נוּסַח מַצֶּבֶת הַמְשׁוֹרֵר טוּר ז"ל / מרדכי צבי מאנה
נְעִים
שִׁירֵי צִיּוֹן כִּנּוֹרֵ אַיֵּהוּ?
פֶּה
קָדוֹשׁ, פֶּה טָהוֹר אַיֵּה קוֹלֵהוּ?
תַּחַת
זֹאת הָאֶבֶן בִּסְעִיף אֲדָמָה,
לְשׁוֹן
זָהָב יָרְדָה דוּמָה, נֶאֱלָמָה.
יָמֶי
– הָהּ! – קָצְרוּ, רַב עֲלִילִיָּה!
זָקַנְתָּ
– לֹא בַשָּׁנִים – אַ בַּתּוּשִׁיָּה.
אַ
שָׁנִים אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ חָיִיתָ,
בָּמוֹ
שֵׁם עוֹלָם לְ, מְשׁוֹרֵר, קָנִיתָ;
בָּם חֳלִי
וּמַדְוֶה דִּכְּאוּ רוּחֶ,
רִישׁ
וּמִגְעֶרֶת גַּם הֵם סָבְבוּ עָלֶי.
יוֹם,
יוֹם אִמַּצְתָּ, עוֹרַרְתָּ הָרוּחַ,
עַל
עֶרֶשׂ דְּוָי כָּתַבְתָּ עַל לוּחַ;
קָרָאתָ,
הָגִיתָ, הַכִּנּוֹר עוֹרַרְתָּ,
בְּעֹז
וּבְרֶגֶשׁ שִׁירֵי קֹדֶשׁ שַׁרְתָּ.
יָדַעְתָּ
כִּי מַהֵר תַּעֲזֹב חַיֵּי אָרֶץ,
הִגָּיוֹן
אַל-מוּת הִשְׁכִּיחֲ כָּל קָרֶץ;
וּבְעוֹדְ
חַי שָׁמַיְמָה כָּלְתָה נַפְשֶׁ.
דּוּמָם
סָבַלְתָּ לְתִמְהוֹן לֵב יוֹדְעֶי,
הֵם
מַהֲלָלְ בִּדְמָעוֹת יְתַנּוּ עַתָּה.
טֶרֶם
כָּל רוּחֲ הוֹצֵאתָ הָהּ! מַתָּה,
וַתָּשָׁב
אֶל חֵיק יָהּ נַפְשְׁ הָעֲדִינָה,
רַק
אוֹתָנוּ עָזַבְתָּ לִנְהִי וְקִינָה.
ורוחו
שב אל אלהים
לפ"ק
נפתלי
זאב ב"ר יעקב יהודה טור.
תנצב"ה.