יוֹם יָבוֹא, וְהַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל יָחֹג בְּשִׁפְעַת לִבְלוּבִים;

אֲדָמָה עֲרֻמָּה תִּתְכַּס בִּירַק דֶּשֶׁא רַעֲנָן,

וְהָרוּחַ הַשְּׁרוּבָה תִּרְוֶה בְּזִרְמֵי מַיִם חַיִּים,

רְגָעִים יַחֲלֹפוּ, וְהֵם בְּהִירִים וּשְׁלֵוִים מְאֹד.

אַךְ אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִשָּׂא בְּדָמָיו לַהַט יָמִים רִאשׁוֹנִים

יְקוֹד-מֶרְחָבִים צוֹרֵב.

יוֹם יָבוֹא, וּשְׁבִילֵי דְרָכִים יְתוֹמוֹת יַעֲטוּ כְּבִישִׁים מַבְהִיקִים;

מְכוֹנִיּוֹת תִּשְׁטֹפְנָה בְּגַלְגַּלִּים חוֹפְזִים לְהָבִיא אָדָם לְמַכְבִּיר,

וְרִנַּת צְפִירוֹת תְּהַדְהֵד מִסָּבִיב,

עֵת אוֹר פָּנַסִּים בְּהִירִים יָנוּעַ שְׁכוּר-מֶרְחַקִּים.

אַךְ אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִגְנֹז בְּחֻבּוֹ אֶת זַעֲקַת הַבְּדִידוּת הַכְּבֵדָה

אֶת זִכְרוֹן הַצִּפִּיָּה הַמְּתוּקָה לַמְּכוֹנִית אֲשֶׁר בַּשְּׁבִיל הָאֶחָד.

יוֹם יָבוֹא, וְהַדְּמָמָה הַכְּבֵדָה תִּמָּלֵא קוֹלוֹת וּצְלִילִים חֲדָשִׁים.

הַמֶּרְחָב אֲשֶׁר יָדַע דְּמִי-קְדוּמִים, יִרָעֵד כֻּלּוֹ

לְקוֹל מִצְהֲלוֹת יְלָדִים בְּשַׂחֲקָם,

גַּרְגְּרֵי הֶעָפָר אֲשֶׁר זָעֲקוּ מִצָּמָא אֶל טִפּוֹת קְלוּשׁוֹת,

יִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד בִּשְׁטֹף אוֹתָם מַיִם רַבִּים, רַבִּים,

וְהַשִּׂיחִים הַקְּטַנִּים יַגְּבִּיהוּ מְאֹד אֶל עָל, אֶל עָל.

אַךְ אַשְׁרֵי אֲשֶׁר תִּרְעַד בְּנַפְשׁוֹ הֶמְיַת הַדְּמָמָה מִבְּרֵאשִׁית

וְאַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִפְשֹׁט זְרוֹעוֹתָיו גַּם אָז,

אֶל אָפְקֵי מֶרְחַקִּים טְמִירִים.

רביבים 1947