פעמיים בשבוע

גיליון מס' 2044

יום חמש מאות ארבעים ותשעה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2183 נמענים

[שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, ט' בניסן תשפ"ה. 7.4.2025.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: סְפִיחַ נְעוּרִים. // פוצ'ו: שוד האפיקומן בנתיב הל''ה. // אהוד בן עזר: ליל-הסדר האחרון בחייו של יהודה ראב בן עזר. // יהודה ראב: פסח ראשון וביכורים ראשונים בפתח-תקווה. // איליה בר זאב: שני שירים. // אורי הייטנר: צרור הערות 6.4.25. // מיכאל רייך: רוֹזְמָרִי מִתְהַלֶּכֶת. // מתי דוד: נתניהו בעיני אוהביו ושונאיו, נתניהו בעיני תומכיו ומתנגדיו. // יונתן גורל: שישה שירים. // אהוד בן עזר: השקט הנפשי. 1979. פרק 24. // שמעון גרובר: לקנות באדום ולמכור בירוק. מדריך בסיסי למהמר הטירון בשוק ההון. // אהוד בן עזר: המושבה שלי. 2001. פרק שמונה-עשר: דודי ההולל אלכס היה אומר: "אנגלית היא שפת המציצה של לורה." // נעמן כהן: האם שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, קיבלו כסף מקטאר? // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

הוֹצִיאֵנִי אֱלוֹהַּ

(1981-1972)

כְּבָר פְּגַשְׁתִּיךָ פַּעַם

*

סְפִיחַ נְעוּרִים

פָּרַץ לְפֶתַע

לִקְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת 

עֵת בָּחַשְׁתִּי בִּשְׂעַר

חָזֵהוּ הַנֶּהְדָּר  –

זְרוֹעוֹ נָחָה עַל חָזִי

כְּבֵדָה וִיקָרָה

כִּמְטִיל-זָהָב

כְּמַתְּנַת-אֵל זוֹהֶרֶת  –

רַק מַבָּטוֹ תָּעָה בְּמֶרְחַקִּים

לֹא יְדוּעִים לִי

כָּל תְּנוּעָה הוֹפְכָה

סֵמֶל

כָּל מִלָּה צוֹלֶלֶת מְלֵאַת

מֵאָה פַּעֲמוֹנִים נִפְלָאִים

וְהֵדִים שֶׁלֹּא מִזֶּה  –

•

• פירוש הסימן – שיר מן העיזבון שפורסם לאחר מותה. העיזבון הועבר למכון "גנזים". השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

פוצ'ו

שוד האפיקומן בנתיב הל''ה

כאשר חג הפסח מתקרב אני נזכר תמיד בליל הסדר הראשון שערכנו בכפר הערבי בית נטיף (שהפך עד מהרה להיות קיבוץ נתיב הל"ה)  בפסח  1950.  החלטנו באותו חג  שאם כבר מעמידים על השולחן כוס יין לאליהו הנביא,  כדאי לדאוג שאליהו באמת יבוא. הקיבוץ שלנו  היה מוקף אז גדר תייל שלאורכה היו נטועים  מוקשי תאורה. עד מהרה גלינו שהלהבה הפורצת מהמוקש היא לא לוהטת וניתן להחזיק אותו ביד ולרוץ כשהאש רצה איתנו. כך קרה שבאמצע הסדר בקעה פתאום קריאה מבחוץ  "הי נער! עצור את מרכבת האש!"  ולאחר מכן, כיבה מישהו את האור בחדר האוכל – ואז ראינו לאורך החלונות את אלומה האש הנעה מחלון לחלון, וכשהאור הודלק מחדש בחדר האוכל, ראינו את אברמלה ליטמן, לבוש סדין לבן ועטור זקן של צמר גפן, צועד בין השולחנות ומגיע ישר לכוס היין הגדולה הניצבת מול אביו של לייזר נם שבא להתארח והתבקש לנהל את הסדר לפי המנהג. אברמלה לא בזבז זמן, אמר "ברוך את ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן" טעם מן היין וכשהמשיך לשתות את כולו, צעקה לו אראלה האקונומית:

"הי לא שותים את כל היין!"

אברמלה לא נבהל, אמר: "את לא תגידי לאליהו הנביא כמה לשתות!" ובלגימה אחת רוקן את כל הכוס.

המבצע הבא היה גניבת האפיקומן.

החלטנו שאנחנו לא גונבים את האפיקומן. אחר שרכשנו ניסיון בשימוש בנשק במלחמת העצמאות, לא נאה לנו לגנוב אותו כאילו היה תרנגולת, אנחנו נבצע שוד מזויין וכך נשיג את האפיקומן . כשודד הראשי נבחר הבריון של המשק, שנקרא בחיבה "קווזימודו".  הוא עטף את ראשו בכפייה מחוץ לחדר האוכל, ירה בסטן כמה יריות באוויר והתפרץ באמצע האגדה כשהוא  שואג, "אירפע אידכום!"  וכשכולנו הרמנו את הידים. צעק בגרון ניחר :" ווין הוא אל אפיקומן!"

כולנו הצבענו על אבא של לייזר וקווזימודו צעד לעברו כשהנשק מכוון אליו:

מי שהכי נבהלה מהשודד היתה אימו של לייזר, שלא הכירה את קווזימודו. הייה בטוחה שזה ערבי אמיתי וצעקה לבעלה:

"תיתן לו! תיתן לו את האפיקומן!"

מסתבר שגם בעלה לא היה בטוח שזה רק משחק, הוציא את המצה בידיים רועדות ונתן לשודד.

קווזימודו היה מספיק נימוסי, אמר "כּתר חירכּ!" ויצא בהליכה אחורית, כשהוא מחפה על עצמו עם הסטן.

אחרי שיצא פרצנו כולנו בצחוק משוחרר, ואבא של לייזר שהבין עכשיו שהכול היה הצגה מתוכננת צחק גם הוא בקול והרגיע אותנו:

"אל תדאגו! אני סידרתי אותו! לא נתתי לו את האפיקומן האמיתי נתתי לו סתם מצה..."

* * *

אהוד בן עזר

ליל-הסדר האחרון בחייו של יהודה ראבּ בן עזר

מתוך "התלם הראשון", מהדורת 1988.

את ליל-הסדר האחרון בחייו בפסח תש"ח / 1948 חגג ר' יהודה ראב [1858-1948] כמנהגו, כשהוא מסב אל השולחן בראש משפחתו – הבנים, הכלות הנכדים והנינים – בביתו שברחוב ביל"ו בפתח-תקוה. אך הפעם הזאת שינה ממנהגו: הוא קם ממקומו, כפוף מעט, חבוש בירמולקה השחורה, נאחז בשולחן בשתי ידיו, עיניו הכחולות-עדיין הבריקו וקולו רעד.

"אני בטוח" – החל מדבר יידיש, כשהוא נרגש מאוד – "שזהו הסדר האחרון שאני אתכם. לא אשב עוד אתכם, ואתם – תשמרו על התכנסות המשפחה גם בשנים הבאות."

אחר-כך אמר: "זכות גדולה היתה לי שאני, שזכיתי לחרוש את התלם הראשון באדמת מֶלַבֶּס ולראות בהיווסדה של המושבה העברית הראשונה, זוכה לשמוע באחרית ימי על הקמתה של המדינה."

וכאן צעק בקול רם, ובעברית: "חלום חיי התגשם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תחי מדינת ישראל!"

גם לאחר כארבעים שנה עדיין זוכרים בני משפחתו את התרגשותו הבלתי-רגילה במעמד ההוא ואת הרגשתם הברורה, כי זה אכן הסדר האחרון שעיניהם תחזינה בו, ב"זיידה", וכי עדים הם לפרידתו הקרובה מהם לעולם.

כעבור שבועות אחדים, בל"ג בעומר של שנת תש"ח / 1948, בראשיתה של מלחמת-העצמאות, כאשר עצם ר' יהודה ראב את עיניו בביתו – בית-רעפים מרובע בן קומה אחת, עטור ברושים ועצי-זית – נשלם מעגל-חיים של כתשעים שנה מיום היוולדו בהונגריה בשנת תרי"ח / 1858, מעגל של שבעים ושלוש שנה בדיוק למן היום שבו יצא עם משפחתו מהונגריה בדרך לארץ-ישראל ומעגל של כשבעים שנה מיום עלייתו על אדמת פתח-תקוה בראשית שנת תרל"ט / 1878, והוא היחיד מכל מייסדיה שהאריך ימים וזכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח (אף שכבר לא מיהר למקלט בשעת האזעקות), ורק אז נחה דעתו ושקע בתרדמת-נצח.

בטרם יאבד את הכרתו למשך שעות עדיין הקפיד לצעוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אֵחוֹד", כששתיים מבקשת נפשו: למות על מיטתו בישיבה, זקוף, כגבר, ולהוציא את נשמתו ב"אחד".

לאחר שקבע ד"ר בכרך את מותו באו אנשי חברא קדישא והורידוהו על הרצפה, הדליקו שני נרות וכיסוהו בסדין, ובניו ונכדיו הבוגרים עומדים סביבו.

הראשון מאנשי המושבה שהגיע למשמע הידיעה על מותו היה ראש שומריה במשך שנים רבות, ר' אברהם שפירא, הלוא הוא שייח' אִבְּרָהִים מִיכוֹ בפי השכנים הערבים. הוא נכנס בדלת הגבוהה, החומה, הנפתחת אל מרפסת צפונית, שהיתה מקורה בשבכת-עץ צבועה ירוק וגזורה כתחרה, הזדקף בעמידת-דום חיילית, הצדיע למת ואחר: "זהו השומר הראשון, מורי ורבי! ומי שאומר אחרת, הוא שקרן!"

*

ההלוויה יצאה למחרת, יום ו', י"ט באייר תש"ח / 28 במאי 1948, מביתו של ר' יהודה ראב ברחוב ביל"ו, עברה לאורך רחוב חובבי-ציון, בית-הכנסת הגדול, שם היה מושבו בכותל-המזרח, חלפה על פני כיכר המייסדים, שבה נמצאה אז עדיין הבאר הראשונה שחפר באדמת המושבה, והגיעה עד לראש גבעת העדשים, היא דהרת אל-עדש, בין-הקברות של המושבה מראשיתה, שם נכרה קברו לא רחוק ממצבות אשתו לאה ובתו-בכורתו ציפורה, שמתה בשנת 1891 בהיותה בת שש בלבד.

במסע ההלוויה לא שלט עצב על מותו. באוויר היה תלוי עצב כבד פי כמה על חיילים ואזרחים, מגיניה של המדינה בת השבועיים ותושביה, שנהרגו מדי יום, ושמותיהם התנוססו במסגרות שחורות. בלבות המלווים בוודאי פיכתה התחושה: הלוואי שכל אחד מן הנופלים, צעירים ברובם, ואלה העתידים ליפול, היה זוכה להשלים מעגל חיים ולמות שבע ימים ומעשים כמו ר' יהודה ראב מפתח-תקוה – חופר בארה, שומרה וחורש תלמה הראשון.

אהוד בן עזר

בן 89 כיום, נכחתי כילד בן 12 בליל הסדר האחרון המתואר כאן.

* * *

יהודה ראב

פסח ראשון וביכורים ראשונים

מתוך "התלם הראשון", מהדורה ראשונה, 1956. הכתיב המקורי.

את חג הפורים תרל"ט [1879] חגונו, כשאנו יורים באויר באקדוחים ממש. החורף הגיע לקצו, שדותינו עטפו בר. זרענו את תבואת הקיץ – אבטיחים, דורה ושומשמין, וימי חג האביב הגיעו.

החלטנו לחוג את חג הפסח הראשון בחברת משפחתנו בפתח תקוה. המשפחות הובאו מיפו ור' דוד גוטמאן יצא בראשנו ובחגיגיות מרובה קיבל את פניהן. הנשים היו רכובות על סוסים, ור' דוד, במועל יד, אמר: "ברוך השם, ברוך השם, עתה כבר יתחיל להתהוות דבר מה"! האיש הרציני והקשה, הגביר הקפדן לשעבר, אשר השקיע את כל הונו בפתח תקוה, נגש אל הנשים ובחיוך אבירי מאושר על פניו עזר להן לרדת מעל סוסיהן. אלו היו: גברת גוטמן (היחידה מבין הנשים אשר כונתה בפינו "גברת"), דייכע אשת ר' יהושוע שטמפפר, אמי החורגת ולאה רעיתי. מלבדן באו עוד יהודים מספר שהוזמנו מיפו כדי להשלים את המנין. באוהל המשותף ערכנו סדר שעבר בשמחה רבה, בנאומים נלהבים על הכוס ובתקוות רבות לעתיד.

חג הפסח עבר ונשותינו חזרו העירה. רוחות החמסינים הבשילו את שדותינו במהירות, במהירות יתרה על המדה הדרושה. עשינו את ההכנות לקציר הקרוב. התקנו את החרמשים על הידיות ורקענו אותם. גם מכונת-הקצירה – אם אינני טועה היתה זאת הראשונה בארץ-ישראל – עמדה מוכנה. היא הובאה מהונגריה והיתה גדולה וכבדת תנועה. כמין "היפופוטם", שהרגה ממש את סוסינו ונאלצנו לרתום בה שני זוגות שוורים.

קציר השעורים החל. המכונה היתה "מאורע" חשוב לגבי הסביבה. רבים מן הערבים ונכבדיהם נקהלו לחזות בפלא. למראה הקשיים בעבודתה בטלוה, כדרך כל האכרים השונאים חדושים במנוד ראש. שמעתי את אחד ממכובדיהם מבאר באותו מעמד לנתיניו: "כל זה ממרבית הכסף ומדלות השכל"... אף-על-פי-כן המכונה קצרה ובסיוע חרמשינו כלה קציר השעורים ואח"כ גם קציר החטים.

הגיעה עונת הדיש. גמרנו אומר לעשות גם את העבודה הזאת במכונה. בשרונה היתה מכונת דישה המונעה בכוח סוסים. בהיותנו רגילים לבוא בקשרי עבודה ויחסי שכנות טובים עם גרמני שרונה, שכרנו מהם את המכונה והיא הובאה אלינו בלווית מדריך גרמני. דשנו את השעורה בהצלחה נכרת, אך בהגיע תור החיטה היו החטים יוצאות ממנה לא חטים אלא... גריסים. נאלצנו איפוא לדוש את החטה בדרך הרגילה בבהמות עבודה.

שנת תרל"ט קרבה לקצה. עשינו את הסיכום של השנה הראשונה והתקוות הטובות נתבדו. היבול היה אמנם לא-רע, אבל "קצרו" אותו לפנינו משפטי גבולות עם השכנים, מס המעשר ובקשישים. נוסף לכך מתו כל השוורים הדמשקאים ממחלות. מצבנו היה רחוק ממזהיר.

ככה עברה עלינו השנה הראשונה. תוצאותיה היו הפסד כל הכסף המזומן שהושקע. החבילה נתפרדה והשותפות בטלה, אבל המתישבים, פרט לשותפי-חוץ, נשארו במקום. האדמה חולקה, וכל אחד החליט להמשיך בעבודה על חשבונו הפרטי. אבי הפסיד את מעט הכסף שהשקיע בשותפות, ונישאר מחוסרי קרקע, פרט למגרש הבנין בקרבת הבאר. אז החל אבי לגבול בטיט וללבון לבנים לשם בנין בית על מגרשו [לימים רחוב פינסקר 21]. אותי קבל גוטמן לעבודה במשקו במשכרת חדשית. משקו הכיל ארבעה זוגות שוורים, זוג סוסים, סוס רכיבה, "חרתים" ערבים, ואדמה לרוב. ככה הסתדרו החברים זה בכה וזה בכה.

יהודה ראב

* * *

איליה בר זאב

מִדבּר רעֵב למָן

 הַאִם מִמַּבּוּעֵי הַיֵּצֶר יַעֲלוּ הַמִּלִּים

בְּסִדְקֵי בְּאֵרוֹת חֵמָר?

מִדְבָּר רָעֵב לְמָן, נוֹשֵׁךְ לִתְהוֹם,

מַיִם נוֹגְעִים בְּמַיִם –

אֲנָשִׁים חוֹפְרִים בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

בֶּן אָדָם קוֹטֵל בְּהֶבֶל –

פִּיו אוֹמֵר –

הֲבָלִים, שַׁעֲשׁוּעֵי חֶמְדַּת לָשׁוֹן,

אוֹת לְמֵצַח נְחוּשָׁה

לִבְלִי הַכּוֹת.

וְאוּלַי רְעָבוֹן וְשֶׁבֶר קַטְלָנִי.

רַק סֶדֶק הַקּוֹל קוֹרֵא

מִלָּה

     אַחַר

           מִלָּה

פורסם לראשונה ב"מעל קווי המתח", 2010.

הוּא יַעֲבֹר

שַׁלִּיט עֶלְיוֹן, מַחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה,

מְשַׁחְרְרָן בְּעָנָן גָּדוֹל

אֶל עוֹלָם אַחֵר.

מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְטִילוֹת צֵל רַע, מְאַיֵּם, אֲבָרוֹת מְשֻׁנָּצוֹת שְׁחֹרִים –

El Condor Pasa

בְּמַעֲלֵה הַשָּׁמַיִם אוֹרֵב לִבְשַׂר תּוֹתָחִים.

קֵרֵחַ, רָעֵב, צָמֵא –

חָשׁ לֶאֱכֹל, בַּאֲשֶׁר דַּם חֲלָלִים שָׁם יִשְׁתֶּה.

הוּא עוֹבֵר –

קָנִיבָּל בְּסִמְטָאוֹת הָעִיר, בְּחָרְבוֹת הַבָּתִּים מְלַקֵּט טַף בִּטְפָרָיו,

עוֹבֵר בִּיעָף,

               לֹא מַרְפֶּה.  

איליה בר-זאב

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 6.4.25

* הגנה אקטיבית – בראיון ל-y-net, הציע יהורם גאון לשנות את שמו של צבאנו מצה"ל – צבא ההגנה לישראל, ל"צבא ישראל". לטענתו, המילה "הגנה" נבעה מתפיסה שישראל צריכה רק להגיב, והתפיסה הזאת קרסה ב-7 באוקטובר ומחייבת תפיסה חדשה.

טעותו של גאון, היא בהבנת משמעות המונח הגנה, בתפיסת הביטחון של ישראל. השם צבא ההגנה לישראל, מיטיב לתאר את מהותו של צה"ל. אין זה צבא של עם מחרחר מלחמה, בעל שאיפות אימפריאליסטיות ורצון לפגוע בשכנותיו כדי להשיג אינטרסים כלכליים או אחרים. זהו צבא של עם שוחר שלום, שייעודו האחד והיחיד הגנה על קיומה, שלומה וביטחונה של מדינת ישראל ועל חייהם ושלומם של אזרחיה.

ישראל היא מדינה קטנה בתוך מרחב ענק השולל את עצם קיומה וחותר להשמדתה, ועליה להגן על עצמה.

הגנה – אין פירושה פאסיביות, התמכרות לשקט והמתנה לאויייב שיתקוף אותנו, מתוך אמונה משיחית שלא נופתע. על פי תפיסת הביטחון של ישראל, מדובר בהגנה אקטיבית, המבוססת על יוזמה, התקפיות וחתירה למגע, על מתקפת נגד מקדימה ועל העברת המלחמה לשטח האוייב.

התפיסה הפאסיבית נולדה מתוך ההתנגדות למלחמת שלום הגליל, בטענה שזו "מלחמת ברירה" כי אנו יזמנו אותה, ומלחמת ברירה היא מלחמת בלתי צודקת ואינה לגיטימית. זאת תפיסה אבסורדית, כי מציאות חיינו במזרח התיכון היא של מלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו ביום הקמת המדינה, והיא מחייבת אותנו להתגונן, וההגנה הטובה ביותר היא התקפה. התפיסה הפאסיבית הגיעה לשיאה במדיניות ההתמכרות לשקט בעשור וחצי שבין תקיפת הכור הסורי ועד 7 באוקטובר. התפיסה הזאת קרסה ב-7 באוקטובר ומחייבת שידוד מערכות, אך לא שינוי הגדרת המטרה העליונה – הגנה על המולדת, אלא בחזרה לתורת הביטחון הישראלית שנזנחה, והתאמתה לתנאים של היום.

צה"ל הוא אחד המותגים הישראלים החשובים והמוצלחים ביותר, מושא להזדהות והערצה לא רק של אזרחי ישראל, אלא של יהדות העולם כולו ושל ידידי ישראל באשר הם. שינוי, ברוח הצעתו של יהורם גאון, יעביר מסר שגוי, כאילו ישראל הפכה למדינה מיליטריסטית שמטרותיה הצבאיות אינן ההגנה על קיומה.  

* מה לנו ולטבח בעלאווים בסוריה? – לכאורה, הטבח הוא נקם על 55 שנות הרודנות הרצחנית של משטר שושלת אסד. זה נכון, אך זו אינה התמונה המלאה.

העיקר הוא שהמזרח התיכון קנאי ואינו מכיל מיעוטים. לא נוצרים, לא כורדים, לא דרוזים ולא יזידים. קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון היא מבחינתם פצע, פגיעה בכבודם, ואין הם מוכנים להשלים עם קיומה. זאת מהות הסכסוך, הרבה יותר מאשר הסכסוך עם הפלשתינאים על ארץ ישראל. לכן, גם הסכמי השלום אתנו הם טקטיים, נישואי אינטרס ותו לא.

זאת המציאות. בתוכה עלינו לפעול, מתוך אמונה יוקדת בצדקת קיומנו במולדתנו ונחישות לקיים אותה, להעצים אותה, לחזק אותה וככל שנדרש – גם להילחם עליה.

* אחריות – לטוב ולרע – כדי להבין את מהות המחדל שהביא לשבעה באוקטובר, כדאי לראות את מדיניות הממשלה היום בסוריה.

מדיניות הממשלה בסוריה, המבוצעת בידי צה"ל, היא היפוכה המוחלט, במאה ושמונים מעלות, של מדיניות הממשלה מול חמאס וחיזבאללה, שבוצעה בידי צה"ל, והמיטה עלינו את הטבח. אילו נתניהו ניהל כלפי עזה מדיניות כפי שהוא מנהל היום בסוריה, לא היה טבח, כי לא היה מי שביצע את הטבח. אילו נתניהו נהג בעזה כפי שהוא נוהג בסוריה, הוא לא היה צריך לספר את המעשיות הילדותיות של "לא העירו אותי," כי לא היה צורך להעיר אותו, והוא לא היה נמלט בפחדנות דוחה מחקירת הטבח, כי לא היה טבח, והוא לא היה מעליל עלילות דם אוטואנטישמיות על צה"ל ועל השב"כ כדי למלט את ישבנו, כי לא היה לו בכך צורך.

השבוע, לדוגמה, ישראל השמידה בסיסים אסטרטגיים בעומק סוריה שהאוייב הטורקי עמד להשתלט עליהם. לא צה"ל האחראי הראשי להצלחה, אלא הדרג המדיני. הוא מחליט. הוא קובע. נתניהו אחראי על ההצלחה ובדיוק באותה מידה הוא אחראי על המחדל.

* שליחות מדינית, ביטחונית וכלכלית – אני שומע ביקורת אוטומטית, רוויית זעם-קדוש, על ביקורו של נתניהו בוושינגטון. אני רואה חשיבות רבה מאוד בביקור הזה, שהינו שליחות מדינית, ביטחונית וכלכלית ממדרגה ראשונה. כאזרח המדינה, ללא קשר לדעתי השלילית מאוד על נתניהו, אני מאחל לו הצלחה בביקורו.

הביקור חשוב בראש ובראשונה בשל הסוגייה האיראנית. בעקבות קריסתה (גם אם לא קריסה מוחלטת) של טבעת האש שהקימה איראן סביב ישראל באמצעות פרוקסיס, עולה חשיבותה של האופציה הגרעינית בחתירתה של איראן להשמדת ישראל. הנחת העבודה שלנו חייבת להיות שאיראן מאיצה כעת את מיזם הגרעין.

טראמפ בינתיים מפלרטט עם איראן ומנסה, גם באמצעות איומים, להושיב אותה לשולחן הדיונים. אין שום סיכוי שבעולם שאיראן, הרואה בפיתוח נשק גרעיני מצווה ג'יהאדיסטית, תסכים מרצונה להתפרק מן הגרעין, ולכן כל הסכם איתה יהיה הסכם, שיאפשר את קיום הגרעין עם חותמת כשרות אמריקאית, גם אם הוא יהיה פחות גרוע מן ההסכם של אובמה. האופציה הדיפלומטית היא סכנה של ממש. גם ללא הסכם, יש חשש שטראמפ, שמאמין מאוד בסנקציות כלכליות, אך לא בטוח שהוא מבין את נפש קנאי האסלאם, עלול להתפתות להשתמש בנשק החלוד הזה, שלא הניב עד כה תוצאות של ממש. מה שדרוש, הוא פעולה צבאית, בהקדם האפשרי, להשמדת מתקני הגרעין האיראנים. רצוי מאוד שתעשה זאת ארה"ב, כמנהיגת העולם החופשי האמונה על שלום העולם, ושיכולותיה החימושיות אינן דומות לאלו של ישראל. למצער, על ישראל לעשות זאת, בסיוע ותמיכה של ארה"ב. חשוב מאוד שנתניהו ייפגש עם טראמפ כדי לקדם את המטרה הזאת.

הפגישה חשובה גם לתיאום עמדות בסוגיית עזה והחטופים. כאן, ייתכן שהתועלת תבוא דווקא באמצעות שכנוע נתניהו בידי טראמפ להתגמש כדי להגיע לעסקת חטופים. בעיניי, נכון להגיע עם ארה"ב להסכמה חשאית על מתקפה יזומה של ישראל על עזה אחרי הסכם לשחרור חטופים תמורת סיום המלחמה. אם תהיה הסכמה כזו, לא נדע עליה, וטוב שכך. איני יודע אם זה הכיוון של  נתניהו.

הנושא השלישי הוא סוגיית המכסים. כיוון שהיצוא הישראלי לארה"ב גדול – הרבה יותר מהיבוא מארה"ב, מכסי המגן שעליהם הכריז טראמפ עלולים לפגוע באופן משמעותי בכלכלת ישראל. אם מוצר שאנו מייצאים לארה"ב, שעלותו 100$, יעלה 117$, סביר להניח שהצרכן האמריקאי יעדיף את התוצרת האמריקאית הזולה יותר. הדבר עלול להפיל עסקים ישראליים, המבוססים על ייצוא לארה"ב, ולהביא לאבטלה גדולה. אם ביכולתו של נתניהו לבטל, או לכל הפחות לצמצם, את המכס על יבוא מישראל, תהיה זו ברכה למשק הישראלי.

* קטאר היא חמאס – המפגינים נגד חמאס ברצועת עזה, יוצאים נגד חמאס ואל-ג'זירה. הם יודעים היטב, שקטאר היא חמאס וחמאס הוא קטאר.

קטאר אינה "מורכבת". קטאר היא מדינת אוייב.

* ממה קטאר מורכבת – נתניהו טוען שקטאר אינה מדינת אויב אלא מדינה "מורכבת".

ממה קטאר מורכבת?

היא מורכבת מתמיכה נלהבת  בכל ארגוני הטרור הג'יהאדיסטי הסוני.

היא מורכבת מלהיות הספונסרית של חמאס.

היא מורכבת ממימון טבח 7 באוקטובר.

היא מורכבת ממימון ההסתה האנטישמית באוניברסיטאות בארה"ב ואירופה.

אמור לי מי חבריך ומה האינטרסים שלך ואומר לך מי אתה.

* הימין החדש – ימין הוא תמיכה במעורבות האויייב הקטארי בלשכת רוה"מ.

* ברמת ערוץ 14 – בימים האחרונים מופצת בחוגי רל"ב קונספירציה מטורללת כזו: נתניהו ניצח בבחירות האחרונות כי בל"ד פרשה מהמשותפת, רצה לבד ולא עברה את אחוז החסימה. למה בל"ד פרשה? כי זו ההוראה שקיבלה ממנהיגה הגולה עזמי בשארה שנמצא בקטאר. בשארה הוא עושה דברם של מארחיו, שליטי קטאר. הם רקחו עם נתניהו את המהלך כדי שיחזור לשלטון.

אם אתם כבר מפיצים קונספירציות, למה ברמת ערוץ 14 וטלי גוטליב? נסו להיות קצת יותר מתוחכמים.

* אני אחראי?! – בפרשת השבוע שקראנו השבת, פרשת "ויקרא", נאמר: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה, וְאָשֵׁם..."

ביאר רש"י: "אשר נשיא יחטא – לשון אשרי. אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו."

* מ-פ-ח-דים – ח"כ בוארון, מהגרועים בדבוקת –

לויןאמסלםרגבדיסטלקרעיגוטליבואטורימאיבוארון וחבר מרעיהם, נשלח להוציא הודעה הקוראת למנוע מבנט להתמודד לכנסת הבאה. הם מ-פ-ח-דים!

לקראת הצעדה נגד ההשתמטות מצה"ל, שמארגניה הם רבנים ואנשי הציונות הדתית וארגוני ההסכמה הלאומית, תעשיית השקרים וההסתה עבדו שעות נוספות בהצגתה כהפגנת "אסמול הקיצוני". הם זייפו הודעה בשל ארגון "המילואימניקים" בהנהגת סא"ל (מיל') יועז הנדל, ממובילי המאבק בהשתמטות הממארת, שכביכול מתנער מן הצעדה: "צעדת גיוס עם קפלן? תנועת המילואימניקים יוצאת נגד הצעדה ומודיעה על ביטול ההשתתפות בה. לטענתם קיימת השתלטות על הצעדה על ידי השמאל הרדיקלי. כן לגיוס חרדים. לא לשרוף את המדינה." כמובן שמדובר בזיוף ביביסטי מוחלט, בשקר וכזב אופייניים.

יועז מיהר להוציא הודעה בשם המילואימניקים: "שלום לכולם. מישהו מוציא הודעות שקריות לאלפי אנשים בשם תנועת המילואימניקים, כדי לפגוע בצעדה היום. אנחנו קוראים לכולם להגיע לצעדה. כדי לנצח חייבים חיילים. מי שמעוניין להשאיר את צה"ל קטן ללא מאגרי גיוס ולהמשיך עם השירות רק על כתפינו לא רוצה לנצח. הוא רק רוצה שהממשלה תשרוד." זו לא רק תרבות השקר הביביסטית. פשוט – הם מ-פ-ח-דים!

הם מ-פ-ח-דים!

* כפוי טובה – השר אופיר סופר מהציונות הדתית השתתף בצעדת הגיוס נגד ההשתמטות ונגד חוקי ההשתמטות.

סופר, ולא בפעם הראשונה, בולט כחריג בקרב מפלגתו; הוא באמת ציוני דתי. נקווה שגם להבא הוא לא ימצמץ, וילך עד הסוף בסיכול חוקי ההשתמטות. הח"כ המשתמט גפני גינה את סופר, וכינה אותו "כפוי טובה", כי "הוא שר בזכותנו ופועל נגדנו."

איזו חוסר מודעות עצמי. אתה מדבר על כפיות טובה? אתה?! חתיכת משתמט. אתה וילדיך המשתמטים ונכדיך המשתמטים חיים על דם בנינו. כפוי טובה.

* הפרדוקס הדמוקרטי – אם הכנסת תקבל ברוב קולות החלטה על ביטול הדמוקרטיה ותבחר דיקטטור לכל חייו, האם זו החלטה דמוקרטית?

פרדוקס. הרי דמוקרטיה היא שלטון הרוב, באמצעות נציגיו הנבחרים. אם רוב הח"כים תומכים בביטול הדמוקרטיה, הרי שזו עמדת הרוב וביצועה היא מימוש הדמוקרטיה. מצד שני, איך זו החלטה דמוקרטית אם היא מבטלת את הדמוקרטיה ומביאה לדיקטטורה?

האמת היא שאין כאן כל פרדוקס. זו החלטה אנטי דמוקרטית. הפרדוקס קיים רק אם מצמצמים את הדמוקרטיה לשלטון הרוב ותו לא. דמוקרטיה היא שלטון הרוב, אבל היא גם זכויות המיעוט, היא גם זכויות האדם והאזרח, היא גם חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, חופש העיתונות, חופש הפולחן. דמוקרטיה היא שלטון החוק, השוויון בפני החוק וכפיפות השלטון לחוק. דמוקרטיה היא שמירה על כללי משחק. דמוקרטיה היא הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים בין הרשויות.

דמוקרטיה אינה שלטון הרוב אלא שלטון העם. העם אינו רק הרוב אלא גם המיעוט. השיטה הדמוקרטית מאפשרת לרוב לקבוע, כי בהעדר הסכמה – טרם נמצאה דרך טובה יותר לקבלת החלטות. אך מערכת הנותנת לרוב כוח לחסל את המיעוט או לפגוע בו, בשם שלטון הרוב, אינה דמוקרטית.

ומיהם אלה שמנסים לצמצם את אוטוסטרדת הדמוקרטיה לשביל עזים של שלטון הרוב ותו לא? אנשי הרוב, שמשוכנעים שתמיד יהיו הרוב. אבל לא לעולם חוסן. כשיהיו מיעוט, הם הראשונים שירצו מערכת משפט חזקה ועצמאית, שתגן עליהם מפני שרירות הרוב.

אגב אגביים, האם אלה שמציגים את עצמם כרוב הם באמת רוב? לדוגמה, האם רוב העם תומך בהשתמטות החרדים? כמובן שלא. ההשתמטות אינה מבטאת את הרוב, אלא מיעוט קטן, הכולל את המשתמטים עצמם ובני משפחותיהם בלבד. אז איך יש לה רוב בכנסת? בזכות הסכם קואליציוני מושחת של השתמטות תמורת שלטון. אני אתן לכם להשתמט ואתם תתנו לי את השלטון ותתמכו בכל מה שאוביל. ולמה צריך אותם בקואליציה? כי בלעדיהם, אין לקואליציה רוב. אז באמת, הם מבטאים את הרוב? באמת, החלטותיהם מבטאות את רצון הרוב? באמת מישהו חושב שהרוב רוצה באמצע מלחמה להתעסק בעריפת ראשים, במהפכה המשטרית, בחוקי ההשתמטות? מישהו באמת חושב שהרוב תומך בסיכול חקירת מחדל 7 באוקטובר? האם הרוב תומך בסיכול חקירת פרשת קטארגייט? האם הרוב מאמין לקונספירציה המטורללת על דיפ-סטייט שמיפ-סטייט? נו, באמת...

* תחזית עם כוכבית – לאחרונה רבים הקולות המביעים חשש שמא נתניהו יוביל החלטה לדחות את הבחירות הבאות. איני מאמין בכך. אני בטוח שזה לא יקרה. אני בטוח שנתניהו לא רוצה בכך ולא יוביל לכך. אני משוכנע בכך. אבל למי שלוקח ברצינות את התחזית שלי, אני חייב לצרף כוכבית, אזהרת מסע, גילוי נאות. אם לפני חצי שנה מישהו היה אומר שראש הממשלה יאיים להפר פסיקת בג"ץ, הייתי אומר שאיני מאמין בכך. שאני בטוח שזה לא יקרה. שאני בטוח שנתניהו עצמו לא יעלה אפשרות כזו על דעתו. שאני משוכנע בכך.

[אהוד: לנתניהו אין סיבה לדחות את הבחירות הקרובות משום שהוא רק יתחזק בהן. מרבית המצביעים איתו ולא עם הקפלניסטים – שאיחדו את הפגנות המחאה להחזרת החטופים עם השינאה כלפיו והקריאות להדחתו! אני תומך בו במאה אחוז ומאחל לו בריאות והצלחה!]

* דוהרים לתאונה קטלנית – "בולמים על סף תהום" – זו כותרת גילוי הדעת שהייתי בין חותמיו. זו קריאה לכל הצדדים לבלום לפני שהם גוררים אותנו למלחמת אחים. אבל הטירוף נמשך בכל העוז.

בראש ובראשונה, כמובן, הממשלה האנרכיסטית, ששר המשפטים (!) האנרכיסט שלה מודיע שאינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון שנבחר כדת וכדין, שראש הממשלה האנרכיסט מאיים להפר פסיקת בג"ץ, ששר אנרכיסט וח"כים אנרכיסטים בקואליציה מסרבים להתייצב לחקירה, ושראש הממשלה האנרכיסט מוביל בקולו הפצת תאוריות קונספירציה חולניות על איזה "דיפ-סטייט" שמיפ-סטייט.

אבל גם בצד השני יש מטורפים שדוהרים לתהום ומאיימים לדרדר אליה את המדינה כולה. בימים האחרונים יותר ויותר נשמעת הקריאה להוציא את נתניהו לנבצרות,  כולל עתירה לבג"ץ בנדון של הדמוקרטים. זה רעיון מטורף. נתניהו הוא ראש הממשלה החוקי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ונהנה מרוב יציב בכנסת. הרי זה רעיון הזוי לחשוב שהיועמ"שית או בית המשפט העליון יכולים להוציא אותו לנבצרות, כלומר להדיח אותו. החוק אינו מקנה להם שום סמכות כזו. ואם הם יעשו זאת, מה יקרה? רוה"מ יודיע שהוא מתעלם מן ההחלטה, שהתקבלה בחוסר סמכות, והממשלה והקואליציה יגבו אותו. ומה אז? למי ישמע צה"ל? למי תשמע המשטרה? אבל אלה שמציעים את ההצעות, אינם מסוגלים לחשוב צעד קדימה, על ההשלכות של הצעותיהם.

לא תהיה הוצאה לנבצרות, אבל הנזק של עצם הדיבור על כך גדול. הרי מעשה כזה הוא האמא של הדיפ-סטייט, ולכן הדיבור עליו הוא שפיכת שמן על מדורת קונספירציית הדיפ-סטייט.

מחנה 6 באוקטובר, על שתי דפנותיו, על סטרואידים, מנסה בכוח להביא להתנגשות חזיתית. שני אגפי מחנה 6 באוקטובר דוהרים זה מול זה בכל הכוח, בחדוות תאונה מטורפת, בלי מחר, בחוסר אחריות משווע. הם אינם מבינים שהרצון המטורף שלהם לחסל את השני, יביא גם לחיסול שלהם, לחיסול של כולנו, לחורבן המדינה?

מתי הרוב הדומם והשפוי ישמיע את קולו ולא ייתן למטורפים להרוס את חיי כולנו?

* שומרי הסף – היועצים המשפטיים הם שומרי הסף, שתפקידם להבטיח שפעילות הרשות המבצעת תיעשה על פי חוק, ועל הרשות לפעול על פי הנחיותיהם. וכאשר היועץ המשפטי לעיריית רמת השרון פוסק שיש לקנוס עסקים הפתוחים בשבת בניגוד לחוק, פסיקתו מחייבת את ראש העיר, ואין הוא רשאי להחליט שהחוק אינו מחייב אותו.

* בשטח ישראל – כותרת מעניינת באתר "כיפה": "באישור צבאי מיוחד: צה"ל יאפשר טיולים אזרחיים לשטח סוריה." הכתבה הופצה ברשתות והתגובות לא איחרו לבוא – משיחיים... הזויים... מסכנים אזרחים ישראלים... ז'אבו ארליך (תוך סילוף מרושע של סיפור נפילתו)... וכיו"ב. אבל הכותרת מסלפת את העובדות שבגוף הכתבה. הסיורים הללו, בתיאום עם צה"ל, הם בנחל רוקאד, בשטחה הריבוני של ישראל, בתחום שיפוט המועצה האזורית גולן. השטח הזה הוא ממזרח לגדר ההפרדה, שאינה הגבול אלא היא בתוך שטח ישראל. מסיבות ביטחוניות נאסר טיול אזרחים בו. על פי הערכת המצב, כעת, כאשר הגבול בפועל זז מזרחה, אין סיבה לא לאפשר את הטיולים. כאשר יאושרו טיולים גם לכתר החרמון ולמזרח הגולן, אשמח להצטרף.

* האם טראמפ סוציאליסט? – במאמר, שבו התייחסתי למדיניות מכסי המגן של טראמפ, הגדרתי אותה "סוציאליסטית" וחטפתי על הראש. הפעם אבהיר מראש – טראמפ אינו סוציאליסט. אין לחשוד בו שערכים נשגבים של צדק חברתי, שוויון ערך האדם, ערבות הדדית ורווחה-לכל מפעמים בליבו ומפעילים אותו. אבל מה לעשות? מדיניות המכסים שלו, ההתערבות הבוטה של הממשלה במשק, השוברת את התחרות החופשית, מקובלת יותר כמדיניות סוציאליסטית.

טראמפ אינו סוציאליסט, אך לבטח אינו ליברטריאן. האמת היא שלא רק ממשל טראמפ אינו ליברטריאני. ארה"ב, על ממשליה השונים, אינה ליברטריאנית. עצם העובדה שהחקלאות האמריקאית מסובסדת בגדול, כדי להבטיח את ביטחון המזון של אזרחי ארה"ב, היא היפוכה של ליברטריאניות, המניחה שהמדינה אינו יכולה להועיל במאומה לכלכלה, אלא אך ורק לקלקל ולהפריע. אם ארה"ב הקפיטליסטית אינה ליברטריאנית – איזו מדינה בעולם היא ליברטריאנית? התשובה חדה וחלקה – אף מדינה. אף מדינה אינה ליברטריאנית, כי אף מדינה אינה יכולה להיות ליברטריאנית. ליברטריאניות היא אידיאה פיקס אוטופיסטית, וכמו כל אוטופיה, אינה ניתנת למימוש. מהי אוטופיה? ביוונית – אי מקום. מקום שאינו קיים. או מקום שקיים בעולם האידיאות, לא בחיים האמיתיים כאן, על פני האדמה. האוטופיה הליברטריאנית מתאימה למכוני מחקר ולמסות אידיאולוגיות, לא למציאות. על פי האוטופיה הליברטריאנית, על המדינה להצטמצם למינימום שבמינימום, להיות אחראית רק על הביטחון ויחסי החוץ ולהיות שוטר תנועה שנועד להבטיח את תקינות והגינות התחרות. הכלכלה תתנהל בידי היד הנעלמה של התחרות והשוק החופשי. התחרות תבטיח שמה שהאנשים צריכים ייוצר ויסופק להם במחיר הוגן, באיכות גבוהה ובשירות מצוין, הנובעים מן התחרות. בחיים האמיתיים זה לא עובד.

מדינות התקרבו למדיניות שוק חופשי והתרחקו ממנה בתנועת מטוטלת. שלהי המאה ה-20 היו תור הזהב של התפיסה, שאותה הובילו בהצלחה ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר ונשיא ארה"ב רייגן, וגם מנהיגי שמאל כטוני בלייר וקלינטון אמצו אותה. טראמפ, מכל מקום, רחוק ת"ק פרסה מדרכם.

מעניין שבארה"ב ובאירופה מעמד הפועלים והשכבות הנמוכות נוטים בהמוניהם אחרי הימין ונוטשים את השמאל שבו תמכו באופן מסורתי. יותר משהימין אחראי לכך – אחראי לכך השמאל. אם בעבר מפלגות השמאל היו מחויבות למעמד הפועלים, בעשרות השנים האחרונות הן התנכרו לו. האידיאולוגיה החדשה שאימץ השמאל היא הגלובליזם. תמיד היה בשמאל סנטימנט אוניברסלי, קוסמופוליטי, ע"ע "האינטרנציונל" ו"פועלי כל העולם התאחדו". אך בפועל, הסוציאליזם הדמוקרטי היה בעיקרו לאומי, ויצר את התשתית של מדינות הלאום, תוך שמירה על מס שפתיים לאינטרנציונל. ואילו הגלובליזם המאוחר לא ביטא סולידריות מעמדית בין לאומית, אלא גישה פוסט לאומית, הרואה בכל העולם כפר גלובלי ובכלכלה – כלכלה גלובלית.

אלא שהכלכלה הזאת פגעה במעמד הפועלים ובשכבות החלשות בארצות המערב, בשל החשיפה לייבוא זול מארצות העולם השלישי, שבהן הייצור מבוסס על ניצול. הגלובליזם הפוסט לאומי פתח את השערים גם להגירה פרועה מארצות העולם השלישי, של מהגרים ששברו את שוק העבודה בנכונותם לעבוד בשכר ניצול. האליטה השמאלית התנתקה מן העם ומצרכיו ואת הוואקום הזה תפס הימין הפופוליסטי, שנבנה משנאת אליטות וקונספירציות על דיפ-סטייט. כך עלה טראמפ וכך עולה הימין באירופה, ואם אליטות השמאל לא תתעשתנה, המגמה רק תלך ותחריף.

מדיניותו של טראמפ אינה סוציאליסטית ואינה ליברטריאנית אלא לאומית, שמטרתה להגן על התוצרת המקומית. ובגרסה הטראמפית גם לחלומות הגדולה של ארה"ב.

מדיניותו של טראמפ תיבחן במבחן התוצאה. טראמפ הוא מהפכן רדיקלי, חסר סבלנות לתהליכים אבולוציוניים, ומהפכנות כזו היא הימור על כל הקופה. אם שיטתו תצליח, היא תאומץ בכל העולם. אם היא תיכשל, היא תעלה מחדש את גל הגלובליזם ו/או את הליברטריאניות.

* עם מי לא הזדהיתי – צפיתי בסרט על דה-האן. לא חידש לי הרבה. כולל לגבי זהותו של היורה. לא אומר עם מי הזדהיתי, כי זה לא פוליטיקלי קורקט. אבל לבטח לא עם ה"קדוש" של היהודונים שמניפים את דגל אש"ף ושורפים את דגלי ישראל.

* מנהיג של תורה עם דרך ארץ – בפורים הלך לעולמו ד"ר יהודה בן מאיר, ח"כ לשעבר, סגן שר החוץ, ממנהיגי המפד"ל וממייסדי מימ"ד, רב, פסיכולוג, עו"ד ואיש אשכולות בר אוריין.

לא הכרתי אותו אישית (הכרתי את בנו מאיר, שהיה מזכיר סיעת הדרך השלישית בכנסת ונשארנו חברים עד היום, אך את הידיעה על מות אביו קיבלתי באיחור של שבועיים), אך מאז ילדותי הערכתי אותו מאוד.

יהודה בן מאיר היה התגלמות המושג "תורה עם דרך ארץ". יחד עם זבולון המר הוא הנהיג את צעירי המפד"ל שחוללו תפנית במפלגתם, ממפלגה יונית למפלגה ניצית הדוגלת בשלמות הארץ. עם זאת, יש פער תהומי בין דרכם, שהיתה מתונה, ליברלית ומחוברת לכל שדרות העם, לבין הקנאות הסמוטריצ'ית. בן מאיר שינה במהלך השנים את עמדותיו המדיניות ואימץ קו יוני יחסית.

בן מאיר היה ציוני נלהב, שאהבת ציון הייתה נשמת אפו. הוא היה שליח ציבור נאמן ואחד האישים החכמים במערכת הפוליטית, שתמיד, גם בעשרות השנים שאחרי פרישתו היה כדאי להקשיב לדבריו, במיוחד בנושאי הביטחון הלאומי של ישראל. בן מאיר היה אחד מגדולי הנואמים בתולדות הכנסת. מי אני שאגדיר אותו ככזה, כאשר גדול הנואמים בתולדות המדינה, בגין, כינה אותו "דמוסטנס של ימינו." בן 85 היה במותו. יהי זכרו ברוך!

* משה פלד לגבורות – ב-2 באפריל הגיע חכ"ל משה פלד לגבורות. משה נולד בקיבוץ בית השיטה והוא חבר בו עד היום. אוהב ארץ ישראל ואיש ארץ ישראל השלמה, דבק בדרכה ההיסטורית של תנועת הקיבוץ המאוחד ומנהיגה יצחק טבנקין. משה שירת בצנחנים ובשיריון, היה מח"ט בשיריון והשתחרר בדרגת אל"מ. שירת בכנסת כח"כ וכסגן שר החינוך מטעם תנועת צומת, בהנהגת שכנו מהעמק רפול. כבר שנים רבות מאוד הוא ממשיך לשרת במילואים כמוביל טנקים. הוא מקדיש לכך חודש מדי שנה, אך מאז 7 באוקטובר שירת במשך חודשים רבים.

סיפור אחד מיטיב לספר מיהו משה. אחרי אסון-הספארי בלבנון ב-1985, שבו נהרגו 12 חיילים ו-14 נפצעו, רובם חימושיניקים, עלה משה על המדים, השאיר את דרגת האל"מ בביתו, והצטרף כחייל מן השורה לסדנת החימוש, עם החיילים שהיו צעירים מילדיו. פשוט, הוא קם מדי בוקר ועבד אתם בסדנה. הם הבינו שמדובר באדם מבוגר שבא בהתנדבות ושימש דוגמה אישית, אך רק ביום האחרון, כאשר במקרה הגיע לסדנה קצין בכיר, נודע להם שמדובר במח"ט, שדרגתו אל"מ. ברכות חמות למשה, הצעיר בן השמונים, שכוחו במותניו ועוד נכונו לו עלילות.

* דור שישי – הייתי בשבת בבר מצווה משפחתית בנהלל. לא אלאה אתכם במפת הקשרים המשפחתיים. המעניין הוא, שתום, בר המצווה, הוא דור חמישי למייסדי נהלל. סבא וסבתא של סבתו, שהם הסבים של יעל, אשתי, אליהו שליין והדסה שליין לבית צירינג. הם היו ממייסדי נהלל. סבא אורן, אהרון צירינג, אבא של הדסה שליין, עלה לישראל והגיע לנהלל לאחר קום המדינה. הוא לא היה ההורה היחיד. החלוצים הקימו בית כנסת בעבור ההורים. בית הכנסת הזה חי וקיים ופעיל בשבתות ובחגים עד היום. כך שתום הוא דור שישי (!) לבית הכנסת הזה. אני פוקד את בית הכנסת הזה בעליות לתורה של בני מצווה, בני המשפחה. בית כנסת קטן, חם וקהילתי מאוד.

* ביד הלשון: חדרה – שמה של חדרה הוא שם ערבי במקורו, אך דווקא שם זה מיטיב לבטא את הסיפור הציוני. המושבה חדרה קמה בידי חלוצי העלייה הראשונה ב-1891. ב-1952 היא הוכרזה כעיר. אדמות חדרה נגאלו בידי תנועת "חובבי ציון", בתיווכו של יהושע חנקין, מגדולי גואלי האדמות בארץ ישראל. משמעות השם היא בערבית "הירקרקה" – בשל צבען של האצות בביצות הרבות שהיו בשטח. החלוצים, שעלו מריגה, וילנה וקובנה, עלו לקרקע בט"ו בשבט תרנ"א, 1891. הם סבלו מאוד מהביצות והקדחת. הם ניסו לייבש את הביצות באמצעות נטיעת יער אקליפטוסים – יער חדרה, אולם הנטיעה לא השיגה את המטרה, והביצות יובשו באמצעות ניקוז לכיוון הים.

חדרה היא בעיניי סמל להתיישבות הציונית, שהתרכזה באזורים הקשים להתיישבות, ולכן  דלילי אוכלוסייה, והיה קל יותר לרכוש בהם אדמות, לעומת האזורים ההרריים שהיו מאוכלסים יותר. נקודת המוצא של התיישבות זאת, והמחיר הכבד ששילמו החלוצים, מאירה באור יקרות את ההישגים העצומים של הציונות – איך התחלנו ולמה הגענו.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

מיכאל רייך

רוֹזְמָרִי מִתְהַלֶּכֶת

רוֹזְמָרִי הַקְּטָנָה מִתְהַלֶּכֶת לָהּ בְּכוֹחוֹת עַצְמָהּ

אֵין צֹרֶךְ בְּכַף יָד שֶׁל אִמָּא

עוֹדֶנָּה זוֹכֶרֶת יָמִים שֶׁל כַּעַס

וּמְרִירוּת

כְּשֶׁאַבָּא אָמַר בְּקוֹל דְּבָרִים קָשִׁים

שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ הֵבִינָה –

אִמָּא שָׁתְקָה, הִשְׁפִּילָה מַבָּט

וְרוֹזְמָרִי בִּקְשָּׁה אֶת יָדָהּ שֶׁל אִמָּא

כְּדֵי לְלַוּוֹתָהּ בְּדִמְעוֹתֶיהָ,

אֲבָל זֶה הָיָה פַּעַם מִזְּמַן.

הַיָּמִים הֶעֱרִיבוּ מְאֹד וּכְשֶׁהִיא מִתְהַלֶּכֶת לְאַט 

יֵשׁ וְהִיא נִזְכֶּרֶת בַּדְּבָרִים הַמְּהוּהִים הַהֵם

אֲבָל אֵין אִמָּא בְּבֵיתָהּ וְאֵין אַבָּא

וְכַף יָדָהּ שֶׁלָהּ עַצְמָהּ כְּבָר מְגֻיֶּדֶת וַאֲפֹרָה כַּשַּׂק

וּבְכָל זֹאת,

לְעוֹלָם חֲסֵרָה לָהּ קִרְבָתָהּ שֶׁל אִמָּא

שֶׁהָיוּ בָּהּ יוֹתֵר מִטֶּנֶא בִּכּוּרִים:

מְאוֹר הַפָּנִים שֶׁלָּהּ, הָעֵינַיִם הַטּוֹבוֹת

הַיָּד הַמְּחַבֶּקֶת,

הִיא אֵינָהּ שׁוֹכַחַת אֶת פִּרְצֵי הַצְּחוֹק שֶׁל אִמָּא

שֶׁנָּפוֹצוּ כַּאֲבָק הַזְּמָן לְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם –

עַכְשָׁו הַזְּקֵנָה הַקְּטַנְטֹנֶת מִתְהַלֶּכֶת

נִזְכֶּרֶת, מְחַיֶּכֶת 

וְאֵינָהּ מֵבִינָה מַדּוּעַ

דִּמְעָה סוֹרֶרֶת עַל לֶחְיָהּ

* * *

מתי דוד

נתניהו בעיני אוהביו ושונאיו

נתניהו בעיני תומכיו ומתנגדיו

[כנראה מאמר ישן]

לא ניתן לבטל את העובדה, שבמהלך שנות כהונתו כראש ממשלה וכמנהיג הימין הלאומי, פורסמו מאות רבות של מאמרי דעה ופרשנות של ביקורת קיצונית נגד אישיותו ונגד מדיניותו. חלק מהעיתונאים מנהלים נגדו מסע אישי בלתי פוסק שאיבד כל רסן של אמות מידה מקובלות של הגינות ואתיקה עיתונאית. עיתונאים שהעזו לבקר את עמיתיהם על המסע הביקורתי הלא הוגן נגד נתניהו האדם והפוליטיקאי, נפסלו על-ידי "הבראנג'ה המקצועית". חלק מהעיתונאים הפכו מזמן לפוליטיקאים מתוסכלים שאינם מסוגלים להשלים עם שלטונו של נתניהו וממשיכים "לפרש" אותו כאדם וכפוליטיקאי שלילי שאין לו אפילו תכונה חיובית אחת.

ההתקפות האישיות נגדו הפכו לאובססיה אצל חלק מהעיתונאים. התקפות מוטות חסרות רסן נוהלו נגדו בתקשורת.

ראוי להזכיר לכולנו עובדות ידועות שלפיהן מחלוקות פוליטיות גולשות לרוב מנתיב של ויכוח ענייני ורעיוני לעבר מסעות של שנאה אישית. ידועה העובדה שהיועצים הפוליטיים הקרויים יועצים אסטרטגיים, נוהגים להמליץ לפוליטיקאים  עבורם הם עובדים, לנהל מסעות ביקורתיים נגטיביים נגד יריביהם, כדי להשחיר את דמותם על ידי השמצות ועלילות בחסות "פרשנויות" עיתונאיות כביכול.

לעיתים בחירות לא מוכרעות בקלפיות אלא במסע תעמולה נגטיבי של השמצות ועלילות בסיוע תקשורת שמשרתת אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא את האינטרס הציבורי של קבלת מידע אמיתי ללא "פרשנות" אינטרסנטית.

מדוע נתניהו כל כך שלילי בעיני יריביו ושונאיו?

להלן לקט של כמה מביטויי הביקורת השליליים ביותר נגד בנימין נתניהו שפורסמו על ידי הפרשנים ובעלי הדיעה.

מנהיגותו של  נתניהו מובילה לייאוש טוטאלי ועתיד קטסטרופאלי למדינה. לנתניהו אין עמדות מוצקות אלא רק תחבולות. הוא דואג אך ורק להישרדותו הפוליטית ולא דואג לענייני המדינה.

הוא טקטיקן פוליטי אבל כישלון אסטרטגי. הוא החדיר לשיח הציבורי את תרבות השקר כמודל למנהיגות. הוא רימה את מנהיגי המחאה החברתית וגם את פרופ' טרכטנברג כשמינה אותו לעמוד בראש הוועדה. הוא מרחיק בשיטתיות את כל מקורביו: (גדעון סער. משה כחלון. עוזי ארד. משה יעלון. איציק מרדכי). בעיני יריביו ומבקריו נתניהו הוא דמות של אדם יהיר. מתנשא. נהנתן. שקרן. לחוץ. אופורטוניסט. מנותק מהעם. מנהל מדינית של פגיעה בשלטון החוק ובמעמדו של בית המשפט העליון. גרם לנזק ביחסים עם ארה"ב בגלל יחסיו והתנהלותו נגד אובמה. הפר הבטחות שלטוניות רבות. לא יוזם מהלך מדיני לפתרון הסכסוך. מתנער מהבטחתו להקמת מדינה פלשתינית.

סימה קדמון על "דוקטורינת נתניהו"

לשיא דברי השטנה והשנאה הלא רציונאלית נגד נתניהו, הגיעה העיתונאית סימה קדמון (ידיעות 4.11.16) ברשימתה על "דוקטורינת נתניהו".

סימה קדמון הגיעה לשיאים חדשים של ביקורת אובססיבית שלוחת רסן בלתי נשלטת על נתניהו. סימה קדמון משווה את נתניהו לדיקטאטור הרומני צ'אוצ'סקו. לדיקטאטור הצפון קוריאני קים און. למלך הבווארי הגרמני המשוגע לודוויג השני. לנשיא הטורקי ארדואן. לנשיא הרוסי פוטין. לקיסר הרומי נירון. לשליט הקומוניסטי של מזרח גרמניה הוניקר. ואפילו לא שוכחת את נפוליאון. היא מייחסת לנתניהו את מחלת הפרמיה, עווית בלתי נשלטת, וסיבוכי אופי פתלתלים. הפעם לא מדובר בחופש הביטוי ובביקורת עניינית רציונאלית, אלא ביטוי של שנאה חולנית לא רציונאלית. סימה קדמון איבדה שליטה עצמית של כתיבה פראית לא רציונאלית.

מדוע נתניהו כל כך חיובי בעיני תומכיו ואוהביו ?

הנואם המזהיר והמסבירן הציוני המדיני הלאומי הטוב ביותר. אדם חכם בעל רמה שכלית גבוהה בכל קנה מידה אנושי. למרות כל נבואות החורבן של יריביו ושונאיו, הצליח לנהל מדינה שהגיעה בזכותו להישגים מופלאים בכל התחומים. אחד המנהיגים המבריקים שהצמיח הימין. הוא מזכיר באיכות ובעוצמה שלו את בן-גוריון ואת יצחק רבין. מחזיק בתפיסת עולם סדורה ומגובשת. מנהיג לאומי נחוש שיודע להציב קווי גבול ברורים להגנת מדינתו.

אחד המנהיגים המערביים הבודדים שהעז לקרוא תגר על הסדר העולמי המזויף של האו"ם. מנהיג שהעז להציב מראה ריאליסטית מול האו"ם ותוקף את היומרה של מוסדות האו"ם לקדם צדק ושלום. העז לכנות את מועצת זכויות האדם – "בדיחה". הצליח להדוף את כל הלחצים לנסיגות מהשטחים ולהקמת המדינה הפלשתינית.

דעתה החיובית של אילנה דיין על נתניהו

כמה ימים לפני שידור התחקיר של אילנה דיין ב"עובדה" על ההתנהלות של נתניהו ולשכת ראש הממשלה "האקווריום", אמרה אילנה דיין דברי הערכה מפתיעים על אישיותו של נתניהו.

somebody  הואanybody  – נתניהו הוא לא סתם. היכולות האישיות שלו, האינטלקט, כושר התפיסה, זיכרון העומק ההיסטורי וגם תחושת האחריות ההיסטורית. יש אצלו גם השקפת עולם ליברלית הומניסטית שהוא הביא מאמריקה" (פורסם ב"ידיעות אחרונות", 11.11.16).

מתי דוד

* * *

הרצל ובלפור חקק:

לחברות ולחברים שלום.

בית אורי צבי מעניק את הפרס לשירה. אנו גאים לבשר שהשנה הוענק לנו פרס על מפעל חיים בשירה. הטקס התקיים בירושלים בבית אורי צבי, במעמד דויד יונתן גרינברג, בנו של אצ"ג.

המורשת השירית של אצ"ג יקרה לנו, ופרס מפעל חיים בשירה העברית יקר לנו: אשרינו שזכינו. אנו מביאים כאן את חוות דעת השופטים ( פרופ' מירון איזקסון, צור ארליך וטלילה ציפר), וכן את נאום הזוכים בפרס (הרצל ובלפור חקק). בנאום הצגנו את השקפתנו הספרותית ואת זיקתנו לשירת אצ"ג.

הטקס התקיים ביום 26.3.2025.

https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-170459-00.html

 נשיא המדינה יצחק הרצוג אירח אותנו להוקיר את שירתנו, וכן הוזמנו בני משפחת האקר (זהבה וזאב האקר הי"ד, המחותנים של הרצל חקק, נרצחו ביום 7 באוקטובר 2023 בקיבוץ בארי).

ספרנו  המשותף "ניצוצות מגיא צלמוות" כולל שני מחזורי שירים שכתבנו וקיבצנו בספר אחד על טבח שמחת תורה.

 חג פסח שמח,

בברכה

הרצל ובלפור חקק

אלבום פייסבוק: אירוע הטקס בבית אצ"ג

https://www.facebook.com/media/set/?vanity=balfour.hakak&set=a.9767866586591749

* * *

יונתן גורל

שישה שירים

*

נִכְמְרוּ רַחֲמָיו

פָּתַח חַלּוֹן

רָאָה מִתְפַּלְּלִים

שָׁמַע הֶמְיַת שִׁירָה

נִזְכַּר בַּמַּדְרֵגוֹת

הַמּוֹבִילוֹת לָאוּלָם

שֶׁכִּפָּתוֹ כִּפַּת יְרֵאִים

וְחַלּוֹנוֹתָיו פִּיּוּטִים

וְשָׁר שִׁיר שֶׁל יוֹם

לְמִי שֶׁבָּרָא

וְהִשְׁאִיר עִקְבוֹת

25.9.23

עֲרָפֶל

הָעֶרֶב מַמְעִיט בְּכוֹכָבִים

וּמַרְבֶּה בְּפִיחַ עֲרָפֶל

עֲרֻבַּת [?] הֶעָשָׁן מִתְעַרְסֶלֶת

בֵּין בָּתִּים

מְסַלְסֶלֶת סִלְסוּלִים

שִׁירָה שִׁיר עַבְטִיט, נִכְלָם

מַכִּיר בְּכוֹחוֹ

וְלֹא נֶעֱלָם

פְּרִיחָה

מִצְטַמְצֵם הָרוּחַ בֵּין

אֶתְמוֹל לְמָחָר

וְהַיּוֹם כְּמוֹ עִסָּה

לִפְנֵי תַּנּוּר

רַק שֶׁתְּשַׂחֵק הַשָּׁעָה

וְאוֹר שֶׁמֶשׁ

יָאִיר כָּל פִּנָּה

וּצְמָחִים כְּמוֹ גַּלִּים

יָרִימוּ רֹאשָׁם לָעֲנָנִים

וּמַמְטֵרָה מְגֻלְגָּלָהּ

תְּזַלֵּף לָהֶם

בֹּשֶׂם מַיִם עֲדִינִים

כִּכְלוֹת כּוֹחִי

כִּכְלוֹת כּוֹחִי

אֵצֵא לַשָּׂדֶה

לִקְטֹף פִּרְחֵי בַּר

לָשִׂים בְּמַיִם

שֶׁיּוֹסִיפוּ חֵן לַזָּוִיּוֹת

וְלַחֲלָלִים

וְיַדִּיפוּ רֵיחַ שֵׁכָר

שֶׁיַּעֲלֶה כִּקְטֹרֶת

עַל מִזְבַּח אַהֲבָתִי

שֶׁיָּדְעָה חֵן וְאוֹר

בְּרִגְעֵי קִרְבָה

וְרוּחַ עוֹבֵר

וְלֹא מַשְׁאִיר עִקְבוֹת

5.10.24

תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ

בָּדָד וְלֹא בָּדָד

מִמִּי נִשְׁתֶּה

וְאֶת מִי נַעֲלֶה

הֲנוֹסִיף לַשִּׁיר

כְּשֶׁהָרָצִיף מִתְרוֹקֵן

וְאִישׁ לְדַרְכּוֹ

עוֹלָם כְּהֶרְגֵּלוֹ

תִּינוֹק עַל דַּד

וְהוֹרֶה בִּנְדוֹד

כָּל רוּחַ עוֹבֵר

נוֹשֵׂא שׁוּלֵי בִּגְדוֹ

וְהוּא עֵרוֹם וְעֶרְיָה

מוּל רְאִי חוֹשְׂפָנִי

שֶׁתּוֹכוֹ כְּבָרוֹ

12.4.24

לִשְׁמֹר

פָּתַחְתִּי אֶת קֻפְסַת תַּפְנוּקַי

לְכָל בַּר-בֵּי-רַב

וְכָל דִּכְפִין אָתָא וְאָכָל

לִי נוֹתְרוּ שְׁאֵרִיּוֹת

כְּמוֹ לַמְּלַקְּטוֹת

בִּימֵי בֹּעַז

שֶׁקָּדְמוּ לִימֵי דָּוִד

אֵלּוּ יְמֵי שַׁלְוָה וְלֶקֶט

קוֹלוֹת מִלְחָמָה וְנֶפֶץ

לֹא בַּנִּמְצָא

לוּ הָיִינוּ כְּמוֹתָם

הָיְתָה צוֹמְחָה

שׁוֹשַׁנָּה סְמוּקָה

מִרִגְשָׁה

2.4.25

יונתן גורל

* * *

אהוד בן עזר

השקט הנפשי

זמורה, ביתן, מודן – הוצאה לאור

תל אביב, 1979

פרק 24

רומאן איננו בית-דין שבו חייבות להישמע עדויות כל הצדדים, ובכל זאת אני חש צורך לקטוע כאן את העלילה ולהביא דווקא כאן דפים אחדים אותנטיים שכתב חייל ישראלי צעיר במלחמה האחרונה. [הערה מאוחרת: החייל היה יחזקאל ינאי, במלחמת יום הכיפורים. את הדף שכתב מסרה אימו ריבה ינאי, אשתו הראשונה של שמואל סָמֶק ינאי, לשכנתה גבריאלה יששכרי ברמת אביב, שמסרה לי אותו]. לכאורה אין לדבריו קשר לסיפורי, כלומר, למרות שאני משתמש גם באמת לצורך הבדיות שלי, אבל, אולי דווקא משום כך, צריך גם להזהיר כי –

הדבר הבולט ביותר בזמן ההתקפה עלינו היא הבדידות המוחלטת, המחרידה, של כל אחד מהצוות. אתה רץ לבדך ומחפש מחסה, ואינך חושב על שום-דבר אחר פרט לעצמך. לא איכפת לך באותו רגע אם חברך הטוב ביותר ייפגע, ירוטש או ייהרג. הדבר היחידי המעסיק אותך הוא אתה עצמך. כאן כל אחד לנפשו. לא תוכל להיסתר בין חבריך, להיעזר בהם ולהיתמך על ידם. עכשיו אתה לבד. לך והינצל. כאשר שומעים את שריקתה האימתנית של הפצצה, הדבר דומה למצב המשתרר בכיתה לאחר שהמורה שואל שאלה. כל התלמידים קופאים במקומותיהם ומורידים את ראשיהם בתקווה שמבטו התר של המורה לא יבחין בהם. ולאחר שנבחר הקורבן להשיב את התשובה, נאנחים כל השאר לרווחה.

פגזים מייללים מרחק לא רב לפני העיניים, והאוזניים צוללות מהקולות הנוראים של הרסיסים הפוגעים בכוח עצום בכובע-הפלדה הקבור עמוק בחול. אני עוצם את העיניים, את האוזניים, את הפה, האף, עוצם את כל הגוף ומתכווץ נואשות, חסר-נשימה, בשוחה העלובה, ומנסה להתחפר עוד ועוד בציפורניי הרועדות, כשאת ראשי ממלאה מחשבה אחת ויחידה, וזעקת תפילה נואשת הבוקעת מבעד לכל יתר ההגיגים:

"א ל ו ה י ם!!! שזה לא יהיה בי!! שזה  לא יהיה בי! שזה לא יהיה בי!!!"

ואז השנייה הנוראה עד לשריקה, והשריקה, נכון יותר, היללה הנוראה, הצריחה, הקול המפחיד והמקפיא ביותר עלי אדמות. פלצות אוחזת בך, ואתה נחנק מאימה סתומה. אינך רואה את האוייב, אינך יודע מניין יבוא, אינך יודע היכן ייפול, היכן יפגע, במי יהלום ואת מי יהרוג. אתה מחכה, מתחפר, דוחף את פרצופך הרוטט לתוך החול עמוק-עמוק, המשקפיים מתכסות חול, האף נסתם, ואתה כולך מכווץ בניסיון אחרון להיעלם, להיבלע, לא להיות, ואז – ה בּ וּ ם. ההטחה הנוראית בקרקע. כל היקום סביבך מזדעזע והדבר נהפך לחלום-בלהות. אינך מאמין שאתה נמצא כאן. האדמה מזדעזעת. עשן מחניק מכסה אותך וממלא את גרונך חול, קיבתך מתהפכת. אבק נוחת על גבך. אתה דוחף עוד יותר את פרצופך המפוחד לתוך האדמה ומאבד כל קשר עם מעט ההכרה שעוד נותרה בך, לקול מטר-רסיסים המכסה את גבך ברעם וניתז מכובע-הפלדה. עם שמיעת הפגיעה אתה גם שמח, כיוון שאתה יודע שהפעם, בדרך נס, שיחק לך המזל, ולא בך פגע הפגז, לא אותך ריטשו רסיסיו, ואתה עדיין חי. חיים – מעולם לא יקרו לי חיי כמו עכשיו. אתה מרים את ראשך להרף-עין, ומרחק כמאה מטר ממך אתה מבחין במשאית-תחמושת כשהיא עולה באש והתפוצצויות עזות קורעות את גוף המתכת שלה. לא מעניין אותך שום-דבר. לא איכפת לך ברגע זה אם נפגעו או נהרגו, אם מישהו איבד יד, רגל או עין. רק מחשבה אחת ממלאה את ראשך –  א נ י  חי.  ב י  לא פגעו. אבריי  ש ל י  לא פוזרו על פני החול. איזה נס, איזה מזל, איזה ניסיון נורא.

בהמשך הדרך אל התעלה משתלט היובש על הפה והחיך, הקיבה מתכווצת והלב כבד כאבן. הטאנק נעצר בפתאומיות. מבט חטוף בפניהם הצהובים-ירוקים בעיניהם הקמות של חברי מפנה אותי קדימה, ואז הופכת האימה לבעתה ממשית: בכל הדרך שלפנינו זרועים שלדי טאנקים מעשנים האחד ליד השני, עשרות, כולם שלנו, שרופים ומעוכים עד לבלי הכר. זה צריחו נעלם וכל חלקו התחתון מגואל בדם, השני חסר את שרשראותיו ובקידמתו חור גדול כאילו אגרוף עצום הלם בו בכוח בל-ישוער, והשלישי מעוות לגמרי כשקנה-תותחו מצביע, בתנוחה בלתי-טבעית, אל השמיים, כבמחוות תחינה דוממת. לידו מונחות שתי גוויות מכוסות. פה ושם עולות תימרות עשן דלילות מהמקומות אשר עוד לא כבו, וריח בשר חרוך, מחניק, מצחין, נורא, בלתי-אפשרי, ממלא את האוויר.

"א ל ו ה ים!!!" פולחת זעקה צחיחה את האוויר. לוקח לי כמה שניות עד שאבין שהקול הבלתי-אנושי הזה קולי הוא. לפנינו מתקדמת זלדה (נגמ"ש) במהירות, אורותיה דלוקים. אנחנו עוצרים את נשימתנו בחשש, אך איננו יכולים להתיק את עינינו אחוזות הפלצות משלושת הפצועים, מכוסי הכוויות האדומות והמכוערות, המוטלים עליה חסרי חיים ורק תחתונים לעורם. הבחנתי בפניו המעוותים בייסורים נוראים של אחד מהם. מבעד לזיפי הזקן הבחנתי בפנים של נער. ילד ממש. בן תשע-עשרה לכל היותר.

"א ל ו ה י ם!!" אני נזעק, פעם אחר פעם, "אלוהים!! איך קרה כל זה?! איך נטבחו כל הטאנקים האלו?!!" אני מציץ לשנייה בחבריי: עיניהם קרועות לרווחה למחזה הנורא, ופניהם חיוורים-חיוורים. נשימתי נעתקת מפי ובמרכז חזי מכרסם הפחד, והפלצות. באותו רגע חשתי בבירור את אימת המוות המתקרב. באופן בלתי מוסבר ידעתי שהיום ייגזר דיני, ומחר לא אוסיף עוד לראות את אור השמש. "אלוהים אני מפחד," לחשתי בהיסטריה הולכת וגוברת, "אלוהים אני מפחד... אינני רוצה למות..." הלחש הפך ליבבה ולבכי ממש, "אלוהים, אלוהים..." נצמדתי למילה האחת, "אינני רוצה למות... אני רוצה להמשיך לחיות... עוד לא הספקתי כלום בחיי..." בכיתי כשדמעות גדולות ניגרות על לחיי ומפלסות להן דרך בין האבק והפיח ומטפטפות בצבע עכור על ברכיי. מחיתי, כילד, את פניי באגרופיי המזוהמים, הסתרתי פניי בכובע-הפלדה, אך להפסיק לא יכולתי.

"אנא, אדונַי ," לחשתי, כשדמעותיי ניגרות, "אינני רוצה למות..."

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

שמעון גרובר

לקנות באדום ולמכור בירוק

מדריך בסיסי למהמר הטירון בשוק ההון

(התנצלות: מטעמי נוחיות, כול הנכתב בלשון זכר כוחו יפה גם למין היפה והנחשק)

אני מדופלם במיקרוביולוגיה ובמכונאות-קיטור (בזכות השילוב הלא רגיל הזה זכיתי במשרה באוניברסיטת תל אביב) אבל אין לי תואר אקדמי בכלכלה וגם לא בייעוץ בסחר בניירות ערך. ובכול זאת אני חש חובה נעימה לתרום את הידע והניסיון שצברתי בסחר בניירות ערך – מניות, אגרות חוב ואופציות. אני עושה זאת על מנת שלא אעבור על "לפני עיוור אל תיתן מכשול," שהיא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות.

לאחר ההקדמה הנ"ל וכפי שנכתב בכותרת המשנה, שוק ההון הוא הימורי, וכול מי שמנסה לשכנע אתכם שאין מה לחשוש מסחר בשוק ההון הוא שקרן ונוכל. ולכן, מצאתי לנכון לפרט את הכללים הבאים עבור טירון שחושב להשקיע את כספו בשוק ההון:

1. הימורים בשוק ההון יכולים להעשיר וגם לרושש. לכן, לעולם אל תשקיע בשוק ההון כספים שתזדקק להם הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

2. אם יש לך לב חלש—ברח משוק ההון.

3. זכור כי הבנקים או הסוכנים גובים עמלות על כול קנייה ועל כול מכירת נירות ערך (בנק one zero הוא חריג ומאפשר סחר בניירות ערך ללא עמלות למשך שנה אחת). גובה העמלות נע בין 0.1% עד 0.65%, תלוי במעמד שלך ובקשרים שלך עם יועצי שוק ההון. בנוסף, אם מכרת ברווח, שירות המיסים יגבה 25% מהרווחים.

4. אל תצטרף לעדר שקונה מנייה ששערה עלה בעשרות או במאות אחוזים בזמן קצר, כי בעשותך זאת אתה מספק שמנת ליודעי דבר שקנו את המנייה בזול בעת הנפקתה ועכשיו הם מוכרים אותה ברווח, ובעוד זמן קצר שער המנייה עשוי לצנוח ולגרום לך הפסד. זה מה שקרה למניות של חברות האנרגיה, שלאחר מציאת הגז בים התיכון שערי מניותיהן עלו במאות אחוזים בזמן קצר, וכשם שעלו כך צנחו, וכך גם עם מניות של חברות אנרגיה-מתחדשת.

5. כטירון בשוק ההון מומלץ שתקנה מניות שתנודתיות שערן מזערית יחסית – שברים של אחוז עד 3%, כגון מניות הבנקים– ובכך תתרגל למתרחש בשוק ההון ותבטיח יחסית את השקעתך לטווח ארוך. חרף התנודתיות היומית המזערית של שערי מניות הבנקים, בטווח הארוך הן מניבות תשואה גדולה יותר מהשקעה בפיקדונות של הבנקים השונים. בעוד שתשואה מרבית של פיקדונות מניבה 5%, הרי שתשואה שנתית של מניות הבנקים עשויה להניב כמה עשרות אחוזים, ולכן הן יכולות להוות השקעה בטוחה יחסית לטווח ארוך, אפילו עד הפרישה לגמלאות. ההשקעה הבטוחה יחסית במניות הבנקים נובעת מהעובדה שבנק ישראל פועל ומוודא שהבנקים המסחריים בישראל יהיו יציבים ובטוחים, כי הם מהווים את יסודות הכלכלה בישראל.

6. לאחר שהשתפשפת במניות הבנקים ועומד לרשותך סכום כסף שלא תזדקק לו בטווח הקרוב או הרחוק, תנסה להמר ולקנות נירות ערך שמומלצים על ידי יועצי השקעות שאתה סומך עליהם, או על נירות ערך של מוצרים ושירותים שיש להם ביקוש גדול וקבוע, ואשר שערי תנודותיהם עולים ויורדים באחוזים גדולים, ואז תקנה אותם כששעריהם בירידה וצבועים באדום ותמכור אותם לאחר ששעריהם עלו ונצבעו בירוק.

7. ושוב זכור: שוק ההון הוא הימורי, וכך צריך להתייחס אליו.

בהצלחה!

שמעון גרובר

* * *

אהוד בן עזר

המושבה שלי

אסטרולוג, 2001

פרק שמונה-עשר

דודי ההולל אלכס היה אומר:

"אנגלית היא שפת המציצה של לורה."

אלכס ואבא סיכמו דברים עם עלי ושבו למושבה. עתה היה עליהם לשכנע את עזרא קובלמן שיסכים להתחפש, ולא במשחקי-פורים, לבת-זוגו של עלי בן עוואד.

עזרא השתקן לא ירש מאביו המפורסם את כוח הדברא, אולי בגלל התקופה שבה נמסר בילדותו לבית היתומים של דוקטור הרצברג בירושלים. עזרא היה נשוי ללורה, הגבוהה ממנו בראש. כשהייתי כבן חצי שנה או יותר סבלה אמא ממחלת עור והרופא אמר לה שעליה לנסוע למלון קליה אשר לחוף ים המלח כדי להתרפא. בכאב-לב ובחששות רבים היא עזבה אותי בידיה של לורה. לורה היתה אז עדיין רווקה ועבדה כסוכנת-הבית של סבא. אחרי שסבא התאלמן ונישאר לבד, היא עברה לגור אצלו ולדאוג לו.

 "היית ילד נחמד, עגול וחייכן," סיפרה לי לורה הזקנה לאחר שנים, כשבאתי להקליט מפיה עדות על מה שקרה לעזרא בעלה ביום שבו צעד ברחוב חובבי-ציון, מחופש לאישה, אך דווקא על כך סירבה לדבר. "בידיך הקטנות החזקת את הבקבוק-לחלב. לאמא שלך ולי היה צבע-פנים דומה וכך גם התסרוקת, שיער אסוף בקוקו לאחור. אתה כניראה לא הרגשת בהבדל כאשר אימך נסעה. סבא שלך מאוד אהב אותך כי גרתם בחצר אחת ואותך הוא ראה לעיתים קרובות יותר מאשר את שאר הנכדים שלו, שלא גדלו לידו. כל יום רצה לראות אותך, אפילו פעמיים ביום, וכל חוכמה שלך, כל חיוך, היו בשבילו אושר. יום אחד אמא שלך חזרה מקליה ובאה לקחת אותך – ואתה לא רצית לעבור מהזרועות שלי לזרועותיה. היא כל-כך הופתעה ופשוט לא ידעה איך להגיב. לא הבנו מדוע אתה מתנהג כך, האם כעסת עליה בגלל שעזבה אותך? או שכבר התרגלת אליי ולא רצית שינוי נוסף? – אמרתי לאמא שלך, 'חכי קצת, תתני לו איזה פרי, והוא יבוא אלייך.' ובאמת כך היה. רק ראית את הפרי, קפצת אליה ושכחת אותי."

לורה התחתנה עם עזרא קובלמן ונולד להם שאול. יום אחד קמה ועזבה את עזרא ואת שאול הקטן והלכה להתגייס ל-אי.טי.אס., חיל הנשים של הצבא הבריטי, להילחם בצורר הנאצי, כך כינו אז במילה אחת את היטלר והצבא הגרמני, שכבש כבר יותר ממחצית אירופה.

במשך חודשים אחדים היינו רואים אותה באה מדי פעם לבקר את משפחתה במושבה, זקופה במדי חאקי: חצאית וחולצה מעומלנות היטב, חגורת-עור חומה ונעליים חצאיות חומות עם גרבי חאקי גבוהות, ואפילו שרוך-הדרכה על הכתף ודרגה של לאנס-קורפורל, טר"ש. אבל כאשר קיבלה את דרגת הקורפורל היא נעלמה.

איכרה אחת אמרה שלורה-"דארלינג" (את הכינוי הוסיפו ליהודיה שנחשדה בקשירת יחסים רומאנטיים עם אנגלי) משרתת בקהיר במפקדת הכוחות הבריטיים כמזכירה צבאית של גנרל ארצ'יבלד ווייוול. דרגתה סרג'נט-מייג'ור, רב-סמל, וצמח לה שפם. לורה באה מבית דובר-אנגלית, ידעה היטב את השפה ונהגה ללמד שיעורים פרטיים. אחדות מהאיכרות חשו עצמן מאוד פשוטות לעומתה ולכן קינאו בה.

איכרה שנייה סיפרה שקורפורל לורה קובלמן נמצאת בסך הכול במחנה טירה, ליד חיפה, שם היא אחראית על קבוצה של חיילות ארצישראליות שממיינות מסמרים, ברגים וחלפים אחרים של מכונות וכלי-רכב במחסנים הגדולים של הצבא הבריטי, והן גם משמנות ואורזות אותם. סתם פועלות, לא ממש תפקיד של חיילות.

איכרה שלישית אמרה שלורה התגייסה כי לעזרא לא היתה עבודה והמצב בביתם היה קשה.

רביעית אמרה שלא נאה ללכת רכיל בנהגת הצבאית בת-מושבתנו קובלמן, שהיא אישה אמיצה שנענתה לקריאת המוסדות הלאומים של היישוב העברי – והתגייסה למאמץ המלחמתי בצורר הנאצי.

איכרה חמישית גילתה שהאמת היא כי עזרא האיטי והנמנמן נמאס על לורה והיא קיוותה למצוא גברים מעניינים יותר בקרב קציני הצבא הבריטי. ובכלל, היא אוהבת לדבר אנגלית יותר מאשר עברית, וכשהיא מדברת עברית המיבטא שלה זר ומצחיק, וצריך גם לראות איך היא ניראית – בעלת פנים קשות וגרמיות, ממש כמו אישה בריטית.

איכרה שישית נשבעה ששמעה את עזרא מגרש את לורה בצעקות: "ביישת אותנו בפני כל הפקקטע-מושבה הזאת! בגללך גם הילד סובל! ילען-אבוכי דארלינג! את דארלינג? את? – את אן אלטע שמאטע! את פאסקוצווע! את כבר לא אשתי! ואם את באמת שארמוטה אז יאללה! מארש! החוצה! לכי תשכבי לך עם כל השמעקעס של הצבא הבריטי! תפתחי שערייך דארלינג לחיילים של מאליכ אינגליזי פילטיזי המסריחים בראסו [משחת צחצוח מתכת], פאטס, גאטס [חותלות, קרסוליות], עורלה וגרעפצעס של בירה בסאראפנד ובראסלעין [ראש-העין] ותחת כל עץ רענן וגבעה רמה!"

דודי ההולל אלכס היה אומר: "אנגלית היא שפת המציצה של לורה."

הבריטים ששלטו בארץ כשלושה עשורים והפכו אותה ממחוז תורכי נידח לארץ כמעט מערבית – נחשבו לגברים חזקים ונוקשים, וכך גם נשותיהם. רבים מהם היו גבוהי-קומה, בייחוד אלה שהתגייסו ובאו מאוסטרליה ומדרום-אפריקה. הבריטים שלטו על חלקים עצומים מכדור-הארץ. מפת העולם, שעל פיה למדנו גיאוגרפיה, היתה צבועה בחלקים גדולים בצבע הוורוד-אדמדם של הקיסרות הבריטית: קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, הודו, דרום-אפריקה ויותר ממחצית יבשת אפריקה השחורה, וכן פלשתינה, מצרים, סודן, עיראק, עבר-הירדן, ועוד הרבה כתמים קטנים רבים כהונג-קונג, מלטה, גיברלטר. כמות הצבע שציינה את אנגליה עצמה היתה זעירה לעומת האימפריה הענקית.

אותה תקופה רחשנו הרבה כבוד לאי הבריטי האמיץ, שמצד אחד פקידיו וחייליו פרושים על פני חצי-העולם ושולטים בו בקלות ובתחושה של עליונות, ומצד שני הוא עומד במלחמה, חופשי-עדיין וכמעט יחיד ובודד במערכה – מול גרמניה הנאצית שהולכת ומשתלטת על כל יבשת אירופה.

רק כיום, בעידן הפוסט פוסט-מודרני בחקר ההיסטוריה, מתחילים להעריך את התרומה העצומה של הקולוניאליזם הבריטי לכל מושבותיה-לשעבר של האימפריה, שבה השמש לא שקעה לעולם.

בטרם פינו את מיבצר טיגרט החום-בהיר, שבו שכנה המישטרה שלנו, עמד הקצין צ'ארלס ווד ונאם בבית-הקפה "ציפור הירקון הכחולה" במסיבת סיום המאנדאט, שהשתתפו בה אחרוני הבריטים, חשובי האיכרים, וגם בנות איכרים אחדות שבאו להריח בפעם האחרונה את קירבתם של הגברים הבהירים, שהרעידו את ישבניהן על מגרש הטניס הצמוד לקפה.

 "נפלה בידינו הזכות לשרת בפלסטיין," אמר ווד גבה-הקומה, "נפלה בידינו הזכות לשרת במשך תקופה מאוד היסטורית שלא תחזור לעולם. עכשיו יש לכם בית לאומי, מדינה, תשמרו עליה, תעשו כל מה שנחוץ כדי לשמור עליה. היו קשוחים, היו חסרי רחמים, וכמו האנגלים – היו אנוכיים. תיפסו כל פיסת קרקע שתוכלו, ותהפכו אותה לישראל. ואם מישהו יבעט לכם בתחת, הוא יהיה יהודי, לא זר!"

את שאול גידל אביו עזרא בחדר שכור. ביתם הגדול הושכר לשתי משפחות עשירות מתל אביב, שבחרו לעבור בתקופת המלחמה העולמית למושבה בגלל ההתקפות האוויריות שערכו המפציצים האיטלקיים על העיר.

שאול היה בא לבית-הספר מצוייד בילקוט גדול, בגדיו נקיים ומגוהצים אבל פניו עצובים ואני הייתי שואל את עצמי אם בגלל שאנגלית היא "שפת המציצה" של אימו – שלא הבנתי מה זה – אז הוא ילד עצוב, או מפני שהתלמידים מהכיתה הגבוהה צועקים אחריו: "הי שאול-ג'וני! כמה אחים ג'ונים כבר יש לך מהפאקים [הזיונים] של הרויאל נייווי [חיל-הים המלכותי הבריטי] והרויאל אייר-פורס [חיל-האוויר המלכותי הבריטי] והרויאל ארי בטיז אמכ הדארלינג? [והזין המלכותי בתחת של אמא הנחמדה שלך?]"

היה לשאול האוסף הכי גדול של חיילי עופרת וסמלי חילות הצבא הבריטי, ששלחה לו אימו, וכולנו קינאנו בו על כך. אימי הפצירה בי תמיד להזמין אותו אלינו והיתה פורשת עליו את חסותה כאילו היה יתום, מפנקת אותו במאכליה ובינתיים משתדלת להציל מפיו משהו על אודות אימו.

מפי עזרא אביו לא היה אפשר לשמוע דבר. מאז נעלמה לורה גברה שתיקתו. את כל לילותיו בילה ברכיבה על סוסתו הערבית האצילה ובשמירה על שדות המושבה, ובימים היה ישן.

המלחמה הסתיימה. הגברים והנשים המגוייסים החלו לחזור למושבה, חוץ מאלה שנהרגו במלחמה, כמו אבא של חברנו יהושע מזון, ואילו מלורה-"דארלינג" אין קול ואין עונה.

עזרא ושאול שבו לגור בבית הגדול. הבריטים אסרו על עליית יהודים, פליטי השואה, מאירופה. הטילו מדי פעם עוצר על המושבה וחיפשו נשק, ואנחנו התחלנו לשנוא אותם. ומלורה – אין אות, כאילו הקיסרות הבריטית השוקעת בלעה גם אותה. וכרגיל נפוצו אצלנו שמועות: שלורה-"דארלינג" גרה בלונדון עם גנרל אנגלי. שנהרגה. שפגשה בחיפה ערבי עשיר ממשפחת חיאט והם עקרו לביירות. שהיא אצל קרובי משפחה באוסטרליה. שהיא משרתת בבולשת הבריטית.

ויום אחד, אחרי שנים, היא הופיעה. לבושה בגדים רגילים. ניראתה נמוכה יותר ושקטה. כאילו קרה לה משהו. היא שבה לגור עם עזרא ושאול כאילו לא אירע דבר. במשך השנים התרחבה המשפחה ולורה ילדה עוד שני בנים צעירים. מאחר שהבית היה קרוב לבית-הספר העממי "רוטשילד", פתחה קיוסק בשם "מעיינות הירקון", כשמו של בית החרושת לגזוז של המושבה, וליד הקיוסק שלה היינו מצטופפים בהפסקות ואחרי הלימודים.

מחוץ לדברי המתיקה, המשקאות, האסקימו והגלידה, ניצבו למכירה בקיוסק גם חוברות בעלות שערים מצויירים ובהן מסופרות הרפתקאות ומלחמות מרחבי העולם, וכן חוברות טרזן וחוברות של הבלש העברי. לורה היתה משרה ומבשלת גרגירי חומוס, שנהגו לקרוא להם נהיד, בוזקת עליהם מלח ופלפל שחור בקערת אמאיל גדולה, וממלאה מנות למכירה בגביעי נייר עשויים מדפים ישנים של שבועונים מצויירים לועזיים, גביעים שהיו נרטבים ומתפרקים ביד.

לורה גם עבתה ועטפה את שערה בשביס, הקפידה על שמירת השבת, וצליל העברית שלה החל להיות דומה לאידיש יותר מאשר לאנגלית. בשנה הגשומה שבה עלתה הביצה על גדותיה, ובקיץ רבץ ענן של יתושים על המושבה ורבו המחלות, לורה הכריזה: "אותי היתושים אינם עוקצים, ואגיד לכם מדוע – מפני שאני אומרת כל יום פרק תהילים!"

כאשר היינו רוכשים בגרושים האחרונים שלנו את חוברות ההרפתקאות, וגם מחליפים אותן ביניהם בעיניים נוצצות ובדיבורים בקול רם, היתה לורה מנידה בראשה כשהיא ניצבת מאחורי הדלפק וברז הסודה, ואומרת:

 "אני לא מבינה אתכם, ילדים. מה יש לכם לחפש הרפקאות? תאמינו לי, המושבה שלנו היא המקום הכי טוב בעולם ואין שום צורך אפילו לחלום על יציאה ממנה!"

עד שיום אחד פתח דובה השמן את פיו מול קיוסק "מעיינות הירקון" וגימגם: "תש-תקי גברת לורה, את בכלל אישה שמ-נה ומופ-לצת מהנהיד שלך כמו שמ-ספרים על מא-דאם אום-אל-פח!"

דובה היה נער מגודל וקצר-ראייה. אחוריו רחבים מאוד ופניו משולשים וחסרי סנטר. אצבעות ידיו היו קצרות וגם עבות, וכאשר כעס על ילד היה משתעל עליו בתהודה עזה וכמעט מפיל אותו.

אנחנו לעגנו לו בגלל צורתו ומפני שדיבר כאילו תפוחי-אדמה חמים ממלאים את פיו.

לפעמים הייתי רואה אותו ניצב כעמוד ענק בחצר בית-הספר העממי "רוטשילד", לא רחוק משוקת הברזים (טרם השתמשו אז במילה ברזיה), וסופג מכות מהילדים שנטפלו אליו רק מפני שהוא שמן. אף פעם לא בכה. רק השתעל. מעולם לא ראיתי אותו מחזיר מכה למענים אותו, גם כאשר היו עומדים סביבו במעגל ושרים:

 "דובה השמן / בבטן יש לו בן / איך קוראים לבן? / דובה השמן!"

בוקר אחד רכבתי על אופניי החדשים בשביל העפר הכבוש, בדרך לבית-הספר העממי "רוטשילד", לא רחוק מהקיוסק של לורה.

פתאום ראיתי את דובה צועד לקראתי בכבדות, כדרכו, נושם ומתנשף והזיעה ניגרת מנקודת הסנטר שבקצה המשולש הגדול של פניו הכהים.

יכולתי לסטות מעליו הצידה אך בשניות המעטות שנותרו לי למחשבה, כאשר התקדמתי מולו, היתה לי הרגשה שאני בטוח ומוגן היטב מפניו במרום אופניי, ומאחר שבמקרה אין אף אחד בסביבה – אוכל לעלות עליו מבלי להסתכן.

אני הייתי ילד חלש, ותקפה אותי תשוקה מוזרה, ממש דיגדגה אותי בקצות אצבעותיי – תשוקה שלא יכולתי להתנגד לה – להכאיב, גם אני, פעם אחת, לנער אחר.

הפניתי את ה"כידון" לעבר דובה ועליתי עליו בתנופה, אך הוא תפס והחזיק את ה"כידון" בידיו העבות, ניצב מולי, כהה גדול ומזיע, הר-אדם, יותר נכון – הר-נער, באצבעותיו השמנות, החזקות, בעלות הציפורניים הרחבות, ניענע וזיעזע את אופניי כשהוא משתעל עליי בכוונה מהמפוח הפנימי שלו – ופניו הממושקפים מתנפחים בזעם ובתחושת עלבון. לפתע היה מלא ביטחון עצמי וכלל לא נותן את גוו למכים. אולי מפני שלא היה איש בסביבה ללעוג לו ולהזכיר לו כיצד תמיד הוא המפסיד.

 "אתה, אתה (הוא לא ידע כלל את שמי), אתה שומע אותי? " אמר לי, "אתה לא תעשה לי את זה..."

והדף אותי עם אופניי ארצה כשהוא בועט בגלגל הקדמי ושובר בו "שפיצים" אחדים.

אחר-כך עזב אותי והמשיך בדרכו, כעוס, בועט באבנים הקטנות שעל שביל העפר, אחוריו העצומים מתנודדים הנה והנה בלכתו כמו שני שקים, ורגליו פשוקות.

קמתי וניגבתי את האבק. ליטפתי בעיניים דומעות את אופניי החדשים, יישרתי את ה"כידון", שלפתי את ה"שפיצים" השבורים מתוך חישוק הגלגל, והמשכתי לרכוב עליהם בדרכי לבית-הספר. הבלגתי על השריטות ועל כאב-הנפילה, אבל היית מושפל בעיני עצמי – מה כוחי ומה ערכי אם אפילו דובה השמן, שכל התלמידים מרשים לעצמם להתעלל בו – מכה אותי?

דובה, אני יודע שכבר מאוחר לבקש ממך סליחה ולהגיד לך שאני יודע שהתנהגתי אליך בצורה די מכוערת לאחר שהתפתיתי לחשוב שמותר לכל אחד להתעלל בך – כי אתה כבר לא יכול לקרוא את דבריי. לפני שנים אחדות חלית והלכת לעולמך. אבל לפעמים אני חושב, מדוע אני צריך לבקש ממך סליחה? הלא אתה הוא שהרבצת לי והשתעלת עליי ושברת את אופניי. בוודאי הרגשת אותו יום מצויין, סוף-סוף גם אתה מחזיר מכות וכבר לא עומד וסופג אותן בלי תגובה. אולי דווקא אני, בטיפשותי וברוע-הלב הרגעי שהשתלט עליי, גרמתי לך להשתנות? והלא במשך שנים אחר-כך הייתי שומע את קולך המיוחד ברדיו כל יום שבת אחר-הצהריים, בשידורים ממגרשי הכדורגל, כאשר דווקא אתה, השמן וקצר-הראייה, נעשית לאחד מכתבי הספורט הידועים בארץ!

אהוד בן עזר

* * *

נעמן כהן

האם שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן,

קיבלו כסף מקטאר?

עיתון "הארץ" (העיתון הערבי בעברית) פתח בקמפיין נגד סוכני קטאר בממשלה.

מוזר, מפני שהעיתון יצא בקמפיין גדול בעד ארגון השידור הגבלסי הפרטי של שליט קטאר "אל-ג'זירה", שחבריו השתתפו פיסית בטבח ה-7 באוקטובר, היללו ושיבחו אותו, והם אחראים להפצת רעיונות הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של קטאר בעולם כולו.

הנה כך פירסמו שוקן, נבזלין, ובומשטיין בן במאמר המערכת של עיתונם:

"הארץ" מאמר מערכת 6.5.24. "לא לסגור את אל-ג'זירה":

"הממשלה הצביעה פה אחד בעד סגירת ערוץ אל-ג'זירה בישראל. ההחלטה הסמיכה את שר התקשורת להורות על הפסקת שידורי הערוץ בארץ, בערבית ובאנגלית; לסגור את משרדיו; להחרים חלק מהציוד ולהגביל את הגישה לאתר האינטרנט של הרשת.

"בקבלה את ההחלטה האנטי-דמוקרטית הזאת, פסעה אתמול ישראל במדרון החלקלק בדרך להפיכתה למדינה סותמת פיות. המדינות הקודמות שסגרו את משרדי אל-ג'זירה בעבר היו מצרים ומדינות המפרץ. את אל-ג'זירה בכל מקרה אסור לסגור.

"ישראלים רבים צופים בשידורי אל-ג'זירה: בחברה הערבית רואים בה תחנה חשובה המאפשרת להם לדעת על המתרחש בעולם הערבי. גם חלק קטן מהצופים היהודים מצא בשידוריה באנגלית מקור מידע חשוב על הנעשה בעולם, וביתר שאת על הנעשה בעזה במלחמה, בזמן שהערוצים הישראלים העלימו לחלוטין את הנעשה בה. בלי אל-ג'זירה, ועוד כמה רשתות זרות, אי אפשר לראות בישראל מה קורה בעזה.

"את כל זה רוצה עכשיו חבורת נתניהו-קרעי להשתיק ולהאפיל. עיתוי ההחלטה אתמול גם מעורר את החשד שישראל בחרה לסגור את שידורי הרשת הקטארית דווקא עכשיו כדי לדחוף ביתר שאת לסיכול העסקה הנרקמת לשחרור החטופים ולהפסקת האש, שקטאר היא אחת השושבינות החשובות שלה. יהונתן ליס דיווח אתמול ב'הארץ', שחוות הדעת של השב"כ קבעה ששידורי הערוץ פוגעים בביטחון המדינה, תנאי הנדרש לסגירה לפי חוק, אבל חוות הדעת של המוסד, צה"ל והצנזורה הצבאית לא כללו קביעה כזו. עצם הפנייה לארגוני הביון בהקשר של חופש עיתונות היא מסוכנת. מחר יקבע ארגון ביון אחר שעיתון או תחנת טלוויזיה ישראלית מסוכנים לביטחון ויגזור גם את דינם.

"על הפרק עומדים חופש הביטוי וחופש העיתונות. כל מי שאלו יקרים לליבם חייבים להתנגד להחלטה המבישה של הממשלה. אין לה מקום בדמוקרטיה."

https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-05-06/ty-article-opinion/0000018f-493e-d91a-a5af-e9ffe37e0000

הבנתם? עיתונאי אל-ג'זירה שהשתתפו ישירות בטבח ה-7 באוקטובר, היללו ושיבחו אותו, והם אחראים להפצת רעיונות הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של קטאר בעולם כולו, הם לדעת שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, "סמל הדמוקרטיה, וחופש הביטוי." שימו לב דווקא אלה שמדברים כיום נגד סוכני קטאר בממשלה, הם נגד סגירת אל-ג'זירה בישראל.

(ניתן רק להעריך את עיתון "הארץ" של ימים עברו, כשהעיתון לא תבע בשם הדמוקרטיה  וחופש הביטוי, איסור על שידורי התעמולה של גבלס במלחמת העולם השנייה).

מכיוון שכך יש לחקור האם שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן קיבלו כסף מקטאר כסוכני השפעה של קטאר? אם יתברר שהם עשו זאת לא תמורת כסף, אלא מבחינה אידיאולוגית המצב חמור בהרבה.

ודוק: יש לחקור את כל סוכני קטאר, אלו שבעד הממשלה ואלו שנגדה. חוק אחד לכולם.

בנוסף יוצא עיתון "הארץ" בקמפיין של "הבה נלך כצאן לטבח!"

הבה נלך כצאן לטבח! (1)

עדית זילבטל-זרטל: אל תתנו לנתניהו חיילים!

"חוקרים רואים בזכות לאי-ציות ובחופש לסירוב מצפוני מרכיבים חיוניים לרווחתה, ללכידותה ולתפקודה התקין של המדינה הדמוקרטית. בלעדיהם תביעת הציות, ההכרחי לקיומן הסדיר של חברות אנושיות, מאבדת מתוקפה ומן הממד הרצוני והמושכל שלה, ונהפכת לציות של גוויות. גם במבחן הזה כשלה הדמוקרטיה הישראלית. כדי להציל אותה מעצמה, וגם מהאיש הריק והמתעתע שעורקיו סתומים מרוע צרוף ומוחלט, המוביל אותה לאבדון, יש צורך דחוף בסרבני מצפון, אנשים הגונים ורודפי צדק "שאינם יכולים אחרת", ושיסרבו לשרת במלחמותיו ולתחזק את שגיונותיו."

(עדית זרטל, "אל תתנו לו חיילים", "אל-ארצ'", 3.4.25)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-03/ty-article-opinion/.premium/00000195-fbd5-d101-a7bd-fbffbe350000

עדית זילברטל-זרטל, כאחת המתנאה בעצמה כאישה בעלת מצפון ומוסר, המטיפה את מוסרה לאחרים, אנא הסבירי, איך תורת המוסר שלך מתיישבת אצלך עם האימפרטיב הקטגורי של קאנט? אם כל חיילי ישראל ישתכנעו מדברייך ולא יהיו חיילים להגנת המדינה (ולא "לו", לנתניהו), וזה יהיה עבורם חוק כללי,  אז מי יגן עליך אישית, על משפחתך, ועל שאר עם ישראל מרצח המוני כפי שקרה בקיבוצי השומר הצעיר" בגבול עזה? האם המוסר שלך הוא "הבה נלך כצאן לטבח!" (ובלבד שגם ביבי ילך?)

כחניכת "השומר הצעיר" האם חונכת שהשומר הוא "אחיעזר ואחיסמך", או "הבה נלך כצאן לטבח!"? האם זה המוסר "ההומניסטי" שלך?

"הבה נלך כצאן לטבח!" ובלבד שגם ביבי ילך.

הבה נלך כצאן לטבח! (2)

גיא פרל – ידעתי שיהיה מחיר לסירוב שלי, אבל אינני יכול לתמוך במשטר שצמח במדינה.

גיא פרל המתנאה ששירת כחובש בגדוד חילוץ והצלה והוא חבר בארגון "חיילים למען החטופים" כותב: "את שירות המילואים עשיתי בפיקוד העורף, כחובש בגדוד חילוץ והצלה. בהינתן משימת הגדוד – חילוץ אזרחים במקרה של תקיפה על חיפה – התגייסתי למרות הספקות שלי לגבי כוונותיה של המדינה במלחמה הזאת. כבר אז היה ברור שהפסדנו באותו היום. כבר אז היה ברור שהממשלה והצבא, התקשורת והציבור, לא מכירים בכך. כבר כשגויסתי ידענו שאם היו רוצים, החטופים כבר היו בבית. למרות כל אלה, היה ברור לי שהאיום עלינו עוד קיים, וגדוד כמו שלנו חייב להיות במוכנות למקרה שהמלחמה תתרחב. התייצבתי.

"מאז עברו שנה וחצי, שבהן צה"ל הרג עשרות חטופים ואלפי עזתים, הממשלה הבהירה כי מטרת המלחמה היא שימור שלטונה.

"ב-18 במרץ, צה"ל חידש את הלחימה. מאות עזתים נהרגו באותו לילה. ילדים חפים מפשע, משפחות שלמות נעלמו. זו היתה הצהרת כוונות של אנשי המשטר שהתפתח כאן, כי אין דבר שחשוב להם יותר מאשר בריחה מאחריות. לא יכולתי לקחת בזה חלק יותר.

"כל ישראלי, כל פלסטיני, כל עזתי, נמצא על הכוונת של הממשלה הזאת, איש אינו בטוח. קיים עניין השותפות לפשע. צה"ל, כארגון, בחר שוב ושוב בשנה וחצי האחרונות (שלא לדבר על העשורים שקדמו להם) באינטרסים ההישרדותיים של ראשיו, בשימור הכוח שלו, באמצעות מוות של פלסטינים, על פני משימתו האחת: הגנה על אזרחי המדינה. עם חידוש התקיפות בעזה הוא הבהיר את המחויבות שלו לפרויקט הזה. לא יכולתי יותר להמשיך בלב שלם לשרת בארגון שאלה מעשיו ואלה ערכיו.

"המשטר שצמח במדינה. ממשלת פושעים לקחה את יצר הנקמה שפשה בציבור וליבתה אותו כדי לברוח מאחריות ולצבור כוח. מדובר באנשים שהבהירו שוב ושוב, במעשיהם ובמילותיהם, שאין להם עניין בניהול המדינה, בוודאי שלא לרווחת תושביה. יש להם עניין רק לשלוט בה.

"הם מנצלים כל אפשרות – חוקית או לא חוקית – לריסוק הדמוקרטיה הרעועה שלנו. הם שוללים זכויות לאזרחים פלסטינים, כולאים אותם ללא משפט ומגרשים אותם מבתיהם. הם השתלטו על המשטרה, ובתהליכי השתלטות על שב"כ – והם יפנו את הכוח שלהם נגד כולנו. כל ישראלי, כל פלסטיני, כל עזתי, נמצא על הכוונת של הממשלה הזאת, איש אינו בטוח.

"עם משטר כזה אסור לשתף פעולה. הכלי החזק ביותר שיש לנו להתנגדות – ואולי היחיד שישפיע – הוא סירוב. סירוב לאפשר להם להוביל את המדינה הזאת אל התהום. ידעתי שיהיה מחיר לסירוב שלי. זאת עמדה שקשה להיות בה מול הקרובים אלי בחיים וגם בצבא. הייתי ערוך לאפשרות שאשלח לכלא. זה נגמר בקנס – מחיר קטן לשלם בשביל לנסות לבנות כאן מדינה טובה יותר."

(גיא פרל, "ידעתי שיהיה מחיר לסירוב שלי, אבל אינני יכול לתמוך במשטר שצמח במדינה", "אל-ארצ'", 3.4.25)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-03/ty-article-opinion/.premium/00000195-fb37-d101-a7bd-fbbfadca0000

גיא פרל המתנאה במוסריותו: נסרב כולנו לשרת כדי להציל את הדמוקרטיה כלומר, הבה נלך כצאן לטבח! כך נציל את הדמוקרטיה במדינה. על חורבותיה תקום מדינה מוסלמית חמאסית. "הבה נלך כצאן לטבח!" ובלבד שגם ביבי ילך.

האם אין שופטים בירושלים? (1)

מה אומר החוק הישראלי לגבי הקריאה: "הבה נלך כצאן לטבח!"?

מסתבר שהחוק הוא ברור:

החוק הישראלי:

109. הסתה להשתמטות [ד/19] [תיקון: תשע״ו־6]

(א) מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזויין לערוק משירותו או מפעולה צבאית, או סייע לו בעריקה, דינו – מאסר שבע שנים; לעניין זה, "משרת בכוח מזוין" – לרבות מי שמשרת לאחר שהתנדב לצבא הגנה לישראל לפי הוראות סעיף 17 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986.

(ג) מי שנתן לאדם החייב בשירות כאמור בסעיף קטן (א) מקלט או סייע להחביאו, כשהיה לו יסוד להניח שהוא עריק, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ד) מי שעבר עבירה לפי סעיף זה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

(ה) בסעיף זה, "עריקה" – היעדר מן השירות בכוח מזויין מתוך כוונה שלא לחזור.

110. הסתה לאי ציות [ד/20]

מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזויין לאי ציות לפקודה חוקית, דינו – מאסר שנה; התכוון בכך לפגוע בביטחון המדינה, דינו – מאסר חמש שנים; נעברה העבירה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר שבע שנים.

https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9F#%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%A3_109

האם מישהו שמע שמערכת המשפט הישראלית היועמ"שית, הפרקליטות, בתי המשפט פועלים לפי החוק במדינה? כמובן מדברים על שלטון החוק על חובת הציות לחוק, וכיו"ב, אבל משום מה רק במה שקשור לביבי. בשאר הנושאים החוק לא חשוב.

האם אין שופטים בירושלים? (2)

שופטת העליון לשעבר אילה פרוקצ'יה: ''בגץ היה צריך לפסול את נתניהו מלכהן תחת כ''א. צריך לשקול מרי אזרחי כולל הפרת חוקים, אבל להימנע מאלימות.''       

אילה פרוקצ'יה, שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס בכנס "הארץ":

"בג"ץ צריך היה לפסול את נתניהו מלכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום," "צריך לשקול מרי אזרחי כולל הפרת חוקים." "אבל יש להימנע מאלימות."

https://rotter.net/forum/scoops1/893792.shtml

עמית סגל: "איזה מזל יש לאילה פרוקצ'יה שהיא לא מובאת לאולמה של אילה פרוקצ'יה. התבטאויותיה האחרונות של שופטת העליון בדימוס, במיוחד זו בוועידת 'הארץ' השבוע, היו מעמידות אותה בסכנת מעצר עד תום ההליכים. שהרי השופטת בת ה-82 קראה להפרה המונית של החוק: 'אולי אפילו צריך לשקול מרי אזרחי, עם כל המחירים שמבצעיו יידרשו אליהם, כולל להפר חוקים, עם כלל ברזל אחד: בלי אלימות. רק במסגרת של שיבוש החיים במדינה אבל לעולם בלי אלימות.'

"כבודה מן הסתם אינה רואה היום בחסימת הכבישים המתמשכת אלימות, שאחרת לא היתה הופכת נואמת קבועה בהפגנות נגד החקיקה המשפטית שמאורגנות בידי חוסמי הכבישים. זה שינוי משמעותי לעומת החלטתה לפני עשרים שנה להשליך למעצר עד תום ההליכים נערה בת 14 שחסמה פעמיים כבישים והפרה את תנאי מעצרה (גם זו הפרת חוק לא אלימה, הלא כן?).

כמה מופרך ששופטת שעשתה מהציות לחוק קריירה קוראת להפרתו ההמונית ומגלה רטרואקטיבית עד כמה פוליטית היתה. זו השמדת ערך עצמית שמשולה רק לשתיקתם של עוד מאורות מוסריים, הפעם מתחום העיתונות, אל מול חקירתו השערורייתית של עורך הג'רוזלם פוסט, צביקה קליין, בחשד למגע עם סוכן זר, בשל העובדה שראיין את ראש ממשלת קטאר."

https://x.com/amit_segal/status/1908059462457348527?t=LqEsxpV1iBSBTBAm9zvU_A&s=03

האם החוק והמשפט בישראל אינו אוניברסלי אלא מוטה פוליטית? האם אין שופטים בירושלים?

מי גנב לשמעון שבס את המדינה? או מה גנב שמעון שבס מהמדינה?

באביב 1971 עלה שמעון שבס לגולן כחבר גרעין "אתגר" של נח"ל גולן, מאיחוד הקבוצות והקיבוצים, לקיבוץ אפיק ונבחר למזכיר הקיבוץ. שימש גם רכז ההכשרות של הנוער העובד והלומד עבור חמישה גרעינים. ב-1978 נבחר שבס ליו"ר ועד יישובי הגולן.

בשנת 1984 מונה לעוזר לענייני התיישבות של שר הביטחון, יצחק רבין, נוסף על היותו עוזר אישי ופוליטי, הפקיד רבין בידיו את האחריות לאזורי ההתיישבות, כחבר דירקטוריון של מנהל מקרקעי ישראל, התעשייה האווירית לישראל והתעשייה הצבאית.

במערכת הבחירות של 1992 מונה שבס לנהל את קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה בראשותו של רבין. עם כניסתו של רבין ללשכת ראש הממשלה, מונה שבס למנכ"ל משרד ראש הממשלה.

לאחר הרצח פרש שבס מהחיים הפוליטיים, והחל בקריירה של הון שלטון תוך ניצול קשריו בשלטון. "הון שלטון עולם תחתון"

שבס היה יושב ראש חברת RSLB האמריקנית, שמשרדיה ממוקמים בוושינגטון. החברה סייעה לאנשי עסקים ובעלי עסקים ישראלים להיכנס לשוק האמריקני. הוא שותף בעסקים באירופה ובארצות הברית, בין היתר בתחומי ההשקעות, הנדל"ן והמלונאות. מאז שנת 2002 משמש כיועץ פוליטי וכלכלי עבור ממשלות ומנהיגים ברומניה, בולגריה, (שם הוכרז כאוייב בולגריה) הונגריה, אוסטריה, סרביה וארצות הברית. שבס מייעץ בענייני כלכלה

הנה קראו על מורשת שבס:

https://www.themarker.com/misc/2006-11-10/ty-article/0000017f-da81-dc0c-afff-dbdb611e0000

ב-2004 הורשע שבס ע"י הרכב של תשעה שופטים בבית המשפט העליון בראשות הנשיא אהרן בריק-ברק, (ברוב של שמונה נגד אחד) בהפרת אמונים בשתי פרשות: פרשת שטרן ופרשת שולדנפריי. באחת, נקבע כי קידם עסקה עם מדינה זרה שבה היה מעורב חברו. בשנייה, נקבע כי קידם במסגרת תפקידו את עסקיהם של זוג חברים אחר, שבחברה שבשליטתם הועסק בעבר. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לגזירת העונש, תוך ויתור מראש על עונש מאסר. בפברואר 2005 בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על שבס קנס של 50 אלף ש"ח. (מעניינת ההקבלה להאשמות על עסקים עם מדינה זרה הנדונה כיום). לאחר ההרשעה ירד שבס מישראל לבריטניה. את הקיבוץ ואת הגולן הוא עזב עוד קודם. לאחרונה חזר לישראל ועכשיו הוא הוציא את הספר:

(שמעון שבס: "גנבו לי את המדינה", הוצאת ידיעות, ת"א 2025, 200 עמודים)

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=1013549

הספר מתחיל: "גנבו לי את המדינה. מי גנב למי? מי היו הבעלים של המדינה? מי הקים אותה ולמי יש עליה זכויות? למה הטענות הללו נשמעות כיום, ומי משמיע אותן?"

ב-4 בנובמבר 1995, כשיצא מבית החולים עם בשורת מותו של רבין וסופה של הקריירה הציבורית שלו עצמו, הוא אמר: "הלכה לי המדינה," היום, 30 שנה אחר כך, הוא מתקן: "גנבו לי את המדינה,"

מיהם גנבי המדינה על פי שבס? "נתניהו והמתנחלים המשיחיים, שפועלים לדבריו יד ביד, בניצול הדדי, ומובילים את מדינת ישראל אל סף תהום. מבחינתו [של נתניהו], הם השטיח שמאפשר לו את השררה כל עוד הוא חי," כותב שבס על יחסי הגומלין, "מבחינתם – הוא החמור, והם המשיח. המשיחיים הצליחו להתנקש ברבין ובהסכמי אוסלו," הוא קובע, "הצליחו להתנקש בישראל הישנה, ולהקים תחתיה את ישראל המשיחית שעליה חלמו."

את הספר שבס מנצל גם לסגירת חשבונות נושנים עם שמעון פרסקי-פרס ואהוד ברוג-ברק,

"לראשונה בחיי," כותב שבס, "אני לא משוכנע עוד בהמשך קיומה של המדינה," שבס כותב ומצליח לגעת בלב, "לראשונה אני חושש לעתידם של ילדיי ונכדיי כאן, ומהרהר באפשרות לעזוב על מנת לשרוד. לו רבין היה נשאר ראש ממשלה, אני מאמין שהוא היה מצליח להוביל את ישראל ולהבטיח את עתידה כאן, ליצור מציאות שבה ישראל מעצמה שאינה חיה על חרבה בלבד."

הרושם העיקרי מהספר הוא ששבס, כמו קוראיו, נותר בנובמבר 1995. כלומר, מתגעגע ליצחק רבין, המודל האמיתי של ילידי ראשית המדינה, למנהיג שסימל בדמותו את מה שהם הרבה פעמים חשבו על עצמם: צברים, חילונים, ציונים מלאי יוזמה שמאמינים בעתידה של ישראל. הם מתגעגעים לאדם שהיה, למדינה שהיתה, ואולי גם לבני האדם שהם היו. לכל מה שהיה כאן ואיננו עוד.

כך, מובסים בהווה מעורר חרדה, חלקם נעשו לחיות פוליטיות תמוהות בימינו. שבס, למשל, שמייחל לפוליטיקאים ששליחותם היא מחויבותם לציבור, הורשע לפני יותר משני עשורים בהפרת אמונים ובשנים האחרונות הפך אוהד אדוק של אביגדור ליברמן, אדם שיושרתו שלו נחשדה לא פעם. בספר עצמו הוא כותב על סכנת הכיבוש וכוחו המשחית, נסמך על נתוני "שוברים שתיקה" ו"יש דין", מודה שעמדותיו המדיניות רחוקות מאלה של ליברמן, אך מדגיש שהוא המועמד המועדף עליו: "מעל לכל – הוא במהותו איש ביצוע."

"גנבו לי את המדינה" הוא ספר של אדם במשבר, אי אפשר להבין באמצעותו מה המוצא הנכון לישראל, איך נראה התיקון שהיא זקוקה לו נואשות, אבל זו אפשרות להבין עד כמה עמוק השבר של שבס ורבים אחרים. "בכל מאודי אני רוצה להאמין שזה לא באמת הסוף. שיש לנו עוד סיכוי, עוד אפשרות לתקן," הוא כותב, "רוצה, אבל מתקשה."

(שמעון שבס, "מי גנב לשמעון שבס את המדינה? "אל-ארצ'", 2.4.25).

https://www.haaretz.co.il/literature/study/2025-04-02/ty-article-review/.premium/00000195-e6a5-d1f1-a7d5-f6e517c40000

ואנחנו לא שואלים מי גנב לשמעון שבס את המדינה? אלה מה גנב שמעון שבס מהמדינה? שמעון שבס בשחיתותו, באהבת הבצע שלו, ובחוסר האידיאולוגיה שלו – מסמל את ירידת כוחה של תנועת העבודה, שהקימה את היישוב, ישבה את הארץ, והקימה את המדינה. הוא מהווה את הדוגמה הרעה כיצד נפלה זו מהשלטון.

מי בוגד ארור?

שירה מרגלית: "בוגד ארור. איפה החטופים? פינית את היומן שלך לעסוק בחזרתם בערב פסח, או שאתה קודם אורז לסופ"ש בהונגריה?! תתבייש."

https://rotter.net/forum/scoops1/893924.shtml

ולא, היא לא מתכוונת לזעוק זאת לבעלה לשעבר אהרון חליוה שנסע לחו"ל, שהוא כראש אמ"ן אחד האחראים הראשיים לגורל החטופים, אלא לנתניהו.

יש רק לקוות ששירה מרגלית בתו של המטרידן דן מרגלית, שחטפה מכות רצח מבריונים ששלח לה דוד גולדברג-טופז, לא תחטוף בשנית מכות בגין האלימות המילולית שלה.

אסור להיכנע לאלימות. אלימות גוררת אלימות.

(נ.ב. מוזר שהיא כותבת בשגיאות בעברית. בציווי זה "התבייש!")

ואם נחזור להונגריה, איזו עוד מדינה באירופה היתה מקבלת את ראש ממשלת ישראל בכבוד ולא כפושע מלחמה, ופורשת דגלי ישראל בכל מקום, ואוסרת על הפגנות תמיכה בחיסול ישראל. "הדמוקרטים" מאשימים אותה שהיא דיקטטורה. הלוואי וכך היו נוהגות כל הדיקטטורות הערביות, סין, רוסיה איראן, וצפון קוריאה. אם זה היה קורה גם הן היו מואשמות כדיקטטורות לא דמוקרטיות...

אין חדש בגבעת חביבה

למרבה הצער גם לאחרי 15 שנה, ולאחר טבח ה-7 באוקטובר, לא הצלחנו למצוא בין ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען. לכן שלחנו את המכתב הבא למנכ"לית המוסד:

מיכל סלע מנכ"לית גבעת חביבה שלום רב.    5.4.25

ברכות למינוייך החדש. מי ייתן ותצליחי להגשים את מטרות המוסד.

לפני 15 שנה עם התגבשות מדינת החמאס בעזה, והקצנת ערביי ישראל, תהינו כיצד ייתכן שבעוד שהחמאס והמופתי של אש"פ מצהירים בריש גלי שיש ע"פ דברי מוחמד לרצוח את כל היהודים בעולם (אמנת החמאס סעיף 7)

https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug

טרם נמצא ערבי-מוסלמי בארץ שייצא נגד, ויראה בדברים אלו גזענות ולא מופת מוסרי. בין השאר פנינו למדריכים הערבים בגבעת חביבה מקום שנראה לנו טבעי שיעבדו בו ערבים-מוסלמים שאינם גזענים השואפים לדו-קיום כמטרות הרשומות של המוסד. למרבה הצער לא מצאנו כאלו.

(אני שולח לך בקובץ המצ"ב את הדו שיח בנושא שהיה עם דוד (דודו) אמיתי).

לאחר טבח ה-7 באוקטובר בו ניסו החמאס והג'יהאד לממש את מטרתם המוצהרת, סברנו שיש אולי שינוי בקרב הערבים-המוסלמים עובדי גבעת חביבה, ונוכחנו שלמרבה הצער אין שינוי.

כמנכל"ית המוסד האם נראה לך סביר להעסיק במוסד הנאבק נגד גזענות עובדים גזענים?

כיצד את אישית בוחרת את עובדיך? מאבק רק נגד גזענות של יהודים טוב אולי לקבלת תרומות מחו"ל, אבל אין לו סיכוי אם המטיפים הערבים-המוסלמים עובדי גבעת חביבה נגד גזענות יהודית אוחזים בעצמם דעות גזעניות כלפי היהודים. ודוק: שתיקה כהודאה דמיא.

בטוחני שמאיר ולד-יערי ויעקב חזן מייסדי המקום מתהפכים בקברם מהידיעה שבגבעת חביבה מעסיקים ערבים-מוסלמים גזענים, קל וחומר מרתה-חביבה רייך, שהקריבה את חייה במלחמה נגד הנאצים, והמקום נקרא על שמה.

לאור המצב מה כוונתך לפעול בעניין כדי להצליח באמת לבנות כהגדרתך: "חברת מופת בישראל; חברה דמוקרטית שוויונית ומשגשגת לכלל אזרחי ואזרחיות ישראל."

נודה לתשובה.

נעמן כהן.

אעדכן אם תתקבל תשובה.

בגיל 80, תומאס שוורין-תום שגב

מסתכל לאחור וחושב שאולי הציונות היתה טעות

לרגל הגיעו לגיל 80 נתן העיתונאי וההיסטוריון תומאס שוורין-תום שגב ראיון לעופר אדרת מ"הארץ". הנה כמה קטעים מעניינים מראיון:

"במשך שנים הוא ניסה להתחקות בספריו אחרי האמת ההיסטורית, וחשף מסמכים על בן-גוריון, ק. צטניק ואחרים. בהגיעו לגבורות הוא מגלה שגם בסיפור שלו עצמו יש כמה חורים בעלילה. אביו נהרג במלחמת השחרור כשהיה בן שלוש. והוא גדל על כך שהוא בן לחלל מערכות ישראל – טוראי היינץ שוורין ש'נפגע מכדור מרצחים בעומדו על משמרתו' בשכונת ארנונה בירושלים. זה המידע שמופיע עד היום באתר יזכור של משרד הביטחון."

אימו ריקרדה, סיפרה לו כי אביו "נורה בידי צלף ערבי." היא אף קיבלה את אות מלחמת העצמאות לאחר מותו. בבית הספר, כשהילדים שאלו את תום איפה אביו, "יכולתי להגיד שנהרג במלחמת העצמאות ושאני יתום מלחמה," הוא נזכר.

מי שידעה את האמת כל השנים האלה, אך שמרה אותה לעצמה, היתה אחותו הגדולה של תום, יוטה, שירדה לגרמניה – הארץ שממנה נמלטו הוריהם הקומוניסטים מאימת הנאצים ב-1935. יוטה, לימים חברת הבונדסטאג הגרמני מטעם מפלגת הירוקים, היתה בת שבע במלחמת העצמאות. ב-3 בפברואר 1948 נקבעה לאביהם תורנות שמירה על גגו של בית מגורים לא רחוק מביתם. אחותו של שגב התלוותה אליו. כשהגיעו אל הבית מצאו שדלת הכניסה נעולה. יוטה סיפרה כי אביה החליט לטפס על המרזב. כשהגיע כמעט לקומה השלישית איבד לפתע את אחיזתו במרזב וצנח אל הארץ. הוא היה בן 38 והובא למנוחות בהר הזיתים. שמו נחקק באנדרטאות לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים.

הוא איתר מכתב שאחד ממכריו של אביו שלח לחברים משותפים אחרי מותו. "הוא הגיע עד לגובה של 10 מטרים בערך ואז נפל," כתב האיש. "זה המצב העובדתי. מנסים עכשיו להסביר את זה איכשהו, שירות בהגנה וכו' – הכול כדי שהסוכנות היהודית תשלם... בכל מקרה אתם לא יודעים מכלום, אנא מכם. גם כסף לא נשאר, רק חובות."

המכר סבר שתאונה רגילה עלולה שלא לזכות את אימך בקצבת אלמנות, וביקש להגן עליה באמצעות השקר הזה.

אימו נהגה לספר כי אביו ברח ממחנה הריכוז זקסנהאוזן בגרמניה בטרם עלו. "התייחסתי אליו כגיבור אמיתי… זה מילא אותי גאווה," כותב שוורין-שגב. לימים התברר לו כי הסיפור האמיתי היה שונה. אביו לא יכול היה להיעצר במחנה זקסנהאוזן הסמוך לברלין, שכן הוא הוקם רק ב-1936, כשאביו כבר היה במקום מבטחים. התברר שב-1933 אביו נעצר יחד עם סטודנטים נוספים, שנחשדו בבגידה במולדת בשל קריאתם להתנגדות אלימה למשטר. זה קרה ברובע זקסנהאוזן בעיר פרנקפורט.

"כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה אבי החליט שהוא רוצה לחזור לגרמניה, והתחיל להתכתב עם חברים מעברו. הוריי התחילו לתכנן את שובם לגרמניה. הם מעולם לא היו ציונים והם רצו הביתה. חודש אחרי המכתב האחרון שבו אבי כתב לחברו כמה הוא רוצה לחזור הביתה הוא נהרג."

אחרי לימודי היסטוריה ומדע החברה באוניברסיטה העברית יצא ללימודי דוקטורט באוניברסיטת בוסטון בארה"ב. את עבודתו כתב על קציני ס"ס שפיקדו על מחנות ריכוז. היא התבססה על עיון בתיקים השמורים בארכיון הס"ס וראתה אור בעברית בספרו "חיילי הרשע". אחרי שסיים את המחקר הארכיוני יצא למסע חוצה גרמניה, בחיפוש אחרי מפקדי המחנות שעדיין היו בחיים, ואחרי סגניהם, עוזריהם, אלמנותיהם, בניהם ומכריהם של אלה שכבר מתו. "הייתי נכנס למסבאה מקומית ומגלגל שיחה עם המוזג או מבקר בבית הכומר. אנשים זכרו משהו. 'כן, אתה מתכוון להוא שהיה אחר כך למשהו גדול בס"ס'," תיאר בספר. כך הגיע אל גיסו של רודולף הס, מפקד אושוויץ, אל בנו של מפקד מחנה שטוטהוף ואל מפקדו של מחנה ריכוז אחר. שגב חשף בספר איך קרה שאנשים מסוימים נרתמו לעסוק בהשמדה, וסיפר לקוראים מי היו, מה הביא אותם להצטרף לתנועה הנאצית, מה משך אותם להתגייס לס"ס, מה טיבה של הנכונות לשרת במחנות הריכוז ומה נתן להם את החוסן הפנימי לבצע את תפקידם.

לאחר משפט אייכמן רווחה התפיסה של "הבנאליות של הרוע" בעקבות הפילוסופית חנה ארנדט שהאמינה כי "כולנו אייכמן בפוטנציה." שגב הכיר אותה אישית, כחברת המשפחה, וכשנפגשו התריסה כלפיו: "למה לך לשאול מדוע עשו מפקדי המחנות מה שעשו, או איך יכלו לעשות זאת. הם פשוט עשו זאת וזהו זה."

שגב לא ויתר. "היא טעתה. אייכמן, למשל, עשה את כל מה שעשה בשכנוע אידיאולוגי עמוק. זו לא הבנאליות של הרוע, שטוענת שכל אחד יכול," הוא אומר. "סיפורם של מפקדי מחנות הריכוז אינו סיפור 'הבנאליות' כי אם סיפור ההזדהות עם הרשע עצמו."

"בהדרגה," מספר שוורין-שגב, "הגעתי למסקנה שלסכסוך (היהודי ערבי) אין פתרון, כי הוא לא עוסק בדברים רציונליים. זה לא עניין של גבולות ושל חלוקת הארץ. מדובר בשתי זהויות לאומיות שעומדות בעימות זו מול זו. כל אחד משני העמים מגדיר את זהותו באמצעות הארץ כולה, ולכן כל פשרה מחייבת לוותר על חלק מזהותנו. אני לא רואה איך אפשר לפתור את הבעייה הזאת. אני חושב על תקופה שבה יסתכלו על הסכסוך הזה כעל משהו היסטורי, שאיכשהו נעלם ומצא את פתרונו. אבל במצב הנוכחי זה לא יכול להיות. משהו דרמטי נורא צריך לקרות כדי שאנשים יתחילו לחשוב מחדש."

"שתי תנועות לאומיות מתחרות גיבשו בארץ את זהותן והתקדמו בהתמדה לקראת עימות... החל ב-1917 היו אפוא רק שתי אפשרויות: או שהערבים יביסו את הציונים או שהציונים יביסו אותם. המלחמה בין אלה לאלה היתה בלתי נמנעת."

"בגיל 80 אני מתחיל לחשוב שאולי זה לא היה נכון מלכתחילה, כל העניין הציוני. רוב הישראלים הם פליטים או צאצאים של פליטים. לא ציונים, אלא פליטים. אז תאמר – הנה, זה מצדיק את הציונות, כי היתה ארץ שיכלו לבוא אליה. אבל צריך לזכור, שרוב ניצולי השואה לא באו לחיות בישראל ורוב היהודים בעולם לא באים לישראל. הם יכולים, אבל הם לא רוצים לחיות בארץ. אז הציונות זה לא סיפור הצלחה כל כך גדול. היא גם לא מספקת ביטחון ליהודים. יותר בטוח ליהודים לחיות מחוץ לישראל.

"אם הייתי כותב בעתיד את ההיסטוריה של התקופה הזאת הייתי מתחיל אותה באחת השגיאות הגדולות של המדינה – משפט נתניהו. זה גורם לנו נזק נורא ולא מוצדק. אני עוקב אחר המשפט ושערותיי לא סומרות. ולא כי אין לי שיער. בגלל המשפט הזה בן גביר וסמוטריץ' הצטרפו לממשלה וכל מיני נחשים יוצאים מהמחילות שלהם. זו היתה טעות גדולה להעמיד את נתניהו לדין. בטח בעניין הקשר עם העיתונות. אין שום הפרת אמונים מצדו. מי שהפר אמונים זה מו"ל שמכר את העיתון שלו לפוליטיקאי."

בקשר למלחמה בעזה "נתניהו הלך על קונספציה לא נכונה לגבי חמאס (חיזוק הארגון והעברת הכסף הקטרי — ע"א). אבל אפשר להבין את זה, כי ביחסיה של התנועה הציונית עם הערבים תמיד שיחדו מישהו. הבעייה היא שהערבים תמיד לוקחים את השוחד ואף פעם לא מספקים את הסחורה".

(עופר אדרת, "בגיל 80, תום שגב מסתכל לאחור וחושב שאולי הציונות היתה טעות", "אל-ארצ'", 3.4.25)

https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-04-03/ty-article-magazine/.highlight/00000195-f5a9-d470-addd-f5ebe2cc0000

ראיון מרתק. מוזר רק שהמראיין עופר אדרת התעלם לחלוטין משתי עובדות מפתח בחייו של תמאס שוורין-תום שגב, עובדות שמן הסתם השפיעו רבות על חייו ודעותיו.

האחת, אימו, ריקרדה, היתה גרמניה גויה, ללא כל הזדהות עם העם היהודי, והשנייה היותו הומוסקסואל. מענין היה לשמוע את דעותיו בהקשרים הללו. מענין לדעת מה היו יחסיו עם סבו וסבתו ממשפחתו הלא יהודייה בגרמניה. מה הם עשו במלחמה.

אני מסכים לחלוטין עם כל דבריו בראיון, עם מחלוקת אחת. הרעיון הציוני לא היה כלל טעות. הרעיון הציוני לא רק שהציל את הוריו ממוות, אלא הציל את קיומו של העם היהודי. בניגוד לדבריו רוב העם היהודי היום נמצא בישראל, ורק בה מובטח קיומו (למי שקיומו חשוב). אמריקה לשם השוואה היא משמידת הערך הגדולה ביותר של העם היהודי בהיסטוריה המודרנית הרבה יותר מהיהודים שאבדו בשואה בפולניה. ב-1948 היו בארה"ב 6 מיליון יהודים, להם נוספו מיליון יהודים מרוסיה, ומיליון יורדים מהארץ, ומספרם של היהודים כיום הארה"ב כחמישה מיליון יהודים בלבד וגם הם הולכים ופוחתים.

וכמובן דבר שממנו הוא מתעלם לחלוטין הציונות הצילה גם את יהודי ערב, שהיו נטבחים אלמלא עלו לארץ. ישנם אמנם האומרים כי רק הציונות גרמה להתנגדות נגדם, אבל עובדה היא שגם ערבים-נוצרים נרדפים באותה מידה. יש לזכור כי כל השטחים הכבושים היום ע"י הערבים כ-13 מיליון קמ"ר היו כולם ארצות נוצריות, וכיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים.

מצעד הלסביות הנאציות בניו יורק

דייקית או דייק הוא כינוי ללסבית.⠀המילה "דייק" התחילה כגנאי הומופובי ומיזוגני ללסביות, בעיקר בעלות מאפיינים אנדרוגניים, בוצ'יים או כאלה הדומים ל"טומבוי". אך כמו "קוויר", גם ממנה הוצא העוקץ והיא הפכה בשימוש הפנים-קהילתי למילה עם מטען של גאווה ועוצמה.⠀

ניו יורק: מצעד הנשים הגאות הענק אוסר על "כניסת ציונים".

מצעד הדייקיות בניו יורק, שהתהדר גם בשנה שעברה בשלטי "קווירים למען פלסטין", הכריז כי השנה לא תותר השתתפותם של "ציונים" – והכריזו: "מחויבים לתמוך בפלסטין."

מארגני מצעד הדייקיות בניו יורק (Dyke March), אחד מאירועי הגאווה הגדולים בעולם לנשים מקהילת הלהט"ב, הודיעו כי השנה לא תותר השתתפותם של "ציונים" בצעדה שתתקיים ב-28 ביוני. בנוסף, הארגון הוסיף את ההתנגדות לציונות כאחת ממטרותיו הרשמיות – מתוך רצון "לחזק את המחויבות לערכים של הקהילה נגד ציונות, גזענות ואנטי-להט"ביות."

זו אינה הפעם הראשונה שבה המצעד בניו יורק, שמושך מדי שנה אלפי משתתפות, מעורר מחלוקת סביב עמדותיו כלפי ישראל והקהילה היהודית. בשנה שעברה נבחר למצעד הנושא "דייקיות נגד רצח עם," תוך התמקדות בפעילות פרו-פלסטינית וגיוס תרומות לארגונים כמו אונר"א. לאורך המצעד לא נדיר לראות שלטי "קווירים למען פלסטין", שכבר זכו ללעג ברשתות – בבדיחה שאימץ גם ראש הממשלה בנימין נתניהו - שלפיה הדבר דומה ל"תרנגולות למען KFC."

בעקבות הדברים הללו, כמה חברות לשעבר בוועדה המארגנת החליטו להחרים את האירוע ויזמו מסיבה אלטרנטיבית בשם "שלום, דייקיות" – עבור לסביות יהודיות. בין המארגנים היתה נייט שלב, ששימשה בעבר כחברה בוועדת המצעד במשך עשור, אך פרשה לאחר שחשה כי עמדותיהם של חברים יהודים וישראלים בקבוצה נדחקו לשוליים.

גם השנה, הצעדה צפויה לעורר תגובות נזעמות מצד גורמים בקהילה היהודית, שמותחים ביקורת על מה שהם רואים כהקצנה בעמדות הארגון. בעבר, מצעדי דייק נוספים בארה"ב נקטו בגישה דומה. במצעד בשיקגו בשנת 2017, למשל, גורשו משתתפות שנשאו דגלי גאווה עם מגן דוד, ובמצעד בוושינגטון ב-2019 נאסרה הכנסת דגלים ישראליים ואמריקאיים, בעוד דגלי פלסטין הותרו.

למרות הביקורת, מארגני המצעד בניו יורק עומדים מאחורי החלטתם וטוענים כי אין מדובר באנטישמיות – אלא ב"התנגדות לציונות". לטענתם, "המצעד תמיד היה אירוע פוליטי – ואנחנו מחויבים לתמוך בשחרור פלסטין בדיוק כפי שאנחנו נאבקים למען זכויות להט"ב."

https://www.ynet.co.il/news/article/b1cgkpt6yg

הפיליסטיניות של הלסביות האמריקאיות המגדירות את הציונות כאוייב, ואת הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי כידיד, פשוט לא תיאמן, אדרבה שתנסנה לארגן מצעד לסביות בעזה, או בקטאר המממנת את התעמולה האנטישמית בעולם, ויש לומר בהצלחה רבה.

עובדה. לראשונה מאז מצעדי הנאצים בברלין מדירים את יהודים מהמצעד. לראשונה יש עוד תקדים היסטורי, קיום של לסביות נאציות.

מפלגה חדשה בנט 2026

חיים וישניה-רמון: אתמול התבשרנו שנפתלי בנט רשם מפלגה חדשה. אבל מי שחושב ש"בנט 2026" יהיה שונה מאשר "בנט 2013", "בנט 2015", "בנט 2019" ו"בנט 2021", חי בסרט. העטיפה מתחלפת, אבל בנט נשאר אותו בנט.

בנט מתייחס למפלגה רק כפלטפורמה שתפקידה להריץ אותו, וכשהמפלגה מפסיקה לשמש אותו, הוא עושה "אקזיט" ונוטש את המפלגה בחובות כבדים. למפלגת הימין החדש חובות של 17 מיליון שקל ולמפלגת הבית היהודי חובות של 15 מיליון שקל – אבל בנט כבר עבר הלאה, ואנחנו האזרחים נתקענו עם החשבון.

בנט הוא מי שביצע את הנוכלות הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, כאשר בניגוד להתחייבותו שלא יקים ממשלה עם לפיד, שלא ייתן ללפיד את ראשות הממשלה ברוטציה, ושלא יישב בקואליציה עם רע"ם, הוא מכר את כל הבטחותיו ועקרונותיו כדי להיות ראש ממשלה.

רוב התמיכה בבנט בסקרים באה עכשיו מקרב מצביעי מרכז-שמאל. אבל מצביעים אלו מתעלמים מכך שבנט הוא איש ימין קיצוני. הוא היה מזכ"ל ישע, הוא פעל לספח את שטחי סי למדינת ישראל והוא הזרים עשרות מיליונים להתנחלויות. יש מצביעי מרכז-שמאל שזוכרים כל זאת, אבל מצדיקים את תמיכתם באיש ימין קיצוני בכך שהוא "לא ביבי". אבל בכל נושאי מדיניות חוץ, בנט הוא יותר ביבי מביבי. בנושא איראן, בנט אימץ את המדיניות של ביבי על מלא. בנושא הכלת חמאס, בנט אף התעלה על ביבי, וכראש ממשלה הוא אפשר להרבה יותר כסף להיכנס לרצועה.

אבל שיא הנלעגות לא היה בהקמת המפלגה החדשה של בנט, אלא בתגובה של לפיד וגנץ, כפי הנראה ראשי האופוזיציה הכושלים ביותר בתולדות העמים הדמוקרטיים, כאשר בירכו את בנט על חזרתו לפוליטיקה. מעבר לכך שהשניים עולזים על כך שמפלגת ימין בראשות בנט תקרב את שתי מפלגות המרכז בראשותם לאזור אחוז החסימה, הם כנראה משוכנעים שמי שמפורסם בכך שהוליך שולל את בוחריו ואת שותפיו הפוליטיים, לא יוליך שולל גם אותם ולא יחליט לאחר הבחירות להצטרף לקואליציית ימין גדולה בראשות נתניהו.

https://x.com/ramonhaim/status/1907512099640865018?t=wLCOu08b236PCp9ZlVSi5w&s=03

בינתיים מחשש להצלחתו יוזם חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד חוק שימנע מבנט להתמודד שוב לכנסת – בהתבסס על חובות מפלגתו הקודמת "ימינה". "בנט," אמר בוארון, "חייב 17 מיליון ש"ח לציבור – אני הולך להגיש חוק עם פתיחת מושב הקיץ שלא יאפשר למי שעמד בעבר בראש מפלגה והותיר אותה עם חובות אדירים – לקבל אשראי לפתוח מפלגה חדשה."

https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/17671027

החוק כמובן מגונה ואסור לו להתקבל, אבל עם זאת יש לקונה בחוק שיש לתקנה. לא יעלה על הדעת שפוליטיקאים יעזבו עם חובות של מיליונים לכנסת ומשלם המיסים הוא שיצטרך לשלם את חובותיהם. פוליטיקאים כאהוד ברוג-ברק, סתיו שפיר-סטיבה, ונפתלי בנט, הנושאים על גבם חובות לכנסת, אסור שירוצו אליה בלי פריעת חובותיהם.

תחקיר מגונה

רמי דוידיאן הציל רבים ברכבו הפרטי מטבח הנובה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%99_%D7%93%D7%95%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9F

מכיוון שמתח ביקורת על ישראל-ברוך-זילברשטיין-זיו, נעם תיבון, יאיר גולדנר-גולן, ובעקבות איומים בתביעה חזר בו והתנצל, הכין רביב דרוקר תחקיר עליו שמנסה לגרום לביטולו.

עצם התחקיר עורר סערה ציבורית. שהביאה את רשת לגנוז אותו. מרשת נמסר: "אנו ערים לרגשות הציבור ולהשלכות משידור הפרק ומעדיפים בעת הזו לא לשדרו."

רביב דרוקר צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "היום, בשעת צהריים מוקדמת, התקשר מנכ"ל ערוץ 13 אמיליאנו קלמזוק ואמר שהוא החליט לא לשדר את הכתבה על רמי דוידיאן, שיועדה לשידור ביום ראשון ב'מקור'. זו הפעם הראשונה שדיברנו בעניין. אמרתי לו שזו תהיה טעות חמורה, הסברתי לו על מה הכתבה, מה היא מראה, מה הערך הציבורי שלה.

‏"את הכתבה על רמי דוידיאן," כותב דרוקר, "הכנו  בהמון רגישות לכל ההיבטים של הסיפור. היו לנו הרבה התלבטויות בעניין הזה. כל השיקולים שהושמעו בימים האחרונים בשיח הציבורי החד צדדי שהתנהל, נדונו גם אצלנו. למה לעסוק מלכתחילה במישהו שחילץ אנשים? אולי מה שעבר ב-7 באוקטובר גרם לו להגיד מה שהוא אמר לאחר מכן? בעיניי, החומר שאיתי רום ומערכת "המקור" אספו הוא כל כך חזק שחשוב לשדר אותו. כמובן שמה שדוידיאן כן עשה והוא עשה, נמצא גם בכתבה, כמו גם התייחסות לכל הנושאים האחרים."

‏דרוקר הוסיף: "למה בכל זאת עשינו את הכתבה? ראשית, לא מדובר בהקצנות קלות, ניפוח קל מספר המחולצים, ממש לא. מדובר בסיפורים מומצאים מהתחלה ועד הסוף. סיפורים מסמרי שיער, שלא היו ולא נבראו. לעיתים הם באים על חשבון אנשים שבאמת היו מעורבים באותם סיפורים, הרבה מקצוות החוטים שהגיעו אלינו, התחילו בכאב של אנשים שחילצו, הצילו, יצאו ונדהמו לשמוע איך הם נעלמו מהסיפור. חלק מהסיפורים צוטטו בסרט נחשב, בעיתונים ברחבי העולם, בספר חשוב. בשנה וחצי מאז ה-7 באוקטובר, דוידיאן הפך את סיפוריו לתעשייה, אינסוף הרצאות בתשלום, בארץ ובחו"ל, מסעות גיוסי כספים שנעשו עבורו לכאורה, אבל הוא מתנער מהם, מצגת, עשרות ואולי מאות ראיונות לתקשורת, בהם הוא חוזר שוב ושוב על סיפורים שלא היו ולא נבראו.

‏"אז השאלה היא מאוד פשוטה – האם במציאות הנוכחית מותר לשדר עשרות ומאות הופעות פומביות של דוידיאן ובהן שקרים רבים, לרבות הטחת השמצות שקריות במצילים אחרים של ה-7 באוקטובר, אבל אי אפשר לשדר 50 דקות מתוחקרות עד הסנטימטר האחרון של האמת? האם לא ראוי לבדוק את הגרסה שעליה דוידיאן זכה להשיא משואה? האם חלק מהעיתונאים, שיצאו נגד השידור, התעניינו באמת בשלומו של דוידיאן, או חששו שייתקלו בשאלות איך נתנו במה לשקרים הללו, שחלקם ניתנים להפרכה במאמץ לא קשה?"

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/synsqe6a1g

בושה וחרפה של תחקיר. ואם הציל דוידיאן לא 700 אלא אדם אחד בלבד, הרי הוא גיבור שהציל עולם ומלואו. תחקיר יש לעשות על אלו שהפקירו ולא מנעו את הטבח, לא על אזרח שהציל בני אדם תחת אש ביוזמה אישית מתוך גבורה רבה.

מאה שנה למותו של רודולף שטיינר –

תורת האנתרופוסופיה, הנאציזם, וישראל

מזה שנים עומדים חוקרים של גרמניה הנאצית על הזהות בין רודולף שטיינר והאנתרופוסופיה למיסטיקה ולאנטישמיות הפולקיסטית שרווחו זמן רב לאחר מותו ברייך השלישי. עתה, במלאות מאה שנים למותו, כדאי לעמוד על צד זה.

עוד ב-1902, עת מונה שטיינר למזכיר הכללי של החברה התיאוסופית הגרמנית, הוא הקדיש את עצמו לאיחוד הישגי המדע עם התעוררות רוחנית אמיתית שתתאים לעידן המודרני. בעיקר ההתעוררות הפולקיסטית, האנטישמית והגזענית שרווחו באוסטריה וגרמניה. שטיינר טען שהתיאוסופיה יכולה להגיע ל"הכרה של עולמות עליונים" באותה רמת מהימנות כמו המדעים המדויקים, אולם הוא דחה את הגישה הקוסמופוליטית של התיאוסופים שנראו בעיניו אקלקטיים מדי וטרודים יתר-על-המידה בשילוב יסודות של דתות העולם הקיימות. גישתו של שטיינר היתה "מדעית" יותר והתמקדותו בהארה אישית, בניגוד לאחוות עמים אוניברסלית של התיאוסופים, וכך, ערב מלחמת העולם הראשונה שטיינר עודד קבוצה של תיאוסופים גרמנים לפרוש מהחברה התיאוסופית ולייסד את החברה האנתרופוסופית הגרמנית.

עמידתו של שטיינר על כך שהתופעות האוקולטיות והעל-טבעיות שהציג מנעה מהאנתרופוסופיה להתקבל בקהילה המדעית השתנתה רק בשנות השלושים, כאשר, הרייך השלישי החל לתמוך רשמית בכמה מרעיונותיו של שטיינר ובפרט בחקלאות ה"ביו-דינמית", שתאמה במידה רבה את תיאוריות "דם ואדמה" וחזרה אל הטבע של הנאציזם הפולקיסטי.

האנתרופוסופיה היתה אמונה דתית לא פחות מאשר דוקטרינה מדעית. כתביו של שטיינר, שהתפרסמו עוד טרם מלחמת העולם הראשונה בכתב העת האוקולטי שלו "לוציפר-גנוסיס", הלמו את העניין שגילו הנאצים, בעיקר היינריך הימלר, בדתות אסיאתיות. כך למשל בביקורו בעיר הולדתו של היטלר לינץ ב-1915 נשא שטיינר נאום בשם "המשיח ביחס ללוציפר." בדבריו טען כי "האבולוציה הדתית האסיאתית היא נושאת יסוד לוציפרי" שבני האדם החזיקו בו בעבר אך נאלצו לנטוש. לדעתו יש להרים את "שאריותיו הלוציפריות" ככוח מנחה חכם שיתרום להתפתחות האנושות. שני עשורים לאחר מכן "מומחי" גזע בשירות ארגון ה-Ahnenerbe (קהילת המחקר למורשת האבות הגרמנית) הנאצי יטענו טענות כמעט זהות.

הזיקות בין האנתרופוסופיה לימין הפולקיסטי הגרמני, התבטאו לא רק בתחום הפסבדו-דתי. שטיינר, ביקש להדגיש את עליונות האירופאים הלבנים וטען כי "במחזור הגדול של האבולוציה הרוחנית, הגזע הגרמני התקדם יותר מכל." אמונתו ב"אאוגניקה קוסמית", כפי שכינה אותה אחד מתלמידיו, כללה מודל גזעי של אבולוציה שבו "יש להשמיד את מה שאינו ראוי לקחת חלק בעלייתה של האנושות... האנושות התקדמה באמצעות סילוק צורות נמוכות יותר כדי לטהר את עצמה, והיא תתקדם עוד יותר על-ידי הפרדת ממלכה טבעית נוספת – ממלכת הגזע המרושע. כך האנושות תעלה מעלה."

האנתרופוסופים קיבלו את רעיונות האאוגניקה (שיפור גזע) משום שראו קשר מהותי בין רוחניות לגזע. הם האמינו כי נשמות אנושיות מפתחות תרבויות שונות על בסיס כוחות גזעיים ואתניים שונים. גישתם כי עור כהה נובע מהתערבות דמונית מזכירה את התבטאויותיו של היטלר על כושים. נישואי תערובת בין ארים ל"גזעים צבעוניים" או יהודים, לדברי שטיינר, עמדו בסתירה לשליחות העולמית של גרמניה לקדם אבולוציה ביולוגית ורוחנית חיובית. אין זה מפתיע ששטיינר היה מקושר לחברה הגזענית והאנטישמית הידוע לשמצה של גיידו פון ליסט לפני מלחמת העולם הראשונה.

בעיני האנתרופוסופים "יהדות סימלה את ההיפוך המוחלט של התקדמות רוחנית ואת התגלמות הניוון המודרני," בעוד שגישתו האישית של שטיינר כלפי יהודים היתה מורכבת. היא נעה בין קבלה בלתי-מודעת של דעות קדומות אנטישמיות לגינוי פומבי של גילויי אנטישמיות קיצוניים ועד לפיתוח תיאוריה גזעית של אבולוציה קוסמית שבה תפסו מוטיבים אנטישמיים מקום מרכזי. אכן, התורות האזוטריות, הלקוחות מתחום "המדע הגבולי" של שטיינר על האי-לגיטימיות של החיים היהודיים בעולם המודרני, לצד תיאורו של היהודים כקבוצה גזעית מובחנת סייעו, בעיקר ערב עליית הנאצים לשלטון, לביסוס "הנחות היסוד של אנטישמיות גזענית אך לא השמדתית," שהיתה צורת החשיבה האנטישמית העיקרית אז.

בזמן הרייך השלישי, כל עוד מנהיגי קבוצות אנתרופוסופיות רבות הביעו סולידריות עם האנטי-מטריאליזם של היטלר, הימלר ואלפרד רוזנברג מצד אחד ועם הלאומנות הגזענית מצד שני, הם הורשו להמשיך לפעול. אכן, הגסטפו הכריז על החברה האנתרופוסופית כסכנה למדינה בסוף 1935, אך הסיבה העיקרית לכך לא היתה רעיונית. הסתייגות הנאצים נבעה מנאמנותם של האנתרופוסופים למעין "פיהרר" חלופי, רודולף שטיינר (שכבר לא היה בחיים), שהשקפותיו הפוליטיות נקשרו ל"שלישייה הבלתי-קדושה של מרקסיזם, בונים חופשיים ויהדות." אך המוסדות האנתרופוסופיים, כולל ה"קהילה הנוצרית" ובתי הספר הוולדורפיים והחקלאות הביודינמית, שכאמור עמדו ב"תקן" מבחינת האידיאולוגיה הנאצית של דם, אדמה וחזרה לטבע, המשיכו להתקיים לאורך מלחמת העולם השנייה בחסות מנהיגים נאצים בכירים.

(עודד היילברונר, "שטיינר, האנתרופוסופיה והנאציזם", "אל-ארצ'", 2.4.25)

https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-04-02/ty-article/.premium/00000195-f546-da7e-adb7-fdde802e0000

יפתח נוסבוים-בן אהרון מתורת טבנקין למיסטיקה טבטונית

ומגרמניה לישראל. יפתח נוסבוים-בן-אהרן, בנו של הסופר והמחנך יריב נוסבוים-בן-אהרן, ונכדו של יצחק נוסבוים-בן-אהרן, מראשי הציונות הסוציאליסטית, ומזכ"ל ההסתדרות, שנולד גדל והתחנך בקיבוץ גבעת-חיים מאוחד, נהפך לכומר שלא לומר פיהרר של תורת רודולף שטיינר בישראל. יפתח נוסבוים-בן אהרון, המתנאה כמשורר וחוקר, מלמד אנתרופוסופיה בשנת היסוד בהרדוף ובסמינרי החינוך דוד ילין, בית ברל ואורנים. במרכז עבודתו שאלת התפתחות התודעה בהשתקפותה בתרבות, בספרות ובפילוסופיה. וכך הוא כותב: "מאה שנה למותו של רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה בתוכי נמצא האל. אני נמצא באל."

נקודת המוצא להתמודדות עם הרוע בעולם, קבע רודולף שטיינר, היא הזיהוי שלו קודם-כל בתוכנו," מסביר יפתח נוסבוים-בן-אהרון, "בכל אדם רדומים קשרים שבאמצעותם הוא יכול לקנות לו דעת בעולמות עליונים," כך פותח רודולף שטיינר את ספרו "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?" ומכוון לאחד מעקרונות היסוד של התורה האנתרופוסופית. זו תורה הפתוחה לכל אדם ומסתמכת על הרעיון שבכל אדם יש כישורים רדומים שאפשר לעורר ולטפח בדרך של חניכה עצמית שעשויה להביא בסופו של התהליך לשינוי מקיף של מעגלי החיים שלנו. אפשר לדמות את השינוי הזה לאדוות ההולכות ומתפשטות אל העולם מתוך נקודת המוקד הטרנספורמטיבית של האני. אדם יכול להיות ליוצר המודע של עצמו, ועד כמה ששינה את עצמו יש ביכולתו ליצור שינוי ממשי בעולם.

ומכיוון שהמחשבות והלכי הנפש שלנו קובעים במובנים רבים את אופן פעולתנו בעולם יש להתחיל בשינוי מעמיק של עצם הצורה שבה בני אדם תופשים את עצמם ואת העולם. אחד הכלים המרכזיים לשינוי זה הוא המדיטציה, שמנקודת מבטו של שטיינר מבוססת על השתקעות חווייתית במחשבות. תוכן מדיטציה כזה אפשר לראות למשל במלים הבאות: "חַפֵּשׂ בְּתוֹךְ עַצְמְךָ / וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם, / חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל / וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ, / שִׂים לֵב לִפְעִימַת הַמְּטוּטֶלֶת / בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם / וּלְךָ תְּגַלֶּה אֶת עַצְמָהּ: / יֵשׁוּת-אָדָם-עוֹלָם / יֵשׁוּת-עוֹלָם-אָדָם."

הדגש בטקסט מדיטטיבי זה הוא על התנועה שבין האדם לעולם הנתפשת כאן כמעין פעימת לב גדולה. רק בהתכוונות אל תנועת ה"בין לבין" עצמה יכול להיפתח בעבורנו המסתורין של הקשר אדם-עולם. הקושי הגדול בפיתוח אופן חשיבה מעין זה נעוץ בתפישת הממשות כתנועה ולא כאוסף של אובייקטים הסגורים בתוך עצמם. החשיבה הפילוסופית והמדעית מאז יוון הקדומה, טוען שטיינר, פיתחה והדגישה בעיקר את היסוד האנליטי המפריד המתמקד באובייקטים ובמושגים הבודדים, ויצרה מתוך כך בהירות תודעתית רבה. אך בהירות זו באה בשלב הראשון על חשבון חוויית האחדות.

כשאני קורא ספר או רואה סרט אני באופן ממשי לוקח לתוכי את תוכן תודעתו של אדם אחר ומטמיעו לתוכי. התבוננות פשוטה מעין זו מובילה לאינסופיות. וכך גם בכיוון ההופכי, מעשינו הולכים אל העולם באדוות רבות אל האינסוף, נמזגים לתוכו ומעצבים אותו.

את אחד הניסיונות המרכזיים של שטיינר להפוך חשיבה זו להתנסות מדיטטיבית אפשר לראות בהכוונה למדיטציה שניתנה בהרצאות על החינוך המרפא מ-1924. כאן מובלת הפעילות ההכרתית והמדיטטיבית עמוק אל תוך חיי המעשה. שטיינר כתב שני משפטים קצרים וליווה אותם בתרשים על הלוח. את הראשון יש לומר בערב, "בתוכי נמצא האל" (בתרשים נראה מעגל כחול עם נקודת מרכז צהובה), והמשפט השני נאמר בבוקר, "אני נמצא באל" (בתרשים נראה מעגל צהוב עם נקודת מרכז כחולה).

שאלה מרכזית של דרך החניכה העכשווית העולה באופן אקוטי מתוך האירועים ההיסטוריים של ההווה והעבר הקרוב היא המפגש וההתמודדות עם ה"רוע". נקודת המוצא להתמודדות עם ה"רוע" בעולם, אומר שטיינר, היא הזיהוי שלו קודם-כל בתוכנו, כצורות עבר שאינן תואמות עוד את כיוון התפתחותנו העכשווי. מקדמת הזמן עמדו מעל השער המוביל אל דרך החניכה המילים שאין לעקפן "דע את עצמך." ההתבוננות העצמית הנוקבת והשאיפה לכנות מוחלטת ביחס לעצמי כאילו הייתי מתבונן באדם זר הן המפתח כאן. שאלת ההתמודדות עם ה"רוע" מפנה אותנו לתהליכי העומק של ריפוי והתמרה עצמיים.

(יפתח בן אהרון, "100 שנה למותו של רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה בתוכי נמצא האל. אני נמצא באל", 25.3.25).

https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-03-25/ty-article/.premium/00000195-ccdc-db0b-a5f5-cdfcc1a10000

תורה מיסטית גרמנית היוצאת מהנוצרית. אם יפתח נוסבוים-בן אהרון מאמין בתורה מיסטית לפיה "בתוכי נמצא האל. אני נמצא באל," מוצא בה סיפוק רוחני, ואף מתפרנס מזה יפה, אשריו, אבל אני בכל זאת תוהה על המעבר רוחני שעברה משפחתו.

הסבא יצחק נוסבוים-בן אהרון, יליד רומניה, היה מצעירותו בהשומר הצעיר, ואחר בחלוץ, ובקיבוץ המאוחד עד זקנתו מרקסיסט אדוק.

בנו יריב נוסבוים-בן אהרון שנולד בארץ בקיבוץ גבעת חיים, פנה אחורה לעבר סוג של יהדות. היה ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית ומחלוצי ההתחדשות היהודית בישראל. משהו בין סינתזה של יהדות רפורמית ללא מצוות עם מעין מיסטיקה של הטבע של תורת אהרון דוד גורדון מה שלימים כונה "דת העבודה", או היהדות הרפורמית ללא מצוות של מרטין מרדכי הלוי בובר "אני ואתה".

הנכד יפתח נוסבוים-בן אהרון כבר פונה חזרה מהיהדות למיסטיקה נוצרית בסגנון שטיינר. במקום קריאת "שמע ישראל"  בבוקר ובערב, הוא קורא בבוקר, "אני נמצא באל" וקורא בערב: "בתוכי נמצא האל." איזה אל? לא ברור. דומה לישו אבל לא. אלוהי שטיינר המצילו מרע.

הנה התפתחות הרעיונות במשפחת נוסבוים-בן אהרון בשלושה דורות. הדור הראשון נוטש את היהדות האורתודוכסית ובוחר במרקסיזם חילוני אנטי דתי, הדור השני חוזר ליהדות אם כי יהדות רפורמית חילונית, והדור השלישי נוטש את היהדות ועובר למיסטיקה גרמנית-נוצרית של תורת שטיינר. לאן יתפתח הדור הרביעי?

גדעון לואי (לוי) וז'קסון הינקל מצא מין את מינו

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב

ג'קסון הינקל בן ה-25, אשר מחזיק כרגע ביותר מ-2.9 מיליון עוקבים ב-X (לשעבר טוויטר), הוא שונא-ישראל מובהק, בעל דעות קיצוניות, שמרבה להפיץ תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, דיסאינפורמציה ושלל פרובוקציות אחרות. בין היתר התבלט הינקל כתומך קולני במיוחד של פוטין ומלחמתו באוקראינה, הכחיש את טבח 7 באוקטובר ונוהג להלל טרוריסטים, בהם חסן נסראללה ויחיא סינוואר, לעיתים קרובות.

בחודש שעבר נכח הינקל בהלווייתו של נסראללה, ולאחר מכן ערך ביקור מתוקשר בתימן, שם התארח במפקדות החות'ים ואף זכה לאותות הוקרה מהממשל החות'י. "בזמן שארצות הברית מטילה פצצות על תושבי תימן ועזה, אנחנו יודעים שהיא וישראל מנהלות מלחמה נגד אלוהים," קרא הינקל מהבמה בצנעא, אל מול המונים משולהבים, "ואנחנו יודעים שכל מי שמנהל מלחמה נגד אלוהים לעולם לא יצליח. אינשאללה, יום אחד ניפגש בארץ ישראל החופשית."

קהל הרבבות של תומכי החות'ים שהתאספו בכיכר השיב לו בקריאת השנאה המסורתית: "מוות לישראל, מוות לאמריקה, קללה על היהודים, הניצחון לאיסלאם."

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/b1nvkrqpjg

אותו צעיר אנטישמי חולני הזמין כמובן לפודקסט שלו את המקבילה הישראלית שלו גדעון לואי (לוי). בריאיון עצמו, כנשאל לואי (לוי) אם היו מקרי אונס ב-7 באוקטובר, ענה: "אני משער שהיו, אבל אין לי הוכחות לכך." לואי (לוי) גם היה מודע לכוונתו של הינקל לבקר בתימן, ואיחל לו שיהנה עם "חברייך החות'ים."

לאור הביקורת החריפה שקיבל הוא פרסם התנצלות:

גדעון לואי (לוי): לפני כמה שבועות פנו אליי… בבקשה לראיון עם ג'קסון הינקל. למרבה המבוכה לא שמעתי מעולם את שמו של הינקל, ובכל זאת נעניתי להזמנה, לאור מיספרם הרב של עוקביו.

הריאיון היה קורקטי אך בסיומו סיפר לי הינקל שהוא צפוי לטוס למחרת לצנעא. כעבור יומיים ראיתי אותו ברשתות החברתיות מצולם משם כשהוא חמוש ברובה. כך התוודעתי לדמותו של המראיין.

ככל שהעמקתי לבדוק התברר לי שמדובר באדם שמפיץ ידיעות כזב, כולל ציטוטים שקריים מ"הארץ", ודוגל בדעות חשוכות בעלות אופי אנטישמי, כולל הזדהות מלאה עם חיזבאללה וחמאס.

לאור זאת, אני מבקש להביע חרטה וצער על שהתראיינתי לפודקסט של הינקל, שמפיץ תעמולה לא לגיטימית שמבוססת על כזבים. לא הייתי צריך לעשות זאת.

https://x.com/gideonle

לואי (לוי) כמובן שיקר. הוא ידע היטב מיהו אותו הינקל. אפילו עיתונו "הארץ" שהינקל מצטט ממנו תמיד כתנא דמסייע לדעותיו האנטישמיות, פירסם מאמר בו הוא סותר את שקריו וחלק מהציטטות שהוא הביא מהעיתון:

(אופיר דוד, "כך נהפך ג׳קסון הינקל למכונת השקר הכי משוכללת ברשת נגד ישראל", "דה מרקר", 8.11.23)

https://www.themarker.com/technation/2023-11-08/ty-article/0000018b-8078-d4a8-a3cf-bcf981480000

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא שהוא מינו. המפגש בין לואי (לוי) להינקל נראה לגמרי טבעי. שני אנשים אנטישמים שמפיצים עלילות דם על יהודים. למה שלא ישתפו פעולה בהפצת השקרים העדכניים על ישראל? הצגת "התמימות" של חוסר הידיעה המציגה את לואי (לוי) רק כאידיוט שימושי של הינקל היא שקר. האידיאולוגיה שלהם זהה.

נעמן כהן

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* מוטי הרכבי: כשאני שומע בתוכנית של איילה חסון על שיכרון הכוח של השב״כ, דרכי החקירה, בחירת נחקרים ללא שום אשמה ורמיסה בוטה של זכויות אדם אלמנטריות, אני שואל, אם הם מרשים לעצמם להשתכר מהכוח כשעדיין יש ממשלת ימין, עדיין יש את ערוץ 14 עדיין יש עיתונאים כמו איילה חסון ונווה דרומי (גם אותם אפשר להכניס למרתפי השב״כ) –

אז תארו  לעצמכם את שיכרון הכוח על סטרואידים אם תקום ממשלה בראשות יאיר גולן, יאיר לפיד, ליברמן וכו'.

לשמאלנים שחושבים מה הבעייה, יעשו את זה להם לא לי, אני רק יכול לחזור על הסיפור של סיני מבוגר שהיה במהפכה התרבותית. הוא סיפר שבהתחלה הוא היה בצד הנכון, היה לו סרט אדום על הזרוע (עדיין לא היו חולצות טי מודפסות כמו היום) וגם הוא התעלל במסכנים של אותה שעה. אבל עם הזמן גם הוא סומן כמטרה והתעללו גם בו. 

זיכרו שיכרון כוח תמיד צריך קורבנות וכשגומרים עם קבוצה אחת מחפשים קבוצה אחרת כדי להתעלל בה.

שמעתי יותר מפעם אחת אזהרה מ״חבר״ שהעזתי להתווכח איתו והוא הגיע למבוי סתום בוויכוח! – "חכו חכו אתם לא יודעים מה מחכה לכם כשננצח!"

* חוה ליבוביץ: אהוד יקר מזל טוב!  ברכות ותשואות ליומולדתך ה-89, מאחלת לך המשך המסע בבריאות וחיוניות. אכן זיקנתך נותרה תוססת ונאמנה כנעוריך.

בתגובה למאמרו של יוסי אחימאיר: "'הארץ' בשירות האוייב" – אכן  עיתון "הארץ" מיישר קו עם "הפרוטוקולים של זקני ציון" ועויין  את המדינה היהודית שקמה בארץ ישראל.

אורי הייטנר מגדיר את תומכי נתניהו ואותי ביניהם כעובדי אלילים. כל זה משום שבעיניו אין אמצע. אם אינך שונא את ביבי כי אינך אדם של שנאה בכלל – אז אתה  בהכרח  עובד אלילים.

עם הגישה הדיכוטומית ולא אינטיליגנטית שלו הוא מבקש לכפות [באופן דמוקטטורי...] את עליונותו השכלית-מוסרית-ושיפוטית עלינו  הפגאנים הנרצעים. 

הנה לפנינו פוסק  פובליציסט שמשפריץ את שנאתו-עוינותו  לכל עבר ובז לכל בעל דעה אחרת  משלו [להלן דיכוטומיה] ועוד מתפלא על הגיחוך שחל בשחיקה של ערך טוהר המידות  והוא "ניגוד העניינים" שהצבעתי עליו.

כמובן שלא התיימרתי לעסוק  בענייני  משטר וכפועל יוצא  מכך  בסתימת פיות. ממרום כס שיפוטו בעל החשיבות העצמית המופרזת לא הבחין אורי הייטנר בציניות שבדבריי.

לסיום אומר: בין  להיות בכת של שונאים מרעילי בארות  ושורפי אסמים לבין היות  בכת של עובדי  אלילים – אני מעדיפה להיות עובדת אלילים!  והמבין יבין.

אהוד: גם אני מתפלא על הדברים המוזרים שהייטנר כותב בעיקר על נתניהו (לא בנושאים אחרים) כמעט בכל גיליון, אבל אני ממשיך לפרסם אותו כדי שגם הדורות הבאים יראו באלו חומות של סכלות נתקל נתניהו –וזאת  כאשר בהנהגתו הגיעה ישראל להישגיה הגדולים במלחמת ה-7 באוקטובר שנכפתה עליה, מלחמה ששינתה את מפת האיומים עלינו במזרח התיכון.

* מרבית התקשורת הישראלית, הכתובה והמשודרת – מתעלמת, מגמדת, משמיצה ואפילו שמה ללעג את פגישתם "חסרת החשיבות" של שני הדיקטטורים אורבן ונתניהו בבודפשט ואת שיחתם הטלפונית עם הדיקטטור חסר הערך השלישי טראמפ. התקשורת הישראלית אומרת: שלושה הטמבלים האלה לא ילמדו אותנו מהי דמוקרטיה! בשביל זה יש לנו את ראש השב"כ, את בית המשפט העליון, את מיארה ואת תופרי התיקים חדשות לבקרים – הניצבים כצוק איתן על משמר הדמוקרטיה שלנו שתמציתה [המטורללת] היא "אנחנו נפעיל סמכות ללא אחריות ונוציא את ראש הממשלה הנבחר נתניהו לנבצרות – ואתם נציגי העם, המושלים כביכול בשם הדמוקרטיה והחוק, יכולים לנשק לנו בתחת!"

* "בית המשפט המחוזי בירושלים אישר הערב (שבת) לבטל את עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפט האלפים ביום שני הקרוב, בשל נסיעתו לארצות הברית, שבמסגרתה הוא צפוי להיפגש עם הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן. עם זאת, השופטים סירבו לבקשת נתניהו לבטל את הדיון ברביעי. זאת, משום שלדבריהם לא עולה מבקשתו של נתניהו מניעה לקיום העדות ביום זה. השופטים קבעו כי בשני יעיד עד אחר מטעם ההגנה." ["הארץ" 6.4].

אהוד: האם השופטים האלה יצאו מדעתם? האין גבול לאבסורד? איך הם מעזים להתייחס כך לראש הממשלה? ועוד מכנים כאן את הדמוקרטיה המטורללת שלנו – דיקטטורה!

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-60 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!

אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.

*

קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:

https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz

*

את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!

רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים נהדרים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

בקובץ גדול אחד של גיליונות 1-29, 2022-2024.

עד כה נשלחו עם הופעתם קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל