בִּשְׁנַת תַּשַׁח נָתְנוּ לִי הַבַּחוּרִים

בַּיִת וְשָׂדֶה

שַׁי –

אָז הֵרַמְתִּי כָּל יָמַי מַשְׂאֵת.

כָּל חַיַּי אָמַרְתִּי אָז

לָתֵת –

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר אֶת הַחוֹב.

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה גָדֵל הוֹנִי לִבְלִי הַכֵּר

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה אֲנִי עֲנִיָּה

יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

אֲנִי עֲנִיָּה עַד כְּאֵב

עֲנִיָּה עַד חֶרְפָּה.

אֵלִי! עֲזֹר לִי לִזְכֹּר, מַה

נָּתְנוּ לִי הַבַּחוּרִים בְּתַשַׁח.

לֹא לִשְׁכֹּחַ, אֵיךְ

שָׁאֲבוּ לִי מַיִם בְּנַפְשָׁם

מִן הַבּוֹר

אֵיךְ שָׁאֲבוּ לִי בְּדָמָם וַאֲנִי שָׁתִיתִי

וָאֶחִי – –

לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם

אֶת הַחוֹב.

אֱלֹהִים, תֵּן לָהֶם אַתָּה מֵאוֹצָרְךָ

הַטּוֹב

לַבַּחוּרִים אֲשֶׁר מִתַּחַת לַאֲבָנִים

הַלְּבָנוֹת.