הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 2061

יום שש מאות ושמונה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור ביהודה ושומרון והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2182 נמענים

[שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות. יום חמישי, ט' בסיון תשפ"ה. 5.6.2025.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה." [147 שנים לפתח-תקווה].

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: אסתר ראב: יֶלֶד עָף מִתּוֹךְ. // ד"ר רון בריימן: נתניהו, אין לך מנדט.

// יורם אטינגר: מדיניות ארה"ב כלפי איראן לא עומדת במבחן המציאות! // איליה בר-זאב: שביל ירושלים. // אורי הייטנר: צרור הערות 4.6.25. // מיכאל רייך: גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָצוֹן הַטּוֹב. // משה גרנות: עיון בגיליון 238 (מאי 2025) של "האומה". // אהוד בן עזר: "הנאהבים והנעימים", רשימות מהחיים החדשים המתרקמים בארץ-ישראל. במלאת 40 שנים לצאתו לאור של הרומאן. התנצלות מאת המלביה"ד. מחברת ראשונה. // אהוד בן עזר: המושבה שלי. 2001. פרק עשרים ושמונה: הסוד האפל במוצאה של רותי גרשוני אהובתי. // ברכות לאנדד אלדן ליום הולדתו ה-101 מאת מכון גנזים בתאריך 4 ביוני 2025. // מנחם רהט: לפרק את אונר"א. // נעמן כהן: הגם אתה בן גוריון? // ממקורות הש"י.


 

 

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

*

יֶלֶד עָף מִתּוֹךְ

 

יֶלֶד עָף מִתּוֹךְ

חַלּוֹן  –

הֶחָלָל קִבְּלוֹ

וְהוּא נָשַׁר כָּבֵד

כִּפְרִי-בֹּסֶר  –

בַּחֲבָטָה לַקַּרְקַע;

יֶלֶד כּוֹאֵב. בּוֹכֶה

וְדִמְעוֹתָיו וְקוֹלוֹ:

צְלִילִים רַכִּים,

טְרִיִּים

כְּאֵב-טָרִי  –

כְּאֵב-בֹּסֶר

קָשֶׁה וָרָם

וְטָהוֹר;

וְהוּא מְסַפֵּר

בִּבְכִי:

עַפְתִּי

וְנָפַלְתִּי מֵחַלּוֹן,

קַרְקַע קָשָׁה

אֲנִי חָבוּט  –

כָּחֹל

טָהוֹר

כְּכַדּוּר

שֶׁנִּזְרַק

וְקָפַץ  –

וְהוּא עָגֹל וְשָׁלֵם:

בָּרוּךְ הַשֵּׁם

אֵיךְ הַכְּאֵבִים?  –

הָרוֹפֵא הַזָּקֵן

קוֹלוֹ עָמוּם,

חֲרוּךְ-עָשָׁן

קוֹלוֹ חוֹרֵק

כְּשִׁנֵּי-מַשּׂוֹר

עָמֹק וָרַךְ,

בַּהַפְסָקוֹת

מִקְטַרְתּוֹ בְּפִיו

אֵיךְ הַכְּאֵבִים?  –

הָאִשָּׁה מְחַיֶּכֶת

וְהַפֶּה מִתְכַּוֵּץ  –

בִּכְאֵב

דְּמָעוֹת זוֹהֲרוֹת

בְּמַלְכוּת-הַכְּאֵב

מֵאִישׁ לְאִישׁ

נִמְתָּח חוּט סָמוּי  –

חוּט חָמִים

צָף זוֹהֵר

מַבָּט טָהוֹר תּוֹעֶה

 

• פירוש הסימן – שיר מן העיזבון שפורסם לאחר מותה. העיזבון הועבר למכון "גנזים". השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

 

 

* * *

ד"ר רון בריימן

נתניהו, אין לך מנדט

ראש הממשלה עושה לילות כימים במטרה לשמר את ממשלתו המיטלטלת ממשבר למשבר, אבל למרבה הפלא אפילו שורדת, בינתיים. רבים מבין שרי ממשלתו אינם ראויים לתפקידיהם המומצאים, ונראה שאינם מבינים את גודל השעה ואת עומק הבור שלתוכו שקעה ישראל. אבל, בין כל השגיאות של הממשלה הנוכחית, השגיאה המקוממת ביותר היא סוגיית חוק הגיוס המיותר.

כדי להסיר ספק, כל בני ה-18 חייבים בגיוס לפי החוק הקיים, באורך שווה ובשכר שווה. הכוונה לחילונים, דתיים וחרדים שהשתמטותם אומנותם; לימנים, לשמאלנים ולמחרידים אשר משתמטים באמצעות פטורים "רפואיים" או שיקולים "מצפוניים"; לחיילי נח"ל ולחיילי ישיבות ההסדר, על יהודים וערבים – על כולם צריכה לחול החובה לשרת ולתרום במשך 36 חודשים. ורק מי שהצבא אינו זקוק לו יופנה לשירות אזרחי, באותו אורך ובאותו שכר. פטור יינתן אך ורק למי שמשיקולים רפואיים אמיתיים אינו מסוגל.

לטעם הח"מ, כל הנ"ל נכון גם לגבי בנות ה-18, אלא אם כן תונצח בחוק האפלייה בין בנים ובנות לגבי משך השירות. כמובן שבהקשר של אפלייה מסוג זה הפמיניסטיות תמלאנה את פיהן מים.

המלחמה הנוכחית, נוסף על כל מחיריה ומכאוביה, מבליטה את האפלייה הזועקת לשמים בין התורמים והמשרתים, בסדיר ובמילואים, לבין החרדים והמחרידים שהוגדרו לעיל. אסור להעלים עין לנוכח אפלייה זו, ויש לנקוט לאלתר צעדים, הן אישיים והן מוסדיים נגד המשתמטים מכל המגזרים. כמובן שיש לבטל מיד את כל ההטבות העודפות המפוזרות לכל עבר.

אחריותו הכוללת של ראש הממשלה חייבת להתבטא קודם כל בהקשר של השוויון בנטל. על כן תמוה במיוחד מינויו של סר ביטחון (אין זו שגיאת כתיב) אשר מצד אחד עוסק בהתלהמות יומיומית מזיקה ומיותרת ומצד שני עוסק בהחלשת הצבא במקום בהגדלת מאגר המתגייסים.

אדוני ראש הממשלה, צר לי, אבל אין לך מנדט לשלוח חיילים לקרב בשעה ש"אחיהם" – חרדים ומחרידים – זוכים לפטורים גורפים ולהטבות שערורייתיות. בהקשר זה אין ימין ושמאל. יש משרתים מצד אחד ויש חרדים ומחרידים מצד שני. המשך הפגיעה בחיילי הסדיר והמילואים הוא מקומם ויש להפסיקו מיד. ואם המחיר של גיוס לכל הוא נפילת הממשלה והליכה לבחירות, מחיר זה נמוך לאין שיעור בהשוואה לשחיקה האינסופית של הצבא, תוך כדי מלחמה.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

 

* * *

יורם אטינגר

מדיניות ארה"ב כלפי איראן לא עומדת

במבחן המציאות!

מאז הפלת שלטון השאה הפרסי הפרו-אמריקאי ב-1979, בסיוע ארה"ב(!), משטר האייתוללה מונחה ע"י מגה-חזון שיעי, החותר לשלטון עולמי, פועל להצטייד במגה-יכולות (קונבנציונליות, בליסטיות וגרעיניות), אך הוא חייב להתגבר על מגה-מכשול – "השטן האמריקאי הגדול".

משטר האייתוללה נלחם בישראל, "השטן הקטן" מכיוון שרואה אותה כמכפיל-כוח ומוצב קדמי יעילים ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, שהוא המוקד העולמי של הטרור האסלאמי האנטי-אמריקאי, מקום 48% מרזרבות הנפט העולמי, צומת קריטית בין אירופה-אסיה-אפריקה ובין הים התיכון-הים האדום-האוקינוס ההודי-המפרץ הפרסי, ונתיב סחר חיוני אסיה-אירופה.

האם ארה"ב מאוימת ע"י משטר האייתוללה? הארגון הוושינגטוני "הקואליציה הבינלאומית נגד כלכלות לא-חוקיות" קובע: "קשרי איראן-אמריקה הלטינית ["הבטן הרכה של ארה"ב"] מעמיקים מאז 1979... נוכחות איראן באמריקה הלטינית קשורה באופן בלתי נפרד לטרור ופעילויות פליליות... שיתוף הפעולה איראן-חיזבאללה קשור לחתרנות אלימה, טרור, רצח, שחיתות, סחר בסמים ופעילויות כלכליות בלתי חוקיות ברחבי היבשת, המהווים איום אסטרטגי ברור על ארה"ב...

"לחיזבאללה בסיסי הכשרה ותאי טרור במקסיקו, המסייעים לברוני הסמים במקסיקו בייצור פצצות וחומרי נפץ, ומפעילים מעבדות סמים במקסיקו... המהווה נתיב פוטנציאלי של תאי טרור רדומים לארה"ב...

"לאיראן ולחיזבאללה יש גישה אל – ולעתים גם שליטה על – מתקני נמל מרכזיים ואזורי סחר חופשי כגון אזור הסחר החופשי קולון בפנמה, איסלה מרגריטה בונצואלה, אזור המכס המוקטן מאיקאו בקולומביה, אזור הסחר החופשי קורוזל בבליז, ונמל סנטוס בברזיל... לפי פיקוד הדרום של צבא ארה"ב, הטרור האיסלאמי מגייס 500-300 מיליון דולר מדי שנה באזורי הסחר החופשי הנ"ל...

"משרד המשפטים בארה"ב העמיד לדין עברייני נרקו-טרור נתמכי-איראן... אקוודור מאפשרת לאיראן להשתמש בבנק הממלכתי, כדי לעקוף סנקציות כלכליות ולממן פיתוח נשק להשמדה המונית... ברזיל נאלצת להתמודד יותר ויותר עם סחר בסמים והברחות נשק הקשורים לאיראן...

"איראן רואה בונצואלה... אתר לכריית אורניום ולמיקום נכסים צבאיים באזור [תגבור פלישה פוטנציאלית של ונצואלה לגויאנה הפרו-אמריקאית ועשירה במאגרי נפט]... איראן וונצואלה משתפות פעולה בעקיפת סנקציות כלכליות של ארה"ב והאיחוד האירופי, מעבירות לשוק העולמי טונות של זהב לא חוקי וקוקאין שחור, ומספקות מקלט לפעילי טרור של איראן וחיזבאללה... חיזבאללה מעורב בסחר קוקאין, זיוף, פיראטיות תוכנה ומוסיקה, זיוף מסמכים, הלבנת הון [של מיליארדי דולרים], וסחר בנשק... יש לו נוכחות מושרשת באזורי הגבול המשולש (ארגנטינה-פרגוואי-ברזיל, צ'ילה-בוליביה-פרו) ואזורים אחרים של דרום ומרכז אמריקה, קנדה, ובתוך ארצות הברית...

"איראן [בשיתוף פעולה עם סין ורוסיה] ממשיכה לממן, להכשיר, לתמוך ולהדריך נציגי פשע-טרור [כגון כנופיות אמריקה הלטינית וקנדה] כדי לפגוע בביטחון הפנים בארה"ב, כולל רצח אזרחים..."

הערכות "איומים ב-2025" שפורסמו ע"י המשרד לביטחון פנים בארה"ב, ה FBI-ומנהל המודיעין הלאומי בארה"ב מציינים את איראן – יחד עם רוסיה וסין – כאיום ברור ומיידי על אדמת ארה"ב.

מאז 1979, הפכה איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" למוקד מרכזי של הטרור האסלאמי העולמי האנטי-אמריקאי, סחר בסמים, הלבנת הון והפצת מערכות צבאיות מתקדמות. מאיום דרגה שנייה ליציבות העולמית ב-1979, זינק משטר האייתוללה – בעזרת מדיניות ארה"ב של מו"מ וסנקציות כלכליות לאיום דרגה ראשונה לביטחון הלאומי וביטחון פנים בארה"ב ב-2025.

בניגוד לצפון קוריאה ופקיסטן הגרעיניות, משטר איראני גרעיני יהיה הכוח הגרעיני האפוקליפטי הראשון אי פעם, המונע על ידי חזון שיעי-תרייסריוני (מהדיסטי), המחוייב להפלת כל משטר סוני להכרעת "הכופר" המערבי, ובמיוחד "השטן האמריקאי הגדול", וליצירת עולם הנשלט על ידי האסלאם השיעי, "הדת הלגיטימית היחידה בחסדי האל." חזון זה מהודהד בחוקת איראן מ-1979, בתוכנית הלימודים של איראן (המשקפת באופן האותנטי ביותר את תפישת העולם של משטר האייתוללה), דרשות מסגדים והתקשורת הרשמית.

בשימוע בסנאט שאישר את מינויו לתפקיד מזכיר המדינה, אמר מרקו רוביו: "[נציגי איראן] תיכננו זמן רב תוכניות חירום להתקפות [על אדמת ארה"ב]... יכולתם לחדור לאדמת ארה"ב מציבה אותם כסיכון לביטחון הלאומי של ארה"ב."

47 שנות מו"מ עם – וסנקציות כלכליות על – איראן מתעדות את כישלון התפישה של "הכסף מדבר", מכיוון שמשטר האייתוללה דבק באידאולוגיה הרבה יותר מבוננזה פיננסית ודיפלומטית. לכן, מאות מיליארדי דולרים שהורעפו על איראן, לא הביאו למתינות, וכך גם סנקציות כלכליות חריפות (שהן הפיכות) שלא תמרצו את איראן לקבל דו-קיום בשלום עם שכנים סונים, להפוך לשותפים אמינים למו"מ, לחדול מטרור וסחר בסמים, ולנטוש את החזון השיעי המגלומני, פנאטי ואפוקליפטי.

בעוד מנהלי המו"מ מארה"ב מתרשמים מרהיטות ופרגמטיות מנהלי המו"מ האיראנים, הם מתעלמים מטקטיקות המשא ומתן מונחות-האסלאם של איראן, כגון "תקייה" (הולכת שולל מילולית) ו"ח'ודה" (רמייה אסטרטגית), המנחות "מאמינים" – מול איומים בעלי עליונות צבאית – להציג מציאות חלופית עתירת-שלום המהווה "שומר מסך" למציאות אמיתית של מלחמה מתמדת להכרעת "הכופרים."

מעצבי מדיניות מערביים מתמקדים במאבק לשלילת כוח גרעיני מאיראן, אשר יכולותיה הקונבנציונליות והבליסטיות מהוות מוקד עולמי מוביל של מלחמות וטרור. קיום מו"מ עם מוקד עולמי של טרור ומלחמות מחד, ושאיפה למניעת, צמצום וסיום מלחמות וטרור מאידך מהווים דבר והיפוכו. 47 שנות מו"מ וסנקציות כלכליות הפיכות שהעלו חרס מבהירות ששינוי משטר הוא תנאי מוקדם למניעת, צמצום וסיום מלחמות וטרור. המשך המו"מ והסנקציות הכלכליות סוללים את הדרך להופעת הכוח הגרעיני האפוקליפטי הראשון בהיסטוריה האנושית.

שינוי משטר יתקבל בברכה על ידי רוב האיראנים, שציפו לשווא להתערבות ארה"ב בניסיונות ההפיכה של 2009 ו-2022, אבל ננטשו ע"י הנשיאים אובמה וביידן. רוב המוסלמים במזרח התיכון (סונים!) יקבלו בברכה שינוי משטר, מכיוון שמאכלת האייתוללה מונחת על צווארם. תקדימי עיראק ואפגניסטן לא חלים על איראן, השונה מהשתיים מבחינה היסטורית, אתנית, תרבותית וחינוכית. רוב האיראנים להוט לשינוי משטר. ייתכן אמנם ששינוי משטר יהיה כרוך בעלות גבוהה, אבל עלות זאת תתגמד על ידי העלות של התמודדות עם איראן גרעינית ואפוקליפטית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

 

* * *

איליה בר-זאב

שביל ירושלים

סיכום קטע א' בהדרכת דני גספר

"וַיּאמֶר גָּד הָנָּבִיא אֶל-דָּוִד לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה לֵך וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה:

וַיֵּלֶך דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת" *

 

סחלב בר. ויקיפדיה.

 

סַחְלְבֵי בָּר

בִּבְדִידוּת חֲצוּפָה

מִתְפַּתֵּל

סַחְלָב פַּרְפָּרָנִי מוּל בָּאגֶר עֲנָק –

נוֹשֵׁךְ בַּסֶּלַע.                                            

בִּשְׁבִילֵי הַר חֵרֶת, מֵעַל עֵינוֹת תֶּלֶם,

גּוֹנֵי הַסָּגֹל בֵּין אַמּוֹת מַיִם,

בֵּינוֹת לִכְלֵי

חֲפִירָה מְצִיקִים.

יוֹם וַלַּיְלָה נִפְעָרִים בּוֹרוֹת שֻׁמָּן,

מִפְלָס לָרַכָּבוֹת שֶׁיָּגִיחוּ מֵרֶחֶם הַמִּנְהָרוֹת.

 

                       *

כִּתְאוֹמֵי סִיאָם שֶׁהֻפְרְדוּ בִּן לַיְלָה,

נֶאֱבַדִים שֵׁמוֹת מִגּוֹרְדֵי

הַשְּׁחָקִים.

אָטוֹם בַּפֶּתַח –

יְחִידֵי הַסְּגֻלָּה הוֹלְכִים אֶל הָהָר

שֶׁגָּבַה בָּם,

מִתְחַפְּרִים בְּמַעְמַקָּיו.

 

                        *

מֵהֶהָרִים אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּתֵל נַּחַל,

שׂוֹרֵק בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וּגְלָלָיו.

עַל מָה יְקוֹנְנוּ סַחְלְבֵי הַבָּר בְּסוֹף מַרְס –     

 "שְׁלוֹשׁ הַשִּׁנַּיִם",

                       "דְּבֹורָנִית הַדְּבוֹרָה",

                                                   "הַקָּדוֹשׁ"?

 

                          *

בִּסְבַךְ שְׂרִידֵי בֻּסְתָּנִים שֶׁנֶעֶזְבוּ וַאֲבָנִים מְסֻתָּתוֹת

אָנוּ כּוֹבְשִׁים עֵינָיִם בַּקַּרְקַע,

עוֹלִים עִם הָאוֹר הַצָּלוּל בְּחָרְבוֹת לִיפְתָא עִלִּית.

 

                           *

בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר גֶּשֶׁר מֵיתָרִים מִתְנַשֵּׂא,

גֵּאֶה, לָבָן.

עוֹד יוֹם סַגְרִיר –

 

מִנְעָד שֶׁל שֶׁבַע אוֹקְטָבוֹת מִתְפָּרֵשׂ,

מֵיתְרֵי נֵבֶל מַרְעִידים אֶת

הָעֶרֶב, נִגּוּן יָשָׁן –

 

רֶקְוִיאֵם

 

* שמואל א' כ"ב ה'.

 

איליה בר-זאב

 

 * * *

אורי הייטנר

צרור הערות 4.6.25

* מחיר הקיום – המאבק על קיומנו ועל זכותנו לחיות בארצנו, גובה מאיתנו מחיר דמים כבד, כמעט כבד מנשוא. הכאב על כל חלל קורע את הלב.

אך כאשר הפחד מפני המחיר משתק אותנו, התוצאה הישירה היא 7 באוקטובר. זאת, אסור לנו לשכוח לעולם.

 

* האיום האסטרטגי על חמאס – מכונת התעמולה של חמאס מוכשרת ומיומנת וחסרת עכבות ביכולת לשקר, להעליל עלילות דם ולהכחיש את זוועותיה, ואנו רואים שהיא מצליחה להנחיל את שקריה בעולם.

אך עלילת הדם על הטבח, שלא היה ולא נברא, בחלוקת המזון ברפיח, אינו עוד עלילה רגילה בסדרת העלילות. במקרה הזה, מדובר בניסיון לשבש ולהכשיל את האיום הגדול ביותר על חמאס – האספקה ההומניטרית לתושבי רצועת עזה, שלא באמצעות חמאס.

בטמטומנו וטמטום ממשלתנו ובחסות טמטומו של נשיא ארה"ב הקודם, במשך שנה תחזקנו ותדלקנו את האוייב ואת שלטונו, באמצעות מאות משאיות אספקה שהעברנו לרצועת עזה וחמאס השתלט עליהן, בזז אותן, מילא את כל צרכיו, סיפסר והפקיע מחירים וחמס את התושבים והגדיל את תלותם הקיומית, במובן הכי פשוט של המושג, בשלטונו. וכך הוא גייס עשרות אלפי מחבלים חדשים ופירנס אותם. וכך היה לו אורך נשימה לא להיכנע, לא לשחרר את החטופים ולהאריך את המלחמה. ובדרך הזאת הוא היה מאריך אותה לאין קץ.

בחודשיים שבהם הפסקנו את האספקה, המחסנים של חמאס טרם התרוקנו, אך מצב האוכלוסייה הידרדר אל סף משבר הומניטרי, שמונף היטב למלחמת התודעה של חמאס נגדנו, בהצלחה מסחררת ב"הארץ" ובעולם. וכעת, כאשר אנו מעבירים את האספקה ישירות לידי התושבים, מונעים משבר הומניטרי ומבטלים את התלות של האוכלוסייה בשלטון חמאס, זה איום אסטרטגי על שלטונו ועל קיומו של חמאס. הוא יעשה הכול כדי לסכל זאת.

עלילת הטבח נועדה להרתיע את התושבים מלהגיע לנקודות החלוקה, ולפגוע בלגיטימיות של החלוקה בדעת הקהל העולמית, מתוך תקווה לחזור לשיטת החלוקה הקודמת.

ואל מול תעמולת הזוועה של חמאס, ההסברה הישראלית משותקת. עשרים חודשים ממשלת השיתוק והמחדל לא יצאה מההלם ולא החלה לתפקד, גם בתחום ההסברה. כידוע, "מר ביטחון" הוא גם "מר הסברה", וככה זה נראה.

 

* למה מזיזים אוכלוסיה – אחד הטיעונים האבסורדיים ביותר של מעלילי עלילת הדם על "פשעי מלחמה" של ישראל בעזה, הוא נגד "הזזת האוכלוסייה". למה ישראל מזיזה את האוכלוסיה? כדי להגן עליה. כדי לא לפגוע בה. כדי למזער את הפגיעה באזרחים. כדי להפריד בין המחבלים לאוכלוסייה.

הטיעון הזה הוא עדות לצביעות המתחסדת של התעמולה האנטי ישראלית מחוץ ומבית.

 

* סוף לציונים – הפיגוע האנטישמי נגד הצועדים למען שחרור החטופים בקולוראדו הוא המשך ישיר לרצח הכפול בפיגוע האנטישמי ליד המוזיאון היהודי. עשרים חודשים של מתקפה אנטישמית באוניברסיטאות בארה"ב ומחוצה להן, מאז 7 באוקטובר ובהשראתו, ביוזמה ומימון של האוייב הקטארי "המורכב", הובילו ישירות לפיגועים הללו.

לא בכדי המתקפה היא על צעדה למען החטופים. המפגינים האנטישמים בארה"ב ובאירופה הם המשך ישיר לטבח, לאונס ולחטיפה ההמוניים ב-7 באוקטובר. הם תומכים בחטיפה ולכן צעדה למען החטופים היא יעד מובן מאליו שלהם.

המחבל צעק בין השאר "סוף לציונים". הציונות היא תנועת הלאום של העם היהודי. המאבק נגד הציונות הוא מאבק נגד מימוש הלאומיות היהודית, שכן לדידם לכל עם זכות להגדרה עצמית זולת העם היהודי. לא בכדי הוא לא צעק "סוף לציונות" אלא "סוף לציונים", כי את מימוש מאווייהם ראינו ב-7 באוקטובר – רצח המוני של יהודים. כאשר הם צווחים "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי פרי", הם רוצים בשחרור קבע של "פלסטיין", שאת מהותו ומשמעותו ראינו ב"שחרור" פיסה מ"פלסטיין" בנגב המערב לאורך פחות מיממה. זו מלחמתם. זה מאבקם. את זאת אנחנו חייבים להבין.

ומי שזאת מטרתם, משתמשים בתעמולת זוועה נגד ישראל, המציגה את מימוש זכותה להגנה עצמית כ"ג'נוסייד" ו"פשע נגד האנושות". וכך, אותו מחבל שצרח "סוף לציונים", כלומר קריאה לג'נוסייד של מיליונים, גם צווח לעבר הצועדים, ברוח תעלומת הזוועה: "רוצחים, כמה ילדים רצחתם?" עלילת הדם נגד מדינת ישראל משרתת את מי שחלומם הוא ג'נוסייד שלנו. לידיעת האידיוטים השימושיים בתוכנו של אותם אנטישמים, שמתוך מניעים פוליטיים ציניים שותפים להפצת העלילה, מאשימים את ישראל ב"ג'נוסייד", ב"פשעים נגד האנושות", ב"פשעי מלחמה", ב"הריגת תינוקות כתחביב" וכן הלאה, ומטיפים לעריקה ממלחמת המגן.

 

* אחריותו של מקרון – הנשיא מקרון אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולהתנער מאחריותו לגל פשעי השנאה האנטישמיים בצרפת.

כאשר התעמולה האנטישמית מציגה את מימוש זכותה של המדינה היהודית להגנה עצמית כ"ג'נוסייד", "פשעים נגד האנושות" ו"פשעי מלחמה", ונשיא צרפת מהדהד את העלילה ופועל אקטיבית נגד ישראל ובעד האוייב הפלשתינאי, שחולל את טבח שבעה באוקטובר, הוא מוסיף שמן למדורה האנטישמית, ואלה התוצאות. ואם צרפת לא תתעשת, הגל הזה יעבור למעשי רצח.

 

* המבחן של אחינועם ניני – אחינועם ניני כותבת שחמאס וישראל מבצעות פשעים נגד האנושות.

היא משווה את ישראל, המממשת את זכותה להגנה עצמית, לארגון הטרור ולטבח, האונס והחטיפה ההמוניים, ומציבה אותם בשורה אחת. היא מעלילה עלילת דם אנטישמית נוראית על ישראל, כאילו היא מבצעת פשעים נגד האנושות.

עכשיו יקפצו כמה אנשים ו"יתקנו" אותי ו"יסבירו" לי שהיא לא דיברה על ישראל וצה"ל אלא על ממשלת ישראל. כלומר, את האפולוגטיקה-בדיעבד של יאיר גולן בעקבות הביקורת על דברי הבלע שלו, היא מאמצת מראש.

אבל ממשלה אינה יכולה לבצע פשעים נגד האנושות. היא יכולה אולי להורות עליהם, אך רק צבא יכול לבצע אותם. פקודה לבצע פשע נגד האנושות היא בלתי חוקית בעליל, כלומר אסור לבצע אותה ומי שמבצע אותה הוא עבריין פלילי. כלומר, עלילת הדם האנטישמית אינה רק על הממשלה, אלא גם על כל שרשרת הפיקוד בצה"ל, עד החייל האחרון.

אחרי הטבח, ניני הסבירה בעולם את ישראל. כל עוד זיכרון הטבח היה טרי וריחמו עלינו כי נשחטנו, היא הסבירה אותנו. היום, כאשר ההכחשה וההשכחה עשו את שלהם, כאשר תוקפים אותנו בארסיות רעילה ומעלילים עלינו, זה המבחן של ישראלים שיש להם נגישות לציבור בעולם, להסביר את צדקתנו. וכאן, בחרה ניני להתייצב לצד הצדקנים הצבועים התוקפים אותנו, להוסיף עוד קיסם למדורת השנאה ולהצטרף למעלילים.

אחינועם ניני היא זמרת מעולה, אחת הטובות שיש לנו. היא גם יוצרת מוכשרת מאוד, כמלחינה וכתמלילנית. אולם לצד הכישרון, ניתן לצפות ממנה גם להיות בן אדם. במבחן הזה היא אינה עומדת. מנוולת.

 

* הגול של 7 באוקטובר – הלינץ' שערכו אוהדים של בית"ר ירושלים בנהגי אוטובוס ערבים, אך ורק בשל היותם ערבים, וכדי לפרוק את תסכולם על הפסד קבוצתם, מזעזע כל אדם וכל יהודי בעל מצפון. זו התרבות הבן-גבירית בהתגלמותה, ומי שהעלה את ראש הכנופייה לגדולה ומסר לידיו העברייניות את האחריות על אכיפת החוק, נושא באחריות לכך.

מי שקפצו על האירוע המזעזע כמוצאי שלל רב, הם אנשי דבוקת שוקן איריס לעאל וגדעון לוי, שמבחינתם הלינץ' הוא בבואה של מלחמתנו בעזה, המכונה בפיהם "ג'נוסייד". ובהשוואה הזאת, כותב גדעון האו האו, שכמובן הטבח ההמוני שאנו עורכים בעזה חמור לאין ערוך.

המסר המרכזי שרוצה לוי להעביר, בזהות שהוא יוצר בין האירועים, הוא הצגתם כמתקפות ללא כל סיבה וללא כל הצדקה. הצידוק של אוהדי בית"ר הוא שערבי הבקיע גול ולכן יש להיפרע מהערבים. והצידוק, או התירוץ, של ישראל הוא טבח 7 באוקטובר.

מבחינת גדעון לוי טבח 7 באוקטובר, כמוהו כשער שהבקיע ערבי לרשתנו, ועלינו להיות ספורטיביים ולקבל את הגול בכבוד, כחלק מכללי המשחק, ולהשלים עם ההפסד, ולא להסתער סתם על עזה, רק בגלל שבמקרה עזתי הבקיע את הגול.

 

* נפל –רצח ועוד רצח ועוד רצח ועוד רצח ועוד רצח. רצח רודף רצח. פשע רודף פשע. גל כזה של פשע ואלימות לא ידענו מעולם.

לא היו ימים טובים לפשע בישראל כמו אלה שמאז מונה ראש הכנופייה לתפקיד השר ל"ביטחון" לאומני. ביטחון הפנים והביטחון האישי של אזרחי ישראל לא ידעו שפל כמו השנתיים וחצי מאז מינויו לתפקיד.

כלומניק. אפס מאופס. לא עשה דבר בתפקיד מלבד מופעי יחצנות ותעלולי ראווה פופוליסטיים מסוג רפורמת הפיתות האינפנטילית.

ממשלת השינוי החלה להילחם בפשיעה המגזר הערבי וכבר בשנה הראשונה שינתה באופן דרמטי את הכיוון. בא הפרחח הזה, והדבר הראשון שעשה היה לגנוז את כל התוכניות. סביר להניח שמבחינתו עקומת הרצח הגואה במגזר הערבי היא הישג. אבל כאשר המשילות אובדת ומשתררת אנרכיה, היא לא נעצרת במגזר אחד, אלא מכלה כל חלקה טובה.

יש להקיף את בן גביר בסרט סימון לבן ולתלות שלט: נֶפֶל. אבל האחריות רובצת לפתחו של מי שמינה את המופקר הזה לתפקיד.

 

* דבר הקקיטוסקרטיה – חסידיו השוטים של ראש הכנופייה מפיצים דף מסרים לנוכח כישלונו המוחלט בתחום הפשיעה, שמגלגל את הכישלון ל... החזיקו טוב... היועמ"שית ש..."לא נותנת לו לעבוד." אלא מה?

ככה זה בקקיטוסקרטיה הביביסטית. האנשים הגרועים ביותר בחברה הישראלית ממונים לתפקידים שהם הכי לא מתאימים להם, ויש להם תירוץ מובנה לכישלונותיהם הידועים מראש – השעירה לעזאזל.

עלובי נפש.

 

* תחזקנה ידי חמינאי – כיוון שעל טראמפ איני סומך, אין לי אלא לייחל לכך שחמינאי יתעקש לא לוותר על מאומה, ולא יזיק אם התעקשותו תלווה בפגיעה פומבית בכבודו של טראמפ. יש לקוות שיקוים בו הכתוב: "ויחזק ה' את לב פרעה."

הסכם גרעין עם איראן הוא איום חמור על ישראל. אין לנו על מי לסמוך אלא על חמינאי שבטהרן.

 

* מיהו האוייב – האויבים שלנו אינם יושבים בקיסריה ולא בקפלן, לא בבלפור ולא בצלאח א-דין. אפילו לא בחוות רונית. האויבים שלנו יושבים בטהרן ובעזה, בביירות ובדמשק, בצנעא ובדוחה. מול האויבים הללו שומה עלינו לעמוד מאוחדים ומלוכדים.

העובדה שיש צורך לומר את האמת המובנת מאליה הזאת, מצביעה על חולי חברתי עמוק. אין לי ספק שהרוב המוחלט של הישראלים שותפים לתובנה המובנת מאליה הזאת, אלא שבשיח הציבורי, הפוליטי והתקשורתי קולם כמעט אינו נשמע.

רק מי שהאמת הזו היא נר לרגליהם ראויים להנהגה לאומית.

 

* אחוסלים – את הביטוי אחוס"לים – אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטיים ולאומיים (או ציונים), המציא הפוסט-סוציולוג האנטי ציוני פרופ' ברוך קימרלינג המנוח, כדי לנגח את הציונות ולהציג אותה כקולוניאליזם דורסני שדרס את הילידים הערבים, את המזרחים ואת החרדים.

את הביטוי אימץ הימין הביביסטי במלחמתו באליטות. השנאה החולנית של האנטי-ציונים ושל הימין הביביסטי לתנועת העבודה הציונית ולכל מה שהיא מייצגת, היא עוד ביטוי לחוק הרדיקלים השלובים. חבל שמנחם רהט מכניס את עצמו לפינה הזאת.

 

* שפל של גסות רוח – ההסתה לשבש את מסיבת החתונה של אבנר נתניהו עם בחירת לבו, מגעילה, דוחה ושוברת את שפלי גסות הרוח וסרות הטעם.

איני מדבר רק מהמקום של מי שיודע שזה מחזק את נתניהו, מצופף את השורות סביבו מחזק את מיתוס הנרדפות שלו ושל משפחתו וזה מה שעלול להשאיר אותו בשלטון. גם בלי זה הייתי סולד מהתופעה המכוערת.

גם ראש ממשלה, וגם אם הוא הגרוע ביריבים הפוליטיים שלי או של כל אחד אחר, הוא גם אדם פרטי, יש לו חיים משפחתיים, יש למשפחתו חיים פרטיים, ושום דבר אינו מצדיק הפגנה נגד נישואין שלו. על אחת כמה וכמה, שזו אינה החתונה שלו אלא של בנו, שלו בוודאי יש חיים פרטיים, ושל הכלה, שהיא בוודאי ובוודאי אדם פרטי, ושל משפחתה שלבטח אין לה שום קשר לסיבות המחאה, ומי יודע אם היא עצמה או חלק מאנשים אינם ממתנגדי נתניהו ואולי אף חלק מן המחאה? יתר על כן, אבנר נתניהו הוא אדם צנוע, בורח כמו מאש מהכותרות והתקשורת, חף לחלוטין מכל מעורבות ציבורית ושומר על פרטיותו בקיצוניות. גם אילו היה מדובר ביאיר הילדז, לא היתה להתנהגות כזו הצדקה. אבל כשמדובר באבנר?!

ראיתי את אייל ברקוביץ' הערס, פתאום כצדקן, טוען שעצם קיום חתונה בזמן מלחמה מבטאת אטימות לחטופים, למשפחות השכולות וכו'. קשקוש. ההיפך הוא הנכון. הרי כל הזמן אנו מציגים את החתונות ואת הלידות כניצחון שלנו על הטרור. כבר בימים הראשונים של המלחמה נערכו חתונות בשטח לחיילים, שהכלות הובאו אליהן. אנו, באורטל, אירחנו חתונה כזאת לחייל מילואימניק ששירת בסביבתנו בחודש הראשון למלחמה. כל הזמן אנו מציגים כניצחון חתונות של פצועי צה"ל, של שכולים, של אנשים בקיבוצי העוטף. וגם לבנו של ראש הממשלה מותר להתחתן.

ביקורת אחרת היא על החתונה הראוותנית. אני לא אוהב את הסגנון הזה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון וזו בעייה שלו. אין לכך עניין ציבורי, ובטח לא סיבה לפגוע בחתונה.

פעם בחיים האיש הפרטי אבנר נתניהו ואהובתו מתחתנים, והמוחים באים לחרב את שמחתם ביומם הגדול. גועל נפש.

 

[אהוד: מי שמכנה בגסות את ראש הממשלה "סמרטוט" בל יתפלא אם פראי, מטורפי ומופרעי "הפגנות המחאה" ישבשו את חתונת בנו של ראש הממשלה. וגם אתה, כמו שקמה ברסלר, תהיה בין האחראים לגועל נפש הזה!]

 

* מאבק מסוג אחר – בראשית המאבק על הגולן, בקיץ 1992,ערכנו הפגנה ליד בתיהם של רבין ופרס ברמת אביב. שרקנו במשרוקיות, קראנו קריאות, עשינו רעש. לא היה לנו מושג האם רבין ופרס היו בבית.

לאחר מכן, בישיבת סיכום של הנהלת הוועד, ניסינו לראות מה הרווחנו. המסקנה שלנו היתה שבעיקר הפרענו לשכנים. ומי יודע, אולי יום אחד נזדקק להם, לאהדתם ולקולם. ומאז, עד סוף המאבק לא חזרנו להפגין ליד בתים פרטיים.

אף שהמאבק שלנו היה באמת ובתמים על עצם הקיום, במובן הבסיסי ביותר של המושג, ניהלנו מאבק אחראי, דמוקרטי, פטריוטי ומכובד. דווקא לכן היינו צריכים להיות יצירתיים יותר. ולכן גם חכמים יותר. ובדרך המאבק שלנו – ניצחנו.

כמובן שמעשה פרברסי כמו שיבוש חתונה לא היה עולה על דעתנו.

אילו היינו מנהלים מאבק כמו המטורפים האלה, היינו מפסידים, הגולן היה נמסר לסוריה והיה זה אסון לאומי.

 

* הפטנט של בנט – ראש הממשלה לשעתיד נפתלי בנט סייר אמש בגליל. אחה"צ השתתפתי בפגישה איתו עם קרוב לשישים פעילים חברתיים בגליל, רובם צעירים, רובם מתנועות והתארגנויות חשובות שקמו בגליל במלחמה, כמו "מצפינים", "הביתה" ועוד, שלקחו על עצמם להוביל שינוי עומק בצפון, בכל התחומים, ובנוסף אליהם מיספר אנשים, כמוני, מהגליל והגולן, שהוזמנו באופן אישי.

בדומה למפגש קודם עם בנט באורטל, גם הפגישה הזאת היתה באותו קונספט – הוא בא בעיקר כדי להקשיב. לאורך רוב הפגישה דיברו הפעילים. העלו את הקשיים והבעיות בגליל, ומה שמאפיין את סוג האנשים שהשתתפו – בעיקר רעיונות לפתרונות. בנט הקשיב ברוב קשב, שאל שאלות, הקשה, גילה עניין וסקרנות ובקיאות בתחומים השונים – חינוך, בריאות, השכלה, תחבורה, תעסוקה וכו'.

בנט דיבר על משימה לאומית עליונה לגרום למעבר של כמיליון ישראלים מהמרכז לפריפריה ובעיקר לצפון. התקומה לא תהיה מחזרה למציאות של לפני המלחמה, אלא למציאות משופרת לאין ערוך בכל התחומים. בין השאר יש לפנות ליהדות התפוצות ולקרוא לעליה לארץ ובעיקר לגליל.

הוא אמר שיקים ממשלת אחדות לאומית ציונית של ברית המשרתים – מי שמשרתים יחד על אותו טנק ברפיח, יכולים גם לשבת יחד בממשלה, ויש כ-90 מנדטים כאלה. הוא יידע לשתף פעולה גם עם מי שדעתם שונה משלו. הוא איש א"י השלמה, מתנגד למדינה פלשתינאית, אבל יוכל לשבת עם אנשים שדעתם אחרת משלו, ויחד לקדם את מדינת ישראל. יש לשנות את שיח שמאל-ימין, לשיח של ציונות וניהול המדינה. הוא מתכוון לרשום פטנט – בחירת שרים שמתאימים לתפקידם.

הוא סיפר כיצד ממשלתו לקחה כמשימה לאומית התמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי, ובשיתוף פעולה רב מערכתי הביאה לירידה משמעותית בתוך שנה. בא בן גביר, ביטל הכול והוא לא עובד, אינו עושה כלום חוץ מהודעות בטיקטוק.

הוא האמין שניתן להביא בתוך שנים ספורות לגיוס המוני של החרדים. הדרך לכך היא סגירה הרמטית של התקציבים למגזר החרדי, ובמקביל – חיבוק חם לאחינו החרדים, פיתוח של מערכת החינוך הממלכתית חרדית המלמדת לימודי ליבה ועוד.

השיחה היתה מצוינת. בנט הרשים מאוד. הוא באמת ובתמים מייצג תרבות הפוכה לתרבות השלטון של ממשלת המחדל שדרדרה אותנו עד הלום.

 

[אהוד: אתה היית קונה מבנט מכונית משומשת?]

 

* מהות קיומן של המפלגות החרדיות – מלחמה... חטופים... תקומת הגליל והנגב... כן, יש כמה נושאים חשובים על סדר יומנו.

את החרדים זה לא מעניין. על כך הם לא יפילו ממשלה.

אבל על ההשתמטות – הם יפילו בלי למצמץ כל ממשלה. זו מהות קיומן של המפלגות החרדיות – הבטחת ההשתמטות. זה המחנה ה"לאומי".

 

* מימד חדש במלחמה – מתקפת הרחפנים המזהירה של אוקראינה, שהפתיעה את רוסיה והסבה נזק כבד למטוסי חיל האוויר הרוסי בעומק רוסיה, היא קפיצת מדרגה משמעותית בשימוש ברחפנים במלחמה, והופכת את הרחפנים למימד חדש במלחמה המודרנית.

על ישראל להיערך למהפכת הרחפנים בהגנה ובהתקפה. בהגנה, יש להיערך למתקפות רחפנים נוסח אוקראינה בידי האוייב, במיוחד לנוכח עלותם הנמוכה של הרחפנים. בהתקפה, יש להקים חיל רחפנים, ולהעצים את השימוש ברחפנים בשדה הקרב, במסגרת הצק"חים (צוותי קרב חטיבתיים), כדי להפתיע את האוייב ולהכות בו. חובתנו להבטיח יתרון משמעותי שלנו על האויב בשטח הזה.

 

* משימתו של שבט לוי – אחד הטיעונים המקוממים של האפולוגטיקה החרדית להצדקת ההשתמטות מצה"ל ומהגנת המולדת והעריקה ממלחמת המצווה, היא שהם בני לוי, הפטורים מגיוס (ומעבודה) כי הם העוסקים בקודש.

האמירה הזאת מקוממת קודם כל כיוון שמי שמם? אדרבא, אם אנו רוצים להיות פונדמנטליסטים, אז עד הסוף, נשחרר לעיסוק בקודש את בני שבט לוי; את מי ששם משפחתם לוי ואת מי שמיוחסים לשבט לוי גם אם אין זה שם משפחתם.

אבל האם שבט לוי המית את עצמו באוהלה של תורה ולא יצא למלחמה?

בפרשת "במדבר" שאותה קראנו השבת, מתואר המפקד של בני ישראל לקראת צאתם למלחמה. כל הגברים בני עשרים שנה ומעלה מכל השבטים מגויסים לצבא. ומי לא גויס? שבט לוי. לכאורה, שבט משתמט.

אולם בסוף הפרשה ובראשית הפרשה שנקרא השבוע, פרשת "נשא", הדברים מתבהרים, וזה נראה קצת אחרת.

אכן, שבט לוי נבדל משאר השבטים ואינו נספר במניין הצבא, אבל מסיבה הפוכה מהפרשנות החרדית. שבט לוי הוא הסיירת המובחרת של בני ישראל. בפרשת "נשא" יש מפקד מיוחד של שבט לוי למשפחותם, והם מוגדרים בפירוש, במילה המפורשת – צבא.

תפקידו של שבט לוי הוא האבטחה והנשיאה של המשכן. זו המשימה הביטחונית המסוכנת ביותר, בשל הנגיעה בקודש שעלולה להמית את כל מי שאינו מדייק בפרטי הפרטים של תכנית ההפעלה. זו המשימה הקרבית ביותר, כיוון שמדובר באבטחת הנשק הסודי של ישראל. בעתיד עוד ניפגש עם הארון וניווכח בכך, כאשר הארון יובא לשדה הקרב כדי לסייע לניצחון ישראל. נקרא על האסון הנורא של נפילתו בשבי פלישתים. נלמד על רבבות ההרוגים כתוצאה מדליפת חומרי הקדושה שבארון, מה שהביא את הפלישתים להחזירו לישראל ללא תנאי כעבור שבעה חודשי שבי. מלאכתם של הלוויים היא הקשה ביותר מבחינה פיזית – נשיאת המשכן לאורך המסע במדבר. באף יחידה אחרת לא נשאו הלוחמים פק"לים כבדים כל כך. חִשבו רק על נשיאת המנורה העשויה זהב טהור. ומלאכתם של הלוויים היא העבודה הקשה ביותר, וכולה מלאכת כפיים – הפירוק וההרכבה מחדש של המשכן לאורך המסע כולו.

הלוויים המשרתים ביחידת העילית הם רק בני 30 עד 50. למה רק מגיל 30? יש צורך בשלושים שנות הכשרה למשימה, ויש צורך בבשלות, אחריות וקור רוח, שספק אם יש לצעירים יותר. ומדוע עד גיל 50, בניגוד לשירות הצבאי של שאר העם, שהוא עד גיל 60? בשל הקושי הפיזי.

ומה עשו בוגרי הסיירת בצאתם לפנסיה מוקדמת בגיל 50? בפרקי אבות נאמר: "בן חמישים לעצה." הם הפכו ליועצים, כרבים מיוצאי היחידות המובחרות.

 

* ביד הלשון: מבואות חרמון – ראיתי כותרת באחד האתרים, על כך שהממשלה החליטה על הקמת שני יישובים, בגולן ובגליל. יישוב בגולן, ואני לא ידעתי?! הייתכן?!

בגוף הידיעה נכתב שהיישוב "בגולן" יקום בסמוך לצומת אגמון החולה. כלומר, בעמק החולה ולא בגולן. איך הם הגיעו לכך שזה בגולן? כנראה שהעורך ראה שהיישוב ישתייך למועצה האזורית מבואות חרמון. החרמון הוא בגולן, ומכאן הכותרת. כמו העורך שכתב לפני שבועות אחדים על מסתנן מירדן שהגיע לקיבוץ בגולן, אחרי שקרא שהוא הגיע לקיבוץ שער הגולן, שנמצא בכלל בעמק הירדן.

מילא, הבורות של העורכים; אבל העצלות והזלזול. הרי אפשר בנקל לשאול את גוגל או את צ'אט ג'י.פי.טי. ולהימנע ממבוכה. אבל אולי זה לא מביך אותם.

המועצה האזורית מבואות חרמון, נמצאת בגליל העליון ואצבע הגליל. היא חופפת בשטחה למועצה האזורית הגליל העליון. מדוע הן חופפות? כי במהלך שנות השבעים ותחילת שנות השמונים פרשו המושבים מהמועצה האזורית הגליל העליון והוכרו כמועצה עצמאית.

איני יודע מדוע הם פרשו והאם הם צדקו, אולם זו אנומליה שאין כל סיבה שתימשך. אין שום סיבה שקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים לא יוכלו לחיות יחד באותה מועצה בשיתוף פעולה פורה, כמו בגולן וברוב חלקי הארץ.

המועצה האזורית מבואות חרמון מונה 13 יישובים, מתוכם 11 מושבים ושני יישובים קהילתיים. היישוב החדש מיועד להיות יישוב קהילתי. משמעות השם – עמק החולה ואצבע הגליל הם המבואות לחרמון מצד מערב.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

 

* * *

מיכאל רייך

גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָצוֹן הַטּוֹב

 

פַּעַם דִּמִּיתִי אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב

לְנָהָר הַזּוֹרֵם בְּאוֹן חֶרֶף הַסְּלָעִים הַמְּשֻׁנָּנִים הַנִּצָּבִים בְּדַרְכּוֹ

וַאֲפִיקוֹ הַפְּתַלְתּוֹל,

אֲבָל יָמִים רַבִּים בָּאוּ, יוֹסֵף נִשְׁכַּח בֵּין הַדּוֹרוֹת

אִישׁ נֹוגֵס בִּבְשַׂר אָחִיו

הַצִּנָּה אוֹחֶזֶת בַּנָּהָר

וּנְתִיב הַמַּיִם הַטּוֹבִים הוֹלֵךְ וְקוֹפֵא

עַל כָּל מִלּוֹתָיו, אוֹתִיּוֹתָיו

עוֹרְקָיו וְדָמוֹ.

הֲיָשׁוּב לַלְּבָבוֹת

אוֹ יִבַשׁ עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ?

 

* * *

משה גרנות

עיון בגיליון 238 (מאי 2025) של "האומה"

גיליון 238 של "האומה", כמו כל קודמיו, מכיל מאמרים של מיטב המוחות, שמרביתם שייכים למחנה "הלאומי". ומדוע המירכאות? משום שגם השמאל הישראלי הוא לאומי מאוד, ומוכן לחרף נפשו למען עם ישראל וארץ ישראל, אבל התואר "לאומי" תפוס. עם חלק מהדעות המובאות בגיליון אני בר-פלוגתא, אבל לא ניתן להכחיש שהגיליון מעוצב וערוך בטוב טעם.

בדברי הפתיחה כותב העורך יוסי אחימאיר, בין השאר, כי המפגינים נגד הממשלה אינם זוכים לתמיכת רוב העם, אלא שלא כך חושפים הסקרים החוזרים ונשנים, ולא כך ניתן להתרשם ממאות האלפים שהפגינו נגד הרפורמה המשפטית, ובעד שחרור החטופים, וחוץ מאלימות כלפי משפחות החטופים מצד "הימין", לא נתקלנו לאחרונה בשום הפגנה של "רוב העם". כן מציין העורך שמערכת המשפט היא לעומתית, מדוע, אם כן, נתניהו נאבק בעבר למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא הרוגלות, כשהוא קובע שכל ועדת חקירה אחרת נועדה עלולה להיות מריחה?

פרופ' אפרים ענבר טוען בצדק שהמחשבה על צבא קטן וחכם – עבר זמנה – אנו זקוקים לצבא סדיר גדול, ולכן האטימות המוסרית של החרדים, המסרבים להתגייס היא מקוממת. המחבר מצביע על מדיניות ההכלה שקדמה לאסון 7.10.23, כעל שגיאה שהקרינה חולשה.

אל"מ מיל, יגאל כרמון סבור שאילו החיזבאללה היה מנצל את הפלישה הקטסטרופלית של חמאס בדרום, והיה מפגיז בעשרות אלפי טילים – ישראל היתה חדלה להתקיים. הערבים למדו שהנשק האסטרטגי נגד ישראל הוא חטיפת בני ערובה, ולהם הרי לא אכפת שנחטוף מהם אלפי בני ערובה. הם גם למדו שהפיכת האזרחים למגן אנושי גורמת לגינויה של ישראל, ולא שלהם.  המחבר צודק שאין תקדים לזכות השיבה בעולם – לא בטרנספר היווני-טורקי, ולא בטרנספר הגרמנים מפולין, צ'כוסלובקיה והסודטים. המחבר מציין עובדה היסטורית: בן-גוריון הסכים להתפשר על חלק מארץ ישראל המערבית, ואילו הערבים לא היו מוכנים, ועד היום אינם מוכנים, להסתפק בחלק ממנה.

השר לשעבר יורם ארידור כנראה צודק שאילו ישראל הייתה פותחת במלחמת מנע, היא היתה זוכה לגינוי פנימי וחיצוני, כמי ששברה גבול שקט. הוא כנראה גם צודק שההפגנות לשחרור החטופים רק מעלות את מחיר שחרורם. את זה יכול לומר אדם מיושב בדעתו, דבר שלא ניתן לומר על אלה הנמצאים בצונמי של רגשות לנוכח סבלם של הנמצאים במנהרות החמאס. ארידור מציין שההפגנות הן של השמאל, והרי זאת אגדה שמספרים תומכי הממשלה הנוכחית, ומאמינים בה; ובכן, שמאל כמעט שלא קיים בארץ כבר הרבה שנים. במתנגדי הממשלה הנוכחית אנו מוצאים אישים שהיו אושיות המחנה הלאומי: השרים לשעבר במחנה זה – דן מרידור, מאיר שטרית, בני בגין, לימור לבנת, בוגי אילון, ציפי לבני, וכן גלעד שרון (אביו היה מייסד הליכוד ב-1973!), וכן כל הנגידים לשעבר, רוב הרמט"לים והאלופים במיל, רוב המפכ"לים של המשטרה בדימוס, רוב הכלכלנים, שלושה ערוצי טלוויזיה וכו' וכו' – כולם שמאלנים, רק משום שאינם מסכימים עם דרכה של ממשלה זאת בנושא החקיקה, המשפט, הכלכלה, והענקת מיליארדים למשתמטים מגיוס בעת מלחמה על עצם הקיום. עוד "הברקה" של ארידור: ועדת חקירה ממלכתית זהה לאינקוויזיציה – מעניין שנתניהו דרש "אינקוויזיציה" זאת כשלא היה מדובר בו (ראו לעיל).

השופט פרופ' עודד מודריק מזכיר את "לפני החוק" של פרנץ קפקא, ומשווה את איש הכפר מהסיפור לממשלה, כששומרי הסף מחזיקים את החוק אחרי שער נעול. המחבר משבח את התיקון לחוק השפיטה לפיו הוקטן הכוח של שופטי העליון, לפיו בוטלה  השתתפות לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. המחבר מודה שמשרת היועץ המשפטי לממשלה אינה משרת אמון, אבל מניה וביה, הוא מלין על חוסר האמון כלפי היועצת המשפטית. סתירה? מה פתאום! השופט המכובד מציין כי שינוי שיטת בחירת השופטים, וחתירה לסיום כהונתה של היועצת המשפטית אינם פוגעים בשיטת המשטר הדמוקרטי, אבל הממשלה חייבת לקבל את פסקי הדין של בית המשפט העליון. אני הדיוט בנושאי חקיקה ומשפט, אבל ההתרשמות שלי היא שהממשלה הנוכחית שמה לה למטרה להחליש את מערכת המשפט כיוון שחלק די גדול מחבריה הם עבריינים מורשעים, וראש הממשלה עצמו נתבע לדין בשלושה תיקים, כשהתובעים שייכים למחנה הלאומי, והיו חייבי טובה לנתניהו שקידם אותם (אלשיך ומנדלבליט).

העיתונאי מנחם רהט מביא ראיות מהתורה וחז"ל כי במלחמת מצווה - הכול יוצאין. אפילו החזון אי"ש (בעל "העגלה המלאה") פסק כי למען הצלת העם כולם חייבים לבוא לעזרת האחים. אין שום מקור הלכתי הפוטר לומדי תורה מהתגייסות להצלת ישראל מידי צר. המחבר שואל שאלת תם: אם לימוד תורה מגן על עם ישראל, מדוע, אם כן, הולכים החרדים לרופא? הרי לימוד תורה היה אמור לרפא את החולים. במלחמת השחרור השתתפו החרדים בלחימה, ובן-גוריון הסכים כי 400 עילויים יהיו פטורים מגיוס משום שעולם התורה הוכחד כמעט כולו בשואה (איך זה באמת שלימוד התורה לא הגן על רבבות החרדים שנספו בשואה?)

מ-400 משוחררים הגענו לעשרות אלפים, כשגיוס לצבא נחשב לחטא נורא, שבעקבותיו ייפגע שידוכם של המתגייסים. הנימוק המזעזע של החרדים לאי-גיוס: זאת מדינה של הציונים, לא שלנו, אנו דבקים בשלוש השבועות שהושבעו בני ישראל: שלא לעלות בחומה, שלא למרוד באומות העולם ושלא ישתעבדו יותר מדיי לגויים (בבלי כותבות קי"א ע"א). ועל מה מתבססות השבועות האלו? לא ייאמן! - על שלוש שבועות שהשביעה הצבייה בשיר השירים את בנות ירושלים שלא יעירו ולא יעוררו את האהבה עד שתחפץ (שיר שהשירים ב' 7, ג' 5, ח' 4). צריך טונות של קומבינות כדי לזווג את הכתוב לפרשנות, וכל כך למה? כי החרדים מקדשים את הגולה, שהרי למלא את מצוות התורה הקשורות בארץ כנתינתן לא ניתן לקיים בשום אופן, לכן הפתרון הוא הגולה, או לפחות הווי של גולה, והציונים החטאים רוצים באיוולתם להיהפך אומה ככל הגויים.

פרופ' יובל כהן מצביע על תופעה מרנינה: למרות המלחמה הקשה התוצר הישראלי לנפש עולה על התוצר לנפש באנגליה ובצרפת. המחבר ממליץ להיגמל מהתלות שלנו בארצות הברית (לא ברור לי איך זה אפשרי בתחום הביטחוני). מציע הקמת קווי רכבת מבאר שבע לאילת, ומבית שאן לקריית שמונה, וכן תעלת מים לים המלח המתייבש, כביש אגרה ושדות סולאריים – כל זה במימון זר, בעיקר אמריקאי, אשר ייהנו מפירות ההשקעה. שוב, אני הדיוט בכלכלה – האם הפרויקטים האלה מובילים להתרת התלות בארצות הברית?

פרופ' אודי מנור עורך סקירה של התפתחות היישוב בארץ משנת 1878 (ראשית הציונות) כשהיו בארץ רק 24000 יהודים ברוב מוחלט של ערבים עד ימינו כששמונים אחוז מעשרה מיליון תושבים הם יהודים. הוא מצביע על מעשה חלם של ישראל, לאחר שגורש ערפאת ב-1968, הרשינו לו לחזור ב-1993, כשהוא מתכנן את כל הפיגועים הנוראיים נגד האוכלוסייה היהודית. המחבר מזכיר את ספרו של יגאל אלון (שמאלני, רחמנא ליצלן!) "מסך של חול" (1959), בו הציע נשק התקפי ביישובים, שלטון מהמקום שמכונה היום "ציר פילדלפי" ועד הליטאני, כולל יהודה ושומרון.

יוסף קיסטר חושב שטראמפ טעה בהציעו הגירת העזתים לירדן ומצרים – המדינות שראויות יותר לכך הן לדעתו, עיראק ולוב. המחבר מצביע על טרנספרים בעבר (יוונים וטורקים), פתרון שהציע גם זאב ז'בוטינסקי.

השגריר אלי ורד חזן מגלה כי ישראל היתה המדינה היחידה שהסכימה לאמן את צבא סינגפור, אלא משום חשש לתגובת מלזיה, שונאת ישראל, הציגו את המאמנים הישראלים כמקסיקנים. בסינגפור חובה בחוק לכבד דתות, ומי שמפר חוק זה לוקה בעונשים כבדים, כולל מלקות.

פרופ' אריה נאור מזכיר לנו כי משה סנה איגד את שלוש המחתרות – הגנה, אצ"ל, לח"י במרי נגד הבריטים והספר הלבן. מסתבר שפיצוץ מלון דויד המלך בוצע בהסכמתו של סנה, אבל הפיצוץ, שגרם למותם של 91 איש, ביניהם 17 יהודים, גרם לסוף האחדות בין שלוש המחתרות.

ד"ר ירון פשר סבור כי מלחמת העולם השנייה החלה בפלישת איטליה לאתיופיה ב-1935, ולא בהסכם מינכן ופלישת גרמניה לפולין ב-1.9.1939.

ראש מערכת "האומה", גרשון סתיו מזכיר את מאורעות תרפ"ט (1929), שהחלו בעקבות ההתקוממות על אטימת הכותל בפני מתפללים יהודים, ההסתה של חאג' אמין אל חוסייני (מי שהורג יהודי זוכה לגן עדן). מונה את ההרוגים היהודים בירושלים ובחברון. ומזכיר את שיריו של דב פרנקל על הפרעות.

פרופ' אודי כרמי ופרופ' ענת קדרון מתארים פרקים מחייו של ליפא לויתן, עיתונאי ספורט שנפטר בגיל 48 בברלין בנסיבות עלומות. לויתן נאסר על ידי הקומוניסטים בעוון פעילות ציונית, מצליח לברוח מהכלא, עולה לארץ ומתגייס להגנה. לימים הוא נעשה רוויזיוניסט, עוין את "הפועל" ואת ההסתדרות. הוא נכלא על ידי המשטרה הבריטית ל-10 חודשים. אירוע מוזר מתרחש ב-1941: הוא בא עם אשתו לביקור בקיבוץ עין השפט ("השומר הצעיר"), לא ברור מדוע, לא ברור לאיזו מטרה. בקיבוץ דורשים מהם לצאת, מעלים אותם על טנדר, ומורידים אותם על כביש, כשאין להם מושג איפה הם נמצאים. הם מגיעים ברגל לקיבוץ הזורע (גם הוא שייך ל"השומר הצעיר"), שם לא נתנו להם להיכנס. לבסוף גפיר מארח אותם בצריף שלו. סופו של ליפא לויתן עטוף מסתורין – הוא נפטר בברלין, לשם הגיע כדי לבקר את אחיו העשיר, וכאמור, נפטר בגיל 48 – לפי גרסה אחת – משבץ לב, ולפי גרסה אחרת – שודד התכוון להרוג את האח העשיר, ובטעות הרג את ליפא. לא היכרתי סיפור חיים זה.

סקירת הספרים מתחילה עם ספרו של יוסף חדאד "תנו לי להסביר", אותו סוקר יעקב אחימאיר. חדאד, בנו של כומר יווני קתולי, שירת בגולני, ונפצע בקרב, וברור שהפלסטינאים רואים בו בוגד. הוא מצהיר שאינו מקבל על פעילותו בהסברת ישראל בעולם – אף פרוטה מהמדינה.  מכל מקום, "מבפנים" הוא מעיד שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.

פרופ' אריה אלדד סוקר את ספרו של אלחנן שילה על ניסיון רוויזיוניסטי להקים יישוב ליד שכם.

פרופ' יחיעם וייץ סוקר את הביוגרפיה של זלמן שז"ר מאת צבי יקותיאל, ופה ניתן לראות את סמל יוסי אחימאיר הצעיר לוחץ את ידו של הנשיא שז"ר (1963).

חבצלת פרבר כותבת על "שיעורים בפיתוח קול" מאת דורית רבינאן.

בלפור חקק סוקר את ספרה של שושנה ויג "שירים מכר ההיתוך".

על חלק מהכותבים דילגתי, לא משום שהם לא ראויים, אלא משום שלא היו לי הערות לגביהם. הגיליון כולל גם  מדור "קוראים כותבים", ברכה להרצל ובלפור חקק לרגל זכייתם בפרס אצ"ג על מפעל חייהם הספרותי; וכן, נקרולוג לשופט  אורי שטרוזמן ז"ל.

הגיליון שופע חכמה וידע, העיון בו מרחיב אופקים, הגם, שכמשתמע, לא חובה להסכים עם כל מסריו.

משה גרנות

 

* * *

אהוד בן עזר

הנאהבים והנעימים

רשימות מהחיים החדשים

המתרקמים בארץ-ישראל

במלאת 40 שנים לצאתו לאור של הרומאן

"ביתן" הוצאה לאור, תל-אביב

נדפס בישראל תשמ"ה / 1985

 

אמנות הרומאן, כמוה כאמנות

הבישול, מתחילה רק מעבר

לחומרי הגלם. וכידוע, רבים

הם המזונות המשובחים

שבעודם חיים אינם יפים

למאכל. כך יש חוויות שטוב

לקרוא עליהן, ורע להתנסות

בהן. רבים, שנהנים מהן, היו

נחרבים אילו היו חוויות מעין

אלה עוברות עליהם במציאות

ולטר בנימין

 

התנצלות מאת המלביה"ד

אחד ממכריי פיתני – ואפת – להביא לאור בעזרתו ובהוצאותיו לדפוס את שש המחברות האלה, שהוצאתי מתרמילה של גברת אחת, אישה חולה וכואבת בשם פאני צדקיהו, אשר הלכה וגוועה לנגד עיניי בדלקת-ריאות קשה בחדר מבודד בבית-החולים איכילוב בתל-אביב. ולא בא איש לבקרה זולת יהודי עבדקן אחד, אדם רחב-מידות ועב-לשון שמגבעתו וגם מעילו שחורים, ושהיה מאכילה ורוחצה מדי יום וממרר בבכי כל פעם שיצא מחדרה למסדרון.

והאישה הזו, גם גופתה נעלמה –

ידוע אדע, כי לא אוכל לעמוד בפני אותם קוראים ומבקרים, שיטענו על מתירנותי – אם רק יואילו לדבר על אודותיי בלשון רכה – שבהכנסת עוד כתבים, כלומר, מחברות קטועות ובלתי-סדורות כגון אלו, לספרותנו המסכנה, המלאה רשימות קטועות ואי-סדר גם בלאו-הכי, בעוד שנחוצים לה, כידוע, דברים שלמים, מהוקצעים וגמורים; אבל כדי ללמד איזו זכות, מקצת זכות, על עצמי, אני רוצה להזכיר כי גם אני טענתי כלפי אותו מכר, בעת שבא אליי בהצעתו, ושאלתי אותו: "למה בכלל להוציא את הכתבים הללו?" – "למה?" הצטחק בן-שיחי לדבריי, כמו שצוחקים לתמימותו של ילד, "וכי מה נפסיד? מובן שאיני טיפש כל כך, שיצטרכו להגיד לי, כי מן היופי הציורי יש כאן אך מעט מן המעט. ואולי לא כלום לחלוטין. אבל התוכן... התוכן... מחיי ארץ-ישראל... זאת אומרת: קהל-הקוראים מתעניין עכשיו..."

"מה? חיי-ארץ-ישראל?" לא יכולתי כאן לבלי שסע אותו בצווחה, "מה רצונך לומר בזה? מה כוונתך? כלום מתוארים במחברות האלה חיי ארץ-ישראל, כפי שקוראים היו רוצים לקרוא בספר? כלום יש פה מחזות פיוטיים מהדר גאון הכרמל והשרון, מהעבודה על שדמות-בית-לחם, מגבורות ילידי וחניכי הארץ, החיילים האמיצים והלוחמים המצויינים, מהטיולים הרבים, ברגל וברכב, בסביבת החרמון ובעמק-יזרעאל, מהחגיגות הלאומיות ביהודה, שבכל שבוע ושבוע, מהחיים החדשים והרעננים, מאהבת בנות ציון וירושלים, התמות והצנועות? – לא! לא! מה יש פה מכל אלו החמודות? הן אף לא צל, לא זֶכֶר... לא, אם אל מול פני דרישות-הקוראים הנך הולך בכתבים הללו – לא תנחל כבוד אלא קלון!"

"אבל אולי אין השד נורא כל-כך?" ענה על זה ידידי המנוסה באומץ-רוח, "ודאי שהיה טוב, אילו היא קם אחד מסופרינו לכתוב... כמו שדרוש... אבל גם זהו פתגם קלאסי: 'באין דגים – גם הסרטן לדג ייחשב'... ודיינו, שבכותרת-המישנה יהיה כתוב: 'רשימות מהחיים החדשים המתרקמים בארץ-ישראל'. ואם תקניטני, אומר לך, שלמרות כל המגרעות שברשימות האלו מן הצד האמנותי, האובייקטיבי והסובייקטיבי – בינינו לבין עצמנו – הנה יש בהן פה ושם איזה כישרון ריאלי... זאת אומרת: מְחַבּרְתן אינה מחוסרת כישרון..."

ראיתי שידידי מתעקש. ועם עיקש למה אתעקש אנוכי? האם לא די בזה שלא כיחדתי דבר תחת לשוני, והגדתי הכול מראש? – "

ישפוט המעיין.

תל-אביב, פברואר, 1984

 

מחברת ראשונה

[ממחברות לילך הרמוטק המכונה גם בשם פאני צדקיהו]

המשך 1

עמדתי על שפת בריכת גורדון בתל-אביב, לפני הצהריים, ביום קיץ חם, והרגשתי שהגברים מסביב, ובייחוד המבוגרים, בולעים אותי בעיניהם. הייתי לבושה בגד-ים שחור אשר בקושי מכסה את החזה, מותיר את השוקיים עד למותניים ערומות לגמרי, ורק מטלית קטנה מלפנים. וקצת רחבה יותר, המשולש על התַחְתוּל, מאחור. גילחתי היטב באותו בוקר את תלתלי פּוֹתְצִ'יק מהצדדים כדי שלא יבלוט מלמטה השפם. חיים תוגתי זיכרונו-לברכה סיפר לי פעם כי כשהוא שוחה בבריכה חמוש במשקפי-צלילה, הוא מגלה לעיתים שפמים כאלה אצל שחייניות שפושקות רגליים במים לפניו.

מה שלא מוצא חן בעיניי הוא שצִיצַאלַאך שלי נפולים, מאז הצניחה הגדולה. מה לא עשיתי – עיסיתי אותם, שיחקתי טניס, שחיתי הרבה, וגם כשהתמזמזתי – אני הייתי מיד מושיטה אותם קדימה, שיעשו בהם מה שרוצים, ובלבד שיחזקו אותם – והכול לשווא, אני פגומה. חשבתי אפילו לתבוע למשפט את הסתדרות המורים התיכוניים. והלא יש לי שניים נחמדים כאלה, עם פטמות כפתוריות כהות, כמו כובעים קטנים, ואני לא שמנה, ואני יודעת שהגוף שלי משגע ובייחוד תוסיק, וכפות הרגליים. אבל עם ציצאלאך לא הצלחתי. הם קצת ארוכים מדי. ולפעמים נדמה לי שהם ריקים. אחרת מדוע, לעזאזל, הם תלויים כמו שני נאדות חלולים!? הלא בגלל הרפיון שלהם רואים לי אותם מהצד, כשאני בבגד-ים, כי אני לא מצליחה להדק את החזייה של בגד-הים לאותו מצב זקוף, בתולי, שהייתי רוצה שיהיה לחזה שלי, כמו לפני הצניחה הגדולה, ושאם היה מתגשם היה לי גוף ממש מושלם שהייתי מתאהבת בו אלמלא זו הייתי אני, ולא היה איכפת לי שאפילו אם הם היו קצת יותר קטנים, אבל –

מוצקיםםם...

על שפת הבריכה, לפעמים, אני מעיפה מבט ורואה ציצאלאך כאלה דווקא אצל גברים מבוגרים, אמנם כמעט בלי פטמות – וזה מרגיז אותי. למה, למה אותי חנן הבורא בשתי שקיות צרות וארוכות, ולגברים השמנים – חזה זקוף של נערה מתבגרת?

למה?

מה לא עבר עליי בניסיונות של לחיזוק ציצאלאך? – ממש כאשר קיבלתי את הדירה, בשכירות עדיין, מאבי החורג אֵפְרֵם גְרִילְפַארְצֵר, המכונה סְנוּפִּי, בא אלי חיים תוגתי ועזר לי לצבוע, להזיז רהיטים ולקבוע תמונות על גבי הקירות. אחר-כך ישבנו לאכול ארוחת-ערב ראשונה, במיטבח, שהיה הפוך לגמרי, ונעשינו עייפים וגם קצת שיכורים, כי היו לי רק פחיות בירה לבנה לשתייה.

"לילך," אמר לי חיים השמנמן-עדיין, אז, "בואי נתרחץ קצת – "

"איפה? בים?" שאלתי. זה נראה לי, משום מה, מאוד רומאנטי, בערב.

"לא. ננסה את המקלחת, החדשה – "

בקיצור, הוא התקלח ואחר-כך אני התקלחתי, ונתתי גם לו חלוק-מגבת שלי וישבנו שנינו בחדר-השינה, משני הקצוות של המיטה-הזוגית הגדולה, שהשתמשו בה הדיירים הקודמים, וצחקנו כילדים קטנים והשתעשענו עם דוּבִּי וקוֹפָלֶ'ה שלי שהנחתי על המיטה ושמהם לא נפרדתי.

"אני שונא לחשוב שאת חושבת שאת חייבת לי משהו, בגלל שעזרתי לך – " מילמל חיים. ואני ידעתי שמבעד לחלוק הרפוי שלי הוא יכול לראות שאני ערומה, וגם ציצים שלי התנודדו כשצחקתי ולא היה איכפת לי והרגשתי כאילו האוויר מדגדג את גופי שעודנו מלוח קצת מהבריכה, ונתון בחלוק-המגבת המחוספס, והתחשק לי מאוד להרגיש את מגע ידו על עורי ולחוש את לשונו הלחה, המלחכת, מרגיעה את גרגירי הצמרמורת שעברו בי כנקודות-מלח מדגדגות עד לקצות אצבעות-רגליי, ומאוושות בַּצִ'יפְּצִ'ימוֹן.

"אל תהיה טיפש, תוגתי," אמרתי לו, "אני נורא רוצה אותך, ואתה יודע שאני לא מתביישת להגיד –"

מיד מצאנו את עצמנו מתגלגלים בלי-בלי על המיטה החדשה-ישנה, ושרועה על גבי הרגשתי את האצבעות של חיים חודרות ומלטפות אותי, ואחר-כך גם את הלשון שלו, אבל כשמשכתי והעליתי אותי אליי, ורציתי שייכנס כבר לפותצ'יק – מיד נכבה אצלו העניין, והתקפל כמו קונצרטינה קטנה.

וכך, פעמיים. אין-חדוֹר.

"מה העניינים איתך, חיים?" שאלתי אותו. "אני לא מספיק מגרה אותך?"

"את מותק, לילך," אמר ותחינה בקולו, "כשאני מנשק לך ונוגע בך יש לי הרגשה שהצ'יפצ'ימון שלך, כמו שאת קוראת לו, מחזיר לי שלום בלשונו המתנועעת – "

"אז מה הבעייה?"

"את רוצה להיות טובה אליי?"

"ככה? אולי ככה?" התחלתי לחלוב את הבולבול שלו, מה שלא עזר כלל, ורק הפחיד אותו והוא שב והצטמק כליל.

"לא, לא ככה," אמר לי.

והוא נשכב על ארבעתיו, ראשו במיטה ועכוזו אל-על, ומילמל –

"אני מבקש שתגעי לי שם – "

נו, היתה לי ברירה? קמתי על ברכיי, מאחוריו, והתחלתי לפרוט באצבעותיי. זה היה מוזר. נדמה היה לי שאני נוגעת באישה אחרת, שנפתחת לפניי, ואז, בהברקה פתאומית ומוצלחת, כפי שתמיד זה קורה לי – קירבתי אליו את ציצי הימני והתחלתי דוחקת אותו פנימה, בין עגבותיו, כמנסה לבעול אותו, והרגשתי שהוא כאילו מוצץ אותי בעשותו שריר, ומנסה לבלוע את קצה ציצי שלי – ופתאום באה בי הרגשה נפלאה וזרמים חמים, מדגדגים, עברו בחזה שלי כאילו ציצי הוא בולבול ענק שמזדקף, סוף-סוף, ומזדקף, סוף-סוף, וכל מה שלא קרה לי עד כה קרה עכשיו, סוף-סוף, אולי מפני שהייתי מגורה כל-כך, וכשהושטתי ידי למטה הרגשתי שבולבול שלו, שהיה קודם מיבלבל, זאת אומרת – מידלדל, נעשה לי כמו יתד ענקית, סוף-סוף, והתחלתי חולבת אותו מלמטה ודוחפת אותי למעלה, ולפני שהספקתי להפסיק – כי רציתי אותו במצב כזה, בתוכי – התחיל להיאנק פתאום וכּוּזלאך שלו נפתחו כמו אולם, והתיז זרע על המצעים הטריים במיטה, ומיד התיישר בשכיבה על ביטנו, והתחיל להיאנח ולהכות באגרופיו על המזרון, בתוך הרטיבות, והריח.

קפצתי תיכף לאמבטיה, קודם כל לרחוץ את ציצי הימני שהמראה שלו לא היה אסתטי כל-כך עכשיו, והעור גם קצת בער, מן החיכוך, בייחוד אצל כובעונצ'יק. ואחר-כך חזרתי עם מגבת רטובה, והפכתי את תוגתי וניגבתי אותו והזזתי אותי הצידה והחלפתי את המצעים.

"אתה חושב שהזוקף-כפופים יוכל גם הוא לחולל אצלי נס שכזה?" שאלתי אותו כשגמרתי, ואני עומדת מולו ומחזיקה את ציצאלאך-הנפולים-שלי-מחדש בידיי ומנסה להרימם.

"אבל את לא מאמינה בו?!" ענה לי, מהמיטה המחודשת, עודנו ערום.

"לכן הוא צריך להוכיח לי! למי שמאמין בו הוא כבר לא חייב הוכחה, לא?"

"תשמעי לַכְצִ'יק, אנשים קרועים כמונו, שמחפשים ולא מוצאים ולא יודעים אפילו מה מחפשים, והנשמה שלהם בוכה גם כשהדגדגנים צוחקים – הם מה שהיו הדתיים האמיתיים פעם, ואילו האפיקורסים של פעם, שסתם עשו חיים ונהנו כמו חזירים והשתגלו והיו בטוחים בדרכם – דומים להרבה מן הדתיים של היום, שאין להם ספקות וחרטות והכול ברור להם – "

"מה זה קשור לציצאלאך שלי?"

"כלום. מי שאומר לך שהוא מאמין באלוהים אחרי ששת המיליונים – אז או שהוא חושב שמותם היה עונש על חטאותיהם, ואז הוא בדיעה אחת עם היטלר, או שהוא יודע שאין אלוהים, ואז הוא משקר לנפשו באומרו שהוא מאמין, או שהוא לא מהרהר כלל אחר מידותיו של האל, ולא מטריד עצמו בשאלות שכאלה, ואז הוא סתם מטומטם, בהמה, ואלה, אוי ואבוי לנו, הרוב – "

"שמע, אני לא יודעת מה אתה מתפלפל לי במיטה. מצאת לך זמן!"

"לילך," ניגש פוסע על ברכיו על הסדין הטרי, ומשכני אליו והחל מנשק לי את החזה, "את יפה כמו מלאך אלוהים. אני הייתי מנשק לך את אצבעות הרגליים, אם רק הייתי מרשה לי, והנה איכזבתי אותך ואת נשארת לא מסופקת."

"לא חשוב." אמרתי.

"ואפילו לא היתה לך אביונה?!"

"אביונה אחת פחות, אביון אחד יותר," אמרתי, "העיקר שנהנית קודם."

"את רוצה שאני אאונן אותך?"

וכבר היה מוכן לתחוב פניו בפרווה שלי.

"לא תודה. זה אני יכולה לעשות לבד."

וחשבתי, באמת אולי זה מה שאני אעשה, אחרי שילך? אבל הוא המשיך לנשק את ציצי, שגרם לו הנאה גדולה כל-כך, ואז התחיל הכול מחדש, ואמנם שוב לא עמד לו, גיבור גדול כזה הוא לא היה, אבל הוא הצליח לספק אותו במישמוש צ'יפצ'ימונצ'יק והוא ידע לעורר תחושה דומה גם בפי-התחתול שלי, והרגשתי מדוגדגת כמו שלגייה ששני גמדים גוררים אברי-מין קטנים וקשים בועלים אותה יחד מלפנים ומאחור, הַי טִירִילַיי, הי טיריליי –

נמסתי.

ומדוע נזכרתי? אולי מפני נס הרגע ההוא, שבו היתה לי התקשות הציצי. אילו זה היה כך גם עכשיו, על שפת הבריכה, הייתי יכולה להיות מושלמת.

אני רוצה להיות מושלמת.

[נדפס לראשונה לפני 40 שנים ברומאן "הנאהבים והנעימים", בהוצאת [אשר] ביתן, 1985. הספר המקורי אזל].

המשך יבוא

 

* * *

אהוד בן עזר

המושבה שלי

אסטרולוג, 2001

פרק עשרים ושמונה

הסוד האפל במוצאה של רותי גרשוני אהובתי

 

נולדה כדי שאתאהב בה ותמרר את חיי. פחדתי אפילו לדבר איתה, למרות שלמדנו באותה כיתה. בביתנו אמרו שהמשפחה שלה היא "מוקצע", כלומר מוחרמת, מפני שהפרד המשוגע שלהם הרג את דודתי בת-שבע, וגם חאמד זכרונו-לברכה, הפועל של סבא, קיבל אז את בעיטת המוות שלו. העובדה שיש משהו טמא ואפל במוצא שלה, בסוד לידתה, רק עשה אותה ליותר מושכת בעיניי.

ראיתי אותה עומדת יום אחד, במגפיים, המריצה העמוסה לידה, והיא מפזרת מתוכה חציר שהיה צהוב כשערותיה. היא זרקה אותו אל מעבר לגדר של חלקת השדה הסגורה, שרעו בה הסוסים שלהם והחמור הקפריסאי של אביה, לא רחוק מתל האבנים שנישאר מהחפירות של החיילים הבריטיים נגד הצבא התורכי. גרשוני לא רכב מעודו על סוס והסתפק בחמור עד שקנה את המכונית אבל עבדאללה השחור, הפועל הערבי שלו, היה חורש בסוסים וגם רותם אותם לעגלה כדי להוביל את החציר לאסם והירק הקצור לרפת.

החמור נמלך בדעתו והחליט להשתין על העשב הטרי כשהוא פורש בשלבים את צינורו השחור עד מלוא אורכו כטלסקופ, ורותי החלומית שלי הביטה בו וחייכה לעצמה בעיני הירוק-פרדס עם דבש כהה, שהבריקו וכמו נתרחבו.

היה משהו מפתה בחולשה שלה, בסקרנותה מול החמור, ואני, לבוא עליה ככה כשהיא לבדה בשדה, בבגדי העבודה האפורים, הרחבים, שגופה הענוג, הלבן כחלב ובעל הדם הכחול, מוסתר בהם. ואני, לתפוס באשד שערותיה הצהוב, ולנפץ, ולנפץ כמו ברומאנים האנגליים שמסתיימים באסון.

בדרך-כלל בנות איכרים לא היו עובדות בשדה אלא לומדות, מנגנות בפסנתר או בכינור, כותבות פתקאות זו לזו ועוזרות לאימהות בעבודת הבית. דווקא רותי, בתו של גרשוני העשיר, לא בחלה בעבודה פשוטה זו, שכרגיל היה עושה אותה עבדאללה השחור. ואני, שמקנא אפילו בחמור, לקחתי אבן בידי.

יובל שנים חלף, ועל מה שעוללתי אז עדיין אינני יכול לספר. היא לעולם לא תדע שזה הייתי אני. בלילות חלמתי אותה ערומה, שרועה על גבה בשדה תבואה שהצהיבה. גופה מתפתל. מזהיב בשמש ובקמה. כפות-ידיה חופנות שיבולים. שערותיה הארוכות נשפכות בין הגבעולים, מתמזגות בהם. גבעולים עולים בערוותה הצהובה, מדגדגים לה. גבעולים נלחצים לפיטמותיה הכתומות. "אמא אדמה," לחשתי לעצמי כאשר שכבתי עליה ונשקתי לה דונמים רכים של נשיקות מדגדגות. לפתע נמוגה וחיבקתי תבואה. חלומות של בן-איכרים.

 

ערב אחד עקבתי אחריה. היא הלכה עם שתי חברות, וברחוב שלה כל אחת פנתה לדרכה. רציתי לדבר איתה על אהבתי אליה. הכנתי פתקאות שעימן, אפשר לומר, החלה הקאריירה הספרותית שלי. הייתי חולה במחלת הכתיבה, אבל לא העזתי לשלוח לה אותן והייתי דוחף אותן בניקבות שבעצי הזית העתיקים בחצר והוזה בלילה, לפני הנירדמות, שרותי באה לבקר אצלי, להעתיק שיעורים, ומוצאת את הפתקאות ומסכימה להיות חברה שלי, בסתר, כמובן, כי המשפחות לא תסכמנה. אנחנו כשני שבטים בידואים שיש ביניהם חשבון נקמה של גאולת דם כמו בסיפורים "בני ערב" של חוואג'ה מוסא.

רותי נכנסה לביתה, ידעתי שלא אוכל לדבר איתה על אהבתי אבל כוח חזק ממני גרם לי להישאר מוסתר בשדרת שיחי הטויות החשוכה של גרשוני, בין עלי-מחט עוקצים וקורי-עכביש ספוגי-טל שנקרעו, מבלי שארגיש, כאשר גבי נלחץ אליהם, וזימזמתי לעצמי שיר, כמו תפילה: "אורי, אורי, אל תבכה / כי אתה בחור יפה / קח את רותי לאישה / ותיתן לה נשיקה – "

בחלון של רותי נדלק אור צהוב-אדמדם של מנורת-לילה. היה קריר בשיחי הטויה, רעדתי. רותי הסירה חולצה רקומה, הפשילה גופייה צחורה מעל ראשה. הרימה בכפות-ידיה את בליטות החזה הזעירות, הלבנות, ליטפה את עצמה, בדקה בתשומת-לב את הפיטמות [רק לאחר שנים הבנתי שגם ירשה את שגעון הניקיון של אימה], וחייכה לעבר החלון בביישנות כאילו היא בטוחה שאף אחד לא עומד בחצר ומתבונן בה. הייתי נירגש אבל לא מגורה, כי מי שאוהבים אותה אין בה שום דבר גס שמגרה, הכל קדוש. אחר-כך הסירה את מכנסי-ההתעמלות הכחולים ונשארה בתחתונים לבנים, גדולים מאוד... התגרדה שם... הייתי מנשק... התכופפה לעבר המנורה, והכל החשיך...

 ...בגלל מכה אדירה שירדה על ראשי. תחילה חשבתי שנפלה עליי בוקסה, ארגז, מגג האסם של סקנדר אבול-באר'ל אביה או שהוא מתקין מלכודות שנוחתות על ראשי המציצים לבתו או שהפרד המשוגע שלו עדיין מעופף שלוח פרסה באוויר... אבל כאשר שמעתי מי מדבר ידעתי מיד, היכה אותי יוסקה-דרעק.

 "אתה 'סתלק מכאן 'בחור יפה' חתיכת מאניאק קטן!" צעק עליי בקול חנוק, "עושים רושם אתם המשפחה, יעני, חריינים בספריות! – 'תן לה נשיקה'?! – אתה, אם 'תפוס אותך עוד פעם מציץ לבת-דוד שלי אחתוך לך את הביצים ותוכל לציץ לאופרה של סטמבול, שמה יזרגגו אותך לשירה!" – הטעים את המילה האחרונה במלעיל, והלמ"ד בקמץ, מבלי שהבנתי כלל למה התכוון. מה, אמא שלו באשה-קריינדל דינגה את שפמו של ג'מאל-פאשא – אז זה אומר שיש לו כזה נסיון עם התורכים?

הוא ניסה לתפוס אותי בחשיכה ולא הצליח, רק בעט בי בכל כוחו, וברחתי הביתה, חונק את דמעותיי שביקשו להתפרץ בגלל הכאב. אני חושב שהוא השתמש בסנדה. היה יכול להרוג אותי. מצד שני, מה היה לו לעשות שם? לשמור שלא יציצו לה? או שבעצמו בא להציץ לו עליה, התורכי? "כל הבנות הן יצור של השטן, / חוץ מאחת אני שונא את כולן..." החלפתי לעצמי את המנגינה כשאני פוסע בשדרת הברושים של רחוב המייסדים על פי מארש האבל של שופן ובועט קדימה אבן מכאיבה בחושך, כמו כדורגל, ובוכה. אני, במו-עיניי ראיתי כיצד ביום חורף אחד, כאשר בית-הספר היה מוקף שלוליות ובוץ עמוק, יוסקה נשא את רותי על כתפיו לביתה, מהדקת ירכיים על צווארו כיושבת על אוכף של סוס, והוא משיט את עיניו מצד אל צד וצוהל.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

 

* * *

ברכות לאנדד אלדן ליום הולדתו ה-101

מאת מכון גנזים בתאריך 4 ביוני 2025

ביום שישי ימלאו 101 שנה למשורר אנדד אלדן. ארכיונו העשיר הועבר למכון גנזים מקיבוץ בארי בידי הצוות שלנו. מתוך הבית הפצוע והמרוסק הוצאנו את ארכיונו העשיר שכמעט לא ניזוק, ובאהבה ובתחושת שליחות הבאנו אותו למשמרת ולסידור אצלנו. התגלה לנו אוצר עשיר ומלא כל טוב, שירים, כתבי יד וטיוטות, מכתבים, תעודות, צילומים ותיעוד מושלם של חיי הקיבוץ בימי התכלת העזים שקדמו לטבח הנורא ב-7 באוקטובר.

נעלה לכבוד יום הולדתו מכתב ששלח לשמעון זנדבנק ב-1986 – מלים כנות ופשוטות של משורר בקיבוץ מרוחק לחוקר ומתרגם ידוע בירושלים.

"שבועות חלפו מאז נפגשנו, שמעון, בירושלים. ומאז אני מבלה חליפות עם ספרך 'השיר הנכון'... ועדין מתחבט אני מהו השיר הנכון... נעים היה לקרוא את יחסך האישי לכל משורר ומומו וכוחו – והם כה שונים המשוררים שבאו יחדיו בתיבת נח כזאת.

"ואשר לצעירים ולחדשים אתה משמר נעוריך (כל הכבוד) בפתיחות לגבי כל יצירה חדשה, ולדרכי כתיבה שאנו צריכים לקבלם כבאים להציב לנו אתגר של מודרנה. אכן עצוב גורלה של לאה גולדברג להיות מיַשרת קו – זו שכתבה שהדור לא רוצה בה, אולי נחמתה שלא חדלים לשיר את שיריה."

 

 

 

* * *

מנחם רהט

לפרק את אונר"א

מדינת ישראל גיבתה את אונר"א, בזכות תרומתה הכלכלית, ועצמה עיניה מול ההסתה והמעורבות של אונר"א בטרור. הכנסת חוקקה שני חוקים להרחקת אונר"א, אך המשימה שוב נדחקת הצידה.

לפרק את אונר"א ולשלוח את עובדיה השוהים באזורים שבתחומי שליטתה של ישראל, משני עברי הקו הירוק, לכל הרוחות. זו המסקנה שאליה מגיע דו"ח של תנועת 'הביטחוניסטים' שחקר לעומק את פעילותה של אונר"א והגיע למימצאים מזעזעים.

המימצאים של הביטחוניסטים אינם מפתיעים. הם משקפים מציאות ששררה בשטח עשרות שנים – של מאמצי-על מצידה של אונר"א להנצחת הסכסוך הישראלי-פלשתיני, בכך שאונר"א אינה עושה דבר לצימצום מיספר הפליטים הפלשתינים משנה לשנה. "ההיפך הוא הנכון" קובע דו"ח הביטחוניסטים.

המציאות ההזויה הזו, של נוכחות נרחבת של אונר"א על אלפי עובדיה, חלקם חמאסניקים מוצהרים, משני עברי הקו הירוק, היתה מוכרת לכל הגורמים האחראים: ממשלת ישראל, צה"ל, המינהל האזרחי, עיריית ירושלים ועוד.

אבל למרבה הפליאה לא פעלה ישראל לצימצום כוחה של אונר"א, אלא – במין הגיון חלמאי לא מובן – להיפך. המינהל האזרחי למשל פעל להלבנת אונר"א באמצעות מצג של חצי אמת באינטרנט, על מנת לשכנע את המדינות התורמות להמשיך ולהזין את המפלצת הזו. כפי שהתרענו בטור זה עוד לפני פרוץ מלחמת שמחת תורה, הדבר נעשה ע"י הפעלה באינטרנט של דף אינפוגרפיקה מטעה, שמציג את אונר"א כארגון תמים שהתנתק מהטרור ופועל למען השלום. פנינו אז בניסיון להבין את התופעה למינהל האזרחי ונענינו בגיבובי תירוצים. והכול כדי למנוע חלילה פגיעה בקצב ההזרמה מחו"ל למימון הפעילות העבריינית של אונר"א.

ולא שהאחראים בישראל לא ידעו על מעורבותו של אונר"א בטרור החמאסי, שכפי שמוכיח הדו"ח של הביטחוניסטים ממש מצמרר: עובדי אונר"א לקחו חלק פעיל במיתקפת ה-7 באוקטובר, חלקם החזיקו חטופים בבתיהם; ואונר"א עצמה איפשרה שימוש בתשתיותיה, שהוקמו בכספי העולם הנאור, לפעילות טרור, כולל פתיחת פיר כניסה ממשרד מרכזי של אונר"א למנהרת טרור מרכזית של החמאס.

הממונים הישראלים גם ידעו על החינוך לטרור שמפיץ אונר"א בבתי הספר שמופעלים על ידו ברצועת עזה וביו"ש. ספרי החינוך המודפסים ומופצים בידי אונר"א (להורים הפלשתינים, שמסכנותם אומנותם, אין אפשרות לממן רכישת ספרי לימוד, כידוע), מסיתים לאנטישמיות ואלימות נגד יהודים, לרבות באמצעות סיפורי בדיה על תקיפות מיניות של יהודים כלפי פלשתיניות תמימות; ומרוממים לדרגת גיבורי על מחבלים פלשתינים שביצעו פיגועים רבי קרבנות כנגד מדינת ישראל. למשל, הרוצחת דלאל מוגרבי, האחראית לפיגוע כביש החוף (1978), שהסתיים ב-35 הרוגים ישראלים, בהם 12 ילדים, ו-71 פצועים, מוצגת כגיבורת על ומופת לחיקוי.

את הנתונים המרשיעים שהצטברו כלפי אונר"א מאז הפציעה באזורנו בשנת 1949, ידעו הממונים בירושלים, אך העדיפו להתעלם מהם, ואף נהגו להעניק יחס מיוחד, מעמד כאילו דיפלומטי, לפקידי אונר"א. בהיעדר התייחסות רצינית מצידה של מדינת ישראל, פעלו גורמים פרטיים, ואף אזרחים חסרי תקציבי עתק אך בעלי מוטיבציה גבוהה, לחשוף את ערוות אונר"א.

אחד מהם הראוי לכל שבח, שאולי היה הראשון שהניף את דגל המאבק באונר"א, תוך חשיפת מעורבותה החד צדדית בסכסוך, הוא דוד בדין, תושב אפרת, יהודי איכפתי, שממשרדו בירושלים גייס כספים לשכירת אקדמאים דוברי ערבית, כדי לתרגם לעברית את ספרי הלימוד המסיתים של אונר"א. הוא, כמו דו"ח הביטחוניסטים, הגיע לאותה מסקנה מצמררת: מאיזה כיוון שמסתכלים על פעילות אונר"א, ניכר בבירור שמטרתה אינה להקל על פליטי 1948, אלא להנציח את הסיכסוך, וזאת לא רק באמצעות תמיכה ישירה בטרור הפלשתיני, אלא גם בהענקת מעמד פליט על כל הזכויות שמעמד זה מקנה, לכל צאצאי פליטי 1948, אף שאינם זכאים לו ע"פ החוק הבינ"ל. כך גדל מספר הפליטים בקצב אקספוננציאלי מ-750,000 ב-1948 ל-6 מיליון כיום, מהם 1.6 מיליון בעזה, 900 אלף ביו"ש והשאר בירדן, סוריה ועוד.

קשה להבין את האדישות הישראלית כלפי מעלליה של אונר"א ב-76 שנות קיומה. ממשלת ישראל העדיפה להושיט את צווארה מול המאכלת של אונר"א. מניין נבע הטמטום הזה? והרי החמאס, מנתמכי אונר"א, זומם להשמיד מדינה לגיטימית, חברת האו"ם, ולחולל כאן שואה 2.0 ברוח האידיאולוגיה הנאצית. אז מניין נבעה האדישות הישראלית מול המפלצתיות הנאצית הזו?

 תשובה חלקית ניתן אולי למצוא בהתנהלות הישראלית העגומה בפרשת הכספים הקטארים. ישראל, שהתמכרה לשקט, ביקשה לקנות שקט כלכלי, באמצעות כספים בינלאומיים: הזרמת מאות מיליוני דולרים קטאריים לחמאס, שמימנו את בניית המטרו הארוך ביותר בעולם במדינת עזה, לאורך 700 ק"מ (פי שניים מן המרחק שבין אילת לתל אביב); ומימון פעילות חינוכית, בריאותית ומינהלית של הפלשתינים בכספים בינלאומיים. עובדה שישראל היא זו שנרתמה, לא יאומן, להסיר את עננת הרינונים בשאלת מעורבותה של אונר"א בטרור הפלשתיני.

ולא תאמינו: גם היום הזה ישראל עדיין אינה מפעילה את מלוא סמכותה כדי להעיף מכאן את סוכני הטרור, המתהדרים בחליפות מעונבות. עובדה היא שרק שנה אחת אחרי מיתקפת שמחת תורה, באוקטובר 2024, אישרה הכנסת שני חוקים פרטיים לסילוקה של אונר"א – האחד של יוליה מלינובסקי, והשני של טלי גוטליב ובועז ביסמוט.

החקיקה הטילה על הממשלה ליישם את שני החוקים עד תחילת 2025, והיא טרם עשתה זאת. אמנם החוק של מלינובסקי, האוסר כל מגע וקשר בין רשות כלשהי של המדינה לאונר"א, מיושם כיום: המינהל האזרחי ניתק מגע עם אונר"א וכך גם שאר הגופים; משרד החוץ שלל את אשרות הכניסה והשהייה של עובדי אונר"א הבינלאומיים; ואפילו הבנקים וחברות האשראי סגרו את כל חשבונות הבנק הקשורים לאונר"א.

אבל החוק השני של גוטליב-ביסמוט להפסקת פעילות אונר"א בשטחה הריבוני של ישראל, כמעט אינו מיושם. אונר"א ממשיכה לפעול במזרח ירושלים ומפעילה מרפאות, מפנה את האשפה, וגם המים והחשמל לאונר"א לא נותקו. מדינת ישראל טרם השתלטה על מטה אונר"א בגבעת התחמושת שבו יושבים כיום שלושה שומרים של אונר"א. הדבר היחיד שנעשה בהקשר הזה הינו צווי הסגירה של מוסדות החינוך שאונר"א הפעילה, וגם זאת רק לאחר הלחץ שהפעילו יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין וח"כ מלינובסקי.

ברוך השם שחלקים ניכרים מהחקיקה לגירושה של אונר"א מחיינו אמנם התבצעה, באיחור ניכר שכנראה גם עלה לנו בחיי אדם. אבל אסור לעצור. כמו קאטו הזקן חייבים הישראלים לנדנד ולדרוש: את אונר"א, הזרוע הארוכה של החמאס, חובה להעיף מיד לכל הרוחות. ולפרק אותה.

מנחם רהט

 

* * *

נעמן כהן

הגם אתה בן גוריון?

אהוד בן עזר מספר לנו על ערב עם בן גוריון ב-1966 במלון המלך דוד בירושלים ("חדשות בן עזר", 2060).

לא יאומן. בשנות הצנע הנוראות, איש מפא"י מפלגת העובדים לן במלונות פאר על חשבון המדינה? ואנחנו חשבנו שזה רק ביבי שהתחיל עם המנהג...

 

פשיזם אינו נאציזם – בנאציזם יש גם פשיזם

"לסיכום הוויכוח עם נעמן כהן, בעניין הפשיזם, אביא ציטוט מספרו של חיים ישראלי ("מגילת חיים", עמ' 192), שבו הוא מספר על שיחותיו עם הבוס שלו, דוד בן-גוריון, וכותב:

"באחת הפעמים אמר לי בן-גוריון, שבין העיתונאים העבריים בארץ, היה אחד שהוא מבחינה אינטלקטואלית משכמו ומעלה, הוא אמנם חתם על הכתבות 'מפנקסו של פשיסטן', ברם מושג הפשיזם שלו היה שונה מהמציאות הגרמנית (הכוונה לאבא אחימאיר)."

יוסי אחימאיר ("חדשות בן עזר", 2060).

חשוב יותר מה שבן גוריון, שהיה משכיל מאוד, לא אמר. בן גוריון לא אמר ש"הפשיזם שלו" היה שונה מהפשיזם האיטלקי. 

ודוק: ההבדל בין הפשיזם לנאציזם הוא רק האנטישמיות שהיתה מהותית לנאציזם, ולא לפשיזם. יכול אדם לתמוך בפשיזם, ובה בעת להתנגד לנאציזם בגלל האנטישמיות שבה.

מכיוון ששם המפלגה הנאצית היה "מפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית", בברית המועצות "ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות" כינו מבחינה תעמולתית את המפלגה פשיסטית בלבד ולא נאצית, והמלחמה בנאצים כונתה "המלחמה הפטריוטית הגדולה נגד הפשיזם." (לעולם לא מלחמה נגד הנאציזם, למרות שבריה"מ נלחמה רק נגד הנאצים הגרמנים ולא נגד הפשיסטים האיטלקים).

בן גוריון לא היה קומוניסט, ולא דיבר בסגנון הדיבור הסובייטי. ייתכן גם שחיים דולינקו-ישראלי לא ציטט אותו במדויק.

 

ואלה שמות בני ישראל

מ-1948 ניתנו 6,650 שמות שונים לבנים יהודים שנולדו בארץ וכ-8,000 לבנות. חלקם חריגים למדי, ובעלי ארומה גיאוגרפית (נילוס ופרדס), תנ"כית (חוגלה ומתושלח) או גלובלית (מילניה וסטאר). מה המשמעות של מי שנקראו זנב או שלומיאל? וכמה נקראו כמו שם משפחתו של ראש הממשלה?

מה הקשר בין מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, מאמן הפועל תל אביב בכדורגל אליניב ברדה, השחקנית והרקדנית רונה-לי שמעון וכתב ynet נטעאל בנדל? התשובה היא שלכולם יש שמות נדירים – שפחות מ-36 ישראלים ילידי הארץ נקראו בשם זה מאז קום המדינה ועד שנת 2023.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) עולה כי מספר השמות השונים שניתנו לבנים יהודים ילידי הארץ מאז קום המדינה הוא יותר מ-6,650. השמות הנפוצים ביותר הם דוד, יוסף, משה, אברהם, יעקב, דניאל, יצחק, מיכאל, אורי, חיים, נועם, ישראל, שלמה ואיתי.

בקרב הנשים היהודיות ילידות הארץ מספר השמות השונים גבוה יותר ועומד על יותר מ-8,000. השמות הנפוצים ביותר הם שרה, רחל, אשתר, יעל, נועה, מיכל, תמר, חנה, מרים, מאיה, רבקה, שירה, עדי, חיה, רות, לאה והילה.

אבל, כאמור, יש גם שמות בלתי שגרתיים. בנתוני הלמ"ס המתייחסים לילידי הארץ בשנים 2023-1948 ניתן למצוא שמות מעניינים שרק מעטים קרויים בהם (אם פחות מארבעה ישראלים נקראו באותו שם – הם אינם מופיעים ברשימה). לא כל יום פוגשים ילדה או אישה בשם שילגית, צדק או אהבתיה – אך הם בהחלט קיימים במאגר מרשם האוכלוסין. השם צדק מופיע גם הוא, וכמו שמות כגון עצמאות, תניב, חסדיה ו-חירות נושא עליו מטען ערכי-רוחני ברור. הוא עשוי להיתפס גם כלשון נופל על צדק חברתי או על צדק ככוכב לכת.

חלק מהשמות משדרים אווירה פתוחה וטבעית שמחוברת לעולם הרחב או לאדמה. בין היתר ניתן למצוא את השמות חלום, גשם, אושן, עוגן, נילוס, טבעונה, עין-בר ופרדס. שמות אחרים מציגים שילובים לא שגרתיים: בר-מזל, נס-לי, פאר-לי, שי-לה, רונה-לי, פנינת, עלומית, עולמית, זמרה, שירון, להבית. מדובר בשמות מחוברים שמרגישים לעיתים כמו אמירה אישית או שאיפה לחיים מאושרים ומוזיקליים.

יש גם שמות תנ"כיים, עבריים ישנים או בעלי גוון ספרותי עתיק: חוגלה, צפונה, עזית, קמחית, עלֶה, פרחית, שיבולת, ראובנה, קטורה, דודאית וגם שדה.

ומה לגבי ההשפעה הגלובלית? שמות כמו מילניה (ככל הנראה בהשראת רעייתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ), באפי (ייתכן שבגלל סדרת הטלוויזיה הפופולרית על ציידת הערפדית), וכך גם בלוסום, סטאר, שאנון, אושן ופריסליה.

ולצידם יש פשוט שמות שהם בגדר תעלומה לשונית או יצירתיות חופשית, כמו זנב, פגה, קולה, דקר, זעירה, משב, לירה, אדום, חותם, סיתוונית, שבח או דעה. ויש גם לא מעט שמות בקובץ הבנות שהם למעשה שמות של בנים כמו שמואל ושמעון – שככל הנראה מדובר בטעות במין.

ומה לגבי הבנים? אחד השמות הנדירים הוא אבי-רן, ייתכן שעל שמו של שוערה האגדי של מכבי חיפה, אבי רן, שנהרג בתאונה טראגית בכינרת ב-1987. בנוסף ניתן למצוא את השם אדיסון, ייתכן שעל שם הממציא המפורסם. שמות נדירים נוספים, שרק חמישה ישראלים קרואים כך: ויקטורי, טרויה, יבחר, יוספטל, יתברך, כינור, מתושלח, נובל, נוחים, ניקנור, תריאל וגם תשבי.

בנימין הוא שם נפוץ בישראל, אך רק שישה נכתבו בתעודת הזהות שלהם בן-ימין. שישה ישראלים קרויים גם בן-צבי, ייתכן שעל שם הנשיא השני. מיספר דומה של ישראלים נקרא וואלה, לא ברור אם השם קשור לאתר האינטרנט. ישראלים רבים נקראים אריה, אך רק שמם של שישה הוא נמר.

לא ברור מה גרם לשישה זוגות הורים לקרוא לילד שלהם שלומיאל או שליח. שבעה ילידי הארץ נקראים בראשית, לא ברור אם על שם הספר הראשון בתנ"ך או החללית שהתרסקה על אדמת הירח. שבעה ישראלים נקראים מתנה, ומספר דומה מתניהו – אחד מהם הוא מבקר המדינה מתניהו אנגלמן.

בין השמות הנדירים לבנים ניתן למצוא את השמות: נחשול, קהלת, קיי, שריף, תגל, אביעז, בגין, בלפור, זבלון, מלכים, נאהב, סלב, סרחן, ענג, אפרון, פילחז, שכניה, שנהר, תפארת, ביילין, דנדן, ליעז, נוקד, ננו, נטעאל, סולומון, סוסון, עליון, רקיע, אליניב, שפע, שלמון וגם תשומה. אגב, עשרה ישראלים שנולדו בארץ נקראים נתניהו.

לפי הלמ"ס 25 ישראלים ילידי הארץ נקראו אדולף, ייתכן שעל שם קרובי משפחה יהודים באירופה. לפני השואה מדובר היה בשם מקובל בקרב יהודים, למשל אדולף כרמיה שהיה מדינאי צרפתי-יהודי, שכיהן בין היתר כשר המשפטים של צרפת.

https://rotter.net/forum/scoops1/901337.shtml

https://p.ynet.co.il/names

המחקר לוקה בחסר. המחקר לא מציין את כמות השמות הלועזיים הניתנים לילדים יהודים בשנים האחרונות, ובמיוחד את האופנה לתת שמות גאלים-אירים.

כמו בן הדו"ח נראה לי לא מדויק. השם הפרטי שלי נעמן הוא נדיר. בדקתי את השם. לפי הדו"ח מ-1948 עד שנת 1973 לא ניתן כלל השם נעמן. ב-1973 ניתן השם 5 פעמים, ובשנת 1980 ניתן 6 פעמים. ומאז אפילו לא פעם אחת. זו כמובן טעות. פגשתי בחיי עוד נעמן אחד בגילי, ולהפתעתי הגדולה כשהייתי לפני כמה שנים בחנות אייבורי לקנות מחשב, הם אמרו לי שבמחשב יש עוד נעמן כהן. חוצפן האיש הזה. לקח לי גם את השם הפרטי וגם את שם המשפחה.

 

הישמרו מן הרחמים

כ-20 בלשים לבושים על אזרחי מהיחידה המרכזית במשטרת מחוז תל אביב יצאו במהירות רבה מהמכוניות הסמויות ברחוב בני אפרים, סמוך ללונה פארק בצפון העיר. הם רצו לעבר מכונית, שבה היו חמישה חברי כנופיית SSQ, שעל פי החשד היו בדרכם לבצע חיסול במסגרת סכסוך פלילי מתמשך. השוטרים הקיפו אותם מכל עבר, כבלו אותם באזיקים ותוך דקות ספורות נסעו איתם לחדרי החקירות.

"זה היה כמו מבצע צבאי, מעצר דרמטי שלא רואים כל יום. המעקב, הפשיטה על המכונית שלהם, המעצר ותפיסת האקדח עם מחסנית ושכפ"צים. אין לנו ספק שהם היו בדרך לבצע חיסול של עבריין. הם עברו בזמן האחרון ממעשי שוד וגניבות להפיכה לקבלן ביצוע של ארגוני פשע. הם מסוגלים בשביל פחות ממאה שקל לבצע חיסול. אין להם ערך לחיי אדם. מדובר בבני נוער וצעירים יהודים וזרים שהקימו להם מיני ארגון פשע," ציין קצין משטרה בכיר, "אנחנו עוקבים אחרים כבר כמה חודשים טובים ויהיו עוד מעצרים בקרוב."

מאחורי כנופיית SSQ עומדים שני עבריינים – ג' נתין זר בשנות העשרים לחייו וא' חבר בארגון פשע גדול הפועל בתל אביב ובמרכז הארץ. השניים הצליחו בשנה האחרונה לגייס כ-100 צעירים, בעיקר בני נוער בגיל 13-18, כדי שיעבדו עבורם.

"בגלל פעילות הכנופייה אנשים פוחדים לצאת מהבתים. הם הפכו את דרום תל אביב למערב פרוע. תקפו באלימות תושבים, בהם קשישים וצעירים. שדדו להם טלפונים סלולריים ומזומנים ואפילו הקימו מחסומים בתוך השכונה שבה בדקו כלי רכב ושדדו נהגי מוניות ונהגי כלי רכב פרטיים. הפכו את דרום תל אביב למקסיקו," סיפר תושב השכונה.

"הם התחילו בפריצות לבתי עסק וגניבת מזומנים ורכוש, עברו למעשי שוד של קורקינטים וטלפונים, תקפו אזרחים ברחוב ושדדו מהם מזומנים, שעונים ותכשיטי זהב. מדובר בשילוב של בני נוער יהודים ובנים של נתינים זרים. הם מחלקים את השלל ביניהם, כאשר מי שמנהל אותם הם ג' וא' שנמצאים תחת מעקב שלנו תקופה ארוכה. הם התחילו באחרונה לפעול במרכז תל אביב וצפונה כי שם פחות מכירים אותם, ביצעו עשרות מעשי שוד של נערים וגרמו להם לטראומה קשה מאוד."

נ', אחד מחברי הכנופייה, חושף בשיחה איתנו הצצה נדירה על פעילותה ועל הרקע למעשים של חבריו. "אנחנו עניים, חיים בתנאים קשים מאוד. המדינה זרקה אותנו לרחובות כמו סמרטוטים מבלי לדאוג לנו אז הפכנו לעבריינים. זה מה שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו שודדים וגונבים מאנשים עשירים, ממי שיש, ממש כמו רובין הוד, כדי שנוכל לפרנס את עצמנו ואת המשפחות שלנו," שיתף נ'. "יש לנו אקדחים וסכינים ומי שמעז להתנגד או שיורים בו או דוקרים אותו. אנחנו נוקמים במדינה שגרמה לנו לחיות בעוני."

על פי הערכות של המשטרה כ-100 חברים פועלים בכנופיה שהפכה באחרונה למיני ארגון פשע. החיסול שסוכל ביום חמישי חשף רק את קצה קצהו של פעילות חברי הכנופייה ששדרגה את עצמה באחרונה בכלי נשק מכל הסוגים. "יש לנו מספיק אנשים לפעול בשטח. יש הרבה מאוד צעירים שרוצים לעבוד אצלנו. יש תור ארוך. אם צריך לרצוח נרצח," הזהיר אחד מחברי הכנופייה, "המשטרה לא מסוגלת להתמודד איתנו."

https://rotter.net/forum/scoops1/901331.shtml

https://www.mako.co.il/men-men_news/Article-241fc5cfa062791027.htm

סטפן צוויג חיבר את הספר "הישמר מן הרחמים" (תרגום חדש יותר "קוצר רוחו של הלב").

הנה התוצאה של טובי הלב שתמכו בקליטת המסתננים האריתראים והסודנים בדרום תל אביב בהנחה שזה לא יגיע אליהם. מעניין כמה מסתננים נקלטו בקיבוץ אורטל לאחר תמיכתו בהם?

 

הצופים לבית ישמעאל והחמאס

160 סופרים ואנשי רוח בגילוי דעת נוקב: ''המלחמה אינה מוסרית ומנוגדת לרצון העם וערכיו, נתניהו הוא לא ישראל – ממשלתו לא מייצגת אותנו!'' 

https://rotter.net/forum/scoops1/901308.shtml

מנסח ההודעה אילן שינפלד מגדיר עצמו "אָב, סוֹפֵר. אֵם כּוֹתֶבֶת."

אילן שיינפלד. אָב, סוֹפֵר. אֵם כּוֹתֶבֶת.🌈

160 סופרים/ות ואנשי/ות רוח יצאו היום בגילוי דעת נוקב נגד המלחמה בעזה. בגילוי הדעת, שכותרתו היא "נתניהו הוא לא ישראל – ממשלתו לא מייצגת אותנו!" כתבו: "אנו, סופרים וסופרות, נשות ואנשי אקדמיה ורוח, מזועזעים ממעשי ישראל בעזה. המלחמה שהחלה ב-18.3.25 עם הפרת הפסקת האש מצד ישראל ואי-עמידתה בהסכם שחרור החטופים אינה המלחמה הצודקת שיצאנו אליה ב-7 באוקטובר 2023 אחרי הטבח הנורא ביישובי הנגב המערבי. ההרג חסר האבחנה בעזה חייב להיפסק מיד. יש להחזיר לאלתר את כל החטופות והחטופים בפעימה אחת החיים לבתיהם והחללים לקבורה.

"מלחמה שאינה מלווה ביעדים מדיניים היא מלחמת שולל. מלחמה שבה נהרגו למעלה מ- 15,600 ילדים אינה מוסרית. זו מלחמה שדגל שחור מתנוסס מעליה. מלחמה זו מנוגדת לרצון הרוב בישראל ולערכיו. לראש הממשלה אין מנדט מוסרי להמשיך במלחמה. אנו נחושים להגן על הדמוקרטיה הישראלית ולשמר תקווה לשני העמים."

רשימה מלאה של החותמים/ות לפי סדר חתימתם:

אילן שיינפלד, דינה עזריאל, סנונית ליס, עלית קרפ, יונתן יעקבזון, ארלט מינצר, שרה שילה, שהם סמיט, ליאור מעין, ארנית כהן ברק, יעל ישראל, טליה אפלבאום פלד, אסתי ג. חיים, דיויד רועה, אורנה סוסק, חוה חבושי, דורית פלג, איריס חביליו, שושי בריינר, שירלי אברמי,  יפה סימן טוב, ניצה פלד, אמיר אור, משה רון, רחלי דור רפפורט, עטרה אופק, עידית פריאנטי, נגה אולמרט, יהודית קציר, עדנה נוי, סמי ברדוגו, גבריאל מגל, יגאל צור, רונית בכר שחר, עמית רוטברד, אלי למדן, גבריאלה אביגור רותם, צרויה שלו, אלי למדן, אסתי גלעד, דבי שפריר קרת, אדיבה גפן, שני הדר, פרופ' יופי תירוש, רמה איילון, מאיר גולדברג, תמרה אור, נעמה יונג, תמר עילם, עידן בריר, דורית שיזף, שרון דואק, דרור בורשטיין, שירז אפיק, גפנית שלווי, סיגל פלינט, שירלי פינצי, שגית אמת, גלי מיר-תיבון, אלעד זרט, עודד מנדה לוי, צור שיזף, מעוזיה סגל, ליה נירגד, ננה אריאל, מאיה לוין, שז עוז, דויד גרוסמן, צדוק עלון, גילי חיימוביץ', אורית ברגמן, רינת אלוני, נגה אלבלך, פניה עוז-זלצברגר, יפתח אלוני, משה בן משה, ענת בן מורה, אסף שור, דוד ברבי, גל לברטוב, שרון קנטור, אורלי קסטל בלום, ד"ר דורית שילה, יפעל ביסטרי, ד"ר רונית פלג, ליהי מינצקר, דנה כספי, רותי קינן, זוהר כוכבי, מירי חרובי, ענת הררי, עופרה עופר אורן, ניר רצקובסקי, דורית רביניאן, מוטי פוגל, גלית פרנק, נגה גולדרינג, יוסי עוזרד, אורית בראון אגמי, ניצה בן-דב, דברה האריס, תמי שם טוב, יעל גלוברמן, יהודית רותם, דוד הראל, יהודית יהב, אסתר שמיר, יואב גרובייס, עדנה שמש, דניאל לונדון דקל, חגית חוף, יונתן ברגמן, רועי חן, רחל פרץ, יעל ינאי, מתן גולצמן, אמיר בן-דוד, ציפי לוין בירון, תמי בצלאלי, טליה פרידמן, אמה שם באיילון, רותם עטר, אביחי קמחי, אלי עמיר, מרסלה לונדון, שירי ארצי, אסתר דותן, נטע חוטר, מאירה פירון, דני (מיכאל) רוזנברג, תמר אלקלס, עמרי חורש, ניצן סימון, עליזה ציגלר, רחלי אידלמן, מיה מיטב, תמרה חלוצי, ליאורי מאלי, לורן לי ברנסקי, תומר קליין, אילנה זעפרן, יהושע סובול, עילית שייר, דולב מור, דורי פרנס, מאיה ע.יסעור, ריקי דסקל, תלמה אליגון רוז, זהר איתן, ורדה הורביץ, נתנאל סילברמן, חנה ליבנה, נילי כהן, יוסי ברגר, עפרה שליו, פרופ' יגאל שוורץ, לימור מויאל, אורית שרת פורטר, פנינה רפפורט, יואב כץ.

https://x.com/ilanshpr/status/1928822351216455860

הבנתם? המלחמה בחמאס, שבניגוד לנאצים מצהיר בריש גלי שמטרתו השמדת היהודים בעולם – היא "מלחמה שדגל שחור מתנוסס מעליה" ולא רק אלא "מלחמה זו מנוגדת לרצון הרוב בישראל ולערכיו. לראש הממשלה אין מנדט מוסרי להמשיך במלחמה." כלומר, יש להפסיק את הלחימה בחמאס, כדי להציל את שלטון החמאס בעזה ולשקמו כדי שימשיך לרצוח יהודים.

פעם סופר עברי ואיש רוח נחשב ל"צופה לבית ישראל", עכשיו "אָב, סוֹפֵר. אֵם כּוֹתֶבֶת" וחברותיו הם/הן "הצופות לבית ישמעאל והחמאס". התדרדרות מוסרית לאין שיעור.

לא זכור לי סופר בריטי שקבע שהמלחמה בהיטלר "דגל שחור מתנוסס מעליה." איך אמר ברל: "היש עם בעמים..."

 

האם שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן באמת פרופסור לפיסיקה?

שקמה ברסלר: מישהו מופתע מזה שראש ממשלת ״חמאס הוא נכס״ הוא אבי פצצת הגרעין האירני? התודעה שהינדס מתפוצצת לכולנו בפרצוף. פעם אחר פעם.

https://x.com/naaman_c/status/1929031767303901354?t=RErphMtLFTtOpNbDc61N-g&s=03

גברת שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, ואני חשבתי עד עכשיו שאת גם פרופסור לפיסיקה. הקביעה שלך שכמו שג'וליוס רוברט אופנהיימר הוא אבי פצצת הגרעין של אמריקה, כך נתניהו הוא אבי הגרעין האיראני, היא עלבון לאינטליגנציה. גם למכונת הרעל הממאירה שלך יש גבול. את רק עושה צחוק מעצמך.

 

עמוס שוקן דובר אש"פ

מייקל דייל הקבי שגריר ארה"ב בישראל: "אם צרפת באמת כל כך נחושה לראות מדינה פלסטינית, יש לי הצעה עבורם – לקרוע לעצמה חלק מהריביירה הצרפתית."

נעמן כהן: אדוני השגריר, חמאס מחויב לכיבוש צרפת משום שצרפת עד פואטייה היתה תחת כיבוש ערבי ולכן מוגדרת כאזור ווקף קדוש לאסלאם. כך גם ספרד ופורטוגל, אשר חיסלו את הכיבוש הערבי, ואת כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות.

עמוס שוקן: מר האקבי, אני בטוח שאתה מודע להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם מיספר 2334, הקוראת לפתרון שתי המדינות כפתרון הנכון לסכסוך שנמשך יותר ממאה שנים בין יהודים באזור זה לפלסטינים. היא קבעה בעיקר שכל ההתנחלויות היהודיות בשטחים אינן חוקיות ויש לפרקן או להסכים עליהן על ידי הפלסטינים. מדינה פלסטינית בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967, היא מה שאבו מאזן רוצה, ומה שהגיוני עבור ישראל. אני בטוח שאתה גם מודע להחלטת החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947 שיצרה את פתרון שתי המדינות והתקבלה על ידי ההנהגה הציונית של אותה תקופה. פתרון זה עדיין הדרך הטובה ביותר לביטחון ארוך טווח עבור ישראל והפלסטינים.

https://x.com/naaman_c/status/1929243209596543414?t=FRriKTx4Veib4VExHtz6vQ&s=03

הנה כי כן שוב עמוס שוקן מתפקד כדובר אש"פ. השאלה אם אבא של מאזן מרוצה ממאבקו של שוקן להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו?

 

תורתה הרוחנית של ד"ר יעל סטופינסקי-תמיר

על "תורתה הרוחנית" של הפילוסופית לחינוך ד"ר יעל סופינסקי-תמיר כבר כתבתי לא אחת

והנה היא נותנת ראיון בו היא מפרסמת את הגיגיה:

https://x.com/i24NEWS_HE/status/1928540163665252442

אז כמה פנינים מהגותה.

"מקרבות מעולם לא צמח משהו טוב." "אין צד טוב ואין צד רע בסכסוך." שני הצדדים אשמים. "הילדים בעזה שירקו על חטופים דומים לילדי המתנחלים שיורקים על ערבים."

אז אם מקרבות נגד החמאס והחיזבאללה שרצחו יהודים חטפו וירו רקטות על יישוביהם לא "יצא משהו טוב." אז אין טוב, ואולי טוב עבור סטופינסקי-תמיר זה ללכת כצאן לטבח? לערבים זה בטוח טוב.

והבדיחה הגדולה היא שהיא אומרת שהיא הלכה מהממשלה כשרת חינוך – לא לעשות לביתה, אלא כדי לחנך. לחנך?... לחנך למה?

והדבר שאינו מובן מה לה ולברל? מדוע בית ברל משלם לה 80 אלף שקל לחודש? מה מקבלים עבור הסכום הגדול הזה?

 

מיהו האל של ד"ר משה לבקוביץ-לביא?

ד"ר משה לבקוביץ'-לביא לא ענה לשאלותיי שהבאתי בגיליון האחרון באמתלה של חוסר זמן. מן הסתם פשוט לא היה לו מה לענות. לעומת זאת הוא ענה לאלון עידן. ("כמה שאלות למשה לביא", 23.5).

"האל שאלון עידן כופר בו אינו האל שבו אני מאמין"

"סדרת השאלות שהפנה אליי היא הזמנה לדיאלוג, כדרך התלמוד. שאלותיו על פעולת האל בעולם מעידות על היעדר היכרות עם חשיבה דתית לא נאיבית ולא אשלייתית. האל שעידן כופר בו הוא לא האל שבו אני מאמין. בעיניו, השפה הדתית מאיינת מבט אחר על המציאות. כאילו התנסחותי בשפה דתית משמעה שלא אכפת לי מהמציאות האנושית, אלא רק מהמישור האמוני. כל מי שקשוב שמע ההפך: אכפתיות נוכח המציאות האנושית הנוראה יכולה לצמוח גם מתוך שיח דתי. בוודאי, יש להוסיף, גם מתוך שיח חילוני והומניסטי.

בשביל להכיר בדברי הזולת נדרש חסד פרשני: מאמץ מתמיד להבין כיצד יש בכוחם להיטיב. כלומר, בקביעה "אני משוכנע שהאל מזיל דמעה" מתחבאת קריאת מציאות ולא רק טענה דתית. הבחירה בטוב קיימת הן בדברים ל', י"ט – "את החיים ואת המוות את הטוב ואת הרע ובחרת בחיים," והן בתשתית החשיבה החילונית.

גם עליי מוטלת החובה להתייחס לזולתי בחסד פרשני. בדבריו נשמעת קריאה חשובה: היזהר! השפה הדתית שלך יכולה להיות חרב פיפיות ולשמש טיעונים בעייתיים ופוגעניים. באותו ביטחון שלך שהקב"ה מזיל דמעה מחזיקים אחרים בתפיסה ש"אל נקמות הופיע." הצדק עימו. העולם הדתי שלי הוא מאמץ מתמיד לבחון כל היגד, לזהות את סכנותיו ולהיזהר מהן, או בשפה דתית: להבחין בסטרא אחרא.

הסטרא אחרא, כרגע, לא נמצא בשפה הדתית ולא בשפה החילונית. הוא נמצא בקריסה הערכית ובאובדן יכולת ההבחנה בין טוב לרע שאליה נקלענו, ובשמה נעשים היום מעשים נוראיים. בוא, אלון עידן, שתף איתי פעולה במרחבי ההסכמה."

(ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה, מוסף "הארץ", 30.5.25)

https://www.haaretz.co.il/magazine/letters/2025-05-28/ty-article/.highlight/00000197-1771-d97f-afb7-57fde0140000

הבנתם מי הוא בדיוק האל של ד"ר משה לבקוביץ'-לביא? אני לא.

לעומת זאת ד"ר משה לבקוביץ'-לביא יודע ללא ספק כתיאולוג מי זה אללה –אלוהים הערבי, אלוהי המוסלמים.

וכך מוצג אללה – אלוהים הערבי, ומוחמד נביאו, באתר האחמדים:

"אהבה לכולם ואין שנאה לאיש."

"אללה תיאר את הערכים המוסריים של מוחמד בקוראן כערכים אדירים."

"הנביא מוחמד עליו השלום (לא עליו הג'יהאד נ.כ.) היה האדם המוסרי ביותר. הנביא עליו השלום אמר לא יהיה שכר גבוה יותר למאמינים בערכי מוסר."

כמובן, מכיוון שכל הערבים הם סובייקטיביים ויחסיים השאלה מהו המוסר, מהו הטוב, לפי אללה ומוחמד נביא? האחמדים יכולים לעשות צחוק בעצמם כאשר כל המוסלמים רואים בהם כופרים המתנגדים לאללה ולמוחמד נביאו, וקיומם אינו לגיטימי בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים (רק תחת הכיבוש היהודי קיומם לגיטימי), אבל מה הסיבה שד"ר משה לבקוביץ'-לביא יעשה מעצמו צחוק?

כך הוא אומר בנאומו  בכנס השנתי של העדה האסלאמית האחמדית:

בארץ א שאם*, סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, ופלסטין, כולם חיים בהרמוניה. (ממש החזון של דעא"ש...) השותפות בין כולם התחילה באיסלם. שותפות נפלאה וההוכחה היא: יהודים כתבו בערבית...

https://www.alislam.org.il/inner.asp?recordID=3718

חבל לצטט עוד מיני הבלים בנאומו. כמובן שהוא אינו מזכיר כלל את חוקי ההשפלה של האיסלם כלפי היהודים, הנוצרים, והשומרונים, חוקי "בני החסות" המבוססים על הפסוק "והיו שפלים" (סורה 9 פסוק 29), ודאי שאינו מזכיר את האחמדים שאינם זכאים כלל ככופרים להיות "בני חסות" מושפלים, וכמובן שגם הוא אינו מביא את דברי מוחמד (המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים כתנאי לגאולה:

https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8

למה ד"ר משה לבקוביץ'-לביא עושה זאת? למה כאיש אוניברסיטה הוא בוגד במחקר המדעי ומשקר לציבור? אמר רבי שמעון: "אפילו זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן" (שבת ל"ד א') וקל וחומר שיש כאן רק צד אחד המפרכס?

נראה שהכווול מכוון אצלו לקבל מעמד בעולם ותקציב ל"מחקר" שיאפשר לו להופיע בעולם בדימוי הנכון. ולכן הוא גם מארגן הפגנה להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו.

ואם נחזור להתחלה מיהו האל של ד"ר משה לבקוביץ'-לביא? דומה שהוא האל שהגדיר הד"ר לפילוסופיה קארל הלוי-מרקס: "האלוהים של היהודי הוא הממון."

 

*הערבים בערב קראו לכל מה שדרום לערב "ימין". כלומר יאמן-תימן, ולכל מה שמצפון לערב "שמאל" א שאם. ולכן האידיאולוגיה של דעא"ש להקים חליפות איסלמית בכל שטח א-שאם.

 

מי ימלל גבורות ישראל אותן מי ימנה הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם אייל ברקוביץ'

הנה קם לעם גואל חדש לעם ישראל – אייל ברקוביץ'. בראיון שערך ברקוביץ' בתוכנית "פגישה" עם רוני קובן בכאן 11, הוא אמר: "ביבי צריך ללכת לפסיכיאטר. הייתי עדין, ריחמתי עליו. הוא הרס פה את המדינה: כל המדינה מפולגת, כולם בפוסט טראומה, מלחמה שלא נגמרת. פוליטיקה? הייתי רץ עם עצמי, לא עם גנץ ולא עם בנט. אני לא יודע להיות מספר 2. לרוץ לפוליטיקה עם מפלגת ברקוביץ'. מה אני אציע? אמינות, חמלה. ראש ממשלה אני יכול להיות. אני ימני. הצבעתי הרבה פעמים לכחלון, לגנץ ולפרס. לא הצבעתי לביבי. הוא שמאלני. אני מצביע לאדם לפי האישיות – אני מצביע למי שאני מרגיש שהוא אמין."

https://m.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=507653

האמת? כמועמד לראשות הממשלה הוא לא יותר גרוע מיאיר גולדנר-גולן, אבל בטח פחות מזיק.

 

מאה אלף פצצות מתקתקות בגרמניה

100 אלף פצצות מתקתקות: 2% מכלל המוסלמים בגרמניה עלולים לבצע פיגוע בשם האסלאם בגרמנים. מחקר בגרמניה: כ-20% מהמוסלמים עם רקע הגירה במצב רגשי שעלול להוביל לרדיקליזציה. מדובר בכמיליון איש. שליש תומכים באלימות, 10% מוכנים להשתמש בה אישית.

https://www.maariv.co.il/news/world/article-1201733

 

כשהיינו ילדים היינו שרים:

מִמְּרוֹמִים פְּצָצָה נוֹפֶלֶת

הִיטְלֶר רָץ אֶל הַמִּקְלָט

וְאִשְׁתּוֹ הַמְּטֻמְטֶמֶת

עִם הַתַּחְתּוֹנִים בַּיָּד

חִפְּשׂוּ אוֹתָם וְלֹא מָצְאוּ

עַכְבָּרִים אוֹתָם אָכְלוּ.

 

עוד מעט יקבלו הגרמנים אלפי פצצות מלמטה. מעניין מה יגיד על זה הקאנצלר מרץ?

 

פולניה עוד לא אבדה? האם תאבד?

בניגוד לתחזיות : ה"מתאגרף" שזכה לחיבוק מטראמפ, איש הימין הלאומי קרול נברוצקי, היסטוריון במקצועו ללא שום עבר פוליטי, ניצח בבחירות לנשיאות פולניה. נברוצקי, התמודד כעצמאי אך התחייב להמשיך בדרכו של הנשיא היוצא אנדז'יי דודה, גבר על יריבו ראש העיר הליברלי של ורשה רפאל צ'אסקובסקי בפחות מ-2%.

נברוצקי הבטיח כי אם ינצח בבחירות יסכל כל ניסיון של ממשלת המרכז-שמאל הנוכחית בפולין להוציא לפועל רפורמות ליברליות – ויתנגד גם לצירופה של אוקראינה לברית נאט"ו.

לנשיא פולניה יש אומנם תפקיד סמלי בעיקרו, אבל הוא מחזיק בסמכות וטו על חקיקה. הבחירות לנשיאות נערכו כשנה וחצי אחרי הבחירות לפרלמנט ב-2023 שבהן עלתה לשלטון קואליציית המרכז-שמאל של ראש הממשלה הנוכחי דונלד טוסק, מנהיג מפלגת "הפלטפורמה האזרחית" שהצליח אז לשים סוף ל-8 שנות שלטון של מפלגת הימין הלאומנית "החוק והצדק" – תקופה שבמהלכה הובילה שלל רפורמות משפטיות וחברתיות והואשמה בשחיקת הדמוקרטיה ובפגיעה בזכויות נשים ולהט"ב.

טוסק הבטיח לבטל את הרפורמות הללו, אך מתקשה מאוד לעשות זאת בשל חילוקי דעות פנימיים בקואליציה שלו. התוצאות בבחירות לא מבשרות טובות לראש ממשלת פולניה, שכן נברוצקי כאמור התחייב להמשיך בדרכו של הנשיא היוצא דודה – שלא יכול היה להתמודד שוב לתפקיד בשל מגבלה חוקתית על כהונה מעבר לשתי קדנציות – שסיכל את מהלכיו השונים של טוסק.

נברוצקי בן ה-42 הוא היסטוריון במקצועו מנהל מאז 2021 את המכון לזיכרון לאומי, מכון שבתקופתו אימץ נרטיב לאומני בכל הנוגע למלחמת העולם השנייה והשואה – שבו ניתן דגש גדול יותר לגבורתם של פולנים, תוך ניסיון בפועל לגמד את שיתוף הפעולה של פולנים עם הנאצים בזוועות, שבהן נרצחו שלושה מיליון יהודים פולנים.

רק בשבוע שעבר הבטיח נברוצקי כי יפעל "להגן על שמם הטוב של פולין ושל הפולנים מפני המתקפות המגעילות של אנשים כמו יאן גרבובסקי, יאן גרוס וברברה אנגלקינג" שלושה חוקרי שואה שהתמקדו במחקריהם במעורבות של הפולנים בשואה. את הדברים כתב במכתב תשובה לרשימת שאלות שהפנה אליו מועמד הימין הקיצוני וחבר הפרלמנט גז'גוש בראון, אנטישמי מובהק, שבסבב הראשון של הבחירות הגיע למקום הרביעי עם כ-6% מהקולות.

הבחירות עוררו עניין רב בעולם ובאירופה בפרט, על רקע מגמת התחזקות הימין הקיצוני ביבשת – מגמה שדווקא נבלמה לאחרונה במדינות במזרח אירופה, עם ניצחונות של אנשי המחנה הפרו-אירופי ברומניה ובמולדובה. כמו במקרים קודמים באירופה, גם בבחירות הללו התערב נשיא ארה"ב טראמפ – שכאות תמיכה במועמד הימין נברוצקי נפגש עימו בבית הלבן בתחילת מאי.

נברוצקי מתנגד לצירופה של אוקראינה לברית נאט"ו, אבל דוחה טענות שהוא "פרו-רוסי" ומדגיש שהוא תומך בסיוע צבאי לאוקראינה במלחמה מול רוסיה – מלחמה שעוררה דאגה אדירה בפולין, החוששת שתהיה הבאה בתור על הכוונת של ולדימיר פוטין, אם קייב תיפול. הפלישה הרוסית פרצה ב-2022 כשמפלגת "החוק והצדק" היתה עוד בשלטון, והיא הובילה כמו הממשלה הנוכחית קו פרו-אוקראיני תקיף, אולם נברוצקי ביקורתי הרבה יותר מאנשי המפלגה ביחס שלו לקייב. הוא טען בין היתר שאוקראינה לא מתייחסת בצורה ראויה לפולין ואינה "אסירת תודה" לה.

בנוסף, בצל התסכול של רבים בפולין מהעול הכלכלי הכרוך באירוחם של מיליון הפליטים האוקראינים שעדיין שוהים במדינה, נברוצקי הבטיח להעניק עדיפות בשירותים הממשלתיים, כמו בתורים לשירותי רפואה, לאזרחים הפולנים על פני הפליטים. "לאזרחים הפולנים צריכה להיות עדיפות. פולין תחילה!" הצהיר בסרטון בחירות – בהשראת סיסמת הבחירות של טראמפ "אמריקה תחילה".

https://www.ynet.co.il/news/article/hy00rto9fee

המנון פולניה, "מזורקת דוֹ‏מבּ‏רוֹ‏בסקי" (בפולנית: Mazurek Dąbrowskiego), הוא גירסה של השיר המקורי שנכתב על ידי יוזף ויביצקי בשנת 1797. השיר ידוע גם בשמו המקורי "שיר הלגיונות הפולנים באיטליה", ו בשם "עוד לא אבדה פולניה" – מילותיו הראשונות של השיר. מטרתו המקורית של השיר הייתה לחזק את המורל בקרב החיילים הפולנים שנלחמו תחת פיקודו של יאן הנריק דומברובסקי עבור נפוליאון בונפרטה בכיבושו את איטליה. הרעיון המרכזי בשיר הוא שפולניה, אף על פי שאינה עצמאית, לא אבדה כל עוד הפולנים חיים ונלחמים בשמה. ההמנון אומץ רשמית על ידי הרפובליקה השנייה של פולניה בשנת 1926 ומעמדו של ההמנון מעוגן בחוקת פולניה, כמו גם הדגל והסמל. יש הטוענים שיש לו גם השפעה על "התקווה" בשורה "עוד לא אבדה תקוותנו".

עם התגברות האנטישמיות הפולנית נהגו היהודים להגיב בצורה שונה למילות הפתיחה של השיר: כאשר שרו הפולנים: Jeszcze Polska nie zginęła, "פולניה עוד לא אבדה", היהודים דוברי הפולנית אמרו מיד:  Ale zginąć musi "אבל היא חייבת ליפול!... ואילו דוברי האידיש אמרו מיד: "פולניה עוד לא אבדה? – אוי וויי זמיר..."

ועכשיו נשאר רק לחכות ולראות מה יהיה יחסו ליהודים ולישראל.

 

הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את אולמרט מן העולם

רבי אליעזר הקפר אומר: "הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם." (מסכת אבות ד', כ"ח)

בד''ה[?] איש העסקים משה טלנסקי הלך לעולמו במהלך החג, טלנסקי התפרסם כשהעיד שנתן לעבריין אולמרט מעטפות כסף מזומן שכונו "מעטפות טלנסקי".

https://rotter.net/forum/scoops1/901463.shtml

העבריין אהוד אולמרט אמר בראיון לפירס מורגן: "נתניהו צריך להיות בהאג." הוא גם תמך ההפסקת הלחימה בחמאס. טען שהרבה ישראלים תומכים בדבריו, וקרא לטראמפ לומר לנתניהו לעצור, וטען שלנתניהו יש מכונת רעל נגדו."

https://rotter.net/forum/scoops1/901467.shtml

אכן, הקנאה, התאווה והכבוד – הוציאו את העבריין אולמרט המשמש כדובר החמאס מדעתו.

 

הציוני האחרון: מישל וולבק חיפש את האושר ומצא אותו, בישראל

כשאירופה שוקעת, הסופר הצרפתי מישל וולבק מצביע על ישראל כעל מקום שבו עדיין מתקיימות לכידות, משמעות – והבנה שאושר מחייב גם גבולות.

שלושה ימים לפני פיגועי 11 בספטמבר הכריז הסופר הצרפתי מישל וולבק כי "האיסלאם היא הדת המטומטמת ביותר." שנה אחר כך עמד לדין בפריז על הסתה לשנאה דתית והשמעת עלבונות גזעניים. ברומן "פלטפורמה", שפורסם מעט לפני הפיגועים בניו יורק ובבאלי, תיאר וולבק טרור איסלאמי באתר תיירות שגבה 117 קורבנות. ביצירותיו האחרות ממשיך וולבק לתאר את האיסלאם כדת פרימיטיבית, שוביניסטית, אלימה ורודפת כבוד.

אולם וולבק מציין כי דווקא בקהילות מוסלמיות "הסולידריות בין הדורות נותרה חזקה. הזקנים שלהם מתים לרוב בביתם, מסירת ההורים למוסד נחשבת בעיני רוב המגרבים לחרפה."

אירופה, הוא אומר, היא מרחב שבו התפוררו כליל החברה והסולידריות לטובת אינדיבידואליזם נרקיסיסטי, ניכור עירוני, בדידות וקפיטליזם חומרני תחרותי. אפילו האמנות, שנולדה בברית עם הדת ונועדה לספק התעלות רוחנית ואמת רגשית בעידן החילון, נכנעה לכוחות השוק.

ישראל בעיני וולבק מסמלת את הטוב שבכל העולמות: רמת חיים גבוהה לצד משפחתיות, קהילתיות ותחושת משמעות. זו אולי הסיבה לדירוג הגבוה שלה במדדי האושר.

וולבק הודה כי נדהם מתמיכת אנשי שמאל אירופאים בחמאס אחרי 7 באוקטובר: "אני עדיין המום מהתגובות בצרפת לזוועות שבוצעו. קשה לי להתגבר על זה. הייתי בטוח שיתעורר גל סימפתיה וסולידריות כלפי היהודים. קרה בדיוק ההפך – התקיפות האנטישמיות התרבו."

ואולם, נראה שביקורתו החריפה על השמאל הרדיקלי היתה אמורה לחסוך לו את ההפתעה הזאת. לאורך השנים הוא האשים את השמאל המהפכני ביצירת הילה סביב הרוע, החל מתמיכת אינטלקטואלים בסטלין, מאו ופול פוט, ועד להערצת הסופר ז'אן ז'נה, לאחר שנשבו בקסם "הילד הרע" שגילם.

השמאל, לדעת וולבק, שיתק את עצמו באנטי-גזענות המובנית שלו ואינו מסוגל להתמודד עם האיסלאם הרדיקלי המאיים על אירופה הנוצרית; היהודים הם רק הקנרית במכרה המבשרת את גורלם המר של הנוצרים והאתאיסטים. "אני לא יודע להבדיל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות," הצהיר. ברומן "לחסל" כתב: "האיסלאמו-שמאלנות היא ניסיון נואש של פגרים מרקסיסטים במצב של מוות קליני לצאת מפחי האשפה של ההיסטוריה בעודם נאחזים בכוחות העולים של האיסלאם."

(אבי גרפינקל, "הציוני האחרון: מישל וולבק חיפש את האושר ומצא אותו, בישראל", "אל-ארצ'", 21.5.25)

https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2025-05-21/ty-article-magazine/.highlight/00000196-f271-dc13-a3bf-f3f9d77b0000

דברי מישל וולבק כל כך ברורים שקצת לא מובן פשר דבריו בראיון שנתן לאחרונה לדוד אוחנה לרגל קבלתו את פרס ירושלים.

 

זה תפקידו של הסופר, ליצור עולם מקביל, אלטרנטיבי

הרעיון המוזר של מישל וולבק

נניח לדבריו "אתה אוהב את סלין? וולבק: לא ממש. – ואת קאמי? וולבק: בכלל לא. – למה? וולבק: זה משעמם אותי" ונגיע לעיקר דבריו בראיון שנתן לדוד אוחנה.

דוד אוחנה: "אלפיים שנה היינו בגלות, ועוצמת היהודי באה לביטוי בספרים, ביצירה. והיום כוחו של הישראלי מתבטא בשליטה." (מעניין לא ידעתי שעוצמת היהודים במרוקו באה לביטויי בספרים שכתבו בערבית או בְּבֶּרְבֶּרִית, והשפיעו על המרוקאים, אבל בטח אוחנה כיליד מרוקו יודע יותר נ.כ.)

וולבק: אני נאלץ לא להסכים איתך. הדבר הגדול שישראל מעניקה לכל היהודים שלא חיים בה, הוא בעצם היותה מקלט לכל יהודי החפץ בכך. הצורך הזה לא פחת.

אני חי במדינה שבה האנטישמיות עולה מאוד – אם תרצה, בצורה ברורה לעין. אז אני בהחלט מבין למה יהודים צריכים מקלט, מדינה שבה לא יירדפו בגלל היותם יהודים. חשוב שאנשים יבינו את העובדה הזאת. אבל יש לזה מחיר, מחיר נורא – אני מסכים. היהודי לא נידון בטבעו להיות נווד. הוא היה כזה כי לא היתה לו ברירה, אבל זו לא היתה הכוונה המקורית.

בכלל, אני לא מבין את הרעיון של פתרון שתי המדינות – הרעיון שיש עליו קונסנזוס בקהילה הבינלאומית. למה לא פיתרון של מדינה אחת? הרי יש פה כבר הרבה ערבים ומוסלמים. אם נוסיף את הפלסטינים, יהיו עוד קצת.

ניקח את ספרד לדוגמה. התנהלה שם מלחמת אזרחים שהיתה בלתי נשלטת אפילו יותר מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. היו מיליוני הרוגים, זוועות נוראיות – ובכל זאת, בסופו של דבר קמה מדינה אחת. אני חושב – סליחה שאני חוזר על זה – שהפלסטינים שאני מכיר, שאתם אני עובד, תומכים במדינה ישראלית. הם לא רוצים מדינה פלסטינית קטנה ומפורקת. הרעיון של פלסטין המחולקת לאזורים מופרדים גיאוגרפית נשמע לי רעיון מוזר, בלתי ישים. למדינה צריך להיות רצף טריטוריאלי.

יש תקדים לכך – הודו כאשר הפכה להיות עצמאית. לצערו הגדול של גנדי, הסתבר שקשה מאוד לגרום להינדואים ולמוסלמים לחיות יחד. אז יצרו את פקיסטן, כדי שהמוסלמים יילכו לשם. אמרו אז שלא כולם יילכו, שהרי תמיד יהיו פיגועים בהודו וכו'. מה שאני מנסה לומר זה שפקיסטן, בהתחלה, היתה מדינה אחת – עם פקיסטן מערבית ופקיסטן מזרחית, שהיו מופרדות ברוחבה של הודו. זה לא החזיק מעמד כמדינה אחת, ובסוף נוצרו שתי מדינות – פקיסטן ובנגלדש. מדינה, זה אולי נשמע טיפשי, צריכה להיות בעלת רצף טריטוריאלי. לכן פיתרון שתי המדינות, שכולם מהללים, איננו הפיתרון הנכון. בדרך כזו או אחרת צריך למצוא דרך לפיוס.

(דוד אוחנה, "זה תפקידו של הסופר, ליצור עולם מקביל, אלטרנטיבי", "אל-ארצ'", 1.6.25)

https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-06-01/ty-article/.premium/00000197-2b5c-dda7-abf7-afdec10d0000

מישל וולבק בהחלט נותן את הדיאגנוזה הנכונה. המלחמה בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי. בניגוד לדוד אוחנה החנף המדבר על "כוחו של הישראלי מתבטא בשליטה..." (שזו בדיחה עצובה לעומת 13 מיליון הקמ"ר של השטחים הכבושים ע"י הערבים). וולבק מבין את הצורך במדינה ליהודים כמקום מקלט, אבל לאור הבנתו את האיסלם לא ברור הפתרון שהוא מציע. מדינה לא יהודית, אלא דו-לאומית עם רוב ערבי-מוסלמי. הדוגמה שהוא מביא מספרד של מלחמת האזרחים אינה רלוונטית שהרי שני הצדדים היו ספרדים. לעומת זאת רלוונטית העובדה שספרד (וגם צרפת ופורטוגל) סילקו מתוכן את כל הערבים המוסלמים כדי להיהפך למדינה אחת.

כנראה שלמרות הבנתו את המציאות, הוא כסופר, הולך לפי הגדרתו שתפקיד הסופר הוא  "ליצור עולם מקביל, אלטרנטיבי," והוא בדמיונו יוצר אחד כזה. לנו כבני אדם פשוטים זה לא אפשרי.

 

האינקוויזיציה הפרוטסטנטית ומאבקה בשטן

אחד מהפעילים הבולטים בתנועה הפרוטסטנטית הוא הפרוטסטנט עמי דרור (האם שמו המקורי פריאר?) – עמי דור יוצא למאבק למען החרבת חתונת אבנר, בנו של ראש הממשלה.

 "אני טוען," כותב דרור, "שמממן החמאס הוא שטן (והוא שטן), כמובן שבנו הוא בן השטן."

"לא מנצחים פאשיזים עם גאנציזים! אנחנו נהיה בחתונה! אנחנו ננסה להיות בשבת חתן ליד בית הכנסת הגדול בשבוע הבא! אנחנו נרדוף אותם, את כל מממני החמאס, את כל נציגי קטאר בישראל. נרדוף אותם לכל מקום, בכל יום, בכל שעה. חוץ מאלימות – הכול מותר! זה תפקידה של המחאה."

https://x.com/naaman_c/status/1929884181456097417?t=FXrZktMKEECDAoOT6aTcbw&s=03

"מממן החמאס הוא השטן"– מר דרור, האם באמת אתה, כאינקוויזיטור קתולי, אתה קובע ש"מממן החמאס (נתניהו, לפיד, בנט, ליברמן) הוא השטן? אז האם אתה גם אתה כפרוטסטנט עורך טקס קתולי של האינקוויזיציה להוצאת השטן מבני האדם? או שאולי אתה הוא השטן?

 

ההישג האסטרטגי ההיסטורי הגדול של החמאס

החמאס יצא למאבק בישראל במטרה להשיג ע"י נפגעים רבים לגיטימציה בינלאומית והכרה בו כשליט הלגיטימי של עזה. החמאס הבין שעליו ליצור משוואה – החזרת החטופים תמורת הכרה בשלטונו בעזה. והוא הצליח. ארה"ב מכירה בו כנציג שלטוני לגיטימי בעזה ומנהלת איתו מו"מ ישיר להחזרת חטופים מול הכרה בשלטונו בעזה.

בתמיכת כוחות רבים בישראל, החמאס הולך ומשיג את מטרתו. הצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, והכרה בינלאומית בו כשליט לגיטימי.

נעמן כהן

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* אהוד היקר, אני הרי מכיר את רוב כתביך, אבל כל פעם מחדש אני מתרגש מהעובדה שזכית לכך שבן-גוריון אירח אותך, ורצה בקרבתך ובשיחה איתך, למרות כעסה של פולה. אני זכיתי ל"קירבה" אל האיש הגדול הזה בביקור בתיאטרון "הקאמרי" בהצגה "פונדק הרוחות" מאת אלתרמן, כאשר זכיתי לראות מרחוק את בן גוריון, שישב בשורה הראשונה, ואני ישבתי ביציע...

קראתי בעניין רב את הסקירה הממצה של נעמן כהן על פוגרום קישינב, על התגובות בעם היהודי (בעיקר ביאליק) ובעולם, ועל כך שפוגרומים בהמשך רק התגברו (מקנס ב-2012, עוטף עזה ב-7.10.2023). כן, מתאר נעמן כהן כיצד האוכלוסייה הערבית מתלוננת על אוזלת ידה של המשטרה באשר לפשיעה ולרציחות במגזר, ומצד שני – מפריעה לה כאשר היא מצליחה לשים יד ברוצח פוטנציאלי.

באשר לאילוץ החטופים לקרוא בקוראן על מנת לקבל תוספת על הפיתה העלובה ביום – מסתבר שהרמב"ם לא רק מאשר זאת, אלא גם קובע שבניגוד לנצרות – האסלאם הוא עבודת ייחוד לגיטימית. חבל שהחטופים ויתרו על אוכל.

באשר לזאבה אחימאיר, הנסמכת על דברי אלבר ממי בסוגיית משך קיומו של הכיבוש – פרט מעניין בביוגרפיה שלה: בתו של "הפשיסטן" גדלה אצל קרובי משפחה בדגניה.

שלך –

משה גרנות

 

* דבר המרגלת שבגדה בביטחון המדינה, האסירה המשוחררת שאין גבול לחוצפתה, עיתונאית "הארץ" ענת קם: "החתונה של אבנר היא אירוע פוליטי. מותר לשבש אירוע פוליטי. זה לא הזמן לשחק מנומס." ["הארץ" באינטרנט, 4.6].

 

* אהוד: אם "מפגיני המחאה" הפראים אכולי השינאה יתפרעו ויפריעו  בחתונת אבנר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, בחוות רונית ב-16 לחודש – הם יוסיפו שניים עד שלושה מנדטים לרשימה בראשות נתניהו בכנסת הבאה – כי העם לא טיפש ולא שוכח ומרביתו תומכת בנתניהו!

 

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!

אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.

*

קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:

https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz

*

את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!

רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים נהדרים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,187 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

בקובץ גדול אחד של גיליונות 1-29, 2022-2024.

עד כה נשלחו עם הופעתם קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל