכל זאת לראש השב"כ רונן ברזובסקי-בר שהתנער מקודמו נדב קרסניץ'-ארגמן. במכתב ששלח ל"שובל" ארגון גמלאי השב"כ הוא כתב: "לאחר אירועי אמש ושלל הפרסומים בתקשורת, אני מבקש להבהיר את החשוב מכל – שב״כ הוא ארגון ממלכתי המבצע את משימותיו על פי חוק. עוצמתו וחוסנו של הארגון טמון בערכיו."

https://rotter.net/forum/scoops1/891260.shtml

נבדוק עוד שלושה דברים שאמר קרסניץ-ארגמן בראיון:

הבה נלך כצאן לטבח!

נדב קרסניץ-ארגמן תמך בסרבנות

שימו לב למעין הפלפול התלמודי של קרסניץ'-ארגמן התומך בסרבנות ובהליכה כצאן לטבח!

1. אני לא תמכתי בסרבנות של אף אחד.

2. אני חשבתי שעדיף לנו לחיות עם סרבנות.

3. אני לא חשבתי שצריך לפגוע בצבא המילואים.

4. אני חשבתי שהסרבנות היא כלי להניא את נתניהו. 

https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-f3e2fc239009591027.htm?pId=173113802

כלומר נדב קרסניץ-ארגמן היה שותף לאסכולה של הפרוטסטנטים הסרבנים: "הבה נלך כצאן לטבח!" ובכך פגע בכשירות הצבא, ובדימויו אצל האוייב.

הכספים הקטארים

יונית לוי: העברת הכסף לחמאס.

קרסניץ'-ארגמן: "נאמר רגע, איפה זה התחיל? זה התחיל ב-2018, בכך שאבו מאזן החליט להפסיק להעביר 30 מיליון דולר לחמאס ברצועת עזה. כתוצאה מכך נצורה מצוקה וכתוצאה מכך היה חשש שתתחיל תסיסה ברצועת עזה. מדינת ישראל רצתה שקט ברצועת עזה וחיפשה דרכים להביא את הכסף, ובחרו בקטאר כי קטאר היא זו שהסכימה לכך. אני חשבתי אז וחושב היום שלפנות לקטארים ולהעביר כסף קטארי לרצועת עזה היתה טעות חמורה ביותר. אמרתי את זה בכל פורום אפשרי, כולם ידעו את דעתי. ראש הממשלה היה בעד, ראש הממשלה אישר.

"התפיסה או האסטרטגיה של הממשלה בראשותו היתה שקט ברצועת עזה. קנינו שקט בכסף קטארי – היה ברור לכול שיום יבוא והדבר הזה עלול להתפוצץ עלינו. היה ברור שיש התעצמות כתוצאה מהעברת הכספים הללו. ראש הממשלה ידע, הקבינט ידע, הדברים הוצגו לא פעם ולא פעמיים."

יונית לוי: "אבל יאמרו בסביבת נתניהו את הדבר הבא – אנחנו כן העברנו כסף לפקידים, לנזקקים. מי שהיה צריך לדאוג שהכסף הזה לא יועבר לטרור ולהתעצמות של חמאס זה צה"ל והשב"כ, הם נכשלו.

קרסניץ'-ארגמן: "אחד, צה"ל והשב"כ היו צריכים לדאוג ועשו כל מה שרק ניתן בשביל לעצור את הכספים הקטאריים. צריך לומר, הכספים נכנסו בדרכים מאוד מתוחכמות – לעיתים לא נכנס כסף, אלא היו עסקאות קיזוז בין חלפנים בלבנון ובטורקיה ובמקומות נוספים."

ביבי – "מממן החמאס" זה כינוי הגנאי השגור בפי הפרוטסטנטים (למרות שגם ליברמן, בנט, ולמפל-לפיד, מימנו את החמאס) אבל שימו לב לדברי קרסניץ'-ארגמן. לדבריו הכספים הקטארים רק החליפו את הכספים שהעביר אבו מאזן לעזה וגם הם הרי באו מקטאר וממדינות אירופה, ואף מארה"ב. אז מה אם כן ההבדל? מבחינת מימון הטרור אין הבדל איזה סיבוב עשה הכסף אם הכסף הקטארי עבר סיבוב דרך אבא של מאזן, או שהגיע ישר מקטאר.

הכישלון של השב"כ היה באי גילוי דרכי הכנסת אמצעי הלחימה לעזה וסיכולם.

סיום המלחמה והצלת שלטון החמאס:

נדב קרסניץ'-ארגמן: "אנחנו צריכים לסגת מרצועת עזה ולהשאיר רק 'באפר זון' סביב רצועת עזה שייתן לנו את מרווח הביטחון שאנחנו צריכים בו. אנחנו צריכים לצאת מפילדלפי – אין שם כלום, לא היה שם כלום. זה שאנחנו יושבים מעל פילדלפי לא אומר שלא יהיו הברחות מתחת לפילדלפי, ומנהרות מתחת לפילדלפי אין מזמן. עיקר ההברחות היו דרך מעבר רפיח ובמעבר רפיח צריך לשלוט."

קשה להבין את קרסניץ'-ארגמן מדבר מבורות, או כתעמלן פוליטי מתוחכם.

הוא תובע את הפסקת הלחימה בעזה במטרה להציל את כל החטופים ועל ידי כך להציל את שלטון החמאס בעזה ושיקומו, אבל, האם אינו יודע שהחמאס דורש נסיגה מכל עזה כולל הפרימטר? מה שהוא קורא "באפר זון". האם הוא יקריב חטופים בהתעקשות על "באפר זון"? – אם כן שיאמר.

והחמור מכל. האם קרנסיץ'-ארגמן שתובע ויתור על ציר פילדלפי כי אין בו לדבריו צורך כי ההברחות לא היו ממנו, אלא ממעבר רפיח, אינו יודע (או משקר בכוונה פוליטית את הציבור) שמעבר רפיח נמצא בציר פילדלפי ושליטה עליו חיונית על מה שהוא מכנה "באפר זון"?

מפחיד.

חגי סגל:

בן גוריון לשלטון! מנחם בגין מוכר עיתון!

"אי אפשר להתווכח עם העובדות: הממשלה הזאת לא טובה"

לרגל צאת ספרו "משיח בשדה בוקר: לגלות מחדש את בן-גוריון," התראיין חגי סגל לעיתון "הארץ". אתייחס רק ליחסו לדוד יוסף גרין-בן-גוריון ולא לדעותיו הפוליטיות בראיון.

"יחסו המחודש של סגל לבן-גוריון, מעניין על רקע האקלים שבו גדל. אח של אביו, ידידיה סגל, היה חבר באצ"ל, נחטף על ידי ההגנה בינואר 1948 במסגרת חטיפות הדדיות שביצעו הארגונים בשיא האיבה ביניהם, וגופתו נמצאה לאחר זמן קצר ליד הכפר הערבי טירה. גרסת ההגנה היתה כי הוא הושאר בשטח ונרצח על ידי תושבי טירה, בעוד שבאצ"ל טענו כי הוא נחקר ועונה למוות על ידי אחיו היהודים מההגנה, ושגופתו הושלכה שם כדי לטשטש את הראיות ולהתנער מהרצח. לדברי המשפחה, כפי שהדברים הובאו בספר אחר של סגל, "רק לא מלחמת אחים", דרישת האם השכולה מראשי אצ"ל היתה לא להגיב, כדי לא להמשיך את שרשרת האלימות.

"היתה לי תבנית בראש לגבי בן-גוריון כשהייתי נער," אומר סגל. "הדעה הלא חיובית שלי על בן-גוריון התגבשה בגלל המדיניות שלו לפני הקמת המדינה, ההבלגה, זה שהוא הסכים לתוכניות החלוקה, זה שהוא נסוג מסיני ב-1957. מה שעיצב את היחס שלי אליו היה בעיקר היחס שלו לכאורה לענייני שלמות הארץ, ומה שקרה לפני הקמת המדינה, גם ביחס של הבריטים וגם כמובן ה'סזון'. היתה לו רטוריקה בלתי נסבלת ביחס לאצ"ל."

כל זה היה נכון עד שסגל חיפש פעם אתונות בארכיון "הארץ" ומצא אב אידיאולוגי חדש. "הודות לזה שעבדתי ברשת שוקן הרשו לי לשבת במערכת 'הארץ' בירושלים, ואז נתקלתי בקטע שאני מצטט אותו בספר, כותרת ראשית ב-1972: 'בן-גוריון שינה את דעתו בסוגיית השטחים'. זה היה שנה וחצי לפני מותו ושם נחשף שבניגוד למה שהוא אמר מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הוא סבור כעת כי יש להחזיק בשטחים משום שהערבים לא רוצים בשלום, לפחות לא בעת הזאת. התחלתי לחפש וגיליתי שהוא התבצר בעמדתו. בארכיון שלו גם גיליתי את התשובות שלו למפא"יניקים ששלחו לו מכתבים בעניין. סרקתי את כל התכתובת שלו בענייני שטחים מששת הימים עד מותו ולאט לאט הבנתי את התפנית שחלה בו, והוא לא שינה את דעתו עד מותו. זה עניין מודחק בביוגרפיות שלו.

"ואז הלכתי אחורה עד שנות ה-30. פתאום ראיתי את המכתב שהוא כתב לבנו עמוס ב-1937 בעקבות דו"ח ועדת פיל, שהמליצה לחלק את הארץ, ובו הוא כותב שהוא בעד שלמות הארץ, אבל כשיבשילו ההזדמנויות. ואז הבנתי שישעיהו ליבוביץ צדק כשאמר שבעצם אין הבדל גדול בין בן-גוריון לז'בוטינסקי. שניהם היו אנשי שלמות הארץ, רק שבן-גוריון היה יותר פרגמטיסט. הוא אמר: מה שנותנים לי עכשיו אני אקח, ויום יבוא ואו שתיווצר הזדמנות או שאני אייצר הזדמנות."

בשורה התחתונה בן-גוריון קיבל את הצעת החלוקה של ועדת פיל באותה שנה, בניגוד לרבים בממסד הציוני שהתנגדו לה. במכתב לבנו הוא שולל ומתריע מפני גירוש ערבים ונישולם מהנגב ומעבר הירדן.

"אין ספק שהוא היה פרגמטיסט, גם ב-1947 כשקיבל את תוכנית החלוקה. אבל צריך לזכור שבשורה התחתונה הוא ויתר על משהו שלא היה שלנו. זה כמו שאוותר על מיליון דולר שאין לי."

רובן המכריע של התבטאויותיו היו נגד החזקת השטחים אחרי 1967, למעט רמת הגולן וירושלים. בהתחלה הוא אמר להחזיר את הכול. ההתבטאות הזאת שלו קרתה בסוף ימיו. שנה וחצי לפני מותו, כשנפתחו שערי בריה"מ והערבים עדיין החרימו את ישראל, הוא חשב: אולי נוצרה ההזדמנות שעליה כתבתי לבני. יכול להיות שאם היה מאריך שנים הוא היה מוסיף ומשנה את דעותיו.

"בכל הקשור לחלומות של בן-גוריון, אני משוכנע שהצדק איתי – הוא חלם על ארץ ישראל השלמה. בן-גוריון אמר כן ב-1947 לתוכנית החלוקה, אבל הוא לא חשב לרגע להסתפק בזה. במגילת העצמאות הוא לא הסכים בשום אופן להכליל את הגבולות. אנשים אמרו לו: בוא נאמץ את החלטת האו"ם, זה ייתן לנו תוקף מדיני, בינלאומי, והוא סירב. זה מוכיח כמעט מתמטית שהיתה לו פשוט יותר סבלנות מאשר לימין. אם עושים השלכה לימינו אנו, הפרגמטיזם של בן-גוריון היה מתבטא דווקא בניסיון לעוט על ההזדמנויות שיש לנו להרחיב את הארץ. במבצע קדש, כשנדמה היה לו שאפשר, הוא מיד רץ ודיבר על מלכות ישראל השלישית. אחר כך הוא היה קצת נבוך, אבל אלה היו האינסטינקטים שלו. לגבי היחס שלו לארץ ישראל השלמה אני משתמש בדימוי של נער שמאוהב בנערה, וכשהיא לא שמה עליו, הוא מסתיר את זה שהוא חושק בה ומתנכר אליה. כשבן-גוריון מבין שהוא לא יכול, הוא מדבר בלהט על כך שאסור לנו לשלוט, גם אם זה לא באמת מה שהוא חשב.

"אני מעדיף את בן-גוריון על בגין, ומסמן לימין ולציונות הדתית בפרט: זה בעצם המנהיג האב שלנו. יש שני בגינים: אחד לפני הקמת המדינה, שפעל באופן אמיץ, ובגין שלאחר הקמת המדינה. בסופו של דבר בגין היה ראש ממשלה כושל. הוא אמנם הקים הרבה אלוני מורה, אבל זה קרה בזכות גוש אמונים, לא בזכותו. הוא עשה כמה דברים טובים, סיפוח הגולן לדוגמה, אבל בסופו של דבר היה מפח נפש גדול ממנו. במשך שנות דור הוא הטיף נגד כל נסיגה, ופתאום כשאנואר סאדאת הגיע, ליבו נמס. אפשר היה להשיג את השלום עם מצרים במחיר מוקטן ולהתעקש על היישובים. וברור לי גם שב-1947, בוויכוח אם לאמץ את תוכנית האו"ם, בן-גוריון צדק ולא בגין. אם בגין היה יושב שם הוא היה אומר לא, ואז היה קורה ליהודים מה שקרה לפלסטינים. מה גם שלימים התברר שכאשר הימין בשלטון, הוא לא רק מחזיר שטחים, הוא גם עוקר יישובים – משהו שכמעט לא קרה בשלטון שמאל."

לא רק בעניין החזקת השטחים והיחס לערבים סגל מספח את בן-גוריון. לצד הדגשת בקיאותו החריגה של ראש הממשלה הראשון בתנ"ך, הוא גם מייחס לו לכל הפחות אהדה לאנרגיות ולמוטיבציות משיחיות. הוא דולה הוכחות שונות בעניין – מבחירת שמה של בתו הבכורה, גאולה, ועד ציטוטים שלו בהקשרים אחרים הנושאים אזכורים משיחיים או גאוליים – ואף מרחיק עד כדי דיון במעמדו של בן-גוריון עצמו כסוג של משיח.

"צריך לזכור שהמנהיגים של אז באו מבתים ספוגי אמונה. בן-גוריון התפלל כל בוקר עד גיל 13. אני חושב שזה דבר שנשאר באדם עד סוף חייו, גם אם הוא מתפקר. ואני גם מבין היטב את ההיגיון בהתפקרות שלו ושל בני דורו: אלמלא החבורה הזאת – שמצד אחד עלתה ארצה ומצד שני התפקרה מתוך זעם על ההורים שלהם והפסיביות המשיחית שלהם – המדינה כנראה לא היתה קמה. אבל הוא הכיר בתרומה העצומה של המשיחיות לעצם תופעת הציונות, לכיסופים לציון. הוא הכיר בעוצמתה של המשיחיות האורתודוקסית."

(רוית הכט, חגי סגל: "אי אפשר להתווכח עם העובדות: הממשלה הזאת לא טובה", "אל-ארצ'", 27.2.25).

https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2025-02-27/ty-article-magazine/.highlight/00000195-37f5-d56d-a7ff-3fff5d9f0000

כשהיה חגי סגל ילד היו הוא וחבריו צועקים במערכת הבחירות: "בגין לשלטון! בן- גוריון מוכר עיתון!" עתה הגיעה ההתפכחות, וההיפוך. והמעניין הוא שההתפכחות של סגל ממיצ'סלב בגון-מנחם בגין נעשתה כלל ללא אזכור שני המאורעות המכריעים מבחינתו. עת בגד ברבבות חניכי תנועתו בית"ר עת שימש כנציב התנועה בפולניה. כאשר כפשע לפני כניסת הנאצים לוורשה הוא נכנס לבנק הדואר, לקח את הקופה 150 אלף זלוטי סכום עתק, ברח ונטש את חניכיו למוות, ושנים אחר כך השכיח במכוון את פועלו של פאבל פרנקל מנהיג בית"ר במרד גטו ורשה. וכמובן את ניסיון הפוטש של אלטלנה שבוצע בעת שצבא הכיבוש המצרי נמצא כ-30 ק"מ מתל אביב, בנימוק שירושלים אינה נכללת בשטח המדינה.

אבל חשובה המסקנה.

ומה בקשר לתיאורו את דוד יוסף גרין-בן-גוריון כדתי משיחי?

בן גוריון היה דתי והאמין באלוהים בילדותו עד גיל 13 ומסתבר שגם בזקנתו. באמצע האמין בגאולת האדם ע"י הסוציאליזם. לקראת סוף ימיו הוא הסביר כי שורש אמונתו בשייכות ארץ ישראל לעם ישראל, היא האמונה באלוהים. ולאומר האמונה בעצמנו הוא אומר: "האמונה בעצמנו זו כפירה באלוהים." "אין דבר עצמנו בלי אלוהים... אין דבר בעולם בלי אלוהים."

https://www.youtube.com/watch?v=NO7JYkdzDdI

ודוק: בן גוריון האמין באלוהי ישראל שהבטיח את הארץ לעמו עם ישראל. (למרות שגם אללה – אלוהים הערבי הבטיח את א"י לעם ישראל. קוראן סורה 7:137).

נכון. זו אמונה באלוהים בנוסח שפינוזיסטי. בלי מצוות, אבל אמונה באלוהים אלוהי ישראל.

האם בן גוריון האמין כי הוא המשיח? ייתכן. גם הרמב"ם שנתן חזון משיחי אנושי של מלך-משיח שיביא לקיום מדינה יהודית במציאות, ולא מן השמיים, ראה עצמו כנראה משיח, אבל ללא ספק בן גוריון האמין בחזון המשיחי של נביאי ישראל:

בן גוריון: "אני יהודי תחילה, ורק אחר כך ישראלי. כי המדינה לפי הכרתי נוצרה למען העם היהודי כולו ובזכותו. הדבר שקיים את העם היהודי בכל הדורות והביא ליצירת המדינה היה החזון המשיחי של נביאי ישראל. חזון גאולה יהודית ואנושית. מדינת ישראל היא עכשיו מכשיר הגשמה. של חזון משיחי זה."

https://www.youtube.com/shorts/FhCokOPBIVM

ההבדל בין משיחיים אחרים הוא שדוד יוסף גרין-בן-גוריון היה תמיד ריאלי, ומעולם לא בעל דעות משיחיות הזויות.

קרולינה לנדסמן מותר לרצוח יהודים

כמה אנשים כמו ישראל פריי נותרו פה?

ישראל פריי הוא חסיד גור שהשתמט משירות צבאי, ונהפך לאקטיביבסט פרו-איסלמי התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי שמטרתו רצח יהודים. בעקבות ציוציו התומכים ברצח יהודים הוא נעצר ע"י המשטרה.

כתבת "הארץ", קרולינה לנדסמן, נאבקת עבורו: "העיתונאי ישראל פריי," היא כותבת,  "נרדף בשל עמדתו הפוליטית, המשמרת את כל ההבחנות שהעמדה הישראלית ריסקה בשיטתיות במשך שנים של אינדוקטרינציה: בין ישראל הריבונית לשטחים הכבושים, ובין התנגדות אלימה לגיטימית לכיבוש לבין טרור.

"המשטרה חקרה את פריי באזהרה השבוע על כמה פוסטים מהשנה האחרונה, בחשד להסתה לטרור. באחד הפוסטים כתב, כי 'פלסטיני שפוגע בחייל צה"ל או במתנחל בשטחי האפרטהייד הוא לא מחבל. וזה לא פיגוע. הוא גיבור שנאבק מול מדכא עבור צדק, שחרור וחופש.' זו אינה הפעם הראשונה. בדצמבר 2022 הוא נחקר בחשד לגילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, בעקבות פוסטים שבהם אמר ש'פגיעה בכוחות ביטחון אינה טרור,' וכינה פלסטיני שתכנן פיגוע 'גיבור'.

"פריי לא תומך בטרור ואינו מסית לטרור. אי אפשר לומר שכל מאבק אלים בכיבוש הוא טרור. לו פריי היה תומך בפגיעה באזרחים בשטחה הריבוני של ישראל, כפי שעשה חמאס ב-7 באוקטובר, או בפיגועים נגד אזרחים בתוך ישראל כמו פיגועי ההתאבדות באוטובוסים ובתי קפה, אז ניתן היה לומר שהוא תומך בטרור.

(קרולינה לנדסמן, "כמה אנשים כמו ישראל פריי נותרו פה?" "אל-ארצ'", 13.3.25).

https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-03-14/ty-article-opinion/.premium/00000195-9054-d6a4-a79d-f2776df50000

הבנתם? קרולינה לנדסמן מזדהה עם החמאס כאשר הצדיק את רצח המתנחלים היהודיים בניר עוז. יהודים כובשים יש לרצוח. נכון שהם רואים מתנחלים בכל היהודים בארץ (כולל את קרולינה לנדסמן ילידת ארגנטינה), ואילו היא קובעת שמותר לרצוח יהודים רק מכיבושי 67' כלומר לדידה רצח הילדה שלהבת פס בחברון היה מוסרי ומוצדק. וכך גם מוצדק ומוסרי לרצוח את כל שמונה מאות אלף היהודים היושבים ביו"ש. כולם דינם להירצח.

גילוי נאות. מערכת הארץ צינזרה את התגובה שלי. אין פלא.

הפלא הוא איך מרשים לעצמם שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן לפרסם בעיתונם התרת דמם של כל כך הרבה יהודים?

לא פלא שגם גם "ההומניסטית" "אוהבת הזולת" "נשיאת" "מכון זולת", גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון תומכת בהסתה של פריי לרצח יהודים:

"לא אכפת לי אם אתם חושבים על ישראל פריי," כותבת שניפיצקי-גלאון, "האמירה שלו שיש הבדל בין פגיעה באזרחים לבין פגיעה בחיילים. לטעון שיש הבדל כזה גם אתם חושבים שזה חמור, זו לא הסתה לטרור, ולזמן בנאדם לחקירה על זה זו חרפה שמסוכנת לכולנו, גם לאלו מכם ששונאים את ישראל.

"אף אחד לא באמת חושב ברצינות שמישהו קורא את מה שכתב ישראל פריי ומוסת לטרור. גם לא המשטרה, גם לא פרקליט המדינה שכנראה אישר את החקירה ההזויה הזו. פרקליט המדינה, אגב, בדיוק מנע הגשת ערעור על זיכוי צעיר מעבירת טרור יהודי. לחקור הסתה מדומיינת – כן, לחקור טרור ממשי – לא.

"מה שקורה כאן הוא שבמשטרה החליטו שהם הממונים על מה מותר ואסור לומר. יושב איזה פקד בשקל שמונה על ידי בן גביר, והוא עכשיו הקומיסר של חופש הביטוי בישראל. הוא יחליט איזה שלטים מותר לשאת בהפגנות, איזה ספרים מותר למכור ואיזה דברים מותר לומר.

"החקירה של ישראל פריי היא חקירה פוליטית, שנעשית על ידי משטרה שהפכה לזרוע הצבאית של כהנא. מי שזימן את פריי לחקירה לא צריך להיות שוטר. הוא צריך להישלח מחדש לעבור בחינת בגרות באזרחות. וכולנו צריכים לעמוד עכשיו לצד פריי. כי האנשים שעצרו אותו הם גם האנשים שיעצרו אתכם על הקראת שמות חטופים."

https://x.com/zehavagalon/status/1899836208831725616?t=b5VOq2cb2CcOHhSfyELB5g&s=03

גם ה"הומניסטית" "אוהבת הזולת" "נשיאת" "מכון זולת", גולדה זלטה שיפיצקי-זהבה גלאון תומכת ברצח יהודים.

אראסמוס הומניסט אנטישמי

שנים טוענים כמה מחוקרי יצירתו של "נסיך ההומניסטים" חֶרִיט חֵרִיטְזוֹן דסידריוס ארסמוס רוטרדמוס, "ארסמוס מרוטרדם", מחבר "בשבח הטיפשות", שלצד הטפתו לסובלנות הוא היה אנטישמי גדול ושונא זרים שחרד לגורל גרמניה מפני "חלאת אדם שתציף אותה," ובכלל זה היהודים. חיזוק לכך התקבל בימים אלה, כשבית המשפט הפדרלי לענייני חוקה בגרמניה פסק שמפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" זכאית לאמץ אל חיקה את ארסמוס וכי המכון מטעמה הנושא את שמו זכאי לתמיכה מהמדינה.

מכון ארסמוס מצהיר על דאגתו "לגרמניה כאומה" ועל מחויבותו "לזהות התרבותית של ארצנו ולערכיה השמרניים", ובמלים פשוטות, לפעול נגד ההגירה לגרמניה.

ארסמוס סלד ממהגרים וזרים. במכתב ממארס 1531 הוא צפה כי עקב הפרישה הלותרנית תפרוץ מלחמה "והעולם יוצף ביהודים ובמינים." במכתב נוסף כתב כי ככל שהטורקים ומגפת הדֶבֶר מהווים איום, יורע המצב בגרמניה אף יותר כשתפרוץ מלחמת אזרחים, כי "ספרד מטפחת מיספר רב של יהודים נסתרים, רבים מהם נמצאים בגרמניה ונוטים למלחמה והוכשרו לבצע שוד. כל הזוהמה הזו תציף תחילה את גרמניה ואחר-כך את שאר העולם. לאחר שהם יקבלו נשק הם לא יניחוהו. פעמיים בעבר, ברומא ובווינה, כבר חזינו עד כמה עלולים הם להרחיק לכת במעלליהם."

כעבור ימים אחדים הוסיף וכתב, "בתואנה של מלחמה זאת תציף חלאת אדם את גרמניה, יהודים שנאסר עליהם להיות בספרד, פושעים האמונים על מעשי שוד וביזה מכל רחבי גרמניה. לכל אלה יש להוסיף סוג נוסף שנוטה לכיתות שונות או שבעצמו אינו מחזיק בכל דת."

בחיבורו הסטירי המפורסם "השבח לטיפשות" לועג ארסמוס לעמים המייחסים לעצמם על-פי טבעם סגולות עילאיות, ייחוס אצילי, למדנות ועוד. הבריטים מתהדרים ביפי תוארם, בכישרונם המוסיקלי ובמזונם המשובח, הסקוטים מתרברבים באצילות מוצאם ובהצטיינות בדיאלקטיקה, הצרפתים מתגאים בגינונים מעודנים, והרשימה כוללת גם את הפאריסאים, האיטלקים, הרומאים, הוונציאנים, היוונים, הגרמנים והספרדים. שתי קבוצות אתניות חורגות מהכלל: הטורקים, אספסוף ברברי המתייהר בדתו ובז לנוצרים על אמונתם הטפלה, והיהודים שעדיין ממתינים למשיח השקר שלהם ודבקים במשה נביאם עד עצם היום הזה. הטורקים והיהודים הם היחידים שלא התברכו בסגולה או מעלה כלשהי ומוגדרים אך ורק על־פי דתם, כלומר על-ידי התנשאותם הדתית.

אמנם ארסמוס לא הגיע למדרגת האנטישמיות הארסית והמסיתה של מרטין לותר, אך גם נסיך ההומניסטים לא חף מגילויי שנאת יהודים בוטה. לבד מהניאוצים שהטיח במכתביו במומר הידוע יוהנס פפרקורן על מוצאו היהודי בולט השימוש שעשה ארסמוס בתואר "יהודי" כשהתקוטט עם תיאולוגים בכירים ורבי-כנסייה כדייגו לופז זוניגה, ג'ירולמו אלאנדרו ולודוביקו קרווחל.

המקרה של אלאנדרו מעניין במיוחד. הוא נשלח לגרמניה מטעם האפיפיור להחזיר למוטב את מרטין לותר, אלא שלותר הכריז באוזני אלאנדרו, הקיסר קרל החמישי ואחרים (בוורמס 1521), "כאן אני עומד, איני יכול אחרת." יותר מעשור קודם לכן, בוונציה, חלקו אלאנדרו וארסמוס חדר בבית חמיו של הדפס אלדו מנוציו. הקשר בין השניים נמשך עד שנקרע ביניהם קרע. לכך נוסף חשדו, המופרך, של ארסמוס כאילו אלאנדרו, שבינתיים התמנה לקרדינל, פועל להבאיש את ריחו בחצר האפיפיור. או-אז שיחרר ארסמוס, לא בפעם הראשונה, את השד האנטי־-יהודי הכלוא בתוכו, ומכיוון שאין כתם נורא יותר לאדם מאשר מוצא יהודי טפל על אלאנדרו (בפרסום אנונימי) את המלים הבאות: "הוא נולד למשפחה יהודית שהתגאתה לאין-שיעור באילן יוחסין שהוביל עד לאברהם. האם באמת הוטבל לנצרות? [...] אין הוא נמנע מכל גילוי חיבה לא מכובד. הוא נהג לכעוס עד טירוף, ולעתים מתלהב באופן קיצוני. הוא מפגין יהירות חסרת כל רסן, תאוות בצע ללא גבול, ליבידו מפלצתי ובלתי-נשלט [...] בדרכים שאינן ידועות לנו עלה בידו לערוק [מבין היהודים] כשהוא מתחזה לנוצרי ולחיות בין נוצרים. כך הגדיל את תפארתו של משה שלו והקטין את זאת של ישו [...] אלאנדרו, יהודי מלידה, ששפת אימו היתה עברית, הסווה את עצמו כנוצרי, סוס טרויאני בקרב הנוצרים [...] שמועות, באופן כללי, וכל מראהו החיצוני של אלאנדרו, וכן אופן דיבורו, בנוסף לאמונתו, כל אלה מעידים בבירור שהוא יהודי [...] זה אלאנדרו, בן משפחתו של יהודה איש קריות, העולה על אבותיו ומוכן אף תמורת שלוש דרכמות לבגוד בבשורה הנוצרית."

 אלאנדרו למד עברית ממשה פרץ, פליט יהודי מספרד שלימים נטבל לנצרות בשם ג'ירולמו. אולי זה היה מקור השמועה המופרכת על יהדותו. אלא שבולטת כאן התייחסותו של ארסמוס למאפיינים יהודיים פיסיים של אלאנדרו, לדרך הדיבור שלו ובמיוחד למראהו היהודי. זוהי אנטישמיות, גם היא גם אינה מושתת על תורת גזע סדורה.

חזונו של ארסמוס הוא אכן אוניברסלי, במונחים של אוניברסליזם יְמֵיבֵּינַיְמִי: "צירוף כל האנשים לקהילה הנוצרית באמצעות הטבלתם, מבלי להתחשב בהבדלי צבע עור, מוצא אתני, מקום מגורים, או אמונות קודמות, זה היה היסוד המרכזי של האידיאולוגיה והמטרות של הכנסייה הקתולית." לא פלורליזם ולא סובלנות דתית אלא מונוליטיות נוצרית (קתולית), ובהתאם לכך התייחסותו לכל מי שאינו נוצרי, "אחר".

(נתן רון, "העולם (הנוצרי) כולו הוא מולדתי", "אל-ארצ'", 4.3.25).

https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-03-04/ty-article/.premium/00000195-60a7-da23-a99d-77bfd6e60000

אחרי "ההומניזם", ו"אוהבת הזולת" בהם מתנאה גולדה זלטה שיפיצקי-זהבה גלאון התומכת ברצח יהודים, איננו מתפלאים על ההומניסט אראסמוס. כמובן שאיננו שוכחים לרגע כי גם היטלר התנאה בהומניזם שלו כשהצהיר: "אני הומניסט גדול" – Ich bin so colossal human "היהודי לבדו אשם בכול" (פרידלנדר שאול, שנות ההשמדה 1945 – 1939 ת"א 2009 עמ' 330 -326).

טראמפ מתנקם בשנואי נפשו בכסות צינית של מאבק באנטישמיות

"לאחר שסיימו לחתוך בבשר החי של הממשל הפדרלי, התפנו הנשיא דונלד טראמפ ואנשיו לטפל במטרה הבאה שסימנו לעצמם עוד בזמן הקמפיין: אוניברסיטאות העילית. המוסד שנבחר לשמש דוגמה, למען יראו וייראו, הוא אוניברסיטת קולומביה שבשנה שעברה היה המוקד המדובר ביותר של המחאה נגד בעד החמאס בעזה. בצעד חסר תקדים באו סוכנים של המשרד לביטחון לאומי לעצור את אחד ממנהיגי המחאה, מחמוד חליל, סטודנט ממוצא פלסטיני שלומד לתואר שני במנהל ציבורי.

"את המעצר ביצע סוכן ושמו אמיל הרננדז, שהתפרסם כשהוזמן בתור אורח כבוד לנאומו של טראמפ לאומה ב-2019. הסוכנים הודיעו לו שתושבות הקבע שלו נשללה. שופט מחוזי בניו יורק מנע את גירושו עד ההכרעה בשאלה אם פעילותו בקמפוס מוגנת מכוח הזכות לחופש הביטוי ואם עורכי הדין של הממשלה יצליחו להמציא הוכחות שהוא תומך בחמאס. השופט הוא ג'סי פורמן, יהודי אורתודוקסי שאשתו היתה בעבר פרופסורית למשפטים בקולומביה, וכיום היא מנהלת את אחד מבתי הספר היהודיים הידועים בעיר. להחלטתו תהיה משמעות רבה לא רק לגורלו של חליל, אלא גם לשאלה אם פעילות ציבורית נגד מלחמתה של ישראל בעזה היא כשלעצמה תמיכה בחמאס.

"קשה להאמין שמי שמבלה עם נאו-נאצים חרד לגורל היהודים. מאבקו באוניברסיטאות הוא חלק מסגירת חשבונות עם אנשים ומוסדות המטפחים לכאורה את הרעיונות השמאלניים שהוא מתעב.

"צריך לזכור כי טראמפ מבלה בחברת אנשים המזדהים כנאו-נאצים, וכי שותפו הנאמן אלון מאסק מצדיע במועל יד ומעודד את מפלגת הימין הקיצוני בגרמניה שתפסיק לחוש אשמה על פשעי העבר. בנסיבות האלה קשה לקבל באמת את הטענה שטראמפ ואנשיו חרדים לגורל היהודים כמיעוט מופלה. גם כשישתנה האקלים הפוליטי בארה"ב, הזדהות עם ישראל ועמדה תקיפה נגד אנטישמיות יישארו מזוהות עם הטראמפיזם ועם ההתנכלות לאוניברסיטאות. מה יקרה אז לישראלים ולמי שתומכים בהם בקמפוסים בארה"ב?"

(יעל שטרנהל, "טראמפ מתנקם בשנואי נפשו בכסות צינית של מאבק באנטישמיות", "אל-ארצ'", 13.4.25).

https://www.haaretz.co.il/news/world/america/2025-03-13/ty-article/.premium/00000195-8c14-de2e-a195-9c7e584a0000

יעל שטרנהל היא בתו של זביגנייב אורלובסקי-זאב שטרנהל שכזכור מינה את עצמו וולונטרית ליועץ לענייני טרור של מוחמד יעסר ערפאת, ויעץ לו לרצוח יהודים רק מעבר לקו הירוק. (הוא הקדים בכך את ישראל פריי, קרולינה לנדסמן, ושניפיצקי-גלאון).

כאקטיביסטית פרו-איסלמית היא נאבקת להפסקת המלחמה בחמאס שתוביל להצלת שלטון החמאס ושיקומו בעזה, ולכן היא מזדהה עם ההפגנות נגד המלחמה בעזה בנימוק שיש הבדל בין עזה לחמאס, ומי שמפגין בעד עזה אינו בעד החמאס. נשאלת השאלה מדוע הוא מפגין רק בעד עזה, ולא נגד החמאס, מכל מקום דאגתה שמא המאבק באנטישמיות יהיה רק מזוהה עם טראמפ, ולא עם הדמוקרטים הוא אכן דאגה אמיתית, הבעייה היא שהיא אחת מהתורמות לכך.

בזכות מו"מ עם לבנון

באחדות נדירה של קיצונים רל"ביסטים מימין ומשמאל תוקפים את מיליקובסקי-נתניהו על שהסכים למו"מ עם לבנון על הגבול. דווקא יש לשבח אותו. המו"מ לו התחייבה ישראל לארה"ב ולצרפת אין פירושו רק תן כפי שעשה יאיר למפל-לפיד, אלא גם לקבל. (יש לדרוש למשל את אדמות חקלאי מטולה בעמק עיון). והחשוב יותר הוא עצם המעשה של ניהול מו"מ עם מדינה ריבונית (אם לבנון תצליח להיות כזו) במטרה להגיע להסכם שלום יציב. (כזכור הסכם השלום שנחתם בזמנו בין ישראל עם לבנון הופר בגלל התערבות סוריה).

כעת כשסוריה וחיזבאללה חלשים יש ללכת למו"מ ולהשיג הישגים טריטוריאליים.

עצם מו"מ שבו אין לישראל סייגים לסיכול טרור הוא חיובי.

נעמן כהן

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* פלסטינים בעזה בחורף: "כל בוקר אנחנו קמים קפואים!"

ג'וחא: "תמשיכו לענות את החטופים שלנו ולהציג את ניצחונכם עלינו כשאתם חמושים וצוהלים בתוך חורבות עזה – וככה יהיה לכם טוב וחם על הנשמה הארורה שלכם!"

* מוטי הרכבי: האו״ם בדו״ח שקרי ואנטישמי מאשים את חיילי צה״ל באלימות מינית כלפי פלסטינים. אני מניח שהסרטון הערוך והשקרי של הפצ״רית בנושא לוחמי שדה תימן, סרטון שהוצג בערוץ 12 –  נתן לשונאי ישראל רעיונות. 

אל דאגה, הפצ״רית בודקת מי הדליף את הסרטון. זה יקרה מיד אחרי שיגמרו לבדוק את השימוש הבלתי חוקי של הרוגלות על ידי היועמ״שית,  בינתיים היועמ״שית הצליחה לדחות  כבר 15 חודשים את החקירה. אבל ברגע שהחקירה תסתיים יבדקו מי הדליף את הסרטון השקרי נגד לוחמי צה"ל. יש גם אפשרות (כנראה יותר מהירה)  שיבדקו מי המדליף מיד לאחר הגעת המשיח.

אגב, מיד אחרי ששלחתי את הפוסט קיבלתי תשובה שהסרטון של הפצ״רית וערוץ 12 אכן מופיע בדו״ח המזוהם של האו״ם.

אהוד: יידע כל חייל לוחם בצה"ל כי הפצ"רית עלולה להאשימו בפשעי מלחמה, להושיבו בכלא כמו שהושיבו את מאור אזריה ולגרום לכך שייעצר ויישפט בכמה מדינות אם ייצא מחוץ לגבולות ישראל.

* אהוד, שלום! בעקבות טענתו של נעמן שהשופט יצחק זמיר הודח, אבקשך לפרסם את המאמר הבא, המעמיד דברים על דיוקם:

https://www.ynet.co.il/news/article/sj0711pvs1l

אורי הייטנר

* אהוד היקר, נעמן כהן לועג לי על כך שמצאתי עניין בהצעתו של יאיר לפיד להפקיד את הרצועה בידי מצרים למשך חמש שנים, והוא מסתמך על הלעג של נתניהו באוזני הרב כדורי על סף הדמנציה, שאינו מבין מה מדברים אליו. האם נעמן כהן חושב שמשטר צבאי ישראלי בעזה עדיף?

שלך –

משה גרנות

* אהוד: האם חמאס, חיזבאללה, טהראן, "הפגנות המחאה" להפלת הממשלה, נדב ארגמן, רונן בר וכל שונאי נתניהו – תומכים ביועמש"ית בהרב-מיארה בתקווה שתתיש את נתניהו במשפטיו, תערער את בריאותו, תוציא אותו לנבצרות ותגרום למשבר חוקתי בישראל שיאיים על עצם קיומה הדמוקרטי?

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,088 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-60 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!

אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.

*

קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:

https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz

*

את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!

רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים נהדרים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-29, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל