*
פול ורלן
תְּכֵלֶת הַשַּׁחַק
מִמַּעַל לַגָּג
כֹּל כָּךְ שְׁקֵטָה
!
צַמֶּרֶת אִילָן
מִמַּעַל לַגָּג
נָעָה לְאִטָּהּ.
קוֹל פַּעֲמוֹן
בַּשַׁחַק הָהוּא
עוֹלֶה חֲרִישִׁית.
צִפּוֹר בֵּין
טַרְפֵּי הָאִילָן הַהוּא
מַנְעֶמֶת הֲמִית.
אֵלִי, אֵלִי,
הַחַיִּים הֵם כָּאן –
תְּמִימִים
וּפְשׁוּטִים.
הֲמֻלָּה שְׁלֵוָה
מַגַּעַת לְכָאן
מֵעִיר וּמִמְּתִים.
הָהּ, אֵיךְ
כִּלִּיתָ, אַתָּה הַבּוֹכֶה,
בְּכִי תַמְרוּרִים,
הגד: אֵיךְ
כִּלִּיתָ אַתָּה הַבּוֹכֶה,
יְמֵי נְעוּרִים ?