פעמיים בשבוע

גיליון מס' 2100

היום האחד עשר להפסקת האש [והמשך הלחימה] ברצועת עזה

נשלח ל-2186 נמענים

[שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות. יום שני, כ"ח בתשרי תשפ"ו, 20.10.2025

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה." [147 שנים לפתח-תקווה].

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

בנדה: "מדינה אינה רק שותפות גורל בין אלו החיים בה כאן ועכשיו... אלא שותפות בין החיים, המתים ואלה שעדיין טרם נולדו..."

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה, תַּחֲנוּנִים. // יוסי אחימאיר: נכדים חסרי מנוח. // עמנואל בן סבו: 1. האדם הזה, ראש ממשלת העם היהודי. 2. דם יהודי מג'יהאד  על קיר. 3. כיכר העיר מלאה דמים והעולם דומם. // מכתב מאלי ארגון. // אורי הייטנר: צרור הערות  19.10.25. // עירית אמינוף: אין לכם בושה רבותיי? //  רוֹן גֵּרָא: לְתָמִיר נִמְרוֹדִי.  יְמֵי הַיָּם. // מוטי הרכבי: צבא קטן וחכם. // עקיבא נוף: מַחֲלָה. // ד"ר משה גרנות: הגיגים (קצת באיחור) על ראש השנה. // אהוד בן עזר: ספר הגעגועים. פרק חמישי: טביעת אצבעות. נאום חוואג'ה אבּוּ-אוֹרי. // אסי דגני: שיר: הקוף./ / נעמן כהן: פירוק עזה מנשק לא רק פירוק החמאס. // אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר. שירים 1995-1955. שער שני. לשווא הן מחכות. // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה

תַּחֲנוּנִים

אֵלִי אִם לְצָרְפֵנִי

אַתָּה אוֹמֵר

שְׂרֹף אֶת כָּל סִיגַי  –

עַד תֹּם,

הַקְשֵׁנִי

כַּיַּהֲלוֹם

וְיִשְׁתַּקְּפוּ בּוֹ

אַלְפֵי נִצְנוּצֵי-דֶּמַע

אֱנוֹשׁ תּוֹעֶה  –  –  –

הַתְרִיעַ בְּקִרְבִּי

תְּרוּעָה רַבָּתִי

וְהָפְכָה מְבוּכָה  –

לְאוֹר-בּוֹהֵק,

תְּעִיָּה  –

לְדֶרֶךְ-יְשׁוּעָה

שָׂרְפֵנִי

בְּאוֹר-חַסְדְּךָ

כְּפַרְפַּר-עָשׁ

אָפֹר;

תֵּן לִי

הֲגוֹת נִסְּךָ  –

בְּגִמְגּוּם,

בְּעִלְגָּה,

בְּזִמְזוּם

כְּדַלָּה בְּדַלּוֹת

כִּצְלָצַל תָּם

וְשָׁקוּף

עַל קְצֵה

עָלֶה רוֹעֵד

1976

נמצא בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

יוסי אחימאיר

נכדים חסרי מנוח

לא קל להיות בן של, או נכד של. תמיד ישוו אותו או לאביו או לסבו. בוודאי כאשר האב או הסב היו אישים ידועים, רבי זכויות. מצד שני, בהיותו נושא את שם המשפחה ה"מפורסם", תמיד יחכו למוצא פיו, לדעת מה חושב הבן של, או מה תגובת הנכד של. הציפייה לרוב היא, שהנכד או הבן משמש מעין פה לסב שאיננו או לאב שעודנו חי, עד 120.

אנחנו מכירים שני נכדים כאלה, שני בנים כאלה – שאלמלא שם המשפחה שהם נושאים, איש לא היה שם לב אליהם. הסבא של אחד היה ראש הממשלה. הסבא של השני היה היסטוריון וחוקר הציונות. האבא של אחד היה ח"כ ושר, האבא של השני הוא ראש הממשלה המכהן מזה קרוב לעשרים שנה. ניחשתם נכון: אבינדב בגין ויאיר נתניהו. מה מביא לכך ששניהם יוצאים מפעם לפעם בהכרזות פוליטיות – מנוגדות זו לזו יש לציין – קיצוניות ומתריסות, שמצוטטות בהרחבה בתקשורת רק משום שהאחד הוא הנכד של ראש הממשלה בגין והשני נכדו של פרופ' נתניהו ואולי מה שחשוב יותר, בנו של ראש הממשלה המכהן.

יש האומרים כי השניים מרשים לעצמם לפרסם ברבים את דעותיהם המוקצנות, כמייצגות מה שחושבים האבות. הדבר נכון יותר לגבי האב זאב בנימין בגין. הן הוא עצמו – שפרש זה מכבר מן החיים הפוליטיים – אינו בורר מילותיו בהתרסתו נגד הממשלה ובמיוחד נגד ראש הממשלה. אבל בהיותו אמון על הדר בית"רי מבית אביו, הוא לא יחמיר בהתבטאותו כבנו. וכאשר יצוטט אבינדב, תמיד יציינו כי זהו נכדו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין.

"קשה לכם עם הבוז?" – הוא פתח פוסט מיד לאחר ההפגנה, ערב חתימת ההסכם להשבת החטופים, בכיכר החטופים. "זה לא ראוי? לא מכובד? אתם חושבים שוויטקוף, קושנר ואיוונקה לא ידעו למי הם מודים? היכן הם נואמים?" ובהמשך: "נתניהו מודה בישיבת הממשלה לפני כל שריו בכך שאולץ לחתום, שרק לחץ הביאו לשם ותומכיו מבקשים שלא יושפל בפומבי, שלא יצעקו בוז לאדם שבוחר להאריך מלחמה כבר חודשים ארוכים על פני סיומה מטעמים אישיים, אנוכיים, אך ורק לצורך שמירת הקואליציה שלו ושבירת משפטו הפלילי."

ואז בא הפאנץ' מבית בגין: "ראש ממשלה ששנתיים בורח מאחריות! שמטנף רפש על אין ספור נושאי משרה רמים בישראל, שב"כ, משטרה, צבא, יועמ"שית, פרקליטים, שופטים – טווה עלילות דם מזוויעות על פשעי בגידת 'מסע צייד מאורגן'. ממלכת כזבים וטומאה מפי ראש ממשלה... דיראון עולם רשום על שמו."

השאלה היא, אם הנושא את שם המשפחה בגין – שרק משום כך מזמינים אותו, אולי כגימיק, לדבר בהפגנות קפלן – אכן מייצג את מורשת סבא, הגם שהוא אוהב לצטט קטעי משפטים מכתביו ועליהם להסתמך כביכול. צריך להזכיר עם זאת, שאכן היה 'דם רע' בין פרופ' נתניהו למנחם בגין על רקע הנסיגה מסיני. זה לא הפריע לבניהם לשתף פעולה לזמן-מה בממשלה אחת – עד לקרע ביניהם. את חשבון הסבא עושים הבן בני ובמיוחד הנכד אבינדב.

במיאמי הרחוקה מתגורר לו צעיר, אשר שמו אינו משאיר ספק לגבי זהותו המשפחתית, ויורה פסוקים חסרי מעצורים נגד האופוזיציה והשמאל בישראל. בהכרזה האחרונה שלו יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה נתניהו, אמר כי המפגינים ששרקו בוז בכיכר החטופים "ממומנים על-ידי קטאר. הם הסניף המקומי הישר– גם על-ידי ארצות-הברית של ביידן..."

שוב נשאלת השאלה, האם  מרשה לעצמו "הבן יקיר לי" יאיר, להשמיע בפומבי מה שאולי אביו ראש הממשלה חושב בליבו? האם ראש הממשלה נתניהו מסכים עם אמירות שהפריח בנו לאוויר, כגון: "רמת התקשורת שלנו כמו בצפון קוריאה," המפגינים (מלפני 7.10) "הם  טרוריסטים שיועמדו לדין על פשעיהם," "בכירים בפרקליטות בוגדים במדינה," ועוד. כשנשאל ראש הממשלה, מדוע אינו אוסר על בנו להתבטא ולהשתלח, השיב, כי הוא אדם עצמאי ומייצג רק מה שהוא חושב. בנו של פרופ' נתניהו ואביו של יאיר נתניהו לעולם לא ישתמש בשפה המושמעת בקול תרועה רמה במיאמי.

כך או כך, שני הנכדים היריבים – שאינם אנשי ציבור – מלבים את אש הפלגנות, דבר שמטריד במיוחד לאחר השבת כל החטופים החיים. זה לא היה בולט אלמלא שמות משפחותיהם וייחוסיהם.

יוסי אחימאיר

* * *

עמנואל בן סבו

1. האדם הזה, ראש ממשלת העם היהודי

מסע הדה לגיטימציה להוצאתו לנבצרות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נדמה כי הגיע עם תום המלחמה והשבת כל החטופים, לקיצו.

מסע שהולדתו בחטא, המשכו בחטא נורא וסופו בחטא נורא ואיום, מסע שנולד בשנאה, הושקה בארס וברעל מזוקק, והגיע לשיאו בהסתה פרועה עטופה ביריעות של עלילות דם מבית, עלילות אנטישמיות שנכתבו על ידי אוטו אנטישמים מבית ומחוץ.

מכונות הרעל, בחיפוי אווירי של מליציות השנאה בחלק מהתקשורת והתועמלנים המתחזים לעיתונאים, בסיוע יבשתי של מי שניצלו את מצוקת חלק מהורי החטופים ועשו בהם שימוש מזוויע שהרחיק בכל התבטאות שנאה נגד ראש הממשלה וממשלת ישראל את שחרור החטופים.

הנדסת התודעה זכתה להוקרה ומחיאות כפיים מאנשי התועבה במנהרות ומתומכיהם בעולם, זכתה לבוז עצום מרוב העם היהודי במדינת ישראל.

האדם שביקשו השוליים הסהרוריים, המופקרים וחסרי האחריות להוציא לנבצרות הוא האדם שעמד כצוק איתן מול מסע החלשה והשחרה שלא היה כמוהו מעולם במדינת ישראל.

האדם שאטם אוזניו משמוע את מכונות הרעל שלא עצרו לרגע בהפצת ארס מזוקק, שתחת כל עץ רענן ומעל כל במה קראו עכשיו, לעצור את המלחמה, עוד לפני שהחיזבאללה בצפון הוכרע, עוד לפני שרשימה ארוכה מאוד של אנשי הרוע בעולם ירדו מבמת העולם ועברו לעולם שכולו רע עבורם, עוד לפני שסוריה התפרקה, עוד לפני שהמליציות בעיראק ובתימן הוכו ללא רחם, עוד לפני שהחמאס הובס, עוד לפני שביהודה ושומרון טעמו את נחת זרועו של הצבא, עוד טרם שאיראן הופצצה והכורים הגרעיניים הופצצו.

האדם, ששורפי האסמים, המשיחיים ההזויים, הקנאים בשנאת נתניהו, הפונדמנטליסטים שסיפרו כי אינו כשיר לכהן כראש ממשלה, שמצב בריאותו קשה, שמשפטיו אינם מאפשרים לו לנהל מלחמה, שהגישו עתירות לבג"צ בעד הוצאתו לנבצרות.

והאדם הזה, בשר ודם, חולל תמורות לדורות במזרח התיכון, הביס שבע צבאות, הסיר את האיום הקיומי על מדינת העם היהודי, בניגוד לכל תחזיות האימה והזוועה של רבי אלופים ואלופים במיל' שהתגלו במלא קלונם, בניגוד למסע ההשתקה וההשחרה של רוב התקשורת המגויסת שאיבדה את מצפונה ומצפנה, הפך מיספדה של אומה שלימה למחול לה.

והאדם הזה, שהקיצוניים המשיחיים ההזויים מחאו כפיים כשבקשתם להוציא צו מעצר נגד ראש הממשלה בבית הדין הבינלאומי בהאג, התקבלה, כשלעגו לנשיא האמריקני והתפללו באדיקות של קנאים לניצחונה של קמלה האריס, אשר קבעה כי חיילי צה"ל פושעי מלחמה והבהירה כי תטיל אמברגו על ישראל, שהעלילו עלילות דם על ראש הממשלה, על מפקדי וחיילי צה"ל, על העם היהודי – והיו כשמן המבעיר את מדורת השנאה ליהודים בעולם, מניעים את האנטישמיות ואת סכנת יהודי העולם.

האדם הזה, כנגד כל הסיכויים, הוביל את הצבא להישגים וניצחונות מפוארים, היסטוריים, לעיתים קרובות בניגוד להערכותיו ורצונותיו של הפיקוד העליון, הצליח לתמרן במדינאות עילית צופה עתיד, בין מדינות עויינות למדינות עויינות יותר, חולל תמורות בשיח הבינלאומי שמרביתו שכח מיהו הקורבן ומיהו התוקפן.

האדם הזה, שבכל מהלך המלחמה בשבע חזיתות, נאלץ להעיד במשפטים שעננה מרחפת על עצם פתיחתם, לספוג קיתונות של בוז ולעג, קיתונות של הסתה פרועה, קיתונות של טנטרום מובנה.

האדם הזה, אשר לילו היה יומו ויומו לילו, הואשם בכל מה שניתן להעלות הדעת וגם במה שלא ניתן להעלות על הדעת, סביב ביתו יצרו אנרכיסטים טבעת אש, נורות שוגרו על ידי פורעים לחדר השינה בביתו בקיסריה, התפרעויות של נושאי לפידים סביב ביתו בירושלים, מיצגי זוועה ושנאה, ברם, דומה כי הדבר אשר לא ניתן היה להכיל את רשעותו היה השתלטות עוינת על חלק ממשפחות החטופים ומשפחות שכולות.

האדם הזה, שמע בכאב עצום ובצער רב את חלק מהמשפחות שהקריאו את הודעות השנאה שהכתיבו להם יחצ"נים, פוליטיקאים החולים במחלה הסופנית, חשוכת המרפא, שנאת הימין וראש הממשלה ובני ביתו, שחיללו את ה-יחד היהודי-ישראלי, של כבוד למשפחות השכולות ומשפחות החטופים, אותם אלה שחיללו את ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל טרם טבח שבת שמחת תורה, המשיכו לזרוע כאוס ושנאה בין האחים.

האדם הזה, האיש שנשיאים, רוזנים, מלכים ושועי עולם משחרים לפתחו, מבקשים את קרבתו, מכירים בערכו הסגולי כמגן העם היהודי, המכונה על ידי נשיא המעצמה הגדולה בעולם כמנהיג רב עוצמה, זוכה להערכת רוב העם היהודי בארץ ובעולם, פרט לסוכני הכאוס אשר מחללים את זכות המחאה וחופש הביטוי.

האדם הזה, ראש ממשלת ישראל, ינצח גם את סוכני הכאוס, הממומנים ושאינם ממומנים, מי שכתבו ספר על מר הפקרה ייאלצו לקרא את הספר מר ניצחון, מסע שהחל במר, בטבח שבת שמחת תורה ונמשך בניצחון בכל החזיתות, ניצחון גיבורי האומה, ניצחון פצועי המלחמה בגוף ובנפש, ניצחון הטוב על הרע, האור על החושך.

2. דם יהודי מג'יהאד על קיר

ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, כמו ראש ממשלת ספרד, נשיא צרפת, נשיא גרמניה  ועוד מדינות "ידידותיות" אשר העניקו מתנת חינם לטרור החמאסי ולסייעניו ברשות הפלשתינאית בדמות הכרה במדינה פלשתינאית – "עצוב ומזועזע" מרצח שני היהודים בממלכה בעיצומו של היום הקדוש.

גיהא'ד א-שמי אזרח הממלכה הבריטית, ממוצא סורי, הביע את הערכתו למתנה של קיר לטרור ותומכיו והגיע עם חגורת נפץ לבית הכנסת ביום הקדוש להפיץ שנאה אנטישמית מזוקקת.

 יום הכיפורים, שוב בית כנסת, שוב אנטישמים, שוב דם יהודי, שוב גינויים, שוב הלוויות, שוב זעזוע, שוב הכלה, שוב אנטישמים בחוצות הממלכה המחפשים לצוד יהודים.

 שוב הנהגה חלשה, מבוהלת, המתפרקת מערכיה, מאמונותיה, העסוקה בלרצות את אזרחי הממלכה החדשים, בהם פונדמנטליסטים, תומכי טרור, חובבי מבצעי טבח שבת שמחת תורה, אנטישמים מוצהרים לאור יום, ללא מורא, שונאי יהודים כדרך חיים.

 שוב תמיהה על ה"מזדעזעים והמגנים" בממלכה המאוחדת, לאחר פיגוע הטרור נגד יהודים במנצ'סטר וכי אינם מבינים כי יחס סלחני לטרור מביא עימו טרור נוסף?

 קצת מוזר ומשונה באחת, להביע זעזוע על רצח יהודים ובד בבד  להעניק פרס  ומתנה לטרור, מי שמתיירא לעמוד מול הטרוריסטים וסייעניהם  בעוז ובגבורה, מי שנותן לאנטישמים דריסת רגל. מי שבטוח כי על טבח שבת שמחת תורה, על רצח יהודים, שריפת תינוקות, אונס נשים, שריפת בתים, ביזה חטיפה מטף ועד זקן, צריך להעניק לטובחים מתנה בדמות הכרה במדינה פלשתינאית, אינו יכול להזדעזע באמת מרצח של שני יהודים.

האנטישמיות בממלכה הכפילה עצמה בשנה האחרונה, מפגני ומצעדי השנאה ברחובותיה הפכו לעניין שבשגרה, יהודי הממלכה נמצאים בחרדה מתמדת, חלקם כבר החליטו על  עלייה למדינת ישראל, חלקם מסתירים סממנים יהודים, חלקם, גם המתבוללים בהם, מבינים כי יהודי, גם המתנגד למדינת ישראל, גם הרוקד "מה יפית" סדרתי, עבור האנטישמים בממלכה הינו יהודי.

דמם של שני היהודים הנרצחים בפיגוע הטרור במנצ'סטר הוא על ידה של הנהגת הממלכה, אשר באיוולתה ובחוסר מעש מובהק מעניקה רוח גבית לאנטישמיות המתפרצת ברחובותיה, כאשר אזורים נרחבים בממלכה הפכו להיות אזורי סכנה ליהודים.

הרוחות האנטישמיות הרעות המנשבות בחלק ממדינות אירופה מייצרות את שנאת היהודים הישנה, מחיות את האנטישמיות הקלאסית, עלילת דם הילדים הנוצרים במצות של פסח התחלפה בסדרת עלילות מרצח עם דרך הרעבה ועד הרעלת בארות על ידי היהודים.

שנאת יהודים אינה זקוקה לסיבות, אינה זקוקה לעילות, היא מובנית בקרב עמים שהאנטישמיות היא לחם חוקם וחלב אימם, אותו יונקים שונאי היהודים עוד ברחם אימם.

על מדינת ישראל להגיב על הפשע הנורא לא בגינויים של חברה  באו"ם, כי אם בתקיפות המטילה אחריות מלאה לרצח על הנהגת הממלכה המהססת, המתייראת, הפועלת משיקולים פוליטיים, המסרבת להכיר בחמאס ובסייעניו כארגון טרור, על מדינת ישראל לזמן את שגריר הממלכה לשיחת נזיפה קשה, להשיב את שגרירת ישראל   בממלכה להתייעצויות, לתבוע הקמת כוח בינלאומי להגנה על היהודים בממלכה.

עם מעניקי פרס לטרור בהנהגת הממלכה אין לנהוג בממלכתיות.

3. כיכר העיר מלאה דמים והעולם דומם

אל מול דור הרוצחים הבא, אל מול דור השנאה והבערות, אל מול עוד דור אבוד של שונאי יהודים – מוצאים בכיכר העיר עשרות בני אדם להורג לקול מצהלות דור התועבה הבא, דור הרצח והאונס, דור של זוועות.

התמונות המחרידות ומסמרות השיער, תמונות שחשבנו שהן נחלת מאות קודמות של שבטים פראיים מתעבי אדם, התמונות המגיעות מכיכר העיר בעזה בה מורידים על הברכיים בני אדם, אחיהם, בני דתם ואמונתם, ויורים בהם למוות לקול שמחת האזרחים המחפים על פשע, תומכי החמאס, הן זוועה שתלאה עט אמן מלתאר.

צילומי הזוועה המגיעים מעזה, העיר שבני התרבות חולמים עדיין לשקם, הם תמונות של טבח, תמונות של פראי אדם צמאי דם, המבקשים במעשיהם הקיצוניים והנתעבים להטיל אימה על בני עמם, בשר מבשרם, וההמון מריע, וההמון שואג משמחה, וההמון מתפקע מאושר והנאה אל מול זעקות המוות של הנידונים למוות בכיכר העיר.

תמונות החיסולים לאור יום, ברחובה של עיר, בהרג, חנק, שריפה וסקילה, בשיטות האמונה הדעאשית שלהם, בחיקוי העולה על המקור באכזריותם, אל מול נחלי הדם הניגרים לרגלי ילדים, דור הרצח והמוות הצומח לנגד עיני העולם המחריש.

אנשי התועבה, אנשי הזוועה, אנשי ללא צלם, טובחים, הורגים, רוצחים, משספים, יורים בלב אחיהם ועולם כמנהגו נוהג, הקמפוסים אינם בוערים, הפגנות מחאה אינן ממלאות בזעם קדוש את כיכרות בירות אירופה ומדינות באמריקה, נשיא צרפת אינו מביע שאט נפש, ראש ממשלת ספרד אינו קורא לאו"ם לשלוח כוח רב לאומי, נשיא בריטניה אינו קורא לעצור את הטובחים כמבצעי פשעי מלחמה, נשיא גרמניה אינו נחרד ממראות הטבח, נשיא הולנד אינו מגנה כשקצף על שפתיו, ערבים רוצחים ערבים, זה לא אותו דבר.

ואל מול הדממה הנוראה, אל מול החרפה המוסרית, אל מול השקט וחוסר העניין של העולם – מזדקרת במלא כיעורה צביעותן ואיבוד המצפן של המדינות הערביות, המדינות שהביאו לעולם את עלילות הדם על מדינת ישראל, ג'נוסייד, רצח עם, פשעי מלחמה, הרעבה, הרעלת בארות ועוד.

ראשי המדינות הערביות-המוסלמיות, אינם רואים את מראות הזוועה, אינם שומעים את זעקות הנרצחים, אינם מדברים על הטבח, הם עסוקים בשיקום עזה, בהקמת מדינת טרור נוספת בלב מדינת ישראל, בהקמת מדינה פלשתינאית, ובעזה? להם אין בעייה שאחיהם הערבים טובחים באחיהם הערבים.

אל מול "לוחמי החירות והחופש" בעזה, אל מול השתיקה הרועמת של המדינות הליברליות, הנאורות, המתקדמות והמפותחות, אל מול האלם שאחז באומה הערבית המוסלמית הגדולה, אל מול הכיכר הצוהל ויריות הרובה המפלחות את החיים, מדינת ישראל חייבת להזכיר לעולם שוב ושוב את מי שביצעו את טבח שבת שמחת תורה, את מי שרצחו תינוקות, שרפו בני אדם, חטפו קשישות, ביתרו נשים, אנסו, בזזו – חייבים להזכיר מי הקורבן ומי התוקפן.

חייבים להזכיר מדוע אסור שאנשי התועבה יחיו קרוב ליהודים, קרוב למדינת ישראל, חשוב להזכיר כי החפים מפשע עליהם מגונן העולם אינם אלא המחפים על פשע, אלו הצוהלים בכיכר העיר על רצח בני אדם, העולזים ורוקדים על עריפת ראש, המפזזים על עקירת עיניים, אלה המחפים על פשע נגד אחיהם, בשר מבשרם, אומנותם רצח, טבח, רק רע עשות כל היום.

שתיקת העולם, שתיקת העולם הערבי, הן בושה נוראה, שתיקת חלק מערביי ישראל אל מול ההוצאות להורג בכיכר העיר היא חרפה, הרי בעת מלחמת התקומה הם עמדו ביחד ולחוד מילאו את הארץ חמס על הגנת העם היהודי מפני הטובחים בטבח שבת שמחת תורה, לאן נעלמה כאפייה? לאן נעלמו המוחים המקצועיים אל מול טבח האחים המוסלמים?

הזוועות המתרחשות בלב עזה ולא במחשכים, ההוצאות להורג, הפציעות, ההתעללות, השנאה הנוראה היא תזכורת עד לעולם כולו, במי לוחמי צה"ל ממשיכים להילחם, ולמי אסור לטעת עץ, לבנות בית קרוב ליהודים.

עמנואל בן סבו

* * *

מכתב מאלי ארגון

שלום אהוד,

אני מנוי לאורך שנים לעיתון העיתי "חדשות בן עזר" ונהנה לקרוא אותו.
בעיתון מצוין האתר של פרופסור יוסף גלרון־גולדשלגר המספק גישה לגיליונות "חדשות בן עזר" דרך הכתובת:

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

 

אולם שם הגיליון האחרון הוא מיספר 2063 והמון גיליונות (מ-2060 ומטה) חסרים. בתור גמלאי עם ניסיון בתכנות וזמן פנוי (קצת עליי ב-https://EliArgon.com) לקחתי על עצמי לייצר אתר שגם נגיש לנייד. ובעזרת בינה מלאכותית (AI של CLAUDE.COM – שהיא מקור לאושר ותסכול בו זמני) יצרתי קוד לאתר אלטרנטיבי:

https://hbe.mifgash.com

 

באתר יש אפשרות לראות את תוכן הגיליונות (1 עד 2099) האתר שלי מאפשר גישה גם לכל הגיליונות המוצעים דרך האתר של גלרון־גולדשלגר. במקרה שהמסמך הוא בפורמט האחרון שאימצת (בערך מגיליון 700) אני גם מייצר טבלת תוכן, ומאפשר גישה ישירה לכל מאמר.
זה עדיין בשלבים ראשונים, הדפים לא לגמרי מפורמטים אבל אפשר לראות את רוב הגיליונות.

אני מצרף גם 2 דפים (פורמט PDF) שמסבירים את להשתמש באתר. כתבתי לפרופסור גלרון־גולדשלגר והצעתי לשתף פעולה אולם עד עכשיו (כמעט שבוע) לא שמעתי ממנו. אשמח לשמוע כמובן גם ממך. בברכת שבת שלום,

אלי ארגון

050-218-5877

077-218-5877
Email: eliargon@gmail.com

Web: https://EliArgon.com

אהוד: תודה על שקידתך אבל למיטב ידיעתי כל גיליונות המכתב העיתי מצויים באינטרנט, לאחרונה בדק זאת נעמן כהן. אבל כל שיפור יבורך.

* * *

אהוד: לפי יומני החדשות, ספרד צועדת במהירות לקראת כיבוש מחודש בידי האיסלאם במלחמת אזרחים – במסווה של הפגנות פרו-פלסטיניות! אבוי לספרדים הנוצרים שכרתו ברית התאבדותית עם הטרור המוסלמי!

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 19.10.25

* ללא עכבות – חמאס חטף אותם, חמאס רצח אותם וחמאס אחראי להחזיר אותם, עד האחרון. ואם הוא לא יעשה זאת, יש לנו זכות מלאה לחדש את המלחמה, והפעם ללא עכבות וללא חשש מפגיעה בחטופים החיים. הפעם זו תהיה מלחמה עד השמדת הארגון הנאצי הזה.

אם הם ידעו זאת, ויבינו שאנו רציניים, הם ימצאו מהר מאוד את החטופים ש"איבדו".

* הפרה כפולה – חמאס אמור היה להחזיר את כל החטופים עד יום שני ב-12:00. לפיכך, הפרת ההסכם שלו כפולה. כמובן החטופים שלא החזיר, אך גם החטופים שהחזיר באיחור – מועד חזרתם הוא הפרה.

על ישראל להבהיר שכיוון שחמאס לא קיים את חלקו, ישראל פטורה מחלקה, כולל מהתחייבותה להפסיק את המלחמה.

* לא הובהר להם – לפני כשבועיים חמאס הודיע שהוא איבד קשר עם שני חטופים חיים. כנראה שה"מתווכות" הודיעו לו שהתעלול הזה אינו מקובל והשלכותיו תהיינה קשות. ולכן "חודש הקשר" עם החטופים הנ"ל.

מכאן, שלא הובהר לחמאס שתהיינה השלכות קטסטרופליות בעבורו לתעלול "איבוד" החטופים החללים.

* תגובה ציונית הולמת - התגובה הישראלית ההולמת להפרה הבוטה של ההסכם עם חמאס – פתיחת מעבר רפיח.

שוב, מתמכרים לשקט.

* לא לחזור להתמכרות לשקט – חמאס משליט מחדש את שלטונו בעזה באמצעות רצח שיטתי של מתנגדיו.

אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים. ראשית, יש לנו מחויבות מוסרית כלפי מי שסייעו לנו. שנית, כי הפקרתם, כמו הפקרת צד"ל, מחלישה את ישראל, מערערת את אמינותה ופוגעת במעמדה באזור. שלישית, מטרת המלחמה היתה מיטוט שלטון חמאס ופירוקו מנשקו, והנה חמאס מבסס את שלטונו, שלטון הדמים, באמצעות נשקו. וזאת, כאשר הוא מחזיק עדין ב-18 חטופים, ומצד שני הוזרמו לכוחותיו מאות מחבלים ששוחררו מבתי הכלא. רביעית, הבלגה על כל אלה היא חזרה למדיניות ההתמכרות לשקט, שהמיטה עלינו את טבח 7 באוקטובר.

אם יש לטראמפ פטנט להשיג זאת שלא באמצעות עוצמתו של צה"ל, שיעשה זאת היום, ולא – צה"ל יעשה זאת. הדרך היחידה לאכוף את הפסקת האש היא אופן פעולתנו בלבנון מאז הפסקת האש.

* הסוסים הטרויאנים – קטאר וטורקיה הן הפטרוניות של חמאס, והמשימה שלהן היא להגן על חמאס. טורקיה וקטאר הן סוסים טרויאנים במהלך להפסקת המלחמה. בשנתיים כ"מתווכת", קטאר לא קידמה עסקה, שלא תהיה כניעה לדרישת חמאס, שהיתה משאירה אותו בשלטון כשכוחו הצבאי בתוקף.

כאשר טראמפ נטל את המושכות, קטאר וטורקיה הבינו והבהירו לחמאס שאין לו ברירה אלא להחזיר את החטופים החיים. כעת, הן מגבות אותו בהפרת ההסכם ואי החזרת החללים החטופים. הרודן האנטישמי ארדואן הודיע ש"לישראל יש רקורד של הפרת הפסקת אש, ולכן ארה"ב וטורקיה יאכפו את הפסקת האש." ארה"ב וטורקיה, מעצמות העל...

קטאר וטורקיה ימצו כל ניסיון להשאיר את חמאס בשלטון ולסכל את פירוקו מנשקו. הן הדריכו את חמאס לתת את תשובת ה"כן, אבל" לתוכנית טראמפ, שמשמעותה היתה כן לשחרר את החטופים ולא לפירוק חמאס מנשקו. הן הנדסו את טראמפ להצהיר שחמאס קיבל את התוכנית.

רק נחישות של טראמפ וקודם כל של ישראל יביאו למימוש תוכנית טראמפ, שמשמעותה –השלמת מטרות המלחמה שישראל הגדירה: החזרת החטופים, מיטוט שלטון חמאס ופירוקו מנשקו.

* תקומה?! – קודם שיחזרו כל החטופים, ששלטון חמאס ייפול, שחמאס יפורק מנשקו, שרצועת עזה תפורז, שהפרימטר וציר פילדלפי יהיו בידינו באופן קבוע, שיהיה לצה"ל וכוחות הביטחון חופש פעולה בכל רצועת עזה ללא הגבלת זמן, שנתניהו ייקח אחריות ושתקום ועדת חקירה ממלכתית.

אח"כ אפשר יהיה לדבר על תקומה.

* מי נשאר? – מפקד האוגדה – הלך. אלוף הפיקוד – הלך. ראש אמ"ן – הלך. ראש השב"כ – הלך. הרמטכ"ל – הלך. שר הביטחון – הלך. מי נשאר?

לכל מי שהלך יש חלק במחדל, ובצדק הלך (גם אם לפחות שניים פוטרו כי הפריעו לקדם את חוק ההשתמטות הממארת). מי שנשאר הוא מר מחדל, האשם במחדל. מי שבכל שנות שלטונו עיצב את מדיניות הביטחון, שהיתה גאוותו הגדולה, שהתהדר בזכותה בהיותו "מר ביטחון", "חזק מול חמאס" וכד'; מדיניות הביטחון שקרסה כמו מגדל קלפים, מדיניות ביטחון שתוצאתהּ הבלתי נמנעת היתה טבח 7 באוקטובר, מי שמפעל חייו היה המחדל. מר 7 באוקטובר שהנהיג את מדיניות ההתמכרות לשקט, הפייסנות, ההבלגה וההכלה. הוא נשאר.

הביתה!

* מי אחראי – ב-21.5.21, שנתיים וחצי לפני הטבח, כתב עמית סגל: "ולמען הסר ספק... האחריות על התעצמות חמאס בתריסר השנים האחרונות מוטלת כמובן על ראש הממשלה, אחד בנימין נתניהו."

* נזכור ולא נשכח – הסדרה "אור ראשון" מצוינת, חשובה מאוד, ומיטיבה להעביר את האימה, האכזריות, הגבורה והרעות שהיו ב-7 באוקטובר, דרך סיפורם של אחדים מגיבורי היום הנורא.

אני שומע את הפיינשמקרים שמצקצקים על "פורנוגרפיה של הטבח" וכל ההבל הזה. שיצקצקו.

תעשיית ההכחשה, ההשכחה וההעלמה של 7 באוקטובר, בהובלת האויב הקטארי "המורכב" ובמימונו, החלה לפעול בכל עוצמתה כבר בבוקר 7 באוקטובר, כזרוע התודעתית של הטבח, והיא ממשיכה לפעול בכל העוצמה ובהצלחה רבה, ויש לה הדהוד רב גם בארץ, או ליתר דיוק ב"הארץ".

לא נשכח ולא נסלח. ולא ניתן להם להשכיח. וחשוב מאוד להפיץ את האמת ההיסטורית בארץ ובעולם, באמצעות תיעוד דוקומנטרי ובאמצעות יצירה אמנותית.

* צה"ל מערים קשיים – את יום הזיכרון הממלכתי לטבח בנגב המערבי ביליתי באימון של כיתת הכוננות, אימון בהגנת היישוב, הפקת לקחים מ-7 באוקטובר.

אנחנו לא מתייחסים ברצינות להזיות המזה"ת החדש של טראמפ.

ובערב הרציתי על התיישבות וביטחון לאור לקחי 7 באוקטובר.

היו לנו, כיתת הכוננות, יומיים של אימון רציני. בפרוץ המלחמה גויסנו בצו 8 ושירתנו 14.5 חודשים, עד אחרי הפסקת האש עם לבנון והרחקת הגבול עם סוריה לאחר נפילת משטר אסד. במהלך המילואים התאמנו בכל שבוע.

מאז שהשתחררנו היו לנו כבר כעשרה ימי אימונים. האימון הזה היה הרציני והטוב מכולם. צה"ל הפיק את לקחי 7 באוקטובר, והוא משקיע באמת באימון והכשרת כיתות הכוננות, וגם לנו, הלוחמים, מוטיבציה גבוהה מאוד באימונים. נקווה שהרצינות כלפי כיתות הכוננות לא תישחק ככל שנתרחק מ-7 באוקטובר, ולא נרדם שוב.

והפן האישי – לשני ימי המילואים הללו יצאתי בהתנדבות, כלומר לא שולמו לי ימ"מ. למה? כי טרם אושרה התנדבותי לשנת מילואים נוספת.

צה"ל לא כל כך יודע איך לאכול בן 63 שמתנדב למילואים כלוחם קרבי. והוא מערים קשיים. בשנה שעברה נשלחתי לסדרה של בדיקות מקיפות, לצורך אישור ההתנדבות. אמנם זה היה ניג'וס, אבל לפחות יצאתי בריא עם דיפלומה.

השנה עושים לי בעיות בשל סעיף מסוים בתיק הרפואי שלי, שהופיע גם אשתקד ולא הפריע לאיש, ובפועל הוא אינו פוגע בכושרי וכשירותי, ומדובר בכסת"ח לשמו. גם מכתב מהרופא שמסביר שמדובר בבעייה ישנה שאינה מפריעה לי, טרם הזיזה אותם. אך כיוון שגם לא הוּצאתי מהסד"כ, יכולתי להתנדב לאימון, ואף להיות מבוטח.

אני מאמין שזה יסתדר, ואם זה יסתדר גם שאקבל רטרואקטיבית את הימ"מ (כן, יכול להיות שאני נאיבי). אבל מעבר לעניין האישי, תמוה מדוע צה"ל, שאינו סובל מעודף כו"א, מערים קשיים רבים כל כך. הרי מישהו אחר במקומי, עם קצת פחות נחישות ומוטיבציה, כבר מזמן היה מרים ידיים. זה באמת לא מובן.

* האיש הרע הזה – כל אימת שראש הכנופייה עשה אבו-עלי פופוליסטי של התרברבות על הפגיעה שלו בתנאי האסירים, הוא ידע היטב, שהוא אמנם מקבל "כפיים" מהאספסוף, אך החטופים עוברים בתגובה עינויי תופת, התעללויות מזוויעות. הוא ידע, האיש הרע הזה, כי בכירי מערכת הביטחון נפגשו איתו, והסבירו לו זאת. אבל האיש המרושע הזה צפצף עליהם, והמשיך בתעלוליו הפופוליסטיים, גם לאחר שפדויי השבי בפעימות הקודמות סיפרו על כך. זה לא עניין אותו בכלל. מה אכפת לו שהמחבלים נכנסים עם שוטים של סוסים ומכים את החטופים עד עלפון? זה אפילו לא הזיז לו את קצה הקרסול. שיתעללו בהם. העיקר שהאספסוף הפרוע יריע לו, שהוא ייצא גבר גבר. "הו הו הו, אצלי המחבלים יוצאים רזים" התרברב הרוע המזוקק הזה, והחטופים נזרקו לכלובים וגם מעט המזון שהמחבלים סיפקו להם נשלל מהם. משפחות החטופים התחננו לפניו שירגיע, אבל הוא צחק להם בפנים ובסדיזם ללא גבול המשיך והמשיך, והם עונו ועונו.

אפילו אי אפשר לומר, שההתעללויות הללו הן על מצפונו, כי האיש הרע הזה חף ממצפון.

* המלחמה של נתניהו – עוד לא ברור אם המלחמה בחמאס הסתיימה, כיוון שנכון לעכשיו לא הושגה אף אחת ממטרותיה – חמאס ממשיך להחזיק ב-19 חטופים, חמאס שולט בעזה ומעצים את שלטונו בדרכי טרור והוצאות המוניות להורג וחמאס לא התפרק מנשקו.

אבל נתניהו כבר מצוי בעיצומה של המלחמה הבאה שלו – מלחמת האחים שהוא מחרחר.  בהצהרה מוקלטת בשבוע שעבר הוא דיבר על חשיבות האחדות הלאומית וקירוב הלבבות. הלוואי שהוא היה נוהג כך.

אולם כבר למחרת, נשיא בית המשפט העליון והיועמ"שית הודרו בעזות מצח אנטי ממלכתית תוך רמיסת הפרוטוקול והשתנה עליו – מישיבת הכנסת בהשתתפות טראמפ, שאליה הוזמנו עסקני ליכוד להיות נערות עידוד של נתניהו.

הוא הזמין את טראמפ לבקש בנאומו חנינה לעצמו, כפי שטראמפ עצמו סיפר. כלומר, שעה שניהל מהלך מדיני להצלת אחינו החטופים במנהרות ואת המבצע לכיבוש עזה, מה שהעסיק אותו הוא להתחנן לפריץ שישתדל למענו כדי לעצור את משפטו הפלילי.

הוא הורה לשרי הממשלה לא לעבוד לקידום ענייני המדינה אלא לבוא לשמש קהל שבוי במשפטו הפלילי.

הוא הורה לקדם חקיקה מושחתת, רקובה ובלתי חוקית להפסקת משפטו הפלילי. אילו הוא עצמו האמין בחפותו, הוא היה משתוקק להמשך המשפט ובעיקר להמשך עדותו. אבל הוא עושה הכול כדי להעמיד את עצמו מעל החוק ולסכל את משפטו.

והוא ממשיך לדחוף בכל כוחו את חוק ההשתמטות הרקוב, המושחת והבלתי מוסרי.

כהרגלו, הוא מנסה להיבנות באמצעות ההפרד-ומשול, פלגנות, סכסכנות, שיסוי חלקים בעם בחלקים האחרים. עד היום זה עבד לו. אחרי האסון שהמיט עלינו במדיניותו הצ'מברליינית ב-7 באוקטובר, אני מאמין שזה כבר לא יעבוד. אבל כנראה שהוא ינסה להעצים את שיטתו ביתר שאת.

[אהוד: כמה סכל אפשר להיות כשאתה חולה בשנאת נתניהו ולא מוכן ללכת לפסיכולוג?]

* חנינה לאשם – לראש הממשלה, הנאשם בפלילים, עומדת חזקת החפות, ולפיכך הוא אינו בחזקת עבריין. לכן, הוא אינו יכול לקבל חנינה. אם יורשע ויבקש חנינה, ישקול הנשיא, במידת הרחמים, אם להיעתר לבקשה.

החנינה לבכירי השב"כ בפרשת קו 300, ללא משפט וללא הרשעה, היתה מקרה חריג. בג"ץ אישר אותו ברוב קולות, אך הבהיר את חריגותו: "רק נסיבות חריגות לחלוטין, בהן עולה אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר – יכולות להצדיק התערבות מוקדמת כמתואר במהלך הרגיל של סדרי המשפט... השימוש בסמכות החנינה לפני הרשעה אינו אלא אמצעי נדיר וקיצוני אשר הושאר בידי הנשיא כסמכות חוקתית שיורית בעלת אופי של שסתום ביטחון." אז היה חשש מפגיעה חמורה בשב"כ ולפיכך בביטחון. איני בטוח שההחלטה היתה נכונה, אך זו היתה הסיבה לה.

עם זאת, בפסק הדין נאמר בפירוש, שעצם הסכמתם של החשודים לקבל חנינה מעידה על אשמתם, והרי זה כאילו ראו עצמם נאשמים והודו במשפט.

אני נגד חנינה לנתניהו, וסבור שיש למצות את המשפט עד תומו, אך אם יבקש ויקבל חנינה, צריך שמשמעותה תהיה ברורה – הודאה באשמה וחנינה לאשם. 

* ממשיכים להרוס – במקום לבצע את משימותיהם למען מדינת ישראל, שרי ממשלת הפיגולים הולכים להיות להקת מעודדות של נאשם בפלילים בבית המשפט.

עוכר המשפטים מנסה לקדם חוק שיאפשר לו לסייע לחבר נאשם להתחמק ממשפטו, ואח"כ יתבכיין כשבג"ץ ייאלץ לבטל את ה"חוק" הבלתי חוקי.

* חרם – אם הכלומניק היושב על כיסא יו"ר הכנסת, כשכל מעיניו הם הפריימריז וחנופה לבייס האספסופי, יעז לא להזמין את נשיא בית המשפט העליון לישיבת הפתיחה של מושב החורף, על כל האופוזיציה להחרים את הישיבה, על נשיא המדינה להחרים את הישיבה ועל כלי התקשורת לא לשדר אותה ולא לסקר אותה.

* מן המקפצה – ועדת השרים של ממשלת ליליפוט עומדת לאשר עוד הצעת חוק מושחתת של שר הג'ובים אמסלם, לביטול נבחרת הדירקטורים, שיוצרת, על פי אמות מידה מקצועיות, את מאגר האנשים הכשירים להיות דירקטורים בחברות ממשלתיות. שר הג'ובים רוצה לבטל ולו מראית עין של מקצועיות, וכעת מהמקפצה ימונו לתפקיד קבלני קולות בפריימריז של הביבייה, בני משפחותיהם, שכניהם ומקורביהם. הם יעשו הכול כדי להשחית כל חלקה טובה בחברה הישראלית וכל אי של מקצועיות ומצוינות.

* עיתון דמה – עמוס הראל, הפרשן הביטחוני של "הארץ", כינה את היישוב רמת הנשיא טראמפ, בגולן – "יישוב דמה."

כחבר מנהלת היישוב, אני יכול להציג את העובדות, על "יישוב הדמה".

ברמת הנשיא חיות כבר 27 משפחות. רובן חיות שם ארבע-חמש שנים. הן מתגוררות עדין בקראווילות, ועומדות לבנות את בתי הקבע שלהן במגרשים שנמצאים בשלב מתקדם של ההכשרה. עוד 27 משפחות כבר התקבלו ליישוב, ואף הן עומדות לבנות את בתיהן, על מגרשיהן. לאחרונה, יצא מכרז לעוד 24 מגרשים. מאות משפחות ניגשו למכרז. בנוסף אליהם, יש עוד 6 משפחות ותיקות, מהיישוב ברוכים שלא האריך ימים (אופן הקמת רמת הנשיא שונה לחלוטין).

זאת רמת האמינות של עיתון הדמה (שהראל הוא, יחסית, מההגונים שבכותביו).

* לא הולכת לשום מקום – בגיליון האחרון של "האומה", פרסמה ד"ר עירית אמינוף מאמר חשוב מאוד נגד תופעת הירידה מן הארץ בכלל, והירידה בתקופת משבר, כמו המלחמה הנוכחית, בפרט. יש לציין, שכתיבה נגד הירידה מן הארץ, ואפילו עצם השימוש במונח ירידה, הוא לא פוליטיקלי קורקט במחוזותינו. אני מכיר זאת היטב מהתגובות שאני מקבל כל אימת שאני כותב נגד התופעה. "מי שמך?... זכותו של כל אדם לגור איפה שהוא רוצה ואין לאף אחד זכות להתערב... איזה שיפוטי אתה... אולי תחוקק חוק שיאסור על אנשים לעזוב את הארץ, כמו בבריה"מ?" וכיו"ב. אבל איני כופר, וגם אמינוף אינה כופרת, בזכותו לגור איפה שהוא רוצה. בשום אופן לא הייתי רוצה שיהיה איסור על ירידה מהארץ. אבל אני סולד משיח הזכויות, שיח שטוח שכל עניינו "מגיע לי", "זכותי", "אף אחד לא יגיד לי" וכו', ואין בו מקום לאמירה ערכית או מוסרית. אם המוסר הפוסט מודרניסטי הוא שאסור להיות שיפוטיים. אני לא נמצא במקום הזה. בעיניי מותר האדם מן הבהמה הוא ביכולת השיפוט הערכי, והיכולת להגדיר על דבר מסוים שהוא רע ועל אחר שהוא טוב ולהבחין ביניהם. ובשיח כזה, בעבורי, וכך גם בעבור אמינוף, המושגים השיפוטיים, בחינת שיפוט ערכי, "עלייה" ו"ירידה" הם השיח האמיתי, לא על מה שכדאי לי, אלא על מה שנכון וראוי, על פי השקפת עולם יהודית, ציונית וישראלית. ואם בשיח של זכויות עסקינן – נכון, זכותך לגור איפה שאתה רוצה, ואין לי שום זכות למנוע זאת ממך, אך זכותי להביע על כך את דעתי.

אמינוף פותחת את מאמרה בסקירה היסטורית של הביטוי "ירידה" – הוא מופיע לראשונה "במאות הראשונות לספה"נ, בסוף תקופת התנאים וראשית תקופת האמוראים, כשחכמים מבין אמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל כדי להביא לישיבות שצמחו והתפתחו בה, את תורתה של ארץ ישראל, שנלמדה ונדונה בישיבותיה." היורד נקרא בארמית "נחותא" וברבים "נחותי", שפירושם בעברית, בהתאמה, יורד ויורדים.

האמת היא שהמונח קדום עוד יותר, מתקופת המקרא. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ." (בראשית י"ב, י'). הייתה זו ירידה במצב של מצוקה פיזית קשה – רעב כבד, אולם מיד בתום הרעב הוא חזר לארץ.

גם יעקב ירד מצרימה עם בניו ונכדיו, כאשר רעב כבד שרר בארץ. הוא התלבט מאוד אם לעזוב את הארץ, חרף הרעב, אך קיבל תמיכה מאלוהים: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם-עָלֹה" (שם מ"ו, ד'). הם ירדו לשבור שבר, אך לא עלו בתום שבע השנים הרעות, אלא השתקעו בארץ גושן, ארץ השפע, "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד." (שם, מ"ז, כ"ז). וכשיעקב מת, הם העלו את עצמותיו למערת המכפלה ומיהרו לשוב לסיר הבשר והמילקי הזול במצרים. ובכך המיטו על עצמם את שואת העבדות. והסיפור הזה הוא תמצית סיפור הגולה והבחירה בגולה עד עצם היום הזה.

יום לפני שקראתי את המאמר, פגשתי חבר שירד לפני שנים אחדות לספרד ונמצא כעת בחופשת מולדת. שאלתי אותו על גל האנטישמיות בספרד, כאשר עשרות אלפים יוצאים לרחובות להפגנות אלימות הקוראות לחרם על ישראל. "שמע... יש בזה הרבה פייק ניוז... זאת הגזמה..." מאז ומתמיד, היהודים בגולה השלו את עצמם, אך תמיד הם היו ותמיד יהיו זרים.

באותו יום קראתי רשומה שכתבה הזמרת והיוצרת איה כורם, שאצטט קטעים נרחבים ממנו: "חמש עשרה שנה אנחנו ביחד ובן הזוג שלי מעולם, אפילו לא פעם אחת, לא ניקה אחריו מיוזמתו את השיש. האיש אוכל שלוש ארוחות ביום, כפול 30 ימים בחודש, כפול 12 חודשים בשנה, כפול 15 שנה, של פירורי לחם, קליפות מלפפון וטפטופי רוטב. תעשו את החשבון. אבל מה לעשות שאני אוהבת אותו בכל ליבי? אם הייתי אוהבת אותו קצת פחות הייתי קמה והולכת. באותו האופן, אם הייתי אוהבת את המקום הזה קצת פחות, ממש טיפ טיפה פחות, הייתי קמה והולכת. אחרי השנתיים האחרונות, אני סוף סוף יודעת, בלב שלם, שאני לא הולכת לשום מקום. ולא שהיו לי תכנונים, אבל העולם גדול והחיים חזקים ומי יודע? ובכן, אני. אני עכשיו יודעת. במאות האזעקות, בעשרות השעות בממ״ד, בפיגוע המדמם מתחת לבית, בחרדה האמיתית שלא מאפשרת לי להסתובב עם הילדים ברחוב הראשי. בלב, בראש, בגוף, בכל אלה אני יודעת. זה יותר חזק מדעה פוליטית או היסטוריה. אני מבטיחה להישאר... לפעמים נדמה לי שלא עברת מלחמה עד שלא עברת מלחמה כאימא: ללמוד לחבק ותוך כדי לכסות להם את האוזניים. לקום באמצע הלילה לבדוק שהם אכן ישנים במיטות, כאילו הם שוב תינוקות, כאילו מישהו יכול להיכנס לכאן ולנסות לקחת לך אותם, עכשיו כשראית שיש כזאת אפשרות. ובכל ביקור לילי כזה, אני חוזרת בחושך אל המיטה ומבטיחה להוקיר את המתנה העצומה שנתנו לנו המשפחות השכולות. לזכור את כל האימהות והאבות, לזכור את כל הילדים, כל מי שהיו אמורים לסיים תיכון וצבא ותואר, כל מי שלא היו אמורים לסיים בתור תמונה מחייכת. אני מבטיחה לחשוב עליהם לפחות פעם אחת בכל שביעי באוקטובר, בכל יום זיכרון, ביום העצמאות, ביום כיפור, בשמחת תורה, בקלפי, אני מבטיחה לזכור אותם... אני מבטיחה לך ילדה שלי קטנה, שזו לא המלחמה האחרונה. ולא הקושי האחרון, או האבל או הספק. העולם מסביבנו רועד ואני מחבקת אותך. אני מבטיחה לך שלטים בעברית, שמכוונים למקום בו סבתא שלי ייבשה ביצות, וסבא שלי בנה את מגדל המים. אני מבטיחה לך להרגיש בבית, בתרבות שלך, במורשת שלך, בנימוסי השולחן. אני מבטיחה לך זעם ותסכול ועצבים וגלגול עיניים, כי אנשים פה יוציאו אותך מדעתך, אני מבטיחה לך עבודה קשה, כי המקום הזה הוא אולי הכי טוב, אבל לא מספיק טוב בהרבה מאוד תחומים. אני מבטיחה לך שמחה ועצב כי אצלנו הם תמיד הולכים ביחד, ובעיקר מבטיחה לך חבורה ענקית של משוגעים שירגישו תמיד בדיוק בדיוק כמוך." התרגשתי עד דמעות למקרא הדברים שחצבה איה כורם מלבה.

עידית אמינוף כתבה במאמרה על פדוי השבי עידן אלכסנדר. "בשבועות האחרונים היינו עדים לדיונים הרבים על אודות גורלו של אחד החטופים, החייל עידן אלכסנדר. סבתו נלחמה בעבורו כל החודשים הארוכים הללו והרבתה להתארח באולפני הטלוויזיה. בראיון האחרון, בעת מלחמת איראן, אמרה בשמחה רבה, בחיוך גדול ובאושר השפוך על פניה, כי עידן שב סוף סוף הביתה לניו-ג'רסי שבאמריקה – וטוב שכך! האמת, מלבד אנחת הרווחה על כך ששוחרר, החייל נעים ההליכות הזה בא להתגייס ל'גולני', נחטף ושהה חודשים ארוכים וקשים מנשוא במנהרות עזה. הרגשתי צביטה בלב. שהרי אימו ואביו, זוג ישראלים צברים, קמו וירדו מן הארץ לארה"ב, שם גדל עידן. בנם הרגיש שעליו למלא את חובתו, קם, עלה והתגייס לצה"ל, אבל משפחתו אינה חוששת לבטא את שמחתה שעל כך ששב הביתה [לאמריקה]. איבדנו כבר את הבושה. היום אין מתביישים בירידה, היום מתגאים בה."

והנה, מאז שכתבה אמינוף את הדברים, התחוללה תפנית בעלילה. עידן אלכסנדר חוזר לארץ ואף חוזר להתגייס לצה"ל ולהמשיך את שירותו. כן, גם אחרי מה שעבר, ואולי דווקא אחרי מה שהוא עבר, הוא מרגיש ביתר שאת שעליו למלא את חובתו.

בהספד על אימי, שנפטרה בדמי ימיה, ב-1988, כתבתי: "באווירה כזאת התחנכנו, ואכן –השקפותינו הפוליטיות שונות זו מזו, אך ברור, שמי שגדל בבית הייטנר – לעולם לא יעלה בדעתו, ולו הרהור קל שבקלים, על ירידה מהארץ." חלפו מאז כמעט ארבעה עשורים. נכדיה, שלא זכתה להכירם, בגרו אף הם, והרוח הזו עברה גם לדור הבא ואני מקווה שתעבור מדור לדור.

* בגרות – תגובותיו ה"קצת" מוזרות של אהוד בן עזר, הן לעיתים ברמת "הכול עובר עליך וקקה בידך."

[אהוד: אתה באמת זקוק באופן דחוף מאוד לפסיכולוג שיגמול אותך מהשטויות שלך].

* ביד הלשון: שלומית – שלומית היא יישוב קהילתי דתי במועצה האזורית אשכול, המשתייך לתנועת ההתיישבות "אמנה".

היישוב הוקם על פי החלטת ממשלת שרון, שקיבלה ב-2001 את הצעתו של אביגדור ליברמן, אז שר התשתיות, להקמת שלושה יישובים בחולות חלוצה, כדי לסכל את הרעיונות לסגת מהאזור ולמסור אותו לפלשתינאים במסגרת "חילופי שטחים", כפי שהוצע בידי ברק לערפאת בקמפ-דיוויד ועל פי "תוכנית ז'נבה". הממשלה החליטה על הקמת היישובים שלומית, חלוצית, וניצנית, אך בסופו של דבר רק הקמת שלומית יצאה לפועל.

היישוב עלה לקרקע ב-2011, כשעלה אליו גרעין של בוגרי המכינה הקדם צבאית עצם, שהתגוררו במקום במגורונים, עד בניית מבני הקבע הראשונים. ב-7 באוקטובר יצאה כיתת הכוננות של היישוב לעזרת היישוב פרי גן שהותקף בידי מחבלי חמאס, ובקרב גבורה בלמו את המתקפה והצילו את היישוב. ארבעה מחברי כיתת הכוננות נפלו בקרבות.

שם היישוב נובע מהיותו חלק מחבל שלום; חבל ההתיישבות שהוקם בצפון הנגב בעקבות הסכם השלום עם מצרים, בעבור עקורי חבל ימית.

אורי הייטנר

לתגובות:  uriheitner@gmail.com

* * *

עירית אמינוף

אין לכם בושה רבותיי?

כלל לא חשוב לאיזו מפלגה אנו משתייכים ואל מי נוטה ליבנו בפוליטיקה הישראלית, דברים אלה מתייחסים לכולנו ללא הבדל השקפה או בחירה.

* ביום בו הוחזרו עשרים חטופינו החיים ובא נשיא ארה"ב לבקרנו,

לא היה בארץ מי שלא התרגש. אנחנו מתקוטטים ללא הרף כל ימות השנה, אבל כשמגיע רגע כזה ואירוע מסוג זה, כולנו מורידים ראש והדמעות זולגות מעינינו,

ברגעים אלה אנחנו מרגישים וחווים את היחד, את שותפות הגורל שלנו ואת הדאגה איש לרעהו – מה שמכנים בשפה יפה – ערבות הדדית.

* והנה, בטקס רב הרושם אשר שודר מכנסת ישראל, הרשו לעצמם 'נבחרי העם'

לעשות מעשה שיש לברור היטב מילים כדי לתאר אותו. הנבחרים ה'מורמים מעם'

החליטו שלא מתאים לכבודם שנשיא בית המשפט העליון יכבד את הכנסת בנוכחותו והציבור יכבד אותו. כך הם סברו גם לגבי היועצת המשפטית לממשלה – אין לה מקום בטקס החגיגי כל כך בכנסת – וזאת למה? כי היא לעומתית לאחדים מהם.  אין לי ספק שהוגי הרעיון הנפלא הזה להדיר את שני נושאי התפקידים האלה

מן המעמד החגיגי היו שר המשפטים, ויו"ר הכנסת ואולי חכי"ם נוספים,

ואולי, או לא, בידיעת ראש הממשלה.

* איני מכירה אישית את נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, ואני משוכנעת שהגיע לתפקידו ומשרתו, בדרכים ישרות וכשרות ובשל כישוריו והתאמתו לתפקיד. איני מכירה את היועצת המשפטית לממשלה עורכת הדין בהרב-מיארה, ובטוחה שאף היא נבחרה בשל התאמתה לתפקיד לאחר בדיקות ארוכות ומדוקדקות. שניהם צעירים ממני בשנים רבות, לא נתקלנו זו באלה מעולם.

נותרתי ללא מילים מתאימות להגדיר את המעשה הנמוך הזה שנעשה בתוך כנסת ישראל – שהוא הבית שלי ושלכם כמו של חברי הכנסת, ואסור לנו לסלוח על המעשה.

שני האישים הללו הם נושאי תפקיד רם מעלה בחברתנו, הם לא אנשים פרטיים, ואין לאף אדם בכנסת ישראל או בממשלה, הזכות להרחיקם מטקס חגיגי של כלל העם הזה. מי שמכם להחליט מי יבוא ומי ילך? מי ישב בטקס ומי לא יוזמן אליו?

נשיא בית המשפט העליון הוא שני בהירארכיה של נושאי תפקידים בישראל,

נשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון ויו"ר הכנסת – הם שלושת התפקידים

הרמים במדינה, בדיוק לפי הסדר הזה, מי מלאה ידו להסיר את מקומו של נשיא ביה"מ העליון?

האם הכנסת היא בית פרטי של אימא ואבא שלהם שאפשר להם לנקוט בצעד מכוער שכזה?

* בשנים האחרונות חזינו בבושות רבות מספור שהתחוללו לנגד עינינו – אבל בושה כזו טרם ראינו. ואם נוסיף על כך את ההתערבות בענייני המשפט שלנו בהצעה הדרמטית לחנון את מי שמשפט ארוך ועמוס מתנהל כנגדו –   ומעל כל אלה את ההתלהבות המוזרה, [בלשון המעטה], ומחיאות הכפיים הנישאות של יו"ר הכנסת – [איש אינטליגנטי ומבין] הרי שחזינו בבושה בהתגלמותה.

* בין אם אני משתייכת לימין, למרכז או לשמאל, אני – האזרחית הישראלית  הנאמנה, נציגתם של ישראלים רבים כמותי – מתביישת בכם!!!

ואם, יש סיכוי, שחברים נוספים מבין חברי הכנסת ידעו על כך מבעוד מועד ולא מיחו בידי המחליטים, ולא הרימו את קולם נגד המעשה המבזה הזה –

הרי שהבושה כפולה,  מכופלת ומשולשת.

לשם כך נבחרתם? כדי לממש את מערכת הקנאות והשנאות של אחדים מכם?

אין לכם בושה, רבותיי?

אכן, אין לכם בושה, רבותיי!

עירית אמינוף

אהוד: תחזקנה מאוד ידיו של יו"ר הכנסת שנהג בממלכתיות ולא הזמין את השניים שכבר מזמן הגיע הזמן שיילכו הביתה!

* * *

רוֹן גֵּרָא

לְתָמִיר נִמְרוֹדִי

חלל שגופתו הובאה מעזה לקבורה

חוֹזֵר, מַבִּיט בִּתְמוּנָתְךָ,

חָשׁ בְּךָ כַּנָּסִיךְ פְּרִי הָעַרְעַר.

חוֹלֵם אוֹתְךָ בִּמְבוֹכִים

מְפֻתָּלִים תָּר אַחַר

הָאוֹר.

וּכְשֶׁנִּגְלָה לְךָ אוֹתוֹ הָאוֹר

כָּל כָּלְךָ נָתַתָּ לָצֵאת אֶל הָאוֹר,

עָלִית בְּכָל כּוֹחוֹתֶיךָ אֵלָיו

לִלְחֹם בָּאֹפֶל הַחַמַאס.

וְאָז יַד אַהֲבָה אָסְפָה אוֹתְךָ.

מַבִּיט בְּךָ עַכְשָׁו בְּתוּגָה

שׁוֹמֵעַ צְעָדֶיךָ הָאַחֲרוֹנִים

הוֹמִים כְּלֵב

מִן הַדְּמָמָה.

יְמֵי הַיָּם

בְּצַעַר מִתְחַוֵּר לִי שֶׁכְּבָר

אֵינֶנִּי זוֹכֵר אֶת יְמֵי הַיָּם

חֲבֵרַי מִשָּׁם מִזְּמַן אֵינָם,

זוֹכֵר בְּרֹךְ אֶת אֵלֶּה שֶׁפָּסַעְתִּי

לְצִדָּם.

עַכְשָׁו אֲנִי פּוֹסֵעַ בְּבֵיתִי הַדַּל

בֵּין הַסְּפָרִים שֶׁכְּבָר קָשֶׁה לִי

לְקוֹרְאָם

הַשָּׁמַיִם עֲדַיִן שְׁטוּפֵי אוֹר

מַקְשִׁיב לְרַחַשׁ הָרוּחַ הַקּוֹרֵא

בִּשְׁמָם

הִנֵּה בָּאוֹת עִתּוֹת מָנוֹחַ,

אֲנִי רוֹכֵן לְהַבִּיט בָּאוֹר

הַמִּתְאָרֵךְ טֶרֶם חֹרֶף

וְנִבְלַע בְּמַעֲבֵה הָעֲרָפֶל הַמְּטַשְׁטֵשׁ

בְּחֵיק מַחְשְׁבוֹתַי.

רוֹן גֵּרָא

* * *

מוטי הרכבי

צבא קטן וחכם

ידידה סינית שבעלה קצין בחיל השריון הסיני, סיפרה שנהוג שם בחיל השריון הסיני, מדי פעם, לקלקל בכוונה טנק כך שלא ניתן יהיה לתקן אותו, ואז מוכרים אותו כמתכת ומחלקים את הכסף ביניהם.

אין צרוך להגיד שהייתי מזועזע מהסיפור. אבל לצערי אחרי ה-7/10 הבנתי שבישראל עושים את אותו הדבר אבל בהרבה יותר תחכום, ומרוויחים הרבה יותר כסף.

אז מה באמת מסתתר מאחורי הסיסמה ״צבא קטן וחכם״. ״בכירי״ מערכת הבטחון הלשעברים אייזנקוט, גנץ ושאר הגנרלים שתמכו בצבא קטן וחכם, השביתו אלפי טנקים, שיחררו מאות אלפי אנשי מילואים בגילאי 30-40, צימצמו משמעותית אימונים של אנשי סדיר ומילואים והזניחו את מחסני הנשק! 

אבל אם הייתם מצפים להקטנה של תקציב הביטחון, לא!  זה לא קרה! יודעים למה! הקטנת הצבא איפשרה הגדלת משכורת של גנרלים מבלי שתקציב הביטחון יעלה משמעותית!

למעשה חלקם אפילו הרוויחו פעמים. חלקם, אני שמעתי את זה מפי אחד מהלשעברים שאמר בחוג סגור בו השתתפתי ״במלחמה הבאה אסור לצה"ל לנצח״ – לא רוצה להגיד מי כי יש להם מספיק כסף לתבוע אותי על דבר אמת. אמר ממש כך ״במלחמה הבאה אסור לצה"ל לנצח״  בלי להניד עפעף.

אז כן הוא מהלשעברים שהרוויחו פעמים, גם משכורת עתק וגם צה"ל כמעט ולא ניצח! זה שב-7/10 נהרגו 1500 צעירים בנובה ועוד כ-1000 חיילים מה לעשות את זה תמיד אפשר לגלגל על נתניהו.

מוטי הרכבי

* * *

עקיבא נוף

מַחֲלָה

יֵשׁ מַחֲלָה וּשְׁמָהּ שִׁינְאָתִיטִיס,

שֶׁטּוֹבֵי הָרוֹפְאִים לֹא מָצְאוּ לָהּ מַרְפֵּא

וְיֵשׁ לָהּ גְּרוּרָה, שֶׁשְּׁמָהּ צְבִיעוּתִיטִיס

וְהַחֹולִי הַזֶּה – אֵינֶנּוּ מַרְפֶּה;

בְּכָל פְּעוּלָה שֶׁל אָדָם מְסֻויָּם

רוֹאֶה הַחוֹלֶה רַק אֶת צַד הַשְּׁלִילָה,

אֶת עַצְמוֹ הוּא רוֹאֶה – נַעֲלֶה וּמוּרָם

וּבְכָל הָאַחֵר הוּא מוֹצֵא אֲפֵלָה.

סִימְפְּטוֹם מֶרְכָּזִי בְּאוֹתָהּ מַחֲלָה –

הַכֹּל בָּהּ נִמְדַּד בְּאֵיפָה וְאֵיפָה,

וְכָל שֶׁאֶצְלוֹ – לְעֵילָּא וּלְעֵילָּא,

הוּא רוֹאֶה בְּאַחֵר כִּנְבֵלָה וּטְרֵפָה.

וְיֵשׁ בְּחוֹלֶה זֶה סִימָן וְגַם צֹורֶךְ

לִתְקֹוף ת'אַחֵר בִּתְאָרִים שֶׁל בִּזּוּי

לָתֵת בְּדִבְרֵי הַיָּרִיב – מְלוֹא הָאֹרֶךְ

מִלִּים שֶׁל שִׁקּוּץ וּקְלָלוֹת שֶׁל גִּנּוּי.

מַה חֲבָל כִּי גַּם, בְּעֵת זוֹ, הַמְּאַחֶדֶת,

עֲדַיִן, יֶשְׁנָם מְפִיצֵי פֶּגַע רַע,

טְרוּפֵי שִׂנְאָתָם, שֶׁלְּשֵׁפֶל יוֹרֶדֶת,

נִרְחָק מִפְּנֵיהֶם כְּמִפְּנֵי מְצֹורָע.

* * *

ד"ר משה גרנות

הגיגים (קצת באיחור) על ראש השנה

מסתבר שראש השנה אינה מוזכרת כלל בתורה, אלא בחודש ניסן, שלפי הסיפור בספר שמות, בחודש זה יצאו בני ישראל ממצרים: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב 2), ואילו היום הראשון לחודש השביעי (כלומר, חודש תשרי) מכונה בתורה "יום תרועה" ו"יום זיכרון תרועה" (במדבר כ"ט 1, ויקרא כ"ג 24). חז"ל קבעו שאת השנה מתחילים בתשרי, וקבעו שביום זה בני האדם נידונים, ואילו לאחר "עשרת ימי תשובה", ביום הכיפורים, נחתם גזר הדין בשמיים (בבלי מסכת ראש השנה דף ט"ז ע"א), וכן קבעו שלפי יום זה קובעים את השמיטה והיובל (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א').

התורה קבעה שביום התרועה אסור לעשות מלאכת עבודה, ויש להקריב פר בן בקר, איל, שבעה כבשים, בתוספת מנחה סולת בלולה בשמן לכל אחד מהקורבנות, וכן יש להקריב שעיר עיזים לחטאת – כל זה בנוסף לעולת החודש ועולת התמיד. בעשור לחודש, ביום הכיפורים ועינוי הנפש, אסורה כל מלאכה, וחובה להקריב פר בן בקר, איל, שבעה כבשים, מנחתם ונסכיהם, וכן שעיר עיזים לחטאת, בנוסף לעולת התמיד (במדבר כ"ט 11-1).

בכתובים אלה מצוי רמז לפתרון התופעה הייחודית של עם ישראל, שנטש את מולדתו לאורך עשרות דורות, כמה אליה בתפילות ובמזמורים, אך נמנע מלשוב אליה, כביכול בצו אלוהי. הרי פירוט הטענה: בארבעת החומשים – שמות, ויקרא, במדבר, דברים יש 137 פרקים, ו-79 מהם יש צווים אלוהיים המחייבים הקרבת אינספור בהמות ועופות לאל, ואינספור מתנות לכוהנים  וללויים (למשל, 48 ערים מוענקות ללויים משום שאין להם כביכול נחלה). התורה מתגלה לבני ישראל רק בימי יאשיהו (620 לפני הספירה בקירוב). קודם לאף אחד מבחירי ה' אין מושג מה כתוב בתורה, כי היא לא הייתה קיימת (משה בונה נחש נחושת – במדבר כ"א 8;  בביתו של דויד יש תרפים, שהם פסלי בית – שמואל א' י"ט 16-13;  נכדו של משה סוגד לפסל –שופטים י"ז-י"ח).

מסתבר שהתיאבון של הכוהנים מהישראלי המצוי, שפרנסתו היתה רק על עבודת האדמה, לא ידע גבול, וכן גזרו כוהנים אלה גזירות ששום חברה אנושית בעולם לא היתה יכולה לעמוד בהן, כגון הצו להפקיר את שדותיו, לא רק ללויים ולעניים, אלא גם לחיית השדה (ויקרא כ"ה 7-2). רק מי שאין לו מושג איך מתנהלת עבודת השדה יכול להעלות על הדעת הפקרות כזאת. ארץ ישראל בימים ההם היתה רחוקה מארץ זבת חלב ודבש, והיתה מוכה באינספור בצורות ושנות רעב, והתורה דורשת להפקיר שדה, כרם ומטע לחסדי זרים וחיית השדה!

ראינו לעיל שאחד הצווים ביום התרועה וביום הכיפורים הוא לחדול ממלאכה. צו זה תקף גם בשאר החגים, והשבת איננה רק יום מנוחה, אלא יום של שיתוק מוחלט (שמות כ' 11-9, כ"ג 12, דברים ה' 17-12). מסתבר שיש דין מוות למחלל שבת (שמות ל"א 15-14), והדוגמה לכך הוא סיפור האיש שקושש עצים בשבת, מן הסתם להכין לעצמו ארוחה – נדון לסקילה (במדבר ט"ו 36-32). בימינו אנו חרדים מנועים להדליק אור בשבת, ואפילו את נייר הטואלט הם מפרידים יום קודם. כלום אפשר כך לנהל חברה אנושית?

לא ניתן להיענות לצווים הבלתי ריאליים שהכוהנים העמיסו על עובד האדמה, בעיקר נוראים הם הצווים הקשורים בארץ (שבת, שמיטה, קורבנות, מתנות אינספור למקדש ולכוהנים). אשר על כן, כאשר בני ישראל האמינו כי מה שבדו מליבם הכוהנים מימי המלך יאשיהו, ואחר כך הכוהנים בגלות בבל ובשיבת ציון – הם דברי אלוהים שהורדו למשה בהר סיני, לכן חובה לקיים אותם, אחרת יבוא זעם האל (ראו קללות נוראות בויקרא כ"ו ובדברים כ"ח) – אמונה זאת הובילה אותם בהכרח באפשרות מילוט – והיא ירידה מהארץ לגלות, ואז כל המצוות הקשורות בארץ (קורבנות, שמיטה, יובל וכד') אינן נאכפות, ונשארות מצוות כמו שמירת שבת שניתן להסתדר יותר טוב בגולה – עם גויים של שבת.

 זאת הסיבה שעם ישראל שהה בגלות עשרות דורות, ובדה מליבו אגדה חסרת שחר, שכביכול ה' בכבודו ובעצמו השביע את עם ישראל שלא למרוד בגויים, ולא יעלו בחומה (כלומר, אסור להילחם כדי לכבוש מחדש את ארץ ישראל, הציונות אם כן היא חטא!) – בתקווה שהגויים לא יכבידו את עולם יותר מדיי על ישראל (בבלי, כתובות, דף קי"א ע"א); אלא שהגויים לא שמעו על השבועות האלו, ולא רק שהכבידו את עולם על ישראל, אלא עינו אותנו ורצחו בנו במיתות הזוועתיות ביותר, והכול היה כדאי, ובלבד שלא להתנסות בזעם האל בארץ ישראל על אי-קיום מצוותיו.

הצווים שהוזכרו בראש הרשימה על חובות המאמין בראש השנה וביום הכיפורים הם בבחינת דוגמית לעול חסר הסיכוי שהתורה דורשת להטיל על המאמינים.

המבקש לקבל מידע נוסף בנדון, יוכל לקבל את ספרי "התיאבון הגדול של משרתי האל" בתבנית דיגיטלית, או בספר כרוך, ללא תשלום– granotmoshe@walla.co.il

משה גרנות

* * *

אהוד בן עזר

ספר הגעגועים

רומאן

כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור

נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)

"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987

נדפס בישראל 2009

פרק חמישי

טביעת אצבעות.

נאום חוואג'ה אבּוּ-אוֹרי

"אורי כבר קם," אמרה אימא לגיורא, "תודה לאל, אם לא היית בא, היה ישן עוד שעתיים, אולי עד הצהריים – "

פיהקתי.

"אורי חושב שהחופש הגדול נוצר רק בשביל לישון בו, ולקרוא ספרים. אבל לעבוד – חס ושלום," אמרה אימא, "טוב, מילא," ליטפה קלות את ראשי, "העיקר שיהיה בריא. אם הוא לא היה קורא כל-כך הרבה, לא היה סובל מסחרחורת."

"כך גם אני אמרתי לו, גברת בן עמי."

כל זה אירע ימים לא רבים לאחר שהפסקתי לעבוד בכרם. "אם לא תלמד להעריך את הכסף," אמר אבא בראשית החופש, "סופך תגדל בטלן ותחיה על חשבון אחרים. כסף אינו גדל על עצים. צריך לעבוד קשה כדי לזכות בו. העבודה היא מחנך טוב. מחסנת. אם תהיה חלש, יכו אותך."

אמר ועשה.

תקופת החופש הגדול היתה עונת הבציר בכרם באחוזת פֶלְז, ואני נשלחתי לעבוד שם. בבציר עצמו, שהוא מלאכה אחראית ודורשת תשומת-לב ובקיאות, לא הניחו לילד כמוני לקחת חלק. אך נתנו בידי מקטפה, המשמשת לניקוי האשכול מכל ענב פגום, מצומק וסר-צבע, והעמידו אותי בתוך חבורת שְׁקָצִים ערביים ליד שולחן-קרשים גס, עמוס ארגזים, שניצב לאורכה של סוכת-גפנים רחבת-ידיים על גבול הכרם, סמוך לדרך העגלות אשר לכל אורכה שדרת עצי תאנה נהדרים, והיא כיום הכביש לניר-אליהו ולבית-בֶּרְל המסתעף מכביש כפר-סבא-רמת-הכובש. מעצי התאנה ומן הגפנים לא נותר זכר.

ארגזי הענבים הגדושים היו מגיעים מתוך הכרם אל הסוכה ולאשכולותיהם גוון כפור טרי ויבש. וממרומי הסוכה אשכולות ירוקים משתלשלים מבין העלים וכמין טריות תמידית של בוסר עומדת בהם.

אלה היו ימים של התרגשות ועצמאות. של אור. של קיץ. נעשיתי בקיא בזני ענבים: מוסקאט שחור, מוסקאט לבן, דַבּוּקִי, תמר בַּיְרוּתי. מדי בוקר היתה אימא נותנת בידי את שקית האוכל שנועדה להפסקה הגדולה בבית-הספר, עשויה בד ונסגרת במשיכת שרוך עבה שבו נושאים אותה, ואשר עליה רקמתי בחוטי דֶמְצֶה צבעוניים: "אורי ב." – ובשקית ארבעה כריכים דקים כרוכים בנייר דק של עטיפות תפוזים נוטף ריח חומר חיטוי, דֶפִינִיל, וממולאים בפלחי ביצה קשה ובגבינה צהובה. מלפפון טרי ובקבוק מים. ביום הראשון לעבודתי שמה בשקית אשכול ענבים רחוץ היטב, לבל אטעם מן האשכולות המגוּפּרים בכרם, שגם נגעו בהם אצבעות הבוצרים.

באה שעת הצהריים ואני מאסתי באוכל הנקי של אימא. בצל עצי הפרדס הסמוך, מעבר לדרך החול, ליד ברז מי-ההשקאה שראשו החלוד פעור כפִתחה של מערה עמוקה, ישבתי לאכול בתוך חבורת שְׁקָצים ערביים. עָלִי פרס לי מפיתת-בצק לחה ומלוחה מאוד, ממולאה אורז מבושל, וחלָק עימי קומץ זיתים יבשים ועגבניות-בר. הן היו אדמדמות וזעירות כחרוזי אלמוגים. עלי אסף אותן בצידי הדרך בבוקר בלכתו לכרם. אבא אמר כי בכל מקום שערבי מחרבֵּן, בקיץ צומח שיח עגבניות. גיורא שר לי שיר שלמד ממַיוֹרָה המשוגע: "בַּלָדִיָה, בַּלָדִיָה, ערבייה אותך הֶחְרִיאָה!" אימא אסרה בהחלט לאכול עגבניות שצמחו על צוֹאת-אדם. היא באה מפולניה, שם נחשבה עגבנייה לרעל. אך עגבניות-הבר של עלי היו חמצמצות וערֵבות לחֵיך. אדמת המדמנה בשולי הדרכים הִרוותה אותן במיטב דשניהָ שבאו לה מן ההפקר. כל נגיסה הותירה פה מלוח, ולעתיד לבוא גם געגועים צורבים על גן-עדן פראי של עגבניות-בר בצהרי-יום, חבויות בצרורו של עלי עם קומץ זיתים מרים ופיתת בצק לחה ומלוחה מאוד.

מי תיאר לעצמו שעגבניות ההפקר של עָלִי תכבושנה את מרכּוֹלֵי העולם בדמות עגבניות השֶׁרִי, ומי היה מעלה על דעתו שעגבניות הבַּלַדי והמֶרִימֶנד הכרסתניות, אלה הרכּוֹת-מבפנים, אלה מלכּוֹת הסַלַט של ילדותנו, דווקא הן תיעלמנה כליל מהחקלאות הארצישראלית לטובת עגבניות חדשות בעלות לב קשה, גוף קפוא וציפה חסרת טעם, ומי תיאר לעצמו כי את הסלט תצֶלנה דווקא הקטנטנות החמצמצות האלה, שבראשיתן גדלו על צוֹאה בצידי הדרכים.

לימים סיפרתי על כך לסופר אֶמִיל חַבּיבּי, והוא לא כל-כך הבין על מה אני מדבר. לדבריו לא חש כל שנותיו שום שינוי בעגבניות – ועלה בדעתי שאולי הוא לא כל כך מעוּרה בארץ כמונו, צאצאי העלייה הראשונה, ולכן גם ספריו שקראתי בתרגום עברי, לא כל כך משכנעים.

יום אחד התבשרתי שהפרק הזה, כסיפור-לעצמו בשם "טביעת אצבעות", ייכלל במִקראה לבתי-ספר, אבל מבקשים שארשה להוציא ממנו את השורה: "בכל מקום שערבי מחרבּן, בקיץ צומח שיח עגבניות."

סירבתי.

חלקתי עם עלִי את הכריכים שהכינה אימא. יותר מכל השתומם עלי על עיגולי-הביצה הפרוסים בעובי שווה. לאימא היה מכשיר מיוחד עשוי אלומיניום ומסגרת-ברזל עם מיתרים דקים שאפשר לפרוט עליהם באצבע. עלִי חס לקלקל את צורתם הנאה של העיגולים והסתכל בהם שעה ארוכה בטרם יאכל אותם. הוא גם בלע בתיאבון את אשכול הענבים הרחוץ, היהודי, ששלחה אימא, ולי הביא אשכול טרי וצונן שנבצר השכם בבוקר ואשר אותו החביא בצל אחד הארגזים הריקים.

אחר-כך שכבנו לנוח שעה קלה בגומת-העץ, ה"צלחת", שהיתה לחה ומדיפה קרירות. בגזע החוּם של עץ השׁמוּטי עלו פטריות-עובש צהובות. דופן הגומה שימש לנו כר. רחש המים הזורמים בתעלת הבטון הסמוכה הביא בנו הרגשה של שעת מרגוע על שפת נחל. הפרדס היה כיער אפל, ואני נמנמתי עד גמר ההפסקה.

בשעה ארבע נשמע הצלצול האחרון ממרומי הגבעה שעליה ניצבה חצר האחוזה המוקפת חומה של משפחת פלז. ומכל העברים, הפרדס, הכרם, שדות הפלחה וגן-הירק, נאספו הפועלים הערביים בחבורות, מי בכּאפייה של בד פשוטה ומי בטַקִיָה, כיפה סרוגה, ונפלטו אל הדרך כשהם חוזרים לכפריהם הסמוכים ואני ביניהם, ילד עברי יחידי בתוך עשרות נערים ערביים שעיניהם בורקות וגרונותיהם מסלסלים זמר מזרחי והם מעלים אבק בעקבותיהם, יחפים. ואני נגרר עימם במכנסי-חאקי קצרים, בסנדלים, מנופף יד ופוער פי ללא מילים כדי שלא ירגישו שאינני מכיר את הלחן, ואני מתלהב, נלעג, ומשתתף בצחוקם מבלי דעת סיבתו.

הם גם לא יכלו להבין מדוע אני צריך לעבוד. האם קיבלתי עונש? הכול ידעו שאבא, חוואגָ'ה אַבּוּ-אוֹרי, הוא מנהל האחוזה. לכן רחשו כלפיי כבוד רב ונזהרו מלפגוע או להתעלל בי. שעשוע חביב עליהם היה לקלוע בשעות העבודה ענבים פגומים איש בפני רעהו, ומוטב לכוון אל העין. רק הסיר מהם חוואג'ה לַייבּוֹ, הוא אריה-לייב המשגיח, את עינו הפקוחה – מיד המטירו ענבים באושים, והקולע מתכופף לתומו אל מתחת לשולחן כדי להתגונן. אך אם פגע במקרה ענב בפניי או בחולצתי, מיד נזעק עָלִי אל המשליך והִכה בו נמרצות. אפילו חוואג'ה לייבו לא היה עוצר בעדו כאשר הגן על בנו של המנהל.

אך מה מעשיו של הילד העברי בסוכת הגפנים הירוקה, ביניהם, שהעבודה היא להם הכרח, גורל?

לא היו די מילים ערביות בפי כדי להסביר להם את הערך החינוכי של עבודת-הכפיים, וספק אם אני עצמי האמנתי בכך, ואילו הם – ודאי לא היו מבינים את כוונתי גם לוּ דיברתי ערבית רהוטה.

בוקר אחד בא אבא לראות כיצד מתקדמת העבודה, ונשא נאום קצר בערבית, בה שלט היטב וגם ידע קרוא וכתוב.

שנים רבות לאחר מותו של אבא עדיין הייתי רואה אותו עומד שם כפוף-קמעה ופניו צרובי שמש. לבוש חולצת-חאקי בהירה, קצרת-שרוולים, בכיסו פנקס ועיפרון, מכנסי-חאקי קצרים יורדים סמוך לברכיו, ועל השוקיים הרזות גרבי-חאקי גבוהים. בני הדור של אבא הלכו לעבודה בנעליים החצאיות הישנות שלהם. או בסנדלים סגורים היטב, שנידמו לנעל (אבל בצילום מימי בחרותו הוא עומד יחף בתחתוניו בפרדס ופותח תעלות להשקאה). הם לבשו בימי החול בגדי-חאקי בהירים ולא שינו ממנהגם אפילו לאחר שיצאו האנגלים והחאקי נעשה צבע צבאי בלבד שהישראלים סולדים ממנו בבגדי יום-יום שלהם.

אבא החזיק תחת בית-שחיו כובע-שעם בצבע חאקי, הֵלְמֶט קולוניאלי, שהיה נהוג אצל הבריטים בצבא ובפקידות ועד היום ניתן לראותו במִסדרי הצבא ההודי. הוא קינח את זיעתו במטפחת-חאקי, השתעל מעומק ריאותיו אכולות הניקוטין, ונשא דבריו אל השׁבַּאבּ.

הוא לא דיבר רכות אלא נשמע כגוער בהם, וקולו מצווה. דומה כי לא ידע לנהוג בהם אחרת, וגם כאשר התכוון לשבּח את פועליו, היה מרים את קולו. מן המעט שניחשתי בדבריו הבנתי שאבא דורש בפניהם בשפתם העסיסית את סוגיית "פשוֹט נבלה בשוּק ואל תצטרך לעזרת הבריות!" – ומצביע עליי.

מלמול של הסכמה והשתאות נשמע אז בסוכת הגפנים הרחבה, ואיש לא העֵז לצחוק לדברי אבא בנוכחותו, ואף לא לאחר שהסתלק.

וכך מדי יום, בגמר העבודה, הייתי צועד ושר ומנופף בידיי בתוך חבורת לובשי הקרעים אשר אינם יודעים לבוש תחתון מהו. רובם יחפים, רק למיוחסים שבהם סנדלים גסים שסוליותיהם עשויות צמיג-מכונית משומש. ליד פסי-הרכבת הייתי נפרד מהם במשעול הפונה אל ביתי, ועוד שעה ארוכה שומע את קולות שירתם המתרחקים והולכים כשהם נמוגים בעננת אבק קלה בדרך-העפר המוליכה לכפרם.

*

יומי הגדול היה יום התשלום השבועי, שחל מדי שישי בשבוע, כאשר הייתי עומד בתור הארוך עם כל השבאב בחצר האחוזה. לעיתים היו דוחפים איש את חברו, ורק סביב לי היתה נוצרת כמין עוגה של יראת כבוד. התור השתרך ממגדל המים שבאמצע החצר ועד לפתח משרדו החשוך של אדון גרישה, פקיד האחוזה. צלצול עליז של מטבעות ממלא את החצר, ואני שומע ונהנה אך עדיין איני יודע את ערכו של הכסף, כדברי אבא. אפו של גרישה מעוקל כחרטומו של נשר. ולו משקפיים במסגרת-כסף דקה, וידיים ארוכות ולקחניות. הוא חובב שחמט, לחמניות טריות ונשים נשואות (כך התברר לי לאחר זמן) וכל הווייתו אומרת כסף והוא עצמו ניראה כשטר משומש, ונצנוץ של מטבעות בעיניו החמדניות.

אחד-אחד בבוא תורו טובל כל נער את אגודלו בכרית-החותם העשויה לכך ומטביע את אצבעו במקום המיועד לה בגיליון התשלום, בקצה השורה שבה נִרשמו שמו, מִספר ימי עבודתו בשבוע, ומשכורתו. והיה אם סטתה בוהנו שחורת-הציפורן של מי מהנערים ממקומה בטור – היה אדון גרישה הזריז תופס בה ומכוונה בלחיצה קשה למקומה המדויק.

 ואני מתקדם בתורי וכבר ניצב בפתח המשרד, ויודע, עוד מעט קט יעצרו הכול את נשימתם בהשתאות, לא, אני איני צנוע, שעתי הגדולה הנה קרבה ובאה, וכל רום מעלת ערכי יתבלט עתה לעומת פיגורי אחריהם בעבודת-כפיים –

אני לומד בבית-הספר!

ואף שאני הצעיר מכולם, הריני לוקח ביד אמונה מידי אדון גרישה את העט ומשרבט בגיליון את שמי בחתימה מדויֶקת ונאה. שם היא מתנוססת, יחידה ועברית באמצע הטור שבו משחירות טביעות האצבע של בני ישמעאל. ולא זו בלבד אלא גם שכרי שונה. הם מקבלים שילינג ליום, שהוא חמישה גרוש, ואילו לבנו הקטן והמלומד של המנהל משלמים שישה גרוש ליום!

שנאתי את השמש, הזיעה, ובייחוד את מכת הדָבּוּרים. צרעות גדולות אלה, שצבען חום-צהבהב והן עטות מכל עבר על הסוכה כדי למוץ את הענבים הבשלים, המתפקעים ממתיקותם, ולרוות את צמאן בהם. טסות בחלל סוכת-הגפנים הירוקה, המעולפת בחום, חולפות על פניך בזמזום טורד ומאיים או מהלכות כמשוגעות על פני האשכולות בארגז. ועקיצתן מכאיבה מאוד, פי כמה וכמה מעקיצת דבורה.

זאת ועוד, אצבעותיי נעשו דביקות והשחירו מעסיס הענבים המתוק ומן האבק שדבק בו. המקטפה נעשתה עד מהרה מזוהמת, ידיותיה נדבקו לאצבעות, והעור העדין התנפח והעלה בועות. ידיי צרבו בלילות, והפצעים לא נִרפאו מהיום למחר.

אבא היה מרוצה מכך שאני מתחשל והולך. קורא פחות, עיניי אינן כואבות, וחדלו הסחרחורות. וחוץ מזה, הלא כאשר אבא היה בגילי, כבר פִרנס עצמו מחֶלקת הירקות, והיה יורד למכור אותם במו-ידיו בשוק הגדול של המושבה.

אבל אימא חסה על בריאותי, ולא הסתירה את דעתה.

אבא התרגז. שני ראשים במצנפת אחת לא ייתכנו, אומר הפתגם הערבי, ושני אנשים שדעותיהם חלוקות אינם יכולים לחנך ילד אחד כי סופו שיגדל בטלן ומבולבל. על אימא להחליט מי משניהם יחנך אותי, לבדו, וישא באחריות.

אימא התעקשה. אבא צעק בלי קול. פניו השחומים העלו גוון שחור 

גם בהתרגזו. דומה, הנה יאחז בו השבץ. היא אינה מבינה בחינוך, אמר. וארורה השתלטנות. הוא לא יעשה כל מה שהיא רוצה. היֹה לא תהיה.

אימא החלה בוכה. אותו רגע הוחלט בלי מילים שאני לא אלך יותר לעבודה, ולי נודע הדבר לאשורו רק למחרת בבוקר, כאשר התברר כי לא הכינו לי כריכים. אבא חרק שיניים ואמר שהוא מתפטר מתפקידו, ומהיום והלאה תחנך אימה לבדה את הילד. הוא לא ינקוף אצבע, לטוב ולרע.

אבא היה אדם חלש ורגזן, וכל זה בא לו בגלל עקשנותו היתירה וחוסר הצלחתו להשפיע על הזולת, כלומר – על אימא, ולימים עליי, לשמוע בקולו. את כעסו היה שואף אל תוכו פנימה עם עשן הסיגריות (אשר לימים היו מן הסוג הזול ביותר, ככל שצרך מהן יותר) – ומרעיל עצמו בשניהם, בַכעס ובַעשן. מאז התחלתי עומד על דעתי הִרהרתי לא פעם בפליאה כיצד הצליח אבא להטיל את מרותו על עובדי האחוזה ועל פועליו בכל המקומות האחרים, בעוד אשר בביתו –

למחרת בצהריים, כאשר ישבתי לשולחן במכנסי-התעמלות כחולים ובגופייה צחורה, עיניי אדומות מקריאה יתירה, ראשי סחרחר במקצת וגופי רחוץ ומדיף ריח סבון טרי ושהות נעימה בחדר מוצל וקריר כל הבוקר – הביט אליי אבא בשתיקה מלאת בוז ולא אמר מילה. אך אני דימיתי לשמוע בשתיקתו מילים שרק לאחר שנים אעמוד על פשרן, כגון – שאני עצל לעבוד, בעל נפש רכרוכית, שוגה בחלומות, פוחד מעבודת-כפיים ופַּרַזִיט.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

אסי דגני

שיר: הקוף

אֲנִי לָמַדְתִּי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב

מִקּוֹף שֶׁבְּגַן-הַחַיּוֹת.

בְּנַעֲרוּתִי הָיִיתִי מַחֲלִיק אֶת אֶבְרִי

בֵּין יְרֵכַי, בְּשׁוֹכְבִי בַּמִּטָּה

לִשְׁנַת הַלַּיְלָה.

פַּעַם אַחַת הִגַּעְתִּי לְאוֹרְגַּזְמָה

בְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי מָה זֶה

וְכִי בַּחֲשֵׁכָה גַּם יָצָא נוֹזֵל לְבַנְבַּן מִתּוֹךְ הָאֵבֶר.

מִשּׁוּם מָה הַדָּבָר הִפְחִיד אוֹתִי מֵחַד

אַךְ גָּרַם לִי הֲנָאָה מִצַּד שֵׁנִי,

וְלָכֵן נִתְלַוָּה לָאוֹנָנִיזְם שֶׁלִּי

רֶגֶשׁ אָשָׁם שֶׁהִכְבִּיד עָלַי מְאוֹד.

חָלְפוּ שָׁנִים וּבְבִקּוּר בְּגַן-הַחַיּוֹת

רָאִיתִי קוֹף מְאוֹנֵן בִּכְלוּבוֹ

וַהֲבִינוֹתִי שֶׁזֶּה טִבְעִי לְיוֹנְקִים שֶׁכְּמוֹתִי –

וּמֵאָז הִתְפַּטַּרְתִּי מֵרֶגֶשׁ הָאָשָׁם.

* * *

נעמן כהן

פירוק עזה מנשק לא רק פירוק החמאס

טעות גדולה של ישראל להכניס להסכם רק את פירוק החמאס מנשקו, ולא את פירוק כל ארגוני הטרור בעזה מנשק. ונניח רק נניח שהחמאס יפורק מנשקו (מה שלא סביר שיקרה) ונניח גם שארגון הג'יהאד האיסלמי, ו"דעא"ש" עזה הם ארגונים קטנים שיפורקו מנשק, מה יקרה אם הרשות הפלשתינית של אש"פ תשתלט על עזה ותקים שם את ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של אל-אקצא" – ארגון רצח הפועל בדיוק כמו החמאס ואף הטרים אותו כמבצע הטבח בקיבוץ מצר? ארגון שהמפקד העליון שלו הוא אבא של מאזן, האם לפי ההסכם הוא ייחשב לגיטימי?

על ישראל לדרוש פירוז כללי של עזה, ופירוק כל ארגוני הטרור שם מנשקם.

עמיחי הירש-אילון תומך בטרור האיסלמו-נאצי

ראש השב''כ לשעבר, עמיחי הירש-אילון, ממשיך לתרום לתעמולת שונאי ישראל, ומסנגר על המחבל מרואן ברגותי הרוצח הסדרתי, מייסד ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של אל-אקצה" שהטרים את החמאס בטבח בקיבוץ מצר, ואומר:  ''צריך לשכוח את עברו של מרואן ברגותי'' ועוד משווה אותו לשמיר ובגין.

https://rotter.net/forum/scoops1/918533.shtml

זה בדיוק הזמן להיזכר באימרה הנכונה של בנימין מיליקובסקי-נתניהו לרב כדורי (שהושמצה בלי סוף בגלל שצוטטה רק בהתחלתה): "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים. הם חושבים שאת הביטחון שלנו ישימו בידי הערבים. הערבים ידאגו לנו. ניתן להם חלק מהארץ והם ידאגו לנו. איפה נשמע כדבר הזה?"

(דקה 1:17)

https://www.youtube.com/watch?v=N_5rVMDUI18

האשלייה שרוצח ג'יהאדיסט כמו ברגותי יחסל את החמאס ויביא את השלום היא כל כך הזויה, עד שזה מפחיד. והזוי עוד יותר שהירש-אילון, איש "השומר הצעיר" פוסל את ראש השב"כ החדש דוד זיני בגלל הרקע שלו. בשעה שהרקע שלו היה חיים אורון (ג'מוס) מראשי "השומר הצעיר" שהיה חברו הטוב של ברגותי, וניגב איתו חומוס ברמאללה בין רצח לרצח, וגם עמוס קלויזנר-עוז היה חברו הטוב של ברגותי ואף העניק לו ספר בהקדשה מיוחדת.

בראיון לאל-ג'זירה אמר הירש-איילון "אם הייתי פלסטיני הייתי נלחם נגד ישראל, כדי להשיג את חירותי." המראיין הקשה: "איך היית נלחם? כמה מלוכלך? " – "הייתי עושה הכול כדי להשיג את חירותי." (הכול? כלומר כמו החמאס, רוצח שורף אונס?)

בטוחני שמאיר ולד-יערי ויעקב חזן מתהפכים עכשיו בקברם למשמע דבריו. זה לא החינוך שהעניקו לו.

מרדכי סטיאסני-גילת – זהירות פשיזם!

כתב "הארץ", מרדכי סטיאסני-גילת, המתמחה בנושאי שחיתויות, נזעק נגד מינויו של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ.

"במדינה נורמלית," הוא כותב, "זיני עצמו היה מסרב להתמנות לראש שב"כ.

"במדינה נורמלית שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב לא היה דוחה (ביום שישי) שלוש בקשות לצו על תנאי בעתירות לפסילת זיני כראש השב"כ.

"במדינה נורמלית, שמו של זיני לא היה מגיע אל שולחנה של ועדת גרוניס כי הוועדה אמורה לקבל החלטה שבה אמירה ברורה: לאנשים שבית הגידול שלהם אינו חי בשלום עם מדינה ליברלית נאורה, אין מה לחפש בשירות הציבורי."

(מרדכי גילת, "במדינה נורמלית זיני עצמו היה מסרב להתמנות לראש שב"כ", "אל-ארצ'", 7.10.25).

https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-10-07/ty-article-opinion/.premium/00000199-b536-da30-a39d-b5bf726f0000

הבנתם? מרדכי סטיאסני-גילת, פורש כאן דוגמה למשטר פשיסטי. המשטר הפשיסטי הוא משטר טוטליטרי הקובע לאדם את מעשיו וערכיו. "לאנשים שבית הגידול שלהם אינו חי בשלום עם מדינה ליברלית נאורה," קובע סטיאסני-גילת , "אין מה לחפש בשירות הציבורי."

ומי קובע מהי "מדינה נורמלית"? "מהי הנורמה"? ומי קובע "מהי ליברליות"? בפשיזם זה נקבע ע"י המדינה. בעצם הדיקטטור השולט במדינה. האם המדינה תקבע מי נחשב ל"חי בשלום עם מדינה ליברלית נאורה" ורק הוא יהיה זכאי לקבל עבודה? האם מרדכי סטיאסני-גילת רוצה לייסד משטרת מחשבות בנוסח אורליאני ולעמוד בראשה כז'דנוב וליישם את תורתו הפשיסטית?

מדהים כמה "דמוקרטים" מהתנועה הפרוטסטנטית מסכנים בדבריהם את הדמוקרטיה הישראלית.

מה גורם לטייסים להמשיך להפציץ

אף שהם יודעים שהם הורגים בעיקר אזרחים?

גרמנים רבים ששים להאשים את ישראל בפשעי מלחמה כדי לטהר מעצמם את פשעי הנאצים, אליהם מצטרפת גם כתבת "הארץ" נרי-יענטל רחל וייס-לבנה-הירשפלד, כאימם של בניה ונכדיה הפולקיסטים הגרמנים החדשים.

"מה יגידו." שואלת  נרי-יענטל-רחל וייס-לבנה-הירשפלד, "טייסינו לילדיהם אם ולאחר שיסתיים ההרג השיטתי הזה. שלא ידעו במה מדובר? שלא ראו באינטרנט ולו פריים אחד של רצועת עזה כיום? שלא קראו שום דיווח בעיתונות הזרה? שלא צפו בשום ערוץ טלוויזיה זר שבו מוצגים סרטים המראים את תוצאות ההרג המתמשך הזה?

"טייסים, אמורים להיות אנשים אינטליגנטים (חוץ מהשר קיש) ואפילו דוברי וקוראי אנגלית. לא ייתכן שהם אינם יודעים שכשהם מטילים פצצות בעזה כדי להשמיד מגדלים או שכונות, הם פוגעים בעיקר באוכלוסייה אזרחית. נניח, למשל, שטייס מסוים גילה שהפצצה שהטיל פגעה באוכלוסייה. אולי בפעם הראשונה עדיין האמין שמדובר בתקלה, בטעות אנוש שלו עצמו, בפליטת פצצה בדומה לפליטת כדור, אבל איך אפשר להסביר את כל הפעמים שלאחר מכן, את עשרות או מאות הפצצות שהטיל על ריכוזים של אוכלוסייה אזרחית שיש בה גם ילדים, קשישים, נשים ואזרחים חפים מפשע?

"את הישגיהם היום אפשר לאמוד רק במספר האנשים שהביאו למותם, הבניינים שהרסו ומספרם העצום של הפליטים. זו תהיה מעתה מורשת הקרב של מה שהיה פעם הצבא המוסרי בעולם, ואין לכך מחילה." (נרי לבנה, "מה גורם לטייסים להמשיך להפציץ אף שהם יודעים שהם הורגים בעיקר אזרחים?" "אל-ארצ'", 10.10.25).

https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-10-10/ty-article/.highlight/00000199-c3cb-d5c1-ad9d-d3cb0b920000

אז הישגי הטייסים הישראלים הם חיסול רקטות החמאס, החיזבאללה, ואיראן, חיסול הנשק הגרעיני של איראן, השמדת מנהרות בונקרים ועמדות שיגור נגד ערי ישראל, יירוט כטב"מים ורקטות, והצלת חייה של נרי-יענטל-רחל וייס-לבנה-הירשפלד.

הטייסים הישראלים יגידו לבניהם בגאווה שהם הגנו על אזרחי מדינת ישראל מפני השמדה. וזו מורשת הקרב שלהם.

ומה תגיד נרי-יענטל-רחל וייס-לבנה-הירשפלד לבניה הפולקיסטים הגרמנים? לכו התנדבו ללוטוואפה ולוורמכט כדי להגן על דויטשלנד?

מזמן הצעתי לה שכדי להקל על קליטת ילדיה ונכדיה בפולק הגרמני כדאי לה שתשנה את שמה העברי לשם ארי גרמני טיפוסי. למשל, קלרה פלצל. שלא יקשרו אותה חלילה לישראל, כך בניה ונכדיה כפטריוטים גרמנים המגינים על דויטשלנד לא יצטרכו להתבייש בטייסים ישראליים שהגנו על חיי אימם.

מוזר שהיא לא עושה זאת.

אבות ובנים

האב השכול איציק בונצל ליהודה כהן: "תעבור למדינה מוסלמית"

אביו של סמ"ר עמית בונצל ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה פירסם מכתב חריף ליהודה אביו של שורד השבי נמרוד כהן.

"‏במשך שנתיים שמעתי את דברי הבלע שלך," כתב בונצל, "היום, אחרי שבנך היקר ואהוב של עם ישראל חזר, אני לא מוכן לשתוק לך יותר. המתנתי בשקט ובתפילה שבנך וחטופים אחרים ישובו הביתה ועכשיו הגיע הזמן לעשות איתך חשבון.

"כמי ששילם יחד עם רבים רבים את מחיר המלחמה הזו, והכול כדי שבנך ישוב אליך, אני לעולם לא אסלח לך על דברי הבלע וההסתה שהפצת לכל עבר תוך שאתה פוגע במדינת ישראל, בראש הממשלה, והכי גרוע פגעת בשמם של לוחמי צה"ל ושל חללי המלחמה הזו.

"לא נשכח לך שבעיצומה של המלחמה, בעוד אנו קוברים את בנינו, הגשת תלונה בבית הדין בהאג נגד מדינת ישראל וראש הממשלה. אמרת לתובע הכללי בהאג 'נתניהו לא רק ביצע פשעי מלחמה בעזה, הוא גם מבצעי פשעי מלחמה בישראל.' תתבייש," כתב בונצל.

"טרם שאמשיך אני מבקש לשאת תפילה בהודיה לבורא עולם שהשיב את בנך בריא ושלם. ולך יהודה, אני כותב מאבא לאבא. אב שכול לאב של פדוי שבי שמזמן איבד את הצפון והמצפון. הגיע הזמן שתתכנס בביתך שלך יחד עם בנך ששב משבי החמאס ותעשה הכול לשקם את הבן ואת המשפחה.

‏"‏שמעתי היום את הדברים הנוראים שאמרת על רה"מ נתניהו. 'הבן אדם הזה מסוכן למדינת ישראל,' אמרת. 'הבן אדם הזה יפציץ את ירושלים כדי לשרוד עוד יום בשלטון.' שמעתי ונדהמתי ולא האמנתי שדווקא אתה – שקיבלת את מבוקשך – דווקא אתה תמשיך להפיץ כל כך הרבה דברי שינאה ודברי בלע ולשון הרע ברבים?

‏"היות ועכשיו שבנך חזר לשלום אני בוחר להזכיר לך את הנאום שכתבתי לך לפני למעלה משנה באותה תקופה בה הפצת דברי רוע נגד כל העולם ונגד מדינת ישראל. אותו נאום שידעתי שתקרא שבנך ישוב, והנה לא טעיתי. 

‏"עם ישראל בני חזר בחיים ואני מאוד מאוד שמח. בני היקר חזר בזכות מחבלי החמאס בעלי הנפש הרגישה שלא רצו לפגוע בו ולכן החזירו אותו. אני לא כועס על החמאס שחטף אותו ושככל הנראה גם הרעיב אותו, אבל מה שחשוב זה שבסופו של יום הם בני דודנו שסובלים שנים תחת הכיבוש הנוראי של מדינת ישראל. ריחמו על בני והחזירו לי אותו.

‏"אני די מבין למה הם פלשו לישראל חטפו אנסו ושרפו את ילדנו. הם עשו זאת כי הרודן נתניהו גרם להם לעשות את זה. הם עשו זאת כי חיילי צה"ל גם אונסים אותם בתאי המעצר שלהם. ואם הם החזירו לנו על הסבל שאנחנו מעבירים אותם אז עכשיו אנחנו שווים ואני לא כועס עליהם אלא רק על נתניהו.

"‏אני רוצה להודות לצוות הרפואי. להודות לאחיי אנשי החמאס הרחמנים שחסו על בני ושלחו אותו אלי חי. תודה גם לטראמפ. לצערי הרב אבא יקר אין ולא תהיה לי צפיה שתגיד תודה למשפחות השכולות של עם ישראל.

‏"ואתה יודע מה? אני גם לא רוצה לשמוע ממך שום תודה לחיילי צה"ל ולנופלים שהרי בעיניך חיילנו הם אנסים. ‏מבלי להכיר את בנך שהוא הבן של כולנו אני בטוח שברגע שהוא ייחשף לדברים שאמרת וכתבת ועשית נגד מדינת ישראל בזמן שהוא היה חטוף הוא יתבייש בך!

‏"ולך איש רשע ורע אומר: אם הייתי נדרש לשלוח עכשיו את בני שוב לעזה להשיב את בנך הביתה הייתי עושה זאת שוב. כי חיילי צה"ל הם גיבורי האומה הזו. הם אלו שבזכותם אתה חיי ומזהם את הסביבה בדברי הבלע שלך.

‏"יהודה, הגיע הזמן עכשיו אחרי שבנך שב שתארוז מזוודה ותעבור למדינה מוסלמית ולא תראה את פרצופך ברבים כי התפקיד שלך הסתיים. אתה כבר לא מעניין את אלו ששלחו אותך לדבר נגד ראש הממשלה. גם התקשרות שנתנה במה לדברי הבלע שלך כבר לא מעוניינת בך. המקום הנכון לאנשים כמוך הוא לא במדינה ערכית ומוסרית כמו מדינת ישראל שלא מפקירה את בניה לזר. לעולם לא אסלח לך," חתם בונצל.

אז כמובן נאחל ליהודה כהן שיישאר בארץ, וישקם את בנו פדוי שבי החמאס, אבל בכל זאת תופעה כזו שאב הולך לבית הדין בהאג ומאשים את בנו (ועל כל חיילי צה"ל) כפושע מלחמה טרם היה.

אבות ובנים אביתר בנאי:

https://www.youtube.com/watch?v=jV795CNRqb0

סמי שלום שטרית:

לא היתה מעולם מדינה פלסטינית. וגם לא מדינה יהודית

סמי שלום שטרית, יליד מרוקו, הגזען האנטי אשכנזי והאנטי ציוני, שירד בשמחה לארה"ב (במקום למרוקו מולדתו), וחזר משום מה לארץ, מתנאה במאמר ב"הארץ" כ"חוקר, סופר ומשורר, ומרצה במכללת ספיר." ומה גילה "החוקר" במחקרו?

"מדינה פלסטינית," קובע שטרית, "זה טוב לישראל." האם מדובר בשתי מדינות לשני עמים? לא בדיוק. הוא מוסיף: "הסדר חדש של חיים משותפים בין הים לנהר, מסגרת משותפת לשתי מדינות דמוקרטיות, ישראל ופלסטין, שחיות זו לצד זו בשותפות ביטחונית וכלכלית."

מה זה אומר? לא ברור, אבל "החוקר" שטרית מגלה במחקרו עוד שתי תגליות היסטוריות:

1. מדינת ישראל היא המדינה היהודית הראשונה בהיסטוריה כי "הממלכה המאוחדת של שאול, דוד ושלמה (בערך 1000-930 לפנה"ס), ממלכת ישראל וממלכת יהודה הנפרדות והמסוכסכות (930-586 לפנה"ס), ומאוחר יותר ממלכת החשמונאים (167-63 לפנה"ס)" היו ממלכות שבטיות או אזוריות, לא "מדינה יהודית". היהדות עצמה, כדת, נולדה לאחר חורבן הבית השני (70 לספירה).

2. לא היתה מדינה פלסטינית לפני מאה שנה. לא ירדן, לא סוריה, לא לבנון, לא מצרים וגם לא ישראל. הלאומיות המודרנית– יהודית ופלסטינית כאחת – היא תולדה של המאות ה-19 וה-20, של תנועות שחרור, של עידן הקולוניאליזם וההתפרקות האימפריאלית.

3. יש עם פלסטיני. ודוק: לא ערבי-פלסטיני כהגדרתם, אלא "עם פלסטיני."

4. חמאס רוכב על הלאומיות הפלסטינית ומנצל אותה כדי לקרב אליו מאמינים חדשים. לכן האויבות הגדולות של חמאס, מלבד ישראל והרשות הפלסטינית, הן מדינות ערביות ומוסלמיות "חילוניות", החוששות לגורלן.

(סמי שלום שטרית, "לא היתה מעולם מדינה פלסטינית. וגם לא מדינה יהודית", "אל-ארצ'", 16.10.25).

"החוקר" שטרית כמובן טועה. העם היהודי לא הוקם במאה ה-19 והממלכות היהודיות העתיקון היו ממלכות של העם היהודי. הדת היהודית ככל דת התפתחה עם השנים, לעומת זאת הוא צודק שהעם העבר-ירדני, העם הפלשתיני, (למעשה אין שום הבדל ביניהם) העם הסורי, העם הלבנוני, הם עמים מלאכותיים שהומצאו ע"י האנגלים והצרפתים ובעצם אינם קיימים. (העם המצרי הוא היום הכובש הערבי (לא בכדי שמה של מדינת מצרים היא "הרפובליקה הערבית של מצרים" להדגיש שמצרים אינה שייכת למצרים הילידים אלא לכובשים הערבים).

ונגיע למרוקו – מולדתו של שטרית הכותב בגעגוע למולדתו:

"תנו לי מלך מרוקאי אחד, מרוקאי עם כבוד,

וקחו את כל הבנגוריונים, בגינים, גולדות, רבינים, שמירים, פֶרֶסִים, ושרונים,

ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות.

אסתפק במלך מרוקאי שלשונו לשון אימי –

ארכין ראשי ואנשק את ידו ואשבע לו אמונים

"אללה יברכ פי-מולאי סידי."

כדי שניתן יהיה לבצע זאת, הוא אומר, יש לשחרר את "המזרחיים" (בעצם את "המערביים" המוגרבים-מרוקאים) מהלאומיות הישראלית שכישפה אותם שנים."

האם כאוייב הדמוקרטיה וכתומך המשטר המלוכני אבסולוטי המרוקני שטרית רואה עצמו כשייך לעם המרוקאי, או שמא לעם הבֶּרְבֶּרִי הכבוש הנרדף ע"י המרוקאים? האם שני העמים הללו עם "העם המערב סהרני" יצליחו להקים "מסגרת משותפת לשתי מדינות דמוקרטיות, שחיות זו לצד זו בשותפות ביטחונית וכלכלית"? אם זה יצליח במולדתו מרוקו, יש לראות את הרעיון כרציני.

יהדות הממון הבינלאומית

סטיב וויטקוף, שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אמר בריאיון לתוכנית "60 דקות" ברשת CBS כי התקיפה בקטאר גרמה לו "להרגיש נבגד" על-ידי ישראל "לא היה לנו מושג קלוש על כוונת ישראל לתקוף."

"קמנו בבוקר והבנו שזה קרה – הנשיא התקשר מיד," אמר וויטקוף לצד חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר. "שנינו הרגשנו קצת נבגדים," הוסיף. לדברי קושנר, התקיפה בקטאר היא שדחפה את טראמפ לסיים את המלחמה בעזה. "הוא הרגיש שהישראלים איבדו שליטה, ושהגיע הזמן להיות חזק ולעצור אותם מלעשות דברים שפוגעים באינטרסים ארוכי-הטווח שלהם..."

וויטקוף ציין כי "הקטארים היו קריטיים למשא ומתן, ובעקבות התקיפה הם איבדו את האמון שלהם. חמאס ירד למחתרת, והיה קשה מאוד להגיע אליו. ניכר כמה התפקיד של קטאר היה חשוב."

https://www.ynet.co.il/news/article/hkv2qwgrel

כלומר לדעת סטיבן ויתקוף, ויֶרֶד קושנר,  תקיפת ראשי החמאס במדינה הנותנת מימון וחסות לחמאס היא בגידה. השאלה בגידה במי? האם בגידה בקטאר, או ברווחיהם בקטאר?

כשהיטלר דיבר על "יהדות הממון הבינלאומית" הוא היה בטוח שהיא פועלת רק לטובת היהודים. כאן זה לא כל כך בטוח.

רעב או איסלם?

רום ברסלבסקי, החטוף ששרד את השבי, מספר בעדותו הקשה: המחבלים ניסו לשדל אותו להתאסלם. אמרו לו: אם תקבל את האסלאם, תקרא בקוראן, תצום ברמדאן אז תקבל אוכל טוב ויחס מועדף."

רום ברסלבסקי כיהודי גאה סירב להתאסלם.

https://www.instagram.com/p/DP28GamDC2D/

עשה טעות. יכול היה בשקט לומר שהתאסלם וכלפי חוץ להישאר יהודי נאמן, בדיוק כפי שעשה כנראה הרמב"ם עם הרדיפות של כת האלמֻוָּחִדוּן המוסלמית.

הנה הסיפור המלא על התאסלמות הרמב"ם:

https://blog.nli.org.il/rambam/

בכל מקרה הרמב"ם פסק באיגרת השמד (הנקראת גם: מאמר קידוש השם) שהיא ככל הנראה האיגרת הראשונה הידועה לנו שכתב הרמב"ם. יש המשערים שכתב את האיגרת כשהיה בעצמו בארצות שבהן היה השמד שאליו התייחס, ויש המשערים שהוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את צפון אפריקה בדרכו לארץ ישראל בשנת 1165. באיגרת זו, שמקורה לא נשתמר ובידינו תרגומים שונים שלה בלבד, דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד, שהוא עצמו חווה, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. האיגרת נכתבה כתגובה למאמר שכתב חכם אלמוני, אשר יצא בחריפות כנגד אותם שלא עמדו בשמד וקיבלו בפיהם את הדת האיסלמית. הרמב"ם יצא נגדו בחריפות, וקבע שהאנוסים שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ולא חל עליהם הכלל של ייהרג ואל יעבור. עם זאת, הפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. בשולי האיגרת הוא גם יצא נגד אותם המבכרים להישאר בארצות השמד מתוך ציפייה לביאת המשיח שיגאל אותם, והבהיר ברורות שאין אנו יודעים מתי יבוא המשיח, וכי אל לו לאדם לנהוג כאילו יגיע המשיח מיד.

הטקסט המלא של איגרת השמד:

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%93

מסקנה לעתיד: מותר כלפי חוץ להתאסלם.

התחייבות

מחבל ששוחרר התחייב באל ג'זירה: ''מדינת ישראל תחדל להתקיים, זה לא הסוף, זאת רק ההתחלה'':

https://rotter.net/forum/scoops1/918292.shtml

בכיר חמאס, מוחמד נזאל, בלשכתו בקטר, כאשר על הקיר מפת כל ישראל, עם דגל האוייב. דיבר עם "כתבי" רויטרס (כלומר אלה מסרים לארה"ב). עיקרי דבריו:

חמאס ישמור על השליטה הביטחונית בשטח,

חמאס לא יתפרק מהנשק שלו. שיפרקו קודם את ישראל מהנשק הגרעיני,

מוכן ל"הודנה זמנית" של 3-5 שנים,

ההוצאות להורג ברצועה על ידי מחבליו – מוצדקות,

דורשים בחירות, שבהן חמאס יזכה, וישלוט גם ברמאללה.

גיא בכור: בקיצור, נפלו עמוק למלכודת, והם אלה שהפילו את ההסכם. אנחנו נשארים בשטח החדש שלנו לתמיד נקי מנתיני אוייב (הקו הצהוב, סיפוח), חמאס ישלוט מבודד בצימוק שיישאר, ולכן לעולם לא תהיה "מדינה" (חוזרים ל"הפרד ומשול", זו בטוחה חזקה), לא יהיה שום שיקום, ירימו ראש – יופצצו, מעבר רפיח ינקז עזתים החוצה, וזה מה שיישאר. נקווה שהפעם בצה"ל ישמרו טוב יותר על הגבול החדש.

https://t.me/MyGPLANET/32417

נחיה ונראה. ימים יגידו.

נעמן כהן

* * *

אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

שירים 1995-1955

אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ, 2005

שער שני: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

א. פתיחה

לשווא הן מחכות

לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ בָּנָנוֹת שְׂרוּפוֹת בַּקָרָה

יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב לִבּוֹ בִּקְרוֹן רַכֶּבֶת רֵיק –

הָעוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ לְחֵיְפָה. קוֹרֵא בְּ"סִידְהַארְתָּא"

סִפּוּר נֹסַח הוֹדוּ בְּאוֹתִיוֹת עִבְרִיּוֹת.

(תְּקוּפָה אֲרֻכָּה פָּחַדְתָּ מִן הַמִּלִּים הָרָמוֹת).

בְּרֵכוֹת הַמֶּלַח שֶׁל עַתְלִית,

יָם רוֹגֵשׁ וּנְסִיעָה שְׁקֵטָה

לִפְגֹּשׁ מְשׁוֹרֶרֶת זְקֵנָה, חוֹלָה מְאוֹד.

נִזְכָּר כִּי בַּבְּדִידוּת יַכִּיר אָדָם אֶת עַצְמוֹ

מְהַרְהֵר בַּנָּשִׁים שֶׁמְּחַכּוֹת לוֹ בְּבָתֵיהֶן

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַחְלִיט.

הַדֶּרֶךְ קְרוֹבָה לְקִצָּהּ.

סִידְהַארְתָּא פָּגַשׁ בַּפִּילֶגֶשׁ הַיָּפָה

לוֹמֵד נְשִׁיקוֹת אֲבָל לִבּוֹ לֹא עִמּוֹ

בִּבְדִידוּתוֹ יַשִּׂיג אֶת כָּל מַאֲוַיֵּי לִבּוֹ –

וְנִרְגָּע. לַשָּׁוְא הֵן מְחַכּוֹת.

ינואר 1973

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* כל הכבוד לעמנואל בן סבו על דבריו הנכונים כל כך ביחס לרון דרמר, שעיקרם "השר רון דרמר הוא מופת של נבחר ציבור המבצע שליחותו שלא על מנת לקבל פרס, הבו לנו רון דרמרים נוספים, הבו לנו שליחים נאמנים לציבור, הבו לנו פרנסים המאירים את הדרך אשר מעולם לא יגביהו עצמם על גויות וקלונם של אחרים.

"לדאבון הלב השר רון דרמר, מסיבותיו – ויש הסבורים כי גם מסעות השנאה והרדיפה של סוכני הכאוס אחריו ואחרי משפחתו תוך ביזויים והשפלתם, תרמו להחלטתו לפרוש מתפקידו החשוב, המשמעותי והמשפיע ביותר בציבוריות הישראלית, מדינת ישראל הפסידה מופת של איש ציבור."

בן בן-ארי

ניו יורק

* אהוד היקר, נעמן כהן מחמיא לך ולי – ברור ששמחתי להיות בחברה טובה. אורי הייטנר צודק – אפשר להבין את סערת הרגשות של המשפחות שיקיריהן נחטפו, וכן של הציבור הגדול שהצטרף להפגנות הענקיות, אלא שהכיוון שלהן לא היה נכון – צריך היה להפגין כנגד העולם העוין. הייטנר צודק שהוא מעדיף את נאומו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד על דבריו המטופשים של יאיר גולן. יאיר גולן היה לוחם אמיץ, שהציל נפשות ב-7.10.25, זאת לא סיבה להסכים לדברים המקוממים שאמר.

 אני מסכים עם אורי הייטנר שאי הזמנתו של נשיא בית המשפט לאירוע הממלכתי בכנסת, כפי שמחייב הפרוטוקול – היא חרפה, אבל הביטויים שהוא בחר כדי להביע התנגדותו למהלך – ממש לא ראויים.

שלך –

משה גרנות

אהוד: כאשר אורי הייטנר כותב על נתניהו, על חברי ממשלתו ועל אמיר אוחנה, הוא לא שונה מהפוליטיקאי המטנף במסווה של עיתונאי – גידי וייץ, ומשאר המכפישים בפולחן מלבי השינאה מבית השוקניה המכנים את נתניהו "ראש ארגון פשע". הצעתי לאורי כמה פעמים להתייעץ עם פסיכולוג אבל הוא לא שועה לעצתי.

אני גם מסכים במאה אחוז עם עמדתו של אוחנה כלפי עמית וכלפי המפוטרת בהרב-מיארה. זו אינה "חרפה" אלא עמדה ממלכתיות במיטבה כלפי חורשי רעתה של ישראל.

* גידי וייץ: "ארגון הפשע שמנהל את ישראל מעולם לא הפסיק לפעול, אלא שבשנתיים האחרונות נאלצו אנשיו להקדיש תשומת לב למלחמה, כך שהמשאבים שיכלו להפנות לפירוק מוסדות המדינה היו מוגבלים. כעת, משהאש פסקה, הם שבים להפגין נוכחות בשירות הראש, שהוא גם ראש הממשלה." ["הארץ", 16.10.25].

* אהוד: אני עוקב אחר דבריו של דני דנון, נציג ישראל באו"ם, ביו-טוב, דברים שספק אם ניתן להם כיסוי הולם בתקשורת הישראלית – ואני מלא התפעלות! כל נאום מעשה-מחשבת! אחד הדוברים הטובים ביותר שיש לנו בעולם!

* אהוד: שונאי הנאשם בפלילים נתניהו ושונאי מקורביו, אם אתם רוצים לדעת את תוצאות הבחירות הקרובות? צפו ב"יו-טיוב" בראיון הארוך, המרתק והמשכנע עם נתניהו בשידור חי בערוץ 14 במוצ"ש האחרון ותחסכו גם דמי טיפול נפשי, כפי שאני ממליץ לשונאו האובססיבי אורי הייטנר. אין צורך בסקרי דעת קהל וגם אין צורך לחון אותו כי הוא לא אשם – וגם כי כל ישיבה נוספת שלו בבית המשפט הקרקסי הזה רק מחזקת אותו בתוספת מנדאטים!

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!

אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.

*

קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:

https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz

*

את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!

רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים נהדרים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,187 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

בקובץ גדול אחד של גיליונות 1-29, 2022-2024.

עד כה נשלחו עם הופעתם קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל