הָרוּחַ רָץ בַּחוּצוֹת רְדוּף הַסְּתָו שֶׁבִּלְבָבוֹ.

הוּא סוֹטֵר עַל לֶחְיֵי הָאֲבָנִים הַחִוְרוֹת,

הוּא תּוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת הָעֵצִים מֵרָאשֵׁיהֶם,

הוּא מַכֶּה בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים אֶל הַשָּׁמַיִם

הָאֲפֹרִים.

יָדָיו נִמְלָאוֹת דְּמָעוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁל

עֲנָנִים,

הוּא חוֹבֵט אֶת גּוּפוֹ בָאֲדָמָה הַקָּרָה

וּמְיַלֵּל

וּמְיַלֵּל…

עַכְשָׁו –

לוּ הָיִיתָ מוֹשִׁיט לוֹ יָד

חַמָּה,

קַו שֶׁמֶשׁ,

הָיִיתָ רוֹאֶה: פִּתְאֹם

חִיּוּךְ…

שָׁמַיִם כְּחֻלִּים נִצָּתִים בְּעֵינָיו.

הָיִיתָ רוֹאֶה:

הוּא שָׁב לִהְיוֹת

אָבִיב.